איכה

51 יֵשֵ ׁ֤ ב בָ ּדָ ד֙ וְ יִדֹּ֔ ם כִ ּ֥ י נָטַ ֖ ל עָלָֽ יו׃ צרות רבות עברו על ישראל וירושלים . על אף תחושת "הבדד" אין לו לאדם לבוא בטענות כלפי מעלה אלא לשבת ולידום.

במקום להתלונן על המציאות יש להתוודות על החטאים ולהרבות בתפילה . תפילה המונית בכתל המערבי. מקדש ראשון נחרב על שלושה דברים- עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. צלמית של ע"ז מתקופת הבית. לז ֥ מִ ֣ י זֶ ֤ה אָ מַ ר֙ וַתֶ ּ֔ הִ י אֲדֹנָ ֖י לֹא צִ וָּֽ ה׃ לח ֣ מִ פִ ּ֤ י עֶלְיֹון֙ לֹא תֵ צֵ֔ א הָרָ ע֖ ֹות וְ הַּטֽ ֹוב׃ לט מַ ה־יִּתְ אֹונֵן֙ אָ דָ ֣ם חָ֔ י גֶּ֖ בֶ ר עַל־חֲטָ אָֽ ו׃ מ נַחְ פְ ּשָ ׂ֤ ה דְ רָ כֵ֙ ינּו֙ וְֽ נַחְ קֹ֔ רָ ה וְ נָׁש֖ ּובָה עַד־יְהֹוָֽה׃ מא נִשָ ּׂ֤ א לְ בָ בֵ֙ נּו֙ אֶ ל־כַּפָּ֔ יִם אֶ ל־אֵ֖ ל בַ ּשָ ּׁמָֽ יִם׃ מב ֥ נַ ֤חְ נּו פָשַ ׁ֙ עְ נּו֙ ּומָ רִ֔ ינּו אַ תָ ּ֖ ה לֹא סָ לָֽ חְ תָ ּ׃ מג ֥ סַ ּכ֤ ֹותָ ה בָאַ ף֙ וַֽתִ ּרְ דְ ּפֵ֔ נּו הָרַ ֖ גְ תָ ּ לֹא חָמָֽ לְתָ ּ׃ מד ֽ סַ ּכ֤ ֹותָ ה בֶֽ עָנָן֙ לָ֔ ְך מֵ עֲב֖ ֹור תְ ּפִ לָּה׃ מה סְ חִ ֧ י ּומָ א֛ ֹוס תְ ּשִ ׂימֵ֖ נּו בְ ּקֶ ֥ רֶ ב הָ עַמִ ּֽ ים׃ חנות באירופה לאחר ליל הבדולח. הגויים מתרחקים מהיהודים כמו מדבר מאוס. 52

נַחְ פְ ּשָ ׂ֤ ה דְ רָ כֵ֙ ינּו֙ וְֽ נַחְ קֹ֔ רָ ה וְ נָׁש֖ ּובָ ה עַד ה' החורבן מהווה תוצאה ישירה של מעשינו , ולכן יש לשוב בתשובה ומתוך כך נגאל. 53

54 ירמיה מתאר את הבכי הרב על החורבן. חז"ל מבארים שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. לאורך הדורות עשו הגויים מאמצים לצוד את היהודים בלא סיבה. כך עשו גם בשואה. שער הכניסה לגטו קרקוב. השבר הגדול של אבני הר הבית משקף את השבר הגדול שהיה נחלת ישראל. מו פָּצ֥ ּו עָלֵ֛ינּו פִ ּיהֶ ֖ם כׇּל־אֹיְבֵֽ ינּו׃ מז פַּ֧ חַד וָפַ ֛חַת הָ ֥יָה לָ ֖נּו הַשֵ ּׁ֥ את וְ הַשָ ּֽ ׁבֶר׃ מח פַּלְגֵי־מַ֙ יִם֙ תֵ ּרַ ֣ ד עֵינִ֔ י עַל־שֶ ׁ֖ בֶ ר בַ ּת־עַמִ ּֽ י׃ מט ֥ עֵינִ ֧י נִגְ ּרָ ֛ ה וְ לֹא תִ דְ מֶ ֖ ה מֵ אֵ֥ ין הֲפֻגֽ ֹות׃ נ עַד־יַשְ ׁקִ ֣ יף וְ יֵ֔ רֶ א יְהֹוָ ֖ה מִ שָ ּׁמָֽ יִם׃ נא עֵינִי֙ עֽ ֹולְלָ ֣ה לְנַפְ שִ ׁ֔ י מִ כֹּ֖ ל בְ ּנ֥ ֹות עִ ירִֽ י׃ נב צ֥ ֹוד צָ ד֛ ּונִי כַּצִ ּּפ֖ ֹור אֹיְבַ ֥י חִ נָּֽ ם׃ נג צָֽ מְ ת֤ ּו בַּבֹור֙ חַיָּ֔ י וַיַּּדּו־אֶ ֖בֶן בִ ּֽ י׃ נד צָֽ פּו־מַ ֥יִם עַל־רֹאשִ ׁ֖ י אָ מַ ֥רְ תִ ּי נִגְ זָ ֽרְ תִ ּי׃

55 צָֽ מְ ת֤ ּו בַ ּבֹור֙ חַ יָּ֔ י וַיַּּדּו־אֶ ֖ בֶ ן בִ ּֽ י׃ יתכן ובפסוק זה ירמיה )מחבר המגילה( רומז למה שארע לו אישית. כפי שמסופר בספר ירמיה שהוא נזרק אל בור של טיט וכמעט טבע שם.

56 במשך דורות היינו תחת משטרם של אומות שונות וכיום שבנו לירושלים. בקשה מה' לעשות משפט ולנקום באויביו. כל מחשבותם של הגויים היא על ישראל. דוגמה לכך ההחלטה להגביר את הרכבות למחנות ההשמדה על חשבון מאמץ מלחמתי. תפילה לבורא לשפוט ולנקום באוייבינו - מעט מהגמול לרשעים במשפט איכמן. בור מים סמוך להר הבית. לעתים בורות מסוג זה שימשו כבית כלא. נה קָרָ ֤ אתִ י שִ ׁמְ ָך֙ יְהֹוָ֔ ה מִ ּב֖ ֹור תַ ּחְ תִ ּּיֽ ֹות׃ נו קֹולִ ֖י שָ ׁמָ ֑עְ תָ ּ אַ ל־תַ ּעְ לֵ֧ם אׇ זְנְָך֛ לְרַ וְ חָתִ ֖ י לְשַ ׁוְ עָתִֽ י׃ נז קָרַ֙ בְ תָ ּ֙ בְ ּי֣ ֹום אֶ קְ רָ אֶ֔ ָךּ אָ מַ ֖רְ תָ ּ אַ ל־ תִ ּירָֽ א׃ נח רַ ֧ בְ תָ ּ אֲדֹנָ ֛י רִ יבֵ֥י נַפְ שִ ׁ֖ י גָּאַ ֥לְתָ ּ חַיָּֽ י׃ נט רָ אִ ֤ יתָ ה יְהֹוָה֙ עַוָּ֣ תָ תִ֔ י שׇ ׁפְ טָ ֖ ה מִ שְ ׁפָּטִֽ י׃ ס רָ אִ֙ יתָ ה֙ כׇּל־נִקְ מָ תָ֔ ם כׇּל־מַ חְ שְ ׁבֹתָ ֖ ם לִֽ י׃ סא שָ ׁמַ ֤עְ תָ ּ חֶרְ פָּתָ ם֙ יְהֹוָ֔ ה כׇּל־מַ חְ שְ ׁבֹתָ ֖ ם עָלָֽ י׃ סב שִ ׂפְ תֵ֤ י קָמַ י֙ וְ הֶגְיֹונָ֔ ם עָלַ ֖י כׇּל־הַּיֹֽום׃ סג שִ ׁבְ תָ ּ֤ ם וְ קִֽ ימָ תָ ם֙ הַבִ ּ֔ יטָ ה אֲנִ ֖י מַ נְגִ ּינתָֽ ם׃ סד תָ ּשִ ׁ֨ יב לָהֶ ֥ם גְ ּמ֛ ּול יְהֹוָ ֖ה כְ ּמַ עֲשֵ ׂ֥ ה יְדֵ יהֶֽ ם׃ סה תִ ּתֵ ּ֤ ן לָהֶם֙ מְ גִ נַּת־לֵ֔ ב תַ ּאֲלָֽ תְ ָך֖ לָהֶֽ ם׃ סו תִ ּרְ דֹּ֤ ף בְ ּאַ ף֙ וְ תַ שְ ׁמִ ידֵ֔ ם מִ תַ ּ֖ חַת שְ ׁמֵ֥י יְהֹוָֽה׃

57 קָ רָ ֤ אתִ י שִ ׁמְ ָך֙ ה' מִ ּב֖ ֹור תַ ּחְ תִ ּּיֽ ֹות׃ חלק מהיהודים שברחו מידי האוייב התחבאו בבורות ומערות ושם קראו אל ה' שיענה לתפילתם ויושיעם.

58 מי מעין בתוך העיר העתיקה. יתכן ולמים אלו כיוון המדרש כאשר דיבר על תעלת מים שיצאה מהחנויות ויבשו אותה האוייב. הרעב גרם לכך שלא יכלו האמהות לתת לתינוקות של ישראל חלב. דבר בסיסי שאפילו תנים עושים. בני ירושלים שהיו חשובים כזהב )פז( הפכו להיות ככלי חרס פשוטים וזולים. אבני הר הבית - "אבני הקודש" שהופלו ונשפכו ברחוב העיר. פרק ד' א אֵ יכָה֙ יּועַ ֣ם זָהָ֔ ב יִשְ ׁנֶ ֖א הַכֶּ֣ תֶ ם הַּט֑ ֹוב תִ ּשְ ׁתַ ּפֵּ֙ כְ נָה֙ אַ בְ נֵי־קֹ֔ דֶ ׁש בְ ּרֹ֖ אׁש כׇּל־חּוצֽ ֹות׃ ב בְ ּנֵ֤י צִ ּיֹון֙ הַיְקָרִ֔ ים הַמְ סֻלָּאִ ֖ ים בַּפָּ֑ ז אֵ יכָ ֤ה נֶחְ שְ ׁבּו֙ לְ נִבְ לֵי־חֶ֔ רֶ ׂש מַ עֲשֵ ׂ֖ ה יְדֵ֥י יֹוצֵֽ ר׃ ג גַּם־תַ ּנִּים֙ חָ ֣לְצּו שַ ׁ֔ ד הֵינִ ֖יקּו ּגּורֵ יהֶ ֑ן בַּת־עַמִ ּ֣ י לְאַ כְ זָ֔ ר כַּיְעֵינִ ֖ים בַּמִ ּדְ בָּֽ ר׃ ד דָ ּבַ֨ ק לְׁש֥ ֹון יֹונֵ֛ק אֶ ל־חִ ּכ֖ ֹו בַ ּצָ ּמָ ֑ א עֽ ֹולָלִים֙ שָ ׁ֣ אֲלּו לֶ֔ חֶם פֹּרֵ֖ ׂש אֵ֥ ין לָהֶֽ ם׃

59 תִ ּשְ ׁתַ ּפֵּ֙ כְ נָה֙ אַ בְ נֵי־קֹ֔ דֶ ׁש אבני הר הבית נשפכו כביכול על ידי הרומאים שניסו להרוס את כל הר הבית , אבני הקודש מושלכים ברחוב הצמוד לכותל המערבי.

60 צפד עורם של תושבי העיר הנצורה מרעב כמו שארע ליהודים בזוועות השואה. הרעב הפך את מראה פניהם מלבן וצח כשלג לשחור וחשוך. חורבן המקדש היה בידי אדם ולא כהפיכת סדום שהיתה נס ברגע. כתובת של הלגיון העשירי )בשער שכם( שהחריבו את העיר. הרעב הקשה פגע גם בעשירים שהיו צריכים לחפש אוכל באשפה. חלק מתעלת המים העתיקה שכיום יבשה ומלאה אשפה. ה הָאֹֽ כְ לִים֙ לְמַ ֣עֲדַ נִּ֔ ים נָשַ ׁ֖ ּמּו בַּחּוצ֑ ֹות הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תֹולָ֔ ע חִ בְ ּק֖ ּו אַ שְ ׁפַּּתֽ ֹות׃ ו ֺ וַיִּגְ דַ ּל֙ עֲו֣ ן בַּת־עַמִ ּ֔ י מֵֽ חַטַ ּ֖ את סְ דֹ֑ ם הַֽ הֲפּוכָ ֣ה כְ מֹו־רָ֔ גַע וְ לֹא־חָ ֥לּו בָ ּ֖ה יָדָֽ יִם׃ ז זַּכ֤ ּו נְזִירֶ ֙ יהָ֙ מִ שֶ ּׁ֔ לֶג צַח֖ ּו מֵ חָלָ ֑ב אָ ֤דְ מּו עֶ֙ צֶם֙ מִ פְ ּנִינִ֔ ים סַ פִ ּ֖ יר גִ ּזְרָ תָֽ ם׃ ח חָשַ ׁ֤ ְך מִ שְ ּׁחֹור֙ תׇ ּֽ אֳרָ֔ ם ֥לֹא נִכְ ּר֖ ּו בַּחּוצ֑ ֹות צָ פַ ֤ד עֹורָ ם֙ עַל־עַצְ מָ֔ ם יָבֵׁ֖ש הָיָ ֥ה כָעֵֽ ץ׃

61 הָ אֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תֹולָ֔ ע העשירים הלובשים בגדי שני - "עלי תולע" , נאלצו לצאת מביתם המפואר ולחפש אוכל באשפתות. רצפת פסיפס ברובע ההורדיאני.

62 שער שכם בצפון העיר. מתחת למקום זה נמצא שער קדום מהתקופה הרומית. לקיים את הנאמר "מצפון תפתח הרעה". יסודות של גשר ששימש כמעבר מהעיר העליונה לכיוון הר הבית. )מנהרות הכותל( יש במדרש הסבר שהפסוק אינו כפשוטו, אלא שאשה מנחמת את שכנתה בלחם על מות ילדיה, נחשב כאילו בשלה אותם. חז"ל למדו מכאן שמיתה של רעב קשה ממיתה של חרב, שכן היא מלווה ביסורים קשים. ט טֹובִ ֤ ים הָיּו֙ חַלְלֵי־חֶ֔ רֶ ב מֵֽ חַ לְ לֵ֖י רָ עָ ֑ב שֶ ׁ֣ הֵ֤ם יָזֻ֙ בּו֙ מְ דֻקָּרִ֔ ים מִ תְ ּנּובֹ֖ ת שָ ׂדָֽ י׃ י יְדֵ֗ י נָשִ ׁים֙ רַ חֲמָ ֣נִּי֔ ֹות ֖ בִ ּשְ ּׁלּו יַלְ דֵ יהֶ ֑ן הָי֤ ּו לְבָרֹות֙ לָ֔ מֹו בְ ּשֶ ׁ֖ בֶר בַּת־עַמִ ּֽ י׃ יא ֤כִ ּלָּה יְהֹוָה֙ אֶ ת־חֲמָ ת֔ ֹו שָ ׁפַ ְ֖ך חֲר֣ ֹון אַ ּפ֑ ֹו וַיַּצֶּת־אֵ֣ ׁש בְ ּצִ ּי֔ ֹון וַתֹּ֖ אכַל יְסֹדֹתֶֽ יהָ ׃ יב ֤ לֹא הֶאֱמִ֙ ינּו֙ מַ לְכֵי־אֶ֔ רֶ ץ כֹּ֖ ל יֹשְ ׁבֵ֣י תֵ בֵ֑ל כִ ּ֤ י יָבֹא֙ צַ ֣ר וְ אֹויֵ֔ ב בְ ּשַ ׁעֲרֵ֖ י יְרּושָ ׁלָ‍ֽ ִם׃

63 וַיַּצֶ ּת־אֵ֣ ׁש בְ ּצִ ּי֔ ֹון פיח על קירות הבית באחד הבתים ברובע ההורדיאני עדות לשריפה הגדולה שהיתה בכל ירושלים.

64 ה' חילק - פיזר את ישראל בתפוצות ונאסר על היהודים בתקופות מסוימות כניסה לירושלים ולמקדש . הכותל הקטן. מקווה מימי בית שני. אף על פי שישראל הקפידו על דיני טהרה, הגויים התיחסו לישראל כטמאים ורחקו מהם. אבני רחוב מקוריים מסוף בית שני שריצפו בהם את חוצות העיר. ירמיה מוכיח את הכהנים בבית ראשון על עוונם. בבית שני גם חטאו הכהנים שהתמנו בכסף. ראש חרב בבית כהנים מבית שני. יג מֵֽ חַטֹּ֣ אות נְבִ יאֶ֔ יהָ ֺעֲונֹ֖ ת כֹּהֲנֶ ֑יהָ הַשֹּׁפְ כִ ֥ים בְ ּקִ רְ בָּ֖ ּה דַ ּ֥ ם צַדִ ּיקִֽ ים׃ יד נָע֤ ּו עִ וְ רִ ים֙ בַ ּֽ חּוצ֔ ֹות ֖ נְגֹֽ אֲלּו בַּדָ ּ֑ ם ֣בְ ּלֹא יֽ ּוכְ ל֔ ּו יִגְ ּע֖ ּו בִ ּלְבֻשֵ ׁיהֶֽ ם׃ טו ס֣ ּורּו טָ מֵ֞ א קָ ֣ רְ אּו לָ֗ מֹו ס֤ ּורּו ס֙ ּורּו֙ אַ ל־תִ ּגָּ֔ עּו כִ ּ֥ י נָצ֖ ּו גַּם־נָ ֑עּו ֥ אָֽ מְ רּו֙ בַּּגֹויִ֔ ם לֹא יֹוסִ ֖ פּו לָגֽ ּור׃ טז פְ ּנֵ֤י יְהֹוָה֙ חִ לְ ּקָ֔ ם ֥לֹא יֹוסִ ֖ יף לְהַבִ ּיטָ ֑ם ֣ פְ ּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹא נָשָ ׂ֔ אּו ֥ ּוזְקֵנִ ֖ים לֹא חָנָֽנּו׃

65 ס֣ ּורּו טָ מֵ֞ א קָ ֣ רְ אּו לָ֗ מֹו מאסיפה של עצמות מבית ראשון בדרום מערב העיר. הקברים מטמאים ולכן מוקמו מחוץ לעיר. האויבים מכנים אותנו בכינוי "טמא" הקורא לישראל להתרחק מהם.

66 אפילו בריחה למדבר לא הועילה. שם ארבו הרומאים ליהודים שברחו מירושלים. הרחוב שסמוך להר הבית , למרגלות הכותל. אחת האבנים העצומות והארוכות לצד רחוב זה. בבית ראשון חשבו שמצרים יצילום. לפני מאה ציפו זאת מהבריטים אך הציפיה היתה לשוא. כניסת הבריטים לעיר לאחר הכיבוש. יז עֹודֵ֙ ינּו֙ תִ ּכְ לֶ ֣ינָה עֵינֵ֔ ינּו אֶ ל־עֶזְרָ תֵ֖ נּו הָ ֑בֶל בְ ּצִ פִ ּיָּתֵ֣ נּו צִ פִ ּ֔ ינּו ֥ אֶ ל־ּג֖ ֹוי לֹא יֹושִֽ ׁעַ׃ יח צָד֣ ּו צְ עָדֵ֔ ינּו ֖מִ לֶּכֶת בִ ּרְ חֹבֹתֵ֑ ינּו קָרַ ֥ ב קִ צֵּ֛ נּו מָ לְא֥ ּו יָמֵ֖ינּו כִ ּי־בָ ֥א קִ צֵּֽ נּו׃ יט ֤ קַלִּים הָיּו֙ רֹדְ פֵ֔ ינּו מִ נִּשְ ׁרֵ֖ י שָ ׁמָ ֑יִם עַל־הֶהָרִ ֣ ים דְ ּלָקֻ֔ נּו בַ ּמִ ּדְ בָ ּ֖ ר אָ ֥ רְ בּו לָֽ נּו׃

67 ֖ צָ ד֣ ּו צְ עָדֵ֔ ינּו מִ לֶּכֶת בִ ּרְ חֹבֹתֵ֑ ינּו האוייב צד וארב ליהודים שמתחבאים ועל כן לא יכלו להסתובב ברחוב בביטחה. כאשר הוקמה העיר הרומית על הריסות ירושלים נאסר על היהודים להכנס ולהסתובב בעיר. רחוב הקרדו.

68 אנדרטת הקדושים. רואים בחלק זה את היפוך המציאות מהיציאה לגלות בשער הניצחון ברומא לחזרה לציון ולגאולה קרובה. המגילה נכתבה בבית ראשון אך יש בה נבואה על אדום - רומא של בית שני. פריחתה של ירושלים זו )כוס( הנקמה הגדולה בהם. סמוך לציון המכונה קבר דוד. המלך צדקיה מצאצאי דוד המלך נלכד-נתפס על ידי האוייב הבבלי. כ ר֤ ּוחַ אַ פֵּ֙ ינּו֙ מְ שִ ׁ֣ יחַ יְהֹוָ֔ ה נִלְכַּ֖ ד בִ ּשְ ׁחִ יתֹותָ ֑ ם אֲשֶ ׁ֣ ר אָ מַ֔ רְ נּו בְ ּצִ ּל֖ ֹו נִֽ חְ יֶ ֥ה בַּגֹויִֽ ם׃ כא שִ ׂ֤ ישִ ׂי וְ שִ ׂמְ חִ י֙ בַּת־אֱד֔ ֹום יֹושֶ ׁ֖ בֶת בְ ּאֶ ֣רֶ ץ ע֑ ּוץ ֙ גַּם־עָלַיְִך֙ תַ ּעֲבׇ ר־ּכ֔ ֹוס תִ ּשְ ׁכְ ּרִ ֖ י וְ תִ תְ עָרִֽ י׃ כב ֺ תַ ּם־עֲונְֵך֙ בַּת־צִ ּי֔ ֹון ֥לֹא יֹוסִ ֖ יף לְ הַ גְ לֹותֵ֑ ְך ֺ פָּקַ ֤ ד עֲונְֵך֙ בַּת־אֱד֔ ֹום ֖גִ ּלָּה עַל־חַטֹּאתָֽ יְִך׃

69 עַל־הֶ הָ רִ ֣ ים דְ ּלָקֻ֔ נּו בַ ּמִ ּדְ בָ ּ֖ ר אָ ֥ רְ בּו לָֽ נּו... נִלְ כַּ֖ ד בִ ּשְ ׁחִ יתֹותָ ֑ ם חז"ל הסבירו שהכוונה כאן לצדקיה המלך שרצה לברוח מירושלים אך נלכד בצאתו מהמערה. כנראה שדרך המילוט היה דרך נקבת השילוח.

70 הנביא מקונן על שישראל שילמו על מים ועצים שהיו בעצם שייכים להם. בדורות רבים מאז חרב הבית , לא רק שלא היינו בעלי הבית אלא לא נתנו ליהודים כניסה למקום. כדוגמא מערת המכפלה. סימני שריפה על הקיר בחלקו הדרומי של הכותל המערבי. שרידים לשריפה הגדולה שהיתה בחורבן. העיר. הנביא ירמיה מספר על רחל שמבכה על בניה ואינה מתנחמת. בכיה של רחל מצטרף אל הבכיה של עם ישראל. פרק ה' א זְכֹ֤ ר יְהֹוָה֙ מֶֽ ה־הָ ֣יָה לָ֔ נּו הַבִ ּ֖ יטָ ה ּורְ אֵ֥ ה אֶ ת־חֶ רְ פָּתֵֽ נּו׃ ב נַחֲלָתֵ֙ נּו֙ נֶֽהֶ פְ כָ ֣ה לְ זָרִ֔ ים בָּתֵ ּ֖ ינּו לְנׇכְ רִֽ ים׃ ג יְתֹומִ ֤ ים הָ יִ֙ ינּו֙ וְ אֵ֣ ין אָ֔ ב אִ מֹּתֵ֖ ינּו כְ ּאַ לְמָ נֽ ֹות׃ ד מֵ ימֵ֙ ינּו֙ בְ ּכֶ ֣סֶ ף שָ ׁתִ֔ ינּו עֵצֵ֖ינּו בִ ּמְ חִ ֥ יר יָבֹֽ אּו׃

71 נַחֲלָתֵ֙ נּו֙ נֶֽהֶ פְ כָ ֣ה לְ זָרִ֔ ים בָ ּתֵ ּ֖ ינּו לְ נׇכְ רִֽ ים׃ במשך שנות הגלות בנו נוכרים על חורבות ירושלים. ארמונות האומיים בצמוד לכותל הדרומי , נבנו על האזור ששלמה בנה בו ארמונות עוד בימי בית ראשון.

72 נשר חקוק על מטבע מהווה סמל של הרומאים שמשלו ביהודים. יהודים ששרדו את אימי החורבן נמכרו כעבדים. קבר מימי בית ראשון. הגמרא מספרת על נבוזרדן רב הטבחים שהרג תשעים וארבע ריבוא על אבן אחת בירושלים. תבליט של מלך אשור. לא מצרים ולא אשור נתנו יד לעזרה כאשר בבל באו להחריב את ירושלים. אבני בליסטאות שירו הרומאים על הנצורים בעת המצור. ממטר האבנים פעל ללא הפסק ולא הונח לנצורים אף לרגע. ה עַ ֤ל צַוָּארֵ֙ נּו֙ נִרְ דָ ּ֔ פְ נּו יָגַ ֖עְ נּו ֥ וְ לֹא הֽ ּונַֽח־לָֽ נּו׃ ו מִ צְ רַ֙ יִם֙ נָתַ ֣ ּנּו יָ֔ ד אַ ּׁש֖ ּור לִ שְ ׂבֹּ֥ עַֽ לָֽ חֶ ם׃ ז אֲבֹתֵ֤ ינּו חָֽ טְ אּו֙ וְ אֵ ינָ֔ ם ֺ וַאֲנַ ֖חְ נּו עֲונֹתֵ יהֶ ֥ם סָ בָֽ לְנּו׃ ח עֲבָדִ ים֙ מָ ֣שְ ׁלּו בָ֔ נּו פֹּרֵ֖ ק אֵ֥ ין מִ יָּדָֽ ם׃

73 מִ צְ רַ ֙ יִם֙ נָתַ ֣ ּנּו יָ֔ ד חז"ל ראו בנישואיו של שלמה המלך לבת פרעה את התחלת החורבן שארע שנים רבות לאחר מכן על ידי הרומאים. קבר בת פרעה בסמוך לנחל קדרון.

74 האוייב היה נכנס לעיר ותופס את טובי העיר ותולה אותם, ולא הועילה תחינת הזקנים לבטל את הגזירה. מטבע רומי שחקוק עליו המילים "יהודה השבויה". במטבע יהודיה יושבת ובוכה ומעליה חייל רומי. ילדים בגטו לודג' שזלעפות הרעב היו מאבקם היום יומי. סכנת חיים נשקפה לכל מי שיצא מהמחבוא בכדי לחפש אוכל. ט בְ ּנַפְ שֵ ׁ֙ נּו֙ נָבִ ֣ יא לַחְ מֵ֔ נּו מִ פְ ּנֵ֖י חֶ ֥רֶ ב הַמִ ּדְ בָּֽ ר׃ י עֹורֵ֙ נּו֙ כְ ּתַ ּנ֣ ּור נִכְ מָ֔ רּו מִ פְ ּנֵ֖י זַלְ עֲפ֥ ֹות רָ עָֽ ב׃ יא נָשִ ׁים֙ בְ ּצִ ּי֣ ֹון עִ ּנ֔ ּו בְ ּתֹֻל֖ ת בְ ּעָרֵ֥ י יְהּודָֽ ה׃ יב שָ ׂרִ ים֙ בְ ּיָדָ ֣ ם נִתְ ל֔ ּו ֥ פְ ּנֵ֥י זְקֵנִ ֖ים לֹא נֶהְ דָ ּֽ רּו׃

75 מִ פְ ּנֵ֖י חֶ ֥רֶ ב הַ מִ ּדְ בָ ּֽ ר׃ מי שניסה לצאת מירושלים ולחפש אוכל במדבר הסמוך לעיר הסתכן במפגש עם שודדים ומרצחים שארבו לכל טרף.

76 עטרת ראשינו היא בית המקדש. אחת האבנים מהמקדש שחקוק עליה "לבית התקיעה" שנפלה בחורבן. המפרשים הסבירו שעיקר האבל אינו על הצער הפרטי, אלא על ביטול הקורבנות במזבח. מזבח יהושע בהר עיבל. מהלך החיים הושבת. אפשר והכוונה היא ללווים הצעירים שפסקה נגינתם בחורבן. דמות של נבל בעיר דוד. אבן טוחן. צריך מאמצים רבים לסובב ולטחון בה. באיכה רבה מתואר שהאוייבים הטעינו משאות כבדים על הגולים. יג בַ ּחּורִ ים֙ טְ ח֣ ֹון נָשָ ׂ֔ אּו ּונְעָרִ ֖ ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽ ׁלּו׃ יד זְקֵנִים֙ מִ שַ ּׁ֣ עַר שָ ׁבָ֔ תּו בַ ּחּורִ ֖ ים מִ נְּגִ ינָתָֽ ם׃ טו שָ ׁבַת֙ מְ ׂש֣ ֹוׂש לִבֵּ֔ נּו נֶהְ פַּ֥ ְך לְ אֵ֖ בֶ ל מְ חֹלֵֽ נּו׃ טז נָֽפְ לָה֙ עֲטֶ ֣ רֶ ת רֹאשֵ ׁ֔ נּו אֽ ֹוי־נָ ֥א לָ ֖נּו כִ ּ֥ י חָטָֽ אנּו׃

77 נָֽפְ לָה֙ עֲטֶ ֣ רֶ ת רֹאשֵ ׁ֔ נּו חורבן המקדש משול לאדם שאין לו ראש - אין לו חיים. כאשר ראו הכהנים את המקדש עולה בלהבות נפלו אף הם לאש ונשרפו.

78 שעון שמש מתקופת בית שני. שעות , ימים ושנים לרוב עברו ועדיין לא נושענו תשועת עולמים. כסא מלכות ה' בעולם קיימת תמיד. על כן בטוחים אנו שנזכה לראות את הופעתו השלמה במהרה. מבט פנימה אל רחבת הר הבית. כיום הר הבית שמם מהמקדש ומהלכים בו אחרים. בכל פעם שאנו מגיעים אל שריד מקדשנו אנו נעצבים על חסרון המקדש ונושאים תפילה לזכות ולראות בבנינו בקרוב. יז עַל־זֶ֗ ה הָ יָ ֤ה דָ וֶה֙ לִ בֵ ּ֔ נּו עַל־אֵ֖ לֶּה חָשְ ׁכ֥ ּו עֵינֵֽינּו׃ יח עַ ֤ל הַר־צִ ּיֹון֙ שֶ ׁשָ ּׁמֵ֔ ם ׁשּועָלִ ֖ים הִ לְ ּכּו־בֽ ֹו׃ יט אַ תָ ּ֤ ה יְהֹוָה֙ לְ עֹולָ ֣ם תֵ ּשֵ ׁ֔ ב כִ ּסְ אֲָך֖ לְד֥ ֹור וָדֽ ֹור׃ כ לָ ֤מָ ּה לָנֶ֙ צַח֙ תִ ּשְ ׁכָּחֵ֔ נּו תַ ּֽ עַזְבֵ֖נּו לְ אֹ֥ רֶ ְך יָמִֽ ים׃

79 עַ ֤ל הַ ר־צִ ּיֹון֙ שֶ ׁשָ ּׁמֵ֔ ם הר ציון - הר הבית ששמם מהמקדש ומעולי הרגלים. למרות החורבן המקום נשאר בקדושתו כדברי חז"ל לעולם אין שכינה זזה מכותל המערבי.

80 חוזרים אנו על פסוק זה בשנית יחד עם בעל הקריאה. בתחינה שנזכה לבנין המקדש בקרוב בימינו! שיבת הנוכחות היהודית לירושלים העתיקה. כשם שבית כנסת "החורבה" נבנה, כך מתפללים שהמקדש החרב יבנה במהרה. הגמרא נותנת לנו סימן מתי נגמר הקצף של ה' על עמו - כאשר הארץ נותנת פרותיה בעין יפה, אין לך קץ מגולה מזה. כא ֙ הֲשִ ׁיבֵ֨ נּו יְהֹוָ ֤ה ׀ אֵ לֶיָך֙ וְֽ נָׁש֔ ּובָה חַ דֵ ּ֥ ׁש יָמֵ֖ ינּו כְ ּקֶֽ דֶ ם׃ כב כִ ּ֚ י אִ ם־מָ אֹ֣ ס מְ אַ סְ תָ ּ֔ נּו קָ צַ ֥פְ תָ ּ עָלֵ֖ינּו עַד־מְ אֹֽ ד׃ ֙ הֲשִ ׁיבֵ֨ נּו יְהֹוָ ֤ה ׀ אֵ לֶיָך֙ וְֽ נָׁש֔ ּובָה חַ דֵ ּ֥ ׁש יָמֵ֖ ינּו כְ ּקֶֽ דֶ ם׃

81 ֙ הֲשִ ׁיבֵ֨ נּו ה' אֵ לֶיָך֙ וְֽ נָׁש֔ ּובָ ה חַ דֵ ּ֥ ׁש יָמֵ֖ ינּו כְ ּקֶֽ דֶ ם׃

82 קינות לליל תשעה באב: קינה א': זְכֹור יְיָ מֶ ה הָ יָה לָ נּו אֹוי. הַ בִ ּיטָ ה ּורְ אֵ ה אֶ ת חֶ רְ פָ ּתֵ נּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: נַחֲ לָ תֵ נּו נֶהֶ פְ כָה לְ זָרִ ים אֹוי. בָ ּתֵ ּינּו לְ נָכְרִ ים. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: יְתֹומִ ים הָ יִינּו וְאֵ ין אָ ב אֹוי. אִ ּמֹותֵ ינּו מְ קֹונְנֹות בְ ּחֹדֶ ׁש אָ ב. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: מֵ ימֵ ינּו בְ ּכֶסֶ ף שָ ׁתִ ינּו אֹוי. כִּי נִּסּוְך הַ מַ ּיִם בָ ּזִינּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: עַ ל צַוָּארֵ נּו נִרְ דָ ּפְ נּו אֹוי. כִּי שִ ׂנְאַ ת חִ נָּם רָ דָ פְ נּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: מִ צְ רַ יִם נָתַ ּנּו יָד אוי. וְאַ ּׁשּור צָדּונּו כְּצַיָּד.

83 אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: אֲבֹתֵ ינּו חָ טְ אּו וְאֵ ינָם אוי. וַאֲנַחְ נּו סֹובְ לִ ים אֶ ת עֲֹונָם. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: עֲבָ דִ ים מָ שְ ׁלּו בָ נּו אוי. כִּי שִ ּׁלּוחַ עֲבָ דִ ים בִ ּטַ ּלְ נּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: בְ ּנַפְ שֵ ׁנּו נָבִ יא לַ חְ מֵ נּו אוי. כִּי קָ פַ צְ נּו מֵ עָ נִי יָדֵ ינּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: עֹורֵ נּו כְּתַ ּנּור נִכְמָ רּו אוי. כִּי כְבֹודָ ם בְ ּקָ לֹון הֵ מִ ירּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: נָשִ ׁים בְ ּצִ ּיֹון עִ ּנּו אֹוי. כִּי אִ יׁש אֶ ת אֵ שֶ ׁת רֵ עֵ הּו טִ מְ ּאּו וְזִּנּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: שָ ׂרִ ים בְ ּיָדָ ם נִתְ לּו אֹוי. כִּי גְ ּזֵלַ ת הֶ עָ נִי חָ מְ סּו וְגָזְלּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו:

84 בַ ּחּורִ ים טְ חֹון נָשָ ׂאּו אֹוי. כִּי בְ ּבֵ ית זֹונָה נִמְ צָאּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: זְקֵ נִים מִ שַ ּׁעַ ר שָ ׁבָ תּו אֹוי. כִּי מִ שְ ׁפַ ּט יָתֹום וְאַ לְ מָ נָה עִ וְּתּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: שָ ׁבַ ת מְ ׂשֹוׂש לִ בֵ ּנּו אֹוי. כִּי נִבְ טְ לּו עֹולֵ י רְ גָלֵ ינּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: נָפְ לָ ה עֲטֶ רֶ ת רֹאשֵ ׁנּו אֹוי. כִּי נִשְ ׂרַ ף בֵ ּית מִ קְ דָ ּשֵ ׁנּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: עַ ל זֶה הָ יָה דָ וֶה לִ בֵ ּנּו אֹוי. כִּי נֻטַ ּל כְּבֹוד בֵ ּית מַ אֲוָיֵנּו. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו:

85 עַ ל הַ ר צִ ּיֹון שֶ ׁשָ ּׁמֵ ם אֹוי. כִּי נִתַ ּן עָ לָ יו שִ ּׁקּוץ מְ ׁשֹומֵ ם. אֹוי מֶ ה הָ יָה לָ נּו: אַ תָ ּה יְיָ לְ עֹולָ ם תֵ ּשֵ ׁב כִ ּסְ אֲָך לְ דֹור וָדֹור: לָ מָ ּה לָ נֶצַח תִ ּשְ ׁכָּחֵ נּו תַ ּעַ זְ בֵ נּו לְ אֹרֶ ְך יָמִ ים: הֲ שִ ׁיבֵ נּו יְיָ אֵ לֶ יָך וְנָׁשּובָ ה חַ דֵ ּׁש יָמֵ ינּו כְ ּקֶ דֶ ם: כִ ּי אִ ם מָ אֹס מְ אַ סְ תָ ּנּו קָ צַפְ תָ ּ עָ לֵ ינּו עַ ד מְ אֹד: הֲ שִ ׁיבֵ נּו יְיָ אֵ לֶ יָך וְנָׁשּובָ ה חַ דֵ ּׁש יָמֵ ינּו כְ ּקֶ דֶ ם: קינה ב': קינה לליל תשעה באב שחל במוצאי שבת: אֵ יְך מִ פִ ּי בֵ ּן ּובַ ת. הֲ גֹות קִ ינִים רַ בַ ּת. תְ ּמּור שִ ׁירִ ים וְחֶ דְ וַת. וִיהִ י נֹעַ ם נִשְ ׁבַ ּת. בְ ּמֹוצָאֵ י שַ ׁבָ ּת: אֹוי כִּי נִגְ זְרָ ה גְ ּזֵרָ ה. בָ ּחֳ רִ י אַ ף וְגַם עֶ בְ רָ ה. וְאַ ּפֹו בָ ּנּו חָ רָ ה. ּובָ עֲרָ ה חֲ מָ תֹו כְּלַ בַ ּת. וִיהִ י נֹעַ ם נִשְ ׁבַ ּת. בְ ּמֹוצָאֵ י שַ ׁבָ ּת:

86 אֹוי כִּי בָ תֵ ּינּו שִ ּׁנּו. ּובְ תּולֹותֵ ינּו עִ ּנּו. ּופָ נֵינּו נִשְ ׁתַ ּּנּו. וְגַם הֻ שְ ׁחֲ רּו כְּמַ חֲ בַ ת. וִיהִ י נֹעַ ם נִשְ ׁבַ ּת. בְ ּמֹוצָאֵ י שַ ׁבָ ּת: אֹוי כִּי שַ ּׁדּונּו. וְגַם הִ פִ ּילּו בָ נּו פְ ּגָרִ ים. בְ ּנֵי צִ ּיֹון הַ יְקָ רִ ים. הָ יּו נְצּורִ ים כְּבָ בַ ת. וִיהִ י נֹעַ ם נִשְ ׁבַ ּת. בְ ּמֹוצָאֵ י שַ ׁבָ ּת: אֹוי כִּי נָפְ לָ ה עֲטֶ רֶ ת. וְגָבְ רָ ה כָּתֵ ף סֹורֶ רֶ ת. וְחָ דַ ל הֹוד תִ ּפְ אֶ רֶ ת. צִ מְ צּום שֶ ׁכֶן חִ בַ ּת. וִיהִ י נֹעַ ם נִשְ ׁבַ ּת. בְ ּמֹוצָאֵ י שַ ׁבָ ּת: אֹוי כִּי נֻטְ ּלָ ה מְ נֹורָ ה. ּוקְ טֹרֶ ת לְ בֹנָה הַ טְ ּהֹורָ ה. וְנִבְ זָה גָּזִית מְ יֻקָ ּרָ ה. אָ כְלָ ה אֶ רֶ ץ זָבַ ת. וִיהִ י נֹעַ ם נִשְ ׁבַ ּת. בְ ּמֹוצָאֵ י שַ ׁבָ ּת: קינה ג': בְ ּלֵ יל זֶה יִבְ כָּיּון וְיֵילִ ילּו בָ ּנַי. בְ ּלֵ יל זֶה חָ רַ ב בֵ ּית קָ דְ שִ ׁי וְנִשְ ׂרְ פּו אַ רְ מֹונַי. וְכָל בֵ ּית יִשְ ׂרָ אֵ ל יֶהְ ּגּו בִ יגֹונַי. וְיִבְ ּכּו אֶ ת הַ שְ ּׂרֵ פָ ה אֲשֶ ׁר שָ ׂרַ ף יְיָ:

87 בְ ּלֵ יל זֶה תְ ּיַלֵ ּל מַ ר עֲנִיָּה נֶחְ דֶ ּלֶ ת. ּומִ בֵ ּית אָ בִ יהָ בַ ּחַ יִּים מֻ בְ דֶ ּלֶ ת. וְיָצְ אָ ה מִ בֵ ּיתֹו וְנִסְ גַּר הַ דֶ ּלֶ ת. וְהָ לְ כָה בַ ּשִ ּׁבְ יָה בְ ּכָל פֶ ּה נֶאֱכֶלֶ ת. בְ ּיֹום שֻ ׁלְ ּחָ ה בְ ּאֵ ׁש ּבֹועֶ רֶ ת וְאֹוכֶלֶ ת. וְאֵ ׁש עִ ם גַּחֶ לֶ ת. יָצְ אָ ה מֵ אֵ ת יְיָ. בְ ּלֵ יל זֶה יִבְ כָּיּון וְיֵילִ ילּו בָ ּנַי... בְ ּלֵ יל זֶה הַ גַּלְ גַּל סִ בֵ ּב הַ חֹובָ ה. רִ אׁשֹון גַּם שֵ ׁנִי בֵ ּיתִ י נֶחְ רְ בָ ה. וְעֹוד לֹא רֻ חָ מָ ה בַ ּת הַ ּׁשֹובָ בָ ה. הֻ שְ ׁקְ תָ ה מֵ י רֹוׁש וְאֶ ת בִ ּטְ נָּה צָבָ ה. וְשֻ ׁלְ ּחָ ה מִ בֵ ּיתֹו וְגַם נָשְ ׁתָ ה טֹובָ ה. גְ ּדֹולָ ה הַ שִ ּׂנְאָ ה מֵ אֵ ת אֲשֶ ׁר אֲהֵ בָ ּה. ּוכְאַ לְ מְ נּות חַ ּיּות כְּאִ שָ ּׁה נֶעֱזָבָ ה. וַתֹּאמֶ ר צִ ּיֹון עֲזָבַ נִי יְיָ. בְ ּלֵ יל זֶה יִבְ כָּיּון וְיֵילִ ילּו בָ ּנַי... בְ ּלֵ יל זֶה קָ דַ רְ תִ ּי וְחָ שְ ׁכּו הַ מְ ּאֹורֹות. לְ חֻ רְ בַ ּן בֵ ּית קָ דְ שִ ׁי ּובִ ּטּול מִ שְ ׁמָ רֹות. בְ ּלֵ יל זֶה סַ ּבּונִי אֲפָ פּונִי צָרֹות. וְגַם קָ רָ א מֹועֵ ד בְ ּדִ ין חָ מֵ ׁש גְ ּזֵרֹות. בְ ּכִי חִ נָּם בָ ּכּו וְנִקְ בַ ּע לְ דֹורֹות. יַעַ ן כִּי הָ יְתָ ה סִ בָ ּה מֵ אֵ ת יְיָ. בְ ּלֵ יל זֶה יִבְ כָּיּון וְיֵילִ ילּו בָ ּנַי...

88 בְ ּלֵ יל זֶה אֵ רְ עּו בֹו חָ מֵ ׁש מְ אֹורָ עֹות. גָּזַר עַ ל אָ בֹות בִ ּפְ רֹעַ פְ ּרָ עֹות. וְדָ בְ קּו בֹו צָרֹות מְ צֵרֹות וְגַם רָ עֹות. יֹום מּוכָן הָ יָה בִ ּפְ גֹּעַ פְ ּגָעֹות. וְהֶ עֱמִ יד הָ אֹויֵב וְהֵ רִ ים קֹול זְוָעֹות. קּום כִּי זֶה הַ ּיֹום אֲשֶ ׁר אָ מַ ר יְיָ. בְ ּלֵ יל זֶה יִבְ כָּיּון וְיֵילִ ילּו בָ ּנַי... קינה ד': שֹׁמְ רֹון קֹול תִ ּתֵ ּן: מְ צָאּונִי עֲֹונַי. לְ אֶ רֶ ץ אַ חֶ רֶ ת יְצָאּונִי בָ נַי. וְאָ הֳ לִ יבָ ה תִ ּזְ עַ ק: נִשְ ׂרְ פּו אַ רְ מֹונַי. וַתֹּאמֶ ר צִ ּיֹון: עֲזָבַ נִי יְיָ . )שומרון קול תתן:( לֹא לָ ְך, אָ הֳ לִ יבָ ה, חֲ ׁשׂב עָ נְיֵךְ כְּעָ נְיִי. הֲ תַ מְ שִ ׁילִ י חָ לְ יֵיךְ לְ שִ ׁבְ רִ י ּולְ חָ לְ יִי? אֲנִי אָ הֳ לָ ה סּורָ ה בָ ּגַדְ תִ ּי בְ קָ שְ ׁיִי, וְקָ ם עָ לַ י כַּחֲ שִ ׁי וְעָ נָה בִ י מֶ רְ יִי, ּולְ מִ קְ צָת הַ יָּמִ ים שִ ׁלַ ּמְ תִ ּי נִשְ ׁיִי, וְתִ גְ לַ ת פִ ּלְ אֶ סֶ ר אָ כַל אֶ ת פִ ּרְ יִי, חֶ מְ דָ ּתִ י פָ ּשַ ׁט וְהִ צִ ּיל אֶ ת עֶ דְ יִי, וְלַ חֲ לַ ח וְחָ בֹור נָשָ ׂא אֶ ת שִ ׁבְ יִי. דֹּמִ י, אָ הֳ לִ יבָ ה, וְאַ ל תִ ּבְ כִּי כְּבִ כְיִי. שְ ׁנָתַ יְִך אָ רְ כּו, וְלֹא אָ רְ כּו שָ ׁנַי.

89 וְאָ הֳ לִ יבָ ה תִ ּזְ עַ ק: נִשְ ׂרְ פּו אַ רְ מֹונַי. וַתֹּאמֶ ר צִ ּיֹון: עֲזָבַ נִי יְיָ . מְ שִ ׁיבָ ה אָ הֳ לִ יבָ ה: אֲנִי כֵן נֶעֱקַ שְ ׁתִ ּי, ּובְ אַ ּלּוף נְעּורַ י כְּאָ הֳ לָ ה בָ ּגַדְ תִ ּי. דֹּמִ י, אָ הֳ לָ ה, כִּי יְגֹונִי זָכַרְ תִ ּי. נָדַ דְ תְ ּ אַ תְ ּ אַ חַ ת, וְרַ ּבֹות נָדַ דְ תִ ּי. הִ נֵּה, בְ ּיַד הַ כַּשְ ׂדִ ּים פַ ּעֲמַ יִם נִלְ כַּדְ תִ ּי, ּושְ ׁבִ יָּה עֲנִיָּה לְ בָ בֶ ל יָרַ דְ תִ ּי, וְנִשְ ׂרַ ף הַ הֵ יכָל אֲשֶ ׁר ּבֹו נִכְבַ ּדְ תִ ּי, ּולְ שִ ׁבְ עִ ים שָ ׁנָה בְ ּבָ בֶ ל נִפְ קַ דְ תִ ּי, וְשַ ׁבְ תִ ּי לְ צִ ּיֹון עֹוד וְהֵ יכָל יָסַ דְ תִ ּי, גַּם זֹאת הַ פַ ּעַ ם מְ עַ ט לֹא עָ מַ דְ תִ ּי, עַ ד לְ קָ חַ נִי אֱדֹום וְכִמְ עַ ט אָ בַ דְ תִ ּי, וְעַ ל כָּל הָ אֲרָ צֹות נָפְ צּו הֲ מֹונַי. וְאָ הֳ לִ יבָ ה תִ ּזְ עַ ק: נִשְ ׂרְ פּו אַ רְ מֹונַי. וַתֹּאמֶ ר צִ ּיֹון: עֲזָבַ נִי יְיָ . הַ חֹומֵ ל עַ ל דַ ּל, חֲ מֹל עַ ל דַ ּּלּותָ ם, ּורְ אֵ ה ׁשֹומְ מּותָ ם וְאֹרֶ ְך גָּלּותָ ם. אַ ל תִ ּקְ צֹף עַ ד מְ אֹד, ּורְ אֵ ה שִ ׁפְ לּותָ ם, וְאַ ל לָ עַ ד תִ ּזְכֹּר עֲֹונָם וְסִ כְלּותָ ם. רְ פָ א נָא אֶ ת שִ ׁבְ רָ ם, וְנַחֵ ם אֲבֵ לּותָ ם, כִּי אַ תָ ּה שִ ׂבְ רָ ם וְאַ תָ ּה אֱיָלּותָ ם. חַ דֵ ּׁש יָמֵ ינּו כִּימֵ י קַ דְ מֹונַי, כְּנָאֳמֶ ךָ: "ּבֹונֵה יְרּושָ ׁלַ יִם יְיָ".

90 קינה ה': עַ ד אָ נָה בִ ּכְ יָה בְ צִ ּיֹון ּומִ סְ פֵ ּד בִ ּירּושָ ׁלָ יִם. תְ ּרַ חֵ ם צִ ּיֹון וְתִ בְ נֶה חֹומֹות יְרּושָ ׁלָ יִם: אָ ז בַ ּחֲ טָ אֵ ינּו חָ רַ ב מִ קְ דָ ּׁש ּובַ עֲֹונֹותֵ ינּו נִשְ ׂרַ ף הֵ יכָל. בְ ּאֶ רֶ ץ חֻ בְ ּרָ ה לָ ּה קָ שְ ׁרָ ה מִ סְ פֵ ּד. ּוצְ בָ א הַ שָ ּׁמַ יִם נָשְ ׂאּו קִ ינָה: עד אנה: גַּם בָ ּכּו בְ ּמֶ רֶ ר שִ ׁבְ טֵ י יַעֲקֹב. וְאַ ף מַ זָּלֹות יִזְּלּו דִ ּמְ עָ ה. דִ ּגְ לֵ י יְשֻ ׁרּון חָ פּו רֹאשָ ׁם. וְכִימָ ה ּוכְסִ יל קָ דְ רּו פְ ּנֵיהֶ ם. עד אנה: הֶ עְ תִ ּירּו אָ בֹות וְלֹא שָ ׁמַ ע אֵ ל. צָעֲקּו בָ נִים וְלֹא עָ נָה אָ ב. וְקֹול הַ תֹּר נִשְ ׁמַ ע בַ ּמָ ּרֹום. וְרֹועֶ ה נֶאֱמָ ן לֹא הִ טָ ּה אֹזֶן. עד אנה:

91 זֶרַ ע קֹדֶ ׁש לָ בְ ׁשּו שַ ׂקִ ּים. ּוצְ בָ א הַ שָ ּׁמַ יִם גַּם הֵ ם שַ ׂק הּושַ ׂם כְּסּותָ ם. חָ שַ ְׁך הַ שֶ ּׁמֶ ׁש וְיָרֵ חַ קָ דַ ר. וְכֹוכָבִ ים ּומַ זָּלֹות אָ סְ פּו נָגְ הָ ם. עד אנה: טָ לֶ ה רִ אׁשֹון בָ ּכָה בְ ּמַ ר נֶפֶ ׁש. עַ ל כִּי כְבָ שָ ׂיו לָ טֶ בַ ח הּובָ לּו. יְלָ לָ ה הִ שְ ׁמִ יעַ ׁשֹור בַ ּמְ ּרֹומִ ים. כִּי עַ ל צַוָּארֵ נּו נִרְ דַ ּפְ נּו כֻּלָ ּנּו. עד אנה: ּכֹוכַב תְ ּאֹומִ ים נִרְ אָ ה חָ לּוק. כִּי דַ ּם אַ חִ ים נִשְ ׁפַ ְּך כַּמַ ּיִם. לָ אָ רֶ ץ בִ ּקֵ ּׁש לִ פֹּל סַ רְ טָ ן. כִּי נִתְ עַ לַ ּפְ נּו מִ פְ ּנֵי צָמָ א. עד אנה: מָ רֹום נִבְ עַ ת מִ פְ ּנֵי אַ רְ יֵה. כִּי שַ ׁאֲגָתֵ נּו לֹא עָ לְ תָ ה לַ מָ ּרֹום. נֶהֶ רְ גּו בְ תּולֹות וְגַם בַ ּחּורִ ים.

92 כִּי עַ ל כֵּן בְ ּתּולָ ה קָ דְ רָ ה פָ ּנֶיהָ . עד אנה: סִ בֵ ּב מֹאזְנַיִם ּובִ קֵ ּׁש תְ ּחִ נָּה. כִּי נִבְ חַ ר לָ נּו מָ וֶת מֵ חַ יִּים. עַ קְ רָ ב לָ בַ ׁש פַ ּחַ ד ּורְ עָ דָ ה. כִּי בְ ּחֶ רֶ ב ּובְ רָ עָ ב שְ ׁפָ טָ נּו צּורֵ נּו. עד אנה: פַ ּלְ גֵי מַ יִם הֹורִ ידּו דִ ּמְ עָ ה כַּנַּחַ ל. כִּי אֹות בַ ּקֶ ּשֶ ׁת לֹא נִתַ ּן לָ נּו. צָפּו מַ יִם עַ ל רֹאשֵ ׁנּו. ּובִ דְ לִ י מָ לֵ א חִ כֵּנּו יָבֵ ׁש. עד אנה: קֵ רַ בְ נּו קָ רְ בָ ּן וְלֹא נִתְ קַ בֵ ּל. ּוגְ דִ י פָ ּסַ ק שְ ׂעִ יר חַ טֹּאתֵ ינּו. רַ חֲ מָ נִּיֹות בִ ּשְ ּׁלּו יַלְ דֵ ּיהֶ ן. ּומַ זַּל דָ ּגִ ים הֶ עֱלִ ים עֵ ינָיו. עד אנה: שָ ׁכַחְ נּו שַ ׁבָ ּת בְ ּלִ ּבֹות ׁשֹובָ בִ ים.

93 שַ ׁדַ ּי שִ ׁכַּח כָּל צִ דְ קֹותֵ ינּו. תְ ּקַ נֵּא לְ צִ ּיֹון קִ נְאָ ה גְ ּדֹולָ ה. וְתָ אִ יר לְ רַ בָ ּתִ י עָ ם מֵ אֹור נָגְ הֶ ָך: תְ ּרַ חֵ ם צִ ּיֹון כַּאֲשֶ ׁר אָ מַ רְ תָ ּ ּותְ כֹונְנֶהָ כַּאֲשֶ ׁר דִ ּבַ ּרְ תָ ּ. תְ ּמַ הֵ ר יְׁשּועָ ה וְתָ חִ יׁש גְ ּאֻלָ ּה וְתָ ׁשּוב לִ ירּושָ ׁלַ יִם בְ ּרַ חֲ מִ ים רַ בִ ּים: כַּכָּתּוב עַ ל יַד נְבִ יאֶ ָך לָ כֵן כֹּה אָ מַ ר יְיָ שַ ׁבְ תִ ּי לִ ירּושָ ׁלַ יִם בְ ּרַ חֲ מִ ים בֵ ּיתִ י יִבָ ּנֶה בָ ּּה נְאֻם יְיָ צְ בָ אֹות וְקָ ו יִנָּטֶ ה עַ ל יְרּושָ ׁלָ יִם: וְנֶאֱמַ ר. עֹוד קְ רָ א לֵ אמֹר כֹּה אָ מַ ר יְיָ צְ בָ אֹות עֹוד תְ ּפּוצֶנָה עָ רַ י מִ ּטֹוב וְנִחַ ם יְיָ עֹוד אֶ ת צִ ּיֹון ּובָ חַ ר עֹוד בִ ּירּושָ ׁלָ יִם: וְנֶאֱמַ ר כִ ּי נִחַ ם יְיָ צִ ּיֹון נִחַ ם כָּל חָ רְ בֹתֶ יהָ וַיָּשֶ ׂם מִ דְ בָ ּרָ ּה כְ ּעֵ דֶ ן וְעַ רְ בָ תָ ּה כְ ּגַן יְיָ שָ ׂׂשֹון וְשִ ׂמְ חָ ה יִמָ ּצֵא בָ ּה ּתֹודָ ה וְקֹול זִ מְ רָ ה: וְאַ תָ ּה קָ דוׁש יושֵ ׁב תְ ּהִ ּלות יִשרָ אֵ ל. וְקָ רָ א זֶה אֶ ל זֶה וְאָ מַ ר: קָ דוׁש, קָ דוׁש, קָ דוׁש, יי צְ בָ אות. מְ לא כָל הָ אָ רֶ ץ כְּבודו: ּומְ קַ בְ ּלִ ין דֵ ּין מִ ן דֵ ּין, וְאָ מְ רִ ין, קַ דִ ּיׁש בִ ּשְ ׁמֵ י מְ רומָ א עִ לָ ּאָ ה בֵ ּית שְ ׁכִינְתֵ ּּה. קַ דִ ּיׁש עַ ל אַ רְ עָ א עובַ ד גְ ּבּורְ תֵ ּּה. קַ דִ ּיׁש לְ עָ לַ ם ּולְ עָ לְ מֵ י עָ לְ מַ יָּא. ה' צְ בָ אות, מַ לְ יָא כָל אַ רְ עָ א זִיו יְקָ רֵ ּה. וַתִ ּּשאֵ נִי רּוחַ . וָאֶ שְ ׁמַ ע אַ חֲ רַ י קול רַ עַ ׁש גָדול: בָ ּרּוְך כְּבוד יי מִ מְ ּקומו: ּונְטָ לַ תְ נִי רּוחָ א. ּושְ ׁמָ עִ ית בַ ּתְ רַ י קָ ל זִיעַ סַ גִ ּיא דִ ּמְ שַ ׁבְ ּחִ ין וְאָ מְ רִ ין: בְ ּרִ יךְ יְקָ רָ א דַ ּיי מֵ אֲתַ ר בֵ ּית שְ ׁכִינְתֵ ּּה: יי יִמְ לךְ לְ עולָ ם וָעֶ ד: יי מַ לְ כּותֵ ּה קָ אֵ ם לְ עָ לַ ם ּולְ עָ לְ מֵ י עָ לְ מַ יָּא. יי אֱלהֵ י אַ בְ רָ הָ ם יִצְ חָ ק וְיִשרָ אֵ ל אֲבותֵ ינּו. שָ ׁמְ רָ ה זאת לְ עולָ ם לְ יֵצֶר מַ חְ שְ ׁבות לְ בַ ב עַ מֶ ָּך. וְהָ כֵן לְ בָ בָ ם אֵ לֶ יָך: וְהּוא רַ חּום. יְכַפֵ ּר עָ ון וְלא יַשְ ׁחִ ית. וְהִ רְ בָ ּה לְ הָ שִ ׁיב אַ ּפו. וְלא יָעִ יר כָּל חֲ מָ תו: כִּי אַ תָ ּה אֲדנָי טוב וְסַ לָ ּח. וְרַ ב חֶ סֶ ד לְ כָל קֹרְ אֶ יךָ: צִ דְ קָ תְ ָך צֶדֶ ק לְ עולָ ם וְתורָ תְ ָך אֱמֶ ת: תִ ּתֵ ּן אֱמֶ ת לְ יַעֲקב. חֶ סֶ ד לְ אַ בְ רָ הָ ם. אֲשֶ ׁר נִשְ ׁבַ ּעְ תָ ּ לַ אֲבֹתֵ ינוּ מִ ימֵ י קֶ דֶ ם: בָ ּרּוְך אֲדנָי יום יום יַעֲמָ ס לָ נּו. הָ אֵ ל יְׁשּועָ תֵ נּו סֶ לָ ה: יי צְ בָ אות עִ מָ ּנּו. מִ שגָּב לָ נּו אֱלהֵ י יַעֲקב סֶ לָ ה: יי צְ בָ אות.

94 אַ שְ ׁרֵ י אָ דָ ם ּבטֵ חַ בָ ְּך: יי הושִ ׁיעָ ה. הַ מֶ ּלֶ ְך יַעֲנֵנּו בְ יום קָ רְ אֵ נּו: בָ ּרּוְך הּוא אֱלהֵ ינוּ שֶ ׁבְ ּרָ אָ נּו לִ כְבודו. וְהִ בְ דִ ּילָ נוּ מִ ן הַ ּתועִ ים. וְנָתַ ן לָ נּו ּתורַ ת אֱמֶ ת. וְחַ יֵּי עולָ ם נָטַ ע בְ ּתוכֵנּו. הּוא יִפְ תַ ּח לִ בֵ ּנּו בְ ּתורָ תו. וְיָשם בְ ּלִ בֵ ּנּו אַ הֲ בָ תו וְיִרְ אָ תו וְלַ עֲשות רְ צונו ּולְ עָ בְ דו בְ ּלֵ בָ ב שָ ׁלֵ ם. לְ מַ עַ ן לא נִיגַע לָ רִ יק וְלא נֵלֵ ד לַ בֶ ּהָ לָ ה: יְהִ י רָ צון מִ לְ ּפָ נֶיָך יי אֱלהֵ ינוּ וֵאלהֵ י אֲבותֵ ינּו. שֶ ׁנִּשְ ׁמֹר חֻ קֶ ּיךָ בָ ּעולָ ם הַ זֶּה. וְנִזְכֶּה וְנִחְ יֶה וְנִרְ אֶ ה וְנִירַ ׁש טובָ ה ּובְ רָ כָה לִ שְ ׁנֵי יְמות הַ מָ ּשִ ׁיחַ ּולְ חַ יֵּי הָ עולָ ם הַ בָ ּא. לְ מַ עַ ן יְזַמֶ ּרְ ךָ כָבוד וְלא יִּדם. יי אֱלהַ י לְ עולָ ם אודֶ ךָּ: בָ ּרּוְך הַ גֶּבֶ ר אֲשֶ ׁר יִבְ טַ ח בַ ּיי. וְהָ יָה יי מִ בְ טַ חו: בִ ּטְ חּו בַ יי עֲדֵ י עַ ד. כִּי בְ ּיָּה יי צּור עולָ מִ ים: וְיִבְ טְ חּו בְ ָך יודְ עֵ י שְ ׁמֶ ָך. כִּי לא עָ זַבְ תָ ּ דֹּרְ שֶ ׁיךָ יי: יי חָ פֵ ץ לְ מַ עַ ן צִ דְ קו. יַגְ דִ ּיל ּתורָ ה וְיַאְ דִ ּיר: קדיש בלא "תתקבל": יִתְ גַּדַ ּל וְיִתְ קַ דַ ּׁש שְ ׁמֵ ּה רַ בָ ּא: בְ ּעָ לְ מָ א דִ ּי בְ רָ א כִרְ עּותֵ ּה וְיַמְ לִ יְך מַ לְ כּותֵ ּה וְיַצְ מַ ח ּפּורְ קָ נֵּה וִיקָ רֵ ב מְ שִ ׁיחֵ ּה. בְ ּחַ יֵּיכון ּובְ יומֵ יכון ּובְ חַ יֵּי דְ כָל בֵ ּית יִשרָ אֵ ל בַ ּעֲגָלָ א ּובִ זְמַ ן קָ רִ יב, וְאִ מְ רּו אָ מֵ ן: יְהֵ א שְ ׁמֵ ּה רַ בָ ּא מְ בָ רַ ְך לְ עָ לַ ם ּולְ עָ לְ מֵ י עָ לְ מַ יָּא: יִתְ בָ ּרַ ְך. וְיִשְ ׁתַ ּבַ ּח וְיִתְ פָ ּאַ ר וְיִתְ רומַ ם וְיִתְ נַּשא וְיִתְ הַ דָ ּר וְיִתְ עַ לֶ ּה וְיִתְ הַ לָ ּל שְ ׁמֵ ּה דְ ּקֻ דְ שָ ׁא. בְ ּרִ יךְ הּוא. אמן: לְ עֵ לָ ּא מִ ן כָּל בִ ּרְ כָתָ א וְשִ ׁירָ תָ א תֻ ּשְ ׁבְ ּחָ תָ א וְנֶחֱ מָ תָ א דַ ּאֲמִ ירָ ן בְ ּעָ לְ מָ א. וְאִ מְ רּו אָ מֵ ן: יְהֵ א שְ ׁלָ מָ א רַ בָ ּא מִ ן שְ ׁמַ יָּא וְחַ יִּים טֹובִ ים עָ לֵ ינּו וְעַ ל כָּל יִשרָ אֵ ל. וְאִ מְ רּו אָ מֵ ן: עושה שָ ׁלום בִ ּמְ רומָ יו הּוא יַעֲשה שָ ׁלום עָ לֵ ינּו וְעַ ל כָּל יִשרָ אֵ ל וְאִ מְ רּו אָ מֵ ן: עָ לֵ ינּו לְ שַ ׁבֵ ּחַ לַ אֲדון הַ ּכל. לָ תֵ ת גְ ּדֻ לָ ּה לְ יוצֵר בְ ּרֵ אשִ ׁית. שֶ ּׁלא עָ שנּו כְּגויֵי הָ אֲרָ צות. וְלא שמָ נּו כְּמִ שְ ׁפְ ּחות הָ אֲדָ מָ ה. שֶ ּׁלא שם חֶ לְ קֵ נּו כָּהֶ ם וְגורָ לֵ נּו כְּכָל הֲ מונָם: שֶ ׁהֵ ם מִ שְ ׁתַ ּחֲ וִים לְ הֶ בֶ ל וְרִ יק ּומִ תְ פַ ּלְ לִ ים אֶ ל אֵ ל לא יושִ ׁיעַ : וַאֲנַחְ נּו ּכורְ עִ ים ּומִ שְ ׁתַ ּחֲ וִים ּומודִ ים לִ פְ נֵי מֶ לֶ ְך מַ לְ כֵי הַ מְ ּלָ כִים הַ קָ ּדוׁש בָ ּרּוְך הּוא: שֶ ׁהּוא נוטֶ ה שָ ׁמַ יִם וְיוסֵ ד אָ רֶ ץ. ּומושַ ׁב יְקָ רו בַ ּשָ ּׁמַ יִם מִ מַ ּעַ ל. ּושְ ׁכִינַת עֻּזו בְ ּגָבְ הֵ י מְ רומִ ים: הּוא אֱלהֵ ינּו אֵ ין עוד. אֱמֶ ת מַ לְ כֵּנּו. אֶ פֶ ס זּולָ תו. כַּכָּתּוב בְ ּתורָ תו. וְיָדַ עְ תָ ּ הַ ּיום וַהֲ שֵ ׁבתָ אֶ ל לְ בָ בֶ ָך. כִּי יי הּוא הָ אֱלהִ ים בַ ּשָ ּׁמַ יִם מִ מַ ּעַ ל וְעַ ל הָ אָ רֶ ץ מִ תָ ּחַ ת. אֵ ין עוד:

95 עַ ל כֵּן נְקַ וֶּה לְ ָּך יי אֱלהֵ ינּו לִ רְ אות מְ הֵ רָ ה בְ ּתִ פְ אֶ רֶ ת עֻזֶָּך. לְ הַ עֲבִ יר גִ ּּלּולִ ים מִ ן הָ אָ רֶ ץ. וְהָ אֱלִ ילִ ים כָּרות יִכָּרֵ תּון. לְ תַ קֵ ּן עולָ ם בְ ּמַ לְ כּות שַ ׁדַ ּי. וְכָל בְ ּנֵי בָ שר יִקְ רְ אּו בִ שְ ׁמֶ ָך לְ הַ פְ נות אֵ לֶ יָך כָּל רִ שְ ׁעֵ י אָ רֶ ץ. יַכִּירּו וְיֵדְ עּו כָּל יושְ ׁבֵ י תֵ בֵ ל. כִּי לְ ָך תִ ּכְרַ ע כָּל בֶ ּרֶ ְך. תִ ּשָ ּׁבַ ע כָּל לָ ׁשון. לְ פָ נֶיָך יי אֱלהֵ ינּו יִכְרְ עּו וְיִּפלּו. וְלִ כְבוד שִ ׁמְ ָך יְקָ ר יִתֵ ּנּו. וִיקַ בְ ּלּו כֻלָ ּם אֶ ת על מַ לְ כּותֶ ָך. וְתִ מְ לְך עֲלֵ יהֶ ם מְ הֵ רָ ה לְ עולָ ם וָעֶ ד. כִּי הַ מַ ּלְ כּות שֶ ׁלְ ָּך הִ יא ּולְ עולְ מֵ י עַ ד תִ ּמְ לְך בְ ּכָבוד. כַּכָּתּוב בְ ּתורָ תֶ ָך. יי יִמְ לְך לְ עולָ ם וָעֶ ד: וְנֶאֱמַ ר. וְהָ יָה יי לְ מֶ לֶ ְך עַ ל כָּל הָ אָ רֶ ץ. בַ ּּיום הַ הּוא יִהְ יֶה יי אֶ חָ ד ּושְ ׁמו אֶ חָ ד: יִתְ גַּדַ ּל וְיִתְ קַ דַ ּׁש שְ ׁמֵ ּה רַ בָ ּא. בְ ּעָ לְ מָ א דִ ּי בְ רָ א כִרְ עּותֵ ּה וְיַמְ לִ יְך מַ לְ כּותֵ ּה וְיַצְ מַ ח ּפּורְ קָ נֵּה וִיקָ רֵ ב מְ שִ ׁיחֵ ּה. בְ ּחַ יֵּיכון ּובְ יומֵ יכון ּובְ חַ יֵּי דְ כָל בֵ ּית יִשרָ אֵ ל בַ ּעֲגָלָ א ּובִ זְמַ ן קָ רִ יב, וְאִ מְ רּו אָ מֵ ן: יְהֵ א שְ ׁמֵ ּה רַ בָ ּא מְ בָ רַ ְך לְ עָ לַ ם ּולְ עָ לְ מֵ י עָ לְ מַ יָּא: יִתְ בָ ּרַ ְך. וְיִשְ ׁתַ ּבַ ּח וְיִתְ פָ ּאַ ר וְיִתְ רומַ ם וְיִתְ נַּשא וְיִתְ הַ דָ ּר וְיִתְ עַ לֶ ּה וְיִתְ הַ לָ ּל שְ ׁמֵ ּה דְ ּקֻ דְ שָ ׁא. בְ ּרִ יךְ הּוא. אמן: לְ עֵ לָ ּא מִ ן כָּל בִ ּרְ כָתָ א וְשִ ׁירָ תָ א תֻ ּשְ ׁבְ ּחָ תָ א וְנֶחֱ מָ תָ א דַ ּאֲמִ ירָ ן בְ ּעָ לְ מָ א. וְאִ מְ רּו אָ מֵ ן: יְהֵ א שְ ׁלָ מָ א רַ בָ ּא מִ ן שְ ׁמַ יָּא וְחַ יִּים טֹובִ ים עָ לֵ ינּו וְעַ ל כָּל יִשרָ אֵ ל. וְאִ מְ רּו אָ מֵ ן: עושה שָ ׁלום בִ ּמְ רומָ יו הּוא יַעֲשה שָ ׁלום עָ לֵ ינּו וְעַ ל כָּל יִשרָ אֵ ל וְאִ מְ רּו אָ מֵ ן: