מפיק מרגליות בשלח תשפב

‫גליון ‪100‬‬ ‫פרשת בשלח‬
‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪16:24‬‬

‫מוצאי שבת ‪17:34‬‬

‫רבינו תם ‪18:07‬‬

‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬ ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫רצינו להיות שם? ועוד‪ ,‬וכי ארחו אותנו שם כיד המלך? הלא המצרים העבידו את ישראל בפרך‪ ,‬ניצלו‬ ‫הקב"ה מביא בחשבון כל מעשה של האדם‪ ,‬אפילו קטן ביותר‪ ,‬לשלילה ולחיוב‬
‫אותם עד לשד עצמותיהם‪ ,‬גזרו עליהם גזירות קשות‪ .‬לא מרצון שהינו באכסניה זו‪ .‬היינו שמחים לו‬ ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫"ויהי בשלח פרעה את העם וגו'"‪ ,‬שמות יג יז‬
‫היו מאפשרים לנו לעזוב‪.‬‬ ‫נפנה את הזרקור שלנו לפינה מאוד מעניינת‪ .‬נציג שתי דוגמאות‪ ,‬שונות זו מזו לחלוטין‪ ,‬מקצה לקצה‪.‬‬
‫למה הדבר דומה‪ ,‬לאדם ששמו אותו בבור‪ ,‬בתפיסה‪ .‬נותנים לו שם לחם צר ומים לחץ‪ ,‬ואחר כך‬ ‫בדרך כלל רגילים להסתכל על דברים 'בגדול'‪ ,‬הן לגבי מעשים חיוביים והן לגבי מעשים שליליים‪.‬‬

‫דורשים ממנו להכיר טובה על שהיתה לו אכסניה בבור‪...‬‬ ‫הראיה שלנו מייקרת פעולות דרמטיות ודרסטיות‪ .‬הנהגה זו לכשעצמה הינה טובה וחיובית‪.‬‬
‫אומר הרב שך זצ"ל‪ ,‬גם כאן רואים את דקויות הכרת הטוב‪ ,‬דקויות השכר המגיע לאדם על כל מעשה‬ ‫אדם רוצה ללמוד‪ ,‬הוא מיד חושב בגדול‪ .‬ללמוד כל היום‪ ,‬או לפחות רובו‪ .‬לסיים את כל הש"ס‪ ,‬אם זה‬
‫לא יסתדר‪ ,‬אז לפחות כמה מסכתות 'שמנות'‪ .‬להקים בית מדרש לתורה ותפילה‪ .‬אבל ללמוד חצי‬
‫טוב שעושה‪ ,‬גם הקטן ביותר‪ ,‬וגם אם נעשה לתועלת עצמית‪ .‬גם על כך נותן הקב"ה צל"ש‪.‬‬
‫ממשיך המדרש ואומר‪" ,‬הפה שאמר "לא ידעתי את ה'" חזר ואמר "ה' הצדיק"‪ .‬ומה שכרו‪ ,‬נתן להן‬ ‫שעה או שעה? מה זה כבר שווה‪ .‬לא כדאי להתחיל בכלל‪ .‬ללמוד דף גמרא‪ ,‬דפיים‪ ,‬זה לא רציני‪.‬‬
‫קבורה‪ .‬שנאמר "נטית ימינך תבלעמו ארץ""‪ .‬בגלל אמרה נאה שאמר ברגעי לחץ ומצוקה‪ ,‬וכבר זמן‬ ‫אדם רוצה לעשות חסד‪ ,‬מיד הוא חושב על פתיחת גמ"ח‪ ,‬אגודת חסד‪ ,‬מרכז צדקה עולמי‪ ...‬אבל‬
‫לחייך לזולת‪ ,‬לסייע לנזקק בודד‪ ,‬לתת צדקה ל'סתם עני'‪ ,‬לא ממש נחשב‪ .‬אנשים רגילים לחשוב‬
‫קצר לאחר מכן הוסיף לחטוא‪ ,‬זכו המצרים שניתנה להם קבורה בדרך נס‪ ,‬נבלעו בארץ‪.‬‬
‫רואים אנו מהמדרש‪ ,‬פרעה הרשע‪ ,‬מלך אכזר שמירר את חיינו במצרים‪ ,‬פרשה שלמה קרויה על‬ ‫בגדול‪.‬‬
‫שמו‪" .‬בשלח פרעה"‪ .‬וכל כך למה‪ ,‬משום שליווה את עם ישראל‪ .‬ומה שכר קיבל‪" ,‬לא תתעב מצרי"‪.‬‬ ‫כך גם לצד השלילה‪ .‬אדם מחשיב רק עבירה גדולה וכבדה‪ .‬על עבירה שכזו הוא מתחרט ונפשו עליו‬

‫ועל אמירה נאה של רשע מרושע זה‪ ,‬זכו המצרים לקבורה‪.‬‬ ‫תאבל‪ .‬אבל מעידה קטנה‪ ,‬כישלון מזערי‪ ,‬זה לא 'ביג דיל'‪' .‬נישט געפערלעך'‪.‬‬
‫לפעמים אדם אומר לעצמו‪ ,‬מה אני כבר יכול לעשות בחיים‪ .‬הוא חושב בגדול‪ .‬אילו כוחות יש לי‪ ,‬וכי‬ ‫בפרשתנו אנו רואים דוגמאות מאלפות‪ ,‬הממחישות עד כמה גדולה עוצמתה של פעולה קטנה של‬
‫יכול אני ללמוד תורה‪ ,‬וכי יכול אני לעשות מעשים טובים‪ ,‬כאלו שיעשו רושם‪ ,‬שיועילו לנשמתי? למדים‬ ‫אדם‪ ,‬כמה היא מקנה כח אדיר‪ ,‬איזה שכר עצום ניתן עליה‪ .‬אפילו אם הפעולה נעשתה על ידי אדם‬
‫שלילי‪ ,‬שפל אנשים‪ ,‬שכל ימיו רק פשעים וחטאים‪ .‬ולעומת זאת להיפך‪ ,‬אדם גדול שבגדולים‪ ,‬ענק‬
‫אנו מפרשתנו‪ ,‬כן‪ .‬אתה יכול‪ .‬תתחיל מדברים קטנים‪ .‬כל מעשה קטן יקר בעיני ה'‪.‬‬
‫הגמרא [שבת לב א] אומרת‪" ,‬אדם יוצא לשוק ‪ -‬יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט"‪ .‬מפרש‬ ‫שבענקים‪ ,‬אם יעשה טעות קטנה וזעירה‪ ,‬ישלם עליה טבין ותקילין‪.‬‬
‫רש"י‪ ,‬שבשוק מצויים מריבות ובעלי דינים נכרים וישראלים‪ ,‬לפיכך יהא בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט‪,‬‬ ‫במדרש תנחומא [בשלח פרשה א] מצאנו‪" ,‬בשלח ‪ -‬שלוח הזה לויה‪ ,‬כמה דאת אמרת "ואברהם‬
‫הולך עמם לשלחם" [בראשית יח טז]"‪ .‬מפליא! המדרש משווה את הליווי שעשה פרעה לבני ישראל‬
‫להוליכו לפני השופט‪.‬‬
‫"חש בראשו ‪ -‬יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר"‪ .‬חש מיחוש קל בראשו‪ ,‬יחשוב בנפשו כאילו‬ ‫בצאתם ממצרים‪ ,‬לליווי שליווה אברהם את אורחיו‪ .‬הרי 'לא קרב זה אל זה כל הלילה'!‬
‫בלק שולח לבלעם "הנה עם יצא ממצרים" [במדבר כב ה]‪ .‬מגיב בלעם ואומר‪" ,‬א‪-‬ל מוציאם ממצרים"‬
‫כבר חרצו דינו להענישו‪.‬‬ ‫[במדבר כג כב]‪ .‬כותב רש"י‪" ,‬אתה אמרת "הנה עם יצא ממצרים"‪ ,‬לא יצא מעצמו‪ ,‬אלא האלקים‬
‫"עלה למטה ונפל ‪ -‬יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון"‪ .‬דהיינו‪ ,‬אם עלה למיטה ונפל למשכב‪,‬‬
‫יחשוב כאילו העלוהו לגרדום‪ ,‬שאין דנים שם אלא להריגה‪" .‬שכל העולה לגרדום לידון‪ ,‬אם יש לו‬ ‫הוציאם"‪ .‬אם כן‪ ,‬כיצד אומרת התורה "ויהי בשלח פרעה"?‬
‫התורה מדגישה שפרעה הוא זה ששלח את ישראל ממצרים‪ .‬ליווה אותם‪ ,‬הראה להם את הדרך‬
‫פרקליטין גדולים ‪ -‬ניצול‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬אינו ניצול‪.‬‬ ‫החוצה‪ ,‬נתן להם צידה לדרך‪ .‬הלא כל זאת לא עשה מחמת רגשות כבוד‪ ,‬הערכה והערצה לעם‬
‫ואלו הן פרקליטין של אדם ‪ -‬תשובה ומעשים טובים‪ .‬ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו‬
‫חובה‪ ,‬ואחד מלמד עליו זכות ‪ -‬ניצול‪ ,‬שנאמר "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם‬ ‫ישראל‪ .‬פרעה פשוט חשש לעורו‪.‬‬
‫ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'"‪ .‬רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר‪ ,‬אפילו תשע‬ ‫כל בכורי מצרים מתים‪ ,‬גם הוא בכור‪ .‬מלאך המוות כבר נושף בעורפו‪ .‬הוא מגרש את העם‪ ,‬קחו מה‬
‫שאתם רוצים‪ .‬רציתם זבחים ועולות‪ ,‬קחו ולכו‪ .‬העיקר‪ ,‬עזבו את אדמת מצרים כמה שיותר מהר‪ .‬הוא‬
‫מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה‪ ,‬ואחד לזכות ‪ -‬ניצול‪ ,‬שנאמר מליץ אחד מני אלף"‪.‬‬ ‫מלווה אותם בדרכם‪ ,‬מדרבן אותם ומזרזם‪ .‬רוצה להיות בטוח שסוף סוף התרחקו‪ .‬ואז נאנח אנחת‬
‫הבה נחשוב ונדמיין לעצמנו‪ .‬עומדים אלף מלאכים‪ ,‬כולם אומרים פה אחד‪ ,‬אדם זה חטא ועליו להיענש‪.‬‬
‫רק מלאך אחד בודד מרים את ידו‪ ,‬מבקש רשות הדיבור‪ ,‬ומלמד עליו זכות‪ .‬מי בכלל ישמע לו‪ ,‬חבל על‬ ‫רווחה‪ ,‬אכן סר מר המוות‪.‬‬
‫הדיבורים‪ ...‬אומרת הגמרא‪ ,‬אכן כן‪ .‬אותה מצוה 'קטנה'‪ ,‬אותו לימוד תורה‪ ,‬אותו מעשה חסד 'פעוט'‬ ‫האם מגיעה לו לפרעה ברכת יישר כח על כך? והאם עוד צריך להעניק לו מתנות‪ ,‬לו ולזרעו אחריו?‬
‫כל בר דעת ישאל את שאלתנו‪ ,‬הרי הכל היה בעל כרחו‪ ,‬רשעותו נותרה כשהיתה‪ .‬הרי רק נרגע מעט‪,‬‬
‫שהאדם לא החשיבו‪ ,‬הם הם שבראו את הסנגור האחד והיחיד‪ ,‬והם שיצילוהו מרדת שחת‪.‬‬
‫אבל יותר מזה‪ ,‬רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר דבר דרמטי ועוצמתי בהרבה‪ .‬לא רק אחד‬ ‫ושוב הוא מקשיח את לבו ואומר לעמו "מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדנו"?‬
‫כנגד תשע מאות תשעים ותשעה מלאכים‪ .‬אפילו אם גם אותו מלאך מקטרג עליו‪ ,‬גם הוא מדבר עליו‬ ‫ומה אומר המדרש? "הפה שאמר "לא אשלח" חזר ואמר "אנכי אשלח אתכם"‪ ,‬לכך פתח "ויהי‬
‫קשות‪ ,‬כך וכך רעות עשה‪ ,‬תשע מאות תשעים ותשעה קטרוגים‪ ,‬אבל נשארה קרן אור אחת‪ ,‬זווית‬ ‫בשלח"‪ .‬ומה שכרו‪" ,‬לא תתעב מצרי" [דברים כג ח]‪ .‬פלאי פלאים‪ .‬פרעה עשה מה שעשה לטובת‬
‫עצמו‪ ,‬מחמת פחד המוות שאחזו‪ .‬אבל במבחן התוצאה‪ ,‬יצאה מכך טובה לישראל‪ .‬מגיע לו שכר‪ .‬ולא‬
‫אחת חיובית‪ .‬אחד ממליון! אותו מעשה טוב יציל אותו מרדת שחת‪.‬‬
‫רואים את הכח והעוצמה של מצוה אחת‪ .‬כך ראינו אצל פרעה‪ .‬עשה מצוה אחת‪ ,‬מעשה טוב‪ ,‬אוי‬ ‫סתם שכר‪ ,‬שכר לדורי דורות‪" .‬לא תתעב מצרי וגו' דור שלישי יבוא להם בקהל ה'"‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬יש להעיר על דברי המדרש‪ ,‬הרי התורה אומרת סיבה אחרת מדוע אין לתעב מצרי‪" ,‬כי גר‬
‫למצוה שכזו‪ .‬מדדה על קביים‪ ,‬מחוברת לחמצן ואינפוזיה‪ ...‬ובכל זאת‪ ,‬מה רב שכרה‪.‬‬ ‫היית בארצו"‪ .‬מצרים היתה לנו אכסניה בשעת הדחק‪ .‬אך באמת‪ ,‬גם סיבה זו מופלאה ביותר‪ .‬וכי‬

‫[מתוך הספר מפיק מרגליות]‬

‫ושאל‪ ,‬האם הרבי התכוון ברצינות‪ ,‬באמת מי שבוטח אינו צריך לעבוד? אם אבטח בקב"ה בכל‬ ‫מעשה רב‬
‫ליבי‪ ,‬האם אזכה לסכום המובטח? אמר לו‪ ,‬אכן כן‪ .‬אין ספק בכך‪.‬‬
‫שמח האיש מאוד‪ .‬חזר הביתה‪ ,‬סיפר לאשתו אודות דברי הרבי ואמר‪ ,‬לשם מה אני טורח ועמל‪,‬‬ ‫ישנו סיפור שמסופר בכמה וכמה וריאציות‪ ,‬אך מכל מקום הרעיון והמסר העולה ממנו חד וברור‪.‬‬
‫מדוע לי לכלות כוחותי בעמל כפיים כדי להביא בסופו של יום הביתה כמה פרוטות עלובות‪ ,‬אשב‬ ‫פעם דרש רבי ישראל סלנטר זצ"ל בבית המדרש שבאחת העיירות אודות אמונה ובטחון‪ .‬בין‬
‫לי בבית המדרש‪ ,‬אומר תהלים כל היום‪ ,‬אלמד מה שאני מסוגל‪ ,‬והקב"ה ישלח לי את הפרנסה‬ ‫הדברים אמר‪ ,‬מי שבוטח בקב"ה במאת האחוזים‪ ,‬אינו צריך לטרוח כלל לפרנסתו‪ .‬יכול הוא‬
‫כפי שהרבי הבטיח‪.‬‬ ‫לשבת על התורה והעבודה‪ ,‬והקב"ה יזמן לו כל צרכיו‪ .‬לא יחסר לחמו‪ .‬לצורך ההמחשה אמר‪ ,‬מי‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫שבטוח שהקב"ה יזכה אותו בעשרת אלפים רובל‪ ,‬אכן יקבל סכום עצום זה משמים‪.‬‬
‫בין השומעים היה אדם פשוט ביותר‪ ,‬שכמעט לא קרא ולא שנה‪ .‬לאחר הדרשה ניגש לרבי ישראל‬

‫הפרשות הנקראות במועדים‪ ,‬ואמרינן שם ‘בשביעי של פסח קרינן ויהי בשלח’‪ ,‬והראשונים ביארו הטעם‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫[הרא”ש והמרדכי] משום דאז עברו בנ”י את הים‪ ,‬אמנם ברש”י ‘לפי שביום השביעי של פסח אמרו‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫בשביעי של פסח קורין "ויהי בשלח"‬
‫שירה על הים’‪ ,‬ולכאו’ מדוע כתב משום שאמרו שירה על הים תיפוק ליה משום שאז עברו את הים וזהו‬
‫אמרינן במגילה יד‪‘ .‬ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות עמדו להם לישראל ולא פיחתו ולא הוסיפו‬
‫ענינו של יום הגדול ביותר‪.‬‬ ‫על מה שכתוב בתורה אלא מקרא מגילה‪ ,‬מאי דרוש ומה מעבדות לחירות אמרי שירה ממיתה לחיים לא‬
‫כש”כ’‪ ,‬ופרש”י שם‪ ,‬דהשירה שאמרו ממיתה לחיים היא השירה ‘ביציאת מצרים אמרו שירה על הים’‪,‬‬
‫והנראה‪ ,‬דבקריאת התורה כידוע מצינו שתי ענינים‪ ,‬יש קריאות שהם מדין ענינו של יום שהתורה מספרת‬
‫ומשירה זו עבדינן ק”ו ואף אנו קורין מגילה בכל שנה ושנה‪.‬‬
‫ומדברת על עיקרו של יום זה‪ ,‬אמנם מצינו דין נוסף של קריאה שהיא דין חיוב אמירה‪ ,‬וכעין תפילה‬ ‫קושית הטורי אבן‬

‫המחויבת להאמר ביום זה‪ ,‬כעין מש”כ התוס’ [שבת כג‪ :‬ד”ה ‘הדר’] דיש קריאה שהיא משום פרסומי‬ ‫ובטורי אבן הקשה‪ ,‬דלפרש”י דאיירי בשירה שאמרו על הים‪ ,‬א”כ היאך ילפינן משם למקרא מגילה והרי‬
‫אמרו שירה על הים פעם אחת בלבד ולא תיקנו מעולם לאומרה לדורות והיאך ילפינן למקרא מגילה‬
‫ניסא‪ ,‬ויש פרסום הנס בהפטרה דחנוכה יותר מאשר בקריאת חנוכה שהיא קריאת הנשיאים שאין בה מענין‬ ‫לקובעה בחובה לדורות‪ ,‬ולכן כתב הטו”א דהק”ו אינו מהשירה שאמרו על הים אלא מהלל שאומרים‬
‫בכל שנה בליל יו”ט ראשון של פסח‪ ,‬ומהלל זה שנאמר כל שנה ושנה ילפינן למקרא מגילה לאומרה‬
‫הפרסומי ניסא‪ ,‬וא”כ מוכח דיש קריאה שהיא חלק מסיפור הנס‪.‬‬
‫בכל שנה ושנה‪.‬‬
‫קריאת אז ישיר בשש”פ – חיוב אמירת השירה‬ ‫ברכת השיר או ברכה‬
‫ר’ יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק תירץ קושית הטו”א ע”פ דברי המהר”ל‪ ,‬דאמרינן במשנה בפסחים קיז‪:‬‬
‫ולפי”ז יש לבאר דברי רש”י דכתב שקורין אז ישיר בשביעי של פסח משום שאמרו שירה על הים‪ ,‬דקשיא‬ ‫‘כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר’ [ברכה לאחר ההלל לחד מ”ד]‪ ,‬ושואל המהר”ל‬
‫מדוע במסכת פסחים נקראת ברכה זו בלשון ברכת השיר ואילו במסכת סוכה נקראת ברכה סתם כמ”ש‬
‫ליה לרש”י דבשלמא לקרוא את פרשת קריעת הים שפיר‪ ,‬כיון שהוא ענינו של יום‪ ,‬אבל מדוע לקרוא את‬ ‫‘מקום שנהגו לברך אחריו יברך’ והרי שמה ברכת השיר‪ ,‬ותי’ המהר”ל דקאי לענין האריכות של אמירת‬
‫יהלולך‪ ,‬דבשאר מועדים החיוב לומר רק ברכה בעלמא‪ ,‬משא”כ בפסח צריך לומר ברכה זו בתוספת שירת‬
‫השירה והרי השירה היא ענין לאותו זמן בלבד ומה שייך לחזור ולקרותה באופן קבוע ביום אחד בשנה‪,‬‬ ‫יהללוך‪ ,‬והוא חיוב לומר שירה נוספת לאחר ההלל‪.‬‬
‫ומדוע באמת יש דין מיוחד בפסח לומר יהללוך לאחר הלל‪ ,‬מבאר הפחד יצחק ע”פ מה שכתוב בירושלמי‪,‬‬
‫ועל כן אומר רש”י דקריאה זו אינה כקריאת שאר המועדים מדין ענינו של יום‪ ,‬אלא מדין חיוב קריאה‬ ‫דהקשה הירושלמי מדוע התעכבו ישראל מלומר את השירה עד היום השביעי ולא אמרוה מיד ביציאתם‬
‫ממצרים‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬דכיון שלא היה עדיין גמר גאולתן‪ ,‬ומבאר הגאון הנ”ל‪ ,‬דבאמת השירה היו חייבים‬
‫נוסף של קריאת התורה מדין פרסום הנס‪ ,‬וחיוב אמירת שירה המחויב ליום זה‪.‬‬ ‫לאומרה כבר ביום הראשון ביציאתם ממצרים‪ ,‬אלא דכיון שעדיין לא נגמר הנס לא יכלו לאומרה מיד‬
‫[וכבר ידועים דברי הגר”ח בזה‪ ,‬דלא אמרינן שירה אלא לבסוף]‪ ,‬אמנם כל זה דוקא באותה שנה שעדיין‬
‫וכן מדויק ברש”י בפירושו על התורה שכתב [שמות יד’ ה’] ‘ליל שביעי ירדו לים בשחרית ואמרו שירה‬ ‫לא הסתיים הנס ביום הראשון אבל לשנה הבאה חזר החיוב שירה לזמנו האמיתי ביום הראשון של פסח‪,‬‬
‫ועל כן בפסח אומרים שירת יהללוך בליל יו”ט ראשון לאחר ההלל עצמו‪ ,‬כיון שהוא מדין אמירת השירה‬
‫והוא יום שביעי של פסח ולכן אנו קורין השירה ביום השביעי’ והיינו שרש”י כתב שכיון שאמרו שירה‬ ‫של היום השביעי שחזור לזמנו המקורי ביום הראשון‪ .‬ובזה מבואר שבפסחים נקראת ברכת השיר על שם‬
‫שיהללוך הפסח הוא אמירת שירת הים ביום הראשון‪ ,‬ואילו במשנה בסוכה נקראת ברכה בעלמא דלגבי‬
‫באותו יום‪ ,‬על כן גם אנו חוזרים ומודים באותו יום על קריעת הים ולכן אנו קורין ‘אז ישיר’‪.‬‬ ‫שאר יח’ ימים שגומרים בהם את ההלל אינו אלא ברכה בעלמא ואין בה שירה‪.‬‬
‫שירת הים טמונה בברכת יהללוך‬
‫ובזה מיושב קושית הטו”א דהקשה על רש”י היאך ילפינן כש”כ מקריאת השירה שאמרו בנ”י על הים‬ ‫ובזה מיישב בפחד יצחק את קושית הטו”א דהיאך עבדינן ק”ו משירה שאמרו על הים למגילה והרי על‬
‫הים אמרו שירה רק פעם אחת ואילו מגילה קורין כל שנה‪ ,‬דכיון שבאמת תיקנו לומר ‘שירת הים’ כל שנה‬
‫והרי שירת הים היתה פעם אחת והיאך ילפינן משם לקריאת המגילה בכל שנה ושנה‪ ,‬ולדברינו אתי שפיר‬ ‫במתכונת מקוצרת ובזמנה המקורי [ביום ראשון ובצורת יהללוך]‪ ,‬א”כ מצינו שירה הנאמרת בכל שנה‪,‬‬
‫ואתי שפיר הכש”כ דאמרינן שירה בכל שנה ושנה באמירת יהללוך‪.‬‬
‫דרש”י לשיטתו דקריאת אז ישיר בשביעי של פסח אינה מדין ענינו של יום אלא כחיוב הודאה ושירה‬ ‫ונאמר לפניו שירה חדשה‬
‫ואגב זה תתורץ קושית השל”ה‪ ,‬דהלא ידועים דברי תוס’ [פסחים קטז‪ ]:‬דכתב בחילוק הלשונות דבתחילה‬
‫תמידי שבכל שנה ושנה על נס זה‪.‬‬ ‫אמרינן ונאמר לפניו שירה חדשה ואילו בסוף אומרים ונאמר לפניו שיר חדש‪ ,‬וביארו התוס’ החילוק‬
‫‘דכל השירות לשון נקבה חוץ משירה לעת”ל דלשון זכר היא’ דכיון שלנקבה יש לבסוף צער לידה‪ ,‬אבל‬
‫פרפרת ‪ -‬קריאת עשרת הדברות בטעם עליון‬ ‫לעת”ל לא יהיה שום צער לבסוף‪.‬‬
‫והקשה השל”ה דאם קאי ונאמר לפניו שירה חדשה קאי על גאולת מצרים‪ ,‬א”כ מדוע אומרים ונאמר‬
‫ובזה יבואר עוד‪ ,‬דידועה קושית הגר”ח היאך אנו קורין בחג השבועות עשרת הדברות בטעם עליון‪ ,‬והרי‬ ‫בלשון עתיד [בחולם] והרי צריך לומר ונאמר [בסגול] בלשון עבר [וכבר תירץ הגרי”ז על קושיה זו‬
‫דאומרים אותה מדין בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים‪ ,‬וא”כ שייך לומר‬
‫כל פסוק דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן והיאך קורין בתורה בטעמים שוניםש לטעם עליון‪[ ,‬ואין לתרץ‬ ‫בלשון נקבה גם בעתיד]‪ ,‬אולם‪ ,‬לפי היסוד של המהר”ל יש לומר‪ ,‬דאמנם דשירה חדשה קאי על גאולת‬
‫מצרים‪ ,‬אבל נחשבת לשירה חדשה כיון שאין זו אותה שירה שנאמרה אז במצרים‪ ,‬דאז אמרוה ביום‬
‫דאינו פוסק לגמרי שהרי ממשיך הלאה‪ ,‬שהרי המג”א בסימן נא’ הקשה על המנהג שהחזן ביום הברית‬ ‫השביעי ובצורת אז ישיר‪ ,‬משא”כ כעת אומרים אותה בצורת יהללוך ובליל הפסח‪ ,‬וכיון שאינה אותו דבר‬
‫לא שייך לומר עליה ונאמר לשון עבר [בסגול]‪ ,‬כיון שלא נאמרה כך בזמנה‪.‬‬
‫קוראים הפסוקים מוכרות עימו ואף שממשיכין מיד בקריאה]‪.‬‬ ‫ענינו של יום או ענינו של ים‬
‫ונראה לתרץ באופן נוסף את קושית הטו”א שהובאה לעיל היאך עבדינן כש”כ לחייב בקריאת מגילה בכל‬
‫קריאת חג שבועות – כנתינתה מסיני‬ ‫שנה ושנה משירה שאמרו על הים והרי לא נתחייבו לאומרה בכל שנה‪ ,‬דהנה‪ ,‬בגמ’ מגילה [לא‪ ]:‬הובאו‬

‫ושמעתי בשם הגר”ד הקשר‪ ,‬דתי’ בזה‪ ,‬דקריאת התורה של שבועות אינה קריאה בעלמא כשאר קריאות‬

‫ענינו של יום אלא זו היא קריאה מדין חדש של ‘עשרת הדברות’‪ ,‬כלומר דיש חיוב לקרות שוב פעם‬

‫את עשרת הדברות דוגמא למה שהיה בנתינת התורה‪ ,‬וכמו שניתנה היה זה בטעם עליון כמו”כ נקראת‬

‫בטעם עליון‪.‬‬

‫ומקור לדברים אלו מצינו בדברי החזקוני‬

‫בפרשת יתרו שכתב ‘ויש בעצרת שהוא‬

‫דוגמא למתן תורה ומתרגמינן הדיברות‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫וקורין בנעימה גדולה’‪ ,‬וכעי”ז בבאור הלכה‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫בסוף סימן תצד’ כתב ‘ועל כן בשבועות נוהגים‬
‫לקרות בציבור בהראשון והיינו בטעם עליון‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫לעשות מכל דיבור פסוק אחד לפי שבו ביום‬

‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫ניתנו עשרת הדברות’ עכ”ד‪ ,‬ונראה דזהו‬
‫כטעם מדוע קורין בטעם עליון‪ ,‬דכיון שאינה‬
‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫קריאה מדין ענינו של יום או כקריאה דשבת‪,‬‬
‫אלא מדין אמירת עשרת הדברות ולקרותם‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫כשעת נתינתם‪ ,‬ממילא גם ליכא לחסרון של‬

‫כל פסוק דלא פסקיה משה‪ ,‬כיון שהקובע אינו‬

‫פסיקת משה‪ ,‬אלא כקריאתו בהר סיני‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪[email protected] :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫אין לנו פרוטה לפורטה‪ .‬היכן ההבטחה של הרבי שלך? או שהוא מקיים את הבטחתו‪ ,‬או שאתה חוזר לעבודה כמו ילד‬ ‫וכך עשה‪ .‬למחרת היום הלך לבית המדרש‪ ,‬אחרי תפילת שחרית ופת שחרית‪ ,‬פתח ספר תהלים‪ ,‬אמר את כל פרקיו‬
‫טוב! אמר‪ ,‬את צודקת‪ .‬אלך אל הרב‪ .‬חזר אל הרב בטרוניה‪ ,‬אני בוטח ובוטח‪ ,‬וכלום לא קורה‪.‬‬ ‫במתינות ובנעימות‪ .‬לאחר מכן פתח חומש‪ ,‬עין יעקב‪ ,‬וכך העביר את יומו‪ .‬חזר הביתה שמח ורענן‪ ,‬סעד את סעודת‬
‫הערב והלך לישון באושר ובתחושה נפלאה‪ .‬כך עשה ביום השני וכך ביום השלישי‪ .‬אט אט כלו המצרכים שהיו בבית‪.‬‬
‫אמר לו הרב‪ ,‬רצונך שנעשה עסק? הרי אתה בוטח בה' בלב שלם‪ .‬אם כן‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬מגיע לך סכום גדול‪ ,‬עשרת‬ ‫פונה אליו האשה‪ ,‬בעלי היקר‪ ,‬היכן ההבטחה של הרבי שלך? אמר‪ ,‬את צודקת‪ .‬אלך אל הרב‪ .‬ניגש לרבי ישראל בטרוניה‪,‬‬
‫אלפים רובל‪ ,‬למען תוכל להמשיך לעסוק בתורה במשך שנים ארוכות‪ .‬אני אקנה ממך את הזכות הזו בחמשת אלפים‬ ‫הנה אני מאמין ובוטח‪ ,‬ודבר לא קרה‪ .‬אמר לו הרב‪ ,‬עדיין אני עומד בדברי‪ ,‬לא אסור מהם‪ .‬אם תבטח בה' במאת‬
‫האחוזים‪ ,‬יזמין לך ה' את פרנסתך‪ .‬טוב‪ ,‬אם הרבי אומר‪ ...‬חזר לביתו‪ ,‬הוציא את מעט חסכונותיו שהיו מוחבאים מתחת‬
‫רובל! קפץ היהודי על ה'מציאה'‪ .‬ודאי‪ ,‬אני מוכן‪ .‬הבה נלחץ ידיים‪ ,‬עשינו עסק!‬ ‫לבלטות לימים קשים‪ ,‬נתן לאשתו‪ ,‬וחזר לבית המדרש‪.‬‬
‫"אי אי אי ר' יהודי"‪ ,‬אמר רבי ישראל‪" ,‬עתה מבין אני מדוע אין הקב"ה מזמן פרנסתך‪ .‬אמונתך אינה אמיתית‪ ,‬הביטחון‬ ‫עוברת תקופה‪ ,‬גם אותן פרוטות כלו‪ .‬האשה ניגשת לבעלה‪ ,‬פוכרת ידיה בייאוש ואומרת‪ ,‬בעלי היקר‪ ,‬לא נותר לנו דבר‪.‬‬

‫שלך מזוייף‪ .‬אילו היית מאמין באמת ובתמים‪ ,‬וכי היית מוכר עשרת אלפים רובל בטוחים תמורת חמשת אלפים?"‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬