The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
Published by nechama.graphicd, 2020-07-08 10:34:14

tryout11

tryout11

‫ראיון עם‬

‫סבא שמואל רוט‬

‫על תחנות חייו‬



‫נולדתי‬ ‫הייתי הקטן מעלי‬
‫בפתח תקווה‬ ‫היו שתי בנות‬
‫בשנת ‪1955‬‬ ‫הגדולות ממני‬
‫בהרבה‬
‫שיכנעו לצדיקים ושיהיו‬
‫דבוקים לתורה הקדושה‬
‫ולחסידות‪ .‬ותמיד לשאוף יותר‬

‫ברוחניות‪.‬‬

‫ולימדו אותי דרך חיים‪.‬להלן הריאיון‪.‬‬ ‫הרעיון לראיין את אבי על סיפור חייו‬ ‫‪2‬‬
‫אני מקווה שתיהנו כפי שאני נהניתי‪.‬‬ ‫היה קיים בתוכי כבר זמן רב‪ ,‬אך‬
‫הריאיון יצא לפועל רק כשהחלטתי‬
‫*‬ ‫שאני חייב לעשות את זה‪ .‬או‪-‬אז‬
‫ביקשתי ממנו שישב איתי ויספר לי‬
‫אבי נולד בפתח תקוה ב‪1955-‬‬ ‫על תחנות חייו‪ .‬לא קל היה לפתוח‬
‫למרים ושמעון רוט‪ ,‬ונקרא שמואל על‬ ‫את אבא למחוזות ולזיכרונות של‬
‫שם אבא של סבא וצבי על שם אבא‬ ‫פעם‪ .‬אני חייב לציין‪ ,‬שהשיחה איתו‬
‫של סבתא‪ ,‬אבל הצירוף שמואל צבי‬ ‫שהתקיימה בכמה המשכים הייתה‬
‫הוא בסופו של דבר על שם צדיק לא‬ ‫מרתקת ומקרבת כאחד‪ .‬גיליתי‬
‫ידוע‪ .‬את השם בחר הרב של שכונת‬ ‫דברים רבים שלעולם לא הייתי יודע‬
‫פג'ה בפתח תקווה‪ ,‬הרב פוקס ז"ל‪.‬‬
‫"הייתי הקטן במשפחה"‪ ,‬אומר אבי‪,‬‬ ‫אלמלא שוחחנו‪.‬‬
‫"בן יחיד לאחר שתי בנות גדולות‬
‫ממני בשנים רבות‪".‬סבתא מרים‬ ‫לכל אורך הריאיון הקרין אבי את‬
‫הייתה האימא המושלמת‪ .‬הייתי קשור‬ ‫התכליתיות שבה הוא רואה את‬
‫אליה בכל נימי נפשי‪ ,‬כפי שאספר‬ ‫החיים‪ :‬העיקר זה לעשות את רצון‬
‫בהמשך‪ .‬כשהגיעו הוריי לפתח תקווה‬ ‫אבינו שבשמיים ותו לא‪ .‬הרצון‬
‫עבדה אימי כמטפלת בתינוקות‬ ‫והמסירות של אבי לחינוך לאורך כל‬
‫בבית‪ .‬לאחר מספר שנים חברה שלה‬ ‫השנים‪ ,‬כשהחדיר בנו אהבת תורה‬
‫שכנעה את אימי ללכת ללמוד ֵּפ ָאנוּת‬ ‫ויראת שמיים‪ ,‬פעפעו ללבבות של כל‬
‫ואימי הלכה ללמוד את המקצוע‬ ‫אחד מבניו ובנותיו‪ .‬אבי ירש מאביו‬
‫בבני ברק ולאחר לימודיה החלה‬ ‫את הרצינות ההונגרית לדברים‬
‫לעבוד מהבית במלאכת הפאנות‪.‬‬ ‫שבקדושה ומאימו את האהבה‬
‫כך במשך שנים רבות הייתה מסרקת‬ ‫לחסידות והחיבור לשרשרת הדורות‪,‬‬
‫למאות נשים את הפאות כשהיא‬ ‫ואלו מלווים ומדריכים אותו בכל‬
‫משמשת בתפקיד נוסף של אשת‬ ‫מעשיו בחיים‪ .‬התובנות שלו שפעו‬

‫סודן‪ .‬נשים אהבו לבוא להסתרק‬
‫ולספר לה בבית מול המראה על כל‬
‫קשיים והבעיות שלהן‪ ,‬ואימי הייתה‬
‫מקשיבה ומשתתפת בצערן ולא‬
‫הייתה מספרת את הסודות לאיש‪.‬‬
‫אני זוכר שפעם הייתי חולה ושכבתי‬
‫בחדר העבודה‪ .‬העמדתי פנים שאני‬
‫ישן ושמעתי איך נשים שופכות את‬
‫ליבן בפני אימי‪".‬אימי חיה ונשמה את‬
‫הבית של הסבא ר' פתחיה הי"ד‪ .‬כמו‬
‫שאתה יודע‪ ,‬סבתא וכל משפחתה‬
‫גרו אצל ה'סבא' מאחר שהתייתמה‬
‫מאביה ר' צבי לאחר שנפטר מדלקת‬
‫ביד‪ .‬ה'סבא'‪ ,‬שהיה דמות חסידית‬
‫ושם דבר בעיירה סעליש‪ ,‬ודאי היה‬
‫בעל השפעה מכרעת על הנכדה‬
‫הקטנה שהייתה לוקחת אותו למקווה‬
‫במסירות נפש כשהוא עם רגל תותבת‬

‫והביאה לו כל ספר שביקש‪.‬‬

‫"הכול בבית סבב סביב הזיכרונות‬
‫והמנהגים מהבית של ה'סבא';‬
‫אפילו במאכלים אימי לא פספסה‬
‫שום מאכל יהודי שראתה בבית‪,‬‬
‫אם זה קרפלעך בערב יום כיפור או‬
‫כרוב בפורים‪ .‬המשפט שהיא רוצה ‪3‬‬

‫בנשמתי עד שסובב מסובב הסיבות‬ ‫להתנהג כמו 'בבית' ליווה אותנו‬ ‫‪4‬‬
‫והצדיק הנסתר ר' אברהם פיש זצ"ל‬ ‫לאורך כל החיים‪ .‬היא הייתה הולכת‬
‫שלח אותי להתייעץ עם הרבי הקדוש‬ ‫בליל הסדר ובחנוכה לשמוע מאחיה‬
‫מנדבורנה זיע"א שדבקתי בו עשרות‬ ‫ר' יואליש ור' יוסף יונה את המנגינות‬

‫שנים‪.‬‬ ‫מ'הבית'‪.‬‬

‫"אבי ז"ל היה יהודי הונגרי‪-‬צ'כי שקם‬ ‫"נראה שעשרות הסיפורים שאימי‬
‫בכל יום בחמש‪ .‬כל זב וצרוע היה‬ ‫סיפרה לי על זיידע השפיעו על‬
‫נדבק אליו לקבל חיוך‪ ,‬מילה טובה‪,‬‬ ‫נפשי עד שלימים על אף שאבי היה‬
‫אפילו חונה הידוע מפתח תקווה‬ ‫יהודי הונגרי ולא חסיד אני נסחפתי‬
‫כשהיה צריך ללכת לשירותים היה‬ ‫לעולמה של החסידות‪ .‬נראה‬
‫דופק אצל על הדלת וצועק "שמעון‪,‬‬ ‫שהסיפורים על הסבא שהלך ארבעים‬
‫ח'נה צריך לשירותים!" וכמובן אבי‬ ‫שנה לחגים לבעלז ועל דמותו‬
‫היה פותח ומכניס אותו לשם‪ .‬כך‬ ‫החסידית רווּיַת ההוד השפיעו ונחרתו‬

‫כתב עליו והספיד אותו חברו הטוב בהקפות שניות 'יעמוד מורנו ר'‬

‫ר' אברהם יודא רוט (מחיפה) בעיתון שמשון בר משה' וכך היה קורא בקול‬

‫'שערים'‪ ,‬שבו סיפר על מסירותו בהזמנה ובחרוזים מתאימים לכל‬

‫לניצולי שואה אחרי המלחמה כשעזר אחד לקחת ספרי תורה להקפות‬

‫וסייע לרבי קלויזנבורג זי"א בטיפול השניות‪.‬‬

‫"הוריי התחתנו בגרמניה שלאחר‬ ‫בניצולים הרבים ובסיוע להם‪".‬במשך‬
‫מלחמת העולם השנייה‪ .‬הם חותנו‬ ‫שנים אבי היה מנהל מכירות בחברת‬
‫על ידי האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל‪,‬‬ ‫עמידר עד שקיבל התקף לב ראשון ואז‬
‫שגם הכיר ביניהם‪ ,‬ושם בגרמניה‬ ‫עבר להיות אחראי במעשר תרומות‬

‫ומעשרות ברבנות פתח תקווה‪ .‬אבי נולדו שרה ורחל‪ .‬לאחר כמה שנים‬

‫היה במשך שנים גבאי בבית הכנסת עלו לארץ והתגוררו בתל אביב‬

‫של פועלי אגודת ישראל‪ .‬הוא היה ולאחר מכן בפג'ה בפתח תקווה‪,‬‬
‫קורא לעליות ואני זוכר איך היה צועק שהיא שכונה קטנה בתוככי המושבה ‪5‬‬

‫והמפונק‪ .‬אני רואה את המטבח‬ ‫המתחדשת של הימים ההם‪ .‬אבא‪,‬‬ ‫‪6‬‬
‫הקטן‪ ,‬את החצר ואת העצים שהיו בו‪,‬‬ ‫שהכיר עוד מהמלחמה סוגי נשקים‪,‬‬
‫איך היו עפים עלינו בומבלך קטנים‬ ‫היה מלמד חיילים איך מרכיבים‬
‫כל הזמן לפנים‪ ,‬למצח‪ .‬היה גם עץ‬ ‫רובה צ'כי ועבד בהתחלה בבנייה עד‬
‫שסק ששרד עשרות שנים‪ ,‬שגם אתם‬ ‫שחסכו לירה ללירה וקנו את הדירה‬
‫נהניתם מפירותיו כשסבתא מרים‬ ‫ברחוב סנדר חדד במרכז העיר‪ ,‬שם‬

‫נתנה לכם שסק מהעץ‪.‬‬ ‫גרו עשרות שנים"‪.‬‬

‫"אני זוכר את עצמי שוכב ובוכה‬ ‫מהם הזיכרונות הראשונים שלך‬
‫על הרצפה ולא רוצה ללכת לגן עד‬ ‫בחיים?‬
‫ששרה לקחה אותי וקנתה לי משהו‬
‫טעים בקיוסק‪ .‬אני זוכר את עצמי בגן‬ ‫"אני רואה בזיכרוני את הוריי‪ ,‬את‬
‫חובה מציג בהצגה של סוף שנה ושל‬ ‫אחיותיי הגדולות ממני ואני הקטן‬

‫פורים‪.‬‬

‫"בגיל בית ספר היינו הולכים עם‬
‫האחיות שלי בצום תשעה באב ל'יד‬
‫לבנים' ושם היינו מעבירים את הצום‪.‬‬

‫" הדוד יואליש לקח אותי בחול‬
‫המועד סוכות ופסח לתפילה לרבי‬
‫מקלויזנבורג זצ"ל בנתניה והוא‬
‫הסתובב בבית המדרש והתפלל‬
‫בקולי קולות כשהוא בוכה ורוקע‬
‫ברגליים‪ .‬אחרי התפילה הרשו לנו‬
‫להיכנס לסוכה לראות איך הרבי אוכל‬
‫והוא אכל ועשה פרצופים וקולות של‬

‫לא החטפת לו בחזרה?' ועניתי לה כי‬ ‫כוונה תוך כדי האוכל‪ .‬וכשפעטר‬
‫אני מעדיף לא לקבל ולא לתת מכות‪.‬‬ ‫יואליש אמר לרבי שאני בן אחותו הוא‬
‫סימן לי על הלחי שהפאות צריכות‬
‫כזה ילד הייתי‪ ,‬עדין ורגיש"‪.‬‬
‫להיות ארוכות יותר‪.‬‬
‫איזה זיכרון מיוחד יש לך מאביך‬
‫ז"ל?‬ ‫"אני זוכר את הפורים‪ ,‬השירים‬
‫והשמחה בבית של יונה‪ ,‬אח של‬
‫"כשנסעתי לישיבה בשעלבים בפעם‬
‫הראשונה אבא ליווה אותי באוטובוס‬ ‫אימי"‪.‬‬
‫מפתח תקווה עד לתחנה המרכזית‬
‫ברמלה‪ ,‬שם עליתי על אוטובוס‬ ‫ספר לי על כמה זיכרונות ילדות‬
‫נוסף לשעלבים‪ .‬אבא סיפר שאחרי‬ ‫מעניינים מפעם‪.‬‬
‫שנסעתי ממנו הוא בכה כל כך חזק‬
‫"החיים בזמנו היו שונים מאוד‬
‫מהחיים של היום‪ .‬אני זוכר שאבי היה‬

‫מעלה קוביות קרח למקרר בבית‪.‬‬

‫"אספנו עצים למדורת ל"ג בעומר‬
‫ואבי הגיע אליי באמצע כדי שאבוא‬
‫הביתה כי אנחנו נוסעים להדלקה‬
‫במירון‪ .‬היינו נוסעים כל שנה למירון‬
‫להדלקה ואני הייתי שר בדרך לכל‬
‫האנשים‪ .‬החוויה של מירון הייתה‬

‫מרגשת‪ ,‬חווייתית ורוחנית כאחד‪.‬‬

‫"המשפט 'נותנים לך תיקח‪ ,‬מרביצים‬
‫לך תברח" נאמר עליי‪ .‬לא אשכח‬
‫שילד רדף אחריי עד לבית להרביץ‬
‫לי‪ ,‬ונכנסתי לבית ואימי שאלה 'למה ‪7‬‬

‫ושמרה עליי‪ .‬אני זוכר שבמלחמת‬ ‫כמו שהוא לא בכה בחיים‪ ,‬חוץ מפעם‬ ‫‪8‬‬
‫ששת הימים ראינו מטוסים נלחמים‬ ‫אחת בשואה באיזה אירוע‪ .‬ה ּפ ֵרדה‬
‫באוויר וכששלחו אותנו הביתה מבית‬ ‫מבנו יחידו הסעירה אותו וריגשה‬
‫הספר אימי הייתה כבר בדרך לקחת‬
‫אותו במידה יוצאת מגדר הרגיל"‪.‬‬
‫אותי"‪.‬‬
‫איזה זיכרון חזק יש לך מאימא?‬
‫ספר לי על הילדות שלך‪ .‬אילו‬
‫תחביבים היו לך?‬ ‫"אימי הייתה אשת סודי‪ .‬היינו מדברים‬
‫על כל דבר שבעולם‪ .‬הייתי מאוד‬
‫"אחרי מלחמת ששת הימים‬ ‫קשור לאימי כי אבא דיבר פחות‪ .‬היא‬
‫נסענו לכותל ואני בתור ילד כל כך‬ ‫הייתה אימא מסורה כשהייתי ילד‪ ,‬וגם‬
‫התרגשתי‪ .‬כשהגענו לכותל בכיתי‬ ‫כנשוי אימי הייתה אשת שיחת נפש‬
‫בכיות נוראיות של התרגשות ולאחר‬ ‫עם אימא שתחיה‪ .‬אימי הייתה נוסעת‬
‫מכן כשנסענו לגאולה ראה אותי‬ ‫בכל שנה לציון של הבעלזר רוב‬
‫סגן ראש עיריית פתח תקווה הרב‬ ‫זיע"א‪ .‬אני לא יכול לשכוח שכשאבי‬
‫איידלמן וקנה לי מנת פלאפל כי הוא‬ ‫קיבל את התקף הלב השני אימי‬
‫נפעם לראות ילד שכל כך מתרגש‬ ‫ישבה בחדר המדרגות ובכתה 'זיידע‪,‬‬

‫ובוכה מהכותל המערבי‪.‬‬ ‫הלפער מיר' (סבא‪ ,‬תעזור לי)‪.‬‬

‫"הדרך מהבית לבית הכנסת לא‬ ‫"אימי תמיד הייתה מכינה ארוחת‬
‫הייתה קצרה ואבי היה נעצר לדבר‬ ‫צהריים חמה וגם הייתה תופרת‬
‫עם אנשים‪ ,‬וכשהיה מדבר עם אנשים‬ ‫וגוזרת לעצמה בגדים יפים כי היא‬
‫אני הייתי הולך לצד וממתין בסבלנות‬
‫הייתה מאוד כישרונית בעבודות יד‪.‬‬
‫– דרך ארץ של פעם‪.‬‬
‫"פעם רצתי במסדרון בבית ספר‬
‫"שרתי במקהלה של בית הכנסת‬ ‫והמנהל נתן לי סטירה‪ .‬למוחרת‬
‫הגדול עם החזן הרב גמליאל בטלמן‬ ‫הגיעה אימי למנהל ושאלה 'למה‬
‫ז"ל את הסולו בשיר 'הבן יקיר לי‬ ‫נתת לילד סטירה?' היא מאוד הגנה‬

9

‫וזה הזכיר לה את הבית‪ ,‬והיא לא זזה‬ ‫אפרים אם ילד שעשועים'‪.‬‬ ‫‪10‬‬
‫משם עד שסיים את השיר‪.‬‬
‫"בחופש הגדול היינו שוכרים חדר‬
‫"קנו לי קורקינט כשהייתי ילד וגם‬ ‫בדירה של מישהו ב'בית וגן' בירושלים‬
‫אופניים על שלושה גלגלים‪.‬‬ ‫ואני הייתי ישן איתם במיטה‪ .‬אני זוכר‬
‫שהיינו קונים ירקות ופירות בשוק‬
‫"אהבתי להתעסק בנגרות ובמסור‪.‬‬
‫מחנה יהודה ואימי הייתה מבשלת‪.‬‬
‫"היינו הולכים לגן החיות העירוני‬
‫כי לאבא הייתה כניסה חופשית‬ ‫"אני זוכר שישבנו במרפסת בליל‬
‫מהנהלת גן החיות‪ ,‬שהייתה מקבלת‬ ‫הסדר‪ .‬הרחוב היה שקט מאוד ואימא‬
‫חיכתה שהרב דויטש ישיר‪ .‬ברגע‬
‫דרכו ירקות ופירות‪.‬‬ ‫שהוא התחיל לשיר ולנגן אימא עשתה‬
‫לי 'ששש‪ '...‬כי הוא שר סולו קוקוש‬
‫"אימא הייתה מכינה קישוטי סוכה‬

‫מעניינים בעבודת יד‪ .‬למשל היא אייער זון קליינקט פון די ישיבה' (הבן‬

‫עשתה מקליפת ביצה דמות יונה שלך מתקשר מהישיבה)‪.‬‬

‫"כשההורים שלי נסעו לבעלזר רב‬ ‫כמנהג בעלז (היא שמה זנב ועיניים‬
‫לתל אביב באיסרו חג של שבועות‬ ‫על הקליפה לאחר שרוקנה אותה‬
‫ועלתה שאלה אם הרבי עושה חג‬ ‫בעזרת מחט) ותלתה יונים כאלה‬
‫שני‪ ,‬אם הוחלט שהוא לא עושה חג‬ ‫בסוכה‪ .‬זו הייתה סגולה בעלזית‬
‫שני הגבאי אמר שהיינקלייך פון ר'‬
‫עתיקת יומין‪.‬‬

‫"כשרציתי להתקשר מהישיבה לבית פתחיה זאל אריין גיין‪ .‬מרוב התרגשות‬

‫הייתי צריך ללכת למזכירות של הם לא דיברו ואבי רק נתן יד לרבי‬

‫הקיבוץוהייתימטלפןלשכנהמהקומה משום שלא ידע שהוא לא נותן ידיים‪.‬‬
‫הראשונה‪ .‬היא הייתה צועקת 'מרים‪ ,‬ידוע שהרבי היה יושב עם מגבת על ‪11‬‬

‫בבית כי בכיתה לא הבנתי‪ .‬בישיבה‬ ‫הידיים‪ .‬הוא אמר שלושה דברים‪ :‬לא‬ ‫‪12‬‬
‫קטנה למדתי בישיבת שעלבים‪.‬‬ ‫לחמם חלב אלא בסיר ששטפו אותו‪,‬‬
‫כשההורים שלי באו לבקר בישיבה‬ ‫לא ללכת לבית קברות ולא לשמוע‬
‫הם נהנו שהיה בחדר אוכל מתקן‬
‫מוזיקה קלאסית"‪.‬‬
‫שתייה עם סודה"‪.‬‬
‫ספר לי על תקופת בית הספר‪ .‬מה‬
‫באיזה ישיבה למדת? אתה יכולה‬ ‫אהבת ללמוד? היית תלמיד טוב?‬
‫להיזכר בסיפור מיוחד מאותה‬
‫"בבית הספר הייתי תלמיד בינוני‪.‬‬
‫תקופה?‬ ‫אני לא זוכר שאהבתי את הלימודים‬
‫במיוחד אבל למדתי וגם הייתי ילד טוב‬
‫"בישיבה גבוהה למדתי בישיבת‬ ‫וממושמע למול המורים והמחנכים‪.‬‬
‫הנגב (עזתה)‪ .‬ראש הישיבה היה ר'‬ ‫אני זוכר שאימי לימדה אותי אנגלית‬
‫יששכר מאיר זצ"ל‪ .‬למדו איתי אז‬

‫לנו עראק לברכת לחיים‪ .‬פעם קרא לי‬

‫ראש הישיבה לבוא לאכול אצלו בליל‬

‫שבת‪ .‬היות וזה היה דבר נדיר‪ ,‬מאוד‬

‫התרגשתי וביררתי על ה'חבורה' שלו‬

‫כדי שאם ישאל אוכל לדבר איתו‬

‫בלימוד‪ ,‬אבל ראש הישיבה – שכידוע‬

‫לא היו לו ילדים – ישב ושר ולא אמר‬

‫כלום‪ .‬לאחר הסעודה‪ ,‬כשאני עדיין‬

‫יושב ליד השולחן‪ ,‬הסתובב ראש‬

‫הישיבה בחוסר נוחות בסלון ולאחר‬

‫כמה דקות פנה אליי כשעיניו למטה‪:‬‬

‫'היות ואתם בחדר האוכל אוכלים‬

‫יותר מדי‪ ,‬אני מבקש שתחליף‬

‫לשולחן אחר'‪ .‬הוא ידע שמחלק‬

‫כל המי ומי של הציבוריות החרדית‪ ,‬האוכל יושב בשולחן שלנו ודאג לנו‬

‫מראש עיריית ירושלים לשעבר למנות גדושות ורצה להפריד את‬

‫הרב לופוליאנסקי ועד ראשי ישיבות השולחן‪ ,‬אבל תראה באילו עדינות‬

‫מפורסמים‪ .‬לא אחת אני פוגש אנשים וחום‪ ,‬כדי ח"ו לא לפגוע‪ ,‬ביקש זאת‬

‫בגיל העמידה בעלי זקנים ארוכים ראש הישיבה זצ"ל‪.‬‬

‫"הייתי הרקדן בישיבה‪ .‬בכל החתונות‬ ‫ולבנים ואני זוכר אותם כתיכוניסטים‬
‫הייתי רוקד הורה לבד באמצע‪ .‬היו‬ ‫שבאו לישיבת הנגב להתחזק‪ .‬עולם‬
‫לי הרבה חברים בישיבה‪ .‬החתונה‬ ‫מעניין‪ ...‬היינו קבוצה של חברים‬

‫בישיבה והיו חיי חברה תוססים‪ .‬היינו שלי הייתה בב' ניסן בבין הזמנים‬

‫הולכים להתברך לפני הבבא סאלי כך שהבחורים לא הגיעו באוטובוס‬
‫כשהיה חוזר מחו"ל והוא היה מחלק מאורגן מהישיבה וכל אחד הגיע ‪13‬‬

‫ידעה להקשיב ולשוחח בלי סוף‪.‬‬ ‫מביתו‪ ,‬ועם כל זה כולם הגיעו ושמחו‬ ‫‪14‬‬
‫התחתנו באולמי מודיעין בבני ברק‪,‬‬ ‫איתי"‪.‬‬
‫שגרו בה הרבה חברים מהישיבה וגם‬
‫איך הכרת את אימא?‬
‫המשפחות המורחבות"‪.‬‬
‫"יהודי בשם אברהם שפירא שעבד‬
‫אתה זוכר החתונה ואת התקופה‬ ‫עם אבא שלה בבית מטבחיים‬
‫שלאחריה?‬ ‫בקרית מלאכי הציע אותי להורים‬
‫של אימא‪ .‬נפגשנו בפעם הראשונה‬
‫"בוודאי‪ .‬התחתנו באולמי מודיעין‬ ‫ברחובות וההורים שלה לא היו‬
‫בבני ברק‪ .‬אני זוכר שרקדתי הורה‬ ‫מעוניינים‪ .‬לאחר מכן הציע שוב את‬
‫לבד בחתונה‪ .‬אימא הייתה בעיניי יפה‬ ‫השידוך נחמיה פרידמן והפעם הם‬
‫וחכמה‪ ,‬ומאוד רציתי אותה‪".‬התקופה‬ ‫רצו להמשיך בפגישות‪ .‬היא הייתה‬
‫שאחרי החתונה הייתה מאוד‬ ‫בחורה יפה ונחמדה‪ ,‬וגם הסכימה‬
‫אינטנסיבית‪ .‬למדתי בכולל‪ ,‬ואימא‬ ‫איתי על דברים שאמרתי (צוחק)‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬אמרתי לה לגבי ניקיונות פסח‬
‫שכולם מחכים לרגע האחרון וזה יוצר‬
‫לחץ בבית‪ ,‬והיא אמרה שהיא גם‬
‫חושבת כך והיא רוצה שיהיו ניקיונות‬
‫מוקדם ובצורה רגועה‪ .‬אימא גם‬
‫הגיעה להורים שלי בפתח תקווה‬
‫כדי שיראו אותה ואני נסעתי לתחנה‬
‫המרכזית בתל אביב לאסוף אותה‪.‬‬
‫אבי אמר שהיא דומה לאיצקוביץ‬
‫מפתח תקווה ושהיא מוצאת חן‬
‫בעיניו‪ .‬עם אימי היו לה שיחות נפש‬
‫גם לאחר החתונה כי סבתא מרים‬

‫הייתה גננת‪ .‬הייתי אבא במשרה‬

‫מלאה‪ ,‬ופעמים רבות גם אימא‪ ,‬כי‬

‫אימא הייתה בשמירת היריון‪ .‬שלושה‬

‫ילדים קטנים – פתחיה‪ ,‬אהר'לה ואלי‬

‫– נולדו בזה אחר זה בתוך שנתיים‬

‫ושלושת רבעי‪ .‬היה קשה מאוד‪.‬‬

‫קניות‪ ,‬ניקיונות‪ ,‬שטיפת חיתולים‬

‫(לא היו טיטולים חד פעמיים) ושעות‬

‫לילה ארוכות של טיפול במחלות של‬

‫תינוקות‪ ,‬ושום דבר לא פסח עליכם‪:‬‬

‫שחמת‪ ,‬צהבת ועוד‪ .‬אתה אהר'לה‬

‫היית מחזיק בלילה את המיטה‬

‫ומתנועע ובוכה עד שהייתה ממש‬

‫ועבודת השם‪ .‬אתה‪ ,‬אהר'לה‪ ,‬אין‬ ‫נחנק‪.‬‬

‫"כשעבדתי בקדימה לקחתי אתכם ספק שאתה עם הפעולות שאתה‬

‫עם בית הספר לטיולים להר הג'רמק עושה‪ ,‬עם ישראל ייהנה ממך לדורות‪,‬‬

‫ולצפת‪ .‬אלו היו ימים אחרים‪ ,‬לעומת ומוטי מטפל שמעיר בנפשות חסד‬

‫הבנות שאיתן כבר נסענו לאוסטריה‪ .‬ואמונה‪ .‬הרבי זצ"ל היה הסנדק שלו‬

‫"כל ילד הוא מיוחד בטיפול‪ ,‬בקשיים בפתח תקווה וזה היה חידוש מרגש‬

‫ובגידול‪ ,‬אבל ב"ה כל אחד מיוחד בשבילי‪ ,‬ולא נשכח את הדחיפות‬

‫וירא ושלם‪ ,‬ואני גאה בכם‪ .‬פתחיה במירון בחלאקה עם השיער הארוך‬

‫אברך משכמו ומעלה‪ ,‬עובד השם והצהבהב שלו‪ .‬ומלכי‪ ,‬שנולדה‬

‫בנגלה ובנסתר‪ .‬אלי אברך משי אחרי ארבעה בנים וסבא ז"ל כל כך‬

‫מוכשר שמאיר עיני ישראל בספריו רצה בנות וזו הייתה השמחה שלו‬
‫ובתורתו‪ ,‬ויושב מדי יום על התורה לפני שנפטר‪ .‬ילדה טובה ורוחנית ‪15‬‬

‫בן'‪ ,‬ופתחיה נולד בשבט בשערי‬ ‫עם בעל ת"ח משכמו ומעלה‪ .‬וחני‬
‫צדק בירושלים‪ .‬כמובן קראנו לו על‬ ‫ודבורי התאומות החמודות שאני כל‬
‫שם הסבא החסיד ר' פתחיה הי"ד‪.‬‬ ‫כך אוהב‪ ,‬עם הבעלים המיוחדים‬
‫הלידה ארכה זמן רב ולא הייתה קלה‬ ‫שעושים לנו נחת לרוב‪ .‬אני זוכר‬
‫בכלל‪ ,‬בלשון המעטה‪ .‬הייתי ליד‬ ‫שנולדו‪ .‬זה היה מאתגר ומעניין לגדל‬
‫אימא כל הזמן ושלחתי שליחים לרבי‬ ‫תאומות אבל הן היו ילדות חלקות‬
‫מגור שהתפלל עליה וגם לבבא סאלי‬
‫וטובות בלימודים ובהתנהגות"‪.‬‬
‫בנתיבות‪.‬‬
‫מה אתה זוכר מלידת הילד‬
‫"היינו עייפים‪ ,‬אך שמחים – ילד‬ ‫הראשון? מה הרגשת?‬
‫ראשון לאחר ציפייה של שנה עם‬
‫"הייתי בפורים אצל הבבא סאלי‬
‫קשיים ותקוות"‪.‬‬ ‫והוא אמר 'לשנה הבאה יהיה לך‬

‫‪16‬‬

‫פתחיה‪:‬‬ ‫מה זה להיות אבא בשבילך?‬

‫"אבא הוא אדם שנותן דוגמה‬ ‫"תשאל את הילדים"‪ ,‬אבא עונה לי‬
‫אישית‪ .‬עקבי בדרך שלו‪ .‬ברגע‬ ‫בענווה אופיינית לו‪ ,‬לא רוצה להעיד‬
‫שהחליט שדרך החסידות היא‬ ‫על עצמו ועל ההשקעה העצומה בנו‬
‫הנכונה‪ ,‬הוא הולך בה‪ ,‬ועשרות‬
‫שנים לא מפספס טיש ותפילה‬ ‫לאורך כל השנים‪.‬‬
‫אצל הרבי‪ .‬בכל דבר שהיה לו‬
‫ספק‪ ,‬הוא שאל את הרבי‪ ,‬ולא‬ ‫אז שאלתי את האחים והאחיות שלי‬
‫"מיהו אבא בשבילך?" וזה מה‬
‫החליט על דעת עצמו"‪.‬‬
‫שהם ענו לי‪:‬‬

‫‪17‬‬

‫הוא אור וחיוך לבחורים ולאנשים‬ ‫אהר'לה‪:‬‬
‫מסכנים וקשיי יום שהוא קולט‬
‫אותם בחיוך ובמילה טובה‪ .‬מין‬ ‫"אבא הוא היועץ מספר אחת‬
‫קשר כזה שבו רק הוא והם מבינים‬ ‫שלנו‪ .‬הוא חכם‪ ,‬הוא חד והוא‬
‫רואה את הנולד‪ .‬אני מאמין שיש‬
‫זה את זה"‪.‬‬ ‫להורים סייעתא דשמיא כיועצים‬
‫שלנו‪ ,‬כי הרי הם שותפים ביצירה‬
‫אליהו‪:‬‬ ‫שלנו‪ .‬אני זוכר עד היום עשרות‬
‫משפטים שאבא אמר לי אפילו‬
‫"אבא בשבילי הוא דמות לדוגמה‪,‬‬ ‫בילדות‪ ,‬והכוח האלוקי שבדבריו‬
‫שעושה כל מה שצריך על פי הדרך‬ ‫מכוון אותי עד היום‪ .‬אבא החדיר‬
‫שהוא מאמין בה‪ .‬בעניין זה‪ ,‬אני‬ ‫בנו אהבה לחסידות‪ ,‬לשירים‬
‫זוכר לו כיצד הלך בדרך לא זרועה‬ ‫חסידיים‪ ,‬לרבי‪ ,‬לטיש ולכל דבר‬
‫מפתח תקווה לבני ברק‪ ,‬לדרך‬ ‫שבקדושה‪ .‬רצנו עם אבא שלוש‬
‫התורה והחסידות‪ .‬אבא גורם‬ ‫פעמים בשבת מחידושי הרי"ם‬
‫לכל אחד למלא את ייעודו ולא‬ ‫למינץ כדי להגיע לרבי‪ .‬אבא‬
‫להסתפק במועט בדברים רוחניים‪,‬‬

‫‪18‬‬

‫ובעצמו הוא מראה מדי יום דוגמה זכויות במה שאנחנו היום‪ ,‬ואם‬

‫אישית לכך‪ .‬אחרי העבודה יושב אנחנו לא ציפינו מעצמנו – הוא‬

‫ולומד שעות על גבי שעות וגם נותן היה זה שציפה מאיתנו"‪.‬‬

‫חני‪:‬‬ ‫שיעורי תורה‪ .‬בעזרת ה' ימשיך‬
‫בזאת עוד שנים רבות‪ .‬אבא רצה‬

‫ורוצה שלכל אחד יהיה טוב כאן "אבא הוא היועץ שלנו‪ .‬תמיד‬

‫בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬ולכן הוא רואה כמה צעדים קדימה‪ .‬באופן‬

‫מייעץ ומדריך אותנו כל הזמן כיצד אישי למדתי ממנו איך להסתכל‬

‫להתנהג וכיצד לא‪ ,‬ומנסה לעזור על העולם ולזהות את המרחב‪.‬‬

‫בשמחה ובמאור פנים לכל אחד הוא תמיד האמין בנו והיה בטוח‬

‫שנצליח‪ .‬האמונה שלו בנו נתנה‬ ‫בנגלה ובנסתר"‪.‬‬

‫לנו המון כוח במשך השנים"‪.‬‬ ‫חיים מרדכי (מוטי)‪:‬‬

‫"אבא בשבילי הוא דמות חסידית דבורי‪:‬‬

‫של פעם‪ .‬הוא מתאים להיותו "אבא‪ ,‬אבא‪ ,‬אבא של כולם‪,‬‬

‫נכד לחסיד ר' פתחיה סעלישער‪ .‬מלך‪ ,‬מלך ‪ ...‬איש חסידות‪ ,‬אמונה‬

‫אבא הוא יהודי שעובד על כל דבר באדמו"ר והרבה תפילות"‪.‬‬

‫בעצמו‪ .‬הוא אבא חם שמרגיש‬

‫מה אתה שונא לעשות?‬ ‫אותנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬גם בכאבים שלנו‬
‫וגם בשמחות"‪.‬‬

‫"לריב אני הכי שונא"‪.‬‬ ‫מלכי‪:‬‬

‫איזה כישרון אתה רוצה שיהיה לך‬ ‫"אבא בשבילי הוא הלוחם האחרון‪.‬‬
‫יותר ממנו?‬ ‫תמיד ינצח‪ ,‬ואם לא עכשיו – אז‬

‫בסיבוב הבא! הוא לא מוותר "עוד שכל‪ ,‬שאוכל ללמוד ולהבין‬
‫לעצמו ולא לאחרים‪ .‬יש לו הרבה תורה"‪19 .‬‬

‫לי תעודות הסמכה מהרב רובין‪ ,‬הרב‬ ‫מה הציפיות שלך מחבר?‬ ‫‪20‬‬
‫קוק והרב קליין מיסודות‪ .‬עסקתי‬
‫תקופה מסוימת בשחיטה והייתי‬ ‫"שיהיה נאמן‪ .‬שאוכל לספר לו דברים‬
‫סופר סת"ם ולאחר מכן הייתי נוסע‬ ‫אישיים ושיבין מה שמדברים איתו‪.‬‬
‫במשך שנים למושב קדימה להיות‬
‫מלמד בבית ספר לבעלי תשובה של‬ ‫ושלא יהיה שחצן"‪.‬‬
‫סקולען‪ .‬אלה היה ימים מטורפים‪.‬‬
‫הייתי רץ בבוקר לז'בוטינסקי לתפוס‬ ‫מהם ההישגים של חייך?‬
‫אוטובוס שמגיע עד הכביש הראשי‬
‫של נתניה ומשם הולך קילומטרים‬ ‫"בשמיים יודעים"‪.‬‬
‫ברגל כדי לפרנס את המשפחה‪ .‬אין‬
‫לך מושג אילו קשיים והתמודדויות‬ ‫במה עבדת רוב חייך?‬
‫עברתי שלא סיפרתי עליהם מעולם‬
‫לאף אחד‪ .‬לאחר מכן עברתי לעבוד‬ ‫"אתה לא תאמין לאילו מפעלים אבי‬
‫לקח אותי כדי למצוא לי עבודה‪.‬‬
‫כמלמד בבני ברק"‪.‬‬ ‫הגעתי להיות מלמד כי הייתי צריך‬
‫פרנסה‪ .‬החיים מורכבים כדי לתכנן‬
‫את מי היית רוצה לפגוש שמעורר‬ ‫ולבחור מקצוע‪ .‬עבדתי בהרבה‬
‫בך השראה?‬ ‫עבודות‪ .‬לאחר החתונה הייתי‬
‫במשך שנים 'גננת' ברחובות‪ .‬אחר‬
‫"את אימא ע"ה ואת הרבי מנדבורנה‬ ‫כך עזרתי לאבא בחנות לתשמישי‬
‫ז"ל"‪.‬‬ ‫קדושה ומוצרים לגני ילדים שפתחנו‬
‫ברחוב חובבי ציון בפתח תקווה‬
‫איך אתה מגדיר את הדרך שעשית‬ ‫מול בית הכנסת הגדול‪ .‬זו הייתה‬
‫לנדבורנה?‬ ‫עבודה מעניינת ומאתגרת‪ :‬הזמנה‬
‫של סחורה‪ ,‬מכירה בחנות‪ ,‬סידור‬
‫"השינוי שעשינו כל המשפחה‪,‬‬ ‫המוצרים‪ ,‬ייצור משחקים מיוחדים‬
‫המעבר לחסידות נדבורנה‪ ,‬מאוד‬
‫לא אופייני לי‪ .‬זה לא היה קורה‬ ‫לגנים‪.‬‬

‫"סופר סת"ם הייתי גם ברחובות‪ .‬יש‬

‫כלום‪,‬‬ ‫אלמלא סבתא שכל השנים 'דפקה‬
‫ושכל מה שיש לך זה מתנות מבורא‬ ‫לי בראש' על הרבי ועל הסבא החסיד‬
‫עולם‪ .‬ולכן תמיד לזכור להודות‬ ‫ר' פתחיה שרציתי להמשיך את זכרו‬

‫ולבקש מהשם תמיד"‪.‬‬ ‫ודרכו‪.‬‬

‫אילו ערכים חשוב לך להקנות‬ ‫"יש בי רק כוונה לטובה שאני וילדינו‬
‫לילדים שלך?‬ ‫נהיה טובים וצדיקים יותר‪ ,‬ואימא‬
‫שתחיה בבריאות הלכה אחריי‪ ,‬הכול‬
‫"חשוב לי שיהיו נכנעים לצדיקים‬
‫ולגדולי ישראל‪ .‬שיהיו דבוקים לתורה‬ ‫למען חינוך ועתיד הילדים"‪.‬‬
‫הקדושה ולתורת החסידות באמונה‬
‫ובהכנעה לבורא כל העולמים‪.‬‬ ‫איזו עצה או תובנה לחיים חשוב‬
‫לך להעביר לנכדים?‬

‫"שאיןלאדםבחייםכלוםחוץמלעשות שידרשו מעצמם רוחניות‪ ,‬והם יכולים‬
‫חסד וללמוד תורה‪ .‬כל השאר לא לכך‪ .‬תמיד לשאוף ליותר"‪.‬‬

‫נשאר כלום‪ .‬לדעת שאין לך מעצמך ‪21‬‬

‫שלא פשוט זז הצידה‪.‬‬ ‫כמו שאבא יודע‪ ,‬אני עוסק בשנים‬ ‫‪22‬‬
‫האחרונות בהפצת מצוות כיבוד‬
‫"מה שקרה בעשרות השנים‬ ‫הורים וחשוב לי לשמוע את דעתך‬
‫האחרונות זה שילדים חושבים שיש‬
‫להם זכות לשיפוטיות איך על אבא‬ ‫בנושא‪.‬‬
‫ואימא לחנך את הילדים ואפילו לגבי‬
‫הלכה והתנהגות יש להם דעה ומילה‪.‬‬ ‫"אצלנו מצוות כיבוד אב ואם הייתה‬
‫אנחנו ידענו שאבא ואימא זה דבר‬ ‫עניין פשוט ומובן מאליו‪ .‬בבית היו‬
‫קדוש‪ .‬הם שותפים של בורא עולם‬ ‫יראת כבוד ויראת הרוממות מאבא‬
‫ביצירה של הילד והם מעלינו ואנחנו‬ ‫ואימא‪ .‬כשאבא היה הולך מבית‬
‫צריכים להיות כנועים ולעשות רצונם‪.‬‬ ‫כנסת‪ ,‬וזו הייתה חתיכת הליכה‬
‫מסנדר חדד לפא"י‪ ,‬הוא היה עוצר‬
‫"אבא ואימא כניצולי שואה איבדו‬ ‫הרבה בצד לדבר עם אנשים‪ ,‬ובכל‬
‫את כל עולמם שהיה ונעלם‪ ,‬את‬ ‫פעם הייתי זז הצידה ומחכה שיסיים‬
‫ההורים והסבים והחיים של העיירה‬ ‫לדבר‪ ,‬גם אם זה היה קורה מספר‬
‫(השטעטל)‪ .‬הייתי מלא הערכה‬ ‫פעמים בדרך‪ .‬אבא היה משהו מעל‬
‫לתעצומות נפש האדירות שנדרשו‬ ‫ולא היה שמץ מחשבה של ביקורתיות‬
‫כדי לבנות בית מחדש על הריסות‬ ‫כמו 'למה שאני אחכה בצד'‪ .‬הייתה‬
‫הגוף והנפש של הצורר הנאצי‪.‬‬ ‫דרך ארץ מובנה וברורה בסדר‬
‫לימים‪ ,‬כשהייתי בתור בדואר‪ ,‬שמעתי‬
‫יהודי אחד אומר לחברו ביידיש 'אתה‬ ‫המשפחתי‪.‬‬
‫רואה את הבן השני של שמעון?' לא‬
‫הבנתי מי זה הבן הראשון וניגשתי‬ ‫"במשך שנים הייתי אוכל את ה'קשה'‬
‫לשאול‪ ,‬והיהודי סיפר שאבי היה נשוי‬ ‫שאימי השאירה מהלחם כדי שאבי‬
‫עם אישה ותינוק שהלכו למחנות‬ ‫לא יכעס‪ ,‬כי כניצול שואה הוא לא‬
‫ההשמדה בשואה האיומה‪ .‬אבא קם‬
‫והקים בית על אדני התורה והמצוות‬ ‫יכול היה לראות שנשאר לחם‪.‬‬

‫"תמיד הייתי מחושב ומחשבן מה‬
‫יעשה נחת רוח לאבא ולאימא‪ ,‬ומה‬

‫ורצה דור ישרים מבורך‪ ,‬ואימי רק ומעשרות'‪.‬‬

‫זו המהות של אבא שיחי' – כיבוד‬ ‫רצתה שהכול יימשך כמו בבית של‬
‫הורים בחייהם ולאחר מותם‪.‬‬ ‫סבא‪ .‬הייתי ואני עדיין מלא הערכה‬

‫כשאחיו של אבי משוודיה נפטר ואבי‬ ‫ותודה להוריי עליהם השלום"‪.‬‬
‫התעקש ללכת להר הזיתים ולהגיד‬
‫קדיש נעמדתי עם הרגליים להגביה‬ ‫כיבוד הורים של אבא שיחי' את הוריו‬
‫את עצמי כדי שאבא לא יראה לתוך‬ ‫זיכרונם לברכה גם במשך הריאיון‬
‫אבא נזהר בלשונו בכל מילת שבח‬
‫הקבר‪.‬‬ ‫ומקפיד על דיוק בכל הנוגע לאביו‬
‫ולאימו ז"ל‪ .‬למשל‪ ,‬כשאמרתי שסבא‬
‫היה מוכר דירות בעמידר‪ ,‬תיקן אותי כיבוד ההורים של אבא שיחי' ודרך‬
‫אבא שאכתוב 'מנהל מכירות'‪ ,‬או הארץ שלו הם מהמפורסמות ואינם‬
‫כשכתבתי 'עובד ברבנות' אמר צריכים ראיה‪.‬‬
‫לי 'אחראי ברבנות על תרומות ‪23‬‬

‫דברים שפגעו בו כדי שאימו לא‬ ‫אני זוכר כילד שסבא וסבתא היו באים‬
‫תתבייש‪ .‬בשנים האחרונות‪ ,‬כשהייתה‬ ‫אלינו בליל שבת לביקור‪ .‬אבא היה‬
‫בבית אבות‪ ,‬ביקר אותה יום יום ‪,‬‬ ‫יושב כעבד לפני אדונו והיה נותן את‬
‫דיבר איתה בכבוד והעניק לה טיפול‬ ‫כל הבמה לסבא ולסבתא‪ .‬אני זוכר‬
‫גם שאבא היה הולך בסוכות לבנות‬
‫שאנשים לא מכירים בימינו‪.‬‬
‫להם את הסוכה במרפסת הקטנה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫במשך עשרות שנים‪ ,‬כשאימו הייתה‬
‫אלמנה‪ ,‬דאג אבא לכל מחסורה‬
‫במעשי מסירות נדירים‪ ,‬וויתר על‬



‫יוצא לאור ע”י אהרן רוט ‬
‫ראיון חיה שרה רוט‬
‫‪:‬עיצוב נחמי רוט‬

‫תמוז תש”פ | יוני ‪2020‬‬


Click to View FlipBook Version
Previous Book
PART2_โวหารการเขียนและประโยค
Next Book
ČISOK Bulletin 2020-02