מפיק מרגליות פקודי תשפב

‫גליון ‪107‬‬ ‫פרשת פקודי‬
‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪17:08‬‬

‫מוצאי שבת ‪18:16‬‬

‫רבינו תם ‪18:51‬‬

‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬ ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫הפרטי של כל איש ישראל‪ .‬מאה הפעמים שאדם מברך‪ ,‬ומזכיר בהן שם אדנות‪ ,‬הם היסוד והבסיס‬ ‫כאשר נערכת מגבית לעניינים רוחניים‪ ,‬מיד עולה הדרישה לדין וחשבון מפורט‬
‫לחיי האדם‪ .‬בכך הוא מעיד שהקב"ה הוא אדון כל הארץ‪.‬‬ ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫הקרן אורה מבאר את עניין מאה הברכות על פי דברי חז"ל [חגיגה ט ב]‪" ,‬אינו דומה שונה פרקו‬ ‫"ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש וגו'"‪ ,‬שמות לח כז‬
‫מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת"‪ .‬חז"ל לא אמרו שאינו דומה שונה פרקו פעם אחת לשונה‬ ‫"ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרוכת מאת אדנים למאת הככר ככר‬
‫פעמיים‪ ,‬אלא דווקא מאה פעמים‪ .‬משמע שיש משמעות מיוחדת לשינון מאה פעמים‪ .‬על ידי חזרה‬ ‫לאדן" [שמות לח כז]‪ .‬התורה כותבת כאן בפירוט את כלל הכסף שנתרם על ידי עם ישראל‪ ,‬וכנגד‪,‬‬
‫של מאה פעמים הדברים נחרתים על לוח לבו של האדם‪ ,‬ואינם משתכחים ממנו‪ .‬מכאן ואילך‪,‬‬
‫המוסיף הרי זה משובח‪.‬‬ ‫מפרטת התורה למה שימש כל הכסף בפועל‪ .‬מוגש דו"ח מפורט של הכנסות והוצאות‪.‬‬
‫זה הטעם לאמירת מאה ברכות‪ .‬בכך משננים אנו היטב את אמיתות מלכותו של הקב"ה‪ ,‬באופן‬ ‫מפורסמים דברי רבותינו‪ .‬רואים אנו את ההבדל בהתייחסות הציבור בין מגבית לדבר שבקדושה‬
‫שהדבר לא ישתכח מאיתנו‪.‬‬ ‫לבין מגבית עבור דברים שאינם כאלו‪ .‬כאשר ישראל תבעו מאהרן "קום עשה לנו אלהים" [שמות לב‬
‫רבי צדוק הכהן מלובלין כותב בתחילת ספרו 'צדקת הצדיק'‪ ,‬שכל ברכה שהאדם מברך‪ ,‬הרי היא‬ ‫א]‪ ,‬אומר להם אהרן‪" ,‬פרקו נזמי הזהב וגו'"‪ .‬העם ממהר לעשות כן ללא טענות ומענות‪" .‬ויתפרקו‬
‫קבלת עול שמים זוטא‪' ,‬במינון נמוך'‪ .‬זאת מעבר לקבלת עול מלכות שמים שלמה שהאדם מקבל‬ ‫כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן"‪ .‬כולם מביאים את תכשיטי הזהב שלהם‪.‬‬
‫בקריאת שמע שחרית וערבית‪ ,‬שהיא בפריסה רחבה‪ .‬כאמור‪ ,‬על ידי הברכה האדם ממליך את‬ ‫אהרן מטיל את כמות הזהב העצומה לאש‪ ,‬ומה יוצא ‪ -‬עגל קטן‪ .‬למרבה הפלא‪ ,‬אף אחד לא צייץ‪.‬‬
‫הקב"ה‪ .‬כשאדם מחנך ומרגיל עצמו להתחבר לברכות‪ ,‬יש בכך כח להעמיד את היום כולו על אדני‬ ‫אף אחד לא הביע תרעומת‪ .‬אף אחד לא פקפק ותהה‪ ,‬כיצד ייתכן שמערימת הזהב העצומה יצא רק‬
‫התורה והיראה‪ ,‬כמו האדנים שבמשכן‪ .‬הברכה נותנת לאדם חיזוק עצום בעבודת ה'‪.‬‬ ‫עגל? אף אחד לא דרש דין וחשבון מפורט‪ .‬מה היה משקל הזהב שנתרם‪ ,‬ומה משקלו של העגל‪.‬‬
‫בימינו‪ ,‬כאשר אין בית המקדש קיים‪ ,‬כל אחד מאתנו הרי הוא ככהן בבית המקדש‪ .‬לכן אנו נוטלים‬
‫ידיים בבוקר‪ ,‬כפי שהכהן היה מקדש ידיו ורגליו לפני תחילת העבודה‪ .‬אם כן‪ ,‬יש דמיון בין חיינו‬ ‫קיבלו את הדבר ללא עוררין‪.‬‬
‫בעולם הזה לעבודת המשכן והמקדש‪.‬‬ ‫לעומת זאת כאן‪ ,‬אמנם מדובר על תרומת המשכן‪ ,‬כולם יודעים שיש צורך בכמויות אדירות של כסף‬
‫נזכור‪ .‬היסוד של אמירת ברכות הינו חשוב מאוד‪ .‬הוא הבסיס הרוחני ליום כולו‪ .‬אך יש כאן דבר‬ ‫עבור האדנים‪ ,‬עבור המשכן הגדול והמפואר‪ .‬אבל‪ ,‬המגבית הינה לצורך דבר שבקדושה‪ .‬ההתייחסות‬
‫נוסף‪ .‬ישנן תרי"ג מצוות‪ ,‬ועוד מצוות רבות מדרבנן‪ .‬האמת צריכה להיאמר‪ .‬לא נכחד‪ .‬ישנן מצוות‬ ‫שונה לחלוטין‪ .‬מיד כולם חושדים‪ ,‬אולי העוסקים במלאכה שמרו לעצמם חלק מהתרומות‪ ,‬אולי‬
‫שקשה לנו לקיימן‪ ,‬ויש מצוות 'קלות' יותר לביצוע‪ .‬אחת המצוות הקלות ביותר לביצוע היא אמירת‬ ‫לא הכל הגיע ליעדו‪ .‬מיד עולה הדרישה שיימסר דו"ח מפורט למה שימש הכסף‪ ,‬עד הפרוטה‬
‫ברכה‪ .‬מה כבר נדרש מאיתנו? איך אמר דרשן אחד‪ ,‬עומד תפוח על השולחן‪ .‬עד שאתה מקרב אותו‬
‫לפיך אתה 'תופס' ברכה‪ .‬אפילו לא בזבזת זמן‪...‬‬ ‫האחרונה‪.‬‬
‫כמובן שלא זו הדרך הראויה לברכה‪ .‬צריך לברך בתשומת לב מירבית‪ .‬לחשוב על מה שאומרים‪.‬‬ ‫באמת ישנה אמרה מעין עניין זה בירושלמי [שקלים פרק א הלכה א]‪" .‬אמר רבי יהודה בן פזי‬
‫לא לברך 'על הדרך'‪" ,‬ואם תלכו עמי קרי" [ויקרא כו כא]‪ ,‬בדרך מקרה חלילה‪ .‬צריך להחשיב את‬ ‫בשם רבי‪ ,‬הן נקרא ולא נבעת?!" כלומר‪ ,‬האם נקרא את הדברים דלהלן ולא יאחזונו פחד ובעתה?‬
‫הברכות‪ ,‬להעניק חשיבות 'אישית' לכל ברכה וברכה‪ .‬והאמת‪ ,‬אם נעשה חשבון אמיתי עם עצמנו‪,‬‬ ‫"לטובה כתיב "כל נדיב לב"‪ ,‬ולרעה כתיב "ויתפרקו כל העם""‪ .‬דהיינו‪ ,‬כאשר נתבקשו ישראל‬
‫זה לא לוקח יותר מדקה‪-‬שתיים לכל ברכה‪ .‬וגם זה כולי האי ואולי‪ .‬מחיר כה נמוך עבור רווח כה‬ ‫לנדב למלאכת המשכן‪ ,‬נתנו רק כל נדיבי לב‪ .‬אך כאשר נתבקשו לתת לרעה‪ ,‬לצורך העגל‪ ,‬נתנו‬
‫גבוה‪ .‬ייצוב וביסוס רוחני של היום כולו!‬
‫כפי שהזכרנו‪ ,‬דוד המלך ראה שמאה אנשים מבני ישראל מתים בכל יום‪ ,‬תיקן מאה ברכות‪ .‬אין‬ ‫כל העם‪.‬‬
‫זה חיזוק במצוות דאורייתא‪ ,‬אלא בתקנת חכמים‪ .‬והיינו משום שיש בכך טופח על מנת להטפיח‪.‬‬ ‫בעל חידושי הרי"ם אומר‪ ,‬האדנים הם יסוד המשכן‪ .‬כשם שיסודות המשכן היו מאה אדנים‪ ,‬כך יש‬
‫הברכות משפיעות הרבה מעבר לעצם המצווה שבברכה גופה‪ .‬לא בכדי דורשת זאת הגמרא‬ ‫יסוד לחיי היום יום של האדם‪ ,‬והוא ‪ -‬מאה הברכות שאדם מברך בכל יום‪ .‬כידוע‪ ,‬דוד המלך תיקן‬
‫מהפסוק "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה"‪ .‬הגמרא [ברכות לג ב] שואלת‪ ,‬וכי יראה מילתא‬ ‫מאה ברכות בכל יום‪ .‬כך למדים חז"ל מהפסוק "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על" [שמואל‬
‫זוטרתא היא? בעצם רואים אנו שבמידה מסויימת אכן כן‪ .‬אדם יכול בקלות יחסית להגיע ליראת ה'‪,‬‬ ‫ב‪ ,‬כג א]‪ .‬כפי שאומר המדרש [מדרש רבה קרח פרשה יח סימן כא]‪" ,‬הוקם על כנגד מאה ברכות‪.‬‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫אם יקפיד על מאה ברכות בכל יום‪ ,‬בכוונה הראויה‪.‬‬ ‫שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים‪ .‬בא דוד ותקן להם מאה ברכות‪ .‬כיון שתקנם‪ ,‬נתעצרה‬

‫המגפה"‪ .‬והיינו‪' ,‬על' בגימטריה מאה‪.‬‬
‫כך דורשת הגמרא [מנחות מג ב]‪" .‬תניא‪ ,‬היה רבי מאיר אומר‪ ,‬חייב אדם לברך מאה ברכות בכל‬
‫יום‪ ,‬שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך" [דברים י יב]"‪ .‬מפרש רש"י‪" ,‬מה ה' אלקיך‬
‫– קרי ביה מאה‪ .‬התוספות מביאים שני פירושים נוספים‪ .‬רבינו תם מפרש שיש מאה אותיות בפסוק‬
‫זה‪ .‬ויש מפרשים‪ ,‬ש'מה' בא"ת ב"ש בגימטריה מאה‪ .‬כך או כך‪ ,‬מאה הברכות הן האדנים של המשכן‬

‫רצחתי חלילה‪.‬‬ ‫מעשה רב‬
‫הסיאפםרוסעבולרכאךתלהרמשבהי"נםך‪ .‬נקקיראלחללאווטתיון ימהכולדינ ודנשודאלוש‪,‬להעאביםרבהא?מת כך הינך חש‪,‬‬
‫אמר הלה בביטחון‪ ,‬כן‪ .‬לא חטאתי‪ ,‬לא עוויתי ולא פשעתי‪.‬‬ ‫החיד"א מביא באחד מספריו מעשה‪.‬‬
‫מצוותך מאוד"‬ ‫בקונץ‪,‬הרבחניבן‪,‬ה‬ ‫[אתמהרלילוםהקירטמבצו"]‪.‬ם‪,‬לככלתודבבברפגסושקמי"ילשכלקץתוכסלוהף‪.‬ראאידתםי‬ ‫בזמנו של הרמב"ם היה יהודי גדול‪ ,‬איש חסד‪ ,‬ירא שמים ותלמיד חכם‪ .‬כשהגיע‬
‫יום הכפורים והגיעו לאמירת הוידוי "אשמנו‪ ,‬בגדנו‪ ,‬גזלנו‪ ,‬דברנו דופי‪ ,‬העווינו‪,‬‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫והרשענו וכו'"‪ ,‬אותו יהודי עמד ולא השתתף עם הציבור באמירה‪.‬‬
‫כששאלוהו על כך הסביר‪ ,‬אינני רוצה לעשות שקר בנפשי‪ .‬ביום הכפורים‬
‫לשקר?! מימי לא עברתי עבירות חמורות כאלו‪ .‬לא גזלתי‪ ,‬לא נאפתי‪ ,‬לא‬

‫גילוי לחמימות שטמונה בשולחן עצמו‪ ,‬ואף שהשולחן עצמו לא היה חם‪ ,‬מ”מ כל זמן שהלחם היה עליו היה‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫החום בא מחמת השולחן כמו שכל תנור מחמם את הלחם שעליו‪ ,‬ולחם הפנים היה גילוי למהותו ולחמימותו של‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫ויערוך עליו ערך לחם לפני ה'‬
‫השולחן שהוא דבר נסתר שלא יכול להתגלות ולדעת את חמימותו‪ ,‬אא”כ הלחם עליו ואז רואים חמימותו‪.‬‬
‫סבי זקני הרב יש”י חסידה בספרו כרמי ישראל‪ ,‬הקשה על הפסוק ‘ויערוך עליו עךך לחם לפני ה’ [מ’ כג’]‪,‬‬
‫והנראה לומר דהחום היה בא מחמת השולחן עצמו‪ ,‬וכמו שמצינו במסכת חגיגה [כו‪‘ ]:‬שהיו מגביהים השולחן‬ ‫מדוע לא הוזכר כאן הבזיכין‪ ,‬שהרי גם הבזיכין היו מונחים על השולחן‪ ,‬ועוד קושיא‪ ,‬שהרי משה ערך את‬
‫הלחם ביום השמיני למילואים [תוספתא מנחות פ”ז ה”ב]‪ ,‬והיום השמיני למילואים היה ביום ראשון בשבוע‬
‫לעולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום’‪ ,‬דאם החום היה בלחם שלא מחמת השולחן ואינו‬
‫[כדאמרינן בשבת פז‪ ,]:‬וא”כ מה הועילה עריכתו ביום ראשון והלא זמן עריכתו הוא בשבת‪.‬‬
‫ממאפיני השולחן‪ ,‬א”כ לא היתה הגבהה זו מחשיבתו לדבר המיטלטל‪ ,‬וע”כ דההגבהה היתה חלק ממהותו‬ ‫בשולחן‪-‬שימושיו הם צורתו‬

‫של השולחן שהיה כתנור המחמם‪ ,‬ולכן כדי להראות את אופיו של השולחן שכולו חמימות של הקב”ה לעם‬ ‫וכבר ידועה השאלה‪ ,‬מדוע בפרשת תרומה‪ ,‬כשנצטווה משה על מידות השולחן‪ ,‬כתוב בסוף הענין ‘ונתת על‬
‫השולחן לחם פנים לפני תמיד’‪ ,‬ולכאו’ מדוע הוזכר שם ענין לחם הפנים שיהיה על השולחן תמיד ‘לחם פנים‬
‫ישראל‪ ,‬היו צריכים להגביהו ושבזה יראו את הלחם הפנים כשהוא חם‪[ .‬ולפי”ז צריך לומר דהלחם היה‬
‫לפני תמיד’‪ ,‬והרי הפרשה מדברת על מידות השולחן ולא על שימושיו‪.‬‬
‫מתקרר עד שעת הנחתו על השולחן [אם לא היה מניחו בתנור עד שבת בזמן החלפתו]‪ ,‬וכשהיו מניחים אותו על‬ ‫ובאחרונים כתבו דבר נפלא [וכן ראיתי מסבי הרב משה גורביץ הובא בספרו של בנו הגאון ר’ אברהם גורביץ‬
‫בספרו ‘אור אברהם’]‪ ,‬דבכל כלי המשכן‪ ,‬יש את הכלי עצמו‪ ,‬ויש את הדבר שמשתמשים עימו‪ ,‬כגון המנורה‬
‫השולחן בשבת היה מתחמם ונעשה רותח כשעת אפייתו [ואין אפיה אחר אפיה]‪ ,‬ועי’ בדברי התוס’ לקמן]‪.‬‬ ‫היא כלי ושימושה בשמן ונרות‪ ,‬מזבח הקטורת הוא כלי ושימושו בקטורת‪ ,‬משא”כ בשולחן‪ ,‬הכלי ושימושיו‬
‫הם אחד שנאמר בשולחן ‘לחם פנים לפני תמיד’‪ ,‬והיינו שחלק מצורת הכלי הוא כשהלחם נמצא עליו והוא‬
‫הלחם‪-‬גילוי על מהותו של שולחן‬
‫נותן לו את השם שולחן‪ ,‬ולולי זה הרי זה שולחן חסר‪.‬‬
‫ולפי”ז נראה‪ ,‬דבאמת לחם הפנים לא היה מדיני צורת השולחן‪ ,‬אלא דיש בשולחן את החלק הבילתי נראה של‬ ‫לחם הפנים – דין מנחה ודין שולחן‬

‫‘ראו חיבכתם’ שהוא חלק רוחני בשולחן אבל אינו ממש בגופו של צורת השולחן‪ ,‬והאופן היחיד להראות את‬ ‫וא”כ נמצא דלחם הפנים יש בו שתי דינים‪ ,‬דין מנחה ודין בנין השולחן‪ ,‬דהיינו‪ ,‬דמלבד מה שהלחם הפנים יש‬
‫לו דין מנחה‪ ,‬מ”מ הלחם גם יש לו דין שולחן והוא משלים לבנין השולחן‪ ,‬דכך היא צורת השולחן כאשר הלחם‬
‫החיבה והחום של הקב”ה לכלל ישראל זה רק ע”י הלחם‪.‬‬ ‫מונח עליו‪ ,‬וכאשר אין לחם עליו אינו בהכשרו וחסר בבנין השולחן‪ .‬ובזה אתי שפיר מדוע בפרשת תרומה‬
‫כשנצטוו לעשות את השולחן נצטוו גם על הנחת לחם הפנים עליו‪ ,‬כיון שזה השלמה וצורתו של השולחן כאשר‬
‫מיושב שתי הקושיות לעיל‬
‫לחם הפנים מונח עליו‪.‬‬
‫ובזה יש ליישב‪ ,‬שתי הקושיות לעיל‪ ,‬דאם הלחם הוא חלק מצורת השולחן א”כ מדוע לא הניחו את הלחם קודם‬ ‫ובזה נתיישבו גם השאלות לעיל‪ ,‬היאך משה ערך את השולחן ביום ראשון והרי לחם הפנים צריך להעמידו‬
‫בשבת‪ ,‬דבאמת לחם הפנים מדין מנחה צריך להניחו דוקא בשבת‪ ,‬אבל לחם הפנים מדין צורת השולחן יכולים‬
‫שהוכנס למקומו וכמו בדי השולחן שהושמו במקומם קודם שהוכנסו למשכן‪ ,‬ולדברינו‪ ,‬באמת הלחם אינו חלק‬ ‫להעמידו אף ביום ראשון ומתקיים בזה צורת השולחן [שהרי גם היו מניחים לחם הפנים פסול כדאמרינן‬
‫בשקלים יז‪ .]:‬וכן בזה גם מיושב מדוע לא הניחו הבזיכין על השולחן בחנוכת המשכן‪ ,‬כיון שהבזיכין הם מדיני‬
‫מצורת השולחן אלא רק מראה לנו את כוחו של השולחן וביטויו העיקרי של להראות חיבתכם לפני המקום‪,‬‬ ‫המנחה‪ ,‬ועריכת משה את השולחן ביום השמיני למילואים היה מדיני צורת השולחן [שהרי ערך עליו הלחם‬

‫ואינו דבר גשמי ששייך לומר שכבר יהיה קודם הכנסתו ולא דמי לבדי הארון‪ .‬וכן מה שהקשינו מדברי הרמב”ן‬ ‫ביום ראשון כדלעיל]‪ ,‬ולזה לא צריך בזיכין‪.‬‬
‫יגלי לן טעמיה דבתריסר נהמי‬
‫דמשה הקטיר קטורת ממה שנצטווה להניח לחם על השולחן‪ ,‬יש לומר דאכן משה למד זאת ממה שבכל כלי‬
‫ובזה ביאר סבי זקני את הפייט המושר בסעודת יום השבת מהאריז”ל‪‘ ,‬יגלי לן טעמיה דבתריסר נהמי’‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫עשו גם את שימושיו וכיון שחלק מהשולחן הוא להראות חיבתכם‬ ‫שיתגלה לנו הסוד של שתים עשר הלחמים‪ ,‬ולכאו’ מה הסוד הגדול שיש בלחם יותר משאר כלי המשכן‪ ,‬אבל‬
‫לפי היסוד לעיל‪ ,‬דבשולחן נתחדש דלחם הפנים שמונח עליו הוא נותן לו את תבניתו וצורתו הרי זה סוד גדול‬
‫שהוא חלק משימושי השולחן‪ ,‬כמו”כ הקטיר על המזבח שהוא‬ ‫להבין מדוע השימושים הם חלק מצורתו‪ .‬וכן ראיתי מהגר”ח סופר שליט”א שהביא את הפייט מהאבן עזרא‬
‫המושר בשבת אצל כמה מקהילות ישראל ‘רשם בדת האל חוק אל סגניו בו לערוך לחם פנים בפניו’ דהיינו‪,‬‬
‫חלק משימושי המזבח‪.‬‬ ‫דמצוה זו של לחם הפנים היא ‘חוק’ וכמצוה בלא טעם‪ ,‬וכן בקינה לתשעה באב ‘איה עושי זבחים ואיפה עושי‬
‫שמנים ואנה עורכי נתחים וסוד לחם הפנים’‪ ,‬גם כאן מוצאים את הסוד הגדול עליו דיבר האריז”ל‪[ .‬ובענין זה‬
‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד‬ ‫שמעתי ממו”ר דכאן רואים שהנגלה והנסתר לא נחלקים כלל [וכדברי הגר”א הידועים]‪ ,‬שהרי האריז”ל כתב‬
‫דאינו יודע את סוד לחם הפנים‪ ,‬וכן הרמב”ם במורה נבוכים כתב [פרק מה’] ‘אבל השולחן והיות עליו הלחם‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫ובזה יש ליישב מה שהקשו תוס’ על רש”י [מנחות כט‪ :‬וחגיגה‬ ‫תמיד לא אדע בו סיבה’‪ ,‬וא”כ אותם דברים שלא נגלה סיבתם על פי הנגלה [הרמב”ם] גם לא נגלה סיבתם על‬
‫כו‪ ,]:‬דהא פליגי רש”י ותוס’ מהו ‘סילוקו כסידורו’‪ ,‬דשיטת‬
‫פי הנסתר [האריז”ל]‪ ,‬דכולם ממקום אחד נאמרו‪ ,‬עכ”ד]‪.‬‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫רש”י שהיה ‘חם’ בשעת סילוקו באותו חום של שעת סידורו‪,‬‬ ‫קושיות על יסוד זה‬

‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫ובתוס’ הקשו על רש”י דהרי היתה נאפת מער”ש והיאך נשמר‬ ‫ויש להקשות על היסוד לעיל‪ ,‬דהרמב”ן [מ’ כז’] ביאר מדוע הקטיר משה קטורת על מזבח הקטורת ביום‬
‫השמיני‪ ,‬והרי לא נצטווה על כך‪ ,‬וביאר הרמב”ן‪ ,‬דמשה למד זאת ממה שאמר לו הקב”ה לסדר את הלחם‬
‫יש מי שיעזור!‬ ‫החום עד שבת‪ ,‬ולכן ס”ל לתוס’ ד’סילוקו כסידורו’ היינו לענין‬ ‫ולעלות את הנרות והבין משה דה”ה גם יקטיר קטורת‪ ,‬והנה‪ ,‬אם נאמר כהיסוד לעיל שבשולחן יש דין מיוחד‬
‫שצורת השולחן אינה שלמה ללא לחם עליו‪ ,‬א”כ מה הוכיח משה מעריכת הלחם להקטרת הקטורת‪[ .‬ואולי יש‬
‫שהיה ‘רך’ בשעת סילוקו כבשעת סידורו‪ .‬ומ”מ לדברינו מיושב‬ ‫לומר דהרמב”ן עצמו סבר שהוא יודע את ענין השולחן ואינו סוד‪ ,‬וכמו שכתב הוא עצמו [כה’ כד’] ‘שזה סוד‬
‫השולחן כי ברכת ה’ מעת היות העולם לא נברא יש מאין וכו’ עכ”ד‪ ,‬וא”כ כיון שלרמב”ן ידוע סוד השולחן‬
‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫שפיר‪ ,‬דלרש”י באמת היה הלחם מתקרר משעת הכנתו עד שעת‬
‫ואין כאן דבר מיוחד ונסתר דוקא לשולחן‪ ,‬כן אפשר ללמוד זאת אף לכל הכלים כולם]‪.‬‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫סידורו‪ ,‬אבל בשעת סידורו היה מתחמם שוב והיה חם בכל אותו‬ ‫נס בלחם הפנים או נס שהשולחן מחממו‬

‫הזמן מחמת השולחן שהיה בו חום החיבה של ‘ראו חיבתכם’ כל‬ ‫ואולי יש לומר באופן אחר‪ ,‬דהנה יש לחקור‪ ,‬האם לחם הפנים היה חם מחמת עצמו‪ ,‬או שמא לחם הפנים היה‬

‫הזמן שהיה מונח שם‪.‬‬

‫"בית הספק"‬

‫מדור חדש בו נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום ‪" -‬דרשו"‬

‫בנייר טואלט‬ ‫[יום א] סימן ב’ סקי”ב – אדם החובש מסיכה בפורים‬
‫[יום ד] סימן ג’ סקל”א – האם עדיף להמתין ליפנות‬ ‫על כל ראשו האם צריך כיסוי ראש משום מראית עין‪,‬‬
‫במקום שיש לו דבר טוב לקנח בו כגון מים וכדו’ שמא‬ ‫ומה הדין במסיכה על פניו ומכסה לו גם קצת ממקום‬
‫לא יקנח היטב‪ ,‬או שעדיף שיפנה מיד ואין ספק קינוח‬
‫השערות‬
‫טוב מוציא מידי ודאי שצריך ליפנות‬ ‫[יום ב] סימן ג’ סק”ח – במקום שיש תאי שירותים לצד‬
‫[יום ה] סימן ד’ סק”ד – האם ברכת אשר יצר יברך‬ ‫מזרח ומערב וגם לצד צפון ודרום [כמו בבית הכנסת‬
‫בבית הכנסת עם סדר הברכות כולם או שמא עדיף‬ ‫כרם מיכאל] האם יש עדיפות ליפנות בתאי השירותים‬
‫שיברך אשר יצר תחילה בביתו‪ ,‬שמא יצטרך שוב לנקביו‬ ‫של צפון ודרום‪ ,‬ואף שיש מחיצות מ”מ לשיטת הרמב”ם‬

‫ויפסיד הברכה‪.‬‬ ‫לא מועיל מחיצות [כהבנת הבית יוסף]‬
‫[יום ג] סימן ג’ סקכ”א – לשיטת השו”ע דגם בימינו‬
‫אין לקנח בדבר שהאור שולט בו היאך מקנחים בימינו‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪[email protected] :‬‬

‫באגמנירבההרמממב"ש‪,‬םילשאולתעובייהרוהדיזונכגבםד‪,‬תקתיח לסדעויגפימםא‪,‬אשתלאהיאיימסולרט"שללאאתנגכנושבל"‪,‬תאביןהםהאימסעוולרם‪.‬מתבטא רק‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫נמיוקכנחהאלתהיו"לתאמותצראצתח"ל‪,‬יההרלגאובכללבאדחשדליואדתעכלשיהםמוללבאיןתפלניביןחאברתופבנירובישםלכיאהיולדוההבררגוב‪.‬ים‪.‬תמר היתה‬ ‫זפשיהרווצייידרקבהטרשכמללורשהכאהוב‪,‬דםימכנאוועלד‪.‬שיהואתאבבללאוסביפיסןומופמוועשלשללםה‪.‬צדדברההטובבניןבייוכותלר‪,‬לועאימןודממהו לשלהוםסיעףלעתלייולו‪.‬עואד‪.‬ד יםשממבצצבע‬
‫עמיל המוהאלההאתדווםדושתיכובילוםלההצכהפיורריבםב?י!טחון שמעולם לא הכלים את חברו ברבים? אם כן‪ ,‬האם אין‬ ‫אשובנלות‪,‬במאיצןווקתץ ואיאןיןהסדובף‪.‬רתכןמ‪.‬יד"נריחתןבהלשמפצורוותלךהוסמיאףו‪.‬ד"‪ .‬אפשר לקיים מצוות בדרגות ומדרגות‬
‫כלתוךהילוגדותםתנב‪,‬קעיסביעליגרופמיתר‪.‬םי ופמסנניעידםנפוירדבסועעיתביפלירההםן‪ .,,‬כישגששםםאהתשםכהמקעעבשיוטררילהאםבנביאומתיןפןשלרהקיגיןיסאםובימבוצעתוקרהי‪.‬פביאןשךלליעמשוביתלרההה‪.‬רתכואומליעדהו‪.‬טתלואתונילדתןי‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬