מקומות נפלאים

‫שאיפות‬
‫‪49‬‬

‫אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים‬

‫חוץ מ‪ ...‬אם אתה לא‪.‬‬
‫לפעמים אתה לא‪.‬‬
‫לפעמים זה קורה‪,‬‬
‫תשחק לבד‪.‬‬
‫לא תוכל לנצח‬
‫כי אין אף אחד‪35.‬‬

‫‪50‬‬

‫בדידות‬
‫‪51‬‬

‫אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים‬
‫‪52‬‬

‫יכולת‬

‫עם דגלים!‬
‫עם פילים!‬
‫שוב תדהר!‬

‫בגדול!‬
‫יבוא מה שיבוא!‬

‫מוכן לכל!‬
‫מוכן‪,‬‬

‫כי אתה בחור שיכול‪43.‬‬

‫‪53‬‬

‫אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים‬

‫נכון!‬ ‫תצליח? נכון?‬
‫תצליח!‬

‫‪54‬‬

‫ביטחון‬

‫(תשעים ותשעה אחוז ביטחון) ‪27‬‬

‫אנחנו מדמיינים את עצמנו במקומות הכי גבוהים‬
‫אבל מפחדים ליפול‪ ,‬אנחנו שואפים להשיג יהלום‬
‫וחוששים למצוא רק פחם‪ ,‬ואנחנו מתחבטים‬
‫בין הספק 'מה? מכולם דווקא אני אצליח?' לבין‬
‫התקווה 'כן‪ ,‬דווקא אני אצליח!'‪ .‬כשאנחנו יוצאים‬
‫אל הדרך‪ ,‬אין שום רשת ביטחון שתחזיק אותנו‪,‬‬
‫ואנחנו צריכים ליצור רשת אחרת ‪ -‬של אמונה‪.‬‬
‫‪55‬‬

‫אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים‬

‫אך אם תמשיך‬
‫גם אם יש סערה‪,‬‬

‫ותמשיך‬
‫אם אורב האויב הנורא‪,‬‬

‫ותמשיך‬
‫גם אם קרוק‪-‬קרע צועק מעליך‪,‬‬

‫ותמשיך‬
‫אם בקעות נבקעות לרגליך‪,‬‬

‫וידיך רפות‬
‫ודולפות נעליך‪37.‬‬

‫‪56‬‬

‫מאבק‬
‫‪57‬‬

‫אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים‬

‫תראה רחובות‬
‫בלי סימן‪ ,‬בלי מספר‪,‬‬

‫חשוך‪.‬‬
‫פה ושם רק חלון קצת מואר‪,‬‬

‫אפשר שם לפצוע‬
‫מרפק או סנטר!‬

‫תיכנס? זה מפחיד!‬
‫תישאר? עוד יותר!‬

‫מה כבר תרויח?‬
‫על מה תוותר?‪11‬‬

‫‪58‬‬

‫פחד‬

‫בסופו של דבר‪ ,‬הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו‬
‫הוא הפחד עצמו‪.‬‬

‫‪59‬‬





‫על המקום‬

‫על המקום‪ :‬פתח דבר‬

‫זלי גורביץ׳‬

‫נצחיים‪ ,‬אבל לא מקומיים; אלוהים אמנם‬ ‫ישראל היא מקום מסובך‪ .‬העניין הוא לתאר‬
‫נ"כקירהאו "אממקקווםמ"ואשוללםעולהםמודאריןשעומלממהורמלקוהבמו‪.‬הי"ר‪1‬‬ ‫את הסיבוך ומתוך התיאור גם לנסות להבין‬
‫איזה מין מקום זה שאינו בשום מקום? כאילו‬ ‫את העובדה המסתברת שבארץ המקום לא‬
‫כוח אחר משפיע על הישראליות והופך אותה‬ ‫במקום; לא רק שקיימת אי נוחות‪ ,‬כעס‪,‬‬
‫בעיני עצמה לזמנית‪ ,‬קיקיונית‪ ,‬ופועל בתוכה‪,‬‬ ‫וביקורת נוקבת על היבט זה או אחר של‬
‫לא תמיד בצורה הנראית לעין‪ ,‬כנגד הישיבה‬ ‫העולם הישראלי‪ ,‬אלא יש גם אי נחת ואי‬

‫במקום‪ ,‬הרגילות שלו‪ ,‬כנגד התערות‪.‬‬ ‫השלמה עם עצם המקומיות היהודית‪.‬‬
‫אשפלש"רהלמרצאוב"ת‪2‬בעסילבוכךלהזרבהדיתוו‪:‬צאההמ ילשחימרהה‬ ‫מביקורת שיפוטית משתמעת דרישה לתיקון‬
‫המתמשכת‪ ,‬גלי ההגירה הנמשכים כבר‬ ‫עוול או פגם‪ ,‬אולם הביקורת או ההסתייגות‬
‫מאה שנים ויותר‪ ,‬החצייה הפנימית בין‬ ‫ממקומיות נעוצה בתחושה או בהכרה‬
‫דת למדינה ובין יהדות לישראליות וכיוצא‬ ‫שכל עניין המקום הוא לא זה‪ ,‬לא בדיוק‬
‫בזה‪ .‬אין ספק שבמצב שונה‪ ,‬אחרי מאה‬ ‫זה‪ ,‬שהחוויה המקומית של להיות במקום‬
‫שנות שלום ושלווה‪ ,‬המציאות היתה נראית‬ ‫מוטרדת על ידי חוויה אחרת ‪ -‬להיות לא‬
‫אחרת‪ ,‬והמקום היה‪ ,‬ניתן לשער‪ ,‬מושג‬ ‫במקום או בלא מקום; המקום לא מכיל את‬
‫"העם‪ ",‬או את רעיון הארץ; העם והארץ‬
‫ואלוהים בעצמו הם לא מקומיים זמניים אולי‪,‬‬

‫‪ 1‬בראשית רבה ‪ ,‬סח ט‬

‫‪Thierry de Duve,‭ “‬Do Artists Speak on Behalf of All of Us?‭ ”‬,‭ ‬in‭: D‬ iarmuid‭C‬ ostello and Dominic 2‬‬
‫‪Willsdon‭ (‬eds‭.), ‬The Life and Death of‭ ‬Image‭: ‬Ethics and Aesthetics‭ (‬London‭: ‬Tate Publishing‭,‬‬

‫‪2‬ 008‭), p‬ p‭. 1‬ 40–1‬ 56‬‬

‫‪62‬‬

‫פתח דבר‬

‫המקומי והאי מקומי (מדברי‪ ,‬גלותי‪ ,‬חוצני‪,‬‬ ‫שונה מזה השורר היום‪ .‬אולם לעתים לא‬
‫(מיוחסת עצמאות ומקוריות; אין האחד‬ ‫רק המצב המזדמן מכתיב את המציאות‬
‫מבטל את האחר או פותר אותו‪ ,‬ולכן אין‬ ‫אלא גם המטען המיתי שחברה אנושית‬
‫כל טעם לנסות וליישב בין השניים‪ ,‬לסגור‬ ‫נושאת עמה‪ ,‬הקובע ברגעים קריטיים את‬
‫ביניהם את החשבון כשאברם מצווה ללכת‬ ‫כיוון הפעולה‪ ,‬את ההשלכה לעתיד‪ .‬במובן‬
‫לו בבראשית יב‪ ,‬הכתוב מציין שלוש עזיבות‬ ‫השני הזה‪ ,‬בסיבוך העכשווי טמון סיבוך ארוך‬
‫שונות ‪ -‬מארצו‪ ,‬ממולדתו ומבית אביו ‪-‬‬ ‫שנים‪ ,‬היסטורי ומיתי; ליחסים בין יהודים‬
‫מהמקום הפיזי‪ ,‬מהארץ‪ ,‬מנוף הילדות;‬ ‫למקום יש שושלת יחסים‪ ,‬גיניאלוגיית מקום‬
‫מתחושת הבית שבנוף הזה‪ ,‬מלידתו עם‬ ‫יהודית‪ ,‬עברית‪ ,‬ישראלית‪ ,‬עתירת דורות‬
‫הנוף כולל אוהל המשפחה‪ ,‬אנשי השבט‪,‬‬
‫וכיוצא בזה; וממיקומו החברתי‪ ,‬משייכותו‪,‬‬ ‫ותקדימים‪.‬‬
‫מזהותו המערכתית‪ ,‬משיחתו‪ ,‬מאמונתו‪.‬‬ ‫המקום הישראלי‪ ,‬כפי שיוצע‪ ,‬הוא יצירה‬
‫המקום מוצב בתחילת המיתוס העברי כנתון‬ ‫חדשה והמשך של תפיסת מקום עברית‬
‫האנושי הראשוני‪ ,‬הקבוע‪ ,‬שאותו מצווה‬ ‫יהודית‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬היחס למקום הוא‬
‫אברם לעזוב‪ ,‬ובבת אחת מקנה לו חשיבות‬ ‫כפול‪ :‬שואפים אליו‪ ,‬באים אליו‪ ,‬מתגעגעים‬
‫אדירה‪ .‬פועל האמונה הראשון של אברם‬ ‫אליו‪ ,‬מקדשים אותו‪ ,‬הוא ההבטחה הגדולה‪,‬‬
‫הוא עזיבת המקום‪ ,‬כאילו המקום סותר‬ ‫אבל בה בעת מקום ומקומיות גם מעוררים‬
‫אה האמונה‪ ,‬ויש לעוזבו כדי להגיע למקום‬ ‫רתיעה‪ ,‬הסתייגות‪ ,‬אפילו סלידה‪ ,‬כאילו‬
‫ולמושג של מקום שונים לגמרי‪" ,‬אל הארץ‬ ‫דווקא במימושם‪ ,‬כל הרעיון של המקום‪ ,‬של‬
‫אשר אראך" ‪ -‬אל ארץ אחרת‪ ,‬בדרך אחרת‪.‬‬ ‫הארץ המובטחת‪ ,‬עלול להחמיץ את עצמו‪.‬‬
‫התנועה אותה מבצע אברם היא ממקום‬ ‫על כן חוויית המקום‪ ,‬בוודאי בחלקים‬
‫לאי מקום‪ ,‬לארץ הקיימת כמושג הערטילאי‬ ‫חשובים של הנוסח המיתי מהמקרא‬
‫"הבטחה" ובו בזמן היא פשוט ארץ כנען ‪-‬‬ ‫ועד היום‪ ,‬היא אמביוולנטית‪ ,‬דיאלקטית‪,‬‬
‫נופיה‪ ,‬משאביה‪ ,‬אנשיה‪ ,‬אמונותיה‪ ,‬בתיה‬ ‫פרדוקסלית‪ ,‬נעה בין קטבים של מקום‬
‫ואי מקום; לעתים צד אחד הוא ריטואלי‬
‫ושדותיה‪ -‬אליה אברם מהגר‪.‬‬ ‫בלבד" (אם אשכחך״…)‪ ,‬ולעתים דווקא האי‬
‫ביאליק‪ ,‬במאמרו "שניות בישראל" מתאר‬ ‫מקום נשכח וכוחות ההתערות משתלטים‬
‫את עם ישראל כמיטלטל בין שני רצונות‬ ‫"(איש תחת גפנו;)"‪ ...‬אולם אף אחד משני‬
‫קולקטיביים הפועלים בתקופות היסטוריות‬ ‫הקטבים לא נעלם לתמיד‪ ,‬ומגיע הרגע בו‬
‫שונות ככוחות בלתי תלויים‪ ,‬המתפרשים על‬ ‫הוא מופיע ודורש את שלו‪ .‬כך‪ ,‬לשני הכוחות‪,‬‬

‫‪63‬‬

‫על המקום‬

‫ביאליק‪ ,‬שאפשר היה לייחסה למציאות‬ ‫פי ההקשר ההיסטורי‪ ,‬אך לא ממש נובעים‬
‫חייו‪ ,‬שנשמתו "שוכנת בגלות" כפי שהעיד‬ ‫ממנו‪ .‬זה ייחודה של המחשבה הישראלית‪,‬‬
‫על עצמו‪ ,‬לא אבד כלח‪ ,‬ואפשר לראות את‬ ‫על פי ביאליק‪ ,‬שמקום בשבילה אינו חזות‬
‫השתלשלותה מהרבה לפני ביאליק‪ ,‬מספר‬ ‫הכול‪ .‬קו הגבול אינו רק אופק וכיפת שמים‬
‫מקומית או עולמית שמעבר לה משתרע‬
‫בראשית‪ ,‬ועד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫שומקום‪ ,‬המדבר‪ ,‬היער‪ ,‬האוקיינוס‪ ,‬הברברים‪,‬‬
‫המקום הישראלי הוא חדש‪ ,‬המצאה‬ ‫החלל הריק‪ ,‬אלא שזה קו גבול העובר בין‬
‫חדשה‪ ,‬אבל באותה עת הוא גם המשך‪,‬‬ ‫מקום לאי מקום כבין כוחות עצמאיים שעם‬
‫סיפור המתגלגל ומתהפך בזיכרון‪ ,‬בדמיון‬ ‫ישראל אינו אלא כלי בידיהם‪ ,‬חלש מהם‪ ,‬לא‬
‫ובמעשה‪ ,‬ומתגבש בכל תקופה לכדי נתון‪,‬‬ ‫יכול לשנות את עול כורחם ‪ -‬פעם לרצות‬
‫מציאות‪ ,‬בעיה ‪ -‬פוליטית‪ ,‬מוסרית‪ ,‬יומיומית‪,‬‬ ‫לשוב‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬גם אם מאות שנים מאוחר‬
‫אמנותית‪ ,‬פילוסופית‪ ,‬נפשית‪ ,‬תרבותית‪,‬‬ ‫יותר‪ ,‬לרצות פתאום לעזוב‪ ,‬לגלות‪ .‬גלות היא‬
‫לא רק עונש אלא גם שאיפה‪ ,‬שכן היא לא‬
‫לשונית‪ ,‬שיש לענות בה כל פעם מחדש‪.‬‬ ‫רק תוצר של נסיבות היסטוריות אומללות‬
‫לצד העצמי של המקום‪ ,‬השייך לעם ישראל‪,‬‬ ‫של גירוש‪ ,‬פיזור‪ ,‬אלא כוח חיים א‪-‬היסטורי;‬
‫יש גם צד כללי יותר במושג המקום ובערכיו‪.‬‬ ‫ההיסטוריה אינה יותר מאשר מגרש שבו אי‬
‫ספר בראשית מעיד על עניין המקום ועל‬ ‫מקום ומקום משחקים ביניהם ובנו‪.‬‬
‫חשיבותו גם לפני פרק יב ומיתוס המקום‬ ‫קשה לדעת אם אמנם כך‪ ,‬והאם את‬
‫העברי‪ .‬כבר בראשית הדברים מדובר על‬ ‫וסהכממרותבייהם ואפמישתרייאםכ‪.3‬ן‬ ‫המציאות המפולשת‬
‫מקום ואי מקום‪ ,‬יבשה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עיר‪ ,‬גן עדן‬ ‫להבין במונחים כל כך‬
‫ולעומתם תוהו ובוהו‪ ,‬ארץ נוד‪ ,‬מבול‪ ,‬תפוצה‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬בהרבה מן השיחות הישראליות‬
‫לא במקרה בראשית מתחיל במקום‪ ,‬כי‬ ‫על הארץ בדיבור‪ ,‬בכתב‪ ,‬באמנות‪ ,‬מתגלה‬
‫התחלה מחייבת מקום‪ .‬קשה‪ ,‬אם בכלל‪,‬‬ ‫תעייה ותהייה דומה בין מקום לאי מקום‪,‬‬
‫לדמיין התחלה נטולת מקום‪ ,‬בלי מה‬ ‫בין בעלות על הארץ לבין הרצון להיפטר‬
‫שמיכאיל באחטין כינה בשם "כרונוטופוס"‬ ‫ממנה‪ ,‬בין תחושה ש"אנחנו" במקום לבין‬
‫‪ -‬אותו בליל של זמן ומקום המאפיין כל‬ ‫תחושה הפוכה בדיוק‪ .‬כך‪ ,‬על תפיסתו של‬
‫עלילה‪ .‬כדי שמשהו יקרה‪ ,‬יחול‪ ,‬יתחולל‪,‬‬
‫יתחיל‪ ,‬יש ליצור זמן ומקום‪ .‬הצמד הזה הוא‬

‫‪P‭. B‬ ourdieu‭ (‬1990)‭ , I‬ n Other Words:‭ E‬ ssays Towards a Reflexive Sociology,‭ ‬trans.‭ ‬by M‭. ‬Adamson‭, 3‬‬
‫‪‬Stanford‭, ‬p‭. ‬13‬‬

‫‪64‬‬

‫פתח דבר‬

‫דרך חזרה‪ .‬המיתוסים הגדולים של הדעת‪ ,‬הן‬ ‫צמד ראשוני‪ ,‬בראשיתי ‪ -‬לא ניתן לפחת זמן‬
‫של היוונים והן של היהודים‪ ,‬הם מיתוסים‬ ‫ומקום למושגים אחרים ראשוניים מהם‪,‬‬
‫של חזרה‪ .‬כך אודיסאוס שיצא מאיתקה‪ ,‬וכל‬ ‫ויותר משאנחנו מבינים מקום וזמן הם‬
‫דרכו החוצה לא היתה‪ ,‬מסתבר‪ ,‬אלא דרך‬ ‫משמשים נתון עמוק מכל‬ ‫עלינו‪,‬‬ ‫פמיעריודשי‪4‬ם‪.‬‬
‫חזרה‪ ,‬וכך גם יעקב‪ ,‬העוקב‪ ,‬שעזב למצרים‬ ‫אי מקום (קשה יותר לחשוב‬ ‫כך גם‬
‫ושב כעם צאצאיו‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬ובעקבותיו‬ ‫אי זמן) הוא נתון ראשוני‪ ,‬אולם לו אין מילה‬
‫משלו אלא שלילה‪ ,‬אי מקום‪ .‬חסר בית מעיד‬
‫היסטוריה מתמשכת של גלות ושיבה‪.‬‬ ‫על מה שהוא חסר‪ ,‬גם אם התפשט ממקומו‪,‬‬
‫בשני מובנים אלה‪ ,‬של התחלה וסיום‪ ,‬יציאה‬ ‫מביתו או מבעליו במו ידיו‪.‬‬
‫ושיבה‪ ,‬מקום הוא נתון ויצירה; אי אפשר‬
‫בלעדיו ועדיין הוא תלוי הקמה‪ ,‬לא רק במובן‬ ‫מקום פירושו לא רק התחלה אלא גם סיום;‬
‫הפיזי ‪ -‬כמו בניית קן‪ ,‬מלונה‪ ,‬בית מחולק‬ ‫יש לסיים אותו‪ ,‬להופכו למסוים‪ ,‬בעל צורה‬
‫לחדרים עם חצר וגן‪ ,‬עיר או ארץ עם גבולות‪,‬‬ ‫מסוימת ‪ -‬זה מה שממקם מקום‪ ,‬שם נקודה‪,‬‬
‫אלא במובן התרבותי ‪ -‬יצירת והנחלת שפה‪,‬‬ ‫מתחיל פרספקטיבה‪ ,‬מושך קו אופק‪ ,‬יוצר‬
‫טקסט‪ ,‬מיתוס‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬אתוס‪ ,‬גבול‪,‬‬ ‫מקדם‬ ‫תקווה‪,‬‬ ‫עעוליללם‪,‬ה‪.5‬בובראאופדןמואתח‪,‬ר‪,‬תוסילוהם‬
‫חוק‪ .‬המושג החברתי תרבותי‪ ,‬שיח ושיחת‬ ‫שיבה‪,‬‬ ‫משמעו‬
‫המקום‪ ,‬הכרוך ביחסים ובקשר‪ ,‬גם אם יחסי‬ ‫כמו בחזרה על‪ ,‬ביצירה של שגרה‪ ,‬כמו גם‬
‫איבה או קשר שלילי‪ ,‬הוא המגדיר פיסת‬ ‫בחזרה אל‪ ,‬בשיבה‪ ,‬באפשרות לחזור‪ ,‬לסמן‬
‫קרקע‪ ,‬נקודה‪ ,‬נוף או מבנה כלשהו כמקום‪.‬‬

‫‪ 4‬את המושג "ראשוני" (פרימיטיבי) ניתן להבין בשני אופנים שונים שאינם בהכרח חופפים זה את זה ‪ -‬האחד מתייחס‬
‫לתחילתיות המושג‪ ,‬כלומר מניח זמן של ההתפתחות ‪ -‬היסטורית ‪ ,‬אבולוציונית ‪ ,‬הכרתית ‪ -‬ממנה משתמעת חלוקה‬
‫עקרונית בין עבר‪ ,‬הווה ועתיד ‪ ,‬ואפשרות של התבגרות ‪ ,‬קדמה‪ ,‬נאורות‪ .‬האופן השני להבין ראשוניות מתייחס למהות‬
‫(ואפילו למה שמכונה היום מהותנות ‪ -‬אסנציאליזם)‪ ,‬ובעצם סותר את מושג ההתפתחות מתוך העדפה לתפיסת‬
‫האדם כיצור בלתי משתנה ‪ ,‬שיש לו אופנים נתונים‪ ,‬חיוניים להימצאות בעולם‪ ,‬שלא ניתן לפחת אותם (״לעשות להם‬
‫רדוקציה") למושגים אחרים‪ .‬ההכרעה בין שתי ראשוניויות אלה אינה הכרחית בהקשר הנוכחי‪ ,‬שכן עיקרו של הספר‬
‫הנוכחי עוסק ממילא בגילויים מסוימים‪ ,‬מקומיים‪ ,‬של המקום‪ ,‬ואין בספר שום יומרה להשתמש בגילויים אלה כדי‬
‫להגיע למסקנה מקפת לגבי כל אדם בכל עת ובכל מקום‪ .‬כמו כן ‪ ,‬לא תמיד קל להכריע לגבי ראשוניותם של מושגים‪,‬‬
‫אם אמנם הם קבועים או בני חלוף ‪ -‬האם מלחמה‪ ,‬למשל‪ ,‬היא ראשונית או שניתן להתגבר עליה ולהעבירה מן‬
‫העולם‪ ,‬או האם דת היא מחלת ילדות כפי שסבר פרויד‪ ,‬ועל כן סופה להיעלם‪ ,‬או שהיא בבחינת נתון אנושי מהותי‪.‬‬

‫‪Mikhail Bakhtin ,the dialogic Imagination: Four Essays, Austin University Press, 1981 5‬‬

‫‪65‬‬

‫על המקום‬

‫ובשיבות מחו"ל‪ ,‬ובשיחות בארץ ועל הארץ‪,‬‬ ‫מקום ממוקם בין אנשים‪ ,‬בתוך מושגים‪,‬‬
‫שהן מנה עיקרית לכל מי שחי כאן‪ .‬אי אפשר‪,‬‬ ‫ופותח את עצמו בכך לשונות ולהשתנות‪,‬‬
‫עם זאת‪ ,‬להצביע על התחלה אחת‪ ,‬כי תמיד‬ ‫ליחסיות תרבותית‪ ,‬ולהמצאה אנושית בלתי‬
‫לפניה היתה התחלה אחרת‪ .‬המקום מוכר‬ ‫נדלית‪ .‬חיבור זה נע בין המאמצים לאתר‬
‫לי מלכתחילה‪ ,‬גדלתי אתו‪ ,‬השתניתי אתו‪,‬‬ ‫את "המקום הישראלי"‪ ,‬לבין הניסיון לנסח‬
‫הבטתי בו כל פעם מחוץ אחר‪ ,‬אל חוץ אחר‪.‬‬ ‫מקום כתופעה אנושית‪ ,‬אנתרופולוגית‪,‬‬
‫ניסוח ״המקום״ הוא מורכב‪ ,7‬שכן המבט הוא‬ ‫כללית‪ ,‬כוללת‪ ,‬שישראל היא צורה אחת‬
‫לא אחד ולא אחיד‪ .‬אין מקום דומה למשנהו‪,‬‬ ‫שלה‪ .‬יחסיותה של תופעת המקום וצורותיה‬
‫גם אותו מקום הוא מקום אחר לאנשים‬ ‫הרבות לא מאפשרות מבט "כללי" על מקום;‬
‫אחרים‪ .‬גם לאדם אחר אותו מקום‪ ,‬המקום‬ ‫אין בנמצא מקום כללי‪ ,‬אלא רק ריבוי צורותיו‪.‬‬
‫"האחר" שממנו בא‪ ,‬שאליו הוא שייך‪ ,‬אם‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬בין הצורות אפשר לזהות "דמיון‬
‫יש כזה‪ ,‬הוא מקומות שונים‪ ,‬שלא בהכרח‬ ‫משפחתי" ועקרונות משותפים‪ .‬העיון במקום‬
‫ניתן לכנס אותם‪ ,‬לצמצם ביוגרפיה למקום‬ ‫הישראלי‪ ,‬ב"הארץ" ובעלילתה‪ ,‬הוא גם קרש‬
‫אחד‪ ,‬שלא מתפזר לעוד מקומות‪ ,‬קטנים‬ ‫אקנפיתרצוהפוללומגויתש‪,‬גיפיםלוכסלולפיייתםווופלוהאגוטיתת‪.6‬מקום‬
‫או גדולים‪ ,‬סמוכים או רחוקים‪ ,‬פרטיים או‬ ‫מעבר לאוקיינוס‪ ,‬ממרחק חצי עול‪ ,‬גיליתי‬
‫משותפים‪ .‬בעיית ההכללה של הפרטים‬ ‫את "המקום" כמושג‪ ,‬חוויה‪ ,‬הוויית חיים‪.‬‬
‫והפרטיות של מקום קיימת גם מן הצד‬ ‫״הארץ" נראתה לי אז כפי שלא נראתה קודם‬
‫האחר‪ ,‬שכן הפרטים תלויים בכלל לא פחות‬ ‫לכן‪ ,‬אם כי הכול כבר היה ידוע‪ ,‬בשכבות על‬
‫מאשר להפך ‪ -‬כל פרט מלכתחילה מתקיים‬ ‫שכבות של הכרת המקום‪ ,‬בגילים שונים‬
‫בקשר של הרבה‪ ,‬ריבוי ‪ ,‬תרבות‪ .‬כל מקום‬ ‫ובמקומות שונים בארץ‪ ,‬במקומות מגורי‪,‬‬
‫הוא גם הכללה של פרטים וגם פרט בתוך‬ ‫ביקורי‪ ,‬שהותי‪ ,‬בתל אביב‪ ,‬בגבעתיים‪,‬‬
‫בירושלים‪ ,‬בכפר יחזקאל ובגניגר בהם ביליתי‬
‫כלל ‪ -‬חברתי‪ ,‬מושגי‪ ,‬גיאוגרפי‪ ,‬רגשי‪.‬‬ ‫בקיצים‪ ,‬בדרכי הארץ‪ ,‬בטיולים ובמחנות‪,‬‬
‫בבסיסי צה"ל‪ ,‬במדבר סיני‪ ,‬בנסיעות‬

‫‪ 6‬ג׳ייקובס‪ ,‬גיין‪ ,‬״מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות״‪ ,‬הוצאת בבל‪2008 ,‬‬
‫‪" 7‬על המקום ‪ :‬אנתרופולוגיה ישראלית‪ ",‬אלפיים‪ ,1991 ,‬עמ׳ ‪ .44-9‬המאמר התפרסם גם בגרסה אנגלית‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫פתח דבר‬
‫‪67‬‬





‫סיפורו של ד"ר סוס מעורר תהייה ומחשבות על‬
‫המקום הרגשי בו כל אחד מאיתנו נמצא כיום‪,‬‬

‫ועל החיפוש שלנו אחר המקום הנפלא שלנו‪.‬‬