משתתפים: אדם ברודוב, אדם טנדלר, אורי גדי, איתי פלם, איתן ששון, אלה בן ארי, אלה סיאג, אלון גייער, אליה רום, בעז רסנר, גאיה צדוק, גוני שליט, דניאל ברוקס, הילי דגוגה, יהלי מזרחי, יהלי עמר, ינאי פשקובסקי, ליבי פימשטיין, ליבי שלום, מיכאל רחמים, מיקה שרמן, נדב ברעם, נויה שם טוב, נטע בר און, נעמי סלומון, רונה שחק, רועי אברהמי, שחר יצחקי עריכה וליווי: עינת פישביין, רועי בית לוי, מיכל שבתאי עיצוב: אורית ירדני גליון מס׳ 15 / יוני 2023 עיתון תלמידי בית ספר בלוך כלבלב שמירה בית ליזמות בקהילה 2 הפגנות בשכונה // 3 בייגלה דמוקרטיה // 7-4 הסטנדאפיסטיות // 10-8 כדורעף // 11 ביקור בכנסת תוכן: 14-12 ביקור בתאגיד השידור // 15 בית ספר ישורון // 17-16 עינת פישביין // 19-18 שעשועי קיץ עפים על כדורעף /10-8
בחודשים האחרונים, חבר שלי ואני הולכים בכל שבת בערב לדרך השלום ולמגדלים בשדרה, כדי למכור אוכל ושתיה לאנשים שבאים להפגין נגד הרפורמה המשפטית. זה התחיל בשבוע השלישי של ההפגנות. חשבתי לעצמי שאם יש שם כל כך הרבה אנשים, למה שאנחנו לא נעבוד ונרוויח קצת ממכירות? זה לא משהו חדש בשבילי, כי אני כבר רגיל למכור ביום העצמאות ובפורים. אז החלטתי לנסות את זה יחד עם חבר. אחרי שהתארגנו, יצאנו בשבוע הרביעי של ההפגנות לדרך השלום עם עגלת סופרמרקט מלאה בבייגלה, בקבוקי מים וטרופיות. הלך לנו ממש טוב והרבה אנשים קנו מאתנו, אז החלטנו להמשיך ולהגיע לשם כמעט בכל יום שבת. בכל פעם היינו יותר ויותר מוצלחים. למדנו, למשל, שטרופיות לא נמכרות כל כך טוב, אז מכרנו רק בקבוקי מים ובייגלה. הבנו גם שיש שיטות מכירה שעובדות טוב על המפגינים, כמו לקרוא לכל דבר "דמוקרטי". אז כשאנחנו מוכרים, אנחנו צועקים "בייגלה דמוקרטי" – וככה למפגינים יותר כיף לקנות. בערב רגיל אנחנו מרוויחים כמה מאות שקלים, אבל מזה צריך להוריד את ההוצאה על הסחורה שאנחנו קונים. חוץ מזה, לא הכל תמיד פשוט. ערב אחד, מכרנו בהפגנה ליד מגדלי עזריאלי ואדם מבוגר התקרב אלינו ואמר לנו באיום שכדאי לנו להתרחק מהמקום, כי הוא רוצה למכור שם. למזלנו, היה בסביבה שוטר, אז ביקשנו ממנו לעזור לנו והוא אמר למוכר השני להתרחק. מבחינתי, אני רוצה שהפגנות ימשיכו כמה שיותר זמן. המחאה ממש טובה לעסקים. מה למדתי מההפגנות נגד הרפורמה המשפטית על שיווק עסקי מאת: יהלי עמר ייגלהדמוקרטיה אני בפעולה "כשאנחנו מוכרים, אנחנו צועקים "בייגלה דמוקרטי" – וככה למפגינים יותר כיף לקנות" כלבלב שמירה 3
בפברואר 2023 התחילו הפגנות נגד הרפורמה המשפטית בכל רחבי הארץ. לכל הפגנה מגיעים מאות או אלפי אנשים מכל הגילאים, ובסופי השבוע יוצאים גם עשרות ואפילו מאות אלפים, בעיקר לרחוב קפלן בתל אביב. השכונה שלנו נמצאת בלב העניינים: קודם כל, כי אנחנו השכונה הכי קרובה לקפלן, ודרכנו עוברים המוני מפגינים מדי שבוע. יש הפגנות שמתרחשות ממש בתוך השכונה, בשדרות ההשכלה, כי במגדלים גר יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, שילדיו גם לומדים בבית הספר בלוך. אולי בגלל זה אנשים רבים בשכונה מעורבים בהפגנות ולוקחים אותן באופן אישי כל כך, גם ילדים בגיל שלנו. החלטנו לשוחח עם אלון טולדנו, תושב השכונה בן 12 ,שארגן והוביל הרבה הפגנות בחודשים האחרונים. אפשר לראות אותו כמעט בכל יום שבת, צועד בראש תהלוכה עם מגפון, כשהוא צועק ססמאות ומזמין אנשים להצטרף אליו. אלון, למה חשוב לך ללכת להפגנות? "ראיתי חדשות, הבנתי מה קורה והזדעזעתי מהמצב. בגלל זה התחלתי להפגין". איך זה שילד בן 12 בכלל מוביל הפגנה? "היתה הפגנה אחת בשכונה שאף אחד לא הביא אתו מגפון או שום ציוד אחר, אז אמרתי לעצמי שאני אתחיל לצעוק עם המגפון כדי שישמעו אותנו טוב. אנשים זרמו עם זה ומאז אני בא עם המגפון לכל הפגנה. אני הולך לקפלן עם החזית הוורודה ולפעמים גם יורד לחסום את איילון". האם ההורים שלך אומרים לך ללכת להפגנות, או שאתה בוחר ללכת? "זה התחיל מזה שהם הכריחו אותי ללכת להפגנה ואז לאט-לאט הבנתי בעצמי כמה ההפגנות חשובות. עכשיו הם כבר לא מכריחים אותי ולפעמים אפילו לא מרשים לי ללכת להפגין כי זה מסוכן, כמו במקרה של הפגנות בירושלים. אבל זה לא אכפת לי מה הם אומרים - אני פשוט נוסע לבד". איך אתה מגיע לירושלים לבד? "יש הסעות מאורגנות, כמו אלה של מחאת ההייטקיסטים, אז אני נוסע אתם, או שאני נוסע עם חברים שלי כי גם להם הכי חשוב להפגין". ילד עם חולצה ורודה צועד בראש אולי כבר יצא לכם לראות אותו צועד פה בסביבה, עם מגפון ושלטים נגד הממשלה. אלון טולדנו רק בן 12 וכבר לוקח חלק פעיל במחאה הפוליטית שטלטלה את המדינה - ואת השכונה שלנו מאת: נדב ברעם, שחר יצחקי, גאיה צדוק, ליבי פימשטיין ואדם טנדלר "זה התחיל מזה שהם הכריחו אותי ללכת להפגנה ואז לאט- לאט הבנתי בעצמי כמה ההפגנות חשובות. עכשיו הם כבר לא מכריחים אותי ולפעמים אפילו לא מרשים לי ללכת להפגין כי זה מסוכן, כמו במקרה של הפגנות בירושלים. אבל זה לא אכפת לי מה הם אומרים - אני פשוט נוסע לבד" 2 כלבלב שמירה
לשכוח אותי. אבל אם אני מצחיקה - אז אני מצחיקה". האם השתבש לך פעם מופע? "פעם באמצע מופע נפלה לי שן זמנית ישר לקהל והם לא הפסיקו לצחוק, עד שכבר אי אפשר היה להמשיך יותר עם המופע". האם קרה שמישהו מהקהל זרק לך הערה מעליבה? "בגלל שאני אישה, יש גברים שמרשים לעצמם להגיד דברים לא מתאימים, אבל אני יודעת לענות להם". מהו המופע הכי מרגש שהיה לך? "הפעם הראשונה שבה מילאתי אולם באנשים שבאו לראות רק אותי". האם יש בדיחות שאת ממציאה על הבמה? "בסטנדאפ יש מלא אנשים שמדברים מהקהל ואפשר לצחוק עליהם. תמיד קורה משהו שאפשר לפתוח עליו נושא. פעם אחת, למשל, מישהו מהקהל הציע נישואים לחברה שלו והיא אמרה לו לא ואז התחילה לכעוס בגלל שהוא הציע לה דווקא שם. אותי זה מאוד מצחיק". הדר לוי היא שחקנית )"הקלמרים", "אהבה זה כואב"(, מנחת טלוויזיה וסטנדאפיסטית. היא גרה בשכונה ויש לה בן שלומד בבי"ס בלוך. הדר, מתי ידעת שאת רוצה להיות סטנדאפיסטית? "זה לא קרה ביום אחד. כשהייתי ילדה בגילכם רציתי להיות בכלל כבאית. אחרי זה החלטתי להיות שחקנית בגלל תכנית טלוויזיה לילדים שממש רציתי להיות בה. הזמן עבר ועבר, ואז, אחרי הצבא, החלטתי ללמוד משחק. הלכתי גם לאודישנים, אבל לא כל כך הצלחתי. תמיד ידעתי שאני מצחיקה, אבל יש הבדל בין להיות מצחיקה לבין לעבוד כסטנדאפיסטית. מתישהו הגיעה אלי הצעה להופיע בתוכנית 'האקדמיה לצחוק', תוכנית טלוויזיה שהייתה כמו 'הכוכב הבא' לסטנדאפיסטים. בסוף זכיתי במקום השלישי ואז הכול התגלגל ונהייתי סטנדאפיסטית". חשבת שתגיעי כל כך רחוק? "זה מורכב. ממש רציתי להצליח. בהתחלה גם האמנתי בזה מאוד ואחר כך כבר לא האמנתי בזה ואז עוד פעם האמנתי בזה". את מרגישה לחוצה על הבמה וחוששת ממה שאנשים יגידו? "אני תמיד מתרגשת לפני הופעות ואפילו קצת לחוצה, אבל יש לי כבר את הניסיון והביטחון להתגבר, אז אני פחות פוחדת. ליתר ביטחון, אני לא אוכלת לפני הופעות". יש נושאים שאת מפחדת לגעת בהם במופע, כמו פוליטיקה? "ההופעה שלי היא בעיקר על עצמי. אז אני צוחקת עלי - ואם אני נעלבת, זו בעיה שלי. בכל מקרה, אין לי עניין לפגוע בקהל שבא לראות אותי ובעצם לא באף אחד. לדעתי, צריך לדעת את הגבול גם כשצוחקים". את גאה בעצמך? "מאוד. עברתי דרך ארוכה ומיוחדת. מה שלמדתי זה שלשנות כיוון, למצוא מה את אוהבת וללכת על זה. היום אני במקום שבו אני אומרת לעצמי 'הדר, וואו. איזו דרך עשית. כל הכבוד לך'... וגם, 'אולי תפסיקי כבר לדבר לעצמך'". מיטל אבני היא סטנדאפיסטית ויוצרת תוכן. היא גרה בשכונה ויש לה שלושה בנים, שעליהם היא מספרת הרבה במופעים שלה. מתי ידעת שאת רוצה להיות סטנדאפיסטית? "למדתי משחק אצל יורם לווינשטיין ואז שיחקתי בתאטרון הקאמרי והחאן ובעוד מקומות. זה היה כיף, אבל מתישהו הופעתי בהצגה מצליחה בשם 'המכולת' והיו לנו קרוב ל-27 הצגות בחודש. זה הרבה. בשלב הזה פתאום הבנתי שזה לא מה שאני באמת רוצה לעשות - להיכנס בכל ערב לוואן של התיאטרון עם שאר השחקנים, לנסוע למקומות שונים בארץ ולעשות כל ערב את אותו דבר". "ההופעה שלי היא בעיקר על עצמי. אז אני צוחקת עלי - ואם אני נעלבת, זו בעיה שלי" "גם בחיים, כמו על הבמה, צריך לדעת לאלתר" הדר לוי )צילום: שי פרנקו( המשך בעמוד הבא כלבלב שמירה 5
ברמת ישראל-ביצרון יש הרבה נשים מצחיקות. אולי זה בגלל שיש פה משהו מיוחד במים או באוויר? יצאנו לדבר ברצינות עם שלוש סטנדאפיסטיות קורעות מצחוק מאת: רונה שחק, בעז רסנר, נדב ברעם, ליבי שלום, הילי דגוגה ואלה בן ארי אתם רואים אותן בסדרות טלוויזיה, בהצגות תיאטרון ובהופעות סטנדאפ, אבל אנחנו רואים אותן בשער בית הספר, בתור במכולת ובבית הקפה. השכונה שלנו זכתה שיהיו בה כמה נשים מצחיקות במיוחד – שחקניות, יוצרות וסטנדאפיסטיות, שהצליחו בגדול. יצאנו לראיין את ליטל שוורץ, הדר לוי ומיטל אבני, שלשלושתן יש גם ילדים שלומדים בבלוך, כדי לשמוע על הדרך שלהן מהשכונה אל הבמות. חזרנו עם הרבה תובנות ועם הרבה חיוכים. ליטל שוורץ היא שחקנית )"חברות", "כפולה"(, מנחת טלוויזיה וסטנדאפיסטית. היא אמא לשתי בנות, עברה לשכונה לפני שלוש שנים ואומרת שכיף לה לחיות פה. איך הבנות שלך מגיבות להצלחה ואיך החברות שלהן? "החברות שלהן מתות על זה. הן אוהבות להיראות איתי ברחוב, הן מנצלות את זה שאני מפורסמת בתורים ארוכים ואומרות שאני אמא שלהן. לעומת זאת, הבנות שלי לא אוהבות את זה בכלל. לעלמה הקטנה זה לא ממש משנה, אבל יהלי היא כבר בתיכון והיא מתביישת בי, בדיוק כמו שכל אחד קצת מתבייש באמא שלו". האם מלחיץ אותך להיות על במה? "בכלל לא. אני חולה על זה. כמה שיותר קהל - יותר טוב. כשאני יורדת מהבמה אני מתבאסת". קורה לך שאת נלחצת על הבמה? "זה משהו שקורה להרבה אמנים. אריק איינשטיין, למשל, לא הסכים להופיע בשלב מסוים בגלל הלחץ, אבל האמת היא שלי זה לא קורה. אני פשוט מתה על זה". האם את מרגישה תחרות עם הסטנדאפיסטיות האחרות בשכונה? "ממש לא. אנחנו מפרגנות המון אחת לשנייה. את מיטל, למשל, אירחתי אצלי בהופעה ממש לא מזמן". האם בגלל שאת מוכרת מתכניות וסדרות בטלוויזיה קל לך יותר להצליח בסטנדאפ? "לא, אני עדיין צריכה לעבוד קשה. זה מקצוע שכל הזמן עובדים בו. היום אני אולי מוכרת, אבל מחר יכולים המצחיקות של השכונה "זה מקצוע שכל הזמן עובדים בו. היום אני אולי מוכרת, אבל מחר יכולים לשכוח אותי. אבל אם אני מצחיקה - אז אני מצחיקה" "כשאני יורדת מהבמה אני מתבאסת" ליטל שוורץ )צילום: שי פרנקו( 4 כלבלב שמירה
כלבלב שמירה 7
"ידעתי שאני רוצה לעשות משהו שהשליטה תהיה אצלי בידיים, שאני מובילה אותו. במקום לחכות שמישהו יעשה לי אודישן ויבחר אותי, אני יכולה להחליט אם אני רוצה לצאת להופיע ושתהיה לי השליטה להגיד את הדברים שאני רוצה להגיד ולא טקסט שמישהו אחר כתב בשבילי. באחד ימי ההולדת שלי הזמנתי את כל החברים שלי ועשיתי את ההופעה הראשונה שלי בתחום הסטנדאפ ומאז זה מה שאני עושה". מה היה המופע הכי מרגש שלך? "היו לי הרבה הופעות מרגשות. במיוחד אני זוכרת הופעות בהתנדבות לכל מיני אנשים חולים, או לבני נוער בסיכון. בכל פעם שיש הופעה שיש מאחורה עזרה למישהו אחר שנהנה במיוחד ממנה זו הופעה מרגשת עבורי". את מרגישה שמתייחסים אליך שונה בגלל שאת אישה סטנדאפיסטית? "מדי פעם אני מרגישה שלקהל קשה לקבל את העובדה שאני מדברת על נושאים מסוימים, בעוד שאם זה היה גבר - אז הכל היה סבבה מבחינתם. ועדיין, אני לא נותנת לזה לעצור אותי ואני אומרת את כל מה שאני רוצה להגיד, גם אם זה עולה לי במקומות שבהם אני לא יכולה להופיע. זה מחיר שאני מוכנה לשלם. אני לא אוותר על זה". את עדיין מרגישה לחץ כשאת עולה לבמה? "ברור. התקף חרדה כל פעם. משלשלת. זה לא עובר הדבר הזה - וזה טוב. ברגע שזה עובר ואת עולה לבמה קולית, כנראה שמיצית את העסק וצריכה לעבור לדבר הבא. ההתרגשות משאירה אותך על הקצה וזה טוב". יש דברים שאת שומרת לעצמך ולא אומרת על הבמה, כמו דעות פוליטיות? "לא. אני מדברת על מה שמעניין אותי ואם יש נושא שלא אדבר עליו זה רק כי הוא פחות מעניין אותי אישית. אין משהו שמבחינתי הוא טאבו ושאסור לדבר עליו. התפקיד שלנו בתור סטנדאפיסטים זה לדבר על הכל". ואם מישהו יצעק לך משהו מהקהל? "יכול להיות שיצעקו. אז אני אתמודד עם זה. אם אני עולה לבמה ולא אומרת את מה שיש לי להגיד, אז אין טעם שאעלה לשם. עדיף כבר שאני אלך לעבוד בבנק". קרו לך מקרים מביכים עם הקהל? "פעם, בתחילת הדרך, עליתי לבמה ומיד מישהי צעקה לי 'יאללה, יאללה, היא לא מצחיקה. תעברו הלאה'. כל כך נעלבתי ממנה, עד עמקי נשמתי. אמרתי לה 'תודה' וירדתי. סטנדאפיסטים בסוף הם אנשים רגישים, שצריכים את האהבה של הקהל וכשהם לא מקבלים אותה, הם יכולים להיכנס לסרטים. למרות שאני נראית מלאת ביטחון בהופעות, רוב הזמן אני לא יודעת אם הם צוחקים אתי או צוחקים עלי. זה מאוד חשוף ומפחיד". את מרגישה תחרות עם הסטנדאפיסטיות האחרות בשכונה? "יש הרבה נשים מצחיקות בשכונה, אבל זה לא שיש בינינו תחרות. לכל אחת יש את הנישה שלה. ליטל עושה את הדברים שלה, הדר את מה שהיא אוהבת ואני את מה שמתאים לי. יש מקום לכולן". למה לדעתך יש כל כך הרבה נשים מצחיקות בשכונה? "קשה להיות סטנדאפיסט ולא לגור במרכז. קשה לגור בצפון הרחוק למשל ולנסוע להופעות בתל אביב. אז אני מניחה שהן רוצות לגור במרכז והשכונה שלנו היא מקום נעים לגדל בו משפחה". קורה לך שלא לוקחים אותך ברצינות בגלל שאת מצחיקה? "לדעתי לא. אני יודעת לעשות את ההפרדה. יש את מיטל המצחיקה ויש אותי גם ברציני". כשהיית קטנה יותר ידעת שזה החלום שלך? "ידעתי שאני מצחיקה, זה היה הקלף שלי, אבל גם פחדתי מזה, ללכת עד הסוף. בגלל זה למדתי משהו אחר אחרי הצבא ורק אחרי זה אמרתי לעצמי שזה לא מה שאני רוצה לעשות". "רוב הזמן אני לא יודעת אם הם צוחקים אתי או צוחקים עלי" מיטל אבני )צילום: שמרית נומדר( "אין משהו שמבחינתי הוא טאבו ושאסור לדבר עליו. התפקיד שלנו בתור סטנדאפיסטים זה לדבר על הכל" כלבלב שמירה 6
מה גרם לך להתחיל לשחק? "בכיתה ה' היינו נשארים אחר הצהריים לשחק עם ירדנה. זה היה בקטנה, כי פשוט כל החברים נשארו לאימון כדורעף, אבל בשלב מסוים היא עשתה סינון וזה כבר היה יותר רציני. בכיתה ז', המאמן נועם אלבז פתח קבוצה חדשה במכבי תל אביב, תפס אותי ואת חברה שלי במסדרון ואמר לנו 'אתן נראות חזקות, אתן באות לאימון מחר'. אמרנו לו 'אדוני, מי אתה? אתה מפחיד אותנו', אבל באנו. היה אימון מאוד קשה. אני ממש זוכרת שיצאתי בהרגשה של מוות, אבל נשארתי בקבוצה חמש שנים". האם אהבת ספורט לפני הכדורעף? ואיך הענף השפיע על חייך? "כן, אהבתי ספורט לפני הכדורעף. שיחקתי בבית ספר טניס ובמתנ"ס כדורגל. בגימנסיה גם שיחקתי כדורסל. הספורט השפיע מאוד על חיי. עד כיתה יא' זה כל מה שהייתי עושה כל יום. הייתי משחקת כדורעף 4-5 שעות בכל יום". לאילו הישגים הגעת? "שיחקתי תקופה בנבחרת ישראל בכדורעף חופים. בכיתה י' לקחנו עם הנוער בנות של מכבי תל אביב מקום שני בארץ בכדורעף. זה היה מאוד משמח וגם מאוד עצוב להפסיד. בשלב הזה די הפסקתי, אבל חברה שלי שהתחילה איתי בכיתה ז' משחקת עכשיו בליגת-על לנשים, שזאת הליגה הכי גבוהה לבנות בארץ. היא בכיתה יב' ויש שם גם בנות מבוגרות ושחקניות מחו"ל, אז זה בהחלט מרשים". האם היו לך קשיים בדרך? "כן, זה היה קשה. בכיתה ז' התאמנתי יותר מחמש פעמים בשבוע ואחרי זה גם תשעה אימונים בשבוע ושני משחקים. זה המון. גם היו לי הרבה פציעות. במותן, בברך, בגב. כאבי גב, למשל, זה משהו שנשאר עם שחקני כדורעף לכל החיים. גם אחרי שמפסיקים לשחק". למה פרשת מהכדורעף? "קצת מיציתי את זה, בגלל שהתחלתי מוקדם. שיחקתי מלא שנים ודי נמאס לי. זה נהיה לי יותר מדי אינטנסיבי בשלב מסוים, והעדפתי להתמקד בצופים ובדברים אחרים". האם את מתגעגעת לכדורעף? "התשובה החד-משמעית היא לא! היה לי גם מאוד כיף, הכרתי את החברות הכי טובות שלי בכדורעף, אבל אני לא מתגעגעת. אני עדיין אוהבת לעשות ספורט, אבל הכדורעף כבר נגמר מבחינתי". יש לך טיפים לשחקנים מתחילים? "מה שהשאיר אותי שם כל הזמן זה חברות שלי. אהבתי לשחק עם חברות שלי ואנחנו עדיין בקשר, למרות שאף אחת מאיתנו לא משחקת כדורעף. הסוד של קבוצה טובה זה שכל השחקניות בקבוצה יהיו חברות, אחרת הקבוצה תתפרק". יש פה מסורת כדורעף של שנים דיברנו גם עם האיש שהפחיד את איה לפני שש שנים, ולפעמים מפחיד גם אותנו - נועם אלבז, מנהל מחלקת הנוער בכדורעף במכבי תל אביב. "הילדים מבלוך באים מאוד אתלטים", הוא אומר, "מאוד תחרותיים וממושמעים. ספורטאים אמיתיים". למה פתחת את מחלקת הנוער של הכדורעף במכבי תל אביב? "אני מאוד מחובר לעיר ואני מאוד אוהב כדורעף. בהתחלה רציתי לאמן את קבוצת הגברים של מכבי תל אביב, אבל הספונסר של המועדון אמר לי שאני צעיר מדי ושהוא רוצה שאפתח במקום זה מחלקת נוער. הוא נתן לי 000,40 שקל בשביל זה, בלי שהיה לי אפילו ילד אחד רשום. בדרך הביתה, פגשתי ילד שאימנתי בעירוני ד' ואמרתי לו 'בוא מחר, יש אימון ראשון' והוא הגיע ואפילו הביא איתו חברים. לאימון השני הגיעו עוד תשע בנות וכך בעצם התחילה המחלקה". המשך בעמוד הבא "היה אימון מאוד קשה. אני ממש זוכרת שיצאתי בהרגשה של מוות, אבל נשארתי בקבוצה חמש שנים" האלופות שלנו אחרי הניצחון כלבלב שמירה 9
בכדורעף מכיוון שבעקבות הקורונה הייתי צריכה למצוא ספורט ללא מגע", אומרת אורית. "בכדורגל, למשל, יש הרבה מכות וריבים, כדורעף נקי מכל זה". האם גם את אהבת ספורט כשהיית בגילנו? "אהבתי מאוד ספורט כשהייתי קטנה. הייתי ילדה מאוד ספורטיבית". את עוסקת בספורט בעצמך מחוץ לבית ספר? "אני משחקת אחר הצהריים כדורשת ואני בליגת מאמאנט )ליגה של אמהות שמשחקות כדורשת, משחק שבו מותר לתפוס כדור ולהעביר, בשונה מהכדורעף(". מה את חושבת על השכבה שלנו? "אני חושבת שזה גאווה לשכבה שנתנה מעצמה ושהוכיחה את יכולותיה ועבדה יפה מאוד". הסוד של קבוצה טובה הוא שכולן יהיו חברות בעקבות המאמצים של אורית להפוך את הכדורעף לספורט מרכזי בבלוך, הרבה תלמידים ותלמידות בשכבה שלנו ילמדו בתיכון במגמות ספורט. כלומר, ההשקעה וההשראה שלה תלווה אותנו גם בעתיד, אז הלכנו לשמוע קצת על מה שמחכה לנו בשנים הבאות. איה שחק, בוגרת בלוך, מסיימת השנה כיתה י"ב בגימנסיה. היא המשיכה מבלוך לקריירה יפה של כדורעף במועדון מכבי ת"א וסיפרה לנו על הדרך שלה. השנה הבאנו גביע. בעצם, הבאנו שני גביעים! נבחרות הבנות והבנים של בי"ס בלוך זכו באליפות תל אביב לבתי ספר יסודיים בכדורעף. הבנים גברו בגמר על בי"ס נעמי שמר )2-0 במערכות( ושבועיים אחר כך הבנות ניצחו את בי"ס אוסישקין )2-1 במערכות(. זה היה הישג מדהים עבור הילדות והילדים שלקחו חלק בטורניר, אבל גם עבור המורה שעבדה שנים רבות כדי להגיע להישג הזה: אורית וולך. יש קשר מיוחד בין בלוך לענף הכדורעף. עוד לפני אורית היתה כאן ירדנה, המורה לספורט המיתולוגית של בית הספר. היא היתה הראשונה שהיתה לה את התשוקה למשחק והיא לימדה אותנו לשחק וגם הכניסה הרבה מאוד תלמידים לקבוצות של מכבי ולכיתות ספורט בחטיבות הביניים. כשירדנה עזבה, אורית קיבלה את תפקידה, ובשנים האחרונות כולנו מתאמנים כל הזמן, גם בהפסקות. ובגלל זה אנחנו גם מגיעים להישגים. אורית היא מורה לספורט אצלנו בבית הספר כבר 21 שנה, והתחברנו אליה במיוחד כשהתחילו תחרויות הכדורעף בכיתה ה'. היא מאמנת מצוינת והיה לה מאוד חשוב שנצליח. לצד הרצון להצליח, היא תמיד דאגה לנו שנהיה בסדר ושלא יקרה לנו כלום, לא פציעות וגם לא אכזבות קשות. אפילו ברגעים הכי קשים, אחרי שהיא לוחצת עלינו ודוחפת אותנו, היא גם יודעת להגיד שהכל יהיה בסדר. לא במקרה היא בחרה דווקא בספורט הזה. "בחרתי בניגוד אליכם הם מאד אוהבים לבוא לבית ספר, הם נמצאים עם עוד ילדים בגיל שלהם, לא עם תינוקות כמו בבייביסיטר, יש פה מגרש משחקים, טיולים, הצגות, דברים כיפיים, להעשיר את השפה והעולם שלהם, לא סגורים בחדר קטן. יש קשר מיוחד בין בלוך לענף הכדורעף. עוד לפני אורית היתה כאן ירדנה, המורה לספורט המיתולוגית של בית הספר "עם כל הכבוד לכדורסל ולכדורגל, בהפסקות בבלוך ילדים משחקים כדורעף" איך הפך הכדורעף לספורט המוביל של בלוך, שהביא לנו גביעים ושלח כל כך הרבה מאיתנו לכיתות ספורט בחטיבה? הלכנו לברר את העניין עם אורית המורה, עם נועם המאמן ממכבי ועם איה, בוגרת בית הספר מאת: איתי פלם, דניאל ברוקס, נויה שם טוב, אורי גדי, אלון גייער, נטע בר-און, רונה שחק אורית וולך, מורתנו לספורט 8 כלבלב שמירה
מדי שנה, בט"ו בשבט, חוגגת כנסת ישראל את יום ההולדת שלה. הפעם, לרגל השנה ה-74 של הכנסת, שלושה נציגים של כלבלב שמירה הצטרפו לחגיגה ולביקור במשכן הכנסת של ילדי שכבת כיתות ב' בבית ספר בלוך )שבמקרה שניים מהם הם ילדיו של יושב ראש הכנסת ותושב השכונה, ח"כ אמיר אוחנה(. הגענו לירושלים ביום קר במיוחד ומיד נכנסנו לתוך הכנסת, שאליה הגיעו מאות ילדים ואורחים מכל הארץ. ילדי בלוך לקחו חלק בשעת סיפור מיוחדת עם אמיר אוחנה, שהקריא להם את הספר "מעשה בתפוח ירוק", שמדבר על שוויון בין תפוחים מצבעים שונים )וגם בין בני אדם(. קיווינו שנוכל לשאול את אוחנה שאלות על המצב בישראל ועל העתיד של בית המשפט והרשות המחוקקת, אך מיד אחרי שהוא סיים להקריא את הסיפור ולהצטלם, שומרי הראש שלו ליוו אותו החוצה. אחרי זה השתתפנו בסדנת שתילה לכבוד החג, שבה הכנו שתיל שהיינו אמורים לקחת הביתה )לצערנו, השתילים שלנו נשארו בירושלים ולא הגיעו לשכונה(. מאוחר יותר השתתפנו בסדנה נוספת, הפעם על כלבנות. אחראי יחידת הכלבנים במשמר הכנסת והכלב המאולף והחמוד שלו טאץ', הציגו לנו איך הם מזהים חומרים מסוכנים )למשל חומרי נפץ( כדי שהכנסת תהיה בטוחה. מעבר לכל הסדנאות והפעילויות המיוחדות, מבחינתנו, החלק החשוב והמשמעותי ביותר בסיור היה לבקר במליאת הכנסת. זה המקום שבו התקבלו כמה מההחלטות והחוקים החשובים ביותר בתולדות המדינה והמקום שבו נאמו ראשי מדינות, נשיאות, מלכים ועוד אנשים חשובים ונשים משפיעות. שם הסבירו לנו איך מתנהלת ישיבה בכנסת והיה לנו זמן להצטלם כדי שנזכור את הרגע בעתיד. בסוף, מחוץ לכנסת, פגשנו כמה מהטיקטוקרים המפורסמים בארץ ובעולם, כמו אביתר עוזרי, אסף הראל ואחרים, שהוזמנו גם הם לסיור בירושלים. זה היה סיום כיפי ומלהיב ליום ארוך ומיוחד. על תפוחים, כלבים ילדי שכבת ב' מול משכן הכנסת ילדי כיתה ב' וכתבי כלבלב שמירה עלו לכנסת לכבוד יום הולדתה, לחגוג אותו עם יו"ר הכנסת שגר בשכונה. ראינו הרבה דברים מעניינים, אבל תשובות לשאלות חשובות לא הצלחנו לקבל מאת: גוני שליט, רונה שחק ונויה שם טוב קיווינו שנוכל לשאול את אוחנה שאלות על המצב בישראל ועל העתיד של בית המשפט והרשות המחוקקת, אך מיד אחרי שהוא סיים להקריא את הסיפור ולהצטלם, שומרי הראש שלו ליוו אותו החוצה שעת סיפור עם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה כלבלב שמירה 11
למה בחרת להשקיע הרבה דווקא בילדים מבלוך? "קודם כל, אני גר באזור. החומר האנושי פה מעולה. השכבה שלכם, למשל, הגיעה לקייטנה ביולי והייתם לא פחות טובים מכל שאר הילדים המנוסים יותר. הבנות פה באמת שחקניות מדהימות, שאני מאוד אוהב לאמן. לדעתי, הן מנצחות את הבנים". יש תחומי ספורט יותר פופולריים, כמו כדורגל או כדורסל, אז למה דווקא כדורעף? "עם כל הכבוד לכדורסל וכדורגל, בהפסקות בבלוך ילדים משחקים כדורעף וזה דבר מדהים. אורית לימדה פה כדורעף נהדר וגם ירדנה עשתה עבודה מדהימה לפניה. יש פה מסורת כדורעף של שנים". לאן אתה חושב שהילדים פה בשכבה שמשחקים כדורעף יגיעו? "לפני הכדורעף, מה שחשוב זה עוצמה נפשית. מבחינתי, זה מה שחשוב ללמד את הילדים בישראל: ליפול לרצפה ואז לקום ולהצליח. מבחינתי, זו המטרה - להכין אתכם נפשית ומנטלית לעולם שבחוץ". "בסופו של דבר אני לא יכול להבטיח שכל שחקן פה יהיה כוכב. אכזבה היא משהו ששזור פה. הכוח שלכם להתמודד אתה זה מה שאני רוצה להעמיק לכם". אתה מתכוון להמשיך לגדל את השכבות של ילדי הכדורעף בבלוך? "חד משמעית. אנחנו מתחילים פה בשנה הבאה חוג גם לכיתות ד' ואנחנו הולכים לעשות פה כוח רציני". "הבנות פה באמת שחקניות מדהימות, שאני מאוד אוהב לאמן. לדעתי, הן מנצחות את הבנים" 10 כלבלב שמירה
הסרטון היה דורון סולומונס ממחלקת הדיגיטל של התאגיד, שפנה אל דניאל והציע לעשות עליו סרטון דוקומנטרי. דניאל הסכים, הסרטון נהיה עוד יותר ויראלי, בזכותו ובזכות התאגיד שמפיץ תכנים, ואז הוא קיבל הצעה לעבוד שם באופן קבוע. בהתחלה כדי לדבר על הטורט ולהסביר מה זה, ואז הציעו לו להיות מגיש בנושאי כלכלה וכסף שמאוד מעניינים אותו. כך הפך דניאל כנראה למגיש הטלוויזיה היחיד בישראל )ובעולם?( עם תסמונת טורט. המפגש איתו אמור היה להימשך כמה דקות, אבל יצאנו ממנו רק אחרי שעה וחצי. כולנו התרגשנו מאוד )גם דניאל(. למדנו בזמן הזה כל כך הרבה דברים על החיים וגם על עצמנו. הביקור שלנו בתאגיד הגיע בזמן מיוחד: בימים שבהם איימו בממשלה לסגור את תאגיד כאן 11 ורצינו לשמוע למה זה קורה ומה דעתם של העובדים על כך. "זו תקופה לא נעימה לעובדים שמרגישים שרוצים לסגור את מקום העבודה שלהם", אמר לנו דורון סולומונס. "אבל אני אופטימי וראיתי הרבה גופים שכמעט נסגרים ובסוף הם לא נסגרו, הקושי העיקרי זה להמשיך לעבוד למרות הקושי, ואני מקווה שנמשיך להביא אנשים כמו דניאל שמשנים לטובה את החברה". "אני בדעות שלי דווקא מאוד ימני", אמר דניאל, "אני לא מבין גדול בפוליטיקה, אבל אני חושב שזה סתם שרירים שהממשלה עושה. תראו איזה שינוי מדהים הערוץ הזה עשה. רק ערוץ שלא תלוי ברייטינג )כלומר בכמה אנשים צופים בו, למי שלא מכיר את המילה( יכול לקחת אנשים כמוני, שלא היו מקבלים הזדמנות כזו במקומות אחרים. יש פה תעוזה ויצירתיות ומרקם חברתי שלא רואים באף ערוץ אחר". במהלך הביקור פגשנו כמה עובדים אחרים בתאגיד שפינו זמן כדי לדבר איתנו, ואפילו כלב שבא לעבודה. ביקרנו בחדרי עריכה, פגשנו את האנשים שמביאים רעיונות לסרטונים שאנחנו צופים בהם, וראינו את המסך הירוק שעליו מצלמים אנשים שמתראיינים באולפן. למה צריך שידור ציבורי? "במדינה דמוקרטית יש שידור ציבורי", הסביר לנו סולומונס, "הדבר המהפכני הוא הרצון של התאגיד להגיע לכולם, בכל מקום - בטוויטר, טיקטוק, אינסטרגם. איפה שיש ציבור, שזה אתם, יש אותנו ואת התוכן שלנו, כתבות, סרטים מצחיקים, עצובים וחשובים. איפה שיש צופים ישראלים אנחנו נגיע אליהם". למדנו שהתאגיד הוא גוף מאוד גדול שבנוי מארבע חטיבות ויש בו יותר מאלף עובדים. הרדיו אחראי גם על ההסכתים )פודקאסטים(, בטלוויזיה יש תכניות כמו "קופה ראשית" שכולנו אוהבים, וחוץ מזה יש דיגיטל שמייצר תכנים לרשתות החברתיות וחטיבת הנדסה שמתפעלת הכל. בינתיים, לשמחתנו, ירד איום הסגירה על התאגיד, ואנחנו מקווים שהכל ימשיך ובעיקר התכניות שאנחנו אוהבים. "נהגו להתעלל בי" דניאל הוא בן אדם נחמד מאוד, והוא שוחח איתנו בצורה מאוד פתוחה על עצמו ועל חייו האישיים. הוא מאוד נהנה לענות על עשרות שאלות ששאלנו אותו. איך קיבלו אותך בתאגיד? "לרגע לא הרגשתי לא נוח, שאני מפריע או שציפו ממני לפחות בגלל הטורט". בתיכון היו ילדים שהציקו לך על תסמונת הטורט? "כן, עברתי תקופה קשה בתיכון. ילדים נהגו להתעלל בי ולהציק לי וחלקם עשו עליי חרם". דורון סולומונס מסביר לנו על המסך הירוק המשך בעמוד הבא כלבלב שמירה 13
"להפוך את הדפקט לאפקט" כתבי וכתבות "כלבלב שמירה" ביקרו במשרדי "כאן". הם הגיעו לשם כדי לראות איך עושים עיתונות ולשמוע על האיומים עליה, אבל בדרך הבינו משהו חשוב הרבה יותר על החיים מאת: נעמי סלומון, מיקה שרמן, ליבי שלום, ואלה בן ארי ב-24 בינואר הגענו כל ילדי כלבלב שמירה מבית ספר בלוך לביקור במשרדי התאגיד )כאן 11 ,)שממוקמים בשכונה שלנו, לא רחוק מבית הספר, ממש מעל קפה איטליה. ישבנו בצפיפות במשרד קטן. הגענו לכאן כדי ללמוד איך עושים עיתונות של מבוגרים וגם איך מפיצים אותה ברשתות חברתיות, אבל בסופו של דבר למדנו משהו חשוב הרבה יותר. זה התחיל כשלחדר נכנס איש שלא הכרנו, ביד היתה לו שקית מלאה ממתקי גומי בצורת אבטיח. הוא הניח את השקית על השולחן ואמר "שלום, אני דניאל", אבל הוא לא אמר את זה רגיל. בזמן שדיבר הוא זז בצורה משונה, היו לו תנועות חדות, ודיבור קטוע. הוא גם השמיע קולות וצלילים מוזרים תוך כדי דיבור. "רק ערוץ שלא תלוי ברייטינג יכול לקחת אנשים כמוני" אפשר היה לראות שמשהו בו שונה ואנחנו היינו די המומים. זה היה קצת מצחיק בהתחלה, אבל ידענו שלא יפה לצחוק, כי למזלנו אמרו לנו מראש שיגיע עובד בתאגיד שיש לו תסמונת טורט. זה היה דניאל מורס, שהוא עובד בתאגיד, מצלם סרטוני וידאו וגם מצטלם לפרסומות. הוא התחיל לספר לנו איך הגיע לעבוד שם, למרות שמעולם לא האמין שיוכל לעבוד בטלוויזיה, או שבכלל יקבלו אותו לשם. דניאל צילם את עצמו לפייסבוק אחרי שילדים צחקו עליו ועל הטיקים שלו ברכבת. הוא הסביר להם על הטיקים שלו ואז הם הצטערו וביקשו סליחה. הסרטון הזה הפך לוויראלי מאוד ואחד מצופי דניאל מורס. צילומים: עינת פישביין 12 כלבלב שמירה
בתחילת מאי 2023 ,הגיעו 16 מיניבוסים ובהם תלמידים נרגשים לבית ספר תיכון חדש שהוקם בשכונת רמת ישראל-ביצרון, ששמו "עירוני נווה צדק" ושבו לומדים תלמידים עם לקויות למידה מורכבות. יום ראשון ללימודים זה תמיד אירוע מרגש, אבל בשביל תושבי השכונה זה היה יום של רגשות מעורבים, ואפילו של כעס, מכיוון שתושבי רמת ישראל-ביצרון רצו בית ספר תיכון בשביל ילדי השכונה. במקום שבו ניצב עכשיו בית הספר, פעל פעם תיכון ישורון, שגם בו למדו תלמידי חינוך מיוחד משכונות שונות בעיר. כשישורון נסגר לפני כשנה, תושבי השכונה חשבו שהעירייה צריכה לבנות תיכון שבו יוכלו ללמוד בוגרי בי"ס בלוך, במקום שיצטרכו לנסוע כל בוקר לתיכונים בשכונות רחוקות ברחבי העיר. לפני כמה שנים היתה מחאה גדולה של תלמידים והורים על אותו נושא. התלמידים השביתו את הלימודים למשך כמה שבועות, כדי שאנשים בעירייה ישימו לב, אבל אז הגיעה הקורונה וכולם היו עסוקים בדברים אחרים. אז כשהחליטו להרוס את הבניין הישן של ישורון ולבנות בית ספר חדש במקומו, שוב היתה מחאה נגד העירייה. אחת המובילות של המחאה הזאת היתה ד"ר הדס שהרבני-סיידון, יו"ר ועד השכונה ואמא לשלוש בנות, שאחת מהן לומדת בבית ספר בלוך. הדס, למה נאבקתם בהקמת עירוני נוה צדק בשכונה? "השכונה שלנו היא שכונה מכילה, שמארחת מסגרות חינוך לילדים מכל העיר ומערים אחרות. אנחנו מארחים באהבה גם גנים מיוחדים בגינת ביצרון וכיתות קטנות בבלוך. בשנים האחרונות התמודדנו עם העובדה שאין בית ספר תיכון קבוע לילדי השכונה והבנו שיש לנו אחריות לדאוג לביטחון ולקהילתיות של ילדי השכונה. המאבק שלנו לא היה קשור לבי"ס נווה צדק, אלא לחובה שלנו לדאוג למענה קבוע בשבילכם". מה היו הדרישות של הוועד והתושבים מהעירייה? "כיום העירייה מקבלת החלטות על השטחים בלי לערב את התושבים ולבדוק מה הצרכים שלהם. אנחנו מאמינים בשימוש בשטחים הציבוריים למען הצרכים של תושבי השכונה ולכן ביקשנו שימוש בשטח עבור מענה למוסדות חינוך לילדי השכונה וגם שימוש בתת הקרקע עבור חנייה". האם הצלחתם? "עשינו כל מאמץ כדי שיבנה חניון בתת הקרקע של המתחם בו הוקם בית הספר, אבל ללא הצלחה. לגבי שימוש בשטח לטובת מענה לילדים שלנו, ראש העירייה הבטיח בשיחה אתנו, שבית הספר יוכל לעבור התאמות ולשמש בעת צורך כמענה להרחבת בית הספר היסודי של השכונה, שנצטרך בשנים הבאות, או כחלק מהמענה לתיכון שיקימו עבורנו". את חושבת שמתישהו יהיה תיכון לילדי השכונה? "העירייה עשתה בדיקת של צרכי השכונה ובאמת יש צורך בתיכון עבור הילדים שלנו. היום היא בודקת שטחים שבהם היא תקים את התיכון. לפי הבטחת העירייה, התיכון יוקם בשנים הקרובות וייפתח ב-2026." כשהחליטו להרוס את הבניין הישן של ישורון ולבנות בית ספר חדש במקומו, שוב היו התארגנות ומחאה נגד החלטת העירייה כדי שלילדי השכונה יהיה תיכון משלהם המאבק על ישורון נגמר. המאבק על תיכון בשכונה עוד כאן השנה הקימו סוף סוף בית ספר חדש בשכונה, אז למה לא כל התושבים מרוצים? מאת: איתן ששון, רועי אברהמי וינאי פשקובסקי אושרוב הדס שהרבני-סיידון כלבלב שמירה 15
״במדינה דמוקרטית יש שידור ציבורי. הדבר המהפכני הוא הרצון של התאגיד להגיע לכולם, בכל מקום - בטוויטר, טיקטוק, אינסטרגם. איפה שיש ציבור, שזה אתם, יש אותנו ואת התוכן שלנו, כתבות, סרטים מצחיקים, עצובים וחשובים״ מישהו מהם התנצל בסוף? "היה ילד אחד שאחרי חמש שנים התקשר אליי והתנצל ביום כיפור. סלחתי לו כי הייתי במקום טוב בחיים שלי ולא רציתי לשמור טינה". באיזה גיל התגלתה תסמונת הטורט? "זה התחיל בגיל שמונה בצורה מאוד עדינה ואז הלך והתגבר". "תאהבו ותקבלו את עצמכם" מה אתה מרגיש כשיש לך טיקים? "שאלה מצוינת! זה כמו אפצ'י, ממש קשה לעצור את זה. לפעמים אני מצליח, אבל אם אני עוצר הטיק רק מתחזק". איך אתה מצליח להירדם? "עוד שאלה טובה! כשאתה ישן אין טיקים, המוח ממשיך להפריש עודף הורמונים, אבל הקולטנים לא עובדים". האם נולדים עם תסמונת הטורט? "חלק מהילדים נולדים עם זה ולחלקם זה מתחיל מגיל 12 ומעלה". אתה נוהג? "יש לי רישיון, אבל לא נהגתי תקופה ארוכה כי אני מפחד עם הטיקים. כמעט עשיתי תאונה פעמיים". איך האחים שלך התמודדו? "היו תקופות שהיה להם קשה, כי כל תשומת הלב הלכה אלי ולא אליהם. היום הקשר בינינו מאוד חזק". פעם בטעות הרבצת למישהו? "לא שאני זוכר אבל פעם אחת שברתי שמשה של מכונית בטעות... אני די חזק, גם אם זה לא נראה. לפעמים קורה שמרוב תנועות נתפס לי הגב". האם אחרי כל מה שעברת יש לך עצה? "קודם כל תהיו עצמכם. צריך ללמוד להפוך דפקט לאפקט, כלומר גם אם יש לכם משהו שהוא פחות חזק - תשתמשו בו לטובתכם. יכולתי להישאר בבית ולהתמסכן, וקרה להיפך. לסיכום, תאהבו ותקבלו את עצמכם". 14 כלבלב שמירה
איך חשבת על השם כלבלב שמירה? "יש משפט מאוד ידוע שאומר שהתקשורת היא כלב שמירה של הדמוקרטיה - כלומר, שבלי עיתונאות חופשית קשה מאוד לשמור על דמוקרטיה. נניח שמגיע איזה שליט ועושה מה שהוא רוצה ואף אחד לא נמצא שם כדי לסקר ולכתוב, לאזרחים אין מודעות למה שקרה ואי אפשר לעשות שינוי. כדי לשמור על הדמוקרטיה צריך כלב שמירה, ומכאן מגיע השם כלבלב. אתם צעירים, אבל אתם כאן כדי לשמור". באיזה כתבה של הכלבלב את הכי גאה? "אהבתי מאוד את הראיון עם כל המנקים של בית הספר. זה היה באחת השנים הראשונות, התלמידים עשו איתם שלושה ראיונות פשוט מקסימים. לאורך השנים היו לנו הרבה ראיונות עם סלבס, אבל בסוף הראיונות שאני הכי אוהבת זה אלה עם האנשים שעובדים בבית הספר ושבדרך כלל לא שומעים את הסיפור שלהם. "אני אוהבת מאוד גם את הכתבה שעשינו עם ילדי מבקשי מקלט בבית הספר קשת, כי הנושא קרוב לליבי. בעצם, אני אוהבת את כולן.." מה תאחלי בשנים הבאות לכלבלב שמירה? "אני רוצה שתמיד יהיה כלבלב שמירה בבלוך, והחלום הגדול שלי היה לכלבלב את העיר. בעבר ניסינו ללכת לעירייה ולשכנע אותם שבכל בית ספר יהיה כלבלב אבל הם נפנפו אותנו, והחוק הראשון של הכלבלב שמירה זה שאף אחד לא אומר לו מה לעשות. "הכלבלב של בלוך הוא אחד הדברים הכי יקרים לליבי. אין לי יותר ילדות בבלוך אז אני נפרדת גם מבית הספר וגם מהעיתון. בשנה הבאה רועי בית לוי )אבא של עמליה מכיתה ב'( יוביל אותו, וזה מאוד משמח אותי". למה בחרת לכתוב על נושאים חברתיים? "יותר מעניין אותי לכתוב על נושאים כאלה מאשר על פוליטיקה. יש לי עניין בקבוצות מוחלשות, גם במקום הכי חם בגיהנום, שזה כלי התקשורת שאני עובדת בו, כתבנו הרבה על תקיפות נגד נשים ונושאים חברתיים חשובים אחרים". ומה גרם לך להקים את המקום הכי חם בגיהנום? "עד לפני 10 שנים עבדתי בכלי תקשורת אחרים: הייתי בטלוויזיה, בעיתון הארץ וכתבתי בידיעות אחרונות די הרבה שנים. לאט לאט הבנתי שבכלי תקשורת מרכזיים אין דרך לעשות שינוי, שזה הדבר שאני מאמינה בו. הרעיון היה להקים אתר עיתונות שאפשר לעשות בעזרתה שינוי". מה היו הקשיים ומה היו ההישגים במקום הכי חם בגיהנום? "הקושי הכי גדול זה שאין כסף, אתה מנסה לשרוד, והדרך היא לפנות לציבור ולהגיד 'אני עובדת בשבילכם ואנחנו כלי התקשורת של הציבור'. זה מאבק יומיומי. "ההישגים שלנו הם שקודם כל האתר שרד, עשר שנים שאנחנו עושים עיתונות חשובה וטובה. עכשיו עברנו איחוד עם כלי תקשורת עצמאיים נוספים תחת עמותת שקוף, שלקחה את המקום הכי חם ומגייסת מהציבור כדי שנוכל להמשיך לעבוד. "היו לנו כמה חשיפות גדולות וסיפורים חשובים, ששינו את המציאות, כמו כתבה שהכנו על ילד עם אוטיזם ובעיה נפשית מאוד קשה. אמא שלו נלחמה הרבה זמן שישימו אותו במוסד ומשרד הרווחה לא איפשר את זה. אחרי הכתבה שלנו סידרו להם את הבעיה. "השפענו על המציאות גם בנושא של מי טו שהובלנו, חשיפות של אלימות משטרה, זכויות אנשים עם מוגבלות או בדיור ציבורי ועוד המון". מה את עומדת לעשות אחרי שתעזבי את כלבלב שמירה? "זאת שאלה מצוינת ואני לא יודעת מה התשובה. זו שנה מאוד דרמטית בשבילי. אני עוזבת את הכלבלב ואני כבר לא מנהלת את המקום הכי חם בגיהנום. אולי אקים גוף שיעשה כלבלבי שמירה בעוד מקומות בישראל ואולי משהו אחר. אני לא יודעת בדיוק מה ואיך, אבל אני אמשיך להיות עיתונאית. זה מה שאני יודעת לעשות". "אני חושבת שהכלבלב נותן לתלמידי בלוך אפשרות לתאר את המציאות, וזה גם יכול להיות מזכרת מיוחדת מכל השנים שביליתם בבית הספר" כלבלב שמירה 17
עינת פישביין ייסדה את "כלבלב שמירה", עיתון בית הספר דוד בלוך, לפני 12 שנים. מאז, היא לימדה הרבה מאוד תלמידים ותלמידות איך לפתח מיומנויות חשובות של עיתונאים. היא אמא לשלוש בנות שלמדו בבלוך והשנה, כשהבת הצעירה, רונה, מסיימת את כיתה ו', גם עינת נפרדת מבלוך ומ"כלבלב שמירה". עינת הביאה אתה את נסיונה הרב כעיתונאית מוערכת, שהתמקדה במשך הרבה שנים בסיקור סוגיות חברתיות, במטרה לעורר מודעות ולשנות את המצב. על עבודתה היא זכתה בפרס סוקולוב לעיתונות והיא ייסדה את "המקום הכי חם בגיהנום", אתר עיתונות עצמאית. עינת נטעה את השורשים, השקתה והצמיחה עיתון בית ספרי לתפארת ועל כך אנו מודים לה מאוד. לכבוד הגיליון האחרון שלה אתנו, החלטנו לשוחח אתה ולשמוע ממנה על 12 השנים שלה בעיתון. למה רצית להיות עיתונאית? "כשהייתי נערה אהבתי מאוד לכתוב חיבורים, סיפורים ,שירים, ועוד. כשלמדתי בתיכון רציתי להיות לוחמת צדק, לעזור לאנשים באפריקה או לאנשים שמתקשים בחיים. זה משהו שעניין אותי ומשך אותי. חשבתי שאני צריכה להיות אולי עורכת דין, אבל בסוף מה שהכי משך אותי היה העיתונות". למה הקמת את כלבלב שמירה? "כלבלב שמירה נוסד לפני 12 ,כשאיה, הבת הבכורה שלי, התחילה את כיתה א' בבלוך. הגעתי לאסיפת הורים ואמרו שכל הורה צריך לתרום במשהו, כמו להתנדב לוועדת קישוט. אני לא התחברתי לזה כל כך, אבל היתה שם עוד אמא עיתונאית והצעתי לה לעבוד עם הילדים ולהקים עיתון בית ספר. אמרתי לה שאנחנו לא יכולות להתלונן על מערכת החינוך בלי לעשות משהו שישפר אותה. במשך שנים עבדתי עם ריקי דעואל היועצת הנפלאה ועם רונה שטיבל, השותפה הנהדרת שלי". למה בית ספר בכלל צריך עיתון? "לדעתי, כל גוף צריך עיתון. אני מאוד מאמינה בלספר את המציאות בצורה מעניינת ונגישה וגם ביכולת לשנות את המציאות. אני מאמינה שאם תכתבו את מה שמפריע לכם אפשר יהיה לשנות את זה. אני חושבת שהכלבלב נותן לתלמידי בלוך אפשרות לתאר את המציאות, וזה גם יכול להיות מזכרת מיוחדת מכל השנים שביליתם בבית הספר". "הכלבלב של בלוך הוא אחד הדברים הכי יקרים לליבי. אני עוזבת אותו, אבל הוא ממשיך" לפני 12 שנה הקימה עינת פישביין את עיתון ילדי בי"ס בלוך. עכשיו היא עוזבת אותו, אבל הרעיון ממשיך הלאה. ראיון פרידה חגיגי מאמא של הכלבלב מאת: אדם ברודוב, אלה אסייג, אליה רום, יהלי מזרחי צילום: תומר אפלבאום 16 כלבלב שמירה
1 2 4 3 5 7 6 8 9 10 שעשועי קי ץ! שעשועי קי ץ! מאוזן מאונך 4 .ממריץ בצבעים 1 .דגני בוקר של 2023 5 .קר דביק ומתוק 2 .ירוק ורועש 6 .האדום חשוד 3 .קופא עם גלידה 8 .מסתובב על האצבע 7 .משחק מחשב עם קוביות 10 .קלפים עם יצורים 9 .דביק בצבעים תשח ץ טרנדים מאת: מיכאל טיטו רחמים וינאי פשקובסקי אושרוב
שעשועי קי ץ! שעשועי קי ץ! תפזורת בית ספר מאת: מיכאל טיטו רחמים וינאי פשקובסקי אושרוב ע צ ט ט ת ה ח ב ב י ה ל ב מ ג כ ס ז ר צ ה צ ת ד א ד ר צ ת כ כ א ט כ פ ש ד ג ק כ פ כ מ ל ז ה ע ב ז צ נ צ ד ר ד א ש נ נ כ ע מ ו י ר ס ד ל ח ל ח ג כ ש ו צ ר צ ט ע נ ח י נ צ ב ר ס ת ק כ ש ה ט פ ח ר ר א ד ק א נ ט כ ג ס ו מ ש ר ע מ נ ו א ל ט ש ל כ ק ז כ ט ז ג ל ק י ה ת ר ח ג פ ג ד ד ט כ ש ז ט מחשב זה השם השני שלו היא מזרקה בוב הבנאי של בלוך מקום קסום ב"חול" עשוי מצמיגי מכונית המקום הכי ירוק בבית הספר הספרנית היחפה
מחוזקים לעולם הבוגרים שלנו נפרדים מבלוך