ספרון הילל לכבוד בר המצווה

‫הלל הזקן‬

‫וכוחה של בחירה‬

‫מעובד על פי שיעורו של‬
‫הרב אליעזר קשתיאל‬

‫אייר‪ :‬הלל בן דוד‬



‫לסבים ולסבתות ולכל המשפחה‪,‬‬
‫באהבה‪.‬‬
‫ולילדי ישראל‪ -‬תאמינו בעצמכם!‬
‫בהצלחה בבחירה‪..‬‬
‫הלל‬

‫הלל הזקן‬

‫וכוחה של בחירה‬

‫עימוד ועיצוב גרפי‪ :‬בת‪-‬אל ‪052-5916267‬‬

‫מעשה בשני אנשים שישבו על גדר‬
‫ופתחו בוויכוח‬

‫האם אופי הוא הכרח או לשינוי פתוח‪.‬‬
‫האם אדם יכול לבחור‪ ,‬להשתנות ולנוע‬
‫או שנגזר עליו להשאר כפי שנולד‪,‬‬
‫והכל ידוע וקבוע‪.‬‬
‫טען הראשון "זה הכרח!‬
‫ובבקשה תפסיק‪ ,‬אני נח!"‬

‫‪2‬‬

‫ענה השני "כיצד זה תסביר אם כן‬
‫את אורחותיו של הלל הזקן‪,‬‬
‫הלל שפעם היה עני‪,‬‬

‫התדפק על שערי בית המדרש‬
‫הסגור בגבורה‪,‬‬

‫עכשיו הוא נשיא ישראל‪,‬‬
‫מפיץ תורה ואורה‪.‬‬
‫תמיד מסביר פנים‪,‬‬
‫נינוח וסבלן‪,‬‬

‫איך זה בכלל שיש לו כח וזמן?"‬
‫הרהר הראשון‬

‫"לא יהיה פה שינוי‪,‬‬

‫כזה הוא אני!‬
‫אנשים כמו הלל‪ ,‬זה לא הגיוני‪.‬‬

‫חכה ותראה‪ ,‬אני עוד אוכיח!‬
‫נתערב על ‪ 400‬זוז‬

‫אם להרגיז את הלל אנסה ואצליח"‬

‫‪3‬‬

‫ערב שבת‬
‫הסירים על האש‪ ,‬רוחשים בוחשים‪.‬‬

‫אמהות מזרזות ילדים צעירים‬
‫אבות ממהרים עורכים ומסדרים‪.‬‬
‫"מי כאן הלל?!" נשמעת קריאה‪.‬‬

‫הלל מביתו את הקולות שומע‪,‬‬
‫מתעטף בבגדי נשיאות‬

‫יוצא אל האיש בפנים מאירות‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫"בני‪ ,‬מה אתה מבקש?"‬
‫"שאלה יש לי לשאול"‬

‫"עכשיו?? לא נעים!" מעירה השכנה‪.‬‬

‫והלל הצדיק בנחת מהנהן‪,‬‬
‫"שאל‪ ,‬שאל‪ ,‬בן"‪.‬‬

‫"שאלה חשובה לי לערב שבת"‬
‫אומר האיש ומישיר המבט‬
‫"אם תוכל את אזני לגלות‬

‫מפני מה ראשיהם של הבבלים‬
‫סגלגלות?‬

‫הם כולם כך נראים‪,‬‬
‫קצת מעוכים‪,‬‬

‫ראשיהם כמו ביצה מאורכים‪.‬‬
‫לדעתי זו גזירת גורל‪,‬‬

‫כך נולדו‪ ,‬כך יחיו‪ ,‬וחסל‪"..‬‬

‫‪5‬‬

‫"שאלה גדולה שאלת בני‪,‬‬
‫ראשיהם סגלגלות‬

‫מפני שהמיילדות העמוסות‬
‫את עבודתן כראוי לא עושות‪.‬‬

‫הן צריכות עוד ללמוד‪,‬‬
‫עם עמל וגמישות‬

‫גם את הראש אפשר לשנות‪.‬‬
‫אמנם כך זה נראה‪,‬‬
‫אך אפשר גם אחרת‬
‫לא חייבים להשלים‬

‫עם צורת ראש מאורכת"‪.‬‬
‫הלך לו האיש‪ ,‬בליבו הרהר‪,‬‬
‫השעון לא עוצר‪ ,‬הלחץ גובר‪,‬‬
‫אולי גם הלל יתחיל למהר‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫המתין שעה‪,‬‬
‫חזר וצעק בקול מצלצל‪-‬‬
‫"מי כאן הלל?! מי כאן הלל?"‬
‫והלל מתעטף בבגדי נשיאות‪,‬‬
‫יוצא אל האיש בפנים מאירות‪.‬‬

‫בני‪ ,‬מה אתה מבקש?‬
‫שאלה יש לי לשאול‪,‬‬

‫אומר האיש ומישיר המבט‬
‫למרות שאתה מתארגן לשבת‪..‬‬

‫השכנה נדהמת‪,‬‬

‫"עכשיו?!" ממלמלת‬

‫והלל הצדיק בנחת מהנהן‬
‫"שאל‪ ,‬שאל בן‪".‬‬

‫"שאלה חשובה ודחופה שעלי לגלות‬
‫מפני מה עיניהם של אנשי תדמור‬
‫טרוטות‪-‬נפולות?!"‬
‫שואל האיש ומחייך בליבו‬
‫מה כבר יוכל הלל להסביר‪,‬‬

‫כך נולדו אנשי תדמור‪ ,‬זו גזירה‬
‫עיניהן טרוטות‪ ,‬היו ויהיו‪ ,‬בלי בחירה‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫את זה בוודאי אי אפשר לשנות‪,‬‬
‫אני יכול להבטיח‪,‬‬

‫שאלה ללא תשובה‪ ,‬שאלה סתמית‪,‬‬
‫הלל ודאי יתרגז ואני ארויח!‬

‫"שאלה גדולה שאלת בני"‬
‫עונה הלל ופניו מחייכות‪,‬‬

‫"עיניהם טרוטות מפני הרוחות‪,‬‬
‫רוחות מצויות באזור מגוריהם‪,‬‬
‫שסוחפות חול רב שנכנס בעיניהם‪.‬‬
‫מסתובבים הם ברוח בעיניים חשופות‪.‬‬
‫אך גם להם יש בחירה‪ ,‬אפשר לשנות‬

‫עם מחשבה ויצירתיות‬
‫אפשר בהחלט לבחור מה ואיך לראות‪.‬‬

‫אם יאמינו בשינוי הגובר על הקבע‪,‬‬
‫יוכלו להתגבר אפילו על טבע!"‬

‫‪8‬‬

‫הלך לו האיש כעוס וממורמר‬
‫"זה כבר מוגזם"‪ ,‬לעצמו הוא אמר‪.‬‬
‫"האם ייתכן שהכל נתון לשינוי‪ ,‬לבחירה?‬

‫זו אחריות מידי כבירה!‬
‫דרוש מאמץ גדול לשנות הרגלים‪,‬‬
‫ולכך בשום פנים לא רצה להסכים‪.‬‬
‫אם אפילו את הלל להכעיס יצליח‪,‬‬

‫יוכל סוף סוף לכולם להוכיח‬
‫שאין מה לנסות‪ ,‬אופי אי אפשר לשנות‪,‬‬

‫תכונות מסוימות פשוט לא נשלטות‪".‬‬

‫‪9‬‬

‫המתין מעט‪,‬‬
‫חזר ונכנס‪.‬‬

‫שבת כבר בפתח‬
‫הבית במתח‬

‫עוד רגע‪ ,‬מעט‬
‫תרד השבת‪.‬‬

‫הכנות אחרונות‪,‬‬
‫להכין הנרות‪,‬‬
‫לסרק הבנות‪,‬‬
‫לכבות האש‪,‬‬
‫לערוך השולחן‬
‫והנה‪,‬‬
‫שוב הוא כאן‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫קורא בקול מזלזל‪-‬‬
‫"מי כאן הלל?! מי כאן הלל?"‬
‫והלל נתעטף בבגדי נשיאות‪,‬‬
‫יוצא אל האיש בפנים מאירות‪.‬‬

‫"בני‪ ,‬מה אתה מבקש?"‬
‫"שאלה יש לי לשאול‪"..‬‬

‫השכנה‪ ,‬מבוהלת‪,‬‬

‫"שוב?!" ממלמלת‪.‬‬

‫והלל הצדיק בנחת מהנהן‬
‫"שאל‪ ,‬שאל בן‪".‬‬

‫‪11‬‬

‫‪:‬‬ ‫"שאלה דחופה ממש‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫לפני שבת אני חייב תשובה‪,‬‬
‫מפני מה רגלו של בן אפריקה יותר רחבה?"‬
‫"שאלה גדולה שאלת בני "‪ ,‬ענה הלל באהבה‬
‫"בני אפריקה גרים בין אגמים וביצות בסביבה‬
‫וכדי שלא ישקעו בבוץ‪ -‬רגלם רחבה‪.‬‬
‫לשנות צורת רגל צריך מאמץ ועצה‬
‫לבנות גשרים‪ ,‬ליבש הביצה‪.‬‬
‫עם אמונה‪ ,‬תושיה‪ ,‬ועמל כפל כפליים‬
‫אפשר לשנות ה‪:‬רג‪.‬לים‪ ,‬אפילו –ר ‪:‬גל–י‪.‬ם‪".‬‬

‫‪12‬‬

‫התבלבל האיש‪ ,‬זה לא ייאמן‪.‬‬
‫הוא לא הצליח להרגיז את הלל הזקן!‬

‫ובניסיון אחרון‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫"שאלות רבות עוד יש לי לשאול‪,‬‬

‫אבל חושש אני שתכעס‬
‫אולי אין לך זמן‪ ,‬כבר עוד רגע שבת‪".‬‬

‫‪13‬‬

‫והלל בפנים מאירות‪,‬‬
‫מבקש לשמוע את כל השאלות‪.‬‬

‫"ערב שבת זהו זמן מיוחד‪,‬‬
‫זמן בו נברא האדם הראשון‬
‫זמן לתשובה‪ ,‬בחירה ורצון‪.‬‬

‫אמנם ממהרים‪,‬‬
‫אך כדאי מדי פעם גם לעצור‪,‬‬
‫להתבונן פנימה ולדעת לבחור"‪.‬‬

‫האיש נדהם ועמד בלי לזוז‬
‫"בגללך הלל‪ ,‬הפסדתי ‪ 400‬זוז!"‬

‫‪14‬‬

‫הכסף אבד‬
‫אך הלקח נלמד‪:‬‬

‫שווה אפילו לאבד ‪ 400‬זוז‬
‫כדי להאמין שאפשר‬
‫להתקדם ולזוז‪.‬‬

‫שיש מקום לרצות ולחלום‪,‬‬
‫לאהוב‪ ,‬ליצור ולבחור ולעמול‪,‬‬
‫בעין טובה וסבלנות להמשיך‬

‫ולגדול‪.‬‬
‫זמן וכוח שמוסיף ועולה‪,‬‬

‫שואף ומגלה‪.‬‬
‫כדאי הוא הלל‪,‬‬
‫לנו ולכל ישראל‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫הלל הזקן‪ ,‬נשיא ישראל‪ ,‬ידוע בענוותנותו וסבלנותו‪,‬‬
‫זווית נוספת למדרש המוכר מחדדת את כוח הבחירה‬

‫ואת האפשרות לשינוי‪.‬‬

‫מה פישרה של ההתערבות?‬
‫מדוע דווקא בערב שבת?‬

‫דרוש מאמץ לבחור מחשבה‪,‬‬
‫להסתכל על החיים בעין טובה‪,‬‬
‫לעמול וללמוד‪ ,‬לשנות הרגלים‪.‬‬

‫הלל הזקן מלמדנו ‪ -‬גם אנחנו יכולים!‬

‫ספר זה אוייר על ידי הלל בן דוד‬
‫לכבוד בר המצווה שלו‪.‬‬
‫זהו ספרו הראשון‪.‬‬