ּתֹו ְלדֹו ַתי
ֵּבי ְנ ַת ִים
אורי זהבי
צרעה ,דצמבר 2017
ּתֹו ְלדֹו ַתי |2
ֵּבי ְנ ַת ִים
אורי זהבי
צרעה ,דצמבר 2017
|3
7 תוכן עניינים: ְלאּו ִרי,
יֹום הּו ֶל ֶּדת ְׁשמֹו ִנים ְוֵׁשׁש,
8 פתח דבר (פרולוג) ֹלא ָעגֹולֹ ,לא ְמיּו ָחד – עֹוד ְנקּו ָּדה ַּב ְּז ַמן.
16 רחובות ()1948 - 1931 ֶה ְח ַל ְטנּו ְל ַנֵּצל ֶאת ָהעּו ְב ָּדה ֶׁשָּכ ַת ְב ָּתְּ ,ב ֵעט ְמיּו ָמן,
18 ֶאת ּתֹו ְלדֹות ַח ֶּייָך – יֹו ָמן.
ילדות ֲא ַנ ְחנּו ַמ ִּגיִׁשים ְלָךִ ,ל ְכבֹוד ַה ְּמאֹו ָרע
23 ֶאת ַהּיֹו ָמן ֶׁשְּלָךָ ,ערּוְך ְו ָכרּוְך
נערות (ֹלא ַּת ֲא ִמיןֲ ,א ָבל ֶזה ָק ָרה)...
29 ָי ֵעלְּ ,ב ִעי ָקר ָי ֵעלּ ,ו ְז ֵא ִביק ָא ִחיְך – ְּבהֹו ָק ָרה!
33 בחרות אוקטובר 2017ראש העין
35
40 הוריי |4
44 מנרה ()1970 - 1948
46 1957 – 1948
48 ( 1959 – 1957אורנים -ניצה)
50
57 ( 1965 – 1959מנרה – מיכל ,אפרת ,יעל)
58
60 ( 1967 – 1965פילדלפיה)
62
62 ( 1970 – 1967מנרה -דורון)
66
71 הוריי ניצה
צרעה ().....1970
74
82 הודים
90
הוראה ופינת חי
105
106 מוסיקה
108
מפעל
|5
״יד חריף״
כדורסל
פעם מורה – תמיד מורה
חגים מועדים אירועים
״מעגל סיפוריי חיים״
המשפחה
טיולים בחו"ל
מחשבות על הבית השלישי
סיכום ביניים (אפילוג)
א .״תולדותיי בינתיים״ – תמצית
ב .חשבון נפש
ג .יום הולדת שמונים ושש
פתח דבר (פרולוג) |6
אני כותב קטע זה בסוף חודש מרס שנת ,2011בשובי מ"סיבוב" סביב הקיבוץ.
אני בן שבעים ותשע וחצי בדיוק .ההליכה היא קטע זמן ,בו אתה נתון למחשבות ולחשבון נפש.
בדרכי נתקלתי בכיתות בית הספר היוצאות לטיול שנתי .יש לי ביניהם נכדה ,תאיר ,והיא אחת
מתשעת הנכדים שלי (עוד סיבה לחשבון נפש).
ביום ו' האחרון חגגנו לנטע יומולדת חמש .הבאה בתור היא תאיר בת הארבע-עשרה ,ואחריה –
שירה .חיי המשפחה סוערים ממש ,ויש המון נחת (לצד כמה בעיות מטבע הדברים) ,ואז ,פה ושם
אתה מתחיל לחשוב ,מה מקומך בתוך זה.
אחת התוצאות של מחשבה זו קשורה בכל מיני "הנצחות" או ב"מה יישאר אחריך"...
והשאלה הבאה היא כתביי אלה ,למי ולמה הם מיועדים ומה הטעם לכתבם?
ותשובתי (לעכשיו לפחות) ,שזהו סוג של חשבון נפש .ושלדברים כתובים יש ערך שונה מאשר
לאלה הנאמרים בלבד (שבגילנו זוכרים אותם רק תוך כדי אמירתם).
ובכן ,אמשיך כנראה לכתוב ואנצל את העובדה ,שהמצאת המחשב מאפשרת למחוק את כל העסק
במחי קליד אחד!!! עוד לא אבדה תקוותנו!!!
אינני כותב את הדברים בצורה כרונולוגית ,לפי סדר התרחשותם -אלא לפי הסדר בו נזכרתי בהם.
פשוט חבל לי לשכוח (ולהפסיד) אירועים בהם אני נזכר "פתאום" ,ולחפש לאן לדחוף אותם .העסק
לכן ספוראדי למדי!!!
ובינתיים ,אני כבר בסוף אוגוסט .2012
גמרתי למיין את אלפי שקופיותיי .העניין הוא בכך שהצילום היום כולו הפך דיגיטאלי ,וגם מצלמת
הוידיאו נהייתה כבדה ומסורבלת .ומן הניסיון אנו יודעים ,כי גם איכויות התמונות אינן נשמרות כפי
שהיינו רוצים .אולי הדיסקים יצליחו בכך יותר .עשיתי דיסק לכל אחד מן הצאצאים ,ושני דיסקים
לנו .זאת פרט לדיסקים שלנו מטיולים ,וחלק מקלטות הוידיאו ,שאיש מקצוע הפכן לדיסקים.
ושוב השאלה :האם זה יעניין את מישהו?
טוב .ניתן להם להחליט!!!
|7
אחד ,ושיעורים ,אם עשיתי ,אז לאור מנורת נפט .בגיל חמש עשרה וחצי הגיע חשמל ואתו גם רחובות ()1948 – 1931
הרדיו הראשון.
ַי ְלדּות
ביתנו עמד בקצווי המושבה ,בין שכונת מרמורק ושעריים ,מוקף כרמים ופרדסים ,ובלילות הייתה
מוסיקה של יללות תנים ולעיתים גם צחוקי צבועים .לא היו כבישים וכל הדרכים היו דרכי חול .כל הוריי עבדו לפרנסתם בעבודות מזדמנות .בחורף בעיקר במיון ובאריזה של תפוזים ,וזאת הם עשו
בפתח תקווה .שם גם הכירו ונישאו .כשאימי עמדה ללדת אותי הם עברו לדירה שכורה בשעריים על
הקיץ הלכתי יחף או בסנדלים כי נעליים עלו הרבה כסף... יד רחובות .בין פתח-תקווה לרחובות הם שהו זמן קצר בת"א ,ושם נולדתי בבית חולים "אסותא",
ב 3-באוקטובר שנת ( 1931ערב שמחת תורה תרצ"א) בשעה שבע בערב .אבי למד גם את העבודה
בכתה א' נכנסתי ל"בית החינוך לילדי העובדים" שהוקם אז בקבוצת שילר .לי ,ולעוד ילדי עובדים, בבניין ,בעיקר עבד כרצף בקיץ (והצטיין!) .חבריהם בארץ היו בתחילה "מן העיירה" ,אנשים בני
הייתה הסעה מרחובות לבית הספר :עגלה עם שתי פרדות ועגלון מבוגר בשם רובינפלד .בבית
הספר הייתי ילד לא קל .הייתי ילד חסר סבלנות שמאבד מהר עניין .מאחר והרביתי לקרוא ,קרה גילם ,עולים מפולין.
פעמים רבות ,שהדברים שהמורים דיברו עליהם ,היו מוכרים לי מקודם .בעיקר אחרי שקנו לי את כאשר הם הקימו בית ,והביאוני לעולם ,היו הם מין מרכז חברתי( ,כל חבריהם התחתנו מאוחר
ששת הכרכים של "אנציקלופדיה נעורים" כבר לא נותר הרבה מה לחדש לי ...פרט לתיקון שגיאות יותר) ,ואני הייתי "ילד השעשועים" של החבר'ה .למשל ,שנאתי לאכול (!!!) והיה צריך לספר לי
סיפורים עד שהשתכנעתי .הייתי גם חולה לא מעט ,אנגינות וכאלה ,ובגלל מחלותיי הרבות בגיל
למורים! גן ,נשארתי הרבה בבית ,אימא ישבה על ידי וסיפרה לי מתוך ספרים .בן שלוש-ארבע זיהיתי כבר
בעיתון את המילים חיפה ,ירושלים וכיו"ב ,לשמחת ליבם של כל הסובבים .סקרנותי התעוררה,
לא היו הרבה ילדים בגילי בסביבה ,ולכן לא היו לי חברים .אך מרגע שהגעתי לבית הספר ,התרחב
מספר חבריי ,והיו לי עוד חברים ,שיחד הגענו גם לתנועה ,לגרעין ולמנרה .חלק מהם חבריי מאז ומגיל חמש ואילך קראתי כבר בעצמי .ילד יהודי למהדרין.
ועד היום. גרנו זמן מה בדירה אחרת ,ותוך כדי כך הורי רכשו מגרש במקום מרוחק מעט ,בו הקים אבי את
באופן כללי – היו לי מעט מאוד חברויות קרובות ,או אינטימיות ,אינני יודע איך להסביר זאת, הבית הנוכחי ,כמעט הכול במו ידיו ,כאשר עוזריו היו בת דודתי בינה ,שהגיעה אז לארץ וגרה אתנו
אולי כי הייתי ילד יחיד עד גיל שתיים עשרה .אולי כי בבית גרו כמעט תמיד גם אנשים נוספים. ואפילו אני (ילד עוד לא בן שש) .אז קיבלתי את היסודות ששימשו אותי בעבודתי ,מהחקלאות דרך
הייתי ילד עצמאי למדי ,ומאחר ואימי סבלה לעתים די קרובות מהתקפים של כאבי ראש ,הוטלו
עלי מטלות ביתיות ,כמו קניות בצרכניה ,שהייתה רחוקה למדי .מובן שלא הייתה לי עזרה בהכנת משקי הילדים ועד היום הזה.
שיעורים ,זאת למרות שאבי הגיע לארץ ,אחרי שהיה כבר מורה לעברית בביאליסטוק. בילדותי הייתי נוסע לפעמים לתל-אביב .לסבי וסבתי הייתה מכולת ,ואני זוכר את עצמי כלקוח,
ובמיוחד ,כמובן ,באגף הממתקים...
|9
סבי נפטר לפני שהייתי בן שש .אחרי זמן מה באה סבתי לגור אתנו לכמה שנים .היא הייתה דתייה.
הבית הוכשר ,וכל ליל שבת היו ברכות על היין ,הנרות והחלות .היא הרבתה להתפלל ,ומשהו מזה
למדתי גם אני .וכן למדתי אידיש ,שהיא שפה נהדרת ,שממש חבל שהיא הולכת ואוזלת .הייתה לי
גם חגיגת בר-מצווה כמו שצריך ,בבית כנסת מרכזי ברחובות.
בבית לא היה חשמל ,וכמובן לא היה רדיו ולא טלפון .את הטלוויזיה טרם המציאו .חדר אחד משני
החדרים בבית היה מושכר לזרים או לבני משפחה שהגיעו מן הגולה .כך שגרתי עם הורי בחדר
|8
במסגרת "חשבון הנפש" אני בודק גם את מצבי בעולם .למשל :אין לי כמעט "חברי נפש" קרובים | 10
עד כדי שיחה ממש לעומק של תחושות והבנת המציאות ,עם פתרונות לעתיד נעים יותר .ואני
בהחלט חש ,כי זה היה כך מאז ומתמיד .היו לי חברים קרובים למדי .אך זה היה ברמה שטחית
ולתקופות מוגבלות( .גם אבי ,כשסיפר לי על פגישה ברחוב עם ידיד ,ידעתי שהיה זה אדם ,איתו
היה לו קשר בעבודה ,או במפלגה ,שניתק מזמן) ו"הידידות" מתבטאת באימירת שלום ברחוב או
אפילו – מה נשמע? וזהו .הרקע שלי כלל שתים עשרה שנים עד להולדת אחי ,הורי עבדו קשה,
כך שהייתי לבדי לרוב .רק כמדריך בתנועה וכמורה-מחנך בית הספר ,הרגשתי יותר קירבה ונחת.
מפעילותי במסגרת "התנועה המאוחדת" נותרו לי קשרים אישיים לזמן מה עם אחדים מחניכיי,
וממש מאומה לא מבני גילי ,פרט לזוהר הורביץ ,אותו הצלחתי אפילו להביא למנרה שהייתה של
"המחנות העולים" .וכן דוד דוד (דוביד-דוביד) ,שאתו היו לי טיולים משותפים ויחסים קרובים
למדי .בעקרון היו לי מעט חברים ,וכשאני מסכם זאת היום – כולם נפטרו כבר ,לתדהמתי (אמוץ,
עמי-עמנואל מאוזי ומנחם כרמין) קשר רופף היה קיים עם זוהר ועוד כמה.
מן החברים שגרו בסביבה הקרובה ,לא נותרו לי זיכרונות מיוחדים .קודם כל – אף אחד לא היה
בגילי ממש ,כולם היו מבוגרים יותר ,או צעירים יותר ממני בשנה או שנתיים .בנות לא היו בכלל.
רק תקופה קצרה אחת ,שבה עלתה מפולין בת דודה של אימי ,עם בעלה ובתה (חנה קרונר).
חנה שהייתה צעירה ממני מעט ,הייתה הבת היחידה בסביבה .אבל מהר מאוד הם עברו להיות
קיבוצניקים באשדות יעקב .היא עצמה הייתה חברתו לחיים של יצחק'לה כפכפי ממעוז חיים ,ואם
לארבעת בניו (פרט לאשתו – ממעוז חיים – אם לארבעת בנותיו) .זה יצר לנו "סניף קיבוצי" ,בו
ביליתי מעט חופשות קיץ ,עד שלמעשה נותק הקשר .אחד מבניה של חנה ,אביתר ,הוא חבר קיבוץ
תמוז (כאן בבית-שמש לידינו) ,אך מעולם לא היה בינינו קשר .בספטמבר 2011כשארגנתי בצרעה
כנס עבור ח"כ שלי יחימוביץ' ,הוא הופיע פתאום ונפגשנו .היה דווקא נחמד!
שני חברי הקרובים יותר ,היו עמוס ברקוביץ ,שגר בבית עם חשמל ורדיו .אביו היה פרדסן ואחיו
היה בגרעין של מחותניי ,דובה ונאווה לוין ,אך לא הגיע למנרה .השני היה שמשון בהט ,המכונה
ָׁש ְמ ֶק'ה ,אתו הייתה חברות קרובה יותר .לימים היה חבר רביבים ,ואנו נפגשנו כבעלי משפחה
והורים לילדים בשליחות תנועת "דרור" בארה"ב.
כשאני מנסה לנתח ,כאדם מבוגר את התקופה ההיא בילדותי ,ברור לי לחלוטין ,שהייתי בסוג
של הפרעה ,או בשפת הרחוב – "קוץ בתחת" .זכורה לי באופן עמום ביותר ,פגישה עם מישהו
– פסיכולוג מסתבר – שבעקבותיה קבלתי זריקות .נראה לי שהיו של מים מזוקקים .בזמן ההוא
הורים לא נהגו לדסקס עם הילדים את הבעיות (שלהם או של הילדים או המשותפות) .רק בדיעבד,
כבוגר וכאיש חינוך קלטתי ,שמורים לא אוהבים שמתקנים להם טעויות שהם עשו במהלך שיעור.
| 11
ציור :יוסף קוסונוגי בניית ביתנו הכניסה כמובן את המשפחה לחוב ,ואימי יצאה לעבוד .אני חזרתי מביה"ס למשפחה
תימנית בשכונת מרמורק הסמוכה ,שם אכלתי ,שיחקתי ועשיתי שיעורים .למדתי לדבר "תימנית"
זמן מה אחרי שהתמקמנו בבית ,נולד לי אח קטן ,אך הוא נולד חולה או עם בעיות כלשהן ,ואחרי
מספר שבועות נפטר .כאן שוב עלי לציין שבאותם ימים לא היה מקובל ,שהורים יחלקו מידע עם ולאכול סחוג חופשי.
ילדיהם ,כך שמה שאני יודע הוא רק מה ששמעתי .דרך אגב ,הורי דברו אידיש כדי שלא אבין,
סגרנו בבית את המרפסת לחדר גדול נוסף ,אותו השכרנו לאנשים שונים לעזרה בפרנסת המשפחה
וכשגילו שאני כן מבין ,עברו לפולנית ,ולא ידעו שגם על זה השתלטתי במידה קטנה. (גידלנו גם תרנגולות לביצים ולמאכל ,והייתה אפילו עז לחלב) .החדר הושכר למשל ,לקצין פולני
ולאשתו .היה זה במלחמת העולם השנייה ואז הרחבתי את הפולנית שלי ,וכן את הידע באופרה
| 13 (היה להם פטפון מנואלה עם כמה תקליטים) .הוריי לקחוני גם להצגות ומיוסיקאלס כמו "הלנה
היפה" ,או "המכשפה" של גולדפאדן ,שאת השירים מתוכם אני זוכר עד היום.
על ידינו גרה משפחה ייקית ,שהייתה להם רפת .אני הייתי הולך כל יום להביא חלב טרי ,ולעתים
קרובות חיכיתי עד שיחלבו .שם "תפסתי" את הגרמנית שלי (על בסיס האידיש של סבי וסבתי),
שעזרה לי לימים בטיולים בתורכיה ואירופה.
אני זוכר גם שקראתי את הספר "כלבם של בני בסקרויל" של קונן דויל .יש בו כלב נוראי ומפחיד,
שהשפיע על הליכתי לבד בלילה במשך זמן מה.
אחד האירועים שהשפיע מאוד על ראייתי את העולם והחיים בארץ ,אירע כשהייתי בכיתה ג' .בוקר
אחד כינס אותנו מנהל ביה"ס יעקב שריד ,למעין מסדר – דבר שהיה מאוד לא מקובל אצלנו .הוא
סיפר לנו שבלילה נכנסה קבוצת פורעים ערבים מן הכפר הסמוך זרנוגה ,אל בית משפחת דומניץ
בכפר גבתון .הם הרגו בגרזנים וסכינים את האם ושלושה מילדיה .האב והבת הבכירה היו בבית
חולים לאחר תאונת דרכים וכך ניצלו .אחד הנרצחים היה בן כתתי וחברי עמנואל .זה היה ללא כל
פרובוקציה ,ללא כיבוש וללא גזילת קרקעות .סתם רצח לשם רצח .וזה על ידי אנשי כפר ,שמרבית
פרנסתם הייתה מרחובות .אירוע זה השפיע לתמיד על הבנתי את שכנינו.
לימים( ,הייתי כבר בן חמישים!) עשיתי שירות של חודש מילואים כנהג ג'יפ בעזה .יום אחד ,בעת
שנחתי ב"חדר הנהגים" ,הגיע קשיש מקומי לנקות את החדר ,שהיה בבניין הממשל .הוא השמיע
כל הזמן גניחות ואנחות .שאלתיו –בערבית כמובן – מה העניינים? אתה חולה או משהו? והוא
ענה לי :לא ,אני פשוט פליט ,אינני מעזה .מנין ִא ְנ ָת? שאלתי .מן רחובות ,הוא ענה .אמרתי –
אני מרחובות ,ושם מעולם לא גרו ערבים ,אולי אתה מהכפר זרנוגה? כן ,כן! ענה לי בשמחו שיש
כאן מישהו שמכיר את מקום מוצאו .הרמתי את קולי "עוף מכאן ,אני לא רוצה שאף אחד מכפר
הרוצחים שרצחו את חברי הטוב בן השבע ,ינקה לי את החדר! " (הייתי בדרגת סמ"ר )...והוא עף!!
| 12
מאחר שהופיעו אצלי תופעות של אי-שקט מעבר למקובל ולרצוי ,המליץ פסיכולוג להורי ,שלא ביום סיום כיתה א' ,היינו אמורים להגיע לביה"ס בקבוצת שילר .עמדתי במקום בו הייתה אמורה
ישאירוני ילד יחיד .אימי הרתה עם זאביק. העגלה (עם רובינפלד והפרדות) לאסוף אותי למסיבת סיום השנה .היא לא הגיעה ,והוריי כבר
בשנת ,1943בזמן מלחמת העולם .אבי נסע יום אחד במשאית בריטית ,נהוגה בידי נהג סנגאלי. הלכו לעבודה.
הוא ישב עם חבר בחלקה האחורי .המשאית התהפכה ,חברו של אבי נהרג ,רבים נפצעו ברמות במקום עבר על אופנוע שכננו ,שהיה בעל פרדס על יד קבוצת שילר .הוא הסכים לקחת אותי
שונות .אבי סבל מזעזוע מוח קשה .בזמן שהיה מאושפז ב"קפלן" ,הלכנו לבקרו (ברגל) כאשר לביה"ס .הדרך הייתה חולית ,והאופנוע נעצר בדיוק על יד ביה"ס .בלי לומר מילה ירדתי והוא
אימי ,שהייתה כבדת גוף אחרי שילדה אותי ,נשאה כבר את זאביק בבטנה ,והייתה די קרוב ללידה. החליט להמשיך בדרכו ,ולא זכר שהיה אמור להיות מאחריו ילד בן שבע (חבר טוב של בנו ,אגב).
התברר שהמסיבה בוטלה מסיבה כלשהי ,ולי שכחו להודיע .מאחר והוריי לא היו בבית ,חזרתי
אבל ,לקחת טקסי (זו עדיין לא הייתה מונית) לא בא בחשבון! לבד ברגל עד לכפר גבתון ,לביתו של חברי ובן כתתי .ביליתי בנעימים עד שעה ארבע אחה"צ,
וכשחזרתי לתומי הביתה ,גיליתי מהומה רבתי! הוריי חזרו מוקדם ,נודע להם שאין מסיבה ,אבל
אסרו על אבא לעבוד עבודה פיסית .החבר'ה ממפא"י ,סדרו לו עבודה כ"אשנבאי" בקופת חולים גם אין ילד!!! הם הזעיקו את המשטרה .זה היה בזמן "המאורעות" ,הדרך לשילר הייתה לא רחוקה
(מחלק מספרים) הוא התקדם והיה למנהל הסניף ופרש לפנסיה כשהיה בתפקיד אחראי על מכפר הפורעים זרנוגה ,והיה ברור שנחטפתי ,מה גם שהאיש שהסיעני על האופנוע ,נזכר בי ,ובא
האישפוז בבתי החולים של קופת חולים בכל אזור הדרום. לשאול באיזה שלב של הנסיעה ניתקתי עצמי ממנו.
זו הייתה הפעם היחידה שראיתי את אבי בוכה ממש ובקול רם.
זאביק נולד זמן קצר לאחר מכן ,הבית הורחב ע"י סגירת מרפסת ,ומעט רווח לנו .לקח לי הרבה
שנים להבין ,שבעצם זאביק חייב לי את קיומו ,כ"תרופה" לבעיותיי... ביום בו עליתי לכיתה ג' פרצה מלחמת העולם השנייה .אבי עבר כבר קודם לעבוד במחנות הצבא
הבריטי .הוא למד אנגלית בשיעורים פרטיים .מאחר והיה היחידי מן הפועלים המקומיים שדיבר
בוקר אחד יצאה אימי החוצה וחזרה לאחר כמה דקות כשהיא בוכה .שאלתי מה קרה? והיא סיפרה אנגלית ,וגם מעט ערבית ,היה למנהל העבודה בבניית מחנה ואדי סראר (נחל שורק) ,בו עשיתי
כי כשיצאה הבחינה בשתי נשים ערביות מזרנוגה ,שבאו כרגיל למכור ירקות ופירות ולא הבחינו
בה .הן היו שרויות בריב על זכותה של מי להשתלט על הבית היפה הזה ,אחרי שיהרגו את היהודים. אחרי הרבה שנים קורס סמלים במילואים.
היום זהו המחנה ,שנמצא על יד צרעה ,והרכבת מתל אביב עוצרת לידו.
משפחתנו המצומצמת לא הותירה כל עקבות ברחובות ,למרות שהיינו מיוצגים שם די חזק :גיסתו
של אבי נפטרה מזמן וילדיה ונכדיה נפוצו בארץ .ברונקה בת דודי ,גם היא ז"ל זה מכבר וכן אחות לאבי היה אח מבוגר ממנו ב 12-שנים ,שהגיע לארץ הרבה שנים לפניו .לא היה ביניהם כל קשר
אימי ובעלה .אשר לבנותיה – איבדנו קשר זה מכבר ,ואין לי מושג .והעיקר ,ביתנו נהרס והחליף נראה לעין .הוא גם שינה את שם משפחתו ל-אלדד .כך שסבתי הייתה גולדפרב ,אבי היה זהבי,
אותו "מפלץ" של חמש קומות ,כך שכל הזיכרונות של משפחתי נמצאים (זמנית )...בראשי ,ובדפים
אלה .טוף ,נו! זה גם המצב בביאליסטוק וזמושץ' .רק ששם זה נסתיים בצורה גרועה בהרבה! לי ואילו אחיו היה אלדד .אכן מערכת משפחתית מסובכת.
לפחות יש עוד אח בראש העין ,וכל צאצאי נמצאים בקירבה. בית חינוך ,רחובות
| 15 בסוף שנת ,1933ביוזמת נציגי הפועלים ,הוקם בי"ס עממי נפרד לילדי הפועלים .ביה"ס הוקם בתחילה בקבוצת
שילר ,משתי סיבות :
.1אסור היה לקיים שני בתי ספר עממיים במושבה .
.2הסביבה בקיבוץ התאימה יותר לחינוך לחקלאות ולעבודה.
ביה"ס התחיל את דרכו עם 65תלמידים .תוכנית הלימודים כללה גם מקצועות-לימוד נוספים :נגרות ,מטבח,
אמנויות ,ריתמיקה ומוסיקה.
בעקבות הפרעות בשנת ,1936לא היו עוד ביה"ס והדרך אליו בטוחים ,ו"בית חינוך" עבר לתחומי המושבה.
את מקומו של צמחוני כמנהל ביה"ס תפס יעקב שניידר (שריד) ,שהרים מאוד את קרנו של"בית חינוך".
| 14
בית ספר התיכון הראשון ברחובות ַנ ֲערּות
מתוך יוזמה פרטית ,נפתחה ברחובות בשנת 1937גימנסיה – בית ספר תיכון לילדי המושבה והסביבה. באותן שנים הייתי חבר ב"מחנות העולים" .כל חבריי היותר קרובים היו באותה תנועה ,אז גם אני.
עד אז נאלצו בוגרי בתי הספר העממיים במושבה לנסוע ללמוד בעיר אחרת .מטרת ביה"ס הייתה בשנת 1944חל פילוג בתנועה .הסיבות המרכזיות היו היחס אל ברית המועצות והקומוניזם .אך
הקניית השכלה תיכונית וחקלאית .מנהל הגימנסיה היה – ד"ר פוזנר .בשנת 1940נוספו גם ב"בית
חינוך" כיתות גבוהות ומנהלן היה יזהר סמילנסקי .בשנת ,1947התאחדו שני המוסדות תחת הנהלה כנהוג במקומותינו ,היו גם סיבות אחרות ,אישיות למשל.
היינו שלושה חברים :זהר הורביץ (היום חבר מנרה ,אז בנו של ראש המועצה המקומית רחובות
משותפת והפכו לתיכון המאוחד רחובות (תמ"ר). מטעם מפא"י) .דן זסלבסקי( ,היום פרופסור בטכניון שהיה נציב המים של ישראל .אמו היא אחותה
היינו חבורה של פרחחים ,בילינו לא מעט במעשיי קונדס ,שממש גבלו (ולעיתים לא רק גבלו)... של אמו של יוסי שריד) ,ואני.
בפלילים .מן התנועה קיבלנו מדריכים בוגרים (חלקם מצרעה) ואני התחלתי ב"איסוף חניכים". אחותו של זהר (חברת חמדיה) ,השפיעה דרכו עלינו ,בסדרה של מכתבים .היינו שלושה נערים בני
די מהר חולק "האוסף" לשלוש קבוצות גיל גדולות למדי (יש להניח שאחת הסיבות לכך – כמות
גדולה של הורים חברי מפא"י ברחובות) .הבוגרים שבהם ייסדו לימים את נחל עוז (ביניהם גיסי שלוש-עשרה ארבע-עשרה שפילגו את מחנות העולים ברחובות.
לעתיד איתן עלומי) ,האמצעיים הגיעו לניר אליהו והצעירים גם הם להכשרה בצרעה ובנחל עוז. התחלנו את מה שנקרא לאחר מכן "התנועה המאוחדת" (עם גורדוניה) ועוד יותר מאוחר "הנוער
בשנת ,1945עם סיום המלחמה ,החל המאבק על סילוק הבריטים מן הארץ .אנו גויסנו ל"הגנה", העובד והלומד".
לגדודי הנוער שלה ,שנקראו גדנ"ע .זה היה כמובן במחתרת .עשינו היכרות בסיסית עם כלי נשק, אני ,שלא הייתי עדיין בן ארבע-עשרה ,יצאתי לקורס מדריכים וחזרתי מדריך מדופלם.
אקדח ,רימון .אך בעיקר התאמנו בקפא"פ (קרב פנים אל פנים ,במקלות המיועדים לכך) ,וכן הקורס התקיים במקום שנקרא חפציבה (על גדות נחל חדרה ,שמימיו לא כללו עדיין בעיקר ביוב)
אימונים בשדאות ובאומץ לב ,כמו קפיצה מעל המתבן של "נען" לתוך ברזנט המוחזק על ידי ובו פגשתי לראשונה ,פגישה חברתית של ממש ,בני קיבוצים .מה שהרשים אותי בהתנהגותם ,היה
טבעת של חבריך .מדריכי הישיר כל אותן שנים היה מוטה גור ,לימים רמטכ"ל וגם שר בממשלת הצורה החופשית-טבעית בה התבטאו בענייני מין .אצלנו זה היה די לא מקובל אז (בני ארבע-
ישראל. עשרה).
עם הזמן ,נעשה "המאבק" חם יותר ,ואז עסקנו בפעילות מחתרתית מעשית יותר ,כמו אבטחת האמת לאימיתה ,סוף סוף היו דברים שעניינו והעסיקו אותי באמת .בבית הספר לא עשיתי חיל
אישים ,הדבקת כרוזים נגד הממשלה הבריטית ,וכן תורנויות טלפון ליליות במפקדות ההגנה .כך יותר מבעבר ,למרות שבכל שלוש השנים שלמדתי בתיכון ,המחנך שלי היה יזהר סמילנסקי ,שהיה
מורה מסוג שלא הכרנו מקודם ,והשפיע עלי יותר מכל אדם אחר( ,בעיקר כאשר הייתי אני עצמי
נודע לי ,לגמרי במקרה ,שמורי-מחנכי יזהר ,היה מפקד בדרגה גבוהה למדי ב"הגנה".
כאשר הבריטים עזבו ,החלה מלחמת השחרור .חלק מאתנו היה עסוק בתצפיות נגד מטוסי אויב, למורה) .למשל ,איזה מורה היה משחק כדורסל עם תלמידיו בהפסקות? (הוא...ואני!)
בהפעלת האזעקה העירונית ,וכן כשליחים בין המפקדות השונות. כאשר אני מנסה לסכם לעצמי את מצבי האינטלקטואלי ,אני מבין שמצד אחד ,עצם היותי ילד
היינו בכתה י"א ,והיינו אמורים ללמוד ,אבל למי היה ראש לזה? חסר כושר ריכוז גרם לי לחסרון בחמרים הבסיסיים ,אותם מעניקה מערכת החינוך לאורך כל
הדרך .מאידך ,הייתה לי תמיד סקרנות אינטלקטואלית ,שלוותה בקליטה ספונטאנית של ידע
| 17 ואינפורמציה .דוגמה אופיינית היא עניין השפות :אני דובר עברית ברמה גבוהה ,באנגלית (סיימתי
את לימודי באנגלית ,עם ציון 2מתוך )10לימדתי בארצות הברית שנתיים ,גם חומר עיוני (כולל
בדיקת מחברות תלמידים) וזאת ללא קושי .פרט לכך אני שולט למדי באידיש ,וגם מבין ומדבר
מעט גרמנית כתוצאה מן האידיש .בקריאה של כתוביות בטלוויזיה ,אני מבין די טוב במה מדובר
גם בשפות הלטיניות – איטלקית צרפתית וספרדית ,ומסוגל להכין שיעור פשוט בערבית ,דבר
שעשיתי שלוש שנים .לצד מה שקלטתי כחומרי לימוד ,העשרתי ידיעותיי במוסיקה ,באסטרונומיה
ועוד בהרבה נושאים תרבותיים כמו ציור ,פיסול ,ספרות ושירה.
| 16
התנאים היו של ימי מלחמה .הנשק נצרך בחזית ,ולכן התאמנו עם רובים ,שיּוצרו בנגריה אזורית לדוגמה ,ערב אחד הוזעקנו ,שישה חבר'ה .כל אחד קיבל "סטן" (כלי הנשק האולטימטיבי של
כלשהי (פרט למטווחים ,כמובן ,שהרי רובה מנגריה אינו יורה) .אני אישית התאמנתי זמן מה יחף, ראשית המלחמה) ,בקבוקי תבערה ,רימוני יד וכלי חפירה.
כי לא נמצאו לי נעליים מתאימות (מזל שהייתי מורגל ביחפנות מהליכה בחולות של רחובות!)
והחשוב מכל ,גובשנו לקבוצת הכשרה של "מחנות העולים" .זה כלל אותי ,למרות שהייתי נספח רכב הביאנו לכפר בילו .על הכביש הראשי לרחובות (ובהמשך גם לתל-אביב) ,היה מחסום ברזל,
שנועד לעצור את הצבא המצרי בדרכו לתל אביב .כל אחד חפר לו שוחת עמידה ,משני עבריי
מן "התנועה המאוחדת" מרחובות שממנה התפזרו כל המתגייסים בתוך צה"ל ובפלמ"ח. המחסום .הפקודה הייתה ,להשליך את בקבוקי התבערה על הטור המצרי (נגמש"ים וטנקים) שיגיע
לקראת סוף הטירונות ,כונסנו כולנו באולם גדול ,ומשה נצר ,גנרל וקיבוצניק ,הודיע לנו כי הפלמ"ח לכאן לפנות בוקר בדרכו לתל אביב .המחסום היה אמור לעצור אותם .כשהנגמש"ים והטנקים
אמנם פורק ,אך צה"ל יקים יחידה המורכבת מקבוצות הכשרה ,שרואות עצמן משולבות בקיבוצים, יבערו ,האנשים יקפצו מתוכם בבהלה ,ועלינו היה "לקצור" אותם ברימונים ובסטנים .כה יעזור לנו
אחרי תום המלחמה( .אז עדיין לא ידע איש ,שלימים זה ייקרא "נח"ל") .אנו נצא לחופשה בת
כשבוע ,וכשנחזור ,נוצב למסגרת הנקראת "הכשרה" ,בה נמשיך לשרת ,ועם תום המלחמה נעבור אלוהים.
היינו בני שש-עשרה וחצי .כל הלילה לא ישנו .שמענו קולות של לחימה עזה מכיוון אשדוד .בבוקר
להכשרה בקיבוץ. אספו אותנו .אמרו שהפלמ"חניקים עצרו את המצרים ליד הגשר הנקרא "עד הלום" .אז הלכנו
לכיתה .גם יזהר ,מורנו השתתף כמפקד בקרב על כיבוש מראר שעל יד גדרה .כנראה האירוע
אני התיידדתי עם חבר בשם דוד דוד .החלטנו לנצל את החופשה לטיול בארץ ,שרבים מחלקיה
היו שרויים במצב מלחמה .נסענו בעיקר בטרמפים אך גם על גגות אוטובוסים אליהם טיפסנו דרך שהוליד את ספרו "חירבת חיזעה".
הסולם האחורי ,אחרי שהאוטו החל בנסיעה ,כמובן בלי שהנהג הבחין בנו .בתום השבוע חזרנו למי היה ראש ללימודים? עשינו כל שטות אפשרית ,ולא אחת הכנסנו את עצמנו למצבים ,שרק
לבקו"ם ,ושם הודיעו לנו לתדהמתנו ,כי כל אחד מאתנו הוצב ליחידה שונה (אני למשל לקורס
מכי"ם) .לא הכשרה ולא בטיח .חויילנו כיאות .מה עושים? מאחר והתייצבנו ראשונים ,כי רצינו בנס יצאנו מהם חיים.
להמשיך בטיולנו ,הסתלקנו דרך הגדר ,עצרנו את חברינו מלהיכנס ,וזימנו איך שהוא את מזכיר
"מחנות העולים" לשם התייעצות .היה זה צבי בורשטיין ,חבר רביבים ואיש הפלמ"ח .הוא אמר לנו ַּב ֲחרּות
בתשובה לשאלתנו ,שאינו יכול לומר לנו לערוק מן הצבא בעת מלחמה .אך כשלחצנו עליו אמר
ביוני ,1948בזמן ההפוגה הראשונה ,גויסנו לצבא ,כדי לשמש עתודה לצה"ל ההולך ומוקם מן
(בערך )...כי הוא היה עושה זאת... המחתרות .בדרכנו למחנה בכפר יונה ,ראינו את העשן העולה מ "אלטלנה" – אניית הנשק שהביא
מאחר והיה עוד שבוע חופש כדי להחליט ,המשכנו בטיולנו .הגענו לראש-פינה ,ולתדהמתנו היו האצ"ל .למחנה יכולנו להיכנס רק אחרי שהוכנעו האצ"לניקים על ידי אנשי הפלמ"ח ,וצורפו נגד
שם כל חברינו ,בנים ובנות! הסתבר ,כי בביתו של אחד מחברינו התל-אביביים ,גר הגזבר של קיבוץ
מנרה .הוא אמר כי קיבוצו מוקף במצור ,כך שמשטרה צבאית תתקשה להגיע אליו .וגם שמאחר רצונם לצבא של המדינה.
ואנו רוצים להילחם ,במנרה תהיה די מלחמה לכולנו .והחבר'ה כבר נמצאים בדרכם לשם .דוד ואני אני באתי מן "התנועה המאוחדת" ,אך מקבוצתי התנועתית לא יצא אף אחד למסגרת של הכשרה
חזרנו כל אחד לביתו ,הצטיידנו בבגדים ,מעט כסף .ובלי לומר מילה על מטרת נסיעתנו ,הפלגנו אשר אליה רציתי להגיע (וגם לפלמ"ח בהמשך) .כך מצאתי את עצמי מצטרף אל גרעין של "המחנות
למנרה. העולים" ,שהיו חבריי ובני כיתתי ,והשתלבתי באופן טבעי לחלוטין ,ואפילו יותר מזה.
קראתי קטע זה ב .20/2/10-לפני שבוע הלך לעולמו דוד דוד ,ממחלת הסרטן .זאת לאחר חיים חודש אחד עבר עלינו במחנה זה ,ואז עברנו למחנה .80ראשונים אחרי הצבא הבריטי .במשך
מלאי תהפוכות והקמת משפחות משלו. החודש ששהינו כאן פירק בן גוריון את הפלמ"ח ,אליו בעצם השתוקקנו להגיע.
מנרה הייתה נצורה .לא הייתה כל דרך להגיע ברכב ,הקשר היחידי עם החוץ היה על ידי שתי מחנה 80היה בסיס טירונים כהלכתו :תרגלנו א"ש יום ולילה ,ולחימה בשטח בנוי (בזיכרון יעקב).
פרדות ,שירדו כל יום לכפר גלעדי ,הביאו כביסה ומצרכים חיוניים .המים היו מבורות אגירה של מי לפרקים נפגשנו עם הבנות ,שלא גויסו אך שהו כקבוצה בקיבוץ בארי ,שרובו היה עדיין במה שהיה
| 19 קרוי "פלוגה" במושבה גדרה.
| 18
באיתות הליוגרף (מין מכשיר איתות לקווים ולנקודות ,ששימש ביום ,במקום הפנס שבלילה). גשם .כל הילדים ואימותיהם היו "בגולה" בשכונת בורוכוב.
השניים היו דוד דוד ואנוכי. הגענו למנרה ימים ספורים אחרי אסון נורא שאירע שם :קבוצה של עשרה בחורים ,עולים חדשים,
הגיעה כתגבורת .הם עסקו בלמידה ואימון בשימוש בכלי הנשק שהיו ,בהדרכת אחד החברים.
אנו פגשנו את לוחמי חטיבת "כרמלי" במקום שנקרא "הקרנטינה" .הייתה זאת תחנת הסגר ,בה בשובם מן האימון ישבו וטיפלו בכלים שהיו במחסן הנשק וחמרי החבלה (מוקשים וכאלה) .מה
היו מחזיקים בעלי חיים שהוכנסו לארץ מלבנון בתקופת המנדט הבריטי .היא הייתה ממוקמת קרה בדיוק אין איש יודע ,אך המחסן התפוצץ ,וכל הנמצאים בו ועל ידו רוסקו לחתיכות קטנות
על הכביש הראשי ,במקום הצטלבות הכביש לנאות-מרדכי וללהבות הבשן ,מתחת לרכס הרי שהתפזרו על שטח גדול בקיבוץ .לחלק מן הבחורים לא היו תעודות ,הם נקברו ורק במשך הזמן
נפתלי ,עליו כידוע יושבת מנרה .התחלנו לעלות ,ומייד נפתחה עלינו אש רובים ומקלעים מן הרכס זוהו ,וזאת רק כאשר מישהו שידע על הימצאו של אחד מהם במנרה ,ניסה לברר מה קרה לו .כמה
מעלינו .התקפלנו חזרה ל"קרנטינה" .חשוב לדעת ,שהפרדות הועמסו הפעם ,במקום בכביסה -
בפגזי מרגמה שיועדו למגיניי הקיבוץ .האפשרות שייפגעו על ידי כדורים ,הוסיפה מתח רב לאירוע. מאתנו עסקו ,כחלק מעבודתם ,באיסוף שרידי גופותיהם.
הפרדות הכירו את הדרך הרגילה ,לכן משנפתחה שוב אש ,לקח אותן אחד הנוהגים בהן ,דרבן אותן האוכל היה מצומצם במבחר ובכמות .בין היתר נאכלו כל העופות בלול ,שעד ליום שהפכו לבשר,
והסתתר .הפרדות הגיעו לבד למשק ,שם נפרקו ע"י החברים ,כולל אותו חבר ,שהצליח להגיע
בהסתר עוד לפניהן .השני נשאר אתנו כדי להעלות את הכוחות למנרה בלילה .וזאת אמנם עשינו, סיפקו ביצים .השד יודע במה האכילו אותן.
והפעם ללא היתקלויות ותקלות. בסוף אותו חודש ,תקף את מנרה כוח ערבי ,בפיקודו של פאוזי קאוקג'י (מפקד צבאי ממוצא
עם בוקר ,שובצנו שלושתנו בעמדות ,ואילו החיילים יצאו ,אחרי מנוחה קצרה ,לתקוף את מוצב תורכי) .תוך אותו חודש הגיע למנרה הנשק הצ'כי :רובים צ'כים ובעיקר מקלעי מ.ג .34 .אנו
"שייך עבד" ,אותו תפסו לוחמיו של קאוקג'י ,ומשם שלטו באש על רוב שטח הקיבוץ .אנו חיפינו התאמנו במחנה 80בנשק זה ,והיינו היחידים שידעו להפעילו ,כך שהבאנו תועלת רבה בלחימה.
באש מקלעים .היו להם נפגעים לא מעטים והם נסוגו( .חמישים שנה מאוחר יותר שירתו כמה מבני
צרעה על משלט זה) .מאחר וזהו קבר שייך ,הוא מכהן היום בקודש כקברו של הצדיק ,ומותר לכל היה זה בראשית אוקטובר ,ואני חגגתי בשלושה בחודש את יום הולדתי השבע-עשרה ...בעמדה.
צה"ל שלח כוח גדול למדי מחטיבת "כרמלי" ,לעזרה בהגנת הנקודה ,ובניסיון להדוף את כוחות
אחד להוסיף שם כאוות נפשו! (מה זה כבר משנה!) קאוקג'י ,שתפסו את משלט שייך עבד ,אשר שלט באש על חלק גדול מן הקיבוץ .הם היו זקוקים
באותו יום הגיעו כמה "דקוטות" של צה"ל והפציצו את מלכיה הערבית שגם היא הייתה שדה קרב
רווי דם ,ונראתה למרחוק מכל שטח דרום לבנון .כתוצאה מכך החלה בריחה המונית מכל הכפרים למורי דרך ,לצורך עלייתם מן העמק אל מנרה בלילה.
שניים מן ההכשרה ,נלוו אל שני החברים ,שירדו עם שתי פרדות לכפר גלעדי ,אחרי תאום מוקדם
שמולנו ,כולל מן המשלט אותו תפסנו למחרת ,כשהוא ריק מאדם.
יחד עם צה"ל ,שנכנס ללבנון עם בריחת כל התושבים בכפרים שליד הגבול ,נכנסנו גם אנו ,ועסקנו | 20
בעיקר בריקון מחסני התבואה ,שעזרו בכלכלת המדינה וגם בשלנו .צדנו עופות ,עיזים ופרות,
ששיפרו את תפריטנו ,ובעיקר את תפריטם של החברים שחיו ממש על סף רעב בעת המצור .נוסד
שירות "אגד" בקו חיפה-מנרה דרך מירון ,ג'יש ,יראון ,נבי יושע ,עם נהג חבר מנרה.
קיבלנו שטחים בעמק החולה ,בהם נחפרו בריכות דגים ונחרשו שדות בעל ושלחין .לימים עבדתי
שם וגם הרביתי לשמור שם בלילה.
ההכשרה שלנו גרה כולה בצריף ארוך ,שעמד באזור הלולים ,ומאוחר יותר עברנו לגור בקבוצות
ספוראדיות ב"חדרים" שהתפנו ,בהרכב מעורב של בנים ובנות .אני למשל גרתי עם עוד שני בנים
ושתי בנות ,בחלק מן הנגרייה ,שהיה פנוי מקרשים ומכונות .מי שהיה שומר לילה ,ורצה לישון
ביום ,נאלץ להתרגל לקולות הנגרייה – מכונות ופטישים (אך היינו צעירים!)
| 21
הוריי שושנה (לבית ברגר) ויצחק זהבי ואז ,אפשרה המדינה לאלה שגויסו למלחמה לשוב אל ספסל הלימודים ,כדי לסיים כיתה י"ב
ולהשלים בחינות בגרות תוך חמישה חדשים .אסיפת חברי ההכשרה החליטה שלא חוזרים!!! באותו
הוריי הגיעו לארץ (בנפרד) בני שמונה-עשרה .שניהם באו ממשפחות דתיות ,ושניהם היו הצעירים יום הודיעו על עזיבה כשליש מן החברים ,ונותר רוב של מתלבטים .מזכירות "מחנות העולים"
במשפחותיהם .משפחות הוריי יכולות להוות סמל ודוגמה לגורלה של יהדות פולין. נזעקה אז ,ובאסיפה בהשתתפותם ,הוחלט לעבור למשך אותם חדשים לקיבוץ גבעת-השלושה,
תוך מגמה שהלומדים יגיעו לסופי שבוע ,כדי לשמור על קשר .הייתה בעיה של קומונארים ,שרצו
אביו של אבי היה ציוני .כאשר שני בניו עלו לפלסטינה עלו גם ההורים בעקבותיהם ,וחיו כאן עד ללמוד ,והיה צורך להחליפם .אני ,שנשבעתי ששום בית ספר לא יזכה לראותני בין כתליו ,יצאתי
יומם האחרון ,עם בנים ונכדים. להחליף את הקומונאר בקריות .הייתי שם שנה .מגוריי היו בקיבוץ "החותרים" שחלק מחבריו
אימי הייתה בת-זקונים ,וכאשר החליטה לעלות ארצה( ,למרות התנגדות אביה) ,הוא ניתק איתה נותרו כ"פלוגה" ,לפני המעבר לנקודת הקבע.
כל מגע .משאר ילדיו ,נותר חלק בחיים (אלה שנמלטו לרוסיה) .עם אימי לא יצר אביה כל קשר. ב 22-ביוני 2013מלאו לזאביק שבעים .המסיבה תהיה בשבוע הבא.
הוריי אימי נספו באושוויץ ,כאשר אני הייתי בערך בן ארבע-עשרה ,והם אפילו לא ידעו על קיומי, נזכרתי בזה כי אני עזבתי את בית הספר ב 22-ביוני 1948לרגל גיוסי לצה"ל .גיוס שהיה מיועד
לעצור את המצרים לפני תל-אביב .אך במהלך שהותי בבסיס הטירונים ,הצליחו הפלמחניקים
וגם לא ידעו שיש לי עוד אח קטן שנולד בשנת .1943
הוריי הלכו שניהם לקיבוצים :אבי לעין-שמר ואימי לאיילת השחר .שניהם עזבו את הקיבוצים לעשות את הג'וב .ואנו שהרגשנו לפתע מיותרים ,ערקנו למנרה.
מסיבות חיצוניות :אבא יצא לעזור להוריו שהגיעו לארץ להסתדר בה .אימא ,כי חלתה במלריה, חלק מחניכיי היו יוד-ביתניקים בגילי .היה נחמד למדי (הייתה לי אפילו חברה-חניכה) .הקבוצה
בהדרכתי הישירה ,הייתה מורכבת משתי שכבות גיל .בסופו של דבר אחת הקבוצות הגיעה למשגב-
והישארותה בעמק החולה סיכנה את חייה.
עם ,והשנייה לגדות ,כך שנשארנו שכנים.
| 23
| 22
וקלמנטינות ,מנגו ,גויאבה ,ותפוחי עץ ,וכן ענבים ,פיטנגו ומה לא .וזאת בלי כל רקע קודם ,רק אימי גדלה במשפחה דוברת אידיש ופולנית ,ולא היה לה מושג על שירי ילדים בעברית ,אותם
בהתייעצות עם מומחים למדתי רק כשהלכתי לגן ,אבל למדתי ממנה שירים בפולנית וברוסית ,שחלק מהם אני זוכר עד
רק בגיל מבוגר יותר הבנתי את הסיטואציה אליה נפלה אימי :בת שמונה-עשרה עזבה בית עשיר, היום .לפעמים כאשר כעסה ,עברה אימא לדבר בפולנית ,והשתמשה במילים לא כל כך יפות...
עם אימא ואבא ,אח וכמה אחיות ,אחרי שהייתה בת זקונים מפונקת למדי .וזהו!! עם ההורים עם פרוץ המלחמה ,המשכנו לקבל מכתבים מפולין ,מבני משפחתה של אימי .הבולים שלהם
לא היה לה כל קשר עד למותם( .בת אחותה בינה עלתה לארץ בשנת 1935בערך ,אז התחדש הפכו עם הזמן לנכס אספני רציני ,ועברו במהלך השנים גלגולים רבים ,עד לאוסף של סול עציוני
הקשר עם חלק מן המשפחה ).בארץ הגיעה לאיילת השחר ,והנערה שחיה כל חייה עם משרתות, ז"ל .חלק גדול מבני משפחתה של אימי ברחו מזרחה לרוסיה .רובם הגיעו לטשקנט ,ומשם אחרי
מצאה עצמה עובדת במטבח ,מלוכלך ומפויח ,עוזרת בבישול ,ובעיקר בניקיון ,עד שתקפה אותה
המלחמה לארץ .כמעט כולם עברו תקופה קצרה בביתנו.
המלריה. אני כותב שורות אלה בשנת .2007אין לי כבר עם מי לברר עובדות או לאמת את הזכור לי .בספטמבר
ואחר כך הקמת בית ומשפחה משלה ,בלי אף אחד שיכול לומר לה משהו משמעותי ,כמו למשל, השנה היינו באוזבקיסטאן .ביקרנו בטשקנט ,וכן בסמרקנד ,בה יש בית קברות יהודי גדול ,הכולל
איך מטפלים בתינוק .בגיל המעבר היא התמוטטה נפשית ,ובנוסף סבלה מהתקפי מיגרנה קשה.
עובדה זו גרמה לאבי ולי להיות לעיתים הקונים ,המבשלים והמנקים .למרות שאבי יכול היה לסדר מתים ממלחמת העולם ,חלק מן המצבות ללא שמות ,דבר שהקפיץ אצלי כמה פיוזים.
עבורה אישפוז במקומות הכי יוקרתיים ,הוא החזיק אותה בבית ,ניהל אותו בעזרתה ,וקיבל את כל החלק בחיי המשפחה ,אותו מילאה אימי בצורה טובה ,היה שמירה על קשרים חברתיים ,עם בני
בני משפחתה שהגיעו לאחר השואה ,תוך יצירת הסביבה הכי מגוננת וחיובית מבחינתה. משפחה ועם מכרים וחברים.
זה קרה כבר כשהייתה בת חמישים .זה נחשב לתופעה של "גיל המעבר" .היא דווקא תלתה זאת בי, יש לציין את המעבר החד שהצליח אבי לעשות מאז עלייתו :הקמת בית – כמעט לבדו ,חפירת
כי אני נעלמתי בסיני בעת "מבצע קדש"( .דבר שבוודאי עזר למצבה) .היא נחלשה במשך השנים, ג'ורה (בור ספיגה לביוב) ,גינה של ירקות ופרחי נוי ,וגם מטע עצים קטן ,שכלל מכל טוב :תפוזים
וכשהייתה למעלה מגיל שבעים חלתה בסרטן ,שעד היום איני יודע איזה ,משהו "בבטן" ,במערכת
| 24
הרבייה או העיכול.
לאבי היה אח ,מבוגר ממנו ב 12שנה ,אשר עלה ארצה הרבה שנים לפניו .הוא היה בוהמיין ,שגר
בתל-אביב ,ולא היה אתו ממש כל קשר .לא היה לו קשר גם עם אשתו לשעבר ,שהייתה רחובותית
ובעלת מלון .היו להם בן מעט מבוגר ממני ,ובת מעט צעירה ממני ,שמוליק ונחמה אלדד .גם
אתם היה קשר ספוראדי מאוד ולא רציף .רק בזקנתו התקרב אליהם אבי ,ולשמחת ליבם של שני
הצדדים היו הזמנות הדדיות לשמחות משפחתיות ומעט ביקורים.
שמוליק ומשפחתו גרו בכפר מונש ,והקשר המתחדש התבטא בעיקר בזמן של חתונות (של ילדינו
או ילדיהם) כך גם עם נחמה ,שגרה בנתניה.
שמוליק התעוור לעת זקנה ,ונפטר בבית-אבות בשנת 2010אשתו צביה נפטרה לפני שנים .נחמה
(כהן) חיה עם משפחתה בנתניה.
הקשרים המשפחתיים היו קיימים ,אך היו חלשים למדי ,בעיקר עם משפחת אבי .היו לו שלוש בנות
דודות בנס-ציונה ואחת ברחובות .אצל כולם ביקרנו לעיתים ,איני זוכר שביקרו אצלנו .כנראה
הגנים של שמירה על קשר משפחתי במשפחת אבי ,לא היו דומיננטיים ,וזה עבר בתורשה .לימים,
כשהגעתי לצרעה ,אומצנו בתחילה על ידי משפחת יואב ועליזה תיבון ,ונוצרו בינינו קשרי חברות
ועבודה .ואז יום אחד נודע לי להפתעתי ,שמנחם מרחובות ,בן-דודי בשנייה ,נשוי לאחותו של
| 25
אשדות-יעקב כחברים .בערך בשנת ,1937נולד לי אח בשם קובי (יעקב אני מניח) ,היה חולה מאוד יואב ,ואנחנו גם קרובים .למנחם יש אח צעיר בשם זאביק ,על שם אותו סבא.
ונפטר בן כמה שבועות .גם אני עשיתי כל מיני צרות ,ולא הייתי קל לאם בלתי מנוסה .כשנסתיימה חושבני כי במידה מסוימת ,ירשתי גם אני את הגנים האלה .היו לי מעט מאוד קשרים חבריים
מלחמת העולם ,התברר שהוריה וחלק מאחיה "הלכו" באושויץ .לארץ הגיעו רק שמוליק (כחייל שהתמשכו על פני זמן רב ,ושהיו בעלי עומק משמעותי .אין לי הרבה מה לעשות ,או להתנצל על
פולני בצבא אנדרס) ,אחותו התאומה ברונקה ובעלה מאקס ,וכן אחותה של אימי הּו ֶדס (הדסה), כך ,כך נולדתי ואני יכול גם להניח ,כי העובדה שהייתי ילד יחיד במשך רוב שנות ילדותי לא סייעה
עם בעלה (פייבל) ושתי בנותיה הנשואות (לאה ומלכה) .הם גרו זמן מה בביתנו ,עד שמצאו דירות ליצור דגם אחר .וכל שאני יכול לעשות בעניין ,הוא להיות מודע לכך ,ולהשתדל מעבר לנטייה
והסתדרו .הם באו בדרישות לאבי" ,שיסדר להם" עבודות ,שיכון ,פרוטקציה בקופת חולים ,ועוד
דברים ,שלא יכול היה למלא או שלא היו לרוחו ,והקשרים הלכו ונותקו .שמוליק גר אצלנו עד הטבעית .וכן -להתחתן עם בת הזוג המשלימה את חסרונותיי.
שעבר גם הוא לאשדות יעקב כעריק מהצבא הפולני .כשהם עזבו את הארץ ,הוא חזר לגור בביתנו,
התחתן עם שושנה – אחותה של אסתר קליינמינץ ,ונולדה להם בת – ניבה ,החיה היום בהרצליה, בכלל ,שמירה על קשר משפחתי לא הייתה כאמור הצד החזק במשפחתנו ,אצלנו נהוג להאשים
בכך את אבי .לי נראה שזה נכון ,אך לקשר ,כמו לטנגו ,דרושים לפחות שניים .כיום ,עם חשבון נפש
אחרי כמה שנים באנגליה.
אימא לקתה בדיכאון של גיל המעבר .אבא ניסה רופאים ומוסדות שונים (הוא היה כבר מנהל בדיעבד ,גם בדור הבא הקשרים רופפים למדי.
בקופת חולים) .זה לא צלח ,והוא החזיק אותה בבית וטיפל בה במסירות נדירה ובמקצועיות גדולה.
בחג הפורים הראשון המשותף שלנו במנרה ,הייתה תחרות תחפושות ,בה זכינו במקום ראשון.
היא נפטרה מסרטן ,אשר אין לי מושג איפה היה ,והייתה עד למותה מסכנה אימיתית. היינו אימא קבצנית עם בן ,המייצגים את התנועה הקיבוצית ,אשר מקבצת נדבות ,מחמת מצוקתה
אבי המשיך עד מאה ואחת ,כאשר מגיל תשעים ושבע היה כבר "מחוץ לפוקוס" ומאושפז בבית
הכספית.
הסיעודי שבקיבוץ עינת. באותה מסיבה נכחו גם הוריי ,שהגיעו למרות שהקיבוץ ביקש שלא יגיעו אורחים מן החוץ! העובדה
שהוריי חזו בהצגה שלנו (אני ואימי הקבצנית )...השפיעה קשות על מצבה של אימי ,וגרמה לנתק
לפתע פתאום ,בגיל שמונים ואחת ורבע( ,בינואר )2013התחלתי לנסות ולחשב ,איך זה שאין לי בני
דודים רלוונטיים (משמעותיים) .מחשבות כאלה צצות לרוב ,כאשר מתעוררים מוקדם .לא קמים של כמה שנים בינינו.
עדיין ,אך הראש עובד כבר... הורינו הזדקנו ,כדרכם של הורים .אימי נפטרה בחג השבועות שנת ( 1982ביום הולדתו השבעים
ובכן ,בעצם העניין הוא פשוט למדי .הוריי שניהם היו "בני זקונים" ,כך שבני דודיי היו יותר קרובים וחמש של אבי .)...כאשר אני חושב עליה ,ועל מהלך חייה עד עלייתה לארץ וגם לאחר מכן ,אני
בגילם להוריי ,מאשר אליי .גם אני עצמי ,ההבדל ביני לבין זאביק אחי ,הוא שתיים עשרה שנים! כך מודע רק היום לכך ,שחייה היו קשים ומלאי תסכולים .בשנת 1925עלתה ארצה ,בגיל שמונה עשרה
ששנינו היינו צריכים לגדול ולהתבגר ,עד שיכלו להיווצר בינינו הבנות וקשרים טבעיים בין אחים. הגיעה לאיילת השחר ,עבדה קשה ,חלתה במלריה ועזבה במצוות הרופא את הגליל למרכז הארץ.
כאשר חשבתי על הדברים במשך חיי עד כה ,תליתי את המצב ,של חוסר חברים מתוך המשפחה, היא הגיעה לפתח-תקווה ,מבלי שהכירה איש בסביבה ,והחלה לעבוד כפועלת בעבודות מזדמנות,
באופי ,גנטיקה וחינוך .ובכן ,לא עומד תור גדול של קרוביי משפחה לפני דלתי ...מה לעשות? בעיקר כממיינת ועוטפת תפוזים בפרדסים בחורף .משפחתה הפולנית ניתקה ממנה לחלוטין.
גורל!! במשפחה הגרעינית הקשרים חמים למדי ובסדר .אך בפריפריה היותר רחוקה – מעט יבש, (הרבה יותר מזה איני יודע) .היא פגשה שם את אבי ,נהיה רומן ונישואים .היא הרתה אותי ,והם
עברו לשכונת שעריים ברחובות .כשנולדתי ,היה עליה למצוא לבד ,כיצד מטפלים בתינוק .ומאחר
פרט להזמנות ספוראדיות למפגשים שמחים. ולא היה לה די חלב ,האביסה עצמה בכמויות אוכל ,אשר גרמו לה להשמין מאוד ולהסתרבל.
זה מה יש. כשהגעתי לגיל גן-חובה ,חזרה לעבוד .היו לה חברים מן העיר ממנה באה לארץ :משה קליינמינץ,
שהיה נשוי לאסתר ,אחותו של הצייר יוסף קוסונוגי ,מנחם ויפה זילברשטיין מכפר ורבורג ,וכן
למזלנו כולנו ,יש במשפחה גם כאלה ,שמסוגלות להקים ,לקיים ולתחזק קשרים עם בני-משפחה בנות דודות של אבי מנס-ציונה ומרחובות .אז הגיעה בת אחותה בינה לארץ ,עזרה לאבי בבניית
וסתם חברים .אציין רק את שלושת המצטיינות :יעל לוין ,יעל זהבי וניצה ,שלולא הן ,היה עלינו ביתנו ,התחתנה ברחובות עם בנימין קרומר ,והיו קשרים איתה .כמו גם משפחת הולץ ,משה שעבר
גם הוא את איילת השחר ,וכן יעל וצבי קרונר ,ובתם חנה ,שגרו אצלנו זמן-מה ,לפני שעברו לקיבוץ
להפעיל את "המדור לחיפוש קרובים"...
| 26
ערב יום השואה ( .)15.04.14בקיבוץ( ,כמו בכל המדינה) ,יש עשייה סביב הנושא .למשל הערב,
כתה י"א מכינה טקס בפונדק ,שיכלול סיפורה של ניצולת שואה .אני אישית יש לי יחס אמביוולנטי
| 27
מנרה ()1970 - 1948 במידת מה לנושא .גרם לכך סבי ,שלא הכיר באימי ,אחרי שלא חיכתה לרמז "מלמעלה" שמרשה
לה לעשות זאת ,ועלתה לפלסטינה בשנת .1925מה שקבע את גורלו ,ובמידה רבה את גורלם
( 1957 – 1948מנרה) ( 1959 – 1957 /אורנים ,ניצה ) ( 1965 – 1959 /מנרה ,מיכל ,אפרת ,יעל) של צאצאיו האחרים ,שהצליחו (חלקם לפחות) להגיע ארצה ,ואפילו לגור בהתחלה בביתה של
( 1967 – 1965 /פילדלפיה) ( 1970 – 1967 /מנרה ,דורון) "המוחרמת" .הורי אבי ,שהיו דתיים לא פחות ממנו ,היו גם ציונים .הם הגיעו לכאן בזמן וסבתי
( 1957 – 1948מנרה) חיתה עד גיל תשעים ושש.
עם חזרתי למנרה ,התמניתי לאחראי על עבודות הייעור של הקרן הקיימת .היו אלה הימים של בהרהוריי ובחלומותיי אני שב ורואה את הוריי ז"ל .בעיקר קשים לי המפגשים עם אימי .נכדתנו
איכלוס קריית שמונה בעולים מכל מיני מקומות. שירה מצאה בין ניירות בת-המצווה שלה דף שסופר על ידי אימי ונכתב על ידי אבי ,וכלל תמונות
מעברה .האינפורמציה שנבעה מכך הייתה שונה מן הזכור לי ,למשל :היו לאימא שתי אחיות ולא
קבלתי תחת חסותי (בין השאר) עולים מהרי האטלס במרוקו ,שהופיעו לעבודה במין "שמלות"
לבנות (!!) ארוכות ,אתן הם הסתובבו כל היום על הרי מנרה ומצוקיה ,ועבדו במעדר ובמכוש. ארבע כמו שאני שמעתי ממנה ,וזה קצת מביך ,בעיקר בגלל שאין כבר עם מי לברר פרטים!!
אני הייתי הראשון שלימד אותם מאיזה צד יש להכניס את שתיל האורן לאדמה .למדתי לספור
במרוקאית ,ולמדתי גם שירים מרוקאים .קלטתי גם בחור ערבי מכפר ב"אצבע הגליל" אשר פונה
מתושביו שיושבים היום ב"נחל היונים" על יד מגדל ,לרגלי מצוקי הארבל .הבחור היה משת"פ,
שנלכד ע"י הצבא הסורי ועבר כליאה בסוריה ,כולל עינויים קשים .אנו העסקנו אותו כדי שירוויח
למחייתו .התיידדתי עמו ,וממנו למדתי איך באמת להשתלט על מעדר ומכוש ,והפכתי לפועל
אימיתי ,עם מבנה גוף שרירי וחסון של פועל .זה היה שינוי מרענן מן הילד שהייתי ,שכל אחד היה
יכול לעשות בו כרצונו .וכל זה בגיל תשע-עשרה ,עשרים !
היו אלה ימי ראשית המדינה ,האוכל היה בצמצום ,והבדיחה המקובלת הייתה ש"לתרנגולות היום
יש סכין גילוח בתחת ,ולכן הן מטילות חצאי ביצים".
| 29 | 28
איתו הגעתי למנרה ,נפטרו כבר לא מעט .אני "תפסתי מרחק" ,ואין לי עוד קשרים חברתיים ,פרט אנו עשינו לעתים "השלמות" ממחסן "הקונסרבים" שעל יד חדר-האוכל ,וכן מהארנבייה שבנינו
למשפחת דרסקי .חייתי במנרה עשרים ושתיים שנים ,אך מעט מאוד משם ,גורמים לי לשאוף ליד חדרנו .הארנבים הפכו אספסת ועשבי בר ,לבשר מזין!
למפגש איתם .פשוט איבדתי את הנושאים המשותפים לי ולהם .אמנם אני מתעניין מה קורה שם,
הזמן עושה את שלו (או מי שזה לא יהיה)...
אך מעט מאוד בדמויות מסוימות ,כך שאני מנחם את עצמי בכך ש"לקשר דרושים שניים". בימים אלה נזכרתי בכך שבהתקבלנו לחברות במנרה ,גרנו חמישה חבר'ה בחדר אחד .ולהפתעתי
אחת הקבוצות הייתה מחלקת נח"ל ,שחלקה היו בנים ובנות מאירופה ניצולי שואה .אחת מהם, (או לא כל כך ,)..התברר לי שמחמישתם חי היום רק עוד אחד!
הייתה דורה ,שעלתה מבלגיה .הוריה סיימו את חייהם באושויץ ,והיא הובאה לארץ וגודלה על אחד נפגע מקטיושה ,וכל השאר מתו בזמנם החופשי ממחלות .ואני -מתאונן על סחרחורת,
ידי זוג דודים שלה .היה לי איתה רומן שארך שנתיים( ,דורה הייתה החתיכה במחלקת הנח"ל ,וזה ומבקר משום כך שני רופאים (!!!) שלפי מראה פניהם ,צפוי לי עדיין עתיד לזמן מה ,ורק אצטרך
נחשב לי להישג) .הרומן הוביל לנישואין שנמשכו כמעט שלוש שנים ,אך התבררו כלא מוצלחים,
ויועץ פסיכולוגי המליץ על פרידה .שנינו הקמנו משפחות ,היא בחיפה ואני במנרה ,וראינו חיים להתאים את בילויי לכך...
בחיינו .מסתבר שהיו אלה נישואי בוסר ,מזל שלא נולדו ילדים. העבודה בייעור התנהלה בחורף בלבד .בקיץ עבדתי בבריכות דגים ,ועל מכונת הבטון ביציקות,
(כולל יציקת מגדל הסילו ,שבעה עשר מ' גובה!) ,במחזוריי עבודה של שתים-עשרה שעות ביממה.
עוד קבוצה הייתה מ"מחנות העולים" ואני התמניתי למדריכם .לימים ,זוג מתוך הקבוצה דובה ואז עברתי למטעים לכמה שנים ,זאת תוך כדי היותי מדריך ,של קבוצות נוער (גרעינים ונח"ל)
ונאווה ,נישאו והביאו לעולם בין ארבעת ילדיהם ,את דגן ,חתני לעתיד.
ששהו במשק.
אני עבדתי באותן שנים בעיקר במטעים ,אך כאמור עשיתי גם חלטורות בבניין ,בבריכות הדגים,
במטבח .הייתי אפילו אופה במאפיה לחם ,ואפיתי גם עוגות! מה לעשות? כנראה בן של אבא! פה יצאתי מבית בלי רדיו ,או מוסיקה סתם .אך מאוד מאוד אהבתי והתעניינתי בכך .במנרה היה בחדר
ושם הייתה לי נטייה להרפתקנות ,שאמנם הסתיימה לרוב בסדר ,אך בבסיסה היה חוסר אחריות התרבות רדיו אחד .נהגתי "לזפזפ" עליו בלילות עד שעות מאוחרות .היה זה רדיו מוסקבה עם
שירים רוסיים ,ותוכניות של מוסיקה קלאסית ממקורות שונים .אחרי שנים ספורות ,ייצגתי את
מהסוג הנלוז והמסתכן למדי. מנרה ב"חידון מוסיקלי למוסיקה קלאסית" לרדיו ,מול חבר'ה ממשגב-עם ,שלמרבה השמחה היו
בשנת 1956היה "מבצע קדש" בחצי האי סיני ,שנכבש כולו על ידי צה"ל .המבצע התנהל תוך חניכיי לשעבר .החידון התנהל על-ידי יצחק שמעוני ואלון שמוקלר מ"קול ישראל".
הכרזות על "חזרה לימי ראשית העם" ועוד שטויות.
למנרה הגיעו באותן שנים קבוצות נוער שונות כמו "יקים" מגרמניה ,ומרוקאים מזרחים .באותה
אני עמדתי לצאת לקורס גיזום במטעים במדרשת רופין .יצאתי ממנרה שלושה ימים לפני תחילת תקופה הייתי גם ספרן בזמני הפנוי .יום אחד בא אחד מהקבוצה "המזרחית" וביקש ספר במספר
הקורס ,כשאני מצויד ב"סטן" ,סנדביצ'ים ובקבוק מים ,מתוך כוונה לראות מקרוב מה זה "רצועת כלשהו .אמרתי לו :הספר הזה הוא "המדינה" של פילוסוף יווני בשם אפלטון ,אין זה ספר קריאה
עזה" .יצאתי מבית הוריי לכביש הראשי המוביל דרומה והרמתי יד לטרמפ .עצרה לי משאית ענק סתם .והוא ענה לי :אני יודע אורי ,קראתי אותו בעיראק באנגלית ,ועכשיו אני רוצה לקרוא אותו
של חברת "מפעלי תובלה" .ובה נהג אמנון מנחל עוז ,חבר ילדות מן השכונה .עליתי ,ולמדתי כי
הוא נוסע לדרום סיני ,לאבו רודס ,כדי להעמיס צינורות המיועדים לקידוח והובלת הנפט בשדה בעברית.
חלץ .הטלפון לא היה אז כלי מקובל ,ובודאי שלא בביתנו ברחובות .אך למרות זאת החלטתי לקפוץ מאחר ואני לא קראתי את הספר ,הסמקתי יותר מהרגיל ,והתנצלתי מאוד!!!
על ההזדמנות ,לדלג הפעם על עזה ,ולהגיע לדרום סיני .כשהגענו לבאר שבע ,אמנון ניגש למשרד הייתה גם קבוצה הונגרית ,אשר משום-מה לבנות שלה הייתה תפישה משוחררת למדי בנושא
החברה ,לקבלת רישיון כניסה לשטחים הכבושים .כאשר חזר ,בישר לי כי שינו לו את המשימה, המין ,והחבר'ה שלי "חגגו" .חלקם גם נישאו לבנות מאותה קבוצה .הם עצמם השלימו את קיבוץ
ומשאית אחרת קבלה את זו שלו .נהג המשאית הסכים לקחתני .מאחר ויש אלוהים ,התברר כי עם
הנהג האחר עבדתי ביחד במטעי מנרה ,הוא היה מחברת הנוער ההונגרית שהשלימה את יד-חנה. יד-חנה .בעניין הזה אני לא שותפתי.
יצאנו לדרך בשתי משאיות ,אחת מיועדת להובלת צינורות ,והשנייה סמיטריילר עם ארגז ,המיועד
אני מרגיש פתאום ,עובדה מוכרת לי משכבר הימים :היכולת שלי לשמר קשרים חברתיים ,אשר
| 31 ממש לוקה בחסר ,גורמת לי להזדקן בתוך לא מעט סיטואציות של בדידות .למשל :מן הגרעין
| 30
( 1959 – 1957אורנים ,ניצה) להובלת ארבעים טון!!! נסענו עד אבו-עגיילה ,שם היינו אמורים לקבל אישור צבאי .בכל קבינה
היה נהג ,ואתו שני קיבוצניקים-טרמפיסטים ,אנוכי ושניים ממשמר דוד .הנהגים השתהו זמן רב,
בנובמבר 1957יצאתי ללימודי הוראה בסמינר "אורנים" .היה יופי! כיתה עם חמישים בנות ושישה ובינתיים קפצו לתוך המשאית הגדולה עוד טרמפיסטים ,ארבעים במספר ,וישבו בפנים בשקט.
גברים ,ריקודי-עם עם אפי נצר (אני כבר הייתי מקודם מדריך לריקודי עם) ,טיולים ולימודים נסענו בדרך העפר החוצה את חצי האי סיני לרוחבו .כאשר עצרו הנהגים להשתין ,הציצו עליהם
מרתקים .בגלל שהצטרפתי באיחור ללימודים גרתי עם שלושה מורים מהמכון למוסיקה .מביניהם מלמעלה לתדהמתם המוחלטת ,הרבה זוגות עיניים .לא הייתה להם ברירה ,אלא לחזור אל ההגה
הכרתי מקודם רק את דני סנדלר מדפנה/נחשולים. ולהמשיך בנסיעה.
הגענו עד למקום הנקרא קאסר ג'ונדי (מצודת החיילים בעברית ,מזמן התורכים) .כאן התברר
בתקופה זו נכנסתי עמוק לעולם המוסיקה. שמשאיות באורך זה לא מסוגלות לחצות את הוואדי שלפנינו .לנהגים היה קשר עם החברה .הם
למדתי בעצמי נגינה בחלילית לפי תווים .הוזמנתי להצטרף למקהלת המדור למוסיקה כי היה קיבלו הוראה חד-משמעית לנתק את הקבינות מן הנגררים ולהמשיך רק עם הקבינות! הנהגים
מחסור בטנורים ועמדתי יפה במשימה .מאחר וכל הקולגות ישבו ובידיהם פרטיטורות ,לא היה לי הסבירו שיש אתם כארבעים טרמפיסטים ,ועל השאלה מדוע לקחו אותם ענו ,הם "התפלחו" בלי
נעים להיות יוצא דופן ,ולכן השתלטתי במידת-מה על סולפג' (קריאת תווים). שהרגשנו .אמרו להם להשאיר את הטרמפיסטים שם ,שיעשו מה שהם רוצים!
אנו ,הטרמפיסטים ,הודענו להם שלפני שיחליטו להשאירנו באמצע מדבר ,כמאתיים ק"מ ממקום
| 33 של בני אדם ,ייאלצו לדרוס אותנו .היו בינינו חילופי דברים ,אך הם היו שניים ,ואנו היינו למעלה
מארבעים ...אז המשכנו בנסיעה על גבי "שאסים" של סמי-טריילרים .ארבעים בנים ובנות
(את הבנות בכל זאת הושיבו בקבינות ,כחמש בנות בכל קבינה) ,כאשר ארבעת הטרמפיסטים
ה"מקוריים" קיבלו מקום כבוד על מדרגת הקבינה .כך קפצנו ודילגנו דרך כמעט מאתיים ק"מ של
מדבר עד אבו-רודס מרכז הנפט המצרי ,אשר במקור הופעל ע"י איטלקים ,ועתה היה למשיסה
לישראלים.
משם ,לקחנו טרמפ לשארם-א-שייך ,ולראס מוחמד (עם התותחים המצריים שסגרו את מיצרי
טיראן) ואז ,נזכרים שיש לי הורים ,שלדעתם כבר מזמן הייתי צריך להיות בבית .שארם מלאה
טרמפיסטים ,ואין רכבים שחוצים את סיני לכוון צפון .והנה התברר לי שמפקד האזור הוא המ"כ
שלי מהגדנ"ע מוטה גור .הצלחתי להגיע אליו ,וסודר לי טרמפ על קומנדקר צבאי ,שאמור היה
להגיע עוד יומיים לארץ ישראל .בינתיים נסעתי ליומיים לעזה.
כשחזרתי הביתה אחרי שמונה ימים ,התברר שצה"ל והמשטרה מחפשים לאן נחטפתי! (המשטרה
כבר הייתה רגילה ,כבר חפשוני בסוף כתה א') .אימי הייתה במצב קשה ,ואבי היה בעיקר עסוק
איתה.
מאוחר יותר ,נזקף מצבה הנפשי המעורער של אימי גם "לזכות" האירוע הזה בכיכובי.
הצטרפתי לקורס הגיזום במטעים ב"רופין" ,וחזרתי למנרה ,כאשר אני מומחה לגיזום ומומחה
לסיני .שנה עבדתי במטעים.
| 32
עוד לפני סיום הסמינר ,אירע אירוע מכונן -למדנו על ראשית החיים ,מן הים כמובן ,וגם על אז נוצר הקשר עם ניצה וולפסון ,שנשלחה ללימודים מאשדות יעקוב מאוחד.
החיים בים כיום .התקשרתי לחבר ממעגן מיכאל ,שיש לו אח במנרה ,וביקשתי להצטרף להפלגת הקשר נוצר מהר ,וכבר בסוף השנה התחתנו ,וקיבלנו חדר משפחתי ,בו חגגנו את שנת נישואינו
דייג של ספינתם .יום אחד ,כשניצה כבר הייתה בהריון די מתקדם ,קיבלתי קריאה לבוא לנמל הראשונה .את השנה השנייה כבר עשינו בחדר משפחה .ובאוקטובר 1959נולדה (במנרה) בתנו
הקישון להפלגה של שבוע! ואני "אפסנתי" את אשתי אצל דודה ודודתה ישראל ותמה בקריית-
מיכל .אכן ,לא בזבזנו הרבה זמן...
חיים (סיכמנו כבר שאני חסר-אחריות?) .ניצה למדה בימי החול ,ובשבת הייתה אצל דודיה. מן הרגע הראשון ,היה בין ניצה לביני "קשר של השלמה" ,כלומר ,חסרונותיי התמלאו על ידי
יצאנו בים סוער לכיוון פמגוסטה שבקפריסין .חיכינו לשוך הסערה ,ואת זמן ההמתנה בילינו בטיול מעלותיה ,וחסרונותיה ע" יתרונותיי .והחשוב מכל – נוצר "קליק" ,שעד היום הוא מחזיק ,ועוד איך
מחזיק! מטבע הדברים ישנם פה ושם קשיים ,הנובעים מן הגיל ,לא תמיד זוכרים מה אמרנו זה
במונית ברחבי האי( .לראשונה בחו"ל!!) לזו ולהיפך ,לא תמיד זוכרים אירוע מסוים באותה דרך ,אך ,כמו שאמר השיר" :יש לנו אהבה והיא
בלילה יצאנו לכוון חוף אלכסנדרטה שבתורכיה ,ושם עבדנו כמה ימים ,כאשר אני בתפקיד ממיין, תנצח!!" יש יישור קו בענייני אוכל ,מוסיקה ,יצירות אמנות ,ואפילו ,אמנם לעיתים פחות קרובות,
או על ההגה ,וכל זאת לרגלי ההר מוסה-דאג ,שהספר עליו מאת פרנץ וורפל ,ממש נחרט בתודעתי סגנון הדיבור ,בעיקר בצד החינוכי בתוך המשפחה .אך מאחר ולא נותרו עוד הרבה שנים להתווכח,
(שואת הארמנים) .הרגשתי מצוין על הים ,הבישול היה איכותי (סרטנים ועוגות ,עיוני!) וחזרתי
נעבור כנראה גם את זה בשלום.
בריא ושלם לחיק משפחתי ,שגם אותה מצאתי שלמה ואף תופחת ,הייתה זו חוויה רצינית!
לפני שבוע (ספטמבר )2015היה בצרעה אירוע יומולדת משותף לקשישים שיום הולדתם חל
אין כל ספק בכך ,שנישואיי לניצה היו "הפיס של חיי!!" באוגוסט-ספטמבר .כל אחד התבקש להביא כיבוד קל ,ומברך מטעם המשפחה .אני כתבתי ברכה
לניצה היו התכונות אשר חסרו לי בעליל ,בעיקר קשרים חברתיים ,ואופי נוח ומשלים עם האחר (שהצליחה לי) ,וקראתיה גם בארוחה המשפחתית ,ולכן העתקתיה לכאן( .מי יודע אם ילך לי כך
(לעיתים – יותר מדי )...הנישואים האלה הביאו לי ארבעה צאצאים נפלאים ,שנראים טוב ,מוכשרים,
חכמים ובעיקר סובלים את אביהם תוך השלמה עם אופיו ,הבלתי קל בעליל ...וכמובן ,את תשעת גם בעתיד?)...
הנכדים ,הממשיכים את השושלת ,ותורמים לה כישורים ,כישרונות ,נחת ,וכבוד! בת שמונים!
לשמחתי ,גם לי יש מה לתרום בזוגיות זו .והיום (תחילת חודש מאי )2014אני רואה עצמי בהחלט
בשנת שלושים וחמש ,בעשירי לספטמבר
מאוהב ונאהב ,עם יופי של משפחה!!! נולדה עבור עבדכם הנאמן האישה.
( 1965 – 1959מנרה ,מיכל ,אפרת ,יעל) בשנת חמישים ושבע ,בסמינר "אורנים" ,התרחשה הפגישה
ברביעי (ניחשתם) בספטמבר 1957חגגנו את החתונה
חזרנו מהלימודים בסוף יולי .ניצה התקבלה במנרה בזרועות פתוחות .לה לא הייתה כל בעיה ומאז אני נתון לחסדיה ,בלי אפשרות (ורצון) לחנינה
עם חברויות .מהגרעין "שלי" הלכו והתמעטו החברים ,שעזבו מסיבות שונות כמו חיפוש בן-זוג, והיום ,חמישים ושבע שנים מלאו לאותו אירוע,
וכפי שודאי שמעתם ,לא תמיד הדבק טוב כידוע
עבודה שאינה מספקת ,או לימודים. אז די רבים היום ,אם רק אביט סביבי,
לי חיכתה כבר בספטמבר כיתת "יקינטון" (ז') ואילו ניצה עמדה ללדת את מיכל באוקטובר ,כך לא תמיד רואים את מצבם כחיובי
שכניסתה להוראה נדחתה בשנה .מיכל נולדה בצפת בבית חולים "זיו" ,אחרי טלטולי דרך בכביש אך אני היום יכול לספר לכם בשמחה,
מחורבן ,בלידת עכוז לא כל-כך קלה ,אבל בסדר גמור! האחרים נולדו כבר בקרית שמונה ,עם כביש שסבלנות ואהבה רק מחזקים את המשפחה
תקין .על מיכל היה להיות אתנו בבית למעלה משבוע ,במקום בבית-התינוקות בגלל מחלה קלה. וכל אשר נשאר מאז – כולו רק לטובה!
ניצה חיכתה להעברתה לבית התינוקות ,כי מה היא ידעה על טיפול בתינוקת בת ארבעה ימים? הסבלנות ,המסגרת ,ואפילו הדור הבא!
מנהלת בית התינוקות באה אלינו והדריכה אותה ,אבל -בוכים בלילה ,כן או לא אוכלים די -כך כך שאנו כזוג חברים טובים ,וכאבא וכאימא,
מסתכלים לא אחורה לא הצידה – רק קדימה!
למדנו של"לינה המשותפת" ישנם גם יתרונות.
| 34
| 35
כאשר מיכל הייתה בת שנה ושבעה חודשים ,יצאנו לטיול לחו"ל ,לשישה שבועות! הרעיון היה אני התחלתי את ההוראה עם כתה ז' ,שכללה שני בני קיבוץ ,ושנים-עשר ילדי חוץ אשר הגיעו
לפצות את עצמנו על שלא עשינו טיול גדול לפני ההתמקמות ,וכן "לשרוף" את כספי המתנות מכל מיני מוסדות ,וממשפחות שלא הצליחו לגדלם .זה היה פחות או יותר הדגם של כל הכיתות
של החתונה .הקטנה נשארה עם המטפלת של קבוצתה ,באימוץ זמני .כשחזרנו ,לא זיהתה אותנו, אז בבית הספר (ארבע כיתות בסך הכול) ובנוסף לכך ,מאחר וכל ילד כזה אומץ על ידי משפחה
וקראה לנו אורי וניצה ולא אבא ואימא .אחר-כך נרגעו העניינים איכשהו .ומאז – אנו מגנים את מקומית ,גם אנו קיבלנו יחד עם מיכל את חיימקה ,ילד שכבר לא הצליח בכמה משפחות .אצלנו
מעשינו אלה ,שכמובן לא חזרנו עליהם ,ומצפוננו מציק לנו. הוא דווקא נקלט יופי ,כך שבבת-אחת היו לנו שני ילדים! ואחר כך עוד בת ,אילנה שוספי.
בטיול עצמו שטנו באנייה עד ברינדיזי באיטליה .משם תרנו את הארץ עד אגם קומו בצפון .הגענו המאומץ שלנו חיימקה ,עד שהגיע אלינו היה סיפור חייו מספק חומר לכמה סיפורי חיים .אביו
לשווייץ .בג'נבה היו לנו קרובי משפחה שאירחונו וטיילו אתנו .בצרפת ,בפאריס ,אירחונו בני דיבר רק אידיש ,אך הוא גדל בקיבוץ מגיל ארבע ולכן דיבר רק עברית (אני הייתי המתרגם) .אחיו
משפחת דרסקי .חזרנו עד ונציה ,וממנה שבנו לארץ באנייה ,קצת יותר מוצלחת .לא היו לנו תאים, הבכור יואל ,שהיה תלמידי בכיתתי הראשונה ,נהרג במסגרת שירותו הצבאי כשהיינו באמריקה.
רק כסא נוח על הסיפון! למרות הבילויים ,היינו לחוצים בעניין בתנו מיכל שהשארנו במנרה. יואל היה תלמידי האהוב ביותר אז ואני כתבתי הספד לחוברת שיצאה לזכרו.
אנו יצאנו לשליחות בארה"ב למשך שנתיים .בערב בו חזרנו למנרה אחרי שהייה בפילדלפיה,
כארבע שנים אחרי מיכל ,נולדה גם אפרת ,ושנה ורבע אחריה -יעל .זה גרם לנו כמה סיבוכים הופיע חיימקה ,נושא עמו את כל חפציו .הוא עזר לנו להתמקם חזרה במהירות .זה ריגש אותנו
בתוך נוהלי הקיבוץ .במנרה כל מורה היה זה שמכבה לתלמידי כיתתו את האורות ללילה ,אחרי (ועדיין מרגש אותנו היום) .חיימקה חי במנרה ,הוא נשוי למורה ,ויש לו שלושה ילדים .כיום כמעט
קריאת סיפור ,מה שנקרא "השכבה" .מאחר ולשנינו היו כיתות – זה הצריך שתי "השכבות" ולפני
כן ארוחת ערב ,בתורנות שבועית של מורה-מטפלת .עם לידת בנותינו ,היו לנו (בנוסף להשכבת ואין לנו קשר ,אך כשנפגשים – יש בהחלט תחושת קירבה.
תלמידיי כיתותינו) עוד שלוש "השכבות" משלנו ,קרי ,חמש "השכבות ערב" למשפחת זהבי ...וזאת
בחג הפורים הראשון המשותף שלנו במנרה ,הייתה תחרות תחפושות ,בה זכינו במקום ראשון.
כשהמצב הביטחוני היה על הפנים. זכינו בנסיעה ושהייה באילת ,יענו – "שבוע-דבש"!
לכל כיתה היה מקלט ,וכן לכל בית ילדים .ערב אחד עמדו חברי המשק לנסוע לעמק החולה
להצגה .הגיע אוטובוס לצורך הובלתם לאורך כביש הנושק לגבול כשהוא מלווה בשריונית של נסענו ,באוטובוסים ובטרמפים ,לשדה בוקר ,שם בילינו עם נאוה ונתן חברינו .נתן הוא האיש אשר
היה על מטעי האפרסקים הנודעים של הקיבוץ הנגבי ,אך הגבוה (חמש מאות מ' מעל פני הים) .בן
משמר הגבול.
אני ישבתי ב"כוללת" עם כיתתי ,וקראתי את הסיפור של לפני השינה .לפתע נשמע מטח יריות של גוריון (שחי בשדה בוקר) ישב ואכל בשולחן על-ידינו!
כלי אוטומאטי כבד .מיד אפסנתי את הנוער במקלט ,וכביטחוניסט מושבע משכבר הימים ,הלכתי באילת הייתה אז פלוגה של הקיבוץ המאוחד שפיתחה את הדייג שם .היה שם זוג ממעגן מיכאל,
הוא אחיו השני של רפי ממנרה שעם אחיו התאום הפלגתי לדייג בתורכיה .הם אירחו אותנו ,וזה
לברר מה אירע. כלל שייט במפרץ בסירה (בעצם קליפת אגוז) בעלת קרקעית זכוכית ,דרכה ראינו ,לראשונה ,את
| 37 נפלאות החיים במפרץ אילת.
| 36
שהיו מורים במנרה .וכששמע את שמי ,פרץ בצהלות שמחה ואמר שהייתי מחנכו ולא היה לו מורה התברר שחוליית מקלע כבד של צה"ל ,תפסה עמדה קצת מעבר לגבול לבנון( ,במקום בו יושבת
כזה אף פעם!! בן הדודה התרשם בעיקר מהתלהבותו ,ומיהר לצלצל אלי ,כדי לספר לי שיש כמה היום יחידת יוניפי"ל) מצוידת במקלע עם קרן אינפרא-אדומה ומשקפות לראיית לילה .במקלע זה
אם הקרן יושבת על המטרה ,לוחצים על ההדק ,המפעיל שני קנים ,ומי שמהווה מטרה -אללה
אנשים בעולם ,שמעריכים מאוד את כישוריי כמורה ,וזה גרם לו לגאווה משפחתית! ירחמו! ואמנם הגיעו שלושה "בני-דודים" ,כנראה למטרה לא חיובית והם הפכו למטרה .שניים
מאחר ואין זו פעם ראשונה לקבל מחמאות כאלה ,הצטערתי על כך ,שהמורים שלי כולם מתו כבר
נהרגו במקום ,ואילו שרידיו של השלישי (סימני דרך מדם) נמצאו רק לאור היום.
ושיקשה עלי לבשר זאת להם... לחיילים לא היה ברור אם כל הפולשים נהרגו ,הם פנו למפקד השריונית של משמר הגבול (שהייתה
מצוידת בזרקור ומקלעים ,ותחתית משוריינת ומשופעת נגד מוקשים) ובקשו שייכנס איתם לחפש.
ניצה הייתה עסוקה בגידול ילדינו האישיים ,בנוסף למעורבותה החינוכית העמוקה .ואילו אני
אישית עסקתי גם בדברים אחרים. הוא סירב בטענה כי בא ללוות אוטובוס.
ולא עזר כשאמרו לו ש"הרגנו אותם גם עבורך" .כשעדיין סירב ,איים עליו מפקד החיילים בתביעה
במסגרת פעולות החינוך בנו תלמידיי פינת-חי במו ידיהם (וידיי) .הם אהבו מאד לבנות את פינת על הפקרת חיילים בשטח .הוא נשבר ,נכנס והוציא שתי גופות של מזוינים (תרתי ממש )...וזרק
החי ולטפל בחיות .כמו-כן החזקנו תחנה מטאורולוגית ,עם כל המדידות הדרושות .גם הפעלנו אותם ברחבה בכניסה למשק ,לנגד עיניהם המשתאות של החברים הנקבצים .אני ,מיהרתי חזרה
תנור להורדת גשם ,עליו קיבלנו תשלום ,שעזר בפעילויות חברת הילדים. להסביר לילדי כיתתי כי הסכנה חלפה ואפשר לשכב לישון ,וכך נסתיימה לה "ההשכבה" הזאת.
עסקתי גם בתרבות :הייתי ספרן ,עורך העלון ,וכתבתי לחגים( ,למשל ,אני הוא זה שכתב את המנון כל זה התרחש בעוד ילדיי שלי מוכנסים למקלטים אחרים!
מנרה .יש דבר כזה עד היום!!) .השתתפתי באופן אינטנסיבי למדי בחגים ,בניצוח מקהלה ובהכנת
לילות הסדר .כן הייתי סדרן עבודה ,רב"ש ואחראי על אולם הספורט (יש להבין – במנרה היו מעט העבודה בהוראה הייתה פעולת חינוך של ממש .רוב מוחלט של הילדים באו ממוסדות או
ממשפחות ,שלא תמיד היוו מסגרת חינוכית דווקא .לכל ילד הייתה בקיבוץ משפחה מאמצת,
חברים). ובמקרים רבים זה הפך להיות קשר חם ואימיץ ,שגרם להם לגדול לקראת היותם תלמידים טובים,
לפני כשלושה שבועות בא לבקרנו אורי דניאלי (אחד מתלמידנו לשעבר) הוא רצה לשמוע מפינו חרוצים וממושמעים ,ואחר-כך גם חיילים טובים.
על הוריו ,שנפטרו בינתיים ,והיו חברינו הטובים .ישבנו שלוש שעות ושוחחנו .הוא בא מהרצלייה
פיתוח ,בה יש לו בית ומשפחה .הוא ואשתו הקימו וניהלו פרויקט היי-טק .הם פרשו כשהחליטו מאחר ובתקופת בית הספר שלי ,זכיתי למעט מאוד מחמאות (קוץ בתחת של המורים ,האם אמרתי
שיש להם די הצורך למחייתם ,ואפילו כמה דורות קדימה! הוא כבן חמישים וארבע .הייתי מחנכו כבר? )...שמחתי לקבל מחמאה (ממרחק ממש ,מניו-יורק!!)
בשנים 1968/9וכבר היה פה קודם כמה פעמים .מובן שעשה לנו חם בלב! אפשר לומר שזאת
לניצה יש בן -דודה ,דור שביעי בירושלים ,אך חי בניו-יורק .פתאום קיבלתי ממנו טלפון ,בו הוא
מערכת היחסים עם תלמידינו לשעבר ,מי יותר ומי פחות. מודיע לי ,כי אל אשתו באו לביקור זוג חברים ,ישראלים לשעבר גם הם ,וכטוב ליבם בקפה ,הוא
שאל אותם מאין הם בארץ? והאיש השיב ממנרה .הוא שמח לספר להם כי יש לו קרובי משפחה
זמן מה אחרי שיעל נולדה ,התחלנו לחשוב על יציאה לתקופת ניסיון במקום אחר בארץ וזאת,
מאחר והמצב הביטחוני היה בלתי-ביטחוני ,והדבר הצריך קשר לכמה מקלטים – של הילדות ושל | 38
כיתותינו .כששקלנו את הדבר הבנו שאם נכה שרשים במקום אחר ,זה יסבך את החזרה שלנו
למנרה .והתחלנו לחשוב על שליחות בחו"ל .פנינו לסוכנות היהודית וקיבלנו הצעות לרודזיה,
לקנדה ולארה"ב .ואז הגיעה הזמנה מכפר ורבורג ,מחבר של הוריי ,מנחם זילברשטיין ,שהיה ראש
ועד ההורים בבית הספר "אורות" בבאר-טוביה .הוצע לי למלא את מקומו של המנהל שעזב.
הוצעה לי משכורת של מנהל ,משרה לניצה וכן דירה ומכונית.
בינתיים הגיעה למנרה פנייה מתנועת "מחנות העולים" שמחפשים שליח לצורך הקמת סניף חדש
בפילדלפיה .רצוי שיהיה זה זוג שיכול להתפרנס .למשל ,מורה או אפילו זוג מורים!! אכן דילמה:
כפר ורבורג פירושו עזיבת הקיבוץ ,ואילו פילדלפיה – להישאר קיבוצניקים...
| 39
ואילו יעל ,שהייתה תינוקת וילדה פעלתנית ,עשתה לניצה בית ספר בבית .למשל ,הדירה אסתר ז"ל ,חברתנו הטובה ,נפגעה מבקשת החופשה שלנו ,ואמרה שזו עזיבה אלגנטית .כשחזרנו
בפילדלפיה הייתה בנויה שלוש קומות – שתי הקומות העליונות למגורים ,וביניהן מדרגות .היה די אחרי השליחות למנרה ,הכול הסתדר וגם נרגע ,כאילו לא היה.
ברור ,שאם לא תהיה דלת למעלה ,זו רק שאלה של זמן ,שיעל תרד את כל המדרגות בגלגול .אז
מה יש לדבר? עשינו כמה החלטות בחיים ,שאחרי ביצוען ,אנחנו והחיים נראו אחרת.
עשינו מחיצה ניידת.
לצאת לאמריקה ,ללמד בבתי כנסת ,לנסות לאסוף חניכים ,להקים סניף של תנועת נוער עם
ניצה באה מבית שבו לא נתנו לה דריסת רגל במטבח ,וכן מקיבוץ שבו אכלנו רק בחדר -האוכל. אוריינטציה ישראלית ,וכל זה עם ילדה בת שש (התחלת בית הספר והמערכת החינוכית) ,ילדה בת
היה עליה ללמוד מהתחלה ניהול בית ובישול .לשמחת לבנו ,נוצר קשר עם משפחות ישראליות
עם ילדים בגילים מקבילים (שני פיסיקאיי-גרעין מהטכניון) ובשנה השנייה הגיעה משפחת שנער שנתיים וחצי וילדה בת שנה ורבע .זה מסוג ההחלטות שהיום היינו מתקשים יותר לקבל.
– דוב ותמי ,וגם אורלי רוזנר-רזניק ,כך שלילדינו הייתה חברה (וגם לנו) .ניתן להבין שבסופו של
( 1967 – 1965פילדלפיה)
דבר הסתדרנו ואפילו נהנינו!
המטרה שלשמה נשלחתי ע"י התנועה הקיבוצית ,הייתה לנסות להקים קן חדש של תנועת "דרור- בשנת 1965יצאנו לשליחות לעיר פילדלפיה שבארה"ב .המשימה הייתה הקמת סניף של תנועת
מחנות העולים" .התקופה שלפני מלחמת ששת הימים הייתה תקופה של שפל בתנועות הנוער "דרור" (הקיבוץ המאוחד) ,תוך כדי עבודה בהוראה בבתי ספר יהודיים ,שהיו חלק מקהילת בית
כנסת .בפילדלפיה היו כשלוש מאות אלף יהודים ,יותר מאשר בתל-אביב( ...כאשר ראש העיר רצה
| 41
לשוב ולהיבחר ,הוא נסע לביקור בישראל).
אני לימדתי בשלושה "היברו סקול" שהיו שייכים לבתי כנסת אורתודוקסיים ,וקיימו שיעורים
בשעות אחה"צ ,אחרי "פבליק סקול" .לבשתי חליפה עניבה וכיפה ,וניצלתי את הידע שרכשתי
מסבתי בענייני תפילות .היה קושי מסוים בכך שפתאום הבנתי שהקשר שלי עם יהודים שאינם
מישראל ,יכול להתקיים כמעט רק על הבסיס הדתי-יהודי.
כשרואיינתי ,למשל ,לעלון התלמידים של בית הספר ,שאלו על תחביביי ואני עניתי – כדורסל
(למען היותי פופולארי במקום) .אחד מילדי הכיתה קם לפתע וקרא לעברי :יו ,מיסטר זהבי ,אין
שורטס??? עניתי לשמחת ליבם ,שבקיבוץ אני מלמד בכיתה "אין שורטס!" סנסציה!!
ככלל ,כשאני עושה חשבון נפש ,אני מבין שאותי בית הספר אשר בו למדתי פשוט פספס .מאז
עזבתי אותו ,למדתי כל כך הרבה ובהרבה תחומים (שפות למשל) ,שברור לי שלא הייתה זאת חוסר
יכולת ,אלא פשוט מצב נפשי כלשהו ,יחד עם מערכת שפשוט לא מצאה את הדרך אלי .בפגישותיי
עכשיו עם תלמידיי לשעבר ,לדורותיהם ,אני מתרשם כי למדתי את הלקח ,ואני מניח שפעלתי
בהתאם.
מיכל למדה ב"פבליק סקול" ,וצברה חוויות משלה .בסוף השנה הראשונה ,היא הייתה אלופת
הכיתה (כולם אמריקאים אסלים) ב ,spelling -למרות שכאשר הגענו לא ידעה את ההבדל בין ֶיס
ְלנֹו כיתה א'!! אפרת נקלטה יפה באמריקה .למדה לתפקד עם האנגלית המוגבלת שלה .היא הלכה
לגן יהודי ,חבשה כיפה ,ברכה על הנרות וסיפרה על קינג פיירו (פרעה).
| 40
החלוציות ,ואנו חזרנו ארצה מיד עם תום המלחמה .אני התפרנסתי בזמן ששהינו בפילדלפיה
מן ההוראה ,בעוד שכל שאר השליחים ניזונו מן התנועה .בשני הקייצים שירתנו במחנה קיץ של
חודשיים :ניצה במטבח ואני בהוראת עברית וריקודי-עם .אך סניף לתנועה לא קם בעיר פילדלפיה,
מזל ש"הבונים" ו"דרור" התאחדו .להם היה סניף ותיק בעיר.
ערב יציאתנו לפילדלפיה ,נזכר אבי שיש לו שם בת-דודה ,שאני לא ידעתי דבר על קיומה .התברר
שהם היו משפחה של שני הורים עם בן ובת בוגרים ,סילביה וליאו דשפסקי ,בנם אברמי ובתם
בתיה .כל הארבעה מורים לעברית ,הצעירים היו חברי "הבונים" והאב בהנהלת התנועה .זה הקל
מאוד על קליטת צעירי משפחתנו .הקשר אתם נמשך גם אחרי שובנו ארצה ,ועם הבת – בתיה,
שעלתה וחיה בארץ עד היום .סילביה הכירה לנו גם בני משפחה אובדים נוספים של אבי ,אך לא
נוצר קשר ממשי.
כאשר טיילנו (ניצה ואני) בארה"ב בשנת ,1989היינו אצל ליליאן במיאימי ואצל סילביה בבית-
אבות בפילדלפיה ,כך נפרדנו משתיהן .עם אברמי כמעט ואין קשר .בתיה חיה בירושלים .היא
מסתובבת הרבה בעולם בשליחות הסוכנות היהודית ,רק לעיתים רחוקות אנו מצליחים "ליירט"
אותה .בעבר נפגשנו יותר.
גם העובדה שלניצה היה שם בן-דוד בשם שייקה פידלר (רופא-וטרינר שעבר לרפואה הומאנית,
דור שביעי בארץ עם שני ילדים) -הייתה משמעות רבה מאוד.
לפני נסיעתנו ביקשה דבורה קרלין ,אחות אמה של ניצה ,שניכנס למסור ד"ש למשפחה שהיא
ארחה פעם בארץ מטעם ויצ"ו .נכנסנו לביתם של זוג מבוגר – ליליאן ומוריס מרטל ,שהיו חשוכי
ילדים ,ונוצרה ידידות עמוקה וקרובה .העובדה שהיו להם שישה סופרמרקטים ,יצרה לנו היכרות
עם שכבה ביהדות ארה"ב ,שבשום דרך אחרת לא היינו נפגשים איתה .מוריס ,כצלם חובב ,הנציח,
בעזרת שש-עשרה מצלמותיו ,כמה משמחות המשפחה .אחרי פטירתו של מוריס ,ליליאן הייתה
כמה פעמים בארץ .היא אפילו שהתה בצרעה ועזרה יומיים במחסן הבגדים ,ומתרומתה היינו בין
הראשונים שהכנסנו גאז הביתה (כיצד יכולנו לדאוג לה לחביתה בלי זה?)..
ילדותינו נחשפו בארה"ב לראשונה לטלוויזיה .משפחות ישראליות נקלעו למאבקים עם ילדיהם
בעניין .למשל ,האם אפשר לאכול ארוחת ערב מול הטיוי במקום ליד השולחן? אנו קבענו מראש
עם הבנות ,אלו תוכניות רואים ובאלו שעות .פופאי פליפר וחבריהם היו לבני-בית.
| 43 | 42
יהיה עסק משפחתי לחלוטין) .לי אפילו המתינה מטלת שדרוג ,הייתי למנהל בית הספר .פרט בחופשות וסופי שבוע נהגנו לטייל .רוב הטיולים היו בטווחים קצרים ,אך כיסינו את השטח
לחינוך כיתה הייתי עסוק בפינת החי ,ועסוק עיסוק נמרץ במטאורולוגיה שכלל מדידות יומיות ממונטריאול וטורונטו ,עד וירג'יניה .לעיתים טיילנו בחברותא עם משפחות אחרות ,כשהטיול כלל
לישון באוהל ,ולאכול גלידה בחורף (מה שעדיין לא היה מקובל בישראל ).בסך הכול זה עזר לגיבוש
פורמאליות ,עם דיווח ,ותנור להורדת גשם. המשפחתי ,ומעט גם להרחבת אופקים תרבותיים .למשל ,יעל עברה את מוזיאוני סמיתסוניאן
לא משעמם! ובנוסף ,כל שבוע עשה אחד מאיתנו תורנות ערב ב"כוללת".
בוושינגטון ,כשהיא נגררת על ידי אביה ביד אחת.
באחד החופשים נסענו לבקר בחיפה את משפחת רוזנר ,עפרה וברוך ,המשפחה שקלטה אותנו בנותינו היו יפות ,מחונכות ונעימות ,והיו להן חברויות יפות ,שחלק מהן נמשך גם בארץ.
בפילדלפיה .במטבח ראיתי טלסקופ( ,מקרטון ,אך תיקני לחלוטין) שאלתי מה זה? ונעניתי" :קניתי
את זה ב"סופר" בפילדלפיה ,ובינתיים ראיתי את כל מה שאני מסוגל" .מאחר ואני התעניינתי גם ביוני שנת 1967פרצה כידוע מלחמת ששת הימים .כבר בתקופת ההמתנה ,היינו לחוצים לגמרי ,אני
בזה ,הבעתי צער על שלי לא נקרתה הזדמנות כזאת .וברוך הגיב :קח אותו ,לי ממש אין מה לעשות אפילו ביקשתי מהתנועה להחזירני .במקום זאת ניצלה הסוכנות היהודית (אשר פעלתי מטעמה,
כמובן) ,את שהותי במקום כדי לראיין מתנדבים צעירים יהודיים ,שזרמו בהמוניהם להתנדב .ביניהם
אתו. היו כאלה ,שלעת מלחמה לא יכלו להביא תועלת ,ואף להכביד .הייתי חלק מוועדה שכללה רופא,
הקמתי חוג (פופולארי מאוד) לאסטרונומיה ,שזכה להצלחה גם בגלל שהיו אלה הימים בהם חלפו פסיכולוג ,נציג הסוכנות ,ואנוכי .בקהילה היהודית התחוללה סערה ענקית :אספו את הילדים
מעל ראשינו הדברים הראשונים שנשלחו לחלל .נרשמתי ל"אגודת אסטרונומים חובבים" וקבלתי בבית-הכנסת ,הרב דיבר ,ועמד על האיום הערבי המזכיר את איום השואה – לא פחות!!! בכניסה
מהם ירחון ,שהמליץ לי על נושאים לתצפיות ,ערכנו ביקורים בפלנטריום והיה נחמד .המשכתי לבניין עמדה חבית עם חריץ .כל הבאים לפעילויות (זה מעין מתנ"ס) ,הבינו את הרמז ,שלפו את
ארנקיהם ,וכאשר נספרה התכולה ,היו שם בין חצי מיליון למיליון דולר .פעם גם נסעתי לשדה
בכך גם בצרעה. התעופה "קנדי" ,להעמיס מסכות גאז על מטוס אל-על .זה היה חלקי במלחמת ששת הימים ,פרט
לקראת סוף השנה ניצה הרתה עם דורון .כאשר הוא נולד ,מיד היו לו אב אחד וארבע אמהות לדאגה העמוקה לכל קרובינו ומכרינו ,וכמובן לקיבוץ על הגבול הלבנוני אליו השתייכנו.
(כנהוג בתולדות ישראל )...פנינו אליו בלשון נקבה בהתחלה ,מחמת ההרגל ...אך הוא צמח כגבר
מפילדלפיה חזרנו ארצה באנייה ,או ליתר דיוק בשתי אניות :אחת עד ליסבון (פורטוגל) ,והשנייה,
לכל דבר!. אחרי שבועיים ,מליסבון לארץ .באנייה נפגשנו עם שתי משפחות שליחים :ביני וטובה לוטן
המצב הביטחוני היה לא נחמד בעליל .הילדים שלנו היו חלק מן הזמן במקלטים ,בנפרד מאתנו, ז"ל ,מחמדיה ,וכן דרור ונועה רוסו מחולתה( .הוריו של האלוף טל רוסו) .בליסבון חיכתה לנו
והגענו להחלטה ,לעבור לקיבוץ עם לינה משפחתית .הוצעו לנו חמדיה ובית העמק .חמדיה ,זה מכונית בנמל ,ועשינו טיול של שבועיים בחצי האי האיברי ,עם שלושת הבנות בחלק האחורי של
תאם את הבנתי :קיבוץ עם לינה משפחתית ועדיין עם אותן צרות ביטחוניות ,ואף יותר ממנרה.
הפולקסוואגן .כמו כן הייתה חניית ביניים בנאפולי.
כלומר ,לא זנחתי את חבריי מפחד.
בחמדיה ובבית העמק לא היו כיתות לכל ילדינו ,ואז פנינו לצרעה. מלחמת ששת הימים פרצה לקראת סוף שליחותנו .מצאנו את עצמנו במצב ,בו היה עלינו להחליט
איך ולאן פנינו ,כאשר נחזור לארץ .המצב בארץ היה נזיל לחלוטין :מצד אחד היה ניצחון אדיר
בני משפחתי חגגו לי יומולדת שמונים .זה כלל הפתעה מרגשת ביותר של ביקור במנרה ,עם
מפגש עם כמעט כל מי שנשאר מן הותיקים .ערכו לי מסיבה ,הכינו חוברת ,שכללה כמה מכתביי ואווירת אופוריה כללית .ומצד שני הכול היה נזיל ולא ברור לאן הדברים הולכים.
ותמונותיי .אני פשוט הלכתי לאיבוד מרוב התרגשות כמובן! (בן שמונים עיוני!) ( 1970 – 1967מנרה ,דורון)
קדם לכך ערב בצרעה ,שנקבע על ידי רכזת תרבות חדשה ,בו התכנס הציבור להביע הוקרה ותודה
לבני השנתון .האירוע בצרעה נקבע לערב שמחת תורה לשעה שמונה בערב .אני נולדתי בערב החלטנו לחזור למנרה בינתיים ,ולדחות את ההחלטה הסופית .כאשר הודענו על כך לקיבוץ ,סדרו
לנו מיד שתי כיתות ,אחת לכל אחד ,אך שתיהן גרו באותו מבנה( .נבנתה מחיצה כדי שזה לא
שמחת תורה תרצ"א 1931בשעה שבע!
כלומר :חגגנו את יום ההולדת הכללי של המחזור ,בתאריך יום הולדתי האישי בדיוק של כמעט | 44
שעה! על הבמה שרו ופזזו ילדי חברת הילדים ,ביניהם נכדיי ,במקום מרכזי למדי .מה עוד צריך
קשיש כדי ליהנות?
פרט לכל אלה שכרה המשפחה וילה שכללה בריכה מחוממת ,ג'אקוזים ונוף נהדר על עמק החולה
| 45
מהנדס הדרכים של העירייה. והכנרת .עם ארוחה במסעדה ,טיול נהדר בדרך לשם ,גיחה ,כאמור לעיל ,למנרה ,ומסיבה חמה
בירושלים פגש יעקב את שרה שטרן ,שהייתה בת למשפחה ירושלמית ממוצא הונגרי( .הם היו ומשפחתית כדרכנו.
בעיר העתיקה ,מאמצע שנות המאה התשע-עשרה) .לשרה היו שני אחים ושתי אחיות .אביהם
כאשר הקשישים במצב בריאותי ,הכרתי ותקשורתי מצוין – חגגנו כל רגע בהתרגשות ושמחה מכל
נהרג בתאונת דרכים בשער הגיא במלחמת העולם הראשונה. הלב .יופי!!!
המשפחה עזרה לאימא של שרה להתארגן ,אך בסך הכול הילדים גדלו בתנאי מצוקה .למשפחה
ניצה ואתה עזבתם את מנרה לטובת צרעה ,אך נשארתם מחוברים לחוויות
היו בתי עסק ,והבנות עבדו בהם אחרי שסיימו את הלימודים בבית ספר. ולימים בהם הייתם אנשי הגליל העליון .סיפורי מנרה עדיין נשמעים לעיתים
שרה הייתה אישה פעלתנית ואסרטיבית ,וביתה היה תמיד מקום מפגש לכמה מנשות ירושלים.
בניגוד לה היה יעקב אדם מופנם ומשכיל ,ששמר על קשרי חברות עם מי שלמד איתו בגימנסיה קרובות במפגש איתכם גם אחרי חלוף שנים רבות מאז .וכך אני יודעת כי מן
המפורסמות היא שהיית נהג הרוורסים הטוב ביותר בגלילי העליון...
"הרצליה" .לשרה וליעקב נולדו שתי בנות – ניצה ותמי.
הייתה להם זוגיות יפה .כשמטבחה של שרה היה מלא בחברות שמבררות את בעיות השעה ,היה מתוך ברכה שכתבה מרגלית כרמי לאורי ליום הולדת שמונים
יעקב יושב ליד שולחן כתיבה וכוננית ספרים ,וקורא פרק במשנה ,או ספר או סתם עיתון .שרה
הקימה בבית החולים "הדסה" עין כרם ,את חנות השי ,של י.ע.ל (יחידת עזר להדסה) וניהלה אותה הוריי ניצה (שרה לבית שטרן) ויעקב וולפסון
עד שהוצאה לפנסיה .היו לה בהמשך בעיות בריאות ,אך היא המשיכה לתפקד. ניצה היא בתם של שרה (שטרן) ויעקב וולפסון .יעקב נולד בשנת 1906ביפו (תל אביב עדיין לא
כששרה הייתה בגיל שמונים וחמש הם עזבו את רח' בן-יהודה בירושלים ועברו לצרעה .שרה, הייתה) למשפחה שמוצאה מאודסה .אביו היה איש עסקים עשיר למדי .אימו עלתה לארץ עם
שהייתה כבר לאחר אירועים פיזיים לא קלים ,התקשתה להסתגל לחייה בקיבוץ .היה לה קשה חמשת ילדיה ,כשהיא בהיריון עם השישי ,יעקב .האב היה מגיע לביקורים אחת לכמה זמן ,משקיע
הניתוק מחברותיה ,ובעיקר היה לה קשה במסגרת הקיבוצית שנכפתה עליה .כשתמיד הייתה היא
זו שקבעה את המסגרות .לאחר זמן מה היא עברה לחסות בבית אבות ירושלמי .כשהבאנו אליה ברכישת מגרשים ,וחוזר לעסקיו .את יעקב היא ילדה ביפו.
את נינה הראשון ,יובל ,החזיקה אותו על ברכיה ,אך לא היה כל קשר .אחרי כמה שנים נפטרה שרה. האב נעלם עם המהפכה הקומוניסטית ,אך מעט ההשקעות שלו בארץ עזרו למשפחה לשרוד ,ואף
להתקדם בחיים .יעקב ,למשל ,למד הנדסת בנייה בעיר גנט אשר בבלגיה ,הגיע לירושלים ,והיה
היא נקברה לבקשתה בצרעה ("אני רוצה שימשיכו לבקר אצלי" -אמרה).
יעקב נקלט בהנהלת החשבונות הקיבוצית ,שם עבד עם ניצה ואפרת ,הוא זכה לכבוד ולחיבה מן | 46
החברים ,ועבד עד גיל תשעים ושש כשראשו צלול והוא בריא.
חגגנו לו יום הולדת תשעים בירדן ,בטיול לפטרה ,הוא עשה את כל המסלול ברגל!
יום הולדת תשעים ואחת חגגנו באזור אנטליה שבטורקיה ,ותשעים ושתיים באיסטנבול .כל
הטיולים האלה היו יחד עם תמי ואיתן עלומי.
ניתן היה להבין ממנו ,שתקופת חייו בצרעה ,הייתה מן המאושרות שידע ,כולל קשר נהדר עם
הנכדים והנינים.
יעקב נפטר בגיל תשעים ושבע .אנחנו והילדים פוקדים את קבריהם.
שרה ,אימא של ניצה באה לחדרנו בפעם הראשונה .על הקיר הייתה רפרודוקציה של פיקאסו .היא
לא היססה לרגע ,הצביעה על הציור ועליי ואמרה לניצה :זה הוא ,לא את!!! הודיתי באשמה...
ההורים של ניצה הגיעו בחג שבועות ,שנחגג על ידי כל יישובי ההר ,וכלל תחרויות חקלאיות,
כולל תמרון עם טרקטור וכרכרה בין חביות בהילוך אחורי .אני ייצגתי את מנרה (תלמיד הסמינר,
| 47
בתחילה אמרו בצרעה שאין מגורים מתאימים לנו .הסכמנו להיכנס זמנית (לשנתיים) לבית ישן כן?) .כשנגמרה התחרות ,והם היו עייפים ,חזרנו לחדר לשתות כוס קפה .לאחר זמן רב ,הגיעו
ודי דפוק ,שהותאם לצורך לינה משפחתית .מאחר ודירתנו הייתה חד-קומתית ,וחוברה לה יחדיו נציגי השיפוט בתחרות ,ואז התברר שאני זכיתי במקום הראשון ובפרס .זה כמובן שיפר את מאזן
משתי דירות ,זה היה מרווח ,והכיל בקלות את הדברים שהבאנו .זה היה בשנת ,1970בסוף החופש
נקודותיי אצל הוולפסונים.
הגדול .הילדים השתלבו במערכת החינוך ,מי בקלות ומיד ,ומי עם מעט קשיים.
אומצנו בתחילה ע"י משפחת תיבון( .יואב היה מדריכי בתנועה המאוחדת ברחובות ,אך מכל צרעה ().....1970
חניכיו ,אותי הוא לא זכר) .החיים השתנו כליל! ניצה נכנסה לעבוד כמטפלת בקבוצת פעוטים ,וזה
הודים /הוראה ופינת חי /מוסיקה /מפעל " /יד חריף" /כדורסל /חגים ומועדים /עין נקובה
הלך יופי! " /מעגל סיפורי חיים"
הבונוס שלא חשבנו עליו מקודם... הודים
עם המעבר לצרעה ,התקרבנו מאוד להורינו ,דבר שהקל עלינו לבקרם עם התבגרותם ,וגם הם
במנרה לקחו די קשה את עזיבתנו ,למרות שכמנהל בית ספר הכנתי את השנה הבאה בלעדינו,
הגיעו לצרעה יותר .אפילו רבקה ,סבתה של ניצה ,הספיקה לבקרנו כאן. וכשבאה המשאית של צרעה ,איש לא בא לעזור לנו בהעמסתה.
אני נכנסתי לעבוד שנה בבית האימון של ההודים .קיבל אותי לעבודה מרכז בתי האימון לאפרוחי בצרעה לעומת זאת ,נקבצו כמה חברים ועזרו כהוגן .המשאית עצרה ,והופיעו אנשים שבאו לעזור
הודים .הוא קבע איתי פגישה למחרת בשעה שש בבקר .אני הגעתי ,וחיכיתי לו עד שבע! אחרי כמה מבלי שהתבקשו.
"פגישות" דומות קלטתי את הרעיון שהזמן הוא מצרך גמיש .קיבלתי טוסטוס מתוצרת המפעל
| 48
המקומי ,ואתו דווקא הסתדרתי מיד.
באחד הבקרים הראשונים נסעתי אל הלול ,וראיתי על הדרך זוחל לו נחש מטבעון .עצרתי ,תפסתי
אותו ,שאלתי מישהו היכן חדר הטבע ,ונכנסתי לחדר באמצע שיעור .המורה שדיבר בהתלהבות
רבה לא שעה אלי.
פתאום הבחין בי ובנחש שבידי .הוא היה מופתע וכנראה גם מבוהל" :מה יש לך ביד? זרוק אותו!!"
אמרתי שבאתי לראות אם יש מקום עבור הנחש בחדר הטבע .המורה המשיך בטון מבוהל למדי
ואמר" :בטח שאין! זרוק אותו בחוץ".
בשנה שלאחר מכן ,כשהייתי אני למורה הטבע ,באו אלי הביתה ,או לכיתה ,כל מי שתפס משהו כדי
שאגדיר מה הוא .זאת כמובן אחרי שלמדו מה זה בדיוק צפע ,ומה זה עקרב צהוב (שדרך אגב ,כאן
הוא אזור הריכוז הגדול שלהם בארץ) .ואני למדתי ,שיש כל מיני מורים לטבע...
דרך אגב :אסור היה כמובן לאף אחד לתפוס צפע חי (שסימני הזהות שלו ברורים!!)
נקודת המוצא הייתה תמיד :לך יש למעלה מק"ג מוח! לבעל החיים יש תמיד לא יותר מכמה
גרמים! אז תשתמש בבקשה במוח שלך ,במחשבה ,איך לא לעשות שטויות!! בעובדה זה עבד!!!
אם כי היו לכמה מורות השגות על כך.
| 49
ניסינו כשבוע לעבוד ביחד ,ואז הוא עזב ונותרתי לבדי. הוראה ופינת חי
אחרי עוד כשבוע ,פניתי למזכירות וביקשתי כסף קטן להשקעות .הגזבר ענה לי שיהיה כסף כמה
אחרי השנה הראשונה נכנסתי לבית הספר .קיבלתי את כיתה ו' ,אשר "נוצרה" מפילוג של שתי
שארצה ,בתנאי שנרוויח אותו! הסכמתי. כיתות ,שהיוו עד אותה שנה כיתה אחת .כנראה הייתי "עוף-שונה" בתמונת המורים כאן .גם
זו הייתה תחילתה של אחת התקופות הנהדרות בחיי! הקמנו (ועדת המשק של הילדים ואנוכי) אוכלוסיית הילדים הייתה שונה מזו שהורגלתי לה במנרה :היו בכיתה עולים חדשים ובני משק
משק לתפארת .ועדת העבודה (של הילדים ,כמובן) עשתה את סידור העבודה הדו-חודשי ,ודאגה
בלבד ( בניגוד למנרה ,בה היה בכיתות רוב מוחלט של "ילדי-חוץ").
למוסר עבודה לעילא (שעה זו שעה ,רישום זה רישום ,שמירה על הכלים והסדר במחסן).
שלוש דוגמאות לנהלים שהבאתי עימי:
בדיעבד ,מרכזי שני הענפים החקלאיים בקיבוץ היום ,שהם בוגרי משק הילדים ,משיגים תוצאות בשעת חברה שהייתה נהוגה ,קיימתי דיונים שהתבססו בין השאר ,על קריאת עיתון במהלך השבוע.
יפות בקנה מידה ארצי ,ולדבריהם – קיבלו זאת במשק הילדים.
הדיונים היו חמים למדי.
גילויי האחריות הגיעו לכך ,שגם כשעברו ללמוד בתיכון בברנר ,היו חלק מ"מרכזי הענפים" באים על כך ננזפתי ע"י הורים ,שמה פתאום פוליטיקה בכיתה? תשובתי הייתה ,ולמה לא?
אחרי שעות התיכון ,להשגיח ש"יורשיהם" יעמדו בסטנדרטים שנוצרו.
במנרה היה ברור לילדים ,שסרט המיועד למבוגרים ,אינו עבורם .בצרעה הופתעתי לגלות את ילדי
זכינו בפרסים ובהערכות .דיר העיזים שלנו היה בשנת עזיבתי אלוף הארץ בתנובת חלב לעז ,לדיר כיתתי ,על יד חלונות חדר האוכל ,כשבפנים מוקרן סרט (עם גסויות) .יצאתי אל הילדים ,שילחתי
ולמבכירה .הקומפוסט שלנו זכה בפרס על מקום שני בטיבו. אותם הביתה ,ונשארתי בחוץ כדי שיבינו שאני רציני בעניין .שוב חטפתי מהורים שהסבירו לי
שמרותי על הילדים מסתיימת בשעה אחת בצהריים .היה עלי להסביר להם ,כי בשעה זו אני גומר
מדי ערב שבת היו על שולחנות חדר האוכל אגרטלים עם פרחים מגינתנו ,ולא אחת קמנו מוקדם
(קבוצת ילדים ואנוכי) ,קטפנו ירקות בגן הירק ,העמסנו על העגלה עם הפוני ,ונסענו אל השוק ללמד ,אך לאחר מכן אני עדיין מחנך!
בבית-שמש למכור. הייתי (ואני עדיין) אכלן לא קטן .מאוד אהבתי דגים .עשיתי תעמולה בשעת ארוחות הצהריים,
בשעה שבע נכנסנו לכיתה – מורה ותלמידים!.. וכיתותיי היו מורכבות מ"אוכלי דגים" ושאר ירקות (עד היום הזה).
רק אתמול ( )28/12/11אמר לי אחד מאותם תלמידים ,שהוא "גולה" בניו יורק (ילדיו היום כבר כשבועיים אחרי תחילת השנה פנתה אלי מנהלת ביה"ס ,יעלה שמיר ,וביקשה שאכנס אחרי שעות
מבוגרים ממנו אז)" :תקופה זו תרמה המון בעיצובנו!" הלימודים לעבוד בפינת החי .כשאמרתי שאני יודע שיש שם חבר שזו עבודתו היחידה ,ענתה
שנכון ,אבל יש אתו בעיות של מוסר עבודה .כשלא אחת ,כשמגיעים הילדים לעבודה בצהריים ,הם
פרט לכל אלה ,הייתי אחראי על גינון ואחזקה בבית הספר ועל החינוך המוסיקאלי ,כלים ,חוגים, הולכים להעירו ,כדי שיגיע .ניסיתי לומר שלא נעים לי כחבר חדש בקיבוץ ,להיכנס למין סיטואציה
מורי חוץ וכאלה .גאוותי הגדולה הייתה על כך ,שבאותה תקופה ,במהלך השתלמותי (יומיים
בשבוע) בביולוגיה ב"בר-אילן" ,הילדים ניהלו לגמרי לבד את הפעילות ,וזאת במשך שלוש שנים! כזאת .אבל אחרי קצת לחץ שהופעל עליי הסכמתי.
פרט לכך ,עשו על כך אחדים מהם את עבודות הגמר של כתה ח' .כשקרה ויצאו כולם לפעילות אחרי שבוע שעבדנו יחד ,אמר לי אותו חבר שהוא לא לקח חופשה עם אשתו מזה שנתיים ,ושאל
ליומיים-שלושה ,הם לימדו אותי מראש לחלוב במכונה .כאשר אני נפגש איתם היום ,רחב ליבי! האם אסכים להישאר שבוע עד עשרה ימים לבד ,כדי שהוא ינפוש סוף סוף .הסכמתי.
כאשר חזר החבר מהחופש ,הוא לא הכיר את המקום! השטח הוקף בגדר שהילדים פרקו באזור לול
אחרי שנה בהודים ,נכנסתי להוראה ,ואז גם למשק הילדים ,וזו הייתה חגיגה! (כפי שכבר תיארתי ההודים .הם חפרו בורות ,יצקו בטון וחברו את הרשת ונבנתה ארנביית-תאים .תגובתו הייתה :מה
מקודם) .אני ראיתי בעסק הזה ,בעיקר חינוך לאחריות וגם להשתדלות להשיג תוצאות .וזה אומר, זה?? אני לא רגיל לעבוד ככה ,קודם כל חושבים ,מתכננים ,ואז בונים .עניתי -אבל אחרת לא היה
להשתמש לכל עבודה בכלי העבודה המיועד לה ,להחזיר כל כלי למקומו ,וכן – רישום מדויק של
לי ולילדים מה לעשות.
כמויות אוכל ,תנובת חלב ועוד .והכי חשוב ,שכל דבר ייעשה בזמן הנכון ובצורה הנכונה. כך איני יכול לעבוד ,אמר ,אני אעזוב .אם כבר אז אני זה שאעזוב ,עניתי ,כי יש לי כיתה עד הצהריים.
| 51 | 50
ואשר ללימודים בכיתה ,הם חייבים להיות קודם כל מעניינים ומעוררי מחשבה ,ובעיקר ,מובנים כל אלה מקנים לנוער ביטחון ,וגאווה בהישגים ,השתלטות על כלי ,על סוג של עבודה ,על טכניקה
במרבית הנושאים( .ברור שלא כל נושא לכל ילד) .וכל זה היה ניגוד גמור למה שהיה לי עצמי של עבודה ,ויציאה מעולם של "משחקי עבודה" ,אל עולם של יצירה אימיתית .אם זה בגינון ,בבניית
בבית הספר ,אבל בהחלט ברוח מה שקבלתי בסמינר הקיבוצים ב"אורנים" .הרביתי ב"טיולי
טבע" ,שהביאו את הנוער להסתכל ולראות את הסובב אותו ,כמו גם שיעורי מחנך ,עם פוליטיקה, מבנה ,גדר ,כלוב או מחלוב.
והיו לכך הישגים ממשיים :הערכה של מבקרים מבחוץ והורים ,יחד עם שיאים ארציים בכמויות
מוסיקה ,חברה ,נושאים של הילדים ושל הקיבוץ ושל המדינה. או בטיב (או אפילו במחיר) .על כל פנים ,דרישת הגזבר שפינת החי תישא את עצמה כלכלית,
יצאתי מעניין ההוראה בתחושת סיפוק ,וזאת לפני גיל שישים ,כדי לא להיות מורה זקן .בדיעבד
התמלאה עם עודפים!
אני יודע שזה היה מוקדם מדי.
הכרתי אותך כשהגענו לצרעה והצטרפתי לצוות המורים בביה"ס המקומי.
(אוקטובר )2006בשבוע שעבר מלאו לי שבעים וחמש שנים .היו כל מיני חגיגות אך אחת ריגשה היית מורה בולט בשטח :גבר ,מורה לטבע ,מתלהט ,שלא לומר "מתחמם"
אותי בדרך מיוחדת .ישנו בצרעה אחת לשנה אירוע במשק החי שנקרא "שבטבע" .השתתפתי בו בנקל ,ותמיד מלא ברעיונות ובחוויות .כשהיית מגיע לחדר המורים תמיד סיפרת
מספר פעמים והשנה משום מה לא הוזמנתי .תהיתי על כך (גם בקול רם )...אך לא נעניתי .האירוע משרשיהסונתמענאייןת,העלמוהפרכיעיתםה משהלכךי,תעהל .ההצשיטעיוינרתהאתחמירדון,ביעדלענומתה בשלתיחמודמית,ם ורעלביאםיך–
כולו היה מעניין ,טוב ,מהנה ועל רמה .היה מאד נחמד ומרגש לפגוש את תלמידיי וחניכיי לשעבר
בהיסטוריה ,תנ"ך ,עברית ,מוסיקה ,וגולת הכותרת ,טבע ומדעים.
עמוסים בילדיהם ,ולהיווכח שיש המשך וקשר למקום. ואף כישרונותיך נודעו ברבים – חורז בקלילות ובעל כישרון ידיים ,בונה
בסוף ,לתדהמתי המוחלטת ,הצביעה עלי זמירה המארגנת ,הכריזה כי יש לי יום הולדת ,ומאחר
ומקום ההתרחשות קשור בהיסטוריה שלי ,החליטו לציין זאת כאן .ואז באה שורה של "הספדים", ומתקן כל דבר.
שאפשר לשמור עד מאה ועשרים .וכן קראו ברכות של שלושה מתלמידיי לשעבר ,כנראה חלק הטבעת את חותמך במשק הילדים ובחדר הטבע .העבודה עם הילדים בטיפול
בקבשועלרייםחיליטםבועב,גילננותף והליארדקמ נתבעהוממקואםמו.נתחרךיצוכיתכךכוההשמפחענכתיךם יעללדיילםדילעצברועדהולהיות
מאלה שהתנדבו לכך.
עלי לומר ,שכמי שלימד במשך שלושים שנה ,איכפת לי לפגוש את "קורבנותי" היום ,אחרי שאני בהמוניהם נודעו ברבים .ילדינו עדיין זוכרים לך את שעות הבוקר המוקדמות
בפנסיה כבר שמונה עשרה שנה ולשמוע תגובות על אותם ימים .תגובות שליליות או חיוביות ,לא בחליבה בדיר העיזים ,את העבודות בניקיון הכלובים ובהאכלה ובעבודות
חשוב! העיקר שנשאר משהו! וכששמעתי אותם ,יגאל רכטמן מניו-יורק ,איצקו ואסף כוחן ,שקרא
התחזוקה למיניהן .אתה ירית את אבן הפינה למשק חי שכולנו נהנים לבלות בו
את מה שכתבה עדנה סלצקי (פלג) -כמעט בכיתי. כעת עם נכדינו.
ברכת עדנה פלג ליום ההולדת ה 75-של אורי מתוך ברכה שכתבה מרגלית כרמי לאורי ליום הולדת שמונים
פרס ישראל לשנת תשס"ז ,מוענק בזאת לאורי זהבי – מורה ומחנך בישראל כאמור ,פרשתי מן ההוראה .משרד החינוך עודד פרישת מורים ,ע"י מתן פנסיות ,שהיו יותר נוחות
– על שנים של חוסן בלתי-נלאה ועמידה בגבורה אל מול ילדים קשים במיוחד מן הצפוי .החלטתי שהוראה אינו המקצוע בו אני רוצה להזדקן .הייתה עם העניין בעיה אחת:
(בין היתר ,כיתה של 14מופרעים ,המכונים גם "קבוצת ארזים"). בבית-הספר היו כיתות קטנות ,שהוכרו כשליש משרה לכל מורה מחנך .וכך גם הפנסיה שלנו!
וכמו כן על חינוך דורות של ילדים ,תלושים ונבוכים ,לאהבת המולדת ,הזולת,
| 52
אהסיובאשאמאליותתגבולרר,עריהורבדוןקה,יקביותבץואיץצר,ר(עיומהננ,רתןנה.,ש.ו.יאי)למניירצ,ה,כראמבל,למדיניכאלל,,אשיפררהת וינעטלעו.דורון.
| 53
אורי זהבי היקר! משפטים מפיו לתלמידיו לדורותיהם שייזכרו לנצח:
"שלשול בפה ועצירות במוח"" .תפסיקו לצעוק לי באוזן השומעת!" "כשהייתי
שלום רב קהל נכבד
התכנסנו לכבד בנאדם מיוחד. במנרה" "אני המצאתי את הירייה מן המותן" "חבורה של פלצנים" (היו
אדם שגידל דור שלם של צרעה לפעמים בכיתה ריחות לא מקובלים) "כל מה שאתם יודעים על אוכל זה –
הבגאנעותילכבאןזמלןהגי–דכלומותוחדתהן. סטייק עם צ'יפס!"
דרוך ומוכן כמו חניך תורן "הזיובכיוורגגוםסגלנםיביסיהושינועוחתיריםחגויזא4ורגיערםמיפוינםהשנישבוונםי אםלמהעברל,ושלותואוםלה,יצוגותבלהיתהלעהמיםלדואחעוםתזםאהלול4א1באעולהובמ"וד.פאלצאילנום,:
אורי לימד אותנו שזמן זה זמן, חסרי הקואורדינציה וכישרון למשחק וקונצרטים שהוכיחו בעליל גם חוסר יכולת
שעה זו שעה, מוסיקלית מצד הילדים( .הוא עצמו דוקא יודע לנגן בכישרון רב).
מבטו החודר הוא שם דבר בצרעה. זכורים גם שיעורי הטבע ברחבי המשק ועל ההר – להכרת הסביבה ,כולל
"גזאםכוםרימאטםניבלעוכתוותלקםעהלעמדשוזןלהגיו לם:סלט – הוא לא מגיע לצלחת" בבטבבחייולףתהאלחבומלוימיגם.מי"ו",דההרצילסוכלבייהרםעלטשרלקיםהופואשדנדייכנםבסנוחגווררלףממ.יתום.כלןצאנרטיייובלדהרשכנחתתזייקעבהל,הרקייהמפאויצדלרייתכ,םהוכוכאלנילרשאצפלהוילזה
וזו לא הייתה האמרה היחידה המוצלחת.
שבמקרים מסוימים זה רק כואב קצת ואח"כ זה פשוט נעלם.
היו לו הישגים בנהיגה, "קיפוד (לא קיפוד ים) אוהב שמלטפים אותו על הקוצים" ו"חולד הוא עיוור,
ועד היום הוא "אלוף הרוורסים של הצפון"
ואלשומרמייע אשימפשמנוק:אפש"קכאולתבויהתכו,ילוודתעיומאוה הזניהדלבחרטואףש,בעיטה מנעל מספר "?43 לכן שלנו כנראה טבע בביוב שבמקלחת בכוללת"
תחביביו נעים בין טבע ,כדורסל וחיות. היו גם ביקורים אצל סאלאמה ,עם תה מתוק מתוק ופיתות בדואיות דקות עם
בשתמןחוזיםתהולחינבונהך.לאהבת אוכל לסוגיו השונים :קציצות דג ,פרוסות כבד בקר
ולא נשכח את השירה בציבור
האיש לא מפסיק לשיר ,גם כשקולו שבור. וגולאש של שמואל" .אני אוכל הכל חוץ מקישואים" .למדנו ממנו הכל ,ואפילו
קישואים! בנסיעות ,במסגרת תפקידו כמורה וכנהג ,הנסיעה הפכה גם היא
הלב אף פעם לא נשבר, לחווייה חינוכית וכמו שאמר" :אפשר לנסוע מהר ולהיות נהג טוב "...ואכן ,הוא
נוהףאימשזהמןזהאחהור,א איש יקר, נסע מהר! על כל אלה ועוד ,נמצא אורי זהבי ראוי לקבלת פרס ישראל לחינוך.
שמורת טבע שכבר לא רואים יותר, מב"הואקררזיהםו"ב.הערכה מכל תלמידי ביה"ס היסודי בצרעה בשנים 87-71וביחוד
| 55 | 54
מוסיקה ולמתוכחדןנהךבעואלנאויכלשלומעמרקהרלונוךשנת.תתותדהו!ממשיך לתת.
תודה שתמיד אמרת את האמת.
תפקיד נוסף הוטל עלי והוא ארגון לימודי מוסיקה פרטניים ,מחוץ למערכת .בשנה הראשונה
הצלחתי לשלוח ללמוד בגבעת ברנר רק תיכוניסטים .מאחר והילדים כבר היו שם ממילא בתיכון, תודה שהראית לילדי צרעה את העולם
והייתה רק בעיה לדאוג לחזרה שלהם .בשנה השנייה ביררתי ומצאתי שבבית שמש ישנו מן אולפן בצורה כל כך מיוחדת,
מוסיקה ,מנוהל ע"י מורה מקומי ,שמוכן לקלוט גם ילדים מן הסביבה .זה היה בשנת .1972לארץ
ולתחוגדוהג אשינתתךת לאנות יאותם ההזהוכלודתת.
הגיעו הרבה מורים מרוסיה ,ובית שמש קלטה אותם ומימנה את הפעולה .אנו שילמנו כמובן.
המורים העולים היו טרודים בבעיות קליטה ולכן החסירו לא מעט שעורים .גם שיטות הלימוד שלך ,איצקו
שלהם היו קשוחות ולא מקובלות כאן .לדוגמה :יעל ומיכל בנותיי למדו לנגן .מיכל למדה כבר שנה
שלישית בפסנתר .אני ליוויתי את הילדים לשיעורים ,כנהג וכמשגיח .יום אחד אמרה לי מיכל כי לאורי ,מזל טוב!
אינה רוצה להמשיך .למה? שאלתי .בוא לשיעור ותראה! ענתה .באתי .המורה אמר לה לנגן משהו
שהיא למדה מקודם ,והיא פספסה קצת .הוא הכה על אצבעותיה בסרגל ,ואמר משהו ברוסית, שמעתי שחוגגים לך יום הולדת ונזכרתי בסיפור הבא:
שנשמע בלתי נחמד בעליל .קמתי ואמרתי – מה זה?? הסברתי לו שהוא כבר לא ברוסיה ,וכאן לא בכיתה ה' למדנו אצלך שהמים משורשי הצמח עולים לתוך העלים ומזינים
מרביצים לילד על האצבעות .הוספתי עוד כמה דברים על מנהל ,הוא הבין וניסה לשפר את דרכיו, אבקוגשתבהםעו.לל.יסצפאנקו אאיתתךכללכשדמוהתחהמנמייוםת והנהחסובצירםת ללנופרשח.בצלמצוחרךהחזמהניינוהצלרשתור"שמיםשאבה"
אך זה היה סופה של הקריירה המוסיקאלית של בתי. אם מקשיבים היטב ,אפשר לשמוע את צליל המשאבה בפרח.
בסוף השנה קרא לי ראש העיר ,ואמר שבית-שמש מסובסדת ,אך על ילדי הקבוצים לשלם מחיר קטפת צמח חמנייה וביקשת מכולנו להקשיב למשאבה ...והפלא ופלא!
מלא – כמו באקדמיה בירושלים .זה היה כפול! הסברתי לו שאם יביא לכאן מורים מן האקדמיה,
שמענו צליל מתקתק מתוך הפרח!
תהיה לו הזכות לדרוש מחיר כזה .נפרדנו לשלום ולא להתראות. ראתנויקדוראותצחלרהךלכהאונךידורתהיאוילנוםך,שמאתאועתנרייהי,ניבעםעלצבכםלטבדעשנפווקבתתחיהיעמםם.חוימבוקלת וקהטנןתינמעהל .הפרח!..
הבאתי לצרעה מורים מבחוץ ,ופתרתי חלק מן הבעיות.
היית עבורנו דוגמא אישית – ובענק!
חשוב לציין שבצרעה היו שלוש מורות מוסמכות למוסיקה ,ובכל זאת כל העסק עם המוסיקה
חיכה לי ,כאשר ברזומה של השכלתי ,לא היה אפילו שיעור אחד במוסיקה. ימגזאלל רטוכבט!מן בניו-יורק
מורים חיצוניים לימדו את ילדי צרעה מוסיקה ,פרט לשתי מורות מקומיות לפסנתר .העסק אמנם | 56
עבד ,אך לא הביא להישגים מדהימים .השינוי המשמעותי ביותר הושג הרבה יותר מאוחר.
| 57
עבדתי במפעל עד יום הולדתי השבעים ושמונה ואז החלטתי לפרוש (כי לכאבים בידיים לקח מפעל
יותר זמן להיעלם) .עשו לי מסיבת פרידה עם יין ועוגות .הזמינו גם את ניצה .נשאו נאומים בהם
חזרו ואמרו שאני פורש מוקדם מדי וחבל .ואמרו גם שניצה מקבלת הביתה פועל מיומן .זה נקרא: למחרת עזיבתי את ביה"ס ,נכנסתי לעבודה במפעל .זה היה לאחר שהוא הועבר מבית-שמש אל
תחום הקיבוץ .כל השכירים פוטרו ,וכל העובדים (פרט לאחד) היו חברי הקיבוץ .העבודה הייתה,
לפרוש בשיא. כמובן ,בעיקרה טכנית ,דבר שאינו זר לי ,ויש לי גם יכולת יצירתית בפתרון בעיות
טכניות ,מה שעזר לי מאוד ,וכמובן גם לביזנס .עמדתי ליד שולחן עבודה שמונה
30בספטמבר 2009 אורי יקר שעות כל יום ,עם רדיו ,ולבדי ,פרט לעבודות שדרשו יותר מאדם אחד .זה נמשך
כעשרים שנים! בחלק מאותן שנים ,עסקתי בתיקונים ובהרכבות אצל הלקוחות
נפלו בחלקנו הזכות והעונג לעבוד איתך הרבה שנים, (כשלוש שנים) ,בהן נעזרתי בכוחות זמניים :מסיימי שרות צבאי ,סטודנטים
ולכן ,לומר לך שלום ,זה מוזר ,אבל כך זה תמיד כשנפרדים
בחופשה ,ולעיתים –בני משפחה.
לא נשכח איזה אדם מקצועי ,ישר ,ומסודר אתה בעבודה בעבודה זו היו קשיים לא צפויים ,כמו הרכבת שולחן יבוא כבד מאוד מאיטליה,
בטח שלא נשכח את מוסר העבודה המיוחד שלך במשרד בקומה השלישית ,כאשר השולחן אינו נכנס למעלית .מאידך גיסא ,גילי
המתקדם עזר לי לעיתים ,בהתדיינויות עם לקוחות כמו ,למשל ,כשמנהל קופת
וללכהמדשמנוהשיהמךמקהךדשרהה,ךמונןנ.שמאעשירזךרת ותנאאלתנמכוורלעדאחהדרוגלעכלהאבעחירוהןמצאת פתרון חולים "מכבי" בצפון ת"א שואל" :יש לי כמה כיסאות לתיקון בקומה למעלה ,אתה
בהצלחה בכול ,גם ביום המחר.
היית ותישאר לכולנו – חבר יקר! מוכן לעשות זאת?".
אני עולה וחוזר" :הם אינם תוצרת שלנו ,איני מוכן לגעת בהם".
יאשנשלירמדבתונוטואלוחהתכשיךהרנמאכסימהנרוהמת,קברומהבשהיתממהדהה,חדהשחהריצות והנאמנות
תודה על שהיית פה אתנו "תראה ,אתה כבר כאן ,עם הכלים וגם עוזר ,מה איכפת לך?"
ובהצלחה מכולנו. "פשוט מאוד .קניתם אותם כי הם זולים מאיתנו ,יש לכך מחיר שלא עלינו לשלמו ,זאת בדיוק
יוגנלותבןלייששפרןאלוחטיבת הכיסאות הסיבה שהם יגיעו לכאן לתקן" .עם היגיון כזה שמוצג כהלכה קשה להתווכח.
אני נולדתי עם כישורי אריזה מולדים .היות ובצרעה ייצאנו סחורה לחו"ל ,הייתה לעיתים אי-
| 59 התאמה בין המוצר לבין הקרטון בו היה עליו להיארז ,ונקראתי למצוא פתרונות .לרוב גם מצאתי.
וקוריוז קטן :חברה קנדית בבעלות יהודי עם לב חם ,התחרתה בנו על מכרז גדול של ציוד משרדי.
אנו זכינו ,והמתחרה שלנו שאל אותם :הרי הצעתי הייתה הזולה ,מדוע לא התקבלה? ונענה :אנו
מכירים את תוצרת "רהיטי צרעה" ועליה אנו מוכנים לשלם יותר .לא הייתה לו ברירה :והוא נאלץ
להיכנס כמשקיע חיצוני ,ולאחר מכן קנה את המפעל ,יחד עם שמו!!
במקרה אחר ,מישהו אחר זכה במכרז להקמת שמונה עשר אולמות של "פיס אשכולות" עבור
מתנ"סים .כשבוצע האולם הראשון ,הודיע ראש העיר שאת זה אינו מוכן להכניס בעירו .לקחו
אותו אל אולם בחיפה שאנו ייצרנו ,וקיבלנו את העבודה ,שגדלה לעשרים וחמישה אולמות ,של
מאתיים וחמישים עד שלוש מאות כיסאות .את כולם ייצרתי במו ידי .באחד מהאולמות ,בבית
שמש ,אני שומע היום קונצרטים...
| 58
מאוד בעצמו .כשניתחתי זאת לעצמי ,הבנתי מדוע יש לי מעט קשרים אישיים .ומאז אני מנסה "יד חריף"
לשפר זאת בהצלחה מוגבלת .היה לי ברור ,שאם העניין ממש מוטבע בכף ידי ,זהו עסק ממשי
ורציני .למזלי ,יש לי אישה ,שהיא בדיוק רב להיפך :יוצרת קשרים חמים ויציבים עם המון אנשים. כאמור ,אחרי פרישתי מן ההוראה התחלתי לעבוד ב"רהיטי-צרעה" .העבודה הייתה כולה פיזית
כאשר מצלצל הטלפון ,אני די בטוח ש"רוצים את ניצה" .כרגע ,כאשר חצייה של המשפחה אינו (ואני אוהב זאת) ,אך כאשר פנה אלי יואב תיבון בבקשה לנסות להקים קונסרבטוריום אזורי על
בצרעה ,הקשרים המשמעותיים הם עם האימא .אשר לי – הקשרים עם אבי היו יותר משמעותיים שם משפחת מוסה חריף ,על סמך ניסיוני ,ועם גיוס כספים לשם כך על-ידו -הסכמתי .כדי לעשות
מאשר עם אימא שלי .על כל פנים ,העובדה שאני מוצא את עצמי לבד ,די הרבה פעמים ,ולאורך
זאת ,יצאתי מהמפעל ליום בשבוע.
זמן ,זה היום ממש לא מתאים לי ,ויהא עלי לעשות משהו בעניין. שמעתי על מוזיקאי בשם מידן טוראל ,שעבד בעבר בסביבה כמורה לפסנתר .מיניתי אותו למנהל
מקצועי .הוא ראיין ושכר מורים (ממש טובים!) ,על סמך היכרויות מוקדמות וגם בדרך של "חבר
אחרי שלוש וחצי שנים ,נסתיימה בניית המבנה של "יד חריף" .המוסד המסודר התמקם בו יחד עם מביא חבר" .מן המועצה האזורית קיבלנו את הכספים לכלים ותחבורה .והמיקום היה בבית הספר
בית הספר למחול .היו בו ארבעים מורים ומאתיים וארבעים תלמידים. "אבן–העזר" בנחם .אני ניקיתי את הכיתות בין לימודי הבוקר ,עסקתי ברכישה של כלים וגם
בתיקונים במידת הצורך .קבעתי את המשכורות למורים .הדפסתי בקיבוץ את כל התווים הדרושים.
עם הזמן הקמנו מקהלת מבוגרים ,וגם "תזמורת הבמה חולון" צמחה וגדלה בשדות שלנו .וכל את ההגנה לפסנתרים ,שעמדו בכיתות רגילות בבית ספר ,עשה המנהל ,בעל הכישורים הטכניים.
זה היה תוך עבודה אחראית למדי במפעל .התזמורת נפגשה בחופשים ,אך הפעילות שלי דרשה
לעתים עבודה גם בשאר ימות השנה .עד שמנהל המפעל הודיעני ,כי אינו מסכים להחזיק עמדת עובדה ,אחרי שלוש וחצי שנים ,לא נפגע אף אחד מאחד-עשר הפסנתרים (!!).
עבודה כשהיא פועלת רק חלק מימי השבוע .החלטתי לשוב למפעל ,ומסרתי את הניהול לידיה יש להבין ,באזור שלנו להכניס מוסד שעוסק במוסיקה קלאסית ,לא היה דבר מובן מאליו .מידן
ואנוכי השקענו לא מעט מחשבה ומאמץ ב"איך לגייס" תלמידים ואיך לדאוג שיחזיקו מעמד,
המוסיקאליות והטובות של זיוה שמר. שיתקדמו בנגינה ובהבנה מוסיקאלית (תיאוריה ותזמורת) ושימשכו לעניין תלמידים מכל האזור.
למשל :הרבה ילדים למדו פסנתר .התברר לי שבכל מושב יש חדר נעול ובו פסנתר .מצאתי את
כשנה לאחר עזיבתי את "יד חריף" ,התבקשתי ע"י תזמורת בני הקיבוצים ,לבוא לנהל אותה ,מאחר האחראים ,הבאתי מכוון פסנתרים ,ולכל ילד מנגן במושב היה מפתח לחדר .בכמה מקרים זה גם
ונמצאה בתקופה לא מוצלחת .התזמורת הייתה מורכבת מקבוצת קשתנים צעירים ,קבוצה של עבד ,משפחות יותר פתוחות (תרבותית ותקציבית) רכשו פסנתר .לילדי הקיבוצים זה היה יותר
בוגרים וקבוצת כלי נשיפה מתקדמים .לפני כן הייתה גם קבוצה סימפונית ,שחדלה להתקיים .אני
הצלחתי להחיותה ולהביא מנצח בעל שיעור קומה .עובדה זו הטילה עלי עול נוסף של הכנת תווים פשוט .כנ"ל עם מערכות כלי נקישה.
לעוד קבוצות כלים ,כשנדרשה לשם כך הקפדה בפרטים ,וכל זה על ידי אדם ,שלמד תווים בעצמו!! מייק לוין ,שפרש מלהקת המחול הקיבוצית ,הקים אחרי שנתיים בית ספר למחול במתבן הישן של
(ללא מורה). הקיבוץ.
כל שנה ,לקראת סוף השנה ,עברתי בכיתות בתי הספר במועצה ,הצגתי את ההיצע שלנו בפני
בכנס של מנהלי תזמורות נוער במכללת "ספיר" ,דברו כולם על בעיות מקצועיות ,שנשמעו לי כמו הילדים ,והזמנתי להירשם לשנה הבאה .כמו כן תליתי מודעות בצרכניות ובלוחות המודעות .את
תורכית .קמתי ויצאתי לפוש קמעא .המנהל מטעם משרד החינוך עצרני באומרו :אורי ,לאן אתה כל האופרציה הזאת עשיתי על טוסטוס ,שקיבלתי מן המועצה .הטוסטוס שירת אותי כל אותן
הולך? עניתי :איני חש שבאפשרותי לתרום כאן לדיון .הוא ענה :שמע ,אתה מייצג כאן את תזמורת שנים (כמובן שהיה עלי להוציא רישיון ,טוסטוס היה לי כבר בהודים ובמשק הילדים) .ברור שכל
זה לא היה יכול להתבצע ביום בשבוע .וזה הפך ליומיים מתוך השבוע ,כמובן על חשבון העבודה
הנוער הטובה בארץ ,אינך יכול לצאת מן הדיון .חטפתי שוק קטן ונשארתי.
במפעל.
ב"יד חריף" ,שהייתה לי יד ורגל (וטוסטוס )...בהקמתו ,קיימת ,בין שאר הפעילויות הרבות
והמגוונות ,גם תזמורת כלי נשיפה של ילדים .בחודש אוגוסט 2012היא ייצגה את תזמורות הארץ כאשר התחלתי עם "יד חריף" ,רציתי לקיים קשר משמעותי עם מורים ,הורים וילדים .פניתי
בכנס בהונגריה .הם היו הטובים שם ,התקבלו בחום רב וחזרו מאושרים לחלוטין ,עם פרספקטיבה לפסיכולוג האזורי .הוא נתן לי להטביע תדפיס צבע של כף ידי ,אותו הוא הראה לפסיכולוגית
לעתיד .שניים מתוך עשרים הנגנים היו נכדיי יונתן בסקסופון ואימיר בטרומבון .וכל זה לשמחת בכירה יותר ,אשר הייתה מומחית בניתוח אלמנטים אישיותיים לפי זה .הדיאגנוזה :האיש עסוק
ליבו של מייסדו ועורכו הראשון של המוסד. | 60
| 61
חלפו שנתיים והמון שיעורים בהרבה נושאים .יומיים קודם לכן החל צה"ל בהתקפה מסיבית על כדורסל
רצועת עזה ,כתגובה מתמשכת להפגזות על ישובי "עוטף עזה" ,שהחלה ללא פרובוקציה מצדנו,
וגם ללא תגובה הולמת .הופיעו עשרה תלמידים מתוך עשרת חבריי הקבוצה .במקרה כזה עליי שלוש שנים שימשתי מנהל קבוצת הכדורסל של צרעה בליגה ג' .הייתי הנהג ונותן העצות .הקבוצה
להגיע מוכן היטב לשיחה .לדעת איך אני פותח ,ולאן אני מביא את הדיון .זה הצליח מאוד ,אך הייתה מורכבת מחיילים ,בוגרי צבא ,ומעט תיכוניסטים.
המתיחות איתה הגעתי לשיעור ,נמשכה אצלי עוד שעות אחר-כך... בחלק מן הזמן הייתי גם בעניין הכדורסל וגם בעניין המוסיקה.
יום אחד פנו אלי משפחת ריבלין ,שבנם שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל ירושלים שלקחה
אני חזרתי אל הערבים שלי ,אשר גמרו את צום הרמדאן בדיוק .את מקומם של שניים שנפטרו את אליפות הליגה .הוא התלהב ,והחליט "ללכת על זה" .בזמנו הפנוי למד נגינה בסקסופון ,והיה
בינתיים מילאו שניים חדשים ,ואני ,שדי היססתי אם לחזור לעניין .מצאתי עצמי בשיעור/שיחה/
ויכוח של שעה וחצי במקום שלושת רבעיי שעה – מסתבר שזה היה חסר לשני הצדדים ,ויימשך טוב גם בזה ,אך החליט לנטוש .הוריו לא הצליחו לשכנעו שימשיך בנגינה ,ופנו לעזרתי.
כך עד שנימאס זה על אלה (או להיפך) .זה שומר אצלם על העניין ואצלי על הכושר .שלוש שנים, ראשית ,הסברתי לו שאת המוסיקה חבל לנטוש ,כי זה עסק לכל החיים וכדורסל נגמר הרבה קודם.
שנית ,התברר שלגמרי במקרה ,מורהו לסקסופון הוא ירושלמי שגר ליד האולם בו הוא שיחק.
עיוני!!! המורה הסכים לקבלו לשיעורים בבית ,כך ששיעור הסקסופון הוצמד לאימון הכדורסל והוסיף
היום הפסקתי-גמרתי ללמד את "הערבים שלי" .לימדתי אותם שלוש שנים ,התחלתי עם עשרה
וסיימתי בשיעור האחרון עם אחד-עשר ,וזאת למרות ששניים נפטרו במשך הזמן .שני דברים גרמו בסך הכול שלושת רבעי שעה בירושלים.
לכך שהפסקתי :ראשית ,מזה זמן מה אני מרגיש ירידה ניכרת בקוגניטיביות שלי .למשל שכחת הבחור השתכנע .היום הוא עדיין מנגן .וכדורסל ...יש מספיק שחקנים בארה"ב.
שמות ,שמופיעים אמנם אחר-כך ,אבל זו סיטואציה לא נעימה בשעת שיעור .ושנית ,פה-ושם
פעם מורה – תמיד מורה
פיזור הגורם לי לשכוח את סוף המשפט המתוכנן.
נוסף לכך ,אחרי שלוש שנים ,הגעתי למצב שבו קשה לי למצוא נושאים ,בהם אוכל לעניין אותם. ....בעיניי נשארת קודם כל מחנך ומורה .עם פרישתך מהעבודה לפני זמן
בשיעור האחרון למשל ,ניסיתי לספר על האסטרונום אדווין האבל ,שבאותו יום מלאו 50שנה לא רב ,היה זה אך טבעי שעיסוק בהוראת גברים ערביים במרכז יום בנוחם
למותו .האבל היה זה שגילה את הגלקסיות ,ואת תחילתן ב"מפץ הגדול" לפני ארבע עשרה ילהיב אותך .שמעתי ממך מה הם הנושאים שאתה משוחח איתם ובהם אתה
מיליארד שנים .מזה כחמש עשרה שנים מקיף את כדור הארץ ,טלסקופ שנקרא על שמו ,בגובה
של שש מאות ק"מ ,ועם מראה בקוטר ארבעה מ' ,והוא מוסיף המון מדי שנה להבנתנו את מבנה נדרש לידע רב בהיסטוריה ובעברית ,אז הרי ברור שההוראה היא בנשמתך.
היקום .מאחר ויש לי טלסקופ שלי (המראה בקוטר עשרה ס"מ) ,גררתי אותו לשיעור ,כדי שיובן ובאיכנייתומתתפשללאנהכדכימך.ה אתה מתרגש ומספר על כך שהוזמנת ללמד
על מה מדברים .בדרך-כלל מסתיים שיעורנו עם חלוקת הקפה של שעה .10:30שלוש שנים הם
חזרו ואמרו לי :תמשיך ,אל תפסיק ,זה מעניין .הפעם ,כשנראתה עגלת הקפה בדלתנו ,קמו והזמינו מתוך ברכה שכתבה מרגלית כרמי לאורי ליום הולדת שמונים
אותי לשתות איתם .זה גרם לי להבין ולהחליט שסיימתי. שלוש שנים לימדתי שניים עשר פנסיונרים ערבים מכפר עין נקובה.
זה קרה ביום הולדתי השמונים ושתיים! לא נורא!! לאנשים ששאלו אותי מה אתה מלמד אותם עניתי שיש לי ידע שטחי בדי הרבה נושאים ,ועם
הגוגל לא קשה להוסיף אינפורמציה ,ולייצר שיעור שמעניין אותם .והם אמנם הודו לי תכופות על
| 63
הדברים המעניינים שסיפרתי.
| 62
בית ספר ממלכתי "אפק" האגודה למען הזקן מטה יהודה
ראש העין 10באוקטובר 2013
15במרץ ,2009י"ט אדר תשס"ט עאולריהישקעור,ת תהומדרהתרקובתה!בהן הרחבת דעת לחברי "עין נקובה".
התכוננת ,והשקעת מאמצים ומחשבה ,איך להנעים ,לאתגר ולהעשיר את
לשכלובוםד,רבאורי
הנדון :השתתפותך ביום המשפחה תלמידיך במרכז היום לתושב הוותיק ב"נחם" .והכול בהתנדבות.
ברצוננו להודות לך מקרב לב על הרצאתך בפני התלמידים. תרמת לגאוות המקום ולעשייה הרצינית בו.
אישיותך הפתוחה והלבבית ויחסך הנעים והחם כלפיי הילדים ,הפכו את ייהשמרשךכולחטי!יל וללמוד בבריאות טובה
ההרצאה לחוויה מעשירה ,מרתקת ומלמדת. תמיד אתה מוזמן אלינו
משלפיגלדשינו.של אנשים לימודי נסיון ,בעלי עבר עשיר ,חשוב ותורם רבות לידיעותיהם בשם כולם – מירי איבלר
"דור שאינו מכיר את אביו וסבו – אינו יודע מה ירש ובמה מרד" ב .כצנלסון
נתתי שיעור בביה"ס של כרמל בראש העין ,במסגרת "יום סבים" .אחרי זמן מה ,פגשה מנהלת
יישר כוח ,רוב בריאות ונחת בית הספר זוג חברים מצרעה בהלוויה בבית העלמין של עינת .היא שמעה מתוך שיחתם את השם
דפנה רודיק ,מנהלת בית ספר צרעה ושאלה אותם אם הם מכירים את המורה אורי? בטח ,ענתה האישה הוא היה גם מורה שלי.
והמנהלת סיפרה שהיה להם "יום סבים" בבית הספר והוא נתן בכיתה של נכדתו (כרמל) שיעור,
פנה אלי מורה מבית ספר דתי בבית שמש ,וביקשני לספר לשישים בנות מכתה ח' מה זה קיבוץ.
שלשום נפגשתי עם הבנות ועם ארבעה מורים. שהיה יכול ללמד הרבה מורים איך עושים זאת ממש טוב!
דיברתי כשעה ורבע .רובן הגדול היו קשובות ,כל הזמן ,ולכאלה שהתקשו (כמוני ,כשהייתי תלמיד), | 64
הערה נימוסית כמו "חברה שלך רוצה לשמוע ואת מפריעה לה" ,הביאה תוצאות חיוביות .כולן
הודו לי בסוף .ואפילו כתבו לי וואטסאפ בו הוסיפו שנהנו גם מן ההומור.
כאשר כולם הלכו לאוטו נשארה איתי קבוצה של בנות להשלמת כמה עניינים ,וגם זה הסתיים עם
המון תודות.
מסקנתי? אני עדיין שווה משהו!!!
| 65
כאשר מתוך אחד-עשר ביצועים( ,שכולם זכו לתגובות נלהבות למדי) בחמישה מהם מעורבים בני חגים ,מועדים ואירועים
משפחתנו ,ורבים מהנוכחים מברכים אותנו על כך ,אנו חשים לא רע (בלשון המעטה) .וזה באשר
אז בכל זאת! לסיכום – 2013קורים גם דברים טובים.
לצדדים החיוביים בחיים!!
ביום השישי האחרון ,נערכה בחדר האוכל מסיבה לכבוד יום ההולדת השישים וחמש של צרעה.
נזכרתי בשני אירועים מן העבר הרחוק ,אשר רק במקרה קשורים באותו אדם – נהג אוטובוס היא תוכננה כאירוע שונה ,אירוע מוסיקאלי רב-היקף ,בנוי כולו על כוחות מקומיים .חברים וגם
מבית-שמש בשם אמנון ,שקנה סוס לשם רכיבה אישית ,אך ביתו של הסוס היה עם סוסינו ,במשק ילדים כתבו טקסטים של שירים מקומיים ולכולם חוברו מנגינות .עמרי ריבלין עשה עיבודים,
וניצח על תזמורת ,שכולה נגנים מקומיים .האירוע הונחה על ידי יטה .האווירה הייתה ממש חמה,
הילדים .ונוצרו יחסים טובים. זה נערך כמנהג הימים הללו ,כתחרות בין עשרה שירים ,לשיפוטו של הקהל ,עם ציונים לשבח
ומעשה שהיה כך היה :זה קרה בחופשת הפסח תשס"ז ( .)2007יצאתי להשתלמות מורי טבע, ופרסים .כל שיר הוגש על ידי זמרים ,ולווה בנגינה על ידי הרכבים מוסיקאליים ברמה מצוינת לפי
במוזיאון הטבע במושבה הגרמנית בירושלים .דורון גילה עניין במוזיאון ובא איתי ליום אחד ,ואז כל קנה מידה .השיר שהושמע אחרון (מחוץ לתחרות) ,היה שיר שנכתב על ידי אביבה סגל-שצברג,
קיבלתי טלפון מצרעה שהודיעני שסופת טורנדו פגעה קשות בביתי( .ניצה הייתה בת"א .במסגרת הולחן על ידי אפרת זהבי ,ובוצע על ידי רני ,אחייניתה של אביבה ז"ל .השיר זכה לתגובות חמות,
ולמחמאות מחממות לב .פרט לכך בוצע על ידי יונתן ואמיר ,שיר שהם כתבו על הגן ,שבו התחנכו
מכירות של "אופנת כנען" -היא כבר לא הייתה מורה). שניהם .עמרי עשה להם את העיבוד המוסיקאלי ,והגיע אלי אישית ,כדי להביע התפעלות ,מהדרך
מהיותי עוסק מזה שנים במטאורולוגיה ,ידעתי ש"בישראל אין טורנדו"! לקחנו אוטובוס לתחנה
בה השתלטו על העיבוד ,שחשש שיהיה מסובך עבורם.
המרכזית ,ושם התברר שיש הפסקה ארוכה עד האוטובוס הבא. אפרת ושירה השמיעו שיר אחר .תאיר ביצעה אחד השירים יחד עם טמיר ששון ,הבן של תמר
להפתעתי פגשתי שם את אמנון ,בעל הסוס מבית שמש .לשאלתי אם הוא נוסע לבית שמש ענה: נדלר ,איתו היא מופיעה גם במקהלת נוער מבית-שמש .יונתן ואמיר גם ניגנו בתזמורת ,הן כליווי
אני מחפש נהג שיוריד לשם את מכוניתי .כשסיפרתי לו מה נודע לי ,אמר :אני מוכרח לראות את
זה ,בוא ואסיע אתכם לצרעה .תוך עשרים דקות ,צפינו מחלונות האוטו במחזה :הגג של דירתנו לא והן כמוסיקת רקע.
היה קיים ,רק רסיסיו היו פזורים על הדשא ,וביניהם אפרת ועוד חברים שבאו לנסות אולי לעזור
במשהו .הם היו עדים להתרחשות ,כשראו ַע ְלעֹול טורנדו מתקרב לביתנו מלמטה ,והמשיך כלפי | 66
מעלה .אבל ביתנו הוא הבית הגבוה בקיבוץ ,לכן כאן נגמרו הנזקים והסנסציה .מזכירת הקיבוץ,
מרים ,טלפנה לטלוויזיה ולרדיו ,כי ראתה בכך משום חידוש הראוי לכיסוי תקשורתי .ונענתה :עזבי
שטויות ,בישראל אין טורנדות!! ואפילו היא לא הצליחה לשכנעם! כך שנותרנו עם סנסציה בלתי
מתועדת.
מלחמת יום הכיפורים .1973עם תום הקרבות ,התפרסו כוחותינו על השטח שבין התעלה ובין
הק"מ ה 101-בדרך לקהיר .אורגנה בכל השטח הזה תחבורה ישראלית .ואני קיבלתי מיד טלפון
מאמנון (בעל הסוס) ,אשר נשלח לעבוד ב"אגד סואץ" ,אם בא לי להצטרף ,עליתי ונסענו .עברנו
בעיר סואץ שנראה קצת כמו ביתנו אחרי הטורנדו ,ובעיקר מעט שדות ,אך המון פרדסים של
הדרים ומנגו ,שבהם היטבנו את ליבנו .נפרדתי ממנו ,והתחלתי לחפש חבריי צרעה (אבי הכטר,
בודה ינו) היו פגישות רגועות עם רשמיי המלחמה ,כל זה בזמן הדיונים על השלום בק"מ ה.101-
הגיע הזמן לשוב הביתה (משק הילדים) .אמנון סידר לי טיסה במטוס צה"לי לנתב"ג .מטוס תובלה
צרפתי ענק ,עמוס חיילים הטסים לחופשה .זה לקח פחות זמן מן האוטובוס ,והמראה מלמעלה
שווה את התשלום.
אכן ,כדאי להחזיק סוסיי שכנים במשק הילדים...
| 67
עץ השסק שלי ממש משתולל השנה ,וזאת למרות שהושקה רק ע"י הגשם ,כי מערכת ההשקיה קורים גם דברים חיוביים בסביבתנו המיידית .אתמול ( )03.03.16חגגנו בפונדק ,ערב לכבוד חמש
נחבלה ע"י עובדי הנוי ,וממש לא עמדה בציפיות!! העץ מרצונו החופשי ,נותן כמויות אדירות של חברות שלנו ,שחוגגות השנה יומולדת שמונים .זה היה ערב יוצא מן הכלל בנוכחות המון בני
פרי מעולה! אז השנה כדאי היה להיות חבר שלנו ,או בן משפחה .ואכן ,אלה ממש בולסים פירות, משפחה ,חברים ואורחים (גם מבחוץ) .היה סרטון ברמה גבוהה ,שהציג את הנפשות הפועלות
ללא תשלום או סתם מחויבות .זה נראה שגם יהיו תותים בשפע ויתרבה מספר החוסים בצילנו. (או החוגגות) בתוך משפחותיהן .היו ברכות מחברים ומבני משפחה ,כשחלקן נכתב וגם הושר
או הוקרא ,לפי הכישורים של הנוכחים .הכול היה כתוב מראש ,והתקבל בשמחה ובחום על ידי
(מורה לטבע או לא???) הציבור .היה כיבוד נהדר ,שהובא על-ידי מי שהגיע ,חוויה נהדרת של חברה ,שיודעת לשמוח
ערב פסח תשע"ז ( .)2007ליל הסדר היה מוצלח ,לדעת ניצה ולדעת כמעט כל האחרים .ואילו אני ולשמח כשיש צורך.
מצפה ליותר (אחרי כמעט ארבעים שנה עיסוק בכך ,וכן אוסף של עשרות הגדות מתקופות שונות היה מרגש עבור בעלות השמחה ,וגם חימם את הלב של כל מי שנוכח -יופי!!!
ומקהילות שונות) .לא אהבתי את כל השינויים שנעשו בטקסט של ההגדה .משפחתנו הובילה
פחות או יותר את השירה (אפרת עלתה שמונה פעמים לבמה ומאוד הרשימה!) אפילו אני שרתי מאחר ויש בעיה עם קייטרינג באוהל ,חילקו את ערב ראש השנה תשע"ו ( )2006לשניים :החג עצמו
נחוג בנפרד ,במסגרת משפחתית בערב ראש השנה ,ואילו מסיבת ראש השנה הקיבוצית – בערב
איתה. שלפני החג ,על הדשא של האוהל .זה כלל כיבוד ושתייה ,ותכני החג הרגילים :ברכות ,שירים ,וסתם
פגישת חברים .אני חש שבני המשק והישראלים "המקוריים" ,מיוצגים במפגשים כאלה יותר מן
הייתה חגיגת ביכורים יפה ומוצלחת (כוחותינו תרמו בשירה של תאיר ,אפרת ושירה ,לצד נגינתו העולים (מדרום אפריקה ודרום אמריקה) .יש בכך משום פירוק נוסף של המסגרת הקיבוצית .אם
של אמיר) .נהנינו ממש ,אפילו מן האוכל שהזמנו .צוות של ערוץ שתיים צילם ,כך שעד שחזרנו נוסיף לכך את העובדה ,שרבים מבני העולים ,ירדו והקימו בית בחו"ל (לא רק הם ,כמובן) התיזה
הביתה .זה כבר שודר ,וראינו חגיגה עם דמויות מוכרות ,בהן צפינו יחד עם כל האומה( .ויש להניח,
שלי על עתידו של "הבית השלישי" מרמזת שהיא מעט מציאותית!
כי יישמרו תמונותינו בטלוויזיה לעתיד). הערב עצמו היה מוצלח ונעים מאד! ובינתיים ,משליכים אבנים ובקבוקי תבערה ,הגורמים ,פרט
לנזקי רכוש ,גם אבדות בנפש ,כאשר הדתיים עושים הכול ,כדי ש"הימים הנוראים" יצדיקו את
כרגע מתקיימים בצרעה דיונים על מיקומי בנייה והרחבות .יש עדיין התדיינות עם רמ"י על סדרי שמם ,והדוסים שופכים דלק ,כדי לעשות יותר שמח ,והממשלה – ובעיקר ראשה – מדבר ומדבר,
תשלום .כעובדה ,הרבה צעירים נמצאים בתור לקבלה לחברות בקיבוץ ובניית ביתם בו .האווירה
ברחוב כלפיי הקיבוצים היא נוראית ,אם כי יש ריכוך מסוים מצד הפוליטיקאים .באופן כללי אפשר ובטוח שזה עושה רושם על מישהו ,ולא היא! על כך אמרו אבותינו :ירחם השם!!
לומר ,שהשתלבנו יופי במזרח התיכון!! בשבוע שעבר אורגן בפונדק אירוע בשם "והגדת לבנך" עבור משפחות בני ובנות המצווה ,עם
(אם אתה מהשבט או המשפחה שלי ,אזי הכול כשר למהדרין ,ורכושך וגם מעמדך הפוליטי בסדר. משפחותיהם .האירוע אורגן על ידי זמירה ,ובמסגרתו היה על כל ילד לספר על מישהו ממשפחתו
אם לא -יש לך בעיה). בעבר ,ולתאר את דמותו/ה האישית והמשפחתית למועדון גדוש בילדים ומשפחותיהם.
שירה בחרה באימי ,סבתא שושנה .היא מצאה תמונה שלה מימי נעוריה ,אשר בה היא דומה
בינתיים ( )09.09.13עברנו את ראש השנה .זה היה באוהל עם כשלוש מאות וחמישים נפש (מהן לה להפליא ,וסיפרה מעט על חייה (של הסבתא-רבא) בצורה מעוררת כבוד! היא זכתה לכבוד
נפשות צעירות ,שברוח הזמן מתרוצצות וצורחות ,והורים יש להן בעיקר לסיפוק צרכיהן ,ובטח מן הקהל .אני אישית ,שכבר עברו עלי כשש כיתות בר-מצווה ,התרגשתי ונהניתי מאוד אישית
לא לקצת חינוך מתקבל על הדעת) .על הבמה היו קריינים (מעט!) ובעיקר מובילי שירה בציבור,
מנכדתי ,וגם מתוכנו ומביצועו של הערב.
שחלקם הארי ממשפחתנו .בעקבות האירוע ,התחלנו לשקול חגיגה במסגרת המשפחה.
יום העצמאות הוחג באווירה חמה באוהל האירועים וסביבתו .כיף!! המוני ילדים,הדלקת משואות
למחרת יצאו כל הצעירים לפארק אשקלון (ים ולינה) .אנו הצטרפנו רק לערב – ארוחה וחברותא. וריקודים ,ממש כמו פעם ואף יותר.
ויצאנו נרגשים מרוב נחת .למשל :מאחר ולניצה ימלאו בשבוע הבא 78שנים ,הכינו לה ארבעת
הנכדים הבוגרים ממשפחות זהבי ולוין ,ברכות מחורזות ליום ההולדת ,שהפגינו אהבה ,תוך ציון | 68
| 69
״מעגל סיפורי חיים״ מידותיה התרומיות כסבתא .אותן קראו ממסך האייפון ,שלנו זה כמובן היה כמו אורים ותומים...
גם הצעירים נהנו מאוד מן היחד .מה עוד יבקש לו ההורה הקשיש?
מחר 30/10/14 ,מתחיל חוג חברים שעוסק בכתיבת "מעגל סיפורי חיים" ,בהדרכתו של יואב ארנוני.
אני מוצא את עצמי חושב ,מה ואיך עלי לספר? 26/3/13פסח תשע"ג .כל משפחתנו מסבה ל"סדר" עם ארבע מאות ועשרים נוכחים .וכן -דורון
הוא ראש הסדר .לי ,שבמשך עשרות שנים ,ובשני קיבוצים ,נלחמתי ממש ,כדי שתוכנו של החג
תוך כתיבת דפים אלה ,חשתי פתאום כי הייתה לי מערכת חיים מורכבת ומעניינת ובעיקר :מאוד יישמר ,ולא רק הקניידלעך (לפי הבדיחה ביידיש) ,היו לי תמיד אי-הבנות קלות עם ילדיי בעניין,
מאוד מגוונת! שאני רואה בו משהו חשוב ורציני ממש ,ולא סתם חגיגה והתכנסות משפחתית .אני החשבתי תמיד
את עירובו המקסימאלי של הקהל (הכולל כמובן אורחים ,המהווים כמחצית הנוכחים) .א .כי זה
מרגיעים אותי באמירה ,שהמנחה עושה עבודת הנחייה טובה המדריכה אותך לשמור על המסגרת.
אני מקווה שזה יצליח לו (וגם לי) וזה אולי יוסיף לי כמה נקודות שהזנחתי אולי בעשייה הזאת. מפחית רעשים מיותרים (שיחות) וב .כי זה גורם להתייחס יותר אל תוכן החג!!
דורון זכה להרבה שבחים על ניהול הסדר ,ועל כך כמובן שמחתי .לעצמי יצאתי עצוב על מסרים
נראה מה יהיה מחר.
בינתיים היו לנו שלוש פגישות של "סיפור חיים" .אני מוצא עצמי מופתע לטובה .זוהי חוויה שלא עברו מדור לדור.
מעניינת .גם לסכם קטעים מחייך ,ובעיקר לשמוע סיפורי חיים של אנשים ,שאתה חי איתם שנים,
למחרת ליל הסדר עם דובה נאוה ואלמוג לוין .דגן ראש הסדר .במהלך הערב היו כמה פאשלות,
ולמרבה הפלא מגלה עליהם דברים ,שמרחיבים את הבנתך את הנפשות הפועלות. בעיקר מצד הקייטרינג( .גם בתוכן ,אך בעיקר בהגשה) .נעשו שינויים בהגדה שאני לא אהבתי,
שמחתי לגלות שזה באמת מעניין ,בגלל כמות סיפורי החיים ,יואב מקפיד על קיצור ותמצות, כולל סתם שגיאות כתיב .וגם שינויי תוכן ,אשר שלושים וכמה שנים של אחריות שלי לנושא,
מוביל ממש לריכוז מקסימאלי ,במעין "כותונת-כפייה" .שגורמת למי שמופסק באמצע משפט, הקשו עלי לסלוח .האחרים דווקא כן .אני חושב שבליל חג הנקרא "ליל הסדר" ,מן הראוי לשמור
על מידה כלשהי של סדר .של מה יש לשיר ,מה יש לקרוא ,ולשמור על מידה מסוימת של הקשבה
מעט תסכול. או לפחות שליטה ברעש המלווה ,כולל התרוצצויות וצריחות של הטף .כנראה הייתי היחיד שחש
| 71 בכך (זכותי).
אך למשפחתנו הייתה תרומה מאוד חיובית בשירה ,בהובלת שירה בציבור ,וזכינו אפילו לשבחים
בעניין .דגן זכה לשבחים על הניהול ותוכנו ,וזמרינו – אין אפילו צורך לומר .אפילו ניצה ואנוכי,
שרנו לראשונה שיר זוגי!!
מופע בר המצווה של כיתת "ארבל" (הכיתה של שירה) היה אחד מהטובים והמוצלחים שראיתי
(ואני כבר ראיתי כמה) .זו קבוצה לא גדולה ולא קטנה במיוחד ,היחסים ביניהם נראים נחמדים .הם
רוקדים קבוצתית כמעט כמו להקת באלט .אף אחד לא פספס צעד אחד ,והיו ממש הרבה! זה היה
בעיקר חומר משפחתי ,למשל – אצלנו צולם סרטון קצרצר ,על "איך ניצה צדה בטעות את החתיך
של הכיתה" (מתוך שלושה גברים ,וכמעט 60נשים!) והיא הצליחה .עובדה ,זה מחזיק יופי עד היום,
חמישים ותשע שנים ,עם תשעה נכדים כתוספת.
| 70
גסידבילבתםש,ולאחנתכהםו,ניצמהה ,שמאושמפרחהשגגםדולבהבילשתולפואארירתו.חזהכיינתךםשוולהחם ידכ ושאתףיליזכזייתתיים למרבה הפלא ,גיליתי על עצמי דברים ,שכאשר אני מציג אותם לאחרים ,נוספת חוויה עם טעם
לטעום ממטעמיך ,דבר שאינו נפוץ בקרב גברים בגילאים שלנו .אני מעריצה שונה מכפי שאני זוכר אותם ביום-יום .וזה אחרי שלוש פגישות ,עם שני סיפורי חיים! (ניצה טוענת,
את כישרון הבישול שלך בעיקר בזכות הגעפילטע פיש.
המרץ והאנרגיות שלך אינם מאשרים את מה שאומרת תעודת הלידה שלך – שהייתה הקשבה טובה לדבריי).
תמיד מוכן לארוז מזוודה ולצאת לעוד מסע ,לעוד גיחה ,לראות ,לטעום ,לבלוע במסגרת "סיפור חיים" ,בו ניצה ואנוכי משתתפים .התבקשנו לספר בחמש דקות על איך חווינו
לחוות, – להרצאה להצגה, לסרט, לצאת לקונצרט, לאבלעתימונידה ועהולילנהםךת.עאישתרשמי.דצעימור,כן
נמרץ ותוסס. "הגשמה אישית" בחיינו עד כה .והרי סיפורי:
אני מאחלת לך ולניצה חיים טובים ,בריאים ומעשירים. אין לי משהו טוטאלי /קולוסאלי כאמביציה ,לספר לכם .בהיותי בן שמונים ושלוש ורבע ,אני
מקווה לסיים בצורה אנושית .אני בטוח שהשם לא יאספני אליו ,מחמת יחסינו הבלתי נחמדים
מתוך ברכה שכתבה מרגלית כרמי לאורי ליום הולדת שמונים, בעליל .יש לי דגמים של חותני ואבי ,שכמעט בגיל חמישים ,כל אחד מהם החליף כיוון בדרכו שלו,
והקריאה בארוחה חגיגית עם חברים שהתקיימה בבית יעל וזאביק בראש העין בעיקר בנושא התזונה :שניהם עברו לצמחונות .אבי נהג להבטיח שיעבור את המאה ,ואמנם עשה
| 73 זאת .חותני עבד פה בקיבוץ ,עד למעלה מגיל תשעים ושש ,בהכרה מלאה וקשר אנושי חם.
כנער התכוונתי להיות איש קיבוץ ,ואפילו ערקתי עם חברי תוך כדי מלחמת העצמאות לשם כך.
חלום זה הוגשם במלואו ,ובדרך נכונה לדעתי ,החלום העכשווי הוא ,שהמדינה ,ובתוכה החברה
אשר בה אני חי – תאריך ימים בצורה אנושית -למען ילדי וילדיכם .אך כמורה להיסטוריה ,אני
מאוד מסופק בזה .הניסיון מראה לנו ,כי היהודים הם עם ,שקיומו מתמשך ומתבטא בקהילות
קטנות ,כחרדים ,סתם דתיים בגוונים שונים ואולי ,כך אני מקווה לפחות גם כקיבוצניקים ,כשכולם
רבים אלה עם אלה!
אז – שיהיה טוב!!!
חגיגת יום הולדת שמונים עם חברים
לאורי ,ביום הולדתך ה,80-
ב–שראנמכיותתמענויכייןמר,זהלמאטותווותבכ.ךח,א,ניאקתמצהתתקבמעשינשהיווילמץיכ,ןתורצובעצירה"יונלםצהחשיהומלידשעכתאז0תה.,8ק.וע.ל"םך,כחיוןבובעעי-םק2רל4הלטמהצושנשיתל,םנער
לנסות ולחוות...
בכל מפגש איתך בבית ,על אם הדרך ובשיחת טלפון ,תמיד אני לומדת ממך
משהו חדש – פרי עץ ושיח שאפשר לאכול ולא ידעתי על כך ,או פרח שלא
נרהאנייתתי.ממהדתיעתקנוטתפתשלאך,ת ההידסעב,רסהלוהמטתיומנאקוסריופותעלהימהחחשובבהז.ה .ובשיחות איתך אני
| 72
זה נמשך עד חצות ,ואם זה לא כיף של משפחה מלוכדת ומוכשרת ,אז מה כן? למחרת הלכו כל המשפחה
הצעירים לפארק מים באזור ,אנו שוחררנו מחמת התכווצויותינו .החלטנו להגיע לבית שטורמן
בעין חרוד ,לראות תערוכה על ילדי קיבוץ וחינוכם היהודי .בדרך נעצרנו בבית הקברות שבגדעונה בינתיים גדלה המשפחה והתרחבה .לשמחתנו נשארו שלושה מילדינו בצרעה ,מתוך רצון ,ושותפות
שהוא מראשית שנות ההתיישבות היהודית בעמק .התרשמנו מהכתובות על המצבות כמו "נהרג קיבוצית מלאה .נבנתה מערכת יחסים מהודקת למדי ,חמה ,ולעתים עם תוכן ,מוסיקאלי או אחר.
מנגיחת פרה" או "נהרג מיריות של ערבים" ,וכן כתובות שמלמדות שהיו לא מעט התאבדויות של
כך שהמפגשים המשפחתיים הם חוויה נהדרת עבורנו ,וגם עבור כל האחרים.
צעירים .ממש היסטוריה חקוקה באבנים. גם מיכל ובני ,הגרים ב"אורנית" ,שותפים מלאים לחוויה המשפחתית ,אם כי פחות ברציפות .ניצה,
התערוכה שהלכנו לראות ,נסגרה שבוע קודם לכן .אנו הצטרפנו להמונים שבאו לשמוע שם שגדלה להיות "אימא גדולה" – מרכזת להפליא את כל החבורה( ,כולל שותפה החתום מטה) ויש
קונצרט (והם כללו את יאיר עמית מגבע ,ורוזי והילל מבית-אלפא – איתם שתינו קפה של חמש,
יומיים קודם) .הייתה זו שלישייה :זמרת ,בת גבעת עוז ובוגרת "רימונים" מיה מנחם וכן – יונתן לנו כיף של חיים!!
מילר ,כנר ומפליא לנגן על עוד כמה כלים ,ושי טוחנר גיטרה ,יוקוללה ומפוחיות פה .בתכנית וכמה מילים על המשפחה :אנו ממש מגובשים חברתית ,וכל פגישה היא אירוע משמח לב .בעיקר
שירים באנגלית "מדבלין עד נשוויל טנסי" כולל לאונרד כהן ,בוב דילן ואפילו ביטלס .כל זה בוצע משמחים את ליבנו הנספחים שקלטנו :עמית בני ודגן ,שחשים טוב עם חברתנו וגם חשים טוב זה
ברמה ,שסחטה ממני זרם דמעות של גיל .חוויה אמיתית!! עם זה וזו .אכן – כיף משפחתי מושלם!
בני הוא האחראי על רכישה הדרכה ושיפוצים בציוד התקשורת ,דגן אחראי על הצד הכלכלי של
משפחתנו ערכה כאן אצלנו ( )08/12/12הדלקת נרות מדליקה ממש והיא כללה -מטעמי חנוכה התנועה הקיבוצית ,וגם על שלנו .ועמית היא בתנו הרביעית ,ובחזרה מכל טיול מקשטת את
שאנו הכנו (וכולם נטחנו עד דק) ,ושירה כמו שמשפחתנו יודעת ,בהנחיית אפרת .אני הפתעתי את
עמית במקאמה לכבוד יום הולדתה הארבעים וחמש וזכיתי לנשיקות ולתגובות חיוביות למהדרין. דירתנו .וכולנו חשים נוח וממש טוב עם כולם!!! יהיה כיף להאריך ימים עם חבורה שכזאת!
בהמשך הקרנו בטלוויזיה הקלטה של מוסיקה לכלי נשיפה ,והנוער בהחלט האזין ונהנה ,זאת
לאחר שהם הובילו את השירה בציבור של הקיבוץ בהדלקת הנרות .הכול היה מהנה עד מלהיב! אם אני מלא בתחושות כשלון של "הבית השלישי" ,לפחות יש לנו הרבה נחת מן הנוער שלנו( .וזה
כולל ארוחות ליל שבת ענקיות ,ומבושלות ברמה של שף ,ותשובה חיובית לכל בקשת עזרה –
יופי של אוירה משפחתית ,שמלווה בכישרונות מגוונים .גם הלביבות הצליחו!!!
בהסעות ,למשל) מה עוד יבקש לו הבן-אדם?
בסוף השבוע נחוג את יומולדת השמונים של אם-המשפחה (והלב שלה) ,בצימרים של ניר דוד ,יחד
עם הקנגורים והברווזים .אין ספק שיהיה חם (תרתי משמע )...ושמח! תוך שאני כותב זאת ,שרה השינוי שחל בקיבוץ ,הן במבנהו והן בתפיסת העולם ,היטיב באופן כללי עם משפחתנו .יש להבין,
ב"קול המוסיקה" זמרת הסופרן הנפלאה ויקטוריה דה לוס אנג'לס ,את ה"הללויה" של מוצרט ,ולי כל שלוש המשפחות שכאן (ארבע ,כולל אותנו )...חיות כאן תוך שותפות מלאה בהוויה הקיבוצית:
כולנו פעילים חברתית ומקובלים (לא על כ ו ל ם כמובן – מי כן?) כולם מתפרנסים יפה ,בעלי דירות
קשה לחשוב על ליווי מוסיקאלי מתאים יותר! (הלווינים אפילו נמצאים בהליך של שדרוג) ,רובם עובדים קל"ב ,לילדים יש מסגרות חינוכיות,
מקום האירוע הוזמן חודשים מראש ,והיה זה הפארק בקיבוץ ניר-דוד .כל חלק במשפחה קיבל ביתן המכסות גם צרכים מיוחדים .יש למשפחתנו ,חלק נכבד בחיי התרבות ,בעיקר בתחום המוסיקה,
יפה ומאורגן בנוי עץ (כל אחד עם ג'קוזי!!) .וכן יש שם נחל ה-עצי ,החוצה את הישוב ,ונעים לשחות
בו .כל זה במקום מטופח ,ירוק ,נקי ונעים למהדרין ,על יד הסחנה .משפחתנו תמיד הרגישה יופי אבל לא רק.
בהתכנסויות ,אך זו הייתה ממש יוצאת – דופן .כל קבוצת גיל מצאה לה את הזמנים לבילוי משותף, חגגנו יומולדת חמישים לאפרת בגדעונה שבעמק יזרעאל .שכרנו בית-צימרים עבור חמשת
אך השיא היה ביום שישי בערב ,בארוחה אותה הכין כל אחד לפי תכנון של יכולותיו .הארוחה משפחותינו .ביום ו' ירדנו מתצפית נורית שבגלבוע בשביל ,אשר גם עיזים מקצועיות היו מתקשות
התרחשה סביב שולחנות על הדשא .האוכל היה לעילא ולעילא ,וכטוב לבנו באוכל ,נשארנו בו .אבל אנו נעזרנו במיכל ,באפרת ובשלל נכדינו ו ...הבסנו את העיזים!! הגענו למטה עם
יושבים ,וכל מי שיש לו הביא כלי נגינה (שלוש גיטרות ושתי חליליות ,ואורגנית פלוס גרונות רבים, התכווצויות שרירים ,שנמשכו כשלושה ימים .בערב הוכנה יופי של ארוחה .בעיקר תודות לבני אשר
על הבשר ,כשעל ידו עוזר ירדן .החברה הכינו מצגות ,המלוות בנגני תזמורת זהבי ,עם כוריאוגרפיה
מיטיבי ואוהבי שיר) .זאת באווירה חמה ומעט מבודחת. של נטע ושירה( ,שהן בגילאי שבע ותשע בהתאמה) .הנוער כתב ברכות מחורזות .הייתה שירה
| 75 ואווירה נהדרת ,כולל עוגות משובחות מתוצרתנו.
| 74
אם אחד מחלומותיי היה הקמת משפחה מוזיקאלית ,היה זה ביטוי חד-משמעי לכך ,וכולם יצאו | 76
שמחים ונהנים! רק ירדן החייל נעדר -הוא שמר על המולדת.
לאחר מכן נכנסנו ל"חדר ההורים" ,לצפייה בסרט על ניצה ,שצולם באירוע חברתי מטעם הקיבוץ,
עם מנחה חיצוני מעולה .זה ארך 45דקות ,שעברו בהקשבה מלאה.
ואז החלה מסכת ברכות ,שרבים כתבו אותן מחורזות (מי יגול עפר מעיניך – יצחק זהבי?) כולן היו
חמות ומכל הלב ,והביעו אהבה גדולה והערכה ענקית לבעלת השמחה ,אשר מרוב המחמאות,
העלתה עליה את כל הקילוגרמים ,שאיבדה בשנות נישואיה והורותה .קשה לחשוב על אירוע יותר
משפחתי ,חם ומרגש .למחרת טיילנו בסביבה ,וחזרנו הביתה כל אחד בזמנו .היו אלה ימים חמים
מאוד באזור -ובלב...
נפגשנו ( )15.03.17כל בוגרי המשפחה באורנית ,להזמנתה של מיכל .היה חמים וישבנו בחוץ ,ליד
ַא ְסָּכ ָלה מופעלת על ידי בני וירדן .האוכל היה על בסיס של "פלאו" ,חתיכות של חיות שונות ,לפי
מתכונתם של חבורה בשם זה ,אליה הצטרפו בעלי הבית .הייתה אוירה חמה ,טעימה ,ומשפחתית
מאוד .אפרת הגיעה עם הגיטרה שלה ,איתה הופיעה בפני פלמחניקים בשער הגיא .שלושה
טלפונים הציגו את מילות השירים ,ובילינו שלוש שעות נעימות ומשפחתיות מאוד .את ארוחת
ליל השבת של ערב קודם אכלנו עם דגן ,יעל ,תאיר ואמיר .וגם כאן היה טעים מאוד ונעים מאוד.
כך שבניגוד לרוח הקרבית השולטת היום במדינה ,נהנינו משלווה נינוחה ,וארוחות מאד מושקעות.
הגיע העשרים ואחד ביוני ,אשר הוא :א) היום הארוך בשנה .ב) יום הולדתה של יעל .ג) יום הנישואין
של יעל ודגן .עמית ודורון ארחו .כל אחד תרם בתחום הזלילה (צמחוני ,עיוני ,חלק מנכדינו לא
אוכלים אפילו ביצה מן החי!!!) .והתוכן ,הברכות החמות מכל הלב ,והחלק האמנותי של הנוער
שכלל מופעי מוסיקה ומחול ,ואפילו סרטון-מחשב שנעשה בעיקר ע"י דניאל .אוירה רעשנית ,אך
מלאה בחום ,בחיבה ,ובהמון תחושה של משפחה משפחתית מאוד .הסבא (אני) אפילו ציטט לירדן
מחקר אמריקאי שנעשה ,ומצא כי אנשים המתבגרים בתוך משפחה חמה מאריכים ימים.
יומולדת חמישים ושתיים לבני! כל המשפחה "נשפכת" בברכות ,ממש ממש מעומק הלב! והוא
בהחלט מספר אחד ,כאשר יש צורך בעזרה ,אם בענייני מכוניות ,מחשבים ,או סתם אוזן קשבת.
הוא ממש נקלט במשפחתנו ,לשמחתנו ,ומסתבר שגם לשמחתו.
לשמחתי ,משפחתנו ממש מלוכדת ,וזה כולל ללא ספק את שלושת "המתחתנים אתנו" .הקשרים
המשפחתיים של הדור הבא ,הדוקים למדי ,והמפגשים המשפחתיים הם ממש פתוחים ,שמחים
ומאוד מוסיקאליים.
| 77
ערב שמחת תורה ( )20.10.16לפי הלוח היהודי רק בשמחת תורה אהיה בן שמונים וחמש! אימי שבנו עייפים ,שמחים וטובי לב ,אל חגיגות ראש השנה תשע"ג ( )2012בהן היו בני משפחתנו על
ספרה לי ,שכאשר הלכה ללדת אותי בבית היולדות ברחובות (אז עוד הלכו )...כל יהודי העולם הבמה בכל רגע נתון – משירה ,עד סבא אורי .ואם זה לא כיף ,אז מה הוא???
שמחו ויצאו בריקודים! והיום יומולדת של בתי הבכירה מיכל .משפחתי חוגגת לי היום .המארגנת
(באופן נהדר ויוצא-דופן!) היא בתי השנייה אפרת .כמקום רקע נבחרה העיר רמלה .שכרנו מדריכה יומולדת ניצה! אנו נחגוג ביום ו' הקרוב בהרכב חסר (לראשונה!) ,כי הזהבים הצעירים במילווקי.
מצוינת שגררה אותנו על פני אתרי התיירות של העיר המוסלמית היחידה בארץ .העיר אשר המשפחה המלוכדת התפזרה לזמן מה ,ולמען האמת – הם ממש חסרים לכולנו!
הנוצרי הקדוש שלה ,הוא גאורגיוס ,אביר על הסוס ,המיוצג כמעט בכל עיר נוצרית בעולם ,ויש
אפילו מדינה על שמו – גאורגיה .במשך ארבע שעות עברנו את אתרי התיירות ,המוזיאון ,בריכת משפחתנו מתנהלת כמו הקהילה היהודית בחו"ל( ,או כמו קיבוץ )...כל אחד בשביל כולם וכולם
הקשתות ,כולל שייט בסירות (וצניחה חופשית לסירה על ידי בעל השמחה) ,המגדל הלבן עם בשביל כל אחד .דוגמה :ניצה ואני נסענו לטיול לסרילנקה ונפלנו .היינו בבית חולים אחד עשר
נוף העיר וסביבתה ,וכן ארוחה במסעדה ,שכללה אירוע-ברכות .אירוע ששימח במיוחד את ליבי. יום .חזרנו עם "סויסאייר" דרך ציריך .זה דרש המון תקשורת עם הארץ .הביטוח עבד ממש יפה,
משפחה בה כל אחד מרגיש נוח עם השני ,וגם עם הסבא ,שפה ושם נורתה לעברו (ולשמחת ליבו) בין היתר הודות ל"אשת-התקשורת" מיכל ,שלא חסכה זמן ,מרץ וכתיבה .והרינו בריאים ,שלמים
בליסטרה .הכול בעברית תקנית ומשובחת ,ואפילו בחרוזים .עם המחמאות שקבלתי אוכל בינתיים
ואסירי תודה!! היה ברור שיש על מי לסמוך!!!
להתקיים במשפחה! תוך ידיעה שיש לי גם תרומה תרבותית מוכרת. ואם במשפחת פוליאק עסקינן – היה לנו כאן ערב לכבוד גיוסו של ירדן לצבא בהמשך החודש,
שלשום היה כאן "כנס משפחתי זוטא" .בני ומיכל ,יעל ודגן ,ואפרת .היה זה שוב מפגש משפחתי ולכבוד יומולדת ארבע עשרה לכרמל ,היו ברכות ואיחולים רבים.
חם ונעים .נדונו כל הנושאים המעניינים את כוחותינו ,ואפילו הכלים נשטפו!!! מאוחר יותר – בין השאר חגגנו ליעל יומולדת חמישים בכפר הנוצרי מעיליה – כל כישורי המשפחה באו לביטוי,
אתמול ,התקשר יונתן ,שנשמע מצוין ,אני ממש נכספתי לשיחה כזאת ,והיא אכן הייתה בהחלט אפילו כתיבה של דברי שבח לדודה הנערצת על כולם ,עם מנגינה בעיבוד מקורי! ובכלל ,אישה,
לעניין .אני כבר ממש מתגעגע ,ושמחתי לשמוע על בואם לחג המחזור ביולי ,של יונתן ודניאל, דגן ,שבאותו יום מלאו עשרים ושש שנים לנישואיהם הנפלאים ,הכין לה מערכת חגיגות ,הכוללת
נטע תגיע אחרי הקייטנה ,ותביא איתה את עמית .את השסק הם כבר החמיצו ,אך יהיו כל מיני
גם שבעה ימים בניו-יורק (!!) עם אמה ובתה ,כדי לברר מה יש לחנויות האמריקאיות להציע...
"פיצויים" ,אשר אינם גדלים במילווקי (סברס למשל – תרתי משמע).
תוך כדי הכנות לבר-המצווה של נכדנו דניאל (לכבודו של האירוע ,הגיעה המשפחה ממקום
משפחתנו שומרת על קשרים קבועים וחמים .זה כולל את החבר'ה מאורנית ,וגם המשפחה של שליחותה במילווקי שבארה"ב) ,החליטה המשפחה להקדים ולחגוג את יום ההולדת השמונים
"הדודים מאמריקה" ,העומדים לשוב בקרוב ,ובינתיים הקשר איתם רק אלקטרוני ,אך הדוק למדי.
לניצה (יולי ,)2015כדי לחסוך נסיעה משפחתית מיוחדת בתאריך המדויק.
אני סבא מתקבל על הדעת (לדעתי לפחות) ,סבא שאפשר לטייל אתו סביב הקיבוץ ,לברר מה
הבשיל ,ולבלוס :סברס ,פטריות אוזנית הכלך הנפלאות ,תאנים ,תותי עץ ,פיטנגו רימונים ופקאנים. הייתה לנו חגיגת בר-מצווה לכיתתו של נכדנו דניאל ,כאשר הטקסט עבורה חובר על ידי אביו.
דורון בני .החמאתי לו על כך ,והוא אמר שהוא נוהג לשלב ביטויים שלקוחים ממקורות שפתנו,
אני סבא שכותב לכל אחד מן הנכדים ברכות לימי גנוסיא .כולן כתובות היטב ,עברית משובחת, ושאינם מקובלים בשפת היום-יום .ולשאלתי ענה" :אני קיבלתי זאת ממך" .וזה ממש כיף לשמוע,
חרוזים וחום-לב.
שיצא ממך משהו חיובי ,שגאים להשתמש בו!!
גם נכנסתי כסבא לחלק מן הכיתות שלהם בביה"ס ,לשיעורי גיאולוגיה (כתה ב' ומעלה!!),
אסטרונומיה ,וגם היסטוריה .הכול לפי הזמנות ,ועם תגובות חיוביות מאוד( .ממש לא ביישתי את ביקור הזהבים והמסיבות ,הסתיימו כנהוג אצלנו ,בארוחת ערב חגיגית .פרידה למשך עוד שנתיים
ממשפחת זהבי הצעירה .לי לפחות לא היה נורא שמח .מי יודע אם אכיר אותם כשישובו? לאחר
הנכדים!) ארוחת הערב ,לקח אותם דגן במכוניתו לנתב"ג ,ובעזרת התקשורת המודרנית ,ידענו היכן הם בכל
רגע נתון ,עד מילווקי (דרך אחת עשרה שעות בהלסינקי ,טיסה לשיקאגו ואוטובוס הביתה) אני
| 79
אישית ישנתי רק חלק מן הלילה ,והמשכתי להיפרד תוך שהתחלתי להתגעגע.
| 78
לסבא אורי
וויילוועגאאאאהססבנאוואודדובזםמבבםשעהלחתישנאא,שממברועליאורסאריאנךרבאבוםםשיוראכמהחאדשאלברנצהיי!וןךלהלזהעןרה,,ייומהבהםשואממימוטו,ןכוהתרתראזמיתאמתבוולמאוצהילם-סימצמההרערתוימוטרבל,חציויומאאקעאםילגיבולד,קותדצזהאנ,,וףתרכהתזעואתהאווזןהאלהממ(מ,נזתהמותדאאןחנזירוחדבפדא,אנההו!מערובימיהבדפיתרולרעתערפטמא.בווךוכ,ר.וםנ.י.וסתת,-השכטתיא!וע.ר!ה(ספ!הומי,ללכוכ,מללספיבדומנכעיחו,חהאךרלת,שקגאאוליששימידהוררהנ)תוהרוט.עונדבטעהע..כשיו)
מי שיקרא חלק זה יגיד" :נו ,הוא הסבא ,ודאי שהוא מוקסם מנכדיו".
ובכן – לא רק אני ,ולא רק בני משפחתנו מוקסמים מהם.
הצלחנו! קורה...
| 81 | 80
עלינו על טיסת סויסאייר :מטוס אחד דרך מדינת-איים באוקיאנוס ההודי (שעה וחצי הפסקה) טיולים בחו"ל
לציריך (שלוש שעות הפסקה) ולארץ .ס"ה עשרים שעות ,כאשר במרבית הזמן ניצה על אלונקה,
אפה תקוע בתקרת המטוס ,ופרמדיק צעיר שהגיע במיוחד מהארץ ,מטפל בה בדרך (כולל זריקות התחלנו לטייל הרבה בחו"ל .בתחילה ,היה המימון ממקורות שונים ,ומאוחר יותר מכספי ירושות.
נגד כאבים) עד "שערי צדק" ,שם חיכתה לה אפרת ,ושם גם בילתה שבוע ,בציפייה להתפנות של טיילנו לרוב לבדנו ,עם או בלי רכב שכור.
מקום בבי"ח "הרצוג" ,למחלקה שיקומית. בטיול הראשון לטורקיה (היו ס"ה כשניים-עשר משתתפים!!) היינו עם אוהל ושני שקי שינה ,וזה
שבועיים וחצי בהרצוג ,וסוף-סוף הביתה .השיקום מתקדם יפה ,מלווה כמה כאבים מיותרים ,אך כלל גם את יוגוסלביה ויוון .התיעוד החל עם שקופיות ,עבר לוידיאו ,והיום הוא "תקוע" על דיסקים.
ככלל ,אהבנו לחזור למקומות בם היינו כבר ,ונהנינו לא פחות ואף יותר .עד גיל שבעים וחמש
רואים כבר את האור בקצה.
ניצה החלימה סופית ומהר – כמקובל אצלנו... טיילנו ברכב לבדנו או עם אחרים לאחר מכן טיילנו עם קבוצות.
אני משתדל לחזור לחיים שהיו מקודם ,מטירוף המערכות שחווינו .גם השהות עם ניצה בבתי
חולים ,ולאחר מכן לבדי בבית ,כנראה לא היטיבה עמי .חשתי פיזור וניתוק ,שאני מקווה שייוותרו אנו תקועים עם ארכיון גדול למדי ,כמעט ללא יומרות אמנותיות .אני תוהה לעיתים למה או למי
זה בעצם מיועד? מי ירצה לראות אותי במקסיקו? אני מנסה לערוך מיונים .ולהותיר רק מה שיש
זמניים.
לו ערך עתידי .ופרט לכך :כל אחד ממשפחתנו צלם מקצועי למדי.
נסענו לבודפשט המעטירה ,נהנינו מכל רגע! מביקורים בכל מיני ארמונות ,מוזיאונים ,בית הכנסת
הגדול באירופה ומצפים של נופים מרהיבים .וכן מקונצרט של תזמורת קאמרית בכנסיה ,והופעת ניצה ואני יוצאים לטיול קבוצתי לסרי-לנקה ,עם קבוצה סבירה .הטעם שלנו לבחירה ,היה המדריך
ההוא שאול ,אתו טיילנו בעבר ונהנינו .יומיים לפני הטיול הוא חלה ,והוחלף ע"י מדריכה אחרת.
להקה עממית בפולקלור מקומי. כל חברי הקבוצה היו בגילים שבין שבעים לשמונים ,כך שצנחנו למיטות במלון על שפת אגם
נוף אורבני רווי בפסלים ומלאכים (קיבלתי ממש "רעלת מלאכים .)"...בשהותנו שם חגגנו חמישים לסגור על שעות השינה החסרות .ב 02:00-בלילה שמעתי נפילה וצעקה :אורי!!! כאשר הצלחתי
וארבע שנים לנישואים מוצלחים ושמחים ,במסעדה מקומית ,בה ניגנו (כינורות ,כמובן) ,את
המולדאבה של סמטנה ,על תקן של "התקווה "..והבה נגילה וכאלה ,ממש הרגשת בית מצחיקה. למצוא את האור ,מצאתי את ניצה בתוך שלולית דם ,שנבע מפצע בראשה.
בנוסף לכל אלה פגישות חביבות עם אנשים מעניינים וחביבים – ישראלים ואחרים .מלון טוב רופא ,שהגיע תוך זמן קצר ,למרות שהמלון היה די רחוק מן העיירה קבע שיש להעבירה לבית
החולים המקומי .מכונית המלון הסיעתנו לקולומבו ,אל בית חולים פרטי ,גדול ,ומודרני למדי.
במרכז ,על מדרחוב ואצי. בו בילינו אחד עשר ימים .בבדיקות בבית החולים נמצאו שני שברים בתחתית האגן .הטיפול היה
חזרנו מ"טיול בר-מצוה"( ,שהתאחר בשנה )...של אמיר לוין ויונתן זהבי לסלובניה ,במסגרת מורכב משכיבה מוחלטת ,תוך המתנה לטיסה באלונקה (טיסה רפואית) שתעשה ע"י שני מטוסים,
טיול משפחות לשבוע .השניים הם חברים מאוד קרובים .הם מנגנים יחד בתזמורת יד חריף .וגם
בהרכב של ארבעה בני הכיתה .היה גדול!!! נופים עתירי מים ונפלאים ,כפרים וערים יפים .מדריך כי אין קשר ישיר משם לארץ.
| 83 | 82
ועל כל העיר .חזרה אל מלוננו ,לאורך רחוב הקורסו ,אשר מוסב כל יום א' למדרחוב הומה אדם מצוין ,חברה טובה לבנים וגם להורים .מלון משובח עם מתקני בילוי ואוכל טוב .ובעקר נהנינו מן
(וגם מוכרי מציאות כהים )...צפינו גם ממרומי הפיאצה ונציה ,מתוך מעלית שקופה ,אל נופיה ה"ביחד" של הבנים ,ביניהם וכמובן איתנו .זה היה ממש מסע גיבוש חברתי .ניצה מתקרבת לגיל
של רומא מלמעלה .וכל זה נעטף במזג אויר אידיאלי .מה עוד יבקש הבן-אדם?? התעכבנו (ביום שבעים ושמונה ,ואילו אני לגיל שמונים ושתיים .מעט חששנו מעומס הטיולים הרגליים (המעטים
האחרון) לגלידה בגלידרייה קטנה ,שהפכה עבורנו אירוע חברתי ,עם צעירה (בעלת המקום ,המוכר שהיו )...מן הרפטינג ,האחריות ומהגיל .היינו הסבים היחידים ,וככאלה בסיס להשוואה לסבים
המשפחתיים של כולם ,אשר איש מהם לא היה איתנו .יצאנו בכבוד ובהרגשה טובה .לפני הטיול
גלידות ממרכיבים טבעיים בלבד וטעימים להפליא!) זה נוסף לעוד פגישות עם אנשים נחמדים. בישלו השניים ארוחה משותפת (הם ואנו בלבד .לכבוד והנאה מסוג זה טרם זכינו) .יצאנו מכל
וראו זה פלא :לא כויסנו ,לא נשדדנו ולא רומינו – ממש הנס ממילאנו!!! חזרנו עם עיניים מוצפות העניין בחיזוק תחושתנו ,שאנו משפחה טובה ,וזה שרובה הגדול כאן בצרעה – זו ממש מתנה
בצבעים ,פסיפסים ,פסלים ,ארמונות ,אנשים ונופים למזכרת–נצח! משמיים! אך בכל זאת ,במסגרת הזאת ,לא בטוח שנצא עוד פעם.
למרות חששותינו המוקדמים ,לא יהא זה הטיול האחרון לבדנו – למשל :הולנד ובלגיה עדיין לא היינו בטיול במקדוניה .ארץ עם טבע יפהפה ,עתיר ירק ומים .אך הם נמצאים בפיגור לא פשוט
(חקלאות מעדרים למשל )..גם בגלל הדתיות אשר מקצינה
זכו לכך... עקב היות האוכלוסייה מורכבת מרוב נוצרי עם מיעוט
מוסלמי ,מה שגורם בדרך כלל להקצנה .היהודים "אזלו" שם
חגגנו לא מכבר את יום הולדת שבעים ותשע של ניצה ושמונים
ושלוש שלי .לא בטוח שנטייל עוד .בודאי לא למרחקים בעזרה רצינית של הנאצים.
גדולים ,מילווקי למשל ...יש בכך סיכון ,והוא דורש חשבון נפש, החלטנו לטייל ולהינפש ארבעה ימים ברומא ,בירתו של העולם
בהתחשב בכך ששניים מחברינו חזרו כבר מטיולים בארונות... הנוצרי היום ,והעולם כולו במשך תקופות לא קצרות ,וממש
רווינו נחת! זו עיר חיה ותוססת ,כל אדם שני ברחוב מסתובב
אנו במצב סביר -נראה!! עם מפה ביד .בכל חור שצובר אנשים (מזרקה ,ארמון ושאר
ירקות) ,ישנם כמויות מסחריות של מוכרי פרחים ,צעיפים,
עוד חודש אנו נוסעים להולנד ובלגיה לעשרה ימים של משחקים מיוחדים ושאר גאדג'טס .לכולם צבע כהה מזה של
טיול עצמאי .מערב אירופה ,ארצות ידידותיות יחסית ,ובכל האיטלקי הממוצע ,רובם דוברי אנגלית .בתור הכניסה לסן-
זאת מתגנבת תחושה של" :מה יהיה אם אחד משנינו יעשה פייטרו ,התייצבו בין חמש מאות לאלף איש ואישה ,ולקח לנו כמעט שעה להגיע לפתח הקתדרלה
בעיות בריאות?" אני אמנם חש ירידה מסוימת בכושר הליכה, הגדולה בעולם ,ולהתייצב דומעים מול הפייטה של רבי מיכלאנג'לו בואונרוטי .למוזיאוניי הוותיקן
ובעיקר פיזור ,המתבטא בשכחה של "איפה הנחתי את מכשיר היו שני תורים :לאלה שהגיעו סתם ,ולאלה (כמונו!!!) שהכינו כרטיסים כבר מן הארץ .כנ"ל גם
השמיעה?" או" :מה שמו של המוסך ,אליו הכנסתי את מכוניתי בוילה בורגזה .ובעניין זה ,התמזל מזלנו ,ואנו לוקחים חלק בסדרת הרצאות ב"מרכז יום לקשיש"
בנחם .ואחרי הסברים מפורטים ונהדרים על חלק מן היצירות ,זכינו לראותן במו-עינינו .מלוננו
לתיקון?" נקווה שיהיה רק טוב. היה ליד מזרקת טרווי ,שפקדנוה מדי ערב ,וזה אירוע מרשים למדי – המוני אנשים מגיעים ושוהים
ובכל זאת ,נסענו לטיול פרטי לתשעה ימים להולנד ובלגיה.
הרעיון היה ,לבקר בעיר גנט ,בה למד יעקב להיות מהנדס, שם שעות ,וגם משליכים מטבעות מעבר לראשם למים ,דבר שיבטיח את שובם לכאן!!
ובעיקר – אמסטרדם ,שהיא עיר יוצאת דופן של מוזיאונים, פקדנו גם את פסלו של משה רבנו המקרין ,לגרסתו של בואונרוטי ,וכן את כנסיית סנטה מריה
פרחים ,תעלות מים ומבנים יפהפיים מימי הביניים ואילך .אני קצת חששתי מנסיעה כזאת לבד מג'ורה הענקית והמרשימה ,אשר שרה בה מקהלה גרמנית של מבוגרים ,מיסה של באך ,שהקפיצה
(כבר החזרתי את ניצה באלונקה מסרילנקה) .עוד מעט אהיה בן שמונים ושלוש .אם מטיילים לנו כמה פיוזים .זה פשוט היה ביום ראשון ,וענה על ציפיותינו המוקדמות .גם ה"פיאצה דל פופולו"
במסגרת קבוצתית ,יש מי שדואג לכל הסידורים :לינה ,תחבורה ,מזון ,ואם קורה משהו יוצא דופן "עשתה לנו את זה" .זה כולל כנסיה יפהפיה ,עם ציורים של קאראווג'יו ואחרים ,שער מקסים,
-יש לנו ביטוח ,יש טלפונים ,ואפשר להיות רגועים למדי .אבל לבד זו ממש בעיה .הכול נופל על שבמקורו נועד לכניסה חגיגית אל העיר מצד צפון וכן תצפית ממרומי מרפסת יפהפיה ,על הכיכר
בן הזוג שהוא או היא כבר אינו ילד. | 84
אז קמנו בשתיים בלילה ,טסנו בשש בבוקר .כשהגענו למלון יצאנו לטייל ,כי החדר לא היה פנוי.
בשעה שש לפנות ערב חצינו רחוב .באמסטרדם כל רחוב מרושת בפסי רכבת קלה .ומי שער כבר
| 85
"הספקים" .כי אני אמנם מרגיש ראוי עדיין ,אך הזדקנותי אינה מוטלת בספק .מלוננו הוא בטווח משעה שתיים בלילה לא מבחין בכך ,ונופל על הכביש ,כאשר אפו מוטח בכוח בכביש (המון דם!)
הליכה מרוב המקומות המעניינים אותנו .נקווה שתהיה חוויה חיובית .כרגע ,אפילו ההכנות, וכן .המצלמה שתלתה על חזי ,ננעצה כהוגן בצלעותיי .אנשים קפצו לעזרתי .קמתי ,התאוששתי
מעט ,ובשעה שבע בערב כבר הייתי במסעדה ,רעב למדי ,אוכל ארוחת ערב ,תוך שיחה (בעברית!)
(וההחלטה מה לבקר ועל מה לוותר איננה פשוטה – )...נראה איך יהיה. עם בעלי ועובדי המסעדה .בלילה כאבה לי הצלע .הייתי בטוח כי נשברה ,ומאחר ואני יודע מניסיון
קודם ,ש"עם צלע שבורה אין מה לעשות" ,התחלתי לתכנן את השיבה הביתה .בבקר קמתי בתחושה
אז חזרנו אתמול מוינה ,מימים מלאי רשמים .הגענו לכאן בשעה שלוש לפנות בוקר ,והיינו עסוקים
למדי כל היום (כולל ביקור בקתדרלה בעת תפילת עכו"ם ,בניגוד לביקורנו בה לפני שנים ,בו שאחזיק מעמד ,והמשך הטיול היה ממש נפלא – עם קצת כאבים בצלע.
שבוע אחרי שחזרנו ,חשתי עדיין ככה-ככה .ורק עתה אני מרגיש בבית ממש .מסקנה :אם נטייל
נקלענו למיסה נהדרת)
וינה האירה לנו פנים :מזג אויר אביבי וחביב ,המוני תיירים ,בעיקר מן המזרח הרחוק (למשל: להבא בחו"ל ,יהא זה רק במסגרת קבוצתית ,לטיול קצר ולא רחוק!!
נתקלנו בקבוצת נוער מסינגפור ,התפתחה סקרנות הדדית ,וזה היה מרגש למדי) מלון מצוין, חזרנו מן הטיול עם שלוש מאות וחמישים שקופיות ,ויש יופי של דיסק .ולמרות כל ההרפתקאות
במרכזם של כל האתרים אליהם התכוונו להגיע .חרשנו פארקים ,כנסיות רציניות (כולל תפילה הלא חיוביות ,היה טיול מרשים ומאוד מהנה! אלה ערים ימי-ביניימיות ,עם בניינים שאין כמותם
המונית באחת מהן ,שכאמור הזכירה תפילות על קברי צדיקים) רואים גם לא מעט זוגות מעורבים במקומות אחרים ,כולל ארמונות ,אנדרטאות ,שווקים ותעלות מים מרשימות -יופי! אין איפוא
(שחור-לבן או מלוכסן-לבן) .אמנם הייתה זו הפעם השנייה בווינה ,וממש לא חזרנו על שום דבר,
לא בצפייה ולא באווירה .ראינו בין השאר מוזיאונים מפוארים (במבנם וגם בתוכנם ,ובעיקר – פלא בכך ,שכמעט כל נכדינו ביקרו שם כבר .אם כי יש לנו ספק לגבי המוזיאונים.
עשינו היכרות עם שני אמנים נהדרים :גוסטאב קלימט ופרידריך הונדרטואסר היהודי ,שאימו
יוצא לי לאחרונה ,לספר לכל מיני (משפחה ואחרים) על כל מיני הרפתקאות שהיו לי עד היום.
נספתה בשואה .לכל אחד מהם יש בית ומוזיאון .והם די שולטים בשוק האמנות האוסטרי. וכולנו מסכימים ,כי היו לי עד כה חיים מעניינים למדי .נראה איך זה יימשך.
אני ,שקצת דאגתי מחמת התקרבותי לגיל שמונים וחמש (צעירים ממני כבר חזרו בארונות) ,חזרתי
טוב ,אז ראינו את מרוקו ואת בולגריה .שני טיולים עם מדריכים סוג ב' ,וקבוצות לא מוצלחות
אותו דבר – בסדר ,עם מקום לשיפורים שכבר לא יהיו. באופן מיוחד ,אך דווקא הנופים ,הסיטואציות וסתם הזיכרון המתעורר ,עשו לנו משהו .נהנינו
לראותם ולהיזכר ,אולי כי עוד שלושה ימים ,יוצאים לטיול הבא .בגילנו לא לגמרי ברור שיהיו עוד
אנו עדיין מתלבטים בנושא של חו"ל עוד פעם .אני ממש לא מביא בחשבון נסיעה רחוקה ,משך זמן
גדול ,או הרבה הליכות .זה לקיחת סיכון ,עבור הנאה זמנית ,כזאת או אחרת .אני רוצה לפחות עוד אחריו...
נסיעת בר-מצווה עם שירה .דניאל כבר רווי בנסיעות ,כך שטיול בר-מצווה אינו ביג דיל עבורו .גם
ניצה תיסע עם אמיר למילווקי ,לראות היכן וכיצד הם חיים .ולהפגיש את אמיר ויונתן ,שהם ממש
נטע כבר קרעה את הגלובוס. בקשר וחברים טובים .כל זה אחרי החגים.
נחשוב על כך חיובית ,אך ללא הגזמות! אולי איטליה .פירנצה וגם רומא למשל ,עם היסטוריה
אנו מתכננים טיול קצר לווינה ,ועסוקים קצת בהכנות .זהו ביקור שני עבורנו ,ובודאי אחד האחרונים
עשירה ומוזיאונים .איני פוסל גם את ונציה – נראה. שלי .אני חש למדי בירידה ,הן פיזית והן קוגניטיבית ,כך שלא בא לי על טיסות ארוכות ושהיות
בניכר .וינה זו עיר משופעת באטרקציות תיירותיות ,וכן בהרבה מאוד תיירים .התכנית אמנם די
בליל הסדר אנו טסים לצפון איטליה ,ל"טיול בת המצווה" של שירה .לקחנו עלינו את המשימה חופשית אך חבל לבזבז סתם זמן וכסף ,ולצד זאת אני מקווה לחזור על הרגליים (או לפחות על
(אנו כבר היינו שם ,והטיול אליו אנו מצטרפים הוא טיול משפחות עשרים ילדים ושלושה-עשר התחת) לכן בחרנו בעיר ,שיש בה הרבה ממה להתרשם ,ושהיא במרחק די קצר לטיסה .נקווה
מבוגרים) .אנו מקווים שלא יהיה גרוע יותר מן הטיולים הקודמים .הטיול בארגון חברת הנסיעות
רימון ,בהדרכתו של המדריך חגי ,איתו נפגשנו כבר ואנו בקשר איתו שנראה טוב .בגיל שמונים לטוב!
וחמש כדאי שהאחריות תתחלק גם עם מדריך! נראה( .אני לא לגמרי בכושר :יש לי סחרחורות עוד שלושה ימים אנו נוסעים לבקר בווינה ארבעה ימים .זו עיר עם היסטוריה מיוחדת( ,שושלת
קלות לפרקים ,למרות הכדורים שאני בולע) אני מקווה שיהיה נחמד ,מעניין ,ומלמד .בעניין זה אחת-הבסבורג שלטה בה שלוש מאות שנים ,והותירה ארמונות ,גנים ופסלים) .יש לה ביקוש
עצום בעולם התיירות :מלונות ,אמצעי תחבורה ,טיסות ,הכל אצלנו כבר סגור .אנו לא מחפשים
הצעתי את עזרתי לחגי המדריך .אמשיך לדווח בעוד שבוע וחצי -עם שובנו.
| 86
| 87
במשך השנים הרבינו לטייל בארץ ובעולם (הורינו עבדו קשה לשם כך) .החמצנו רק את חצי הכדור אז טסנו והגענו לוורונה בבוקר וסיירנו בה( .לנו הייתה זו הפעם השנייה ,אז ראינו פחות – לא
הדרומי ,וחלקים מהצפוני ,בין היתר כי מצאנו יתרון בחזרה למקומות בם ביקרנו כבר .מעתה אם נכנסנו לתיאטרון ,למשל) .ראינו מבנים אחרים (ביתה של יוליה ,חברתו של רומאו) בית כנסת –
נצא לחו"ל ,יהיה זה רק למרחקים קצרים ובתנאים טובים! אחד מטיולינו הראשונים ,והמצולמים רק מבחוץ ,ובכלל עיר מימי הביניים עם שלל סגנונות הבנייה .המשכנו לברשיה ,בה היה מלוננו
בווידאו עם "החברה הגיאוגרפית בראש צעיר" היה בהודו .מדריך צעיר מכולנו ,אך מעולה ,תנאים לשישה לילות .מלון חדש ומעוצב יפה ,אך רק לארוחות הבוקר .ובשירותים – הפתעה! דלת זכוכית.
של מעורבות באוכלוסיה המקומית ,בתרבות שונה לחלוטין ,כמו משפחות שחיות עם ילדים על שלושתנו בחדר אחד צפוף למדי .בעיר עצמה כמעט שלא סיירנו .למחרת יום סיור יפהפה בהרי
המדרכה ,ומלבישים אותם כיאות ,בתלבושת בי"ס .כמו "קבורת" חיות בגנגס ,כאשר די קרוב לשם הדולומיטים ,עם בתי מגורים כפריים ,על רקע נפלא של הרים מצוקיים המעוטרים בכיפות שלג,
מתרחצים אנשים ,ואף שותים את המים .והרופא ששט איתנו בסירה (בבית משפחתו לנו בלילה,
והוא למד באנגליה) מסביר :אנו מאמינים שמי ששותה ממי הגנגס ,זוכה בבריאות טובה .וזאת אגמונים ומפלים – נוף אירופי הררי למהדרין!!
במים שמלבד פגרי חיות הם מלאים בסחף ובוץ .ההבדלים העצומים גרמו לנו חוויה יוצאת דופן. עשינו היכרות עם הקבוצה הנעימה מאוד ,הילדים החמודים והצרחנים והמדריך המעולה חגי ,בעל
וכן -טורקיה ,אותה עברנו לראשונה ב"תנאי שדה" ובתחבורה ציבורית ,וחזרנו אליה פעמים רבות, ידיעות רבות וכושר של התאמה לקהל המגוון .לצד היכרות קרובה עם השטח .וכך אמנם נראה כל
יחד עם חברים ובטיול נפלא עם איתן גיסנו .בפעם הראשונה ,בשנת ,1978לא היו כמעט דוברי השבוע .שירה הייתה מעורבת בכל האירועים וגם המפגשים החברתיים .אנחנו בקושי ראינו אותה.
אנגלית .חיינו מן הגרמנית ,שלמדתי משכנינו "היקים" ברחובות ,שמחלב פרותיהם קנינו מדי יום,
ולמדתי את המבטא ,להבדיל מאידיש וזה עזר יפה .ארץ עם נופים מגוונים ,היסטוריה עשירה – מן היא נראתה מרוצה ביותר (כבר סיבה לצאת לטיול הזה) .חזרנו עייפים אך עמוסים בחוויות.
החיתים ועד הטורקים ,דרך יוון ,רומא ושאר ירקות .ובעיקר :מקבלי אורחים ונותני שרות. כמה מחברינו טיילו באירלנד ,והתרשמו מאוד לטובה – גם הם היו כבר בכמה וכמה ארצות,
טיול זה היה מיועד ליוגוסלביה ,שלא היו איתה יחסים דיפלומטיים .ולכן טורקיה הייתה רק לצורך וטוענים בתוקף כי אירלנד מיוחדת .נראה ,אולי גם אנחנו ...אני לפחות חש שמועד הסיום מתקרב,
ויזה .ההמשך היה בסלוניקי ,אחרי רעידת אדמה קשה ,התושבים חלקם באוהלים .ואז יוגוסלביה, איני רוצה לדחוק את הקץ ,אבל עושים חשבון של "מה נפסיד" ....אז נראה ,אולי סנטוריני ,למשל,
עם פליטביצה ,סראייבו ,דוברובניק ושאר הדברים היפים .שייט לקורפו ומשם דרך יואנינה ,מטאורה
או "הכל כלול ",באנטליה.
ודלפי לאתונה ,ובאנייה חזרה לטורקיה והביתה.
היה טיול גדול בקנדה ,ארה"ב ומקסיקו (שלוש מכוניות שכורות ושלוש-עשרה טיסות!) שכלל ניצה מוכנה לקחת סיכון .נרשמנו לטיול בן עשרה ימים לדרום ספרד (ממש חזרה על טיולנו עם
ביקורי קרובים ומכרים .מספר טיולים באירופה ,שחלקם החלו במינכן ,אליה היה קל להגיע מישראל. הבנות בדרך הביתה מארה"ב) .אני מקווה לחזור בטיסה רגילה לא בארון/אלונקה ,ולא ישר לבית
ומשם מזרחה :דרך צ'כיה ,הונגריה ואוסטריה (שהוו פעם חלקיה של ממלכה אחת) איטליה ,וכן חולים .וזאת בטיול מאורגן ,יחד עם גידי ודפנה .זה יהיה בחודש פברואר .נשתדל לשמור עד אז על
לאורך הריין ,שלוש פעמים צרפת ,אנגליה .וכן :מצרים ,מרוקו .ובמזרח הרחוק :תאילנד (לבד)
וייטנאם וקמבודיה וכן סין (קבוצתיים) ,רומניה ,רוסיה סרדיניה וקורסיקה ,כרתים( ,פעם אחת עם הבריאות.
גרל'ה ותמר ז"ל ,ופעם עם אפרת ושירה) קפריסין ,מלטה ,מקדוניה ,גיאורגיה ועם נכדים :עם יובל
בפראג ,עם ירדן באיסטנבול ,עם תאיר בברצלונה (בה כבר ביקרנו קודם לבדנו) ועם אמיר ויונתן | 88
בסלובניה ,כל זאת כאמור :לבד ,עם חברים וטיולים מודרכים.
הכול מתועד בכתב ובצילומים -נחמד!
טיול נחמד ברומניה – הודות למדריך נפלא ש"נפלנו" עליו ,וטיול מבוזבז מעט לטעמי ברוסיה.
שייט למוסקבה מס"ט פטרבורג ,עם כל מה שבדרך .גם טיול יפה באוזבקיסטן ,עם נופים מוסלמיים
כמו מסגדים בפאר איראני .היה גם טיול קבוצתי לברלין וסביבותיה ,וכן סיציליה – עם חיותה
וסרגיי לבד .וכן היו גם בולגריה ,מונטנגרו ,מלטה ,פלופונס ויוון בכלל ,וכן אנגליה ,הולנד ובלגיה
(בעקבות יעקב וולפסון) .לא בזבזנו זמן!! שלושה טיולים עם יעקב עצמו ,עם תמי ואיתן עלומי:
הראשון לירדן ,ליום הולדתו התשעים ,כולל פטרה וג'רש – במונית עם נהג מג'נין ,עקב קשריו של
איתן .השני היה לאנטליה וסביבותיה ליום הולדתו התשעים ואחת ,והשלישי לאיסטנבול ליום
הולדת תשעים ושתיים .טיול שהיה כבר קצת קשה לו .ועוד המון טיולים ונופשים שלא הזכרנו!
| 89
ברוח טובה .פרט לכך אני תקוף לעיתים ממש במרה שחורה ,לאור (או לחושך )...של הבנתי את מחשבות על "הבית השלישי"
העתיד הצפוי .אני מקווה להתבדות ,למרות שעד כה הכל מראה שזהו הכוון ,גם אצלנו וגם בכל
את הנכתב כאן ,אני כותב בערב יום כיפור תשע"ג .כל העיתונות של ערב החג ,מלאה באחת מן
העולם המערבי. השתיים :שלושים ותשע שנים למלחמה הארורה ההיא שיש לה עקבות אופיינים כמו היקפים
במוספי העיתונות לחג ,היו אין-ספור מאמרים ,רשימות ותגובות ,על עתידה של החברה הישראלית, רחבים בחברה הישראלית של התקרבות עד חזרה לדת ,שאני רואה בה ממש סכנה לקיומה של
לאור השוני בהתייחסות של קבוצות שונות באוכלוסיה ,אל העבר ,ואל מחוייבותנו אליו( ,או המדינה .אסביר :אני יהודי ,שגאה להשתייך לעם ,שהצליח כנגד כל הסיכויים ,להתקיים לאורך
לפחות לחלקים ממנו) ,ועל מידת הייתכנות של יצירת חברה ,עם מידה מסוימת של תקשורת בין היסטוריה ארוכה ,בפיזור מקסימאלי ,שאף קבוצה לאומית אחרת ,אם התנסתה בו ,לא שרדה
חלקיה ,ומה כל זה מבשר לגבי העתיד .יש לי כמה רעיונות בנושא ,ואני מאוד מקווה שאתבדה... אותו! וזאת תוך שהוציאה מתוכה דמויות ,שהשפיעו על אורח המחשבה (המערבית בעיקר) ,כמו
למשל :במוסף "הארץ" מיום שישי בחודש מרס ,הופיע מאמר של פרופ' אווה אילוז ,המנסה לנתח שפינוזה ,מארכס ,פרויד ואיינשטיין ,ומתוכה זכו בפרסי נובל – אחוזים גדולים פי כמה וכמה מכל
את המארג החברתי במדינה ,ומה יכול בכל זאת להפוך אותנו לעם ,ולא לקבוצות/כיתות של השאר .ויש לזכור :היהודים תמיד למדו! אבל בישיבות .לא עסקו בפיסיקה ,פסיכולוגיה ואפילו
אנשים עם ראיות עולם שלא יכולות להיות שונות וקיצוניות מהן ,בכל תחום של החיים כאן .קראתי לא בכלכלה .וגם היום ,עם הפריצה הענקית בנושאי מחשוב ,והיי-טק בכלל ,אנו נמצאים בחוד
אותו כמה פעמים ,והתרשמתי עמוקות מן הניתוח ,אבל חלקתי עליה בהחלט במסקנות( .היא חנית הקדמה! זאת כנראה עקב שיטת הלימוד היהודית שלימדה כיצד ללמוד ,שהיום כבר אינה
ראש המח' לסוציולוגיה באונ' העברית ,והוגדרה גם כאחת מעשר הנשים המשפיעות בעולם ,דרך
ספרים שפרסמה בשפות שונות) .כי בעיניי ,לצערי ,אין למדינתנו סיכוי רב להמשיך ולהתקיים .אני מספיקה.
חושב שסיום "הבית השלישי" הוא רק עניין של זמן .ואפילו לא כל כך הרבה .והנורא הוא ,שאין לי ואז – משתלטים על הרחוב ,על הפוליטיקה ועל כל ההתנהלות הציבורית ,יסודות של הבנת העולם
כל רעיון יצירתי כיצד למנוע ,או לפחות לדחות זאת ,עבור בני משפחתי העתידים .ושוב ,הלוואי וניהול חברה ,שבה כל מיני "צדיקים" ו"רנטגנים" ומאורות הדור ,קובעים פתאום את ההחלטות,
בתחום ההתנהלות המוסרית של אישי ציבור (נשיא בכלא על אונס ,שר אוצר על גנבה ,וראש
ואתבדה. ממשלה על שחיתות ,הפרת אמונים ושוחד ,ואפילו מנהיג של מפלגה דתית ,אשר בילה כמה
וכמובן ,אי אפשר להתעלם מן המצב ,אליו מתקדם כל העולם :לפי תורת האבולוציה ,לכל אורך שנים בכלא ,אך חזר להנהיגה!) ולכל אחד מהם יש מי שמפגינים למענו ,ורואים בו מנהיג תיקני.
קיום החיים על פני כדור הארץ ,חלו שינויים בתנאי הקיום .אותם שרדו רק בעלי-החיים שהצליחו תפיסה כלכלית שממש לא שמה על צרכים אמיתיים של אוכלוסיה ,ומתוחזקת ע"י משפחות
אחדות שכולנו בידיהן .וכל זאת בראשותה של מפלגת הליכוד ,אשר ירשה את העבודה בסיסמא:
| 91 "מושחתים נמאסתם!" .והיא מתוחזקת בידי קואליציה של כל מיני דתיים ,ימניים ורוב שקשה
לראות איך ניפטר ממנו ,כי הוא בנוי בעיקר מחלקי אוכלוסיה ,שמתרבים יותר מן ה"סמולנים".
אני חש מזה זמן רב ,שאנו רצים לקראת חורבן הבית השלישי ,וממש לא נהנה מכך.
דעתי הפוליטית פשוטה וחד-משמעית -כל מי שחולם על שלום בין יהודים לערבים אינו יודע מה
הוא שח :אני מורה להיסטוריה במקור ,וטרם נתקלתי במקרה בו נגמרה התנגשות בין מוסלמים/
ערבים לבין אחרים בשלום( .זה קורה גם כאשר "האויב" הוא בן קבוצה אחרת באיסלם!)
זה קרה רק אם המוסלמים נכנעו כליל ,או שקיבלו את מה שלחמו עבורו .על כל פנים ,אך ורק
בכניעה מוחלטת של אחד הצדדים! ולכן ,אין לדעתי ,ולא יהיה ,שלום בינינו לבין הערבים .יהיו
שיחות ,פיתויים ,איומים ומלחמות .אך עלינו נגזר לחיות על חרבנו!!!
אני תוהה כל הזמן ביני לבין עצמי ,מה אם כן אני עושה עם עשרת "הערבים שלי"? ובכל זאת יש
הידברות ,והיא נמשכת כבר כמעט שישים שיעורים – למעלה משנתיים -בעזרת השם ואללה!!!
אולי יש להטיל עלי את המו"מ אתם? ...אני לפחות מצליח לגרום להם להקשיב ,להגיב ולשוחח
| 90
בכל העולם ,הוא יהיה טוב יותר .אני טוען כבר אי-אלו שנים ,שכאשר יבינו "האשכנזים" (ארצות לפתח התאמות לתנאים המשתנים .המוצלחים זכו בפריבילגיה של קיום בדורות הבאים ,בעזרת
המערב) מה הם הכניסו לביתם( ,והכוונה למוסלמים בעיקר) ,יהיה מאוחר מדי לסגת .והשבוע היו ה"אביזרים” אותם רכשו כתוצאה ממוטאציות מוצלחות .וכמובן התרבו מאוד ,כי מתחריהם פחתו.
בהחלט כמה הכרזות של מנהיגים מוסלמים בענין ,והם חושבים כמוני ,אך מכוונים שונים כמובן. היום אנו במצב ,בו מין אחד השתלט על כל שטחו של הכדור .הוא ממציא תרופות -שמפחיתות
מהצורך לפתח צורות חיים שונות .וכמו כן פיתוח רציני של מקורות מזון ,עבור האוכלוסייה
התחלתי בקריאת העיתונות של יום ו' ,דבר שאני עושה מדי שבוע .ככל שאני קורא יותר .אני נתקף המתרבה מעבר לכל קצב בעבר .השאלה :כמה זמן ייקח עד אשר השגת מזון תהיה תלויה בכוחה
בעצבות מלנכולית ,למקרא הנעשה במדינתי ,והעתיד המחורבן הצפוי לה כנראה – אם בכלל!! של החברה בה אתה חי ,מול חברות אחרות רעבות .אולי אפילו בכוחו של היחיד או משפחה,
ובעיקר – מה צפוי לילדיי ונכדיי .עיתון היום הוסיף לי עוד כמה נדבכים של שחיתויות ,שלטון לשמור בכוח על החלקה המספקת את מזונה מול האחרים .וזאת בלי להזכיר כי ההתקדמות
שאינו שולט ,עלייה של גורמים קיצוניים ימניים ,הגירת אלפי משפחות צעירות חזרה לגולה ,וכל דורשת תועפות אנרגיה ,אשר איך שלא נסתכל עליה ,חלק גדול ממנה מקורו בבע"ח קדומים
מה שניתן להעלות על הדעת – כמעט הכול לשלילה. מאובנים .ופרט להיותו מזהם נוראי ,הוא גם סופי!!!
הניתוח שלי רואה במדינה ,אוסף של קהילות ,בהן כל אחד דואג לקרובים אליו ,משפחתית או
קהילתית .וביניהן אנשים שלא מוצאים את מקומם ,בכלכלה שהולכת ומידרדרת .נשאר לי רק ולא זו בלבד ,אלא שדווקא חלקי אוכלוסיות בפיגור יחסי (אפריקה ,למשל) ,הם המביאים אל
לקוות שאני טועה .שום דבר מן הנעשה סביבי ,אינו דומה למה שראיתי בצעירותי כעתידה של העולם יותר צאצאים מן "המפותחים יותר" .ולכן מרבים יותר את הפיות המבקשים מזון ותרופות,
מדינת ישראל .דווקא השוק של רמלה ,שביקרנו בו אתמול ,נתן לי אספקט מעט שונה .מה שכבר ומגדילים בכך מאוד את העוני בעולם .המאפיין החיצוני היום לתופעות אלה ולתוצאותיהן – זו
ההגירה מארצות עניות לעשירות .כרגע היא מביאה כוחות עבודה זולים ,ופותרת בכך בעיות
די בטוח הוא ,שאני לא נמצא בקבוצת הייחוס שמצבה עומד להשתפר... מקומיות .אבל זו רק שאלה של זמן ,עד שייהפכו לרוב ,וישנו לחלוטין את הרכבי האוכלוסין
בעולם .ההבדל בין הדינוזאורים לבין המין האנושי ,שהוא אמור לפתור בעיות בצורה מושכלת.
אתמול בערב ( )21.02.14בתכנית של לונדון וקירשנבאום ,התארח הרב דב הלברטל ,שהוא דתי כיום העדויות לכך אינן מעודדות ,אלא אם כן הפחתה מאד מסיבית של אנשים ע"י מלחמות
קיצוני ,עורך דין ומניאק .הוא הסביר לנו שיזמת השוויון בנטל בכנסת היא מילה ריקה ,ושהדוסים
ינצחו וימשיכו לחיות על חשבון האחרים!! הוא הכריז :אף אחד מהם לא חושב להתגייס ,כי מה (אטומיות למשל) תביא גאולה...
שמגן עלינו ,זה לימוד התורה ולא צה"ל!! הם ימשיכו להשפריץ ילדים .וכבר בשנה הבאה ,שליש ובינתיים ,גם האיסלם מתפשט בעולם .בקבוצת הגמלאים הערבים מכפרי הסביבה שאני מלמד
כבר שלוש שנים ,אנו מגיעים לא פעם לדיונים על "מה יהיה" .להם ברור לגמרי ,שכאשר הם ישלטו
מילדי כתות א' יהיו חרדים!
| 92
עקב זאת אני מוצף במחשבות קשות ביותר על עתיד "הבית השלישי" ,זאת בייחוד בגלל היחס ,לו
זוכים הקיבוצים ,הרוצים לקלוט את בניהם ,הרוצים לשוב לבית בו גדלו ,אחרי שהקימו משפחות
והשלימו לימודים ויכולות כלכליות .ובעיקר – המלחמה על בחירות חוזרות בבית-שמש ,בהן זכו
החרדים ,תוך זיופים בהצבעה .הם גם התנגדו וערערו לבית העליון על הפסיקה -כי לדעתם
"הזיוף היה קטן מן הפער בין הצדדים"!
השתלבותנו במזרח התיכון ,עוברת כבר את כל הציפיות :הורי הגיעו לארץ בשנת 1925כפי שזכור
לנו .הם הצטרפו לקיבוצים ,בתנאי עבודה קשה ,אוכל שפרט לכך שלא היו מורגלים בו ,היה פשוט
לא מספיק בעליל .כשאימי חלתה במלריה ,היא לא האשימה את הממשלה ,פשוט כי לא היה את
מי להאשים .אני הגעתי למנרה לפני גיל שבע עשרה ,ולקחתי חלק בהגנה על הישוב הגבולי ,בו
המשכתי לחיות עשרים ושתיים שנה .עם אגירת מי גשם מבורות ,עם מקלחת עשויה מדלי (מחומם
| 93
על פתיליה) וכוס ליציקת המים .ארוחות ,המבוססות על חצי ביצה לחם וירקות שגידלנו .ולמרות
השתייכותנו הפוליטית למפ"ם ,לא האשמנו אף אחד בחסרונם של צרכים בסיסיים .גם לא התאוננו,
כאשר במשך הזמן הותקפנו בפגזים ומוקשים ואיבדנו כמה מטובי חברינו .שנתיים לאחר מכן החלו
להגיע עולים שיישבו את חלסה ,שנקראה קרית שמונה ,ע"ש השמונה שנפלו עם טרומפלדור .אני
מוניתי לריכוז הייעור מטעם הקרן הקיימת ועלי הוטל להסביר לסוחרים ,לסנדלרים והחייטים
מהגולה ,מאיזה צד מכניסים שתיל אורן לקרקע .וזה תוך בניית בתים חדשים (שתים עשרה שעות
– משמרת על מכונת בטון) בית שימוש חיצוני (בור מצחין) ,לצאת אליו בשלוש או ארבע מעלות
בליל חורף .אין צורך להמשיך ולפרט ,הדברים ידועים .אפילו את המזכיר לא האשמנו ,שלא לדבר
על הממשלה.
אבל – לאנשי קריית שמונה היה ברור ש"האשכנזים דופקים אותנו" סתם ככה .ותפיסת פני הדברים
היא כזאת עד היום .יתר על כן ,כתב מישהו השבוע ב"הארץ" ,שבמשחק כדורגל של בית"ר ירושלים,
מישהו צעק לו" :אשכנזי ,לך תקרא איזה ספר" ,כדי שיבין מה באמת חשוב בחיים.
השחיתות השלטונית והעסקית .ברור לגמרי שהיהודים שמים בעניין הזה בכיס את כל עובדי
האלילים שסביבנו ,כולל שימוש בסכינים ,שלא רק לצרכי הכנת אוכל .זה שאפשר לגייס כספיי
ציבור לצורך הקמת עסק ,וגם לקבל סיוע ממשלתי רחב-היקף ,וכאשר לאחר כל אלה העסק לא
מצליח( ,כמו צים ,או אי.די.בי .למשל) ,עושים "תספורת" של מיליוני שקלים לכספם של משקיעים
וחוסכים מינוריים ,מבלי שהמניאק ,אשר נהג בכספם בחוסר אחריות מופקר ,יידרש להכניס יד
לכיסו .וכל זה ועוד הרבה יירשם כהצלחה פנומנאלית של הכלכלה הקפיטליסטית.
( )20.03.14עברנו לאחרונה מערכת בחירות לראשי רשויות מקומיות .בבית-שמש נבחר שנית ראש
העיר המכהן זה חמש שנים ,והוא מש"ס! האוכלוסייה החרדית מתרבה וגדלה ,ואפילו בחירות
חוזרות לא עזרו לשנות את הקטסטרופה .אני ממש חושש מן הצפוי :החרדים אמנם טרם הגיעו
לרוב באוכלוסיית המדינה ,אך הם קרבים למצב ,בו לא ניתן יהיה לבחור מפלגת שלטון ,שתוכל
לתפקד בלעדיהם .אז למרות שביבי מתעקש ,שהפלסטינים יכירו בישראל כ–"מדינה יהודית" ,אני
די בטוח ,שהוא לא יקבל בדיוק את מה שציפה .ואפילו כאן אצלנו ,כבר היו ניסיונות להעביר אל
הרשות החרדית את שטחי המלאכה והתעשייה אשר נוצרו ביוזמת החלקים היצרניים באזור .אך
לאור הפרספקטיבה הפוליטית ,נגיע למצב ,בו לא נוכל למנוע העברת הנכסים לרשות מקומית,
אשר תשתמש בכספי הארנונה שלנו ,כדי לכסות את הגירעונות שנוצרים מן "התשלומים" שלהם.
וכבר ישנה בריחה של צעירים לחו"ל ,בעיקר כמובן של כאלה ,שמסוגלים לתחזק מדינה בלי "עזרת
השם" ...הלוואי ואתבדה!!!
| 95 | 94
אני מוצא עצמי עושה חשבון נפש עם עצמי וכל הסובב ,משפחה ,קיבוץ ומדינה ,לא הכול מבטיח מאחר ואני "גורר אחריי" רזומה של מורה להיסטוריה ,קשה לי להתעלם מכמה עובדות :תקופת
טובות .למשל :בעיתון של היום ,מופיעה כתבה של רופא ישראלי ,החי באנגליה ,ומסביר לעם הבית הראשון ארכה כארבע מאות וארבעים שנה 580( .עד .)1000+תקופת בית שני (עצמאי –
היושב בציון ,כי זו לדעתו האופציה ההגיונית היחידה ,לאור השנויים החלים בארץ בתפיסה חשמונאים) ארכה כמאתיים וארבעים שנה ( 70+עד " .)170הבית השלישי" קיים כשבעים שנה ,זהו!
החברתית :עלייה דרמאטית של הצד הימני (דתי וחילוני) ,ובעיקר עליית תופעות התוקפנות נותר מעט זמן! ושום דבר אינו מצביע על שינוי בכיוון חיובי .טוב שאנו בקיבוץ חיים במסגרת
הבריונית כלפי "הסמולנים הבוגדים" .וזה נראה כמו קו שרק ילך ויגבר לכוונים פאשיסטיים .איך קהילתית סגורה ,זו המסגרת בה הצליחו היהודים ,עם אוריינטציה דתית חזקה ,להתקיים כאלפיים
אמר פרופ' לייבוביץ'? "יודונאצים" אכן ממש כך .אישית אני רואה בכך גם ירידת הרמה הכללית,
והשתלבותנו המעמיקה במזרח התיכון (וזה כולל ,כמובן ,גם את התרבות ,ובעיקר המוסיקה) ,ואני שנה ,תוך פיזור בכל העולם .לא הגיוני? וסתם לחיות במדינה יהודית זה כן הגיוני??
מודאג ,ומקווה להתבדות! אז נכון .שהקהילות היהודיות בגולה ,היו מוגדרות חזק מאוד מבחינה דתית( .אני זוכר היטב איך
הופתעתי לגלות ,בעת שליחותי בארה"ב ,שהקשר היהודי שלי אל החבר'ה המקומיים ,היה החלק
המצב בארץ נורא :יש לנו "מבצע צוק איתן" – קרב קשה עם החמאס בעזה מזה ארבעים וחמישה המשמעותי עבורי – שבאתי לשם לצורך הקמת סניף מקומי של "דרור-המחנות העולים") ואם לא
ימים .וזה תוך השמצות בין שרי הממשלה מן הקבינט .זה פשוט מאוד :לכל יהודי יש הרי רעיון הייתי חי כמה שנים במחיצת סבתא ,שהייתה "דתית יותר מן האפיפיור" ,יש להניח שהיו לי קשיי
בלתי ניתן לערעור ,על כיצד לנצח מחר בבוקר .וברחוב המצב גרוע יותר :עלייה בכוחו של הימין
הפשיסטי ,התקוממות של הערבים בארץ וביו"ש ,רב ראשי המכריז שלישראל אין צורך בצבא ,יש הסתגלות קשים יותר.
לה את הקב"ה .וזה תוך גיוסם של שמונים אלף חיילים ,ובהם יובל שלנו. מזה זמן רב אני חושב ,שלישראלים אין סיכוי להתקיים זמן רב כמדינה מתוקנת .בכל מדינה
דמוקרטית ,שהיא גם דתית ,יש קושי להתקיים זו לצד זו (הדת והדמוקרטיה) .מה גם שיש במדינה
יום הבחירות לכנסת העשרים ( .)17.03.15שני מחנות" :המחנה הציוני" ,בראשות בוז'י הרצוג
וציפי ליבני ,ו"המחנה הלאומי" נאבקו על הבכורה .היתרון המוקדם היה ל"ציונים" ,אך עם סיום יש שתי דתות מרכזיות ,שגם הן מחולקות לקבוצות – משנה!
ספירת הקולות ,התברר ש"הלאומי" זכה בגדול! אני אישית הייתי בטוח שכך זה ייגמר ,אך אווירת
הניצחון שהכתה בציונים ,לאור הסקרים המוקדמים ,הביאה אותם בסופו של דבר לתחושה כבדה. טוב ,אז אני חושב כך .אבל כפי שהדברים נראים היום ,זה ייגמר בעימות ישיר וקשה ,בין כולם
לכולם ,וזה כבר נראה ממש בהתהוות מציאותית למדי.
בסביבתנו היה יום אבל ,מה גם ש"מרץ" הוכתה קשות!
( )18.12.13אני חש מזה זמן רב חוסר נחת (עד לדאגה אמיתית) ,לגבי הכיוון אליו הולכת המדינה ,בזה
ביבי נבחר בשלישית ,למרות התנהגות ואמירות מחפירות ,ובעיקר :אי-הצגה של קווי פעולה, כלולים :ההתיישבות הפראית בשטחים (התנחלויות) ,יוזמות חקיקה של חוגי הימין ,שלחלק מהן
או סדר יום ,ורק תקיפה ברוטאלית ושקרית של מי שאינו ממחנהו .יותר ויותר שומעים אנשים אין בעיה להצמיד את התואר – מפגרות!! תופעות של שחיתות ,של אנשים העושים בכספי הציבור
שאומרים :אולי צריך לשקול עזיבת הארץ (ורבים אמנם עזבו כבר) .אין ספק שזה איננו העם כבשלהם ,וזה כולל ראשי עיריות ,רבנים חשובים ,או סתם טייקונים ,שמסרבים להחזיר לציבור
שהקים את ישראל ,אלא גוף פוליטי ,מזרח-תיכוני ,המבוסס על "מה שמגיע לי" ולבני השבט שלי, את המיליארדים שלוו ממנו .ואפילו את השינויים התרבותיים – בתוכניות טלוויזיה( ,תחרויות זמר
וממש ממש לא "מה מגיע ממני" .האיש שפתח את הקדנציה הקודמת באמירת "שתי מדינות לשני למיניהן) ,ואפילו בהשתלטות הזמר ,ומופעי סטנדאפ ,שמורידים את הרמה ,תוך שהם תוקפים את
עמים" ,פתח את הנוכחית ב"מדינה אחת בין הים לירדן" ,זאת כאשר ישראלים מזוהים ככובשים "האליטה האשכנזית" על תרבותה הנחותה .אנו פשוט משתלבים במזרח התיכון!! בעיני זהו אסון!!
אכזרים ומוחרמים ע"י מדינות וחברות מסחריות( .היום קיבלנו מסר מעמית :אם תהיה בעיה – יש
מקום במילווקי) .אני ממש בדיכאון :בגילי המתקדם להתרגל למקום אחר!!! וגם דאגה לדורות ( )05.08.14ממש ללא ברור לאן זה יתגלגל ,כי החמאס שמר על כוחו למרות אבדותיו ,המנהרות
הצעירים הבאים .ולמרות זאת ,ב"ליל הסדר תשע"ה" שנוהל בחלקו ע"י משפחתנו ,כולנו היינו על אשר חפר ,הושמדו (אולי )...כולן ,אך הטילים ,אשר מגיעים עד מעבר לתל-אביב ,עדיין קיימים,
הבמה עם שירה וקריינות (פרט לדגן ובני ,שצילמו) .הערב היה מבוסס לא מעט עלינו ,וזכינו גם והבשורה שלה אינה חיובית! תושבי "עוטף עזה" לא חושבים עדיין על בתיהם ...באשר לי עצמי,
למחמאות מאנשים רבים ,וחשנו שזה מגיע לנו. אני תקוע במחשבות על המדינה ,אופייה ומגמת פניה.
| 97 | 96
למצב הפוליטי הדפוק ,מאז הבחירות האחרונות. ראש השנה תשע"ו .מאחר ויש בעיה עם קייטרינג באוהל ,חילקו את ערב החג לשניים :החג עצמו
הערב עצמו היה מוצלח ונעים מאד! ובינתיים ,משליכים אבנים ובקבוקי תבערה ,הגורמים ,פרט נחוג בנפרד ,במסגרת משפחתית בערב ראש השנה ,ואילו מסיבת ראש השנה הקיבוצית – בערב
לנזקי רכוש ,גם אבדות בנפש ,כאשר הדתיים עושים הכול ,כדי ש"הימים הנוראים" יצדיקו את שלפני החג ,על הדשא של האוהל .זה כלל כיבוד ושתייה ,ותכני החג הרגילים :ברכות ,שירים,
שמם ,והדוסים שופכים דלק ,כדי לעשות יותר שמח ,והממשלה – ובעיקר ראשה – מדבר ומדבר, וסתם פגישת חברים .אני חש שבני המשק והישראלים "המקוריים" ,מיוצגים במפגשים כאלה יותר
מן העולים (מדרום אפריקה ודרום אמריקה ).יש בכך משום פירוק נוסף של המסגרת הקיבוצית.
ובטוח שזה עושה רושם על מישהו ,ולא היא! על כך אמרו אבותינו :ירחם השם!! אם נוסיף לכך את העובדה ,שרבים מבני העולים ,ירדו והקימו בית בחו"ל (לא רק הם כמובן) -
התיזה שלי על עתידו של "הבית השלישי" מרמזת שהיא מעט מציאותית! קראתי השבוע את
מאחר ואני תקוף דיכאון ,כאשר אני צופה את עתידנו ,הקריאה בעיתונים היום רק מגבירה אותו: ספרה של העיתונאית האיטלקייה "מאוד" אוריאנה פאלאצ'י מ ,2001-על התפשטות האיסלם
התפתחה "אינתיפאדת סכינים" ,שבשיאה ילד ערבי בן שלוש עשרה רצח ילד יהודי באותו גיל .או בעולם ,ובאירופה בפרט ,הספר נכתב בהשפעה מאוד קשה עליה מ"אירוע התאומים" בניו-יורק.
– שני חבר'ה ,אחד עם אקדח ואחד עם סכין,עלו על אוטובוס ,והתחילו בביצוע טבח ,עד שטבחו אך היא מנבאת בדיוק מדהים את הקורה היום ,2015 -ומאחר ואני מכיר את כתיבתה מזה זמן רב,
אותם .מתמעטים התיירים המגיעים לארץ ,ואפילו הרחובות ומקומות הבילוי – מתרוקנים והולכים. (והתמחותה בעולם המוסלמי) ,זה ממש מוסיף לתחושותיי הקשות בנוגע לעתיד .וזאת בנוסף
ככל שאני קורא יותר בעיתון ,מדינתנו מנוהלת ע"י חבורת מושחתים וחסרי הבנה במה שהם
אמורים לנהל .פעם רק אני אמרתי זאת לעצמי ,היום (כפי שאומר הפתגם האידישי) "הציפורים | 98
מצפצפות את זה מן הגגות" .אם אחת כמו מירי רגב יכולה להיות שרת תרבות ,מבלי שמישהו רציני
יסביר לה מה זה בדיוק ,מצבנו חמור ,ובעיקר ,כי רוב האוכלוסייה היום באה מארצות ערב או סתם
דוסים ,והם בטוחים בעזרת השם .היום השם הוא ביבי ,ולכן כנראה יוסיף להיבחר גם בעתיד!! כמה
מהכותבים הרציניים ,מביעים דעות דומות לשלי :עתידנו לא מובטח!
לליכודניקים יש פרשנויות שונות (שייכות אמנם מאד לאזור המשפחה ,השבט ,המוצא) היום,
למשל ,כותבת ב"הארץ" אחת בשם מירב אלוש מאמר שכותרתו" :הגיע הזמן ְל ַמ ְז ֵר ַח את החינוך!"
וזאת כאשר שר החינוך כבר מזמן קובע כיוונים שונים למערכת .והוא בכלל אשכנזי ,עשיר למדי,
ואת כספו עשה בפיתוח של אביזרים אלקטרוניים ,במסגרת של סטארט-אפ שהיה שייך לו .והוא
ודאי וודאי לא רק שאינו "מזרחי" ,אלא ברור שהוא הגיע מזווית שונה לחלוטין ,ורק מעמדו
בפוליטיקה מעניין אותו .לכאורה הוא שייך לדתיים המתקדמים – יורשיו של הראי"ה קוק מבני
עקיבא ,אבל זה כנראה לא יביא לו די קולות ,להם הוא זקוק לצורך השגת קידומו בפוליטיקה ,וכן
הוא "מכופף" מעט את קוק ,כדי להשיג יותר תומכים .שליטתו במשרד החינוך היא טוטאלית ,והיא
ממש פשיסטית אינה מכירה בזכותם של אחרים ללמד דברים שאינם לרוחו -ממש כמו כל שותפיו
לשלטון .זאת ,כאשר שליש מאזרחי המדינה הם דתיים קנאים – יהודים ומוסלמים.
הקריאה שלי כל יום ב"הארץ" ,ובעיקר במוסף דה-מארקר ,אינה מביאה אותי בשלב זה לאף
מסקנה פרט ל"אסוף את המשפחה והתמקם היכן שהוא"!! נראה לאן נגיע .ברור הוא שלשם כך
עלי לנסות לשכנע את כולם לאן לדעתי פנינו מועדות בדיוק .ובכלל ,גם בהקשר של משפחתנו,
המצב אינו בדיוק שמח :יעל ,שהיא דמות מרכזית ואחראית במחלקת הרווחה בעיריית בית-שמש,
| 99
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
all pages 5.12
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search