מגזין על כוס קפה תמוז תשפ"ב

‫‪05‬‬

‫ומה יקרה אם ניקח טעימה מטעמים של‬
‫מעבר לגבול‪ .‬בעיניים פתוחות‪ ,‬בהמון‬

‫סקרנות‪ ,‬בפה מכווץ של פעוט שמנסה בכל‬
‫יום משהו חדש‬
‫מנוחה אררט‬

‫‪06‬‬

‫“אמא”‪ ,‬מירי מעמיקה בכל תנועה שלי‪,‬‬
‫“כך את משקיעה בכל פעם מחדש?”‬
‫ר‪ .‬לייפער‬

‫‪12‬‬

‫כל אמא מתוודעת לעניין של גבולות‬
‫ומשמעת באיזשהו שלב בגידול הילדים‪.‬‬
‫הילד‪ ,‬שהיה עד היום צייתן יחסית‪ ,‬מראה‬
‫לפתע סימני מרדנות ובדיקת גבולות מתמדת‬

‫מירי הלפרין‬

‫עניינים‬ ‫תוכן‬

‫ניתן ללחוץ על שם המדור ולהגיע ישירות אליו‬

‫ג‪.‬ב‪.‬ל‪45.‬‬ ‫שומרת גלים‪35‬‬ ‫חופשת מחלה‪19‬‬ ‫הקדמת המערכת‪03‬‬
‫הינדא‬ ‫ריקי שיינקר‬ ‫מירי רבינוביץ‬

‫הפאה שלי‪46‬‬ ‫חוצה גבולות‪36‬‬ ‫ימי קדם‪21‬‬ ‫גבול הטעם‪05‬‬
‫תמר זיו‬ ‫דסי הבר‬ ‫מנוחה אררט‬
‫רבקי וקנין‬
‫בלב האגם‪48‬‬ ‫אמא‪ ,‬משעמם לי!‪37‬‬
‫אהובה מליח‬ ‫נחמי זלצברג‬ ‫גבולות מחושבים‪26‬‬ ‫רק המילה הטובה‪06‬‬
‫בצאתי לקראתך‪42‬‬ ‫מוריה מלכה כהן‬ ‫ר‪ .‬לייפער‬
‫מדור ציור‪49‬‬ ‫גלי יצחקוב‬
‫רבקי רוקח‬ ‫מסגור מחדש‪43‬‬ ‫מוגבל במזומן‪27 12‬‬
‫מתכון‪53‬‬ ‫שרה שלזינגר‬ ‫גב(ע)ול מרחיב אופקים‬
‫גיטי פוטש‬
‫מירי קרליץ‬ ‫מירי הלפרין‬

‫החופש להיות את בעבודה‪31‬‬ ‫גשר צר‪18‬‬
‫ציפי הלטובסקי‬
‫מוריה מלכה כהן‬

‫דבר המערכת‬

‫לי טוב!" ולא חלילה קרבת אלוקים שחנוק לך‪ ,‬צר‪ ,‬מגביל וקשה‪ .‬יש‬ ‫בעיצומם של ימי החופשה‪ ,‬ריכזנו במיוחד בשבילכן את מיטב התכנים‬
‫גבול כמה אדם מוכן למות‪ ,‬אך אין גבול כמה אדם מוכן לחיות!‬ ‫בנושא‪ :‬גבולות‪ ,‬חופש ומה שביניהם‪ .‬הכותבות המובחרות שלנו‪,‬‬
‫יחכימו ויטעימו אתכן בין דפי המגזין במילים מתוקות שיתנו לכן כוח‬
‫וכל זה לא סותר את הקושי‪ .‬יש נקודות תורפה בהן המאבק בין המותר‬
‫לאסור‪ ,‬בין האמת לשקר‪ ,‬הוא קשה מנשוא‪ .‬יש גבולות מטושטשים‪,‬‬ ‫לחופשה מסוג אחר!‬
‫בהם לא רק שחור ולבן‪ ,‬אלא גם הרבה גווני אפור באמצע‪ ,‬ושם אנחנו‬
‫נדרשות לשמור חזק על הגבול ולבחור בטוב‪ ,‬אך הקושי מתגמד‬ ‫הסבא מסלבודקא בספרו‪' :‬מדרגת האדם' שואל‪ :‬האם כאשר אני‬
‫רוצה מאוד דבר מסוים והתורה אוסרת ורוצה ממני משהו אחר‪ ,‬האם‬
‫כשאוהבים באמת‪.‬‬ ‫אפשר לומר שהתורה לקחה ממני? ועונה על כך‪" :‬צדיק באמונתו‬
‫כי כך זה בחיים שלנו‪ ,‬יש יצרן ויש דף הוראות בכל דבר ועניין‪ ,‬בכל‬ ‫יחיה" (חבקוק)‪ .‬אנחנו צריכות לחיות באמונה שהתורה לא לוקחת‬
‫מסגרת יש גבולות‪ .‬אלמלא הגבולות הללו‪ ,‬הדרך לתוהו בבואו היא‬
‫קצרה‪ ...‬גבולות התורה הם כמו חבית מלאה ביין משובח‪ ,‬כל עוד‬ ‫מאיתנו כלום!‬
‫החבית יציבה ואיתנה היא שומרת על איכות היין‪ ,‬שלא ישפך‪ .‬אך‬
‫ברגע בו סודקים‪ ,‬ואפילו במעט את החבית‪ ,‬היין יתחיל לזלוג החוצה‬ ‫כשמישהי תופסת את התורה כלוקחת‪ ,‬זה מפני שהיא רחוקה‪ ,‬לא‬
‫הבינה מספיק את משמעות הגבולות המתוקים שיש לנו ביהדות‪ .‬גבולות‬
‫ואיבדנו אותו ואת טעמו הטוב‪.‬‬ ‫שמעצבים את הנפש‪ ,‬את הדרך ואת האדם במסלול חייו הבלעדי‪.‬‬
‫מאחלות לכולנו שנזכה תמיד לשמר את הגבולות המתוקים הללו‬ ‫גבולות התורה הם אלה שמעניקים לנו את החופש האמיתי! הרי אמא‬
‫ושנרגיש במתיקות‪ ,‬ונזכה לעבוד את השם באמונה‪ ,‬באהבה ובשמחה‬ ‫טובה היא אמא שכשתראה את בנה מתעסק בקופסת גפרורים ומצית‬
‫אש‪ ,‬תיקח ממנו את הגפרורים מיידית‪ .‬אומנם בפעולה זו היא לקחה‬
‫אמיתית‪ .‬ונזכור תמיד כי עבד השם הוא לבדו חופשי!‬
‫בהזדמנות זו אנחנו רוצות להודות לכל מי שהייתה חלק מהפקת‬ ‫ממנו‪ ,‬אך העניקה לו בו זמנית חיים‪.‬‬

‫המגזין‪ ,‬לכל אחת שתרמה ונרתמה‪:‬‬ ‫כך גם בתורה‪ ,‬אם נראה כי לקחה ממנו‪ ,‬זה על מנת להעניק לנו את‬
‫ראשית תודה לבורא העולם על הס"ד המיוחדת שמלווה כל מגזין‪ ,‬על‬ ‫החיים‪ ,‬את האמת ואת החופש האמיתי‪ .‬הגבולות מיטיבים עם האדם‪.‬‬
‫חיי תורה ואמונה הם לא מאבק בגבולות הללו‪ ,‬לא מלחמת התשה‬
‫הכוח והיכולת להפיק מגזין שביעי‪.‬‬ ‫שאני יוצאת ממנה שדודה‪ ,‬שלקחו לי והפסדתי בקרב‪ ...‬חיי תורה הם‬
‫חיי ניצחון! שם‪ ,‬במלחמה בגבולות האפלים‪ ,‬בשאלות ספק‪ ,‬שם אם‬
‫על כוס קפה | ‪3‬‬ ‫תהיי חזקה ‪ -‬תהיי מנצחת! תצאי בהרגשה אמיתית של "קרבת אלוקים‬

‫ללאה אטון על ניקוד מקצועי לשירים ועל היענות מדהימה בכל פעם‬ ‫תודה לצוות הכותבות המוכשרות שלנו‪ ,‬שנתנו למילותיהן חופש ודרור‬
‫ללא גבולות!‬ ‫לפרוח אל אוויר העולם ולהתרומם מעל גבולות הדף‪.‬‬

‫תודה למורתנו המוכשרת לכתיבה יוצרת‪ ,‬גב' לאה פוטש‪ ,‬שאין גבול‬ ‫תודה לברכי פילץ הגרפיקאית המדהימה שעל אף שלא היה גבול‬
‫למסירותה ולרצונה הטוב לקדם אותנו!‬ ‫לדרישות ולחלומות שלנו‪ ,‬היא עיצבה והעניקה מכישרונה המיוחד‬

‫לדסי הבר‪ ,‬חברה לעט‪ ,‬ובכלל על ליווי מסור ורצון טוב לעזור‪.‬‬ ‫עיצוב קסום למגזין שלנו‪.‬‬

‫תודה לכל מי שהייתה שליחה טובה להאיר‪ ,‬להעיר‪ ,‬לבקר ולקדם את‬ ‫תודה לרבקי אביטן המיוחדת על עיצוב ייחודי לכתבות‪ ,‬כמו תמיד‬
‫התהליך המדהים של ההפקה‪.‬‬ ‫בשמחה וכיף והרבה מקצועיות!‬

‫ואחרונות חביבות‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬לכן ‪ -‬הקוראות! גם אלו מחוץ לגבולותיה‬ ‫תודה לנשים היקרות שנענו בשמחה לתרום ולהועיל לכולנו בראיונות‬
‫של ארצנו הנחמדת (ד"ש לארגנטינאיות;) על פירגונים ומחמאות‪,‬‬ ‫המרתקים במדורים הבאים שלפניכן‪:‬‬
‫ואינספור מילים טובות הנותנות את הכוח להמשיך ולהפיק להנאתכן‬
‫לגב' טליה שוורץ המיוחדת שסיפרה לכולנו את סיפורו המרתק של‬
‫עוד מגזין‪.‬‬ ‫קדם‪ .‬על קידום מקצועי ותעסוקתי לנשים חרדיות עם גבולות בלתי‬

‫חופשה מועילה וטובה‪ ,‬בברכת "וקווי ה' יחליפו כח"‪,‬‬ ‫מתפשרים‪.‬‬

‫אסתי ורבקי‬ ‫לגב' ציפי הלטובסקי שתרמה לנו רבות מניסיונה בעולם התעסוקה‪,‬‬
‫מחכה לכן ראיון עם ידע שכל מילה – זהב!‬
‫עריכה והפקה‪ :‬רבקי וקנין ואסתי דרעי‬
‫לגב' אסתי הס על כלים ומתנות לגבולות הכרחיים וטובים בחינוך ילדים‪,‬‬
‫הגהה‬ ‫ניקוד שירים‬ ‫כתבות‬ ‫גרפיקה‬ ‫ועל שהעניקה במתנה מדריך ייחודי ומעצים לכל הורה!‬
‫אביגיל גפן‬ ‫לאה אטון‬ ‫רבקי אביטן‬ ‫ברכי פילץ‬
‫לגב' נחמי זלצברג על מדור קסום המעניק פתרונות יעילים לתעסוקת‬
‫להרשמה מהירה למגזין‪ ,‬לחצי כאן!‬ ‫לילדים בחופשה‪ .‬יש במדור מספר קישורים שלא מומלץ לפספס!‬
‫לפרסום במגזין‪[email protected] -‬‬
‫למירי רבינוביץ‪ ,‬הרבה יותר מחברה לחיים‪ ,‬על שהסכימה לתת לנו‬
‫הצצה חטופה אל 'חופשת' המחלה שלה‪ ,‬היא כתבה לכן תובנה שלא‬

‫תשכחנה לעולם‪.‬‬

‫לרב משה שטרן שליט”א שתרם אף הוא מניסיונו הרב בחינוך והעצים‬
‫את כולנו עם תוכן ייחודי ואיכותי‪ .‬כמו כן מחכה לכן מדריך בלעדי‬

‫שהעניק במתנה‪.‬‬

‫לאביגיל גפן על עריכה מסורה‪ ,‬מכל הלב ובמקצועיות מיוחדת!‬

‫על כוס קפה | ‪4‬‬

‫ומה יקרה אם ניקח טעימה מטעמים של מעבר לגבול‪ .‬בעיניים‬
‫פתוחות‪ ,‬בהמון סקרנות‪ ,‬בפה מכווץ של פעוט‪ ,‬שמנסה בכל יום‬
‫משהו חדש‪ .‬פעמים יערב‪ ,‬פעמים אולי פחות‪ .‬פעמים שננסה‬
‫להוסיף‪ ,‬לשלב‪ ,‬לשנות את המתכון‪ ,‬ליצור משהו חדש‬

‫אלו מדבריות ממתינים שם בחוץ‪ ,‬מעבר למקובל‬ ‫איפה עובר הגבול הזה?‬ ‫מנוחה אררט‬
‫ולמוסכם‪ ,‬בשטח שחוץ לתחומו הטריטוריאלי‬
‫של הטעם הטוב והמוכר‪ .‬מיהו האויב המאיים‬ ‫הקו הנעלם‪ ,‬השברירי‪ .‬הגבול המפריד בין‬ ‫גבול הטעם‬
‫לפרוץ‪ ,‬מולו יש להתבצר בחומות‪ ,‬לסגור דלת‬ ‫הטעם הטוב‪ ,‬לכל מה שעובר‪ .‬בין כל מה‬
‫בעד כל שינוי‪ ,‬להגיף חלון אל טעמים וריחות‬ ‫שמתאים‪ ,‬הולם ומתקבל‪ ,‬לבין מה שממש‬
‫חדשים‪ .‬מי הוא שם המנסה להיכנס פנימה‪,‬‬ ‫ממש לא‪ .‬באיזה עפרון דקיק הוא משורטט‪,‬‬
‫ומהי הסחורה שאסור לו בשום פנים למכור‪.‬‬ ‫גבול הטעם הטוב‪ ,‬ואיכה זה הוא דוקר בעיני‬

‫כיצד זה בתוך הגבולות שוכן מעוז הלגיטימציה‪.‬‬ ‫כל באי עולם‪.‬‬
‫לכל איש טעם אישי‪ ,‬ואין מילת ויכוח‪ .‬ומעבר‬
‫לקו‪ ,‬ממש במרחק נגיעה‪ ,‬הזירה זרועת‬ ‫איך האירוע היה מקסים עד שלוש שעות מרגע‬
‫פתיחת השערים‪ ,‬וטלפונים ליליים קבילים‬
‫מוקשים‪ .‬כל טעות היא קריטית‪.‬‬ ‫עד השעה אחת עשרה אפס אפס‪ ,‬בדיוק‪.‬‬
‫איך הקולקציה המעוצבת ענתה על הדרישות‬
‫ומה יקרה אם ניקח טעימה מטעמים של מעבר‬ ‫בעונה הקודמת בלבד‪ ,‬והמרצה המבוקשת‬
‫לגבול‪ .‬בעיניים פתוחות‪ ,‬בהמון סקרנות‪ ,‬בפה‬ ‫נתנה את המיטב בחלקה הראשון של הסדרה‪.‬‬
‫מכווץ של פעוט שמנסה בכל יום משהו חדש‪.‬‬
‫פעמים יערב‪ ,‬פעמים אולי פחות‪ .‬פעמים‬ ‫מי שומר עליו‪ ,‬על הגבול‪ .‬מי אוטם פרצות‪,‬‬
‫שננסה להוסיף‪ ,‬לשלב‪ ,‬לשנות את המתכון‪,‬‬ ‫מפטרל בשערים‪ .‬בוחן בצמצום עיניים כל‬
‫הנהגה חדשה המבקשת לפלס דרכה פנימה‪.‬‬
‫ליצור משהו חדש‪.‬‬ ‫מכריע מי תבוא בשערים‪ ,‬ומה לא מקובל‪.‬‬
‫באיזה נשק הוא מחזיק‪ ,‬שומר הגבול הזה‪,‬‬
‫נרענן הגדרות‪ ,‬נשרטט את המפה מחדש‪.‬‬
‫טעמו וראו ‪):‬‬ ‫ומניין לו כל כך הרבה כוח‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪5‬‬

‫“זה מיועד למישהי שאני מעריכה מאוד”‪ ,‬אני‬
‫לוחשת‪“ .‬אחת שעד כה לא זכתה ממני‬
‫להכרת תודה”‬

‫רחוב בתי ורשא מאה וחמש‪ ,‬ערב כיתתי”‪ .‬תיק‬ ‫“שלום‪ ,‬מדברת אלישבע קנובלמן”‪ .‬לא הצלחתי‬ ‫רק המילה הטובה‬
‫תיק תיק‪“ .‬אוי‪ ,‬סליחה‪ ,‬אני ממהרת מאוד‪ ,‬יש‬ ‫לשייך את הקול המחויך אך בכל זאת דגדג‬
‫לי כרגע פגישה עסקית‪ ,‬נדבר‪ ,‬ניפגש‪ ,‬נהיה‬ ‫ר‪ .‬לייפער‬
‫בקשר‪ ”...‬ההילה פינתה את מקומה לצליל‬ ‫לי משהו בשולי הזיכרון‪.‬‬
‫ניתוק ארוך וצורם‪ .‬הנחתי את שפופרת הטלפון‬
‫במקומה וחיפשתי פיסת ספה שתקבל אותי‬ ‫“אה‪ ...‬אנחנו מכירות?” שאלתי‪ .‬אצבעי הימנית‬
‫נעה לאורך הלחי יוצרת קו אורך בהיר בפניי‬
‫ברצון‪.‬‬ ‫המאדימות‪“ .‬אמ‪ ..‬סליחה‪ ,‬אבל מי את?” מצאתי‬

‫‘ערב כיתתי’‪ .‬הבטתי בצג שוב מוודאת שאכן‬ ‫מילים לבסוף‪.‬‬
‫הייתה שיחה נכנסת‪ .‬מה הקפיץ לי את הלב‬
‫כל כך‪ ,‬המפגש? ידעתי שלא‪ .‬אני הרי מחבבת‬ ‫“אלישבע לוין”‪ .‬צחוק בטוח בעצמו שטף את‬
‫את חברותיי ולא נמנעת מלפגוש אותן ולהיזכר‬ ‫הקו‪“ .‬זוכרת? אוי היו ימים”‪ ,‬היא הזכירה‬

‫יחדיו בשנים עברו‪ ,‬מה הפריע לי כל כך?‬ ‫מדושנת עונג‪.‬‬

‫הבן של נחמנוביץ שזחל מתחתיי הצליח להרים‬ ‫“אלישבע לוין‪ .‬בוודאי‪ ,‬בטח‪ ,‬זוכרת”‪ .‬מהיכן‬
‫אותי מהספה‪ .‬פתחתי את התיק התלוי על‬ ‫היא נחתה עליי פתאום‪ ,‬מה היא רוצה?! “וואו‪,‬‬
‫העגלה‪ ,‬שלפתי מחית פירות בטעם בננה‪-‬תפוח‬ ‫באמת היו ימים”‪ .‬אני נזכרת בזמנים בהם‬
‫והושבתי אותו בכיסא האוכל‪ ,‬מאכילה כפית‬ ‫אלישבע ניהלה בזרת הקטנה שלה את הכיתה‬
‫אחר כפית ומסדרת את המחשבות בראש‪.‬‬
‫‘פגישה עסקית’‪ ,‬קפצו לי המילים‪ .‬אה אה‪,‬‬ ‫הנחמדת שלנו‪.‬‬

‫“את שומעת?” המשיכה אלישבע ללא נשימה‪.‬‬
‫“תפתחי יומן‪ ,‬תרשמי‪ :‬ב’ באב‪ ,‬משפחת לוין‪,‬‬

‫על כוס קפה | ‪6‬‬

‫בתשלום כמובן”‪ .‬השכנה כבר מסתובבת לאחור ורק מפטירה‪“ ,‬את‬ ‫התקדמה לה הגברת‪ ,‬עוסקת‪ ,‬עסקנית‪ ,‬עסקים‪ ,‬זה מה שהיא‪ .‬מעניין‬
‫מכירה הרבה אנשים‪ ,‬אם עולה בדעתך משהו‪ ,‬אשמח לשמוע”‪.‬‬ ‫באמת במה עוסקות שאר החברות‪ ,‬בוודאי יהיה המפגש כר נרחב‬

‫זה אמיתי? אני ממשיכה לבהות בדלת הסגורה‪ ,‬משל הייתה מפל משתפך‬ ‫לשיווק עצמי‪ .‬ומה‪ ...‬מה אומר אנוכי?‬
‫ממרומי הצוק‪ .‬האם חלום חלמתי בזה הרגע? בטרם התפללתי וכבר‬
‫נעניתי? הרי אין מתאים בשבילי למלאות את יומי בסיפוק עצום של‬ ‫פתאום הבנתי מה הפריע לי כל כך בשיחה‪ ,‬אני אשתתף במפגש‬
‫תמיכה בלומדי תורה‪ ,‬ועוד שכרה בצידה?! הדבר הזה פשוט בנוי עבורי‪.‬‬ ‫ואספר לכולן שאני מתעסקת עם תינוקות ושהם מעסיקים אותי‪ ,‬איך זה‬
‫החיבה לבישול ואפייה‪ ,‬הסדר והארגון שאני נהנית להשליט וערימות‬ ‫יראה בעיניהן? כאישה פשוטה שלא מצאה לה עיסוק הולם יותר; כלא‬
‫הכביסה המחויילות שממלאות את ליבי ומסדרות את המחשבות‪ ,‬אין‬ ‫יוצלחית כזו שלא הצליחה לקדם את עצמה לתפקיד בעל משמעות‬

‫דבר טוב מזה‪.‬‬ ‫ושם הולם; כאחת שאיננה אישה נודעת בשערים???‬

‫עוד באותו היום אני מציעה את עצמי לשירותיה של השכנה המבוגרת‬ ‫תמיד ידעתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי‪ ,‬אולי אכן הגיע הזמן?‬
‫ולאחיינים מחו”ל‪ .‬לא חולפת שעה ועל מפתן הדלת נוחתות שלוש‬ ‫נחמנוביץ הקטן נרדם וכך גם התאומים של שיפמן‪ .‬אני במטבח‪ ,‬בידי‬
‫שקיות ענק מלאות כביסה מלוכלכת ומניחות את אבן הפינה לעסק‪,‬‬ ‫הסכין הירוקה קוצצת את הבצל עד דק‪ ,‬גם מחשבותיי בעקבותיהם‪.‬‬
‫‘אני חייבת לעשות משהו עם עצמי’‪ ,‬אני מחליטה‪ ,‬וזהו‪‘ .‬עוד היום‬
‫עסק של תמיכה בלומדי תורה‪ ,‬ולעסקנית הדגולה הניצבת בראש‪.‬‬
‫אתחיל לחשוב על כך ברצינות’‪.‬‬
‫“אמא” מלוש הקטנה שבה זה עתה מהגן‪ ,‬פוגשת אותי במרפסת‪ ,‬תולה‬
‫כבסים‪“ .‬קחי” היא מושיטה לי אטבים בזה אחר זה‪ ,‬נהנית מהתפקיד‬ ‫‘מישהו דופק?’ אני מזהה משהו קצבי שמוביל בדרך כלל לצלצול‬
‫מאז ומקדם‪‘ .‬כמה חולצות’‪ ,‬אני חושבת לעצמי‪‘ .‬וואו‪ ,‬אני אגהץ היום‬ ‫מעורר פעוטות‪ .‬ממהרת לדלת‪ ,‬מקדימה את הפעמון‪ ,‬פותחת בזריזות‪.‬‬
‫שעות ארוכות’‪ .‬מרץ ושמחה עוטפים אותי‪‘ ,‬מה לא אעשה למען התורה?’‬
‫גב’ דיקמן‪ ,‬השכנה המבוגרת מלמעלה‪.‬‬
‫“אמא‪ ,‬נה?” ממלמלת מלוש במהלך הארוחה‪ ,‬מחתימה את טביעת‬
‫אצבעותיה בחצאיתי‪“ .‬נה‪ ,‬נה?” היא ממשיכה לנדנד ופורצת בבכי‪ ,‬באין‬ ‫“שלום‪ ,‬מלכי‪ ,‬מה שלומך?” היא מדברת מהר‪ ,‬יחסית לגילה‪“ .‬אולי יש‬
‫מענה‪“ .‬את רוצה גינה?” אני מבינה‪“ .‬היום אין גינה‪ ,‬היום נישאר בבית”‪,‬‬ ‫לך רעיון בשבילנו?” היא שואלת וממשיכה מייד “לאחי מארה”ב יש‬
‫אני מנסה להרגיע את הקטנה‪“ .‬את יודעת מה‪ ,‬אולי חמי תלך איתך‬ ‫כאן בארץ שלושה נכדים שלומדים בישיבה באזור‪ ,‬והוא מחפש‬
‫בעבורם משפחה מאמצת בארץ שתתן להם קצת הרגשה‬
‫של בית‪ ,‬את יודעת”‪ ,‬היא בודקת את מידת ההבנה‬
‫שלי‪“ ,‬כביסה‪ ,‬אירוח בשבת‪ ,‬עוגה או שניים לישיבה‪,‬‬

‫על כוס קפה | ‪7‬‬

‫•••‬ ‫לגינה”‪ .‬מי אומר שתמיד זו צריכה להיות אמא שמוציאה את הילדים‬
‫לגינה? יש כאן בנות גדולות בבית‪ ,‬הגיע העת להושיט יד‪.‬‬
‫“אמא‪ ,‬עוד רגע האוטובוס בורח לי”‪.‬‬
‫טעמם הערב של התשבחות שקבלתי‬ ‫•••‬
‫בתום סעודות השבת מהאורחים עושי קבע‬
‫עדיין מלחלח את קצות עיני‪ .‬האוטובוס?! הוי‪ ,‬חיימקה מאחר‬ ‫“אחד הבחורים‪ ,‬ניגש אליי לאחר מעריב”‪ ,‬מספר לי שמואל בערב‪“ .‬הוא‬
‫לישיבה‪“ .‬היכן העוגות אמא?” הוא עומד שם בפתח המטבח‬ ‫מבקש אם אפשר לקבל בשבוע הבא כמות כפולה של עוגות‪ ,‬אמר‬
‫מצפה לקופסאות המוכרות שמחכות לו בקביעות על השיש‪.‬‬ ‫שכאלה לא טעם מעודו”‪ ,‬הוא מחייך‪“ .‬על פניו נראה שיש לו ניסיון רב‬

‫“אני חייב לרוץץץץ”‪.‬‬ ‫בעניין עוגות ודומיהם”‪.‬‬

‫שולפת שקית משומשת ששווה עשר אגורות‪ ,‬פותחת מזווה וזורקת‬ ‫כמה נחמד לשמוע שהם נהנים‪ .‬למחרת בבוקר אני מעמידה כמות‬
‫לשקית חבילת עוגיות של ברמן‪ ,‬פס שמרים של אנג’ל‪ ,‬חבילת ופלים‬ ‫מרובעת של בצק שמרים‪ ,‬בוחשת שלוש סוגי מילואים וממלאת בדבקות‬
‫של מן ורגשות אשמה של בלום‪ .‬אוף‪‘ .‬למה לא הספקתי לאפות השבוע‬
‫פס אחר פס‪.‬‬
‫את העוגות הרגילות לבחור הבן יקיר שלי?’‬
‫“אפשר חתיכה?” שואל אברימי בן השתיים עשרה שהריח מזמין אותו‬
‫אני מתכסה בחיוך מזויף‪ ,‬פותחת את הדלת ומציעה לחיימקה ללוות‬ ‫למטבח‪“ .‬זה מריח מצוין”‪ ,‬הוא מפטיר‪.‬‬
‫אותו לתחנה‪ ,‬לפחות זה‪.‬‬
‫“אפשר חתיכה‪ ,‬אבל אחת”‪ .‬אני מזהירה‪“ .‬כל השאר חוץ משני פסים‬
‫למחרת בבוקר נוחתות שקיות חדשות על יד הדלת‪ ,‬גם הפעם הם‬ ‫שנשמור לשבת‪ ,‬הם עבור הבחורים”‪‘ .‬הבחורים’‪ ,‬שם העסק החדש‪...‬‬
‫הביאו מצעים‪ .‬הם השתגעו? אני חושבת לעצמי‪ ,‬בחו”ל מחליפים‬
‫מצעים פעם ביומיים? לאות קלה מזדחלת לבהונות‪ ,‬כל ציפה שוקלת‬ ‫‘מחר’ אני מבטיחה לעצמי ‘מחר אופה עבור בני המשפחה שלי‪ ,‬גם הם‬
‫טון‪ .‬אני דוחפת אותם למכונה הביתית‪ ,‬משתדלת שהכביסה הפרטית‬ ‫אמורים ליהנות’‪ .‬אבל למחרת‪ ,‬מצפה לי ערימה נכבדת של חולצות‬
‫שלנו לא תבחין בפרוטקציה וגם אני משתדלת שלא לראות‪ .‬ה’ יעזור‬ ‫לגיהוץ‪ ,‬בגדים לקיפול ומכנסיים לתיקון‪ ,‬הכל תוצרת חו”ל‪ .‬האפייה‬
‫נדחית ממחרת למחרת והנה שבת בפתח‪ .‬השולחן ערוך במיטב‬
‫לנו ולכל הכביסות של עם ישראל‪.‬‬ ‫הכלים‪ ,‬מוגשים בו מאכלים שלא שזפו את פינו עד כה‪ ,‬סביב השולחן‬

‫נכנסת למטבח‪ ,‬מקלפת ערימה נכבדה של תפוחי אדמה שתחבור‬ ‫מתגלגלת שיחה ערה ומזדמרים נגינות בשני מבטאים‪.‬‬
‫לשניצלוני תירס שיכירו לראשונה את משפחת בלום‪ .‬אין ברירה‪ .‬אני‬
‫מוכרחה להעמיד הרגע בצק מחומש למילוי‪ .‬המיקסר פועל במרץ‪,‬‬ ‫בבוקר של שבת טועמים הילדים פרוסות עוגה שהמאפייה הסמוכה‬
‫דאגה לנו ואני טועמת מנה מרירה של נקיפות מצפון‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪8‬‬

‫חיישיק ורוצון מתערבלים במוחי במהלך היום‪ ,‬מעניקים לי זריקה עצומה‬ ‫מטשטש מעט את רחשי ליבי‪ .‬כשאני מכבה נשמע‬
‫להמשיך הלאה‪ ,‬אז מה אם הכביסה שלנו תתכבס ביום שלישי?!‬ ‫צלצול טלפון ברמה‪.‬‬

‫•••‬ ‫“הלו‪ ,‬שלום?” קול מדושן עם קרטוצ’קה בפה‪ ,‬אני יודעת‬
‫שזה תוצרת חו”ל‪“ .‬הרבוניס בלום?” הרבנית בלום‪ ,‬לא פחות‪.‬‬
‫“אמא!” מירי נכנסת היסטרית למטבח‪“ ,‬אין לי חולצה נקייה בארון”‪.‬‬
‫“אה‪ ,‬כן‪ ,‬אה‪ ...‬מלכי בלום”‪ ,‬אני מגמגמת זהות‪.‬‬
‫“אין חולצה נקייה?” אני שואלת תוך כדי ריצה לכיוון החדר‪ ,‬חייבת לחזות‬
‫בפלא‪ .‬המדף נקי כביום היווצרו‪ ,‬חף מחולצות‪ .‬אני רצה לחדר השרות‪,‬‬ ‫“נו‪ ,‬נו‪ ,‬בשבילי את הרבוניס‪ ,‬מדביירס אמא של יעקב געציל לאנדגרובער‪,‬‬
‫שולפת מהסלסלה הממתינה לגיהוץ חולצה ראויה לשמה‪ ,‬מפעילה‬ ‫מלייקווד‪ ,‬יס‪ ,‬יס?” כמה שמות‪.‬‬
‫מגהץ‪ ,‬מעבירה על קמטי החולצה‪ ,‬מיישרת הדורים‪ .‬לפני יצירת הפס‬
‫המוכיח בשרוול אני לא שוכחת להתיז עמילן מייצב‪ ,‬משקיעה בחולצה‬ ‫“סליחה‪ ,‬של מי?” אה‪ ,‬אני נזכרת פתאום‪ ,‬כנראה אחד מהחדשים‬
‫שממלא לי את סדר היום‪.‬‬
‫כמו שאני אוהבת‪.‬‬
‫“של יעקוב געצלה‪ .‬את לתת קייקס‪ ,‬לכבס הלונדרי שלו‪ ,‬את‪ ,‬נכון?”‬
‫“אמא”‪ ,‬מירי מעמיקה בכל תנועה שלי‪“ ,‬כך את משקיעה בכל פעם‬ ‫היא מנסה לגרד את תאי מוחי‪.‬‬
‫מחדש?” היא מעבירה מבטה לאורך השרוול מלווה את המגהץ בתימהון‪.‬‬
‫“גם ללא הבחורים את מגהצת כארבעים חולצות בשבוע”‪ .‬התימהון‬ ‫“כן כן‪ ,‬בוודאי‪ ,‬שולם עליכם”‪ ,‬אני עונה בלי קשר‪ ,‬העיקר משהו בלשון‬
‫שלה מחמם את ליבי‪ ,‬צריבה במעלה האף סוחטת ממני דמעה קטנה‪.‬‬ ‫הקודש שאולי גם היא תבין‪.‬‬

‫האמת‪ ,‬עד היום גם אני לא שמתי לב‪.‬‬ ‫“את לתת לו כויח רב‪ ,‬חיישיק רב‪ ,‬רוצון רב ללמויד תוירה‪ ,‬את קייקס‬
‫ביוטיפול‪ ,‬קוקוש קייק פול צ’וקלד‪ ,‬יס?” בלי עין הרע‪ ,‬בהחלטה של‬
‫מירי יוצאת מהבית בשעה מאוחרת למדי‪ ,‬שעה שהרחוב לא רגיל‬ ‫רגע אני מפעילה את ההקלטה‪ ,‬נתרגם מאוחר יותר‪ .‬מה שאני בוודאי‬
‫לראות ילדים לבית בלום‪ .‬נקיפה קטנה צובטת אותי במשולש הקטן‬ ‫מבינה ומקבלת בזרועות פתוחות זאת ההערכה שנוטפת בין המילים‬
‫בלב‪ ,‬תראי את מירי‪ ,‬הוא זועק חמס‪ ,‬מאחרת בגלל חולצה זנוחה‬
‫שאמא שכחה לגהץ‪ .‬בערב שומע שמואל את תלאותיי ומנחם אותי‬ ‫הטובות‪.‬‬
‫שככה זה ילדים‪ ,‬אינם יודעים להעריך ולא ארע מאומה אם חולצה‬
‫איכשהו מסתיימת השיחה ואני מרגישה את עצמי סביב חוגה‪ ,‬מחפשת‬
‫נעדרת פעם בשבע עשרה שנה‪.‬‬ ‫מה עוד אפשר להוסיף‪ .‬אני מוציאה שלוש חבילות קמח‪ ,‬שופכת לנפה‬
‫החשמלית‪ ,‬מתכננת מחזור אפייה נוסף של סהרונים במילוי ווניל‪ .‬כויח‪,‬‬
‫המילים שלו הם כמו פלסטר קצר מידי לחתך ארוך‪ ,‬מחפה עד לדימום‬
‫הבא שיפרוץ‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪9‬‬

‫“ו‪ ...‬את העוגות‪ ,‬אמ‪ ...‬את אורזת?” הוא שואל כאילו בדרך אגב‪‘ .‬מה‬ ‫•••‬
‫יש לו?’ אני תמהה‪‘ ,‬מהיכן צצות השאלות הללו?’‬
‫ביום שישי בצהריים‪ ,‬דופק שליח בביתנו‪ ,‬מנחית עיצוב ענק של שוקולדים‬
‫אינני מספיקה לענות‪ .‬הוא מניף את מזוודתו ודוחף לתא מטענו של‬ ‫ופירות יוקרתיים‪ .‬אליהם מצורפת ברכה משתפכת מלב רותח של‬
‫האוטובוס שהגיע בלי ששמתי לב מתי בכלל הוא עצר בתחנה‪ ,‬מנופף‬ ‫אימו של מתתיוהו שלוימה‪ ,‬בחור נוסף מהקבוצה שניזונה מעוגותיי‬
‫המשובחות‪ .‬הברכה מרעיפה על ראשינו הכול בכל מכל כל‪ ,‬פרט‬
‫לי לשלום ונעלם בתוכו‪.‬‬
‫לזמן מיותר‪.‬‬
‫‘שאלה מוזרה הוא שאל אותי‪ ,‬חיימקה‪ ,‬מעניין למה’‪ .‬מגרדת אפשרויות‬
‫עד שאני מגיעה הביתה ומבטיחה לעצמי לברר את הנושא‪ .‬ברגע שאני‬ ‫אני לא צריכה יותר מזה‪ .‬המתנה היא תחבושת עבה דיה כדי לאטום‬
‫פותחת את דלת הבית‪ ,‬מקדמות את פניי שקיות הענק‪ ,‬משכיחות‬ ‫את הפצע המדמם מיום חמישי‪ .‬שוב אני מתמלאת באדרנלין ראוי‬
‫צרות ישנות ומנחיתות אותי אל תפקידי המחודש‪ ,‬תומכת תורה בע”מ‪.‬‬ ‫לשמו ומסיימת את הכנת הקינוח המושקע לכבוד הבחורים‬

‫כדי לשפר את מצבי המתנודד אני מחליטה להקדים בשבוע זה את‬ ‫ובעצם לכבוד שבת‪.‬‬
‫הכביסה הפרטית שלנו‪ .‬אני דוחפת חולצות לבנות למכונה‪ ,‬מוסיפה‬
‫מוצאי שבת‪ .‬חיימקה שוב בפתח המטבח‪ .‬הפעם זכרתי‬
‫ג’ל כביסה ואבקה מלבינה ומפעילה‪.‬‬ ‫להפריש לו פס אחד של שמרים ועוד כמה תופינים‬
‫תרומת החנויות‪ .‬אני מחייכת אליו‪ ,‬מציעה ליווי גם‬
‫“חיימקה התקשר מהדרך”‪ ,‬בעלי מסתיר לי את האור שבוקע מהאמבטיה‪.‬‬
‫“הוא ביקש שישלחו לו עוד ארבע זוגות גרביים‪ ,‬נזכר שבמגירה הוא‬ ‫הפעם כדי לחפות על הבכי הפנימי‪.‬‬
‫מצא שניים בלבד”‪ .‬בוקס בלב‪ .‬שני זוגות גרביים בלבד‪ ,‬מסכן שלי‬
‫“אמא”‪ ,‬חיימקה שלי שואל בהיסוס‪ ,‬נשען על‬
‫ושאלותיו האומללות‪ ,‬שני זוגות בלבד‪ ,‬כיצד זה ייתכן?!‬ ‫דופן התחנה‪“ ,‬מי קיפל את הכביסה שלי‬

‫אני ממהרת לחדרו‪ ,‬פותחת את המגירה השנייה ששייכת לחיימקה‪,‬‬ ‫השבוע?”‬
‫מזיזה את הסלסלות מכאן לשם‪ ,‬אף גרב אינה מציצה משם‪ ,‬אך‬
‫מתחת לסלסלה הסגולה אני מוצאת מעטפה חומה וגדולה‪ .‬למה‬ ‫“מירי”‪ ,‬אני עונה מייד‪“ ,‬למה?”‬
‫יש כאן שטויות בתוך המגירה? הילדים יודעים שארון הבגדים מיועד‬
‫לביגוד נטו‪ ,‬לא מתאים לו‪ ,‬לחיימקה‪ .‬לא חושבת פעמיים‪ ,‬פותחת‬ ‫“לא‪ ,‬לא‪ ,‬הכל בסדר‪ ,‬סתם שאלתי‪ ”...‬הוא‬
‫ומציצה פנימה‪ .‬מה זה? אני שולפת פתקיות תכולות‪ ,‬יובש ממלא את‬ ‫מסובב את ראשו כמו בודק את הלוח שמורה‬

‫על האוטובוסים המתקרבים‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪10‬‬

‫ומנגד‪ ,‬מנגד ניצבים ילדיי‪ ,‬האוצרות שניתנו לי וקיבלו ממני בלי סוף‬ ‫כל ישותי‪ .‬רגליי הרועדות צונחות על כיסא קרוב וידיי ממשיכות לשלוף‬
‫כל השנים‪ .‬אך‪ ,‬וזה האחחח הגדול‪ ,‬מעולם לא נפקח שום זוג עיניים‬ ‫עוד ועוד פתקיות‪.‬‬
‫כאשר הכנתי עבורם את המיטב שבמאפיי‪ ,‬אף לא אחד העריץ את‬
‫הקוקוש קייק נוטף השוקולד או את המצעים הריחניים‪ ,‬מישהו העריך‬ ‫‘חיימקה בני האהוב‪ ,‬המון כח ורק הצלחה בלימוד’; ‘חיימקה‪ ,‬התורה‬
‫שלך מאירה את הבית גם מרחוק‪ ,‬תמשיך עוד ועוד’‪ ...‬אני לא מסוגלת‬
‫כאשר שם לב לכביסה שלא נעדרת כמעט?‬
‫לקרוא עוד‪ .‬כל מילה מקצצת אל ליבי עוד‪...‬‬
‫כל ההבדל אם כך‪ ,‬הוא רק המילה הטובה שאני מקבלת או שלא???‬
‫‘ריבונו של עולם’‪ ,‬אני זועקת בדם ליבי‪ ,‬משפריצה דמעות בשצף‪.‬‬
‫באותו לילה לא ישנתי בכלל‪ ,‬הבנתי שמאזן המילים הטובות בתוכי‬ ‫‘שלוש שנים הוא אוגר את הפתקיות הללו?’ פתאום מקבלות השאלות‬
‫התערער‪ ,‬ועליי לסלול בכוחות עצמי את שביל האמצע ואת המילים‬ ‫שלו ממשות‪ .‬חיימקה עדין הנפש חיפש את הפתקיות שנהגתי לתחוב‬
‫לתוך הגרביים‪ ,‬הוא בקש להתמלא מאלה שנדחפו בין הניילון העוטף‬
‫שצומחות לאורכו‪...‬‬ ‫לבין העוגה‪ ,‬הוא שאל מאחורי המילים‪ ,‬איפה אמא נעלמה? מי השאיל‬

‫למחרת‪ ,‬בשעת אחר הצהריים‪ ,‬מוצא אותי אבריימי עוטפת פסי שמרים‬ ‫אותה לזמן לא ידוע?’‬
‫בניילון נצמד‪“ ,‬אפשר חתיכה‪ ,‬אמא?” הוא שואל בהיסוס מוכר מהתקופה‬
‫•••‬
‫האחרונה‪.‬‬
‫ביקשתי משמואל לקחת פיקוד על הבית והודעתי לכולם שאני יוצאת‬
‫“בוודאי‪ ,‬גם שתיים” אני עונה בחיוך‪ ,‬פורסת עבורו שתיים עבות‪“ .‬בבקשה‪,‬‬ ‫להליכה‪ .‬לא רחוק מהבית‪ ,‬שוכנת גינה קטנטנה‪ ,‬פיסת חורש וספסל‬
‫בתאבון”‪.‬‬ ‫בודד‪ .‬אני נוחתת עליו‪ ,‬נעטפת בשמיכת חשכה‪ ,‬נותנת למחשבות‬

‫ממשיכה לעטוף בדייקנות‪ ,‬בפס האחרון אני משחילה פתקית תכלכלה‪,‬‬ ‫להציף את ליבי המדמם‪.‬‬
‫ספוגת דמעות‪ ,‬המילים שעליה נמחקו‪ ,‬הן חרוטות על לוח ליבי‪.‬‬
‫‘אני כל כך אוהבת להעניק לאחרים‪ ,‬לתת להם את הכויח והחיישיק‬
‫“למי הפס הזה מיועד‪ ,‬אמא?” שואל אבריימי בלי להבחין בניצוץ הרטוב‬ ‫ללמוד‪ ,‬אני מתמלאת רק מהמחשבה שכל דף של גמרא שהם עוסקים‬
‫שבקצה העין‪.‬‬ ‫בו בכוחות רעננים נזקף לזכותי‪ ,‬אני מתרגשת לכבס את המצעים‬

‫“זה‪ ,‬מיועד למישהי שאני מעריכה מאוד”‪ ,‬אני לוחשת‪“ .‬אחת שעד כה‬ ‫עליהם ישנים עמלי התורה‪.‬‬
‫לא זכתה ממני להכרת תודה”‪.‬‬
‫ובתוך הלב‪ ,‬אני יודעת שגם התגמולים‪ ,‬המילים הטובות‪ ,‬העיניים‬
‫היא מיועדת לי‪.‬‬ ‫הנפקחות של הסובבים והמבט המעריץ שלהם‪ ,‬אהובים עליי מאוד‬

‫ומעניקים לי אנרגיה מסוג אחר‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪11‬‬



‫מתמדת‪.‬‬ ‫כל אמא מתוודעת לעניין של‬ ‫תארו לעצמכם שזכיתם בהגרלה על טיול מיוחד‬
‫הורים רבים נלחצים כשמגיע השלב הזה‪ .‬האם‬ ‫גבולות ומשמעת באיזשהו‬ ‫במינו‪ .‬טיסה בשמי הארץ מהווה רק את הפתיח‪,‬‬
‫נכשלתי בחינוך? ואולי בכלל יש לילד שלי אופי‬ ‫שלב בגידול הילדים‪.‬‬ ‫ואז מגיע השיא המובטח‪ .‬המסוק הפרטי נוחת‬
‫הילד‪ ,‬שהיה עד היום צייתן‬
‫קשה ומרדן?!‬ ‫יחסית‪ ,‬מראה לפתע‬ ‫ברב דרמטיות‪ ...‬על מגדל רב קומות!‬
‫חשוב לדעת שזה ממש לא כך‪ .‬זהו חלק‬ ‫סימני מרדנות ובדיקת‬ ‫ההתרגשות ממלאת אתכם כהוגן‪ .‬האוויר מדהים‪.‬‬
‫מהתפתחותו הטבעית והבריאה של הילד ומהווה‬ ‫גבולות מתמדת‬
‫שלב שמסייע לו לעבור מדפוסי התנהגות של‬ ‫הנוף ‪ -‬פשוט עוצר נשימה‪.‬‬
‫תינוק לדפוסי התנהגות של ילד בעל אישיות‬ ‫להסתכל סביבו‪ ,‬ובוודאי לא ליהנות ולהשתחרר‪.‬‬ ‫אך פתאום אתם שמים לב שמשהו כאן אינו תקין‪,‬‬
‫אכן‪ ,‬גבולות‪ ,‬עד כמה שזה נשמע מוזר‪ ,‬מאפשרים‬ ‫והמשהו הזה ממלא אתכם בפחד אימים‪ .‬לגג אין‬
‫משלו‪.‬‬ ‫ביטוי רחב יותר של הפוטנציאל האנושי‪ .‬נשמע‬ ‫גדרות בכלל! אפילו מעקה נמוך אין בנמצא לכל‬
‫עד כמה שהשלב הזה מתיש לפעמים‪ ,‬עצם‬ ‫מלא האופק‪ .‬מחריד‪ ,‬נכון? איך תגיבו במצב כזה?‬
‫ההכרה בחיוניות המעבר ההתפתחותי הזה‪,‬‬ ‫כמו אנטי‪-‬תזה?‬ ‫רוב האנשים יגיבו בפחד איום‪ ,‬יתכנסו במרכז‬
‫תעניק משמעות ואורך רוח עד שגיל המרי יחלוף‪.‬‬ ‫פנינו אל אסתי כדי שנוכל להבין את העניין יותר‬ ‫הגג בלי לזוז משם מילימטר‪ .‬אולי גם יעצמו‬
‫הילד צריך אז יותר מתמיד להרגיש את נוכחותם‬ ‫עיניים‪ ,‬יתיישבו בקומה כפופה‪ ,‬וייתכן שאפילו‬
‫של הורים סמכותיים ויציבים המובילים אותו‬ ‫לעומק‪.‬‬
‫בביטחון‪ ,‬מציבים לו גבולות ושומרים עליו מפני‬ ‫יכסו את אוזניהם‪ .‬ברר‪ ...‬איזה פחד!‬
‫למה חשוב כל כך להבין את העניין של‬ ‫אך אם תגלו שמסביב לכל הגג יש גדר יציבה‬
‫הדחפים המניעים אותו מבפנים”‪.‬‬ ‫גבולות?‬ ‫ובטוחה‪ ,‬מסתבר שהייתם מתרווחים בהנאה על‬
‫גבי השטח‪ ,‬מתפעלים עמוקות מהנוף המפעים‪,‬‬
‫אז בעצם‪ ,‬הילד פשוט מבקש‪“ :‬תנו לי‬ ‫"כל אמא מתוודעת לעניין של גבולות ומשמעת‬ ‫נושמים את האוויר הצלול ומתרגשים מהשמיים‬
‫גבולות!” למה זה כל כך מרתיע אותנו‬ ‫באיזשהו שלב בגידול הילדים"‪ ,‬מסבירה אסתי‪.‬‬
‫"בדרך כלל זה מתחיל כשהילד הראשון מגיע‬ ‫הכחולים ללא רבב‪.‬‬
‫לפעמים?‬ ‫לגיל שנתיים‪ .‬הילד‪ ,‬שהיה עד היום צייתן יחסית‬ ‫מה בעצם קרה כאן?‬
‫מראה לפתע סימני מרדנות ובדיקת גבולות‬
‫"בדרך הטבע הורים רוצים להיות טובים לילדיהם‪.‬‬ ‫גבולות מרחיבים אופקים‬
‫כל פעולה שגורמת לילד להיראות שמח ושבע‬
‫רצון מחזקת אצל ההורה את ההרגשה שהוא‬ ‫את השאלה הזאת בדיוק שואלת גב’ אסתי הס‪,‬‬
‫יועצת ומדריכת אימהות‪ ,‬בספרה “כך תגרמי‬
‫מיטיב עם הילד‪.‬‬ ‫לילדים לשמוע בקולך”‪ .‬ויש לה גם הסבר‬
‫קל לראות את זה כשמעניקים חיבה‪ ,‬הקשבה‪,‬‬ ‫לתופעה‪ :‬הגדרות מאפשרים לנוכחים ליהנות‬
‫מהמקום ומהחוויה שהוא מציע‪ .‬ללא גבולות‪,‬‬
‫חוויה‪ .‬הילד מגיב בחיוך ומראה שביעות רצון‪.‬‬ ‫הפחד משתלט על האדם עד שהוא כלל לא פנוי‬
‫הנתינות האלו חשובות מאוד‪ ,‬אך לא פחות מכך‬
‫חשוב להעניק לילד גם גבולות וללמד אותו לקבל‬

‫על כוס קפה | ‪13‬‬

‫הוא יהיה חייב לבצע”‪ ,‬מבהירה אסתי‪.‬‬ ‫לא ייבהל‪ ,‬והילד אט אט יירגע וירגיש ביטחון‬ ‫מרות‪.‬‬
‫בהורה הטוב שלצידו”‪.‬‬ ‫הבעיה היא שכשעוסקים בגבולות הילד מגיב‬
‫מה עושים כשהגבולות היטשטשו לגמרי‪,‬‬ ‫בדרך כלל בחוסר שביעות רצון (קרי‪ :‬צעקות‪,‬‬
‫האם יש אפשרות לתקן?‬ ‫למה משמעת היא המפתח לחינוך וגם לחינוך‬ ‫בעיטות‪ ,‬הפגנות ושות'‪ ,)...‬וההורים עלולים‬
‫עצמי לעבודת ד’?‬
‫"כמו במשל הגג שבתחילת הכתבה‪ ,‬כאשר‬ ‫להרגיש שהם כביכול "נאלצים" להיות רעים‪.‬‬
‫הסמכות ההורית לא מספיק ברורה וההורים‬ ‫"המשמעת אינה חינוך אבל היא כלי הכרחי כדי‬ ‫זאת הסיבה שהמילה גבולות נשמעת מרתיעה‬
‫נלחצים מהילדים שלהם ומוותרים על דרישותיהם‬ ‫להכיל את החינוך‪.‬‬ ‫ורבים מיישמים אותה רק בלית ברירה‪ .‬התוצאה‬
‫פעם אחר פעם‪ ,‬הילדים עלולים לפתח חרדות‪.‬‬ ‫העגומה היא שהסמכות נשמעת מגומגמת והילד‬
‫הם מרגישים בודדים וחסרי הגנה בעולם גדול‬ ‫אם אין כלי‪ ,‬שום תוכן שבעולם לא יוכל להחזיק‬
‫ומבהיל‪ .‬מי יציל אותם אם לא הוריהם? לפעמים‬ ‫מעמד‪ .‬כך גם בעבודת ה'‪ .‬גבולות בעבודת השם‬ ‫רק יוצא מבולבל מכך”‪.‬‬
‫הפתרון לילד שמראה סימני חרדה בלתי הגיוניים‬ ‫או במילים אחרות ‪ -‬יראת שמים‪ ,‬הם הכלים‬
‫הוא פשוט לחזק את נושא המשמעת והגבולות‪.‬‬ ‫כל גבעול והגבול שלו‬
‫זה יכול להיות אפילו משהו קטן ביותר‪ ,‬בנושא‬ ‫להחזקת עבודת ד'‪.‬‬
‫אחד שקל לו ליישם‪ .‬לא ייאמן איזה שינוי זה יכול‬ ‫רגעים של התעוררות או התרוממות הרוח ילכו‬ ‫"השלב הראשון והחשוב בדרך לפתרון הוא‬
‫לאיבוד לאחר זמן אם אין יראת שמים שתכיל‬ ‫ההבנה שהענקת גבולות היא לטובת בריאותו‬
‫לחולל!”‬ ‫אותם‪ .‬הגבולות שאנו מלמדים את הילדים הרכים‬
‫אסתי מוסיפה אזהרה חשובה‪" :‬בכל מה שקשור‬ ‫הם הבסיס שלהם ליראת שמים בריאה בבגרותם‪.‬‬ ‫הנפשית ושמחתו של הילד לא פחות מאשר‬
‫לגופו של הילד אין מקום לגבולות ומשמעת אלא‬ ‫הנתינות האחרות‪ .‬ילד זקוק לגבולות‪ .‬הגבולות‬
‫לחינוך באמצעות הסברה‪ ,‬מחמאות וחיזוקים‬ ‫זוהי מתנה לכל החיים ולחיי נצח בכלל”‪.‬‬ ‫מעניקים לו תחושת ביטחון‪ .‬יש מי ששומר עליו‪.‬‬
‫חיוביים‪ .‬במה הדברים אמורים? לדוגמא‪ ,‬בחינוך‬
‫לגמילה מטיטולים ובשידול "לגמור את כל האוכל‬ ‫בתור מדריכת אימהות‪ ,‬יש לך בוודאי טיפים‬ ‫כשיש בשטח סמכות אז יש על מי לסמוך ועל‬
‫מהצלחת"‪ .‬שתלטנות יתר בתחומים אלו עלולה‬ ‫מעולים להשמת גבולות בבית‪.‬‬
‫מי להיסמך‪.‬‬
‫להרגיש לילד כפגיעה ולהזיק לו גם בעתיד”‪.‬‬ ‫"מתן בחירה”‪ .‬עונה אסתי מייד‪“ .‬בגיל המרי (גיל‬
‫לאסתי יש מתנה מיוחדת עבור קוראות "על‬ ‫שנתיים עד חמש פחות או יותר) הילד רוצה‬ ‫"סומכה"‬ ‫כמו‬
‫כוס קפה"‪ :‬החוברת "כך תגרמי לילדים לשמוע‬ ‫להרגיש עצמאי ויחד עם זה חשוב שילמד לקבל‬
‫בקולך"‪ .‬חוברת מלאה בטיפים ועצות מעשיות‬ ‫שמסייעת לשתיל‬
‫להענקת גבולות באווירה טובה‪ ,‬מאוירת באיוריה‬ ‫סמכות‪ .‬הפתרון הוא לתת לו בחירה‪.‬‬ ‫צעיר ורך לצמוח‬
‫המתוקים והאהובים ביותר‪ .‬ניתן לקבל אותו‬ ‫למשל‪ ,‬אפשר לשאול את הילד‪" :‬מה אתה בוחר‬ ‫מבלי שייפגע‬
‫לאסוף‪ ,‬חמודי‪ ,‬את הקפלה או את המכוניות?”‬
‫בחינם בקישור הזה‪.‬‬ ‫כשהילד בוחר בעצמו מה לאסוף הוא מקבל יחס‬ ‫מהרוחות‬
‫לצורך שלו בעצמאות ובלי משים הוא מפנים גם‬ ‫הנושבות‪.‬‬
‫על כוס קפה | ‪14‬‬ ‫שיש פה סמכות‪ .‬הרי משהו מבין שתי האפשרויות‬
‫כן‪ ,‬הילד עלול‬

‫להתמרד ולכעוס‪ .‬הוא יכול אפילו‬
‫להישכב על הרצפה ולבעוט בחמת זעם‪ .‬אך‬
‫כשלהורה ברור שהגבולות טובים עבורו הוא‬

‫איך בעצם נולד “מרכז שטרן”?‬ ‫פנינו למומחה המשמעת הרב משה שטרן‪,‬‬
‫מנהל מרכז שטרן לחינוך וטיפול רגשי‪ ,‬מייסד‬
‫"אתחיל מסוף הסיפור‪ .‬משמעת זה דבר קל! אם הולך לכם קשה במשמעת‪,‬‬
‫סימן שמשהו לא עובד נכון‪ .‬איך הגעתי לזה? נחזור להתחלה‪ “ ...‬פותח‬ ‫שיטת 'משמעת וסמכות בכל בית בקלות'‪.‬‬

‫הרב שטרן בנימה מחויכת‪.‬‬
‫וכאן מתחיל הרב שטרן בגילוי לב נדיר‪“ :‬בתחילת דרכי כהורה וכמלמד‪,‬‬
‫הייתי בטוח שהשכלה חינוכית רחבה כמו זו שגדלתי עליה וגישה טובה‬
‫לילדים מהווים מתכון בטוח להצלחה בחינוך‪ .‬לא ידעתי אז עד כמה טעיתי‪...‬‬

‫האכזבה הייתה קשה‪.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬היה ברור לי כשמש בצהרים שאם הקב"ה הפקיד את החינוך‬
‫בידינו‪ ,‬חייבת להיות דרך שכל אבא‪ ,‬אמא‪ ,‬רב'ה או מורה יוכלו לקבל‬

‫משמעת בקלות!‬
‫החלטתי שאני חייב למצוא את הדרך הזו‪ ,‬ויהי מה‪.‬‬
‫הלכתי ולמדתי אצל גדולי המומחים בתחום‪ ,‬המחנך הדגול הרב יעקבסון‬
‫שאני אוחז למורי ורבי‪ ,‬הרב הופמן ועוד‪ .‬השקעתי עשרות אלפי שקלים‬
‫ומאות שעות בשביל ללמוד כל מה שרק יכול לעזור לי‪ .‬עם השנים‪ ,‬פיתחתי‬
‫שיטה ליצירת משמעת וסמכות המורכבת מנוסחה של מספר שלבים‬
‫פשוטים וקלים ליישום אשר לרואה מהצד זה יכול להראות כמעשה קסמים‪.‬‬
‫פשוט גיליתי איך להתחבר לילדים‪ ,‬ואיך להגיע ללב שלהם בקלות‪.‬‬

‫וזה עבד בסייעתא דשמיא‪.‬‬
‫זה עבד בכיתות שלמדתי‪.‬‬

‫זה עבד בבית שלי‪.‬‬
‫זה עבד מול ילדים בקהילה ובבית הכנסת‪.‬‬
‫וזה עבד להרבה מלמדים‪ ,‬מורות‪ ,‬והורים רבים שבאו לבקש הדרכה‪.‬‬
‫זה מה שהוביל אותי להקים את "מרכז שטרן”‪.‬‬
‫להיות שליח ציבור ‪ -‬לא רק לתלמידיי ‪ -‬אלא בעיקר בעבור ההורים‬
‫הנפלאים‪ ,‬שעושים ימים כלילות עבור ילדיהם‪ ,‬ויוצאים מתוסכלים‪”...‬‬
‫וב"ה‪ ,‬היום 'מרכז שטרן לחינוך וטיפול רגשי'‪ ,‬הוא כתובת לכל הורה המעוניין‬
‫לקבל מענה ופתרון מקצועי ויסודי לכל הקשיים שיש בבית עם הילדים‬
‫או עם עצמו‪ ,‬בין בחינוך ובין בבעיות רגשיות‪ ,‬וכן מכשיר מטפלים רגשיים‬
‫מהשורה הראשונה המחוללים פלאות עם הורים שאני שולח אליהם‪.‬‬

‫למה המילה "גבולות" מרתיעה לפעמים ואיך מצליחים לתת לה‬
‫קונוטציה חיובית?‬

‫"אגלה לכם סוד‪ .‬אתם עצמכם מאוד מאוד אוהבים גבולות! ויותר מזה ‪-‬‬

‫על כוס קפה | ‪15‬‬

‫רוב הדרישות שלנו מהילדים הם הרבה מעבר‬ ‫המילה הזו מרגיעה אתכם‪.‬‬
‫למה שהם מסוגלים לבצע‪ .‬יכול אפילו להיות‬ ‫בואו ואוכיח לכם את זה ‪ -‬מסכימים לטייל‬
‫שזו דרישה שמקובלת בדרך כלל‪ ,‬אבל לילד‬ ‫איתי בספארי ללא גבולות‪ ,‬כלובים וסורגים?‬
‫שלך ספציפית‪ ,‬היא גדולה מדי‬ ‫מוכנים לוותר על דלתות המכוניות? מה‬
‫דעתכם לעשות סיבוב ברכבת הרים מפותלת בלי‬
‫לכבוש חלק קטן‪ ,‬שיגרור אחריו עוד חלקיק‪ ,‬ועוד אחד‪ ,‬עד שבסוף נצליח‬
‫ונגיע רחוק מאוד בס"ד!‬ ‫חגורות הבטיחות המעצבנות שיש שם?‬
‫אין מצב‪ .‬הזוי‪ .‬לעולם לא‪.‬‬
‫כך בדיוק זה גם עם ילדים‪.‬‬ ‫למה?‬
‫תורידו את הקרס עד למקום שלו‪ .‬תנו לו להצליח בדברים קלים‪ ,‬ואחר כך‪,‬‬
‫צעד אחרי צעד‪ ,‬נוכל להעלות את הרמה ואת הדרישות‪ .‬מה נרוויח? א‪.‬‬ ‫כי גבול זה טוב‪ .‬זה מרגיע‪ .‬זה יוצר בטחון‪.‬‬
‫ההתנגדות החזקה שלו כלפינו תרד‪ .‬ב‪ .‬הוא יתחיל לשמוע‪ .‬ומשם‪ ,‬זה רק‬ ‫כל השאלה היא איך מציבים אותו‪.‬‬

‫ילך ויתגבר בעז"ה”‪.‬‬ ‫וזה מה שמשנה את ההרגשה של הילד כלפי הנושא הזה של 'גבולות’‪.‬‬

‫למה משמעת היא המפתח לחינוך וגם לחינוך עצמי לעבודת ד’?‬ ‫איך באמת מצליחים לגרום לילד להרגיש טוב עם גבולות?‬
‫"אי אפשר לחנך לשום דבר בלי להתחיל עם משמעת‪ .‬כלום!‬
‫זה נקרא 'סוד נעשה ונשמע’‪.‬‬ ‫"מורידים את הקרס!” עונה הרב שטרן תשובה מפתיעה‪.‬‬
‫"כן כן‪ ,‬לא טעיתי‪ .‬קרס‪ ,‬כמו של דגים‪...‬‬
‫יש לי הצעה נפלאה עבור האימהות שקוראות את המאמר הזה כעת‪.‬‬
‫אני יכול לתת לכן במתנה סוד גדול! משהו מיוחד ונדיר שבשביל להשיג‬ ‫מה זאת אומרת? נניח שאתם עומדים על גשר מעל נהר‪ .‬בעומק הנהר‪,‬‬
‫אותו לבד תצטרכו לעמול קשה שנים רבות‪ .‬אני יכול להעניק לכם אותו‬ ‫שלושים מטר מתחת המים‪ ,‬שוחה לו דג סלמון‪.‬‬

‫כעת תוך חמש דקות! מעוניינות???‬ ‫אתם ממש רוצים את הסלמון לכבוד שבת‪ .‬אתם מביאים חכה‪ ,‬שמים‬
‫ברור שכן!‬ ‫פיתיון‪ ,‬ו‪ ...‬משליכים את החכה למים‪.‬‬

‫נו‪ ,‬מה הסוד???‬ ‫האם יש סיכוי שהסלמון ייתפס בקרס מתישהו אם החכה תהיה בגובה פני‬
‫אז ככה‪ ,‬הסוד הוא ‪ -‬איך להצליח לכוון בבת אחת גם את כוונת הרש"ש‬ ‫המים?‬

‫וגם את כוונת הרמ"ק בהנחת תפילין!‬ ‫ממש לא‪ .‬רק אם תורידו את הקרס של החכה לעומק שלושים מטרים‪,‬‬
‫למה נפלו פניכן? הרי זהו סוד עצום!‬ ‫ייתפס לכם הסלמון בקרס‪.‬‬
‫כי זהו סוד עצום שלא נוגע אליכן‪ .‬אתן לא מניחות תפילין‪.‬‬
‫אבל אם אציע לכן סוד אחר‪ ,‬לדוגמא‪' :‬איך להכין עוגת ‪ 3‬שכבות מהממת‬ ‫רוב הדרישות שלנו מהילדים הם הרבה מעבר למה שהם מסוגלים לבצע‪.‬‬
‫תוך ‪ 8‬דקות כולל ניקוי השיש בקלות' הייתן קופצות על המציאה‪.‬‬ ‫יכול אפילו להיות שזו דרישה שמקובלת בדרך כלל‪ ,‬אבל לילד שלך‬

‫על כוס קפה | ‪16‬‬ ‫ספציפית‪ ,‬היא גדולה מדי‪...‬‬
‫ומה קורה אז?‬

‫הילד מנסה לעמוד בדרישה‪ ,‬לא מצליח‪ ,‬מתייאש‪ ,‬ומתחיל להתמרד!‬
‫לא כי יש לו משהו נגדך‪ ,‬אלא פשוט מתוך הגנה עצמית‪...‬‬

‫אם נחשוב על זה נגלה שגם אצלנו‪ ,‬המבוגרים‪ ,‬זה כך‪ .‬מכמה דברים‬
‫התייאשנו‪ ,‬רק כי היצבנו לעצמנו רף גבוה מדי‪ ...‬אם נוריד את הדרישה‪ ,‬אם‬

‫נצפה מעצמנו לעשירית ממנה‪ ,‬מה יקרה אז?‬
‫פתאום נגלה שיש לנו אמביציה להתאמץ‪ ,‬לנסות‪ ,‬להשקיע‪ ,‬ואז גם להצליח‬

‫אם ההורים יודעים להציב משמעת באופן‬ ‫כל ילד נולד אגוצנטרי‪ .‬כתינוק ‪ -‬כל מה‬
‫נכון‪ ,‬הם מצליחים לגרום לו להוריד את‬ ‫שהוא רוצה הוא מקבל מייד במרחק בכי‬
‫קטן‪ .‬כשהוא גדל‪ ,‬הוא נתקל לפתע בבעיה‬
‫הראש מולם‪ ,‬ולשמוע להם‪.‬‬
‫עוברות השנים‪ ,‬ופתאום הילד קולט שאבא‬ ‫למה?‬
‫שלו מאוד רוצה לנסוע לאיזה מקום‪ ,‬אבל יש‬ ‫כי את זה אתן עושות גם ככה‪ .‬אז אתן רוצות לשמוע על זה עוד‪.‬‬
‫שאלה הלכתית מסוימת‪ ,‬ואחרי שיחת טלפון עם הרב‪,‬‬ ‫ילד או מבוגר שהורגל לבצע דברים מתוך משמעת‪ ,‬ירצה לשמוע ולהחכים‬
‫אבא מוריד את הראש‪ ,‬מוותר על הרצון שלו‪ ,‬ושומע‬ ‫בזה עוד‪ .‬המשמעת פותחת לו את האוזניים‪ ,‬את הלב‪ ,‬את הרצון לשמוע‪.‬‬

‫לרב‪.‬‬ ‫לכן ‪ -‬נעשה ואז נשמע‪.‬‬
‫זה השלב השני ‪ -‬בו הילד מרחיב את המשמעת שלו גם‬ ‫כי אי אפשר אחרת”‪.‬‬
‫לרב‪ .‬מסיבה פשוטה ‪ -‬כי אם אבא שומע לרב‪ ,‬ואני שומע‬
‫"עם ישראל ירדו למצרים כדי ללמד אותם הכנעה מהי‪ ,‬ולהתרגל להיות‬
‫לאבא‪ ,‬אז גם אני צריך לשמוע לרב‪...‬‬ ‫עבדים‪ .‬המדרש מספר שבליל מכת בכורות פרעה רץ (עם הפיז'מה‬
‫בהמשך הילד קולט שהרב לא ממציא תשובות או עונה מליבו כפי רצונו‪,‬‬
‫אלא גם הוא משועבד וכנוע‪ .‬למי? לשולחן ערוך! שהוא נכתב על פי התורה‬ ‫כמובן‪ )...‬ברחובות היהודים וצעק 'לא עבדי אתם ‪ -‬עבדי ה' אתם!’‬
‫ניחא‪ ,‬אתה משחרר אותנו‪ ,‬אבל מה הקשר 'עבדי ה' אתם'? מה אתה קשור‬
‫הקדושה! שהיא ניתנה מהקב"ה!‬
‫וזה השלב בו הילד מגיע לתכלית‪ ,‬ומרחיב את המשמעת שלו גם לבורא‬ ‫לעניין‪ ,‬מה‪ ,‬פתחת כאן סמינר ערכים?‬
‫הפשט הוא‪ ,‬שעם ישראל מעולם לא יצא מהעבדות שהוא נכנס אליה‪ .‬הוא‬
‫עולם‪.‬‬ ‫מעולם לא יצא לחופשי‪ .‬מעבדי פרעה הם הפכו לעבדי מלך מלכי המלכים!‬
‫אבל ילד שאין לו משמעת מהבית ‪ -‬איך יהיה עובד ה’?”‬ ‫זו הייתה המטרה מלכתחילה – כור הברזל‪ ,‬כדי ללמוד להיכנע לבורא כל‬

‫ביקשנו מהרב שטרן האם הוא יכול לתת לנו איזה טיפ סודי אחד‪...‬‬ ‫העולמים‪.‬‬
‫תינוק שנולד במזל טוב במעייני הישועה‪ ,‬לא מסוגל לקלוט מה זה בורא‬
‫תשובתו‪" :‬למה רק אחד? קחו חמש!”‬
‫הרב שטרן כתב מדריך מיוחד ליצירת משמעת בקלות‪ .‬אפשר להשיגו‬ ‫עולם‪ ,‬ואיך נכנעים אליו‪ .‬זה גדול עליו מדי‪.‬‬
‫מה עשה ה' יתברך בחוכמתו? מדרגות!‬
‫בחינם בקישור הזה‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬ביקשנו לשמוע אנקדוטה מעניינת מהשטח‪:‬‬ ‫כל ילד נולד אגוצנטרי (דהיינו‪ ,‬חושב רק על עצמו‪" ,‬אני במרכז!")‪ .‬כתינוק‬
‫הסיפור הבא התרחש באשדוד‪ ,‬כשזוג הורים התחילו ליישם את מה שאני‬ ‫‪ -‬כל מה שהוא רוצה הוא מקבל מייד במרחק בכי קטן‪ .‬כשהוא גדל‪ ,‬הוא‬

‫מלמד בקורס המלא של משמעת וסמכות‪.‬‬ ‫נתקל לפתע בבעיה‪.‬‬
‫יום אחד הם מגיעים למפגש ומספרים לי שבתם בת השבע‪ ,‬פנתה לאימה‬ ‫הוא רוצה משהו‪ ...‬וההורים לא מסכימים! לא ייאמן!‬
‫באמצע השכבת ילדים (שזה אחד הזמנים המורכבים ברוב בתי ישראל‪)...‬‬ ‫זה השלב הראשון שבו הוא לומד להכניע את עצמו‪.‬‬
‫ואמרה לה‪' :‬מאמי‪ ,‬נכון את עושה מה שהרב שטרן אמר לכם לעשות?'‬
‫עוד לפני שהאמא הספיקה להפשיר מההלם‪ ,‬הילדה הוסיפה‪' :‬תמשיכי‪ ,‬זה‬

‫עושה לנו טוב'‪...‬‬
‫וזה ממש מעשה קטן המעיד על עומק השיטה‪ :‬במשמעת עובדים עם‬

‫הילד‪ ,‬לא נגדו‪.‬‬
‫צריכים ייעוץ‪ ,‬אבחון או טיפול? פנו לרב שטרן במייל‪[email protected] :‬‬

‫על כוס קפה | ‪17‬‬

‫גשר צר‬ ‫ְלל ֹוָ‪,‬כ ְלל ִֶמא ָּדחֹו ָדתי ֲוח ִלי ָפה ַה ֻּמ ְת ֶא ֶמת ַרק‬ ‫ֵע ֶדר‬ ‫ִּב ׁ ְש ִביל‬ ‫ְוָהלֹע ֹאו ָ ִלּב ׁ ְםש ִלֹביאל ִנ ְֲהב ָרמ ֹוןא‬ ‫ִַָּצכעטְֹורלר ֲ ּע ּובִָנּוְהימבֻעםֹופׁ ֶָָּ ְלתשמ ִלםלבי ְֵֻּּנככ ֹהיֶּולמָֹֹוּוהד ְֶֶָּגובׁקֶָׁערֶש ָשבררר‬
‫מוריה מלכה כהן‬ ‫ְוֵ ַאיא ְנל ָך ִּ ָית ְכל ֹוַּב ׁלשְלׁ ִֶהש ְלת ַּכֵַּוא ֵץח ִרל‪ְ,‬נ ִָעה ָָ ּזליֵוהר‬ ‫ֵז ִהים‬
‫ָּ ַּכתאֲןה ֶֹפמ ְךֶס ְלר ָ ְותׁ ִֶמש ֶי ּדםר‬
‫על כוס קפה | ‪18‬‬ ‫ַה ֲא ֵמן ִּבי‪ְ ,‬צ ַעד ְּב ִב ְט ָחה ַעל ַה ֶּג ׁ ֶשר‬ ‫ֵי ׁש‬
‫ֵאי ְנ ָך ְל ַבד‪ֲ ,‬א ִני ִא ְּת ָך‬ ‫ַאל‬

‫ְמ ַח ֶּכה ְל ַה ֲע ִניק ְל ָך ֶּת ׁ ֶשר‬ ‫ָּבחֹו ֵֵפרץא ִל ְע ֹור ָלא ֹוםתר ֹואֶֹוצ ְתה ָךְּב ֵּ ָבךין ֻּכ ָּלם‬ ‫ְֶוִַז ַאה ָא ּהזלָּּוֵתהְַּרתהר ַנקֶּ‪-‬לֹסׁ ִ ִאהשה ָּ ְגִ ִילתֹלוְַּן ֹפהתֵַוּּלל ֹפֲ ְחֶךסאל ְֹּולב ׁע ֹםוְּשתּוד ָהל ֹּויכוֹוםָכב‬
‫ָּכל ַמה ׁ ּ ֶש ֵה ַכ ְנ ִּתי ַרק ִּב ׁ ְש ִבי ְל ָך‬ ‫ְוְלִ ׁאֵשםם ְּתַ ַמא ֵּהב ִּנד ְ ִיב ָרח ּו ִאד ּיָ ּוה ְתע ֹוָךָלם?‬ ‫ַו ֲא ִני ע ֹוד ִנ ִּסי ִתי ַל ְחלֹם‬

‫ִאם ִּת ְה ֶיה ֵּבין ֻּכ ָּלם‬ ‫ְְללֹֹממ ַַנאאב ֶּ ֵּסְְק ׁלסהִָשחתִָּנלְּםבּצםִ ֹנוַי ֵא‪,‬רהָּ ַַתִצאְאהְּרל ִּת ָתָנעיךֹו ֵאֶַבהק ֶֶּּׁרג ׁתֹשֶׁ ָשארשַרבםד ְל ַבד‬ ‫ְוַַעעִ ׂשלל ְ ֶמֶּג ָׁמ ְֶחשרהָרחׁ ְֶברש ַּׁ ֶפח ֹושֶברל ֶׁצשא ֹּוות ַ ׁלרִ ָי ְשו ׁםַָמשִיל ֹםום‬
‫ִֵֵּבאהׁייְ ְ ַנשא ִָךְבךי ְְּ ְּכלתָ ַךמ ֹוק ִ ֵנּבְעבָֹולרַיד ַא ֵחחָ ֶסהפ ָעץֹומ ֳָ ַלעעָדםלף ַמ ָ ּדף‬
‫ַ ָּּרכב ֹו ֵלקר ֲָאהא ִנעיֹעו‪ֹ ,‬וָ ָל ְלמ ֻםיםָח ִה ּאוד ִּאתיע ֹ‪ֶּ,‬וג ֵַׁוֶב ֲשאר ִרני ּ ַבֹׁוצָשרְלרַבד‬ ‫ֵאי ְנ ָך ׁ ָש ֶוה ֵּבין ׁ ָש ִוים‬ ‫ֲִִללעא ְְֹוָפפְב ָָב ִעעלרִִי ַממייהםֶּג ׁםם ֶּב ְשַֹּוכמ ְר ִּרמכִֹּו ְגהיבּׁוִֵנמי ְשאד ְַָּמכצר ֹוררןמֹוֹון ַהר‬
‫ְִָּּּכבתׁוְמ ְשֹוו ִב ַעיֹוהְ ְלדתָך ָ ָּ ָאת ָרומַקְּכהְמ ֵמִּּ ֹבותייְןי ִ ָּציתמָ ְּוכרָ ִצניהר ׁתֶ ְשל ַלת ְ ָּב ִת ִנוייתם‬
‫ְו ָכל ַה ַּפ ַחד ׁ ֶש ִּבי ָא ַבד‪...‬‬
‫ְַווִַ ֲֵאמאה ִּידםנ ַּויאַַַעְאךר ָּ ְּתֶקתאַנהֵֵּ ֶּאתָיסֶן ִליחהְילָךְ ָדךל ִּפְְּהֹוכמְֶֻינת ָמ ָֹוחהח ֻ?דּרכֹוְָוּ ׁלתשםֹו ֶנמ ּו ָהל?ם‬
‫ַיַַָּ ְכאאל ִבּלל ֹדויָ ַּנ‪,‬דת ְַא ַאחא ַּּ ֲלֹפתה ְִָּץחבת ְְּלֹהבת ַםַח ֵחּאי ֵֹויֲּבחֶ ָהלאמֹום ֵּמ ֹמבוֹויןןֵת ֶיהֶ ָההםמ ֹון‬ ‫ְְוו ַָצח ֵרס ִרלי ִלִיל ְ ֲפאִָועי ִמרי ִלם ְנְׁו ָ ֹשחנםּוק ּו ֵמ ִעיק‬
‫ְוֵ ַאיהן ּ ֹכ ִללי ַק ֹמו ֶ ְרס ִּהפי ַקמ ֵָיה ִמרי ּו ִםפ ְתא ֹום‬

‫ְו ִל ְפ ָע ִמים ר ֹו ֶצה ַל ֲעבֹר ִעם ֻּכ ָּלם‬
‫ֵָּבהיןע ֹׁו ָָלש ִויםם‬ ‫ְל ַה ְר ִּגי ׁש ׁ ָש ֶוה‬
‫ַא ְך ִמי ׁ ֶש ָּב ָרא‬
‫ָמ ַתח ֵּבי ֵנינ ּו ַק ִּוים‬

‫לא תמיד אנחנו צריכות להיות מאה אחוז חזקות‪ ,‬עם מאה‬
‫אחוז כוח‪ .‬לאמא מותר להיות לפעמים חלשה‪ .‬אם הקב"ה‬
‫בחר לך את הדרך הזאת‪ ,‬עם עירוי כזה ותרופה כזאת‪,‬‬
‫אל תלחמי בזה‪ .‬ללמוד להרכין את הראש ולקבל את‬
‫החולשה הזאת זה הניצחון האמיתי‬

‫אני מסיימת את שיחת הטלפון‪ .‬צינור העירוי‬ ‫נכנסתי בצעדים איטיים למחלקה‪ .‬בכל פעם‬ ‫חופשת מחלה‬
‫מסתובב לי סביב היד‪ .‬נאנחתי אנחה קטנה ולא‬ ‫מחדש הקירות האלה‪ ,‬המרחב הזה ‪ -‬חונק‬
‫בשביל הפרוטוקול‪ .‬אז נכון‪ ,‬היום ב"ה בסדר‪.‬‬ ‫אותי‪ ,‬והברק הנוצץ והסטרילי המשתקף‬ ‫מירי רבינוביץ‬
‫אמא בבית‪ ,‬שומרת במסירות על הילדים‪,‬‬ ‫מכיסאות ההמתנה ודלתות הרופאים הבוהקות‬
‫אבל לא תמיד זה כך‪ .‬הרבה פעמים הבית על‬
‫גלגלים‪ ,‬חפצים עפים באוויר או נמרחים על‬ ‫מעלה בי בחילה‪.‬‬
‫הרצפה וילדים מנוזלים בוכים ושום דבר טוב‬
‫לא מריח מכיוון המטבח שלנו‪' .‬מה יש לאכול‬ ‫הבטחתי לחלי שהפעם אסתדר לבד‪ ,‬שלא‬
‫היום?' שאלה פעם איילי‪' .‬בבית שלנו אוכלים‬ ‫תטרח מדי‪ ,‬שלא תבוא‪" .‬לא משעמם לי כאן‪,‬‬
‫את הלב'‪ ,‬ענה לה דודי בן התשע‪ .‬כמה שהוא‬ ‫באמת"‪ .‬ניסיתי לגרד מגרוני את הצליל הכי‬
‫פיקח‪ .‬רק בן תשע וכבר יודע לקלוע להגדרת‬ ‫טוב ואמין שיכולתי כשהיא התקשרה לדרוש‬
‫הלב שלי‪ .‬אני נושכת שפתיים‪ .‬אוכלים את‬ ‫בשלומי‪ .‬חשוב לה שלא יהיה לי משעמם כאן‬

‫הלב ‪ -‬לא בבית שלי‪ .‬בבקשה‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫אף פעם‪.‬‬

‫דמעות בצבצו בעיני‪ .‬קיוויתי שהיום אחרי‬ ‫"הילדים בבית‪ ,‬אמא שומרת עליהם‪ ,‬אל תדאגי‪.‬‬
‫הטיפול יישאר לי עוד כוח להיות אמא‪ .‬לחזור‬ ‫וכן‪ ,‬רות שלחה לחם מטוגן עם ירקות חתוכים‬
‫הביתה ולהכין ארוחה טעימה ומזינה למחר‪.‬‬ ‫וקוטג' לארוחת ערב‪ ,‬אמא לא תצטרך לטרוח‬
‫גם אם לא יהיו בה את כל אבות המזון‪ ,‬זה‬
‫בסדר‪ .‬העיקר שתהיה ארוחה‪ ,‬ושיהיו בגדים‬ ‫ולהכין‪ ,‬והילדים לא ילכו לישון רעבים"‪.‬‬
‫מגוהצים‪ ,‬שהילדים לא ילבשו בגד יומיים‪.‬‬
‫שאוכל לנקות בעצמי את הבית ולא אזקק‬ ‫"יופי!' היא אמרה בסיפוק‪" .‬אז שיעבור בקלות‬
‫לסיוע של סומכת או מתנדבת‪ ,‬מדהימה ככל‬ ‫ובמהירות‪ ,‬הכי שאפשר‪ ,‬ותתקשרי אלי כשאת‬
‫שתהיה‪ .‬שאני אחזור הביתה אמא‪ .‬בריאה‬
‫מסיימת?"‬

‫"בעזרת השם‪ ,‬אני אתקשר‪ .‬ושתהיינה בשורות‬
‫טובות‪ .‬אמן"‪ .‬ואמן‪ .‬חלי היא אחות מקסימה‬

‫בכל הנוגע לסיוע ומילים טובות‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪19‬‬

‫לריבונו של עולם את הילדים המתוקים שלה ושלו בידיים אחרות‪.‬‬ ‫וחזקה‪.‬‬
‫מאמא שדואגת לילדים ומתפללת עליהם מרחוק‪"...‬‬
‫גל של כאב מפלח מכיוון הרקה‪ ,‬מזכיר את נוכחות הטיפול‪ ,‬מחזיר‬
‫כל המילים היפות שהיו לי ברחו ונעלמו מול המילים הנכונות של חלי‪.‬‬ ‫את הייאוש לעיניים וללב‪ .‬אולי אני צריכה קצת להרפות‪ ,‬להשאיר‬
‫את האחריות לכל האנשים הטובים שדואגים לי? להסכים לקבל את‬
‫"עברתי דרך הבית שלך לפני שהגעתי‪ ,‬אמא והמתוקים שלך הבריקו‬
‫כל פינה ויש גם אוכל טעים למחר‪ ,‬את לא צריכה לדאוג‪ ,‬את רק צריכה‬ ‫הריחוק את הכאב ואת החולשה‪ .‬להסכים להיות חלשה?‬
‫לנוח‪ .‬ו‪ "...‬היא נוברת תוך כדי בתיק העמוק שלה ושולפת ממנו כמה‬
‫דפים צבעוניים ומקושטים‪" .‬זה מהילדים‪ ,‬הם ציירו לך"‪ .‬היא מגישה‬ ‫אבל לב של אמא‪ ,‬הוא לא רגוע‪ .‬כי אין תחליף לאמא אף פעם‪.‬‬

‫לי באושר‪.‬‬ ‫דפיקה על הגב‪ .‬חלי??? מה היא עושה כאן?‬

‫אני מחזיקה בידיים רוטטות את הדפים‪ ,‬טאק‪ .‬טאק‪ .‬הלב שלי דופק‬ ‫"חלי???" אני מישירה אליה מבט כבוי ומופתע בו זמנית‪.‬‬
‫בקצב לא אחיד‪ ,‬אני מתרגשת מדי‪.‬‬
‫"שמעתי בקול שלך שאת צריכה אותי היום"‪ .‬היא הציעה טישו בנימוס‬
‫כן מדי‪ .‬מקרבת קצת יותר את הציור של ארי‪ ,‬מחייכת קלושות מול‬ ‫וגם כוס מים קרים‪.‬‬
‫השלט שמתנוסס על דלת הבית שצייר‪' ,‬אנחנו בחופשה!' כתוב בו‪.‬‬
‫יותר נכון היה לכתוב 'אמא בחופשת מחלה'‪ .‬אני מתאמצת עוד קצת‬ ‫"אני בסדר חלי‪ ,‬באמת‪ .‬קצת רגישה‪ .‬קצת מתרגשת‪ .‬אבל מבטיחה‬
‫לקרוא את האותיות המבולגנות שלו‪' :‬לאמא אחי חזקה באולם!' הוא‬ ‫שאני אהיה קצת יותר חזקה‪ ,‬שיחזור לי הכוח"‪.‬‬

‫כתב שם‪.‬‬ ‫"תפסיקי להתנצל כל הזמן‪ ,‬הכול בסדר"‪ .‬היא חייכה בנעימות‪" .‬ולמה‬
‫בכלל את צריכה כל הזמן להבטיח שתהיי בסדר‪ ,‬מה לא בסדר עכשיו?"‬
‫הכי‪ .‬חזקה‪ .‬בעולם‪.‬‬
‫עכשיו? אני? בסדר?!‬

‫"לא‪ ,‬לא יודעת כבר"‪ ,‬נאנחתי‪" ,‬חלי‪ ,‬אני חלשה‪ .‬אין לי כוח"‪.‬‬

‫וחלי‪ ,‬כמו חלי‪ ,‬לא תניח למצב רוחי לנחות‪ .‬לא היא שתאפשר לי ליפול‬
‫לבור של עצב וייאוש‪" .‬את חזקה כבר עכשיו‪ ,‬ככה כשאת חלשה כמו‬

‫שהקב"ה רוצה"‪ .‬היא הניחה על ידי יד מלטפת‪.‬‬

‫"לא תמיד אנחנו צריכות להיות מאה אחוז חזקות‪ ,‬עם מאה אחוז כוח‪.‬‬
‫לאמא מותר להיות לפעמים חלשה‪ .‬אם הקב"ה בחר לך את הדרך‬
‫הזאת‪ ,‬עם עירוי כזה ותרופה כזאת‪ ,‬אל תלחמי בזה‪ .‬ללמוד להרכין את‬
‫הראש ולקבל את החולשה הזאת זה הניצחון האמיתי"‪ .‬היא חייכה אלי‪.‬‬

‫"ואין אמא חזקה יותר מאמא שיצאה לחופשת מחלה‪ .‬מאמא שהשאירה‬

‫על כוס קפה | ‪20‬‬

‫רבקי וקנין‬

‫גם את חיפשת ידע מקצועי לצד גבולות‬ ‫ימדים‬
‫שמורים ושוטטת באתרים שונים למצוא את‬

‫מבוקשך?‬
‫אולי מצאת ואולי לא‪.‬‬
‫קדם ‪ -‬מהפכה דיגיטלית!‬
‫את גב’ טליה שוורץ‪ ,‬אשת אברך‪ ,‬מהנדסת‬
‫תוכנה בכיפת ברזל לשעבר‪ ,‬מרצה‪ ,‬יועצת‬
‫ומייסדת קדם‪ ,‬פגשתי בראיון מרתק ומעורר‬

‫השראה‪.‬‬
‫על פריצת דרך בתחום לא תחום‪ ,‬בין גבולות‬
‫דקים של מותר ואסור‪ ,‬ובכל זאת היא הציבה‬
‫לעצמה יעד של איכות ועקרונות בלתי‬

‫מתפשרים‪.‬‬
‫טליה פועלת מכל הלב והנשמה לטובת קידום‬
‫מקצועי לנשים חרדיות בדגש חזק על שמירת‬

‫הערכים התורניים‪.‬‬
‫קדם ‪ -‬קהילה חרדית מקצועית‪ ,‬חמה ושמורה‪,‬‬

‫הבית של כל העובדות החרדיות‪.‬‬
‫תשכחי מכל מה שהכרת ‪ -‬מהיום את בקדם!‬

‫הכי מקצועי‪ ,‬הכי כשר!‬
‫קדימה >>>‬

‫"אני בתור שכירה שהפכתי לעצמאית"‪ ,‬משתפת‬ ‫תוך מספר שבועות השמועה הלכה ופרשה כנפיים‬
‫טליה‪" ,‬לא הייתה לי אז את הליגה הזאת‪ .‬לא‬ ‫ונשים רבות ובעלות עסקים נרשמו לאתר והן‬
‫היה לי עם מי להתייעץ ואת מי לשאול‪ ,‬לכן יש‬ ‫תורמות ונתרמות אחת מהשנייה‬
‫מעטפת חמה ומקצועית‪ ,‬תנצלנה אותה לטוב"‪.‬‬
‫והיא ממשיכה ומשתפת‪" ,‬כשבניתי את האתר‬ ‫לאחר מחשבה ודיון החלטנו לבנות את האתר‬ ‫עוד מקדם ‪ -‬כך הכל התחיל‬
‫השקעתי משאבים מרובים על מנת שייבנה‬ ‫בליוויו התמידי של הרב רוזנברג‪ ,‬שעומד‬
‫בצורה פשוטה ויעילה‪ ,‬שתתאים למגוון הנשים‬ ‫מאחורי הפיקוח התורני של האתר‪ .‬טליה‬ ‫"הסיפור של קדם התחיל בתקופת הקורונה‬
‫והסגנונות ‪ -‬גם לאלו שלא מתעסקות עם‬ ‫הייתה הראשונה שחשבה לאגד ולהעניק את‬ ‫(זוכרות אותה?) שהיתי אז בבית עם ילדיי‪ ,‬כמו‬
‫אינטרנט"‪ .‬אכן‪ ,‬הנראות של קדם היא מסודרת‪,‬‬ ‫הפלטפורמה הזאת לכולנו‪ .‬וגם כאשר מדובר‬
‫מרוכזת ונעימה לעין‪ .‬ישנן אפשרויות חיפוש‬ ‫באינטרנט‪ -‬היעד יהיה יעד של איכות וכשרות‬ ‫כולן‪.‬‬
‫חדשניות‪ ,‬בהן כל אחת יכולה למצוא את הנשים‬ ‫בתקופה זו‪ ,‬לצערנו‪ ,‬נכנסו המחשב והאינטרנט‬
‫העוסקות בתחום הספציפי אותו היא מחפשת‪.‬‬ ‫מקסימלית‪.‬‬ ‫כמעט לכל בית בישראל‪ ,‬בין אם היה צורך‬
‫יש לכל אחת אפשרות להציע רעיונות נוספים‬ ‫אמיתי ובין אם לא‪ .‬הקורונה עקפה את הכללים‪,‬‬
‫שיכולים לייעל את האתר‪ ,‬ולאפשר לכן בעת‬ ‫קדם עולה לאוויר!‬ ‫את הסינון‪ ,‬את המותר והאסור‪ .‬והדבר היה‬
‫הצורך את חווית המשתמש הנוחה והטובה‬
‫שנה ארוכה של עמל‪ ,‬מאמצים‪ ,‬משאבים וכספים‬ ‫מכשול לרבים‪.‬‬
‫ביותר‪.‬‬ ‫מרובים‪ ,‬בשילוב טובי המוחות והמפתחים‬ ‫הרגשתי שיש צורך ליצור מקום שירכז את‬
‫ובניצוחה של טליה שליוותה את האתר הזה‬ ‫בעלות העסקים החרדיות וייתן להן פלטפורמה‬
‫לאחרונה מופיעה באתר פרסומת מעניינת‬ ‫מרגע היוולדו‪ ,‬כל אלו הובילו לתוצאה אחת‬ ‫ראויה ומכבדת"‪ ,‬משתפת טליה‪" .‬כמובן"‪ ,‬היא‬
‫השואלת מה מצב הכביסות בבית? האם‬ ‫מרגשת – קדם עלה לאוויר! תוך מספר שבועות‬ ‫מדגישה‪" ,‬שיהיה בתכלית ההידור‪ ,‬ממוקד‬
‫הבגדים לילדים מוכנים מגוהצים ליום המחר?‬ ‫השמועה הלכה ופרשה כנפיים ונשים רבות‬ ‫ומקצועי‪ .‬בלי פטפטת מיותרת‪ ,‬בלי אקטואליה‪,‬‬
‫כששיתפתי ביוזמה מתכננת שאינה חרדית היא‬ ‫ובעלות עסקים נרשמו לאתר והן תורמות‬
‫שאלה בספקנות מה התועלת בכך? האם יהיו‬ ‫וכמובן‪ ,‬פוליטיקה – לא אצלנו!‬
‫לי רווחים מפרסומת זו? והרי היא ההפך הגמור‬ ‫ונתרמות אחת מהשנייה‪.‬‬ ‫בקדם יש איכות ומקצועיות! לא התפשרתי אפילו‬
‫מהמטרה אותה רוצים להשיג בעלי האתרים‬ ‫המעלה בקדם היא שכולנו יחד פועלות מתוך‬ ‫על הודעות כמו‪' :‬איך מורידים כתמים מבגד?'‪.‬‬
‫השונים‪ .‬הסברתי לה שאצלנו המטרה היא‬ ‫אחדות ושיתוף‪ ,‬מתוך רצון כן לעזור ולקדם‬ ‫היה חשוב לי שהאתר יהיה בגבולות ההלכה‬
‫לא כמה שיותר לגלוש‪ ,‬אלא במקרה הצורך‬ ‫(קדם!) אחת את השנייה‪ .‬כל אחת יכולה‬ ‫והמקצוע‪ .‬בסופו של דבר מדובר באינטרנט‪,‬‬
‫כשאישה חרדית המתעסקת באינטרנט לצרכי‬ ‫לשאול ולהתייעץ ולקבל מענה מקצועי חינם‪.‬‬ ‫שהוא נושא רגיש העומד בין גבולות דקים‪.‬‬
‫עבודתה נתקלת בשאלה‪ ,‬בספק‪ ,‬מחפשת‬ ‫וכמובן‪ ,‬כל אחת יכולה לנדב מניסיונה האישי‬ ‫עם היוזמה הראשונית פניתי לאשתו של הרב‬
‫שיתוף פעולה‪ ,‬הצעת עבודה או כל עניין אחר‪,‬‬ ‫והידע שלה בתחומים השונים לטובת כולנו‪.‬‬ ‫שריאל רוזנברג שליט"א‪ ,‬הצגתי את השאלה‬
‫יש לה להיכן לפנות‪ .‬קדם מרכז עבורה מגוון‬ ‫כשאנחנו יחד ‪ -‬ריכוז של איכות ומקצועיות ‪ -‬יש‬ ‫וכך במשך מספר שעות ישבנו ודנו בעניין‬
‫הדור וצורך השעה‪ .‬היא הקשיבה והפנתה את‬
‫לנו כוח!‬
‫השאלה לרב‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪22‬‬

‫מקצועי‪ ,‬משרות עבודה שלא היו‬ ‫לצרכי עבודתן‪ ,‬הן מקבלות את הידע‬ ‫קהילות איכותיות במגוון תחומים ששם היא‬
‫מוצאות בשום מקום אחר ‪ -‬קדם פתח‬ ‫במעטפת הכי איכותית שיכולה‬ ‫יכולה לקבל מענה מקצועי ומהיר ולמצוא את‬
‫להן את הדלת ואת החלון גם יחד‬ ‫מבוקשה‪ .‬אלו ניואנסים שרק אנחנו ‪ -‬החברות‬
‫להיות‪.‬‬
‫לעולם התעסוקה‪.‬‬ ‫קדם מאפשר לכן תמונת פרופיל‬ ‫מבפנים‪ ,‬יכולות להבין‪.‬‬
‫לקבוצה הזאת יש כוח אדיר‪ ,‬אנחנו לא‬ ‫המשקפת את תחום העיסוק שלכן‪,‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬עמלתי רבות על כך שתהיה אפשרות‬
‫עוד חלק תלוש באתר מודרני או חילוני‬ ‫זאת הזדמנות נדירה של פרסום חינמי‪,‬‬ ‫לנשים בעלות מייל בלבד להשתתף‪ .‬חשבתי‬
‫שמסיבות נוספות איננו יכולות להיות‬ ‫ויש אופציה להעלאת תיקי עבודות ללא‬ ‫שלא הוגן שבזכות שהן מהדרות יותר‪ ,‬הן‬
‫שותפות מלאות ולהשמיע את קולנו בכל‬ ‫תשלום‪ .‬כמו כן יש אפשרות פרסום‬ ‫תפסדנה את ההזדמנות‪ .‬וכך אחרי עמל ממושך‬
‫עניין‪ .‬יש לנו חממה איכותית ומוגנת משלנו‪,‬‬ ‫במחירי עלות‪ ,‬מה שמביא לפרסום וחשיפה‬ ‫נפתחה האפשרות לבעלות המייל וכיום – הן‬
‫של נשים חרדיות שאיכפת להן אחת מהשנייה‪,‬‬ ‫בפני אלפי נשים חרדיות משלנו‪ .‬בהמשך‬ ‫חלק בלתי נפרד‪ ,‬משתתפות ופעילות בקהילות‬
‫והערכים ניצבים אצלן בראש‪ .‬נשים חזקות‬ ‫גם תקראנה על הדים חמים ושיתופים של נשים‬
‫שאינן מתפשרות על איכות‪ .‬השיתופים היו רבים‬ ‫מהשטח‪ ,‬על כך שתיקי העבודות שלהן ותמונת‬ ‫השונות‪.‬‬
‫ומרגשים‪ ,‬במספר דו ספרתי‪ ,‬שמחות שאכן אתן‬ ‫הפרופיל משכו אליהן לקוחות רבים‪.‬‬ ‫אכן זאת היתה השקעה מבורכת עם חשיבה עד‬
‫אלו ועוד מעלות רבות שיש לכן בקדם‪ ,‬מוכיחים‬ ‫לפרטים הקטנים‪ ,‬יעידו גם התגובות הנלהבות‬
‫מפיקות את התועלת מהאתר‪,‬‬ ‫כי הוא אתר ייחודי ומקצועי שאינו נופל מאתרים‬ ‫של נשים המשתתפות מהמייל ונעזרות בקדם‬
‫ומתקדמות איתנו‪.‬‬ ‫אחרים גדולים בשוק‪ .‬ההשתתפות שלכן‬
‫וההיענות המדהימה רק מעצימה את ה'ביחד'‬
‫שולמית פרידמן‪ ,‬צלמת חוץ בירושלים הייתה בין‬
‫‘הנחשוניות’ הראשונות ששיתפו על התועלת‬ ‫של כל הנשים החרדיות‪.‬‬

‫שקדם הכניס לתעסוקה שלהן‪:‬‬ ‫מתקדמות בשטח!‬
‫עסקים רבים עשיתי דרך קדם‪ ,‬אבל הנה‬
‫הבארטר האחרון‪ ,‬טרי טרי ומרגש כל כך‪ :‬היה לי‬ ‫אלו היו השיתופים המרגשים שלכן מהשטח‪.‬‬
‫לוגו פשוט ונחמד שעיצבה לי חברה גרפיקאית‬ ‫עשרות תגובות נלהבות שנשלחו אלינו‪ ,‬הדים‬
‫באילוסטרייטור אשר שימש אותי בנאמנות‬ ‫ודרישות שלום חמות משותפות שסגרו עסקאות‬
‫משתלמות‪ ,‬לקוחות שקיבלו שרות ומענה‬
‫בתחילת עבודתי כצלמת‪.‬‬
‫עם הזמן החלטתי שאני צריכה לוגו ראוי לשמו‬
‫שיכבד את התמונות‪ ,‬את הלקוחות ואותי‪ ,‬וכמובן‬

‫על כוס קפה | ‪23‬‬

‫ומזמנה‪ .‬הן נענו בחפץ לב וחסכו הרבה עבודה‬ ‫המעלה בקדם היא שכולנו יחד פועלות מתוך‬
‫מאומצת ומיותרת וכאבי ראש‪.‬‬ ‫אחדות ושיתוף‪ ,‬מתוך רצון כן לעזור ולקדם אחת‬
‫את השנייה‪ .‬כל אחת יכולה לשאול ולהתייעץ ולקבל‬
‫אסתי ביניק מסטודיו לבניית תדמית מנצחת‬ ‫מענה מקצועי חינם‬
‫משתפת שמצאה יועצת מס מוסמכת בשם‪ :‬חיה‬
‫מריאנובסקי‪ .‬וכן היו גם פניות של לקוחות בעבר‬ ‫בת שבע יעקובוביץ‪ ,‬מצטרפת למילים הטובות‬ ‫– אתר לתמונות ופרסומת מנצחת בעיתון ובשתי‬
‫ומזדהה עם יתר התגובות שנשלחו‪:‬‬ ‫מילים‪ :‬חבילת מיתוג‪.‬‬
‫מהאתר‪.‬‬
‫והכי חשוב ומרגש עצם הידיעה שאנחנו נמצאות‬ ‫קדם נותן מקום להעשרת הידע המקצועי ומצד‬ ‫לגבי גרפיקאית מוצלחת לא הייתה לי בעיה‪,‬‬
‫שני להיעזר כשצריך‪ .‬כאן תרגישי שווה בין שוות‪,‬‬ ‫בקדם יש למעלה מאלף גרפיקאיות‪ ,‬כל אחת‬
‫בתוך חממה מקצועית‪ ,‬ערכית ומוגנת‪.‬‬ ‫לכל קולגה יש מה לתרום ולהיתרם‪ .‬כל עזרה‬ ‫מעוררת השראה בפני עצמה‪ .‬העליתי הצעה‬
‫ותשובה מחדדות את הידע המקצועי ותורמות‬ ‫לבארטר משתלם‪ :‬חבילת צילומי חוץ גדולה‬
‫הדים נוספים ותודות הגיעו גם על פתיחת המיזם‬ ‫לכולנו‪ .‬והחשוב מכל שזה נעשה בפיקוח‪,‬‬ ‫תמורת חבילת מיתוג‪ .‬היו הרבה פניות‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫לשיפור האנגלית‪ ,‬במחיר סמלי בלבד את מקבל‬ ‫בצורה שמורה ומקצועית‪ ,‬שמייחדת אותנו ואת‬ ‫נעזרתי בתיקי העבודות של הגרפיקאיות‬
‫השונות וכך בחרתי לי גרפיקאית אלופה ‪-‬‬
‫ידע ששווה זהב‪.‬‬ ‫מה שאנחנו עושות‪.‬‬ ‫דבורה מסטודיו פי מאה פלוס‪ .‬בסיום תהליך‬
‫רחלי‪ ,‬ברכי‪ ,‬רבקי ונחמי וכמותן עוד צלמות‬ ‫כיפי‪ ,‬מקצועני וזורם – זכיתי אני בלוגו מקסים‪,‬‬
‫רבות‪ ,‬קיבלו פניות נרגשות של לקוחות שאהבו‬ ‫יטי מושקוביץ ועוד רבות התייחסו דווקא לנקודה‬ ‫אתר ופרסומת המשדרים את הנעימות והקסם‬
‫חשובה לא פחות; הן ציינו שהן נהנות מהשו”ת‬ ‫שבצילום‪ .‬ודבורה קיבלה חווית צילום אמיתית‬
‫את תיקי העבודות שלהן‪.‬‬ ‫הטכנולוגי שמחכים ומעשיר מאוד‪ ,‬וכן‬ ‫ואלבום תמונות מושלם כפי שחלמה‪ .‬אני‬
‫חיה הדגישה בהתרגשות שזאת הפעם‬ ‫מהסרטונים שטליה מעלה ומשקיעה בהן בכל‬ ‫חושבת שבלעדי קדם לא היה נולד שיתוף‬
‫הראשונה שיש לה במה נקיה ומותאמת להעלות‬ ‫ליבה‪ .‬להעלות את המודעות‪ ,‬להבהיר יותר את‬ ‫הפעולה המבורך הזה‪ ,‬קצר‪ ,‬מושלם‪ ,‬ובלי‬
‫האופק המעורפל ולתת לנו כלים‪ ,‬כוח ומילים‬
‫את התמונות שלה!‬ ‫טובות בדרך הזאת‪ .‬מומלץ לכולכן להציץ‪,‬‬ ‫הוצאות מיותרות על פרסום‪.‬‬
‫שיינדי וסרצוג משתפת על כותבות איכותיות‬ ‫סרטונים ממוקדים וענייניים שמוסיפים לא פחות‬
‫שהגיעו דרך האתר למגזין הדיגיטלי שלה וכן על‬ ‫ידע‪ ,‬אולי לא רק מקצועי‪ ,‬אבל לחיים אמיתיים‪,‬‬ ‫שירה ווקנין סטודנטית בשנה שניה לגרפיקה‬
‫וצילום משתפת‪ :‬יצאו לי מכאן שיתופי פעולה‬
‫עוד כמה עסקאות חמות שמתבשלות בדרך‪...‬‬ ‫מדויקים‪ ,‬וממוקדים יותר‪ .‬נחוץ בהחלט‪.‬‬ ‫מעולים‪ ,‬צילום סרט תדמית למאפרת ומסרקת‬
‫כלות שהגיע הישר מהשמיים‪ ,‬בעוד קדם‬
‫ונסיים עם תגובה מרגשת של רייזי שטאובר‪:‬‬ ‫מלי גרינבוים‪ ,‬מעצבת אלבומים דיגיטליים‬ ‫והעוסקות במלאכה היו השליחות הטובות‪ .‬כמו‬
‫לחשוב על הרמת פרויקט בכזה סדר גודל ‪ -‬זה‬ ‫משתפת שבתקופה כה מסורבלת של העברת‬ ‫כן‪ ,‬אינספור הערות והארות בונות ומחזקות‬
‫גדול! יש כאן שילוב של תעוזה ומעוף‪ ,‬יראת‬ ‫דירה וכל הסידורים הכרוכים בכך‪ ,‬היא קיבלה‬
‫שמיים טהורה ודאגה אמיתית מצידה של טליה‬ ‫סיוע ומענה מדהים מצוות האדריכליות באתר‪,‬‬ ‫הגיעו אלי דרך שיתופי צילום‪.‬‬
‫כל אחת עם רצון טוב לסייע‪ ,‬לתרום מעצמה‬
‫לבנות ישראל‪.‬‬
‫יש לי הכרת טובה אישית‪ ,‬בעקבות לקוחות שפנו‬
‫אלי מכאן‪ ,‬וכן על הדיונים המפרים והמעניינים‪.‬‬
‫הדבר היפה ביותר מבחינתי הוא שיש אפשרות‬
‫לקבל את ההודעות ישירות למייל ואין צורך‬
‫לפתוח את האינטרנט – העניין הזה בלבד‬
‫מעיד על חשיבה לפרטי פרטים לציבור הנשים‬

‫החרדיות‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪24‬‬

‫על כוס קפה | ‪25‬‬ ‫החזון של קדם‬

‫החזון של קדם מודגש לאורך הכתבה‪ .‬הוא עוסק‬
‫בהענקת מידע מקצועי לכל אישה שעבודתה‬
‫מצריכה אינרטנט‪ .‬הצעות‪ ,‬שיתופי פעולה‪,‬‬
‫דיונים חמים וממוקדים שמקדמים את כולנו‪.‬‬
‫תוך שמירה על הגבול הברור ככל הניתן‪ .‬זהו‬
‫פורום שגם כעת מרכז נשים וכך גם בעתיד‪ ,‬לא‬
‫אפשרנו שום סטיה‪ ,‬על אף שבפורום הפתוח‬
‫לקהל הרחב‪ ,‬ישנם רווחים שונים‪ .‬כי אם נאפשר‬
‫על מנת להרוויח‪ ,‬נפסיד את המטרה האמיתית‪.‬‬
‫המדיה נהייתה חלק מעולם התעסוקה המודרני‬
‫ואת זה אין באפשרותנו לשנות‪ ,‬אך לשמור ככל‬
‫הניתן על מסגרת האתר ועל האיכות שלו – זה‬

‫בידיים שלנו!‬
‫שנשאיר בגבולות המסך את מה שצריך להישאר‬
‫במסגרת המחשב‪ .‬כל אחת תיקח אחריות‪,‬‬
‫תפתח את הלב והידע בשביל מישהי אחרת‪.‬‬
‫וגם כשאנחנו שם – כותבות ונותנות מעצמנו‬
‫ומהניסיון שלנו לטובת כולן‪ ,‬אל לנו לשכוח כי‬
‫יש חיים מעבר למסך‪ ,‬ונשתדל יחד לשמר את‬

‫גבולות ההלכה‪ ,‬בשעת הצורך והכי כשר שיש!‬

‫רוצה לבקר בקדם >>>‬

‫ׁחשֹֹווׁ ֵֵאשבב‬ ‫ַמ ֲע ֶר ֶכת ׁ ֶשל ִנ ְג ָרר – מ ּול‬ ‫ָצ ָט ֹורבה?א ֹו‬ ‫ֵא ָליו ִנ ְפ ֶנה ְּב ֵעת‬ ‫ַה ִאם‬ ‫–‬ ‫ַ–ה ִ ַאה ִםאםא ֹוֵי ָׁתשם ּב ְֹומ ַ ַחחׁ ִּּיְיש ִםבי?ם‬ ‫ַמ ְח ׁ ֵשב‬
‫ׁ ִֶה ֶשּי ַלר ְרסְ ֹוכ ָיֵעהר ׁ ֶשמ ּולל ִנׁׁ ְָשש ֵָלאו‪.‬ב‪..‬מ ּול‬ ‫ֵי ַדע ְל ָה ׁ ִשיב ַמה ּו‬ ‫ַה ִאם‬ ‫ַח ִּיים –‬

‫ַרע?‬ ‫ַמ ְח ׁ ִשי ִבים?‬

‫ִנ ְצ ִח ִּיים‬ ‫ְמ ַח ׁ ּ ֵשב ַח ִּיים‬ ‫ׁ ֶַמש ְחל ׁ ֵשע ֹוב ָל–ם‬ ‫ַאה ֹוִאׁ ֶםש ֶַיא ְצתִליָ ַה ַחר ְלעעָ ֹוע ֵ ֵדלידנ‪ּ,‬ו ְ ּל ַכ ֹור ֶ ֵּפפהא?‬ ‫ּוְְִּּ ָבבא ִִמלעםייהָ ִ ִִנדילןְְׁ ְההֶ ֶיַישה ִהֹּהאק ְ ֲלַּעדב ֵָּסמאס ֹּויו ִהְךקףי ּו ָםמ ְּבהא ֹון ְוא ֹוף (‪on‬‬
‫ַה ֶ ּזה מ ּול ַח ִּיים‬ ‫‪)off‬‬

‫ׁׁ ֶֶָהמשש ּו ֱאללללִַֹ ִָאטחק ְֲּיְהפכׁ ַ ַםבמש ּותתת ָ ּהבַ ָֹוהֵא ֱָראדנאֹו ׁםעשֹומ ָּול– ִלמיַאם ֲ‪.‬ה ַבת‬ ‫ַה ִאם ִי ְת ַּג ֵּיס ְל ֶע ְז ָרה‬
‫ְו ִי ְה ֶיה ְּכ ָח ֵבר‬
‫ּוַ ִהל ִ ְאק ׁ ָםש ֶָיי ָךכ ֹו ָּלת ִמהי ּודא‬
‫ְל ָה ִכיל‬ ‫ִי ְה ֶיה ֵער?!‬ ‫ְוְִּכַאהמַםֹוח ִּיֻּיַכאְָּלםר ֵים–ה ֲ ַעמנ ֹוס ֵּוה ִה ְּיק ֵיםה‪.‬םא ַרֲע ֵקליְּ ֶב ִהל ְם ׂש? ֹרד‬
‫ְל ַה ְק ׁ ִשיב‪,‬‬ ‫ׁש ֹו ֲע ִטים ָק ִדי ָמה‬
‫ֶאת ַה ׁ ּ ְש ִלי ִלי ְו ַה ַ ּצ ַער ֵמ ָע ֵלינ ּו‬
‫ְו ִאם ַרק ַנ ֲע ִמיק – ָנ ִבין‬ ‫ְל ַה ׁ ּ ִשיל?‬ ‫ְּב ִלי ְל ַה ִּביט ְּפ ִני ָמה‬
‫ׁ ְֶּכש ֶמ ֹאול ַּת ַ ְח ֵבּי ִילני ּון‪ִ .‬נ ׁ ְש ַלח ַה ַּמ ְח ׁ ֵשב‬ ‫ְּב ִלי ָל ֵתת ֶאת ַה ַ ּד ַעת‬
‫ְל ִס ּכ ּום ַר ּב ֹו ַתי;‬ ‫ְו ַעד ֵהי ָכן ַה ֶ ּד ֶר ְך ַמ ַּג ַעת‪...‬‬
‫ָנח ּוץ ה ּוא ּו ַמ ְט ִעים‬ ‫ַ ֵנאְיח ׁ ְך ֹש ּו ָב‪,‬מ ַ ְנתי ַ‪.‬ח ׁ‪.ֵ ּ .‬שב‬ ‫ִמ ּנ ּון – ֶזה‬
‫ְּב ִמ ָ ּדה – ה ּוא ָנ ִעים‪...‬‬ ‫ִאם ָּת ִמיד‬ ‫ְו ֵי ׁש ּב ֹו ַּב ַּמ ְח ׁ ֵשב‬ ‫מוריה מלכה כהן‬
‫ֶאת ַח ֵּיינ ּו מ ּול ַה ַּמ ְח ׁ ֵשב‬ ‫ָיְְְַּּלכבמ ׁדִִּ ֶלֹלאיש ּאאל ָֹּווהלּוַַימֹודִקְֵַֹּובחדעְׁ ֶַללעִּשת? ֶת ַיבַהמ ִּת ֹכמה ְּולת ַעֹח ׁ ּ ֵל‪,‬שב‪ְ ,‬מ ַא ְכ ֵזב‬
‫ִ ֻּאכ ּלם ֹו ִנ ֶׁ ְאשלּ ֹפ ַ ְךה ִּסיר‬ ‫ַא ְך‬ ‫ּכ ֹו ֵתב‬ ‫ְְוו ִַלה ְִתאהם ֹומהֹוּותא ֶאא ֹו ָתת ַּנ ּות ְׁס ִש ֹרוי ֵאטב ַ‪.‬ח‪ֵּ .‬יינ ּו‬
‫ֶאת‬
‫ְנ ַג ֶּלה ׁ ֶש ֵּמ ַעל ַח ֵּיינ ּו‬
‫ֶאת ַה ַּט ַעם ֵה ִסיר‪...‬‬ ‫א ֹו ִאם ַרק ִנ ְר ֶצה‬
‫ְִוְֶנלא ְַלֹנה ֵֶיתּאצ ַהלנחֹ ֵוּיְֵֶּיכאתנןּומ ֹתו ְַי ׁל ִָ ּרהֹשוסֵּ ּוֵסרכ ּוסתבס ֹו ְּ‪.‬כ–‪.ׁ ֶ .‬ע ֶשבֹו ֵדל ְטמ ַ ַרע ֶ ּצלה‪.‬ס ּוס ֹו‬
‫ָל ֵכן ְנ ַח ׁ ּ ֵשב –‬ ‫ַו ֲה ֹאו ְַנל ְ ִחכינ ּום–ַא ְּ ֲכח ָסר ּויוָמ ְּבא ַע ִין ֲעצ ּו ָמה‬
‫ְוִָּ ַלכנ ְ ֲלמה ֶׁלִ ֹפש ְאךּ ֶמכ ֶּו ׁאתשת ַּח ַֹבו ׁחֵֵַּּימיש ְנחּוׁב ֵ‪.‬שב‬ ‫ְו ָל ָּמה ּו ְל ָמה‬

‫ַח ִּיים – ֵהם ְּב ֶע ֶצם ַמ ְח ׁ ֵשב‬

‫על כוס קפה | ‪26‬‬

‫טיול שעיקרו הוא חווית 'הביחד'‪ .‬בלי היצמדות‬
‫לחובת אטרקציות ואפילו בלי להצטייד ברב‪-‬קו‪ .‬טיול‬
‫חופשי‪ ,‬ללא הגבלות‬

‫לראות‪ ,‬אבל הנה‪ ,‬בקופה הסמוכה מעביר‬ ‫הגבינה הצהובה נשארת במקרר הגדול‪ .‬גבינה‬ ‫מוגבל במזומן?!‬
‫כעת אברך צעיר מעדנים מסוגים שונים‪ ,‬מים‬ ‫לבנה חמש אחוז נכנסת לעגלה‪ .‬כריות ושוגי‬
‫בטעמים‪ .‬איך הוא מרשה לעצמו קניית מותרות‬ ‫קורצים אליה מהמדפים‪ .‬לא‪ ,‬זהו‪ .‬אין מקומכם‬ ‫מירי קרליץ‬
‫בבית משפחת פריד‪ .‬שמפו‪ .‬מושיטה יד מורגלת‬
‫כאלה?‬ ‫אל הבקבוק‪ ,‬לא! אמא ביקשה לעבור לסוג‬
‫הפשוט‪ .‬מורידה בחוסר חשק שני בקבוקים‬
‫רייזי מסיטה את מבטה‪ ,‬מודעת עד כאב לגיחוך‬ ‫ירוקים מהמדף‪ .‬מה עוד? בקבוקי שוקו לבוקר‬
‫שבמחשבותיה‪ .‬עד לפני חודשיים גם את קנית‬ ‫‪ -‬לא‪ .‬דג מעושן לצהרים ‪ -‬לא‪ .‬עוגיות מצופות‬
‫כאלו מוצרים‪ ,‬העברת אותם בשוויון נפש אחד‬ ‫ללימודים ‪ -‬לא‪ .‬אה‪ ,‬שתי חבילות פתיתים‬
‫אחד‪ ,‬ושילמת בשלווה‪ .‬לא חשבת על אבא‬ ‫וקופסת ביסקוויטים‪ .‬משליכה את המוצרים אל‬
‫ואמא‪ ,‬לא ניסית לחשוב איך הם משלמים‬ ‫העגלה‪ ,‬מבקשת לסיים את הקניה המבישה‬
‫את כל זה‪ ,‬ולא העלית בדעתך שאולי צריך‬ ‫במהירות‪ .‬בדרך כלל אבא עורך את הקניות‪,‬‬
‫אבל בבין הזמנים הסדרים שונים וגם היא פנויה‬
‫לוותר לפעמים‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬רייזי נעמדת מאחורי עגלה עמוסה אחת‪,‬‬
‫לא מצליחה להימנע מלשלוח מבטים לתוכה‪.‬‬
‫סמוך לקופות ניצב סטנד של מכשירי כתיבה‪.‬‬ ‫שמן‪ ,‬סוכר‪ ,‬טישו‪ .‬כולם קונים היום רק מוצרי‬
‫תחילת אב‪ .‬החנויות מלאות באביזרי 'חזרה‬ ‫בסיס? בכל הבתים פוטרו האימהות בבושת‬
‫לבית הספר' מושכים‪ .‬טוב‪ ,‬עטיפות פו‪-‬הדוב‬
‫צבעוניות ויומנים מעניינים כבר לא מושכים‬ ‫פנים מהעבודה וכעת מנסים להצטמצם?‬
‫אותה אבל לקלסר גדול היא בוודאי זקוקה‪,‬‬
‫וגם לשני עטים טובים‪ .‬שולפת עט כחול אחד‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬היא יודעת שלא‪ .‬אולי זה מה שהיא מנסה‬
‫נעצרת‪ .‬מסובבת את העט בין אצבעותיה‪.‬‬
‫בודקת שוב את ההיצע‪ ,‬אולי תיקח עט אחר‪,‬‬

‫על כוס קפה | ‪27‬‬

‫היה משהו אחד‪ ,‬והשנה זה משהו אחר‪ .‬חדש לך שאמא‬ ‫זול יותר? ממוללת את קצה הצמה בין אצבעותיה‪ .‬אוף‪ .‬כמה אפשר‬
‫לא עובדת? אתה יודע כמה אני מנסה לחסוך? אתה יודע‬ ‫להתלבט על עט? טוב‪ ,‬נו‪ .‬תסתפק באחד‪.‬‬
‫שאני לא קונה חפצים נצרכים ממש בגל‪ "...‬זהו‪ .‬קולה‬
‫לא עומד לה‪ .‬היא נחנקת‪ .‬מסובבת את גבה אל מנחם‬ ‫התור מתקדם‪ .‬רגע לפני שהדלפק שלפניה התרוקן לחלוטין‪ ,‬מראה‬
‫ההמום‪ ,‬נמלטת אל מאחורי בניין מספר עשרים ושתיים‬ ‫על תורה שהגיע‪ ,‬הולמת בה ההבנה‪ :‬הטיול! הטיול הגדול‪ ,‬המשפחתי‪,‬‬
‫שהיווה את גולת הכותרת של החופשה שלהם‪ .‬מה יהיה עליו השנה?‬
‫שלידו עברו‪.‬‬ ‫זעם פנימי גואה בה‪ .‬נוטלת את העט בשתי אצבעות ומשלחת אותו‬

‫מנחם נשאר על עומדו‪ ,‬לא כל כך יודע מה נדרש ממנו‬ ‫למקומו‪ ,‬מוציאה את המוצרים אל הדלפק בשפתיים קפוצות‪.‬‬
‫כעת‪ .‬להמתין לה? להיכנס הביתה? על הרעיון לגשת אחריה אל‬
‫הפינה המוסתרת שמצאה הוא אפילו לא חושב‪ .‬מחכה דקה ומחליט‬ ‫רייזי יוצאת מהסופר עם השקיות בידיה ומזדרזת לעבר הבית‪ .‬היא‬
‫להיכנס הביתה‪ ,‬לא פנוי לחשוב על השקית שבידו‪ ,‬שתגרור שאלות‪.‬‬ ‫תחכה קרוב לבית הכנסת‪ .‬זו בדיוק השעה שבה מנחם חוזר מתפילת‬
‫מנחה של בין הזמנים‪ .‬היא תמתין לו כאן‪ ,‬רוצה לתפוס איתו שיחה‬
‫בבית הוא מגלה את אמא נחה בחדרה‪ ,‬דלתה סגורה‪ .‬במטבח סוערות‬
‫הרוחות‪ ,‬דודי ויוכבד מדיינים בלהט‪ ,‬הקטנות מקשיבות בעניין‪ .‬הטיול!‬ ‫קצרה בלי שההורים ישמעו‪ ,‬ויותר מזה‪ ,‬בלי שדודי ישמע‪.‬‬

‫גם פה הוא הנושא‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬מנחם יוצא מבית הכנסת‪ ,‬מלווה בדבירץ‪ .‬הוא מבחין בה לפתע‪,‬‬
‫נפרד בחביבות מהשכן הנחמד‪ ,‬ופונה לעברה‪.‬‬
‫מנחם מחליט לא להתערב בינתיים‪ ,‬מקשיב בשתיקה‪ .‬אולי יבין מבין‬
‫שברי המשפטים הסוערים על מה המהומה‪ .‬מהי נקודת הויכוח‪.‬‬ ‫"תגיד‪ ,‬מנחם‪ ,‬התחלת לחשוב על הטיול?" היא יורה‪ .‬מנחם לוקח‬
‫ממנה שקית כבדה אחת והם צועדים יחד‪ ,‬כשהשמש יוקדת בדיוק‬
‫והוא מבין‪ .‬מהר מאוד הוא מבין‪ ,‬ומוצא שאין לו באמת מה לומר‪.‬‬ ‫מעליהם‪ ,‬מחמיצה בהתמדה את הגבינה שקנתה‪" .‬איזה טיול? אה‪,‬‬
‫הטיול הגדול? ממה את היסטרית? תמיד התחלנו לתכנן אותו רק אחרי‬
‫כי מה יודע בחור ישיבה צעיר‪ ,‬גם אם הוא בכור? מה הוא מבין בצרכים‬ ‫שסיימנו עם הכביסות של תשעת הימים‪ .‬רק אתמול צמנו והתאבלנו‬
‫של נערות מתבגרות‪ ,‬ובקשיים של ניהול תקציב? עד היום לא נתן‬
‫דעתו בכלל לנושא הכלכלי‪ ,‬אבל כעת‪ ,‬כשעננים של חוסר ודאות‬ ‫על חורבן הבית‪ .‬מה בוער?"‬
‫וכעס מודחק מרחפים על התקרה האקוסטית היפה שלהם‪ ,‬אולי צריך‬
‫אויש‪ ,‬הוא באמת לא מבין?‬
‫להתחיל לחשוב‪.‬‬
‫"תמיד"‪ .‬היא זורקת‪ ,‬מרירה כמו שלא שמע אותה הרבה זמן‪" .‬תמיד‬

‫על כוס קפה | ‪28‬‬

‫מסלול טוב שמתבסס על תחבורה ציבורית‪ .‬לא נצליח לבנות טיול‬ ‫כעת הוא גם מבין מה רצתה רייזי‪ .‬מה העיק עליה בדיוק‪.‬‬
‫יפה באמת במינימום הוצאות?" הוא שואל כמעט בתחינה‪ .‬דודי ורייזי‬
‫מנענעים ראשיהם בחוסר שביעות רצון בתאום מושלם‪ .‬זה היה מצחיק‪,‬‬ ‫ואל הרגע המלחיץ הזה היא נכנסת‪ ,‬שקית כבדה בידיה‪ ,‬ועיניה אדומות‬
‫אם זה לא היה מתסכל‪ .‬שניהם לא מרוצים‪ ,‬אבל כל אחד מוחה על‬ ‫רק מעט‪.‬‬

‫משהו אחר‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬יש לה ממה לחשוש‪ .‬כי דודי בכלל לא מוכן להבין על מה המהומה‪,‬‬
‫יוכבד מבקשת‪' :‬העיקר שלא נוותר על מסלול הליכה‪ ,‬אפילו קצר'‪,‬‬
‫"אין צורך! ברור שהשנה מוותרים על הטיול הגדול! אתה יודע כמה זה‬ ‫גם הקטנות תרצינה ליהנות בסופו של יום‪ .‬ואת כל זה הם יתכננו‬
‫'מינימום הוצאות'? זה המון! אפשר ליהנות יופי גם מיציאה לגני יהושע‬
‫ולפארק הירקון‪ .‬נלך ברגל ונחסוך אפילו את הנסיעה הפנימית!" ‪ -‬דודי‪.‬‬ ‫ללא תקציב?!‬

‫"'טיול יפה במינימום הוצאות!' ממש‪ .‬כל שנה נסענו בהסעה מוזמנת‪,‬‬ ‫רייזי נכנסת אל המטבח בפנים חתומות‪ ,‬מושיבה את הילדות‬
‫רק בשבילנו‪ ,‬טיול שווה וגדול לפי מסלול שבחרנו‪ .‬עדיף להישאר בבית‬ ‫לארוחת צהרים שאמא חיממה ומבקשת‪" :‬תשמרו על‬
‫השקט בבקשה‪ .‬אמא חייבת מנוחה אחרי הצום‪ .‬היא‬
‫מאשר ליסוע ל'טיול יפה במינימום הוצאות'!" ‪ -‬רייזי‪.‬‬
‫עדיין לא התאוששה"‪.‬‬
‫יוכבד מעבירה מבטה ביניהם‪ .‬היא שייכת לגדולים‪ ,‬אבל בתור הצעירה‬
‫מביניהם יש לה את הפריבילגיה לא להתערב‪ .‬היא מאמינה שתיהנה‬ ‫היא יוצאת מהמטבח‪ ,‬מתיישבת על הספה בסלון‪.‬‬
‫איך שיהיה‪ .‬גם בתחבורה ציבורית ניתן להגיע למסלולי הליכה נפלאים‬ ‫אחריה יוצאת גם יוכבד‪ ,‬מתיישבת לידה‪.‬‬

‫בנחלי הצפון‪.‬‬ ‫דודי ומנחם מגיעים גם הם‪ .‬את הדיון‬
‫האמיתי הם לא ינהלו לאזניהן הכרויות‬
‫בערב יושב איתם אבא‪ ,‬פורש לפניהם דפים של זמני אוטובוסים ורכבות‬ ‫של טובה‪-‬לאה‪ ,‬ריקי וברכי‪ .‬יגיעו‬
‫בכל שעות היום‪ ,‬עוזר להם לתכנן מסלול מלא ע"פ לוחות הזמנים‪.‬‬ ‫אליהן עם מסקנות מגובשות‪.‬‬

‫"אני לא באה!" רייזי מודיעה בהחלטיות‪ ,‬אבל אמא לא מוותרת‪" .‬זהו‬ ‫לפחות בזה הם תמימי דעים‪.‬‬
‫טיול משפחתי וכולם משתתפים"‪ .‬היא מודיעה בנחישות לא פחותה‪.‬‬
‫מוותרת על המילים‪' :‬ואם תרצי תוכלי גם להנות'‪ .‬מספיק דודי עם‬ ‫מנחם‪ ,‬בקולו השקול‪ ,‬מעלה את‬
‫סברתו‪" :‬אני חושב"‪ ,‬הוא מנגן‬
‫ההערות שלו‪ ,‬משדר זאת ללא הרף‪.‬‬ ‫באיטיות למדנית‪" ,‬שננסה לבנות‬

‫על כוס קפה | ‪29‬‬

‫אמא הנשרכת עם ברכי כשלפתע היא שומעת‪" :‬ריי‪-‬זי! ריי‪-‬זי!" היא‬ ‫‪...‬‬
‫מחישה צעדים‪ ,‬מגיעה לעיקול מפותל בשביל‪ ,‬אחריו היא מגלה את‬
‫הם התחילו ברכבת המוקדמת לכיוון צפון‪ .‬רייזי מצאה קרון ריק לגמרי‪,‬‬
‫כל בני המשפחה ממתינים רק לה‪.‬‬ ‫ובמשך רוב הנסיעה ישבו בו כל המשפחה יחד‪ ,‬בפרטיות נעימה‪ .‬מנחם‬
‫זמזם איזה שיר יפה ששמע מחבר‪ ,‬כולם למדו אותו בקלות‪ ,‬וברכי בת‬
‫"אנחנו עוד רגע במירון!" מעדכנת אותה ריקי בת התשע‪" .‬תזדרזי‪ ,‬אבא‬ ‫השבע הודיעה ש'שיר כזה יפה ‪ -‬שרים רק עם תנועות!' היא המציאה‬
‫אמר שאחר כך יש תוכנית מיוחדת!" רייזי מצטרפת לכולם‪ ,‬שותקת‪.‬‬ ‫תנועות‪ ,‬העמידה את טובה‪-‬לאה וריקי הגדולות ממנה למקהלה מאורגנת‬
‫'בטח‪ .‬תוכנית מיוחדת‪ .‬עוד נסיעה ברכבת? אני כבר לא בגיל שאפשר‬ ‫ביחד איתה‪ ,‬וציוותה גם על הבחורים ללמוד ולהצטרף‪ .‬פרצי צחוק סחפו‬
‫לפתות אותי בשטויות'‪ .‬אבל היא שותקת‪ .‬למודת נסיון היא יודעת לא‬ ‫את כולם‪ .‬אחר כך הציעה יוכבד משחק אסוסיאציות מעניין‪ ,‬הם העלו‬
‫להעכיר את האוירה‪ .‬אבא ואמא התאמצו לאפשר להם את הטיול הזה‪,‬‬ ‫רעיונות הזויים בזה אחר זה‪ ,‬ומצב רוחם נסק לגבהים‪ .‬גם כשביקשה‬
‫ובסך הכל‪ ,‬למרות ההגבלות‪ ,‬אי אפשר לומר שהיא לא נהנתה היום‪.‬‬ ‫טובה‪-‬לאה לשחק 'אישיות' נענו כולם ברצון‪ .‬האווירה היתה מושלמת‪.‬‬

‫אבל במירון‪ ,‬אחרי תפילה חמה בקבר הרשב"י ואחרי אינספור תמונות‬ ‫הם הגיעו לצפת‪ ,‬הסתובבו קצת בעיר העתיקה‪ ,‬ירדו לבית העלמין‬
‫שיוכבד הפלישה על הילדים כל עוד נשארה בהם סבלנות‪ ,‬באמת‬ ‫לתפילה‪ .‬מנחם ודודי לא ויתרו על טבילה קרה במקווה האר"י ורייזי‬
‫ניצלה את זמן ההמתנה לתפילה פרטית מתארכת‪ .‬אחר כך הם פנו‬
‫ממתינה להם הפתעה‪.‬‬
‫למסלול 'ואדי עמוד' לכיוון מירון‪.‬‬
‫שני אחיו של אבא‪ ,‬עם משפחותיהם‪ ,‬הגיעו גם הם‪ .‬הם יושבים יחדיו‬
‫ל'קומזיץ' מרומם‪ .‬דוד יעקב מנגן בגיטרה‪ .‬דוד אהרן מרתק אותם‬ ‫רייזי צועדת במאסף‪ ,‬מהורהרת‪ .‬ההליכה הנמרצת מרגיעה אותה‪ .‬היא‬
‫בסיפורים מאלפים‪ .‬אפילו סיר גדול של טשולנט שהכינה אסתי של‬ ‫מנסה לתכנן את המשך החופשה‪ ,‬ומתבלבלת‪ .‬בדרך כלל היה הטיול‬
‫'מסמר החופשה'‪ .‬סביבו הם נהנו מחויות קלילות יותר‪ ,‬כמו שחייה‬
‫יעקב מתרוקן במהירות על ידי כולם‪ .‬ההנאה מושלמת!‬ ‫לילית לבנות עם אמא‪ ,‬מסלולי אופניים לבנים עם אבא‪ ,‬לונה פארק‬
‫לקטנות ועוד אטרקציות מן הסוג הזה‪ .‬גם ימי קניות נכללו בתוכניות‬
‫בדרך הארוכה חזרה הביתה‪ ,‬מיטלטלים ברכבות ובאוטובוסים‪ ,‬רייזי‬ ‫החופשה הקבועות שלהם‪ ,‬והם חזרו משם תמיד בשלל גדול ובחיוכים‬
‫כבר מתכננת עם דודי טיול רגלי נפלא לשבוע הבא‪ .‬טיול שעיקרו הוא‬
‫חווית 'הביחד'‪ .‬בלי היצמדות לחובת אטרקציות ואפילו בלי להצטייד‬ ‫מרוצים‪ .‬והפעם‪ ,‬מה?‬

‫ברב‪-‬קו‪ .‬טיול חופשי‪ ,‬ללא הגבלות‪.‬‬ ‫מחשבותיה מעטות את צעדיה‪ .‬אפילו לא מבחינה שאינה רואה את‬

‫על כוס קפה | ‪30‬‬

‫החופש הגדול כבר כאן‪ ,‬אולי גם את שאלת את עצמך פעם איך לצלוח אותו בחוויה וכיף‪ ,‬מהם הסודות שיתנו לך‬
‫ולילדים פרק זמן להתאווררות ואגירת כוחות? · יציאה מהשגרה היא מפתח לתופעת ה‪' -‬אמא‪ ,‬משעמם לי!!!' או‬
‫שאולי‪ ...‬אולי אפשר אחרת? · נחמי זלצברג‪ ,‬מאמנת למצוינות מוחית‪ ,‬מטפלת קוגניטיבית פרטנית בילדים עם קשיי‬

‫התנהגות ולמידה‪ ,‬בכתבה מרתקת על חוויה והעשרה מפתחת לילדים בחופשה‬

‫אין ספק כי יציאה מהשגרה אליה אנו רגילות מערערת‬
‫קצת את האיזון הבריא‪ ,‬את היומיום המוכר‪ ,‬את‬
‫התוכנית הקבועה פחות או יותר של כולנו‬

‫בני דודים ועוד‪ .‬לכל משפחה‬ ‫החוזרות ונשנות על עצמן מדי יום ברוטינה‬ ‫מלאי את התשובה הנכונה‪ :‬מי אמר את המשפט‬
‫יש תוכניות משלה‪.‬‬ ‫קבועה‪ .‬כך גם הימים במעגל השנה‪ ,‬ראש‬ ‫הבא?‬
‫חודש תמוז חל בשנה שעברה ובזו שקדמה לה‬
‫עם כל זאת המציאות מוכיחה כי‬ ‫ויחול גם בכל השנים הבאות עלינו לטובה‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫• יש!!! עוד מעט מתחיל החופש הגדול!!!‬
‫עדיין נותרים ימים ושעות שלילדים‬ ‫החופש כבר כאן‪ ,‬ניצב קבוע‪ .‬אך תוכן הימים בו‬ ‫• עוד‪ .....‬מעט‪ .....‬החופש‪ .....‬הגדווול‪( ....‬פיהוק‬
‫אין תעסוקה ותוכניית החופש נראית‬ ‫אינו קבוע כלל ויוצרים גם אצלך‪ ,‬אולי‪ ,‬מן גרדת‬
‫ריקה מרעיונות‪ .‬לכן כדאי לך להיערך‬ ‫כזו‪ ...‬בעיקר אם את עדיין עובדת כשהילדים‬ ‫ומבט מפוחד בעיניים)‪.‬‬
‫מראש ולתכנן את סדר היום עם רעיונות‬ ‫בחופש ואין לך אפשרות לשהות איתם בבית‬ ‫ניראה לי שניחשת נכון‪.‬‬
‫ולדאוג לתעסוקה הולמת‪ .‬זהו בהחלט עול נוסף‬ ‫המשפט הראשון נאמר מפיות הילדים המצפים‬
‫מגירה לתעסוקה עם ילדייך‪.‬‬ ‫לחופשה בעיניים בורקות‪ ,‬אך המשפט השני‬
‫תכנון מסודר חוסך כאבי ראש מיותרים ומפחית‬ ‫על הכתפיים העמוסות שלך‪.‬‬ ‫שייך לאימהות שלהם‪.‬‬
‫בתקופה מאתגרת זו‪ ,‬יש לך אמא הזדמנות‬ ‫למה את חוששת מהחופשה?? למה עצם‬
‫את הלחץ של‪“ :‬מה נעשה היום???”‬ ‫פז להסתכל על הימים הבאים עלינו לטובה‬ ‫המחשבה על התקופה הקרובה מכניסה רבות‬
‫בנוסף‪ ,‬אפשר גם להכין טבלה מעוצבת‬ ‫כעובדה מוגמרת! נלמד יחד איך אפשר מהמצב‬ ‫מאיתנו ללחץ ופאניקה?? האם שכחת את‬
‫ומקושטת על הקיר או המקרר עם תוכנית לימים‬ ‫הנתון להפיק את המירב והטוב ביותר לך וכמובן‬ ‫הציפיה המתוקה שחווית כשהיית בעצמך ילדה‬
‫הקרובים‪ ,‬או לחילופין לגלות רק את ההפתעות‬ ‫לא מזמן (?) || קחי לך פסק זמן לתוכן איכותי‬
‫שתהיינה יום למחרת (כפי שעושים בקייטנות)‪.‬‬ ‫לילדים‪.‬‬ ‫ומרתק שימגר את תופעת ה‪‘ :‬אמא‪ ,‬משעמם לי!’‬
‫כלי שני שחשוב מאוד שכל אמא תהייה מודעת‬ ‫כמו שאומרים‪TO MAKE THE MOST OF IT :‬‬
‫נתחיל מהכלי הבסיסי והחשוב ביותר שוודאי‬ ‫•••‬
‫אליו!‪:‬‬
‫החופשה הזאת‪ ,‬בידיים שלך! נכון‪ ,‬לא תוצאות‪,‬‬ ‫יספק לך את המענה הראשון‪:‬‬ ‫אין ספק כי יציאה מהשגרה אליה אנו רגילות‬
‫אליהן את לא מחויבת‪ .‬אך בהחלט נדרשת ממך‬ ‫תדאגי לתכנון יומי או שבועי שיספק תעסוקה‬ ‫מערערת קצת את האיזון הבריא‪ ,‬את היומיום‬
‫ההשתדלות להעניק לילדים שלך את הכי טוב‪.‬‬ ‫מעניינת לילדים‪ .‬אל דאגה‪ ,‬זה לא כולל‬ ‫המוכר ואת התוכנית הקבועה פחות או יותר‬
‫כמובן שהדאגה להכי טוב לא תמיד מחייבת‬ ‫תעסוקה של עשרים וארבע שבע סביב השעון‪.‬‬ ‫של כולנו‪ .‬אנו חיות במערכת של קביעות‪ ,‬ניתן‬
‫בהוצאות מרובות המרוששות את הכיס‪ .‬ישנם‬ ‫בין לבין יש את הקייטנות‪ ,‬טיולים משפחתיים‪,‬‬ ‫לראות זאת גם בחוקי היקום‪ .‬בזריחות ובשקיעות‬
‫פתרונות יעילים ופשוטים שאינם כרוכים‬ ‫נסיעות לים או לברכה‪ ,‬ביקורים אצל סבתא או‬
‫בתשלום ואנרגיה‪ ,‬אך מספקים תעסוקה מצוינת‬

‫על כוס קפה | ‪32‬‬

‫האדם הוא יצור יצירתי‪ ,‬יוצר‪ .‬אף אחת לא אוהבת לשבת‬
‫כל היום בחיבוק ידיים‪ .‬אנו נהנות מיצירת כפינו‪ ,‬ולכן עצם‬

‫היצירה גורמת לנו להיות אקטיביות‬

‫היצירתיות‪.‬‬ ‫ומעניין‪.‬‬ ‫השווה כל רגע של חוויה‬
‫גם אם את מרגישה ‘לא יצירתית’ בעליל ומרגישה‬ ‫אני שמחה במיזם‪ ,‬כי למרות הידע שלי‬ ‫וכיף!‬
‫בהתפתחות ובערכים החשובים לילדים‬
‫ש‪’:‬אין לך את זה’‪ ,‬זה לא נכון‪ .‬כל אחת יכולה‬ ‫בחופשה‪ ,‬אין לי מאגר בלתי נדלה של פתרונות‪.‬‬ ‫עלייך לזכור כי החופשה מאפשרת‬
‫לפתח את היצירתיות וליצור‪ ,‬אלא שאולי לא‬ ‫לכן אשמח להעביר לך בהמשך רעיונות מעולים‬ ‫לך להעניק לכל ילד יותר זמן‬
‫פיתחת את החלק הזה שבך‪ ,‬הוא רדום עד‬ ‫לתעסוקה ומוסיפה במיוחד בשבילך אינפורמציה‬ ‫איכות‪ .‬מה שלא מתאפשר לך תמיד‬
‫חשובה עם ערך מוסף‪ -‬כיצד תעסוקה ביצירה‬ ‫במהלך השנה‪ .‬בימים אלו יש לך‬
‫שאת לא מכירה כלל בנוכחותו‪.‬‬ ‫חשובה למוח ומפתחת אותו‪ .‬על מנת שתביני‬ ‫הזדמנות ליצור קשר קרוב על הילדים‬
‫ישנם רווחים רבים לאדם השואף ליצור ולפתח‬ ‫מהו הרווח הגדול שלך בזמן שאת בכל מקרה‬
‫מתוך חוויה משותפת איתם‪.‬‬
‫את היצירתיות‪:‬‬ ‫מעסיקה ונהנית עם הילדים!‬ ‫כמו כן יש לך הזדמנות לשמור על מוח רענן‬
‫• הוא מחזק את האמון ביכולותיו‬ ‫ואקטיבי ולפתח מיומנויות חדשות על מנת‬
‫• מפעיל את החושים ושרירי הידיים‬ ‫יצירות‬ ‫שילדייך ייגשו לשנת הלימודים החדשה רעננים‪,‬‬
‫הן לא משהו שאנחנו רגילות לעשות בכל יום‬ ‫מלאי כוח ויכולות נפלאים‪ .‬ולא רדומים או‬
‫• מפעיל את כוח הדמיון‬ ‫עם הילדים‪ .‬אותן הם כבר עושים מספיק בגן‪,‬‬
‫• כלי מעולה לביטוי רגשות‬ ‫פסיביים‪...‬‬
‫• הורמון ההנאה מופרש במוח ונותן תחושה‬ ‫לא?‪...‬‬ ‫ברגע בו יש לך מטרה נעלה‪ ,‬התקופה של החופש‬
‫ועם הגדולים‪ ,‬אין לנו רעיונות שיתאימו לרמה‬ ‫יכולה להפוך לזמן שמח‪ ,‬רגוע ומלא מוטיבציה‬
‫רגועה ומהנה!‬ ‫שלהם‪ .‬אבל שווה מאוד להשקיע בתעסוקה‬
‫• מחקרים רבים מראים כי פיתוח היצירה‬ ‫ואנרגיות חיוביים!! שווה לך לנסות!!‬
‫משפיעה על היכולת של פתרון בעיות‪ ,‬כמו כן‬ ‫כזאת‪.‬‬ ‫רגע‪ ,‬אבל איך פיתוח המוח קשור אלי‪ ,‬את‬
‫פיתוח היצירתיות משפיע על הלמידה ‪ ,‬מפתח‬ ‫מה זה מפתח?‬
‫אצל הילד גמישות מחשבתית ודרכי חשיבה‬ ‫האדם הוא יצור יצירתי‪ ,‬יוצר‪ .‬אף אחת לא‬ ‫שואלת?‬
‫מגוונות‪(.‬הכנה מעולה בחופש לקראת שנת‬ ‫אוהבת לשבת כל היום בחיבוק ידיים‪ .‬אנו נהנות‬ ‫בואי‪ ,‬תעשי את זה תכלס!‬
‫מיצירת כפינו‪ ,‬ולכן עצם היצירה גורמת לנו‬ ‫קיבלתי רעיונות רבים ומקסימים מגופים שונים‬
‫הלימודים הבאה!)‬ ‫להיות אקטיביות‪ .‬להתקדם‪ ,‬ליצור ולפתח את‬ ‫הרוצים לחלוק את הרעיונות שלהם חינם‬
‫המסקנה היא‪-‬‬ ‫(בעיקר בתעסוקה של אומנות ויצירה)‪.‬עם כמה‬
‫שיותר אימהות בשביל שיהיה לך ולכולנו כיף‬
‫שווה להשקיע החופש בילדים בפיתוח היצירתיות‬
‫ועל הדרך להרוויח גם תעסוקה‬

‫על כוס קפה | ‪33‬‬

‫המוח לא הולך לנוח בחופש‪ -‬בידיים שלך לפתח בילדים‬
‫מיומנויות וכלים שיעזרו להם להגיע טוב יותר לקראת‬
‫השנה החדשה‬

‫המורים ידעו להצביע על הילדים שהשקיעו‬ ‫להתנסות ותשדרי אמון ביכולות שלהם‪ ,‬תראי‬ ‫חווייתית וגם למידה והתפתחות‪):‬‬
‫בהם במשך החודשיים של החופש‪ .‬הם ילדים‬ ‫איזה תוצרים מקסימים הם יעשו!‬ ‫מצרפת לתועלתך לינק ליצירות של הדס קסיר‪,‬‬

‫יותר אסופים‪ ,‬שמחים‪ ,‬רגועים ומפותחים)‪.‬‬ ‫גם כאן חשובה ההכנה וההתארגנות מראש‪,‬‬ ‫אומנית ויוצרת שהכינה לכם יצירות מעניינות‬
‫ובשביל שזה יקרה‪ ,‬הנה מתנה ממני‪,‬‬ ‫לפני תחילת החופש‪ .‬תדאגי שיהיה לך בבית‬ ‫לחופש הגדול!‬
‫משחק שמפתח יכולות חשיבה‪ ,‬גמישות‬ ‫חומרי יצירה זמינים כדי שתוכלי לשלוף בשעת‬
‫חשיבתית‪, ‬יצירתיות‪ ‬והתמדה במטלה‪ .‬במחיר‬ ‫חסום לך? שלחי מייל להדס וצייני שהגעת‬
‫קטן וסמלי (‪ 28‬ש"ח בלבד)‪ .‬תעסוקה איכותית‬ ‫הצורך את מה שיידרש‪.‬‬ ‫ממגזין ‘על כוס קפה’ וחוברת היצירות לחופשה‬
‫• כדאי שיהיו בבית חומרים זמינים כמו‪:‬‬
‫ומעשירה לילדים שלך בחופש!‬ ‫בריסטולים‪ ,‬דבק‪ ,‬מספריים‪ ,‬לורדים‪ ,‬גואש‪,‬‬ ‫בדרך אליך!! ‪[email protected]‬‬
‫לרכישת המשחק‪ ,‬לחצי כאן!‬ ‫ולינק נוסף להצטרפות לקייטנה היצירתית‬
‫מדבקות‪ ,‬מהדקים‪ ,‬מספריים וכו’‪.‬‬ ‫הדיגיטלית מבית “בית הספר לפלסטלינה”‬
‫מאחלת לכולנו חופש של כייף וחוויה בלתי‬ ‫• חומרים למחזור שיש בכל בבית ‪ :‬גלילים ריקים‬ ‫בו תמצאי תוכנית יומית למשך ‪ 6‬שבועות‪,‬‬
‫נשכחת עם הילדים‪):‬‬ ‫של נייר טואלט‪ ,‬פקקים‪ ,‬קופסאות ריקות‪ ,‬גרביים‬ ‫גדושה ברעיונות ליצירות מ‪ 4‬יוצרים נדיבים‬
‫ללא זוג‪ .‬גם בגדים שכבר לא שימושיים יכולים‬ ‫שהכנו לך והכול ללא תשלום! ממליצה בחום‪.‬‬
‫על כוס קפה | ‪34‬‬ ‫להיות אוצר בלום למשחקי דמיון ויצירתיות‪ :‬נעלי‬ ‫במידה והקישור חסום‪ ,‬שלחי בקשה ל”קטינה‬
‫היצירתית”‪ ,‬צייני שהגעת מהמגזין ותכנים יפיפיים‬
‫עקב‪ ,‬כובע של אבא‪ ,‬תיק ישן‪ ,‬פאה ישנה‪...‬‬
‫וכמה מילות סיום‬ ‫ומועילים בדרך אלייך! ‪[email protected]‬‬
‫ויש עוד הפתעות מציפי שולזניגר‪ ,‬לחצי כאן!‬
‫מה את לוקחת איתך צידה לחופש המהמם‬
‫שמחכה לכם ביחד?‬ ‫וקבלי במתנה תוכן חוויתי ותוסס לחופשה!!‬

‫• תכנון והתארגנות מראש לחופש רגוע וחוויתי‪.‬‬ ‫ומה עוד אפשר?‬
‫• כל תעסוקה עם הילדים יכולה ליצור ביניכם‬ ‫אני מאמינה מאוד ביצירה חופשית‪ .‬לא צריך‬
‫קשר קרוב ואוהב שייזכר אצל הילדים (ואצלך‬ ‫תמיד להכין יצירות מושקעות עם הדרכה‬

‫אמא) לתמיד כרגעי ילדות מאושרים‪.‬‬ ‫מסודרת‪.‬‬
‫• המוח לא הולך לנוח בחופש‪ -‬בידיים שלך‬ ‫חשוב לתת לילדים ליצור דברים בעצמם ולחזק‬
‫לפתח בילדים מיומנויות וכלים שיעזרו להם‬ ‫את הדמיון והבטחון העצמי‪ .‬אם תתני להם‬
‫להגיע טוב יותר לקראת השנה החדשה! (תמיד‬

‫לא ‪ -‬לא תאמינו כמה 'לא' מצאתי ביום אחד‪:‬‬ ‫ֵאי ָ ֵַ ׂשַאר ִיהמְִּקיךמ ּיֲםֹקוא ִֵּונְדיס ַםע ׁט‪ֶֹ -‬ו ַ ּשה ָלפֹּּיל ֹוַּאגם ִּלים‬ ‫שומרת גלים‬
‫לא שמעתי ‪ -‬שמעתי ועוד איך‪ ,‬אבל הודעת שתיסע‬ ‫ריקי שיינקר‬
‫עם חברים למדבר סהרה לשבועיים‪ ,‬ואני‪ ,‬אם רק‬ ‫ְֵָּּב ֵבמ ְרָּבאא ֶאׁׁזמ ִ ַששלֹוימ ֵֹוחֵטתדּוריְֹודבְ ּבְּםָגח ֹכוׁ ֵב ּלוחֹש ִנללי‬
‫אומר לך לקחת קרם הגנה‪ ,‬אקרא כבר אמא דאגנית‪.‬‬ ‫סטופ ‪ -‬אתם לא מבינים עברית?‬
‫אם לא תלך לישון עכשיו‪ ,‬אתה לא תבוא לחתונה ‪-‬‬ ‫" ַמ ְְּכד ִָבריר ְךׁ ָ ְּשג ִנבי ּוםל ֹו ְמת ַחִ ֶּליפ ָ ֶל ִׂשדיתם"‬
‫ַׁ ֶרשקא ֹוְּגְבָ ִמד"יחם‬ ‫שוטר ‪“ -‬השוטר הזה הוא מג”בניק”‪ ,‬סיפר בן השש‬
‫למה נכנסתי לבוץ הזה?!‬ ‫ָמ ָצא ִתי‬ ‫לחברו‪“ ,‬הוא מרביץ במגב לילדים שלא רוצים ללכת‬
‫אני לא מסתכלת ‪ -‬רק מציצה מבין חרכי האצבעות‬ ‫ִלי ָל ִדים‬
‫ומגלה שאף אחד לא מתרגש ולא מסדר שום דבר‪.‬‬ ‫לגן”‪.‬‬
‫זה לא מעניין אותי ‪ -‬הכי בעולם כן‪ ,‬אבל אני אמורה‬ ‫ׁ ֶש ַלמִ ְְלז ָּתְמּרכ ִֹודמן ּויִנְיםמ ַ ַנּּוג ְְִּּצגל ִיבח ּויםלםֹות‬
‫ִלי ָל ִדים ְמ ֻח ָּנ ִכים‬ ‫כחול ‪ -‬עשרים דקות צעק המציל שנמצאה ילדה‬
‫להחליט סופית ולא לשנות את דעתי‪ ,‬לא?‬ ‫בבגד‪-‬ים כחול‪ ,‬ואני התעלמתי‪ .‬משום מה זכרתי‬
‫לא עכשיו ‪ -‬מה זה 'עכשיו'‪ ,‬הווה פשוט או ממושך?‬ ‫ֲא ָב ְוללַֹ ִראח ַּקָּפג ְְדׂחש ֹוִּמל ּוּתולָיזְיּו ְְָּרבלצ ִָָכד‪-‬די ִלפםי ַ ׁהםָ‪.‬שח ֹוםִפים‬
‫לא מקובל עליי ‪ -‬מקובל עליכן להחליף קלישאה?‬ ‫שהלבשתי אותה בוורוד‪.‬‬
‫למדוני ‪ -‬כמה היסטוריה יודע החוף מכל הנערות‬
‫לילדים שאובדים ‪ -‬בסוכת המציל מתקיימת קבוצת‬
‫שלמדו עליו בחודשיים האחרונים?‬ ‫תמיכה נפלאה לאמהות אובדות וייסורי מצפון‪.‬‬
‫מנצחים ‪ -‬איזה גיל מפחיד זה הגיל הזה שהוא מנצח‬
‫רק חול וצדפים ‪ -‬מוקדש לכל האימהות שישטפו‬
‫אותי בדמקה‪ ,‬ולא כי עשיתי בכוונה‪.‬‬ ‫ארגזי חול מהסנדלים ויסכימו לאכסן את אוסף‬
‫מוזר ‪‘ -‬לא מתאים לה‪ ,‬מוזר’‪ .‬התגובה שלי להמומה‬ ‫הצדפים במגירה ואת הדגים מהירקון במרפסת‪.‬‬
‫מהחוף שאשד זרנוקי המים שחשה בגבה היו‬ ‫שיספקו שירותי קייטרינג‪ ,‬גם חלבי‪ ,‬גם בשרי‪ ,‬גם‬
‫באשמתה של בתי בלבד‪ .‬לא מתאים לה?! הלוואי‬ ‫דגים‪ ,‬וגם ג’אנק ‪ -‬הכל במטבח אחד‪ .‬שיעברו חופשה‬
‫של גאות בראש ושפל בעו”ש‪ ,‬עם הוריקן של תוכניות‬
‫שבאמבטיה‪ ,‬בבית‪ ,‬תתנהג כל כך יפה‪.‬‬ ‫וצונאמי של תלונות‪ ,‬וגם שיט טורנדו‪ ,‬עם הבגדים‬
‫ובלי נשימה‪ .‬שיוציאו אוויר‪ ,‬לא רק בניפוח גלגלים‪,‬‬
‫על כוס קפה | ‪35‬‬
‫וגם ידעו להחזיר אותו אליהן‪.‬‬

‫מוקדש למיטיבות הלכת‪ ,‬באהבה‪,‬‬

‫היקר שבצדפים‪ ,‬הרחוק מפנינים‪.‬‬

‫ֶ ִָּזכמז ְֹוְּהךס ֲֲִבחהטיִָֹוִצלֲַבייעי ִָנכת ָיּכ ַהםקלוְּבַ ָה ּיא ֹו ֹדם‪.‬ם‬ ‫ח ֹו ָצה ְ ּגבוּל ֹות‬
‫ְוֵַָּּכבאיְֲ‪-‬ךןע ַ ִָּלהלתֹי ּתהאא ְַַּגמהֵ ּאנרֹביו ָּו ָנ ַצ ּלהֹוה ּהדיֹותֹ ַוָ ַעדדלַהע ַהת ּכ ַֹומְַבר ּגע ֹו‪ַ .‬ע‬
‫ְׁוְֵֶַּי ׁהתש ְִנּכשילִֹנ ַיָּאגלִסַּּםיהת ְ ִ ַרמאִהֹּיְגויָׁׁר ֵֶתּבששּ ֵההְעּבַ ָצל ֹורְּחֹתצתֹםוןח ְּּו ָתַּיכם ֵֶזעהץ‪ִּ :‬פ ְתא ֹום‪.‬‬ ‫דסי הבר‬

‫ַ'ּווֶ ֲִהבאאְִֹוְנסימיֵ‪ּ,‬בקִֹלֹורהי ַאּםגא ְזֹםׁמ ִאשברּויֹוָתָנבצ ְהמהחַ ֹוק ָ ֶּצב ֶהל!'ת‬
‫ֶָאאזת ִ ַאה ְּםג ִב ּומי ׁלֶש ַהה ּ ּוס ָֹו ֵרר ָארה‬
‫ׁ ֶש ִּלי ְי ַג ֶּלה ָנא‬
‫ֵהי ָכן ה ּוא ִמ ְס ַּת ֵּתר‪...‬‬

‫על כוס קפה | ‪36‬‬

‫מגישה‪ :‬רבקי וקנין‬

‫עושות את הדבר הנכון בדרך הנכונה‪ .‬לכל‬ ‫אמא‪ ,‬את עובדת? אם כן‪ ,‬ודאי את מכירה את‬ ‫כאשר אנו עוסקות‬
‫אחת מאיתנו יש כישורים ספציפיים המהווים‬ ‫הימים הללו בהם את חוזרת הבייתה עייפה‬ ‫בבאאללווההננכעעווובבתתממממייבבאוושחחממממטטווייששדדוושלייחחללממרששההוומואאאאבבעעההוואההתררתתנווממותתממששייגגפייייתתההבבלליינעיייוםםעעככללוואאווששסמעעיתתההללששיקווממוללגגששםללייתתחחננייייתווםם‪,,‬דדההההיי‬
‫ייייייוווווווווווללללללכככככבבעעעעעאאאאאאאאאההממממממממננגגששששוווווייייהייממווששששששננלעעעעללאאתתאאעעחחחאאנתתתתככםםעעצצששווככתתייתתללשווששקקששייררררההללוווששששטתאאששננווללכממווווממככבבבבככיייייררתתוובבממווננממפפננווההממייררוווןןווררננךתייננםםבבעעייללששתתתתוודדההאאוועעעע‪,,‬וו‪..‬ייקקחחככההווההייבבת‪..‬מווככתתווייררםםוואאחחוומווללתתתת))םםדדתתללממאההדדאייננששככממננלל””גגיווווככווווממווששההממדדשההההפפטטההללששהקקגגתססןןממתתתםםננככחחססננממתתההצצבבררמממעעייששאווממטטייתתנםםבבללררווממךךוווייףףווייננססטטעאא‪,,‬ההתתפפעעללממאאחהאאייוווררססבבייפפההממככההההממייבבההיייננייעערוואאחחססדבבןןפפיידדללררותקקווייתתממססחחבבשש‪..‬לליררווםםוובוווואאפפוויישקקבבתתוו‪,‬שש‪..‬ההששללייטט‪..‬גגןןממ‪::‬וותממאאווזזממששרייררייתתםםווגגההגגתתררעעננםםרריי‪..‬עההקקיי((ייייחחכממההייוואאםםממובבבבווככוויששללייבבעעננדייזעעססללהעעזזתתררווממללששללייההווםםאאההחחעעממחחנשקקזזבבהםםקק‪..‬ייננוווואאוששססייללתתייווששווםםםםדדתתבבשכההללאאייננוורוווללבבתתבבתתווייששווההגגבביןאאההייחחה‪,,‬ייההדדבבןהממההגגההההםםבבתתעעםםררםםםססףףתת‪..‬ןןננההוותתאאררננההששגגםםססשוובוובבששהללעעללההבבטטפפדדייייההםםייווווששפפללדפבבקקבבסייככייההככדווווררלליבבייתתייםםייםםייללררללרזזטטתתההההפההצצממווחבבעתתההננוובבחחעעננההוויךששווווההטטצווווההווחחככללבבששוו‪,,‬ייייי““צצממייווההווקתתייבבדדללככוררהה‪..‬ששננששההפתתעההההייההעעאאממהיתתההעעייאאאאקקחחרריללווההפפלננפפנממרראאננאאננששאאההאייווצצללננזזגגווההממווםווווכככווללדדדדההדדממללללששוודדעעווותששייממווררללבבנהייאאככססםםההםםבבשש””ממההבבללממתתייקקךךככייהאאהדדהדדהבבתתאאההקקייחחםםההייצצההלל‪.‬ווייייככששוומממווצששככווםםחללככחחללעעננווווחחפפבברעעששייהחחבבללחחאאאאאאממלייאאההייייוקקיילייוואאחחווררייוווומשססשוכמתתההווקקפפוחיוויוחייייייייעטחעחזזייכבבששששטטללתתתתוורבברתתתתוו‪,..‬תשיהם‪,‬םיןםםןםקקרתרארתלםאהר‪,‬םתהלתיםישהת‪,,,‬תיהיתל‬ ‫ייווגגייללאאאאאאאאאססססהחחממממממש‪/‬וווויייייווממבבצצווווללתת’’פפמההההל‪/‬תתייללןןףףפפיימתתייךךאאוויתתאפפאא‪..‬ששצצההךך‪,‬ייללקמייקקתתההםךךההוויררששםםךךלייממפפללככדדייששססייאמ??ללתתןןפוווהה‪,,‬רררריהאאבבאאםםתתתעעייההממךךשייאאלללאאעעייתתללההייבבווללהייווווובבלעםםךךחחתתןןממוההולל‪,,‬ננעטטווההדדאאסוווורריבייממםםבככגגההממששבבוווההאאב‪..‬פתתדייבבעעוררוודססגגחחאאהתתתטטההקתתייללםםהקקםםעע?ללםייללתת‪,,‬קקחחההייצצצצעעעעעעעעעאההממצצממאבבללששאאלבבייססווששוווו‪,,‬םווייךךאאממתתתננדדדדווההשקקאאךךממייוכייההללששההססןננההההיי‪,‬עעלחרר??עעייוחחתתוופפאאוחזאאששווללןללתתדדעעאאננדםםרררתתווההווךךדדייםםםםאווהעע??תפפ‪,,‬ךךיררתתננםםמננססללההךךווככקקאאאןןאהוואאתתההממ‪,,‬קקייללששווררדדבתמוואאיווללתתםםההניייששללךךאאגגםםייתתגגנניימתעעתתתיישש‪.‬ךך‪,,‬כעעבבששששהיםםחחייווממההממססראאממדדםםוועעחחששזזוווועגגהלליההייבבףףההממיללווייבבייווככעעאאאללעיעיוודדפננעעככללתתהתחוםה‪,‬םדםהודלתתלהם‪,‬הח‬
‫כל כך משמעותי‪ ,‬עד שהן הדחיקו את הצרכים‬ ‫ושלמות פנימיים‬
‫והנטיות האחרות וזה השפיע על ההחלטה‬ ‫ורש‪/‬תאל‪/‬חושקמיילשמתפו‪,‬תישלמהוימעסמיהבוופוחדשקהשעועצבלמיששולבלעאיחבןושדהההמי?אהימהנתס‪.‬יפוק‬

‫על כוס קפה | ‪38‬‬ ‫ראפאתשיחת‪,‬בפלסומקה החמושוכבר‪:‬ש“לעבאידושאה יתהיה’הבסישפמוחקה” –‬
‫ייו“זזאסההההממששיששתסזזההפיווווששששפשש‪,,‬חופתוממאאתתוממפפקננחחחפפקחחשססוו”הההה‪.‬בההזששתקקממררפהייוובבששמייסננזזששווידדוווווננממהוותתמקככעעוננהתתללננררווהבברשדדללבבגמווממוווההקקעננייררשייתתכ‪..‬ייגגצאאייהרםםננככ‪:‬מלליממהה“ששבבהההההבעגגממההההפננבדדענייששממיאאווססדבררייואאומתתככיננםםדזזרראתחחהההללאאננתתתווממ?ההתתצצ‪..‬השששוובבממ’וויילןןגגאאיינאאההבדדוננננייממיישההההררההוויימתתשחחתתווחבבממאיינששהעעדד”יביבחצצנ–םתתוםתת‬

‫“סיפוק”‪.‬‬
‫סיפוק זה ההרגשה הפנימית שלנו שאנחנו‬

‫ה’אבל’ הגדול הוא‬ ‫לעשות עם עצמה‪ ,‬ואולי היכולת להיות שליחה‬ ‫ללמוד או לעבוד בתחום ספציפי זה‪ .‬לעיתים‪,‬‬
‫שלא מספיק לדעת‬ ‫לשפע שאישה תקבל לאחר שתלמד את הקורס‬ ‫זוהי נעירה אחר העדר התקופתי‪ .‬כידוע בכל‬
‫מהי נקודת החוזק‪.‬‬ ‫שלי ותעבוד בו‪ ,‬אז אוכל לעשות את העבודה‬ ‫תקופה ישנו סוג העבודה הנקרא חשוב כדאי‬
‫ומתגמל יותר‪ .‬מה שגורם לאלפי בנות ללמוד‬
‫צריך גם להרגיש‬ ‫ממקום מחובר ליכולות שלי ולערכים שלי‪.‬‬ ‫תחום התמקצעות מסוים רק כיוון שהן מקוות‬
‫מה הרצון שלנו‪ ,‬מה‬ ‫אם המטרה שלי להרבות שמחה‪ ,‬אעשה זאת‬ ‫לעבוד בתחום הזה‪ ,‬בלי לקחת בחשבון האם‬
‫הצורך ומהם הערכים‬ ‫בתנאי שזה לא פוגע בשמחה שלי ושל בני הבית‪,‬‬ ‫תהנינה להתעסק בו ביום יום כל כך הרבה‬
‫שאנו רוצות לשרת‬ ‫(ולא‪ ,‬זה לא סותר את זה שייתכן והיא תצא‬
‫לעבודה בערב והילדים יישארו עם שמרטפית‪),‬‬ ‫שנים‪.‬‬
‫ולהרבות אותם‬ ‫ההבדל יהיה שהיא תבין את ה’למה’‪ ,‬מה גורם‬ ‫ייתכן אפילו שבתחילת הדרך העניין והשמחה‬
‫לה להחליט שזה קודם לה בסדר העדיפות‪.‬‬ ‫שהן “מסודרות” בעבודה מטעה‪ ,‬אבל עם‬
‫על כוס קפה | ‪39‬‬ ‫אם נעבוד בצורה כזו של “מה ה’‪ ...‬שואל‬ ‫השנים‪ ,‬ועם ריבוי המטלות והצרכים מתחילה‬
‫מעמך”‪ ,‬נהיה מחוברות למטרה האמיתית שלנו‪,‬‬
‫לשליחות המיוחדת‪ ,‬שקיבלנו מבורא עולם את‬ ‫השחיקה הידועה‪...‬‬
‫כל הכלים כדי לממש אותה ואז הרי שאנחנו‬
‫אם כך‪ ,‬איך מגיעים למימוש עצמי בעבודה?‬
‫עוסקות יום יום במימוש עצמי‪.‬‬
‫אשתף אתכן בסיפור לדוגמא‪ :‬שרה הגיעה אלי‬ ‫הדרך למימוש היכולות בעבודה היא פשוטה‬
‫לאימון תעסוקתי‪ .‬היא למדה גרפיקה בעקבות‬ ‫מאוד להבנה אך לעיתים מורכבת ממש‬
‫המלצת גרפולוגית מומחית‪ .‬יש לציין שהיא אכן‬ ‫וחמקמקה להשגה‪ .‬אם נבוא מנקודת הנחה‬
‫הצליחה מאוד ואפילו מצאה עבודה במערכת של‬ ‫שהמטרה שלנו היא להביא לידי ביטוי את‬
‫עיתון פרסומי כלשהו‪ .‬שרה הגיעה אלי לשיחת‬ ‫היכולות שלנו באופן שיעשה את העולם למקום‬
‫ייעוץ מבולבלת וכאובה‪ .‬מצד אחד היא מרגישה‬ ‫טוב‪ ,‬שמח או מאפשר יותר‪ ,‬במקום לשים את‬
‫שהיא נמצאת בתחום שמאפשר לה לבטא את‬ ‫המשרה כמטרת על נוכל להגיע לחווית מימוש‬
‫החוזקות שלה‪ .‬מצד שני‪ ,‬היא לא מרגישה את‬ ‫עצמי‪ ,‬וגם להביא את הפרנסה הביתה ברווח‬
‫השמחה והציפיה שאנו מצפים לחוות כשאנו‬
‫חושבים על עבודה מותאמת לנו‪ .‬זה גרם לה‬ ‫ובכבוד‪.‬‬
‫לבלבול וחוסר אונים‪ ,‬האם עליה לעזוב תחום‬ ‫לדוגמא‪ ,‬אם המטרה שלי להביא שמחה‬
‫עיסוק שכל כך מותאם לה‪ ,‬או שעליה להאמין‬ ‫באמצעות תסרוקות יפות שאעשה לילדות‬
‫לרגל שמחה‪ ,‬או להביא רווחה נפשית לאישה‬
‫שאכן לא חייבים להרגיש הגשמה בעבודה?‬ ‫שתעז להפיץ את המוצר שלה בעקבות המיתוג‬
‫כשהעמקנו לדייק את הצרכים של שרה‪ ,‬התברר‬ ‫המדויק שעשיתי לה‪ ,‬האפשרות להרבות בשלום‬
‫שההתאמה שלה לגרפיקה נובעת מהרבה‬ ‫בית בזכות הפרחים‪/‬המתנה שעיצבתי בחן‬
‫או אפילו התהליך המעצים שאפשרתי לאישה‬

‫בתחומי ההנדסה והאנליטי‪ .‬כיוון שאסתר רצתה‬ ‫יצירתיות‪ ,‬מעוף וחוש אסתטי מפותח מאוד‪ .‬מה‬ ‫לפעמים אנו דווקא עובדות‬
‫זמן לימודים קצר ועבודה כעצמאית הומלץ‬ ‫שלא הצליח לבוא לידי ביטוי בעבודה העכשווית‬ ‫ייבבלככללאאוופתתננבבללעחחחייעעווייללמםםשיםםממככקםללההממו‪,,‬ששההייאההמככפפנממווגוווללההששבךךייידננוננללורוואאההיי‪,,‬ייההקהתתםםאתתממסההיאאעעקקייעוועעופוטטםםררבבבננווקייררדללדדוננםםתתווההת‪,,‬‬
‫ווזללככדדבבבעעאההממממממתתשששווייאאמייאאההבבדדעעחגגתההממןחחעעאוופפוווויעערריירררעעחממווששבבנככררללווללךךששההררץץתררררלאאוודדללממימננככתתניווככייששררממממממעעננללוודווואאייללייתתםםהתתככה‪..‬רששדדההדבבבבלל““ננחחיווהמככדדיידדשדדנחחאאדדללססייננםהה((ייווצככנניתתדננממעעאאוואאלתתחחההייוודדהה‪..‬אסוותתייובבעקאאץץםםששממוו””ךךווהגקקצאא‪..‬תתתררככהה‪,‬ותתלוובבצצרממאאייחחעעעעצצתתהההווההננתתאששםםתתפוםםתתגגללאאההיאםםההייככשננעככננעעממננוללעעממלממבבההההבמההרריתתייוההעעתתתההוו‪,,‬ככעעבבממחךךייטההררדוווואאנניצצתתווווררזזא‪.‬ווככצצממהוההייררשממתתההההההההעעממכ‪..‬תת‪,,‬ללםםההיתל‪,,‬צצוששכקקייההעע??וממאאווווייסדללןאאההעוקקייצצייצצייוההזזעעםםאאפההצחחממללאאץץעעשחרלליתתמששההההממההההאוו‪..‬ייייבבממעעאדוו‪..‬לאאממיסאא‪..‬יממרראאבבבההאאססתפפששררתבבאארררעוויששתתההבברככללההתתההיייילדדננםררירר‪,,‬התתרוששללאאוממממגג‪.‬תתווקקייההצ‪.‬קאאההוואאמ‪.‬ממככאייאדדההללוווצוייתששררווחחבבזזיי)לווששהתםהתלתסאהדץךתאתלדךס‪,,‬ם‬ ‫י“ככככהשששששששגציאאמממלללללרההרההדאפששההההוששי‪,,‬תייררואאקהווקייששככייצתאללייההוורר‪,‬תיוויילוואאיתתןןתאאמהחח”ררחאא‪.‬עררמההוששתתלפפתבבףבבבייררואממוננעעיייששססאככחההווןןמררותתלווממיןןהההייאאשדההםםיייתתלאבבתתששהבזזבבסיחחאאווההככתוובט‪,,‬דדממייוממנניטדדתוויההזזוייההבךללייההמייעממייששחחתתפןןהבו‪..‬תתודדפפההמתודססחחההווחככהממשאאממתתללגהההתתמווטטתתזזעהאררוזההממכההןןההד‪..‬ממהממננ‪.‬שייווואאוההווקקימשמשמיישדדהתאה‪.‬שההלהאש‪.‬‬
‫ואששאחאאיםריננונתונינממדחהרתאמיאשןיצילםבאוערלגיתנ‪,‬לור‪,‬האפ‪,‬אייושנוךעמתלחבינכאוושללתלזעסדאוובפותחרידנודלבכיבלתרעיחללוםיועם‪.‬ו‪.‬ק‪.‬רצ)רת‬ ‫ו“האגיאימרךדפתוינןידקקלאעתישלתאהז”ו‪.‬מהףותותאליאהמתתהקנלדקוהםדובאתתלוךהעחבהוזרמוקהשהגשיצהלשזחהבהנו?‪,‬של‬ ‫חשק ומגבירה סיפוק‬

‫ואאנםרגניוניתחחיאויןביבורתי ורמהו‪ ,‬וטיעבליצינוהללעהבצולדחבהת?חום‬ ‫אשיאךלנהדעחמלוזדהוהתשארותבנכקוכדלותהנהשיחוםזקשאשניישפובגנוש‪,‬ת‬
‫אשביאיאנואמתתדאבירםיולנשו‪,‬לאביעךלבכחולבזתאהתלנובכבולתלבעושרערר‬ ‫ושאויאתלןולתשאואותי‪.‬ף והלאהמתתקדשזםהאקללעאבברלהמוהרצכלבח‪.‬ה?‬

‫האנבירטגיוחוןת‪“ :‬חיאוובליוםתי וחמדועטיםבאצימוהנלתוהצהלבחרוהר?ה שכל‬ ‫ייווזז‪//‬ררללללדדבאאהממששששששששששככוויוששוההוויבבאאבבגגהה’’ררללללששללוואככייחוואעייננננללררממלוווווללתת‪..‬קקלייההל‪,,‬ררתתננ‪..‬ווננ‪..‬ייוץוותתאאה‪..‬ווללככט‪,,‬קקקקוו““ששללגגתווייםםווממאאללחחחחחההללווםםדדגגייככיי’’םםכייתההאיייננמאאוההתתתתםםאאוללעתתללממררללתככםםששבבדיייההסססבבהה‪.‬בבאאו””הצצ‪//‬ווללממהההצצוו’’פפחחווחחההקללייתעעווררהווררררששזזממששההתככחךךההטטשעעאיגגךךוללזזוובבבבררקקגגרווללייצצוו‪..‬מוייםןןככוובבפפדדננבבךךווייייוותתבעעתללצצממחווההההללאאיםםתתםםייררהץץההנעעגגעעכייתתשתתאאאאמררההללכזםםךךמססאאווווששאאיתת‪,‬לההפפתהקקממגגאאוותתממעעייתתננאאעעההאננללההםםיםםססקקקתתהססווררעעוו‪..‬ווצצבנששגגלםההווככתתייררללללדדקקללייללייוומצצשרראאככיההתתא‪..‬תתעעייאםםאררבםםייתתלפפרר‪..‬בםייבבככםםח‪//‬גגווהיילייממששללנאאאאיווההאאדדםםשללססאאססששתתללששמםחחננההבואוו‪,,‬וופפיממססתת‪,,‬אאאאייונזזרההממיבבננההררטטווווקקוותקקכממההממררחחללשממממרווןןפוובדדוללהה‪.‬ההעעעווצצררלל‪,,‬ההיידדייייייווגששוויידדבתתררצצעעייגגקקעעהתתללשויועויעויייייהיהתתרו””צצךךוותתל‪.‬תןתתםםםםההםתתהלתםןתאםם‪.‬‬
‫וווללללבבבבעעאאהללייייהננננווווההוובייבתבב‪,,‬ייייבתתתתננששחחלאייטרווווררררוותת””תללחמררי‪..‬ואדדןבבאאתנ‪:‬וותללממפפגממממ“ווהססררצצמדוודדההאננללווואאשרררבווםםייססעעננלכרווקקתי‪,,‬םםההססורם‪,,‬וואאאאמיככקקבייתתשההתללחללייועגגלבבוררדךההזזאאיידאאדדההבההוועררתללאאממעףףקםששתתקצצממממולצותתצצעעצצאאאווייתהדדח‪.‬עעההמחחואא‪.‬ייםםללו‪.‬וובבררשנבווייאאתתששאררתתההייוותתננאאההלססהה‪..‬הירר‪..‬העע‪..‬פפההטטלנאאוובבבוקקעעוובההוויירבבכודדבחחוססההליירוואאההייללוותוולהקקבבתתהההההבננשצצעהששהקקככאאשכררוולטטטטודדששננוווולעככייםבהרבבתההםבהוו‬ ‫בייעוץ תעסוקתי חינמי‪ ,‬במבחנים שעברה‬
‫והבלתי נגמרת מתוך תקווה שאולי נוכל להעלות‬ ‫הוחלט כי התחום המתאים לה ביותר הוא‬

‫את רמת השכר בעוד קצת‪...‬‬

‫על כוס קפה | ‪40‬‬

‫כאשר הבינה זאת‪ ,‬כל מה שהיה עליה לעשות הוא לבקש‬ ‫אין עניין לעבוד בתחום שאינו מתאים לך‪ .‬נקודה‪.‬‬
‫מהמנהלת הישירה אישור לסובב את השולחן‪ ,‬באופן שתוכל מדי‬ ‫מה כן?! לפעמים אנו דווקא עובדות בתחום‬
‫פעם להציץ על הנוף שנשקף ממרומי הקומה הגבוהה‬ ‫שיכול להתאים לנו‪ ,‬אבל כמה שינויים קטנים‬
‫יכולים להפוך את העבודה לנעימה‪ ,‬מהנה‪,‬‬
‫הנוף המדהים הזה מהווה בשבילה השראה‬ ‫אביגיל היא חשבת שכר בחברה גדולה מזה‬
‫והתחלה מתוקה ליום הארוך והמתיש‪.‬‬ ‫תשע שנים‪ .‬מצד אחד אביגיל מרגישה שהיא‬ ‫מעוררת חשק ומגבירה סיפוק‪.‬‬
‫נמצאת במקום הנכון‪ ,‬מצד שני מרגישה שמשהו‬ ‫אשתף בסיפור נוסף לתועלת כולן‪:‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אין עניין לעבוד במקום שלא מתאים‬ ‫כבר לא כל כך מדויק כשהיה קודם‪ .‬כבר קשה‬ ‫חנה מנהלת משפחתון‪ .‬היא אוהבת את העבודה‬
‫לך‪ .‬אבל אם את כבר נמצאת במקום עבודה‬ ‫לקום בכל יום ולצאת לעבודה‪ ,‬ומי מדבר בכלל‬ ‫עם ילדים‪ ,‬ולא נבהלת מהבכי שלהם‪ .‬מכיוון‬
‫ואת לא מעוניינת לעשות שינוי משמעותי‪ ,‬הדרך‬ ‫על לצאת עם חיוך‪ .‬מתגעגעת ומצפה לכל‬ ‫שהבית שלה גדול‪ ,‬גם מתאפשר לה להכניס‬
‫הטובה ביותר כדי להישאר עם אנרגיות גבוהות‬ ‫יום חופשי‪ ,‬ומבחינתה ‘מיצתה את עבודתה’‪,‬‬ ‫כמות ילדים שמאפשרת פרנסה מכובדת‪ .‬אבל‬
‫וחיבור טוב‪ ,‬היא למצוא את הדרך הנכונה ביותר‬ ‫כלשונה‪ .‬מה כן‪ ,‬רמת השכר לא מאפשרת‬ ‫חנה מרגישה שזה מכביד ונמאס‪ .‬אולי זה לא‬
‫לעשות את זה באופן שיתאים לך ולצרכים שלך‪.‬‬ ‫לה לחשוב על שינוי בשלב הנוכחי של החיים‪.‬‬
‫האם עליה לחכות עד גיל פרישה כדי שתוכל‬ ‫תחום העיסוק שלה?‬
‫וכמה מילות סיום שתוכלי להעשיר בהן את‬ ‫לעסוק במה שחשוב לה? לא! אם אביגיל תדע‬ ‫במהלך תהליך מאפשר‪ ,‬חנה הבינה שהיא כן‬
‫כולנו‪ ,‬יש?‬ ‫מה חשוב לה היא תוכל לשלב את זה בעבודה‬ ‫רוצה להישאר במשפחתון‪ ,‬זאת עבודה מתאימה‬
‫שלה וכך להרוויח את שני הצדדים של עבודה‬ ‫לה ולכישורים שלה‪ ,‬כמו גם לצרכי הבית שלה‬
‫האמת‪ ,‬שלכל לקוחה יש עושר פנימי יפה‬ ‫ולרמה הכספית שהיא זקוקה לה‪ .‬אבל חנה‬
‫משלה‪ ,‬ואין צורך שאעשיר אותן‪.‬‬ ‫מתגמלת מבחינה כלכלית ורגשית‪.‬‬ ‫הבינה משהו נוסף ‪ -‬היא זקוקה לחוויה של‬
‫אצל אביגיל‪ ,‬זה היה די פשוט‪ ,‬היא גילתה כי‬ ‫התקדמות ושל אתגר‪ ,‬ובעבודה הנוכחית זה לא‬
‫אני מזמינה כל אחת ואחת להתבונן פנימה‪,‬‬ ‫המיקום שלה בחדר הוא זה שנתן לה תחושת‬ ‫מתאפשר לה‪ .‬לאחר בדיקת נתונים נוספים‪ ,‬חנה‬
‫למצוא את העושר הזה‪ ,‬לזהות מה חשוב לה‪,‬‬ ‫הלכה ללמוד רפלקסולוגיה‪ ,‬וכיום היא משלימה‬
‫מה היא רוצה ומה משמח אותה כדי שתזכה‬ ‫חנק ומיצוי‪.‬‬ ‫הכנסה בערבים בטיפול בתינוקות‪ .‬היכולת‬
‫כאשר הבינה זאת כל מה שהיה עליה לעשות‬ ‫לעבוד בעוד משהו מהצד בשעות גמישות‬
‫לחוות את השמחה והאושר‪.‬‬ ‫הוא לבקש מהמנהלת הישירה אישור לסובב‬ ‫ולפי הכוח והזמן‪ ,‬העיסוק בתחום שתמיד ניתן‬
‫ואם את מספיק חשובה בעיני עצמך‪ ,‬ואלפי שעות‬ ‫את השולחן באופן שתוכל מדי פעם להציץ‬ ‫להתמקצע ולהתקדם נותן מענה נכון לצרכים‬
‫העבודה שלך יקרות לך מספיק בשביל ליהנות‬ ‫על הנוף שנשקף ממרומי הקומה הגבוהה בה‬ ‫שלה בלי שתצטרך לשנות עיסוק‪ .‬יותר מכך‪,‬‬
‫ולשמוח בהם‪ .‬אני מזמינה אותך לקבל הטבה‬ ‫ממוקם המשרד שבו עבדה‪ .‬היא הכינה את‬ ‫וכבונוס מהצד‪ ,‬העיסוק בשני הדברים‪ ,‬מאפשר‬
‫מיוחדת ובלעדית לקוראות המגזין‪ ,‬ולהגיע אלי‬ ‫עצמה כראוי לשיחה‪ ,‬הביאה את הכנות לעומת‬
‫לשיחת ייעוץ מתנה בה תוכלי לנסות לזהות‬ ‫הנכונות להבין מגבלות‪ ,‬וברוך ה’‪ ,‬כיום אביגיל‬ ‫לה לשווק באופן הדדי את שניהם‪.‬‬
‫ולהבין מה הצעד הבא שלך בדרך לשמחה‬ ‫נהנית להקדים להגיע לעבודה‪ ,‬כי להתפלל מול‬ ‫אך יש גם כאלה שלא מתאפשר להן כרגע‬
‫לעשות שינוי בעבודה והן עדיין רוצות להרגיש‬
‫בעבודה‪.‬‬
‫איחולי להצלחה!‬ ‫סיפוק‪.‬‬
‫אתן לכך דוגמא נוספת‪:‬‬

‫על כוס קפה | ‪41‬‬

‫ָמ ַתי א ּו ַכל‬
‫ִמ ֶּמ ִּני‬
‫ְּגב ּו ִלי‬ ‫ְוִָ ָלללְֵצפב ֹוֹראץאת‬
‫ֵא ֶלי ָך‪.‬‬

‫ַל ְמר ֹות‬ ‫ְַּבא ָָּכתלה ֶ ירֹוַגֵצעא‬
‫ִנ ׁ ְש ָמ ִתי ַה ִּנ ְצ ִחית‬ ‫ַמ ְכ ִריז ְ ּב ַא ֲה ָבה‪:‬‬

‫ׁ ֶש ֻּכ ָּל ּה ׁ ֶש ְּל ָך‪.‬‬ ‫" ַ ּבת ׁ ֶש ִּלי"‬
‫ַל ְמר ֹות‬
‫ְוְַּּבתרֹו ֶת ֹקוח ְֶ ֲךמא ִ ַנתעי ְ ְּצג ִמביּול ֹו ַתי‬
‫ׁ ֶַּתש ְּנ ֹמו ִ ַצבי ַעתת ַח ִַּימי ְּמ ָך‪.‬‬ ‫ְאמ ֹוָ ִס ֶתיר ֶבת ָל ֵתת‬
‫ַל ְמר ֹות‬ ‫ְל ָך‪.‬‬

‫ׁ ּוִֶלשִמֹּ ֵב ִיאחייןַה ִַַּהלמּייְֹו ֵר ִּדעג ֹיַו ׁעדש‬ ‫בצאתי‬
‫ִמ ְּל ַב ֶ ּד ָך‪.‬‬ ‫גלי יצחקוב‬

‫על כוס קפה | ‪42‬‬

‫מסגור מחדש‬

‫‪REFRAMING‬‬

‫שרה שלזינגר‬

‫קשה למיין את בגדי הילדים – איזה כיף‬ ‫שלום יקרה‪ ,‬מה שלומך?‬
‫לראות שהילדים גדלו‪ ,‬גבהו‪ .‬הבגדים‬
‫איך החופש?‬
‫כבר לא מתאימים להם‪.‬‬
‫למה לא שואלים איך התעודה? לאיזו כיתה היא עולה? ושואלים רק‬
‫לא יכולה לארח בחופש – לא מוותרת‬ ‫מה התוכנית לחופש? מי בכלל המציא אותו?!‬
‫על המפגש המשפחתי בחופשה‪[ .‬בתחילת‬
‫את עובדת? עד מתי? הן בקייטנות? עד מתי?‬
‫הלימודים נייצר לנו נופש זוגי‪].‬‬
‫בחופש כולנו חוות שינוי בשגרה‪ ,‬וצריך לחשב מסלול מחדש‪.‬‬
‫אני חייבת לנוח‪ ,‬לא מחזיקה מעמד! – נס שאפשר לנוח‪ ,‬אני קמה‬
‫כחדשה‪ ,‬עם מרץ להמשיך!‬ ‫המשפחה היא אותה משפחה; אינך מאמצת בנות בחופשה‪ .‬השינוי‬
‫הוא בתעסוקה‪ ,‬בשחרור‪ ,‬בשעות השינה‪ .‬בזמן הקימה‪ .‬זה קשה‪,‬‬
‫למה החופשה כל כך ארוכה? – אני שמחה שבנותיי משוחררות מעול‬ ‫מתסכל ומאמץ‪ ,‬או מאתגר‪ ,‬יצירתי ומשוחרר‪ .‬תלוי מה את בוחרת‬
‫הלימודים ופנויות לפתח יצירתיות וליהנות מחיי משפחה נעימים‪.‬‬
‫להרגיש עכשיו‪ ,‬ואיך לדבר‪.‬‬
‫לא נוסעת לים‪ ,‬החול‪ ,‬המים‪ ,‬לא יכולה לסבול‪...‬‬
‫בואי נשפץ קצת את המילים שאנחנו מדברות‪,‬‬
‫ב"ה איננו במצוקה כללית‪ ,‬בת האחת עשרה לא חייבת לעשות קייטנה‬
‫– כמה נחמד שבת האחת עשרה עושה קייטנה לשכנות‪ ,‬היא מחצינה‬ ‫נמסגר מחדש את השיח המצוי‪ .‬בספרות המקצועית קוראים לזה‬
‫הרבה כישורים שחבויים בזמן הלימודים‪[ .‬ובכסף שמרוויחה היא קונה‬ ‫ריפריימינג ‪ ;REFRAMING‬המסר שווה‪ ,‬המילים שונות‪.‬‬

‫דפי יצירה וממתקים‪].‬‬ ‫נביא דוגמאות‪:‬‬

‫איזה בלגן בינהזמנים‪ ,‬לא מוצאת את עצמי – עוד רגע חוזרים לישיבות‪,‬‬ ‫במקום איזה בלגן בבית‪ ,‬אפשר לומר‪ :‬איזו פעילות ערה הייתה כאן היום‬
‫לא מוותרת על שיחות ליליות עם הבחורים‪.‬‬ ‫אחה"צ‪[ .‬וזה לא מונע ממני לסדר או לבקש עזרה בהשלטת הסדר‪].‬‬

‫מה נכון? איזו אמירה?‬

‫על כוס קפה | ‪43‬‬

‫אין כאן נכון או לא נכון‪ ,‬כי במציאות הכל נכון‪ .‬יש כאן יצירת‬
‫אוירה‪.‬‬

‫את בהבל פיך יוצרת אווירה לעצמך ולסובבים אותך‪ .‬דברי‬
‫מילים שנותנות לך כוח‪ ,‬נותנות לסביבתך כוח‪ .‬מילים שעושות‬

‫אווירה טובה ונעימה‪ ,‬מילים שכיף לשמוע אותן‪.‬‬

‫לא‪ ,‬אל תכחישי את המציאות‪ ,‬רק חפשי את הצד המואר‬
‫שבה‪ .‬הוא קיים‪.‬‬

‫מוזמנת אלי‪ ,‬כן‪ ,‬בעיצומם של ימי החופשה‪ .‬למצוא את‬
‫המילים הנכונות‪ ,‬המקדמות‪ ,‬המקרבות והמעצימות את‬

‫הבית שלכם‪ ,‬את הזוגיות הנהדרת שלכם‪.‬‬

‫זה קורה בין כל בני זוג‪ ,‬הנפילות האלו למילים מכשילות‪.‬‬
‫בואי לתרגל בכלים מקצועיים ומעשיים איך לדבר נכון‪ .‬איך‬
‫לשוחח בצורה מקרבת‪ ,‬מעצימה‪ ,‬אוהבת ומחזקת‪.‬‬
‫אתם תמצאו את עצמכם בפתיחת שנת הלימודים‬
‫הבאה באווירה אחרת‪ ,‬מרוממת‪ ,‬נהדרת‪.‬‬

‫תיהנו מהחופש הרבה יותר מהרגיל‪.‬‬

‫אשמח לעזור לכם‪ .‬אתם ראויים לכך‪.‬‬

‫חופשה מאוד נעימה ושמחה!‬

‫מחכה לך‪ ,‬שרה ש‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪44‬‬

‫ג‪.‬ב‪.‬ל‪.‬‬
‫הינדא‬

‫ג‪.‬ב‪.‬ל‪.‬‬
‫הינדא‬

‫ַָאׂש ְ ֹדמ ָּםת‪ְ–-‬ו ְֵואֵיאןין ַמ ְע ֹוב ֶֶבהֶֶררתת‬ ‫ְ ּגב ּול‬ ‫ְ ּגב ּול ‪ -‬ה ּוא ִמ ְס ֶּג ֶרת ּת ֹו ֶח ֶמת‬
‫ְ ּגב ּול‬ ‫ַּוהְׁ ּמ ַש ֹסו ֶֶּלמ ֶֶנטתת‬ ‫ַמ ִּקי ָפה‬ ‫ְׁו ֶ ָשכׁ ּ ֶלש ַ ֲטא ׁ ֶחש ְרמ ֻ ּסבָֹּיום‪-‬‬
‫ַל ֵּי ׁש ּות‬
‫ְׁו ֶ ִשה ֵּנא ֹוהָת ִנמּו ָּל ַמהְז ִנ ֹהוי ֶָסר ֶפה ּות ְמ ַל ֶּמ ֶדת‬ ‫ׁ ַש ֶּי ֶכת‬

‫ְו ַה ְר ֵּבה ִמ ְת ָק ֶר ֶבת‬ ‫ְְַּּבפמ ְַֻּגעע ָּבלּוט ִהלנ ְנזסֹֹוו ֶַגח ְֶַּבעפ‪...‬תת‬ ‫ְֵּּגביבן ּו ְלר ׁ‪-‬ש ּוהת ּו ְאלזַֹּגו ׁםֶש ִַמע ְלס ֶּ ָגיֶ ָרד ּתה ׁ ַמש ְֹופ ֶֶכרֶ ֶנדתת‬
‫ְוּג ֵֹוא ֶ ָבל ֶילותַמ ׁ ּ ֶש ֶקת‬ ‫ָע ֶלי ָה ׁ ְש ִמי ָרה ֻמ ֶ ּצ ֶבת‬

‫ְוְּ ַבאַמֲ ׁחְשר ֹוָ ָמנעה ּו ֲתח ִׁביש ָֹובָנהה ּו ּוְ ְמ ֻמי ֶֻהח ֶֶּדפ ֶכתת‬ ‫ו ִמ ְל ָח ָמה ַע ָ ּזה ֵּבין ַצד ְל ַצד‬
‫ְמ ַג ֶ ּב ֶלת‬ ‫ִנ ֶּט ׁ ֶשת‬
‫ׁש‪ֹ -‬ו ִ ְנימ ַםא ֶ ְח ֶמ ַדע ְתר ֶּב ֶבת‬ ‫ֳח ָמ ִרים‬
‫ֵמ ֵהי ָכן ּו ְל ָאן ְּת ֵהא מ ּו ֶז ֶזת‬

‫ּו ְֲחמ ַָגל ֶָּבקׁ ֶהש נתֹו ֶצ ֶרת‬ ‫ָל ׁ ָשה‬ ‫ְ ְּגמב ֹפּו ֶרל ֶט‪-‬תה ּוא ַּגם ַמ ֲע ֶר ֶכת ְּכ ָל ִלים‬
‫ְו ִע ָּסה‬ ‫ֵּבין ָאס ּור ְל ֻמ ָּתר ַמ ְב ֶח ֶנת‬

‫ְו ּ ָב ֹוה ֶַחע ִֶינןתַה ּו ִּמב ְֹו ֶתר ֶּב ֹרו ֶנ ֶתנת‬ ‫ְּיווֶֶֹוַַאא ֵעמצ ְתתלבאֶ ֵַּ ַדאהחֶת ִָּּּיללימ ּותםסֶַֹהרְַּ ּגת ִתּבק ּויְ ִמנלֹׁיוַשםתֶּ ׁמ ֶ–שר ֹו ֵֶתאמ ֶיןר ֶּתפ ֶרץ ְו ֵאין‬
‫ּו ּ ַב ֹבו ֶַּחמ ֶׁ ְרש ָתמע ּות ַה ִּמ ְת ַּב ֶּק ׁ ֶשת‬

‫על כוס קפה | ‪45‬‬

‫“זו הבעיה של הרווקות‪ ,‬שהולכות בתסרוקת‬
‫של פאה”‪ ,‬ככה אמר אבא‪ .‬אבל אני חושבת‬
‫שאולי זו הבעיה של המקצועניות‬

‫“אני איראה יפה מאד‪ ,‬וכמו בחורה בשידוכים‪,‬‬ ‫נכון שהיא ספרית‪ ,‬ונכון שהיא מקצועית‪ ,‬ונכון‬ ‫הפאה שלי‬
‫גם עם תסרוקת של בחורות ולא של פאות”‪,‬‬ ‫שהיא יודעת מה שהיא אומרת – אבל מדובר‬
‫פה בשיער שלי‪ .‬למה שהיא תחליט איך הוא‬ ‫תמר זיו‬
‫אמרתי לה‪“ .‬פן שובב הוא דבר יפהפה!”‬
‫ייראה?‬
‫היא הסתכלה עליי כעל תלתל סורר ואמרה‪:‬‬
‫“את מוכרחה לעשות פן על קארה פתוח‪ .‬פוני‬ ‫“אבל זה מה שהולך!” היא קבעה וניסתה‬
‫לסכם‪“ :‬אני פשוט אתבייש אם תגידי שאני‬
‫ישלים לך את ההופעה”‪.‬‬ ‫זו שסיפרתי אותך‪ .‬אף בחורה לא מסתפרת‬
‫היום למדורג ארוך! היום הולך הקארה הפתוח‪,‬‬
‫נכנעתי‪ .‬היא ספרית‪ ,‬והיא מקצועית‪ ,‬והיא יודעת‬ ‫ובעלות השיער המתולתל עושות החלקה”‪.‬‬
‫מה שהיא אומרת – אז מה אם זה השיער שלי?‬
‫נאנחתי‪ .‬החלקה היא סיפור יקר‪ ,‬והשיער שלי‬
‫•••‬ ‫לא מי‪-‬יודע‪-‬מה מתולתל‪ ,‬מצד שני – גיהוץ‬
‫כל יום הורס את השיער‪ .‬ושיער פתוח‪ ...‬סתם‬
‫“מזל טוב!” היא חיבקה אותי שלוש חיבוקים‬
‫והדביקה לי שתי נשיקות‪“ .‬איך אני שמחה‬ ‫מעצבן‪.‬‬
‫שהתארסת! שיהיה לך המון מזל טוב!” תוך חצי‬
‫שעה יצאתי ממנה‪ .‬עם שיער מפונפן ומסורק‬ ‫“תחשבי על זה”‪ ,‬היא אמרה לי‪“ ,‬ותבואי מחר‬
‫למשעי‪ ,‬כיאה לכלה בליל אירוסיה‪ .‬היא ספרית‪,‬‬ ‫בשעה ‪ .4:00‬בינתיים אני לא עושה לך כלום”‪.‬‬
‫והיא מקצועית‪ ,‬והיא יודעת מה שהיא אומרת‪.‬‬
‫אז מה אם זה השיער שלי‪ ,‬ואז מה אם לעניות‬ ‫נו‪ ,‬מה יכולתי לעשות? הלכתי‪.‬‬
‫דעתי אני דומה יותר לכלה בשבע ברכות‪ ,‬עם‬
‫רעמת פאה על הראש‪ .‬אבל זה מה שהולך‬ ‫•••‬

‫היום לבחורות‪ ,‬ולכי תתווכחי עם האופנה‪.‬‬ ‫“זו החתונה של אחותך!” היא הסבירה לי “ואת‬
‫הבאה בתור‪ .‬את חייבת להיראות כמו בחורה‬
‫•••‬
‫בשידוכים!”‬
‫רציתי ללמוד את הלכות כיסוי הראש לפני שאני‬
‫קונה פאה‪ ,‬כדי לא להתרשם יותר מדי ממה‬ ‫עיקמתי את האף‪ ,‬ואחר כך יישרתי אותו‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪46‬‬

‫היא הביטה בי במבט מוזר‪“ .‬השיער הטבעי שלך מתולתל‪ ,‬לא?”‬ ‫שהפאניות אומרות‪ .‬יש בנושא הזה ניסיון גדול‪ ,‬כך אומרים‪ .‬התיישבתי‬
‫עם הורי ללמוד את הנושא‪.‬‬
‫הנהנתי‪.‬‬
‫“מטרת כיסוי הראש”‪ ,‬הסביר לי אבא‪“ ,‬היא להצניע את השיער של‬
‫“מה שד’ ברא זה מה שהכי מתאים ויפה!” היא קבעה במלוא האמונה‪,‬‬ ‫האשה שהופך להיות מוגדר כ’ערווה’ – מקום מכוסה‪ ,‬כמו חלקי הגוף‬
‫“ולכן אני מנסה להתאים לך פאה גלית יפהפיה!”‬ ‫האחרים שצריכים להיות מכוסים‪ .‬מטרה משנית היא‪ ,‬להוות סימן היכר‬

‫“לא סתם גלית‪ ,‬של גלית איטליה”‪ ,‬העירה אמא שלי‪ .‬הפאנית אפילו‬ ‫להיות האישה נשואה”‪.‬‬
‫לא קלטה את הבדיחה‪“ .‬לא‪ ,‬זו פאה של יצרנית אחרת‪ .‬לא זוכרת”‪.‬‬
‫היא בדקה בתווית‪ ,‬אבל אמרתי לה שזה לא מענין אותי‪ .‬אני רוצה פאה‬ ‫“אם כן”‪ ,‬בחלק המעשי דיברה אמא‪“ ,‬הפאה צריכה להיות תסרוקת‬
‫חלקה‪ ,‬לפחות כמו שהשיער שלי היה נראה באירוסין‪ ,‬ולא גלית כמו‬ ‫שאינה של נערות – ולכן הרבנים אסרו את פאות הקוקו וכדו’‪ ,‬וכן את‬
‫שהוא היה נראה לפני חמש שנים‪ ,‬כשעוד לא הכרתי את הפן ואת כל‬ ‫פאות הקאסטם שנראות ממש שיער טבעי‪ .‬וכמובן להיות פאה צנועה‬

‫השטויות מהסוג הזה‪.‬‬ ‫שלא מושכת את העין‪ ,‬ולכן אסרו את הפאות הארוכות”‪.‬‬

‫“אבל אף אחת לא הולכת ככה!” היא מחתה‪“ .‬אני אתבייש שהתאמתי‬ ‫“אבל אם האופנה אומרת שהבחורות הולכות בתסרוקת של קארה‬
‫לך כזו פאה! היום כל אחת הולכת לפי השיער הטבעי שלה!”‬ ‫מגוהץ עד שהשיער הטבעי נראה כמו פאה?”‬

‫“והבחורות?” התעניינה אמא שלי‪.‬‬ ‫אמא חייכה למשמע שאלתי‪ ,‬ואבא חייך למשמע האופנה המשונה‬
‫הזו‪“ .‬זו הבעיה של הרווקות שהולכות בתסרוקת של פאה‪ ,‬אבל אין‬
‫“באמת לא יזיק לך החלקה נוספת לפני החתונה”‪ .‬היא סקרה את‬ ‫שום בעיה ללכת עם פאה כזו‪ .‬את תיראי אישה לכל דבר‪ ,‬זה בסדר”‪.‬‬
‫השיער הטבעי שלי‪ ,‬שעכשיו עדיין מותר לו להיות מגולה‪“ .‬מה שעשיתי‬
‫•••‬
‫לך לאירוסין התחיל להתפרק”‪.‬‬
‫היא ספרית‪ ,‬היא מקצועית‪ ,‬והיא גם פיאנית‪ .‬ובגלל שאני מכירה אותה‬
‫“אבל השיער הטבעי שלי גלי”‪ ,‬אמרתי בטון תמים להפליא‪“ .‬ומה‬ ‫והיא מכירה אותי החלטתי קודם לבדוק מה יש לה להציע לי מארסנל‬
‫שד’ ברא זה מה שהכי מתאים ויפה”‪.‬‬
‫הפאות שלה‪.‬‬
‫היא גילגלה עיניים בחוסר הבנה‪“ .‬אבל כל הבחורות הולכות‬
‫עם פן! אל תעשי שטויות!”‬ ‫“שלום!” היא חייכה אלי‪ ,‬ובחדר היו מפוזרות פאות רבות על ראשים‪.‬‬
‫“הכנתי לך כמה פאות למדוד”‪.‬‬
‫“זו הבעיה של הרווקות‪ ,‬שהולכות בתסרוקת של‬
‫פאה”‪ ,‬ככה אמר אבא‪ .‬אבל אני חושבת שאולי‬ ‫התישבתי על כיסא הכבוד‪ ,‬מול המראה‪ ,‬והיא החלה לשלוף‪.‬‬
‫זו הבעיה של המקצועניות‪.‬‬
‫“זו פאה ממש בצבע שלך!” אמרה‪“ .‬אף אחד לא ידע שהתחתנת!”‬
‫תוך כדי דיבור ישבה הפאה על הראש המאורס שלי‪.‬‬

‫“נראה יפה”‪ ,‬אמרתי‪“ .‬אבל אין לך משהו קצת יותר חלק? נמאס לי‬
‫מהשיער הגלי והמתולתל”‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪47‬‬

‫ְ ּב ֵלב ָה ֲא ַגם‬

‫אהובה מליח‬

‫ַא ְך ‪-‬‬ ‫ֵַּבאיָּמׁ ָקשֹוםם ׁ ֶש ּב ֹו ח ֹו ְב ִרים‬
‫ַ ּד ְו ָקא ׁ ָשם‪,‬‬ ‫ַה ַּמ ִים ַל ׁ ּ ָש ַמ ִים‪,‬‬
‫ַעל ַה ֶּס ַלע‪,‬‬ ‫ַה ְר ֵחק ֵמ ַה ָּג ָדה‬
‫ֲא ִני ְמ ַח ֶ ּב ֶרת‬
‫ֵַַּבהה ְְי ִררניֵֵחח ְלקק ַע ֵֵ ְממצ ַַ ִהה ׁמ ָּּיסשֹו ֵאבֹוןב‪,‬‬ ‫ַה ְר ֵחק ֵמ ַה ָ ּבט ּו ַח‪,‬‬
‫ְו ַע ֹוה ֵֶּטמ ְרף ָ ְחּב ַבא ַַהח ֶ ּזתה‬ ‫ִ ּנבָֹוּצֵדבד ֶס ַלע‬
‫ְוֶאה ֹות ֵפ ַ ְהך ֶּס ַא ֹלועת ֹו‬
‫ְל ִאי ׁ ֶשל ׁ ֶש ֶקט‬ ‫ָעט ּוף ְ ּב ִאי ׁ ֶש ֶקט‬
‫ְ ּב ֵלב ָה ֲא ַגם‪.‬‬ ‫ְ ּב ֵלב ָה ֲא ַגם‪.‬‬

‫על כוס קפה | ‪48‬‬

‫מחושיחתרצריותר‬ ‫רב גוני‬

‫על כוס קפה | ‪49‬‬ ‫שלום לכן‪,‬‬
‫מצבי הרוח שלנו משתנים‪,‬‬
‫גם בציור ניתן לראות ולבטא את מצב הרוח שלנו‬
‫האדום מסמל‪ :‬חיים‪ ,‬אהבה‪ ,‬חום‪ ,‬אומץ‪ ,‬כוח‪,‬‬
‫עצמה וגם‪ :‬כעס‪ ,‬מהפכה‪ ,‬אזהרה‪.‬‬

‫שלכן תמיד‪ ,‬רבקי רוקח‬

‫לכל שאלה‪ ,‬בעיה‪ ,‬תוכלו לפנות אלי ‪):‬‬

‫אז מה צריך?‬

‫• צבעי אקריליק‬
‫• קנווס מרובע‬
‫• מכחולים‬

‫הים בגווני השמים‪ :‬אדום‪ ,‬כתום‪ ,‬צהוב‪ ,‬סגול‬ ‫‪.2‬‬ ‫את השמים נצבע בגווני השקיעה‪ ,‬צבעי‬ ‫‪.1‬‬
‫ותכלת‬ ‫האש‪ :‬אדום‪ ,‬כתום‪ ,‬סגול‪ ,‬צהוב ותכלת‬

‫נוסיף גלים למים כדי לתת לו את התחושה של‬
‫הסערה‪.‬‬

‫ניתן גם להוסיף אוניות רחוקות בצבע לבן‬

‫על כוס קפה | ‪50‬‬