ספרון חוברת עליית אף על פי

תאתחילת פעילותו במחתרת. מפקד האצ"ל הטיל ו את ביצוען של מספר משימות. אחת מהן תה כרוכה במסע הסברה על מהותו של הארגון צבאי הלאומי ומטרותיו. לצורך זה אף נפגשתי העיתונאי האמריקני המפורסם ממוצא סקוטי וקר, נציג רשת עיתוני הירסט, שביקר בארץ את עיקר ידיעותיו לכתבותיו על הישוב, אנשיו ו, מצמרת הממסד הציוני. התרשמתי כי בנוסף ל'יהודי החלוץ'.שיחתנו שמע ניקרבוקר, לראשונה, על ה'יהודי ההעפלה עליית "אף-על-פי" הוצאת ברית חיילי הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל

2 שבט תשפ"ג – פברואר 2023 פתח דבר מאת שלמה גולדהור יו"ר הנהלת ברית חיילי האצ"ל חוברת ההעפלה - עליית "אף-על-פי" יוצאת לאור על-ידי הנהלת ברית חיילי האצ"ל, לציון 90 שנה לתחילת ההעפלה הימית של תנועת ז'בוטינסקי על כל שלוחותיה. פעילות ציונית ומבצעית, באור ובסתר, שהקיפה בהמשך את כל חלקי התנועה הציונית שחברו יחדיו למאמץ לאומי זה להציל את יהודי אירופה מהגורל שהיה צפוי להם ככל שמחוגי השעון נעו לקראת התלקחות מלחמת עולם שנייה. במיוחד, בעקבות עליית מפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית בהנהגת אדולף היטלר לשלטון ברייך הגרמני, בינואר 1933 ,ואיומיו על "פתרון סופי" לשאלת היהודים. ראוי לציין, כי המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר ו'מצביא' האצ"ל, חש בסכנה הטמונה לעצם קיומם של מיליוני היהודים באירופה עוד לפני עלות הנאצים לשלטון בגרמניה. במאמרו המכונן "על אוואנטוריזם" שפורסם כבר ב26 בפברואר 1932 , הוא קרא להתנגדות גלויה ולמרד נגד מדיניות סגירת שערי ארץ ישראל של ממשלות בריטניה בפני עליית רבבות יהודים. אף הציע: "צפצפו על חוקיהם ועל איסוריהם!" ובהמשך: "השלטון האנגלי בארץ-ישראל היום מגלם עוולה במערומיה, מעשה של אי צדק ציני, משולל כל הצדקה מוסרית: כל פעולה נגד חוקיה היא עתה צו מוסרי; בכל מקום שאפשר ל'צפצף' עליהם, יש לעשות כן כדי, חלילה, שלא להחמיץ..." תלמידיו, חברי בית"ר, התנועה הרביזיוניסטית והאצ"ל, ובהמשך הנוער היהודי במולדת ובגולה, חברו למבצעי ההעפלה. אך העולם שגילה אדישות לגורל העם היהודי בשעתו הקשה זה כבר היה מאוחר... למחרת פרסום ה"ספר הלבן" - "ספר המעל" מיום 17 במאי 1939 , שאימת המלחמה העולמית השנייה כבר קרבה ומיליוני יהודים נותרו נטושים לגורלם המר, והייאוש אכל כל חלקה טובה, קרא ז׳בוטינסקי את העם "בעצם הבוקר של ה'עלבון'" – בגידת ממשלת בריטניה בהתחייבויותיה להצהרת בלפור, לאמנת המנדט, לתנועה הציונית ולעם היהודי בכל אתר ואתר, "ליצור את אחדותו, לקבוע תכנית מלחמה, להרכיב הנהגה" והביע אמונתו בנוער העברי במולדת. "בני בארץ-ישראל מיטיבים 'לכתוב' ממני, ברור יותר, קצר יותר. ממרחק, בשם מיליונים, חדור חרדת קודש ואהבה, אני שולח את חתימתי לאשר הם 'כותבים' ואת ברכתי לאשר הם יעשו" )"המשקיף", י"א בסיון תרצ"ט - 29 במאי 1939 .) תודתי נתונה לכל אלה שחברו יחדיו להוצאתה לאור של חוברת זו ומאמין שתתרום לקידום מורשת גבורת ישראל בנתיבי ההעפלה לדורותיה.

ט"ז בשבט תשפ"ג 2023.02.07 דבר שר החינוך חה"כ יואב קיש לידידי ורעי, חברי עמותת ברית חיילי האצ"ל. 90 שנה חלפו מאז החלו ספינות המעפילים להגיע ארצה כשעליהן עשרות ומאות של יהודים שביקשו לבוא וליישב את הארץ. ההעפלה הייתה אחד המבצעים הנועזים בישוב הארץ ובמאבק נגד המגבלות על עליית היהודים לארץ ישראל. זו היתה נקודת ציון משמעותית בנחישות לעלייה לארץ ולהגשמת ההתיישבות בה. סבי, בריגדיר פרידריך הרמן קיש, היה ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית אשר עסקה בקשר עם ממשלת המנדט למען מתן סמכויות לערים העבריות בארץ ישראל ולהתיישבות בה. למחלקה המדינית היה גם תפקיד מכריע בהקמת הבריגדה היהודית בשנת .1944 פרסום הספר הלבן אשר הגביל את העלייה לארץ, גרם לזעזוע רב ובריגדיר קיש הפליא לבטא את הזעזוע וההתנגדות וכך כתב: "עלינו למצוא את הדרך לשמור על עבודתו. פיתוח כלכלי מואץ – זוהי התשובה הנאותה לממשלה הבריטית. אם ניתן היה ליישב את ארץ ישראל תחת הממשלה התורכית, ללא הצהרת בלפור או כתב המנדט, יהי זה אפשרי לעשות זאת גם היום למרות הממשלה העוינת ברחוב דאונינג. עלינו לצפות ליום בו ממשלה ידידותית יותר תהיה בתפקיד" הוא סיים באופטימיות. סבי היה שותף ליצירתה של ההיסטוריה. דבריו היוו בסיס לנחישות לעלייה לארץ, להעפיל אליה וליישב אותה. המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הייתה חוליה חשובה בהתמודדות עם תקנות ההגירה הנוקשות של המנדט הבריטי. בהתארגנות רחבת ההיקף למבצע ההעפלה. מבצע שרק התארגנות בסדר גודל שרק מדינה מסוגלת לקיים. ואכן נחישות ודבקות במטרה היו מנת חלקם של הישוב היהודי בארץ ושל המעפילים. הישוב היהודי שעזר למעפילים תוך נטילת סיכון וחשיפה ליד הקשה של ממשלת המנדט. ומצד שני המעפילים שהיו נחושים להגיע לארץ ועשו זאת גם בסירות רעועות בין גלי ים, בלילות קרים וסוערים. שורה ארוכה של סיפורי גבורה ודרמות אנושיות נרקמו סביב אירועי ההעפלה והם מהווים דוגמא ומופת לבני הנוער בכל הדורות. דוגמא נוספת היא, התשובה שהייתה בפיהם של המעפילים לכל השאלות שנשאלו, כאשר נתפסו על ידי הבריטים: "אני יהודי מארץ ישראל". בברכה רבה על פעילותכם המבורכת, יואב קיש שר החינוך

4 השיר "כֻּּלָּה ׁשֶ ּלִ י" בכתב ידו של זאב ז'בוטינסקי נכתב בשנת תרצ"ח והוא נוסח מחודש של "שיר בית"ר לתרצ"ז", שנכתב לזכרו של הבית"רי שמחה פלושניצקי אשר התאבד מרוב ייאוש על שנשללה ממנו זכות העלייה לארץ. מתוך: אילן מצל בגיא – זאב ז'בוטינסקי ושירתו, הקדמה: פרופ' דן מירון, הוצאת המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי, תל-אביב תשס"ו – 2005 ,עמ' 267 - 268 כֻ ּּלָ ּה ׁשֶ ּלִ י שירו של זאב ז'בוטינסקי

קבלת פנים "חמה" קיבלה את העולים היהודים ממצרים שפקדו את סביבות חוף ראשון לציון השומם בלילה של יום שבת, י"ט בסיוון תרצ"ד )2 ביוני 1934 .)ידיעה על כך פורסמה בעמודו הראשון של יומון "הירדן", עיתון ציוני-מדיני, גיליון מס' 35 ,מיום שני, כ"א בסיוון תרצ"ד )4 ביוני 1934 )תחת הכותרת: "שמירת הגבולות נהפכת לציד-יהודים אכזרי". ובכותרת משנה: "המוני ערבים פורעים קשה בעולים. – עולה אחת נחטפה". כתב העיתון אינו חושף את מקור המידע ומסתפק במילים: "מוסרים לנו". לדבריו, שלשום בלילה הגיעה לחוף בקרבת נחל רובין סירה שבה נמצאו 40 עולים יהודים. כשעלו מן הסירה, התנפלו עליהם המון של ערבים, חבטו אותם בנבוטים, דקרום בסכינים ושדדו את בגדיהם וחפציהם. "מבין העולים נפצעו קשה מן המכות יהודי זקן ונער יתום כבן 12 שנה. שניהם נאסרו יחד עם עוד שבעה מהעולים. שאר האנשים הצליחו להינצל מידי הערבים". בהמשך: הקיפו שוטרים רבים את בתי בית וגן )בת-ים של היום( בדרום יפו וערכו שם חיפושים קשוחים שגרמו להתמרמרות רבה מצד התושבים. ועוד: "הבוקר ]יום שני, 4 ביוני[ נוכחו העולים שאחת מן הנשים שהיתה אתם נעלמה. בפעם האחרונה ראו אותה נסחבת על ידי הבידואים. משערים שהבידואים לקחו אותה אתם". כנראה, שהספינה העלתה, תחילה, חלק מהעולים באמצעות "אנית-מפרש מצרית ששמה 'כווכב' ]"כוכב"[ ירדו לחוף בסביבות ראשון לציון ונס ציונה והשאר – בחוף 'נבי רובין'." כן פורסם, כי "עתוני הערבים מוסרים שהמשטרה ]הבריטית[ אסרה 50 מיהודי מצרים" ... ידיעה שגויה. היהודים שנאסרו היו יהודים מפולין, מגרמניה וגם ממצרים, שהגיעו לחוף ראשון לציון מנמל אלכסנדריה )או פורט סעיד( שבמצרים. בידיעה גם נמסר, שצעיר בדואי שנקרה במקרה לחוף מסר מידע זה למשטרה הבריטית שחשה למקום בכוחות מתוגברים ועצרה "40 יהודים שנכנסו לארץ שלא כחוק". ובהמשך: ממשלת א"י הסגירה אותם אנשים לממשלת מצרים שמסרה אותם לקרוביהם בתנאים מגבילים שלא יעזבו את מצרים בלי תעודות מסע. אירוע זה הכניס את המשטרה בארץ ישראל לכוננות. ולמחרת פורסם ב"הירדן" ידיעה מ"אלאסלמיה", כי "המשטרה אסרה יהודי שעבר סמוך לתחנת המשטרה ביפו כעולה בלתי ליגאלי". "הארץ", מיום שני, 4 ביוני 1934 ,תחת הכותרת: "סבלם של יהודים", מדווח על שמועות מחרידות שנתפשטו בנם של מלכה ויעקב )"גיורא"( ז"ל, לוחמי האצ"ל, מנהל ראשון של מוזיאון האצ"ל במשרד הביטחון וסגן מנהל יחידת המוזיאונים של משרד הביטחון, שנפטר בטרם עת, ביום כ"ז באב תשפ"ב )24 באוגוסט 2022) "כוכב" )"כאוכב"(, הראשונה בספינות המעפילים שפקדו את החוף הארצישראלי החל מ-1934 . כותבי העיתים התעלמו מקיומה לזכרו של אל"ם )מיל'( גיורא גולדברג

6 יום קודם בעיר )תל-אביב( על יסורי אין קץ של יהודים, שהוטעו על ידי סוכנים מצרים, שהבטיחו להכניסם בחשאי לארץ. ובהמשך: לסופרו של "הארץ" נודעו פרטים אלה: "רב חובל מצרי הסכים להכניס לארץ בחשאי ארבעים יהודים, מקצתם יוצאי פולין וגרמניה ורובם יהודי מצרים. לפני 7 ימים הפליגו ממצרים. )בדרך( התנפלו הספנים על הנוסעים האומללים, וגזלו כל מה שהיה להם – בגדים וצידה וכסף )כארבעים וחמש לא"י(. שנים מן הנוסעים שלא היה להם כסף וניסו להתנגד נזרקו הימה וטבעו". לפי אותו מקור, אחרי חמישה ימים של טלטולים בים הגיעה הסירה לחופי הארץ. הסירה עגנה לא רחוק מעזה והנוסעים הועלו על היבשה. במקום זה הזדמנו בדואים שהיו בדרכם ליפו. רב החובל מסר לידיהם את הנוסעים תוך בקשה להסגירם למשטרה. "הנוסעים, שנחלשו מטלטול הדרך )בים( ומרעב, שרכו את רגליהם בקושי תוך החולות, והבידואים זרזו אותם בהצלפת מגלבים על רגליהם. 24 שעות ארכה הליכת-עינויים זו ללא אוכל ותחת מטר מהלומות ומכות". לפי אותו מקור, במהלך הליכתם, הצליחו כמחציתם של ההולכים להשתמט ממלוויהם הבדואים ולהתפזר לכיוונים שונים. השאר הגיעו רגלית באפיסת כוחות ליפו. ואילו הבדואים, שנוכחו לדעת כי הם קרובים ליישוב יהודי "נתייראו – ונסתלקו". אבל הסאגה לא תמה. "במקום הבידואים באו דייגים ערבים, מהרו להודיע למשטרת יפו על המאורע. בינתיים הספיקו רבים להתפזר ורק ששה מהם, בהם ילד כבן שתים עשרה, מתוך: "הירדן", עתון ציוני-מדיני, מיום כ"א בסיון תרצ"ד – 4 ביוני 1934 ,עמוד ראשון

נאסרו והובאו ליפו". "הארץ" אף מביא ידיעה בנושא זה מהעיתון הערבי "א-דיפאע", לפיה ערבים תפסו יהודים ממצרים שניסו לרדת מסירה בשם "כוכב" מפורט סעיד, על חולות נבי רובין. "משטרה הובהלה למקום ואסרה 12 ,שהם השיירה הראשונה מחמשים עולים בלי וויזות". היומון "דאר היום", מיום שני, 4 ביוני 1934 ,פרסם ידיעה על אירוע זה בעמודו הראשון, תחת הכותרת: "חבלי- עליה" ובכותרת משנה: "שוב מעשה בספינות-מפרשים, רדיפת עולים 'בלתי-חוקיים' ומאסרים". העיתון מביא דבר בשם העיתון הערבי "אלאסלמיה" לפיו "ביום ו' )1 ביוני(, בשעת בוקר מוקדמת הגיעה לחוף הים הארצישראלי ספינת המפרשים /כוכב/, שהפליגה מפורט סעיד ובה כששים יהודים מוברחים. חלק מהם הורדו בראשון לציון ונס ציונה, והשאר - על החוף שבקרבת נבי רובין". לדברי אותו מקור, בדואי בשם מוחמד צאלח אלעמודי עקב אחר הורדת העולים ושאלם: "מאין ולאן" והם השיבו לו בתוקפנות ואף ניסו להתנפל עליו. הוא הזעיק לעזרתו קבוצת בדואים וביניהם שלושה רוכבים. אלה רדפו אחרי העולים ותפסו אותם כדי למסרם למשטרה. אולם בהגיעם לבית וגן ]בת ים[ נתקהלו התושבים וגרשו אותם בכוח. אחד הבדואים הגיע אל מחלקת הנמל וסיפר ל"פקידים האחראים" את מה שהתרחש על חוף ראשון לציון. בעקבות מידע זה, הפליג בסירה מנהל הנמל עם מוחמד עבד אללטיף, אמיל סלעו ואחמד זייבק וספנים אחרים למקום בו הייתה הורדת העולים ולבסוף עלה בידם למצוא את הספינה ולתפוס את בעליה. הוא נאסר ונשלח למשטרת יפו. "אתו נמצאו תעודות המאשרות את זהותו של כל מהגר ומהגר". בהמשך, הקצין כליל שוחיבר לקח אתו 16 שוטרים אנגלים וערבים והחל לחפש אחרי העולים הבלתי חוקיים. בבית וגן הבחין הקצין במכנסיים רטובים תלויים בחבל כביסה על אחד הגגות. בחיפוש נוסף נתפסו ששה "מוברחים", שנעצרו ונלקחו למשטרת יפו. בחיפוש נוסף מצאו שם עוד ארבעה מבין ה"מוברחים". המשטרה הביאה לחקירה את סוליימן אבו שלייחה, המוכתר של הבדואים באזור נחל רובין בו ירדו העולים, ועוד שני מוכתרים, לגביית עדות. הסופר התל-אביב של "דאר היום" הוסיף, כי על אלה שירדו על החולות בקרבת נבי רובין התנפלו ערבים שככל הנראה ארבו להם והכו אותם באלות, באגרופים וגם בפגיונות. "באופן כזה הצליחו לצוד בשביל המשטרה 9 קרבנות. שנים מהם )יהודי זקן ונער קטן( נפצעו קשה". בגיליון "דאר היום" מיום שלישי, 5 ביוני, מובאים שמות העצורים: אלברט אלפה מקהיר, נתין איטלקי, אברהם ברונשטיין מקהיר, ויקטור ספקטור מאלכסנדריה, יליד העיר צפת, אליהו סעיד, בן 24 ממצרים, הנער משה אלימלך ממצרים, מסעוד שרקי, בן 22 שנה, אסלם דיין ממצרים וז'ק אברביה, בן 24 ,ממצרים. שמה של העשירית – נפקד. וזאת בגלל שהיא נחטפה על ידי הערבים וטרם נמצאה. מצבם של העצורים בבית הכלא ביפו לאחר ייאוש. ..."מפני שהם לא רק מרגישים שאפסה כל תקווה להצלתם כי אם גם בריאות רובם התרופפה בגלל המכות שקבלו מאת זאב ז'בוטינסקי נתן את האות למבצעי ההעפלה. תחילת ההעפלה הימית החלה בתחילת שנת 1933 . מאמרו המכונן של זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר ויו"ר הציונים הרביזיוניסטים, "על אוואנטוריזם", היה בבחינת קול קורא למאבק מדיני ב"ספר הלבן" ובאיסורי ממשלת בריטניה על עליית יהודים ארצה.

8 שכנינו הטובים". למחרת, פרסם "דאר היום", כי "האשה החטופה נמצאה". שמה לא פורסם. לדבריה, עלה בידה להמלט ממחנה-הבדוים עם תנוקה" )"עתון מיוחד"(. בינתיים יצא קצין המשטרה, ]שמואל[ שרמייסטר, אותו קצין יהודי, שגבה שנה קודם לכן, ליל שבת תרצ"ג )16 ביוני 1933 ,)עדות ראשונה מגב' סימה ארלוזורוב זמן קצר לאחר בואה לפנסיון 'קטה דן' ברחוב הירקון 97 בתל אביב מזירת הפשע בחוף הים הסמוך שם נורה למוות ביריות אקדח בעלה ד"ר חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לא"י, על ידי שני אלמונים )"נעלמים"(, שעה שטיילו יחדיו. שרמייסטר הגיע למחנה הבדואים בנבי רובין לצורך חקירת האירוע. בינתיים, נאסרו ארבעה מהם והובלו לבית הסוהר ביפו. "הם נאשמים בהתעללות ובהכאת העולים. יתכן שתהיה גם תלונה על שוד החפצים". ייתכן ש"כוכב" פקדה את חוף נבי רובין יותר מפעם אחת דוד קרמן, השומר הראשון של בית וגן )בת ים(, מספר על אחד בשם 'בטראן', ערבי תושב ג'בלייה )גבעת עלייה בגבול יפו – בת ים( שנהג להסתובב באותו אזור. "היה הולך לשם דרך שפת הים, רוכב על חמור. פעם ראה שמורידים מעפילים מאונייה. הלך לספר לאנגלים, הם באו אסרו את המעפילים". קרמן החליט לשים סוף לסיפור זה של הסגרת יהודים לידי השלטונות הבריטיים. לדבריו, החליט "לגמור" אותו אבל הוא ידע ותפס מרחק. "דיברתי עם בעל גמלים אחד שהיה לוקח זיף-זיף מחוף בת-ים. אמרתי לו שאני מחפש את בטראן ואם הוא רוצה להמשיך לקחת זיף-זיף שימסור אותו או שיטפל בו בעצמו". וההמשך: "יום אחד בעל הגמלים הזה והאחים שלו תפסו את בטראן על החוף, נתנו לו מכות רצח, שמו אותו על החמור ושלחו אותו לג'בלייה. לא ראו אותו יותר, ברח לירדן". מכאן, שניתן לשער ש"כוכב" הורידה מעפילים בחוף ראשון לציון )נבי רובין( יותר מפעם אחת. אבל בגלל חשיפת חוף ההורדה על-ידי הבדואים המקומיים, הוחלט לאתר חוף אחר. האירוע בחוף ראשון לציון ונחל רובין הגיע לפולין וחולל שם סערה בקרב המוני היהודים. אולם מספר היסטוריונים וחוקרים נושא זה מציינים שפרשת הפלגת ספינת המעפילים הראשונה 'כוכב', שהביאה 50 עולים, מנמל אלכסנדריה, או נמל פורט סעיד במצרים, לחוף ראשון- לציון )נבי רובין(, הייתה בחודש ינואר ולא ביוני 1934 .וכך גם אצל ד"ר יעקב טובי שכותב: "האנייה ]'כאוכב' )'כוכב'([ יצאה בינואר 1934 מנמל אלכסנדריה ועל סיפונה כ-50 מעפילים". בתאריך זה – ינואר 1934 – של הפלגת הספינה "כוכב" מנמל אלכסנדריה, או פורט סעיד – מצרים אל חוף ראשון לציון מצוין גם אצל ד"ר מינה גראור; וכך גם אצל חיים לזר-ליטאי, 'אף-על-פי' - ספר עליה ב', איננו נוקב תאריך מדויק. לפי תיאורו מדובר בשתי סירות שונות. סירה אחת שהגיעה לחוף בקרבת נחל רובין עם ארבעים עולים. העולים נתקלו בהמון ערבי פרוע, שהחלו להכותם מכות רצח, לדקור אותם בסכינים ולשדדם. העולים שנחלצו מידיהם, החלו לברוח ולהתפזר לכל עבר. "תשעה עולים נתפסו ונאסרו, ביניהם שניים, ישיש ונער – שהיו פצועים. שוטרים רבים הקיפו את בתי בית-וגן בדרום יפו וערכו חיפושים מדוקדקים אחרי העולים אולם לא הצליחו לתפסם. אשה אחת מקבוצת העולים נעדרה. כפי שהעידו מספר עולים הם ראו בבריחתם, שקבוצת בדווים סחבו את האשה אתם, ומאז לא נודעו עקבותיה". זאב ז'בוטינסקי נתן את האות למבצעי ההעפלה. תחילת ההעפלה הימית החלה בתחילת שנת 1933 .מאמרו המכונן של זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר ויו"ר הציונים הרביזיוניסטים )הצה"ר(, "על אוואנטוריזם", )"חזית העם", 11 במרס 1932 ,)היה בבחינת קול קורא למאבק מדיני ב"ספר הלבן" ובאיסורי ממשלת בריטניה על עליית יהודים ארצה. "אילו הייתי צעיר," כתב ז'בוטינסקי, "הייתי אולי מתחיל בשיטה חדשה של תעמולה, שסמלה הוא צפצפה; כן, צפצפה פשוטה מפח, שאין מחירה עולה על גרושים ספורים, וסיסמתה של תעמולה זו הייתה: תצפצפו על חוקיהם ועל איסוריהם." ועוד: "בריטניה איבדה את הזכות

לתבוע מאחרים שיתייחסו כלפי תחיקתה בארץ-ישראל – ולו גם יחס של צל-צילו של כבוד מוסרי. כל פעולתה בארץ-ישראל הנה פגיעה במוסר וביושר; ... בידיה של בריטניה הכוח הפיסי, והיא יכולה עשות שם כרצונה, אבל בסיס קיומה המוסרי נשלל ממנה." דעתו הייתה, כי כל פעולה נגד חוקיו ואיסוריו של שלטון זה הוא צו המוסר. "בכל מקום הניתן לפגיעה, בכל הזדמנות שאפשר לצפצף עליהם – יש למהר ולעשות זאת, למען לא יהיה מאוחר..." "כוכב" הקדימה והפליגה לארץ-ישראל והיוזמים היו חברי בית"ר. הם הקדימו את הנהגת התנועה הרביזיוניסטית )הצה"ר( ואת מפקדת האצ"ל ושאר הגורמים במחנה הציוני שעסקו בנושא מורכב זה. ראוי לציין, כי "במאבק על ראשוניות יוזמת ההעפלה, השמיטו ההיסטוריונים לא רק את האמת ההיסטורית, אלא גם את ספינות המעפילים. אחת מהן היא 'כוכב' )'כאוכב'(". אמנם ד"ר יעקב טובי, מחבר הספר, 'מלחמה בלי גבולות', איננו מתעלם ממנה, אבל לדעתו טענת אנשי התנועה הרביזיוניסטית לזכות בכורה באנייה )ספינה( זו ובהבאתה לחופי המולדת אינה עומדת בקריטריונים ההיסטוריים. במילים אחרות: "קשה להכליל אניית מפרש קטנה זו ברשימת אניות המעפילים". לשיטתו, "המאפיין העיקרי של אוניות אלה הוא הניסיון להבריח עשרות רבות או מאות עולים בספינות גדולות, ישירות מאירופה לחופי ארץ ישראל". אני עצמי אינני סבור כך: "רוב נוסעי 'כוכב' היו יהודים מפולין, ומארגנם היה חיים זייצ'יק, שפעל ממקום מושבו בוורשה בארגון מספר ספינות מעפילים. מה גם שברשימת ספינות המעפילים היו כלי שיט שהעלו 15 עולים )'אף-על-פי' 1 ,)או כלי שיט שעל סיפונם היו 54 עולים )'אף-על-פי' 2 .)מכול מקום גם ד"ר טובי מציין קיומו של אותו כלי שיט שהיה לו חלק ראשוני במפעל ההצלה של יהדות אירופה שיזמה תנועת ז'בוטינסקי על כל שלוחותיה בטרם עלה עליהם הכורת. קבוצת מעפילי ספינת אף-על-פי א' יושבים על הסיפון. מימין לשמאל: ה. אונגר, אמיתי בן-יוסף, אברהם יעקבי, ישעיהו דרורי, יהודה שיש, אברהם שטיינר.

10 נפתלי )אמי( פלטין בן אריה ופרידה נולד בבניה-לוקה, יוגוסלביה )היום החבל האוטונומי סרפסקה ברפובליקה של בוסניה-הרצגובינה( ביום י"ח בשבט ה'תר"ע )28 בינואר 1910 .)בהיותו בן שש עבר עם הוריו לווינה, בירת הקיסרות האוסטרו-הונגרית. שם סיים לימודיו היסודיים והתיכוניים. בהמשך, החל ללמוד רפואה באוניברסיטת וינה ועם סגירת הפקולטה לרפואה ליהודים, עבר להמשך לימודיו באוניברסיטה הגרמנית בפראג, בירת הרפובליקה הצ'כוסלובקית. בפקולטה לרפואה הכיר את מטילדה )מטה( לבית רוזנברג מריגה, לטביה, לה נישא ב-19 באוגוסט 1934 .בתם הבכורה עדינה נולדה בפראג, במרס 1938 . במקביל ללימודיו, עסק בספורט, בפעילות בצופים, אהב לצאת לטיולים עם חניכיו בחיק הטבע. בעוד אשתו באה מבית ציוני עם רקע יהודי מסורתי הוא בא מבית מתבולל. עם סיום לימודי הרפואה עבד שנה בבית חולים כסטג'ר. אולם עם כניסת הגרמנים לפראג )15 במרס 1939 )ורמיסת חירותה ועצמאותה של הרפובליקה הצ'כוסלובקית, נגוזה תכניתו לקבלת תעודת רופא. בהשפעת גיסיו חיים ויהושע רוזנברג ובני משפחת רעייתו נסחף לפעילות בבית"ר. הוא התבלט בפעילותו במסגרת בית"ר, הצליח לקרב לשורותיה צעירים רבים ואף לכהן בתור סגן נציב בית"ר צ'כוסלובקיה לצדו של הנציב אליהו גלעזר. האיום הנאצי על יהודי צ'כוסלובקיה החמיר מיום ליום ונציבות בית"ר בראשות גלעזר ופלטין עשו כל מאמץ להצלת יהודים, רבים ככל האפשר, בדרך אותה התווה זאב ז'בוטינסקי של "אבאקואציה" )פינוי( לארץ-ישראל באמצעות מבצעי "אף-על-פי" של תנועת ז'בוטינסקי על כל שלוחותיה: בית"ר, האצ"ל וההסתדרות הציונית החדשה )הצ"ח(. "הודות לפעילותם בשטח זה, הצליחו להציל אלפי יהודים מציפורני הנאצים ולהעלותם לארץ ישראל". לדמותו של נפתלי פלטין )1910-1985) קברניט בעת סופה "אחד מחשובי הפעילים בעליה ב', אשר הציל אלפי יהודים מידי המשמידים וסייע להם באופן מכריע לשוב למולדת" מנחם בגין נפלתי פלטין לבוש מדי בית״ר

בתוך אותה קלחת של עשייה נגד מחוגי השעון, נקרא לחמש פגישות אצל אדולף אייכמן במפקדת הגסטאפו ב"פצ'ק - פלה", בפראג, בעניין הוצאת משלוח של עולים "בלתי ליגאלים" נוספים לארץ-ישראל. אייכמן התנה הסכמתו להוצאת יהודים באישור מציאותה של אנייה. אך אנייה טרם נמצאה ובינתיים אישר לו לנסוע לריגה, להותיר את בתו בת השנה ושמונה חודשים אצל הורי אשתו וכבן ערובה נדרש להשאיר את אביו במשרדי הגסטאפו. אותו לא ראה עוד לעולם. ואילו בתו יחד עם הורי אשתו ורבבות מיהודי ריגה הומתו על-ידי הגרמנים ועוזריהם בעקבות פלישת צבאות גרמניה אל ברית המועצות ביוני 1941 . אולם, בסופו של דבר, הצליחו פלטין וגלעזר לגייס את "סקריה", אניית מעפילים, שהמתינה בנמל סולינה, רומניה, למאות מעפילים שבשלוש ספינות נהר: 'ספירולה' )שנודעה בכינויה 'הרפסודה המזמרת'(, 'סטורנוס' ו'גריין', הועברו דרך נהר הדנובה בתנאים הקשים של חורף 1939 וכך הצילו את חייהם מהגורל שהיה צפוי להם מהגרמנים. נפתלי ומטה פלטין הגיעו לחופי המולדת על סיפונה של "סקריה" בליווי אניית מלחמה של הוד מלכותו יחד עם עוד 2300 מעפילים. בנמל חיפה נעצרו והובאו למעצר במחנה עתלית לפרק זמן של שישה חודשים. עם השחרור הגיעו לראשון-לציון והשתלבו בפלוגות הגיוס של בית"ר במושבה ובשורות האצ"ל. במסגרת פעילותו המחתרתית, נאסר על-ידי הבריטים ונכלא בלטרון ובכלא עכו. לאחר מאסרו השתתף בשורות האצ"ל בקרב על רמלה. אתו היה גם נער בודד שהיה על סיפון "סקריה" בשם יוסי שטרן, לימים צייר ומאייר נודע, שבני הזוג פלטין דאגו לצרכיו ומאוחר יותר קשרו אותו עם זלטה כצנלסון, אותה הכירו עוד מפעילותם בפראג, רעייתו של יוסף כצנלסון, חבר ההנהלה העולמית של בית"ר ומרכז מבצעי "אף-על-פי" )ההעפלה שלתנועת ז'בוטינסקי( באירופה, וגיסתו של זלמן שזר, לימים נשיא המדינה, שאימצה אותו לבן. בשנים שקדמו להקמת המדינה פעל רבות בקליטת עולים. בארץ נולדו הבנים: יוסי )ע"ש יוסף כצנלסון( ואבינועם. אולם נסיבות מותה של הבת הבכורה העיקה מאוד על בני הזוג שהיו קשורים אליה בעבותות אהבה ולא השלימו עד ליומם האחרון עם נסיבות מותה. בארץ, השתלב פלטין בענף היהלומים ובהמשך, בעל משרד כרטיסים וסוכן נסיעות. עם הקמת תנועת החרות השתלב בפעילות במוסדותיה. הוא סייע בעבודת "של"ח" – שיקום לוחמי חופש של חברי האצ"ל, ובפעילות ארגונית. שנים רבות עמד בראש המחלקה המוניציפלית של תנועת החרות וגח"ל. נפטר ביום כ"ו בחשוון תשמ"ו )10 בנובמבר 1985 ) ונטמן בבית הקברות הישן של ראשון-לציון. עם פטירתו כתב עליו מנחם בגין, כי היה ..."אחד מטובי תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, חבר מסור בלב ונפש לתנועת השחרור ומלחמת התקומה של עמנו. אחד מחשובי הפעילים בעליה ב', אשר הציל אישית אלפי יהודים מידי המשמידים וסייע להם באופן מכריע לשוב למולדת".

12 הכרתי את יוסף כצנלסון בשנת 1938 ,בבואו לצ'כוסלובקיה כאחראי לעלייה ב', כבר בהיכרות ראשונה עשה עלי רושם עז. הייתי אז ממלא מקומו של אליהו גלעזר, נציב בית"ר בפראג, וריכזתי את ענייני העלייה במסגרת בית"ר צ'כוסלובקיה. תפקידנו היה, בתקופה ההיא, לרכז את הבית"רים שהיו פזורים בכל הארץ. להכין אותם לעלייה. להסיע אותם ברכבת לברטיסלבה, ומשם - לנמל כלשהו לים השחור. העבודה הייתה מרובה, לרבות מאמצים להתגבר על הבעיה הכספית המעיקה, שהיתה כרוכה בקניית אוניות ותשלום הוצאות הנסיעה של הבית"רים, שרובם היו חסרי אמצעים. היה זה, המבצע הכספי הגדול ביותר שלנו, ומובן שהייתה חייבת להיות ביקורת לבדיקת העיסקות הכספיות, יצא יוסף כצנלסון לפראג, כי תפקידו כלל גם פיקוח על הפעולות הכספיות שנקשרו לעלייה ״הבלתי חוקית" - אשר בלשונו הייתה העלייה החופשית. הגישה היסודית של יוסף לנושאי העלייה הייתה אנושית. הוא הקפיד מאוד על כך שעל אף המצוקה יינתנו לעולים תנאים נסבלים. וכאשר הוברר לו שבכמה מקרים הייתה חריגה מהוראותיו, רגז מאוד. יוסף דרש מעצמו הרבה מאוד. הוא עבד יומם ולילה. תמיד היה צמוד לתוכנית שהכין מראש. תמיד ביצע את התוכניות המוקדמות עד תום, ודרש הקפדה מן האנשים שעבדו איתו. דרישותיו במילוי התפקיד היו קשות - מעצמו ומזולתו. באותה מידה היה ידידותי ולבבי כלפי אלה שמילאו את התפקיד כהלכה. בשעות העבודה כמעט שלא עלה חיוך על פניו של יוסף, אבל לא פעם, אחרי עבודה קשה, אחרי מילוי תפקידנו, גילינו צדדים אחרים באישיותו. אז ניצב בפנינו איש התרבות, המדע והרוח שהתמצא ביסודיות בנושאים רבים כל כך. גם בצד זה של אישיותו הרשים את כולנו בגדולתו. כולנו ידענו שיוסף הוא משכמו ומעלה מכל האנשים אשר סביבו. באותם ימים קשים, סמוך לפרוץ מלחמת העולם, השתנו התנאים מיום ליום. לעתים הייתה מוכנה ספינה ולפתע התברר שכל מה שהוסכם - בטל. היה הכרח למצוא ספינה חדשה בין לילה ולהבטיח שהנסיעה תצא לפועל. הייתה גם בעיה של העברת כספים. לא הייתה אפשרות של העברת מטבע, והיינו נאלצים לאלתר. למשל לקנות פחם בצ'כוסלובקיה, להעבירו לארץ אחרת - ושם לקבל את המטבע הזר. בביצוע כל התמרונים הללו, הכול היה תלוי ביושרם של המבצעים, והביקורת שערך יוסף הייתה קפדנית ביותר. כשהתגלתה במערכת סטייה כלשהי היה ליבו מר עליו ומסקנותיו נמרצות. בפראג ערב המלחמה נפתלי פלטין על יוסף כצנלסון, שר ההעפלה הבית״רית

יוסף ריכז וניהל גם את כל המגעים עם המוסדות הממשלתיים ועם חברות פרטיות. תוכניותיו כללו גם רכישת מטוסים וכן העברת נשק לארגון לארץ. בשלב ראשון נשלמו ההכנות לקניית עשרה "פייפרים". העיסקה הייתה כמעט גמורה – אבל כניסת הנאצים לצ'כוסלובקיה, שיבשה את כל התוכניות. מעבר לתפקידו הוא כבש אותנו בדמותו, בהופעתו. הייתה זו הופעה של איש ארץ-ישראל. כזה היה דיבורו, כך היו תגובותיו. הוא הקרין סביבו תחושת אחריות ציבורית, משוחררת מכל מניעים אישיים. למסע ההעפלה הגדול התייחס מתוך רגישות אנושית ויהודית מזה ומתוך ראייה מדינית נועזת ורחבת אופקים מזה. יום לפני כניסת הנאצים לעיר, הצלחנו להוציא מפראג את מפקדת עלייה ב'. כשקיבלנו את הידיעה מאנשי המחתרת הצ'כית שהיטלר עומד להיכנס למחרת לעיר, הצלחנו בו בלילה להוציא מן העיר את כל הצוות, ויוסף בתוכו. באותם ימים היינו שקועים, בין היתר, במאמץ להעביר יהודים לארץ דרום-אמריקנית. הבעיה הייתה הקשר עם פולין, והייתה בעיה נוספת: יוסף שכב כבר חולה, רתוק למיטתו בווארשה. פעמים רבות דיברתי איתו בטלפון, והוא ממיטת חוליו מוסיף לפעול במאמץ עליון. לא פעם באמצע הלילה. כשהתקשרתי עם יוסף, חשתי באלו מכאובים הוא שרוי, ובכל זאת, לא הייתה פניה שהוא לא נענה לה. אם כי רצה, שמספר הנוסעים יהיה לפי יכולת הקיבול של האוניות, היה ברור כי במצב דברים חדש זה הוא מסכים, שכל אנייה תפליג לארץ-ישראל כשהיא נושאת עולים ככל שרק תוכל להכיל ובלבד שניתן יהיה להצילם מאירופה. הידיעה על מותו תפסה אותנו כשהיינו ברומניה, לפני יציאתנו לים בדרך לארץ-ישראל. זו הייתה ההודעה המרה ביותר שנחתה עלינו. כל הבית"רים, על סיפוניהן של שלוש האוניות נתכנסו למסדר אבל. רוב נוסעי האוניות היו אנשים פרטיים. משראו מאות בית"רים במסדר אבל, הצטרפו למסדר מתוך יחס של כבוד לאישיותו של שר העלייה. אב"א אחימאיר, קלמן כצנלסון, שמואל תמיר ואנוכי ראינו לנו זכות גדולה לקרוא את בנינו בשם יוסף. יוסף כצנלסון ואב"א אחימאיר בהוצאת מכון ז׳בוטינסקי בישראל, תל אביב תשמ״ג-1983 מתוך: "הנסיך השחור - יוסף כצנלסון והתנועה הלאומית בשנות ה-30 " העורך: יוסף אחימאיר, עמ׳ 83-84

התחושה כי הזמן דוחק ויש למהר ולעשות כל מאמץ להצלתם של מאות אלפי יהודים, שאימת הפורענות הנאצית מאיימת עליהם, התחזקה לאחר סיפוחה של אוסטריה אל הרייך הגרמני במארס 1938 ,ובמיוחד לאחר הסכם מינכן הידוע לשמצה ובעקבותיו נפילתה של הרפובליקה הצ'כית ולאחריה גם נפילתה של סלובקיה למרמס גייסות הרייך המנואץ. ד"ר ראובן הכט שנמנה באותם הימים של התפוגגות אשליות השלום באירופה ומועקת המלחמה הקרבה, אחד הפעילים המרכזיים של עליית "אף-על-פי", סיפר, כי בינואר 1939 ,נתבקש על-ידי מפקד הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל דוד רזיאל, לצאת לשוויצריה כדי לפעול במסגרת "עלייה ב'" )עליית "אף-על-פי"(. "ברשותי היה דרכון שוויצרי מקורי בעוד שלחברי היו דרכונים שוויצרים מ'תוצרת בית'. בזכות דרכוני קיבלתי המלצות מהקונסול השוויצרי ביפו-תל-אביב, צ'רלס לוץ שמו, ששוכנע על-ידי כי הרוויזיוניזם הציוני ו'עלייה ב'' עולים בקנה אחד עם האינטרסים של ארצו. במשפט מוסגר אציין, כי אדם זה עשה בשלהי מלחמת העולם השנייה פעולות חשובות להצלת יהודים, בעיקר, מהונגריה". "מצויד בהמלצותיו של לוץ, פתחתי בציריך )שוויצריה( משרד הגירה והידקנו את קשרינו עם השלטונות המקומיים, כדי לקדם את ענייני הארגון והתנועה, שהעלו בראש דאגתם את משימת הצלתם של יהודים רבים ככל הניתן מציפורני הנאצים". "בימים הראשונים לקיומו של משרד ההגירה שלנו סייעו בידינו יוסף כצנלסון ושלמה יעקובי, שבאו במיוחד, מלונדון והעשירו אותנו מניסיונם. זוכרני, שהיו לנו דיונים לערוך את ספרי החשבונות שלנו וכדי שיהיה הדיון ענייני, קיבל על עצמו כצנלסון לסכמו, להציב פקודות-קבע לגבי הנהלים ודרכי הפעולה". "פתיחת משרדנו בשוויצריה והיערכותנו המהירה לפעולה אפשרו לנו לשחרר מאות יהודים 'בלתי לגאליים', שנעצרו על-ידי השלטונות השוויצרים משום שלא נמצאו בידיהם תעודות-מעבר, ולאחר שעברו אלה לצרפת, עשינו מאמצים להביאם לפאריס, משם לנמל מארסיי, ממארסיי לנמל סט ומנמל סט להעלותם על סיפון אניות המעפילים, שעגנו בלב-ים, בדרך הארוכה לעבר חופי המולדת הנעולים על-פי גזירות ה'ספר הלבן' הבריטי". "מפעל - ההצלה של הצה"ר, שנעשה בתיאום עם האצ"ל, הצ"ח, בית"ר ואף יזמים פרטיים, כמו ד"ר ויליאם )וילי( פרל ואחרים, תרם להצלתם של אלפי יהודים מן התופת הנאצי לאחר השתלטות גרמניה על מדינות אירופה ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה". "נהר הדנובה החוצה בזרימתו ממערב למזרח מספר מדינות, שימש לנו נתיב הצלה ליהודים-פליטים בדרכם אל הארץ המובטחת ששעריה היו נעולים וחופיה נשמרו בידי הצי של הוד מלכותו. מנמלי הדנובה הקטנים הגיעו הספינות, או ליתר דיוק, כלי השיט השונים והמשונים, עמוסים לעייפה פליטים יהודיים אל נמלי הים השחור, שם המתינו בציפייה לעיתים חסרת תוחלת, לאניית מעפילים שתיאות להפליג על אף כל הסיכונים לעבר חופי המולדת". לדבריו, בין הרפתקאות כל אותן האניות ידוע סיפורה של "סאקאריה" אשר על סיפונה הצטופפו כ-2350 מעפילים על אף העובדה שנועדה תחילה להסיע כ-900 נוסעים יהודים בלבד. מבצע ההעפלה – המחסום שנפרץ שיחה עם ד"ר ראובן הכט 14

אתדוד רזיאל עוד בתחלפעילותו במחתרת. מפקד האצ"ל הטיל עליו את ביצעשל מספר משימות. אחת מהן היתה כרוכה במסע המפורסם ממוצא סקוטי ניקרבוקר, נציג רשת עיתוני לצורך זה אף נפגשתי עם העיתונאי האמריקני הסברה על מהותו של הארגון הצבאי הלאומי ומטרותהירסט, שביקר בארץ ושאב את עיקר ידיעותיו לכתבותיו על הישוב, אנשיו ומפעליו, מצמרת הממסד הציוני. על ה'יהודי הלוחם' בנוסף ל'יהודי החלוץ'. התרשמתי כי במהלך שיחתנו שמע ניקרבוקר, לראשונה, שכירת האנייה והסבתה לקליטת אלפי המעפילים נעשה בידי הפעילים: ערי ז'בוטינסקי, אליהו גלעזר, ויליאם פרל, מילה אפשטיין ואחרים והוא רצוף פרקים דרמטיים מתחילתו בנמל סולינה ועד לסופו בנמל חיפה. ד"ר הכט מספר, כי הכיר את דוד רזיאל עוד בתחילת פעילותו במחתרת. מפקד האצ"ל הטיל עליו את ביצוען של מספר משימות. אחת מהן הייתה כרוכה במסע הסברה על מהותו של הארגון הצבאי הלאומי ומטרותיו. לצורך זה אף נפגשתי עם העיתונאי האמריקני המפורסם ממוצא סקוטי ניקרבוקר, נציג רשת עיתוני הירסט, שביקר בארץ ושאב את עיקר ידיעותיו לכתבותיו על היישוב, אנשיו ומפעליו, מצמרת הממסד הציוני. התרשמתי כי במהלך שיחתנו שמע ניקרבוקר, לראשונה, על ה'יהודי הלוחם' בנוסף ל'יהודי החלוץ'. משימה אחרת של 'יחסי ציבור' שהטיל עלי מפקד האצ"ל הייתה קשורה בביקור ספינת בית"ר 'שרה א'', בפיקודו של ירמיהו )'ירמה'( הלפרן בארץ-ישראל, בספטמבר 1937 .נתבקשתי לעצב את תכנית ביקור של צוות- הספינה בארץ. לצורך זה פניתי לאחד ממושכי -העט וביקשתי ממנו לחבר המנון מיוחד בשביל הצי העברי ומלחיו הבית"רים; ההמנון אמנם חובר והלחינו מלחין של ה'תזמורת הסימפונית הפלסטינאית', אלא שלמרבה הצער, הוא נשכח זה מכבר. כן עיצבתי דגל מיוחד בשביל הצי העברי, - עוגן-זהב, נוסח זה שהיה נהוג בימי אלכסנדר ינאי, במרכז הדגל, וצבעיו כחול-לבן, ועל רקעו מגן דוד. הדגל הזה קיבל את ברכתו של מי ששימש אז בכהונת הרב הראשי. ואכן, הזכרתי כאן את ספינת בית"ר 'שרה א', הואיל וביקורה בארץ הותיר רושם רב על היישוב העברי וגם היה בבחינת ציון-דרך להגשמת מפעל ההצלה הגדול של הצה"ר – 'עלייה ב', או 'עליית אף-על-פי'." ז'בוטינסקי היה הראשון אולם הראשון שנחלץ להצלת יהודי אירופה מאימת האסון המתרגש ובא על המוני בית ישראל היה, ללא ספק, זאב ז'בוטינסקי. במאמרו המפורסם "אוואנטוריזם" )מארס 1932 )הוא הצביע על דרך ההעפלה אל ארץ-ישראל. בתחילה הוא נתקבל בהתנגדות עיקשת לדרך זו מצד הממסד הציוני. אולם ככל שנעו מחוגי השעון לקראת פרוץ מלחמת העולם נוכחו הכול )אם כי לא הודו בכך( בצידקתו ואימצו דרך זו של הצלת יהודים. עם ציון שנת ה-60[ 1985 – י"ק[ להקמת הצה"ר מן הראוי לעלות על נס את אישיותו של זאב ז'בוטינסקי ותרומתו גם בעניין זה של הצלת יהודים באמצעות עליית "אף-על-פי". ז'בוטינסקי היה משכמו ומעלה גם בתחום -פעולה זה. הוא עבד באותם הימים במלוא התנופה והמרץ חרף אמצעיה המצומצמים של תנועתו ובהיעדר תנאי-עבודה ראויים לשמם. "פגשתי אותו במלון עלוב וקודר בפאריס. איש משליחיה של מדינת ישראל בימינו לא היה מוכן ללון במלון מסוג זה אפילו לילה אחד! בקומה הרביעית של הבניין, בלא מעלית, בחדרון אפל, ללא טלפון פעל מחולל הרוויזיוניזם הציוני, ראש בית"ר, נשיא הצ"ח ומצביא האצ"ל להצלת עמו מכליה ולקידום הרעיון הציוני. אמצעים כספיים, כאמור, לא עמדו לרשותו. מה שהשתכר בעבודתו העיתונאית העביר לתנועה. אבל יתירה מזאת: באותם הימים נתן הוא לנו את כל מה שהיה לו – את לבו, שכרע תחת משא הסבל והייסורים. כבוד רב נפל בחלקי לעבוד בתנועתו ובמחיצתו". השיחה של יוסף קיסטר עם ד"ר ראובן הכט התקיימה בלשכתו, בממגורות דגון-חיפה, בכסלו תשמ"ו – דצמבר 1985 ,לקראת אירועי 60 שנה להקמת ברית הצה"ר )הציונים הרביזיוניסטים(. פורסמה בקובץ החגיגי בהוצאת הירחון "בארץ-ישראל" והעמותה להפצת תודעה לאומית, כסלו דוד רזיאל, תשמ"ו – דצמבר 1985 ,עמ' 31 מפקד האצ״ל

16 חוף הים של נתניה היה בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים חוף מבטחים לאניות ולספינות המעפילים של תנועת ז'בוטינסקי על כל שלוחותיה. אלה היו חלק ממבצעי "אף-על- פי" – "הספורט הלאומי" שהגה זאב ז'בוטינסקי להצלת מיליוני היהודים באירופה ערב המלחמה העולמית השנייה ובמהלכה. ספינה אחת בשם "פנצ'ו", אשר שמה וגבורת 514 מעפיליה נדחקו לשוליים בהיסטוריוגרפיה הציונית, ראויה לציון-דרך בתולדות ישראל. מפקדה יהושע אלכסנדר הלוי-ציטרון )1917 – 2009 ,)סיפר מקצת קורותיה עוד בנובמבר 1987 .לדבריו, שלא כמו אניות המעפילים: "דראגה ב'", "אלי", "דלפה", "ג'פו א'", "קאטינה", "לאס-פרלס", "אגיוס- ניקולאוס ב'" וכלי שייט אחרים שהגיעו לחוף נתניה במסגרת מבצעי "אף-על-פי", "פנצ'ו" לא הגיעה לחוף מבטחים זה. היא עלתה על שרטון על אי-סלעים קרח בשם קמילה ניסי )קאמיליה(, איטליה, במוצאי יום הכיפורים תש"א )12 באוקטובר 1940 .)נוסעיה – 514 יהודים, לרבות כ-120 ניצולי מחנות ריכוז גרמנים - נאצים, ניצלו הודות לאניית מלחמה של הצי האיטלקי הפאשיסטי והועברו למחנה אהלים ובהמשך לקסרקטין צבאי באי רודוס, באותם ימים, איטליה. על אותה "ספינה" העיד הלוי-ציטרון: "הייתה זו קריקטורה של 'צוללת' בת 279 טון, עם גלגל-ענק משני צדיה". היא יצאה מנמל ברטיסלבה, צ'כוסלובקיה, )סלובקיה של היום(, אשר לא הייתה קיימת כמדינה עצמאית, בעת שהמלחמה העולמית השנייה כבר השתוללה במלוא עוזה... במכתב ששיגר באותם ימים אל ראש בית"ר ז'בוטינסקי בלונדון, הוא נאלץ לשלוח אותו דרך נציבות ]הנהגת[ בית"ר בהונגריה מסיבה אותה ציין במכתבו מיום 17 באפריל 1982 אל יהודה בנארי, יו"ר הנהלת מכון ז'בוטינסקי, ")סלובקיה היתה במצב 'מלחמה' עם אנגליה...(". ואכן, ז'בוטינסקי התערב. שלח את אליהו בן-חורין לרומניה, שהחל להזיז דברים. "לבסוף, האניה 'פנצ'ו' הגיע)ה( לברטיסלבה באמצע מאי 1940 ויצאנו כעבור כמה ימים לדרך הארוכה שלנו." "ארבעה וחצי חודשים נדדו מעפילים אלה על-פני הדנובה בלבד, לעתים ללא מזון, ללא דגל, ללא קשר עם העולם – וזאת בין ארצות עוינות ועולם אדיש. לא רק על המזון, גם על האוויר הוטל קיצוב באנייה זו". נוסעיה העזו לצאת אל הים הפתוח, עברו את הים השחור, את הדרדנלים, את ים השיש והגיעו לים האגאי. שטו בשדות מוקשים, ועברו מסכת מצמררת של גיהינום מתמשך עד שזכו לאחר כארבע שנים להגיע אל מחוז חפצם – ארץ-ישראל. 500 יום שהו בקסרקטין הצבא האיטלקי באי רודוס. איטליה הפאשיסטית הייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית ולחמה במסגרת מעצמות "הציר" נגד מעצמות בעלות הברית. מאוחר יותר הועברו המעפילים למחנה הריכוז פררמונטי, הגדול ביותר בדרום איטליה. "למזלם," העיד הלוי-ציטרון, "היה זה מחנה איטלקי והודות לעובדה זו ויחס העם האיטלקי, ניצלו כל העצירים שהיו כלואים בו, כ-2000 במספר" )כולל נוסעי "פנצ'ו"(. נוסעי "פנצ'ו" היו היהודים המשוחררים הראשונים באירופה )ספטמבר 1943 )!וגם העולים "הבלתי ליגאלים" הראשונים שהגיעו הפעם באופן ליגאלי לארץ-ישראל לקראת תחילת סוף המלחמה העולמית )יוני 1944 .)ההפלגה של 4000 ק"מ, שתוכננה להימשך כעשרה ימים, ארכה מעל ארבע שנים וכפי שהעיד בספרו, "הביתה...!" )ועד עולי "פנצ'ו" בישראל, ת"א תש"י(, מפקדה יהושע הלוי-ציטי: "נדדנו בנכר בעוני וכלימה, שמרנו תפארת רק לך - מולדת". אתר ההנצחה לספינת המעפילים "פנצ'ו" הוקם על-ידי משפחתה ולזכרה של זהבה Gisella פרקש )1901 – 1993 ) ובעזרתה של עיריית נתניה )תמוז תשס"ח – יולי 2008 .) "פנצ'ו" - ספינת הדגל של כל מבצעי ההעפלה נוסעיה היו היהודים הראשונים המשוחררים באירופה )ספטמבר 1943)

שורשים לחיל הים העברי 17 בינואר 1935 - נערך טקס חנוכת בית הספר להכשרה ימית של בית"ר בצ'יוויטאווקיה. מאי 1935 – החניך אברהם שטראוסברג טבע במהלך אימון של בית הספר הימי. קבור בבית הקברות של צ'יוויטאווקיה. יוני 1935 – חניכי הקורס הימי הראשון של בית"ר בצ'יוויטאווקיה סיימו את שלב הלימודים העיוניים. בינתיים נקנתה הספינה "ארבע רוחות" )"קוואטרו וונטי" – באיטלקית( בכספם של חיים )יפים( ושרה קירשנר, נדבן ומעריץ את מפעלו הציוני של ז'בוטינסקי מדרום אפריקה. היא הייתה ספינת מפרשים ממונעת ונועדה לשמש בית ספר צף לחניכי הקורס הימי של בית"ר. הספינה שופצה והועברה לצ'יוויטאווקיה. מאוחר יותר שמה הוסב ל"שרה א' " על שמה של אשת התורם - שרה קירשנר. ביום 29 במרס 1936 ,החלו לימודי המחזור השני של בית הספר הימי . ולאחר חצי שנה, ביום 4 באוקטובר 1936 – האנייה "שרה א'" יצאה להפלגה שנייה בים הפתוח. על סיפונה 37 חניכי המחזור השני. ההפלגה הייתה לנאפולי, ליבורנו וגנואה. ביום 20 בפברואר 1937 ,החלו לימודי המחזור השלישי של חניכי בית הספר הימי. במקביל, נוסדה בארץ ישראל )29 במרס 1937" )ליגה עברית ימית". מטרתה - לשמש קרן כלכלית למימון פעולות בית הספר הימי ואת מסעות )הפלגות( של "שרה א'". בראש הליגה עמדו: משה רוזנברג, לימים מפקד האצ"ל )1937 – 1938 ,)שלמה מאירוביץ )מוריאל(, משה הימלפרב, לימים יו"ר ההנהלה העולמית של קרן "תל-חי", חבר דירקטוריון בנק "אוצר עממי", יו"ר מכון ז'בוטינסקי )1952 – 1958 .)נבחר גם ועד זמני. ביום 25 ביוני 1937 – נחנכה בנמל צ'יוויטאווקיה ספינת דיג של בית הספר הימי של בית"ר. הפלגת חניכי בית הספר הימי לארץ-ישראל 1 בספטמבר 1937 – האנייה "שרה א' " הגיעה לנמל חיפה. חניכיה נתקבלו בכבוד מלכים בערים ובמושבות, בעיקר, על-ידי חברי התנועה הלאומית אף ערכו צעדה בתל- אביב ורבים נתקבצו לראות בתופעה של מלחים עבריים במדים צחורים צועדים בגאווה. 20 בספטמבר 1937 – נערכה לחניכים קבלת פנים חגיגית בירושלים בנוכחות נכבדי העיר וקהל רב. הקונסול הפולני בחיפה ערך לכבודם מסיבה. קבלות פנים היו גם במושבות ראשון-לציון, פתח תקווה, נתניה ורמת-גן. זקן השומרים בית הספר הימי מקצועי לקציני ים, לספנות ולדיג של בית"ר, החל לפעול בצ'יוויטאווקיה, ליד רומא, איטליה, ביום י"ח בכסלו תרצ"ה )25 בנובמבר 1934 .) המחזור הראשון של תלמידים החל בהכשרה ימית. המחזור החל עם שנים-עשר חניכים וגדל ל-29 . מפקד בית הספר היה ניקולא פוסקו )איטלקי(.

18 אברהם שפירא בירך אותם בכנס ארצי של אגודת השומרים. הקולונל פרדריק הרמן קיש,* מי שהיה מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית )1929 – 1931 ,) לימים, מפקד חיל ההנדסה המלכותי בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה, נהרג ב-7 באפריל 1943 בעלות רכבו על מוקש בתוניסיה, בירך אותם במסיבה שנערכה לכבודם בנמל חיפה )היה זה תיקון/פיצוי על דברי בלע שהשמיע אחד מעסקני היישוב(. 28 באוקטובר 1937 – עזבו החניכים את הארץ בהפלגה מנמל חיפה. הים היה סוער. "שרה א'" הגיע לרודוס. ביקורם באי היה מרשים ומשם עשו דרכם לסלוניקי וזכו לכבוד מאנשי הקהילה היהודית בעיר הנמל היוונית. יהודים שפרנסתם הייתה בעבודות נמל וסוורות בנמל סלוניקי. יהודים חסונים בגופם, שגם הרצל וגם ביאליק כתבו עליהם דברי התפעלות. 11 בנובמבר 1937 - ערכה להם הקהילה היהודית בסלוניקי מסיבה גדולה בהשתתפות האדמירל קליריס. יחידה מצבא יוון ונציגי ממשלת יוון ערכו להם קבלת פנים רשמית. רב החובל ירמיה הלפרן הוזמן לביקור במטה הצבא ונציגי הצבא היווני ערכו ביקור גומלין על סיפון "שרה א'". מלחי האנייה "שרה א'" אף הניחו זר על קבר החייל האלמוני ומסדר של חיילים יוונים קיבל את פניהם. כמו כן, קבוצה של קציני האנייה הבית"רים ערכה ביקור באתונה, הבירה, אצל ראש ממשלת יוון. ביקור שזכה לסיקור עצום בתקשורת היוונית. שמחת הקהילה היהודית הרקיעה לשמים ]לא הגזמה[. מה שבארץ העיתונות הממסדית לא 'פרגנה' ביוון ובכל מקום אחר אליו הגיעו המלחים העבריים קבלות הפנים להן זכו היו לבביות. 18 בנובמבר 1937 – הפליגה "שרה א'" בטקס מרשים מיוון לכיוון מלטה. גם היישוב היהודי הקטן במלטה ]80 נפש[ קיבל את המלחים בכבוד מלכים. ההפלגה למלטה נערכה בים סוער מאוד. 22 בדצמבר 1937 - בלילה, הפליגה הספינה על צוותה ממלטה לכיוון תוניס. ההפלגה בים נמשכה שלושה ימים. ביום 25 בדצמבר 1937 – הגיעו לתוניס. שוב – נציגי ההסתדרות הציונית ניסו לחבל בביקור ושוב נתקבלו החניכים על-ידי הקהילה היהודית ונציגי הממשל של תוניס בכבוד רב. אחת הסיבות להתנכרות מצד נציגי התנועה הציונית, היה החשש שהמגבית אותה רצו לערוך קציני האנייה עבור המחזור הרביעי של הקורס הימי, יפגע במגבית שעורכת הסוכנות היהודית. כך שנציגי ההסתדרות הציונית "לכלכו" על חניכי הקורס הימי בהדגישם את העובדה שבית הספר שלהם נמצא באיטליה הפאשיסטית והם וז'בוטינסקי "מייצגים את הפאשיזם היהודי". אבל קבלת פנים ממשלתית ערך להם הנציב העליון הצרפתי ומושל תוניס. כן נקבע שרב החובל הלפרן יערוך ביקור רשמי אצל הרב הראשי וראש הקהילה היהודית של תוניס. האנייה הפכה להיות מוקד ביקורים ועלייה לרגל של אלפי יהודים ולא יהודים. העיתונות המקומית הפכה את הביקור מאירוע מקומי לאירוע ממלכתי ורב רושם. במיוחד, לאחר קבלת הפנים אצל הנציב העליון ומושל תוניס. כך שנציגי ההסתדרות הציונית נאלצו לבטל את כל האיומים והנידויים שהטילו על ביקור זה. נציב בית"ר תוניס אפרים לוזון התלווה לכל הביקורים והיה יועץ נאמן למפקדי האנייה. חביב בורגיבה, מנהיג מפלגת "ניו-דאסתור", לימים נשיאה הראשון של תוניס העצמאית, נאלץ להכחיש בתקשורת המקומית שיש לו דבר נגד עצם הביקור. הביקור היה גם כאן מקור של גאווה יהודית לאומית. המלחים ביקרו גם בקהילת ג'רבה ]שם מצוי בית הכנסת העתיק[. על ביקור זה דיווח "הארץ" מיום 15 בפברואר 1938" .ג'רבה, עיירה יהודית נידחת באחד מאיי תוניס, עיירה שכולה יהודית, שלושת אלפים נפש בה, יהודים, שלא משו ממקומם במשך רב החובל אלכס )אריה( באייבסקי * נכדו הוא ח״כ יואב קיש, טייס קרב בחיל האוויר ושר החינוך

ג' אלפים שנה. הם יושבים כאן 'מחורבן בית ראשון' וכולם עד אחד ... כהנים'." פרסום נוסף ב"הארץ" היו מכתביו של רב החובל אלכס )אריה( באייבסקי אל גב' שלונסקי וראו אור תחת הכותרת: "מה קרה ל'שרה א'?" 17 בינואר 1938 – יצאו את נמל תוניס בדרך לנמל מארסיי, צרפת. שוב סער הים. ב-14 בפברואר 1938 נקלעה האנייה לסערה גדולה במיוחד, דרגה 9 מ-12 .הם הצליחו לעבור את האי קורסיקה ורוח בעוצמה גדולה הטילה אותם לעבר החוף. הספינה עלתה על שרטון. 29 בינואר 1938 – חשה לעברה ספינת המשמר הצרפתית "סוקוא". אבל היה כבר מאוחר. המים חדרו לבטן האנייה. הרוחות היו עזות. רב החובל פקד לעזוב את האנייה. נערך מסדר, שרים את ההמנון, החניכים עברו ל"סוקוא". המפקד סרב לעבור לסירת ההצלה. "סוקוא" הפליגה לבאסטיה )קורסיקה(. הסערה הגיעה לדרגה 10 מ-12 . בפיקודו של הלפרן, ניהל באייבסקי את מבצע הפינוי. גם ספרי התורה פונו. דאגו גם לכלבים ולחתול. דווח על גמר פינוי. רב המלחים האיטלקי ועמיתו הצרפתי סרבו לעזוב. כש"סוקוא" הפליגה והתרחקה, באייבסקי ירד לחדר המכונות, והפעיל את צופר הספינה של "שרה א'". כמקובל במקרה של פינוי ספינה. במהלך פברואר 1938 הגיעו ספינות גרר לפינוי הספינה "שרה א'". היא נגררה במאמץ רב לנמל באסטיה )קורסיקה(. המונים עמדו על הרציף והריעו לגבורת צוות האנייה. חברת הביטוח הכירה שהיה זה אסון טבע. ב-13 בפברואר 1938 – ביום בו נקשרה "שרה א'" לרציף בליבורנו )איטליה(, שלח הלפרן דוח ליו"ר הליגה הימית בצרפת ולראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי ובו צוינו לשבח מספר קצינים וחניכים על אומץ לבם ומסירותם במשך שמונה חודשי ההפלגה. לאחר הברית בין מוסוליני לבין היטלר, ביקר הדוצ'ה בצ'יוויטאווקיה. זוהי הסיבה שביום 23 בדצמבר 1938 ,חיסל הלפרן את בית הספר הימי של בית"ר במקום ונפרד בידידות ממנהל הקורס רב החובל פוסקו. מפקד הקורס היה רב החובל ירמיה הלפרן ,)1962 – 1901( ממפקדי ה"הגנה" בירושלים במאורעות תר"ף )1920 )לצדו של ז'בוטינסקי, ממפקדי בית הספר לקצינים של בית"ר בתל-אביב, שחניכיו נטלו חלק בהגנת תל-אביב במאורעות תרפ"ט, מיוזמי הקמת בית הספר הימי של בית"ר בצ'יוויטאווקיה, מפקד ספינת הלימוד "שרה א'", במלחמת העולם השנייה שירת בצי הנורווגי, בנו של מיכאל הלפרין, ממקימי הוועד למען הצבא העברי בבריטניה )1942 ,)מחוקרי ים סוף, מחבר הספר "תחיית הימאות העברית" בהוצאת משרד הביטחון. על שמו הספרייה בבסיס חיל הים בבת גלים בחיפה . ירמה הלפרן הוא בנו של מיכאל הלפרין, מראשוני "השומר" וממייסדיי נס-ציונה. רעייתו רחל הלפרן עבדה שנים רבות במכון ז'בוטינסקי. חניכים מפורסמים: שלמה אראל )אנגל(. לימים, אלוף שלמה אראל, מפקד חיל הים במלחמת ששת הימים. צבי קוחנסקי. לימים, סגן מפקד חיל הים אל"ם צבי קינן. אברהם בלאס. לימים, סגן אלוף בחיל הים ומנכ"ל מספנות ישראל ועוד. רב החובל ירמיהו הלפרן

20 "כוכב" )"כאוכב"( הפליגה מנמל אלכסנדריה )או פורט סעיד(, מצרים, כשעל סיפונה 50 עולים. הגיעה ביוני )או בינואר( 1934 לחוף ראשון לציון ונבי רובין )יבנה(. "אוניון" הפליגה מנמל פיראוס, יוון, כשעל סיפונה 117 עולים. הגיעה באוגוסט 1934 לחוף תל-אביב. "אף-על-פי 1 "הפליגה מנמל פיראוס, יוון, כשעל סיפונה 15 עולים. הגיעה באפריל 1937 לנמל חיפה. "אף-על-פי 2 "הפליגה מנמל דוראצ'ו, אלבניה, כשעל סיפונה 45 עולים. הגיעה בספטמבר 1937 לחוף דור )טנטורה(. "אף-על-פי 3 "הפליגה מנמל סנטו-קורינטו, אלבניה, כשעל סיפונה 86 עולים. הגיעה בפברואר 1938 לחוף דור )טנטורה(. "אף-על-פי 4 "הפליגה מנמל פיראוס, יוון, כשעל סיפונה 381 עולים. הגיעה ביוני 1938 לחוף דור )טנטורה(. "דראגה א'" הפליגה מנמל פיומה,1 איטליה, כשעל סיפונה 170 עולים. הגיעה באוקטובר 1938 לחוף דור )טנטורה(. "דראגה ב'" הפליגה מנמל גאלאץ, רומניה, כשעל סיפונה 550 עולים. הגיעה בנובמבר 1938 לחוף נתניה. "אלי" הפליגה מנמל גאלאץ, רומניה, כשעל סיפונה 550 עולים. הגיעה בדצמבר 1938 לחוף נתניה. "דלפה" הפליגה מנמל קונסטנצה, רומניה, כשעל סיפונה 250 עולים. הגיעה בדצמבר 1938 לחוף נתניה. "ג'פו א'" הפליגה מנמל קונסטנצה, רומניה, כשעל סיפונה 734 עולים. הגיעה בדצמבר 1938 לחוף נתניה. "ג'פו ב'" הפליגה מנמל קלמייקה, יוון, כשעל סיפונה 750 עולים. טבעה בלב ים ליד האי כרתים, יוון. מעפיליה חולצו על-ידי אניית המעפילים "קאטינה", למעט שבעה מהם שנספו בים. "קאטינה" הפליגה מנמל באלצ'יק, רומניה, כשעל סיפונה 720 עולים. הגיעה באפריל 1939 לחוף כפר ויתקין כשעל סיפונה 1463 עולים. )שבעה מנוסעיה נפטרו בדרך(.2 "אגיוס-ניקולאוס א'" הפליגה מנמל טולצ'ה, רומניה, כשעל סיפונה 688 עולים. הגיעה במרס – יולי 1939 לנמל חיפה. עליית "אף-על-פי" 1היום העיר רייאקה שברפובליקה הקרואטית 2ספינת הדיג "ארטימיסיה", אשר המתינה ל"קאטינה" סמוך לחופי קפריסין כדי להתחיל במבצע העברת העולים והורדתם בחוף, נלכדה סמוך לחוף הרצליה. הבריטים פתחו באש לעבר הספינה ותפסו 17 מעפילים. השאר - 120 במספר - הצליחו בסיוע מתרחצים שעל החוף למצוא מחסה בפרדסי הסביבה ובקיבוצים הסמוכים. "קאטינה" המתינה ל"ארטימיסיה" להמשך העברת המעפילים, אך לשווא. במקומה של "ארטימיסיה" הופיעו מטוסי סיור בריטים ורב החובל החליט )בהתנגדות חלק גדול של העולים( להפנות את האנייה לכיוון החוף היווני. בלחץ שלטונות בריטניה, סרבו היוונים להעניק היתר כניסה לאנייה. כך שנמנע ממנה להצטייד במזון, בתרופות חיוניות ובדלק. היא עשתה מספר ניסיונות להתקרב לחופי הארץ. באחת הפעמים אף התקרבה לחוף נתניה, אך מארב בריטי פתח לעברה באש. רק בידי מעטים עלה להגיע לחוף. שוב נאלצה האנייה להפליג ללב הים. נתיב תלאותיה וסבל העולים הגיע לקצו בשביעי של פסח תרצ"ט )אפריל 1939 .)מעפילים רבים נכלאו בידי הבריטים ואחרים שהצליחו לרדת לחוף ולחמוק מהמצוד של המשטרה והצבא, מצאו מסתור בכפר ויתקין. "בשולי פרשה

"אגיוס-ציוני" הפליגה מנמל פיומה,3 איטליה, כשעל סיפונה 465 עולים. הגיעה באפריל 1939 לחוף אשקלון. "אסתיר" הפליגה מנמל דנציג,4 עיר חופשית בחסות חבר הלאומים, כשעל סיפונה 699 עולים. הגיעה באפריל 1939 לחוף הרצליה. "ליזל" הפליגה מנמל סולינה, רומניה, כשעל סיפונה 921 עולים. הגיעה במאי 1939 סמוך לנמל יפו. "אסתיר" הפליגה מנמל רנה, רומניה, כשעל סיפונה 720 עולים. הגיעה ביוני 1939 סמוך לחוף חיפה. "לאס פרלס" הפליגה מנמל מנגליה, רומניה, כשעל סיפונה 370 עולים. הגיעה ביולי 1939 לחוף נתניה. "אוסיריס" הפליגה מנמל וארנה, בולגריה, כשעל סיפונה 650 עולים. הגיעה ביולי 1939 לחופי גבול לבנון. "ניקו" הפליגה מנמל פיומה,5 איטליה, כשעל סיפונה 560 עולים. הגיעה ביולי 1939 לחוף נבי רובין )יבנה(. "פאריטה" הפליגה מנמל קונסטנצה, רומניה, כשעל סיפונה 860 עולים. הגיעה באוגוסט 1939 לחוף תל-אביב. "רים" הפליגה מנמל קונסטנצה, רומניה, כשעל סיפונה 569 עולים. עלתה באש וטבעה ליד אי הסלעים מרמרס. שתי ספינות מלחמה של איטליה הפאשיסטית פינו את הניצולים אל האי רודוס.6 אנייה איטלקית "פיומה" חילצה את העולים. לאחר הסגר של שישה שבועות באי רודוס, הועלו על סיפונה של אניית המעפילים "אגיוס ניקולאוס".7 "אגיוס-ניקולאוס ב'" הפליגה מנמל רודוס, איטליה,8 כשעל סיפונה 245 עולים; ובנוסף 569 עולי האנייה "רים" הגיעה ב-20 באוגוסט 1939 אל מול חוף נתניה. "טריפולי" הפליגה מנמל וארנה, בולגריה, כשעל סיפונה 700 עולים. הגיעה באוגוסט 1939 לחופי לבנון וארץ-ישראל. "קרוטובה" הפליגה מנמל פיומה,9 איטליה, כשעל סיפונה 650 עולים. הגיעה באוגוסט 1939 מול חופי לבנון וארץ-ישראל. "נעמי יוליה" הפליגה מנמל סולינה, רומניה, כשעל סיפונה 1130 עולים. הגיעה בספטמבר 1939 לחוף חיפה. "פרוסולה" הפליגה מנמל קונסטנצה, רומניה, כשעל סיפונה 658 עולים. הגיעה בספטמבר 1939 לחוף תל-אביב. שניים מנוסעיה נהרגו באש הבריטים. "סקריה" הפליגה מנמל סולינה, רומניה, כשעל סיפונה 2400 עולים. הגיעה בפברואר 1940 למפרץ חיפה. זו נגעה גם פרשה עגומה של יחסים עכורים בין שני הארגונים: ה'הגנה' והאצ"ל, ובתווך נקלעו המעפילים – 'כלואים' בבתי-הכפר עד אשר יימצא מוצא גם למאבק הפנימי ביישוב" )י' קיסטר, האצ"ל – הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל, משרד הביטחון, ת"א תשס"ה – 2005, מהדורה רביעית - 2005 ,עמ' 88 .) 3 ראו: הערה מס' 1 4היום גדנסק, פולין 5 ראו: הערה מס' 1 6ממאי 1912 ועד ספטמבר 1943 היה האי רודוס תחת שלטון איטלקי. 7 יגיעו לחוף נתניה ב-20 באוגוסט 1939 .אל מול חוף נתניה, עברו המעפילים לשתי ספינות מפרש, ובספינת מנוע "טאסוס, שנגררו לעבר החוף על-ידי "אגיוס ניקולאוס"... אולם סיור ימי של משטרת החופים חשף את מקומם של כלי השיט וגרר אותם לנמל חיפה. המעפילים שנעצרו הועברו לאחר חקירה למעצר במחנה סרפנד )צריפין(. 8משנת 1948 נמסר האי רודוס ליוון. 9 ראו: הערה מס' 1.

22 הספורט הלאומי שלנו הוא רצינות קדושה "הספורט הלאומי היהודי עוזר לפרוץ שער, שלפניו עומדים מיליונים של נפשות רעבות; הוא עוזר לרכוש מולדת להמון חסר-בית והופך אותו לעם. שאר מיני הספורט אינם סוף- סוף אלא משחקים: הספורט שלנו הוא רצינות קדושה". זאב ז'בוטינסקי מתוך המאמר: ״ספורט לאומי״, ״המשקיף״, 5 במאי 1939 "פנצ'ו" הפליגה מנמל ברטיסלבה, סלובקיה, כשעל סיפונה 514 עולים. עלתה במוצאי יום הכיפורים תש"א )12 באוקטובר 1940 )על שרטון של אי סלעים קרח בשם קמילה ניסי )קאמיליה(, בים האגאי, איטליה. נוסעיה ניצלו על-ידי ספינת מלחמה של איטליה הפאשיסטית שהעבירה אותם למחנה אוהלים ובהמשך לקסרקטין צבאי באי רודוס, באותם ימים, איטליה. לאחר 500 ימים הועברו המעפילים למחנה הריכוז פררמונטי שבדרום איטליה. נוסעי "פנצ'ו" היו היהודים המשוחררים הראשונים באירופה )ספטמבר 1943 ) וגם העולים "הבלתי ליגאלים" הראשונים שהגיעו הפעם באופן ליגאלי לארץ-ישראל לקראת סוף המלחמה העולמית השנייה )יוני 1944 .)ההפלגה של 4000 ק"מ, שתוכננה להימשך כעשרה ימים, ארכה מעל ארבע שנים. "ליברטאד" הפליגה מנמל וארנה, בולגריה, כשעל סיפונה 700 עולים. הגיעה ביולי 1940 אל החוף שמול זיכרון יעקב. "סטרומה" הפליגה מנמל קונסטנצה, רומניה, כשעל סיפונה 769 עולים. נקלעה לקשיים ליד קושטא )איסטנבול(, ואולצה לצאת לים הפתוח. טבעה ב-24 בפברואר 1942 ,כנראה, מפגיעת רקטה שנורתה לעברה מכלי שיט סובייטי, בגלל טעות בזיהוי. רק אחד מנוסעיה ניצל. "בן הכט" הפליגה מפורט דה-בוק, צרפת, כשעל סיפונה 626 עולים. הגיעה במרס 1947 לנמל חיפה, נתפסה על ידי השלטונות הבריטים וגורשה על נוסעיה למחנות המעצר בקפריסין. האניה פאריטה עוגנת בחוף תל-אביב ומורידה מעפילים. על החוף קהל רב.

שלמה סקולסקי )1912-1982 .)חבר בית״ר והאצ״ל אשר שיריו ליוו מעפילים בדרך לחופי המולדת, את אנשי פלוגות הגיוס וחברי המחתרות אצ״ל ולח״י שירתו חודרת וספוגה אהבה גדולה למולדת ולעם השב אליה מקרוב ומרחוק מתוך: בסוד ברית הדמים )שירים(: המלבה״ד: א׳ אולקניצקי ו-י׳ קיסטר, העמותה להפצת תודעה לאומית, תשמ״ז - 1987 שלמה סקולסקי הַ חַ לום נשָ אנִ י שירו של שלמה סקולסקי

הכט מספר, כי הכיר את בתחילת פעילותו במחתרת. מפעליו את ביצוען של מספר משימהיתה כרוכה במסע הסברה על הצבאי הלאומי ומטרותיו. לצורך זעם העיתונאי האמריקני המפורסם ניקרבוקר, נציג רשת עיתוני הירסטושאב את עיקר ידיעותיו לכתבותיו על התרשמתי כיבמהלךשעומפעליו, מצמרת סיפורה של עליית "אף-על-פי" התמונות באדיבות מכון ז'בוטינסקי בישראל כל הזכויות שמורות לברית חיילי הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל )ע"ר(, בית ז'בוטינסקי, רח' המלך ג'ורג' 38 תל-אביב 6329802 / ת"ד 56175 תל-אביב 6156101 All rights reserved - 2023 | ג"תשפ עורך אחראי: שלמה גולדהור | כתיבה ועריכה: יוסף קיסטר | אחראי הפקה: איציק שמחון עיצוב גרפי ועימוד: סטודיו אבנר נגר | מזכירת מערכת: לאה לבקוביץ | הדפסה: דפוס ולדמן – תל-אביב