נפלאות פינחס תש''פ

‫ַּגל ֵעי ַני ְו ַא ִּבי ָטה ִנ ְפ ָלאֹות ִמּתֹו ָר ֶתָך‬

‫משיהעוררבי יתוצרחהקוהגיתנווזעבודוריוגתשחלסיידטי“ותא‬

‫“בדור שלנו צריכים לדחות לגמרי את ה׳שמאל דוחה׳ —‬
‫לקרב את כולם בלימוד התורה‪ ,‬שהמאור שבה יחזירם למוטב‪.‬‬
‫זהו גם הכח לתקן בדורנו את עשו הרשע על כל גלגוליו בדרך לגאולה“‬

‫[מתוך השיעור ׳אתהפכא לתרבות עשו׳]‬

‫פרשת פינחס תש“פ‬

‫בדוא"ל‪[email protected] :‬‬ ‫אי אפשר להגיע לבית הכנסת? הרשם לקבלת‬

‫הגליון מוקדש לזכות הרכה הנולדת חנה פרומעט תחי' לויט — י"ד תמוז תש"פ‪ .‬שתגדל להיות חסידה יר"ש ולמדנית‬

‫פה׳ינתחשס“פ‬

‫פרקי אבות‪28‬‬ ‫אתהפכא לתרבות עשו‪04‬‬

‫שמעיה ואבטליון‬ ‫התוועדות ג' תמוז – ח"ב‬
‫על מעלות גרי הצדק‪,‬‬ ‫התבוננות מחודשת לגבי אופן‬
‫בעלי תשובה וצדיקים‬ ‫ההשפעה שלנו על העולם הנוצרי היום‬

‫ארבע מהפכות‪29‬‬ ‫הרמב"ם היומי – הקדמת הרמב"ם‪18‬‬
‫במבט כולל‬
‫סקירה וחזרה על ארבע מהפכות‬ ‫לסיום והתחלת לימוד הרמב"ם היומי‬
‫בלימוד תורה במבט פנימי‬ ‫פירושים וביאורים על סדר ההלכות‬

‫הסיפור החסידי‪33‬‬ ‫במשנה תורה לרמב"ם‬

‫רבי שלמה מקרלין‬ ‫להמתיק את הקנאה‪22‬‬
‫על עבודתו של בעל ההילולא‬
‫אור החיים לפרשת פינחס‬
‫של כ"ב תמוז‬ ‫על קנאות שרוח המקום ורוח הבריות‬

‫מענות ותשובות‪35‬‬ ‫נוחות ממנה‬

‫תשובות הרב לשואלים‬ ‫המעבר לדור נשי‪23‬‬
‫התמדה בלימוד‬
‫שפת אמת לפרשת פינחס‬
‫ומעלות ומורדות בשליחות‬ ‫ההבדל בין דור המדבר הגברי‬

‫רמז בפרשה‪36‬‬ ‫לדור נוחלי הארץ הנשי‬

‫"רבות בנות עשו חיל"‬ ‫הניגון החסידי‪24‬‬
‫התבוננות בפרשת בנות צלפחד‬
‫ניגון מספר ‪451‬‬
‫המדור לילדים‪37‬‬ ‫ניגון איטי ועמוק מי"ז אייר תש"פ‬

‫"אך בגורל יחלק"‬ ‫מעין גנים לפרשת פינחס‪25‬‬
‫רזי יסביר לנו למה צריך‬ ‫אות זכרון ונס‬
‫לחלק את הארץ שֹלש פעמים‬ ‫אות הזכרון והנס שבקרח ועדתו‬

‫והלימוד מכך לעבודתנו‬

‫לקבלת השיעורים במייל ולהצטרפות לצוות המפיצים‪[email protected] :‬‬
‫עריכה‪ :‬אביב מויאל | עיצוב‪ :‬דעה אביחיל | מערכת‪ :‬הרב יוסי פלאי‪ ,‬בעז יעקבי ואיתיאל גלעדי‬

‫‪3‬‬

‫בס“ד‬

‫הקדמת המערכת‬

‫שבת שלום לכל קוראי נפלאות היקרים‪ ,‬לפניכם גליון נפלאות לפרשת פינחס מלא‬
‫בכל טוב לכל המשפחה‪.‬‬

‫השבוע בגליון‪ :‬סביב ענייני המהפכה הרביעית — לימוד תורה לאומות העולם — בה עוסק‬
‫הרב רבות בשנים האחרונות‪ ,‬צפה ועולה לא פעם סוגיית היחס המורכב לעולם הגויי בכלל‬
‫ולעולם הנוצרי בפרט‪ .‬המפגש עם אומות העולם מעורר קושיות תרבותיות הדורשות בירור‬
‫ומענה‪ .‬בשיעור המרכזי בגליון‪ ,‬חלקה השני של התוועדות ג' תמוז דהאי שתא — אתהפכא‬
‫לתרבות עשו — מציג הרב התבוננות חדשנית הנוגעת לאופן ההשפעה שלנו על העולם‬
‫הנוצרי כיום וקיום הייעוד "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה"‪ .‬בשיעור מסביר הרב את תכלית‬
‫המהפכה הרביעית — קירוב ואתהפכא לכל הגוים ולא רק לראויים לגיור‪ ,‬ומאריך בתיקון‬
‫התאריך הלועזי שנמנה באמת ללידת רבי עקיבא — התנא בן הגרים‪ ,‬המגלה את הקדמת‬
‫התרופה למכה‪ ,‬ומאיר את ייעודו של עשיו ש"ציד בפיו" בדברי תורה‪ .‬בפרק החותם את‬
‫השיעור מאריך הרב בביאור מאמר חז"ל הנדרש על אותו האיש "לעולם תהא שמאל דוחה‬
‫וימין מקרבת" ומציגו בג' אופנים כנגד שלשת שלבי העבודה הידועים ממורנו הבעל שם‬
‫טוב — הכנעה‪ ,‬הבדלה‪ ,‬המתקה — ומסיים בדרך הנכונה ליישום מאמר חז"ל זה בימינו‬
‫ובפרט בעבודת המהפכה הרביעית‪ .‬ואל תפספסו את הביאורים בהקדמת הרמב"ם לרגל‬

‫התחלת מחזור חדש בפרק [או שלשה פרקים] היומי!‬
‫שבת שלום ומבורך‪ ,‬המערכת‬

‫הפצה בימי קורונה — זה בידים שלך!‬
‫בגל הראשון של הנגיף‪ ,‬כשנסגרו בית הכנסת‪ ,‬הפצת העלון המודפס ירדה באופן דרסטי‪.‬‬

‫ברוך ה' — חזרנו להפצה באופן של "מוסיף והולך"‪.‬‬
‫עם ההגבלות החדשות של 'הגל השני'‪ ,‬צריך להערך להמשך ההפצה‪.‬‬

‫איך? זה בידים של כל אחד ואחת מאתנו‪:‬‬
‫במניני מרפסות וחצרות‪ ,‬במכולת (אפשר להציע לבעל הבית לצרף לכל משלוח)‪,‬‬

‫בעבודה‪ ,‬בתיבות הדואר של השכנים‪ ,‬ועוד ועוד‪.‬‬
‫הרב אמר שעיקר העבודה בימים אלו הוא הגברת ההפצה —‬

‫עם קצת מאמץ וקצת יצירתיות זה אפשרי!‬
‫כבר מפיץ? אנא עדכן על הכמויות‪ .‬עוד לא זכית? זה הזמן להצטרף — צריכים גם אותך‪.‬‬

‫‪4295164‬־‪[email protected] | 052‬‬

‫הגליון מוקדש‬
‫לזכות הרכה הנולדת אורי שושנה תחי' ניצן ‪ -‬ל' סיון תש"פ‪ .‬שתגדל להיות חסידה יר"ש ולמדנית‬

‫ולע"נ שושנה שמעה בת חממה ‪ -‬א' תמוז תש"פ‬

‫‪4‬ש‬

‫שיעור‬

‫התוועדות ג׳ תמוז — ח“ב‬

‫אתהפכא לתרבות עשו‬

‫קיצור מהלך השיעור‬

‫חלקה השני של התוועדות ג׳ תמוז התייחס לעבודה של בירור־קירוב עשו‪ ,‬כשעל יסוד דברי הרבי‬
‫מליובאוויטש ש“נסתיימה עבודת הבירורים“ וש“עשו כבר מוכן“ לתיקון ולחיבור עם יעקב עולה‬

‫התבוננות מחודשת לגבי אופן ההשפעה שלנו על העולם הנוצרי היום‪.‬‬

‫פרק א עוסק במעבר לעבודת ה“אתהפכא“ ובתכלית ׳המהפכה הרביעית׳ — לא רק איסוף הניצוצות־‬
‫הגרים‪ ,‬אלא קירוב־היפוך של כל הגוים‪ .‬פרק ב עושה ׳תיקון׳ לתאריכים הלועזיים‪ ,‬שהם בעצם‬

‫ספירה מלידת רבי עקיבא‪ .‬פרק ג מפרש את מאמר חז“ל “לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת“‪,‬‬

‫תוך התייחסות לדחית אותו האיש בשתי ידים ועבודת “ימין מקרבת“ הנדרשת היום‪.‬‬

‫לכן מתאים שנתבונן כעת במאמר חז“ל “הקב“ה‬ ‫עא‪.‬בואדתתהתפכחיאת—המתים‬
‫מקדים רפואה למכה“‪ .‬יש הרבה דוגמאות‬
‫להקדמת הרפואה למכה‪ ,‬וכעת נאמר משהו חדש‬ ‫“הקב“ה מקדים רפואה למכה“‬
‫שאיני זוכר אם פעם אמרנו‪ .‬דברנו על הענין בו‬
‫נעסוק כעת‪ ,‬אבל לא כפירוש ל“מקדים רפואה‬ ‫חז“ל אומרים במסכת מגלה ש“הקב“ה‬
‫למכה“‪ .‬בשביל להבין לאיפה אנחנו חותרים‪,‬‬ ‫מקדים רפואה למכה“א‪ .‬בגימטריא “הקדוש ברוך‬
‫הוא מקדים רפואה למכה“ שוה בדיוק ג׳ תמוז‬
‫צריך להקדים נקודה חשובה‪:‬‬ ‫תש“פ (‪ — )1236‬היום (“אם בקֹלו תשמעו“ב)‪.‬‬
‫אפשר לומר שהיום הזה כבר היה ועבר‪ ,‬אנחנו‬
‫“נסתיימה עבודת הבירורים“ —‬ ‫כבר אחרי השקיעה‪ ,‬אבל הוא גופא “חי לעד‬
‫המעבר לעבודת תחית המתים‬ ‫וקים לנצח“ג (בגימטריא ג תמוז‪ ,‬כידוע אצלנו)‪,‬‬

‫הרבי אמר ש“נסתיימה עבודת הבירורים“ד‪.‬‬ ‫נרשם ע“י איתיאל גלעדי‪ .‬לא מוגה‪ .‬ג׳ תמוז תש“פ — כפ“ח‪.‬‬
‫זהו אחד החידושים הכי גדולים של הרבי‪.‬‬ ‫א יג‪ ,‬ב‪.‬‬

‫ד ראה שיחת שמח“ת תרפ“ט של הרבי הריי“צ‪.‬‬ ‫ ב תהלים צה‪ ,‬ז‪ .‬וראה סנהדרין צח‪ ,‬א‪.‬‬
‫ ג ברכת “ברוך שאמר“‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫שוע תוברתל אכפהתא | רועשי‬ ‫העבודה של‬
‫של תחית המתים‪ .‬מהי תחית‬ ‫תחית המתים‬ ‫השאלה היא — אם “נסתיימה‬
‫המתים? בחלק הראשון של‬ ‫היא להחיות‬ ‫עבודת הבירורים“‪ ,‬מה עכשיו?!‬
‫ההתוועדות הסברנו שיש‬ ‫יש לנו רשימה ארוכה של‬
‫התקשרות לצדיק כפי שאנחנו‬ ‫את “ועמך ֻכלם‬ ‫פירושים בעניןה‪ ,‬וכעת נתבונן‬
‫מכירים אותו — היחס לעבר‬ ‫צדיקים“‪ ,‬שאתה‬ ‫בעוד פירוש — שנסתיימה‬
‫של הצדיק (כאשר מדובר בצדיק‬ ‫עבודת הבירורים וכעת עוברים‬
‫שהסתלק); התקשרות לצדיק‬ ‫ואני וכל אחד‬
‫כפי שהוא מכיר את עצמו —‬ ‫מאתנו נהיה כמו‬ ‫לעבודת תחית המתים!‬
‫שה׳ יודע אותנו‪.‬‬ ‫יש שיחה של הרבי על‬

‫שעבור מי שזוכה לה הצדיק חי‬ ‫לא כמו שהעולם‬ ‫נחש הנחשתו‪ ,‬בה הוא מסביר‬
‫גם בהוה; והתקשרות לצדיק כפי‬ ‫יודע אותנו ולא‬ ‫כי ב“והביט אל נחש הנחשת‬
‫שה׳ יודע אותו — התקשרות‬ ‫כמו שאנחנו‬ ‫וחי“ז יש תחית המתים‪ ,‬שהרי‬
‫לעתיד של הצדיק‪ ,‬כפי שהוא‬ ‫יודעים את‬ ‫מי שננשך היה מת אלמלא נחש‬
‫עתיד להתגלות בתחית המתים‪.‬‬ ‫הנחשת‪ .‬לכן הסיפור מתאים‬
‫העבודה של תחית המתים‬ ‫עצמנו — אלא כמו‬ ‫לפרשת חקת‪ ,‬הפותחת בפרה‬
‫היא להחיות את “ועמך ֻכלם‬ ‫שה׳ יודע אותנו‪,‬‬ ‫אדומה — גם הטהרה מטומאת‬
‫צדיקים“י‪ ,‬שאתה ואני וכל אחד‬ ‫שה׳אני׳ האמתי‬ ‫מת היא סוג של תחית המתים‪.‬‬

‫מאתנו נהיה כמו שה׳ יודע אותנו‪.‬‬ ‫הרבי כותבח בשיחה שהעבודה יקום ויתגלה‬
‫לא כמו שהעולם יודע אותנו ולא‬
‫של “אתהפכא“ — שמתבטאת‬

‫כמו שאנחנו יודעים את עצמנו‬ ‫בכך שהנחש הנושך והממית‬

‫הופך בעצמו למקור של חיים ורפואה — היא — אלא כמו שה׳ יודע אותנו‪ ,‬שה׳אני׳ האמתי‬

‫על דרך תחית המתים‪ ,‬שאינה שייכת לעבודת יקום ויתגלה‪ .‬האתהפכא הזו באה מהכתר‪,‬‬

‫למעלה מהחב“ד (כפי שהסברנו שם‪ ,‬הו“ק‬ ‫הבירורים אלא משהו אחר לגמרי‪.‬‬

‫התכל׳ס של ההתבוננות היום היא להסביר והמלכות הם הידיעה הגלויה‪ ,‬כפי שהעולם‬

‫מהי תחית המתים ועבודת ה“אתהפכא“‪ .‬הרבי יודע‪ ,‬והחב“ד הם ידיעת עצמו‪ ,‬אבל הכתר הוא‬

‫מביא בשיחה ממאמר של הרבי הקודםט שתחית הידיעה של ה׳)‪.‬‬

‫המתים אינה המשכה ממקור החיים — שהרי‬

‫המות‪ ,‬היפך החיים‪ ,‬׳התגבר׳ על ההמשכה הזו להפוך זדונות לזכויות‬
‫הרבי מביא בשיחהיא את מאמר חז“ליב‬ ‫— אלא מגיעה מ“רחמים רבים דעצמות אור אין‬

‫סוף שלמעלה מבחי׳ מקור החיים“‪ ,‬ש“שם מות ששאלו את התורה “חוטא מה עונשו“ והתורה‬

‫וחיים שוים‪ ,‬ומשום זה יכול גם המת לחיות“‪ .‬ענתה “יביא אשם ויתכפר לו“‪ .‬אחר כך‪ ,‬לא‬

‫זהו כלל גדול‪ ,‬שבשביל להפוך משהו צריך להגיע הסתפקו בתורה‪ ,‬ושאלו את הקב“ה אותה‬

‫שאלה‪“ ,‬חוטא מה עונשו“‪ ,‬והקב“ה ענה “יעשה‬ ‫למקום ששני הקצוות שוים‪.‬‬

‫יוצא שעכשיו העבודה היא רק הבחינה תשובה ויתכפר לו“‪ .‬הרבי מביא את השאלה‬

‫הידועה‪ ,‬שגם בהבאת קרבן צריך לעשות תשובה‬

‫— אם אתה עושה תשובה‪ ,‬והקב“ה אומר שדי‬ ‫ ה ראה הטבע היהודי מאמר “תיקון הדעת“ פ“ב‪.‬‬

‫בתשובה‪ ,‬למה צריך גם את הקרבן‪ ,‬את האשם?‬ ‫ ו לקו“ש חי“ג פרשת חקת שיחה ב (חלקה הראשון של השיחה‬
‫נלמד באריכות בסיום ההתוועדות — נדפס ב“נפלאות“ שבוע‬

‫שעבר)‪.‬‬

‫י ישעיה ס‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫ ז במדבר כא‪ ,‬ט‪.‬‬

‫י א סעיף ו‪.‬‬ ‫ח סעיף ד‪.‬‬
‫י ב פסיקתא דרב כהנא כד‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫ ט ד“ה “יחיינו מיומיים“ תש“א פ“א‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫עשו מוכן לגאולה‬ ‫הוא עונה שיש שתי מדרגות תשובה —‬

‫אחרי ההקדמה הזו‪ ,‬נוסיף עוד ענין‪ :‬הרבי‬ ‫תשובה מיראה ותשובה מאהבה‪ ,‬בלשון חז“ליג‪.‬‬
‫אמרטו שבדור שלנו אנו כבר מוכנים לגמרי‬
‫לביאת משיח‪ ,‬ואפילו עשו הרשע — “ואת עשו‬ ‫תשובה מיראה רק הופכת זדונות לשגגות‪ ,‬ואילו‬
‫שנאתי“טז עד עכשיו‪ ,‬אפילו אותו אחד שנוא —‬
‫גם מוכן לבוא‪ ,‬להתקרב ולהצטרף‪ ,‬וכל הבעיה‬ ‫תשובה מאהבה הופכת את הזדונות לזכויות‬
‫אצלנו‪ ,‬שנדע איך לקרב אותו‪ .‬עד עכשיו היחס‬
‫לעשו היה רק “שמאל דוחה“יז‪ ,‬אבל אם הרבי‬ ‫ממש‪ .‬התשובה הנדרשת עם הקרבן היא רק‬
‫אומר שהוא כבר מוכן לגאולה צריך לשלוח‬
‫לו מלאכים ולקרב אותו‪“ ,‬ימין מקרבת“‪ ,‬כמו‬ ‫תשובה תתאה‪ ,‬תשובה מיראה — כשאתה עושה‬
‫שיעקב אבינו שלח מלאכים לעשו‪ .‬יעקב חשב‬
‫שאולי אז הוא כבר מוכן‪ ,‬אבל עוד לא היה מוכןיח‬ ‫תשובה מיראה העבירה כבר הפכה לשגגה‪ ,‬ועל‬

‫— אבל כעת הוא מוכן‪.‬‬ ‫שגגה הקרבן מכפר‪ .‬קודם‬
‫הווארט — שדברנו עליו הרבה פעמים‪ ,‬אבל‬
‫כעת נקשר דווקא לגימטריא של “הקדוש ברוך‬ ‫צריך לעשות תשובה‪ ,‬כדי‬
‫הוא מקדים רפואה למכה“ בגימטריא ג׳ תמוז‬
‫תש“פ — הוא שקירוב עשו היינו קירוב התרבות‬ ‫שיתהפך להיות שגגה‪.‬‬ ‫אנחנו מדברים‬
‫שהוא פיתח במשך אלפי שנים‪ .‬צריך להוציא‬ ‫אומר הקב“ה‪ :‬יש לי עצה‬ ‫הרבה על‬
‫ניצוצות מתרבות עשו‪ ,‬ועוד יותר‪ ,‬לעשות‬ ‫יותר טובה‪ ,‬שלא צריכים‬ ‫המהפכה‬
‫קרבן בכלל — תשובה‬
‫אתהפכא‪.‬‬ ‫מאהבה‪ .‬הענין נוגע לכל‬ ‫הרביעית‪ ,‬אז כדי‬
‫שוב‪ ,‬הרבי אומר שעשו כבר מוכן‪ .‬גם עד‬
‫כה הוא היה מוכן בשביל להוציא ממנו ניצוצות‪,‬‬ ‫הדיון שלנו לגבי בית‬ ‫לא מדי לזעזע‬
‫ובלשון חז“ל — “לא גלו ישראל אלא שיתוספו‬
‫עליהם גרים“יט ‪ .‬אנחנו מדברים הרבה על‬ ‫המקדש וקרבנות לעתיד‬ ‫את האנשים‬
‫המהפכה הרביעיתכ‪ ,‬אז כדי לא מדי לזעזע את‬ ‫לבוא‪ .‬אם אתה רק מסוגל‬ ‫אומרים שצריך‬
‫האנשים אומרים שצריך לחפש את אותם גרים‬ ‫לעשות תשובה מיראה‬ ‫לחפש את אותם‬
‫בפוטנציאל שמפוזרים בכל העולם‪ .‬פעם גיירו רק‬ ‫— ממילא צריך קרבנות‪,‬‬ ‫גרים בפוטנציאל‬
‫את מי שבא מעצמו‪ ,‬ואליו התייחסו ב“שמאל‬ ‫בשביל לגמור את הכפרה‪.‬‬ ‫שמפוזרים בכל‬
‫דוחה וימין מקרבת“כא‪ ,‬בזהירות — מגששים‪,‬‬ ‫אבל‪ ,‬אומר הקב“ה‪ ,‬יש‬ ‫העולם‪ .‬אבל אם‬
‫כל היחס הוא יחס חשדני‪ ,‬יחס של גישוש‪ .‬כעת‬ ‫לי עצה אחרת — תעשה‬
‫אומרים — לא להסתפק בכך‪ ,‬תשפוך תורה‪,‬‬
‫אבל תכוון רק להוציא את הגרים בפוטנציאל‪.‬‬ ‫תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫אומרים שעשו‬

‫טו ש“פ ויצא‪ ,‬ט׳ כסלו נ“ב‪.‬‬ ‫תשובה מאהבה היא‬ ‫כבר מוכן —‬
‫טז מלאכי א‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫כבר אתהפכא‪ .‬תשובה‬ ‫הכוונה לעשו כולו‪,‬‬
‫מיראה היא לא אתהפכא‬
‫יז סוטה מז‪ ,‬א; זהר ח“ג קעז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫— עדיין חטא‪ ,‬רק שוגג‪.‬‬ ‫הגוים מוכנים‬
‫י ח ראה תו“א תחלת פרשת וישלח‪.‬‬
‫יט פסחים פז‪ ,‬ב‪ .‬שער הפסוקים שמות; ישרש יעקב ערך ׳גולה׳‪.‬‬ ‫אתהפכא היא רק ההפיכה‬
‫כ החל מהתוועדות כ“ד טבת ע“ה‪.‬‬
‫כ א ראה גם בסדרת ארבע המהפכות בפרק “קירוב וריחוק‬ ‫לזכות — שהעון‪ ,‬העבירה‪ ,‬הפכה להיות זכות‬

‫בגיור“ — “נפלאות“ בהעלתך ש“ז‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬מצוה‪ .‬זו כבר לא עבודת הבירורים‪.‬‬

‫בירורים הם להוציא מהפסולת את הבר‪ ,‬את‬

‫הטוב‪ ,‬להעלות את הניצוצות‪ .‬אבל להפוך את‬

‫הפסולת עצמה‪ ,‬את מציאות החשך הממשי‬

‫לאור גדול‪“ ,‬העם ההֹלכים בחשך ראו אור גדול“יד‬

‫— זו תחית המתים‪ ,‬להפוך את המת ממש לחי‪.‬‬

‫יג יומא פו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫יד ישעיה ט‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫שוע תוברתל אכפהתא | רועשי‬ ‫מותר לנו‬
‫תאריך עברי‪ .‬הדבר הראשון‪,‬‬ ‫לפעמים לומר‬ ‫זו עדיין עבודת הבירורים‪ .‬אבל‬
‫יסוד היסודות של תרבות ישראל‬ ‫שהשנה הזו היא‬ ‫אם אומרים שעשו כבר מוכן אין‬
‫ושל תיקון המדינה — “בראשית‬ ‫שנת ‪ ?2020‬מותר‬ ‫הכוונה שיש שם כמה בודדים‬
‫ממלכת“ ישראל‪ ,‬מלה שתמיד‬ ‫לומר מה שעכשיו‬ ‫שהם גרים בפוטנציאל — הכוונה‬
‫נסמכה למלכותכח — הוא פשוט‬ ‫אמרתי? עשיתי‬ ‫לעשו כולו‪ ,‬הגוים מוכנים‪ .‬זו‬
‫לאמץ תאריך עברי‪ .‬משהו פשוט‬ ‫כבר הפיכה‪ ,‬תחית המתים —‬
‫מאד‪ ,‬אבל רואים אצלנו בארץ‬ ‫עבירה או לא?‬ ‫הוא מת‪ ,‬הרי “רשע בחייו חשוב‬

‫כמה קשה להשתחרר מהראש‬ ‫כמת“כב והוא עשו הרשע‪ ,‬הוא‬

‫מת (כפי שאמר על עצמו “הנה אנכי הולך הגויי ולאמץ את ה“בראשית“ בגימטריא תאריך‬

‫למות“כג) וגם אותו צריך להחיות‪ .‬זו אתהפכא עברי‪.‬‬

‫בתאריך עברי אנחנו בשנת ה׳תש“פ לבריאת‬ ‫— זהו החידוש שהרבי אומר‪.‬‬

‫העולם‪ ,‬שהיא בעצם בריאת אדם הראשון ביום‬ ‫עד כאן הקדמה‪.‬‬

‫הששי למעשה בראשית‪ .‬אם רוצים לייחס את‬

‫בריאת העולם ליום הולדת של מישהו‪“ ,‬זה היום‬ ‫וב‪.‬תאתראירךיךלועעבזירי‬
‫תחלת מעשיך“כט‪ ,‬זו בריאת אדם הראשוןל‪ ,‬לידת‬
‫אדם הראשון‪ .‬כל תאריך — בכל שיטה של‬ ‫תאריך עברי —‬
‫מנין שנים — הוא ללידת מישהו‪ .‬אנחנו מונים‬ ‫המנין ללידת אדם הראשון‬
‫ללידת אדם הראשון — ‪ 5780‬שנה‪ .‬צריך מיד‬

‫השנה שלנו‪ ,‬תש“פ‪ ,‬היא שנה מיוחדת‪ .‬גם ג׳ לתפוס זאת‪ ,‬כי יש רק עוד כמה חדשים עם‬

‫תמוז הזה הוא משהו מיוחד‪ ,‬כמו שכבר דברנוכד המספר הזה‪...‬‬

‫שעכשיו בדיוק ‪ 26‬שנה מ־ג׳ תמוז תשנ“ד‪.‬‬

‫התבוננו בתקופות של ‪ 26‬שנה (או ‪ 13‬שנה) שנת ‪ 2020‬ללידת רבי עקיבא‬
‫הגוים‪ ,‬בני תרבות עשו‪ ,‬אומרים שאנחנו‬ ‫מאז התגלות הבעש“ט — סימני דרך עיקריים‬

‫של תולדות החסידות — וראינו שהן נופלות עכשיו בשנת ‪ .2020‬הם מנבאים ולא יודעים‬

‫בשנים שהן עצמן כפולות ‪ ,26‬כמו תש“פ שעולה מה מנבאים‪ ,‬לא יודעים שהקב“ה מקדים רפואה‬

‫ל פעמים הוי׳ (המשולש של “הוי׳ אחד“)כה‪ .‬אם למכה‪ .‬שוב‪ ,‬זהו ווארט שאמרנו הרבה פעמים —‬

‫כן‪ ,‬זו שנה מאד מיוחדת שמזמינה להתבונן בכלל אבל לא בקשר להקדמת רפואה למכה‪ .‬מותר לנו‬

‫לפעמים לומר שהשנה הזו היא שנת ‪ ?2020‬מותר‬ ‫בסדרי השנים‪.‬‬

‫כפי שדברנו הרבה פעמים‪ ,‬חלק מהתרבות לומר מה שעכשיו אמרתי? עשיתי עבירה או לא?‬

‫הכל תלוי בכוונה‪ :‬אם אני אומר שהשנה‬ ‫— ואולי עיקר התרבות — של העולם הגויי‬

‫קשור לתאריך‪ ,‬האופן בו הוא מחשב את הזמן‪ .‬היא שנת ‪ 2020‬אני מתכוון ללידת רבי עקיבאלא‪.‬‬

‫ידוע הרמז המפורסם אצלנוכו ש“בראשית“ —‬

‫כח ראה מלכות ישראל ח“א מאמר “שלש מצות נצטוו ישראל“‬ ‫שהיא בעצם בריאת הזמן יש מאיןכז — שוה‬
‫פ“ו‪.‬‬
‫כ ב תנחומא ברכה ז‪.‬‬
‫כ ט תפלת מוסף של ר“ה‪.‬‬ ‫כ ג בראשית כה‪ ,‬לב‪.‬‬
‫כ ד ראה שיעור שבועות ש“ז — פורסם ב“נפלאות“ קרח‪.‬‬
‫ ל בכ“ה אלול נברא העולם‪ ,‬נמצא שהיום הששי לבריאה הוא‬ ‫כ ה לפני ‪ 26‬שנה‪ ,‬תשנ“ד‪ ,‬היה ‪ 29‬פעמים הוי׳ (חן פעמים אחד־‬
‫א׳ תשרי‪ ,‬בו אומרים “זה היום תחלת מעשיך“ (ראה פסיקתא דרב‬
‫אהבה‪ ,‬חן במ“ק)‪.‬‬
‫כהנא כג‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כ ו חוברת “צו השעה — טפול שרש“ מאמר “תאריך עברי“‪.‬‬
‫כז ראה הנסמן בפרדס יוסף בראשית א‪ ,‬א אות ז (ובכ“ד)‪.‬‬
‫לא בספר לפיד האש (ח“ב עמ׳ תרצא) מסופר שהרבי‬
‫מקלויזנבורג‪ ,‬בעל הדברי יציב‪ ,‬כתב המחאה עם תאריך לועזי‬
‫והוסיף לאחריו ר“ת ללר“ע‪ ,‬בהסבירו לשואל שכוונתו ללידת רבי‬

‫עקיבא!‬

‫‪8‬‬

‫עקיבא יוצא מעשו‪ ,‬הוא היעוד של עשו —‬ ‫כתוב בסדר הדורותלב שרבי עקיבא‪ ,‬שחי ‪120‬‬

‫להיות כמו רבי עקיבא ורבי מאיר‪“ ,‬כי ציד‬ ‫שנה‪ ,‬נולד בשנת ה־‪ ,0‬הוא נולד בשנת ‪3760‬‬
‫בפיו“לד‪ .‬יצחק אבינו יודע את מי הוא אוהב‪.‬‬
‫לבריאת העולם‪ .‬מה ההפרש בין ‪ 5780‬ל־‪?2020‬‬
‫האריז“ל אומר שזהו ניצוץ גדול שהיה טמון בפיו‬
‫של עשולה‪ .‬עכשיו אנחנו אומרים שעשו צריך‬ ‫‪ ,3760‬עשר פעמים עשו‪ ,‬שהוא גם שלום‪ .‬זהו‬

‫להגיע למצב של להיות רבי עקיבא‪ ,‬להוולד‬ ‫ההפרש בין המנינים‪.‬‬

‫רבי עקיבא‪ .‬מצד אחד‪ ,‬רבי עקיבא יוצא מעשו‪.‬‬ ‫אבל כשישאלו את הגוי הזה — מהו עשו?‬
‫מצד שני כתוב שהוא גלגול של יעקב — עקיבא‬
‫אותיות יעקב עם אלו‪ .‬גם בעלי תשובה — ׳בעלי‬ ‫הנצרות — למה הוא אומר שזו שנת ‪,2020‬‬
‫תשובה ישתלטו על המדינה׳‪ ,‬כידועלז — הם‬
‫הוא מיד יאמר שהוא‬
‫רבי עקיבא‪.‬‬
‫מונה ללידת אותו האיש‪.‬‬ ‫רבי עקיבא יוצא‬
‫למה הוא הרפואה למכה? רבי עקיבא —‬ ‫מה כתוב בסדר הדורות?‬

‫שיוצא מ“פיו“ של עשו והוא גלגול של יעקב‬ ‫מעשו‪ ,‬הוא היעוד אחרי שהוא אומר שרבי‬
‫ש“אין כחו אלא בפיו“לח — כי הוא עמוד התווך‬ ‫עקיבא נולד בשנת ה־‪0‬‬ ‫של עשו — להיות‬
‫— לפי חשבון מדויק על‬ ‫כמו רבי עקיבא‬
‫של התורה שבעל פה‪ .‬כל התורה שבעל פה — כל‬ ‫פי המקורות — הוא אומר‬ ‫ורבי מאיר‪“ ,‬כי‬
‫שאותו האיש נולד בשנת‬
‫התנאים וכו׳ — הם “אליבא דרבי עקיבא“‪ .‬הוא‬ ‫‪ .3761‬כלומר‪ ,‬בעצם הם‬ ‫ציד בפיו“‬

‫משה רבינו של התורה שבעל פה‪ ,‬כמו שחז“ל‬ ‫עושים מיום ההולדת שלו‬

‫אומרים שמשה רבינו בא ולא מצא ידיו ורגליו‬ ‫שנת ‪ — 1‬אין אצלם שנת אפס‪ .‬אבל כשאני‬

‫בבית המדרש כשהוא דרש‪ ,‬וחלשה דעתו עד‬ ‫אומר ‪ 2020‬אני מחשב בעצם משנת ‪ .0‬באמת‬
‫שהוא אמר שהכל הלכה למשה מסינילט‪ .‬הנצרות‬
‫יוצא מכאן שהם טועים במנין שלהם‪ .‬לפי המנין‬
‫מאמינה בתורה שבכתב וכופרת־משתבשת‬
‫שלהם היה צריך להיות השנה ‪ — 2019‬סתם‬
‫בפירושה שבעל פה (וכמאמר חז“ל שאותו‬
‫בלבול שלהם‪ .‬לכן‪ ,‬המנין האמתי של ‪ 2020‬הוא‬
‫ה“ ֹאתו“ הראשון בתורה — “הכל הולך אחר הפתיחה“ — הוא‬
‫“בצלם אלהים ברא אתו“ (בראשית א‪ ,‬כז)‪“ .‬בצלם אלהים“ עולה‬ ‫אך ורק לרבי עקיבא‪ .‬רבי עקיבא גדול בשנה —‬
‫אברהם‪ ,‬הבן ששבר את צלמי אביו‪ ,‬ולעומת־זה מאֹתו האיש עשו‬
‫צלם (“ברא“ לשון בן)‪ .‬והנה‪ֹ “ ,‬אתו“ עולה ארור‪ ,‬כך ש־ ֹאתו האיש‬ ‫האח הגדול‪ ,‬יחסית‪ ,‬להבדיל — מאותו אחד‪ .‬זו‬
‫רמוז ב“ארור האיש“ (וכידוע‪ ,‬האיש עולה ישו; זהו “האיש“ ה־דין‬
‫בתורה‪ ,‬מתוך ‪ .)65‬ראשית מתן תורה דארץ ישראל‪ ,‬בין הר גרזים‬ ‫הקדמת רפואה למכה‪.‬‬
‫להר עיבל‪ ,‬מיד אחרי “וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול‬
‫רם“ (בגימטריא עשו)‪ ,‬היא “ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה‬ ‫הקדמת רבי עקיבא לאותו האיש‬
‫תועבת הוי׳ מעשה ידי חרש ושם בסתר“ (דברים כז‪ ,‬טו; זהו ה“ארור‬
‫האיש“ היחיד בתורה‪ ,‬ביטוי החוזר בכל התנ“ך ו“פ‪ ,‬כנגד ו ה“ ֹאתו“‬ ‫שוב‪ ,‬הקב“ה הקדים רפואה למכה — את‬
‫הראשונים בתורה כנ“ל) — פסוק של מלחמה בפסל ה׳נסתר׳‬ ‫לידת רבי עקיבא ללידת אותו האישלג ‪ .‬רבי‬
‫בנצרות (המתיימרת להיות לוחמת בעבודת הפסלים)‪ .‬בפסוק זה‬
‫גם בחר לפתוח רשב“י (המכוון כנגד היחידה בין חמשת תלמידי‬ ‫לב ימות עולם‪ ,‬ג׳ אלפים תש“ס‪.‬‬
‫רבי עקיבא‪ ,‬ה׳גבור׳ שלנו כאן) את האדרא — רמז להתמודדות עם‬
‫ל ג ורמז‪ :‬בחמשה חומשי תורה לא כתוב ׳אותו׳ (מלא) אלא רק‬
‫קליפת הנצרות־המינות שהתפשטה בזמנו‪.‬‬ ‫“ ֹאתו“ (רק לאחר ששה “ ֹאתו“ מופיע גם “ ִאתו“־עמו)‪ .‬לכן‪ ,‬על‬
‫לד בראשית כה‪ ,‬כח‪.‬‬ ‫אף ש׳אותו האיש׳ עולה זך ברבוע‪ ,‬קר“ע שט“ן (הרומז לעשו)‪,‬‬
‫יש לכתוב ֹאתו האיש — בגימטריא יעקב־ישראל (שני השמות‬
‫לה לקו“ת (האריז“ל) פרשת תולדות עה“פ “ויאהב יצחק את‬ ‫המובהקים של בני ישראל‪ ,‬כפי שבולט בפרשת בלק) — וכאשר‬
‫עשו כי ציד בפיו“ (ולקו“ת עובדיה)‪ .‬וראה גם בספר הלקוטים ע“פ‬ ‫מצרפים אליו את רבי עקיבא מקבלים “שמע ישראל הוי׳ אלהינו‬
‫הוי׳ אחד“ (דברים ו‪ ,‬ד)‪ ,‬הפסוק שמבשר כי “׳הוי׳׳‪ ,‬שהוא ׳אלהינו׳‬
‫זה; תו“א כ‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬ולא אלהי העובדי כוכבים‪ ,‬הוא עתיד להיות ׳הוי׳ אחד׳‪,‬‬
‫ל ו ספר הליקוטים ויצא פכ“ט‪.‬‬ ‫שנאמר ׳כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי׳‬
‫לז שיעור ג׳ אלול ע“ג פ“ג (ובמהלך שנת תשע“ד כמה פעמים)‪.‬‬ ‫[לעבדו שכם אחד]׳ ונאמר ׳ביום ההוא יהיה הוי׳ אחד ושמו אחד׳“‬
‫ל ח ראה במדבר רבה כ‪ ,‬ד; תנחומא בלק ג; שם בשלח ט‬ ‫(רש“י עה“פ)‪“ ,‬הוי׳ אחד“ ולא חלילה שנים או שלשה ח“ו כטעות‬
‫הנוצרים (ה־ע רבתי של “שמע“ היא סוד ה־ע של יעקב המבררת‬
‫(ובכ“ד); לקו“ת חקת נט‪ ,‬א‪.‬‬
‫ל ט ילקו“ש שמות רמז קעג‪.‬‬ ‫את ה־ע של עשו‪ ,‬סוד “כי עין בעין יראו“)‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫שוע תוברתל אכפהתא | רועשי‬ ‫הרפואה שבסוף‬
‫זו — כעת‪ ,‬כאשר עשו כבר מוכן‪,‬‬ ‫לא תהיה רק‬ ‫האיש “מלעיג על דברי חכמים‬
‫ואין הדבר תלוי אלא בפניה שלנו‬ ‫עבודת הבירורים‪,‬‬ ‫היה“מ)‪ ,‬עד שלכן כתב הרמב“םמא‬
‫אליו‪ ,‬שיכולה להעשות דרך‬ ‫שמותר ללמד תורה דווקא את‬
‫התייחסות לתאריך שלו — יש‬ ‫אלא אתהפכא‬ ‫הנוצרים כדי להרחיקם מהשקר‬
‫כח לברר את קליפת הנצרות על‬ ‫ממש — שעצם‬ ‫ו“למושכם אל דתנו“ (משא“כ‬
‫הרע יהפוך לטוב‪,‬‬ ‫את המוסלמים הכופרים בתורה‬
‫ידי שרש נשמת רבי עקיבא‪.‬‬ ‫כמו שהמת עצמו‬ ‫שבכתב‪ ,‬על אף שפסק שהנוצרים‬
‫אם כן‪ ,‬זהו פירוש יפה‬ ‫יהפוך להיות חי‬ ‫הם עובדי עבודה זרה והמוסלמים‬
‫שהקב“ה מקדים רפואה למכה‪.‬‬

‫מה הרפואה? האתהפכא‪ .‬למכה‬ ‫לאמב)‪ .‬היומרה הנוצרית ׳לעדכן׳‬

‫ולהוסיף על התורה שבכתב‪ ,‬עפ“ל‪ ,‬היא הלעומת־ הזו‪ ,‬ששמה נצרות‪ ,‬ה׳ הקדים את הרפואה של‬

‫זה של התפתחות התורה מדור לדור בתורה רבי עקיבא‪ .‬הרפואה שבסוף לא תהיה רק עבודת‬

‫שבעל פה על ידי חכמי הדורות‪ ,‬לכן הקדמת הבירורים‪ ,‬אלא אתהפכא ממש — שעצם הרע‬

‫הרפואה היא לידת עמוד התורה שבעל פהמג‪ .‬יהפוך לטוב (ולא רק “הרע כסא לטוב“מט)‪ ,‬כמו‬

‫גם בעשרת הרוגי מלכות רבי עקיבא הוא שהמת עצמו יהפוך להיות חי‪ .‬האתהפכא הזו‬

‫העיקר — כנגד השכינהמד או כנגד יוסףמה‪ ,‬שתי באה מאיך שהקב“ה יודע את המציאות‪ ,‬לא רק‬

‫שיטות‪ ,‬אבל על כל פנים הוא העיקר‪ ,‬האחד‪ ,‬כמו שהצדיק מכיר את עצמו אלא למעלה מכך‪.‬‬

‫חיבור התאריכים בשנת ה׳תש“פ‬ ‫יחיד ומיוחד ביניהם‪ .‬הוא גם בעל תשובה וגם‬
‫(ובשנת ד׳תק“ל)‬ ‫זכה לכל מה שזכה בזכות רחל אשתו‪“ ,‬הכל‬
‫מן האשה“מו — “שלי ושלכם שלה הוא“מז‪.‬‬

‫כעת נראה משהו מיוחד לגמרי‪ ,‬תרגיל‬ ‫גם “הכל מן האשה“ הוא מסר משיחי לגמרי‪,‬‬

‫בחשבון שראוי שכל אחד יראה ויבין ויעביר‬ ‫שדווקא רבי עקיבא יודע ועד‪.‬‬

‫יציאת רבי עקיבא מעשו שנה קודם ללידת הלאה‪:‬‬

‫עשינו עכשיו טבילה ל־‪ .2020‬בכוונה לא‬ ‫אותו האיש — שהשפיע בעיקר על תרבות עשו‬

‫(לאחר מותו)‪ ,‬בהשגחה פרטיתמח — היא סימן אמרתי ברית מילה — בה צריכים לחתוך משהו‪,‬‬

‫ונתינת כח שבסוף גם עשו יגמור להתברר וישוב לא לוקחים הכל — אלא טבילה‪ ,‬בה לוקחים את‬

‫לחיק הקדושה‪ .‬בשימוש בתאריך לועזי בכוונה הכל (כמו בגיור של אשה‪ ,‬לעומת גיור של איש‪,‬‬

‫וכנ“ל שרבי עקיבא הדגיש ש“הכל מן האשה“)‪.‬‬

‫טבלנו את המספר ‪ ,2020‬וכעת אנו בעצם גם‬ ‫ מ ראה גיטין נז‪ ,‬א‪.‬‬
‫בשנת ‪ 5780‬וגם בשנת ‪.2020‬‬
‫מ א תשובות הרמב“ם (בלאו) קמט (הובא בספר הליקוטים‬
‫נחבר אותם (שני האחים התאומים‪ ,‬יעקב‬ ‫ברמב“ם פרנקל הלכות מלכים פ“י ה“ט)‪.‬‬
‫ועשו) יחד ונראה מה יוצא — ‪ .7800‬פתאום‬
‫מב הלכות מאכלות אסורות פי“א ה“ז (במהדורות הלא מצונזרות;‬
‫ראה גם תשובות הרמב“ם — פאר הדור — קנט)‪.‬‬

‫אני קצת קופץ מהכסא‪ ,‬כשאני רואה שביחד‬ ‫מ ג ובמובן מסוים גם עיקר ׳המהפכה הרביעית׳ הוא לימוד‬
‫שני התאריכים שוים ‪ — 7800‬קודם היה לי‬ ‫התורה שבעל פה לגוים‪ ,‬בעוד שביחס לתורה שבכתב יש דעות‬
‫‪ 30‬פעמים הוי׳ (תש“פ) וכעת יש לי ‪( 300‬הוי׳‬ ‫שמלכתחילה לא חל עיקר האיסור — ראה במדור ארבע המהפכות‬
‫באתב“ש‪ ,‬מצפץ) פעמים הוי׳ — קבלתי מספר‬
‫בגליון קרח ש“ז והנסמן שם‪.‬‬

‫מ ד ראה ספר הגלגולים פמ“א‪ .‬לקוטי הש“ס ברכות ד“ה “אשריך‬
‫רבי עקיבא“‪.‬‬

‫שהוא עשר פעמים הפרט־קטן של השנה הזו!‬ ‫מ ה ראה שיעור ו׳ כסלו תש“פ (אמונה ובטחון ‪ — 28‬נדפס‬
‫עוד פעם‪ ,‬יש פרט־גדול‪ ,‬ה׳תש“פ‪ ,‬אבל כשמונים‬ ‫ב“ואביטה“ וארא)‪.‬‬

‫מו בראשית רבה יז‪ ,‬יב‪.‬‬

‫מז כתובות סג‪ ,‬א; נדרים נ‪ ,‬א‪.‬‬

‫מ ח ראה הלכים מלכים ומלחמותיהם סוף פי“א (בגרסאות הלא‬

‫מט כש“ט (קה“ת) אותיות כו ו־ע‪.‬‬ ‫מצונזרות)‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫וגי‪“ .‬מיןשממאקלרבדות“חה‬ ‫לפרט־קטן (לפ“ק) — כפי שנוהגים בדרך כלל‬

‫מתוך כל הנושא נחזור לביטוי שכבר הזכרנו‬ ‫— מסתפקים ב־תש“פ‪ .‬כעת הוספתי לפרט־‬
‫— “שמאל דוחה וימין מקרבת“ — ונעמיק בו‬
‫קצת‪ .‬זהו כלל בגיורנא וכלל בהרבה דברים‪ .‬חז“ל‬ ‫הגדול את המנין של עשו וקבלתי עשר פעמים‬
‫אומריםנב כלל זה בשני הקשרים‪ :‬מאמר אחד —‬
‫“יצר‪ ,‬תינוק ואשה — לעולם תהא שמאל דוחה‬ ‫הפרט־הקטן שלנו‪.‬‬
‫וימין מקרבת“‪ .‬מאמר שני‪ ,‬שהוא מאמר נפרד‬
‫— “לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת‪ ,‬ולא‬ ‫יכולה להיות עוד פעם כזו תופעה? זהו חידוד‬
‫כאלישע בן שפט שדחהו לגחזי בשתי ידים ולא‬
‫כיהושע בן פרחיה שדחה אותו תלמיד בשתי‬ ‫מאד יפה‪ ,‬תרגיל‪ .‬אני רק אומר את התוצאה‪,‬‬
‫ידים“‪ .‬מיהו “אותו תלמיד“? “אותו האיש“‬
‫שאנחנו מדברים עליו‪ ,‬כפי שמפורש בגמרא לפני‬ ‫אבל על ההוכחה אני רוצה שאתם קצת תשברו‬
‫שנשתלחו בה ידי הצנזורה — “שדחפו לישו‬
‫את הראש — לא יותר מדי‪ — ...‬להבין מדוע‪.‬‬
‫הנוצרי בשתי ידיו“‪.‬‬
‫התופעה הזו יכולה לקרות פעם אחת ב־‪1250‬‬

‫שנה‪ .‬היות שמהמנין‬

‫שלהם עברו רק ‪2020‬‬ ‫“יצר לב האדם‬
‫שנה — וכעת אמצנו‬ ‫רע מנ ֻעריו“ —‬
‫זאת‪ ,‬ואמרנו שגם אנחנו‬

‫“׳מנ ֻעריו׳‪ ,‬משעה מונים ‪ 2020‬מלידת רבי‬
‫עקיבא — יש רק פעם‬ ‫שהוא ננער לצאת‬
‫יצר תינוק ואשה —‬ ‫אחת בהיסטוריה‪ ,‬חוץ‬ ‫ממעי אמו“‪,‬‬
‫מוטבע־מורגש־מושכל‬ ‫מהשנה הזו‪ ,‬שהתופעה‬
‫הזו קרתה‪ ,‬ולא תהיה עוד‬ ‫כלומר שבעצם‬
‫נחזור‪ :‬חז“ל אומרים שהכלל של “שמאל‬ ‫פעם עד סוף “שית אלפי‬ ‫האדם קבל‬
‫דוחה וימין מקרבת“ הוא ההתייחסות הנדרשת‬ ‫שנין דהוי עלמא“נ‪ .‬שוב‪,‬‬
‫לכתחילה לשלשה דברים — יצר הרע‪ ,‬תינוק‬ ‫תופעה זו יכולה לקרות‬ ‫את היצר בעודו‬
‫ולאשה‪ .‬זו אחת הדוגמאות החשובות בחז“ל של‬ ‫בעיבור‬
‫מוטבע־מורגש־מושכל — פרצוף נה“י‪ ,‬פרצוף‬
‫אך ורק פעמיים בכל‬
‫חג“ת ופרצוף חב“דנג‪:‬‬
‫“יצר לב האדם רע מנ ֻעריו“נד — אם‬ ‫ההיסטוריה — השנה הזו‪ ,‬ה׳תש“פ ועוד ‪2020‬‬
‫אני קורא לפי הפשט הכוונה מאז שהוא נער‪,‬‬
‫תינוק‪ .‬אבל חז“ל מפרשים אחרת‪“ :‬׳מנ ֻעריו׳‪,‬‬ ‫שוה י“פ תש“פ‪ .‬עכשיו תקשיבו טוב‪ ,‬אותו דבר‬
‫משעה שהוא ננער לצאת ממעי אמו“נה‪ ,‬כלומר‬
‫שבעצם האדם קבל את היצר בעודו בעיבור‪,‬‬ ‫יצא רק בשנת ‪ 770‬למנינם — תקופת הגאונים‬
‫פרצוף העיבור‪ .‬כל כך למה? כי “בעון חוללתי‬
‫ובחטא יחמתני אמי“נו — בחיבור‪ ,‬בזיווג‪ ,‬היה‬ ‫— שאצלנו היא שנת ד׳תק“ל‪ 530 ,‬שנה לאלף‬
‫להורים יצר הרע‪ ,‬לכן העובר כבר קבל את היצר‪.‬‬
‫[שאלה‪ :‬בפשט‪ ‬המדרש משמע ש“משעה שהוא‬ ‫החמישי‪ ,‬י“פ “מלך המשיח“‪ .‬ההפרש הוא י“פ‬
‫ננער לצאת ממעי אמו“ היינו בדווקא‪ ‬לומר‬
‫עשו והשנה הקודמת שקרתה תופעה זו — מאד‬

‫מענין מה קרה אז‪ ,‬תחפשו — אצלנו היא י“פ‬

‫מלך המשיח ואצלם (שכעת גם אצלנו) שנת‬

‫‪ .770‬נראה שעובד‪ 4530 :‬ועוד ‪ 770‬יוצא ‪,5300‬‬

‫י“פ תק“ל‪ ,‬אותה שנה לפרט קטן‪ .‬זה בדיוק מה‬

‫שקורה השנה‪ ,‬שבמקום תש“פ‪ ,780 ,‬יוצא על‬

‫ידי החבור ‪ .7800‬עוד פעם‪ ,‬אני רוצה שמישהו‬

‫כנ“ל‪ ,‬וראה גם כלל גדול בתורה ביאור יג (עמ׳ קפג־קפז)‪.‬‬ ‫נ א‬ ‫יוכיח לי שאך ורק בשני המקרים האלה יכולה‬
‫סוטה מז‪ ,‬א; סנהדרין קז‪ ,‬ב; זהר ח“ג קעז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫נב ‬
‫נג ‬ ‫להיות התוצאה הזו‪ .‬הכל שייך ל“מקדים רפואה‬
‫ראה גם הקדמת שכינה ביניהם הערה ב (עמ׳ טו)‪.‬‬ ‫נ ד‬
‫בראשית ח‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫נ ה‬ ‫למכה“‪.‬‬
‫נ ו‬
‫בראשית רבה לד‪ ,‬י‪.‬‬ ‫נ סנהדרין צז‪ ,‬א‪.‬‬
‫תהלים נא‪ ,‬ז‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫שוע תוברתל אכפהתא | רועשי‬ ‫יש שכל בתוך‬
‫במצוות כאשה‪ ,‬אבל הוא פחות‬ ‫הרגש‪ ,‬חלק‬ ‫שאין יצר הרע בעיבור אלא רק‬
‫מאשה — הוא כמו תינוק‪ .‬אשה‬ ‫מפרצוף המורגש‬ ‫מהלידה (כדברי אנטונינוס שם‪,‬‬
‫היא דווקא מוחין‪“ ,‬מהוי׳ אשה‬ ‫שטען שאם היה יצר הרע בזמן‬
‫משכלת“סא‪ ,‬אבל גם שם צריך‬ ‫בנפש‪ ,‬ויש שכל‬ ‫העיבור במעי אמו התינוק היה‬
‫איזון‪ .‬כנראה לא מוחין דגדלות‬ ‫שמעל הרגש —‬ ‫“חוטט את בני מעיה ויוצא“‪,‬‬
‫ממש‪ .‬בתוך המוחין גופא יש‬ ‫אבל הוא מכוון את‬ ‫ו“הודה לו רבי שהשוה לדעת‬
‫מצבים שונים‪ .‬לפעמים מוחין‬ ‫הרגש‪ ,‬שייך לרגש‬ ‫המקרא“ בפסוק הנ“ל)‪ ].‬בעיבור‬

‫דקטנות יכול להיות גם מוחין‬ ‫היצר נמצא בעיבור‪ ,‬כלומר‬

‫בכח — ולכן זו סברת רבי לכתחילה — והוא דיניקה‪ ,‬אבל כאן הכוונה יותר מיניקה — אלה‬

‫מתגלה בפועל משעת הלידה‪ .‬אני יודע שהיצר מוחין‪ ,‬אבל בלשון החסידות אינם מוחין בעצם‪,‬‬

‫היה ב(העלם שישנו ב)מציאות בזמן העיבור אלא עדיין מוחין לצורך המדות‪ .‬כלומר‪ ,‬גם השכל‬

‫מהפסוק שהזכרנו — “הן בעון חוללתי ובחטא של האשה הוא שכל שמזין את הרגש שלה‪ .‬יש‬

‫יחמתני אמי“‪ .‬אם כן‪ ,‬לשון חז“ל “שהוא ננער“ שכל בתוך הרגש‪ ,‬חלק מפרצוף המורגש בנפש‪,‬‬

‫היא על דרך “חוזר וניעור“ בהלכות תערובות ויש שכל שמעל הרגש — אבל הוא מכוון את‬

‫(וכן בחלק ממדרשי חז“ל הלשון “משעה שניעור הרגש‪ ,‬שייך לרגש‪ .‬כמו שכתוב בחסידות לגבי‬

‫“סובב כל עלמין“ — ששייך ל“עלמין“סב‪.‬‬ ‫ממעי אמו“נז)‪.‬‬

‫מוחי ן מושכ ל אשה‬ ‫אם כן‪ ,‬יצר הוא מוטבע בנפש — וצריך‬

‫יניק ה מורג ש תינוק‬ ‫להתייחס אליו באיזון הנכון של “שמאל דוחה‬

‫עיבו ר מוטב ע יצר‬ ‫וימין מקרבת“‪ ,‬קודם “שמאל דוחה“ ואחר כך‬

‫בכל אופן‪ ,‬בכל שלשת הרבדים האלה של‬ ‫“ימין מקרבת“‪ .‬ה“שמאל דוחה“ כדי שיוכל‬

‫להגיע ל“ימין מקרבת“ בשלמות — התכלית יצר‪ ,‬תינוק ואשה — “לעולם תהא שמאל דוחה‬

‫היא “ימין מקרבת“ ולשם כך צריך קודם “שמאל וימין מקרבת“‪.‬‬

‫“שמאל דוחה וימין מקרבת“‬ ‫דוחה“‪ ,‬כמו “סור מרע ועשה טוב“נח‪.‬‬
‫בלימוד תורה‬ ‫אחר כך תינוק הוא בפירוש לשון יניקה —‬
‫פרצוף יניקה‪ ,‬ילד‪ .‬מה יש לו? מדות‪ ,‬ו“ק —‬

‫זהו מאמר אחד‪ ,‬אבל יש מאמר שני בלי‬ ‫פרצוף המורגש — אבל אין לו עדיין מוחין‪ .‬דעת‬

‫היצר וכו׳‪ ,‬רק “לעולם תהא שמאל דוחה וימין‬ ‫הוא מקבל רק בבר מצוה‪.‬‬

‫מהי אשה? גם בבקר‪ ,‬כשמברכים “שלא מקרבת“‪ ,‬ולא כאלישע ולא כרבי יהושע בן‬

‫עשני גוי“‪“ ,‬שלא עשני עבד“ ו“שלא עשני פרחיה‪ .‬מיהו גיחזי שאלישע דחה? כתובסג שהוא‬

‫אשה‪ ,‬מפורש בקבלה ובחסידותנט ששלש גלגול קודם של אותו האיש‪ .‬כנראה רבי יהושע‬

‫הברכות האלה הן כנגד עיבור־יניקה־מוחין‪ .‬זו בן פרחיה הוא גם גלגול אלישע — שניהם שע‬

‫כוונה חשובה כל יום בבקר‪ .‬כשאני מברך “שלא (ביחד שע ֻשע‪“ ,‬ואהיה שעשעים יום יום“סד)‪,‬‬

‫עשני גוי“ היינו עיבור — “גוי מקרב גוי“ס‪ .‬עבד אלישע ויהושע‪ .‬אלישע דוחה את גיחזי בשתי‬

‫כנעני כבר יותר מתקדם‪ ,‬טבל לעבדות ומל וחייב ידים ויהושע דוחה את אותו האיש בשתי ידים‪.‬‬

‫סא משלי יט‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫נז קהלת זוטא ד‪.‬‬

‫סב לקו“ת שה“ש י‪ ,‬א‪ .‬ובכ“מ‪.‬‬ ‫נ ח שם לד‪ ,‬טו; לז‪ ,‬כז‪.‬‬

‫ס ג ראה גם ממנה יושע בהערה יא לנספח המאמר “קליפה‬ ‫נט ראה תו“ח שמות קח‪ ,‬ב וספר החקירה (דרך אמונה) ביאור‬
‫קדמה לפרי“‪.‬‬ ‫“סמכוני“ (עמ׳ צ) שהם כנגד בי“ע (ממטה למעלה) — והעולמות‬

‫סד משלי ח‪ ,‬ל‪.‬‬ ‫עשיה־יצירה־בריאה מכוונים כנגד מוטבע־מורגש־מושכל‪.‬‬

‫ס דברים ד‪ ,‬לד‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫יהושע בן פרחיה‪ ,‬הוא דחה את אותו האיש‬ ‫הענין נוגע להלכה? מאד מענין שבהלכות‬
‫בשתי ידים כי התנהג לא כהוגן‪.‬‬
‫ת“ת בשו“ע לא מובא‪ ,‬אבל זהו מהחידושים הכי‬
‫אם כן‪ ,‬זו הלכה למעשה — אולי ההלכה הכי‬
‫נוגעת לדור שלנו בהלכות תלמוד תורה‪ .‬צריך‬ ‫חשובים בהלכות ת“ת בשו“ע של אדמו“ר הזקן‪.‬‬
‫לנסות לכתחילה לקרב‪ ,‬שיקיים תורה ומצוות‪,‬‬
‫ואחר כך ללמד אותו תורה — אבל אם לא הולך‪,‬‬ ‫הוא פוסקסה שאם יש תלמיד שאינו הגון —‬
‫בכל אופן לא לדחות אותו לגמרי‪“ ,‬שמאל דוחה‬
‫וימין מקרבת“ (ובאמת‪ ,‬היום הוא “עת לעשות‬ ‫שאינו מקיים תורה ומצוה — קודם צריך להחזיר‬
‫להוי׳ הפרו תורתך“סו — את כולם ללמד תורה‬
‫לכתחילה מתוך אמונה שהמאור שבה יחזירנו‬ ‫אותו בתשובה ואחר כך להכניסו לבית המדרש‬

‫למוטבסז)‪.‬‬ ‫וללמדו‪ .‬אבל מה אם הוא דוחק את השעה —‬

‫פירושי “שמאל דוחה וימין מקרבת“‬ ‫לא מוכן לעשות תשובה‪,‬‬

‫אחרי כל ההקדמה הזו נאמר שלשה פירושים‬ ‫אבל מאד רוצה להכנס‬ ‫זו אולי ההלכה‬
‫שמופיעים בנוגע ל“שמאל דוחה וימין מקרבת“‪,‬‬ ‫לבית המדרש? יש אחד‬ ‫הכי נוגעת לדור‬
‫ונסדר אותם לפי היסוד של הבעל שם טוב —‬ ‫שלא מוכן כעת לקיים‪.‬‬

‫הכנעה־הבדלה־המתקה‪:‬‬ ‫מה עושים? לכתחילה‪,‬‬ ‫שלנו בהלכות‬

‫לדחות חלש ולקרב חזק‬ ‫קודם כל תשפיע עליו‪,‬‬ ‫תלמוד תורה‪.‬‬
‫תתוועד איתו‪ ,‬תאמר‬ ‫צריך לנסות‬
‫פירוש אחד שכתוב‪ :‬למה ה׳ ברא שמאל‬ ‫לחיים‪ ,‬תספר לו סיפורים‪,‬‬
‫וימין‪ ,‬שהשמאל דוחה וימין מקרבת? למה‬ ‫תקח אותו לים‪ ,‬לא יודע‬ ‫לכתחילה לקרב‪,‬‬
‫מניחים תפילין על יד שמאל? זו “יד כהה“סח‪,‬‬ ‫מה — תקרב אותו‪ ,‬ואחרי‬ ‫שיקיים תורה‬
‫יד חלשה‪ .‬יש פירוש שאומרסט “לעולם תהא‬ ‫שתקרב אותו תכניס אותו‬ ‫ומצוות‪ ,‬ואחר‬
‫שמאל דוחה“ — גם באיזון‪ ,‬שאתה קודם‬ ‫לבית המדרש‪ .‬אבל מה‬ ‫כך ללמד אותו‬
‫דוחה‪ ,‬כמו בקבלת גר או כאן בקבלת תלמיד‬
‫שעדיין לא בסדר‪ ,‬אבל צריך להקפיד שהדחיה‬ ‫תורה — אבל אם אם לא מוכן לשנות את‬
‫ארחות חייו ורק רוצה‬ ‫לא הולך‪ ,‬בכל‬
‫ס ו תהלים קיט‪ ,‬קכו‪.‬‬ ‫ללמוד תורה? על כך‬ ‫אופן לא לדחות‬
‫ס ז הקדמת איכה רבה ב (ובכ“ד)‪ .‬וראה דברי אדה“ז בהלכות‬ ‫פוסק אדמו“ר הזקן הלכה‬
‫למעשה — לפי מאמר‬ ‫אותו לגמרי‪,‬‬
‫ת“ת ד‪ ,‬ג בקו“א‪:‬‬ ‫חז“ל זה — שכן מכניסים‬ ‫“שמאל דוחה וימין‬
‫‪ ...‬בתלמוד תורה כשלומד ואינו מקיים מה שלומד הרי עליו‬ ‫אותו לבית המדרש‪ ,‬אבל‬
‫נאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי‪ ,‬וסלקא דעתך‬ ‫מקרבת“‬
‫אמינא שראוי לו שלא ילמוד קמ“ל דאפילו הכי התלמוד מביא‬
‫לידי מעשה לבסוף עכ“פ‪ ,‬שהמאור שבה מחזירו למוטב‪ ,‬וסופו‬ ‫מתייחסים אליו באיזון‬
‫ללמוד ולקיים לשמה‪ .‬והא דאין מלמדין לתלמיד שאינו הגון‪ ,‬יש‬
‫לומר דהרב אינו צריך להכניס את עצמו לבית הספק‪ ,‬שמא לא‬ ‫של “שמאל דוחה וימין מקרבת“‪ .‬לא מחבקים‬
‫יחזור בו נמצא זורק אבן למרקוליס‪ ,‬אבל הוא עצמו חייב להכניס‬
‫את עצמו‪ ,‬דמה יפסיד‪ .‬ואף ששגגות נעשים כזדונות אין הפסדו‬ ‫אותו בשתי ידים — אבל גם לא דוחים אותו‬
‫שקול כנגד שכרו‪ ,‬אם יזכה ויסור למוטב‪ .‬ואם לא יזכה דמו‬
‫בראשו והלעיטהו כו׳‪ .‬וגם הרב יש לומר דצריך להכניס את עצמו‬ ‫בשתי ידים‪ .‬זהו הווארט — אלישע ראה שגיחזי‬
‫לבית הספק אם אי אפשר בענין אחר‪ ,‬אלא אם אפשר להחזירו‬
‫תחלה למוטב‪ ,‬עי“ז שלא יכניסוהו לבית המדרש‪ ,‬מדחים אותו‬ ‫לא נוהג כשורה והוא דחה אותו‪ ,‬אבל גיחזי אהב‬
‫תחלה‪ .‬ותדע דתניא לעולם תהא שמאל דוחה כו׳ ולא כיהושע‬
‫אותו ורצה להיות תלמיד שלו‪ .‬אחר כך כתוב‬
‫בן פרחיה כו׳‪.‬‬
‫ס ח עפ“י מנחות לז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫שאלישע הלך להחזיר אותו‪ .‬כך גם אצל רבי‬
‫סט בן יהוידע על סוטה מז‪ ,‬א‪.‬‬
‫סה הלכות ת“ת ד‪ ,‬יז‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬
‫אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון אלא מחזירים אותו למוטב‬
‫תחלה ואח“כ מכניסים אותו לבית המדרש ומלמדים אותו ואם‬
‫אי אפשר להחזירו למוטב תחלה והוא דוחק ליכנס ללמדו תהא‬
‫שמאל דוחה וימין מקרבת ולא כיהושע בן פרחיה שדחה לפלוני‬
‫בשתי ידים‪ .‬וכן הרב שהולך בדרך לא טובה אע“פ שחכם גדול‬

‫הוא והכל צריכים לו אין למדים ממנו עד שיחזור למוטב‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫שוע תוברתל אכפהתא | רועשי‬ ‫יש שני דברים‬
‫“אור המאיר לזולתו“‪“ .‬שמאלו‬ ‫שמרוממים את‬ ‫תהיה ביד שמאל‪ ,‬ביד החלשה‬
‫תחת לראשי“ — על ידי שאני‬ ‫השכל — תלמיד‬ ‫דווקא‪ .‬מי קיים הלכה זו‪ ,‬שקבל‬
‫משפיל את עצמי אני מרומם‬ ‫— לא סתם תלמידים יהודים‬
‫את המוחין‪ .‬זהו ווארט אדיר‪,‬‬ ‫ישיבה רוצה‬ ‫אלא גרים‪ ,‬אף על פי שלא‬
‫שאדמו“ר הזקן חוזר עליו כמה‬ ‫שיהיה לו שכל‬ ‫היו לכתחילה? הלל הזקן‪ ,‬בכל‬
‫פעמים בלקוטי תורה — שעל‬ ‫טוב ללמוד תורה‬ ‫הסיפורים שבגמראע‪ .‬זהו ההבדל‬
‫ידי השפלת הגאוה אני מרומם‬ ‫בין הלל לשמאי‪ .‬לפירוש זה גם‬
‫— ולעומתם‬ ‫הדחיה צריכה להיות ביד כהה‪,‬‬
‫את השכלעה‪.‬‬ ‫שני דברים‬

‫בכלל‪ ,‬יש שני דברים‬ ‫שמקלקלים את‬ ‫יד חלשה‪ ,‬ואז יד ימין היא היד‬
‫שמרוממים את השכל — תלמיד‬ ‫השכל‬ ‫החזקה‪ ,‬היד שפועלת למעשה‪.‬‬
‫ישיבה רוצה שיהיה לו שכל טוב‬ ‫מה החידוש כאן? יש אנשים‬

‫ללמוד תורה — ולעומתם שני‬ ‫שאוהבים לדחות — זו ה׳חיות׳‬

‫שלהם‪ .‬זו כבר בחינת עשו‪“ ,‬על חרבך תחיה“עא דברים שמקלקלים את השכל‪:‬‬

‫הדבר הראשון שפוגם בשכל הוא גאוה‪.‬‬ ‫— שאוהבים לתת מכה‪ .‬יש להם תוקף ב“שמאל‬

‫דוחה“‪ .‬לא! אסור שיהיה תוקף בדחיה! צריך גאוה בגימטריא י־ה — הלעומת־זה של שם‬

‫“שמאל דוחה“ לפני ובשביל ה“ימין מקרבת“ י־ה — היא פוגמת ב־יה‪ ,‬ספירות המוחין חכמה‬

‫— כמו שכתוב בחסידות שהצמצום הוא בשביל ובינה‪ ,‬כמו שכותב האריז“לעו‪ .‬מי שנולד חכם‬

‫הגילוי — אבל כשאתה עושה זאת בפועל תעשה ומתגאה בחכמתו — יכול לחיות כך ‪ 120‬שנה‪,‬‬

‫זאת חלש‪ ,‬ואז תוכל לעשות את הימין מקרבת שמחזיק את עצמו הכי חכם בעולם‪ ,‬מלא גאוה‬

‫— הגאוה עומדת לו לרועץ‪ ,‬מקלקלת לו לגמרי‬ ‫חזק‪ .‬שוב‪ ,‬עד כאן פירוש אחד‪.‬‬

‫את החוש הפנימי של השכל‪ .‬הוא מטפש לגמרי‬ ‫דחית הישות והגבהת השכל‬
‫מתוך הגאוה‪ .‬כמו שגאוה מקלקלת את פנימיות‬

‫פירוש שני‪ ,‬הפירוש שמובא ברוב דרושי השכל‪ ,‬גם להיפך — שפלות ובטול מרוממים‬

‫החסידות — הרבה בלקו“ת על שה“שעב — את השכל‪.‬‬

‫דבר שני‪ ,‬עליו כתוב שהוא מרומם את השכל‪,‬‬ ‫על פי הפסוק בשה“ש “שמאלו תחת לראשי‬

‫וימינו תחבקני“עג‪ .‬קודם כל‪ ,‬עיקר החידוש הוא צדקה‪ ,‬בפועל ממש — כשנותנים צדקה‬

‫בפירוש זה הוא שהיחס־האיזון של “שמאל דוחה המח מזדכך “אלף פעמים ככה“‪ ,‬כידוע מאדמו“ר‬

‫וימין מקרבת“ הוא לאו דווקא ביני לבין מישהו הזקן והצמח צדקעז (עם הסיפור הידוע בזה‪ ,‬כיצד‬

‫אחר — קודם כל הוא ביני לבין עצמי‪“ .‬שמאל הצמח צדק התקשה במשהו ולאחר שהתמסר‬

‫דוחה“ היינו דחית הישות של עצמי‪ ,‬להשפיל לעזור לעני זכה לפתרונועח)‪ .‬כל תלמיד — אני‬

‫את עצמי‪ .‬כמו עין שמאל — בשביל מה יש ואתה וכולנו פה — רוצה לזכך את השכל שלו‪,‬‬

‫עין שמאל? בשביל לבקר את עצמיעד‪ .‬השמאל שיזכה להבין את התורה שהוא לומד‪ .‬תן צדקה!‬

‫הוא כח הפועל פנימה — דווקא השמאל הוא זו סגולה גם ללמוד תורה וגם להתפלל‪“ ,‬אני‬

‫“אור המאיר לעצמו“‪ .‬הימין הוא החוצה —‬

‫ע ה ונתבאר באריכות גדולה ובכמה אופנים בשערי תשובה‬ ‫ ע שבת ל‪ .‬וראה באורך כלל גדול בתורה ביאור יג‪.‬‬
‫לאדמו“ר האמצעי ד“ה “אחרי הוי׳ אלהיכם תלכו“‪.‬‬
‫עא כז‪ ,‬מ‪.‬‬
‫ע ו ספר הליקוטים תהלים פל“ו (עה“פ “אל תבואני רגל גאוה“);‬
‫שער מאמרי רז“ל ריש מסכת סוטה‪.‬‬ ‫ע ב ראה לקו“ת שה“ש לד‪ ,‬ד; נ‪ ,‬א‪ .‬ובכ“מ‪.‬‬

‫עז תו“א בראשית א‪ ,‬ב; אוה“ת בראשית תתרכו‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬ ‫ע ג שה“ש ב‪ ,‬ו (ושם ח‪ ,‬ג‪“ :‬שמאלו תחת לראשי וגו“)‪.‬‬

‫עח ראה סה“ש ה׳ש“ת עמ׳ ק־קא (לשה“ק)‪.‬‬ ‫עד לקו“ד (לה“ק) ח“ה עמ׳ ‪( 1010‬וראה גם שיחת ליל שמח“ת‬
‫תרצ“א עמ׳ ‪ ;)158‬שיחת כ׳ מנחם־אב תשכ“ט הערה ‪.161‬‬

‫‪14‬‬

‫בתוך הנפש יש נטיה לדחות ויש נטיה לקרב‪.‬‬ ‫בצדק אחזה פניך“עט‪ .‬בתניא מלא שצריך לתת‬
‫צריך לדחות — לגמרי! — את הנטיה לדחות‪.‬‬
‫אחרי שאתה דוחה את הטבע הראשון שלך‬ ‫צדקה לפני התפלהפ‪“ .‬כל המרחם על הבריות‬
‫לדחות — טבע ראשון הוא טבע לא אמתי‪,‬‬
‫כידוע (דווקא טבע שני בגימטריא אמתפד) —‬ ‫מרחמים עליו מן השמים“פא‪ ,‬צריך רחמים‪,‬‬
‫אתה יכול לקרב לגמרי‪ .‬לכל יהודי יש טבע לקרב‬
‫(הרי אנחנו רחמנים ביישנים וגומלי חסדיםפה)‪,‬‬ ‫אבל גם שכל — “צדקה תרומם גוי“פב‪ .‬לעומת‬
‫אבל קודם עליו לדחות את השמאל — תדחה‬
‫את נטית הדחיה‪ ,‬ואז תוכל לקרב לגמרי את‬ ‫זאת‪ ,‬המדה הרעה של הכילי — הקמצנות —‬
‫הנטיה שלך העצמית לקרב‪ ,‬לאהוב את כולם‬
‫מקלקלת לו את השכל‪ .‬אחד שאין ידו פתוחה‪,‬‬
‫באהבה מגולה‪.‬‬
‫שידו קמוצה‪ ,‬גם מקמץ־סותם את הראש שלו‪.‬‬
‫סדר הפירושים —‬
‫הכנעה־הבדלה־המתקה‬ ‫ולאידך‪ ,‬אם הוא פותח את היד שלו — פותח גם‬

‫בשלשת הפירושים — שבכולם החידוש־‬ ‫את הראש שלו‪“ ,‬עד היכן שיד שכלו מגעת“פג‪.‬‬
‫השינוי הוא לגבי “שמאל דוחה“ — סדר מובהק‬
‫שוב‪ ,‬חשוב לדעת שיש שני דברים או‬
‫ויפהפה של הכנעה־הבדלה־המתקה‪:‬‬
‫בפירוש הראשון ה“שמאל דוחה“ היא‬ ‫שסוגרים לך את השכל או שפותחים לך את‬
‫כפשוטו — מימוש הנטיה לדחות־להכניע את‬
‫הזולת — אבל ההוראה היא להחליש ולהנמיך‬ ‫השכל — ענוה ושפלות‬
‫את הדחיה‪ .‬ההוראה היא הכנעה — כשאתה בא‬
‫(לעומת גאוה) וצדקה‬
‫לדחות תוריד פרופיל‪.‬‬
‫הפירוש השני הוא פירוש מובהק של הבדלה‬ ‫(לעומת קמצנות)‪ .‬עד‬ ‫לכל יהודי יש טבע‬
‫— על ידי שאתה דוחה את עצמך אתה בעצם‬ ‫כאן הפירוש בחסידות של‬ ‫לקרב‪ ,‬אבל קודם‬
‫מרומם את עצמך‪ ,‬דווקא על ידי השמאל אתה‬ ‫“שמאלו תחת לראשי“‪,‬‬
‫עושה את עצמך נבדל למעליותא (“צדקה‬ ‫שאדמו“ר הזקן אומר שזו‬ ‫עליו לדחות את‬
‫“שמאל דוחה“‪ .‬אחרי‬ ‫השמאל — תדחה‬
‫תרומם גוי“‪ ,‬כנ“ל)‪.‬‬ ‫ה“שמאל דוחה“ תתכן‬ ‫את נטית הדחיה‪,‬‬
‫בפירוש השלישי פשוט שאין יותר שמאל‬ ‫ואז תוכל לקרב‬
‫“ימין מקרבת“ — אהבה‬
‫— הכל ימין‪ ,‬המתקה גמורה‪.‬‬
‫כל פירוש הוא בקומה אחרת בנפש‪ :‬הפירוש‬ ‫כלפי שמיא‪ ,‬אהבה כלפי‬ ‫לגמרי את הנטיה‬
‫הראשון הוא איזון במדות — תחליש את‬ ‫עם ישראל‪ ,‬להתקרב‬ ‫שלך העצמית‬
‫השמאל ותחזק את הימין‪ .‬אחר כך‪ ,‬אתה צריך‬ ‫ולחבק בחיבוק אמתי‪ .‬זהו‬ ‫לקרב‪ ,‬לאהוב‬
‫להרים את הראש‪ ,‬את השכל‪ ,‬בשביל לחבק‬ ‫פירוש שני‪“ ,‬שמאל דוחה“‬
‫באמת‪ .‬איפה הפירוש השלישי? אלה הם כבר‬ ‫בשביל “ימין מקרבת“‪,‬‬ ‫את כולם באהבה‬
‫דברי הזהר ש“לית שמאלא בהאי עתיקא‪ ,‬כולא‬ ‫אבל יש תכל׳ס בעצם‬ ‫מגולה‬
‫ימינא“פו‪ .‬גם מה שהיה קודם שמאל — הפך‬
‫ה“שמאלו תחת לראשי“‬
‫פ ד ראה הטבע היהודי עמ׳ קמ‪ .‬ובכ“מ‪.‬‬
‫פה יבמות עט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫— מרים את הראש שלי‪.‬‬

‫פו זהר ח“ג קכט‪ ,‬א‪ .‬וראה שם רפט‪ ,‬א; ע“ח ש“ט פ“ז; שי“ב פ“ב‪.‬‬ ‫דחית השמאל וקירוב הימין‬

‫הפירוש השלישי הוא הכי ווארט‪ ,‬אבל הכי‬
‫פשוט‪“ :‬לעולם תהא שמאל דוחה“ היינו לדחות‬
‫את השמאל‪ ,‬לגמרי‪ ,‬לזרוק אותו לפח‪ .‬אז תתכן‬
‫“ימין מקרבת“ — לקרב את הימין‪ ,‬את הקירוב‪.‬‬

‫עט תהלים יז‪ ,‬טו‪ .‬בבא בתרא י‪ ,‬א‪.‬‬
‫ פ ראה תניא אגה“ק ח ו־יב‪.‬‬
‫פ א שבת קנא‪ ,‬ב‪.‬‬

‫פב משלי יד‪ ,‬לד‪ .‬וראה במקורות הנ“ל הערה עז (ועוד)‪.‬‬
‫פג בטוי שגור בכתבי הראשונים ובספרי החסידות‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫שוע תוברתל אכפהתא | רועשי‬ ‫יהושע בן פרחיה‬
‫בגימטריא שמות‪ .‬יש רמז‬ ‫שוה ‪— 746‬‬ ‫להיות ימין‪“ ,‬כולא ימינא“‪ .‬אלה‬
‫מפורסם ש־בראשית באתב“ש‬ ‫בגימטריא‬ ‫שלשה פירושים של “לעולם‬
‫בגימטריא שמות — שם החומש‬ ‫הכנעה־הבדלה־‬ ‫תהא שמאל דוחה וימין מקרבת“‪.‬‬
‫באתב“ש נותן לי את שם החומש‬ ‫המתקה‪ .‬איזו‬
‫הבאפט‪ .‬בראשית באתב“ש הוא‬ ‫קליפה יצאה ממנו‬ ‫ולסיכום‪:‬‬
‫שגתבמאצ — שבת (אותיות שיש‬ ‫שצריך להפוך?‬ ‫הכנעה‬
‫גם בבראשית) ועוד גמא (סוד‬ ‫רמז שהפיכה‬
‫“תבת גֹמא“צא של משה רבינו)‪.‬‬ ‫מדו ת דחיה ביד כהה‬
‫הבדלה‬

‫מוחי ן שפלות מרימה את המוחין‬

‫מה הרמז של גמ“א בכתבי‬ ‫זו היא על ידי‬ ‫המתקה‬
‫האריז“ל? סוד חשוב — ראשי‬ ‫עבודת הבעש“ט‪,‬‬ ‫כת ר דחית הנטיה לדחות‬
‫תבות ג רישין שבכתר באריך —‬ ‫הכנעה־הבדלה־‬
‫גולגלתא‪ ,‬מוחא‪ ,‬אוירא‪ .‬הפלא‪,‬‬ ‫התיקון —‬
‫כשכותבים גולגלתא־מוחא־‬ ‫המתקה‪ ,‬בכח‬ ‫הכנעה־הבדלה־המתקה‬
‫אוירא מקבלים בדיוק אותו מספר‬ ‫עבודה זו לתקן‬
‫— ‪( 746‬כלומר‪ ,‬חוץ מראשי‬ ‫קליפת הנצרות‬ ‫אותנו מענין בעיקר יהושע בן‬
‫פרחיה‪ ,‬שצריך לעשות לו תיקון‬

‫התבות שלהם‪ ,‬שאר האותיות‬ ‫(יש על כך שיחות של הרביפז)‬

‫— הוא הגלגול היותר מעודכן מאלישע בן שפט‪ .‬שוות שבת)‪ .‬מי שלומד את היכל הברכה‪ ,‬וכל‬

‫כמה הוא שוה? יהושע בן פרחיה שוה ‪ — 746‬כתבי הרבי מקאמרנא — זהו אולי המקור הכי‬

‫בגימטריא הכנעה־הבדלה־המתקה‪ .‬איזו קליפה חשוב בכל כתבי האריז“ל להכנעה־הבדלה־‬

‫יצאה ממנו שצריך להפוך? רמז שהפיכה זו היא המתקה‪ .‬איני זוכר אם עושה את הגימטריא זו‪,‬‬

‫על ידי עבודת הבעש“ט‪ ,‬הכנעה־הבדלה־המתקה‪ ,‬אבל זהו היסוד אצלו — שהמוחא (שבו גבורה‬

‫בכח עבודה זו לתקן קליפה זו — זו גם הגימטריא דעתיק) הכנעה‪ ,‬הגולגלתא (שבו חסד דעתיק)‬

‫הבדלה והאוירא (שבו מאיר דעת דרדל“א)‬ ‫של נצרותפח‪.‬‬

‫נראה עוד רמז עמוק בענין‪ 746 :‬גם המתקהצב‪.‬‬

‫כל התיקון באור לגוים‬ ‫פ ז ראה ביאורים לפרקי אבות פ“א מ“ו‪.‬‬

‫עד כאן למדנו מאמר מוסגר שיצא מהענין‬ ‫פח ועוד הערה עמוקה לגבי שרש השם נצרות (ככינויו של אותו‬
‫של “לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת“‬ ‫האיש “הנצרי“ סתם‪ ,‬ברמב“ם ועוד) — נצר‪ :‬על משיח נאמר “ויצא‬
‫והרמז של ג׳ תמוז תש“פ‪“ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה“ (ישעיה יא‪ ,‬א) — ׳יחוסו׳ הגלוי‬
‫של משיח בן דוד הוא “ויצא חטר מגזע ישי [גלוי]“ אך הפן הנסתר‬
‫פ ט עד“ז יש רמזים שבראשית נותן את שם הפרשה הבאה‪ ,‬נח‬ ‫שלו הוא “נצר משרשיו [התת־קרקעיים] יפרה“‪ ,‬ומאותו “נצר“‬
‫— נח הוא הנקודה האמצעית האחרונה של בראשית‪ ,‬וכן בראשית‬ ‫יונקת הנצרות (שמעוותת את מושג המשיח ונתלית בנבואות עליו‪,‬‬
‫אך יש בכך כוונה נסתרת בהשגחה פרטית “ליישר דרך למלך‬
‫במילוי המילוי שוה נח ברבוע‪.‬‬ ‫המשיח“ כי “כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח‪ ...‬וכשיעמוד‬
‫צ ב“בראשית“ יש אותיות אתב“ש‪ ,‬הנשארות אותו דבר בחילוף‬ ‫המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין‬
‫(מתחלפות ביניהן)‪ ,‬כך שרק ה־ר וה־י הופכות ל־ג ו־מ‪ .‬נמצא‬ ‫ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום“)‪ .‬נצר‬
‫שבראשית מתחלקת לבראשית ובראשית — חלוקה סימטרית‪,‬‬ ‫נוטריקון ניצוץ אור (ניצוץ אור בגימטריא תמוז‪ ,‬החדש בו מתאים‬
‫בעלת חן — שבמספרים היינו ‪ 703‬ו־‪ ,210‬שני מספרים משולשים‪,‬‬ ‫לעסוק בענין‪ ,‬בסוד “הנשים מבכות את התמוז“‪ ,‬אותו בחור־‬
‫חמד שעשו ממנו עבודה זרה‪ ,‬דהיינו אותו האיש) — ניצוץ אותו‬
‫משולש ‪ 37‬ומשולש ‪.20‬‬ ‫עלינו לגאול בבוא העת‪ ,‬שרק כעת ממשמשת ובאה‪ .‬שרש אותו‬
‫צ א שמות ב‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫נצר הוא במזל העליון של הדיקנא קדישא‪“ ,‬נצר חסד“ (שמשירי‬
‫המקיף שלו יונק “חסד ל ֻאמים חטאת“) הכתוב ב־נ רבתי — סוד‬
‫צב ראה אוצר החיים מצוות רצו־רצז (אמור רטז‪ ,‬ב)‪ .‬באופנים‬ ‫גילוי שער הנון ורמז ל־נ אלפי יובלות שרק בסיומם יהיה תיקון‬
‫אחרים ראה שם מצוה שלב (בהר רנג‪ ,‬א) ומצוה תריג (וילך קפז‪,‬‬ ‫לאותו האיש (כמבואר בכ“ד)‪“ .‬נצר חסד“‪ ,‬המזל העליון‪ ,‬הוא סוד‬
‫א) ובנוצר חסד לאבות פ“ד מי“ג (נלמד באריכות בשיעורי ה׳ תמוז‬ ‫“ ַאִין מזל לישראל“ (בעש“ט עה“ת לך כו; ע“פ שבת קנו‪ ,‬א)‪ ,‬היפוך‬

‫ע“ד) וראה גם חסדי דוד הנאמנים ח“ה עמ׳ ‪.)43‬‬ ‫ישו‪ ,‬לשון ישות‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫לא להסתפק במה שנבלע בקליפה‪ ,‬אלא להפוך‬ ‫מקדים רפואה למכה“‪ .‬לחיים‪ ,‬שנזכה לדחות‬
‫גם את קרביו־בטנו של עשו עצמוצט‪ .‬זהו השלב‬
‫של “ימין מקרבת“ — הכח של “חסד אל“ק‬ ‫לגמרי את השמאל — ושוב‪ ,‬לדחות לגמרי‬
‫(“יֹרשנו אל“) — המקרבת וחובקת (“וימינו‬
‫תחבקני“) גם את הגוף (כולל צד האחור שלו‪ ,‬כפי‬ ‫הכוונה להפוך לגמרי‪.‬‬
‫שפועלים בחיבוק)קא‪ ,‬דהיינו את עצם מהותו של‬
‫עשו (ולא רק את הניצוצות שב“רישא דעשו“קב)‪.‬‬ ‫[שאלה‪ :‬אז היום אין כבר בכלל “שמאל‬
‫אם כותבים שמאול דוחה (שמאל בכתיב מלא‬
‫אור‪...‬קג) הגימטריא היא ‪ — 400‬רמז לארבע‬ ‫דוחה“ לגבי תרבות עשו שהושפעה מאותו‬
‫מאות איש שהלכו עם עשוקד‪ ,‬התבררו במשך‬
‫הדורות ובסופו של דבר התגלגלו בחילי בית‬ ‫האיש? אין כבר הבדלה?]‬
‫דודקה‪ .‬זו דוגמה לאתהפכא של עשו‪ .‬אפילו ביחס‬
‫לאותו האיש עצמו‪ ,‬אפשר לומר שדחייתו בשתי‬ ‫ה“שמאל דוחה“ שצריך לדחות היום‬
‫ידים ׳מיצתה׳ את ה“שמאל דוחה“ לגביו‪ ,‬וכל‬
‫קבלת הגרים (מעשו) במשך השנים היא בעצם‬ ‫לגמרי היא “שמאל דוחה“ במודע ובכח‪ ,‬ברגש‬
‫קבלה ב“ימין מקרבת“ של ניצוצות ממנו עצמו‪.‬‬
‫כשמאירים אור המלה “דוחה“ בעצמה — כח‬ ‫של “[אהבי הוי׳] שנאו רע“צג‪ .‬בתקופה שלנו‪,‬‬
‫הדחיה של השמאל — הופכת ל־חדוה‪ .‬ב“אור‬
‫פני מלך“ של הכתר “לית שמאלא בהאי עתיקא‪,‬‬ ‫תקופת ׳המהפכה הרביעית׳‪ ,‬הכל נעשה על ידי‬
‫כולא ימינא“ (כנ“ל) — צד ימין של הפנים מאיר‬
‫וצד שמאל של הפנים כולו שמחה חדוה (“תרין‬ ‫הארת אור לגוים — גם‬
‫תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא“קו)‪ ,‬כאשר‬
‫שרש השמאל (חדוה) גדול משרש הימין (אור)‪.‬‬ ‫שם יש דחיה‪“ ,‬מעט אור‬
‫זהו תיקון עשו לא רק על ידי אור התורה‪ ,‬אלא‬
‫על ידי נגינה חסידית של שמחה וריקוד‪ ,‬שהופכת‬ ‫דוחה הרבה מן החשך“צד‬ ‫בתקופה שלנו‪,‬‬
‫את המאבק בין יעקב לשרו של עשו לריקוד‬ ‫(החשך דקליפת עשו‬ ‫תקופת ׳המהפכה‬
‫ועמלק וכו׳)‪ ,‬אך זו דחיה‬
‫מברר (“מרקד“ פירושו גם מברר) וממתיק‪.‬‬ ‫בדרך ממילא (שיש בה‬ ‫הרביעית׳‪ ,‬הכל‬
‫שוב‪ ,‬היום כל ההכנעה־הבדלה־המתקה‬ ‫גם בירור‪ ,‬כי כאשר מגלים‬ ‫נעשה על ידי‬
‫לתיקון הנצרות הם בדרך של הפצת תורה‪ :‬את‬ ‫אור טהור ומכריזים כי‬
‫מי שרוצה “לאסתכלא‬ ‫הארת אור לגוים —‬
‫צט כמבואר בכ“ד — ראה גם שיעור ז׳ שבט ע“ד‪ .‬כשמטעימים‬ ‫גם שם יש דחיה‪,‬‬
‫לגוי מטעמה הטוב של הקדושה — “טעמו וראו כי טוב הוי׳“ (תהלים‬ ‫ביקרא דמלכא ולא‬ ‫“מעט אור דוחה‬
‫לד‪ ,‬ט)‪ ,‬דוגמת טעימת מאכלי שבת (ו“יום שכולו שבת“ שלעתיד‬ ‫יתיר“ — ללא הפקת‬ ‫הרבה מן החשך“‪,‬‬
‫לבוא) — הוא מתהפך מיניה וביה (תוך כדי מאיסה בחייו הקודמים)‪.‬‬ ‫טובת הנאה לעצמו —‬ ‫אך זו דחיה בדרך‬
‫החיצונים בורחיםצה)‪.‬‬
‫ק תהלים נב‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫בסופו של דבר פעולה זו‬ ‫ממילא‬
‫קא ראה תו“א צח‪ ,‬ד; לקו“ת בהעלתך לה‪ ,‬ב ובריבוי מקומות‪.‬‬
‫גם מביאה לאתהפכא —‬
‫ק ב תרגום יונתן בראשית נ‪ ,‬ג‪ .‬וראה תו“א כ‪ ,‬ב (ובכ“ד)‪.‬‬
‫קג שמאול אותיות שמואל‪ ,‬השקול כנגד משה ואהרן‪.‬‬ ‫ריבוי אור הופך את החשך לאור ממש‪“ ,‬כיתרון‬

‫קד בראשית לב‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫האור מן החשך“צו (והוא סוד ה“יתרון“ בעמל‬
‫ק ה ראה עמודיה שבעה וישלח הערה ה (וראה גם קידושין עו‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫ק ו זהר ח“ג קלג‪ ,‬ב‪ .‬כל צד של ה־שע נהורין מאור הפנים הוא‬ ‫שמעל לשמשצז — העליה מעל לנצרות שיום‬
‫בסוד שם אל במילוי (אלף למד — בגימטריא קפה)‪ ,‬הכל בכח של‬
‫אידה הוא יום ראשון‪ ,‬יום השמש‪ ,‬כנודע)‪.‬‬
‫“חסד אל“ המקרב‪ ,‬כנ“ל בפנים‪.‬‬
‫ה“שמאל דוחה“ על ידי אור שמסנוור את‬

‫עיני החיצונים ותוך כדי כך מקרב את הניצוצות‬

‫הקדושים‪ ,‬אך מבירור הניצוצות של “חיל בלע‬

‫וי ִקאנו“ צריך לעבור ל“ומבטנו יֹרשנו אל“צח —‬

‫צ ג תהלים צז‪ ,‬י‪ .‬וראה תניא פ“י וד“ה “אמר רבי אלעזר כל אדם‬
‫לעמל“ תרפ“ט (בביאור גבורה שבחסד)‪.‬‬

‫צ ד חובת הלבבות שער יחוד המעשה פ“ה‪.‬ד‬
‫צ ה ראה זהר ח“ב קלד‪ ,‬א‪.‬‬
‫צ ו קהלת ב‪ ,‬יג‪.‬‬

‫צז ראה שבת ל‪ ,‬ב (ובזהר בכ“ד)‪.‬‬
‫צח איוב כ‪ ,‬טו‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫שוע תוברתל אכפהתא | רועשי‬ ‫ההגעה לריקוד של חדוה עם התרבות שהצלחנו‬ ‫ההכנעה פועלת כבר הפצת שבע מצוות בני‬
‫להפוך לגמרי‪ .‬זו הפעולה של המשיח‪ ,‬שמקיים‬ ‫נח — כשהעיקר והיסוד של הכל הוא איסור‬
‫“כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה לקרֹא ֻכלם‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬הדוחה את הפולחן של אותו האיש‪.‬‬
‫ההבדלה היא הפצת אור טהור ונקי — אור תורה‬
‫בשם הוי׳ לעבדו שכם אחד“קז‪.‬‬ ‫— שממילא דוחה את החשך ומבחין בין מי‬
‫שנמשך לאור ומי שבורח ממנו‪ .‬ההמתקה היא‬
‫ק ז צפניה ג‪ ,‬ט‪.‬‬

‫ַהּלֹו ֵמד ַעל ְמ ָנת ַל ֲעׂשֹות | צידה לדרך‬

‫ŠŠ“נסתיימה עבודת הבירורים“ — וכעת הגיע הזמן לעבודת תחית המתים‪“ ,‬אתהפכא“‬
‫גמורה של תשובה מאהבה ההופכת זדונות לזכויות‪.‬‬

‫ŠŠעבודת תחית המתים היא גילוי ה׳אני׳ האמתי של כל אחד — ה׳אני׳ כפי שהקב“ה‬
‫יודע אותו‪.‬‬

‫ŠŠעשו כבר מוכן לגאולה — לא רק בגיור גרים־ניצוצות‪ ,‬אלא בהפיכה כללית של כל‬
‫תרבותו‪.‬‬

‫ŠŠראשית תיקון התודעה־התרבות הוא קביעת הזמן — השימוש בתאריך נכון‪.‬‬
‫ŠŠהתאריך העברי הוא מנין השנים ללידת אדם הראשון‪ .‬התאריך הלועזי הוא — אליבא‬
‫דאמת — מנין השנים ללידת רבי עקיבא (שנולד בשנת ‪ ,0‬שנה לפני אותו האיש אליו‬

‫מתיימרים הנוצרים בטעותם למנות)‪.‬‬
‫ŠŠלידת רבי עקיבא לפני לידת אותו האיש היא הקדמת רפואה למכה — עמוד התורה‬
‫שבעל פה הוא הכח שכנגד מינות הנצרות (ובסופו של דבר הוא שיקרב־יתקן אותה)‪.‬‬
‫ŠŠבמספרים יש רק שני שנים של חיבור בין התאריך העברי והלועזי — ד׳תק“ל וה׳תש“פ‪.‬‬
‫ŠŠ“שמאל דוחה וימין מקרבת“ נדרש במוטבע (יצר)‪ ,‬במורגש (תינוק) ובמושכל (אשה)‪.‬‬
‫ŠŠהיום יש לקרב גם תלמיד שאינו מקיים מתוך בטחון שהמאור שבתורה יחזירנו למוטב‪.‬‬

‫ŠŠדחיה צריכה להעשות בשמאל‪ ,‬בחולשה‪ ,‬וקירוב בימין‪ ,‬בתוקף ובחוזק‪.‬‬
‫ŠŠדחית הישות (“שמאל דוחה“) מגביהה את המוחין (“שמאלו תחת לראשי“)‪.‬‬
‫ŠŠגאוה וקמצנות פוגעות בשכל ואילו ענוה (בטול ושפלות) וצדקה מרוממות את השכל‪.‬‬

‫ŠŠהגיע הזמן לדחות את השמאל ולקרב רק את הימין!‬
‫ŠŠתיקון רבי יהושע בן פרחיה — ותיקון הנצרות שנולדה מדחייתו את אותו האיש בשתי‬

‫ידים — הוא בהכנעה־הבדלה־המתקה (בסוד מוחא־גולגלתא־אוירא)‪.‬‬
‫ŠŠהיום ה“שמאל דוחה“ היינו “מעט אור שדוחה הרבה מן החשך“ ועד לריבוי אור שהופך‬

‫את החשך‪.‬‬
‫ŠŠסדר תיקון הנצרות‪ :‬הכנעה — פרסום איסור עבודה זרה‪ .‬הבדלה — הארת אור התורה‬
‫(שבעל פה) הדוחה את החשך‪ .‬המתקה — הפיכת המאבק לריקוד של חדוה (קירוב‬

‫בנגינה חסידית)‪.‬‬

‫‪18‬ש‬

‫שיעור‬

‫הרמב“ם היומי‬

‫הרמב“ם היומי — הקדמת הרמב“ם‬

‫לראשוןד)‪ .‬האות ז רומזת ל“זה“ (כמו “זקן“ —‬ ‫פסוקי פתיחת הרמב“ם —‬
‫“זה קנה חכמה“ ועוד) — רמז לנבואת משה‬ ‫חבור אברהם אבינו ומשה רבינו‬
‫רבינו ב“זה הדבר“‪ .‬הפסוק “אז לא אבוש“ הוא‬
‫מתהלים קי“ט‪ ,‬המזמור המוקדש לתורה‪ ,‬ובו דוד‬ ‫בשם ה׳ אל עולם‪ .‬אז לא אבוש בהביטי‬
‫המלך מתקשר למשה רבינו‪ ,‬וכך גם דוד מצטרף‬ ‫אל כל מצותיך‪.‬‬
‫לאברהם ומשה‪ ,‬כאשר דוד הוא השביעי מבני‬
‫הרמב“ם פותח את חיבורו בשני פסוקי‬
‫ישיה והוא הדור ה־יד (=דוד) לאברהם‪.‬‬ ‫׳כותרת׳‪ .‬הרמב“ם מחשיב ומזדהה במיוחד‬
‫עם שתי דמויות‪ ,‬אברהם אבינו ומשה רבינו‪,‬‬
‫התורה והמצוה — תורה שבכתב‬ ‫ושני הפסוקים כאן שייכים באופן מובהק לשתי‬
‫ותורה שבעל פה‬ ‫דמויות אלו‪ :‬הפסוק הראשון נאמר על אברהם‬
‫אבינו‪“ ,‬ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם‬
‫כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני‪,‬‬ ‫ה׳ אל עולם“א‪ ,‬זו עיקר עבודת אברהם שמסר‬
‫בפירושן ניתנו‪ ,‬שנאמר ׳ואתנה לך את לוחות‬ ‫עצמו לפרסם אלוקות בעולם (כדברי הרמב“ם‬
‫האבן והתורה והמצוה׳‪ .‬תורה‪ ,‬זו תורה‬ ‫בתחילת הלכות עבודה זרה) וכן עשה הרמב“ם‬
‫שבכתב‪ .‬והמצוה‪ ,‬זו פירושה‪ .‬וצונו לעשות‬ ‫ש“נטע אשל“ בספריו‪“ .‬אז לא אבוש בהביטי‬
‫התורה על פי המצוה‪ ,‬ומצוה זו היא הנקראת‬ ‫אל כל מצותיך“ב שייך למשה רבינו שעל ידו‬
‫נשלמו כל תרי“ג המצוות (משה רבינו = תריג)‪,‬‬
‫תורה שבעל פה‪.‬‬ ‫וכן מיוחד הרמב“ם בכך שספרו כולל את כל‬
‫מצוות התורה‪“ ,‬ממשה עד משה לא קם כמשה“‬
‫בפסוק “עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך‬ ‫(והרמז‪ :‬משה בן מימון = ‪ ,543‬אהיה אשר אהיה‪,‬‬
‫את ֻלחֹת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי‬
‫להורתם“ו מפרש הרמב“ם ש“המצוה“ היינו כל‬ ‫היפוך הספרות של משה ‪)345‬‬
‫התורה שבעל פה (שהרי משה לא עלה להר‬ ‫המלה הפותחת “אז“ רומזת בעצמה‬
‫סיני לקבל “מצוה“ אחת מסוימת)‪ ,‬המפרשת‬ ‫לחבור הראשון והשביעי‪ ,‬אברהם אבינו‬
‫את מצוות התורה שבכתב (שבה לא מפורש‬ ‫הראשון ומשה השביעי לאברהם‪“ ,‬כל השביעין‬
‫איך מקיימים את המצוותז)‪ .‬בלשון הרמב“ם‬ ‫חביבין“ג (שנאמר על משה‪ ,‬דוקא בהיותו שביעי‬

‫ ד כמבואר במאמר באתי לגני‪.‬‬ ‫מתוך שיעור כ“ג כסלו תשע“ה‪ ,‬מעובד ע“י יוסף פלאי‪.‬‬
‫ ה דהי“א ב‪ ,‬טו‪...“ :‬דויד הש ִבעי“ (וכמפורש במדרש “כל השביעין‬ ‫א בראשית כא‪ ,‬לג‪.‬‬
‫ב תהלים קיט‪ ,‬ו‪.‬‬
‫חביבין“ — ויקרא רבה כט‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫ ו שמות כד‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫ג ויקרא רבה כט‪ ,‬יא‪.‬‬

‫ז כמ“ש בתניא אגרת הקדש כט עמ׳ ‪.300‬‬

‫‪19‬‬

‫ם“במרה תמדקה — מיוהי ם“במרה | רשיעו‬ ‫זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה“ — ובלימוד‬ ‫“וצונו לעשות התורה על פי המצוה ומצוה זו‬
‫הרמב“ם מקיימים את מצות ידיעת התורה‬ ‫היא הנקראת תורה שבעל פה“ יש רמז שהתורה‬
‫כולה‪“ ,‬כל מצותיך“ (ולכן תיקן הרבי את‬ ‫שבעל פה נקראת כך גם מפני שהמעשה בפועל‬
‫לימוד הרמב“ם)‪ ,‬אך כידוע נחלקו הפוסקים‬ ‫הוא “על פי“ מה שהיא מפרשת (כמו “על פי‬
‫האם ניתן לפסוק הלכה ישירות מהרמב“ם‬
‫(כמובא בהקדמת הכסף משנה)‪ :‬הרא“שיא כתב‬ ‫התורה אשר יורוך“ח)‪.‬‬
‫שאסור לפסוק הלכה מהרמב“ם מבלי לדעת את‬ ‫מקור דברי הרמב“ם כאן הוא בגמראט‪:‬‬
‫מקורותיו‪ ,‬אך בפשטות כוונת הרמב“ם היתה‬
‫שכן יפסקו לפי ספרויב דהיינו ש“המצוה“ כוללת‬ ‫מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן‬
‫“להורתם“ למעשה (ומכל מקום‪ ,‬המפרשים על‬ ‫והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם?‬
‫הרמב“ם באו לתקן ולבאר את דבריו כדי שיהיה‬ ‫לוחות אלו עשרת הדברות תורה זה מקרא‪,‬‬
‫והמצוה זו משנה‪ ,‬אשר כתבתי אלו נביאים‬
‫ניתן לפסוק מתוכו‪ ,‬כמו שכתב הכסף משנה)‪.‬‬ ‫וכתובים‪ ,‬להורותם זה גמרא‪ ,‬מלמד שכולם‬
‫נתנו למשה מסיני‪ .‬יש כאן חמש מדרגות כנגד‬
‫התורה שבכתב — ה“עד“‬
‫חמשת הפרצופים של עולם האצילותי‪ֻ “ :‬לחֹת‬
‫כל התורה‪ ,‬כתבה משה רבינו‪ ,‬קודם שימות‬ ‫האבן“ כנגד קוצו של י‪ ,‬כתר‪ .‬כתר אותיות‬
‫בכתב ידו‪ ,‬ונתן ספר לכל שבט ושבט‪ ,‬וספר‬ ‫בעשרת הדברות שהם “כתר תורה“; “תורה“‬
‫אחד נתנהו בארון לעד שנאמר לקוח את ספר‬ ‫היא “אורייתא מחכמה נפקת“ — פרצוף אבא‪,‬‬
‫התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳‬ ‫י של שם הוי׳; “המצוה“‪ ,‬תורה שבעל פה‪ ,‬היא‬
‫אמא‪ ,‬עליה נאמר “ואל תטֹש תורת אמך“‪ ,‬ה‬
‫אלהיכם והיה שם בך לעד‪.‬‬ ‫עילאה; “אשר כתבתי“‪ ,‬נביאים וכתובים‪ ,‬כנגד ו‬
‫קצוות‪ ,‬פרצוף המדות‪ ,‬ו של שם הוי׳; “להורתם“‪,‬‬
‫למה חשוב לרמב“ם לומר כאן את סדר‬ ‫גמרא‪ ,‬כנגד המלכות‪ ,‬ה תתאה‪ .‬אמנם בדרך‬
‫חתימת התורה שבכתב ונתינתה בארון לעד‬ ‫כלל כתוב בקבלה (ומובא גם בתניא) שמקרא־‬
‫(ולהביא את הפסוק המעיד על כך)? יש לומר‬ ‫משנה־תלמוד־קבלה הם כנגד עשיה־יצירה־‬
‫שכדי שיהיה אפשר לעשות לפי “המצוה“‪,‬‬ ‫בריאה־אצילות‪ ,‬אבל כאן המלכות היא הסוף‬
‫הפירוש בתורה שבעל פה‪ ,‬יש צורך שהתורה‬ ‫והתכלית של “להורֹתם“ (והרי אסור להורות‬
‫שבכתב תהיה קיימת ועומדת “ל ֵעד“ בקדש‬ ‫מתוך המשנה‪ ,‬כמובא בכסף משנה בתחלת באורו‬
‫לרמב“ם)‪“ .‬מאן מלכי? רבנן“ — התכלית של‬
‫הקדשים‪.‬‬ ‫“להורֹתם“‪ ,‬פסיקה מהגמרא‪ ,‬היא המלכות‪.‬‬
‫משמע מהרמב“ם (כמו שמדייקים האחרונים)‬ ‫הפוסק הוא ה“ַּדּ ָבר“‪ ,‬המורה איך להנהיג את‬
‫שגם שמונת הפסוקים האחרונים בתורה נכתבו‬
‫על ידי משה רבינו עצמו‪ ,‬כדברי רבי שמעוןיג‬ ‫העולם‪.‬‬
‫שלומד זאת מהפסוק “לקוח את ספר התורה“‬ ‫הרמב“ם מסתפק כאן בשנים הראשונים‪,‬‬
‫“התורה והמצוה“‪ ,‬והוא אומר ש“המצוה“‬
‫(רבי שמעון הוא הגלגול של משה רבינו)‪.‬‬ ‫היא הקובעת למעשה‪ ,‬היא המגיעה להוראה‬
‫המלים “והיה שם בך לעד“ הן כמו “עלה‬ ‫“להורתם“ (בסוד “כאמה בתה“‪“ ,‬הא [תתאה]‬
‫אלי ההרה והיה שם“ בפסוק שהובא קודם‪ ,‬אלא‬ ‫בהא [עילאה] תליא“)‪ .‬מטרת הרמב“ם בחיבורו‬
‫שהניקוד שונה (אין עוד “והיה שם“ בתורה)‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬כפי שכותב בסיום ההקדמה‪“ ,‬יהא חיבור‬
‫והיה שם אותיות שם הוי׳‪ ,‬התורה היא שם ה׳‪.‬‬
‫דברים יז‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫ ח‬
‫י א שו“ת הרא“ש לא‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫ברכות ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ט ‬
‫י ב כדברי אור החיים הקדוש בראשון לציון ברכות ס‪ ,‬א‪ .‬ראה יד‬ ‫ראה שיעור אור לי“ז תשרי ע“ג בסופו (עמ׳ תלז־תלח)‪.‬‬ ‫י ‬

‫מלאכי כללי הרמב“ם אות כ‪.‬‬
‫יג בבא בתרא טו‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫מקבל מדוד‪ ,‬כמו שכותב הרמב“ם בהמשך‬ ‫ארבעים דורות —‬
‫השתלשלות עולמות אבי“ע‬
‫ברשימת ארבעים המקבלים‪ :‬ואחיה מדוד‪ .‬ודוד‬
‫משמואל‪ .‬ושמואל מעלי‪ .‬ועלי מפנחס‪ .‬ופנחס‬ ‫תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה‬
‫מיהושע‪ .‬ויהושע ממשה רבינו‪ .‬נראה מזה שמי‬ ‫בבית דינו לשבעים זקנים‪ .‬ואלעזר ופנחס‬
‫ויהושע שלשתן קבלו ממשה‪ ...‬מכלל החכמים‬
‫שקיבל בצעירותו מרב אחד בדור אחד‪ ,‬וחזר‬ ‫שקיבלו מרבא רב אשי ורבינא‪ .‬ומר בר רב אשי‬
‫וקיבל מרב אחר בדור השני‪ ,‬נחשב תלמיד הרב‬ ‫קיבל מאביו רב אשי ומרבינא‪ .‬נמצא מרב אשי‬
‫מהדור השני (וראה לקמן עוד על אחיה)‪ .‬זהו‬ ‫עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות‬
‫חידוש מיוחד לגבי פינחס‪ ,‬שנראה כשוה במעלה‬ ‫ואלו הן‪ :‬א) רב אשי מרבא‪ .‬ב) ורבא מרבה‪...‬‬
‫ליהושע בן נון אלא שיהושע ׳גבר עליו׳ והתמנה‬ ‫לט) ויהושע ממשה רבינו‪ .‬מ) ומשה רבינו מפי‬
‫לראש ככתוב בפרשתנו (כאשר המתינות של‬
‫יהושע עדיפה על הזריזות של פינחס‪ ,‬פינחס‬ ‫הגבורה‪ .‬נמצא שכולם מה׳ אלהי ישראל‪.‬‬
‫הזריז נעשה לבסוף תלמיד של יהושע המתון!)‪.‬‬
‫והנה בהמשך מונה הרמב“ם את תלמידיו של‬ ‫הרמב“ם מבאר את סדר מסירת התורה‬
‫רבינו הקדוש‪ ,‬וביניהם רב ורבי יוחנן ושמואל‪,‬‬ ‫ממשה רבינו ועד רב אשי‪ ,‬וחוזר ומונה ארבעים‬
‫דורות מרב אשי עד משה רבינו‪ .‬רמז פשוט וידוע‬
‫וכותב‪ :‬ר׳ יוחנן קטן היה ואחר כן היה תלמיד‬ ‫שארבעים הדורות הם כנגד ארבעים הימים שהיה‬
‫לר׳ ינאי וקיבל ממנו תורה וכן רב קיבל מר׳ ינאי‬ ‫משה רבינו בהר סיני (כשנאמר לו “עלה אלי‬
‫ושמואל קיבל מרבי חנינא בר חמא‪ .‬ובהמשך‬ ‫ההרה והיה שם“)‪ .‬בפנימיות‪ ,‬ארבעים הדורות‬
‫הם כנגד ארבעת העולמות‪ ,‬אצילות־בריאה־‬
‫מונה אותם הרמב“ם כמקבלים ישירים מרבינו‬ ‫יצירה־עשיה‪ ,‬בכל עולם עשר ספירות (כאשר‬
‫הכל נמצא בסקירה אחת בתחילה‪ ,‬בסוד “קֹרא‬
‫הקדוש‪ :‬ורבי יוחנן ורב ושמואל מרבינו הקדוש‪.‬‬ ‫הדֹרות מראש“‪ ,‬המשכת הדורות מהמחשבה‬
‫הקדומה של ׳אדם קדמון׳)‪ .‬אם נצרף את שני‬
‫כלומר‪ ,‬כיון שקבלו ישירות ממנו נמנים כתלמידיו‬ ‫הרמזים‪ ,‬אזי ארבעים הדורות מקבילים בפרט‬
‫אע“פ שאחריו המשיכו לקבל מתלמידיו הגדולים‬ ‫לארבעים הימים שמראש חודש אלול ועד יום‬
‫יותר‪ .‬ולכאורה אין זה מתאים למה שהתבאר על‬ ‫הכיפורים הרמוזים בסופי התבות “אני לדודי‬
‫פינחס ואחיה (אלא היה צריך למנות את רבי‬
‫ינאי כמקבל מרבינו הקדוש ואת רבי יוחנן ורב‬ ‫ודודי לי“ בחלוקה של ארבע פעמים עשר‪.‬‬

‫כמקבלים מרבי ינאי)‪.‬‬ ‫קבלה משני דורות‬
‫ונראה שיש בזה שינוי בין הדורות‪ .‬בדורות‬
‫הראשונים הכל הולך אחרי גמר הקבלה‪ ,‬ולכן‬ ‫אלעזר ופנחס ויהושע שלשתן קבלו‬
‫התלמיד נחשב לפי רבו האחרון‪ ,‬ואילו בדורות‬ ‫ממשה‪ .‬וליהושע שהוא תלמידו של משה‬
‫האחרונים העיקר הוא תחילת הקבלה ומי שזכה‬ ‫רבינו מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה‪ .‬וכן‬
‫אפילו בהיותו קטן להיות אצל הרב מהדור‬ ‫יהושע כל ימי חייו למד על פה‪ .‬וזקנים רבים‬
‫הקודם הריהו נחשב תלמידו אע“פ שהמשיך‬ ‫קבלו מיהושע‪ .‬וקבל עלי מן הזקנים ומפינחס‪....‬‬
‫לקבל תורה מהרב הבא אחריו (תופעה דומה‬ ‫אחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה‬
‫קיימת אצל הרמב“ם עצמו שראה בצעירותו‬ ‫ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קיבל‬
‫את הר“י מיגאש והחשיב אותו כרבו)‪ .‬יש לומר‬
‫ש׳קו התפר׳ הוא חתימת המשנה בידי רבינו‬ ‫מדוד ובית דינו‪.‬‬
‫הקדוש‪ :‬כל עוד התורה שבעל פה אינה כתובה‬
‫היא מתחדשת בכל דור ולכן העיקר הוא הקבלה‬ ‫פינחס קבל ישירות ממשה‪ ,‬יחד עם אלעזר‬
‫מהרב האחרון שאצלו התורה הכי ׳מעודכנת׳‪.‬‬ ‫ויהושע‪ ,‬ובכל זאת הוא נחשב מקבל מיהושע‪,‬‬
‫אך לאחר שהתורה שבעל פה נחתמת ונכתבת‬ ‫וכן אחיה השילוני אע“פ ששמע ממשה נחשב‬

‫‪21‬‬

‫ם“במרה תמדקה — מיוהי ם“במרה | רשיעו‬ ‫בסוף‪ :‬אחיה מדוד ודוד משמואל ושמואל מעלי‬ ‫(כמו ה“ ֵעד“ המונח בארון של התורה שבכתב)‬
‫ועלי מפינחס ופינחס מיהושע ויהושע ממשה‬ ‫אזי הלימוד הקודם הוא העיקרי (למרות שודאי‬
‫רבינו‪ .‬משה עצמו הוא השביעי החביב ואחיה‬
‫יש חידושים מדור לדור)‪.‬‬
‫הוא השביעי ממנו! חביבות השביעי הוא בקשר‬
‫שלו לראשון (“נעוץ סופן בתחילתן“)‪ ,‬וכך אחיה‬ ‫דוד המלך בשלשלת הקבלה‬
‫קשור למשה‪ ,‬הן בהיותו לוי כמשה (כמו שמדגיש‬
‫הרמב“ם) והן בכך שבפועל “שמע ממשה“‪ .‬ורמז‬ ‫ושמואל קיבל מעלי ובית דינו‪ .‬ודוד קיבל‬
‫מובהק‪ :‬אחיה השילוני היינו מהעיר שילה = משה‬ ‫משמואל ובית דינו‪.‬‬
‫(וממילא אחיה השילוני פירושו אחיה ה׳משהי׳)‪.‬‬
‫בביאור השגת הראב“ד כתב הכסף משנה‬ ‫האברבנאל השיג על הרמב“ם שהמלכים אינם‬
‫שכוונתו לומר שאחיה לא נחשב כמקבל מדוד‬ ‫בכלל מקבלי התורה ודוד גם אינו מן הנביאיםיד‪.‬‬
‫אלא רק בבית דינו של דוד עצמו‪ ,‬וממילא לפי‬ ‫ועוד‪ ,‬מכל המלכים הרמב“ם מנה רק את דוד‬
‫הראב“ד אחיה הוא בדור השישי‪ .‬מכל מקום‪,‬‬ ‫המלך‪ ,‬לא את שלמה החכם באדם (שהיה לו בית‬
‫הן לרמב“ם והן לראב“ד‪ ,‬אחיה מחבר בין משה‬ ‫דין ותיקן תקנותטו) ולא את חזקיהו (ש“החזיר‬
‫רבינו (שראהו בילדותו) לדוד המלך (שהיה בבית‬ ‫את התורה ליושנה“טז) ועוד מלכים צדיקים שמן‬
‫דינו ואף אחריו)‪ ,‬׳ממוצע המחבר׳ ביניהם‪ .‬אך‬ ‫הסתם עמדו בראש הסנהדרין‪ .‬לכן נראה שככלל‬
‫יתכן שהראב“ד משיג על מה שהרמב“ם תפס‬ ‫המלכים אינם חלק משלשלת קבלת התורה‬
‫כפשוטם את דברי חז“ל בגמראיז שאחיה היה‬ ‫מלבד דוד המלך כדמות שמעל מושג המלך הרגיל‪.‬‬
‫מיוצאי מצרים‪ ,‬ולדעת הראב“ד אלו דברי אגדה‬ ‫יש לומר שדוד זכה להיות בשלשלת הקבלה‬
‫שיכולים להתפרש על הנשמה של אחיה שהיא‬ ‫בהיותו “נעים ז ִמרות ישראל“ ועתיד להיות‬
‫כנשמת אליהו הנביא המקיפה וחובקת את‬ ‫המשיח (“דוד שמו“)‪ ,‬ובפרט בזכות ספר תהלים‬
‫(שבו נכללו גם מזמורים ממשה רבינו) ובזכות‬
‫העולם‪.‬‬ ‫מזמור קיט המבטא את שיא הדבקות בתורה (ובו‬
‫אחיה השילוני הוא רבו של אליהו הנביא‪,‬‬ ‫נאמר “אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך“)‪.‬‬
‫כדברי הרמב“ם כאן‪ ,‬ובנסתר הוא גם רבו של‬ ‫ברמז‪ :‬תורה היא בחינת אדם‪““ ,‬זאת התורה‬
‫רבי שמעון בר יוחאייח וחזר בדורות האחרונים‬ ‫אדם“‪“ ,‬וזאת תורת האדם“ (דברי דוד המלך)‪,‬‬
‫כרבו של רבי ישראל בעל שם טוביט (והרמז‪:‬‬ ‫אדם ר“ת אדם דוד משיח‪ .‬והנה דוד ועוד תורה‬
‫אחיה אליהו שמעון עולה ישראל עם הכולל)‪.‬‬
‫אחיה מחבר בין הדורות לקראת המשיח (מאחה‬ ‫עולים אדם במילוי‪ :‬אלף דלת מם)‪.‬‬
‫את הקרעים שקרע בבשורה על קריעת המלכות‬
‫מבית דוד)‪ ,‬ממשה ועד משיח דרך דוד‪ ,‬רשב“י‬ ‫אחיה השילוני החביב‬
‫והבעש“ט‪ .‬מבואר שמשיח הוא נשמת משה רבינו‬
‫בגוף דוד המלךכ‪ ,‬ואחיה השילוני הוא שמחבר‬ ‫ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה‬
‫ביניהם‪( .‬והרמז‪ :‬משה רבינו אחיה השילוני דוד‬ ‫ושמע ממשה והיה קטן בימי משה והוא קיבל‬
‫מדוד ובית דינו‪ .‬ואליהו קיבל מאחיה השילוני‬
‫המלך = גוף פעמים אחד)‪.‬‬ ‫ובית דינו‪ .‬השגת הראב“ד‪ :‬ואחיה השילוני וכו׳‪.‬‬
‫א“א אין זה נכון אלא שהיה אחיה השילוני‬
‫יז בבא בתרא קכא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫יח זח“ג שט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫מבית דינו של דוד‪.‬‬

‫י ט תולדות יעקב יוסף פרשת בלק אות ג “אחיה השלוני שקבל‬ ‫לפי הרמב“ם אחיה השילוני הוא “פה‬
‫ממשה רבינו ע“ה והיה מיוצאי מצרים ואח“כ מבית דינו של דוד‬ ‫שביעי“ למשה רבינו‪ ,‬כמו שמסדר הרמב“ם‬

‫המלך ע“ה והיה רבו של אליהו הנביא ורבו של מורי זלה“ה“‪.‬‬ ‫יד מובא בעבודת המלך כאן‪ ,‬עיי“ש‪.‬‬
‫ כ כמבואר בלב לדעת מאמר “פרק בעבודת ה׳“‪ ,‬ובכמה מקומות‪.‬‬ ‫טו כמו בהלכות עירובין פ“א ה“ב‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫טז ראה משלי כה‪ ,‬א וביאור הגר“א שם‪.‬‬

‫‪22‬א‬

‫אור החיים‬

‫פרשת פינחס‬

‫להמתיק את הקנאה‬

‫את החבריא קדישא כאשר חזר על המאמר הזה‬ ‫האוה“ח מסביר שה“לאמר“ בתחלת הפרשה‬
‫כפשוטו — שלפי “רוח הבריות“ אפשר לדעת‬ ‫— “וידבר הוי׳ אל משה לאמר‪ .‬פינחס וגו׳“א —‬
‫מהי “רוח המקום“)‪ .‬אם כן‪ ,‬כנגד קנאת הבריות‬ ‫אינו מיועד לפינחס (לגביו נאמר בהמשך “לכן‬
‫ושנאתם‪ ,‬צריך גם ה׳ ׳להתחזק׳ ברגש חיובי‬ ‫אמֹר וגו׳“ב) אלא לבני ישראל‪ ,‬שיש לומר להם‬
‫כלפי פינחס‪ ,‬והוא ׳מצליח׳ ואומר “לכן אמֹר‬ ‫איזו טובה גרם להם פינחס כדי שלא ישנאוהו‬
‫הנני נֹתן לו את בריתי שלום“ו — אמירה מתוך‬
‫התגברות (שעל כן ב“שלום“ ו קטיעא‪ ,‬השלום‬ ‫על המעשה‪.‬‬
‫איננו שלם ממש) — ושולח את משה לספר‬ ‫הקנאה מוציאה את האדם מן העולםג‪,‬‬
‫זאת לעם כדי לשנות את רוחם שתהיה נוחה‬ ‫ומתברר שגם קנאה קדושה — מעשה קנאות‬
‫מפינחס כרוח המקום‪“ .‬פינחס זה אליהו“ז —‬ ‫— מוציא את האדם מדעת הקהל של ה׳עולם׳‬
‫גם אליהו מקנא לה׳ח ואף על פי כן זכה שרוח‬ ‫(בה יש העלם אלקות)‪ .‬כך בכל מעשה קנאות‪,‬‬
‫הבריות תהיה נוחה הימנו לדורי דורות‪ ,‬וממילא‬ ‫גם אלו שהקנאי פעל למענם שונאים אותו —‬
‫גם רוח המקום נוחה הימנו‪ .‬לכך מבקש לזכות‬ ‫פינחס קנא לה׳‪ ,‬ובכך הציל את ישראל‪ ,‬אך הם‬
‫גם תלמידו אלישע בבקשת “פי שנים ברוחך“ט‬
‫— שיזכה להיות קנאי ש“רוח המקום“ ו“רוח‬ ‫מקנאים בו ואומרים לו “מי שמך“‪.‬‬
‫אכן‪“ ,‬כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח‬
‫הבריות“ נוחות הימנוי‪.‬‬ ‫המקום נוחה הימנו“ ואם לאו “כל שאין רוח‬
‫הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה‬
‫ ו ורמז‪“ :‬הנני נתן“ עולה ג“פ הר ו“לו את בריתי שלום“ ז“פ הר‬ ‫הימנו“ד (וכידועה עד כמה ׳זעזע׳ מורנו הבעש“ט‬
‫— י“פ הר (עשרה הרים כנגד עשר ספירות; כל הר עולה סקילה —‬
‫העם רצה לסקול את פינחס עשר פעמים‪ ,‬וה׳ המתיק מעליו את‬ ‫נערך מרשימת הרב ע“י איתיאל גלעדי‪ .‬י“ב אייר תש“פ‪.‬‬
‫הדין גם בשמים; אך במעשה יפתח ובתו חטא פינחס בכך שלא‬ ‫א במדבר כה‪ ,‬י־יא‪.‬‬
‫ב שם פסוק יב‪.‬‬
‫׳ירד מן ההר׳) בחלוקה לג“ר וז“ת‪.‬‬ ‫ ג אבות פ“ד מכ“א‪.‬‬
‫ז עפ“י יל“ש פינחס רמז תשעא (וראה הנסמן באג“ק ח“ג עמ׳‬
‫ ד שם פ“ג מ“י‪ .‬רוח הבריות רוח המקום עולה כתרא־כתרא‬
‫קס)‪.‬‬ ‫— שרש רוח הבריות באריך ושרש רוח המקום בעתיק‪ .‬אמצעי‬
‫ ח מלכים־א יט‪ ,‬י; יד (ובכ“ד)‪.‬‬
‫התיבות עולים שלום — שלום בין הבריות למקום‪.‬‬
‫ט מלכים־ב ב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫ה סה“ש תש“ה עמ׳ ‪ .63‬הוספות לכש“ט (קה“ת‪ ,‬הוצאה‬
‫ י בקנאי דקדושה יש הארת שם קסא בשם קנא‪ ,‬בסוד “אהיה‬
‫[במילוי קסא] אשר אהיה [במילוי קנא]“‪ ,‬על דרך “רוח המקום“‬ ‫שלישית) קיא‪.‬‬

‫המתגלה ב“רוח הבריות“‪.‬‬

‫סחניפ | תמא תפש‬ ‫השיעור מוקדש לזכות‪23 :‬‬

‫יונת מילכה אסתר בת אפרת‬

‫לרפואה שלימה במהרה!ש‬

‫שפת אמת‬

‫פרשת פינחס‬

‫המעבר לדור נשי‬

‫[המקבלת‪ ,‬דלית לה מגרמה כלום]‪ ,‬אוי לאותה‬ ‫השפ“א מלמדא שדור המדבר הוא דור זכרי‬
‫בושה‪ ,‬אוי לאותה כלימה“‪.‬‬ ‫ודור נוחלי הארץ הוא דור נשי ולאור זאת מסביר‬
‫את הרצף של דין העברת נחלה לבת‪ ,‬שנעלם‬
‫כך מבואר בחסידותח שמשה רצה לומר לדור‬ ‫ממשה ונתגלה על ידי בנות צלפחד (מחבבות‬
‫הנכנס לארץ “ראה ישראל“ (“לעיניהם“)‪ ,‬אך‬ ‫הארץב); עלית משה להר העברים (לשון‬
‫הצליח לפעול בהם רק באופן של “שמע ישראל‬ ‫העברת נחלה) לקראת הסתלקותו; והצווי על‬
‫[הוי׳ אלהינו הוי׳ אחד]“ט (על דרך “שמעו נא‬ ‫סמיכת יהושע‪ ,‬מעבר מ“פני משה כפני חמה“‬
‫המֹרים“י בהכאת הסלע)‪ ,‬עד שנזכה לעתיד לבוא‬ ‫(משפיע־זכר‪ ,‬סוד תורה שבכתב) ל“פני יהושע‬
‫למדרגת “כי עין בעין יראו“יא‪ .‬הירידה מראיה‬ ‫כפני לבנה“ג (מקבל־נקבה‪ ,‬סוד תורה שבעל פה‬
‫לשמיעה היא ירידה מעולם האצילות (בו מקננת‬
‫החכמה־הראיה)‪ ,‬עולם האחדות‪ ,‬לעולם הבריאה‬ ‫הנסמכת על תושב“כ)‪.‬‬
‫(בו מקננת הבינה־השמיעה)‪ ,‬בו מתקיים “ומשם‬ ‫הסבה להסתלקות משה — הכאת הסלע‬
‫— היא ביטוי לאי־הצלחה במשיכת הדור הנקבי‬
‫יפרד“יב‪.‬‬ ‫אחרי מדרגת משה הזכרית‪ :‬משה לא הצליח‬
‫כך‪ ,‬מסביר השפ“א‪ ,‬בדור המדבר “קוב“ה‬ ‫ב“ודברתם אל הסלע לעיניהם“ד — לגרום שיראו‬
‫ואורייתא וישראל כולא חד“יג‪ .‬בדור הבא כבר‬ ‫את המים יוצאים מהסלע ו“להקדישני במים‬
‫יש פירוד — מתקיים “לבד בך נזכיר שמך“יד‬ ‫לעיניהם“ה — משום שבמדרגתם הנקבית הם‬
‫(מציאות בה יש הפרדה בין “בך“ ל“שמך“טו)‬ ‫מתביישים להביט במקור השפע‪“ ,‬מאן דאכיל‬
‫— וזקוקים ל“ישראל מתקשראן באורייתא‬ ‫לאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה“ו‪ .‬לכן הם‬
‫ואורייתא מתקשרא בקוב“ה“יג‪ .‬לכן דווקא‬ ‫זקוקים ל“קח לך את יהושע בן נון‪ ...‬וצויתה‬
‫במנין בפרשתנו מופיעה חתימת שם י־ה על‬ ‫אֹתו לעיניהם“ז‪ ,‬מנהיג ששותף לבושת המקבל‬
‫מלהביט במשפיע — סוד “פני יהושע כפני לבנה‬
‫ ח ראה לקו“ת ואתחנן ג‪ ,‬ג ואילך‪ .‬ובכ“מ‪.‬‬
‫ט דברים ו‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫נערך מרשימת הרב ע“י איתיאל גלעדי‪ .‬י׳ אייר תש“פ‪.‬‬
‫ י במדבר כ‪ ,‬י‪.‬‬ ‫א תרס“ג‪.‬‬

‫י א ישעיה נב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫ ב רש“י במדבר כז‪ ,‬א‪.‬‬
‫יב בראשית ב‪ ,‬י‪.‬‬ ‫ ג בבא בתרא עה‪ ,‬א‪.‬‬
‫י ג ע“פ זהר ח“ג עג‪ ,‬א‪.‬‬
‫י ד ישעיה כו‪ ,‬יג‪“ .‬לבד בך“ עולה חן (ויש חן אמת לעומת חן של‬ ‫ ד במדבר כ‪ ,‬ח‪.‬‬
‫שקר) ו“לבד בך נזכיר שמך“ עולה “ויהי ערב ויהי בקר יום אחד“‬ ‫ה שם כז‪ ,‬יד‪.‬‬
‫(בראשית א‪ ,‬ה)‪ ,‬מגלות־ערב לגאולה־בקר והכל אחד‪.‬‬
‫ט ו ראה זהר ח“ב ט‪ ,‬א־ב‪.‬‬ ‫ ו ירושלמי ערלה פ“א‪ ,‬ה“ג‪.‬‬
‫ז במדבר כז‪ ,‬יח־יט‪.‬‬

‫‪24‬נ‬

‫ניגון‬

‫‪ | 451‬י“ז אייר תש“פ‬

‫ניגון • ‪451‬‬

‫י"ז אייר תש"פ‬

‫ועמ‪‬וק‪‬‬ ‫לאט‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫פה“כ — בעת הסתלקות משה (אחרי המעבר‬ ‫כל משפחהטז (בסוד “מגדל עז שם הוי׳ בו ירוץ‬
‫של “עלה אל הר העברים“‪ ,‬כנ“ל) הוא זכה‬ ‫צדיק ונשגב“יז) בעוד בדור הראשון‪ ,‬דור דעה‬
‫לשער הנוןכא ולסוד המשנהכב‪ ,‬גילוי האלקות‬ ‫דאצילות‪ ,‬היו קשורים לה׳ בעצם‪ .‬כך גם בתורה‪,‬‬
‫בתורה שבעל פה (בתיקוני הדיקנא פומא קדישא‬ ‫בדור הראשון חשו וראו את האלקות בתוכה‬
‫הוא התיקון ה־יב‪ ,‬כנגד עיקר האמונה ה־יב של‬ ‫(“בסוד “אשרי אדם עוז לו בך“יח) — “אשר ראו‬
‫הרמב“ם — האמונה בביאת המשיח‪ ,‬לשון שיחה‪,‬‬ ‫עיניך“יט — וכעת אין חשים זאת והתורה רק‬
‫תיקון הפה בתכלית וגילוי דבר ה׳ המאוחד‬ ‫מקשרת לאלקות‪ .‬כך ניתן לפרש תורה שבעל‬
‫פה כתורה שנמצאת ֹפה‪ ,‬במקום המקום הנברא‪,‬‬
‫בתורה שבעל פה)‪.‬‬ ‫ולא דבוקה בה׳‪ .‬אכן‪ ,‬גם במשה נאמר “פה אל‬

‫ כ במדבר יב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫ראה רש“י במדבר כו‪ ,‬ה (ע“פ שהש“ר ד‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫טז ‬
‫כא ראה מגיד דבריו ליעקב (הוצאת קה“ת) בהוספות סט“ו‪.‬‬ ‫משלי יח‪ ,‬י‪.‬‬ ‫יז ‬
‫שער הנון הוא סוד איני יודע (לקוטי הלכות ספירת העמר א) —‬ ‫י ח‬
‫תהלים פד‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫יט ‬
‫בגימטריא קסא — הרמוז בר“ת “פה אל פה“‪.‬‬ ‫דברים ד‪ ,‬ט; ז‪ ,‬יט‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫כ ב ראה זהר ח“א כז‪ ,‬ב‪.‬‬

‫כל אחד כהן‬

‫פינחס לא היה כהן מתחילתו ונעשה כהן לאחר מעשהו‪ .‬מכאן שבכל אחד מישראל גנוז כח של‬
‫כהונה‪ .‬זאת מצד השורש העליון (ב"מקיף דאבא") שבו כל הפרטים הכלולים בכלל שווים לגמרי‪,‬‬

‫כמו התא הבודד הראשון של העובר שממנו מתפתחים אחר כך כל התאים השונים‪.‬‬

‫כלל גדול בתורה‬

‫סחניפ | םינג ןיעמ‬ ‫‪25‬מ‬
‫מעין גנים‬
‫נקודה חסידית | פרשת פינחס‬
‫אות זכרון ונס‬

‫על הגובה בשאול תחתית‬ ‫במנין שבט ראובן נאמר “ּו ְב ֵני ֱא ִליָאב ְנמּו ֵאל‬
‫ְו ָד ָתן ַו ֲא ִבי ָרם הּוא ָד ָתן ַו ֲא ִבי ָרם ְק ִרי ֵאי ָה ֵע ָדה ֲאׁ ֶשר‬
‫כאמור‪ ,‬לפי רש“י (ורוב המפרשים) המלים‬ ‫ִהּצּו ַעל מֹׁ ֶשה ְו ַעל ַא ֲהרֹן ּ ַב ֲע ַדת קֹ ַרח ְּב ַהּצֹ ָתם ַעל‬
‫“ויהיו לנס“ מתייחסות רק למאתים וחמשים‬ ‫ה׳‪ַ .‬וִּת ְפּ ַתח ָהָא ֶרץ ֶאת ִּפי ָה ַוִּת ְב ַלע אֹ ָתם ְו ֶאת קֹ ַרח‬
‫השרופים‪ ,‬הכתובים בסוף הפסוק‪ ,‬ולא לאלו‬ ‫ְּבמוֹת ָה ֵע ָדה ּ ַב ֲאכֹל ָה ֵאׁש ֵאת ֲח ִמׁ ִּשים ּו ָמא ַתִים‬
‫שנבלעו באדמה הכתובים בתחלת הפסוק‪ .‬אבל‬
‫חז“ל מפרשים ש“ויהיו לנס“ מתייחס (גם) לקרח‬ ‫ִאיׁש ַוִּי ְהיּו ְל ֵנס‪ּ .‬ו ְב ֵני קֹ ַרח ל ֹא ֵמתּו“א‪.‬‬
‫ועדתו שנבלעו באדמה‪ ,‬וביחוד לפסוק הבא “ובני‬ ‫מפרש רש“י “ויהיו לנס‪ ,‬לאות ולזכרון למען‬
‫קרח לא מתו“‪ ,‬דהיינו שבני קרח לא מתו על־‬ ‫אשר לא יקרב איש זר לחלוק עוד על הכהונה“‪.‬‬
‫ידי שנעשה להם מקום גבוה‪“ ,‬כיון שנבלעו קרח‬ ‫רש“י מכוון למה שנאמר בפרשת קרח‪ ,‬בהמשך‬
‫ועדתו נמצאו בניו עומדין כתורן הזה של ספינה‬ ‫לציווי לקחת את מחתות הנחשת של מאתים‬
‫שנאמר ויהיו לנס“ה‪ .‬כך מפרש גם רש“י על‬ ‫וחמשים מקריבי הקטרת שנשרפו ולעשות אותם‬
‫הפסוק “ובני קרח לא מתו“ — “הם היו בעצה‬ ‫ציפוי למזבח‪ְ “ ,‬וִי ְהיּו ְלאֹות ִל ְב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל‪ִ ...‬זָּכרֹון ִל ְב ֵני‬
‫תחלה ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם‬ ‫ִיְׂש ָר ֵאל ְל ַמ ַען ֲאׁ ֶשר ל ֹא ִי ְק ַרב ִאיׁש ָזר ֲאׁ ֶשר ל ֹא‬
‫לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם“‬ ‫ִמּ ֶז ַרע ַא ֲהרֹן הּוא ְל ַה ְק ִטיר ְקטֹ ֶרת ִל ְפ ֵני ה׳ ְול ֹא ִי ְהיֶה‬
‫(אלא שרש“י לא מקשר זאת בפירוש למלים‬ ‫ְכקֹ ַרח ְו ַכ ֲע ָדתוֹ“ב‪ .‬אם כן‪ ,‬ה“נס“ הכתוב אצלנו‬
‫“ויהיו לנס“)‪ .‬דהיינו ש“ויהיו לנס“ נדרש לאחריו‬ ‫הוא־הוא האות והזכרון הכתובים בפרשת קרח‪,‬‬
‫ולפניו‪“ :‬באכל האש את חמשים ומאתים איש‬ ‫ומוסברג שנס הוא דבר גבוה ובולט (כמו “וכנס‬
‫על הגבעה“) וכן האות והזכרון גלוי ונראה לכולם‪.‬‬
‫ויהיו לנס ובני קרח לא מתו“ו‪.‬‬ ‫יש להתבונן בשלש הלשונות הללו‪ ,‬אות‬
‫נס הוא דבר גבוה‪ ,‬ולכן הוא משמש (בעיקר‬ ‫זכרון ונס‪ ,‬המופיעות בסדר מתפתח (תחלה‬
‫בלשון חז“ל) למשהו על־טבעי‪ ,‬היוצא מדרך‬ ‫כתוב “אות“‪ ,‬אחר כך “זכרון“ ולבסוף “נס“)ד‪.‬‬
‫הטבע‪ .‬הירידה לשאול תחתית היא למטה‪ ,‬אך‬
‫בזכות התשובה של בני קרח שאמרו “משה אמת‬ ‫נערך ע“י יוסף פלאי מהקלטת שידור ט׳ תמוז תשע“א‪.‬‬
‫ א במדבר כו‪ ,‬ט־י‪.‬‬
‫המספרים מ־‪ 2‬עד ‪ 32‬עולים ס ואחר כך ‪ ,50‬נ — דהיינו נס‪.‬‬
‫ה מדרש תהלים מזמור א‪ .‬ילקוט שמעוני פרשת קרח תש“נ‪.‬‬ ‫ב שם פסוקים ג־ה‪.‬‬
‫ ג מזרחי כאן ועוד‪.‬‬
‫וראה בעל הטורים אצלנו‪.‬‬ ‫ ד אות זכרון נס = ‪ ,800‬הרבוע הכפול של ‪ .20‬בכל ‪ 4‬רמות‬
‫ ו חמשים ומאתים איש ויהיו לנס ובני קרח לא מתו = ‪ = 2236‬הוי׳‬ ‫המספר ‪( 800‬הכרחי) ‪( 116‬סדורי) ‪( 44‬מ“ק) ‪( 8‬מק“מ) = ‪= 968‬‬
‫פעמים אלהים‪ 2 ,‬פעמים ‪ ,1118‬שמע ישראל הוי׳ אלהינו הוי׳ אחד‬ ‫הרבוע הכפול של ‪ .22‬הכל שייך לנוסחת הרבוע הכפול‪18 8 2 :‬‬
‫(קריאת שמע ערב ובקר)‪ 250 .‬איש ועוד ‪ 3‬בני קרח = ‪22 = 253‬‬ ‫‪ — 72 50 32‬סוד לב נתיבות חכמה‪ ,‬נ שערי בינה‪ ,‬עב גשרים של‬
‫חסד (והוא היסוד של הטבלה המחזורית בטבע כמבואר במ“א)‪.‬‬
‫במשולש (ראה לעיל על הרבוע הכפול של ‪.)22‬‬

‫‪26‬‬

‫חוש השמיעה‪ .‬כאשר קורה משהו מיוחד בעולם‪,‬‬ ‫ותורתו אמת“ז הם היו ׳על הגובה׳ גם בגיהנם‪.‬‬
‫׳נס׳ יוצא דופן‪ ,‬צריך גם לראות‪ ,‬לשים לב‪ ,‬וגם‬ ‫בעומק‪ ,‬גם במצב שהאדם יורד למטה־מטה‬
‫לשמוע בהתבוננות פנימית (“דערהער“ בלשון‬ ‫הוא יכול לפגוש את ה׳‪ .‬אדרבה‪ ,‬דוקא בירידה‬
‫לשאול פוגשים את ה׳ יותר ממקום אחר‪ִ “ :‬אם‬
‫החסידותיג)‬ ‫ֶאּ ַסק ׁ ָש ַמִים ׁ ָשם ָאּ ָתה ְוַאִּצי ָעה ׁ ְּשאוֹל ִהּ ֶנּ ָך“ח —‬
‫אות‪ ,‬זכרון ונס מקבילים לשלישיה‬ ‫כמה שאעלה אל־על (“אסק“ פירושו אעלה)‬
‫המפורסמת של מורנו הבעל שם טוב‪ ,‬עולמות‪,‬‬ ‫אתה עדיין “שם“‪ ,‬רחוק ממני‪ ,‬גבוה עד אין־‬
‫נשמות‪ ,‬אלקות‪ :‬האות הוא דבר חידוש הקורה‬ ‫סוף‪“ ,‬גבוה מעל גבוה“ (כאשר המלה “שמים“‬
‫במציאות‪ ,‬בעולם; זכרון הוא מה שהנשמה‬ ‫עצמה נדרשת בפסוק זה כמו ׁ ָשם בלשון רבים)‪,‬‬
‫זוכרת‪ ,‬שייך למוחין־שכל; ואילו נס הוא גילוי‬ ‫אבל אם “אציעה שאול“ אז “הנך“‪ ,‬הנה אתה‬
‫ממש כאן! כשאדם עולה לשמים הוא לעולם‬
‫אלקות נטו‪ ,‬לגמרי למעלה מהטבע‪.‬‬ ‫לא יהיה גבוה‪ ,‬ככל שיעלה הוא ירגיש יותר את‬
‫נקביל את שלשת המושגים גם למערכת‬ ‫אפסיותו וריחוקו‪ ,‬עד כמה הוא נמוך וקטן‪ ,‬כל‬
‫גילוי והארה נעשה קטן ביחס לגילוי נעלה ממנו‪.‬‬
‫הספירות‪:‬‬ ‫אבל כשנמצאים למטה פוגשים את ה׳עצמות׳‪.‬‬
‫הפעם הראשונה שכתוב “אות“ בתורה היא‬ ‫בני קרח הם אסיר ואלקנה ואביאסףט —‬
‫בהקשר של ברית‪ ,‬ברית הקשת שכרת ה׳ עם‬ ‫מהם יצאו המשוררים בבית המקדש ושמואל‬
‫נח‪“ ,‬לאות ברית“יד‪ .‬גם בהמשך פעמים רבות‬ ‫הנביא השקול כנגד משה ואהרן‪ .‬והנה מה שנאמר‬
‫“אות“ הולך יחד עם “ברית“טו‪ ,‬כמו הביטוי‬ ‫“לא מתו“ משמע שיש בהם צד של חיים נצחיים‪,‬‬
‫“אות ברית קדש“ (שאומרים בברית מילה)‪.‬‬ ‫כמו שנאמר “יעקב אבינו לא מת“י ו“משה לא‬
‫הברית בקבלה שייכת לספירת היסוד‪“ ,‬צדיק‬
‫יסוד עולם“ (הצדיק שומר הברית)‪ .‬זכרון הוא‬ ‫מת“יא (צדיקים בודדים שנאמר עליהם כך)‪.‬‬
‫דעת‪ ,‬מוחיןטז‪ .‬נס הוא כבר כתר‪ ,‬למעלה מהשכל‪,‬‬
‫להאזין ולראות בשלש רמות‬
‫למעלה מטעם ודעת‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬היסוד מקבל מהנצח ומההוד‪ ,‬כאשר‬ ‫נחזור לביטויים אות זכרון ונס‪ .‬בפשטות‪,‬‬
‫הנצח הוא “עומק רום“ וההוד “עומק תחת“‪.‬‬ ‫אלו שלש דרגות של ראיה‪ ,‬תיקון חוש הראיה‬
‫כאשר היסוד‪ ,‬האות‪ ,‬מקבל מההוד הוא נקרא‬ ‫(פרשת פינחס קוראים בחדש תמוז שהחוש שלו‬
‫זכרון — זוכרים משהו‪ ,‬מודים שכך היה ומודים‬ ‫בספר יצירה הוא ראיה)‪ ,‬אך יש רמז יפה‪ :‬אות‬
‫במוסר־ההשכל היוצא מהדבר (בחינת “זוכר‬ ‫זכרון נס ראשי תבות אזן‪“ ,‬אזן מלין תבחן“יב‪,‬‬
‫הברית“)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר היסוד מקבל‬

‫מהנצח הוא נקרא “נס“‪ ,‬לשון גובהיז‪.‬‬

‫י ג ראה שיעורים בסוד ה׳ ח“א עמ׳ קמו‪.‬‬ ‫ז תנחומא קרח יא‪.‬‬

‫יד בראשית ט‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫ח תהלים קלט‪ ,‬ח‪.‬‬

‫ט ו שם יז‪ ,‬יא (“ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית“)‪.‬‬ ‫ ט שמות ו‪ ,‬כד‪ .‬אסיר אלקנה אביאסף = תורה‪“ ,‬משה אמת‬
‫ותורתו אמת“‪ .‬הבן השלישי‪ ,‬אביאסף = הוי׳ אלהינו הוי׳ (היחוד‬
‫טז אות וזכרון מוזכרים יחד בהקשר למצות תפילין — “והיה לך‬ ‫של קריאת שמע) = חצי קרח‪ ,‬סוד שלם וחצי‪ .‬כאשר נבנה סדרה‪,‬‬
‫לאות על ידך ולזכרון בין עיניך“‪“ ,‬בין עיניך“ היינו מקום הדעת‬ ‫אביאסף (‪ )154‬אלקנה (‪ )186‬אסיר (‪ ,)271‬אזי שבעת האיברים‬
‫והמוחין בכלל‪ .‬קודם אות ואחר כך זכרון ושיש כאן עליה מלמטה‬ ‫הראשונים עולים ‪ 7 ,3605‬פעמים תפלה (הערך הממוצע)‪ .‬בני‬
‫למעלה (כאשר העליה הבאה היא בחינת נס)‪ .‬מכאן נלמד‬ ‫קרח‪ ,‬בשיר שלהם‪ ,‬עושים מתורה תפלה‪ ,‬ובכך מייחדים בשלמות‬
‫שבקיום מצות תפילין — התקשרות הלב (ששם נקודת ציון‪ ,‬היסוד‪,‬‬ ‫קודשא בריך הוא ושכינתיה‪ ,‬ודוק‪ .‬אם נוסיף ל־‪ 3605‬הנ“ל את קרח‬
‫רעותא דלבא) והמח לה׳ — טמונה הסגולה לראות ולשמוע (ראיה‬ ‫עצמו (בסוד אז‪ ,‬א מעל ז‪“ ,‬אז ישיר“ של בני קרח המשוררים)‬
‫שייך לתפלין דר“ת ושמיעה לתפילין דרש“י) את האות־זכרון[־נס]‬
‫נקבל ‪ 7‬פעמים ‪ ,559‬חצי ‪( 1118‬הפסוק שמע ישראל וכו׳ כנ“ל)‪.‬‬
‫שבכל דבר שבעולם‪.‬‬
‫י תענית ה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫י ז במלים אות זכרון נס יש י אותיות‪ .‬הערך הממוצע של כל אות‬
‫= יסוד‪ ,‬רמז מובהק שהכל קשור לתיקון הברית‪ ,‬תיקון היסוד (על‬ ‫י א סוטה יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫כל י הספירות הכלולות בו‪ ,‬סוד “כי כל בשמים ובארץ“‪ ,‬כי כל = יסוד‬
‫כנודע)‪ .‬י פעמים יסוד (אות זכרון נס) = שרש (בחינת יסוד)‪ ,‬סוד‬ ‫י ב איוב יב‪ ,‬יא; שם לד‪ ,‬ג‪“ .‬אזן מלין תבחן“ ר“ת אמת‪ ,‬שמיעה‬
‫פנימית המזהה את האמת‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫סחניפ | םינג ןיעמ‬ ‫“נס“ שייך לברכת שופרות‪ .‬רמז מובהק לדבר‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‬
‫בפסוק “עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר“כא‬
‫— רואים את הנס ויחד עם זה שומעים את קול‬ ‫השלישיה “אות זכרון נס“ מזכירה את‬
‫השופר‪ .‬מכאן רמז נוסף למה שהתבאר שיחד עם‬ ‫השלישיה המפורסמת בתפלת ראש השנה‪,‬‬
‫הראיה צריך להיות שמיעה‪ ,‬השמיעה מפנימה‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות (ראש השנה מופיע‬
‫את הראיה‪ ,‬ללמוד את מוסר ההשכל שבראיה‬ ‫בהמשך הפרשה‪“ ,‬יום תרועה יהיה לכם“)‪ ,‬בדרך‬
‫(בשופרות נמצא העם של המלך‪ :‬השופר מקבץ‬
‫את כל העם‪“ ,‬וכל העם רואים את הקולת“‪,‬‬ ‫הבאה‪:‬‬
‫ההשוואה בולטת ב“זכרון“ — מקביל לברכת‬
‫עם = נס)‪.‬‬
‫לסיכוםכב‪:‬‬ ‫זכרונות‪.‬‬
‫אות עולמות יסוד (משפיע למלכות) מלכויות‬ ‫“אות“ שייך לברכת מלכויות‪ .‬הוסבר שאות‬
‫זכרון נשמות דעת זכרונות‬ ‫שייך ליסוד‪ ,‬אך היסוד משפיע למלכות הנקראת‬
‫נס אלקות כתר שופרות‬ ‫בעצמה אות ומופת (“כמופת הייתי לרבים“יח)‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬האות הוא המלך‪ ,‬או הצדיק המשפיע‬
‫יהי רצון שנראה איך בכל דבר בעולם יש אות־‬ ‫במלךיט (כאשר היחס בין הצדיק המשפיע למלך‬
‫זכרון־נס‪ ,‬וגם מי שחטא ונפל עד לגיהנם יגיע‬ ‫המקבל הוא כיחס בין המלך לעם‪ ,‬והרמז‪ :‬צדיק‬
‫מלך = אין מלך בלא עם‪ .‬מלכות מתוקנת כוללת‬
‫על־ידי תשובה לבחינת נס‪ ,‬׳על הגובה׳‪.‬‬
‫צדיק מלך ועםכ)‪.‬‬

‫כנגד שלשים מעלות של המלכות ויהודה שבט המלכות‪ .‬עם צדיק‬ ‫“והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים וגו׳“ (ראה בעל‬
‫מלך ר“ת עצם‪ ,‬זו עצם המלכות‪.‬‬ ‫הטורים כאן)‪.‬‬

‫כא ירמיה ד‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫יח תהלים עא‪ ,‬ז‪.‬‬

‫כ ב רמזים בזה‪ :‬אות זכרון נס ועוד עולמות נשמות אלהות = ‪70‬‬ ‫יט אות מלך = ‪ ,497‬כפולת ‪ .7‬אות צדיק = ‪( 611‬אסיר אלקנה‬
‫פעמים יחידה‪ .‬יסוד דעת כתר ועוד מלכויות זכרונות שופרות = ‪91‬‬ ‫אביאסף כנ“ל)‪ ,‬כפולת ‪ — 13‬זוג מובהק של זכר (‪ ,13‬צדיק) ונקבה‬
‫פעמים יחידה‪ .‬הכל יחד = ‪ 7‬פעמים חיה פעמים יחידה (זה הדבר‬
‫(‪ ,7‬מלך)‪.‬‬
‫אשר צוה הוי׳ ועוד)‪.‬‬
‫ כ מלכות צדיק מלך עם = ‪ ,900‬ל ברבוע (סוד “הלב היהודי“)‪,‬‬

‫הזקן והצעיר‬

‫משה רבינו הוא הזקן‪ ,‬ראש בני ישראל‪ ,‬בן מאה ועשרים שנה‪ .‬והנה כאשר נעלמה הלכה ממשה‬
‫הזקן בא פינחס הצעיר ועשה מעשה‪ .‬אך משה הודה לפינחס ושמח בו‪ ,‬בחינת "ורב יעבוד‬
‫צעיר"‪ .‬אכן‪ ,‬פינחס היה צעיר מצד גופו‪ ,‬אבל מצד נשמתו הוא זקן‪ ,‬כי הוא זכה לנשמה עתיקה‬
‫של מלאך‪ ,‬כדברי חז"ל "פינחס זה אליהו" דהיינו שבפינחס נכנסה הנשמה הזו הנקראת אליהו‬
‫(עוד לפני שהגיע אליהו הנביא עצמו)‪ .‬לכן פינחס־אליהו מבשר את בוא המשיח — גם המשיח‬
‫זקן מצד נשמתו שקדמה לעולם וצעיר מצד גופו המופיע בדור האחרון לגלות וראשון לגאולה‪.‬‬

‫לחיות עם הזמן‬

‫‪28‬פ‬

‫פרקי אבות‬

‫פרק א‬

‫כלל נוקטים כרבי אבהוו‪ .‬אכן‪ ,‬מוסבר ש“אלו‬ ‫שמעיה ואבטליון‬
‫ואלו דברי אלקים חיים“‪ ,‬יש צדיק שבעל תשובה‬
‫גדול ממנו ויש צדיק שגדול מבעל תשובה —‬ ‫משנה י‬
‫צדיק ׳רגיל׳ מדרגתו למטה ממעלת בעל תשובה‬
‫אבל יש צדיק־בעל־תשובה שקנה את מעלת‬ ‫ְׁש ַמ ְע ָיה ְו ַא ְב ַט ְליֹון ִקְּבלּו ֵמ ֶהם‪.‬‬
‫התשובה‪“ ,‬כל ימיו בתשובה“‪ ,‬והוא למעלה‬ ‫ְׁש ַמ ְע ָיה אֹו ֵמר‪ֱ ,‬אהֹוב ֶאת ַהְּמ ָלא ָכה‪,‬‬
‫מבעל תשובה ׳רגיל׳‪ .‬על כך נאמר שהמשיח בא‬ ‫ּוְׂש ָנא ֶאת ָהַר ָּבנּות‪ְ ,‬ו ַאל ִּת ְתַו ַּדע ָלָרׁשּות‪.‬‬
‫להחזיר את הצדיקים בתשובה‪ ,‬להוסיף לצדיק‬
‫שמעיה ואבטליון היו “מבני בניו של‬
‫את מעלת בעל התשובה‪.‬‬ ‫סנחריב“א‪ ,‬ולדעת הרמב“ם ועוד מפרשיםב‬
‫אכן‪ ,‬כמו שיש צדיק שנעשה בעל תשובה כך‬ ‫הכוונה שהיו גרי צדק ממש (ולא כמי שאומר‬
‫יש בעל תשובה שנעשה צדיק — התחיל כרשע‬ ‫שהיו מצאצאי גריםג)‪ ,‬וכן עולה מדברי האר“י‬
‫רחוק לגמרי מתורה ומצוות‪ ,‬התגייר ונעשה בעל‬ ‫הקדושד‪ .‬גרי הצדק הם בעלי תשובה הגדולים‬
‫תשובה‪ ,‬ולבסוף נעשה צדיק גמור‪ ,‬גדול בתורה‬ ‫ביותר‪ ,‬מגוי ליהודי‪ ,‬ואילו יהודי ממשפחה‬
‫ובמעשים טובים עד שנעשה אחד משלשלת‬ ‫מיוחסת הוא בחינת צדיק מעיקרו‪ .‬לכן נלמד על‬
‫מקבלי התורה כשמעיה ואבטליון‪ .‬בעל־תשובה‬ ‫מעלת שמעיה ואבטליון מתוך השוואה למעלת‬
‫כזה גדול יותר מסתם צדיק וסתם בעל תשובה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬המשיח הוא שהופך את הצדיק לבעל‬ ‫בעלי תשובה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬אך כדי שבעל תשובה יהפוך לצדיק‬ ‫והנה נחלקו בגמראה‪ :‬רבי יוחנן אומר‬
‫גמור צריך את הכח העצמי של בעל התשובה‬ ‫שמעלת הצדיקים גדולה ממעלת בעלי תשובה‬
‫המתאמץ לזכות ב“כתר תורה“ המונח בפני‬ ‫ואילו רבי אבהו אומר “במקום שבעלי תשובה‬
‫עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים“‪ ,‬ובדרך‬
‫כולם‪ ,‬כאשר הקב“ה בעצמו מסייע לו בכך!‬
‫שלשת הדברים שאמר שמעיה הן הדרכה‬ ‫נערך ע"י יוסף פלאי‪.‬‬
‫לגר־בעל־תשובה עד שיזכה לבסוף לכתר‬ ‫ א גיטין נז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תורה‪ :‬תחילה “אהוב את המלאכה“ (שהרי‬
‫“אדם לעמל יולד“ז); “ושנא את הרבנות“‪ ,‬אל‬ ‫ ב רמב“ם בהקדמה ליד החזקה‪ .‬וכן ברש“י ברכות יט‪ ,‬ב ד“ה‬
‫תמנע מלעסוק במלאכה ואל תרצה להשתרר‬ ‫דוגמא‪ .‬וכ“כ הרשב“ץ במגן אבות והרע“ב בפירושם כאן‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫על הצבור (כפירושי הרע“ב)‪ ,‬שהרי הנהגת בעל‬ ‫ומה שהקשו איך התמנו גרים להיות אב בית דין ונשיא (שהרי‬
‫התשובה היא להיות שפל רוח ביותר; “ואל‬ ‫גר פסול לדון ונשיא הוא שררה שגר פסול לה)‪ ,‬תירצו הפוסקים‬
‫תתודע לרשות“ (“כדי ליטול רבנות על ידיה‪ ...‬אי‬ ‫שכיון שקבלו עליהם מועיל‪ ,‬ובפרט שלא היו כמותם בישראל —‬
‫נמי שלא יעבירוך על דעת קונך“‪ ,‬רע“ב)‪ .‬והרמז‬ ‫ראה ריב“א עה“ת שמות כא‪ ,‬א בשם הסמ“ג‪ .‬מגן אבות כאן‪ .‬כנסת‬
‫בשלשת הדברים‪ ,‬המלאכה הרבנות לרשות =‬ ‫הגדולה חו“מ סי׳ ז (הגהות בית יוסף)‪ .‬ברכי יוסף שם אות ו‪ .‬תומים‬

‫ארבע פעמים שמעיה‪.‬‬ ‫שם סק“א‪ .‬ואכמ“ל‪.‬‬
‫ג מהר“ל ותוי“ט כאן‪.‬‬
‫ ו כרמב“ם הלכות תשובה פ“ז ה“ד‪.‬‬ ‫ד ספר הלקוטים פרשת וירא‪ ,‬ובעוד מקומות‪.‬‬
‫ ז איוב ה‪ ,‬ז‪ .‬סנהדרין צט‪ ,‬ב‪ ,‬והפירוש “לעמל מלאכה“ שם הוא‬
‫ה ברכות לד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫כנגד אברהם אבינו (כמבואר במ“א)‪ ,‬אבי הגרים‪.‬‬

‫רביעיתה | תפכוהמ עברא‬ ‫‪29‬מ‬
‫ארבע מהפכות‬
‫המהפכה הרביעית‬
‫במבט כולל‬

‫בשנים האחרונות‪ ,‬הרב מלמד על ארבע ׳מהפכות׳ גדולות בהלכות תלמוד תורה‪ :‬כתיבת התורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬נטילת שכר על לימוד תורה‪ ,‬לימוד תורה לנשים ולימוד תורה לאומות העולם‪,‬‬

‫כאשר היום אנו נמצאים בעיצומה של המהפכה השלישית ובראשיתה של המהפכה הרביעית‬

‫ובהסתמך על הכלל “עת לעשות לה׳ הפרו‬ ‫נחזור בתמצית על ארבע המהפכות‪ ,‬ונקביל‬
‫תורתך“‪ .‬תחילה ההיתר היה מצומצם אך‬ ‫אותן למבנה היסודי בפנימיות התורה של ארבע‬
‫לבסוף “התירו לכתוב כל הספרים וכל הברכות‬ ‫אותיות שם הוי׳‪ .‬בכללות‪ ,‬יש כאן תהליך של‬
‫והתפלות מפני שנתמעט הלב ונתרבה השכחה“ג‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬כאשר כל דרגה עולה ומתכללת בדרגה‬
‫יותר מזה‪ ,‬הדבר הפך למצוה — לכתוב‬
‫להדפיס ולהפיץ תורה ברבים‪ .‬ועוד‪ ,‬בכתיבת‬ ‫שמעליה‪ ,‬כפי שיוסבר‪.‬‬
‫המשנה התברר שהתורה שבעל פה הגיעה‬
‫לשלב ׳הבשלה׳ שבו ניתן לכתבה ולסכמה‪ ,‬וכן‬ ‫מהפכה ראשונה‪,‬‬
‫הכתיבה בכל דור ודור‪ .‬הכתיבה מאפשרת גם‬ ‫כתיבת התורה — מבינה לחכמה‬
‫את הרחבת מעגל הלומדים‪ ,‬נגישות התורה לכל‬
‫אחד (והמשכה באמצעי הטכנולוגיה של היום)‪.‬‬ ‫“דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן“א‬
‫בפנימיות‪ ,‬היחס בין תורה שבכתב לתורה‬ ‫— התורה שבעל פה חיה ונושמת רק בתוך בית‬
‫שבעל פה הוא היחס שבין חכמה ובינה‪ .‬תורה‬ ‫המדרש ואין לה קיום עצמאי בספרים‪ .‬לאיסור‬
‫שבכתב היא “מוסר אביך“‪ ,‬אור החכמה (הנקראת‬ ‫הכתיבה נאמרו כמה טעמים‪ ,‬ומהם‪ :‬התורה‬
‫אבא) העצמי‪ ,‬י בשם הוי׳‪ .‬תורה שבעל פה היא‬ ‫שבכתב היא המלים המדויקות והתורה שבעל‬
‫“תורת אמך“‪ ,‬בינה (הנקראת אמא)‪ ,‬ה ראשונה‬ ‫פה היא מה שקיים בהבנה שלנו שאי אפשר‬
‫בשם הוי׳‪ .‬הבינה קולטת את אור החכמה בכלים‬ ‫להגביל בכתיבה; כדי לשמור את התורה שבעל‬
‫רחבים של הבנה והעמקה‪ ,‬מפתחת ומולידה‬ ‫פה בתוך עם ישראל‪ ,‬ללא מגע יד נכרי; מעלת‬
‫הוראות מעשיות‪ .‬אם כן‪ ,‬כתיבת התורה שבעל‬
‫פה משמעותה עליית הבינה־אמא להתכלל בתוך‬ ‫הלימוד החי בעל פה; ועוד‪.‬‬
‫החכמה־אבא (במושגי הקבלה‪ :‬אמא עילאה‬ ‫כל זה עד בוא המהפכה שהחלה בחתימת‬
‫המשנה וקביעת הנוסח המדויק‪ ,‬ובהמשך כתיבת‬
‫הכלולה באבא עילאה)‪.‬‬ ‫המשנה והתלמוד וכל הספרות התורנית‪ ,‬הכל‬
‫“כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל“ב‬
‫ ג שו“ע אדה“ז שלד‪ ,‬יב‪.‬‬
‫נערך ע"י יוסף פלאי‪ .‬מאמר תשיעי בסדרה‪.‬‬
‫ א גיטין ס‪ ,‬ב לגרסת רש“י‪.‬‬

‫ ב לשון הרמב“ם בהקדמה ליד החזקה‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫אמא׳) לשני השלישים התחתונים המגולים‪,‬‬ ‫מהפכה שניה‪,‬‬
‫מקור המודעות העצמית הנפרדת‪ ,‬ולפי זה‬ ‫לימוד בשכר — ממדות לבינה‬
‫משמעות המהפכה היא עליה לשליש העליון שבו‬
‫המודעות הפרטית־העצמית נכללת במודעות‬ ‫המהפכה השניה היא נטילת שכר ללמוד‬
‫וללמד תורה‪ .‬חכמי המשנה הזהירו שלא לעשות‬
‫האלוקית ובתודעת הכלל‪.‬‬ ‫את התורה קרדום לחתוך בה‪ ,‬ולא ליהנות מדברי‬
‫תורה‪ ,‬ורובם הגדול התפרנסו ממלאכתם‪ .‬במיוחד‬
‫מהפכה שלישית‪,‬‬ ‫החמיר הרמב“ם בדבר וכתב “כל המשים על לבו‬
‫נשים לומדות — ממלכות למדות‬ ‫שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן‬
‫הצדקה‪ ,‬הרי זה חלל את השם ובזה את התורה‬
‫אשה פטורה ממצות תלמוד תורה‪ ,‬ובמשנה‬ ‫וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו‬
‫אף נאמר “כל המלמד את בתו תורה כאילו‬ ‫מן העולם הבא“ד‪ .‬גם למלמדים ודיינים וכיו“ב‬
‫לומדה תיפלות“ו‪ .‬תמיד היו בישראל נשים‬
‫מיוחדות לומדות תורה (ואף מלמדות)‪ ,‬אך‬ ‫הותר לקחת רק ׳שכר בטלה׳‪.‬‬
‫ככלל לא היה נהוג ללמד את הבנות תורה באופן‬ ‫אך למעשה הלך והתפשט הנוהג שלומדי‬
‫מסודר כמו בלימוד הבנים‪ ,‬אלא רק הכשרה‬ ‫התורה מקבלים תמיכה קבועה (הספקה) מקופת‬
‫מעשית במצוות בחוג המשפחה‪ .‬אולם בדורות‬ ‫הציבור או נדיבי העם‪ ,‬והרבנות הפכה למשרה‬
‫האחרונים התברר שחובה קדושה היא לעסוק‬ ‫בשכר‪ .‬כך הכריעו להלכה רוב חכמי ישראל (שלא‬
‫בחינוך הבנות לתורה ולייסד בתי ספר עבורן‪,‬‬ ‫כרמב“ם)‪ ,‬ובראשם הבית יוסף שקבע שגם אם‬
‫כאשר הנשים עצמן נוטלות חלק בראש לא‬ ‫הדבר אסור מעיקר הדין הרי “עת לעשות לה׳‬
‫רק בחינוך הילדים בבית אלא בחינוך הילדים‬ ‫הפרו תורתך“‪ .‬ואדמו“ר הזקן ביארה שאמנם‬
‫לתורה (כולל הבנים הקטנים)‪ .‬במבט של‬ ‫אין ללמוד מתחילה במטרה שהתורה תשמש‬
‫פנימיות התורה‪ ,‬המהפכה אינה רק ׳בדיעבד׳‪,‬‬ ‫“לצורכו“ אבל לאחר שלמד וכעת אין לו מקור‬
‫מכורח המציאות (כדי למנוע את עזיבת אורח‬ ‫פרנסה ניתן לקבל תמיכה “לצרכה“ של התורה‬
‫החיים המסורתי וכיו“ב)‪ ,‬אלא משקפת את‬ ‫שיוכל לעסוק בה‪ .‬בפועל‪ ,‬המהפכה הזו מאפשרת‬
‫עליית האשה־הנוקבא בכלל‪“ ,‬עליית המלכות“‬ ‫השקעה מרובה בתורה וגידול תלמידי חכמים‬
‫ורבנים לרוב‪ .‬בפנימיות‪ ,‬תחילה היה ׳חשד׳‬
‫לכתחילה לקראת הגאולה‪.‬‬ ‫לשימוש בתורה כאמצעי לפרנסה‪ ,‬אבל במהלך‬
‫האשה שייכת לספירת המלכות‪ ,‬ה אחרונה‬ ‫הדורות התברר שניתן לסמוך על כוונת הלומדים‬
‫בשם הוי׳‪ ,‬המקבלת מהספירות שמעליה ובפרט‬ ‫שהתורה היא המטרה והשכר הוא “לצרכה“‪.‬‬
‫מ“זעיר אנפין“‪ ,‬אות ו בשם הוי׳‪ ,‬המכוון כנגד‬ ‫כמו כן התעמקה תחושת הערבות בין התומכים‬
‫הזכר־המשפיע‪ .‬במהפכה השלישית‪ ,‬עליית‬
‫מעמד האשה‪ ,‬האות ה עולה להתכלל באות‬ ‫ללומדים‪ ,‬כשותפות של יששכר וזבולון‪.‬‬
‫ו — האשה מגלה את כח המשפיע שיש בה‪.‬‬ ‫מהפכה זו היא עליית המדות‪ ,‬ו בשם הוי׳‪,‬‬
‫מבואר בגמרא שהאשה פטורה ללמוד משום‬ ‫לתחום המוחין בכלל ובפרט לבינה‪ ,‬ה ראשונה‪.‬‬
‫שהיא פטורה מללמד‪ ,‬כיון שהיא מקבלת יותר‬ ‫במדות יש הרגשת־עצמי ודאגה לעצמי‪ ,‬ואילו‬
‫מאשר משפיעה‪ ,‬אבל בעליית האשה נחשף‬ ‫המוחין שייכים לעיסוק בתורה לשמה־לצרכה‪.‬‬
‫כח ההשפעה שלה והיא מלמדת ולומדת תורה‬ ‫גם בתוך ספירת התפארת (עיקר המדות) יש‬
‫(כמובן לא בטשטוש הגבולות בין איש לאשה‬ ‫חלוקה בין השליש העליון‪ ,‬המכוסה (תחת ׳יסוד‬

‫ופריצת גדרי הצניעות)‪.‬‬ ‫ד הלכות תלמוד תורה פ“ג ה“י‪.‬‬
‫ה הלכות תלמוד תורה ד‪ ,‬טו‪.‬‬
‫ ו סוטה פ“ג מ“ד‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫רביעיתה | תפכוהמ עברא‬ ‫הספרים‪ ,‬עם הש“ס המהודר שנקנה לחתונה‪,‬‬ ‫מהפכה רביעית‪ ,‬תורה לאומות —‬
‫השולחן ערוך וספרי המדרש והחסידות‪...‬‬ ‫עליה לתחום האצילות‬

‫המהפכה השניה מבשרת את דמות הרב‪.‬‬ ‫במהפכה הרביעית למדנו על לימוד תורה‬
‫התואר ׳רב׳ נאמר כבר על חכמי הגמרא‪ ,‬אבל‬ ‫לגוים‪ ,‬הן במטרה להפיץ את האמונה בכלל ושבע‬
‫בדורות הבאים הוא קיבל משמעות נוספת של‬ ‫מצוות בני נח והן במטרה למשוך את הראויים‬
‫עיסוק קבוע ו׳מקצוע׳‪ ,‬כמו רב העיר וכיו“ב‪,‬‬ ‫להיות גרי־צדק‪ .‬בכללות‪ ,‬היחס בין ישראל‬
‫“בזמן הזה שמקבלים רב ועוקר דירתו ממקומו‬ ‫לעמים מקביל ליחס בין עולם האצילות האלוקי‬
‫ובא לכאן וקוצבים לו שכירתו כמו שמשכירים‬ ‫לעולמות התחתונים‪ ,‬בריאה יצירה ועשיה‪.‬‬
‫פועל“יא‪ .‬לפי הרמב“ם‪ ,‬תלמידי החכמים הגדולים‬ ‫תיקון האומות להיות בדרגת חסידי אומות‬
‫ביותר אינם רשאים להיות ׳רבנים׳ כאלה‪ ,‬כיון‬ ‫העולם (ואף גר תושב‪ ,‬כאשר היובל נוהג)‪ ,‬היא‬
‫שעליהם לעמול קשה לפרנסתם‪ ,‬אבל המהפכה‬ ‫העלאתם לתחום עולם הבריאה‪ ,‬שבו יש הכרה‬
‫השניה ׳שחררה׳ במידה רבה את הרבנים מ“עול‬ ‫מפורשת בכך שהם נבראים יש מאין‪ ,‬אך העיקר‬
‫דרך ארץ“ ואיפשרה להם להקדיש את זמנם‬ ‫הוא להגיע אל אותן נשמות גדולות של הגרים‬
‫(כשמעיה ואבטליוןז) הנכנסים דרך ה׳שער׳ של‬
‫ומרצם ללמוד וללמד‪.‬‬ ‫ספירת המלכות ונכנסים לתחום עולם האצילות‬
‫המהפכה השלישית מבשרת כמובן את‬ ‫האלוקי להיות כישראל‪“ .‬׳אשרי כל ירא ה׳ ההולך‬
‫הופעת האשה הלומדת‪ ,‬אבל נתבונן בדמות‬ ‫בדרכיו׳ אלו הגרים שהם יראי ה׳ שהם באשרי‬
‫נוספת הקשורה לכך ברובד פנימי יותר והיא‬
‫דמות הרבי בחסידות‪ .‬כלומר‪ ,‬תנועת החסידות‪,‬‬ ‫כשם שנאמר בישראל ׳אשריך ישראל׳“ח‪.‬‬
‫עם דמות הרבי־הצדיק בראשה‪ ,‬מאפשרת‬
‫למהפכה השלישית שתיעשה בצורה מתוקנת‬ ‫ארבע דמויות במהפכות‬
‫(ולא לחנם‪ ,‬גדול ׳המהפכנים׳ בזה הוא הרבי‬
‫מליובאוויטש)‪ .‬הדגש של החסידות על עבודת‬ ‫ארבע המהפכות מתקשרות לארבע דמויות‬
‫ה׳ בשמחה‪ ,‬פנימיות התורה‪ ,‬וחשיבות אהבת‬ ‫שונות‪ ,‬ליתר דיוק ארבעה ׳טיפוסים׳ שונים‪ ,‬בעם‬
‫ישראל והקהילה החמה — כל זה מאפשר‬
‫לנשים להתקשר לדמות הרבי ולהיות ׳חסידה׳‬ ‫ישראלט‪:‬‬
‫ושליחה של הרבי בדיוק כבעלה (ואף יותר‬ ‫המהפכה הראשונה מבשרת את הופעת‬
‫ממנו)‪ .‬אשה שיש לה רבי — התורה שלה לא‬ ‫הדמות של “יודע ספר“י‪ .‬אמנם גם לפני המהפכה‬
‫תהיה תיפלות! באופן פשוט‪ ,‬השייכות לרבי‬ ‫היו עשרים וארבעה ספרי התנ“ך (ומי שאינו‬
‫נותנת מסגרת שומרת של יראת שמים ועבודה‬ ‫יודע אלף־בית לא היה יודע לקרוא בהם)‪ ,‬אך‬
‫פנימית‪ ,‬וכך אין חשש לנצל את הידע התורני‬ ‫אינה דומה קריאה בתורה ובנביא ללימוד בגמרא‬
‫לערמומיות שלילית‪ .‬ועוד נקודה עיקרית‪ :‬רבי‬ ‫למשל‪ .‬הטיפוס של היהודי היושב והוגה בגמרא‪,‬‬
‫נחמן לימד שיש “לעשות מהתורות תפלות“יב‪,‬‬ ‫שקוע ליד ארון הספרים בירכתי בית המדרש‪,‬‬
‫להפוך את ידיעת התורה הבאה מלמעלה למטה‬ ‫מעיין בתכריך של דפים בלכתו בדרך‪ ,‬הבקי‬
‫לתפילה הנובעת מלמטה למעלה — זו דרך‬ ‫בספרות התורנית ואוהב אותה — זהו יודע‬
‫לימוד התורה של האשה‪ ,‬החווה את התוכן‬ ‫ספר שנולד מהמהפכה הראשונה‪ .‬כך נבנה הבית‬
‫הלימודי ב“בינת הלב“ הפנימית ומיד ׳מתרגמת׳‬ ‫היהודי המסורתי שבו תופס מקום של כבוד ארון‬

‫י א שו“ת חת“ס יו“ד סי׳ רל‪.‬‬ ‫ ז ראה מדור פרקי אבות בגליון זה‪.‬‬
‫י ב הקדמת הספר לקוטי תפלות‪.‬‬ ‫ח במדבר רבה ח‪ ,‬ט‪ ,‬עיי“ש‪.‬‬

‫ ט להרחבה ראו שיעור אור לז׳ שבט תשע“ה‪.‬‬
‫י מקור הביטוי ע“פ ישעיה כט‪ ,‬יב‪ ,‬ושם הכוונה למי שיודע‬
‫לקרוא‪ .‬בספרי הראשונים נמצא הרבה במשמעות של בעל ידיעה‬

‫בסיסית לכל הפחות בתלמוד ובפוסקים‪.‬‬

‫רביעיתה | תפכוהמ עברא‬ ‫‪32‬‬

‫במידה מסוימת‪ ,‬אומות העולם מצפים‬ ‫את התורה לתפלה‪ .‬לעשות מהתורות תפלות‬
‫למשיח עוד יותר מאתנו! אמנם אנו מצפים‬ ‫מציל מתורה שהיא תיפלות! יותר מזה‪ ,‬הרבי‬
‫מאד לגאולה השלמה בביאת המשיח ושלמות‬ ‫עצמו צריך ׳חסידות׳ ולא רק חסידים — כדי‬
‫קיום התורה והמצוות‪ ,‬אך סוף סוף אנו לומדים‬ ‫שהצדיק יהיה באמת רבי‪“ ,‬ראש בני ישראל“‪,‬‬
‫תורה ומקיימים מצוות גם בזמן הגלות (עד‬ ‫יש צורך בהתקשרות הנובעת מלמטה‪ ,‬ב“אור‬
‫שיכול מישהו לטעות ולומר כאילו אנחנו יכולים‬
‫לחזור לפולין‪ ,‬ח“ו)‪ ,‬גם ללא ה׳ציור׳ הממשי של‬ ‫חוזר“ של האשה‪.‬‬
‫משיח ומקדש וכו׳‪ ,‬אבל הגוי חייב את הדמות‬ ‫המהפכה הרביעית קשורה במיוחד לדמות‬
‫הממשית של המשיח‪ .‬לא לחנם הנצרות (עדיין‬ ‫המשיח‪ .‬ראשית‪ ,‬הפצת התורה והאמונה לכל‬
‫הדת הדומיננטית בעולם) לקחה דמות של‬ ‫אומות העולם היא יעוד משיחי מובהק‪ ,‬כמודגש‬
‫יהודי והפכה אותו ל׳מושיע׳ — כיון שהגויים‬ ‫בדברי הנביאים כמו “ ְו ָה ְלכּו ַעִּמים ַרִּבים ְוָא ְמרּו‬
‫באמת זקוקים לדמות של מושיע‪ ,‬מושיע אמיתי‬ ‫ְלכּו ְו ַנ ֲע ֶלה ֶאל ַהר ה׳ ֶאל ּ ֵבית ֱא־ל ֹ ֵהי יַ ֲעקֹב ְויֹ ֵרנּו‬
‫בשר ודם (השולל בתכלית עבודה זרה‪ ,‬הפוך‬ ‫ִמ ְּד ָר ָכיו [רד“ק‪ :‬והמורה הוא מלך המשיח] ְו ֵנ ְל ָכה‬
‫מאותו האיש)‪ .‬כמו שדמות הרבי באה יחד‬ ‫ְּבאְֹרחֹ ָתיו ִּכי ִמִּצּיוֹן ּ ֵת ֵצא תוֹ ָרה ּו ְד ַבר ה׳ ִמירּוׁ ָש ִָלם‪.‬‬
‫עם “אור חוזר“ של עליית מעמד האשה‪ ,‬כך‬ ‫ְוׁ ָש ַפט [ראב“ע‪ :‬השופט והוא המשיח] ּ ֵבין ַהּגוִֹים‬
‫הופעת המשיח באה מתוך “אור חוזר“ של‬ ‫ְוהוֹ ִכי ַח ְל ַעִּמים ַרִּבים ְו ִכְּתתּו ַח ְרבוֹ ָתם ְל ִאִּתים‬
‫אומות העולם המצפות למשיח האמיתי‪ ,‬כמו‬ ‫ַו ֲח ִניתוֹ ֵתי ֶהם ְל ַמ ְז ֵמרוֹת ל ֹא ִיָּׂשא גוֹי ֶאל ּגוֹי ֶח ֶרב‬
‫שמתאר הרמב“םטו שהנצרות והאסלאם הכינו‬ ‫ְול ֹא ִי ְל ְמדּו עוֹד ִמ ְל ָח ָמה“יג‪ .‬וכדברי הרמב“ם‬
‫את העולם לקראת המשיח וכאשר יבוא המשיח‬ ‫“שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה‬
‫באמת הם יכירו בשקרם‪ .‬למעשה‪ ,‬נלמד מכאן‬ ‫יהיה יתר משלמה‪ ,‬ונביא גדול הוא קרוב למשה‬
‫שהפצת התורה לאומות העולם באה יחד עם‬ ‫רבינו‪ ,‬ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך‬
‫מסר ׳משיחי׳ מפורש‪ :‬לא להחביא ולהתנצל‬ ‫ה׳‪ ,‬ויבואו כל הגוים לשומעו“יד‪ .‬בעוד אנחנו‬
‫אלא לדבר בפשטות ובגלוי על מלך המשיח‬ ‫מחפשים ׳היתרים׳ ללמד תורה לאומות‪ ,‬המשיח‬
‫רואה בכך את עיקר השליחות שלו‪“ ,‬לתקן עולם‬
‫שיבוא ויתגלה במהרה בימינו‪.‬‬
‫במלכות ש־די וכל בני בשר יקראו בשמך“‪.‬‬

‫טו הלכות מלכים פי“א ה“ד‪.‬‬ ‫יג ישעיה ב‪ ,‬ג־ד‪.‬‬
‫י ד הלכות תשובה פ“ט ה“ב‪.‬‬

‫מבחן הקנאות‬

‫שני תנאים עיקריים לקנאות שתהיה טהורה ואמתית‪ :‬א‪ .‬שתהיה ללא נגיעות‪ .‬ב‪ .‬שתבוא מתוך‬
‫אהבת ישראל‪ .‬פינחס במעשה הקנאות שלו לא קיווה לשכר ותגמול‪ ,‬אדרבה הוא הסתכן בעצמו‬
‫(ולפי ההלכה זמרי היה יכול להתגונן ולהרוג את פינחס!) וזכה תחילה לקיתונות של בוז‪ .‬מעשהו‬

‫נבע מאהבת ישראל‪ ,‬לאחר שראה את המגפה ונזעק להצלה‪" ,‬ויכפר על בני ישראל"‪.‬‬

‫לחיות עם הזמן‬

‫ןילרקמ המלש יבר | רופיס‬ ‫‪33‬ס‬
‫הסיפור החסידי‬
‫רבי שלמה מקרלין | וארשתיך לי באמונה‬

‫רבי שלמה הלוי סג“ל נולד בשנת תצ“ח לאביו רבי מאיר‪ .‬היה תלמיד מובהק למגיד‬
‫ממעזריטש ורבי אהרון מקרלין‪ ,‬ומראשי החסידות בליטא‪ .‬נודע כבעל מופת מופלא‪ ,‬ורגיל‬
‫היה לומר כי “המופת הגדול ביותר הוא להכניס לתוך לבו של ישראל שפע קודש‪ ,‬שיהיה‬

‫ביכולתו להתפלל לה׳ יתברך“‪ .‬רבי שלמה תבע בחריפות אהבת ה׳ ויראתו גם בעת למוד‬
‫התורה‪ ,‬וידידו אדמו“ר הזקן אמר עליו כי “הוא חי טפח מעל הקרקע“‪ .‬לאחר פטירת רבי‬
‫אהרון מקרלין בשנת תקל“ב מילא את מקומו בקרלין‪ ,‬ובי“ז בתמוז ה׳תקנ“ב‪ ,‬בהיותו בן‬
‫‪ ,52‬נורה ברגלו על ידי קוזאק בזמן קבלת שבת‪ .‬לאחר פציעתו סיפר שנגזרה גזירה קשה‬
‫על מחצית מעם ישראל‪ ,‬אך הוא הסכים להיות כופר נפשם‪ .‬הצדיק מסר את נפשו ומת על‬
‫קידוש ה׳ לאחר חמישה ימים‪ ,‬בכ“ב תמוז‪ .‬מבין תלמידיו הרבים‪ ,‬שלשת המפורסמים היו‬
‫רבי אשר מסטולין — בנו של רבי אהרון מקרלין — שמילא את מקומו בקרלין‪ ,‬רבי מרדכי‬

‫מלעכוויטש [ממנו יצאו שושלות קוברין‪ ,‬סלונים ועוד] ורבי אורי ׳השרף׳ מסטריליסק‪.‬‬

‫את הפסוק “וארשתיך לי“‪ ,‬וכשנכנס החסיד‬ ‫אחד מחשובי חסידי אדמו“ר הזקן סבל‬
‫עמד רבי שלמה במילים “וארשתיך לי באמונה“‪.‬‬ ‫ממחשבות זרות שהטרידו את דעתו‪ ,‬בפרט‬
‫כאשר שמע זאת האורח‪ ,‬התחולל משהו‬ ‫בענייני אמונה (לפי ערך אותו חסיד‪ ,‬שהיה‬
‫בראשו ולבו וכל קושיותיו נעלמו לנצח‪ .‬הצדיק‬ ‫כנראה אדם גדול)‪ .‬הלך החסיד אל רבו ופרש‬
‫אפילו לא דבר איתו‪ ,‬אך שלש מילים מתפילתו‬ ‫לפניו ביחידות את קשייו‪ ,‬והרבי הואיל לומר‬
‫פתרו לתמיד את מצוקת החסיד (לא מסופר‬ ‫לפניו ביחידות מאמר חסידות‪ ,‬זכות השמורה‬
‫כיצד ידע החסיד שהפעם יחזיק מעמד‪ ,‬אך‬ ‫רק לגדולי החסידים‪ .‬המאמר יישב לחסיד את‬
‫“לב יודע מרת נפשו“‪ ,‬וכנראה יודע גם לחוש‬ ‫הראש‪ ,‬אך לא לאורך זמן‪ .‬כעבור כמה חדשים‬
‫חזרו הלבטים להציק והחסיד חזר אל הרבי‪.‬‬
‫את הרפואה השלמה)‪.‬‬ ‫שוב הקדיש לו הרבי את כל כולו‪ ,‬ואמר בפניו‬
‫בלי שהיות עזב החסיד את בית המדרש‪,‬‬ ‫מאמר נוסף — שאף הוא הועיל לזמן קצר‪ .‬בפעם‬
‫נסע בחזרה לרבו אדמו“ר הזקן‪ ,‬נכנס ליחידות‬ ‫השלישית‪ ,‬הגיע החסיד אל הרבי לשמוע מפיו‬
‫ושאל‪ :‬מדוע שלש מילים שלא הופנו אלי‪,‬‬ ‫מאמר‪ ,‬אך כאשר צצו שוב מחשבות מעיקות‬
‫הועילו לי יותר משלושה מאמרי חסידות‬ ‫לאחר מחצית השנה‪ ,‬החליט לנסוע אל רבי‬
‫מיוחדים? אמר לו אדמו“ר הזקן‪ ,‬בניגון כדרכו‪,‬‬ ‫שלמה מקרלין‪ ,‬שפעל בסמיכות למקומו של‬
‫“כי מציון תצא תורה ודבר הוי׳ מירושלים“‪ .‬שני‬ ‫האדמו“ר הזקן (מעשה לא שגרתי לחסיד חב“ד)‪.‬‬
‫סוגי צדיקים ישנם‪ :‬צדיק אחד שנקרא “ציון“‪,‬‬ ‫הגיע החסיד לקרלין בשעת בוקר‪ ,‬נכנס‬
‫וכל מה שפועל הוא על ידי התורה שהוא אומר‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬וראה את רבי שלמה מקרלין‬
‫(ובכך רמז על עצמו)‪ ,‬אבל יש צדיק אחר שהוא‬ ‫מניח תפילין לפני תפילת שחרית‪ .‬בעת קשירת‬
‫פועל רק ב“דבר ה׳“‪ ,‬באיזה ׳ווארט׳ שיש בו‬ ‫רצועת התפילין על האצבע יש הנוהגים לומר‬
‫עוצמה אלוקית‪ ,‬אך אינו תורה (וכזה הוא רבי‬
‫שלמה מקרלין)‪ .‬בשביל זה צריך הצדיק להיות‬ ‫נערך ע"י יהודה הס‪.‬‬

‫“ירושלים“‪ ,‬שלמות היראה‪.‬‬

‫ןילרקמ המלש יבר | רופיס‬ ‫‪34‬‬

‫לימוד התורה‪ ,‬המתחדשת על ידי ׳משה רבינו‬ ‫שני הצדיקים והחסיד מתגלים כאן‬
‫שבכל דור׳‪ ,‬ולא מהפך חד פעמי של מלאך‪ .‬אך‬ ‫בתפארתם‪ :‬אדמו“ר הזקן באהבה ובתשומת‬
‫ישנה מעלה גדולה ב“דבר הוי׳“‪ ,‬הדיבור הקצר‬ ‫הלב‪ ,‬רבי שלמה מקרלין באמונה בוערת המכלה‬
‫המנכיח את ה׳ בבהירות וחושף את נשמת‬ ‫ְכרגע את הספקות‪ ,‬והחסיד עצמו בנכונות‬
‫הצדיק כולה דרך מילותיו‪ .‬בניגוד לתורה‪ ,‬שיכולה‬ ‫לסטות מהמקובל אך להישאר חסיד נאמן לרבו‪.‬‬
‫להיתפס כנפרדת מנותנה‪ ,‬דבר הוי׳ קרוי על שמו‬ ‫דבר זה כשלעצמו מפליא‪ .‬החסיד קיבל‬
‫לכאורה הוכחה שדרכו של רבו אינה מועילה‬
‫בלי מסכים וכיסויים‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬אך מיד חוזר אליו לאחר שקיבל את מבוקשו‬
‫כדי להגיע למדרגה זו נצרכת יראה שלמה‬ ‫בבימ“ד אחר‪ .‬מדוע אינו מתעכב לרגע‪ ,‬לפחות‬
‫ואמיתית‪ ,‬יראה הרואה למולה את האין סוף‬ ‫בכדי לדבר עם הצדיק שחילץ אותו ממצוקתו?‬
‫בתוך העולם המבלבל‪ .‬עם זאת‪ ,‬אף שהיראה‬ ‫אלא שזהו בדיוק אופיו של חסיד חב“די‪,‬‬
‫היא רגש‪ ,‬הקשר בינה לבין התורה השכלית גדול‬ ‫היודע להבחין בין מקרה פרטי לבין העניין‬
‫בכללותו‪ .‬גם אם מעניין אותו להבין מה קרה כאן‪,‬‬
‫מכפי שנדמה‪.‬‬ ‫את עצם התקשרותו לרבו והאמונה בתורתו הוא‬
‫האמונה כשלעצמה נעלמת לגמרי ממודעות‬ ‫אינו זונח בכהוא זה‪ .‬לדידו‪ ,‬תורת רבו מיטיבה‬
‫האדם‪ ,‬ויש צורך לגלות אותה בתוך הנפש‪ .‬זאת‬ ‫יותר מכל‪ ,‬להעלות את העולם כולו לה׳‪ ,‬וגם אם‬
‫עושה החכמה‪ ,‬ההופכת את החוויה החמקמקה‬ ‫חסר לו דבר מה חייו בכללם עדיין שייכים לשם‪.‬‬
‫להנחת יסוד מובחנת‪ .‬החסיד נתקל בקושי לעבור‬ ‫כך אנו זוכים להבנה מיוחדת אודות דרכיהם‬
‫את התהליך הזה‪ ,‬ולכן חווה ספקות באמונה‪.‬‬ ‫השונות של שני הצדיקים‪ ,‬בעל התורה ובעל‬
‫האדמו“ר הזקן ניסה לעורר זאת באמצעות היבט‬ ‫היראה (׳ציון׳ ו׳ירושלים׳ בלשון אדמו“ר הזקן)‪.‬‬
‫אחד של החכמה ודרש בפניו דרושים עמוקים‪.‬‬ ‫להשפעת התורה‪ ,‬מסתבר‪ ,‬יש תאריך תפוגה‪.‬‬
‫רבי שלמה מקרלין לעומתו‪ ,‬נאחז ביראה שחוויה‬ ‫כשם שהאדם אינו יכול להתבטל מלימוד התורה‬
‫כזו מעוררת‪ ,‬ובאמצעותה ניסח במילים קצרות‬ ‫על סמך לימודיו בימי ילדותו‪ ,‬כך אין החסיד‬
‫מסוגל להתחיות יותר מחצי שנה מכח מאמר‬
‫את אותה הנחת יסוד‪.‬‬ ‫אחד בלא להוסיף ולחדש בו לאור מצבו העכשוי‪.‬‬
‫באומרו “וארשתיך לי באמונה“ רומז רבי‬ ‫צדיקים שעניינם תורה תובעים התחדשות‬
‫שלמה לחסיד‪ :‬הנח לניסיונות להוכיח את‬ ‫מתמדת‪ ,‬דבר שהיה כנראה למעלה מכוחותיו‬
‫אמונתך‪ ,‬והיקשר בה כפי שכלה נקשרת בחתנה‪.‬‬
‫זוג המחליט להנשא לא עושה זאת לאחר שבדק‬ ‫של אותו חסיד‪.‬‬
‫את כל האפשרויות האחרות‪ ,‬ואם תהרהר הכלה‬ ‫לעומת בעלי התורה המשתנים תמיד‪ ,‬ישנם‬
‫תחת חופתה בכל אלה שלא נישאה להם‪ ,‬מצבם‬ ‫צדיקים הדומים יותר למלאכים‪ .‬עבודתם קבועה‬
‫יהיה עגום‪ ...‬הביטחון בבחירה מגיע רק לאחר‬ ‫ונצחית‪ ,‬והם אינם מתבלבלים מספקות באמונה‪.‬‬
‫ההסכמה להשליך את הספקות‪ ,‬ולא לאחר‬ ‫התורה בעיניהם היא הארה חד פעמית‪ ,‬המספיקה‬
‫להם לחיים שלמים‪ .‬התחדשות התורה היא‬
‫חיטוט בהם (שלא יגמר לעולם)‪.‬‬ ‫תוספת גיוון ועניין מבחינתם (כפי שהמלאכים‬
‫לכאורה‪ ,‬הסיפור מסתיים כאן‪ .‬אך כל שדכן‬ ‫מתעניינים בתורתם של דרי מטה)‪ ,‬אך היא איננה‬
‫יודע‪ ,‬שלאחר החופה מגיעים החיים עצמם‪ .‬רק‬ ‫עיקר החיים‪ .‬צדיק כזה יכול לקבוע בנפש‪ ,‬בשלש‬
‫אז נקשרים בני הזוג זה לזו בקשר חדש‪ ,‬של‬ ‫מילים‪ ,‬יתד מוצקה של אמונה שאינה תלויה‬
‫היכרות עמוקה וחיבור פנימי‪ .‬שלב זה מתבטא‬
‫בסיומו של הפסוק‪“ :‬וידעת את ה׳“‪ ,‬וזאת קיבל‬ ‫בשינויים שעובר האדם‪.‬‬
‫החסיד דווקא לאחר חזרתו אל האדמו“ר הזקן‪.‬‬ ‫אמנם עבור חסיד חב“ד הדרך העיקרית היא‬
‫ברגע ששוחרר מנטל ההתלבטות‪ ,‬סייעה לו‬

‫התורה לממש את החלטתו בפועל‪.‬‬

‫‪35‬מ‬
‫מענות ותשובות‬
‫שו“ת עם הרב‬

‫תחומי החיים)‪ .‬בשלב מסוים‪,‬‬ ‫שליחות מול הכנה‬ ‫לא מספיק ללמוד‬
‫אחרי עוד עיכוב בשליחות‪ ,‬נפלה‬
‫עלי מרה שחורה וחשבתי שאולי‬ ‫יש לי שתי אפשרויות בעבודה‬ ‫מאז שהתחתנתי אני מרגיש‬
‫כל הקשיים מעידים שאיננו בכיוון‬ ‫החינוכית‪ :‬לעבוד במוסד קרוב‬ ‫שאין לי מספיק זמן ללמוד מעבר‬
‫הנכון וה׳ רוצה שנעסוק בענין אחר‪.‬‬ ‫לביתי‪ ,‬שאינו חסידי בדווקא‪ ,‬או‬ ‫ללימודים הקבועים שלי‪ .‬חסר לי‬
‫כששאלתי על זה באג“ק‪ ,‬המענה‬ ‫לעבוד רחוק יותר במוסד שאני‬ ‫הרבה רקע בחסידות ויש הרבה‬
‫שקבלתי הוא שעם ישראל בכלל‬ ‫מזדהה לגמרי עם הקו שלו‪.‬‬ ‫ספרים ומאמרים שהייתי רוצה‬
‫וחסידים בפרט‪ ,‬מורגלים בעליות‬ ‫ללמוד‪ ,‬אבל אני לא מוצא את‬
‫וירידות ואין מה להתרגש מכך‪ ,‬רק‬ ‫אשמח לעצת הרב‪.‬‬ ‫הזמן‪ .‬אפילו את גליון ׳נפלאות׳‬
‫אני בקושי מצליח ללמוד בשבת‪.‬‬
‫להיות מרוכז בשליחות‪.‬‬ ‫מענה‪:‬‬ ‫הספר האחרון שהתחלתי ללמוד‬
‫הוא ׳דרך מצותיך׳‪ ,‬אבל גם בזה‬
‫מענה‪:‬‬ ‫אם תוכל להיות שליח שמפיץ‬ ‫לא הצלחתי להתמיד‪ .‬אשמח‬
‫במוסד הקרוב את דברי‬
‫ברכת הצלחה רבה בשליחות!‬ ‫החסידות — לכתחילה‪ ,‬באופן‬ ‫לעצת הרב‪.‬‬
‫הכלל — כל פעם צריך ירידה‬ ‫חופשי‪ ,‬בלי הסוואה והסתתרות‬
‫קטנה לצורך עליה גדולה‪ ,‬נמצא‬ ‫— טוב לעשות זאת‪ ,‬ויש בכך‬ ‫מענה‪:‬‬
‫שכל פעם הירידה־קטנה היא‬ ‫גם מעלה של שליחות‪ .‬אם‬
‫סימן טוב לעליה שתבוא תכף‬ ‫אתה עדיין צריך להתעצם עם‬ ‫חז“ל לימדונו ש“תפסת‬
‫[ולא רק שאין מה להתפעל‬ ‫התכנים של החסידות‪ ,‬כדאי‬ ‫מרובה לא תפסת“‪ .‬עליך‬
‫מהירידה אלא שיש לשמוח]‪.‬‬ ‫שקודם תעבוד במוסד עם‬ ‫למצוא חברותא קבועה בספר‬
‫לפעמים‪ ,‬אם זוכים‪ ,‬הירידה־‬ ‫עוד אנשים שעסוקים בכך —‬ ‫אחד — בשעה קבועה —‬
‫קטנה — נקודת האין —‬ ‫כדי להיות מוכן‪ ,‬אם ירצה ה׳‪,‬‬ ‫ולהתמיד בו‪ .‬אם התחלת את‬
‫נבלעת בין העליות כך שלא‬ ‫לשליחות עוד יותר מאתגרת‪.‬‬ ‫דרך מצותיך — זו אפשרות‬
‫מרגישים אותה כמציאות בפני‬
‫עצמה כלל אלא כחלק מהעליה‬ ‫> עדכון‬ ‫טובה מאוד‪.‬‬
‫המתמדת‪ .‬נא לדווח לעתים‬ ‫אם תעמוד בזה וגם תצליח‬
‫קרובות ובשורות טובות בכל‪.‬‬ ‫מאז המעבר לשליחות החדשה‪,‬‬ ‫לקרוא כל שבוע “נפלאות“‬
‫חווינו עליות וירידות רבות‪ ,‬בכל‬ ‫מכריכה לכריכה — זה‬
‫שבועיים היה אתגר חדש (בכל‬
‫מושלם!‪ ‬‬

‫‪36‬ר‬

‫רמז בפרשה‬

‫מתמטיקה בפרשת השבוע | רבות בנות עשו חיל‬

‫הקדמי (לשון “קדמון“) של ְצ ָל ְפ ָחד ִאּיֺוב שווה‬ ‫פרשתנו מספרת על ה בנות צלפחד החכמות‬
‫שזכו לחדש הלכה בתורה ביחס לבת היורשת‬
‫‪ 900‬או ל ברבוע‪ ,‬סוד ה“לב היהודי“‪.‬‬ ‫את אביה‪ .‬בנותיו האחרונות של איוב מקבילות‬
‫לבנות צלפחד‪ .‬עליהן נאמר‪ַ “ ,‬והוי׳ ּ ֵב ַרְך ֶאת‬
‫ראשי תבות ְצ ָל ְפ ָחד ִאּיֺוב צא שהוא משולש‬ ‫ַא ֲח ִרית ִאּיֺוב ֵמ ֵראִׁשתֺו‪ַ ...‬ו ְי ִהי לֺו ִׁש ְב ָע ָנה ָב ִנים‬
‫ְוׁ ָשלֺוׁש ּ ָבנֺות‪ַ .‬וִּי ְק ָרא ׁ ֵשם ָהַא ַחת ְי ִמי ָמה ְוׁ ֵשם‬
‫‪ 91 .13‬הוא גם הפירמידה המרובעת של ‪ ,6‬דהיינו‬ ‫ַהֵּׁש ִנית ְק ִצי ָעה ְוׁ ֵשם ַהׁ ְּש ִליִׁשית ֶק ֶרן ַהּפּוְך‪ְ .‬ול ֹא‬
‫ִנ ְמ ָצא ָנִׁשים ָיפֺות ִּכ ְבנֺות ִאּיֺוב ְּב ָכל ָהָא ֶרץ ַוִּיּ ֵתן‬
‫סכום הריבועים מ־‪ 1‬עד ‪ 6‬ברבוע‪ .‬שאר האותיות‬ ‫ָל ֶהם ֲא ִבי ֶהם ַנ ֲח ָלה ְּבתֺוְך ֲא ֵחי ֶהם‪ַ .‬ו ְי ִחי ִאּיֺוב ַא ֲח ֵרי‬
‫זֹאת ֵמָאה ְוַא ְרּ ָב ִעים ׁ ָש ָנה‪( “...‬איוב מב‪ ,‬יד־טז)‪ .‬כמו‬
‫שוות ‪( 140‬שנות איוב הנזכרות אחרי שהוליד‬ ‫ה בנות צלפחד‪ ,‬גם ג בנות איוב ירשו אותו‪ .‬ה ו־ג‬
‫הם חתך הזהב של ח‪ ,‬לפי סדרת מספרי אהבה‬
‫את בנותיו) שהוא גם הפירמידה המרובעת של ‪.7‬‬
‫(‪ 8 ,5 ,3 ,2 ,1 ,1‬וכו׳)‪.‬‬
‫יוצא אם כן שסכום של שתי פירמידות מרובעות‬ ‫בנות איוב היו כמו מוחין (ג“ר) לאחיהן (ז“ת)‬
‫והן מסמלות את עלית הנוקבא לעתיד לבוא‪.‬‬
‫שווה למספר משולש‪:‬‬ ‫בנות צלפחד גם הן קשורות עם גילוי שער ה־ן‪,‬‬
‫שער החמישים של הבינה‪ ,‬הרמוז באות ן רבתי‬
‫‪6┴ 7 = 21‬‬
‫של “ ִמְׁשּ ָפ ָטן“ (במדבר כז‪ ,‬ה) אותו השיגו בחייהן‪,‬‬
‫זו למעשה תופעה מאד נדירה כיוון שישנן‬
‫מה שלא השיג משה אלא בשעת הסתלקותו‪.‬‬
‫רק עוד שתי שלשות (‪ )1 ,1 ,0‬ו־(‪ )1 ,2 ,3‬שתתנה‬ ‫שער הנון נקרא גם “היובל הגדול“ והוא סוד‬
‫הנחלה (“טובה חכמה עם נחלה“)‪ .‬צ ל פ‬
‫תוצאה דומה (ראו סדרה ‪ A309009‬ב־‪.)oeis.org‬‬ ‫והנה‪ ,‬ב ְצ ָל ְפ ָחד ו ִאּיֺוב ‪ 9‬אותיות ח ד א‬
‫ואפשר לציירן בצורת הרבוע של ‪ .3‬י ו ב‬
‫בנות צלפחד הן ַמ ְח ָלה נֹ ָעה ָח ְג ָלה ִמ ְלּ ָכה‬ ‫פנות הרבוע‪ ,‬צפיב עולות ‪ 182‬או יַ ֲעקֹב שהוא ‪7‬‬
‫פעמים הוי׳‪ .‬לבד מהפנות‪ ,‬שאר האותיות עולות‬
‫ִת ְר ָצה וערך שמותן עולה ‪ 1044‬או ‪ 29‬פעמים‬
‫‪ 49‬או ‪ 7‬ברבוע‪.‬‬
‫‪( 62‬וכן ָח ְג ָלה ועוד ָח ְג ָלה ברבוע פרטי)‪ .‬שמות‬ ‫ְצ ָל ְפ ָחד ִאּיֺוב ביחד משלימים ל־‪ ,231‬רלא‬
‫שערים (כמו נ שערי בינה) של בחינת קדמון (ראו‬
‫בנות איוב ְי ִמי ָמה ְק ִצי ָעה ֶק ֶרן ַהּפּוְך וערך שמותן‬ ‫שער היחוד לאדה“א פרק י והלאה) עליו נאמר “ׁ ִש ֵער‬
‫ְּב ַע ְצמֺו ְּבכֹ ַח“ ועל פי הפסוק‪“ ,‬נֺו ָדע ּ ַבׁ ְּש ָע ִרים‬
‫עולה ‪ 841‬או ‪ 292‬שהוא גם השראה של ‪212( 21‬‬ ‫ּ ַב ְע ָלּה גו׳“ (משלי לא‪ ,‬כג) ודוקא כשהוא נקרא‬
‫“ּ ַב ְע ָלּה“ כמו‪ֵ “ ,‬אׁ ֶשת ַחִיל ֲע ֶט ֶרת ּ ַב ְע ָלּה“ (שם יב‪,‬‬
‫ועוד ‪ .)202‬ביחד שמותיהן עולים ‪ 1885‬ששווה‬ ‫ד)‪ 231 .‬הוא גם ֶא ְהיֶה (שם הבינה) במשולש‪ .‬חלק‬

‫ֲא־דֹ ָני (שם המלכות‪ ,‬אשה‪ ,‬שתעלה לעתיד לבוא)‬

‫פעמים ‪( 29‬כאשר ‪ 29‬שווה ֲא־דֹ ָני במספר סדורי)‪.‬‬

‫בשמות ‪ 8‬הבנות ‪ 36‬אותיות‪ ,‬אותן ניתן‬

‫לצייר כמשולש ‪( 8‬וכרבוע של ‪ .)6‬כשנוסיף‬

‫צלפחדא י ו ב‬ ‫את אותיות ְצ ָל ְפ ָחד ִאּיֺוב‬
‫מחלה נ עהח‬ ‫תתווספנה ‪ 9‬אותיות‬
‫ג להמלכה‬ ‫ובסך הכל ‪ָ( 45‬א ָדם או‬
‫תרצה י מ‬ ‫ָמה) אותיות אותן ניתן‬
‫י מהקצ‬
‫י עהק‬ ‫לצייר כמשולש של ‪.9‬‬
‫רןה‬ ‫השלמת צלפחד איוב‬
‫פו‬
‫ך‬

‫ו־ח הבנות נראית יפה שכן ערך כולם יחד ‪2116‬‬

‫שהוא מספר רבוע‪ 462 :‬ששווה ‪ 4‬פעמים ּ ַת ֲענּוג‬

‫( ַחּיָה־ ֶח ְד ָוה ברבוע)! והנה‪ 46 ,‬הוא ערך ָח ְג ָלה‪,‬‬

‫היא הכלל־השרש של הכל‪ ,‬לשון‪ַ :‬חג ָלּה‪.‬‬

‫עריכה‪ :‬הרב משה גנוט‬

‫ישראל דיללי המדור‬ ‫‪37‬י‬
‫ָאנֹ ִכי ְו ַה ְי ָל ִדים‬
‫המדור לילדי ישראל‬
‫ַאך ְ ְּבגוֺרָל י ְחַ ּלֵק‬

‫ְּד ָר ִכים נֺו ָספֺות‪.‬‬ ‫ַעם ִיְׂש ָר ֵאל עֺו ֵמד ְל ִהּ ָכ ֵנס ָלָא ֶרץ‪,‬‬
‫ַהֶּד ֶרְך ַהׁ ְּש ִנּ ָיה ַל ֲע ִרי ַכת ַה ֲח ֻלָּקה‬ ‫ְל ִהּ ָל ֵחם ּ ָב ַעִּמים ַהּיֺוְׁש ִבים ּ ָבּה ְו ָל ֶרׁ ֶשת‬
‫ִהיא “ ַעל ִּפי ה׳“‪ֵ ּ .‬כי ַצד יֺו ְד ִעים? ּ ָפׁשּוט‬ ‫אֺו ָתּה ְל ַנ ֲח ָלה‪ִ .‬מי ׁ ֶשְּכ ָבר ָל ַמד ֶאת‬
‫ׁשֺו ֲא ִלים ּ ָבאּו ִרים ְו ֻתִּמים ּו ְמ ַקְּב ִלים ֶאת‬ ‫ֵס ֶפר ְיהֺוׁ ֻש ַע יֺו ֵד ַע‪ֶ ׁ ,‬שִּמ ְל ָחמֺות ִּכּבּוׁש‬
‫ְּתׁשּו ָבתֺו ַהְּיִׁשי ָרה ׁ ֶשל ה׳‪ַ ּ .‬כּמּו ָבן‪ ,‬ל ֹא ּ ָכל‬ ‫ָהָא ֶרץ ִמי ֵדי ַעּ ֵמי ְּכ ַנ ַען ָא ְרכּו ׁ ֶש ַבע ׁ ָש ִנים‬
‫ֶא ָחד ָיכֺול ָל ַד ַעת ֶאת ַּד ְעּתֺו ׁ ֶשל ה׳ ּ ָב ִע ְנ ָין‪.‬‬ ‫ַו ֲח ֻלָּק ָתּה ִלְׁש ָב ִטים עֺוד ׁ ֶש ַבע ׁ ָש ִנים‬
‫ַהָּד ָבר ָמסּור ַלּכֹ ֵהן ַהּ ָגדֺול ׁ ֶשחֹׁ ֶשן ַהִּמְׁשּ ָפט‬ ‫נֺו ָספֺות‪ .‬עֺוד ִל ְפ ֵני ׁ ֶש ַהּכֹל ַמ ְת ִחיל‪ְּ ,‬כ ָבר‬
‫ָנתּון ַעל ִלּבֺו‪ְ ,‬ו ַה ֶהָא ָרה ׁ ֶשהּוא ְמ ַקּ ֵבל ֶּד ֶרְך‬ ‫ּ ַבִּמ ְדּ ָבר‪ָ ,‬אנּו ְמ ַקְּב ִלים ֶאת ַה ַה ְנ ָחיֺות ּ ֵכי ַצד‬
‫אֺו ִתּיֺות ַא ְב ֵני ַהחֹׁ ֶשן ִהיא ׁ ֶשל רּו ַח ַהּקֹ ֶדׁש‪.‬‬ ‫ָע ֵלינּו ְל ַבּ ֵצ ַע ְּבבֺוא ָה ֵעת ֶאת ֲח ֻלַּקת‬
‫ַהֶּד ֶרְך ַהׁ ְּש ִליִׁשית‪ְ ,‬ו ַהִּפ ְל ִאית ְּביֺו ֵתר‪,‬‬
‫ִהיא ֲה ָט ַלת ּגֺו ָרל — “ַאְך ְּבגֺו ָרל יֵ ָח ֵלק‬ ‫ָהָא ֶרץ ִלְׁש ָב ִטים‪.‬‬
‫ֶאת ָהָא ֶרץ“‪ְּ .‬כמֺו ְּב ַה ְג ָרלֺות ׁ ֶשָאנּו‬
‫ַמִּכי ִרים‪ ,‬מֺו ִציא מֹׁ ֶשה ַרּ ֵבינּו ְּב ָכל ּ ַפ ַעם‬ ‫ה ֲטָלַת ּגוֺרָל‪ ,‬רו ּחַ ַה ּק ֹדֶ ׁש‪ ,‬שֵ ׂכֶל י ָׁשָר‬
‫ְׁש ֵני ְּפ ָת ִקים ִמּתֺוְך ְׁשּ ֵתי ֲע ֵרמֺות ׁשֺונֺות‪,‬‬
‫ֲע ֵר ָמה ַא ַחת ִעם ְׁשמֺות ַהׁ ְּש ָב ִטים ְו ַהׁ ְּש ִנּ ָיה‬ ‫ַעל ִּפי ַה ַה ְנ ָחיֺות ַהּמּו ָבאֺות ּ ַבּ ָפ ָרׁ ָשה‬
‫ִעם ּ ֵתאּור ֵאזֺור ְמ ֻסּ ָים ּ ָבָא ֶרץ‪ּ ,‬ו ַמ ְת ִאי ִמים‬ ‫ׁ ֶשּ ָלנּו ִמ ְתּ ַבּ ַצ ַעת ַה ֲח ֻלָּקה ְּבׁ ָשל ֹׁש ְּד ָר ִכים‬

‫ּ ֵבין ַהְּפ ָת ִקים ׁ ֶש ָעלּו‪.‬‬ ‫ׁשֺונֺות‪:‬‬
‫ַהֶּד ֶרְך ָה ִראׁשֺו ָנה ַל ֲח ֻלָּקה ִהיא ַעל ִּפי‬
‫ַה ְדּרָכִים ַה ׁשּוֺנוֺת‬ ‫ַהֵּׂש ֶכל ַהּיָׁ ָשר — “ ָל ַרב ּ ַת ְרּ ֶבה ַנ ֲח ָלתֺו‬
‫ְו ַל ְמ ַעט ּ ַת ְמ ִעיט ַנ ֲח ָלתֺו“‪ַ .‬ה ִהּ ָגיֺון אֺו ֵמר‪,‬‬
‫ְלׁ ֵשם ָמה יֵׁש צֹ ֶרְך ְּב ִמ ְג ַון ַּד ְר ֵכי ֲח ֻלָּקה?‬ ‫ׁ ֶשֵּׁש ֶבט ּ ָגדֺול ְי ַקּ ֵבל ּ ָבָא ֶרץ ַנ ֲח ָלה ְּגדֺו ָלה‬
‫ַה ִאם ֵאין ּ ָכאן ְּכ ִפילּות ְמ ֻיּ ֶת ֶרת?‬ ‫ְו ִאּלּו ׁ ֵש ֶבט ׁ ֶשִּמ ְסּ ַפר ֲא ָנׁ ָשיו ָק ָטן ְי ַקּ ֵבל‬
‫ַנ ֲח ָלה ְק ַטּ ָנה ְּב ֶה ְת ֵאם ְל ִמ ְסּ ַפר ָה ֲא ָנִׁשים‪.‬‬
‫ָנִׂשים ֵלב ַל ֶה ְבֵּדל ּ ֵבין ְׁשּ ֵתי ַה ְּד ָר ִכים‬ ‫ֲא ָבל ּ ַבּ ָפ ָרׁ ָשה ׁ ֶשּ ָלנּו ְּכתּובֺות עֺוד ְׁשּ ֵתי‬

‫מוגש בשתוף מוסדות תורת חיים בראשות הרב יצחק גינזבורג נכתב ע“י הרב שילה אופן‪ ,‬משפיע חסידי בת“ת תורת חיים בירושלים‬

‫‪38‬‬

‫ְל ַדּמֺות ְּכ ִאּלּו ּתֺו ְצאֺות ַהּגֺו ָרל ֵהם יַד‬ ‫ָה ִראׁשֺונֺות‪ַ :‬הֶּד ֶרְך ָה ִראׁשֺו ָנה ְמ ֻבּ ֶס ֶסת‬
‫ַהִּמ ְק ֶרה ִּב ְל ַבד‪ַ ּ .‬כּמּו ָבן ׁ ֶש ֵאין ִמ ְק ֶרה‪,‬‬ ‫ַעל ַה ִהּ ָגיֺון ְו ַהֵּׂש ֶכל ַהּ ָיׁ ָשר‪ְ ,‬ו ַגם ְלל ֹא ַהִּצּוּוי‬
‫ְו ָל ֵכן ַקּ ָב ַלת ַהּתֺו ָצאֺות ְמעֺו ֶר ֶרת ִלי ֶאת‬ ‫ָהִיי ִתי חֺוׁ ֵשב ַעל ֶּד ֶרְך ֲח ֻלָּקה ּ ָכזֺו‪ְ .‬ל ֻעּ ַמת‬
‫ָה ֱאמּו ָנה ַהְּפׁשּו ָטה ּ ַבה׳‪ְ ,‬ל ַמ ְע ָלה ִמּ ָכל‬ ‫זֹאת‪ַ ּ ,‬בֶּד ֶרְך ַהׁ ְּש ִנּ ָיה ֲא ִני ּפֺו ֶנה ִלְׁשאֹל ֶאת ה׳‬
‫ְוהּוא ֶזה ׁ ֶשּ ַמ ְכִּתיב ִלי ֶאת ַהְּתׁשּו ָבה‪ְּ .‬כ ָלל‬
‫ִהּ ָגיֺון‪ֲ .‬א ִני הֺו ֵלְך ַא ֲח ָריו ׳ ַעל ִעּ ֵור׳‪.‬‬ ‫ל ֹא ּ ָבטּו ַח ׁ ֶשְּב ַע ְצ ִמי ָהִיי ִתי ַמִּגי ַע ְלאֺו ָתּה‬
‫ּתֺו ָצָאה‪ִּ .‬ת ְקׁשּור ְּב ֶא ְמ ָצעּות אֺו ִתּיֺות ַא ְב ֵני‬
‫לְ ִהכָּנ ֵס לָ ָארֶץ ַה ְּקדוֺׁשָה‬ ‫ַהחֹׁ ֶשן ְּב ֶה ְח ֵלט ֵאינֺו ְמ ֻבּ ָסס ַעל ַה ִהּ ָגיֺון‬
‫ׁ ֶשִּלי‪ּ .‬ו ְב ָכל זֹאת‪ִ ,‬מ ְסּ ַתּ ֵבר ׁ ֶשּ ַגם ַלּכֹ ֵהן יֵׁש‬
‫ַהְּכ ִני ָסה ְל ֶא ֶרץ ִיְׂש ָר ֵאל ִמּתוְֹך ַהִּמ ְדּ ָבר‬ ‫ֵח ֶלק ְּב ַקּ ָב ַלת ַהְּתׁשּו ָבה‪ַ .‬הְּתׁשּו ָבה ַמִּגי ָעה‬
‫ֵאי ָנּה ִסּפּור ֵמ ֶה ָע ָבר ִּב ְל ַבד‪ַ .‬הּ ַב ַעל ׁ ֵשם‬ ‫ֵא ָליו ְּב ַהְׁש ָרַאת רּו ַח ַהּקֹ ֶדׁש‪ְ ,‬וזֺו ְקׁשּו ָרה‬
‫טוֹב ְמ ַלּ ֵמד אוֹ ָתנּו ִּכי ַהּתוֹ ָרה ִנ ְצ ִחית‪ְ ,‬וכֹל‬ ‫ִעם ָה ִאיִׁשּיּות ַהְּמ ֻי ֶח ֶדת ׁ ֶשּלֺו‪ַ .‬הְּתׁשּו ָבה‬
‫ָמה ׁ ֶשּ ֶנ ֱא ַמר ּ ָבּה ָנכוֹן ְּב ָכל ְז ַמן ְו ֵא ֶצל ּ ָכל‬
‫ְיהּו ִדי‪ַ .‬הְּכ ִני ָסה ָלָא ֶרץ ִהיא ְּב ֶע ֶצם ַהְּכ ִני ָסה‬ ‫ִמ ְתיֶַּׁש ֶבת ַעל ִלּבֺו‪.‬‬
‫ׁ ֶשל ְיהּו ִדי ַל ֲעבוֹ ַדת ה׳‪ֶ .‬אֶרץ ַמ ְזִּכי ָרה ִלי‬ ‫ָמה ַהּ ַכָּו ָנה? רּו ַח ַהּקֹ ֶדׁש‪ָ ּ ,‬כזֺו ׁ ֶשּׁשֺו ָרה‬
‫ֶאת ָהָרצֹון‪ִ ,‬מי ׁ ֶשְּב ִע ְּקבוֹ ָתיו ֲא ִני עוֹׂ ֶשה ּ ָכל‬ ‫ַעל ַהּכֹ ֵהן ַהּׁשֺו ֵאל ּ ָבאּו ִרים ְו ֻתִּמים‪ֵ ,‬אי ָנּה‬
‫ָּד ָבר‪ְּ .‬כ ִני ָסה ְל ֶא ֶרץ ַהּקֹ ֶדׁש ִהיא ַהְּכ ִני ָסה‬ ‫ֵז ָהה ִעם ַהְּנבּוָאה ׁ ֶשרֺו ֶאה ַהּ ָנ ִביא ּ ֶב ָחזֺון‪.‬‬
‫רּו ַח ַהּקֹ ֶדׁש ִהיא ַהְׁש ָרָאה ׁ ֶשל ְמ ָס ִרים‬
‫ֶאל ָה ְרצוֹנוֹת ַה ְּקדוִֹׁשים ׁ ֶשִּלי‪.‬‬ ‫רּו ָח ִנִּיים ׁ ֶשּ ָב ִאים ִמְּל ַמ ְע ָלה‪ֲ ,‬א ָבל ֵהם‬
‫ְּכ ֵדי ְל ִהּ ָכ ֵנס ָלָא ֶרץ ָע ַלי ְל ִהּ ָל ֵחם ְּת ִחּ ָלה‬ ‫ִנ ְק ָל ִטים ְּבחּוׁ ָשיו ׁ ֶשל ִמי ׁ ֶשּ ָז ָכה ָלּה‪ִּ .‬ב ְלׁשֺון‬
‫ּ ַבִּמּדוֹת ָה ָרעוֹת ׁ ֶשִּנ ְמ ָצאוֹת ֶא ְצ ִלי ּו ְל ַג ְרׁ ָשן‬ ‫ָי ֵמינּו קֺו ְר ִאים ְל ָכְך ׳ ַה ְפ ָנ ָמה׳ — ַה ְּד ָב ִרים‬
‫ִמּ ֶמִּני‪ִׁ .‬ש ְב ַעת ַעּ ֵמי ְּכ ַנ ַען ַה ְּקדּו ִמים ֵהם‬ ‫חֺו ְד ִרים ְו ִנ ְכ ָנ ִסים ְלתֺוכֺו ְּפ ִני ָמה‪ְ .‬ל ָמׁ ָשל‪,‬‬
‫ִׁש ְב ָעה סּו ִגים ׁשוֹ ִנים ׁ ֶשל ְּתכּונוֹת ָרעוֹת‬ ‫ּ ַכ ֲאׁ ֶשר ְמׁ ַשּ ֵס ַע ִׁש ְמׁשֺון ֶאת ָהַא ְריֵה ְוקֺו ְרעֺו‬
‫ׁ ֶש ָע ַלי ְל ַב ֵער ִמ ִּק ְרִּבי‪ְ .‬ל ָמׁ ָשל‪ָ ,‬ה ָעם ַה ִח ִּתי‬ ‫ִּכ ְג ִדי ֶנ ֱא ַמר ָע ָליו “ ַוִּת ְצ ַלח ָע ָליו רּו ַח ה׳“‪.‬‬
‫ַמ ְזִּכיר ִלי ִמיׁ ֶשהּו ָח ָזק ׁ ֶשּ ַמִּפיל ֶאת ִח ָּתתֹו‬ ‫ְּכלֺו ַמר‪ ,‬רּו ַח ַהּקֹ ֶדׁש ׁ ֶשּלֺו ִה ְתּ ַבְּטָאה ְּברּו ַח‬
‫ַעל ַה ַחּ ָלִׁשים ׁ ֶשְּס ִביבוֹ‪ְ ,‬וזוֹ ִמָּדה ַא ְכ ָז ִרית‬
‫ְו ָר ָעה ׁ ֶש ָע ַלי ְל ַה ְכ ִני ַע‪ְ .‬לַא ַחר ׁ ֶשּ ַמִּגי ַע‬ ‫ְּגבּו ָרה ִּפ ְל ִאית ׁ ֶשָּׁש ְר ָתה ָע ָליו‪.‬‬
‫ַהְּיהּו ִדי ֶאל ַהְּמנּו ָחה ְו ֶאל ַהּ ַנ ֲח ָלה ַמִּגי ַע‬ ‫ְל ֻעּ ַמת ְׁשּ ֵתי ַה ְּד ָר ִכים ָה ִראׁשֺונֺות‪,‬‬
‫ְׁש ַלב ַה ֲח ֻלָּקה ְל ַנ ֲחלוֹת‪ְּ .‬כ ִפי ׁ ֶשְּמ ַקּ ֵבל ּ ָכל‬ ‫ֲח ֻלַּקת ָהָא ֶרץ ַעל ִּפי ּגֺו ָרל ִהיא ְּכ ָבר‬
‫ׁ ֵש ֶבט ֶאת ֶח ְלקוֹ ַהְּמ ֻי ָחד לוֹ ּ ָבָא ֶרץ ּ ָכְך‬ ‫ַמֶּׁשהּו ַא ֵחר ְל ַג ְמ ֵרי‪ .‬זֺו ֲח ֻלָּקה ׁ ֶש ֵאי ָנּה‬
‫ְמ ַקּ ֵבל ְיהּו ִדי ֶאת ְׁש ִליחּותוֹ ַהְּמ ֻי ֶח ֶדת‬ ‫ִנ ְתּ ֶפ ֶסת ְּכ ָלל ּ ַב ִהּ ָגיֺון‪ַ .‬הִּבּטּוי הּוא ׳ ְל ַהִּפיל‬
‫ּ ָבעוֹ ָלם ְּב ֶה ְת ֵאם ִל ְתכּונוֹ ָתיו ּו ְל ִכְׁשרוֹנוֹ ָתיו‪.‬‬ ‫ּגֺו ָרל׳ ִמּׁשּום ׁ ֶשּתֺו ְצאֺות ַה ַה ְג ָר ָלה ִנ ְד ִמים‬
‫ֲעבוֹ ַדת ה׳ ׁ ֶשל ְיהּו ִדי ִמ ְת ַחּ ֶל ֶקת ּ ַגם‬ ‫ִלי ְּכ ִאּלּו ָנ ְפלּו ָע ַלי ִמְּל ַמ ְע ָלה‪ְּ ,‬ב ִלי ׁשּום‬
‫ִהיא ְלׁ ָשל ֹׁש ְּד ָר ִכים‪ַ ,‬הְּבנּויוֹת ַא ַחת ַעל‬ ‫ִהּ ָגיֺון‪ְ ,‬ל ַמ ְע ָלה ִמּ ַט ַעם ְו ַד ַעת‪ֲ .‬א ִני ָעלּול‬
‫ּ ַגּ ֵבי ַהׁ ְּש ִנּ ָיה‪ַ :‬הָּׁש ָלב ָה ִראׁשוֹן הּוא ָה ֱאמּו ָנה‬

‫‪39‬‬

‫ישראל דיללי המדור‬ ‫ֲה ָבַאת ַה ְּד ָב ִרים ִלי ֵדי ַמ ֲעׂ ֶשה‪ְּ ,‬בפֹ ַעל‬ ‫ַהְּפׁשּו ָטה ּ ַבה׳‪ ,‬׳ ַעל ִעּ ֵור׳‪ְ ,‬ו ַה ִה ְת ַקׁ ְּשרּות‬
‫ַמּ ָמׁש‪ָ ּ .‬כאן ִנ ְד ָרׁש ָהָא ָדם ְל ַת ְכ ֵנן ֶאת‬ ‫ֵא ָליו ְל ַמ ְע ָלה ִמּ ָכל ִהּ ָגיוֹן‪ַ“ .‬אְך ְּבגוֹ ָרל‬
‫ַמ ֲעׂ ָשיו ְו ָל ֵכן ִהיא ַמ ְת ִאי ָמה ִעם ֲח ֻלַּקת‬ ‫ְי ַחּ ֵלק“ ִהיא ַהּ ָב ִסיס ַל ֲעבוֹ ַדת ה׳‪ַ ּ .‬בָּׁש ָלב‬
‫ָהָא ֶרץ ַעל ִּפי ַהֵּׂש ֶכל ַהּ ָיׁ ָשר — “ ָל ַרב‬ ‫ַהּ ָבא ְמעוֹ ֵרר ְיהּו ִדי ֶאת ַה ִה ְזַּדהּות ִעם ה׳‪,‬‬
‫ְו ִהיא ִּבּטּוי ַל ֲח ֻלַּקת ָהָא ֶרץ “ ַעל ִּפי ה׳“‪,‬‬
‫ּ ַת ְרּ ֶבה‪ְ ...‬ו ַלְּמ ַעט ּ ַת ְמ ִעיט‪.“...‬‬ ‫ְּברּו ַח ַהּקֹ ֶדׁש‪ֲ .‬א ִני ַמ ְרִּגיׁש ֶאת ַה ִּק ְר ָבה‬
‫ׁ ֶשִּנ ְזּ ֶכה ָל ֶרׁ ֶשת ֶאת ָהָא ֶרץ ְּב ַגְׁש ִמּיּות‬ ‫ֵא ָליו‪ַ ,‬מ ְפ ִנים אוֹ ָתּה ְו ַהָּד ָבר ּפוֹ ֵעל ָע ַלי‬
‫ּו ְברּו ָח ִנּיּות! ׁ ַשּ ַבת ׁ ָשלֺום ּו ְמבֹ ָרְך!‬ ‫ְל ַתֵּקן ֶאת ִמּדוֹ ַתי‪ַ .‬הָּׁש ָלב ַהּסוֹ ִפי הּוא‬
‫רָזִי‬

‫ׁ ְשאֵלַת ַה ׁשָּבו ּ ַע‪:‬‬

‫ָמ ֵהן ָׁשֹלׁש ַה ְּד ָר ִכים ַל ֲח ֻל ַּקת ָה ָא ֶרץ ִל ְנ ָחלֹות? ֵאיזֹו ֲעבֹו ַדת ה׳ ְמ ַס ֶּמ ֶלת ָּכל ַא ַחת ֵמ ַה ְּד ָר ִכים?‬
‫ֵּבין ַהּפֹו ְתִרים ְנכֹו ָנה ֻי ְגַרל ִמְׂש ַחק ֻק ְפ ָסה‪ְּ .‬תׁשּובֹות ֵיׁש ִלְׁשֹלח ַלּדֹ ַא“ל‬

‫‪ [email protected]‬אֹו ְּב ֶט ֶלפֹון ‪ַ 079-9211452‬עד יֹום ב׳ ַה ָּקרֹוב‪.‬‬
‫הזוכים מגיליון חקת‪ :‬יהודה צוריאל‪ ,‬אלעד מגיליון בלק‪ :‬גבריאל מדר‬

‫צעצועי רוזנפלד‬ ‫הפרסים בחסות‪:‬‬

‫יפו ‪ 34‬ירושלים | טלפקס ‪02-6240854‬‬

‫הוא הביטוי הראשוני‪ ,‬ואולי העיקרי לשליטת התרבותתאריך לועזי‬

‫הזרה‪ ,‬משום שמסגרת החיים האנושית מתחילה מהזמן (הנברא הראשון‪ ,‬אפילו‬
‫לפני ממד המקום)‪ .‬לכן‪ ,‬כדי להגיע לעצמאות מדינית ותרבותית‪ ,‬חשוב עד מאד‬
‫לאמץ את התאריך העברי (וכרמז הידוע‪ :‬בראשית בגימטריא תאריך עברי)‪.‬‬
‫עם ישראל מתחיל לחשב את הזמן מלידת־בריאת אדם הראשון‪ ,‬בעוד הלוח‬
‫הלועזי מתיימר לקבוע ׳התחלה חדשה׳ בלידת אותו האיש‪ ,‬ולכאורה כל שימוש‬
‫בתאריך הלועזי מחזק אותה תרבות גויית (גם אם באופן לא־מודע)‪ .‬אם כן‪,‬‬

‫האם מותר לאזכר בכלל את התאריך הלועזי?‬
‫כשהרבי מקלויזנבורג זצ“ל רשם המחאה עם תאריך לועזי‪ ,‬הוא הוסיף אחריו‬
‫ללר“ע — ללידת רבי עקיבא‪ .‬הקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה — בשנת‬
‫אפס למנין הלועזי‪ ,‬שנה לפני לידתו האמתית של אותו האיש‪ ,‬נולד רבי עקיבא‪.‬‬
‫רבי עקיבא‪ ,‬שהוא בעצמו בן גרים‪ ,‬מצאצאי עשו‪ ,‬הוא עמוד התורה שבעל‬
‫פה — הכח להתמודד עם דת־השקר שיצאה מאותו האיש שהלעיג על דברי‬
‫חכמים‪ .‬כשמשתמשים בתאריך הלועזי מתוך הכוונה הזו — באופן מוצהר‬
‫וגלוי — יש בכך קריאת־תשובה לאומות העולם ולהחזרת השליטה בתרבות‬

‫העולמית לעם ישראל‪.‬‬
‫הרב גינזבורג שליט“א מדגיש בשנים האחרונות כי ככל שמתקרבים לגאולה‬
‫העולם מוכן יותר לגילוי תורת אמת‪ ,‬ומעם ישראל — שעצמיותו הולכת‬
‫ומתגלה — נדרש להאיר את אור התורה לעולם כולו‪ ,‬ולקרוא לאנושות כולה‬
‫לעבוד את ה׳ “שכם אחד“‪ .‬השיעור המרכזי בחוברת השבוע עוסק בנושא‬
‫זה — מתוך נגיעה בנושא התאריך ובכלל בעבודה של “שמאל דוחה וימין‬

‫מקרבת“ ביחס לעשו ותרבותו‪.‬‬

‫מעוניין להפיץ את עלון נפלאות במקום מגוריך?‬
‫שלח דוא“ל ל‪ [email protected] :‬או התקשר ‪052-4295164‬‬

‫רוצה להצטרף לתפוצת המייל שלנו ולקבל את כל ההודעות והשיעורים?‬
‫שלח דוא“ל‪[email protected] :‬‬

‫רוצה לשמוע את שיעורי וניגוני הרב? התקשר לפנימי‪-‬פון‬
‫‪ 079-9211452‬או ‪ — 02-5434297‬המספר פתוח לניידים כשרים‬