ובזכותן עלון אלול תשעט

‫גיליון ‪ | 7‬חודש אלול | תשע"ט‬
‫בסיעתא דשמייא‬

‫ָד ּ ַרֹשְתִּי ִקרְב ָתְך ָ‬

‫אחותי · עיקר התשובה · אביגיל מייזליק‬
‫ואהבת · ריקוד זוגי · רננה שלם‬

‫ללדת חיים · לא להתפחד כלל · נעה רחל בן דוד‬
‫אישינשי · הרהורים לאלול · רווית כהן‬

‫דבר המערכת‬
‫מיכל שניאור‬

‫בסופו של דבר‪ ,‬אחרי כל העיסוק‪ ,‬העלון מופץ‬ ‫אלול‪ .‬זמן לחשבון נפש‪ .‬זמן להתחדשות‪.‬‬
‫ואין לי מושג לאן הוא מתגלגל‪ .‬ללב של עוד‬
‫אישה? לפח? לגניזה? אז כאן אני צריכה‬ ‫ב”ה‪ ,‬בדרך פלא‪ ,‬זהו העלון השביעי שיוצא‬
‫אתכן‪ .‬פתחתי דף פייסבוק בשם– ’ובזכותן’‪,‬‬ ‫לאור‪ .‬העיסוק בעלון דורש מאמצים רבים‪ ,‬הן‬
‫שם ניתן להגיב ולהביע דעה‪ .‬כל הערה והארה‬ ‫בפן הטכני (חיפוש כותבות‪ ,‬חיפוש תמונות‬
‫תתקבל בברכה‪( .‬הקבוצה‪ -‬היא קבוצה סגורה‪,‬‬ ‫לשער‪ ,‬עיסוק מול בית הדפוס‪ ,‬עיסוק מול‬
‫לנשים בלבד)‪ ,‬לחלופין‪ ,‬ניתן להגיב למשוב‬ ‫הגרפיקאית‪ ,‬הפצת העלון‪ ,‬עמידה בזמנים וכד’)‬
‫שמצורף בסוף העלון‪ .‬אני מודעת שקשה‬ ‫והן בפן הכלכלי (חיפוש מפרסמים ותורמים)‪.‬‬
‫למצוא זמן וכוח לעוד מטלה בחיים‪ ,‬אודה לכל‬ ‫העלון מופץ ללא עלות והכל בהתנדבות (אל‬
‫אחת ואחת שתקדיש שלוש דקות בכדי לענות‬
‫דאגה‪ ,‬אין פה בקשה לתרומה)‪.‬‬
‫על השאלות‪ ,‬אפשר בעילום שם‪.‬‬
‫אפשר לשלוח את המשובים חזרה בדואר‬ ‫מטרת העלון היתה להפגיש נשים עם תורה‬
‫(מיכל שניאור‪ ,‬שומריה‪ ,)8533600 ,‬או לצלם‬ ‫יומיומית וקרובה‪ ,‬תורה שמדברת בגובה‬
‫בוואטסאפ ולשלוח לטל‪ ,0547644471 :‬ניתן‬ ‫העיניים והלב‪ ,‬תורת חיים‪ ,‬מתוך החיים עצמם‬
‫ומה שהם מזמנים‪ .‬העבודה הטכנית לפעמים‬
‫לענות בכתיבה חופשית לדוא"ל‪:‬‬ ‫משכיחה את הרצון ההתחלתי‪ ,‬מחשבות כמו‬
‫‪[email protected]‬‬ ‫‘בשביל מה?’‪‘ ,‬האם העלון שווה את המאמץ?‬
‫האם הוא פועל את פעולתו?’ צפים ועולים בי‪.‬‬
‫ככה נוכל יחד להתייעל ולהביא תוכן מותאם‪.‬‬ ‫לא קל להשקיע דמים (תרתי משמע) מבלי‬
‫מחכה לשמוע מכן‪,‬‬
‫מיכל‬ ‫לדעת האם המטרה הושגה או לא‪.‬‬

‫העלון מוקדש לרפואת‪:‬‬ ‫ליצירת קשר ולהזמנת מודעות‪054-7644471 :‬‬
‫מרדכי אביגדור בן פרימט‬ ‫למשלוח תגובות ומכתבים‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫תמר בת שיינדל‬
‫בתוך שאר חולי עמו ישראל‬ ‫מפיקה ועורכת‪ :‬מיכל שניאור‬
‫עימוד ועיצוב גרפי‪ :‬נטע סיטון ‪,0544-922488‬‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמת‬
‫נורית בת פייגא ז"ל‬ ‫סטודיו "נטארט"‬
‫כל הזכויות שמורות למיכל שניאור "ובזכותן"‬
‫ביילה בת אסתר שרה פרל ז"ל‬
‫המערכת אינה אחראית על תוכן הפרסומים‪,‬‬

‫כמו כן כל מפרסם אחראי על תוכן המודעה שלו ‪ -‬ט‪.‬ל‪.‬ח‬

‫‪-2 -‬‬

‫אודיה דישבק‬ ‫לפהשיווטת‬
‫תובנות בהשראת ימימה‬

‫לחזור אלייָך‪ ,‬זה לחזור קודם אליי‪ ,‬ליכולות שלי‪,‬‬ ‫לחזור אלייך‬
‫לרצונות שלי‪ ,‬למחשבות ‪ /‬לרגשות שלי‪ ,‬לכל‬
‫מה שעושה לי טוב ונעים‪ ,‬לכל מה שמחבר אותי‬ ‫איך שמגיע הזמן הזה של השנה‪ ,‬פתאום כולם‬
‫פנימה בחזרה‪ .‬כל זה יעזור לי מאוד להתקרב אל‬ ‫רועדים‪ .‬יש כאלו שרועדים מאימת הדין‪ ,‬אבל‬
‫הרוב רועדים כי התקופה הזו פשוט כבדה כל כך‬
‫השם (אם זה לא בעצמו כבר קירבה אל השם)‪.‬‬ ‫עבורם‪ ...‬בשביל רבים‪ ,‬אלול מביא ִאתו מסע של‬
‫מסעות ההלקאה העצמית שלנו הם לא מסעות‬ ‫רגשות אשם וחיטוטים פנימיים‪ ,‬הלקאה עצמית‬
‫של קודש‪ ,‬אלא הְרגל הטבוע בנפש אשר חוזר‬ ‫וסתם דיכאון כללי‪ .‬לחזור בתשובה זה כזה כבד‬
‫וקשה ומלא מטען רגשי ופרשנות שכלית על כמה‬
‫על עצמו שוב ושוב כתוצאה מהחסרים שלנו‪.‬‬ ‫אני לא בסדר‪ ,‬חרטה‪ ,‬הרגשה שאנחנו לא ראויים‪,‬‬
‫עד שלא בוחרים לשנות את ההְרגל החוסם‬ ‫חפירות בעבר על מה עשינו לא נכון וכמה פשענו‬
‫והמאמלל‪ ,‬הכל נשאר אותו הדבר‪ ,‬גם אם‬
‫וכמה וכמה‪...‬‬
‫התירוץ הוא אלול‪...‬‬
‫כשאני חוזרת אליי‪ -‬אני חוזרת לכוחותיי ויש‬
‫ככל שאנחנו חושבים יותר איך זה צריך להיות‪ -‬יותר סיכוי שאצליח לתקן ולשנות הרגלים‬
‫כך אנחנו מתרחקים יותר מאיך שזה באמת‪ ...‬שמכאיבים לי וחוסמים אותי‪.‬‬
‫כאשר אני מלקה את עצמי‬ ‫כל הדעות והפרשנויות‬
‫אני מחלישה את עצמי‬ ‫שלנו על מה זה להיות‬
‫והיכולת שלי להתמודד עם‬ ‫אווירת נכאים‬ ‫ראוי‪ ,‬מה נחשב מצליח או‬
‫לא מעידה על חזרה בתשובה‪.‬‬ ‫טוב (או אפילו צדיק)‪ ,‬כל‬
‫דברים נחלשת‪.‬‬ ‫הדעות שלנו על איך חודש‬
‫אלול אמור להראות‪ ,‬מה‬
‫אני רוצה לבחור בשמחה‪.‬‬ ‫פרצוף רציני וקודר לא מעיד על זה‬ ‫נכון לעשות ואיך אני עושה‬
‫בחזרה לכוחותיי‪ ,‬יכולותיי‪,‬‬ ‫שחזרתי למקום טוב‪ ,‬לשורש שלי‪.‬‬ ‫את זה הכי “נכון” לשביעות‬
‫בוחרת לחזור אליי ומשם‬
‫מתאפשר לו החיבור הנפלא‬ ‫רצון כולם‪ .‬הפער בין הרצוי‬
‫לבין המצוי נהיה יותר ויותר‬
‫עם אלוקי‪.‬‬ ‫גדול והתסכול גדל‪.‬‬
‫אני רוצה לקיים את התורה בשמחה‪ ,‬משמחה‪.‬‬
‫התורה היא לא התירוץ שלי לסגירּות‪ /‬קפדנות‪/‬‬
‫כעס‪ /‬פגיעּות‪ /‬יהירּות או כל תכונה אחרת‬
‫שחוסמת אותי‪ .‬כשהלב שלי סגור הוא לא עובד‪.‬‬ ‫מי אני? ואיך בכלל הגעתי לכאן?‬
‫פותחת את הלב אליי‪ -‬מה את רוצה? מה את‬
‫עוצרת הכל עכשיו‪ -‬את הרגשות הסותרים את‬
‫יכולה עכשיו? ְלמה את זקוקה?‬ ‫המחשבות המתגלגלות מי אני ואיך אני חוזרת‬
‫אין רצוי ומצוי‪ .‬יש כרגע רק מצוי ו ִאתו אני‬ ‫אליי בחזרה? איך אני מתקרבת לעצמי ולמי שאני‬
‫עובדת‪ .‬אומרת לעצמי מילה טובה ואוהבת‪ ,‬וכמו‬ ‫ולא למה שצריך שאהיה‪ ,‬עוצרת להתבונן מה‬
‫שימימה זצ”ל אומרת‪ :‬איך תדעי שדייק ְת? לפי‬ ‫מתחולל בתוכי‪ .‬הפירוש של ‘חזרה בתשובה’ הוא‬
‫שהדברים חוזרים לשורשיהם‪ ,‬למקורם‪ ...‬ומה זה‬
‫התוצאה‪ ,‬והתוצאה של דיוק היא שמחה‪.‬‬
‫המקור? הטוב והמיטיב‪ ,‬שהשמחה במעונו‪.‬‬
‫אווירת נכאים לא מעידה על חזרה בתשובה‪.‬‬
‫פרצוף רציני וקודר לא מעיד על זה שחזרתי אודיה דישבק‪ ,‬גרה בפרדס חנה‪ ,‬נשואה‪ ,‬אמא לחמישה‪,‬‬
‫מלמדת ומלווה נשים ונערות‬ ‫למקום טוב‪ ,‬לשורש שלי‪.‬‬

‫‪-3-‬‬

‫אביגיל מייזליקאחותי‬

‫שלי מספר ‪ -‬כתריאל שלך צריך איזו שהיא‬ ‫עיקר התשובה‬
‫עזרה אמיתית‪ .‬כאן מגיע פירוט ארוךךךךךך‪,‬‬ ‫זה קרה לפני מספר שנים‪ .‬את הפרטים והשמות‬
‫של כל המעשים שעיניו של יהואש ראו‪ .‬החום‬
‫והשקיות והשבת נשכחים ממני כשכל טיפה‬ ‫שיניתי (לבן שלי לא קורים כתריאל ובטח‬
‫של דם אוזלת מפני‪ ,‬ודמותו של בני הופכת‬ ‫שהוא לא מתנהג כמו בסיפור)‪ ,‬אבל חוויה מסוג‬
‫להיות שחורה משחור‪ .‬אין לי מושג כמה זמן‬
‫עמדתי שם אבל את הרעד ברגלים אני זוכרת‬ ‫זה באמת קרתה לי‪....‬‬
‫עד היום‪ ,‬את הדופק המואץ ושברון הלב‪ ,‬אוי‪,‬‬
‫בכל יד שתי שקיות‪ ,‬אין אפשרות אפילו לנגב‬
‫אוי‪ .‬והביזיון‪....‬‬ ‫את הזיעה מהמצח ומלאי המצרכים שקניתי‬
‫לכבוד שבת גורם לאצבעותיי להאדים‪ .‬בדיוק‬
‫“ועיקר התשובה –‬ ‫ברגע בו אני מחשבת את המסלול המהיר‬
‫כשישמע בזיונו ידום וישתוק‪”...‬‬ ‫ביותר מהחנות הביתה‪ ,‬כי יום שישי היום‪ ,‬אני‬
‫פוגשת את צלילה‪ ,‬אמא של יהואש שלומד עם‬
‫(ליקוטי מוהר”ן‪ ,‬ו’)‬
‫כתריאל‪ ,‬בני‪.‬‬
‫“אתה חייב להסביר לי”‪ ,‬ביקשתי מבעלי‬ ‫“גברת מייזליק‪ ,‬כמה נחמד לפגוש אותך”‪ ,‬היא‬
‫כשחזרתי הביתה רועדת כולי‪“ .‬זה שקיבלתי‬ ‫מתעלמת מהזמן ומכינה את עצמה לשיחת‬
‫בזיון כזה‪ ,‬וזה ששתקתי‪ ,‬זה נקרא שעשיתי‬ ‫חברות באמצע הרחוב‪ .‬אמנם ניסיתי לרמוז‬
‫תשובה???‪ .‬האמת היא שלא שתקתי לה בכלל‪,‬‬ ‫שהשקיות כבדות‪ ,‬ושקצת חם‪ ,‬ועוד מעט שבת‬
‫הלב שלי צרח‪ ,‬צרחות נוראיות‪ .‬זה היה כ”כ‬ ‫וכמה נעים לדבר אבל נמשיך פעם אחרת‪ ,‬אבל‬
‫כואב ומבזה ואני לא באמת שתקתי‪ ,‬רק בפה‬
‫אבל לא בלב‪ ...‬הרי אנחנו מתפללים בכל יום‬ ‫צלילה לא ממש נרמזת‪.‬‬
‫שלא נבוא לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון‪ ,‬אז‬
‫“אוי‪ ,‬האמת שמזמן רציתי להגיד לך משהו‪.‬‬
‫למה צריך לעבור דבר כזה?”‬ ‫הבן שלי מספר לי כל מיני דברים על הבן שלך‬
‫ש‪ ....‬אני חושבת שאולי חשוב שתדעי‪ .‬את‬
‫“רבנו הקדוש מלמד אותנו איך להתחיל לחיות‪,‬‬ ‫מבינה‪ ,‬לא תמיד אנחנו יודעים איך הילדים‬
‫איך להיות קיים באמת בעולם‪ .‬הוא נותן לנו‬ ‫שלנו מתנהגים בכיתה ולפחות ממה שאני‬
‫דרך של תקווה אמיתית ולא דמיונית” הסביר‬ ‫שמעתי ממנו זה דברים די‪ ...‬איך לומר‪...‬‬
‫לי בעלי ‪”,‬כל אדם בעולם שואל את עצמו מי‬
‫הוא‪ ,‬מה הוא שווה‪ ,‬האם הוא טוב‪ ,‬האם הוא‬ ‫חריגים‪ ,‬אולי קצת מוזרים‪.”...‬‬
‫חשוב‪ .‬לאורך גיל ההתגברות וגם מאוחר יותר‪,‬‬
‫אנחנו מנסים למצוא ערך עצמי‪ ,‬מנסים למצוא‬ ‫עכשיו כבר באמת גירד לי בכל מיני מקומות‬
‫והכובד של השקיות‪ ,‬אהה‪ .‬איך בורחים מכאן‪.‬‬
‫בעצמנו משהו שאפשר יהיה להיאחז בו‪.‬‬
‫“אני חושבת שאולי כדאי לך לחשוב על יעוץ‬
‫אני טוב‪ -‬כי יש לי כסף‪ ,‬אני חשוב‪ -‬כי אני‬ ‫מקצועי‪ ,‬מישהו שבאמת יוכל להתמודד עם‬
‫עובד בעבודה חשובה‪ ,‬אני שווה‪ -‬כי אני לומד‬ ‫בעיות בסדר גודל כזה‪ ,‬לפי מה שיהואשי‬
‫טוב‪ ,‬אני מוצלחת‪ -‬כי הילדים שלי מחונכים‪.‬‬
‫מחפשים כל מיני סוגים של הצלחה בעולם‪,‬‬

‫‪-4 -‬‬

‫הצלחה כזאת שתאפשר לי להרגיש אדם בעל ולא שולט על כלום‪ .‬הבעיה היא שגם לתוך‬
‫משמעות‪ .‬הבעיה היא שכל הדברים האלו – הרצונות הרוחניים שלי – אני לוקח איתי את‬
‫חלולים‪ ...‬אין להם קיום אמיתי‪ ,‬הם מבוססים הרצון לשלוט‪ .‬אני מנסה להתכבד מההצלחות‬
‫על כבוד של העולם הזה‪ .‬כל עוד אני מוצלח הרוחניות שלי‪ ,‬אני רוצה להיות צדיק מושלם‬
‫ועכשיו‪ ,‬רוצה לא לכעוס לעולם‪ ,‬רוצה לא‬ ‫– אני שווה ומה קורה כשאני לא?‬
‫לדבר מילה אחת של לשון הרע‪ ,‬לא פחות‪ .‬אני‬
‫האם כל מי שאני זה‪ -‬למדן‪/‬אמא שיודעת‪ /‬רוצה לדבר דיבורים שכולם יתלהבו ויתפעלו‬
‫לחנך‪ /‬איש עשיר‪ /‬ילדה חכמה‪ ...‬כל עוד אני מהם‪ ...‬בקיצור אני אמנם בורח מהכבוד‪ ,‬אבל‬
‫מנסה לרדוף אחרי הכבוד ולהשיג הכרה מצד בכל אופן מסתכל אחורה לראות אם הוא רודף‬
‫החברה – הכבוד בורח ממני‪ .‬ולא רק זאת‪ ,‬אלא אחרי‪ .‬עדיין הלב שלי מלא חללים‪ ,‬עדין אני‬
‫שכולם חוקרים עלי ושואלים – מי את ואיזו מנסה לבסס את עצמי על הצלחה חיצונית‪,‬‬
‫את שראויה לכבוד הזה? זהו קיום חלול‪ ,‬כי אמנם רוחנית‪ ,‬אבל עדיין זה סוג של כוחי‬
‫ועוצם ידי‪.‬‬ ‫מעבר להצלחות שלי‪ ,‬יש‬
‫לכן מסביר לנו רבנו‬ ‫לי לא מעט כשלונות‪...‬‬
‫שכתר זה לשון המתנה‪,‬‬ ‫אמנם ניסיתי לרמוז‬ ‫ומה אני אז‪,‬‬
‫בחינת תשובה‪ .‬הבא לטהר‬ ‫שהשקיות כבדות‪ ,‬ושקצת חם‪,‬‬ ‫כשאני נכשלת? איזה קיום‬
‫מסיעין לו‪ .‬השם רואה שיש‬ ‫יש לי?”‬
‫לנו רצונות טובים אז הוא‬ ‫ועוד מעט שבת וכמה נעים לדבר‬

‫“אבל אנחנו רוצים באמת אבל נמשיך פעם אחרת‪ ,‬אבל צלילה עוזר לנו‪ .‬איך? הוא מבקש‬
‫מאיתנו להמתין‪ .‬לחכות”‪.‬‬ ‫להתקרב אל השם”‪,‬‬
‫לא ממש נרמזת‪.‬‬ ‫התקוממתי‪“ ,‬אנחנו לא‬

‫“לחכות למה?” שאלתי‪.‬‬ ‫מחפשים להיות עשירים‬
‫או מפורסמים!”‬
‫“לחכות בסבלנות‪ ,‬להמתין‬
‫“בדיוק‪ .‬אנחנו רוצים להיות קיימים קיום אחר עד שהרצון שלנו יתמלא‪ .‬הקדושה לא יכולה‬
‫לגמרי‪ ,‬ועל זה אומר רבנו– “וכשבא לטהר את להגיע בבת אחת לאדם‪ .‬זהו תהליך של חיים‬
‫עצמו ולעשות תשובה‪ ,‬אז הוא בבחינת אהיה‪ ,‬שלמים ויש בו המון עליות וירידות‪ ,‬הצלחות‬
‫היינו שיהיה לו הויה בעולם‪ .‬היינו אנא זמין וכישלונות‪ .‬אבל כאן‪ ,‬בתורה ו’‪ ,‬מלמד אותנו‬
‫למהוי‪ ,‬וזה בחינת כתר‪ ,‬כי כתר לשון המתנה‪ ,‬רבנו דבר עצום‪ ,‬שדווקא על ידי הביזיונות –‬
‫בחינת תשובה‪ ,‬כמו שאמרו חז”ל – הבא לטהר אנחנו מתקרבים לתיקון שלנו‪.‬‬
‫מסיעין לו”‪ ...‬אנחנו רוצים שתהיה לנו הויה‬
‫בעולם‪ .‬רוצים להיות מלאים ולא חלולים‪ ,‬רוצים “הרגשתי שהלב שלי כולו חלול‪ ,‬כאילו אין לי‬
‫לטהר את עצמנו‪ ,‬לעשות תשובה אמיתית‪ ,‬אני קיום בכלל‪ .‬זה היה נורא”‪.‬‬
‫לא רוצה להתפאר בכבוד חיצוני וגם לא להיות‬
‫“כי כל הקיום שלך היה תלוי בזה שיגידו לך‬ ‫תלוי בו‪.‬‬
‫אני מחפש איך לחזור למקום האמיתי שלי‪ ,‬שבו שהבן שלך מוצלח ושאת אמא טובה‪ .‬זוהי סוג‬
‫אני המונהג והשם הוא המנהיג‪ ,‬אני לא שליט של הצלחה שמאד רצית לעצמך”‪.‬‬

‫‪-5-‬‬

‫“מה‪ ,‬אסור לרצות כזה דבר? מה בסך הכל “אבל זה נורא כואב‪ ,‬איך אפשר לא לדקדק‬
‫על זה?” היה לי חשוב להבין‪.‬‬
‫“נכון שזה כואב‪ ,‬אבל אם את מבינה שהקב”ה‬ ‫רציתי? שיהיה לי בן צדיק?”‬

‫עושה לך ניתוח לב פתוח ומוציא חלקים של‬ ‫“הרצון שלך ודאי נכון וכשר‪ ,‬אבל לא מבורר‪.‬‬
‫יצר רע מתוכך‪ ,‬אם את יודעת שע”י זה שאת‬ ‫כי חלק מהרצון זה שיהיה לך בן צדיק לשם‬
‫שותקת ולא עונה את עושה נחת רוח עצום‬ ‫שמיים‪ ,‬למען ה’‪ .‬אבל חלק מזה‪ ,‬זה בשביל‬
‫בשמיים – מיד יתהפך הכאב לשמחה עצומה”‪.‬‬ ‫הכבוד שלך‪ ,‬כדי שאת תתכבדי מזה שיש‬

‫“אז בעצם זה ששתקתי ולא עניתי למרות‬ ‫לך בן מוצלח ושאת אמא טובה שיודעת‬
‫שהלב שלי צרח‪ ,‬זה נקרא ש‪ ”...‬משהו בתוכי‬ ‫לחנך‪ ...‬את החלק הזה בא אותו בזיון להפיל‬
‫לך חלל‪ .‬כתוב – "ישמע בזיונו‪ ,‬ידום וישתוק‬
‫התחיל לחייך‪.‬‬ ‫ואל ידקדק על כבודו"‪ .‬אלו הם השלבים‬

‫ונלכהבההבבפממאאאששויזזאנידדבאהאמיתתתרואייהורהומ‪.‬םמזאחאאמןיי‪.‬יטךיויכמצורוואןםזלצםרןתעהקיבית‪.‬ט‪.‬הר–לאוטוםיהווםוםשוד!פבכהמלתבאברםימההתלרלאומ‪,‬להאבהי!‪,‬אסךצמקתבאלדוכ‪,‬ייאעזבמלבאלולםו–םחתלללאפכע‪,‬כארישבמזלצעלת“שנאבמםוביטדאצמוככוכררשתההויושעעויהלבנמןסקורייממדולא?הלאבקשכמעולמעשונבלאואיילוכווכשתהרזלםתהםהוותל–אבמעהצזאבשיקיקרזויוךהשנהוווחם–”למא–והעהה–ישתימתהו‪,‬ילנבהקזהבהוהקזשידוצגולאופםהלןורדכתשןהתבנםחלבויאצוזבלמועהירצתרריוקציכםושרןגולך‪,‬אב?חךשעהתצהרזורתעכ“אלדחבישששווהכואשזתבתמצבבלבביאוובהרךהוא‪.‬קחמד‪.‬אוחהת‪.‬בורךאמות‪,‬גלוות“יתחבתוראירוש‪.‬גגישמשתיעצעםבכיןתריםחהשותוקשובידלפלווםךבעלללכהבלעששששדיורםעלאאאא–רושןבובבקבשלתבתתדוהגנאומבלוררנלאקקם‪,‬תעויוהדנקווךהמקמדרחלהיעזארתדיגוכתילישכפןהתקעשינוםתואעשרלשיקנאבחבמתזולעזעיחעהיצשלכדקכנ‪.‬צזושלםויננודהןהליבומויביו‪,‬ת‪.‬נתחאקצוםהכלגבהחרמפבבעאלכםמאנוגושאנואיהבואשדסהשחוחיומתירילנבעבנהרודואתהו‪,‬האשתלי‪.‬ועם‪,‬‬
‫אל תעני‪ ,‬תשתקי! וזה השלב הבא‪ ,‬כשכל השיחה הזו שינתה לי את כל זווית הראיה‪.‬‬
‫הדמים מתחילים לתסוס ולרתוח – לשתוק‪ .‬כל הכעס עזב אותי‪ ,‬ויחד איתו גם הגאווה‬
‫לנשוך את השפתים ולא לענות‪ .‬לעמוד דום‪ ,‬והתחושה שאני צדיקה מעונה והיא רשעית‬
‫כמו חיל‪ ,‬לא לזוז ולהקשיב ואחר כך לשתוק‪ .‬אמיתית‪ .‬מחלתי בכל ליבי והרגשתי שמחה‬
‫ושלב אחרון – אל ידקדק על כבודו‪ ,‬לא לענות של קרבת אלוקים אמיתית‪.‬‬
‫ולא לנסות להוכיח שאת צודקת והיא טועה‪,‬‬
‫לא להרגיש שבגלל ששתקת את הצדיקה אביגיל מייזליק‪ ,‬אמא וסבתא‪ ,‬שפית‪ ,‬מוסרת שיעורים‬
‫בתורת רבי נחמן‬ ‫והיא הרשעית”‪.‬‬

‫‪-6 -‬‬

‫ואהבת‪ ...‬רננהשלם‬

‫בעלי ואני מאוד שונים בקצב הפנימי של חיינו‪.‬‬ ‫ריקוד זוגי‬
‫כל פעם שבעלי מתנהל בקצב שלו‪ ,‬אני נושמת‬
‫עמוק ומזכירה לעצמי שזה לא סתם‪ .‬כמו שאומר‬ ‫ללכת במשעול ההווה‪ .‬לא להשוות למי שהיינו‬
‫אמיר דדון ‪“ -‬הכל פה מסתובב לא סתם”‪ .‬וזה‬ ‫ביום החתונה או בשנות הנישואים הראושנות‪,‬‬
‫ולא לתלות תקוות במי שנהיה בעוד מספר שנים‪.‬‬
‫כ”כ נכון‪.‬‬ ‫פשוט להיות בהווה‪ .‬במי שאנחנו כאן ועכשיו‪ .‬עם‬
‫כשעוצמות החיים שלנו מתגלות לנו כהפוכות‬
‫ולפעמים‪ ,‬ממש מנוגדות‪ ,‬אני נושמת לשם הרבה‬ ‫המורכבויות והשוני ועם התכונות היפות‪.‬‬

‫משהו בעבודה הזוגית תמיד מזכיר לי שהפער אוויר‪ ,‬מנסה להבין איפה השיעור שלי פה‪.‬‬
‫ביננו לא קיים כדי לעצבן אותנו‪ ,‬אלא כדי שנגדל‪ .‬הרי לא באנו לשנות אחד את השני‪ ,‬או למשוך‬
‫חיים בשניים‪ ,‬זו רחבת ריקודים שנדרשת שם את השני לצד שלנו‪ .‬אין צד שהוא נכון לחיות‬
‫מיומנות ריקוד שנלמדת רק תוך כדי תנועה‪ .‬בו‪ .‬שני הצדדים נצרכים!! מלכתחילה‪ ,‬לא‬
‫לא משנה כמה שיעורים תשמעו לפני בדיעבד‪ .‬משהו בכוחות החיים האלה‪ ,‬על אף‬
‫החתונה‪ ,‬כשזה משהו שאוחזים בו הקושי הגדול בפער הזה‪ ,‬משהו שם מחיה‬
‫במציאות‪ ,‬בשתי הידיים‪ ,‬זה עולם אחר‪ .‬ומפרה אחד את השני‪ .‬כל אחד בוחר ללמוד‬
‫את מה שמנוגד לו‪ ,‬ולאט‬ ‫בשבילי‪ ,‬זוגיות זו נסיעה‬
‫לאט הפערים מצטמצמים‪.‬‬ ‫למרחקים ארוכים‪ .‬דרך‬
‫השפה נהיית יותר‬ ‫לא משנה כמה שיעורים‬ ‫שהופכת למסע משותף‪,‬‬
‫משותפת‪ ,‬יותר מובנת‪.‬‬ ‫תשמעו לפני החתונה‪,‬‬ ‫בו כל אחד מאיתנו‬
‫יש בי תפילה תמידית‬ ‫גדל ולומד‪ ,‬ושניינו‬
‫לא לכבות את בעלי‬ ‫כשזה משהו שאוחזים בו במציאות‪,‬‬ ‫משתנים תוך כדי הדרך‪.‬‬
‫בשטף החיים השוצף‬ ‫בשתי הידיים‪ ,‬זה עולם אחר‬
‫והמלא חיים שלי‪ ,‬ואין לי‬ ‫כשיצאנו‪ ,‬יהונתן ואני‪,‬‬
‫רצון להתכבות מהשקט‬ ‫הכרתי בפערים שקיימים‬
‫הפנימי שלו‪ .‬משהו באלול‬ ‫בנינו‪ ,‬אבל האמנתי‬
‫שנתגבר‪ ,‬נחליק‪ ,‬נעלים עין מהקשיים‪ .‬תמיד מחזיר אותי לנקודת ההתחלה‪ .‬שאפשר‬
‫בפועל‪ ,‬קצת אחרי החתונה‪ ,‬לא ידעתי את להתחיל מהתחלה‪ ,‬אפשר ואפילו צריך‪.‬‬
‫נפשי‪ .‬הרגשתי את השוני כמעט בכל תחום‪ .‬פעם בשנה‪ ,‬לעצור את מרוץ החיים‪,‬‬
‫הייתי לוקחת נשימה עמוקה בבוקר‪ ,‬ומשחררת את השגרה הברוכה והדאגה לילדים‪,‬‬
‫אוויר בנשיפה‪ ,‬כל ערב‪ .‬זה חזר על עצמו‪ ,‬לעצור‪ .‬להקשיב פנימה‪ .‬לחשב מסלול חדש‪.‬‬
‫וברגע של דיבור עם עצמי‪ ,‬החלטתי שאני להתחדש בו‪ ,‬באמת‪ .‬לאפשר לעצמינו ללמוד‬
‫לא הולכת להעביר את כל חיי הנישואים דברים חדשים בשנה שמגיעה‪ .‬לא לפחד‬
‫בנשימות ושאיפות‪ .‬אני רוצה להבין להזיע בדרך‪.‬‬
‫מה הפואנטה‪ .‬אני רוצה לגדול מהשוני‪ .‬לא לפחד מרגליים מאובקות ולב פועם ומתנשף‪.‬‬
‫כן‪ ,‬דווקא מהשוני‪ .‬כל נקודת מפגש זה אלול‪ .‬זו הזוגיות‪ .‬זו הדרך‪.‬‬
‫שהייתה חיכוך מכאיב‪ ,‬עצרתי רגע‬
‫לבחון ‪ -‬מה יש פה שיכול לתרום לי‪ .‬רננה שלם‪ ,‬גרה בפסגות‪ ,‬נשואה ליהונתן‪ ,‬אמא לשלושה‪,‬‬
‫זו יציאה קשה מאזור הנוחות‪.‬‬
‫זמרת ויוצרת‬

‫‪-7-‬‬

‫אם ודרך‬
‫מיכל שניאור‬

‫החסידות מלמדת אותנו שתנועה של חיים‪,‬‬ ‫לקחת את הנפש בחשבון‬
‫היא תנועה של רצוא ושוב‪ ,‬תנועה של עליות‬
‫וירידות‪ ,‬של גאות ושפל‪ .‬גרף מוניטור של אדם‬ ‫אלול‪ .‬שוב אלול‪ .‬חודש שהפך אצלי‪ ,‬באופן‬
‫ללא רוח חיים ‪ -‬הוא סטטי‪ ,‬גרף מוניטור של‬ ‫אישי‪ ,‬מיגון לשמחה‪ ,‬מאבל ליום טוב‪ .‬חודש‬
‫אדם חי ‪ -‬הוא גלי‪ ,‬עולה ויורד‪ ,‬עולה ויורד‪,‬‬ ‫שהיה מלווה בקפדנות ובמבט חמור סבר והפך‬
‫אנחנו מכניסות אוויר ומתרוקנות‪ ,‬מכניסות‬ ‫לחודש של רחמים וחמלה‪ .‬שנים דרשתי מעצמי‬
‫אוויר ומתרוקנות‪ ,‬ערות וישנות‪ ,‬ערות וישנות‪.‬‬ ‫חשבון נפש מדוקדק ומכאיב מבלי להבין דבר‬
‫זו תנועה של חיים‪ .‬התנועה הזו נמצאת גם‬ ‫בחשבון‪ .‬מבלי להבין דבר בנפש‪ .‬איכשהוא‬
‫בנפש‪ -‬רגע של חיות‪ ,‬התעלות‪ ,‬ובהירות‬
‫תמיד יצאתי במינוס‪...‬‬

‫ולאחריו רגע של חוסר חיות‪ ,‬ריקנות ובלבול‬
‫‘איך חוזרים בתשובה?’ אני שואלת את עצמי‪ .‬וחוזר חלילה‪ .‬זו תנועה טבעית שלא בשליטתנו‪.‬‬
‫מלאכת התשובה צריכה‬ ‫“וידוי‪ ,‬חרטה‪ ,‬עזיבת‬
‫החטא וקבלה לעתיד” אני‬
‫לימוד ובקיאות‪ .‬אינה‬ ‫מדקלמת‪ .‬בדמיוני אני‬
‫דומה מלאכת התשובה‬
‫כאשר אני ברגעי ‘רצוא’‪,‬‬ ‫צידה לדרך‬ ‫רואה מבט רציני‪ ,‬קימטוטים‬
‫למלאכת התשובה ברגעי‬ ‫על המצח ו‪’-‬נו נו נו’ אחד‬
‫גדול‪ .‬את ‘הלכות התשובה’‬
‫ה’שוב’‪ .‬אינה דומה‬ ‫ברגעי ירידה נסי לחזק את עצמך‬ ‫לרמב”ם רובינו מכירות‪.‬‬
‫עבודת ה’ כשאני מליאת‬ ‫בכל דרך‪ .‬צאי לנשום אוויר‪,‬‬ ‫ארבעה שלבים הכרחיים‬
‫חיות וכוח‪ ,‬כשהכל‬ ‫לקיום ‘מצוות התשובה’‪.‬‬
‫בהיר וברור לי‪ ,‬לעבודת‬ ‫תתפללי מהלב‪ ,‬כתבי רשימה של‬
‫ה’ בזמן שאני מרגישהכל הדברים הטובים שעשית‪ .‬אגרי‬ ‫אנחנו רוצות לשוב‪ ,‬לשוב אל‬
‫עצמינו‪ ,‬לשוב לבוראנו‪ .‬כמה‬
‫מרוקנת ומבולבלת‪ .‬מצוות‬ ‫התרחקנו‪...‬כמה היינו רוצות‬
‫להסיר את כל החוצצים של‬
‫התשובה בעומקה‪ ,‬לפניכוח במקום לבזבז אותו על מאבק‬ ‫המידות המיותרות ופשוט‬
‫הירידה לפרטים הטכנייםבמציאות‬ ‫להיות אנחנו‪ .‬זה כ”כ משמח‬
‫לשוב‪ ,‬כ”כ משחרר‪ .‬אז איך‬
‫של וידוי‪ ,‬חרטה‪ ,‬עזיבת‬ ‫המצווה הזו הפכה לכזו מעיקה וכבידה? איך היא‬
‫החטא וקבלה לעתיד‪ ,‬היא‬ ‫הפכה לפנקס שחור מלא חטאים והחטאות? ר’‬
‫קודם כל שיבה למקור‬ ‫נחמן מגלה לנו את סוד כוונת אלול‪ .‬כנראה שזה‬
‫חיינו‪ .‬שיבה לעצמינו‪ ,‬שיבה לאלוקינו‪ .‬אינה‬ ‫כזה סוד‪...‬שאף אחד לא טרח לגלותלנו‪.‬‬
‫דומה הדרך חזרה כשאנחנו בתנועה של בהירות‬ ‫רבי נחמן מלמד אותנו עד כמה הכרחי בזמן‬
‫וחיות‪ ,‬לדרך כשאנחנו מרוסקות וחסרות כל‬

‫חשק ורצון‪.‬‬

‫לכאורה‪ ,‬כשאני בעליה‪ ,‬כשהכל הולך לי‪,‬‬ ‫חשבון הנפש‪ ,‬לקחת את הנפש בחשבון‪:‬‬

‫“כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה‪ ,‬צריך כשהזוגיות במיטבה‪ ,‬כשהבית מתוקתק‪ ,‬הילדים‬
‫מחונכים להפליא‪ ,‬כשאני נוכחת וקשובה‪,‬‬ ‫להיות בקי בהלכה‪ ,‬וצריך להיות לו שני‬
‫בקיאות‪ ,‬הינו בקי ברצוא‪ ,‬בקי בשוב”‬
‫כשאני סמל ודוגמא לאמהות טובה‪ ,‬על מה ולמה‬
‫עלי לשוב? מצוות התשובה מתאימה‪ ,‬לכאורה‪,‬‬ ‫(ליקוטי מוהר”ן ו’)‬

‫‪-8 -‬‬

‫“ ‪...‬כי באמת לא דבר ריק הוא להתחזק איך‬ ‫לרגעי הנפילה‪ ,‬כשהזוגיות ככה ככה‪ ,‬כשהבית‬
‫שהוא‪ ,‬איך שהוא‪ ,‬כי זה העיקר ובזה תלוי כל‬ ‫הפוך‪ ,‬הילדים מתחצפים‪ ,‬שאין לי מושג מה‬
‫היהדות‪ ,‬כי הרבה נפשות שקעו‪...‬ע”י היאוש‬ ‫עושים ואיך‪ ,‬כשאני פוגשת בתוכי בעיקר‬
‫שלהם‪ ,‬אשר לכל אדם נדמה שירידתו גרוע‬ ‫תסכול וכעס‪ .‬כאן התרחקתי ועלי לשוב‪ .‬ר’‬
‫נחמן מלמד אותנו שרגעי העליה והירידה לא‬
‫מכל העולם‪”...‬‬ ‫תלויים בנו‪ .‬אין מה להתפאר כשהכל הולך‬
‫טוב ואין מה להתייאש או להתבייש כפוגשים‬
‫(עלים לתרופה‪ ,‬פ’ ‘ראה’ שנת תקצ”ג)‬ ‫את התהום‪ .‬רצוא ושוב –זהו חוק טבע והוא‬
‫פוגש את כולנו בעוצמות כאלו ואחרות‪.‬‬
‫ר’ נתן מלמד אותנו שהדרך להתחזק היא דבר‬ ‫כשאני ברגעי השיא‪ ,‬אני עלולה להביט על‬
‫ראשון לקבל את עצמנו כפי שאנחנו‪ ,‬לקבל‬ ‫כולן מלמעלה‪ ,‬להרגיש שהעליה בידיים שלי‪,‬‬
‫את עצמנו כשהאוכל נשרף‪ ,‬ולא נשארו בגדים‬ ‫בזכותי‪ .‬להכנס לשאננות בעבודת ה’ ‪,‬ליהירות‪.‬‬
‫נקיים בארון‪ ,‬כשהרצפה דביקה והילדים‬ ‫וכידוע‪ ,‬מידת הגאווה היא חציצה גדולה בינינו‬
‫מתחצפים‪ ,‬לקבל את עצמנו כשאנחנו נופלות‬ ‫לבין הקב”ה‪ ,‬ועל כך יש לשוב‪ .‬ברגעים אלו‪,‬‬
‫לכעס ולהסתר פנים‪ ,‬לקבל את עצמינו כשכל‬ ‫עלינו להזכיר לעצמינו שהדרך עוד ארוכה‪,‬‬
‫הקירות זועקים את הכשלון שלנו‪ .‬לקבל את‬ ‫שאנחנו לא מספיק‪ ,‬לקבל על עצמינו קבלות‪.‬‬
‫עצמינו ככה‪ .‬לקבל את זה שאנחנו בנפילה‪.‬‬ ‫זו דרך התשובה שרובינו מכירות‪ .‬אך לשוב‬
‫לא להתנגד‪ ,‬לא להאבק‪ ,‬להרכין ראש ולחכות‬ ‫באופן הזה כאשר אני ברגעי ‘שוב’‪ ,‬זו סכנה‪.‬‬
‫שהגל יחלוף‪ .‬אם נאבק בגלים‪ -‬נטבע‪ .‬אם‬ ‫בזמן ה’שוב’ אנו עלולות להגיע ליאוש ואז‬
‫נתנגד‪ -‬הנפילה תהפוך להתרסקות‪ .‬זה לא הזמן‬ ‫לפרוק כל עול‪ .‬העבודה כאן הפוכה‪ ,‬כאן עלינו‬
‫לנזוף בעצמינו שאנחנו לא בסדר‪ .‬לא הזמן‬ ‫לעשות הכל בכדי לחזק את עצמינו‪ ,‬להגיד‬
‫לקבל עוד קבלות‪ .‬זה הזמן להכין כוס קפה‬ ‫לעצמינו שאנחנו מספיק טובות גם ככה‪ ,‬שה’‬
‫ולהרפות‪ .‬לדבר אל עצמינו בחמלה ובהבנה‪,‬‬
‫למצוא בנו נקודות טובות‪ ,‬לעשות דברים‬ ‫מקבל אותנו כמו בת עם כל הלכלוך והבוץ‪.‬‬
‫שעושים לנו טוב‪ ,‬לקבל שנפילות –הן טבעיות‬ ‫אנחנו רוצות לתקן את ההורות שלנו‪ ,‬להיות‬
‫וזמניות‪ .‬להזכיר לעצמי שה’ נמצא איתי גם‬ ‫אמהות יותר סבלניות‪ ,‬יותר נוכחות‪ ,‬יותר‬
‫כאן‪ ,‬בחושך‪ .‬להתפלל לעזרה בהכנעה‪ ,‬לנשום‪.‬‬ ‫סמכותיות‪ .‬יותר ויותר ויותר‪ ...‬במילים אחרות‪,‬‬
‫אנחנו–’לא מספיק’‪ .‬את המילים הללו נדקלם‬
‫“אני לדודי‪ ...‬ודודי לי‪(...‬וזה סוד כונת אלול)”‬ ‫לעצמינו ברגעי ה’רצוא’‪ .‬כשהכל הולך לנו‬
‫טוב וחלק‪ ,‬כשאנחנו חדורות מוטיבציה ורצון‪.‬‬
‫(ליקוטי מוהר”ן ו’)‬ ‫נזכיר לעצמינו שהאמהות המושלמת לא מונחת‬
‫בכיס שלנו ושבאמת כדאי להשתפר‪ ,‬אך ברגעי‬
‫כשאני בעליה‪“ ,‬אני לדודי”‪ -‬אני מתאמצת להגיע‬ ‫השוב‪ ,‬כשכל הבית הפוך וכלום לא הולך‪,‬‬
‫אליו‪ .‬כשאני בירידה אז “דודי לי”‪ -‬אני מרפה‪,‬‬ ‫כשיוצא לנו מהפה “כן” כשצריך להגיד “לא”‪,‬‬
‫מחזקת את עצמי במילים טובות‪ ,‬דודי מגיע אלי‪,‬‬ ‫ויוצא לנו “לא” כשנכון לומר “כן”‪ ,‬ואנחנו‬
‫נמצא איתי‪ ,‬איך שאני כמו אבא טוב‪ .‬לא זו בלבד‪,‬‬ ‫מרגישות מבולבלות ושכלום כלום כלום לא‬
‫ר’ נחמן מגלה לנו שדווקא ‘עבודת השוב’ מהווה‬
‫הזדמנות להשיג קרבת ה’ גבוהה מאד‪ ,‬אז אל לנו‬ ‫הולך לנו‪ ,‬אז דרך התיקון שונה לחלוטין‪.‬‬

‫להתייאש‪ ,‬אלא לשנס מותניים‪ ...‬ולהרפות‪.‬‬

‫מיכל שניאור‪ ,‬גרה בשומריה‪ ,‬נשואה לאלחנן‪ ,‬אמא לשישה‪,‬‬
‫קלינאית תקשורת ומנחת הורים‬

‫‪-9-‬‬

‫מטל השמים‬
‫יעל בניונס‬

‫אם יאמרו לי "תהיי חזקה ותתגברי"‪ ,‬או‬ ‫הכל או כלום‬
‫יאמרו לכיוון ההפוך "אין לך ברירה‪ ,‬אז כדאי‬
‫שתתחילי לעבוד" ‪ -‬ארגיש שלא מבינים אותי‪.‬‬ ‫האם שמעת פעם על 'אתגר' הימנעות ממאכלים‬
‫מה הטריק שמסייע לי להתמודד עם ערימת‬ ‫כמו סוכר וגלוטן? או על תקופה של 'ניקוי רעלים'‪,‬‬

‫בה שותים רק שייקים של ירקות ופירות?‬

‫הכלים‪ ,‬ומה הסיבה שקל יותר להתחייב‬ ‫מבלי להיכנס לדיון האם זה מועיל או עשוי‬
‫לתהליך של אתגר?‬ ‫להזיק‪ ,‬מאוד מסקרן אותי כיצד נשים שלא‬
‫הייתי מצפה‪ ,‬דווקא הן בוחרות בדרך הזו של‬
‫לפעמים החיים נראים לנו ‪" -‬הכל או כלום"‪.‬‬ ‫הימנעות נוקשה מרשימת מאכלים פופולאריים‪,‬‬
‫או שאני אוכלת בריא‪ ,‬או שאני אוכלת ממש‬ ‫וברגע אחד הן עוברות למצב של ויתור מוחלט‬
‫לא בריא‪ .‬כך אין שטח אפור באמצע‪ ,‬ואז אם‬ ‫של אוכל מוכר‪ .‬נשים רבות שאמרו עד כמה‬
‫הכנתי עוגיות מקמח מלא‪ ,‬אך הן מכילות גם‬ ‫חשוב לצעוד ב'דרך האמצע' בכל תחום בחיים‪,‬‬
‫כמות גדולה של סוכר‪ ,‬אז מה משנה בכלל‬ ‫ולדבריהן גם באוכל יש לאכול כל דבר במידה‬

‫ההשקעה בקמח המלא?!‬

‫גם הצעד הכי קטן‪ ,‬כל החלטה טובה תביא‬ ‫הנכונה‪ ,‬הפתיעו אותי בבחירה בדרך הזו‪.‬‬
‫איתה עוד בהמשך‪ .‬כשאני‬
‫עומדת מול הר כלים‬
‫ומתלבטת האם לסגת‬ ‫אם יאמרו לי "תהיי חזקה ותתגברי"‪,‬‬ ‫מה מוביל אישה לוותר‬
‫ולדחות את זה לאח"כ‪,‬‬ ‫או יאמרו לכיוון ההפוך "אין לך‬ ‫על מאכלים שהיא רגילה‬
‫לאכול‪ ,‬ולצרוך תפריט‬
‫ואז אומרת לעצמי שאדיח‬ ‫ברירה‪ ,‬אז כדאי שתתחילי לעבוד"‪-‬‬ ‫נוקשה ושונה מכל מה‬
‫רק את הצלחות‪ ,‬ותוך כדי‬ ‫ארגיש שלא מבינים אותי‪.‬‬ ‫שהייתה רגילה‪ ,‬ועוד למשך‬
‫עבודה יש רצון לעשות‬ ‫תקופה של מספר שבועות?‬
‫עוד מעט יותר‪ ,‬ועוד מעט‬
‫ישבתי פעם לשוחח עם‬
‫מספר נשים‪ ,‬כל אחת שונה יותר‪.‬‬
‫מאוד מהשנייה באופי ובהתנהלות‪ .‬אחת אמרה כך גם ה'אתגר' מראש נועד לפרק זמן קצוב‬
‫שכאשר יש לה כמה משימות לבצע היא תיכף וידוע מראש‪ .‬כך אין תחושה של מחויבות‬
‫ומיד קופצת דווקא על המשימה הכי מורכבת למשך כל החיים‪ ,‬וקל יותר להתמודד עם‬
‫וקשה‪ ,‬וכך נותר לה לבצע את השאר בקלות הוראות מחמירות ולא קלות לביצוע‪ .‬נותר‬
‫לעבור רק את התקופה הזו וזהו‪.‬‬ ‫ובמהירות‪.‬‬
‫כאשר אני עומדת במצב כזה‪ ,‬ממש לא מתאים טיפה ועוד טיפה תהיינה לים‪.‬‬
‫לי להתנהג כמוה‪ .‬למשל אם אני עומדת מול ימימה ז"ל לימדה שתהליך התיקון נעשה‬
‫ערימת כלים גבוהה‪ ,‬אני רואה את כל מה בחמלה גדולה‪ .‬כל צעד קטן והדרגתי של‬
‫שעומד לפניי ואולי 'אחטוף חום' מהמחשבה שיפור באכילה שלנו מוביל למקום טוב ומקרב‬
‫אותנו אל היעד‪.‬‬ ‫על העומס הצפוי לי‪...‬‬

‫המטלות נראות כמו הר אחד גדול ואימתני‪,‬‬
‫שמראש אין לי את הכוחות לטפס עליו יעל בניונס‪ ,‬גרה בשומריה‪ ,‬נשואה לאשר‪ ,‬אמא לחמישה‪,‬‬
‫ולעבור אותו‪.‬‬
‫דיאטנית‪ -‬מתמחה בתזונת נשים‬

‫‪-10 -‬‬

‫נעה רחל בן דוד‬ ‫ללדת חיים‬

‫בקבלת תפקיד חדש אינו פגם ביצור אצלך‪ ,‬אלא‬ ‫לא להתפחד כלל‬
‫אתגר אנושי מרגע הבראך‪.‬‬
‫בטח יצא לך לזמזם את העיבוד להדרכתו של‬
‫במדרש תנחומא (פקודי ג) מתואר המפגש‬ ‫ר' נחמן‪" -‬ודע שהאדם צריך לעבור על גשר צר‬
‫הראשון שלך כעובר (בשלב היותך 'רוח') עם‬ ‫מאוד מאוד‪...‬והעיקר לא להתפחד כלל"‪ .‬כשאת‬
‫הקב"ה – "וכשהרוח באה‪ ,‬מיד היא‪ ...‬משתחווה‬ ‫בהריון הגשר נראה ארוך‪ ,‬בדרך לגילויי חיים‬
‫לפני‪ ...‬הקב"ה‪ .‬אותה שעה אומר הקב"ה לרוח‪,‬‬ ‫חדשים‪ .‬חיים של נשמה חדשה שמתרקמת בתוך‬
‫היכנסי בטיפה זו‪ ...‬פתח הרוח פיו ואמר‪,...‬‬ ‫אמא שחייה מתחדשים‪ ,‬ומתגלים כוחות ויכולות‬
‫"ריבונו של עולם‪ ,‬די לי העולם שהייתי דר מיום‬ ‫שלא הכירה‪ .‬זה טוב‪ ,‬זה בריא‪ ,‬זה משמח‪ ,‬אבל‬
‫שבראתני‪ ,‬למה רצונך להכניסני לטיפה סרוחה זו‪,‬‬ ‫העוצמות‪ ,‬הבלתי ידוע‪ ,‬האחריות‪ ,‬עלולות גם‬
‫שאני קדושה וטהורה‪ ,‬ואני גזורה מגזרת כבודך?"‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬כבר לעובר שמכיר בגדולת בוראו‪ ,‬יש‬ ‫להפחיד עד מוות‪.‬‬
‫טענות אינטליגנטיות מדוע שלא לעבור לשלב‬ ‫ר' נחמן השתמש במושג 'להתפחד'‪ .‬המחשב שלי‬
‫לא מכיר את המילה הזו ומציע איות מחדש‪ -‬את‬
‫הבא כרצון ה'‪.‬‬ ‫המילה 'לפחד'‪ .‬מסתבר שמחשבים לא יודעים‬
‫הקב"ה מרפד לך את הדרך‪" -‬ומכניסין אותו שם‪...‬‬ ‫הכל ‪ .‬במציאות האמיתית‪ ,‬יש מעט מאוד פחדים‬
‫ומלמדים אותו כל התורה כולה‪ "...‬ושוב כשאת‬
‫מגיעה לצומת שדורשת שינוי‪ ,‬ה"עסק נתקע"‪-‬‬ ‫אמיתיים שנובעים מהמציאות עצמה‪.‬‬
‫ושוב את שואלת "למה אתה רוצה להוציאני‬ ‫רוב הזמן אנחנו 'מתפחדים'‪ -‬מפחידים את עצמנו‬
‫לאוויר העולם? אומר לו המלאך‪ :‬בני תדע‪ ,‬שעל‬ ‫על ידי התבוננות בתהומות בצידי הדרך‪ .‬בעוד‬
‫כורחך אתה נוצר‪ ...‬ואינו רוצה לצאת משם‪ ,‬עד‬ ‫אנו עומדים על הגשר יציבים‪ ,‬נפשנו נמצאת‬
‫בתהומות שבצדדים וכך אנו מתפחדים מאין סוף‬
‫ש‪...‬מוציאו לאוויר העולם בעל כורחו"‬
‫כנראה שזהו הטבע האנושי‪ -‬לפחד מצמיחה‬ ‫אפשרויות של כישלונות ונפילות‪.‬‬
‫ושינוי‪ .‬זמנים בהם אנו נקראים להתקדם ולהוציא‬ ‫לעיתים לאחר השקעת אנרגיה בראיית חולשות‬
‫את הפוטנציאל שטמון בנו ולקפוץ לשלב הבא‪,‬‬ ‫ונפילות‪ ,‬אכן נופלים‪ -‬כמו ילד שלוקח ספל לכיור‬
‫וכל הדרך אמו צועקת‪" -‬תזהר"‪ ,‬הילד מסתובב‬
‫מאיימים עלינו‪.‬‬ ‫לראות מה אמו רוצה‪ ,‬נתקל והכוס הופכת‬
‫זו הזדמנות לאימון אישי לקראת ההורות‪ .‬אמא‬
‫לא אמורה להיות 'אישיות לדוגמא'‪ ,‬אלא 'דוגמא‬ ‫לעשרות שברי חרס מפוזרים בסלון‪.‬‬
‫לאישיות'‪ .‬זה הזמן לבנות את תשתית האמהות‬ ‫בתקופה מלאה בצמיחה מתוך התמודדות עם‬
‫שלך ולתרגל מתוך ההתמודדות עם השינויים‬ ‫אתגרים חדשים‪ ,‬עדיף להתרכז בגשר עליו‬
‫יכולות צמיחה בסבלנות‪ ,‬שמחה ואמונה‪ ,‬מידות‬ ‫את ניצבת‪ ,‬להתמקד בנתונים הידועים לך‪ ,‬על‬
‫כוחותייך הפיזיים והנפשיים‪ ,‬על עשייתך עד‬
‫מומלצות לכל אמא‪.‬‬ ‫כה‪ ,‬על יכולותיך להתמודד עם אתגרים חדשים‬
‫האתגרים שניצבים לפנייך מזמנים פחדים‬ ‫בהזדמנויות אחרות‪ .‬אם מדובר בפחד המבוסס‬
‫מהתהומות שבצידי הגשר עליו את צועדת‪.‬‬ ‫על נתונים עובדתיים‪ ,‬חשוב להתייעץ עם איש‬
‫זו הזדמנות לבנות את הבית ללא התפחדות‬ ‫מקצוע שיבחן האם יש ממש בחששות‪ ,‬האם יש‬
‫ולהתרכז בשמחה בזכות לצעוד על הגשר אל‬
‫צורך בייעוץ או בטיפול‪.‬‬
‫הקומה הבאה בחיים‪.‬‬
‫במקרים רבים מדובר בחששות מהלא ידוע‪.‬‬
‫נעה רחל בן דוד‪ ,‬גרה במעלה לבונה‪ ,‬אמא לשמונה וסבתא‪,‬‬ ‫במצב שכזה למידה מניסיון העבר יכולה לתת‬
‫מחברת הספר 'להרות כוחות ללדת חיים'‬ ‫כוחות להתמודד בהווה‪ .‬אולי אם תדעי כי הקושי‬

‫‪- 11 -‬‬

‫••• אישינשי רוויתכהן‬

‫הטיפולים הכימיים לא עזרו‪ .‬המפלצת הזאת‬ ‫הרהורים לאלול‬
‫עקשנית וצמאת דם וצריך השתלת מח עצם‬
‫ואז עוד מרוץ למצוא תורם והתאמה מלאה‬ ‫ביקשו שאכתוב ולא הצלחתי‪ .‬על מה אכתוב?‬
‫ואת התיזמון הנכון ולהגיע לרמיסיה מלאה‬ ‫מאיפה להתחיל? מה לחשוף?‪ ‬על הקושי?‬
‫ובינתיים לשמור שלא יידבק בוירוס הכי‬ ‫על ההתמודדות?‪ ‬‬
‫קטן‪ ,‬וכל אפצ׳י מסביבו מסוכן והפחדים‬ ‫על הלב שמתכווץ כל פעם שיש ניצוץ של‬
‫והסיוטים בלילות וחוסר השינה ותוך כדי כל‬ ‫חשש? על איך זה לרוץ בתוך מנהרה חשוכה‬
‫המרוץ מנסים לעכל ולהבין מה קורה פה‪ .‬מה‬
‫קורה לי כאמא‪ /‬כאבא? מה קורה לכל ילד‬ ‫וצרה כשכדור של אש צמא דם רודף אחריך?‪ ‬‬
‫במשפחה? מה קורה לנו כזוג? זה מתפרס לעוד‬
‫ועוד מעגלים‪ -‬המשפחה והחברים‪ .‬ומסביבנו‬ ‫כל שנה באלול היה מגיע הריח הזה של‬
‫במחלקה‪  ‬פוגשים עוד משפחות ועוד ילדים‬ ‫התחדשות‪ ,‬של צמיחה רוחנית‪ ,‬של כמיהה‬
‫שרוצים להבריא‪ ,‬שרוצים חיים‪  ‬וכל אחד‬
‫והסיפור שלו והתהליך שלו‪ .‬הפכנו למעין‬ ‫עמוקה למזון לנפש‪.‬‬
‫משפחה‪ ,‬משפחה בעל כורחה‪ .‬וכל אחד מנסה‬ ‫ומאז אותו אלול‪ ,‬לפני שלוש שנים‪ ,‬הריח‬
‫לעזור לשני ולהחזיק אחד את השני‪ ,‬לרפד את‬ ‫השתנה‪ .‬אותה כמיהה לאותו חיבור לקב״ה‪,‬‬
‫אבל ממקום אחר‪ ,‬ממקום עמוק יותר‪.‬‬
‫הכאב והקושי‪.‬‬ ‫ב‪-‬י״ח אלול‪ ,‬לפני שלוש שנים בדיוק‪ ,‬האדמה‬
‫זר לא יבין‪.‬‬ ‫פתחה את פיה ואנחנו נשאבנו פנימה‪ .‬יותמי‬
‫שלי המתוק‪ ,‬אפרוח קטן שלי‪ ,‬בן שנתיים ו‪8-‬‬
‫ובתוך כל החושך הסמיך והמחניק הזה‪ ,‬‬ ‫חודשים‪ ,‬אובחן כחולה בלוקמיה מהסוג החריף‬
‫יש ניצוץ של אור‪ .‬אור שמתגבר‪ .‬אור טהור‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬ילד בריא‪ ,‬הופך לחולה בשניה אחת‪,‬‬
‫אור אמיתי‪  .‬בתוך כל התהליך שעברנו‬ ‫בהבל פה‪ ,‬במילה אחת ‪‘ -‬לוקמיה’‪ .‬הסיוט‬
‫‪,‬הרגשנו את השכינה‪  .‬אני מודעת לזה שזה‬ ‫הכי גדול של כל אמא בעולם‪ ,‬התרחש לי מול‬
‫נשמע ממש מנותק מהמציאות ואני בנאדם‬ ‫העיניים‪ .‬הסרטן לא דופק על הדלת‪ , ‬הוא לא‬
‫ראליסטי בד”כ‪ ,‬אבל דווקא שם בחדר הקטן‬ ‫מבקש רשות להכנס‪ .‬הוא מתפרץ לתוך החיים‬
‫ההוא‪  ,‬בבועה הסטרילית ההיא‪ ,‬שאילצה‬ ‫והופך הכל‪ .‬מאותה שניה שבת הקול נאמרה‪,‬‬
‫אותנו לבחור בקפידה עם מה או עם מי לבוא‬ ‫מתחיל מרוץ‪ .‬בדיקות ועוד בדיקות‪ ,‬ניתוחים‬
‫במגע‪  ,‬דווקא שם‪ ,‬כשהמילה ‘חיים’ או ‘מוות’‪,‬‬ ‫והרדמות‪ ,‬תועפות של תרופות‪ ,‬בחילות‪,‬‬
‫מרחפת כל שניה מעל ראשינו‪  ,‬כשראינו‬ ‫הקאות‪ ,‬כאבים‪ ,‬שלשולים‪ ,‬פצעים‪ ,‬מנות דם‪,‬‬
‫כאלו תהומות וכל רגע שחלף הביא איתו‬ ‫מנות של טסיות וסחרחורת של טיפולים‪ ,‬כי‬
‫עוד חוסר וודאות ופחדים וחרדה מהלא נודע‪,‬‬ ‫צריך להלחם מיד ועכשיו ובכל הכח‪  .‬ותפילות‬
‫דווקא שם היא נגלתה מתוך הפרגוד ועטפה‬ ‫ותפילות ותפילות‪ .‬כל פעם שעושים בדיקת‬
‫אותנו בחמימות שלה‪  ,‬בפשטות שלה‪ .‬אומרים‬ ‫דם פשוטה‪ ,‬הציפייה לתוצאות מורטת עצבים‬
‫ש‪-‬״שכינה נמצאת למראשותיו של החולה״‪,‬‬ ‫והלב מחסיר פעימה‪ .‬כל בדיקת מח עצם‪,‬‬
‫והיא אכן היתה שם‪ ,‬נוכחת במלוא עוצמתה‪,‬‬ ‫היא טלטלה לנפש‪ .‬ואז מגיעה עוד בשורה ‪-‬‬
‫בחדר הקטן והמפחיד הזה‪ ,‬המלא במכשירים‬
‫רפואיים ובצינורות וצפצופים שונים שמזמרים‬

‫‪-12 -‬‬

‫נבהוורכיהם‬ ‫לרפואת יותם בן רווית‬
‫הרב מאיר בראלי‬ ‫בתוך שאר חולי עמו ישראל‬

‫שאלה‪ :‬האם כחלק ממצוות התשובה‪ ,‬עלי לבקש‬ ‫כל אחד את שירו בנפרד‪  ,‬וכל מי שרק רצה‬
‫סליחה מילדי על הפעמים שפגעתי בהם?‬ ‫להכנס ולשאול משהו‪ ,‬צריך להתעטף מכף רגל‬
‫ועד ראש ונראה כמו חייזר מהחלל‪  ,‬דווקא אז‬
‫תשובה‪ :‬אשה שפגעה בילדיה שלא כדין‪ ,‬כגון‬
‫היא הופיעה‪.‬‬
‫שביישה אותם או היכתה אותם שלא כהלכה‪,‬‬ ‫השמחה ורוחב הלב שהרגשנו היתה עצומה‬
‫צריכה לבקש מהם מחילה‪ ,‬ככל אדם מישראל‬ ‫לאין שיעור והיא הלכה איתנו לאורך כל‬
‫שפגע בחברו שצריך לפייס את חברו ולבקש‬ ‫התקופה‪ .‬היה בזה משהו ממכר אפילו‪ .‬בדרך‬
‫ממנו מחילה‪ .‬מקרה דומה מובא בשו"ת 'קרית‬ ‫הביתה כשיצאנו לגיחות קצרות‪ ,‬להתרעננות‬
‫חנה' סימן כב על מלמד שהכה את תלמידו‪,‬‬
‫היא הלכה והתפוגגה‪...‬‬
‫ונפסק שם שהמלמד חייב לפייס את התלמיד‪.‬‬ ‫וכשנכנסנו שוב לחדר‪ ,‬שוב נפגשנו בה והיא‬
‫מלבד חובת הפיוס כחלק מתהליך התשובה של‬ ‫השאירה רושם עצום בנפש‪ ,‬הטביעה בנו חותם‪,‬‬
‫ההורה‪ ,‬אין לך חינוך טוב מזה לבן‪ ,‬שההורה‬ ‫נתנה כח‪ ,‬לימדה אותנו מהי שמחה אמיתית‪,‬‬
‫מודה בטעותו‪ ,‬לוקח אחריות על הכישלון שלו‪,‬‬ ‫מה זה לחיות באמת את הרגע הנוכחי הזה‪ ,‬כי‬
‫ומתקן את הדרוש תיקון‪ ,‬ומזה ילמד הבן‪ ,‬שלכל‬ ‫אין לדעת מה יביא איתו הרגע הבא‪ .‬לימדה‬
‫אדם יש טעויות‪ ,‬גם למי שנראה בעיניו כבעל‬ ‫אותנו‪ ,‬שכל רגע בחיים‪ ,‬יש לו הזכות לקיום‬
‫מעלה‪ ,‬וכשהוא נכשל הוא לא מתבוסס בכשלון‬ ‫במלוא עוצמתו ושזה הדבר היחיד שביכולתנו‬
‫ולא מתיאש‪ ,‬לא מגלגל את האחריות לכשלונו‬ ‫לעשות‪ .‬זה מה שהקב”ה מבקש מאיתנו‪ -‬תהיו‬
‫על אנשים אחרים‪ ,‬אלא לוקח את מלוא האחריות‬ ‫כאן ועכשיו‪ .‬לא מעניין מה שהיה‪  ‬ולא יודעים‬
‫על מעשיו‪ ,‬מתקן את הדרוש תיקון‪ ,‬וצועד קדימה‬ ‫מה יהיה ותצליחו גם במקום הזה לשמוח‪,‬‬
‫באופטימיות‪ .‬אמנם‪ ,‬יש סוברים שילד קטן‬ ‫אפילו מתוך חוסר וודאות‪ ,‬אפילו מתוך פחד‪.‬‬
‫אינו יכול למחול‪ ,‬ולכן יש להמתין עם בקשת‬
‫המחילה עד שהילד יגדל‪ ,‬וכך מסופר על אחד‬ ‫לשמוח מכל דבר‪ .‬‬
‫מגדולי ישראל‪ ,‬שפגע בשגגה בילד‪ ,‬ובליל בר‬ ‫שמחה בכוחה לבקע חומות ענקיות של פחד‬
‫מצוה של אותו ילד‪ ,‬הגיע לאולם השמחות כדי‬ ‫וחרדה‪ ,‬וזה נכון שברירת המחדל הטבעית‬
‫להזדרז ולבקש ממנו מחילה‪ .‬אבל יש חולקים על‬ ‫שלנו היא להתכווץ ולהסתגר ולהחביא את‬
‫זה וסוברים שקטן יכול למחול‪ ,‬ונראים דבריהם‪  .‬‬ ‫השמחה שלנו עמוק בפנים‪ ,‬אבל אם ניתן‬
‫אשה שפוגעת בילדיה מדי פעם‪ ,‬וצריכה לבקש‬ ‫לה לפרוץ החוצה‪ ,‬אפילו רק להציץ‪ ,‬אז יהיה‬
‫מחילה‪ ,‬אינה חייבת לבקש מחילה על כל ארוע‬ ‫חיבור אמיתי לשורש הפנימי שלנו‪ ,‬לחלק‬
‫בנפרד‪ ,‬ואפשר לדחות את הבקשה ולבקש מחילה‬ ‫הזה שקיבלנו מהקב״ה בפיקדון‪  ,‬חלק אלוקה‬
‫על כמה ארועים‪ .‬אבל בערב יום כיפור חייבים‬ ‫ממעל‪ .‬וזה בכוחנו‪  ,‬זאת הבחירה שניתנת לנו‪.‬‬
‫לבקש מחילה‪ ,‬על כל הארועים שארעו עד אותה‬ ‫‘סרטן’ ‪ -‬זו לא משאלת לב של אף אדם בעולם‬
‫שעה‪ ,‬ואין לדחות את בקשת המחילה לאחר יום‬ ‫הזה‪ ,‬בלי הבדל דת‪ ,‬גזע‪ ,‬מוצא‪ ,‬אבל הוא משאיר‬
‫כיפור‪ .‬לסיכום‪ :‬הורה שפגע בבנו שלא כדין‪ ,‬צריך‬ ‫מתנה‪ .‬מתנה עטופה באש צורבת‪  .‬מתנת חיים‬
‫לבקש ממנו מחילה‪ ,‬ויועיל הדבר הן לכפרת עוונו‪,‬‬
‫‪ -‬מתנה לחיים‪ .‬איך לחיות נכון את החיים‪.‬‬
‫והן לחינוך ילדיו‪ .‬‬

‫הרב מאיר בראלי‪ ,‬רב הישוב עשהאל‬ ‫רווית כהן‪ ,‬גרה בנטע‪ ,‬אמא לשבעה‬

‫‪- 13 -‬‬

‫לחיות עם הזמן‬
‫ענת ישראל הררי‬

‫בפגמים‪ ,‬ולחפש את השלדים בארון‪ .‬להיפך‪ .‬יש‬ ‫תשובה בתנועה של שמחה‬
‫לאחוז בנקודת האור‪ ,‬להגביה מבט מעצם הידיעה‬
‫שיש בפנימיותנו אור גדול‪ ,‬טוב אינסופי‪ .‬עתה‪,‬‬ ‫טרם הפצת תורת הבעש"ט‪' ,‬אלול' היה חודש‬
‫מהות העבודה היא לחשוף את אותו חיבור פנימי‬ ‫של יראה‪ ,‬עצבות ומרה שחורה‪ ,‬עיסוק בפגמים‬
‫ולהתקשר אליו‪ .‬וממילא תנועה בכיוון זה‪ ,‬הופכת‬ ‫ובעבירות‪ ,‬ותיקונם ע"י סגנונות תשובה כמו‬

‫את עבודת 'אלול' למהנה ומספקת יותר‪.‬‬ ‫צומות‪ ,‬בכיות ובקשות תשובה‬
‫בעקבות הבעש"ט‪ ,‬גדולי החסידות מציגים השקפה‬
‫פנימית לרעיון התשובה ולעבודה הפנימית של כבעלת תשובה‪ ,‬אני יכולה להעיד שגילוי‬
‫זה עוצמתי ומשנה חיים‪ .‬ההארה‪ ,‬המודעות‬ ‫חודש אלול‪.‬‬
‫תשובה היא לא (רק) וידוי על חטאים‪ ,‬אלא שהשתנתה‪ ,‬מנוחת הנפש‪ .‬הוא מלא הבזקים‪,‬‬
‫תהליך עמוק של חזרה וחיבור לנקודה פנימית‪ ,‬קצרים וחמקמקים‪ ,‬אך מלאי השראה של התעוררות‬
‫ושמחה‪ .‬יש אמנם נפילות‬ ‫שלמה ובלתי מותנית בנפש‪.‬‬
‫כואבות‪ ,‬קשיים‪ ,‬ספקות‬ ‫נקודה שבה אנו מבינים‬
‫וחוסר בטחון‪ ,‬אולם הידיעה‬ ‫תשובה היא לא (רק)‬ ‫שיש בנו חלק אלו‪-‬ה ממעל‬

‫שגם הנפילות הן לרצון‬ ‫וידוי על חטאים אלא תהליך עמוק‬ ‫ממש‪ ,‬חלק מהבורא‪ .‬תהליך‬
‫הבורא‪ ,‬מרגיעה ומרוממת‪.‬‬ ‫של חזרה וחיבור לנקודה פנימית‪,‬‬ ‫הגילוי הפנימי הזה מלווה‬
‫במתיקות ושמחה‪ .‬שכן‬
‫אדמו"ר הזקן היה מודע‬ ‫הם מלמדים את האדם על‬
‫לסכנת הנפילה‪ .‬הוא הזהיר‬ ‫שלמה ובלתי מותנית בנפש‪.‬‬ ‫ה"אני" האמיתי שלו – שהוא‬
‫שגם לאחר שימצא האדם‬
‫את האור הגנוז בו‪ ,‬יתכן‬ ‫נשגב ולא נחות וחוטא‪.‬‬
‫'בעל התניא' במאמרו "אני‬
‫שהאור ישוב ויסתתר‪.‬‬ ‫לדודי"‪ ,‬מרחיב רעיון זה ומפיח רוח חיים של‬
‫כדי שדבר זה לא יקרה‪ ,‬כדי שנישאר מחוברים‬ ‫התעוררות ברעיון התשובה‪ ,‬מתוך תנועה של‬
‫לנקודה הפנימית‪ ,‬על האדם לעשות "כלים"‬
‫לאחיזת האור‪ .‬בלשונו של 'בעל התניא'‪" :‬אף אם‬ ‫שמחה והתעלות‪.‬‬

‫לצורך כך משתמש 'בעל התניא' במשל "המלך מצא את האבדה‪ ,‬הנה לא יתקיים בו אור ה' בלתי‬
‫בשדה"‪ .‬בר"ה ויום הכיפורים המלך יושב בהיכלו כלים‪ ,‬כי זה גורם הסתלקות האור‪...‬ולכן העצה‬
‫‪ .‬שם הוא דן את העולם‪ .‬שם‪ ,‬הוא מרוחק‪ ,‬מלא לעשות כלים‪ ...‬והם אותיות התורה"‪.‬‬
‫הוד והדר‪ .‬בימי אלול‪ ,‬על‪-‬פי 'בעל התניא'‪ ,‬המלך‬
‫אחד הכלים המשמעותיים בעיני להכלת רעיון‬ ‫יורד לשדה‪ ,‬למקום שבו אנשים פועלים בעולם‬
‫התשובה הזה‪ ,‬הוא האור והחיות היורדים בח"י‬ ‫של חול‪ .‬כשהמלך בשדה‪ ,‬הוא לא כפי שהוא‬
‫אלול‪ ,‬יום ההולדת של שני המאורות הגדולים‪,‬‬ ‫בהיכלו‪ .‬בשדה הוא שרוי במצב רוח נינוח ומציג‬
‫הבעש"ט ואדמו"ר הזקן‪ .‬יום זה‪ ,‬הוא יום שבו‬ ‫פנים שוחקות לכולם‪ .‬על פי אדמו"ר הזקן ישנו‬
‫המזל גובר‪ .‬יום המחייה את אלול‪ .‬והציון שלו‬ ‫קשר עצמי‪ ,‬בלתי מותנה‪ ,‬בין הקב"ה לישראל‪.‬‬
‫על ידי התוועדות שמחה‪ ,‬צובעת את חודש אלול‬ ‫לכל אדם‪ ,‬יהיה מצבו הרוחני אשר יהיה‪ ,‬יש‬
‫כולו בצבעים חדשים‪ .‬צבעים של 'הנה המלך‬ ‫אפשרות לגלות את אותו ניצוץ אלוקי המצוי בו‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ -‬לעשות תשובה‪ .‬השקפה זו של‬
‫בשדה'‪ .‬כאן‪ .‬קרוב אלינו‪ .‬בואו ונפגוש אותו‪.‬‬

‫רעיון התשובה משנה את התהליך כולו‪ .‬בתהליך‬
‫זה אין עוד צורך לחטט בפצעים‪ ,‬להתמקד ענת הררי‪ ,‬גרה באליאב‪ ,‬נשואה ליחיאל‪ ,‬אמא ל‪ ,3-‬עו"ד ובלנית‬

‫‪-14 -‬‬

‫תחיה שטמרבצאתי‬

‫כך מבואסת ולכן כעסתי על הבנות בדירה‪,‬‬ ‫חודש הרחמים‬
‫באמת רציתי לענות לאמא בכבוד‪ ,‬אבל אני‬
‫לא יכולתי לחשוב שאני מצערת אותה ולכן‬ ‫‘אלול! אלול!’ ‪ -‬מילה שאצל הרבה מאיתנו‬
‫יצא שהתחצפתי‪ ’..‬והדוגמאות הן רבות‪ - .‬מה‬ ‫יוצרת קווץ’ בלב‪ ,‬משהו סגור ומתוח‪ .‬מיד‬
‫רצות המחשבות על כל הדברים שרציתי‬
‫הסיפור שלך כשאת עושה מעשה לא טוב?‬ ‫ולא עשיתי‪ ,‬כל הקבלות הקטנות שתכננתי‪-‬‬

‫וולהצההאזשהינרדראהלןישעבחםעננ‪,‬רומסוקהיליתתטפכא‪,‬םזחןנוחהלויותוהלפתהמך‪,‬תשהישסנדאותללותהליואבחוששחאותוצאלוותןננ?!שניביתיהעה?‪.‬סוכ?מרמכנתחרתעול‪,‬רכטחדשאבכפתפאושרהךנןחת‪,‬ותג!רעתד!ווד!צזשיליוהלמן‪,‬הזןוההמלשבחדנלאוסבמנרמתצהןרתשהח‪,‬ולטמלאךפשצהשו!ולןהת!‪,,‬ןחקוטשנורבואהלופעתב‪,‬כ”מצולוברמואוכר“אל‪.‬ךוב‪.‬י!אי‪.‬גידזככנידינוהחרלשמצמאהןמרעהיבחךטהת‪,‬וטהורולבעמאעבתלכע‪,‬דשולוצףיםיכהבדמידדחיולייודבזוחבזתלהפעעהההשהדשהוילחושיליבוכןיואמהלףק‪.‬תיח‪.‬בוזו‪.‬מפקטכאצ”עיושתאשטתמובועלומיהאצטמווורממצצכ”בוןתלא‪,‬א‪.‬‬
‫במילה‪‘ -‬רחמים’‪ ,‬מתגלה‬
‫אלול! כמה אהבה וחמלה‪.‬‬ ‫אין סיכוי שתשתני‪.‬‬ ‫לנו עומק ההבנה של אלול‪.‬‬
‫‘רחמים’‪ -‬מלשון ‘רחם’‪.‬‬
‫תדמייני אבא טוב‬ ‫הרחם תמיד גדלה יחד עם‬
‫שמסתכל לך בעיינים‬ ‫העובר‪ ,‬בקצב שלו‪ .‬אם‬
‫ויודע מה עברת השנה‪ .‬הוא‬ ‫חלילה הרחם היתה גדלה‬
‫עשיתי מעשה איך אני שופטת את יודע כמה רצון בוער יש‬ ‫בבת אחת‪ ,‬העובר לא היה‬
‫לך‪ ,‬כמה תפילות‪ ,‬אמונה‬ ‫יכול להתפתח‪ .‬הגדילה‬
‫שלא נגמרת‪ .‬כמה פעמים‪,‬‬ ‫עצמי? אם אני אומרת ‘וואו איזה‬ ‫מתואמת בין העובר‬
‫לרחם‪ .‬ככה בדיוק בורא‬
‫גרועה אני‪ ,‬ממש רעה’‪ ,‬למעלה גם בחדר‪ ,‬בקליניקה שלי‪ ,‬אני‬ ‫עולם מצפה מאיתנו‪ .‬הוא‬
‫שואלת בנות‪ ,‬מה נותן‬ ‫רואה אותנו ברצון שלנו‬
‫לכן כח בדרך‪ ,‬בייאוש‪ ,‬מה‬ ‫יאמרו “וואו איזה רעה היא’‪.‬‬
‫ונותן לנו יד‪.‬‬
‫גורם לכן לקום ולהמשיך?‬
‫והתשובה המשותפת היא‪,‬‬
‫‘כי אני מאמינה שאני מושגחת!!’ אין דברים‬
‫כאלה‪ ,‬יקרה‪.‬‬
‫באלול את מושגחת‪ ,‬ברחם של בורא עולם‪,‬‬ ‫“לפני מי אתה עומד ליתן דין וחשבון”‪ ,‬הגר”א‬
‫הוא איתך בקצב שלך‪ ,‬תדוני את עצמך תמיד‬ ‫מפרש‪ :‬אתה נותן גם את הדין‪ .‬לא בורא עולם‬
‫ברחמים‪ ,‬ובורא עולם ידון אותך ברחמים‬ ‫נותן את הדין על המעשים שלנו‪ ,‬אלא אנחנו!!‬

‫גדולים‪ ,‬לישועות גדולות ועצומות‪ .‬לגאולה!‬ ‫זה דבר חזק ועצמתי במיוחד!‬
‫עשיתי מעשה‪ ,‬איך אני שופטת את עצמי? אם‬
‫אני אומרת ‘וואו איזה גרועה אני‪ ,‬ממש רעה’‪,‬‬
‫תחיה שטמר‪ ,‬גרה בשומריה‪ ,‬נשואה לנדב‪ ,‬אמא לתשעה‪,‬‬ ‫למעלה גם יאמרו “וואו איזה רעה היא’‪.‬‬

‫ואם תאמרי ‘ממש רציתי בטוב‪ ,‬אבל הייתי כל מלווה בנות ונשים לזוגיות שמחה‬

‫‪- 15 -‬‬

‫דף משוב‬

‫מצב משפחתי‪ :‬רווקה ‪ /‬נשואה ‪ /‬גרושה ‪ /‬אלמנה ‪ /‬סבתא ‪ /‬אם חד הורית (ניתן להעקיף יותר מאופציה אחת)‬
‫מקום מגורים‪________________ :‬‬

‫איך שמעת על העלון? ___________________________________________________‬
‫איך העלון מגיע לידייך מידי חודש? __________________________________________‬
‫____________________________________________________________________‬
‫מהם שלושת הטורים המועדפים עליך? ________________________________________‬
‫מה גורם לך לאהוב דווקא את הטורים שבחרת? __________________________________‬
‫____________________________________________________________________‬
‫____________________________________________________________________‬
‫על איזה טור היית מוותרת ומדוע? ___________________________________________‬
‫____________________________________________________________________‬
‫____________________________________________________________________‬
‫____________________________________________________________________‬
‫במידה והעלון יופץ באופן אינטרנטי בלבד‪ ,‬האם היית קוראת אותו (על המחשב או בהדפסה)?‬

‫כן‪/‬לא‬
‫האם העסקים שפורסמו בעלון היו לך לתועלת? האם יצרת קשר עם העסקים בעקבות הפרסום?‬
‫____________________________________________________________________‬
‫באיזה תוכן פרסומי את מעוניינת? (ביגוד‪ ,‬סדנאות‪ ,‬אימון‪ ,‬ימי עיון וכד'‪_____________ )...‬‬
‫____________________________________________________________________‬
‫הערות _______________________________________________________________‬
‫____________________________________________________________________‬
‫____________________________________________________________________‬

‫תודה שהקדשת זמן ומחשבה להתייעלות העלון‬
‫ניתן לשלוח בדואר‪ :‬מיכל שניאור‪ ,‬שומריה ‪ 8533600‬או בוואטסאפ‪ , 0547644471 :‬או בכתיבה‬

‫חופשית למייל ‪ [email protected]‬חפשי אותנו בפייסבוק ‘ובזכותן’‬

‫‪-16 -‬‬