כספיון הדג הקטן

‫כספיון‬

‫הדג הקטן‬

‫סופר‪ :‬פאול קור‬

‫פעם אחת‪,‬‬
‫עמוק עמוק בתוך הים‪,‬‬

‫חי לו דג קטן‪.‬‬
‫דג בצבע כסף שקראו לו כספיון‪.‬‬

‫היו לו המון אחים ואחיות‪,‬‬
‫ובני דודים ובני דודות‪.‬‬

‫כולם שחו תמיד ביחד‪ ,‬כמו דג אחד‬
‫ורק הכספיון אהב לשחות רחוק‪-‬רחוק‬

‫לבד‪-‬לבד‪.‬‬

‫)הנה הוא‪ ,‬נכון שהוא נחמד?(‬

‫הוא אהב לטייל בים ולפגוש דגים אחרים‬

‫וקטנים‬ ‫גדולים‬

‫רזים‬

‫ושמנים‬

‫אפילו סוסנים‬

‫בוקר אחד‪,‬‬

‫כספיון שחה רחוק מאוד‪.‬‬

‫הים היה שקטוכחול‬

‫ופתאום‪,‬‬

‫בתוך המים‪,‬‬

‫הוא ראה גוש שחור וגדול‪.‬‬

‫זה בטח הר‪ ,‬חשב כספיון‪.‬‬

‫ואולי זה לא הר‪...‬‬

‫והוא התקרב בזהירות‪...‬‬

‫והתקרב עוד קצת‪...‬‬
‫באמצע הגוש השחור הגדול היתה עין‪.‬‬

‫והעין הביטה בו‪.‬‬
‫ודמעה גדולה ירדה מן העין הגדולה‬

‫באמצע הגוש השחור והגדול‪.‬‬

‫אוי‪,‬‬

‫חשב כספיון הקטון‬

‫זה בכלל לא הר‪,‬‬
‫הרי להר אין עיניים‪ ,‬והר לא בוכה‪,‬‬

‫אז‬

‫אמאל'ה‪,‬‬

‫מה זה?‬

‫הוא שחה לאט‪-‬לאט מסביב להר המוזר‪,‬‬

‫והגיע לחלק אחר‪ ,‬מתחת לעין הבוכה‪.‬‬

‫היו שם פסים לבנים‪,‬‬

‫מבריקים‪,‬‬

‫ופתאום‪ ,‬מתוך הפסים‪,‬‬ ‫ארוכים‪,‬‬

‫כספיון שמע קול גדול‬

‫כמו אלף תופים‪.‬‬

‫והקול אמר‪:‬‬

‫דג קטן‪,‬‬
‫מי אתה?‬

‫כספיון התגלגל פעמיים במים‪.‬‬
‫אני ‪-‬‬

‫הוא אמר‪,‬‬
‫אני דג כסף קטון‪ ,‬כספיון‪.‬‬

‫ומי אתה?‬

‫אני לוויתן‬ ‫והקול ענה‪:‬‬

‫מה‪ ,‬באמת?‬
‫אמר כספיון‪.‬‬
‫אף פעם לא ראיתי לויתן‪.‬‬
‫אבל אתה כל כך גדול‪,‬‬
‫אני רוצה לראות את כולך‬

‫ולא יכול!‬



‫בטח‪,‬‬

‫אמר הלויתן‪.‬‬
‫אתה עומד קרוב מדי‪.‬‬
‫אם אתה רוצה לראות את כולי‪,‬‬
‫אתה צריך להתרחק‪.‬‬

‫כספיון פנה לאחור‪ ,‬והתחיל להתרחק‪.‬‬

‫אבל הלויתן היה כל כך גדול וכל כך רחב‬
‫בלי סוף ובלי זנב‪.‬‬

‫תתרחק‬

‫עוד!‬

‫קרא אליו הלויתן‪.‬‬
‫וכספיון הקטון שחה לאחור‪,‬‬

‫ועוד לאחור‪-‬‬

‫וסוף סוף ראה את כל הלויתן‪.‬‬

‫י‪- - -‬ו! כספיון צעק מרחוק‪.‬‬

‫אתה כל כך ענק!‬

‫אבל למה אתה בוכה?‬
‫אפשר לחשוב שאתה תינוק‪.‬‬

‫אני באמת קטן‪ ,‬יבב הלויתן‪.‬‬
‫אני שחיתי לאבוד‪,‬‬
‫ועכשיו אני לא יודע‬

‫איפה אבא ואמא שלי‪.‬‬
‫והוא בכה בקול גדול‬

‫והמון דמעות התגלגלו מעיניו‪.‬‬

‫טיף‬
‫טף‬

‫אל תבכה‪ ,‬קרא כספיון‬
‫והתקרב אל הלויתן‬

‫כדי שלא יצטרך לצעוק כל כך‪.‬‬
‫אל תבכה‪ .‬אני אעזור לך‪.‬‬

‫אני אמצא את אבא ואמא שלך‪.‬‬
‫טוב?‬

‫וכספיון קרא מיד לכל האחים והאחיות שלו‪,‬‬
‫ובני הדודים ובני הדודות שלו‪,‬‬
‫וכולם יצאו במהירות‪,‬‬
‫כמו חצי כסף חדים‪,‬‬
‫לכל הצדדים‪.‬‬
‫רק כספיון הקטון‬
‫נשאר עם החבר שלו‪,‬‬
‫הלויתן‪.‬‬
‫אל תדאג‪ ,‬הוא אמר לו‪.‬‬
‫תכף ימצאו אותם‪.‬‬

‫ובאמת‪ ,‬הלויתן עוד לא הספיק לנגב‬
‫את הדמעות‪,‬‬
‫והנה ‪-‬‬

‫כל דגיגי הכסף הקטנים חזרו‪,‬‬
‫ואתם‬

‫אבא ואמא לויתן‪.‬‬
‫כל כך גדולים!‬
‫כל כך ענקיים!‬

‫כל כך שמחים וצוחקים!‬

‫הם שחו בעיגולים‪,‬‬
‫מסביב ללויתן הקטן‬
‫ואמרו לכספיון תודה‪,‬‬

‫ושוב תודה‪,‬‬
‫ותודה רבה‪-‬‬

‫עד שהגיע סוף היום‬
‫כולם אמרו לילה טוב ושלום‪,‬‬

‫וחזרו הביתה‪.‬‬

‫ומאז‪ ,‬בכל הימים‪,‬‬
‫כספיון הקטון משחק עם הלויתן‪,‬‬
‫והלויתן משחק עם כספיון הקטון‬

‫כספיון לא נבהל‪,‬‬
‫וללויתן לא יורדות דמעות‪,‬‬
‫ושניהם חברים טובים מאד‪.‬‬

‫היה היה פעם דג כסף נחמד‬
‫קטן ואמיץ ונבון במיוחד‬
‫ששחה לבדו בים הכחול‬
‫ופתאום‪...‬‬
‫הוא ראה‪...‬‬
‫גוש שחור וגדול‪...‬‬

‫ומה שקרה‪ ,‬ואיך זה נגמר‬
‫בספר הזה בדיוק מסופר‬