זו ציפת הפלנל שלי, 21.2.19
שהעניקה לי אמי
כמתנת חתונה. איך ב 21-לפברואר
יריעת בד גדולה
געגועים תקפוני
ועצבות עמוקה. שיצאה ממכונת הכביסה
מדוע לא יכולנו מקומטת ,ללא תואר והדר
לשמוח אחת בשנייה?
נהייתה לי לנכס יקר.
ב 21-לפברואר השנה,
לא ידעתי אם הטיפות מקּוקוות בקווים רצוצים
שנטפו על השדה הלבן ומסומנת בספק עיגולים
היו אדי המגהץ החם
במגע של מגהץ חם
או דמעותיי שלי. הפכה פתאום לשדה לבן.
מוריק פה ושם
בגבעולים זקופים
הנושאים בראשם
פרחים כחלחלים.
50
פלפלים
ברוריה חשבה שלאחר חמישים שנות נישואים היא כבר יודעת הכל על אבישי בעלה – עד
משבר הפלפלים .היא גם הניחה שהמחלוקות ביניהם התיישבו ורצונם העז לקיים זוגיות
טובה והרמונית התמלא ברובו .אמנם נשארו אי התאמות קלות בחיי היומיום שלהם:
למשל ,הליכתו המהירה של אבישי ,כשברוריה נשרכת אחריו .לא פעם מעדה כשניסתה
להדביק את קצב צעדיו .גם הקפדתה של ברוריה בענייני סדר וניקיון לא תמיד תאמו את
הבנתו .לעומת זאת ,הצליחו לווסת את חימום וקירור הבית לנוחיות שניהם .גם לאחר
שנים רבות של חיים משותפים נוכחה ברוריה לדעת שעדיין אבישי מסוגל להפתיעה" :מה
פתאום קנית כל כך הרבה פלפלים?" שאלה" .הם היו כל כך יפים וזולים" השיב בתום לב.
בפעם הנוספת שפרקה את סל הירקות הופתעה לגלות את העגבניות הרבות" .היכן אסדר
את כל אלה ,אין לי מקום במקרר!" על כך השיב" :אם לא תקצי מגרש לכל קוטג' – יהיה
לך מקום" והחל מיד לסדר את קופסאות אחסון האוכל במקרר .ברוריה נזעקה" :מי שם
קופסא גדולה על קופסא קטנה?" נדמה היה לברוריה שגערתה באבישי השיגה את
מטרתה ,אך הוא המשיך בהרגלו .כדי להקדים תרופה למכה ,החל להכריז כשהסלים עוד
בידיו" :יש הסברים! היה מבצע לא נורמלי של הבננות!" כמובן שכל הנימוקים הרציונליים
של אבישי לתרץ את בולמוס הקניות שלו לא הניחו את דעתה של אשתו והם רבו ריב גדול.
רק מקרר נוסף שקנו ביוזמתו של אבישי הצליח לרצות את בני הזוג ולהשכין שלום בית.
23/6/19
51
שירת רחל
את ההזמנה לעצב עטיפה לספר "שירת רחל" קיבלתי ברגשות מעורבים .ההתרגשות
הרבה בשל הזכייה לעסוק בספרה של משוררת כה אהובה ונערצת היתה מלווה בחשש.
האם אצליח לעשות עבודה ראוייה ולתת ביטוי הולם לשיריה הנפלאים? כדרכי בקודש,
קראתי בדקדקנות את אשר נכתב על רחל וכמובן לא פסחתי על שום שיר משיריה .אך
במקום השראה גברה היראה ,ששיתקה את יכולתי ליצור .כל רעיון שהעליתי פסלתי מיד,
כי ראיתיו דל ועלוב .אמוני בכוחי הלך ופחת והאתגר הפך למעמסה מכבידה .בתסכול
עמוק עזבתי את חדר עבודתי בחולון ונסעתי באוטובוס לתל – אביב .למה? – ככה .אולי
משנה מקום משנה מזל.
נהג האוטובוס ,שמח וטוב לב ,הניע ראשו בקצב הניגון המסתלסל שבקע מהרדיו .הנוסעים
נראו נינוחים וחסרי דאגות .קנאתי בהם .מה הפלא ,הרהרתי .הרי איש מהם לא התחייב
לעטיפה של "שירת רחל" .בתחנה הראשונה ברחוב אלנבי ירדתי מהאוטובוס .למה? –
ככה .בלי שום סיבה והסבר .ללא מטרה פסעתי על המדרכה ,כובשת עיניי בקרקע ,מכונסת
בתוך עצמי ,מתעלמת מסביבותיי .פתאום מצאתי עצמי נופלת לזרועותיו של גבר שבא
לקראתי" :מיכל יקירתי" קרא בשמחה .כשהרמתי ראשי גיליתי את פניו העגלגלים
והחייכניים של שלמה שבא" .מה קורה?" שאלו עיניו החומות והטובות .מיד פרץ ממני
סיפור תסכולי :כיצד אתגר כה מלהיב הפך למחדל מביש" .אני אעזור לך ".שלמהל'ה אהב
לעזור במיוחד לנשים צעירות .בהתנהלותו היה שילוב מתעתע ורב קסם :תום ילדי
וערמומיות ממזרית .ג'נטלמניות פולנית עם שובבות וחיספוס צברי .סתור שיער היה
וחולצתו המשובצת היתה מוטלת ברישול על גופו המלא ,כשצווארונה משורבב .גם
הסנדלים שנעל לרגליו הוסיפו חן לדמותו הכמו -נערית" .בואי אתי" ,אמר" .אקח אותך
למקום שייתן לך השראה".
שלמה שבא היה ידוע כבקיא גדול בתולדות תל אביב .הוא היה סופר ועיתונאי וידע לספר
כמעט על כל בית שחלפנו על פניו .אני הייתי מוטרדת ולא התפניתי להאזין לסיפוריו .ליד
בית מספר 5שברחוב בוגרשוב ,עצרנו" .בואי ,נעלה" .טיפסנו במדרגות .בקומה השלישית
הקיש בדלת הדירה שמשמאל .הקיש שוב ושוב ומשלא נענה ,נשען על הקיר ואמר בעצב:
"רציתי להראות לך את החדר בו גרה רחל עד למותה" .פניו של שלמה הביעו אכזבה
ולרגע נראה אומלל יותר ממני" .אין דבר ,בכל אופן תודה ,אולי בסוף יצא מזה משהו טוב".
ניסיתי לנחמו למרות שלא האמנתי בכך" .בואי .אני מזמין אותך לכוס קפה טוב על שפת
הים" .נעניתי להזמנתו .לא היה לי לאן למהר ומה להפסיד .ממילא – חשבתי – הענין אבוד.
התיישבנו באחד מבתי הקפה שבטיילת .שלמה הזמין קפה שחור ואני "הפוך" .בן שיחי
ניסה לבדרני במעשייה משעשעת ,אך אני ישבתי בוהה בים שאין לו סוף ,המוריק ומכחיל
52
בגווני גוונים .המלצר הביא את שני ספלי הקפה .שלמה נפנה אליו ואני פתאום שמעתי את
קולי הצוהל" :צץ לי רעיון!" .על קו האופק ,המפריד בין מימיו הכחולים של הים ותכלת
השמיים שטה דוגית קטנה עם מפרש לבן" .סליחה שלמהל'ה ,אני מוכרחה לזוז .תודה על
הכל" .שלמה נשאר לשבת ,מסב לשולחן מול שני ספלי הקפה .אני מיהרתי לחזור לשולחני
שבחדר עבודתי בחולון.
21/2/20
53
חלומה של אמי
חלומה של אמי הוא
המשך של חיי אבי המת.
בחלומה אבי מטפס במדרגות
ברגליים קלות,
נושא בידיו שני סלים
באחד -לחם ,חלב ,גבינה וביצים
ובשני -תפוחי אדמה ושאר ירקות
וגם זר קטן
של ציפורנים אדומות
שזורות בענפי אספרגוס דקים.
כבר שלוש שנים
מאושפז אבי במחלקה סיעודית,
באין ברירה.
בגלל מחלתו הקשה
הרופאים גזרו:
"אין מנוס מקטיעה".
רגל ימין ראשונה
ולאחר זמן קצר -השנייה.
בבת אחת אבדה לו חירותו
אפילו לזוז מעט ממקומו
לא יכול עוד בעצמו
כאסיר שבוי במיטתו.
54
אבי שהיה גבר גבה קומה
התכווץ פתאום למחצית המידה.
שמיכה צבעונית כיסתה את רגליו שאינן.
עיניו הכבויות
פיו הקפוץ
ופניו המיוסרים
הסגירו את כאבו הגדול שבפנים.
אבי שהיה מטבעו
מופנם ושתקן
לא השמיע קול אנחה
או תלונה.
רק פעם אחת ,יחידה,
כשגבר עליו יגונו
העז להלין בפניי
על מר גורלו:
"מלינקה ,עינייך רואות,
הלזאת תקראי לחיות?"
במה יכולתי לנחמו
ומה נכון היה לענות,
כשראשי נאטם
ועיניי דומעות,
ּומרות ידיו וריקות.
בחלומה של אמי
מלא ידיו ,הביא ירקות.
5/11/17
55
כניסת השבת ברחובות ירושלים
יום שישי הוא היום האהוב עליי מכל ימות השבוע .חיבתי אליו החלה לפני שנים רבות,
מאז שגרתי בירושלים ,אצל סבתי שומרת המצוות .התכונה לקראת השבת היתה מסבה
לי הנאה רבה ומשרה עליי מצב רוח חגיגי .כדי לחוש את כניסת השבת ,הייתי יוצאת בשישי
אחר הצוהריים לסיבוב ב"משולש" :רחוב יפו בצפון ,רחוב המלך ג'ורג' במערב ורחוב בן
יהודה סוגר מדרום .בגבולות אלה ובסביבתם הסמוכה היה מרוכז החלק הגדול ביותר של
החנויות ,בתי הקולנוע ,המסעדות ובתי הקפה .דווקא באיזור התוסס וההומה הזה של
העיר ניתן היה לחוות בחדּות את המעבר שבין שישי לשבת .ההצגה היומית של יום ו'
בקולנוע תל אור הסתיימה וקהל המבקרים ,רובם צעירים ,יצאו נחפזים לדרכם .סמטת
המדרגות הסמוכה לקולנוע ,שבה נמשכה התנועה של עולים ויורדים ,היתה אפופה בריח
הניחוחות שעלו מתנורי הקלייה של ה"אימפרייה הגרעינית" של משפחת בהרי.
לא אגזים אם אומר שאז ,בשנות החמישים ,לא ניתן היה להעביר שבת בירושלים ללא
גרעינים .בעיקר אלה העממיים שמחירם היה זול יחסית :גרעינים שחורים – גרעיני חמניות,
גרעינים לבנים – זרעי דלעת ,גרעיני אבטיח ובוטנים בקליפה .אגוזי מלך ואגוזי לוז היו
מצויים בשוק מחנה יהודה ,בעיקר לפני הפסח והיו נמכרים בקליפתם .עם עליית רמת
החיים נוספו לסל הקניות פיצוחים יוקרתיים כמו שקדים ,פיסטוק ואגוזי קשיו .הצובאים על
פתחו של דוכן הפלאפל אשתנור ,בפינת רחוב אגריפס ,הלכו ונעלמו ואיתם נמר גם ריחם
המטריף של כדורי הפלאפל ,המטגנים בשמן הרותח .קפה אלנבי שברחוב קינג ג'ורג',
סמוך לרחוב יפו ,היה הראשון שייצר גלידה אמריקאית בארץ והתפרסם גם בשל
הסופגניות התפוחות שלו .בצבען החום זהבהב ,שבמרכזן הזדקרה טיפת ריבת תות
אדומה ,מוקפת באבקת סוכר לבנה – היו שובות את ליבם של העוברים ושבים.
לקראת כניסת השבת ,המגשים התרוקנו.
במסעדת טרבלוס ,שבפינת הרחובות יפו ושטראוס ,ישבו עדיין אלה שאכלו את ארוחתם
הזולהּ ,פירה עם נקניקייה או אורז עם שעועית לבנה ,והאחרים ,שעמדו בתור לקניית
תלושים ליום המחרת ,לארוחת שבת .תריסי המתכת בפתחי העסקים נסגרו בזה אחר זה.
מחנות המזכרות שברחוב בן יהודה ,שמכרה תכשיטי כסף יפים ,יודאיקה ו"עבודות
בצלאל" ,יצאו אחרוני הקונים .לאחר זמן קצר ,ירד הסורג על כל חפצי הנוי וביניהם שיירת
הגמלים מעץ זית ,שהיתה חביבה עליי במיוחד .לשמחתי ב"שיק פאריז" ,היה ניתן עדיין
להמשיך לעמוד ולחמוד את בגדי העילית ואביזרי האופנה שבחלון הראווה .תנועת כלי
הרכב כמעט שפסקה" .המשולש" הסואן התרוקן ודממת השבת מלאה את הרחובות .באור
הרך והענוג של שעות בין הערביים ,התחלתי לחזור לבית סבתי.
האוויר היה צלול .לשמיים התכולים נוספו גוונים של סגול וורוד .לפניי הלכו שני ילדים
לבושים בחולצות לבנות ובמכנסיים שחורים ,שהגיעו עד ברכיהם ונאחזו בכתפות .את
56
המכנסיים השלימו גרביים לבנות תחובות בנעליים שחורות ומבריקות .לראשם חבשו
כיפות קטיפה שחורות ופיאותיהם המסולסלות התבדרו ברוח הקלילה .ציציות טליתם
התנועעו לפי קצב הליכתם .גבר שהחזיק בידו גבעולי גלדיולות אדומות מיהר לחצות את
הכביש .אני הגעתי לפתח שכונתה של סבתי.
22/11/19
סבי דויד וסבתי שרה .ביניהם ברכת "שנה טובה" שצויירה בידי סבי והודפסה בליתוגרפיה
הראשונה בירושלים שהוקמה על ידי אבי סבי ,אברהם לייב מונזון ,בשנת 1892
נאך א שא צו ליכט בענטשן (עוד שעה להדלקת נרות)
שכונת "כנסת החדשה" החרדית ,שבה גרה סבתי ,הוקמה בראשית המאה ה .20-השכונה
כללה שלושה בתים טוריים ,בני שתי קומות כל אחד .הבתים היו בנויים בצורת האות ח',
מחולקים לדירות קטנות וצמודות .בקומת הקרקע ,היתה דירת החדר של סבתי וחלונותיה
פנו לרחוב בצלאל .מאז ימי ילדותי ,מדי שנה בשנה ,היינו נוהגים ,הוריי ואני ,לעלות מחיפה
לירושלים לקראת חג הפסח.
הנסיעה מחיפה לירושלים היתה באותם ימים מסע ארוך ומייגע .האוטובוס הקטן והדחוס,
ללא מיזוג כמובן ,היה נוסע לאטו בכבישים הצרים .וילונות מבד חאקי כיסו את חלונותיו
הקטנים והצלו מפני החום והאור הבוהק .בצומת הרטּוב היה הנהג עוצר לחנייה קצרה של
57
מחצית השעה .הוא היה מכבה את המנוע ובדילוג קל היה מקפץ מהאוטובוס ,מצית סיגריה
ומעשן בשקיקה.
הנוסעים היו משתחלים החוצה ,מחלצים עצמותיהם ונחפזים – מי לברז מים להרוות
צמאונו ומי לשירותים .בתחנת הרטּוב ידענו שהנסיעה מתקרבת לקיצה ובעוד כשעה ניכנס
לבירה.
האוטובוס היה מטפס במעלה ההר ,גונח מפעם לפעם כשהמזוודות מטלטלות על גגו.
לאחר כחמש שעות היינו מגיעים לביתה של סבתא .קידמה את פנינו ,חצר מרוצפת
מגודרת בגדר עץ נמוכה ובה ּפׁשּפש ,שהיה נפתח ונסגר בחריקה צורמנית מעט ,אך היטיב
לבשר על הבאים והיוצאים מביתה של סבתא.
בעונג רב אני נזכרת במגע הצונן של רצפת האבן שבחצר ,עליה היינו יושבות חברותיי ואני
ומשחקות ב"חמש אבנים" לפי הגירסה הירושלמית ,שהיתה מקובלת אך ורק בבירה.
סבתא היתה נוהגת לנעול את דלת ביתה רק לקראת לילה או כשיצאה מהבית .מפתח
גדול רב רושם שימש גם את תא השירותים ,ללא מים זורמים ,שהיה ממוקם בחצר ,צמוד
לדירתה .מסדרון צר הוביל לחדר המגורים .במסדרון ,מצד ימין ,היה פתח למטבחון ללא
חלון ובו כיור יצוק מבטון ,ברז קטן מנחושת ושיש שעליו ניצבו שתי פתיליות .בצמוד לקיר
שממול הכניסה למטבח ,עמד שולחן עבודה ,מכוסה בשעוונית פרחונית ,שלא הצליחה
להעלים את רגלו הפגומה .מעל השולחן היה תלוי מדף מעץ עליו ניצבו שני כלי חן שאהבתי
במיוחד :עלי ומכתש מנחושת ּוואזה (אגרטל) עם פיה מסולסלת בצבע כחול-לאפיס,
שניצנצה בנקודות זהובות במטבחון האפל.
בפינה היו תלויות קופות צדקה של ישיבות ומושבי זקנים ,של תלמודי תורה ובתי יתומים
וכמובן של "בית חינוך לעיוורים" .גם קבצנים היו פוקדים את הבית מדי פעם וסבתא לא
השיבה פניהם ריקם .שתינו נהגנו לתת בהם סימנים :דער מיטן רויטן פונים (זה עם הפנים
הסמוקים) ולוי דער מישוגענער (לוי המשוגע).
בדירה הקטנה היה רק חדר מגורים אחד .במרכזו עמד שולחן עגול על ארבע רגליים
מגולפות ,משוח בפוליטורה חומה וסביבו שישה כיסאות מגולפים אף הם .למרות שלא היו
אחידים בסגנונם ,נשמרה ההרמוניה של המראה השקט והנעים .לשולחן היו שתי מגירות
זהות בצורתן משני צידיו.
כפעוטה ,אהבתי לנחש באיזו מהמגירות טמונים "האוצרות" ,כלי עבודתו של סבא
(עפרונות ,צבעים ,מכחולים ,קסתות דיו ,עטי ציפורן וחותמות) ובאיזו מגירה מונחים
פטריית העץ וכדורי הגרביים המקופלות ,הממתינות לתיקון בידיה של סבתא .סמוך לקירות
החדר עמדו שתי מיטות ושידה כבדה בעלת שלוש מגירות ולהן ידיות ברזל מפורזלות.
מעל השידה היתה תלויה מראה גדולה ,במסגרת מצועצעת בהירה .כשהייתי מתבוננת
במראה היתה מתגנבת מהצד גם צדודיתי המאורכת שהשתקפה בברק המופז של תרמיל
פגז המתכת ,ששימש אגרטל לפרחי אלמוות – פרחים מנייר משומן .לידו ניצבו תצלומיהם
58
של דודיי ודודותיי – חתנים וכלות ביום חתונתם ,קורנים מאושר .גם תמונה שלי עם הוריי
היתה שם ,מלווה בהקדשה כתובה בכתב ידו היפה של אבא" :לסבתא שרה מהנכדה
הראשונה בת השנתיים".
חדר המגורים גבה התקרה ,היה מואר באור רך שחדר מבעד שני חלונות ארוכים וצרים,
הפונים לרחוב בצלאל .אהבתי לשבת על אדן החלון הרחב ולהשקיף אל מעבר לכביש ,על
מגרש הטניס של מועדון הקצינים הבריטים "מנורה" .עדיין ,לאחר שנים כה רבות ,אני
יכולה לצפות בדמיוני במראה הקליל והאביבי של השחקנים ,בתלבושתם הלבנה,
מתרוצצים במגרש וחובטים בכדור הטניס.
במשך כל שנת הלימודים הראשונה שלי ב"בצלאל" נפלה בחלקי הזכות לגור אצל סבתי.
כנערה ניתנה לי הזדמנות פז להכיר את סבתי מקרוב ולחוות הווי חיים כה שונה מזה
שהיכרתי בביתי .לסבתא היה "סלון ספרותי" ,שהתכנס פעם בשבוע בחדר המגורים שלה.
כמה משכנותיה היו נאספות אצלה להאזין למעשיות מתוך העיתון האידי "דער
אמריקאנער" ,שסבתא נהגה להקריא להן .הבאות היו דומות זו לזו בגלל תלבושתן הכמעט
אחידה ,כשהצבע השולט בה היה השחור .זכורות לי בבהירות שתיים מביניהן :האחת -די
מיט דער גולע (זאת עם הגולה) ,כך כונתה בפינו בשל הגידול שבלט בלחיה .השניה –
רוזה אשכנזי ,שעיניה הירוקות היו בורקות בפניה החיוורות והיפות .סבתא שמחה לארח
את שכנותיה והן היו אסירות תודה על שעות העונג שהסבה להן.
זכור לי גם אירוע ,הקשור בלימודיי ,שהפר פעם את הנינוחות והשלווה שציינו את
המפגשים .לימודיי ב"בצלאל" כללו "שיעור עירום" .לראשונה עמדה בכיתה מודליסטית
בעירום מלא והיינו אמורים לציירה .המעמד והאתגר החדש עוררו בי מבוכה גדולה .את
הרישום שרשמתי בפחם ריססתי בפיקסטיב ,כדי להגן עליו מפני מריחה ובעודו רטוב
הבאתיו לביתה של סבתא והשארתיו לייבוש על כיסא שבפינת חדר המגורים .אחת
ממשתתפות ה"סלון" ראתה אותו .בפנים שהתעוותו בתחושת גועל רמזה לשכנתה:
59
"א נאקעטע פרוי!" (אישה עירומה!) ראיתי את רגש התיעוב עובר בין הנוכחות .גם סבתי
כמובן הבחינה בכך ,אך לא נרעשה כלל והמשיכה להקריא בקולה השקט והבטוח על
"חתונתה של שיינדל'ה" מתוך העיתון האידי.
מילות השיר" :החמה מראש האילנות נסתלקה ,בואו ונצא לקראת שבת המלכה "...קיבלו
לראשונה משמעות מוחשית וחושנית אצל סבתא .כבר בבוקרו של יום חמישי ,לפני צאתי
ללימודים ובטרם מיהרה סבתא לערוך את קניותיה בשוק "מחנה יהודה" ,הייתי מצחצחת
את נעלי השבת שלה ומניחה אותן צמודות זו ליד זו בקידמת מיטתה .ביום שישי עם זריחת
החמה ,היו נשות "כנסת החדשה" מתחילות בניקיון בתיהן .מי הסבון היו גולשים מפתחי
הבתים לחצרות האבן ויוצרים נהר שוצף וקוצף שזרם בסימטה הצרה של השכונה אל
הרחוב .אט אט הלך ונרגע ה"סמבטיון" ,התייבש ונעלם .רק החריצים שבין אבני רצפת
החצרות נשארו לחים מעט עד כניסת השבת.
דודי צבי היה נוהג להגיע מדי שבוע ,תמיד בצוהרי יום שישי ,לביתה של סבתי ,כדי לכוון
את שעון המטוטלת שהיה תלוי על הקיר שמעל למיטתה .השעון פעל בדייקנות במשך כל
ימות השבוע :השמיע את מספר הצלצולים התואם את השעה שמחוגיו היו מורים .בכל
מחצית השעה צלצל צלצול אחד בלבד .ללא הכיוון היה השעון מתחיל "להשתגע" ולצלצל
איך שבא לו ,או בלשונה של סבתא" :פונקט דרייצן" (בדיוק שלוש עשרה – אימרה
שהשתרשה במשפחתנו כביטוי לכל דבר שאינו מדויק) .דודי צבי נהג תמיד גם לשבח את
ריחם של ה"גפילטע פיש" (הדגים הממולאים) שהיה מסתנן מהמטבחון ומבשם את הבית
כולו בריחו העדין .מעולם לא נמניתי עם חסידי הדגים ,למעט הדגים הממולאים של סבתא,
שהיתה מקשטת אותם בפרוסות גזר כתום ובציר דגים שקוף ורוטט .החלה קלועת הצמה
בלווית הדגים היו המעדן הקבוע בערב שבת .הטשולנט (החמין) שהיה מתבשל על האש
הקטנה של הפתילייה משך כל הלילה ,עתיד היה למחרת להפיץ את ריחו העז ,הכבד
והמפתה.
גם אסתר דיכטר ,השכנה ,היתה תמיד חלק מחוויית ערב שבת .היא היתה אישה נמוכה
ובפניה הצמוקים בלטו האף והסנטר .את ראשה כיסתה מטפחת כחולה כהה ,מנוקדת
בנקודות לבנות ,מהודקת למצחה .קצוותיה הקצרות היו קשורות מאחורי ראשה ,כדוגמת
מטפחתם של שודדי הים ,המצויירים בספרי הילדים .שמלתה ,אף היא היתה בגוון
המטפחת ,זרועה בנקודות לבנות ומרובבת בנוצות וכתמי דם קרוש .בשעות אחר הצוהריים
של יום שישי ,לאחר שסיימה עבודתה בחנות העופות שבשוק "מחנה יהודה" ,היתה נוהגת
להתגנב לביתה של סבתי מבלי להקיש על הדלת .בצעדים קטנטנים ומהירים היתה הודפת
בידה את דלת המטבחון שהיתה פתוחה ,כדי לפלס לה דרך במסדרון הצר .הוו הסוגר את
הדלת היה מתנדנד קמעה ומשמיע צליל שאליו התלווה קולה של השכנה" :שרה ,ווען
צינדט מען די ליכט?" (שרה ,מתי מדליקים נרות?) היא אף פעם לא ציפתה לתשובה או
60
להזמנה .מבלי להסס ,היתה פולשת לחדר המגורים ,מתיישבת על הכיסא החביב עליה,
ומשעינה את סנטרה על משטח השולחן העגול.
יכולתי לחוש אז כיצד סבתי היתה כובשת את מורת רוחה מהאורחת הבלתי קרואה ואת
מיאוסה וסלידתה מדברי הבלע ששכנתה היתה מרבה להשמיע בכלל וביום השישי בפרט.
עליי להודות שאני דווקא נהניתי מאוד מ"הופעת הפולקלור" של אסתר דיכטר :זו היתה
הזדמנות נדירה להאזין למלל בלתי פוסק של דברי סרה מתובלים בלגלוג וקללות באידיש
וולגרית ועסיסית מעין כמוה .ה"הופעה" היתה באה לקיצה כאשר סבתא היתה מורה
באצבעה על מחוגי האורלוגין ומיידעת את האורחת" :נאך א שא צו ליכט בענטשן" (עוד
שעה להדלקת נרות) .רק אז ,באין ברירה ,היתה אסתר דיכטר מתרוממת ממושבה ללכת.
ליד הדלת ,היתה מפטירה "שבת שלום" רפוי ויוצאת.
סבתא היתה פורשת את מפת השבת ומניחה עליה את זוג פמוטי הנחושת והנרות .לבושה
בשמלת השבת שלה ,היתה עוטה את ראשה במטפחת המשי ,שאחיה נחום מנדל שלח
לה מדרום אפריקה .הדורה וחגיגית ,בנעלי השבת המצוחצחות ,היתה נעמדת ,כפופה
מעט ,ומדליקה את נרות השבת .מליטה את פניה בכפות ידיה ומברכת .לאחר מכן ,היתה
מסבה את פניה הגלויים והמאירים אלי" :א גוטן שאבעס" (שבת טובה) היתה מברכת
בקולה הרך ובעיניה התכולות והטובות.
24/10/20
סבתא שרה
61
וידוי קטן
איני רוצה כלל
לגור בקומה העשרים
במגדל מפואר
הנוסק לשחקים.
טוב לי בבית קטן
צמוד קרקע ,צנוע,
כשרגליי על האדמה
וסביבי יש גינה.
איני זקוקה לטפס לגבהים
להשקיף ממרומים
על נופים רחוקים.
טוב לי להתבונן מקרוב ,בפרטים
ולגלות בהם עולמות קסומים.
איני אוהבת
מסיבה רבת משתתפים
אני שמחה לחגוג
עם המעטים
שהם הקרובים באמת.
מהכורסא אני ממריאה
מול המרקע.
בדמיוני אני מרחפת
עד קצה העולם
ואת רשמיי נוצרת בענן.
22/11/19
62
63
64
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search