The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
Published by , 2017-12-05 16:15:49

all pages 5.12

all pages 5.12

‫ּתֹו ְלדֹו ַתי‬
‫ֵּבי ְנ ַת ִים‬

‫אורי זהבי‬

‫צרעה‪ ,‬דצמבר ‪2017‬‬

‫ּתֹו ְלדֹו ַתי‬ ‫|‪2‬‬
‫ֵּבי ְנ ַת ִים‬

‫אורי זהבי‬

‫צרעה‪ ,‬דצמבר ‪2017‬‬

‫|‪3‬‬

‫‪7‬‬ ‫תוכן עניינים‪:‬‬ ‫ְלאּו ִרי‪,‬‬
‫יֹום הּו ֶל ֶּדת ְׁשמֹו ִנים ְוֵׁשׁש‪,‬‬
‫‪8‬‬ ‫פתח דבר (פרולוג)‬ ‫ֹלא ָעגֹול‪ֹ ,‬לא ְמיּו ָחד – עֹוד ְנקּו ָּדה ַּב ְּז ַמן‪.‬‬
‫‪16‬‬ ‫רחובות (‪)1948 - 1931‬‬ ‫ֶה ְח ַל ְטנּו ְל ַנֵּצל ֶאת ָהעּו ְב ָּדה ֶׁשָּכ ַת ְב ָּת‪ְּ ,‬ב ֵעט ְמיּו ָמן‪,‬‬
‫‪18‬‬ ‫ֶאת ּתֹו ְלדֹות ַח ֶּייָך – יֹו ָמן‪.‬‬
‫ילדות‬ ‫ֲא ַנ ְחנּו ַמ ִּגיִׁשים ְלָך‪ִ ,‬ל ְכבֹוד ַה ְּמאֹו ָרע‬
‫‪23‬‬ ‫ֶאת ַהּיֹו ָמן ֶׁשְּלָך‪ָ ,‬ערּוְך ְו ָכרּוְך‬
‫נערות‬ ‫(ֹלא ַּת ֲא ִמין‪ֲ ,‬א ָבל ֶזה ָק ָרה‪)...‬‬
‫‪29‬‬ ‫ָי ֵעל‪ְּ ,‬ב ִעי ָקר ָי ֵעל‪ּ ,‬ו ְז ֵא ִביק ָא ִחיְך – ְּבהֹו ָק ָרה!‬
‫‪33‬‬ ‫בחרות‬ ‫אוקטובר ‪ 2017‬ראש העין‬
‫‪35‬‬
‫‪40‬‬ ‫הוריי‬ ‫|‪4‬‬
‫‪44‬‬ ‫מנרה (‪)1970 - 1948‬‬

‫‪46‬‬ ‫‪1957 – 1948‬‬

‫‪48‬‬ ‫‪( 1959 – 1957‬אורנים ‪ -‬ניצה)‬
‫‪50‬‬
‫‪57‬‬ ‫‪( 1965 – 1959‬מנרה – מיכל‪ ,‬אפרת‪ ,‬יעל)‬
‫‪58‬‬
‫‪60‬‬ ‫‪( 1967 – 1965‬פילדלפיה)‬
‫‪62‬‬
‫‪62‬‬ ‫‪( 1970 – 1967‬מנרה ‪ -‬דורון)‬
‫‪66‬‬
‫‪71‬‬ ‫הוריי ניצה‬
‫צרעה (‪).....1970‬‬
‫‪74‬‬
‫‪82‬‬ ‫הודים‬
‫‪90‬‬
‫הוראה ופינת חי‬
‫‪105‬‬
‫‪106‬‬ ‫מוסיקה‬
‫‪108‬‬
‫מפעל‬
‫|‪5‬‬
‫״יד חריף״‬

‫כדורסל‬

‫פעם מורה – תמיד מורה‬

‫חגים מועדים אירועים‬

‫״מעגל סיפוריי חיים״‬

‫המשפחה‬
‫טיולים בחו"ל‬
‫מחשבות על הבית השלישי‬
‫סיכום ביניים (אפילוג)‬

‫א‪ .‬״תולדותיי בינתיים״ – תמצית‬

‫ב‪ .‬חשבון נפש‬

‫ג‪ .‬יום הולדת שמונים ושש‬

‫פתח דבר (פרולוג)‬ ‫|‪6‬‬

‫אני כותב קטע זה בסוף חודש מרס שנת ‪ ,2011‬בשובי מ"סיבוב" סביב הקיבוץ‪.‬‬
‫אני בן שבעים ותשע וחצי בדיוק‪ .‬ההליכה היא קטע זמן‪ ,‬בו אתה נתון למחשבות ולחשבון נפש‪.‬‬
‫בדרכי נתקלתי בכיתות בית הספר היוצאות לטיול שנתי‪ .‬יש לי ביניהם נכדה‪ ,‬תאיר‪ ,‬והיא אחת‬

‫מתשעת הנכדים שלי (עוד סיבה לחשבון נפש)‪.‬‬
‫ביום ו' האחרון חגגנו לנטע יומולדת חמש‪ .‬הבאה בתור היא תאיר בת הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬ואחריה –‬
‫שירה‪ .‬חיי המשפחה סוערים ממש‪ ,‬ויש המון נחת (לצד כמה בעיות מטבע הדברים)‪ ,‬ואז‪ ,‬פה ושם‬

‫אתה מתחיל לחשוב‪ ,‬מה מקומך בתוך זה‪.‬‬
‫אחת התוצאות של מחשבה זו קשורה בכל מיני "הנצחות" או ב"מה יישאר אחריך"‪...‬‬

‫והשאלה הבאה היא כתביי אלה‪ ,‬למי ולמה הם מיועדים ומה הטעם לכתבם?‬
‫ותשובתי (לעכשיו לפחות)‪ ,‬שזהו סוג של חשבון נפש‪ .‬ושלדברים כתובים יש ערך שונה מאשר‬

‫לאלה הנאמרים בלבד (שבגילנו זוכרים אותם רק תוך כדי אמירתם)‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬אמשיך כנראה לכתוב ואנצל את העובדה‪ ,‬שהמצאת המחשב מאפשרת למחוק את כל העסק‬

‫במחי קליד אחד!!! עוד לא אבדה תקוותנו!!!‬
‫אינני כותב את הדברים בצורה כרונולוגית‪ ,‬לפי סדר התרחשותם ‪ -‬אלא לפי הסדר בו נזכרתי בהם‪.‬‬
‫פשוט חבל לי לשכוח (ולהפסיד) אירועים בהם אני נזכר "פתאום"‪ ,‬ולחפש לאן לדחוף אותם‪ .‬העסק‬

‫לכן ספוראדי למדי!!!‬

‫ובינתיים‪ ,‬אני כבר בסוף אוגוסט ‪.2012‬‬
‫גמרתי למיין את אלפי שקופיותיי‪ .‬העניין הוא בכך שהצילום היום כולו הפך דיגיטאלי‪ ,‬וגם מצלמת‬
‫הוידיאו נהייתה כבדה ומסורבלת‪ .‬ומן הניסיון אנו יודעים‪ ,‬כי גם איכויות התמונות אינן נשמרות כפי‬
‫שהיינו רוצים‪ .‬אולי הדיסקים יצליחו בכך יותר‪ .‬עשיתי דיסק לכל אחד מן הצאצאים‪ ,‬ושני דיסקים‬

‫לנו‪ .‬זאת פרט לדיסקים שלנו מטיולים‪ ,‬וחלק מקלטות הוידיאו‪ ,‬שאיש מקצוע הפכן לדיסקים‪.‬‬
‫ושוב השאלה‪ :‬האם זה יעניין את מישהו?‬
‫טוב‪ .‬ניתן להם להחליט!!!‬

‫|‪7‬‬

‫אחד‪ ,‬ושיעורים‪ ,‬אם עשיתי‪ ,‬אז לאור מנורת נפט‪ .‬בגיל חמש עשרה וחצי הגיע חשמל ואתו גם‬ ‫רחובות (‪)1948 – 1931‬‬
‫הרדיו הראשון‪.‬‬
‫ַי ְלדּות‬
‫ביתנו עמד בקצווי המושבה‪ ,‬בין שכונת מרמורק ושעריים‪ ,‬מוקף כרמים ופרדסים‪ ,‬ובלילות הייתה‬
‫מוסיקה של יללות תנים ולעיתים גם צחוקי צבועים‪ .‬לא היו כבישים וכל הדרכים היו דרכי חול‪ .‬כל‬ ‫הוריי עבדו לפרנסתם בעבודות מזדמנות‪ .‬בחורף בעיקר במיון ובאריזה של תפוזים‪ ,‬וזאת הם עשו‬
‫בפתח תקווה‪ .‬שם גם הכירו ונישאו‪ .‬כשאימי עמדה ללדת אותי הם עברו לדירה שכורה בשעריים על‬
‫הקיץ הלכתי יחף או בסנדלים כי נעליים עלו הרבה כסף‪...‬‬ ‫יד רחובות‪ .‬בין פתח‪-‬תקווה לרחובות הם שהו זמן קצר בת"א‪ ,‬ושם נולדתי בבית חולים "אסותא"‪,‬‬
‫ב‪ 3-‬באוקטובר שנת ‪( 1931‬ערב שמחת תורה תרצ"א) בשעה שבע בערב‪ .‬אבי למד גם את העבודה‬
‫בכתה א' נכנסתי ל"בית החינוך לילדי העובדים" שהוקם אז בקבוצת שילר‪ .‬לי‪ ,‬ולעוד ילדי עובדים‪,‬‬ ‫בבניין‪ ,‬בעיקר עבד כרצף בקיץ (והצטיין!)‪ .‬חבריהם בארץ היו בתחילה "מן העיירה"‪ ,‬אנשים בני‬
‫הייתה הסעה מרחובות לבית הספר‪ :‬עגלה עם שתי פרדות ועגלון מבוגר בשם רובינפלד‪ .‬בבית‬
‫הספר הייתי ילד לא קל‪ .‬הייתי ילד חסר סבלנות שמאבד מהר עניין‪ .‬מאחר והרביתי לקרוא‪ ,‬קרה‬ ‫גילם‪ ,‬עולים מפולין‪.‬‬
‫פעמים רבות‪ ,‬שהדברים שהמורים דיברו עליהם‪ ,‬היו מוכרים לי מקודם‪ .‬בעיקר אחרי שקנו לי את‬ ‫כאשר הם הקימו בית‪ ,‬והביאוני לעולם‪ ,‬היו הם מין מרכז חברתי‪( ,‬כל חבריהם התחתנו מאוחר‬
‫ששת הכרכים של "אנציקלופדיה נעורים" כבר לא נותר הרבה מה לחדש לי‪ ...‬פרט לתיקון שגיאות‬ ‫יותר)‪ ,‬ואני הייתי "ילד השעשועים" של החבר'ה‪ .‬למשל‪ ,‬שנאתי לאכול (!!!) והיה צריך לספר לי‬
‫סיפורים עד שהשתכנעתי‪ .‬הייתי גם חולה לא מעט‪ ,‬אנגינות וכאלה‪ ,‬ובגלל מחלותיי הרבות בגיל‬
‫למורים!‬ ‫גן‪ ,‬נשארתי הרבה בבית‪ ,‬אימא ישבה על ידי וסיפרה לי מתוך ספרים‪ .‬בן שלוש‪-‬ארבע זיהיתי כבר‬
‫בעיתון את המילים חיפה‪ ,‬ירושלים וכיו"ב‪ ,‬לשמחת ליבם של כל הסובבים‪ .‬סקרנותי התעוררה‪,‬‬
‫לא היו הרבה ילדים בגילי בסביבה‪ ,‬ולכן לא היו לי חברים‪ .‬אך מרגע שהגעתי לבית הספר‪ ,‬התרחב‬
‫מספר חבריי‪ ,‬והיו לי עוד חברים‪ ,‬שיחד הגענו גם לתנועה‪ ,‬לגרעין ולמנרה‪ .‬חלק מהם חבריי מאז‬ ‫ומגיל חמש ואילך קראתי כבר בעצמי‪ .‬ילד יהודי למהדרין‪.‬‬

‫ועד היום‪.‬‬ ‫גרנו זמן מה בדירה אחרת‪ ,‬ותוך כדי כך הורי רכשו מגרש במקום מרוחק מעט‪ ,‬בו הקים אבי את‬
‫באופן כללי – היו לי מעט מאוד חברויות קרובות‪ ,‬או אינטימיות‪ ,‬אינני יודע איך להסביר זאת‪,‬‬ ‫הבית הנוכחי‪ ,‬כמעט הכול במו ידיו‪ ,‬כאשר עוזריו היו בת דודתי בינה‪ ,‬שהגיעה אז לארץ וגרה אתנו‬
‫אולי כי הייתי ילד יחיד עד גיל שתיים עשרה‪ .‬אולי כי בבית גרו כמעט תמיד גם אנשים נוספים‪.‬‬ ‫ואפילו אני (ילד עוד לא בן שש)‪ .‬אז קיבלתי את היסודות ששימשו אותי בעבודתי‪ ,‬מהחקלאות דרך‬
‫הייתי ילד עצמאי למדי‪ ,‬ומאחר ואימי סבלה לעתים די קרובות מהתקפים של כאבי ראש‪ ,‬הוטלו‬
‫עלי מטלות ביתיות‪ ,‬כמו קניות בצרכניה‪ ,‬שהייתה רחוקה למדי‪ .‬מובן שלא הייתה לי עזרה בהכנת‬ ‫משקי הילדים ועד היום הזה‪.‬‬

‫שיעורים‪ ,‬זאת למרות שאבי הגיע לארץ‪ ,‬אחרי שהיה כבר מורה לעברית בביאליסטוק‪.‬‬ ‫בילדותי הייתי נוסע לפעמים לתל‪-‬אביב‪ .‬לסבי וסבתי הייתה מכולת‪ ,‬ואני זוכר את עצמי כלקוח‪,‬‬
‫ובמיוחד‪ ,‬כמובן‪ ,‬באגף הממתקים‪...‬‬
‫|‪9‬‬
‫סבי נפטר לפני שהייתי בן שש‪ .‬אחרי זמן מה באה סבתי לגור אתנו לכמה שנים‪ .‬היא הייתה דתייה‪.‬‬
‫הבית הוכשר‪ ,‬וכל ליל שבת היו ברכות על היין‪ ,‬הנרות והחלות‪ .‬היא הרבתה להתפלל‪ ,‬ומשהו מזה‬
‫למדתי גם אני‪ .‬וכן למדתי אידיש‪ ,‬שהיא שפה נהדרת‪ ,‬שממש חבל שהיא הולכת ואוזלת‪ .‬הייתה לי‬

‫גם חגיגת בר‪-‬מצווה כמו שצריך‪ ,‬בבית כנסת מרכזי ברחובות‪.‬‬

‫בבית לא היה חשמל‪ ,‬וכמובן לא היה רדיו ולא טלפון‪ .‬את הטלוויזיה טרם המציאו‪ .‬חדר אחד משני‬
‫החדרים בבית היה מושכר לזרים או לבני משפחה שהגיעו מן הגולה‪ .‬כך שגרתי עם הורי בחדר‬

‫|‪8‬‬

‫במסגרת "חשבון הנפש" אני בודק גם את מצבי בעולם‪ .‬למשל‪ :‬אין לי כמעט "חברי נפש" קרובים‬ ‫| ‪10‬‬
‫עד כדי שיחה ממש לעומק של תחושות והבנת המציאות‪ ,‬עם פתרונות לעתיד נעים יותר‪ .‬ואני‬
‫בהחלט חש‪ ,‬כי זה היה כך מאז ומתמיד‪ .‬היו לי חברים קרובים למדי‪ .‬אך זה היה ברמה שטחית‬
‫ולתקופות מוגבלות‪( .‬גם אבי‪ ,‬כשסיפר לי על פגישה ברחוב עם ידיד‪ ,‬ידעתי שהיה זה אדם‪ ,‬איתו‬
‫היה לו קשר בעבודה‪ ,‬או במפלגה‪ ,‬שניתק מזמן) ו"הידידות" מתבטאת באימירת שלום ברחוב או‬
‫אפילו – מה נשמע? וזהו‪ .‬הרקע שלי כלל שתים עשרה שנים עד להולדת אחי‪ ,‬הורי עבדו קשה‪,‬‬
‫כך שהייתי לבדי לרוב‪ .‬רק כמדריך בתנועה וכמורה‪-‬מחנך בית הספר‪ ,‬הרגשתי יותר קירבה ונחת‪.‬‬
‫מפעילותי במסגרת "התנועה המאוחדת" נותרו לי קשרים אישיים לזמן מה עם אחדים מחניכיי‪,‬‬
‫וממש מאומה לא מבני גילי‪ ,‬פרט לזוהר הורביץ‪ ,‬אותו הצלחתי אפילו להביא למנרה שהייתה של‬
‫"המחנות העולים"‪ .‬וכן דוד דוד (דוביד‪-‬דוביד)‪ ,‬שאתו היו לי טיולים משותפים ויחסים קרובים‬
‫למדי‪ .‬בעקרון היו לי מעט חברים‪ ,‬וכשאני מסכם זאת היום – כולם נפטרו כבר‪ ,‬לתדהמתי (אמוץ‪,‬‬

‫עמי‪-‬עמנואל מאוזי ומנחם כרמין) קשר רופף היה קיים עם זוהר ועוד כמה‪.‬‬

‫מן החברים שגרו בסביבה הקרובה‪ ,‬לא נותרו לי זיכרונות מיוחדים‪ .‬קודם כל – אף אחד לא היה‬
‫בגילי ממש‪ ,‬כולם היו מבוגרים יותר‪ ,‬או צעירים יותר ממני בשנה או שנתיים‪ .‬בנות לא היו בכלל‪.‬‬
‫רק תקופה קצרה אחת‪ ,‬שבה עלתה מפולין בת דודה של אימי‪ ,‬עם בעלה ובתה (חנה קרונר)‪.‬‬
‫חנה שהייתה צעירה ממני מעט‪ ,‬הייתה הבת היחידה בסביבה‪ .‬אבל מהר מאוד הם עברו להיות‬
‫קיבוצניקים באשדות יעקב‪ .‬היא עצמה הייתה חברתו לחיים של יצחק'לה כפכפי ממעוז חיים‪ ,‬ואם‬
‫לארבעת בניו (פרט לאשתו – ממעוז חיים – אם לארבעת בנותיו)‪ .‬זה יצר לנו "סניף קיבוצי"‪ ,‬בו‬
‫ביליתי מעט חופשות קיץ‪ ,‬עד שלמעשה נותק הקשר‪ .‬אחד מבניה של חנה‪ ,‬אביתר‪ ,‬הוא חבר קיבוץ‬
‫תמוז (כאן בבית‪-‬שמש לידינו)‪ ,‬אך מעולם לא היה בינינו קשר‪ .‬בספטמבר ‪ 2011‬כשארגנתי בצרעה‬

‫כנס עבור ח"כ שלי יחימוביץ'‪ ,‬הוא הופיע פתאום ונפגשנו‪ .‬היה דווקא נחמד!‬

‫שני חברי הקרובים יותר‪ ,‬היו עמוס ברקוביץ‪ ,‬שגר בבית עם חשמל ורדיו‪ .‬אביו היה פרדסן ואחיו‬
‫היה בגרעין של מחותניי‪ ,‬דובה ונאווה לוין‪ ,‬אך לא הגיע למנרה‪ .‬השני היה שמשון בהט‪ ,‬המכונה‬
‫ָׁש ְמ ֶק'ה‪ ,‬אתו הייתה חברות קרובה יותר‪ .‬לימים היה חבר רביבים‪ ,‬ואנו נפגשנו כבעלי משפחה‬

‫והורים לילדים בשליחות תנועת "דרור" בארה"ב‪.‬‬

‫כשאני מנסה לנתח‪ ,‬כאדם מבוגר את התקופה ההיא בילדותי‪ ,‬ברור לי לחלוטין‪ ,‬שהייתי בסוג‬
‫של הפרעה‪ ,‬או בשפת הרחוב – "קוץ בתחת"‪ .‬זכורה לי באופן עמום ביותר‪ ,‬פגישה עם מישהו‬
‫– פסיכולוג מסתבר – שבעקבותיה קבלתי זריקות‪ .‬נראה לי שהיו של מים מזוקקים‪ .‬בזמן ההוא‬
‫הורים לא נהגו לדסקס עם הילדים את הבעיות (שלהם או של הילדים או המשותפות)‪ .‬רק בדיעבד‪,‬‬
‫כבוגר וכאיש חינוך קלטתי‪ ,‬שמורים לא אוהבים שמתקנים להם טעויות שהם עשו במהלך שיעור‪.‬‬

‫| ‪11‬‬

‫ציור‪ :‬יוסף קוסונוגי‬ ‫בניית ביתנו הכניסה כמובן את המשפחה לחוב‪ ,‬ואימי יצאה לעבוד‪ .‬אני חזרתי מביה"ס למשפחה‬
‫תימנית בשכונת מרמורק הסמוכה‪ ,‬שם אכלתי‪ ,‬שיחקתי ועשיתי שיעורים‪ .‬למדתי לדבר "תימנית"‬
‫זמן מה אחרי שהתמקמנו בבית‪ ,‬נולד לי אח קטן‪ ,‬אך הוא נולד חולה או עם בעיות כלשהן‪ ,‬ואחרי‬
‫מספר שבועות נפטר‪ .‬כאן שוב עלי לציין שבאותם ימים לא היה מקובל‪ ,‬שהורים יחלקו מידע עם‬ ‫ולאכול סחוג חופשי‪.‬‬
‫ילדיהם‪ ,‬כך שמה שאני יודע הוא רק מה ששמעתי‪ .‬דרך אגב‪ ,‬הורי דברו אידיש כדי שלא אבין‪,‬‬
‫סגרנו בבית את המרפסת לחדר גדול נוסף‪ ,‬אותו השכרנו לאנשים שונים לעזרה בפרנסת המשפחה‬
‫וכשגילו שאני כן מבין‪ ,‬עברו לפולנית‪ ,‬ולא ידעו שגם על זה השתלטתי במידה קטנה‪.‬‬ ‫(גידלנו גם תרנגולות לביצים ולמאכל‪ ,‬והייתה אפילו עז לחלב)‪ .‬החדר הושכר למשל‪ ,‬לקצין פולני‬
‫ולאשתו‪ .‬היה זה במלחמת העולם השנייה ואז הרחבתי את הפולנית שלי‪ ,‬וכן את הידע באופרה‬
‫| ‪13‬‬ ‫(היה להם פטפון מנואלה עם כמה תקליטים)‪ .‬הוריי לקחוני גם להצגות ומיוסיקאלס כמו "הלנה‬

‫היפה"‪ ,‬או "המכשפה" של גולדפאדן‪ ,‬שאת השירים מתוכם אני זוכר עד היום‪.‬‬

‫על ידינו גרה משפחה ייקית‪ ,‬שהייתה להם רפת‪ .‬אני הייתי הולך כל יום להביא חלב טרי‪ ,‬ולעתים‬
‫קרובות חיכיתי עד שיחלבו‪ .‬שם "תפסתי" את הגרמנית שלי (על בסיס האידיש של סבי וסבתי)‪,‬‬

‫שעזרה לי לימים בטיולים בתורכיה ואירופה‪.‬‬
‫אני זוכר גם שקראתי את הספר "כלבם של בני בסקרויל" של קונן דויל‪ .‬יש בו כלב נוראי ומפחיד‪,‬‬

‫שהשפיע על הליכתי לבד בלילה במשך זמן מה‪.‬‬

‫אחד האירועים שהשפיע מאוד על ראייתי את העולם והחיים בארץ‪ ,‬אירע כשהייתי בכיתה ג'‪ .‬בוקר‬
‫אחד כינס אותנו מנהל ביה"ס יעקב שריד‪ ,‬למעין מסדר – דבר שהיה מאוד לא מקובל אצלנו‪ .‬הוא‬
‫סיפר לנו שבלילה נכנסה קבוצת פורעים ערבים מן הכפר הסמוך זרנוגה‪ ,‬אל בית משפחת דומניץ‬
‫בכפר גבתון‪ .‬הם הרגו בגרזנים וסכינים את האם ושלושה מילדיה‪ .‬האב והבת הבכירה היו בבית‬
‫חולים לאחר תאונת דרכים וכך ניצלו‪ .‬אחד הנרצחים היה בן כתתי וחברי עמנואל‪ .‬זה היה ללא כל‬
‫פרובוקציה‪ ,‬ללא כיבוש וללא גזילת קרקעות‪ .‬סתם רצח לשם רצח‪ .‬וזה על ידי אנשי כפר‪ ,‬שמרבית‬

‫פרנסתם הייתה מרחובות‪ .‬אירוע זה השפיע לתמיד על הבנתי את שכנינו‪.‬‬

‫לימים‪( ,‬הייתי כבר בן חמישים!) עשיתי שירות של חודש מילואים כנהג ג'יפ בעזה‪ .‬יום אחד‪ ,‬בעת‬
‫שנחתי ב"חדר הנהגים"‪ ,‬הגיע קשיש מקומי לנקות את החדר‪ ,‬שהיה בבניין הממשל‪ .‬הוא השמיע‬
‫כל הזמן גניחות ואנחות‪ .‬שאלתיו –בערבית כמובן – מה העניינים? אתה חולה או משהו? והוא‬
‫ענה לי‪ :‬לא‪ ,‬אני פשוט פליט‪ ,‬אינני מעזה‪ .‬מנין ִא ְנ ָת? שאלתי‪ .‬מן רחובות‪ ,‬הוא ענה‪ .‬אמרתי –‬
‫אני מרחובות‪ ,‬ושם מעולם לא גרו ערבים‪ ,‬אולי אתה מהכפר זרנוגה? כן‪ ,‬כן! ענה לי בשמחו שיש‬
‫כאן מישהו שמכיר את מקום מוצאו‪ .‬הרמתי את קולי "עוף מכאן‪ ,‬אני לא רוצה שאף אחד מכפר‬
‫הרוצחים שרצחו את חברי הטוב בן השבע‪ ,‬ינקה לי את החדר! " (הייתי בדרגת סמ"ר‪ )...‬והוא עף!!‬

‫| ‪12‬‬

‫מאחר שהופיעו אצלי תופעות של אי‪-‬שקט מעבר למקובל ולרצוי‪ ,‬המליץ פסיכולוג להורי‪ ,‬שלא‬ ‫ביום סיום כיתה א'‪ ,‬היינו אמורים להגיע לביה"ס בקבוצת שילר‪ .‬עמדתי במקום בו הייתה אמורה‬
‫ישאירוני ילד יחיד‪ .‬אימי הרתה עם זאביק‪.‬‬ ‫העגלה (עם רובינפלד והפרדות) לאסוף אותי למסיבת סיום השנה‪ .‬היא לא הגיעה‪ ,‬והוריי כבר‬

‫בשנת ‪ ,1943‬בזמן מלחמת העולם‪ .‬אבי נסע יום אחד במשאית בריטית‪ ,‬נהוגה בידי נהג סנגאלי‪.‬‬ ‫הלכו לעבודה‪.‬‬
‫הוא ישב עם חבר בחלקה האחורי‪ .‬המשאית התהפכה‪ ,‬חברו של אבי נהרג‪ ,‬רבים נפצעו ברמות‬ ‫במקום עבר על אופנוע שכננו‪ ,‬שהיה בעל פרדס על יד קבוצת שילר‪ .‬הוא הסכים לקחת אותי‬
‫שונות‪ .‬אבי סבל מזעזוע מוח קשה‪ .‬בזמן שהיה מאושפז ב"קפלן"‪ ,‬הלכנו לבקרו (ברגל) כאשר‬ ‫לביה"ס‪ .‬הדרך הייתה חולית‪ ,‬והאופנוע נעצר בדיוק על יד ביה"ס‪ .‬בלי לומר מילה ירדתי והוא‬
‫אימי‪ ,‬שהייתה כבדת גוף אחרי שילדה אותי‪ ,‬נשאה כבר את זאביק בבטנה‪ ,‬והייתה די קרוב ללידה‪.‬‬ ‫החליט להמשיך בדרכו‪ ,‬ולא זכר שהיה אמור להיות מאחריו ילד בן שבע (חבר טוב של בנו‪ ,‬אגב)‪.‬‬
‫התברר שהמסיבה בוטלה מסיבה כלשהי‪ ,‬ולי שכחו להודיע‪ .‬מאחר והוריי לא היו בבית‪ ,‬חזרתי‬
‫אבל‪ ,‬לקחת טקסי (זו עדיין לא הייתה מונית) לא בא בחשבון!‬ ‫לבד ברגל עד לכפר גבתון‪ ,‬לביתו של חברי ובן כתתי‪ .‬ביליתי בנעימים עד שעה ארבע אחה"צ‪,‬‬
‫וכשחזרתי לתומי הביתה‪ ,‬גיליתי מהומה רבתי! הוריי חזרו מוקדם‪ ,‬נודע להם שאין מסיבה‪ ,‬אבל‬
‫אסרו על אבא לעבוד עבודה פיסית‪ .‬החבר'ה ממפא"י‪ ,‬סדרו לו עבודה כ"אשנבאי" בקופת חולים‬ ‫גם אין ילד!!! הם הזעיקו את המשטרה‪ .‬זה היה בזמן "המאורעות"‪ ,‬הדרך לשילר הייתה לא רחוקה‬
‫(מחלק מספרים) הוא התקדם והיה למנהל הסניף ופרש לפנסיה כשהיה בתפקיד אחראי על‬ ‫מכפר הפורעים זרנוגה‪ ,‬והיה ברור שנחטפתי‪ ,‬מה גם שהאיש שהסיעני על האופנוע‪ ,‬נזכר בי‪ ,‬ובא‬

‫האישפוז בבתי החולים של קופת חולים בכל אזור הדרום‪.‬‬ ‫לשאול באיזה שלב של הנסיעה ניתקתי עצמי ממנו‪.‬‬
‫זו הייתה הפעם היחידה שראיתי את אבי בוכה ממש ובקול רם‪.‬‬
‫זאביק נולד זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬הבית הורחב ע"י סגירת מרפסת‪ ,‬ומעט רווח לנו‪ .‬לקח לי הרבה‬
‫שנים להבין‪ ,‬שבעצם זאביק חייב לי את קיומו‪ ,‬כ"תרופה" לבעיותיי‪...‬‬ ‫ביום בו עליתי לכיתה ג' פרצה מלחמת העולם השנייה‪ .‬אבי עבר כבר קודם לעבוד במחנות הצבא‬
‫הבריטי‪ .‬הוא למד אנגלית בשיעורים פרטיים‪ .‬מאחר והיה היחידי מן הפועלים המקומיים שדיבר‬
‫בוקר אחד יצאה אימי החוצה וחזרה לאחר כמה דקות כשהיא בוכה‪ .‬שאלתי מה קרה? והיא סיפרה‬ ‫אנגלית‪ ,‬וגם מעט ערבית‪ ,‬היה למנהל העבודה בבניית מחנה ואדי סראר (נחל שורק)‪ ,‬בו עשיתי‬
‫כי כשיצאה הבחינה בשתי נשים ערביות מזרנוגה‪ ,‬שבאו כרגיל למכור ירקות ופירות ולא הבחינו‬
‫בה‪ .‬הן היו שרויות בריב על זכותה של מי להשתלט על הבית היפה הזה‪ ,‬אחרי שיהרגו את היהודים‪.‬‬ ‫אחרי הרבה שנים קורס סמלים במילואים‪.‬‬
‫היום זהו המחנה‪ ,‬שנמצא על יד צרעה‪ ,‬והרכבת מתל אביב עוצרת לידו‪.‬‬
‫משפחתנו המצומצמת לא הותירה כל עקבות ברחובות‪ ,‬למרות שהיינו מיוצגים שם די חזק‪ :‬גיסתו‬
‫של אבי נפטרה מזמן וילדיה ונכדיה נפוצו בארץ‪ .‬ברונקה בת דודי‪ ,‬גם היא ז"ל זה מכבר וכן אחות‬ ‫לאבי היה אח מבוגר ממנו ב‪ 12-‬שנים‪ ,‬שהגיע לארץ הרבה שנים לפניו‪ .‬לא היה ביניהם כל קשר‬
‫אימי ובעלה‪ .‬אשר לבנותיה – איבדנו קשר זה מכבר‪ ,‬ואין לי מושג‪ .‬והעיקר‪ ,‬ביתנו נהרס והחליף‬ ‫נראה לעין‪ .‬הוא גם שינה את שם משפחתו ל‪-‬אלדד‪ .‬כך שסבתי הייתה גולדפרב‪ ,‬אבי היה זהבי‪,‬‬
‫אותו "מפלץ" של חמש קומות‪ ,‬כך שכל הזיכרונות של משפחתי נמצאים (זמנית‪ )...‬בראשי‪ ,‬ובדפים‬
‫אלה‪ .‬טוף‪ ,‬נו! זה גם המצב בביאליסטוק וזמושץ'‪ .‬רק ששם זה נסתיים בצורה גרועה בהרבה! לי‬ ‫ואילו אחיו היה אלדד‪ .‬אכן מערכת משפחתית מסובכת‪.‬‬

‫לפחות יש עוד אח בראש העין‪ ,‬וכל צאצאי נמצאים בקירבה‪.‬‬ ‫בית חינוך‪ ,‬רחובות‬

‫| ‪15‬‬ ‫בסוף שנת ‪ ,1933‬ביוזמת נציגי הפועלים‪ ,‬הוקם בי"ס עממי נפרד לילדי הפועלים‪ .‬ביה"ס הוקם בתחילה‪ ‬בקבוצת‬
‫שילר‪ ,‬משתי סיבות‪ :‬‬

‫‪ .1‬אסור היה לקיים שני בתי ספר עממיים במושבה‪ .‬‬
‫‪ .2‬הסביבה בקיבוץ התאימה יותר לחינוך לחקלאות ולעבודה‪.‬‬
‫ביה"ס התחיל את דרכו עם ‪ 65‬תלמידים‪ .‬תוכנית הלימודים כללה גם מקצועות‪-‬לימוד נוספים‪ :‬נגרות‪ ,‬מטבח‪,‬‬

‫אמנויות‪ ,‬ריתמיקה ומוסיקה‪.‬‬
‫בעקבות הפרעות בשנת ‪ ,1936‬לא היו עוד ביה"ס והדרך אליו בטוחים‪ ,‬ו"בית חינוך" עבר לתחומי המושבה‪.‬‬

‫את מקומו של צמחוני כמנהל ביה"ס תפס‪ ‬יעקב שניידר (שריד)‪ ,‬שהרים מאוד את קרנו של"בית חינוך"‪.‬‬

‫| ‪14‬‬

‫בית ספר התיכון הראשון ברחובות‬ ‫ַנ ֲערּות‬

‫מתוך יוזמה פרטית‪ ,‬נפתחה ברחובות בשנת ‪ 1937‬גימנסיה – בית ספר תיכון לילדי המושבה והסביבה‪.‬‬ ‫באותן שנים הייתי חבר ב"מחנות העולים"‪ .‬כל חבריי היותר קרובים היו באותה תנועה‪ ,‬אז גם אני‪.‬‬
‫עד אז‪ ‬נאלצו בוגרי בתי הספר העממיים במושבה‪ ‬לנסוע‪ ‬ללמוד בעיר אחרת‪ .‬מטרת ביה"ס הייתה‬ ‫בשנת ‪ 1944‬חל פילוג בתנועה‪ .‬הסיבות המרכזיות היו היחס אל ברית המועצות והקומוניזם‪ .‬אך‬
‫הקניית השכלה תיכונית וחקלאית‪ .‬מנהל הגימנסיה היה – ד"ר פוזנר‪ .‬בשנת ‪ 1940‬נוספו גם ב"בית‬
‫חינוך" כיתות גבוהות ומנהלן היה יזהר סמילנסקי‪ .‬בשנת ‪ ,1947‬התאחדו שני המוסדות תחת הנהלה‬ ‫כנהוג במקומותינו‪ ,‬היו גם סיבות אחרות‪ ,‬אישיות למשל‪.‬‬
‫היינו שלושה חברים‪ :‬זהר הורביץ (היום חבר מנרה‪ ,‬אז בנו של ראש המועצה המקומית רחובות‬
‫משותפת והפכו לתיכון המאוחד רחובות (תמ"ר)‪.‬‬ ‫מטעם מפא"י)‪ .‬דן זסלבסקי‪( ,‬היום פרופסור בטכניון שהיה נציב המים של ישראל‪ .‬אמו היא אחותה‬

‫היינו חבורה של פרחחים‪ ,‬בילינו לא מעט במעשיי קונדס‪ ,‬שממש גבלו (ולעיתים לא רק גבלו‪)...‬‬ ‫של אמו של יוסי שריד)‪ ,‬ואני‪.‬‬
‫בפלילים‪ .‬מן התנועה קיבלנו מדריכים בוגרים (חלקם מצרעה) ואני התחלתי ב"איסוף חניכים"‪.‬‬ ‫אחותו של זהר (חברת חמדיה)‪ ,‬השפיעה דרכו עלינו‪ ,‬בסדרה של מכתבים‪ .‬היינו שלושה נערים בני‬
‫די מהר חולק "האוסף" לשלוש קבוצות גיל גדולות למדי (יש להניח שאחת הסיבות לכך – כמות‬
‫גדולה של הורים חברי מפא"י ברחובות)‪ .‬הבוגרים שבהם ייסדו לימים את נחל עוז (ביניהם גיסי‬ ‫שלוש‪-‬עשרה ארבע‪-‬עשרה שפילגו את מחנות העולים ברחובות‪.‬‬
‫לעתיד איתן עלומי)‪ ,‬האמצעיים הגיעו לניר אליהו והצעירים גם הם להכשרה בצרעה ובנחל עוז‪.‬‬ ‫התחלנו את מה שנקרא לאחר מכן "התנועה המאוחדת" (עם גורדוניה) ועוד יותר מאוחר "הנוער‬

‫בשנת ‪ ,1945‬עם סיום המלחמה‪ ,‬החל המאבק על סילוק הבריטים מן הארץ‪ .‬אנו גויסנו ל"הגנה"‪,‬‬ ‫העובד והלומד"‪.‬‬
‫לגדודי הנוער שלה‪ ,‬שנקראו גדנ"ע‪ .‬זה היה כמובן במחתרת‪ .‬עשינו היכרות בסיסית עם כלי נשק‪,‬‬ ‫אני‪ ,‬שלא הייתי עדיין בן ארבע‪-‬עשרה‪ ,‬יצאתי לקורס מדריכים וחזרתי מדריך מדופלם‪.‬‬
‫אקדח‪ ,‬רימון‪ .‬אך בעיקר התאמנו בקפא"פ (קרב פנים אל פנים‪ ,‬במקלות המיועדים לכך)‪ ,‬וכן‬ ‫הקורס התקיים במקום שנקרא חפציבה (על גדות נחל חדרה‪ ,‬שמימיו לא כללו עדיין בעיקר ביוב)‬
‫אימונים בשדאות ובאומץ לב‪ ,‬כמו קפיצה מעל המתבן של "נען" לתוך ברזנט המוחזק על ידי‬ ‫ובו פגשתי לראשונה‪ ,‬פגישה חברתית של ממש‪ ,‬בני קיבוצים‪ .‬מה שהרשים אותי בהתנהגותם‪ ,‬היה‬
‫טבעת של חבריך‪ .‬מדריכי הישיר כל אותן שנים היה מוטה גור‪ ,‬לימים רמטכ"ל וגם שר בממשלת‬ ‫הצורה החופשית‪-‬טבעית בה התבטאו בענייני מין‪ .‬אצלנו זה היה די לא מקובל אז (בני ארבע‪-‬‬

‫ישראל‪.‬‬ ‫עשרה)‪.‬‬
‫עם הזמן‪ ,‬נעשה "המאבק" חם יותר‪ ,‬ואז עסקנו בפעילות מחתרתית מעשית יותר‪ ,‬כמו אבטחת‬ ‫האמת לאימיתה‪ ,‬סוף סוף היו דברים שעניינו והעסיקו אותי באמת‪ .‬בבית הספר לא עשיתי חיל‬
‫אישים‪ ,‬הדבקת כרוזים נגד הממשלה הבריטית‪ ,‬וכן תורנויות טלפון ליליות במפקדות ההגנה‪ .‬כך‬ ‫יותר מבעבר‪ ,‬למרות שבכל שלוש השנים שלמדתי בתיכון‪ ,‬המחנך שלי היה יזהר סמילנסקי‪ ,‬שהיה‬
‫מורה מסוג שלא הכרנו מקודם‪ ,‬והשפיע עלי יותר מכל אדם אחר‪( ,‬בעיקר כאשר הייתי אני עצמי‬
‫נודע לי‪ ,‬לגמרי במקרה‪ ,‬שמורי‪-‬מחנכי יזהר‪ ,‬היה מפקד בדרגה גבוהה למדי ב"הגנה"‪.‬‬
‫כאשר הבריטים עזבו‪ ,‬החלה מלחמת השחרור‪ .‬חלק מאתנו היה עסוק בתצפיות נגד מטוסי אויב‪,‬‬ ‫למורה)‪ .‬למשל‪ ,‬איזה מורה היה משחק כדורסל עם תלמידיו בהפסקות? (הוא‪...‬ואני!)‬

‫בהפעלת האזעקה העירונית‪ ,‬וכן כשליחים בין המפקדות השונות‪.‬‬ ‫כאשר אני מנסה לסכם לעצמי את מצבי האינטלקטואלי‪ ,‬אני מבין שמצד אחד‪ ,‬עצם היותי ילד‬
‫היינו בכתה י"א‪ ,‬והיינו אמורים ללמוד‪ ,‬אבל למי היה ראש לזה?‬ ‫חסר כושר ריכוז גרם לי לחסרון בחמרים הבסיסיים‪ ,‬אותם מעניקה מערכת החינוך לאורך כל‬
‫הדרך‪ .‬מאידך‪ ,‬הייתה לי תמיד סקרנות אינטלקטואלית‪ ,‬שלוותה בקליטה ספונטאנית של ידע‬
‫| ‪17‬‬ ‫ואינפורמציה‪ .‬דוגמה אופיינית היא עניין השפות‪ :‬אני דובר עברית ברמה גבוהה‪ ,‬באנגלית (סיימתי‬
‫את לימודי באנגלית‪ ,‬עם ציון ‪ 2‬מתוך ‪ )10‬לימדתי בארצות הברית שנתיים‪ ,‬גם חומר עיוני (כולל‬
‫בדיקת מחברות תלמידים) וזאת ללא קושי‪ .‬פרט לכך אני שולט למדי באידיש‪ ,‬וגם מבין ומדבר‬
‫מעט גרמנית כתוצאה מן האידיש‪ .‬בקריאה של כתוביות בטלוויזיה‪ ,‬אני מבין די טוב במה מדובר‬
‫גם בשפות הלטיניות – איטלקית צרפתית וספרדית‪ ,‬ומסוגל להכין שיעור פשוט בערבית‪ ,‬דבר‬
‫שעשיתי שלוש שנים‪ .‬לצד מה שקלטתי כחומרי לימוד‪ ,‬העשרתי ידיעותיי במוסיקה‪ ,‬באסטרונומיה‬

‫ועוד בהרבה נושאים תרבותיים כמו ציור‪ ,‬פיסול‪ ,‬ספרות ושירה‪.‬‬

‫| ‪16‬‬

‫התנאים היו של ימי מלחמה‪ .‬הנשק נצרך בחזית‪ ,‬ולכן התאמנו עם רובים‪ ,‬שיּוצרו בנגריה אזורית‬ ‫לדוגמה‪ ,‬ערב אחד הוזעקנו‪ ,‬שישה חבר'ה‪ .‬כל אחד קיבל "סטן" (כלי הנשק האולטימטיבי של‬
‫כלשהי (פרט למטווחים‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהרי רובה מנגריה אינו יורה)‪ .‬אני אישית התאמנתי זמן מה יחף‪,‬‬ ‫ראשית המלחמה)‪ ,‬בקבוקי תבערה‪ ,‬רימוני יד וכלי חפירה‪.‬‬
‫כי לא נמצאו לי נעליים מתאימות (מזל שהייתי מורגל ביחפנות מהליכה בחולות של רחובות!)‬
‫והחשוב מכל‪ ,‬גובשנו לקבוצת הכשרה של "מחנות העולים"‪ .‬זה כלל אותי‪ ,‬למרות שהייתי נספח‬ ‫רכב הביאנו לכפר בילו‪ .‬על הכביש הראשי לרחובות (ובהמשך גם לתל‪-‬אביב)‪ ,‬היה מחסום ברזל‪,‬‬
‫שנועד לעצור את הצבא המצרי בדרכו לתל אביב‪ .‬כל אחד חפר לו שוחת עמידה‪ ,‬משני עבריי‬
‫מן "התנועה המאוחדת" מרחובות שממנה התפזרו כל המתגייסים בתוך צה"ל ובפלמ"ח‪.‬‬ ‫המחסום‪ .‬הפקודה הייתה‪ ,‬להשליך את בקבוקי התבערה על הטור המצרי (נגמש"ים וטנקים) שיגיע‬
‫לקראת סוף הטירונות‪ ,‬כונסנו כולנו באולם גדול‪ ,‬ומשה נצר‪ ,‬גנרל וקיבוצניק‪ ,‬הודיע לנו כי הפלמ"ח‬ ‫לכאן לפנות בוקר בדרכו לתל אביב‪ .‬המחסום היה אמור לעצור אותם‪ .‬כשהנגמש"ים והטנקים‬
‫אמנם פורק‪ ,‬אך צה"ל יקים יחידה המורכבת מקבוצות הכשרה‪ ,‬שרואות עצמן משולבות בקיבוצים‪,‬‬ ‫יבערו‪ ,‬האנשים יקפצו מתוכם בבהלה‪ ,‬ועלינו היה "לקצור" אותם ברימונים ובסטנים‪ .‬כה יעזור לנו‬
‫אחרי תום המלחמה‪( .‬אז עדיין לא ידע איש‪ ,‬שלימים זה ייקרא "נח"ל")‪ .‬אנו נצא לחופשה בת‬
‫כשבוע‪ ,‬וכשנחזור‪ ,‬נוצב למסגרת הנקראת "הכשרה"‪ ,‬בה נמשיך לשרת‪ ,‬ועם תום המלחמה נעבור‬ ‫אלוהים‪.‬‬
‫היינו בני שש‪-‬עשרה וחצי‪ .‬כל הלילה לא ישנו‪ .‬שמענו קולות של לחימה עזה מכיוון אשדוד‪ .‬בבוקר‬
‫להכשרה בקיבוץ‪.‬‬ ‫אספו אותנו‪ .‬אמרו שהפלמ"חניקים עצרו את המצרים ליד הגשר הנקרא "עד הלום"‪ .‬אז הלכנו‬
‫לכיתה‪ .‬גם יזהר‪ ,‬מורנו השתתף כמפקד בקרב על כיבוש מראר שעל יד גדרה‪ .‬כנראה האירוע‬
‫אני התיידדתי עם חבר בשם דוד דוד‪ .‬החלטנו לנצל את החופשה לטיול בארץ‪ ,‬שרבים מחלקיה‬
‫היו שרויים במצב מלחמה‪ .‬נסענו בעיקר בטרמפים אך גם על גגות אוטובוסים אליהם טיפסנו דרך‬ ‫שהוליד את ספרו "חירבת חיזעה"‪.‬‬
‫הסולם האחורי‪ ,‬אחרי שהאוטו החל בנסיעה‪ ,‬כמובן בלי שהנהג הבחין בנו‪ .‬בתום השבוע חזרנו‬ ‫למי היה ראש ללימודים? עשינו כל שטות אפשרית‪ ,‬ולא אחת הכנסנו את עצמנו למצבים‪ ,‬שרק‬
‫לבקו"ם‪ ,‬ושם הודיעו לנו לתדהמתנו‪ ,‬כי כל אחד מאתנו הוצב ליחידה שונה (אני למשל לקורס‬
‫מכי"ם)‪ .‬לא הכשרה ולא בטיח‪ .‬חויילנו כיאות‪ .‬מה עושים? מאחר והתייצבנו ראשונים‪ ,‬כי רצינו‬ ‫בנס יצאנו מהם חיים‪.‬‬
‫להמשיך בטיולנו‪ ,‬הסתלקנו דרך הגדר‪ ,‬עצרנו את חברינו מלהיכנס‪ ,‬וזימנו איך שהוא את מזכיר‬
‫"מחנות העולים" לשם התייעצות‪ .‬היה זה צבי בורשטיין‪ ,‬חבר רביבים ואיש הפלמ"ח‪ .‬הוא אמר לנו‬ ‫ַּב ֲחרּות‬
‫בתשובה לשאלתנו‪ ,‬שאינו יכול לומר לנו לערוק מן הצבא בעת מלחמה‪ .‬אך כשלחצנו עליו אמר‬
‫ביוני ‪ ,1948‬בזמן ההפוגה הראשונה‪ ,‬גויסנו לצבא‪ ,‬כדי לשמש עתודה לצה"ל ההולך ומוקם מן‬
‫(בערך‪ )...‬כי הוא היה עושה זאת‪...‬‬ ‫המחתרות‪ .‬בדרכנו למחנה בכפר יונה‪ ,‬ראינו את העשן העולה מ "אלטלנה" – אניית הנשק שהביא‬
‫מאחר והיה עוד שבוע חופש כדי להחליט‪ ,‬המשכנו בטיולנו‪ .‬הגענו לראש‪-‬פינה‪ ,‬ולתדהמתנו היו‬ ‫האצ"ל‪ .‬למחנה יכולנו להיכנס רק אחרי שהוכנעו האצ"לניקים על ידי אנשי הפלמ"ח‪ ,‬וצורפו נגד‬
‫שם כל חברינו‪ ,‬בנים ובנות! הסתבר‪ ,‬כי בביתו של אחד מחברינו התל‪-‬אביביים‪ ,‬גר הגזבר של קיבוץ‬
‫מנרה‪ .‬הוא אמר כי קיבוצו מוקף במצור‪ ,‬כך שמשטרה צבאית תתקשה להגיע אליו‪ .‬וגם שמאחר‬ ‫רצונם לצבא של המדינה‪.‬‬
‫ואנו רוצים להילחם‪ ,‬במנרה תהיה די מלחמה לכולנו‪ .‬והחבר'ה כבר נמצאים בדרכם לשם‪ .‬דוד ואני‬ ‫אני באתי מן "התנועה המאוחדת"‪ ,‬אך מקבוצתי התנועתית לא יצא אף אחד למסגרת של הכשרה‬
‫חזרנו כל אחד לביתו‪ ,‬הצטיידנו בבגדים‪ ,‬מעט כסף‪ .‬ובלי לומר מילה על מטרת נסיעתנו‪ ,‬הפלגנו‬ ‫אשר אליה רציתי להגיע (וגם לפלמ"ח בהמשך)‪ .‬כך מצאתי את עצמי מצטרף אל גרעין של "המחנות‬

‫למנרה‪.‬‬ ‫העולים"‪ ,‬שהיו חבריי ובני כיתתי‪ ,‬והשתלבתי באופן טבעי לחלוטין‪ ,‬ואפילו יותר מזה‪.‬‬

‫קראתי קטע זה ב‪ .20/2/10-‬לפני שבוע הלך לעולמו דוד דוד‪ ,‬ממחלת הסרטן‪ .‬זאת לאחר חיים‬ ‫חודש אחד עבר עלינו במחנה זה‪ ,‬ואז עברנו למחנה ‪ .80‬ראשונים אחרי הצבא הבריטי‪ .‬במשך‬
‫מלאי תהפוכות והקמת משפחות משלו‪.‬‬ ‫החודש ששהינו כאן פירק בן גוריון את הפלמ"ח‪ ,‬אליו בעצם השתוקקנו להגיע‪.‬‬

‫מנרה הייתה נצורה‪ .‬לא הייתה כל דרך להגיע ברכב‪ ,‬הקשר היחידי עם החוץ היה על ידי שתי‬ ‫מחנה ‪ 80‬היה בסיס טירונים כהלכתו‪ :‬תרגלנו א"ש יום ולילה‪ ,‬ולחימה בשטח בנוי (בזיכרון יעקב)‪.‬‬
‫פרדות‪ ,‬שירדו כל יום לכפר גלעדי‪ ,‬הביאו כביסה ומצרכים חיוניים‪ .‬המים היו מבורות אגירה של מי‬ ‫לפרקים נפגשנו עם הבנות‪ ,‬שלא גויסו אך שהו כקבוצה בקיבוץ בארי‪ ,‬שרובו היה עדיין במה שהיה‬

‫| ‪19‬‬ ‫קרוי "פלוגה" במושבה גדרה‪.‬‬

‫| ‪18‬‬

‫באיתות הליוגרף (מין מכשיר איתות לקווים ולנקודות‪ ,‬ששימש ביום‪ ,‬במקום הפנס שבלילה)‪.‬‬ ‫גשם‪ .‬כל הילדים ואימותיהם היו "בגולה" בשכונת בורוכוב‪.‬‬
‫השניים היו דוד דוד ואנוכי‪.‬‬ ‫הגענו למנרה ימים ספורים אחרי אסון נורא שאירע שם‪ :‬קבוצה של עשרה בחורים‪ ,‬עולים חדשים‪,‬‬
‫הגיעה כתגבורת‪ .‬הם עסקו בלמידה ואימון בשימוש בכלי הנשק שהיו‪ ,‬בהדרכת אחד החברים‪.‬‬
‫אנו פגשנו את לוחמי חטיבת "כרמלי" במקום שנקרא "הקרנטינה"‪ .‬הייתה זאת תחנת הסגר‪ ,‬בה‬ ‫בשובם מן האימון ישבו וטיפלו בכלים שהיו במחסן הנשק וחמרי החבלה (מוקשים וכאלה)‪ .‬מה‬
‫היו מחזיקים בעלי חיים שהוכנסו לארץ מלבנון בתקופת המנדט הבריטי‪ .‬היא הייתה ממוקמת‬ ‫קרה בדיוק אין איש יודע‪ ,‬אך המחסן התפוצץ‪ ,‬וכל הנמצאים בו ועל ידו רוסקו לחתיכות קטנות‬
‫על הכביש הראשי‪ ,‬במקום הצטלבות הכביש לנאות‪-‬מרדכי וללהבות הבשן‪ ,‬מתחת לרכס הרי‬ ‫שהתפזרו על שטח גדול בקיבוץ‪ .‬לחלק מן הבחורים לא היו תעודות‪ ,‬הם נקברו ורק במשך הזמן‬
‫נפתלי‪ ,‬עליו כידוע יושבת מנרה‪ .‬התחלנו לעלות‪ ,‬ומייד נפתחה עלינו אש רובים ומקלעים מן הרכס‬ ‫זוהו‪ ,‬וזאת רק כאשר מישהו שידע על הימצאו של אחד מהם במנרה‪ ,‬ניסה לברר מה קרה לו‪ .‬כמה‬
‫מעלינו‪ .‬התקפלנו חזרה ל"קרנטינה"‪ .‬חשוב לדעת‪ ,‬שהפרדות הועמסו הפעם‪ ,‬במקום בכביסה ‪-‬‬
‫בפגזי מרגמה שיועדו למגיניי הקיבוץ‪ .‬האפשרות שייפגעו על ידי כדורים‪ ,‬הוסיפה מתח רב לאירוע‪.‬‬ ‫מאתנו עסקו‪ ,‬כחלק מעבודתם‪ ,‬באיסוף שרידי גופותיהם‪.‬‬
‫הפרדות הכירו את הדרך הרגילה‪ ,‬לכן משנפתחה שוב אש‪ ,‬לקח אותן אחד הנוהגים בהן‪ ,‬דרבן אותן‬ ‫האוכל היה מצומצם במבחר ובכמות‪ .‬בין היתר נאכלו כל העופות בלול‪ ,‬שעד ליום שהפכו לבשר‪,‬‬
‫והסתתר‪ .‬הפרדות הגיעו לבד למשק‪ ,‬שם נפרקו ע"י החברים‪ ,‬כולל אותו חבר‪ ,‬שהצליח להגיע‬
‫בהסתר עוד לפניהן‪ .‬השני נשאר אתנו כדי להעלות את הכוחות למנרה בלילה‪ .‬וזאת אמנם עשינו‪,‬‬ ‫סיפקו ביצים‪ .‬השד יודע במה האכילו אותן‪.‬‬

‫והפעם ללא היתקלויות ותקלות‪.‬‬ ‫בסוף אותו חודש‪ ,‬תקף את מנרה כוח ערבי‪ ,‬בפיקודו של פאוזי קאוקג'י (מפקד צבאי ממוצא‬
‫עם בוקר‪ ,‬שובצנו שלושתנו בעמדות‪ ,‬ואילו החיילים יצאו‪ ,‬אחרי מנוחה קצרה‪ ,‬לתקוף את מוצב‬ ‫תורכי)‪ .‬תוך אותו חודש הגיע למנרה הנשק הצ'כי‪ :‬רובים צ'כים ובעיקר מקלעי מ‪.‬ג‪ .34 .‬אנו‬
‫"שייך עבד"‪ ,‬אותו תפסו לוחמיו של קאוקג'י‪ ,‬ומשם שלטו באש על רוב שטח הקיבוץ‪ .‬אנו חיפינו‬ ‫התאמנו במחנה ‪ 80‬בנשק זה‪ ,‬והיינו היחידים שידעו להפעילו‪ ,‬כך שהבאנו תועלת רבה בלחימה‪.‬‬
‫באש מקלעים‪ .‬היו להם נפגעים לא מעטים והם נסוגו‪( .‬חמישים שנה מאוחר יותר שירתו כמה מבני‬
‫צרעה על משלט זה)‪ .‬מאחר וזהו קבר שייך‪ ,‬הוא מכהן היום בקודש כקברו של הצדיק‪ ,‬ומותר לכל‬ ‫היה זה בראשית אוקטובר‪ ,‬ואני חגגתי בשלושה בחודש את יום הולדתי השבע‪-‬עשרה‪ ...‬בעמדה‪.‬‬
‫צה"ל שלח כוח גדול למדי מחטיבת "כרמלי"‪ ,‬לעזרה בהגנת הנקודה‪ ,‬ובניסיון להדוף את כוחות‬
‫אחד להוסיף שם כאוות נפשו! (מה זה כבר משנה!)‬ ‫קאוקג'י‪ ,‬שתפסו את משלט שייך עבד‪ ,‬אשר שלט באש על חלק גדול מן הקיבוץ‪ .‬הם היו זקוקים‬
‫באותו יום הגיעו כמה "דקוטות" של צה"ל והפציצו את מלכיה הערבית שגם היא הייתה שדה קרב‬
‫רווי דם‪ ,‬ונראתה למרחוק מכל שטח דרום לבנון‪ .‬כתוצאה מכך החלה בריחה המונית מכל הכפרים‬ ‫למורי דרך‪ ,‬לצורך עלייתם מן העמק אל מנרה בלילה‪.‬‬
‫שניים מן ההכשרה‪ ,‬נלוו אל שני החברים‪ ,‬שירדו עם שתי פרדות לכפר גלעדי‪ ,‬אחרי תאום מוקדם‬
‫שמולנו‪ ,‬כולל מן המשלט אותו תפסנו למחרת‪ ,‬כשהוא ריק מאדם‪.‬‬
‫יחד עם צה"ל‪ ,‬שנכנס ללבנון עם בריחת כל התושבים בכפרים שליד הגבול‪ ,‬נכנסנו גם אנו‪ ,‬ועסקנו‬ ‫| ‪20‬‬
‫בעיקר בריקון מחסני התבואה‪ ,‬שעזרו בכלכלת המדינה וגם בשלנו‪ .‬צדנו עופות‪ ,‬עיזים ופרות‪,‬‬
‫ששיפרו את תפריטנו‪ ,‬ובעיקר את תפריטם של החברים שחיו ממש על סף רעב בעת המצור‪ .‬נוסד‬

‫שירות "אגד" בקו חיפה‪-‬מנרה דרך מירון‪ ,‬ג'יש‪ ,‬יראון‪ ,‬נבי יושע‪ ,‬עם נהג חבר מנרה‪.‬‬

‫קיבלנו שטחים בעמק החולה‪ ,‬בהם נחפרו בריכות דגים ונחרשו שדות בעל ושלחין‪ .‬לימים עבדתי‬
‫שם וגם הרביתי לשמור שם בלילה‪.‬‬

‫ההכשרה שלנו גרה כולה בצריף ארוך‪ ,‬שעמד באזור הלולים‪ ,‬ומאוחר יותר עברנו לגור בקבוצות‬
‫ספוראדיות ב"חדרים" שהתפנו‪ ,‬בהרכב מעורב של בנים ובנות‪ .‬אני למשל גרתי עם עוד שני בנים‬
‫ושתי בנות‪ ,‬בחלק מן הנגרייה‪ ,‬שהיה פנוי מקרשים ומכונות‪ .‬מי שהיה שומר לילה‪ ,‬ורצה לישון‬

‫ביום‪ ,‬נאלץ להתרגל לקולות הנגרייה – מכונות ופטישים (אך היינו צעירים!)‬

‫| ‪21‬‬

‫הוריי שושנה (לבית ברגר) ויצחק זהבי‬ ‫ואז‪ ,‬אפשרה המדינה לאלה שגויסו למלחמה לשוב אל ספסל הלימודים‪ ,‬כדי לסיים כיתה י"ב‬
‫ולהשלים בחינות בגרות תוך חמישה חדשים‪ .‬אסיפת חברי ההכשרה החליטה שלא חוזרים!!! באותו‬
‫הוריי הגיעו לארץ (בנפרד) בני שמונה‪-‬עשרה‪ .‬שניהם באו ממשפחות דתיות‪ ,‬ושניהם היו הצעירים‬ ‫יום הודיעו על עזיבה כשליש מן החברים‪ ,‬ונותר רוב של מתלבטים‪ .‬מזכירות "מחנות העולים"‬
‫במשפחותיהם‪ .‬משפחות הוריי יכולות להוות סמל ודוגמה לגורלה של יהדות פולין‪.‬‬ ‫נזעקה אז‪ ,‬ובאסיפה בהשתתפותם‪ ,‬הוחלט לעבור למשך אותם חדשים לקיבוץ גבעת‪-‬השלושה‪,‬‬
‫תוך מגמה שהלומדים יגיעו לסופי שבוע‪ ,‬כדי לשמור על קשר‪ .‬הייתה בעיה של קומונארים‪ ,‬שרצו‬
‫אביו של אבי היה ציוני‪ .‬כאשר שני בניו עלו לפלסטינה עלו גם ההורים בעקבותיהם‪ ,‬וחיו כאן עד‬ ‫ללמוד‪ ,‬והיה צורך להחליפם‪ .‬אני‪ ,‬שנשבעתי ששום בית ספר לא יזכה לראותני בין כתליו‪ ,‬יצאתי‬
‫יומם האחרון‪ ,‬עם בנים ונכדים‪.‬‬ ‫להחליף את הקומונאר בקריות‪ .‬הייתי שם שנה‪ .‬מגוריי היו בקיבוץ "החותרים" שחלק מחבריו‬

‫אימי הייתה בת‪-‬זקונים‪ ,‬וכאשר החליטה לעלות ארצה‪( ,‬למרות התנגדות אביה)‪ ,‬הוא ניתק איתה‬ ‫נותרו כ"פלוגה"‪ ,‬לפני המעבר לנקודת הקבע‪.‬‬
‫כל מגע‪ .‬משאר ילדיו‪ ,‬נותר חלק בחיים (אלה שנמלטו לרוסיה)‪ .‬עם אימי לא יצר אביה כל קשר‪.‬‬ ‫ב‪ 22-‬ביוני ‪ 2013‬מלאו לזאביק שבעים‪ .‬המסיבה תהיה בשבוע הבא‪.‬‬
‫הוריי אימי נספו באושוויץ‪ ,‬כאשר אני הייתי בערך בן ארבע‪-‬עשרה‪ ,‬והם אפילו לא ידעו על קיומי‪,‬‬ ‫נזכרתי בזה כי אני עזבתי את בית הספר ב‪ 22-‬ביוני ‪ 1948‬לרגל גיוסי לצה"ל‪ .‬גיוס שהיה מיועד‬
‫לעצור את המצרים לפני תל‪-‬אביב‪ .‬אך במהלך שהותי בבסיס הטירונים‪ ,‬הצליחו הפלמחניקים‬
‫וגם לא ידעו שיש לי עוד אח קטן שנולד בשנת ‪.1943‬‬
‫הוריי הלכו שניהם לקיבוצים‪ :‬אבי לעין‪-‬שמר ואימי לאיילת השחר‪ .‬שניהם עזבו את הקיבוצים‬ ‫לעשות את הג'וב‪ .‬ואנו שהרגשנו לפתע מיותרים‪ ,‬ערקנו למנרה‪.‬‬
‫מסיבות חיצוניות‪ :‬אבא יצא לעזור להוריו שהגיעו לארץ להסתדר בה‪ .‬אימא‪ ,‬כי חלתה במלריה‪,‬‬ ‫חלק מחניכיי היו יוד‪-‬ביתניקים בגילי‪ .‬היה נחמד למדי (הייתה לי אפילו חברה‪-‬חניכה)‪ .‬הקבוצה‬
‫בהדרכתי הישירה‪ ,‬הייתה מורכבת משתי שכבות גיל‪ .‬בסופו של דבר אחת הקבוצות הגיעה למשגב‪-‬‬
‫והישארותה בעמק החולה סיכנה את חייה‪.‬‬
‫עם‪ ,‬והשנייה לגדות‪ ,‬כך שנשארנו שכנים‪.‬‬
‫| ‪23‬‬
‫| ‪22‬‬

‫וקלמנטינות‪ ,‬מנגו‪ ,‬גויאבה‪ ,‬ותפוחי עץ‪ ,‬וכן ענבים‪ ,‬פיטנגו ומה לא‪ .‬וזאת בלי כל רקע קודם‪ ,‬רק‬ ‫אימי גדלה במשפחה דוברת אידיש ופולנית‪ ,‬ולא היה לה מושג על שירי ילדים בעברית‪ ,‬אותם‬
‫בהתייעצות עם מומחים‬ ‫למדתי רק כשהלכתי לגן‪ ,‬אבל למדתי ממנה שירים בפולנית וברוסית‪ ,‬שחלק מהם אני זוכר עד‬

‫רק בגיל מבוגר יותר הבנתי את הסיטואציה אליה נפלה אימי‪ :‬בת שמונה‪-‬עשרה עזבה בית עשיר‪,‬‬ ‫היום‪ .‬לפעמים כאשר כעסה‪ ,‬עברה אימא לדבר בפולנית‪ ,‬והשתמשה במילים לא כל כך יפות‪...‬‬
‫עם אימא ואבא‪ ,‬אח וכמה אחיות‪ ,‬אחרי שהייתה בת זקונים מפונקת למדי‪ .‬וזהו!! עם ההורים‬ ‫עם פרוץ המלחמה‪ ,‬המשכנו לקבל מכתבים מפולין‪ ,‬מבני משפחתה של אימי‪ .‬הבולים שלהם‬
‫לא היה לה כל קשר עד למותם‪( .‬בת אחותה בינה עלתה לארץ בשנת ‪ 1935‬בערך‪ ,‬אז התחדש‬ ‫הפכו עם הזמן לנכס אספני רציני‪ ,‬ועברו במהלך השנים גלגולים רבים‪ ,‬עד לאוסף של סול עציוני‬
‫הקשר עם חלק מן המשפחה‪ ).‬בארץ הגיעה לאיילת השחר‪ ,‬והנערה שחיה כל חייה עם משרתות‪,‬‬ ‫ז"ל‪ .‬חלק גדול מבני משפחתה של אימי ברחו מזרחה לרוסיה‪ .‬רובם הגיעו לטשקנט‪ ,‬ומשם אחרי‬
‫מצאה עצמה עובדת במטבח‪ ,‬מלוכלך ומפויח‪ ,‬עוזרת בבישול‪ ,‬ובעיקר בניקיון‪ ,‬עד שתקפה אותה‬
‫המלחמה לארץ‪ .‬כמעט כולם עברו תקופה קצרה בביתנו‪.‬‬
‫המלריה‪.‬‬ ‫אני כותב שורות אלה בשנת ‪ .2007‬אין לי כבר עם מי לברר עובדות או לאמת את הזכור לי‪ .‬בספטמבר‬
‫ואחר כך הקמת בית ומשפחה משלה‪ ,‬בלי אף אחד שיכול לומר לה משהו משמעותי‪ ,‬כמו למשל‪,‬‬ ‫השנה היינו באוזבקיסטאן‪ .‬ביקרנו בטשקנט‪ ,‬וכן בסמרקנד‪ ,‬בה יש בית קברות יהודי גדול‪ ,‬הכולל‬
‫איך מטפלים בתינוק‪ .‬בגיל המעבר היא התמוטטה נפשית‪ ,‬ובנוסף סבלה מהתקפי מיגרנה קשה‪.‬‬
‫עובדה זו גרמה לאבי ולי להיות לעיתים הקונים‪ ,‬המבשלים והמנקים‪ .‬למרות שאבי יכול היה לסדר‬ ‫מתים ממלחמת העולם‪ ,‬חלק מן המצבות ללא שמות‪ ,‬דבר שהקפיץ אצלי כמה פיוזים‪.‬‬
‫עבורה אישפוז במקומות הכי יוקרתיים‪ ,‬הוא החזיק אותה בבית‪ ,‬ניהל אותו בעזרתה‪ ,‬וקיבל את כל‬ ‫החלק בחיי המשפחה‪ ,‬אותו מילאה אימי בצורה טובה‪ ,‬היה שמירה על קשרים חברתיים‪ ,‬עם בני‬

‫בני משפחתה שהגיעו לאחר השואה‪ ,‬תוך יצירת הסביבה הכי מגוננת וחיובית מבחינתה‪.‬‬ ‫משפחה ועם מכרים וחברים‪.‬‬
‫זה קרה כבר כשהייתה בת חמישים‪ .‬זה נחשב לתופעה של "גיל המעבר"‪ .‬היא דווקא תלתה זאת בי‪,‬‬ ‫יש לציין את המעבר החד שהצליח אבי לעשות מאז עלייתו‪ :‬הקמת בית – כמעט לבדו‪ ,‬חפירת‬
‫כי אני נעלמתי בסיני בעת "מבצע קדש"‪( .‬דבר שבוודאי עזר למצבה)‪ .‬היא נחלשה במשך השנים‪,‬‬ ‫ג'ורה (בור ספיגה לביוב)‪ ,‬גינה של ירקות ופרחי נוי‪ ,‬וגם מטע עצים קטן‪ ,‬שכלל מכל טוב‪ :‬תפוזים‬
‫וכשהייתה למעלה מגיל שבעים חלתה בסרטן‪ ,‬שעד היום איני יודע איזה‪ ,‬משהו "בבטן"‪ ,‬במערכת‬
‫| ‪24‬‬
‫הרבייה או העיכול‪.‬‬

‫לאבי היה אח‪ ,‬מבוגר ממנו ב ‪ 12‬שנה‪ ,‬אשר עלה ארצה הרבה שנים לפניו‪ .‬הוא היה בוהמיין‪ ,‬שגר‬
‫בתל‪-‬אביב‪ ,‬ולא היה אתו ממש כל קשר‪ .‬לא היה לו קשר גם עם אשתו לשעבר‪ ,‬שהייתה רחובותית‬
‫ובעלת מלון‪ .‬היו להם בן מעט מבוגר ממני‪ ,‬ובת מעט צעירה ממני‪ ,‬שמוליק ונחמה אלדד‪ .‬גם‬
‫אתם היה קשר ספוראדי מאוד ולא רציף‪ .‬רק בזקנתו התקרב אליהם אבי‪ ,‬ולשמחת ליבם של שני‬

‫הצדדים היו הזמנות הדדיות לשמחות משפחתיות ומעט ביקורים‪.‬‬
‫שמוליק ומשפחתו גרו בכפר מונש‪ ,‬והקשר המתחדש התבטא בעיקר בזמן של חתונות (של ילדינו‬

‫או ילדיהם) כך גם עם נחמה‪ ,‬שגרה בנתניה‪.‬‬
‫שמוליק התעוור לעת זקנה‪ ,‬ונפטר בבית‪-‬אבות בשנת ‪ 2010‬אשתו צביה נפטרה לפני שנים‪ .‬נחמה‬

‫(כהן) חיה עם משפחתה בנתניה‪.‬‬

‫הקשרים המשפחתיים היו קיימים‪ ,‬אך היו חלשים למדי‪ ,‬בעיקר עם משפחת אבי‪ .‬היו לו שלוש בנות‬
‫דודות בנס‪-‬ציונה ואחת ברחובות‪ .‬אצל כולם ביקרנו לעיתים‪ ,‬איני זוכר שביקרו אצלנו‪ .‬כנראה‬
‫הגנים של שמירה על קשר משפחתי במשפחת אבי‪ ,‬לא היו דומיננטיים‪ ,‬וזה עבר בתורשה‪ .‬לימים‪,‬‬
‫כשהגעתי לצרעה‪ ,‬אומצנו בתחילה על ידי משפחת יואב ועליזה תיבון‪ ,‬ונוצרו בינינו קשרי חברות‬
‫ועבודה‪ .‬ואז יום אחד נודע לי להפתעתי‪ ,‬שמנחם מרחובות‪ ,‬בן‪-‬דודי בשנייה‪ ,‬נשוי לאחותו של‬

‫| ‪25‬‬

‫אשדות‪-‬יעקב כחברים‪ .‬בערך בשנת ‪ ,1937‬נולד לי אח בשם קובי (יעקב אני מניח)‪ ,‬היה חולה מאוד‬ ‫יואב‪ ,‬ואנחנו גם קרובים‪ .‬למנחם יש אח צעיר בשם זאביק‪ ,‬על שם אותו סבא‪.‬‬
‫ונפטר בן כמה שבועות‪ .‬גם אני עשיתי כל מיני צרות‪ ,‬ולא הייתי קל לאם בלתי מנוסה‪ .‬כשנסתיימה‬ ‫חושבני כי במידה מסוימת‪ ,‬ירשתי גם אני את הגנים האלה‪ .‬היו לי מעט מאוד קשרים חבריים‬
‫מלחמת העולם‪ ,‬התברר שהוריה וחלק מאחיה "הלכו" באושויץ‪ .‬לארץ הגיעו רק שמוליק (כחייל‬ ‫שהתמשכו על פני זמן רב‪ ,‬ושהיו בעלי עומק משמעותי‪ .‬אין לי הרבה מה לעשות‪ ,‬או להתנצל על‬
‫פולני בצבא אנדרס)‪ ,‬אחותו התאומה ברונקה ובעלה מאקס‪ ,‬וכן אחותה של אימי הּו ֶדס (הדסה)‪,‬‬ ‫כך‪ ,‬כך נולדתי ואני יכול גם להניח‪ ,‬כי העובדה שהייתי ילד יחיד במשך רוב שנות ילדותי לא סייעה‬
‫עם בעלה (פייבל) ושתי בנותיה הנשואות (לאה ומלכה)‪ .‬הם גרו זמן מה בביתנו‪ ,‬עד שמצאו דירות‬ ‫ליצור דגם אחר‪ .‬וכל שאני יכול לעשות בעניין‪ ,‬הוא להיות מודע לכך‪ ,‬ולהשתדל מעבר לנטייה‬
‫והסתדרו‪ .‬הם באו בדרישות לאבי‪" ,‬שיסדר להם" עבודות‪ ,‬שיכון‪ ,‬פרוטקציה בקופת חולים‪ ,‬ועוד‬
‫דברים‪ ,‬שלא יכול היה למלא או שלא היו לרוחו‪ ,‬והקשרים הלכו ונותקו‪ .‬שמוליק גר אצלנו עד‬ ‫הטבעית‪ .‬וכן ‪ -‬להתחתן עם בת הזוג המשלימה את חסרונותיי‪.‬‬
‫שעבר גם הוא לאשדות יעקב כעריק מהצבא הפולני‪ .‬כשהם עזבו את הארץ‪ ,‬הוא חזר לגור בביתנו‪,‬‬
‫התחתן עם שושנה – אחותה של אסתר קליינמינץ‪ ,‬ונולדה להם בת – ניבה‪ ,‬החיה היום בהרצליה‪,‬‬ ‫בכלל‪ ,‬שמירה על קשר משפחתי לא הייתה כאמור הצד החזק במשפחתנו‪ ,‬אצלנו נהוג להאשים‬
‫בכך את אבי‪ .‬לי נראה שזה נכון‪ ,‬אך לקשר‪ ,‬כמו לטנגו‪ ,‬דרושים לפחות שניים‪ .‬כיום‪ ,‬עם חשבון נפש‬
‫אחרי כמה שנים באנגליה‪.‬‬
‫אימא לקתה בדיכאון של גיל המעבר‪ .‬אבא ניסה רופאים ומוסדות שונים (הוא היה כבר מנהל‬ ‫בדיעבד‪ ,‬גם בדור הבא הקשרים רופפים למדי‪.‬‬
‫בקופת חולים)‪ .‬זה לא צלח‪ ,‬והוא החזיק אותה בבית וטיפל בה במסירות נדירה ובמקצועיות גדולה‪.‬‬
‫בחג הפורים הראשון המשותף שלנו במנרה‪ ,‬הייתה תחרות תחפושות‪ ,‬בה זכינו במקום ראשון‪.‬‬
‫היא נפטרה מסרטן‪ ,‬אשר אין לי מושג איפה היה‪ ,‬והייתה עד למותה מסכנה אימיתית‪.‬‬ ‫היינו אימא קבצנית עם בן‪ ,‬המייצגים את התנועה הקיבוצית‪ ,‬אשר מקבצת נדבות‪ ,‬מחמת מצוקתה‬
‫אבי המשיך עד מאה ואחת‪ ,‬כאשר מגיל תשעים ושבע היה כבר "מחוץ לפוקוס" ומאושפז בבית‬
‫הכספית‪.‬‬
‫הסיעודי שבקיבוץ עינת‪.‬‬ ‫באותה מסיבה נכחו גם הוריי‪ ,‬שהגיעו למרות שהקיבוץ ביקש שלא יגיעו אורחים מן החוץ! העובדה‬
‫שהוריי חזו בהצגה שלנו (אני ואימי הקבצנית‪ )...‬השפיעה קשות על מצבה של אימי‪ ,‬וגרמה לנתק‬
‫לפתע פתאום‪ ,‬בגיל שמונים ואחת ורבע‪( ,‬בינואר ‪ )2013‬התחלתי לנסות ולחשב‪ ,‬איך זה שאין לי בני‬
‫דודים רלוונטיים (משמעותיים)‪ .‬מחשבות כאלה צצות לרוב‪ ,‬כאשר מתעוררים מוקדם‪ .‬לא קמים‬ ‫של כמה שנים בינינו‪.‬‬

‫עדיין‪ ,‬אך הראש עובד כבר‪...‬‬ ‫הורינו הזדקנו‪ ,‬כדרכם של הורים‪ .‬אימי נפטרה בחג השבועות שנת ‪( 1982‬ביום הולדתו השבעים‬
‫ובכן‪ ,‬בעצם העניין הוא פשוט למדי‪ .‬הוריי שניהם היו "בני זקונים"‪ ,‬כך שבני דודיי היו יותר קרובים‬ ‫וחמש של אבי‪ .)...‬כאשר אני חושב עליה‪ ,‬ועל מהלך חייה עד עלייתה לארץ וגם לאחר מכן‪ ,‬אני‬
‫בגילם להוריי‪ ,‬מאשר אליי‪ .‬גם אני עצמי‪ ,‬ההבדל ביני לבין זאביק אחי‪ ,‬הוא שתיים עשרה שנים! כך‬ ‫מודע רק היום לכך‪ ,‬שחייה היו קשים ומלאי תסכולים‪ .‬בשנת ‪ 1925‬עלתה ארצה‪ ,‬בגיל שמונה עשרה‬
‫ששנינו היינו צריכים לגדול ולהתבגר‪ ,‬עד שיכלו להיווצר בינינו הבנות וקשרים טבעיים בין אחים‪.‬‬ ‫הגיעה לאיילת השחר‪ ,‬עבדה קשה‪ ,‬חלתה במלריה ועזבה במצוות הרופא את הגליל למרכז הארץ‪.‬‬
‫כאשר חשבתי על הדברים במשך חיי עד כה‪ ,‬תליתי את המצב‪ ,‬של חוסר חברים מתוך המשפחה‪,‬‬ ‫היא הגיעה לפתח‪-‬תקווה‪ ,‬מבלי שהכירה איש בסביבה‪ ,‬והחלה לעבוד כפועלת בעבודות מזדמנות‪,‬‬
‫באופי‪ ,‬גנטיקה וחינוך‪ .‬ובכן‪ ,‬לא עומד תור גדול של קרוביי משפחה לפני דלתי‪ ...‬מה לעשות?‬ ‫בעיקר כממיינת ועוטפת תפוזים בפרדסים בחורף‪ .‬משפחתה הפולנית ניתקה ממנה לחלוטין‪.‬‬
‫גורל!! במשפחה הגרעינית הקשרים חמים למדי ובסדר‪ .‬אך בפריפריה היותר רחוקה – מעט יבש‪,‬‬ ‫(הרבה יותר מזה איני יודע)‪ .‬היא פגשה שם את אבי‪ ,‬נהיה רומן ונישואים‪ .‬היא הרתה אותי‪ ,‬והם‬
‫עברו לשכונת שעריים ברחובות‪ .‬כשנולדתי‪ ,‬היה עליה למצוא לבד‪ ,‬כיצד מטפלים בתינוק‪ .‬ומאחר‬
‫פרט להזמנות ספוראדיות למפגשים שמחים‪.‬‬ ‫ולא היה לה די חלב‪ ,‬האביסה עצמה בכמויות אוכל‪ ,‬אשר גרמו לה להשמין מאוד ולהסתרבל‪.‬‬
‫זה מה יש‪.‬‬ ‫כשהגעתי לגיל גן‪-‬חובה‪ ,‬חזרה לעבוד‪ .‬היו לה חברים מן העיר ממנה באה לארץ‪ :‬משה קליינמינץ‪,‬‬
‫שהיה נשוי לאסתר‪ ,‬אחותו של הצייר יוסף קוסונוגי‪ ,‬מנחם ויפה זילברשטיין מכפר ורבורג‪ ,‬וכן‬
‫למזלנו כולנו‪ ,‬יש במשפחה גם כאלה‪ ,‬שמסוגלות להקים‪ ,‬לקיים ולתחזק קשרים עם בני‪-‬משפחה‬ ‫בנות דודות של אבי מנס‪-‬ציונה ומרחובות‪ .‬אז הגיעה בת אחותה בינה לארץ‪ ,‬עזרה לאבי בבניית‬
‫וסתם חברים‪ .‬אציין רק את שלושת המצטיינות‪ :‬יעל לוין‪ ,‬יעל זהבי וניצה‪ ,‬שלולא הן‪ ,‬היה עלינו‬ ‫ביתנו‪ ,‬התחתנה ברחובות עם בנימין קרומר‪ ,‬והיו קשרים איתה‪ .‬כמו גם משפחת הולץ‪ ,‬משה שעבר‬
‫גם הוא את איילת השחר‪ ,‬וכן יעל וצבי קרונר‪ ,‬ובתם חנה‪ ,‬שגרו אצלנו זמן‪-‬מה‪ ,‬לפני שעברו לקיבוץ‬
‫להפעיל את "המדור לחיפוש קרובים"‪...‬‬
‫| ‪26‬‬
‫ערב יום השואה (‪ .)15.04.14‬בקיבוץ‪( ,‬כמו בכל המדינה)‪ ,‬יש עשייה סביב הנושא‪ .‬למשל הערב‪,‬‬
‫כתה י"א מכינה טקס בפונדק‪ ,‬שיכלול סיפורה של ניצולת שואה‪ .‬אני אישית יש לי יחס אמביוולנטי‬

‫| ‪27‬‬

‫מנרה (‪)1970 - 1948‬‬ ‫במידת מה לנושא‪ .‬גרם לכך סבי‪ ,‬שלא הכיר באימי‪ ,‬אחרי שלא חיכתה לרמז "מלמעלה" שמרשה‬
‫לה לעשות זאת‪ ,‬ועלתה לפלסטינה בשנת ‪ .1925‬מה שקבע את גורלו‪ ,‬ובמידה רבה את גורלם‬
‫‪( 1957 – 1948‬מנרה) ‪( 1959 – 1957 /‬אורנים‪ ,‬ניצה ) ‪( 1965 – 1959 /‬מנרה‪ ,‬מיכל‪ ,‬אפרת‪ ,‬יעל)‬ ‫של צאצאיו האחרים‪ ,‬שהצליחו (חלקם לפחות) להגיע ארצה‪ ,‬ואפילו לגור בהתחלה בביתה של‬
‫‪( 1967 – 1965 /‬פילדלפיה) ‪( 1970 – 1967 /‬מנרה‪ ,‬דורון)‬ ‫"המוחרמת"‪ .‬הורי אבי‪ ,‬שהיו דתיים לא פחות ממנו‪ ,‬היו גם ציונים‪ .‬הם הגיעו לכאן בזמן וסבתי‬

‫‪( 1957 – 1948‬מנרה)‬ ‫חיתה עד גיל תשעים ושש‪.‬‬

‫עם חזרתי למנרה‪ ,‬התמניתי לאחראי על עבודות הייעור של הקרן הקיימת‪ .‬היו אלה הימים של‬ ‫בהרהוריי ובחלומותיי אני שב ורואה את הוריי ז"ל‪ .‬בעיקר קשים לי המפגשים עם אימי‪ .‬נכדתנו‬
‫איכלוס קריית שמונה בעולים מכל מיני מקומות‪.‬‬ ‫שירה מצאה בין ניירות בת‪-‬המצווה שלה דף שסופר על ידי אימי ונכתב על ידי אבי‪ ,‬וכלל תמונות‬
‫מעברה‪ .‬האינפורמציה שנבעה מכך הייתה שונה מן הזכור לי‪ ,‬למשל‪ :‬היו לאימא שתי אחיות ולא‬
‫קבלתי תחת חסותי (בין השאר) עולים מהרי האטלס במרוקו‪ ,‬שהופיעו לעבודה במין "שמלות"‬
‫לבנות (!!) ארוכות‪ ,‬אתן הם הסתובבו כל היום על הרי מנרה ומצוקיה‪ ,‬ועבדו במעדר ובמכוש‪.‬‬ ‫ארבע כמו שאני שמעתי ממנה‪ ,‬וזה קצת מביך‪ ,‬בעיקר בגלל שאין כבר עם מי לברר פרטים!!‬
‫אני הייתי הראשון שלימד אותם מאיזה צד יש להכניס את שתיל האורן לאדמה‪ .‬למדתי לספור‬
‫במרוקאית‪ ,‬ולמדתי גם שירים מרוקאים‪ .‬קלטתי גם בחור ערבי מכפר ב"אצבע הגליל" אשר פונה‬
‫מתושביו שיושבים היום ב"נחל היונים" על יד מגדל‪ ,‬לרגלי מצוקי הארבל‪ .‬הבחור היה משת"פ‪,‬‬
‫שנלכד ע"י הצבא הסורי ועבר כליאה בסוריה‪ ,‬כולל עינויים קשים‪ .‬אנו העסקנו אותו כדי שירוויח‬
‫למחייתו‪ .‬התיידדתי עמו‪ ,‬וממנו למדתי איך באמת להשתלט על מעדר ומכוש‪ ,‬והפכתי לפועל‬
‫אימיתי‪ ,‬עם מבנה גוף שרירי וחסון של פועל‪ .‬זה היה שינוי מרענן מן הילד שהייתי‪ ,‬שכל אחד היה‬

‫יכול לעשות בו כרצונו‪ .‬וכל זה בגיל תשע‪-‬עשרה‪ ,‬עשרים !‬

‫היו אלה ימי ראשית המדינה‪ ,‬האוכל היה בצמצום‪ ,‬והבדיחה המקובלת הייתה ש"לתרנגולות היום‬
‫יש סכין גילוח בתחת‪ ,‬ולכן הן מטילות חצאי ביצים"‪.‬‬

‫| ‪29 | 28‬‬

‫איתו הגעתי למנרה‪ ,‬נפטרו כבר לא מעט‪ .‬אני "תפסתי מרחק"‪ ,‬ואין לי עוד קשרים חברתיים‪ ,‬פרט‬ ‫אנו עשינו לעתים "השלמות" ממחסן "הקונסרבים" שעל יד חדר‪-‬האוכל‪ ,‬וכן מהארנבייה שבנינו‬
‫למשפחת דרסקי‪ .‬חייתי במנרה עשרים ושתיים שנים‪ ,‬אך מעט מאוד משם‪ ,‬גורמים לי לשאוף‬ ‫ליד חדרנו‪ .‬הארנבים הפכו אספסת ועשבי בר‪ ,‬לבשר מזין!‬
‫למפגש איתם‪ .‬פשוט איבדתי את הנושאים המשותפים לי ולהם‪ .‬אמנם אני מתעניין מה קורה שם‪,‬‬
‫הזמן עושה את שלו (או מי שזה לא יהיה‪)...‬‬
‫אך מעט מאוד בדמויות מסוימות‪ ,‬כך שאני מנחם את עצמי בכך ש"לקשר דרושים שניים"‪.‬‬ ‫בימים אלה נזכרתי בכך שבהתקבלנו לחברות במנרה‪ ,‬גרנו חמישה חבר'ה בחדר אחד‪ .‬ולהפתעתי‬

‫אחת הקבוצות הייתה מחלקת נח"ל‪ ,‬שחלקה היו בנים ובנות מאירופה ניצולי שואה‪ .‬אחת מהם‪,‬‬ ‫(או לא כל כך‪ ,)..‬התברר לי שמחמישתם חי היום רק עוד אחד!‬
‫הייתה דורה‪ ,‬שעלתה מבלגיה‪ .‬הוריה סיימו את חייהם באושויץ‪ ,‬והיא הובאה לארץ וגודלה על‬ ‫אחד נפגע מקטיושה‪ ,‬וכל השאר מתו בזמנם החופשי ממחלות‪ .‬ואני ‪ -‬מתאונן על סחרחורת‪,‬‬
‫ידי זוג דודים שלה‪ .‬היה לי איתה רומן שארך שנתיים‪( ,‬דורה הייתה החתיכה במחלקת הנח"ל‪ ,‬וזה‬ ‫ומבקר משום כך שני רופאים (!!!) שלפי מראה פניהם‪ ,‬צפוי לי עדיין עתיד לזמן מה‪ ,‬ורק אצטרך‬
‫נחשב לי להישג)‪ .‬הרומן הוביל לנישואין שנמשכו כמעט שלוש שנים‪ ,‬אך התבררו כלא מוצלחים‪,‬‬
‫ויועץ פסיכולוגי המליץ על פרידה‪ .‬שנינו הקמנו משפחות‪ ,‬היא בחיפה ואני במנרה‪ ,‬וראינו חיים‬ ‫להתאים את בילויי לכך‪...‬‬

‫בחיינו‪ .‬מסתבר שהיו אלה נישואי בוסר‪ ,‬מזל שלא נולדו ילדים‪.‬‬ ‫העבודה בייעור התנהלה בחורף בלבד‪ .‬בקיץ עבדתי בבריכות דגים‪ ,‬ועל מכונת הבטון ביציקות‪,‬‬
‫(כולל יציקת מגדל הסילו‪ ,‬שבעה עשר מ' גובה!)‪ ,‬במחזוריי עבודה של שתים‪-‬עשרה שעות ביממה‪.‬‬
‫עוד קבוצה הייתה מ"מחנות העולים" ואני התמניתי למדריכם‪ .‬לימים‪ ,‬זוג מתוך הקבוצה דובה‬ ‫ואז עברתי למטעים לכמה שנים‪ ,‬זאת תוך כדי היותי מדריך‪ ,‬של קבוצות נוער (גרעינים ונח"ל)‬
‫ונאווה‪ ,‬נישאו והביאו לעולם בין ארבעת ילדיהם‪ ,‬את דגן‪ ,‬חתני לעתיד‪.‬‬
‫ששהו במשק‪.‬‬
‫אני עבדתי באותן שנים בעיקר במטעים‪ ,‬אך כאמור עשיתי גם חלטורות בבניין‪ ,‬בבריכות הדגים‪,‬‬
‫במטבח‪ .‬הייתי אפילו אופה במאפיה לחם‪ ,‬ואפיתי גם עוגות! מה לעשות? כנראה בן של אבא! פה‬ ‫יצאתי מבית בלי רדיו‪ ,‬או מוסיקה סתם‪ .‬אך מאוד מאוד אהבתי והתעניינתי בכך‪ .‬במנרה היה בחדר‬
‫ושם הייתה לי נטייה להרפתקנות‪ ,‬שאמנם הסתיימה לרוב בסדר‪ ,‬אך בבסיסה היה חוסר אחריות‬ ‫התרבות רדיו אחד‪ .‬נהגתי "לזפזפ" עליו בלילות עד שעות מאוחרות‪ .‬היה זה רדיו מוסקבה עם‬
‫שירים רוסיים‪ ,‬ותוכניות של מוסיקה קלאסית ממקורות שונים‪ .‬אחרי שנים ספורות‪ ,‬ייצגתי את‬
‫מהסוג הנלוז והמסתכן למדי‪.‬‬ ‫מנרה ב"חידון מוסיקלי למוסיקה קלאסית" לרדיו‪ ,‬מול חבר'ה ממשגב‪-‬עם‪ ,‬שלמרבה השמחה היו‬

‫בשנת ‪ 1956‬היה "מבצע קדש" בחצי האי סיני‪ ,‬שנכבש כולו על ידי צה"ל‪ .‬המבצע התנהל תוך‬ ‫חניכיי לשעבר‪ .‬החידון התנהל על‪-‬ידי יצחק שמעוני ואלון שמוקלר מ"קול ישראל"‪.‬‬
‫הכרזות על "חזרה לימי ראשית העם" ועוד שטויות‪.‬‬
‫למנרה הגיעו באותן שנים קבוצות נוער שונות כמו "יקים" מגרמניה‪ ,‬ומרוקאים מזרחים‪ .‬באותה‬
‫אני עמדתי לצאת לקורס גיזום במטעים במדרשת רופין‪ .‬יצאתי ממנרה שלושה ימים לפני תחילת‬ ‫תקופה הייתי גם ספרן בזמני הפנוי‪ .‬יום אחד בא אחד מהקבוצה "המזרחית" וביקש ספר במספר‬
‫הקורס‪ ,‬כשאני מצויד ב"סטן"‪ ,‬סנדביצ'ים ובקבוק מים‪ ,‬מתוך כוונה לראות מקרוב מה זה "רצועת‬ ‫כלשהו‪ .‬אמרתי לו‪ :‬הספר הזה הוא "המדינה" של פילוסוף יווני בשם אפלטון‪ ,‬אין זה ספר קריאה‬
‫עזה"‪ .‬יצאתי מבית הוריי לכביש הראשי המוביל דרומה והרמתי יד לטרמפ‪ .‬עצרה לי משאית ענק‬ ‫סתם‪ .‬והוא ענה לי‪ :‬אני יודע אורי‪ ,‬קראתי אותו בעיראק באנגלית‪ ,‬ועכשיו אני רוצה לקרוא אותו‬
‫של חברת "מפעלי תובלה"‪ .‬ובה נהג אמנון מנחל עוז‪ ,‬חבר ילדות מן השכונה‪ .‬עליתי‪ ,‬ולמדתי כי‬
‫הוא נוסע לדרום סיני‪ ,‬לאבו רודס‪ ,‬כדי להעמיס צינורות המיועדים לקידוח והובלת הנפט בשדה‬ ‫בעברית‪.‬‬
‫חלץ‪ .‬הטלפון לא היה אז כלי מקובל‪ ,‬ובודאי שלא בביתנו ברחובות‪ .‬אך למרות זאת החלטתי לקפוץ‬ ‫מאחר ואני לא קראתי את הספר‪ ,‬הסמקתי יותר מהרגיל‪ ,‬והתנצלתי מאוד!!!‬
‫על ההזדמנות‪ ,‬לדלג הפעם על עזה‪ ,‬ולהגיע לדרום סיני‪ .‬כשהגענו לבאר שבע‪ ,‬אמנון ניגש למשרד‬ ‫הייתה גם קבוצה הונגרית‪ ,‬אשר משום‪-‬מה לבנות שלה הייתה תפישה משוחררת למדי בנושא‬
‫החברה‪ ,‬לקבלת רישיון כניסה לשטחים הכבושים‪ .‬כאשר חזר‪ ,‬בישר לי כי שינו לו את המשימה‪,‬‬ ‫המין‪ ,‬והחבר'ה שלי "חגגו"‪ .‬חלקם גם נישאו לבנות מאותה קבוצה‪ .‬הם עצמם השלימו את קיבוץ‬
‫ומשאית אחרת קבלה את זו שלו‪ .‬נהג המשאית הסכים לקחתני‪ .‬מאחר ויש אלוהים‪ ,‬התברר כי עם‬
‫הנהג האחר עבדתי ביחד במטעי מנרה‪ ,‬הוא היה מחברת הנוער ההונגרית שהשלימה את יד‪-‬חנה‪.‬‬ ‫יד‪-‬חנה‪ .‬בעניין הזה אני לא שותפתי‪.‬‬
‫יצאנו לדרך בשתי משאיות‪ ,‬אחת מיועדת להובלת צינורות‪ ,‬והשנייה סמיטריילר עם ארגז‪ ,‬המיועד‬
‫אני מרגיש פתאום‪ ,‬עובדה מוכרת לי משכבר הימים‪ :‬היכולת שלי לשמר קשרים חברתיים‪ ,‬אשר‬
‫| ‪31‬‬ ‫ממש לוקה בחסר‪ ,‬גורמת לי להזדקן בתוך לא מעט סיטואציות של בדידות‪ .‬למשל‪ :‬מן הגרעין‬

‫| ‪30‬‬

‫‪( 1959 – 1957‬אורנים‪ ,‬ניצה)‬ ‫להובלת ארבעים טון!!! נסענו עד אבו‪-‬עגיילה‪ ,‬שם היינו אמורים לקבל אישור צבאי‪ .‬בכל קבינה‬
‫היה נהג‪ ,‬ואתו שני קיבוצניקים‪-‬טרמפיסטים‪ ,‬אנוכי ושניים ממשמר דוד‪ .‬הנהגים השתהו זמן רב‪,‬‬
‫בנובמבר ‪ 1957‬יצאתי ללימודי הוראה בסמינר "אורנים"‪ .‬היה יופי! כיתה עם חמישים בנות ושישה‬ ‫ובינתיים קפצו לתוך המשאית הגדולה עוד טרמפיסטים‪ ,‬ארבעים במספר‪ ,‬וישבו בפנים בשקט‪.‬‬
‫גברים‪ ,‬ריקודי‪-‬עם עם אפי נצר (אני כבר הייתי מקודם מדריך לריקודי עם)‪ ,‬טיולים ולימודים‬ ‫נסענו בדרך העפר החוצה את חצי האי סיני לרוחבו‪ .‬כאשר עצרו הנהגים להשתין‪ ,‬הציצו עליהם‬
‫מרתקים‪ .‬בגלל שהצטרפתי באיחור ללימודים גרתי עם שלושה מורים מהמכון למוסיקה‪ .‬מביניהם‬ ‫מלמעלה לתדהמתם המוחלטת‪ ,‬הרבה זוגות עיניים‪ .‬לא הייתה להם ברירה‪ ,‬אלא לחזור אל ההגה‬

‫הכרתי מקודם רק את דני סנדלר מדפנה‪/‬נחשולים‪.‬‬ ‫ולהמשיך בנסיעה‪.‬‬
‫הגענו עד למקום הנקרא קאסר ג'ונדי (מצודת החיילים בעברית‪ ,‬מזמן התורכים)‪ .‬כאן התברר‬
‫בתקופה זו נכנסתי עמוק לעולם המוסיקה‪.‬‬ ‫שמשאיות באורך זה לא מסוגלות לחצות את הוואדי שלפנינו‪ .‬לנהגים היה קשר עם החברה‪ .‬הם‬
‫למדתי בעצמי נגינה בחלילית לפי תווים‪ .‬הוזמנתי להצטרף למקהלת המדור למוסיקה כי היה‬ ‫קיבלו הוראה חד‪-‬משמעית לנתק את הקבינות מן הנגררים ולהמשיך רק עם הקבינות! הנהגים‬
‫מחסור בטנורים ועמדתי יפה במשימה‪ .‬מאחר וכל הקולגות ישבו ובידיהם פרטיטורות‪ ,‬לא היה לי‬ ‫הסבירו שיש אתם כארבעים טרמפיסטים‪ ,‬ועל השאלה מדוע לקחו אותם ענו‪ ,‬הם "התפלחו" בלי‬

‫נעים להיות יוצא דופן‪ ,‬ולכן השתלטתי במידת‪-‬מה על סולפג' (קריאת תווים)‪.‬‬ ‫שהרגשנו‪ .‬אמרו להם להשאיר את הטרמפיסטים שם‪ ,‬שיעשו מה שהם רוצים!‬
‫אנו‪ ,‬הטרמפיסטים‪ ,‬הודענו להם שלפני שיחליטו להשאירנו באמצע מדבר‪ ,‬כמאתיים ק"מ ממקום‬
‫| ‪33‬‬ ‫של בני אדם‪ ,‬ייאלצו לדרוס אותנו‪ .‬היו בינינו חילופי דברים‪ ,‬אך הם היו שניים‪ ,‬ואנו היינו למעלה‬
‫מארבעים‪ ...‬אז המשכנו בנסיעה על גבי "שאסים" של סמי‪-‬טריילרים‪ .‬ארבעים בנים ובנות‬
‫(את הבנות בכל זאת הושיבו בקבינות‪ ,‬כחמש בנות בכל קבינה)‪ ,‬כאשר ארבעת הטרמפיסטים‬
‫ה"מקוריים" קיבלו מקום כבוד על מדרגת הקבינה‪ .‬כך קפצנו ודילגנו דרך כמעט מאתיים ק"מ של‬
‫מדבר עד אבו‪-‬רודס מרכז הנפט המצרי‪ ,‬אשר במקור הופעל ע"י איטלקים‪ ,‬ועתה היה למשיסה‬

‫לישראלים‪.‬‬
‫משם‪ ,‬לקחנו טרמפ לשארם‪-‬א‪-‬שייך‪ ,‬ולראס מוחמד (עם התותחים המצריים שסגרו את מיצרי‬
‫טיראן) ואז‪ ,‬נזכרים שיש לי הורים‪ ,‬שלדעתם כבר מזמן הייתי צריך להיות בבית‪ .‬שארם מלאה‬
‫טרמפיסטים‪ ,‬ואין רכבים שחוצים את סיני לכוון צפון‪ .‬והנה התברר לי שמפקד האזור הוא המ"כ‬
‫שלי מהגדנ"ע מוטה גור‪ .‬הצלחתי להגיע אליו‪ ,‬וסודר לי טרמפ על קומנדקר צבאי‪ ,‬שאמור היה‬

‫להגיע עוד יומיים לארץ ישראל‪ .‬בינתיים נסעתי ליומיים לעזה‪.‬‬
‫כשחזרתי הביתה אחרי שמונה ימים‪ ,‬התברר שצה"ל והמשטרה מחפשים לאן נחטפתי! (המשטרה‬
‫כבר הייתה רגילה‪ ,‬כבר חפשוני בסוף כתה א')‪ .‬אימי הייתה במצב קשה‪ ,‬ואבי היה בעיקר עסוק‬

‫איתה‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬נזקף מצבה הנפשי המעורער של אימי גם "לזכות" האירוע הזה בכיכובי‪.‬‬

‫הצטרפתי לקורס הגיזום במטעים ב"רופין"‪ ,‬וחזרתי למנרה‪ ,‬כאשר אני מומחה לגיזום ומומחה‬
‫לסיני‪ .‬שנה עבדתי במטעים‪.‬‬

‫| ‪32‬‬

‫עוד לפני סיום הסמינר‪ ,‬אירע אירוע מכונן ‪ -‬למדנו על ראשית החיים‪ ,‬מן הים כמובן‪ ,‬וגם על‬ ‫אז נוצר הקשר עם ניצה וולפסון‪ ,‬שנשלחה ללימודים מאשדות יעקוב מאוחד‪.‬‬
‫החיים בים כיום‪ .‬התקשרתי לחבר ממעגן מיכאל‪ ,‬שיש לו אח במנרה‪ ,‬וביקשתי להצטרף להפלגת‬ ‫הקשר נוצר מהר‪ ,‬וכבר בסוף השנה התחתנו‪ ,‬וקיבלנו חדר משפחתי‪ ,‬בו חגגנו את שנת נישואינו‬
‫דייג של ספינתם‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשניצה כבר הייתה בהריון די מתקדם‪ ,‬קיבלתי קריאה לבוא לנמל‬ ‫הראשונה‪ .‬את השנה השנייה כבר עשינו בחדר משפחה‪ .‬ובאוקטובר ‪ 1959‬נולדה (במנרה) בתנו‬
‫הקישון להפלגה של שבוע! ואני "אפסנתי" את אשתי אצל דודה ודודתה ישראל ותמה בקריית‪-‬‬
‫מיכל‪ .‬אכן‪ ,‬לא בזבזנו הרבה זמן‪...‬‬
‫חיים (סיכמנו כבר שאני חסר‪-‬אחריות?)‪ .‬ניצה למדה בימי החול‪ ,‬ובשבת הייתה אצל דודיה‪.‬‬ ‫מן הרגע הראשון‪ ,‬היה בין ניצה לביני "קשר של השלמה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬חסרונותיי התמלאו על ידי‬
‫יצאנו בים סוער לכיוון פמגוסטה שבקפריסין‪ .‬חיכינו לשוך הסערה‪ ,‬ואת זמן ההמתנה בילינו בטיול‬ ‫מעלותיה‪ ,‬וחסרונותיה ע" יתרונותיי‪ .‬והחשוב מכל – נוצר "קליק"‪ ,‬שעד היום הוא מחזיק‪ ,‬ועוד איך‬
‫מחזיק! מטבע הדברים ישנם פה ושם קשיים‪ ,‬הנובעים מן הגיל‪ ,‬לא תמיד זוכרים מה אמרנו זה‬
‫במונית ברחבי האי‪( .‬לראשונה בחו"ל!!)‬ ‫לזו ולהיפך‪ ,‬לא תמיד זוכרים אירוע מסוים באותה דרך‪ ,‬אך‪ ,‬כמו שאמר השיר‪" :‬יש לנו אהבה והיא‬
‫בלילה יצאנו לכוון חוף אלכסנדרטה שבתורכיה‪ ,‬ושם עבדנו כמה ימים‪ ,‬כאשר אני בתפקיד ממיין‪,‬‬ ‫תנצח!!" יש יישור קו בענייני אוכל‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬יצירות אמנות‪ ,‬ואפילו‪ ,‬אמנם לעיתים פחות קרובות‪,‬‬
‫או על ההגה‪ ,‬וכל זאת לרגלי ההר מוסה‪-‬דאג‪ ,‬שהספר עליו מאת פרנץ וורפל‪ ,‬ממש נחרט בתודעתי‬ ‫סגנון הדיבור‪ ,‬בעיקר בצד החינוכי בתוך המשפחה‪ .‬אך מאחר ולא נותרו עוד הרבה שנים להתווכח‪,‬‬
‫(שואת הארמנים)‪ .‬הרגשתי מצוין על הים‪ ,‬הבישול היה איכותי (סרטנים ועוגות‪ ,‬עיוני!) וחזרתי‬
‫נעבור כנראה גם את זה בשלום‪.‬‬
‫בריא ושלם לחיק משפחתי‪ ,‬שגם אותה מצאתי שלמה ואף תופחת‪ ,‬הייתה זו חוויה רצינית!‬
‫לפני שבוע (ספטמבר ‪ )2015‬היה בצרעה אירוע יומולדת משותף לקשישים שיום הולדתם חל‬
‫אין כל ספק בכך‪ ,‬שנישואיי לניצה היו "הפיס של חיי!!"‬ ‫באוגוסט‪-‬ספטמבר‪ .‬כל אחד התבקש להביא כיבוד קל‪ ,‬ומברך מטעם המשפחה‪ .‬אני כתבתי ברכה‬
‫לניצה היו התכונות אשר חסרו לי בעליל‪ ,‬בעיקר קשרים חברתיים‪ ,‬ואופי נוח ומשלים עם האחר‬ ‫(שהצליחה לי)‪ ,‬וקראתיה גם בארוחה המשפחתית‪ ,‬ולכן העתקתיה לכאן‪( .‬מי יודע אם ילך לי כך‬
‫(לעיתים – יותר מדי‪ )...‬הנישואים האלה הביאו לי ארבעה צאצאים נפלאים‪ ,‬שנראים טוב‪ ,‬מוכשרים‪,‬‬
‫חכמים ובעיקר סובלים את אביהם תוך השלמה עם אופיו‪ ,‬הבלתי קל בעליל‪ ...‬וכמובן‪ ,‬את תשעת‬ ‫גם בעתיד?)‪...‬‬

‫הנכדים‪ ,‬הממשיכים את השושלת‪ ,‬ותורמים לה כישורים‪ ,‬כישרונות‪ ,‬נחת‪ ,‬וכבוד!‬ ‫בת שמונים!‬
‫לשמחתי‪ ,‬גם לי יש מה לתרום בזוגיות זו‪ .‬והיום (תחילת חודש מאי ‪ )2014‬אני רואה עצמי בהחלט‬
‫בשנת שלושים וחמש‪ ,‬בעשירי לספטמבר‬
‫מאוהב ונאהב‪ ,‬עם יופי של משפחה!!!‬ ‫נולדה עבור עבדכם הנאמן האישה‪.‬‬

‫‪( 1965 – 1959‬מנרה‪ ,‬מיכל‪ ,‬אפרת‪ ,‬יעל)‬ ‫בשנת חמישים ושבע‪ ,‬בסמינר "אורנים"‪ ,‬התרחשה הפגישה‬
‫ברביעי (ניחשתם) בספטמבר ‪ 1957‬חגגנו את החתונה‬
‫חזרנו מהלימודים בסוף יולי‪ .‬ניצה התקבלה במנרה בזרועות פתוחות‪ .‬לה לא הייתה כל בעיה‬ ‫ומאז אני נתון לחסדיה‪ ,‬בלי אפשרות (ורצון) לחנינה‬
‫עם חברויות‪ .‬מהגרעין "שלי" הלכו והתמעטו החברים‪ ,‬שעזבו מסיבות שונות כמו חיפוש בן‪-‬זוג‪,‬‬ ‫והיום‪ ,‬חמישים ושבע שנים מלאו לאותו אירוע‪,‬‬
‫וכפי שודאי שמעתם‪ ,‬לא תמיד הדבק טוב כידוע‬
‫עבודה שאינה מספקת‪ ,‬או לימודים‪.‬‬ ‫אז די רבים היום‪ ,‬אם רק אביט סביבי‪,‬‬
‫לי חיכתה כבר בספטמבר כיתת "יקינטון" (ז') ואילו ניצה עמדה ללדת את מיכל באוקטובר‪ ,‬כך‬ ‫לא תמיד רואים את מצבם כחיובי‬
‫שכניסתה להוראה נדחתה בשנה‪ .‬מיכל נולדה בצפת בבית חולים "זיו"‪ ,‬אחרי טלטולי דרך בכביש‬ ‫אך אני היום יכול לספר לכם בשמחה‪,‬‬
‫מחורבן‪ ,‬בלידת עכוז לא כל‪-‬כך קלה‪ ,‬אבל בסדר גמור! האחרים נולדו כבר בקרית שמונה‪ ,‬עם כביש‬ ‫שסבלנות ואהבה רק מחזקים את המשפחה‬
‫תקין‪ .‬על מיכל היה להיות אתנו בבית למעלה משבוע‪ ,‬במקום בבית‪-‬התינוקות בגלל מחלה קלה‪.‬‬ ‫וכל אשר נשאר מאז – כולו רק לטובה!‬
‫ניצה חיכתה להעברתה לבית התינוקות‪ ,‬כי מה היא ידעה על טיפול בתינוקת בת ארבעה ימים?‬ ‫הסבלנות‪ ,‬המסגרת‪ ,‬ואפילו הדור הבא!‬
‫מנהלת בית התינוקות באה אלינו והדריכה אותה‪ ,‬אבל ‪ -‬בוכים בלילה‪ ,‬כן או לא אוכלים די ‪ -‬כך‬ ‫כך שאנו כזוג חברים טובים‪ ,‬וכאבא וכאימא‪,‬‬
‫מסתכלים לא אחורה לא הצידה – רק קדימה!‬
‫למדנו של"לינה המשותפת" ישנם גם יתרונות‪.‬‬
‫| ‪34‬‬
‫| ‪35‬‬

‫כאשר מיכל הייתה בת שנה ושבעה חודשים‪ ,‬יצאנו לטיול לחו"ל‪ ,‬לשישה שבועות! הרעיון היה‬ ‫אני התחלתי את ההוראה עם כתה ז'‪ ,‬שכללה שני בני קיבוץ‪ ,‬ושנים‪-‬עשר ילדי חוץ אשר הגיעו‬
‫לפצות את עצמנו על שלא עשינו טיול גדול לפני ההתמקמות‪ ,‬וכן "לשרוף" את כספי המתנות‬ ‫מכל מיני מוסדות‪ ,‬וממשפחות שלא הצליחו לגדלם‪ .‬זה היה פחות או יותר הדגם של כל הכיתות‬
‫של החתונה‪ .‬הקטנה נשארה עם המטפלת של קבוצתה‪ ,‬באימוץ זמני‪ .‬כשחזרנו‪ ,‬לא זיהתה אותנו‪,‬‬ ‫אז בבית הספר (ארבע כיתות בסך הכול) ובנוסף לכך‪ ,‬מאחר וכל ילד כזה אומץ על ידי משפחה‬
‫וקראה לנו אורי וניצה ולא אבא ואימא‪ .‬אחר‪-‬כך נרגעו העניינים איכשהו‪ .‬ומאז – אנו מגנים את‬ ‫מקומית‪ ,‬גם אנו קיבלנו יחד עם מיכל את חיימקה‪ ,‬ילד שכבר לא הצליח בכמה משפחות‪ .‬אצלנו‬

‫מעשינו אלה‪ ,‬שכמובן לא חזרנו עליהם‪ ,‬ומצפוננו מציק לנו‪.‬‬ ‫הוא דווקא נקלט יופי‪ ,‬כך שבבת‪-‬אחת היו לנו שני ילדים! ואחר כך עוד בת‪ ,‬אילנה שוספי‪.‬‬

‫בטיול עצמו שטנו באנייה עד ברינדיזי באיטליה‪ .‬משם תרנו את הארץ עד אגם קומו בצפון‪ .‬הגענו‬ ‫המאומץ שלנו חיימקה‪ ,‬עד שהגיע אלינו היה סיפור חייו מספק חומר לכמה סיפורי חיים‪ .‬אביו‬
‫לשווייץ‪ .‬בג'נבה היו לנו קרובי משפחה שאירחונו וטיילו אתנו‪ .‬בצרפת‪ ,‬בפאריס‪ ,‬אירחונו בני‬ ‫דיבר רק אידיש‪ ,‬אך הוא גדל בקיבוץ מגיל ארבע ולכן דיבר רק עברית (אני הייתי המתרגם)‪ .‬אחיו‬
‫משפחת דרסקי‪ .‬חזרנו עד ונציה‪ ,‬וממנה שבנו לארץ באנייה‪ ,‬קצת יותר מוצלחת‪ .‬לא היו לנו תאים‪,‬‬ ‫הבכור יואל‪ ,‬שהיה תלמידי בכיתתי הראשונה‪ ,‬נהרג במסגרת שירותו הצבאי כשהיינו באמריקה‪.‬‬

‫רק כסא נוח על הסיפון! למרות הבילויים‪ ,‬היינו לחוצים בעניין בתנו מיכל שהשארנו במנרה‪.‬‬ ‫יואל היה תלמידי האהוב ביותר אז ואני כתבתי הספד לחוברת שיצאה לזכרו‪.‬‬
‫אנו יצאנו לשליחות בארה"ב למשך שנתיים‪ .‬בערב בו חזרנו למנרה אחרי שהייה בפילדלפיה‪,‬‬
‫כארבע שנים אחרי מיכל‪ ,‬נולדה גם אפרת‪ ,‬ושנה ורבע אחריה ‪ -‬יעל‪ .‬זה גרם לנו כמה סיבוכים‬ ‫הופיע חיימקה‪ ,‬נושא עמו את כל חפציו‪ .‬הוא עזר לנו להתמקם חזרה במהירות‪ .‬זה ריגש אותנו‬
‫בתוך נוהלי הקיבוץ‪ .‬במנרה כל מורה היה זה שמכבה לתלמידי כיתתו את האורות ללילה‪ ,‬אחרי‬ ‫(ועדיין מרגש אותנו היום)‪ .‬חיימקה חי במנרה‪ ,‬הוא נשוי למורה‪ ,‬ויש לו שלושה ילדים‪ .‬כיום כמעט‬
‫קריאת סיפור‪ ,‬מה שנקרא "השכבה"‪ .‬מאחר ולשנינו היו כיתות – זה הצריך שתי "השכבות" ולפני‬
‫כן ארוחת ערב‪ ,‬בתורנות שבועית של מורה‪-‬מטפלת‪ .‬עם לידת בנותינו‪ ,‬היו לנו (בנוסף להשכבת‬ ‫ואין לנו קשר‪ ,‬אך כשנפגשים – יש בהחלט תחושת קירבה‪.‬‬
‫תלמידיי כיתותינו) עוד שלוש "השכבות" משלנו‪ ,‬קרי‪ ,‬חמש "השכבות ערב" למשפחת זהבי‪ ...‬וזאת‬
‫בחג הפורים הראשון המשותף שלנו במנרה‪ ,‬הייתה תחרות תחפושות‪ ,‬בה זכינו במקום ראשון‪.‬‬
‫כשהמצב הביטחוני היה על הפנים‪.‬‬ ‫זכינו בנסיעה ושהייה באילת‪ ,‬יענו – "שבוע‪-‬דבש"!‬
‫לכל כיתה היה מקלט‪ ,‬וכן לכל בית ילדים‪ .‬ערב אחד עמדו חברי המשק לנסוע לעמק החולה‬
‫להצגה‪ .‬הגיע אוטובוס לצורך הובלתם לאורך כביש הנושק לגבול כשהוא מלווה בשריונית של‬ ‫נסענו‪ ,‬באוטובוסים ובטרמפים‪ ,‬לשדה בוקר‪ ,‬שם בילינו עם נאוה ונתן חברינו‪ .‬נתן הוא האיש אשר‬
‫היה על מטעי האפרסקים הנודעים של הקיבוץ הנגבי‪ ,‬אך הגבוה (חמש מאות מ' מעל פני הים)‪ .‬בן‬
‫משמר הגבול‪.‬‬
‫אני ישבתי ב"כוללת" עם כיתתי‪ ,‬וקראתי את הסיפור של לפני השינה‪ .‬לפתע נשמע מטח יריות של‬ ‫גוריון (שחי בשדה בוקר) ישב ואכל בשולחן על‪-‬ידינו!‬
‫כלי אוטומאטי כבד‪ .‬מיד אפסנתי את הנוער במקלט‪ ,‬וכביטחוניסט מושבע משכבר הימים‪ ,‬הלכתי‬ ‫באילת הייתה אז פלוגה של הקיבוץ המאוחד שפיתחה את הדייג שם‪ .‬היה שם זוג ממעגן מיכאל‪,‬‬
‫הוא אחיו השני של רפי ממנרה שעם אחיו התאום הפלגתי לדייג בתורכיה‪ .‬הם אירחו אותנו‪ ,‬וזה‬
‫לברר מה אירע‪.‬‬ ‫כלל שייט במפרץ בסירה (בעצם קליפת אגוז) בעלת קרקעית זכוכית‪ ,‬דרכה ראינו‪ ,‬לראשונה‪ ,‬את‬

‫| ‪37‬‬ ‫נפלאות החיים במפרץ אילת‪.‬‬

‫| ‪36‬‬

‫שהיו מורים במנרה‪ .‬וכששמע את שמי‪ ,‬פרץ בצהלות שמחה ואמר שהייתי מחנכו ולא היה לו מורה‬ ‫התברר שחוליית מקלע כבד של צה"ל‪ ,‬תפסה עמדה קצת מעבר לגבול לבנון‪( ,‬במקום בו יושבת‬
‫כזה אף פעם!! בן הדודה התרשם בעיקר מהתלהבותו‪ ,‬ומיהר לצלצל אלי‪ ,‬כדי לספר לי שיש כמה‬ ‫היום יחידת יוניפי"ל) מצוידת במקלע עם קרן אינפרא‪-‬אדומה ומשקפות לראיית לילה‪ .‬במקלע זה‬
‫אם הקרן יושבת על המטרה‪ ,‬לוחצים על ההדק‪ ,‬המפעיל שני קנים‪ ,‬ומי שמהווה מטרה ‪ -‬אללה‬
‫אנשים בעולם‪ ,‬שמעריכים מאוד את כישוריי כמורה‪ ,‬וזה גרם לו לגאווה משפחתית!‬ ‫ירחמו! ואמנם הגיעו שלושה "בני‪-‬דודים"‪ ,‬כנראה למטרה לא חיובית והם הפכו למטרה‪ .‬שניים‬
‫מאחר ואין זו פעם ראשונה לקבל מחמאות כאלה‪ ,‬הצטערתי על כך‪ ,‬שהמורים שלי כולם מתו כבר‬
‫נהרגו במקום‪ ,‬ואילו שרידיו של השלישי (סימני דרך מדם) נמצאו רק לאור היום‪.‬‬
‫ושיקשה עלי לבשר זאת להם‪...‬‬ ‫לחיילים לא היה ברור אם כל הפולשים נהרגו‪ ,‬הם פנו למפקד השריונית של משמר הגבול (שהייתה‬
‫מצוידת בזרקור ומקלעים‪ ,‬ותחתית משוריינת ומשופעת נגד מוקשים) ובקשו שייכנס איתם לחפש‪.‬‬
‫ניצה הייתה עסוקה בגידול ילדינו האישיים‪ ,‬בנוסף למעורבותה החינוכית העמוקה‪ .‬ואילו אני‬
‫אישית עסקתי גם בדברים אחרים‪.‬‬ ‫הוא סירב בטענה כי בא ללוות אוטובוס‪.‬‬
‫ולא עזר כשאמרו לו ש"הרגנו אותם גם עבורך"‪ .‬כשעדיין סירב‪ ,‬איים עליו מפקד החיילים בתביעה‬
‫במסגרת פעולות החינוך בנו תלמידיי פינת‪-‬חי במו ידיהם (וידיי)‪ .‬הם אהבו מאד לבנות את פינת‬ ‫על הפקרת חיילים בשטח‪ .‬הוא נשבר‪ ,‬נכנס והוציא שתי גופות של מזוינים (תרתי ממש‪ )...‬וזרק‬
‫החי ולטפל בחיות‪ .‬כמו‪-‬כן החזקנו תחנה מטאורולוגית‪ ,‬עם כל המדידות הדרושות‪ .‬גם הפעלנו‬ ‫אותם ברחבה בכניסה למשק‪ ,‬לנגד עיניהם המשתאות של החברים הנקבצים‪ .‬אני‪ ,‬מיהרתי חזרה‬

‫תנור להורדת גשם‪ ,‬עליו קיבלנו תשלום‪ ,‬שעזר בפעילויות חברת הילדים‪.‬‬ ‫להסביר לילדי כיתתי כי הסכנה חלפה ואפשר לשכב לישון‪ ,‬וכך נסתיימה לה "ההשכבה" הזאת‪.‬‬
‫עסקתי גם בתרבות‪ :‬הייתי ספרן‪ ,‬עורך העלון‪ ,‬וכתבתי לחגים‪( ,‬למשל‪ ,‬אני הוא זה שכתב את המנון‬ ‫כל זה התרחש בעוד ילדיי שלי מוכנסים למקלטים אחרים!‬
‫מנרה‪ .‬יש דבר כזה עד היום!!)‪ .‬השתתפתי באופן אינטנסיבי למדי בחגים‪ ,‬בניצוח מקהלה ובהכנת‬
‫לילות הסדר‪ .‬כן הייתי סדרן עבודה‪ ,‬רב"ש ואחראי על אולם הספורט (יש להבין – במנרה היו מעט‬ ‫העבודה בהוראה הייתה פעולת חינוך של ממש‪ .‬רוב מוחלט של הילדים באו ממוסדות או‬
‫ממשפחות‪ ,‬שלא תמיד היוו מסגרת חינוכית דווקא‪ .‬לכל ילד הייתה בקיבוץ משפחה מאמצת‪,‬‬
‫חברים)‪.‬‬ ‫ובמקרים רבים זה הפך להיות קשר חם ואימיץ‪ ,‬שגרם להם לגדול לקראת היותם תלמידים טובים‪,‬‬

‫לפני כשלושה שבועות בא לבקרנו אורי דניאלי (אחד מתלמידנו לשעבר) הוא רצה לשמוע מפינו‬ ‫חרוצים וממושמעים‪ ,‬ואחר‪-‬כך גם חיילים טובים‪.‬‬
‫על הוריו‪ ,‬שנפטרו בינתיים‪ ,‬והיו חברינו הטובים‪ .‬ישבנו שלוש שעות ושוחחנו‪ .‬הוא בא מהרצלייה‬
‫פיתוח‪ ,‬בה יש לו בית ומשפחה‪ .‬הוא ואשתו הקימו וניהלו פרויקט היי‪-‬טק‪ .‬הם פרשו כשהחליטו‬ ‫מאחר ובתקופת בית הספר שלי‪ ,‬זכיתי למעט מאוד מחמאות (קוץ בתחת של המורים‪ ,‬האם אמרתי‬
‫שיש להם די הצורך למחייתם‪ ,‬ואפילו כמה דורות קדימה! הוא כבן חמישים וארבע‪ .‬הייתי מחנכו‬ ‫כבר?‪ )...‬שמחתי לקבל מחמאה (ממרחק ממש‪ ,‬מניו‪-‬יורק!!)‬
‫בשנים ‪ 1968/9‬וכבר היה פה קודם כמה פעמים‪ .‬מובן שעשה לנו חם בלב! אפשר לומר שזאת‬
‫לניצה יש בן‪ -‬דודה‪ ,‬דור שביעי בירושלים‪ ,‬אך חי בניו‪-‬יורק‪ .‬פתאום קיבלתי ממנו טלפון‪ ,‬בו הוא‬
‫מערכת היחסים עם תלמידינו לשעבר‪ ,‬מי יותר ומי פחות‪.‬‬ ‫מודיע לי‪ ,‬כי אל אשתו באו לביקור זוג חברים‪ ,‬ישראלים לשעבר גם הם‪ ,‬וכטוב ליבם בקפה‪ ,‬הוא‬
‫שאל אותם מאין הם בארץ? והאיש השיב ממנרה‪ .‬הוא שמח לספר להם כי יש לו קרובי משפחה‬
‫זמן מה אחרי שיעל נולדה‪ ,‬התחלנו לחשוב על יציאה לתקופת ניסיון במקום אחר בארץ וזאת‪,‬‬
‫מאחר והמצב הביטחוני היה בלתי‪-‬ביטחוני‪ ,‬והדבר הצריך קשר לכמה מקלטים – של הילדות ושל‬ ‫| ‪38‬‬
‫כיתותינו‪ .‬כששקלנו את הדבר הבנו שאם נכה שרשים במקום אחר‪ ,‬זה יסבך את החזרה שלנו‬
‫למנרה‪ .‬והתחלנו לחשוב על שליחות בחו"ל‪ .‬פנינו לסוכנות היהודית וקיבלנו הצעות לרודזיה‪,‬‬
‫לקנדה ולארה"ב‪ .‬ואז הגיעה הזמנה מכפר ורבורג‪ ,‬מחבר של הוריי‪ ,‬מנחם זילברשטיין‪ ,‬שהיה ראש‬
‫ועד ההורים בבית הספר "אורות" בבאר‪-‬טוביה‪ .‬הוצע לי למלא את מקומו של המנהל שעזב‪.‬‬

‫הוצעה לי משכורת של מנהל‪ ,‬משרה לניצה וכן דירה ומכונית‪.‬‬
‫בינתיים הגיעה למנרה פנייה מתנועת "מחנות העולים" שמחפשים שליח לצורך הקמת סניף חדש‬
‫בפילדלפיה‪ .‬רצוי שיהיה זה זוג שיכול להתפרנס‪ .‬למשל‪ ,‬מורה או אפילו זוג מורים!! אכן דילמה‪:‬‬

‫כפר ורבורג פירושו עזיבת הקיבוץ‪ ,‬ואילו פילדלפיה – להישאר קיבוצניקים‪...‬‬

‫| ‪39‬‬

‫ואילו יעל‪ ,‬שהייתה תינוקת וילדה פעלתנית‪ ,‬עשתה לניצה בית ספר בבית‪ .‬למשל‪ ,‬הדירה‬ ‫אסתר ז"ל‪ ,‬חברתנו הטובה‪ ,‬נפגעה מבקשת החופשה שלנו‪ ,‬ואמרה שזו עזיבה אלגנטית‪ .‬כשחזרנו‬
‫בפילדלפיה הייתה בנויה שלוש קומות – שתי הקומות העליונות למגורים‪ ,‬וביניהן מדרגות‪ .‬היה די‬ ‫אחרי השליחות למנרה‪ ,‬הכול הסתדר וגם נרגע‪ ,‬כאילו לא היה‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬שאם לא תהיה דלת למעלה‪ ,‬זו רק שאלה של זמן‪ ,‬שיעל תרד את כל המדרגות בגלגול‪ .‬אז‬
‫מה יש לדבר? עשינו כמה החלטות בחיים‪ ,‬שאחרי ביצוען‪ ,‬אנחנו והחיים נראו אחרת‪.‬‬
‫עשינו מחיצה ניידת‪.‬‬
‫לצאת לאמריקה‪ ,‬ללמד בבתי כנסת‪ ,‬לנסות לאסוף חניכים‪ ,‬להקים סניף של תנועת נוער עם‬
‫ניצה באה מבית שבו לא נתנו לה דריסת רגל במטבח‪ ,‬וכן מקיבוץ שבו אכלנו רק בחדר ‪-‬האוכל‪.‬‬ ‫אוריינטציה ישראלית‪ ,‬וכל זה עם ילדה בת שש (התחלת בית הספר והמערכת החינוכית)‪ ,‬ילדה בת‬
‫היה עליה ללמוד מהתחלה ניהול בית ובישול‪ .‬לשמחת לבנו‪ ,‬נוצר קשר עם משפחות ישראליות‬
‫עם ילדים בגילים מקבילים (שני פיסיקאיי‪-‬גרעין מהטכניון) ובשנה השנייה הגיעה משפחת שנער‬ ‫שנתיים וחצי וילדה בת שנה ורבע‪ .‬זה מסוג ההחלטות שהיום היינו מתקשים יותר לקבל‪.‬‬
‫– דוב ותמי‪ ,‬וגם אורלי רוזנר‪-‬רזניק‪ ,‬כך שלילדינו הייתה חברה (וגם לנו)‪ .‬ניתן להבין שבסופו של‬
‫‪( 1967 – 1965‬פילדלפיה)‬
‫דבר הסתדרנו ואפילו נהנינו!‬
‫המטרה שלשמה נשלחתי ע"י התנועה הקיבוצית‪ ,‬הייתה לנסות להקים קן חדש של תנועת "דרור‪-‬‬ ‫בשנת ‪ 1965‬יצאנו לשליחות לעיר פילדלפיה שבארה"ב‪ .‬המשימה הייתה הקמת סניף של תנועת‬
‫מחנות העולים"‪ .‬התקופה שלפני מלחמת ששת הימים הייתה תקופה של שפל בתנועות הנוער‬ ‫"דרור" (הקיבוץ המאוחד)‪ ,‬תוך כדי עבודה בהוראה בבתי ספר יהודיים‪ ,‬שהיו חלק מקהילת בית‬
‫כנסת‪ .‬בפילדלפיה היו כשלוש מאות אלף יהודים‪ ,‬יותר מאשר בתל‪-‬אביב‪( ...‬כאשר ראש העיר רצה‬
‫| ‪41‬‬
‫לשוב ולהיבחר‪ ,‬הוא נסע לביקור בישראל)‪.‬‬
‫אני לימדתי בשלושה "היברו סקול" שהיו שייכים לבתי כנסת אורתודוקסיים‪ ,‬וקיימו שיעורים‬
‫בשעות אחה"צ‪ ,‬אחרי "פבליק סקול"‪ .‬לבשתי חליפה עניבה וכיפה‪ ,‬וניצלתי את הידע שרכשתי‬
‫מסבתי בענייני תפילות‪ .‬היה קושי מסוים בכך שפתאום הבנתי שהקשר שלי עם יהודים שאינם‬

‫מישראל‪ ,‬יכול להתקיים כמעט רק על הבסיס הדתי‪-‬יהודי‪.‬‬
‫כשרואיינתי‪ ,‬למשל‪ ,‬לעלון התלמידים של בית הספר‪ ,‬שאלו על תחביביי ואני עניתי – כדורסל‬
‫(למען היותי פופולארי במקום)‪ .‬אחד מילדי הכיתה קם לפתע וקרא לעברי‪ :‬יו‪ ,‬מיסטר זהבי‪ ,‬אין‬

‫שורטס??? עניתי לשמחת ליבם‪ ,‬שבקיבוץ אני מלמד בכיתה "אין שורטס!" סנסציה!!‬

‫ככלל‪ ,‬כשאני עושה חשבון נפש‪ ,‬אני מבין שאותי בית הספר אשר בו למדתי פשוט פספס‪ .‬מאז‬
‫עזבתי אותו‪ ,‬למדתי כל כך הרבה ובהרבה תחומים (שפות למשל)‪ ,‬שברור לי שלא הייתה זאת חוסר‬
‫יכולת‪ ,‬אלא פשוט מצב נפשי כלשהו‪ ,‬יחד עם מערכת שפשוט לא מצאה את הדרך אלי‪ .‬בפגישותיי‬
‫עכשיו עם תלמידיי לשעבר‪ ,‬לדורותיהם‪ ,‬אני מתרשם כי למדתי את הלקח‪ ,‬ואני מניח שפעלתי‬

‫בהתאם‪.‬‬

‫מיכל למדה ב"פבליק סקול"‪ ,‬וצברה חוויות משלה‪ .‬בסוף השנה הראשונה‪ ,‬היא הייתה אלופת‬
‫הכיתה (כולם אמריקאים אסלים) ב‪ ,spelling -‬למרות שכאשר הגענו לא ידעה את ההבדל בין ֶיס‬
‫ְלנֹו כיתה א'!! אפרת נקלטה יפה באמריקה‪ .‬למדה לתפקד עם האנגלית המוגבלת שלה‪ .‬היא הלכה‬

‫לגן יהודי‪ ,‬חבשה כיפה‪ ,‬ברכה על הנרות וסיפרה על קינג פיירו (פרעה)‪.‬‬

‫| ‪40‬‬

‫החלוציות‪ ,‬ואנו חזרנו ארצה מיד עם תום המלחמה‪ .‬אני התפרנסתי בזמן ששהינו בפילדלפיה‬
‫מן ההוראה‪ ,‬בעוד שכל שאר השליחים ניזונו מן התנועה‪ .‬בשני הקייצים שירתנו במחנה קיץ של‬
‫חודשיים‪ :‬ניצה במטבח ואני בהוראת עברית וריקודי‪-‬עם‪ .‬אך סניף לתנועה לא קם בעיר פילדלפיה‪,‬‬

‫מזל ש"הבונים" ו"דרור" התאחדו‪ .‬להם היה סניף ותיק בעיר‪.‬‬

‫ערב יציאתנו לפילדלפיה‪ ,‬נזכר אבי שיש לו שם בת‪-‬דודה‪ ,‬שאני לא ידעתי דבר על קיומה‪ .‬התברר‬
‫שהם היו משפחה של שני הורים עם בן ובת בוגרים‪ ,‬סילביה וליאו דשפסקי‪ ,‬בנם אברמי ובתם‬
‫בתיה‪ .‬כל הארבעה מורים לעברית‪ ,‬הצעירים היו חברי "הבונים" והאב בהנהלת התנועה‪ .‬זה הקל‬
‫מאוד על קליטת צעירי משפחתנו‪ .‬הקשר אתם נמשך גם אחרי שובנו ארצה‪ ,‬ועם הבת – בתיה‪,‬‬
‫שעלתה וחיה בארץ עד היום‪ .‬סילביה הכירה לנו גם בני משפחה אובדים נוספים של אבי‪ ,‬אך לא‬

‫נוצר קשר ממשי‪.‬‬

‫כאשר טיילנו (ניצה ואני) בארה"ב בשנת ‪ ,1989‬היינו אצל ליליאן במיאימי ואצל סילביה בבית‪-‬‬
‫אבות בפילדלפיה‪ ,‬כך נפרדנו משתיהן‪ .‬עם אברמי כמעט ואין קשר‪ .‬בתיה חיה בירושלים‪ .‬היא‬
‫מסתובבת הרבה בעולם בשליחות הסוכנות היהודית‪ ,‬רק לעיתים רחוקות אנו מצליחים "ליירט"‬

‫אותה‪ .‬בעבר נפגשנו יותר‪.‬‬

‫גם העובדה שלניצה היה שם בן‪-‬דוד בשם שייקה פידלר (רופא‪-‬וטרינר שעבר לרפואה הומאנית‪,‬‬
‫דור שביעי בארץ עם שני ילדים) ‪ -‬הייתה משמעות רבה מאוד‪.‬‬

‫לפני נסיעתנו ביקשה דבורה קרלין‪ ,‬אחות אמה של ניצה‪ ,‬שניכנס למסור ד"ש למשפחה שהיא‬
‫ארחה פעם בארץ מטעם ויצ"ו‪ .‬נכנסנו לביתם של זוג מבוגר – ליליאן ומוריס מרטל‪ ,‬שהיו חשוכי‬
‫ילדים‪ ,‬ונוצרה ידידות עמוקה וקרובה‪ .‬העובדה שהיו להם שישה סופרמרקטים‪ ,‬יצרה לנו היכרות‬
‫עם שכבה ביהדות ארה"ב‪ ,‬שבשום דרך אחרת לא היינו נפגשים איתה‪ .‬מוריס‪ ,‬כצלם חובב‪ ,‬הנציח‪,‬‬
‫בעזרת שש‪-‬עשרה מצלמותיו‪ ,‬כמה משמחות המשפחה‪ .‬אחרי פטירתו של מוריס‪ ,‬ליליאן הייתה‬
‫כמה פעמים בארץ‪ .‬היא אפילו שהתה בצרעה ועזרה יומיים במחסן הבגדים‪ ,‬ומתרומתה היינו בין‬

‫הראשונים שהכנסנו גאז הביתה (כיצד יכולנו לדאוג לה לחביתה בלי זה?‪)..‬‬

‫ילדותינו נחשפו בארה"ב לראשונה לטלוויזיה‪ .‬משפחות ישראליות נקלעו למאבקים עם ילדיהם‬
‫בעניין‪ .‬למשל‪ ,‬האם אפשר לאכול ארוחת ערב מול הטיוי במקום ליד השולחן? אנו קבענו מראש‬

‫עם הבנות‪ ,‬אלו תוכניות רואים ובאלו שעות‪ .‬פופאי פליפר וחבריהם היו לבני‪-‬בית‪.‬‬

‫| ‪43 | 42‬‬

‫יהיה עסק משפחתי לחלוטין)‪ .‬לי אפילו המתינה מטלת שדרוג‪ ,‬הייתי למנהל בית הספר‪ .‬פרט‬ ‫בחופשות וסופי שבוע נהגנו לטייל‪ .‬רוב הטיולים היו בטווחים קצרים‪ ,‬אך כיסינו את השטח‬
‫לחינוך כיתה הייתי עסוק בפינת החי‪ ,‬ועסוק עיסוק נמרץ במטאורולוגיה שכלל מדידות יומיות‬ ‫ממונטריאול וטורונטו‪ ,‬עד וירג'יניה‪ .‬לעיתים טיילנו בחברותא עם משפחות אחרות‪ ,‬כשהטיול כלל‬
‫לישון באוהל‪ ,‬ולאכול גלידה בחורף (מה שעדיין לא היה מקובל בישראל‪ ).‬בסך הכול זה עזר לגיבוש‬
‫פורמאליות‪ ,‬עם דיווח‪ ,‬ותנור להורדת גשם‪.‬‬ ‫המשפחתי‪ ,‬ומעט גם להרחבת אופקים תרבותיים‪ .‬למשל‪ ,‬יעל עברה את מוזיאוני סמיתסוניאן‬
‫לא משעמם! ובנוסף‪ ,‬כל שבוע עשה אחד מאיתנו תורנות ערב ב"כוללת"‪.‬‬
‫בוושינגטון‪ ,‬כשהיא נגררת על ידי אביה ביד אחת‪.‬‬
‫באחד החופשים נסענו לבקר בחיפה את משפחת רוזנר‪ ,‬עפרה וברוך‪ ,‬המשפחה שקלטה אותנו‬ ‫בנותינו היו יפות‪ ,‬מחונכות ונעימות‪ ,‬והיו להן חברויות יפות‪ ,‬שחלק מהן נמשך גם בארץ‪.‬‬
‫בפילדלפיה‪ .‬במטבח ראיתי טלסקופ‪( ,‬מקרטון‪ ,‬אך תיקני לחלוטין) שאלתי מה זה? ונעניתי‪" :‬קניתי‬
‫את זה ב"סופר" בפילדלפיה‪ ,‬ובינתיים ראיתי את כל מה שאני מסוגל"‪ .‬מאחר ואני התעניינתי גם‬ ‫ביוני שנת ‪ 1967‬פרצה כידוע מלחמת ששת הימים‪ .‬כבר בתקופת ההמתנה‪ ,‬היינו לחוצים לגמרי‪ ,‬אני‬
‫בזה‪ ,‬הבעתי צער על שלי לא נקרתה הזדמנות כזאת‪ .‬וברוך הגיב‪ :‬קח אותו‪ ,‬לי ממש אין מה לעשות‬ ‫אפילו ביקשתי מהתנועה להחזירני‪ .‬במקום זאת ניצלה הסוכנות היהודית (אשר פעלתי מטעמה‪,‬‬
‫כמובן)‪ ,‬את שהותי במקום כדי לראיין מתנדבים צעירים יהודיים‪ ,‬שזרמו בהמוניהם להתנדב‪ .‬ביניהם‬
‫אתו‪.‬‬ ‫היו כאלה‪ ,‬שלעת מלחמה לא יכלו להביא תועלת‪ ,‬ואף להכביד‪ .‬הייתי חלק מוועדה שכללה רופא‪,‬‬
‫הקמתי חוג (פופולארי מאוד) לאסטרונומיה‪ ,‬שזכה להצלחה גם בגלל שהיו אלה הימים בהם חלפו‬ ‫פסיכולוג‪ ,‬נציג הסוכנות‪ ,‬ואנוכי‪ .‬בקהילה היהודית התחוללה סערה ענקית‪ :‬אספו את הילדים‬
‫מעל ראשינו הדברים הראשונים שנשלחו לחלל‪ .‬נרשמתי ל"אגודת אסטרונומים חובבים" וקבלתי‬ ‫בבית‪-‬הכנסת‪ ,‬הרב דיבר‪ ,‬ועמד על האיום הערבי המזכיר את איום השואה – לא פחות!!! בכניסה‬
‫מהם ירחון‪ ,‬שהמליץ לי על נושאים לתצפיות‪ ,‬ערכנו ביקורים בפלנטריום והיה נחמד‪ .‬המשכתי‬ ‫לבניין עמדה חבית עם חריץ‪ .‬כל הבאים לפעילויות (זה מעין מתנ"ס)‪ ,‬הבינו את הרמז‪ ,‬שלפו את‬
‫ארנקיהם‪ ,‬וכאשר נספרה התכולה‪ ,‬היו שם בין חצי מיליון למיליון דולר‪ .‬פעם גם נסעתי לשדה‬
‫בכך גם בצרעה‪.‬‬ ‫התעופה "קנדי"‪ ,‬להעמיס מסכות גאז על מטוס אל‪-‬על‪ .‬זה היה חלקי במלחמת ששת הימים‪ ,‬פרט‬

‫לקראת סוף השנה ניצה הרתה עם דורון‪ .‬כאשר הוא נולד‪ ,‬מיד היו לו אב אחד וארבע אמהות‬ ‫לדאגה העמוקה לכל קרובינו ומכרינו‪ ,‬וכמובן לקיבוץ על הגבול הלבנוני אליו השתייכנו‪.‬‬
‫(כנהוג בתולדות ישראל‪ )...‬פנינו אליו בלשון נקבה בהתחלה‪ ,‬מחמת ההרגל‪ ...‬אך הוא צמח כגבר‬
‫מפילדלפיה חזרנו ארצה באנייה‪ ,‬או ליתר דיוק בשתי אניות‪ :‬אחת עד ליסבון (פורטוגל)‪ ,‬והשנייה‪,‬‬
‫לכל דבר!‪.‬‬ ‫אחרי שבועיים‪ ,‬מליסבון לארץ‪ .‬באנייה נפגשנו עם שתי משפחות שליחים‪ :‬ביני וטובה לוטן‬
‫המצב הביטחוני היה לא נחמד בעליל‪ .‬הילדים שלנו היו חלק מן הזמן במקלטים‪ ,‬בנפרד מאתנו‪,‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬מחמדיה‪ ,‬וכן דרור ונועה רוסו מחולתה‪( .‬הוריו של האלוף טל רוסו)‪ .‬בליסבון חיכתה לנו‬
‫והגענו להחלטה‪ ,‬לעבור לקיבוץ עם לינה משפחתית‪ .‬הוצעו לנו חמדיה ובית העמק‪ .‬חמדיה‪ ,‬זה‬ ‫מכונית בנמל‪ ,‬ועשינו טיול של שבועיים בחצי האי האיברי‪ ,‬עם שלושת הבנות בחלק האחורי של‬
‫תאם את הבנתי‪ :‬קיבוץ עם לינה משפחתית ועדיין עם אותן צרות ביטחוניות‪ ,‬ואף יותר ממנרה‪.‬‬
‫הפולקסוואגן‪ .‬כמו כן הייתה חניית ביניים בנאפולי‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לא זנחתי את חבריי מפחד‪.‬‬
‫בחמדיה ובבית העמק לא היו כיתות לכל ילדינו‪ ,‬ואז פנינו לצרעה‪.‬‬ ‫מלחמת ששת הימים פרצה לקראת סוף שליחותנו‪ .‬מצאנו את עצמנו במצב‪ ,‬בו היה עלינו להחליט‬
‫איך ולאן פנינו‪ ,‬כאשר נחזור לארץ‪ .‬המצב בארץ היה נזיל לחלוטין‪ :‬מצד אחד היה ניצחון אדיר‬
‫בני משפחתי חגגו לי יומולדת שמונים‪ .‬זה כלל הפתעה מרגשת ביותר של ביקור במנרה‪ ,‬עם‬
‫מפגש עם כמעט כל מי שנשאר מן הותיקים‪ .‬ערכו לי מסיבה‪ ,‬הכינו חוברת‪ ,‬שכללה כמה מכתביי‬ ‫ואווירת אופוריה כללית‪ .‬ומצד שני הכול היה נזיל ולא ברור לאן הדברים הולכים‪.‬‬

‫ותמונותיי‪ .‬אני פשוט הלכתי לאיבוד מרוב התרגשות כמובן! (בן שמונים עיוני!)‬ ‫‪( 1970 – 1967‬מנרה‪ ,‬דורון)‬
‫קדם לכך ערב בצרעה‪ ,‬שנקבע על ידי רכזת תרבות חדשה‪ ,‬בו התכנס הציבור להביע הוקרה ותודה‬
‫לבני השנתון‪ .‬האירוע בצרעה נקבע לערב שמחת תורה לשעה שמונה בערב‪ .‬אני נולדתי בערב‬ ‫החלטנו לחזור למנרה בינתיים‪ ,‬ולדחות את ההחלטה הסופית‪ .‬כאשר הודענו על כך לקיבוץ‪ ,‬סדרו‬
‫לנו מיד שתי כיתות‪ ,‬אחת לכל אחד‪ ,‬אך שתיהן גרו באותו מבנה‪( .‬נבנתה מחיצה כדי שזה לא‬
‫שמחת תורה תרצ"א ‪ 1931‬בשעה שבע!‬
‫כלומר‪ :‬חגגנו את יום ההולדת הכללי של המחזור‪ ,‬בתאריך יום הולדתי האישי בדיוק של כמעט‬ ‫| ‪44‬‬
‫שעה! על הבמה שרו ופזזו ילדי חברת הילדים‪ ,‬ביניהם נכדיי‪ ,‬במקום מרכזי למדי‪ .‬מה עוד צריך‬

‫קשיש כדי ליהנות?‬
‫פרט לכל אלה שכרה המשפחה וילה שכללה בריכה מחוממת‪ ,‬ג'אקוזים ונוף נהדר על עמק החולה‬

‫| ‪45‬‬

‫מהנדס הדרכים של העירייה‪.‬‬ ‫והכנרת‪ .‬עם ארוחה במסעדה‪ ,‬טיול נהדר בדרך לשם‪ ,‬גיחה‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬למנרה‪ ,‬ומסיבה חמה‬
‫בירושלים פגש יעקב את שרה שטרן‪ ,‬שהייתה בת למשפחה ירושלמית ממוצא הונגרי‪( .‬הם היו‬ ‫ומשפחתית כדרכנו‪.‬‬
‫בעיר העתיקה‪ ,‬מאמצע שנות המאה התשע‪-‬עשרה)‪ .‬לשרה היו שני אחים ושתי אחיות‪ .‬אביהם‬
‫כאשר הקשישים במצב בריאותי‪ ,‬הכרתי ותקשורתי מצוין – חגגנו כל רגע בהתרגשות ושמחה מכל‬
‫נהרג בתאונת דרכים בשער הגיא במלחמת העולם הראשונה‪.‬‬ ‫הלב‪ .‬יופי!!!‬
‫המשפחה עזרה לאימא של שרה להתארגן‪ ,‬אך בסך הכול הילדים גדלו בתנאי מצוקה‪ .‬למשפחה‬
‫ניצה ואתה עזבתם את מנרה לטובת צרעה‪ ,‬אך נשארתם מחוברים לחוויות‬
‫היו בתי עסק‪ ,‬והבנות עבדו בהם אחרי שסיימו את הלימודים בבית ספר‪.‬‬ ‫ולימים בהם הייתם אנשי הגליל העליון‪ .‬סיפורי מנרה עדיין נשמעים לעיתים‬
‫שרה הייתה אישה פעלתנית ואסרטיבית‪ ,‬וביתה היה תמיד מקום מפגש לכמה מנשות ירושלים‪.‬‬
‫בניגוד לה היה יעקב אדם מופנם ומשכיל‪ ,‬ששמר על קשרי חברות עם מי שלמד איתו בגימנסיה‬ ‫קרובות במפגש איתכם גם אחרי חלוף שנים רבות מאז‪ .‬וכך אני יודעת כי מן‬
‫המפורסמות היא שהיית נהג הרוורסים הטוב ביותר בגלילי העליון‪...‬‬
‫"הרצליה"‪ .‬לשרה וליעקב נולדו שתי בנות – ניצה ותמי‪.‬‬
‫הייתה להם זוגיות יפה‪ .‬כשמטבחה של שרה היה מלא בחברות שמבררות את בעיות השעה‪ ,‬היה‬ ‫מתוך ברכה שכתבה מרגלית כרמי לאורי ליום הולדת שמונים‬
‫יעקב יושב ליד שולחן כתיבה וכוננית ספרים‪ ,‬וקורא פרק במשנה‪ ,‬או ספר או סתם עיתון‪ .‬שרה‬
‫הקימה בבית החולים "הדסה" עין כרם‪ ,‬את חנות השי‪ ,‬של י‪.‬ע‪.‬ל (יחידת עזר להדסה) וניהלה אותה‬ ‫הוריי ניצה (שרה לבית שטרן) ויעקב וולפסון‬

‫עד שהוצאה לפנסיה‪ .‬היו לה בהמשך בעיות בריאות‪ ,‬אך היא המשיכה לתפקד‪.‬‬ ‫ניצה היא בתם של שרה (שטרן) ויעקב וולפסון‪ .‬יעקב נולד בשנת ‪ 1906‬ביפו (תל אביב עדיין לא‬
‫כששרה הייתה בגיל שמונים וחמש הם עזבו את רח' בן‪-‬יהודה בירושלים ועברו לצרעה‪ .‬שרה‪,‬‬ ‫הייתה) למשפחה שמוצאה מאודסה‪ .‬אביו היה איש עסקים עשיר למדי‪ .‬אימו עלתה לארץ עם‬
‫שהייתה כבר לאחר אירועים פיזיים לא קלים‪ ,‬התקשתה להסתגל לחייה בקיבוץ‪ .‬היה לה קשה‬ ‫חמשת ילדיה‪ ,‬כשהיא בהיריון עם השישי‪ ,‬יעקב‪ .‬האב היה מגיע לביקורים אחת לכמה זמן‪ ,‬משקיע‬
‫הניתוק מחברותיה‪ ,‬ובעיקר היה לה קשה במסגרת הקיבוצית שנכפתה עליה‪ .‬כשתמיד הייתה היא‬
‫זו שקבעה את המסגרות‪ .‬לאחר זמן מה היא עברה לחסות בבית אבות ירושלמי‪ .‬כשהבאנו אליה‬ ‫ברכישת מגרשים‪ ,‬וחוזר לעסקיו‪ .‬את יעקב היא ילדה ביפו‪.‬‬
‫את נינה הראשון‪ ,‬יובל‪ ,‬החזיקה אותו על ברכיה‪ ,‬אך לא היה כל קשר‪ .‬אחרי כמה שנים נפטרה שרה‪.‬‬ ‫האב נעלם עם המהפכה הקומוניסטית‪ ,‬אך מעט ההשקעות שלו בארץ עזרו למשפחה לשרוד‪ ,‬ואף‬
‫להתקדם בחיים‪ .‬יעקב‪ ,‬למשל‪ ,‬למד הנדסת בנייה בעיר גנט אשר בבלגיה‪ ,‬הגיע לירושלים‪ ,‬והיה‬
‫היא נקברה לבקשתה בצרעה ("אני רוצה שימשיכו לבקר אצלי" ‪ -‬אמרה)‪.‬‬
‫יעקב נקלט בהנהלת החשבונות הקיבוצית‪ ,‬שם עבד עם ניצה ואפרת‪ ,‬הוא זכה לכבוד ולחיבה מן‬ ‫| ‪46‬‬

‫החברים‪ ,‬ועבד עד גיל תשעים ושש כשראשו צלול והוא בריא‪.‬‬
‫חגגנו לו יום הולדת תשעים בירדן‪ ,‬בטיול לפטרה‪ ,‬הוא עשה את כל המסלול ברגל!‬
‫יום הולדת תשעים ואחת חגגנו באזור אנטליה שבטורקיה‪ ,‬ותשעים ושתיים באיסטנבול‪ .‬כל‬

‫הטיולים האלה היו יחד עם תמי ואיתן עלומי‪.‬‬
‫ניתן היה להבין ממנו‪ ,‬שתקופת חייו בצרעה‪ ,‬הייתה מן המאושרות שידע‪ ,‬כולל קשר נהדר עם‬

‫הנכדים והנינים‪.‬‬
‫יעקב נפטר בגיל תשעים ושבע‪ .‬אנחנו והילדים פוקדים את קבריהם‪.‬‬

‫שרה‪ ,‬אימא של ניצה באה לחדרנו בפעם הראשונה‪ .‬על הקיר הייתה רפרודוקציה של פיקאסו‪ .‬היא‬
‫לא היססה לרגע‪ ,‬הצביעה על הציור ועליי ואמרה לניצה‪ :‬זה הוא‪ ,‬לא את!!! הודיתי באשמה‪...‬‬
‫ההורים של ניצה הגיעו בחג שבועות‪ ,‬שנחגג על ידי כל יישובי ההר‪ ,‬וכלל תחרויות חקלאיות‪,‬‬
‫כולל תמרון עם טרקטור וכרכרה בין חביות בהילוך אחורי‪ .‬אני ייצגתי את מנרה (תלמיד הסמינר‪,‬‬

‫| ‪47‬‬

‫בתחילה אמרו בצרעה שאין מגורים מתאימים לנו‪ .‬הסכמנו להיכנס זמנית (לשנתיים) לבית ישן‬ ‫כן?)‪ .‬כשנגמרה התחרות‪ ,‬והם היו עייפים‪ ,‬חזרנו לחדר לשתות כוס קפה‪ .‬לאחר זמן רב‪ ,‬הגיעו‬
‫ודי דפוק‪ ,‬שהותאם לצורך לינה משפחתית‪ .‬מאחר ודירתנו הייתה חד‪-‬קומתית‪ ,‬וחוברה לה יחדיו‬ ‫נציגי השיפוט בתחרות‪ ,‬ואז התברר שאני זכיתי במקום הראשון ובפרס‪ .‬זה כמובן שיפר את מאזן‬
‫משתי דירות‪ ,‬זה היה מרווח‪ ,‬והכיל בקלות את הדברים שהבאנו‪ .‬זה היה בשנת ‪ ,1970‬בסוף החופש‬
‫נקודותיי אצל הוולפסונים‪.‬‬
‫הגדול‪ .‬הילדים השתלבו במערכת החינוך‪ ,‬מי בקלות ומיד‪ ,‬ומי עם מעט קשיים‪.‬‬
‫אומצנו בתחילה ע"י משפחת תיבון‪( .‬יואב היה מדריכי בתנועה המאוחדת ברחובות‪ ,‬אך מכל‬ ‫צרעה (‪).....1970‬‬
‫חניכיו‪ ,‬אותי הוא לא זכר)‪ .‬החיים השתנו כליל! ניצה נכנסה לעבוד כמטפלת בקבוצת פעוטים‪ ,‬וזה‬
‫הודים ‪ /‬הוראה ופינת חי ‪ /‬מוסיקה ‪ /‬מפעל ‪" /‬יד חריף" ‪ /‬כדורסל ‪ /‬חגים ומועדים ‪ /‬עין נקובה‬
‫הלך יופי!‬ ‫‪" /‬מעגל סיפורי חיים"‬

‫הבונוס שלא חשבנו עליו מקודם‪...‬‬ ‫הודים‬
‫עם המעבר לצרעה‪ ,‬התקרבנו מאוד להורינו‪ ,‬דבר שהקל עלינו לבקרם עם התבגרותם‪ ,‬וגם הם‬
‫במנרה לקחו די קשה את עזיבתנו‪ ,‬למרות שכמנהל בית ספר הכנתי את השנה הבאה בלעדינו‪,‬‬
‫הגיעו לצרעה יותר‪ .‬אפילו רבקה‪ ,‬סבתה של ניצה‪ ,‬הספיקה לבקרנו כאן‪.‬‬ ‫וכשבאה המשאית של צרעה‪ ,‬איש לא בא לעזור לנו בהעמסתה‪.‬‬

‫אני נכנסתי לעבוד שנה בבית האימון של ההודים‪ .‬קיבל אותי לעבודה מרכז בתי האימון לאפרוחי‬ ‫בצרעה לעומת זאת‪ ,‬נקבצו כמה חברים ועזרו כהוגן‪ .‬המשאית עצרה‪ ,‬והופיעו אנשים שבאו לעזור‬
‫הודים‪ .‬הוא קבע איתי פגישה למחרת בשעה שש בבקר‪ .‬אני הגעתי‪ ,‬וחיכיתי לו עד שבע! אחרי כמה‬ ‫מבלי שהתבקשו‪.‬‬
‫"פגישות" דומות קלטתי את הרעיון שהזמן הוא מצרך גמיש‪ .‬קיבלתי טוסטוס מתוצרת המפעל‬
‫| ‪48‬‬
‫המקומי‪ ,‬ואתו דווקא הסתדרתי מיד‪.‬‬

‫באחד הבקרים הראשונים נסעתי אל הלול‪ ,‬וראיתי על הדרך זוחל לו נחש מטבעון‪ .‬עצרתי‪ ,‬תפסתי‬
‫אותו‪ ,‬שאלתי מישהו היכן חדר הטבע‪ ,‬ונכנסתי לחדר באמצע שיעור‪ .‬המורה שדיבר בהתלהבות‬

‫רבה לא שעה אלי‪.‬‬
‫פתאום הבחין בי ובנחש שבידי‪ .‬הוא היה מופתע וכנראה גם מבוהל‪" :‬מה יש לך ביד? זרוק אותו!!"‬
‫אמרתי שבאתי לראות אם יש מקום עבור הנחש בחדר הטבע‪ .‬המורה המשיך בטון מבוהל למדי‬

‫ואמר‪" :‬בטח שאין! זרוק אותו בחוץ‪".‬‬
‫בשנה שלאחר מכן‪ ,‬כשהייתי אני למורה הטבע‪ ,‬באו אלי הביתה‪ ,‬או לכיתה‪ ,‬כל מי שתפס משהו כדי‬
‫שאגדיר מה הוא‪ .‬זאת כמובן אחרי שלמדו מה זה בדיוק צפע‪ ,‬ומה זה עקרב צהוב (שדרך אגב‪ ,‬כאן‬

‫הוא אזור הריכוז הגדול שלהם בארץ)‪ .‬ואני למדתי‪ ,‬שיש כל מיני מורים לטבע‪...‬‬

‫דרך אגב‪ :‬אסור היה כמובן לאף אחד לתפוס צפע חי (שסימני הזהות שלו ברורים!!)‬
‫נקודת המוצא הייתה תמיד‪ :‬לך יש למעלה מק"ג מוח! לבעל החיים יש תמיד לא יותר מכמה‬
‫גרמים! אז תשתמש בבקשה במוח שלך‪ ,‬במחשבה‪ ,‬איך לא לעשות שטויות!! בעובדה זה עבד!!!‬

‫אם כי היו לכמה מורות השגות על כך‪.‬‬

‫| ‪49‬‬

‫ניסינו כשבוע לעבוד ביחד‪ ,‬ואז הוא עזב ונותרתי לבדי‪.‬‬ ‫הוראה ופינת חי‬
‫אחרי עוד כשבוע‪ ,‬פניתי למזכירות וביקשתי כסף קטן להשקעות‪ .‬הגזבר ענה לי שיהיה כסף כמה‬
‫אחרי השנה הראשונה נכנסתי לבית הספר‪ .‬קיבלתי את כיתה ו'‪ ,‬אשר "נוצרה" מפילוג של שתי‬
‫שארצה‪ ,‬בתנאי שנרוויח אותו! הסכמתי‪.‬‬ ‫כיתות‪ ,‬שהיוו עד אותה שנה כיתה אחת‪ .‬כנראה הייתי "עוף‪-‬שונה" בתמונת המורים כאן‪ .‬גם‬
‫זו הייתה תחילתה של אחת התקופות הנהדרות בחיי! הקמנו (ועדת המשק של הילדים ואנוכי)‬ ‫אוכלוסיית הילדים הייתה שונה מזו שהורגלתי לה במנרה‪ :‬היו בכיתה עולים חדשים ובני משק‬
‫משק לתפארת‪ .‬ועדת העבודה (של הילדים‪ ,‬כמובן) עשתה את סידור העבודה הדו‪-‬חודשי‪ ,‬ודאגה‬
‫בלבד ( בניגוד למנרה‪ ,‬בה היה בכיתות רוב מוחלט של "ילדי‪-‬חוץ")‪.‬‬
‫למוסר עבודה לעילא (שעה זו שעה‪ ,‬רישום זה רישום‪ ,‬שמירה על הכלים והסדר במחסן)‪.‬‬
‫שלוש דוגמאות לנהלים שהבאתי עימי‪:‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬מרכזי שני הענפים החקלאיים בקיבוץ היום‪ ,‬שהם בוגרי משק הילדים‪ ,‬משיגים תוצאות‬ ‫בשעת חברה שהייתה נהוגה‪ ,‬קיימתי דיונים שהתבססו בין השאר‪ ,‬על קריאת עיתון במהלך השבוע‪.‬‬
‫יפות בקנה מידה ארצי‪ ,‬ולדבריהם – קיבלו זאת במשק הילדים‪.‬‬
‫הדיונים היו חמים למדי‪.‬‬
‫גילויי האחריות הגיעו לכך‪ ,‬שגם כשעברו ללמוד בתיכון בברנר‪ ,‬היו חלק מ"מרכזי הענפים" באים‬ ‫על כך ננזפתי ע"י הורים‪ ,‬שמה פתאום פוליטיקה בכיתה? תשובתי הייתה‪ ,‬ולמה לא?‬
‫אחרי שעות התיכון‪ ,‬להשגיח ש"יורשיהם" יעמדו בסטנדרטים שנוצרו‪.‬‬
‫במנרה היה ברור לילדים‪ ,‬שסרט המיועד למבוגרים‪ ,‬אינו עבורם‪ .‬בצרעה הופתעתי לגלות את ילדי‬
‫זכינו בפרסים ובהערכות‪ .‬דיר העיזים שלנו היה בשנת עזיבתי אלוף הארץ בתנובת חלב לעז‪ ,‬לדיר‬ ‫כיתתי‪ ,‬על יד חלונות חדר האוכל‪ ,‬כשבפנים מוקרן סרט (עם גסויות)‪ .‬יצאתי אל הילדים‪ ,‬שילחתי‬
‫ולמבכירה‪ .‬הקומפוסט שלנו זכה בפרס על מקום שני בטיבו‪.‬‬ ‫אותם הביתה‪ ,‬ונשארתי בחוץ כדי שיבינו שאני רציני בעניין‪ .‬שוב חטפתי מהורים שהסבירו לי‬
‫שמרותי על הילדים מסתיימת בשעה אחת בצהריים‪ .‬היה עלי להסביר להם‪ ,‬כי בשעה זו אני גומר‬
‫מדי ערב שבת היו על שולחנות חדר האוכל אגרטלים עם פרחים מגינתנו‪ ,‬ולא אחת קמנו מוקדם‬
‫(קבוצת ילדים ואנוכי)‪ ,‬קטפנו ירקות בגן הירק‪ ,‬העמסנו על העגלה עם הפוני‪ ,‬ונסענו אל השוק‬ ‫ללמד‪ ,‬אך לאחר מכן אני עדיין מחנך!‬

‫בבית‪-‬שמש למכור‪.‬‬ ‫הייתי (ואני עדיין) אכלן לא קטן‪ .‬מאוד אהבתי דגים‪ .‬עשיתי תעמולה בשעת ארוחות הצהריים‪,‬‬
‫בשעה שבע נכנסנו לכיתה – מורה ותלמידים!‪..‬‬ ‫וכיתותיי היו מורכבות מ"אוכלי דגים" ושאר ירקות (עד היום הזה)‪.‬‬

‫רק אתמול (‪ )28/12/11‬אמר לי אחד מאותם תלמידים‪ ,‬שהוא "גולה" בניו יורק (ילדיו היום כבר‬ ‫כשבועיים אחרי תחילת השנה פנתה אלי מנהלת ביה"ס‪ ,‬יעלה שמיר‪ ,‬וביקשה שאכנס אחרי שעות‬
‫מבוגרים ממנו אז)‪" :‬תקופה זו תרמה המון בעיצובנו!"‬ ‫הלימודים לעבוד בפינת החי‪ .‬כשאמרתי שאני יודע שיש שם חבר שזו עבודתו היחידה‪ ,‬ענתה‬
‫שנכון‪ ,‬אבל יש אתו בעיות של מוסר עבודה‪ .‬כשלא אחת‪ ,‬כשמגיעים הילדים לעבודה בצהריים‪ ,‬הם‬
‫פרט לכל אלה‪ ,‬הייתי אחראי על גינון ואחזקה בבית הספר ועל החינוך המוסיקאלי‪ ,‬כלים‪ ,‬חוגים‪,‬‬ ‫הולכים להעירו‪ ,‬כדי שיגיע‪ .‬ניסיתי לומר שלא נעים לי כחבר חדש בקיבוץ‪ ,‬להיכנס למין סיטואציה‬
‫מורי חוץ וכאלה‪ .‬גאוותי הגדולה הייתה על כך‪ ,‬שבאותה תקופה‪ ,‬במהלך השתלמותי (יומיים‬
‫בשבוע) בביולוגיה ב"בר‪-‬אילן"‪ ,‬הילדים ניהלו לגמרי לבד את הפעילות‪ ,‬וזאת במשך שלוש שנים!‬ ‫כזאת‪ .‬אבל אחרי קצת לחץ שהופעל עליי הסכמתי‪.‬‬
‫פרט לכך‪ ,‬עשו על כך אחדים מהם את עבודות הגמר של כתה ח'‪ .‬כשקרה ויצאו כולם לפעילות‬ ‫אחרי שבוע שעבדנו יחד‪ ,‬אמר לי אותו חבר שהוא לא לקח חופשה עם אשתו מזה שנתיים‪ ,‬ושאל‬

‫ליומיים‪-‬שלושה‪ ,‬הם לימדו אותי מראש לחלוב במכונה‪ .‬כאשר אני נפגש איתם היום‪ ,‬רחב ליבי!‬ ‫האם אסכים להישאר שבוע עד עשרה ימים לבד‪ ,‬כדי שהוא ינפוש סוף סוף‪ .‬הסכמתי‪.‬‬
‫כאשר חזר החבר מהחופש‪ ,‬הוא לא הכיר את המקום! השטח הוקף בגדר שהילדים פרקו באזור לול‬
‫אחרי שנה בהודים‪ ,‬נכנסתי להוראה‪ ,‬ואז גם למשק הילדים‪ ,‬וזו הייתה חגיגה! (כפי שכבר תיארתי‬ ‫ההודים‪ .‬הם חפרו בורות‪ ,‬יצקו בטון וחברו את הרשת ונבנתה ארנביית‪-‬תאים‪ .‬תגובתו הייתה‪ :‬מה‬
‫מקודם)‪ .‬אני ראיתי בעסק הזה‪ ,‬בעיקר חינוך לאחריות וגם להשתדלות להשיג תוצאות‪ .‬וזה אומר‪,‬‬ ‫זה?? אני לא רגיל לעבוד ככה‪ ,‬קודם כל חושבים‪ ,‬מתכננים‪ ,‬ואז בונים‪ .‬עניתי ‪ -‬אבל אחרת לא היה‬
‫להשתמש לכל עבודה בכלי העבודה המיועד לה‪ ,‬להחזיר כל כלי למקומו‪ ,‬וכן – רישום מדויק של‬
‫לי ולילדים מה לעשות‪.‬‬
‫כמויות אוכל‪ ,‬תנובת חלב ועוד‪ .‬והכי חשוב‪ ,‬שכל דבר ייעשה בזמן הנכון ובצורה הנכונה‪.‬‬ ‫כך איני יכול לעבוד‪ ,‬אמר‪ ,‬אני אעזוב‪ .‬אם כבר אז אני זה שאעזוב‪ ,‬עניתי‪ ,‬כי יש לי כיתה עד הצהריים‪.‬‬

‫| ‪51‬‬ ‫| ‪50‬‬

‫ואשר ללימודים בכיתה‪ ,‬הם חייבים להיות קודם כל מעניינים ומעוררי מחשבה‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬מובנים‬ ‫כל אלה מקנים לנוער ביטחון‪ ,‬וגאווה בהישגים‪ ,‬השתלטות על כלי‪ ,‬על סוג של עבודה‪ ,‬על טכניקה‬
‫במרבית הנושאים‪( .‬ברור שלא כל נושא לכל ילד)‪ .‬וכל זה היה ניגוד גמור למה שהיה לי עצמי‬ ‫של עבודה‪ ,‬ויציאה מעולם של "משחקי עבודה"‪ ,‬אל עולם של יצירה אימיתית‪ .‬אם זה בגינון‪ ,‬בבניית‬
‫בבית הספר‪ ,‬אבל בהחלט ברוח מה שקבלתי בסמינר הקיבוצים ב"אורנים"‪ .‬הרביתי ב"טיולי‬
‫טבע"‪ ,‬שהביאו את הנוער להסתכל ולראות את הסובב אותו‪ ,‬כמו גם שיעורי מחנך‪ ,‬עם פוליטיקה‪,‬‬ ‫מבנה‪ ,‬גדר‪ ,‬כלוב או מחלוב‪.‬‬
‫והיו לכך הישגים ממשיים‪ :‬הערכה של מבקרים מבחוץ והורים‪ ,‬יחד עם שיאים ארציים בכמויות‬
‫מוסיקה‪ ,‬חברה‪ ,‬נושאים של הילדים ושל הקיבוץ ושל המדינה‪.‬‬ ‫או בטיב (או אפילו במחיר)‪ .‬על כל פנים‪ ,‬דרישת הגזבר שפינת החי תישא את עצמה כלכלית‪,‬‬
‫יצאתי מעניין ההוראה בתחושת סיפוק‪ ,‬וזאת לפני גיל שישים‪ ,‬כדי לא להיות מורה זקן‪ .‬בדיעבד‬
‫התמלאה עם עודפים!‬
‫אני יודע שזה היה מוקדם מדי‪.‬‬
‫הכרתי אותך כשהגענו לצרעה והצטרפתי לצוות המורים בביה"ס המקומי‪.‬‬
‫(אוקטובר ‪ )2006‬בשבוע שעבר מלאו לי שבעים וחמש שנים‪ .‬היו כל מיני חגיגות אך אחת ריגשה‬ ‫היית מורה בולט בשטח‪ :‬גבר‪ ,‬מורה לטבע‪ ,‬מתלהט‪ ,‬שלא לומר "מתחמם"‬
‫אותי בדרך מיוחדת‪ .‬ישנו בצרעה אחת לשנה אירוע במשק החי שנקרא "שבטבע"‪ .‬השתתפתי בו‬ ‫בנקל‪ ,‬ותמיד מלא ברעיונות ובחוויות‪ .‬כשהיית מגיע לחדר המורים תמיד סיפרת‬
‫מספר פעמים והשנה משום מה לא הוזמנתי‪ .‬תהיתי על כך (גם בקול רם‪ )...‬אך לא נעניתי‪ .‬האירוע‬ ‫משרשיהסונתמענאייןת‪,‬העלמוהפרכיעיתםה משהלכךי‪,‬תעהל‪ .‬ההצשיטעיוינרתהאתחמירדון‪,‬ביעדלענומתה בשלתיחמודמית‪,‬ם ורעלביאםיך–‬
‫כולו היה מעניין‪ ,‬טוב‪ ,‬מהנה ועל רמה‪ .‬היה מאד נחמד ומרגש לפגוש את תלמידיי וחניכיי לשעבר‬
‫בהיסטוריה‪ ,‬תנ"ך‪ ,‬עברית‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬וגולת הכותרת‪ ,‬טבע ומדעים‪.‬‬
‫עמוסים בילדיהם‪ ,‬ולהיווכח שיש המשך וקשר למקום‪.‬‬ ‫ואף כישרונותיך נודעו ברבים – חורז בקלילות ובעל כישרון ידיים‪ ,‬בונה‬
‫בסוף‪ ,‬לתדהמתי המוחלטת‪ ,‬הצביעה עלי זמירה המארגנת‪ ,‬הכריזה כי יש לי יום הולדת‪ ,‬ומאחר‬
‫ומקום ההתרחשות קשור בהיסטוריה שלי‪ ,‬החליטו לציין זאת כאן‪ .‬ואז באה שורה של "הספדים"‪,‬‬ ‫ומתקן כל דבר‪.‬‬
‫שאפשר לשמור עד מאה ועשרים‪ .‬וכן קראו ברכות של שלושה מתלמידיי לשעבר‪ ,‬כנראה חלק‬ ‫הטבעת את חותמך במשק הילדים ובחדר הטבע‪ .‬העבודה עם הילדים בטיפול‬
‫בקבשועלרייםחיליטםבועב‪,‬גילננותף והליארדקמ נתבעהוממקואםמו‪.‬נתחרךיצוכיתכךכוההשמפחענכתיךם יעללדיילםדילעצברועדהולהיות‬
‫מאלה שהתנדבו לכך‪.‬‬
‫עלי לומר‪ ,‬שכמי שלימד במשך שלושים שנה‪ ,‬איכפת לי לפגוש את "קורבנותי" היום‪ ,‬אחרי שאני‬ ‫בהמוניהם נודעו ברבים‪ .‬ילדינו עדיין זוכרים לך את שעות הבוקר המוקדמות‬
‫בפנסיה כבר שמונה עשרה שנה ולשמוע תגובות על אותם ימים‪ .‬תגובות שליליות או חיוביות‪ ,‬לא‬ ‫בחליבה בדיר העיזים‪ ,‬את העבודות בניקיון הכלובים ובהאכלה ובעבודות‬
‫חשוב! העיקר שנשאר משהו! וכששמעתי אותם‪ ,‬יגאל רכטמן מניו‪-‬יורק‪ ,‬איצקו ואסף כוחן‪ ,‬שקרא‬
‫התחזוקה למיניהן‪ .‬אתה ירית את אבן הפינה למשק חי שכולנו נהנים לבלות בו‬
‫את מה שכתבה עדנה סלצקי (פלג) ‪ -‬כמעט בכיתי‪.‬‬ ‫כעת עם נכדינו‪.‬‬

‫ברכת עדנה פלג ליום ההולדת ה‪ 75-‬של אורי‬ ‫מתוך ברכה שכתבה מרגלית כרמי לאורי ליום הולדת שמונים‬

‫פרס ישראל לשנת תשס"ז‪ ,‬מוענק בזאת לאורי זהבי – מורה ומחנך בישראל‬ ‫כאמור‪ ,‬פרשתי מן ההוראה‪ .‬משרד החינוך עודד פרישת מורים‪ ,‬ע"י מתן פנסיות‪ ,‬שהיו יותר נוחות‬
‫– על שנים של חוסן בלתי‪-‬נלאה ועמידה בגבורה אל מול ילדים קשים במיוחד‬ ‫מן הצפוי‪ .‬החלטתי שהוראה אינו המקצוע בו אני רוצה להזדקן‪ .‬הייתה עם העניין בעיה אחת‪:‬‬

‫(בין היתר‪ ,‬כיתה של ‪ 14‬מופרעים‪ ,‬המכונים גם "קבוצת ארזים")‪.‬‬ ‫בבית‪-‬הספר היו כיתות קטנות‪ ,‬שהוכרו כשליש משרה לכל מורה מחנך‪ .‬וכך גם הפנסיה שלנו!‬
‫וכמו כן על חינוך דורות של ילדים‪ ,‬תלושים ונבוכים‪ ,‬לאהבת המולדת‪ ,‬הזולת‪,‬‬
‫| ‪52‬‬
‫אהסיובאשאמאליותתגבולרר‪,‬עריהורבדוןקה‪,‬יקביותבץואיץצר‪,‬ר(עיומהננ‪,‬רתןנה‪.,‬ש‪.‬ו‪.‬יאי)למניירצ‪,‬ה‪,‬כראמבל‪,‬למדיניכאלל‪,,‬אשיפררהת וינעטלעו‪.‬דורון‪.‬‬

‫| ‪53‬‬

‫אורי זהבי היקר!‬ ‫משפטים מפיו לתלמידיו לדורותיהם שייזכרו לנצח‪:‬‬
‫"שלשול בפה ועצירות במוח"‪" .‬תפסיקו לצעוק לי באוזן השומעת!" "כשהייתי‬
‫שלום רב קהל נכבד‬
‫התכנסנו לכבד בנאדם מיוחד‪.‬‬ ‫במנרה" "אני המצאתי את הירייה מן המותן" "חבורה של פלצנים" (היו‬
‫אדם שגידל דור שלם של צרעה‬ ‫לפעמים בכיתה ריחות לא מקובלים) "כל מה שאתם יודעים על אוכל זה –‬

‫הבגאנעותילכבאןזמלןהגי–דכלומותוחדתהן‪.‬‬ ‫סטייק עם צ'יפס!"‬
‫דרוך ומוכן כמו חניך תורן‬ ‫"הזיובכיוורגגוםסגלנםיביסיהושינועוחתיריםחגויזא‪4‬ורגיערםמיפוינםהשנישבוונםי אםלמהעברל‪,‬ושלותואוםלה‪,‬יצוגותבלהיתהלעהמיםלדואחעוםתזםאהלול‪4‬א‪1‬באעולהובמ"וד‪.‬פאלצאילנום‪,:‬‬
‫אורי לימד אותנו שזמן זה זמן‪,‬‬ ‫חסרי הקואורדינציה וכישרון למשחק וקונצרטים שהוכיחו בעליל גם חוסר יכולת‬

‫שעה זו שעה‪,‬‬ ‫מוסיקלית מצד הילדים‪( .‬הוא עצמו דוקא יודע לנגן בכישרון רב)‪.‬‬
‫מבטו החודר הוא שם דבר בצרעה‪.‬‬ ‫זכורים גם שיעורי הטבע ברחבי המשק ועל ההר – להכרת הסביבה‪ ,‬כולל‬
‫"גזאםכוםרימאטםניבלעוכתוותלקםעהלעמדשוזןלהגיו לם‪:‬סלט – הוא לא מגיע לצלחת"‬ ‫בבטבבחייולףתהאלחבומלוימיגם‪.‬מי"ו‪",‬דההרצילסוכלבייהרםעלטשרלקיםהופואשדנדייכנםבסנוחגווררלףממ‪.‬יתום‪.‬כלןצאנרטיייובלדהרשכנחתתזייקעבהל‪,‬הרקייהמפאויצדלרייתכ‪,‬םהוכוכאלנילרשאצפלהוילזה‬
‫וזו לא הייתה האמרה היחידה המוצלחת‪.‬‬
‫שבמקרים מסוימים זה רק כואב קצת ואח"כ זה פשוט נעלם‪.‬‬
‫היו לו הישגים בנהיגה‪,‬‬ ‫"קיפוד (לא קיפוד ים) אוהב שמלטפים אותו על הקוצים" ו"חולד הוא עיוור‪,‬‬
‫ועד היום הוא "אלוף הרוורסים של הצפון"‬
‫ואלשומרמייע אשימפשמנוק‪:‬אפש"קכאולתבויהתכו‪,‬ילוודתעיומאוה הזניהדלבחרטואףש‪,‬בעיטה מנעל מספר ‪"?43‬‬ ‫לכן שלנו כנראה טבע בביוב שבמקלחת בכוללת"‬
‫תחביביו נעים בין טבע‪ ,‬כדורסל וחיות‪.‬‬ ‫היו גם ביקורים אצל סאלאמה‪ ,‬עם תה מתוק מתוק ופיתות בדואיות דקות עם‬
‫בשתמןחוזיםתהולחינבונהך‪.‬לאהבת אוכל לסוגיו השונים‪ :‬קציצות דג‪ ,‬פרוסות כבד בקר‬
‫ולא נשכח את השירה בציבור‬
‫האיש לא מפסיק לשיר‪ ,‬גם כשקולו שבור‪.‬‬ ‫וגולאש של שמואל‪" .‬אני אוכל הכל חוץ מקישואים"‪ .‬למדנו ממנו הכל‪ ,‬ואפילו‬
‫קישואים! בנסיעות‪ ,‬במסגרת תפקידו כמורה וכנהג‪ ,‬הנסיעה הפכה גם היא‬
‫הלב אף פעם לא נשבר‪,‬‬ ‫לחווייה חינוכית וכמו שאמר‪" :‬אפשר לנסוע מהר ולהיות נהג טוב‪ "...‬ואכן‪ ,‬הוא‬
‫נוהףאימשזהמןזהאחהור‪,‬א איש יקר‪,‬‬ ‫נסע מהר! על כל אלה ועוד‪ ,‬נמצא אורי זהבי ראוי לקבלת פרס ישראל לחינוך‪.‬‬
‫שמורת טבע שכבר לא רואים יותר‪,‬‬ ‫מב"הואקררזיהםו"ב‪.‬הערכה מכל תלמידי ביה"ס היסודי בצרעה בשנים ‪ 87-71‬וביחוד‬

‫| ‪55‬‬ ‫| ‪54‬‬

‫מוסיקה‬ ‫ולמתוכחדןנהךבעואלנאויכלשלומעמרקהרלונוךשנת‪.‬תתותדהו!ממשיך לתת‪.‬‬
‫תודה שתמיד אמרת את האמת‪.‬‬
‫תפקיד נוסף הוטל עלי והוא ארגון לימודי מוסיקה פרטניים‪ ,‬מחוץ למערכת‪ .‬בשנה הראשונה‬
‫הצלחתי לשלוח ללמוד בגבעת ברנר רק תיכוניסטים‪ .‬מאחר והילדים כבר היו שם ממילא בתיכון‪,‬‬ ‫תודה שהראית לילדי צרעה את העולם‬
‫והייתה רק בעיה לדאוג לחזרה שלהם‪ .‬בשנה השנייה ביררתי ומצאתי שבבית שמש ישנו מן אולפן‬ ‫בצורה כל כך מיוחדת‪,‬‬
‫מוסיקה‪ ,‬מנוהל ע"י מורה מקומי‪ ,‬שמוכן לקלוט גם ילדים מן הסביבה‪ .‬זה היה בשנת ‪ .1972‬לארץ‬
‫ולתחוגדוהג אשינתתךת לאנות יאותם ההזהוכלודתת‪.‬‬
‫הגיעו הרבה מורים מרוסיה‪ ,‬ובית שמש קלטה אותם ומימנה את הפעולה‪ .‬אנו שילמנו כמובן‪.‬‬
‫המורים העולים היו טרודים בבעיות קליטה ולכן החסירו לא מעט שעורים‪ .‬גם שיטות הלימוד‬ ‫שלך‪ ,‬איצקו‬
‫שלהם היו קשוחות ולא מקובלות כאן‪ .‬לדוגמה‪ :‬יעל ומיכל בנותיי למדו לנגן‪ .‬מיכל למדה כבר שנה‬
‫שלישית בפסנתר‪ .‬אני ליוויתי את הילדים לשיעורים‪ ,‬כנהג וכמשגיח‪ .‬יום אחד אמרה לי מיכל כי‬ ‫לאורי‪ ,‬מזל טוב!‬
‫אינה רוצה להמשיך‪ .‬למה? שאלתי‪ .‬בוא לשיעור ותראה! ענתה‪ .‬באתי‪ .‬המורה אמר לה לנגן משהו‬
‫שהיא למדה מקודם‪ ,‬והיא פספסה קצת‪ .‬הוא הכה על אצבעותיה בסרגל‪ ,‬ואמר משהו ברוסית‪,‬‬ ‫שמעתי שחוגגים לך יום הולדת ונזכרתי בסיפור הבא‪:‬‬
‫שנשמע בלתי נחמד בעליל‪ .‬קמתי ואמרתי – מה זה?? הסברתי לו שהוא כבר לא ברוסיה‪ ,‬וכאן לא‬ ‫בכיתה ה' למדנו אצלך שהמים משורשי הצמח עולים לתוך העלים ומזינים‬
‫מרביצים לילד על האצבעות‪ .‬הוספתי עוד כמה דברים על מנהל‪ ,‬הוא הבין וניסה לשפר את דרכיו‪,‬‬ ‫אבקוגשתבהםעו‪.‬לל‪.‬יסצפאנקו אאיתתךכללכשדמוהתחהמנמייוםת והנהחסובצירםת ללנופרשח‪.‬בצלמצוחרךהחזמהניינוהצלרשתור"שמיםשאבה"‬

‫אך זה היה סופה של הקריירה המוסיקאלית של בתי‪.‬‬ ‫אם מקשיבים היטב‪ ,‬אפשר לשמוע את צליל המשאבה בפרח‪.‬‬
‫בסוף השנה קרא לי ראש העיר‪ ,‬ואמר שבית‪-‬שמש מסובסדת‪ ,‬אך על ילדי הקבוצים לשלם מחיר‬ ‫קטפת צמח חמנייה וביקשת מכולנו להקשיב למשאבה‪ ...‬והפלא ופלא!‬
‫מלא – כמו באקדמיה בירושלים‪ .‬זה היה כפול! הסברתי לו שאם יביא לכאן מורים מן האקדמיה‪,‬‬
‫שמענו צליל מתקתק מתוך הפרח!‬
‫תהיה לו הזכות לדרוש מחיר כזה‪ .‬נפרדנו לשלום ולא להתראות‪.‬‬ ‫ראתנויקדוראותצחלרהךלכהאונךידורתהיאוילנוםך‪,‬שמאתאועתנרייהי‪,‬ניבעםעלצבכםלטבדעשנפווקבתתחיהיעמםם‪.‬חוימבוקלת וקהטנןתינמעהל‪ .‬הפרח!‪..‬‬
‫הבאתי לצרעה מורים מבחוץ‪ ,‬ופתרתי חלק מן הבעיות‪.‬‬
‫היית עבורנו דוגמא אישית – ובענק!‬
‫חשוב לציין שבצרעה היו שלוש מורות מוסמכות למוסיקה‪ ,‬ובכל זאת כל העסק עם המוסיקה‬
‫חיכה לי‪ ,‬כאשר ברזומה של השכלתי‪ ,‬לא היה אפילו שיעור אחד במוסיקה‪.‬‬ ‫ימגזאלל רטוכבט!מן בניו‪-‬יורק‬

‫מורים חיצוניים לימדו את ילדי צרעה מוסיקה‪ ,‬פרט לשתי מורות מקומיות לפסנתר‪ .‬העסק אמנם‬ ‫| ‪56‬‬
‫עבד‪ ,‬אך לא הביא להישגים מדהימים‪ .‬השינוי המשמעותי ביותר הושג הרבה יותר מאוחר‪.‬‬

‫| ‪57‬‬

‫עבדתי במפעל עד יום הולדתי השבעים ושמונה ואז החלטתי לפרוש (כי לכאבים בידיים לקח‬ ‫מפעל‬
‫יותר זמן להיעלם)‪ .‬עשו לי מסיבת פרידה עם יין ועוגות‪ .‬הזמינו גם את ניצה‪ .‬נשאו נאומים בהם‬
‫חזרו ואמרו שאני פורש מוקדם מדי וחבל‪ .‬ואמרו גם שניצה מקבלת הביתה פועל מיומן‪ .‬זה נקרא‪:‬‬ ‫למחרת עזיבתי את ביה"ס‪ ,‬נכנסתי לעבודה במפעל‪ .‬זה היה לאחר שהוא הועבר מבית‪-‬שמש אל‬
‫תחום הקיבוץ‪ .‬כל השכירים פוטרו‪ ,‬וכל העובדים (פרט לאחד) היו חברי הקיבוץ‪ .‬העבודה הייתה‪,‬‬
‫לפרוש בשיא‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬בעיקרה טכנית‪ ,‬דבר שאינו זר לי‪ ,‬ויש לי גם יכולת יצירתית בפתרון בעיות‬
‫טכניות‪ ,‬מה שעזר לי מאוד‪ ,‬וכמובן גם לביזנס‪ .‬עמדתי ליד שולחן עבודה שמונה‬
‫‪ 30‬בספטמבר ‪2009‬‬ ‫אורי יקר‬ ‫שעות כל יום‪ ,‬עם רדיו‪ ,‬ולבדי‪ ,‬פרט לעבודות שדרשו יותר מאדם אחד‪ .‬זה נמשך‬
‫כעשרים שנים! בחלק מאותן שנים‪ ,‬עסקתי בתיקונים ובהרכבות אצל הלקוחות‬
‫נפלו בחלקנו הזכות והעונג לעבוד איתך הרבה שנים‪,‬‬ ‫(כשלוש שנים)‪ ,‬בהן נעזרתי בכוחות זמניים‪ :‬מסיימי שרות צבאי‪ ,‬סטודנטים‬
‫ולכן‪ ,‬לומר לך שלום‪ ,‬זה מוזר‪ ,‬אבל כך זה תמיד כשנפרדים‬
‫בחופשה‪ ,‬ולעיתים –בני משפחה‪.‬‬
‫לא נשכח איזה אדם מקצועי‪ ,‬ישר‪ ,‬ומסודר אתה בעבודה‬ ‫בעבודה זו היו קשיים לא צפויים‪ ,‬כמו הרכבת שולחן יבוא כבד מאוד מאיטליה‪,‬‬
‫בטח שלא נשכח את מוסר העבודה המיוחד שלך‬ ‫במשרד בקומה השלישית‪ ,‬כאשר השולחן אינו נכנס למעלית‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬גילי‬
‫המתקדם עזר לי לעיתים‪ ,‬בהתדיינויות עם לקוחות כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬כשמנהל קופת‬
‫וללכהמדשמנוהשיהמךמקהךדשרהה‪,‬ךמונןנ‪.‬שמאעשירזךרת ותנאאלתנמכוורלעדאחהדרוגלעכלהאבעחירוהןמצאת פתרון‬ ‫חולים "מכבי" בצפון ת"א שואל‪" :‬יש לי כמה כיסאות לתיקון בקומה למעלה‪ ,‬אתה‬
‫בהצלחה בכול‪ ,‬גם ביום המחר‪.‬‬
‫היית ותישאר לכולנו – חבר יקר!‬ ‫מוכן לעשות זאת?"‪.‬‬
‫אני עולה וחוזר‪" :‬הם אינם תוצרת שלנו‪ ,‬איני מוכן לגעת בהם"‪.‬‬
‫יאשנשלירמדבתונוטואלוחהתכשיךהרנמאכסימהנרוהמת‪,‬קברומהבשהיתממהדהה‪,‬חדהשחהריצות והנאמנות‬
‫תודה על שהיית פה אתנו‬ ‫"תראה‪ ,‬אתה כבר כאן‪ ,‬עם הכלים וגם עוזר‪ ,‬מה איכפת לך?"‬
‫ובהצלחה מכולנו‪.‬‬ ‫"פשוט מאוד‪ .‬קניתם אותם כי הם זולים מאיתנו‪ ,‬יש לכך מחיר שלא עלינו לשלמו‪ ,‬זאת בדיוק‬

‫יוגנלותבןלייששפרןאלוחטיבת הכיסאות‬ ‫הסיבה שהם יגיעו לכאן לתקן"‪ .‬עם היגיון כזה שמוצג כהלכה קשה להתווכח‪.‬‬
‫אני נולדתי עם כישורי אריזה מולדים‪ .‬היות ובצרעה ייצאנו סחורה לחו"ל‪ ,‬הייתה לעיתים אי‪-‬‬
‫| ‪59‬‬ ‫התאמה בין המוצר לבין הקרטון בו היה עליו להיארז‪ ,‬ונקראתי למצוא פתרונות‪ .‬לרוב גם מצאתי‪.‬‬

‫וקוריוז קטן‪ :‬חברה קנדית בבעלות יהודי עם לב חם‪ ,‬התחרתה בנו על מכרז גדול של ציוד משרדי‪.‬‬
‫אנו זכינו‪ ,‬והמתחרה שלנו שאל אותם‪ :‬הרי הצעתי הייתה הזולה‪ ,‬מדוע לא התקבלה? ונענה‪ :‬אנו‬
‫מכירים את תוצרת "רהיטי צרעה" ועליה אנו מוכנים לשלם יותר‪ .‬לא הייתה לו ברירה‪ :‬והוא נאלץ‬

‫להיכנס כמשקיע חיצוני‪ ,‬ולאחר מכן קנה את המפעל‪ ,‬יחד עם שמו!!‬
‫במקרה אחר‪ ,‬מישהו אחר זכה במכרז להקמת שמונה עשר אולמות של "פיס אשכולות" עבור‬
‫מתנ"סים‪ .‬כשבוצע האולם הראשון‪ ,‬הודיע ראש העיר שאת זה אינו מוכן להכניס בעירו‪ .‬לקחו‬
‫אותו אל אולם בחיפה שאנו ייצרנו‪ ,‬וקיבלנו את העבודה‪ ,‬שגדלה לעשרים וחמישה אולמות‪ ,‬של‬
‫מאתיים וחמישים עד שלוש מאות כיסאות‪ .‬את כולם ייצרתי במו ידי‪ .‬באחד מהאולמות‪ ,‬בבית‬

‫שמש‪ ,‬אני שומע היום קונצרטים‪...‬‬

‫| ‪58‬‬

‫מאוד בעצמו‪ .‬כשניתחתי זאת לעצמי‪ ,‬הבנתי מדוע יש לי מעט קשרים אישיים‪ .‬ומאז אני מנסה‬ ‫"יד חריף"‬
‫לשפר זאת בהצלחה מוגבלת‪ .‬היה לי ברור‪ ,‬שאם העניין ממש מוטבע בכף ידי‪ ,‬זהו עסק ממשי‬
‫ורציני‪ .‬למזלי‪ ,‬יש לי אישה‪ ,‬שהיא בדיוק רב להיפך‪ :‬יוצרת קשרים חמים ויציבים עם המון אנשים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬אחרי פרישתי מן ההוראה התחלתי לעבוד ב"רהיטי‪-‬צרעה"‪ .‬העבודה הייתה כולה פיזית‬
‫כאשר מצלצל הטלפון‪ ,‬אני די בטוח ש"רוצים את ניצה"‪ .‬כרגע‪ ,‬כאשר חצייה של המשפחה אינו‬ ‫(ואני אוהב זאת)‪ ,‬אך כאשר פנה אלי יואב תיבון בבקשה לנסות להקים קונסרבטוריום אזורי על‬
‫בצרעה‪ ,‬הקשרים המשמעותיים הם עם האימא‪ .‬אשר לי – הקשרים עם אבי היו יותר משמעותיים‬ ‫שם משפחת מוסה חריף‪ ,‬על סמך ניסיוני‪ ,‬ועם גיוס כספים לשם כך על‪-‬ידו ‪ -‬הסכמתי‪ .‬כדי לעשות‬
‫מאשר עם אימא שלי‪ .‬על כל פנים‪ ,‬העובדה שאני מוצא את עצמי לבד‪ ,‬די הרבה פעמים‪ ,‬ולאורך‬
‫זאת‪ ,‬יצאתי מהמפעל ליום בשבוע‪.‬‬
‫זמן‪ ,‬זה היום ממש לא מתאים לי‪ ,‬ויהא עלי לעשות משהו בעניין‪.‬‬ ‫שמעתי על מוזיקאי בשם מידן טוראל‪ ,‬שעבד בעבר בסביבה כמורה לפסנתר‪ .‬מיניתי אותו למנהל‬
‫מקצועי‪ .‬הוא ראיין ושכר מורים (ממש טובים!)‪ ,‬על סמך היכרויות מוקדמות וגם בדרך של "חבר‬
‫אחרי שלוש וחצי שנים‪ ,‬נסתיימה בניית המבנה של "יד חריף"‪ .‬המוסד המסודר התמקם בו יחד עם‬ ‫מביא חבר"‪ .‬מן המועצה האזורית קיבלנו את הכספים לכלים ותחבורה‪ .‬והמיקום היה בבית הספר‬
‫בית הספר למחול‪ .‬היו בו ארבעים מורים ומאתיים וארבעים תלמידים‪.‬‬ ‫"אבן–העזר" בנחם‪ .‬אני ניקיתי את הכיתות בין לימודי הבוקר‪ ,‬עסקתי ברכישה של כלים וגם‬
‫בתיקונים במידת הצורך‪ .‬קבעתי את המשכורות למורים‪ .‬הדפסתי בקיבוץ את כל התווים הדרושים‪.‬‬
‫עם הזמן הקמנו מקהלת מבוגרים‪ ,‬וגם "תזמורת הבמה חולון" צמחה וגדלה בשדות שלנו‪ .‬וכל‬ ‫את ההגנה לפסנתרים‪ ,‬שעמדו בכיתות רגילות בבית ספר‪ ,‬עשה המנהל‪ ,‬בעל הכישורים הטכניים‪.‬‬
‫זה היה תוך עבודה אחראית למדי במפעל‪ .‬התזמורת נפגשה בחופשים‪ ,‬אך הפעילות שלי דרשה‬
‫לעתים עבודה גם בשאר ימות השנה‪ .‬עד שמנהל המפעל הודיעני‪ ,‬כי אינו מסכים להחזיק עמדת‬ ‫עובדה‪ ,‬אחרי שלוש וחצי שנים‪ ,‬לא נפגע אף אחד מאחד‪-‬עשר הפסנתרים (!!)‪.‬‬
‫עבודה כשהיא פועלת רק חלק מימי השבוע‪ .‬החלטתי לשוב למפעל‪ ,‬ומסרתי את הניהול לידיה‬ ‫יש להבין‪ ,‬באזור שלנו להכניס מוסד שעוסק במוסיקה קלאסית‪ ,‬לא היה דבר מובן מאליו‪ .‬מידן‬
‫ואנוכי השקענו לא מעט מחשבה ומאמץ ב"איך לגייס" תלמידים ואיך לדאוג שיחזיקו מעמד‪,‬‬
‫המוסיקאליות והטובות של זיוה שמר‪.‬‬ ‫שיתקדמו בנגינה ובהבנה מוסיקאלית (תיאוריה ותזמורת) ושימשכו לעניין תלמידים מכל האזור‪.‬‬
‫למשל‪ :‬הרבה ילדים למדו פסנתר‪ .‬התברר לי שבכל מושב יש חדר נעול ובו פסנתר‪ .‬מצאתי את‬
‫כשנה לאחר עזיבתי את "יד חריף"‪ ,‬התבקשתי ע"י תזמורת בני הקיבוצים‪ ,‬לבוא לנהל אותה‪ ,‬מאחר‬ ‫האחראים‪ ,‬הבאתי מכוון פסנתרים‪ ,‬ולכל ילד מנגן במושב היה מפתח לחדר‪ .‬בכמה מקרים זה גם‬
‫ונמצאה בתקופה לא מוצלחת‪ .‬התזמורת הייתה מורכבת מקבוצת קשתנים צעירים‪ ,‬קבוצה של‬ ‫עבד‪ ,‬משפחות יותר פתוחות (תרבותית ותקציבית) רכשו פסנתר‪ .‬לילדי הקיבוצים זה היה יותר‬
‫בוגרים וקבוצת כלי נשיפה מתקדמים‪ .‬לפני כן הייתה גם קבוצה סימפונית‪ ,‬שחדלה להתקיים‪ .‬אני‬
‫הצלחתי להחיותה ולהביא מנצח בעל שיעור קומה‪ .‬עובדה זו הטילה עלי עול נוסף של הכנת תווים‬ ‫פשוט‪ .‬כנ"ל עם מערכות כלי נקישה‪.‬‬
‫לעוד קבוצות כלים‪ ,‬כשנדרשה לשם כך הקפדה בפרטים‪ ,‬וכל זה על ידי אדם‪ ,‬שלמד תווים בעצמו!!‬ ‫מייק לוין‪ ,‬שפרש מלהקת המחול הקיבוצית‪ ,‬הקים אחרי שנתיים בית ספר למחול במתבן הישן של‬

‫(ללא מורה)‪.‬‬ ‫הקיבוץ‪.‬‬
‫כל שנה‪ ,‬לקראת סוף השנה‪ ,‬עברתי בכיתות בתי הספר במועצה‪ ,‬הצגתי את ההיצע שלנו בפני‬
‫בכנס של מנהלי תזמורות נוער במכללת "ספיר"‪ ,‬דברו כולם על בעיות מקצועיות‪ ,‬שנשמעו לי כמו‬ ‫הילדים‪ ,‬והזמנתי להירשם לשנה הבאה‪ .‬כמו כן תליתי מודעות בצרכניות ובלוחות המודעות‪ .‬את‬
‫תורכית‪ .‬קמתי ויצאתי לפוש קמעא‪ .‬המנהל מטעם משרד החינוך עצרני באומרו‪ :‬אורי‪ ,‬לאן אתה‬ ‫כל האופרציה הזאת עשיתי על טוסטוס‪ ,‬שקיבלתי מן המועצה‪ .‬הטוסטוס שירת אותי כל אותן‬
‫הולך? עניתי‪ :‬איני חש שבאפשרותי לתרום כאן לדיון‪ .‬הוא ענה‪ :‬שמע‪ ,‬אתה מייצג כאן את תזמורת‬ ‫שנים (כמובן שהיה עלי להוציא רישיון‪ ,‬טוסטוס היה לי כבר בהודים ובמשק הילדים)‪ .‬ברור שכל‬
‫זה לא היה יכול להתבצע ביום בשבוע‪ .‬וזה הפך ליומיים מתוך השבוע‪ ,‬כמובן על חשבון העבודה‬
‫הנוער הטובה בארץ‪ ,‬אינך יכול לצאת מן הדיון‪ .‬חטפתי שוק קטן ונשארתי‪.‬‬
‫במפעל‪.‬‬
‫ב"יד חריף"‪ ,‬שהייתה לי יד ורגל (וטוסטוס‪ )...‬בהקמתו‪ ,‬קיימת‪ ,‬בין שאר הפעילויות הרבות‬
‫והמגוונות‪ ,‬גם תזמורת כלי נשיפה של ילדים‪ .‬בחודש אוגוסט ‪ 2012‬היא ייצגה את תזמורות הארץ‬ ‫כאשר התחלתי עם "יד חריף"‪ ,‬רציתי לקיים קשר משמעותי עם מורים‪ ,‬הורים וילדים‪ .‬פניתי‬
‫בכנס בהונגריה‪ .‬הם היו הטובים שם‪ ,‬התקבלו בחום רב וחזרו מאושרים לחלוטין‪ ,‬עם פרספקטיבה‬ ‫לפסיכולוג האזורי‪ .‬הוא נתן לי להטביע תדפיס צבע של כף ידי‪ ,‬אותו הוא הראה לפסיכולוגית‬
‫לעתיד‪ .‬שניים מתוך עשרים הנגנים היו נכדיי יונתן בסקסופון ואימיר בטרומבון‪ .‬וכל זה לשמחת‬ ‫בכירה יותר‪ ,‬אשר הייתה מומחית בניתוח אלמנטים אישיותיים לפי זה‪ .‬הדיאגנוזה‪ :‬האיש עסוק‬

‫ליבו של מייסדו ועורכו הראשון של המוסד‪.‬‬ ‫| ‪60‬‬

‫| ‪61‬‬

‫חלפו שנתיים והמון שיעורים בהרבה נושאים‪ .‬יומיים קודם לכן החל צה"ל בהתקפה מסיבית על‬ ‫כדורסל‬
‫רצועת עזה‪ ,‬כתגובה מתמשכת להפגזות על ישובי "עוטף עזה"‪ ,‬שהחלה ללא פרובוקציה מצדנו‪,‬‬
‫וגם ללא תגובה הולמת‪ .‬הופיעו עשרה תלמידים מתוך עשרת חבריי הקבוצה‪ .‬במקרה כזה עליי‬ ‫שלוש שנים שימשתי מנהל קבוצת הכדורסל של צרעה בליגה ג'‪ .‬הייתי הנהג ונותן העצות‪ .‬הקבוצה‬
‫להגיע מוכן היטב לשיחה‪ .‬לדעת איך אני פותח‪ ,‬ולאן אני מביא את הדיון‪ .‬זה הצליח מאוד‪ ,‬אך‬ ‫הייתה מורכבת מחיילים‪ ,‬בוגרי צבא‪ ,‬ומעט תיכוניסטים‪.‬‬

‫המתיחות איתה הגעתי לשיעור‪ ,‬נמשכה אצלי עוד שעות אחר‪-‬כך‪...‬‬ ‫בחלק מן הזמן הייתי גם בעניין הכדורסל וגם בעניין המוסיקה‪.‬‬
‫יום אחד פנו אלי משפחת ריבלין‪ ,‬שבנם שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל ירושלים שלקחה‬
‫אני חזרתי אל הערבים שלי‪ ,‬אשר גמרו את צום הרמדאן בדיוק‪ .‬את מקומם של שניים שנפטרו‬ ‫את אליפות הליגה‪ .‬הוא התלהב‪ ,‬והחליט "ללכת על זה"‪ .‬בזמנו הפנוי למד נגינה בסקסופון‪ ,‬והיה‬
‫בינתיים מילאו שניים חדשים‪ ,‬ואני‪ ,‬שדי היססתי אם לחזור לעניין‪ .‬מצאתי עצמי בשיעור‪/‬שיחה‪/‬‬
‫ויכוח של שעה וחצי במקום שלושת רבעיי שעה – מסתבר שזה היה חסר לשני הצדדים‪ ,‬ויימשך‬ ‫טוב גם בזה‪ ,‬אך החליט לנטוש‪ .‬הוריו לא הצליחו לשכנעו שימשיך בנגינה‪ ,‬ופנו לעזרתי‪.‬‬
‫כך עד שנימאס זה על אלה (או להיפך)‪ .‬זה שומר אצלם על העניין ואצלי על הכושר‪ .‬שלוש שנים‪,‬‬ ‫ראשית‪ ,‬הסברתי לו שאת המוסיקה חבל לנטוש‪ ,‬כי זה עסק לכל החיים וכדורסל נגמר הרבה קודם‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬התברר שלגמרי במקרה‪ ,‬מורהו לסקסופון הוא ירושלמי שגר ליד האולם בו הוא שיחק‪.‬‬
‫עיוני!!!‬ ‫המורה הסכים לקבלו לשיעורים בבית‪ ,‬כך ששיעור הסקסופון הוצמד לאימון הכדורסל והוסיף‬
‫היום הפסקתי‪-‬גמרתי ללמד את "הערבים שלי"‪ .‬לימדתי אותם שלוש שנים‪ ,‬התחלתי עם עשרה‬
‫וסיימתי בשיעור האחרון עם אחד‪-‬עשר‪ ,‬וזאת למרות ששניים נפטרו במשך הזמן‪ .‬שני דברים גרמו‬ ‫בסך הכול שלושת רבעי שעה בירושלים‪.‬‬
‫לכך שהפסקתי‪ :‬ראשית‪ ,‬מזה זמן מה אני מרגיש ירידה ניכרת בקוגניטיביות שלי‪ .‬למשל שכחת‬ ‫הבחור השתכנע‪ .‬היום הוא עדיין מנגן‪ .‬וכדורסל‪ ...‬יש מספיק שחקנים בארה"ב‪.‬‬
‫שמות‪ ,‬שמופיעים אמנם אחר‪-‬כך‪ ,‬אבל זו סיטואציה לא נעימה בשעת שיעור‪ .‬ושנית‪ ,‬פה‪-‬ושם‬
‫פעם מורה – תמיד מורה‬
‫פיזור הגורם לי לשכוח את סוף המשפט המתוכנן‪.‬‬
‫נוסף לכך‪ ,‬אחרי שלוש שנים‪ ,‬הגעתי למצב שבו קשה לי למצוא נושאים‪ ,‬בהם אוכל לעניין אותם‪.‬‬ ‫‪ ....‬בעיניי נשארת קודם כל מחנך ומורה‪ .‬עם פרישתך מהעבודה לפני זמן‬
‫בשיעור האחרון למשל‪ ,‬ניסיתי לספר על האסטרונום אדווין האבל‪ ,‬שבאותו יום מלאו ‪ 50‬שנה‬ ‫לא רב‪ ,‬היה זה אך טבעי שעיסוק בהוראת גברים ערביים במרכז יום בנוחם‬
‫למותו‪ .‬האבל היה זה שגילה את הגלקסיות‪ ,‬ואת תחילתן ב"מפץ הגדול" לפני ארבע עשרה‬ ‫ילהיב אותך‪ .‬שמעתי ממך מה הם הנושאים שאתה משוחח איתם ובהם אתה‬
‫מיליארד שנים‪ .‬מזה כחמש עשרה שנים מקיף את כדור הארץ‪ ,‬טלסקופ שנקרא על שמו‪ ,‬בגובה‬
‫של שש מאות ק"מ‪ ,‬ועם מראה בקוטר ארבעה מ'‪ ,‬והוא מוסיף המון מדי שנה להבנתנו את מבנה‬ ‫נדרש לידע רב בהיסטוריה ובעברית‪ ,‬אז הרי ברור שההוראה היא בנשמתך‪.‬‬
‫היקום‪ .‬מאחר ויש לי טלסקופ שלי (המראה בקוטר עשרה ס"מ)‪ ,‬גררתי אותו לשיעור‪ ,‬כדי שיובן‬ ‫ובאיכנייתומתתפשללאנהכדכימך‪.‬ה אתה מתרגש ומספר על כך שהוזמנת ללמד‬
‫על מה מדברים‪ .‬בדרך‪-‬כלל מסתיים שיעורנו עם חלוקת הקפה של שעה ‪ .10:30‬שלוש שנים הם‬
‫חזרו ואמרו לי‪ :‬תמשיך‪ ,‬אל תפסיק‪ ,‬זה מעניין‪ .‬הפעם‪ ,‬כשנראתה עגלת הקפה בדלתנו‪ ,‬קמו והזמינו‬ ‫מתוך ברכה שכתבה מרגלית כרמי לאורי ליום הולדת שמונים‬

‫אותי לשתות איתם‪ .‬זה גרם לי להבין ולהחליט שסיימתי‪.‬‬ ‫שלוש שנים לימדתי שניים עשר פנסיונרים ערבים מכפר עין נקובה‪.‬‬
‫זה קרה ביום הולדתי השמונים ושתיים! לא נורא!!‬ ‫לאנשים ששאלו אותי מה אתה מלמד אותם עניתי שיש לי ידע שטחי בדי הרבה נושאים‪ ,‬ועם‬
‫הגוגל לא קשה להוסיף אינפורמציה‪ ,‬ולייצר שיעור שמעניין אותם‪ .‬והם אמנם הודו לי תכופות על‬
‫| ‪63‬‬
‫הדברים המעניינים שסיפרתי‪.‬‬

‫| ‪62‬‬

‫בית ספר ממלכתי "אפק"‬ ‫האגודה למען הזקן מטה יהודה‬
‫ראש העין‬ ‫‪ 10‬באוקטובר ‪2013‬‬

‫‪ 15‬במרץ ‪ ,2009‬י"ט אדר תשס"ט‬ ‫עאולריהישקעור‪,‬ת תהומדרהתרקובתה!בהן הרחבת דעת לחברי "עין נקובה"‪.‬‬
‫התכוננת‪ ,‬והשקעת מאמצים ומחשבה‪ ,‬איך להנעים‪ ,‬לאתגר ולהעשיר את‬
‫לשכלובוםד‪,‬רבאורי‬
‫הנדון‪ :‬השתתפותך ביום המשפחה‬ ‫תלמידיך במרכז היום לתושב הוותיק ב"נחם"‪ .‬והכול בהתנדבות‪.‬‬
‫ברצוננו להודות לך מקרב לב על הרצאתך בפני התלמידים‪.‬‬ ‫תרמת לגאוות המקום ולעשייה הרצינית בו‪.‬‬
‫אישיותך הפתוחה והלבבית ויחסך הנעים והחם כלפיי הילדים‪ ,‬הפכו את‬ ‫ייהשמרשךכולחטי!יל וללמוד בבריאות טובה‬
‫ההרצאה לחוויה מעשירה‪ ,‬מרתקת ומלמדת‪.‬‬ ‫תמיד אתה מוזמן אלינו‬
‫משלפיגלדשינו‪.‬של אנשים לימודי נסיון‪ ,‬בעלי עבר עשיר‪ ,‬חשוב ותורם רבות לידיעותיהם‬ ‫בשם כולם – מירי איבלר‬
‫"דור שאינו מכיר את אביו וסבו – אינו יודע מה ירש ובמה מרד" ב‪ .‬כצנלסון‬
‫נתתי שיעור בביה"ס של כרמל בראש העין‪ ,‬במסגרת "יום סבים"‪ .‬אחרי זמן מה‪ ,‬פגשה מנהלת‬
‫יישר כוח‪ ,‬רוב בריאות ונחת‬ ‫בית הספר זוג חברים מצרעה בהלוויה בבית העלמין של עינת‪ .‬היא שמעה מתוך שיחתם את השם‬
‫דפנה רודיק‪ ,‬מנהלת בית ספר‬ ‫צרעה ושאלה אותם אם הם מכירים את המורה אורי? בטח‪ ,‬ענתה האישה הוא היה גם מורה שלי‪.‬‬
‫והמנהלת סיפרה שהיה להם "יום סבים" בבית הספר והוא נתן בכיתה של נכדתו (כרמל) שיעור‪,‬‬
‫פנה אלי מורה מבית ספר דתי בבית שמש‪ ,‬וביקשני לספר לשישים בנות מכתה ח' מה זה קיבוץ‪.‬‬
‫שלשום נפגשתי עם הבנות ועם ארבעה מורים‪.‬‬ ‫שהיה יכול ללמד הרבה מורים איך עושים זאת ממש טוב!‬

‫דיברתי כשעה ורבע‪ .‬רובן הגדול היו קשובות‪ ,‬כל הזמן‪ ,‬ולכאלה שהתקשו (כמוני‪ ,‬כשהייתי תלמיד)‪,‬‬ ‫| ‪64‬‬
‫הערה נימוסית כמו "חברה שלך רוצה לשמוע ואת מפריעה לה"‪ ,‬הביאה תוצאות חיוביות‪ .‬כולן‬

‫הודו לי בסוף‪ .‬ואפילו כתבו לי וואטסאפ בו הוסיפו שנהנו גם מן ההומור‪.‬‬
‫כאשר כולם הלכו לאוטו נשארה איתי קבוצה של בנות להשלמת כמה עניינים‪ ,‬וגם זה הסתיים עם‬

‫המון תודות‪.‬‬
‫מסקנתי? אני עדיין שווה משהו!!!‬

‫| ‪65‬‬

‫כאשר מתוך אחד‪-‬עשר ביצועים‪( ,‬שכולם זכו לתגובות נלהבות למדי) בחמישה מהם מעורבים בני‬ ‫חגים‪ ,‬מועדים ואירועים‬
‫משפחתנו‪ ,‬ורבים מהנוכחים מברכים אותנו על כך‪ ,‬אנו חשים לא רע (בלשון המעטה)‪ .‬וזה באשר‬
‫אז בכל זאת! לסיכום ‪ – 2013‬קורים גם דברים טובים‪.‬‬
‫לצדדים החיוביים בחיים!!‬
‫ביום השישי האחרון‪ ,‬נערכה בחדר האוכל מסיבה לכבוד יום ההולדת השישים וחמש של צרעה‪.‬‬
‫נזכרתי בשני אירועים מן העבר הרחוק‪ ,‬אשר רק במקרה קשורים באותו אדם – נהג אוטובוס‬ ‫היא תוכננה כאירוע שונה‪ ,‬אירוע מוסיקאלי רב‪-‬היקף‪ ,‬בנוי כולו על כוחות מקומיים‪ .‬חברים וגם‬
‫מבית‪-‬שמש בשם אמנון‪ ,‬שקנה סוס לשם רכיבה אישית‪ ,‬אך ביתו של הסוס היה עם סוסינו‪ ,‬במשק‬ ‫ילדים כתבו טקסטים של שירים מקומיים ולכולם חוברו מנגינות‪ .‬עמרי ריבלין עשה עיבודים‪,‬‬
‫וניצח על תזמורת‪ ,‬שכולה נגנים מקומיים‪ .‬האירוע הונחה על ידי יטה‪ .‬האווירה הייתה ממש חמה‪,‬‬
‫הילדים‪ .‬ונוצרו יחסים טובים‪.‬‬ ‫זה נערך כמנהג הימים הללו‪ ,‬כתחרות בין עשרה שירים‪ ,‬לשיפוטו של הקהל‪ ,‬עם ציונים לשבח‬
‫ומעשה שהיה כך היה‪ :‬זה קרה בחופשת הפסח תשס"ז (‪ .)2007‬יצאתי להשתלמות מורי טבע‪,‬‬ ‫ופרסים‪ .‬כל שיר הוגש על ידי זמרים‪ ,‬ולווה בנגינה על ידי הרכבים מוסיקאליים ברמה מצוינת לפי‬
‫במוזיאון הטבע במושבה הגרמנית בירושלים‪ .‬דורון גילה עניין במוזיאון ובא איתי ליום אחד‪ ,‬ואז‬ ‫כל קנה מידה‪ .‬השיר שהושמע אחרון (מחוץ לתחרות)‪ ,‬היה שיר שנכתב על ידי אביבה סגל‪-‬שצברג‪,‬‬
‫קיבלתי טלפון מצרעה שהודיעני שסופת טורנדו פגעה קשות בביתי‪( .‬ניצה הייתה בת"א‪ .‬במסגרת‬ ‫הולחן על ידי אפרת זהבי‪ ,‬ובוצע על ידי רני‪ ,‬אחייניתה של אביבה ז"ל‪ .‬השיר זכה לתגובות חמות‪,‬‬
‫ולמחמאות מחממות לב‪ .‬פרט לכך בוצע על ידי יונתן ואמיר‪ ,‬שיר שהם כתבו על הגן‪ ,‬שבו התחנכו‬
‫מכירות של "אופנת כנען" ‪ -‬היא כבר לא הייתה מורה)‪.‬‬ ‫שניהם‪ .‬עמרי עשה להם את העיבוד המוסיקאלי‪ ,‬והגיע אלי אישית‪ ,‬כדי להביע התפעלות‪ ,‬מהדרך‬
‫מהיותי עוסק מזה שנים במטאורולוגיה‪ ,‬ידעתי ש"בישראל אין טורנדו"! לקחנו אוטובוס לתחנה‬
‫בה השתלטו על העיבוד‪ ,‬שחשש שיהיה מסובך עבורם‪.‬‬
‫המרכזית‪ ,‬ושם התברר שיש הפסקה ארוכה עד האוטובוס הבא‪.‬‬ ‫אפרת ושירה השמיעו שיר אחר‪ .‬תאיר ביצעה אחד השירים יחד עם טמיר ששון‪ ,‬הבן של תמר‬
‫להפתעתי פגשתי שם את אמנון‪ ,‬בעל הסוס מבית שמש‪ .‬לשאלתי אם הוא נוסע לבית שמש ענה‪:‬‬ ‫נדלר‪ ,‬איתו היא מופיעה גם במקהלת נוער מבית‪-‬שמש‪ .‬יונתן ואמיר גם ניגנו בתזמורת‪ ,‬הן כליווי‬
‫אני מחפש נהג שיוריד לשם את מכוניתי‪ .‬כשסיפרתי לו מה נודע לי‪ ,‬אמר‪ :‬אני מוכרח לראות את‬
‫זה‪ ,‬בוא ואסיע אתכם לצרעה‪ .‬תוך עשרים דקות‪ ,‬צפינו מחלונות האוטו במחזה‪ :‬הגג של דירתנו לא‬ ‫והן כמוסיקת רקע‪.‬‬
‫היה קיים‪ ,‬רק רסיסיו היו פזורים על הדשא‪ ,‬וביניהם אפרת ועוד חברים שבאו לנסות אולי לעזור‬
‫במשהו‪ .‬הם היו עדים להתרחשות‪ ,‬כשראו ַע ְלעֹול‪ ‬טורנדו מתקרב לביתנו מלמטה‪ ,‬והמשיך כלפי‬ ‫| ‪66‬‬
‫מעלה‪ .‬אבל ביתנו הוא הבית הגבוה בקיבוץ‪ ,‬לכן כאן נגמרו הנזקים והסנסציה‪ .‬מזכירת הקיבוץ‪,‬‬
‫מרים‪ ,‬טלפנה לטלוויזיה ולרדיו‪ ,‬כי ראתה בכך משום חידוש הראוי לכיסוי תקשורתי‪ .‬ונענתה‪ :‬עזבי‬
‫שטויות‪ ,‬בישראל אין טורנדות!! ואפילו היא לא הצליחה לשכנעם! כך שנותרנו עם סנסציה בלתי‬

‫מתועדת‪.‬‬

‫מלחמת יום הכיפורים ‪ .1973‬עם תום הקרבות‪ ,‬התפרסו כוחותינו על השטח שבין התעלה ובין‬
‫הק"מ ה‪ 101-‬בדרך לקהיר‪ .‬אורגנה בכל השטח הזה תחבורה ישראלית‪ .‬ואני קיבלתי מיד טלפון‬
‫מאמנון (בעל הסוס)‪ ,‬אשר נשלח לעבוד ב"אגד סואץ"‪ ,‬אם בא לי להצטרף‪ ,‬עליתי ונסענו‪ .‬עברנו‬
‫בעיר סואץ שנראה קצת כמו ביתנו אחרי הטורנדו‪ ,‬ובעיקר מעט שדות‪ ,‬אך המון פרדסים של‬
‫הדרים ומנגו‪ ,‬שבהם היטבנו את ליבנו‪ .‬נפרדתי ממנו‪ ,‬והתחלתי לחפש חבריי צרעה (אבי הכטר‪,‬‬
‫בודה ינו) היו פגישות רגועות עם רשמיי המלחמה‪ ,‬כל זה בזמן הדיונים על השלום בק"מ ה‪.101-‬‬
‫הגיע הזמן לשוב הביתה (משק הילדים)‪ .‬אמנון סידר לי טיסה במטוס צה"לי לנתב"ג‪ .‬מטוס תובלה‬
‫צרפתי ענק‪ ,‬עמוס חיילים הטסים לחופשה‪ .‬זה לקח פחות זמן מן האוטובוס‪ ,‬והמראה מלמעלה‬

‫שווה את התשלום‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬כדאי להחזיק סוסיי שכנים במשק הילדים‪...‬‬

‫| ‪67‬‬

‫עץ השסק שלי ממש משתולל השנה‪ ,‬וזאת למרות שהושקה רק ע"י הגשם‪ ,‬כי מערכת ההשקיה‬ ‫קורים גם דברים חיוביים בסביבתנו המיידית‪ .‬אתמול (‪ )03.03.16‬חגגנו בפונדק‪ ,‬ערב לכבוד חמש‬
‫נחבלה ע"י עובדי הנוי‪ ,‬וממש לא עמדה בציפיות!! העץ מרצונו החופשי‪ ,‬נותן כמויות אדירות של‬ ‫חברות שלנו‪ ,‬שחוגגות השנה יומולדת שמונים‪ .‬זה היה ערב יוצא מן הכלל בנוכחות המון בני‬
‫פרי מעולה! אז השנה כדאי היה להיות חבר שלנו‪ ,‬או בן משפחה‪ .‬ואכן‪ ,‬אלה ממש בולסים פירות‪,‬‬ ‫משפחה‪ ,‬חברים ואורחים (גם מבחוץ)‪ .‬היה סרטון ברמה גבוהה‪ ,‬שהציג את הנפשות הפועלות‬
‫ללא תשלום או סתם מחויבות‪ .‬זה נראה שגם יהיו תותים בשפע ויתרבה מספר החוסים בצילנו‪.‬‬ ‫(או החוגגות) בתוך משפחותיהן‪ .‬היו ברכות מחברים ומבני משפחה‪ ,‬כשחלקן נכתב וגם הושר‬
‫או הוקרא‪ ,‬לפי הכישורים של הנוכחים‪ .‬הכול היה כתוב מראש‪ ,‬והתקבל בשמחה ובחום על ידי‬
‫(מורה לטבע או לא???)‬ ‫הציבור‪ .‬היה כיבוד נהדר‪ ,‬שהובא על‪-‬ידי מי שהגיע‪ ,‬חוויה נהדרת של חברה‪ ,‬שיודעת לשמוח‬

‫ערב פסח תשע"ז (‪ .)2007‬ליל הסדר היה מוצלח‪ ,‬לדעת ניצה ולדעת כמעט כל האחרים‪ .‬ואילו אני‬ ‫ולשמח כשיש צורך‪.‬‬
‫מצפה ליותר (אחרי כמעט ארבעים שנה עיסוק בכך‪ ,‬וכן אוסף של עשרות הגדות מתקופות שונות‬ ‫היה מרגש עבור בעלות השמחה‪ ,‬וגם חימם את הלב של כל מי שנוכח ‪ -‬יופי!!!‬
‫ומקהילות שונות)‪ .‬לא אהבתי את כל השינויים שנעשו בטקסט של ההגדה‪ .‬משפחתנו הובילה‬
‫פחות או יותר את השירה (אפרת עלתה שמונה פעמים לבמה ומאוד הרשימה!) אפילו אני שרתי‬ ‫מאחר ויש בעיה עם קייטרינג באוהל‪ ,‬חילקו את ערב ראש השנה תשע"ו (‪ )2006‬לשניים‪ :‬החג עצמו‬
‫נחוג בנפרד‪ ,‬במסגרת משפחתית בערב ראש השנה‪ ,‬ואילו מסיבת ראש השנה הקיבוצית – בערב‬
‫איתה‪.‬‬ ‫שלפני החג‪ ,‬על הדשא של האוהל‪ .‬זה כלל כיבוד ושתייה‪ ,‬ותכני החג הרגילים‪ :‬ברכות‪ ,‬שירים‪ ,‬וסתם‬
‫פגישת חברים‪ .‬אני חש שבני המשק והישראלים "המקוריים"‪ ,‬מיוצגים במפגשים כאלה יותר מן‬
‫הייתה חגיגת ביכורים יפה ומוצלחת (כוחותינו תרמו בשירה של תאיר‪ ,‬אפרת ושירה‪ ,‬לצד נגינתו‬ ‫העולים (מדרום אפריקה ודרום אמריקה)‪ .‬יש בכך משום פירוק נוסף של המסגרת הקיבוצית‪ .‬אם‬
‫של אמיר)‪ .‬נהנינו ממש‪ ,‬אפילו מן האוכל שהזמנו‪ .‬צוות של ערוץ שתיים צילם‪ ,‬כך שעד שחזרנו‬ ‫נוסיף לכך את העובדה‪ ,‬שרבים מבני העולים‪ ,‬ירדו והקימו בית בחו"ל (לא רק הם‪ ,‬כמובן) התיזה‬
‫הביתה‪ .‬זה כבר שודר‪ ,‬וראינו חגיגה עם דמויות מוכרות‪ ,‬בהן צפינו יחד עם כל האומה‪( .‬ויש להניח‪,‬‬
‫שלי על עתידו של "הבית השלישי" מרמזת שהיא מעט מציאותית!‬
‫כי יישמרו תמונותינו בטלוויזיה לעתיד)‪.‬‬ ‫הערב עצמו היה מוצלח ונעים מאד! ובינתיים‪ ,‬משליכים אבנים ובקבוקי תבערה‪ ,‬הגורמים‪ ,‬פרט‬
‫לנזקי רכוש‪ ,‬גם אבדות בנפש‪ ,‬כאשר הדתיים עושים הכול‪ ,‬כדי ש"הימים הנוראים" יצדיקו את‬
‫כרגע מתקיימים בצרעה דיונים על מיקומי בנייה והרחבות‪ .‬יש עדיין התדיינות עם רמ"י על סדרי‬ ‫שמם‪ ,‬והדוסים שופכים דלק‪ ,‬כדי לעשות יותר שמח‪ ,‬והממשלה – ובעיקר ראשה – מדבר ומדבר‪,‬‬
‫תשלום‪ .‬כעובדה‪ ,‬הרבה צעירים נמצאים בתור לקבלה לחברות בקיבוץ ובניית ביתם בו‪ .‬האווירה‬
‫ברחוב כלפיי הקיבוצים היא נוראית‪ ,‬אם כי יש ריכוך מסוים מצד הפוליטיקאים‪ .‬באופן כללי אפשר‬ ‫ובטוח שזה עושה רושם על מישהו‪ ,‬ולא היא! על כך אמרו אבותינו‪ :‬ירחם השם!!‬

‫לומר‪ ,‬שהשתלבנו יופי במזרח התיכון!!‬ ‫בשבוע שעבר אורגן בפונדק אירוע בשם "והגדת לבנך" עבור משפחות בני ובנות המצווה‪ ,‬עם‬
‫(אם אתה מהשבט או המשפחה שלי‪ ,‬אזי הכול כשר למהדרין‪ ,‬ורכושך וגם מעמדך הפוליטי בסדר‪.‬‬ ‫משפחותיהם‪ .‬האירוע אורגן על ידי זמירה‪ ,‬ובמסגרתו היה על כל ילד לספר על מישהו ממשפחתו‬

‫אם לא ‪ -‬יש לך בעיה)‪.‬‬ ‫בעבר‪ ,‬ולתאר את דמותו‪/‬ה האישית והמשפחתית למועדון גדוש בילדים ומשפחותיהם‪.‬‬
‫שירה בחרה באימי‪ ,‬סבתא שושנה‪ .‬היא מצאה תמונה שלה מימי נעוריה‪ ,‬אשר בה היא דומה‬
‫בינתיים (‪ )09.09.13‬עברנו את ראש השנה‪ .‬זה היה באוהל עם כשלוש מאות וחמישים נפש (מהן‬ ‫לה להפליא‪ ,‬וסיפרה מעט על חייה (של הסבתא‪-‬רבא) בצורה מעוררת כבוד! היא זכתה לכבוד‬
‫נפשות צעירות‪ ,‬שברוח הזמן מתרוצצות וצורחות‪ ,‬והורים יש להן בעיקר לסיפוק צרכיהן‪ ,‬ובטח‬ ‫מן הקהל‪ .‬אני אישית‪ ,‬שכבר עברו עלי כשש כיתות בר‪-‬מצווה‪ ,‬התרגשתי ונהניתי מאוד אישית‬
‫לא לקצת חינוך מתקבל על הדעת)‪ .‬על הבמה היו קריינים (מעט!) ובעיקר מובילי שירה בציבור‪,‬‬
‫מנכדתי‪ ,‬וגם מתוכנו ומביצועו של הערב‪.‬‬
‫שחלקם הארי ממשפחתנו‪ .‬בעקבות האירוע‪ ,‬התחלנו לשקול חגיגה במסגרת המשפחה‪.‬‬
‫יום העצמאות הוחג באווירה חמה באוהל האירועים וסביבתו‪ .‬כיף!! המוני ילדים‪,‬הדלקת משואות‬
‫למחרת יצאו כל הצעירים לפארק אשקלון (ים ולינה)‪ .‬אנו הצטרפנו רק לערב – ארוחה וחברותא‪.‬‬ ‫וריקודים‪ ,‬ממש כמו פעם ואף יותר‪.‬‬
‫ויצאנו נרגשים מרוב נחת‪ .‬למשל‪ :‬מאחר ולניצה ימלאו בשבוע הבא ‪ 78‬שנים‪ ,‬הכינו לה ארבעת‬
‫הנכדים הבוגרים ממשפחות זהבי ולוין‪ ,‬ברכות מחורזות ליום ההולדת‪ ,‬שהפגינו אהבה‪ ,‬תוך ציון‬ ‫| ‪68‬‬

‫| ‪69‬‬

‫״מעגל סיפורי חיים״‬ ‫מידותיה התרומיות כסבתא‪ .‬אותן קראו ממסך האייפון‪ ,‬שלנו זה כמובן היה כמו אורים ותומים‪...‬‬
‫גם הצעירים נהנו מאוד מן היחד‪ .‬מה עוד יבקש לו ההורה הקשיש?‬
‫מחר‪ 30/10/14 ,‬מתחיל חוג חברים שעוסק בכתיבת "מעגל סיפורי חיים"‪ ,‬בהדרכתו של יואב ארנוני‪.‬‬
‫אני מוצא את עצמי חושב‪ ,‬מה ואיך עלי לספר?‬ ‫‪ 26/3/13‬פסח תשע"ג‪ .‬כל משפחתנו מסבה ל"סדר" עם ארבע מאות ועשרים נוכחים‪ .‬וכן ‪ -‬דורון‬
‫הוא ראש הסדר‪ .‬לי‪ ,‬שבמשך עשרות שנים‪ ,‬ובשני קיבוצים‪ ,‬נלחמתי ממש‪ ,‬כדי שתוכנו של החג‬
‫תוך כתיבת דפים אלה‪ ,‬חשתי פתאום כי הייתה לי מערכת חיים מורכבת ומעניינת ובעיקר‪ :‬מאוד‬ ‫יישמר‪ ,‬ולא רק הקניידלעך (לפי הבדיחה ביידיש)‪ ,‬היו לי תמיד אי‪-‬הבנות קלות עם ילדיי בעניין‪,‬‬
‫מאוד מגוונת!‬ ‫שאני רואה בו משהו חשוב ורציני ממש‪ ,‬ולא סתם חגיגה והתכנסות משפחתית‪ .‬אני החשבתי תמיד‬
‫את עירובו המקסימאלי של הקהל (הכולל כמובן אורחים‪ ,‬המהווים כמחצית הנוכחים)‪ .‬א‪ .‬כי זה‬
‫מרגיעים אותי באמירה‪ ,‬שהמנחה עושה עבודת הנחייה טובה המדריכה אותך לשמור על המסגרת‪.‬‬
‫אני מקווה שזה יצליח לו (וגם לי) וזה אולי יוסיף לי כמה נקודות שהזנחתי אולי בעשייה הזאת‪.‬‬ ‫מפחית רעשים מיותרים (שיחות) וב‪ .‬כי זה גורם להתייחס יותר אל תוכן החג!!‬
‫דורון זכה להרבה שבחים על ניהול הסדר‪ ,‬ועל כך כמובן שמחתי‪ .‬לעצמי יצאתי עצוב על מסרים‬
‫נראה מה יהיה מחר‪.‬‬
‫בינתיים היו לנו שלוש פגישות של "סיפור חיים"‪ .‬אני מוצא עצמי מופתע לטובה‪ .‬זוהי חוויה‬ ‫שלא עברו מדור לדור‪.‬‬
‫מעניינת‪ .‬גם לסכם קטעים מחייך‪ ,‬ובעיקר לשמוע סיפורי חיים של אנשים‪ ,‬שאתה חי איתם שנים‪,‬‬
‫למחרת ליל הסדר עם דובה נאוה ואלמוג לוין‪ .‬דגן ראש הסדר‪ .‬במהלך הערב היו כמה פאשלות‪,‬‬
‫ולמרבה הפלא מגלה עליהם דברים‪ ,‬שמרחיבים את הבנתך את הנפשות הפועלות‪.‬‬ ‫בעיקר מצד הקייטרינג‪( .‬גם בתוכן‪ ,‬אך בעיקר בהגשה)‪ .‬נעשו שינויים בהגדה שאני לא אהבתי‪,‬‬
‫שמחתי לגלות שזה באמת מעניין‪ ,‬בגלל כמות סיפורי החיים‪ ,‬יואב מקפיד על קיצור ותמצות‪,‬‬ ‫כולל סתם שגיאות כתיב‪ .‬וגם שינויי תוכן‪ ,‬אשר שלושים וכמה שנים של אחריות שלי לנושא‪,‬‬
‫מוביל ממש לריכוז מקסימאלי‪ ,‬במעין "כותונת‪-‬כפייה"‪ .‬שגורמת למי שמופסק באמצע משפט‪,‬‬ ‫הקשו עלי לסלוח‪ .‬האחרים דווקא כן‪ .‬אני חושב שבליל חג הנקרא "ליל הסדר"‪ ,‬מן הראוי לשמור‬
‫על מידה כלשהי של סדר‪ .‬של מה יש לשיר‪ ,‬מה יש לקרוא‪ ,‬ולשמור על מידה מסוימת של הקשבה‬
‫מעט תסכול‪.‬‬ ‫או לפחות שליטה ברעש המלווה‪ ,‬כולל התרוצצויות וצריחות של הטף‪ .‬כנראה הייתי היחיד שחש‬

‫| ‪71‬‬ ‫בכך (זכותי)‪.‬‬
‫אך למשפחתנו הייתה תרומה מאוד חיובית בשירה‪ ,‬בהובלת שירה בציבור‪ ,‬וזכינו אפילו לשבחים‬
‫בעניין‪ .‬דגן זכה לשבחים על הניהול ותוכנו‪ ,‬וזמרינו – אין אפילו צורך לומר‪ .‬אפילו ניצה ואנוכי‪,‬‬

‫שרנו לראשונה שיר זוגי!!‬

‫מופע בר המצווה של כיתת "ארבל" (הכיתה של שירה) היה אחד מהטובים והמוצלחים שראיתי‬
‫(ואני כבר ראיתי כמה)‪ .‬זו קבוצה לא גדולה ולא קטנה במיוחד‪ ,‬היחסים ביניהם נראים נחמדים‪ .‬הם‬
‫רוקדים קבוצתית כמעט כמו להקת באלט‪ .‬אף אחד לא פספס צעד אחד‪ ,‬והיו ממש הרבה! זה היה‬
‫בעיקר חומר משפחתי‪ ,‬למשל – אצלנו צולם סרטון קצרצר‪ ,‬על "איך ניצה צדה בטעות את החתיך‬
‫של הכיתה" (מתוך שלושה גברים‪ ,‬וכמעט ‪ 60‬נשים!) והיא הצליחה‪ .‬עובדה‪ ,‬זה מחזיק יופי עד היום‪,‬‬

‫חמישים ותשע שנים‪ ,‬עם תשעה נכדים כתוספת‪.‬‬

‫| ‪70‬‬

‫גסידבילבתםש‪,‬ולאחנתכהםו‪,‬ניצמהה‪ ,‬שמאושמפרחהשגגםדולבהבילשתולפואארירתו‪.‬חזהכיינתךםשוולהחם ידכ ושאתףיליזכזייתתיים‬ ‫למרבה הפלא‪ ,‬גיליתי על עצמי דברים‪ ,‬שכאשר אני מציג אותם לאחרים‪ ,‬נוספת חוויה עם טעם‬
‫לטעום ממטעמיך‪ ,‬דבר שאינו נפוץ בקרב גברים בגילאים שלנו‪ .‬אני מעריצה‬ ‫שונה מכפי שאני זוכר אותם ביום‪-‬יום‪ .‬וזה אחרי שלוש פגישות‪ ,‬עם שני סיפורי חיים! (ניצה טוענת‪,‬‬
‫את כישרון הבישול שלך בעיקר בזכות הגעפילטע פיש‪.‬‬
‫המרץ והאנרגיות שלך אינם מאשרים את מה שאומרת תעודת הלידה שלך –‬ ‫שהייתה הקשבה טובה לדבריי)‪.‬‬
‫תמיד מוכן לארוז מזוודה ולצאת לעוד מסע‪ ,‬לעוד גיחה‪ ,‬לראות‪ ,‬לטעום‪ ,‬לבלוע‬ ‫במסגרת "סיפור חיים"‪ ,‬בו ניצה ואנוכי משתתפים‪ .‬התבקשנו לספר בחמש דקות על איך חווינו‬
‫לחוות‪,‬‬ ‫–‬ ‫להרצאה‬ ‫להצגה‪,‬‬ ‫לסרט‪,‬‬ ‫לצאת לקונצרט‪,‬‬ ‫לאבלעתימונידה ועהולילנהםךת‪.‬עאישתרשמי‪.‬דצעימור‪,‬כן‬
‫נמרץ ותוסס‪.‬‬ ‫"הגשמה אישית" בחיינו עד כה‪ .‬והרי סיפורי‪:‬‬
‫אני מאחלת לך ולניצה חיים טובים‪ ,‬בריאים ומעשירים‪.‬‬ ‫אין לי משהו טוטאלי ‪ /‬קולוסאלי כאמביציה‪ ,‬לספר לכם‪ .‬בהיותי בן שמונים ושלוש ורבע‪ ,‬אני‬
‫מקווה לסיים בצורה אנושית‪ .‬אני בטוח שהשם לא יאספני אליו‪ ,‬מחמת יחסינו הבלתי נחמדים‬
‫מתוך ברכה שכתבה מרגלית כרמי לאורי ליום הולדת שמונים‪,‬‬ ‫בעליל‪ .‬יש לי דגמים של חותני ואבי‪ ,‬שכמעט בגיל חמישים‪ ,‬כל אחד מהם החליף כיוון בדרכו שלו‪,‬‬
‫והקריאה בארוחה חגיגית עם חברים שהתקיימה בבית יעל וזאביק בראש העין‬ ‫בעיקר בנושא התזונה‪ :‬שניהם עברו לצמחונות‪ .‬אבי נהג להבטיח שיעבור את המאה‪ ,‬ואמנם עשה‬

‫| ‪73‬‬ ‫זאת‪ .‬חותני עבד פה בקיבוץ‪ ,‬עד למעלה מגיל תשעים ושש‪ ,‬בהכרה מלאה וקשר אנושי חם‪.‬‬
‫כנער התכוונתי להיות איש קיבוץ‪ ,‬ואפילו ערקתי עם חברי תוך כדי מלחמת העצמאות לשם כך‪.‬‬
‫חלום זה הוגשם במלואו‪ ,‬ובדרך נכונה לדעתי‪ ,‬החלום העכשווי הוא‪ ,‬שהמדינה‪ ,‬ובתוכה החברה‬
‫אשר בה אני חי – תאריך ימים בצורה אנושית ‪ -‬למען ילדי וילדיכם‪ .‬אך כמורה להיסטוריה‪ ,‬אני‬
‫מאוד מסופק בזה‪ .‬הניסיון מראה לנו‪ ,‬כי היהודים הם עם‪ ,‬שקיומו מתמשך ומתבטא בקהילות‬
‫קטנות‪ ,‬כחרדים‪ ,‬סתם דתיים בגוונים שונים ואולי‪ ,‬כך אני מקווה לפחות גם כקיבוצניקים‪ ,‬כשכולם‬

‫רבים אלה עם אלה!‬
‫אז – שיהיה טוב!!!‬

‫חגיגת יום הולדת שמונים עם חברים‬

‫לאורי‪ ,‬ביום הולדתך ה‪,80-‬‬

‫ב–שראנמכיותתמענויכייןמר‪,‬זהלמאטותווותבכ‪.‬ךח‪,‬א‪,‬ניאקתמצהתתקבמעשינשהיווילמץיכ‪,‬ןתורצובעצירה"יונלםצהחשיהומלידשעכתאז‪0‬תה‪.,8‬ק‪.‬וע‪.‬ל"םך‪,‬כחיוןבובעעי‪-‬םק‪2‬רל‪4‬הלטמהצושנשיתל‪,‬םנער‬
‫לנסות ולחוות‪...‬‬

‫בכל מפגש איתך בבית‪ ,‬על אם הדרך ובשיחת טלפון‪ ,‬תמיד אני לומדת ממך‬
‫משהו חדש – פרי עץ ושיח שאפשר לאכול ולא ידעתי על כך‪ ,‬או פרח שלא‬
‫נרהאנייתתי‪.‬ממהדתיעתקנוטתפתשלאך‪,‬ת ההידסעב‪,‬רסהלוהמטתיומנאקוסריופותעלהימהחחשובבהז‪.‬ה‪ .‬ובשיחות איתך אני‬

‫| ‪72‬‬

‫זה נמשך עד חצות‪ ,‬ואם זה לא כיף של משפחה מלוכדת ומוכשרת‪ ,‬אז מה כן? למחרת הלכו כל‬ ‫המשפחה‬
‫הצעירים לפארק מים באזור‪ ,‬אנו שוחררנו מחמת התכווצויותינו‪ .‬החלטנו להגיע לבית שטורמן‬
‫בעין חרוד‪ ,‬לראות תערוכה על ילדי קיבוץ וחינוכם היהודי‪ .‬בדרך נעצרנו בבית הקברות שבגדעונה‬ ‫בינתיים גדלה המשפחה והתרחבה‪ .‬לשמחתנו נשארו שלושה מילדינו בצרעה‪ ,‬מתוך רצון‪ ,‬ושותפות‬
‫שהוא מראשית שנות ההתיישבות היהודית בעמק‪ .‬התרשמנו מהכתובות על המצבות כמו "נהרג‬ ‫קיבוצית מלאה‪ .‬נבנתה מערכת יחסים מהודקת למדי‪ ,‬חמה‪ ,‬ולעתים עם תוכן‪ ,‬מוסיקאלי או אחר‪.‬‬
‫מנגיחת פרה" או "נהרג מיריות של ערבים"‪ ,‬וכן כתובות שמלמדות שהיו לא מעט התאבדויות של‬
‫כך שהמפגשים המשפחתיים הם חוויה נהדרת עבורנו‪ ,‬וגם עבור כל האחרים‪.‬‬
‫צעירים‪ .‬ממש היסטוריה חקוקה באבנים‪.‬‬ ‫גם מיכל ובני‪ ,‬הגרים ב"אורנית"‪ ,‬שותפים מלאים לחוויה המשפחתית‪ ,‬אם כי פחות ברציפות‪ .‬ניצה‪,‬‬
‫התערוכה שהלכנו לראות‪ ,‬נסגרה שבוע קודם לכן‪ .‬אנו הצטרפנו להמונים שבאו לשמוע שם‬ ‫שגדלה להיות "אימא גדולה" – מרכזת להפליא את כל החבורה‪( ,‬כולל שותפה החתום מטה) ויש‬
‫קונצרט (והם כללו את יאיר עמית מגבע‪ ,‬ורוזי והילל מבית‪-‬אלפא – איתם שתינו קפה של חמש‪,‬‬
‫יומיים קודם)‪ .‬הייתה זו שלישייה‪ :‬זמרת‪ ,‬בת גבעת עוז ובוגרת "רימונים" מיה מנחם וכן – יונתן‬ ‫לנו כיף של חיים!!‬
‫מילר‪ ,‬כנר ומפליא לנגן על עוד כמה כלים‪ ,‬ושי טוחנר גיטרה‪ ,‬יוקוללה ומפוחיות פה‪ .‬בתכנית‬ ‫וכמה מילים על המשפחה‪ :‬אנו ממש מגובשים חברתית‪ ,‬וכל פגישה היא אירוע משמח לב‪ .‬בעיקר‬
‫שירים באנגלית "מדבלין עד נשוויל טנסי" כולל לאונרד כהן‪ ,‬בוב דילן ואפילו ביטלס‪ .‬כל זה בוצע‬ ‫משמחים את ליבנו הנספחים שקלטנו‪ :‬עמית בני ודגן‪ ,‬שחשים טוב עם חברתנו וגם חשים טוב זה‬

‫ברמה‪ ,‬שסחטה ממני זרם דמעות של גיל‪ .‬חוויה אמיתית!!‬ ‫עם זה וזו‪ .‬אכן – כיף משפחתי מושלם!‬
‫בני הוא האחראי על רכישה הדרכה ושיפוצים בציוד התקשורת‪ ,‬דגן אחראי על הצד הכלכלי של‬
‫משפחתנו ערכה כאן אצלנו (‪ )08/12/12‬הדלקת נרות מדליקה ממש והיא כללה ‪ -‬מטעמי חנוכה‬ ‫התנועה הקיבוצית‪ ,‬וגם על שלנו‪ .‬ועמית היא בתנו הרביעית‪ ,‬ובחזרה מכל טיול מקשטת את‬
‫שאנו הכנו (וכולם נטחנו עד דק)‪ ,‬ושירה כמו שמשפחתנו יודעת‪ ,‬בהנחיית אפרת‪ .‬אני הפתעתי את‬
‫עמית במקאמה לכבוד יום הולדתה הארבעים וחמש וזכיתי לנשיקות ולתגובות חיוביות למהדרין‪.‬‬ ‫דירתנו‪ .‬וכולנו חשים נוח וממש טוב עם כולם!!! יהיה כיף להאריך ימים עם חבורה שכזאת!‬
‫בהמשך הקרנו בטלוויזיה הקלטה של מוסיקה לכלי נשיפה‪ ,‬והנוער בהחלט האזין ונהנה‪ ,‬זאת‬
‫לאחר שהם הובילו את השירה בציבור של הקיבוץ בהדלקת הנרות‪ .‬הכול היה מהנה עד מלהיב!‬ ‫אם אני מלא בתחושות כשלון של "הבית השלישי"‪ ,‬לפחות יש לנו הרבה נחת מן הנוער שלנו‪( .‬וזה‬
‫כולל ארוחות ליל שבת ענקיות‪ ,‬ומבושלות ברמה של שף‪ ,‬ותשובה חיובית לכל בקשת עזרה –‬
‫יופי של אוירה משפחתית‪ ,‬שמלווה בכישרונות מגוונים‪ .‬גם הלביבות הצליחו!!!‬
‫בהסעות‪ ,‬למשל) מה עוד יבקש לו הבן‪-‬אדם?‬
‫בסוף השבוע נחוג את יומולדת השמונים של אם‪-‬המשפחה (והלב שלה)‪ ,‬בצימרים של ניר דוד‪ ,‬יחד‬
‫עם הקנגורים והברווזים‪ .‬אין ספק שיהיה חם (תרתי משמע‪ )...‬ושמח! תוך שאני כותב זאת‪ ,‬שרה‬ ‫השינוי שחל בקיבוץ‪ ,‬הן במבנהו והן בתפיסת העולם‪ ,‬היטיב באופן כללי עם משפחתנו‪ .‬יש להבין‪,‬‬
‫ב"קול המוסיקה" זמרת הסופרן הנפלאה ויקטוריה דה לוס אנג'לס‪ ,‬את ה"הללויה" של מוצרט‪ ,‬ולי‬ ‫כל שלוש המשפחות שכאן (ארבע‪ ,‬כולל אותנו‪ )...‬חיות כאן תוך שותפות מלאה בהוויה הקיבוצית‪:‬‬
‫כולנו פעילים חברתית ומקובלים (לא על כ ו ל ם כמובן – מי כן?) כולם מתפרנסים יפה‪ ,‬בעלי דירות‬
‫קשה לחשוב על ליווי מוסיקאלי מתאים יותר!‬ ‫(הלווינים אפילו נמצאים בהליך של שדרוג)‪ ,‬רובם עובדים קל"ב‪ ,‬לילדים יש מסגרות חינוכיות‪,‬‬
‫מקום האירוע הוזמן חודשים מראש‪ ,‬והיה זה הפארק בקיבוץ ניר‪-‬דוד‪ .‬כל חלק במשפחה קיבל ביתן‬ ‫המכסות גם צרכים מיוחדים‪ .‬יש למשפחתנו‪ ,‬חלק נכבד בחיי התרבות‪ ,‬בעיקר בתחום המוסיקה‪,‬‬
‫יפה ומאורגן בנוי עץ (כל אחד עם ג'קוזי!!)‪ .‬וכן יש שם נחל ה‪-‬עצי‪ ,‬החוצה את הישוב‪ ,‬ונעים לשחות‬
‫בו‪ .‬כל זה במקום מטופח‪ ,‬ירוק‪ ,‬נקי ונעים למהדרין‪ ,‬על יד הסחנה‪ .‬משפחתנו תמיד הרגישה יופי‬ ‫אבל לא רק‪.‬‬
‫בהתכנסויות‪ ,‬אך זו הייתה ממש יוצאת – דופן‪ .‬כל קבוצת גיל מצאה לה את הזמנים לבילוי משותף‪,‬‬ ‫חגגנו יומולדת חמישים לאפרת בגדעונה שבעמק יזרעאל‪ .‬שכרנו בית‪-‬צימרים עבור חמשת‬
‫אך השיא היה ביום שישי בערב‪ ,‬בארוחה אותה הכין כל אחד לפי תכנון של יכולותיו‪ .‬הארוחה‬ ‫משפחותינו‪ .‬ביום ו' ירדנו מתצפית נורית שבגלבוע בשביל‪ ,‬אשר גם עיזים מקצועיות היו מתקשות‬
‫התרחשה סביב שולחנות על הדשא‪ .‬האוכל היה לעילא ולעילא‪ ,‬וכטוב לבנו באוכל‪ ,‬נשארנו‬ ‫בו‪ .‬אבל אנו נעזרנו במיכל‪ ,‬באפרת ובשלל נכדינו ו‪ ...‬הבסנו את העיזים!! הגענו למטה עם‬
‫יושבים‪ ,‬וכל מי שיש לו הביא כלי נגינה (שלוש גיטרות ושתי חליליות‪ ,‬ואורגנית פלוס גרונות רבים‪,‬‬ ‫התכווצויות שרירים‪ ,‬שנמשכו כשלושה ימים‪ .‬בערב הוכנה יופי של ארוחה‪ .‬בעיקר תודות לבני אשר‬
‫על הבשר‪ ,‬כשעל ידו עוזר ירדן‪ .‬החברה הכינו מצגות‪ ,‬המלוות בנגני תזמורת זהבי‪ ,‬עם כוריאוגרפיה‬
‫מיטיבי ואוהבי שיר)‪ .‬זאת באווירה חמה ומעט מבודחת‪.‬‬ ‫של נטע ושירה‪( ,‬שהן בגילאי שבע ותשע בהתאמה)‪ .‬הנוער כתב ברכות מחורזות‪ .‬הייתה שירה‬

‫| ‪75‬‬ ‫ואווירה נהדרת‪ ,‬כולל עוגות משובחות מתוצרתנו‪.‬‬

‫| ‪74‬‬

‫אם אחד מחלומותיי היה הקמת משפחה מוזיקאלית‪ ,‬היה זה ביטוי חד‪-‬משמעי לכך‪ ,‬וכולם יצאו‬ ‫| ‪76‬‬
‫שמחים ונהנים! רק ירדן החייל נעדר ‪ -‬הוא שמר על המולדת‪.‬‬

‫לאחר מכן נכנסנו ל"חדר ההורים"‪ ,‬לצפייה בסרט על ניצה‪ ,‬שצולם באירוע חברתי מטעם הקיבוץ‪,‬‬
‫עם מנחה חיצוני מעולה‪ .‬זה ארך ‪ 45‬דקות‪ ,‬שעברו בהקשבה מלאה‪.‬‬

‫ואז החלה מסכת ברכות‪ ,‬שרבים כתבו אותן מחורזות (מי יגול עפר מעיניך – יצחק זהבי?) כולן היו‬
‫חמות ומכל הלב‪ ,‬והביעו אהבה גדולה והערכה ענקית לבעלת השמחה‪ ,‬אשר מרוב המחמאות‪,‬‬
‫העלתה עליה את כל הקילוגרמים‪ ,‬שאיבדה בשנות נישואיה והורותה‪ .‬קשה לחשוב על אירוע יותר‬
‫משפחתי‪ ,‬חם ומרגש‪ .‬למחרת טיילנו בסביבה‪ ,‬וחזרנו הביתה כל אחד בזמנו‪ .‬היו אלה ימים חמים‬

‫מאוד באזור ‪ -‬ובלב‪...‬‬

‫נפגשנו (‪ )15.03.17‬כל בוגרי המשפחה באורנית‪ ,‬להזמנתה של מיכל‪ .‬היה חמים וישבנו בחוץ‪ ,‬ליד‬
‫ַא ְסָּכ ָלה‪  ‬מופעלת על ידי בני וירדן‪ .‬האוכל היה על בסיס של "פלאו"‪ ,‬חתיכות של חיות שונות‪ ,‬לפי‬
‫מתכונתם של חבורה בשם זה‪ ,‬אליה הצטרפו בעלי הבית‪ .‬הייתה אוירה חמה‪ ,‬טעימה‪ ,‬ומשפחתית‬
‫מאוד‪ .‬אפרת הגיעה עם הגיטרה שלה‪ ,‬איתה הופיעה בפני פלמחניקים בשער הגיא‪ .‬שלושה‬
‫טלפונים הציגו את מילות השירים‪ ,‬ובילינו שלוש שעות נעימות ומשפחתיות מאוד‪ .‬את ארוחת‬
‫ליל השבת של ערב קודם אכלנו עם דגן‪ ,‬יעל‪ ,‬תאיר ואמיר‪ .‬וגם כאן היה טעים מאוד ונעים מאוד‪.‬‬
‫כך שבניגוד לרוח הקרבית השולטת היום במדינה‪ ,‬נהנינו משלווה נינוחה‪ ,‬וארוחות מאד מושקעות‪.‬‬
‫הגיע העשרים ואחד ביוני‪ ,‬אשר הוא‪ :‬א) היום הארוך בשנה‪ .‬ב) יום הולדתה של יעל‪ .‬ג) יום הנישואין‬
‫של יעל ודגן‪ .‬עמית ודורון ארחו‪ .‬כל אחד תרם בתחום הזלילה (צמחוני‪ ,‬עיוני‪ ,‬חלק מנכדינו לא‬
‫אוכלים אפילו ביצה מן החי!!!)‪ .‬והתוכן‪ ,‬הברכות החמות מכל הלב‪ ,‬והחלק האמנותי של הנוער‬
‫שכלל מופעי מוסיקה ומחול‪ ,‬ואפילו סרטון‪-‬מחשב שנעשה בעיקר ע"י דניאל‪ .‬אוירה רעשנית‪ ,‬אך‬
‫מלאה בחום‪ ,‬בחיבה‪ ,‬ובהמון תחושה של משפחה משפחתית מאוד‪ .‬הסבא (אני) אפילו ציטט לירדן‬

‫מחקר אמריקאי שנעשה‪ ,‬ומצא כי אנשים המתבגרים בתוך משפחה חמה מאריכים ימים‪.‬‬

‫יומולדת חמישים ושתיים לבני! כל המשפחה "נשפכת" בברכות‪ ,‬ממש ממש מעומק הלב! והוא‬
‫בהחלט מספר אחד‪ ,‬כאשר יש צורך בעזרה‪ ,‬אם בענייני מכוניות‪ ,‬מחשבים‪ ,‬או סתם אוזן קשבת‪.‬‬

‫הוא ממש נקלט במשפחתנו‪ ,‬לשמחתנו‪ ,‬ומסתבר שגם לשמחתו‪.‬‬

‫לשמחתי‪ ,‬משפחתנו ממש מלוכדת‪ ,‬וזה כולל ללא ספק את שלושת "המתחתנים אתנו"‪ .‬הקשרים‬
‫המשפחתיים של הדור הבא‪ ,‬הדוקים למדי‪ ,‬והמפגשים המשפחתיים הם ממש פתוחים‪ ,‬שמחים‬

‫ומאוד מוסיקאליים‪.‬‬

‫| ‪77‬‬

‫ערב שמחת תורה (‪ )20.10.16‬לפי הלוח היהודי רק בשמחת תורה אהיה בן שמונים וחמש! אימי‬ ‫שבנו עייפים‪ ,‬שמחים וטובי לב‪ ,‬אל חגיגות ראש השנה תשע"ג (‪ )2012‬בהן היו בני משפחתנו על‬
‫ספרה לי‪ ,‬שכאשר הלכה ללדת אותי בבית היולדות ברחובות (אז עוד הלכו‪ )...‬כל יהודי העולם‬ ‫הבמה בכל רגע נתון – משירה‪ ,‬עד סבא אורי‪ .‬ואם זה לא כיף‪ ,‬אז מה הוא???‬
‫שמחו ויצאו בריקודים! והיום יומולדת של בתי הבכירה מיכל‪ .‬משפחתי חוגגת לי היום‪ .‬המארגנת‬
‫(באופן נהדר ויוצא‪-‬דופן!) היא בתי השנייה אפרת‪ .‬כמקום רקע נבחרה העיר רמלה‪ .‬שכרנו מדריכה‬ ‫יומולדת ניצה! אנו נחגוג ביום ו' הקרוב בהרכב חסר (לראשונה!)‪ ,‬כי הזהבים הצעירים במילווקי‪.‬‬
‫מצוינת שגררה אותנו על פני אתרי התיירות של העיר המוסלמית היחידה בארץ‪ .‬העיר אשר‬ ‫המשפחה המלוכדת התפזרה לזמן מה‪ ,‬ולמען האמת – הם ממש חסרים לכולנו!‬
‫הנוצרי הקדוש שלה‪ ,‬הוא גאורגיוס‪ ,‬אביר על הסוס‪ ,‬המיוצג כמעט בכל עיר נוצרית בעולם‪ ,‬ויש‬
‫אפילו מדינה על שמו – גאורגיה‪ .‬במשך ארבע שעות עברנו את אתרי התיירות‪ ,‬המוזיאון‪ ,‬בריכת‬ ‫משפחתנו מתנהלת כמו הקהילה היהודית בחו"ל‪( ,‬או כמו קיבוץ‪ )...‬כל אחד בשביל כולם וכולם‬
‫הקשתות‪ ,‬כולל שייט בסירות (וצניחה חופשית לסירה על ידי בעל השמחה)‪ ,‬המגדל הלבן עם‬ ‫בשביל כל אחד‪ .‬דוגמה‪ :‬ניצה ואני נסענו לטיול לסרילנקה ונפלנו‪ .‬היינו בבית חולים אחד עשר‬
‫נוף העיר וסביבתה‪ ,‬וכן ארוחה במסעדה‪ ,‬שכללה אירוע‪-‬ברכות‪ .‬אירוע ששימח במיוחד את ליבי‪.‬‬ ‫יום‪ .‬חזרנו עם "סויסאייר" דרך ציריך‪ .‬זה דרש המון תקשורת עם הארץ‪ .‬הביטוח עבד ממש יפה‪,‬‬
‫משפחה בה כל אחד מרגיש נוח עם השני‪ ,‬וגם עם הסבא‪ ,‬שפה ושם נורתה לעברו (ולשמחת ליבו)‬ ‫בין היתר הודות ל"אשת‪-‬התקשורת" מיכל‪ ,‬שלא חסכה זמן‪ ,‬מרץ וכתיבה‪ .‬והרינו בריאים‪ ,‬שלמים‬
‫בליסטרה‪ .‬הכול בעברית תקנית ומשובחת‪ ,‬ואפילו בחרוזים‪ .‬עם המחמאות שקבלתי אוכל בינתיים‬
‫ואסירי תודה!! היה ברור שיש על מי לסמוך!!!‬
‫להתקיים במשפחה! תוך ידיעה שיש לי גם תרומה תרבותית מוכרת‪.‬‬ ‫ואם במשפחת פוליאק עסקינן – היה לנו כאן ערב לכבוד גיוסו של ירדן לצבא בהמשך החודש‪,‬‬

‫שלשום היה כאן "כנס משפחתי זוטא"‪ .‬בני ומיכל‪ ,‬יעל ודגן‪ ,‬ואפרת‪ .‬היה זה שוב מפגש משפחתי‬ ‫ולכבוד יומולדת ארבע עשרה לכרמל‪ ,‬היו ברכות ואיחולים רבים‪.‬‬
‫חם ונעים‪ .‬נדונו כל הנושאים המעניינים את כוחותינו‪ ,‬ואפילו הכלים נשטפו!!! מאוחר יותר –‬ ‫בין השאר חגגנו ליעל יומולדת חמישים בכפר הנוצרי מעיליה – כל כישורי המשפחה באו לביטוי‪,‬‬
‫אתמול‪ ,‬התקשר יונתן‪ ,‬שנשמע מצוין‪ ,‬אני ממש נכספתי לשיחה כזאת‪ ,‬והיא אכן הייתה בהחלט‬ ‫אפילו כתיבה של דברי שבח לדודה הנערצת על כולם‪ ,‬עם מנגינה בעיבוד מקורי! ובכלל‪ ,‬אישה‪,‬‬
‫לעניין‪ .‬אני כבר ממש מתגעגע‪ ,‬ושמחתי לשמוע על בואם לחג המחזור ביולי‪ ,‬של יונתן ודניאל‪,‬‬ ‫דגן‪ ,‬שבאותו יום מלאו עשרים ושש שנים לנישואיהם הנפלאים‪ ,‬הכין לה מערכת חגיגות‪ ,‬הכוללת‬
‫נטע תגיע אחרי הקייטנה‪ ,‬ותביא איתה את עמית‪ .‬את השסק הם כבר החמיצו‪ ,‬אך יהיו כל מיני‬
‫גם שבעה ימים בניו‪-‬יורק (!!) עם אמה ובתה‪ ,‬כדי לברר מה יש לחנויות האמריקאיות להציע‪...‬‬
‫"פיצויים"‪ ,‬אשר אינם גדלים במילווקי (סברס למשל – תרתי משמע)‪.‬‬
‫תוך כדי הכנות לבר‪-‬המצווה של נכדנו דניאל (לכבודו של האירוע‪ ,‬הגיעה המשפחה ממקום‬
‫משפחתנו שומרת על קשרים קבועים וחמים‪ .‬זה כולל את החבר'ה מאורנית‪ ,‬וגם המשפחה של‬ ‫שליחותה במילווקי שבארה"ב)‪ ,‬החליטה המשפחה להקדים ולחגוג את יום ההולדת השמונים‬
‫"הדודים מאמריקה"‪ ,‬העומדים לשוב בקרוב‪ ,‬ובינתיים הקשר איתם רק אלקטרוני‪ ,‬אך הדוק למדי‪.‬‬
‫לניצה (יולי ‪ ,)2015‬כדי לחסוך נסיעה משפחתית מיוחדת בתאריך המדויק‪.‬‬
‫אני סבא מתקבל על הדעת (לדעתי לפחות)‪ ,‬סבא שאפשר לטייל אתו סביב הקיבוץ‪ ,‬לברר מה‬
‫הבשיל‪ ,‬ולבלוס‪ :‬סברס‪ ,‬פטריות אוזנית הכלך הנפלאות‪ ,‬תאנים‪ ,‬תותי עץ‪ ,‬פיטנגו רימונים ופקאנים‪.‬‬ ‫הייתה לנו חגיגת בר‪-‬מצווה לכיתתו של נכדנו דניאל‪ ,‬כאשר הטקסט עבורה חובר על ידי אביו‪.‬‬
‫דורון בני‪ .‬החמאתי לו על כך‪ ,‬והוא אמר שהוא נוהג לשלב ביטויים שלקוחים ממקורות שפתנו‪,‬‬
‫אני סבא שכותב לכל אחד מן הנכדים ברכות לימי גנוסיא‪ .‬כולן כתובות היטב‪ ,‬עברית משובחת‪,‬‬ ‫ושאינם מקובלים בשפת היום‪-‬יום‪ .‬ולשאלתי ענה‪" :‬אני קיבלתי זאת ממך"‪ .‬וזה ממש כיף לשמוע‪,‬‬
‫חרוזים וחום‪-‬לב‪.‬‬
‫שיצא ממך משהו חיובי‪ ,‬שגאים להשתמש בו!!‬
‫גם נכנסתי כסבא לחלק מן הכיתות שלהם בביה"ס‪ ,‬לשיעורי גיאולוגיה (כתה ב' ומעלה!!)‪,‬‬
‫אסטרונומיה‪ ,‬וגם היסטוריה‪ .‬הכול לפי הזמנות‪ ,‬ועם תגובות חיוביות מאוד‪( .‬ממש לא ביישתי את‬ ‫ביקור הזהבים והמסיבות‪ ,‬הסתיימו כנהוג אצלנו‪ ,‬בארוחת ערב חגיגית‪ .‬פרידה למשך עוד שנתיים‬
‫ממשפחת זהבי הצעירה‪ .‬לי לפחות לא היה נורא שמח‪ .‬מי יודע אם אכיר אותם כשישובו? לאחר‬
‫הנכדים!)‬ ‫ארוחת הערב‪ ,‬לקח אותם דגן במכוניתו לנתב"ג‪ ,‬ובעזרת התקשורת המודרנית‪ ,‬ידענו היכן הם בכל‬
‫רגע נתון‪ ,‬עד מילווקי (דרך אחת עשרה שעות בהלסינקי‪ ,‬טיסה לשיקאגו ואוטובוס הביתה) אני‬
‫| ‪79‬‬
‫אישית ישנתי רק חלק מן הלילה‪ ,‬והמשכתי להיפרד תוך שהתחלתי להתגעגע‪.‬‬

‫| ‪78‬‬

‫לסבא אורי‬

‫וויילוועגאאאאהססבנאוואודדובזםמבבםשעהלחתישנאא‪,‬שממברועליאורסאריאנךרבאבוםםשיוראכמהחאדשאלברנצהיי!וןךלהלזהעןרה‪,,‬ייומהבהםשואממימוטו‪,‬ןכוהתרתראזמיתאמתבוולמאוצהילם‪-‬סימצמההרערתוימוטרבל‪,‬חציויומאאקעאםילגיבולד‪,‬קותדצזהאנ‪,,‬וףתרכהתזעואתהאווזןהאלהממ(מ‪,‬נזתהמותדאאןחנזירוחדבפדא‪,‬אנההו!מערובימיהבדפיתרולרעתערפטמא‪.‬בווךוכ‪,‬ר‪.‬וםנ‪.‬י‪.‬וסתת‪,-‬השכטתיא!וע‪.‬ר!ה(ספ!הומי‪,‬ללכוכ‪,‬מללספיבדומנכעיחו‪,‬חהאךרלת‪,‬שקגאאוליששימידהוררהנ)תוהרוט‪.‬עונדבטעהע‪..‬כשיו)‬

‫מי שיקרא חלק זה יגיד‪" :‬נו‪ ,‬הוא הסבא‪ ,‬ודאי שהוא מוקסם מנכדיו"‪.‬‬
‫ובכן – לא רק אני‪ ,‬ולא רק בני משפחתנו מוקסמים מהם‪.‬‬
‫הצלחנו! קורה‪...‬‬

‫| ‪81 | 80‬‬

‫עלינו על טיסת סויסאייר‪ :‬מטוס אחד דרך מדינת‪-‬איים באוקיאנוס ההודי (שעה וחצי הפסקה)‬ ‫טיולים בחו"ל‬
‫לציריך (שלוש שעות הפסקה) ולארץ‪ .‬ס"ה עשרים שעות‪ ,‬כאשר במרבית הזמן ניצה על אלונקה‪,‬‬
‫אפה תקוע בתקרת המטוס‪ ,‬ופרמדיק צעיר שהגיע במיוחד מהארץ‪ ,‬מטפל בה בדרך (כולל זריקות‬ ‫התחלנו לטייל הרבה בחו"ל‪ .‬בתחילה‪ ,‬היה המימון ממקורות שונים‪ ,‬ומאוחר יותר מכספי ירושות‪.‬‬
‫נגד כאבים) עד "שערי צדק"‪ ,‬שם חיכתה לה אפרת‪ ,‬ושם גם בילתה שבוע‪ ,‬בציפייה להתפנות של‬ ‫טיילנו לרוב לבדנו‪ ,‬עם או בלי רכב שכור‪.‬‬

‫מקום בבי"ח "הרצוג"‪ ,‬למחלקה שיקומית‪.‬‬ ‫בטיול הראשון לטורקיה (היו ס"ה כשניים‪-‬עשר משתתפים!!) היינו עם אוהל ושני שקי שינה‪ ,‬וזה‬
‫שבועיים וחצי בהרצוג‪ ,‬וסוף‪-‬סוף הביתה‪ .‬השיקום מתקדם יפה‪ ,‬מלווה כמה כאבים מיותרים‪ ,‬אך‬ ‫כלל גם את יוגוסלביה ויוון‪ .‬התיעוד החל עם שקופיות‪ ,‬עבר לוידיאו‪ ,‬והיום הוא "תקוע" על דיסקים‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬אהבנו לחזור למקומות בם היינו כבר‪ ,‬ונהנינו לא פחות ואף יותר‪ .‬עד גיל שבעים וחמש‬
‫רואים כבר את האור בקצה‪.‬‬
‫ניצה החלימה סופית ומהר – כמקובל אצלנו‪...‬‬ ‫טיילנו ברכב לבדנו או עם אחרים לאחר מכן טיילנו עם קבוצות‪.‬‬
‫אני משתדל לחזור לחיים שהיו מקודם‪ ,‬מטירוף המערכות שחווינו‪ .‬גם השהות עם ניצה בבתי‬
‫חולים‪ ,‬ולאחר מכן לבדי בבית‪ ,‬כנראה לא היטיבה עמי‪ .‬חשתי פיזור וניתוק‪ ,‬שאני מקווה שייוותרו‬ ‫אנו תקועים עם ארכיון גדול למדי‪ ,‬כמעט ללא יומרות אמנותיות‪ .‬אני תוהה לעיתים למה או למי‬
‫זה בעצם מיועד? מי ירצה לראות אותי במקסיקו? אני מנסה לערוך מיונים‪ .‬ולהותיר רק מה שיש‬
‫זמניים‪.‬‬
‫לו ערך עתידי‪ .‬ופרט לכך‪ :‬כל אחד ממשפחתנו צלם מקצועי למדי‪.‬‬
‫נסענו לבודפשט המעטירה‪ ,‬נהנינו מכל רגע! מביקורים בכל מיני ארמונות‪ ,‬מוזיאונים‪ ,‬בית הכנסת‬
‫הגדול באירופה ומצפים של נופים מרהיבים‪ .‬וכן מקונצרט של תזמורת קאמרית בכנסיה‪ ,‬והופעת‬ ‫ניצה ואני יוצאים לטיול קבוצתי לסרי‪-‬לנקה‪ ,‬עם קבוצה סבירה‪ .‬הטעם שלנו לבחירה‪ ,‬היה המדריך‬
‫ההוא שאול‪ ,‬אתו טיילנו בעבר ונהנינו‪ .‬יומיים לפני הטיול הוא חלה‪ ,‬והוחלף ע"י מדריכה אחרת‪.‬‬
‫להקה עממית בפולקלור מקומי‪.‬‬ ‫כל חברי הקבוצה היו בגילים שבין שבעים לשמונים‪ ,‬כך שצנחנו למיטות במלון על שפת אגם‬
‫נוף אורבני רווי בפסלים ומלאכים (קיבלתי ממש "רעלת מלאכים‪ .)"...‬בשהותנו שם חגגנו חמישים‬ ‫לסגור על שעות השינה החסרות‪ .‬ב‪ 02:00-‬בלילה שמעתי נפילה וצעקה‪ :‬אורי!!! כאשר הצלחתי‬
‫וארבע שנים לנישואים מוצלחים ושמחים‪ ,‬במסעדה מקומית‪ ,‬בה ניגנו (כינורות‪ ,‬כמובן)‪ ,‬את‬
‫המולדאבה של סמטנה‪ ,‬על תקן של "התקווה‪ "..‬והבה נגילה וכאלה‪ ,‬ממש הרגשת בית מצחיקה‪.‬‬ ‫למצוא את האור‪ ,‬מצאתי את ניצה בתוך שלולית דם‪ ,‬שנבע מפצע בראשה‪.‬‬
‫בנוסף לכל אלה פגישות חביבות עם אנשים מעניינים וחביבים – ישראלים ואחרים‪ .‬מלון טוב‬ ‫רופא‪ ,‬שהגיע תוך זמן קצר‪ ,‬למרות שהמלון היה די רחוק מן העיירה קבע שיש להעבירה לבית‬
‫החולים המקומי‪ .‬מכונית המלון הסיעתנו לקולומבו‪ ,‬אל בית חולים פרטי‪ ,‬גדול‪ ,‬ומודרני למדי‪.‬‬
‫במרכז‪ ,‬על מדרחוב ואצי‪.‬‬ ‫בו בילינו אחד עשר ימים‪ .‬בבדיקות בבית החולים נמצאו שני שברים בתחתית האגן‪ .‬הטיפול היה‬
‫חזרנו מ"טיול בר‪-‬מצוה"‪( ,‬שהתאחר בשנה‪ )...‬של אמיר לוין ויונתן זהבי לסלובניה‪ ,‬במסגרת‬ ‫מורכב משכיבה מוחלטת‪ ,‬תוך המתנה לטיסה באלונקה (טיסה רפואית) שתעשה ע"י שני מטוסים‪,‬‬
‫טיול משפחות לשבוע‪ .‬השניים הם חברים מאוד קרובים‪ .‬הם מנגנים יחד בתזמורת יד חריף‪ .‬וגם‬
‫בהרכב של ארבעה בני הכיתה‪ .‬היה גדול!!! נופים עתירי מים ונפלאים‪ ,‬כפרים וערים יפים‪ .‬מדריך‬ ‫כי אין קשר ישיר משם לארץ‪.‬‬

‫| ‪83‬‬ ‫| ‪82‬‬

‫ועל כל העיר‪ .‬חזרה אל מלוננו‪ ,‬לאורך רחוב הקורסו‪ ,‬אשר מוסב כל יום א' למדרחוב הומה אדם‬ ‫מצוין‪ ,‬חברה טובה לבנים וגם להורים‪ .‬מלון משובח עם מתקני בילוי ואוכל טוב‪ .‬ובעקר נהנינו מן‬
‫(וגם מוכרי מציאות כהים‪ )...‬צפינו גם ממרומי הפיאצה ונציה‪ ,‬מתוך מעלית שקופה‪ ,‬אל נופיה‬ ‫ה"ביחד" של הבנים‪ ,‬ביניהם וכמובן איתנו‪ .‬זה היה ממש מסע גיבוש חברתי‪ .‬ניצה מתקרבת לגיל‬
‫של רומא מלמעלה‪ .‬וכל זה נעטף במזג אויר אידיאלי‪ .‬מה עוד יבקש הבן‪-‬אדם?? התעכבנו (ביום‬ ‫שבעים ושמונה‪ ,‬ואילו אני לגיל שמונים ושתיים‪ .‬מעט חששנו מעומס הטיולים הרגליים (המעטים‬
‫האחרון) לגלידה בגלידרייה קטנה‪ ,‬שהפכה עבורנו אירוע חברתי‪ ,‬עם צעירה (בעלת המקום‪ ,‬המוכר‬ ‫שהיו‪ )...‬מן הרפטינג‪ ,‬האחריות ומהגיל‪ .‬היינו הסבים היחידים‪ ,‬וככאלה בסיס להשוואה לסבים‬
‫המשפחתיים של כולם‪ ,‬אשר איש מהם לא היה איתנו‪ .‬יצאנו בכבוד ובהרגשה טובה‪ .‬לפני הטיול‬
‫גלידות ממרכיבים טבעיים בלבד וטעימים להפליא!) זה נוסף לעוד פגישות עם אנשים נחמדים‪.‬‬ ‫בישלו השניים ארוחה משותפת (הם ואנו בלבד‪ .‬לכבוד והנאה מסוג זה טרם זכינו)‪ .‬יצאנו מכל‬
‫וראו זה פלא‪ :‬לא כויסנו‪ ,‬לא נשדדנו ולא רומינו – ממש הנס ממילאנו!!! חזרנו עם עיניים מוצפות‬ ‫העניין בחיזוק תחושתנו‪ ,‬שאנו משפחה טובה‪ ,‬וזה שרובה הגדול כאן בצרעה – זו ממש מתנה‬

‫בצבעים‪ ,‬פסיפסים‪ ,‬פסלים‪ ,‬ארמונות‪ ,‬אנשים ונופים למזכרת–נצח!‬ ‫משמיים! אך בכל זאת‪ ,‬במסגרת הזאת‪ ,‬לא בטוח שנצא עוד פעם‪.‬‬
‫למרות חששותינו המוקדמים‪ ,‬לא יהא זה הטיול האחרון לבדנו – למשל‪ :‬הולנד ובלגיה עדיין לא‬ ‫היינו בטיול במקדוניה‪ .‬ארץ עם טבע יפהפה‪ ,‬עתיר ירק ומים‪ .‬אך הם נמצאים בפיגור לא פשוט‬
‫(חקלאות מעדרים למשל‪ )..‬גם בגלל הדתיות אשר מקצינה‬
‫זכו לכך‪...‬‬ ‫עקב היות האוכלוסייה מורכבת מרוב נוצרי עם מיעוט‬
‫מוסלמי‪ ,‬מה שגורם בדרך כלל להקצנה‪ .‬היהודים "אזלו" שם‬
‫חגגנו לא מכבר את יום הולדת שבעים ותשע של ניצה ושמונים‬
‫ושלוש שלי‪ .‬לא בטוח שנטייל עוד‪ .‬בודאי לא למרחקים‬ ‫בעזרה רצינית של הנאצים‪.‬‬
‫גדולים‪ ,‬מילווקי למשל‪ ...‬יש בכך סיכון‪ ,‬והוא דורש חשבון נפש‪,‬‬ ‫החלטנו לטייל ולהינפש ארבעה ימים ברומא‪ ,‬בירתו של העולם‬
‫בהתחשב בכך ששניים מחברינו חזרו כבר מטיולים בארונות‪...‬‬ ‫הנוצרי היום‪ ,‬והעולם כולו במשך תקופות לא קצרות‪ ,‬וממש‬
‫רווינו נחת! זו עיר חיה ותוססת‪ ,‬כל אדם שני ברחוב מסתובב‬
‫אנו במצב סביר ‪ -‬נראה!!‬ ‫עם מפה ביד‪ .‬בכל חור שצובר אנשים (מזרקה‪ ,‬ארמון ושאר‬
‫ירקות)‪ ,‬ישנם כמויות מסחריות של מוכרי פרחים‪ ,‬צעיפים‪,‬‬
‫עוד חודש אנו נוסעים להולנד ובלגיה לעשרה ימים של‬ ‫משחקים מיוחדים ושאר גאדג'טס‪ .‬לכולם צבע כהה מזה של‬
‫טיול עצמאי‪ .‬מערב אירופה‪ ,‬ארצות ידידותיות יחסית‪ ,‬ובכל‬ ‫האיטלקי הממוצע‪ ,‬רובם דוברי אנגלית‪ .‬בתור הכניסה לסן‪-‬‬
‫זאת מתגנבת תחושה של‪" :‬מה יהיה אם אחד משנינו יעשה‬ ‫פייטרו‪ ,‬התייצבו בין חמש מאות לאלף איש ואישה‪ ,‬ולקח לנו כמעט שעה להגיע לפתח הקתדרלה‬
‫בעיות בריאות?" אני אמנם חש ירידה מסוימת בכושר הליכה‪,‬‬ ‫הגדולה בעולם‪ ,‬ולהתייצב דומעים מול הפייטה של רבי מיכלאנג'לו בואונרוטי‪ .‬למוזיאוניי הוותיקן‬
‫ובעיקר פיזור‪ ,‬המתבטא בשכחה של "איפה הנחתי את מכשיר‬ ‫היו שני תורים‪ :‬לאלה שהגיעו סתם‪ ,‬ולאלה (כמונו!!!) שהכינו כרטיסים כבר מן הארץ‪ .‬כנ"ל גם‬
‫השמיעה?" או‪" :‬מה שמו של המוסך‪ ,‬אליו הכנסתי את מכוניתי‬ ‫בוילה בורגזה‪ .‬ובעניין זה‪ ,‬התמזל מזלנו‪ ,‬ואנו לוקחים חלק בסדרת הרצאות ב"מרכז יום לקשיש"‬
‫בנחם‪ .‬ואחרי הסברים מפורטים ונהדרים על חלק מן היצירות‪ ,‬זכינו לראותן במו‪-‬עינינו‪ .‬מלוננו‬
‫לתיקון?" נקווה שיהיה רק טוב‪.‬‬ ‫היה ליד מזרקת טרווי‪ ,‬שפקדנוה מדי ערב‪ ,‬וזה אירוע מרשים למדי – המוני אנשים מגיעים ושוהים‬
‫ובכל זאת‪ ,‬נסענו לטיול פרטי לתשעה ימים להולנד ובלגיה‪.‬‬
‫הרעיון היה‪ ,‬לבקר בעיר גנט‪ ,‬בה למד יעקב להיות מהנדס‪,‬‬ ‫שם שעות‪ ,‬וגם משליכים מטבעות מעבר לראשם למים‪ ,‬דבר שיבטיח את שובם לכאן!!‬
‫ובעיקר – אמסטרדם‪ ,‬שהיא עיר יוצאת דופן של מוזיאונים‪,‬‬ ‫פקדנו גם את פסלו של משה רבנו המקרין‪ ,‬לגרסתו של בואונרוטי‪ ,‬וכן את כנסיית סנטה מריה‬
‫פרחים‪ ,‬תעלות מים ומבנים יפהפיים מימי הביניים ואילך‪ .‬אני קצת חששתי מנסיעה כזאת לבד‬ ‫מג'ורה הענקית והמרשימה‪ ,‬אשר שרה בה מקהלה גרמנית של מבוגרים‪ ,‬מיסה של באך‪ ,‬שהקפיצה‬
‫(כבר החזרתי את ניצה באלונקה מסרילנקה)‪ .‬עוד מעט אהיה בן שמונים ושלוש‪ .‬אם מטיילים‬ ‫לנו כמה פיוזים‪ .‬זה פשוט היה ביום ראשון‪ ,‬וענה על ציפיותינו המוקדמות‪ .‬גם ה"פיאצה דל פופולו"‬
‫במסגרת קבוצתית‪ ,‬יש מי שדואג לכל הסידורים‪ :‬לינה‪ ,‬תחבורה‪ ,‬מזון‪ ,‬ואם קורה משהו יוצא דופן‬ ‫"עשתה לנו את זה"‪ .‬זה כולל כנסיה יפהפיה‪ ,‬עם ציורים של קאראווג'יו ואחרים‪ ,‬שער מקסים‪,‬‬
‫‪ -‬יש לנו ביטוח‪ ,‬יש טלפונים‪ ,‬ואפשר להיות רגועים למדי‪ .‬אבל לבד זו ממש בעיה‪ .‬הכול נופל על‬ ‫שבמקורו נועד לכניסה חגיגית אל העיר מצד צפון וכן תצפית ממרומי מרפסת יפהפיה‪ ,‬על הכיכר‬

‫בן הזוג שהוא או היא כבר אינו ילד‪.‬‬ ‫| ‪84‬‬
‫אז קמנו בשתיים בלילה‪ ,‬טסנו בשש בבוקר‪ .‬כשהגענו למלון יצאנו לטייל‪ ,‬כי החדר לא היה פנוי‪.‬‬
‫בשעה שש לפנות ערב חצינו רחוב‪ .‬באמסטרדם כל רחוב מרושת בפסי רכבת קלה‪ .‬ומי שער כבר‬

‫| ‪85‬‬

‫"הספקים"‪ .‬כי אני אמנם מרגיש ראוי עדיין‪ ,‬אך הזדקנותי אינה מוטלת בספק‪ .‬מלוננו הוא בטווח‬ ‫משעה שתיים בלילה לא מבחין בכך‪ ,‬ונופל על הכביש‪ ,‬כאשר אפו מוטח בכוח בכביש (המון דם!)‬
‫הליכה מרוב המקומות המעניינים אותנו‪ .‬נקווה שתהיה חוויה חיובית‪ .‬כרגע‪ ,‬אפילו ההכנות‪,‬‬ ‫וכן‪ .‬המצלמה שתלתה על חזי‪ ,‬ננעצה כהוגן בצלעותיי‪ .‬אנשים קפצו לעזרתי‪ .‬קמתי‪ ,‬התאוששתי‬
‫מעט‪ ,‬ובשעה שבע בערב כבר הייתי במסעדה‪ ,‬רעב למדי‪ ,‬אוכל ארוחת ערב‪ ,‬תוך שיחה (בעברית!)‬
‫(וההחלטה מה לבקר ועל מה לוותר איננה פשוטה‪ – )...‬נראה איך יהיה‪.‬‬ ‫עם בעלי ועובדי המסעדה‪ .‬בלילה כאבה לי הצלע‪ .‬הייתי בטוח כי נשברה‪ ,‬ומאחר ואני יודע מניסיון‬
‫קודם‪ ,‬ש"עם צלע שבורה אין מה לעשות"‪ ,‬התחלתי לתכנן את השיבה הביתה‪ .‬בבקר קמתי בתחושה‬
‫אז חזרנו אתמול מוינה‪ ,‬מימים מלאי רשמים‪ .‬הגענו לכאן בשעה שלוש לפנות בוקר‪ ,‬והיינו עסוקים‬
‫למדי כל היום (כולל ביקור בקתדרלה בעת תפילת עכו"ם‪ ,‬בניגוד לביקורנו בה לפני שנים‪ ,‬בו‬ ‫שאחזיק מעמד‪ ,‬והמשך הטיול היה ממש נפלא – עם קצת כאבים בצלע‪.‬‬
‫שבוע אחרי שחזרנו‪ ,‬חשתי עדיין ככה‪-‬ככה‪ .‬ורק עתה אני מרגיש בבית ממש‪ .‬מסקנה‪ :‬אם נטייל‬
‫נקלענו למיסה נהדרת)‬
‫וינה האירה לנו פנים‪ :‬מזג אויר אביבי וחביב‪ ,‬המוני תיירים‪ ,‬בעיקר מן המזרח הרחוק (למשל‪:‬‬ ‫להבא בחו"ל‪ ,‬יהא זה רק במסגרת קבוצתית‪ ,‬לטיול קצר ולא רחוק!!‬
‫נתקלנו בקבוצת נוער מסינגפור‪ ,‬התפתחה סקרנות הדדית‪ ,‬וזה היה מרגש למדי) מלון מצוין‪,‬‬ ‫חזרנו מן הטיול עם שלוש מאות וחמישים שקופיות‪ ,‬ויש יופי של דיסק‪ .‬ולמרות כל ההרפתקאות‬
‫במרכזם של כל האתרים אליהם התכוונו להגיע‪ .‬חרשנו פארקים‪ ,‬כנסיות רציניות (כולל תפילה‬ ‫הלא חיוביות‪ ,‬היה טיול מרשים ומאוד מהנה! אלה ערים ימי‪-‬ביניימיות‪ ,‬עם בניינים שאין כמותם‬
‫המונית באחת מהן‪ ,‬שכאמור הזכירה תפילות על קברי צדיקים) רואים גם לא מעט זוגות מעורבים‬ ‫במקומות אחרים‪ ,‬כולל ארמונות‪ ,‬אנדרטאות‪ ,‬שווקים ותעלות מים מרשימות ‪ -‬יופי! אין איפוא‬
‫(שחור‪-‬לבן או מלוכסן‪-‬לבן)‪ .‬אמנם הייתה זו הפעם השנייה בווינה‪ ,‬וממש לא חזרנו על שום דבר‪,‬‬
‫לא בצפייה ולא באווירה‪ .‬ראינו בין השאר מוזיאונים מפוארים (במבנם וגם בתוכנם‪ ,‬ובעיקר –‬ ‫פלא בכך‪ ,‬שכמעט כל נכדינו ביקרו שם כבר‪ .‬אם כי יש לנו ספק לגבי המוזיאונים‪.‬‬
‫עשינו היכרות עם שני אמנים נהדרים‪ :‬גוסטאב קלימט ופרידריך הונדרטואסר היהודי‪ ,‬שאימו‬
‫יוצא לי לאחרונה‪ ,‬לספר לכל מיני (משפחה ואחרים) על כל מיני הרפתקאות שהיו לי עד היום‪.‬‬
‫נספתה בשואה‪ .‬לכל אחד מהם יש בית ומוזיאון‪ .‬והם די שולטים בשוק האמנות האוסטרי‪.‬‬ ‫וכולנו מסכימים‪ ,‬כי היו לי עד כה חיים מעניינים למדי‪ .‬נראה איך זה יימשך‪.‬‬
‫אני‪ ,‬שקצת דאגתי מחמת התקרבותי לגיל שמונים וחמש (צעירים ממני כבר חזרו בארונות)‪ ,‬חזרתי‬
‫טוב‪ ,‬אז ראינו את מרוקו ואת בולגריה‪ .‬שני טיולים עם מדריכים סוג ב'‪ ,‬וקבוצות לא מוצלחות‬
‫אותו דבר – בסדר‪ ,‬עם מקום לשיפורים שכבר לא יהיו‪.‬‬ ‫באופן מיוחד‪ ,‬אך דווקא הנופים‪ ,‬הסיטואציות וסתם הזיכרון המתעורר‪ ,‬עשו לנו משהו‪ .‬נהנינו‬
‫לראותם ולהיזכר‪ ,‬אולי כי עוד שלושה ימים‪ ,‬יוצאים לטיול הבא‪ .‬בגילנו לא לגמרי ברור שיהיו עוד‬
‫אנו עדיין מתלבטים בנושא של חו"ל עוד פעם‪ .‬אני ממש לא מביא בחשבון נסיעה רחוקה‪ ,‬משך זמן‬
‫גדול‪ ,‬או הרבה הליכות‪ .‬זה לקיחת סיכון‪ ,‬עבור הנאה זמנית‪ ,‬כזאת או אחרת‪ .‬אני רוצה לפחות עוד‬ ‫אחריו‪...‬‬
‫נסיעת בר‪-‬מצווה עם שירה‪ .‬דניאל כבר רווי בנסיעות‪ ,‬כך שטיול בר‪-‬מצווה אינו ביג דיל עבורו‪ .‬גם‬
‫ניצה תיסע עם אמיר למילווקי‪ ,‬לראות היכן וכיצד הם חיים‪ .‬ולהפגיש את אמיר ויונתן‪ ,‬שהם ממש‬
‫נטע כבר קרעה את הגלובוס‪.‬‬ ‫בקשר וחברים טובים‪ .‬כל זה אחרי החגים‪.‬‬
‫נחשוב על כך חיובית‪ ,‬אך ללא הגזמות! אולי איטליה‪ .‬פירנצה וגם רומא למשל‪ ,‬עם היסטוריה‬
‫אנו מתכננים טיול קצר לווינה‪ ,‬ועסוקים קצת בהכנות‪ .‬זהו ביקור שני עבורנו‪ ,‬ובודאי אחד האחרונים‬
‫עשירה ומוזיאונים‪ .‬איני פוסל גם את ונציה – נראה‪.‬‬ ‫שלי‪ .‬אני חש למדי בירידה‪ ,‬הן פיזית והן קוגניטיבית‪ ,‬כך שלא בא לי על טיסות ארוכות ושהיות‬
‫בניכר‪ .‬וינה זו עיר משופעת באטרקציות תיירותיות‪ ,‬וכן בהרבה מאוד תיירים‪ .‬התכנית אמנם די‬
‫בליל הסדר אנו טסים לצפון איטליה‪ ,‬ל"טיול בת המצווה" של שירה‪ .‬לקחנו עלינו את המשימה‬ ‫חופשית אך חבל לבזבז סתם זמן וכסף‪ ,‬ולצד זאת אני מקווה לחזור על הרגליים (או לפחות על‬
‫(אנו כבר היינו שם‪ ,‬והטיול אליו אנו מצטרפים הוא טיול משפחות עשרים ילדים ושלושה‪-‬עשר‬ ‫התחת) לכן בחרנו בעיר‪ ,‬שיש בה הרבה ממה להתרשם‪ ,‬ושהיא במרחק די קצר לטיסה‪ .‬נקווה‬
‫מבוגרים)‪ .‬אנו מקווים שלא יהיה גרוע יותר מן הטיולים הקודמים‪ .‬הטיול בארגון חברת הנסיעות‬
‫רימון‪ ,‬בהדרכתו של המדריך חגי‪ ,‬איתו נפגשנו כבר ואנו בקשר איתו שנראה טוב‪ .‬בגיל שמונים‬ ‫לטוב!‬
‫וחמש כדאי שהאחריות תתחלק גם עם מדריך! נראה‪( .‬אני לא לגמרי בכושר‪ :‬יש לי סחרחורות‬ ‫עוד שלושה ימים אנו נוסעים לבקר בווינה ארבעה ימים‪ .‬זו עיר עם היסטוריה מיוחדת‪( ,‬שושלת‬
‫קלות לפרקים‪ ,‬למרות הכדורים שאני בולע) אני מקווה שיהיה נחמד‪ ,‬מעניין‪ ,‬ומלמד‪ .‬בעניין זה‬ ‫אחת‪-‬הבסבורג שלטה בה שלוש מאות שנים‪ ,‬והותירה ארמונות‪ ,‬גנים ופסלים)‪ .‬יש לה ביקוש‬
‫עצום בעולם התיירות‪ :‬מלונות‪ ,‬אמצעי תחבורה‪ ,‬טיסות‪ ,‬הכל אצלנו כבר סגור‪ .‬אנו לא מחפשים‬
‫הצעתי את עזרתי לחגי המדריך‪ .‬אמשיך לדווח בעוד שבוע וחצי ‪ -‬עם שובנו‪.‬‬
‫| ‪86‬‬
‫| ‪87‬‬

‫במשך השנים הרבינו לטייל בארץ ובעולם (הורינו עבדו קשה לשם כך)‪ .‬החמצנו רק את חצי הכדור‬ ‫אז טסנו והגענו לוורונה בבוקר וסיירנו בה‪( .‬לנו הייתה זו הפעם השנייה‪ ,‬אז ראינו פחות – לא‬
‫הדרומי‪ ,‬וחלקים מהצפוני‪ ,‬בין היתר כי מצאנו יתרון בחזרה למקומות בם ביקרנו כבר‪ .‬מעתה אם‬ ‫נכנסנו לתיאטרון‪ ,‬למשל)‪ .‬ראינו מבנים אחרים (ביתה של יוליה‪ ,‬חברתו של רומאו) בית כנסת –‬
‫נצא לחו"ל‪ ,‬יהיה זה רק למרחקים קצרים ובתנאים טובים! אחד מטיולינו הראשונים‪ ,‬והמצולמים‬ ‫רק מבחוץ‪ ,‬ובכלל עיר מימי הביניים עם שלל סגנונות הבנייה‪ .‬המשכנו לברשיה‪ ,‬בה היה מלוננו‬
‫בווידאו עם "החברה הגיאוגרפית בראש צעיר" היה בהודו‪ .‬מדריך צעיר מכולנו‪ ,‬אך מעולה‪ ,‬תנאים‬ ‫לשישה לילות‪ .‬מלון חדש ומעוצב יפה‪ ,‬אך רק לארוחות הבוקר‪ .‬ובשירותים – הפתעה! דלת זכוכית‪.‬‬
‫של מעורבות באוכלוסיה המקומית‪ ,‬בתרבות שונה לחלוטין‪ ,‬כמו משפחות שחיות עם ילדים על‬ ‫שלושתנו בחדר אחד צפוף למדי‪ .‬בעיר עצמה כמעט שלא סיירנו‪ .‬למחרת יום סיור יפהפה בהרי‬
‫המדרכה‪ ,‬ומלבישים אותם כיאות‪ ,‬בתלבושת בי"ס‪ .‬כמו "קבורת" חיות בגנגס‪ ,‬כאשר די קרוב לשם‬ ‫הדולומיטים‪ ,‬עם בתי מגורים כפריים‪ ,‬על רקע נפלא של הרים מצוקיים המעוטרים בכיפות שלג‪,‬‬
‫מתרחצים אנשים‪ ,‬ואף שותים את המים‪ .‬והרופא ששט איתנו בסירה (בבית משפחתו לנו בלילה‪,‬‬
‫והוא למד באנגליה) מסביר‪ :‬אנו מאמינים שמי ששותה ממי הגנגס‪ ,‬זוכה בבריאות טובה‪ .‬וזאת‬ ‫אגמונים ומפלים – נוף אירופי הררי למהדרין!!‬
‫במים שמלבד פגרי חיות הם מלאים בסחף ובוץ‪ .‬ההבדלים העצומים גרמו לנו חוויה יוצאת דופן‪.‬‬ ‫עשינו היכרות עם הקבוצה הנעימה מאוד‪ ,‬הילדים החמודים והצרחנים והמדריך המעולה חגי‪ ,‬בעל‬
‫וכן ‪ -‬טורקיה‪ ,‬אותה עברנו לראשונה ב"תנאי שדה" ובתחבורה ציבורית‪ ,‬וחזרנו אליה פעמים רבות‪,‬‬ ‫ידיעות רבות וכושר של התאמה לקהל המגוון‪ .‬לצד היכרות קרובה עם השטח‪ .‬וכך אמנם נראה כל‬
‫יחד עם חברים ובטיול נפלא עם איתן גיסנו‪ .‬בפעם הראשונה‪ ,‬בשנת ‪ ,1978‬לא היו כמעט דוברי‬ ‫השבוע‪ .‬שירה הייתה מעורבת בכל האירועים וגם המפגשים החברתיים‪ .‬אנחנו בקושי ראינו אותה‪.‬‬
‫אנגלית‪ .‬חיינו מן הגרמנית‪ ,‬שלמדתי משכנינו "היקים" ברחובות‪ ,‬שמחלב פרותיהם קנינו מדי יום‪,‬‬
‫ולמדתי את המבטא‪ ,‬להבדיל מאידיש וזה עזר יפה‪ .‬ארץ עם נופים מגוונים‪ ,‬היסטוריה עשירה – מן‬ ‫היא נראתה מרוצה ביותר (כבר סיבה לצאת לטיול הזה)‪ .‬חזרנו עייפים אך עמוסים בחוויות‪.‬‬

‫החיתים ועד הטורקים‪ ,‬דרך יוון‪ ,‬רומא ושאר ירקות‪ .‬ובעיקר‪ :‬מקבלי אורחים ונותני שרות‪.‬‬ ‫כמה מחברינו טיילו באירלנד‪ ,‬והתרשמו מאוד לטובה – גם הם היו כבר בכמה וכמה ארצות‪,‬‬
‫טיול זה היה מיועד ליוגוסלביה‪ ,‬שלא היו איתה יחסים דיפלומטיים‪ .‬ולכן טורקיה הייתה רק לצורך‬ ‫וטוענים בתוקף כי אירלנד מיוחדת‪ .‬נראה‪ ,‬אולי גם אנחנו‪ ...‬אני לפחות חש שמועד הסיום מתקרב‪,‬‬
‫ויזה‪ .‬ההמשך היה בסלוניקי‪ ,‬אחרי רעידת אדמה קשה‪ ,‬התושבים חלקם באוהלים‪ .‬ואז יוגוסלביה‪,‬‬ ‫איני רוצה לדחוק את הקץ‪ ,‬אבל עושים חשבון של "מה נפסיד"‪ ....‬אז נראה ‪ ,‬אולי סנטוריני‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫עם פליטביצה‪ ,‬סראייבו‪ ,‬דוברובניק ושאר הדברים היפים‪ .‬שייט לקורפו ומשם דרך יואנינה‪ ,‬מטאורה‬
‫או "הכל כלול‪ ",‬באנטליה‪.‬‬
‫ודלפי לאתונה‪ ,‬ובאנייה חזרה לטורקיה והביתה‪.‬‬
‫היה טיול גדול בקנדה‪ ,‬ארה"ב ומקסיקו (שלוש מכוניות שכורות ושלוש‪-‬עשרה טיסות!) שכלל‬ ‫ניצה מוכנה לקחת סיכון‪ .‬נרשמנו לטיול בן עשרה ימים לדרום ספרד (ממש חזרה על טיולנו עם‬
‫ביקורי קרובים ומכרים‪ .‬מספר טיולים באירופה‪ ,‬שחלקם החלו במינכן‪ ,‬אליה היה קל להגיע מישראל‪.‬‬ ‫הבנות בדרך הביתה מארה"ב)‪ .‬אני מקווה לחזור בטיסה רגילה לא בארון‪/‬אלונקה‪ ,‬ולא ישר לבית‬
‫ומשם מזרחה‪ :‬דרך צ'כיה‪ ,‬הונגריה ואוסטריה (שהוו פעם חלקיה של ממלכה אחת) איטליה‪ ,‬וכן‬ ‫חולים‪ .‬וזאת בטיול מאורגן‪ ,‬יחד עם גידי ודפנה‪ .‬זה יהיה בחודש פברואר‪ .‬נשתדל לשמור עד אז על‬
‫לאורך הריין‪ ,‬שלוש פעמים צרפת‪ ,‬אנגליה‪ .‬וכן‪ :‬מצרים‪ ,‬מרוקו‪ .‬ובמזרח הרחוק‪ :‬תאילנד (לבד)‬
‫וייטנאם וקמבודיה וכן סין (קבוצתיים)‪ ,‬רומניה‪ ,‬רוסיה סרדיניה וקורסיקה‪ ,‬כרתים‪( ,‬פעם אחת עם‬ ‫הבריאות‪.‬‬
‫גרל'ה ותמר ז"ל‪ ,‬ופעם עם אפרת ושירה) קפריסין‪ ,‬מלטה‪ ,‬מקדוניה‪ ,‬גיאורגיה ועם נכדים‪ :‬עם יובל‬
‫בפראג‪ ,‬עם ירדן באיסטנבול‪ ,‬עם תאיר בברצלונה (בה כבר ביקרנו קודם לבדנו) ועם אמיר ויונתן‬ ‫| ‪88‬‬

‫בסלובניה‪ ,‬כל זאת כאמור‪ :‬לבד‪ ,‬עם חברים וטיולים מודרכים‪.‬‬
‫הכול מתועד בכתב ובצילומים ‪ -‬נחמד!‬

‫טיול נחמד ברומניה – הודות למדריך נפלא ש"נפלנו" עליו‪ ,‬וטיול מבוזבז מעט לטעמי ברוסיה‪.‬‬
‫שייט למוסקבה מס"ט פטרבורג‪ ,‬עם כל מה שבדרך‪ .‬גם טיול יפה באוזבקיסטן‪ ,‬עם נופים מוסלמיים‬
‫כמו מסגדים בפאר איראני‪ .‬היה גם טיול קבוצתי לברלין וסביבותיה‪ ,‬וכן סיציליה – עם חיותה‬
‫וסרגיי לבד‪ .‬וכן היו גם בולגריה‪ ,‬מונטנגרו‪ ,‬מלטה‪ ,‬פלופונס ויוון בכלל‪ ,‬וכן אנגליה‪ ,‬הולנד ובלגיה‬
‫(בעקבות יעקב וולפסון)‪ .‬לא בזבזנו זמן!! שלושה טיולים עם יעקב עצמו‪ ,‬עם תמי ואיתן עלומי‪:‬‬
‫הראשון לירדן‪ ,‬ליום הולדתו התשעים‪ ,‬כולל פטרה וג'רש – במונית עם נהג מג'נין‪ ,‬עקב קשריו של‬
‫איתן‪ .‬השני היה לאנטליה וסביבותיה ליום הולדתו התשעים ואחת‪ ,‬והשלישי לאיסטנבול ליום‬

‫הולדת תשעים ושתיים‪ .‬טיול שהיה כבר קצת קשה לו‪ .‬ועוד המון טיולים ונופשים שלא הזכרנו!‬

‫| ‪89‬‬

‫ברוח טובה‪ .‬פרט לכך אני תקוף לעיתים ממש במרה שחורה‪ ,‬לאור (או לחושך‪ )...‬של הבנתי את‬ ‫מחשבות על "הבית השלישי"‬
‫העתיד הצפוי‪ .‬אני מקווה להתבדות‪ ,‬למרות שעד כה הכל מראה שזהו הכוון‪ ,‬גם אצלנו וגם בכל‬
‫את הנכתב כאן‪ ,‬אני כותב בערב יום כיפור תשע"ג‪ .‬כל העיתונות של ערב החג‪ ,‬מלאה באחת מן‬
‫העולם המערבי‪.‬‬ ‫השתיים‪ :‬שלושים ותשע שנים למלחמה הארורה ההיא שיש לה עקבות אופיינים כמו היקפים‬
‫במוספי העיתונות לחג‪ ,‬היו אין‪-‬ספור מאמרים‪ ,‬רשימות ותגובות‪ ,‬על עתידה של החברה הישראלית‪,‬‬ ‫רחבים בחברה הישראלית של התקרבות עד חזרה לדת‪ ,‬שאני רואה בה ממש סכנה לקיומה של‬
‫לאור השוני בהתייחסות של קבוצות שונות באוכלוסיה‪ ,‬אל העבר‪ ,‬ואל מחוייבותנו אליו‪( ,‬או‬ ‫המדינה‪ .‬אסביר‪ :‬אני יהודי‪ ,‬שגאה להשתייך לעם‪ ,‬שהצליח כנגד כל הסיכויים‪ ,‬להתקיים לאורך‬
‫לפחות לחלקים ממנו)‪ ,‬ועל מידת הייתכנות של יצירת חברה‪ ,‬עם מידה מסוימת של תקשורת בין‬ ‫היסטוריה ארוכה‪ ,‬בפיזור מקסימאלי‪ ,‬שאף קבוצה לאומית אחרת‪ ,‬אם התנסתה בו‪ ,‬לא שרדה‬
‫חלקיה‪ ,‬ומה כל זה מבשר לגבי העתיד‪ .‬יש לי כמה רעיונות בנושא‪ ,‬ואני מאוד מקווה שאתבדה‪...‬‬ ‫אותו! וזאת תוך שהוציאה מתוכה דמויות‪ ,‬שהשפיעו על אורח המחשבה (המערבית בעיקר)‪ ,‬כמו‬
‫למשל‪ :‬במוסף "הארץ" מיום שישי בחודש מרס‪ ,‬הופיע מאמר של פרופ' אווה אילוז‪ ,‬המנסה לנתח‬ ‫שפינוזה‪ ,‬מארכס‪ ,‬פרויד ואיינשטיין‪ ,‬ומתוכה זכו בפרסי נובל – אחוזים גדולים פי כמה וכמה מכל‬
‫את המארג החברתי במדינה‪ ,‬ומה יכול בכל זאת להפוך אותנו לעם‪ ,‬ולא לקבוצות‪/‬כיתות של‬ ‫השאר‪ .‬ויש לזכור‪ :‬היהודים תמיד למדו! אבל בישיבות‪ .‬לא עסקו בפיסיקה‪ ,‬פסיכולוגיה ואפילו‬
‫אנשים עם ראיות עולם שלא יכולות להיות שונות וקיצוניות מהן‪ ,‬בכל תחום של החיים כאן‪ .‬קראתי‬ ‫לא בכלכלה‪ .‬וגם היום‪ ,‬עם הפריצה הענקית בנושאי מחשוב‪ ,‬והיי‪-‬טק בכלל‪ ,‬אנו נמצאים בחוד‬
‫אותו כמה פעמים‪ ,‬והתרשמתי עמוקות מן הניתוח‪ ,‬אבל חלקתי עליה בהחלט במסקנות‪( .‬היא‬ ‫חנית הקדמה! זאת כנראה עקב שיטת הלימוד היהודית שלימדה כיצד ללמוד‪ ,‬שהיום כבר אינה‬
‫ראש המח' לסוציולוגיה באונ' העברית‪ ,‬והוגדרה גם כאחת מעשר הנשים המשפיעות בעולם‪ ,‬דרך‬
‫ספרים שפרסמה בשפות שונות)‪ .‬כי בעיניי‪ ,‬לצערי‪ ,‬אין למדינתנו סיכוי רב להמשיך ולהתקיים‪ .‬אני‬ ‫מספיקה‪.‬‬
‫חושב שסיום "הבית השלישי" הוא רק עניין של זמן‪ .‬ואפילו לא כל כך הרבה‪ .‬והנורא הוא‪ ,‬שאין לי‬ ‫ואז – משתלטים על הרחוב‪ ,‬על הפוליטיקה ועל כל ההתנהלות הציבורית‪ ,‬יסודות של הבנת העולם‬
‫כל רעיון יצירתי כיצד למנוע‪ ,‬או לפחות לדחות זאת‪ ,‬עבור בני משפחתי העתידים‪ .‬ושוב‪ ,‬הלוואי‬ ‫וניהול חברה‪ ,‬שבה כל מיני "צדיקים" ו"רנטגנים" ומאורות הדור‪ ,‬קובעים פתאום את ההחלטות‪,‬‬
‫בתחום ההתנהלות המוסרית של אישי ציבור (נשיא בכלא על אונס‪ ,‬שר אוצר על גנבה‪ ,‬וראש‬
‫ואתבדה‪.‬‬ ‫ממשלה על שחיתות‪ ,‬הפרת אמונים ושוחד‪ ,‬ואפילו מנהיג של מפלגה דתית‪ ,‬אשר בילה כמה‬
‫וכמובן‪ ,‬אי אפשר להתעלם מן המצב‪ ,‬אליו מתקדם כל העולם‪ :‬לפי תורת האבולוציה‪ ,‬לכל אורך‬ ‫שנים בכלא‪ ,‬אך חזר להנהיגה!) ולכל אחד מהם יש מי שמפגינים למענו‪ ,‬ורואים בו מנהיג תיקני‪.‬‬
‫קיום החיים על פני כדור הארץ‪ ,‬חלו שינויים בתנאי הקיום‪ .‬אותם שרדו רק בעלי‪-‬החיים שהצליחו‬ ‫תפיסה כלכלית שממש לא שמה על צרכים אמיתיים של אוכלוסיה‪ ,‬ומתוחזקת ע"י משפחות‬
‫אחדות שכולנו בידיהן‪ .‬וכל זאת בראשותה של מפלגת הליכוד‪ ,‬אשר ירשה את העבודה בסיסמא‪:‬‬
‫| ‪91‬‬ ‫"מושחתים נמאסתם!"‪ .‬והיא מתוחזקת בידי קואליציה של כל מיני דתיים‪ ,‬ימניים ורוב שקשה‬
‫לראות איך ניפטר ממנו‪ ,‬כי הוא בנוי בעיקר מחלקי אוכלוסיה‪ ,‬שמתרבים יותר מן ה"סמולנים"‪.‬‬

‫אני חש מזה זמן רב‪ ,‬שאנו רצים לקראת חורבן הבית השלישי‪ ,‬וממש לא נהנה מכך‪.‬‬
‫דעתי הפוליטית פשוטה וחד‪-‬משמעית ‪ -‬כל מי שחולם על שלום בין יהודים לערבים אינו יודע מה‬
‫הוא שח‪ :‬אני מורה להיסטוריה במקור‪ ,‬וטרם נתקלתי במקרה בו נגמרה התנגשות בין מוסלמים‪/‬‬

‫ערבים לבין אחרים בשלום‪( .‬זה קורה גם כאשר "האויב" הוא בן קבוצה אחרת באיסלם!)‬
‫זה קרה רק אם המוסלמים נכנעו כליל‪ ,‬או שקיבלו את מה שלחמו עבורו‪ .‬על כל פנים‪ ,‬אך ורק‬
‫בכניעה מוחלטת של אחד הצדדים! ולכן‪ ,‬אין לדעתי‪ ,‬ולא יהיה‪ ,‬שלום בינינו לבין הערבים‪ .‬יהיו‬

‫שיחות‪ ,‬פיתויים‪ ,‬איומים ומלחמות‪ .‬אך עלינו נגזר לחיות על חרבנו!!!‬
‫אני תוהה כל הזמן ביני לבין עצמי‪ ,‬מה אם כן אני עושה עם עשרת "הערבים שלי"? ובכל זאת יש‬
‫הידברות‪ ,‬והיא נמשכת כבר כמעט שישים שיעורים – למעלה משנתיים ‪ -‬בעזרת השם ואללה!!!‬
‫אולי יש להטיל עלי את המו"מ אתם?‪ ...‬אני לפחות מצליח לגרום להם להקשיב‪ ,‬להגיב ולשוחח‬

‫| ‪90‬‬

‫בכל העולם‪ ,‬הוא יהיה טוב יותר‪ .‬אני טוען כבר אי‪-‬אלו שנים‪ ,‬שכאשר יבינו "האשכנזים" (ארצות‬ ‫לפתח התאמות לתנאים המשתנים‪ .‬המוצלחים זכו בפריבילגיה של קיום בדורות הבאים‪ ,‬בעזרת‬
‫המערב) מה הם הכניסו לביתם‪( ,‬והכוונה למוסלמים בעיקר)‪ ,‬יהיה מאוחר מדי לסגת‪ .‬והשבוע היו‬ ‫ה"אביזרים” אותם רכשו כתוצאה ממוטאציות מוצלחות‪ .‬וכמובן התרבו מאוד‪ ,‬כי מתחריהם פחתו‪.‬‬
‫בהחלט כמה הכרזות של מנהיגים מוסלמים בענין‪ ,‬והם חושבים כמוני‪ ,‬אך מכוונים שונים כמובן‪.‬‬ ‫היום אנו במצב‪ ,‬בו מין אחד השתלט על כל שטחו של הכדור‪ .‬הוא ממציא תרופות ‪-‬שמפחיתות‬
‫מהצורך לפתח צורות חיים שונות‪ .‬וכמו כן פיתוח רציני של מקורות מזון‪ ,‬עבור האוכלוסייה‬
‫התחלתי בקריאת העיתונות של יום ו'‪ ,‬דבר שאני עושה מדי שבוע‪ .‬ככל שאני קורא יותר‪ .‬אני נתקף‬ ‫המתרבה מעבר לכל קצב בעבר‪ .‬השאלה‪ :‬כמה זמן ייקח עד אשר השגת מזון תהיה תלויה בכוחה‬
‫בעצבות מלנכולית‪ ,‬למקרא הנעשה במדינתי‪ ,‬והעתיד המחורבן הצפוי לה כנראה – אם בכלל!!‬ ‫של החברה בה אתה חי‪ ,‬מול חברות אחרות רעבות‪ .‬אולי אפילו בכוחו של היחיד או משפחה‪,‬‬
‫ובעיקר – מה צפוי לילדיי ונכדיי‪ .‬עיתון היום הוסיף לי עוד כמה נדבכים של שחיתויות‪ ,‬שלטון‬ ‫לשמור בכוח על החלקה המספקת את מזונה מול האחרים‪ .‬וזאת בלי להזכיר כי ההתקדמות‬
‫שאינו שולט‪ ,‬עלייה של גורמים קיצוניים ימניים‪ ,‬הגירת אלפי משפחות צעירות חזרה לגולה‪ ,‬וכל‬ ‫דורשת תועפות אנרגיה‪ ,‬אשר איך שלא נסתכל עליה‪ ,‬חלק גדול ממנה מקורו בבע"ח קדומים‬

‫מה שניתן להעלות על הדעת – כמעט הכול לשלילה‪.‬‬ ‫מאובנים‪ .‬ופרט להיותו מזהם נוראי‪ ,‬הוא גם סופי!!!‬
‫הניתוח שלי רואה במדינה‪ ,‬אוסף של קהילות‪ ,‬בהן כל אחד דואג לקרובים אליו‪ ,‬משפחתית או‬
‫קהילתית‪ .‬וביניהן אנשים שלא מוצאים את מקומם‪ ,‬בכלכלה שהולכת ומידרדרת‪ .‬נשאר לי רק‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שדווקא חלקי אוכלוסיות בפיגור יחסי (אפריקה‪ ,‬למשל)‪ ,‬הם המביאים אל‬
‫לקוות שאני טועה‪ .‬שום דבר מן הנעשה סביבי‪ ,‬אינו דומה למה שראיתי בצעירותי כעתידה של‬ ‫העולם יותר צאצאים מן "המפותחים יותר"‪ .‬ולכן מרבים יותר את הפיות המבקשים מזון ותרופות‪,‬‬
‫מדינת ישראל‪ .‬דווקא השוק של רמלה‪ ,‬שביקרנו בו אתמול‪ ,‬נתן לי אספקט מעט שונה‪ .‬מה שכבר‬ ‫ומגדילים בכך מאוד את העוני בעולם‪ .‬המאפיין החיצוני היום לתופעות אלה ולתוצאותיהן – זו‬
‫ההגירה מארצות עניות לעשירות‪ .‬כרגע היא מביאה כוחות עבודה זולים‪ ,‬ופותרת בכך בעיות‬
‫די בטוח הוא‪ ,‬שאני לא נמצא בקבוצת הייחוס שמצבה עומד להשתפר‪...‬‬ ‫מקומיות‪ .‬אבל זו רק שאלה של זמן‪ ,‬עד שייהפכו לרוב‪ ,‬וישנו לחלוטין את הרכבי האוכלוסין‬
‫בעולם‪ .‬ההבדל בין הדינוזאורים לבין המין האנושי‪ ,‬שהוא אמור לפתור בעיות בצורה מושכלת‪.‬‬
‫אתמול בערב (‪ )21.02.14‬בתכנית של לונדון וקירשנבאום‪ ,‬התארח הרב דב הלברטל‪ ,‬שהוא דתי‬ ‫כיום העדויות לכך אינן מעודדות‪ ,‬אלא אם כן הפחתה מאד מסיבית של אנשים ע"י מלחמות‬
‫קיצוני‪ ,‬עורך דין ומניאק‪ .‬הוא הסביר לנו שיזמת השוויון בנטל בכנסת היא מילה ריקה‪ ,‬ושהדוסים‬
‫ינצחו וימשיכו לחיות על חשבון האחרים!! הוא הכריז‪ :‬אף אחד מהם לא חושב להתגייס‪ ,‬כי מה‬ ‫(אטומיות למשל) תביא גאולה‪...‬‬
‫שמגן עלינו‪ ,‬זה לימוד התורה ולא צה"ל!! הם ימשיכו להשפריץ ילדים‪ .‬וכבר בשנה הבאה‪ ,‬שליש‬ ‫ובינתיים‪ ,‬גם האיסלם מתפשט בעולם‪ .‬בקבוצת הגמלאים הערבים מכפרי הסביבה שאני מלמד‬
‫כבר שלוש שנים‪ ,‬אנו מגיעים לא פעם לדיונים על "מה יהיה"‪ .‬להם ברור לגמרי‪ ,‬שכאשר הם ישלטו‬
‫מילדי כתות א' יהיו חרדים!‬
‫| ‪92‬‬
‫עקב זאת אני מוצף במחשבות קשות ביותר על עתיד "הבית השלישי"‪ ,‬זאת בייחוד בגלל היחס‪ ,‬לו‬
‫זוכים הקיבוצים‪ ,‬הרוצים לקלוט את בניהם‪ ,‬הרוצים לשוב לבית בו גדלו‪ ,‬אחרי שהקימו משפחות‬
‫והשלימו לימודים ויכולות כלכליות‪ .‬ובעיקר – המלחמה על בחירות חוזרות בבית‪-‬שמש‪ ,‬בהן זכו‬
‫החרדים‪ ,‬תוך זיופים בהצבעה‪ .‬הם גם התנגדו וערערו לבית העליון על הפסיקה ‪ -‬כי לדעתם‬

‫"הזיוף היה קטן מן הפער בין הצדדים"!‬

‫השתלבותנו במזרח התיכון‪ ,‬עוברת כבר את כל הציפיות‪ :‬הורי הגיעו לארץ בשנת ‪ 1925‬כפי שזכור‬
‫לנו‪ .‬הם הצטרפו לקיבוצים‪ ,‬בתנאי עבודה קשה‪ ,‬אוכל שפרט לכך שלא היו מורגלים בו‪ ,‬היה פשוט‬
‫לא מספיק בעליל‪ .‬כשאימי חלתה במלריה‪ ,‬היא לא האשימה את הממשלה‪ ,‬פשוט כי לא היה את‬
‫מי להאשים‪ .‬אני הגעתי למנרה לפני גיל שבע עשרה‪ ,‬ולקחתי חלק בהגנה על הישוב הגבולי‪ ,‬בו‬
‫המשכתי לחיות עשרים ושתיים שנה‪ .‬עם אגירת מי גשם מבורות‪ ,‬עם מקלחת עשויה מדלי (מחומם‬

‫| ‪93‬‬

‫על פתיליה) וכוס ליציקת המים‪ .‬ארוחות‪ ,‬המבוססות על חצי ביצה לחם וירקות שגידלנו‪ .‬ולמרות‬
‫השתייכותנו הפוליטית למפ"ם‪ ,‬לא האשמנו אף אחד בחסרונם של צרכים בסיסיים‪ .‬גם לא התאוננו‪,‬‬
‫כאשר במשך הזמן הותקפנו בפגזים ומוקשים ואיבדנו כמה מטובי חברינו‪ .‬שנתיים לאחר מכן החלו‬
‫להגיע עולים שיישבו את חלסה‪ ,‬שנקראה קרית שמונה‪ ,‬ע"ש השמונה שנפלו עם טרומפלדור‪ .‬אני‬
‫מוניתי לריכוז הייעור מטעם הקרן הקיימת ועלי הוטל להסביר לסוחרים‪ ,‬לסנדלרים והחייטים‬
‫מהגולה‪ ,‬מאיזה צד מכניסים שתיל אורן לקרקע‪ .‬וזה תוך בניית בתים חדשים (שתים עשרה שעות‬
‫– משמרת על מכונת בטון) בית שימוש חיצוני (בור מצחין)‪ ,‬לצאת אליו בשלוש או ארבע מעלות‬
‫בליל חורף‪ .‬אין צורך להמשיך ולפרט‪ ,‬הדברים ידועים‪ .‬אפילו את המזכיר לא האשמנו‪ ,‬שלא לדבר‬

‫על הממשלה‪.‬‬

‫אבל – לאנשי קריית שמונה היה ברור ש"האשכנזים דופקים אותנו" סתם ככה‪ .‬ותפיסת פני הדברים‬
‫היא כזאת עד היום‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כתב מישהו השבוע ב"הארץ"‪ ,‬שבמשחק כדורגל של בית"ר ירושלים‪,‬‬

‫מישהו צעק לו‪" :‬אשכנזי‪ ,‬לך תקרא איזה ספר"‪ ,‬כדי שיבין מה באמת חשוב בחיים‪.‬‬
‫השחיתות השלטונית והעסקית‪ .‬ברור לגמרי שהיהודים שמים בעניין הזה בכיס את כל עובדי‬
‫האלילים שסביבנו‪ ,‬כולל שימוש בסכינים‪ ,‬שלא רק לצרכי הכנת אוכל‪ .‬זה שאפשר לגייס כספיי‬
‫ציבור לצורך הקמת עסק‪ ,‬וגם לקבל סיוע ממשלתי רחב‪-‬היקף‪ ,‬וכאשר לאחר כל אלה העסק לא‬
‫מצליח‪( ,‬כמו צים‪ ,‬או אי‪.‬די‪.‬בי‪ .‬למשל)‪ ,‬עושים "תספורת" של מיליוני שקלים לכספם של משקיעים‬
‫וחוסכים מינוריים‪ ,‬מבלי שהמניאק‪ ,‬אשר נהג בכספם בחוסר אחריות מופקר‪ ,‬יידרש להכניס יד‬

‫לכיסו‪ .‬וכל זה ועוד הרבה יירשם כהצלחה פנומנאלית של הכלכלה הקפיטליסטית‪.‬‬

‫(‪ )20.03.14‬עברנו לאחרונה מערכת בחירות לראשי רשויות מקומיות‪ .‬בבית‪-‬שמש נבחר שנית ראש‬
‫העיר המכהן זה חמש שנים‪ ,‬והוא מש"ס! האוכלוסייה החרדית מתרבה וגדלה‪ ,‬ואפילו בחירות‬
‫חוזרות לא עזרו לשנות את הקטסטרופה‪ .‬אני ממש חושש מן הצפוי‪ :‬החרדים אמנם טרם הגיעו‬
‫לרוב באוכלוסיית המדינה‪ ,‬אך הם קרבים למצב‪ ,‬בו לא ניתן יהיה לבחור מפלגת שלטון‪ ,‬שתוכל‬
‫לתפקד בלעדיהם‪ .‬אז למרות שביבי מתעקש‪ ,‬שהפלסטינים יכירו בישראל כ–"מדינה יהודית"‪ ,‬אני‬
‫די בטוח‪ ,‬שהוא לא יקבל בדיוק את מה שציפה‪ .‬ואפילו כאן אצלנו‪ ,‬כבר היו ניסיונות להעביר אל‬
‫הרשות החרדית את שטחי המלאכה והתעשייה אשר נוצרו ביוזמת החלקים היצרניים באזור‪ .‬אך‬
‫לאור הפרספקטיבה הפוליטית‪ ,‬נגיע למצב‪ ,‬בו לא נוכל למנוע העברת הנכסים לרשות מקומית‪,‬‬
‫אשר תשתמש בכספי הארנונה שלנו‪ ,‬כדי לכסות את הגירעונות שנוצרים מן "התשלומים" שלהם‪.‬‬
‫וכבר ישנה בריחה של צעירים לחו"ל‪ ,‬בעיקר כמובן של כאלה‪ ,‬שמסוגלים לתחזק מדינה בלי "עזרת‬

‫השם"‪ ...‬הלוואי ואתבדה!!!‬

‫| ‪95 | 94‬‬

‫אני מוצא עצמי עושה חשבון נפש עם עצמי וכל הסובב‪ ,‬משפחה‪ ,‬קיבוץ ומדינה‪ ,‬לא הכול מבטיח‬ ‫מאחר ואני "גורר אחריי" רזומה של מורה להיסטוריה‪ ,‬קשה לי להתעלם מכמה עובדות‪ :‬תקופת‬
‫טובות‪ .‬למשל‪ :‬בעיתון של היום‪ ,‬מופיעה כתבה של רופא ישראלי‪ ,‬החי באנגליה‪ ,‬ומסביר לעם‬ ‫הבית הראשון ארכה כארבע מאות וארבעים שנה‪ 580( .‬עד ‪ .)1000+‬תקופת בית שני (עצמאי –‬
‫היושב בציון‪ ,‬כי זו לדעתו האופציה ההגיונית היחידה‪ ,‬לאור השנויים החלים בארץ בתפיסה‬ ‫חשמונאים) ארכה כמאתיים וארבעים שנה (‪ 70+‬עד ‪" .)170‬הבית השלישי" קיים כשבעים שנה‪ ,‬זהו!‬
‫החברתית‪ :‬עלייה דרמאטית של הצד הימני (דתי וחילוני)‪ ,‬ובעיקר עליית תופעות התוקפנות‬ ‫נותר מעט זמן! ושום דבר אינו מצביע על שינוי בכיוון חיובי‪ .‬טוב שאנו בקיבוץ חיים במסגרת‬
‫הבריונית כלפי "הסמולנים הבוגדים"‪ .‬וזה נראה כמו קו שרק ילך ויגבר לכוונים פאשיסטיים‪ .‬איך‬ ‫קהילתית סגורה‪ ,‬זו המסגרת בה הצליחו היהודים‪ ,‬עם אוריינטציה דתית חזקה‪ ,‬להתקיים כאלפיים‬
‫אמר פרופ' לייבוביץ'? "יודונאצים" אכן ממש כך‪ .‬אישית אני רואה בכך גם ירידת הרמה הכללית‪,‬‬
‫והשתלבותנו המעמיקה במזרח התיכון (וזה כולל‪ ,‬כמובן‪ ,‬גם את התרבות‪ ,‬ובעיקר המוסיקה)‪ ,‬ואני‬ ‫שנה‪ ,‬תוך פיזור בכל העולם‪ .‬לא הגיוני? וסתם לחיות במדינה יהודית זה כן הגיוני??‬

‫מודאג‪ ,‬ומקווה להתבדות!‬ ‫אז נכון‪ .‬שהקהילות היהודיות בגולה‪ ,‬היו מוגדרות חזק מאוד מבחינה דתית‪( .‬אני זוכר היטב איך‬
‫הופתעתי לגלות‪ ,‬בעת שליחותי בארה"ב‪ ,‬שהקשר היהודי שלי אל החבר'ה המקומיים‪ ,‬היה החלק‬
‫המצב בארץ נורא‪ :‬יש לנו "מבצע צוק איתן" – קרב קשה עם החמאס בעזה מזה ארבעים וחמישה‬ ‫המשמעותי עבורי – שבאתי לשם לצורך הקמת סניף מקומי של "דרור‪-‬המחנות העולים") ואם לא‬
‫ימים‪ .‬וזה תוך השמצות בין שרי הממשלה מן הקבינט‪ .‬זה פשוט מאוד‪ :‬לכל יהודי יש הרי רעיון‬ ‫הייתי חי כמה שנים במחיצת סבתא‪ ,‬שהייתה "דתית יותר מן האפיפיור"‪ ,‬יש להניח שהיו לי קשיי‬
‫בלתי ניתן לערעור‪ ,‬על כיצד לנצח מחר בבוקר‪ .‬וברחוב המצב גרוע יותר‪ :‬עלייה בכוחו של הימין‬
‫הפשיסטי‪ ,‬התקוממות של הערבים בארץ וביו"ש‪ ,‬רב ראשי המכריז שלישראל אין צורך בצבא‪ ,‬יש‬ ‫הסתגלות קשים יותר‪.‬‬

‫לה את הקב"ה‪ .‬וזה תוך גיוסם של שמונים אלף חיילים‪ ,‬ובהם יובל שלנו‪.‬‬ ‫מזה זמן רב אני חושב‪ ,‬שלישראלים אין סיכוי להתקיים זמן רב כמדינה מתוקנת‪ .‬בכל מדינה‬
‫דמוקרטית‪ ,‬שהיא גם דתית‪ ,‬יש קושי להתקיים זו לצד זו (הדת והדמוקרטיה)‪ .‬מה גם שיש במדינה‬
‫יום הבחירות לכנסת העשרים (‪ .)17.03.15‬שני מחנות‪" :‬המחנה הציוני"‪ ,‬בראשות בוז'י הרצוג‬
‫וציפי ליבני‪ ,‬ו"המחנה הלאומי" נאבקו על הבכורה‪ .‬היתרון המוקדם היה ל"ציונים"‪ ,‬אך עם סיום‬ ‫יש שתי דתות מרכזיות‪ ,‬שגם הן מחולקות לקבוצות – משנה!‬
‫ספירת הקולות‪ ,‬התברר ש"הלאומי" זכה בגדול! אני אישית הייתי בטוח שכך זה ייגמר‪ ,‬אך אווירת‬
‫הניצחון שהכתה בציונים‪ ,‬לאור הסקרים המוקדמים‪ ,‬הביאה אותם בסופו של דבר לתחושה כבדה‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬אז אני חושב כך‪ .‬אבל כפי שהדברים נראים היום‪ ,‬זה ייגמר בעימות ישיר וקשה‪ ,‬בין כולם‬
‫לכולם‪ ,‬וזה כבר נראה ממש בהתהוות מציאותית למדי‪.‬‬
‫בסביבתנו היה יום אבל‪ ,‬מה גם ש"מרץ" הוכתה קשות!‬
‫(‪ )18.12.13‬אני חש מזה זמן רב חוסר נחת (עד לדאגה אמיתית)‪ ,‬לגבי הכיוון אליו הולכת המדינה‪ ,‬בזה‬
‫ביבי נבחר בשלישית‪ ,‬למרות התנהגות ואמירות מחפירות‪ ,‬ובעיקר‪ :‬אי‪-‬הצגה של קווי פעולה‪,‬‬ ‫כלולים‪ :‬ההתיישבות הפראית בשטחים (התנחלויות)‪ ,‬יוזמות חקיקה של חוגי הימין‪ ,‬שלחלק מהן‬
‫או סדר יום‪ ,‬ורק תקיפה ברוטאלית ושקרית של מי שאינו ממחנהו‪ .‬יותר ויותר שומעים אנשים‬ ‫אין בעיה להצמיד את התואר – מפגרות!! תופעות של שחיתות‪ ,‬של אנשים העושים בכספי הציבור‬
‫שאומרים‪ :‬אולי צריך לשקול עזיבת הארץ (ורבים אמנם עזבו כבר)‪ .‬אין ספק שזה איננו העם‬ ‫כבשלהם‪ ,‬וזה כולל ראשי עיריות‪ ,‬רבנים חשובים‪ ,‬או סתם טייקונים‪ ,‬שמסרבים להחזיר לציבור‬
‫שהקים את ישראל‪ ,‬אלא גוף פוליטי‪ ,‬מזרח‪-‬תיכוני‪ ,‬המבוסס על "מה שמגיע לי" ולבני השבט שלי‪,‬‬ ‫את המיליארדים שלוו ממנו‪ .‬ואפילו את השינויים התרבותיים – בתוכניות טלוויזיה‪( ,‬תחרויות זמר‬
‫וממש ממש לא "מה מגיע ממני"‪ .‬האיש שפתח את הקדנציה הקודמת באמירת "שתי מדינות לשני‬ ‫למיניהן)‪ ,‬ואפילו בהשתלטות הזמר‪ ,‬ומופעי סטנדאפ ‪,‬שמורידים את הרמה‪ ,‬תוך שהם תוקפים את‬
‫עמים"‪ ,‬פתח את הנוכחית ב"מדינה אחת בין הים לירדן"‪ ,‬זאת כאשר ישראלים מזוהים ככובשים‬ ‫"האליטה האשכנזית" על תרבותה הנחותה‪ .‬אנו פשוט משתלבים במזרח התיכון!! בעיני זהו אסון!!‬
‫אכזרים ומוחרמים ע"י מדינות וחברות מסחריות‪( .‬היום קיבלנו מסר מעמית‪ :‬אם תהיה בעיה – יש‬
‫מקום במילווקי)‪ .‬אני ממש בדיכאון‪ :‬בגילי המתקדם להתרגל למקום אחר!!! וגם דאגה לדורות‬ ‫(‪ )05.08.14‬ממש ללא ברור לאן זה יתגלגל‪ ,‬כי החמאס שמר על כוחו למרות אבדותיו‪ ,‬המנהרות‬
‫הצעירים הבאים‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬ב"ליל הסדר תשע"ה" שנוהל בחלקו ע"י משפחתנו‪ ,‬כולנו היינו על‬ ‫אשר חפר‪ ,‬הושמדו (אולי‪ )...‬כולן‪ ,‬אך הטילים‪ ,‬אשר מגיעים עד מעבר לתל‪-‬אביב‪ ,‬עדיין קיימים‪,‬‬
‫הבמה עם שירה וקריינות (פרט לדגן ובני‪ ,‬שצילמו)‪ .‬הערב היה מבוסס לא מעט עלינו‪ ,‬וזכינו גם‬ ‫והבשורה שלה אינה חיובית! תושבי "עוטף עזה" לא חושבים עדיין על בתיהם‪ ...‬באשר לי עצמי‪,‬‬

‫למחמאות מאנשים רבים‪ ,‬וחשנו שזה מגיע לנו‪.‬‬ ‫אני תקוע במחשבות על המדינה‪ ,‬אופייה ומגמת פניה‪.‬‬

‫| ‪97‬‬ ‫| ‪96‬‬

‫למצב הפוליטי הדפוק‪ ,‬מאז הבחירות האחרונות‪.‬‬ ‫ראש השנה תשע"ו‪ .‬מאחר ויש בעיה עם קייטרינג באוהל‪ ,‬חילקו את ערב החג לשניים‪ :‬החג עצמו‬
‫הערב עצמו היה מוצלח ונעים מאד! ובינתיים‪ ,‬משליכים אבנים ובקבוקי תבערה‪ ,‬הגורמים‪ ,‬פרט‬ ‫נחוג בנפרד‪ ,‬במסגרת משפחתית בערב ראש השנה‪ ,‬ואילו מסיבת ראש השנה הקיבוצית – בערב‬
‫לנזקי רכוש‪ ,‬גם אבדות בנפש‪ ,‬כאשר הדתיים עושים הכול‪ ,‬כדי ש"הימים הנוראים" יצדיקו את‬ ‫שלפני החג‪ ,‬על הדשא של האוהל‪ .‬זה כלל כיבוד ושתייה‪ ,‬ותכני החג הרגילים‪ :‬ברכות‪ ,‬שירים‪,‬‬
‫שמם‪ ,‬והדוסים שופכים דלק‪ ,‬כדי לעשות יותר שמח‪ ,‬והממשלה – ובעיקר ראשה – מדבר ומדבר‪,‬‬ ‫וסתם פגישת חברים‪ .‬אני חש שבני המשק והישראלים "המקוריים"‪ ,‬מיוצגים במפגשים כאלה יותר‬
‫מן העולים (מדרום אפריקה ודרום אמריקה‪ ).‬יש בכך משום פירוק נוסף של המסגרת הקיבוצית‪.‬‬
‫ובטוח שזה עושה רושם על מישהו‪ ,‬ולא היא! על כך אמרו אבותינו‪ :‬ירחם השם!!‬ ‫אם נוסיף לכך את העובדה‪ ,‬שרבים מבני העולים‪ ,‬ירדו והקימו בית בחו"ל (לא רק הם כמובן) ‪-‬‬
‫התיזה שלי על עתידו של "הבית השלישי" מרמזת שהיא מעט מציאותית! קראתי השבוע את‬
‫מאחר ואני תקוף דיכאון‪ ,‬כאשר אני צופה את עתידנו‪ ,‬הקריאה בעיתונים היום רק מגבירה אותו‪:‬‬ ‫ספרה של העיתונאית האיטלקייה "מאוד" אוריאנה פאלאצ'י מ‪ ,2001-‬על התפשטות האיסלם‬
‫התפתחה "אינתיפאדת סכינים"‪ ,‬שבשיאה ילד ערבי בן שלוש עשרה רצח ילד יהודי באותו גיל‪ .‬או‬ ‫בעולם‪ ,‬ובאירופה בפרט‪ ,‬הספר נכתב בהשפעה מאוד קשה עליה מ"אירוע התאומים" בניו‪-‬יורק‪.‬‬
‫– שני חבר'ה‪ ,‬אחד עם אקדח ואחד עם סכין‪,‬עלו על אוטובוס‪ ,‬והתחילו בביצוע טבח‪ ,‬עד שטבחו‬ ‫אך היא מנבאת בדיוק מדהים את הקורה היום ‪ ,2015 -‬ומאחר ואני מכיר את כתיבתה מזה זמן רב‪,‬‬
‫אותם‪ .‬מתמעטים התיירים המגיעים לארץ‪ ,‬ואפילו הרחובות ומקומות הבילוי – מתרוקנים והולכים‪.‬‬ ‫(והתמחותה בעולם המוסלמי)‪ ,‬זה ממש מוסיף לתחושותיי הקשות בנוגע לעתיד‪ .‬וזאת בנוסף‬
‫ככל שאני קורא יותר בעיתון‪ ,‬מדינתנו מנוהלת ע"י חבורת מושחתים וחסרי הבנה במה שהם‬
‫אמורים לנהל‪ .‬פעם רק אני אמרתי זאת לעצמי‪ ,‬היום (כפי שאומר הפתגם האידישי) "הציפורים‬ ‫| ‪98‬‬
‫מצפצפות את זה מן הגגות"‪ .‬אם אחת כמו מירי רגב יכולה להיות שרת תרבות‪ ,‬מבלי שמישהו רציני‬
‫יסביר לה מה זה בדיוק‪ ,‬מצבנו חמור‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬כי רוב האוכלוסייה היום באה מארצות ערב או סתם‬
‫דוסים‪ ,‬והם בטוחים בעזרת השם‪ .‬היום השם הוא ביבי‪ ,‬ולכן כנראה יוסיף להיבחר גם בעתיד!! כמה‬

‫מהכותבים הרציניים‪ ,‬מביעים דעות דומות לשלי‪ :‬עתידנו לא מובטח!‬

‫לליכודניקים יש פרשנויות שונות (שייכות אמנם מאד לאזור המשפחה‪ ,‬השבט‪ ,‬המוצא) היום‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬כותבת ב"הארץ" אחת בשם מירב אלוש מאמר שכותרתו‪" :‬הגיע הזמן ְל ַמ ְז ֵר ַח את החינוך!"‬
‫וזאת כאשר שר החינוך כבר מזמן קובע כיוונים שונים למערכת‪ .‬והוא בכלל אשכנזי‪ ,‬עשיר למדי‪,‬‬
‫ואת כספו עשה בפיתוח של אביזרים אלקטרוניים‪ ,‬במסגרת של סטארט‪-‬אפ שהיה שייך לו‪ .‬והוא‬
‫ודאי וודאי לא רק שאינו "מזרחי"‪ ,‬אלא ברור שהוא הגיע מזווית שונה לחלוטין‪ ,‬ורק מעמדו‬
‫בפוליטיקה מעניין אותו‪ .‬לכאורה הוא שייך לדתיים המתקדמים – יורשיו של הראי"ה קוק מבני‬
‫עקיבא‪ ,‬אבל זה כנראה לא יביא לו די קולות‪ ,‬להם הוא זקוק לצורך השגת קידומו בפוליטיקה‪ ,‬וכן‬
‫הוא "מכופף" מעט את קוק‪ ,‬כדי להשיג יותר תומכים‪ .‬שליטתו במשרד החינוך היא טוטאלית‪ ,‬והיא‬
‫ממש פשיסטית אינה מכירה בזכותם של אחרים ללמד דברים שאינם לרוחו ‪ -‬ממש כמו כל שותפיו‬

‫לשלטון‪ .‬זאת‪ ,‬כאשר שליש מאזרחי המדינה הם דתיים קנאים – יהודים ומוסלמים‪.‬‬

‫הקריאה שלי כל יום ב"הארץ"‪ ,‬ובעיקר במוסף דה‪-‬מארקר‪ ,‬אינה מביאה אותי בשלב זה לאף‬
‫מסקנה פרט ל"אסוף את המשפחה והתמקם היכן שהוא"!! נראה לאן נגיע‪ .‬ברור הוא שלשם כך‬
‫עלי לנסות לשכנע את כולם לאן לדעתי פנינו מועדות בדיוק‪ .‬ובכלל‪ ,‬גם בהקשר של משפחתנו‪,‬‬
‫המצב אינו בדיוק שמח‪ :‬יעל‪ ,‬שהיא דמות מרכזית ואחראית במחלקת הרווחה בעיריית בית‪-‬שמש‪,‬‬

‫| ‪99‬‬


Click to View FlipBook Version