מפיק מרגליות אחרי מות תשפב

‫גליון ‪113‬‬ ‫פרשת אחרי מות‬
‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪18:44‬‬

‫מוצאי שבת ‪19:53‬‬

‫רבינו תם ‪20:27‬‬

‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬ ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫ותורתו אמת‪ .‬מה שכתוב בתורה הוא אמת לאמיתה‪ ,‬ואין לו על כך‬ ‫הסיבה לקיום המצוות – משום שכך ה' ציווה‬
‫כל פקפוק‪ .‬חכמי אומות העולם לעומת זאת זקוקים להוכחות מדעיות‬ ‫מהרה יבנה בית המקדש‪ ,‬נזכה בעז"ה לראות את עבודת הכהן הגדול‬ ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫כאלו ואחרות‪ .‬והוכחות אלו‪ ,‬אם ישנן‪ ,‬לעולם אינן חד משמעיות‪.‬‬
‫ביום הכפורים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬זו תמצית עבודת יום הכפורים‪" .‬חוקת עולם"‪.‬‬ ‫לו יצוייר שעם ישראל יישאר באותה סיטואציה כבימינו‪ ,‬ודאי יתפרסמו‬
‫ובכל זאת‪ ,‬עלינו לנסות להבין עד כמה שאנו מסוגלים‪ .‬כל ההתנהלות‬ ‫בעיתונות הודעות על קיום עצרת מחאה ביום הכיפורים‪ .‬נושא המחאה‪:‬‬
‫של הכהן הגדול ביום הכפורים נראית 'מוזרה'‪ .‬הוא נכנס‪ ,‬יוצא‪ ,‬שוב‬
‫נכנס‪ ,‬שוב יוצא‪ .‬כל פעם טובל‪ .‬כל פעם מחליף בגדים‪ .‬כל פעם מקדש‬ ‫צער בעלי חיים‪ .‬מקום המפגש – ליד הר עזאזל‪.‬‬
‫איזה חוסר אנושיות‪ .‬איזו ברבריות‪ .‬לקחת שעיר תמים‪ ,‬חסר הגנה‪,‬‬
‫ידיו ורגליו‪.‬‬ ‫ולדחות אותו מעל הצוק הגבוה והחד‪ .‬השעיר המסכן אינו מגיע לחצי‬
‫פעם אמר לי יהודי אחד שהוא אינו מקפיד על טבילה במקווה כלל‪,‬‬
‫אפילו לא בערבי ימים טובים‪" .‬מה העבודה הזאת לכם"? מדוע צריך‬ ‫ההר עד שנעשה איברים איברים‪.‬‬
‫איפה הרגישות? איפה החמלה?‬
‫לטבול‪ ,‬הלא כולנו טמאי מתים‪ ,‬ממילא אין אנו יכולים להיטהר‪.‬‬ ‫כל יפי הנפש ייצאו להפגנה‪' .‬אגודת צער בעלי חיים'‪' .‬תן לחיות לחיות'‪.‬‬
‫אמרתי לו‪ ,‬שים נא לבך לעבודת הכהן הגדול ביום הכפורים‪ .‬ביום זה‬ ‫'האגודה לזכויות האזרח' וכו' וכו'‪ .‬והאמת‪ ,‬מנקודת ההשקפה שלהם‬
‫אסור באיסור חמור לרחוץ את הגוף‪ .‬אפילו להושיט אצבע במים אסור‪.‬‬ ‫הם צודקים בהחלט‪ .‬מי שאינו מאמין בקב"ה ובתורתו‪ ,‬רואה בכך‪,‬‬
‫והנה‪ ,‬הכהן הגדול טובל‪ ,‬למרות שאינו טמא כלל‪ ,‬פעם אחר פעם‪,‬‬ ‫בצדק‪ ,‬מעשה ברברי‪ .‬נבער וחשוך‪.‬‬
‫חמש פעמים! רואים אנו שהטבילה הינה חלק מעבודת ה' יתברך‪ ,‬גם‬ ‫אבל‪ ,‬האמת היא שאין מעשה אנושי יותר‪ .‬אם כך ציווה הקב"ה‪ ,‬הרי‬
‫שזהו הדבר הטוב ביותר‪ .‬הן לעם ישראל‪ ,‬והן לשעיר עצמו‪ .‬רק הבורא‬
‫אם הדבר נשגב מבינתנו‪.‬‬
‫אדם עושה תשובה כדי לכפר על חטאיו ועוונותיו‪ .‬מרבית החטאים‬ ‫יתברך יודע מה טוב ליצוריו‪.‬‬
‫נובעים מכך שאדם נותן לגיטימציה למילוי תאוותיו על ידי כל מיני‬ ‫אין אנו מסוגלים למדוד את הדברים באופן הנכון והראוי דרך‬
‫תירוצים והסברים‪" .‬זה לא בדיוק אסור"‪" .‬יש חולקים"‪" .‬את‬ ‫המשקפיים המוגבלות שלנו‪ .‬קל וחומר למי שלא קרא ולא שנה‪ ,‬ודאי‬
‫האיסור הזה אני לא כל כך מבין"‪" .‬זה לא נראה לי"‪" .‬הנהגות אלו‬
‫אינן מתאימות לדור שלנו"‪ .‬וכן הלאה‪ .‬התשובה המושלמת לכך היא‪,‬‬ ‫שאין הוא יכול להבין את מצוות ה' ותורותיו‪.‬‬
‫באמת‪ ,‬כל עבודת יום הכפורים יכולה להעלות תהיות אצל אנשים‬
‫אמונה תמימה ופשוטה בבורא עולם‪.‬‬ ‫שאינם מאמינים בתורה ומצוות‪ .‬הקרבנות‪ ,‬הזאת הדם‪ ,‬השעירים‪,‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬ככל שציוויי התורה 'מוזרים' יותר‪ ,‬כך אמונתו של המקיימם‬ ‫הגורלות‪ ,‬עזאזל‪ ,‬הטבילות וקידוש הידיים והרגלים‪ .‬ובעצם לא רק‬
‫עבודת יום הכפורים‪ ,‬גם קרבנות כל השנה הינם בלתי מובנים למי‬
‫ללא כחל ושרק‪ ,‬ללא טענות ומענות‪ ,‬חזקה יותר‪.‬‬
‫כאשר אנו מקיימים מצוות רציונאליות‪ ,‬הגיוניות‪ ,‬אין הדבר מעיד על‬ ‫שאינו מאמין בקב"ה ובתורתו‪.‬‬
‫אמונה‪ .‬כל אחד מבין שאסור לגנוב‪ .‬כל אחד מבין שאדם ישר צריך‬ ‫רבי חיים ויטאל אומר שזו הסיבה שהתורה מסיימת את פרשת יום‬
‫להשיב אבדה‪ .‬שאסור לעשוק שכר שכיר‪ .‬אפילו שמירת השבת‬ ‫הכפורים בפסוק‪" :‬והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל‬
‫מתקבלת על הדעת‪ .‬גם פרעה קיבל את הטענה שיש צורך ביום מנוחה‬
‫אחד כל שבוע‪ .‬קיום מצוות אלו אינו מעיד על אמונה עיוורת בבורא‬ ‫מכל חטאתם אחת בשנה" [ויקרא טז לד]‪.‬‬
‫כידוע‪' ,‬חוק' הוא ציווי שנצטוינו ואין אנו יודעים טעמו‪ .‬אם שואלים‬
‫יתברך‪.‬‬ ‫מדוע משלחים את השעיר לעזאזל‪ ,‬התשובה היא‪ ,‬משום שכך ציווה‬
‫ניתן לומר שזו אחת הסיבות שביום הכפורים ישנן כל כך הרבה מעשים‬
‫'אנורמליים'‪ .‬מעשים שאינם מובנים לנו‪ ,‬משום שזהו המבחן לאמונתו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ותו לא מידי‪.‬‬
‫מרן הרב שך זצ"ל היה אומר‪ ,‬אם אתם רואים ילד יהודי‪ ,‬שואלים‬
‫התמימה של האדם בבורא יתברך‪.‬‬ ‫אותו מתי נבראו השמש והירח‪ ,‬והוא אומר שנתלו ביום הרביעי‪ ,‬צריך‬
‫לחבק ולנשק אותו‪ .‬וכל כך למה‪ ,‬משום שהוא יודע את מה שאפלטון‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬
‫ואריסטו לא ידעו‪.‬‬
‫וכיצד הוא יודע‪ ,‬משום שהוא מאמין באמונה שלמה שמשה אמת‬

‫כבהלדחפביתריםמהתסוורהפדהר‪.‬בורמידםראשימוםרילםק?ראלפתנילילחגההספדסר‪.‬חבייןשבהיתיתרעאםמנרכדתיי הליקלטד‪ .‬אהמכנרוהעבצשמנום‬ ‫מעשה רב‬
‫שאלני הנכד‪ ,‬איזה חת"ם סופר‪ ,‬מרובע או עגול?‬
‫קשה לעקור דעות קדומות‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬ישנם שני גופי כשרות המכונים 'חת"ם סופר'‪ .‬הלוגו של האחד עגול‪,‬‬ ‫המדען המפורסם‪ ,‬אלברט איינשטיין‪ ,‬אמר שהרבה יותר קל לפרק אטום‬
‫ושל השני ‪ -‬מרובע‪ .‬התאמצתי להבהיר לילד בטוב טעם המשך בעמוד הבא‬
‫מאשר 'לפרק' דעה קדומה‪.‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬לפרק אטום זו משימה קשה עד מאוד‪ .‬עובדה היא שדורות‬
‫רבים לא הצליחו במשימה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬עקירת דעה קדומה קשה עוד יותר‪,‬‬

‫ובהרבה‪.‬‬

‫רחל מסרה סימנים ללאה‪ ,‬ולאה התפללה על בן לרחל‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫ויש לומר‪ ,‬דכמו שרחל לא היתה צרה ללאה שהרי מסרה לה את הסימנים‪ ,‬כמו”כ לאה לא היתה‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫ואשה אל אחותה לא תקח לצרור‬
‫צרה לרחל שהרי מצינו שלאה התפללה שלרחל אחותה יהיו שתי בנים ולא תהא פחותה מהשפחות‪,‬‬
‫בפרשתנו מופיע האיסור של ‘אחות אשה’ בפסוק ‘ואשה אל אחותה לא תיקח לצרור לגלות ערותה‬
‫ואכן בקשתה נתקבלה והתהפך העובר במעיה לנקבה ונולדה דינה‪ ,‬וא”כ רואים ששררה ביניהם‬ ‫עליה בחייה’‪ .‬וידועה הקושיה היאך יעקב אבינו נשא שתי אחיות‪ ,‬ועבר לכאו’ על מש”כ בתורה‬
‫‘ואשה אל אחותה לא תקח לצרור’‪ ,‬ואף שעדיין לא ניתנה תורה‪ ,‬מ”מ הלא קיימו האבות את כל‬
‫אהבה ואחוה‪ ,‬ולכן נמצא דלא היו צרות זו לזו כלל‪ ,‬ולא רחל צרה ללאה ולא לאה צרה לרחל‪.‬‬
‫התורה כולה‪ .‬ורבו בזה התירוצים וכבר דיברנו בזה בכמה דוכתין‪ ,‬וניגע כאן בנקודה חדשה‪.‬‬
‫דינה הוחבאה בפני עשו‬ ‫קודם מתן תורה ‪ -‬כולי עלמא דריש טעמא דקרא‬

‫ובזה יבואר דיעקב נתבע על מה שהסתיר את דינה מאחיו עשיו‪ ,‬דעשו שאל את יעקב ‘מי אלה‬ ‫והנה‪ ,‬אף אם האבות קיימו את כל התורה‪ ,‬מ”מ יש לומר דקיימוה מנקודה שונה‪ ,‬דידועה מחלוקת‬
‫התנאים אם דרשינן טעמא דקרא [ב”מ קטו‪ ,].‬דר”ש דריש טעמא דקרא ורבי יהודה לא דריש‬
‫לך’‪ ,‬ונראה דביאור שאלתו כך‪ ,‬דכיון שיעקב הראה לו את רק את בניו ולא בנותיו שאלו עשו מי‬
‫טעמא דקרא‪.‬‬
‫אלה לך‪ ,‬שהרי‪ ,‬אם יעקב היה מראה לעשו את דינה‪ ,‬היה מבין עשו ממה שדינה היא בת לאה ולא‬ ‫ויש לומר דכל מה דפליגי תנאי אם דרשינן טעמא דקרא היינו רק במצוות שנצטוו עליהם במתן‬
‫תורה‪ ,‬ורבי יהודה דלא דריש טעמא דקרא ס”ל דכיון שכך ציוה הקב”ה לעשות‪ ,‬אין בכוחנו מחמת‬
‫בת רחל ולא עבר איסור במה שלקח שתי אחיות שהרי לאה אוהבת את רחל‪ ,‬אבל כיון שהסתיר‬ ‫שורש וטעם הדבר לשנות את ציווי התורה‪ ,‬שהרי כך ציוה הקב”ה וציווי הוא עדיף על טעם‪ ,‬ומחמת‬
‫טעם אי אפשר לשנות דין‪ ,‬אמנם כל זה דוקא לאחר מתן תורה‪ ,‬אבל האבות שקיימו את התורה‬
‫את דינה‪ ,‬ולא ראה עשיו שום מעשה טוב שעשתה לאה לרחל‪ ,‬א”כ נמצא שיעקב עבר איסור במה‬ ‫אף קודם מתן תורה‪ ,‬ודאי דדרשו טעמא דקרא‪ ,‬שכיון שעדיין לא ניצטוו ע”י הבורא אלא עשו זאת‬
‫מרוחב דעתם [וכמ”ש בספה”ק ‘נפש החיים’ בארוכה]‪ ,‬א”כ אין כאן סתירה בין הציווי לבין הטעם‪,‬‬
‫שנשא גם את לאה וגם את רחל‪ ,‬וא”כ לאה צריכה לחזור לעשיו כיון שאינה ראויה ליעקב‪ ,‬והיתה‬
‫ויכולים לברר כל דבר בשורשו ולשנות הדין מכח הטעם‪ ,‬שהרי עוד לא ניתן הדין‪.‬‬
‫כאן תביעה בצדק על יעקב‪ ,‬דבהחבאת דינה נמצא דלאה מיועדת לעשו‪ ,‬ולכן נענש יעקב על דינה‬ ‫ולאור מה שייסדנו דקודם מתן תורה לכו”ע דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬א”כ כיון שעיקר הטעם שאין‬
‫ליקח שתי אחיות הוא כדי שלא יהיו צרות ושונאות זו לזו‪ ,‬א”כ יש לומר דכיון שמסרה רחל את‬
‫במעשה שכם‪.‬‬ ‫הסימנים ללאה ומוכח שרחל אוהבת ללאה אין לחוש שיעשו צרות זו לזו‪ ,‬שהרי האיסור כעת הוא‬
‫שלא יוסיף עליה צרה‪ ,‬וכיון שלקח תחילה את לאה ונאסר עליו ליקח את רחל ורחל אינה צרתה‬
‫המשך חכמה – שתי אחיות אינו משום קנאה‬ ‫של לאה שהרי היא אוהבתה‪ ,‬על כן מותר לו לקחתה ואין השניה נעשית צרתה‪[ .‬ובדרך זו הילכו‬

‫אמנם‪ ,‬המשך חכמה לא ניחא ליה ביסוד זה שסיבת האיסור לשאת שתי אחיות היא כדי שלא יהיו‬ ‫בה הנמושות באופנים שונים]‪.‬‬
‫יש לחקור באיסור אחות אשה‪-‬אחת אוסרת חברתה או אסורות זע”ז‬
‫צרות ורבות זו עם זו‪ ,‬ורמז לזה בקיצור דבריו וז”ל ‘דלא כמו שכתבו איזה מחברים דהוא משום‬ ‫והנה‪ ,‬יש לחקור חקירה גדולה בדין ‘אחות אשה’‪ ,‬האם לאחר שלקח אשה אחת הרי הראשונה‬
‫אוסרת את חברתה עליה‪ ,‬או שיש איסור של כל אחת על חברתה כלומר אינו איסור של להוסיף‬
‫הקנאה שמטילים בין המשפחה’‪ ,‬דאדרבא יש לומר להיפך‪ ,‬דכשלוקח שתי אחיות הרי האחות‬ ‫שניה על הראשונה אלא זהו איסור של שתיהם זו על זו [ועי’ חקירה כעין זו בדין ‘אותו ואת בנו’‬
‫האם לאחר ששחט אחד יש איסור על השני או שהוא איסור בשתיהם ביחד‪ ,‬ועי’ בספר מאיר‬
‫שמחה בחברתה שהיא צרתה שהרי אם תמות תשמור אחותה על ילדיה‪ ,‬ומטעם זה גופא אסורה גם‬
‫נתיבים חקירה ‪.]512‬‬
‫צרת הערוה ליבום דאל”ה יהיו צרות בחייהם‪ ,‬שאם ימות הבעל אחת צריכה ליבום ואחת לא‪ ,‬ועל‬ ‫ונפק”מ בחקירה זו אם יקח את שתיהם יחדיו אם יש איסור בדבר‪ ,‬ואף שכללא הוא ‘דכל שאינו‬
‫בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו’ ולא יכולים לתפוס הקידושין בבת אחת בשתיהם‪ ,‬מ”מ יש אופן‬
‫כן אמרו ששתיהם לא יתייבמו‪ ,‬ובשתי אחיות נשואות לאדם אחד אדרבא נעשים אוהבות זו לזו‪,‬‬ ‫שיכולים להיות שתי האחיות כנשותיו בבת אחת‪ ,‬והוא האופן שמובא ביבמות [כח‪ ,]:‬וכך ס”ל‬
‫לר”ש‪ ,‬בשלשה אחים‪ ,‬ושנים מהם נשואין שתי אחיות‪ ,‬ומתו שתי האחים ונפלו שתי האחיות לפני‬
‫ושמחה היא בזה שאחותה צרתה שהרי אם תמות אחת מהם‪ ,‬אחותה תטפל ביתומים‪.‬‬ ‫האח השלישי‪ ,‬דרבי שמעון פוטר שתיהם מן החליצה ומן היבום‪ ,‬ואמרינן בגמ’ דטעמו ‘ואשה אל‬
‫אחותה לא תקח לצרור‪-‬בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן’‪ ,‬והיינו‬
‫פרפרת ‪ -‬שבת נאך [אחרי] פסח ‪ -‬שבת נאך [עוד] פסח‬ ‫דגדר האיסור דאחות אשה‪ ,‬אינו רק באופן שלוקח אשה אחת ומוסיף עליה עוד אחת‪ ,‬אלא גם באופן‬

‫בשבת זו שקורין בסידרא בפרשת ‘אחרי’‪ ,‬ניתן להמליץ מה שידוע בשם צדיקים ‘שבת נאך‬ ‫ששתיהם נשותיו יחדיו‪ ,‬גם יש בזה איסור דאחות אשה‪.‬‬
‫שני דינים באחות אשה‬
‫שבועות‪-‬שבת נאך שבועות’‪ ,‬שהמילה ‘נאך’ באידיש פירושה גם ‘אחרי’ וגם ‘עוד’‪ ,‬ור”ל‪ ,‬דשבת‬
‫ובגדר האיסור של שתיהם בבת אחת‪ ,‬עי’ בחידושי הגרנ”פ [יבמות אות תעד’]‪ ,‬דביאר‪ ,‬דיש שתי‬
‫שלאחר שבועות הוא עדיין שבועות‪.‬‬ ‫איסורים באחות אשה‪ ,‬יש אחות אשה שנובע מזה שהאחות הנשואה אוסרת את אחותה שלא יקחנה‪,‬‬
‫ויש אופן נוסף של אחות אשה כאשר שתיהם נופלות לפניו ביחד ויש איסור של אחות אשה לכל‬
‫ובאמת‪ ,‬בספר אור גדליהו [ח”ב אות ק’ להרה”ג ר’ גדליה שרר] הביא השאלה מדוע דוקא אומרים‬ ‫אחת כלפי אחותה‪ ,‬ואף שבמקרה של ר”ש אינם נשותיו ממש אלא רק מדין זיקה‪ ,‬וכלפי אחות אשה‬

‫זאת על חג השבועות ‘דשבת אחר שבועות עדיין שבועות’ ולא אמרו כן על פסח וסוכות [ובפשטות‬ ‫יש זיקה זע”ז וכמו שביאר שם הגרנ”פ‪.‬‬
‫ומ”מ חזינן דיש גם איסור ששתיהם ביחד אסורות זו על זו‪ ,‬ולא רק באופן שיש אחת נשואה והיא‬
‫יש לומר דשבת יש בה בחינת שבועות משא”כ בשאר מועדים]‪ ,‬ונשאל על כך המהרש”ם וביאר‬
‫אוסרת על חברתה להיות צרתה‪ ,‬אלא גם איסור של כל אחת כלפי חברתה‪.‬‬
‫ע”פ מה שכתב בשו”ת הרדב”ז [ח”ו ב’ אלפים קעו’] דבגמ’ בחגיגה אמרינן [כו‪ ]:‬דבשלש רגלים‬ ‫וא”כ הדרא קושיה לדוכתה‪ ,‬דהיאך הותר ליעקב להיות נשוי לשתי אחיות‪ ,‬דבשלמא אם האיסור‬
‫הוא רק של אחת על חברתה שייך לומר דכיון שרחל היא השניה ומוכח דאינה צרתה ולכן כנסה‪,‬‬
‫היו הכהנים מגביהים את השולחן ומראים אותו לעולי רגלים שסילוקו כסידורו ואומרים להם ראו‬ ‫אבל כיון דנתחדש כעת שיש כאן איסור של כל אחת על חברתה‪ ,‬א”כ צריך שכל אחת תהיה‬

‫חיבתכם לפני המקום’ עכ”ד הגמ’‪ .‬ושאל הרדב”ז דבשלמא בפסח וסוכות לעולם יש בהם שבת אבל‬ ‫מקובלת על חברתה‪ ,‬וא”כ היכן מצינו גם שלאה אהבה את רחל‪.‬‬

‫חג השבועות פעמים שלא חל בשבת והיאך ראו שסילוקו כסידורו והרי היו מסלקים רק בשבת‪,‬‬

‫ומתרץ הרדב”ז דאז היו נשארים עולי הרגלים עד‬

‫אחרי שבת כדי לראות את סילוק הלחם‪.‬‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫ועפ”ז ביאר המהרש”ם‪ ,‬דעל כן אמרו צדיקים‬
‫‘שבת אחרי שבועות היא עדיין שבועות’ כיון שהיו‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫ממשיכים את השפעות השבועות עד שבת כיון שהיו‬
‫נשארים בביהמ”ק‪ ,‬ממילא גם היה נשפע השפע של‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫שבועות עד לאחר השבת‪.‬‬
‫ולפי”ז שבת פרשת ‘אחרי’ דהאי שתא שסמוכה‬
‫יש מי שיעזור!‬ ‫לפסח מלאחריו‪ ,‬והיו אז נשארים כל עולי הרגלים‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫במקומם שלא היו יכולים לחזור לביתם במוצאי החג‪,‬‬
‫פשיטא דכו”ע מודו ד’שבת נאך [אחרי] פסח‪-‬שבת‬
‫‪04-6641505‬‬
‫פסח’‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪[email protected] :‬‬

‫אותו‪.‬‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫קהנשההכילהכון‪,‬ציקאשולהעעקדורממאומדנולעאקתורהדדעעהה הקרדואמשהו‪.‬ניכתאששנרתאקדבםענהתבפמסוחבו‪.‬מושכל ראשון לנושא כלשהו‪,‬‬ ‫והמדגתעודותרליה‪,‬שהאדידןרורשמוודתותבוהרשקווב"דחתומ‪,‬יתום‪.‬ממסתסיפהפריכרםשתיראולעותלההגבדמואלופיתיתעוהאהתעעלצהודהמבמהר‪,‬ימוםתעקלישאםש‪,‬מכארתלתביאסלעו‪.‬פלרירםביחמששובהיםסורפבריזם‪,‬צ"על‪,‬ל‬
‫נעקהקכצישלמו‪.‬הוטלאמהעפוקקרשצו‪.‬ררה ללמותקסצקכןהמוומילתד‪.‬הופאתובךמלו‪,‬לשבאירחןיתהזוהתחבודלקשלתוהי‪.‬קאלהופכתלש‪,‬רפיל‪.‬עתוהקוחק‪,‬רבא"אופהתשןבררלגחלמבמיררויו‪,‬נחתמןמההלשנעווברארש‪.‬ותלאהפדאתםפו יחשכורדולףתללחשדנתוקשתן‪,‬‬ ‫באחת מדרשות שבת הגדול סיפרתי את הסיפור המשעשע שאירע עם נכדי‪.‬‬
‫לאואעחגרולמ?‪.‬כ‪.‬ן‪ .‬אמרתי לנכד שסיפרתי את הסיפור בדרשתי‪ .‬שאל הילד‪ :‬נו‪ ,‬ומה הם אמרו‪ ,‬מרובע‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫ננווכתחרת'יתלקודעע'תבעשמלדמרתוו‪,‬תוכהילהמצאממאציללשהמבוהעיראלתילהדכרש'עחתת"הצםיבסוורפרב'שאיאנלוהחוה'תחמשותבכה'שרושהת‪,‬עסהייקלדה‬