בס“ד מחברת שירים וקטעי כתיבה במעגל השנה על אובדן הריון, תינוק רך ולידה שקטה וכואבת
לב שבור הופך שירים שתיקה הופכת לה למנגינה ) עידן רייכל( עינב 0545859932 [email protected] , תשפ“ד תשרי
מאותו הרגע, כל שיר מזכיר לי אותך והופך להיות קשור אלי ואליך , כמו שהיית קשור אלי בחבל הטבור. חסרונך מורגש בליבי כל יום ואין יום שאני לא חושבת עליך אפילו שלא הכרתי אותך באמת. תמונות וזכרונות מהלידה שלך צפים ועולים בתוכי. התמונה שלך לעד תהיה שמורה אצלי בלב. האהבה שלי אליך היא אחרת ומופשטת , כזו שלא ניתן להסביר. בכאב אובדנך אני מרגישה כמו גלים שלעיתים בגאות ולעיתים בשפל וכמו ירח שלעיתים חסר אך בכוחו לחזור להתמלא ולהאיר את הלילה.
לנשמה אהובה ומיוחדת שהייתה בתוכי שלא זכתה להגיע לעולם, זו אמא... מבקשת סליחה סליחה שבחרתי לא להביט, הרגשתי שזה גדול עלי לא ידעתי איך אפשר להתרומם מזה.. סליחה שלא יכולתי ללטף, לחבק את גופך אך את חלק ממני ואני מחבקת אותך בכל יום , עשיתי כל מה שיכולתי ומאמינה שאת בחרת בי בחרת ברחמי לעבור את המסע שלך.. אז תודה... תודה על הרגישות והחמלה שהוספת לחיי תודה על התובנות שאת מצמיחה בי מכאב חסרונך תודה שבזכותך חוויתי חווית לידה רגילה אחרי 4 קיסריים.. , בשר אחד תודה על תקופה שהיית חלק ממני עכשיו את מלאך שומר ששלח אלינו ריבון כל הנשמות, תתפללי למעננו, תמיד תהי חלק מאתנו. מכתב שכתבתי במפגש בקבוצת התמיכה של לידות שקטות- הדסה
זה היה יומיים אחרי ראש השנה, הבוקר שבו התחילה לי ירידת מים, אחרי שבועיים בהם הייתי מאושפזת , הבנתי שאני מאבדת את התינוק שמתפתח בתוכי בדקה ה99 לפני שהוא הופך להיות תינוק בר חיות , לא הפסקתי לבכות. ביקשתי מהקרובים לי ביותר להיות איתי ברגעים המטלטלים האלה. , רוחני זה היה יום עוצמתי כמה שזה נשמע מוזר לומר כזה דבר על חוויה כזו.. לאחר שעות רבות , התחילה הלידה לידה עצובה, כואבת, מטלטלת בוכים, מתפללים... אחותי הגדולה שעברה 20 שנה קודם את אותה חוויה והייתה לצידי עד אחרי הלידה שהסתיימה מאוחר מאוד, התישבה באותו הלילה באוטו, כתבה את השיר הזה ושלחה לי.. בבוקר כשהתעוררתי מטושטשת וכאובה מהחוויה זה מה שראיתי והדמעות, זולגות מעצמן ולא מפסיקות וזולגות וזולגות וזולגות...
אחות לי קטנה ודמעותיה כנהר זורמות מעיניה אל נא רפא נא לה למכאוביה תכלה שנה וקללותיה על שאינו בר חיים דרכה עבר ברחמיך ברחמה עובר טהור קידש שמך תכלה שנה וקללותיה בהכנעה אותו שלחה לידך בדום ליבו - כוונה ליבה אליך ביודעה שאין עוד מבלעדיך אנא אלי- שמע נא לתחינותיה תכלה שנה וקללותיה מבור עצמה תמשוך אליך יודעת היא אהבתך בהסתר ובגלוי תהללך אנא כלה כל חולשותיה בקרבת דודה חפצה תדיר מלבה דאבתה תסיר וטוב גמור בביתה תגביר אנא זכור אהבת כללותיה תכלה שנה קללותיה חדש במהרה כל כוחותיה ברחמים שלח לה פירותיה פתח ברצון מסילותיה ובשלום יבורכו משכנותיה כתבה: תחל שנה וברכותיה אחותי עדי סוקולבר תשרי, תשפ“ג
בתהליך של השחרור והריפוי אני נותנת לכאב להתגלות במלוא עוצמתו. כדי להשלים ולהודות, צריך בתהליך לתת מקום לחסר. מתוך כך כתבתי את השיר הבא ומתוך תפילה לריבונו של עולם המחדש מעשה בראשית בטובו כל יום שישלח לכל בריותיו את חסרונן בטוב מתוק גלוי לעין בבריאות ושמחה לחיים טובים ולשלום. אמן!
כשנר אחד חסר? נר אחר נר ואיך איך אדליק השנה את החנוכיה אך המציאות השתנתה.. כמו קני המנורה.. אם לא תשעה ירחי לידה קיוויתי שיספיק לפחות לשמונה אצלי השמן לא הספיק הפעם. שלא כמו במנורה של המקדש, אני לא תמיד גיבורה. ולא כמו המכבים כה וכה... איך היא מסתובבת כמו סביבון רק אתה יודע את נפשי הכאב והצער עמוקים מנשוא כי יש יותר מדי להכיל, לעכל.. ולא מפסיקה אליך לפלל ולייחל שתקרב לי את השעה.. כמו בימים ההם ומקווה לישועה תולה אני בך את עיניי הדומעות, נכון שאחרי הסערה השקט יחזור? נכון שבתוך החושך מסתתר האור? אך הכל חלף והתמוסס... נהיה לך לנס להתנוסס. שאם הכל יהיה בסדר, נפרסם את הנס. הבטחתי בתוכי שאם הכל יהיה בסדר, כסליו, תשפ“ג עינב
גם בתוך הקושי אפשר לראות את חסדי ה‘ היו רגעים בהם הרגשתי את ה‘ איתי ממש שולח כוח, אמונה וכן גם נחמה שולח סימנים ושליחים טובים. כשכל אחד עושה שליחותו נאמנה אז גם אני רוצה בעזרת ה‘ להיות שליחה טובה להאיר לאחרים להתחזק ולהמשיך את הטוב הזה הלאה בעולם. בזמן הלידה היו איתי צוות אחיות נפלאות שעזרו לי בינהן היו, גם אמונה ונחמה אמונה הייתה איתי בלידה ונחמה הגיעה בדיוק במשמרת שאחרי הלידה.. ”להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות“ אנא א-ל חי וקיים, שנהיה כלים לשליחותך.
באה אליך בידיים ריקות הגרעין ששתלתי היכן הוא נרקב האם יצמיח חיים יפרה שורשים.. הגרעין כרגע עבוש אך עוד יתרחש הנס וסוד הבריאה יתגלה ומתוכו צמח יפיפה יעלה ברוך המחדש בטובו בכל יום מעשה בריאתו! שבט, תשפ“ג
כשהכאב כל כך חזק ועמוק מנסה אני להאחז בדמיון עוד ועוד כאילו מישהו לוחש לי סוד תנסי לרחף מעל להסתכל ממעוף הציפור תדמייני כאילו לא הייתה מציאות כזו כלל אך החיים, חזקים יותר ומזכירים לי כל פעם מחדש שזה לא חלום אי אפשר לברוח רק לנסות מהכאב הזה לצמוח להפריח את השממה שהכאב בליבי חרש ולזרוע זרעים מחדש זרעים של אהבה, תפילה , אמונה , הודיה לקום כל בוקר ולשאת תפילה למי שאמר והיה העולם שאין דבר ממנו נעלם ורק לבקש שירפא את הלב הכואב שישוב וידע שיש מי שאותו כלכך אוהב. שבט, תשפ“ג עינב
...אבל באמת שמתחת אלף מסיכות אני עוד ילד עם עיניים בורקות בא אליך בידיים ריקות מחפש אותך בכל העיר רץ במעגל כבר אין לי אוויר רק עוד רגע והבוקר יאיר הי זה אני כאן שר אליך וצריך מילה טובה שתמיס בי את הפחד שארגיש מעט קרבה כמו שדה שמתרגש לגשם גם המבול הזה שבי עוד יכנע לקשת (עקיבא- רק עוד רגע) אדר, תשפ“ג
לאט לאט פושטת מעלי שק מנערת לתוכו את האפר מלבישה את עצמי בגדי מלכות ומניחה את השק הכבד שבתוכו הכאב שעדיין בא והולך בלי הזמנה מחופש כל הזמן בתחפושת אחרת מסתתר ומתגלה כמוך . בזמנים כאלה, עוצרת רגע, מניחה על עיניי מסכה מיוחדת עם כיס לדמעות ומניחה להן לזלוג שימלאוהו הרי סופן להתייבש ולעלות אליך כתפילה להביא מבשר, ישועה אורה שמחה ולהקל על המשא. אדר, תשפ“ג עינב
במים לא רואים דמעות ניסן, תשפ“ג (רביב כנר)
המדממת הלידה הכואבת במסע הלידה במסע החיים, יחד באות אחיות ניסן, תשפ“ג אמונה ונחמה וענווה בעוצמה ואמשיך במסעי הפרטי נחמה ישועה אמונה סימנים של ברחמים ממעונך ששלחת שאמשיך לראות שלא ארפה שלא אפול יד מושיטות הן, האחיות חמה , נעימה , מלטפת קרן שמש ומבקשת בתוך הערפל עומדת מול החלל הגדול שנפער נחמה גדולה שלח לנו ואתה מרום שמיך של גאולה רואה סימנים שמאמין עם שלא מוותר מסתתר מסעו של עם ואזכור שבתוך המסע שלי עינב
אב, תשפ“ג ְוִנחּוִמים ִיָּמְלאּו ִּכְליֹוַתי ְוָׂשׂשֹון ְיַדֵּׁשן ַעְצמֹוַתי ּוִמִּצּיֹון ָּתֹבאָנה ַתְנחּומֹוַתי ִּכי ֵיָהֵפְך ְלַׁשַחר ַעְרִּבי ֵוא ֹלקי ָאִבי ִלי ָיִביא ֶאת־ֵאִלָּיהּו ַהָּנִביא הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ“ל
אב, תשפ“ג ֶאת אֹוָרה ְלָהִאיר ֶׁש ֹּלא ָזְכָתה ַעל ְנָׁשָמה ְּגדֹוָלה ַהֶּנֱעָלם ַהִּנְסָּתר ַעל ַהִחָּסרֹון ַעל ָהָאְבָדן ַעל ַהְּכֵאב ֵעת ְּבֶטֶרם ָהֵעת ְּבאֹוָתּה ֶׁשּנֹוַלד ּוֵמת ִּתינֹוָקם ְּבִכי ֶאת קֹול ָׁשְמעּו ְּכֶׁש ֹּלא ָחְנקּו ְּגרֹוָנם ֶׁשְּדָמעֹות ִאָּמהֹות ַעל קֹוָלם ֶׁש ֹּלא ִנְׁשַמע ִּתינֹוקֹות ַעל ַעל ֵאֶּלה ֲאִני בֹוִכָּיה ָּבעֹוָלם עינב
ְמַנֵחם ִּבְמֵהָרה ּוְׁשַלח ָלּה ַהָּׁשֵמם ֶאת ַרְחָמּה ְּבַחִּיים ְּתַמֵּלא ְלתֹוָכּה ְׁשִכיָנְתָך ָּתִׁשיב ִליׁשּועֹות ְוַהְּפֵכם ִּדְמעֹוֶתיָה ֱאֹסף ֶאת ְלדֹורֹות ְּבִכָּיה זֹו ֶׁש ֹּלא ִּתְהֶיה ַהּבֹוֶכה ַהָּדֶוה ִׁשְברֹון ִלָּבּה ַרֵּפא ֶחְסרֹוָנּה ַהְׁשֵלם ְּבַרֲחִמים ַהּיֹום ֵמָעָפר ְוֵהִקיָמה ִמְּמרֹוִמים ְׁשַלח ָיְדָך ָהֲעצּוָבה ַהּׁשֹוֵמָמה ַּבת ִצּיֹון ּוְרֵאה ֶאת ַהֵּבט ִמָּׁשַמִים אב, תשפ“ג עינב
מֹוֶדה ֲאִני ְלָפֶניָך ּוְלָך ַעל ָּכל ַהֶחֶסד ְוָהֱאֶמת ְוַהּטֹוָבה ְוָהָרָעה ְוַהּטֹוָבה ֶׁשָעִׂשיָת ִעָּמִדי ְוִעם ֵּביִתי ְוִעם ְקרֹוַבי ִויִדיַדי ְוִעם ְּבֵני ַעִּמי , ְוִעם ָּכל ָהעֹוָלם ְוָהָאָדם ְוִעם ַאְרִצי ֲאֶׁשר ָּבָראָת ַּבָּלאט, ֶחֶרׁש ֶחֶרׁש ַאט ַאט, טֹוְפפֹות ֲעִתידֹות ֲעִתידֹות ִלְקָראֵתנּו, ְוַאְּת ְמַחֶּיֶכת ֵאַלי ִמּתֹוְך ַהֵּׁשָנה. ִיְהֶיה ָלנּו טֹוב, טֹוב ִמּטֹוב, טֹוב ְמאֹוד, ֶזה ַמְתִחיל ְּכָבר ַּבֹּבֶקר ַּבֹּבֶקר ַאְּת צֹוֶחֶקת ֵאַלי )מאיר אריאל(
ִמְזמֹור ְלתֹוָדה ָהִריעּו ַלה' ָּכל ָהָאֶרץ: ִעְבדּו ֶאת ה' ְּבִׂשְמָחה ֹּבאּו ְלָפָניו ִּבְרָנָנה: ְּדעּו ִּכי ה' הּוא ֱא ֹלִהים הּוא ָעָׂשנּו ְולֹו ֲאַנְחנּו ַעּמֹו ְוֹצאן ַמְרִעיתֹו: ֹּבאּו ְׁשָעָריו ְּבתֹוָדה ֲחֵצֹרָתיו ִּבְתִהָּלה הֹודּו לֹו ָּבְרכּו ְׁשמֹו: ִּכי טֹוב ה' ְלעֹוָלם ַחְסּדֹו ְוַעד ֹּדר ָוֹדר ֱאמּוָנתֹו: