The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
Published by kerenora456, 2022-05-18 03:22:48

מפיק מרגליות חיי שרה תשפב

‫גליון ‪89‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬
‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪17:20‬‬

‫מוצאי שבת ‪18:27‬‬

‫רבינו תם ‪19:01‬‬

‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬ ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫וכלל"‪ ,‬הרי שאינו דורש את הדרשה מחמת כפל הלשון‪ ,‬אלא בגלל כפל המילה‬ ‫מדוע פירטה התורה "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים"?‬
‫'שנה'‪ ,‬ולשון זו מצאנו גם לגבי ישמעאל‪.‬‬ ‫"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" [בראשית כג א]‪.‬‬ ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫אומר רש"י‪" ,‬לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל‪ ,‬לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו‪ .‬בת‬
‫כולן שווים לטובה‬ ‫מאה ‪ -‬כבת עשרים לחטא‪ .‬מה בת עשרים לא חטאה‪ ,‬שהרי אינה בת עונשין‪ ,‬אף‬
‫"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" [בראשית כג א]‪ .‬דורשים חז"ל‪,‬‬
‫בת מאה בלא חטא‪ .‬ובת עשרים כבת שבע – ליופי"‪.‬‬
‫כולם שווים לטובה‪.‬‬ ‫כך מוצאים אנו גם לגבי אברהם‪" .‬ואלה ימי שני אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים‬
‫שרה ראתה את כל חייה דרך משקפיים ורודות‪ .‬דרך משקפיים של "כל מאן דעביד‬ ‫שנה וחמש שנים" [בראשית כה ז]‪ ,‬וגם שם דורש רש"י‪" ,‬בן מאה ‪ -‬כבן שבעים‪ ,‬ובן‬
‫רחמנא – לטב עביד"‪ .‬כמה צרות וקשיים עברה שרה‪ ,‬שנים ארוכות לא זכתה לזרע‪.‬‬ ‫שבעים ‪ -‬כבן חמש‪ ,‬בלא חטא"‪ .‬משמע שהמקרא נדרש משום שנאמר על כל כלל‬
‫נלקחה לפרעה‪ ,‬לאבימלך‪ ,‬עברה עם אברהם נסיונות קשים‪ ,‬ובכל זאת "כולם שווים‬ ‫'שנה'‪ ,‬כפי שכותב רש"י לגבי שרה‪ .‬נשאלת אם כן השאלה‪ ,‬הרי גם לגבי ישמעאל‬
‫לטובה"‪ .‬גם את השעות הקשות ביותר ראתה בעין טובה‪ ,‬שהרי כל מה שהקב"ה‬ ‫כתוב "ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלושים שנה ושבע שנים" [בראשית כה‬

‫עושה‪ ,‬לטובתו של האדם הוא עושה‪.‬‬ ‫כז]‪ ,‬ושם אין חז"ל דורשים‪ ,‬הלא דבר הוא!‬
‫למעשה‪ ,‬אברהם עצמו 'חי' מאה עשרים ושבע שנים‪ .‬הכיצד?‬ ‫אמנם‪ ,‬לגבי ישמעאל‪ ,‬גם אם עשה תשובה בסוף ימיו כפי שאומרים חז"ל‪ ,‬לכאורה‬
‫ובכן‪ ,‬החשבון פשוט‪ .‬על פי חלק מהמדרשים‪ ,‬אברהם הכיר את בוראו בגיל ארבעים‬ ‫אי אפשר לדרוש בן מאה כבן שלשים‪ ,‬ובן שלשים כבן שבע‪ ,‬בלא חטא‪ .‬שהרי כשהיה‬
‫ושמונה‪ ,‬וכידוע‪ ,‬נפטר בגיל מאה שבעים וחמש‪ .‬אם כן‪ ,‬ימי חייו האמיתיים‪ ,‬העשירים‪,‬‬ ‫ילד ודאי חטא‪ ,‬כפי שאומרת התורה "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה‬
‫הפעילים‪ ,‬המלאים בעשיה רוחנית‪ ,‬היו מאה עשרים ושבע שנים‪.‬‬ ‫לאברהם מצחק" [בראשית כא ט]‪ ,‬וביאר רש"י ש"מצחק" זהו לשון שלש עבירות‪,‬‬
‫אגב‪ ,‬ידוע המדרש בפרשתנו [בראשית רבה נח ג]‪" ,‬רבי עקיבא היה יושב ודורש‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות ושפיכות דמים‪ .‬אבל אם כן‪ ,‬מדוע פירטה התורה 'שנה'‬
‫והצבור מתנמנם‪ .‬בקש לעוררן‪ .‬אמר‪ ,‬מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים‬
‫ומאה מדינה‪ ,‬אלא‪ ,‬תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז'‪ ,‬ותמלוך‬ ‫בכל כלל?‬
‫על ק' וכ' וז' מדינות"‪ .‬אחד המפרשים שואל על המדרש‪ ,‬מדוע קישר רבי עקיבא את‬ ‫רבי חיים פלטיאל עומד על שאלה זו‪ ,‬ומבאר‪ ,‬הרי כתוב שעשה ישמעאל תשובה‪ .‬אם‬
‫אסתר לשרה‪ ,‬ולא לאברהם‪ ,‬שחי חיים אמיתיים מאה עשרים ושבע שנים‪.‬‬ ‫כן אפשר לומר שאם חטא‪ ,‬היה זה עד גיל שלושים‪ .‬וכיון שעשה תשובה‪ ,‬זדונותיו‬
‫החתם סופר מבאר מדוע עוררן רבי עקיבא דווקא בדברים אלו‪ .‬התורה אומרת‬
‫ששרה חיה מאה ועשרים ושבע שנים‪" ,‬שני חיי שרה"‪ ,‬דורשים חז"ל‪ ,‬כולם שווים‬ ‫נהפכו לזכויות‪ ,‬ולכן נחשב הדבר שכל ימיו היה בלא חטא‪.‬‬
‫לטובה‪ .‬ונשאלת השאלה‪ ,‬הייתכן‪ ,‬הרי כשהיתה ילדה קטנה‪ ,‬כבת שתים וכבת‬ ‫סבי‪ ,‬הרב ישראל חסידה ז"ל‪ ,‬חיבר ספר ששמו 'ביאורי המקובלים בנגלה'‪ .‬זהו‬
‫שלש‪ ,‬ודאי לא עבדה את ה' כבימי גדלותה‪ .‬אלא‪ ,‬אומר החתם סופר‪ ,‬בגדלותה‬ ‫אוסף מחמישים ספרי יסוד בקבלה‪ .‬אמנם ספרי המקובלים קשים להבנה למי שאינו‬
‫עסקה בעבודת ה' גם בלילות‪' ,‬גזלה' משעות שנתה המועטות‪ ,‬וכך השלימה את‬ ‫עוסק בסודות התורה ופנימיותה‪ ,‬אבל בין לבין‪ ,‬ישנם נתחים שמנים וטובים‪ ,‬רעיונות‬
‫וביאורים נפלאים‪ ,‬שהינם על דרך הפשט‪ ,‬וחבל 'לפספס' אותם‪ .‬הרב חסידה ליקט‬
‫ימי צעירותה‪.‬‬ ‫את אותם 'נתחים'‪ ,‬וכינסם לספר‪ .‬הוא מביא את השאלה בשם ספר 'המאיר לארץ'‪,‬‬
‫אמר רבי עקיבא לציבור‪ ,‬שרה השלימה את עבודת ה' שלה בלילות‪ ,‬עשתה לילותיה‬
‫ותשובתו בצידה‪.‬‬
‫כימים‪ ,‬ואילו אתם‪ ,‬עושים ימיכם כלילות‪...‬‬ ‫בעל המאיר לארץ כותב‪ ,‬שהדיוק בפסוק אינו מכך שכתוב שלש פעמים 'שנה'‪ ,‬שהרי‬
‫על פי הדברים הללו ניתן להבין מדוע לא קישר רבי עקיבא את שנות מלכותה של‬ ‫כך כתוב גם אצל ישמעאל‪ ,‬ואין אנו מדייקים דבר‪ .‬אלא‪ ,‬הדיוק הוא מכפל הלשון‪.‬‬
‫אסתר לשנות חייו של אברהם‪ ,‬שהרי אותן מאה עשרים ושבע שנים של אברהם היו‬ ‫"ויהיו חיי שרה‪ ...‬שני חיי שרה"‪ .‬גם לגבי אברהם כתוב כפל לשון‪" .‬ואלה ימי שני‬
‫אברהם אשר חי"‪ .‬כפל הלשון אומר דרשני‪ .‬דורשים חז"ל שחייהם אכן היו כפולים‬
‫בימים שכבר עמד על דעתו‪ ,‬כולן שנים מלאות במצוות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫ומכופלים‪ ,‬מלאים וגדושים בתורה ומצוות‪ ,‬בלא חטא‪ .‬לגבי ישמעאל אין כפל לשון‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫כזה‪ ,‬ולכן אין דורשים דבר‪.‬‬
‫ועדיין הדבר נשאר בצריך עיון קצת‪ ,‬בפרט שרש"י כותב "לכך נכתב שנה בכל כלל‬

‫לטוו‪,‬פאס‪,‬םהאואתהמכמלהן‪,‬א אאנתאהמפמרךט‪,‬יבם‪,‬רוךאזאואתנייברובארהכתשכשהםנימם‪.‬שפחתו הינו 'כהן'‪ .‬אמרתי‬ ‫מעשה רב‬
‫[בעפיאבהוילררשכוחאהיתנכוחימיותונמםבעדיןקקשדכנגקחשםיבלאעומטתב]צורכ"תפעילובאםיכ"רל‪.‬ההיוהיעכובוםל לממברהנרדנךיבםרביראםכחתהריכמוו‪,‬הננניעויםש‪.‬ם ואנכאךשיתכאתכתבפיכוב‪.‬פישושםל‪,‬איחןןאףעשראועךרל‬
‫'ברכת כהנים' שכזו‪...‬‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫ילההפהדתייה‪,‬נפלשקממיואהד‪.‬ציישםאמיעצלםשיהילהתריעהאוםנרדיבהתרוצהרצהומוהרקקוהול‪,‬מסתי‪.‬מפבהריואאאיילרםעהועהצדייבאםמ‪.‬תשהערורדדיבובתחוררקבונורוקותודותכררלשמצ‪,‬יעאוילאר‪.‬יםכםיהדהוכעעלו‪,‬מעאודילחדםה‬
‫ביום ג' האחרון הגיע למשרד בחור שאינו שומר תורה ומצוות‪ .‬אני מגיש לו‬

‫הנמסר‪ ,‬אלא הביאור‪ ,‬וכי אתה רוצה לראות שהקב”ה נוקם בחברך‪ ,‬זה לא תוכל לראות כיון שהמוסר‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫נענש תחילה במיתה‪ ,‬ולעולם לא יוכל לראות במפלת הנמסר‪ .‬וזה הביאור ברש”י ‘הוא קבר אותה’‪,‬‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫כל המוסר דין חברו לשמים‬
‫כלומר אמנם גם הוא יענש‪ ,‬אבל הוא קבר אותה והיא לא תוכל לראות לעולם את עונשו‪ ,‬שהרי בשעת‬
‫המפרשים עומדים על הכף זעירא שבמילה ‘לבכותה’‪ ,‬ובבעל הטורים כותב שתי דרכים מדוע כף‬
‫עונשו היא כבר מתה‪ .‬וכ”כ ברש”י [ב”ק צג‪ ].‬בד”ה ‘אחד הצועק ואחד הנצעק’ – ‘וחרה אפי והרגתי‬ ‫זעירא‪ ,‬הפשט הראשון‪ ,‬דכיון שזקנה היתה בכה עליה מעט‪ ,‬ובפשט השני כתב שהיתה היא גורמת‬
‫מיתתה שמסרה דין לשמים‪ ,‬והמוסר דין לשמים נפרעין ממנו תחילה‪ ,‬והמאבד עצמו לדעת אין מספידין‬
‫אתכם’ שנים במשמע‪ ,‬עכ”ד‪ .‬מוכח דזהו העונש של הצועק‪ ,‬חיוב מיתה‪‘ ,‬והרגתי אתכם’‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬ועל כן בכה עליה מעט‪ ,‬וכדאמרינן בגמ’ ר”ה טז‪ .‬כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה‬

‫כל שנותיה לטובה – אימתי הכירה שרה את בוראה‬ ‫שנאמר ‘ותאמר שרה לאברהם חמסי עליך’ וכתיב ‘ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה’‬
‫[ובספר טעם ודעת לגר”מ שטרנבוך מביא מעשה נורא‪ ,‬דהגרא”ז מלצר סיפר‪ ,‬כשנפטר חתנו של‬
‫ויש לדון מתי הכירה שרה את בוראה‪ ,‬ובשלמא אם הכירה את בוראה מיד‪ ,‬אתי שפיר דכל מאה עשרים‬ ‫הח”ח ר’ צבי הירש לויסון‪ ,‬שמעו את הח”ח יושב ודן לעצמו‪ ,‬האם הנפטר זכאי להספד או לא שמא‬
‫הוא כמאבד עצמו לדעת‪ ,‬וביאר הגרא”מז דספקו של הח”ח היה‪ ,‬דכיון שהיה ר’ צבי מרבה בתעניות‬
‫ושבע שנותיה שוים לטובה‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שנמצאו חיי שרה וחיי אברהם שוין הם‪ ,‬שהרי אברהם מת‬ ‫חשש הח”ח שמא הוא גרם כן לעצמו והרי הוא כמאבד עצמו לדעת‪ ,‬עד שלבסוף הכריע שלא נפטר‬

‫בן קעה’ שנה ולא הכיר את בוראו רק בהיותו בן מח’ שנה [לחד מ”ד במדרש רבה סד’ ד’] וא”כ נמצא‬ ‫מחמת תעניותיו‪ ,‬והספידו חמיו]‪.‬‬
‫נענש תחילה על חטאיו או שיתבע במקום סכנה‬
‫דלידתו כיהודי החלה בהיותו בן מח’ וחיי שנותיו כיהודי הם קכז’ מתוך קעה’ שנה‪ ,‬בדיוק כחייה של‬ ‫ויש לחקור בדין זה ש’כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה’‪ ,‬האם נענש על מעשיו‪ ,‬ואף שבד”כ‬
‫הקב”ה מאריך אף וממתין עם בריותיו‪ ,‬מ”מ כיון שמוסר דין חברו לשמים וחברו נענש על ידו‪ ,‬הרי‬
‫שרה‪.‬‬ ‫הקב”ה גם עושה עימו משפט מהיר ומיידי‪ ,‬ולכן נענש על מעשיו‪ ,‬או שהביאור‪ ,‬שמתעורר עליו קטרוג‪,‬‬
‫ובכל דבר קל שיעשה נכנס לסכנה‪ ,‬והרי הוא כמי שמכניס עצמו למקום סכנה‪ ,‬שכן מעתה ואילך הקב”ה‬
‫אבל אם נאמר דשרה הכירה את בוראה כאברהם בהיותו בן מח’ שנה והיא היתה אז בת לח’ שנה‪ ,‬א”כ‬ ‫מתנהג עימו במהלך חמור יותר‪ ,‬ובקצרה נאמר‪ ,‬האם נענש על מעשיו ורק העיתוי הוא מוקדם‪ ,‬או שאינו‬
‫מדין עונש אלא מחמירין עימו ומונעים ממנו את מידת הרחמים‪.‬‬
‫היאך אפשר לומר שכל שנותיה היו שוים לטובה והרי לח’ שנה לא הכירה את בוראה והיאך כולם שוים‬ ‫ונפק”מ באדם שאין לו עברות‪ ,‬דאם נענש על חטאיו קודם זמנו אלא תיכף ומיד‪ ,‬א”כ כיון שאין לו‬
‫עברות לא שייך להענישו‪ ,‬אבל אם הוא מניעה של מידת הרחמים‪ ,‬א”כ אף באין לו עברות‪ ,‬מ”מ בכל‬
‫לטובה‪ ,‬והביאור‪ ,‬דכיון ששרה מתה מחמת בשורת העקידה ומסרה נפשה‪ ,‬הרי דנים את כל חייה כאילו‬ ‫אופן שהכניס עצמו למקום סכנה וכדו’ לא יהיה לו זכויות שיעמדו לו בשעה זו‪ ,‬כיון שמסר דין חברו‬

‫הם שוים לטובה כיון שמסרה נפשה על קידוש שמו כאילו כל ימיה היו לטובה‪ ,‬וכעי”ז איתא בספר‬ ‫לשמים‪.‬‬
‫ונפק”מ נוספת‪ ,‬האם המוסר נענש בעונש גדול יותר מן המסור‪ ,‬דאם מקבל עונש על מעשיו כיון שמסר‬
‫חסידים [תתרנ”ב] דצדיק שמת קודם זמנו‪ ,‬מעלה עליו כאילו חי כל ימיו ולא מפסיד מהקדמת מיתתו‪,‬‬ ‫דין חברו לשמים‪ ,‬א”כ נותנים לו אותו עונש כמו שרצה שיהיה לחברו ולא יותר‪ ,‬אבל אם נאמר שיורד‬
‫ממנו השמירה והרי הוא כבמקום סכנה‪ ,‬א”כ בכל מעשה יכול להינזק ולהענש בדבר כפול ומכופל ממה‬
‫וה”ה כאן שמתה מחמת בשורת העקידה‪.‬‬
‫שביקש על חברו‪.‬‬
‫ובזה יובן מדוע שנותיה של שרה הוסמכו לפרשת העקדה ולא מיתתה‪ ,‬שהרי בתחילה כתוב ‘ויהיו חיי‬ ‫והנראה לומר דשתי הצדדים אמת‪ ,‬וגם מקבל עונש על מעשיו ומקדימים לו את דינו‪ ,‬ולא עוד אלא שגם‬

‫שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים’ ורק אח”כ כתוב ‘ותמת שרה בקרית ארבע’ והרי צריך‬ ‫סרה מעליו מידת הרחמים‪ ,‬וממילא הרי הוא נתון לפגעי הטבע וסכנותיו‪ ,‬ואין מרחמין עליו משמים‪.‬‬
‫שרה מתה בשעת הסכנה‬
‫להקדים המיתה קודם לימי שנותיה‪ ,‬ולדברינו כיון שנסמכה פרשת מיתת שרה לפרשת העקידה לומר‬
‫ובזה יובן היאך שייך לומר גבי שרה דנענשה שהרי שרה ודאי שלא עברה על דבר שעונשו מיתה‪,‬‬
‫שמתה מחמת שהודיעוה על העקידה‪ ,‬א”כ זה גופא גרם ששנותיה היו שווים לטובה‪ ,‬ולכן הובא קודם‬ ‫וא”כ מדוע נתחיבה מיתה וכי מי שמוסר דין חברו לשמים חייב מיתה‪ ,‬ובאמת שרה צדיקה גמורה היתה‬
‫וכמ”ש בת ק’ כבת כ’ ללא חטא‪ ,‬וא”כ עונשה אינו בא על מעשיה והוקדם מחמת מה שמסרה דין‪ ,‬אלא‬
‫מספר שנותיה ואח”כ סיפור מיתתה‪.‬‬ ‫רק מניעת הרחמים וריחוק ההשגחה הפרטית היחודית שלה‪ ,‬וכיון שהיתה בשעת סכנה כשבא השטן‬
‫ובישר לה על עקדתו של יצחק‪ ,‬ו’כמעט’ שפרחה נשמתה‪ ,‬א”כ לא היה מה שיצילה ברגעים אלו‪,‬‬
‫כל שנותיה לטובה – בין ביום ובין בלילה‬ ‫ומתה‪ .‬וא”כ הרי כאילו הכניסה את עצמה למיתה‪ ,‬שהרי הסירה מעליה את מידת הרחמים המצילה‬

‫ועדיין יש להקשות‪ ,‬דאף אם שרה הכירה את בוראה מקטנותה‪ ,‬מ”מ עדיין כיצד אפשר לומר כולם‬ ‫בשעת ובמקום סכנה‪.‬‬
‫‘ויבא אברהם’ ‪ -‬הוא קבר אותה‬
‫שוים לטובה‪ ,‬והרי אדם יושן לא מקיים מצוות והיאך כולם שוים לטובה [וכן מוכח בשבת פט‪ :‬דאדם‬ ‫בגמ’ אמרינן דהמוסר דין על חברו הוא נענש תחילה ילפינן משרה‪ ,‬דמסרה דין לשמים דכתיב ‘חמסי‬
‫עליך’ ואח”כ כתוב ‘ויבוא אברהם’ ופרש”י ויבוא אברהם’‪’-‬הוא קבר אותה’‪ ,‬וצ”ב מה בא רש”י לומר‬
‫ישן אין לו מצוות ואין לו עברות]‪ ,‬וצריך לומר דכיון דאמרינן במדרש דהפסוק ‘ותקם בעוד לילה’ קאי‬
‫במילים אלו ‘הוא קבר אותה’‪.‬‬
‫על שרה אימנו‪ ,‬א”כ מובן מדוע כולם שוים לטובה‪ ,‬שהרי לא היתה יושנת‪ ,‬ולכן כל שנותיה לטובה‬ ‫ובפני יהושע ביאר‪ ,‬דרש”י קשה לו בתרתי‪ ,‬א‪.‬מה הראיה ששרה נענשה קודם לאברהם ושמא מתה‬
‫לפניו משום שכך נקצבו ימיה‪ ,‬ב‪.‬מדוע מובא בגמ’ המשך הפסוק ‘ויבוא אברהם’ ולא תחילתו ‘ותמת‬
‫בין הימים ובין הלילות‪.‬‬ ‫שרה’‪ ,‬ג‪.‬ויש להוסיף עוד‪ ,‬שהרי שרה נפטרה לבסוף מבשורת העקידה‪ ,‬וא”כ אינו מחמת שמסרה דינה‬
‫לשמים‪ .‬ומבאר הפנ”י דזה בא רש”י לבאר במתק לשונו‪ ,‬דלמדים מהייתור ‘ויבוא אברהם’ דמשמע‬
‫‘והיו הציבור מתנמנים’‬ ‫שהיה כאן דבר לא טבעי‪ ,‬ושהיה צריך להיות אחרת‪ ,‬ומתה קודם לאברהם משום שמסרה דין לשמים‪.‬‬

‫ובזה יבואר נפלא המדרש פליאה‪ ,‬מעשה בר”ע שהיה דורש והיו הציבור מתנמנים ביקש לעוררם אמר‬ ‫המוסר דין חברו לשמים – עונשו מיתה‬
‫ובאמת יש לומר‪ ,‬דכל מקום שמוסר על חברו דין לשמים מתחייב במיתה וזהו העונש הכללי על מסירה‬
‫מה ראתה אסתר למלוך על קכז’ מדינות‪ ,‬אלא תבוא בת בתה של שרה שחיתה קכז’ שנים ותמלוך על‬ ‫זו‪ ,‬והביאור בכל המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה‪ ,‬אין הכונה רק שהוא מקבל עונש ראשון לפני‬

‫קכז’ מדינות’‪ ,‬ונתקשו המפרשים מה יש בדבריו שיש בהם כדי לעורר את הציבור‪.‬‬

‫ולדברינו יש לומר נפלא [ומצאתי כעי”ז אח”כ בחת”ס]‪ ,‬דרבי עקיבא רצה לעוררם ועל כן מזכיר‬

‫להם שעל זמן שינה לא מקבלים שכר‪ ,‬ומוכיח‬

‫להם זאת מדברי המדרש ‘מה ראתה אסתר‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫למלוך על קכז’ מדינות כיון שהיתה בת בתה‬
‫של שרה’ דלכאו’ מדוע זכתה אסתר למאה‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫עשרים ושבע מדינה‪ ,‬והרי אף אם הכירה‬
‫שרה את בוראה מקטנותה מ”מ כיון שאדם‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫יושן כשליש מימיו‪ ,‬א”כ צריכה אסתר למלוך‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫מספר מדינות שהם שליש משנותיה‪ ,‬וע”כ‬
‫ממה דמלכה על קכז’ מדינה הוא מטעם‬
‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫ששרה מילאה את כל שנותיה ולא ישנה‬
‫בלילות ורק לכן זכתה למלוך על מאה עשרים‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫ושבע מדינות‪ ,‬וא”כ אף אל תפסידו שכרכם‬

‫בשינה‪ ,‬וקומו עורו נא‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪[email protected] :‬‬

‫גאודלליעחלושברקכיבההן‪.‬תורה והמצוות‪ ,‬אופנוע כבד? נסיעה להודו? שלא נדבר על עבירות חמורות שהוא‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫ולליאהצמפסשאדתמשתתררפייךקל"דליתדויק‪,‬עכחחו'‪.‬תול‪.‬בעלמנהוה!הבתבהאואסואלמןפאועלאואושלבללקלאד‪.‬השובעצרמיניאיאאדתממםרפאיתומשי‪.‬ןכ'זצאתירהוינדךהבהרלדכברבהבקר'ה'שבשוסלמנגמנחומנלןו‪,‬הצחתבוחיכזפוךא‪.‬רשיי'כ‪.‬האשרחיההרועיעניליממןייהלדעאיהיניניעובןנימימיבולתעבוןה‪,‬ראממ"ןישאיבלנאיירו‪.‬פ‪.‬ךשאאה'ךיר‬ ‫וכבאבליהקן‪,‬קשרבשהביויקמדשויפשוונדירבחאשעיבנוותדויחותשצניעלולרתהאורראבשש‪,‬ישלויבלורטיאך"בהאראיויכננתתכווי‪.‬נסבהמבאעאירבבזכררלתךךעכהצשנהוענבייותרךם‪.‬זלבואיצלורת‪.‬ארךנךמאיחכתהלאנהדשירעוהוב‪.‬תמובהכערשאדענהידשתההשבובארראיברדמרלךררור‪,‬אאביאשתוםדוהלזדורפנבליש?א!ההצאהיעביתררךה‪,‬‬
‫ולהיב‪,‬בכןחכ‪,‬וברואנדירצהמהרבבקב‪,‬אשבמאמתמהוצתב‪,‬עיתמרמכילשםיהבללרבבכר‪,‬ניך‪.‬אנאסיובתמיראתביח‪,‬בלרמכלהרהכבהבגשרידוהמליבההרבכלייווםכ‪,‬תלר"ימשבהרהוכשאךאינהכ'יוולימלשאהמחעלרלךול"תעצאעומלי‪.‬מ‪.‬ד‪.‬שעהתוו‪.‬דואממהר‪.‬‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫נאלמתי דומיה‪ .‬אני ממש לא חפץ במה שהוא מאחל ומייחל לעצמו‪ .‬אילו רצונות יש לצעיר שלא‬


Click to View FlipBook Version
Previous Book
Rainbow Back to School Ice Breaker
Next Book
Buku Aturcara Majlis Persaraan