זהר בראשית

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫ְּב ֵראש ִׁ֖יתְּ ָּב ָּ֣ראְּ ֱאלֹהִ֑ים‬
‫ומאמר‪ :‬בריש הורמנו ָּתאְּד ַמל ָּכא‬

‫ביאור פרשנים קדושים‪:‬‬

‫הסולם‪ ,‬מתוק מדבש‪ ,‬ידיד נפש‬

‫ליקט שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח‬

‫‪B‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫בראשית בחומש‪3 .................................................................................................‬‬

‫רש"י – ְּב ֵרא ִׁ֖שית‪ ,‬איננה מורה על תחילה‪ ,‬אלא על תכלית הבריאה ‪3 ..................................................‬‬
‫דעת מקרא‪ְּ ,‬ב ֵרא ִׁ֖שית היא מקרה קצר לראשית הבריאה‪3 ..................................................................‬‬
‫כלי יקר‪ ,‬בראשית‪ ,‬תיבה פותחת כי הכרת הבורא אפשרית רק דרך פעולותיו ‪3 ....................................‬‬
‫הגר"א‪ ,‬אדרת אליהו – ְּב ֵרא ִׁ֖שית מורה על זמן ראשית הסינגולרית לבריאה ‪4 .......................................‬‬
‫רמב"ן‪ְּ ,‬ב ֵרא ִׁ֖שית הוא סוד עמוק המובן רק מן הקבלה ‪4 .....................................................................‬‬
‫קלונימוס קלמן הלוי‪ ,‬מאור השמש – בראשית‪ ,‬בתחילה ברא הצימצום‪5 .............................................‬‬
‫רבינו בחיי‪ ,‬טעם סיפור בראשית הכרזת חידוש העולם והצהרה על מלכותו‪6 .......................................‬‬
‫אור החיים‪ְּ ,‬ב ֵרא ִׁ֖שית משמע אמירת העשרה מאמרות לבריאה ‪6 .........................................................‬‬
‫המהר"ל‪ ,‬דרך חיים‪ ,‬בראשית הוא מאמר בו נברא העולם ‪7 ................................................................‬‬
‫מהר"ל‪ ,‬גור אריה – הבריאה היא לכבוד הקב"ה ‪7 .............................................................................‬‬
‫הראי"ה קוק‪ ,‬בשביל התורה נברא העולם ובשביל השפעת שפעו ‪7 ....................................................‬‬
‫הראי"ה קוק‪ ,‬סיבת הבריאה היא הוספת שלמות ע"י השתלמות ‪8 .......................................................‬‬
‫הרצי"ה‪ְּ ,‬ב ֵרא ִׁ֖שית הוא המפגש בין טרם היות העולם לבין רגע הראשון לבריאתו ‪8 ...............................‬‬
‫רשר"ה – בראשית מורה על בריאה מאין ‪8 .......................................................................................‬‬

‫בראשית בזוהר‪ ,‬מאמר בריש הּו ְר ְמנּו ָתא ְד ַמלְ ָכא‪ ,‬דף טו‪/‬א‪9 ..................................‬‬

‫מבא ‪9 ...........................................................................................................................................‬‬
‫בריש הּו ְּר ְּמנּו ָתא ְּד ַמלְּכָא ‪11..............................................................................................................‬‬
‫ָגליף גְּלּו ֵפי ‪11.................................................................................................................................‬‬
‫ב ְּטהירּו ע ָל ָאה ‪12............................................................................................................................‬‬
‫בּוצינָא ְּד ַק ְּרדינּו ָתא ‪13......................................................................................................................‬‬
‫ו ְּנָפיק גֹו ָסתים ד ְּסתימּו ֵמרי ָשא (נ''א מרזא) ְּד ֵאי''ן סֹו''ף ‪14...................................................................‬‬
‫קּו ְּט ָרא (פירוש עשן) ְּבגּולְּ ָמא‪15...................................................................................................... ,‬‬
‫נָעיץ ְּבעז ְּ ָקא‪16................................................................................................................................‬‬
‫ָלא חּו ָור ו ְּלָא אּוכָם ו ְּ ָלא סּו ָמק ו ְּ ָלא י ָרֹוק ולָא גֹו ָון ְּכ ָלל ‪17.......................................................................‬‬
‫כַד (נ''א הדר) ָמדיד ְּמשי ָחא ‪17.........................................................................................................‬‬
‫ָעביד גֹו ָונין ּלְ ַאנְּ ָה ָרא ‪18....................................................................................................................‬‬
‫לְּגֹו ְּבגֹו בֹוצינָא ‪19............................................................................................................................‬‬
‫נָפיק (נ''א ונפיק) ַחד נְּביעּו ‪20...........................................................................................................‬‬
‫נְּביעּו ְּדמנֵיּה א ְּצ ַט ְּבעּו גֹו ָונין ְּל ַת ָתא ‪20................................................................................................‬‬
‫ָסתים גֹו ְּסתימין ְּד ָרז ָא ְּד ֵאי''ן סֹו''ף ‪21.................................................................................................‬‬
‫ָב ַקע ו ְּלָא ָב ַקע ֲאוי ָרא דילֵיּה‪22..........................................................................................................‬‬
‫לָא א ְּתי ְּי ַדע ְּכ ָלל‪22........................................................................................................................ ,‬‬
‫ַעד ְּדמגֹו ְּדחיקּו ד ְּבקיעּו ֵתיּה ‪23..........................................................................................................‬‬
‫נָהיר (כ' א) נְּקּו ָדה ָח ָדא ְּסתי ָמא ע ָל ָאה‪23......................................................................................... ,‬‬
‫ָב ַתר ַההיא נְּקּו ָדה‪24........................................................................................................................‬‬
‫ָלא א ְּתי ְּי ַדע ְּכלָל‪24........................................................................................................................ ,‬‬
‫ּו ְּבגין כְָך א ְּק ֵרי ֵראשית ַמ ֲא ַמר ַק ְּד ָמ ָאה ְּדכ ֹלָא‪24.................................................................................:‬‬
‫מאמר בטהירו עלאה ‪ -‬הסולם ‪24.....................................................................................................‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪2‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫בראשית‪ְּ,‬בחומשְּובזהרְּ‬

‫בראשיתְּבחומשְּ‬

‫ְּב ֵראש ִׁ֖יתְּ ָּב ְָּּ֣ראְּ ֱאלֹהִ֑יםְּ ֵאֵ֥תְּ ַה ָּש ַ ִׁ֖מיםְּו ֵאֵ֥תְּ ָּה ָּֽא ֶרץ׃ְּ(בראשיתְּאְּא)ְּ‬

‫רש"יְּ–ְּב ֵראש ִׁ֖ית‪ְּ,‬איננהְּמורהְּעלְּתחילה‪ְּ,‬אלאְּעלְּתכליתְּהבריאהְּ‬
‫לפסוק בפני עצמו אין הסבר בפשט טוען רש"י‪ .‬נקבל משמעות בפשט רק כאשר נצרף‬
‫את שלושת הפסוקים הראשונים לפסוק אחד‪" :‬בראשית בריאת השמים והארץ‪ ,‬הארץ‬
‫היתה תהו וגו' ויאמר אלהים יהי אור"‪ .‬משמע הקב"ה ברא אור במאמרו‪ ,‬היא הבריאה‬

‫הראשונה‪ ,‬בראשית בריאת השמים והארץ‪.‬‬

‫הקושי‪ :‬אין לפרש תיבת בראשית כ"בתחילה" כי התיבה "ראשית" מופיעה במקרא תמיד‬
‫רק בסמיכות למילה צמודה לה‪ .‬ואין בכל המקרא "ראשית" שאינו דבוק לתיבה שלאחריו‬
‫ומשמעותו אז תחילה‪ .‬כמו "בראשית ממלכת יהויקים"‪ .‬סמיכות זו נהוגה רק בשמות‪ ,‬כמו‬
‫ממלכת יהויקים‪ ,‬ולא בפועל כמו כאן‪" ,‬בראשית ברא"‪ .‬לכן הרוצה לתרגם את המילה‬
‫בראשית במילה בתחילה‪ ,‬יצטרך להצמיד את המילה "כל" לבראשית ולומר‪" :‬בראשית‬
‫הכל‪ ,‬ברא אלו"‪ .‬מכאן שבפסוק זה המקרא לא בא להורות סדר הבריאה ולומר שהשמים‬
‫והארץ קדמו‪ .‬מה עוד‪ ,‬שכתוב בפסוק הסמוך כי רוח אלהים מרחפת על פני המים‪ ,‬הא‬
‫למדת שקדמו המים לשמים ולארץ‪ .‬וזה היפך האמירה כי בראשית‪-‬בתחילה נבראו השמים‬

‫והארץ‪.‬‬

‫רש"י‪ ,‬בראשית‪ ,‬מורה על תכלית הבריאה‪ :‬הפסוק עונה לשאלה מה תכלית הבריאה? כך‬
‫דרשוהו חז"ל במדרש (בראשית רבה א ו ‪ -‬תורה)‪ :‬ושם ענו שבשביל הראשית ברא אלהים‬
‫את השמים והארץ‪ ,‬ומה היא הראשית‪ ,‬היא התורה שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ח כב)‬

‫יחד עם ישראל הנקרא אף הוא "ראשית תבואתה" (ירמיה ב ג)‪.‬‬

‫דעתְּמקרא‪ְּ,‬ב ֵראש ִׁ֖יתְּהיאְּמקרהְּקצרְּלראשיתְּהבריאהְּ‬
‫הדעת מקרא סותר את הכלל הסמנטי – את משמעות המילה כפי שנקבעה ע"י רש"י‪.‬‬
‫לשיטתו תיבת ראשית נובעת מן השם "ראש"‪ ,‬ממנו נוצר המושג המופשט "ראשית"‪ ,‬מכאן‬
‫אומרים ראשיתו של דבר והיפוכו הוא אחרית דבר‪ .‬ומאחר ועדיין לא מיישב את הקושי של‬
‫רש"י הוא מוסיף כי "בראשית" היא מקרה קצר לכן משמעותו היא אכן "בראשית הימים"‪.‬‬
‫אך גם "ימים" לא נמצא בטקסט‪ ,‬כפי שאמר רש"י שגם המילה "כל" הנחוצה לבראשית‬

‫אם מבקשים לדבר על תחילה‪ ,‬תיבת "כל" לא נמצאת במקרא‪.‬‬

‫כליְּיקר‪ְּ,‬בראשית‪ְּ,‬תיבהְּפותחתְּכיְּהכרתְּהבוראְּאפשריתְּרקְּדרךְּפעולותיוְּ‬
‫מן הראוי היה להתחיל התורה בשם אלקים ולמה התחיל בבראשית? לפי שמציאות‬
‫השי"ת אי אפשר להשיג כי אם מצד דרכיו ופעולותיו ומעשה ידיו אשר ברא‪ ...‬לכך נקט‬
‫תחלה בראשית ברא ואחר כך נודע אלקים‪ ...‬והקרוב אלי לומר כי רש"י רצה לתקן כל זה‬
‫כמו שאמר אין המקרא אומר אלא דורשני‪ ,‬בשביל התורה וישראל שנקראו ראשית וכו'‪,‬‬
‫רוצה לומר לפי שאי אפשר להכיר מציאות השי"ת כי אם על ידי התורה וישראל‪ ,‬על כן‬
‫נקראו ראשית‪ ,‬כי שניהם הקדמה לבא על ידם לידי הכרת מציאות השי"ת‪ ,‬כי התורה‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪3‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫מפרסמת אמונת החידוש ואלקותו ית'‪ ,‬וישראל גם הוא ידע לפרסם מציאות השי"ת מצד‬
‫הקבלה שקבלו איש מפי איש עד אדם הראשון‪.‬‬

‫הגר"א‪ְּ,‬אדרתְּאליהוְּ–ְּב ֵראש ִׁ֖יתְּמורהְּעלְּזמןְּראשיתְּהסינגולריתְּלבריאהְּ‬
‫הגר"א מיישב את הקושי של רש"י‪ .‬לכך הוא מבדיל בין "ראשית סמוכה לשם" לבין‬
‫"ראשית לא סמוכה"‪ .‬מושג אחרון זה לא נמצא אצל רש"י‪ .‬מסכים עם רש"י ברעיון של‬
‫התבה הסמוכה אך מוסיף מושג התיבה הלא סמוכה המאפשר לו לטעון כי אכן בראשית‬
‫מצביעה על ראשית זמן‪ ,‬דווקא עקב היותה לא סמוכה‪ .‬כפי שהתיבה "ביום" מצביעה על‬
‫זמן‪ ,‬גם כאן בראשית‪ ,‬מורה על זמן הראשית‪ .‬רק שכאן האות הראשונה "ב" של בראשית‬
‫מלמדת על הזמן ברגע בריאתו‪ ,‬זמן סינגולרי יחיד ומיוחד‪ .‬בראשית מצביעה על החלק‬
‫מהזמן שנברא ראשון לפני כל שאר הרגעים הבאים אחריו‪ .‬כי התיבה ראשית מצביעה על‬
‫ראשית מוחלטת היא "ראשית הזמן"‪ ,‬הוא הרגע הראשון הבלתי מתחלק שאינו סובל דבר‬
‫הקודם לו‪ .‬להבדיל מראשון‪ ,‬כקודם לאחרים בזמן‪ ,‬המופיע לפני השני והשלישי וכו'‪ .‬וגם‬
‫להבדיל מראשית שהיא סמוכה לשם‪ ,‬כמו "ראשית ממלכת יהויקים"‪ .‬כאן זוהי התחלה‬
‫הסובלת זמן שקדם לה‪ .‬ואילו בפסוק‪ ,‬ראשית ללא סמיכות‪ ,‬היא ההתחלה הסינגולרית‬
‫הקודמת לכל הנמצאים‪ ,‬בניגוד לדעת רש"י המאמין כי אין מובן לפשט הפסוק בגלל‬
‫סמיכות המילה בראשית לפועל "ברא"‪ .‬לדעת הגר"א ניסוח הפסוק יהיה‪ :‬בתחילת הזמן‪,‬‬

‫ברא אלהים את השמים ואת הארץ‪.‬‬

‫רמב"ן‪ְּ,‬ב ֵראש ִׁ֖יתְּהואְּסודְּעמוקְּהמובןְּרקְּמןְּהקבלה‬
‫סוד‪ :‬הרמב"ן מסכים עם רש"י כי אין הסבר מתחום הפשט לפסוק‪ .‬כי מעשה בראשית‬
‫הוא סוד עמוק שתיאורו אינו מובן מן המקראות כי אם מן הקבלה בלבד‪ .‬כפי ברמב"ם‪,‬‬
‫בפתיחה למורה‪ :‬אי אפשר להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם‪ ,‬לפי כך סתם הכתוב‬
‫בראשית ברא‪ .‬ע"פ המדרש (בראשית רבה א ו) מילת בראשית רומזת כי בעשר ספירות‬
‫נברא העולם‪( .‬ספר היצירה א יד) ורמז לספירת החכמה שבה יסוד הכל‪ ,‬ולישראל‬
‫שנקראו ראשית היא כנסת ישראל המשולה בשיר השירים לכלה‪ ,‬שקראה הכתוב בת‬
‫ואחות ואם‪ .‬וכן וןירא ראשית לו דמשה‪ ,‬יסברו כי משה רבינו נסתכל באספקלריה‬

‫המאירה‪( 1‬יבמות מא‪/‬ב) וראה ראשית לו‪.‬‬

‫דרש‪" :‬בראשית ברא אלהים" הוא כלל חשוב כי הוא שורש האמונה המלמד כי העולם‬
‫חדש ולא קדמון כמחשבת הכופרים‪ ,‬לכן מיקומו בתחילת החומש ולא בסופו כדעת רש"י‪.‬‬
‫ומה הטעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ובין השני? כדי להציג‬

‫‪ 1‬אספקלריה המאירה – משה רבינו ראה באספקלריא המאירה‪ ,‬רוצה לומר כי משה מפני שהיתה נבואתו‬
‫נבדלת לגמרי‪ ,‬וזה נקרא שראה באספקלריא המאירה‪ ,‬לכך אמר כי לא יראני האדם‪ ,‬כי אין לו תמונה‬
‫גשמית‪ ,‬ולראותו כפי מה שהוא השי"ת אי אפשר לראות השי"ת‪ ,‬שהוא נבדל מהכל‪ ,‬אבל ישעיה שאין‬
‫מעלתו כל כך והיה רואה השי"ת בכח גשמי‪ ,‬וזה נקרא אספקלריא שאינה מאירה‪ ,‬והוא ראה השי"ת דרך‬

‫עולם הגשמי שהוא נחשב מלבוש‪ ,‬אשר המלבוש מתדמה בו הלובש‪( ...‬המהר"ל דרך חיים ג יד)‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪4‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫לכל כי העולם ומלואו הוא של הקב"ה ‪ ,‬והוא הקובע למי למוסרו‪ .‬ככתוב‪ֹּ֣ :‬כ ַח ַ ַֽ֭מ ֲע ָׂשיו‬
‫ִה ִגֹּ֣יד ְל ַע ּ֑מֹו ָׂל ֵ֥תת ָׂ֝ל ֶ֗הם ַנ ֲח ַ ֵ֥לת גֹוִים׃ (תהילים קיא ו)‪.‬‬

‫רמז‪ :‬הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת (מאין מוחלט) מעשה זה "הוצאת היש‬
‫מאין" מכונה בלשון הקודש "ברא"‪ .‬קרי‪ ,‬הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאוד‪,‬‬
‫הוא כח הממציא‪ ,‬המוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל‪ .‬הוא החומר הראשון‬
‫(חומר רוחני ללא צורה‪ ,‬שאין לו מציאות בפועל אלא רק בכח) הנקרא אצל היוונים‬
‫"היולי"‪ .‬ואחר ההיולי לא ברא דבר‪ ,‬אבל יצר ועשה כי ממנו‪ ,‬מן ההיולי‪ ,‬המציא הכל‬
‫והוציא הצורות ותיקן אותן‪ .‬והשמים וכל אשר בה חומר אחד והארץ וכל אשר בה חומר‬
‫אחד‪ .‬השניים האלה ברא אותם הקב"ה מאין‪ .‬מאחר ורק שניהם לבדם נבראו הרי שהכל‬
‫נעשה מהם‪ .‬והחומר הזה הנקרא היולי‪ ,2‬נקרא בלשון הקודש "תהו" שאינו לובש צורה‬
‫שיתפס בה שם כלל‪ .‬והצורה הנלבשת בחומר הזה נקראת "בהו" כלומר בו הוא‪ .‬כך אמרו‬

‫בספר יצירה‪" :‬יצר מתהו ממש ועשה אימו ישנו" (ספר יצירה ב ו)‪.‬‬

‫קלונימוסְּקלמןְּהלוי‪ְּ,‬מאורְּהשמשְּ–ְּבראשית‪ְּ,‬בתחילהְּבראְּהצימצוםְּ‬
‫רש"י מבאר‪ ,‬שאי אפשר לפרש מלת בראשית שבתחילה ברא אלקים את השמים והארץ‪,‬‬
‫ונראה דבא לרמוז‪ ,‬כי הנה עצמותו יתברך שמו לא נתנת להשגה (היינו‪ ,‬שמדותיו של‬
‫הקב"ה ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו מאוחדות עם מהותו ועצמותו) ואין שום רעיון ותפיסה‬
‫בה כלל והוא נעלם מכל רעיון‪ .‬וזה נקרא בספרים הקדושים "אור דלא ידע"‪ .‬ואפילו נושאי‬
‫הכסא המקדשין אותו בכל יום ואומרים מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬שואלים איה מקום כבודו‬

‫ואין סוף לאחדותו והוא ממלא כל עלמין‪.‬‬

‫הקבלה (כשארית הנבואה)‪ ,‬מלמדת שכשעלתה המחשבה לפניו י"ש‪ ,‬לברא את העולם‪,‬‬
‫צימצם אלוקותו י"ש (נוכחותו האחדותית) ועשה מקום פנוי (מקום ריק מנוכחותו) לעולמות‪.‬‬
‫צמצום זה גרם לגילוי העולמות‪ .‬כפי שאמר התנא במדרש‪" :‬נתעטף הקב"ה באור וברא‬
‫את העולם" (בראשית רבה ג ד)‪ .‬אור קדמון זה‪ ,‬מגודל בהירותו ביטל את הכלים‪( ,‬דוגמת‬
‫יחס של הנפש אל הגוף) הופיע עולם התהו‪ ,‬שגרם לצמצום שני‪ ,‬אשר גילה עולם התיקון‪.‬‬

‫(כעת הושגה התאמה בין האור לכלי)‪.‬‬

‫ומזה נבא לבאר בראשית ברא אלקים ע"פ רמזיהם בעץ החיים לאר"י ז"ל‪ :‬בתחילה ברא‬
‫הצימצום‪ ,‬שיהיה מקום פנוי מנוכחותו למקם את העולם‪ ,‬כי שם אלוקים מורה על ציצמום‪.‬‬
‫הכלים לא יכלו לסבול את גודל בהירות האור ונתבטלו אז היה עולם התהו‪ .‬זהו הארץ‬

‫‪ 2‬קראו לו בעלי הקבלה "נפש היסודות"‪ .‬בשעת הבריאה קבל העצם הזה צורת ארבעה היסודות‪ :‬ארמע‪ -‬אש‬
‫מים רוח עפר‪ ,‬ונשאר בהן עד עולם‪ ,‬גם אחרי התמזגות היסודות בחומר‪ .‬מארבעת היסודות הסותרים זה‬
‫את זה נתהוו ארבעת מינים‪ :‬דצמ"ח‪ -‬דומם צומח חי מדבר‪ .‬כמו שלכל אחד מארבעת היסודות יש חומר‬
‫וצורה‪ ,‬כך גם בכל אחד מארבעת המינים יש חומר וצורה‪ .‬הדומם ‪ -‬נתמזגו בו כל ‪ 4‬היסודות עד שאין אחד‬
‫מהם ניכר בגוף הדומם‪ .‬החומר מורכב מארבעת היסודות‪ ,‬וצורתו דומם ‪.‬בצומח יהיה הדומם חומר‪ ,‬והצורה ‪-‬‬
‫צומח‪ .‬בחי יהיה הצומח חומר‪ ,‬והצורה חי ‪.‬ואצל האדם שהוא מדבר‪ ,‬החי יהיה החומר‪ ,‬והשכל צורה‪.‬‬

‫(אנציקלופדיה יהודית‪ ,‬דעת‪ ,‬מאמר עצם‪ ,‬מקרה)‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪5‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫היתה תוהו ובוהו‪ .‬ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור‪ ,‬פירוש שאחר עולם תוהו נעשה עולם‬
‫התיקון‪ .‬ר"ל שנעשה צימצום שני‪ .‬וע"י זה היה אור בר השגה לכלים‪ .‬ולמעלה מזה האור‬
‫שלא ניתן להשגה הוא בחינת חושך‪ .‬שדבר בלתי מושג מכונה חושך‪ ,‬ככתוב‪ " :‬ישת חושך‬
‫סתרו" (תהילים יח יב)‪ .‬זהו ויבדל אלהים בין האור ובין החושך‪ ,‬ר"ל שהבדיל בין האור‬
‫הקדמון הלא ניתן להשגה‪ ,‬המכונה קדמון‪ ,‬לבין האור שלאחר הצימצום השני‪ ,‬הניתן‬

‫להשגה‪.‬‬

‫רבינוְּבחיי‪ְּ,‬טעםְּסיפורְּבראשיתְּהכרזתְּחידושְּהעולםְּוהצהרהְּעלְּמלכותוְּ‬
‫ע"פ רש"י‪ ,‬כיון שהמצות הם עיקר התורה לא היה ראוי להיות פתח דבריה של תורה כי אם‬
‫במצוה‪ ,‬ומה לנו למסור חדוש העולם‪ ,‬היה אפשר שיהיה הענין מסור לקבלת ישראל ושלא‬
‫יכתב בספר התורה‪ .‬והשיב רש"י משום כח מעשיו הגיד לעמו‪ ,‬כלומר המשיך לנו כח‬
‫מעשיו שהתפרסם מלכותו מצד דרכיו ופעולותיו ממש שחדש והמציא מאין הנמצאים כלם‪.‬‬
‫לא רצה הקב"ה שיהיה הענין הגדול הזה מסור ביד הקבלה רק שתעיד עליו התורה‪ ,‬כי‬
‫מתוך אמונת חדוש העולם ישיג האדם ידיעת השי"ת מצד דרכיו ופעולותיו‪ ,‬וזאת היא‬
‫השגה הפרטית האפשרית‪ ,‬כי ההשגה מצד עצמו ומהותו נמנעת היא"‪( .‬בראשית א א)‪.‬‬

‫(לשאלה למה היתה התורה צריכה לפתוח בסיפור הבריאה‪ ,‬המתאים יותר לתורת הקבלה מאשר למקרא‪,‬‬
‫כבר ענה רש"י על מנת להגיד לעמו את כח מעשיו‪ .‬ר' בחיי מפרשה כי היה צורך להצהיר כי העולם מחודש‬
‫ולא קדמון כפי שניתן לטעון שכלית‪ ,‬שהרי אין ראיות לכאן או לכאן‪ .‬לכן היה צורך הצהרתה של הנבואה‬
‫שהיא תכריע‪ .‬והכרזת חידוש העולם גוררת אחריה שאלת מי חידש עולם זה‪ ,‬לכך עונה הנבואה הבורא‬

‫המחדש הוא השם ית' )‪.‬‬

‫הפרשה הזאת מבארת עיקרים גדולים חשובים לאדם שלא יכל היה להשיג בשכלו‪ .‬א‪.‬‬
‫העולם מחודש‪ ,‬בריאה מאין גמור ומאפיסה מוחלטת ב‪ .‬העולם נברא יש מאין‪ .‬ג‪.‬‬
‫בראשיתו העולם נברא מתהו ובהו‪ ,‬ותוקן במשך כל ימי הבריאה ע"י בריאת כל הנמצאים‬
‫בששה ימים‪ .‬ד‪ .‬ביום השישי ברא האדם‪ ,‬והשגיח עליו בג' ענינים ובבריאה וביצירה‬
‫ובעשיה‪ ,‬וצוה עליו במצות עשה ובמצות לא תעשה‪ ,‬וכל זה עדות ומופת גמור על ההשגחה‬
‫ועל הנבואה‪ ,‬ועם זה נתבאר השכר והעונש לצדיק ולרשע‪ ...‬וכל רעיון גורר את הרעיון‬
‫הבא‪ ,‬כך עיקרון חדוש העולם מחייב את עיקרון ההשגחה‪ ,‬וההשגחה מחייבת עיקרון‬
‫העונש והשכר‪ ,‬ומחייבת את הנבואה‪ ,‬ומתוך הנבואה תבא התורה‪ ,‬ואם כן מוכרח היה‬

‫להתחיל התורה בחדוש העולם‪( .‬בראשית א א)‪.‬‬

‫אורְּהחיים‪ְּ,‬ב ֵראש ִׁ֖יתְּמשמעְּאמירתְּהעשרהְּמאמרותְּלבריאהְּ‬
‫בראשית הוא מאמר המציין כי בו הושלמו עשרה מאמרות שבהם נברא העולם‪ ,‬אומנם‬
‫במאמר הראשון מכולם‪ ,‬נבראו כל הבריאות‪ ,‬אבל חסרו סדר‪ .3‬הבורא סידרם למשך‬
‫חמישת ימי בראשית‪ .‬ביום הראשון הכין והבדיל האור מן החושך וקנה החושך מקומו‬
‫והאור מקומו ובום ב' וכו'‪ .‬ותמצא שכשרצה לברא השמים אמר ַו ֹּ֣יאמר ֱאֹל ִ֔הים ְי ִ ֵ֥הי ָׂר ִ ִ֖קי ַע‬

‫‪ 3‬כך בחז"ל‪ :‬הני עשרה כנגד מי‪ ...‬ורבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם‪ ,‬הי נינהו ויאמר‬
‫דבראשית הני תשעה הוו‪ ,‬בראשית נמי מאמר הוא‪ ,‬דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם‪( .‬מגילה‬

‫כא ב)‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪6‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫ְב ֹּ֣תֹוְך ַה ָׂמּ֑ ִים (פסוק ו)‪ ,‬פירוש‪ ,‬קבע לו מקום אבל הוא כבר נברא במאמר הראשון‪ ,‬וכן‬
‫הארץ ותראה היבשה‪ .‬והן אמת שהיה יכול הבורא לכלול במאמר הראשון גם את הסדר‬
‫אלא לסיבות הרבה עשה כן‪ .‬ודקדק לומר בראשית ולא בראשונה‪ ,‬כי הכל ברא בדיבור‬
‫אחד‪ ,‬לא היה צורך להקדים דבר אל דבר‪ .‬הכל הוא ראשית כי לא היה בבריאה אף חלק‬

‫מאוחר מקודמו‪.‬‬

‫ברא אלהים העולם בדיבור סימולטני שכל הדיבור בכללותו נאמר בעת ובעונה אחת‪ .‬כך‬
‫אמרו חז"ל‪" :‬אנוכי ולא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום (מכות כד‪/‬א)‪ .‬ר"ל שהדברים‬
‫הנאמרים סימולטנית מפי אלהים‪ ,‬מורים על תואר המתיחס לגבורה‪ ,‬כי היא תדבר כך‪,‬‬
‫הרבה דברים ביחד‪ .‬והנה בריאת מעשה בראשית בשם אלהים‪ ,‬לסיבות הרבה לזה דיבר‪,‬‬

‫כדרכו ית' דברים עצומים ונוראים‪.‬‬

‫המהר"ל‪ְּ,‬דרךְּחיים‪ְּ,‬בראשיתְּהואְּמאמרְּבוְּנבראְּהעולםְּ‬
‫כתוב במשנה‪" :‬בעשרה מאמרות נברא העולם‪ ,‬ומה תלמוד לומר‪ ,‬והלא במאמר אחד יכול‬
‫להבראות‪ ,‬אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בי' מאמרות‪ ,‬וליתן שכר‬
‫טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בי' מאמרות‪( ".‬אבות ה א)‪ .‬ויש להקשות מאחר‬
‫דבראשית הוא עצמו מאמר‪ ,‬למה לא כתיב ויאמר אלקים יהי שמים וארץ? ונראה מפני‬
‫שאסור לספר מדבר שהיה קודם שנברא העולם‪ ,‬והאמירה הזו‪ ,‬בראשית‪ ,‬היתה קודם‬

‫שנברא העולם‪ ,‬ולפיכך הפסוק מתחיל בבריאה‪( .‬דרך חיים ה א)‪.‬‬

‫מהר"ל‪ְּ,‬גורְּאריהְּ–ְּהבריאהְּהיאְּלכבודְּהקב"הְְּּ‬
‫ע"פ רש"י‪ ,‬בשביל התורה וישראל נברא העולם‪ ,‬וזה לכאורה‪ ,‬אומר המהר"ל‪ ,‬סותר הכתוב‬
‫ֹּ֤כל ָׂפ ַעֹּ֣ל ְי ַֽ֭ה ָׂוה ַל ַמ ֲענ ּ֑הּו (משלי טז ד)‪ ,‬ר"ל שהבריאה היא בשביל הקב"ה‪ ,‬ולכבודו נברא‬
‫הכל‪ .‬המהר"ל מיישב את הסתירה ומסביר כי הכבוד לבורא עולם נובע מהנבראים‬
‫המקיימים מצוותיו‪ .‬כך שלומר שהעולם נברא עבור התורה וישראל נגזר מהאמרה כי‬
‫העולם נברא לכבוד בוראו‪ .‬כך בנביא המצהיר כי ישראל נברא להלל את הבורא‪ַ :‬עם־זּוּ֙‬
‫ָׂי ַצֹּ֣ ְר ִתי ִ֔לי ְת ִה ָׂל ִ ִ֖תי ְי ַספרּו׃ (ישעיהו מג כא)‪ .‬שלכך יצרתי אותם כדי שיספרו תהילתי‪ .‬הכרח‬
‫הוא לכרוך את ישראל עם התורה בכדי לקבל עבודת ה' של האדם המהללת את הקב"ה‬
‫ע"י קיום תורתו‪ .‬לכך נקראים שניהם ראשית‪ .‬ומה הטעם בחר רש"י בשני אלה בלבד‪,‬‬
‫התורה וישראל? ומשיב‪ :‬העולם נברא בשביל דבר שהוא ראשית והתחלה לכל הבריאה‪,‬‬

‫היא התורה ועבור תיקון ושלמות הבריאה המתבצע ע"י ישראל‪.‬‬

‫הראי"הְּקוק‪ְּ,‬בשבילְּהתורהְּנבראְּהעולםְּובשבילְּהשפעתְּשפעוְְּּ‬
‫אומר הרב קוק כי תכלית העולם היא התורה‪ .‬נראה כי שתי התכליות לבריאה ע"י חז"ל‬
‫ישראל והתורה‪ ,‬מכוונות לכך שעיקר התורה כוללת את כח הבריאה ברצון הבורא ית'‪ .‬אך‬
‫הסטטוס שלה בהיותה ברוחניות השמימית איננו מאפשר להגיע לצורתה המושלמת‪ .‬רק‬
‫ירידתה לעולם חומרי ואימוצה ע"י האדם הישראלי החופשי בהיותו מורכב משתי יצרים‪,‬‬
‫מביאה לתהליך השתלמותה‪ .‬לכך נברא העולם בשביל התורה‪ ,‬בשביל שתוציא לפועל‬
‫את שלמותה הטמונה בה בכח‪ .‬יציאתה לאור ע"י יצירתה עושה אותה יותר שלמה‪ .‬כי אין‬
‫השלמתה השלמה אמיתית כי אם כשנמצאים בבריות הולכים ע"פ דרכה‪ ,‬ועושים מצותיה‪,‬‬

‫ולומדים אותה לשמה‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪7‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫יש אצל המקובלים תכלית נוספת‪ ,‬היא למען טובו ית'‪ ,‬כדי שיהיו הנמצאים מקבלים את‬
‫טובו בתכלית השלמות‪ ,‬וזהו בשביל ישראל‪ ,‬שהם ראויים לקבל את עומק הטוב מידו‪ .‬על‬
‫זה תועיל הטבת המידות שראש כולן היא הענווה‪ ,‬ומגדרי הענווה להכיר חסרונו‪ ,‬וכל מה‬

‫שמכיר יותר חסרונו יהיה מקום שישלים אותו השם יתברך בטובו‪.‬‬
‫וע"פ אלה שתי המטרות הכוללות‪ ,‬בנויות שלמות האדם בקיום התורה ותלמודה‪ ,‬והישרות‬

‫המידות‪( .‬חומש הראי"ה ע' ‪)23‬‬
‫הראי"הְּקוק‪ְּ,‬סיבתְּהבריאהְּהיאְּהוספתְּשלמותְּע"יְּהשתלמותְּ‬
‫יש שלמות של הוספת שלמות ‪ ,‬שזה אי אפשר להיות באלוהות‪ ,‬שהרי השלמות המוחלטת‬
‫האין סופית אינה מניחה מקום להוספה‪ .‬ולמטרה זו‪ ,‬שהוספת שלמות לא תחסר בהוויה‪,‬‬
‫צריכה ההוויה העולמית להתהוות‪ ,‬ולהיות מתחילה מתחתית היותר שפלה‪ ,‬כלומר ממעמד‬
‫של חיסרון מוחלט‪ ,‬ושתלך תמיד הלוך ועלה להעליה המוחלטת‪ .‬וההוויה נוצרה בתכונה‬
‫כזו שעדי עד לא תחדל מלהתעלות‪ ,‬כי זאת היא פעולה אין סופית‪( .‬חומש הראי"ה ע' ‪)25‬‬
‫הרצי"ה‪ְּ,‬ב ֵראש ִׁ֖יתְּהואְּהמפגשְּביןְּטרםְּהיותְּהעולםְּלביןְּרגעְּהראשוןְּלבריאתוְְּּ‬
‫מעשה בראשית הוא פגישה בין "עד שלא נברא העולם" לבין "משנברא העולם"‪ ,‬פגישה‬
‫של העולם הבא הנקרא שכולו ארוך (חולין קמב‪/‬א) לבין העולם הזה שהוא חלק ממנו‪.‬‬
‫הפרוזדור הוא חלק מהטרקלין‪ .‬מעשה בראשית הוא בירור סדר המדרגות של גילוי‬
‫האלוהות בעולם‪ .‬קטנות היא להאמין כי העולם החומרי הוא הראלי והמציאות הרוחנית‬
‫אינה אמיתית‪ .‬הרוחני הוא אמיתי ויסודי‪ .‬ומן האמת הגדלותית השורשית הזאת‪ ,‬נמשך‬
‫העולם המוחשי שאנו רגילים להחשיבו כאמיתי‪( .‬חומש הראי"ה ע' ‪.)23‬‬

‫רשר"הְּ–ְּבראשיתְּמורהְּעלְּבריאהְּמאיןְּ‬
‫בראשית מבטא את העובדה‪ ,‬שלבריאת העולם קדם האין‪ ,‬ושמים וארץ נבראו במאמר ה'‪,‬‬

‫יש מאין‪ .‬בראשית היא היסוד להכרה יהודית על ה' על העולם ועל האדם‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪8‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫בראשיתְּבזוהר‪ְּ,‬מאמרְּברישְּהורמנו ָּתאְּד ַמל ָּכא‪ְּ,‬דףְּטו‪/‬אְּ‬

‫זהר‪( :‬דףְּטוְּע''א)ְּברישְּ(נ''אְּבראשיתְּבחכמתאְּדמלכאְּגליףְּוכו)ְּהורמנו ָּתאְּד ַמל ָּכא‪ָּ ְּ,‬גליףְּ‬
‫גלו ֵפי ְּ(נ''א ְּגליפו) ְּבטהירו ְּע ָּל ָּאה ְּבוצי ָּנא ְּד ַקרדינו ָּתא‪ְּ ,‬ו ָּנפיק ְּגֹו ְּ ְָּּסתים ְּדסתימו ְּ ֵמרי ָּשא ְּ(נ''אְּ‬
‫מרזא)ְּד ֵאי''ןְּסֹו''ףְּקוט ָּראְּ(פירושְּעשן)ְּבגול ָּמא‪ָּ ְּ,‬נעיץְּבעז ָּקאְּ ָּלאְּח ָּוורְּו ָּלאְּאו ָּכםְּו ָּלאְּסו ָּמקְּ‬
‫ו ָּלאְּ ָּירֹוקְּו ָּלאְּגָֹּווןְּכ ָּלל‪ַ ְּ,‬כדְּ(נ''אְּהדר)ְּ ָּמדידְּמשי ָּחאְּ ָּעבידְּגָֹּווניןְּל ַאנ ָּה ָּרא‪ְּ,‬לגֹוְּבגֹּוְְּבֹוצי ָּנאְּ‬
‫ָּנפיק ְּ(נ''א ְּונפיק) ְּ ַחד ְּנביעו ְּדמ ֵניה ְּאצ ַטבעו ְּגָֹּוונין ְּל ַת ָּתא‪ָּ ְּ .‬סתים ְּגֹו ְּסתימין ְּד ָּר ָּזא ְּד ֵאי''ן ְּסֹו''ףְּ‬
‫ָּב ַקע ְּו ָּלא ְּ ָּב ַקע ְּ ֲאוי ָּרא ְּדי ֵליה ְּ ָּלא ְּאתיי ַדע ְּכ ָּלל‪ַ ְּ ,‬עד ְּדמגֹו ְּדחיקו ְּדבקיעו ֵתיה ְּ ָּנהיר ְּ(כ' ְּא)ְּ‬
‫נקו ָּדה ְּ ָּח ָּדא ְּסתי ָּמא ְּע ָּל ָּאה‪ָּ ְּ ,‬ב ַתר ְּ ַההיא ְּנקו ָּדה ְּ ָּלא ְּאתיי ַדע ְּכ ָּלל‪ְּ ,‬ובגין ְּ ָּכך ְּאק ֵרי ְּ ֵראשיתְּ‬

‫ַמ ֲא ַמרְּ ַקד ָּמ ָּאהְּד ֹכ ָּלא‪ְְּּ:‬‬

‫עברית‪ְּ 4:‬ב ֹרא ׁש [נ''א‪ :‬בראשית בחכמת המלך חקק] ְּרצ ֹון ַה ֶּמ ֶּל ְּך ָח ַקק ֲח ִקיק ֹות ְּבא ֹור ֶּע ְּלי ֹון‬
‫ִניצ ֹוץ ָח ָזק‪ְּ ,‬ו ָי ָצא ת ֹו ְּך ִנ ְּס ַתר ַה ִנ ְּס ָת ִרים ֵמ ֹרא ׁש [נ''א‪ :‬מסוד] ָה ֵאי''ן ס ֹו''ף ָע ָׁשן ְּב ֹג ֶּלם ָנעוץ‬
‫ְּב ַט ַב ַעת‪ ,‬לֹא ָל ָבן ְּולֹא ָׁש ֹחר ְּולֹא ָאדם ְּולֹא ָי ֹרק ְּולֹא ָג ֶּון ְּכ ָלל‪ְּ .‬כ ֶּׁש ָמ ַדד ְּמ ִדי ָדה‪ָ ,‬ע ָשה צור ֹות‬
‫ְּל ָה ִאיר‪ִ .‬ל ְּפ ִנים ְּבת ֹו ְּך ַה ָמא ֹור ָי ָצא ַמ ְּע ָין ֶּא ָחד ֶּׁש ִמ ֶּמנו ִנ ְּצ ְּבעו ַהצור ֹות ְּל ַמ ָטה‪ִ .‬נ ְּס ָתר ת ֹו ְּך‬
‫ַה ִנ ְּס ָת ִרים ֶּׁשל ס ֹוד ָה ֵאי''ן ס ֹו''ף ָב ַקע ְּולֹא ָב ַקע ֶּאת ָה ֲא ִויר ֶּׁשל ֹו לֹא נ ֹו ַדע ְּכ ָלל‪ַ ,‬עד ֶּׁש ִמת ֹו ְּך‬
‫ֹד ַחק ַה ְּב ִקי ָעה ֶּׁשל ֹו ְּמ ִאי ָרה ְּנ ֻק ָדה ַא ַחת ִנ ְּס ֶּת ֶּרת ֶּע ְּלי ֹו ָנה ַא ַחר א ֹו ָתה ְּנ ֻק ָדה לֹא נ ֹו ַדע ְּכ ָלל‪,‬‬

‫ְּו ָל ֵכן ִנ ְּק ֵראת ֵרא ִׁשית‪ַ ,‬ה ַמ ֲא ָמר ָה ִרא ׁש ֹון ֶּׁשל ַה ֹכל‪.‬‬

‫מבאְְּּ‬
‫הקדמת מע"ח‬
‫להבנת מאמר הזהר נביא את תוכן דברי האריז"ל מתוך ספרו עץ החיים‪" :‬דע כי טרם‬
‫שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים‪ ,‬היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות‪ .‬ולא היה שום‬
‫מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל‪ ,‬אלא היה הכל ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא‪ ,‬ולא היה‬
‫לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף‪ ,‬אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשואה א'‪ ,‬והוא‬
‫הנקרא אור א"ס‪( ".‬עץ חיים‪ ,‬היכל א"ק‪ ,‬שער א‪ ,‬ענף ב)‬

‫קודם הבריאה היתה מציאות רוחנית‪ ,‬פשוטה ושלמה בכל השלמויות‪ ,‬היא אור אין סוף‪.‬‬
‫ומציאות זו מלאה את כל החלל קרי לא היה מקום למציאות אחרת‪ ,‬מאחר ואין כל חוסר‬
‫בה ולא נדרש להשלימה‪ .‬כשעלה ברצונו לברא העולמות (רצון הוא השלב הראשון לכל‬
‫פעולה שמקדים את המחשבה) ולהאציל הנאצלים (ספירות המיופות בכוחו המוגבל)‬
‫הושרש כח הצמצום‪ ,‬הוא כח הגבורות‪ ,‬שכל מהותם היא צמצום והגבלה‪ .‬כח זה גרם‬
‫לצמצום אור א"ס שהיה ממלא את הכל‪ ,‬קרי בריחה מהנקודה האמצעית ומסביבתה‪.‬‬
‫כתוצאה מכך נשאר מסביב לנקודה הפנימית הזו חלל פנוי מאור א"ס‪ ,‬בעל צורה מעגלית‬
‫שהיקפה עיגול‪/‬ספרה‪ .‬ואור א"ס נדחק למסביבו של עיגול‪/‬ספרת החלל הפנוי‪ .‬בחלל פנוי‬

‫‪ 4‬תרגום אתר תורת אמת‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪9‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫זה מאור א"ס זה‪ ,‬נוצר הפוטנציאל להתהוות בכח של הוויה אחרת‪ ,‬בעלת גבול‪ ,‬שונה‬
‫במהותה מההוויה הראשונית האין סופית‪ .‬כח הצמצום המשיך לפעול על אור א"ס עד‬
‫הופעתו של השורש לעולם הרוחני הראשון הוא עולם האצילות‪ ,‬בו נכרו פרצופי (ספירות‬
‫שלמות) האצילות בכח‪ ,‬הן כוחות ההנהגה‪ .‬אחר כך בצמצומים נוספים הופיעו העולמות‬

‫הרוחניים אב"יע (אצילות ‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה ועשיה) הם השורשים למציאותינו הגשמית‪.‬‬
‫בסיכום‪ ,‬בתחילה‪ ,‬מציאות קדמונית אין סופית כהוויתו של הא"ס‪ ,‬ללא ראשית וללא‬
‫תכלית אותה אפשר לכנות "יש"‪ .‬מציאות אין סופית זו‪ ,‬יוצרת מציאות חסרת כל הוויה‬
‫אותה אפשר לכנות "אין"‪ .‬מציאות ה"אין" הזו מתהווה כמקום בהבנתנו בו נאצלו הנאצלים‪,‬‬
‫הם כחות אלוהיים מוגבלים המכונים ספירות‪ .‬כחות אלוהיים מוגבלים אלה מתהווים‬
‫כמקור לעולמות הרוחניים באמצעותם נבראים‪ ,‬נוצרים ונעשים כל חלקי עולמנו הגשמי‪.‬‬
‫להבין נכון רעיונות אלה יש לקשור את תפיסת הזמן שבביטויי הפועל "קדם" לתפיסת‬
‫הסיבתיות‪ .‬לפי כך יש להבין קדם‪ ,‬כגרם לתופעה הבאה אחריו‪ ,‬במשמעות של עילה‬

‫ועלול‪ .‬כך יוצא מרעיון ההשתלשלות שבקבלה‪.‬‬
‫מרשב"י עד שבתי צבי‪ ,‬גלגולי הורמנותא וסמיטרא של ראשית הזוהר – יהודה ליבס‬
‫ברישְּהורמנותאְּדמלכאְּגליףְּגלופיְּבטהירוְּעלאהְּבוצינאְּדקרדינותא‪ 5.‬במלים אלה פותח‬
‫ספר הזוהר או לפי מהדורה אחרת‪ ,‬כך פותחת פרשת בראשית של הזוהר‪ .‬מלים אלה הם‬
‫פרפראזה זוהרית ל'בראשית ברא אלהים'‪ ,‬ועניינן בסודות ראשית האצילות‪ ,‬שבהם דן‬
‫המאמר הזוהרי המסתיים בהגדרה 'מאמרְּקדמאהְּלכלא'‪ ,‬כלומר המאמר הראשון לכול‪,‬‬
‫שיש בה רמז למלה 'בראשית'‪ ,‬שהיא לפי חז"ל ראשון המאמרות שבהם נברא העולם‪ ,‬אך‬
‫גם לעובדת היותו של מאמר זוהרי זה ראשיתו של ספר הזוהר ‪ .‬על מאמר ראשון זו רבו‬
‫הפירושים שמצאו בו אבן יסוד לתורת הקבלה ‪ ,‬והוא נדון ופורש גם במחקר‪ ,‬הן על ידי‬
‫גרשם שלום והן על ידי חוקרים אחרים ‪ ,‬ואף גם על ידי במחקרים שונים החל מעבודת‬
‫הדוקטוראט הנזכרת‪ .‬עתה מבקש אני להציג התפתחות מחקרית נוספת‪ ,‬המוצאת גם שם‪,‬‬

‫‪ 5‬הרצאה מאת פרופ' יהודה ליבס‪ ,‬שנישאה בספריה הלאומית בירושלים‪ ,‬במסגרת כנס לציון שלושים‬
‫שנה לפטירת גרשם שלום‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪10‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫ברישְּהורמנו ָּתאְּד ַמל ָּכאְּ‬
‫לקט‬

‫בראשית גילוי רצונו של המלך‪ ,‬בתחילת אדנותו של המלך‪ ,‬כאשר עלה ברצונו לברא‬
‫עולמו‪ .‬בספירות תחילת הרצון הוא הכתר‪ ,‬הוא א"א‪-‬אריך אנפין‪ .‬והרצון הוא מלכות דא"ק‪-‬‬

‫אדם קדמון‪ ,‬הקשור בא"א‪ .‬זהוא מלכא המוזכר כאן‪.‬‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫בתחילה כשעלה ברצונו י"ש‪ ,‬להמציא העולמות‪ ,‬שיתנהגו בממלכתו ובממשלתו‬
‫הסולם‬

‫בתחילת גילוי רצונו של המלך‪ ,‬כשעלה ברצונו של המלך להאציל ולברא עולמות‪.‬‬
‫ה ּו ְר ְמנ ּו ָתא – פירושו רשות ורצון‪.‬‬
‫ידיד נפש‬

‫בתחילת אדנותו של המלך כאשר עלה ברצון הבורא מלך העולם לברא העולמות‪,‬‬
‫צמצם את אא"ס וכך נוצר המקום לאותם עולמות‪ .‬ענין הצמצום הוא מתן שיעור‬
‫לאולו מקום מוגבל בו יהיו העולמות‪ ,‬בצמצום זה הבור ית' קבע בכח‪ ,‬עדיין לא בפועל‪,‬‬

‫את הנהגת העולם בי"ס בד' עולמות אבי"ע‪ .‬לשם כך גליףְּגליפו‪..‬‬

‫ָּגליףְּגלו ֵפיְְּּ‬
‫לקט‬

‫גליף הוא לשון נסתר‪ .‬מתרגמים אותו בחקק חקיקה‪ .‬האציל וקבע את אורו המוגבל באותו‬
‫מקום משוער שבו היו העולמות‪ .‬בספירות‪ :‬שהרדל"א ‪ -‬ראשית דלר איתידע‪ ,‬חקק ט'‬

‫ספירות של א"א סתימא ולמטה‪.‬‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫חקק חקיקה שתהיה מקום להאציל בו את כל העולמות‬
‫הסולם‬

‫פירושו הניצוץ הקשה חקק חקיקה באור עליון ועניינו הסתלקות וצמצום האור‪,‬‬
‫המשאיר מקום פנוי וריקן מאור‪ .‬הצמצום הוא הפעולה הראשונה של הבריאה‪.‬‬

‫הצמצום עושה חקיקה בתוך האור‪ ,‬מעין מקום ריק‪.‬‬
‫ידיד נפש‬

‫ָּגליףְּגלו ֵפיְּחקק חקיקה‪ ,‬כלומר‪ ,‬האציל וקבע את אורו המוגבל באותו מקום משוער שבו‬
‫יהיו העולמות‪ .‬מקום זה נתמלא בטהירוְּעילאה‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪11‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫בטהירוְּע ָּל ָּאה‪ְּ6‬‬
‫לקט‬

‫מקום זה נתמלא בהארת א"ס שמילא את המקום לאחר הצמצום‪ .‬ממאור א"ס שהיה קודם‬
‫נשאר בתוך החלל רק רשימו‪.‬‬

‫מתוק מדבש‪:‬‬
‫טהירו ְּע ָּל ָּאה פ' באור עליון של הא"ס‪ 7‬ב"ה‪ .‬והוא סוד הצמצום‪ ,8‬וע"י זה נתהווה שורש‬

‫הגבורות עד גבורה דעתיק הנקראת בוצינאְּדקרדנותא‪.9‬‬

‫הסולם‬
‫טהירו ְּע ָּל ָּאה פ' אור עליון‪ ,‬כי מטרם הבריאה – טרם הצמצום הנחשב כתחילת‬
‫הבריאה ‪ -‬היה אור העליון ממלא את כל המציאות‪ ,‬וכשעלה ברצונו לברא את‬
‫העולמות‪ ,‬עשה חקיקה באור העליון‪ ,‬דהיינו שצמצם וסילק האור מסביב המלכות כמ"ש‬

‫(כמו שיתבאר להלן)‪ ,‬ובחקיקה זו נעשה מקום חלל פנוי לכל העולמות‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫טהירו ְּעילאה‪ – .‬הוא הארת הא"ס שמילא את המקום לאחר הצמצום‪ .‬ודע כי אין‬
‫לומר שסילק את האור מאותו מקום‪ ,‬שהיה אם כך לא היה קיום לאותה מציאות כלל‪.‬‬
‫ואכן לאחר הצמצום נשאר אא"ס לקיום העולמות אלא שהוא רק רשימו מאא"ס שהיה‬

‫קודם‪ .‬תחילת הצמצום הזה נקרא רישְּהורמנותאְּדמלכא‪.‬‬

‫‪ 6‬הטהירו עלאה היא מוחא סתימאה ‪ ,‬היא החכמה דא"א – פרצוף בספירת הכת‪.‬‬
‫‪ 7‬אור אין סוף הוא האור הנמשך מן המאציל העליון ללא הרף וללא הפוגה וללא שינוי וללא התפעלות‬
‫ממעשי בני אדם ‪.‬אא"ס זורם בכל העולמות‪ ,‬בכל הפרצופים וספירותיהם ובכל בחינותיהם בכל זמן‬
‫ומחיה ומהווה את הכל‪ .‬אם יפסק לרגע אא"ס מהעולם יחזור הכל לאין וזו כליה לעולם‪ .‬אין שינוי‬
‫באא"ס‪ .‬השינוי נעשה בכלים המקבלים אותו ומשל לכך אור השמש החודר מבעד לשמשה‬
‫צבעונית ‪.‬אא"ס נכתב בספרות הקבלית גם כך‪ :‬אור אין סוף נקרא ההתגלות והתפשטות מעצמותו‬
‫יתברך כפי שהוא לפני הצמצום ‪.‬התגלות זו מכונה אור ככל הגילויים האלוקיים שכינו אותם‬
‫המקובלים בשם אור‪ ,‬משום שהאור בכללותו ‪ -‬על דרך אור השמש ‪ -‬אינו חלק מעצם המאור והוא רק‬
‫זיו והארה ממנו ויחד עם זאת הרי הוא קרוב למאור בזה שהוא דבוק ומחובר אליו וממילא הרי הוא‬

‫מעין המאור ודומה לו‪.‬‬
‫‪ 8‬בחינה מן האור הקדום‪ ,‬שנתמעט כחו בסוד הצמצום‪( .‬רמח"ל‪ ,‬קלח‪ ,‬פתח כה)‪ .‬מקור הראשון להתהוות‬
‫של העולמות‪ ,‬שהקב"ה כביכול צמצם באור אין סוף והותיר מקום פנוי שבו יוכלו להתהוות העולמות‪.‬‬
‫(חבדפדיה)‪ .‬ונבאר שסוד הצמצום הוא במלכות עליונהי (חושך דבינה) תוקפו של כתר מלכות המכונה כאן‬
‫שפה אחת וסוד הקו‪ .‬אמנם ה"ס ההסתכלות וההכאה אשר בע"ס הראשונות דא"ק היתה בחי"ד‪ ,‬ונק'‬

‫כאן שפה תתאה שה"ס הע"ס דיושר עש"ה ‪( .‬אשלג)‬
‫‪ 9‬בוצינא דקרדינותא הוא אותיות מנצפ"ך ניצוץ הדין מהמלבוש ‪ ,‬אותיות מנצפ"ך הן התפשטות של ה'‬
‫גבורות ושורשן נקרא בזוהר בוצינא דקרדניתא‪ .‬קהלות יעקב הינו חיבור אנציקלופדי מדהים בהיקפו על‬
‫נושא ערכי הכינויים‪ ..‬את הספר חיבר הרב יעקב יולס ערכי הכינויים הינה תורה רחבה מאד המקשרת‬

‫את השפה העברית לשפת חכמי הקבלה‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪12‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫בוצי ָּנאְּד ַקרדינו ָּתא‬
‫לקט‬

‫בניצוץ קשה‪ .‬הצמצום הזה נעשה בניצוץ קשה‪ .‬בספירות הוא הגבורה דעתיק‪ ,‬הוא שורש‬
‫הדינים‪ .‬כי הדינים הם הענקת מידה ושיעור)‪.‬‬

‫מתוק מדבש‪:‬‬
‫פ' נר חזק‪ ,‬ר"ל גבורה‪ 10‬חזקה‪.‬‬

‫הסולם‬
‫בוצי ָּנא‪ ,‬אור‪ ,‬הרשב"י נקרא בוןצינא קדישא‪ .‬עניינו ניצוץ אש‪ַ .‬קרדינו ָּתא‪ ,‬פירושו‬
‫קושיות מלשון חיטי קורדניתא (פסחים ז) ועניינו הוא כח הדין קשה שבכלי המלכות‪,‬‬
‫שמסיבתו נצטמצם ונסתלק האור מסביב להמלכות‪( .‬הצמצום בא מצד הכלי‪ ,‬כאן המלכות‬

‫מעוררת דין קרי דחיית אורות‪ .‬נקרא קרדינותא הוא הכח הקשה‪ .‬בוצינא זה ניצוץ אור‪).‬‬

‫ופירושו המלא של בוצי ָּנאְּד ַקרדינו ָּתא מובא בזהר חדש (פרשת ואתחנן נו‪/‬א) וזה לשונו‪:‬‬
‫כדְּפאןְּלנפקא‪ ,‬כשהאורות רוצים לצאת להתגלות‪ ,‬ניצוץ הזה שבו כח הדינין המכונים‬
‫גוונים‪( ,‬צבעים הם חלקים של האור‪ .‬דינים נקראים דין) הכה בהתפשטות ההוא דאור עליון‪,‬‬
‫ונלחץ ההתפשטות לאחוריו‪( .‬לא נותן לו להתפשט‪ ,‬כמו אור שמכה במראה וחוזר חזרה‪ .‬אור‬
‫רוצה להתגלות אז מופיע כח הדין ועוצר אותו)‪ .‬ומתוך הלחץ וההכאה‪ ,‬יוצאים אורות האלו‬
‫הדקים‪( ,‬לשון הזהר לאור חוזר) ונשמעים כאחד‪ ,‬עם התפשטות אור העליון‪ ( ,‬באים ביחד)‬
‫ואורות הדקים הללו מכונים בשם אור חוזר‪ ,‬ובתפשטות אור עליון מכונה בשם אור‬
‫ישר‪ .‬אז ניצוץ הזה גילה בהם צבעים‪( ,‬באורות העליונים‪ .‬אור עליון אין בו שום גוון‪,‬‬
‫הוא פשוט‪ .‬אך עם ההכאה בו במסך או בכח דין מתגלה בתוך האור גוונים שונים‪ ,‬לפי‬
‫האור חוזר שעולה) דהיינו שינוי מדרגות‪ ,‬ונצטבעו כולם יחד‪ ,‬הן אור החוזר והן אור‬
‫הישר בד' גוונים שהם‪ :‬לבן אדום יקוק שחור‪ .‬והם ד' מדרגות חכמה בינה תפארת‬
‫ומלכות‪ .‬וניצוץ הזה עולה ויורד‪ .‬עולה פירושו עלית הארה מלמטה למעלה‪ ,‬המכונה‬
‫ראש‪ ( .‬במקום שמופיע מסך האור העליון מתפשט למסך‪ ,‬עושה זווג דהכאה‪ ,‬אז עולה אור‬
‫חוזר ממסך ולמעלה‪ .‬המסך נקרא פה‪ .‬ומה שמתלבש מהמסך למעלה נקרא ראש ) יורד‬
‫פירושו‪ ,‬התהפכות ההארה להאיר מלמעלה למטה‪ ,‬המכונה גוף‪( ,‬אור חוזר עם אור ישר‬
‫בוקע את המסך נקרא גוף) וניצוץ הזה נקרא בוצינא דקרדנותא‪ .‬ניצוץ הזה (אור החוזר‬
‫הזה נקרא בוצינא דקרדינותא‪ ,‬אור שיוצא על קשיות‪ ,‬על מסך) הניצוץ הזה תיקן והכה בכל‬
‫נטיעות המאורות‪ ,‬ואומר לכל אחד‪ ,‬גדל‪ .‬כלומר מתוך ההכאה שלו בהתפשטות אור‬
‫העליון כנזכר‪ ,‬יוצאים כל שיעורי קומה של כל המדרגות כולן שבהעולמות‪ ,‬הוא מודד‬
‫מידה גדולה של כל מדרגה ומדרגה‪( .‬ע"פ השיעור של העביות של כח הדין‪ ,‬במסך )‬

‫‪ 10‬גבורה מדת יצחק מדת הדין הקשה נקרא כך‪ .‬בניגוד לספירת החסד ‪,‬שענינה הוא האהבה וההשפעה‬
‫במתינות בבחינת מים ‪,‬ענין ספירת הגבורה הוא היראה ‪,‬וההשפעה בתגבורת בבחינת אש ‪.‬ומשום כך‬

‫ספירת הגבורה היא בבחינת מידת הדין והצמצום‪ ,‬לעומת מידת החסד של ספירת החסד‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪13‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫והביאור של זווג דהכאה הנזכר נתבאר בספרי (פתיחה לחכמת הקבלה‪ ,‬אות טז) ועמין‬
‫מדידת גדלם של המדרגות נתבאר שם באות יז‪( .‬שיעור קומה של כל מדרגה נמדד לפי‬

‫העביות של המסך )‪.‬‬
‫והנך מוצא כאן בז"ח ( זהר חדש) אשר בוצינא דקרדנותא הוא בחינת ניצוץ‪ ,‬הבוטש‬
‫על התפשטות אור עליון ומעלה אור חוזר ומלבישו‪ .‬שמבטישה זו נולדות ויוצאות כל‬
‫המדרגות כולן‪ .‬ועניינו הוא כח הצמצום שבכלי המלכות שלא לקבל אור עליון‪ ,‬שנתקן‬
‫אח"כ גם במסך קשה (יש להבדיל בין צמצום למסך‪ .‬צמצום זה כח כללי שפועל לדחוק את‬
‫האור‪ .‬מסך זה זווג דהכאה) שהזהר שלפנינו מכנהו בשם נביעו (נביעה ממסך)‪ .‬אומנם‬
‫כאן מדובר בתחילת היציאה הבוצי ָּנאְּ ּדְ ַקרדינו ָּתאְּמרזאְּד ֵאי''ןְּסֹו''ף‪( ,‬במלכות של א"ס היה‬
‫הצמצום ואחרי זה כשיבקש להתפשט בחלל יתקל מסך) שעוד לא נתקן במסך‪ ,‬אלא שהוא‬

‫כח הדין שגרם לצמצום האור מכלי המלכות‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫הצמצום הזה נעשהְּבכחְּהבוצינאְּדקרדנוטא – הוא גבורה דעתיק‪ ,‬שהוא שורש הגבורות‬
‫והדינים‪ ,‬כי הדינים הוא ענין מתן שיעור ומידה‪ .‬לאחר שהושרש כאן כח הדין‬
‫והצמצום‪ ,‬רצה הבורא להמשיך את השתלשלות העולמות בכח הגבורות והדינים עד‬

‫שנוצרה מציאות של עולם האצילות‪.‬‬

‫ו ָּנפיקְּגֹוְּ ָּסתיםְּדסתימוְּ ֵמרי ָּשאְּ(נ''אְּמרזא)ְּד ֵאי''ןְּסֹו''ףְְּּ‬
‫לקט‬

‫ויצא מתוך מכל הסתום‪ ,‬הוא אותו אויר קדמון‪ ,‬הוא הרשימו של הא"ס‪.‬‬

‫מתוק מדבש‪:‬‬
‫ואח"כ יצאנ הגבורה מעתיק הנקרא א"ס כלפי פרצופי האצילות‪ ,‬ונתלבשה תוך מוחא‬
‫סתימא דאריך‪ ,‬שהוא סתום תוך או"א‪ ,11‬והם סתומים תוך זו"ן‪( ,‬זעיר אנפין ‪12‬ונוקבא‪ )13‬לכן‬

‫אמר גו סתים דסתימו‪.‬‬

‫‪ 11‬או"א אלו ראשי תיבות של המילים אבא ואמא שהם פרצופים בספירת החכמה ובספירת הבינה ‪.‬כתיבת‬
‫שני פרצופים אלו כאחת נובעת מהסיבה שהם תמיד מחוברים ואינם נפרדים זה מזה וכלשון ספר‬
‫הזוהר" כחדא נפקין וכחדא שריין" כלומר באחד יוצאים (מהכתר )וכאחד שורין (על ספירת‬
‫התפארת ועל ספירת המלכות ‪).‬הרב יהודה לייב אשלג בבאור הסולם כותב שחכמי הקבלה בחרו לקרוא‬
‫להם בשם אבא ואמא בהשאלה‪ ,‬כל מטרת אבא ואמא הגשמיים זה לזון ולפרנס את הבנים‪ ,‬כך אבא‬

‫ואמא הרוחניים זנים ומפרנסים את הבנים שהם ספירות תפארת ומלכות‪.‬‬

‫‪ 12‬ז"א – היא הנהגת המשפט לעומת א"א הנהגת היחוד‪( .‬רמח"ל)‪ .‬זעיר אנפין הוא שמו של הפרצוף הנוצר‬
‫מהתכללות המדות של עולם האצילות‪ .‬זעיר אנפין ומלכות דאצילות נקראים גם בשם קודשא בריך הוא‬

‫ושכינתיה‪ .‬היחוד ביניהם מכונה יחודא תתאהיש נוהגים לומר לפני קיום מצוות נוסח "לשם ייחוד"‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪14‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫הסולם‬
‫הבוצינא דקררינותא יצא ונתהווה‪ .‬תוך הסתום מכל סתום מסוד אין סוף‪ ,‬צורה בבחינת‬
‫גולם‪ .‬כלומר‪ ,‬שצורת הדין היתה עוד בבחינת היולי בלתי נכרת כלל‪( .‬בתע"ס‪ :‬הצמצום היה‬
‫בהשוואה אחת מסביב לנקודה‪ ,‬שאין עדיין הבחן מדרגות‪ ,‬כפי שהתפשטות האור היא בלי הבחן‬
‫מדרגות כך גם הצמצום )‪ .‬נעיץְּבעזקא‪(ְּ,‬נעוץ בטבעת‪ ,‬עיגול )ְּלאְּחוורְּולאְּאונם‪ְּ,‬ולאְּסומקְּ‬
‫ולאְּירוק‪ ְּ,‬ולאְּגווןְּכלל‪ ,‬הביצינא דקרדיניתא היה נצב ותחוב בתוך העגול‪ ,‬כלומר במרכז‬
‫העגול‪ .‬לא היה לבן ולא שחור‪ ,‬לא אדום ולא ירוק‪ .‬סתיםְּדסתימוְּמרזאְּדאיןְּסוף‪ ,‬פירושו‬
‫בחינה אחרונה דאין סוף‪ ,‬שהיא בדוגמא כמו מלכות דאין סוף‪( .‬נקרא סתום כי מלכות דא"ס‬

‫אין בה השגה‪ ,‬סתום דסתימו היא מלכות דא"ס)‬
‫ידיד נפש‬

‫ונפיק ְּגו ְּסתים ְּדסטימו מרזא ְּדא"ס – ויצאו מתוך אותו אויר קדמון שקורה לו כאן סתים‬
‫דסתימו‪ ,‬שהוא הרשימו של הא"ס‬

‫קוט ָּראְּ(פירושְּעשן)ְּבגול ָּמא‪ְּ,‬‬
‫לקט‬

‫צורה הקשורה בכעין גולם‪ .‬המציאות היתה כעין גולם כלומר עדיין לא מעובדת ולא‬
‫מופרדת לישויות‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫כקיטור עשן שהוא בצורת גולם שלא ניכר בו שום דבר‪ ,‬ככה היה הבוצינא נעלם בלי שום‬
‫היכר‪ ,‬ולפי שלא פירש תחילה באיזה ספירה מא"א נתלבש הבוצינא‪ ,‬לכן מפרש כאן‬

‫שהוא ָּנעיץְּבעז ָּקאְְּּ‬

‫הסולם‬
‫קוטרא פירושו צורה‪ ,‬מלשון הריגי צר אותו בכל קטורין של אביו וכן וצר כל קטורין‬
‫של הולד‪( ,‬ויקרא רבה כ״ג) בגולמא פירושו גולם‪ ,‬מלשון גלמי ראו עיניך‪( .‬חהלים‬

‫קל"ט) עזקא פירושו עגול כטבעת‪.‬‬

‫‪ 13‬מלכות דאצילות היא הספירה האחרונה בעשר הספירות של עולם האצילות ‪.‬ספירת המלכות בכל עולם‬
‫ענינה הוא הגילוי של עולם זה‪ ,‬ואף מלכות דאצילות ענינה העברת האורות של עולם האצילות לעולמות‬
‫הנמוכים ממנה עולמות בי"ע‪ .‬מלכות דאצילות נקראת גם בשם כנסת ישראל בהיותה מקור לנשמות כל‬
‫ישראל‪ .‬כמו כן היא נקראת שכינה ‪,‬שכן מלכות דאצילות יורדת לעולמות הפרודים בי"ע ‪,‬ושוכנת בתוכם‬

‫להחיותם‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪15‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫ביאור הדברים כי מטרס שנאצלו חנאצלים ונבראו הנבראים היה אור העליון הפשוט‬
‫ממלא כל המציאות‪ ,‬ולא היה שוס מקים פנוי בשביל מציאות נאצלים ונבראים‪ .‬ולא‬
‫היה שם בחינת ראש וסוף‪ ,‬אלא הכל היה אור פשוט בהשואה אחת‪ ,‬והוא נקרא אור‬
‫אין סוף‪ .‬וכשעלה ברצונו הפשוט לברוא העלומות ולהאציל הנאצלים‪ ,‬יצא בוצינא‬
‫דקרדיניתא‪ ,‬דחיינו כח הדין שנתגלה בתוך המלכות שיצא מרזא דאין סוף‪ .‬וחקק חקיקח‬
‫באור העליון‪ ,‬ונצטמצם האור ונסתלק מתוך כלי המלכות ומסביב לה‪ ,‬שהסתלקות האור‬
‫הזה מכונה בשם חקיקה באור העליון‪ ,‬כי נעשה שם חלל ריקן מאור ובחלל ריקן הזה‬
‫יצאו אח"כ כל העולמית ואשד בהם‪ .‬תחילת הבריאה הבורא בורה עולם א"ס ‪ ,‬ממלא את‬
‫כל הכלים שהוא ברה באור‪ ,‬בהתחלת הבריאה מצד הכלים מסרבים לקבל את האור‪ ,‬עקב‬
‫נהמא דכיסופה‪ ,‬כי רוצה הכלי לקבל את האור כמשפיע ולא בטור מקבל‪ ,‬לכן הכלי מעורר כח‬
‫דין כללי‪ ,‬כי אין הכלי רוצה להנות‪ .‬נקרא בוצינא דקרדינותא בלשון הזהר‪ ,‬ותוצאת הפעולה‬
‫היא חקיקה בתוך האור העליוןהעושה חלל בתוך האור‪ ,‬הוא רצון לקבל שאין בו אור‪ .‬מתוכו‬

‫יצאו אח"כ כל העולמות)‬
‫ומתוך שהבוצינא דקרדינוחא‪ ,‬שה"ס (שהסוד) כח הדין‪ ,‬יצא ונתהווה זה עתה מסוד‬
‫בחינה אחרונה דא"ס‪ ,‬לכן עוד לא היה יכול לחתגלות בו שום דין ח"ו‪( ,‬כח זה הוא‬
‫שורש כל הדין שבעולמות הוא עוד לא מתגלה ככח דין‪ .‬בתע"ס הוא מסביר את הסיבה‪ :‬כי אם‬
‫פעולת הצמצום קוראת בגלל רצון ליתר השואת הצורה לא בגלל שינוי צורה‪ .‬כי המלכות‬
‫צמצמה את האור כי רצתה להדבק במאציל‪ .‬לא היתה דחיה כי לא רצתה את האור אלא כי‬
‫רצתה יתר אור‪ ,‬לכן זה לא מסיבת שינוי צורה‪ ,‬למרות שהיה שינוי ) אלא רק שורש‪ ,‬שממנו‬
‫נתפשטו ונתהוו אח"כ בל הדינין בהעולמות‪ ,‬והוא עצמו היה בבחינת צורה גלמיח וכח‬
‫היולי בלבד‪ .‬שעוד לא היה ניכר בו שוס צורה של דין‪ .‬וכן מקום המצומצם‪ ,‬דהיינו‬
‫חלל הפנוי שהאור נסתלק משם היה גם כן בבחינת השוואה אחת‪ ,‬שלא היה ניכר שם‬
‫צורת דין כלל‪( ,‬בלשון התע"ס לא נקרא הבחן מדרגות‪ ,‬היא הצורה הנקראת עיגול‪ ,‬השוואה‬

‫אחת ) שזה מכונה צורה עגולה‪ ,‬דהיינו ָּנעיץְּבעז ָּקאְְּּ‬

‫ידיד נפש‬
‫קוטראְּבגולמאְּ–ְּצורה הקשורה בכעין גולם‪ .‬וכוונת הדברים‪ ,‬שהמציאות לאחר הצמצום‬
‫היתה כמו חומר גלם עדיין בלתי מעובד‪ .‬ואכן כאשר נעשה הצמצום‪ ,‬נוצר מקום ריק בלי‬

‫שום כחות של הנהדגה חסד או דין‪ .‬וכל המדרגות היו בשוין בלי שינוי‪.‬‬

‫ָּנעיץְּבעז ָּקאְּ‬
‫לקת‬

‫המקום הפנוי הזה היה נעוץ בתוך מעין טבעת עגולה‪.‬‬

‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪16‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫פ' נעוץ בטבעת‪ ,‬ר"ל נעוץ ומלובש במוחא סתימא דאריך שסתום כטבעת‪( .‬לפי שאין‬
‫הל"ב נתיבות חכמה‪ 14‬ניכרות בו) ושם נשאר הבוצינא נעלם בלי השגה ובלי היכר גוונים‪,‬‬

‫שהם סוד ההנהגה‪ ,‬וזה שאמר לאְּחוור‬

‫הסולם‬
‫שכח הדין היה נעוץ במרכזו של העגול‪ ,‬בסוד נקודה האמצעית‪ .‬שהוא שם כמו בחינת‬
‫ציר‪ .‬שכל העולמות סובבים עליה כדי להמתיקה ולתקן אותה‪( .‬כל העולמות יבקשו‬
‫להמשיך אור בכדי למלא את הנקודה הריקנית והמתיק אותה‪ ,‬למלא את החיסרון ולהאיר אותה )‬
‫ויתכן שמטעם זה כינו את הניצוץ בשם בוצינאְּדקרדינותא‪ ,‬כי בוצינא פירושו ג"כ ציר‬

‫מלשון בוצינא דריחיא (פםחים צ‪/‬ב) שהוא ציר שהשוכב של הריחים סובב עליו‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫נעיץְּבעזקאְּ–ְּוהמקום הפנוי הזה היה כאילו נעוץ בתוך טבעת עגולה‪ .‬הסבר‪ :‬מעגל מורה‬

‫על שיוויון מהמרכז‪ ,‬גם כאן ר"ל כי האא"ס התרכז באותו מרכז של המעגל‪.‬‬

‫ָּלאְּח ָּוורְּו ָּלאְּאו ָּכםְּו ָּלאְּסו ָּמקְּו ָּלאְּ ָּירֹוקְּו ָּלאְּגָֹּווןְּכ ָּלל‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫ָּלאְּח ָּוור לא היה ניכר בו בחינת חסד ‪ ,‬ו ָּלאְּאו ָּכם בחינת מלכות‪ ,‬ו ָּלאְּסו ָּמקְּבחינת גבורהְּ‬
‫ו ָּלא ְּ ָּירֹוק בחינת תפארת‪ .‬ו ָּלא ְּגָֹּוון ְּכ ָּלל ְּשלא היה ניכר בו שום גוון‪ ,‬אבל בגבורות‬

‫התחתונות ניכרים בהם הגוונים‪ְּ .‬‬

‫הסולם‬
‫וכן לא היה שם בהחלל שום גוונים‪( .‬בזמן הצמצום ) כי הגוונים הס בחינת דינים העושיס‬
‫שינויים בהמדרגות‪ ,‬ושם עוד לא ניכר שום דין כנזכר‪ .‬ואומר לא לבן‪ ,‬כי לבן יורה על אור‬
‫ההכמה שאין בו שום גון ודין‪ .‬וכיון שהאור נסתלק ונצטמצם משם‪ .‬הרי אין שם בחינת‬
‫לבן‪ .‬ואם תאמר כוון שנסתלק האור הרי יש שם גוון שחור‪ ,‬המורה על חסרון אור‪ .‬ואומר‬

‫שגם שחור אין שם‪ .‬ולא אודם‪ .‬שהוא גוון הבינה‪ ,‬ולא ירוק שהוא גון התפארת‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫לאחר הצמצום הראשון‪ ,‬לא היה באותה הארה שיצאה שום גוונים המלמדים על תכונה‬
‫של הנהגה‪ָּ ,‬לאְּח ָּוור–ְּלא היה גוון לבן המעיד על חסד‪ ,‬ו ָּלאְּאו ָּכם – ולא גוון שחור המעיד‬
‫על חיסרון חסדים‪ ,‬ו ָּלא ְּסו ָּמק – ולא גוון אדום שהוא ענין הגבורות‪ ,‬ו ָּלא ְּ ָּירֹוק – ולא גוון‬

‫ירוק המורה על הנהגת התפארת‪.‬‬

‫ַכדְּ(נ''אְּהדר)ְּ ָּמדידְּמשי ָּחא‬

‫‪ 14‬ל"ב נתיבות חכמה הם שלושים ושנים צמצומים בהם נמשכת ספירת החכמה ומשתלשלת בעולמות‪ .‬מנו‬
‫אותם בספר הפליאה‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪17‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫מתוק מדבש‪:‬‬
‫כשהבוצינא הנזכר מדד מדת הפרצופים‪ ,‬כי מידת הגבורה מודדת ונותנת קצבה‪,‬‬

‫הסולם‬
‫כאשר מדד שיעור קומה גונין להאיר לתויך החלל החקיקה הנ"ל‪ .‬פירוש‪ .‬כי אהד הצמצוס‬
‫והחקיקח הנ״ל‪ ,‬המשיך התפשטות קו אירי מאור א"ס לתוך מקום החלל הפנוי‪ .‬לתוך הרצון‬
‫כי הרצון נשאר ריק )‪ .‬אשר ראש העליון של ההחפשתות נמשך מא"ס עצמו ונוגע בו‪( ,‬בלשון‬
‫התע"ס‪ ,‬זו השות הצורה‪ ,‬ראש של הקו נוגע בא"ס‪ ,‬הוא הכי קרוב אליו אך לא מאוחד איתו)‬
‫וסייומו של ההתפשטות היה במקום הבוצינא דקרדיניתא (במקום החלל עצמו) העומד‬
‫בנקודה האמצעית‪( .‬היא המלכות) במרכזו של העגול כנ"ל‪ .‬כי משום שהבוצינא דקרדינותא‬
‫מעכב את אור העליון מלעבוד דדן בו‪ ,‬לכן נסתיים שם האור‪( .‬הסתיים‪ ,‬קרי מאיר ומתפשט‬
‫עד שנעצר ע"י כח הצמצום המונע העוצר אותו ) והתפשטות קו איר הזה בולל בתוכי ד׳ גוונים‬

‫שהם‪ :‬החכמה בינה ת"ת ומלכות‪ ,‬והם מאיריס בתוך מקום המצומצם‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫כדְּמדידְּמשיחא – כשעלה ברצונו לגלות שמו והנהגתו בעולם‪ ,‬אז מדד מידת הפרצופים‬

‫ָּעבידְּגָֹּווניןְּל ַאנ ָּה ָּראְּ‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫אז עשה הכנה לתקון זו"ן שבהם יש כבר בחינת גוונים כדי שיאירו וינהיגו התחתונים‪,‬‬
‫ומפרש מה עשה‪ ,‬לגו בגו בוצינא‬

‫הסולם‬
‫וזה שכתוב ַכד ְּ(נ''א ְּהדר) ְּ ָּמדיד ְּמשי ָּחא ְּ ָּעביד ְּגָֹּוונין ְּל ַאנ ָּה ָּרא ְּלגֹּוְ‪ ,‬שבעת התפשטות קו‬
‫האור‪ ,‬אז נעשו הגונים להאיר להמקום‪ ,‬אכל מטרם זה לא היה במקום המצומצס שום‬
‫גונים‪( .‬מתי יש מדרגות רק כשנכנס האור מחדש בצורת קו‪ ,‬מכה במסך ויש ראש תוך וסוף‪,‬‬

‫ונהיו קומות שלמות בתוך החלל )‬
‫ודע ששתי פעולות יש בבוצינא דקרדינותא‪ :‬א) הזווג דהכאה שממנו נמשכות כל המדרגות‬
‫ופעולה וו היא בהמלכות של ראש‪ ,‬המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומוציא ע"ס (עשר‬
‫ספירות ) של ראש‪ ,‬וכן מתהפך להאיר ממנו ולמטה ומוציא ע״ס (עשר ספירות ) של הגוף‪.‬‬
‫ב) היא פעולת הסיום של בל מדרגה כי בעת שמתפשטות הע"ס דגוף של המדרגה‬
‫מלמעלה למטה‪ .‬דהיינו מכתר עד המלכות‪ ,‬הנה לא יוכל האור להתקבל בהמלכות דגוף‪,‬‬
‫מחמת הבוצינא דקרדינותא אשר שם‪ ,‬המעכב על האור ואינו מניחו להחפשט שם‪ .‬וע"כ‬
‫ההארה מסתיימת ‪.‬וזה מבואר בתקונים חדשים‪( .‬ק"ד טור ג' שורה יז )‪ .‬וז"ל‪ :‬מאין םוף ב"ה‬
‫יוצא הבוצינא דקרדנותא להמשיך עטרות ומוחין לכל המדרגות כלומר‪ ,‬שכל המוחין‬
‫נמשכים ע״י זווג דהכאה של הבוצינא דקרדנותא כנ"ל‪( .‬בתע"ס נקרא מסך) ופעולה זו של‬
‫הבוצינא היא‪ .‬להנהיג את המלכות הנקראת ימא רבא ‪ -‬גדול שלא תצא משעורה לחוץ‪,‬‬
‫כלומר שלא תקבל לתוכה את אור העליון ממקום המסך ולמטה‪ ,‬שעליו אומר הכתוב‪ ,‬עד‬
‫פה תבא ולא תוםיף ‪,‬כלמר עד הגבול של המסך יבא האור ולא יוסיף להתפשט עיר‪.‬‬
‫(ברחניות זה נקרא עד גבול האור שאני קובע לקבל‪ ,‬אנני רוצה את כל הכמות עקב הבושה‪.‬‬

‫כח הצמצום היה רק כח כללי הוא לא עשה גוונים‪ ,‬רק סירב לאור) ָׂוא ֶַ֗מר ַעד־ ֹּ֣פה ָׂ ַֽ֭תבֹוא ְו ֹּ֣לא‬
‫ת ִ ּ֑סיף ּופא־ ׂיָ֝ ִֶ֗שית ִב ְג ֵ֥אֹון ַגליָך׃ (איוב לח יא) דהיינו בדומה לחול‪ ,‬המגביל ומסייס מימי הים‪,‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪18‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫ודוחה גלי ים לאחוריהם בגאון רב‪ .‬ומטעם זה מכונה המלכות של ראש‪ ,‬מלכות המזדווגת‪,‬‬
‫ומלכות של גוף מלכות המסיימת‪( .‬המסך הוא אותו מסך רק הכח המתגלה בראש הוא‬
‫מלכות המזדוג‪ ,‬משם מקור התפשטות האורות‪ ,‬אך אותו מסך המופיע במלכות דמלכות האורות‬
‫כבר לא עוברים את המסך )‪ .‬גם תדע‪ ,‬שהתפשטות קו אור האמור כאן ‪ ,‬ה"ס ( הוא סוד)‬
‫פרצוף אדם קדמון‪ ,‬שהוא בחינת כתר לד׳ העולמות‪ :‬אצילות בריאה יצירה עשיה‪ .‬וכיון‬
‫שבהכרח יש בכל התפשטות‪ ,‬ה׳ קומות זו למטה מזו‪ ,‬הנקראות‪ :‬ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב באורך (בספרי פתיחה לחכמת הקבלה מאות ל' עד אות מ"ו) לכן כולל ג״כ חקו‬

‫הזה‪ ,‬ה׳ פרצופים‪ ,‬שהם ה׳ פרצופים אדם קדמון‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫עבידְּגווניןְּלאנהרא – עשה את כחות ההנהגה להאיר לתוך אותו מקום פנוי‪ ,‬כלומר יצר‬

‫שם את פרצופי עולם האצילות‪ .‬כעת מסביר מהיכן יצאו הפרצופים‪.‬‬

‫ּלְגֹוְּבגֹוְּבֹוצי ָּנאְְּּ‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫מפנימיות הבוצינא שבמו"ס‪( - ,‬מוחא סתימאה‪ ,‬היא החכמה של אריך אנפין ‪-15‬‬
‫פרצוף‪ 16‬אריך אנפין הינו הפרצוף השני בספירת הכתר של עולם האצילות ‪ - .‬והיא‬

‫הנקראת חכמה קדומה והיא שורש לספירת החכמה‪- ).‬‬

‫הסולם‬
‫לגֹו ְּבגֹו ְּבֹוצי ָּנא ְּ ָּנ ּפְיק ְּ(נ''א ְּונפיק) ְּ ַחד ְּנביעו ְּדמ ֵניה ְּאצ ַטבעו ְּגֹ ָּוונין ְּל ַת ָּתא‪ְּ .‬בתוך הבוצינא‬
‫דקרדנותא הנ"ל‪ ,‬יצא מעיין אחד‪ ,‬שממנו נצטבעו הגוונים למטה‪ ,‬נביעּוְ פירושו מסך‪,‬‬
‫שנתקן בתוך המלכות להעלות או"ח‪( - ,‬אור חוזר‪( - )17‬כנ"ל בזוהר חדש המובא נדף א׳‬
‫ו־ה גל‪-‬ף)‪ ,‬כי הביטוש‪ 18‬שה"ס זווג דהכאה עם אור העליון‪ ,‬הוא בחינת זווג דלא פסיק‪,‬‬
‫ונעשה המסך כמו מעיין נובע אור חזר בלי הפסק‪( .‬מעיין מוציא מים מתחת לאדמה שירדו‬
‫באמצעות הגשמים‪ .‬כנ"ל כאן‪ ,‬המסך הוא במלכות‪ ,‬האור מאיר עליו כל הזמן והוא מתחיל להוציא‬
‫אור חוזר הנקרא מעיין הנובע )ְּ‪ְְּּ.‬גוונין פירושו דינים אצטבעו פירושו התגלות דינים‪ .‬לתתא‬
‫פירושו בספירות של הגוף כי אומר בזהר חדש‪ ,‬והאיְּנציצוְּסלקאְּונחתא שהארת אור חוזר‬
‫מאיר ממטה למעלה‪ ,‬וממעלה למטה‪ .‬והנה הארתו ממטה למעלה מכונה ראש‪ ,‬ובהארת‬
‫הראש עוד לא נגלו גוונים‪( .‬אנלוגית‪ :‬הפה מדבר מחשבות ואין גבול למחשבה וגם לא לדיבור‪,‬‬

‫‪ 15‬שם אריך אנפין הינו בארמית שפירושו בעברית פנים ארוכות והכוונה להנהגת העולם הזה ברחמים‬
‫מרובים‪.‬‬

‫‪ 16‬פרצוף זו יישות רוחנית ובה חמישה כלים ובהם חמש אורות‪ .‬שמות הכלים ‪:‬ספירת הכתר ‪,‬ספירת‬
‫החכמה ‪,‬ספירת הבינה‪,‬ספירת התפארת וספירת המלכות ‪.‬שמות האורות ‪:‬נפש‪,‬רוח ‪,‬נשמה ‪,‬חיה ויחידה ‪.‬‬

‫בספר עץ חיים נקבע כלל שפרצוף יתכן רק כאשר יש לפחות בספירה ג' ספירות נה"י‪.‬‬
‫‪ 17‬אור חוזר הינו אור אלקי ‪ -‬המוחזר מלמטה למעלה ‪ -‬מהמדריגות התחתונות אל העולמות העליונים‪,‬‬
‫‪ 18‬ביטוש היא מילה בארמית אשר מבטאת זיכוך הבא על ידי הכאה‪ .‬מילה זו נודעת בעיקר ביחס‬

‫לביטוש וזיכוך הגוף‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪19‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫כי המעשה הוא הקובע והוא נעשה ע"י הגוף הקובע את הגבול והיכולת‪ ,‬לא ההדיבור של הפה‪.‬‬
‫גוף מלשון מגופה= פקק‪ ,‬סגר לאטימת פתח‪ .‬רק כשהאורות נכנסים מהפה ולמטה נכרים גוונים )‪.‬‬
‫אלא רק בהארתו ממעלה למטה המכונה גוף‪ ,‬שם ניכרו ד׳ הגוונים‪ ,‬וזה שאומר כאן‬
‫אצטבעוְּגווניןְּלתתא‪ ,‬דהיינו בההארה מלמעלה למטה נגלו הגוונים ולא בההארה שממטה‬

‫למעלה‪.‬‬
‫והטעם שלא יכלו הדינים להתגלות ממטה למעלה הוא ‪ ,‬כי עליון ותחתון הם תמיד סיבה‬
‫ומסובב‪ ,‬שהתחתון מסובב מהעליון ולכן כיוון שהבוצינא דקרדינותא נמצא למטה‬
‫בהמלכות של ראש‪ ,‬ומאיר ממטה למעלה‪ ,‬אין הסיבה‪ ,‬דהיינו ט' ספירות עליונות‪,‬‬
‫מתפעלת כלום מהחסרונות של המסובב שלה‪ ,‬שהיא המלכות‪( .‬העליון אינו מתפעל‪,‬‬
‫מהחיסרון של התחתון)‪ .‬אבל הגוף שהוא מסובב מזווג דהכאה של הבוצינא דקרדינותא ‪,‬‬
‫ונמצא הבוצינא דקרדינותא סבה אליו‪( ,‬המסך הוא כבר צעל לגוף)‪ .‬לכן מתגלים בו הדינים‬
‫אשר בהסבה מתגלים בהמסובב ממנה‪( .‬אנלוגית במחשה אין צמצוםי במעשה בפועל‬
‫שמגשים את המחשבה רואים אותה בפועל‪ ,‬רואם את הדין‪ .‬לכן כשהמסך העלה אור מלמטה‬
‫למעלה עדיין לא ניכר שום דין רק כשמתחיל הקו להתפשט למטה בכיון המלכות ‪ ,‬שמה‬
‫מתחילים להראות דינים)‪ .‬ומכאן תדע‪ ,‬אשר כל בחינת עוביות וחיסרון לא יוכל לפעול רק‬

‫ממקום מציאותו ולמטה‪ ,‬ולא כלום ממקום מציאותו ולמעלה‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫בגוְּבוצינא – מפנימיות הבוצינא‪ ,‬גבורה דעתיק נפיק אימא‬

‫ָּנפיקְּ(נ''אְּונפיק)ְּ ַחדְּנביעּוְְּ‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫יצאה גבורה אחת וירדה ונתלבשה באימא‬

‫ידיד נפש‬
‫חדְּנביעו – יצא אור אחד‪ ,‬הוא פרצוף אימא‬

‫נביעוְּדמ ֵניהְּאצ ַטבעוְּגָֹּווניןְּל ַת ָּתאְּ‬
‫מתוק מדבש‬

‫שעל ידה נתקנו זו"ן במעי אימא‪ 19‬בסוד גוונים להנהגות התחתונים‪ .‬ואמר עוד כי סתים‬
‫גו‪...‬‬

‫ידיד נפש‬

‫‪ 19‬אמא עילאה הוא הפרצוף של ספירת הבינה של עולם האצילות ‪.‬שספירת הבינה כלולה מעשר‬
‫ספירות ובהתכללותם יחד קרויה בשם "אמא עילאה‪".‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪20‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫דמנה ְּאצטבעו ְּגוונין ְּלתתא – ומאור זה נצבעו הגוונים למטה‪ ,‬כלומר יצאו אח"כ כחות‬
‫ההנהגה‪ ,‬פרצופי זו"ן‪ ,‬שהם למטה מפרצוף אימא‪ .‬ואכן אימא הוא הבינה והשורש‬

‫לספירות כחות ההנהגה נמצאים בבינה‪.‬‬

‫ָּסתיםְּגֹוְּסתימיןְּד ָּר ָּזאְּד ֵאי''ןְּסֹו''ףְּ‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬
‫הסולם‬

‫ָּסתיםְּגֹוְּסתימיןְּד ָּר ָּזאְּד ֵאי''ןְּסֹו''ףְּ ָּב ַקעְּו ָּלאְּ ָּב ַקעְּ‪ְּ-‬הסתום מכל סתום בסוד א"ס‪ ,‬האציל ב'‬
‫פרצופין‪ ,‬האחד בבחינת בקע (בקיעה = שבירה‪ ,‬חצית מדרגה)‪ .‬והשני בבחינת לא בקע‪.‬‬
‫ָּסתיםְּגֹוְּסתימין פירושו מלכות דא"ק‪( .‬בתוך החלל התחיל להתפשט פרצוף אחד‪ ,‬נקרא פרצוף‬

‫א"ק‪ ,‬הוא הפרצוף הראשון‪ .‬מהמלכות דא"ק ממנה יוצא עולם האצילות)‪ .‬המלכות דא"ק ְּ ָּב ַקע‬
‫פירושו יציאת חצי מדרגה דהיינו ו' קצוות בחיסרון ג"ר‪ .‬ו ָּלאְּ ָּב ַקע יציאה מדרגה שלמה‪.‬‬

‫וביאור הדברים‪ :‬כי אחר שהודיע לנו הזהר‪ ,‬סוד הצמצום ובוצינא דקרדינותא והנביע‬
‫דנתתקן תוך הבוצינא‪( ,‬הקו שהתחיל להתפשט בתוך החלל)‪ .‬והתפשטות קו מא"ס שה"ס‬
‫(שהוא סוד) פרצוף א"ק (הקו הראשון שנכנס בחלל נקרא א"ק‪ .‬עבורנו נחשב כמו א"ס לכן‬
‫הזהר לא נכנס אליו בכלל‪ ,‬לכן קורא לו חד נביעו)‪ .‬מתחיל לבאר איך יצאו ה' פרצופי אצילות‬
‫מהמלכות דא"ק‪( .‬מלכות דא"ק היא הסוף של הקו של א"ק‪ ,‬ממנו יוצאים ה' מדרגות של עולם‬
‫האצילות‪ ,‬כאן הזהר מתחיל לפרט)‪ .‬ומבאר איך מלכות דא"ק האצילה את פרצוף הכתר‬
‫דאצילות הנקרא פרצוף עתיק‪( ,‬נחשב ממוצע בין א"ק להין אצילות)‪ .‬ונקוביה דעתיק‪ ,‬אשר‬
‫הנקוביה דעתיק יצאה ממנה בבחינתְּבקע‪( ,‬יצאה רק חצי מדרגה)‪ .‬והדכר דעתיק יצא ממנה‬

‫בבחינת לאְּבקע‪ .‬וענין בקיעה זו ה"ס שתוף מדת הדין במידת הרחמים‪ ,‬המכונה צמצום ב'‬
‫דא"ק‪( .‬צמצום ב= מלכות נכנסת באמצע המדרגה‪ .‬חצי קומה‪ ,‬נקראת קטנות עקב שיתוף רחמים‬
‫בדין)‪ .‬וה"ס ( הוא סוד) מה שאמרו חז״ל‪ ,‬בתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת‬
‫הדיו‪ ,‬שהכוונה הוא על המלכות דא"ק שמזווגה יצאו פרצופי א"ק‪ ,‬שהיא בחינת מדת הדין‪,‬‬

‫"ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין‪( ".‬ב"ר)‪.‬‬
‫ראה שאין קיום להעולמות‪ ,‬העלה מדת הדין שהיא מלכות דא״ק‪ ,‬לבינה דא"ק שהיא מדת‬
‫הרחמים‪ ,‬דהיינו מלכות המזדווגת שעמדה בסוף ספירות שלראש‪ ,‬עלתה במקום בינה של‬
‫ראש ושם עשתה זווג דהכאה עם אור העליון‪ .‬ונמצא האור הוזר שלה העולה ממטה‬
‫למעלה לא הלביש אלא שתי הספירות כתר וחכמה בלבד‪ ,‬וג' הספירות בינה וזו"ן של‬
‫ראש ירדו מבחינת ראש ונפלו לבחינת גוף‪( .‬צמצום ב'= המסך נכנס בתוך בינה‪ ,‬היא מידת‬
‫הרחמים‪ ,‬היא הרצון להשפיע‪ ,‬ואז בינה וזו"ן יורדים למטה‪ ,‬זה המצב של העולמות‪ .) .‬וכן מלכות‬
‫המסיימת שעמדה למטה מכל ספירות הגוף‪ ,‬עלתה ועמדה במקום בינה דגופא‪ ,‬שהוא‬
‫בחצי ספירה הת"ת‪ ,‬בנקודת החזה ‪,‬כי ת"ת נבחן לבינה דגופא‪ .‬וסיימה את הפרצוף‬
‫במקום נקודת החזה‪ ,‬והבינה וזו"ן דגופא‪ ,‬לא יכלו לקבל שום אור‪ ,‬להיותם נמצאים למטה‬

‫ממלכות המסיימת‪ ,‬ויצאו לגמרי מבהינת אצילות‪.‬‬
‫והגן מוצא שמסבת עלית המלכות במקום בינה נבקעה כל מדרגה לשתיים‪ ,‬אשר חציה‬
‫נשארה בהמדרגה‪ ,‬וחציה החחתונח יצאה וירדה להמדרגה שמתחתיה‪ ,‬וחצי מדרגת הראש‬
‫ירדה לבחינת גוף‪ ,‬וחצי מדרגת הגוף ירדה למתחח האצילות‪ .‬לפיכן נבחן‪ ,‬שכל פרצוף‬

‫היוצא צל ידי שתוף מדת הרחמים בדין‪ ,‬הוא יוצא בבחינת בקיעת מדרגה לב' חצאים‪.‬‬
‫וכשהאצילה מלכות דא"ק את עתיק דאצילות‪ ,‬האצילה את הדכר דעתיק בבחינה לא‬
‫בקע‪ .‬דהיינו בלי שתוף דמידת הרחמים‪ .‬ויצא עתיק במדרגה שלמה‪ ,‬שלא נבקע לב'‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪21‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫חצאים‪ .‬ואת הנוקבא דעתיק האצילה בבחינת שתוף מדת הדין ברחמים‪ ,‬ויצאה בבקיעת‬
‫המדרגה‪ .‬דהיינו רק בכתר וחכמה בראש‪ .‬ובכתר וחכמה בגוף‪ ,‬ובינת ת"ת ומלכות דראש‬
‫נפלו לביינת גוף‪ ,‬ובינה תפארת ומלכות דגוף נפלו‪ ,‬למטה מסיום כל המדרגה דאצילות ‪,‬כי‬
‫נעשה סיום חדש על אור העליון‪ ,‬דהיינו במקום החזה דגוף‪ .‬ששם בחינה חצי בינה דגוף‬
‫כנ״ל‪ .‬ודע שסיום חדש הזה נקרא פרסא ‪ .‬והטעם שפרצוף עתיק ונוקביה כולל ב׳ הבחינות‬
‫ביחד‪ ,‬הוא בכדי שיהיה אמצעי בין פרצופי א"ק שהם יצאו בבחינת לאְּבקע‪ ,‬לבין פרצופי‬
‫ד' עולמות אבי"ע‪ ,‬שיצאו בבחינת בקע‪ ,‬באופן שהדכר דעתיק שיש לו השתוות עם א"ק‪,‬‬
‫נוטל מא"ק ומשפיע על הנוקבא שלו‪ ,‬והנוקבא דעתיק שיש לה השתוות עם פרצופי אבי"ע‬

‫משפעת אל אבי"ע‪.‬‬
‫וזה אמרו סתים ְּגו ְּסתימין ְּמרזא ְּדא"ס ְּדהיינו המלכות דא"ק‪ ,‬האצילה פרצוף אחד שהוא‬
‫עתיק האצילות‪ ,‬בבחינת בקעְּולאְּבקע‪ְּ,‬הדכר דעתיק בבחינת לאְּבקע‪ ,‬והנוקבא דעתיק‬
‫בבחינת בקע כמבואר‪ .‬ומה שהקדים בחינת בקע שהיא הנוקבא דעתיק אל בחינת לאְּ‬
‫בקע שהיא הדכר דעתיק‪ ,‬הוא משום שהנוקבא דעתיק קדומה אל הדכר דעתיק‪ ,‬כי‬
‫הנוקבא נאצלה ויצאה בג"ר דנקודים‪ ,‬והדכר יצא בעולם האצילות‪ ,‬שלאחר עולם הנקודים‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫סתיםְּגוְּסתימיןְּ – הוא עתיק‪ ,‬כי א"א נקרא סתים כי הוא סתום בתוך א"א‪ ,‬ופרצוף עתיק‬
‫נקרא סתום גו סתימין כיון שהוא סתום בא"א ופרצוף עתיק נקרא סתים גו סתימין כיון‬

‫שהוא סתום בא"א‪ .‬ואומר כאן שפרצוף עתיק בקע ולא בקע‬

‫ָּב ַקעְּו ָּלאְּ ָּב ַקעְּ ֲאוי ָּראְּדי ֵלי ְּהְּ‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫פירוש בקע והוציא את החסד שלו הנקרא אויר‪ ,‬אבל לא ניכר יציאתו מעתיק לכן‬
‫אמר ולא בקע‬

‫ידיד נפש‬
‫בקעְּולאְּבקעְּ – במלכות דא"ק השייך לעולמות הא"ס‪ .‬כיון שמדרגתו אינה מושגת כלל‪,‬‬

‫נחשב כאילו יצא ולא יצא‪ .‬אויראְּדליה – החסד דעתיק שנקרא אויר לאְּאתיידעְּכלל‬

‫ָּלאְּאתיי ַדעְּכ ָּלל‪ְּ,‬‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫ר"ל אע"פ שנתלבש בכתר דא"א אין בו שום השגה‬

‫ֲאוי ָּראְּדי ֵלי ּהְְּ ָּלאְּאתיי ַדעְּכ ָּלל‪ְּ-ְּ,‬האויר שלו לא נתודע כלל‪ .‬ה' קומות הן‪ :‬נרנח"י‪ .‬וקומת‬
‫הרוח נקראת אויר‪ .‬ובחינת בקע‪ ,‬שאין שם אלא ב' הספירות כתר חכמה במדרגה‪ ,‬לא‬
‫תוכל לקבל אלא ב' אורות נפש רוח‪ ,‬וחסרה מג' אורות‪ ,‬נשמה חיה ויחידה‪ ,‬מפני החיסרון‬
‫של ג' הכלים בינה ת"ת ומלכות‪ ,‬כנודע בערך ההפכי בין אורות לכלים‪ ,‬שבכלים העליונים‬

‫נגדלים תחילה‪ .‬ובאורות התחתונים נכנסים תחילה‪.‬‬

‫ואומר‪ ,‬שקומת אויר של עתיק שהיא בחינת בקע דעתיק‪ ,‬שהיא הנוקבא שלו‪ ,‬לא נתודע‬
‫כלל‪ ,‬אין לו זווג שימשיך הג' אורות נשמה חיה יחידה‪ ,‬מפני החיסרון של ג' הכלים בינה‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪22‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫ת"ת ומלכות‪ ,‬כנודע בערך ההפכי בין אורות לכלים‪ ,‬שבכלים‪ ,‬העליונים נבדלים תחילה‪.‬‬
‫ובאורות התחתונים נכנסים תחילה‪.‬‬

‫ואומר שקומת אויר של עתיק שהיא בבחינת בקע דעתיק‪ ,‬שהיא הנוקבא שלו‪ ,‬לא נתודע‬
‫כלל‪ ,‬אין לו זווג שימשיך הג' אורות‪ ,‬נשמה חיה יחידה‪ ,‬כי הזווג מכונה בשם דעת‪ ,‬כמו‬

‫ויודע אדם את חוה אשתו‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫לאְּאתיידעְּכללְּ – אינו מושג כלל‬

‫שהיה בכתר דא"א נבקע והאיר אורו‬ ‫ַעדְּדמגֹוְּדחיקוְּדבקיעו ֵתי ּהְְּ‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫מכח דוחק וצמצום החסד דע"י‬

‫הסולם‬
‫עד שמתוך הבאת דבחינה בקיעה שבעתיק‪ ,‬האירה נקודה אחת סתומה עליונה‪ .‬דחיקְּו‬
‫פירושו לחץ והקאה‪ .‬דהיינו זווג דחכאה שממנו נאצלות ויוצאות כל חמדרגות כולן כמ"ש‬
‫שם‪ .‬דבקיעותיה‪ ,‬פירושו בחינת הבקיעה שלו‪ ,‬שהיא נוקבא דעתיק‪ ,‬נקודה ְּחדא ְּסתימאְּ‬
‫עלאה‪ ,‬פירושו פרצוף א"א דאצילות‪ .‬והנה באמת נקודה היא שם המלכות תמיד‪ ,‬ומה‬
‫שא"א מכונה בשם נקודה ְּעלאה‪ ,‬הוא להורות על ההפרש והחדוש שבו כלפי הנוקבא‬
‫דעתיק‪ ,‬שהוא בעיקר על שיש לו מלכות הממותקת במדת הרחמים‪ ,‬העומדת להתודע ‪,‬‬
‫דהיינו להזדווג להמשכת הג"ר‪ ,‬ומלכות זו הממותקת מכונה בשם נקודה ְּעלאה‪ .‬כי ע"כ‬
‫הנוקבא דעתיק לאְּאתיידע‪ ,‬משום שהיא מתוקנת גס בנקודה תתאה הנקראת מנעולא ‪ ,‬כי‬
‫הנס שהיא בבחינת בקע‪ ,‬דהיינו במלכות חממותקת במדת חרחמים‪ ,‬הנקראת מפתחא ‪,‬‬
‫מ"מ יש לה ב׳ הנקודות‪ ,‬דהיינו גם המלכות הבלתי ממותקת‪ ,‬ולכן לאְּאתיידע‪ .‬הרי שכל‬
‫החדוש בא"א כלפי הנוקבא דעתיק‪ ,‬הוא בנקודה עלאה שבו‪ ,‬לכן מכנתו הזהר בשם‬
‫נקודה ְּעלאה בהרבה מקומות‪ .‬ומח שנקרא נקודה ְּסתימא‪ ,‬הוא לאפוקי ממלכות דא"ק‬
‫הנקראת סתיםְּדכלְּסתימין או סתיםְּדסתימו‪ ,‬אבל המלכות שבא"א נקראת בשם סתימא‬

‫בלבד‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫ַעד ְּדמגֹו ְּדחיקו ְּדבקיעו ֵתי ּהְ ְּ– רק מתוך שחסד דעתיק נדחק לבקע ולהתלבש בפרצוף‬

‫א"א בכתר שלו‬

‫ָּנהירְּ(כ'ְּא)ְּנקו ָּדהְּ ָּח ָּדאְּסתי ָּמאְּע ָּל ָּאה‪ְְּּ,‬‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫האיר לאות י' דאויר שהיא כעין נקודה סתומה‪ ,‬וזו ההארה נתלבשה בסוד אות י'‬
‫ואמר כי‬

‫ידיד נפש‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪23‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫נהיר ְּנקודה ְּחדא ְּ– האירה נקודה אחת‪ ,‬הוא פרצוף אבא המרומז באות י' משם הוי"ה‬
‫הנקראת נקודה‪.‬‬

‫ָּב ַתרְּ ַההיאְּנקו ָּדהְְּּ‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫אחרי ולמעלה מאבא‬

‫ידיד נפש‬
‫בתרְּההיאְּנקודהְְּּ– למעלה מנקודה זו‪ ,‬כלומר למעלה מפרצוף אבא‬

‫הסולם‬
‫ָּלא ְּאתיי ַדע ְּכ ָּלל‪ְּ ,‬ובגין ְּ ָּכך ְּאק ֵרי ְּ ֵראשית ְּ ַמ ֲא ַמר ְּ ַקד ָּמ ָּאה ְּד ֹכ ָּלא‪ְּ ְּ :‬למעלה מנקודה זו לא‬

‫נתודע כלל ומשום זה נקראת הנקודה ראשית‪ ,‬שפירושו מאמר ראשון לכל המאמרות‪.‬‬

‫ָּלאְּאתיי ַדעְּכ ָּלל‪ְְּּ,‬‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫אין שום ידיעה‪ ,‬כי בא"א וע"י אין בהם שום השגה‬

‫ידיד נפש‬
‫לאְּאתיידעְּכללְְּּ– אין לנו השגה כלל אפילו במציאות אותן מדרגות‬

‫ובגיןְּ ָּכךְּאק ֵריְּ ֵראשיתְּ ַמ ֲא ַמרְּ ַקד ָּמ ָּאהְּד ֹכ ָּלא‪ְְּּ:‬‬
‫מתוק מדבש‪:‬‬

‫לפי שבאבא יש כבר איזה השגה‪ ,‬לכן אבא נקראת ראשית ההשגה‪ ,‬והוא מאמר‬
‫הראשון מעשרה המאמרות שנברא בהם העולם‪.‬‬

‫ידיד נפש‬
‫ובגיןְּכךְּאקריְּראשיתְְּּ– לכן פרצוף אבא נקרא ראשית כי הוא ראשית למציאות‪ .‬והענין‬
‫הוא כי בכתר אין לנו השגה אפילו במציאות ולכן נקרא אין‪ ,‬אבל אבא הוא החכמה‪ ,‬אף‬
‫על פי שאין מהותו מושגת לנו‪ ,‬מכל מקום מציאותו מושגת‪ ,‬ולכןנקרא יש והוא ראשית לכל‬
‫המציאות‪ ,‬ובספר דמשק אליעזר הוסיף כי הכוונה כאן לעולם האצילות הוא הנקרא‬

‫ראשית בסוד ראשית חכמה שהוא פרצוף אבא‪.‬‬

‫נמצאנו למדים שהמילה בראשית רומזת לפרצוף אבא‪ ,‬עולם האצילות‪ ,‬שהוא השורש‬
‫לעולם בו חיים הנבראים‪ ,‬שיש בהם טוב ורע והוא הנותן שפע של המוחין לזו"ן פרצופי‬
‫האצילות המנהיגיםמאת העולם בו אנו חיים‪ .‬לכן נוכל לומר שבריאת העולם בו אנו חיים‬
‫מתחילה למעשה עם בריאת פרצוף אבא דאצילות‪ .‬ובכל מה שלמעלה מפרצוף אבא‪ ,‬אין‬
‫לנו השגה כלל‪ .‬וענין זה מתישב עם הפסוק כולם בחכמה עשית (תהילים ק"ד) כי הרי‬

‫חכמה הוא אבא דאצילות ואכן כל הברחאה כולה נעשתה מפרצוף זה‪.‬‬

‫ְּ‬

‫מאמרְּבטהירוְּעלאהְּ‪ְּ-‬הסולםְּ‬
‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪24‬‬

‫בראשית‪ ,‬בחומש ובזהר‬

‫אחד כל הקדמות הנ"ל‪ ,‬בא לבאר המלה הראשונה שבחורה‪ ,‬שהיא המלה בראשית ואומר‬
‫שהמלה בראשית קאי על פרצוף א"א דאצילות‪ ,‬שהוא הנקרא בשם ראשית‪ .‬והוא מטעם‬
‫שהוא פרצוף הראשון שממנו מושפעים כל המוחין שבהעילמות‪ .‬אבל מן הפרצופין‬
‫שלמעלה ממנו‪ ,‬דהיינו מפרצופי אדם קדמון‪ ,‬ודכר ונוקבא דעחיק‪ ,‬אין מגיע מהם שום‬
‫מוחין להעולמות‪ ,‬כי הם לא אתיידע כלל‪ ,‬שאין בחם זווג להשפיע מוחין‪ .‬כי פרצופי א"ק‬
‫ועתיק דכורא‪ ,‬נתקנו בהמלכות דמדת הדין הבלתי ממוחקת‪ ,‬שעליה אמרו חז"ל‪ ,‬ראה‬
‫שאין העולם מתקיים‪ .‬ואפילו פרצוף נוקבא דעתיק‪ ,‬ג"כ אינה משפעת מוחין‪ ,‬להיותה‬
‫נכללת מב' הנקודות יחד‪ .‬לכן היא ג"כ לא אתיידע‪ .‬ונמצא שהפרצוף הראשון דאתיידע‬
‫הוא פרצוף א"א‪ ,‬להיותו מתוקן בנקודה עלאה הממותקת בלבדה‪ ,‬שה"ס המפתתא‪ ,‬וע"כ‬
‫נקרא א"א בשם ראשית ‪,‬ולפיכך האריך הזהר לבאר עד כאן מראשית הצמצום עד דכר‬
‫ונוקבא דעתיק דאצילות‪ ,‬כדי להורות לנו‪ ,‬שפרצוף א"א הוא הנושא לנקודה ְּעלאה‪ ,‬והוא‬
‫הנקרא ראשית‪ ,‬והוא הנרמז מהמלה בראשית שבתורה‪ .‬משא"כ כל אלו הפרצופין‬
‫והעולמות שקדמו לו‪ ,‬כי הם לא אתיידעו ואינם משפיעים לחחחתונים‪ ,‬וע"כ לא נמצא‬
‫עליהם שום מלה בהתורח‪ ,‬כי מה שלא נשיג לא נדעהו בשם ומלה‪ .‬וחחילת השורש‬
‫להשגה מחחיל רק בא"א‪ ,‬שהוא אתיידע ‪,‬אמנם רק בבחינת שורש להשגה‪ .‬ולבן מכונה‬

‫בשם בראשית‪ ,‬ולכן הוא בהכרח מלה ראשונה שבהתורה‪ ,‬כי תורה היא בחינת השגה‪.‬‬

‫שחאל‪ ,‬מרחשון תשע"ח ‪25‬‬