The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.

חוברת משניות תשפא לדיגיטלי

Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
Published by hechal3, 2021-04-10 17:12:27

חוברת משניות תשפא לדיגיטלי

חוברת משניות תשפא לדיגיטלי

‫משנה לעילוי נשמה‬

‫לימוד משניות לעילוי נשמת חללי צה”ל‬
‫ונפגעי פעולות האיבה בארץ ובעולם‬

‫הארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות האורתודוקסיות‬
‫המלך ג'ורג' ‪ ,58‬ירושלים ‪9426223‬‬

‫טלפון‪  | 02-6259516 :‬פקס‪02-6240394 :‬‬

‫‪[email protected]   |  www.unisyn.org.il‬‬

‫תמונת עמוד השער‪ :‬הארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות‬
‫האורתודוקסיות‬

‫צילם‪ :‬עזרא לנדאו‬
‫עיצוב ועימוד‪ :‬היכליה‪ -‬סטודיו לעיצוב ‪.052-8694517‬‬

‫‪2‬‬

‫דבר יו”ר הארגון העולמי של בתי הכנסת‬
‫מר דוד בן‪-‬נאה‬

‫מרכז יהודי כדי להיות שותפים בלימוד‬ ‫‘כל ישראל ערבים זה לזה’‬
‫המאחד את עם ישראל כולו בנקודת‬ ‫ביטוי זה שהטמיעו חז”ל בשיח העממי‬
‫היהודי‪ ,‬משמעותו שיש אחריות וקשר‬
‫אמת של החיבור הפנימי בין יהודי ליהודי‬ ‫נפשי והלכתי בין יהודי ליהודי אף אם אין‬
‫בכל מקום בעולם דרך ארץ ישראל וחיילי‬
‫מכירים הם זה את זה‪.‬‬
‫צה”ל‪.‬‬
‫ביום הזיכרון לחללי צה”ל ונפגעי פעולות‬
‫אנחנו כארגון העולמי של בתי הכנסת‬ ‫האיבה אנחנו מביאים לידי מימוש את‬
‫והקהילות מובילים פעילות זו ברחבי‬
‫העולם היהודי כולו ומקווים לחיזוק‬ ‫הערבות הזו בלימוד משניות ואמירת פרקי‬
‫האחדות בין כלל ישראל באמצעותה‪.‬‬ ‫תהילים משותף לעילוי נשמת הקדושים‬
‫שמסרו נפשם על תקומת מדינת ישראל‬
‫‘חזק ונתחזק בעד עמינו‬ ‫ולומדים משניות לזכרם‪.‬‬
‫ובעד ערי א‪-‬לוהינו’‬
‫קהילות ישראל בארץ ובתפוצות‪,‬‬
‫החוברת מופצת בשפות עברית‪ ,‬אנגלית‪,‬‬ ‫מתאספות מי ברחובה של עיר ומי בין‬
‫צרפתית‪ ,‬רוסית וספרדית‪.‬‬ ‫כתלי בית הספר ובית הכנסת‪ ,‬מתנ”ס או‬

‫‪3‬‬

‫תפילות ליום הזכרון‬

‫מפי החזן הראשי הצבאי שי אברמסון‪:‬‬

‫תפילה לשלום המדינה‬

‫‪https://www.youtube.com/watch?v=rcqnUWxfNkU‬‬

‫אל מלא רחמים‬

‫‪https://www.youtube.com/watch?v=FSidZCUW9oo‬‬

‫תפילה לשלום חיילי צה"ל‬

‫‪https://www.youtube.com/watch?v=hOErXxk2-fo‬‬

‫אחינו כל בית ישראל‬

‫‪https://www.youtube.com/watch?v=87Ooph8w1pk‬‬

‫פיוטים מפי הזמר עמיר בניון‪:‬‬

‫מנוחה נכונה (נוסח ירושלמי)‬
‫תפילה לשלום המדינה (נוסח ירושלמי)‬
‫תפילה לשלום חיילי צהל (נוסח ירושלמי)‬

‫‪4‬‬

‫תוכן עניינים‪:‬‬

‫על הפרויקט ‪6..................................................................................‬‬
‫תפילות לשלום המדינה ולחיילי צה”ל ‪8...............................‬‬
‫אל מלא רחמים‪ ,‬יזכור ‪9...............................................................‬‬
‫מנוחה נכונה ‪10...............................................................................‬‬
‫פרקי תהילים‪11..............................................................................‬‬

‫משניות‬
‫ ‪ -‬ארץ ישראל‪12.............................................................................‬‬
‫‪ -‬תורה ודרך ארץ‪16.....................................................................‬‬
‫ ‪ -‬מידות ‪26........................................................................................‬‬
‫ ‪ -‬תפילה‪34.......................................................................................‬‬
‫קדיש דרבנן ‪41................................................................................‬‬

‫‪5‬‬

‫על הפרויקט‬

‫סגור‪ .‬בכל שנה אני שולח לחברי השכונה‬ ‫לפני ‪ 10‬שנים‪ ,‬ייסד סא"ל אורי שלומאי‬
‫והסביבה אימייל ובו אני מזמין אותם‬ ‫ז"ל את פרויקט "משנה לעילוי נשמה" –‬
‫לימוד משניות ביום הזיכרון לעילוי נשמת‬
‫לקחת חלק בפרוייקט הזה‪ ,‬וכך אנחנו‬
‫ממלאים למעשה משמרת של עשרים‬ ‫חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה‪.‬‬
‫במהלך שירותו הצבאי צפה אורי במנהג‬
‫וארבע שעות של יום הזיכרון בלימוד‬
‫לזכרם של הקדושים שנפלו"‪.‬‬ ‫חיילי צה"ל ביום הזיכרון ‪" -‬התפעלתי‬
‫לראות את שני החיילים שעומדים דום ליד‬
‫השנה‪ ,‬שנת העשור להקמת הפרויקט‪,‬‬
‫הארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות‬ ‫דגל ישראל בכל מחנות צה"ל מכניסת‬
‫יום הזיכרון ועד צאתו‪ .‬בכל רבע שעה הם‬
‫הרים את הדגל של הפיכת הפרויקט‬
‫לעולמי – כלל יהודי ישראל והעולם‬ ‫מתחלפים"‪.‬‬
‫בלימוד משותף היוצר ערבות הדדית‬ ‫כשאורי השתחרר מהצבא‪ ,‬הוא אימץ‬
‫והערכה אינסופית לקדושים שמסרו נפשם‬ ‫את הרעיון והחליט להקים את הפרויקט‬
‫– ללמוד משניות במהלך כל יום הזיכרון‪,‬‬
‫על קדושת העם והארץ‪.‬‬
‫בהובלת הארגון הוקמו כ‪ 100-‬עמדות‬ ‫מכניסתו ועד צאתו – ‪ 24‬שעות‪.‬‬
‫ברחבי הארץ‪ ,‬ועוד ‪ 100‬עמדות בקהילות‬ ‫על החלטתו להציב את העמדה דווקא‬
‫ברחובה של עיר סיפר אורי‪" :‬אני רוצה‬
‫שבתפוצות‪.‬‬ ‫שזה יהיה גלוי‪ ,‬וזה מאוד מרגש אנשים‪,‬‬
‫בזכותכם‪ ,‬הלומדים – מתקיים הכתוב‬
‫לא פעם ולא פעמיים אנשים עוצרים‬
‫"ותלמוד תורה כנגד כולם‪"...‬‬ ‫ומצטרפים ללימוד המשניות‪ ,‬וזה קידוש ה'‬

‫שיושבים בחוץ לעיני כל ולא בבית כנסת‬

‫‪6‬‬

7

‫תפילה לשלום המדינה‬

‫ָא ִבינּו ֶ ׁש ַּב ָּ ׁש ַמ ִים‪ ,‬צּור ִי ְשׂ ָר ֵאל ְוגֹו ֲאלֹו‪ָּ ,‬ב ֵרְך ֶאת ְמ ִדי ַנת ִי ְשׂ ָר ֵאל‪ֵ ,‬רא ִ ׁשית ְצ ִמי ַחת‬
‫ְּג ֻא ָּל ֵתנּו‪ָ .‬ה ֵגן ָע ֶלי ָה ְּב ֶא ְב ַרת ַח ְס ֶּדָך‪ּ ,‬ו ְפרֹ ֹש ָע ֶלי ָה ֻס ַכּת ְ ׁשלֹו ֶמָך‪ּ ,‬ו ְ ׁש ַלח אֹו ְרָך ַו ֲא ִמ ְּתָך‬

‫ְל ָרא ֶשׁי ָה‪ָ ,‬שׂ ֶרי ָה ְויֹו ֲע ֶצי ָה‪ְ ,‬ו ַת ְּק ֵנם ְּב ֵע ָצה טֹו ָבה ִמ ְּל ָפ ֶניָך‪ַ .‬ח ֵּזק ֶאת ְי ֵדי ְמ ִג ֵּני ֶא ֶרץ‬
‫ָק ְד ֵ ׁשנּו‪ְ ,‬ו ַה ְנ ִחי ֵלם ֱא–ֹל ֵהינּו ְיׁשּו ָעה ַו ֲע ֶט ֶרת ִנ ָצּחֹון ְּת ַע ְּט ֵרם‪ְ ,‬ו ָנ ַת ָּת ָשׁלֹום ָּב ָא ֶרץ‬
‫ְו ִשׂ ְמ ַחת עֹו ָלם ְליֹו ְשׁ ֶבי ָה‪.‬‬

‫ְו ֶאת ַא ֵחינּו ָּכל ֵּבית ִי ְשׂ ָר ֵאל ְפּ ָקד‪ָ -‬נא ְּב ָכל ַא ְרצֹות ְפּזּו ֵרי ֶהם‪ְ ,‬ותֹו ִלי ֵכם ְמ ֵה ָרה קֹו ְמ ִמּיּות‬
‫ְל ִצּיֹון ִעי ֶרָך ְו ִלירּו ָשׁ ַל ִים ִמ ְשׁ ַּכן ְ ׁש ֶמָך‪ַּ ,‬כ ָּכתּוב ְּבתֹו ַרת מ ֶ ׁשה ַע ְב ֶּדָך‪ִ " :‬אם ִי ְה ֶיה ִנ ַּד ֲחָך‬

‫ִּב ְק ֵצה ַה ָּ ׁש ַמ ִים‪ִ ,‬מ ָּ ׁשם ְי ַק ֶּב ְצָך ה' ֱא–ֹל ֶהיָך ּו ִמ ָּ ׁשם ִי ָּק ֶחָך‪ֶ .‬ו ֱה ִבי ֲאָך ה' ֱא–ֹל ֶהיָך ֶאל ָה ָא ֶרץ‬
‫ֲא ֶ ׁשר ָי ְרׁשּו ֲאבֹ ֶתיָך ִוי ִר ְ ׁש ָּתּה‪ְ ,‬ו ֵהי ִט ְבָך ְו ִה ְר ְּבָך ֵמ ֲאבֹ ֶתיָך" (דברים ל‪ ,‬ד‪-‬ה)‪.‬‬

‫ְו ַי ֵחד ְל ָב ֵבנּו ְל ַא ֲה ָבה ּו ְל ִי ְר ָאה ֶאת ְ ׁש ֶמָך‪ְ ,‬ו ִל ְ ׁשמֹר ֶאת ָּכל ִּד ְב ֵרי ּתֹו ָר ֶתָך‪ּ .‬ו ְ ׁש ַלח ָלנּו‬
‫ְמ ֵה ָרה ֶּבן ָּד ִוד ְמ ִ ׁשי ַח ִצ ְד ֶקָך‪ִ ,‬ל ְפּדות ְמ ַח ֵּכי ֵקץ ְיׁשּו ָע ֶתָך‪ .‬הֹו ַפע ַּב ֲה ַדר ְּגאֹון ֻע ֶּזָך‬
‫ַעל ָּכל יֹו ְשׁ ֵבי ֵתּ ֵבל ַא ְר ֶצָך‪ְ ,‬ויֹא ַמר ּכֹל ֲא ֶ ׁשר ְנ ָ ׁש ָמה ְּב ַאּפֹו‪" :‬ה' ֱא–ֹל ֵהי ִי ְשׂ ָר ֵאל ֶמ ֶלְך‪,‬‬

‫ּו ַמ ְלכּותו ַּבּכל ָמ ָשׁ ָלה"‪ָ .‬א ֵמן ֶס ָלה‪.‬‬

‫תפילה לשלום חיילי צה"ל‬

‫ִמי ֶ ׁש ֵּב ַרְך ֲאבֹו ֵתינּו ַא ְב ָר ָהם ִי ְצ ָחק ְו ַי ֲעקֹב‪ ,‬הּוא ְי ָב ֵרְך ֶאת ַח ָּי ֵלי ְצ ָבא ַה ֲה ַג ָּנה ְל ִי ְשׂ ָר ֵאל‪,‬‬
‫ׁשֹו ְט ֵרי ִמְׁש ֶט ֶרת ִיְׂש ָר ֵאל ְו ַא ְנ ֵ ׁשי ּכֹחֹות ַה ִּב ָּטחֹון‪ָ ,‬העֹו ְמ ִדים ַעל ִמ ְ ׁש ַמר ַא ְר ֵצנּו ְו ָע ֵרי‬
‫ֱא–‪ֹ ‬ל ֵהינּו‪ִ ,‬מ ְּגבּול ַה ְּל ָבנֹון ְו ַעד ִמ ְד ַּבר ִמ ְצ ַר ִים‪ּ ,‬ו ִמן ַה ָּים ַה ָּגדֹול ַעד ְלבֹוא ָה ֲע ָר ָבה‪,‬‬
‫ַּב ַּי ָּב ָ ׁשה ָּב ֲא ִויר ּו ַב ָּים‪.‬‬
‫ִי ֵּתן ְי ָי ֶאת אֹו ְי ֵבינּו ַה ָּק ִמים ָע ֵלינּו ִנ ָּג ִפים ִל ְפ ֵני ֶהם! ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִי ְ ׁשמֹר ְו ַי ִּציל‬

‫ֶאת ַח ָי ֵלינּו ִמּ ֹכל ָצ ָרה ְוצּו ָקה‪ּ ,‬ו ִמּ ֹכל ֶנ ַגע ּו ַמ ֲח ָלה‪ְ ,‬ו ִי ְ ׁש ַלח ְּב ָר ָכה ְו ַה ְצ ָל ָחה ְּב ָכל ַמ ֲע ֵשׂה‬
‫ְי ֵדי ֶהם‪ַ .‬י ְד ֵּבר ׂשֹו ְנ ֵאינּו ַּת ְח ֵּתי ֶהם‪ִ ,‬וי ַע ְּט ֵרם ְּב ֶכ ֶתר ְיׁשּו ָעה ּו ְב ֲע ֶט ֶרת ִנ ָּצחֹון‪ִ .‬וי ֻק ַּים ָּב ֶהם‬
‫ַה ָּכתּוב‪ִּ " :‬כי ְי ָי ֱא–ֹל ֵהי ֶכם ַההֹ ֵלְך ִע ָּמ ֶכם‪ְ ,‬ל ִה ָּל ֵחם ָל ֶכם ִעם אֹ ְי ֵבי ֶכם ְלהֹו ִ ׁשי ַע ֶא ְת ֶכם"‪.‬‬

‫ְונֹא ַמר‪ָ " :‬א ֵמן"‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫יזכור לחללי צה"ל‬

‫ִי ְזּ ֹכר ֱא–ֹל ִהים ֶאת ִנ ְשמֹות ָּב ָניו‪ִּ-‬גּבֹוָריו‪ַ ,‬חָּי ֵלי ְצ ָבא ֲה ַגָּנה ְל ִיְׂשָר ֵאל‪ֶׁ ,‬שָּנ ְפלּו ְּב ִמ ְל ֲחמֹות‬
‫ִיְׂשָר ֵאל‪ִּ ,‬ב ְפ ֻעּלֹות ֲה ַגָּנה‪ַּ ,‬ת ְגמּול ּו ִב ָּטחֹון ּו ְב ֵעת ִמּלּוי ַּת ְפ ִקי ָדם‪ְ ,‬ו ִנְׁשמֹות ָּכל לֹו ֲח ֵמי‬
‫ַה ַּמ ְח ֶּתֶרת ַו ֲח ִטיבֹות ַהּלֹו ֲח ִמים ְּב ַמ ַעְרכֹות ָה ָעם‪ֶׁ ,‬ש ֵחְרפּו ַנ ְפָׁשם ָלמּות ַעל ְק ֻדׁ ַּשת‬
‫ַהׁ ֵּשם‪ּ ,‬ו ְב ֶע ְזַרת ֱא–ֹל ֵהי ַמ ַעְרכֹות ִיְׂשָר ֵאל ֵה ִביאּו ִל ְתקּו ַמת ָה ֻא ָּמה ְו ַה ְּמ ִדי ָנה ְו ִל ְג ֻאַּלת‬
‫ָה ָאֶרץ ְו ִעיר ָה ֱא–ֹל ִהים‪ִ .‬מְּנָׁשִרים ַקּלּו ּו ֵמ ֲאָריֹות ָּג ֵברּו‪ְּ ,‬ב ֵה ָח ְל ָצם ְל ֶע ְזַרת ָה ָעם ְו ִהְרוּו‬
‫ְּב ָד ָמם ַה ָּטהֹור ֶאת ִר ְג ֵבי ַא ְד ַמת ָק ְדֵׁשנּו‪ֵ .‬ז ֶכר ֲע ֵק ָד ָתם ּו ַמ ֲעֵׂשה ְגבּוָר ָתם ֹלא ָיסּופּו‬
‫ֵמ ִא ָּתנּו ְלעֹו ָל ִמים‪ִּ .‬ת ְה ֶיי ָנה ִנְׁשמֹו ֵתי ֶהם ְצרּורֹות ִּב ְצרֹור ַה ַחִּיים ִעם ִנְׁשמֹות ַא ְבָר ָהם‪,‬‬
‫ִי ְצ ָחק ְו ַי ֲע ֹקב ְו ִעם ְׁש ָאר ִּגּבֹוֵרי ִיְׂשָר ֵאל ּו ְקדֹוָׁשיו ֶׁש ְּב ַגן ֵע ֶדן ַעד עֹו ָלם‪ָ .‬א ֵמן‬

‫א–ל מלא רחמים‬

‫ֵא–ל ָמ ֵלא ַר ֲח ִמים‪ׁ ,‬שוֹ ֵכן ַּב ְּמרו ִמים‪,‬‬
‫ַה ְמ ֵצא ְמנּו ָחה ְנכוֹ ָנה‪ַ ,‬על ַּכ ְנ ֵפי ַה ְּ ׁש ִכי ָנה‪,‬‬
‫ְּב ַמ ֲעלוֹת ְקדוֹ ִ ׁשים‪ְ ,‬טהוֹ ִרים ְו ִגּבוֹ ִרים‪ְּ ,‬כזֹ ַהר ָה ָר ִקי ַע ַמ ְז ִהי ִרים‪,‬‬
‫ְל ִנ ְ ׁשמוֹת ַח ָּי ֵלי ְצ ָבא ֲה ָג ָנה ְל ִי ְשׂ ָר ֵאל ְולֹו ֲח ֵמי ַה ַּמ ְח ָּתרֹות ֶ ׁש ָּנ ְפלּו ְּב ִמ ְל ֲחמות ִי ְשׂ ָר ֵאל‪,‬‬
‫ְו ָ ֹכל ַהּלֹו ֲח ִמים ְּב ַמ ַע ְרכוֹת ָה ָעם ֶ ׁש ֵח ְרפּו ַנ ְפ ָ ׁשם ָלמּות ַעל ְק ֻד ַּ ׁשת ַה ֵּ ׁשם‪,‬‬
‫ּו ְב ֶע ְז ַרת ֱא–ֹל ֵהי ַמ ַע ְרכוֹת ִי ְשׂ ָר ֵאל ֵה ִביאּו ִל ְתקּו ַמת ָה ֻא ָּמה ְו ַה ְּמ ִדי ָנה ְו ִל ְג ֻא ַּלת ָה ָא ֶרץ‬

‫ְו ִעיר ָה ֱא–‪ִ ‬הים‪,‬‬
‫ְו ָכל ֵא ֶּלה ֶ ׁש ִּנ ְר ְצחּו ָּב ָא ֶרץ ּו ִמחּו ָצה ָלּה ִּבי ֵדי ַה ְּמ ַר ְּצ ִחים ֵמ ִא ְרּגּו ֵני ַה ֵּטרֹור‪.‬‬

‫ָל ֵכן ַּב ַעל ָה ַר ֲח ִמים ַי ְס ִּתי ֵרם ְּב ֵס ֶתר ְּכ ָנ ָפיו ְלעֹו ָל ִמים‪,‬‬
‫ְו ִי ְצרֹור ִּב ְצרֹור ַה ַח ִּיים ֶאת ִנ ְ ׁש ָמ ָתם‪.‬‬
‫ְי ָי הּוא ַנ ֲח ָל ָתם‪,‬‬

‫ְּב ַגן ֵע ֶדן ( ְּת ֵהא) ְמנּו ָח ָתם‪ְ ,‬ו ָינּוחּו ְּב ָ ׁשלוֹם ַעל ִמ ְ ׁש ָּכ ָבם‪,‬‬
‫ְו ַי ַע ְמדּו ְלגֹו ָר ָלם ְל ֵקץ ַהַּי ִמין‪ְ ,‬ונֹא ַמר ָא ֵמן‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫מנוחה נכונה‬

‫ְמנּו ָחה ְנכֹו ָנה ִּביִׁשי ָבה ֶע ְליֹו ָנה‪ְּ ,‬ב ַמ ֲע ַלת ְקדֹוִׁשים ּו ְטהֹוִרים‪ְּ ,‬כזֹו ַהר ָהָר ִקי ַע ְמ ִאיִרים‬
‫ּו ַמ ְז ִהיִרים‪ְ ,‬ו ִחּלּוץ ֲע ָצ ִמים‪ְ ,‬ו ַכָּפַרת ֲאָׁש ִמים‪ְ ,‬ו ַהְר ָח ַקת ֶּפַׁשע ְו ַה ְקָר ַבת ֶיַׁשע‪ְ ,‬ו ֶח ְמ ָלה‬

‫ַו ֲח ִני ָנה ִמִּל ְפ ֵני צּור‪ִ ,‬מִּל ְפ ֵני ׁשֹו ֵכן ְמעֹו ָנה‪ְ .‬וחּו ָל ָקא ָט ָבא ְל ַחֵּיי ָהעֹו ָלם ַה ָּבא‪ָׁ ,‬שם‬
‫ְּת ֵהא ְמ ָנת ּו ְמ ִחַּצת ִויִׁשי ַבת ֶנ ֶפׁש ֶׁשל ַחָּי ֵלי ְצ ָבא ַה ֲה ַגָּנה ְל ִיְׂשָר ֵאל‪ֶׁ ,‬שָּנ ְפלּו ְּב ִמ ְל ֲחמֹות‬

‫ִיְׂשָר ֵאל‪ִּ ,‬ב ְפ ֻעּלֹות ֲה ַגָּנה‪ַּ ,‬ת ְגמּול ּו ִב ָּטחֹון ּו ְב ֵעת ִמּלּוי ַּת ְפ ִקי ָדם‪ְ ,‬ו ִנְׁשמֹות ָּכל לֹו ֲח ֵמי‬
‫ַה ַּמ ְח ֶּתֶרת ַו ֲח ִטיבֹות ַהּלֹו ֲח ִמים ְּב ַמ ַעְרכֹות ָה ָעם‪ֶׁ ,‬ש ֵחְרפּו ַנ ְפָׁשם ָלמּות ַעל ְק ֻדׁ ַּשת ַהׁ ֵּשם‬

‫ְו ָכל ֵא ֶ ּלה ֶ ׁש ִ ּנְר ְצחּו ָ ּב ָאֶרץ ּו ִמחּו ָצה ָלּה ִ ּבי ֵדי ַה ְ ּמַר ְ ּצ ִחים ֵמ ִאְרּגּו ֵני ַה ֶּטרֹור‪ֶ .‬מ ֶלְך ַמ ְל ֵכי‬
‫ַה ְּמ ָל ִכים ְּבַר ֲח ָמיו ְיַר ֵחם ֲע ֵלי ֶהם‪ְ ,‬ו ָיחֹוס ְו ַי ְחמֹול ֲע ֵלי ֶהם‪ֶ .‬מ ֶלְך ַמ ְל ֵכי ַה ְּמ ָל ִכים ְּבַר ֲח ָמיו‬

‫ַי ְס ִּתיֵרם ְּב ֵצל ְּכ ָנ ָפיו ּו ְב ֵס ֶתר ָא ֳהלֹו ַל ֲחזֹות ְּב ֹנ ַעם יי ּו ְל ַב ֵּקר ְּב ֵהי ָכלֹו‪ּ ,‬ו ְל ֵקץ ַהָּי ִמין‬
‫ַי ֲע ִמי ֵדם‪ּ ,‬ו ִמַּנ ַחל ֲע ָד ָניו ַיְׁש ֵקם‪ְ ,‬ו ִי ְצרֹור ִּב ְצרֹור ַה ַחִּיים ִנְׁש ָמ ָתם‪ְ ,‬ו ָיִׂשים ָּכבֹוד ְמנּו ָח ָתם‪.‬‬

‫יי הּוא ַנ ֲח ָל ָתם‪ִ ,‬וי ַל ֶּוה ֲא ֵלי ֶהם ַהׁ ָּשלֹום‪ְ .‬ו ַעל ִמְׁשָּכ ָבם ִי ְה ֶיה ָׁשלֹום‪ַּ .‬כָּכתּוב‪ָ :‬יבֹוא‬
‫ָׁשלֹום‪ָ .‬ינּוחּו ַעל ִמְׁשְּכבֹו ָתם‪ֹ .‬ה ֵלְך ְנ ֹכחֹו‪ֵ .‬הם ְו ָכל ְּב ֵני ִיְׂשָר ֵאל ַהּׁשֹו ְכ ִבים ִע ָּמ ֶהם ִּב ְכ ַלל‬

‫ָהַר ֲח ִמים ְו ַה ְּס ִליחֹות‪ְ ,‬ו ֵכן ְי ִהי ָרצֹון ְו ֹנא ַמר ָא ֵמן‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫פרקי תהילים‬

‫פרק ט‬ ‫פרק פג‬

‫ַל ְמ ַנֵּצ ַח ַע ְלמּות ַל ֵּבן ִמ ְזמֹור ְל ָד ִוד‪ :‬אֹו ֶדה ְי ֹק ָוק‬ ‫ִׁשיר ִמ ְזמֹור ְל ָא ָסף‪ֱ :‬א–ֹל ִהים ַאל ֳּד ִמי ָלְך ַאל‬
‫ְּב ָכל ִל ִּבי ֲא ַסְּפָרה ָּכל ִנ ְפ ְלאֹו ֶתיָך‪ֶ :‬אְׂש ְמ ָחה‬ ‫ֶּת ֱחַרׁש ְו ַאל ִּתְׁש ֹקט ֵא–ל‪ִּ :‬כי ִהֵּנה אֹו ְי ֶביָך ֶי ֱה ָמיּון‬

‫ְו ֶא ֶע ְל ָצה ָבְך ֲא ַז ְּמָרה ִׁש ְמָך ֶע ְליֹון‪ְּ :‬בׁשּוב אֹו ְי ַבי‬ ‫ּו ְמַׂש ְנ ֶאיָך ָנְׂשאּו ֹראׁש‪ַ :‬על ַע ְּמָך ַי ֲעִרימּו סֹוד‬
‫ָאחֹור ִיָּכְׁשלּו ְו ֹיא ְבדּו ִמָּפ ֶניָך‪ִּ :‬כי ָעִׂשי ָת ִמְׁשָּפ ִטי‬ ‫ְו ִי ְת ָי ֲעצּו ַעל ְצפּו ֶניָך‪ָ :‬א ְמרּו ְלכּו ְו ַנ ְכ ִחי ֵדם ִמּגֹוי‬
‫ְוֹלא ִיָּז ֵכר ֵׁשם ִיְׂשָר ֵאל עֹוד‪ִּ :‬כי נֹו ֲעצּו ֵלב ַי ְח ָּדו‬
‫ְו ִדי ִני ָיַׁש ְב ָּת ְל ִכ ֵּסא ׁשֹו ֵפט ֶצ ֶדק‪ָּ :‬ג ַעְר ָּת גֹו ִים‬ ‫ָע ֶליָך ְּבִרית ִי ְכ ֹרתּו‪ָ :‬א ֳה ֵלי ֱאדֹום ְו ִיְׁש ְמ ֵעא ִלים‬
‫ִא ַּב ְד ָּת ָרָׁשע ְׁש ָמם ָמ ִחי ָת ְלעֹו ָלם ָו ֶעד‪ָ :‬האֹו ֵיב‬ ‫מֹו ָאב ְו ַה ְגִרים‪ְּ :‬ג ָבל ְו ַעּמֹון ַו ֲע ָמ ֵלק ְּפ ֶלֶׁשת ִעם‬
‫ַּתּמּו ֳחָרבֹות ָל ֶנ ַצח ְו ָעִרים ָנ ַתְׁש ָּת ָא ַבד ִז ְכָרם‬
‫ֵה ָּמה‪ַ :‬וי ֹק ָוק ְלעֹו ָלם ֵיֵׁשב ּכֹו ֵנן ַל ִּמְׁשָּפט ִּכ ְסאֹו‪:‬‬ ‫ֹיְׁש ֵבי צֹור‪ַּ :‬גם ַאּׁשּור ִנ ְל ָוה ִע ָּמם ָהיּו ְזרֹו ַע‬
‫ְוהּוא ִיְׁשּ ֹפט ֵּת ֵבל ְּב ֶצ ֶדק ָי ִדין ְל ֻא ִּמים ְּב ֵמיָׁשִרים‪:‬‬ ‫ִל ְב ֵני לֹוט ֶס ָלה‪ֲ :‬עֵׂשה ָל ֶהם ְּכ ִמ ְד ָין ְּכ ִסי ְסָרא‬
‫ִוי ִהי ְי ֹק ָוק ִמְׂשָּגב ַל ָּדְך ִמְׂשָּגב ְל ִעּתֹות ַּבָּצָרה‪:‬‬ ‫ְכ ָי ִבין ְּב ַנ ַחל ִקיׁשֹון‪ִ :‬נְׁש ְמדּו ְב ֵעין ּ ֹדאר ָהיּו ֹד ֶמן‬
‫ְו ִי ְב ְטחּו ְבָך יֹו ְד ֵעי ְׁש ֶמָך ִּכי ֹלא ָע ַז ְב ָּת ֹדְרֶׁשיָך‬ ‫ָל ֲא ָד ָמה‪ִׁ :‬שי ֵתמֹו ְנ ִדי ֵבמֹו ְּכ ֹעֵרב ְו ִכ ְז ֵאב ּו ְכ ֶז ַבח‬
‫ּו ְכ ַצ ְל ֻמָּנע ָּכל ְנ ִסי ֵכמֹו‪ֲ :‬אֶׁשר ָא ְמרּו ִניֲרָׁשה ָּלנּו‬
‫ְי ֹק ָוק‪ַ :‬ז ְּמרּו ַלי ֹק ָוק ֹיֵׁשב ִצּיֹון ַהִּגידּו ָב ַע ִּמים‬ ‫ֵאת ְנאֹות ֱא–ֹל ִהים‪ֱ :‬א–ֹל ַהי ִׁשי ֵתמֹו ַכַּג ְלַּגל ְּכ ַקׁש‬
‫ֲע ִלילֹו ָתיו‪ִּ :‬כי ֹדֵרׁש ָּד ִמים אֹו ָתם ָז ָכר ֹלא ָׁש ַכח‬ ‫ִל ְפ ֵני רּו ַח‪ְּ :‬כ ֵאׁש ִּת ְב ַער ָי ַער ּו ְכ ֶל ָה ָבה ְּת ַל ֵהט‬
‫ָהִרים‪ֵּ :‬כן ִּתְר ְּד ֵפם ְּב ַס ֲעֶרָך ּו ְבסּו ָפ ְתָך ְת ַב ֲה ֵלם‪:‬‬
‫ַצ ֲע ַקת ֲע ָנ ִוים‪ָ :‬ח ְנ ֵנ ִני ְי ֹק ָוק ְר ֵאה ָע ְנ ִיי ִמּׂשֹ ְנ ָאי‬ ‫ַמֵּלא ְפ ֵני ֶהם ָקלֹון ִוי ַב ְקׁשּו ִׁש ְמָך ְי ֹק ָוק‪ֵ :‬י ֹבׁשּו‬
‫ְמרֹו ְמ ִמי ִמׁ ַּש ֲעֵרי ָמ ֶות‪ְ :‬ל ַמ ַען ֲא ַסְּפָרה ָּכל‬ ‫ְו ִי ָּב ֲהלּו ֲע ֵדי ַעד ְו ַי ְחְּפרּו ְו ֹיא ֵבדּו‪ְ :‬ו ֵי ְדעּו ִּכי ַא ָּתה‬

‫ְּת ִהָּל ֶתיָך ְּבַׁש ֲעֵרי ַבת ִצּיֹון ָא ִגי ָלה ִּביׁשּו ָע ֶתָך‪:‬‬ ‫ִׁש ְמָך ְי ֹק ָוק ְל ַב ֶּדָך ֶע ְליֹון ַעל ָּכל ָה ָאֶרץ‪:‬‬
‫ָט ְבעּו גֹו ִים ְּבַׁש ַחת ָעׂשּו ְּבֶרֶׁשת זּו ָט ָמנּו ִנ ְלְּכ ָדה‬

‫ַר ְג ָלם‪ :‬נֹו ַדע ְי ֹק ָוק ִמְׁשָּפט ָעָׂשה ְּב ֹפ ַעל ַּכָּפיו‬
‫נֹו ֵקׁש ָרָׁשע ִהָּגיֹון ֶס ָלה‪ָ :‬יׁשּובּו ְרָׁש ִעים ִלְׁשאֹו ָלה‬

‫ָּכל ּגֹו ִים ְׁש ֵכ ֵחי ֱאֹל ִהים‪ִּ :‬כי ֹלא ָל ֶנ ַצח ִיׁ ָּש ַכח‬
‫ֶא ְביֹון ִּת ְק ַות ֲע ִנִּיים ּ ֹתא ַבד ָל ַעד‪ :‬קּו ָמה ְי ֹק ָוק ַאל‬

‫ָי ֹעז ֱאנֹוׁש ִיׁ ָּש ְפטּו גֹו ִים ַעל ָּפ ֶניָך‪ִׁ :‬שי ָתה ְי ֹק ָוק‬
‫מֹוָרה ָל ֶהם ֵי ְדעּו גֹו ִים ֱאנֹוׁש ֵה ָּמה ֶּס ָלה‪:‬‬

‫‪11‬‬

‫ארץ ישראל‬

‫כלים | פרק א | משנה ו‬

‫ברטנורא‬ ‫ֶע ֶ ֹשר ְק ֻדּׁשֹות ֵהן‪:‬‬
‫ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל ְמ ֻק ֶּדֶׁשת ִמָּכל ָה ֲאָרצֹות‪.‬‬
‫עשר קדושות הן‪ .‬איידי דאיירי לעיל במעלות של טומאות‬
‫זו למעלה מזו‪ ,‬תנא נמי הכא מעלות של קדושות זו למעלה‬ ‫‪ ‬‬
‫ּו ַמה ִהיא ְק ֻדׁ ָּש ָתּה?‬
‫מזו‪.‬‬ ‫ֶׁש ְּמ ִבי ִאים ִמ ֶּמָּנה ָה ֹע ֶמר‪ְ ,‬ו ַה ִּבּכּוִרים‪ּ ,‬וְׁש ֵּתי ַהֶּל ֶחם‪,‬‬
‫שמביאין ממנה העומר‪ .‬דכתיב (ויקרא כ"ג) וקצרתם את‬ ‫ַמה ׁ ֶּש ֵאין ְמ ִבי ִאין ֵּכן ִמָּכל ָה ֲאָרצֹות‪.‬‬
‫קצירה והבאתם את עומר‪ ,‬קצירה ולא קציר חוצה לארץ‪.‬‬

‫והבכורים‪ .‬דכתיב (דברים כ"ו) ולקחת מראשית כל פרי‬
‫האדמה אשר תביא מארצך‪.‬‬

‫ושתי הלחם‪ .‬דכתיב (ויקרא כ"ג) ממושבותיכם תביאו‬
‫לחם‪.‬‬

‫הרחבה‬

‫הקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל – הרב קוק‪ ,‬אורות ארץ ישראל א‬

‫ֶא ֶרץ‪ִ -‬יְׂש ָר ֵאל ֵאי ֶנָּנה ָּד ָבר ִחיצֹו ִני‪ִ ,‬ק ְנ ָין ִחיצֹו ִני* ָל ֻא ָּמה‪ַ ,‬רק ְּבתֹור ֶא ְמ ָצ ִעי ַל ַּמ ָּט ָרה* ֶׁשל‬
‫ַה ִה ְת ַא ְּגדּות ַהְּכ ָל ִלית ְו ַה ְח ָז ַקת ִקּיּו ָמּה ַה ָח ְמ ִרי אֹו ֲא ִפּלּו ָהרּו ָח ִני*‪.‬‬

‫ֶא ֶרץ‪ִ -‬יְׂש ָר ֵאל ִהיא ֲח ִטי ָבה ַע ְצמּו ִתית* ְקׁשּו ָרה ְּב ֶקֶׁשר‪ַ -‬חִּיים ִעם ָה ֻא ָּמה‪ֲ ,‬חבּו ָקה ִּב ְס ֻגּלֹות‬
‫ְּפ ִני ִמּיֹות* ִעם ְמ ִציאּו ָתּה‪.‬‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫‪12‬‬

‫המשך מהעמוד הקודם‬

‫כלים | פרק א | משנה ו‬

‫הרחבה ‪ -‬המשך‬

‫ּו ִמּתֹוְך ָּכְך ִאי‪ֶ -‬א ְפָׁשר ַל ֲעמד ַעל ַהּתֹ ֶכן ֶׁשל ְס ֻגַּלת ְק ֻדׁ ַּשת ֶא ֶרץ‪ִ -‬יְׂש ָר ֵאל‪ּ ,‬ו ְלהֹו ִציא ַלּ ֹפ ַעל ֶאת‬
‫ֹע ֶמק ִחָּב ָתּה‪ְּ ,‬בׁשּום ַהְׂשָּכ ָלה ַר ְציֹו ָנ ִלית ֱאנֹוִׁשית ִּכי‪ִ -‬אם ְּברּו ַח ד' ֲאֶׁשר ַעל ָה ֻא ָּמה* ִּב ְכ ָל ָלּה‪,‬‬
‫ַּב ַה ְטָּב ָעה* ַה ִּט ְב ִעית ָהרּו ָח ִנית ֲאֶׁשר ְּב ִנְׁש ַמת ִיְׂש ָר ֵאל‪ֶׁ ,‬ש ִהיא ֶׁשּׁשֹו ַל ַחת ֶאת ַקֶּוי ָה* ִּב ְצ ָב ִעים‬
‫ִט ְב ִעִּיים ְּב ָכל ָה ֳא ָרחֹות ֶׁשל ַה ַה ְר ָּגָׁשה ַהְּב ִרי ָאה*‪ּ ,‬ו ַמ ְז ַר ַחת ִהיא ֶאת ְז ִרי ָח ָתּה ָה ֶע ְליֹו ָנה ַעל‪-‬‬

‫ִּפי אֹו ָתּה ַה ִּמ ָּדה ֶׁשל רּו ַח ַה ְּק ֻדׁ ָּשה ָה ֶע ְליֹו ָנה‪ַ ,‬ה ְמ ַמֵּלאת ַחִּיים ְו ֹנ ַעם ֶע ְליֹון ֶאת ְל ַבב ְקדֹוֵׁשי‬
‫ָה ַר ְעיֹון* ַו ֲע ֻמ ֵּקי ַה ַּמ ֲחָׁש ָבה ַהִּיְׂש ְר ֵא ִלית‪.‬‬

‫ָּד ָבר ִחיצֹו ִני‪ִ ,‬ק ְנ ָין ִחיצֹו ִני – כלי לקיומה של האומה‪ ,‬בהמשך המשפט מביא הרב כמה‬
‫דוגמאות לעמדה שארץ ישראל היא קניין חיצוני‪ֶ .‬א ְמ ָצ ִעי ַל ַּמ ָּט ָרה – כל אומה זקוקה‬
‫לשטח גאוגרפי שתוכל להתקבץ בו ולבסס את קיומה‪ .‬אֹו ֲא ִפּלּו ָהרּו ָח ִני – ארץ ישראל‬
‫אינה רק בשביל שנוכל לקיים בה מצוות‪ֲ .‬ח ִטי ָבה ַע ְצמּו ִתית – עם ישראל וארצו הם‬
‫מציאות מאוחדת אחת‪ִּ .‬ב ְס ֻגּלֹות ְּפ ִני ִמּיֹות – ברבדים פנימיים ועמוקים שאין לנו יכולת‬

‫להבין בשכל‪ְּ .‬ברּו ַח ד' ֲאֶׁשר ַעל ָה ֻא ָּמה – הקישור לארץ נובע מהרוחניות והשכינה‬
‫השורה באומה‪ַּ .‬ב ַה ְטָּב ָעה – מכוח הטבע שהוטבע בעם ישראל‪ֶׁ .‬שּׁשֹו ַל ַחת ֶאת ַקֶּוי ָה וכו'‬

‫– מנשמת ישראל מתפשטים הגילויים‪ַ .‬ה ַה ְר ָּגָׁשה ַהְּב ִרי ָאה – של אהבת הארץ‪ְ .‬קדֹוֵׁשי‬
‫ָה ַר ְעיֹון – צדיקים המעמיקים בענייני אמונה‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫ארץ ישראל‬

‫כתובות | פרק יג | משנה יא‬

‫ברטנורא‬ ‫ַהּ ֹכל ַמ ֲע ִלין ְל ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל‪ְ ,‬ו ֵאין ַהּ ֹכל מֹו ִצי ִאין‪.‬‬
‫ַהּ ֹכל ַמ ֲע ִלין ִלירּוָׁש ַל ִים‪ְ ,‬ו ֵאין ַהּ ֹכל מֹו ִצי ִאין‪.‬‬
‫הכל מעלין‪ .‬את כל בני ביתו אדם כופה לעלות עמו‬ ‫ֶא ָחד ָה ֲא ָנִׁשים ְו ֶא ָחד ַהָּנִׁשים‪.‬‬
‫לירושלים‪ ,‬ואפילו אם קנה עבד עברי ילך העבד אחריו על‬
‫כורחו‪ ,‬ואפילו מנוה היפה לנוה הרע‪ ,‬ואפילו מעיר שרובה‬ ‫ָנ ָ ֹשא ִאׁ ָּשה ְּב ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל‪ְ ,‬ו ֵגְרָׁשּה ְּב ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל‬
‫‪-‬‬
‫ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים‪.‬‬
‫ואין הכל מוציאין‪ .‬ואין מוציאין שום אדם‪.‬‬ ‫נֹו ֵתן ָלּה ִמ ָּמעֹות ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל‪.‬‬
‫אחד האנשים ואחד הנשים‪ .‬אם הוא אומר לעלות‪ ,‬והיא‬ ‫ָנ ָ ֹשא ִאׁ ָּשה ְּב ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל‪ְ ,‬ו ֵגְרָׁשּה ְּב ַקּפֹו ְט ְק ָיא ‪-‬‬
‫אומרת שלא לעלות‪ ,‬תצא בלא כתובה‪ .‬ואם היא אומרת‬
‫לעלות‪ ,‬והוא אומר שלא לעלות‪ ,‬יוציא ויתן כתובה‪.‬‬ ‫נֹו ֵתן ָלּה ִמ ָּמעֹות ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל‪.‬‬
‫קפוטקיא‪ .‬היא כפתור‪ .‬וקורין לה בערבי דמא"ת‪ .‬ומעותיה‬ ‫ָנ ָ ֹשא ִאׁ ָּשה ְּב ַקּפֹו ְט ְק ָיא‪ְ ,‬ו ֵגְרָׁשּה ְּב ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל ‪-‬‬
‫גדולות ושוקלות יותר משל ארץ ישראל‪ .‬ומשום דכתובת‬
‫אשה מדברי סופרים‪ ,‬הקלו בה לפרוע אותה בפחות‬ ‫נֹו ֵתן ָלּה ִמ ָּמעֹות ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל;‬
‫‪ ‬‬
‫שבמעות‪.‬‬
‫ורבי שמעון בן גמליאל סבר כתובה דאורייתא‪ ,‬ומשום הכי‬ ‫ַר ָּבן ִׁש ְמעֹון ֶּבן ַּג ְמ ִלי ֵאל אֹו ֵמר‪:‬‬
‫נֹו ֵתן ָלּה ִמ ָּמעֹות ַקּפֹו ְט ְק ָיא‪.‬‬
‫אזיל בה לחומרא‪ .‬ולית הלכתא כוותיה‪.‬‬
‫ָנ ָ ֹשא ִאׁ ָּשה ְּב ַקּפֹו ְט ְק ָיא‪ְ ,‬ו ֵגְרָׁשּה ְּב ַקּפֹו ְט ְק ָיא ‪-‬‬

‫נֹו ֵתן ָלּה ִמ ָּמעֹות ַקּפֹו ְט ְק ָיא‪ .‬‬

‫שאלה למחשבה‪:‬‬
‫מה מייחד את ארץ ישראל בעיניך משאר הארצות?‬

‫‪14‬‬

‫ארץ ישראל‬

‫בבא קמא | פרק ז | משנה ז‬

‫ברטנורא‬ ‫ֵאין ְמ ַג ְּד ִלין ְּב ֵה ָמה ַד ָּקה ְּב ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל‪,‬‬
‫ֲא ָבל ְמ ַג ְּד ִלין ְּבסּוְר ָיא ּו ְב ִמ ְד ָּברֹות ֶׁש ְּב ֶאֶרץ‬
‫אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל‪ .‬משום ישוב ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬שמפסידין את הזרעים‪.‬‬ ‫ִי ְ ֹשָר ֵאל‪.‬‬
‫ֵאין ְמ ַג ְּד ִלין ַּתְר ְנגֹו ִלים ִּבירּוָׁש ַל ִים‪ִ ,‬מְּפ ֵני‬
‫אבל מגדלין בסוריא‪ .‬ארצות שכבש דוד‪ .‬דלאו שמיה‬
‫כיבוש‪ ,‬ולא חיישינן בה לישוב‪ .‬ואם יפסידו שדות אחרים‬ ‫ַה ֳּק ָדִׁשים;‬
‫ְולא ּ ֹכ ֲה ִנים ְּב ֶאֶרץ ִי ְ ֹשָר ֵאל‪ִ ,‬מְּפ ֵני ַה ְּט ָהרֹות‪.‬‬
‫ישלמנה‪.‬‬
‫אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני קדשים‪ .‬שאוכלין‬ ‫ֵאין ְמ ַג ְּד ִלין ֲח ִזיִרים ְּב ָכל ָמקֹום‪.‬‬
‫לא ְי ַג ֵּדל ָא ָדם ֶאת ַהֶּכ ֶלב‪,‬‬
‫שם‪ .‬ודרך תרנגולים לנקר באשפה‪ ,‬ושמא יביאו עצם‬
‫[כשעורה] מן השרץ ויטמאו את הקדשים‪.‬‬ ‫ֶאָּלא ִאם ֵּכן ָה ָיה ָקׁשּור ְּבַׁש ְלֶׁש ֶלת‪.‬‬
‫ֵאין ּפֹוְר ִסין ִנְׁש ִּבים ַלּיֹו ִנים‪,‬‬
‫ולא יגדלו כהנים תרנגולים בכל ארץ ישראל‪ .‬מפני‬
‫הטהרות‪ .‬שהכהנים אוכלים תרומה וצריכים לשמרה‬ ‫ֶאָּלא ִאם ֵּכן ָה ָיה ָרחֹוק ִמן ַהִּיּׁשּוב ְׁשלִׁשים ִריס‪.‬‬

‫בטהרה‪.‬‬ ‫שאלה למחשבה‪:‬‬
‫חזירים‪   .‬מפרש טעמא בגמרא‪ ,‬כשצרו מלכי חשמונאי‬
‫זה על זה‪ ,‬היו רגילים בכל יום שהיו אלו שבחוץ מעלים‬ ‫מהי המשמעות של יישוב ארץ‬
‫להם תמידים לאלו שבפנים‪ .‬יום אחד העלו להם חזיר‪,‬‬ ‫ישראל כיום? מהי ה"בהמה‬
‫כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ‬ ‫הדקה" של דורנו?‬
‫ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה‪ .‬באותה‬

‫שעה אמרו ארור המגדל חזירים‪.‬‬
‫את הכלב‪ .‬מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו‪.‬‬

‫נשבים‪ .‬פחים‪ .‬שלא ילכדו בהם יוני בני הישוב‪.‬‬
‫שלושים ריס‪ .‬ארבעה מילין‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫תורה ודרך ארץ‬

‫פאה | פרק א | משנה א‬

‫ברטנורא‬ ‫ֵאּלּו ְּד ָבִרים ֶׁש ֵאין ָל ֶהם ִׁשעּור‪.‬‬
‫ַהֵּפ ָאה‪ְ ,‬ו ַה ִּבּכּוִרים‪ְ ,‬ו ָהֵר ָאיֹון‪ּ ,‬ו ְג ִמילּות ֲח ָס ִדים‪,‬‬
‫אלו דברים שאין להם שיעור‪ .‬מדאורייתא‪ ,‬אבל מדרבנן‬
‫יש להם שיעור‪ ,‬דהא תנן בסיפא 'אין פוחתין לפאה‬ ‫ְו ַת ְלמּוד ּתֹוָרה‪.‬‬
‫מששים'‪.‬‬ ‫ֵאּלּו ְּד ָבִרים ֶׁש ָא ָדם אֹו ֵכל ֵּפרֹו ֵתי ֶהן ָּבעֹו ָלם ַהֶּזה‪,‬‬

‫הפאה‪ .‬שאדם חייב להניח בסוף שדהו לעניים‪ ,‬כדכתיב‬ ‫ְו ַה ֶּקֶרן ַקֶּי ֶמת לֹו ָלעֹו ָלם ַה ָּבא‪.‬‬
‫(ויקרא כג) "לא תכלה פאת שדך בקצרך"‪.‬‬ ‫ִּכּבּוד ָאב ָו ֵאם‪ּ ,‬ו ְג ִמילּות ֲח ָס ִדים‪,‬‬
‫ַו ֲה ָב ַאת ָׁשלֹום ֵּבין ָא ָדם ַל ֲח ֵברֹו;‬
‫והבכורים‪ .‬דכתיב (שמות כג) "ראשית בכורי אדמתך תביא‬
‫בית ה' אלהיך"‪ ,‬ולא נתנה תורה בהם שיעור‪.‬‬ ‫ְו ַת ְלמּוד ּתֹוָרה ְּכ ֶנ ֶגד ֻּכָּלם‪.‬‬

‫והראיון‪ .‬שחייב אדם להראות בעזרה בשלוש רגלים‪,‬‬ ‫שאלה למחשבה‪:‬‬
‫דכתיב (שם) "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך"‪ ,‬וזאת‬ ‫מדוע לדעתך תלמוד תורה‬
‫הראיה אין לה שיעור‪ ,‬דכל אימת דבעי עייל ומתחזי ונפיק‪.‬‬ ‫כל כך חשוב? מדוע הוא‬

‫פירוש אחר‪ :‬עולת ראיה ושלמי חגיגה שחייב להביא‪,‬‬ ‫שקול כנגד כולם?‬
‫כדכתיב (שם) "ולא יראו פני ריקם"‪ ,‬אין לה שיעור‬

‫מדאורייתא‪ ,‬דכתיב (דברים טז) "איש כמתנת ידו"‪ ,‬אלא‬
‫שחכמים נתנו בה שיעור‪ ,‬העו ָלה מעה כסף‪ ,‬וחגיגה שתי‬

‫כסף‪.‬‬
‫וגמילות חסדים‪ .‬דבגופו‪ ,‬כגון ביקור חולים ולקבור מתים‬

‫וכיוצא בהן‪ ,‬אבל גמילות חסדים דבממונו‪ ,‬כגון פדיון‬
‫שבוים ולהלביש ערומים ולהאכיל את הרעבים וכיוצא‬
‫בהן ‪ -‬יש להן שיעור‪ ,‬שיתן בכל פעם שתבא מצוה כזו לידו‬
‫חמישית מן הריוח שבנכסיו‪ ,‬ותו לא מחייב‪ .‬דהכי אמרינן‪:‬‬
‫המבזבז אל יבזבז יותר מחומש‪ .‬הלכך מבעי ליה לאינש‬
‫לאפרושי חמישית הריוח בכל עת‪ ,‬כדי שיהא מצוי כל זמן‬
‫שיבא גמילות חסד לידו שיקיימנו‪ ,‬ובהכי נפיק ידי חובתו‪.‬‬
‫ותלמוד תורה‪ .‬אין לה שיעור‪ ,‬דכתיב (יהושע א) "והגית בו‬

‫יומם ולילה"‪.‬‬
‫ותלמוד תורה כנגד כולם‪ .‬שקול כנגד כולם‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫תורה ודרך ארץ‬

‫אבות | פרק ב | משנה ב‬

‫ברטנורא‬ ‫ַר ָּבן ַּג ְמ ִלי ֵאל ְּבנֹו ֶׁשל ַר ִּבי ְיהּו ָדה ַהָּנ ִ ֹשיא אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ָי ֶפה ַּת ְלמּוד ּתֹוָרה ִעם ֶּדֶרְך ֶאֶרץ‪,‬‬
‫דרך ארץ‪ .‬מלאכה או סחורה‪ .‬‬ ‫ֶׁשְּי ִגי ַעת ְׁש ֵני ֶהם ְמַׁשַּכ ַחת ָע ֹון‪.‬‬
‫שיגיעת שניהם משכחת עון‪ .‬שהתורה מתשת כחו של‬ ‫ְו ָכל ּתֹוָרה ֶׁש ֵאין ִע ָּמּה ְמ ָלא ָכה‪,‬‬
‫אדם‪ ,‬והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף‪ ,‬ומתוך כך יצר‬ ‫סֹו ָפּה ְּב ֵט ָלה ְוגֹוֶרֶרת ָע ֹון‪.‬‬

‫הרע בטל ממנו‪ .‬‬ ‫ְו ָכל ָה ֲע ֵמ ִלים ִעם ַהִּצּבּור‪ִ ,‬י ְהיּו ֲע ֵמ ִלים ִע ָּמ ֶהם‬
‫וכל תורה שאין עמה מלאכה‪ .‬ואם תאמר יהא עמל בתורה‬ ‫ְלֵׁשם ָׁש ַמ ִים‪,‬‬
‫תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון‪ ,‬ומה צורך למלאכה‪ ,‬לכך‬
‫הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה‪ ,‬לפי‬ ‫ֶׁשְּזכּות ֲאבֹו ָתם ְמ ַסְּי ָע ַתן ְו ִצ ְד ָק ָתם עֹו ֶמ ֶדת ָל ַעד‪.‬‬
‫ְו ַא ֶּתם‪ַ ,‬מ ֲע ֶלה ֲא ִני ֲע ֵלי ֶכם ָ ֹש ָכר ַהְר ֵּבה‪ְּ ,‬כ ִאּלּו‬
‫שאי אפשר לו בלא מזונות‪ ,‬ומלסטם את הבריות ומשכח‬ ‫ֲע ִ ֹשי ֶתם‪.‬‬
‫תלמודו‪ .‬‬
‫הרחבה‪:‬‬
‫יהיו עוסקין עמהם לשם שמים‪ .‬ולא כדי ליטול עטרה‬
‫לומר כך וכך עשיתי בשביל הציבור‪ .‬‬ ‫אנו נוטים לחלק את העולם לשני‬
‫חלקים‪ :‬עולם של קודש ועולם של‬
‫שזכות אבותם מסייעתן‪ .‬שזכות אבותן של ציבור וצדקתן‬ ‫חול‪ .‬נדמה לנו כאילו הקודש והחול‬
‫העומדת לעד היא המסייעת אל העוסקין עמהן להוציא‬ ‫סותרים זה את זה‪ .‬נדמה לנו כאילו‬
‫לאור צדקן‪ ,‬ולא מצד טוב השתדלותן של העוסקים‪ .‬‬ ‫עולם התורה מתרכז ברוח ועולם החול‬
‫מתרכז במעשה‪ .‬כך נוצרת סתירה‬
‫ואתם מעלה אני עליכם שכר‪ .‬אע"פ שאין הדבר בא לידי‬ ‫בין מחשבה לבין מעשה‪ .‬פעמים ואנו‬
‫גמר טוב מצד מעשיכם אלא בשביל זכות אבותם של‬ ‫חשים כאילו קיימת תחרות בין עולם‬

‫ציבור‪ ,‬מעלה אני עליכם שכר כאילו אתם עשיתם הישועה‬ ‫הקודש לבין עולם החול‪.‬‬
‫הזאת בישראל‪ ,‬הואיל ואתם עוסקים לשם שמים‪.‬‬ ‫כאילו עולם הקודש רוצה להשתלט‬

‫פירוש אחר‪ :‬כל העוסקים עם הציבור להכריח ולכוף את‬ ‫על עולם החול ולהעלים אותו‪.‬‬
‫הצבור לדבר מצוה לצדקה או לפדיון שבויים‪ ,‬יהיו עוסקים‬
‫עמהם לשם שמים‪ ,‬שזכות אבות של צבור מסייעתן לתת‬ ‫המשך בעמוד הבא‬

‫מה שפסקו עליהם ואפילו ממון הרבה‪ ,‬והצדקה שיעשו‬
‫תעמוד להם לעד‪ .‬ואתם המתעסקים לכוף את הצבור‬
‫למצוה זו‪ ,‬מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם זאת‬
‫המצוה מממונכם ממש‪.‬‬
‫ורמב”ם פירש‪ ,‬ואתם מעלה אני עליכם שכר כאילו‬

‫עשיתם‪ ,‬אם בשעה שאתם עוסקים עם הציבור נתבטלתם‬
‫מעשיית איזו מצוה בשביל עסקי הציבור‪ ,‬מעלה אני עליכם‬

‫שכר כאילו עשיתם אותה מצוה שנתבטלתם ממנה‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫המשך מהעמוד הקודם‬

‫אבות | פרק ב | משנה ב‬

‫הרחבה ‪ -‬המשך‬

‫זאת ועוד‪ ,‬אנו נוטים לראות את עולם הקודש כעולם שבו השעבוד והמסגרת מהווים‬
‫מוקד עקרי ולעומת זאת עולם החול הוא עולם מלא חיים וצבעים‪ ,‬בעל שטף וזרימה ‪.‬‬

‫כל זה גורם למחשבה שעלינו לבטל את אחד מן העולמות‪.‬‬
‫משנתנו באה ללמד שהסתירה אינה מוכרחת‪" .‬יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ"‬
‫– תלמוד התורה צריך להיות מחובר עם דרך הארץ‪ ,‬חייב להיות קשר בינו לחיים‪.‬‬
‫מטרת‪ ‬תלמוד התורה אינה לנתק את האדם מהעולם‪ ,‬להוציא אותו ולהביאו‪ ‬לעולם‬
‫אחר‪ ,‬המטרה היא‪ ‬לתקן את העולם הזה‪ ,‬לשפר אותו‪ .‬אנחנו‪ ,‬כאנשי תורה ורוח‪ ,‬צריכים‬
‫לשאוף ולהסתער על עולם החיים בכל הכוח‪ ,‬אסור לנו לוותר עליו‪ .‬אנו נשאף‪ ‬לעצב‬
‫אותו על פי מחשבת התורה‪ .‬אשר על כן אנו מחוברים לכל תחומי היצירה‪ :‬לבנין‪,‬‬
‫לרפואה למשפטים ולכלכלה‪ ,‬לקולנוע‪ ,‬למוזיקה‪ ,‬לצבא ולשב"כ‪ ,‬לאקדמיה ועוד‪.‬‬
‫מטרתנו היא ליצור עולם טוב יותר‪ ,‬עולם מתוקן יותר‪ ,‬עולם שבו חומר ורוח יוכלו לדור‬

‫בכפיפה אחת‪" .‬קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה"‪( .‬הרב שי פירון)‬

‫‪18‬‬

‫תורה ודרך ארץ‬

‫אבות | פרק ג | משנה ב‬

‫ברטנורא‬ ‫ַר ִּבי ֲח ִני ָנא ְס ַגן ַהּ ֹכ ֲה ִנים אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ֱה ֵוי ִמ ְתַּפֵּלל ִּבְׁשלֹו ָמּה ֶׁשל ַמ ְלכּות‪,‬‬
‫בשלומה של מלכות‪ .‬ואפילו של אומות העולם‪ .‬‬ ‫ֶׁש ִא ְל ָמ ֵלא מֹוָר ָאּה‪ִ ,‬איׁש ֶאת ֵר ֵעהּו ַחִּיים ָּב ָלעּו‪.‬‬
‫חיים בלעו‪ .‬דכתיב (חבקוק א') ותעשה אדם כדגי הים‪,‬‬
‫מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו‪ ,‬אף בני‬ ‫‪ ‬‬
‫אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחברו בולע את‬ ‫ַר ִּבי ֲח ַנ ְנ ָיה ֶּבן ְּתַר ְדיֹון אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ְׁש ַנ ִים ֶׁשּיֹוְׁש ִבין ְו ֵאין ֵּבי ֵני ֶהן ִּד ְבֵרי תֹוָרה‬
‫חבירו [עבודה זרה דף ע"ב]‪.‬‬ ‫ֲהֵרי ֶזה מֹוַׁשב ֵל ִצים‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר (תהלים א‪ ,‬א)‬
‫יראי ה' איש אל רעהו‪   .‬הרי כאן שנים‪ .‬‬ ‫"ּו ְבמֹוַׁשב ֵל ִצים לא ָיָׁשב" ;‬
‫וידום‪ .‬לשון קול דממה דקה‪ ,‬כדרך השונה יחידי שהוא‬ ‫ֲא ָבל ְׁש ַנ ִים ֶׁשּיֹוְׁש ִבין ְו ֵיׁש ֵּבי ֵני ֶהם ִּד ְבֵרי תֹוָרה‬
‫ְׁש ִכי ָנה ֵּבי ֵני ֶהם‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר (מלאכי ג‪ ,‬טז)‬
‫שונה בלחש‪ .‬‬ ‫" ָאז ִנ ְד ְּברּו ִיְר ֵאי ה' ִאיׁש ֶאל‪ֵ-‬ר ֵעהּו‪,‬‬
‫כי נטל עליו‪ .‬כאילו נתינת כל התורה כולה היתה בעבורו‬
‫ַוַּי ְקֵׁשב ה' ַוִּיְׁש ָמע‪,‬‬
‫בלבד‪.‬‬ ‫ַוִּיָּכ ֵתב ֵס ֶפר ִזָּכרֹון ְל ָפ ָניו ְל ִיְר ֵאי ה' ּו ְל ֹחְׁש ֵבי‬

‫הרחבה‪:‬‬ ‫ְׁשמֹו"‪.‬‬
‫ֵאין ִלי ֶאָּלא ְׁש ַנ ִים;‬
‫"שניים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה"‪:‬‬
‫משה שואל את אהרון‪" :‬מה שמעת?"‪,‬‬ ‫‪ ‬‬
‫ואהרון שואל את משה‪" :‬מה שמעת?"‪,‬‬ ‫ִמַּנ ִין ֶׁש ֲא ִפּלּו ֶא ָחד ֶׁשּיֹוֵׁשב ְועֹו ֵסק ַּבּתֹוָרה‪,‬‬
‫ותורה יוצאת מבין שניהם‪ .‬כלומר‪ ,‬אי‪-‬‬
‫ֶׁש ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא קֹו ֵב ַע לֹו ָ ֹש ָכר?‬
‫אפשר להבין את התורה אם מבינים אותה‬ ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (איכה ג‪ ,‬כח) “ ֵיֵׁשב ָּב ָדד ְו ִיּ ֹדם ִּכי ָנ ַטל‬
‫רק דרך הפריזמה של האישיות של משה‬
‫ָע ָליו"‪.‬‬
‫או רק דרך הפריזמה של האישיות של‬
‫אהרון ‪ -‬צריך תורה שיוצאת מבין שניהם‬

‫ואז זו תורת אמת‪.‬‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫‪19‬‬

‫המשך מהעמוד הקודם‬

‫אבות | פרק ג | משנה ב‬

‫הרחבה ‪ -‬המשך‬

‫יש ביטוי‪" :‬אלו ואלו דברי אלוהים חיים"‪' .‬אלו ואלו' – זה אלו שאומרים כך ואלו‬
‫שאומרים הפוך‪ ,‬ודווקא מבין שניהם יוצאת תורה חיה‪ .‬הרב יצחק קוטנר זצ"ל‪,‬‬
‫בעל ה"פחד יצחק"‪ ,‬היה מסביר שאם‪ ‬יש אלו ואלו‪ ‬אז‪ ‬זה דברי א‪-‬לוהים חיים‪,‬‬
‫אבל אם אין אלו ואלו אז זה דברי א‪-‬לוהים מתים ‪ -‬זה כבר לא חי‪ ,‬זה מונוליטי‪,‬‬
‫זו דעה אחת‪ .‬זה לא אומר שאין הלכה ‪ -‬בסופו של דבר הלכה כבית הלל ולא‬
‫הלכה כבית שמאי‪ ,‬אבל כדי להגיע להלכה כבית הלל היינו צריכים לשמע את‬

‫אלו ואלו‪( .‬הרב אורי שרקי)‬

‫‪20‬‬

‫תורה ודרך ארץ‬

‫אבות | פרק ד | משנה ה‬

‫ברטנורא‬ ‫ַר ִּבי ִיְׁש ָמ ֵעאל ְּבנֹו אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ַהּלֹו ֵמד ַעל ְמ ָנת ְל ַל ֵּמד‬
‫הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד‪.‬‬
‫גרסינן‪ .‬והכי פירושו‪ ,‬הלומד על מנת להיות תמיד עוסק‬ ‫ַמ ְסִּפי ִקין ְּב ָידֹו ִל ְלמֹוד ּו ְל ַל ֵּמד;‬
‫בתורה‪ ,‬ואין בדעתו להיות גומל חסדים עם הבריות‪ ,‬כרבה‬ ‫ְו ַהּלֹו ֵמד ַעל ְמ ָנת ַל ֲעׁשֹות‬
‫[ר"ה י"ח ע"א]‪ ‬דעסק בתורה ולא עסק בגמילות חסדים‪,‬‬
‫ַמ ְסִּפי ִקין ְּב ָידֹו ִל ְלמֹוד ּו ְל ַל ֵּמד‪ִ ,‬לְׁשמֹור ְו ַל ֲעׁשֹות‪.‬‬
‫אף על גב דאיבעי ליה לאעסוקי נמי בגמילות חסדים‪,‬‬ ‫‪ ‬‬
‫מכל מקום מספיקין בידו ללמוד וללמד‪ ,‬ותהיה מחשבתו‬
‫ַר ִּבי ָצדֹוק אֹו ֵמר‪:‬‬
‫נעשית‪ .‬והלומד על מנת לעשות‪ ,‬שהוא רוצה לעסוק‬ ‫ַאל ַּת ֲע ֵ ֹשם ֲע ָטָרה ְל ִה ְתַּג ֵּדל ָּב ֶהם‪ְ ,‬ולא ֻקְרּ ֹדם‬
‫בתורה ולהיות גם כן גומל חסדים‪ ,‬כאביי [שם] דעסק‬
‫בתורה ובגמילות חסדים‪ ,‬מספיקין בידו להשלים מחשבתו‪,‬‬ ‫ַל ְחּ ֹפר ָּב ֶהם‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫ויזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪.‬‬
‫ויש מפרשים‪ :‬הלומד על מנת ללמד‪ ,‬בשביל שיקרא רבי‪,‬‬ ‫ְו ָכְך ָה ָיה ִהֵּלל אֹו ֵמר‪ :‬‬
‫ְו ִדְׁש ַּת ַּמׁש ְּב ָת ָגא ֲח ַלף‪ָ .‬הא ָל ַמ ְד ָּת‪:‬‬
‫וגורסין אין מספיקין בידו ללמוד וללמד‪ .‬וברוב הספרים‬ ‫ָּכל ַהֶּנ ֱה ֶנה ִמ ִּד ְבֵרי תֹוָרה נֹו ֵטל ַחָּייו ִמן ָהעֹו ָלם‪.‬‬
‫מצאתי כגירסא ראשונה‪ ,‬ועיקר‪ .‬‬

‫אל תעשם עטרה להתגדל בהם‪ .‬שלא תאמר אלמוד‬
‫בשביל שאקרא רבי ויושיבוני בראש‪ ,‬אלא למוד מאהבה‬

‫וסוף הכבוד לבוא‪ .‬‬
‫ולא קרדום לחפור בהם‪ .‬ולא תלמוד תורה כדי לעשות‬

‫ממנה מלאכה שתתפרנס בה‪ ,‬כמו קרדום לחפור בה‪,‬‬
‫שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה וחייב מיתה בידי‬

‫שמים‪ ,‬כמי שנהנה מן ההקדש‪.‬‬

‫ומלמדי תינוקות נוטלין שכר שימור התינוקות בלבד‪,‬‬
‫שמשמרין אותן שלא יפשעו ויזיקו‪ ,‬ושכר פיסוק טעמים‪,‬‬
‫שאין הרב חייב לטרוח וללמד לתלמידים פיסוק הטעמים‪.‬‬
‫אבל שכר לימוד אסור ליטול‪ ,‬דכתיב (דברים ד') "ואותי‬

‫צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים כאשר‬
‫צוני ה' אלהי"‪ ,‬מה אני בחינם‪ ,‬אף אתם בחינם‪.‬‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫‪21‬‬

‫המשך מהעמוד הקודם‬

‫אבות | פרק ד | משנה ה‬

‫ברטנורא ‪ -‬המשך‬ ‫שאלה למחשבה‪:‬‬

‫וכן הדיין אסור ליקח שכר פסק הדין‪ ,‬אלא שכר בטלה‬ ‫האם אנחנו לומדים תורה בשביל‬
‫בלבד‪ ,‬דבר שהוא ניכר כמה מפסיד מביטול מלאכתו כדי‬ ‫לעשות? או שאנחנו לומדים‬
‫לשמוע טענות בעלי הדין‪ .‬ובלבד שיטול משניהם בשוה‪,‬‬ ‫כ"מצוות אנשים מלומדה"?‬

‫ואם נוטל יותר מזה‪ ,‬דיניו בטלים‪.‬‬
‫ומה שהתירה תורה לתלמיד חכם ליהנות מדברי תורה‪,‬‬
‫הוא שתמכר סחורתו בשוק קודם כל אדם‪ ,‬וגם שיפטר‬
‫מכל מסים ועולים וארנוניות‪ .‬ואפילו כסף גולגלתא חייבין‬
‫הצבור ליתן עליו‪ ,‬ואפילו הוא עשיר ויש לו ממון הרבה‪,‬‬
‫יכול הוא לשאול בדין שיפטרוהו‪ .‬ואם תלמיד חכם חולה‬
‫הוא ומדוכא ביסורין‪ ,‬ומרבין העם להביא מנות גדולות‬
‫מפני כבוד תורתו‪ ,‬מצוה עליו שיטול‪ ,‬ואין זה בכלל נאות‬
‫מדברי תורה‪ ,‬הואיל ואי אפשר לו להתפרנס בדרך אחרת‪.‬‬
‫וכן תלמיד חכם שמינו אותו הצבור עליהם פרנס או ראש‬
‫הסדר ומתעסק בצרכי ציבור‪ ,‬מותר לו ליקח מהם פרס‪,‬‬
‫ואפילו שכר הרבה יותר מכדי פרנסתו‪ ,‬כדי שיהיו מזונותיו‬

‫בריוח‪ ,‬ומתוך כך יהיה גדול ויראוי ומאויים בעיניהם‪.‬‬
‫כדאשכחן בכהן גדול דכתיב ביה "הגדול מאחיו"‪ ,‬ודרשו‬
‫חכמים [יומא י"ח ע"א] גדלהו מאחיו‪ ,‬שיהיו אחיו הכהנים‬
‫מעשירים אותו משלהן‪ .‬וחכמים הראשונים שהיו נמנעים‬

‫מזה‪ ,‬מדת חסידות היתה בהם‪ ,‬אבל לא מן הדין‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫תורה ודרך ארץ‬

‫אבות | פרק ד | משנה ו‬

‫ברטנורא‬ ‫ַר ִּבי יֹו ֵסי אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ָּכל ַה ְמ ַכ ֵּבד ֶאת ַהּתֹוָרה‬
‫כל המכבד את התורה‪ .‬הדורש החסרות והיתרות שבתורה‪,‬‬ ‫ּגּופֹו ְמ ֻכ ָּבד ַעל ַה ְּבִרּיֹות;‬
‫ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה‪,‬‬ ‫ְו ָכל ַה ְמ ַחֵּלל ֶאת ַהּתֹוָרה‬
‫אין לך כבוד תורה גדול מזה‪.‬‬ ‫ּגּופֹו ְמ ֻחָּלל ַעל ַה ְּבִרּיֹות‪.‬‬

‫אי נמי‪ :‬המכבד ספר תורה ומכבד לומדי התורה והעוסקים‬
‫בה‪ ,‬כל אלו בכלל מכבד את התורה הן‪.‬‬

‫חידושי המאירי על המשנה‪ :‬ר' יוסי אומר‪ :‬כל המכבד‬
‫את התורה‪...‬שמעטר אותה בנועם מידותיו‪ ,‬שזה ודאי הוא‬

‫כבוד התורה בהיות לומדיה מסולסל ונקי ובעל מידות‬
‫נכבדות‪ ,‬ואז הוא מכובד על הבריות‪ .‬וכמו שאמרו (יומא פו‬
‫ע"א)‪":‬ראיתם פלוני שלמד תורה‪ ,‬כמה נאים מעשיו וכמה‬

‫מתוקנים דרכיו‪ .‬אשרי אביו שגדלו ואשרי רבו שלמדו‬
‫תורה"‪ .‬וההיפך הוא שאמר‪" :‬וכל המחלל את התורה גופו‬

‫מחולל על הבריות"‪.‬‬

‫שאלה למחשבה‪:‬‬

‫האם אדם שלומד תורה בעמקות אך הוא בעל מידות לא טובות –‬
‫מכבד את התורה?‬

‫‪23‬‬

‫תורה ודרך ארץ‬

‫אבות | פרק ו | משנה ג‬

‫הרחבה‪:‬‬ ‫ַהּלֹו ֵמד ֵמ ֲח ֵברֹו ֶּפֶרק ֶא ָחד‪ ,‬אֹו ֲה ָל ָכה ַא ַחת‪,‬‬
‫אֹו ָּפסּוק ֶא ָחד‪ ,‬אֹו ִּדּבּור ֶא ָחד‪ֲ ,‬א ִפּלּו אֹות ַא ַחת‬
‫"שני דברים מאן נינהו (מה הם)?‬
‫(כלה רבתי ח)‬ ‫ָצִריְך ִל ְנהֹוג ּבֹו ָּכבֹוד;‬
‫ֶׁשֵּכן ָמ ִצינּו ְּב ָד ִוד ֶמ ֶלְך ִי ְ ֹשָר ֵאל‪,‬‬
‫אמר לו‪' :‬דוד‪ ,‬למה אתה יושב לבדך ועוסק‬ ‫ֶׁשֹּלא ָל ַמד ֵמ ֲא ִחי ֹת ֶפל ֶאָּלא ְׁש ֵני ְד ָבִרים ִּב ְל ַבד‪,‬‬
‫בתורה‪ ,‬אין דברי תורה מתקימין אלא‬ ‫ּו ְקָראֹו ַרּבֹו‪ַ ,‬אּלּופֹו ּו ְמ ֻי ָּדעֹו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‬
‫בחברים'‪,‬‬
‫(תהלים נה‪ ,‬יד)‬
‫ודבר שני אמר לו‪' :‬כשתלך להתפלל‪ ,‬רוץ‪,‬‬ ‫" ְו ַא ָּתה ֱאנֹוׁש ְּכ ֶעְרִּכי‪ַ ,‬אּלּו ִפי ּו ְמ ֻי ָּד ִעי"‪.‬‬
‫כאדם ההולך אחר המלך'"‬
‫ַו ֲהלא ְּד ָבִרים ַקל ָו ֹח ֶמר‪:‬‬
‫הסבירו את דבריו של אחיתופל לדוד‬ ‫ּו ַמה ָּד ִוד ֶמ ֶלְך ִי ְ ֹשָר ֵאל‪,‬‬
‫ֶׁשֹּלא ָל ַמד ֵמ ֲא ִחי ֹת ֶפל ֶאָּלא ְׁש ֵני ְד ָבִרים ִּב ְל ַבד‪,‬‬
‫ְקָראֹו ַרּבֹו ַאּלּופֹו ּו ְמ ֻי ָּדעֹו‬
‫ַהּלֹו ֵמד ֵמ ֲח ֵברֹו ֶּפֶרק ֶא ָחד‪ ,‬אֹו ֲה ָל ָכה ַא ַחת‪,‬‬
‫אֹו ָּפסּוק ֶא ָחד‪ ,‬אֹו ִּדּבּור ֶא ָחד‪ֲ ,‬א ִפּלּו אֹות ַא ַחת;‬
‫ַעל ַא ַחת ַּכ ָּמה ְו ַכ ָּמה ֶׁשָּצִריְך ִל ְנהֹוג ּבֹו ָּכבֹוד!‬
‫ְו ֵאין ָּכבֹוד ֶאָּלא ּתֹוָרה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר (משלי ג‪ ,‬לה)‬
‫"ָּכבֹוד ֲח ָכ ִמים ִי ְנ ָחלּו" ;‬
‫"ּו ְת ִמי ִמים ִי ְנ ֲחלּו‪-‬טֹוב" (משלי כח‪ ,‬י);‬
‫ְו ֵאין טֹוב ֶאָּלא ּתֹוָרה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר (שם ד‪ ,‬ב)‬
‫"ִּכי ֶל ַקח טֹוב ָנ ַת ִּתי ָל ֶכם‪ּ ,‬תֹוָר ִתי ַאל‪ַּ -‬ת ֲע ֹזבּו"‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫תורה ודרך ארץ‬

‫אבות | פרק ו | משנה ד‬

‫הרחבה‪:‬‬ ‫ָּכְך ִהיא ַּדְרָּכּה ֶׁשל ּתֹוָרה‪:‬‬
‫ַּפת ַּב ֶּמ ַלח ּ ֹתא ֵכל‪ּ ,‬ו ַמ ִים ַּב ְּמשּׂוָרה ִּתְׁש ֶּתה‪ְ ,‬ו ַעל‬
‫יש לשאוף להגיע לחירות אמיתית‪ ,‬לשמור‬
‫על המצב האידיאלי גם בשינוי גוונים‬ ‫ָה ָאֶרץ ִּתיָׁשן‪,‬‬
‫ְו ַחֵּיי ַצ ַער ִּת ְח ֶיה ּו ַבּתֹוָרה ַא ָּתה ָע ֵמל;‬
‫ובתמורות ולשכלל את האישיות התורנית‬ ‫ְו ִאם ַא ָּתה עֹו ֶ ֹשה ֵכן‪ַ " ,‬אְׁשֶריָך ְוטֹוב ָלְך" (תהלים‬
‫שלא תזדייף‪ .‬האדם חייב להמשיך בלימודו‬
‫קכח‪ ,‬ב)‬
‫ועמלו בתורה גם במצב הקשה ביותר‬ ‫ַאְׁשֶריָך ָּבעֹו ָלם ַהֶּזה‪ְ ,‬וטֹוב ָלְך ָלעֹו ָלם ַה ָּבא‪.‬‬
‫של אכילת פת במלח ושל שתיית מים‬ ‫ַאל ְּת ַב ֵּקׁש ְּג ֻדָּלה ְל ַע ְצ ָמְך ְו ַאל ַּת ְח ֹמד ָּכבֹוד‪.‬‬
‫במשורה‪ ,‬ובהתעלותו לדרגה הגבוהה אין‬
‫מצבים אלו משפיעים עליו‪ ,‬ואינם מפריעים‬ ‫יֹו ֵתר ִמִּלּמּו ָדְך ֲע ֵ ֹשה;‬
‫לו להגיע אל הפסגה התכליתית‪ .‬דווקא‬ ‫ְו ַאל ִּת ְת ַא ֶּוה ְלֻׁש ְל ָח ָנם ֶׁשל ְמ ָל ִכים‪,‬‬
‫במצב כזה של מיעוט אור ייבחן האדם‬ ‫ֶׁשׁ ֻּש ְל ָח ָנְך ָּגדֹול ִמׁ ֻּש ְל ָח ָנם‪ְ ,‬ו ִכ ְתָרְך ָּגדֹול ִמִּכ ְתָרם;‬
‫במידת דבקותו בתורה‪ .‬מתוך 'דרך' זו אנו‬ ‫ְו ֶנ ֱא ָמן הּוא ַּב ַעל ְמ ַלא ְכ ָּתְך‪ֶׁ ,‬שְּיַׁשֶּלם ָלְך ְשֹ ַכר‬
‫למדים על האישיות הפנימית של לומד‬
‫ְּפ ֻעָּל ָתְך‪.‬‬
‫התורה‪... .‬‬
‫יש שדווקא מתוך המכשולים מגיעים לידי‬

‫התרוממות‪ .‬אם אי אפשר ללכת בדרך‬
‫התחתונה ללא מכשולים‪ ,‬הרי מתרוממים‬

‫לשביל גבוה יותר‪.‬‬

‫(הרב צבי יהודה קוק‪ ,‬קנין תורה‪ ,‬אבות‬
‫פרק ו משנה ד‪ ,‬עמ' כח‪-‬כט)‬

‫‪25‬‬

‫מידות‬

‫אבות | פרק ה | משנה י‬

‫ברטנורא‬ ‫ַאְר ַּבע ִמּדֹות ָּב ָא ָדם‪:‬‬
‫ָהאֹו ֵמר‪ֶׁ :‬שִּלי ֶׁשִּלי ְוֶׁשָּלְך ֶׁשָּלְך‬
‫שלי שלי ושלך שלך‪ .‬איני רוצה להנותך‪ ,‬והלואי שלא‬ ‫זֹו ִמ ָּדה‪ֵּ  ‬בינֹו ִנית‪ְ  ,‬ו ֵיׁש אֹו ְמִרים‪ :‬זֹו ִמ ַּדת ְסדֹום;‬
‫תהנה אותי‪ .‬‬ ‫ֶׁשִּלי ֶׁשָּלְך ְוֶׁשָּלְך ֶׁשִּלי‪ַ  ‬עם ָה ָאֶרץ;‬
‫ֶׁשִּלי ֶׁשָּלְך ְוֶׁשָּלְך ֶׁשָּלְך‪ָ  ‬ח ִסיד;‬
‫ויש אומרים זו מדת סדום‪ .‬קרוב הדבר לבוא לידי מדת‬
‫סדום‪ .‬שמתוך שהוא רגיל בכך‪ ,‬אפילו בדבר שחבירו נהנה‬ ‫ֶׁשִּלי ֶׁשִּלי ְוֶׁשָּלְך ֶׁשִּלי‪ָ ‬רָׁשע‪.‬‬
‫והוא אינו חסר‪ ,‬לא ירצה להנות את חבירו‪ ,‬וזו היתה מדת‬
‫סדום שהיו מתכוונים לכלות הרגל מביניהם‪ ,‬ואע"פ שהיתה‬

‫הארץ רחבת ידים לפניהם ולא היו חסרים כלום‪ .‬‬
‫שלי שלך ושלך שלי עם הארץ‪ .‬שנהנה ומהנה בשוה‪,‬‬
‫וזהו ישובה של הארץ‪ ,‬אבל אינו יודע קרא דכתיב (משלי‬
‫ט"ו) "ושונא מתנות יחיה"‪ .‬וזהו לשון עם הארץ האמור‬
‫בכל מקום‪ ,‬שרוצה בתקונה של הארץ אבל אין בו חכמה‬

‫להבדיל בתקונין הראויין‪  .‬‬
‫שלי שלך ושלך שלך‪ .‬מהנה את הבריות מנכסיו‪ ,‬והוא אינו‬

‫נהנה מאחרים‪ .‬‬
‫חסיד‪ .‬שעושה לפנים משורת הדין‪.‬‬

‫שאלה למחשבה‪:‬‬

‫"שלי – שלי‪ ,‬ושלך ‪ -‬שלך – הרי זו מידת סדום"‪.‬‬
‫למה? מה רע שכל אחד שומר את מה שהרוויח לעצמו‪ ,‬בלי לפגוע בשני?‬

‫‪26‬‬

‫מידות‬

‫אבות | פרק ה | משנה יא‬

‫ברטנורא‬ ‫ַאְר ַּבע ִמּדֹות ַּב ֵּדעֹות‪:‬‬
‫נֹו ַח ִל ְכעֹוס ְונֹו ַח ִלְרצֹות‬
‫הכי גרסינן‪ :‬נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו‪,‬‬
‫קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו‪ .‬אדם‬ ‫ָי ָצא ְ ֹש ָכרֹו ְּב ֶה ְפ ֵסדֹו;‬
‫ָקֶׁשה ִל ְכעֹוס ְו ָקֶׁשה ִלְרצֹות‬
‫שכועס מהר על כל דבר‪ ,‬אע"פ שהוא חוזר ומתרצה מהרה‪,‬‬
‫הפסדו מרובה משכרו‪ ,‬שרוב מעשיו מקולקלים‪ ,‬מאחר‬ ‫ָי ָצא ֶה ְפ ֵסדֹו ִּב ְשֹ ָכרֹו;‬
‫שהוא נוח לכעוס על כל דבר ודבר‪ .‬אבל הקשה לכעוס‪,‬‬ ‫ָקֶׁשה ִל ְכעֹוס ְונֹו ַח ִלְרצֹות ָח ִסיד;‬
‫נֹו ַח ִל ְכעֹוס ְו ָקֶׁשה ִלְרצֹות ָרָׁשע‪.‬‬
‫אע"פ שיש לו מידה רעה שהוא קשה לרצות‪ ,‬יצא הפסדו‬
‫המועט שהוא קשה לרצות‪ ,‬בשכרו המרובה שהוא קשה‬

‫לכעוס‪ ,‬ורוב מעשיו מתוקנים‪.‬‬
‫ואית דגרסי איפכא‪ .‬וגרסא זו נראית לי עיקר‪.‬‬

‫הרחבה‪:‬‬

‫הרמב"ם על מידת הכעס ‪-‬‬

‫בדרך כלל – טוב לא להגזים לשום כיוון‪ .‬לתת לאחרים‪ ,‬אבל לשמור לעצמי את מה‬
‫שאני צריך‪ .‬לאכול‪ ,‬אבל לא להגזים‪....‬‬

‫על הכעס כותב הרמב"ם שצריך להשתדל בכלל לא לכעוס‪ .‬גם אם צריך לכעוס על‬
‫מישהו‪ ,‬כמו על הבן או התלמיד שמפריע – צריך לצעוק או לכעוס‪ ,‬אבל שזו תהיה‬
‫הצגה‪ ,‬שיעשה כאילו הוא כועס‪ ,‬אבל להשתדל לא לכעוס באמת‪.‬‬
‫אפשר להתרגל‪ ,‬וכמעט לא לכעוס‪ .‬זו המטרה שעליה כל אחד צריך לעבוד‪.‬‬
‫איך? "ינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים" – יתרגל לא לקחת ללב‪...‬‬

‫‪27‬‬

‫מידות‬

‫אבות | פרק ה | משנה יג‬

‫ברטנורא‬ ‫ַאְר ַּבע ִמּדֹות ְּבנֹו ְת ֵני ְצ ָד ָקה‪:‬‬
‫ָהרֹו ֶצה ֶׁשִּי ֵּתן ְולא ִי ְּתנּו ֲא ֵחִרים‬
‫ארבע מדות בנותני צדקה‪ .‬כלומר בנתינת הצדקה‪ .‬ולא‬
‫בנותני צדקה ממש‪ ,‬דהא איכא בהו מי שאינו נותן‪ .‬וכן‬ ‫ֵעינֹו ָר ָעה ְּבֶׁשל ֲא ֵחִרים;‬
‫ִי ְּתנּו ֲא ֵחִרים ְוהּוא לא ִי ֵּתן‬
‫בסמוך בהולכי לבית המדרש‪ ,‬היינו בהליכת בית המדרש‪ .‬‬
‫עינו רעה בשל אחרים‪   .‬דיודע שהצדקה מעשרת‪ ,‬ואינו‬ ‫ֵעינֹו ָר ָעה ְּבֶׁשּלֹו;‬
‫רוצה שאחרים יתעשרו‪.‬‬ ‫ִי ֵּתן ְו ִי ְּתנּו ֲא ֵחִרים ָח ִסיד;‬
‫לא ִי ֵּתן ְולא ִי ְּתנּו ֲא ֵחִרים ָרָׁשע‪.‬‬
‫פירוש אחר‪ :‬יש מי שחס על ממון קרוביו יותר מעל ממונו‪,‬‬
‫ואע"פ שהוא נותן אינו רוצה שקרוביו יתנו‪ ,‬שלא יאבדו‬ ‫‪ ‬‬

‫את ממונם‪ ,‬והיינו עינו רעה בשל אחרים‪ ,‬דומיא דעינו רעה‬
‫בשלו דבסיפא‪.‬‬

‫שאלה למחשבה‪:‬‬
‫למה אדם שנותן צדקה ושמח בכך שאחרים גם נותנים צדקה‬
‫נקרא חסיד? הרי הוא בסה"כ עושה מה שהוא מחוייב בו – לקיים‬

‫מצוות צדקה‬

‫‪28‬‬

‫מידות‬

‫פאה | פרק ח | משנה ט‬

‫ברטנורא‬ ‫ִמי ֶׁשֶּיׁש לֹו ֲח ִמׁ ִּשים זּוז‪ְ ,‬והּוא נֹו ֵ ֹשא ְונֹו ֵתן ָּב ֶהם‬
‫ֲהֵרי ֶזה לא ִיּ ֹטל‪.‬‬
‫מי שיש לו חמישים זוז וכו'‪ .‬דחמשין דעבדין טבין‬
‫כמאתים דלא עבדין‪.‬‬ ‫ְו ָכל ִמי ֶׁש ֵאינֹו ָצִריְך ִלּטֹול ְונֹו ֵטל‬
‫ֵאינֹו ִנ ְפ ָטר ִמן ָהעֹו ָלם ַעד ֶׁשִּי ְצ ָטֵרְך ַל ְּבִרּיֹות‪.‬‬
‫וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל וכו'‪ .‬כגון שדוחק עצמו‬
‫במלאכה ומסתפק במעשה ידיו כדי שלא יתפרנס מאחרים‪.‬‬ ‫ְו ָכל ִמי ֶׁשָּצִריְך ִלּטֹול ְו ֵאינֹו נֹו ֵטל‬
‫ֵאינֹו ֵמת ִמן ַהִּז ְק ָנה ַעד ֶׁשְּי ַפְר ֵנס ֲא ֵחִרים ִמׁ ֶּשּלֹו;‬
‫אבל אם אין מעשה ידיו מספיקין לו‪ ,‬ומסגף עצמו בחיי‬ ‫ְו ָע ָליו ַהָּכתּוב אֹו ֵמר (ירמיה יז‪ ,‬ז) " ָּברּוְך ַהֶּג ֶבר‬
‫צער קרובין למיתה‪ ,‬על זה אמרו כל הצריך ליטול ואינו‬
‫נוטל הרי זה שופך דמים ואסור לרחם עליו‪ :‬על נפשיה לא‬ ‫ֲאֶׁשר ִי ְב ַטח ַּבה' ְו ָה ָיה ה' ִמ ְב ַטחֹו"‪.‬‬
‫ְו ֵכן ַּדָּין ֶׁש ָּדן ִּדין ֱא ֶמת ַל ֲא ִמּתֹו‪.‬‬
‫חייס‪ ,‬כל שכן על אחרים‪.‬‬
‫ְו ָכל ִמי ֶׁש ֵאינֹו לא ִחֵּגר‪ְ ,‬ולא סּו ָמא‪ְ ,‬ולא ִּפ ֵּס ַח‪,‬‬
‫הרחבה‪:‬‬ ‫ְועֹו ֶ ֹשה ַע ְצמֹו ְּכ ַא ַחד ֵמ ֶהם‬

‫ג‪ .‬פעולת הצדקה על היחיד ועל החברה‬ ‫ֵאינֹו ֵמת ִמן ַהִּז ְק ָנה ַעד ֶׁשִּי ְה ֶיה ְּכ ַא ַחד ֵמ ֶהם‪,‬‬
‫‪ .4‬הרב יעקב בן אשר‪ ,‬טור‪ ,‬יורה דעה‪,‬‬ ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (דברים טז‪ ,‬כ) " ֶצ ֶדק ֶצ ֶדק ִּתְרּ ֹדף"‪.‬‬
‫סימן רמז‬
‫ואל יעלה בליבו עצה לומר‪ :‬איך אחסר‬ ‫ְו ָכל ַּדָּין ֶׁשּלֹו ֵק ַח ׁ ֹש ַחד ּו ַמ ֶּטה ֶאת ַה ִּדין‬
‫ממוני ליתנו לעניים? כי יש לו לדעת‬ ‫ֵאינֹו ֵמת ִמן ַהִּז ְק ָנה ַעד ֶׁש ֵעי ָניו ֵּכהֹות‪,‬‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (שמות כג‪ ,‬ח) " ְוׁ ֹש ַחד לא ִת ָּקח‪ִּ ,‬כי‬
‫שאין הממון שלו‪ ,‬אלא פיקדון לעשות בו‬
‫רצון המפקיד‪ ,‬וזה רצונו שיחלק לעניים‬ ‫ַהּׁ ֹש ַחד ְי ַע ֵּור ִּפ ְק ִחים" ְוגֹו'‪.‬‬
‫ממנו‪ ,‬וזהו החלק הטובה שיהיה לו ממנו‪,‬‬
‫כדכתיב‪" :‬והלך לפניך צדקך" (ישעיהו נח‪,‬‬ ‫‪ ‬‬

‫ח)‪.‬‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫‪29‬‬

‫המשך מהעמוד הקודם‬

‫פאה | פרק ח | משנה ט‬

‫הרחבה ‪ -‬המשך‬

‫ועוד‪ ,‬כי הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו‪ ,‬אלא אדרבה‬
‫תוסיף לו עושר וכבוד‪ ,‬כדכתיב‪" :‬מהחל התרומה לביא בית ה' אכול ושבוע‬

‫והותר עד לרוב כי ה' ברך את עמו" (דברי הימים ב לא‪ ,‬י)‪ ,‬וכתיב‪" :‬הביאו את‬
‫כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות‬
‫אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי עליכם ברכה עד בלי די" (מלאכי‬
‫ג‪ ,‬י)‪ .‬ואמרו חכמים (תענית ט ע"א)‪ :‬בכל דבר אסור לנסות את ה' חוץ מדבר‬

‫זה‪ ,‬כדכתיב‪" :‬ובחנוני נא בזאת"‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי הוא דוחה את הגזירות הקשות‪ ,‬וברעב תציל ממות‪ ,‬כאשר אירע‬
‫לצרפתית (מלכים א יז) בשביל עוגה קטנה שנתנה לאליהו‪ ,‬ומניעתה תרחיק‬
‫הקרובים לשכינה ממנה ומן התורה כאשר אירע לעמון ומואב שהיו קרובים‬
‫אלינו ונתרחקו על אשר לא קדמו אותנו בלחם ובמים‪ ,‬ומקרבת הרחוקים‬
‫לחסות תחת כנפי השכינה‪ ,‬כאשר אירע ליתרו על אמרו‪" :‬קראן לו ויאכל לחם"‬

‫(שמות ב‪ ,‬כ) על כן צריך אדם ליזהר מאד מאד ליתנה כראוי‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫מידות‬

‫בבא קמא | פרק ח | משנה א‬

‫ברטנורא‪ ‬‬ ‫ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו‪ַ ,‬חָּיב ָע ָליו ִמּׁשּום ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִרים‪:‬‬
‫ְּב ֶנ ֶזק‪ְּ ,‬ב ַצ ַער‪ְּ ,‬בִרּפּוי‪ְּ ,‬בֶׁש ֶבת ּו ְב ֹבֶׁשת‪.‬‬
‫החובל‪.‬‬ ‫‪ ‬‬
‫וכמה הוא יפה‪ .‬שאם היה צריך היה מוכר עצמו בעבד‬ ‫ְּב ֶנ ֶזק ֵּכי ַצד?‬

‫עברי‪ ,‬וזה שהזיקו הפסידו ממון זה‪.‬‬ ‫ִס ֵּמא ֶאת ֵעינֹו‪ָ ,‬ק ַטע ֶאת ָידֹו‪ִׁ ,‬ש ֵּבר ֶאת ַר ְגלֹו‬
‫כיוצא בזה‪ .‬לפי מה שהוא מעונג רב צערו וכאבו‪.‬‬ ‫רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ֶע ֶבד ִנ ְמָּכר ַּבּׁשּוק‪,‬‬
‫ְוָׁש ִמין ַּכ ָּמה ָה ָיה ָי ֶפה ְו ַכ ָּמה הּוא ָי ֶפה‪.‬‬
‫צמחין‪ .‬אבעבועות לבנות‪.‬‬ ‫‪ ‬‬
‫שבת‪ .‬כל ימי החולי רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין‪,‬‬ ‫ַצ ַער?‬
‫ונותן שכירותו של כל יום‪ ,‬שהרי אין ראוי למלאכה אחרת‬ ‫ְּכ ָואֹו ַּבׁ ְּשפּוד אֹו ַּב ַּמ ְס ֵמר‪,‬‬

‫אפילו בלא חולי‪ ,‬שהרי נקטע ידו ורגלו‪ ,‬והוא כבר נתן לו‬ ‫ַו ֲא ִפּלּו ַעל ִצָּפְרנֹו‪ְ ,‬מקֹום ֶׁש ֵאינֹו עֹו ֶ ֹשה ַחּבּוָרה‬
‫דמיהן‪.‬‬ ‫אֹו ְמ ִדין ַּכ ָּמה ָא ָדם ַּכּיֹו ֵצא ָב ֶזה‪,‬‬
‫רֹו ֶצה ִלּטֹול ִל ְהיֹות ִמ ְצ ָט ֵער ָּכְך‪.‬‬
‫הכל לפי המבייש‪ .‬אדם קל שבייש בשתו מרובה‪.‬‬ ‫‪ ‬‬
‫והמתבייש‪ .‬לפי חשיבותו בשתו מרובה‪ .‬וכולהו חמשה‬ ‫ִרּפּוי?‬
‫ִהָּכהּו ַחָּיב ְלַרּ ֹפאתֹו;‬
‫דברים מקרא נפקי‪.‬‬ ‫ָעלּו ּבֹו ְצ ָמ ִחים‪,‬‬
‫נזק‪ ,‬דכתיב (שמות כ"א) "עין תחת עין"‪ ,‬ואין לומר עין‬ ‫ִאם ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה ַחָּיב;‬
‫ממש דכתיב (במדבר ל"ה) "ולא תקחו כופר לנפש רוצח"‪,‬‬ ‫ֶׁשֹּלא ֵמ ֲח ַמת ַה ַּמָּכה ָּפטּור‪.‬‬
‫לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר‪ ,‬אבל אתה לוקח כופר‬ ‫ָח ְי ָתה ְו ִנ ְס ְּתָרה‪ָ ,‬ח ְי ָתה ְו ִנ ְס ְּתָרה‬
‫לראשי אברים‪ ,‬שאם סימא את עין חברו נותן לו דמי עינו‪,‬‬ ‫ַחָּיב ְלַרּ ֹפאתֹו;‬

‫והיינו עין תחת עין‪.‬‬ ‫ָח ְי ָתה ָּכל ָצְרָּכּה ֵאינֹו ַחָּיב ְלַרּ ֹפאתֹו‪.‬‬
‫צער‪ ,‬נפקא לן מ"פצע תחת פצע" (שמות כ"א)‪ ,‬דקרא‬ ‫‪ ‬‬
‫יתירא הוא לחייב על הצער ואפילו במקום נזק‪ .‬דלא תימא‬
‫הרי קנה ידו ויש עליו לחתכה‪ ,‬אלא אומרים היה עליו‬ ‫ֶׁש ֶבת?‬
‫לחתכה בסם וזה חתכה בברזל וצערו‪ ,‬לפיכך משלם את‬ ‫רֹו ִאין אֹותֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ׁשֹו ֵמר ִקּׁשּו ִאין‪,‬‬

‫הצער‪.‬‬ ‫ֶׁשְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו ְּד ֵמי ָידֹו ּו ְד ֵמי ַר ְגלֹו‪.‬‬
‫ריפוי ושבת‪" ,‬רק שבתו יתן ורפא ירפא" (שם)‪ .‬ודוקא‬ ‫‪ ‬‬
‫כשהחולי בא מחמת מכה‪ .‬אבל אם פשע החולה בעצמו‬
‫ועבר על דברי הרופא‪ ,‬שוב אין המזיק חייב בשבת וריפוי‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫‪31‬‬

‫המשך מהעמוד הקודם‬

‫בבא קמא | פרק ח | משנה א‬

‫שצריכין מחמת פשיעותא‪.‬‬ ‫ּ ֹבֶׁשת?‬
‫בושת‪ ,‬דכתיב (דברים כ"ה) "וקצותה את כפה" ‪ -‬ממון‪.‬‬ ‫ַהּ ֹכל ְל ִפי ַה ְמ ַבֵּיׁש ְו ַה ִּמ ְת ַּבֵּיׁש‪.‬‬
‫ודין תורה שאין יכולים לדון בשום דין שבעולם אלא דיינים‬ ‫ַה ְמ ַבֵּיׁש ֶאת ֶה ָע ֹרם‪ַ ,‬ה ְמ ַבֵּיׁש ֶאת ַהּסּו ָמא ְו ַה ְמ ַבֵּיׁש‬
‫הסמוכים בארץ ישראל‪ ,‬דכתיב (שמות כ"ב) "עד האלהים‬
‫ֶאת ַהָּיֵׁשן‬
‫יבוא דבר שניהם"‪ ,‬ואין נקראים אלהים אלא דיינים‬ ‫ַחָּיב;‬
‫הסמוכים בארץ ישראל‪ .‬אלא שבהלואות ומקח וממכר‬
‫והקנאות והודאות וכפירות דנין בהם בחוצה לארץ‪ ,‬כאילו‬ ‫ְו ָיֵׁשן ֶׁש ִּבֵּיׁש ָּפטּור‪.‬‬
‫הם שלוחים של בית דין של ארץ ישראל ושליחותייהו‬ ‫ָנ ַפל ִמן ַהַּגג‪ְ ,‬ו ִהִּזיק ּו ִבֵּיׁש‬
‫קעבדינן‪ .‬וזה בלבד בדבר המצוי ויש בו חסרון כיס‪ ,‬וכן‬ ‫ַחָּיב ַעל ַהֶּנ ֶזק ּו ָפטּור ַעל ַהּ ֹבֶׁשת‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‬
‫בהמה שהזיקה בשן ורגל שהם מועדים‪ ,‬או שהזיק אדם‬
‫בבהמה‪ .‬אבל בהמה שהזיקה אדם‪ ,‬או אדם באדם‪ ,‬אין דנין‬ ‫(דברים כה‪ ,‬יא)‬
‫אותו בחוץ לארץ כלל‪ ,‬אלא מנדין את החובל או את המזיק‪,‬‬ ‫" ְוָׁש ְל ָחה ָי ָדּה ְו ֶה ֱח ִזי ָקה ִּב ְמ ֻבָׁשיו";‬
‫עד שיעלה עם בעל דינו לארץ ישראל‪ ,‬או שיתן דרך פשרה‬ ‫ֵאינֹו ַחָּיב ַעל ַהּ ֹבֶׁשת ַעד ֶׁשְּי ֵהא ִמ ְתַּכ ֵּון‪.‬‬
‫קרוב למה שנראה בעיני הדיין‪ ,‬אבל דבר קצוב אין פוסקים‬
‫‪ ‬‬
‫עליו‪ .‬וכן הדין בכל הקנסות הכתובות בתורה ובכולה‬
‫תלמודא‪ ,‬אין גובין אותן דייני חוצה לארץ‪ ,‬אלא שמנדין מי‬

‫שנתחייב בהן כמו שביארנו‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫מידות‬

‫בבא מציעא | פרק ד | משנה י‬

‫ברטנורא‬ ‫ְּכֵׁשם ֶׁשאֹו ָנ ָאה ְּב ֶמ ַקח ּו ִמ ְמָּכר‪ָּ ,‬כְך אֹו ָנ ָאה‬
‫ִּב ְד ָבִרים‪.‬‬
‫כך אונאה בדברים‪ .‬שנאמר (ויקרא כ"ה) "ולא תונו איש‬
‫את עמיתו ויראת מאלהיך"‪ ,‬זה נאמר באונאת דברים‪ ,‬שאין‬ ‫לא ֹיא ַמר לֹו‪ְּ  :‬ב ַכ ָּמה ֵח ֶפץ ֶזה?‬
‫ְוהּוא ֵאינֹו רֹו ֶצה ִל ַּקח‪.‬‬
‫טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של מדבר‪ ,‬שיודע‬ ‫ִאם ָה ָיה ַּב ַעל ְּתׁשּו ָבה‪,‬‬
‫אם לרעה מתכוין אם לטובה‪.‬‬
‫לא ֹיא ַמר לֹו‪ְ :‬ז ֹכר ַמ ֲע ֶ ֹשיָך ָהִראׁשֹו ִנים!‬
‫ִאם הּוא ֶּבן ֵּגִרים‪,‬‬

‫לא ֹיא ַמר לֹו‪ְ :‬ז ֹכר ַמ ֲע ֵ ֹשה ֲאבֹו ֶתיָך!‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (שמות כב‪ ,‬כ) “ ְו ֵגר לא‪-‬תֹו ֶנה ְולא‬

‫ִת ְל ָח ֶצּנּו"‪.‬‬

‫שאלה למחשבה‪:‬‬

‫מה יותר חמור – אונאת מקח‬
‫וממכר או אונאת דברים?‬

‫‪33‬‬

‫תפילה‬

‫ברכות | פרק ד | משנה ד‬

‫ברטנורא‬ ‫ַר ִּבי ֱא ִלי ֶע ֶזר אֹו ֵמר‪ָ  :‬העֹו ֶ ֹשה ְּת ִפָּלתֹו ְק ַבע ֵאין‬
‫ְּת ִפָּלתֹו ַּת ֲחנּו ִנים‪.‬‬
‫העושה תפלתו קבע‪  .‬שתפלתו דומה עליו כמשאוי‪ .‬ולשון‬
‫קבע‪ ‬שאומר חוק קבוע עלי להתפלל וצריך אני לצאת‬ ‫ַר ִּבי ְיהֹוֻׁש ַע אֹו ֵמר‪ַ  :‬ה ְמ ַהֵּלְך ִּב ְמקֹום ַסָּכ ָנה‪,‬‬
‫ממנה‪.‬‬ ‫ִמ ְתַּפֵּלל ְּת ִפָּלה ְק ָצָרה‪ .‬אֹו ֵמר‪:‬‬
‫מתפלל תפלה קצרה‪  .‬ומה‪ ‬היא תפלה קצרה‪ ,‬שאומר‬
‫הושע ה' את עמך וגו'‪.‬‬ ‫"הֹוַׁשע ַהׁ ֵּשם ֶאת ַע ְּמָך ֵאת ְׁש ֵאִרית ִי ְ ֹשָר ֵאל;‬
‫בכל פרשת העבור‪  .‬אפילו בשעה‪ ‬שהם פורשים‬ ‫(ירמיה לא‪ ,‬ו);‬

‫לעבירה‪ ,‬יהיו צרכיהם גלוים לפניך לרחם עליהם‪' .‬פרשת'‬ ‫ְּב ָכל ָּפָרַׁשת ָה ִעּבּור ִי ְהיּו ָצְר ֵכי ֶהם ְל ָפ ֶניָך;‬
‫לשון‪ ‬פרישה‪' ,‬העבור' ‪ -‬של עבירה‪ .‬ואין הלכה כרבי‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה' ׁשֹו ֵמ ַע ְּת ִפָּלה"‪.‬‬

‫יהושע‪ ,‬אלא התפלה שמתפללים במקום‪ ‬סכנה היא צרכי‬ ‫‪ ‬‬
‫עמך מרובים וכו'‪ .‬ומתפלל אותה אדם כשהוא מהלך‪.‬‬

‫ואינו‪ ‬מתפלל לא ג' ראשונות ולא ג' אחרונות‪ .‬וכשיעבור‬
‫מקום הסכנה ותתיישב דעתו‪ ,‬צריך לחזור ולהתפלל תפלה‬

‫כתקנה‪ ,‬אם לא עברה עונתה‪.‬‬

‫להרחבה‬

‫הרב אליעזר מלמד‪ ,‬פניני הלכה‪ ,‬ברכות–‬

‫לעיתים ישנו מתח מסוים בין היסוד הכללי ליסוד האישי‪ ,‬מצד היסוד האישי‬
‫היה טוב לכאורה לתפילה שתשתפך מן הלב בלא גבולות‪ ,‬בלי נוסח ובלי‬

‫זמנים קבועים‪ ,‬שאז היא תבטא בחום וברגש את הכיסופים והכמיהה לקרבת‬
‫אלוהים‪ .‬וכך נהגו בימי הבית הראשון‪.‬‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫‪34‬‬

‫המשך מהעמוד הקודם‬

‫ברכות | פרק ד | משנה ד‬

‫הרחבה ‪ -‬המשך‬

‫אולם אנשי כנסת הגדולה הדגישו בתקנותיהם את היסוד הכללי‪ ,‬מפני‬
‫שהבינו שבלא סדר תפילות קבוע‪ ,‬רוב האנשים ישקעו בשגרת יומם ואפילו‬
‫תפילה אישית לא יתפללו‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שפעמים רבות יש ברגש האישי‬
‫חסרונות ופגמים‪ ,‬אבל כשאדם מתפלל עם הציבור‪ ,‬מכוח הכלל‪ ,‬מתמלאים‬
‫חסרונותיו ותפילתו נעשית שלימה‪ .‬על כן תקנו להתפלל בזמנים קבועים כנגד‬
‫הקרבת התמיד בבית המקדש‪ .‬ותקנו לתפילה נוסח מדויק‪ ,‬הכולל בתוכו את‬
‫כל הערכים החשובים לכלל ישראל‪ .‬ותקנו את התפילה בלשון רבים‪ ,‬ותקנו‬
‫להתפלל בבית הכנסת ובמניין‪ ,‬שזהו עיקר מעלתם של ישראל שמסוגלים‬
‫לגלות את הקדושה בציבור‪ ,‬ועל ידי כך לגלות את שמו של ה' בעולם ולתקנו‪.‬‬
‫אלא שבעקבות הדגשת היסודות הכלליים והקבועים שבתפילה‪ ,‬הצד האישי‬

‫עם הרגש החם והעז עלול להידחק‪ .‬ועל זה הזהיר רבי שמעון‪" :‬אל תעש‬
‫תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא"‪( ‬אבות ב‪ ,‬יג)‪ .‬וכן‬
‫אמר רבי אליעזר‪" :‬העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים"‪( ‬ברכות כח‪ ,‬ב)‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫תפילה‬

‫ברכות | פרק ד | משנה ה‬

‫ברטנורא‬ ‫ָה ָיה רֹו ֵכב ַעל ַה ֲחמֹור‪ֵ ,‬יֵרד;‬
‫ְו ִאם ֵאינֹו ָיכֹול ֵליֵרד‪ַ ,‬י ֲח ִזיר ֶאת ָּפ ָניו;‬
‫היה רוכב על החמור ירד‪  .‬אין הלכה כסתם משנה‪ ‬זו‪ ,‬אלא‬
‫בין יש לו מי שיאחוז חמורו‪ ,‬בין אין לו מי שיאחוז חמורו ‪-‬‬ ‫ְו ִאם ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיר ֶאת ָּפ ָניו‪,‬‬
‫ְי ַכ ֵּון ֶאת ִלּבֹו ְּכ ֶנ ֶגד ֵּבית ֹק ֶדׁש ַה ֳּק ָדִׁשים‪.‬‬
‫לא ירד‪ ,‬מפני שאין דעתו מיושבת עליו כשהוא יורד‪.‬‬
‫יחזיר את פניו‪  .‬לצד ירושלים‪ ,‬שנאמר (מלכים א ח)‬

‫והתפללו אליך דרך ארצם‪.‬‬
‫יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים‪  .‬שנא' (שם)‬

‫והתפללו אל המקום הזה‪.‬‬

‫שאלה לדיון‪:‬‬

‫מהו ה"חמור" של ימינו? אילו הכנות נפשיות ומעשיות אנו‬
‫צריכים לעשות לפני שאנו באים להתפלל?‬

‫‪36‬‬

‫תפילה‬

‫ברכות | פרק ד | משנה ו‬

‫ברטנורא‬ ‫ָה ָיה יֹוֵׁשב ִּב ְס ִפי ָנה‪ ,‬אֹו ְּב ָקרֹון‪ ,‬אֹו ְּב ַא ְס ָּדא‬
‫ְי ַכ ֵּון ֶאת ִלּבֹו ְּכ ֶנ ֶגד ֵּבית ֹק ֶדׁש ַה ֳּק ָדִׁשים‪.‬‬
‫באסדא‪  .‬עצים הרבה קשורים‪ ‬ומהודקים יחד‪ ,‬ומשיטים‬
‫אותם בנהר‪ ,‬ובני אדם הולכים עליהם‪ .‬ובלשון מקרא‪( ‬ד"ה‬

‫ב ב) קרוין רפסודות‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫תפילה‬

‫ברכות | פרק ד | משנה ז‬

‫ַר ִּבי ֶא ְל ָע ָזר ֶּבן ֲע ַזְר ָיה אֹו ֵמר‪:‬‬
‫ֵאין‪ְּ  ‬ת ִפַּלת ַהּמּו ָס ִפין‪ֶ  ‬אָּלא ְּב ֶח ֶבר ִעיר‪.‬‬
‫ַו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמִרים‪ְּ  :‬ב ֶח ֶבר ִעיר ְוֶׁשֹּלא ְּב ֶח ֶבר ִעיר‪.‬‬
‫ַר ִּבי ְיהּו ָדה אֹו ֵמר ִמׁ ְּשמֹו‪ָּ :‬כל ָמקֹום ֶׁשֶּיׁש ֶח ֶבר‬

‫ִעיר‪,‬‬
‫ַהָּי ִחיד ָּפטּור ִמ ְּת ִפַּלת ַהּמּו ָס ִפין‪.‬‬

‫להרחבה‬

‫תוספתא ברכות פרק ג הלכה טו – טז‬

‫הלכה טז‬ ‫הלכה טו‬
‫ָהעֹו ְמ ִדים ִ ּבירּו ָשׁ ַל ִים‬ ‫ָהעֹו ְמ ִדים ְ ּבחּו ָצה ָל ָא ֶרץ‬
‫ְמ ַכ ְוּ ִנין ֶאת ִל ָבּם ְכּ ֶנ ֶגד ֵבּית ַה ִ ּמ ְק ָ ּדׁש‪,‬‬ ‫ְמ ַכ ְוּ ִנין ֶאת ִל ָבּם ְכּ ֶנ ֶגד ֶא ֶרץ ִי ְ ׂש ָר ֵאל‪,‬‬
‫ֶשׁ ֶ ּנ ֱא ַמר‪ְ ( :‬מ ָל ִכים א ח‪,‬מב)‬ ‫ֶשׁ ֶ ּנ ֱא ַמר‪ְ ( :‬מ ָל ִכים א ח‪,‬מח)‬
‫" ְו ִה ְת ַפּ ֵלּל ֶאל ַה ַ ּב ִית ַה ֶזּה"‪.‬‬ ‫" ְו ִה ְת ַפּ ְללּו ֵא ֶליָך ֶ ּד ֶרְך ַא ְר ָצם"‪.‬‬
‫ָהעֹו ְמ ִדים ְ ּב ֶא ֶרץ ִי ְ ׂש ָר ֵאל‬
‫ָהעֹו ְמ ִדים ַ ּב ִ ּמ ְק ָ ּדׁש‬ ‫ְמ ַכ ְוּ ִנין ֶאת ִל ָבּם ְכּ ֶנ ֶגד ְירּו ָשׁ ַל ִים ּו ִמ ְת ַפּ ְלּ ִלין‪,‬‬
‫ְמ ַכ ְוּ ִנין ֶאת ִל ָבּם ְכּ ֶנ ֶגד ֵ ּבית ָק ְד ֵ ׁשי ַה ֳ ּק ָד ִ ׁשים‬ ‫ֶשׁ ֶ ּנ ֱא ַמר‪ְ ( :‬מ ָל ִכים א ח‪,‬מד)‬
‫" ְו ִה ְת ַפּ ְללּו ֶאל יי ֶ ּד ֶרְך ָה ִעיר ֲא ֶ ׁשר ָ ּב ַח ְר ָ ּת‬
‫ּו ִמ ְת ַפּ ְלּ ִלין‪,‬‬
‫ֶשׁ ֶ ּנ ֱא ַמר‪ְ ( :‬מ ָל ִכים א ח‪,‬ל)‬ ‫ָבּּה"‪.‬‬
‫" ִי ְת ַפּ ְללּו ֶאל ַה ָמּקֹום ַה ֶזּה"‪.‬‬
‫ִנ ְמ ְצאּו עֹו ְמ ִדין ַ ּב ָצּפֹון‪ְ ,‬פּ ֵני ֶהם ַל ָדּרֹום;‬

‫ַבּ ָדּרֹום‪ְ ,‬פּ ֵני ֶהם ַל ָצּפֹון;‬
‫ַ ּב ִמּ ְז ָרח‪ְ ,‬פּ ֵני ֶהם ַל ַ ּמ ֲע ָרב;‬
‫ַ ּב ַ ּמ ֲע ָרב‪ְ ,‬פּ ֵני ֶהם ַל ִמּ ְז ָרח‪.‬‬
‫ִנ ְמ ְצאּו ָכל ִי ְ ׂש ָר ֵאל ִמ ְת ַפּ ְלּ ִלין ְל ָמקֹום ֶא ָחד‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫תפילה‬

‫ברכות | פרק ט | משנה ה‬

‫ברטנורא‬ ‫ַחָּיב ָא ָדם ְל ָבֵרְך ַעל ָהָר ָעה‪,‬‬
‫ְּכֵׁשם ֶׁשהּוא ְמ ָבֵרְך ַעל ַהּטֹו ָבה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‬
‫חייב אדם לברך על הרעה‪  .‬כשמברך דיין האמת על הרעה‪,‬‬
‫חייב לברך בשמחה ובלב טוב‪ ‬כשם שמברך בשמחה הטוב‬ ‫(דברים ו‪ ,‬ה)‬
‫" ְו ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה' ֱאל ֶהיָך‪,‬‬
‫והמטיב על הטובה‪.‬‬ ‫ְּב ָכל‪ְ -‬ל ָב ְבָך ּו ְב ָכל‪ַ -‬נ ְפְׁשָך ּו ְב ָכל‪ְ -‬מ ֹא ֶדָך"‪.‬‬
‫דבר אחר בכל מאדך‪  .‬בכל מדות‪ ‬המדודות לך‪ ,‬בין מדה‬ ‫" ְּב ָכל‪ְ -‬ל ָב ְבָך"‪ִּ  ‬בְׁש ֵני ְי ָצֶריָך‪,‬‬

‫טובה בין מדת פורענות‪.‬‬ ‫ְּב ֵי ֶצר טֹוב ּו ְב ֵי ֶצר ָרע;‬
‫לא יקל אדם ראשו‪  .‬לא ינהג‪ ‬קלות ראש‪.‬‬ ‫"ּו ְב ָכל‪ַ -‬נ ְפְׁשָך"‪ֲ  ‬א ִפּלּו הּוא נֹו ֵטל ֶאת ַנ ְפְׁשָך;‬
‫כנגד שער המזרח‪  .‬חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה‬
‫אשר לרגלי‪ ‬הבית למזרח‪ ,‬לפי שהוא מכוון‪ ,‬שכל השערים‬ ‫"ּו ְב ָכל‪ְ -‬מאֹ ֶדָך"‪ְּ  ‬ב ָכל ָממֹו ְנָך‪.‬‬
‫מכוונים זה כנגד זה שער מזרח‪ ‬שער עזרת נשים ושער‬ ‫ָּד ָבר ַא ֵחר‪:‬‬
‫עזרת ישראל ופתח האולם וההיכל ובית קדש הקדשים‬
‫" ְּב ָכל‪ְ -‬מאֹ ֶדָך" ְּב ָכל ִמ ָּדה ּו ִמ ָּדה ֶׁשהּוא מֹו ֵדד ָלְך‪,‬‬
‫בימי‪ ‬בית ראשון‪.‬‬ ‫ֱה ֵוי מֹו ֶדה לֹו ִּב ְמ ֹאד ְמ ֹאד‪.‬‬
‫באפונדתו‪  .‬אזור חלול שנותנים בו מעות‪ .‬פירוש אחר‪ ,‬בגד‬
‫לא ָי ֵקל ָא ָדם ֶאת ֹראׁשֹו ְּכ ֶנ ֶגד ַׁש ַער ַה ִּמ ְזָרח‪,‬‬
‫שלובש‪ ‬על בשרו לקבל הזיעה שלא לטנף שאר בגדים‪,‬‬ ‫ֶׁשהּוא ְמ ֻכ ָּון ְּכ ֶנ ֶגד ֵּבית ָק ְדֵׁשי ַה ֳּק ָדִׁשים‪ .‬‬
‫וגנאי לאדם לצאת באותו בגד‪ ‬לבדו‪.‬‬ ‫לא ִיָּכ ֵנס ְל ַהר ַה ַּב ִית‬

‫קפנדריא‪  .‬ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח שכנגדו כדי‬ ‫ְּב ַמ ְקלֹו‪ּ ,‬ו ְב ִמ ְנ ָעלֹו‪ּ ,‬ו ְב ֻפ ְנ ָּדתֹו‪ּ ,‬ו ְב ָא ָבק ֶׁש ַעל ַר ְג ָליו‪,‬‬
‫לקצר הלוכו דרך שם‪ .‬ולשון קפנדריא אדמקיפנא דרי‬ ‫ְולא ַי ֲע ֶ ֹשּנּו ַקַּפ ְנ ַּדְר ָיא‪,‬‬
‫אעול בהא‪ ,‬כלומר בעוד שאני צריך להקיף שורות‪ ‬של‬ ‫ּוְר ִקי ָקה ִמ ַּקל ָו ֹח ֶמר‪.‬‬

‫בתים אקצר מהלכי ואכנס דרך כאן‪.‬‬ ‫ָּכל חֹו ְת ֵמי ְבָרכֹות ֶׁש ָהיּו ַּב ִּמ ְק ָּדׁש‪,‬‬
‫ורקיקה‪  .‬אסורה בהר הבית‪.‬‬ ‫ָהיּו אֹו ְמִרים " ִמן ָהעֹו ָלם"‪.‬‬
‫ִמׁ ֶּש ִּק ְל ְקלּו ַה ִּמי ִנין‪,‬‬
‫מקל וחומר‪  .‬ממנעל‪ ,‬ומה מנעל שאינו דרך בזיון אסור‪,‬‬
‫רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן‪.‬‬ ‫ְו ָא ְמרּו‪ֵ :‬אין עֹו ָלם ֶאָּלא ֶא ָחד‪,‬‬
‫ִה ְת ִקינּו ֶׁשְּיהּו אֹו ְמִרים‪:‬‬
‫כל חותמי ברכות שבמקדש‪  .‬המברך אומר בסוף כל‬
‫ברכה 'ברוך ה' אלהי ישראל‪ ‬מן העולם ועד העולם חונן‬ ‫" ִמן ָהעֹו ָלם ְו ַעד ָהעֹו ָלם"‪.‬‬
‫הדעת' וכן בכולם‪ ,‬והעונין אומרים 'ברוך שם כבוד‪ ‬מלכותו‬ ‫ְו ִה ְת ִקינּו ֶׁשְּי ֵהא ָא ָדם ׁשֹו ֵאל ֶאת ְׁשלֹום ֲח ֵברֹו‬
‫לעולם ועד'‪ .‬שאין עונין אמן אחר כל ברכה שבמקדש‪,‬‬
‫דכתיב בעזרא‪( ‬נחמיה ט) "קומו ברכו את ה' אלהיכם מן‬ ‫ַּבׁ ֵּשם‪,‬‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫‪39‬‬

‫המשך מהעמוד הקודם‬

‫ברכות | פרק ט | משנה ה‬

‫העולם עד העולם"‪ ,‬ואומר אח"כ‪' ‬ויברכו שם כבודך'‪ ,‬כלומר‬ ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר (רות ב‪ ,‬ד) " ְו ִהֵּנה‪ֹ -‬ב ַעז ָּבא ִמ ֵּבית ֶל ֶחם‪,‬‬
‫שעונים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ .‬ואשמעינן‬ ‫ַוּ ֹיא ֶמר ַלּקֹו ְצִרים ה' ִע ָּמ ֶכם‪,‬‬
‫הכא‪ ‬דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא 'ברוך אלהי‬ ‫ַוּ ֹיא ְמרּו לֹו‪ְ :‬י ָבֶר ְכָך ה'"‪.‬‬

‫ישראל מן העולם' ולא יותר‪ ,‬ולא‪ ‬היו אומרים 'ועד העולם'‪.‬‬ ‫ְואֹו ֵמר (שופטים ו‪ ,‬יב) "ה' ִע ְּמָך ִּגּבֹור ֶה ָח ִיל"‪.‬‬
‫משקלקלו המינים‪  .‬שאין מאמינים בתחיית המתים‪,‬‬ ‫ְואֹו ֵמר (משלי כג‪ ,‬כב) " ַאל‪ָּ -‬תבּוז ִּכי‪ָ -‬ז ְק ָנה ִא ֶּמָך"‪.‬‬
‫ואמרו‪ ‬אין עולם אלא זה‪ ,‬התקינו עזרא ובית דינו שיהו‬
‫אומרים 'מן העולם ועד העולם'‪ ‬לומר ששני עולמות‬ ‫ְואֹו ֵמר (תהלים קיט‪ ,‬קכו) " ֵעת ַל ֲעׁשֹות ַלה'‬
‫יש‪ ,‬העולם הזה והעולם הבא‪ ,‬להוציא מלב המינים‬ ‫ֵה ֵפרּו ּתֹוָר ֶתָך"‪.‬‬
‫שכופרים‪ ‬בתחיית המתים‪.‬‬
‫ַר ִּבי ָנ ָתן אֹו ֵמר‪ֵ  :‬ה ֵפרּו ּתֹוָר ֶתָך‪ֵ ,‬עת ַל ֲעׁשֹות ַלה'‪.‬‬
‫שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם‪  .‬בשמו של הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל‬ ‫‪ ‬‬
‫כבוד הבריות להוציא שם שמים‪ ‬עליו‪ .‬ולמדו מבועז שאמר‬
‫לקוצרים ה' עמכם‪ ,‬וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה‪ ‬קעבד‬ ‫שאלה לדיון‪:‬‬

‫ולא גמרינן מיניה‪ ,‬תא שמע מן המלאך שאמר לגדעון 'ה'‬ ‫למה אדם צריך לברך על הרעה‬
‫עמך גבור החיל'‪ ,‬וכי תימא לא שאל המלאך בשלום גדעון‪,‬‬ ‫כשם שמברך על הטובה‪ ,‬הרי זה‬
‫ולא ברכו‪ ,‬אלא בשליחותו של מקום‪ ‬הודיעו שהשכינה עמו‪,‬‬
‫ולא גמרינן מיניה‪ ,‬תא שמע 'ואומר אל תבוז כי זקנה‪ ‬אמך'‪,‬‬ ‫רע?!‬

‫אל תבוז את בעז לומר שמדעתו עשה אלא למוד מזקני‬
‫אומתך‪ ,‬כי יש לו על‪ ‬מי להסמך‪ ,‬שנאמר 'עת לעשות לה'‬

‫הפרו תורתך'‪.‬‬
‫רבי נתן אומר הפרו תורתך‪ .‬פעמים שמבטלים דברי תורה‬
‫כדי לעשות לה'‪ ,‬אף זה המתכוין לשאול בשלום‪ ‬חברו‪ ,‬וזהו‬
‫רצונו של מקום שנאמר (תהלים לד) "בקש שלום ורדפהו"‪,‬‬

‫מותר להפר‪ ‬תורה ולעשות דבר הנראה אסור‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫קדיש דרבנן‬

‫ִי ְת ַּג ַּדל ְו ִי ְת ַק ַּדׁש ְ ׁש ֵמיּה ַר ָּבא‪[ .‬אמן]‬
‫ְּב ָע ְל ָמא ִּדי ְב ָרא‪ִ ,‬כ ְרעּו ֵתּה‪ְ .‬ו ַי ְמ ִליְך ַמ ְלכּו ֵתּה‪ְ ,‬ו ַי ְצ ַמח ֻּפ ְר ָק ֵנה‪ִ ,‬וי ָק ֵרב ְמ ִ ׁשי ֵחּה‪.‬‬

‫[אמן]‬
‫ְּב ַח ֵּייכֹון ּו ְביֹו ֵמיכֹון ּו ְב ַח ֵּיי ְד ָכל‪ֵּ -‬בית ִי ְשׂ ָר ֵאל‪ַּ ,‬ב ֲע ָג ָלא ּו ִב ְז ַמן ָק ִריב‪ְ ,‬ו ִא ְמרּו ָא ֵמן‪.‬‬

‫ְי ֵהא ְ ׁש ֵמיּה ַר ָּבא ְמ ָב ַרְך‪ְ ,‬ל ָע ַלם ְל ָע ְל ֵמי ָע ְל ַמ ָּיא ִי ְת ָּב ַרְך ְו ִי ְ ׁש ַּת ַּבח ְו ִי ְת ָּפ ַאר‬
‫ְו ִי ְתרֹו ַמם ְו ִי ְת ַנ ֵּשׂא ְו ִי ְת ַה ָּדר ְו ִי ְת ַע ֶּלה ְו ִי ְת ַה ָּלל‪ׁ ְ ,‬ש ֵמּה ְּד ֻק ְד ָ ׁשא ְב ִריְך הּוא‪[ .‬אמן]‬
‫ְל ֵע ָּלא ִמן‪ָּ -‬כל‪ִּ -‬ב ְר ָכ ָתא‪ׁ ִ ,‬שי ָר ָתא‪ִּ ,‬ת ְ ׁש ְּב ָח ָתא ְו ֶנ ָח ָמ ָתא ַד ֲא ִמי ָרן ְּב ָע ְל ָמא‪ְ ,‬ו ִא ְמרּו‬

‫ָא ֵמן‪[ .‬אמן]‬
‫ַעל ִי ְשׂ ָר ֵאל ְו ַעל ַר ָּב ָנן ְו ַעל ַּת ְל ִמי ֵדיהֹון ְו ַעל ָּכל ַּת ְל ִמי ֵדי ַת ְל ִמי ֵדיהֹון‪ ,‬ד ָע ְס ִקין‬

‫ְּבאֹו ַר ְי ָתא ַק ִּד ְ ׁש ָּתא‪ִּ .‬די ְב ַא ְת ָרא ָה ֵדין ְו ִדי ְב ָכל ֲא ַתר ַו ֲא ַתר‪ְ .‬י ֵהא ָל ָנא ּו ְלהֹון‬
‫ּו ְלכֹון ִח ָּנא ְו ִח ְס ָּדא ְו ַר ֲח ֵמי‪ִ .‬מן ֳק ָדם ָמא ֵרי ְ ׁש ַמ ָּיא ְו ַא ְר ָעא ְו ִא ְמרּו ָא ֵמן‪[ .‬אמן]‬

‫ְי ֵהא ְ ׁש ָל ָמא ַר ָּבא ִמן ְ ׁש ַמ ָּיא‪ַ ,‬ח ִּיים ְו ָשׂ ָבע ִויׁשּו ָעה ְו ֶנ ָח ָמה ְו ֵ ׁשי ָז ָבא ּו ְרפּו ָאה‬
‫ּו ְג ֻא ָּלה ּו ְס ִלי ָחה ְו ַכ ָּפ ָרה ְו ֶר ַוח ְו ַה ָּצ ָלה‪ָ ,‬לנּו ּו ְל ָכל‪ַ -‬עּמֹו ִי ְשׂ ָר ֵאל‪ְ ,‬ו ִא ְמרּו ָא ֵמן‪.‬‬

‫[אמן]‬
‫עֹ ֶשׂה ָ ׁשלֹום ִּב ְמרֹו ָמיו‪ ,‬הּוא ְּב ַר ֲח ָמיו ַי ֲע ֶשׂה ָ ׁשלֹום ָע ֵלינּו‪ְ ,‬ו ַעל ָּכל‪ַ -‬עּמֹו ִי ְשׂ ָר ֵאל‪,‬‬

‫ְו ִא ְמרּו ָא ֵמן‪[ .‬אמן]‬

‫לשנה הבאה בירושלים הבנויה‬

‫‪41‬‬

‫הארגון העולמי‬

‫של בתי הכנסת והקהילות האורתודוקסיות‬

‫אחדות ישראל היא דרך חיים המחייבת‬ ‫לראשונה יתייחד כל בית ישראל‪ ,‬בארץ‬
‫פעילות נמרצת וללא לאות למען כלל‬ ‫ובתפוצות‪ ,‬ביום הזיכרון לחללי צה"ל וכוחות‬
‫ישראל‪ .‬תדע כל קהילה בעולם שיש לצידה‬ ‫הביטחון‪ ,‬ללימוד ולזיכרון עם זכרם של‬
‫ארגון תומך‪ ,‬מקור לסיוע בעת הצורך‪,‬‬ ‫הנופלים במערכות ישראל בכל הקהילות‬
‫אוזן קשבת וקשר רציף עם כלל הקהילות‬ ‫היהודיות בעולם‪ ,‬בבתי הכנסת‪ ,‬במרכזים‬
‫היהודיות‪ .‬כל ראשי ואנשי הארגון פועלים‬ ‫הקהילתיים ובבתי הקהילה‪ ,‬במסגרת מיזם‬
‫בהתנדבות מלאה‪ ,‬לשרת את כל קהילות‬
‫ישראל ובתי הכנסת לשם שמים‪ ,‬ללא‬ ‫מיוחד שייחנך השנה‪.‬‬

‫מעורבות פוליטית‪.‬‬ ‫הארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות‬
‫יציין בזאת כ‪ 55-‬שנות עשייה לחיזוק הזהות‬
‫היו גם אתם שותפים במיזם עולמי נעלה‬ ‫היהודית‪ ,‬החינוך והתרבות הציונית‪-‬דתית‬
‫זה וטלו חלק בפעילות תורנית המסייעת‬
‫לליכוד ולאיחוד לבבות ישראל וקירובם‬ ‫בארץ ובתפוצות‪.‬‬

‫לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫כבר בשנת תשכ"ח – ‪ ,1968‬התכנסו בבנייני‬
‫האומה בירושלים כאלפיים ראשי ארגונים‬
‫חברי ההנהלה‬ ‫עולמיים‪ ,‬נשיאי בתי כנסת וקהילות‬

‫דוד בן נאה – יו"ר‪,‬‬ ‫אורתודוקסיות‪.‬‬
‫ד"ר יעקב הדני – יו"ר מעל"ת‪ ,‬הרב כותל‬
‫עשייתנו היא במגוון נושאים המחזקים את‬
‫דאדון‪ ,‬ד"ר יצחק דהן‪ ,‬ד"ר יוסי צדוק‪,‬‬ ‫הקשר בין קהילות ישראל בתפוצות לארץ‬
‫הרב מיכאל שטריק‪ ,‬הרב דורון פרץ‪,‬‬ ‫ישראל ולתורת ישראל ובחיזוק מעמד בתי‬
‫מר ג'רמי קורניץ‪ ,‬הרב דניאל קפלן‪,‬‬ ‫הכנסת בישראל‪ ,‬רבני הקהילות‪ ,‬גבאי בתי‬
‫הכנסת והמשמשים בצרכי ציבור באמונה‪.‬‬
‫הרב רפי אוסטרוף‪ ,‬גב' שרי מאייר‬
‫ומר אוהד טל‪.‬‬ ‫הפעילות נעשית בשיתוף פעולה עם גופים‬
‫עולמיים וארציים מרכזיים‪ ,‬כגון‪ :‬המזרחי‬
‫העולמי ועוד‪ ,‬במנעד רחב של תחומים‬
‫הקשורים לקהילות ישראל ובתי הכנסת‬

‫בארץ ובחו"ל‪.‬‬

‫‪42‬‬



‫ַה ִּת ְק ָוה‬

‫ּכל עוד ַּבֵּל ָבב ְּפ ִני ָמה‬
‫ֶנ ֶפׁש ְיהּו ִדי הֹו ִמ ָּיה‬

‫ּו ְל ַפ ֲא ֵתי ִמ ְז ָרח ָק ִדי ָמה‬
‫ַע ִין ְל ִצּיֹון צֹו ִפ ָּיה‪.‬‬

‫עֹוד ֹלא ָא ְב ָדה ִּת ְק ָו ֵתנּו‬
‫ַה ִּת ְק ָוה ַּבת ְׁשנֹות ַא ְלַּפ ִים‬
‫ִל ְהיֹות ַעם ָח ְפִׁשי ְּב ַא ְר ֵצנּו‬

‫ֶא ֶרץ ִצּיֹון ִו ְירּוָׁש ַל ִים‪.‬‬


Click to View FlipBook Version
Previous Book
DSKP KSSR PJ TAHUN 6
Next Book
ESCORTS SERVICE VIP CALL GIRLS IN SHARJAH @$^_+971524607760-SHARJAH VIP INDIAN CALL GIRLSS SHARJAH CALL GIRLSS CALL GIRLLS SHARJAH