שונית טלייה

‫תיבה‪ :‬נועם‪ ,‬גל‪ ,‬ענבר | איור‪ :‬טליה ניימשו ינת‬

‫פובידל‬

‫כתיבה‪ :‬נועם‪ ,‬גל‪ ,‬ענבר‬
‫איור‪ :‬טליה ניימרק‬

‫בשונית פודיל גרו בשמחה משפחת דגים גדולה‪.‬‬
‫הם חיו בשמחה ויחד עם המלך שלהם ‪ -‬התמנון‬
‫הגדול‪,‬‬
‫הם נהגו לעשות מסיבות תה וקינוחים מדי פעם‪.‬‬
‫ביום אחד קריר‪ ,‬הגיעו לשונית משפחת גילר ‪ -‬הם‬
‫היו צבי ים‪.‬‬
‫אבא‪-‬צב‪ ,‬אמא‪-‬צבה‪ ,‬ילד‪-‬צב‪ ,‬ילדת‪-‬צבה‪,‬‬
‫וצב‪-‬תינוק צפו בשונית היפיפיה!‬

‫הם עברו משונית לשונית בתקווה למצוא מקום‬
‫מחייה חדש‪.‬‬

‫ילד‪-‬צב הסתכל על שונית פובידל ואמר לאביו‬
‫ישר "וואו אבא‪ ,‬תראה את האלמוגים!"‬

‫ילדת‪-‬צבה הופתעה גם היא ואמרה "אמא אמא!‬
‫תראי את הצבעים!"‬

‫תינוק‪-‬צב אמנם לא אמר כלום‪ ,‬אך הסתכל‬
‫בעיניי צב גדולות וצפה בסביבה‪.‬‬

‫משפחת הצבים שחו אל השונית בחיוכים גדולים‬
‫בתקווה למצוא בית חדש‪.‬‬

‫בדיוק באותו הזמן‪ ,‬ישבו דגי השונית ושתו את‬
‫תה אחר הצהריים‪.‬‬

‫"איך התה שלך?" שאל דג אחד את חברו‪.‬‬
‫"חם ומתוק" ענה לו‪.‬‬

‫"חברי היקר‪ ,‬האם אתה שומע את זה?" שאל הדג‪.‬‬
‫"מה אלו הרעשים האלה?" ענה לו השני‪.‬‬

‫הציצו הם מעל האלמוגים‪ ,‬וראו את משפחת‬
‫הצבים שוחה לכיוונם‪.‬‬

‫"אוי לא!" אמר הדג‪" ,‬צבים! צבים גדולים‬
‫ומגעילים!"‪.‬‬

‫"תראו את השריון המכוער שלהם!" אמר דג כסוף‬
‫קטן‪.‬‬

‫"ותראו את הראש המוזר שלהם!" אמר כוכב ים‪.‬‬
‫"שמעתי שהם אוכלים בפה פתוח ודוחה" אמרה‬

‫דגה צבעונית‪.‬‬
‫"שמעתי שהם מריחים כמו קרפיון מקולקל" אמר‬

‫סוסון ים‪.‬‬
‫"אסור לנו לתת להם להיכנס!" קפץ דג אחר‪.‬‬
‫כך שחו כל הדגים והתייצבו בכניסה לשונית‪.‬‬



‫צפו דגי פודיל במעשיהם של הצבים‬
‫בתדהמה‪.‬‬

‫"יופי‪ ,‬עכשיו הם לא יאכלו לנו את כל‬
‫הביסקוויטים עם הפה הקטן והמוזר שלהם"‬

‫אמר הדג‪.‬‬
‫"טוב שנפטרנו מהם‪ ,‬עכשיו הם לא יסריחו‬

‫לנו את השונית עם הריח הנורא שלהם"‬
‫סיפרה אשתו הדגה‪ .‬הדגים החליטו ללכת‬

‫משם וכל אחד נכנס לביתו‪.‬‬

‫פו יב‬ ‫שןני ת‬

‫דל‬

‫מחר נלך לחפש מקום אחר" אמר"‬
‫‪.‬אבא‪-‬צב ואמא‪-‬צבה חייכה‬

‫וכך משפחת הצבים נשארו ללא מחסה‪,‬‬
‫ליד שונית פובידל‪.‬‬

‫חזרה לכל הסיפורים‬