מלחמת החפירות מכתבי חיילים מהחזית

‫מלחמת החפירות‬
‫מכתבי חיילים‬
‫מהחזית‬



‫מכתבו של סרג' אלן מה‪25.8.1914 -‬‬

‫אחי היקר‪,‬‬

‫עברו למעלה משלושה שבועות מהפעם האחרונה שבה דברנו‪ .‬זכור לי כי שיחתנו לא התנהלה על‬
‫מי מנוחות‪ .‬חשוב לי לציין כי אנני מצטרף למלחמה בהתלהבות ואינני שש לקרב‪ .‬אני לא אדם‬
‫שונא מטבעי ומלחמה נתפסת בעיני כאחרונה ביכולות התבוניות של האדם‪.‬‬

‫אך לעיתים כוחות המציאות חזקים מאיתנו‪ ,‬ואנו הופכים למרות רצוננו לחלק מהמרקם סביב‪.‬‬
‫לא פעם חשבתי כמה אירוני הדבר כי לפני שנה (‪ )1913‬נחנך "ארמון השלום" בהאג‪ ,‬אשר שם לו‬
‫למטרה לקדם את השלום על פני המלחמה‪ ,‬במטרה להביא לשגשוגה של אירופה לאחר שהמאה‬

‫הקודמת נתפסה כעקובה מדם‪.‬‬
‫כך שאני מוצא את עצמי כחייל בחייל הרגלים של הארמייה השנייה‪ ,‬תחת פיקודו של הגנרל‬
‫פרדיננד פוש‪ ,‬המוצבת בחזית הצפון מזרחית מול גרמניה‪ ,‬זאת במקום להתחיל את לימודי‬

‫הרפואה באוניברסיטת פריז‪.‬‬
‫לפני אחד עשר ימים הגענו לאזור סארבור ומוראנז'‪ .‬ב‪ 17.8 -‬הצלחנו למגר את הגרמנים אל מעבר‬

‫לגבול ולכבוש את שתי הנקודות‪ .‬זהו למעשה הניצחון היחיד אותו השגנו‪ .‬הקרב זוכה בקרב‬
‫הכוחות לכינויי "קרב לורן "‪.‬‬

‫ככל שעוברים הימים המצב נעשה גרוע יותר‪ .‬אני שוכב במרחק של ‪ 300‬מטר מהאויב‪ .‬הגרמנים‬
‫משתמשים בארטילריה רבה‪ .‬כל מי שמרים עצמו מהחפירות מסכן את ראשו‪ .‬אתמול ספגנו‬
‫אבדות רבות בנפש (מאות רבות) לאחר שהגרמנים נתנו לנו את ההרגשה כי הם נסוגים וככל‬

‫שהתקדמנו לשטח הגרמני ‪ ,‬כוחות האויב (הארמיה השישית והשביעית) פתחו במתקפת נגד‪ ,‬תוך‬
‫שימוש במכונות ירייה‪.‬‬

‫השהות בחפירות קשה מנשוא‪ .‬העייפות רבה‪ ,‬הרעב נמצא בכל פינה ולא אחת אנו ניזונים מבשר‬
‫סוסים עבש ובשר עכברים הנמצאים בשפע נוכח החפירות הרבות אותן אנו מבצעים‪ .‬תנאי‬

‫ההיגיינה ירודים הכוללים התמודדות עם כינים‪ ,‬צואת עכברים‪ ,‬ומחלות עור הנגרמות מהזעה‬
‫ורטיבות הנובעת מעומק סוללות המסתור‪.‬‬

‫ביום זה בו אני כותב לך‪ ,‬קיימת התחושה כי המלחמה בחזית זאת הופכת למעיין מלחמת התשה‪.‬‬
‫"שגרת החפירות" כוללת‪ :‬ימי מנוחה לצורך התארגנות וניקוי נשקים‪ ,‬ימי תחזוקת החפירות‪,‬‬
‫לוחמה‪ .‬הלילות חשוכים ולעיתים נורות פצצות תאורה הן מצידנו והן מהצד הגרמני‪.‬‬
‫אני מתכונן למלחמה ארוכה‪ ,‬כל המתרחש סביבי מעיד על כך‪ .‬אני מודה על כל יום בו נותרתי‬
‫בחיים ומעריך כל זיכרון מחיי השיגרה אותם חוויתי ונראים לי עכשיו רחוקים כל כך‪.‬‬
‫אני מתגעגע לשיחות איתך ולחופשות אותן נהגנו לבלות יחדיו עם אשתך פולט וילדיך ג'ורג'ט‬
‫ואמיל‪ .‬מסור להם את אהבתי הרבה‪.‬‬

‫שלך אחיך האוהב‬
‫סרג'‬

‫יוגב פרדס ט'‪1‬‬

‫עבודה להגשה בהיסטוריה – מכתב מהחייל בחזית המלחמה‬

‫‪ - 23.9.1914‬הקרב הראשון על המארן‪.‬‬

‫לאמא היקרה‪,‬‬

‫אמא‪ ,‬אין לך מושג כמה אני מתגעגע למאכלים שלך‪ ,‬לריחות המטבח‪ .‬אין כאן שום דבר שיכול להזכיר‬
‫זאת‪ ,‬אני משחק בדמיון ומשלה את עצמי אוכל את האוכל שלך‪ .‬אני מאוד מצטער שלא רשמתי לך‬
‫מכתבים‪ ,‬המצב היה מאוד מתוח המון זמן והתרגשתי מאוד לקרוא את המכתב שלך במיוחד אחרי‬

‫שעברנו שבועיים עמוסים וקשים‪ .‬סוף סוף היה לי זמן לנשום לרגע וגם אין לי המון זמן אז אנסה לכתוב‬
‫כמה שיותר‪ ,‬כבר תקופה ארוכה אנחנו נלחמים בקרב על המארן‪ .‬ואני רוצה להסביר לך מה זה הקרב הזה‬

‫בשביל שתביני קצת יותר טוב‪.‬‬
‫הקרב התחולל במהלך מלחמת העולם הראשונה בין צבא הקיסרות הגרמנית לצבא צרפת וחיל המשלוח‬
‫הבריטי על גדות נהר המארן בין ‪ 5‬ל‪ 12-‬בספטמבר בשנת ‪ .1914‬והסתיים בניצחון צרפתי‪-‬בריטי שהביא‬
‫להדיפת הצבא הגרמני ומניעת כיבושה של פריז‪ ,‬ובכך חיסל את הסיכויים לניצחון גרמני מהיר במלחמה‬

‫ולנו החיילים היה מאוד קשה להתנהל במלחמה ולא ממש הצלחנו להבין מה לעשות ואיך להתנהל‪.‬‬
‫הארמיה הגרמנית הראשונה פתחה פער של ‪ 50‬ק"מ בינה לבין הארמיה השניה‪ .‬בפיקודו של קרל פון בילוב‬

‫מטוסי ביון של מדינות ההסכמה הבחינו בפער זה ודיווחו למפקדים בשטח‪ .‬המפקדים הצרפתיים ניצלו‬
‫פער זה במהרה וכתוצאה מכך נכנסה הארמיה הצרפתית החמישית בצירוף חיילים מחיל המשלוח‬

‫הבריטי‪ .‬בין הארמיות הגרמניות הראשונה והשניה‪ ,‬כאשר האגף הימני שלה (הדרום ‪ -‬מזרחי) תוקף את‬
‫הארמיה השניה והכוחות הגרמניים היו קרובים להשגת פריצת דרך נגד הארמיה השישית המוכתרת בין‬

‫התאריכים ‪ ,6.9 – 8.9‬אך הארמיה השישית קיבלה בתאריך ה ‪ 7.9‬תגבורת של כ ‪ 6000‬חיילי מילואים‬
‫רגליים צרפתיים‪ .‬למרות הקשיים שהציבה ההתנגדות הבלגית‪ ,‬הכוחות הגרמניים הצליחו להתקדם לכיוון‬

‫פריז‪ .‬בניסיון לאגף את הכוחות הצרפתיים הנסוגים מהמלחמה בגבול גרמניה – צרפת‪ ,‬פנו הארמיות‬
‫הראשונה והשניה של צבא גרמניה לכיוון דרום – מזרח‪ .‬תנועה זו חשפה את האגף הימני של הארמיה‬
‫הראשונה‪ .‬המפקד של צבא צרפת‪ ,‬גנרל ג'וזף ז'ופר‪ ,‬שם לב לטעות טקטית זו והורה לארמיה הצרפתית‬
‫השישית לתקוף יחד עם כוח המשלוח הבריטי את האגף הימני של הארמיה הגרמנית הראשונה‪ .‬מפקד‬
‫הארמיה הגרמנית הראושנה אלכסנדר פון קלוק גילה את ההתקדמות הצרפתית – בריטית והחל לפנות‬

‫מערבה כדי לפגוש את הארמיה הצרפתית השישית ואת החיל משלוח הבריטי פנים מול פנים‪.‬‬
‫בתאריך ה ‪ 9.9‬נראה כי הארמיות הגרמניות עומדות בפני כיתור והשמדה אך הם הצליחו לסגת ולהתחפר‬
‫צפונית לנהר האן‪ .‬עד אמצע ספטמבר ניסו הכוחות הצרפתיים והגרמניים לכתר זה את זה ממערב במהלך‬
‫שכונה המירוץ אל הים‪ .‬הניסיונות לא צלחו ושני הצדדים נאלצו לעבור לשלב של מלחמת חפירות‪ .‬למרות‬

‫ההישגים הגרמניים המרשימים בשלב זה של המלחמה כישלונה של תוכנית שליפן להשמיד את הצבא‬
‫הצרפתי הביא לכך שגרמניה נאלצה להתמודד עם מלחמה ארוכת טווח בשתי חזיתות בו זמנית במערב נגד‬

‫צרפת ואנגליה ובמזרח נגד רוסיה‪ .‬המון חברים שלי נהרגו ואני מאוד עצוב‪ .‬אני מאוד מתגעגע אלייך‬
‫ומקווה לחזור הביתה בקרוב ולאכול אוכל של בית ובמיוחד שלך ואם לא אחזור בזמן הקרוב אשלח לך‬

‫מזכרות‪.‬‬

‫אוהב המון‬

‫ז'אק‬

‫רומי נחום‪ ,‬ט‪1‬‬

‫מאי ‪1915 ,15‬‬

‫שרלוט היקרה‪,‬‬

‫אני יודע שלא כתבתי לך המון זמן‪ ,‬ואני מצטער אבל לא היתה לי ההזדמנות‪ ,‬כפי שוודאי שמעת היה‬
‫קרב באזור איפר‪ ,‬שבו לחמתי בחזית‪ .‬אל תדאגי‪ ,‬אני בסדר ולא פצוע קשה‪ ,‬אבל דואג לך ולבנות‪ ,‬איך‬
‫את מסתדרת? האם הצלחת למצוא עבודה באחד המפעלים? איך אליזבת ואווה? בכל יום שעובר אני‬

‫מתגעגע אליכן יותר ויותר‪.‬‬

‫בזמן קרב המצב מפחיד מאוד‪ .‬אנחנו לרוב נלחמים באויב בקרבות פנים אל פנים‪ ,‬בשוחות שוררת‬
‫מתיחות ופחד נוראים וכל אחד חושב שהיום הוא יומו האחרון‪ ,‬וכפי שוודאי שמעת‪ ,‬זה לא מזמן גרמניה‬

‫פתחה בקרב נוסף בסביבות העיר איפר ומעולם לא הייתי מפוחד יותר‪ .‬ב‪ 8-‬במאי הגדוד שלנו פתח‬
‫בהתקפה ברכס פרצנברג‪ ,‬וזאת אל מול כוחות בריטיים וקנדיים‪ .‬ההפגזה מחצה את קו החפירות‬

‫הבריטי‪ ,‬ולאחר כמה ימים נוספה אליה גם התקפת גזים‪ ,‬אולם השגנו התקדמות מועטה בלבד‪ .‬גם‬
‫כאשר הצלחנו לפרוץ את קו החזית הבריטי‪ ,‬תגבורות והתקפות נגד הצליחו להדוף אותנו‪ .‬כל כך פחדתי‬

‫אז‪ ,‬לעזוב את השוחות ולהלחם פנים מול פנים‪ ,‬שבלילות‪ ,‬כשיצא לי לישון‪ ,‬חלמתי סיוטים נוראיים‬
‫שרדפו אותי‪ .‬ביום‪ ,‬הפחד הנוראי שחשתי איים להשאירני מצולק לכל החיים‪ .‬בזמן ההוא נהיינו כל‬
‫החיילים פה כמו משפחה‪ ,‬אך בסופו של דבר רוב החיילים שהיו איתי בחזית מתו או נפצעו קשה‪ .‬ואני‬
‫פחדתי להלחם‪ ,‬כל כך פחדתי‪ ,‬שאם הייתי יכול הייתי חוזר הביתה מיד‪ .‬והם יכולים להגיד לי כמה שהם‬
‫רוצים שאני פחדן ואגואיסט‪ ,‬שאיני משרת את גרמניה כראוי ושמגיע לי למות‪ ,‬אבל איני בטוח שלגרום‬
‫למותם של חיילים ואזרחים ׳אויבים׳ תוך השתלטות על שטחם הוא מעשה אומץ וגבורה‪ .‬כי גם בצד‬

‫השני של המתרס יש אנשים‪ ,‬כמוני וכמוך‪ ,‬שרוצים פשוט לחיות בשלווה‪.‬‬

‫מה גם שב‪ 13-‬לחודש‪ ,‬לאחר שישה ימי קרבות‪ ,‬השגנו התקדמות של רק פחות מקילומטר! שרלוט‪,‬‬
‫המלחמה לא מתקדמת לשום מקום‪ ,‬אני חושב שהפתרון היחיד הוא לעשות הסכם שלום‪ .‬האבידות‪,‬‬
‫שרלוט‪ ,‬חשבי על כמות האבידות! כל כל הרבה הרוגים‪ ,‬כל כך הרבה פצועים בגוף‪ ,‬ופצועים בנפש‪,‬‬
‫אפשרות לחיים נורמליים כבר לא קיימת עבור כל אלה‪ .‬ומשפחות וקרוביהם ההרוגים! המלחמה גורמת‬
‫רק סבל‪ .‬חבר קרוב שלי שמת‪ ,‬היתה לו משפחה‪ ,‬אישה ובן שנותר יתום מאב‪ .‬המלחמה כל כך נוראית‪,‬‬

‫מוטב היה לו נכנעה כבר גרמניה ושמה לזה סוף‪.‬‬

‫כרגע שקט במקום שאני מוצב‪ ,‬אני מקווה שכך יישאר אבל השעמום פה בלתי נסבל‪ ,‬רוב היום אני ישן‪,‬‬
‫או מנקה את נשקי‪ ,‬כולנו כאן מפוחדים‪ ,‬ומתגעגעים למשפחותינו‪ ,‬בערב מתחילה הפעילות; חוליות גידור‬

‫מתקנות את גדרות התיל לפני החפירות‪ ,‬חוליות סבלים מביאות ציוד‪ ,‬תחמושת ועוד מהעורף‪ ,‬וחוליות‬
‫הסיור זחלו אל תוך שטח ההפקר לתצפית ולתקיפות נקודתיות‪.‬‬

‫אוסיף ואומר שהתנאים בשוחות נוראיים; השוחות מלאות מכרסמים‪ ,‬איני יכול לישון בשוחה הדוחה שלי‬
‫שמלאה בחולדות‪ ,‬הן גונבות אוכל ומציקות לחיילים‪ .‬לפני שבוע חייל מת מההגיינה הלקויה‪ ,‬ושלשום היו‬
‫צריכים לכרות לחברי הטוב את רגליו בשל הזיהומים המסוכנים שאיתם התמודד‪ .‬אני עצמי לא התקלחתי‬
‫כבר יותר משבועיים‪ ,‬והקור בלתי נסבל‪ .‬בנוסף כבר זמן מה שאני חולה וסובל מזיהום ברגליים‪ .‬איני יודע‬

‫איך אנחנו מקבלים בשר בכלל אבל לא מספיק‪ ,‬המים מזוהמים ואנחנו החיילים מפוחדים ומדוכאים‪.‬‬
‫שלשום נלקח חייל לבית החולים‪ ,‬כשהוא בטראומה קשה מהקרב‪ .‬הוא רעד מכף רגל ועד ראש וצרח‬
‫כשניסו להתקרב אליו‪ .‬כבר ממזמן שאיננו נלחמים למען הכיבוש והניצחון‪ ,‬אלא להישרדות‪ .‬כל צד רק‬

‫רוצה להשאר בחיים‪.‬‬

‫יש סיכוי רב שאמות בקרוב‪ .‬אם לא היום אז מחר; ואם לא מחר אז בעוד שבוע; בזמן הקרב לא חשבתי‬
‫שאשאר בחיים‪ ,‬אבל הנה אני כאן‪ ,‬וכותב לך‪ .‬אני מתגעגע אלייך שרלוט‪ ,‬מסרי דרישת שלום לבנות‪,‬‬
‫ושאבא יחזור בקרוב‪.‬‬

‫שלך‪,‬‬

‫אלברט‬

‫מגישה‪ :‬אילנה קונדיל ט‪1‬‬

‫*האירוע שעליו מדובר הוא קרב איפר השני; קרב רכס פרזנברג‪.‬‬

‫מכתב מהחייל בחזית המלחמה‬

‫מגיש‪ :‬מתן כץ‬

‫‪21.1.1916‬‬

‫אמא היקרה‬

‫לפני שאני אתחיל לספר על השבועות האחרונים רציתי להגיד שאני מאוד מתגעגע אלייך ולכל‬
‫המשפחה ומחכה לחזור ושתגמר המלחמה הארורה‪.‬‬

‫השבועות האחרונים היו קשים מאוד‪ .‬העבירו אותנו לפני כמה שבועות לסום להתכונן ללחימה‬
‫רצינית‪ ,‬סיפרו לנו שנערכה ועידת פסגה בה הוחלט לערוך מספר מתקפות שונות על ידי הרוסים‬
‫במזרח‪ ,‬האיטלקים בהרי האלפים והכוחות המשותפים של בריטניה וצרפת בחזית המערבית‪ .‬בכך‬

‫קיוו המנהיגים לתקוף את מעצמות המרכז מכל הצדדים‪.‬‬

‫התנאים פה לא טובים בכלל‪ ,‬המון חיילים חולים ומדביקים אחרים‪ .‬המחלות קשות‪ ,‬רבים לא‬
‫יוצאים מהמחלה חיים‪ .‬אין לנו מספיק ציוד רפואי ורופאים כדי לטפל בחולים‪ .‬להעביר חולים‬

‫לבית חולים זה אומר שהמצב לא טוב בכלל‪ ,‬ההעברה קשה‪ ,‬צריך לשמור שלא תוקפים את‬
‫החיילים והנסיעה יכולה לקחת שעות‪ .‬גם בבתי החולים מספרים שהמצב לא טוב וזה הגיוני‪ ,‬יש‬
‫המון פצועים וחולים‪ .‬חבר מאוד טוב שלי כאן נדבק במחלה‪ ,‬אני מקווה מאוד שלא נדבקתי ממנו‬
‫ושהוא יצא מזה מהר‪ .‬המון חיילים נשברים פה‪ ,‬הרבה זמן הם לא ראו את המשפחות שלהם והם‬
‫מתגעגעים לבית‪ ,‬אבל המפקדים לא נותנים לחיילים להישבר‪ ,‬אין לנו בכלל זמן להישבר‪ .‬כל הזמן‬
‫יש מה לעשות כאן‪ ,‬להכין אוכל‪ ,‬לתחזק את האש‪ ,‬לטפל בחולים‪ ,‬לנקות את המחנה ואת הנשקים‪,‬‬
‫יש עוד המון אבל אני לא אפרט על זה כאן‪ .‬לא פשוט לנו כאן בכלל אבל אל תדאגי אמא אני לא‬

‫נשבר אני יודע שזה יגמר בקרוב וננצח במלחמה‪.‬‬

‫הלחימה בסום קשה מאוד‪ .‬אומרים שהקרב פה זה אחד הקרבות הקשים שהיו ויהיו במלחמה‬
‫כולה‪ .‬יש לנו המון נפגעים‪ ,‬חברים קרובים שלי מתו‪ .‬אין לנו זמן להתאבל עליהם אנחנו חייבים‬
‫להמשיך קדימה בשבילם‪ ,‬זה מה שהם היו רוצים‪ .‬כולם כאן מפחדים לא לחזור הביתה אבל אף‬
‫אחד לא אומר את זה‪ ,‬אסור לנו‪ ,‬אנחנו חייבים להישאר להילחם ולא להראות פחד‪ .‬עומד להיגמר‬
‫לנו המזון והציוד הרפואי‪ ,‬לא מספיקים להביא לנו ציוד‪ ,‬הם מפחדים שהגרמנים לא ישתלטו על‬
‫משאיות הציוד ויהרגו את כל השיירה אז לא תמיד מגיעים עם הציוד‪ .‬כל לילה בשוחות חיילים‬
‫כותבים כאן מכתבי פרידה למקרה שימותו ביום שלמחרת ובתקווה שאולי ימצאו את המכתב‬

‫ויביאו למשפחות שלהם את המכתב‪ .‬אני מודה שיש ימים שגם אני כותב מכתבים כאלה‪.‬‬

‫אני מתגעגע מאוד אמא אלייך ואל כל המשפחה‪ ,‬תמסרי לכולם שאני אוהב אותם מאוד ומחכה‬
‫לחזור הביתה‪.‬‬

‫מתן כץ ט‪1‬‬

‫מכתב במלחמת העולם הראשונה‬

‫משפחה יקרה‪ 21 ,‬פברואר ‪1916‬‬
‫החלטתי לכתוב לכם מעת לעת מתוך שדה הקרב ורציתי להגיד לכם שלמרות כל הדברים שקורים‬

‫פה‪ ,‬אני בסדר‪.‬‬
‫רציתי לכתוב לכם ולספר לכם מה אנחנו עוברים פה‪.‬‬
‫אנחנו מתחילים את היום עם "כוננות עם השחר" שפירושה ירי מכול הכלים לכיוון האויב‪,‬‬
‫שנמשכת כשעה‪ .‬בשל הערפל הראייה שלנו לקויה וזה יכול לגרום לתקיפות פתע אז אנחנו צריכים‬

‫להיות מאוד מרוכזים למרות שאנחנו ממש עייפים‪.‬‬
‫אחרי כן ישנם מסדרים ללא קץ‪ ,‬עם הכנות הניקיון וצחצוח נעליים‪ ,‬הכנת כלי נשק ומטלות‬

‫נוספות וכאשר הנעלים והמדים סודרו‪ ,‬מתחילות עבודות החפירה‪.‬‬

‫מגיע הבוקר‪ ,‬יוצאים בשעה חמש בבוקר‪ ,‬צועדים שעתיים ואחר כך עובדים בבוץ ולעתים בגשם‬

‫שוטף עד לחשכה‪ .‬אני עייף מאוד‪ ,‬קיים צורך דחוף בשינה‪.‬‬

‫אני כותב קצת‪ ,‬קורא קצת‪ ,‬משוחח עם חבר וישן‪.‬‬
‫למחרת יש לנקות מחדש את מה שהתלכלך‪ .‬כך שבקושי נותר זמן פנוי ושקט לכתיבת מכתב‪.‬‬

‫‪ 10‬במרץ ‪1916‬‬
‫כעת באים שמונת ימי השירות בחזית‪ ,‬מהם ארבעה ימים בקווים הקדמיים ביותר‪ .‬פה תקועים‬

‫יום ולילה בבוץ רטוב וקר; חוץ מניקוי הנשק יש לשאוב מים מהחפירות ובעיקר לשמור‪.‬‬
‫בשעה ‪ 5‬בערב מתחיל הלילה‪ .‬שומרים וישנים שעתיים לסירוגין עד לשעה ‪ 5‬בבוקר‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫מאבדים שעתיים בעת הובלת האוכל שיש לדאוג לו בעצמנו או לחילופין לשמור משמרת נוספת על‬

‫חשבון זה‪ .‬לכן ישנים קצת יותר מארבע שעות‪.‬‬
‫מה עושים רוב הזמן? עומדים בתוך החפירות לפני פתח קטן ומביטים בחושך‪.‬‬
‫במחצית מהזמן יורד גשם‪ ,‬חושך מצרים ולא רואים מאומה; למרות זאת בוהים בחושך מאחר‬

‫שהמפקדים הזוטרים בודקים את השומרים‪.‬‬
‫תקופות הגשמים ממש איומות‪ .‬אך כאשר מזג האוויר בהיר וקר‪ ,‬משמש הירח‪ ,‬יחד עם כוכבים‬

‫קטנים רבים‪ ,‬כתאורה טבעית גדולה התומכת בערנותנו בשעת שמירה‪ .‬כאשר מצטרפים לכך‬
‫פצצות התאורה הגרמניות‪ ,‬מעוף של מצנחים בריטיים באוויר‪ ,‬זרקורי החיפוש של המטוסים‬
‫מתמזג הכול למעין "חגיגה ענקית" עם זיקוקי די‪-‬נור; רק הכדורים עפים מעל ראשינו מימין‬

‫ומשמאל‪ ,‬לפניך ומאחוריך‪.‬‬

‫‪ 17‬באפריל ‪1916‬‬
‫מדי חצי שעה עפה פצצת תאורה לשמיים ומאירה את הצבאות הצרפתיים והגרמניים המותשים‪,‬‬

‫המחופרים והמופרדים ע"י גדרות תיל‪.‬‬
‫תנאי המחייה בחפירות קשים ביותר אנו נחשפים לטפילים‪ ,‬חולדות וקרציות הגורמות למחלות‬

‫רבות כגון‪ :‬גרדת‪ ,‬זיהום פטרייתי‪ ,‬זיהום בכפות הרגליים‪ ,‬מחלות מעיים קשות ודיזנטריה‪.‬‬

‫‪ 25‬אוקטובר ‪1916‬‬
‫אנו נמצאים בסמוך לעיר וורדן‪.‬‬
‫אנו נלחמים בקרב שלטענת המפקדים אמור להסתיים כבר בשבועות הקרובים ‪ ,‬והצדדים‬
‫היריבים עפ"י הערכות ספגו עד כה כמיליון הרוגים‪ ,‬פצועים ונעדרים‪.‬‬
‫הקרב החל במתקפה של הצבא הגרמני על שרשרת המבצרים הצרפתית‪ ,‬שהגנה על העיר ורדן‪.‬‬
‫הגרמנים הצליחו להשיג התקדמות נאה בשלבים הראשונים של המתקפה‪ ,‬ולכבוש חלק‬
‫מהמצודות הצרפתיות כולל מבצר דואומון‪ ,‬אך תוך זמן קצר נבלמה התקדמותם והקרב הפך‬
‫למערכת התשה עקובה מדם‪ ,‬שגררה לתוכה חלק ניכר מכוחות הצבא הצרפתי והגרמני‪.‬‬
‫להערכת המפקד שלי הפיקוד הגרמני רוצה לגרור את הצבא הצרפתי למערכת התשה בתנאים‬
‫נוחים לצד הגרמני‪ ,‬ולגרום לנו "לדמם למוות"‪ .‬הצבא הצרפתי ספג עפ"י הערכות המפקדים מאות‬
‫אלפי נפגעים במהלך הקרבות בורדן‪ ,‬אך גם הצבא הגרמני ספג אבידות כבדות מאוד‪.‬‬
‫מספר האבדות שלנו היה מזעזע ובלתי נתפס ומספר הפצועים עצום‪.‬‬

‫‪ 25‬לדצמבר ‪1916‬‬
‫חג מולד שמח‪ ,‬ככל שניתן‪.‬‬
‫הקרב אחרינו‪ ,‬הימים האחרונים היו אינטנסיביים ובחלקם בלתי אפשריים‪ ,‬שרדתי את הלחימה‬
‫ובמהלכה נפצעתי מפגיעת רסיס פגז בגב‪ ,‬טופלתי בשטח וכעת אני כותב לכם מבית החולים‬
‫ובימים הקרובים אני מסיים את השירות ואגיע הביתה‪.‬‬

‫אורי מטרסו ט‪1‬‬

‫מכתב מהחייל בחזית המלחמה‬

‫‪15.6.1916‬‬

‫אחותי היקרה‪,‬‬

‫סלחי עם המכתב יהיה קצת ארוך מדי הלילה ותאבדי עניין ‪ ,‬אבל פשוט יש לי כל כך הרבה דברים‬

‫לספר לך עליהם‪ .‬את בטח כבר שמעת שנפצעתי ‪ ,‬אבל אל תדאגי‪ ,‬הרופא אמר שאשרוד ‪,‬‬

‫בואי ואספר לך מה קרה ‪ ,‬וכיצד הגעתי לבית החולים ‪.‬‬

‫זה קרה אתמול ‪ ,‬אני וחברי ‪ ,‬ג'אקס קומר ‪ ,‬הלכנו לכפר הקרוב להביא ולחדש את האספקה ‪ ,‬אך‬
‫בדרך‪ ,‬האויב חיכה לנו ‪ .‬היה לנו קרב קשה ובקושי יצאנו ממנו בחיים ‪ ,‬האויבים הגיעו מוכנים‬
‫ואנחנו לא ‪ ,‬הם גברו עלינו במספרם ולא יכולנו להביא את האספקה חזרה למחנה ‪ ,‬אני עוד לא‬
‫הבנתי איך הצלחנו לברוח ‪ ,‬אך נפצענו קשות ‪ .‬לאחר טיפולים רבים ‪ ,‬אני שרדתי ורק אצטרך‬
‫לנוח כמה ימים לפני שאני אחזור למלחמה ‪ ,‬ג'אקס לעומת זאת ‪. . .‬‬
‫בניסיון נואש להגן עלי ‪ ,‬ג'אקס התחיל לירות על האויב ולחפות עלי עד שאתרחק מספיק בשביל‬
‫שהוא יוכל להתחיל לרוץ לכיווני ובחזרה למחנה ‪ ,‬אך בזמן שיירה ‪,‬הוא נפגע קשות ביידו ‪ ,‬הוא‬
‫התחיל לרוץ בזמן שהוא צועק מכאבים ועד שהגענו למחנה ‪ ,‬הוא איבד דם רב מדי והיה צריך‬
‫לקרות את ידו ‪ .‬הוא נשאר בחיים ‪ ,‬אך איבד יד ולא יוכל להילחם יותר‪.‬‬
‫כפי שאת יודעת ‪ ,‬במכתב האחרון שכתבתי ‪ ,‬סיפרתי לך על המלחמה על ה"סום" וכמה חשוב‬

‫שננצח אותה ‪ ,‬אנחנו מוכרחים לנצח במלחמה הזאת כמה שיותר מהר כי כמות הפצועים היא כה‬
‫גדולה לשני הצדדים שאף אחד כבר לא רוצה להמשיך ‪ ,‬כל מדינה רק מחכה להפגזה הבאה מהצד‬
‫השני ‪ ,‬וכל אחד יכול למות בכל רגע ‪ ,‬רובים שיורים שש מאות כדורים בדקה מכסים את כל השטח‬
‫מול חוטי התיל וכל הסתערות לכיוון האויב הייתה התאבדות ‪ .‬מספר המתים והפצועים הוא כבר‬

‫יותר ממיליון וכרגע אנחנו מתכננים לשגר כמות עצומה של כדורי ארטילריות ‪ ,‬כדי לסיים עם‬
‫המלחמה הזאת כבר ‪ .‬אנחנו בונים עכשיו מחנות ‪ ,‬בתי חולים ‪ ,‬משאבות מים ‪ ,‬מזבלות ומחסני‬

‫משאיות המסופקים בכבישים ורכבות כאשר הטכנולוגיה החדשה תקועה בבוץ ‪ ,‬הטכנולוגיה‬
‫הישנה תמיד בהישג יד ‪.‬‬

‫כבר יש לנו כמעט שלוש מיליון כדורי ארטילריות בגודל של ‪ 18‬אינץ' ‪ ,‬ואנחנו מתכננים לשגר את‬
‫כולם בבת אחת בעוד שבועיים ולסיים את המלחמה‪.‬‬

‫אני אכתוב לך שוב לאחר ההתקפה‪ .‬אחזור הביתה בקרוב ‪ ,‬אוהב ‪ ,‬אחיך‪.‬‬

‫אל‪ :‬אבא ואמא היקרים‪ ,‬משפחת יאנג‪-‬בוי‪ ,‬לונדון‪ :‬בריטניה הגדולה‪.‬‬

‫מאת‪ :‬בנכם החייל‪ ,‬גון יאנג‪-‬בוי‪ ,‬המוצב במחוז סום‪ ,‬צפון צרפת‪.‬‬

‫תאריך‪2/7/1916 :‬‬

‫מכתב מחזית מחוז סום‬

‫שלום לכם אבא ואמא היקרים!‬

‫אני כותב לכם ממחוז סום שבצפון צרפת‪ ,‬קרוב יחסית לתעלת למאנש ולבלגיה‪ .‬אני כותב לאחר‬
‫היום הראשון של קרב סום המחריד והמזעזע‪ ,‬שבו כ‪ 60,000-‬חיילים בריטים נפגעו‪ ,‬מהם ‪20,000‬‬
‫מתו‪ .‬אלו תוצאות מזעזעות לבריטניה‪ .‬אני מצטער מאוד על היום שהסכמתי להתגייס למלחמה‬

‫מיותרת וחסרת תוחלת זו‪.‬‬

‫הקרבות ברובם המוחלט עד אתמול התנהלו בצורת "מלחמת חפירות"‪ ,‬בה גם אנחנו וגם הגרמנים‬
‫נמצאים רוב היום בתוך קווי חפירות באדמה משני צידי החזית‪ ,‬ומכוונים כלי ירייה אל האויב‪.‬‬
‫החפירות והשוחות מגינים עלינו באופן לא מלא מפגזים ומיריות האויב‪.‬‬

‫אני רוצה לספר לכם קודם על שגרת ימי "מלחמת החפירות"‪ ,‬ואחר כך לספר לכם על היום‬
‫הראשון של קרב סום שהיה אתמול כדי שתבינו עד כמה המלחמה הזו מיותרת וחסרת תוחלת‬

‫לכולנו‪:‬‬

‫יומי מתחיל בערך ‪ 30‬דקות לפני הזריחה‪ ,‬בשעה ‪ ,4:30‬עם הקריאה ל"כוננות"‪ ,‬בשעה בה‬
‫מתחילות התקפות האויב‪ .‬אנו נעמדים על מדרגות הירי בשוחות שחפרנו עם פנינו לקו החזית‬

‫ומכוונים לאויב הנמצא שם‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אם שרדנו‪ ,‬אנו יורדים חזרה להכין ארוחת בוקר‪,‬‬
‫הכוללת תה‪ ,‬לחם ואולי גם בייקון‪ .‬לאחר מכן יש לנקות את הנשק‪ ,‬לתקן את החפירות שניזוקו‬

‫או לכתוב מכתבים הביתה‪ ,‬דבר שאני עושה ברגע זה‪.‬‬

‫הימים בחפירות עוברים עלינו בשעמום רב‪ .‬אין מה לעשות‪ ,‬ואם מתרוממים גבוה מידי יש סכנת‬
‫מוות מירי צלפי האויב‪ .‬לקראת השקיעה שוב ישנה כוננות‪.‬‬

‫אני לא התרחצתי כבר יותר משלושה שבועות‪ ,‬ואני סובל מכינים בכל גופי‪ .‬החפירות מלאות‬
‫באלפי חולדות ועכברושים‪ ,‬שמפיצים מחלות קשות בין החיילים‪ .‬קשה מאוד גם לישון בידיעה‬

‫שכשאתעורר אולי אמצע חולדה רעבה על הגוף שלי‪.‬‬

‫בחפירות עדיין ישנן גופות של החברים שלי שמתו מירי צלפים‪ ,‬אבל עדיין לא הספקנו לפנות אותן‬
‫לעורף המחנה מפחד ירי צלפי אויב‪.‬‬

‫כיני הגוף מעבירים את מחלת "קדחת השוחות"‪ ,‬בה גם אני חליתי לפני חודשיים‪ .‬המחלה גורמת‬
‫בעיקר ל‪ 5-‬ימי חום גבוה וכאבי ראש‪ ,‬וההחלמה ממנה אורכת שבועות‪ ,‬אולם המוות ממנה נדיר‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬אני מאוד חושש שאסבול מ‪"-‬רגלי חפירות"‪ ,‬שהיא מחלה זיהומית הנגרמת מהרטיבות‬
‫בתעלות המוצפות במי גשמים מזוהמים‪ ,‬ובשל תנאי התברואה הקשים‪ .‬רוב שעות היום אנחנו‬

‫חצי גוף בתוך המים המזוהמים האלו‪ .‬שלושה מחברי איבדו את אצבעות רגליהם בשל החמרת‬
‫הזיהום‪ ,‬והיות ואני כבר לא מתרחץ אני חושש שגם לי הדבר יקרה‪.‬‬

‫עכשיו אני רוצה לשתף אותכם קצת במהלך היום הראשון של קרב סום‪ ,‬אתמול‪ .‬מהלך הקרב הזה‬
‫היה שונה ממה שהקרנו לפני כן‪ ,‬היות וניסינו לפרוץ את קווי האויב בהליכה ובריצה‪ ,‬אבל נכשלנו‬

‫קשות‪ .‬הקרב החל ב‪ 7:30-‬בבוקר‪ ,‬לאחר ימים ארוכים בהם הצבא הפגיז את הגרמנים בכמיליון‬
‫וחצי פגזים לצורך ריכוך ארטילרי‪ .‬בשעה ‪ 7:30‬התחלנו לרוץ לקווי האויב כשעל כל חייל יותר מ‪-‬‬

‫‪ 30‬ק"ג של ציוד‪ ,‬אבל הגרמנים היו מוכנים בשוחות ובחפירות שלהם‪ ,‬ורוב הבריטים שיצאו‬
‫מהחפירות נפגעו מאש גרמנית‪ .‬גם הקרב הזה‪ ,‬כמו כל הקרבות שקדמו לו‪ ,‬מיותר וחסר תוחלת‬

‫מכל בחינה שהיא‪ .‬גם אם ננצח בקרב‪ ,‬נצליח להתקדם מספר קילומטרים עד קווי החפירות‬
‫הבאים של האויב‪ .‬האם אף אחד מהגנרלים לא רואה את חוסר התוחלת של המלחמה? האם הם‬

‫חוששים לדבר? האם גם אצל האויב לא רואים עד כמה המלחמה מיותרת?‬

‫מאז תחילת המלחמה לפני ‪ 3‬שנים המחנה שלי התקדם רק כמה מאות מטרים לתוך קווי האויב‬
‫אבל איבדנו לשם כך עשרות אלפי חיילים לחינם‪ ,‬ואני כבר לא מסוגל לספור את המתים‪.‬‬

‫גם כשאני מדבר עכשיו‪ ,‬כמו בכל הפעמים הקודמות שכתבתי אליכם‪ ,‬אני מריח את גופותיהם של‬
‫חברי המתים שעוד לא הספקנו לקבור‪ ,‬ואת גופות הגרמנים‪ ,‬שחבריהם לא הספיקו לקבור‪.‬‬

‫תמיד יש ריח קשה של בשר גופות אנושיות ובשר בהמות מתות באוויר ובלתי אפשרי לקבור את‬
‫כולם‪.‬‬

‫יש גם ריח חזק של אבק שריפה‪ ,‬וריח של גזי רעל כמו כלור וגז חרדל‪ ,‬שהגרמנים ירו ולא מתנדף‪.‬‬
‫אנחנו משתמשים במסכות מיוחדות כדי לא להיפגע‪.‬‬

‫לפני כמה ימים ראיתי את הבן של השכנים‪ ,‬פיטר נייבור‪ ,‬אתם זוכרים אותו? הוא סובל מהלם‬
‫קרב‪ ,‬ומאושפז בעורף בבית חולים שדה‪ .‬המראה שלו היום שובר לב‪ .‬השיניים שלו כל הזמן‬

‫נוקשות‪ ,‬הוא בקושי מסוגל להירדם‪ ,‬ולא מסוגל להחזיק רובה‪ .‬אני חושב שיחזירו אותו ללונדון‬
‫למשפחת נייבור‪ ,‬אבל אני לא מקנא בהם כשיראו את מצבו ואת חוסר היכולת שלו לתפקד‪ .‬הוא‬
‫סובל מהזיות‪ ,‬מחרדות ומפאניקה תמידית‪ ,‬וכשהוא נרדם הוא מיד מתעורר בצעקות ומעיר את‬

‫כולם‪ ,‬ולכן הוא הועבר מהחזית‪ ,‬כי הוא גורם לפניקה אפילו אצל הלוחמים הכי מנוסים‪.‬‬

‫אני מצטער על כך שקריאת המכתב בוודאי מעציבה אתכם מאוד‪ ,‬אבל האמינו לי שאני עוד מנסה‬
‫לחסוך מכם את המראות הקשים באמת‪ .‬למי שלא היה בחזית אין מושג אמיתי עד כמה המלחמה‬

‫היא דבר נוראי‪ ,‬ובעיקר מלחמת החפירות שלנו‪ ,‬כי היא חסרת תוחלת‪ .‬כל יום כאן דומה ליום‬
‫הקודם‪ ,‬ללא כל תקווה לנו או לאויבנו הגרמנים‪.‬‬

‫אנחנו חיים כמו חיות בין אלפי חולדות ועכברים רעבים‪ ,‬ויש חיילים רעבים שכבר לוכדים אותן‬
‫ומבשלים אותן כי חסר לנו אוכל ובעיקר בשר לפעמים‪.‬‬

‫בתקווה שיום אחד המלחמה הזו תסתיים‪ ,‬ונחזור לחיות בשלום ובאהבה!‬

‫מכתבו של פרדריק ווילי‬

‫‪5.7.1916‬‬ ‫לאמי היקרה!‪,‬‬

‫דבר ראשון ‪ ,‬רציתי ליידע אותך שאני בסדר קצת מדוכא בגלל המלחמה אבל אני מקווה שהיא‬
‫תיגמר מהר ומקווה שאתם במצב יותר מרומם ממני‪.‬‬

‫החיים בחפירות לא מסבירים לנו פנים‪ ,‬קיימות המון מחלות באזור החפירות בעיקר בגלל הבוץ‬
‫שאנחנו נאלצים לדרוך עליו אפילו קיימת מחלה מסוימת הכוללת זיהום ברגל מתוך הבוץ בשוחות‬

‫אנחנו קוראים לה "רגלי חפירות" ואני מקווה לא להידבק בה‪ ,‬לא מזמן כשנפצעתי בידי הייתי‬
‫בבית החולים (בטח כבר שמעת זאת ואם לא אז הנה אני מספר לך) בתי החולים כאן הם או‬
‫באוהלים מאחורי החפירות או שהם בבתי חולים כלליים באוהלים נמצאים המון חיילים‬

‫ששוכבים במיטות לעומת קצת מטפלים אך אני נשלחתי לכללי קיבלתי טיפול ורציתי ליידע אותך‬
‫שאני בסדר ובזמן שאנחנו בבתי החולים אנחנו מדברים עם מבקרים שבאים מבחוץ‪ .‬לא נשארתי‬

‫בבית החולים זמן רב כיוון שנפצעתי בינוני בזמן תרגיל‪.‬‬

‫אני מקווה לצאת מן החפירות מהר כיוון שגם שגרת היום כאן קשה בדרך כלל אנחנו קמים כל‬
‫יום לפנות הזריחה לכוננות בבוקר למקרה שתהיה תקיפה מצד הגרמנים אם אין תקיפה אז אנחנו‬

‫יכולים ללכת לאכול ארוחת בוקר ולפעמים אפילו אנחנו מקבלים קצת רום (גם שמעתי‬
‫שבמקומות מסוימים הורגים את הסוסים בשביל אוכל אבל אל תדאגי זה לא קורה כאן) ולאחר‬
‫מכן אנחנו מנקים את הנשקים שלנו ומתקנים חלק מהתעלות עד ירידת החושך אף אחד כאן לא‬

‫מעז להוציא את ראשו מחוץ לתעלות משום שאנחנו יכולים להיפגע כאשר יורד החושך אנחנו‬
‫מקבלים עוד תחמושת ‪ ,‬אספקת אוכל וגם אנחנו מתקנים את גדרות התיל‪.‬‬

‫בדרך כלל הקרבות פה כוללים את שני הצדדים חפורים בתעלות ויש יריות אחד על השני בלי‬
‫הפסקה דבר שיכול לקחת אפילו שבוע שלם של יריות רצופות כמה מהחיילים כבר משתגעים‪ ,‬אף‬
‫אחד מהצדדים אינו מוכן להיכנע ובמידה וצד אחד מתקדם אל השני הוא סופג אבדות גדולות של‬
‫אנשים בגלל מכונות הירייה שמפגיזות אותו נוסף על כך כל כמה זמן כל צד מפגיז את השני בפגזי‬

‫ארטילריה ואם זה לכיווננו אז אנחנו חייבים ללכת להתחבא ולהתחמק מן הפגזים‪.‬‬

‫אבל בתקופה האחרונה המפקדים רצו שנתקדם לכיוון האזור הגרמני‪ .‬לכן אנחנו הפצצנו את‬
‫הגרמנים ‪ 8‬ימים ברציפות אנחנו קיווינו להרוג את רובם ואז ללכת ולהשתלט על התעלות שלהם‬

‫ובכך להתקדם במלחמה לפני ‪ 4‬ימים נגמרו ימי ההפצצות התקדמנו לכיוון הגרמנים והיינו‬
‫בטוחים שאף אחד מהם לא נשאר בחיים אך כשעלינו לרגלי ההר גילינו אחרת אינני יודע איך אך‬

‫המון גרמנים נשארו בחיים וטבחו בכל מי שעלה לרגלות ההר מאות אנשים שאני מכיר וגם‬
‫צרפתים נטבחו ע"י הגרמנים אני וחבריי הצלחנו לחזור לאחר שקיבלנו את הפקודה נשארנו‬
‫בחיים‪ ,‬אני לא יודע אתמול אני וחבריי לקחנו חלק מהגופות של מי שנטבח‪ .‬היום אני כותב לך‬
‫כשאנחנו בתעלות המצב פה לא ממש מרומם לאחר מה שקרה אני מקווה שנצא מפה כמה שיותר‬

‫מהר כמנצחים ואני ממש מחכה כבר לחזור הביתה אליכם‪.‬‬

‫שלך‪ ,‬פרדריק‬

‫מגיש‪ :‬אופיר גרופק ט'‪1‬‬

‫מכתב מחייל בחזית המלחמה‬

‫‪20.8.1916‬‬

‫נמען‪ :‬אימא‬

‫שלום אימא‪ ,‬מה שלומך?‬

‫מה שלום דודה אווה? שמעתי שהיא לא הרגישה טוב לאחרונה‪.‬‬

‫שמחתי לקרוא את המכתב ששלחת לי השבוע‪ ,‬תודה רבה על כל איחולי המזל טוב ליום ההולדת!‬
‫התרגשתי מאוד לקרוא את המכתב במיוחד אחרי שעברנו תקופה עמוסה וקשה‪ .‬סוף סוף היה לי‬
‫זמן לנשום לרגע ‪,‬כבר תקופה ארוכה אנחנו נלחמים מול בריטניה וצרפת ‪,‬לפי מה שהבנתי מאחד‬
‫החיילים‪ ,‬ביום הראשון של ההתקפה של בריטניה עלינו‪ ,‬בריטניה איבדה הרבה קורבנות‪ ,‬אם הם‬
‫לא היו מנסים להרוג אותי‪ ,‬את חבריי‪ ,‬את כל המפקדים שלי וגם את כל האזרחים של המדינה בה‬
‫אני חי אז אולי הייתי מרגיש קצת רחמים כלפיהם אבל כרגע זה רק יתרון בשבילנו‪ .‬בחודש שעבר‪,‬‬

‫כשנלחמנו ראיתי בזווית העין שחברי הטוב‪ ,‬אדי קיבל כדור בזרוע והוא עכשיו בבית חולים‬
‫באזור‪ .‬בפעם האחרונה שהוא שלח לי מכתב הוא סיפר לי שהוא סובל מכאבים ושהוא מתחיל‬

‫כבר להתגעגע לכל המפקדים שהוא פחות אוהב‪ .‬לפחות יש לו עדיין חוש הומור‪.‬‬

‫אמנם בזמן האחרון‪ ,‬אני וחבריי במחלקה נהיינו מגובשים יותר בעקבות הקרב אך עם זאת באים‬
‫המון קשיים‪ .‬למשל בעניין המזון‪ ,‬לפני כחודשיים עוד לא היה מחסור במזון אך‪ ,‬מלפני כשבועיים‬

‫כמות המזון פחת ופחת אז נאלצנו מספר פעמים להרוג סוסים בשביל בשר‪ .‬תמיד שזה חושב על‬
‫זה שהרגנו סוסים בשביל האוכל שלנו אני מתחיל לרחם עליהם ואז הבטן שלי מתחילה לקרקר‬

‫מרוב החוסר מזון שיש לעיתים קרובות‪.‬‬

‫וודאי שמעת שהתחלנו להיעזר בטנק‪ ,‬אני אמנם לא הייתי בתוכו אבל וואו הוא עצום!‬

‫רק שיש יותר בעיות מאשר יעילות עם הטנקים‪ ,‬לפי מה שהבנתי מהמפקדים שלי הטנק חסין נגד‬
‫אש וממכונות ירייה ודבר זה מדהים אבל יש בעיה עיקרית שגורמת להרבה צרות‪-‬הטנקים‬

‫‪,‬בינתיים‪ ,‬לא בנויים למהירות גבוהה כך שהחיילים הבריטים והצרפתים יכולים להשיג את הטנק‬
‫במהירות‪.‬‬

‫שבוע שעבר‪ ,‬ביום הולדתי‪ ,‬אחרי שאכלתי את ארוחת הבוקר הדלה‪ ,‬החברים שלי במחלקה‬
‫ואפילו כל המפקדים! ידעו שאני חוגג יום הולדת ‪ 20‬והפתיעו אותי ושרו לי שירים‪ .‬זה היה משמח‬
‫לרגע לשכוח מהקרב ורק ליהנות ולשמוח ‪,‬זה הרגיש שהיינו בתוך בועה והזמן נעצר ואנחנו כולנו‬
‫יחד נהנים‪ .‬אבל לצערי לאחר כמה דקות שמענו רעשים של פיצוצים‪ ,‬והבועה כמו כן התפוצצה גם‪.‬‬

‫התארגנו הכי מהר שאנחנו יכולים ורצנו לראות מה קורה‪ .‬אני זוכר שכאשר יצאנו לשטח ראינו‬
‫ערפל מוזר ומדאיג‪ ,‬הצלחתי לשמוע בין רעשי היריות צעקות בצרפתית ואולי אני מתבלבל אבל‬
‫אני חושב שגם שמעתי את קולו של אחד המפקדים של המחלקה שלי‪ .‬עמדתי בתוך הערפל חמוש‬
‫ומבולבל‪ ,‬ובתוך שנייה הרגשתי שמישהו דוחף אותי מבלי שהצלחתי לזהות את הפנים ובום נפלתי‬
‫לאחור לתוך שיחים והרגשתי שהרגל שלי נחבלה‪ .‬אני אוריד דאגה מליבך כבר עכשיו‪-‬אני בסדר‬
‫גמור עכשיו‪ .‬כשהערפל פחת ראיתי בטשטוש שאלכס מהמחלקה שלי התקרב אליי והתבונן בי‬

‫למשך מספר שניות‪ ,‬כנראה רצה לבדוק אם זה באמת אני‪ ,‬הוא עזר לי לקום וברגע שהצלחתי‬
‫להזיז את הרגל ונרגעתי‪ .‬אמנם הרגל המשיכה לכאוב אבל הצלחתי להתקדם יחד עם אלכס‬

‫והגענו למקום יחד עם קבוצת חיילים ומספר מפקדים מהחלקה שלנו‪ .‬המשכנו לירות בחיילים‬
‫שבאו לכיוונינו ובסופו של דבר הפסיקו להתקדם לעברינו‪ ,‬הערפל פסק והלכנו כולנו כקבוצה‬
‫גדולה לבדוק את השטח‪ .‬היה מוזר לחשוב שעד לפני כשעה חגגנו לי יום הולדת‪.‬‬

‫בבקרים האחרונים‪ ,‬כשאין אירועים מיוחדים או משימות מהמפקדים תמיד עולה לי געגוע‬
‫הביתה‪ .‬אני כל כך מתגעגע אליכם‪ ,‬לריח של האוכל הביתי לחיבוקים וגם למריבות עם אדל ‪,‬‬

‫אחותי הקטנה‪.‬‬

‫תמסרי לכולם שאני מתגעגע ואוהב המון‪,‬‬

‫פיטר‪.‬‬

‫‪-‬האירוע‪ :‬הקרב על הסום‪ .‬יובל סידי‪,‬ט'‪1‬‬

‫מכתבו של בילי אוונס מה‪23.8.1916-‬‬

‫אחותי היקרה‬

‫לפני שנתחיל לדבר עליי‪ ,‬מה הולך בבית? האם אימנו בסדר? איך אחי התינוק? ואיך את‬
‫מסתדרת? מקווה שטוב‪.‬‬

‫אצלי הכל מעולה‪ ,‬יחסית למצב החיילים האחרים‪ .‬אנו נמצאים בתעלות‪ ,‬הכל פה מלוכלך‬
‫ומתרוצצים פה המון חולדות‪.‬‬

‫אם הייתי מספר לך על הלו"ז שלי‪ ,‬כנראה לא היית מאמינה‪ .‬אנו מתחילים את היום לפני עלות‬
‫השחר‪ ,‬בערך ב‪ .4:30‬בשעה זו קיימות הרבה התקפות‪ ,‬כתוצאה מכך נעמדנו ליד עמדות הירי‬
‫וכיוונו לעבר האויב למקרה של תקיפה‪ .‬אם אין התקפה מצד האויב‪ ,‬לאחר עלות השחר‪ ,‬אני‬
‫וחבריי הרבים יורדים לאכול‪ .‬האוכל פה לא נהדר‪ ,‬אבל זה משהו‪ .‬שמעתי שבמקומות אחרים‬

‫התחילו להרוג סוסים כדי שיהיה בשר לאכול‪ .‬פה זה לא כל כך קריטי‪ ,‬יש תה‪ ,‬לחם ובייקון‪ ,‬כל‬
‫מה שצריך כדי לאכול ארוחת בוקר‪ .‬לאחר הארוחה אני וחברי לקרב‪ ,‬ג'יימס אדווינס‪ ,‬עוזרים‬

‫אחד לשני לנקות את נשקנו‪ .‬כרגע הוא מתקן חלקי חפירות אשר נפגעו במהלך הלילה ואני כותב‬
‫לך מכתב‪ .‬כרגע אנחנו נמצאים בצרפת‪ ,‬ליד המחוז "סום"‪ .‬היו כבר כמה וכמה מערכות לקרב‬
‫הזה‪ ,‬וכל אחת מרגישה כמו נצח‪ .‬כשאני מסתובב בשוחות‪ ,‬אני רואה חיילים הנפצעו מירי של‬
‫אויב‪ ,‬ואף של בן ברית‪ .‬אותם חיילים בוהים בתמונות של מישהו יקר להם ומקווים שיחזרו‬

‫הביתה לאותו אדם כשיגמר הקרב‪ .‬היו חיילים הסבלו מהלם קרב‪ ,‬כפי שתיאר אותו אחד מחבריי‬
‫"כאשר האויב פתח באש‪ ,‬החייל כמעט והשתגע‪:‬‬

‫הוא צעק והשתולל עד שנדרשו ‪ 8‬חיילים להחזיקו ולקשור אותו‪ .‬עם כל פגז שנפל הוא צרח יותר‬
‫וניסה לברוח ממיטתו"‪ .‬רגעים לפני היציאה לאחת המערכות‪ ,‬כולם נמעדו בשורה‪ ,‬בוהים אל חוץ‬
‫התעלה ומחכים‪ .‬יש כאלה שמפחדים‪ ,‬שמתרגשים ואלו שמתפללים‪ .‬ברקע שומעים את הפגזים בן‬

‫רגע המפקד מורה לצאת אל הקרב‪ ,‬כל החיילים יוצאים מהתעלות ומתחילים לרוץ‪ ,‬כאילו לא‬
‫מחכה מוות בצד השני‪ .‬ישנן יריות בכל מקום‪ ,‬חלק מהקליעים פגעו בחבריי החיילים‪ ,‬או ואפילו‬

‫שרטו אותי‪ ,‬אך למזלי אני בסדר‪ .‬חלק מהאנשים פה בנו בתי חולים‪ ,‬משאבות מים ועוד אשר‬
‫נתמכו במסילות וכבישים‪ .‬לפני כמה חודשים הצד הבריטי של המלחמה התחיל לירות פגזים‬
‫ואפילו גז רעיל הפוגע בריאות ושורף את העור של הגרמנים‪ .‬כיוון שהיה כבד יותר מהאוויר הגז‬

‫שקע לתוך תעלות הגרמנים וגרם להרבה נזק‪.‬‬
‫אבל בטח אתם כבר יודעים את כל זה‪ ,‬כיוון שנמצאים הרבה עיתונאים בשטח ומדווחים על הכל‪.‬‬

‫בסך הכל אני וחבריי מנסים לשמור על עצמנו‪ ,‬במקביל ללשמור עליכם‪ ,‬בארץ המולדת‪.‬‬
‫אשלח מזכרות כאילו אין מחר‪ ,‬ובבקשה‪ ,‬מסרי לשאר המשפחה דרישת שלום‪.‬‬
‫שלך‪,‬‬

‫בילי אוונס‬

‫מכתב‬
‫‪28/8/1916‬‬

‫אחי היקר!‪ ,‬ראשית איך בבית? איך ההורים‪ ,‬האחים והאחיות? איך אתה מסתדר בעבודתך החדשה?‬
‫מקווה שטוב‪.‬‬

‫אני די בסדר יחסית לאחרים‪ .‬אנחנו שוהים בתעלה שהכל בה מלוכלך וריח מצחין‪ .,‬אני די עייף כי בקושי‬
‫אפשר לישון עם כל הכינים והחולדות שנמצאות בכל פינה‪ .‬היום היה לי יום די קשה ומעייף‪ ,‬התחלתי‬
‫אותו בשעה ‪ 4:30‬לפנות בוקר בשעה זו יש את עיקר ההתקפות ולכן נעמדנו ליד עמדות הירי וכיוונו‬
‫לעבר האויב למקרה של התקפה‪ .‬למזלי‪ ,‬היום לא הייתה התקפה מצד האויב אז לאחר עלות השחר‬

‫אנחנו ירדנו לאכול‪ .‬האוכל לא משהו מיוחד אך זה עדיף מכלום‪ .‬סיפרו לי שבמקומות אחרים הורגים את‬
‫הסוסים כדי שיהיה מה לאכול‪ .‬אך המצב פה לא כזה קיצוני יש לנו תה לחם ובייקון‪-‬מספיק בשביל‬
‫ארוחת בוקר‪ .‬אחרי הארוחה אני וחברי הטוב ביל דקר מנקים את נשקינו ועוזרים אחד לשני‪ .‬היום‬
‫ביקשתי ממנו להחליף אותי בתיקון חלקי החפירות כדי שאכתוב לך את המכתב הזה‪ ,‬מחר אעשה‬

‫בשבילו את אותו הדבר‪ ,‬זה אולי יעייף אותי אך אני חייב לו‪ .‬כרגע אני נוכח במחוז סום בצרפת (מקווה‬
‫ששמעת עליו)‪ .‬זה קרב קשה עם המון מערכות שלא נגמרות‪ .‬כשאני מסתכל מסביבי אני רואה את כל‬
‫החיילים הפצועים שמדממים ושהרופאים מנסים לעזור להם‪-‬מראות מחרידים ולא הייתי מאחל זאת לאף‬
‫אחד‪ .‬אחד מחברי לחדר הנרי גרגורי סיפר לי שיש חיילים עם טראומה מהמלחמה הוא סיפר‪" :‬כשהאויב‬
‫התחיל לפתוח באש אחד החיילים ממש השתגע‪-‬הוא השתולל‪ ,‬צעק לכל עבר והזיע‪ .‬שמונה חיילים ניסו‬

‫להרגיע אותו עד שהצליחו‪ .‬כל פעם שהוא שומע הפצצה הוא מתחיל לצרוח והוא מנסה לברוח‪-‬איש‬
‫מסכן‪.‬״ רגעים לפני היציאה לאחת המערכות כולם עומדים בשורה חלק פוחדים‪ ,‬חלק מפחדים וחלק‬
‫מתפללים ואני רק חושב עליכם‪ .‬ברקע שומעים את כל ההפצצות ואז במפקד מגיע ומורה לנו לצאת‬
‫לקרב וכולם יוצאים מהתעלות‪ .‬מתחילות יריות‪ ....‬רוב חברי נפגעו ושתיים נפטרו אך אני בסדר כמעט‬
‫ללא פגע‪ .‬חלק מהאנשים פה בנו משאוות מים‪ ,‬בתי חולים ועוד אשר נתמכו במסילות‪ .‬לפני כמה חודשים‬
‫הצד הבריטי של המלחמה התחיל לירות פגזים ואפילו גז רעיל הפוגע בעור ובגוף‪ .‬כיוון שהיה כבד יותר‬
‫מהאוויר הגז שקע לתוך תעלות הגרמנים נספג באדמה אז הוא היה פעיל במשך כמה שבועות וזה גרם‬

‫לנזק רב‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬אני וחברי מנסים כמה שיותר לשמור על עצמנו ובמקביל לשמור על המדינה והמולדת‪ .‬אנא‬

‫תמסור לכל המשפחה שאני אוהב אותם והכל בסדר אני מתגעגע מאוד‪.‬‬
‫שלך‪ ,‬דיויד ג׳ונסון‪.‬‬

‫‪8.9.1918‬‬

‫לוסי היקרה שלי‪,‬‬

‫רק מודיע לך‪ ,‬אני בסדר‪ ,‬מקווה שגם את‪ ...‬אני לא אמור לכתוב לך כרגע‪ ,‬אבל אני לא יכול‬
‫להתאפק‪ .‬אני חייב לספר לך את כל מה שעובר עלי בשוחות‪ .‬קר פה מאוד כרגע‪ ,‬אך זה לא מדאיג‬

‫אותי‪ ,‬זה מחזיר אותי לזמנים טובים‪ ,‬לזיכרונות שלי ושלך‪.‬‬

‫ריח הריקבון של הגופות האלו‪ .‬הגופות החפות מפשע האלה‪ ,‬גרוע בדיוק כמו החולדות המציקות‬
‫האלה‪ ,‬שיוצאות כל שניה ושניה‪ ,‬צורכות כל חלק מהגופות‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬אני בחפירות של‬
‫השוחות כדי להימנע מהקור‪ ,‬זה לא מלון חמישה כוכבים‪ ,‬אבל אני מודה לאל על היותי חי‪.‬‬

‫כל המתים סביבי‪ .‬האבדות מחזירות אותי אחורה‪ .‬מחזירות אותי לקרבות נוראיים‪ .‬הקרב על‬
‫הסום‪ .‬אני זוכר שהיו שם ילדים צעירים כמוני‪ ,‬אפילו יותר ממני‪ ,‬גילאים כמו ‪ .15 ,14‬מכל‬

‫בריטניה‪ ,‬נערים צעירים‪ ,‬שבקושי הספיקו לחיות את חייהם‪ ,‬נזרקו אל שדה הקרב‪ .‬ניתנו לנו‬
‫הוראות ותוכניות לא מציאותיות‪ ,‬וכולם ידעו את זה‪ .‬אני פחדתי‪ ,‬וגם כולם סביבי‪ .‬הרגשתי כי‬
‫אין לי תקווה‪ ,‬בשדה הקרב המאיים‪ .‬לא שיערנו שהמצב יהיה רע‪ .‬לא היה אכפת להם מהבטיחות‬
‫שלנו‪ .‬נכנסנו לשטח אויב ללא הגנה‪ .‬זה נס שיצאתי משם בחיים‪ ,‬שאני כותב אלייך ברגעים אלה‪.‬‬
‫הם המשיכו לדחוף אותנו קדימה‪ .‬התקדמנו רק ‪ 8‬קילומטרים פחות או יותר‪ ,‬ויותר מרבע מיליון‬
‫מתים‪ .‬הגנרלים המשיכו לדחוף אותנו בתנאים נוראיים‪ .‬רק עוד הוכחה‪ ,‬לאין ספור הקיימות‬
‫שראיתי במו עיני‪ ,‬שלגנרלים לא אכפת מאתנו‪ ,‬חייליהם‪ .‬אני מתגעגע לתחושה של הבית‪ .‬הלוואי‬

‫והייתי אתך ברגעים אלה‪.‬‬

‫אני מתגעגע אלייך‪ .‬אני מתגעגע אלייך ואל הבישולים של אימא שלי‪ .‬הרגליים שלי קופאות ואני‬
‫חולה כבר יותר משבוע‪.‬‬

‫מבחר האוכל פה כולל ביסקוויטים קשים‪ ,‬מים מזוהמים‪ ,‬ובשר כלשהו שאיכשהו כל אחד מקבל‪,‬‬
‫בנוסף על כך אנחנו צריכים לבשל אותו בעצמנו‪ ,‬שזה בזבוז מוחלט בהתחשב בעובדה שאנחנו‬
‫בקושי אוכלים משהו‪.‬‬

‫כל יום ולילה‪ ,‬כל גבר חייב לעמוד במשמרת‪ ,‬לאף אחד לא מותר לישון בחפירות‪ ,‬במהלך היום‬
‫אחד מתוך שלושה גברים צריך להיות במשמרת‪ ,‬בתורות של שעתיים כל אחד‪ .‬הבוץ והמים‬

‫נוראיים‪ .‬יש בערך חצי מטר של מים בתחתית של השוחות ויורד גשם כל יום ולילה‪ .‬רגל שוחות זו‬
‫בעיה רצינית בשבילנו‪ .‬זו מחלה נוצרת משהיית הרגלים במים הקרים לזמן רב כל כך‪ ,‬והתנאים‬
‫פה מזינים את הזיהום בצורה מושלמת‪.‬‬

‫חיילים עומדים במים לפעמים שעות‪ .‬הרגליים נהיות נפוחות‪ ,‬רדומות ומקבלות יבלות וצבע כחול‪.‬‬
‫לפעמים הזיהום כל כך חמור שצריך לכרות את הרגליים‪ .‬זו באמת בעיה רצינית‪ .‬החיילים‬
‫הבריטים חייבים לסחוב שלוש זוגות גרביים יבשות כדי להפחית את הסיכוי למחלה‪.‬‬

‫החולדות עצומות בגודל ובכמות‪ .‬הן אוכלות את המתים ומציקות לפצועים‪ .‬הן גונבות אוכל ומים‬
‫מחיילים‪.‬‬

‫אני מרגיש שהכל פה סיוט‪ ,‬שאני חולם את כל מה שקורה סביבי‪ .‬כשאיש נשאר מספיק זמן‬
‫בשוחות או בשדה הקרב‪ ,‬הרעשים והמראות של מלחמה לאט לאט מתחילים להשפיע עליו‪ ,‬להפוך‬
‫אותו לקטסטרופה נפשית‪ .‬אבל אני מנסה להישאר חזק בשבילך‪ ,‬אני מצפה ליום בו נתאחד ואוחז‬

‫בתקווה אשר את מביאה לי‪.‬‬

‫ממה שאני יודע‪ ,‬אין טיפול או תרופה שעוקבים למלחמה‪ .‬המלחמה האמיתית פה בנפש‪ .‬אנשים‬
‫לא מודעים לעובדה שזו בעיה פסיכולוגית‪ ,‬וגם רוב הסיכויים הם שירו בך על פחדנות‪ .‬הלילות‬
‫בשוחות לא נעימים במיוחד‪ ,‬בנוסף לעובדה שאנחנו מתמודדים עם מטרד חדש כל שניה‪ .‬גירוד‬
‫מכינים‪ ,‬חולדות המטפסות מעלינו במהלך כל הלילה‪ ,‬והטמפרטורות נמוכות מתחת לקיפאון‪.‬‬
‫לעתים רחוקות יש לחיילים מיטה לישון עליה‪ ,‬אנחנו ישנו בחפירות משוחות שיצרנו במקרה‬
‫ותהיה פשיטת אויב‪ .‬אנחנו בדרך כלל ישנים על משהו קשה או בוצי‪.‬‬

‫לפעמים‪ ,‬קבוצות מסוימות של חיילים מובילות את הפשיטות‪ ,‬בדרך כלל שני הצדדים מתים‪ .‬לא‬
‫כולם ישנים‪ ,‬אנחנו מקבל סיוטים של מה עומד להיות מחר‪ .‬הסיבה היחידה שאני נשאר פה היא‬
‫כי החיילים הפכו להיות לי כאחים‪ ,‬המשפחה היחידה שלי פה‪ .‬אני מרגיש שנאה כלפי השוטרים‬
‫שלנו‪ .‬הם יושבים להם בכיסאות שלהם‪ ,‬שותים יין ומתענגים‪ ,‬בזמן שאנחנו פה‪ ,‬נאבקים על חיינו‬
‫בתנאים מייסרים‪ .‬הגרמנים מזכירים לי את הסיוטים שאני מקבל‪ ,‬ואני לא יכול לחכות עד שסוף‬

‫סוף נביס אותם‪.‬‬

‫אני מרגיש ממש לחוץ לעזוב את השוחות מחר‪ ,‬ללכת מעל הקצה‪ .‬תקראי לי פחדן‪ ,‬אבל זה באמת‬
‫מלחיץ לראות את כל החיילים האמיצים האלה מתים‪ ,‬לראות את כל הגופות האלו שנשארו כמזון‬
‫עכברושים‪ .‬אם אני לא אלך‪ ,‬אני משוכנע שאמות עם רגשות אשם‪ ,‬אך אם אמות במלחמה‪ ,‬אמות‬

‫עם כבוד‪ .‬המניע שלי פה הוא הבטיחות של המשפחה שלנו‪ .‬תשמרי על עצמך‪ ,‬תאמרי לאחרים‬
‫שללכת למלחמה אומר לתת את עצמך אל רוצח‪ ,‬אני לא אגיד להתראות‪ ,‬כי אני יודע שניפגש‬

‫בקרוב‪ ,‬אהבתי אלייך ואני מקווים שתתפללי בשבילי‪.‬‬

‫מגישה‪ :‬רתם מימון ט‪1‬‬

‫‪14/9/1916‬‬
‫משפחה יקרה שלי‬

‫מה שלומכם? אני מאוד מתגעגע‪.‬‬
‫כעת העבירו אותי למחוז סום שבצפון צרפת‪ .‬אני נמצא בלב התופת בשוחות‪ .‬ביום הלחימה‬
‫הראשון בקרב ספגנו ‪ 60,000‬נפגעים‪ ,‬מתוכם ‪ 20,000‬הרוגים‪ .‬למזלי נשארתי בחיים ואפילו לא‬
‫נפצעתי‪ ,‬חוץ מזה שאני שומע צפצופים חזקים באוזניים בגלל ההפצצות הכבדות‪ .‬עכשיו יותר רגוע‬
‫ונכנסנו לסוג של שגרה‪ .‬בזריחה יורים עלינו ואז מפסיקים משום מה‪ .‬אנחנו בינתיים אוכלים את‬
‫ארוחת הבוקר שלנו ומנקים את הנשקים שלנו במשמרות‪ .‬אחרי ניקוי הנשקים בודקים לנו אותם‪.‬‬
‫בשאר הזמן יש לנו הרבה זמן פנוי שבו אנחנו כותבים מכתבים‪ ,‬קוראים‪ ,‬נחים ואפילו מצליחים‬

‫לחטוף שינה‪.‬‬
‫בזמן הפנוי אני לומד להכיר את החיילים שלוחמים איתי‪ .‬אחד מהחיילים שהתחברתי אליהם‬
‫הוא ג'יימס‪ ,‬עורך דין שאבא שלו רופא שמטפל גם בבני המלוכה‪ .‬ג'יימס מקווה לחזור הביתה‬

‫כגיבור מלחמה‪ .‬חייל נוסף הוא פיליפ‪ ,‬שביום יום הוא מחלק דואר‪ .‬פיליפ הוא האח הבכור‬
‫במשפחה ויש לו עוד שלושה אחים קטנים‪ .‬הוא כל יום כותב לאחים שלו מכתבים ומספר להם‬

‫סיפורים על המלחמה‪ .‬האחים שלו מחזירים לו מכתבים מצחיקים שבהם הם שואלים אותו‬
‫הרבה שאלות על כלי הנשק החדשים שמשתמשים בהם במלחמה‪.‬‬

‫אולי נשמע לכם שבסך הכל המלחמה לא כל כך נוראה‪ ,‬אבל אני רוצה לספר לכם מה עובר עליי‬
‫בחיים בתוך השוחות‪ .‬אנחנו לא מספיקים לקבור את החיילים שנהרגו והגופות שלהם פשוט‬

‫מונחות על האדמה‪ .‬יש צחנה כבדה של מוות באוויר‪ .‬בתוך השוחות מתרוצצים עכברים וחולדות‬
‫שאוכלים את הגופות וגם מדביקים את החיילים בכל מיני מחלות שגורמות להם לזיהומים‬

‫קשים‪ .‬תקופה ארוכה לא התקלחנו‪ ,‬לא שטפנו את עצמנו ולא החלפנו בגדים ולכן גם אנחנו די‬
‫מסריחים‪ .‬חיילים פצועים מתקשים לקבל טיפול רפואי ואפילו יש לנו מחסור בתחבושות לחבוש‬

‫פצעים פתוחים‪.‬‬
‫גם אוכל חסר לנו וכמויות הבשר ששולחים לנו קטנות ממשלוח למשלוח‪ .‬אנחנו בעיקר חיים על‬
‫לחמים יבשים וביסקוויטים‪ .‬כל זה גורם לדיכאון בקרב הלוחמים‪ .‬אנו חיים בפחד מתמיד מירי‬

‫של צלפים‪ .‬רק כשיורד החושך אנחנו מתחמשים ומשנים את העמדות שלנו בתוך השוחות‪.‬‬
‫מחר הבטיחו לנו שיתגברו את הכוחות שלנו בטנקים על מנת שנוכל להביס את הצבא הגרמני‪ .‬כל‬

‫החיילים מלאים התרגשות ותקווה שאולי הטנקים יצליחו להכריע את הקרב ושנוכל לחזור‬
‫הביתה לבריטניה גאים ושלמים‪.‬‬

‫אני מאוד מתגעגע ומחכה לרגע שתסתיים המלחמה כדי שאוכל לשוב הביתה ולראות אתכם‪ .‬גם‬
‫אמבטיה חמה ואוכל טוב לא יזיקו לי‪ .‬תגידו לסבתא שכשאני חוזר שתכין לי את הקציצות עם‬
‫האורז שאני אוהב‪.‬‬

‫באהבה וגעגועים‬
‫מייקל‬

‫הערכה חלופית בהיסטוריה‬
‫מגיש‪ :‬איתי לוזינסקי‬
‫כיתה‪ :‬ט'‪1‬‬

‫‪20.9.1916‬‬ ‫ג'ואי היקר‬

‫הנה‪ ,‬מצאתי לי מעט לכתוב לך‪.‬‬

‫שמחתי לקרוא שבאירלנד‪ ,‬אתם לא מרפים ודוחפים לממשל עצמאי של הרפובליקה‪ ,‬לא מרפים‬
‫ומתנגדים להמשיך לחיות תחת הכתר הבריטי‪ .‬תאמין לי‪ ,‬אני מעדיף להילחם למען זכות צודקת‬

‫ולא במלחמה חסרת כל הגיון והצדקה‪ .‬פגשתי כאן את את ג'יימס לרקין‪ ,‬אתה זוכר אותו‬
‫מתחילת מאבקנו למען העצמאות‪ ,‬אם אני זוכר נכון‪ ,‬הוא היה מנהיג של איגוד מקצועי או משהו‬

‫כזה‪ ,‬עכשיו הוא כאן איתנו‪ ,‬איך שהחיים משחקים בנו ואנחנו נהפכים ב‪ 180‬מעלות‪.‬‬

‫צירפו אותי לדיוויזיה העשירית ואנחנו נמצאים בחבל הסום הצרפתי כרגע‪ ,‬תוך כדי ההפלגה לכאן‬
‫מאזור הים התיכון‪ ,‬התברר שאנשים מכנים אותנו 'הכדורגלנים'‪ ,‬האמת שבנינו יש לא מעט‬
‫אנשים שמשחקים רגבי‪ ,‬ומסתבר שיש גם פרופסור למשפטים מטריניטי‪.‬‬

‫היה לי לא מעט מזל שהתחלתי את המלחמה בגליפולי ולא בגבול הצרפתי‪ ,‬אבל עכשיו אנחנו כאן‪,‬‬
‫לא מבין מה הרעיון שעומד מאחורי הקרב הזה‪ ,‬אני מניח שכבר שמעתם איך אוגדה ‪ 36‬של‬

‫אלסטר ספגה מפלה גדולה בקרב על הסום‪ .‬לכאן הגיעו דיווחים ששליש מהאוגדה הושמדה‪ ,‬זה‬
‫ממש מזעזע‪ .‬במקום אחר שמעתי שווילי ריימונד נהרג‪ ,‬צריך להצדיע לאיש הזה‪ ,‬הוא מבוגר‬
‫מאוד‪ ,‬בגיל ‪ 50‬והוא היה מוכן להקריב את חייו‪ ,‬נו טוב‪ ,‬זה מתאים למשפחת ריימונד‪.‬‬

‫אתה בטח זוכר את ג'ון מקקי שלמד איתי בבית הספר‪ ,‬לצערי הוא כבר לא בין החיים‪ ,‬לפני‬
‫יומיים הגדוד שלנו יצא לפשיטה במטרה להכניע את הגרמנים הארורים‪ ,‬אך הם הכינו מלכודת‬

‫ומקקי שופד על גדרות התיל‪ ,‬לא היה אפילו סיכוי קלוש שנצליח לחלץ אותו בחיים‪ .‬הקרבות‬
‫עדיין ממשיכים במלוא עוצמתם ואני לא יודע מתי ואם בכלל נוכל להביא אותו לקבורה לצערי‪.‬‬

‫לפחות נשארה לי ממנו מזכרת‪ ,‬לפני כשבועיים היינו בהפוגה‪ ,‬כאן באחד הכפרים הבלגיים‬
‫שבאזור‪ .‬ושנינו היינו אחרי מקלחת טובה והחלטנו לצאת לטייל קצת‪ ,‬תוך כדי הליכה פגשנו שתי‬
‫נערות חמודות מקומיות והשיחה ביננו הייתה מצחיקה‪ ,‬הן לא יודעו אנגלית והצרפתית שלנו לא‬
‫בשמיים בוא נגיד ככה‪ ,‬אז שוחחנו בפנטומימה ומישהו צילם אותנו‪ ,‬כי זה היה מצחיק‪ .‬זו החוויה‬

‫האחרונה שלי עם ג'ון ואותה אשמור במוחי עד סוף ימיי‪ ,‬המפקד שלי דייויס‪ ,‬הבטיח שידאג לי‬
‫לתמונה שצולמנו כמזכרת‪.‬‬

‫אתה מבין אחי‪ ,‬אלה החיים שלנו כאן‪ ,‬הפכפכים עד מאוד‪ .‬לרגע אתה צוחק ושוכח מכל הצרות‬
‫ורגע לאחר מכן אתה בוכה עד עמקיי נשמתך‪.‬‬

‫הסתיו כבר נותן את אותותיו והגשמים החלו‪ ,‬הלוואי וזה היה גשם אירי טיפוסי‪ ,‬אני מדבר על‬
‫גשמי שטן‪ ,‬השוחות שלנו מתמלאות במים ואנחנו ניצבים בדילמה לא פשוטה‪ ,‬לצאת לקרב עם‬
‫סיכוי להיהרג או להישאר כאן בשוחות עם המחלות הנלוות וריחם החריף של הגוויות‪ .‬האמת‬

‫שגם האוכל שאנחנו מקבלים כבר לא כמו בימים עברו‪ ,‬אין הרבה בשר‪ ,‬המזון מורכב בעיקר‬
‫מירקות‪ -‬לפחות היו מביאים לנו תפוחי אדמה‪ ,‬זו הייתה תחושה של בית‪ ,‬עד כמה שקירות‬
‫הבנויים משקי חול יכולים להיקרא קירות הבית‪ .‬הדבר היחיד שמזכיר את השכונה שלנו בדבלין‪,‬‬
‫הם העכברושים‪ ,‬רק שעכברוש צרפתי אלים יותר מעכברוש אירי‪ .‬כאן‪ ,‬גם העכברושים תוקפים‬

‫הערכה חלופית בהיסטוריה‬
‫מגיש‪ :‬איתי לוזינסקי‬
‫כיתה‪ :‬ט'‪1‬‬

‫רק שתדע‪ ,‬אותנו נושכים‪ ,‬בעיקר בלילות‪ ,‬כשאין כבר כוח להילחם וכל מה שאתה מחפש זה‬
‫לעצום עיניים ולהירדם‪.‬‬

‫אחי היקר‪,‬‬

‫המשיכו במאבק הצודק שלכם למען אירלנד החופשית‪ ,‬תעדכן אותי בהישגים שלכם כשתוכל‪ ,‬הם‬
‫מעלים את מצב רוחי ונותנים לי גם אם לכמה שניות בודדות וחשובות את הכוח לחיים ומזכירים‬

‫לי בעבור מה אנחנו נלחמים ומהי מטרתנו ‪ -‬חופש‪ ,‬צדק‪ ,‬אחווה‪.‬‬

‫בברכה ובאהבה אחיך‪,‬‬

‫פטריק מהון‬

‫תאריך‪23/10/1916 -‬‬

‫אחותי היקרה‪,‬‬

‫אני כותב לך מכתב זה בעצב רב ובגעגועים רבים‪ ,‬אני מצטער שלא כתבתי לך כמעט שנה אבל לא‬
‫מצאתי זמן לכתוב‪ ,‬קרה הרבה בשנה הזאת אני אעדכן אותך בכל‪.‬‬

‫בהתחלה נשלחתי למערכת גליפולי בתור אחד המפקדים‪ ,‬כשנשלחתי לקרב בתחילת המערכה אני‬
‫חברי לשטח ועוד כוח צבא שלם ניסינו לפלוש לחוף גליפולי שבאימפריה העות'מאנית‪ ,‬מטרתנו‬

‫הייתה לפתוח נתיב אספקה ימי לרוסיה‪ ,‬ואולי אף לתפוס את הבירה העות'מאנית קונסטנטינופול‪.‬‬

‫נסיוננו נכשל ונשא עימו אובדן רב‪ ,‬איבדנו כ‪ 56,707-‬איש‪ .‬למזלי הרב אף אובדן לא היה קשור‬
‫אישית אליי אך אובדן זה עדיין קשה ועד עכשיו אני מנסה כמיטב יכולתי להתמודד איתו‪.‬‬

‫בהמשך השתקמתי וחזרתי לעצמי אמנם המלחמות לא הפסיקו ועדיין הלחץ והאווירה הכבדה שררו‬
‫אך לא הייתי מעורב במלחמות כבדות‪ ,‬אמנם זאת גיליתי שנדבקתי במחלה בשוחות‪ ,‬נשלחתי לבית‬
‫החולים וטיפלו בי מיידית‪ ,‬המחלות בשוחות שררו ללא הפסקה מספר הנדבקים אכן היה גבוה‪ ,‬לקח‬

‫זמן עד החלמתי ובזמן זה הכרתי עוד חברים בבתי החולים ושמעתי מכל אחד מחבריי החדשים‬
‫סיפור על חלקם במלחמה‪ ,‬חלקם חוו אבדות קשות וחלקם לא אך ברור למדיי שמלחמה זו קשה‬

‫לכולם‪ ,‬אחרי שהחלמתי וחזרתי לבסיס אליו אני שייך נהייתי יותר זהיר לגביי המחלות בשוחות‬
‫מכיוון שלא הייתה דרך למנוע את ההידבקות‪ ,‬זאת אכן הייתה בעיה נוראית‪.‬‬

‫ב‪ 25‬באפריל נשלחנו לעוד קרב‪ ,‬שוב בחוף חצי האי גליפולי ובסביבתו‪ ,‬ניהלנו שם קרב עקוב מדם‬
‫במשך חודשים‪ ,‬אני מצטער אך לא אוכל לפרט על הקרב מכיוון שהנושא קשה לי מידי‪ ,‬הקרב‬
‫הסתיים בכישלון מוחלט‪ ,‬האבידות שנית היו כבדות אך הפעם לא התמזל מזלי ואיבדתי שניים‬

‫מחבריי הקרובים‪ ,‬בימים אלו אני באבל לזכרם ולזכר כל הנופלים במלחמתנו‪ ,‬אין לי מילים לתאר לך‬
‫את הכאב שאני מרגיש‪.‬‬

‫אני משתקם מיום ליום אולם זאת עדיין הזכרונות הקשים צרובים בראשי‪ ,‬מצטער שהמכתב‬
‫באווירה קשה ועצובה אולם לצערי אין חדשות טובות בידיי‪ ,‬המלחמה הייתה קשה ולקחה איתה‬
‫מלא אבידות קשות‪ ,‬כרגע אני בשיקום ואמשיך לכתוב בהמשך‪ ,‬אך אל דאגה אני בריא ושלם ומודה‬

‫על כך‪.‬‬

‫אני כל כך מתגעגע אלייך ולכל המשפחה‪ ,‬אני מתגעגע לאוכל‪ ,‬לחגים‪ ,‬לרגעים השמחים שחלקנו‬
‫ביחד‪ .‬בעוד כחודש אני אחזור לביקור ואני מצפה לשולחן ערוך עם כל המשפחה‪ ,‬למרות כל‬
‫האבידות אני יודע שהם היו רוצים שנמשיך בחיינו‪.‬‬

‫אוהב המון‪,‬‬

‫הארי טומלינסון‬

‫עבודה בהיסטוריה ‪ -‬מכתב מחייל בחזית המלחמה‬

‫מכתבו של ג'ון ג'פרסון מ ‪1916.10.11 -‬‬

‫אחותי היקרה‪ ,‬רציתי לכתוב לך כבר הרבה זמן‪ ,‬אך לא היה לי את הזמן‪ ,‬את יודעת‪ ,‬עם כל‬
‫המלחמה‪ ,‬האשפוזים‪ ,‬המתים‪.‬‬

‫איבדתי הרבה חברים במלחמה‪ ,‬טוב לדעת שאותך אני לא יכול לאבד‪.‬‬
‫אין לי הרבה זמן‪ ,‬אולי אין לי זמן בכלל‪ ,‬אז חשוב לי לומר לך את זה כל עוד אני יכול‪ ,‬אני אוהב אותך‪,‬‬

‫את אמא ואבא‪ ,‬ואת כל מי שנשאר בחיים‪ ,‬אולי אני אצטרף לשאר בקרוב‪.‬‬
‫רציתי לספר לך את הסיפור שלי עד עכשיו‪ ,‬למקרה שלא אחזור בחיים מהמלחמה‪.‬‬
‫בהתחלה נשלחתי למערכת גליפולי בתור מפקד‪ ,‬כשנשלחנו לעמדות הקרב‪ ,‬אני‪ ,‬חברי לנשק וכל‬
‫שאר הצבא ניסו לפרוץ לשטח חוף גליפולי שממוקם באימפריה העות'מאנית‪,‬המטרה שלנו הייתה‬

‫ליצור נתיב אספקה יומי לרוסיה‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אחרי מאבקים רבים והרבה מתים ופצועים‪ ,‬נכשלנו במשימה‪ ,‬ואיבדנו כ ‪56,707 -‬‬

‫איש‪.‬‬
‫‪ 4‬אנשים מהמתים היו חבריי הקרובים‪ ,‬יואב‪ ,‬יוגב‪ ,‬שמעון‪ ,‬ושלום‪ .‬עדיין קשה לי להתמודד עם מותם‬

‫ואני עדיין מעכל את האובדן‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬השתקמתי והייתי בריא ושלם‪ ,‬אמנם המלחמות לא עברו‪ ,‬ועדיין שוררת אווירה של‬
‫מלחמה מסוכנת בשטח‪ ,‬למזלי לא הייתי במלחמות כבדות‪ ,‬אבל כן נפצעתי קשות‪ ,‬הרופאים אמרו‬
‫שהפצע הזדהם מאוד‪ ,‬הפצע ממוקם ברגל הימנית שלי‪ ,‬וכנראה שיצטרכו לכרות אותה בקרוב‪.‬‬
‫למרות שנפצעתי קשות‪ ,‬אני מחשיב את עצמי בתור אחד האנשים ברי המזל מבנינו‪ ,‬חיילים אחרים‬
‫איבדו יותר‪ ,‬שלא לדבר על חיילים שאיבדו את חייהם‪ ,‬כל כך הרבה מהם‪ ,‬אני בר מזל ששרדתי עד‬
‫כה‪ ,‬ואפילו אם אמות בקרב‪ ,‬תמיד תזכרי שאני אוהב אותך מאוד‪ ,‬ולא משנה מה יקרה‪ ,‬אני אגן עלייך‬

‫מלמעלה‪.‬‬

‫‪1916.10.17‬‬

‫אני מדווח עכשיו לאחר הניתוח שלי‪ ,‬הוא עבר בהצלחה‪ ,‬ועכשיו אני עם כיסא גלגלים‪ ,‬כואב לי מאוד‪,‬‬
‫אך לא בגלל הרגל או הניתוח‪ ,‬אלא בגלל שכל שאר החיילים שנותרו יצאו למלחמה‪ ,‬ואני נשארתי‬
‫כאן‪ ,‬חסר אונים וחסר כל יכולת לעזור ולתמוך בחבריי הנותרים‪.‬‬

‫‪1916.10.22‬‬

‫כבר נגמר הקרב‪.‬‬
‫הוא הסתיים בכישלון מוחלט‪ ,‬ואיבדתי עוד שניים מחבריי הקרובים‪ ,‬אמנם את לא מכירה אותם‪,‬‬

‫מכיוון שהכרנו כאן במלחמה‪ ,‬אבל כואב לי מאוד על מותם‪.‬‬
‫אני לא מוכן לפרט על הקרב עדיין‪ ,‬הנושא עדיין כואב בכלל לחשוב עליו‪ ,‬ואני מנסה להתקדם הלאה‪.‬‬

‫אני מאוד מצטער שהמכתב עד כה באווירה קשה‪ ,‬אך אין לי דברים אחרים לספר‪.‬‬
‫אני רוצה להגיד לך‪ ,‬לאמא ואבא‪ ,‬ולכל המשפחה תודה רבה על כל הרגעים שהיו לנו ביחד‪ ,‬החגיגות‪,‬‬

‫החגים‪ ,‬הטיולים‪ ,‬וכל הרגעים הטובים שהיו לנו ביחד כמשפחה‪.‬‬
‫אני מאריך שעוד כמה חודשים אני אחזור הביתה‪ ,‬ואני מצפה בקוצר רוח לפגוש את כולכם אחרי‬

‫התקופה הקשה שהייתה לי‪.‬‬
‫באהבה‪ ,‬ג'ון ג'פרסון‪ ,‬אחיך הגדול והאוהב‪.‬‬

‫איתי שני‪-‬דור‪ ,‬כיתה ט'‪1‬‬

‫עבודה בהיסטוריה‬

‫לאמא האהובה שלי‪,‬‬

‫תאריך‪14/10/1916 :‬‬

‫אני כותב לך את המכתב הזה מכיוון שאני רוצה שתדעי מה אני עובר במלחמה ואיך אני‬
‫מסתדר פה‪.‬‬

‫אנחנו נמצאים בשוחות‪ ,‬השוחות הם בעצם בורות שאנחנו חופרים בכדי להגן על עצמנו‪.‬‬
‫אנחנו מסתדרים בשוחות בסדר של שלוש שורות‪ ,‬השורה הראשונה היא בעצם חזית הקרב‬

‫בה אנו נלחמים בשורה נמצאים שקי חול להגנה בגובה של שלושה מטרים‪,‬‬

‫השורה השנייה היא שורת גיבויי בה יש מקלט עם מקום לבערך ארבעה אנשים ששם אפשר‬
‫לתקשר טלפונית‪,‬‬

‫השורה השלישית היא שורת מנוחה בשורה הזאת החיילים נחים כשעתיים‪ ,‬בלילה אנו עושים‬
‫משמרות וחייל שנרדם באמצע משמרת עונשו כבד מאוד על לכדי מוות ע"י כיתת יורים‪.‬‬

‫בתחילת הקרב השוחות לא היו מתוחכמות כ"כ ולא היו נגד הקיפאון ששורר פה‪ ,‬שאתה‬
‫נמצא בשוחות אסור לך להוריד נעליים בכדי שהרגל שלך לא תהיה יבשה אז הרגל נמצאת‬
‫במי הגשם הרבים וחשופה לקור ששורר פה ולכן אנשים רבים היה זיהום פטרייתי ברגליים‪,‬‬
‫ולכן מידי יום היו עושים בדיקה בגוף מראש עד כף רגל בכדי לראות ולמנוע את הזיהום הזה‪,‬‬

‫הזיהום הזה יכול לגרום לנמק קשה מאוד‪.‬‬

‫אנחנו כרגע נמצאים במלחמה שנמשכת כבר חודש‪ ,‬אנחנו כבר לא יכולים לאכול אוכל חם‬
‫ישר מהבסיס ואנחנו ניזונים על אוכל בסיסי מאוד כמו ירקות ובשר‪.‬‬

‫בשוחות יש מחלות רבות וזיהומים רבים מהחולדות הרבות שנמצאות פה למשל חבר שלי‬
‫יוזף בן חטף נשיכה חזקה שיד מחולדה כשהוא ישן והוא קיבל כלבת מאותה חולדה‪.‬‬

‫אנחנו בעיצומו של קרב‪ ,‬אתמול המפקד הורה על תקיפה של השוחות הגרמנים‪ ,‬ולכן היינו‬
‫צריכים להחליף את הסדר של השורות מכיוון ששורת המנוחה שלנו היא מול שורת חזית‬
‫הקרב שלהם וכלן בכדי לתקוף אותם היינו צריכים להחליף את סדר השורות כלומר שורת‬
‫המנוחה עברה לאחור ושורת החזית התחלפה במקום שורת המנוחה וככב בעצם הצלחנו‬
‫לתקוף את השוחות של הגרמנים והשתלטנו על השוחות שלהם‪.‬‬

‫אנחנו כרגע בעיצומו של קרב גדול שנמשך כבר כשלושה חודשים בעיר בצפון צרפת‬
‫שנקראת סום‪ .‬הקרב התחיל כאשר אנחנו ניסינו להקטין את הלחץ הגרמני על ורדן‪ ,‬המפקד‬
‫שלי דאגלס הייג הורה על מאות אלפי חיילים לעלות מין השוחות ולהילחם כנגד על הגרמנים‪.‬‬

‫כל רגע במלחמה שומעים רעשי פיצוץ וארטילריה לפי מה שאני יודע יש לנו כמיליוני טילים‬
‫נגדם‪ ,‬בכל רגע אתה מפחד שטיל גרמני יתפוצץ על ידך אך אני מאמין שאנחנו נצליח לצאת‬

‫מהקרב בשלום ולחזור כמה שיותר מהר הביתה‪.‬‬

‫כרגע אני לא יודע בדיוק כמה חיילים כבר נהרגו אבל אני מקווה שכמה שפחות‪ ,‬אני מאוד‬
‫פחדתי כשהתחלנו להילחם נגדם אך למזלי המפקדים ארגנו את המלחמה בכך שאנחנו‬
‫נילחם לצד חברים שאנו מכירים בכדי לעזור לנו להתמודד עם זוועות המלחמה‪ .‬למשל‬
‫שובצתי עם חברי יוזף שאת כבר זוכרת כמה היה מגיע אליי לשחק כדורגל‪ ,‬הוא עוזר לי‬

‫להתמודד עם הדברים הקשים ואני מקווה מאוד שאני והוא נצא בשלום מהמלחמה הקשה‬
‫הזאת ולחזור כמה שיותר מהר אלייך הביתה אמא‪.‬‬
‫אוהב מאוד בנך האהוב פיטר‪.‬‬

‫תאריך‪23/10/1916 -‬‬
‫שלום לך חבר יקר‪ ,‬הרבה זמן לא התראינו‪.‬‬
‫אני עדיין זוכר את הפעם האחרונה שנפגשנו ואת הפעם האחרונה ששלחת אלי מכתב‪.‬‬
‫אני שמרתי את המכתב שלך‪,‬הוא איתי כל יום‪.‬‬
‫הולך איתי לכל מקום‪,‬חווה איתי אירועים מצערים וחלקם טובים‪.‬‬
‫שומע איתי את הפקודות וההודעות המצערות ולבסוף‪ ,‬חווה איתי את היום הראשון למלחמה‪.‬‬
‫אני זוכר‪ ,‬אני זוכר שביום בראשון למלחמה הרגשתי בלחץ‪ ,‬בלחץ שאולי אני לא אצא משם‬
‫בחיים‪ ,‬שאולי חבריי לא יצאו משם בחיים‪.‬‬
‫הרגשתי מחוייבות‪ ,‬מחוייבות לדברים שלא הספקתי לעשות‪,‬לספר ואפילו לכתוב‪..‬‬
‫אני זוכר את הרגשה הבוערת שהיית לי‪ ,‬הרצון להישאר בחיים‪ ,‬הרצון לחוות עוד חוויות‪ ,‬הרצון‬
‫לעבור את המלחמה הזו ולהזדקן ולספר לכל מי שישאל‪ ,‬איך שרדתי את מלחמת הסום‪.‬‬
‫אך באותו הזמן‪ ,‬הרגשתי רגש בלתי רצוי‪..‬רגש שלא רציתי להרגיש אבל גם לא יכולתי להתעלם‬
‫ממנו‪ .‬הרגשתי רצון‪ ,‬רצון להילחם‪ .‬עברתי כול כך הרבה‪ ,‬כל הרבה אימוני בוקר‪ ,‬כל כך הרבה‬
‫הקרבות וסיכונים‪ ,‬כל כך הרבה בכי וצער‪ ,‬סיכנתי את הבריאות הנפשית‪,‬רגשית ופיזית שלי‬
‫בשביל המלחמה הזו‪ .‬בין אם רציתי לבין אם לא‪.‬‬
‫ותופתע‪ ,‬אני מודע לכך שלא רשמתי לך מכתב בחזרה כבר כמעט ‪ 2‬וחצי חודשים פראנק‪,‬אך אני‬
‫לא שכחתי אותך‪ ,‬הרצון בי לכתוב לך בחזרה היה איתי כל יום אפילו במהלך המלחמה‪ .‬ובעיקר‬
‫ביום הראשון לה‪ ,‬כיוון שהמחשבה שלא רשמתי לך בחזרה אחרי המאמץ שלך‪,‬המחשבה שיכול‬
‫להיות שאני אמות ולא אטרח אפילו לרשום לך בחזרה‪,‬המצפון הציק לי בכל שניה‪,‬דקה ושעה‬

‫ביום הראשון למלחמה‪.‬‬
‫אך הנה אני כאן‪ ,‬אחרי ששרדתי את מלחמת סום‪ ,‬אני כאן ורושם לך בחזרה‪.‬‬
‫דמיינתי את הרגע הזה שארשום לך על כל מה שעברתי‪,‬הדרך שאביע את כל הרגשות שלי‬

‫והמחשבות שהיו לי‪.‬‬
‫כל אירוע שעברתי‪ ,‬דמיינתי את עצמי רושם לך עליו בפירוט‪ ,‬שלב שלב‪ ,‬מחשבה מחשבה‪,‬‬

‫ואני שמח שאני בכלל מסוגל‪,‬שאני בכלל חי‪.‬‬

‫כל יום‪ ,‬כל בוקר‪ ,‬התחלנו עם השחר‪.‬‬

‫כל שחר בתחלנו עם כוננות‪ ,‬כוננות בשם""‪ "the morning hate‬שפירושה ירי מכל הכלים לכיוון‬
‫האויב‪,‬הכוננות נמשכה שעה שלמה‪ .‬היו פעמים שהיה בשחר ערפל כבד‪ ,‬וזה הקשה על הראייה שלי‬

‫ושל חבריי‪ ,‬למרות הקושי לא היית לנו ברירה והיינו חייבים להמשיך ולהתאמץ אפילו יותר‪.‬‬
‫בקושי קיבלתי שעות שינה‪ ,‬לפעמים בלילות מסויימים‪..‬פחדתי‪..‬פחדתי שיתקיפו ואני לא יהיה‬
‫מוכן לכך‪ .‬ועם הפחד הזה חייתי יום יום‪ .‬ובגלל שלא ישנתי הרבה שעות רוב הלילות‪ ,‬קמתי בכל‬

‫שחר עם עיינים רדומות ורצון להמשיך לנמנם‪.‬‬
‫לאחר הכוננות המעייפת נערך ניקוי נשק וניקוי סביביה על ידינו‪,‬על ידי החיילים‪.‬‬

‫הניקוי נשק והסביבה היה לקראת המסדר‪.‬‬
‫אחרי ארוחת בוקר הקיצינים הטילו עליינו מטלות תחזוקה רבות וקשות למילוי הזמן הפנוי שהיה‬

‫לנו‪.‬לדוגמה‪ ,‬פעם אחת הוטל עליי מילוי שקי חול‪,‬מחזה לא נעים‪..‬‬
‫ובנוסף לכל המטלות והכוננויות שלנו‪ ,‬היה לנו כל יום משמרות בעמדות הירי והתצפית‪,‬הן היו‬
‫בנות שעתיים‪.‬לפעמים הייתי יכול לסבול את הסבל של משמרת ארוכה בעמדות הירי והתצפית‬

‫ולפעמים לא‪..‬בכל מקרה‪ ,‬הייתי חייב‪.‬‬
‫לאחר מכן היינו צריכים לעסוק בפעילויות שקטות וסטטיות במהלך היום‪ ,‬חלק בישלו‪ ,‬חלק‬

‫השלימו שעות שינה‪ ,‬חלק כתבו סיפורים איישים והשיבו למכתבים מיקירם וחלק אפילו‬
‫שיחקובקלפים וסיפרו מעשיות אחד לשניה‪.‬‬

‫בהתחלה נשלחתי עם חבריי למערכת גליפולי‪ .‬כשנשלחתי לקרב אני וחברי לשטח ועוד כוח צבא‬
‫שלם ניסינו לפלוש לחוף גליפולי שבאימפריה העות'מאנית‪ ,‬מטרתנו הייתה לפתוח נתיב אספקה‬

‫ימי לרוסיה‪ ,‬ואולי אף לתפוס את הבירה העות'מאנית קונסטנטינופול‪.‬‬

‫אחיו של חברי הטוב ביותר האנס נהרג‪ ,‬נהרג מהמחלות שהיו בשוחות‪.‬‬
‫זה היה מצער‪..‬הוא סבל קשות‪.‬‬

‫ולא היה דבר שאנחנו יכולנו לעשות כיוון שחסרנו בכוח אדם רפואי‪,‬והתרופות היו לא יעילות‪.‬‬

‫הזיהומים שהיו לחברי ברגליים‪ ,‬זה היה נקרא באותו הזמן ״רגלי שוחות״‪ .‬הם קיבלו את זה‬
‫מעמידה במים הקרים בשוחות רוב הזמן‪.‬‬

‫זה היה רציני מאוד‪ ,‬היו חותכים להם את הכפות רגליים אם לא היו מטפילים בזה בזמן‪.‬‬

‫הזוועות שהולכות כאן הם מזעזעות‪ ,‬אנחנו סובלים יום וליל‪.‬‬

‫הקיצינים התעללו בנו והראו חוסר אכפתיות‪ .‬זה היה נראה שלא היה להם אכפת אם אנחנו חיים‬
‫או שבעים‪ .‬לא היה להם אכפת מאיתנו‪.‬‬

‫קרה פעם בקרב הסום שנכנסו לשטח הגרמני להילחם ללא הגנה ראויה‪ ,‬אמרו לנו להמשיך‬
‫ולעשות זאת למרות שלא היה לנו דרך להגן על עצמינו‪ .‬היו שם גם ילדים צעירים יוצר‪ ,‬בגילים‬

‫‪ ,14,15‬והם יצאו איתנו גם למרות שהסיכויים שלנו למוות היו גבוהים ‪.‬‬

‫יש לי זכרון מטושטש של פצוץ מוקש מסויים‪..‬לאחר מכן שרר שקט לרגעים ספורים‪ ,‬שקט של‬
‫מתח וצייפיה ‪,‬שקט לא טוב‪..‬שקט לא נשכח‪..‬‬

‫צעדנו בקצב הליכה אחיד‪,‬עם ציוד שמשקלו הכולל הגיע ל‪ 40‬קילוגרמים‪.‬זו היית הליכה שרורה‬
‫בפחד‪,‬פחד שלא הרגשתי בחיי‪.‬‬

‫פחדתי על החיים שלי‪ ,‬היו הרבה הורגים ביום הראשון למלחמה‪ ,‬פחדתי מהמדינה שלי‪ ,‬פחדתי‬
‫מהצד השני‪,‬פחדתי‪.‬‬

‫היו לנו הרבה כישלונות‪ ..‬היום הראשון למלחמה הוכתר ככשילון חרוץ‪.‬‬
‫ספגנו אבדות עצומות‪,‬פצועים‪,‬נעדרים ואפילו שבויים‪.‬‬
‫נהרגו כמות עצומה של אנישם‪ ,‬משהו שלא נשכח‪.‬‬

‫אני לא בטוח‪ ,‬אבל שמעתי מחברי שטענו ששמעו שיחה של קצינים שאמרו שהסיבה לכישלון‬
‫החרוץ ביום הראשון למלחמה היה בגלל הדרך שתקפנו‪.‬‬
‫נלחמנו עם הגרמנים‬

‫אני מתגעגע אלייך פראנק‪ ,‬מתגעגע לחוויוץ שחווינו יחד‪ ,‬מתגעגע לאורחות המשותפות שלנו‬
‫ולבילויים המלאי שמחה שלנו‪.‬‬

‫אני חייב לסגור‪,‬נתראה בעוד ‪ 13‬ימים!‪.‬‬
‫עד אז פראנק‪..‬‬

‫בברכה‪ ,‬אלביס ווילסון‬

‫‪.‬‬

‫מכתב מחייל בחזית המלחמה‬
‫מגיש‪ :‬דביר רייכנטל‬
‫כיתה‪ :‬ט'‪1‬‬

‫תאריך‪20.11.1916 :‬‬
‫אחי היקר!‬

‫מקווה שכל המשפחה ובמיוחד אתה מסתדרים טוב וחיים טוב‪ .‬אפשר להגיד שמצבי די רעוע והתנאים‬
‫מינימליים ‪ -‬במשך כל הזמן אנו נמצאים בחפירות‪ ,‬לא מתקלחים וכל הזמן מלוכלכים וגרות איתנו המון‬
‫חולדות‪ .‬בגלל כיני הגוף שהועברו אלינו מהחולדות‪ ,‬רבים חלו בקדחת השוחות‪ .‬מחלה זו באה לידי ביטוי‬

‫בחום גבוה‪ ,‬כאבי ראש‪ ,‬כאבים בהזזת העיניים ועוד‪.‬‬
‫בשביל להיות מוכנים לכל תרחיש‪ ,‬אנחנו מתחילים לפעול לפנות בוקר‪ ,‬בשעה ב‪ .4:30‬בשעה שבה האדם‬
‫הרגיל ישן‪ ,‬אנחנו מתקיפים‪ ,‬יורים ומגנים על שטחנו‪ .‬אנחנו עומדים בעמדות הירי שלנו‪ ,‬דרוכים למקרה‬

‫של התקפה מצד האויב‪.‬‬
‫אם עד עלות השחר המצב היה רגוע‪ ,‬אני וחברי לנשק מניחים את נשקינו ואוכלים ארוחת בוקר‪ .‬ארוחת‬

‫הבוקר היא בסיסית‪ :‬לחם בייקון ותה‪ .‬אנחנו צריכים להודות על כך שאנחנו אוכלים ארוחה כזו!‬
‫במקומות אחרים שוחטים את הסוסים שנפצעו בקרב כתוצאה ממחסור בבשר!‬
‫לאחר הארוחה כל אחד עוזר לחברו לנקות את נשקו‪.‬‬

‫סיימתי לנקות ולסדר לחברי את הנשק מוקדם מהרגיל‪ ,‬ולכן אני כותב לך מכתב‪ .‬לפני כיומיים הכריז‬
‫מפקדי דאגלס הייג על הפסקת הקרב על הסום שבו אני וחבריי השתתפנו‪ .‬היום הראשון של הקרב נחרט‬

‫לי בזיכרון ואף פעם לא ישכח ממני‪ ,‬אני זוכר זאת כאילו זה היה אתמול‪.‬‬
‫במשך כל השבוע לפני היום הראשון‪ ,‬הפגזנו את האויב במעל ‪ 1.5‬מיליון פגזים בהפגזה ארטילרית‪.‬‬

‫הטמנו מוקשים‪ ,‬תכננו מתקפות ‪ -‬מה לא עשינו‪.‬‬
‫ביום הראשון לקרב‪ ,‬כעשר דקות לפני שהוא התחיל‪ ,‬מוקשים רבים התפוצצו‪ .‬אני וחבריי התקדמנו לעבר‬
‫שוחות הגרמנים‪ .‬למרות כל הרעש שהיה מסביב‪ ,‬הגרמנים הצליחו להדוף את המתקפה שלנו‪ ,‬והרגו המון‬

‫חיילים משלנו‪ .‬חלקם היו חברים קרובים שלי‪.‬‬
‫כל אחת מהמערכות של הקרב הרגישו כמו עשורים‪ .‬כאשר הייתי מסתכל סביבי‪ ,‬הייתי רואה חיילים‬

‫פצועים‪ ,‬מתפללים לחזור הביתה אל האהובים שלהם‪.‬‬
‫לא רק איבדנו חברים בגלל שמתו‪ .‬חלק סבלו מתופעה הנקראת "הלם פגזים"‪:‬‬
‫"בימים הראשונים אחזה אותי חרדה שאין לתארּה‪ .‬ברגע שהייתי שומע שריקה של פגז או רעש של מטוס‪,‬‬
‫הייתי קופץ ממקומי בבהלה‪ ,‬השיניים שלי היו נוקשות זו לזו ואני הייתי רועד כמו כלב שקר לו‪ .‬צמרמורת‬
‫היתה מתרוצצת לי גלים‪-‬גלים בבטן ובגב‪ .‬הייתי עוצם את העיניים בכוח‪ ,‬לוחץ את ראשי בין הזרועות‬

‫ומצטנף לתוך עצמי כמו נחש" חברי מתאר לאחר הקרב‪.‬‬
‫כל פעם לפני שהיינו יוצאים להילחם‪ ,‬כל החיילים היו עומדים בשורה ומחכים לפקודתו של המפקד‪ .‬לפני‬

‫כל מערכה הייתי נוהג להתפלל תפילה ארוכה ולהסתכל על תמונה של משפחתנו‪ .‬על רקע רעש הפגזים‪,‬‬
‫נשמעת קריאה של המפקד ‪" -‬צאו לדרך!" היינו יוצאים בנחישות‪ ,‬מקווים לנצח ולשרוד עוד יום‪.‬‬

‫הרגשתי כאילו היריות מקיפות אותי‪ .‬בזווית ראייתי אני שמתי לב לחבריי הפצועים‪ .‬זה גרם לי עוד יותר‬
‫לרצות להילחם‪ ,‬לנקום את מותם של חבריי‪.‬‬

‫מקווה שנצליח להמשיך לשמור על ארצנו ושאחזור מהמלחמה בריא ושלם!‬
‫אחיך האוהב‪,‬‬
‫אנדרו בולין‪.‬‬

‫‪ 5‬דצמבר ‪1916‬‬ ‫לאחותי‬

‫קשה לי מאוד‪ ,‬רק עכשיו יש לי זמן פנוי לקורא את המכתבים שלכם ולכתוב לכם וגם הזמן הזה‬
‫מועט‪ .‬רציתי לשאול איך בבית? איך אתם מסתדרים? איך עוברים עליכם הימים? מאוד קשה לי‬

‫לקרוא ולכתוב מכתבים כשכל שנייה נתונה פוגעים בנו בהפגזה והכל מתלכלך בבוץ‪.‬אני מאוד‬
‫סובל‪ ,‬אני חופר כל לילה ‪ 5‬שעות ללא הפסקה‪ ,‬לפני כמה ימים מצאתי את חברי מת‪ .‬המראות‬
‫במלחמה קשים מאוד ולא נראים לעין של בן אדם‪ ,‬גופות של אנשים מתים נרקבו והם מהווים‬
‫מקור בגלל תנאי ההיגיינה הקשים‪ ,‬התפתחו מוטציות של חולדות ועכברי ענק‪ .‬קשה למצוא פה‬
‫אוכל וקר לי פה מאוד‪ ,‬אני וחברי איבדנו את בגדינו החמים וקר לנו מאוד‪ ,‬מאוד קשה בעונה‬
‫הזאת של השנה‪ ,‬אחת מהבעיות הכי קשות הוא הגשם‪ .‬קשה מאוד לחפור באדמה שהיא בוצית‪,‬‬
‫המים שהמצטברים במנהרה מפריעים לנו להתקדם‪ ,‬ובנוסף שהות שהיא ממושכת במים גורמת‬
‫לאצבעות הרגליים לנשור דבר שקרה להמון חיילים פה‪ .‬הרבה אנשים מתים בעקבות המחלות‬

‫שמתפשטות פה באזור‪ .‬אני מאוד מותש וכך גם כל חברי פה‪ ,‬אנחנו במין מלחמה‪ ,‬שנקראת‬
‫"מלחמת החפירות"‪ ,‬ואנחנו לא מצליחים להכניע עדיין את אויבנו‪ .‬המטרה העיקרית שלנו כרגע‬

‫במלחמה זו היא לשרוד‪ .‬צריך לדעת לבנות מנהרות מתוחכמות ורק אז לירות ולהילחם‪.‬‬

‫אני רוצה לספר לכם על שגרת יומי במשוחות‪ .‬היום מתחיל כשהשחר עולה‪ ,‬נמשכות יריות מכל‬
‫הכיוונים במשך כשעה‪ ,‬לאחר מכן אנו מנקים את הנשק ואת הסביבה לקראת המסדר הקרב‪,‬‬
‫לאחר ארוחת הבוקר שאנו אוכלים הקצינים שולחים אותנו לעשות עבודות‪ ,‬בהמשך היום‬

‫לפעמיים יש לנו זמן לקרוא מכתבים ולכתוב מכתבים‪ .‬אפילו גם הנשים עוזרות במלחמה וקשה‬
‫להן מאוד‪ .‬בשעות החשכה נשלחים פטרולים לשטח ההפקר‪ ,‬למטרה של האזנה לאויב‪ ,‬תפיסת‬

‫ניירות שהתעופפו ברוח ובדיקה ותיקון גדרות תיל‪ .‬החלפת משמרות נערכה גם היא במהלך‬
‫הלילה‪ .‬העומק המינימלי של השוחות הוא ארבעה מטרים‪ ,‬השוחות מחוזקות בצלעות בטון ובכל‬

‫מספר מטרים בנויות עמדות בטון‪.‬‬

‫אני נחשף כאן למגוון של אנשים ותרבויות שונות משלי‪ ,‬כל חייל משתדל לשמור על המסורת שלו‬
‫ועל פולחני הדת שלו‪ .‬גם אני אחותי‪ ,‬מנסה ככל יכולתי לשמור על מנהגי הדת ומסרות המשפחה‪,‬‬

‫עד כמה שאפשר כמובן וזה מאוד קשה לי‪ .‬החיים במלחמה הפכו את המנהרות לבית שלי ואת‬
‫הפלוגה למשפחתי‪ .‬קשה לי בלעדיכם לכן אני מעדיף שלא לחשוב על הבית כי זה רק גורם לי עוד‬

‫להתגעגע אבל אני צריך להישאר חזק כמה שיותר על מנת לשרוד‪.‬‬

‫בתאריך ‪ 1‬ביולי ‪ 1916‬התחילה מלחמה הנקראת בשם "קרב הסום"‪ .‬כוחות של צרפת וברטינה‬
‫מנסים לפרוץ אלינו אך הם לא מצליחים‪ ,‬זה מאוד מפחיד זה היה הקרב הראשון שבו השתתפו‬

‫טנקים ואני מאוד מפחד‪ .‬היום הראשון היה המפחיד מכל הברטים ירו עלינו מעל ל‪ 1.5‬מיליון‬
‫פגזים‪ ,‬הוטמנו מתחת לתעלותינו ‪ 17‬מוקשים‪ .‬שעת האפס לתחילתו של הקרב הייתה ‪ 07:30‬אך‬
‫בשעה ‪ 7:20‬שמענו פיצוץ גדול שמונה דקות לאחר מכן התפוצצו כל שאר המוקשים ולאחר מכן‬

‫השתרר שקט מוחלט‪ .‬הבריטים נכשלו ולא הצליחו להפיל אותנו‪ ,‬התחמושת שלהם הייתה לא‬
‫יעילה ובסופו של דבר היו להם כ‪ 19‬אלף הרוגים‪ ,‬הרגשתי הקלה לדעת שככה היום הסתיים אבל‬

‫איני יודע מה יביא איתו המחר‪ .‬ב‪ 14-‬ביולי‪ ,‬יום הבסטיליה‪ ,‬הייתה הארמייה הרביעית מוכנה‬
‫לחדש את המתקפה על האזור הדרומי‪ .‬המטרת שלהם בהתקפה‪ ,‬שידועה כקרב על רכס בזנטין‪,‬‬
‫הייתה להשתלט על עמדות ההגנה השניות שלנו‪ .‬היו גם טנקים בקרב זה היה הדבר הכי מפחיד‪,‬‬

‫הבריטים תלו תקוות בטנקים כנשק הסודי שלהם‪ ,‬אך המון טנקים טבעו ולא הצליחו לשרוד‬
‫בכלל‪ .‬בקרב זה לא היה מנצח מובהק אבל שרדנו את הקרב הזה כמו שאמרתי המטרה היא‬
‫לשרוד‪ ,‬הוא היה מאוד קשה‪ ,‬מפקדינו לא חשב שנוכל לשרוד קרב כזה קשה וארוך‪ .‬הקרב נגמר‬

‫ב‪ 18‬בנובמבר ‪.1916‬‬
‫אחותי תדעי שאני מתגעגע מאוד אליכם‪ ,‬אני סובל אבל עוד מעט הכל יגמר ואני אחזור הביתה‬

‫אליכם תגידי לאימא ואבא שאני מתגעגע אליהם מאוד‪.‬‬

‫שם‪ +‬שם משפחה= אריאל יונה‬
‫כיתה= ט'‪1‬‬

‫עבודה בהיסטוריה‪-‬חייל מצרפת בחזית המערבית‬

‫מכתבו של קולין בלאנק‬

‫‪21.11.1916‬‬ ‫לאמי היקרה‬

‫את בטח תוהה לעצמך מה שלומי והאם הכול בסדר איתי אך זה לא משנה כרגע‪,‬מה שמעניין אותי ועוד‬
‫הרבה אחרים כרגע זה מתי כל זה ייגמר‪.‬‬

‫את בטח שמעת על הקרב שעברנו בחודשים האחרונים על "הסום" שרבים מחבריי והלוחמים שעשו הכול‬
‫למען מדינתם והאדמה שבה הם חיו וגדלו נהרגו בה‪ .‬סוף כל סוף הצלחנו לעשות מתקפת נגד עם חברינו‬
‫ממדינות ההסכמה כנגד המפלצות הגרמנים‪ .‬בסיום הקרב‪ ,‬אני וחברי גבריאל חגגנו בתעלות הבוציות אך‬

‫לפתע בא המפקד שלי‪,‬הסתכל לי בעיניים ואמר לי מילים שאני לעולם לא אשכח‪":‬אולי בקרב הזה ניצחנו ‪,‬‬
‫אבל אנחנו רחוקים מסיום המלחמה" ‪-‬ברגע הזה נפל לי האסימון‪,‬ימים אחר ימים‪,‬חודשים אחר חודשים‬

‫של לחימה כנגד האויב ומותם של אלפים הובילו "רק" להשגת קילומטרים בודדים של התקדמות‪.‬‬

‫יש כאן עשרות הלומי קרב מאלפי פגזי הארטילריה שהגרמנים שלחו אלינו במשך ימים רצופים – תחשבי‬
‫כמה חייל יכול להיפגע נפשית מבלי שפגז אפילו פגע בו ‪ .‬כל פיצוץ‪,‬כל דבר לא במקום השפיעו עלינו רבות‪.‬‬

‫לחיות בחפירות היה קשה גם ‪ -‬גופות‪ ,‬הבוץ שבכל מקום ‪,‬בריכות שלמות של מים רעילים ‪,‬‬
‫החולדות‪,‬מחלות ‪,‬ריחות נוראיים‪-‬זה מטורף שמיליוני חיילים משלימים עם התנאים האלה ומפקדים‬

‫מורים עליהם לעשות זאת במשך שנים‪.‬‬

‫היום גבריאל אושפז בבית החולים בגלל הטינופת הזאת שאנחנו קוראים לה "הגנה מפני האויב"‪,‬‬
‫שתאמיני לי שאני מעדיף לישון חשוף לגרמנים מאשר לישון עוד לילה אחד בזוהמה‪.‬‬

‫אני מצטער שאני ככה כותב לך בצורה כזאת נוראית ומלחיצה על החיים פה אך אין לי כבר מה לעשות ‪.‬‬
‫אני מתגעגע אליך ולאבא ולזמנים הטובים לפני המלחמה ‪ ,‬לימים שבהם היה אפשר לטייל בחוץ ללא פחד ‪,‬‬

‫הימים השמחים שהיה אפשר להיפגש עם החברים ולאהוב את כולם – הימים הטובים ‪.‬‬

‫תשמרו על עצמכם‪,‬‬
‫קולין‬

‫שם‪:‬יואב שגיב‬
‫כיתה‪:‬ט‪ 1‬עמט‬

‫מכתב בהיסטוריה‪:‬‬
‫‪15.1.1917‬‬

‫לאמי היקרה שלום‪,‬‬

‫אני כותב לך מכתב זה מתעלות המלחמה‪ .‬אני קרוב לגבול הצפוני של צרפת עם גרמניה‪ ,‬ליד העיר‬
‫ורדן‪.‬‬

‫ברצוני לספר לך על חיי כאן בתעלות כדי שתרגישי קצת מה עובר עליי כאן‪.‬‬

‫אנחנו נמצאים בתוך תעלות שבנינו כאן‪ .‬התעלות הן בורות בהן נמצאים החיילים‪ ,‬לרוב המדינות‬
‫יש תעלות כאלו וזאת שיטה טובה להילחם‪.‬‬

‫אנחנו בונים את התעלות וכקיר חומה אנחנו משתמשים בשקי חול שאנחנו ממלאים ומניחים‬
‫אותם אחד על השני עד לגובה של כשלושה מטרים‪ .‬כאשר אנו נפגשים עם תעלות הגרמנים אנו‬

‫בדרך כלל תוקפים אותם ומתאימים אותם לשימוש שלנו‪ ,‬למשל‪ :‬משנים את כיוון החומה‬
‫הקדמית‪.‬‬

‫החיים בתעלות ממש לא קלים ולא פשוטים‪ ,‬אנחנו עמוסים בעבודות ובמטלות יומיות כגון‪:‬‬
‫למשוך מים‪ ,‬מילוי שקי חול‪ ,‬חפירת בורות לצרכים ועוד‪.‬‬

‫אנחנו קמים מוקדם מאוד בבוקר כדי להתגונן מתקיפות הגרמנים‪ .‬שעה לפני הזריחה מעירים את‬
‫מי שישן ומתחילים בהכנות לתקיפה‪ :‬תיקון נשקים והסתדרות בקווים‪ ,‬קו ראשון קו אחורי‪ ,‬קו‬
‫גיבוי והשאר נחים‪ .‬אנחנו עושים משמרות בין הקווים וכל הזמן מתחלפים‪ .‬אנחנו והגרמנים‬
‫יודעים על זמני התקיפות ואנחנו מתכוננים בהתאם ואני די בטוח שגם לגרמנים סדר יום דומה‬
‫לשלנו‪.‬‬

‫לאחר התקיפה בבוקר אנחנו נחים מנקים את הנשקים ואוכלים ארוחת בוקר‪.‬‬

‫לאחר מכן יש לנו בדיקות יומיות של נשק בגדים ובודקים לנו את הרגליים אם יש לנו פטריות‪.‬‬
‫לפני כמה ימים גילו לי ולחבר שלי את מחלת הפטריות של התעלות למזלי אצלי היא הייתה בשלב‬
‫מוקדם והצילו את הרגל שלי אך לחברי לא היה את מזלי ופינו אותו לבית חולים כתוצאה מנמק‪.‬‬

‫כפי שהבנת החיים בשוחות לא מזהירים ובנוסף לקרבות‪ ,‬חוסר השינה והמחלות‪ ,‬הריח במחילות‬
‫איום בגלל הגופות בכל מקום‪ ,‬אנשים שלא התקלחו והגזים הרעילים שנפלטים מהקרבות‪.‬‬

‫לפני לא מעט זמן היינו בקרב גדול ודי ארוך בגבול של צפון צרפת בעיר ורדן‪ .‬הגרמנים הגיעו‬
‫במתקפה עלינו והתחילו לכבוש מבצרים והתקיפו חזק ועמוק‪ .‬המלחמה נמשכה איזה שנה‪ .‬המון‬
‫חברים מהיחידות שלי נפצעו חלק מתו‪ .‬אחרי שנה בערך‪ ,‬לפני כחודש‪ ,‬נגמר הקרב הצלחנו לבלום‬

‫את הגרמנים‪ .‬לבסוף יצאנו במתקפה והדפנו את הגרמנים מחוץ לאזורינו‪.‬‬

‫עכשיו אני בזמן מנוחה סיימתי את המשימות שלי ונזכרתי בך ובבית שלא הייתי הרבה זמן‪ .‬אני‬
‫תיכף אחזור הביתה וחשוב לי שתדעי שאני בסדר ומרגיש טוב‪ .‬אני חייב לסיים בגלל שאני רוצה‬
‫לישון הלילה‪ ,‬יש לי משמרת לילה ואסור לי להירדם בגלל שמי שנרדם בשמירה מקבל עונש מוות‬

‫בכיתת יורים‪.‬‬

‫אני אוהב ומתגעגע‪,‬‬

‫בברכה פיטר‪.‬‬

‫משימה‪ :‬מכתב מהחייל בחזית המלחמה‬

‫מכתבו של לארי טומפסון מה‪1.2.1917 -‬‬

‫לאשתי היקרה‪,‬‬

‫מה קורה? איך לוקאס? ואיך המשפחה?‬
‫אני מניח שאתם מסתדרים‪ ,‬אל תדאגו לי אני אהיה בסדר‪ ...‬אני לא אשקר עוברים עלי ימים מאוד קשים‬

‫כרגע‪ .‬אם את זוכרת את חברי הטוב ג’ייק שעבר איתי הרבה במלחמה והיה לצידי ברגעים הכי קשים‬
‫שלי‪ .‬במהלך אחד הקרבות אתמול איבדנו הרבה אנשים ובינהם ג’ייק‪ .‬שנהרג לנגד עיני‪ .‬אומרים לי‬
‫שנכנסתי להלם קרב בגלל שפשוט נעמדתי שם ולא היה אכפת לי אם ירו בי‪ .‬אני לא יודע אבל אולי זה‬

‫באמת מה שקרה כי לרגע לא היה אכפת לי אם אני אצא משם חי או מת‪ ,‬הרגשתי שאני לא קשור‬
‫למציאות והכל היה שונה‪ .‬הייתי נורא עייף ותשוש ולא יכולתי להתרכז בכלום‪.‬‬

‫את צריכה להבין‪ ,‬אני קם בבוקר בלי כוחות לאחר מכן אוכל אבל לא הרבה רק מספיק בשביל לשרוד‬
‫לעיתים נאלצו להרוג סוסים כדי שיהיה לנו בחזית מה לאכול‪ .‬אחר כך אנחנו הולכים לנקות את הרובים‬

‫שלנו ולהתכונן לעוד קרב שלא בטוח שאני אחזור ממנו‪ .‬לאחר מכן אנחנו מחכים שיחשיך ויוצאים‬
‫למלחמה וכך כל יום ממש כמו רובוטים ללא רגשות‪ .‬בשוחות קשה מאוד‪ ,‬כמעט בלתי אפשרי להתקיים‬
‫במקום כמעט ללא תנאים וללא מרחב‪ ,‬אנחנו ישנים אחד על השני ולעיתים היית מוצא את עצמך קופא‬
‫בלילה בלי אפילו שמיכה‪ .‬רבים מאיתנו סובלים ממחלת השוחות שמחלישה אותם ומגדילה את הסיכויים‬

‫שלהם להיהרג בקרב‪.‬‬
‫במהלך שירותי במלחמה יצא לי לבקר בכפר בצרפת‪ ,‬אני לא זוכר את שמו‪ .‬המקום היה מאוד יפה‪ ,‬ופגשנו‬
‫שם המון אנשים נחמדים וזה היה לי קצת מוזר בגלל שמאוד קשוחים איתנו בקרב‪ .‬פגשתי שם ילד שהזכיר‬
‫לי מאוד את לוקאס‪ ,‬גם הוא ממש כמו לוקאס היה עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות יפות‪ .‬הוא היה נחמד‬

‫והזמין אותנו לארוחה בביתו‪.‬‬
‫הגדוד שלי הוזז לכפר ורדאן כיוון שהיה צריך להוסיף כוחות לפני היציאה לקרב הגדול‪ ,‬קרב ורדאן היה‬

‫מאוד קשה ועקוב מדם‪ .‬בשעה ‪ 6‬בבוקר ב‪ 21‬בפברואר החלו הפיגוזים מצד הגרמנים ומהר מאוד רצו‬
‫השמועות שהחל קרב‪ .‬אבל אני כבר ידעתי שהקרב הזה עומד להיות קשה‪ .‬לאחר זמן קצר אבדו לנו כל‬

‫קווי הטלפון לחזית‪ .‬והתחלנו לצאת מן החפירות‪ ,‬במהלך הקרב איבדנו מאות אלפי אנשים וביניהם‬
‫חברים רבים וקרובים אליי זה היה מאוד קשה אבל לא יכולתי להתייאש והייתי חייב להמשיך להילחם‪.‬‬

‫זו הייתה תקופה אחת הקשות בחיי אנשים לא הפסיקו למות מסביבי והרגשתי שמותי קרב‪.‬‬
‫לאט לאט לא נשאר לי אף אחד ואני מרגיש לבד‪ ,‬הקצינים הסתובבו בינינו ועודדו אותנו‪.‬‬

‫אני מתגעגע קשות אלייך אשתי האהובה ולבני המקסים לוקאס מקווה שאחזור בשלום ואם לא תדעו שאני‬
‫אוהב אתכם וכל מה שעשיתי היה בשביל לשמור עליכם‪.‬‬

‫אוהב לארי‪.‬‬

‫שיר חן גרטי – כיתה ט‪1‬‬

‫מכתב חייל מלחמת העולם הראשונה‬

‫‪17.2.1917‬‬

‫לאחותי היקרה שלום‬

‫ברצוני לספר לך על החיים תחת החפירות והמלחמות הקשות אני נמצא כרגע בעיר וארדן צפון‬
‫צרפת אנחנו ומדינות ההסכמה נלחמים במרץ בגרמנים‬

‫אנחנו נמצאים בתוך התעלות לרוב הצבאות יש כאלה זאת אחת מהשיטות הטובות להילחם‬

‫אנחנו בונים את התעלות ושמים שקי חול שאנחנו מציבים אחד על השני עד לגובה שלושה מטרים‬
‫בערך שאנחנו נפגשים עם מערות הגרמנים אנחנו תוקפים אותם ומשתמשים במערות לפי הצרכים‬

‫שלהם‬

‫החיים בתעלות קשים‪ ,‬אנחנו עמוסים בעבודות ובמטלות יומיות‪ :‬למשוך מים‪ ,‬למלא שקי חול‪,‬‬
‫לחפור בורות כדי להתפנות ועוד‪.‬‬

‫אנחנו קמים מוקדם כדי להגן על עצמנו מתקיפות החיילים הגרמנים ולתקן את הנזקים שנגרמו‬
‫לתעלות שעה בערך לפני הזריחה מעירים את מי שישן ומתכוננים לתקיפה בהתקפה יש לנו קו‬
‫ראשון קו אחורי וקו גיבוי כל השאר נחים הקווים כל כמה זמן הקווים מתחלפים ‪.‬‬

‫אחרי התקיפה בבוקר אנחנו נחים ומנקים את הנשקים שלנו לבדיקה שאחרי‪ ,‬אחרי זה אנחנו‬
‫מכינים קצת אוכל ואוכלים ‪.‬‬

‫אחרי יש לנו בדיקות יומיות של בגדים והנשקים ובודקים את מחלת התעלות הארורה בגלל‬
‫שאנחנו לא יכולים להוריד נעליים נוצרות לנו פטריות שעלולות להוביל לנמק לשתיים מהחיילים‬

‫שלנו גילו פטריות לאחד בשלב מוקדם כך שהצליחו לטפל בזה לאחד נגרם נזק ופונה לבית‬
‫החולים בעקבות נמק‬

‫לפני חודש הסתיימה מלחמה דיי ארוכה מול הגרמנים שנמשכה כמעט שנה בגבול צפון צרפת בעיר‬
‫וארדן הגרמנים כבשו מבצרים איבדנו כמה חיילם חלקם נפצעו חלקם מתו‬

‫אני מניח שכבר הבנת שהתנאים פה לא מדהימים הריח פה נורא כנראה בגלל הגופות אסור לישון‬
‫פה יותר מידי וחייבים להיות ערניים לכל תרחיש מי שישן יותר מידי כנראה לא יקום‬

‫אני לקראת סיום מנוחה והתכוננות להתקפה אני מרגיש בסדר אני יחזור בקרוב‬

‫אני אוהב ומתגעגע‪,‬‬

‫איתן‪.‬‬

‫משימה‪ :‬מכתב מהחייל בחזית המלחמה‬

‫(כתבתי את המכתב בלשון זכר מכיוון שלא היו חיילות פעם אלא רק חיילים שוביניסטים)‬

‫תאריך‪ 23 :‬במאי ‪1917‬‬ ‫לאמי היקרה‪,‬‬

‫לא יודע אם שמעת אבל נפצעתי‪ ,‬אל תדאגי אני בסדר‪ ,‬אני מנסה להתמודד עם הקושי הרב‪.‬‬

‫אין לך מושג כמה אני מתגעגע למאכלים שלך‪ ,‬לריחות המטבח‪ .‬אין כאן שום דבר שיכול להזכיר‬
‫זאת‪ ,‬אני משחק בדמיון ומשלה את עצמי אוכל את האוכל שלך‪.‬‬

‫אני יושב כאן בזמני המועט הפנוי‪ ,‬בגרמניה‪ ,‬וכותב לך מכתב ‪ .‬החיים בחפירות אינם קלים‪ .‬כל‬
‫לילה אני חופר לפחות ‪ 6‬שעות ללא הפסקה‪ ,‬הסבל בלתי נגמר‪ ,‬סביבי מתים אנשים כל הזמן‪.‬‬
‫אפילו נשים תורמות את חלקן ועוזרות לחפור‪ .‬הזמן הפנוי המועט שלנו מוקדש לאכילה לא‬
‫מספקת ולשינה קצרה מאוד בת שעות ספורות בלבד‬

‫אנחנו חופרים יחד עם האוסטרים שוחות בקו לא ישר‪ ,‬אלא בזגזג‪ ,‬כדי למנוע ירי והתקדמות בקו‬
‫ישר לאורך השוחה במקרה של חדירת אויבים ממדינות ההסכמה(צרפת רוסיה ובריטניה)‪ .‬עומקן‬

‫המינימלי של השוחות הוא ארבעה מטרים‪ ,‬השוחות מחוזקות בצלעות בטון ובכל מספר מטרים‬
‫בנויות עמדות בטון‪.‬‬

‫עד עכשיו לחמנו בעיקר מול הצבא הבריטי‪ .‬מנהרות הבריטים היו בעומק של כמטר ועשרים אך‬
‫המנהרות שלנו עמוקות הרבה יותר ומוצלחות הרבה יותר‪ .‬הורו לנו מפורשות קודם לחפור ואז‬

‫ללחום‪ .‬המטרה העיקרית הייתה לבנות מנהרות מתוחכמות ואז לירות ולהילחם‪.‬‬
‫אך יש משהו שעדיין לא הבנתי מדוע המלחמה הזו החלה מלכתחילה? למה כולם עוברים את‬

‫הסבל הזה? אין שום מטרה למלחמה הזאת!‬
‫למה יום אחר יום‪ ,‬זמן רב כל כך‪ ,‬אני צריך לסבול? למה הייתי צריך לצפות בחברי לקרב גוססים‬

‫ומתים ללא כל יכולת לעזור? למה? אני לא יודע‪ ,‬וכנראה אני גם לא אדע‪.‬‬
‫אני פצוע‪ ,‬ומתחיל להרגיש לא טוב בכלל‪ ,‬ואני מדבר על חוסר תחושה ברגליים‪ .‬הרגליים שלי‬
‫נהפכו לאדומות ואני חושב שאני רואה בה גוון כחול‪ ,‬וחברי לקרב טוענים שהם מריחים ריח חזק‬

‫של בשר מרקיב מהם‪ ,‬אל תדאגי‪ ,‬אני בטוח שהכל יהיה בסדר‪...‬‬
‫אם כבר מדברים על מחלות‪ ,‬למספר מחבריי קרה דבר מוזר‪ ,‬משהו שנקרא הלם פגזים‪ .‬פתאום‬
‫הם הפסיקו ללחום ויצאו לשטח ההפקר‪ ,‬אדמה הנמצאת בין שתי החזיתות‪ ,‬שנמצאת בשליטת‬

‫אף צד‪ ,‬ופשוט בהו בו‪ ,‬כאילו אין מלחמה‪ ,‬את יכולה לנחש מה קרה להם שם‪...‬‬
‫הרבה מהחיילים שאיתי בגדוד מתו ממחלה הזו‪ ,‬באמת לא הורדתי המון זמן את הנעליים ומשום‬
‫מה הזעתי המון‪ ,‬לא ידעתי מה גודל הזוועה הזו כאשר אני מוריד לראשונה את נעלי לאחר כמעט‬

‫‪ 20‬יום של עבודה קשה ופשוט ניתן לראות שלפוחיות ונאלצו לכרות את רגלי‪ ,‬אמנם עכשיו אני‬
‫עובד בישיבה אך עדיין קשה מאוד‪ ,‬קשה לי לחשוב בכלל לא על חיים טובים בעתיד‪ ,‬אני בסה"כ‬

‫ילד בן ‪ 21‬ואני פשוט חסר אונים‪ ,‬לא רק שהמלחמה האכזרית נמשכת גם חיי כבר לא יימשכו‬
‫להרבה זמן‪ ,‬גם ברגלי השנייה היו שלפוחיות ופצעים פתוחים ונאלצו לכרות גם אותה‪...‬‬

‫הסוף מתקרב‪ ,‬נשמתי כבר לא נושאת הכאב‪ ,‬הצער‪ ,‬הסבל‪ ,‬איבוד חבריי‪ ,‬כל אלה מתחברים ביחד‬
‫להלם קרב‪ ,‬לעניות דעתי שקרוב לשתק אותי ואולי לגרום לי לדום לב‪.‬‬
‫מלחמה היא דבר אכזרי ואני מקווה שסופה קרב‬
‫אכתוב בקרוב‪ ,‬לפחות אני מקווה שכך‪ ...‬אוהב מאוד ומתגעגע אלייך‪.‬‬

‫שלך בניך האהוב‬

‫מגישה‪ :‬ניקול דושנסקי ט‪1‬‬

‫מכתבו של ג'ק וולפסון (בריטי) ‪5.6.1918‬‬

‫אבי היקר‪,‬‬

‫עדיין אין מידע מתי אחזור הביתה אבל יש שמועות שבקרוב‪.‬‬

‫אני יודע שתהית איך זה מרגיש בחפירות ואני לא יודע ממה להתחיל‪.‬‬

‫היום שלנו מתחיל ב ‪ 4:30‬לפנות בוקר‪ .‬אנחנו קמים ובודקים את החפירות ‪ .‬תמיד צריך לכוון עם‬
‫רובה לצד האויב למקרה שהוא שם‪ .‬לאחר מכן (בהנחה שאין התקפה) אנחנו אוכלים ‪ .‬פעם היינו‬

‫אוכלים לחם ובייקון אבל בזמן האחרון מפאת מחסור במזון ‪,‬אז פחות‪.‬‬

‫לפעמים המצב אפילו מדרדר לכדי כך שאנחנו אוכלים גם עכברים‪.‬‬

‫אחרי זה יש לנו מעט זמן פנוי‪ ,‬חוליית הגידור מתקנים את הגדרות‪ ,‬חלק מנקים ומכינים את‬
‫הנשקים שלהם לקרב וחלק כותבים מכתבים (כמוני עכשיו)‪ ,‬לפעמים המפקדים גם עוברים בנינו‬

‫ומעודדים אותנו‪.‬‬

‫לקראת הערב אנחנו עוד פעם בכוננות (כמו הבוקר)‪.‬‬

‫אבל בערב חל האקשן האמיתי‪.‬‬

‫חוליות סבלים מביאים לנו מהעורף‪ :‬ציוד‪ ,‬תחמושת‪ ,‬דואר וכו'‪.‬‬

‫אני נמצא בחוליית הסיור‪ .‬המטרה שלנו היא לתצפת על החפירות של הצד השני ולפעמים לצאת‬
‫להתקפות נקודתיות ‪( ,‬לפני כחודש פגע בי קליע בכף הרגל כשתצפתי ולקחו אותי לאשפוז ‪.‬‬

‫היה שם צפוף‪ ,‬בלי הרבה מקום אבל טיפלו בי ועכשיו אני כבר בסדר)‪.‬‬

‫לקראת הבוקר שוב מכינים את עצמנו לקראת הזריחה‪.‬‬

‫בחפירות זה יכול להיות לפעמים דיי דומה לטניס‪ :‬כשצד אחד זורק לחפירות של השני גז רעיל‬
‫השני זורק בחזרה גז רעיל לחפירות של הראשון ‪,‬כשהצד השני מתחיל בירי הראשון מחזיר‪.‬‬

‫לפני כחודשיים בתחילת אפריל הגרמנים ניסו לכבוש את העיר איפר‪ ,‬כנראה בגלל המיקום‬
‫האסטרטגי שלה בסמוך לצרפת‪ .‬זו לא הייתה הפעם הראשונה שהגרמנים ניסו להגיע ולפרוץ‬

‫לצרפת מהצד הצפוני (לפי מה שחיילים ותיקים יותר סיפרו לי) ‪.‬‬

‫הם תקפו אותנו במטרה להדוף אותנו לכיוון נמלי התעלה‪ .‬הקרב על לייה נמשך כחודש בהתחלה‬
‫הם השתלטו על שתי הדיוויזיות הפורטוגזיות שהגנו עלינו‪ ,‬אך למרות זאת בעזרת אוסטרליה‬
‫וצרפת הצלחנו להדוף אותם‪.‬‬

‫המצב פה ממש קשה‪.....‬בחודש האחרון חיילים רבים חלו בסוג של וירוס ‪ ,‬ואין על זה דיבור‬
‫במדינה בכלל‪...‬‬

‫לעיתים אני מתערער וחושש שאולי לא אצא מהמלחמה בשלום‪ .‬לאחרונה גם אני‪ ,‬לא כל כך בקו‬
‫הבריאות‪ ,‬אני די בטוח שנדבקתי במשהו ‪ ,‬כי אני מרגיש חולשה בכל גופי‪ ,‬אבל אני לא במצב גרוע‬

‫כמו השאר שלוקחים אותם ברכבות ‪ , .‬הם במצב קשה יותר ‪.‬‬
‫חלק גדול מהחיילים כבר מתו מזה אבל אף אחד עדיין לא יודע מה הנסיבות לוירוס הזה‪ ,‬הניחוש‬
‫שלי הוא‪ ,‬שזה קרה בגלל שמאז שהגענו לא התקלחנו‪ ,‬אולי זה אפילו מספר החולדות העצום שיש‬

‫אצלנו במחנה‪.‬‬
‫בכל אופן אני מתגעגע מאוד הביתה ומקווה שאשוב בקרוב‪.‬‬

‫תמסור דרישת שלום חמה לכל בני המשפחה!‬
‫ממני‬

‫ג'ק בנך‬

‫מגיש‪ :‬אור בובליל‬
‫ט' ‪1‬‬

‫עבודה בהיסטוריה‬

‫מגיש‪ :‬עמית עטייה‬

‫לאמי המדהימה‪,‬‬

‫אני כותב לך את המכתב הזה מתעלות המלחמה‪ ,‬אני עכשיו באזור מחוז סום‬
‫שבצפון צרפת ואת לא מתארת לעצמך כמה אני מתרגש לכתוב לך‪.‬‬

‫אני כל כך רוצה לספר לך הכל על כל מה שעובר עליי‪.‬‬

‫בעיקרון אנחנו נמצאים בשוחות‪ ,‬השוחות מחולקות לשלוש שורות‪ .‬השורה‬
‫הראשונה היא בעצם החזית שלנו ושם אנחנו נלחמים בגרמנים‪.‬‬

‫השורה השנייה שלנו היא שורת גיבוי ויש שם מקלט שרק ארבעה אנשים יכולים‬
‫להיות בתוכו אבל הוא די קטן אבל אפשר ליצור קשר בטלפון שזה מאוד טוב‬

‫השורה השלישית זה שורה שבה כל הלוחמים שלנו נרגעים ונחים‪.‬‬

‫את לא מבינה כמה אני מתגעגע אליך אני מקווה שהכל בסדר אצלך ואת לא‬
‫מודאגת‪ ,‬אני מבטיח שאנסה לשמור על עצמי כמה שיותר‪ ,‬הרבה זמן‬
‫חשבתי על מה לכתוב לך כדי שתרגישי כאילו את ממש איתי‪.‬‬

‫הנה סדר היום שלי‪:‬אנחנו קמים בבוקר ואז אוכלים ארוחת בוקר‪ ,‬לאחר מכן עושים‬
‫לנו בדיקות של בגדים‪ ,‬נשקים ומחלות עור‪ ,‬זה משהו מיוחד אז אל תדאגי‪ ,‬אחרי‬
‫‪...‬זה אנחנו עושים כל מיני משימות כמו‪ :‬משיכת מים מילוי שקי חול ועוד‬

‫אנחנו עושים משמרות בלילה למקרה שמשהו יקרה ואם יש מישהו נרדם באמצע‬
‫משמרת אז זאת הפקרת עמדה שזה אומר שהוא מסכן אותו וגן את שאר‬

‫החיילים‪.‬אותו חייל מקבל עונש חמור מאוד עד לרמה של מוות על ידי כיתת מורים‬
‫כנראה את לא יודעת מה זה כיתת יורים אז זה אנשים שעומדים במעל ויורים‬
‫‪.‬באותו חייל עד שהוא מת‪.‬‬

‫בזמן האחרון יש לנו בשוחות מכת חולדות נוראית‪ ,‬אתמול בלילה אני וחבר מאוד‬
‫טוב שלי עשינו משמרת בלילה בשוחה אתמול ופתאום הגיעה חולדה בהפתעה ולא‬
‫הבנו מאיפה היא באה ונשכה אותו האמת דלא חשבנו שיהיה כלום וצחקנו על זה‪.‬‬

‫אבל מסתבר שזו הייתה נשיכה מסוכנת והמצב שלו התחיל להתדרדר‪ ,‬כמובן‬
‫שפינו אותו לבית החולים‪.‬‬

‫כשיש לנו זמן פנוי אסור לנו ללכת בתעלות כדי שלא נפריע לשאר הלוחמים‪ ,‬אז‬
‫‪.‬כדי שלא נפריע אנחנו נשארים באותו מקום כל הזמן וזה משעמם מאוד!!!!‬

‫מגישה‪ :‬מעיין גולדפייז‬

‫לחברתי הטובה אמילי‪,‬‬

‫אולי המכתב יהיה טיפה ארוך אבל רציתי לשתף אותך קצת במה שעובר עליי פה בזמן המלחמה‪.‬‬

‫קודם כל רציתי לשאול‪ ,‬איך את? איפה את נמצאת? את במקום בטוח? מאוד מתגעגע ומקווה‬
‫שניפגש בקרוב‪ ...‬טיפה קשה לי לכתוב ואין כל כך זמן אבל אשמח שתקראי את המכתב במלואו‪.‬‬

‫אני לא כל כך יודע איך להתחיל לספר לך מה עובר עליי פה אז קודם כל‪ ,‬אני נמצא בצרפת כרגע‬
‫ושיבצו אותי לתפקיד ‪ .‬אני מלמד את החיילים איך להשתמש בנשקים שלהם‪ ,‬איך לפגוע‬

‫באויבים שלהם‪ ,‬מתי יש צורך בנשק ומתי אין‪ ...‬היום לימדתי אותם איך להחזיק את הנשק‬
‫כאשר הם מול הגרמנים‪.‬‬

‫אני מלמד אותם כל יום בשעות ‪ .10:00-19:00‬בשאר הזמן שלי אני לומד לכתוב כי אף פעם לא‬
‫הייתה לי את ההזדמנות הזאתי אז החלטתי להתחיל ללמוד‪ ,‬ועכשיו את רואה את כישורי‬
‫הכתיבה שלי‪..‬‬

‫הכרתי המון חברים פה‪ ,‬ואחד מהם עוזר לי מאוד בכתיבה‪ ,‬קוראים לו הארי והוא אחד‬
‫מהחיילים‪ ,‬הוא החבר הכי טוב שלי‪ ,‬הוא מלמד אותי לכתוב‪.‬‬

‫יש כאן גם מישהי ששמה האנה‪ ,‬היא מאוד נחמדה והיא חברה טובה שלי‪ ,‬היא דומה לי בהמון‬
‫מובנים‪ ,‬ולצערי אח שלה ואמה נפטרו במלחמה על ידי חיילים גרמנים שפלשו לאזור‪ .‬אני מנסה‬

‫לחזק אותה ולהיות איתה כמה שאפשר ואני מנסה להישאר אופטימי אבל זה טיפה קשה וגם‬
‫אני כבר נשבר‪ ,‬קשה לי להיות פה בידיעה שאני לא יודע מה עם המשפחה שלי‪.‬‬

‫אני לא אשקר לך הגרמנים לא מפסיקים לנסות לפלוש לשטח שלנו פה בצרפת‪ .‬אני לא יודע עוד‬
‫כמה זמן אצליח לשרוד‪ ..‬הגרמנים לוקחים לנו שטחים וזה קשה מאוד להשתלט עליהם‪ ,‬יש‬

‫להם צבא ענק ונשקים מאוד משוכללים‪ .‬בנוסף לזה מאוד קשה להסתדר פה‪ ,‬התנאים פה קשים‬
‫ונוראים‪ ..‬אין מספיק אוכל‪ ,‬כל המקום מלא בעכברושים וכינים‪ ,‬הריחות פה נוראים של גופות‬
‫שלא פינו ואנחנו הולכים המון במים ועוד כל כך הרבה‪ ...‬קשה לי מאוד לחיות כאן‪.‬‬

‫לפני כמה חודשים הייתה הפצצה‪ ,‬הגרמנים החלו לתקוף אותנו ולמזלנו אחד מהחיילים שלנו‬
‫עמד והגן עלינו‪ .‬הוא אמר שהוא באותו רגע היה כל כך מבוהל ולא ידע מה לעשות‪ .‬הוא בנוסף‬
‫סיפר שהוא ראה פצצות ויריות לכל כיוון ושהרגיש מאוד לבד וממש לרגע חשב שזה אולי רגעיו‬

‫האחרונים‪ ...‬היו המון נפגעים ומעטם הצלחנו להציל‪...‬‬

‫לא מזמן שמעתי על המון אנשים שיש להם מחלה שנקראת "רגלי החפירות" שזאת מחלה‬
‫שלהמון אנשים שחפרו בורות כדי להסתתר בתוכם יש‪ ,‬והם סבלו מרטיבות ותנאי תברואה‬
‫והיגיינה לקויים‪ .‬לפני כמה ימים זה הגיע לאחד מהחיילים שלנו‪ ,‬בינתיים מנסים לטפל בו אבל‬
‫זה נורא עצוב ולפי מה ששמעתי כאן באזור הרבה מאוד חולים במחלה הזו והיא מאוד שכיחה‬

‫כאן‪.‬‬

‫לפני שבוע‪ ,‬אחד מהחיילים שלנו נהרג רק בגלל שהוא ישן בזמן השמירה שלו‪ ...‬כמו שאת‬
‫מבינה המצב קשה מאוד‪ .‬וחברה טובה שלי בשם האנה הייתה קרובה אליו‪ .‬עצוב לי על כל‬
‫הנהרגים‪ .‬אפילו לואיס הבן דוד שלי הפסיק לכתוב לי מכתבים ויש לי תחושה שהמצב לא טוב‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬לא מפסיקים להפציץ אותנו פה ואני לא יודע מה עם המשפחה שלי‪ ,‬אני לא יכול‬
‫לדבר איתם ואני אפילו לא יודע אם הם בחיים‪ ...‬בבקשה אם את רואה או שומעת מהם‪ ,‬תמסרי‬
‫לאחי הקטן אלן שאני אוהב אותו ‪ ,‬אחותי הגדולה אנאיס שתישאר חזקה ושאני מקווה שהיא‬
‫מסתדרת עם ז'אן המתוק‪ ,‬וכמובן להוריי היקרים שיחזיקו מעמד כי אני בטוח שעוד מעט זה‬

‫ייגמר ושאני מוסר להם חיבוק ענק ומתגעגע אליהם‪.‬‬

‫אוהב ומתגעגע מלא‪ ,‬בבקשה תחזיקי מעמד‬

‫מעיין‬

‫אז כדי להעביר את הזמן אנחנו קוראים ספרים וגם כותבים מכתבים כדי שלצא‬
‫ניהיה עייפים לקראת המשמרות בלילה‪.‬‬

‫לפני כמה זמן היה לנו קרב גדול שעדיין נמשך שהתרחש במחוז סום שבצפון‬
‫‪,‬צרפת תקפנו את מחוז סם כדי להוריד את הכוח הגרמני מהעיר ורדן‬
‫כי ידענו שאם נתקוף ביחד עם הצרפתים‬

‫במחוז סום‪ ,‬אז לגרמנים לא תהיה ברירה אלא להעביר מעט מהכוח הגרמני למחוז‬
‫סום כדי שיהיה פחות לחץ בוורדן‪.‬‬

‫עד עכשיו יש לנו הרבה מאוד פצועים ומתים כמובן אבל אל תדאגי אמא‪ ,‬אני שומר‬
‫על עצמי כמה שאני יכול‪ .‬אנחנו בעיצומה של המלחמה‪ .‬המפקד שלנו הוא דאגלס‬

‫הייג‪ ,‬וברור לכולנו‬
‫‪.‬שהוא יוביל אותנו לסיום המלחמה בדרך הנכונה‬

‫‪,‬אוהב ומתגעגע מאוד‬
‫‪.‬פול‬