מפיק מרגליות וישב תשפב

‫גליון ‪93‬‬ ‫פרשת וישב‬
‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪16:03‬‬

‫מוצאי שבת ‪17:12‬‬

‫רבינו תם ‪17:45‬‬

‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬ ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫של אותו פיקח?!‬ ‫אין יאוש בעולם כלל!‬
‫לבדפחשוטסואתו נתיותלןמלוקומםר‪.‬קהטןפבשהתןרבבה‪.‬מצבו הטבעי תופס נפח גדול‪ .‬אבל ניתן‬ ‫"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"‪ ,‬בראשית לז א‬ ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫זו התשובה לתמיהתו של הפחמי‪ .‬להיכן יכנס הפשתן? ידחסו אותו‬ ‫אומר רש"י‪" ,‬אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה‪ ,‬שלא‬
‫כבךמצשביויכהנטסבלעימ‪.‬חסן רגיל‪ .‬אין צורך במחסנים ענקיים כגודלו של הפשתן‬ ‫היו ספונים הגונים וחשובים לפרש היאך נתיישבו וסדר מלחמותיהם איך‬
‫וצהפוראףייהו‪,‬תהר‪,‬ריכניךצוקץשאהחיודתמרמלפוהבחעישרלו‪,‬ך כשךורבףעיארתתוכואלור‪.‬וככיהדיווע‪,‬תרכ‪.‬כזלהושהשחאוממרר‬ ‫גהולגרוילישוסאבתתם‪,‬החלופריים‪,‬שהפםירחששולביךםי לשופבניי יהעמקקבו וםתלוהלדאוריתיךובבהדםר‪.‬ך ארוכה כל‬
‫רהאפייהקח‪.‬שמהדוריברניבצוחץומקרטןשאמממנפוםחמרששליךםשבונרפףחו‪,‬אאתבכלולרוובותואךוויכר‪.‬מהלפדיכקוךתנ‪.‬י זתון‬ ‫ולכנןחאהתאהרימךוצבוא‪ .‬ובכעןשברעהשרדוהרודותרושתמאשדמנם וחעודעדנחא‪,‬בפרלהונםי קהוצלרידבהפלםו‪,‬נוי‪,‬מוכשהשגביאע‬
‫אצל אברהם האריך בו‪ .‬משל למרגלית שנפלה בין החול‪ .‬אדם ממשמש‬
‫לדחוס אותו לשטח קטן פי כמה מנפחו‪.‬‬ ‫בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית‪ .‬ומשמצאה ‪ -‬הוא משליך‬
‫להפםי זמהרשהינממיםשלבנכפפחתום‪.‬ר ואפברלח‪.‬ל ימעשנשםה אהילונפםיםבסרךביהםכ‪.‬לא'לבולוףןכנזפוה וח'‪.‬אלואיןף כבזהה‪.‬ם‬
‫תוכן‪ .‬אין בהם חשיבות‪ .‬ניצוץ אחד מעוצמתו של יוסף – מכלה את כולם‪.‬‬ ‫את הצרורות מידו ונוטל המרגלית"‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬כאמור‪ ,‬בסוף הפרשה הקודמת הוזכרה רשימה של אלופים‪ .‬יש‬
‫על דרך המוסר ניתן לבאר בדרך נוספת‪.‬‬ ‫לדעת שלא כולם הינם אלופי עשו‪ .‬יש ברשימה אלופים שאינם אלופי עשו‬
‫לפעמים אדם עומד מול קושי‪ .‬חושב‪ ,‬אינני מסוגל להתמודד‪ .‬זה גדול‬ ‫אאללואףאלולוטןפיאהלוחףוריש‪.‬ובכלפיאלושףהזצכיברעוןרושעו"יד השיואלאולפויפיעהשוחוהרוי‪.‬ריהשום יאשתבוהבחושרעיירם‪,.‬‬

‫עלי‪.‬‬ ‫ואלופי שעיר הוא אדום הורישום וישבו תחתם‪.‬‬
‫עאולמהריאםדםלו‪,‬מר'שיימהוודתי‪,‬שאאלינותיאכובלדלאעתמוהדצבפוהןן‪..‬ללכעלתידבםרמיצישגיפםתלרופן‪.‬נילהאאמדטםילאיתם‬ ‫ממשיך רש"י וכותב‪" ,‬דבר אחר‪ ,‬וישב יעקב‪ .‬הפשתני הזה נכנסו גמליו‬
‫כהממוובצןאשהזאהחלרואן‪.‬האפיןתרלוןך הלאהיידכיןאלליה‪.‬כנליאסהאפתתרהוןפהשיתעןי‪,‬לאביפושתרר‪.‬לאשברלוףגםאוהותוא‪.‬‬ ‫טעונים פשתן‪ .‬הפחמי תמה‪ ,‬אנה יכנס כל הפשתן הזה‪ .‬היה פיקח אחד‬

‫קיים‪ .‬לעולם אין להתייאש‪ .‬לא להיכנס לפאניקה‪.‬‬ ‫משיב לו‪ ,‬ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו‪.‬‬
‫אדם חושב "קרבו ימינו כי בא קיצנו"‪ .‬אני אבוד‪ .‬אין כל מוצא‪ .‬אומרים‬ ‫כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה‪ ,‬תמה ואמר‪ ,‬מי יכול לכבוש‬
‫לו חז"ל‪ ,‬אל תאבד את העשתונות‪ .‬במקרה הגרוע ביותר ניתן להשתמש‬ ‫יאעתקבכואלן‪.‬ש ומביהתכ יתויסבףללמהטבהה ו"באילתהעתושולדלוקתשי"ע‪.‬קב יוסף"‪ ,‬דכתיב "והיה בית‬
‫והלמכאשולר‪.‬העוהצדמבתרויםשלת ימווסהיףםגדעודלהמאכולד‪.‬כךא‪,‬תוחהנשימבושלתומבשילניעםשוהיקטבט‪.‬נהא ופיקללוובשלהי‬
‫בפתרון של שריפה‪ ,‬של השמדה‪.‬‬ ‫כל כך‪ ,‬עד שניצוץ אחד של יוסף שורף את כל בית עשו‪ .‬אבל מה פשר‬
‫כאשר האדם יודע שבכל מקרה באפשרותו לצאת מהמצב הביש אליו‬
‫נתיקלבעה‪,‬ל‪,‬קלאללו יתוהיתרה לחחרדשןו ובתעבלוספתתן‪.‬רוןתאחמשיותבי ובנרכגויןעיוהתונר‪.‬יחהופתסאו‪.‬ק מלמדנו‪ ,‬אל‬ ‫המשל?‬
‫ניצוץ קטן ממפוח שלך‪ ,‬ניצוץ של אש התורה והיראה‪ ,‬מילה של לימוד‬ ‫לכאורה תמיהתו של הפחמי צודקת‪ .‬הגמלים טעונים פשתן שממלא את‬
‫תשולררהו‪,‬חמניצוותה‪ ,‬וקהטדנבהריבםטהמרסה‪,‬תדארליו יםכוומלישםתלניכלם המצקרצוהת ולהקקצהש‪.‬יים‪ .‬פעולה קלה‬
‫כל הרחוב בנפחו‪ .‬לאן עומדים להכניס את כל הפשתן הזה?‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫ומה התשובה‪ ,‬ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו‪ .‬איך רעיון‬

‫זה מיישב את התמיהה?‬
‫נכון‪ .‬הפשתן הינו חומר דליק ביותר‪ .‬ניצוץ אחד יכול לשרוף באחת כמות‬
‫עצומה של פשתן‪ .‬אבל האם זה פתרון לבעיית האיחסון‪ ,‬היכן פקחותו‬

‫ידרכגומילעישווםתתי‪.‬הה‪.‬אחחשיהם הלהשתתנתהפגוכתךבלצאערחויהשםל יהוצסעףירה‪,‬אואימזוללקולשיאחיוכתל‪,‬האליזעהצורחואסרת‬ ‫מעשה רב‬
‫כך נמשך הדבר שנים‪ ,‬עד שהגיעה לגיל שמונים‪.‬‬
‫לאאשנמקלוטתואמריאזחרלכויישערהי‪,‬יםבםליחימשתיונחמודילדלפאודנוושו‪.‬רופאירתנמ‪.‬שעם‪.‬צתשריבההךכלשארבבקוופערלתפשאיקסהוני יהחמןשערילננקייבינחאיוםיםוזח‪.‬לכואמרבצקכוולטאותיאאפעלוירת‪.‬דשהההההישקסילטשכשוונרר‪.‬יהת‬
‫בשנה זו שוב קראו פרשת וישב‪ ,‬וכולם ציפו ל'הצגה השנתית'‪ ,‬לפרץ‬ ‫יפדורעשהתסימפכויררתאוידווסתף‪,‬אוהיתהתהא ישוהש‪.‬בכתל בשענזה‪,‬רתכאהשנרשיהםיווקמומרראירםתבבתבוכרי‪.‬ה אאיתך‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה ומבוי‪ ,‬ואח”כ בגמ’ מביאה עוד דין בשמו והבור‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו’ ובעולם אמרו בזה פלפולים שונים לבאר את סמיכות‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫עניני חלומות – תענית לחלום כאש לנעורת‬
‫הפרשיות‪.‬‬
‫בפרשה זו אנו מוצאים את חלומו של יוסף‪ ,‬כאשר בתחילה חולם על האלומות המשתחוות לאלומתו‪,‬‬
‫ואציג תחילה את ביאורו של התורה תמימה‪ ,‬שביאר דאצל יוסף כתיב ‘וישליכו אותו הבורה’ ובמסכת‬ ‫ובשנית חולם על השמש וירח ואחד עשר כוכבים שמשתחוים לו‪ ,‬ויספר אל אביו ואל אחיו וכו’‪.‬‬

‫תמיד כח‪ .‬אומר המפרש שם על הפסוק ‘והשליך אותה אצל המזבח קדמה’‪’-‬דקים להו לרבנן דאין‬ ‫והרשב”ם מקשה והרי חלום שנראה פעמים ממהר האלקים לעשותו‪ ,‬וכמו שאמר יוסף לפרעה בחלומו‪,‬‬
‫וא”כ מדוע חלום יוסף נתקיים רק לאחר שנים רבות‪ .‬ותי’ הרשב”ם דדוקא חלום שנכפל פעמיים באותו‬
‫השלכה פחות מכ’ אמה’‪ ,‬וא”כ זו היתה הסיבה שלא ראו שאין בו נחשים ועקרבים דכיון שהיה הבור‬ ‫לילה חשיב פעמיים ויתקיים מהרה ולכן חלום פרעה התקיים מיד‪ ,‬אבל חלום שנשנה בשני לילות לא‬

‫למעלה מעשרים אמה‪ ,‬שהרי היה שם השלכה על כן לא ראו את עומקו של הבור‪.‬‬ ‫חשיב כחלום שנשנה‪ ,‬ולכן חלום יוסף התקיים לאחר שנים רבות‪.‬‬
‫ולכאו’ דבריו צריכים ביאור‪ ,‬דמה טעם חשיב כפילות רק אם נשנה פעמיים באותו לילה‪ ,‬ואפשר לומר‬
‫ביאור נפלא ומחודש לסמיכות המימרות‬ ‫דכאשר חולם בשתי לילות נפרדים א”כ יש לחוש שמא מה שחלם בשנית הוא מכיון שחשב ביום על‬
‫החלום מלילה שעבר‪ ,‬ולכן כעת חלם שוב כעין החלום הראשון‪ ,‬אבל בלילה אחד ודאי שלא חלם‬
‫ונראה לומר בסמיכות הדרשות‪ ,‬ונקדים את דברי האוה”ח הק’‪ ,‬דביאר מה הועילו במה שלא הרגוהו‬ ‫מחמת מחשבותיו שהרי לא חלם על כך ביום‪ ,‬ולכן אם הוכפל החלום הרי הוא בגלל שממהר האלקים‬

‫והרי זרקוהו למקום נחשים ועקרבים‪ ,‬וכתב שם את חידושו הגדול‪ ,‬דאדם יכול כביכול לעשות דברים גם‬ ‫לעשותו‪.‬‬
‫‘ויקץ פרעה’ ‪‘ -‬ויקץ פרעה והנה חלום’‬
‫שלא נגזר מלמעלה שהרי יש לו בחירה‪ ,‬משא”כ נחשים ועקרבים שהם פועלים על פי הבורא ישירות‪,‬‬ ‫אלא דזה אינו‪ ,‬שהרי פרעה חלם והתעורר בין שתי חלומותיו וא”כ מדוע חלומותיו אמת והרי יש לחוש‬
‫שהרהר על החלום הראשון ולכן חלם את החלום השני‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דעל כן כתוב בחלום הראשון ‘ויקץ‬
‫א”כ הבורא יחליט אם מגיע לו מיתה בידי שמים‪ ,‬והרי הם כזרקו דינו לשמים‪ ,‬דאם חייב מיתה יהרגוהו‬ ‫פרעה’ ואילו בחלום השני כתוב ‘ויקץ פרעה והנה חלום’‪ ,‬דאילו ידע פרעה לאחר הפעם הראשונה‬
‫שחלם חלום‪ ,‬היה מוסיף לחלום בשנית מחמת ההרהור בחלום הראשון ולא היה חשוב כפעם שניה‪ ,‬אבל‬
‫הנחשים ועקרבים ואם לא‪ ,‬לא יהרגוהו‪.‬‬ ‫כאן התעורר פרעה ולא זכר את החלום הראשון‪ ,‬ורק בפעם השניה כשהתעורר נזכר בשתי החלומות‪,‬‬
‫אבל לא היה שלב שידע שחלם לאחר החלום הראשון‪.‬‬
‫ונקדים עוד הקדמה‪ ,‬שהרי יוסף קיבל את הבכורה מראובן‪ ,‬וראובן נלקחה ממנו הבכורה משום שבילבל‬
‫חלום אמת רק כשאין כרסו מלאה‬
‫יצועי אביו‪ ,‬וכ”כ הרמב”ן [לה’ כב’] שראובן בלבל יצועי אביו כיון שלא רצה שיוליד עוד וישאר הוא‬ ‫ובדרך הדרש יש לומר‪ ,‬דבספר ‘פתרון חלומות’ לרבינו שלמה אלמולי כתב דבר חידוש‪ ,‬דהחלומות‬
‫של תחילת הלילה אינם מתקיימים כיון שהמאכל עולה למח והכח המדמה מבולבל הרבה‪ ,‬אבל שיתעכל‬
‫בחלקו פי שנים‪ ,‬וככל שיוולדו ליעקב עוד בנים יפסיד מחלקו יותר מכולם‪ ,‬ולכן נלקחה ממנו הבכורה‪.‬‬ ‫האוכל ויפסק עשן האיצטומכא אז חלומותיו אמת ועל כן חלום של שחרית מתקיים כיון שאז כבר נתעכל‬
‫המזון במעיו‪ ,‬וכן פסק הערוה”ש [או”ח סימן רכ סעיף ח’] דצריך לישב בתענית חלום רק אם חלם‬
‫והנה בילקוט קמב’ איתא דראובן לא היה בשעת המכירה כיון שהיה עוסק בשקו ותעניתו‪ ,‬ועוד אמרינן‬
‫‘שלא במילוי הכרס’‪.‬‬
‫בילקוט לקח טוב ‘וישב ראובן אל אחיו’‪’-‬אמר להם כסבור הייתי שאמצא תרופה למעשה בלהה ועתה‬ ‫חלום שנשנה – מדין שתי פעמים או מדין שבא באיחור זמן‬
‫ולפי”ז יש לבאר דכאשר אדם חולם שתי חלומות‪ ,‬נמצא דהחלום השני הוא תמיד מאוחר לראשון‪ ,‬וא”כ‬
‫אנה אני בא’‪ ,‬ויש לבאר מדוע כעת מגלה ראובן שלא נתקבלה תשובתו על מעשה בלהה‪.‬‬ ‫אף אם יש לתלות דהראשון אינו אמת‪ ,‬מ”מ בחלום השני שכבר האוכל נתעכל יותר‪ ,‬א”כ הרי הוא מגלה‬
‫שגם החלום הראשון הוא אמת‪ ,‬ומה שמתגלה אמיתותו ע”י שתי חלומות דוקא [ולא מתגלה אמיתותו ע”י‬
‫והביאור‪ ,‬דראובן לאחר שחטא ידע שמגיע לו בעונשו שיפסיד את הבכורה לאחיו יוסף‪ ,‬וכאשר היה‬ ‫שינה של שחרית וכדו’] זאת מכיון שממהר האלקים לעשותו‪ ,‬ולפי”ז יבוארו דברי הרשב”ם מדוע דוקא‬
‫בנכפל החלום באותו לילה יש כאן סימן שממהר האלקים לעשותו ולא בשתי לילות‪ ,‬דכיון שכאשר שתי‬
‫ראובן בשקו ותעניתו לקחו האחים את יוסף וזרקוהו לבור‪ ,‬אלא דיוסף היה בן שבע עשרה שנה בלבד‪,‬‬ ‫החלומות הם בשתי לילות שונים יכול להיות שנראו שתיהם בזמן העיכול כשהחלומות אינם מתקיימים‪,‬‬

‫שאין לו מיתה בידי שמים‪ ,‬וא”כ כשחזר ראובן לבור ואמרו לו האחים שזרקוהו לבור‪ ,‬וראה ראובן‬ ‫ולכן לא הוכיח מכך דבר‪.‬‬
‫איזה פרטים צריכים להישנות פעמים‬
‫שיוסף איננו כאן‪ ,‬הבין שיוסף מת‪ ,‬ועל כרחך אם מת יוסף‪ ,‬כנראה שדנים את יוסף כאילו הוא בכור‬ ‫ובענין זה של כפילות החלום‪ ,‬מצינו לכאו’ סתירה‪ ,‬דבמשך חכמה [מא’ כא’] כתב דכדי להוכיח שהחלום‬
‫הולך להתקיים מיד‪ ,‬היינו גם בפרטים של החלום‪ ,‬וכל הפרטים שחזרו ונישנו בחלום השני יתקיימו מיד‪,‬‬
‫האחים‪ ,‬וזאת מכיון שחשיב כגדול יותר מראובן ולכן דנו את יוסף למיתה‪ ,‬ואם כך שיוסף חשיב כגדול‬ ‫אבל פרטים שלא נשנו בחלום השני לא יתקיימו מיד אלא לאחר זמן‪ ,‬ועי”ש מה שכתב בזה‪ .‬והנה בחלום‬
‫השני כתב רש”י דהיאך חלם שאימו משתחוה לו והרי כבר מתה‪ ,‬וכתב רש”י דכל חלום יש בו דברים‬
‫ובכור האחים ואינו בבור מכיון שמת‪ ,‬ע”כ שתשובתו של ראובן לא התקבלה ונלקחה ממנו הבכורה‪ ,‬ועל‬ ‫בטלים‪ ,‬והנה לכאו’ הדברים בטלים נראו לו רק בחלום השני ולא בחלום הראשון‪ ,‬וא”כ כמו שצריך‬
‫שיוכפל כל פרט ופרט כדי להוכיח שיתקיים מיד‪ ,‬א”כ כמו”כ גם שהדברים בטלים יהיו בכל חלום וחלום‬
‫כן חוזר ראובן לשקו ותעניתו‪.‬‬ ‫ומה מועיל מה שרק בחלום השני היה דברים בטלים‪.‬‬
‫והביאור הוא‪ ,‬דיש הבדל בין הישנות החלום לדברים בטלים‪ ,‬דהישנות החלום הוא דבר חיובי בחלום‬
‫‘עשרים שנה’ ולא פחות‪‘ ,‬עשרים אמה’ ולא יותר‬ ‫וכדי ליצור דבר חיובי צריך שהפרטים גם ישנו ואל”ה אין כאן הישנות‪ ,‬אבל דברים בטלים בחלום‪ ,‬אינם‬
‫דבר שמעיד על אמינותו של החלום‪ ,‬אלא הם צורך שבכל חלום גם יהיה דבר שאינו אמת‪ ,‬וא”כ כדי‬
‫ובזה יבואר הגמ’‪ ,‬דבדרשה הראשונה אמרינן דנר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה‬ ‫להוריד את המעכב סגי שרק בחלום אחד יהיה דברים בטלים‪ ,‬כיון שאינם יוצרים אלא רק שיהיה בחלום‬
‫ללא דברים בטלים‪ ,‬ומיהא יש כאן דברים בטלים‪.‬‬
‫ומבוי‪ ,‬ולגמ’ הוקשה מדוע נר חנוכה דמי לסוכה ומבוי‪ ,‬דבשלמא סוכה ומבוי אינו רואה למעלה מעשרים‬ ‫נר חנוכה למעלה מעשרים אמה פסולה – והבור ריק אין בו מים‬
‫ובעניני דיומא‪ ,‬ידועה הגמ’ במסכת שבת שמביאה שתי דרשות סמוכות זו לזו של בראשונה כתוב נר‬
‫אמה‪ ,‬אבל נר חנוכה הרי מדליקו בלילה ואור הנר נראה בלילה ומדוע פסלוהו כסוכה ומבוי‪.‬‬

‫ועל זה מביאה הגמ’ את המימרא השניה של רב תנחום בר חנינא שמשלימה את המימרא הראשונה‪,‬‬

‫‘והבור ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו’ כלומר שהאחים זרקו אותו לבור ובשמים יחליטו‬

‫האם יוסף אינו כבכור ולא דנים קודם בן עשרים או שעשאוהו כבכור ועשאוהו יותר מבן עשרים והרי‬

‫הוא יוצא מן הכלל‪ ,‬וע”ז מביאה הגמ’ שהרי יוסף‬

‫נשאר חי בבור שהיה בו נחשים ועקרבים‪ ,‬וע”כ‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫דאף שהיה לו דין בכור והרי הוא כגדול האחים‬
‫[וכדמוכח מראובן שחזר לשקו ותעניתו] מ”מ לא‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫נענש בידי שמים‪ ,‬וזאת מכיון שכל שיעורי התורה‬
‫הם בדיוק ואין יוצא מן הכלל‪ ,‬ולא דנים פחות מבן‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫כ’ ואפילו שהוא כבכור ופקח וחכם הוא‪ ,‬וכמו כן‪,‬‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫אף דבנר חנוכה יש סיבה מיוחדת לומר שעשרים‬
‫בנר חנוכה שונה משאר עשרים של סוכה ומבוי‪,‬‬
‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫מ”מ לא הוציאו מן הכלל וכולם דינם שוה סוכה‬
‫מבוי ונר חנוכה‪ ,‬שכך הם שיעורי התורה הם‪ ,‬ואין‬
‫‪04-6641505‬‬
‫בזה יוצא מן הכלל‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪[email protected] :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬

‫למד לקח‪ ,‬שוב הולך לשכם כפתי‪ ,‬אני כבר לא מרחמת עליו‪ .‬אין מרחמין על השוטים‪...‬‬ ‫דהמשנעוה‪.‬תיה‪ .‬אך ראו זה פלא‪ ,‬האשה ישבה באדישות ולא פצתה פה‪ .‬שאלוה‪ ,‬מה קרה‬
‫לכהמחשוייבבוןהעי‪.‬ושםזה יהפוורםשמשעהלשנאויה‪.‬ננשהלמאשההיוהעורלטאילנאביראמ‪,‬העאבךרהוהארחומקש‪,‬קזוף אהקסטותכאללויהת נבכמוינטהבהע‪,‬להפנורגשעתת‬ ‫נבעמנמטמתשרחהךר‪,‬בתשכשננליבהבם‪.‬שכהני‪.‬בהאאכהךשזאאהניחכריבשורהמלבעאכיתיקאארניתה למהו‪.‬קסינופחהונרת‪,‬האבאיתשךנידהומסהעףובתאהיוהלוךהמועאלודששדכובתם נוואנופתפללעבצבפימחדי‪,.‬אכנוךחיוהמ‪,‬ידלאבנא‪,‬יר‬
‫משרלןמהסורפברשבךו יזצש"הלשהילכהואתולמרתפשקוצדריךהיולםל ימוודמיסשפלרנו‪.‬ברכאךשציריתכיבםמשאנךוכללג ישמותתלפהרשנשהת‪,‬נו‪.‬משום‬ ‫השנה החלטתי‪ ,‬אם אין לו שכל‪ ,‬אם אחרי כל כך הרבה שנים לא קלט את הסכנה‪ ,‬לא‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬