מפיק מרגליות משפטים תשפב

‫גליון ‪102‬‬ ‫פרשת משפטים‬
‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪16:45‬‬

‫מוצאי שבת ‪17:47‬‬

‫רבינו תם ‪18:20‬‬

‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬ ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫תלמידי האריז"ל‪ ,‬כותב בספרו 'תורת חכם' דבר נפלא‪" .‬ואלה‬ ‫"דרך ארץ קדמה לתורה"‬
‫המשפטים אשר תשים לפניהם" [שמות כא א]‪ .‬מה הכוונה "אשר‬ ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם‪ .‬כי תקנה עבד עברי וגו'"‪,‬‬
‫תשים לפניהם"?‬ ‫שמות כא א‪-‬ב‬
‫כותב רש"י‪" ,‬אשר תשים לפניהם‪ ,‬אמר לו הקב"ה למשה‪ ,‬לא תעלה‬
‫על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא‬ ‫נזכיר את דבריו היקרים של הכלי יקר‪ .‬הכלי יקר שואל‪ ,‬מדוע‬
‫סדורה בפיהם כמשנתה‪ ,‬ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר‬ ‫בפרשתנו‪ ,‬כאשר התורה מתחילה לעסוק במצוות‪ ,‬בחיובי האדם עלי‬
‫ופירושו‪ .‬לכך נאמר "אשר תשים לפניהם"‪ ,‬כשלחן הערוך ומוכן‬ ‫אדמות‪ ,‬היא עוסקת בעיקר בעניינים שבין אדם לחברו‪ ,‬ולא בעניינים‬
‫שבין אדם למקום‪ .‬מדוע אין הפרשה מתחילה בענייני הקרבנות‪,‬‬
‫לאכול לפני האדם"‪.‬‬
‫לא בכדי קרא מרן הבית יוסף לספרו "שולחן ערוך"‪ ,‬והרמ"א פרס‬ ‫המשכן וכדומה‪.‬‬
‫על השולחן 'מפה'‪ .‬ההלכות צריכות להיות נגישות ומובנות לישראל‬ ‫אלא‪ ,‬אומר הכלי יקר‪ ,‬ללמדנו באה התורה‪ ,‬שדרך ארץ קדמה‬

‫כאוכל המוגש על שולחן ערוך ומכוסה במפה צחורה‪.‬‬ ‫לתורה‪.‬‬
‫אומר ה'תורת חכם'‪" ,‬ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"‪.‬‬ ‫אך עדיין יש להעיר שבעשרת הדברות לעומת זאת‪ ,‬הסדר דווקא‬
‫פרשתנו עוסקת בענייני בין אדם לחברו‪ .‬עבד עברי‪ ,‬נזיקין‪ ,‬שומרים‪,‬‬ ‫הפוך‪ .‬קודם כל מוזכרים העניינים שבין אדם למקום‪ ,‬ורק אחר כך‬

‫וכך דינים נוספים בתחומים רבים‪.‬‬ ‫עניינים שבין אדם לחברו‪ .‬ונשאלת השאלה‪ ,‬מדוע?‬
‫בסוף הפרשה הקודמת קראנו‪" ,‬מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו‬ ‫ניתן אולי לבאר כך‪ .‬היעד והמטרה של היהודי הינם‪ ,‬לעשות רצונו‬
‫את עולותיך ואת שלמיך וגו'‪ .‬ואם מזבח אבנים תעשה לי וגו'‪ .‬ולא‬
‫תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו" [שמות כ‬ ‫יתברך‪ .‬להתקרב אל הבורא‪ .‬אלו הן המצוות שבין אדם למקום‪.‬‬
‫כא‪-‬כג]‪ .‬מזבח וקרבנות‪ ,‬וכנגדם תפילות‪ ,‬אלו עניינים שבין אדם‬ ‫בעשרת הדברות מוצגת המטרה‪ .‬הדברות הן 'הצהרת כוונות'‪ ,‬כיצד‬
‫על יהודי להתנהל‪ .‬לפיכך פותחות הדברות בעניינים שבין אדם‬
‫למקום‪.‬‬
‫אומרת התורה‪" ,‬ואלה המשפטים"‪ ,‬המשפטים שבין אדם לחברו‪,‬‬ ‫למקום‪ ,‬שהרי זו המטרה‪.‬‬
‫"אשר תשים לפניהם"‪ ,‬דינים אלו צריכים להקדים את הדינים‬ ‫בפרשת משפטים לעומת זאת מדובר על הצד הפרקטי‪ .‬דרכי‬
‫הביצוע‪ .‬כאן פותחים בעניינים שבין אדם לחברו‪ ,‬כי "דרך ארץ קדמה‬
‫שלמדנו בסוף הפרשה הקודמת‪ ,‬הדינים שבין אדם למקום‪.‬‬ ‫לתורה"‪ .‬אלו הן אבני היסוד‪ .‬זו הדרך להגיע לפסגה‪ .‬אבל באמת‬
‫לפני שעוסקים בענייני בין אדם למקום‪ ,‬חובה על האדם להשלים‬
‫עצמו בענייני בין אדם לחברו‪ .‬צריך 'לשים' את הפרשה שלנו לפני‬ ‫הפסגה היא ‪ -‬בין אדם למקום‪ .‬זהו היעד הסופי‪ .‬הטופ‪.‬‬
‫המטרה והיעד נמצאים בקומה העליונה של בנין רב קומות‪ .‬כדי‬
‫הפרשה הקודמת‪.‬‬ ‫להגיע אליהן חייבים לעבור את הקומות התחתונות‪ .‬אלו הן המצוות‬
‫אדם אינו יכול לומר‪ ,‬די לי בקיום מצוות שבין אדם למקום‪ .‬הוא לא‬
‫שבין אדם לחברו‪.‬‬
‫יגיע לשום מקום‪ ,‬תרתי משמע‪ .‬זהו "דרך ארץ קדמה לתורה"‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬אם נדייק‪ ,‬ניווכח שהמצוות שבפרשתנו אינן הראשונות שניתנו‬
‫הזכרנו בעבר את אמרתו הנפלאה של רבי מאיר מפרמישלן‪" .‬ונקרב‬
‫בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" [שמות כב‬ ‫אחרי מתן תורה‪ .‬ובאמת השפתי חכמים כבר העיר בעניין‪.‬‬
‫ז]‪ .‬אומר רבי מאיר‪" ,‬ונקרב בעל הבית אל האלקים"‪ ,‬אם האדם‬ ‫בסוף פרשת יתרו מצאנו את מצוות הקמת המזבח‪" .‬ואם מזבח‬
‫רוצה להתקרב אל האלקים‪ ,‬ראשית עליו להיות נקי בענייני בין אדם‬ ‫אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה‪.‬‬
‫לחברו‪ .‬רק "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו"‪ ,‬יכול הוא להתקרב‬ ‫ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו" [שמות‬

‫לבורא יתברך‪.‬‬ ‫כ כב‪-‬כג]‪.‬‬
‫אומרים רבותינו שלמדים מסמיכות הפרשיות‪ ,‬כשם שהמזבח מביא‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫שלום בין אדם לבוראו‪ ,‬כך המשפטים מביאים שלום בין אדם לחברו‪.‬‬
‫גם כאן רואים אנו שמקדימים את ענייני בין אדם למקום לענייני בין‬

‫אדם לחברו‪.‬‬
‫רבי חיים הכהן מהעיר ארם צובא‪ ,‬תלמיד רבי חיים ויטאל‪ ,‬מחשובי‬

‫החעכייםרעהצוסלם‪,‬בורדבקיהליהייבתוהילבקפולמיךרקרובזנצה‪",‬ל‪.‬עירלשהעמבחרוז‪.‬רבבהקובשנלה ההעתייגוררהרויבלאוקותמהירע‪.‬תרבאידלםייגבדולה‪,‬יהתלחממייוד‬ ‫מעשה רב‬
‫של הרב מפוניבז'‪ ,‬הרב כהנמן זצ"ל‪ .‬כשנוכח יצחק הצעיר לדעת שאין בישיבה מי שיישב את‬
‫בין אדם לחברו ובין אדם למקום צריכים להיות משולבים זה בזה‬
‫קושייתו‪ ,‬החליט ללכת לרבי חיים‪ ,‬שהתגורר במרחק רב‪ ,‬כדי לשטוח בפניו את הקושיה‪.‬‬ ‫מסופר על רבי יצחק רודרמן זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת בולטימור בארצות הברית‪ .‬בצעירותו למד‬
‫ואכן כך עשה‪ .‬בשעות הערב הגיע לביתו של רבי חיים‪ ,‬והציג בפניו את שאלתו‪ .‬הלה התפעל עד‬ ‫בישיבת סלבודקה שבליטא‪ .‬פעם הוקשתה לו קושיה גדולה ועצומה בסוגיה הנלמדת‪ .‬הכל‬
‫מאוד מהקושיה החריפה‪ .‬במשך שעה ארוכה ניסה להגיע ליישוב הסוגיה‪ ,‬המשך בעמוד הבא‬ ‫התחבטו בקושיה‪ ,‬ניסו ליישבה‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬ב'שיעור' שלו היו שני צעירים‪ ,‬שלימים נעשו גדולי‬
‫ישראל‪ .‬רבי אהרן קוטלר זצ"ל ורבי יעקב קמינצקי זצ"ל‪ .‬יצחק הצעיר שיתף גם אותם בקושיה‪,‬‬

‫עמלו הללו בכל כוחותיהם לתרצה‪ ,‬אך לא עלה בידם‪.‬‬

‫ודרשו הדורשים‪ ,‬שהלא בחטא העגל עבדו את העגל שש שעות‪ ,‬שהרי ראו שבושש משה מלבוא‪ ,‬ואמרינן בגמ’ [שבת‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫פט‪ ].‬שש שעות שנשתהה מלבוא אז עבדו את העגל ועשו להם חג‪ ,‬וע”י ג’ רגלים שלנו אנו מבטלים ‘ביטול בשישים’‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫את חג המצות תשמור שבעת ימים – איסור מלאכה בחוה"מ‬
‫את החג שעשו בחטא העגל‪ ,‬שהרי מנין כל שעות המועדות הוא חמש עשרה יום ובהם שלוש מאות שישים שעות‪,‬‬
‫מהפסוק ‘את חג המצות תשמור שבעת ימים’ למדים איסור עשיית מלאכה בחול המועד [ולקמן נבאר אם מפרשתן או‬
‫וא”כ נמצא שהשש שעות של ‘חג חטא העגל’ בטל בשישים של שלוש מאות ששים שעות של ג’ רגלים‪ ,‬ולכן המבזה‬ ‫מפסוק הדומה לו בפרשת כי תשא]‪ ,‬וכבר נודע שהוא מחלוקת ראשונים גדולה אם איסורו מדאו’ או מדרבנן‪ ,‬וברא”ש‬
‫בריש מו”ק דן בזה בארוכה ואחת מראיותיו דאיסור מלאכה בחוה”מ מדאו’‪ ,‬מדאמרינן [חגיגה יח‪ ].‬מנלן שיש שבעת‬
‫את המועדות נמצא דחסר לו מהשלוש מאות שישים שעות שיבטלו את הע”ז של חטא העגל‪ ,‬וממילא חוזר וניעור עליו‬ ‫ימי תשלומין גם לעצרת [ואף שאינו אלא יום אחד] דכתיב ‘וחג הקציר’ איזה חג שאתה שאתה חוגג וקוצר בו הוי‬
‫אומר זה עצרת‪ ,‬ומקש’ אימת אלימא ביו”ט קצירה ביו”ט מי שרי אלא לאו לתשלומין [וא”כ מצינו מקור שיש תשלומין‬
‫חטא העגל והרי הוא כעובד עבודה זרה‪.‬‬ ‫כל שבעה לעצרת]‪ ,‬ודוחה ריו”ח ‘אלא מעתה חג האסיף איזהו חג שיש בו אסיפה הוי אומר זהו סוכות אימת אילימא‬
‫ביו”ט מלאכה ביו”ט מי שרי אלא [ע”כ צ”ל דאיירי] בחולו של מועד‪[ ,‬וחוזר ומקשה] חולו של מועד מי שרי [והרי‬
‫וידוע מה שכתבו התוס’ [חגיגה שם ד”ה ‘חולו’]‪ ,‬דהמבזה את המועדות הרי זה כעובד ע”ז‪ ,‬היינו רק למ”ד דאיסור‬ ‫גם הוא אסור במלאכה]‪ ,‬וע”כ חג הבא בזמן אסיפה [דהיינו זמן בשנה שאוספים בו] ה”נ חג הבא בזמן הקציר [ואין‬

‫מלאכה במועד דאו’‪ ,‬אבל למ”ד מדרבנן אין חומרתו גדולה כ”כ‪.‬‬ ‫מקור לשבעת ימי תשלומין לעצרת]’‪.‬‬
‫ומוכח מגמ’ זו דחוה”מ אסור בעשיית מלאכה מדאו’‪ ,‬ולגן חג האסיף ביאורו זמן אסיפה ולא אסיפה בפועל‪ ,‬דזו אסורה‬
‫ולפי זה אתי שפיר מדוע הביא רש”י את הפסוק בכי תשא ולא במשפטים‪ ,‬שהרי הפסוק בכי תשא איירי לאחר חטא‬
‫אפילו בחוה”מ‪.‬‬
‫העגל‪ ,‬ורש”י ס”ל דאיסור מלאכה בחוה”מ מדאו’‪ ,‬וממילא המבזה את המועדות ועושה מלאכה בחוה”מ חשיב כעובד‬ ‫והרא”ש דוחה ראיה זו‪ ,‬וז”ל ‘והא דקאמר בפרק ‘אין דורשין’ אסיפה בחולו של מועד מי שרי לאו משום דאסור‬
‫מדאו’ אלא כיון דכל הני קראי דרשינן אסמכתא לאיסור‪ ,‬לא מסתבר ליה לאוקמי קרא בהדיא למשרי מלאכת חול‬
‫ע”ז רק בגלל חטא העגל דאילו קודם חטא העגל אינו חמור כ”כ דליכא להאי דינא דביטול ברובא‪ ,‬ולכן פשיטא דלמ”ד‬ ‫המועד’ עכ”ל‪ .‬ודבריו צריכים ביאור‪ ,‬שהרי אם איסור מלאכה בחוה”מ הוא רק אסמכתא מדוע לא מסתבר שהתורה‬

‫דמלאכה במועד אסורה מדאו’ וחשיב כעובד ע”ז‪ ,‬למדים איסור מלאכה בחוה”מ מהפסוק שנאמר לאחר חטא העגל‬ ‫התירתו בפירוש‪ ,‬וכן הקשה הטורי אבן שם‪.‬‬
‫אין כח לרבנן לאסור מה שהתירה התורה מפורש‬
‫בכי תשא ולא מהפסוק במשפטים‪.‬‬ ‫ויבואר על פי דברי הט”ז שיסד יסודו דוכתין [יור”ד קיז סק”א‪ ,‬או”ח תקפח’ סק”ה‪ ,‬וכן בחו”מ סימן ב’]‪ ,‬דאין בכוחם‬
‫של רבנן לאסור דבר שנכתב בתורה מפורש להיתר‪ ,‬וממילא בנידון דידן כיון שאמרה תורה ‘חג הקציר’ ‘חג האסיף’ לא‬
‫ביאור נוסף מדוע דוקא מכי תשא‪‘ -‬אשר ציויתך’ או ‘כאשר ציויתך’‬ ‫יתכן לומר דקאי על יו”ט עצמו ומלאכות אלו היתרתן תורה ביו”ט‪ ,‬דכיון שרבנן אסרו קצירה ע”כ דהפסוק חג הקציר‬
‫אינו כפשוטו שקוצרים במועד‪ ,‬אלא רק זמן בעלמא של קציר‪.‬‬
‫ויש לבאר באופן נוסף מדוע ס”ל לרש”י דהפסוק שלמדים ממנו מלאכת חוה”מ הוא בכי תשא ולא במשפטים‪ ,‬דהנה‬ ‫ובזה יבואר ענין נוסף שם‪ ,‬דהטורי אבן הקשה עוד‪ ,‬מה פשיטא ליה לגמ’ דקצירה ביו”ט אסירא‪ ,‬והרי הר”ן ס”ל [בריש‬
‫פ”ג דביצה] שכל מלאכות אוכל נפש מותרות ביו”ט וחכמים הם שאסרו מלאכות קצירה וטחינה כיון שנעשות לימים‬
‫במשך חכמה עמד על חילוק הפסוקים המובאים בפרשת משפטים לכי תשא‪ ,‬דבמשפטים כתוב ‘את חג המצות תשמר‬ ‫רבים‪ ,‬וא”כ מאי פשיטא ליה לגמ’ דלא איירי על קציר ביו”ט והרי קציר מותר ביו”ט‪ .‬אמנם לפי דברי הט”ז לעיל‬
‫אתי שפיר‪ ,‬דכיון שילפינן לאסור כל מלאכות חוה”מ מאסמכתא מהפסוקים‪ ,‬לא יתכן דהתורה התירה אסיפה בו בזמן‬
‫שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציויתך’ ואילו בפרשת כי תשא כתוב ‘שבעת ימים ימים תאכל מצות אשר ציויתך’‪.‬‬
‫שלבסוף רבנן אסרוהו כיון שנעשים לימים רבים‪.‬‬
‫ציווי לעצמו או ציווי למטרה מסוימת‬ ‫כאן כולי עלמא יודו ליסוד הט”ז‬

‫וביאר המש”ח‪ ,‬דבפרשת משפטים במתן תורה נאסר עליהם חמץ שבעת ימים רק כזכרון ליציאת מצרים אבל לא‬ ‫ולכאו’ דברי הט”ז אינם מוסכמים לכו”ע‪ ,‬דהרע”א [קמא עד’] חולק וס”ל דיסוד הט”ז נאמר רק במקום שהתורה‬
‫אומרת מצוה דבזה אין כח לחכמים לאסור [כמילה בשבת דאין לאוסרה משום שמא יעביר הסכין ד’ אמות ברה”ר]‪,‬‬
‫מחמת הריחוק והבידול מהע”ז שבא ע”י אכילת המצה‪ ,‬ולכן כתב שם כאשר ציויתך‪ ,‬דהיינו חיוב אכילת מצות הוא רק‬ ‫אבל כשהתורה אומרת היתר בעלמא‪ ,‬כן יכולים רבנן לאסור אף מה שרבנן אמרו מפורש להיתר וא”כ הדרן הקושיות‬

‫משום הציווי בלבד‪ ,‬אבל לאחר שחטאו בעגל וחזרו לעבוד ע”ז‪ ,‬א”כ נתחייבו לאכול מצה מדין ריחוק ובידול מהע”ז‪,‬‬ ‫לעיל לדוכתיה‪.‬‬
‫והנה יש לחקור בדברי הט”ז שרבנן לא אוסרים מה שהתירה התורה מפורש‪ ,‬האם הוא סיבה או סימן‪ ,‬ובפשטות היינו‬
‫ולכן כתב ב’כי תשא’ אשר ציויתך דהיינו מאותו הטעם של אכילת המצה שהיתה במצרים כדי להפרישם מע”ז ולא רק‬ ‫סיבה‪ ,‬כלומר שלרבנן אין כח לאסור במה שהתורה אמרה מפורש לאיסור‪ ,‬אמנם יש לומר דדברי הט”ז הם גם סימן‬
‫וסימן הוי לכו”ע‪ ,‬והיינו היכא שספק לפנינו מה נתכוונה התורה באומרה ‘חג הקציר’‪ ,‬ודאי שמסתבר יותר לומר‬
‫כדימוי בעלמא [‘כאשר צויתיך’]‪.‬‬ ‫שהתורה מתירה דבר שלא נאסר מדרבנן לאחמ”כ‪ ,‬וכיון שנפל ספק מהו חג הקציר‪ ,‬ודאי שסברת הט”ז מהוה לנו סימן‬
‫שהביאור בשם ‘חג הקציר’ קאי על הזמן בשנה ולא על היתר קצירה בפועל‪ ,‬דלא מסתבר שיקראו לחג ע”ש פעולה‬
‫דאו’ ודרבנן במצוה אחת‬
‫שאחר כך תאסר מדרבנן‪ ,‬וכאן לכו”ע צדקה סברת הט”ז‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬רבותינו האחרונים עמלים לבאר את השילוב בין הדאו’ לדרבנן באיסור מלאכה בחוה”מ [בין למ”ד דרבנן ובין‬ ‫פרפרת נאה – ‘שבעת ימים’ שבפרשת ‘משפטים’ או שבפרשת ‘כי תשא’‬
‫בגמ’ חגיגה יח‪ .‬לומדים איסור מלאכה במועד מקרא ‘את חג המצות תשמור שבעת ימים כאשר ציויתך’‪ ,‬וב’תורה אור’‬
‫למ”ד דאו’]‪ ,‬ואציגה כאן דבר נפלא שהובא מהרה”ק ר’ לוי יצחק מברדיטשוב זיע”א [הובא בתוס’ חדשים בהגהות‬ ‫ציין לפסוק בפרשתנו פרשת משפטים [שמות כג’ טו’]‪ ,‬אולם המצפה איתן כתב שרש”י [מגילה לא‪ ].‬למד זאת מפסוק‬
‫זה שחזר ונשנה בפרשת כי תשא [שמות לד’ יח’]‪ ,‬דאמרינן [שם] דבשבת חוה”מ דפסח וסוכות קורין ‘ראה אתה אומר‬
‫בריש מסכת מו”ק]‪ ,‬דמיישב דברי התלמוד דסתרן אהדדי אי איסור מלאכה במועד מדאו’ או מדרבנן‪ ,‬וביאר דמדאו’‬ ‫אלי’‪ ,‬ופרש”י שקורין זה ‘שיש שם מצות שבת ורגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו‬
‫איסור מלאכת חולו של מועד במסכת חגיגה’ עכ”ד רש”י‪ ,‬ומוכח דאיסור מלאכה במועד נלמד מהפסוק בפרשת כי תשא‬
‫רצון התורה הוא שבמועד יזכור את נפלאות הקב”ה לעמ”י הן בפסח הן בשבועות והן בסוכות‪ ,‬ורק מטעם זה נאסרה‬ ‫ולא מהפסוק בפרשת משפטים‪ .‬וצריך ביאור מדוע ס”ל לרש”י דלמדים מהפסוק בכי תשא‪ ,‬שנאמר לאחר חטא העגל‪.‬‬

‫מלאכה במועד‪ ,‬אבל אין האיסור מלאכה איסור בפני עצמו אלא רק שמתוך כך יהיה לו פנאי לחשוב על חסדיו‪ ,‬ועל כן‬ ‫המבזה את המועדות כעובד עבודה זרה – היתכן?!‬
‫והנראה דבדוקא הביא רש”י את הפסוק בפרשת כי תשא שנאמר לאחר חטא העגל‪ ,‬דהנה‪ ,‬אמרינן בגמ’ [מכות כג‪].‬‬
‫לא אסרה התורה מלאכות מסוימות אלא מסרו הדבר לחכמים מה המלאכות המותרות‪ ,‬כדי שמתוך כך שישאל החכמים‬ ‫דהמבזה את המועדות הרי הוא כעובד ע”ז‪ ,‬ותמהו המפרשים מדוע איסור מלאכה במועד כ”כ חמור כמו עבודה זרה‪,‬‬

‫מה המלאכות המותרות יתן אל ליבו לשמחת החג וחסדיו [וכעי”ז כתב הקר”א בריש מו”ק]‪.‬‬ ‫היתכן‪.‬‬

‫לאחר חטא העגל המצוות אינם מטרה לעצמה‬

‫אלא גם אמצעי‬

‫והנה‪ ,‬לדברי המשך חכמה דלאחר חטא העגל‬

‫הוצרכו לשמירה מעולה לקיום המצוות‪ ,‬לפי”ז יש‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫לומר שהפסוק שנאמר בפרשת מפשטים לא היה‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫צריך תמך של חכמים שהרי אם חכמים רצו שיספר‬
‫בנפלאותיו לא צריך לעשות לכך סיוע מדרבנן ואין‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫להוכיח מכאן לאיסור מלאכה במועד‪ ,‬ורק לאחר‬

‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫שחטאו בעגל בפרשת כי תשא והיו צריכים לעזר‬
‫לסייעם במצות התורה לספר בנפלאותיו ומכאן‬
‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫ואלך מצוות התורה צריכים תמך וסיוע‪ ,‬ולכן נאסרה‬
‫מלאכה במועד כיון שרק כך יקוים רצון התורה‪ ,‬אבל‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫אילו לא חטאו בעגל ולא היו צריכים לסיוע ולאוסרם‬

‫במלאכה והיו מקיימים את שמחת המועד ופרסום‬

‫ניסיו גם ללא איסור מלאכה‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪[email protected] :‬‬

‫לבאצסמעברולדלנוולתהכירועובןד‪ ,‬נהשכיוןתש‪.‬יתבמעיוה‪.‬דררכקיושמויעאזלתייבךת‪.‬שאאתמצביאתיאוהתמךשעכר‪.‬תיאלבהלע‪,‬מיהיקובתסווגמיצה‪.‬אתבישךעיתשן‪,‬ליללהאממאלואחנירתלימביצאלהתיעייירשך‪.‬וב‪,‬לופימכיךד ההתמחתלנתתיי‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫ללביבעמניחיויםנריאצאעמידררםראלביתח יבהצרות‪.‬חיקראוץהרובלדתקרומהשןי‪,‬יתובתרו‪.‬אהוהתיהוהבימלאועהמחדאשנתוקררעאבציוהםוחידליחםללמולדקצתעיאודתמקההיוחליוהדמושיטשלרויהבנםפהרלמבאויםשע‪,‬לםבםיהמבבייןחוזארקנהשבתוהתקהתשמווהרפהאלגותבתי‪,‬הןקכוהדזישיהילהו‪.‬רומרת‬ ‫דאבךרלאתיהמצצלאיחתלשובובאה‪.‬לכלל פתרון‪ .‬כשראה שאין בפיו מענה‪ ,‬אמר לבחור‪ ,‬חזור בבקשה לישיבה‪ ,‬וה' יעזור שבסופו של‬
‫כלאהאקתשןו‪.‬עשעייעהנהלי‪.‬והימאבתהךבהוורקלמארמ‪,‬אושהירח?ותראאתהטךולמהלויאפואדנידי‪.‬אךלושהבהתמוסאחלופמריעריקנשיבולהריהכאוהוצתיתעיאריהבףימתיומלחריעהיה‪.‬מםלמלויפאהיליווחקורםא‪,‬ממימרשרכןכרל‪.‬בואונערמחלבררימדלי‪,‬חיךטיהתאםרו‪,‬בתויייצההשןחזתיקק‪,‬ןשריוינץצשהעאדלעלימאנובכתקוןש‪.‬הוכ‪.‬לרוהההנדטהור‪,‬בךכה‪.‬האאשמררוצכאהוהתיאהיזיפוושקעוחדב‬
‫לאחר שנטל הבחור ידיו‪ ,‬פנה אל רבי חיים ושאל‪ ,‬רבינו‪ ,‬ניכר שאתה ממתין ליד מיטתי זמן ארוך‪ .‬מדוע לא הערת אבל‪ ,‬זהירותו העצומה בענייני בין אדם לחברו הניאה אותו מלהעיר את הבחור משנתו‪ .‬עבודת ה' אמיתית שזורה משני‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫החלקים‪ .‬בין אדם לחברו ובין אדם למקום‪.‬‬ ‫אותי משנתי?‬