מפיק מרגליות צו תשפב

‫גליון ‪109‬‬ ‫פרשת צו‬
‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪17:19‬‬

‫מוצאי שבת ‪18:26‬‬

‫רבינו תם ‪19:01‬‬

‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬ ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫נאתחונר'י‪.‬םכודתיוצלאהוזתה‪,‬יראיןאזצוהררךהבכרזושיולןאמצמרישךרדלההיוברתיארוותפ‪.‬א‪.‬כלכבארשדרעאתתיכהולבלאהעביםן‬ ‫אפילו אהרן הכהן‪ ,‬צריך היה זירוז במקום שיש חסרון כיס‬
‫זחאלתה‪ ,.‬ורשאיילתםשבהחרייואשעוןל להאזינלזזוהלר‪,‬עהילזבהרריאושלתוא‪ ,‬ילקארההקלפךידחעליללדהברמיקםרהמו‪.‬סויימים‪,‬‬ ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫שואל רבי אליהו לופיאן‪ ,‬שוב‪ ,‬על מי מדובר‪ ,‬על אהרן הכהן! הוא צריך‬ ‫"צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו'"‪ ,‬ויקרא ו ב‬
‫משלים‪ ,‬דוגמאות והפחדות‪ ,‬כדי להשתכנע לקיים את ציווי הבורא? האין זו‬ ‫רבי אליהו לופיאן זצ"ל שואל שאלה מעניינת‪ .‬בתחילת הפרשה אנו מוצאים‬
‫את הפסוק‪" :‬צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו'" [ויקרא‬
‫פגיעה בכבודו? וכי לא די לומר לו‪ ,‬ואפילו ברמז‪ ,‬את רצון ה'?‬ ‫ו ב]‪ .‬מה הכוונה בביטוי 'צו'? אומר רש"י‪" :‬אין 'צו' אלא לשון זרוז‪ .‬מיד‬
‫כמדומה‪ ,‬שהסיפור של רבי יוחנן עונה על כך‪ .‬לכל אחד יש תכונות טבעיות‪.‬‬ ‫ולדורות‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון‬
‫לפעמים הוא מתגבר על יצרו‪ ,‬ולפעמים‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬לא‪" .‬כל הגדול‬
‫כיס"‪.‬‬
‫מחברו יצרו גדול הימנו" [סוכה נב א]‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬לשון 'צו' הוא לשון זירוז‪ .‬גם 'במיידי'‪ .‬וגם לדורות‪ .‬ומדוע צריך זירוז‬
‫עמלתערובריראלליקוהלוו לושלפיראןבימאסלויפהור‪" ,:‬פלעאםתלבןיאאיתתוועבבהחדארל יתדויךד ביאחתדך‪"!.‬בבהורקברחוהוזרא‬ ‫מיוחד לגבי קרבן העולה‪ ,‬משום שיש בו חסרון כיס‪ .‬ישנם קרבנות בהם יש‬
‫זעהל לפהסושקכזמהתבההבותקעורר?רואתמררבלוה‪,‬רבפיעאםליאהוח‪,‬ררפאעה‪,‬ם‪.‬אנשיאהלוולהךידעיתד‪,‬המלהביעתנייהןמפדסרוקש‬ ‫לכהן חלק‪ ,‬כמו קרבנות השלמים והחטאת‪ .‬אך קרבן העולה עולה כליל לה'‪,‬‬
‫להתפלל‪ .‬בכניסתי יקומו הכל לכבודי‪ .‬לאחר מכן ימתינו לי בקריאת שמע‬ ‫אין לכהנים חלק בבשרו‪ .‬יש כאן חסרון כיס‪ .‬בעצם לא חסרון‪ ,‬אלא מניעת‬
‫ובתפילה‪ .‬אמנם‪ ,‬זו חובתם של התלמידים‪ ,‬לכבד את רבם‪ ,‬וזו חובתי‪ ,‬לומר‬ ‫רווח‪ .‬אם כן‪ ,‬ישנו חשש שיהיה מצב של חוסר מוטיבציה‪ .‬הכהנים יעדיפו‬
‫קריאת שמע בהתעוררות ולהתפלל באריכות‪ ,‬הגם שבני הישיבה ממתינים‬ ‫לעבוד בקרבנות אחרים‪ ,‬בהם יש להם חלק‪ .‬לפיכך באה התורה ומזרזת‬
‫געאלוי‪.‬והז‪,‬ווהחוריבת"יתוהעחבינותכיה'ת‪.‬כלאגבבל‪,‬ה למבט"ב!עלהפידכבךרימםתעפללולליאםניללבוקאב"בהקרשיביסייהערבהוידריי‬
‫את אהרן ואת בניו‪ ,‬מיד ולדורות‪.‬‬
‫שלא תבוא תועבה זו אל תוכי‪.‬‬ ‫ושוב עולה הפליאה מאליה‪ .‬למי מדבר הכתוב‪ ,‬לאהרן הכהן! וכי יש חשש‬
‫תתימקוהן חהבמירודוותש‪,‬אולע‪,‬תר'ה כאלבירהוז‪,‬קנהאתםושאיבנתך‪ ,‬מתגאזויוםת?הכגלוףהסשנפיוםועעבברודתמןקהשעוהלעם‪.‬ל‬ ‫שהוא יעדיף קרבנות אחרים בגלל שבקרבן העולה תחסר לו ליטרת הבשר?‬

‫עדיין אתה חושש כל כך מרגשי גאווה?‬ ‫זהו פלא גדול‪.‬‬
‫ענהו רבי אליהו‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬לפצצה נוראה המונחת בפתחו‬ ‫רבי אליהו לופיאן מוסיף ומביא את דברי רש"י בתחילת פרשת אחרי מות‪,‬‬
‫של אולם‪ .‬עברו עשרות שנים‪ ,‬עברו לידה אלפי אנשים‪ ,‬והיא לא התפוצצה‪.‬‬ ‫על הפסוק "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'‬
‫האם החשש להתפוצצות כבר אינו קיים? כך גם הגאווה‪ .‬גם אם‪ ,‬ברוך ה'‪,‬‬ ‫וימותו" [ויקרא טז א]‪ .‬בהמשך כתוב‪" :‬דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל‬
‫המוצנלחחתתילפלתשחמיו‪,‬רוצערצימךיאמנימילדחהשומשתומעמבנתה‪.‬זו במשך עשרות שנים‪ ,‬עדיין היא‬ ‫עת אל הקודש וגו'"‪ .‬דהיינו‪ ,‬הקב"ה מצווה שאהרן לא ייכנס בכל עת לקדש‬
‫פעם השתתף החפץ חיים בכינוס ציבורי כלשהו‪ .‬עמד אחד הרבנים לשאת‬
‫זדקבןרויאםי‪.‬נניפתמחח ופאשמכר‪,‬בוכד‪.‬ל‪..‬דעבמריד ההיחנפםץלחישיםם עשלמירםג‪.‬לייוו ודאעימםר‪,‬אאיתןםזהשנאכנוין‪.‬כאבנרי‬ ‫הקדשים‪ ,‬התורה מקדימה לכך את עניין מות בני אהרן‪.‬‬
‫זקן ממך‪ ,‬ותאוות הכבוד עדיין בוערת בקרבי‪ .‬היצר הרע מנסה לפתות את‬ ‫בעניין זה של איסור כניסה לקודש‪ ,‬יש אומרים שהכוונה היא שאהרן יכול‬
‫להיכנס רק ביום הכיפורים‪ ,‬ובתנאי שיעשה את כל הפעולות הכתובות‬
‫האדם עד זיבולא בתרייתא‪ ,‬עד שיוטל רגב האדמה האחרון על קברו‪.‬‬ ‫בפרשה‪ .‬ויש אומרים‪ ,‬שיכול להיכנס גם בזמנים אחרים‪ ,‬ובלבד שיביא את‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫כל הקרבנות המוזכרים בעניין‪.‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬כותב רש"י‪" :‬היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו‪ .‬משל לחולה‬
‫שנכנס אצלו רופא‪ .‬אמר לו‪ ,‬אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב‪ .‬בא אחר ואמר‬
‫לו‪ ,‬אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב‪ ,‬שלא תמות כדרך שמת פלוני‪ .‬זה זרזו‬
‫יותר מן הראשון‪ .‬לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן""‪ .‬דהיינו‪ ,‬הקב"ה‬
‫רצה לזרז ו'לשכנע' את אהרן להקפיד על הדבר‪ ,‬לכן הזכיר את מות בניו‪,‬‬

‫שמתו משום שהביאו קטורת זרה אשר לא ציווה אותם‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬לגבי החולה הראשון מוזכר שנכנס אצלו רופא‪ .‬לגבי השני כתוב 'בא‬

‫לדהמתוובלתארמשיימבהםדרדאוימשחבומכאיצתרםנעהאםרימ‪.‬ו"רשפראאהללואיגיי‪.‬הפתם‪.‬ההאילמצןשארלחבאארעתצהכימצמתךעההרועדכודקגמוייוולתתםהההלמתוומיעתשמשךוה"ותת‪,‬אנתכהווהיצנבצטהלרע‪,‬וקרויתןנ‪.‬כקלשנפתכתהלךפכחתעללהאפיליחהוכזטלקמאןו‪,,‬שאומחעדיידד‪.‬םברגשלכםהעוימכזיעמקןטהח‬ ‫מעשה רב‬
‫בכל אדם גדול יש גם את החלק הפשוט‪ ,‬ואין הוא יודע מתי החלק‬
‫נביא סיפור מעניין מהירושלמי‪ .‬המשנה [אבות ב ד] אומרת‪" :‬אל תאמן בעצמך עד יום‬
‫המשך בעמוד הבא‬ ‫מותך"‪ .‬היה תלמיד חכם זקן אחד שבטח בעצמו ואמר במקום זאת‪" :‬אל תאמן בעצמך‬
‫עד יום זקנותך"‪ .‬מה יש לחשוש מהיצר בימי הזקנה‪ ,‬ימים אשר אין חפץ בהם‪ ,‬ימים‬
‫שכל התאוות הגשמיות חלפו ועברו זה מכבר‪ .‬אני כבר במצב של "ולבי חלל בקרבי"‬

‫[תהלים קט כב]‪.‬‬
‫אמרו בשמים‪ ,‬כך כך הוא בוטח בעצמו? ננסה אותו בדבר עבירה‪ .‬בא אליו היצר כאשר‬

‫ולפי”ז יש לומר‪ ,‬דכל מה שתוס’ חידשו שאין עשה דוחה ל”ת בפשיעה‪ ,‬היינו רק כשהדחיה היא רק‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫כלפי האדם בלבד כגון שנערב לו מתן ד’ במתן א’‪ ,‬דיש כאן בעיה פרטית שלו ולא הוזכר בתורה כזה‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫כל אשר יגע בבשרה יקדש – עשה דוחה ל"ת בפשיעה‬
‫אופן התורה לא דיברה על אופן כזה וכיון שהיה זה בפשיעה אינו דוחה‪ ,‬אבל כשהדחיה היא בשורש‬
‫‘כל אשר יגע בבשרה יקדש’ [ויקרא ו’ כ’]‪ ,‬ובגמ’ בזבחים צז‪ :‬לומדים מפסוק זה דבשר קדשים שנגע‬
‫הדין ובסיבותיו דהתורה אמרה מפורש לדין עשה ואנו דנים אם גם נאמר של עשה או שלא נאמר במקום‬ ‫בבשר החטאת דינו כמוהו‪ ,‬ואם החטאת פסולה‪-‬הרי הבשר קדשים כדין החטאת הפסולה ואסור באכילה‪,‬‬
‫ובגמ’ מקשינן מדוע נאסר הבשר קדשים באכילה מחמת הנגיעה בחטאת הפסולה‪ ,‬נימא דיבוא ‘עשה’‬
‫עשה ונדחה הלאו מעיקרא‪ ,‬כגון לבאר מה אמרה התורה ד’בשרה יקדש להיות כמוה’ ונאסר באכילה‪,‬‬ ‫דאכילת קדשים ‘ואכלו אותם’ וידחה ‘לא תעשה’ דאכילת קדשים פסולים‪ ,‬ותירצו בגמ’ שני תירוצים‪,‬‬
‫רבא תירץ דאין עשה דוחה ל”ת שבמקדש‪ ,‬ורב אשי תירץ דיש כאן לא תעשה ועשה ואין עשה דוחה‬
‫האם נאמר דין זה גם כלפי מצות אכילת קדשים‪ ,‬או דלא נאמר כלל במקום שהתורה אומרת עשה לאכול‬
‫ל”ת ועשה‪.‬‬
‫הקדשים [ודמי לעדל”ת של יבום ערוה]‪ ,‬בזה דוחה עשה ל”ת ואף שבא ע”י פשיעה‪[ .‬ועי’ כעי”ז באו”ש‬ ‫קושית השער המלך‬
‫והנה‪ ,‬ידועים דברי התוס’ [עירובין ק‪ .‬ד”ה ‘מתן’] בענין עדל”ת בפשיעה‪ ,‬דאמרינן בגמ’ שם דנתערב לו‬
‫פ”ז מחמץ ומצה ה”ו]‪.‬‬ ‫מתן ד’ במתן אחד לרבי יהושע ינתנו במתנה אחת כדי שלא יעבור על בל תוסיף [וכן לר”א יתן ד’ מתנות‬
‫כדי שלא יעבור על בל תגרע]‪ ,‬והקשו התוס’ נימא יבוא ‘עשה’ דזריקת ארבע וידחה ‘לאו’ דבל תוסיף‪,‬‬
‫תשובה מועלת מדין עשדל”ת‬ ‫ותירצו תוס’ ‘דלא דמי כלל לכלאים בציצית דהכא ע”י פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים בלא‬
‫דחיית הלאו’‪ ,‬עכ”ד תוס’‪ .‬ויסוד מוסד ייסדו לנו התוס’‪ ,‬דכיון שצריכים לדחות הלאו מחמת פשיעתו‪,‬‬
‫בספר תוספת יוה”כ [פו‪ ]:‬בהא דאמרינן [שם] ‘גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר‬ ‫לא אמרינן בזה עשה דוחה ל”ת‪.‬‬
‫ומקשה השער המלך [נדרים פ”ג ה”ו]‪ ,‬א”כ מאי מקשינן בגמ’ בזבחים [לעיל] שיבוא עשה דאכילת‬
‫‘לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד וכו’ ואת זנית רעים‬ ‫שלמים וידחה לאו דאכילת קדשים טמאים‪ ,‬והרי כיון שנגע הבשר קדשים בחטאת בפשיעתו [בפשטות]‪,‬‬
‫א”כ היאך ידחה עשה דאכילת קדשים לל”ת זה שבא ע”י פשיעתו‪ ,‬והוסיף‪ ,‬דמצא שאלה זו בדברי‬
‫רבים ושוב אלי נאום ה’ עכ”ד הג’מ’‪ ,‬הביא שם הקושיה הידועה מה רבותא יש בתשובה והרי דינא הוא‬ ‫הראשונים [בכתב יד להרשב”א]‪ ,‬ועי’ שם מה שתירץ‪.‬‬
‫רק בפשע לאחר שנתחייב בעשה‬
‫דעשה דוחה ל”ת שבתורה‪ ,‬ומה החידוש שהקב”ה מחזיר את עם ישראל אף לאחר שעזבוהו והלכו לאיש‬ ‫בתשובה מבן הנו”ב [תנינא יור”ד מא’] תירץ‪ ,‬דאין עשה דוחה ל”ת שבא ע”י פשיעה דוקא כשהיה זמן‬
‫שנתחייב בעשה ורק אחר כך נאסר בלאו מחמת פשיעתו‪ ,‬אבל היכא דנתחייב בעשה רק לאחר פשיעתו‪,‬‬
‫אחר‪ ,‬והרי עשה דתשובה דוחה ל”ת דמחזיר גרושתו משנשאת‪ ,‬ותירץ שם‪ ,‬דכיון שהלא תעשה בא ע”י‬ ‫דוחה העשה ל”ת‪ ,‬ועל כן בנתערב לו מתן ד’ במתנה אחת איירי דנתחייב במתן ד’ קודם עירוב הדמים‬
‫ולכן לאחר העירוב בפשיעה אין יכול העשה לדחות הל”ת‪ ,‬משא”כ בחטאת שנגעה בקדשים איירי שם‬
‫פשיעה לא אמרינן עשה דוחה ל”ת‪ ,‬וזה חידוש ענין התשובה דעשה דוחה ל”ת אפילו שבא ע”י פשיעה‪.‬‬ ‫קודם זריקה‪ ,‬ועוד לא נתחייב במצות אכילה‪ ,‬ואז דוחה עשה הל”ת אפילו אם בא בפשיעה‪ ,‬ודפפ”ח‪.‬‬
‫בפשיעה – עדל”ת הוי דחויה ולא הותרה‬
‫ולכאו’ לפי הביאור לעיל נפל פיתא בבירא‪ ,‬דכיון ד’תשובה’ היא אינו ענין לאדם עצמו‪ ,‬אלא ביטול‬ ‫והאמת יורה דרכו לתרץ השאלה בפשיטות דחלוקים הסוגיות בדינם‪ ,‬דבנתערב לו מתן ד’ במתנה אחת‪,‬‬
‫שם הרי לבסוף בין לר”א ובין לר”י יזרוק הדם ולא יבטל מצות הזריקה [לכ”א לדרכו]‪ ,‬אלא דפליגי‬
‫מעיקרא של החטא והוא דחיה ביסוד הדין‪ ,‬ושל שורש הדין בתורה‪ ,‬א”כ שוב אין חידוש מה דדוחה עשה‬ ‫אם עדיף לזרוק אחד או ארבע‪ ,‬וע”ז שואל תוס’ למה פליגי ר”א ור”י והרי אין כאן לא ‘בל תוסיף’ ולא‬
‫‘בל תגרע’ שהרי עדל”ת‪ ,‬וע”ז תירץ תוס’ דכיון שיש כאן פשיעה אין יכול לזרוק כרצונו דסו”ס יש כאן‬
‫דתשובה לאו דמחזיר גרושתו משנשאת ואף שבא בפשיעה כיון שביארנו לעיל שאין גריעותא של פשיעה‬ ‫קצת איסור ולכן פליגי אם יזרוק א’ או ד’‪ .‬ובקצירת האומר נאמר‪ ,‬דעדל”ת היינו הותרה‪ ,‬ובמקום שהוא‬
‫ע”י פשיעה נעשה כדחויה ועדיף שיעשה באופן אחר‪ ,‬אם אפשרי‪ ,‬אבל לא דיברו תוס’ באופן שיפסיד את‬
‫בלאו שעליו דיברה התורה מפורש‪ ,‬ורק באופן שהוא חידש עליו את הלאו כגון בדמים שנתערבו‪ ,‬וא”כ‬ ‫מצוותו לגמרי כגון בשר קדשים שנטמא דנאסר באכילת קדשים‪ ,‬ובזה ודאי שעדיף לומר עדל”ת אפילו‬
‫בפשיעה כדי שלא יבטל את מצוותו‪[ .‬וכן מדויק בדברי תוס’‪ ,‬דלא כתבו שאין עשה דוחה ל”ת בפשיעה‪,‬‬
‫הדרא קושיא לדוכתה מה החידוש בתשובה והרי יש כאן עשה דוחה ל”ת‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬ ‫אלא רק ‘לא דמי’ לכלאים בציצית דהכא ע”י פשיעה בא]‪,‬‬
‫עושה ‪ -‬דוחה הלאו או את סיבת הלאו‬
‫לאו שמהותו בפשיעה‪-‬לולי חידוש התורה לא‬ ‫ונראה לבאר הענין באופן נוסף‪ ,‬דבחידושי הגר”ח [סטנסיל פב’ אות ב’] הקשה על הגמ’ ביבמות ג‪,:‬‬
‫דאמרינן שם טעמא דכתב רחמנא ‘עליה’ [לומר דאחות אשה לא מתייבמת] הא לאו הכי הו”א אחות‬
‫אמרינן עדל”ת‬ ‫אשה מתייבמת מ”ט דאמרינן אתי עשה ודחי ל”ת‪ ,‬ומקש’ הגמ’ וכי ‘לא תעשה שיש בו כרת מי דחי’‬
‫עכ”ד הגמ’‪ .‬והקשה הגר”ח מה יועיל ה’עשה’ לדחות הל”ת [לולי שהיה בכרת] והא הוי ערוה עליו ולא‬
‫ויש לומר‪ ,‬דאף שיסדנו לעיל שבעדל”ת שהוא‬ ‫תפסי קידושין בערוה‪ ,‬דאמנם שהעשה יכול לדחות הל”ת‪ ,‬אבל אין העשה יכול לגרום שאינה ערוה עליו‪,‬‬
‫והגר”ח נשאר בצריך עיון‪.‬‬
‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫בשורשו בתורה אין חסרון שהלאו בא ע”י‬ ‫והגרשש”ק [שערי יושר ש”א סימן יא’] כתב ליישב‪ ,‬דכשעשה דוחה ל”ת אין הוא דוחה רק את הלאו‪,‬‬
‫אלא דוחה מעיקרו את הסיבה שגורמת ללאו‪ ,‬וכיון שהלאו נובע מהאיסור ערוה‪ ,‬א”כ כשדוחה העשה את‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫פשיעה [כחטאת שנגעה בקדשים]‪ ,‬היינו דוקא‬ ‫הלאו הרי הוא נדחה משורשו‪ ,‬וכיון שנדחה הלאו‪ ,‬נמצא דתופסים בה קידושין‪.‬‬
‫בעשה שבמהותו שייך לקיימו גם ללא לאו‬ ‫עדל”ת – בעשיה גרידא או בשורש הדין‬
‫ואם כן נמצא דיש שתי סוגי דחיה‪ ,‬יש דחיה שהיא כלפי האדם עצמו שקרה לו מקרה של שתי דברים‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫קודם‪ ,‬או שפעמים ובא ללא פשיעה‪ ,‬משא”כ‬ ‫שנתערבו זב”ז מה יעשה‪ ,‬ויש דחיה שהיא בגוף דין התורה וחשיב כאילו התורה אמרה מפורש שידחה‬
‫ודוחה את שורש הלאו‪ ,‬ולא רק את הפעולה כלפי העושה‪.‬‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫במצות תשובה כיון שכל עיקרה בא רק לאחר‬

‫יש מי שיעזור!‬ ‫עשיית הלאו ובפשיעה‪ ,‬א”כ לולי חידוש התורה‬

‫שתשובה מועלת‪ ,‬לא היינו אומרים שיבוא עשה‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫וידחה ל”ת כזה שכל כולו ע”י פשיעה בא‪ ,‬ואף‬

‫‪04-6641505‬‬ ‫שהוא דחיה בשורש וסיבת הדין שבתורה‪ ,‬מ”מ‬

‫לא היינו אומרים בו דחיה בפשיעה‪.‬‬

‫"בית הספק"‬

‫מדור חדש בו נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום ‪" -‬דרשו"‬

‫שאינו רוצה לפטור בזה ברכת אלוהי נשמה'‬ ‫[יום א] סימן ו' סק"ז – קבלה בר"י החסיד כשיוצא מביתו לבית‬
‫[יום ד] סימן ז' סק"ו – 'ויש להקל בספק ברכות'‪ ,‬ויש לדון בשכח‬ ‫הכנסת לומר שמע ישראל‪ ,‬ולהבנת השע"ת אינו לשם מצוה או ספק‬
‫לברך אשר יצר והתעורר בו שוב קצת תאוה להטיל מים שנית‬ ‫מצוה אלא לסגולה ולשמירה‪ ,‬ויש לדון אם יכול לאומרה אף דרך‬
‫ויכול להעמיד עצמו עד פרסה‪ ,‬האם יברך מיד ואז יתכן שמברך‬
‫לכו"ע כיון שאינו שיכול להמתין פרסה [ומודה בזה השע"ת בסק"א]‪,‬‬ ‫הילוכו או דמצות כונה בק"ש אינו מדין המצוה אלא מדין הק"ש‬
‫או שיטיל שנית ואז יכנס למחלוקת נוספת אם מברך שתי ברכות‬ ‫[יום ב] סימן ו' סק"י – 'ואם אירע שכבר בירך אותם בביתו'‪ ,‬ויש‬
‫לדון בעיצה נוספת‪ ,‬שיברך ביחד עם תינוק שמחנכו באמירת ברכות‬
‫[שהובא בסק"ו]‬ ‫השחר וכך יוכל לברך שוב [הלק"ט א 'רנו']‪ ,‬וכן יש לדון אם עיצות‬
‫[יום ה'] סימן ח' סקי"ד 'אבל ברכת שהחינו כל אחד בעצמו מברך'‬ ‫אלו מועילות גם לש"ץ ששכח לספור ספירת העומר ורוצה להוציא‬
‫ויש לדון שהרי מצינו שאחד מוציא את הקהל בשהחינו דשופר‬
‫אחרים בברכתו [שע"ת תפט' סק"כ]‬
‫ומגילה וכדו'‪ ,‬והחילוק הוא בין ברכת המצות לברכת הנהנין‪ ,‬אלא‬ ‫[יום ג] סימן ו' סקי"ב – 'אם בעת שאמר ברכת מחיה מתים היה‬
‫בדעתו לברך אלוקי נשמה אחרי התפילה רשאי אחר כך לברך' יש‬
‫דיש לדון דגם בטלית כיון שבימינו לובש הטלית לשם מצוה ולא‬ ‫לדון האם צריך לכוין זאת דוקא בשעת אמירת מחיה מתים או אף‬
‫קודם לכן‪ ,,‬ובסימן נב' סק"ט כתב 'יכון בפירוש בברכת ונאמן אתה‬
‫לשם הבגד א"כ אפשר דחשיב כשהחינו על המצוה‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪[email protected] :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫[הקזההליתסתחעטר]‪.‬עליו‪ .‬צריך להיות תמיד דרוך ומוכן‪" .‬בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" אאנפיילכובערכעשיםו‪,‬ראגלחטאוףחתאובתוח‪,‬ווץ‪,‬אטבמסיונףו המדתרחךתההחכדר‪-‬יסת‪.‬ט‪..‬רימת‪.‬תוךאבמלי‪,‬לידםעואללוכ נם‪,‬סתאלםקיבלוביאתאלעיולאמוד‪.‬ם לתת לי כסף‪,‬‬
‫התאווה מלווה את האדם עד הליכתו לבית עולמו ממש‪.‬‬ ‫כהדאידשםהצשרימךן ללחאוייששבפכךל וימטהנלףך אחייתובכגאדיילוועהלויוא ללבהולשך בבגזדהייםרולתבנמיוםפלצגחית‪,‬םעכלשקלגצ‪,‬וותעלהארצאבשעווצת‪,‬לועחיקבת בשצמדן גמולדאל‪.‬ה‪.‬‬
‫עאהדהטרבסןועיףול יאת‪.‬מניוצע‪.‬לריבךוללקאחנתפגאעתמכאולפןהסהיצכיוונוייםשבנצחטשוובוהן‪ ,,‬ככיי בהכגלשמאיוחדת ומהאאירתצניוו‪,‬תכמקיהימישיםהיבהאדגדםו‪,‬לי‪,‬היישהנןמיהתשיכוהניוה‪,‬ת‬ ‫נהיהנההאמדכםסבפוע‪,‬לכפתיאוושהתעכמבמורן נאוינרואנהה‪.‬נהקממצןה ושככיילבי‪.‬העעכלבדריאנריד זשכהיבב]‪.‬אדינרי [זהו ביטוי שנאמר על קמצן שאינו‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫וכבשזוישהכבתעאולועתרהשמדמוווןי‪ ,.‬ביקש מהסובבים שיתקרבו אליו‪ .‬לחש להם‪ ,‬אני רוצה להוכיח לכם עד כמה מתועבת‬