כללית - אלבום זכרון - נפתלי גורדון

- אלבום לזכרו של חברנו - פיזיותרפיסט, רכז תחום אורתופדיה, רכז ציוד מחוזי | מכון פיזיותרפיה רמת אשכול | כללית מחוז ירושלים נפתלי גורדון

- אלבום לזכרו של חברנו -

נפתלי גורדון ז״ל

משפחת גורדון היקרה אנו אבלים וכואבים אתכם את נופלו של נפתלי זכרונו לברכה, שנפל על הגנת המולדת. הייתה לי הזכות להכיר חלק מבני המשפחה בניחום האבלים, ואין זה מפתיע שבמשפחה מיוחדת זו צמח אדם כנפתלי, שגדל על ערכים נעלים של אהבת הארץ, רעות, הושטת עזרה ונתינה לזולת. מתוך דברי חבריו ושבחי המטופלים שלו, עולה תמונה של פיזיותרפיסט מוכשר, אכפתי ומקצועי, שפעם אחר פעם לקח על עצמו משימות מעבר לתפקידו ומילא אותן בהצטיינות וברגישות רבה. לפיזיותרפיסט תפקיד מרכזי וחשוב מאין כמותו בתהליך ההחלמה והשיקום של מטופלים. ראוי לזכור כי בתפקידו, נפתלי היקר לא רק טיפל פיזית באנשים וריפא אותם, אלא גם נתן להם תקווה, נטע בהם חוזק ואמונה בתהליך הריפוי, היה חלק בלתי נפרד ממסע השיקום של אנשים רבים, וניכר שהוא עשה זאת בסבלנות אין קץ ובכישרון מיוחד. חסרונו מורגש בכל יום, אולם חותמו יישאר חקוק בקרבנו לעד. אין בכוחן של מילים לבטא את אישיותו של נפתלי ז"ל במלואה. בדפים הבאים אנו מבקשים להביא מעט מרחשי הלב של החברים, העמיתים והלקוחות אשר מתגעגעים אליו מאוד. יהי זכרו ברוך. בשם כל עובדי כללית, מוקירי זכרו, אנו משתתפים בצערכם. אלי כהן, מנכ"ל כללית משפחת גורדון היקרה, נפתלי ז״ל עבד בכללית משנת 2019 כפיזיותרפיסט במכון רמת אשכול וריכז את תחום ציוד הפיזיותרפיה במחוז. כמנהל מחוז חדש פגשתי את נפתלי בסיור הכרות שקיימתי במכון עם כניסתי לתפקיד. מבין עשרות האנשים שאני פוגש מדי יום, נפתלי תפס את עיני ואת תשומת ליבי, אי אפשר היה להתעלם מהעיניים הטובות שלו. אהבת האדם שהייתה טבועה בו ובלטה גם כשלא אמר מילה. נפתלי זכה להערכה רבה ואהדה מצד המטופלים, צוות העובדים וההנהלה. נפתלי ז״ל חסר לכולנו עד מאוד. אנו מחבקים אתכם ולנצח נעמוד לצדכם, משפחת כללית מחוז ירושלים, ארז לוי מנהל המחוז ממשפחת כללית

נפתלי נולד מספר ימים לאחר חנוכה לפני 33 שנה להוריו שעלו מארה“ב, בן חמישי לאחר 3 בנות ובן, אחריו נולדה אחותו הקטנה. משפחה ציונית, חמה ומגובשת. גדל בחשמונאים, היה ילד פעלתן וחייכן שאהב ספורט והצטיין בלימודים. בנעוריו אהב לרכוב על סוסים והתנדב בעמותה המטפלת בבעלי צרכים מיוחדים. את שירותו הצבאי עשה כתותחן בשיריון וכך גם קיפח את חייו בלחימה אמיצה למען המולדת. לאחר השירות הסדיר התחיל בלימודי פיזיותרפיה באוניברסיטת אריאל. התבלט כתלמיד חכם בעל יכולות חשיבה ותקשורת בינאישית יוצאות דופן. אנחנו הכרנו את נפתלי כסטודנט שהגיע אלינו להתנסויות וכבר תוך כדי ההתנסות סומן כאדם שנרצה לגייס אלינו לצוות. מיד אחרי ההתנסות אצלנו הכיר נפתלי את פסי, אהבת חייו, הם נישאו והולידו שתי בנות; ליבי- בת 5.3 וגפן בת שנה וחצי. נפתלי היה הכל: בשלן מוכשר, בעל ידי זהב שיודע להרכיב ולתקן, חכם מאוד, רגיש לזולת, צנוע ונעים. במכון מילא תפקידים מקצועיים השמורים בדרך כלל לפיזיותרפיסטים וותיקים ומנוסים: הוא ריכז את תחום האורתופדיה ובמסגרת זו חקר והעמיק את הידע והמיומנויות בנושא כאבי ראש, צוואר ולסת. הוא העביר סדנאות לפיזיותרפיסטים ולרופאי משפחה בנושא וקצר שבחים רבים. בנוסף, ריכז גם את כל תחום הציוד של שירות הפיזיותרפיה במחוז ירושלים. נפתלי היה אמור להתחיל השבוע קורס ניהול תהליכים ובהמשך גם יועד להדרכה קלינית ולעתודה ניהולית. היה אהוב ומוערך מאוד ע“י כל חברי צוות הפיזיותרפיה. עם היוודע דבר נפילתו כתבנו כל אחד מחבריו במכון כמה מילים שחוברו יחד למילות פרידה ממשפחת פיזיותרפיה רמת אשכול: נפתלי שלנו, חבר לעבודה שהפך לחבר יקר לחיים, חוליה כל כך משמעותית במרקם משפחת פיזיותרפיה רמת אשכול. האיש בעל החיוך הענק שלא רק רואים אותו, אלא אפילו שומעים ולב עצום עוד יותר שמלא ברוח נתינה והתנדבות. חכם מאוד, תמיד חושב, לומד ומעמיק ידע ומיומנויות ושמח לחלוק אותם עם כולנו. בזכות הידע הרחב, החשיבה החדה והמזג הנעים חסר השיפוטיות הפכת להיות עבור כולנו כתובת להתייעצויות מקצועיות ואחרות: משפחה, כלכליות ואפילו קולינריות. תמיד הקרנת שלווה מזמינה והיית לנו אוזן קשבת לכל מטרה. הכל זורם אצלך, שום דבר לא קשה מדי, תמיד הראשון להתנדב למשימה או להירתם להשגת המטרה. וגם אין מטופל שגדול עליך, עוד לא נולד האחד שיוציא אותך מכליך. איש משפחה מסור ואוהב. גם בתחום הזה היית השראה בשל היכולת למצוא איזון בין עבודה ובית ולנהל באלגנטיות את כל מערכות היחסים ללא חיכוכים ועם המון ביטחון. בצניעות ובעדינות ידעת להגיע ללב כל אדם, אי אפשר להאמין שעכשיו לבך שלך נדם. אוהבים אותך וכואבים בלעדיך, אתה כבר חסר מאוד את יום הולדתו ה-33 שיחול שבוע הבא, לא יזכה נפתלי לחגוג. יהי זכרו ברוך. נפתלי שלנו החברים מפיזיותרפיה רמת אשכול

בתקופת הקורונה היתה לנו במכון תורנות "דורמן" שבה נדרשנו למדוד חום לכל מטופל שהגיע לטיפול ולוודא שאינו חש סימפטומים של המחלה. עניין גדול לא היה בתורנות הזו, אבל צחוקים היו... בשקט בשקט, כשהוילון סגור והמטופל שוכב על הבטן עם הראש בתוך החור במיטה - כולנו עושים את זה! יש לנו במכון מסורת עתיקת יומין שכל אחד שמנקר בישיבות צוות מצלמים אותו, כך שבמהלך השנים נוצר אלבום מכובד של תמונות מנקרים. לאחר לילות ללא שינה, כשליבי היתה קטנטנה, גם נפתלי תרם את חלקו זכרונות מזמן קורונה

ישיבת צוות בזמן הקורונה. בקדמת התמונה, יושב על הרצפה, הסטודנט משה שלימים הפך לגיסו של נפתלי עם עידן בנון - משתעשעים בזמן הקורונה עם אבי אדלמן. מכירים מהילדות ולמדו יחד לתואר

תלמיד חכם ומקצוען במסגרת תפקידו כרכז תחום אורתופדיה נפתלי עבר קורס קומפלקס ראש-צוואר-לסת ובתום הקורס המשיך ללמוד ולהעמיק ידע בנושא. במהרה הפך לאוטוריטה בתחום והעביר לפיזיותרפיסטים ולרופאי משפחה סדנאות בנושא. נפתלי מעביר סדנאות לרופאי משפחה

נפתלי מארגן מחטים של דיקור יבש כחלק מתפקידו כרכז ציוד מחוזי מתוך סרטוני הדרכה שנפתלי הכין למטופל. בסרטונים נפתלי מסביר בדיוק מה ואיך על המטופל לבצע, תוך שימת לב לפרטי פרטים ישיבת רכזי תחום – כל אחד מציג את תכנית העבודה שלו.

אהב את הארץ ונופיה יום גיבוש מכוני "לא לפחד מהפחד" – טיול סנפלינג בנחל תמרים

צוות אימפריית פיזיותרפיה רמת אשכול חונך את הסוויטשירטים החדשים בתום יום הגיבוש טיול פרידה ממספר פיזיותרפיסטים שעברו מכון

איש צוות וחבר אהוב אירוע פרידה מפיזיותרפיסטים שעזבו חברי האימפריה - צוות גדול באווירה משפחתית חמה ואוהבת

איש צדיק היה משקיען בתום יום העבודה, ממש רגע לפני שפשט את החלוק ויצא הביתה נרתם נפתלי להחליף גלגל ברכב של אחת הפיזיותרפיסטיות שנתקעה עם פנצ'ר. כהרגלו, עשה זאת בחיוך ובקלילות ובתגובה לתודה הגדולה אמר "שטויות, בקטנה". יום הגיבוש הצוותי האחרון- "מה בין שולחן הנגרות לתא הטיפולים". נפתלי יצר מתנה לפסי

מכתבי תודה ממטופלים

ההמתנה בצפון ואח״כ בדרום התכתבנו הרבה ובהומור, שלחנו תמונות עידוד ושירים. הקבוצה שלנו במהלך המלחמה שמרנו על קשר עם נפתלי באמצעות וואטס אפ וטלפונים. בתקופת זו התמונה האחרונה ששלח לנו... עם דבר נפילתו כתבנו כל אחד כמה מילים על נפתלי שלנו )איחדנו הכל יחד להספד משותף בשם כולנו שהוקרא בלוויה(

במהלך המלחמה שלחנו, כל יום מישהו אחר, שיר יומי בקבוצת הוואטס אפ של המכון שעזר לנו זה שיר פרידה לשמור על מורל גבוה ועל קשר עם המילואימניקים היקרים שלנו. לאחר נפילתו של נפתלי הפך השיר היומי לאמצעי לשיתוף הצער והשירים הוקדשו לו. השיר הראשון נבחר ע"י אחת העובדות שילדה באותה יממה בה נפתלי נהרג ברקוד להאזנה לשיר: יש כאן יותר מזה / חנן בן ארי יש כאן יותר מהגוף הזה הזמני הזה, הנידף מתחת לכל העצוב הזה ולמעלה מן הטבע הנשקף יש כאן יותר מזה יש כאן יותר מזה יש כאן יותר מהצוף הזה המתוק הזה, המזויף מתחת לכל האיפור הזה הייאוש, הקנאה, המרדף יש כאן יותר מזה יש כאן יותר מזה אדם להבל דמה ימיו כצל עובר אדם להבל דמה אדם יסודו מעפר וסופו לעפר אבל יש בי יותר מזה יש בי יותר מזה יש בי יותר מהקול הזה הצרוד הזה, הנסדק מתחת לכל המחשוב הזה הדי.אן.איי המדע המדויק יש כאן יותר מזה יש כאן יותר מזה אדם להבל דמה ימיו כצל עובר אדם להבל דמה אדם יסודו מעפר וסופו לעפר אבל יש בי יותר מזה יש בי יותר מזה ויש כאן יותר מזה יש כאן יותר מזה יש כאן יותר מהסוף הזה הצפוי הזה, המקומט אמן שכבר כאן בעולם הזה בכל בוקר נטעם מזה קצת כי יש כאן יותר מזה יש כאן יותר מזה ויש בי יותר מזה יש בי יותר מזה

ברקוד להאזנה לשיר: מעוז צור / נאור כרמי & הלב והמעיין עם אביתר בנאי מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח, תיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבח. לעת תכין מטבח מצר המנבח. אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח. רעות שבעה נפשי, ביגון כוחי כלה, חיי מררו בקשי, בשעבוד מלכות עגלה. ובידו הגדולה, הוציא את הסגולה, חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן במצולה. דביר קדשו הביאני, וגם שם לא שקטתי, ובא נוגש והגלני, כי זרים עבדתי. ויין רעל מסכתי, כמעט שעברתי, קץ בבל זרבבל, לקץ שבעים נושעתי. כרות קומה ברוש בקש, אגגי בן המדתא, ונהיתה לו למוקש, וגאוותו נשבתה. ראש ימיני נשאת, ואויב שמו מחית - רוב בניו וקנייניו על העץ תלית. יוונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים, ופרצו חומות מגדלי, וטמאו כל השמנים, ומנותר קנקנים, נעשה נס לשושנים, בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים. חשוף זרוע קודשך, וקרב קץ הגאולה. נקום נקמת דם עבדיך, מאומה הרשעה. כי ארכה לנו הישועה ואין קץ לימי הרעה, דחה אדמון בצל צלמון הקם לנו רועים שבעה.

ברקוד להאזנה לשיר: אל הנשמה / יונתן רזאל, שולי רנד ושאנן סטריט אני רץ על הגשר לא מצליח להבין אם זה אצלי בידיים או שבור לרסיסים אתה עומד לי בדרך ואני ממהר אז או שתזוז או שתיזהר פתאום אני שומע כמו אז כשהייתי ילד מנגינת פלאים עולה מקצה הרחוב שימו לב אל הנשמה הנשמה מאירה, הנשמה מאירה שימו לב אל הנשמה בדרך שלי, בדרך שלך מאבד את הצלם הרגש נשחק כואב עד העצם זה שם המשחק אל תדפוק לי בדלת כי אני לא נמצא מה ששלי שלי שלך שלך פתאום אני שומע כמו אז כשהייתי ילד מנגינת פלאים עולה מקצה הרחוב שימו לב אל הנשמה הנשמה מאירה, הנשמה מאירה שימו לב אל הנשמה בדרך שלי, בדרך שלך שימו לב אל הנשמה איפה אני איפה אתה שימו לב אל הנשמה מה ששלי שלך שלי שלך

ברקוד להאזנה לשיר: גוני מירון למחרת / לאה גולדברג הירוק היום ירוק מאוד והאפור היום אפור מאוד וקצת שחור ואין לובן בעיר והנסער היום נסער מאוד והעבר היום עבר מאוד קצת עתיד, אין הווה באוויר ועוד לא קל לנשום ועוד לא קל לחשוב מול הרוח ועוד לא קל לנשום ועוד לא קל לחשוב ומאוד לא פשוט לחכות הירוק היום ירוק מאוד והאפור היום אפור מאוד וקצת שחור ואין לובן בעיר והנסער היום נסער מאוד והעבר היום עבר מאוד קצת עתיד, אין הווה באוויר ועוד לא קל לנשום ועוד לא קל לחשוב מול הרוח ועוד לא קל לנשום ועוד לא קל לחשוב ומאוד לא פשוט לחכות הסערה נוגעת בריסים ומשתבר כל רגע לרסיסים אך הירוק היום ירוק מאוד והאפור היום אפור מאוד וקצת שחור ואין לובן בעיר ועוד לא קל לנשום ועוד לא קל לחשוב מול הרוח ועוד לא קל לנשום ועוד לא קל לחשוב ומאוד לא פשוט לחכות הירוק היום ירוק מאוד והאפור היום אפור מאוד ועוד לא קל לנשום ועוד לא קל לחשוב מול הרוח לא עוד לא קל לנשום ועוד לא קל לחשוב ומאוד לא פשוט לחכות

ברקוד להאזנה לשיר: גיבור של אמא / משה פרץ שב ילדי שב אל תלך עכשיו תן לנשום אותך עוד רגע עוד קצת שב ילדי שב כי עכשיו נחמד יש שקט ואני איתך לבד. וכשתלך תזכור תמיד לשמור על עצמך מאנשים קשים אשר עומדים במסלולך אל תפחד מעל ראשך יש מלאכים ואתה תמיד תהיה גיבור של אמא אתה תמיד תהיה לי מלך העולם תמיד עם החיוך הכי מושלם כמו בתמונות בזכרונות לכל מקום שלא תלך תהיה של אמא... תמיד תהיה לי מלך העולם תמיד עם החיוך הכי מושלם כמו בתמונות בזכרונות תמיד תהיה שלי לך ילדי לך תיזהר מעט קח את בירכתי את תפילתי איתך אל תשכח בני אמא כאן בשבילך אז לך תגשים את כל חלומותיך

ברקוד להאזנה לשיר: שיר תקווה / מיכאל וקנין היום הזה הוא התחלה בדף חדש אתה נוגע ביום הזה תישא תפילה תדע שיש מי ששומע אל תוותר מיד ויש לך מרחק ללכת אל תוותר מיד אם לא עכשיו אולי עוד שנה היום הזה הוא התחלה תחשוב אתה יכול אחרת והתשובה לשאלה בתוכך היא מסתתרת אל תפחד עכשיו כי לא אבדה לך הדרך אל תפחד עכשיו אם לא היום אולי עוד שנה עולם מוזר כולו שלך כשהתקווה בלב בוערת יש בדידות יש כאב והתקווה איתך נשארת אל תאבד אותה תשמור עליה ומה יהיה מחר אין איש יודע היום הזה אתה ראשון בעצמך אתה בחרת ביום הזה הניצחון בעצם זה שלא נשברת אל תתייאש עכשיו האמונה אותך שומרת אל תתייאש עכשיו גם אם חלפה עברה עוד שנה עולם מוזר...

נפתלי היקר והאהוב, קשה לי מאד לכתוב דברים לזכרך!! נפגשנו לראשונה לפני כ-5 שנים, לשיחת היכרות אצלי במשרד, מיד לאחר סיום התנסות קלינית מוצלחת ברמת אשכול. ראיתי מולי אדם נעים, צנוע ושקט. בשיחה ניסיתי לרמוז לך, ש״בסיום התואר כדאי שתיצור איתנו קשר, כדי לעבוד בכללית״. לשמחתי, אכן יצרת קשר וזכינו ״לקלוט״ אותך ולהכיר יותר לעומק. עבדת כפיזיו׳ במכון רמת אשכול וביחידה להמשך טיפול, ריכזת את תחום האורתופדיה במכון ואת תחום רכש והזמנת הציוד באופן מחוזי. מהר מאד הוכחת שאתה לא ״איש של דיבורים, אלא איש של עשיה״! תמיד נותן מכל הלב, תמיד מתנדב ראשון, בשקט ובמקצועיות שכל כך אפיינו אותך, תמיד חבר ואדם טוב. תכונות שגרמו לי ולכל מי שנפגש איתך ליהנות מאד לעבוד איתך ולאהוב אותך מאד. בחודשים האחרונים, גוייסת למילואים בצו 8 כלוחם בשריון, בחוד החנית להגנת מדינת ישראל )כמה לא מפתיע!!( עד שלבסוף גם מסרת את נפשך למען עם ישראל. נפתלי שלנו, אשא את זכרך בליבי תמיד ואפעל תמיד עם אחריות גדולה, שנהיה ראויים לאנשים קדושים כמוך. שולח חיזוק וחיבוק ואת תנחומיי מכל הלב, ממשפחת הפיזיותרפיה למשפחת גורדון היקרה. לאשתך פסי ולבנות ליבי וגפן, להוריך דניאל וביטי ולאחיך ואחיותיך יעקב, שרה, שירה, רבקה ודבש. נפתלי היקר והגיבור אוהב אותך ומצדיע לך. שימי פאטאל נפתלי שלנו, הבשורה המרה מיום שישי הארור עדיין מהדהדת, בלתי נתפסת... כיצד אתה שכל כך נוכח – בחיוך, בשקט וברוגע, במקצועיות, איננו עוד? אמנם כבר מעל חודשיים שלא ראינו אותך אבל הידיעה על החסר מעצימה את האין ואת הגעגוע. באופן חריג בכל תקופת עבודתך במסגרת היחידה להמשך טיפול אף פעם לא קיבלנו תלונה על עבודתך, המטופלים כל כך אהבו אותך והיו שבעי רצון מעבודתך. הייתה בך אנושיות, חיוך תמידי, מקצועיות ראש גדול שחושב גם על המסביב – על התמונה המלאה וכיצד ניתן לעזור למטופל בכל ההיבטים. כעת אנו מקבלים כל כך הרבה תגובות ממטופלים שבוכים את לכתך, הלכת והשארת חלל גדול אצל המטופלים, אצלנו ביחידה, במכון ובליבנו. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים ובליבנו לעד. היחידה להמשך טיפול יעל שטרק מנהל שירות הפיזיותרפיה מחוז ירושלים החברים נפרדים

נפתלי שלנו, אוי נפתלי שלנו, מי היה מאמין שאיש עדין וטוב לב כמוך יקפח חייו בשדה הקרב? מי מסוגל היה לדמיין את הידיים המרפאות מפציצות בתותח הטנק, מגנות בנחישות על המולדת? מי בכלל יכול לקלוט שתם סיפור חייך? הימים הולכים וחולפים בזה אחר זה ונוכחותך במכון עדיין ניכרת. מדברים עליך, נזכרים בחוויות משותפות, צוחקים בערגה לרגעים נוספים כמו אלו שהיו, לרגע שוכחים שכבר לא תשוב אלינו ובמהירות אכזרית מתפכחים וכואבים. אני הולכת במסדרון ורואה את דמותך יושב מול המחשב ואל מול עיני גבך הרחב עטוף בחלוק הלבן והראש הבוהק. היום קראתי בטעות למישהו אחר בשמך. כי אתה כל כך כל כך נוכח. נוכח נפקד. היית בשבילי מתנה גדולה: איש נעים הליכות, אדם אנושי, אמפטי ורגיש לזולת, איכפתי, מקצועי ומשקיען. עובד שלא רק ממלא את חובותיו, אלא גם מתנדב פעם אחר פעם ללא לאות: בתקופת הקורונה התנדבת למלאכת הניטור הטלפוני. בסבלנות הכלת את הבקשות היצירתיות של כל חולה ונתת מענה לכל שאלה ובקשה. בהמשך המגיפה נרתמת לאיוש מתחמי החיסונים וגם שם מילאת את המשימה ביסודיות ובסבר פנים יפות. לצד המשימות המקצועיות היית תמיד חבר אהוב בצוות המשפחתי שלנו. שימשת ככותל לכל החפץ וכיועץ בתחומים רבים ומגוונים, כולם אהבו לשבת לשוחח איתך ולצחקק מההומור השנון שאפיין אותך. טוב לבך בא לידי ביטוי לא רק מול המטופלים אלא גם מול הצוות: לפני כמה שנים יזמת והוצאת לפועל איסוף כספים לטובת שי לעובד המשק. כמה אושר גרמת לו, כמה רגישות הפגנת. כמה נפתלי מצדך. ברובד המקצועי עשית חיל הרבה מעבר לשנותיך: מונית כרכז תחום אורתופדיה, התחום המשמעותי והנרחב ביותר. בחרת בנישה זנוחה של כאבי ראש, למדת, חקרת, התעמקת ובנית תכנית הכשרות לרופאי המשפחה במחוז. זכית לשבחים והוקרה. עבדת גם על סדנה מקיפה בנושא לפיזיותרפיסטים, אבל מפרי עמלך זה לא הספקנו ליהנות... היית אחראי על הציוד במכון ולאור הצלחתך מונית גם כרכז מחוזי של התחום. מילאת את המשימות בצורה אחראית ומאורגנת. תמיד בזמן, ביסודיות ובנועם. והיו כל כך הרבה תכניות נוספות להמשך הקריירה: הדרכה קלינית | קורס ניהול תהליכים | עתודה ניהולית | כל דבר שהיית רוצה - אני משוכנעת שהיית משיג. לו רק ברכו לך חיים. היית אהוב. היית מוערך. היית שמח. ולמרות שזמנך איתנו היה קצר מדי הותרת חותם מאוד משמעותי אחריך. אנחנו שזכינו להכירך נזכור אותך באהבה, בהערכה, בחיוך ובדמעה. גוני מנהלת מכון פיזיותרפיה רמת אשכול

נפתלי שלנו, ב-2018 הגעת כסטודנט למכון, בלטת בכישוריך ובמקצועיותך ומיד סומנת כפוטנציאל להמשך עבודה במשפחת הפיזיותרפיה ברמת אשכול. ב-2019 התקבלת כעובד מן המנין, בחזות נראית ביישן ושקט אך בפועל היית פתוח, קליל וזורם כזה ששום דבר לא קשה או מסובך מידי עבורו. נפתלי, האיש עם החיוך הגדול והלב הענק, חכם, מעמיק, מקצועי ושנון ותמיד הראשון להתנדב ולהירתם לכל משימה גדולה כקטנה. כל בקשה לעזרה, לקבל מטופל שהגיע למכון באיחור או בטעות – תמיד נענתה בחיוב. עשית הכל למען מטופליך, טיפלת בהם במקצועיות ובסבלנות, אף פעם לא התלוננת, כעסת או צעקת - הכל אצלך היה בצניעות ובענווה, בנועם הליכות וברוגע והמטופלים אהבו והעריכו אותך - מאוד. פשוט לראות וללמוד. זוכרת איך היינו יושבים בחדר צוות אוכלים ביחד ומדברים על הכל, חינוך ילדים, משפחה, טיולים, נופשים, קניות ומתכונים. זוכרת במיוחד את הלחמניות מקמח מלא שהיית אופה בכל יום שישי ומקפיא עבור כל השבוע ואיך בכל יום הגעת עם שתי לחמניות מעשה ידיך להתפאר. ועוד זוכרת שהיית מתהלך תמיד בחולצה קצרה בקיץ ובחורף. ואני בכל יום הייתי שואלת אותך מחדש ״איך לא קר לך - משהו אצלי לא בסדר או אצלך?״. סיפרת ושיתפת בפתיחות על פסי, על ילדותיך המקסימות ליבי וגפן, על אמך ועל המשפחה כולה. היית אבא, בעל וילד ברמ״ח איבריך, שותף בכל ואיש משפחה לתפארת - אי אפשר היה שלא להתחבר אליך. נכנסת לי עמוק ללב. כרעם ביום בהיר ומבלי להתכונן לכך הלכת מן העולם והותרת אותנו עצובים, המומים וכואבים. נזכור אותך לעד ונתגעגע. אוהבים אותך, אתה כבר חסר מאוד. סיגל לוי מנהלת אדמניסטרטיבית, מכון פיזיותרפיה רמת אשכול

נפתלי, אני זוכר את הימים הראשונים בהם התחלתי לעבוד במכון, לא מזמן. לפני 8 חודשים. הייתי בשוק קצת מההתחלה ולקח לי זמן להיכנס לעניינים וכמובן גם להכיר את כל המטפלים ברמה האישית, ואותך הרגשתי שאני מכיר די מעט. לא היית דברן גדול ולא הרגשתי שאני מצליח לשמוע אותך הרבה. ואז הייתי צריך עזרה בכמה דברים. כמה דברים במחשב, כמה דברים בשכר, כמה התייעצויות מקצועיות. בפעם הראשונה פניתי אליך לעזרה במשהו, אתה עצרת הכל כדי לפתור לי איזו בעיה בקלות ובפירגון, ומשם לאט לאט נהיית כתובת בשבילי. תמיד כשהייתי צריך משהו והיית באזור הרגשתי שאני יכול לפנות אליך, הרגשתי שאתה מתכלל את כל מה שצריך. מקצועיות, מחשבה, ואווירה של חניכה וביחד. אף פעם נתת ההרגשה שאתה מעליי ותמיד יצאתי בהרגשה שלמדתי משהו חדש. לאט לאט כבר התחילו להיות לנו יותר שיחות בין המסדרונות והתאים, ולאט לאט הם כבר גלשו מהגבולות המקצועיים והתחלנו להכיר אחד את השני. ראיתי מולי אדם חכם, פשוט ושקט שיודע בראש ובראשונה להקשיב ולהיות אכפתי, ויחד עם זה יודע תמיד להגיד את דעתו ולהביא מחשבות ורעיונות בחכמה וביצירתיות. והתחברתי. צחקנו בישיבות צוות עם הציניות שלך על כל כך הרבה דברים, דיברנו בשיחות מסדרון על העבודה ועל החיים, ונהנינו. כמה שבועות לפני נפילתך התקשרתי אליך להתייעצות על משהו, הייתי צריך משהו נקודתי וטכני ושנינו היינו במילואים ככה שדמיינתי שנדבר קצר ולא יתארך, מפה לשם נקלענו לשיחה על איך הולך ואיך בבית וכו׳ והשיחה התארכה. היית כמו שתמיד היית. איש שיחה שכיף לדבר איתו, זו הייתה השיחה האחרונה שלנו.. נפתלי, ביום שאחרי המלחמה כשאחזור לעבודה ברור לי שארגיש את חסרונך ברמה הכי קשה ויומיומית. ברור לי שתמיד יהיה לי למי לפנות בעבודה לעזרה והתייעצות אך גם ברור לי שזה לא יהיה אותו דבר בלי העצות והשיחות איתך. אחכה לספר איזה סיפור למישהו במסדרון ולראות אותך מגלגל את הכיסא שלך מהמחשב ורוצה להבין על מה אנחנו מדברים ולקחת חלק, אחכה לשיחה של כמה דקות על קפה במטבחון, אחכה לראות אותך דופק איזה גלגול עיניים אליי כשמטופלת משגעת אותך, ואחכה סתם לראות את הפרצוף המחייך והצוחק שלך שתמיד נותן אווירה טובה ומרים את מצב הרוח של כולם. מדהים כמה אני מרגיש שהכרתי את דמותך בתוך שמונה חודשים כשעבדנו במכון, וליבי קרוע מכמה שתהיה חסר. מבטיח לקחת את מה שקיבלתי ממך בתור עובד חדש במכון ולקדם את העניין הזה עם עצמי הלאה, למאירות פנים לכולם, לעבודה וחניכה בגובה העיניים ולחיוך ומצב רוח טוב גם בזמנים קשים וכשיהיה קשה בלעדיך. המכון לא יהיה אותו דבר בלעדיך, אך לנצח נזכור את דמותך במכון. אוהב כל כך ומתגעגע, זאביק

מרגישה שאני לא קולטת עדיין את האובדן. אני שייכת ל״דור הישן/הותיק״, יחד עם זאת נפעמתי מה״קוליות״ של נפתלי - מצד אחד מההשקעה במטופלים ומצד שני מחוסר ההתרגשות מול המטופלים התובעניים שכולנו נוטים לאבד מולם את הסבלנות. אומנם לא הייתי ב״חבורה״ של הבנים, אך הרגשתי שזה בסדר לדבר ולפטפט איתו על הכל. מרגישה שנקטף בשיא הפריחה. חיכיתי שיצטרף לצוות ההדרכה ולהחכים ממנו, האובדן הוא גם של הסטוד' העתידיים שלו... אריאלה שקלים נפתול חבר יקר שלי. להעלות זיכרונות ממך מעלה בי געגועים של ממש. נפתול - את שם החיבה קיבלת ממני כמעט מתחילת הכרותינו. איך אפשר שלא? לא נשארת חייב וקראת לי בתאל במלעיל והדבקת עוד חברים במשפחה שלנו. בשיא העבודה, ברגעים של פורקן עומס וברצון להחכים הייתי מגיעה פעמים רבות לתא הטיפולים שלך. ״נפתול אפשר להצטרף?״ לא באמת שאלתי. ידעתי שתסכים בחיוך ובשמחה. הרגשתי תמיד תמיד בנוח. ״יאללה בואי תקבלי גם נקודה״. היית אומר בחיוך. למדתי ממך כל כך הרבה. ״תותח צוואר הייתי קוראת לך״ ותמיד כשפירגנתי לך )והיה על מה( היית אומר לי ״שטויות בתאל״. שיחות במסדרון או במטבח עם הכריכים העטופים שהבאת מהבית והעוגה המושלמת שפסי הכינה והפצרתי בך להביא לי את המתכון. היית משדל אותי להצטרף לקיבוץ העירוני של המשפחה המתוקה שלך.״בואו לקטמונים״. ״חלאס בתאל מה יש לכם מנחלאות? אין לכם חנייה!״ כל פעם מחדש הבנתי איזה איש משפחה מדהים אתה. מסיפורי החגים והאירועים המשפחתיים והדאגה לפסי והבנות ליבי וגפן. לא הפתיע אותי שנחתת ב-4 בבית להיות איתן. ההנאה שלך לגור כמו פעם בחמולה משפחתית מלוכדת. כ״כ ייחודית לדור שלנו. הלוואי שאזכה לזה. אתה לגמרי השראה עבורי! אני נזכרת בחיוך בהומור הייחודי שלך, בחולצה הכתומה הקצרה ״חם פה....״ היית מכריז גם בימים קרירים כשאני מצטנפת עם קפוצ׳ן. מעניין אותי איך היית מגיב לכל מה שקורה פה בלעדיך. שומעת את הצחוק שלך, רואה גם את המבוכה עם החיוך ״אתם לא נורמלים״ רוצה לברוח מכל הפוקוס עליך. כי מה לך ולכל ״הרעש״ הזה? אני מלאת געגועים נפתול. תודה שזכיתי להכיר אותך. באמת שזכיתי בחבר. שלך,בתאל )במלעיל(

עם נפתלי היו לי קשרים בכל מיני מישורים: מקצועי- היינו מתיעצים, לומדים אחד מהשני... באיזשהו שלב העברתי לו את התפקיד של אחראי ציוד מחוזי. מה שיצר עוד ממשק עבודה ביננו. היינו יכולים להתבאס או לצחוק מכל מיני דברים שקורים במכון, ממטופלים. לפעמים הייתי מבקש מנפתלי שיעשה לי איזו טכניקת טיפול לברך שלמדנו באחד הקורסים שעשינו יחד והוא תמיד היה מסכים. אבל יש עוד מישור: אנחנו תמיד אומרים שהמכון הוא כמו משפחה. אז במשפחה כמו במשפחה יש משיכות לכל מיני כיוונים... כל אחד מנסה לקחת לכוון שלו; בקיץ האחרון נפתלי ביקש מגוני להתחיל להגיע עם מכנסים קצרים לעבודה. עד לאותו קיץ היה לכולנו ברור שקוד הלבוש במכון הוא מכנסים ארוכים לבנים. לי מאוד הפריע העניין... מבחינתי למקום עבודה צריך להגיע בלבוש מכבד...בכל זאת עבודה זה לא חוף הים. מהרגע ששמעתי על המהלך התחלתי להביע את דעתי וחוסר שביעות הרצון שלי מהמהלך. ואז כמה חברה התחילו לבוא עם מכנסים קצרים, אבל המוביל של כל המהלך היה נפתלי...ואותו תמיד עקצתי על העניין )תרתי משמע(: אם זה בזה שניסיתי להעביר לו את המסר בצורה הכי פשוטה: שככה לא מכובד לבוא לעבודה... וכל מיני יציאות שקשורות לזה שזה נראה כמו קייטנה, ואולי להביא לו שוקו ולחמניה )מקווה שאני זוכר במדוייק( אבל בגלל החברות והאהבה... הרשיתי לעצמי לעקוץ אותו גם פיזית - פשוט הייתי מושך לו בשערות של הרגליים. סוג של אמירה כזו שאם החלטת לעבור את הגבול אז קח אחריות עד הסוף למעשים שלך ותשלם את המחיר... ובכל זאת הוא המשיך להגיע עם מכנסים קצרים ואני כבר הרמתי ידיים... אפי הללי נפתלי, כמה קשה לדבר עליך בלשון עבר. ביום בו התבשרנו על נפילתך, קיבלתי לעולם את בתי השלישית... בהתערבבות הבלתי נסבלת של החיים והמוות, חשבתי כל הזמן על הפספוס. הפספוס שלא תזכה לראות את בנותיך גדלות, לא תחבק שוב את אישתך האוהבת, לא תאפה עוד עוגה. וגם הפספוס שלי, כי לרוב לא עבדנו באותם ימים ולכן בכל פעם שהתראינו דאגת לשאול - ״תזכירי לי מי את? את עדיין עובדת פה?״ ופניך קורנות ומלאות בקריצה. היית חריף, מטפל חד וחכם שתמיד נהניתי ללמוד ממנו מהצד השני של הוילון. השפעת על החיים של כל כך הרבה אנשים והשארת חותם ענק. בטוחה שהאור שלך ימשיך להאיר על המשפחה שלך ועל כולנו, כל מי שאהבו אותך. תודה על כל מה שהיית ונתת. נגה

נפתלי שלנו, הכרתי אותך לפני כשנה, אך אני מרגישה שהכרתי אותך הרבה שנים. זכיתי להכיר אותך. עבדנו ביחד באותן שעות כל שבוע; התייעצנו, צחקנו ותמיד שיתפנו בסיפורי ילדות ומשפחה, סיפרת לנו על הבנות וכמה שדאגת ואהבת אותן ואת המשפחה בכלל. נפתלי שלנו! אדם נעים, איש של נתינה, עשייה , תמיד עם חיוך על הפנים, איש משפחה מסור ואוהב, פיזיותרפיסט מקצועי, תמיד מוכן לעזור. כשהגיעה הבשורה שנהרגת, כולנו היינו בהלם והיה קשה להאמין שאתה לא תשוב אלינו. אוהבים אותך, אתה חסר לי ותמיד תישאר בזיכרון שלי. אבו אחמד אסרא עותמן נפתלי- איך זה שכל כך הרבה אנשים הרגישו שאתה כמו אח בשבילם? נראה לי שכבר 4 שנים אתה לא ישן בלילות, כי ככה מתחילה כמעט כל שיחה בבוקר. בהתחלה דיברנו על יועצת שינה לליבי, בהמשך סיפרת שהיית ער שעתיים בלילה עם גפן, ועדיין, סיפרת את כל זה בחיוך. ראיתי אותך ואי אפשר היה להאמין- חיוני לגמרי, חד כתער, עושה צחוקים תמיד, הכל קטן עליך. לוקח את החיים האלה בהליכה קלילה. הופתעתי מכמות המאמרים שאתה מצליח לקרוא בזמן שאתה מתחזק משפחה לתפארת. מהידע העשיר שלך. חזרת מקורס והיה נראה שזכרת הכל, תמיד שיתפת, העברת הלאה ואני הרגשתי כאילו גם השתתפתי בקורס. תמיד הרגשתי שיש לי מישהו להתייעץ איתו, בכיף, בלי שיפוטיות, מלא בעצות טובות. ימי שני בערב היו הזמן שלנו. התגבשנו בהתחלה עם חבורה גדולה ואיזה כיף זה היה. תמיד היה יותר זמן רגוע לפטפט, לצחוק, לחשוב ביחד, להדגים תרגילים, לשתף ברעיונות חדשים. אחר כך נסענו ביחד באוטובוס- בת אל, יוסי, אתה ואני ונהנינו מהמסע המשותף ביחד. דיברנו פעם על יוקר המחיה- אמרת שנראה לך הכי משתלם לאפות לחם ושנראה לך שתתחיל, ואני הופתעתי מהקלילות בה אתה לוקח על עצמך אתגרים חדשים. נפתלי- אני מתקשה להיפרד. אתה בן אדם מואר. הולך בדרכך, מפיץ אור סביבך בפשטות, בנועם, עם החיוך והפנים המאירות, הולך עם איזו אמת ואור פנימי שכנראה יש בכולנו, אבל אתה מכיר ויודע. שמחה מודה על כך שדרכנו נפגשו. זכיתי. כולנו זכינו. אוהב אותך, נפתול היקר, לב רחב, רצון מובהק לעזור, חוכמה, חוש הומור, פשטות, זרימה, ענוה. לפני שנה קיבלת אותי בזרועות פתוחות למכון. זוכרת שממש מההתחלה, כשמבחינתי אנחנו עוד בקושי מכירים, היית צוחק עליי ואיתי. מלא בחן, עם לב פתוח אלי ולעולם. והגישה הקלילה הזו שלך, אי אפשר שלא להידבק ולהתחיל לדבר באותה השפה. בכל שאלה, בין אם מקצועית פיננסית או אישית, היית לי כתובת, הקרנת נגישות יוצאת דופן. תמיד שמח לשוחח, להתלבט, לייעץ. אני מודה על ההיכרות איתך, על החברות, על האמת הפשוטה שהבאת איתך לכל מקום, תמיד אזכור את החיוך והרצון לעזור לכל מי שסביב טל אופק

נפתול, כבר שבוע אני מנסה להתחיל לכתוב לך כמה מילים ויש משהו עצור בתוכי שלא מאפשר. אולי זו הדחקה כלשהי ואולי דווקא השלמה עם זה שלעולם לא תהיה פה כדי לקרוא את הספר הזה. בכל אופן, אתה יודע איך גוני יודעת ללחוץ והזמן דוחק אז אני פשוט אנסה... אתחיל מההתחלה שלי ברמת אשכול, אוגוסט 2021 ,הגעתי עוד לפני המבחן הממשלתי לא יודע מימיני ומשמאלי למכון ריק מאדם שהרי כולם בחופשים של הקיץ. ככה יצא שההתחלה הייתה קצת קשה. ובתוך כל הקושי היית אתה – לא עושה סיפור מזה שהגיע פיזיו ״חדש״ אבל מנגד נותן תחושת שווה בין שווים. נטול פוזה או גאווה כלשהי. מבלי שידעת, היית בשבילי כבר אז מעין גשר בין החבר׳ה הותיקים יותר במכון לחבר׳ה הצעירים והחברות הראשונית איתך אפשרה לי להנות מ-2 העולמות. איך שמחתי שיצא לנו לעבוד הרבה יחד, היינו סוגרים את המכון בימי שני ב-00:19 זוכר? בהתחלה עוד היינו חבורה גדולה עם טל, בתאל, איילת השחר וטלי. היה כיף בשעות האלו בסוף היום כשכולם כבר גמורים. היינו מתכנסים באחד התאים והיית מדגים עלינו חבישה או טכניקה מסוימת או סתם צוחקים ומתלוננים יחד. לאט לאט התמעטו החבר׳ה אך אנחנו נשארנו. רק עכשיו אני מבין איזה זמן חסד היו הנסיעות חזרה הביתה. היית לוקח אותי עד הבית כשהייתי מברבר לך בשכל על מטופלים או סתם על החיים ואתה רק רצית לחזור הביתה אל פסי וליבי )אז גפן עוד לא הייתה(... אני מרגיש פספוס, נפתלי, פספוס שלא ניצלתי אותך מספיק, שלא מימשנו את החברות שלנו גם מחוץ לעבודה ושהמשפחות שלנו לא הכירו.. כנראה חשבתי שיהיה מספיק זמן בחיים לזה. מי ידע שתעלה בסערה השמימה?? בימים אלו התמונה שלך לא יוצאת לי מהראש. פעם אתה יושב בחדר צוות אוכל איזה תבשיל מעשה ידיך, הנה אתה ספון בתא שלך עם האף על מאמר על דברים שרק אתה מבין ופה אתה מתהלך עם מכנס קצר ברחבי המכון כנגד כל הסיכויים... ואיזה הזוי זה שהתמונה שלך עכשיו מפורסמת אצל כולם. מדהים בעיניי איך היית כתובת לכל כך הרבה אנשים בעבודה כמעט בכל נושא. היה נראה שכולם הרגישו בנוח להתייעץ איתך על הכל! מדברים מקצועיים דרך רעיונות להשקעה בשוק ההון עד למתכונים נדירים שהיית מתפאר בהם. מאז שהלכת לנו אני מרגיש שאנשים מחוץ לעבודה או מטופלים שלנו לא מצליחים להבין את גודל הטרגדיה. אני יכול להבין אותם קצת.. בסך הכל קולגה הם אומרים, קשה אבל ממשיכים. הם לא מבינים את הקשר המיוחד הזה שהיה לכולנו איתך, את השעות על שעות של שיחות שניהלנו. הם לא מבינים מה זה להגיע לעבודה ולראות חיוך מבצבץ גם אחרי לילה ללא שינה כי הבנות לא מרגישות טוב. פשוט נפתלי. נפתול, אני אזכור אותך תמיד. הלוואי שהחור הזה שנפער בי מאותו יום שישי בבוקר ילך ויתמלא בזכרונות טובים, געגוע וצחוק. כרגע זה נראה עוד רחוק. יוס שלך,

נפתלי היקר שלנו, הגיע למכון ברמת אשכול לפני כ 5.4 שנים, אך בתחושה שלי נמצא אתנו הרבה יותר זמן... אולי בגלל שמיד כשהגיע למכון השרה ביטחון ותחושה של מטפל מקצועי עם וותק של שנים במקצוע, או מכיוון שזכינו בו גם לפני כן בתקופה שהיה סטודנט. בתקופה הראשונה שהגיע זכיתי לנסוע איתו לעיתים קרובות בבקרים. הוא גר בהמשך הרחוב שלי הייתי קובעת איתו ואיכשהו תמיד הגיח בדיוק בשנייה שעברתי ליד הבית שלו בלי צורך להסתבך ברחוב שמעוני העמוס. זכיתי לשמוע קצת על משפחתו ועל התחושות בתחילת הדרך המקצועית במכון. במשך השנים גיליתי אדם שלצד המקצועיות שלו יודע לצחוק, יחד עם חבורה גדולה שעבדה אתנו בימי רביעי בערב היה נחמד להתייעץ ולדבר על מטופלים יחד עם רוח הומור על מטופלים ואחד על השני. למרות שלפעמים יש תחושת לחץ בעבודה או מטופלים שיכולים להציק ולנדנד, לא זוכרת פעם אחת שנפתלי איבד סבלנות או התעצבן על מטופל. תמיד דיבר אל המטופלים בגובה העיניים וברוגע. אולי זאת הסיבה שגם הרגשתי מאד בנוח להתייעץ איתו על מטופלים מורכבים, ידעתי שאף פעם לא יזלזל או יתנשא ותמיד תהיה לו תשובה מעניינת או נקודת מבט שלא חשבתי עליה. יצא לנו גם לקבל מטופל מורכב יחד – מטופל עם ברך תקועה כל אחד עבד איתו בשיטות שלו. היינו מצלמים אחד לשני את ההתקדמות עד שהגיע ליישור מלא. אנחנו היינו מאד מרוצים מהתוצאה, חבל שהמטופל שהיה עם רקע של תאונת עבודה פחות התלהב... לפני כ-3 שנים התחלתי קורס מורים ליוגה, נפתלי התעניין בתרגול ובתכנים של הקורס. כששיתפתי אותו בקשיים של ההתמדה בתרגול היומיומי ובפחד מביצוע תנוחות הפוכות ללא קיר, סיפר לי על קבוצת עמידות ידיים שהייתה לו בתקופת הלימודים באוניברסיטה; יומיום הלכו כמה חברה בהנחיה של סטודנטית שלמדה איתם. בהתחלה היה נראה רחוק ממנו. תרגלו חיזוקים לחגורת כתפיים עם רגליים על הקיר, אח״כ איך ליפול הצידה ובהדרגה אחרי תהליך הגיע לעמידת ידיים יציבה ללא קיר. לא מפתיע בכלל שגם בעבודה השילוב של יכולת ההתמדה והמקצועיות אפשרה לו בזמן קצר להתקדם ולפרוח גם במכון שלנו ברמת אשכול. נפתלי יחסר לנו מאד במכון, אך התרומה שלו כמטפל תמשיך ללוות אותנו. מאמינה שכל מי שעבד איתו לוקח חלק ממנו מקווה שנלמד להיות מקצועיים ורגועים כמוהו ובעיקר עם חיוך קורן ומלא נשמה. מיכל עם שלם

היה נכון. אם אני צריכה להגדיר את נפתלי במילה אחת, הייתי אומרת שהוא היה איש נכון, מלשון נכונות. נכון להקשיב, לייעץ, לשתף ולתת תחושה שהוא ממש אתך. במקום שלך, ללא שיפוטיות או התנשאות. קשה לכתוב על נפתלי בלשון עבר, כי הוא היה כל כך חי ומלא מרץ. אני זוכרת ישיבת צוות אחת שהיתה שאלה שניסינו להיזכר מה התשובה שלה. נפתלי ענה מה שענה בצניעות האופיינית לו, ואחרי שענה, גם הוא וגם כל מי שסביבו ידעו, שאם נפתלי אמר שהוא יודע אז זו התשובה. אבל מה שהיה כל כך מיוחד בסיטואציה הזו, זה שבאמת כולנו ידענו שהוא יודע את החומר המקצועי על בוריו, והאמת שגם הוא ידע שהוא יודע. אבל לרגע הוא לא נתן לאף אחד את התחושה שהוא יודע יותר, ולא היתה בו שמץ של גאוה או עליונות. הוא היה נכון ללמוד, להעמיק, ומתוך כך גם לדעת וליעץ, והכל בחן ובשקט האופייני לו. נתגעגע אליך נפתלי, מאוד מאוד. אבל גם נלמד מאורך הטוב, ננסה להיות טובים יותר ונעימים כמוך. שנזכה שגבורתך תהיה לנו לאות ולמופת להמשך חיינו. תודה על הלימוד שלמדנו ועודנו לומדים ממך. נחמה נפתלי, מה קורה, אחי, אני רוצה לכתוב לך ואני תקוע, מתקשה עם המציאות שממשיכה להכות כל פעם מחדש שאתה כבר לא פה. אם בכל זאת אצטרך לבחור כמה מילים אומר שכולך לב, העברנו המון שעות יחד, אפשר לומר שתמיד היית שם, מעבר לכתף בתא הסמוך וגם ביחד ברגעים המתים שמטופלים לא הגיעו, צוחקים אחד על השני אחד עם השני , מציקים אחד לשני כמו ילדים קטנים, מתרגלים אחד על השני, ומחליפים המון תובנות/חוויות מהחיים כמו איך זה להיות נשוי לקלינאית תקשורת עם 2 בנות קטנטנות, מי ישן יותר מי ישן פחות, איך למקסם את המכלול הזה להיות פיזיותרפיסט ואיש משפחה )בקטע הזה חייב לומר שניצחת(, למדנו אחד מהשני והחכמנו, תמיד היית על זה, תמיד יסודי, תמיד נגיש עם חיוך והיה לי כיף לשוחח איתך. זוכר את התקופה הקשוחה של הגב/ירך שלי 9 חודשים, אני אזכור איך תמיד הסכמת לתת יד באהבה ולנסות לעזור, לשחרר, להקל פעם אחר פעם. אני לא חושב שהמילה 'לא' הופיעה בלקסיקון שלך. כשחזרתי מקורס פאסיה ורציתי לתרגל תמיד הסכמת להקריב את עצמך, סורי שלא הסכמתי שתדקר אותי. עדין לא חוזר בי :(, אולי בגלגול אחר. תמיד הסתקרנת ללמוד משהו חדש בכל תחום נטול אגו ושיפוטיות. שמח שזכיתי להגיד לך עוד בחייך שאני אוהב ומתגעגע ועכשיו נשארתי פה עם השיחות, החוויות והבור הזה, נפתלי, שתדע שתמיד תהיה לי שם מעבר לכתף בתא הסמוך יחד עם המון תמונות וחוויות אחרות שנחקקו בלב. אוהב אותך אחי. ולעולם לא אשכח. עידן בנון

נפתול, התחלתי, מחקתי ושוב מחדש שוב ושוב כי אם ארשום זו ממש פרידה אמיתית. והלב עדיין לא קולט שלא תחזור אלינו, שלא תציץ מהתא ליד בקול שלך השמח במאור פנים שלך שמקבל כל אחד בכניסה למכון. חבר יקר, לא עברו הרבה ימים וחסרונך מורגש כבר כל כך. היית לנו קולגה מקצועי, אחראי מישהו לפנות אליו בכל שאלה. ויותר מזה היית פשוט חבר, לקשקש בחדר צוות על מתכונים, ביקורי בית וכל שטות אחרת. שמחה באופן אישי על הזכות ללמוד ממך ולהיות בחברתך במכון ובטוחה שכל החברים שותפים לי בהרגשה הזאת. נחמה קטנה שהלכת מאיתנו על הדבר הקדוש והחשוב ביותר שיש, עבור עם ישראל. נוח על משכבך בשלום תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים צפריר חדד כותב אליך כי קשה להאמין שכבר אינך איתנו. טמנו את גופך באדמה, אך רוחך בודאי סובבת גם ביננו. אין כמו משפחה, ולך לא צריך להגיד את זה, אבל בקשרי העבודה יש משהו שקצת מתחרה במשפחה - הזמן הרב שנמצאים ביחד, ויותר מזה - תחומי העיסוק והעניין המשותפים... הגעתי רק לפני שנה וקצת למכון, והרגשתי שאתה כבר אחד מהותיקים... מסתובב בנחת במסדרון בין התאים, מדי פעם מסיט וילון ומחייך... או שאני פותח את התא שלך ואתה ממרקר מאמר, ואז גם בשולחן בחדר צוות ממשיך לעבוד על המאמר... התייעצתי איתך לגבי דירות בשכונה, לשכירות, לקנייה, שלחת לי כל מיני קישורים לאפשרויות שונות ותרמת לי מהניסיון שלכם... גם אהבת להקשיב לי, להסתכלות שלי על המקצוע, על המערכת, על מטופלים, וחלקנו הרבה מחשבות משותפות, הספקתי גם להתלוות אליך )ברכב החדש שקניתם!( ליום גיבוש של המכון בראש צורים... אפילו לבקר אצלך בבית הספקתי לשאול ממך המחשב הנייד של העבודה שנתת בכייף. אהבתי את הפשטות והחינניות, בהשראתך קניתי לי מספר חולצות קצרות צבעוניות... אמרתי לך שביקורי בית של ציוד זה משתלם, אז בדקת עם המטופלים שלך מי צריך ושלחת לי... חבר יקר היה כייף להיות איתך יחד בעבודה הייה שלום ראובן

נפתלי, זה מצחיק כי אני אפילו לא יודע מאיפה השם נפתליון הגיבור הגיע. או שזה היה נפתליון הגדול? טוב כבר לא זוכר. אולי קראת לי גם באיזה שם כלשהו שנשמע מהתקופה הרומאית והחזרתי לך בנפתליון. אולי מישהו אחר קרא לך ככה ואני גנבתי. אני לא ממש זוכר, וזה מרגיש לי שזה כבר לא משנה. ואני יודע שזה כן משנה, שזה כל כך משנה, כל מי שהיית כל מי שאתה כל מה שעשית. אבל התחושה הזאת שעולה שאתה שומע שמישהו מת זה כאילו מרגיש- ״כל המאמץ הזה היה לכלום, הא?״ ומה זה המאמץ הזה.. החיים האלה? זה קטע ש-15 שנה גרנו אחד ליד השני ולא החלפנו מילה. אבל פתאום התחלנו תואר ביחד בכיתה צפופה של 50 איש. ומה תואר, פיזיותרפיה, זה קטע להכיר מישהו בצורה כל כך אינטימית כי אתה מכיר את כל האנטומיה שלו. אתה יודע איפה העצם הבולטת, אתה מכיר את הנקודות חן. איפה השריר הארוך ואיפה המפרק המקוצר. בשיעור הראשון של אנטומיה טופוגרפית, עמדנו אחד מול השני וחיפשנו את הקלוויקולות אחד של השני, איזה חוויה מוזרה זאת בהתחלה- לגעת בגוף אחר של בן אדם, לחפש עצמות, לחפש מפרקים. ונסיעות, עשרות נסיעות מהבית ללימודים ומהלימודים הביתה. מקווה שלא תשנא שאני ככה אומר את זה בפרהסיה אבל תמיד כשהיה שיר ברדיו שהכרנו היית מהמהם אותו בקול ממש גבוה, ותמיד תהיתי אם זה המהום שהיה אמור להיות אישי שלך ולא חשבת שהוא נשמע מבעד לרמקול והמוזיקה או שזו פשוט היתה הדרך שבה אתה שר. אני לא יודע. ואז גם התנסות מעשית ביחד, רק אני ואתה ואתה ואני. איזה מקום קשוח זה היה הבית חולים הזה. איך זרמת איתי עם המרמור הזה. אני זוכר שבאותה תקופה יצאת עם פסי. לא זוכר אם זה היה בתחילת הקשר או בשלב מתקדם יותר, אני רק זוכר מתישהו שאמרת שאתה מוכן להתחתן איתה. איזה מגניב זה לדעת את זה. זה לא נראה שהיתה התלבטות או ספקות. ואיזה שובר לב זה, לדמיין את פסי מקבלת את ההודעה שאתה לא בחיים. שובר את הלב לדמיין כל בן אדם מקבל הודעה שאתה לא בחיים. וזה שובר לדעת שאתה לא בחיים. ואיזה חבל ואיזה באסה ואיזה כואב. אחרי שהתחלנו לעבוד ביחד בכללית אני זוכר איך היית כל כך מאורגן וכל כך מתוכנן עם הפנסיה שלך. הייתי בא להתייעץ איתך על זה ואז נהיה מתוסכל כי כל כך לא הבנתי את זה ופשוט אמרתי שאצטרך למצוא דרך אחרת לעשות כסף. אבל אתה היית מאורגן, ידעת איזה סוגי קופות אפשר לפתוח, איזה אחוז אתה יכול להוסיף לאן כדי שהמעסיק גם יוסיף. איזה ביטוח לעשות. אני ממש מקווה שהביטוח הזה יעזור למישהו עכשיו. ואני רוצה להגיד שאפילו שזה נגמר זה עדיין כל כך משנה. הכל, כל מי שהיית כל מה שעשית. ואני רואה כמה זכרונות צפים אצלי ולא ממש דיברנו בשנה האחרונה, אז אני רק יכול לדמיין מה כל בן אדם בחיים שלך מרגיש עכשיו. ואני לא רוצה לדמיין. אני רוצה שהדבר הזה ייגמר. תשמור על עצמך נפתלי, תשמור על המשפחה שלך, תשמור על חברים שלך. ידעת לדאוג לאחרים, ידעת לתכנן, ידעת להשקיע.. בבקשה תשקיע גם שם למעלה שלא יכאב כל כך לאשתך. בבקשה תדבר עם מי שצריך שהמשפחה שלך תוכל למצוא נחמה. בבקשה תדאג שלילדות שלך יהיה טוב. בבקשה תשמור על חברים שלך. בבקשה תסדר שזה יגמר, ושמחר אחרי שיפרסמו את השם שלך, ואחרי שיפרסמו את פרטי ההלויה שלך, שתהיה האחרון. שזו תהיה הפעם האחרונה שיכתבו ״הותר לפרסום״. בבקשה. כתבתי את הקטע הבא שעה אחרי שקיבלתי את הבשורה שנפתלי נהרג- אבי אדלמן

פרסומים במדיות Clalit כללית 13 בדצמבר 2023 ב-20:18 · בצער רב אנו מודיעים על נפילתו של רס״ר במיל׳ נפתלי יונה גורדון הי״ד, פיזיותרפיסט ממכון רמת אשכול במחוז ירושלים, שנפל בערב שבת האחרון בקרב ברצועת עזה. נפתלי ז''ל התחיל את דרכו כפיזיותרפיסט במכון פיזיותרפיה של כללית ברמת אשכול בעודו סטודנט שהיה מגיע להתנסויות וגויס מיד בתום לימודיו להיות חלק מהצוות. גוני מירון, מנהלת מכון פיזיותרפיה ברמת אשכול משתפת: "נפתלי ז"ל מילא במכון תפקידים מקצועיים השמורים בדרך כלל לפיזיותרפיסטים ותיקים ומנוסים. הוא ריכז את תחום האורתופדיה ובמסגרת זו חקר והעמיק את הידע והמיומנויות בנושא כאבי ראש, צוואר ולסת. העביר סדנאות לפיזיותרפיסטים ולרופאי המשפחה בנושא זה וקצר שבחים רבים. בנוסף, ריכז את תחום הציוד של השירות בפיזיותרפיה במחוז ירושלים. השבוע היה אמור להתחיל קורס ניהולי ויועד להדרכה קלינית ועתודה ניהולית". שלשום, נתרמו מעל 100 מנות דם במרכז הרפואי של כללית ברמת אשכול, בבניין בו עבד נפתלי יונה גורדון ז"ל כפיזיותרפיסט בשנים האחרונות. ערב ביוזמת כללית מחוז ירושלים בשיתוף מד"א ועזר מציון לזכרו. משפחת כללית אבלה ומשתתפת בצער המשפחה. #פיזיו_רמת_אשכול facebook

צוות מחוז ירושלים עם הצוות הרפואי, צוות מד״א ועזר מציון בטקס לזכרו במהלך השבעה התקיימה במכון הפיזיותרפיה שלנו התרמת דם שהוקדשה לעילוי נשמתו של נפתלי שלנו. 101 מנות דם נאספו באירוע. התרמת דם לזכרו של הפיזיותרפיסט נפתלי גורדון ז"ל במחוז י-ם כתבה מהפורטל הפנים ארגוני | 2023.12.14 עובדי מחוז ירושלים ביקשו לתרום בעוד דרך למאמץ המלחמתי של ישראל. האחות רמה מינץ מהנהלת הסיעוד עם טלי חביב, מנהלת אדמיניסטרטיבית מחוזית נרתמו מיד לרעיון של ארגון ערב התרמת דם. יחד הם פנו ליעקב מוהדב, מנהל יחידת ההתרמות במד"א וערב התרמה מיוחד נקבע ליום שלישי, ה-12 בדצמבר במרכז רפואי ברמת אשכול. ערב שבת, בשבוע שעבר, התבשרו עובדי המחוז על נפילתו של נפתלי יונה גורדון הי"ד, פיזיותרפיסט שהתחיל את דרכו במכון פיזיותרפיה ברמת אשכול בעודו סטודנט שהיה מגיע להתנסויות וגויס מיד בתום לימודיו להיות חלק מהצוות. גוני מירון, מנהלת מכון פיזיותרפיה ברמת אשכול משתפת: "נפתלי ז"ל מילא במכון תפקידים מקצועיים השמורים בדרך כלל לפיזיותרפיסטים ותיקים ומנוסים. הוא ריכז את תחום האורתופדיה ובמסגרת זו חקר והעמיק את הידע והמיומנויות בנושא כאבי ראש, צוואר ולסת. הוא העביר סדנאות לפיזיותרפיסטים ולרופאי המשפחה בנושא זה וקצר שבחים רבים. בנוסף, ריכז את תחום הציוד של השירות בפיזיותרפיה במחוז ירושלים. השבוע היה אמור להתחיל קורס ניהולי ויועד להדרכה קלינית ועתודה ניהולית". מרגע קבלת הבשורה המרה הוחלט להקדיש את ערב התרמת הדם המתוכנן לעילוי נשמתו ולזכרו. במהלך הערב הצוותים של כללית, מד"א ועזר מציון הדליקו יחד את הנר השישי של חנוכה ו גוני מירון, מנהלת המכון יחד עם סופיה קוקה, מנהלת אדמיניסטרטיבית של מרכז הרפואי ברמת אשכול אמרו דברים לזכרו של נפתלי יונה גורדון הי"ד בשם כל חברי הצוות במכון: "נפתלי שלנו, חבר לעבודה שהפך לחבר יקר לחיים, חוליה כל כך משמעותית במרקם פיזיותרפיה רמת אשכול.האיש בעל חיוך ענק שלא רק רואים אותו, אלא אפילו שומעים ולב עצום עוד יותר שמלא ברוח נתינה והתנדבות. חכם מאוד, תמיד חושב, לומד ומעמיק ידע ומיומנויות ושמח לחלוק אות עם כולנו" והוסיפו : "הכל זורם אצלך, שום דבר לא קשה מדי, תמיד ראשון להתנדב למשימה או להירתם להשגת המטרה. אין מטופל שגדול עליך ועוד לא נולד האחד שיוציא אותך מכליך... אוהבים אותך וכואבים בלעדיך".

הלוחם משכונת קטמון, נפתלי יונה גורדון עבד כרכז אורתופדיה ברמת אשכול ורכז ציוד מחוזי ונפל שבוע לפני יום הולדתו ה-33 .חבריו לעבודה ספדו לו וסיפרו על האדם המיוחד שהיה: "היה לו עתיד מזהיר" מאת: אבישג זוהר | 23.12.13 אבל בשכונת קטמון: שבוע לפני יום הולדתו ה-33 ,רס"ר נפתלי יונה גורדון, נהרג בסוף השבוע שעבר בקרב ברצועת עזה. יונה גורדון ז"ל עבד כרכז אורתופדיה ברמת אשכול ורכז ציוד מחוזי בקופת החולים כללית. חבריו כעת מספרים על האיש הצנוע ועל האדם המיוחד שהיה. השבוע הוא היה אמור להתחיל קורס ניהול תהליכים והדרכה קלינית. "נפתלי הגיע למכון לפני כארבע שנים וכבר הספיק להיות כל כך משמעותי במכון ומילא תפקידים שבדרך כלל ותיקים יותר ממלאים", סיפרה ל-mynet ירושלים, מנהלת מכון הפיזיותרפיה ברמת אשכול במרכז הרפואי כללית, גוני מירון, "הוא היה רכז תחום אורטופדיה והיה אוטוריטה מקצועית בתחום, הוא העביר סדנאות גם לפיזיותרפיסטים וגם לרופאי משפחה במחוז. נפתלי היה מקור להתייעצויות גם של חבר'ה ותיקים. הוא היה מאוד מוכשר ולא פחות מזה הוא היה צנוע ונעים, תמיד בגובה העיניים". חברים נוספים סיפרו על אדם מיוחד, נגיש ונעים לכולם, גם למטופלים. "כמו שאמרנו בלוויה עוד לא נולד המטופל שיוציא אותו מכליו", אמרה מירון, "היתה לו יכולת הכלה אינסופית וזה שילוב מדהים של בן אדם מאוד נעים ונחמד ומכיל ואכפתי ומשקיען לצד היותו חכם ומיומן וחד מחשבה בצורה יוצאת דופן. היה לו עתיד מזהיר. הוא היה אמור השבוע להתחיל קורס ניהול תהליכים והיה אמור להתחיל הדרכה קלינית". פיזיותרפיסט נוסף שעבד לצידו, אפי הללי, סיפר על עמית לעבודה שהפך גם לחבר. "נפתלי היה קליל, מקצועי וחייכן, בלי יותר מידי יומרות וגינונים. הייתי יכול להתייעץ איתו ולחשוב איתו ביחד. מבחינה מקצועית הוא תמיד רצה לדעת, להיות בעניינים ולחלוק את הידע שלו. כל מה שביקשו ממנו הוא עשה. "הוא מאוד התחבר לצוות ולאווירה, בהתחלה המנהלת אמרה לי שהוא נראה לה ביישן ושאקח אותו ואנסה לאמץ אותו. האמת היא שהוא לא היה צריך אותי, הוא היה זורם וקליל והתחבר בקלות. הוא היה חבר, היה אפשר לצחוק איתו. הוא היה אמור להדריך סטודנטים, אני מדריך סטודנטים ואמרתי איזה כיף אם הוא ידריך איתי, לצערנו לא הגענו לזה". מירון נזכרת באנקדוטה משעשעת שמעידה על אופיו הקליל והנעים של נפתלי. "יש לנו קוד לבוש מאוד בסיסי בעבודה, הבנים צריכים לבוא מכנס ארוך ונעל סגורה, לא סנדל. בקיץ האחרון נפתלי הוביל מהלך והגיעה אלי פניה לאפשר להם לבוא במכנס קצר. אמרתי להם בואו נעשה ניסוי, בואו כמה ימים בקצר ואז נקבל החלטה. וכך היה. הוא הוביל את החבר'ה והרבה מהבנים התחילו לבוא במכנס קצר, לא מעל הברך, אבל שלושה רבעים, סיכמנו שניתן לזה את הקיץ כניסוי וטרם הגענו למסקנות הסופיות, אבל עכשיו אין בכלל ספק שמכנס קצר זו המורשת של נפתלי. הוא ידע להגיד את מה שיש לו ולבקש ולבקר והכל בחיוך ובכיף ובסבר פנים יפות". אתמול נערכה התרמת דם לעילוי נשמתו. "הצוות פה הוא משפחה, לא רק באים רק לעבוד", אמר הללי, "יש גם קשרים וחברויות מעבר לעבודה. זו הרגשה שגם למשפחה פה קרה משהו". רס"ר )מיל'( נפתלי יונה גורדון ז"ל נפל בקרב ברצועת עזה ב-7 בדצמבר 2023 .הוא היה לוחם שיריון בגדוד 53 , שבעוצבת 'ברק' )188 ,)ובן 32 בנופלו יהי זכרו ברוך. חבריו של רס"ר נפתלי יונה גורדון נפרדים: "אדם מוכשר שתמיד דיבר בגובה העיניים"

רס"ר במיל' נפתלי יונה גורדון ז"ל נפל ביום חמישי האחרון בקרבות בצפון רצועת עזה. במכון הפיזיותרפיה של כללית ברמת אשכול, שם עבד נפתלי ז"ל, נפרדים בדמעות. בנוסף, היום נערכה התרמת דם לעילוי נשמתו מאת: רפי גמיש | 23.12.12 כרעם ביום בהיר קיבלו עובדי כללית במחוז ירושלים את הבשורה הקשה מכל – חברם לעבודה, האיש בעל החיוך הגדול והלב הענק – נפתלי גורדון נפל בקרבות בצפון רצועת עזה. נפתלי ז"ל, רס"ר במיל', לוחם שריון בגדוד 53 ,נפל ביום חמישי שעבר )12.7 .) בבוקר למחרת, במכון לפיזיותרפיה של כללית ברמת אשכול, שם הוא עבד, קיבלו בתדהמה ובכאב גדול את דבר נפילתו. היה זה יום מרגש וכואב כאחד עבור עובדי המכון. בליל חמישי, שעות לאחר נפילתו של נפתלי ז"ל, ילדה אחת העובדות בת. עד כמה זה היה קשה? הנה, תראו מה נכתב בקבוצת העובדים: "לאור האבל הכבד של כולנו אין מקום לתגובות מברכות להודעה זו. רק סמנו ל... לב גדול וזה יבטא את הכל". רק בישראל. נפתלי ז"ל, תושב שכונת גוננים, הותיר אחריו רעיה – פסי – ושתי בנות קטנות )ליבי וגפן(. בן 32 בלב במותו. הלווייתו נערכה ביום ראשון בבוקר. חבריו לעבודה כתבו ביחד הספד – כל אחד מהעובדים כתב משפט, וביחד הפכו המשפטים להספד מרגש עד מאוד: "נפתלי שלנו, חבר לעבודה שהפך לחבר יקר לחיים, חוליה כל כך משמעותית במרקם משפחת פיזיותרפיה רמת אשכול. האיש בעל החיוך הענק שלא רק רואים אותו, אלא אפילו שומעים ולב עצום עוד יותר שמלא ברוח נתינה והתנדבות. חכם מאוד, תמיד חושב, לומד ומעמיק ידע ומיומנויות ושמח לחלוק אותם עם כולנו. בזכות הידע הרחב, החשיבה החדה והמזג הנעים חסר השיפוטיות הפכת להיות עבור כולנו כתובת להתייעצויות מקצועיות ואחרות: משפחה, כלכליות ואפילו קולינריות. תמיד הקרנת שלווה מזמינה והיית לנו אוזן קשבת לכל מטרה. הכל זורם אצלך, שום דבר לא קשה מדי, תמיד הראשון להתנדב למשימה או להירתם להשגת המטרה. וגם אין מטופל שגדול עליך, עוד לא נולד האחד שיוציא אותך מכליך. איש משפחה מסור ואוהב. גם בתחום הזה היית השראה בשל היכולת למצוא איזון בין עבודה ובית ולנהל באלגנטיות את כל מערכות היחסים ללא חיכוכים ועם המון ביטחון. בצניעות ובעדינות ידעת להגיע ללב כל אדם, אי אפשר להאמין שעכשיו לבך שלך נדם. אוהבים אותך וכואבים בלעדיך. אתה כבר חסר מאוד". מנהל מחוז ירושלים בכללית ארז לוי כתב: "כולנו כואבים את נפילתו של רס"ר נפתלי יונה גורדון ז"ל, פיזיותרפיסט ממכון רמת אשכול. נפתלי ז"ל עבד בכללית משנה 2019 ,ריכז את תחום ציוד הפיזיותרפיה במחוז והיה מוערך מאוד על ידי ההנהלה, עמיתיו לעבודה והמטופלים. נפילתו היא אובדן גדול למשפחת מחוז ירושלים של כללית ולכל עם ישראל. אנו מחבקים את משפחתו – הוריו, אחיו, אשתו פסיה ו-2 בנותיו – ליבי מלכה וגפן טובה. מחבקים את צוות מכון הפיזיותרפיה ומקווים כי הוא יהיה הנופל האחרון. יהי זכרו ברוך". היום, שלישי, 12.12 ,נערכה התרמת דם במרפאת כללית ברמת אשכול אשר יוחדה לעילוי נשמתו של נפתלי ז"ל. בחדר ההתרמה הוצבה תמונתו של נפתלי ז"ל ביחד עם נר נשמה גדול. בסמוך, כדי להדגיש עד כמה מוזרים החיים בישראל, הוצבה חנוכיה, שגם מאחוריה הוצבה תמונתו של נפתלי ז"ל ביחד עם הסבר על יום התרמת הדם לעילוי נשמתו. יהי זכרו ברוך. "האיש בעל החיוך הענק" בכללית ירושלים נפרדים בכאב מהחבר לעבודה שנפל בקרב

נפתלי יונה גורדון הי״ד שימש פיזיותרפיסט במרפאת כללית ברמת אשכול, נפל ערב חנוכה בלחימה ברצועת עזה. חבריו לצוות הרפואי הנציחו את זכרו בהתרמה דם לתושבי השכונה ומטופלי המרפאה שנענו ותרמו למעלה מ-100 מנות דם. מעל 100 מנות דם נתרמו לזכרו של עובד כללית שנפל בלחימה בעזה

כי כולנו רקמה אנושית אחת ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו ומשהו, נשאר איתו

- יהי זכרו ברוך -

דפוס קיבוץ בארי