מפיק מרגליות ויצא תשפב

‫גליון ‪91‬‬ ‫פרשת ויצא‬
‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪16:09‬‬

‫מוצאי שבת ‪17:17‬‬

‫רבינו תם ‪17:50‬‬

‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬ ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫ולאהוטעחכוהלשר‪,‬שויהב‪.‬בםכעואהלוחתוהאתצתירעוהדהלציידההךליםבבםכ‪,‬פהולרלענאלמ‪,‬צשאוחומנידקואםב‪.‬תלללישהעצוורתבאיי‪'.‬םברא'גיתנלוךישיחואםבותכהקת'לרושלעתללה'‪.‬מתההגח‪.‬אובדרשאםבךערללוכעחהצשאמקמור‪,‬דתוציאחושייהתךל‬ ‫"והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו"‪ ,‬בראשית כח יב‬
‫והגשמיות שדבקו בי שנים כה רבות?‬ ‫נאעחסרויקםבבשתנוירעהנ‪,‬יינאיתם‪.‬חרשאיבשויתת‪,‬הבשפלראשרתץנויאשנרוארלו‪.‬אים‪ ,‬כמו במקומות רבים‬ ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫יהעמקדבריוש‪,‬צאשימעאקרבץ יכשברראלהגליעחרןל‪.‬חמרןב‪,‬י ואארזשא"ימ[רבלרעאצשימו‪,‬ת כאחפ ישז]ר אשתעבדרבתריי‬
‫אפהואסימרערץ‪,‬הלומהאהשרלקצךבי‪,‬ו"התת‪,,‬תרר'תו יקמיפדםו‪,‬ץ‪,‬מאעלתטדתמאקעגצלהר‪..‬האתפרתתציחאויולתם‪ ,‬ואיאחתנויהשאאסהיתיאיעהשבתיהדשלךי"ךלק‪,‬הפצמתהפשיסלךו‪.‬ע‬ ‫על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו? "יהב דעתיה למהדר"‪,‬‬
‫הדרך"‪ .‬אותה ארציות שכה חשש מפניה‪ ,‬נתקצרה וקטנה‪ ,‬וביכולתו‬ ‫נמתמןקודעמהתומלדחרזווםר‪,‬בנהיתמיןחיללצלפלוןכבת‪,‬ניומאיןז‪ .‬קפצה לו הארץ‪ .‬ירושלים נעתקה‬
‫יהעשקבמימשוהכובהנשהם‪,‬מולרואאכיהאאלתקיהםחלעוולםי‪.‬ם"וויהונרהדיסםולבום"מ[ובצרבאאשריצתה וכרחאיבשו]‪.‬מגיע‬
‫לדלג עליה וללכת בדרך העולה בית אל‪.‬‬ ‫רואים אנו דבר מעניין מאוד‪ ,‬שאפשר ללמוד ממנו רבות אודות הנהגת‬
‫בבהכסשוניגסעיוותרת‪,‬כהראדםךףאלהלימוהרמוישתתשזתהאיףינתיוהוהימדיהקייבממשיתםםארמב'ץששועומבעתאוןי‪.‬הובהםוו יקאורםה‪,‬יההממומקקתשדיקמבושתלהשבמיבאעיוותדר‬ ‫יאהעאתקדבתםרחביקלעונתלתןםה‪.‬פדכעעואלתשוהר‪,‬לאחהזדקוםבר‪",‬גוהפמסמרעסיביכלעימבהובילצדועעדלשיוסםית‪,‬י ום‪.‬מ‪.‬עע'לשקיההבלצטודטב‪,‬הרוטמכופב'ב‪,‬רביקעוופתשצר‪.‬הה‬
‫ופממתתאיאחוירילםםנת‪.‬ופ ותעחדו לסוופמו‪.‬עיילנואתחרהחזכמןמה‪.‬מההדנביגרישם אמליתבוהסיריפםר‪ ,‬זבורשממיחם‪,‬הנהשיהרינהם‬
‫זה לא היה קל‪ .‬שנים שנים לקום בשעה ארבע בבוקר כדי לשמוע שיעור‬ ‫לו הארץ‪.‬‬
‫תורה‪ ,‬ולאחר מכן להגיע הביתה בתיסכול‪ ,‬בשביל מה קמתי היום כל‬ ‫אגב‪ ,‬יש לדעת ש'קפיצת הדרך' אין פירושה לשון קפיצה ודילוג כפי‬
‫ווכאשךותאמהולקעתודנםב‪,‬ההיבתשחעובנסיתיירנוונלתעאימאהובמתינ‪,‬תתייהתאכ‪,‬ממעאתי‪,‬טךלדאבהיכר‪.‬הלהכשאךמשהעהובן'‪,‬נמתוימסיהמפהלהמהשדרמבתן‪,‬אלנממהרדנ‪.‬וי‪..‬רתה'?‬ ‫כעשדמסוי'היפדמרוקקולפםנווצאבהל'ג‪.‬יןווכהחיפילשדבישםאל‪,‬והמגאיירןע‪.‬רהשאכו"לוינא‪,‬עה 'לקשדפבהירצפיהס'יהעגמהמלרהשאוןפ"כקקהיפצלוצקרהפויליהצההתקאערטננעקויאת"‪,‬ת‬
‫אבל לאחר שנים‪ ,‬לפתע פתאום מגלים את ה'מעלית' המעלה את‬ ‫[לוח"ו‪.‬ליכןלוצמאר‪,‬ב]‪,‬ה"ארקץפ נצהתק–ט"נלהשוןתחלתאיו‪,‬תוקיכפוולץ האיתה ילדעךב"ו‪.‬רנאתוקתצהרהבזונמןתקקצמרצ‪.‬ה‬
‫ימשדנוהע כראקן כהאערשרה רמצענהיינלתחזושרללהבגירתי"אזל[בקהפוצסהפולתו עהלדרהך‪.‬פרמשדוה]ע‪ .‬בשוהלאילכיתם‪,‬ו‬
‫האדם היישר אל פסגת הרוחניות‪.‬‬ ‫לחרן לא מצאנו שהיתה לו קפיצת הדרך‪ .‬ונוסיף ונשאל‪ ,‬הלא תועלת‬
‫זלהיההוהזד"כמקאנןופ‪,‬צתההללהלאוורהגהוו‪.‬אאררץמא"‪.‬סה יתהעכןק‪,‬קבב"מהחתזקשררהבומאעלטאמ‪,‬חתיעואשמעהץשו‪-‬מאהשאמשץרו‪.‬ץטובמלואאוהררלקקקרממאאחכתמוץה‪.‬‬ ‫גמדהולמהפגהישתעהםנגארלימפתז‪,‬לושנבטקלפיאצתתכהלדרמךמונבודורהכוצילגוחכרןכ‪,‬לישרהירקי‪ .‬כך היה ניצל‬
‫במזבהארלאהגשירייך"זקכפיך‪.‬צ כתאהשדררך‪,‬הלשךהירעיקאבםלתחרתן‪,‬קצקירילםו מהצדוורךת‪ ,‬יכיחבסורד לאובבוקיאוםם‪.‬‬
‫המאמץ מוכיח על הרצון הכן והאמיתי‪.‬‬ ‫להקאפמיצצומהצת‪.‬אהנאודךרקךח‪.‬פיזצברכתתוךהלבידביאררךת‪,‬מאהדליוינעוהיכתמאהששוררםקהשלהךאכזשאערבצרמהםצםוהה‪,‬למיוחכברתןזוהלהאישריתיץהךי בששצריפויאולרי‬
‫לכלךאהירומץותיציאשהיורםדאילאה‪..‬נונגעםמילגמנביסהרולתהונניעאמיא‪.‬ו רתוהתממכךת‪,‬לוומהספארלתנעלמהי עבדדרככמההחקזשרהה‬
‫מתי משתכנעת נעמי ברצונה האמיתי של רות להתקרב לעם ישראל?‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ובקפיצת הדרך תתחסר המצוה‪.‬‬
‫"ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה" [רות א יח]‪.‬‬ ‫הנושא השני‪ ,‬ניתן ללמוד מענייננו מוסר השכל‪ ,‬חיזוק לבעלי תשובה‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬

‫ואהשהיחחתלשתכוטלוהנתפינחתיילללקטחהחמתיתתשחהשעיילחאמנבילללשסימלפום‪.‬ברד‪.‬זוחבלזתעיייכאןהתבוהזרעמןאדויהשהיהגלימהעתתנתכהוברידב‪.‬מהשחגלעשזבתומיןתאאלעבולהד‪.‬סדפאהר‪,‬ותיועילרשאיבהתתאי‪.‬י‬ ‫מעשה רב‬
‫"אנחיברר'קה‪,‬פואותלחי אתותותהרסופערל‪ ,‬ותלופרכתעם לפוכנבהודההסרפבר"‪.‬ל‪..‬אנשים שישבו והמתינו לתורם‪,‬‬
‫לימוד תורה הינו סגולה לדברים הרבה‪...‬‬
‫המשך בעמוד הבא‬ ‫לעמלההירפד‪...‬רטךר המלמצנו‪,‬ה האועמצרהיםה‪,‬יעואצםהאהדיםא רשויצאהמרלהדיבפררדהלמכמה‪.‬אןהדלההויעבזמובהיראוותת‪,‬ו חחיפשץ‬
‫ברודיאדהישהיוהשנעםובאדנא‪.‬שירםגישלההגיייעותיללפהני‪,‬סתהיפירתיאיוצלשבספברסבקלבנוועת וכלמשמהתוי‪.‬ן כלאתושררי‪.‬היפיעתים‬

‫דאסור לייבם אף במקום שתי אחיות‪ ,‬ואף שליעקב אבינו הותר דבר זה‪.‬‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫ובזה אמרתי לבאר כמה וכמה סוגיות מענינות בענינים אלו‪ ,‬ואציגם נא‪.‬‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫היאך נשא יעקב שתי אחיות‬
‫שאלת עשו ותשובת יעקב‬
‫בפרשתו אנו מוצאים שיעקב אבינו נשא שתי אחיות‪ ,‬ועמדו על כך רבותינו הראשונים ועד האחרונים לבאר‬
‫בזה יבואר המו”מ בין עשו ליעקב‪ ,‬דיעקב אומר לעשו ‘עם לבן גרתי’ והיינו כמו שפרש”י ותרי”ג מצוות‬ ‫היאך יתכן‪.‬‬

‫שמרתי‪ ,‬ואח”כ כשפוגשו עשו כתוב [לג’ ד’] ‘וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך’ ועונה יעקב‬ ‫וידוע שהאבות קיימו את כל התורה כולה [אברהם הכל‪ ,‬ויצחק ויעקב תלוי וי”א שרק עשים ולא לאוין]‪ ,‬ויש‬
‫לדון האם גם האמהות קיימו את כל התורה‪ ,‬ואין לזה מקור כלל‪ ,‬והשאלה בתרתי‪ ,‬האם אימותינו קיימו את כל‬
‫‘ויאמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך’‪ ,‬ולכאו’ הרי שאלת עשו היתה על הנשים ועל הילדים ומדוע עונה‬ ‫התורה כולה‪ ,‬וכן האם קיימו את כל המצוות או רק מצוות ל”ת ועשה שאין הז”ג‪ .‬ובאחרונים העלו דאפשר וגם‬
‫אימותינו קיימו את כל התורה כולה‪ ,‬אלא דאם קיימו מעשהז”ג נראה דתליא במחלוקת הראשונים אם נשים‬
‫לו רק על הילדים‪ ,‬והביאור‪ ,‬דכיון שאמר יעקב בתחילה ותרי”ג מצוות שמרתי‪ ,‬א”כ שואלו עשו וכי אתה‬
‫יכולות לקיים מצות עשה שהז”ג‪.‬‬
‫קיימת תרי”ג מצוות והרי לקחת שתי אחיות‪ ,‬ועונה לו יעקב ‘הילדים אשר חנן אלקים את עבדך’ כלומר כיון‬ ‫שלש שיטות איזה מצוות קיימו האמהות‬
‫וידוע דפליגי הראשונים‪ ,‬למ”ד דנשים סומכות רשות האם יכולות לברך על מצוות עשה שהז”ג‪ ,‬דשיטת ר”ת‬
‫שיש לי מצוה להעמיד שבטי יה‪ ,‬א”כ היתר העמדת בנים דוחה ערוה ד’אחות אשה’ כדמצינו ביבום דכדי‬ ‫[ר”ה לג‪ .‬ד”ה ‘הא’ ובעוד דוכתין] דיכולה לברך על מצוות עשה שהז”ג‪ ,‬ואף שאינה חייבת בה מ”מ אם‬
‫עושה המצוה מברכת עליה‪ ,‬ושיטת הרמב”ם [פרק ג’ מציצית הלכה ט] ס”ל דאין נשים מברכות על מצוות‬
‫להעמיד בנים דוחה ערוה‪ .‬ולכן עונה לו על הילדים ולא על הנשים שבזה מובן גם ענין לקחית הנשים‪[ .‬וכעין‬ ‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ובקובץ שיעורים [קידושין קמא’‪-‬קמג’] ביאר שיטת ר”ת דס”ל כהראב”ד בריש תורת‬
‫כהנים שכך ניתנה תורה לאנשים חובה ולנשים רשות‪ ,‬ולכן יכולות לברך כיון ששייכות בכל המצוות כולם‬
‫זה מצינו לקמן בפרשת ויגש שעל אלו שאמר ‘בני הם’ נעשו לשבטים‪ ,‬ששאל יעקב ליוסף ‘מי אלה לך’ וענה‬
‫ואף במצוות עשה שהז”ג‪.‬‬
‫לו ‘בני הם’‪ ,‬ונעשו אפרים ומנשה שבטים בפני עצמם]‪.‬‬ ‫האמהות קיימו גם מצוות עשה שהז”ג‬
‫ולפי שיטת ר”ת דכיון דס”ל דנשים שייכות בכל המצוות כולם‪ ,‬ואף מצוות עשה שהז”ג‪ ,‬א”כ בפשטות יש‬
‫חייה של רחל היו תלויים בלידת השבטים‬ ‫לומר דכיון שקודם שניתנה תורה קיימו את התורה מרצונם ללא ציווי‪ ,‬א”כ אין הבדל בין מצוות עשה שהז”ג‬
‫ללא הז”ג וכיון שעשו מרצונם‪ ,‬ה”ה שגם קיימו מרצונם מצוות גם עשה שהז”ג‪ ,‬שהרי כלפי הנשים מצוות‬
‫ובזה יובן מדוע מתה רחל בשעת לידת בנימין‪[ ,‬דברמב”ן כתוב דמתה כיון שנכסו לארץ ישראל וכאן אסור בב’‬ ‫עשה שהז”ג לאחר מתן תורה הרי הם ככל המצוות כולם קודם מתן תורה‪.‬‬
‫האמהות קיימו רק מצוות עשה שהז”ג‬
‫אחיות]‪ ,‬ולדרכינו יש לומר‪ ,‬דכיון שכל זכותו של יעקב ליקח שתי אחיות הוא משום העמדת השבטים‪ ,‬א”כ מיד‬ ‫בנצי”ב כתב דקודם מ”ת קיימו הנשים רק מצוות עשה שאין הזמן גרמא‪ ,‬וראייתו מלשון הפסוקים‪ ,‬דבריש חיי‬
‫שרה כתיב ‘ויהיו חיי שרה’ ואילו אצל אברהם כתוב ‘ויהיו ימי שני חיי אברהם’‪ ,‬ומאי שנא‪ ,‬וביאר הנצי”ב‪,‬‬
‫ברגע שנולד בנימין לא הותרה לו עוד רחל‪ ,‬ולכן מתה‪.‬‬ ‫דאצל אברהם היה חילוק בין יום ללילה שהרי יש מצוות שמקיימים ביום ולא בלילה‪ ,‬אבל שרה שהיתה פטורה‬
‫ממצוות עשה שהז”ג‪ ,‬א”כ אין לה חילוק בין ימים ללילות שהרי יכלה לקיים המצוות בשעה כבחירתה ולא‬
‫ובזה גם יבואר מה שאמרה רחל ליעקב ‘הב לי בנים ואם אין מתה אנכי’ והדברים כפשוטם דכיון שידעה שכל‬
‫היו מצוות שעשתה רק ביום‪.‬‬
‫לקיחתה ליעקב היא רק להעמיד השבטים‪ ,‬א”כ אם תהיה עקרה אין לה זכות לחיות‪ ,‬ותמות‪.‬‬ ‫האמהות קיימו רק ג’ מצוות ולא חשיבי ‘צרות’‬
‫אמנם יש אומרים ששרה קיימה את ג’ מצוות האשה [נדה חלה והדלקת הנר] ומרומז הדבר בענן בעיסה ובנר‪,‬‬
‫ובזה יבואר עוד‪ ,‬דמצינו לכאו’ שהעיבור של רחל היה ארוך מכולם‪ ,‬דכתב ב’באר מים חיים’ [צ’רנוביץ] בשם‬ ‫אבל לא קיימה את שאר המצוות‪ ,‬ולכאו’ דהוא הדין לענין רחל ולאה שקיימו רק ג’ מצוות אלו ותו לא‪.‬‬
‫ומ”מ אם נאמר שהאמהות לא קיימו את מצוות התורה [מלבד ג’ אלו]‪ ,‬יש לומר דיעקב הותר בשתי אחיות‬
‫הזוהר‪ ,‬דיעקב עזב את בית לבן לאחר שנתעברה רחל מבנימין‪ ,‬ומאידך אמרינן במגילה יח‪ .‬שיעקב אבינו שהה‬ ‫כיון שעיקר האיסור לישא שתי אחיות נובע ממה ששתיהם יהיו נשואות לאדם אחד והאיסור מתחיל במה‬
‫שהם נעשות צרות זו לזו‪ ,‬וזה הגורם שיהיה לו אסור לקחתם‪ ,‬וכיון שרחל ולאה קיימו רק ג’ מצוות‪ ,‬ולא‬
‫בדרכו לא”י יח’ חודש‪ ,‬וא”כ היאך יתכן שהיתה מעוברת כ”כ הרבה זמן מבנימין‪ ,‬וידידי הרה”ג ר’ יצחק אוהב‬ ‫היה עליהם איסור להיות צרות זו לזו א”כ כיון שאחת כלפי השניה אינה צרתה‪ ,‬כמו”כ גם ליעקב אין איסור‬
‫אחות אשה‪ ,‬דאחות אשה חשיב רק אם היא צרתה ע”י קידושין‪ ,‬ולא סגי במה ששתיהם נשיו‪ ,‬אלא בעינן גם‬
‫ציון שליט”א שאל זאת למרנא שה”ת הגרח”ק שליט”א‪ ,‬וענה לו דפעמים שיש עיבור ארוך‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫שיהיה לה שם ‘צרה’ בקידושין‪ ,‬וכיון שלא היו מחויבות במצוות שוב אינם צרות ומותרות ליעקב‪ ,‬וכן מדויק‬
‫בלשון הפסוק ‘אשה אל אחותה לא תקח לצרור’‪ ,‬כלומר שהאיסור לבעל בא בגלל שהם נעשות צרות זל”ז‪,‬‬
‫עיבור של יב’ חדש [ביבמות פ‪ :‬רבה תוספאה]‪ ,‬ולדברינו מובן דע”י התארכות העיבור זכתה רחל לאריכות‬ ‫והוא גורם האיסור‪[ .‬ובגרי”ז כתב כעי”ז דקודם מתן תורה לא היה אישות של ישראל וממילא אין איסור שתי‬

‫ימים שהרי אם היתה יולדת מיד לסוף תשעה היתה מתה מיד‪.‬‬ ‫אחיות‪ ,‬והוא סוג אישות אחר]‪.‬‬
‫נשא שתי אחיות מדין מצוות ‘יבום’‬
‫ובזה יבואר גם מה שנולד תאומה עם כל השבטים ואילו עם בנימין נולדו שתי תאומות וכמ”ש רש”י על הפסוק‬ ‫אופן נוסף מצינו במפרשים היאך יעקב נשא שתי אחיות‪ ,‬דכתב ה’נפש החיים’ [שער א’ פכ”א] שיעקב‬
‫אבינו ראה שזהו תיקונו וזהו מצוה המוטלת עליו ליקח שתי אחיות כדי להעמיד שבטי קה [וכעי”ז באוחה”ק‬
‫‘גם זה לך בן’ דנולדו עם בנימין שתי תאומות‪ ,‬ולא נתבאר מדוע נולדה עימו תאומה נוספת‪ ,‬ולדברינו שהיה‬ ‫ובמהר”ל]‪ .‬ויש להוסיף‪ ,‬דהיה זה כמצות יבום‪ ,‬שכמו שיבום מתיר לו ערוה של ‘אשת אח’ כדי להעמיד בנים‬
‫לאחיו המת‪ ,‬ה”ה הותר לו לישא שתי אחיות ונדחה ערוה ד’אחות אשה’ כדי להעמיד שבטי יה‪.‬‬
‫לרחל הריון כפול של יח’ חודש‪ ,‬מובן מדוע היה כפול‪ ,‬כיון שקצה הקב”ה להאריך את הריונה של רחל‪ ,‬על כן‬ ‫ועפ”ז דיעקב קיים כאן [כעין] מצוות יבום ולכן הותר לו שתי אחיות‪ ,‬יבואר דבר נפלא‪ ,‬שהרי המקור בתורה‬
‫שנאסר יבום במקום ערוה נאמר דוקא בכרת של ‘אחות אשה’ [כלומר בשתי אחיות] דכתיב ‘אשה אל אחותה‬
‫נתעברה שוב בסוף החדוש התשיעי כדי להאריך את הריונה בעוד תשעה חדשים נוספים [כדמצינו נדה כז‪ .‬גבי‬ ‫לא תקח לצרור’ אפילו במקום יבום [יבמות ג‪ ,]:‬ולדברינו‪ ,‬מה שאמרה התורה לאסור ערוה במקום יבום‬
‫דוקא באיסור של ‘שתי אחיות’ כדי לומר לך‪ ,‬דאף שיעקב אבינו דחה איסור של שתי אחיות כדי להעמיד מהם‬
‫יהודה וחזקיה בני רבי חייא‪ ,‬שאשה מתעברת ומתעברת שוב לאחר ג’ חדשים ויולדת שתיהם באותו יום אחד‬ ‫וולדות‪ ,‬וא”כ היה צד לומר שמותר שתי אחיות במקום יבום כדי להעמיד וולדות לאחיו‪ ,‬ועל כן אמרה תורה‬

‫בשביעי שלו ואחד בתשיעי שלו אחד לשביעי ואחד לתשיעי] ועל כן נולדה עם בנימין תאומה נוספת‪.‬‬

‫לאמיתה של תורה‪’-‬איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן’‬

‫והנה‪ ,‬אמרינן בפסחים קיט‪‘ :‬עתיד הקב”ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק’‬

‫ואמרינן שם דאברהם אינו רוצה לברך על כוס ברכת המזון בסוף הסעודה כין שיצא ממנו ישמעאל‪ ,‬ויצחק אינו‬

‫רוצה כיון שיצא ממנו ישמעאל‪ ,‬ויעקב מפני שנשא‬

‫שתי אחיות וכמ”ש שם משום ‘שנשאתי שתי אחיות‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי’ עכ”ד הגמ’‪.‬‬
‫ולכאו’ הרי יעקב נשאם בהיתר ומה חסרון בדבר ומדוע‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫שלא יברך‪ ,‬ונראה לומר דאמרינן בברכות [נא‪ ]:‬דכוס‬
‫של ברכה [ברכת המזון] משגרו לאשתו כדי שתתברך‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫שאין פרי האשה מתברך אלא מפרי בטנו של האיש‪,‬‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫וא”כ אף דהיה מותר ליעקב אבינו לישא שתי אחיות‬
‫בשעתו‪ ,‬מ”מ כיון שבימינו נאסרו עליו שתי אחיות‬
‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫א”כ כשנותנים לו לברך הרי יש ספק לפניו למי ישלח‬
‫הכוס שהרי כעת אחת מהם אסורה עליו ולאיזה אשה‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫ישגר הכוס של ברכה‪ ,‬ועל כן מעדיף יעקב אבינו שלא‬

‫לברך כלל כדי שלא יצטרך לשלוח לשתיהם‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪[email protected] :‬‬

‫אמר הרבי‪ ,‬בזאת אינני חפץ‪.‬‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫יילאדהג‪.‬מובדא‪,‬יכמבתארבשחינחדוזסת"בבלושה‪.‬םשתעהשלמזזעעכירלרםנחתויי‪.‬לקמ"בנראיהילאנםילםי‪,‬ופמטלבצרזעאלמואןתדיתהםלעדבלמביירחהתיוב‪.‬םהרוגמדמאושתללנוכאהקניסממםבתתיורמיךהדתדרבבאהשר‪.‬המוהלעביילצןכואהתרה‪",‬יב‪.‬תהעירהתכהמרצלכייאםתחיוועיבהיהתםנייפבחלכסאותהתב‪.‬‬ ‫נהיעצשרהרגו'נאטהלשמןא‪,‬תדהברעושמדמעלוללמםודלאתוקררה‪.‬האקיוןדדםבלרכן‪.‬שמרופאחייםד וזמאטתריבדחואוש‪.‬תו יותר מזה‪ .‬פתאום הספר‬
‫יהשמויאאדלחםיוהמתסןובעהבלעיוכלאתםדב‪.‬יומכ‪,‬ואתמ‪,‬שדיורעשהתכאדתדולםבלנ"היפאפלטטרירפמןטמרמה"נעוווללמאםתוו"נךאפלדריבדפררמ'הדחל"‪.‬כברהא‪.‬ו'ל‪,‬א‪,‬הגומףדו[במשרתהויךעהלהסמשפחרעו'בתמרפיפקלטנימרשרגמלתיווהת'כש]לל‬ ‫זלולגמוםד‪.‬סמגוולבהטחבלדוךקהש ומימדנותסיהפוללהיערלידךםתברלדילמהה‪ .‬עאמוםקיה‪.‬ש‪..‬לך נדודי שינה‪ ,‬קח ספר קודש והתחל‬
‫ללרשיבפיתשיותןנום‪,‬פחעתכסםלביפרחר‪,‬מסימרכודשיאפתששבילרמץטיהלטעםאהל‪.‬יעהוהכעללםילוםהממרעל‪,‬אלאתיךהצרחויהיעדשואםיי‪,‬נןשיהע‪,‬לייתאוהפנירסשםיתפוווריזגעצעמלויןנםה‪.‬לחכלעתמומיובד‪.‬דדלםשבפואנמנילרושדהשךוםמהמסיאודפוףים‪.‬עק‪,‬יהומםהאתלישילקבמהר‪,‬ורםאאאינמששנוצוילתריירהוחהיצאם‪.‬והם‬