נחלה לה יזכה סיפור הקמתה של ישיבת 'עטרת יוסף' בבני ברק. הוראתו המפתיעה של מרן רה"י הגראי"ל זצוק"ל, שנות הנדודים והצמיחה הפלאית. פרק נוסף בסדרה המרתקת 'לכתך אחרי במדבר'. קודש היא לכם יריעת חיזוק מיוחדת בעניני שישי ושבת קודש וסקירה מרתקת מאוירת ימי השישי ושב"ק בישיבה הקד' ומסמך חיזוק מרטיט שנכתב על ידי הבה"ח שלמה גרשוני ז"ל הכשר חבת קודש לקט טללי חיים ומשאות הקודש שנמסרו מפי מרן רשכבה"ג הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצוקללה"ה במהלך השנים בהיכלי הישיבה הקד'. לא פסקה ישיב+ה יריעה נרחבת לרגל יום עקידת ישיבת טעלז עקדה"ש ביום כ' תמוז פרסום ראשון מסמכים נדירים מליטא 38 54 32 31-18
2 הקדמה ביום כ' בתמוז תש"א, נתקדשה ונתעלתה על קידוש ה' ית' הישיבה הקדושה בטעלז. תלמידיה ראשיה וגדוליה הובלו על ידי הצוררים ימ"ש ביום אחד לגרדום ועלו לשמי מרום ביחד עם כל יהודי הקהילה בטעלז במיתה אכזרית, וקידשו את שם ה' בטהרה נשגבה בשעת מיתתם ובקבלת הדין באהבה, יקום ה' דמם הנשפך כמים. באחת עלה הכורת על הישיבה הקדושה בטעלז ועל גדולי העולם שהיו בה, ונגדעה הישיבה הקדושה שהאירה בשמי ליטא בפרט, ובכל העולם כולו באור תורתה ובתלמידיה. ניצולים ושרידים בודדים נותרו לפליטה, ומשאול תחתית הקימו המה בארה"ב את תקומת הישיבה שנחרבה והשיבו את עטרתה, בכאב שאין עצום ממנו וביגון שאינו ניתן לתיאור, על בני משפחותיהם הטהורים, ועל קרוביהם שנותרו בליטא ונשפך דמם כמים, התגברו בכוחות על אנושיים, חיזקו ידיים רפות ובכוחם של מייסדי וגדולי הישיבה בטעלז הקימו את הישיבה והאירו באור תורתה את יהדות הגולה, ובכך העמידו הם מיד אחר החורבן המשך ישיר למסירת התורה שלא תיפסק ח"ו, וזכו ומשם נתרבתה תורה לישראל. גם בארץ הקודש קמה וגם ניצבה, בסייעתא דשמיא עצומה, מכוחה ועל שמה דישיבת טעלז דליטא, ישיבתנו הקדושה, על כל היכלותיה בכל אתר ואתר, ועל אלפי בניה חכמי ועמלי תורה יושבי בית המדרש, כשקול התורה נשמע ברמה מדן ועד באר שבע, מכוחם של מרנן ורבנן מייסדי ישיבת טעלז זיע"א, ושל גדולי וקדושי טעלז הי"ד. ביום כ' בתמוז השתא, תזכה הישיבה הקד' להשיב את התורה להיכלה של ישיבת טעלז בליטא, ולהקים במקום בו ישבו רבותינו קדושי עליון מצוקי ארץ ובו העמידו מסרו והעבירו את התורה בטהרתה לדורות הבאים, להשיב את קול התורה ברמה להיכלם. לאחר שמונים ושתיים שנות חורבן ושממה, יואר שוב בניין הישיבה בעיר טעלז בליטא בס"ד באורה של תורה, אור מופלא רום מעלה. אבני קודש מקיר יזעקו בזעקה המהדהדת מקצה עולם ועד קצהו, כי לא תשכח מפי זרעו עד עולם! עדי ביאת גואל צדק בב"א. כל כלי יוצר עליך לא יצלח, קול התורה יוסיף להישמע בתעצומות, ספסלי בתי המדרש יתרבו ויגדלו, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ארזי הלבנון אדירי התורה בעלי תריסין במשנה ובגמרא, שנעקדו על קדושת השם ביום כ' תמוז תש"א, יביטו ביום כ' בתמוז תשפ"ג להיכל הישיבה בטעלז, מקבר האחים הסמוך לישיבה, יראו המה כי יש שכר לפעולתם, אף שאין בכך נחמה לגודל החורבן. בת קול תקרא באוזנם, ראו כי לא נכרתה טעלז לנצח בידי אויב וצורר, ומכוחכם וקדושתכם הנשגבה, תתנער טעלז מעפר תקום, כי רב לה שבת בעמק הבכא. לבשי בגדי תפארתך עמי, כי בא אורך קומי אורי, כבוד ה' עליך נגלה. על דעת רבותינו ראשי הישיבה שליט"א, גיליון זה הוקדש לחיזוק בענייני מעלת וחשיבות קדושת שבת קודש בכל פרטיה והלכותיה, ולחיזוק עמל התורה וניצול הזמן בימי השישי ושבת קודש, לעילוי נשמתו של ידידינו בן החבורה, בן העליה המופלג הבחור החשוב שלמה גרשוני זצ"ל שנלב"ע בחודש אדר השנה, וביקש, הציע ועורר להתחזק בחיזוק בעמל התורה ובניצול הזמן בימי השישי ושב"ק. כבר נודע כמה העמידו רבותינו ראשי הישיבה שליט"א מיום הקמת הישיבה הקד' את ענין החיזוק בעמל התורה וניצול הזמן בימי השישי ושב"ק, אף זכתה ישיבתנו הקד' בקריית הישיבה להוות מקור לחיזוק גדול בקידוש השבת בתורה, ברם ברור כי מהדברים הצריכים חיזוק תמידי המה, ובפרט עבור אברכים בעלי משפחות שסדריהם שונים מסדרי בן הישיבה, ואף כי בוודאי גם מחויבותיהם חלוקים מבן ישיבה, ומכל מקום בודאי ראוי להעלות על לב את הענין הגדול הזה של החיזוק בעמל התורה ובקביעות בשישי ובשב"ק, אשר מלבד ענינו העצמי הרי הוא גם משמר רציפות הלימוד של כל ימי השבוע, ופשוט הוא כי כל תוספת קביעות בשישי ובשבת קודש וחיזוק בענין הזה, בודאי זכות עצומה היא בעבורנו, והוספת מעלה ונדבך עצום לכל מעלת בן התורה ושיעור קומתו הרוחני. יתן ה' ונזכה שיהיו הדברים לחיזוק גדול לקבעם בנפשותינו קביעות גמורה, ונזכה כי מיום זה - יום כ' תמוז בו נעקדו על קדושת ה' הגיבורים הצדיקים החסידים והנעימים וקידשו שם שמים במיתתם, תחל גאולתנו ובקרוב נזכה לקיום 'פרוק ית ענך מפום אריוותא ואפיק ית עמך מגו גלותא, למקדשך תוב ולקודש קודשין, ויזמרון לך שירין ורחשין בירושלים קרתא דשופריא'. יוצא לאור ע"י: ישיבת עטרת שלמה ידיעות ותמונות: ארכיון ישיבת עטרת שלמה כתובת להערות ולשליחת חומרים: il.org.asi@gilyon עיצוב ועימוד: שייע ברים - סטודיו אורגינל עַ ל מִ שְׁ כְּ נוֹת הָ רוֹעִ ים רועי ישיבת טעלז זיע"א ממעיין הדעת של רבותינו עיונים ופנינים בעניני שבת קודש במשנתם של רועי טעלז זיע"א מזמור שיר ליום השבת דוד המלך ע”ה בהתרוממו בשירתו האלקית ובהציצו בחיי העתיד פתח ואמר )תהילים צ”ב(: מזמור שיר ליום השבת: כי השבת מראה לנו על ההנהגה העליונה התכליתית שתהיה לעתיד לבוא ליום שכולו שבת, טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. להגיד בבקר חסדך: להגיד ”בבקר” היינו לעתיד לבוא, כמו שאמרו חז”ל זה העולם הבא שהוא דומה לבוקר )ילקו”ש תהלים צב תתמג( שאז נראה כי כל הבריאה היא לאושרנו ולטובתנו. ”חסדך” כי אז נכיר שהכל היה בחסד ה' עלינו. ואמונתך בלילות: וגם עתה שאנו סובלים ואיננו מכירים את הטוב הצפון בזה בעדנו, טוב להגיד - אמונתך דהיינו האמונה בה' והבטחון כי לטובתנו הוא. ”אמונתך בלילות” בעולם הזה שהוא כולו לילות )ילקו”ש שם(. עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור: היינו על כל מיני שיר וזמר שאפשר על ידם להודות לה' ולזמר לשמו נודה ונזמר לו. כי שמחתני ה' בפעלך: גם מה שפעלת כבר שמחתני ה' בראותי בם את גודל החכמה וההרמוניה הנפלאה שבכל הבריאה - במעשי ידך ארנן!. מה גדלו מעשיך ה': כל מה שבראת כבר שמכנים אנו בשם ”מעשה” מה גדולים הם מעשיך, אבל מה ”מאוד עמקו מחשבותיך”! הבריאה הנפלאה הנמצאת עוד במחשבה מה מאוד עמוקה היא. ומסיים: כי מתוך אותה הבריאה שבמחשבה נוכל להכיר ולהגיד ”כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו” כי בה אין שום פגם וחסרון ומתוכה נוכל להכיר את רוב הטוב אשר נתן ה' לבריותיו בבריאתו הנפלאה. )מרן המהרי”ל בלוך זצ”ל, שיעורי דעת(
3 מזמור שיר ליום השבת - ליום שכולו שבת נבין בזה מדרש פליאה ידוע שאין לו מובן, ”אמר ר' לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו פגע אדם ראשון בקין אמר ליה מה נעשה בדינך אמר ליה עשיתי תשובה ונפטרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך הוא גדול כחה של תשובה ולא הייתי יודע מיד עמד אדה”ר ואמר מזמור שיר ליום השבת” ילקו”ש )תהילים צב(. והיינו כי אדם בפגעו בקין ששניהם חטאו ונטרדו אמר לו מה נעשה בדינך כי אדם הראשון שידע שרשי הבריאה מסוף העולם ועד סופו לא מצא תקנה לחטא ופגם שכבר נעשה, אמר לו קין עשיתי תשובה ונתפשרתי. ראה אדה”ר, כי יש מציאות של התשובה, שבעולם הזה אין לה שום מקום, ובא מתוך ידיעה זו להכיר בהנהגה שבעולם אחר, עולם התיקון הגמור, שעתיד לבוא, ומתוך התפעלות זו עמד ואמר: ”מזמור שיר ליום השבת” דהיינו ליום שכולו שבת שהוא לעתיד לבוא ראה, כי לא בבריאה זו שורש התשובה אלא בבריאה שהיא עדיין במחשבה ושר את שירת העתיד. )מרן המהרי”ל בלוך זצ”ל, שיעורי דעת( משוך חסדך ליודעיך בזמירות לליל שבת מזמרים בכל מקדש שביעי ”משוך חסדך ליודעיך קל קנא ונקם”. וצריכים להבין מה השייכות של חסד לנקמה וקנאה? והביאור הוא, הקנאה והנקמה הכי גדולה שיכול הקב”ה ליתן לאומות העולם הוא שיראו שהקב”ה נותן חסד ליודעיו כי זה יורד לעמקי לבבם. )מרן הגרח”מ קאץ זצ”ל, באר מחוקק( הבדלה בין קודש לחול המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים - הקדושה היא בעיקרה ההבדלה מאומות העולם, )ועיין פ' ערבי פסחים פסחים קד א( דרב ס”ל דחתימת ההבדלה היא מקדש ישראל ושמואל סבר המבדיל בין קדש לחול דקדושת ישראל היא ההבדלה מן האומות. ועוד דבר נכלל בזה, היינו שההבדלה היא מוטבעת בטבע ישראל שזהו שכתוב ”ואבדיל אתכם” )ויקרא כ כו( והנכם בעל כרחכם מובדלים, ועליכם רק להוציא ההבדלה לפועל, בקדושת התורה והמצוות, ואז אתם לי - ואם לא הנכם ברשותו של נבוכדנצר וחבריו )רש”י שם( והיינו, עם כל הכרוך בזה היינו צרות הגלות שזה מוציא לפועל את ההבדלה. )מרן הגר”מ גיפטר זצ”ל, שיעורי דעת( בין ישראל לעמים המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים - יש להדגיש כי טועים אנחנו בחשבנו שמעלת ישראל על העמים היא אך תוספת מעלה בעלמא, יש לעמוד על האמת כי בכלל לא מישך שייכי, דאותה הבדלה שבין אור לחושך אשר כל בר שכל מבין כי חילוקם אינו באיכותם אלא בעצם יסוד מהותם, כי הם שני הפכים ולא שייכי אהדדי כלל, אותה הבדלה ממש ישנה בין ישראל לעמים. וכעין זה מצאתי מבואר בספה”ק בביאור נוסח הקידוש ’אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון' שלכאורה צ”ב איזה תוספת יש ברוממנו מכל לשון דליכא בבחר בנו מכל עם ומבארים דהכוונה היא שאין שום לשון שיכול לתאר מדרגת ובחינת כלל ישראל שאין די מלים ולא נמצא שום תיאור לבטא רוממותם והבן. ועצם היסוד כבר מבואר באריכות בספר הכוזרי )מאמר ראשון לט( שמעלת ישראל היא מדרגה המבדילה את בעליה הבדלה עצמית כהבדל הצמח מן הדומם וכהבדל האדם מן הבהמה שישראל לסוג אחר יחשבו ועיי”ש שמבואר כי כל ישראל בסוג אחד מהפשוט שבפשוטים עד משה רבינו. )מרן הגר”מ גיפטר זצ”ל, פרקי מועד( למען ינוח עבדך ואמתך בדברות האחרונות נאמר ”למען ינוח עבדך ואמתך כמוך” - שוויון גמור לאדון ולעבד במנוחת השבת, ועל שוויון זה גאותנו כי אין דוגמתו באו”ה, אדרבה ביום המנוחה שלהם אופים ומבשלים ועושים טיולים ומבקרים בבתי שעשועים עוד יותר מבימות החול, ועל השפחה לעבוד עוד יותר במטבח ועל העבד או העובדים בתחבורה או משמשים בבתי העונג לעבוד ביום המנוחה עוד יותר קשה מבשאר הימים, ורק דת ישראל מבטחת מנוחה שלמה לעובדים אובדים ויום א' בשבוע שבו העבד אפילו כנעני חפשי מאדוניו. )אוזניים לתורה בשם מרן הגר”א גורדון זצ”ל( ויכל אלוקים מכל מלאכתו אחרי כלות ה' את ”מלאכתו” מלאכת עולמו מלאכת שמים וארץ מלאכת הטבע, ירה אבן פנת לבנין שלם של בנ”א, עולם של צדיקים ורשעים, עולם ההיסטוריה, העתיד להשתלשל ולהשתלם לאט לאט, מעט מעט, עד הגיעו לתכלית שלמותו ותקונו. עד אשר יאמר עליו האדון ה' כי טוב הוא. זו אבן הפנה היא השבת. היא נועדה מפי עליון ללוות את האדם על כל דרכי חייו פה עלי אדמות, ולהודיעו תמיד כי זה העולם אשר סביבו אשר ממעל ואשר מתחת לרגליו, הכל ”מלאכתו” של ה' היא אשר עשה במחשבה תחלה לתכלית ידועה לו ית'. וגם הוא האדם עצמו עם המון כוחותיו וסגולותיו נטיותיו ושאיפותיו המתנגדות ונלחמות זב”ז ”מלאכתו” הוא - אשר ברא יצרו ועשהו לכבודו. וכי יש אדון לעולם אשר כל צבא השמים והארץ מהקטן שבקטנים עד הגדול שבגדולים כל אחד ואחד וכולם כאחד ממלאים את תפקידם אשר שם אדונם לחייהם, ומשמרים את חוקם אשר חקק להם. וגם הוא האדם הופקד ע”י אותו האדון למלא את תפקידו ולשמר את חוקיו לעשות את מלאכתו, מלאכת כבישתו ורכישתו, יצירתו ובנייתו, מלאכת מחשבתו, לפני ה' אשר נתן לו הכוח והחכמה והכשרון והשלטון על כל יצורי תבל. )מרן הגרי”א הירשוויץ זצ”ל( שמור וזכור בדיבור אחד ברש”י שמות כ' ”זכור ושמור בדבור אחד נאמרו”, ובדברות
4 האחרונות כתיב שמור את יום השבת לקדשו, ויש לעיין בשנוי הנוסחאות בין הדברות הראשונות לדברות האחרונות בענין שמור וזכור. ויש לבאר ע”פ מה שכתוב ’וכל העם רואים את הקולות' ופירש”י רואים את הנשמע ושומעין את הנראה ומכיון שהיתה השגה שלמעלה מן הטבע לא היו משועבדים לחושיהם הגופניים וקבלו מושגים בלי הגבלת החושים הגופניים וכיון שכן יכלו גם כן לקבל הצגת דבור שיש בו שני דברות ביחד אולם כשעניין זה צריך היה להתגלם באותיות התורה נשאר דבור אחד בדברות הראשונות והדבור השני נשנה בדברות האחרונות )מרן הגרא”מ בלוך זצ”ל, פניני דעת( מלאך הרע בעל כורחו עונה אמן בפרשת לך לך בברכה לאברהם אבינו נאמר ”ארריך ארור ומברכיך ברוך” ונראה שזה גם מן הברכה שמן הארור לא תבא ברכה, כי אם הארור מברך זה סימן רע, ומאן דרחים על הארור צריך בדיקה. ואפשר לפרש בזה ענין של שני מלאכים המלוין את האדם בליל שבת שמלאך רע בעל כרחו עונה אמן ולמה בעל כרחו? אלא דאם ברצונו ובטובתו יענה אמן סימן רע הוא לו. )מרן הגרא”מ בלוך זצ”ל, פניני דעת( הזהירות מהשפעת ראיית חילול שבת ח”ו התורה מדגישה לנו את מעשהו של כלב ב”ויהס כלב את העם אל משה”. ופירש”י שהיה יכול להשתיק אותם על ידי מה שאמר ’וכי זה בלבד עשה לכם בן עמרם' וכו' עיי”ש. ולכאורה תמוה הרי דבריו לא השפיעו כלל על כללות העם, והם רצו לרגום אותו באבנים, וא”כ מה הגדלות שהשתיק אותם ושמעו דבריו? אבל הענין בזה הוא שכלב עשה כן לא בשביל הרשעים, שבלאו הכי לא יקשיבו לו, אבל מכיון שהמציאות היא שהאדם מושפע מסביבתו, א”כ היתה כאן סכנה מוחשית שכל העם יפגע ויושפע מדברי המרגלים, ולכן השתדל כלב להשתיק את העם, בכדי שעכ”פ הצדיקים ישמעו את דבריו ולא יושפעו ויפגעו מהלשון הרע ומהחטא של המרגלים. וזה היה המעשה עם הגרא”מ זצוק”ל שבכל פעם שעבר על חנות של מחלל שבת מחה בו, ושאלו אותו הרי רואה שאין דבריו פועלים כלום, ואמר שעושה זאת כדי שלא ישפיע עליו החילול שבת לרעה. ולכן מיחה. וכן מספרים על החפץ חיים שבימי המלחמה הראשונה, גלה עם ישיבתו למדינת רוסיה למקום שאין שם תורה, ועבר בשבת ברחוב וראה חילול שבת, חזר מיד לישיבה והשמיע שיחה מוסרית בהתלהבות, ופרץ בבכי עז, אוי לי שראיתי חילול שבת. בפעם השניה כשראה חילול שבת חזר לישיבה, ואמר שיחה ופרץ בבכי, אך העיד על עצמו, הוא היה יכול לצלול לעמקי נשמתו ולידע מה שנעשה בה, ואמר שבכייתו בפעם השניה שראה חילול שבת היא פחות חמימה מן הבכייה הראשונה. זהו אפילו אצל הח”ח! וכל שכן אצלנו. )מרן הגר”ב סורוצקין זצ”ל, הבינה והברכה( בענין קבלת שבת ויו”ט ודין עונג ביו”ט העירוני, דאמאי לא מצינו ביום טוב דין ’קבלת יום טוב' כמו בכבוד שבת, ונראה דשבת דקביעא וקיימא וקדושתה מהשם יתברך הרי היא מעין עולם הבא, ואי אפשר להכנס לשבת בדרגת עולם הזה, ולכן טעונה יציאה, יציאה מעולם הזה – לקראתה, אבל יום טוב שקדושת יום טוב באה על ידי ישראל הנה הקדושה לפי דרגת עולם הזה ולכן אינה טעונה יציאה וקבלה. ועיין היטב. ועיין אורחות חיים להרא”ש )אות סט( שכתב ”ואל יקשה בעיניך להוציא לכבוד השבת ויום טוב בכל הצריך והשתדל לכבדם ולקבלם מבעוד יום ולהתענג בהם באכילה ושתיה וחציו לבית המדרש” ע”כ. ופשטות דבריו שאין כוונתו לדין תוספת שבת ויום טוב, שאין זה מדיני כבוד, וגם לא שייך בזה לשון השתדל, שחיוב תוספת הוא חיוב גמור, אלא כוונתו לדין קבלת שבת שמדין כבוד השבת. ואם כן מבואר דסבירא ליה דגם ביום טוב יש לדין זה וצריך עיון. והנה חידוש הוא שיש ביום טוב דין ’עונג' דרק בשבת מצינו וקראת לשבת עונג אבל ביום טוב הוא דין ’שמחה' ולא דין עונג וכן דין חציו לכאורה נאמר ביום טוב מדין לכם אבל בשבת לא מצינו האי דינא דחלקהו ועל כרחך דסבירא ליה דכיון דבשבת בעינן לכם מדין עונג שוב ילפינן מיום טוב דהיינו חציו ועיין ב”ח ריש סי' רמב שנחלקו בזה רבוותא, ומדברי הטור שם יראה כדברי אביו הרא”ש ז”ל דיש בזה דין יחלקהו. )מרן הגר”מ גיפטר זצ”ל, הגדש”פ פרקי מועד( בענין אמירת זמר צור משלו אכלנו ודקדוק לשון בלכה דודי בקבלת שבת בסיום הלכה דודי - ’בואי כלה בואי כלה', הרבה טועים ומדגישים מלרע בסוף התיבה בואי כלה בו–א-י כלה, וזה היפוך הכונה דלשון בואי כלה היא לשון קריאה והזמנה, בואי כלה אלינו שבת שנקראת כלה, ואז צריך להיות ההדגשה מלעיל מתחלת התיבה, אבל כשמדגישים סוף התיבה אינה הזמנה וקריאה. אלא פירושו מה שאני בא וזה אין לו ענין שמה, ובא”י שמדברים לשון קודש מסתמא יודעים להדגיש נכון אבל בחו”ל יש ליזהר מזה שלא תהא כחוכא ואטלולא מה שאומר לשבת קודש... מה שנדפס בתוך הזמירות לליל שבת הזמר ’צור משלו אכלנו' יש למנוע, מפני שהוא כנגד הג' ברכות של ברה”מ, והא ניחא למ”ד מצות צריכות כונה שפיר, דלא יצא ברה”מ בזמר זה, ואינו מכוון לשם ברה”מ. אבל למ”ד מצוות אין צריכות כונה הרי יצא בזמר ברה”מ, ותו איך יברך אח”כ ברה”מ. ולהלכה באו”ח סימן ס' ס”ד הביא ב' דיעות ומכריע המחבר שצריכות כוונה אבל הרע”א הביא שם את הפמ”ג שפירש שזה מספק לחומרא, וא”כ בנ”ד שהספק הוא לחומרא שלא יאמר הזמר הזה דשמא הלכה שא”צ כונה, והו”ל ברכות לבטלה, הרי שיש לחוש לזה ושלא לזמר זמר זה. ואין להקשות למה המחבר של הזמר חברו וקבעו בתוך הזמירות די”ל דהוא סבר כמ”ד צריכות כונה, אבל לדידן לפי הפמ”ג שהוא ספק להלכה א”כ יש להחמיר שלא לזמרו ובאמת הגר”א כתב כן שלא לזמרו ובסידורו נשמט זה. וכש”כ בימות החורף שאין אוכלים בסעודה ג' כדי שביעה מפני שהוא סמוך לסעודת שחרית דאז ברה”מ דרבנן ובדרבנן קיי”ל שא”צ כונה, בודאי יש לחוש שלא תהא ברה”מ לבטלה ובפרט לאלו
5 האומרים רחם בחסדך ברוב התרגשות ודבקות בבקשת רחמים על הגאולה יותר ממה שאומרים אח”כ רחם בברה”מ שהזמר להם יותר עיקר מברה”מ דצ”ע אם עבדי כדין. )מרן הגר”א אוזבנד זצ”ל, קובץ בית אהרון ישראל( אות היא לעולם ביני ובין בני ישראל "לעשות את השבת לדורותם ברית עולם". והיינו שעליהם לעשות את השבת לאות ברית בינם להשם שהשמירה כהלכתה היא שפועלת שיש בשבת משום ברית. ומזה הטעם לא שייך שבת בבן נח דלא שייך גבייהו ברית. ועיין פס"ז ביני ובין בני ישראל ולא לבין העובדי כוכבים. ומה שיש בשבת משום ברית, שכיון שבשבת מעיד שהקב"ה הוא הבורא ית' הנה בזה בטלים אנו להשם ית' וקשורים ותפוסים אנו בו, וזהו שאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש מהו ברית עולם שהמעיד עדות זו יש בו ברית לעולם ויש בו גם משום ברית קיומו של עולם. והבן. )מרן הגר"מ גיפטר זצ"ל, פרקי תורה( קניני החומר לעומת קניני הנפש היהודי יצירתיות היא חובה אנושית. היצירתיות הבלתי יהודית היא חומרית לפיכך אסור לו לגוי לנוח ולשבות "גוי ששבת חייב מיתה". שכן אמרה תורה 'עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו" כל עונה בשנה חייבת ליצור את תפוקתה המתאימה. ואילו האדם מישראל יוצר בריאה והוא מקור ברכה של מנוחת הגוף של שבת "כי היא מקור הברכה" לו נחוצים ימי מנוחה במובן הפיסי שמעניקים לו אפשרות וכוח ליצירתו הרוחנית, אדם אינו עשוי להסתפק בהישגים פיסיים בלבד, 'כל עמל אדם לפיהו' - אומר קהלת 'וגם הנפש לא תמלא' ועל כך אמרו חז"ל שאין אדם יוצא מהעולם וחצי תאוותו בידו קה"ר א' ל"ד כי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים. לא הדרישות הפיסיות הינן גדולות כל כך כיון שיש לו לאדם מזון לשובע ושאר צרכי מחייתו עליו להיות שבע רצון, השאיפה להישגים יותר גדולים היא רוחנית הנפש המשכלת שואפת להתעלות רוחנית אבל אם אין האדם שוקל את רגשותיו ורוצה לספק את ערגת נשמתו ברכישת קניינים חומריים אשר יוכל למששם בחושיו הריהו מקבל את אשר נשמתו אינה מבקשת וחוסר הסיפוק ממשיך לקנן בתוכה שכן במים מלוחים אי אתה יכול להרוות צמאון כסבור הוא שעל ידי ריבוי הקניינים החומריים ימצא את סיפוקו הנפשי אבל הנפש לא תמלא עד אשר יבואו אותם ימים שהנביא מבטיח "הנה ימים באים והשלכתי רעב באשן לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי ה". ואילו מי שלומד תורה, חש ומרגיש את סוד היצירה ובא לידי לימוד תורה לשמה, לשם התורה ואהבתה, ונעשה שותף בהמשכיות הבריאה מתוך התחברות עם מחשבת היצירה האלוקית. )מרן הגרא"מ בלוך זצוק"ל( לימוד שבע שמונה שעות ברציפות... ישנה גמרא בשבת שצריכה להיות מרגלא בפומיה אצל כל בן תורה, ”שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה חזי דהוה ביה פילי בגופיה הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! אמר לו: אשריך שראיתני בכך! שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך! דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי” )שבת לג(. הלקח הפשוט מגמרא זו הוא שלקנות תורה אין אפשרות מתוך עונג ונוחיות אלא מתוך עמל ויגיעה! זאת התורה אדם כי ימות באהל - אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה, )ברכות סג( רק כך אפשר להגיע לידיעה והשגה של תורה. אני נזכר כעת, באחד מתלמידי הישיבה בטעלז כיום אחד מראשי ישיבת גייטסהד באנגליה הגאון רבי לייב לופיאן כאשר למד בטלעז, היה מגיע לכולל בערב שבת קודש אחר חצות, כשהוא כבר לבוש בבגדי השבת. היה מתיישב, ליד הסטענדר ללמוד לבדו עד קבלת שבת שהייתה בערך בשעה תשע ושלושים. וכך היה לומד כשבע-שמונה שעות ללא הפסקה, לבד, בלי חברותא. היום מי שאין לו חברותא לא מסוגל ללמוד לבד... ודאי שחברותא זה דבר טוב ללימוד, אך לימוד רצוף של שבע שמונה שעות הוא יותר טוב. )מרן הגרח”מ קאץ זצ”ל, באר מחוקק( וכך ישב החפץ חיים בשבת לאחר הסעודה... שמענו פעם מהרב מפוניבז' הגאון רבי יוסף כהנמן )שליט”א( זצ”ל על הנהגתו של החפץ חיים זצ”ל בשבתות הקיץ בראדין, זמן קריאת שמע היה מוקדם, והיו מספיקים לגמור התפילה בשבת בבוקר בשמונה וחצי וסעודת שבת בתשע, החפץ חיים קיים עונג שבת, והלך לבית המדרש, פשט חליפתו שם מגבת לצידו, וישב ללמוד שמונה שעות ברציפות, כך כל שבת בקביעות, בימים הארוכים והחמים. הנהגה זו בלתי אפשרית היא מבלעדי תכונת אהבת תורה העצומה שהיתה לו. )מרן הגרח”מ קאץ זצ”ל, באר מחוקק( ”בעלי בתים טעלזאי'ם בשבת” ... בעלי בתים שהוד מלכות עליהם - ר' ליב גרצוביץ ז”ל הי”ד - ליבה מינסקער ז”ל, סוחר בעל חנות למנעלים, ומדי יום ביום שומר בזהירות על הסדר השני בכולל. הננו רואים אותו ברגל בבית הרב בשעת קבלת פני הרב אדמו”ר ז”ל הי”ד הרב ז”ל מרצה חדושיו ור' ליב כתלמיד צעיר עם כל הערנות והרעננות משתדל לחלוק ולנצח. והנה סדרו של בעה”ב זה בלילי שבת קדש בחורף חוזר לביתו מהתפילה בשעה הרביעית, ואחר גמר הסעודה עולה על מטתו ונח עד השעה האחת עשרה, וקם בזריזות ולומד משך כל הלילה. הוי כמה נאות הי' בעה”ב זה... )מרן הגר”מ גיפטר זצ”ל, בשיעור דעת לזכר קדושי טעלז( התמדה בתורה בימי שישי ושבת קודש
בביצה ט”ז ע”א ”מיתבי לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר לו הקב”ה למשה, משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם” וכ”ה בשבת י' ע”ב, ובמהרש”א בח”א שם כתב דמתנה טובה היינו מה שהשבת ניתנה למנוחה, דמלאכה היא מכלל הקללות דאדם הראשון וע”כ ב”נ אסור לשבות שבת דמעיקר הקללה היא לעבוד בכל הימים, והיינו מה שאמר הקב”ה בבית גנזי דקודם שחטא היה לו מנוחה בכל הימים ועכשיו נתתי לו במתנה מנוחה של יום השבת. והנה בשבת איכלל ביה תרתי, ’מנוחה וקדושה' וכדאמרינן יום מנוחה וקדושה, דמלבד קדושת השבת האוסרת במלאכה ומחלליה מות יומת, עוד הוי יום מנוחה, והיא היא המתנה שניתנה לישראל. וכבר האריך מרן הגרי”ז לבאר בזה הא דאמרינן בהגדש”פ ’אילו נתן לנו את המן ולא נתן לנו את השבת דיינו' דלכאורה הרי שבת קודם למן, שהשבת ניתנה במרה, וכתב לבאר דבאמת צ”ב מ”ש דנקט שבת משאר כל המצוות ובע”כ דאין הכוונה לקיום מצוות שבת, כ”א דהכוונה היא למתנה של שבת, וכדאמר ליה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, והמתנה של שבת לא ניתנה להם כי אם לאחר המן וכדכתיב ראו כי ’ נתן לכם השבת וגו' נתן בלשון מתנה, דאילו במרה נצטוו על קדושת השבת ואיסורי מלאכה אולם עדיין לא ניתנה להם השבת במתנה וזה ניתן להם רק לאחר המן, יעו”ש. והנה בתפילת שחרית דשבת אומרים ”ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים” ונראה דמה שחוזרים ואומרים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, אין הכוונה לגויים ולעובדי פסילים, דהרי כבר אמרנו ולא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים, כי אם דהכוונה היא לגר תושב דהוא גוי שאינו עובד פסילים, אבל עדיין אינו מהול דלא התגייר ע”י מילה כי אם בקבלת ז' מצוות בני נח כדאי' בע”ז ס”ד ב', וברמב”ם הל' איסו”ב פי”ד וז”ל איזהו גר תושב זה עכו”ם שקיבל עליו שלא יעבוד ע”ז עם שאר מצוות שנצטוו בני נח עכ”ל, וזהו מה דאמרינן דלא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים לגויים גמורים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים ר”ל דאינם עובדי פסילים אך מ”מ אינם ערלים. ולפי”ד אלו יתבאר היטב מה שכתוב אצל ערלים לשון מנוחה, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, והביאור בזה הוא דהנה ביבמות מ”ח ע”ב אי' וינפש בן אמתך וכו' והגר זה גר תושב, ופירש”י ”גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה וכו' והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים” ובתוס' שם הקשו א”כ נפישי להו משבע מצוות ובמסכת ע”ז משמע דבשבע מצוות שקיבלו בני נח איקרי גר תושב, ועוד דקיי”ל שעכו”ם ששבת חייב מיתה. מִ פִּ יהֶ ם ּ אָ נוּ חַ יִ ים ראשי הישיבה שליט"א משולחנם של רבותינו בענינא דיומא יום מנוחה וקדושה לעמך נתת רבינו ראש הישיבה הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א שבת א. בקבלת שבת נוהגים לעמוד בלכה דודי. ב. נוהגים לישב באמירת ’מזמור שיר ליום השבת'. ג. אומרים ה' מלך בצירוף עם מזמור שיר והש”ץ מסיים רק בה' לאורך ימים, אבל אינו מסיים בסוף מזמור שיר. ד. קדיש שאחר מזמור שיר אומרו רק חיוב. ה. קדיש דרבנן שאחר ’במה מדליקין' אומרו אחד מראשי הישיבה לע”נ קרובי תומכי הישיבה. ו. ”שלום עליכם” אומרים כל חרוז פ”א בלבד. ז. אין אומרים אשת חיל ורבון העולמים. ח. יושבים בקידוש ואף בויכולו. ט. זמן שחרית חמשה רגעים לאחר הזמן בימי החול. י. אם יש בר מצוה רשאי לקרוא את ההפטרה אך לא נהגו שקורא את הפרשה. י”א. בברכת החודש אין מכריזין זמן המולד. ונהגו לכתוב מער”ש מודעה עם זמן המולד. י”ב. שליח ציבור לוקח ספר תורה לפני אמירת ר”ח וכו' ולא לפני מי שעשה ניסים. י”ג. בשבת שיש ב' ספרי תורה יקח ש”ץ את הס”ת השני. י”ד. מי שיש לו יארצייט באותו שבוע מתפלל מוסף. ט”ו. בשבת ר”ח אין מכריזים ’אתה יצרת' אלא הגבאי דופק ותו לא. ט”ז. בתפילת מנחה המנהג שהקדיש שקודם שמו”ע מנגנו הש”ץ בניגון של חול וכן חזרת הש”ץ חוזר בניגון של חול עד ”ימלוך” שבסיום קדושה. י”ז. במעריב במוצ”ש אין אומרים ”ויתן לך”. ראש חודש א. אין מכריזין ’יעלה ויבוא' אלא הגבאי דופק על הסטנדר קודם שמונה עשרה. ב. אבל אינו ניגש כלל לשחרית אלא למנחה ומעריב. ג. קריאת התורה קוראים כמנהג השו”ע דבכהן קורא עד ”שנים ליום עולה לתמיד” ודלא כמנהג הגר”א. ד. נוהגים שחולצים התפילין לפני מוסף אך לא מתמהמהים, ומגלגלים התפילין לאחר מוסף. ה. בתפילת מוסף אומרים ”לכפרת פשע” בשנת העיבור עד לחודש אדר שני ועד בכלל. מנהגי הישיבה מנהגי שבת קודש ור''ח 6
משולחנם של רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בענינא דיומא ּ מִ פִּ יהֶ ם אָ נוּ חַ יִ ים ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות בפסוק כתוב ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו ובמדרש ]ב”ר פי”א[ איתא דברכו וקדשו במן, ברכו במן דמע”ש ירד שני עמרים, וקדשו במן שלא ירד בו כל עיקר. והנה המן ירד רק לישראל, וא”כ נמצא דכל ברכת וקדושת השבת היה רק לישראל, וכל ענין הברכה והקידוש במן הוא רק לישראל. ועפי”ז יש לבאר דלא שייכו גויי הארצות ועובדי פסילים לברכת וקדושת השבת. ויל”פ דזהו מה דכתיב בפרשת המן ’ראו כי ה' נתן לכם השבת' דהיינו שמהמן יראו שה' נתן את השבת דוקא לישראל, דכיון דקדשו וברכו במן, והמן ירד רק לישראל יראה מזה שכל ברכת וקדושת השבת היא רק לישראל. ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים – ומניח בקדושה לעם מדושני עונג והנה לא רק דלא ניתנה להם השבת אלא דגוי ששבת חייב מיתה. והביאור בזה דאומות העולם אין להם שייכות ומופקעים הם מהשבת, ולא שייך שתינתן להם. דהרי כל ענין ומהות השבת היא שהשבת היא מעין העוה”ב היינו שהשבת הוא זמן רוחני במיוחד ומקודש בקדושה עליונה שבא ומתחדש כל שבת ושבת. והנה ישראל שהם רוחניים, ונשמתם חצובה מכסא הכבוד, וכל ישראל יש להם חלק לעוה”ב, הם שייך שיהיה להם גם את השבת שיסודה יום שהוא מעין עוה”ב, וזהו מתנה טובה שהקב”ה מנחיל להם בעוה”ז מעין העוה”ב. אבל הגוים שהם כנפש הבהמה היורדת למטה לארץ, ואינם שייכים כלל לעוה”ב, איך אפשר שיהיה להם שייכות להשבת, והרי הם מופקעים מכל ענין העוה”ב ומכל ענין רוחני, וכמו שלא שייך שבת לבהמות כן לא שייך שבת לגויים. והגויים עוד גרועים מהבהמות שהם שייכים לגיהנם וכדאיתא בברכות עה”פ רני עקרה לא ילדה, שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. ויל”פ שזהו מ”ש בברכת מגן אבות ’ומניח בקדושה לעם מדושני עונג' דר”ל שהם שייכים לעונג רוחני של העוה”ב, דהרי ענין העוה”ב הוא להתענג על ה', כדאיתא בחז”ל דהעוה”ב אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה, וכמ”ש במס”י ]פרק א'[ דהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו שזהו העידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא ומקום העידון הזה הוא העוה”ב, וי”ל דזהו דאמר דהשבת ניתנה לעם מדושני עונג היינו מדושני עונג של העוה”ב וישראל שהם בני העוה”ב הם עם מדושני עונג ולכן הם שייכים שתינתן להם השבת. והנראה בביאור דעת רש”י עפ”י מש”כ בביאור הלכה סי' ד”ש דגר תושב אם רצה לקבל עליו בעת תחילת גירותו עוד מצוות מלבד השבע מצוות שנצטוו ב”נ חלה קבלתו שמחויב אח”כ לקיימם, ומה שנקטו שבע הוא לרבותא דדי בזה. ומה שאמרינן דא”י שרצה לקבל את התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו היינו לעשותו ישראל גמור אבל לא לענין גר תושב, ואם קיבל עליו את השבת הרי הוא מחויב בשבת, והא דאמרי' עכו”ם ששבת חייב מיתה זהו רק עכו”ם אבל גר תושב שיקבל עליו את השבת חייב בשבת, עיי”ש. ויש להוסיף דהטעם בזה הוא משום דע”י הגרות הוא יצא מכלל עכו”ם, דגר תושב הוא חלות גירות וכדאיתא ברבינו גרשום כריתות דף י' דיש בו מקצת גירות דהוי זה מעשה גירות ואכמ”ל בזה. ומעתה אתיא היטב דעת רש”י דלעולם כל גר תושב חייב בשבת כיון דחייב לקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה והמחלל שבת כעובד ע”ז הוא, א”כ בכלל קבלתו שלא לעבוד ע”ז הוא ממילא גם ענין השבת, ועי' בעל”נ בשבת שם. ונראה דאע”ג דגר תושב מוזהר על השבת וכמש”כ רש”י, ועוד דאם קיבל עליו את השבת בודאי דגם לתוס' חייב על השבת א”כ הרי נמצא דגר תושב בכלל קדושתו של השבת דהרי מצווה הוא על חילול שבת ומוזהר על שביתתו, אך מ”מ אין הוא בכלל מנוחתו של השבת דהמתנה של שבת היא אך ורק לישראל, וגר תושב אע”ג דהוא מוזהר על השבת והוא בכלל קדושתו של השבת מ”מ אין הוא בכלל מנוחתו של השבת. והן הן הדברים שאומרים בשבת ”ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים” דהגויים אין להם שום שייכות לשבת לא לקדושת השבת ולא למנוחת השבת, אולם גר תושב שאינו עובד פסילים הרי הוא מוזהר על השבת, ויש לו שייכות עם קדושתו של השבת, אך מ”מ ’וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לישראל עמך נתת באהבה' ר”ל דגם גר תושב אין לו את המתנה של שבת, ובמנוחתו לא ישכנו ערלים, ורק לישראל עמך נתת באהבה את השבת ליום מנוחה. ודו”ק. )נחלת בנימין( ביאורים בתפילות שבת רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים פיינשטין שליט"א 7
ּ מִ פִּ יהֶ ם אָ נוּ חַ יִ ים משולחנם של רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בענינא דיומא גם במנוחתו לא ישכנו ערלים ומבואר דערלים לא שייכו למנוחת השבת. ובזה יש ליתן טעם דמילה דוחה שבת אע”פ דשבת הוא עשה ול”ת שיש בו כרת דדרשינן מקרא מיוחד דוביום השמיני דאפילו בשבת, דכל זמן שהוא ערל אינו שייך בשלימות למנוחת השבת וממילא אינו בכלל השבת בשלימות וע”כ אין השבת אוסרת עליו את המילה ואדרבא ע”י שימול אז יכנס לשלימות מנוחת השבת ונמצא דהמילה מהניא להשבת שיהא שייך בו השבת. תכנת שבת רצית קרבנותיה יש לפרש עפ”י מה דאיתא ברבנו חננאל ]שבועות נב מירושלמי[ ’מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים נאמרו בדיבור אחד לומר דהקרבת הקרבנות דוחה שבת' ומבואר מדבריו דבעיקר הציווי על השבת גם נאמר להקריב בה קרבנותיה, ונמצא דאין ההקרבה גדר של דחיה כלל אלא כן הוא מעיקר השבת שתהא בה הקרבת הקרבנות. ועפי”ז יש לפרש דאמר רצית קרבנותיה היינו דהקרבת הקרבנות בשבת הוא דבר רצוי ולא רק דחייה בעלמא. ויש להוסיף בזה עוד שנאמר בזה שהשבת בעצמה ניתנה גם בשביל שיקריבו קרבנותיה והקרבת הקרבנות הוא מכלל תכליות השבת ויש לבאר דזהו שאמר תכנת שבת רצית קרבנותיה שבכלל עצם תכנית השבת נכלל גם הקרבנות. רצית קרבנותיה עם סדורי נסכיה יעויין במפרשים שפירשוהו דקאי על סידור לחם הפנים, וזאת עפ”י הקרא דכתיב ואת קשות הנסך אשר יוסך בהן. וצ”ב דבפשוטו הרי עיקר מצוות הקרבן דלחם הפנים הוא הקטרת בזיכי הלבונה שזהו עיקר דינו של לחם הפנים, וא”כ אמאי נקט את סידור הלחם שהוא בשביל הלחם של השבת הבאה שזהו קרבנותיה דשבת, ולא נקט את עיקר קרבן. אכן באמת הגר”ח ביאר בדעת הרמב”ם שכתב דהמ”ע של לחם הפנים הוא הסידור בשבת, והשיגו הראב”ד אמאי לא חשב הקטרת הבזיכין ואכילת הלחם למ”ע, וישב הגר”ח דדעת הרמב”ם דעיקר מצות לחם הפנים בכל שבת הוא רק הסידור וכדכתיב ביום השבת יערכנו, וההקטרה בשבת היא רק ממילא בשביל שיוכלו לסדר וממילא צריך לסלק הקודם, וממילא מוכרח להקטיר הבזיכין ולאכול שלא יפסל בלינה, ונמצא דרק ממילא הוא דהויא ההקרבה בשבת ולא מעיקר דינא דלחם הפנים, ועיקר הדין דלחה”פ הוא רק הסידור. ומעתה מבואר היטב הא דנקט סדור הנסים ולא את עצם ההקרבה. וכן יש לבאר במה שאמר האבן עזרא בפיוט כי אשמרה שבת ’רשם הקל חוק אל סגניו בו לערוך לחם תמיד בפניו' דסדור הלחם זהו עיקר המצוה. עם סידורי נסכיה יעוי' במפרשים דפירשו דקאי על סידור לחם הפנים ע”ש הקרא דקשות הנסך, וצ”ב א”כ אמאי לא הזכיר את עצם הלחם הפנים ונקט רק את ענין הקשוות. ויש לבאר דסידורי נסכיה קאי על הנסכים של קורבנות השבת, והא דנקט הנסכים בפנ”ע, כיון דיש בהם חידוש מיוחד, דהרי באמת הנסכים אפשר להקריבם נסכים מכאן ועד עשרה ימים, ואין שום הכרח שידחו שבת בהקרבתם ]דבכלל הנסכים הוא גם מנחת נסכים שמקטירין על האש[. וזהו שאמר ’תכנת שבת רצית קרבנותיה... עם סידורי נסכיה', היינו שגם סדר הקרבת הנסכים הוא מרצון ה' בשבת ובקרבנותיה. ותצונו ה' להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי וצ”ב מהו כראוי, ויש לפרש דהנה הרי הקטרת האימורין אפשר להקטירם במוצ”ש, והא דההקטרה דוחה שבת, איתא בגמ' ]פסחים סח ע”ב[ משום דחביבה מצוה בשעתה, והיינו דמכיון דחביבה מצוה בשעתה, הרי דההקטרה שהיא גם חלק מקיום הקרבן נכללת בדחיית השבת. ועפ”ז יש לבאר דכראוי היינו דגם הקטרת האימורין תהא בשבת משום דכן ראוי להקרבן שתהא הקטרת האימורין בשעתה. ביאורי פיוטי ומזמורי שבת זהירים לשמרו אבות ובנים צ”ב דהרי כל מצוות התורה חייבים לקיים אבות ובנים ומה נתייחד בשבת שבח מיוחד דזהירים לשמרו אבות ובנים, וי”ל עפי”ד הראשונים ]עי' רש”י פ' יתרו פ”כ פ”י, ורמב”ן שם[ דיש אזהרה מיוחדת דלא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך שזהו אזהרה שלא יעשו הבנים הקטנים מלאכה לדעתנו וברצוננו והוא חומר מיוחד בשבת שהאדם מצווה על שביתת בנו וזהו זהירים לשמרו אבות ובנים. זכרו תורת משה וכו' ככלה בין רעותיה משובצה הנה הכלה היא השבת דמקרי כלה כדאיתא ]בב”ק ל”ב ב[ וצ”ב מי הם רעותיה של השבת שהיא משובצת ביניהם? ואין נראה דקאי על ימות החול שהם רעותיה של השבת. ויל”פ דהנה כל המועדים שוין לשבת בהא דכולהו הם זכר ליציאת מצרים אכן השבת מעלתה טפי דהיא הראשונה בענין זה זכר ליציאת מצרים ועוד ענין מיוחד יש בשבת שאין בכל המועדות דהשבת היא זכרון למעשה בראשית. ויש לבאר דהרעותיה של השבת קאי על שאר כל המועדות והם רעותיה במה שהם שוין לה שכולם הם זכר ליציאת מצרים ועכ”ז שבת היא כלה בין רעותיה, משום שבחה המיוחד אם מצד שהיא ראשונה בהמועדות ואם מצד שיש בה זכר למעשה בראשית מה שאין בשאר כל המועדות. לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה יש לפרש בזה עפי”ד המדרש ]ב”ר פי”א[ דדריש קרא דכתיב ]משלי י'[ ’ברכת ה' היא תעשיר' היא השבת שנאמר ויברך אלוקים את יום השביעי, מבואר ששבת היא מקור הברכה ומקור העשירות וכן איתא בזוה”ק דמיניה מתברכין כל ימות החול. כי אשמרה שבת קל ישמרני יש לפרש עפי”מ דאיתא בטור הל' שבת דבערבית דשבת אין חותמין שומר עמו ישראל לעד מפני שבשבת א”צ שמירה דהשבת משמרת. וזהו מ”ש ביחוד גבי שבת דע”י השבת זוכה לשמירה מאת ה'. )מתוך ’בנתיבות ההלכה' כרך ל”ז( 8
משולחנם של רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בענינא דיומא ּ מִ פִּ יהֶ ם אָ נוּ חַ יִ ים א[ פסחים דף ק' ב' אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת אמר רב ידי יין לא יצאו ידי קידוש יצאו ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו כו' ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה סבור מינה הני מילי מבית לבית אבל ממקום למקום בחד ביתא לא אמר להו רב ענן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דשמואל ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש. והתוס' ד”ה ידי קידוש הוכיחו דאף אם קידש בביהכ”נ על דעת שרוצה לאכול במקום אחר לא יצא, וכ' וז”ל ומיהו ממקום למקום בבית אחד כגון מאיגרא לארעא נראה דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא דחשיב קידוש במקום סעודה וכן מוכח בירושלמי כו' ע”ש. והדברים צ”ב, דמאחר דגם מחדר לחדר חשיב מקום אחר, מ”ט מהני דעתו לאכול שם, ומ”ש מבית אחר דלא מהני. וכבר הק' כן הר”ן וז”ל ואיכא מ”ד דכי איתמר בירושלמי דהיכא שהיה דעתו מתחלה לאכול במקום אחר מהני ה”מ מבית לסוכה דהוה ליה כמארעא לאגרא ומפינה לפינה דלא הוי שנוי כולי האי וכי משמע מגמ' דילן דלא מהני ה”מ מבית לבית ולא נהירא דכיון דלענין קדוש דיניה מפינה לפינה כמבית לבית ליכא לאפלוגי בינייהו עכ”ל ושיטת התוס' צ”ב ונראה בזה בהי”ת, דהנה בהא דאמרי' סבור מינה ה”מ מבית לבית כו' נחלקו הראשונים וז”ל התוס' אבל ממקום למקום פי' מחדר לבית או מבית לעליה כו' אבל מפינה לפינה יש קידוש כי היכי דלא הוי שינוי מקום בסמוך ומיהו י”ס דגרסי' הכא מפינה לפינה כו' עכ”ל והנה גירסא זו דמפינה לפינה חוזר ומקדש היא גירסת הרי”ף, וכתב הר”ן ]לדעת הרי”ף[ ז”ל ואע”ג דליכא למיפשט מהא מפינה לפינה אפילו הכי כיון דמבית לבית לאו דוקא אלמא אין הקביעות תלוי בבית אלא במקום סעודה ומעתה אפילו מפינה לפינה עכ”ל אבל עדיין קשה מ”ש משינוי מקום דמפו' בגמ' דמפינה לפינה אינו חוזר ומברך וכמו שהק' התוס'. וכתב ע”ז בחי' מהר”ם חלאווה ]הביאו הביאור הלכה בסי' קע”ח[ הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא אמרינן אלא מבית לבית אבל מפינה לפינה לא, ולא דמי לקידוש דבעינן מקום סעודה ממש ומקום פיתא גרים אבל הכא בעקירות גמורה תליא מילתא ומפינה לפינה לא הוה עקירות עכ”ל והיינו דלא דמי דין קידוש במקום סעודה לדין שינוי מקום בברכה, דדין קידוש במקום סעודה הוא דין מקום, וכש”כ התוס' בד”ה אף ידי קידוש לא יצאו דאין קידוש אלא במקום סעודה משום דכתיב וקראת לשבת עונג כלומר במקום קריאת קידוש שם תהא עונג, ]וכעי”ז איכא למ”ד לעיל דף פ”ו דאין הפסח נאכל בשני מקומות דכתיב בבית אחד יאכל, ואי”ז דין הפסק כ”א שלא יהיה בשני מקומות[ וממילא דגם מפינה לפינה לא יצא, דסו”ס אי”ז באותו מקום, אבל בברכה אין דין מקום, דלא בעינן שהאכילה תהיה במקום הברכה, כ”א שלא יפסיק ביניהם, ועקירה ממקום למקום הוי הפסק, וזה אינו אלא בעקירות גמורה, אבל מפינה לפינה לא הוי עקירות. וע' משנה ברורה בסי' רע”ג סקי”ב ז”ל כתב בשכנה”ג דאם מאיזה סיבה קם מדוכתיה ויצא לחוץ ואח”כ חזר למקומו אין צריך לחזור ולקדש מחמת שיצא לחוץ כיון שלבסוף היתה הסעודה במקום הקידוש ע”ש ויש חולקין בזה עכ”ל והרי לענין שינוי מקום בברכה מפורש בגמ' שגם אם חזר למקומו הראשון חוזר ומברך, כדאמר לקמן ע”ב בני חבורה שהיו מסובין לשתות ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה כו' כשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה, ובע”כ דהטעם הוא כש”נ, דבקידוש לא אכפ”ל הפסק בין קידוש לסעודה כ”א שיהיו במקום אחד, וע”כ כל שחזר למקומו הראשון שפיר דמי, אבל לענין ברכה עצם העקירה ממקום למקום הוא הפסק, ומש”ה חוזר ומברך. ולפי המבואר נראה דלשיטת הרי”ף והר”ן ביאור הסוגיא דהוא דמעיקרא היה סבור דלא בעינן שהקידוש יהיה באותו מקום אלא באותו בית, אבל מאחר דחזינן משמואל דגם באותו בית חוזר ומקדש, הרי בע”כ דבעינן אותו מקום, וממילא ה”ה מפינה לפינה. אבל בדעת התוס' נראה דפליגי בזה, וס”ל דאי משום דין מקום הוה סגי באותו בית, וכדהוה סבור מעיקרא, ומה דאליבא דאמת חוזר ומקדש גם מחדר לחדר הוא משום דנאמר גם שלא יפסיק ביניהם, והילוך ממקום למקום הוי הפסק, והוא ממש כמו דין שינוי מקום בברכה דהוי הפסק, וכמבואר בדבריהם שלמדו דין זה מדין שינוי מקום בברכה, וע”כ תלוי בדין שינוי מקום בברכה, דכל דחשיב עקירה לענין ברכה חשיב עקירה לענין קידוש במקום סעודה, ומש”ה מפינה לפינה שפיר דמי, כמו דלא חשיב שינוי מקום לענין ברכה. וע' שו”ת ר' יוסף מסלוצק שכתב בשם רבו הגר”ח מוואלזין זיע”א דאף להנך דסברי דאם יצא לחוץ וחזר צריך לברך, מ”מ אם הניח שם חברים בסעודה אי”צ לחזור ולקדש כמו בדין שינוי מקום לענין ברכה, וזה נראה כש”נ בדעת התוס' דגם קידוש במקום סעודה תלוי בדין שינוי מקום דברכה. ומעתה נראה דזהו ביאור ד' התוס' דמבית לבית אין מועיל דעתו ורק מחדר לחדר, דלשיטת התוס' מבית לבית ומחדר לחדר הם מתרי טעמי, דמבית לבית הא דחוזר ומקדש הוא משום דאין הקריאה במקום עונג, ובזה אין שום נפקותא אם היה דעתו לכך מתחילה או לא, דמ”מ אין הקידוש והסעודה במקום אחד, אבל מחדר לחדר מצד המקום לא אכפ”ל, דלזה לא בעינן אלא אותו בית, ומה דחוזר ומקדש הוא משום שהפסיק והסיח דעתו ביניהם, ובזה מועיל דעתו מתחילה, דכל שהיה דעתו מתחילה לכך אין השינוי שאח”כ מפסיק. וכן מבואר ברמ”א סי' קע”ח ס”א בדין שינוי מקום שצריך לברך וז”ל ועיין לקמן סי' רעג אם היה דעתו לאכול במקום אחר לא מיקרי שינוי מקום עכ”ל הרי מפורש דהך מילתא דמועיל דעת מתחילה הוא מדיני הפסק והיס”ד דשינוי מקום וכש”נ, אבל הר”ן אזיל לטעמיה, דמה דמחדר לחדר חוזר ומקדש אינו מדין היס”ד דשינוי מקום כ”א דהוא משום דבעינן מקום אחד, וגם חדר לחדר חשיב שני מקומות ]ואפילו מפינה לפינה[, ומש”ה גם דעתו מתחילה לא מהני, דסו”ס אין הקריאה במקום עונג. בענין קידוש במקום סעודה רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים מרדכי אוזבנד שליט"א 9
ּ מִ פִּ יהֶ ם אָ נוּ חַ יִ ים משולחנם של רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בענינא דיומא א. בגדר התקנה דשמו"ת הרמב"ם )הל' תפילה פי"ג הכ"ה( ז"ל "אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בציבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שניים מקרא ואחד תרגום ופסוק שאין בו תרגום קוראו שלוש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הציבור" עכ"ד. ומקור הדין מהסוגי' )ברכות ח' א'( "אמר רב הונא בר יהודה אמר רב אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו". והנה דברי הר"מ צ"ע בתרתי, חדא דהנה בפשיטות יסוד ההלכה שצריך אדם לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום הוא דינא גרידא שנאמר על האדם לקרוא את הפרשה שקוראים בשבת זו לעצמו שניים מקרא ואחד תרגום וא"כ מאי שייכי להא דכתב הר"מ בריש ההלכה 'אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בציבור' והרי אין זה מענין ההלכה כלל דלא שייך לדינא של לגמור כל התורה כולה, וכן לא שייך כלל למה ששומע הוא בציבור, ולכאורה הו"ל להר"מ לכתוב חייב אדם לקראות כל פרשה בזמנה שניים מקרא ואחד תרגום. וצ"ב. ועוד יל"ע דהר"מ סיים ההלכה 'עד שישלים פרשיותיו עם הציבור' ולכאורה הא נמי קשה מה שייך להאי דינא שחייב אדם לקרות לעצמו הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום והוא דין לעצמו, ומה הוא שמשלים פרשיותיו עם הציבור, וצ"ע. והנראה בזה דהנה בסוגי' )שם, ב'( אי' שם 'סבר לאקדומינהו ]והיינו לקרותה בשבת אחת או בשתי שבתות[ אמר ליה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר כדאמר להו ריב"ל לבניה אשלומי פרשתייכו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום'. והנה בדינא דישלים פרשיותיו עם הציבור היינו שצריך להיות באותה השבת והזמן שקוראים אותה בציבור )ועי' תוס' ד"ה ישלים דכל השבוע כשר מפני שכבר במנחה של שבת שלפני השבוע קורין את תחילת הפרשה בציבור( יש להסתפק אם הוא דין שנאמר דבזמן הקריאה של אותה הפרשה צריך לקרוא את הפרשה שמו"ת וזה זמן הדין של שמו"ת שבזמן זה נאמר הדין, אבל לעולם הוא דין בפני עצמו ואינו שייך למה שקורים את הפרשה בציבור, או דאפשר דבאמת דינא דקריאת שמו"ת מיתלי תלי בדין הקריאה של הפרשה שנקראת בציבור בזה השבת. ובי' הדברים דהנה דינא דשמו"ת אפשר לומר שהוא מדין הציבור, היינו שיש דין שאדם יקרא לעצמו 'הפרשה שקורים בשבת זו בציבור', אולם אי"ז דין גרידא של קריאת שמו"ת שחייב אדם לקרותו אלא הוא דין על היחיד לקרוא את הפרשה שקורים בציבור שניים מקרא ואחד תרגום ומיתלי תלי בדין הציבור, ואינו דין קריאה על האדם לעצמו בעלמא, אלא הוא דין קריאה יחד עם קריאת הציבור, וזו הכוונה במה שאמרו 'ישלים פרשיותיו עם הציבור'. והנראה בזה דבאמת דינא דשמו"ת אינו דין גרידא שיש לקרות שניים מקרא אלא הוא הלכה על האדם לקרות הפרשה 'שקורים בציבור' שניים מקרא ואחד תרגום ומיתלי תלי וקאי בדין קריאת הציבור, וזה טעם מה שאי אפשר להקדים או לאחר הקריאה מזמן קריאת הציבור, וזה ביאור דברי תוס' שזמנה הוא כבר ממנחה דשבת שלפניה, שאז כבר חשיבא תחילת הקריאה בציבור וחשיבא זמן הקריאה, וממילא הוא 'משלים עם הציבור'. וזהו מש"כ הר"מ בריש ההלכה 'אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בציבור' והיינו דכיון דדינא דשמו"ת מיתלי תלי בדין הציבור שקורין אותו באותה שבת, ע"ז כתב הר"מ שאפילו ששומע כל התורה כולה בציבור בכ"א יש דין נוסף לקרות 'עם הציבור' שניים מקרא ואחד תרגום, וזה גם מה שסיים שם ההלכה עד שישלים פרשיותיו עם הציבור. ב. בגדר תקנת אחד תרגום והנה עוד הוסיף הר"מ לדינא דבמקום שאין תרגום קורא התורה ג' פעמים וזהו שכתב 'ופסוק שאין בו תרגום קוראו שלוש פעמים'. ומקור הדין הוא נמי מהסוגי' דברכות, ושם 'ואפילו עטרות ודיבון' ופירש"י שאין בו תרגום. היינו דבמקום שאין בו תרגום צריך לקרות התורה ג' פעמים. איברא דיעוי' בתוד"ה עטרות ודיבון שכ' 'פירש"י אפילו עטרות ודיבון שאין בו תרגום שצריך לקרותו ג' פעמים בעברי וקשה אמאי נקט עטרות ודיבון שיש לו מ"מ תרגום ירושלמי הו"ל ראובן ושמעון או פסוק אחרינא שאין בו תרגום כלל וי"ל משו"ה נקט עטרות ודיבון אע"ג שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי וצריך לקרות ג"פ בעברי מ"מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום' עכ"ד. ונחלקו רש"י ותוס' במקום שאין בו תרגום אונקלוס דלרש"י ביאור דברי הגמ' דקורא ג"פ בתורה, ואינו קורא בתרגום ירושלמי. ולתוס' אף שאין אונקלוס קורא ב' פעמים תורה ופ"א תרגום ירושלמי. והנה הר"מ לא הזכיר כלל דינא דקורא בתרגום ירושלמי והרי לכאו' דס"ל כרש"י שקורא בכה"ג ג"פ בתורה ללא קריאת תרגום כלל. ובביאור מחלוקתם נראה דיעוי' בתוס' ד"ה ואפילו שכ' 'וי"ל משו"ה נקט עטרות ודיבון אע"ג שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי וצריך לקרות ג"פ בעברי מ"מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום'. והנה ביסוד דין שמו"ת יש להסתפק אי נאמר ההלכה ביסוד הדין שצריך לקרוא ש"מ 'ואחד תרגום', וכן הוא צורת התקנה והדין, או דנימא דבאמת מעיקרא דדינא נתקן לקרוא ג' פעמים מקרא, ולא נאמר ביסוד התקנה לקרוא תרגום, אלא רק דנאמר בהלכה דהקריאה השלישית שקורא צריך לבארה, וע"כ הוא מקיימה בקריאת תרגום, אבל לעולם יסוד הדין נתקן לקרוא ג"פ קריאת מקרא, ואלא שקריאת תרגום הוא מכלל הקריאת ג"פ מקרא, רק כיון שצריך שקריאה השלישית תהיה קריאה מבוארת ממילא קוראה בתרגום ומקיים בה קריאת מקרא שלישית מבוארה, אבל מלתא דקריאת המקרא היא. והנפקותא בזה, דאם מיסוד הדין הוא ואחד תרגום בענין תקנת שניים מקרא רבינו ראש הישיבה הגאון רבי שלום בער סורוצקין שליט"א 10
משולחנם של רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בענינא דיומא ּ מִ פִּ יהֶ ם אָ נוּ חַ יִ ים קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, וכך היה התקנה והדין, ממילא הרי שהדין נאמר על חיוב תרגום והוא על התרגום 'הידוע' שעליו היה התקנה והוא תרגום אונקלוס. דהרי ביסוד הדין נתקן דין לקרות התרגום והוא נתקן על תרגום הידוע, ומעתה ל"ש לומר שבמקום שאין אונקלוס יקרא ירושלמי שהרי לא היה זה בכלל התקנה, ולא איירי ביה מעולם. אבל אם יסוד הדין נתקן בשלוש פעמים מקרא, והתרגום הוא רק משום מה שקריאת מקרא השלישית צריכה להיות מבוארת א"כ אין התקנה על התרגום דווקא, וממילא אין מקום להעמידו דווקא על התרגום הידוע, וא"כ אף תרגום ירושלמי שייך שפיר לקיים בו הדין. ומעתה י"ל דבזה נחלקו רש"י ותוס', דלרש"י יסוד הדין נאמר בשניים מקרא ואחד תרגום כפשוטו, וממילא על התרגום היה התקנה עצמה, וא"כ הכוונה בזה היה לתרגום הידוע. ואין מקום לקריאת תרגום אחר שאינו אונקלוס במקום שאין אונקלוס, ובודאי שבתרגום הירושלמי לא איירינן ביה כלל. אולם לשיטת תוס' יסוד הדין נאמר לקרוא ג' פעמים מקרא ורק דבפעם שלישית צריכה הקריאה להיות מבוארת וממילא הוא קורא על ידי התרגום, אבל קריאתה מלתא דקריאת מקרא היא, וע"כ במקום שאין אונקלוס שפיר מקיים דינו בתרגום ירושלמי. ועי'. והדברים מדויקים בדברי תוס' שכתבו שקורא עטרות ודיבון 'אע"ג שאין בו תרגום ידוע' וקורא תרגום הירושלמי, והוא מפני שאי"ז מיתלי תליא בתרגום הידוע. ובהמשך דבריו כ' 'וצריך לקרותו שלוש פעמים בעברי' מ"מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום. והיינו ממש כמש"נ דבאמת יסוד הדין הוא בתקנת קריאת תורה ג' פעמים אבל יותר טוב שיקרא בתרגום הירושלמי שהוא המבואר, כיון שהקריאה השלישית היא הקריאה המבוארת ולכן גם כאשר אין אונקלוס יותר טוב שיקרא בתרגום ירושלמי. כיון שיסוד הדין הוא קריאת ג' פעמים מקרא, ובשלישי קורא באופן מבואר ואף בירושלמי מקיים תקנת קריאת 'התרגום'. ג. באופן קיום התקנה בעטרות ודיבון אבל לרש"י וכן להרמב"ם כל קריאת התרגום נתקנה רק על התרגום הידוע, דיסוד הדין הוא שניים מקרא ואחד תרגום, וצ"ע דהרי במקום שאין בו תרגום הידוע לדעת רש"י והר"מ נאמר הדין לקרותו ג' פעמים מקרא, ולכאורה מאי שייטי לקרותו ג"פ מקרא והלא כל הדין והתקנה היה על 'שניים מקרא ואחד תרגום' וכך היה צורת התקנה עצמה, ומה מקום לקריאת ג"פ מקרא. והנראה בזה דהנה יש לדקדק שכתב הר"מ שם 'חייב לקרות לעצמו בכל שבוע וכו' שניים מקרא ואחד תרגום ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלוש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הציבור' עכ"ד. ולכאורה היה להר"מ להביא הדין דפסוק שאין בו תרגום בסוף ההלכה ולא בעיקר הדין של חיוב הקריאה שצריך שיהיה קורא וכו' עד שישלים פרשיותיו עם הציבור, ואחר דין זה היה צריך להוסיף שבמקום שאין תרגום קורא ג' פעמים תורה. והמוכח בזה דגם בקריאת ג' פעמים מקרא מתקיים בזה שפיר תקנת 'שניים מקרא ואחד תרגום'. וביאור הדברים דביסוד הדין והתקנה נאמר שניים מקרא ואחד תרגום וקאי על התרגום הידוע, אולם מכלל התקנה עצמה היה גם מה שאם אין תרגום קורא בתורה ג' פעמים, והיינו ב' פעמים קמא של קריאת מקרא הוא לקיים 'שניים מקרא' וקריאת הפעם השלישית הוא מלתא דקיום 'אחד תרגום' ובזה מקיים הוא דין הקריאה של התרגום, וזה שקרא שלוש פעמים מקרא שפיר קיים דין שניים מקרא ואחד תרגום, וזה טעם מה שהביא הר"מ דין זה קודם להשלמת עיקר התקנה. ודו"ק. השפעת החורבן לדורות חז"ל מספרים שאליעזר זעירא לבש נעלים שחורות בשוקא דנהרדעא ופגשוהו דבי ריש גלותא ושאלוהו למה? והשיבם שהוא מתאבל על ירושלים, אמרו לו האם אתה חשוב להתאבל על ירושלים? דהיינו, שיש כאן יוהרה, וחבשוהו בבית האסורים. אמר להם אליעזר זעירא גברא רבה אנא, אז ביקשו ממנו שישאלם בד"ת, אז הוא שאל אותם מי שקצץ תמרי כופרא, רש"י אומר שזה כמו בוסר בענבים, מה הוא חייב לשלם כופרא או תמרי? האם כמו המצב הנוכחי או כמו תמרים משובחים שהרי"ז יכל להיות מזה, לבסוף אמר להם הלכה בשישים, מפרש רש"י שהקונה קרקע ופירותיה נותן עיניו בשבח שלאחר זמן וממילא הוא חייב את התמרים. אין הדברים כאן כפשטן, מונחים כאן דברים עמוקים, מה שייך לאבלות על ירושלים הענין של תמרי וכופרא? אלא, שאמר להם כאן ר"א שהאבלות על החורבן אינו אבלות רק על החורבן דאז, של לפני אלפיים שנה, אלא כל הצרות והייסורים והסבל שישראל עוברים, הכל בגלל החורבן, וכמו שמי שלקח כופרא משלם תמרי, כך כל הצרות והסבל בכלל החורבן של אז. ר' אהרון כותב שמשחרב הבית שורר בעולם חושך ושיבוש הדעת, ומביא שם שמבואר במשנה בסוטה שמונה הירידות מיום שחרב ביהמ"ק, שאפילו עניני הטבע עצמו נפגעו, כמו שבטל טעם הפירות וכיו"ב. ואנו רואים מזה איך עד היום אנחנו מושפעים מהחורבן. סיבת החורבן כולם יודעים את הגמ' ביומא 'מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד, מקדש שני שהיו עוסקים בתורה מפני מה חרב, מפני שהייתה בו שנאת חינם עבודת המידות - לב טוב בענין יסוד מורינו המשגיח הגה"צ רבי יוסף דיויס שליט"א 11
ּ מִ פִּ יהֶ ם אָ נוּ חַ יִ ים משולחנם של רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בענינא דיומא ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות'. ראשית, מדויק הלשון 'שהייתה בו' מה זה בו? ועוד מבואר שלמעשה שני החורבנות נגרמו על ידי עוונות שונים אבל שני החורבנות שווים בחומרתם, כי שנאת חינם שגרמה חורבן בית שני הייתה שקולה כנגד ג' עבירות חמורות שהם ביהרג ואל יעבור. ובאמת שהדבר תמוה איך שנאת חינם שקולה כנגד ג' העבירות החמורות האלו. המהר"ל כותב "יש לך לשאול למה חרב בית המקדש ראשון בעוון אלו ג' עוונות ואילו מקדש שני בשביל שנאת חינם, והפירוש לפי פשוטו הוא שמקדש ראשון הייתה השכינה ביניהם וזו מעלת ביהמ"ק הראשון שהיה מיוחד במעלה שהייתה השכינה שורה בו ולפיכך חורבן שלו היה כשלא היה ראוי שתשרה שכינה ביניהם, והיינו כשטימאו את ביהמ"ק ואין השי"ת שורה בתוכם בטומאתם ואלו ג' חטאים נקראו טומאה". מבואר בדברי המהר"ל ואולי זה ההסבר מדוע ג' עבירות הללו הם ביהרג ואל יעבור כי הם נקראו טומאה, ואין הקב"ה משרה שכינתו בטומאה. ממשיך המהר"ל "משא"כ מקדש שני שלא הייתה השכינה שורה בו כמו במקדש ראשון, ולכך לא נחרב בגלל ג' עבירות הללו, מפני כך נחרב הבית מפני שנאת חינם שנחלק לבבם ולא היו ראויים למקדש אשר הוא התאחדות ישראל". ובאמת כ"ה ברבינו בחיי בויגש עיי"ש, והוא מוסיף, ואין הכוונה שלא שרתה שם שכינה כלל אלא שלא שרתה שם תדיר כמו בבית ראשון. שנאת חינם כנגד ג' עבירות חמורות למעשה, כתוב שמקדש שני נחרב בעוון שנאת חינם וגם למדנו ששנאת חינם שקולה כנגד ג' עבירות חמורות, וצריכים להבין, נכון ששנאת חינם זה חמור מאוד והשחתה גמורה, אבל עד כדי ששקול כנגד ג' עבירות חמורות? אלא הענין הוא, וזה דבר יסודי וחשוב מאוד לעבודתנו ביום יום. כתוב באבות אמר ריב"ז צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם ר"א אומר עין טובה וכו' ר' אלעזר אומר לב טוב, אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם ר"א אומר עין רעה וכו' ר' אלעזר אומר לב רע אמר להם רואה אני דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם". המאירי אומר שם, איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם - להיותה כשורש לכל המידות. והנה ביסוד המידות האלו 'לב טוב' ו'לב רע' אומר המהר"ל שמידת לב טוב "הוא שחפץ בטוב חברו ואף אם רואה דבר רע הוא דן אותו לכף זכות וכל זה מפני שהוא רוצה בטוב חברו, והיפך זה בעל לב רע דן את חברו לכף חובה, והמידה הזאת שדן את חברו לכף זכות היא מידה גדולה טובה". והמהר"ל ממשיך בדברי ריב"ז "כי מי שיש בו לב טוב נכללו בו כל השלימות ולהיפך מי שהוא לב רע וכמו שבעל לב טוב הוא כולו טוב כך בעל לב רע כולו רע". זה יסוד המידות של מידות טובות, וזה יסוד המידות של מידות רעות. כמובן שהלב טוב, זו לא ההגדרה שלנו ללב טוב. ממשיך שם המהר"ל "וכשאמרו כי בכלל לב רע הוא הכל והיוצא מן המידה הזאת שנאת הבריות וכאשר חלק ליבם בשנאת חינם שהיה ביניהם בטל כוח זה מה שהם עם אחד וחרב ביהמ"ק וגלו מן הארץ". כתוב כאן במהר"ל שני יסודות, מי שיש לו לב טוב יש לו שלימות, ומי שיש לו לב רע כולו רע. ועוד דבר כתוב כאן, שחורבן בית שני השורש שלו הוא במשנה זו של לב טוב וח"ו להיפך לב רע שהוא שורש המידות, זה הגורם לחורבן. בשורשם כל המידות אחד הם והנקודה בזה תבואר, עפ"י מש"כ החזון איש באו"ב, שנכון שבתורת המידות יש כמה סוגי מידות, אבל בשרשם אין כאן רק מידה אחת טובה ומידה אחת רעה, כי המידה הרעה היא הזנחת החיים הטבעיים על מהלכם הטבעי ובלי כל השתדלות ישתלם בכל מידות הרעות, והמידה הטובה היא ההסכמה המוחלטת לבכר את הרגש המוסרי על הרגש התאווני, ומנקודה זו הוא לוחם נגד כל המידות יחד. עכ"ד. החזון איש מסביר, ששורש כל המידות אחת, יש מידה אחת טובה ומידה אחת רעה, מידה רעה זה הנותן את החיים הטבעיים על מהלכם הטבעי בחיבוק ידים, הוא לא שואף לעשות משהו, וממילא פשוט שהוא יהיה בעל גאוה וכעסן ונקמן, ומידה טובה זה מי ששואף ולוחם להיות בן אדם יותר טוב, הוא רוצה להתגבר על החומר, ואם זו הגישה של האדם אז אפילו אם הוא יעבוד רק על מידה אחת זה ישפיע על הכל וירפא את כל המידות, יש מידה אחת טובה, להיות בן אדם יותר טוב, יותר עדין, יותר איכותי יותר רוחני. וזה הביאור בדברי ר"א, קנה לעצמך לב טוב כי מי שיש לו לב טוב יבקש את אור האמת שהיא אהבת חיי עולם והזנחת חיי שעה, אין צורך לפרק כל מידה בפני עצמה, אלא כללות הענין זה לשאוף להיות אדם יותר טוב, ואם יש לו השאיפה הזאת ויעבוד על זה, יהיה לו כל המידות הטובות. שנאת חינם שורשה הוא לב רע, היא שקולה כנגד ג' עבירות חמורות, מי שהוא לב רע ולא שואף להיות יותר טוב, בקלות ידרדר ויגיע לג' עבירות חמורות, כי כולו רע, משא"כ מי שיש לו לב טוב יש לו הכל! וממילא הוא יגיע לכל המידות. והמבט צריך להיות טוב כלפי עצמו ולא כלפיי אחרים, אברך פעם התלונן אצל מרן הגראי"ל זצ"ל שאין לו שלום בית, ואותו אחד השיב אני כבר שנים מבקש מאשתי שתוותר ושתלמד לוותר, ור' אהרון לייב אמר לו שוב בתקיפות שצריך לוותר, אז הוא משיב אולי אני יביא אותה לראש הישיבה שיסביר לה את זה. זה אחד שחי את חיי אחרים ולא את חיי עצמו, הוא מחפש את הטוב של אחרים אבל אצל עצמו הוא לא מוכן לוותר על שום פרט מהחיים שלו בשביל להיות יותר טוב. מי שחי את החיים שלו בדרך ישרה, חיים של לב טוב, הוא הולך בדרך הישרה. וזו עבודתנו בימים אלו לחזק את הלב טוב, לשאוף להיות יותר טוב בכל תחום בחיינו, וממילא הופכים להיות טובים יותר, וממילא לא מתאים לעשות דברים זולים או התנהגות לא נאותה. זה מה שהם עשו בבית שני, הם עסקו בתורה אבל בלב רע, בשנאת חינם, וכמ"ש הגאון שתורתם לא הייתה אלא בשביל שם. מי שחי בדרך ישר הוא לא מסתכל לא ימינה ולא שמאלה, אלא ישר, ובס"ד אם נעבוד על הנקודה הזאת נזכה להשראת השכינה בתוכנו, בתוך כאו"א, ולבניין ירושלים בב"א. )משיעור דעת שנמסר בישיבה הקד', ע"ד הכותב( 12
א ."ביטול ברוב" בבשר בתשעת הימים המ"ב )סי' תקנ"א סקס"ג( כתב, דבתשעת הימים שאסור לאכול בשר, אם נפל בשר לתבשיל ויש שישים בתבשיל, התבשיל מותר. וצ"ע מדוע מועיל בזה "ביטול ברוב" הרי בגמ' )ביצה ג' ב'( מבואר, דלא מועיל ביטול ברוב "בדבר שיש לו מתירין" )ופרש"י הטעם, דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר( וא"כ גם בתערובת בשר בתשעת הימים לא יועיל ביטול ברוב, דהתערובת תהיה מותרת אחרי תשעת הימים? ב . בית המקדש חרב משום "שנאת חנם" בגמ' )יומא ט' ב'( איתא, מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים, אבל מקדש שני שהיו עסוקים בתורה ובמצוות ובגמ"ח מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז ג"ע שפיכות דמים. א( וצ"ע מדוע שנאת חנם שקולה כג' עבירות חמורות, הרי יש בזה רק לאו "דלא תשנא" ואין בו כרת כמו ג' עבירות חמורות )עי' בהקדמת הח"ח לספרו(. ב( וצ"ע דמכיון דשנאת חנם שקולה כג' עבירות חמורות, א"כ כמו שבג' עבירות חמורות קי"ל דיהרג ואל יעבור, כך יהיה בשנאת חנם דיהרג ואל יעבור? ג . "ביטול ברוב" בחולצות בתשעת הימים מעשה באדם שלבש בערב ר"ח אב ג' חולצות מכובסות כדי שיהיו מותרים בלבישה בתשעת הימים, ונתערבו החולצות יחד עם ב' חולצות שלא הספיק ללובשם )ואין להקשות, איך יתכן שלא ניכר מה לבש, דקימוט לבד נחשב הכנה כנודע ממרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל( ויל"ע א( האם נתיר הכל מדין "ביטול ברוב" או שזהו דבר שבמנין שלא בטל, וכן זהו דשיל"מ. ב( מה הדין באופן של "הלך אחר הרוב" כגון שהיו ב' ערימות של חולצות, בערימה א', ד' חולצות מותרות, ובערימה ב', ג' חולצות אסורות, ופירשה חולצה מסופקת האם נתיר מדין "הלך אחר הרוב" )ובזה לא שייך דבר שבמנין לא בטל דזהו הלך אחר הרוב, ולגבי דין דשיל"מ בהלך אחר הרוב נחלקו הראשונים, יעויין ברא"ש חולין פ"ב א', ובר"ן ספ"ג דביצה(? ד . ברכת התורה בתשעה באב הט"ז )או"ח סי' תקנ"ד סק"ב( כתב, דבתשעה באב אסור ללמוד דרך פלפול אפי' דיני אבלות וצ"ע דהט"ז גופיה )או"ח סי' מ"ז סק"א( כתב, דברכת התורה היא "לעסוק" בדברי תורה דרך פלפול, וא"כ בתשעה באב דאסור ללמוד דרך פלפול איך מברכים ברכת התורה? ה . מגילת איכה יל"ע איך ירמיהו הנביא כתב את מגילת איכה ברוח הקודש, הרי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה? ו . תקנת צום ת"ב בגמ' )תענית כ"ט א'( מבואר, דהגויים הציתו אש בבית המקדש בט' באב, והאש המשיכה לדלוק כל עשירי באב, ורבי יוחנן אמר דאילו הוא היה באותו הדור היה מתקן לצום בעשירי באב שאז עיקר השריפה. וצ"ע דבגמ' )ב"ק כ"ב א'( מבואר, דדעת רבי יוחנן דאשו משום חציו, ובנמוקי יוסף ביאר, דלדעת רבי יוחנן כל המשך השריפה נידון אחרי ההתחלה, וא"כ לפי"ז גם בשריפת ביהמ"ק כל המשך השריפה בעשירי באב נידון אחרי ההתחלה שהיה בט' באב, ומדוע רבי יוחנן רצה לתקן לצום בעשירי באב? ז . צום ט' באב בזמן בית שני הרמב"ם )בפיהמ"ש ר"ה י"ח א'( כתב, דבזמן בית שני היו מתענים בט' באב על חורבן בית ראשון. ובשו"ת התשב"ץ )ח"ב סי' רע"א( חולק )ויעויין בשפת אמת ר"ה י"ח א'(. ויל"ע דהנה המנ"ח )מצוה ש"א אות ז'( דן, לעתיד לבוא דט' באב יהפך ליו"ט, אם יעשו בני חו"ל ב' ימים טובים, כמו בכל יו"ט שעושים ב' יו"ט. ויש שטענו, דבזמננו שייך להודיע קידוש החודש בכל מקום ולא ינהגו ב' ימים טובים. אך אי נימא שבזמן בית שני נהגו יו"ט )לפי התשב"ץ הנ"ל( א"כ נקבע ע"י חז"ל באותו זמן שינהגו בחו"ל ב' יו"ט ונשאר לדורות? עניני בין המצרים השאלות מאות א' עד אות י"ד מהרה"ג ר' י. י. יונגרמן שליט"א ומאות ט"ו מהרה"ג ר' אהרון חיים הופנר שליט"א מתוך הסוגיות הנלמדות בין כותלי בית המדרש, להתבשם מאוויר הפסגות ולצלול לעמקי ההוויות יושבי בית המדרש מוזמנים להציע את תשובותיהם בלשון קצרה וברורה ולשולחם בפקס 6164903-1533 או בדוא"ל: il.org.asi@gilyon חלק מהתשובות יפורסמו אי"ה בגליון הבא. 13
ח . ציצית במתים לעתיד לבוא בגמ' )מנחות מ”א א'( מבואר, דכאשר קוברים מת מטילים ציצית בבגדו. ובתוס' )ב”ב ע”ד א'( כתבו, דהטעם שמטילים ציצית בבגד של מת הוא, דבחז”ל מבואר דלעתיד לבוא הצדיקים יעמדו בלבושיהם, ואם יקברו אותם בלי ציצית נמצא דלעתיד לבוא יעמדו בלא ציצית. ומרן הגרי”ג אדלשטיין זצ”ל )הערות וביאורים ב”ב ע”ד א'( הקשה א( מת שנקבר בגדיו נרקבים, ומה שאמרו חז”ל שצדיקים יעמדו בלבושיהם היינו שיהיה נס ויבראו בגדים חדשים, וא”כ צ”ע דציציות שנבראים בנס לא נעשים ע”י בר חיובא, וזהו פסול מדין ”תעשה ולא מן העשוי”. ב( בגד נס אין לו שם ”צמר ופשתים” ואיך הוא כשר לציצית? ט . חיוב ציצית במעיל הכה”ג ברמב”ם )פ”ט מכלי המקדש ה”ג( מבואר, דהמעיל של הכהן גדול היה עשוי בצורת ד' כנפות. וצ”ע מדוע לא מצינו שהיה למעיל ציצית כדין בגד שיש בו ד' כנפות )עי' מנ”ח צ”ט ד'(? י . חיוב ציצית בתחפושת של פורים מצוי בפורים תחפושת של כהן גדול, ולובשים מעיל העשוי מבד בצורת ד' כנפות. ויל”ע אם יש בזה חיוב ציצית, ויש כאן ב' נידונים, א( הביאוה”ל )סי' י' סעיף י”א ד”ה סודר( דן, בבגד שאינו עשוי להגן מקור וחום אלא לנשיאת חפצים אם חייב בציצית, וגם כאן הבגד לא מגן מקור וחום אלא לשמחת פורים. ב( אב הנותן תחפושת לבנו אינו ”מקנה” אלא ”משאיל”, ובשו”ע )או”ח י”ד ג'( מבואר דבגד שאול פחות מל' יום פטור מציצית? יא . חינוך קטנים בציצית קי”ל דקטן שהגיע לחינוך חייב בציצית, ומצוי בציציות של קטנים שנפסק חוטי הציצית והם נפסלים. ויל”ע האם צריך לתת לקטן ציצית כשרה אחרת, או דניתן לחנכו גם בציצית שנפסקו החוטים כמו שמותר לחנך קטן בלולב שאול )יעויין במ”ב סי' תרנ”ח סקכ”ח(? יב . איך שמואל נעשה נזיר בנביא )שמואל א' א' י”א( מבואר, דחנה נדרה נדר לה' שאם יוולד לה בן שיהיה נזיר. וברד”ק שם תמה ב' קושיות, א( בגמ' )נזיר כ”ח ב'( מבואר, דיש הלכה למשה מסיני ”דאב” יכול לעשות את בנו נזיר, אבל ”אֵ ם” אינה יכולה לעשות את בנה נזיר, וא”כ צ”ע איך חנה נדרה שבנה יהיה נזיר. ואין לומר, דבעלה אלקנה הזיר את בנו, דא”כ מדוע הפסוק השמיט דבר זה שהוא עיקר חלות הנדר. ב( איך חל נזירות על שמואל שעדיין לא נולד, הרי לא חל נזירות על דבר שלא בא לעולם? יג . שאלה בנזירות שמשון בגמ' )נזיר י”ד א'( מבואר, דמי שקיבל עליו נזירות שמשון אינו יכול לישאל על הנזירות. וצ”ע א( אמנם שמשון עצמו אינו יכול לישאל דנזירותו על פי מלאך, אבל מי שקיבל עליו נזירות שמשון חלות הנזירות ע”י ”נדר”, ומדוע שלא יועיל שאלה. ב( בנוסח התרת נדרים )בערב ר”ה( מתירים נזירות שמשון, והרי נתבאר מהגמ' דבנזירות שמשון לא מועיל שאלה? יד . בנזירות שמשון במתני' )נזיר ד' א'( מבואר, דמי שאומר הריני כשמשון, כבן מנוח, כבעל דלילה, נעשה נזיר. וצ”ב דבגמ' )ב”ב צ”א א'( מבואר, דאמו של שמשון היה שמה צללפונית, וא”כ מדוע לא מוזכר ג”כ במשנה ”הריני כבן צללפונית” כמו שמוזכר ”הריני כבן מנוח”? טו . שבועה בהחזקת שער נזיר הריטב”א )שבועות ל”ח ב'( כתב, לגבי שבועה בנקיטת חפצא, דא”צ להחזיק דווקא ”חפצא דקדושה” )ס”ת או תפילין( אלא אפשר להחזיק ”חפצא דמצוה” )ציצית וכיו”ב( ויש לחקור בנזיר שישבע כשמחזיק בשערו, האם זהו נחשב שהחזיק ”חפצא דמצוה”? טז . נזיר באיסור תגלחת זקנו בשו”ת הרשב”א )ח”א סי' ת”ז( כתב, דאיסור נזיר לגלח שערו הוא רק בשערות ראשו, אבל שערות זקנו מותר לגלח. וצ”ע דבזוהר )נשא קכ”ז א'( מפורש, דנזיר אסור בתגלחת זקנו )יעויין עוד בהגר”א על התוספתא נגעים סוף פרק ד'(? יז . נזיר שנטמא בשו”ת הרשב”א )ח”ז סי' פ”ו( כתב, דמי עניני ציצית עניני נזיר 14
שנשבע שלא לעשות דבר ועשאו, חייב לישאל על השבועה כדי לתקן את האיסור למפרע. וצ”ע מדוע קי”ל דנזיר שנטמא חייב לגלח ולהביא קרבן, הרי הוא מחוייב לישאל על הנזירות כדי לתקן את האיסור, וממילא יפטר מקרבן? יח . נזירות שלא ניתן לקיימה במתני' )נזיר ח' א'( מבואר, דהאומר ”הריני נזיר כשיער ראשי” נעשה נזיר עולם )והמפרש שם פירש, דשערות ראשו מרובים משנות חייו, ולכן הוא נעשה נזיר לעולם( וצ”ע דמכיון דשערות ראשו מרובים משנות חייו, נמצא שאינו יכול לקיים הנזירות, ומדוע הנזירות לא בטילה כדמצינו בגמ' )נדרים ט”ו א'( שבועה שלא אישן ג' ימים מלקים אותו וישן לאלתר? יט . קידוש על היין לנזיר בגמ' נזיר ד. מבואר לפי' רש"י שם שנזיר מחויב לקדש על היין ולשתות, כיון שמושבע ועומד מהר סיני על זה. והתוס' שם ד"ה מאי היא הביאו בשם ר"ת דפליג בזה(. וקשה על רש"י, למה ידחה איסור הנזירות, הרי יכול לשמוע הקידוש מאחר והוא ישתה, וכמו"כ יכול לקדש על הפת. וצ"ע. כ . דין אשת מנוח ביין בהפטרת נשא )שופטים י"ג ד'( איתא שהמלאך הזהיר את אשת מנוח, "ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר וגו' כי נזיר א' יהיה הנער מן הבטן וגו'". ופי' המפרשים )עי' ילקוט מעם לועז ורינת יצחק, וכן הובא בשם הגר"ח(, ד"כיון שהתינוק אוכל מכל מה שהאם אוכלת אף היא צריכה ליזהר ולא לשתות יין ושכר". )ולפ"ז ביארו למה לא מצינו שנאסר עליה גילוח(. ויש להקשות בזה, דרבה ס"ל ביבמות סז. שעובר כהן במעי אמו זרה זר הוא, )ולכן אם קיבל עבד בירושה אין העבד אוכל בתרומה(. וקשה, למה לא מצינו שאמו תהיה אסורה בתרומה מחמת אכילת העובר, ומאי שנא. וצ"ע. )ס' שומר אמת עה"ת במדבר ו' ג'( כא . קבלה על מקצת נזירות בנזיר ז. מבואר שהמקבל ע"ע נזירות פחות מל' יום, ה"ז נזיר ל' יום. ויל"ע האם רבי שמעון מודה בדין זה, שהרי לעיל ג: מבואר שהנודר מן החרצנים הוי נזיר לכל איסורי נזיר, ולר"ש אינו נזיר עד שידור מכולם, וא"כ י"ל דה"ה דס"ל לר"ש דאינו נזיר עד שיפרש לכל הפחות ל' יום. ושמא יש לחלק וצ"ע. )ועי' קרן אורה ג: שכתב שבספרי )נשא סי' כ"ב( משמע דיליף לדין נזיר יום אחד דנעשה נזיר ל' יום יחד עם דין נזיר מן החרצנים דהוי נזיר לכל מחד קרא, משמע דתליא הא בהא. ויל"ע בזה עוד מהא דאיתא בסנהדרין פו. סתם ספרי ר"ש. ויל"ע בכ"ז(. כב . בל תאחר בתגלחת נזיר בנדרים ד. מבואר שנזיר שאיחר ולא גילח ביום מלאת הנזירות, עבר על בל תאחר. ויל"ע: א. למה לא מצינו שנזיר שנטמא עובר על בל תאחר בזה שמאחר את הגילוח. ב. בתוס' בנזיר יג. ד"ה הריני נזיר כשיהיה מבואר שאם קבל נזירות לכשיולד לו בן, וקיבל עוד נזירות והתחיל למנותה, ואח"כ נולד בנו והניח את שלו ומנה את של בנו ואח"כ צריך להשלים את שלו, לא יגלח מיד אחר נזירות בנו, כי אז לא יוכל לגלח בסוף הנזירות שלו, אלא אחר שישלים את שלו יגלח גילוח אחד לשתיהן ויביא שני קרבנות. ויל"ע האם בכה"ג עבר על בל תאחר דתגלחת דנזירות בנו. ואם נימא שאכן עבר, יל"ע איך התירו לו לעשות כן. ועיין. כג . מצות תגלחת הנזיר יש לדון במצות גילוח הנזיר ביום מלאת נזרו, האם צריך לגלח דוקא בעצמו, או דאפשר ע"י שליח ומ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו, או שיכול לכתחילה להתגלח ע"י אחר דהעיקר הוא שהגילוח נעשה בראשו. עוד יל"ע בגילחוהו ליסטים )באונס, כבמשנה נזיר לט.( כשהגיע זמן המצוה )אחר הבאת הקרבנות(, האם קיים המצוה. ובתוס' )שם: ד"ה וקים להו( מבואר דלא יצא בזה, ויל"ע אמאי. עוד יל"ע האם מברכים על מצות הגילוח. ועיין. )עי' אילת השחר במדבר ו' י"ח( כד . הריני נזיר לכשיוולד לי בן ונזיר מאה יום בשלטי גבורים )שבועות ט. מדפי הרי"ף( כתב שהנודר להתענות מ' יום רצופים וחל בהם עשרת ימי תשובה והוא כבר רגיל להתענות בימים אלו, אם כל עשי"ת בתוך הארבעים יום עולים לו לשני הנדרים, וכמבואר בתוס' נזיר יג: ד"ה הריני נזיר באומר הריני נזיר לכשיוולד לי בן ונזיר מאה יום, שאם ימי נזירות הבן מובלעים בתוך המאה יום עולים לו למנין שתי הנזירויות. ודבריו צ"ע, דהא מבואר בתוס' שם ד"ה או, שרק בנזירות התלויה בלידת הבן אמרינן שכונתו שאם יוכל להבליעה עלו הימים לשתיהן, אבל אם אמר סתם הריני נזיר לאחר כ' ונזיר מאה יום, שודאי תחול הסתם נזירות בתוך המאה יום, ע"כ כונתו למנות כל אחת בפני עצמה. וא"כ הכא נמי נימא שישלים המ' תעניות אח"כ. וצ"ע. )עי' מג"א סי' תקס"ח ס"ק כ"ב( כה. נזירות שמואל הרמב"ם בפ"ג מהלכות נזירות הט"ז כתב: "שמואל הרמתי נזיר עולם היה". וקשה, א"כ כיצד הרג שמואל את אגג מלך עמלק, )שמואל א' ט"ו ל"ג( והלא עכו"ם מטמא במגע, ומבואר ברש"י שם, "וישסף, חתכו לארבעה חלקים", ומבואר במשנה נזיר ד. שנזיר עולם אסור ליטמא למת. וצ"ע. )דורש לציון לבעל הנוב"י דרוש ה', בנין שלמה סי' י', תפארת ישראל ותפארת יעקב סוף נזיר( כו . נזירות בכל נדרי יל"ע למה אין מזכירים נזירות באמירת כל נדרי בליל יום הכיפורים. )עי' ש"ך יו"ד סי' רי"א ס"ק ג'( כז . נזירות ביום שבן דוד בא בעירובין מג. איתא, "הריני נזיר ביום שבן דוד בא, מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ואסור לשתות יין כל ימות החול". ופירש"י, "דלמא אתי". ויש להקשות, דבר"ה יא: פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע האם בתשרי עתידין ליגאל או בניסן עתידין ליגאל, וא"כ יהיה אסור רק בחודשים אלו. וצ"ע. )טורי אבן בר"ה שם והגהות הברוך טעם על הטו"א, שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' רי"א וכלי חמדה פ' שמיני אות ג'( 15
תשובות שהתקבלו במערכת למדור 'ויש לעיין' והודעתם 7 ניסן תשפ"ג א - ביעור חמץ ומילה מאי שנא עשה דמילה שאינו עובר בכל רגע שאינו מל מעשה דתשביתו שעובר בכל רגע עי' שעה"צ )סי' תמ"ד ס"ק כ"ד( שכ' שבמילה אף שחיובה ביום השמיני מ"מ זמנה הוא כל היום אלא שזריזין מקדימין משא"כ העשה דתשביתו הוא מתחיל מייד לאחר חצות וא"כ חיובו קודם ואף דעי"ז שיבער ממילא ידחה לבסוף המילה על יום אחר , לית לן בה. וגם במילה שלא בזמנה שחיובה בכל רגע ורגע מ"מ לא דמי לעשה דתשביתו דלענין חמץ דכתיב "אך ביום הראשון" ילפינן מינה שאסור שיהיה חמץ בבית ישראל מחצות היום של ערב פסח עד כלות ז' ימי הפסח וכשמבטל יום אחד מצוה זו שוב א"א לתקן אותו יום והוי חסרון שלא יוכל להמנות משא"כ במילה ס"ס ימול אותו ולא חיסר אלא מה שהשהה מלקיים עכ"ד. ועי' בחי' ר' שמואל פסחים ה' ע"ב אות צ"א. יוסף ברוך הכהן אורגלר ישיבת אור אליעזר בית שמש ב' – מלקות בלאו דבל יראה מדוע לאו דנכנס ברגל לעזרה בלא קרבן אינו לוקה כיון דאין בו מעשה הרי כניסתו באה ע"י מעשה, ומ"ש מקונה חמץ בפסח י"ל דאומנם הכניסה יש בה מעשה, אך בכניסה אין איסור אלא בכניסה ריקם והריקם אין בו מעשה. ודו"ק. גבריאל אביחצירא כ' בחי' הגר"ח ]חגיגה ו' ע"ב[ להוכיח מהטו"א דעצם ראיית הפנים בעזרה הוא האיסור וכיון שהוא מעשה שאסרתו תורה אין שייך שיקיים בזה מ"ע דהוא מעשה איסור ולא מעשה מצווה והק' הגר"ח דא"כ אמאי מיקרי לאו שאין בו מעשה כיון דעצם ראיית הפנים בעזרה הוא האיסור הלא יש בו מעשה וכ' דנראה דתרוייהו הוו מגוף מעשה האיסור, הראיית פנים וחסרון הבאת קרבנותיו, ומעשה אי הבאת קרבנותיו נגמר ונשלם במה שאינו מביא ומשלים כל שבעת הימים ונמצא דנגמר מעשה האיסור ע"י אי מעשה, דתרוויהו מגוף האיסור הראיית פנים וחסרון הבאת קרבנותיו ונגמר גוף עבירת הלאו ע"י אי מעשה ושפיר חשיב אין בו מעשה עכ"ד ולפ"ז אולי אפ"ל נמי הכא דיש לחלק דהקונה חמץ בפסח מייד עובר בבל יראה אע"פ שעצם לאו דבל יראה אין בו מעשה מ"מ כיון דמייד כשקונה ועובר לרשותו עובר לפיכך חשיב לאו שיש בו מעשה כיון דבא ע"י מעשה "מייד" לאחר המעשה משא"כ בראיית פנים בעזרה אינו עובר אלא לאחר ז' ימים וכיון שכן לא חשיב לאו שיש בו מעשה ודו"ק. יוסף ברוך הכהן אורגלר ישיבת אור אליעזר בית שמש ג – ביעור חמץ במקומות מטונפים איך אפשר לקיים ביעור חמץ בביהכ"ס שמצא חמץ ביום טוב, הלא מקיים בזה תשביתו ודמי לשומע שופר בביהכ"ס. לכאורה אם מצות תשביתו הוא רק העדר החמץ לכאו' לא קשה כלל, ואף אם יש מצוה במעשה ההשבתה, י"ל כיון שהמצוה היא רק בתוצאה ולא בעצם המעשה אין קפידא. ובפרט אם אין לו היכ"ת אחרת, הרי ודאי חייב להשבית בהכי, וכך מובא מהגרח"ק זצ"ל לגבי קן בבית הכיסא שיש בו מצות שילוח הקן. א. כץ ד – סיפור יצי"מ כשאצל הבן אין יו"ט באופן שהבן בן ארץ ישראל והאב בן חו"ל ומקיים ב' ליל הסדר, אם האב מקיים בבנו מצוות והגדת לבנך. יסוד השאלה לכאורה היא אם המצווה היא מצוות הבן או מצוות האב, )וזה פשוט דמצוות 'סיפור' קיימא לעצמה על כל אחד ואחד שהרי אף שאין לו אחרים מחוייב לספר לעצמו(. לכאו' י"ל דמצוות 'והגדת לבנך' מצווה דרמיא על האב, וכיון דרמיא על האב בודאי מחוייב בו האב לספר לבנו אף שבנו אינו בלילה ההוא. ולפי"ז חיוב האב לספר לבנו הקטן שיש בו דעת הוא חיוב מעיקר הדין כיון שהאב מחוייב לספר לבנו. ויש להעיר מה שלא מצינו שהזקנים מספרים לנכדיהם וניניהם לקיים והגדת לבנך ולבן בנך, ואולי כל המצווה הוא שיעבור הסיפור מאיתו לבנו ולבן בנו. ועי'. מ. ר. ירושלים ה - בעמידה בשעת ברכה על מצה מדוע בליל הסדר נוהגים לברך על אכילת מצה בישיבה, ומ"ש מכל ברכות המצוות? כ' הטור )סי' ח' ס"א( יתעטף בציצית מעומד וכ' הב"ח דגמרינן לה בגז"ש דלכם לכם מספירת העומר דכתיב ביה בקמה פי' בקומה ול"ק גז"ש ל"ל הא גרסינן בירו' כל הברכות מעומד דאי"ז אלא בברכת המצוות דכיון שאומר בהן "וצונו" צריך לברך להקב"ה מעומד על מה שצוונו וקרבנו לעבודתו דעבודה בעי עמידה אבל לא בברכת הנהנין ועטיפת טלית בציצית אע"ג דאומר בה וצונו הוי בכלל ברכת הנהנין כיון דאית ביה נמי הנאה ולכך בעי הך גז"ש עכ"ד ולפמש"כ הב"ח לק"מ דאכילת מצה אית ביה נמי הנאה ולפיכך חשיב ברכות הנהנין ולא ברכת המצוות ומשו"ה לא בעינן עמידה בשעת ברכה על מצה. יוסף ברוך הכהן אורגלר ישיבת אור אליעזר בית שמש ו - בטעם שאין מברכים על מצה כל ז' כ' הבעה"מ דאין מברכים על מצה כיון דהוי מצוה קיומית וצ"ע מ"ש משחיטה שזהו מצוה קיומית ומברכים וכן ממ"ע שהזמ"ג דנשים מברכות לדעת תוס'? כ' השו"ע )יו"ד סי' א' ס"ז( השומע ואינו מדבר אם הוא מומחה שוחט אפ' לכתחילה אם אחר מברך והק' בט"ז )סקי"ז( דמ"ש מתרומה דאלם לא יתרום ולא אמרי' דיתרום ואחר יברך וכ' לחלק דבשחיטה שפיר אחר מברך דברכת השחיטה אינה באה על השחיטה עצמה דהא אין חיוב לשחיטה אם אינו רוצה לאכול אלא עיקר הכוונה לתת שבח למקום ב"ה על שאסר לנו אכילת בשר בלא שחיטה ובזה וודאי כל ישראל שייכי באותה ברכה שהרי על כולם יש איסור אלא שאין מקום לברך שבח זה אלא בשעת שחיטה משא"כ בתרומה עיי"ש בט"ז. עכ"פ מבואר מהט"ז דברכת השחיטה לא הוי ברכת המצוות אלא ברכת השבח ובזה כ' בס' מערכי מועד ליישב דאע"ג דשחיטה הוה מצוה קיומית שלכאו' אין מברכין עליה ומשה"ק ממ"ע שהזמ"ג דלדעת התוס' נשים מברכות י"ל דס"ל לבעה"מ כראב"ד דס"ל דנשים אין רשאיות לברך על מ"ע שהזמ"ג. יוסף ברוך הכהן אורגלר ישיבת אור אליעזר בית שמש שאלה ז' – הנאה משריפת חמץ השריפה. ודנו בזה א, אי שייך לגבאי במעשה במצא הגבאי בביהכ"ס חמץ ומכר ויכול למכור השריפה? ב, האם הכסף נחשב לבא מאיסורי הנאה ואסור. לכאו' הגבאי לא צריך לזכות בכך כמו שהוא לא זוכה בעליה לתורה בשביל למכור אלא כל הנעשה בבית הכנסת זה ברשותו. ואין זה נקרא הנאה מאיסור הנאה מכיון שאינו רוצה בקיומו אלא רוצה בהשבתתו ע"י אחר שיזכה בכך. גבריאל אביחצירא ח – בענין חינוך קטן במצות ציצית איך יכול לקיים חינוך במצוות ציצית להמבואר בביאוה"ל שבלא כוונה אי"ז מצווה ולובש ד' כנפות בלא ציצית. א. יש שתירצו, דיש לדון אם יש איסור ספייה לקטן על 'ביטול עשה' ומצינו במג"א או"ח 16
סי' רס"ט סק"א שהביא מההגהות מימוניות בשם המהר"ם מרוטנבורג שתמה איך מותר לתת בשבת לקטן לטעום קודם קידוש, הרי אסור לספות בידים לקטן, ותי' דאיסור ספייה הוא רק בלאו, וכן נפסק במ"ב. ועי' בקה"י מה שביאר טעם החילוק. ולפי"ז י"ל איך מותר לתת לקטן ציצית הרי אין לו כוונה למצווה והוא מבטל עשה ויש ספייה על ביטול עשה, דבביטול עשה אין ספייה כלל. ב. עוד תירצו לפי מש"כ התרומת הדשן ח"ב סי' ס"ב דטעם איסור ספייה הוא כדי שהקטן לא יתרגל לעשות איסור ולפי"ז כאן דנותנים לקטן אין הקטן מתרגל בזה לעשיית איסור. וע"כ אין בזה ספייה. התקבל מבי מדרשא, כולל מודיעין עילית י - לבישת ציצית במקומות המטונפים הביאור הלכה כתב דהלובש ציצית בלא כוונה לשם מצוה זהו נחשב כלובש ד' כנפות בלא ציצית. וצ"ע איך לובשים ציצית במקומות המטונפים הרי אסור לכוין לשם מצוה במקום מטונף כמבואר בביאוה"ל? לפו"ר משמע ד'הכוונה' בעינן רק בשעת לבישת הציצית וברכתו ולא שיכוין כל היום לשם מצוות ציצית וא"כ שפיר מצי להכנס לביה"כ כשהוא לבוש בציצית אכן ללבוש ציצית בביה"כ לכאו' יש לאסור. ועי' במנחת שלמה )הלכות סוכה סי' ו'(. יוסף ברוך הכהן אורגלר ישיבת אור אליעזר בית שמש הנה זו היא קושיית הבה"ל סי' תקפ"ח שם וז"ל: "האם אסור ללבוש טלית של ד' כנפות כשגופו או המקום אינו נקי לא מצינו כן בשום מקום". ויש מקום לפלפל לפי דעת המרדכי שחיוב ציצית חל רק אחרי שלובש, וכשאינו יכול להטיל ציצית אין איסור, א"כ עצם הלבישה בבית הכיסא מותרת, ואם אסור לכוון שם לשם מצוה א"כ אנוס הוא. א. כץ שאלה יב – מצות ראיית ציצית לשיטת הסמ"ק דמצוה להסתכל בציצית, האם יש בזה פטור עוסק במצווה, או דנימא דפטור עוסק במצווה הוא רק בעשיית מצווה. א. שי' תוס' בסוכה ]דף כ"ה: ד"ה שלוחי[ ובב"ק ]דף נ"ו: ד"ה בההיא[ והרא"ש ]סוכה פ"ב סי' ו[ דעוסק במצווה פטור מן המצווה הוי רק באין יכול לקיים שניהם, ובציצית אע"פ שרואה יכול לקיים עוד מצוה ולכן לשיטתם ודאי לא שייך כאן עוסק במצווה. ב. בהגה' אשר"י ]סוכה שם[ כ' בשם האו"ז דעוסק במצווה פטור מן המצווה הוי גם ביכול לקיים שניהם וכ"כ הר"ן שם, וכן למדו המ"מ ]הלכ' סוכה פ"ו ה"ד[ בשי' הרמב"ם, והנחלת משה בב"מ בשי' תוס' שם ]דף כ"ט. ד"ה והוי[. ונראה דגם לשי' בעינן מתעסק ובראיה לא מקרי עוסק ]וז"ל ההגה' אשר"י: דכל העוסק במצווה בידיו או ברגליו עכ"ל, ומשמע דבראיה בעלמא לא[ ולכן כאן לא חשיב עוסק במצווה. ג. שי' הראב"ד ]הו' ברשב"א בב"ק שם[ דאע"פ שאינו עוסק במצווה ]כגון שומר אבידה בשעה שאין עוסק בה[ חשיב עוסק במצווה ופטור מן המצווה ולפי"ז לכאו' יהיה חשוב עוסק במצווה ]ואפי' לשי' הריב"ש[ דמ"מ מצווה קעביד. אמנם לכאו' צ"ע על הראב"ד דא"כ כל אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו ומזוזה בפתחו, יפטר מכל המצוות וכשה"ק התוס' הנ"ל. ועי' ביהודה יעלה ]למהר"י אסאד יו"ד סי' ש"י [ שהביא מדברי הפנ"י והצל"ח ]ברכות דף י"ז:[ דעוסק במצווה נאמר רק במצוות דשווים והק' עליהם מדברי התוס' הנ"ל דמבואר דאף במצוות שהזמן גרמא ונשים פטורות נפטרים מכל המצוות ]ומה שאי"ז עוסק במצווה הוא מטעם אחר[ כגון ציצית ותפילין ועיי"ש. ומ"מ אפשר לבאר דהראב"ד ס"ל כפנ"י והצל"ח ולכך בציצית ותפילין אינו נפטר מכל המצוות ולפי"ז בין לסמ"ק ובין לריב"ש יש לחלק בין מצוות שהזמן גרמא שפטור לבין אין הזמן גרמא שאינו פוטר מה שעוסק במצווה ]ומשה"ק תוס' ממזוזה י"ל דס"ל לראב"ד כהרוקח ]סי' שס"ג[ והמאירי ]פסחים ז:[ דלאחר קביעת המזוזה נגמרה המצווה ועי' בזה בחבצלת השרון ]דברים פכ"ב פ"ח[[. נח אברהם ליוואוויץ יג - נר חנוכה עם ציצית כתב השאילתות שמניח נר חנוכה באופן שיהיה בעל הבית עם ציצית באמצע וצ"ע שהרי לילה לאו זמן ציצית? יש לומר דיתיישב עם שי' הפרדס המובא בקטע הבא שכשיש נרות חייב בציצית גם בלילה, והכא הלא מדליק נ"ח. והגם דנ"ח לאו ליהנות בהם ניתנו מ"מ י"ל דסו"ס איכא אורה וצ"ע. ובפשוטו י"ל דנ"ח מצותה משתשקע חמה ועדיין יש אורה, ולילה דפטור מציצית היינו צה"כ שאינו זמן ראייה. אליהו לוי יד - חיוב ציצית בלילה בספר הפרדס המיוחס לרש"י כתב דהמיעוט דציצית בלילה הוא שא"א לקיים בו וראיתם ואם יכול לקיים ע"י נרות חייב, וצ"ע א"כ מדוע נשים פטורות משום מצעשהז"ג? עי' "הר צבי" או"ח סי' י"ב שתי' ע"פ תוס' קדושין ל"ה ד"ה ותפילין, שהק' אם כסות יום חייבת בציצית גם בלילה מדוע הוי ז"ג, ותי' כיון שתלוי חיובו במה שהזמן גרם לבישתה ביום, וה"נ ביום חייב גם בלי נר ובלילה פטור בלי נר. עכ"ד. א. כץ יח – מאן בעי למיהוי חסידא מה ענין מילי דברכות לחסידות, שאמרו ליזהר במילי דברכות. ראוי להעתיק בענין זה דברים שאמר מרן ראש הישיבה הגרא"ל שטינמן זצ"ל )ונדפס באעלה בתמר בריסק עמ' נ"ו( וזה לשון קודשו: מעולם היה תמוה לי מה שייך להיות חסיד במילי דברכות, דממה נפשך אם הדין הוא לברך אם כן מחוייב לברך ואם אינו נזהר לברך הרי הוא רשע, ואם הדין שלא לברך ממילא אסור לברך ומדוע המקיים נקרא חסיד. אלא נראה לפרש דבהלכות ברכות יש הרבה היכ"ת של ספיקות בהלכה ומי שטורח לברר כל השאלות כדי לברך כראוי הרי הוא חסיד. בברכה"ת אחד מיושבי בית המדרש י"ט – בור של שני שותפין הגמ' דנה היכי משכח"ל בור של שני שותפין, ולכאו' שייך באופן של אחין שירשו בור שכרה אביהם. תמוה מנא פסיקא לרבנים הגאונים הכותבים שליט"א דיש ירושה בבור להתחייב בנזקיה, ובפרט בור ברה"ר דחידוש הכתוב עשאו כשלו, ומנ"ל שיש בזה ירושה, וצ"ע. אליהו לוי כ"ג – תקנת השבים באנשי נינוה מה הרבותא באנשי נינוה שהחזירו אף המריש שבראש הבירה והרי לכאו' לא תיקנו להם תקנת השבים ומדינא חייבים להשיב. בענין מה שהקשתם מאנשי נינוה שהחזירו אפילו מריש בבניין והרי לא תיקנו להם תקנת השבים, לכאורה בלא"ה יכול להקשות דתקנת השבים תיקנוה חכמי הגמרא, ומעשה דנינוה קדים טובא. ואפשר דעיקר תקנת השבים הוא כדי שלא ימנע לחזור בתשובה, וא"כ נגזל גופיה מחיל לגזלן. ואף דמסתבר דבעלמא בגוי לא אמרי' הכי, אבל בנינוה שכולם היו בסכנת העיר נהפכת, שפיר הוי ניח"ל לכל אחד ואחד שהשני יחזור בתשובה וגמר ומחיל, והיינו רבותייהו דאפ"ה אהדור בעיניהו. מ. ר. ירושלים 17
גבול אלמנה ברוך מציב תורה מחזרת אחר אכסניה שלה • שמונים ושתיים שנה אחרי חורבנה המר של הישיבה הקדושה בטעלז ביום כ' תמוז תש"א, ואחר שמונים ושלוש שנות שממה מיום סגירת בנין הישיבה בכ"ד תמוז ת"ש, תושב העטרה לישיבה ותחדש ימיה • הרימו נס על העמים הרב י. קלמן 18
הזעקה שלא שבה ריקם זעקתו של מרן ראש הישיבה רבי אליהו מאיר בלוך זצוק"ל שברה את הלבבות: 'ריבון העולמים! כשם שעזרתנו בפעמים הקודמות להחזיר את הספרים כן תזכני להחזיר את התורה למעונה בשלישית!'. הוא אמנם לא זכה להשיב אותם, אך התורה חיזרה אחר אכסניה שלה, ולאחר שלש דורות, שמונים ושתיים שנים בדיוק יחלפו, מיום ליום, עד שישובו הספרים בע"ה. היה זה לאחר כיבוש בנין הישיבה בטעלז בליטא על ידי הרוסים ימ"ש בשנת ת"ש, שנה קודם חורבנה של טעלז, עם פלישת ברית המועצות לליטא, בכ"ד תמוז שנת ת"ש, הורו השלטונות הסובייטים לעזוב את היכל הישיבה שכן הם דורשים את בניין הישיבה לשם הקמת בית חולים, ומשנודעה הגזירה הייתה כל העיר תאניה ואניה. ריהוט הישיבה, ספרי הקודש, הבימה, הספסלים והסטנדרים שכונו 'עמודי הלימוד', הועברו ל'מכינה' לשם התכוונו בני הישיבה לעבור, בהוראתו של מרן ראש הישיבה הגרא"י, בלית ברירה. בלילה למדו בחורי הישיבה בהיכל הישיבה ב'משמר' כדי להיפרד מהישיבה מתוך דבר הלכה, בבוקר התפללו. אותו היום יום קריאת התורה היה, העולה האחרון לתורה היה ר' יעקב דוד מייזל - תלמיד ותיק בישיבה. לאחר התפילה נעמדו הכל לאמירת תהילים, ובהגיע עת הפרידה, שבע בבוקר אפס אפס, החלו בוכים. לאחר התפילה, מרן ראש הישיבה הגאון רבי אליהו מאיר בלוך זצוק"ל ניגש לארון הקודש להוציא את ספרי התורה, ובפתיחתו הוא זעק בקול: "רבונו של עולם, זו לי הפעם השלישית שנפל בגורלי להוציא את ספרי התורה מן הישיבה, פעם, בעת השריפה הגדולה בטעלז, פעם, בעת מלחמת העולם הראשונה, וכעת בפעם השלישית. ריבון העולמים! כשם שעזרתנו בפעמים הקודמות להחזיר את הספרים כן תזכני להחזיר את התורה למעונה בשלישית". כאמור, מרן הגאון רבי אליהו מאיר בלוך זצוק"ל לא זכה להחזיר את התורה למעונה בשלישית, אבל הוא זכה להקים את ישיבת טעלז מחדש, כאוד מוצל מאש כשכל בני משפחתו נותרים בגיא צלמוות, הוא זכה להינצל יחד עם גיסו מרן הגאון רבי חיים מרדכי קאץ זצוק"ל, ויחד הם הקימו את ישיבת טעלז בקליבלנד. השיבה השלישית גם בארץ ישראל, עשרות שנים אחר כך, לפני עשרים ושמונה שנים, זכתה ישיבת טעלז לעדנה בארץ חמדת אבות, ישיבת "עטרת שלמה" הוקמה מכוחה ועל שמה של ישיבת טעלז, נוסדה בארץ ישראל כשהיכלי התורה של הישיבה ממלאים את כל הארץ כולה, מקריית הישיבה צפונה ונגבה, בכל אתר ואתר, יתד היא שלא תמוט, ומכוחה של טעלז שנחרבה בוקע ונשמע בשלישית קול התורה וחכמיה שלא פוסק. אולם, בכל הזמן הזה, עיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה, העיר שהייתה לירושלים דליטא, עמדה בחורבנה עזובה ושוממה, העיר שהייתה ספוגה באהבת תורה ללא מיצרים, עיר שכל שעל ושעל בה זכה לשמוע את קול תורתם של בני הישיבה בטעלז מדברים בלימוד, 'ריידען אין לערנען' – כמו שהיו אומרים בטעלז. העיר עליה אמר הגדול ממינסק כי 'שדותיה של טעלז מריחים קצות החושן' – שועלים הילכו בה. מרוחה ומכוחה של טעלז וגדוליה קמו בארץ ישראל ובחוצה לארץ בתי מדרשות קדושים, היכלי תורה שמהם משקים לכל העדרים בכל רחבי ארץ ישראל, מצעירי הצאן ועד ישישי שער, כחזונם המקודש של מייסדי וראשי ישיבת טעלז גאוני קמאי להרים קרנה של תורה בעולם, תורתה של טעלז שבה להתבדר בי מדרשא. אולם בניין הישיבה, הבניין הקדוש בו למדו גדולי וקדושי עליון עשרות שנים, ומשם יצאה תורה לישראל, נותר בכל הזמן הזה בשממונו. השנה, שמונים ושלוש שנה אחרי שעזבו את בניין הישיבה ושמונים ושתיים שנים אחרי יום העקידה, במהלך תמוז תשפ"ג, בחודש בו נעקדה על קידוש השם ישיבת טעלז, ובחודש בו שנה קודם לעקידה נסגרה הישיבה, תשיב בע"ה הישיבה הקד' - ישיבת 'עטרת שלמה' את הפרוכת להיכל הישיבה הקדושה בטעלז. יושבו ספרי התורה להיכל הישיבה. ישובו גם ישובו הספסלים והסטנדרים, וקול התורה ישוב להישמע בהיכל שנבנה בתמצית דמיו של מרן הגאון רבי לייזער טעלזע'ר זצוק"ל מייסד ומחולל ישיבת טעלז. קול התורה יהדהד וישמע, כי קוימה הבקשה. תהיה זאת מצבה חיה, גל עד נצח לזכרונם של קדושי טעלז, וישיבה על קברם. קדוש אף בחורבנו בניין הישיבה בעיר טעלז בליטא, נותר עומד על תילו עזוב וריק למעלה שמונים שנה באורח נדיר, הבנין הינו מבנייני הישיבות הבודדים בליטא שנותרו כשהיו ממש, רק עזובים ושוממים מבלי יושב. לדאבוננו ברוב היכלי הישיבות שישבו בכותל המזרח העיר שהייתה ספוגה באהבת תורה ללא מיצרים, עיר שכל שעל ושעל בה זכה לשמוע את קול תורתם של בני הישיבה בטעלז מדברים בלימוד, 'ריידען אין לערנען' – כמו שהיו אומרים בטעלז. העיר עליה אמר הגדול ממינסק כי 'שדותיה של טעלז מריחים קצות החושן' – שועלים הילכו בה. בית הכנסת הגדול בטעלז שם שהתה הישיבה בריש ימיה 19
באירופה, באו פריצים וחיללוה, וטימאו את היכלי הקודש לבלי הכר, או שניתצו ערו ערו עד היסוד. בניינה של ישיבת טעלז נותר בשיממונו, יד ההשגחה הובילה לכך שכל כלי יוצר לא יצלח עליו, כאילו המתין לבניו כי ישובו. בניין זה, יסודתו ב ה ר ר י ק ד ם . בראשיתה, ישיבת טעלז היתה בבית הכנסת הגדול של העיירה בטעלז. עד שמרן הגר"א גורדון זצוק"ל בנה ברוב הדר את בניין הישיבה, הגדול, והנדיר ביותר בזמנו, בשנת תרנ"ד, וכפי שמתארים זאת כותבי אותה עת היה זה 'בנין מרווח ונאה משובץ בזגוגיות ושמשות לרוב'. ההיכל נבנה בהשקעה עצומה וחריגה לאותם הימים. הישיבה כולה שכנה במבנה אחד, ההיכל במרכז רחב והדור, ומצידיו חדר שיעורים ואוצר הספרים. לחדרי השיעורים היו צריכים לרדת למעין קומת מרתף, שם התקיימו השיעורים במשמרות ולא בו זמנית. הבנייה הייתה מושקעת ומפוארת לאותם ימים, בהמשך אף הותקנה תאורת לוקס בבניין הישיבה בנדבתו של הנדיב ממוסקבה ר' שמואל פרסיץ ז"ל. בהיכל הישיבה היו שלושה טורים, ושני מעברים, ובהיכל בית המדרש למדו כארבע מאות תלמידים בתקופות השיא. מי באש ארבע עשרה שנים עמד הבניין על תילו, אך בשנת תרס"ח, פרצה דליקת ענק בעיירה, בתי העיירה הבנויים מעץ עלו בלהבות ועימם גם בניין הישיבה, השריפה כילתה את בניין הישיבה עד היסוד. אולם אבי הישיבה הטעלזע'ר רב - מרן הגאון רבי אליעזר גורדון זצוק"ל לא אמר נואש, ובכוחותיו הדלים, בנה את הישיבה מחדש כשלצד זאת הוא גם דואג, כמרא דמתא, לעזרה ושיקום של כל בתי העיר. הקמת הבניין מחדש הייתה כרוכה בנטילת חובות עצומים שלקח מרן הגר"א גורדון זצ"ל על עצמו, הוא נאלץ אחר סיום בניית הבניין לקחת את מקל הנדודים כדי לשלם את בניית הישיבה מחדש, למרות שהיה חולה, ולמרות אזהרות רופאיו, נסע מרן הגר"א בשארית כוחותיו לבריטניה, במהלך נסיעתו ללונדון לאיסוף כספים למען בניית הישיבה, נפטר מרן הגר"א זצ"ל ביום ד' אדר תר"ע. כשרק תקופה לפני פטירתו זכה לראות בהקמת בניין הישיבה מחדש, בתפארתו. הזעקה שהבעירה את אש השבת השריפות בעיירות דאז, לא היו דבר נדיר, בשל המבנים שהיו מעץ. כיוצא בזה, תחת אחד השיחים סיפר פעם רבינו ראש הישיבה הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א, שמספר שנים קודם לכן פרצה שריפה נוספת בעיירה, אולם היכל הישיבה ניצול בנס, וכך היה המעשה: ביקרתי פעם בדרום אפריקה - פתח ר' בנימין שליט"א - ופגשתי שם יהודי קשיש בן למעלה מתשעים בן העיירה דטעלז, והוא אמר לי כך: 'אינני שומר תורה ומצוות אבל שבת איני מסוגל לחלל בגלל הסבא שלך'. לתמיהתי מדוע, השיב הזקן: 'הייתי בן שש כשאירע הסיפור אבל אני רואה אותו למול עיני כאילו התרחש אתמול. בליל שבת פרצה שריפה, הישיבה שכנה קרוב לסוף הרחוב בו פרצה השריפה. הבהלה הייתה גדולה בעיקר בגלל העיתוי – בשבת אסור להציל מן השריפה יותר מכמות מסויימת של ביגוד ומזון בסיסי. ברקע מיהרו היהודים להוציא מהבתים את מה שכן מותר להוציא, בעוד השריפה הלכה והתלקחה, כשהיא מתקרבת בצעדי ענק לכיוון הישיבה הקדושה. הסבא שלך רבי לייזער טעלזר יצא מבניין הישיבה לרחוב, וכולם המתינו למוצא פיו. האימה הייתה מוחשית, כל מפעל חייו יכול לרדת לטמיון ברגע אחד. אבל ר' לייזער והרים את ידיו כלפי שמיא והתפלל בהאי לישנא: "טאטע! טאטע! דו קענסט דאס מיר נישט טאן. דו ווייסט דאך אז האלץ וואס איך האב געטאן וועגן בוייען די ישיבה האב איך נישט געמיינט מיין כבוד – נאר דיין כבוד! "טאטע! טאטע! דו קענסט דאס מיר נישט טאן!" )אבא! אבא! אתה לא יכול לעשות לי את זה, הלוא ידוע לך שכל מה שפעלתי בקשר לבניית הישיבה לא נעשה למען כבודי אלא למען כבודך. אבא! אבא! אתה לא יכול לעשות לי את זה(. אבא! אבא! אתה לא יכול לעשות לי את זה, הלוא ידוע לך שכל מה שפעלתי בקשר לבניית הישיבה לא נעשה למען כבודי אלא למען כבודך. אבא! אבא! אתה לא יכול לעשות לי את זה מרן הגר"א גורדון זצ"ל השוק בטעלז 20
ואכן, ראה זה פלא, ברגע שהגיעו הלהבות על סף מפתנה של הישיבה רוח פתאומית הגיעה מהכיוון הנגדי! כל הרחוב נשרף ורק הישיבה ניצלה! וסיים אותו ישיש, תגיד לי, האם אהיה מסוגל לחלל שבת? תורה מחזרת אחר אכסניה שלה היה זה הבניין שבנה מרן הגאון רבי אליעזר טעלזער זצוק"ל, בית של תורה שלא פסק ממנו התורה ביום ובלילה, והאיר כאור יום חשכת לילה, עשרות בשנים שבו הגו ועסקו גדולי עולם בריתחא דאורייתא מופלאה שהאירה לכל ליטא בפרט והעולם היהודי בכל מושבותיו בכלל, עשרות בשנים ומשם יצאה תורה לישראל. ומעת שחרב, עמד בשממונו, כשרק דלתותיו מעטרות את היכל הכולל שעל ידי הישיבה הקד' במודיעין עילית. בשנים האחרונות העניק האיחוד האירופאי סכום כסף גדול לשיפוץ ולשיחזור הבניין כצורתו שהייתה, במטרה להקים במקום מוזיאון תיירותי. נסיונות רבים והשתדלויות מרובות, שאת רובם אי אפשר לפרט, נעשו על ידי הנהלת הישיבה הקד', לבל יבואו ערלים לטמא את היכל הקודש ולא ליתן לשועלים לילך במקום אשר קידשוהו בישיבתם הני קדושי עליון שעסקו בתורתם בקדושה נשגבה ובטהרה עילאה. לאחר מו"מ ארוך מול השלטון המקומי, כשבין היתר, הדברים אף הגיעו לבית הדין הבינלאומי בהאג, בס"ד עצומה הושב בניין הישיבה הקדושה בטעלז לידי ישיבתנו הקדושה, כשכבר בתקופה הקרובה בחודש תמוז, יוקם בעזהי"ת במקום מקום תורה, וקול התורה ישוב להדהד בהיכלה. לשם כך, במהלך חודש סיון, הגיע לישיבה הקדושה בקריית הישיבה לביקור מיוחד ראש עיריית טעלז וצוות השלטון המקומי דשם, לצד ראשי המוזיאון היהודי בעיר, במהלכו התרשמו והתפעלו עמוקות מהמראות הגדולים של הישיבה הקד', איך נראית צורתה של ישיבה, מה היה בבניין הנמצא בעיירתם, ועד כמה חשיבותו עמוקה לעם היהודי כולו כמקום ערש הריתחא דאורייתא הישיבתית. במהלך הביקור שהתקיים בקריית הישיבה, הצהיר ראש העיר בהתרגשות על היענותם לפתיחת הישיבה בבניין ישיבת טעלז, ועל סיועם שיינתן ככל שיידרש. בימים אלו נשלמות ההיערכויות הטכניות והלוגיסטיות בשטח לקראת הקמת מקום תורה בבניין הישיבה דטעלז בליטא, לצד הכשרת והכנת המקום ע"י משלחת הפקה מיוחדת שיצאה על ידי הנהלת הישיבה, להכינו להיותו ראוי להיות מקום תורה, מהבחינות המעשיות. ראוי לציין, כי ישיבת טעלז הוקמה בקצה העיירה, ולא במרכזה, שכן רצונם של גדולי טעלז מייסדי הישיבה היה שתהיה הישיבה מנותקת משאון העיר ומהמונה, ותהיה מובדלת בלתי לה' לבדו. כמוה הוקמה הישיבה בקליבלנד, וכמוה הוקמה הישיבה בקריית הישיבה. עם היוודע הבשורה בדבר השבת המקום לישיבה הקד', ועל הקמת מקום תורה במקום, ניכרת התרגשות עצומה בקרב בני הישיבה הקד' בכל אתר ואתר בפרט, ובקהילות היהודיות בכל העולם כולו בכלל, כשהכל מברכים 'ברוך מציב גבול אלמנה'. מעין מה שאמרו במדרש שיר השירים, "בית מדרשו של רבי אליעזר היה עשוי כמין ריס ואבן אחת הייתה שם מיוחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס רבי יהושע התחיל מנשק אותה האבן, אמר האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית". 21
במהלך ביקורו של ראש עיריית טעלז בישיבה הקד', ביקשנו לשאול את ראש העיר מספר שאלות, לקראת הקמת הישיבה החדשה בטעלז בבניין הישיבה הקד'. ראש עיריית טעלז מר טומאס קטקוס, ברוכים הבאים. דבר ראשון, רציתי להגיד שאני מאוד שמח להיות פה. ואני גם מאוד מרוגש. אני מודה לכבוד הרב ראש הישיבה, שהזמין אותי לכאן לבוא ולראות את הישיבה. מה מצב בניין הישיבה בעיר טעלז היום? האמת שעד לפני כמה שנים, עוד כשהרב ראש הישיבה, ביקר בישיבה, הבנין היה שומם ועזוב. עכשיו זה שונה לגמרי. אנחנו חידשנו ושיפצנו את הבניין מבחוץ ומבפנים, בעצם שיחזרנו את הבניין שהיה עד לפני שמונים שנה. אבל אני רוצה לומר לכם, שאחרי כל מה שעשינו שם, בסוף זה רק בניין. כי מה שאנחנו יכולים לעשות זה לבנות ולשפץ את הבניין של הישיבה החשובה שהייתה שם, אבל הלב והנשמה של הישיבה שהייתה שם זה אי אפשר לבנות. ופה, אצלכם כאן בישיבה, אני מרגיש שהלב והנשמה של ישיבת טעלז חי ונושם וממשיך. אני שמח בשביל כל האנשים היהודים והמשפחות שלהם, שניצלו מטעלז וברחו אחרי המלחמה, שיודעים שהלב והנשמה של טעלז ממשיך לפעום. מה תוכל להעביר לתושבים שגרים כיום בטעלז ממה שאתה רואה כאן? האמת שאנחנו ידענו הרבה על הישיבה שהיתה בטעלז, ועל החשיבות שהיתה לה בציבור היהודי, אבל אני לא ידעתי מה זו ישיבה בפועל. עכשיו אני מבין קצת יותר מה זו ישיבה, וכשאני חוזר לליטא עוד כמה ימים כל המבט שלי על הבניין שם הוא שונה. האם תושבי טעלז כיום, מכירים את ההיסטוריה של ישיבת טעלז והקהילה היהודית שנהרגה בשואה? בודאי, זה כבוד בשביל העיר שלנו. אבל אנחנו גם רואים חשיבות גדולה בהכרת ההיסטוריה של מה שהיה, הנסיבות המאוד לא טובות, שהביאו להחרבה של הקהילה היהודית והישיבה שם לפני כשמונים שנה, כדי שהעתיד יהיה טוב יותר, אסור לנו לשכוח את זה לעולם. ולכן יש חשיבות גדולה, בעינינו, לקשר המיוחד עם הישיבה ועם הציבור היהודי, וזה מרגש מאוד להכיר מחדש אחרי שמונים שנה. ואנחנו מחכים בהתרגשות שתשיבו את הבניין הגדול של הישיבה למה שהוא שהיה פעם. "בעיר שלנו נמצא הבניין של ישיבת טעלז, אבל גם אנחנו יודעים שהלב והנשמה של טעלז נמצאים אצלכם!..." שיחה עם ראש עיריית טעלז מר תומאס קטקוס 22
כנאה וכיאה: הוחלף שם הרחוב המוביל לקריית הישיבה בראשון לציון ל"רחוב ישיבת טעלז" במהלך החודש האחרון הוחלף שם הרחוב המוביל לקריית הישיבה בראשון לציון, משמו הקודם ש. אלוני, ל"ישיבת טעלז", על שמה של ישיבת טעלז דליטא. כזכור בימי הקמת הישיבה, הכניסה לישיבה מרחוב שדרות היובל לא הייתה בכביש סלול, עם השנים כשנסלל הכביש הסיבובי, והוקמה הכיכר באמצעו, נקראה הכיכר 'כיכר טעלז', ואילו הרחוב המוביל משדרות היובל נקרא במקורו ש. אלוני, על אף הבקשות הרבות מצד הנהלת הישיבה לשינוי השם, לא רצתה הישיבה הקד' לעורר מדנים עם תושבי האזור שהלא תורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. והנה בתקופה האחרונה נמצא הפתרון, והכביש המגיע מרחוב שדרות היובל יישאר בשם ש. אלוני, ואילו חלק הכביש המוביל לישיבה מהכיכר ואילך ייקרא ישיבת טעלז. ואכן במהלך החודש האחרון הושלם תהליך החלפת השם באופן פורמלי. תמונה נדירה מתוך היכל הישיבה בטעלז פרסום ראשון 23
ה ר ב מ נ ח ם פ י נ ס ק י ערב ראש השנה תש”א, טעלז בן הישיבה הבה”ח ברוך סורוצקין ישוב היה על יד השולחן, טובל את העט בדיו וכותב את שאלת חייו על גלוית תיירות של מדינת ליטא. לפני כשנה הוא הגיע לכאן, אחרי שנמלט עם חבריו מרוחות המלחמה שהגיעו לקמניץ. בכאב הוא נפרד מרבותיו, לא יודע עוד כמה יזכה לשמוע את רבו המובהק מרן הגרב”ב ליבוביץ, וכשבליבו עוד טעמם המתוק של הוויכוחים בלימוד עם ה'ברכת שמואל', הוא נמלט למולדת אבותיו, אל הישיבה בטעלז, אליה יגיע דרך לודז', שם מתגוררת אחותו הגדולה טעמא זיידנווארם. עם הגעתו, בשלהי חשוון ת”ש, מרן ראש הישיבה, בן דודו הגאון רבי אברהם יצחק בלוך מיהר לסדר עבורו את כל האישורים, כשהוא כותב לשלטונות ליטא כי הוא מכיר אישית את הפליט הנ”ל, וכי הוא התקבל לישיבה בטעלז שם, כך מבטיח ראש הישיבה, הוא ייקח אחריות על כל מחסורו. המסמכים הנדירים הללו, שכבו כמעט 85 שנים במרתפי הממשלה בליטא, עד שבימים האחרונים הועברו בידי בכירי הממשלה הליטאית להנהלת ישיבתנו הקד'. דפים מצהיבים שמספרים בלא קול, את סיפורם של בני הישיבה ששקדו על תלמודם במצור ובמצוק, ובכל יום מול גזירה חדשה ניסו לפעול עוד ועוד – החזיקו בציפורניהם את הכמיהה להמשיך לעמול על התורה בכל עת, בכל מצב. ראש המשטרה בטעלז, ממהר להגיב ללחצים ושולח מכתב למשרד הפנים הליטאי, בו הוא מספר על הפליט ’ברוך סורוצקין' שהגיע מלודז', כשהוא אינו מחזיק במקצוע כלשהו כי אם בחור ישיבה שבא ללמוד תורה אצל קרוביו. הוא מאשר כי התמונה הינה אמיתית ומבקש שיאשרו את הבקשה. שבועות קודם לכן, הצבא האדום שנכנס לוילנא בתרועת מנצחים, העביר אותה לידי ליטא כשעל פי התכנון, הבירה תעבור מקובנה לשם. ”בן מאוד אוהב שנכספה וגם כלתה נפשו להמצא בקרבת אהובי נפשו” | הרעיון בכנסייה הגדולה במארינבאד שהפך למציאות | השאלה הבהולה שנשלחה מטעלז לירושלים לקראת ההכרעה הגדולה | הבריחה מקמניץ לטעלז שהסתיימה ברכבת הטרנס סיבירית בזכות תושיית שני בני הישיבה | והרגע שבו ניתנה הצוואה לאלו שיצילו לדורות את האש הבוערת בבית המדרש הטעלזאי | מסע הצלתם הפלאי של מרן רה”י הגאון רבי ברוך סורוצקין זצ”ל וקיבוץ תלמידי טלז מן הכורת - מלווים במסמכים נדירים שהועברו על ידי ממשלת ליטא לישיבה הקד' ונחשפים לראשונה ב'והודעתם' אחרי קרוב ל85 שנה | ”ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש” | פרק ראשון בסדרה לא פסקה ישיב+ה 24
במהלך אותה שנה גורלית, כאשר מכל כיוון מנסים למצוא פתח הצלה, מצליח אביו, מרן הגאון רבי זלמן סורוצקין, שנמלט מלוצק לוילנא, לקבל את הסרטיפיקטים, האישורים לעלות לארץ הקודש. זאת, בסיועו של מרן הגרח”ע גרודז'נסקי שהיו אלו החודשים האחרונים לחייו. כעת, אחרי מעצרים, תלאות רבות, בדרך שהחלה בפולין, עברה בליטא וברוסיה, בטורקיה ובלבנון, עם סיומו של זמן אלול ת”ש, כבר נמצא הגר”ז ורעייתו עם שני בניו התאומים הצעירים בעיר הקודש. ”בספרם של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים תכתבו ותחתמו הורי היקרים שליט”א עם אחי היקרים בן ציון וישראל שיחיו!”, נפתחת הגלויה הנרגשת, ”על סף השנה החדשה באתי לברכם בברכת בן מאוד אוהב שנכספה וגם כלתה נפשו להמצא בקרבת אהובי נפשו”, כותב הגאון רבי ברוך מהישיבה, ”יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שבקרוב כבר יקבץ ה' פארי משפחתנו”, בהזדמנות זו הוא מעדכן אותם גם על מצבו של אחיו אליעזר, שנמלט אף הוא. בירושלים, נשמו לרווחה. כבר היו בידיהם שתי ידיעות, האחת על בנם ר' ברוך הנמצא בישיבה, והשנייה על אחיו שנדד יחד עם בני ישיבת מיר לעיירה קרוק שבמחוז קיידאן בליטא, המחוז אליו נמלטה ישיבת מיר, בין נדודיה. משם התפצלה לכמה וכמה חלקים, אחד מהם בקרוק. ”אתמול קיבלנו את הטלגרמה שלכם והיום הי' עלי לענותכם ע”י טלגרמה”, כותב להם בנם בן הישיבה, שמסביר מדוע ענה במכתב ולא בטלגרמה מהירה שהייתה מגיעה כמעט מהיום למחר. בטלגרמה, כל אות שקולה ומדודה, הכל נעשה טכני ומתומצת, אולם בה בשעה שהוא חפץ לא רק לעדכן על מצבו ולברכם, אלא לבקש מהם להיות עמו בשאלה הגורלית כל כך, אין לו אלא מכתב מפורט: ”אבל הורי היקרים מה אעשה ואני נמצא במצב שכזה שלא אדע בעצמי מה לעשות. מצד אחד אני רוצה להימלט על נפשי ולבוא אליכם אבל מצד השני אמר לי הגאב”ד דטעלז שאם רוצה אני ייקחנו בתור חתן לבתו הבכירה רוחל'ה תחי' ואסע עמו ביחד לארה”ק. ”אוי לי שאני בעצמי הנני צריך לגמור אודות גורלי ואין לי עצת הורי היקרים”, הוא כותב להם ומנמק כי ”אף שבנידון זה העניין טוב מאוד כי רוחל'ה תחי' היא בעלת מעלות נשגבות שאין למצוא ממש כמותה ושמה הטוב יוכיח עליו והיא מוצאת חן בעיני ובפרט שבתור חותן הגאב”ד דטעלז יהיה לי היכולת להשתלם בתורה... אבל מהצד השני אמרו שהנסיעה הזאת תימשך הרבה עד שתצא לפועל בעת שלארץ ישראל קל לי ביותר לנסוע ואפשר נחמיץ את המועד ולהישאר פה לא ארצה”. ההתלבטות היא האם להימלט בהזדמנות הראשונה ולוותר על השידוך עם בתו של ראש הישיבה מרן הגרא”י בלוך שראה את התמדתו, את עמל התורה שלו ומידותיו הנאצלות וחפץ בו לחתן, או שמא להישאר דרוך ומתוח, אך מתוך ציפייה לעלות ארצה עם חמיו המיועד. ”אנא הורי היקרים הודיעוני מה עלי לעשות ובאם שלפי דעתכם עלי שלא לחכות רק ליסוע לארץ ישראל אז תלגרפו עלי שאסע. באם לא תשיבו לטלגרמה הזאת אז יהיה זה בתור הסכמה שאחכה יחד עם הגאב”ד דטעלז שליט”א”. בשולי המכתב, הוסיף שורה בה הזכיר להם לסייע לו אצל הגר”א סילבר לקבל עבורו ועבור אחיו ויזות לארצות הברית. באם לא תצלח מערכת הניסיונות להגיע ארצה, לכל הפחות יצאו מהתופת. תורה ביום חתונתו הוא הפך את הגלויה, כתב ”לכבוד אגודת ישראל”, ואז נמלך בו, מחק והוסיף במקום: בשביל הרב סאראטשקין ירושלים פלסטינה השולח: ב. סורוצקין טעלז, ליטא ולמטה הוסיף מעין סיום למכתבו: ”בנכם ואחיכם המברכם בשנת גאולה וישועה, שנת פדות עמינו ברוך”. מי יודע האם גם במעמקי לבבם הרגישו עד כמה דרמטית תהיה השנה הזו, וכמה ניסים יצטרכו לגאולתם וישועתם הפרטית ולהצלת שרידי עולם התורה הטעלזאי. בתקופה ההיא, ביקשו רבים בארץ לשמוע מפי מרן הגר”ז סורוצקין את מה שראו עיניו בליטא. מספר כתבים הגיעו לביתו ורשמו מפיו את תיאוריו: ”בנייני הישיבות הוחרמו על ידי השלטונות הסובייטים, אולם בני הישיבות ממשיכים את לימודיהם בבתי המדרש ובבתי הכנסת. כך הוא הדבר בטלז, כך בוילנא וכך בשאר הערים. ישיבות רבות נשארו במקומותיהן, ישיבת חכמי לובלין נמצאת בוילנא... הרב אליהו מאיר בלוך וגיסו הרב מרדכי קטץ יצאו מטלז לאמריקה, ברצונם לייסד מחדש את ישיבת טלז בארצות הברית. הרב אברהם יצחק בלוך, נשאר על עמדתו בישיבת טלז”.הדאגה בבית בירושלים הייתה רבה. בכל יום ויום נשפכו דמעות כמים על ספר התהילים של הרבנית, בתחינה להצלת ילדיה. ופתאום, שאלה כזו. האם להמשיך לעסוק אך ורק במאמצי העלייה, או שמא, דווקא לעצור הכל ולהקים בית בטלז, מתוך כוונה לעלות מאוחר יותר ארצה, זוהי החשיבה לטווח הרחוק. למעשה, דבר השידוך הזה, לא היה חדש לחלוטין ולא החל בימים ההם. כבר שלוש שנים קודם לכן, באלול תרצ”ז, בהיות רבי ברוך בחור צעיר לימים, נועד מרן הגר”ז סורוצקין עם אחיינו ראש הישיבה מרן הגרא”י בלוך, בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל במארינבאד שבצ'כיה. אז בשיחתם עלה ברפרוף הרעיון הלזה, אולם לא כדבר מעשי. בישיבות גדולי ישראל במארינבאד עמדה ברקע חידודה של מרן הגרא"מ בלוך זצוק"ל בתחנת הרכבת, עם גיסו הגר"א אוקליאנסקי הי"ד 25
החרב המופנית כלפי העם היהודי. נושא ארץ ישראל הפך להיות הנושא המרכזי בכינוסי גדולי ישראל, לצד התחושה הקשה אחר המרד הערבי בו נהרגו מאות יהודים בארץ, ולקראת השינויים שהחלו להיות מורגשים עם עליית הצורר לשלטון בגרמניה. לאחר תפילת מנחה, בעוד כולם בתענית ציבור שקיבלו על עצמם, הכריז מרן הגר”א וסרמן שכעת יאמרו וידוי עם שליח הציבור. ”א-ש-מ-נ-ו, ב-ג-ד-נ-ו” ממלאים הקולות את היכל הכנסייה בגדולה במארינבאד. ”אין מילים לתאר את ההזדעזעות הנפשית של כולם, את היללות והגניחות, אשר הרעידו אמות הספים באותו מעמד נשגב”, כתב לעצמו ביומנו ר' יצחק גרשטנקורן, מייסד העיר בני ברק, ”אין בלבי ספק, כי אפילו הרשע הגדול ביותר, מוכרח היה להרהר בתשובה תוך כדי אמירת הווידוי. רב אחד לוחש לי באזני: בשביל תפילה זו לבדה כבר היו כדאיים כל טלטולי הדרך והלוואות שהלוויתי להוצאות הנסיעה”. האחדות הרבה ניכרת בכל מקום. עיתונאי שמתעד את הדברים עבור יושבי ארץ הקודש מציין בכתבתו כיצד: ”על יד האדמו”רים מגור, סוכטשוב, מאלכסנדר, יושבים הגאונים מליטא, הר”א וסרמן והרב סורוצקין מלוצק”. עתה, בשיאו של מצור ומצוק, שאלת השידוך הזה הגיעה לרגע האמת. מרן רבי ברוך נטל את הגלויה והצפינה. רק יותר מחודש לאחר מכן, בז' חשוון, ייגש לבית הדואר המקומי בטעלז ישלח אותה ארצה וכמה שבועות מאוחר יותר, היא תגיע לירושלים, או אז תוטבע עליה החותמת של ’הצנזור הבריטי הצבאי בפלשתינה'. במענה למכתב זה, שלח מירושלים מרן הגר”ז מכתב לאחיינו מרן ראש הישיבה הגרא”י בלוך, בו נתן הסכמתו לשידוך. בחילופי המכתבים הללו השיבו הגרא”י כי אמנם ישנה גם העובדה כי רבי ברוך צעיר יותר מאחיו ובדרך כלל היה ראוי להמתין אלא שבשעת מלחמה המצב שונה. לקראת חודש שבט, התקיימה החתונה בליטא, כשמרן הגר”ב ללא הוריו, מוקף בבני הישיבה, ראשיה וגדולי ישראל, לשעה קלה הם כמו מתנתקים מאבק השריפה המרקד סביבם, והם שוקעים בריקוד של שמחת חתן וכלה. בשיאה של שמחה, ביום חתונתו ויום שמחת ליבו, נעמד הגר”ב ומסר שיעור שהפך את השמחה כולה לריתחא דאורייתא שלובה בקול ששון וקול שמחה. עם סיום ימי השבע ברכות, המציאות שבה להכות בפניהם. לאן הולכים מכאן? או אז מגיעה ההחלטה שתקבע את גורלם של אלו שימשיכו את תורתה של הישיבה בטעלז. מולדת מתחלפת בין המסמכים ששלחו בכירי הממשלה הליטאית עם ראש עיריית טעלז מליטא לנכדו של מרן רבי ברוך, רבינו ראש הישיבה שליט”א, נראים כל אותם ניסיונות להימלט ויהי מה. לצד רישום הנישואין של מרן הגר”ב והרבנית, מופיעות בקשות לעבור מליטא דרך רוסיה לפלשתינה, שם הם מצהירים כי הם מתעתדים לגור בפתח תקווה, בה ילמד הגר”ב בישיבת לומז'א, כמו גם בקשות לצאת לארצות הברית, וכן ביקוש לאשרת מעבר לקובנה, שהיא אולי החשובה מכולם. בתקופה ההיא, שבה הדרך לצאת אל העולם החופשי עברה ביפן ובסן פרנציסקו בדרך לאמריקה, מגיעים שני בחורי ישיבה מטעלז, בעלי אזרחות הולנדית לקונסול הולנד בקובנה, מר זוורטנדיג, בבקשה שינפיק ויזות לאי קורסאו המצוי בידי השלטון ההולנדי. במקביל, התבקש, הדיפלומט היפני צ'יאונה )סמפו( סוגיהרה, קונסול יפן בקובנה, להשלים את המשימה בנותנו ויזות מעבר ליפן עבור כל אלו ש”בדרך” לאי קורסאו, אליו כמובן לא תכננו להגיע לעולם. הרעיון היה, לאלץ "מברקות להודיעכם מנסיעתינו". מכתב הזוג הצעיר מן התחנה הראשונה בדרך למזרח "מה אעשה ואני נמצא במצב שכזה שלא אדע בעצמי מה לעשות", גלוית השאלה מטלז ששלח הבחור )מרן הגאון רבי( ברוך סורוצקין מליטא לפלשתינה. הגלויה ששלח הבחור )מרן הגאון רבי( ברוך סורוצקין בשל כך שבני משפחת סורוצקין היו תושבים טריים בירושלים, הגיע 26 הספק האם למען לאגודת ישראל או לגר"ז ישירות
את הרוסים להתיר את היציאה של כל מחזיקי האשרות הללו. השיטה הזו, אומצה בידי רבים מבני ישיבת מיר וקבוצות מישיבות נוספות. כך יצאה לדרך שיטת הבריחה שהצילה אלפי יהודים ממוות ואף במידת מה את עולם התורה. אבל אשרה, הייתה רק החלק הראשון במבצע ההצלה. כל אחד מהיהודים הללו נאלץ לאסוף סכום של כ180 דולר, סכום מופקע מאוד בימים ההם, כדי לרכוש כרטיס נסיעה ברכבת הטרנס סיבירית, לנסיעה של כמעט שבועיים בה חצו את רוסיה עד העיר ולדיווסטוק, ומן הנמל שלה יצאו בהפלגה ליפן. השלב המורכב הבא היה הגשת הבקשות ליציאה לידי הנ.ק.וו.ד שעלולים היו להכשיל את תוכנית ההצלה הזו באחת. למרבה הנס באותו החודש בו נישא הגאון רבי ברוך, החלו לזרום אישורי היציאה בזה אחר זה. אלו שטרם קיבלו את האישור היו הולכים ומסתובבים בחדרי הנ.ק.וו.ד. ממתינים לאישור המיוחל. מי שמאמצי הצלה שלו נפגעו בעקבות אותן החלטות, היה הגאון רבי אלחנן וסרמן, מענקיי התורה שצמחו מטעלז, ואצלו למד רבי ברוך סורוצקין בברנוביץ, טרם המשיך לקמניץ. בחודש כסלו תש”א, עמד רבי אלחנן במשך שעות ארוכות בתור במשרד הרשויות בקובנא עם מסמכים שעמם קיווה שיוכל לקבל אישור לצאת מהמדינה ולעלות ארצה. תור האנשים הארוך השתרך עד קצה גבול הראיה. אחד מתלמידיו, שראה אותו ממתין בתור, ביקש ממנו להתחלף אך רבי אלחנן סירב. משהגיע תורו, הביט הפקיד בנכתב. ”רשום שאתה אזרח לטבי”, פסק, ואכן הוריו של רבי אלחנן היגרו ללטביה בהיותו עולל, ”אם כך, כיום שאנו שולטים שם, אתה נחשב כאזרח רוסי. לא תוכל לצאת”. הבריחה למזרח כיום, יותר משמונים שנה אחרי, הבטה במסמכים המרגשים הללו, להם אנו נחשפים במשרדי הישיבה בקריית הישיבה, כשברקע נשמע קול התורה המהדהד מהיכל הישיבה, אנו מגלים כי בתוך ים הניסיונות שנותרו כעדות ונשמרו לימינו אנו, ללמדנו את הדור שעמל על תורתו בימים שאינם ימים, למרבה התפילות, אחד מן האישורים עשה את שלו. הזוג הצעיר קיבל את הויזה המיוחלת. היעד: ארצות הברית של אמריקה. הדרך: יציאה עם בני הישיבה שמחזיקים אשרות לכיוון יפן. הדיפלומט היפני חסיד אומות העולם צ'יאונה סומפו סוגיהרה, היה נחשב דיפלומט יוצא דופן בשל כך שראה תמיד את התמונה הרחבה. אחרי שבצעירותו פסל את עצמו ממבחני הרפואה אליהם נשלח בידי הוריו, כשהוא שותל טעות טכנית במבחן, מצא את דרכו אל לימודי אנגלית ומשם אל משרד החוץ היפני. בזכות מידע שקיבל ממקורות שונים בסין הוא הצליח לרכוש את מסילת הרכבת הצפונית במנצ'וריה מברית המועצות בחצי המחיר ממה שדרשו הרוסים. אולם כבר אז, המצפון לא הרפה ממנו, ובשנים בהם ביצעו היפנים זוועות בסין ערב מלחמת סין-יפן השניה, הוא התפטר מתפקידו במחאה ובהשגחה פרטית, ערב השואה, גוייס שוב לתפקיד דיפלומוטי ומונה כסגן השגריר בקובנה. בשלהי שנת ת"ש, עם כיבוש ליטא בידי ברית המועצות וחתימת הסכם שיחלק את השטח בין הרוסים לבין הנאצים, הגיעו יהודים רבים לפתחו של סוגיהרה והוא החליט כי הוא יתן את כל כוחותיו עבור הצלתם. בתחילה, אפילו היהודים עצמם היו מסופקים עד כמה ישימה התוכנית הזו, שלא לדבר על ההון הרב שהיא דרשה מכל אחד לדמי הנסיעה, אולם ככל שחלפו הימים וכוס התרעלה החלה לעלות על גדותיה, הכל ניסו את כוחם גם בזה, כשבין היתר אחד העסקנים שהתגייס למשימה זו של סידור הויזות היה זרח ורהפטיג, לימים שר במדינת ישראל שאביו הגאון רבי ירוחם היה מתלמידי טעלז. פעם אחר פעם ביקש סוגיהרה מהממונים עליו במשרד החוץ היפני שיתנו לו את האישור להנפיק ויזות, אולם הם סרבו באמרם כי על כל מבקש להביא הוכחות לרצינותו ולהראות שיש בידו סכום מספיק לנסיעה זו ולהתקיים בדרך, דבר שכמובן לא היה לרבים מהם. בקיץ ת"ש, בניגוד לאישור הממונים אליו שדרשו הוכחות לכל תנועה, הנפיק סוגיהרה למעלה מ2000 ויזות, שחלקן נכתבו בכתב יד, בהעדר טפסים מודפסים, כשהוא מסתייע באנשי לשכתו ובאשתו, בעוד בחורים מישיבת מיר מצטרפים למלאכה. זאת, עד עזיבתו את הקונסוליה, בשל לחץ הרוסים. במקביל, קונסול הולנד, עזב אף הוא, כשהוא שורף את כל החומרים במשרדו כשהוא מגן על פעולות ההצלה ולא מותיר מהם זכר. רק עשרות שנים לאחר מכן, נחשפו מעשיו למען העם היהודי. עם עזיבתו של סוגיהרה לכיוון ברלין המשיך לכתוב את הויזות בכל רגע שהיה על אדמת ליטא, כך גם בתחנת הרכבת. שם, העביר את החותמת לאחד היהודים שזייף בעזרתה ויזות רבות, שכל אחת מהן כוללת גם את הויזות לילדי מחזיק הויזה. אגב, את הכינוי 'סמפו', קיבל אחר שהקל על היהודים להגות את שמו 'צ'יאונה' בכינוי זה שהוא משמעות נוספת של קריאת אותיות שמו בסינית )כשם של'משה' יקראו מם שין הא( במבט לאחור, סביר להניח כי כמות הניצולים בשל הויזות הללו עלו על כ000,10 יהודים. שליח ההשגחה מיפן הדיפלומט היפני חסיד אומות העולם צ'יאונה סומפו סוגיהרה הויזה שהונפקה 27
זהו הצעד הראשון לחירות. ”הוד כבוד דודי היקר הרב הגאון הגדול מור”ז סורוצקין שליט”א ולדודתי הרבנית ולבניהם היקרים רב שלום וברכה”, כותב מרן הגרא”י בלוך, לירושלים, במכתב בו הוא מספר בחדא מחתא גם על ההחלטה לצאת לדרך, גם על כך שהיא כבר התבצעה וגם על החתונה. ”הבנים היקרים נסעו מקובנה ביום ד' והיום נתקבלה תלגרמה ...כי באו לשלום... החלטנו כי יסעו דרך המזרח באשר נתקבלה ידיעה כי קבלו רשיון כניסה מארה”ב.... על דבר המלך כלולות שמחת כלולות בננו היקרים בטח ידוע לכם כי עברה בשמחה וברוב עניין”. הוא כותב בהתרגשות כיצד החתן דרש בשמחת הנישואין ב”חידושי תורה נעלים...כן היו דרשות מלאי תוכן והתעודדות הרוח”. מכתב נוסף שהגיע מטעלז, היה של המשגיח רבי זלמן בלוך, אחיו של רבי אברהם יצחק, שניהל ביד רמה את הישיבה בטעלז. דבריו נכתבו בסופו של מכתב שנשלח לגר”ז סורוצקין עם בקשה לסייע לכמה מתלמידי הישיבה, הוא מוסיף: ”אשתמש בהזדמנות זו לברך עוד הפעם )לבד המכתב הכללי( את כתר”ה ודודתינו היקרה הרבנית מרים תחי' לחתונת בנם היקר אהובנו ברוך יחי'. היום שבתי מווילנא ליוויתי אותם על דרכם צלחה בטח כתבו לכם שלשתם גם אחי וגיסתי היו בקאוונע וייתן השם שיצליחו בכל אשר יפנו ואנחנו כולנו נרווה נחת מהם. והנני ידידו ואוהבו בא”ז זלמן”. באותם ימים, בשלהי חודש שבט עם עלותו ארצה, התראיין ראש ישיבת מיר, הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל לאחד מעיתוני ארץ ישראל, תחת הכותרת ”ישיבות ליטה קוראות לעזרה”. )הניסוח כך במקור(. הגרא”י סיפר כי ”יהודי ליטה מאושרים הם שלא נפלו בחלקם של הרשעים הנאצים”, כאשר חלק מהדברים מכוונים לאוזניים מסוימות שעקבו ובלשו אחר כל ידיעה עיתונאית והוסיף לתאר כי ”השלטונות הסובייטים בליטה נוטים לתת רשיונות יציאה למי שיש רשיון כניסה לארצות אחרות”. לראשונה נחשף אז כי ישנה דאגה להשיג רישיון כניסה לארץ, או לפחות לאמריקה או יפן, ”המחשבה הייתה לנסוע ליאפאן ושם להשיג רישיון עלייה לארץ ישראל”. בהמשך הובא דיווח על אודות 227 תלמידי מיר שכבר יצאו בדרכם ליפן, כמותם חלק מתלמידי חכמי לובלין וטעלז, בעוד מאות ואלפים ”משוועים לרישיון עלייה או לויזת כניסה לארץ כדי שיוכלו לצאת מליטה”. אחרי הסבר על המצב הבעייתי בו במקביל לבשורה המשמחת על אישורי היציאה הרוסים הפסיקו השלטונות היפנים לתת ויזת מעבר, ישנו פירוט על ישיבות נוספות כראדין, לומז'א וסלבודקא. ”המצב הכלכלי של הישיבות”, סיפר הגרא”י, ”הוא אמנם קשה, אולם בני הישיבות ממשיכים בלימודיהם על אף הכל, וביתר שאת וביתר עוז לומדים בהתלהבות ובהתמדה בכל ישיבות ליטה בפליטות והתושבות. בשטח ווילנה וגם בטעלז, פוניבייז', סלובודקה וקלם, מתנהגים הלימודים כסדרם”. בנוסף, הביע ראש ישיבת מיר את דרישות השלום מגדולי ישראל שכבר יצאו, ומאלו שתקוותו כי יעלו בקרוב, בהם הוא מספר כי בעזרת השם יעלו ארצה בין היתר הגאון רבי אלחנן וסרמן, והגאון רבי אברהם יצחק בלוך, ראש ישיבת טעלז. למרבה היגון, ניסיונותיהם להיחלץ מן התופת נכשלו במעשה שטן, והם נותרו שם עם תלמידיהם, נהרגים על קידוש השם. הי”ד. ישיבת מיר בהיותה בשנחאי – לשם נמלטו גם רבי ברוך סורוצקין, רעייתו וקבוצה מתלמידי טעלז 28
ובלכתך בדרך בעצירה הראשונה אחרי קובנה, חל עיכוב. הייתה זו שעת לילה מאוחרת. מן הרכבת חמקו בני ישיבה, ממהרים למצוא גלויות דואר, לכתוב עליהם ולהמתין לבוקר, אז יוכלו לשגר אותן ארצה כשעליהן החותמות הסובייטיות. ”אור ליום ה' פרשת בשלח, שעה 11 בלילה”, נכתבה בגלויה הראשונה שנשלחה מן המסע הארוך, ”הדרך עברה עלינו תהלה לקל בכי טוב, עלינו לחכות פה על המסע היוצא מביאלסטוק למוסקבה והיום כנהוג נתאחר המסע על משך 3 שעות. משתמש אני בהזדמנות הזו לערוך אליכם דברים אחדים להודיע משלומינו”. בדברים הללו מספר ר' אליעזר שהיה אף הוא בין נוסעי רכבת הצלת עולם התורה, כי אילו עצירה זו הייתה מתרחשת כבר בשעות הבוקר, אולי היה די זמן לרבי ברוך לצאת ולהתחיל בניסיון להשיג במינסק את תעודת הלידה המקורית שלו – שככל הנראה הייתה מסמך שיכול היה לסייע לו רבות בהמשך. הוא מספר עוד כי למחרת בצהריים יצאו אי”ה למוסקבה שם ישהו כארבעה ימים עד שיוכלו להמשיך במסע לעיר הנמל וולדיווסטוק, הקצה השני של הרכבת הטרנס סיבירית. את מכתבו הוא מקצר היות ועליו ”לפנות מקום כתיבה לברוך ורחל שיחי'”. השורה הבאה היא אכן של הגר”ב. ”יקירי וחביביי, רב שלו' וברכה לכם!”, הוא מודה לבורא על הגעתם בכי טוב ומבטיח כי ימשיך לשלוח מברקות להודיעכם מנסיעותינו. היו שלו'! שלכם, ברוך”. את הגלויה, הם ניצלו עד תום, שכן ממקום שבו הפסיק לכתוב הגר”ב, המשיכה רעייתו, שזה לה המכתב הראשון לחמיה וחמותה: ”שלום לכם יקירי, גם אני אוסיף מילים אחדות על גלויה זו”, כתבה הרבנית, ”אך מכיוון שהמקום צר, אסתפק רק בד”ש חמה ולבבית. ב”ה כי הגענו כבר למצב זה והדר נקווה כי יוליכונו בדרך מוצלחת גם להבא, היו שלום יקיריי ואהובי, שלכם רחל”. מאחוריהם פולין וליטא מתחילות להיכבש תחת המגף הגרמני, לפניהם מדינות יפן וסין שגם שם השקט איננו. הדרך לארצות הברית נראית רחוקה, הדרך לארץ הקודש כבר מרגישה בלתי אפשרית. והם, קיבוץ ’עץ חיים' טעלז על הרכבת הטרנס סיבירית ועמם בני ישיבת מיר, שקועים בעיצומה של סוגיא. את המחשבות יותירו ל'בין הסדרים'. שטייגן על המסילה מספר ימים קודם לכן, תחנת הרכבת בקובנה. הגאון רבי אברהם יצחק, מביט בבתו וחתנו הטרי הגאון רבי ברוך סורוצקין, הוא נושק על מצחו ומבקש לומר להם מילים אחרונות רגע לפני שהם יוצאים למסע של כשבועיים, גומאים אלפי אלפי קילומטרים, מדינה אחר מדינה, בדרך מן התופת. הלב עולה על גדותיו, וגם אז, לא ממש מבין שזהו המפגש האחרון שלהם עם אביהם, עם ראש הישיבה, שישוב לצאן מרעיתו וימשיך בעמל התורה עד לצאת נשמתם על קדושת השם. רבי אברהם יצחק, כמו נותן את צוואתו, למי שיהפוך להיות העומד בראש קבוצת שרידי תלמידי טעלז, אודים מוצלים מאש, שבזה הרגע נוטלים פיסה מהודה של הישיבה ומשמרים אותה לבל יכבה לפיד התורה הטעלזאי. ”אני רוצה לומד דבר אחד”, הוא לוהט, ”גם בשעת הנדודים והמסעות אדם חייב לחיות עם סדר. הפסדים רבים נולדים כי הולכי דרכים ועוברי ימים אינם חיים בסדר. מנהגי הוא גם בנסיעה ללילה או שני ימים לסדר לי עיתות וזמנים. על ידי זה אני יכול להגיע לתורה ולתפילה כיאות, שלא יפגעו מאומה. אתה נוסע ומצטרף לבני הישיבות, גם במהלך הנסיעה, קבע לך סדרים. בפרשת מסעי מתוארים מסעות בני במדבר. יש מקומות כמו בהר חורב שהיו קרוב לשנה, ויש מקומות שהיו לילה אחד, ובכל זאת, בכולם כתוב ’ויסעו ויחנו'. גם לילה אחד של חניה, הוא לא חניה חטופה, זו חניה לשמה, מסודרת. אתה הולך עכשיו למסע ארוך עם בני ישיבות שממלאים את הרכבת, תלמדו יחד, תקבעו חברותות – תעשו לכם סדרים”. לימים סיפרה הרבנית, כיצד ביום הראשון, הגיע רבי ברוך למקומם לאחר תפילת שחרית ביחד עם בני הישיבות, אכלו מעט ממה שלקחו עמם לדרך, או אז פנה ואמר לה: ”כעת, אני צריך ללכת להתחיל את סדר א'”. הוא הלך לקצה הקרון, היכן שישבו מספר בחורים, והם שקעו בלימוד. בתי המדרש של מיר או טעלז, לא היו קרובים כלל וכלל. אבל הם, היכן שתניחם, מצויים בבית המדרש. עם תום הסדר, לאחר מנחה, הוא שב לזמן מה למנוחת צהרים ושיחה עם הרבנית, עד שהלך שוב לסדר ב', ולאחר מכן גם לסדר מוסר שקבעו לעצמם בו למדו מסילת ישרים שנטלו עמם. העולם כולו בוער, כל אחד חרד על גופו נפשו. גם הם במסע שיודעים היכן יתחיל, ואין להם כלל מושג היכן יסתיים. הם אפילו לא מסוגלים לדמיין כעת את התלאות המצפות להם במזרח. אבל כך או כך – השטייגן ממשיך. בית המדרש חוצה מדינות, והסוגיא ממשיכה להלהיט אותם בברען של ממש. מוסדי ארץ רועדים, עננים שחורים מציפים את העולם, ואצלם – לא פסקה ישיבה. בפרק הבא: שיעורי דעת מהדורת שנגחאי – ימי הקיבוץ בסין ויפן. תודת המערכת נתונה למערכת ’בין הדעה לדיבור' ולכבוד הרב מיכאל סורוצקין שליט”א על השימוש במכתבים ותולדותיהם. מרן רה"י הגאון רבי ברוך סורוצקין זצוק"ל בהיכל ישיבת טעלז קליבלנד 29
מסמכי ההצ_לה בלעדי חלק מהמסמכים שנמסרו על ידי ממשלת ליטא להנהלת הישיבה הקד', בהם מפורטות דרכי ההצלה של מרן הגאון רבי ברוך סורוצקין זצוק"ל, וההימלטות מאירופה הבוערת | מכתבי מרן ראש הישיבה הגה"ק רבי אברהם יצחק בלוך הי"ד לשלטון הליטאי על לקיחת אחריותו על קרובו הבחור ברוך סורוצקין, חתימת העדים והמסדר קידושין בחתונת הגר"ב ועוד. פ ר ס ו ם ר א ש ון בקשת מרן הגרא"י בלוך הי"ד מהשלטון לאישור לפרנסו ולקבלו לישיבת טעלז תושבות בטעלז, בעבור הגר"ב, והתחייבות חודש לאחר מכן: אישור ממרן הגרא"י הי"ד שהבחור ברוך סורוצקין לומד בישיבת טעלז, האישור יועד לאישור מעבר מוילנא לטעלז ישיבת טעלז 1939.11.6 תעודה בזה אני מעיד שהאזרח ברוך סורוצקין בן זלמן ... נולד בשנת 1918 בעיר זדזיגציאטו, נתקבל תלמיד ישיבתינו. לצאת מוילנה לטעלז ניתן עבור העניין של קבלת אישור רב הראשי א.י. בלאך מנהל הבטחה אני, הנחתם למטה, מבטיח בזה לפרנס את קרובים שלי לייזר וברוך סורוצקין, שהם מתקבלים להיות תלמידים בישיבת טעלז, לכל השהות שלהם בטעלז, ואני מבקש לתת להם אישור להגיע לטעלז. רב הראשי א.י. בלאך מנהל טעלז 1939.10.6 30
תעודת רישום הנישואין של מרן הגאון רבי ב ר ו ך ז צ " ל והרבנית רחל ע"ה, "מסדר א. י. בלאך" קידושין: הרב אישור הנסיעה ככל הנראה, מיד ל'קובנו' )קובנה( לאחר החתונה, מ ק ו ב נ ה י צ א ו ברכבת ליפן וניצלו 'תמונת פספורט' סורוצקין זצ"ל של מרן הגר"ב מ ת ו ך ב ק ש ת ו להירשם כפליט בליטא, 1939.01.16 שמות של עדים ומקומות מגורים שם ומקום מגורים של מסדר קידושין תאריך נישואין ומקום שם של הכלה, מצב משפחתי, עסק, תאריך לידה, מקום לידה, מקום מגורים, לאום, אזרחות, שמות של הורים שם של החתן, מצב משפחתי, עסק, תאריך לידה, מקום לידה, מקום מגורים, לאום, אזרחות, שמות של הורים שורה, יום הרשמה, שם חתן, שם כלה מ. קאץ אפרים גלפן הרב א.י. בלאך 1940.8.1 טעלז רחל בלאך, רווקה, נולדה 1920.6.10 , ברוסיה חרקוב, גרה בטעלז, לאום יהודייה, אזרחית של ליטא, בת של רב אברהם יצחק ורייסי דעניס. ברוך סורוצקין, רווק, נולד 1918 , בזדזיציול נבגורוד, פולין, גר בטעלז, לאום יהודי, אזרח פולין, בן של זלמן ומערה גורדון 10 8.14 סורוצקין בלאך 31
32
" " פעמים רבות זכה בית מדרשינו לשמוע אמרותיו הצרופות של רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצוקללה"ה בדרכי העלייה • במלאות השלושים להסתלקות מרן זצוק"ל קיבצנו וליקטנו מתוך 'דרכי החיזוק' טללי תחיה עצות והדרכות לבן תורה מדברים שהשמיע מרן זצוק"ל במשאות קודשו בהיכלי התורה של הישיבה הקד' מה ַ ל ּצו ְ מ ִ ְ ּ נ י ִ ח ּכ ִ ל ְ ָ תך ֶ ר ָ מ ְָ א ִ ׁ בש ְ ַ מ ּד ִ פי ִ ל ְ 33
מעלת העוסקים בתורה בעיקר יש לדעת כי אלו שעוסקים בתורה הם לא רק מאושרים בעולם הזה, אלא גם מזכים את כל העולם, ומזכים את כל עם ישראל. ומרובים העוסקים בתורה מעלתם גדולה יותר, כמו שפירש רש"י על הפסוק )ויקרא כו, ח( "ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדו־ פו” וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אינו דומה מועטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה", ע"כ. היינו שאם יש רק חמישה עושים את התורה, כל אחד מהם רודף עשרים, ואם מאה עושים את התורה, כל אחד רודף מאה! וכן אם מאה ואחד עושים את התורה זה עוד יותר, והיחס עולה ועולה לפי ריבוי העושים, אין לשער מעלת מרובים העושים. זכות התורה של אברכים בעלי משפחה שעוסקים בתורה, היא זכות עצומה מאד! ובפרט, צריכים עוד לדעת, כי כשאדם עוסק בתורה הוא קדוש, שהתורה מקדשת את האדם, תלמוד תורה כנגד כולם – יותר מכל המצוות, וכל המעשים הטובים אינם חשובים כמו לימוד התורה, אמנם בודאי יש חיוב לעשות מעשים טובים, לפי הצורך, בין אדם למקום ובין אדם לחברו, אבל הקדושה שזה מוסיף אינה כמו קדושת התורה, והתורה מוסיפה קדושה יותר מכל המצוות. וזהו שאמרו )זוהר( קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא, היינו שהתורה מחברת את האדם עם מקור הקדושה, ובשעה שעוסק בתורה הוא מתקדש, וכשמפסיק ללמוד הוא לא מתקדש. ואמנם, אם ההפס־ קה היא לצורך ההמשך, מפני שהוא זקוק למנוחה, על זה כתב הרמב"ם )הלכות דעות ג, ג( שאדם שכל מעשיו לשם שמים וישן כדי שיהיה לו כוח לעבודת השם "נמצאת שינה שלו עבודה למקום", והוא עובד השם בשינה שלו – בשב ואל תעשה. קל וחומר כשאדם אוכל, אם כוונתו לשם שמים, לצורך בריאות הגוף ,בריאות הגוף זה גם כן ענין, אבל לא סתם בריאות הגוף, אלא לצורך עבודת השם, אם זוהי כוונתו באכילתו, אזי האכילה גם כן נחשבת לו כעבודת השם, וכפי שהביא המסילת ישרים )פרק כ"ו( ממאמרי חז"ל שאדם כזה אכילתו היא כמו קרבנות, והיין שהוא שותה זה כמו ניסוך היין על גבי המזבח, כיון שכוונתו לצורך עבודת השם. זוהי החשיבות של כל המעשים לשם שמים, ובפרט עסק התורה. )משיחה בכולל שע"י הישיבה הקד' בב"ב, תשע"ח( ידיעת התורה ודאי שעיקר הגדלות בתורה הוא בסברא, וכמו שאמרו בגיטין "אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק לאו גברא רבה הוא, בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי, הא גמרא היא וגמרא לא שמיע ליה", והיינו שאם לא היה מבין סברא, זו הייתה הוכחה שאינו אדם גדול, אבל אם רק אינו יודע מימרא, אין זה סימן שהוא לא אדם גדול, מפני שלא שמע את המימרא מרבו, ומהיכן יוכל לדעת את זה, הלא הדברים אינם כתובים. ובאמת זה היה נכון לזמנם שהתורה שבעל פה לא הייתה כתובה, אבל בימינו שהכל כתוב, משנה וגמרא, שולחן ערוך, רא"ש, רמב"ם, לא שייך לומר שמי שאינו יודע את הגמרא יהיה אדם גדול, ושמעתי מאאמו"ר זצ"ל שאמר כי בדור שלפניו, לא היו רבנים בעלי הוראה שלא היו בקיאים בכל תשובות רבי עקיבא איגר, תשובות חתם סופר, ונודע ביהודה, הר־ בנים שהיו צריכים לפסוק הלכות היו בקיאים בכל זה ומי שלא ידע את כל התשובות לא היה רב . וכיצד הספיקו בלימוד הגמרא? אאמו"ר זצ"ל סיים ללמוד את הש"ס בגיל ארבע עשרה, וסבא זצ"ל למד את כל הש"ס בגיל שלוש עשרה, באותו הדור היו רבים כאלה, והספיקו מפני שלמדו בצורה פשוטה, כי אפילו שעיקר הגדלות היא בסברא, אבל הסדר להגיע להצלחה בתורה אי אפשר בלי ידיעה מרובה, ואחרי שיודעים הרבה ידיעות אז מגיעים לה־ בנה ולעמקות, ויכולים לומר סברות ישרות ועמוקות לאמיתה של תורה. )משיחה בכולל שע"י הישיבה הקד' במודיעין עילית, תשע"ב( עמלה של תורה יש שסבורים כי עמלה של תורה הוא להתעייף ולהתאמץ ללמוד בעיון גדול, אבל באמת זה לא עמלה של תורה אלא ביטול הכוחות, ועניין "בכל כוחו" הוא ללמוד בריכוז מלא וניצול הזמן בשלמות. )משיחה בכולל שע"י הישיבה הקד' במודיעין עילית, תשע"ב( שישי ושבת זמן הצריך חיזוק והנה יש דברים הצריכים חיזוק, וכגון יום שישי ושבת, שידוע שהם ימים שיש בהם רפיון, וכך הטבע, מפני שאין סדרים קבועים על כל היום, וסדרי הישיבה אינם כמו באמצע השבוע, ויש עונג שבת וסעודת שבת, ומחמת זה יש המורים היתר לעצמם קצת, וההתמדה בתורה אינה בש־ למות. ובאמת הרי זה שני ימים בשבוע, שהם כמו שליש מהחיים, והזמן לא מנוצל בהם כמו שצריך בשביל תורה, והרי כי הם חיינו ואורך ימינו! ובהם נהגה יומם ולילה! ומה ההבדל בין שאר ימים לשישי ושבת. אך זה דבר הצריך חיזוק. ומעשה שהיה בילדים צעירים בגיל של ישיבה קטנה, שהיה להם רבי שידע האיך לתת חשק ללמוד, והם היו לומדים בשישי ושבת ביחד שמונה עשרה שעות! בלי מאמץ מיוחד, רק הזמן היה מנוצל לפי כוחם, ולא יותר מהכוח, ובלי מתח ובאווירה רגועה למדו שמונה עשרה שעות בששי ושבת. כך היה מעשה לפני הרבה שנים. ואם כן הרי זה שייך, ואפ־ שר שיהיה כן, וזהו אשריך בעולם הזה. )משיחה בהיכל הישיבה הקד' - קריית הישיבה, תשפ"א( האושר בעמל התורה – והתנאים לכך התנא אומר באבות )ו, ד( כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה. כך המציאות. אם אדם עמל בתורה ולא נמשך להנאות גשמיות, ומסתפק בפת במלח – שבזה הוא מרן ראש הישיבה זצ"ל נושא דברים במעמד סיום בכולל שע"י הישיבה הקד' בב"ב מרן ראש הישיבה זצ"ל בהיכל הכולל שע"י הישיבה הקד' בב"ב 34
כבר שבע ואינו רעב, ושותה מים במשורה – שבזה כבר אינו צמא, וישן על הארץ – שבזה הוא כבר מרגיש טוב ואינו עייף, רק חסרה לו הנאת העולם הזה, אבל בריאות הגוף היא בשלמות, והוא חי חיי צער – אבל הוא עמל בתורה, ועל ידי זה שוכח מכל הצער, ומרגיש אשריך בעולם הזה. "אשריך" פירושו שזה האושר הכי גדול שאין למעלה ממנו, ולא יכול להיות בעולם הזה אושר יותר מזה, רק העולם הבא וגן עדן הם יותר, אבל בעולם הזה אין אושר יותר גדול מעמלה של תורה. אך זהו בתנאי שיודעים את האמת שהעולם הזה הוא כלום, כל הנאות העולם הזה הם שום דבר! ולהיפך, אם מפחיתים מהנאות העולם הזה זוכים ליותר גן עדן, ואם יותר עולם הזה מקבלים פחות גן עדן, הידיעה הזאת נותנת חיים מאושרים בעולם הזה. ובאמת זה דבר ידוע שרואים במציאות, שאברכים שעוסקים בתורה הם חיים מאושרים, ואמנם זה תלוי גם עד כמה מחשיבים את העולם הזה, כי אם מחשיבים את העולם הזה, אזי כשיש לו מנה רוצה מאתיים ואינו מאושר, אבל אם לא מחשיבים את העולם הזה, אז הוא האדם הכי מאושר – אשריך בעולם הזה. וזה תלוי גם בצורת הלימוד, לפעמים אדם לומד בצורה שאינה לפי טבעו, שהטבע שלו נמשך ללמוד בצורה מסוימת, והוא לומד נגד טבעו, מפני שחושב שכך דרך ההצלחה בתורה, וזו טעות! ההצלחה היא כשלומדים לפי הטבע, ולכל אדם יש את הטבע שלו, מה שיותר מעניין אותו, יש כאלה שיותר מעניין אותם להתעמק, והם מתעמקים, והעמקות מעניינת ומושכת אותם, ונהנים לחשוב ולהתבונן בעמקות הדברים, אבל מי שזה לא מעניין אותו ומשתעמם מזה, לא זו דרכה של תורה. )משיחה בכולל שע"י הישיבה הקד' בב"ב, תשע"ח( להצלחה בתורה - ירבה בישיבה ויבקש רחמים וכן כל הצלחה בתורה היא בידי שמים, וצריכים רחמי שמים, כמו שאמרו )נדה ע, ב( מה יעשה אדם ויחכם? ירבה בישיבה, ושאלו שהרי הרבה עשו כן ולא הועיל להם, ולכן אמרו שם כי צריכים גם לבקש רחמים, ובהמשך הגמרא שם הקשו מאי קא משמע לן, ותירצו דהא בלא הא לא סגי, ומבואר ברש"י שם כי החידוש הוא ה'ירבה בישיבה', אבל לבקש רחמים פשיטא שצריך בקשת רחמים, מפני שהכל בידי שמים, ואם אדם לא מבקש למה שיתנו לו, ורק שהיה מקום לחשוב כיון שהכל בידי שמים לא צריך להרבות בישיבה, ואמנם צריך ישיבה אבל למה 'ירבה'? וזהו החידוש דהא בלא הא לא סגי וצריך גם להרבות בישיבה. ו'בישיבה' היינו לא לבד אלא בתוך ציבור, בישיבה, שיש בה שימוש חכ־ מים ודיבוק חברים ופלפול התלמידים, ושלושה דברים אלו הם גם כן מקנייני התורה, ובישיבה יש את הכל ביחד. )משיחה בהיכל הישיבה הקד' - קריית הישיבה, תשפ"א( מרבותי מחברי ומתלמידי וכבר אמרו )מכות י, א( הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומ־ תלמידי יותר מכולם, והנה מרבותי זה מובן, כי בלי רב לא שייך הצל־ חה בתורה, אבל האיך יתכן שיהיה מחברי יותר מרבותי? ויש לבאר כי כששומעים בשימוש חכמים כל אחד שומע ומבין עם ההבנה שלו, אך עדיין אין זה עומק ההבנה מה שהרב התכוון, ויש הרבה דרגות בהב־ נה, והחזרה בדיבוק חברים מוסיפה בהירות ההבנה, וזהו מחברי יותר מרבותי. ומתלמידי יותר מכולם, היינו על ידי פלפול התלמידים, שה־ תלמידים שואלים עוד ומבקשים להבין דברים יותר פשוטים שהרב לא חשב עליהם כלל, וכשעונה ומסביר להם זה מוסיף עוד יותר בהבנה של הרב עצמו. וכך גם בישיבה, מלבד הרבנים גם כל בחור יכול להיות באופן יחסי רב וחבר ותלמיד, כי כשלומד עם בחור שיותר חלש בהבנה ממנו, הרי הוא כמו הרב והחבר כמו תלמיד, ועם חבר אחר ששווים בהבנה הרי זה מח־ ברי, ונמצא שיש גם דיבוק חברים וגם רבותי ותלמידי בין התלמידים עצמם, ומי מרוויח, האם התלמיד או הרב? – הרב מרוויח, כי מתלמידי יותר מכולם, וכשלומדים עם חברותא שיותר חלש ממנו, אזי אדרבה הוא הרב, והחברותא כמו תלמיד, וזה מועיל לו להבנה יותר מכולם! ולא כולם יודעים את הדבר הזה, שכך המציאות. ברוך השם שאנחנו כולנו עוסקים בתורה, יהי רצון שנזכה כולנו בעזרת השם להצלחה בתורה כמו שצריך באמת ובכל העניינים מה שצריך בש־ למות האדם. )משיחה בהיכל הישיבה הקד' - קריית הישיבה, תשפ"א( התורה מחייבת להיות בשמחה ולחשוב על השני והנה אנחנו כולנו בעלי מידות טובות ועוסקים בתורה, ואף על פי כן מצוי לפעמים שאדם אינו מרוצה מהרוחניות שלו, ומפני שהוא מתמיד הוא רוצה ללמוד יותר, ורוצה יותר תורה או יותר תפילה, וכיון שאינו מרוצה מעצמו אין לו מצב רוח, ואמנם הוא כועס רק על עצמו, אבל אין לו מצב רוח וסבר פנים יפות, ובני הבית סובלים מזה, כי בבית הוא משוחרר ומרגיש שהוא בעל הבית ואינו חייב לאף אחד כלום, ומת־ נהג בחוסר סבלנות, ובמקום לעשות אווירה נעימה ושמחה בבית, הוא משרה אווירה של קדרות, ואפילו שאינו מתכוון לזה, וכל כוונתו היא לשם שמים, ואינו שונא אף אחד מבני הבית, אף על פי כן הוא לא נותן בבית את השמחה שהייתה צריכה להיות. ומעשה שהיה עם אברך שהיה מתמיד גדול, ומרוב שהיה שקוע בלימוד, לא היה מדבר דברים בטלים עם אף אחד, לא בבית ולא עם החברותא, וכשהיה מגיע לביתו היה אוכל ונח וחוזר לתלמודו, כי זה היה בעיניו 'ביטול תורה' וחוסר התמדה, ובמשך הזמן ראה שהילדים התחילו לה־ תייחס אליו כמו לאדם זר, והרגיש שהוא כמו אורח בביתו, עד שהסבירו לו שלא זו דרך התורה, וכל אדם צריך מיעוט שיחה, וצריך שתהא דעתו מעורבת עם הבריות, וצריך לחשוב גם על השני שהוא זקוק ליחס וצריך שישמחו אותו, כי התורה מחייבת את זה ואין זה ביטול תורה, והתחיל לעשות כך ונעשה אדם אחר לגמרי, ועכשיו הוא כבר מדבר עם כל אחד ושואל בשלומו, ונעשה אדם שמח ומאושר, והוא גם לומד בהתמדה, כי זה לא סתירה להתמדה . )משיחה בכולל שע"י הישיבה הקד' במודיעין עילית, תשע"ב( הקב"ה אוהב תורה מתוך הדחק וביותר אם עוסקים בתורה מתוך הדחק, כבר הפליגו חז"ל בסוף מסכת סוטה במעלת עסק התורה מתוך הדחק, שאין לשער הזכות שבזה, ושמ־ עתי ממרן החזון איש זצ"ל שאמר לי פעם בלשון כזה: "דער אייבעשט־ ער האט דאס ליב תורה מתוך הדחק" – הקב"ה אוהב שעוסקים בתורה מתוך הדחק, ומי שלומד תורה מתוך הדחק הוא אהוב למקום. ותורה מתוך הדחק נקרא אפילו אם יש לו מה שהוא צריך ואינו דחוק, אבל הוא לומד תורה בכל כוחו כמה שהוא יכול, ומנצל את כל הכוחות לתורה, אם כל הכוחות מנוצלים לתורה בלי בטלה, כמובן לפי הכוחות שלו, כל אדם לפי כוחו, לפי צורך שמירת הבריאות, אבל מכיוון שזה נגד הטבע, כי טבע האדם הוא עצלות, שהגוף רוצה מנוחה, וצריך להתגבר נגד הטבע, זה גם כן נקרא תורה מתוך הדחק. וזו מדרגה גדולה מאד, שמתקדש בזה, ומזכה את כל כלל ישראל עם הזכויות שלו. ומרובים העושים מעלתם גדולה יותר. )משיחה בכולל שע"י הישיבה הקד' בב"ב, תשע"ח( קדושת התורה ושמעתי מעשה שהיה באדם מסורתי והיה קצין בצבא, והוא שומר תורה ומצוות אך התורה אינה עיקר אצלו, ובנו בחר בדרך התורה והלך ללמוד בישיבה, והיה אכפת לו שהבן עושה נגד צרכי המדינה לפי הכרתו , והיה סבור שזה נגד ההלכה, ונסע למרן הרב אלישיב לבקש שיעזור לו להשפיע על הבן, ונכנס והתחיל לדבר איתו, ותיכף קיבל הכנעה כזאת שהרגיש 35
שהוא כבוש בידו של הרב אלישיב, וכבר לא היה לו על מה לדבר, כזה הוא כוח קדושת התורה. )משיחה בכולל שע"י הישיבה הקד' מודיעין עילית, תשע"ב( ממדבר מתנה צריך להיזהר, כמו שאמרו בגמרא )עירובין נד, נדרים נה( מאי דכתיב ממדבר מתנה וכו' אם אדם עושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל תורה ניתנה לו במתנה, והיינו שמשים עצמו כמדבר לעזור לאחרים וכל מי שרוצה הוא עוזר לו, בתורה ולא רק בתורה, כל עזרה שהיא, הוא הפקר כמדבר, אזי בזכות זה זוכה לתורה במתנה, והיינו שנותנים לו, יותר מהטבע! וכשזוכה לזה אזי ממתנה נחליאל – נחלו קל, ואחר כך מנ־ חליאל במות – עולה לגדולה, והיינו שזוכה לכתר תורה ומשפיע תורה, אבל אז כבר עלול להיות שי־ גיס דעתו, ויכול להיות כמו ירבעם בן נבט, ואזי אם הגיס דעתו הקב"ה משפילו, כמו שנאמר ומבמות הגיא, אבל עדיין יכול לחזור בתשובה ולעלות בחז־ רה למדרגתו, כמו שכתוב וכל גיא יינשא. )משיחה בהיכל הכולל שע"י הישיבה הקד' בב"ב, תשפ"א( הצורך בחיזוק תמיד ובכל כוחו אמרו )ברכות לב, ב( ארבעה דברים צריכים חיזוק, ארבעה דברים, ובהם תורה ותפילה ועוד דברים, ופירש רש"י שם מהו חיזוק? "תמיד ובכל כוחו", תמיד – שיהיה חיזוק תמידי, צריך לעסוק בחיזוק עוד פעם ועוד פעם, ובכל כוחו – כל אחד לפי כוחו, ואם יכול עוד יותר ורק מתוך עצלות ואהבת המ־ נוחה אינו עושה, כבר אין זה חיזוק! כך כתב רש"י וכך המציאות. ואם יש חיזוק אזי האדם שמחוזק הוא בכל יום מתעלה, ובכל יום זו התקדמות, והוא מתחזק ומ־ תחזק ומתעלה בשלמות, ואפשר לומר: מתקדש, בקדושה, וכלשון המסילת ישרים בפרק א' "האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך", זהו האדם השלם! אם הוא מחוזק על הדרך של המסילת יש־ רים, שמתחיל עם תורה, ואחר כך זהירות וזריזות, וכל הסדר של המסילת ישרים, שהוא סדר על פי כו־ חות נפש האדם האיך מתקדמים בכל המעלות עד למעלת הקדושה. )משיחה בהיכל הישיבה הקד' - קריית הישיבה, תשפ"א( איך להמשיך את החיזוק כיצד אפשר להמשיך את החיזוקים? חיזוק אינו ביום אחד, אלא תהליך איטי מאד עד שנעשה מצב יציב, והתעוררות היא רק מצב זמני, וידוע שהחפץ חיים התפלא ואמר שאינו מבין מדוע חודש אלול גורם למתח, וזהו מפני שהוא היה במצב יציב בתורה ובתפילה ובמעשים טובים, ורק צריך לשמור שלא להיחלש, אם כן מה יש להיות במתח, אבל אצלנו זה לא כך. אם כן מה היא העצה להמשיך את החיזוק? הדבר הפשוט והקל ביותר הוא קביעות יומית בספרי המוסר, לא צריכים לקבל קבלות על זה, ]ככלל צריכים להיזהר מאד בקבלות, זה דבר מסוכן מאד, וידוע על מקרים שזה גרם לבעיות נפשיות, אם כי זה תלוי מי המקבל ואיזו קבלה[ וכשלומדים מוסר בקביעות בכל יום, לא משנה כמה זמן, אפילו קבי־ עות הקטנה ביותר, זה מוכרח להשפיע שינוי גדול. אבל צריכים גם להיזהר שלא תהיה קביעות הפוכה, בימינו יש יצר הרע בתוך הכיס שמושך מאד, וכשיש חיזוק הפוך מה שייך חיזוק, ויש לשמוח שאנחנו לא כאלה, אלא מבקשים ורוצים את החיזוק עם כל הלב, הסימן הטוב ביותר הוא ששומעים ומקשיבים לדברים כאלה, שמחה גדולה היא לראות את זה. )משיחה בכולל שע"י הישיבה הקד' בב"ב, תשע"ב( לעסוק בחיזוק תמיד זוהי המציאות, שיש מדרגות גדולות בתורה, ואין זה פשוט להשיג אותם, אבל אפשר להשיג אותם, ועלולים גם להפסיד אותם, ואפשר אחר כך לקבל בחזרה, ואשרינו מה טוב חלקנו שיש לנו את האמצעים לזה, שיש לנו ספרי מוסר, וכשעוסקים בספרי מוסר בכל יום אזי בכל יום יש חיזוק. וכמו שאמרו )ברכות לב, ב( ארבעה צריכים חיזוק והדבר הראשון שם הוא תורה, ופירש רש"י שם "שיתחזק אדם בהם תמיד ובכל כוחו", ותמיד היינו בכל יום לעסוק בחיזוק, ואם לא מתחזקים אזי ממילא יורדים, כמו שיש מאמר מבעלי המוסר: אם אינך עולה אתה יורד. אבל אפשר לעלות! תמיד, ובכל כוחו, כל אחד עם ניצול הכוחות שיש לו, ולא יותר מהכוחות, אלא הוא אוכל וישן ונח כפי מה שצריך, אבל כל הכוחות הטבעיים שלו מנוצלים לתורה, ואז זו תורה בשלמות. )משיחה בכולל שע"י הישיבה הקד' בב"ב, תשפ"א( מרן ראש הישיבה זצ"ל בהיכל הכולל שע"י הישיבה הקד' במודיעין עילית מרן ראש הישיבה זצ"ל מבקש מחו"ר הכולל שע"י הישיבה הקד' להתפלל "להצלחה בזיכוי הרבים" מכתב מרן ראש הישיבה זצ"ל לסיום מסכת עירובין בכוללים שע"י הישיבה הקד' 36
מרן ראש הישיבה זצ"ל בהיכל הכולל שע"י הישיבה הקד' מודיעין עילית מרן ראש הישיבה זצ"ל בהיכל הישיבה הקד' - קריית הישיבה 37
לאור החיזוק הגדול שהוכרז – לעילוי נשמתו של בן העלייה הבחור המופלא שלמה גרשוני זצ”ל, יצאנו לעשות את השבת בין כתלי הישיבה מבואה עד צאתה • רשמים ומראות מיום השבת בקרית הישיבה • מי אחראי על העירוב, ואיך העובדים הגויים מסייעים במניעת חילול שבת • מדוע לא מדליקים נרות שבת בחדרים, ולמה באמת כל מנות הסעודה מוגשות מראש על השולחנות • כמה הבדלות נערכות, ומתי הפסיק ראש הישיבה למסור את השיחות בחדר האוכל? • סיור מפעים המתאחדת בנועם תורתך הרב מאיר קצבורג בניגוד לימות החול, הרצופים במלאכה ובעשייה מתוך מטרה להגיע אל תכלית מסוימת, שבת הוא יום בו קיבלנו מאת השם נשמה יתירה - תוספת ברכה וחיים, יום של החיים בעצמם, היום בו כל מלאכתך עשויה, ולא נותר לו לאדם אלא לחיות את החיים כפי שליבו היה חפץ תמיד. בעולמו של בחור, בו גם ימי המעשה מוקדשים למטרת העל שבבואו לבית יצירתו – הישיבה הקדושה, העמקה והרחבת האופקים בתורה הקדושה, הרי שיום השבת מוקדש כולו למטרה הזו בדיוק. ועדיין, אינה דומה תורה של שבת לתורה של ימות החול. אינו דומה לימוד מתוך עמל ויגיעה, ללימוד מתוך עידון הנפש ועונג בנועם הנשמות. הלימוד בשבת מטרתו כתכלית לכשעצמו, מעין העולם הבא. מרגלא בפומיה דרבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א כי הקרקע הפורייה ביותר ליצירת אקלים טהור בלתי להשם לבדו, היא בהכרח במקום המנותק ומובדל מסאון היישוב. זה מה שעמד לנגד עיניו בהקמת הישיבה הקד' כאשר השקיע ומשקיע את כל כוחו בהעמדת קרית הישיבה, שכוללת בקרבה את כל המצטרך לבחור בעולמו – לבלתי השאיר לו שום טירדה מהוויות העולם, שעלולה להפריע לשלוות נפשו בשנים הקריטיות ביותר לבניית קומתו הרוחנית. ואם כך הם פני הדברים בששת ימי המעשה, הרי שביום השבת, מקבלים הדברים ביטוי שבעתיים. מהרגע בו השער הגדול מוגף וננעל בכניסת השבת, שלווה עילאית יורדת על המקום, וקדושת השבת מרחפת בחלל. דומה כי אפילו האילנות רחבי הגרם הפזורים לאורך גבעות הישיבה, מרכינים ראשם בהוד לנוכחותו המורגשת של יומא דקודשא בריך הוא. ובשעות גדולות אלו, כאשר הנפש מתרוננת בשירת השבת, הוא הזמן היאה ביותר לשגות במושא אהבתו של כל בן עלייה, תורת חמדתו. עת הביאנו המלך חדריו - להתבשם מניחוחות בית היין, זוהי השעה היפה ביותר לרוות מיינה של תורה, כדת נפש משיבת. לא פלא כי זהו מהדברים הידועים בהם נתייחדה הישיבה הקדושה – ה'שטייגען' המיוחד לימי שישי ושבת. לא רק מסירות נפשו של רבינו ראש הישיבה שליט"א היא זו שהביאה לכך, לא רק הדרכתם התמידית של רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בגודל חשיבות ובהכרח הרציפות לעלייה וההתמדה בימי שישי ושב"ק, ולא רק המסגרות המיוחדות שמעמידה הישיבה הקדושה לתלמידיה בעת הזו, אלא גם סגולת המקום גרמה - האווירה המיוחדת שמאפיינת את קריית הישיבה ביום השבת, עוטפת את הכל ברוח טהרה ודעת השם, והנשמה היתירה מוצאת את שאהבה נפשה בחיק התורה הקדושה. אוירה זו ייחודית לישיבה, עד שרבינו רה"י הגרש"ב שליט"א התבטא לא אחת ש'היה שווה לפתוח את הישיבה רק בשביל ה'שישי-שאבעס' - כלשונו. ואכן הישיבה הקדושה זכתה להיות חלוצה בנושא זה ולהוביל מהפך שקט שאט-אט מחלחל לתודעת הכלל כולו. 'הכול הולך אחר החיתום' – כאן זו לא אמרה, אלא דרך חיים. ימי סוף השבוע וימי סוף הזמן הם לא החולייה החלשה בשלשלת, אלא אדרבא, נקודת מבחן הטומנת בחובה את השבוע וה'זמן' כולו. בהזדמנות נדירה זו, אנו זוכים לפתוח חרך זעיר של הצצה לאותו יום מופלא, יום מתנת השם, כפי שהוא נחווה באופן שאין דומה לו, במקום שגם כך כל השבוע מוקדש כולו בלתי להשם לבדו. ליל שישי, 40.23 למרות שבכל יום זוהי שעה שוקקת חיים בבית המדרש, בליל שישי, על אחת כמה וכמה. ולא מפני המנהג הנחות שפשט בעולם, 'לקדש' ליל זה לבטלה ולשיממון, כאן מתקיים המושג 'ליל שישי' במלוא הדרו ותפארתו, כפי שמקובלנו מרבותינו יודעי ח-ן, שבזה הלילה מתחיל להתנוצץ אור השבת, וסגולתו רבה לעסוק בתורה ולעמול בה, בכדי לטהר ולהכין את האדם ליומא דנשמתא. ליל שישי במידה מסוימת הוא 'בין השמשות', בין ההספק והלימוד של כל ימות השבוע, לבין תחילת הסדרים המיוחדים בישיבה לימי שישי ושבת. ובזמן מיוחד זה קיימו וקיבלו על עצמם לקבעו כ'עת הקציר' על כל מה שיגעו במשך השבוע כולו, בסדרי העיון. 38
בתום זמן הסדר הרשמי, אחד לאחד מגיעים לקריית הישיבה הר"מים והמשיבים של סדר א', כאשר זוהי הזדמנות יקרה מפז ללבן את הספיקות ולהבהיר את כל הנקודות העמומות בסוגיה, עד שרווחא שמעתתא. הערב ננעל בסיפוק – בחבורה מיוחדת בסוגיא הנלמדת הנמסרת על ידי הגאון הר"מ שליט"א, שאמורה לחתום את מסקנת הדברים להיותם מונחים בקופסא, מאירים ושמחים כנתינתם מסיני. הישיבה מצידה מעמידה את כל התנאים הנדרשים לטובת עמלי התורה בזמן זה, אם במינוי צוות 'משיבים' מיוחד על החומר הנלמד עד השעות הקטנות של הלילה, ואם בהגשת כיבוד מיוחד להשיב רוח ונפש, ובעיקר – לכבד ולייקר תלמידי חכמים השקודים על תלמודם בעת שכל בני העולם כבר פרשו למנוחתם. יום שישי 15.7 כותלי בית המדרש כבר מזמן למדו לכלוא את פליאתם למראה יחידי סגולה שאך לפני זמן לא-רב בירכו את ברכת נחוניא בן הקנה למסיים חק לימודיו - 'מודה אני לפניך... ששמת חלקי מיושבי בית המדרש', וכבר שבו אל חיקו של בית המדרש לברך את ברכות התורה, ולהתפלל תפילת שחרית בניחותא. למרות שהיצר כבר ניסה את כוחו בפיתוייו, באמרו שעליהם לצבור עוד כוחות לאור השעה המאוחרת בה הם פרשו ליצועם, הם - לא מוכנים להפסיד. הקלה היא בעיניך שחרית בישיבה של יום שישי? יום שהוא בבחינת 'כולו לכם', לאלו שחשקה נפשם לגמוע עוד ועוד דפים, נושאים וסוגיות ממרחבי המסכת. לאחר התפילה בזמן ארוחת הבוקר, מתקיים ה'חומש שיעור' - שיעורו השבועי של רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים פינשטיין שליט"א על פרשת השבוע בחדרו של רבינו רה"י שליט"א, בשיעור ידון ויביא רבינו רה"י שליט"א בפני קבוצה קבועה מבחירי הישיבה – מחידושי תורתו על סדר הפרשה, מתובלים בעובדות והנהגות מקמאי, בניחוח הוד קדומים לשושלת בית הלוי המעטירה. סדר א', 00.9 עם סיומה של טעימת שחרית, ספסלי בית המדרש שבים להחבש, וקול הלימוד חוצה את החלונות ומתנגן בנעימות בחללה של קריית הישיבה. ריח של התחדשות נישא באוויר, מעין 'תחילת זמן' פורתא, הגמרות נפתחות בדפים המסומנים ל'הספק' המיוחד לשישי שבת. דפים חדשים, מושגים מוכרים ופחות, ובחלל בית המדרש רוח מלחמה – להסתער על המסכת ולהקיף אותה מכל זוויותיה וצדדיה עד שלא תישאר בה פינה אחת שלא נכבשה. סוף מעשה במחשבה תחילה, ומלבד ניצול הזמן לעמל התורה, סדרים אלו מהווים גם 'הכנה' חשובה לסוף הזמן, כדי שכל אחד יכול לקיים בעצמו 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו' – כאשר כל המסכת מונחת בכיסו. על המלאכה מנצח מורינו הגאון רבי שלמה שרייבר שליט"א שאף עורך קובץ 'מראי מקומות' מיוחד על החומר הנלמד. כשבסיום השבת קודש, במוצאי שבת, נמסרת חבורה מיוחדת על הסוגיות הנלמדות במסגרת זו. כל אחד יוכל להבחין, שאין מדובר בסדר א' מן המניין, כי את האווירה המיוחדת לבוקרו של ערב שבת, אי אפשר להעתיק ולדמות לשום זמן אחר. את מקום ההתנצחויות, הוויכוחים וליבוני הסוגיות, מחליף קול מתוק ונעים של לימוד בניחותא, עד לתפילת המנחה, שבחורף מתקיימת בשעה 30.12 ובקיץ מתאחרת בשעה – ל 30.13. שעת מנחה, 00.14 בשעה זו כבר כל הקריה כולה הומה ורוחשת מההכנות לשבת. מחד סובבים העובדים בין כל חדרי הישיבה – לחלק ניירות חתוכים בכל חדר וחדר, ללא חשש חילול שבת. במקביל, להבדיל, קבוצת בחורים מסלתה ומשמנה, מקיימים סיור מקיף סביב העירוב המהודר הסובב את כל קריית הישיבה. כמו כן כבר משעות הצהריים המוקדמות מועברים ידנית כל המקררים בבנייני הפנימיות למצב שבת, על ידי הממונים לכך. מכירה מיוחדת מתקיימת בחדר הת"ת בשעה זו, למהדרים בקריאת עונג לשבת, וניתן להשיג בה כל מיני מטעמים ושתיה כדת של תורה. בנוסף דאגה הישיבה הק' להעמיד בתוך קריית הישיבה מקווה טהרה מהודר המשמש את הבחורים בערבי שבתות, למען לא יזדקקו לרעות בשדות זרים. והחל משעת חצות נראים רבים מבחורי הישיבה הולכים לקדש עצמם בקדושת ובטהרת השבת, לקבל נשמה יתירה כמבואר בספה"ק. פניא מעלי דשבתא אם בכל מושבות בית ישראל תוכל לראות את השבת עוטפת את כל היקום, הרי שיקשה למצוא מקום שכל כולו פושט את אווירת החולין וכולו אומר שבת, כאשר בקרית הישיבה. מכיוון שזכתה הישיבה לקבוע לה מקום ישיבתה בלתי להשם לבדו, כל הקריה כולה, על כל רחובותיה ומבואותיה, כולה מכרזת ואומרת שבת היום להשם. סמוך ונראה להדלקת הנרות מתבצע המעבר לחשמל הכשר המיוצר באופן עצמאי ללא חשש חילול שבת ח"ו, כאשר לא נחסכים משאבים וכספים, וכל החשמל המיזוג והתאורה, כולל מבואות וחוצות קריה, כולו עובר ליזון מחשמל כשר לכבוד שבת קודש, כראוי לקריה שכל כולה אינה אלא אכסניה לעמלי התורה בטהרה. בית המדרש אף הוא מתעטף באדרת השבת, ומאיר באור יקרות מנברשות מיוחדות הסובבות את הבימה – ושומרות את אורן הזוהר ליום שכולו אורה מהרגע בו השער הגדול מוגף וננעל בכניסת השבת, שלווה עילאית יורדת על המקום, וקדושת השבת מרחפת בחלל. דומה כי אפילו האילנות רחבי הגרם הפזורים לאורך גבעות הישיבה, מרכינים ראשם בהוד לנוכחותו המורגשת של יומא דקודשא בריך הוא. שיעור חומש בחדרו של רבינו ראש הישיבה הגר"ח שליט"א הגנרטור בקריית הישיבה 39
ושמחה. כמה שעות קודם כניסת השבת הומה כבר בית המדרש לומדים. בימי הקיץ, בהם כניסת השבת מאוחרת, ישנו 'סדר' רשמי לשעות אלו, כשמתן שכרה בצידה, אך גם בערבי שבתות החורף ישנם רבים וטובים שרואים בכך את הדרך הראויה ביותר לקדם את פני המלכה. בפתחי בית המדרש ניצבות עגלות מיוחדות, ועליהם מאות חומשים - לקיים חובת היהודי להשלים פרשיותיו עם הציבור. בשבתות מברכין יופיע על השלט בסמוך לכניסה, זמן ושעת המולד, עקב מנהג הישיבה שלא להכריז שום הכרזה בעת התפילה. לוח המודעות עוטה על עצמו כיסוי מיוחד שנועד להכריז על היום שבו נמנעים מקריאת שטרי הדיוטות, בהיותו קדוש לה' ממצוא חפצך ודבר דבר. נרות השבת מודלקים בחדר האוכל בישיבה, כפי הנפסק על פי רבותינו ראשי הישיבה שליט"א להמשיך את התקנה שנוסדה עוד בישיבה בטעלז, שאין להדליק כלל בחדרים, עקב מעשה שהיה, שגרם הדבר לשריפה שחוללה נזק רב. קבלת שבת ארבעים דקות קודם השקיעה, בעוד החמה בראשי האילנות, כבר יישמע בקריה 'הצפצוף' על ידי צופרי השבת המותקנים מעל להיכל הישיבה ופנימיות הישיבה. עשרים דקות קודם שקיעת החמה פותחים באמירת סדר קבלת השבת, ובעת שדמדומי החמה נראים מבעד לחלונות, מושר הזמר 'לכה דודי' במספר ניגונים, כמנהג הישיבה. לאחר קבלת שבת ההיכל כבר מלא מזן אל זן. חלק מן הבחורים מנצלים זמן זה לומר שמו"ת אך מרביתם פותחים את הגמרא, ישנן שבתות בהן נמסר בזמן זה שיעור מיוחד מפי רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א – שבמתק שפתיו נושא מדברותיו על סדר פרשת השבוע. תפילת מעריב דליל שבת, היא השיא של כל השבוע. רטט של קדושה חולף בעת אשר מאות פיות מנגנים כאחד את נוסח התפילה 'ונ--אמר כי פדה ה' את יעקב', וכן הלאה. כך גם באמירת 'מגן אבות' שעל פי מנהג הישיבה רק החזן אומרו, קשה שלא לשמוע את זמזומי הקהל שמצטרף לחזן. ליל שבת שולחנות חדר האוכל ערוכים ומלאים בכל טוב. עוד לפני כניסת שבת ישנן מספר פלטות חשמליות הפזורות ברחבי חדר האוכל המיועדות לבחורים החפצים להניח מאכלים אשר נשלחו אליהם מביתם. כל המנות כבר ערוכות ומוכנות על השולחנות מראשית הסעודה, למען לא יתמהמהו אלו שאצה להם דרכם, לשוב לחיקו של בית המדרש האהוב. במהלך הסעודה נשמעים נעימות השבת מכל עבר, עקב גודלו של חדר האוכל, בכל אזור מושרים זמירות שבת בנפרד, אף כי לעיתים נדירות ייתכן ויקרה כי מכל רחבי חדר האוכל נשמע שיר אחד המושר על ידי כולם. אין ספק שזהו רגע עצום ומלכד, כאשר כולהון מתאחדין בנשמתין חדתין בלהט השירה והשבח להשם על יום שכולו שבת ומנוחה. ליל שבת, 30:21 אם ביקשת לראות עולמך בחייך, כלך לך אצל בית המדרש בשעה זו של ליל שבת אחר הסעודה. כמו מגדלור מאיר באור יקרות הנראה למרחוק, מתנשא היכל בית המדרש בתוככי רחבת הישיבה, מואר וכאילו קורא אל חיקו החמים. רק עומדות רגליך על כותלי בית המדרש ואינך יכול שלא ליטול גמרא או ספר קודש אחר מהארון ולהצטרף למאות הלומדים שנהרה של מעין העולם הבא שפוכה על פניהם. טעם גן עדן מיוחד השמור ללימוד המתוק של לילות שבת הארוכים, כאשר הישיבה מצידה מעמידה, לקראת סיום הסדר, 'טועמיה חיים זכו' לכל האוהבים דבריה אשר גדולה בחרו. אין ספק שזה זמן השיא של הבחור בישיבה. זמן שכולו דבקות בתורה מתוך נשמה היתרה של 'וקראת לשבת עונג', ברוח ובגשם כאחד. בוגרי הישיבה 'לחי וקורה' באחד המקומות הבודדים בקרייה שאינו מגודר במחיצה גמורה מאבן או עץ מדבר דבר: כיסוי לכבוד שבת קודש על לוח המודעות דודי מים של שבת מעל חדר האוכל בקרייה צופרי השבת מעל בניין הישיבה 40
נזכרים בגעגוע בסדר ליל שבת בחורף, המכונה בלשון בחורים 'סדר חלבי', על שם שלומדים בו שש שעות רצופות, כשלאחר מכן ניתן לשתות קפה עם חלב. אך גם בשבתות הקיץ הסדר הזה הוא מרכז ההויה של הישיבה, כשלומדים שעות על גבי שעות מתוך רחבות הלב והדעת, בעונג ובשמחה, שקשה לשחזר אחר כך. במהלך הסדר מוגש כיבוד יוקרתי ומכובד מחוץ אל בית המדרש, השמור במיוחד לשעות אלו. ממונה מיוחד אחראי להכין קודם לכניסת השבת כדים מלאים תמציות תה שיספיקו לכל השבת עבור כלל הבחורים המעוניינים להשיב את נפשם בכוס של חמין. כמו כן ישנו מחזה הייחודי לשבת, אשר ייראו ליד המיחמים הגדולים הרבה כוסות ריקות העומדות מיותמות. כוסות אלו משמשות את הבחורים ליצירת כלי שני ושלישי בשביל לא לעבור על איסור מבשל. קרוב לשעת חצות מוגש בחדר האוכל מאכל השבת המיתולוגי – סיר צ'ולנט מהביל המוקדש לעמלי התורה בליל שבת, אשר רבים מהם נשארים לשקוד על תלמודם עד אור הבוקר. יום שבת קודש, 15.7 ציבור התלמידים מתכנס לתפילת שחרית של שבת, מאוחר בחמש דקות מכפי הרגיל, זאת בכדי לקיים דברי הרמ"א לאחר התפילה בשבת במעט. למפטיר יעלו חתני הישיבה אשר משוררים להם לאחר העלייה כפי המנהג המקובל. מיד לאחר התפילה מתקיימת סעודת השבת, וכמעשהו בלילה כך מעשהו ביום. לאחר הסעודה ישנם הפורשים לשינת השבת אך רובם מנצלים זמן חביב זה לקבוע סדר מיוחד לאחד ממקצועות התורה, אם לאמירת שניים מקרא, אם ללימוד מנחת חינוך או קצות החושן, ישנם שבעת הזו מקיפים את לימוד הפרשה עם כל מפרשיה, וישנם שבשבילם זוהי הזדמנות יקרה מפז לפצוח בלימוד רצוף לחזור על כל מה שלמדו במהלך השבוע, או להשלים את ההספק. כללו של דבר - בכל שעה משעות השבת, אין בית המדרש חסר מחבורת לומדים נכבדה ההוגים בתורת השבת, ובכל שעה ושעה ביום השבת, נשמע ברמה קולם של הוגי התורה. צהרי שבת קודש, 00.13 הסדר הקבוע מתחיל בשעה שתיים, כאשר כשעה קודם לכן כבר מוגשת תקרובת ומיני תרגימא במבואות בית המדרש, לכבוד הלומדים השוהים בו משעות הבוקר, ולאלו שמופיעים בשעריו אחר שקיימו 'שינה בשבת תענוג'. אט אט בית המדרש מתמלא עד אפס מקום, ואווירת הלימוד סוחפת את כל הבא בשעריו, עד שעת המנחה שהיא ארבעים דקות קודם השקיעה. שעת רעווא דרעווין, 30.19 וותיקי הבוגרים שהיו בראשית ימי הישיבה, יכולים לספר שבשעתו, עת היה חדר האוכל קטן, היו נמסרים בו השיחות המיוחדות מפי רבני הישיבה בעת סעודה שלישית, כאשר לפני השיחה ולאחריה הושרו ניגוני התעוררות מיוחדים. ברבות הימים, כאשר גדלה הישיבה, עד שכהיום הזה בלתי ניתן לשמוע בחדר האוכל מקצה לקצה, על כן מזדרזים לברך ברכת המזון בעת יציאת השבת, ולאחר מכן הולכים אל בית המדרש לשמוע דברי אלוקים חיים יוצאים מן הלב, מפי רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים מרדכי אוזבנד שליט"א. השיחה הזו היא מרגעי ההוד של הישיבה. זוהי השעה שבה ראש הישיבה מדבר אל ליבות הבחורים, והרגעים המרוממים האלו נותרים חרוטים לנצח. מתוך הביקוש והערגה להיזכר בדברים, יצאו ספרי 'דרך חיים' המאגדים את השיחות שנכתבו תוך שמירה על הסגנון הייחודי שבו נאמרו. הספרים התקבלו באהדה רבה בקרב בוגרי הישיבה בפרט ובציבור בני התורה בכלל בכל אתר ואתר. מוצאי שבת קודש, 30.20 תפילת מעריב של מוצאי שבת קודש מתקיימת 55 דקות לאחר השקיעה, וזאת על פי מנהג ישיבת טעלז בכדי שההבדלה תהיה לאחר זמן ר"ת. התפילה נערכת מיד לאחר השיחה בהתעוררות גדולה ובהשתפכות הלבבות, אשר פועמים במין תחושה מעורבת של סיום מחד והתחלה מאידך, נקודת המפגש שבין סיומה של השבת, ותחילת ששת ימי בראשית. מלבד ההבדלה המרכזית שמתקיימת לכלל בני הישיבה, מתקיימים עוד מספר מעמדי 'הבדלות' לאלו המאריכים בתפילתם, ממאנים להינתק מהתפילה המיוחדת למוצאי יום מנוחה. כך גם נראה הסדר המיוחד של מוצאי שבת, סדר שכל כולו התחדשות, נראה כמו 'הדרן' של השבת ותחילת השבוע החדש. חתימה של יממה מופלאה בצילו של היכל, יום שכולו קודש למנוחה ולשמחה, מקור יניקה לששת ימי המעשה שמתברכים ממנו, מאותו נחל הנמשך מעדן, להשקות צמאי חסדיך ממי הדעת, נסוכים באהבת התורה ונותנה. כמו מגדלור מאיר באור יקרות הנראה למרחוק, מתנשא היכל בית המדרש בתוככי רחבת הישיבה, מואר וכאילו קורא אל חיקו החמים. רק עומדות רגליך על כותלי בית המדרש ואינך יכול שלא ליטול גמרא או ספר קודש אחר מהארון ולהצטרף למאות הלומדים שנהרה של מעין העולם הבא שפוכה על פניהם. החל עלינו הימים הבאים לקראתינו לשלום חשוכים מכל חטא ומדובקים ביראתך. הבדלה בהיכל הישיבה 41
הרב א. שפירא בהורמנא דכבוד הרב שליט”א, רצינו לשאול ולבקש לשמוע עצות מעשיות שאפשר לקבל על עצמינו לחזק את עניני שבת קודש. הדבר הראשון שיש לדעת, מה ששמעתי מהמשגיח הגר”י לווינשטיין זצ”ל שהיה רגיל לומר לנו בישיבה תמיד, כי כל זמן שיותר מסוגל והוא זמן שראוי להתעלות ולהתחזקות, שם פועל היצר הרע. ומדוע? כי אכפת לו הזמנים הללו. והיה אומר המשגיח כי זו הסיבה שיש רפיון בלימוד בימי שישי ובשבת, וזו ראיה ממה שיש רפיון ביום שישי ובשבת קודש, בגלל שהיצר הרע אכפת לו שלא יתעלו והזמן הזה הוא מסוגל להתעלות. הגמרא בזבחים דף צ”א, דנה לגבי קרבן שבת בראש חודש, ואומרת הגמ' שיש לקרבן של שבת גם מעלה של ראש חודש. וגם קרבן תמיד של שבת מקבל את המעלה של השבת. ועל פי הגמרא הזו אומר הבן איש חי שלימוד תורה בשבת יש לו מעלה גם של קדושת השבת, והלימוד בשבת הוא נחשב פי כמה מלימוד ביום חול, וגם כל מצוה שעושים בשבת יש לו תוספת קדושה גם של שבת. וזה מה שהיה אומר ר' חצקל שהסיבה שאנשים נחלשים בזמנים אלו, זה דווקא בגלל גודל הקדושה של השבת, וגם יום שישי יש בו כבר קצת קדושת שבת, אז היצר הרע אכפת לו מזה והוא עובד שיהיה רפיון. וזה צריך לדעת, שאדרבה להיפך צריך להיות זמן של חיזוק, כי זה מסוגל להתחזקות ולהתעלות. לימוד הלכות שבת אני חושב שמאוד כדאי ללמוד הלכות שבת, ובפרט בשולחן שבת, ראשית כדי שיהיה דברי תורה בשולחן במקום לדבר על דא והא, ולכן כדאי מאוד ללמוד בשולחן הלכות שבת, מספר שכל אחד יותר מתחבר אליו לפי ענינו. וכשלומדים הלכות באופן קבוע, אז לאט לאט לומדים ויודעים את ההלכות של שבת ומתחזקים מזה גם בחשיבות של שבת עצמה. בכלל צריך לדעת, שלימוד ההלכה עוזר לבן אדם לזהירות בקיום המצוות, בלימוד ההלכה אפשר לראות עד כמה חששו חז”ל שאם יקלו בדברים עלולים באופן רחוק להגיע לידי מכשול, וכמה חששו ותיקנו תקנות של ’משמרת למשמרתי' בהלכות שבת, וכמה גזירות רחוקות תיקנו ’אטו הוצאה' וכדומה, וכשרואים עד כמה חשבו וחששו חז”ל שמא יבוא האדם לידי מכשול, מזה רואים כמה צריך להתרחק ולהיזהר ולדקדק בהלכות. ומזה מקבלים את החשיבות של השבת. וידועים דברי המשנה ברורה בהקדמה שמביא את היערות דבש, שאם אדם לא לומד הלכות שבת אז הוא בודאי ייכשל בהלכות שבת. הלכתא רבתא לשבתא איך צריך להיראות שולחן שבת יהודי? איך קוראים שניים מקרא? על מה צריך להקפיד בערב שבת בבית? ומדוע בבית המדרש בנווה יעקב מתפללים מנחה של שבת באופן קבוע בשעה חמש? ועוד שלל הדרכות לחיזוק ולקבלות בקדושת השבת במעלתה ובשמירתה · שיחה מיוחדת במעונו של הגאון רבי צבי ובר שליט”א מרא דאתרא דשכונת נווה יעקב וחבר בד”ץ שארית ישראל, הפורס בפנינו דברי חיזוק בקדושת השבת, עם הדרכות ועצות מעשיות לחזק את ימי השישי והשבת · לעילוי נשמת נכדו הבה”ח שלמה גרשוני ז”ל בן רבי ברוך מרדכי יבדלחט”א · תוספת שבת 42
שמירת ההלכה קודם להכל הגאון רבי צבי שליט”א מחדד: יש עוד דבר חשוב מאוד שעיקר ההלכה קודם לכל ההנהגות ולעונג שבת. ובזה אני יכול לספר על שלמה זכרונו לברכה, הנכד שלי, שהיה בודק את ההלכה בכל דבר. לפני ראש השנה האחרון לחייו, כשחבריו מהישיבה תכננו להגיע לבית החולים ולהתפלל עמו במניין, הוא מאוד רצה בכך. השאלה הייתה אם יכול לנתק את השקע של האינפוזיה החשמלית כדי לצאת להתפלל. בדקנו את הדברים ובסופו של דבר נמצאה דרך באמצעות שעון שבת ועל ידי נכרי. הוא דיבר איתי שיחות ממושכות והיה לו ברור שהוא יוותר על המניין בראש השנה שהוא כל כך רצה בו אם יש איזושהי בעיה של חילול שבת וחג. כך הוא זכה להתפלל עם חבריו המסורים בראש השנה האחרון מתוך דקדוק הלכה וללא פשרות. זמירות שבת בסעודות שבת אני חושב שכדאי לשיר גם זמירות שבת, אצל בתים רבים זה דבר פשוט, אבל לא אצל כולם. זה עושה אוירה של קדושה לסעודת שבת ומוסיף לשולחן שבת. וכל שולחן שבת לעצמו צריך לראות איך לחזק את האוירה של הקדושה בשולחן, שזה דבר חשוב מאוד. יש דבר חשוב, גם לדבר בלימוד ובדברי תורה בסעודות זה מרומם את הסעודה וזה חשוב מאוד, מלבד לימוד ההלכה, אבל אני חושב שצריך לראות שגם הילדים הקטנים יספרו בסעודה פרשת שבוע, מה שלמדו בחיידר, כי כך הם מרגישים חלק משולחן השבת. וצריך לראות שהילדים ירגישו קשר ושייכות לשולחן, לרדת קצת לרמה של הילדים, כדי שהסעודה תהיה נעימה להם. בשבת להיות מרוממים יותר הכלל הוא, צריך לדעת, שבת היא יותר קדושה! ובשבת צריך להיות ברמה יותר גבוהה מיום חול, ולדוגמא, קריאת עיתונים, חוץ ממה שיש בזה בעיות של שטרי הדיוטות בעיתון או בפרסומות, זה לא מתאים לשבת, שבת צריך להיות זמן מרומם אצלינו. בחורף אצלינו בשכונה עשינו חיזוק גדול, לעשות סדר לימוד בליל שבת בבית כנסת, ואני חושב שגם בקיץ ראוי שאחר הצהרים יעשו באופן קבוע סדר לימוד, כדי שיהיה לימוד חזק בשבת. אצלינו תיקנו שהמניין העיקרי במנחה בשבת קבענו שיהיה בחמש אחר הצהרים, כך מגיעים למנחה וממילא נשארים ללמוד בבית כנסת, וזה ’מחייב' טוב להישאר ללמוד. וזה צריך כל אחד לטכס עצה איך להצליח לקבוע לעצמו סדר של לימוד של כמה שעות בשבת, וזה יכול להיות רעיון לקבוע לעצמו שמתפלל מנחה מוקדם ואז נשאר ללמוד. תפילות שבת הגאון רבי צבי שליט”א מוסיף עוד: בשבת יש הזדמנות חשובה מאוד, לחזק את הענין של אמירת פסוקי דזמרה, כתוב שפסוקי דזמרה זה מלשון מזמר, שמזמר את הקליפות שיוכל האדם להתפלל תפילת שמונה עשרה כמו שצריך. פסוקי דזמרה הם ההכנה שהאדם יכול לבוא לשמונה עשרה כמו שצריך. פסוקי דזמרה, אלו פסוקים שהאדם מודה בהם לה' על כל החסדים שהוא גומל איתו, וזו הזדמנות להביא את האדם לידי קירבת ה' והתרוממות, ונראה לי, שלא סתם חז”ל הוסיפו בשבת עוד פרקים בפסוקי דזמרה, אלא מכיון שהאדם בשבת צריך להיות מרומם יותר, ועל ידי האמירה של פסוקי דזמרה מהתחלה עד סוף כראוי, כך מגיעים כראוי לתפילת שמונה עשרה בשבת. ומזה שחז”ל קבעו יותר פסוקי דזמרה, זה סימן לנו שכדי להגיע לשמונה עשרה בשבת, אנחנו צריכים להגיע עם הכנה יותר גדולה מיום חול, כמו שהבאנו מדברי הגמרא שבשבת יש קדושה בכל מצווה שהאדם עושה יותר, וכל מצווה בשבת זה יותר מרומם, והתפילה בשבת יותר מרוממת, וממילא צריך יותר הכנה לתפילה של שבת. וזה מבואר ממה שחז”ל תיקנו לנו להוסיף פסוקי דזמרה יותר מביום חול. איך לומר שניים מקרא ואיך לשמוע קריאת התורה הגאון רבי צבי שליט”א ממשיך: בענין של אמירת שניים מקרא, אני נוהג לומר בכל יום ויום מימי השבוע, קצת מה'שניים מקרא', ואני חושב שאם אומרים את הכל בבת אחת אז לא מספיקים להתרכז במה שאומרים, אבל אם אומרים כל יום קצת מהפרשה מתחברים יותר. ולכן גם צריך לכתחילה ללמוד עם פירוש רש”י, כדי שיבינו מה שאומרים. יש אור זרוע שהמשנה ברורה מביא בסימן קל”ה, שאם ביטלו קריאת התורה שבת אחת צריך לאומרה בשבת הבאה, כסדר שכתוב בתורה וכתב שם מהאור זרוע ”כי מימות משה רבינו עליו השלום נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה וכו' כדי להשלימה לעם מצות וחוקים” והיינו שהענין של קריאת התורה שגומרים את כל התורה בשבת הוא, שידעו את כל התורה כולה, והמטרה היא שיגמרו את כל התורה כולה בשנה אחת, והמטרה בזה הוא לדעת את תורת ה'. כתוב שקריאת התורה זה כמו קריאה של מתן תורה, כתוב שקריאת התורה באימה וביראה כשם שניתנה תורה באימה, המשנה ברורה מביא את זה בסימן קמ”א. ולגבי הקריאה מעומד כתוב במשנה ברורה בסימן קמ”ו, דמדינא ראוי לעמוד כיון שצריך האדם להעלות בדעתו כששומע הקריאה מפי הקורא, כאילו קיבלה מהר סיני, ובהר סיני היו עומדים, עכ”ד. ואני חושב, שכתוב כאן, שההסתכלות של אדם כאשר הוא מגיע לקריאת התורה, הוא שלא לשמוע בעלמא את הקריאה, והוא מרגיש כבר שהוא זוכר את הפרשה משנה שעברה ולפני שנתיים, אלא הוא מגיע למתן תורה, וכמו שבמתן תורה הקשיבו לכל מילה ומילה ושמעו כדי לדעת את תורת ה', כך גם בקריאה שלנו, צריך להיות באופן שהוא שומע עכשיו את תורת ה' פעם ראשונה. 43
וראה את לשון הרמב”ם במורה נבוכים חלק ג' פרק נ”א: ”כל אשר תקרא בתורה ותשמענה תשים בכל לבבך ובכל מחשבותיך להבין מה שתשמע או שתקרא”. הדלקת נרות בזמן צריך לדעת דבר נוסף להקפיד על הדלקת נרות שיהיה לכל הפחות בזמן, והזמנים שקבעו בכל מקום ומקום זה מעיקר הדין, ולפעמים יש חושבים שמדליקים נרות שבת מאוחר, וחושבים שלא נורא להדליק נרות סמוך לשקיעה, וזה ממש אסור. אני נזכר פעם שראיתי מאן דהו מניח כוס בשרי עם כלי חלבי והוא הסביר פלפול למה הוא עושה ככה, אמרתי לו אתה יודע כמה תקנות חז”ל תיקנו חכמים וחישבו שלא יבוא אדם לידי כך, ואם ח”ו מזלזל בדברים כאלה אחר כך מזלזל בעיקרי הדינים והתקנות. אוירה טובה בבית יש עוד נקודה שראוי לזכור, כתוב שהשטן יודע את החשיבות הגדולה שיש בשבת והוא גורם לכעסים בבית, וצריך לדאוג שיהיה אוירה טובה בבית בערב שבת ולא לחץ ]עי' משנ”ב סי' רס”ב שמביא שבזהר והמקובלים הזהירו מאוד שלא יהיה שום מחלוקת בשבת ובפרט בין איש לאשתו[. וזה מפורש בגמ' בשבת ל”ד על ההנהגה בערב שבת, שאומר אדם ערב שבת עם חשיכה בתוך ביתו עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר, וצריך למימרנהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה. וזו הלכה שצריך להיות בניחותא. כיוצא לקראת המלך הגאון רבי צבי שליט”א מסיים: ועל כל זאת חשוב לזכור ולדעת מה שכתוב בשולחן ערוך סי' רס”ב על ההכנה לשבת ”ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת השבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה”, שבשבת קודש צריכה להיות ההרגשה מרוממת כמו שהמלך מגיע אלינו לבית. השבת, כידוע, היא פסגת ימי השבוע והחשובה שבהם, עובדה זו מופיעה במקורותינו פעמים אינספור. השבת נקראת "תחילה למקראי קודש" ועניין מקרא קודש ביאר הרמב"ן )ויקרא כג, ג( שהוא התאספות לעבודת השי"ת, כלומר שמטרתה של השבת היא שנעבוד בה את הקב"ה. וודאי האופן היותר נכון לבן תורה לעבוד את הקב"ה הוא ע"י ת"ת, וגם ידוע גודל מעלת לימוד התורה בשבת שהוא אלף פעמים יותר מבימות החול כדאי' בבא"ח )שנה שניה ריש פר' שמות(, וכן איתא בזוה"ק )פר' שלח דף קע"ד ע"א( "זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין", ועי' שם עולם שער שמירת השבת פ"ה שהאריך בעניין זה, ומ"מ פשיטא דגם בתפילות ובסעודות אנו עובדים את הקב"ה שציוונו בהם. והמצב כיום בעולם הישיבות הוא שאין סדרים קבועים כ"כ לימי שישי ושבת, ורוב הזמן נתון לבחורים לעשות וללמוד בו כטוב בעיניהם, וכך נוצר זמן רב שאפשר לנצלו כראוי ללימוד תורה ולעבוהשי"ת באופן היותר טוב, ואפשר חלילה לאבדו בדברי הבל ורעות רוח. יש לפעול בב' חלקים: א. שכל ענייני השבת כולל סעודות, שינה, לימוד ותפילה יהיו מצד השבת ולא לצד השבת. וזאת ע"י הנהגות מיוחדות שיבליטו את השבת כשונה משאר ימות השבוע וכדלקמן. ב. להיכנס לשבת אחרי הפסקה לזמן מסוים מכל עסקי החולין, כדי שיהיה כלשונו של הרמב"ם "מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך". נפרט את סדר השבת המומלץ על מנת לקיים עניינים אלו, הצעתי סדר זה כי הוא היה נראה לי היותר מתאים לנהוג בישיה"ק ולדרך הבחורים, אך ודאי שכל מקום לפי מנהגו וכל בחור לפי דרכו ואי"צ לעשות דווקא כמו שהוצע כאן, אלא כ"א ינהג באופן שישיג על ידו את העניינים הנ"ל. )אך יש לציין שדברים רבים נכתבו עפי"ד הפוסקים כמבואר למעיין.( - לסיים את כל ההכנות לשבת )כולל דברים שאין בהם חילול שבת(, טלפונים, מקווה, הצעת המיטה1 , *סילוק המוקצה וכו' לפחות שעה לפני זמן הד"נ. - ללמוד "סדר קבלת שבת" עד רבע שעה לפני תחילת קב"ש ללא כתיבה. - רבע שעה לפני קב"ש ללבוש כו"ח, לקבל שבת, להסיר מליבו כל ענייני החולין, ולקרוא שיה"ש במתינות ובנעימה, וראוי שלא להפסיק בדיבור ואפי' בד"ת - יסושוה"ע. )מלבד העניין הגדול בזה, יעויי"ש ביסושוה"ע, מניסיוני אחרי קריאת שיה"ש בנחת נכנסים לשבת באופן נעלה ומרומם הרבה יותר מאשר אחרי לימוד דברים אחרים, אמנם ודאי שמי שאינו מרגיש כך וירגיש ההתעלות באופ"א יכול לנהוג באופן אחר ולא נכתב אלא כהמלצה בלבד.( - קב"ש בנעימה כדרך הישיבה. - אחר קב"ש ללמוד בדבר קל שלא יטרידנו בתפילת ערבית )כמו שנפסק להלכה לגבי כל תפילה - שו"ע או"ח סי' צ"ג ס"ג(, ראוי ללמוד הלכות שבת, )עי' ילקו"ש ריש ויקהל, ועי' במשנ"ב סי' ר"צ סק"ו שהביאו לגבי לימוד הל' שבת אחר סעודת שחרית( טוב ללמוד עם חליפה )התועלת בזה נגלה לעושים כן להיכנס לשבת באופן מכובד( וח"ו לא לאבד זמן זה בפטפוטי סרק וכדו'. - תפילת ערבית, אחר התפילה מומלץ לגשת לרבנים כמנהג, )דלתות חדר האוכל בלא"ה נעולות.( 44
משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך רשימה נפלאה שרשם בן העלייה הבה"ח שלמה גרשוני זצ"ל בצורה הנכונה לניצול ימי השישי ושבת קודש כראוי. יהיו הדברים לעילוי נשמתו - סעודת שב"ק, יישבו כל אותם שנדרשו לעניין זה יחד, ע"מ שיוכלו לנהוג בסעודה כחפצם. קודם הקידוש שרים "שלום עליכם" כמנהג בכל תפוצות ישראל, )ואמנם "מנהג הישיבה" לשיר רק פ"א כל קטע, אך נ"ל שהנוהג לשיר ג"פ יש לו על מי לסמוך.( בסעודה מדברים ד"ת ופיטטיא דאורייתא, ושרים זמירות שבת זמן מה..., אחר הסעודה טוב שיזמנו ויברכו כולם או עכ"פ רובם יחד, על מנת שלא תיווצר תחושה שהסעודה היא ישיבת כמה יחידים זה לצד זה לאכול, אלא התאספות מיוחדת לשם סעודת שבת. - אחרי הסעודה ללכת מייד לביהמ"ד ללמוד, מנהג הישיבה לאכול מיני מגדנות ליד ביהמ"ד קודם הלימוד, ולזה ישנה תועלת הן מצד עונג שבת והן מצד שעי"ז משלים מאה ברכות )עי' שו"ע סי' ר"צ ס"א ובמשנ"ב סק"א(. - הלימוד יהיה באופן שאינו רגיל בו בששת ימי המעשה, )כגון: ללמוד עם מהרש"א על הסדר, ללמוד עם רי"ף ורא"ש, ללמוד פעמיים גמ' רש"י ולאחריהם פ"א גפ"ת - סדר זה מומלץ ע"י מרן הגרי"ג אדלשטיין )שליט"א( זצ"ל, וכדו'.( בלימוד זה כדרך שליבו חפץ ישנה תועלת משום עונג שבת ואולי גם משום כבוד שבת )בדומה ל"לא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול"-שבת קיג:( ועוד שכ"כ המשנ"ב סי' ר"צ סק"ג דמצווה לחדש חידו"ת בשבת, ואם אינו יודע לחדש עכ"פ ילמד דברים חדשים שלא למד עד הנה. )ומלבד זאת, הפסקה של יום אחד בסוף כל שבוע משטף הלימודים תרענן את הראש ותסייע בעז"ה להמשיך בשבוע הבא ביתר שאת וביתר עוז בלימודים הסדירים.( - אחר הלימוד ללכת מייד לישון בלי להתעכב, והחכם עיניו בראשו ללכת לישון מוקדם כדי שיהא לו כוח לעבודת יום השבת, ועוד דמשום עונג שבת יש להרבות בשינה - ראה לקמן בסמוך. )וכן עי' ספר לב חיים לר"ח פאלאג'י ח"ב סי' ק"פ.( - תפילת שחרית ומוסף, )יש להנעים בזמירות - רמ"א סי' רפ"א ס"א, ועי' במשנ"ב סק"ד( וסעודה כאתמול. - אחר הסעודה ללכת ללמוד )עי' שו"ע סי' ר"צ ס"ב ובמשנ"ב סק"ה ועיי"ש בהג"ה( וטוב ללמוד ב'שביתת דיבור'2 *בלי להפסיק בדברי חולין כלל, )ונראה לי טוב ללמוד בעיון, ועי' שו"ת תורה לשמה או"ח שאלה ק"י, ואמנם ל' השו"ע בסי' ר"צ ס"ב "קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה" אך יעויי"ש במשנ"ב סק"ו דמשמע דלאו דווקא ואפשר גם הלכות שבת, וא"כ לכאו' ה"ה דברים אחרים, ומ"מ ודאי ראוי לקרות בנביאים וללמוד הלכות שבת, וא"כ יכול לקבוע בזמן הזה את הלימודים האלו( ואם רגיל לישון בצהרים בימות החול יישן גם בשב"ק. )עי' רמ"א סי' ר"צ ס"א, ועיי"ש במשנ"ב סק"ג, ועי' טור דמשמע שיישן ואח"כ ילמד אך ייתכן דכוונתו לאו דווקא( - לפני תחילת הסדר מנהג הישיבה לאכול מגדנות ליד ביהמ"ד ויש בזה תועלת כנ"ל בליל שבת. - תפילת מנחה וסעודה שלישית, טוב לא להאריך בשירה יותר מדי. - אחר סעודה שלישית ללמוד מוסר )עי' משנ"ב סי' רצ"ב סק"ט(, וטוב שיהא זה בספר אחר מהרגילות בשאר ימות השבוע, )כגון אם דרכו כל השבוע בלימוד מס"י ילמד אז חובה"ל וכדו',( והתועלת בזה כנ"ל בלימוד ליל שב"ק, ועוד מועיל להרחבת האופקים ביהדות ואכמ"ל. - )שיחה(, תפילת ערבית, הבדלה, )קידוש לבנה(. - יש הנוהגים לשתות קפה לאחר הבדלה, ומנהג טוב הוא ד"חמין במוצאי שבת מלוגמא" )שבת קיט:(. - מייד לאחר הבדלה, )בלי לעבור קודם לכן בחדר( ללמוד כשעה או יותר "סדר מלווה מלכה". )"ילכו מחיל אל חיל", והחזו"א היה מזהיר על הלימוד בזמן זה לסימן טוב )דינים והנהגות ח"ב פ"ט אות ל"א(, וכדי שלא ליפול מרוממות השבת היישר אל עסקי החולין. אמנם לכתוב ד"ת )ע"י הכנה של כלי הכתיבה באזור ביהמ"ד מער"ש( נ"ל שאין בזה הפסד( וכל המוסיף בלימוד זה ודאי יוסיפו לו ברכה מן השמים. - מעיקר הדין טוב לאכול סעודת מלווה מלכה סמוך ליציאת שבת )משנ"ב סי' ש' סק"ב(, אך מנהג הישיבה שלא לאכול מלווה מלכה עד אחר כמה שעות, וכ' המשנ"ב דמי שאינו תאב לאכול מייד ביציאת השבת עכ"פ לא יעסוק במלאכת קבע קודם סעודת מלווה מלכה. ומנהג הישיבה באכילת לחם חם ומרק חם, ודין אכילת פת הובא במשנ"ב סי' ש' סק"א, ומקור פת חמה ומרק חם משבת קיט: "חמין במוצאי שבת מלוגמא, פת חמה במוצאי שבת מלוגמא", וכן נהג הגר"א לאכול פת חמה למלווה מלכה )תומע"ר אות קמ"ח סקל"ט(. - טוב לרחוץ במוצש"ק בחמין כדאי' בשבת קיט: חמין במוצאי שבת מלוגמא, ופירש"י לשתות ולרחוץ. ואולי טוב יותר שיהיה קודם חצות כמו סעודת מלווה מלכה, עי' משנ"ב סי' ש' סק"ב ובשע"ת שם סק"א. - טוב לישון מוקדם במוצ"ש כדי שיהיה כוח לעבודת הבורא בששת ימי המעשה הבעל"ט. ויה"ר שירצה הקב"ה במנוחתנו, וינחילנו באהבה וברצון שבת קדשו, אכי"ר. 1 *כאן המקום להביא את שהעיר מורנו רה"י הגרח"מ אוזבנד שליט"א בדבר הצורך בהצעת המיטה משום כבוד שבת וכפי שפסק הרמב"ם בפ"ל מהל' שבת ה"ה, והוסיף דזה לכאו' אף בתוך השבת אם ישן על המיטה צריך אח"כ להציעה שהרי דין כבוד שבת הוא בכל השבת, אך עי' משנ"ב סי' ש"ב סקי"ט דאם לא יישן עוד בשב"ק על המיטה אסור להציעה אא"כ הוא מגונה וביזיון לשבת שתעמוד כך, עיי"ש. 2 *המונח "תענית דיבור" המשמש בד"כ ללימוד ברציפות בלי להפסיק בדיבור, נראה לענ"ד שאינו ראוי כ"כ לשבת מנוחה, ולכן נראה לי יותר טוב להשתמש במונח "שביתת דיבור" כשביאורו הוא לשבות מדברי חולין, כשם שאכן ראוי ליום השבת, כדאיתא בירושלמי שבת )פט"ו ה"ג( "אמר רבי חנינא מדוחק התירו לשאול שלום בשבת", עיי"ש עוד. ועי' שו"ע סי' ש"ז ס"א ובמשנ"ב שם סק"ב, וכן עיי"ש במשנ"ב סק"ה, ובמע"ר אות ק"מ. 45
ביני עמודי וגידולה, ועל המתרחש בין כותלי היכליה סיקור קצר על פריחת הישיבה הקד' ביני עמודי ערבי פסחים כמידי שנה גם בערב פסח השתא, התקיימה חלוקת ’קמחא דפסחא' המסורתית של הישיבה הקד' למשפחות עמלי התורה חכמי ורבני הישיבה שליט”א, בה קיבלו כארבעת אלפים משפחות אברכי ורבני הישיבה שליט”א, מארזים מפוארים וגדושים לכבוד התורה ולכבוד עמליה, לומדיה ובניה. בחלוקה השנתית קיבלה כל משפחה את כל צרכי החג בחבילה מיוחדת שכללה מצות, מארז בקר, מארז עופות, מארזי יין ומיץ ענבים, חמישה ארגזי פירות וירקות, מארזי קרקרלך ומארזי שוקולדים שיוצרו במיוחד בעבור החלוקה, ובנוסף ראוי לציין כי גם פס הייצור המיוחד למארזי השוקולדים והקרקלך בעבור הקמחא דפסחא נערך תחת כשרות רבני הישיבה שליט”א והכשר שארית ישראל. החלוקה התפרסה בשלושה עשר מוקדים ברחבי הארץ, אליהם שונעו למעלה מארבעת אלפים חבילות חג בתכנון מוקפד ומורכב. בבני ברק, מודיעין עילית, פתח תקווה, אחיסמך, חריש, אופקים, אלעד, ביתר וטלז סטון. בירושלים ובבית שמש הוקמו שני מוקדים, בירושלים במרכז העיר ובשכונת נווה יעקב, ובבית שמש ברמה א' וברמה ד'. המצות שחולקו בחלוקת הקמחא דפסחא נאפו על ידי ’חבורת המצות' של הישיבה, בה, כמידי שנה, אפו רבני הישיבה שליט”א את המצות עבור אלפי עמלי התורה אברכי ורבני הישיבה שליט”א במאפיית המצות בבית שמש, האפייה נערכה במהלך חודש אדר על ידי רבני הישיבה וראשי הכוללים שליט”א בחבורות של אברכי הישיבה שליט”א. הנהלת הישיבה הביעה סיפוק רב מההצלחה הגדולה של החלוקה, ומהשלמת חלוקת הענק לטובת משפחות אברכי ורבני הישיבה על הצד היותר טוב, בארגון נכון ובסדר מופתי, כשהמטרה היא מעל הכל לתת לכל משפחות עמלי התורה את האפשרות הטובה ביותר להכניס את ליל הסדר וחג הפסח בכבוד, בשמחה וברוגע, ובהרחבת הדעת כבני מלכים כיאה לעמלי התורה, מאן מלכי רבנן. במקביל לכך, כמידי שנה גם השנה התקיימה בישיבה חלוקת כובעים וחליפות לאלפי תלמידי, אברכי ורבני הישיבות של עטרת שלמה, מהרשתות היוקרתיות המקום הנכון ולונדון טיילור. גם חלוקת התלושים המסורתית לבוגרי הישיבה שליט”א ומשפחותיהם התקיימה בס”ד. וקרע לנו את הים כמידי שנה בשנה גם בבין הזמנים בחודש ניסן, התקיימה בבני ברק ישיבת בין הזמנים לתלמידי הישיבה בהיכל הישיבה לצעירים של הישיבה הקד' ברחוב חגי בב”ב, בישיבת בין הזמנים שוקדים תלמידי הישיבה בכל יום ויום מימי בין הזמנים וקובעים את חוק תלמודם גם ביומא דפגרא. בליל שביעי של פסח בחצות הלילה, התקיים מעמד שירת הים בישיבת בין הזמנים בהשתתפות עשרות רבות של תלמידי הישיבה ובוגריה, המעמד התקיים בראשות רבינו ראש הישיבה הגאון רבי חיים פינשטיין שליט”א, תחילה נשא רבינו ראש הישיבה שליט”א שיחת חיזוק בעניני החג ובחיזוק האמונה מקריעת ים סוף ולאחר מכן עבר לפני התיבה. בסיום התפילה התקיימה תפילה מיוחדת על כל הזקוקים לזיווג הגון בקרוב בע”ה. מוקד החלוקה במודיעין עילית, בחצר הכולל שע"י הישיבה הקד' בעיר 46
סיקור קצר על פריחת הישיבה הקד' וגידולה, ועל המתרחש בין כותלי היכליה מעלין בקודש סיפוק רב נרשם בקהילת בוגרי הישיבה הקד' בעיר ב”ב עם סיום זמן חורף בהצלחה גדולה. כזכור, בתחילת החורף נוסד המניין לבוגרי הישיבה הקד' לשבתות, לאחר שבכל השנים האחרונות התקיים בס”ד מניין הבוגרים בימים נוראים ובשמחת תורה, ובתחילת זמן חורף התרחב המניין והתבסס גם לכל השנה, כשלע”ע המניין מתקיים בשבתות מברכין בכל חודש, בהיכל הישיבה לצעירים ברחוב חגי בעיר. ואכן, נרשמה היענות רבה ונלהבת שבאה לידי ביטוי בהשתתפותם הקבועה של עשרות רבות מבוגרי הישיבה שליט”א בתפילות המניין, כשאף הונהג לערוך את קידושי השמחה לרגל הולדת הבנות במניין. בלילות שבת בין קבלת שבת למעריב נושאים דברים רבני הישיבה שליט”א. לקראת ימי בין הזמנים דחודש ניסן התרחב המניין לכל השבתות והימים טובים ובס”ד נרשמה הצלחה מרובה, כאשר בלילי יום טוב ובלילי שבתות נשאו שיעורים בענינא דיומא רבותינו רבני הישיבה שליט”א. גם בחג השבועות התקיים המניין וכן התקיים ’סדר ליל שבועות' כשנים קדמוניות, בהשתתפות קרוב למאה מבוגרי הישיבה שליט”א כ”י, לאחר התפילה התקיים ’קידושא רבה'. במהלך הלילה מסר רבינו ראש הישיבה הגר”ח פינשטיין שליט”א שיעור בעניני ברכת התורה ובעניני קבלת התורה. מוסיף והולך גם בקהילת בוגרי הישיבה במודיעין עילית התקיים כולל בין הזמנים לבוגרי הישיבה שיחי' במהלך כל חודש ניסן וימי חוה”מ בהשתתפות עשרות רבות של בוגרי הישיבה שליט”א, כשקול התורה לא פוסק לרגע מהיכל בית המדרש המרכזי של הישיבה הקד' בעיר. בקהילת בוגרי הישיבה במודיעין עילית קיימו גם ’סדר ליל שבועות' בצוותא חדא לבוגרי הישיבה, ולאחר תפילת היו”ט בהיכל בית המדרש המרכזי התקיים קידושא רבא. יצוין גם שבליל פורים התקיים מניין בוגרי הישיבה בעיר ולאחמ”כ סדר ליל פורים בהשתתפות עשרות רבות מחשובי בוגרי הישיבה שליט”א. יחליפו כוח בת”ת מערב ב”ב קיימה הישיבה הקד' במהלך חודש ניסן טיול מיוחד לפארק אלעד עבור מאות ילדי הת”ת, להחליף כוחות ולהתרענן לקראת המשך העלייה בתוי”ש, בהגיעם למשכן הקבע בבניין הת”ת ברחוב צפת בעיר, שבנייתו הושלמה בסוף זמן חורף. כזכור, תלמידי ת”ת מערב ב”ב נאלצו להתפנות ממשכנם הקודם בתחילת החורף, ומכיוון שעדיין לא הושלמה בניית הבניין הגדול של הת”ת ברחוב צפת, נאלצו התלמידים ללמוד במשכן ארעי בבניין ת”ת החדש ברחוב הלוחמים בעיר, אך למרות כל הקשיים בכל תקופת המעבר למדו הילדים נ”י באופן מיוחד ובהתנהגות מעוררת השתאות, על כן כהוקרה על כך ולקראת המעבר למשכן הקבע של הת”ת, זכו התלמידים בטיול המיוחד להחליף כוח ולהתחזק ביתר שאת וביתר עוז – כי מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. גם למלמדי ת”ת מערב ב”ב התקיים יום הוקרה וגיבוש מיוחד ע”י הנהלת הישיבה הקד', כהערכה מרובה על השקעתם התמידית ובפרט בתקופה מורכבת זו, יום העיון והגיבוש התקיים במושב גפן. כשהישיבה מביעה בזאת את הערכתה הגדולה למלמדים עוסקי מלאכת הקודש במסירות. הנכנס לבית המדרש זמן קיץ נפתח בסייעתא דשמיא עצומה בישיבה הקד' ובכל היכלי התורה של הישיבה בכל אתר ואתר בהצלחה גדולה ובחיזוק רב. בישיבה הקד' המשיכו בלימוד מסכת ב”ק, ובהיכלי הכוללים שע”י הישיבה הקד' החלו בלימוד מסכת נזיר, בישיבות לצעירים בכל רחבי הארץ ממשיכים בלימוד מסכת גיטין, ובחבורה למסיימי המחזור במודיעין עילית ממשיכים בלימוד מסכת מנחות. רבינו רה”י הגרש”ב שליט”א בשיעור לבוגרי הישיבה הקד' במודיעין עילית 47
ביני עמודי וירבו ויעצמו עקב הגידול המרובה בס”ד בספסלי בית המדרש בכולל המרכזי שע”י הישיבה הקד' בשכונת אחיסמך, קבע הכולל את משכנו החדש והמרווח בבית המדרש ’פרושים' בשכונה. הכולל שע”י הישיבה הקד' באחיסמך נפתח לפני כשנתיים ובס”ד פקיע שמיה לתהילה ובמהרה הפך לכולל המרכזי בשכונה כשטובי עמלי התורה וחשובי תלמידי החכמים שבשכונה קבעו את משכנם בו, הכולל עומד בראשות ראש הכולל הגרח”ז קרלנשטיין שליט”א והגר”מ קרסניצקי שליט”א, עם תחילת זמן קיץ התרחב הכולל ועומד עתה על כמאה ועשרים אברכים בני עלייה מופלגים ממש כ”י, כשקול התורה נשמע למרחוק בתעצומות. רבינו ראש הישיבה הגר”ח שליט”א בשיחה בהיכל הכולל באחיסמך תדאג כל החבורה כולה לרגל תחילת זמן קיץ הגיע מרן ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט”א לשאת משא מיוחד בהיכל הישיבה הקד' לתחילת הזמן ולחיזוק והתעוררות לעילוי נשמתו של ידידינו בן החבורה הבחור החשוב שלמה גרשוני זצ”ל שנלב”ע בחודש אדר, מרן שליט”א עורר בדבריו על דרכי הגדילה של בן ישיבה לעלות ולגדול בסולם העולה בית קל, ועורר על הקבלות המיוחדות שראוי להתחזק ולקבל לעילוי נשמת חברינו זצ”ל, שמעצמו היה דמות לחיזוק נפלא ולמופת וזכה להגיע לדרגות גבוהות מאוד בתוי”ש, ובודאי מוטל על כל אחד ואחד לקבל קבלות ולהתחזק לעילוי נשמתו. עוד נשאו דברי חיזוק והתעוררות, רבינו ראש הישיבה הגר”ח שליט”א, רבינו ראש הישיבה הגרח”מ שליט”א, ורבינו ראש הישיבה הגרש”ב שליט”א, שעוררו להתחזק ולהתעורר לניצול החיים לעבודת ה' ולמילוי חובותינו בעולמינו. כמו”כ בני הישיבה קיבלו ע”ע קבלות לע”נ כפי שביקש חברינו זצ”ל בצוואתו. יהי זכרו ברוך. תורה מגנא ומצלא ככבשה בין שבעים זאבים נמצא היישוב היהודי באר”י זה עשרות שנים, כשמידי תקופה אויבי עמינו מנסים לפגוע בבני ישראל, במהלך הקיץ במהלכו של מבצע בדרום הארץ שזכה לכינוי מגן וחץ, נורו טילים לעבר ערי ישראל עד מרכז הארץ, וגם בעיר ראשון לציון נשמעו אזעקות פעמים רבות, כשמעל העיר יורטו פעמים רבות טילים ששוגרו לאיזור. היה זה לפני שנים ספורות במבצע ’שומר החומות' כשעלתה השאלה בלשכת הגזית האם בני הישיבה צריכים לרדת למקלטים בעת האזעקות, והוראתו הברורה של נשיא הישיבה רבינו מרן שר התורה הגר”ח קנייבסקי זיע”א הייתה להורות לבני ישיבתו, בזה הלשון, ”אין צריך ואין להפסיק הלימוד ובעז”ה לא יאונה שום רע והכל יהיה לחיים ולשלום”. מכוח גזירת אותו צדיק והוראתו של אותו זקן, במהלך הקיץ במבצע מגן וחץ, כשהעיר ראשל”צ והסביבה סבלה מירי לעברה, הורה מרן המשגיח הגה”צ רבי דן סגל שליט”א למסור לתלמידי הישיבה הקד' נ”י בזה הלשון ”חזקה על חבר שלא תצא תקלה תחת ידו וכבר אמר מרן שר התורה הגר”ח קנייבסקי זצוקללה”ה בעבר שבתוך הישיבה לא יינזק אף אחד בעז”ה ואפשר להמשיך בשגרה, ובתוך הישיבה לא להפסיק אפילו בשביל להיכנס למקלטים ורק להתחזק בלימוד ולא יפול שום טיל או ייגרם נזק למי שיהיה בישיבה וכך יהיה”. מרן המשגיח שליט”א ביקש להוסיף כי ”מחוץ לשטח הישיבה בודאי שאין לצאת ששם הסכנה מצויה”. ברכת האורח שיעור מיוחד נמסר בהיכל הישיבה הקד' בין קבלת שבת למעריב בשבת קודש פרשת אמור, ע”י הגאון רבי צבי פרצוביץ שליט”א מר”י מיר במודיעין עילית שהתארח בקריית הישיבה לרגל שמחת האופרוף לנכדו, ידידינו הרב אלחנן משה שליט”א בן מורינו הגאון רבי דוד כהנוביץ שליט”א, עוד שבת בישיבה לרגל העלייה לתורה הגאון רבי אשר אריאלי שליט”א מר”י מיר. בזכותיה דרשב”י לקראת ל”ג בעומר, התרגש אחד מנדיבי הישיבה לשמוע על כך שבישיבה הקד' עוסקים בתורה גם בל”ג בעומר ומוסיפים חיזוק ולא ח”ו להיפך, כפי שהורו רבותינו זיע”א ושליט”א, ובנדיבות ליבו העניק מלגה נאה לכל תלמידי הישיבה אשר הוסיפו לימוד בישיבה בליל וביום ל”ג בעומר. 48
סיקור קצר על פריחת הישיבה הקד' וגידולה, ועל המתרחש בין כותלי היכליה מרן המשגיח שליט”א בשירה לכבוד התורה לאחר כתיבת האות בס”ת רבינו רה"י הגרש"ב שליט"א בשיחת הכנה למתן התורה בהיכל הכולל במודיעין עילית רבינו רה"י הגרש"ב שליט"א בשיחת הכנה למתן התורה בהיכל הכולל בב"ב הכנה לקבלת התורה לקראת חג מתן תורתנו התקיימו בהיכלי התורה של הישיבה הקד' משאות הכנה לקבלת התורה לקראת היום הקדוש. בישיבה הקד' בקריית הישיבה נשא מרן המשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט”א בימי ההגבלה משא מיוחד בפני מאות תלמידי הישיבה נ”י, בדבריו עמד על הזכות העצומה של בני התורה להיות בעולם הזה מקיימי רצון ה' בשלימות, ועל הדרכים להתחזק ולהתרומם בדרכי התורה וקנייניה והדרך הראויה והנכונה להתכונן לחג מתן תורה. לאחר משאו בהיכל הישיבה הגיע מרן המשגיח שליט”א אל חדרו של רבינו ראש הישיבה הגרש”ב שליט”א בקריה לכתיבת אות בס”ת שהוכנס בערב מתן תורה להיכל הישיבה הקד' )ראה ידיעה נפרדת( מלווה ברבותינו ראשי הישיבה שליט”א ובמאות תלמידי הישיבה שליט”א, ששרו עם מרן המשגיח שליט”א שעה ארוכה שירי דביקות ורוממות לכבוד נותן התורה, ולכבוד התורה ולומדיה. כנגד ההר בהיכל הישיבה הקד' בקריית הישיבה, לקראת יום חגם של בני התורה, יום קבלת התורה נשא רבינו ראש הישיבה הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א משא מיוחד להכנה לקבלת התורה, בו עמד בדבריו על מהות חג העצרת ומשמעות וסגולת היום של יום מתן תורה לכל הדורות כולם כי אין מעמד הר סיני לשעתו בלבד אלא בכל שנה ושנה יש בו תוספת בחינה של קבלת התורה ואשרי הזוכה לקבלה כראוי, ומה רבה עבודת ההכנה לזה, בפרט לאלו ההוגים בתורה ומקבלים את התורה בשלימותה, להיות ראויים לקבל תורה. נעשה ונשמע בהיכלי הכולל שע"י הישיבה הקד' בעיר מודיעין עילית נשא משא מיוחד הכנה לקבלת התורה רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א בימי ההגבלה, במשאו עמד רבינו ראש הישיבה שליט"א על מעלתם העצומה של עמלי התורה המוסרים חייהם בעמלה של תורה בהזנחת כל עניני העולם, ובהיבדלות לעמוד לפני ה'. עוד עמד רבינו ראש הישיבה שליט"א במשאו על צורת עמלם ודרכם של עמלי התורה אברכי הכוללים בשיעבוד גמור לתורה הקד'. בסיום הדברים בירך רבינו רה"י שליט"א את אברכי הכולל שנזכה כולנו לקבל את התורה באהבה ביום קבלת התורה אמרו כאחד גם בכולל שע"י הישיבה הקד' בעיר בני ברק בהיכל בית המדרש נאות יוסף נשא רבינו ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין שליט"א בימי ההגבלה בערב חג קבלת התורה, משא מיוחד בעניני היום ובעניני ההכנה הראויה והנכונה לקבלת התורה, כן הרחיב רבינו ראש הישיבה שליט"א בסגולתם המופלאה של עמלי התורה הדבוקים בה בכל שעה באופן שעמלם בתורה משנה כל מהות חייהם של אלו שתורתם אומנתם בלבד. 49
כאיש אחד בלב אחד גם בשאר היכלי התורה של הישיבה הקד' התקיימו כמידי שנה בשנה מעמדי הכנה לקבלת התורה, בישיבות לצעירים שע"י הישיבה הקד' נשאו את משאות ההכנה רבינו ראש הישיבה הגר"ח פינשטיין שליט"א ורבינו ראש הישיבה הגרח"מ אוזבנד שליט"א. בכולל שע"י הישיבה הקד' בשכונת אחיסמך נשא משא מיוחד רבינו ראש הישיבה הגר"ח פינשטיין שליט"א, בכולל שע"י הישיבה הקד' במודיעין עילית נשא משא מיוחד הגאון הגדול רבי אברהם יצחק קוק שליט"א ר"י מאור התלמוד, בכולל שע"י הישיבה הקד' בעיר אופקים נשא משא מיוחד הגאון הגדול רבי אביעזר פילץ שליט"א ר"י תפרח, בכולל שע"י הישיבה בעיר בני ברק נשא משא מיוחד הגאון רבי מנחם צבי ברלין שליט"א, בכולל שע"י הישיבה הקד' בירושלים - נווה יעקב נשא משא מיוחד הגאון רבי צבי פרצוביץ שליט"א מר"י מיר במודיעין עילית, בכולל שע"י הישיבה הקד' בעיר ביתר-עילית נשא משא מיוחד הגאון רבי חיים מן שליט"א ר"י מאור התלמוד. בהנהו חבורתא בישיבה לצעירים שע"י הישיבה הקד' בעיר ירושלים ישיבת 'עטרת שלמה אריה' נשמעו משאות ההכנה לקבלת התורה מפי גדולי הדור מרן ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, ומרן המשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א. בני הישיבה זכו לשמוע דברי אלוקים חיים מפי רבותינו שליט"א, שביארו והעמידו לתלמידים היקרים את האופן של קבלת התורה והאופנים הראויים להנהגתם התמידית של מקבלי תורה ובני התורה. כן בירכו רבותינו שליט"א את התלמידים שיזכו לגדול בתורה ולהיות תלמידי חכמים אמיתיים ועובדי ה' באמת ובתמים כל חייהם. רבינו ראש הישיבה הגר”ח שליט”א בהכנה לקבלת התורה בישיבה לצעירים באלעד מרן המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א בהיכל הישיבה לצעירים שע"י הישיבה הקד' בירושלים מרן ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי שליט"א בהיכל הישיבה לצעירים שע"י הישיבה הקד' בירושלים רבינו ראש הישיבה הגרח”מ שליט”א בהכנה לקבלת התורה בישיבה לצעירים בב”ב הגאון הגדול רבי אברהם יצחק קוק שליט”א בשיחת הכנה לקבלת התורה בכולל שע”י הישיבה הקד' במודיעין עילית הגאון רבי חיים מן שליט”א ר”י באר התלמוד בשיחת הכנה לקבלת התורה בכולל שע”י הישיבה הקד' בביתר עילית 50 ביני עמודי