שיח שכולים גיליון 2014

‫לְז ֵכֶר ַהּ ֹק ֶמץ‪ַ ,‬הּכְלָבִים ִמּי ְ ִחיַדת " ֹעֶקץ"‬

‫ֵהם ּ ִכׁ ְשּכְׁשּו ּ ַבּזָנָב‬
‫לִפְנֵי ׁ ֶשּיָצְאּו לַּ ְקָרב‪.‬‬

‫ֵהם ָרצּו ּכְ ֵחץ‬
‫ּ ִב ְמ ִהירּות ׁ ֶשל נֵץ‪,‬‬
‫לְתֹוְך נָ ָהר ׁ ֶשל ֵאׁש‪.‬‬

‫ֵהם ִקּבְלּו ִאּלּוף‪,‬‬
‫וְ ָא ֲהבּו לִּטּוף‪,‬‬

‫ֵהם ִצּיְתּו לַּפְֻקּדָה‬
‫ׁ ֶשל ְמפַּ ֵקד ַהּיְ ִחידָה‪.‬‬

‫ֵהם ָהיּו ֵחלֶק ֵמ " ָהעֶֹקץ"‬
‫וְכָל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ּבְגַן עֵֶדן‬

‫ּכְכֹוכָב נֹוצֵץ‪.‬‬
‫והרמטכ"ל ּ ַב ֲחלֹו ִמי לִי לָ ַחׁש‬

‫ָאּנָא ּכְתֹב לְזִכְָרם ׁ ִשיר‬
‫ּבְתֹור צל"ש‪.‬‬

‫במערכות ישראל נפלו מעל למאה כלבים מיחידת "עוקץ"‪.‬‬
‫הנתון האחרון שידוע לי עליו מחודש מאי ‪ 2011‬עומד על ‪.102‬‬

‫יהי זכרם ברוך‪.‬‬

‫עדי שמעון אלון‬
‫אחיינו של שמעון אלקלס ז"ל‬

‫משפחה‬

‫‪51‬‬

‫אּולַי‬

‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל ּ ְת ִהּיָה‬
‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל ּ ִתְקוָה‬

‫אּולַי‪?...‬‬
‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל ֲחלֹומֹות‬
‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל ַאׁ ְשלָיֹות‬

‫אּולַי‪?...‬‬
‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל זִכְרֹונֹות‬
‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל ֱאמּונֹות‬

‫אּולַי‪?...‬‬
‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל ַמ ְחׁ ָש ָבה‬

‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל עֲלָ ָטה‬
‫אּולַי‪?....‬‬

‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל ַאכְזָ ָבה‬
‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל ַהפְנָ ָמה‬

‫ֹלא‪ֹ ...‬לא אּולַי!‬
‫ׁ ָשנִים ׁ ֶשל ּבֶ ִכי וְ ַצעַר‬
‫ּ ִכי ֹלא ּ ִתּכָנְ ִסי ׁשּוב ּ ַבּׁ ַשעַר‪...‬‬

‫מרב אליהו‬
‫גיסתה של אושרית אליהו ז"ל‬

‫משפחה‬

‫‪52‬‬

‫ׁ ֶשּלַ ֶהבֶת ַהּנ ֵר‬

‫ֶאל ֲחלַל ֶח ְסרֹונְָך נֹו ַצְרנּו‬
‫ִקּיּו ֵמנּו ׁ ָשזּור ִעם ָה ֵאין‬
‫זִּכָרֹון ְמפַעֵם ּבֵינֹות ּכְ ָתלִים‬

‫אֹו ֵסר ַא ֲה ָבה ּבְ ִמּלִים‬

‫פזמון‬
‫ַא ֲחִרית לְֵראׁ ִשית ּ ִתְקַרב‪ ,‬עֹוד ׁ ָשנָה‬

‫ֵרי ַח ְס ָתו יְפַּזֵר זֹ ַהר ׁ ֶש ֶמׁש‬
‫ׁשּוב יִצְֹרב ַהּכְ ֵאב וְ ֵאי ַמת ִמלְ ָח ָמה‬
‫ׁשּוב נְִרעָד ֵהן ָהיָה זֶה ַרק ֶא ֶמׁש‪.‬‬

‫טּוב וְַרּכּות‪ ,‬זְ ִהיִרים נֶ ֱאּ ָסף‬
‫ַקּוִים רֹו ְט ִטים ְמ ַצּיְִרים ֶאת ּדְמּו ְתָך‬

‫ֵאיְך ָצלְ ָחה ֲא ִצילּות נַפְׁ ְשָך לְ ָחֵרף‬
‫ֵאיְך ָרְק ָמה עֲִדינּות ׁ ֶשל ּתֹוָרה לֶכְּ ְתָך‬

‫ּפְ ַתח לָנּו ׁ ַשעַר ּבְעֵת נְ ִעילָה‬
‫ּ ִכי ּפָנָה יֹום ּ ִכי יֹו ֵמנּו ָחׁ ַשְך‬
‫ַרק יָ ֵמינּו חֹולְ ִפים יְגַּלּו ּ ִבפְלִי ָאה‬
‫ׁ ֶשּלַ ֶהבֶת ַהּנֵר ֵמ ֵאלֶי ָה עֹולָה‪.‬‬

‫ יעל חורי כהן‬ ‫ ‬
‫אחיינית של אבנר יונה ז"ל‬ ‫ ‬

‫משפחה‬

‫‪53‬‬

‫זיכרון‬

‫‪ 47‬שנים חלפו‪ ,‬אך ליבי מסרב לקבל זאת‪ ,‬מתקשה להאמין והפצע אינו מגליד‪.‬‬
‫במהלך התנדבותי באוגמ"ר ‪ ,80‬כשאני נתקלת ב"קיטבק"‪" ,‬מעיל" ופריטי לבוש‬
‫אשר השם "יוסף" רשום עליהם‪ ,‬מציפים אותי זיכרונות ודמעות שמרטיבים אותם ועוברים‬
‫לחייל‪ ,‬ספוגים מעצב וגעגוע‪ ,‬אך עם תחושות דאגה עמוקה‪ ,‬לאותו חייל "יוסף" שיחזור‬

‫הביתה בשלום‪.‬‬

‫תחושת הכאב מלווה אותי עד לרגעים בהם אני מתנדבת ואז תחושת הכאב מתחלפת‬
‫בתחושת רווחה‪.‬‬

‫כאב הופך להקלה ברגע שאני תורמת מעצמי ומזמני לשמר את זכרך אחי‪.‬‬

‫אוהבת ומשמרת‪.‬‬

‫חוה ענקרי‬ ‫ ‬
‫אחותו של יוסף ז"ל‬ ‫ ‬

‫משפחה‬

‫‪54‬‬

‫גלעדי אחי האהוב‪,‬‬

‫נפרדנו ממך במוצאי ש"ק 'ויצא'‪ .‬עלית לאימון ברמת הגולן ולא שבת אלינו‪ .‬נלקחת לגנזי‬
‫מרומים‪ .‬אך סמלי הדבר שהלכת מאתנו לאחר קריאת פרשת 'ויצא יעקב'‪.‬‬
‫התמדת בחייך לאחוז בדרכו של יעקב אבינו‪.‬‬

‫* ‪ 22‬שנה היה יעקב רחוק מבית אביו ‪ -‬ואף אתה היית עמנו הרחק מאביך שבשמים ‪ 22‬שנה‪.‬‬
‫* יעקב אבינו‪ ,‬שליש אוריים‪ ,‬בגבורה ובהתמדה אחז בכל מעשיו במידת האמת והיושר‪.‬‬
‫* אף אתה‪ ,‬בגבורה ובהתמדה אופיינית‪ ,‬ביקשת לך את האמת‪ ,‬את התמימות השלמה‪.‬‬

‫היית ישר דרך‪ ,‬לא אהבת עקמומיות‪ .‬חבריך מכל התקופות ‪ -‬החל מישיבת הליכות עולם‪,‬‬
‫ההדרכה בבני עקיבא‪ ,‬ועד לישיבת תורת החיים וישיבת ההסדר בקרני שומרון ‪ -‬יעידו‬
‫שדבקת באמת הפנימית שלך ולא ויתרת‪ ,‬גם כשזה דרש ללכת נגד הזרם‪.‬‬
‫* יעקב אבינו נמצא אצל חמיו‪ ,‬לבן הארמי‪ ,‬משפחה גדולה עם ארבע נשים ו‪ 11-‬ילדים‪,‬‬

‫ומסוגל להגיד ללבן 'ּ ִכי‪ִ -‬מּׁ ַשׁ ְשּ ָת ֶאת‪ּ-‬כָל‪ּ-‬כֵלַי‪ַ ,‬מה‪ָ ּ-‬מ ָצא ָת ִמּכֹל ּכְלֵי‪-‬בֵי ֶתָך‪ִ ׂ--‬שים ּכֹה‪ ,‬נֶגֶד ַא ַחי‬
‫וְ ַא ֶחיָך; וְיֹו ִכיחּו‪ּ ,‬בֵין ׁ ְשנֵינּו'‪.‬‬

‫מי מאיתנו יכול להגיד דבר כזה‪ .‬להיות עם כל המשפחה אצל ההורים שנים ארוכות ואפילו‬
‫כפית קטנה לא נעלמת עם אחד הילדים בפינת הבית‪.‬‬

‫* אתה גלעדי‪ ,‬דקדקת להחזיר להורים את כל מה ששילמו עליך בשנותיך בישיבה‪ .‬לא‬
‫הסכמת ליהנות משל ההורים‪.‬‬

‫* עם חיוך קטן ומבויש על הפנים‪ ,‬אהבת לעזור לכל אחד והיית אהוב מאד על כולם‪.‬‬
‫* ספנת עצמך כיעקב בבית המדרש ועמלת יומם ולילה בתורה בהתמדה רבה והתגייסת‬

‫לצבא‪ .‬קנית לך תורת חיים וגם בצבא היה הספר מצוי תמיד בכיסך‪.‬‬
‫'זֶה עֶׂ ְשִרים ׁ ָשנָה ָאנֹ ִכי ִעּ ָמְך‪ְ ,‬ר ֵחלֶיָך וְ ִעּזֶיָך ֹלא ׁ ִשּכֵלּו; וְ ֵאילֵי צֹאנְָך‪ֹ ,‬לא ָאכָלְּ ִתי‪ָ ...‬היִי ִתי ַבּיֹום‬

‫ֲאכָלַנִי חֶֹרב‪ ,‬וְֶקַרח ּ ַבּלָיְלָה; וַּ ִתּדַד ׁ ְשנָ ִתי‪ֵ ,‬מעֵינָי'‪ ,‬כך אומר יעקב ללבן‪.‬‬
‫* וכך יכול אתה להשיב למפקדיך בתותחנים שמסרו לך את הפיקוד על האלפא‪ .‬היית מופת‬

‫גדודי למסירות וחריצות בשמירה על סטנדרטים גבוהים של מוכנות צבאית ואישית‪.‬‬
‫ואולי יכול אתה לומר כך לאבינו שבשמים על מסירות וחריצות מתמדת למצות את כל‬

‫שנותיך וכישרונותיך לעשות רצונו יתברך‪.‬‬

‫שניר סרי‬ ‫ ‬
‫אח של גלעד ז"ל‬ ‫ ‬

‫משפחה‬

‫‪55‬‬

‫יוסי אח יקר ‪ -‬סליחה!‬

‫כשביקשו ממני לכתוב דברים‪ ,‬אמרתי לעצמי "כבר כתבתי מספר פעמים‪ ,‬כבר‬
‫הקריאו באירועי זיכרון שונים‪ ,‬אמרתי הכול בעבר"‪.‬‬

‫האם הכול נאמר? האם באמת נותרתי ללא מילים? יתכן מאוד‪.‬‬

‫אנחנו‪ ,‬המשפחות השכולות‪ ,‬האחים והאחיות‪ ,‬כבר כתבנו כמה קשה בלעדיכם‪.‬‬
‫כמה הכול השתנה אחרי היום הנורא‪ ,‬כשהתבשרנו על הרע מכול‪.‬‬

‫אבל יוסי אחי‪ ,‬נזכרתי בעוד דבר אחד‪ ,‬שעדיין לא הספקתי להגיד לך ‪ -‬סליחה!‬
‫כן‪ ,‬סליחה אנו מבקשים ממך‪.‬‬

‫על ימי הזיכרון‪ ,‬שפחות ופחות אנשים מגיעים‪ ,‬שהזמן ומירוץ החיים מקהים את הכאב‪.‬‬
‫סליחה על שהמשכנו הלאה בלעדיך‪.‬‬

‫נכון‪ ,‬זו דרכו של עולם ואולי זה הכי טבעי שיקרה ואולי זה גם מה שאתה היית רוצה‬
‫שיהיה‪ .‬אבל‪ ,‬אני מרגיש צורך ענק להגיד לך‪ ,‬יוסי אחי‪ ,‬מילה קטנה ‪ -‬שנאמרת ברגש גדול‪.‬‬

‫סליחה!‬

‫ציון סחייק‬ ‫ ‬
‫אח של יוסי ז"ל‬ ‫ ‬

‫משפחה‬

‫‪56‬‬

‫אחי היקר‬

‫‪ 21‬שנים חלפו ועברו‪ ,‬כל כך הרבה שנים‪ ,‬כל כך הרבה שינויים‪.‬‬

‫ואין זמן שאני לא חושבת עליך‬
‫לו רק יכולתי אתך שוב לדבר‬
‫ואין זמן שאני לא נזכרת בך‬

‫לו רק יכולת לחזור ממקום אחר‪.‬‬

‫באמת אתה לא כאן‪ ,‬באמת עברו כל כך הרבה שנים‪ .‬התחושה כאילו עבר רק מעט‪.‬‬

‫קשה להפנים ולהבין כל פעם מחדש‪ ,‬איך ילד חייכן ומלא חיים כמוך‪ ,‬כבר אינו בין החיים‪.‬‬
‫אנחנו לא יודעים מה קורה אתך במקום שאתה נמצא‪ ,‬אך כאן למטה קורים כל הזמן‬
‫דברים‪ ,‬אם קיים דבר כזה "העולם הבא" אז אתה בוודאי רואה ויודע‪.‬‬
‫אז ממקומך אחי ברך את כולנו בבריאות‪ ,‬אושר‪ ,‬שלווה והצלחה בכול‪.‬‬

‫ובמיוחד את אמא ואבא בבריאות ואריכות ימים‪.‬‬
‫במהלך כל השנים אנו מנסים להפנים שאתה לא אתנו אבל לא תמיד מצליחים‪ .‬יש רגעים‪,‬‬

‫בדרך כלל בחגים ואירועים משפחתיים‪ ,‬שאנחנו כל כך מתגעגעים‪...‬‬
‫מקווה שטוב לך במקום אליו הלכת‪ ,‬שקט‪ ,‬רגוע ונטול דאגות‪ .‬מקווה שתמשיך להתבונן בנו‬

‫מלמעלה‪ ,‬ובדרכך שלך תמשיך אותנו ללוות‪.‬‬

‫אני יודעת שאתה רואה ושומר‪ ,‬אז המשך לשמור עלינו אחי‪.‬‬
‫אתה בליבנו ואנחנו כל הזמן זוכרים‪.‬‬
‫תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים!‬

‫מתגעגעת המון‪.‬‬

‫שאולית מאיר‬
‫אחות של ששי (ששון) לוי ז"ל‬

‫משפחה‬

‫‪57‬‬

‫זכרו של אורון אדרי ז"ל‬

‫לפני ‪ 17‬שנים קיבלתי ברכה ליום ההולדת מחבר טוב‪.‬‬
‫לפני ‪ 5‬שנים‪ ,‬נהרג אחי הצעיר אורון אדרי ז"ל לוחם ימ"מ בעת מילוי תפקידו והוא רק בן ‪.26‬‬

‫מספר ימים לאחר נפילתו‪ ,‬כשהרשיתי לעצמי בפעם הראשונה לגעת בחפציו האישיים‪,‬‬
‫נתקלתי בפתק מקופל בתוך הארנק שלו‪.‬‬

‫כשפתחתי את הפתק‪ ,‬זיהיתי מיד בכתב ידו של אורון את אותה ברכה שקיבלתי בגיל ‪.17‬‬
‫היה כתוב שם בכתב ידו‪:‬‬

‫"ברכה שניסים ידיד של טל כתב לה ליום הולדת ‪ "17‬וזו לשונה‪:‬‬

‫האמיצים‬

‫האמיצים לוקחים סיכונים‪ ,‬הם חוששים כמו כל אחד‬
‫אך לא מאפשרים לפחד להשתלט עליהם‪.‬‬

‫האמיצים לא מתייאשים‪ ,‬כשהחיים נעשים קשים‪,‬‬
‫הם מחכים בסבלנות עד שהמצב ישתפר‪.‬‬

‫האמיצים הם אנשים גמישים ורואים שיש יותר מדרך אחת‪,‬‬
‫הם מוכנים לנסות את כולן‪.‬‬

‫האמיצים יודעים שהם אינם מושלמים‪,‬‬
‫הם מודעים לחולשותיהם‪.‬‬

‫האמיצים נופלים לעיתים‪ ,‬אך שבים וקמים‬
‫ומסרבים לתת לכישלון להשתלט עליהם‪.‬‬
‫האמיצים מאמינים בדרך בה בחרו‪ ,‬גם אם הדרך קשה‬

‫וגם כאשר הם לא רואים את סופה‪.‬‬
‫האמיצים הם בעלי סבלנות‪ ,‬הם יודעים כי ערכה של מטרה‬

‫נמדד על פי מידת המאמץ הנדרש כדי להשיגה‪.‬‬
‫(כתבה‪ SUSAN POLIS SCHUTS :‬תורגם ע"י‪ :‬עטרה אופק)‬
‫נשארתי חסרת אוויר והמומה מהידיעה שהברכה הזו התוותה את הדרך בה הלכת‪ ,‬כך‬

‫החלטת לחיות את חייך וכך גם מצאת את מותך‪ ...‬אמיץ!‬
‫טל אדרי‪-‬עוזיאל‬
‫אחות של אורון אדרי ז"ל‬

‫משפחה‬

‫‪58‬‬

‫רחלי וולשטין‬ ‫משפחה‬
‫גיסתו של שי וולשטין ז"ל הי"ד‬

‫‪59‬‬

‫ּ ְתפִּלָה‬ ‫ׂ ָשִרית ֲאחֹו ִתי ַהּי ְָקָרה‬

‫ֲאנִי ִמ ְתּפַּלֵל ֵאלֶיָך ֱאֹל ִהים‬ ‫ָהלַכְּ ְת ִמּבְלִי ׁשּוב לְעֹולָ ֵמְך ֶהעָלּום‬
‫ִאם יֵׁש ֱאֹל ִהים?‬ ‫ִהׁ ְש ַאְרּ ְת אֹו ִתי ּכָאן לְ ַבד ַמּ ָמׁש ָהמּום‬

‫ַהּצֵל ֶאת נִׁ ְש ָמ ִתי ֱאֹל ִהים‬ ‫ָהיִית עֲבּוִרי עֹולָם ּו ְמלֹואֹו‬
‫ִאם יֵׁש נְׁ ָש ָמה?‬ ‫ּכְכָל ּבֶן אֹו ֵהב וְנֶ ֱא ָמן לְ ִאּמֹו‬

‫ּ ְת ִפּלָה ׁ ֶשּנָׂ ְשאּו ַאלְפֵי ַחּיָלִים‬ ‫ּגִּדַלְּ ְת אֹו ִתי לְ ִתפְ ֶאֶרת וְ ֶהּׂ ֵשגִים‬
‫ּבְ ִעּתֹות ִמלְ ָח ָמה‬ ‫ֵמ ָאז לֶכְּ ֵתְך ּדָעַכְּ ִתי ּכְָך ּכֻּלָם ַמְרּגִיׁ ִשים‬
‫ּבְכָל ַהּ ְקָרבֹות‪,‬‬
‫ּבְכָל ַהּׂ ָשפֹות‪,‬‬ ‫ֵהַק ְמּ ְת ִמׁ ְשּפָ ָחה ַמּ ָמׁש לְ ִתפְ ֶאֶרת‬
‫ּובְכָל ַהּצְ ָב ִעים‬ ‫ׁ ֶשעַל ָא ִחיְך ֲאהּובְֵך ֵאינָּה ׁשֹו ֶמֶרת‬
‫נָׂ ְשאּו ּ ְת ִפּלֹות‬
‫לְֹלא ִמּלִים‬ ‫וְ ִכי לָּ ָמה ֵאלִי לְכָל זֶה ּגַָר ְמּ ָת‬
‫ֱאֹל ִהים!‬ ‫ּ ְתׁשּו ָבה ֹלא ִקּ ַבלְּ ִתי וְגַם ֹלא ִה ְסּ ַבְרּ ָת‬

‫שושנה אפק (גלז)‬ ‫ׁ ִש ְמִרי לִי ָמקֹום ָקרֹוב ְמאֹד לְיֵָדְך‬
‫אחותו של אריה גלז ז"ל‬ ‫לְבֹוא ַהּיֹום ׁ ֶש ַהּׁ ֵשם אֹו ָתנּו יְ ַא ֵחד‬

‫ַחּיַי ֵאינָם ַחּיִים ִמּיֹום ּפְֵרדָ ֵתנּו‬
‫ּ ִכי ִמי יּוכַל לְ ַהפְִריד ֶאת ַא ֲה ָב ֵתנּו‬

‫ּ ָתנּו ַח ּבְׁ ָשלֹום נִׁ ְש ָמ ֵתְך ַהּ ְטהֹוָרה‬
‫ּכְ ִפי ׁ ֶש ָהיִית ּבְ ַחּיַיְִך טֹו ָבה וְזַּכָה‪.‬‬

‫צביקה לביד‬
‫אח של שרה נעמי בן‪-‬צור ז"ל‬

‫משפחה‬

‫‪60‬‬

‫***‬

‫היום לפני ‪ 5‬שנים נכנסתי לסיוט שעוד לא נגמר ואני עדיין מתפלל להתעורר ממנו‪.‬‬

‫הרבה השתנה פה בשכונה‪ ,‬בארץ ובמשפחה הקטנה שלנו ואני עדיין זוכר‪ ,‬עדיין חושב‪ ,‬עדיין‬
‫מחכה לך ועדיין אומר לילה טוב ערני לפני שאני נרדם‪.‬‬

‫יוצא לי הרבה לחשוב על מה שהיה‪ ,‬על המון דברים שהיה אפשר לשנות בשביל שלא תצא‬
‫ושתחזור הביתה בשלום‪ ,‬אבל כל פעם הסטירה של המציאות יותר ויותר חזקה‪.‬‬

‫אני באמת מעריך אותך שהלכת עם העקרונות שלך ושלא ויתרת גם אם זה היה הכי קשה‬
‫והיית צריך להקריב את חייך‪ .‬ואני רוצה להגיד תודה על כל מה שלימדת אותי ושחבל‬

‫שהלימוד נעצר באמצע‪ .‬יכול להיות שלך הייתה דרך משלך ושהשיעור האחרון היה ללמד‬
‫אותי להיות גבר ולעמוד מעל הקבר שלך ולשתוק‪ ,‬לחשוב שהכול בסדר‪ ,‬וגם אם מתקשרים‬

‫אליי כשהדמעות המלוחות חונקות אותי ‪ -‬להגיד ש"הכול בסדר אני בטיול נדבר יותר‬
‫מאוחר"‪ ,‬ודקה אחרי זה לפרוץ שוב בבכי‪ .‬המעבר מחיוך לבכי הוא דק כמו שמש ואור‪,‬‬

‫השם החדש שלי תמיד מזכיר לי שגם מחר תזרח השמש‪.‬‬

‫ערני‪ ,‬אני נשבר הרבה בגלל הזיכרונות שיש לי איתך והזיכרונות שלא הספקתי ליצור איתך‪,‬‬
‫אבל בזכותך אין אדם בעולם שיכול להגיד עליי שאני בן אדם עצוב‪ .‬בתמונה הכוללת אני‬
‫תמיד חזק‪ ...‬בדיוק כמו שלימדת אותי כשנקשרתי אל הדלת בחדר שלך ואמרת לי "עד‬
‫שאתה לא מפסיק לצעוק ואתה מחייך אני לא משחרר אותך"‪.‬‬

‫אז זהו אחי הגדול‪ ,‬המילים לא יעזרו לי לשתף ולהגיד מה שאני מרגיש וחושב עליך‪ ,‬אני‬
‫אסיים פה ואגיד‪...‬‬

‫ערני שמך חרוט לא רק על הסלע‪ .‬אוהב אותך עד אין סוף‪.‬‬

‫גיא סאנרייז דן גור‬
‫אח של ערן ז"ל‬

‫משפחה‬

‫‪61‬‬

‫***‬

‫השמיים כבר לובשים שמיכה אפורה‪ ,‬מתכסים בעננים כמו מכינים עצמם ליום הזה‪...‬‬
‫למשפחת השכול יום הזיכרון אינו מתחיל בצפירה ומסתיים בהדלקת המשואות וחגיגות‬

‫העצמאות‪.‬‬
‫‪ ...‬היום הזה הוא רק יום אחד שבו חווים המשפחות חלק מהכאב היומיומי‪.‬‬

‫אותו כאב שצריך להתמודד איתו בכל יום מחדש‪...‬‬
‫והשקט שאחרי הצפירה‪ ...‬השקט הזועק מהעיניים של אמא שלי‪ ,‬הכאב שהגוף שלה לוחש‪...‬‬

‫מתחנן כולו בכל שנה מחדש‪.‬‬
‫הניצוץ בעיניים שבוקע מעיניה בכל פעם שהיא נזכרת בו‪ ,‬באיך שהוא ויתר על החיים שלו‬

‫בשביל שאנחנו נחיה כאן ונקום כל בוקר מחדש לשגרה היומיומית‪...‬‬
‫הוא‪ ,‬ועוד מלאכים רבים‪,‬‬
‫ולא‪,‬‬

‫אני לא מדברת על מלאכים עם הילה מעל הראש‪ ,‬או כנפיים לבנות‪...‬‬
‫אני מדברת על אותם מלאכים עם קסדה על הראש‪ ,‬לבושים מדי זית חדורי מטרה‪...‬‬

‫אותם מלאכים שאינם בחיים כבר‪...‬‬
‫אלה שבזכותם בעוד כמה שעות כולם יצאו לרחוב לחגוג את הקיום שלנו ושל המדינה‪...‬‬

‫כולם מלבד אלה שאיבדו את היקר להם מכול‪...‬‬
‫השנה מלאו ‪ 26‬שנים למותך‬

‫‪ 26‬שנים של כאב שרק הולך וגדל‪...‬‬
‫‪ 26‬שנים של עיניים רטובות מדמעות‪....‬‬
‫‪ 26‬ימי זיכרון ועוד אלפי ימים אחרים מלאים בכאב וזיכרון אחד לילד שהיית‪ ..‬ושאינך עוד‪.‬‬

‫יהי זכרך ברוך‪.‬‬

‫אופיר עזרא‬
‫בת אחותו של יצחק אוחנה ז"ל‬

‫משפחה‬

‫‪62‬‬

‫חסר‪...‬‬

‫הם לא הכירו אותו‪ ,‬הילדים הקטנים שלי (שהם למעשה כבר בכלל לא קטנים‪ ,‬לפחות לא‬
‫מבחינתם וחגיגות בר המצווה כבר מאחוריהם)‪.‬‬

‫הם לא הכירו אותו‪ ,‬את קולו‪ ,‬את חיוכו‪ ,‬את ידיו וצעדיו‪.‬‬
‫בשבילם הוא פנים המביטות מן התמונות המפוזרות ברחבי הבית‪.‬‬
‫באחת מן התמונות‪ ,‬הוא מחובק עם בני הבכור‪ ,‬שזכה לראותו‪ ,‬אך ככל הנראה אינו זוכר‬
‫שום דבר ממנו ‪ -‬לא את קולו‪ ,‬לא את חיוכו‪ ,‬לא את ידיו ולא את צעדיו‪....‬‬
‫רגינה גולדין (גורודניצקי)‬
‫אחותו של רדיאון גולדין ז"ל‬

‫משפחה‬

‫‪63‬‬

64

‫ֵהן ׁ ָשרֹות ֶאת ַהּ ִתְקוָה‬ ‫אחרים‬
‫ׁ ֶשֹּלא ּ ִת ְהיֶה יֹו ֵתר ֵאי ָבה‪,‬‬
‫עֹו ְמדֹות ּבְֹדם ֵהן וְׁ ָשרֹות‬ ‫ׁ ְש ִמי‬

‫לְאֹוָרם ׁ ֶשל ַהּנֵרֹות‪.‬‬ ‫זֹוכְִרים אֹו ִתי ּכְבֶן יַּ ִקיר‬
‫ּ ִכי ׁ ְש ִמי ָחרּוט עַל ִקיר‪,‬‬
‫ׁ ְש ִמי מֹופֵת ּבְכָל ּבֵית ָאב‬ ‫יֹא ְמרּו עָלַי‪ָ :‬היָה ָחמּוד‬
‫ּוׁ ְש ִמי ֵאינֹו נִּׂ ָשא לַּׁ ָשוְא‪,‬‬ ‫וְ ִחּיּוכֹו ִאּתֹו ּ ָת ִמיד ָצמּוד‪.‬‬

‫ָא ְמנָם ּ ַבּ ִקיר הּוא ְמקֹו ִמי‬ ‫ּכָל ַהּ ָבא אֹו ִתי יַזְּ ִכיר‬
‫ַאְך יֵׁש עֹוד ֲחׁ ִשיבּות לִׁ ְש ִמי‪.‬‬ ‫ּ ִכי ׁ ְש ִמי ָחרּוט עַל ִקיר‪,‬‬
‫יֹא ְמרּו עָלַי‪ָ :‬היָה ּגִּבֹור‬
‫ ‬ ‫וְֹלא ִה ְסּ ִפיק ׁ ָשנִים לִצְּבֹר‪.‬‬
‫דוד אשל‬
‫לזכרם של הנופלים‬ ‫ּגּו ִפי ּכְ ָבר ֹלא יָנּועַ‬
‫ּוׁ ְש ִמי ‪ּ ...‬כְ ָבר ֹלא ָצנּועַ‪,‬‬
‫ֵמ ָאז ׁ ֶשהּוא ָחרּוט עַל ִקיר‬
‫אֹו ִתי ֵאין ִמי ׁ ֶשֹּלא ַמּ ִכיר‪.‬‬

‫ֵמ ָאז ׁ ֶשּׁ ְש ִמי ָחרּוט עַל ִקיר‬
‫ּגַם ַה ִה ְמנֹון אֹו ִתי ַמּ ִכיר‪,‬‬
‫וְ ֶאת ַה ִה ְמנֹון ַהּלְ ֻאּ ִמי‬

‫ׁ ָשרֹות ָהאֹו ִתּיֹות ׁ ֶשל ׁ ְש ִמי‪.‬‬

‫‪65‬‬