ונכתב בספר

‫"ונכתב בספר"‬ ‫‪100‬‬

‫השירות אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג‬ ‫ביטול המשכן שם שידוע מראש שאינו‬
‫אריח‪ ,‬וקורא השיטה הארוכה לבינה‬ ‫להיות קבוע‪ .‬ומהר"ץ חיות העיר בזה‬
‫והקצרה אריח כעין שכתובות שירת‬ ‫והניח בצע"ג‪ .‬וכתב שם דבשלמא מה‬
‫הים ושירת דבורה‪ ,‬ושירה זו אריח ע"ג‬ ‫שאמרו ביומא (ט‪ ):‬מפני מה חרבה‬
‫אריח ואת ואת ואת שהן תיבות קצרות‬ ‫שילה א"ש דקאי על חורבן העיר‪ ,‬אבל‬
‫זו למעלה מזו‪ ,‬והלבינה קורא לשמות‬
‫שהם ארוכים והם ג"כ זה למעלה‬ ‫כאן מדובר על המשכן עצמו‪.‬‬
‫מזה‪ .‬ומאי דקאמר שלא תהא תקומה‬ ‫והנה בפשוטו יש לתרץ דעד בניין‬
‫למפלתן טעמא של דבר שכשהחומה‬ ‫ירושלים היה עתיד להיות המשכן‬
‫שוה בשני ראשיה ואין בה בליטות‪ ,‬אין‬ ‫שבשילה על תילו‪ ,‬ובעוונות נחרב ולא‬
‫להוסיף עליה ולחזקה כמו שהיו יכולין‬ ‫היה משכן מאז שנחרב אלא הבמה‬
‫אם היו שם בליטות ושיני החומה שאז‬ ‫הגדולה בנוב ואח"כ בגבעון‪ ,‬ונ"מ‬
‫יכולין להוסיף על הבנין ולחזקו‪ ,‬וכגון‬ ‫לקרבנות שאין מקריבים בבמה כגון‬
‫זה שירת הים‪ ,‬מה שאין כן זו שהעמוד‬ ‫פר הבא על כל המצוות‪ ,‬ונעתק מקום‬
‫הצר שלה כל אחד שוה משני צדיו‪.‬‬ ‫ארון הברית מעם המזבח‪ ,‬ולזה נתאבל‬

‫עכ"ל‪.‬‬ ‫בנימין על יוסף‪.‬‬
‫בתשובת נוב"י (מהדו"ת יו"ד סי'‬ ‫ובדרך אחרת י"ל עוד‪ ,‬דיסוד השאלה‬
‫קע"ו) כתב מדברי הר"ן האלו להקפיד‬ ‫היא משום שנבחרה ירושלים מעולם‪,‬‬
‫בס"ת ולמשוך השיטין בשירת האזינו‬ ‫אך למעשה עיקר הבחירה בירושלים‬
‫שיהיו שוין משני הצדדים‪ .‬ועי' בשו"ת‬ ‫התקיימה רק מעת שייסדה דוד המלך‬
‫מנחת יצחק ח"ז סי' מ"ט‪ ,‬אם למשוך‬ ‫ע"ה ובנה מזבח בגורן ארונה כמבואר‬
‫את עשרת בני המן שיהיו שוין משני‬ ‫בסוף ספר שמואל‪ ,‬ואז מאס ה' באהל‬
‫יוסף ובשבט אפרים לא בחר ויטוש‬
‫הצדדים‪.‬‬ ‫משכן שילה וגו' כדכתיב בתהלים פט‪,‬‬
‫והנה בלשון הר"ן מדוייק שאין מושכין‬ ‫והמצב הזה שנמאסה מלכות יוסף‬
‫את השמות‪ ,‬שכתב "מה שאין כן זו‬ ‫ולפיכך נחרב המשכן שבחלקו‪ ,‬ולא‬
‫שהעמוד הצר שלה כל אחד שוה משני‬ ‫הוקם מקדש עד שנבחר דוד וציון‪ ,‬הוא‬
‫צדדיו‪ ,‬דייקא העמוד הצר שלה‪ ,‬והוא‬ ‫מצב שראוי לבכות עליו‪ ,‬כיוון שאם זכו‬
‫האריח שכתב הר"ן למעלה מזה ואת‬ ‫ישראל לא היתה התנגדות בין מלכות‬
‫ואת ואת‪ ,‬אבל הלבינה שהם שמות‬ ‫יוסף למלכות בית דוד‪ ,‬אלא שניהם‬
‫עשרת בני המן אינו שוה רק מצד‬ ‫קיימים ודוד מולך ויוסף לו למשנה‪,‬‬
‫אחד‪( .‬עיי"ש במנחת יצחק ד"ה והנה)‪.‬‬ ‫כפי שייעד יהונתן בן שאול בחזקו‬
‫וגם הוא דבר שאי אפשר במציאות‪,‬‬ ‫ידי דוד‪ ,‬וכפי שנתנבא יחזקאל שיהיה‬
‫כי איך ישוו איש שבראש העמוד‬ ‫לעתיד (הפטרת ויגש)‪ ,‬ויהי רצון‬
‫עם פרשנדתא שתחתיו בשוה משני‬
‫הצדדים‪ ,‬הלא אין אות אחת באיש‬ ‫שנחזה זאת בעינינו במהרה‪ .‬‬
‫שאפשר למשכו‪ ,‬ופרשנדתא מרובה‬ ‫דרש ר' שילא איש כפר תמרתא כל‬
‫באותיות וכמה שיצמצמו אותו עדיין‬ ‫השירות כולן נכתבות אריח על גבי‬
‫רחבו עולה על איש‪ .‬וצ"ב מה שנהגו‬ ‫לבינה ולבינה על גבי אריח חוץ משירה‬
‫זו ומלכי כנען שאריח על גבי אריח‬
‫לעשות כן‪.‬‬ ‫ולבינה על גבי לבינה‪ ,‬מ"ט שלא תהא‬
‫תקומה למפלתן‪ .‬פי' הר"ן‪ ,‬וז"ל כל‬

‫"ונכתב בספר" ‪103‬‬

‫פרק שלישי‬

‫הקורא עומד‬

‫בחורב ששמעו ממש מפי הגבורה‪ ,‬וזה‬ ‫דף כא ע"א‬
‫מה שלמד ר' אבהו תחילה‪ ,‬דכשקורין‬
‫בתורה הוא דומה במקצת למה שמשה‬ ‫הקורא את המגילה עומד ויושב וכו'‪,‬‬
‫ע"ה למד מפיו ית' ולפיכך נאמר לנו דין‬ ‫ובגמ' תנא מה שאין כן בתורה‪ .‬מנהני‬
‫מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא ואתה‬
‫עמידה בקריה"ת ודו"ק‪.‬‬ ‫פה עמוד עמדי‪ .‬וא"ר אבהו אלמלא‬
‫מקרא כתוב א"א לאמרו כביכול אף‬
‫דף כב ע"א‬ ‫הקב"ה בעמידה‪ .‬וא"ר אבהו מנין לרב‬
‫שלא ישב ע"ג מטה וישנה לתלמידו‬
‫אין מתחילין בפרשה פחות מג'‬ ‫ע"ג קרקע שנא' ואתה פה עמוד עמדי‪.‬‬
‫פסוקים‪ .‬הקשו תוס' על מנהג שלנו‬ ‫יש להעיר דבדין הראשון דורשים את‬
‫שאנו קורין בפרשת ויחל בתעניות‬ ‫הפסוק לעניין קריה"ת דווקא‪ ,‬שצריך‬
‫והראשון מתחיל שם והוא לסוף‬ ‫להיות בעמידה‪ ,‬ואילו הדין השני נאמר‬
‫שני פסוקים מפרשה שלמעלה‪ ,‬וכן‬ ‫על כל לימוד של רב ותלמיד‪ ,‬וא"כ צ"ב‬
‫המפטיר ביו"ט בחול המועד דפסח‬ ‫ממ"נ‪ ,‬אם כשמשה למד מפי הגבורה‬
‫שמתחיל מוהקרבתם שהוא לסוף שני‬ ‫הוי לימוד כתלמיד לפני רבו‪ ,‬איך‬
‫למדים מכאן דיני קריאת התורה‪ ,‬ואם‬
‫פסוקים מראש הפרשה‪.‬‬ ‫זה דומה לקריאת התורה איך למדים‬
‫בשו"ת מהרי"ל סי' קמ"ט (ק"ס) הקשה‬
‫דבפרשת והקרבתם יש ג' פסוקים‬ ‫מכאן דיני רב ותלמיד‪.‬‬
‫מהפרשה‪ ,‬ובפרשת ויחל יש יותר‬ ‫ויתכן לפרש כך‪ ,‬דאצל משה רבינו ע"ה‬
‫מג' פסוקים‪ .‬ותירץ דגבי ויחל אפשר‬ ‫כשלמד מפי הגבורה‪ ,‬מדין רב ותלמיד‬
‫לומר שהיה להם פרשה אצל "ויאמר‬ ‫נאמר 'עמוד עמדי' ללמדנו שצריך הרב‬
‫ה' אל משה" שהוא ב' פסוקים קודם‬ ‫להשוות עצמו לתלמיד וכביכול הכתיב‬
‫ויחל‪ .‬אבל לגבי והקרבתם קשה‪ ,‬דלא‬ ‫כן על עצמו ברוך הוא‪ ,‬ובזה למדנו דרך‬
‫מסתבר שהיה שם פרשה ולא מסתבר‬ ‫ארץ כיצד ראוי לנהוג הרב עם תלמידו‪.‬‬
‫שהי' חילוק הפסוקים שלהם אחר‪,‬‬ ‫אבל באמת‪ ,‬לא יהא שום רב עם תלמידו‬
‫אף שאמרו בגמ' (קדושין ל‪ ).‬במערבא‬ ‫דומה לאופן הזה שמשה ע"ה למד מפי‬
‫הגבורה‪ .‬ולא יתכן להיות דוגמא כזו‬
‫פסקי' להאי קרא לתלתא‪.‬‬ ‫אלא בשעת קריאת התורה‪ .‬דידוע‬
‫ובאמת בסדור הפרשיות שבמחזור‬ ‫הוא דהלכות קריאת התורה מתדמים‬
‫ויטרי יש פרשה סדורה אצל ויאמר‬ ‫לאותו מעמד נשגב של קבלת התורה‬
‫ה' אל משה‪ ,‬וכ"כ בספר תקון יששכר‬
‫(מנהגות – סדר התעניות בד' צומות)‬

‫"ונכתב בספר"‬ ‫‪102‬‬

‫ומחצה צ"מ‪ .‬וכן עשינו אצלינו בביה"כ‬ ‫ממהר"ם זצ"ל בקוצר אשיבך כי ר"ת‬
‫בעזה"י‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כתב שמגילה יש לה כל דיני ס"ת חוץ‬
‫מדבר אחד שנקראת אגרת שאם הטיל‬
‫וקשה‪ ,‬דמה נפשך‪ ,‬אם תופסים‬ ‫בה ג' חוטי גידין כשרה‪ ,‬אבל לכל שאר‬
‫לחומרא שיעור הגליונות במגילה‬ ‫דברים יש לה דין ס"ת למנין שיטין‬
‫כס"ת משום שנקראת ספר וכמש"כ‬ ‫מ"ח כדאיתא במס' סופרים ורוחב‬
‫מהר"ם‪ ,‬אם כן אין לעשות מגילה פחות‬ ‫העמוד בג' למשפחותיכם ובין שיטה‬
‫ממ"ח שיטין [או מ"ב למנהגינו בס"ת]‪,‬‬ ‫לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה‬
‫ואי אפשר לעשות מגילה בת י"א‬ ‫כמלא אות קטנה וכל אות ואות מוקפת‬
‫שיטין‪ .‬ואם סומכים בזה על הר"ן שכל‬ ‫גויל‪ ,‬ושיעור גליון למעלה ג' אצבעות‬
‫מה שאינו מעכב בדיעבד בספר תורה‬ ‫ולמטה ד' ובין כל דף ודף כמלא רחב ב'‬
‫כשר לכתחילה במגילה‪ ,‬וא"כ מותר‬
‫לכתחילה לכתוב מגילה בת י"א שיטין‪,‬‬ ‫אצבעות וכו'‪.‬‬
‫א"כ אין צריך להקפיד על שיעור‬ ‫איתא במסכת ספר תורה פ"ב ה"ד‪,‬‬
‫גליונין כס"ת ושלא יהא הגליון מרובה‬ ‫מניחין מלמטן בתורה ריוח טפח‬
‫מהכתב‪ ,‬דכיון שאינו מעכב בס"ת‪ ,‬כשר‬ ‫ומלמעלה שני חלקים בטפח‪ ,‬ובנביאים‬
‫ובחומשין שלש אצבעות מלמטן‬
‫לכתחילה במגילה‪.‬‬ ‫ושתים מלמעלן‪ ,‬כאן וכאן אם רצה‬
‫להוסיף מוסיף ובלבד שלא יהיו זה וזה‬

‫מרובין מן הכתב‪.‬‬
‫וכתב שם מרן הגר"ח קנייבסקי‬
‫שליט"א דהמדקדקין שרוצין לצאת‬
‫במגילה דעת השו"ע שיהא איש בראש‬
‫דפא ועשרת בסופה‪ ,‬ורוצין גם לצאת‬
‫דעת הגר"א שאין לעשות עשרת בני‬
‫המן אותיות גדולות משאר המגילה‪,‬‬
‫עושין כל המגילה בת י"א שורות וכן‬

‫נהג מרן החזו"א זצ"ל‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בהגה"מ כתב דשיעור הגליונות‬
‫במגילה הוא כמו בס"ת דהיינו למטה‬
‫טפח ולמעלה ג' אצבעות‪ ,‬וטפח לפי‬
‫דעת מרן הוא עשר צ"מ‪ ,‬וג' אצבעות‬
‫ז' וחצי‪ ,‬סה"כ י"ז וחצי צ"מ‪ .‬ולפי"ז‬
‫הכתב צריך להיות עכ"פ לערך י"ח‬
‫צ"מ כדי שיהיה מרובה מהגליון‪ .‬והנה‬
‫יש במגילה י"א שורות ועוד י' שורות‬
‫בין שיטה לשיטה‪ ,‬סה"כ כ"א שורות‪.‬‬
‫וצריך שיהיה אותיות גדולות שכל‬
‫שורה מחזקת כמעט צ"מ שאז הכתב‬
‫מרובה מן הגליונות‪ ,‬וגודל המגילה ל"ה‬

‫"ונכתב בספר" ‪105‬‬

‫דיבור פסוק לעצמו‪ .‬ובטעם התחתון‬ ‫דמפטירין גם שוש אשיש‪ ,‬ואע"ג דהוי‬
‫הפסוקים אינם שונים משאר התורה‪,‬‬ ‫דילוג מסופו לתחילתו שהרי שוש‬
‫והדברות הארוכות מתחלקות לכמה‬ ‫אשיש מוקדם בנביא ואומרים אותו‬
‫פסוקים‪ ,‬והדברות הקצרות מתחברות‬ ‫בסוף‪ .‬עכ"ל‪ .‬ומקושייתו נראה שהיה‬
‫לפסוק אחד‪( .‬האריך בזה בשו"ת‬ ‫לו צד איסור בדבר שאין מדלגין באותו‬
‫נביא למפרע‪ ,‬וכתב משם מהרי"ו שאין‬
‫משאת בנימין סי' ו')‬ ‫מקפידין בכך‪ ,‬והיינו לאפוקי מדעת‬
‫והאריכו בזה מהר"ם די לונזאנו באור‬
‫תורה שלו‪ ,‬ור' זלמן הענא בשערי‬ ‫המג"א וכדעת הכ"מ‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫תפילה (סי' שכ"ה)‪ .‬ומבואר מדברי‬
‫היעב"ץ (לוח ארש סי' תס"ב) ור' וואלף‬ ‫דף כה ע"ב‬
‫היידנהיים בחומש שלו‪ ,‬ומיני' ומיני'‬
‫יבואר דבר‪ ,‬דשני מיני הקריאה נתקנו‬ ‫מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם‪,‬‬
‫עבור הקריאה בציבור במקום שיש‬ ‫ומעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך‬
‫לכבול והיה קורא חזן הכנסת "ויהי‬
‫מתורגמן‪.‬‬ ‫בשכון ישראל" ואמר לו למתורגמן אל‬
‫כי הנה אין הקורא רשאי לקרות‬ ‫תתרגם אלא אחרון‪ ,‬ושיבחוהו חכמים‪.‬‬
‫למתורגמן יותר מפסוק אחד‪ ,‬כמבואר‬ ‫פירש"י ז"ל וז"ל אל תתרגם אלא אחרון‪.‬‬
‫במשנה דף כג ע"ב‪ ,‬ואין המתרגם רשאי‬ ‫ויהיו בני יעקב שנים עשר‪ ,‬והפסוק‬
‫לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא‪,‬‬ ‫הזה נפסק בהפסק פרשה לכך קורהו‬
‫כדאיתא בסוטה דף לט ע"ב‪ .‬וכיון‬ ‫אחרון כאילו הוא פסוק לעצמו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫שמעשה ראובן נקרא ולא מתרגם‪,‬‬ ‫בחומשים יש ב' טעמים בתיבות‬
‫היכי נעביד? יקרא הקורא עד סוף‬ ‫שבפסוק זה‪ ,‬טעם אחד מחבר את שני‬
‫הפסוק ולא יתרגם המתורגמן‪ ,‬לא יוכל‬ ‫הפסוקים יחד‪ ,‬כזה‪ :‬ו֣ילך ראו ֗בן וישכ ֙ב‬
‫הקורא לקרוא הפסוק שאחריו‪ ,‬כי אינו‬ ‫את־בלה ֙ה פי֣לגש א ֔ביו ויש ֖מע ישר ֑אל‬
‫רשאי לקרוא למתורגמן יותר מפסוק‬ ‫ויה֥יו בני־יע ֖קב ש֥נים ע ֽשר‪ .‬ובחלוקה‬
‫אחד‪ ,‬לכן יש טעמים לקריאה בציבור‪,‬‬ ‫זו יש פסקא באמצע הפסוק‪ ,‬שיש‬
‫ובקריאה זו קורין שני הפסוקים כאילו‬ ‫הפסק פרשה באתנחתא‪ .‬וטעם אחד‬
‫הם פסוק אחד‪ ,‬והמתורגמן אינו מתרגם‬ ‫מחלקו לשני פסוקים כזה‪ :‬ו֣ילך ראו ֔בן‬
‫אלא אחרון‪ ,‬דהיינו סוף המקרא‪ ,‬ואינו‬ ‫ויש֕כב את־בל ֖הה פי֣לגש א ֑ביו ויש ֖מע‬
‫ישר ֽאל ויה֥יו בני־יע ֖קב ש֥נים ע ֽשר‪ .‬ואין‬
‫מתרגם כולו‪.‬‬ ‫שם פסקא באמצע הפסוק‪ ,‬כי הפסק‬
‫וכן בעשרת הדברות‪ ,‬שהמתורגמן‬ ‫הפרשה נמצא בסוף הפסוק הראשון‪.‬‬
‫רוצה לתרגם כל דיבור בפני עצמו‪ ,‬כמו‬ ‫כן הוא בעשרת הדברות שבפרשת‬
‫שמצינו בתרגום ירושלמי‪ ,‬ואין הקורא‬ ‫יתרו ובואתחנן‪ ,‬והוא מה שקורין טעם‬
‫רשאי לקרוא למתורגמן יותר מפסוק‬ ‫העליון וטעם התחתון‪ ,‬שבטעם העליון‬
‫אחד‪ ,‬לכן הוא קורא כל הדיבור כפסוק‬ ‫אפשר לקרוא כל דיבור בפני עצמו‬
‫אחד‪ ,‬והמתורגמן מתרגם כל הדיבור‬ ‫כאילו הוא פסוק האחד‪ ,‬והדברות‬
‫כולו‪ .‬וכן בדברות הקטנות שתרגומן‬ ‫הארוכות אינם אלא פסוק אחד‪ ,‬אי‬
‫רב‪ ,‬קוראין למתורגמן כל דיבור כפסוק‬ ‫נמי הדברות הקצרות אינם אלא כל‬
‫בפני עצמו‪ ,‬כי אם יקראוהו בטעמים‬

‫"ונכתב בספר"‬ ‫‪104‬‬

‫ואחד‪ .‬אבל האבודרהם כתב עולותיכם‬ ‫שמצא כן בקונדריס ישן מסופרים‬
‫ספו על זבחיכם עד ונכרתה מפיהם‪,‬‬ ‫קדמונים כתוב אשורית‪.‬‬
‫ומסיים אל יתהלל חכם בחכמתו‪.‬‬
‫והיינו כמנהגינו שמדלגין מונכרתה‬ ‫ומש"כ מהרי"ל דגבי והקרבתם דוחק‬
‫מפיהם עד אל יתהלל‪ ,‬ואין בהפטרה‬ ‫הוא לומר שהיו הפסוקים בענין אחר‬
‫זו עם שני הפסוקים שמוסיפין בסופה‬ ‫מלדידן‪ ,‬בתיקון יששכר (מנהגות –‬
‫עשרים ואחד פסוקים‪ .‬והגמ' מסייעת‬ ‫לשבת חול המועד) מיישב כן‪ ,‬וכההיא‬
‫דאמרו בגמ' קדושין שם דבפסוקי נמי‬
‫למנהג זה‪.‬‬
‫לא בקיאינן‪.‬‬
‫דף כד ע"א‬ ‫ובאמת שמצאנו כמה פעמים חילוק‬
‫פסוקים‪ ,‬דבסימן פסוקי פרשת בא‬
‫תניא אידך אין מדלגין מנביא לנביא‬ ‫נמסר בחומשים מבעלי המסורה ק"ה‬
‫ובנביא של שנים עשר מדלג ובלבד‬ ‫פסוקים ימנ"ה סימן‪ ,‬ולפנינו יש ק"ו‬
‫שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו‪ .‬כתב‬ ‫פסוקים‪ .‬וכן בפרשת צו נמסר צ"ו‬
‫הכס"מ (פי"ב מהל' תפילה הל' י"ג)‬ ‫פסוקים צ"ו סימן‪ ,‬ולפנינו יש צ"ז‬
‫דווקא בנביא של י"ב לנביא של י"ב‬
‫אבל בנביא עצמו אפילו מסוף הנביא‬ ‫פסוקים‪.‬‬
‫לתחילתו נמי דלא גרע משאר נביאים‪.‬‬ ‫וברש"י ר"ה לא‪ .‬ד"ה הזי"ו ל"ך כתב‬
‫אבל המג"א (סי' קמ"ד ס"ק ד) חולק‬ ‫שבשלוש פרקים ראשונים יש ששה‬
‫על הכ"מ ודעתו דבנביא אחד נמי אסור‬ ‫פסוקים בכל פרק‪ ,‬ובשלשה פרקים‬
‫לדלג למפרע‪ .‬כן הביא שם מהגהות‬ ‫אחרונים שמונה פסוקים בכל פרק‪.‬‬
‫וא"כ אין בכל שירת האזינו אלא מ"ב‬
‫מנהגים‪.‬‬ ‫פסוקים‪ ,‬ולפנינו מ"ג פסוקים‪ .‬דבפרק‬
‫בהגהות הרש"ש (יומא ע‪ ).‬הביא ראיות‬ ‫חמישי מן לולי עד כי ידין יש תשע‬
‫לשיטת הכ"מ מקריאת המלך בהקהל‬
‫(סוטה מא‪ ).‬שמדלג ממעשרות‬ ‫פסוקים‪.‬‬
‫שבפרשת ראה למעשרות שבכי תבוא‪,‬‬ ‫וכמש"כ מהר"י מינץ בתשובה סי' ח'‪,‬‬
‫וחוזר וקורא פרשת המלך במשפטים‪,‬‬
‫והוא דולג למפרע‪ ,‬כש"כ שבנביא אחד‬ ‫והגרע"א בגליון הש"ס שבת נה ע"ב‪.‬‬
‫שרי‪ .‬וכן מנהגינו בפרשת משפטים‪,‬‬
‫שאנו מפטירין כמש"כ האבודרהם‬ ‫דף כג ע"ב‬
‫הדבר אשר היה אל ירמיהו עד מאין‬
‫יושב (ירמי' לד‪ ,‬ח‪-‬כב) ודולגין למפרע‬ ‫מתקיף לה רבא והרי "עולותיכם ספו‬
‫ומוסיפין ב' פסוקים אם לא בריתי יומם‬ ‫על זבחיכם" (ירמיהו ז'‪ ,‬כא) דלא הויין‬
‫עשרין וחד וקרינן‪ ,‬שאני התם דסליק‬
‫ולילה (שם לג‪ ,‬כה‪-‬כו)‪.‬‬
‫ועיקר דינו של המג"א צ"ע‪ ,‬דמבואר‬ ‫עניינא‪.‬‬
‫בהגהות מנהגים היפך מש"כ המג"א‪,‬‬ ‫בסדר ההפטרות שברמב"ם (בסוף ספר‬
‫וז"ל הגהות מנהגים (מנהגי ר' אייזיק‬ ‫אהבה) כתב להפטיר בפרשת צו את‬
‫טירנא אחרי פורים) וגם בהפטרת‬ ‫אהרן‪ ,‬עולותיכם ספו על זבחיכם וכו'‬
‫שבת ור"ח כתבתי לקמן משם מהרי"ו‬ ‫עד כי באלה חפצתי נאם ה'‪ ,‬בירמיה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬מנין הפסוקים מתחילת ההפטרה‬
‫עד סופה הוא הרבה יותר מעשרים‬
‫ואחד‪ ,‬ובגמ' אמרו דלא הויין עשרים‬

‫"ונכתב בספר" ‪107‬‬

‫פרק רביעי‬

‫בני העיר‬

‫על עצמם שהביאום לאריכות ימים‪,‬‬ ‫דף כו ע"א‬
‫א"כ הרוצה לזכות גם הוא איזה מהם‬
‫והאי תנא סבר‪ :‬לא נתחלקה ירושלים‬
‫יתפוס ויזכה‪.‬‬ ‫לשבטים‪ .‬דתניא‪ :‬אין משכירים בתים‬
‫ואמר‪ ,‬שעיקר מה שיש לשום לב‬ ‫בירושלים‪ ,‬מפני שאינן שלהן‪ .‬רבי‬
‫הוא‪ ,‬מה שהיו הדברים אצלם קבועים‬ ‫אליעזר (בר צדוק) ‪+‬מסורת הש"ס‪:‬‬
‫במסמרות עד שאמרו 'מימי לא עברתי‬ ‫[בר' שמעון]‪ +‬אומר‪ :‬אף לא מטות‪.‬‬
‫על דבר זה'‪ ,‬א"כ יברור לו אדם מה‬ ‫לפיכך עורות קדשים ‪ -‬בעלי אושפיזין‬

‫שיברור‪ ,‬ובלבד שלא יעברנו‪.‬‬ ‫נוטלין אותן בזרוע‪.‬‬
‫וכיו"ב העתיק בס' עלי שור להגר"ש‬ ‫תימה‪ ,‬אפי' אם לא נתחלקה ירושלים‬
‫וולבה זצ"ל (ח"א עמוד קלד) מרבינו‬ ‫לשבטים למה לא ישכירו מיטות והתוס'‬
‫סעדיה גאון באמונות ודעות בזה"ל 'אך‬ ‫כתבו לפי שהקרקע שעליה המיטות‬
‫העובד הוא אשר ייחד לו מצוה אחת‬ ‫אינה שלהם‪ ,‬ואין זה טעם‪ ,‬כי סוף סוף‬
‫לא יעברנה כל ימי חייו‪ ,‬שאם יסכים‬ ‫המיטה היא חפץ ששייך לבעליו ולמה‬
‫בזולתה או יחלק בה לא יקצר בזאת‬ ‫לא ישכירו אותה בכסף‪ .‬והנכון שמ"ד‬
‫לא נתחלקה ירושלים לשבטים‪ ,‬אין‬
‫כלל' עיי"ש עוד‪.‬‬ ‫כונתו שבימי יהושע לא נתחלקה‪ ,‬אלא‬
‫מימי לא עשיתי קפנדריא‪ .‬קשה דהא‬ ‫שלאחר זמן חכמים הפקיעו אותה מיד‬
‫דינא הוא כמבואר במתני' (להלן כח‪,).‬‬ ‫יושביה‪ ,‬ולפי התנא השני הפקיעו ב"ד‬
‫וי"ל דאף באופני ההיתר המבוארים‬ ‫גם את הזכות להשכיר מיטות‪ ,‬וכנגד‬
‫בגמ' (להלן כט‪ ).‬לא נהג היתר בדבר‪.‬‬ ‫זה תקנו ב"ד שאת העורות רשאים‬
‫אמנם קצת יש להעיר לגירסת הרי"ף‬
‫שם דכשנכנס להתפלל מצוה לעשות‬ ‫בעלי הבתים והמיטות ליטול בזרוע‪.‬‬
‫קפנדריא‪ ,‬דמסתבר שראב"ש לא עבר‬
‫דף כז ע"ב‬
‫על כך‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ולא נשאתי כפי בלא ברכה‪ .‬עפרש"י‬ ‫שאלו תלמידיו את רבי זכאי במה‬
‫וקשה מאי רבותא הוא שלא ביטל‬ ‫הארכת ימים וכו'‪ .‬כל הסוגיא‪ .‬מטו‬
‫הברכה‪ ,‬והרי ודאי חייב לברך‪ ,‬ובדוחק‬ ‫משמיה דמרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל‬
‫י"ל דלא איתרמי שלא הספיק לברך‬ ‫ששאל‪ ,‬דהנה בכל הסוגיא מתבארים‬
‫'אשר קידשנו' עד שהתחילו שאר‬ ‫הרבה מאוד דברים שעושיהם העידו‬
‫כהנים 'יברכך' שאז היה צריך לקיים‬
‫המצוה בלא ברכה דברכות אינם‬
‫מעכבות‪ .‬אך יש שפירשו עניין זה‬

‫"ונכתב בספר"‬ ‫‪106‬‬

‫ואכתי צריך ביאור‪ ,‬למה לא מצאנו‬ ‫שלו‪ ,‬אין המתורגמן רשאי לתרגם כל‬
‫טעם העליון למעשה העגל השני‬ ‫זמן שלא יכלה הפסוק מפי הקורא‪.‬‬
‫ולברכת כהנים‪ ,‬דגם הם נקראים ולא‬
‫מיתרגמין‪ ,‬וצריך לעשות בהם טעם‬ ‫עפי"ז מבואר מה שיש נוהגים לקרוא‬
‫אחר שיוכל הקורא לקרותו כולו כאחת‬ ‫בציבור בטעם העליון וביחיד בטעם‬
‫עם פסוק המיתרגם והמתורגמן יתרגם‬ ‫התחתון‪ ,‬כמש"כ האור תורה‪ .‬כי היחיד‬
‫את סוף המקרא‪ ,‬וכמעשה ראובן‪ .‬וצ"ב‪.‬‬ ‫אינו צריך לקרוא כל דיבור בפני עצמו‪,‬‬
‫שאין לו את דיני המתורגמן‪ .‬ורק‬
‫בקריאה בציבור נשאר דין המתורגמן‬
‫כאשר היה לפנים‪ ,‬אע"ג שבזמנינו אין‬
‫שם מתורגמן‪ .‬ויש נוהגים שכשקורין‬
‫בפרשת יתרו בפרשת השבוע קורין‬
‫גם בציבור בטעם התחתון‪ ,‬ובחג‬
‫השבועות קורין בטעם העליון‪ ,‬והכי‬
‫איתא בחזקוני‪ .‬והיסוד הוא אחד גם‬
‫למנהג זה‪ ,‬דבימי רבותינו בעלי התוס'‬
‫כבר בטל מנהג התרגום כמש"כ בדף‬
‫כג ע"ב (ד"ה לא שנו) ואעפי"כ נשאר‬
‫להם מנהג התרגום בפסח ובעצרת‪,‬‬
‫כמש"כ בדף כד ע"א (ד"ה ואם היו‬
‫שלשתן)‪ .‬ואף שלא כתבו כן אלא על‬
‫ההפטרות‪ ,‬המחזורים הישנים (מחזור‬
‫ויטרי ומעגלי צדק וכו') מעידים שיש‬
‫שם תרגום גם לקריאת התורה‪ ,‬ופיוט‬
‫האקדמות יוכיח‪ ,‬שכולו אינו אלא‬
‫רשות למתורגמן כמו יציב פתגם‬
‫שבהפטרה ליום שני של שבועות (ולכך‬
‫היו אומרים את האקדמות אחר קריאת‬
‫הפסוק הראשון‪ ,‬כמובא באחרונים‪ ,‬כי‬

‫זו הפתיחה של המתורגמן לתרגום)‪.‬‬
‫ובימיהם הונהג המנהג שאין צריך‬
‫לקרוא בטעם העליון בציבור אלא‬
‫בחג השבועות שאז יש מתורגמן‪,‬‬
‫אבל בפרשת יתרו שאין מתורגמן‪ ,‬אין‬
‫קורין אלא בטעם התחתון‪ .‬ומתורץ‬
‫מה שמקשין על מנהג זה‪ ,‬דלמה נתקנן‬
‫טעם העליון לפרשת ואתחנן אם אין‬
‫קורין בהם לעולם‪ ,‬והמבואר דמעיקרא‬
‫נתקנו הטעמים האלו למקום שקורין‬

‫ע"י מתורגמן‪.‬‬

‫"ונכתב בספר" ‪109‬‬

‫ולפיכך אין קפידא בשימושו‪ ,‬כן נ"ל וה'‬ ‫שנית א"ל תנינא ד' סדרי משנה‪ ,‬א"ל‬
‫יכפר אם אינו כדת‪.‬‬ ‫פסלת לך ד' טורי וטענת בר לקישא וכו'‪.‬‬
‫לכאו' צ"ע‪ ,‬דמשמע שלא הקפיד במה‬
‫דף כט ע"א‬ ‫ששימשו אלא מחמת ד' סדרי משנה‬
‫ששנה‪ ,‬וא"כ מ"ט שאלו תחילה אם‬
‫וא"ר חלבו אמר ר' הונא הנכנס לבית‬ ‫קרא מקרא‪ ,‬דהא זה אינו מעלה ואינו‬
‫הכנסת להתפלל מותר לעשותו‬ ‫מוריד לכאו'‪ ,‬ובדוחק י"ל דליכנס עמו‬
‫קפנדריא שנאמר "ובבא עם הארץ‬
‫לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון‬ ‫בדברים שאלו כן‪.‬‬
‫להשתחוות יצא דרך שער נגב"‪ .‬הרי"ף‬ ‫אבל באמת נראה בעזהשי"ת דזה‬
‫פסקו להלכה בסוף פרק הרואה‪ ,‬ושם‬ ‫ביאורו‪ ,‬דבדווקא בירר ר"ל תחילה אם‬
‫גרס הנכנס לבית הכנסת להתפלל‬ ‫קרא‪ ,‬דאי שנה מתניתין ולא קרא כלל‬
‫לא היה מקפיד על שימושו‪ ,‬דאינו חכם‬
‫מצוה לעשותו קפנדריא‪.‬‬ ‫כלל לעניין זה‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬אם קרא‬
‫ויש להקשות לפי גירסא זו‪ ,‬דנראה‬ ‫לחוד ולא שנה משנה ג"כ אין קפידא‪,‬‬
‫כסותר למש"כ בפרק הקורא עומד (דף‬ ‫ורק משום דקרא ושנה הוי ת"ח‬
‫יד‪ .‬מדפי הרי"ף) אין פותחין פתחי בית‬ ‫שאסור לדידיה להשתמש בו [ובזה‬
‫הכנסת אלא למזרח שכן מצינו בהיכל‬ ‫פליגי חסידי בבל כגון רב נחמן בר‬
‫שפתוח למזרח שנאמר "והחונים‬ ‫יצחק‪ ,‬דלא סגי בזה עד דמתני‪ ,‬והיינו‬
‫לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד‬ ‫שגם עסק בתלמוד וכדביאר הרי"ף‬
‫מזרחה"‪ .‬ובמשכן לא היה כי אם פתח‬ ‫שם]‪ ,‬וסייעתא לזה מתנא דבי אליהו‬
‫אחד למזרח‪ .‬ואם היתה גירסת הרי"ף‬ ‫רבא פי"ח‪,‬ו דאיתא שם בזה"ל 'קרא‬
‫כמו בגמ' שלפנינו‪ ,‬מותר לעשותו‬ ‫אדם ולא שנה הרי זה דבר גנאי‪ ,‬שנה‬
‫קפנדריא‪ ,‬היה אפשר לומר דלכתחילה‬ ‫ולא קרא ה"ז דבר גנאי‪ ,‬קרא ושנה ולא‬
‫אין לעשות אלא פתח אחד למזרח‪,‬‬ ‫שימש ת"ח זו מידה בינונית‪ ,‬אבל קרא‬
‫ואי איתרמי שעשו שני פתחים‪ ,‬מותר‬ ‫ושנה ושימש ת"ח זו מידה שלמה'‪,‬‬
‫לעשותו קפנדריא‪ .‬אבל אם יש מצוה‬
‫לעשות קפנדריא‪ ,‬צריך שיהיה מצוה‬ ‫וא"ש בעזהשי"ת‪.‬‬
‫לעשות שני פתחים לביה"כ‪ ,‬והיינו על‬ ‫ולהטעים הדבר יש להוסיף ע"פ‬
‫מאחז"ל בשבת לא‪ :‬על קרא דישעיה‬
‫כרחין לא כמשכן‪.‬‬ ‫"והיה אמונת עיתך" וגו' ודרשו "אמונת‬
‫במשנה 'לכל מפסיקין לר"ח לחנוכה‬ ‫זה סדר זרעים עיתך זה סדר מועד‬
‫ופורים לתעניות למעמדות וליוה"כ'‬ ‫חוסן זה סדר נשים וכו' ואפ"ה אי יראת‬
‫ויעויין בתוס' דיוה"כ משום מנחה‬ ‫ה' היא אוצרו אין ואי לא לא"‪ ,‬ושמעתי ‬
‫הוא‪ ,‬דבשחרית ל"ח משום דפחות‬ ‫ביאורו ד'יראת ה' היינו מקרא‪ ,‬שכתבי‬
‫מז' קרואין הוא‪ ,‬ודווקא במנחה דהוי‬ ‫הקודש הם המודיעים דרכיו והנהגותיו‬
‫ג' קרואין כבשל שבת תנינן‪ ,‬אך יש‬ ‫בעולם‪ ,‬והרוצה שיכיר בוראו וילמד‬
‫להעיר לפ"ז אמאי לא תנן חולו של‬ ‫לאהבה וליראה יעסוק במקרא תחילה‪,‬‬
‫מועד כמו ששנינו של ר"ח‪ ,‬דבתרוייהו‬ ‫ואח"כ עוסק בהש"ס‪ ,‬ולפ"ז א"ש טפי‬
‫הוי ד' קרואין‪[ ,‬ושמא משום דלא תנן‬ ‫דהעוסק בש"ס קודם שקנה יראה 'אינו‬
‫חש לתורתו' כלשון רש"י שם בסוגיא‪,‬‬
‫של יו"ט לפיכך לא תנן של חוה"מ]‪.‬‬

‫"ונכתב בספר"‬ ‫‪108‬‬

‫ומקורו מספר דעת חכמה בשם‬ ‫באופן אחר‪ ,‬ע"פ מה שהביאו מהזוה"ק‬
‫הראשית חכמה‪.‬‬ ‫ריש פרשת יתרו שאין לאדם לזקוף‬
‫עשר אצבעותיו למעלה אלא בשעת‬
‫וז"ל ספר דעת חכמה‪ :‬וכתב הראשית‬ ‫תפילה או שאר ברכה ושבח‪ ,‬ואם זוקף‬
‫חכמה שאיסור זה הוא לשוח שיחת‬ ‫למגנא שורה על ידיו לטותא ח"ו‪[ ,‬ויש‬
‫חולין ומכל שכן שיחה בטילה האסורה‬ ‫גורסים בגמ' 'לבטלה' במקום 'בלא‬
‫אפילו חוץ לבית הכנסת‪ .‬ומלשון זה‬
‫ברכה']‪ .‬‬
‫יצא לפרי מגדים דבריו‪.‬‬
‫אך זה לשון הראשית חכמה בפרק י"ד‬ ‫דף כח ע"א‬
‫משער הקדושה‪ :‬כיון שבית הכנסת‬
‫מקום קדוש הוא מושב לשכינה‪ ,‬שבכל‬ ‫וותרן בממוני הייתי דאמר מר איוב‬
‫עת אסרו רז"ל לחשוב בהם חשבונות‪,‬‬ ‫ותרן בממונו היה וכו'‪ .‬עיין גם בב"ב טו‪:‬‬
‫בודאי שאין לשוח שיחת חולין או‬ ‫ומפרשים‪ ,‬וצ"ב מה הגדלות של איוב‬
‫שיחה בטילה האסורה אפילו מחוץ‬ ‫שהיה מוותר על שו"פ או פחות מזה‪,‬‬
‫לבית הכנסת כדכתיב ודברת בם ולא‬ ‫הרי כמה וכמה מצוות שמוציא אדם‬
‫בדברים בטלים‪ ,‬מכאן השח שיחת‬ ‫מכיסו ממון הרבה לקיימן‪ ,‬א"כ מה יש‬
‫חולין או שיחה בטילה עובר בעשה‬
‫עכ"ל‪ .‬והנה מלשון זה לא משמע לאסור‬ ‫תימה בזה‪.‬‬
‫בבית הכנסת אפילו דבר שמותר בחוץ‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שטבע האדם הוא שלוותר משלו‬
‫וגם קשה קצת על הפרי מגדים למה‬ ‫לזולתו על ממונו קשה לו ביותר‪,‬‬
‫התירו להכריז אבידה בבתי כנסיות‬ ‫שהיצר דוחקו לעמוד בתוקף על ממון‬
‫ובבתי מדרשות כדתנינן בפרק אלו‬ ‫מועט ולפיכך הוי רבותא‪ .‬וכעי"ז היה‬
‫מציאות שהתקינו כן‪ .‬וביותר קשה‬ ‫מדקדק הג"ר שמואל יעקב בורנשטיין‬
‫מנ"ל לחדש דבר שלא שנינו‪ ,‬אם למדנו‬ ‫זצ"ל בגמ' ביבמות בהא דגר שבא‬
‫קלות ראש ופירשו חשבונות מנ"ל כל‬ ‫להתגייר מודיעין לו מצוות קלות כלקט‬
‫שכחה ופאה‪ ,‬ולכאו' הא יש מצוות‬
‫דיבור להכניס בקלות ראש‪.‬‬ ‫שמוציאין עליהן יותר‪ ,‬אלא שלוותר‬
‫ואעתיק לשון ספר מורה באצבע‬
‫מהרב חיד"א ז"ל‪ :‬ונכון ליזהר שלא‬ ‫על ממון שעמל בו קשה לו וכנ"ל‪.‬‬
‫לדבר בבית הכנסת כלל אף שלא‬ ‫בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש‪.‬‬
‫בשעת התפילה כפשט לשון הזוהר‬ ‫וזה לשון הרמב"ם בהלכות תפילה‬
‫הקדוש‪ .‬נראה מדבריו שמדינא דגמרא‬ ‫פי"א הלכה ו'‪ :‬אין נוהגין בהם קלות‬
‫אין איסור‪ ,‬וגם בזוהר אפשר לפרש‬ ‫ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה‪,‬‬
‫שמדבר על שעת התפילה רק הפשט‬ ‫וכן העתיק השולחן ערוך בסימן קנ"א‪.‬‬
‫הוא גם שלא בשעת התפילה‪ ,‬לכן נכון‬ ‫וכתב הפמ"ג שם ז"ל‪ :‬ויש לגעור במי‬
‫שמשיח שיחת חולין בבית הכנסת‬
‫להחמיר‪.‬‬ ‫אע"ג שאין שיחה בטילה דבלאו הכי‬
‫אסור‪ ,‬כל השח שיחה בטילה עובר‬
‫דף כח ע"ב‬ ‫בעשה מדרבנן‪ ,‬עכ"פ לצורך פרנסה‬
‫דבחוץ שרי בבית הכנסת אסור עכ"ל‪,‬‬
‫ר"ל הוה קאזיל באורחא מטא ערקומא‬
‫דמיא וכו'‪ ,‬א"ל קרית א"ל קרינא‪ ,‬א"ל‬

‫"ונכתב בספר" ‪111‬‬

‫פה אחר קריאת התורה זכר למקדש‪,‬‬ ‫היו קוראים כל עיקר קרבנות היו"ט‪,‬‬
‫ובזמן הגמ' שנהגו להוציא שני ספרים‬ ‫שפיר היו קוראים בספר ראשון בעיקר‬
‫בכל יו"ט נעשה יום כפור כשאר הימים‬ ‫ענייני דיומא והוא עניין מתן תורה‪,‬‬
‫טובים שקוראים בספר שני מעניין‬ ‫וביו"ט שני היו קוראים בספר ראשון‬

‫היו"ט שבחומש הפקודים‪.‬‬ ‫שבעה שבועות‪.‬‬

‫ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת‬ ‫משנה‪ .‬בראש השנה בחדש השביעי‬
‫מועדות שבתורת כהנים ובשאר כל ימות‬ ‫באחד לחדש [ויקרא כג]‪ ,‬ובגמ' בראש‬
‫החג בקרבנות החג‪ .‬לא נתבאר במשנה‬ ‫השנה בחדש השביעי וכו' ויש אומרים‬
‫להדיא קריאת התורה לשמיני עצרת‪,‬‬ ‫וה' פקד את שרה וכו' והאידנא דאיכא‬
‫ויש לעיין אם הוא בכלל מה שאמרו‬ ‫תרי יומי‪ ,‬יומא קמא ‪ -‬כיש אומרים‪,‬‬
‫ובשאר ימות החג‪ ,‬וא"כ קורין בו וביום‬ ‫למחר והאלהים נסה את אברהם וכו'‪.‬‬
‫השמיני שבפרשת פינחס‪ ,‬דאף שהוא‬ ‫והטעם כנ"ל שכיון שכבר קוראים‬
‫רגל בפ"ע אינו חלוק אלא לענין פז"ר‬ ‫בספר שני מעיקר היו"ט‪ ,‬קוראים‬
‫קש"ב‪ ,‬או דשאר ימות החג קאי דוקא‬ ‫בספר ראשון פקידת שרה‪ ,‬וכן באשר‬
‫על חולו של מועד‪ ,‬וכמו שלא נתבאר‬ ‫הוא שם‪ ,‬וביו"ט שני מזכירים העקידה‪.‬‬
‫במשנה הקריאה לשאר ימות הפסח כך‬
‫משנה‪ .‬ביום הכפורים אחרי מות‪ .‬וכן‬
‫לא נתבאר הקריאה לשמיני עצרת‪.‬‬ ‫איתא בגמ' ביום הכפורים קורין אחרי‬
‫בגמ' תני בברייתא מה דשייר במתני'‪,‬‬ ‫מות ומפטירין כי כה אמר רם ונשא‬
‫ושם בסופו‪ ,‬יו"ט הראשון של חג קורין‬ ‫וזה כדרך הגמ' תמיד להביא גם עניין‬
‫בפרשת מועדות שבתורת כהנים‬ ‫ההפטרה אבל לא הוזכר במיוחד שיש‬
‫ומפטירין הנה יום בא לה'‪ ,‬והאידנא‬ ‫בזה מפטיר בספר שני [אלא כמו‬
‫דאיכא תרי יומי למחר ה"נ קרינן‪,‬‬ ‫כל החגים שיש מפטיר כנ"ל] אבל‬
‫אפטורי מאי מפטירין? ויקהלו אל‬ ‫בתוספתא איתא ומפטירין בעשור‬
‫המלך שלמה‪ ,‬ושאר כל ימות החג קורין‬ ‫שבחומש הפקודים‪ ,‬ואיני יודע מאי‬
‫בקרבנות החג‪ .‬יו"ט האחרון קורין כל‬ ‫שנא יום הכפורים שמפטירין בו מכל‬
‫הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין‬ ‫ימות החגים שלא הוזכר בתוספתא‬
‫ויהי ככלות שלמה‪ ,‬למחר קורין וזאת‬ ‫שמפטירין בהם בספר שני ואדרבה לפי‬
‫הברכה ומפטירין ויעמד שלמה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הנ"ל משמע שלא היו מפטירין בימיהם‬
‫ובשו"ע (סי' תרס"ח ס"ב) כתב דבארץ‬ ‫בספר שני‪ ,‬ואולי ביום הכפורים היו‬
‫ישראל שאין שני ימים טובים קורין‬ ‫קוראים פרשת בעשור שבחומש‬
‫בשמיני עצרת וזאת הברכה‪ ,‬ובחו"ל‬ ‫הפקודים בעל פה זכר לקריאת התורה‬
‫שיש שם שני ימים קורין ביום הראשון‬ ‫דכהן גדול בבית המקדש‪ ,‬שהיה קורא‬
‫כל הבכור ובשני וזאת הברכה‪ .‬והקשה‬ ‫על פה‪ ,‬לפי שהיה לו עניין להזכיר‬
‫שם הבאר הגולה על מש"כ שבארץ‬ ‫בקריאתו כל הפעמים שהוזכר יום‬
‫ישראל קורין וזאת הברכה‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫הכפורים בתורה‪ ,‬ואין מביאין שני‬
‫הב"י לא הביא מהיכן יצא לו דין זה‪,‬‬ ‫ספרי תורה כשהקורא הוא אחד‪,‬‬
‫ולעניות דעתי צ"ע מסתמא דתלמודא‬ ‫ובימי התוספתא נהגו בקריאה זו על‬

‫וברייתא במגילה ל"א‪ .‬עכ"ל‪.‬‬

‫"ונכתב בספר"‬ ‫‪110‬‬

‫דף ל ע"ב‬ ‫דף כט ע"ב‬

‫משנה‪ .‬בפסח קורין בפרשת מועדות‬ ‫אלא למ"ד צו את בני ישראל מאי שני‬
‫של תורת כהנים‪ ,‬איירי ביו"ט ראשון‬ ‫וכו'‪ ,‬יש להקשות‪ ,‬הא ודאי שני טובא‪,‬‬
‫של פסח‪ ,‬ובשאר ימות הפסח תניא‬ ‫דהא בשאר ראשי חדשים שחלו להיות‬
‫בתוספתא ובגמ' מלקט וקורא מענינו‬ ‫בשבת אין קורין כלל פרשת צו את‬
‫של פסח‪ .‬ובגמ' אמרי' והאידנא נהוג‬ ‫בני ישראל‪ ,‬אלא וביום השבת ובראשי‬
‫עלמא משך תורא וכו' דהיינו שביו"ט‬ ‫חדשיכם לחוד‪ ,‬וכפי שנפסק בשו"ע‬
‫ראשון קוראין משכו וקחו לכם‪,‬‬ ‫סי' תכג‪ ,‬וא"כ בהא דמתחילין בפרשת‬
‫והטעם ששינוי המנהג ממה שכתוב‬ ‫צו את בני ישראל מינכר שפיר דמשום‬
‫במשנה‪ ,‬נראה לפי שבימי המשנה‬ ‫פרשת שקלים הוא‪ ,‬והיא קושיא‬
‫היו נוהגים להוציא רק ספר אחד ואם‬
‫היו קוראים פרשת משכו – הא לא‬ ‫אלימתא‪.‬‬
‫נזכר שם מקרבנות של יו"ט ראשון‬ ‫ובהכרח צ"ל דאה"נ‪ ,‬לפום גמרא דידן‬
‫ולא מיו"ט ראשון עצמו כלום‪ ,‬ורק‬ ‫עכצ"ל דאף בשאר ר"ח שחל בשבת‬
‫מקרבן הפסח עצמו ששייך לי"ד ניסן‬ ‫קורין מ'צו את בני ישראל' כמו כשחל‬
‫מוזכר שם‪ ,‬לכן קראו פרשת מועדות‬ ‫בחול‪ ,‬ומנהגנו ע"פ מסכת סופרים‬
‫שבתורת כהנים שמוזכר שם מיו"ט‬ ‫פי"ז להתחיל מ'וביום השבת' כנפסק‬
‫עצמו‪ ,‬וגם מהקרבנות מוזכר שם‬ ‫בשו"ע‪ .‬וכמו"כ יש עוד מקומות שאין‬
‫לכל הפחות ועשיתם אשה לה'‪ ,‬אבל‬ ‫אנו נוהגים כש"ס דידן אלא כמ"ס‬
‫בימי הגמ' שנהגו להוציא ב' ספרים‬
‫שפיר היו קוראים בספר השני מכל‬ ‫וכמ"ש התוס' בכמה דוכתי‪.‬‬
‫קרבנות דיו"ט ראשון ובספר ראשון‬ ‫עוד שם מסקינן דלמ"ד לסדר הפטרות‬
‫היו קוראים מעיקר עניינא דיומא והא‬ ‫הוא חוזר צ"ל דשני בהא דקרינן לג'‬
‫קרואין בסדרא דשבתא ולד' בשל‬
‫פרשת משכו‪.‬‬ ‫ר"ח‪ .‬וקשה‪ ,‬דלעיל כב‪ .‬שקלינן וטרינן‬
‫פרשת ר"ח היכי קרינן לה‪ ,‬ולמסקנא‬
‫משנה‪ .‬בעצרת שבעה שבעת [דברים‬ ‫דולג‪ ,‬ואיכא למ"ד פוסק‪ ,‬וילה"ק‪ ,‬מ"ט‬
‫ט"ז]‪ ,‬ובגמ' אמרי' בעצרת שבעה‬ ‫לא נעשה בהיפך‪ ,‬דד' קרואין יקראו‬
‫שבועות וכו' אחרים אומרים בחדש‬ ‫בסדר השבוע‪ ,‬וג' בשל ר"ח‪ ,‬ולא נידחק‬
‫השלישי [שמות יט] וכו' והאידנא‬
‫דאיכא תרי יומי ‪ -‬עבדינן כתרוייהו‪,‬‬ ‫לפסוק ולא לידלוג‪.‬‬
‫ואיפכא‪ .‬ונראה הטעם כנ"ל‪ ,‬דבפרשת‬ ‫ושמא י"ל דבעינן שעיקר הקרואין יהיו‬
‫בחדש השלישי לא מוזכר כלום מעניין‬ ‫בשל שקלים ולכן רובן קורין בזה‪ ,‬אך‬
‫היו"ט של שבועות לכן לתנא דמתני'‬ ‫ז"א דא"כ מה נעשה בכיו"ב בפרשת‬
‫אין קוראין בו אלא בשעה שבועות‬ ‫זכור שלא תתחלק ליותר מאחד‪ ,‬ואולי‬
‫שמוזכר שם עצם היו"ט של שבועות‬ ‫צ"ל דעכ"פ בפרשת צו את בנ"י בעינן‬
‫ומקצת מקרבנותיו‪ ,‬אבל הימי הגמ'‬ ‫דווקא לשינוי של 'דולג' וכיו"ב‪ ,‬להשית‬
‫שהיו מוציאים שני ספרים ובספר שני‬ ‫לב שלא מחמת ר"ח לחוד קורין אותה‪,‬‬
‫דבשאר ר"ח החל בשבת אין עושין כן‬

‫ודו"ק‪.‬‬

‫"ונכתב בספר" ‪113‬‬

‫כדברי רש"י דובחודש השביעי שקורין‬ ‫אלא דהגר"א הגיה שם התוספתא כמו‬
‫בראש השנה היינו דתורת כהנים‪,‬‬ ‫בגמ'‪ ,‬ולגירסתו אמרו שם יו"ט הראשון‬
‫א"כ היה צריך לקרוא בחג בפרשת כל‬ ‫של חג קורין בפרשת מועדות שבת"כ‬
‫הבכור ובשמיני עצרת בתורת כהנים‪.‬‬ ‫ושאר כל ימות החג בקרבנות החג בשני‬
‫נראה מדברי הר"ן דבחודש השביעי‬ ‫ביום השני בשלישי ביום השלישי וכו'‬
‫היינו דחומש הפקודים בפרשת פינחס‪,‬‬ ‫יו"ט האחרון של חג קורין כל הבכור‬
‫מצות וחוקים ובכור‪ .‬וזה כמו שהבין‬
‫וכמש"כ הקרבן נתנאל‪].‬‬ ‫הבאה"ג‪ ,‬ומכאן קושיא למה שפסק‬
‫ולא נוכל לפרש לפי התוס' כהמנחת‬
‫ביכורים דהתוספתא קאי על קריאת‬ ‫בשו"ע לקרוא וזאת הברכה‪.‬‬
‫המפטיר‪ ,‬רק על חובת היום‪ .‬ועפי"ז‬ ‫במנחת בכורים (תוספתא שם) כתב‬
‫נוכל לפרש במתניתין ובברייתא שמה‬ ‫לבאר מאי דאיתא לפנינו לקרוא ביום‬
‫שאמרו ושאר כל ימות החג קורין‬ ‫השמיני וביום השמיני‪ ,‬שאינו נגד‬
‫בקרבנות החג‪ ,‬הוא כולל גם שמחת‬ ‫הגמ'‪ ,‬כי התוספתא איירי רק מקריאת‬
‫תורה‪ .‬וא"כ לפי"ז נזכרו במשנה כל‬ ‫המפטיר בספר שני ולא מקריאת חובת‬
‫הקריאות חוץ מקריאת שאר ימות‬ ‫היום‪ ,‬וכמו שאמרו שם ביוה"כ קורין‬
‫הפסח‪ ,‬אבל בברייתא יש את כל‬ ‫אחרי מות ומפטירין בעשור שבחומש‬
‫הקריאות לכל המועדים‪ ,‬שאמרו שם‬ ‫הפקודים‪ ,‬ה"נ הראשונים קוראים בכל‬
‫ושאר ימות הפסח מלקט וקורא מענינו‬ ‫הבכור (או וזאת הברכה) והמפטיר‬
‫של פסח וכו' ושאר כל ימות החג קורין‬
‫בקרבנות החג‪ ,‬והוא כולל שמיני עצרת‬ ‫קורא וביום השמיני‪.‬‬
‫אבל יש קושיא ע"ז מדברי תוס' (ד"ה‬
‫כמש"כ‪.‬‬ ‫ושאר כל ימות החג) שכתבו דהא שאנו‬
‫[ואין להקשות על מש"כ תוס' שלא‬ ‫מעמידין ספר תורה שניה במועדות‬
‫נמצא סמך בתלמוד לקריאת המפטיר‬ ‫וקורין בקרבנות היום לא מצינו סמך‬
‫בספר השני מיוה"כ שאמרו בתוספתא‬ ‫בתלמוד‪ ,‬ולפי המנחת ביכורים הוא‬
‫ומפטירין ובעשור‪ ,‬די"ל דיוה"כ שאני‪,‬‬
‫שאף כה"ג הי' קורא ובעשור כדאי'‬ ‫מפורש בתוספתא‪.‬‬
‫בריש פרק בא לו (יומא סח‪ ,):‬ונחשב‬ ‫[גם הרא"ש כתב כן שלא מצאנו סמך‬
‫כחלק מחובת היום‪ .‬תדע דהא תוס' לא‬ ‫בתלמוד‪ ,‬והקשה הקרבן נתנאל (אות‬
‫החשיבו את קריאת הכה"ג ביוה"כ סמך‬ ‫נ) ממתני' דמפורש בראש השנה‬
‫בחודש השביעי באחד לחודש‪ ,‬והוא‬
‫למנהגינו‪].‬‬ ‫הקריאה בספר השני‪ .‬והעיר עליו‬
‫בהגהות הרש"ש דשגה ולא ראה פי'‬
‫דף לא ע"ב‬ ‫רש"י שפי' בחודש השביעי דשור או‬
‫כשב‪ .‬אבל נראה מפי' הר"ן כמו שהבין‬
‫בתעניות ברכות וקללות ואין מפסיקין‬ ‫הקרבן נתנאל‪ ,‬שפי' למה קורין בעצרת‬
‫בקללות וכו' אלא היכי עביד‪ ,‬תנא‬ ‫ובאחרון של חג במועדות שבכל הבכור‬
‫כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק‬ ‫ובפסח וחג במועדות שבת"כ‪ ,‬דלפי‬
‫שלפניהם‪ ,‬וכשהוא מסיים מסיים‬ ‫שקראו בפסח בת"כ קורין אח"כ בעצרת‬
‫בפסוק שלאחריהן‪ .‬אמר אביי לא שנו‬ ‫בכל הבכור‪ ,‬ואח"כ בחג חוזרין לת"כ‬
‫ובשמיני עצרת בכל הבכור‪ .‬ואם סבר‬

‫"ונכתב בספר"‬ ‫‪112‬‬

‫וזאת הברכה‪ .‬כמו שבשאר המועדים‬ ‫נראה מדברי הבאה"ג שהוא הבין‬
‫שקורין בארץ ישראל את הקריאה של‬ ‫מלשון הגמ' שהברייתא סוברת לקרוא‬
‫היום הראשון ולא את הקריאה של‬ ‫בשמיני עצרת ביום הראשון כל הבכור‪,‬‬
‫היום השני‪ ,‬וכקושית הבאה"ג‪ .‬וביותר‬ ‫גם בארץ ישראל‪ ,‬דהברייתות נתחברו‬
‫קשה מה שנמצא בברייתא קריאה‬
‫ליו"ט שני‪ ,‬ובא"י אין יו"ט שני‪ .‬ורש"י‬ ‫בארץ ישראל‪.‬‬
‫פי' (ד"ה הכי גרסינן ת"ר) דהברייתא‬ ‫המשך חכמה (בסוף פרשת וזאת‬
‫מקוטעת‪ ,‬ששבעלי הגמ' אפסיקוה‬ ‫הברכה) כתב דהברייתא קאי לבני ארץ‬
‫לפרש בכל מועד מה קורין בחו"ל ביום‬ ‫ישראל‪ .‬דבגמ' אמרו להפטיר ביום‬
‫השני‪ ,‬אבל בברייתא אין קריאה ליו"ט‬ ‫השני בויעמוד שלמה‪ ,‬וכתבו שם התוס'‬
‫שני‪ .‬וא"כ הקריאה ליו"ט שני של עצרת‬ ‫דיש מקומות שנהגו להפטיר בויהי‬
‫הוא מדברי הגמ' ולא מהברייתא‪ ,‬אבל‬ ‫אחרי מות משה‪ ,‬והקשו תוס' על מנהג‬
‫בראשון צריך לקרוא כל הבכור (עי'‬ ‫זה שהוא שיבוש והוא דלא כהגמ'‪ .‬וע"ז‬
‫תי' המשך חכמה דמה שאמרו בגמ'‬
‫בהגהות הרש"ש)‪.‬‬ ‫להפטיר בויעמוד שלמה הוא שייך‬
‫ועוד‪ ,‬דרש"י כתב להדיא (שם) דסוף‬ ‫לבני א"י שאין עושין שמחת תורה בכל‬
‫הברייתא הוא עד ובשאר כל ימות החג‬ ‫שנה‪ ,‬דמסקי לדאורייתא בתלת שנין‬
‫קורין בקרבנות החג‪ .‬ולפי"ז גם קריאת‬ ‫(לעיל כט‪ ,):‬ואין קריאת וזאת הברכה‬
‫היום הראשון של שמיני עצרת שאמרו‬ ‫באה משום שמחת תורה רק הוא שייך‬
‫בגמ' אינו מהברייתא רק מבעלי הגמ'‪,‬‬ ‫לסוף חג הסוכות‪ ,‬ומפטירין בויעמוד‬
‫ואין לנו בירור מה דעת הברייתא‬ ‫שלמה ששייך לזה‪ .‬אבל בני חו"ל קורין‬
‫לקרוא בשמיני עצרת‪ .‬אם לא שנפרש‬ ‫וזאת הברכה גם משום שעושין בו‬
‫שהוא בכלל מה שאמרו ושאר כל ימות‬ ‫שמחת תורה בכל שנה‪ ,‬ושייך להפטיר‬
‫החג קורין בקרבנות החג‪ ,‬וכמש"כ‬
‫לפרש במתני'‪ ,‬וא"כ לפי הברייתא יש‬ ‫בויהי אחרי מות משה‪.‬‬
‫בזה אפשר לתרץ קושית הבאר הגולה‪,‬‬
‫לקרוא וביום השמיני‪.‬‬ ‫דהשו"ע סבר שבא"י שאין שני יו"ט‬
‫בתוספתא (פ"ג ה"ג) ביו"ט הראשון‬ ‫קורין וזאת הברכה בשמיני עצרת‬
‫של חג קורין דבר אל בני ישראל לאמר‬ ‫דהוא שייך לסוף חג הסוכות‪ ,‬כמש"כ‬
‫בחמשה עשר יום לחודש השביעי‬ ‫המשך חכמה‪[ .‬והא דמפטירין בויהי‬
‫הזה חג הסוכות וגו'‪ ,‬בשני ביום השני‪,‬‬ ‫אחרי מות משה ולא בויעמוד שלמה‪,‬‬
‫בשלישי ביום השלישי‪ ,‬ברביעי וביום‬ ‫דהאידנא נוהגין בא"י כמו בבבל לעשות‬
‫הרביעי‪ ,‬בחמישי וביום החמישי‪ ,‬בששי‬ ‫שמחת תורה בכל שנה‪ ,‬וא"כ פרשת‬
‫וביום הששי‪ ,‬בשביעי וביום השביעי‪,‬‬ ‫וזאת הברכה באה גם בשביל שמחת‬
‫תורה‪ ,‬ולכך מפטירין בהפטרה של‬
‫בשמיני וביום השמיני‪.‬‬
‫נראה מדברי התוספתא כמש"כ לבאר‬ ‫שמחת תורה ולא של שמיני עצרת]‪.‬‬
‫במשנה ובברייתא דמה שאמרו ושאר‬ ‫ואכתי קשה‪ ,‬דהא הברייתא קאי על‬
‫כל ימות החג קורין בקרבנות החג הוא‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ואף על פי כן הקדימו‬
‫כולל גם את שמיני עצרת‪ ,‬רק שבעלי‬ ‫כל הבכור לוזאת הברכה‪ ,‬א"כ ביום‬
‫הגמ' הוסיפו לקרוא כל הבכור ביום‬ ‫הראשון צריך לקרוא כל הבכור תחילה‬
‫ורק אם יהיה ב' ימים יקראו למחר‬
‫הראשון ולמחר וזאת הברכה‪.‬‬

‫"ונכתב בספר" ‪115‬‬

‫אינו יודע סגי בתלתא‪ .‬וא"כ אכתי קשה‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬ראה חד ויספרה חד הכינה‬
‫למה החמירו תוס' בשלוש אם סגי‬ ‫חד וחקרה חד‪.‬‬

‫בשנים‪.‬‬ ‫אבל בתנחומא של פרשת יתרו לא‬
‫אבל מדברי המדרש בפרשת ויקהל‬ ‫הובא פלוגתא רק למדו מפסוק זה‬
‫נראה שאין זה ענין לידיעתו את‬ ‫שצריך לסדר הקריאה שתים שלוש‬
‫הפרשה‪ ,‬דלמדו דרך ארץ מהקב"ה‬ ‫פעמים‪ .‬וכן נפסק בטוש"ע (או"ח‬
‫כדאי' במדרש שהקב"ה נותן מענה לכל‬
‫לשון והתורה גלויה לפניו ככוכב אחד‪,‬‬ ‫קל"ט)‪.‬‬
‫ואעפי"כ כשבא ליתנה לישראל כתיב‬ ‫ויש לעיין אם שיטת המדרש בפרשת‬
‫ראה ויספרה הכינה וחקרה‪ ,‬אלמא אינו‬ ‫יתרו היא שיטה שלישית‪ ,‬דבויקהל‬
‫ענין לידיעתו את התורה אלא דרך הוא‬ ‫אמרו דוקא שתים או דוקא ארבע‪,‬‬
‫לסדר הקריאה תחילה בינו לבין עצמו‪.‬‬ ‫וכולם מקרא אחד דרשו‪ .‬והלשון‬
‫וכן נראה ממה שהובא במדרש שם על‬ ‫שנים ושלוש פעמים אינו לא כמר ולא‬
‫רבי עקיבא שהיה דורש כתרי אותיות‪,‬‬ ‫כמר‪ .‬עוד יש להקשות על תוס' למה‬
‫ואעפי"כ לא רצה לעלות לתורה משום‬ ‫פסקו ואמרו שלוש פעמים ובמדרש‬
‫איתא הלשון שנים שלושה פעמים‪.‬‬
‫שלא סידר הקריאה לפניו‪.‬‬ ‫והו"ל לתוס' להביא לשון המדרש כמו‬
‫ואולי יש לבאר דבברכות (ח‪ ).‬אמרו‬
‫לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם‬ ‫שהובא בטור ובשלחן ערוך‪.‬‬
‫הציבור שנים מקרא ואחד תרגום‪.‬‬ ‫עוד יש להקשות מה הלשון שנים‬
‫ובטעם הדבר אי' בתרומת הדשן (ח"א‬ ‫שלושה פעמים‪ ,‬השתא אם בשנים סגי‬
‫סי' כ"ג) דלהר"ח הוא משום שיהא רגיל‬ ‫לא בעינן שלושה‪ ,‬ואם צריך שלושה‬
‫במה שהציבור קוראים בשבת שאם‬ ‫דוקא‪ ,‬לא סגי בשנים‪ .‬וכקושיית‬
‫הכס"מ בהלכות לולב (פ"ח ה"ז)‬
‫יקראוהו לעלות ידע הפרשה‪.‬‬ ‫וז"ל מעולם הוקשה לי בין בגמ' בין‬
‫והנה יש לעיין‪ ,‬הא ניחא שיקרא‬ ‫בפוסקים השתא שנים פסול שלוש‬
‫הפרשה שתי פעמים להרגיל עצמו‬ ‫מיבעיא‪ ,‬ולא מצאתי לשום מחבר בזה‬
‫בקריאה‪ ,‬אבל מה ענין התרגום אצל‬
‫הקריאה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬עדיף טפי שלא ירגיל‬ ‫דבר וצ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עצמו בתרגום שאם יקראוהו לעלות לא‬ ‫באמת בפרק בתרא דיומא (פב‪ ).‬הקשו‬
‫יבוא לסייע למתורגמן‪ ,‬דאסור לקורא‬ ‫בגמ' אמתני' דהתם אבל מחנכין אותן‬
‫לסייע למתורגמן שלא יאמרו תרגום‬ ‫לפני שנה ולפני שנתים השתא בפני‬
‫כתוב בתורה (דף לב‪ .).‬חזינן מיהא‬ ‫שתים מחנכין להו בפני שנה מיבעיא‪,‬‬
‫דהתרגום בא בשביל סידור הקריאה‪,‬‬ ‫ושם תי' ר' חסדא הא בבריא הא בחולה‪.‬‬
‫ולכן אמרו (ברכות שם) ואפילו עטרות‬ ‫וכן תי' המעדני יו"ט בריש מס' חולין‬
‫ודיבון‪ ,‬וכתבו התוס' שם שבפסוק‬ ‫(ברא"ש סי' ד) דמה שאמרו שהוחזק‬
‫שאין תרגום יש לקרוא העברי שלוש‬ ‫בשחט לפנינו שתים ושלוש פעמים ‬
‫פעמים‪ ,‬כי צורת הסידור וההכנה היא‬ ‫הכל לפי מה שהוא אדם שאם הוא רך‬
‫בשלוש פעמים ששנים מהם מקרא‬ ‫הלבב צריך להתחזק בתלתא זימני ואם‬
‫ואחד תרגום‪ ,‬ואם אין תרגום יחסרו‬
‫הוא אביר לב סגי בתרי זמני‪.‬‬
‫והי' מקום לומר דכוונת המדרש לומר‬
‫שאם יודע הפרשה סגי בתרי זמני ואם‬

‫"ונכתב בספר"‬ ‫‪114‬‬

‫חקותי געלה נפשם‪ .‬וכגירסת רבינו‬ ‫אלא בקללות שבתורת כהנים‪ ,‬אבל‬
‫גרשם שם‪ .‬ולפי גירסא זו‪ ,‬אי אפשר‬ ‫קללות שבמשנה תורה פוסק וכו'‪.‬‬
‫להתחיל הקללות מתחילת הפרשה‬
‫דאין פותחין בקללות‪ ,‬וצריך להתחיל‬ ‫וכתבו שם התוס' בד"ה מתחיל בפסוק‬
‫מפסוק שקודם‪ ,‬וכיון שהפסוק הקודם‬ ‫שלפניהם‪ ,‬לאו דוקא פסוק דהא יש‬
‫הוא סמוך לסוף הפרשה כתבו תוס'‬ ‫פרשה ואין מתחילין ומשיירין בפחות‬

‫להקדים ג' פסוקים‪.‬‬ ‫משלשה פסוקים‪.‬‬
‫ויש הוכחה קצת בדברי תוס' לקמן‬ ‫נראה מדברי התוס' שהתוכחה‬
‫שגרסו בבבא בתרא כגירסת רבינו‬ ‫מתחילה עם תחילת הפרשה "ואם‬
‫גרשם‪ .‬שבד"ה קללות שבת"כ הביאו‬ ‫לא תשמעו לי"‪ ,‬וכיון שא"א להתחיל‬
‫הגמ' דב"ב וכתבו גבי משה שקללם‬ ‫בפסוק זה שהוא מהקללות‪ ,‬צריך‬
‫בעשרים ושנים וברכם בשמנה‪ ,‬קללם‬ ‫להתחיל מסוף הפרשה שלפניה‪ ,‬וכיון‬
‫בעשרים ושנים מואם לא תשמעו לי‬ ‫שאין מתחילין בתוך ג' פסוקים סמוך‬
‫עד ואין קונה עיי"ש‪ .‬ובאמת קללתו‬ ‫לסוף הפרשה מקדימין וקורין ג'‬
‫של משה אינה מתחילה מואם לא‬
‫תשמעו לי רק מוהיה אם לא תשמע‪.‬‬ ‫פסוקים לפני התוכחה‪.‬‬
‫אבל הפסוק שתוס' כתבו הוא תחילת‬ ‫ויש להקשות ע"ז מפרק המוכר את‬
‫הקללות שבתורת כהנים לגירסת‬ ‫הספינה (ב"ב פח‪ ):‬ואמר ר' לוי בוא וראה‬
‫רבינו גרשם‪ ,‬ומסתבר שכך היתה גם‬ ‫שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם‪,‬‬
‫גירסתם‪ ,‬ונתחלף להם של משה בשל‬ ‫הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים‬
‫הקב"ה‪" ,‬והיה אם לא תשמע" ב"ואם‬ ‫וקללן בשמנה‪ ,‬ברכן בעשרים ושתים‬
‫מאם בחקותי עד קוממיות‪ ,‬וקללן‬
‫לא תשמעו"‪.‬‬ ‫בשמונה מואם בחוקותי תמאסו עד‬
‫תוס' ד"ה קללות שבתורת כהנים‬ ‫ואת חקותי געלה נפשם‪( .‬פי' רשב"ם‪:‬‬
‫בסופו‪ ,‬ילמדנו של פרשת יתרו אין‬ ‫ברכן בעשרים ושתים‪ .‬מאם בחקותי‬
‫אדם רשאי לקרות בתורה עד שיסדיר‬ ‫עד קוממיות‪ ,‬מאל"ף שבאם עד תי"ו‬
‫הפרשה ג' פעמים שנאמר אז ראה‬ ‫שבקוממיות‪ ,‬והיינו בעשרים ושתים‬
‫ויספרה הכינה וגם חקרה ואחרי כן‬ ‫אותיות שבאל"ף בי"ת לבד הכפולות‪,‬‬
‫ומוי"ו עד מ"ם שמונה אותיות)‪ .‬מבואר‬
‫ויאמר לאדם ע"כ‪.‬‬ ‫בגמ' שתחילת התוכחה אינה בפסוק‬
‫מדברי התוס' נראה שהילפותא הוא‬ ‫הראשון "ואם לא תשמעו" אלא בפסוק‬
‫משלוש לשונות של הכנה שנאמרו‬
‫בפסוק‪ ,‬יספרה‪ ,‬הכינה וחקרה‪ .‬אבל‬ ‫השני "ואם בחקותי תמאסו"‪.‬‬
‫במדרש תנחומא לפרשת ויקהל‬ ‫וא"כ מה שאמרו אין מתחילין בקללות‬
‫(בפסוק ראו קרא ה' בשם‪ ,‬וכן בב"ר‬ ‫היינו שלא להתחיל בפסוק השני ואתי‬
‫בפסוק זה ספר תולדות אדם) הובא‬ ‫אביי למימר דמתחיל מהפסוק שלפניו‬
‫פלוגתא חד אמר לסדר לעצמו ב'‬ ‫שהוא הראשון מ"ואם לא תשמעו"‪,‬‬
‫פעמים וחד אמר ארבע פעמים‪ .‬מ"ד‬ ‫וא"כ תימה מש"כ התוס' דלאו דוקא‬
‫שתים דחשיב ראה ויספרה חד הכינה‬ ‫פסוק אחד‪ ,‬דלפי המבואר בגמ' דב"ב‬
‫וחקרה חד‪ ,‬ומ"ד ארבע חשיב כל לשון‬
‫דוקא ודוקא הוא‪.‬‬
‫וצ"ל שגירסת התוס' שם בגמ' קללן‬
‫בשמנה מואם לא תשמעו עד ואת‬

‫נר זכרון‬

‫לעילוי נשמת‬
‫אמנו מורתנו‬
‫אשת חיל ואצילת נפש בחייה‬
‫יושר מידות ומסירות היו ערכיה ‬

‫מרת הילה בת אליהו מנדל צוויג ע"ה‬

‫נלב"ע בשם טוב‬
‫בפניא דמעלי שבתא‬

‫ה' באב התשע"ד‬

‫יהיו דברי התורה הנדפסים פה‬
‫לעילוי נשמתה הטהורה‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫"ונכתב בספר"‬ ‫‪116‬‬

‫ועי' בפר"ח (סי' קל"ט) שהסתפק במה‬ ‫השלוש אחד ולכן יש לקרוא העברי‬
‫שאמרו שצריך לסדר הקריאה שתים‬ ‫פעם שלישית‪.‬‬
‫שלוש פעמים אם יוצא ידי חובת סידור‬
‫זה במה שקורא הפרשה שנים מקרא‬ ‫בהכי ניחא‪ ,‬דהמדרש ביתרו שאמר‬
‫ואחד תרגום‪ ,‬והוא החמיר שם להוסיף‬ ‫שנים שלוש פעמים פסק כמ"ד שני‬
‫על הקריאה עוד פעם שלישית מקרא‬ ‫פעמים‪ ,‬דהיינו שיש לקרוא המקרא‬
‫לצאת דעת התוס'‪ .‬אבל האחרונים (עי'‬ ‫שני פעמים‪ .‬ומה שאמר שנים שלוש‬
‫באה"ט ומ"ב) הביאו דיוצא בקריאת‬ ‫פעמים היינו כי בעצם צריך הכנה‬
‫שנים מקרא ולא כתבו להוסיף פעם‬ ‫שלוש פעמים‪ ,‬רק שהמקרא לבד הוא‬
‫שני פעמים‪ ,‬והשלישי הוא תרגום‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬וזה כמש"כ‪.‬‬ ‫וזה מה שנפסק בשו"ע לקרוא שנים‬
‫שלושה פעמים‪ ,‬והיינו שנים מקרא‬
‫ואחד תרגום‪ .‬והתוס' כתבו שלוש‬
‫פעמים‪ ,‬כי המקרא והתרגום יחד הוא‬

‫ג' פעמים‪.‬‬

‫נר זכרון‬

‫לעילוי נשמת‬
‫ראש משפחתנו‬
‫איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע‬
‫רב פעלים לתורה ולחינוך ילדי ישראל‬

‫רבי שלום צבי ב"ר אברהם אליהו כי טוב זצ"ל‬

‫נלב"ע בשם טוב‬
‫בפניא דמעלי שבתא‬
‫כ"ה בתמוז התשמ"ב‬

‫יהיו דברי התורה הנדפסים פה‬
‫לעילוי נשמתו הטהורה‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫נר זכרון‬

‫לעילוי נשמת‬
‫ידידנו הבלתי נשכח‬
‫מבחירי בני החבורה‬

‫הרב משה זכריה ב"ר יעקב בירינצוייג זצ"ל‬

‫שהלך מעמנו בפתע‬
‫בליל ר"ח אדר התשע"ז‬
‫בעת שמחת התורה יום היווסד בית הכנסת 'בית מאיר'‬

‫יהיו דברי התורה‪ ,‬משוש חייו‪ ,‬הנדפסים בקובץ זה‬
‫לעילוי נשמתו הטהורה‬

‫ויהי רצון שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬