אסופת מאמרים
לחגיגות 35שנים למתן
אסופת מאמרים
לחגיגות 35שנים למתן
רשב"ג ,30ירושלים ,9108001ת.ד *9862 | 8039
www.matan.org .il | [email protected]
עיצוב גרפי:
עריכה לשונית ותרגום :עטרה סנובל
תוכן העניינים
כתבוני לדורות 5
דבר הנשיאה 6
הרבנית מלכה בינה
רחל 8
ד"ר יעל ציגלר
רבקה 13
הרבנית ד"ר עדינה שטרנברג
שארה 18
ד"ר מרים ויטמן
חנה 22
ד"ר מירב סויסה
לאה 28
ד״ר שפרה אסולין
שרה 36
ד"ר שרון גלפר גרוסמן
אביגיל 40
יעל ליבוביץ
כתבוני לדורות
אנו במתן תמיד נושאות עינינו לאתגר הבא בעולם לימוד התורה
לנשים .על אף התנופה רבת ההשפעה של נשים מלומדות בעולם
החינוך והמנהיגות היהודית ,בתחום הכתיבה התורנית התפתחות זו
עדיין אינה ניכרת דייה .
לשם כך ,השקנו השנה (תשפ״ג) במתן את תוכנית ִּכ ְתבּו ִני ,שמטרתה
לאפשר למלומדות מצטיינות לכתוב ולפרסם ספרות תורנית בעברית
ובאנגלית בתחומים מגוונים בתנ"ך ,תלמוד ,הלכה ומחשבה ,בעברית
ובאנגלית .התוכנית תספק משאבים ,הנחיה צמודה ,ותמיכה מקצועית
לקבוצה של שש נשים ,שספריהן ימלאו את מדף הספרים היהודי,
ויצטרפו לקורפוס של היצירה התורנית .התכנית הוקמה בשותפות
עם הוצאת קורן בירושלים ,שתציע ייעוץ וסדנאות לכותבים לאורך
הפרויקט ,ותפרסם את הספרים כשיושלמו .
התכנית ִּכ ְתבּו ִני קרויה על שם אסתר ,בהוקרה לתבונתה בכך
שהשכילה להבין את כוחה של המילה הכתובה ,והצליחה לשכנע
את החכמים ְל ַ ׁש ֵּמר את ספרה לדורות ,ולכלול אותו בקנון היהודי.
שש העמיתות המצוינות של ִּכ ְתבּו ִני יעסקו גם הן במפעל של
'כתבוני לדורות' ,בשאיפה שהכתיבה שתשפיע גם על הדורות הבאים.
6ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
דברי הנשיאה
הרבנית מלכה בינה
בעונג רב ,גאווה עמוקה ,והתרגשות גדולה ,אנחנו חוגגות השנה 35שנים למתן .החגיגות יפתחו
בהופעה מיוחדת של ישי ריבו בערב סוכות לציון האירוע .אני חשה זכות גדולה לחגוג את ציון
הדרך המשמעותי עם תלמידות ,בוגרות ,צוות ,וידידים ,שכולם יקרים לנו ,ואני מודה לכולכם על
התמיכה ,שאפשרה לנו להפוך את החלום והחזון של לימוד תורה לנשים ברמה הגבוהה ביותר במתן.
המספר 35גרם לי להרהר בפסוק מתוך 'אשת חיל' שאותו נהוג לומר בלילי שבתְּ " :תנּוָ לּהִ מ ְּפִריָ י ֶדי ָה
ִוי ַה ְללּו ָה ַבּ ְׁש ָע ִרים ַמ ֲע ֶׂשי ָה" (משלי לא ,לא) .הערך הגימטרי של 'לה' הוא – 35ואנו זוכות לחגוג 35
שנים של לימוד והפצת תורה במתן ,ואנו מלאות בשבח והכרת טובה לה' על כל מה שהצלחנו לבנות.
בדברים טז ,יג נאמרַ " :חגַ ה ֻּסּכֹתַּ ת ֲע ֶׂשהְ לָךִׁ ש ְב ַעת ָי ִמים ְּבא ְס ְּפָך ִמּג ְר ְנָך ּו ִמִּי ְק ֶבָך" .סוכות מכונה גם
'חג האסיף' ,משום שהחג חל בתקופה החקלאית של איסוף התבואה ,שבה אנו זוכים ליהנות מפיע
רות העבודה הקשה ולראות ברכה במעשה ידינו 35 .שנות לימוד והובלה במתן נותנות פירותיהן.
מאות אלפי לומדות בכל העולם למדו במתן ,וגידלנו בוגרות שהן כיום בעלות השפעה משמעותית,
שמובילות בתחומן ומנהיגות בקהילותיהן .זכינו למורים ומורות בעלי-שם ,לצוות מסור ,ולידידים
יקרים .יחד יצרנו ועיבדנו תוכניות לימוד פורצות דרך ,משאבים הלכתיים מקוונים ,פודקאסטים
ללימוד פרשת שבוע ,ועוד .יש הרבה על מה להודות ,ואני מלאה בהכרת הטוב לכל מי שלקחה
חלק במסע החיים הזה.
השנה אנו שמחות להשיק את ִּכ ְּתבּו ִני ,היוזמה החדשה שלנו ,בראשות ד"ר יעל ציגלר ,ראש בתי
המדרש והמנהלת החינוכית של מתן .תוכנית זו מעודדת נשים מלומדות ומוכשרות לכתוב ולפרסם
ספרות תורנית.
חוברת זו כוללת מאמרים שנכתבו על ידי שש עמיתות המחזור הראשון ש ל ִּכ ְּתבּו ִני .כל אחת מה�ע
מיתות תקדיש את השנה הקרובה לכתיבת ספר באורך מלא ,בתמיכה וליווי של מתן .שש העמיתות
וד"ר יעל ציגלר התבקשו לכתוב על אישה מקראית שהיו מבקשות להזמין לסוכתן כאושפיזיות.
המחברות בחרו בארבע האימהות – שרה ,רבקה ,רחל ולאה ,וכן בחנה ,אביגיל ,ובדמות הפחות מוכרת
של ְׁש ֵא ָרה .אני בטוחה שתיהנו מן המאמרים לא פחות ממני .הרעיונות המובאים כאן מוסיפים רובד
של משמעות לחג ,והזדמנות להזמין אושפיזין ואושפיזות לתוך הסוכה.
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 7
באופן אישי ,לו היו שואלים אותי את מי הייתי רוצה להתארח בסוכה ,הייתי בוחרת בחמש בנות
צלפחד .מחלה ,נעה ,חגלה ,מלכה ,ותרצה ,קרויות בשמן בכל אחת משלוש הפעמים שבהן הן מוזכרות
בתורה ,ושוב בספר יהושע – בשונה מדמויות נשיות רבות במקרא ששמן אינו מוזכר כלל .הקריאה
בשם הוא מדד לחשיבותן ,והכוונה של התורה לזכור לא רק את שמן ,אלא גם את המסרים שאנו
למדות מן הסיפור שלהן ואת המורשת שהנחילו לנו .בנות צלפחד היו נשים חזקות וחכמות ,שהביאו
את השאלה שלהן על ירושת נחלת אביהן לפני משה ,בצורה מכובדת ומלאת אצילות .הטיעונים
שהן מעלות מבוססים על בקיאותן בתורה ,והן מונעות על ידי אהבתן לארץ ישראל והאמונה שלהן
בצדקת טענתן .בפירושו טוען רש"י (במדבר כז ,ה) כי "ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה
אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן" .אני מחכה להזמין השנה את בנות צלפחד לסעודתי בסוכה.
הפרשה שנכתבה בזכות בנות צלפחד גם קשורה לרעיון שמאחורי תוכנית ִּכ ְּתבּו ִני – נשים שמורישות
נחלה עבור הדורות הבאים בכך שהן כותבות ספרות תורנית משמעותית .אנו במתן מתרגשות ללוות
את שש המלומדות במסע הכתיבה שלהן.
הגענו במתן למקומות שקשה היה לנו לחלום עליהם כאשר התחלנו במסע לפני 35שנה .בע"ה
נמשיך ליצור ולחדש ,להיענות לאתגרים חדשים ,וליהנות מפירות עמל לימוד התורה של נשים.
8ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
יעל היא ראש בתי המדרש והמנהלת האקדמית של מתן, רחל
והיא עומדת בראש מיזם 'כתבוני' .היא עוסקת בהוראת
תנ"ך כשלושים שנה ,ופרסמה ספרים על נדרים במקרא, ד"ר יעל ציגלר
מגילת רות ,ומגילת איכה.
אחד מסיפורי האהבה היפים בתנ"ך הוא סיפור המפגש בין יעקב ורחל על פי הבאר .מבט אחד
ביופייה של רחל עובר כמו זרם חשמלי בנפשו של יעקב ,ומניע בו כוח כמעט על-אנושי לפעולה
מהירה ומלאת רגש.
יעקב תחילה ַמְׁש ֶקה את הכבשים של רחל ,ולאחר מכן ְמ ַנׁ ֵּשק אותה ,ולבסוף ,מרים את קולו בבכי.
האם יעקב בוכה מרוב שמחה ,מתוך התרגשות על המפגש עם בת משפחתו ,או מצער על כך שהוא
מגיע בידיים ריקות אל אשתו המיועדת (כדברי רש"י על בר' כט ,יא)? הסיבה לבכי לא כתובה באופן
מפורש ,אבל ברור שיעקב מתרגש מאוד מהפגישה המשמעותית הזו .כמה פסוקים אחר כך ,כבר
נאמר באופן מפורשַ " :ו ֶּי ֱא ַהב ַי ֲע ֹקב ֶאת ָר ֵחל" .מתוך אהבה עמוקה זו לרחל מתחייב יעקב לעבוד
שבע שנים עבור לבן כדי לזכות בה.
המשך הסיפור ידוע :לבן מרמה את יעקב המאוהב ,ומחליף את רחל בבתו הבכורה לאה .אך יעקב
נותר נאמן לרחל ,והוא מוכן לעבוד שבע שנים נוספות כדי לשאת את אהובתו .גם לאחר שהוא נושא
את שתי האחיות ,אהבתו אינה ׁשֹו ֶכ ֶכת .יעקב אוהב אך ורק את רחל – והתורה מעניקה ללאה ,אשתו
הראשונה ,את התיאור הקשה "שנואה" (בר' כט ,לא) .עם זאת ,ללאה יש יתרון אחד משמעותי על
פני אחותה :על אף היותה שנואה הקב"ה רואה את סבלה ,ופותח את רחמה .לאה יולדת ילד אחרי
ילד ,בעוד שרחל נותרת עקרה.
הסיפור היה עשוי להסתיים כאן .ליעקב שתי נשים :האחת אהובה אך עקרה ,והשנייה שנואה אך
פורייה .אך רחל מסרבת לקבל את עקרותה ,ובפעם הראשונה שבה שמה התורה מילים בפיה ,היא
מבהירה שכל מאווייה לבנים שאין לה (בר' ל ,א)ַ " :ו ּתֹא ֶמר ֶאל ַי ֲע ֹקב ָה ָבה ִּלי ָב ִנים ְו ִאם ַא ִין ֵמ ָתה
ָאנֹ ִכי" .במילים של רחל טמונה טרגדיה אירונית; למעשה ,חייה יגיעו לסופם בלידת בנימין ,הבן השני
והאחרון שלה .המילים האחרונות של רחל מהדהדות את הראשונות ,בשעה שהיא מעניקה שם
לבנהֶּ " :בן אֹו ִני" (בר' לה ,יח) .התשוקה של רחל לילד ממסגרת את סיפור חייה ,ובאה לידי ביטוי
במילים הראשונות והאחרונות שלהָ ' :ב ִנים' – ' ֶּבן' ַ ' /א ִין' – 'אֹו ִני'.
אך מותה של רחל אינו מהווה סוף פסוק עבור דמותה :באופן חריג קולה שב ומושמע דורות רבים
אחרי מותה ,דרך נבואתו של ירמיהו ,שם היא מזכירה לנו שלמרות שכבר עברה מן העולם ,תפקידה
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 9
עוד לא הסתיים .דמותה של רחל בירמיהו (יר' לא ,יד) ממשיכה לשקף את שאיפת חייה :רחל מבכה
על בניה ,שיצאו לגלות ,בעוד שהיא נותרת בחוסר כל .רחל ממאנת להנחם על 'בניה' ('הבה לי בנים')
כי 'איננו' ('ואם אין – מתה אנכי') .בחייה ,ההשתוקקות הבלתי-נלאית של רחל לבניה החמקמקים
מעניקה לה כוח ונחישות; לכן ,תפילתה זוכה בסופו של דבר ל ַמ ֲע ֶנה ,והיא מולידה את יוסף ואת
בנימין .גם אחרי מותה ,דמעותיה של רחל על בניה 'כי איננו' ממלאות את ייעודן :הקב"ה מנחם את
רחל (יר' לא ,טו-טז) ,ומבטיח לה שכר על פעולתה עבורם :בניה ישובו מארץ אויב לגבולם.
אך מלבד הקשרים הלשוניים ,ההופעה המאוחרת של רחל שונה בתכלית מתיאור דמותה בספר
בראשית .בחייה ,המטרה היחידה של רחל הייתה ללדת ילדים לעצמה .התורה מתארת את התע
חושות הקשות של רחל כלפי לאה (בר' ל ,א)ַ " :ו ֵּת ֶרא ָר ֵחל ִּכי ֹלא ָי ְל ָדה ְל ַי ֲע ֹקב ַו ְּת ַק ֵּנא ָר ֵחל ַּב ֲא ֹח ָתּה
ַו ּתֹא ֶמר ֶאל ַי ֲעקֹב ָה ָבה ִּלי ָב ִנים ְו ִאם ַא ִין ֵמ ָתה ָא ֹנ ִכי" .התחרות בין האחיות קשה :כל אחת חושקת
בדבר שהוענק לאחותה .לאה חושקת באהבתו של יעקב ,ורחל חושקת בילדים .הקושי בא לידי
ביטוי מיוחד במעשה הקצר אך הנוגע ללב אודות ראובן (בראשית ל ,יד-טו):
ַו ֵּי ֶלְך ְראּו ֵבן ִּבי ֵמי ְק ִציר ִח ִּטים ַו ִּי ְמ ָצא דּו ָד ִאים ַּב ָּשׂ ֶדה ַו ָּי ֵבא ֹא ָתם ֶאל ֵל ָאה ִאּמֹו ַו ּ ֹתא ֶמר ָר ֵחל ֶאל ֵל ָאה
ְּת ִני ָנא ִלי ִמּדּו ָד ֵאי ְּב ֵנְךַ :ו ּתֹא ֶמר ָלּה ַה ְמ ַעט ַק ְח ֵּתְך ֶאת ִאי ִ ׁשי ְו ָל ַק ַחת ַּגם ֶאת ּדּו ָד ֵאי ְּב ִני ַו ּ ֹתא ֶמר ָר ֵחל
ָל ֵכן ִי ְ ׁש ַּכב ִע ָּמְך ַה ַּל ְי ָלה ַּת ַחת ּדּו ָד ֵאי ְב ֵנְך.
לסיפור הקצר פרשנויות שונות; אך דבר אחד נראה ברור :האחיות מצויות ביריבות עצומה .בסיפור
המקראי לא מתוארת אמפתיה ,חמלה ,או חיבה בין האחיות .להיפך :הקשר מתואר במונחים של
קנאה (בר' ל ,א) ושנאה (בר' כט ,לא).
בתפנית חדה ,המדרש מציג תרחיש הפוך מזה שעולה מן הפסוקים .רחל מגלה אמפתיה עמוקה כלפי
אחותה הבכורה ,ומשתפת פעולה עם לאה בהונאת יעקב כדי שיתחתן איתה (בבא בתרא קכג ,א):
אמר לה :מינסבת לי! אמרה ליה :אין ,מיהו אבא רמאה הוא ,ולא יכלת ליה .אמר לה :מאי רמאותיה?
אמרה ליה :אית לי אחתא דקשישא מינאי ,ולא מנסבא לי מקמה .אמר לה :אחיו אני ברמאות.
ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? אין [ ]...מסר לה סימנין.
כי קא מעיילי לה ללאה ,סברה :השתא מיכספא אחתאי .מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב" :ויהי
בבקר והנה היא לאה" .מכלל דעד השתא לאו לאה היא? אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב
לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא.
[תרגום :אמר לה [יעקב לרחל] :תינשאי לי! אמרה לו :כן ,אולם אבי רמאי הוא ,ולא תוכל לו .אמר
לה :מהי רמאותו? אמרה לו :יש לי אחות שזקנה ממני ,ולא ישיא אותי לפניה .אמר לה :אחיו אני
ברמאות .והאם מותר להם לצדיקים לנהוג ברמאות? ענה לה :כן [ ]...מסר לה סימנין.
10ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
כאשר הכניסו את לאה ,חשבה :עכשיו תתבייש אחותי .מסרה לה אותם ,ועל זה נאמר“ :ויהי בבקר
והנה היא לאה" .מכאן שעד עכשיו לא הייתה לאה? אלא ,מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל
ומסרתה ללאה ,לא היה יודע בה עד אותה שעה].
המדרש הופך את הסיפור על פניו ,ומתאר באופן הפוך את היחסים בין רחל ללאה .אולי המדרש
רומז שבתחילה הייתה אמפתיה ואחווה בין האחיות ,כשלב מקדים לסיפור; ואילו רק מאוחר יותר
הקשר הפך לתחרותי ומר .עם זאת ,נראה שהמדרש מבקש לצייר תמונה כוללת של קשר אידילי
בין האחיות ,עם אהבה שכרוכה בחוסר אנוכיות הרואי מצדה של רחל .במבט ראשון התיאור המדע
רשי מפתיע :מה המקור לסימנים שאותם מוסרת רחל ללאה? ומהיכן שואב המדרש את האידיליה
שמנוגדת באופן כמעט מוחלט לאווירה שעולה מן הפסוקים?
כדי לרדת לעומקו של עניין זה עלינו לפנות להופעה מאוחרת יותר של רחל ,שמתוארת על ידי
הנביא ירמיהו (יר' לא ,יד-טז):
ּכֹה ָא ַמר ְי ָי קֹול ְּב ָר ָמה ִנ ְ ׁש ָמע ְנ ִהי ְּב ִכי ַת ְמרּו ִרים ָר ֵחל ְמ ַב ָּכה ַעל ָּב ֶני ָה ֵמ ֲא ָנה ְל ִה ָּנ ֵחם ַעל ָּב ֶני ָה ִּכי
ֵאי ֶנּנּו; ּכֹה ָא ַמר ְי ָי ִמ ְנ ִעי קֹו ֵלְך ִמ ֶּב ִכי ְו ֵעי ַנ ִיְך ִמ ִּד ְמ ָעה ִּכי ֵיׁש ָשׂ ָכר ִל ְפ ֻע ָּל ֵתְך ְנ ֻאם ְי ָי ְו ָ ׁשבּו ֵמ ֶא ֶרץ אֹו ֵיב:
ְו ֵיׁש ִּת ְק ָוה ְל ַא ֲח ִרי ֵתְך ְנ ֻאם ְי ָי ְו ָ ׁשבּו ָב ִנים ִל ְגבּו ָלם.
במקרא יש תופעה נדירה של הופעת דמויות מקראיות אחרי מותן .שמואל ,אליהו ,ורחל מופיעים
שנית על הבמה המקראית כדי לסגור מעגל שנותר פתוח בחייהם .בחייו ,שמואל לא הצליח להעביר
לשאול את המסר שדוד הוא המלך שנבחר להחליפו; ואילו אליהו לא הצליח לרכך את המסר הנבואי
לעם ישראל .שניהם שבו דורות אחרי מותם (שמ"א כח ,יז; מלאכי ג ,כג-כד) כדי להשלים את המשימה.
בחייה של רחל ,לשקיעה במרדף הבלתי-פוסק אחר ילד היו השלכות שליליות ומרחיקות לכת.
היריבות שלה עם לאה נמשכה גם בדור הבא ,שבו השנאה (בר' לז ,ח) והקנאה (בר' לז ,יא) הם בסיס
הקשר בין בני לאה לבני רחל .הפילוג והאיבה ממשיכים לשלוט לאורך הדורות ,ובאים לידי ביטוי
ביריבות בין בית שאול (מצאצאי רחל) לבית דוד (מצאצאי לאה) ,ובסופו של דבר ,גם בפילוג הממלכה
(לממלכת יהודה שבראשה מלך מבני לאה ,וממלכת אפרים הצפונית שבראשה עמד בתחילה מבני
רחל ,והשם אפרים דבק בה) .מפעם לפעם נראה שהיה תיקון לחלוקה הזו (דוד ,למשל ,מצליח
לאחד את הממלכה למשך שני דורות) אבל הפתרון לא נמשך לאורך זמן ,משום ששורש הבעיה
נותר במקומו .רחל לבדה יכלה להציע תיקון למצב הנפיץ.
מתוך השקט של מנוחת המוות ,עולה רחל ומופיעה בדיוק כאשר ממלכת יהודה יוצאת לגלות .היא
שופכת דמעותיה על בניה "כי איננו" ,ודמעותיה מזכירות את הרצון העמוק של רחל לבנים 'שאינם'
לכל אורך חייה .אבל הגולים כלל אינם בניה – ממלכת יהודה נשלטת על ידי שושלת בית-דוד,
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 11
הממלכה שמייצגת את כוחם של צאצאי לאה 1 .כלומר ,רחל ממררת בבכי על גורל השושלת של
אחותה ,ומגלה בכך ששאפתנותה כבר אינה אנוכית; היא מנצלת את כוח דמעותיה לטובת הממלכה
של צאצאי לאה 2.בירמיהו לא מוצאים חז"ל עדות לחוסר האנוכיות של רחל כלפי לאה ,ואולי מכאן
דולה המדרש את מעשה הסימנים .בכיה של רחל מתואר בביטוי 'בכי תמרורים' – שמבואר בדרך
כלל כ'בכי מר' ,על בסיס ההנחה שהמילה 'תמרורים' קשורה לשורש 'מר' .אולם ,בהמשך הפרק (יר'
לא ,כא) מופיעה המילה 'תמרורים' בהקבלה למילה 'ציונים' ,שמשמעותה 'סימנים' .המדרש מפרש
את בכי התמרורים של רחל לא כבכי מר ,אלא לבכי סמלי ומאותת ,בכי שמעביר סימנים – ומכאן
התשתית לסיפור המדרשי המורכב.
מדרש נוסף מתאר מקבץ של דמויות מקראיות – אברהם ,יצחק יעקב ,ומשה – שבאות לפני הקב"ה
להתחנן על הגולים אחרי החורבן ,ללא הועיל .רק רחל מצליחה לעורר רחמי שמים ,בזכות חמלתה
על אחותה; ורק בזכותה מבטיח הקב"ה להשיב את הגולים לארצם .המדרש מציע גרסה אחרת של
העברת הסימנים מרחל ללאה ,שמסתכמת בפסוקים בירמיהו שמתארים את שובה של רחל (איכה
רבה ,פתיחתא כד):
ְּבאֹו ָתּה ָׁש ָעה ָק ְפ ָצה ָר ֵחל ִאֵּמנּו ִל ְפ ֵני ַהָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ְו ָא ְמ ָרה ִרּבֹונֹו ֶׁשל עֹו ָלםָּ ,גלּוי ְל ָפ ֶניָך ֶׁשַּי ֲע ֹקב
ַע ְבְּדָך ֲא ָה ַבִּני ַא ֲה ָבה ְי ֵת ָרה ְו ָע ַבד ִּבְׁש ִבי ִלי ְל ַאָּבא ֶׁש ַבע ָׁש ִניםּ ,ו ְכֶׁש ִהְׁש ִלימּו אֹו ָתן ֶׁש ַבע ָׁש ִנים ְו ִהִּגי ַע
ְז ַמן ִנּׂ ֹשּו ַאי ְל ַב ְע ִליָ ,י ַעץ ָא ִבי ְל ַה ְח ִלי ֵפ ִני ְל ַב ְע ִלי ִּבְׁש ִביל ֲאחֹו ִתיְ ,ו ֻה ְקָׁשה ָע ַלי ַהָּד ָבר ַעד ְמ ֹאד ִּכי נֹו ְד ָעה
ִלי ָה ֵע ָצהְ ,והֹו ַד ְעִּתי ְל ַב ְע ִלי ּו ָמ ַס ְרִּתי לֹו ִסי ָמן ֶׁשַּיִּכיר ֵּבי ִני ּו ֵבין ֲאחֹו ִתי ְּכ ֵדי ֶׁשֹלא יּו ַכל ָא ִבי ְל ַה ֲח ִלי ֵפ ִני.
ּו ְל ַא ַחר ֵּכן ִנ ַח ְמִּתי ְּב ַע ְצ ִמי ְו ָס ַב ְלִּתי ֶאת ַּת ֲא ָו ִתי ְו ִר ַח ְמִּתי ַעל ֲאחֹו ִתי ֶׁשֹלא ֵת ֵצא ְל ֶח ְרָּפהְ ,ו ָל ֶע ֶרב ִחְּלפּו
ֲאחֹו ִתי ְל ַב ְע ִלי ִּבְׁש ִבי ִליּ ,ו ָמ ַס ְרִּתי ַל ֲאחֹו ִתי ָּכל ַהִּסי ָמ ִנין ֶׁשָּמ ַס ְרִּתי ְל ַב ְע ִליְּ ,כ ֵדי ֶׁש ְי ֵהא ָסבּור ֶׁש ִהיא ָר ֵחל.
ְוֹלא עֹוד ֶאָּלא ֶׁשִּנ ְכ ַנ ְסִּתי ַּת ַחת ַהִּמָּטה ֶׁש ָה ָיה ׁשֹו ֵכב ִעם ֲאחֹו ִתי ְו ָה ָיה ְמ ַדֵּבר ִעָּמּה ְו ִהיא ׁשֹו ֶת ֶקת ַו ֲא ִני
ְמִׁשי ַבּתּו ַעל ָּכל ָּד ָבר ְו ָד ָברְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹלא ַיִּכיר ְלקֹול ֲאחֹו ִתי ְו ָג ַמ ְלִּתי ֶח ֶסד ִעָּמּהְ ,וֹלא ִקֵּנא ִתי ָּבּה ְוֹלא
הֹו ֵצא ִתי ָה ְל ֶח ְרָּפהּ .ו ָמה ֲא ִני ֶׁש ֲא ִני ָּבָׂשר ָו ָדם ָע ָפר ָו ֵא ֶפר ֹלא ִקֵּנא ִתי ַלָּצ ָרה ֶׁשִּלי ְוֹלא הֹו ֵצא ִתי ָה ְלבּוָׁשה
ּו ְל ֶח ְרָּפהְ ,ו ַאָּתה ֶמ ֶלְך ַחי ְו ַקָּיםַ ,ר ֲח ָמןִ ,מְּפ ֵני ָמה ִק ֵנא ָת ַל ֲעבֹו ַדת ּכֹו ָכ ִבים ֶׁש ֵאין ָּבּה ַמָּמׁשְ ,ו ִה ְג ֵלי ָת ָּב ַני
ְו ֶנ ֶה ְרגּו ַּב ֶח ֶרב ְו ָעׂשּו אֹו ְי ִבים ָּבם ִּכ ְרצֹו ָנם.
1גם אם שבט בנימין (כלומר ,בני רחל) הוא חלק ממלכות דוד ,נראה שהמדרש תופס את בכיה של רחל דווקא
על הגלות הזו – בניגוד לגלות של הממלכה הצפונית – כמשמעותי ,וכתיקון לקנאתה האנוכית באחותה.
2בפסוקים הבאים ,ירמיהו מדבר על אהבת הקב"ה לאפרים – כלומר ,הממלכה הצפונית (יר' לא ,יז-יט) .יש
פרשנים שמסיקים מכאן שרחל בוכה דווקא על הממלכה הצפונית (עי' לדוג' רד"ק על ירמיהו לא ,יד) ,לדעתי
נכון יותר לקרוא את הדברים בהקשר הכללי של ספר ירמיהו ,שעוסק בגלות יהודה (בדומה למדרש שהובא כאן
ולרש"י על יר' לא ,יד) .לפי קריאה זו ,תפילתה של רחל מביאה להבטחה שהקב"ה ישיב גם את הממלכה הצפונית
(יר' לא ,יז-יט) ,אולי בשל מסירותה חסרת-האנוכיות של רחל לגולי יהודה.
12ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
ִמָּיד ִנ ְתַּג ְלְּגלּו ַר ֲח ָמיו ֶׁשל ַהָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ְו ָא ַמרִּ ,בְׁש ִבי ֵלְך ָר ֵחל ֲא ִני ַמ ֲח ִזיר ֶאת ִיְׂש ָר ֵאל ִל ְמקֹו ָמן,
ֲה ָדא הּוא ִד ְכ ִתיב (יר' לא ,טו)ּ :כֹה ָא ַמר ה' קֹול ְּב ָר ָמה ִנְׁש ָמע ְנ ִהי ְּב ִכי ַת ְמרּו ִרים ָר ֵחל ְמ ַבָּכה ַעל ָּב ֶני ָה
ֵמ ֲא ָנה ְל ִהָּנ ֵחם ַעל ָּב ֶני ָה ִּכי ֵאי ֶנּנּוּ .ו ְכ ִתיב (יר' לא ,טז)ֹ ּ :כה ָא ַמר ה' ִמ ְנ ִעי קֹו ֵלְך ִמֶּב ִכי ְו ֵעי ַנ ִיְך ִמִּד ְמ ָעה ִּכי
ֵיׁש ָׂש ָכר ִל ְפ ֻעָּל ֵתְך וגו'ּ ,ו ְכ ִתיב (יר' לא ,יז)ְ :ו ֵיׁש ִּת ְק ָוה ְל ַא ֲח ִרי ֵתְך ְנ ֻאם ה' ְוָׁשבּו ָב ִנים ִל ְגבּו ָלם.
אי אפשר לדעת עד כמה הדמות המדרשית של רחל משקפת את מציאות חייה ,אבל היא וודאי
מושפעת מההופעה המאוחרת שלה בספר ירמיהו .שם ,במקום להתרכז בשאיפות האישיות שלה,
רחל מנצלת את הכוחות המוכחים שלה – תשוקתה ,דמעותיה ,ותפילתה – כדי להתחנן לא על ילדיה
שלה ,אלא על כל בני יעקב ,שפניהם לגלות .בתפילתה המאוחדת על עם ישראל ,מקדמת רחל את
רעיון שותפות הגורל של עם ישראל .כבר מאוחר מדי להשיב את הגלגל לאחור ולעצור את העונש
הבלתי נמנע של האומה המפוזרת והמפורדת ,אבל המסר של רחל הופך לשאיפה שבכוחה ליצור
עתיד לאומי לאומה .בכך ,הופכת רחל לאם האומה ,שאחדותה תתבטא בחמלה וכבוד איש לאחיו
ואישה לאחותה .הדיוקן המדרשי של רחל ,שמבוסס על הדמעות שמזילה רחל בירמיהו ,נותרת
המורשת הנצחית של רחל ,שתיזכר תמיד כדמות אימהית של כוח וחמלה ,המּו ַנ ַעת על ידי נאמנות
של אחות מסורה.
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 13
לעדינה דוקטורט בתלמוד ,היא לומדת בתכנית 'הלכתא' רבקה
התכנית ללימודי הלכה גבוהים במתן ירושלים ,מלמדת במתן
ובבתי מדרש נוספים .עדינה תכתוב ספר רב-תחומי על הרבנית ד"ר
מועדי השנה והמקדש מנקודת המבט של התנ"ך והמשנה. עדינה שטרנברג
מבין כל האמהות ,רק הסיפור של “בחירת” רבקה מפורט בפנינו ומעניק הסבר מדוע היא זכתה
להיכלל בין אמהותינו .אמנם נראה שכל האמהות מגיעות אלינו ממשפחת אברהם ומאור כשדים
או ארם נהריים ,אבל רק לגבי רבקה אנחנו מקבלים מידע מקדים מעבר לקשר המשפחתי .הבנת
אופן הבחירה של רבקה נעוצה בהבנה של סיפור חיפושה ומציאתה בידי עבד אברהם.
כמה נקודות תופסות את העין בבחירת רבקה לאישה ,ואנחנו נתמקד בשתיים מהן :הדרישה לחפש
אותה דווקא בארצו ובמולדתו של אברהם ,והבחינה שנעשתה לרבקה.
נתחיל עם הנקודה הראשונה .אברהם אומר לעבד כך (כ”ד ג-ד):
“ְו ַא ְׁשִּבי ֲעָך ַּבה’ ֱאֹ-ל ֵהי ַהָּׁש ַמ ִים ֵואֹ-ל ֵהי ָה ָאֶרץ ֲא ֶׁשר ֹלא ִת ַּקח ִאָּׁשה ִל ְב ִני ִמְּבנֹות ַהְּכ ַנ ֲע ִני ֲא ֶׁשר ָא ֹנ ִכי
יֹו ֵׁשב ְּב ִקְרּבֹוִּ .כי ֶאל ַאְר ִצי ְו ֶאל מֹו ַל ְד ִּתי ֵּת ֵלְך ְו ָל ַק ְח ָּת ִאָּׁשה ִל ְב ִני ְל ִי ְצ ָחק”.
מדוע ,בעצם ,אברהם שולח את העבד לשם ולא לוקח מן הנשים מסביב?
הפרשנים נחלקו בהבנת המוקד של דברי אברהם .אם נשים לב ,בדברי אברהם יש מבנה של ‘לא X
אלא .”Yהשאלה היא מה החלק היותר חשוב של המשוואה :לא ,Xדהיינו ,שמה שחשוב זה שהאשה
לא תהיה כנענית ,או שמא מה שחשוב זה ה - Yשהיא תהיה מארצו וממולדתו של אברהם .גם אם
נניח שהחשיבות היא בכך שהיא תהיה מארצו ומולדתו ,נצטרך להבין למה הכוונה ,ולמה זה חשוב.
לפי הר”ן בדרשותיו ,המידות הרעות של הכנעניים היו חמורים בהרבה מהמידות הרעות של הארמים.
אנשי כנען היו שטופים בשנאה ,נקמה ,אכזריות ,זימה וכילות .אלו תכונות שגם עוברות מדור לדור.
ואילו אצל משפחת לבן היתה עבודה זרה ,אבל זה משהו שקל יותר לתקן .יוצא שהר”ן מדגיש דווקא
את החלק הראשון בדבריו של אברהם ,שלא לקחת אישה מבנות הכנעני.
לעומת זאת ,לפי מדרש הגדול ,המוקד הוא דווקא ללכת אל משפחתו של אברהם .הוא מבין שהיה
צורך להכניס אישה זרה לתוך המשפחה ,לגייר אותה ,ואברהם רצה להעניק את החסד הזה למישהי
ממשפחתו דווקא“ :אלא אמר אברהם הואיל ואני מגייר – אגייר ממשפחתי ומבית אבי ,שהן קודם לכל,
ולא עוד אלא שהן קרובי תשובה” .לפי פירוש זה ,המוקד הוא דווקא ללכת אל משפחתו של אברהם.
14ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
אברהם אמנם מדבר על “אל ארצי ואל מולדתי” ,ולא ברור שהכוונה היא דווקא למשפחתו .עם זאת,
כשהעבד מתאר את השליחות למשפחתה של רבקה ,הוא אומר כך (לז-לח):
“ַו ַּי ְׁשִּב ֵע ִני ֲאדֹ ִני ֵלאמֹר ֹלא ִת ַּקח ִאָּׁשה ִל ְב ִני ִמְּבנֹות ַהְּכ ַנ ֲע ִני ֲא ֶׁשר ָא ֹנ ִכי ֹי ֵׁשב ְּב ַאְרצֹוִ .אם ֹלא ֶאל ֵּבית
ָא ִבי ֵּת ֵלְך ְו ֶאל ִמ ְׁש ַּפ ְח ִּתי ְו ָל ַק ְח ָּת ִאָּׁשה ִל ְב ִני”.
בפסוקים אלו ישנה הקבלה בין משפחה ובית אב לבין ארץ ומולדת .נראה שארץ לא קשורה בהכרח
למשפחה ,אבל ייתכן לומר שמשפחה ובית אב מגדירים מולדת .אמנם ,ייתכן שזו לא היתה כוונתו
ההכרחית של אברהם ,אבל העבד שינה את דבריו כדי לשכנע את משפחת רבקה להסכים לנישואין
הללו .מכל מקום ,גם רשב”ם הבין ש”מולדתי” זה “משפחתי”.
רש”ר הירש מתייחס דווקא לדינמיקה הזוגית והמשפחתית ,ומשלב בין שני החלקים של דברי אבע
רהם .הוא מציין שהבעיה בנשיאת אשה מבנות כנען זו דווקא קרבת המגורים למשפחה הכנענית,
שהיא שתאפשר את ההשפעה הכנענית על הזוג .לאור זאת ,הבאת אישה מרחוק גם תרחיק אותה
ממשפחתה ,ותאפשר הכנסתה והטמעתה במשפחת אברהם ,במקום להפך .אם כן ,לפי רש”ר הירש,
לאברהם חשוב שלא תהיה אישה מבנות הכנעני ,בגלל ש”אנוכי יושב בקרבו” (החלק הראשון של
דברי אברהם) ,אלא דווקא ללכת למקום רחוק ,ולקחת אישה משם (החלק השני של דברי אברהם).
לפי דבריו “אל ארצי ואל מולדתי” מציינים מקום ,ולאו דווקא משפחה מסוימת .וכך הבין גם רש”י
את הביטוי “מולדתי – אור כשדים”.
בהמשך נראה הסבר נוסף להחלטה של אברהם לשלוח את העבד אל ארצו ואל מולדתו ,דווקא.
דברי אברהם לכאורה מתרכזים דווקא במוצא של הנערה המיועדת .אבל העבד עושה ,לכאורה ,מבחן
שקשור להיבטים אחרים של הנערה .ניתן למצוא שתי גישות מרכזיות בפרשנים כלפי המבחן זה.
פרשנים רבים (לדוגמה רש”י ,ראב”ע ,רש”ר הירש ועוד) מתייחסים למבחן הזה כמבחן אופי .העבד
מבקש לבחון כאן את תכונת החסד של רבקה ,שבא לידי ביטוי בכמה נקודות חשובות :היוזמה של
רבקה ,גודל החסד שהיא עושה ,והמהירות שבה היא עושה את הדברים.
החסד של רבקה מזכיר לנו את אחת מתכונות האופי הבולטות של אברהם אבינו ,שגם ניחן בחסד
ובהכנסת אורחים .הקשר בין רבקה לבין אברהם בא לידי ביטוי גם ברמה המילולית .גם אצל אברהם
יש ביטויים מאוד חשובים של מהירות וריצה .לגבי אברהם נאמר (בראשית י”ח ו-ח):
“ ַו ְי ַמ ֵהר ַא ְבָר ָהם ָה ֹא ֱה ָלה ֶאל ָׂשָרה ַוּ ֹיא ֶמר ַמ ֲהִרי ְׁשֹלׁש ְס ִאים ֶק ַמח ֹס ֶלת לּו ִׁשי ַו ֲע ִׂשי ֻעגֹותְ .ו ֶאל ַהָּב ָקר
ָרץ ַא ְבָר ָהם ַו ִּי ַּקח ֶּבן ָּב ָקר ַרְך ָוטֹוב ַו ִּי ֵּתן ֶאל ַהַּנ ַער ַו ְי ַמ ֵהר ַל ֲעׂשֹות אֹתֹוַ .ו ִּי ַּקח ֶח ְמ ָאה ְו ָח ָלב ּו ֶבן ַהָּב ָקר
ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה ַו ִּי ֵּתן ִל ְפ ֵני ֶהם ְוהּוא עֹ ֵמד ֲע ֵלי ֶהם ַּת ַחת ָה ֵעץ ַוּ ֹיא ֵכלּו”.
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 15
ובאופן דומה אצל רבקה( :כ”ד יז-כ):
“ַו ָּיָרץ ָה ֶע ֶבד ִל ְקָרא ָתּה ַוּיֹא ֶמר ַה ְג ִמי ִאי ִני ָנא ְמ ַעט ַמ ִים ִמַּכ ֵּדְךַ .וּתֹא ֶמר ְׁש ֵתה ֲא ֹד ִני ַו ְּת ַמ ֵהר ַוּתֶֹרד ַּכ ָּדּה
ַעל ָי ָדּה ַו ַּת ְׁש ֵקהּוַ .ו ְּת ַכל ְל ַה ְׁש ֹקתֹו ַוּ ֹתא ֶמר ַּגם ִל ְג ַמֶּליָך ֶא ְׁש ָאב ַעד ִאם ִּכּלּו ִל ְׁשּתֹתַ .ו ְּת ַמ ֵהר ַו ְּת ַער ַּכ ָּדּה
ֶאל ַהּׁשֹ ֶקת ַו ָּת ָרץ עֹוד ֶאל ַהְּב ֵאר ִל ְׁשאֹב ַו ִּת ְׁש ַאב ְל ָכל ְּג ַמָּליו”.
אותם הפעלים מופיעים אצל אברהם ואצל רבקה ,וכמו אברהם ,גם היא אומרת מעט ועושה לאחר
מכן הרבה יותר .כמו אצל אברהם היא מכניסה אורח שאין לה מושג מי הוא ומאין הוא ובסוף
מסתבר שהוא שליח נאמן.
לכאורה ,נראה שהמבחן הזה נועד למצוא את האשה הראויה מבחינת המידות ,שתתאים למשפחת
אברהם .גם אם היא מגיעה מבית של עובדי אלילים ,לפחות בכל הנוגע למידות היא דומה לאברהם
אבינו ,וראויה להיכנס למשפחתו.
עם זאת ,מצינו בחז”ל התייחסות מעט שונה למבחן ,כאשר הוא מוגדר כסוג של ניחוש (בבלי חולין
דף צה ע”ב)“ :והאמר רב :כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש!” .רב מגדיר
את המבחן של עבד אברהם כסוג של ניחוש ,מעין קסם שנועד לגילוי עתידות ,כאשר באמצעות
מעשה אחד ,ניתן לכוון את דעת האלים או את דעת הא-ל ולדעת כיצד לפעול בעולם .אמנם ,יש
ראשונים (כדעת הראב”ד) שהבינו שרב קובע שסוג הניחוש הספציפי הזה הוא בסדר ,כי הוא מבוסס
על דבר אמיתי ולא על מבחן שרירותי ,אבל ראשונים אחרים (כגון הרמב”ם) ראו במעשה נחש פסול.
סוגיה נוספת בגמרא מבקרת את המעשה כך (בבלי תענית דף ד ע”א):
“אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן :שלשה שאלו שלא כהוגן ,לשנים השיבוהו כהוגן,
לאחד השיבוהו שלא כהוגן .ואלו הן :אליעזר עבד אברהם ,ושאול בן קיש ,ויפתח הגלעדי .אליעזר
עבד אברהם -דכתיב (בראשית כ”ד) והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו’ ,יכול אפילו
חיגרת אפילו סומא -השיבו כהוגן ,ונזדמנה לו רבקה.”...
גם הדברים הללו מצביעים על האופי של המבחן ,ככזה ש”מסנדל” את העבד לתוצאה שתקרה,
בלי קשר לנסיבות.
נדמה שדברי הביקורת הללו מצביעים על עובדה חשובה ,והיא שהמבחן הזה כלל לא נעשה לרבקה
אלא לקב”ה ,והתוצאה של המבחן היתה מחייבת את העבד בכל מקרה .ברצוני לפתח את הכיוון
הזה ,אם כי באופן חיובי ,ולא כביקורת על העבד .ההבנה שהמבחן של העבד לא היה מבחן לרבקה,
אלא מבחן ,או הסכם בין העבד לבין הקב”ה ,צובעת באור אחר את המבחן הזה .ואכן ,כפי שניתן
לראות מן הפסוקים ,העבד לא מחליט בינו לבין עצמו כיצד לבחון את הנערה ,אלא “מסכם” זאת
עם הקב”ה (כ”ד יב-יד):
16ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
“ַוּיֹא ַמר ה’ ֱאֹ-ל ֵהי ֲאדֹ ִני ַא ְבָר ָהם ַה ְקֵרה ָנא ְל ָפ ַני ַהּיֹום ַו ֲע ֵׂשה ֶח ֶסד ִעם ֲאדֹ ִני ַא ְבָר ָהם( :יג) ִהֵּנה ָא ֹנ ִכי
ִנָּצב ַעל ֵעין ַה ָּמ ִים ּו ְבנֹות ַא ְנ ֵׁשי ָה ִעיר יֹ ְצ ֹאת ִל ְׁשאֹב ָמ ִים( :יד) ְו ָה ָיה ַהַּנ ֲעָר ֲא ֶׁשר אֹ ַמר ֵא ֶלי ָה ַה ִּטי ָנא
ַכ ֵּדְך ְו ֶא ְׁש ֶּתה ְו ָא ְמָרה ְׁש ֵתה ְו ַגם ְּג ַמֶּליָך ַא ְׁש ֶקה אֹ ָתּה ֹה ַכ ְח ָּת ְל ַע ְב ְּדָך ְל ִי ְצ ָחק ּו ָבּה ֵא ַדע ִּכי ָע ִׂשי ָת ֶח ֶסד
ִעם ֲא ֹד ִני”.
לאור ההבנה הזאת ,נראה להבין את הסיפור באופן מעט שונה ממה שהוצג לעיל.
נחזור לדברי השליחות ,כפי שמופיעים בתחילת הסיפור .אברהם פונה לעבד ,ומבקש שיקח אישה
לבנו ,כפי שראינו לעיל .כאשר העבד מבטא ספקות ,אברהם אומר (פסוק ו-ז):
“ַוּ ֹיא ֶמר ֵא ָליו ַא ְבָר ָהם ִהָּׁש ֶמר ְלָך ֶּפן ָּת ִׁשיב ֶאת ְּב ִני ָׁש ָּמה .ה’ ֱאֹ-ל ֵהי ַהָּׁש ַמ ִים ֲא ֶׁשר ְל ָק ַח ִני ִמֵּבית ָא ִבי
ּו ֵמ ֶא ֶרץ מֹו ַל ְד ִּתי ַו ֲא ֶׁשר ִּדֶּבר ִלי ַו ֲא ֶׁשר ִנ ְׁשַּבע ִלי ֵלא ֹמר ְל ַזְר ֲעָך ֶא ֵּתן ֶאת ָה ָאֶרץ ַהּ ֹזאת הּוא ִי ְׁש ַלח ַמ ְל ָאכֹו
ְל ָפ ֶניָך ְו ָל ַק ְח ָּת ִאָּׁשה ִל ְב ִני ִמָּׁשם”.
לצד הבקשה של אברהם ,שהעבד ילך את ארצו ואל מולדתו ,הוא קובע שה’ ישלח מלאך שילך
עם העבד כדי לקחת את האשה הזאת .תיאור זה מזכיר קשר נוסף שבין רבקה לבין אברהם אבינו,
שכן הוא מזכיר את מסעו של אברהם אבינו (בראשית י”ב א)ַ “ :וּ ֹיא ֶמר ה’ ֶאל ַא ְב ָרם ֶלְך ְלָך ֵמ ַא ְר ְצָך
ּו ִמּמֹו ַל ְד ְּתָך ּו ִמֵּבית ָא ִביָך ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ַא ְר ֶאּ ָך” .אברהם נלקח מארצו וממולדתו ,והעבד נשלח כדי
לקחת גם את רבקה משם .הן הארץ והמולדת והן הפעל “לקח” מופיעים ביחס לשניהם ,וקוראים
לקשר נוסף שבין דמותו של אברהם לדמותה של רבקה (מעבר להכנסת האורחים).
שתי ההשוואות בין אברהם לבין רבקה – האופי הדומה ,וגם היציאה מארצם וממולדתם מצביעה על
השוואה שלישית ביניהם .אברהם נבחר בידי ה’ ,והמבחן הראשון שלו הוא ביציאה מארצו ומולדתו
אל ארץ לא נודעת .גם רבקה מתבקשת לעבור מסע דומה לאברהם אבינו – היא נבחרת מארצו/ה
וממולדתו/ה .גם כאן אפשר להשוות את הביטויים עצמם בין אברהם לרבקה .אברהם עומד במבחן
ה”לך לך” וכך גם רבקה (נח-סא):
“ַו ִּי ְקְראּו ְלִר ְב ָקה ַוּיֹא ְמרּו ֵא ֶלי ָה ֲה ֵת ְל ִכי ִעם ָה ִאיׁש ַה ֶּזה ַוּתֹא ֶמר ֵא ֵלְךַ .ו ְי ַׁשְּלחּו ֶאת ִר ְב ָקה ֲאחֹ ָתם ְו ֶאת
ֵמ ִנ ְק ָּתּה ְו ֶאת ֶע ֶבד ַא ְבָר ָהם ְו ֶאת ֲא ָנ ָׁשיוַ ...ו ָּת ָקם ִר ְב ָקה ְו ַנ ֲערֹ ֶתי ָה ַו ִּתְרַּכ ְב ָנה ַעל ַה ְּג ַמִּלים ַו ֵּת ַל ְכ ָנה ַא ֲחֵרי
ָה ִאיׁש ַו ִּי ַּקח ָה ֶע ֶבד ֶאת ִר ְב ָקה ַו ֵּי ַלְך”.
נראה שמשפחתה מעדיפים שהיא תשאר ,אך שכששואלים אותה היא מעדיפה ללכת.
חיבור המבחן שעושה העבד לה’ ,כדי לדעת במי ה’ בחר ,יחד עם הבקשה מרבקה לעזוב את ארצה
ואת מולדתה ,מציגים את הסיפור באופן אחר .הן רבקה והן אברהם נבחרים בידי שמים .שניהם
נדרשים לעמוד במספר נסיונות ברורים .אברהם צריך להוכיח שהוא ירא א-להים (בסיפור העקדה)
ורבקה מוכיחה את עצמה כראויה להיבחר (באמצעות החסד) .לשניהם נוסף גם הנסיון של יציאה
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 17
מארצם וממולדתם בעקבות דבר ה’.
אמנם אברהם הלך בעקבות ציווי מפורש של ה’ ,ואילו רבקה הולכת בעקבות אברהם (או העבד
שלו) .רבקה אכן יודעת כמה פרטי מידע על העבד הזה (פרט לעושרו )...והוא ההשתחוייות המרובות
וההודיה הרבה לה’ ,העובדה שהוא שייך לבית אברהם ושלאברהם יש קשר לה’ .בהמשך הסיפור
היא תלמד מהאיש הזה -שמזכיר את שם ה’ ומשתחווה לו ,ובא בשליחות של מי שקיבל את ברכת
ה’ -שהמלאך הוא שבחר ברבקה .על סמך המידע הזה היא קמה והולכת ,באופן אקטיבי .רבקה
אמנם הולכת כדי להתחתן ,אבל ההליכה שלה היא בעצם בעקבות ה’ .לפי ראיה אחת של המבחן
של העבד ,המבחן הוכיח שרבקה ראויה להתחתן עם יצחק ,אבל לפי הראיה האחרת ,רבקה נבחרה
כאם בפני עצמה.
אם כן ,לא רק האב הראשון נצטווה ‘לך לך’ ובכך עזב את משפחתו מאחור והלך אל הלא נודע בעע
קבות ה’ ,אלא גם האם היתה צריכה לעשות זאת .שרה היתה כבר חלק מאברהם ומהמסגרת שלו.
גם רחל ולאה בחרו להצטרף ליעקב ולעזוב את בית אביהן ,אבל כבר היו חלק ממסגרת שלמה .רק
אצל רבקה ,היא עומדת בפני עצמה ,עם בחירה בה ,ודרישה ממנה לצאת (לבד) מארצה וממולדתה.
הבחירה הזו באה לידי ביטוי בהבחנה בינה לבין משפחתה (אולי משפחה נבחרת כשלעצמה) ,עקירתה
משם ,ובקשה שתלך אל הארץ הלא נודעת.
רבקה מלמדת אותנו על השילוב שבין הבחירה הא-להית (“אותה הוכחת”) לבין הבחירה האישית
(“ותאמר אלך”) בבחירת אבות ואמהות האומה .ולוואי שנצליח גם אנחנו להראות שאנו ראויים
וראויות לאותה הבחירה.
18ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
למרים דוקטורט ביהדות זמננו .היא בוגרת מתן ֶ ׁש ֱא ָרה
ועסקה בהנחיית מורים ברחבי הארץ דרך משרד החינוך.
ד"ר מרים ויטמן
תכתוב על ספר דברי הימים.
(כ) ּו ְב ֵני ֶא ְפַר ִים ׁשּו ָת ַלח ּו ֶבֶרד ְבּנֹו ְו ַת ַחת ְבּנֹו ְו ֶא ְל ָע ָדה ְבנֹו ְו ַת ַחת ְ ּבנֹו.
(כא) ְו ָז ָבד ְבּנֹו ְוׁשּו ֶת ַלח ְבּנֹו ְו ֵע ֶזר ְו ֶא ְל ָעד ַו ֲהָרגּום ַא ְנ ֵ ׁשי ַגת ַהּנֹו ָל ִדים ָבּ ָאֶרץ ִ ּכי ָיְרדּו ָל ַק ַחת ֶאת ִמ ְק ֵני ֶהם.
(כב)ַ ו ִיּ ְת ַא ֵבּל ֶא ְפַר ִים ֲא ִבי ֶהם ָי ִמים ַר ִבּים ַו ָיּבֹאּו ֶא ָחיו ְל ַנ ֲחמֹו.
(כג)ַ ו ָיּבֹא ֶאל ִא ְשּׁתֹו ַו ַתּ ַהר ַו ֵתּ ֶלד ֵבּן ַו ִיּ ְקָרא ֶאת ְ ׁשמֹו ְ ּבִרי ָעה ִ ּכי ְבָר ָעה ָה ְי ָתה ְ ּב ֵביתֹו.
(כד) ּו ִבּתֹו ֶשׁ ֱאָרה ַו ִתּ ֶבן ֶאת ֵ ּבית חֹורֹון ַה ַתּ ְחּתֹון ְו ֶאת ָה ֶע ְליֹון ְו ֵאת ֻא ֵזּן ֶ ׁש ֱאָרה.
(דברי הימים ז ,כ-כד)
פסוקים אלו מספר דברי הימים הינו חלק מרשימת יחס של שבט אפרים המתארת את השתלשלות
הדורות מאפרים ועד יהושע בן נון .הפסוקים מתארים אירוע קדום אשר אינו מוכר לנו מספרים
אחרים בתנ"ך .זהו סיפור קצרצר הממוקד בטראומה קשה שאירעה לאפרים ובניו .בניו של אפרים
נקלעו לסכסוך עם אנשי גת על רקע הקשור למקנה ,ונהרגו בעימות זה .לאחר תיאור האבל של
אפרים אביהם ,מתארים הפסוקים תהליך שיקום כפול – הולדה ובניה .אפרים הוליד בן נוסף וקרא
לו בריעה על שם הרעה אשר פקדה את ביתו .ושארה ,בתו של אפרים (או של בריעה) ,בנתה שלש
ערים – בית חורון תחתון ,בית חורון עליון ,ואוזן שארה.
שארה נושאת על כתפיה את היותה שארית .שמה מנציח את היותה יד ושם לבני משפחתה אשר
נהרגו באירוע טרגי אשר העיב על חיי המשפחה כולה .ימיה של ילדה ,נערה ,אשה זו עלולים היו
להיות קודרים .כיצד ניתן לגדול ולהתבגר לתוך ענן של יגון המונצח בשם אשר ניתן לה? אולם בצד
האבדן ,מנציח השם 'שארה' גם את הפן החיובי והאופטימי ,,את הקיים ,את הנחמה ואת התקווה.
המשפחה לא כלתה כולה .נותרה שארית .והיא תצמח .ואכן שארה בחרה בחיים .מתוך העיצבון
והכאב היא צמחה ועלתה ובנתה את חייה .את האבל המשפחתי על מות הבנים היא מינפה לבנייה
ועשייה בארץ ישראל .שארה הייתה לאישה הראשונה בתנ"ך ,האישה היחידה בתנ"ך ,אשר בנתה
עיר ,ולא עיר אחת כי אם שלש ערים .שלש ערים בארץ ישראל .והשלישית מתוכן קרויה על שמה
– אוזן שארה.
הערים שבנתה שארה ,מוכרות לנו מן התנ"ך ומוכרות לנו גם היום .בית חורון עליון ובית חורון תחתון
היו ערי גבול בדרום נחלת שבט אפרים על גבול נחלת בנימין (יהושע ט"ז ,ג ,ה; י"ח יג-יד) ,ושימשו
כערי לוייה בנחלת אפרים (יהושע כ"א ,כ-כב; דבהי"א ו ,נג) .שמות שתי ערים אלו השתמרו בשמות
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 19
הכפרים הערבים בית ע'ור א-תחתא ובית ע'ור א-פאוקה .בסמוך להם ,על כביש 443העולה ממודיעין
לירושלים ,קיים היום היישוב העברי בית חורון ,המנציח את שמו המקורי של המקום .לעומת בית
חורון עליון ובית חורון תחתון המוזכרות כמה פעמים בתנ"ך ,אוזן שארה איננה מוזכרת עוד בתנ"ך.
היא מזוהה עם הכפר הערבי בית סירא הקרוב לבית חורון ,ושומרת על תעתיק קרוב לשם 'שארה'.
תעלומה שורה על מקום האירוע של מות בני אפרים .המקום אינו כתוב באופן מפורש ,אך התמונה
הכללית היא ארץ ישראל – הפוגעים בבני אפרים יצאו מגת ,עיר פלשתית בארץ ישראל ,הם נולדו
בארץ ,וגם הערים שבנתה שארה נמצאות בארץ ישראל .לכן משתמע מתוך הפסוקים שאפרים
התאבל על בניו בארץ ישראל .אולם על פי הידוע לנו אפרים בן יוסף לא חי מעולם בארץ ישראל.
אנו יודעים מספר בראשית שאפרים נולד וחי במצרים .הוא מת לכל המאוחר בשנת הארבעים לנדודי
ישראל במדבר ,שכן מלבד יהושע וכלב ,כל בני ישראל מתו לפני הכניסה לארץ (במדבר כו ,סג-סה).
תעלומת מקום האירוע של מות בני אפרים קשורה לשאלת זמן האירוע .אפשרויות שונות הועלו
בנושא זה ע"י פרשנים וחוקרים .ואנו נצעד כאן בעקבות חז"ל אשר דרשו שבני אפרים יצאו ממצרים
בגל יציאה מוקדם ,לפני הגל המרכזי של יציאת מצרים המוכר לנו מתיאורי ספר שמות .עקב טעות
במניין השנים שנגזרו בגזירת 'גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינום ארבע מאות שנה' ,יצאו
חלק מבני אפרים מוקדם יותר ממצרים וניסו להגיע לארץ ישראל .אלא שהם לא זכו לניסים להם
זכו היוצאים ממצרים בגל המרכזי .על גבול ארץ ישראל נקלעו אותם בני אפרים לעימות עם אנשי
גת ,נהרגו ,ואביהם התאבל עליהם בעודו במצרים .לעומת זאת בתו שארה הגיעה לארץ ישראל ואף
בנתה בה ערים ,שכן לדברי חז"ל הנשים לא חטאו בחטא המרגלים ולא דיברו סרה בארץ ישראל,
ולכן לא נגזרה עליהן הגזירה שלא תכנסנה לארץ (במדבר רבה פרשה כ"א ,י').
שתי גישות קיימות בדברי חז"ל באשר ליציאתם המוקדמת של בני אפרים ממצרים אל ארץ ישראל.
במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח ,מסכתא ד'ויהי' ,פתיחתא) קיימת ביקורת על יציאה מוקדמת
זו ,והיא נחשבת לבני אפרים לחטא .לעומת זאת בשמות רבה (בשלח פרשה כ סימן יא) לא נאמר
שהיציאה הייתה חטא אלא שהייתה זו טעות ,והקב"ה נשבע לנקום את נקמתם מיד מי שהרגום.
גישה אוהדת זו מתעצמת בגמרא (סנהדרין צב ע"ב) ,המפרשת שהמתים שקמו לתחיה בחזון העצע
מות היבשות של הנביא יחזקאל (פרק ל"ז) הינם אותם בני אפרים אשר נהרגו בדרכם לארץ ישראל
ביציאתם המוקדמת .חזון העצמות היבשות נועד להפיח תקווה בלבם של בני הגלות אשר אמרו
' ָי ְבׁשּו ַע ְצמֹו ֵתינּו ְו ָא ְב ָדה ִת ְק ָו ֵתנּו ִנ ְג ַז ְרנּו ָלנּו' (יחזקאל ל"ז ,יא) .בני אפרים הופכים בחזון זה לסמל
ודוגמא למי שניסה לעלות לארץ ישראל ,וגם אם לא צלחה דרכו ,הוא יקום ויגיע.
שתי גישות אלו בהבנת מות בני אפרים במדרש התתחדדו והתעצמו במחלוקת שבין הגישה הציונית
דתית לגישה החרדית האנטי ציונית.
20ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
בספרו 'ויואל משה' של האדמו"ר מסאטמר ,הרב יואל משה טייטלבוים ,ספר המהווה תשתית להע
גות החרדית האנטי ציונית ,מביא האדמו"ר (חלק שלש השבועות פרק כ"ה) את המכילתא הרואה
ביציאתם המוקדמת של בני אפרים חטא ,וטוען שממעשה זה יש ללמוד גם על איסור החל בדורנו
לעלות לארץ ישראל בכוח .והוא מוסיף שגם לפי גרסת המדרש בשמות רבה ,אשר תלה את היציאה
המוקדמת בטעות ,הרי שהמוות של בני אפרים בעימות זה מוכיח למפרע שהקב"ה העניש אותם
כי אסור היה להם לצאת מבלי קבלת רשות מפורשת מאת ה' ,ואסור היה להם ,כמו גם לנו ,לסמוך
על הכוח ועוצם היד1.
מאידך ,בן דורו של האדמו"ר מסאטמר ,הרב יששכר שלמה טייכטל אשר נרצח בשואה ,מגיע
ממדרשים אלו למסקנה הפוכה .עד השואה היה הרב יששכר שלמה טייכטל בעל השקפת עולם
חרדית אנטי ציונית ,ובשואה שינה את דעתו מן הקצה לקצה .בספרו 'אם הבנים שמחה' ,שכתב
בתחילת שנות השואה ,הוא פורש את השקפת עולמו כפי שהתחדשה לו ,ואת הסיבות שבגינן החל
לתמוך ביישוב הארץ ,ומבסס את דבריו על אלפי מובאות וציטוטים מהש"ס ומדרשים ודברי ראשונים
ואחרונים .הוא מביא מדברי המבי"ט ,הרב משה מטראני בן המאה ה 16-אשר עלה מסלוניקי לצפת,
שאומר שמזיהוי המתים שהחיה יחזקאל עם בני אפרים שיצאו מוקדם ממצרים ניתן ללמוד שאף
אם בני אפרים טעו ביציאתם המוקדמת ,או אף חטאו ,הרי שדרכם לארץ ישראל הייתה מצווה2.
ההגות הציונית דתית בדור האחרון 3,רואה ביציאתם המוקדמת של בני אפרים ביטוי מעשי לנחישותם
במאבק על יציאה ממצרים לארץ ישראל .היא רואה את בני אפרים כסמל לעם שאינו משלים עם
שיעבוד ,ואינו נרתע ממאבק עד מוות על חירותו ועל ארצו .במדרשים המאוחרים יותר -פרקי
דרבי אליעזר(פרק מ"ח) וילקוט שמעוני על פסוקים אלו בספר דברי הימים (רמז תתרעז) -כתוב
שמנהיגם של בני אפרים היוצאים היה נון .הקישור של מעשה זה אל נון ,שאולי הינו אביו של
יהושע בן נון משבט אפרים ,מחזק את התחושה החיובית כלפי יציאה זו .גם אם היציאה בהנהגתו
של נון לא צלחה ,הרי שבנו יהושע המשיך במשימה .אמנם בני אפרים נהרגו ,אולם הם הנחילו לעם
תודעת חופש ,אשר שבה ונצצה במלחמת יהושע בעמי כנען ,במאבקם של החשמונאים ,במרד בר
כוכבא ,ושוב חזרה וניעורה בימינו .הם שילמו מחיר כבד על יציאתם המוקדמת ממצרים ,אולם לא
נדחו מן ההיסטוריה .להיפך ,בתחייתן של העצמות היבשות -ניתן לה אישור .בנבואת הגאולה של
1טייטלבוים ,יואל .ויואל משה ,ברוקלין :תש”ך ,פרק כ”ה ,עמ’ נז-נח.
2טייכטל ,יששכר שלמה .אם הבנים שמחה .ניו יורק :טייכטל ,תשכ"ט ,פרק ג סעיף נט ,עמ' רסא-רסב.
3ראו על פי סדר פרסומם:
פכטר ,עידו‘ .מבשרי הציונות’ ,מקור ראשון ,מוסף שבת ,י”ח ניסן תש”ע.
וסרמן ,אברהם‘ .לא חיכו לאף אחד’ ,מקור ראשון ,מוסף שבת ,י”ז שבט תשע”ב.
שביב ,יהודה‘ .ממלחמת בני אפרים עד לשירת הים’ ,עלון שבות בוגרים 25.5.2016 ,1
ובזוית שונה :אבינר ,שלמה .עלה נעלה ,בית אל :ספרית חוה ,תשע”ב .פרק יח.
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 21
יחזקאל הוא חוזר אל אותו אירוע ,ומוצא בו סמל שיש להציב בפני העם הגולה בימיו ,סמל לרצון
להיגאל באופן עצמאי .וכך גם בדורנו הופך אירוע זה לסמן לדרך של עשייה למען הבאת הגאולה ,
אמונה כי בכוחותינו ,בעזרת התיישבות ופעילות מדינית ,ניתן לקדם ולקרב את הגאולה ,יחד עם
המשך תקווה לסיעתא דשמייא ואמונה בה.
שארה ,אשר נותרה מבני אפרים המוכים בדרכם לארץ ישראל ,המשיכה בדרכם .היא המשיכה את
דבקותם המעשית בארץ ישראל ,וזכתה לבנות בה ערים חדשות .שארה מסמלת את אהבת הארץ
והפעילות למענה.
ובנימה אישית .כמו שארה ,נולדתי גם אני במשפחה שצמחה מתוך היגון .שנות נערותו של אבא
שלי ,יונה עמנואל ז"ל ,עברו עליו בהולנד במחבוא בעליית גג ,ואחר כך בעבודת פרך ,רעב וקור
במחנה העבודה ברגן בלזן על אדמת גרמניה .שם איבד את אביו ,את שני אחיו הגדולים ,את אחיו
הצעיר בן ה ,9-ואת אחותו הפעוטה בת ה .5-את אמו ,חנה מרתה עמנואל ,איבד ברכבת שיצאה
מברגן בלזן .את סיפורה של רכבת זו ,בה ביקשו הנאצים להעביר את שרידי ברגן בלזן להשמדה לפני
שהאנגלים יגיעו לברגן בלזן וישחררוה ,סיפרתי בנאום שנשאתי על אדמת גרמניה במלאת 75שנה
לשואה 4.אני קרויה על שמה של סבתי .את השם מרתה 'עיברתו' הורי והפכו למרים .גם אני כמו
שארה ,נושאת בשמי את הכאב המשפחתי והזיכרון הכואב ,כמו גם את הנחמה והתקווה והאמונה
בטוב .אבי עלה מתוך השאול ,הקים בהולנד תנועת נוער עבור ילדים שניצלו במנזרים ובתי גויים
ולא הכירו את היהדות ,סייע להם לעלות לישראל ,ואחר עלה אף הוא לישראל .כאן בנה כאן את
חייו ,חיים של תורה עם דרך ארץ ,חיים של משפחה וקהילה ובנייה .בצד עבודתו כאופטיקאי עמל
בתורה ,כתב מאות מאמרים תורניים ,ועסק בתרומה אינסופית לזולת .אני זכיתי להיוולד במדינת
ישראל ,נכדה ראשונה לסבי וסבתי שנספו בשואה ,אחיינית ראשונה לדודים ולדודה הפעוטה שלא
זכיתי להכיר .נצר וחוטר למשפחה שכמעט ונכחדה .וכמו שארה ,מנסה אף אני לתרום את חלקי
למען בניינם המחודש של תורת ישראל ועם ישראל בארצו.
ובעצם ,עם ישראל כולו נושא את סיפורה של שארה .עם שקיבל את שמו מתוך המאבק של יעקב
במלאך 'כי שרית עם אלוקים' ,שם שהפך משמו של איש לשמו של עם ולשמה של ארץ וממלכה,
שם שהפך למושא געגועים משך שנות אלפיים ,שם שזכינו ושב להיות שמה של מדינה ששבו אליה
בניה מכל קצוות תבל -ישראל.
3KyUvEA/ly.bit//:https 4
22ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
למירב דוקטורט בתלמוד והיא ראש מדרשת שיח חנה
השדה .מירב תכתוב מדריך לקריאה ספרותית-
פילוסופית של התלמוד. ד"ר מירב סויסה
רבות עסקו בתפילותיה של חנה ,ובדרך החדשה שהיא התוותה בעבודת ה’.
במאמר זה אעסוק בפן אחר בדמותה של חנה ,באימהות של חנה.
לפני שנים ,בשבת אחת אחר הצהריים ,ישבתי בגן שעשועים עם ילדיי ,ובזמן שהילדים שיחקו למדנו
בעלי ואני את הפרק הראשון בספר שמואל ,העוסק בחנה :בעקרותה ,בתפילתה ובלידת שמואל.
באותם שנים התאוונו לילד נוסף ,ובמשך זמן מה – לא זכינו בהיריון.
מייד לאחר אותו לימוד נפקדנו בהיריון ,שממנו נולדה לנו בערב ראש השנה ביתנו .למחרת לידתה
נקרא הפרק הזה כהפטרה בבתי הכנסת .לילדה קראנו הוד חנה ,על שמה ,לכבודה ובהכרת תודה
לאם המופלאה חנה.
ברצוני לנצל במה מכובדת זו כדי לחלוק עמכם את התובנות מאימהותה של חנה שקיבלתי באותו
הלימוד ,ואשר מלוות אותי באופן עמוק מאז ,ונותנות לי משמעות וכוח באימהות שלי.
ספר שמואל פותח בעקרות של חנה ,ובפנייה שלה לה’ .שם אנו רואים כי הפנייה של חנה לה’ בעניין
העקרות היא כפולה:
ְו ִהיא ָמַרת ָנ ֶפׁש ַו ִתּ ְת ַפּ ֵ ּלל ַעל־ ְי ֹהָוה ּו ָב ֹכה ִת ְב ֶ ּכה:
ַו ִתּ ֹדּר ֶנ ֶדר ַותֹּא ַמר ְי ֹהָוה ְצ ָבאֹות ִאם ָר ֹאה ִתְר ֶאה ּב ֳע ִני ֲא ָמ ֶתָך ּו ְז ַכְר ַ ּת ִני ְוֹלא ִת ְ ׁש ַ ּכח ֶאת ֲא ָמ ֶתָך ְו ָנ ַת ָתּה
ַל ֲא ָמ ְתָך ֶזַרע ֲא ָנ ִשׁים ּו ְנ ַת ִתּיו ַל ְי ֹהָוה ּכל ְי ֵמי ַח ָ ּייו ּומֹוָרה ֹלא ַי ֲע ֶלה ַעל ֹראׁשֹו.
(שמואל א א י-יא)
חנה אינה מסתפקת בתפילה ,אלא גם נודרת נדר .התוכן של תפילתה אינו ידועְ “ :וקֹו ָלּה ֹלא ִיׁ ָּש ֵמ ַע”
– גם לנו ,אבל התוכן של הנדר מפורט ,ובו היא נודרת להקדיש את הילד שיוולד לה לה’ – “ּו ְנ ַת ִּתיו
לה' ָּכלְ -י ֵמי ַחָּייוּ ,ומֹו ָרה ֹלאַ -י ֲע ֶלה ַעלֹ -ראׁשֹו”1.
1ניתן אמנם לומר כי הנדר הוא חלק מן התפילה ,אבל תחושה העולה מן הפסוקים היא שמדובר בשתי פעולות
שונות ,וזאת משום שהכתוב מייחד שני פעלים שונים לתפילת חנה“ :ותתפלל על ה’” (פסוק י) “ותידור נדר”
(פסוק יא) ,וגם משום שרק התוכן של הנדר מפורט בפסוקים ,ואילו שאר מילות התפילה לא מופיעות .מה
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 23
בהשוואה לאמהות עקרות אחרות במקרא – הדבר יוצא דופן .חנה היא האישה העקרה היחידה
בתנ”ך שנודרת נדר; התורה רומזת על תפילתם של יצחק ורבקה “ ַוֶּי ְע ַּתר ִי ְצ ָחק ַליה ָוה ְל ֹנ ַכח ִא ְׁשּתֹו,
ִּכי ֲע ָק ָרה ִהוא" (בראשית כה כא) ,ושל רחל “ ַוִּי ְזּכֹר ֱאֹל ִהיםֶ ,אתָ -ר ֵחל; ַוִּי ְׁש ַמע ֵא ֶלי ָה ֱאֹל ִהים” (בראשית
ל כב) ,אבל הדברים אינם מפורשים ,והתוכן של התפילה אינו מופיע 2.לעומת זאת בחלק מהמקרים
הם נקטו בצעדים מעשיים לפתרון בעיית העקרות – הכנסת אישה נוספת -אצל אברהם ושרה וכן
אצל רחל 3.בכל אופן ,אף אחד מהם אינו נודר נדר ,או מתנה תנאי כלשהו ביחס למצב של העקרות4.
הנדר של חנה הוא ייחודי ,הן מצד עצם העובדה שהיא נוקטת בצעד כזה ,והן מצד תוכנו.
שני ההיבטים הללו של הנדר מעוררים תמיהה5 :
א .מדוע נדרה חנה ,בנוסף לתפילתה ,בכדי לזכות בפרי בטן? מה כוחו ומשמעותו של הנדר שנדרה?
ב .קשה מאוד להבין את הנדר של חנה מצד תוכנו :כיצד מציעה חנה לוותר על הילד שייוולד לה,
בעוד היא כל כך כמהה אליו .לשם מה רוצה חנה את הילד ,אם בסופו של דבר הוא לא יהיה שלה?
בניסוח אחר“ :לנדר שנדרה חנה יש אופי פרדוקסלי :כדי לזכות בבן היא נודרת שתוותר עליו”6.
מדוע לא הסתפקה חנה בתפילה ,כמו האמהות שלפניה ,והוסיפה את הנדר? האם היה זה רק מעשה
נואש של אישה שמוכנה לעשות הכל כולל הכל ,עד כדי וויתור על הילד שאליו היא כה כמהה –
בכדי לזכות לילד הזה? כיצד יש להבין את הנדר הזה ,שנראה שהוא השער (או לכל הפחות אחד
השערים) להיריון המיוחל.
הפועל שא”ל מופיע בפרק שבע פעמים.
יזַ :ו ַיּ ַען ֵע ִלי ַו ֹּיא ֶמר ְל ִכי ְל ָשׁלֹום ֵואֹל ֵהי ִי ְשָׂר ֵאל ִי ֵתּן ֶאת ֵשׁ ָל ֵתְך ֲא ֶ ׁשר ָשׁ ַא ְל ְתּ ֵמ ִעּמֹו.
כַ :ו ְי ִהיִ ל ְת ֻקפֹותַ ה ָּי ִמיםַ ו ַּת ַהרַ חָּנהַ ו ֵּת ֶלדֵּ בןַ ו ִּת ְקָראֶ את ְׁשמֹו ְׁשמּו ֵאל ִּכי ֵמ ְי ֹהָוה ְׁש ִא ְל ִּתיו.
כזֶ :אלַ הַּנ ַערַ ה ֶּזהִ ה ְתַּפָּל ְל ִּתיַ ו ִּי ֵּתןְ יהָֹוהִ ליֶ אתְׁ ש ֵא ָל ִתי ֲא ֶׁשר ָׁש ַא ְל ִּתי ֵמ ִעּמֹו.
שמחזק את התחושה שלפנינו שתי פעולות שונות.
2גם חז”ל מציינים שהאבות והאמהות התפללו על העקרות“ :א”ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני
שהקב”ה מתאוה לתפלתן של צדיקים” (בבלי יבמות סד ע”א)
3גם לגבי חנה ישנה התייחסות כזו :א”ר יונה בש”ר חמא כיון שראתה חנה שלא ילדה אמרה אומר לו שיכניס
צרתי בתוך ביתי ,ומתוך כך יראה הקב”ה ויפקוד אותי .אמר לה הקב”ה חנה הפקדת אצלי נפשות חייך אני משלם
לך כי פקד ה’ את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות “( .ילקוט שמעוני רמז ע”ז(.ניתן להסביר כי יש בכך
מעין ויתור והקרבה עצמית ,שהיא בסופו של דבר הגורם לפקידתן.
4גם אצל שמשון יש הקדשה של ילד לה’ במצב של עקרות ,אבל שם היוזמה היא מאת ה’ ולא של האם או האב.
5ראה את ההסבר של הרב אמנון בזק לתופעה ייחודית זו של שילוב נדר ותפילה
https://www.etzion.org.il/he/tanakh/neviim/sefer-shmuel-aleph/chapter-1-character-chana-part-1
6מקרא לישראל – שמואל א ,ת”א ,1996עמ’ .47ההסבר המוצע שם לקושי הוא שנדר זה מעיד על מצבה הנפשי
הנואש .כאן אציע הסבר אחר.
24ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
כחְ :ו ַגםָ א ֹנ ִכיִ ה ְׁש ִא ְל ִּתהּוַ ל ְי ֹהָוה ּכלַ ה ָּי ִמיםֲ א ֶׁשרָ ה ָיה הּוא ָׁשאּולַ ל ְיהָֹוה ַו ִּי ְׁש ַּתחּו ָׁשםַ ל ְיהָֹוה׃
על מרכזיותה של ה”שאלה” מעיד עצם השם שנבחר לילד ַ " -ו ִּת ְק ָרא ֶאת ְׁשמֹו ְׁשמּו ֵאל ִּכי ֵמ ְיה ָוה
ְׁש ִא ְל ִּתיו" (פסוק כ)
הפועל שא”ל הינו בעל שתי משמעויות :האחת היא לשון שאלה ,בקשה – הוא הילד שאותו חנה
מבקשת מה’ ,ומתפללת עליו .אבל לפועל משמעות נוספת ,של בקשה לבעלות זמנית של מה
שאינו שייך לי7.
למשמעות הראשונה ניתן להשתמש גם במילים “בקשה” או “תפילה” (המופיעה אף היא בפרק חמש
פעמים) .השימוש במילה “שאלה” ,מאפשר את הפרשנות המורכבת משתי המשמעויות של המילה.
ואכן ,המפרשים מסבירים חלק מן ההופעות של הפועל שא”ל בפרק במשמעות הראשונה וחלק
מן ההופעות במשמעות השנייה.
פסוק כז הינו התייחסות מדויקת של חנה להבטחת עלי לחנה למילוי שאלתה בפסוק יז ,ובפע
סוקים אלו משמעות הופעה של הפועל שאל (פעמיים בכל פסוק) היא במשמעות של בקשה.
בפסוקים כ וכח חנה משתמשת באותו הפועל ,שא”ל ,במשמעות אחרת.
כך מפרש רד”ק (לפסוק כ) את שמו של הילד ,שעל פי ההסבר שנותנת חנה אמור להיות “שאול”
דווקא:
שמואל .הורכבה המלה בזה הטעם מן כי מה’ שאלתיהו כי יש באותיות שמואל שאול ויש באותיותיו
ג”כ מאל כאילו אמרה שאול מאל.
הדבר בולט אף יותר בפסוק כח .בפסוק כז חנה אומרת שהנער הוא מענה מה’ על בקשתה ש”אשר
שאלתי מעימו” ,ובפסוק כח מוסיפה על כך “ ְו ַגםָ א ֹנ ִכיִ ה ְׁש ִא ְל ִּתהּוַ ליה ָוה" .מילת “וגם” מוסיפה על
הפסוק הקודם עניין חדש :בנוסף למענה של ה’ לתפילתי ,אומרת חנה ,אני גם משאילה אותו לה’.
המשך הפסוק ,שמופיע בו פעם נוספת הטיה של הפועל שאל איננו ברורּ" :כלַ ה ָּי ִמיםֲ א ֶׁשרָ ה ָיה
הּואָׁ שאּולַ ליה ָוה" – מדוע אומרת חנה שבנה כבר היה "שאול לה'"? הרי עד כה הוא היה אצלה?
רד”ק על הפסוק מסביר :
השאלתיהו .החזרתי לו השאלה שהוא נתן לי וי”ת מסרתיה דיהא משמש קדם ה’ .הוא שאול.
כמו נתון כלומר הוא שהיה שאול הנה הוא נתון לה’.
7הגדרה מילונית לשאל (מן המילון האינטרנטי מילוג) .1 :העלה עניין שרצה לקבל עליו תשובה ,הציג שאלה
.ask, question,2לקח באופן זמני מתוך כוונה להחזיר מאוחר יותר" .שאל ספר מהספרייה”.
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 25
וגם המלבי”ם ,על אף שמסביר את הפועל שאל על פי הפירוש הראשון ,מצד תוכן דבריו הולך בדרך
דומה לזו של רד”ק:
וגם אנכי השאלתיהו לה’ (מלת השאלתיהו הוא הפעיל מענין שאלה ובקשה) רצה לומר ששאלתי
ובקשתי עליו לבעבור התכלית שיהיה לה’ ועל זה התנאי התפללתי ,כי כן נדרה בעת התפלה.
ובל תאמר שאמתין עד יגדל ואז אתנהו לה’ ,כי כל הימים אשר היה רצה לומר כל הימים שיהיה
במציאות בחיים הוא שאול לה’ ,ומכל אלה הטעמים ראוי שתקבלו תיכף,וגם יש לפרש שר’’ל שלא
לבד בעתיד כי גם כל הימים אשר היה בעבר הוא שאול לה’ כי הקדשתיו מלדה ומבטן ומהריון
בשגם למ’’ש שנזיר היה שמואל היה נזיר מבטן ,ואם כן הרי הוא כבר ברשותך:
השימוש המרובה בהטיות של שאל בפרק מחזק את התחושה שתפילה האישית של חנה (,)request
היא בתודעת השאלה ( ,)borrowכלומר בתודעה שהכל שייך לה’ ,ומגיע אליה באופן זמני ,ולא
לבעלות מוחלטת ומלאה8.
מתוך דברי המפרשים עולה כי התודעה של חנה ביחס לאימהות שלה היא שהבן שהיא ילדה אינו
שייך לה ,אלא לה’“ ,כי מה’ שאילתיו” ,ולכן שמו-אל ,כל כולו שייך לאל ,לא רק באופן טכני ,אלא
באופן מהותי ,מעצם קיומו“ ,כל הימים אשר היה הוא שאול לה’”.
וכן מפרש אבן עזרא (לשמות יח ג) את שמו של שמואל:
והישר בעיני כי שורק תחת חולם ...והנה שמואל מגזרת שמו אל .וקראתו אמו בשם אל כי הוא
נתנו לה כאשר שאלה.
חנה מבטאת בשמו של הילד את התובנה היסודית שלה מול ה’ ,שהילד הוא לא שלה ,אלא הוא
שייך לה’ .היא מבינה שיש לה תפקיד :היא יולדת אותו ,ומגדלת אותו עד שלב מסוים ,אולם הוא
איננו שייך לה 9.חנה מבינה כי לאם יש תפקיד בחייו של ילד .תפקיד זה ,גדול ומשמעותי ככל שיהיה
-הוא תפקיד ,אבל לא קביעת בעלות על הילד .הנדר שהיא נודרת במשכן משקף את התובנה הזו
שלה ,שקיימת אצלה עוד לפני ההיריון ,ובא לידי ביטוי ממשי בשם שהיא נותנת לילד ,ועוד יותר
8יש כאן דו משמעותיות נוספת :מי משאיל את הילד ממי :האם הילד שייך לה’ ,וחנה משאילה אותו ממנו? כפי
שמשמע מפסוק כ”כי מה’ שאילתיו” ,או שהילד הוא של חנה ,והיא משאילה אותו לה’ ,כפי שעולה מפסוק כח
“אנוכי השאילתיהו ...שאול לה’”? דו משמעותיות זו מחזקת את התחושה שחנה מבינה שהיא אינה הבעלים על
הילד .יש לה תפקיד בחייו אבל הוא של ה’.
9על תפקידים אלו אפשר להוסיף את המעיל עשתה חנה לשמואלּ”,ו ְמ ִעיל ָקטֹן ַּת ֲעֶׂשה ּלֹו ִאּמֹו ְו ַה ַע ְל ָתה לֹו ִמָּי ִמים
ָי ִמי ָמה ַּב ֲעלֹו ָתּה ֶאת ִאיָׁשּה ִל ְזּבֹ ַח ֶאת ֶז ַבח ַהָּי ִמים” – שמציידת אותו בכלים אשר ישמשו אותו בהמשך חייו .אפשר
שזהו המעיל שמופיע כאשר עולה שמואל באוב ,בספר שמואל א פרק כח פסוק ידַ “ :וּתֹא ֶמר ִאיׁש ָז ֵקן עֹ ֶלהְ ,והּוא
עֹ ֶטה ְמ ִעיל; ַוֵּי ַדע ָׁשאּול ִּכיְׁ-שמּו ֵאל הּוא”.
26ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
מכך – כאשר היא מביאה אותו למשכן ובאומרה " ְו ִנ ְר ָאה ֶאתְּ -פ ֵני ְיה ָוה ְו ָי ַׁשב ָׁשם ַעד-עֹו ָלם" (פסוק
כב) .ניתן אולי לשער ולומר כי תובנה זו שלה היא היא זו שזיכתה אותה בפרי בטן.
מתוך הדברים הללו מתבררים משמעותו וחשיבותו של הנדר של חנה 10 .חנה לא נודרת את
בנה לה’ כצעד נואש של עקרה שתעשה כל שביכולתה כדי לזכות בפרי בטן .היא גם לא נודע
רת את בנה לה’ אך ורק מתוך התובנה שכל מה שיש לנו הוא מאת ה’ .חנה נודרת את בנה לה’,
משום שהיא מבינה את מהותה של האימהות ,שכל עניינה היא לזכות להביא ילד ולגדל אותו
כדי שיהיה “משרת את ה’ “(פרק ב פסוק יא ופסוק יח) ,כפי שמודגש פעמים רבות יחס לשע
מואל במהלך הפרקים הראשונים“ :ושמואל משרת את פני ה’”(פסוק יח)“ ,ויגדל הנער שמואל
עם ה’” (פסוק כא) “והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה’ וגם עם אנשים” (פסוק כו) ,ועוד.
הפרק מסתיים במילים “וישתחוו שם לה’” – התנועה של קבלת מלכות ה’ ,שמביאה לידי סיום את
אותה תובנה שבאה לידי ביטוי קודם לכן בנדר של חנה ובמילויו – שהאימהות עניינה הוא להיות
כלי לשרת של ה’.
יתכן שגם זו הסיבה לכך שפרק זה נבחר להפטרת יום א של ראש השנה ,יום המלכת ה’11.
אז מה אני לומדת מחנה האם?
שעניינו של יהודי בעולם הוא להיות כלי לשרת את ה’ ,שהכל מה’ והכל שייך לה’ ,ושום דבר ש”יש
לי” איננו באמת שלי ,ואפילו הילדים היוצאים מרחמי.
כשאדם מחובר לנקודה שכל מה שיש לו זה רק לכבוד ה’ ,כמו חנה ,כי באמת הכל של ה’ ולכבודו
– הוא זכאי לקבל את השפע – פרי בטן ושאר עניינים.
ניתן להרחיב את הנקודה הזו :ה’ ברא אותנו כיצורים בעלי אגו .הכיסופים לאימהות כמו גם הרצון
לממון או שאר רצונות אנושיים יכולים להגיע מן האגו ,מן המקום שאדם רוצה לעצמו .חנה מלמדת
אותנו שיש אפשרות של גילוי של ה’ גם דרך האגו שלנו ,ודרך התשוקות האנושיות שלנו .התשוקות
הללו יכולות להתפרש כתשוקות “אגואיסטיות” ,אבל מסיפור חנה ונדרה ניתן ללמוד שתשוקות
אנושיות אלו הן הזמנה לבירור כיצד הן מהוות כלי בידינו להגשמת הייעוד שלנו ולהופעת ה’ במציאות.
10הנדר של חנה מזכיר את הנדר של יעקב בצאתו מארץ ישראל “ ַו ִּיַּדר ַי ֲעקֹבֶ ,נ ֶדר ֵלאמֹרִ :אםִ -י ְה ֶיה ֱאֹל ִהים ִעָּמ ִדי,
ּוׁשְמָרַ ִני ּבַּדֶ ֶרְך ַהּ ֶזה ֲאׁשֶר ָא ֹנכִי הֹו ֵלְךְ ,ונָ ַתן-לִי ֶל ֶחם לֶ ֱא ֹכלּ ,ובֶגֶד ִל ְלּבֹׁשְ .וַׁש ְבִּתי ְבָׁשלֹוםֶ ,אלֵּ -בית ָא ִבי; ְו ָה ָיה ְיה ָוה ִלי,
לֵאֹלהִיםְ .ו ָה ֶא ֶבן ַהּזֹאתֲ ,אֶׁשרַׂ -ש ְמ ִּתי ַמֵּצ ָבהִ --י ְה ֶיהֵּ ,בית ֱאֹל ִהים; ְוכֹל ֲאֶׁשר ִּת ֶּתןִ -ליַ ,עׂ ֵּשר ֲא ַעׂ ְּש ֶרּנּו ָלְך(.בראשית כח
כ-כב) .גם אצל יעקב העיקרון של הנדר דומה לעיקרון של חנה .בשניהם יש חיבור של הצורך האנושי הפשוט
לנתינה לה’ “וכל אשר תתנו לי עשר אעשרנו לך” ,כפי שאסביר בהמשך.
11עוד על הקשר בין פרק זה לראש השנה בפירוש דעת מקרא לשמואל א ,עמ’ כא הע’ .11
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 27
לעיתים אדם חווה מתח ואף סתירה בין היצרים האנושיים “נמוכים” לבין השאיפות הרוחניות
ה”גבוהות” .באפשרות לחבר את היצר האנושי עם הביטוי שלו ככלי לעבודת ה’ – יש קתרזיס וגאולה.
הפתרון למתח מצוי בבירור שעושה האדם כיצד הרצונות האנושיים שבו יכולים להוות כלים לביטוי
כבודו ומלכותו של ה’ במציאות .הדבר דומה לחיבור של תקע לשקע :חיבור המאוויים האנושיים
אל מקורם וצור מחצבתם – מאפשר הדלקת האור של השפע במציאות12.
12כך מסביר הרב קוק את פעולתה של התפילה ,במקומות רבים .למשל קובץ א' – תרסד – תפילה ושינוי
רצון ה’" :החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי ,ה"ז מחרף ומגדף ,והחושב שאינו משנה אלא את עצמו,
ה"ז מקטין את ערך התפילה ,ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלהית .אבל המכוין ,שהוא פועל לשנות את
עצמו לטוב ,וע"י היחש שעצמות הוייתו משתנה ,משתנה כל הערך של כל ההויה אליו לעילוי ולטוב ,כי ההויה
כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד .וכל מה שהתוכן הרוחני המביא את החליפות הוא יותר נעלה
ויותר כולל ,כן השינויים הם יותר עצומים ויותר פועלים בשפעת טובתם .זהו העובד בכוונה הראויה שהנפש
מתמלאה ממנה והעולם מתברך .וכן בעולת ראיה ,חלק א ,עמ' רס "חלקי התפלה העקריים הם שנים :רנה
ותפלה ,דהיינו שבח ובקשה .האחד הוא ,ששם השי"ת חק בעולמו ,שע"י תפלת האדם ימלא לו משאלות צרכיו,
ותפלת ישרים רצונו ואת שועתם ישמע ויושיעם .והשני ,שיוציא האדם שלמותו מן הכח אל הפעל בהיותו מסדר
דבריו לספר בגדולתו ית' ,ומרגיל בזה את דעותיו וכל כחות נפשו לחזות בנעם ד' ,שהוא פרי החיים ותכלית
השלמות .ובכלל סוג זה הוא הדבר העקרי של הודעת כבודו של מקום בעולמו ,וקרבתו לבני אדם ,וביותר לדבקים
בדרכיו .אמנם ראוי שיהיה חקוק בלב ,שגם חלק התפלה של בקשה הוא ג"כ מכוון זה ,שיבא האדם בכלל יותר
לשלמותו האמתית ,הנמשכת מהכרת כבוד ד' ית' כי על כן קבע השי"ת חק זה בעולמו ,כדי להכשיר את האדם
לשלמותו בזה עצמו מה שהתפלה מועלת ,שכל מה שהאדם קרוב יותר לרוממותו ית' ,ע"י מעשיו הטובים וכשרון
חכמתו ומדותיו ,הרי הוא קרוב יותר שתועיל תפלתו ודבריו יעשו רשם" ,ותגזר אמר ויקם לך" ,שזה מעלה ומביא
יותר את המין האנושי בכללו אל קרבת אלהים"...
ועוד.
28ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
לשפרה דוקטורט במחשבת ישראל ,והיא מרצה לאה
במכללת שלם .היא חוקרת בכירה בתחום לימודי
הקבלה ,ומחברת מחקרים חדשניים בתחום .היא ד״ר שפרה אסולין
תכתוב ספר על שיר השירים בספר הזוהר.
מקורו של מנהג האושפיזין ,הרווח בכל קהילות ישראל הוא בספר הזוהר .שם לראשונה נמסרת
העדות הבאה על רב המנונא סבא:
ְּ ַרב ַה ְמנּו ָנא ָס ָבא ַּכד ֲה ָוה ָע ֵייל ַלּסּוָּכה ֲה ָוה ַח ֵּדיְ ,ו ָק ִאים ַעל ִּפ ְת ָחא ַלּסּוָּכה ִמְּל ָגאוְ ,ו ָא ַמר ְנ ַז ֵּמן ְלאּו ְׁש ִּפי ִזין.
ְמ ַס ֵּדר ָּפתֹו ָראְ ,ו ָק ִאים ַעל ַר ְגלֹו ִהיּ ,ו ְמ ָב ֵרְךְ ,ואֹו ֵמר ַּב ֻּסּכֹות ֵּת ְׁשבּו ִׁש ְב ַעת ָי ִמיםִּ .תיבּו אּו ְׁש ִּפי ִזין ִעָּל ִאיןִּ ,תיבּו.
ִּתיבּו אּו ְׁש ִּפי ֵזי ְמ ֵהי ְמנּו ָתאִּ ,תיבּוָ .א ִרים ְידֹויְ ,ו ַח ֵּדיְ ,ו ָא ַמר ַזָּכ ָאה חּוָּל ָק ָנאַ ,זָּכ ָאה חּו ָל ֵקיהֹון ְּד ִי ְׂש ָר ֵאלִּ ,ד ְכ ִּתיב,
(דברים לב) ִּכי ֵח ֶלק ְי ָי' ַעּמֹו ְוגֹו'ַ ,ו ֲה ָוה ָי ִתיב.
תרגוםַ :רב ַה ְמנּו ָנא ָס ָבאְּ ,כ ֶׁש ָה ָיה ִנ ְכ ָנס ַל ֻּסָּכה ָה ָיה ָׂש ֵמ ַחְ ,ועֹו ֵמד ַעל ֶּפ ַתח ַה ֻּסָּכה ִמַּבחּוץ ְואֹו ֵמרְ :נ ַז ֵּמן
ָלאֹוְר ִחיםְ .מ ַס ֵּדר ֶאת ַהׁ ֻּש ְל ָחןְ ,ועֹו ֵמד ַעל ַר ְג ָליוּ ,ו ְמ ָבֵרְך ְואֹו ֵמרַּ :ב ֻּסּכֹות ֵּת ְׁשבּו ִׁש ְב ַעת ָי ִמיםְׁ .שבּו אֹוְר ִחים
ֶע ְליֹו ִניםְׁ ,שבּוְׁ .שבּו אֹו ְר ֵחי ָה ֱאמּו ָנהְׁ ,שבּוֵ .ה ִרים ָי ָדיו ְו ָׂש ַמחְ ,ו ָא ַמרַ :א ְׁש ֵרי ֶח ְל ֵקנּוַ ,א ְׁש ֵרי ֶח ְל ָקם ֶׁשל
ִי ְׂש ָר ֵאלֶׁ ,שָּכתּוב (דברים לב) ִּכי ֵח ֶלק ה' ַעּמֹו ְוגֹו'ְ .ו ָה ָיה יֹו ֵׁשב( .זוהר אמור ,ח"ג קג ע"ב)
כפי שניתן לראות ,נוסח הזמנת האושפיזין עד היום מבוסס על לשון זו ,המיוחסת לרב המנונא (עולו
אושפיזין ,תיבו אושפיזין) .מקור המנהג מנומק בהמשך דרך הופעתו הכפולה של הפועל 'ישב' בפסוק
'ַּב ֻּסּ ֹכת ֵּת ְׁשבּו ִׁש ְב ַעת ָי ִמים ָּכל ָה ֶא ְז ָרח ְּב ִי ְׂש ָר ֵאל ֵי ְׁשבּו ַּב ֻּסּכֹות(ויקרא כג מב)ְּ' :ב ַק ְד ִמי ָתא ֵּת ְׁשבּוּ ,ו ְל ָב ַתר
ֵי ְׁשבּוֶ .אָּלאַ ,ק ְד ָמ ָאה ְלאּו ְׁש ִּפי ֵזיִּ ,ת ְנ ָיי ָנאִ ,ל ְב ֵני ָע ְל ָמא' (זוהר אמור שם).
וכך מתואר המנהג בדרשת זוהר זו:
ּבֹא ְר ֵאהְּ ,ב ָׁש ָעה ֶׁש ָא ָדם יֹו ֵׁשב ַּב ָּמדֹור ַה ֶּזהֵ ,צל ָה ֱאמּו ָנהַ ,הְּׁש ִכי ָנה ּפֹוֶר ֶסת ֶאת ְּכ ָנ ֶפי ָה ָע ָליו ִמ ְל ַמ ְע ָלה,
ְו ַא ְבָר ָהם ַו ֲח ִמׁ ָּשה ַצ ִּדי ִקים ֲא ֵחִריםְ ...ו ָד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָׂש ִמים ְמדֹוֵרי ֶהם ִעּמֹוֶ .זהּו ֶׁשָּכתּובַּ ,ב ֻּסּ ֹכת ֵּת ְׁשבּו
ִׁש ְב ַעת ָי ִמיםִׁ .ש ְב ַעת ָי ִמים ָּכתּובְ ,וֹלא ְּב ִׁש ְב ַעת ָי ִמיםְּ .כמֹו ֶזה ָּכתּוב (שמות לא) ִּכי ֵׁש ֶׁשת ָי ִמים ָע ָׂשה
ה' ֶאת ַהָּׁש ַמ ִים ְוגֹו'ְ .ו ָצִריְך ָא ָדם ִל ְׂש ֹמ ַח ְּב ָכל יֹום ָויֹום ְּב ָפ ִנים ְמ ִאירֹות ָּבאֹוְר ִחים ַהָּללּו ֶׁשּׁשֹוִרים ִעּמֹו
(שם ,בתרגום לעברית).
הסוכה מתוארת כמרחב מגן וסוכך ,צל האמונה .על אף היותה מרחב ארעי היא עוטפת ,פורסת
כנפיה ומגנה .התמונה החז"לית של ענני הכבוד הסוככים מכל עבר ומגנים על ישראל מפני סכנות
המדבר מקבלת טרנספורמציה והופכת לתמונה בה הנוכחות האבהית של האבות והצדיקים מכאן,
והחסות האימהית של השכינה מכאן הם העוטפים את הבא לחסות בצלא דמהימנותא .האושפיזין
מכונים בדרשה זו 'ימים' ,והפסוק 'בסוכות תשבו שבעת ימים' נדרש כפניה והזמנה של האושפיזין
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 29
בגוף שני נוכח .ימי הבריאה מהווים בזוהר גם כינוי לשבע הספירות התחתונות ,ספירות הבניין,
עמם מזוהים כידוע שבעת האושפיזין .ואכן ,ממש כמקומם בסדר הבריאה מופיעים האושפיזין
בשבעת ימי החג' .אברהם רחימא' ,1המזוהה עם ספירת חסד ועם היום הראשון לבריאה בו נברא
האור ,הוא האורח הראשון .אחריו 'יצחק עקידה' ,המזוהה עם הדין ,ספירת גבורה ,ועם היום השני
לבריאה ,העומד בסימן ההפרדה והמחלוקה' .יעקב שלימא' ,המזוהה עם התפארת הממזגת בין
הקטבים הוא האורח ביום השלישי ,ואחריו 'משה רעיא מהימנא' ו'אהרון כהנא' ,נצח והוד בימים
רביעי וחמישי' .יוסף צדיקא' וספירת יסוד 'ודוד מלכתא' ועמו ספירת מלכות חותמים את ימי החג.
מהלך זה צובע כל אחד מימי החג במהות ייחודית לו ובתהליך ,המקביל במידה מה לספירת העומר,
אנחנו עוברים 'מדרגא לדרגא' ,ומוזמנים לחוות ולהפנים בכל יום את עולמו של אחד מן האבות ואת
המהות המיוחסת לו .וכך מתכוננת בימים ועמן בנפשות מערכת האיזונים המופלאה המאפיינת את
אילן הספירות בין חסד לדין ,ימין ושמאל ,מעלה ומטה ועוד .נקודת האיזון הולכת ומתהווה גם דרך
נטילת ארבעת המינים ,המסמלים אף הם בספרות הזוהר והתיקונים את שבע הספירות שמחסד
ומטה :שלושת ההדסים מייצגים את הספירות חסד גבורה ותפארת ,שני בדי הערבות את הנצח
וההוד ,הלולב את היסוד ,וספירת מלכות ,השכינה ,מתגלמת באתרוג .הנחיית הגמרא לגבי נטילת
המינים (בבלי סוכה לז ע"ב) 'מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו ,מעלה ומוריד למי ששמים וארץ
שלו' מקבלת תוספת משמעות בשפת הקבלה .אם ננקוט בלשונו של ספר יצירה עם כל נענוע כנגד
ו' הקצוות נפתח והולך ממד בעולם ,בשנה ובנפש' :עומק מזרח ועומק מערב ,עומק צפון ועומק
דרום ,עומק רום ועומק תחת' (ס' יצירה פרק א) והולכת ומתהווה בנו נקודת המרכז ,היכל הקודש
המכוון באמצע (ס' יצירה).
1כינויי האבות לקוחים כאן מן הפיוט 'עולו אושפיזין' – שהוא הנוסח המקובל להזמנת האושפיזין לסוכה .מאמר חז"ל
שראה באבות מרכבה לשכינה (בראשית רבה מז ) הורחב בספרות הקבלית ,החל מספר הבהיר ובהרחבה בזוהר נתפס
כל אחד מהם כמרכבה לאחת הספירות .ספר הבהיר מהד' מרגליות קלה ,מהד' אברמס ' )-92 91לאברהם ליצחק
וליעקב ניתנו כוחות ,אחד לכל אחד ואחד ,ובמדה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו ,אברהם גמל חסד לעולם...
והקב"ה מדד לו במדתו ונתן לו מדת החסד דכתיב (מיכה ז' כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ..מלמד שאם לא היה
אברהם גומל חסד וזוכה למדת חסד לא היה יעקב זוכה למדת אמת ,שבזכות שזכה אברהם למדת חסד זכה יצחק
למדת פחד דכתיב (בראשית לא נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק . '..במקום אחר (סתרי תורה תולדות ,זוהר חדש כו
ע"ב) מגדיר זאת הזוהר באופן מעט שונהְ :ו ָכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד ִמן ָהאבֹות ִהִּכיר ֶאת ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִמּתֹוְך ָהא ְס ַּפ ְק ַל ְר ָיה
ֶׁשּלֹו .א ְב ָר ָהם ִהִּכיר אֹותֹו ִמּתֹוְך ֶח ֶסדֶׁ ,ש ִהיא ִמַּדת ַהְּג ֻד ָּלהִ ,מ ַּדת ַה ֶח ֶסדְ ,י ִמינֹו ֶׁשל ַה ֶּמ ֶלְךְ ,ו ַעל ֵּכן א ַחז ָּבּה ְוֹלא ִה ְׁש ִאי ָרּה
ְלעֹו ָל ִמיםְ ,ו ָע ָׂשה טֹוב ִעם ְּב ֵני א ָדםּ ,ו ֵפ ְרׁשּו ָהֶׁ ,ש ֲה ֵרי ַמ ֲע ָׂשיו ֶה ֱעלּו אֹותֹו ַל ַּד ְר ָּגה ַהּזֹוִ .י ְצ ָחק ִהִּכירֹו ְּב ַד ְר ַּגת ַהְּגבּו ָרהֶׁ ,שִּנ ְק ֵראת
ַּפ ַחד ִי ְצ ָחקּ ,ו ָפ ַחד ִמ ֶּמּנּו ְלעֹו ָל ִמיםַ .י ֲעקֹב ִהִּכיר אֹותֹו ִמּתֹוְך ַּד ְר ַּגת ַה ִּת ְפ ֶא ֶרתֶׁ ,שהּוא ָּכלּול ֵמ ֶח ֶסד ּו ִמַּפ ַחדְ ,ו ִנ ְק ָרא ֱא ֶמתְ ,ואחּוז
ָּבּהֶ .זהּו ֶׁשָּכתּוב (מיכה ז) ִּתֵּתן ֱא ֶמת ְל ַי ֲעקֹב .יֹו ֵסף ִהִּכיר ֶאת ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִמּתֹוְך ָהא ְס ַּפ ְק ַל ְר ָיה ַה ִהיא ֶׁש ִּנ ְק ֵראת ּכֹלְ ,ו ַעל
ֵּכן ִנ ְק ָרא ּיוסף ַּכלּכלֶׁ ,שָּכתּוב (בראשית מז) ַו ְי ַכ ְלֵּכל יֹו ֵסףְ ,ו ִנ ְק ָרא ְיסֹוד עֹו ָלם .מֹ ֶׁשה ְוא ֲהרֹן ֵהם ְׁש ֵני ְכרּו ִביםֶׁ ,ש ִּנ ְׁש ָמע ַהּקֹול
ֶׁשְּל ַמ ְע ָלה ִמֵּבי ֵני ֶהםְ ,ו ַעל ֵּכן ִנְּת ָנה תֹו ָרה ַעל ְי ֵדי ֶהםֶ .זהּו ֶׁש ָּכתּוב (שמות כה) ְונֹו ַע ְד ִּתי ְלְך ָׁשם ְו ִדַּב ְר ִּתי ִאְּתְך ְוגֹו ֵמרְ .ו ֵהם ְׁש ֵני
ַהְּכרּו ִבים ֶׁש ְּל ַמ ְע ָלהֵ ,הם ֵנ ַצח ְוהֹודְ ,ו ֵהם ְׁש ֵני ּתֹו ְמ ֵכי ַהּגּוףָּ .בא ָד ִודֶׁ ,שהּוא ַהׁ ְּש ִבי ִעיֶׁ ,ש ָהאבֹות ֲאחּו ִזים ּבֹוְּ ,ב ַבת ֶׁש ַבע ַהּזֹו,
ֶׁש ִהיא ַמ ְמ ָל ָכהְ ,וֹלא ָע ַזב אֹו ָתּה ְלעֹו ָל ִמיםֶ .זהּו ֶׁשָּכתּוב (יחזקאל לז) ְו ָד ִוד ַע ְבִּדי ָנ ִׂשיא ָל ֶהם ְלעֹו ָלםְ ,ו ָכתּוב (תהלים פט) ִּכ ְסאֹו
ַּכׁ ֶּש ֶמׁש ֶנ ְגִּדיְ .ו ָכל ֶזה ִל ְּמ ָדה אֹו ָתנּו ַהּתֹו ָרהֶׁ ,שֻּכָּלם ֲאחּו ִזים ַּבׁ ְּש ִכי ָנה ַּבּסֹוד ֶׁשל ֶׁש ַבע''... .
30ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
הזמנת האושפיזין בזוהר איננה פעולה רוחנית מנותקת ,בחינת התבסמות בנוכחות עליונה והתרוממות
נפש בלבד .כבימי ספירת העומר ,יש בה הזמנה עמוקה לעבודה פנימית במפגש עם המידות העליונות
בחינת 'מה הוא רחום אף אתה רחום' .האדם היושב בסוכה עם האושפיזין העליונים חייב לקבל גם
אורחים תחתונים ,בשר ודם בסוכתו .הזוהר מדגיש עניין זה בלשון שאינה משתמעת לשני פנים:
ְו ָצִריְך ְל ַׂש ֵּמ ַח ֶאת ָה ֲע ִנ ִּייםָ .מה ַה ַּט ַעם? ִמּׁשּום ֶׁש ַה ֵח ֶלק ֶׁשל אֹו ָתם אֹוְר ִחים ֶׁש ִּז ֵּמן ,הּוא ָל ֲע ִנ ִּייםְ .ואֹותֹו
ֶׁשּיֹו ֵׁשב ַּבֵּצל ַה ֶּזה ֶׁשל ָה ֱאמּו ָנהּ ,ו ַמ ְז ִמין ֶאת ָהאֹוְר ִחים ָה ֶע ְליֹו ִנים ַהָּללּו ,אֹוְר ֵחי ָה ֱאמּו ָנהְ ,וֹלא נֹו ֵתן ָל ֶהם
ֶח ְל ָקםֻּ ,כָּלם ָק ִמים ִמ ֶּמּנּו ְואֹו ְמִרים( :משלי כג) ַאל ִּת ְל ַחם ֶאת ֶל ֶחם ַרע ַע ִין ְוגֹו'ִ .נ ְמ ָצא ֶׁשאֹותֹו ֻׁש ְל ָחן
ֶׁש ִּת ֵּקן ֶׁ -שּלֹו הּואְ ,וֹלא ֶׁשל ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּואָ .ע ָליו ָּכתּוב (מלאכי ב) ְו ֵזִרי ִתי ֶפֶרׁש ַעל ְּפ ֵני ֶכם ְוגֹו'ֶּ ,פֶרׁש
ַח ֵּגי ֶכםְ ,וֹלא ַח ַּגי .אֹוי לֹו ְלאֹותֹו ָא ָדם ְּב ָׁש ָעה ֶׁשאֹוְר ֵחי ָה ֱאמּו ָנה ַהָּללּו ָק ִמים ִמֻּׁש ְל ָחנֹוְ .ו ָא ַמר ַרִּבי ַאָּבא,
ַא ְבָר ָהםָּ ,כל ָי ָמיו ָה ָיה עֹו ֵמד ְּב ָפָר ַׁשת ְּדָר ִכים ְל ַז ֵּמן אֹוְר ִחים ּו ְל ַס ֵּדר ָל ֶהם ֻׁש ְל ָחנֹותַ .ע ְכ ָׁשו ֶׁש ַּמ ְז ִמי ִנים
אֹותֹו ְו ֶאת ָּכל ַהַּצ ִּדי ִקים ְו ֶאת ָּדִוד ַה ֶּמ ֶלְך ְו ֵאין נֹו ְת ִנים ָל ֶהם ֶאת ֶח ְל ָקםַ ,א ְבָר ָהם עֹו ֵמד ֵמ ַהֻּׁש ְל ָחן ְוקֹוֵרא:
(במדבר טז) סּורּו ָנא ֵמ ַעל ָא ֳה ֵלי ָה ֲא ָנ ִׁשים ָהְר ָׁש ִעים ָה ֵאֶּלהְ .ו ֻכָּלם עֹו ִלים ַא ֲחָריוִ .י ְצ ָחק ָא ַמר( ,משלי
יג) ּו ֶב ֶטן ְר ָׁש ִעים ֶּת ְח ָסרַ .י ֲעקֹב ָא ַמר( ,שם כג) ִּפ ְּתְך ָא ַכ ְל ָּת ְת ִקי ֶאָּנהּ .ו ְׁש ָאר ָּכל ַהַּצ ִּדי ִקים אֹו ְמִרים,
(ישעיה כח) ִּכי ָּכל ֻׁש ְל ָחנֹות ָמ ְלאּו ִקיא ֹצ ָאה ְּב ִלי ָמקֹום( ...שם ,בתרגום) 2
יושב אדם בסוכתו ,שמח וטוב לב באורחים עליונים ותחתונים ,כשהוא מוקף באבותיו ומתברך מהם.
ומעל לכל זה חופה צל האמונה – צלא דמהימנותא .צל זה משלים את התמונה ומוסיף לה ממד
נקבי ,שהכרחי בזוהר להעמדת תמונה שלמה ומאוזנת .הוא מזוהה עם כנפי האם הגדולה' ,שכינה
פורסת כנפיה עליו מלמעלה' (זוהר אמור שם) .השכינה בקבלה מזוהה עם הארכיטיפ הנשי ,עם
ה'נוקבא' ,המיוצגת בשתי הספירות מלכות ובינה ,המזוהות בהתאמה עם דמויותיהן של רחל ולאה.
ההבחנה בין שני פנים אלו של הנוקבא ,מלכות ובינה ,מועמדת באופן בהיר בזוהר ויצא ,תוך עיסוק
בדמויותיהן של רחל ולאה.
ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ָּפ ַתח( ,תהלים קיג) מֹו ִׁשי ִבי ֲע ֶקֶרת ַהַּב ִית ֵאם ַהָּב ִנים ְׂש ֵמ ָחה ַה ְללּו ָיּה .מֹו ִׁשי ִבי ֲע ֶקֶרת
ַהַּב ִית -זֹו ָר ֵחלֶׁ ,ש ִהיא ִע ַּקר ַהַּב ִיתֵ .אם ַהָּב ִנים ְׂש ֵמ ָחה -זֹו ֵל ָאהָּ .ד ָבר ַא ֵחר מֹו ִׁשי ִבי ֲע ֶקֶרת ַהַּב ִית -זֹו
ְׁש ִמ ָּטהֶׁ ,ש ִהיא ִע ַּקר ָהעֹו ָלם ַה ֶּזהָ ,ע ָליו הּוא ֻמ ְנ ָהגֵ .אם ַהָּב ִנים ְׂש ֵמ ָחה ֶ -זה ַהּיֹו ֵבלֶׁ ,שָּכל ִׂש ְמ ָחה ְו ָכל
ֶח ְדָוה ֶׁשל ָּכל ָהעֹו ָלמֹות ְּתלּו ִיים ּבֹו...
ּ ֹבא ְר ֵאהָ ,העֹו ָלם ַה ַּת ְחּתֹון הּוא ְּב ִנ ְג ֶלהְ ,והּוא פתח ַהּ ֹכל ַל ֲעלֹות ְּב ַדְרגֹו ָתיוּ ...ו ִמּׁשּום ָּכְך נקרא ַא ָּתה,
2בעניין זה מדברים הזוהר והרמב"ם בקול אחד ,ראו רמב"ם יד החזקה הלכות שביתת יום טוב פרק ו ,יח:
וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים אבל מי שנועל
דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא
שמחת כריסו ועל אלו נאמר (הושע ט') זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם ושמחה כזו
קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב') וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם:
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 31
ִמּׁשּום ֶׁשהּוא ְׁש ִמ ָּטהּ ,ו ְב ָגלּויְ .ו ָהעֹו ָלם ָה ֶע ְליֹוןֶׁ ,שהּוא ַהּיֹו ֵבל ,נקרא הּואֶׁ ,שָּכל ְּד ָבָריו ֵהם ְּב ִנ ְס ָּתר,
ְוסֹוד ַה ָּד ָבר ֶׁשל ֵל ָאהֶׁ ,שָּכתּוב ַו ִּי ְׁשַּכב ִע ָּמּה ַּבַּל ְי ָלה הּואְ ,ו ַעל ֶזה ָּכתּוב (במדבר יח) ְו ָע ַבד ַהֵּלִוי הּוא,
ְּכ ֵדי ִל ְמׁשְֹך ִמ ֶּמּנּו ְּבָרכֹות ַלּ ֹכל .הּוא ָ -העֹו ָלם ָה ֶע ְליֹון ֶׁשִּנ ְס ָּתר ָּת ִמידְ .ו ַי ֲעקֹב ְּב ַמה ֶּׁשִּנ ְס ָּתר ֹלא ִנ ְדַּבק
ִּבְרצֹונֹוֶ ,אָּלא ְּב ַמה ֶּׁשִּנ ְג ֶלהְ ,ו ֶזה סֹוד ַהָּכתּוב ְו ָד ַבק ְּב ִא ְׁשּתֹוְ ..ו ַהּ ֹכל ִה ְתַּכ ָּסה ִמ ַּי ֲעקֹבֶׁ ,ש ָהעֹו ָלם ָה ֶע ְליֹון
ֹלא ִה ְת ַּגָּלה ְּכ ָלל( .זוהר ויצא ,ח"א קנד ע"ב ,בתרגום)
רחל ,המזוהה עם ספירת מלכות ,מחוברת לעולם הזה ,לבית ולמציאות התחתונה .היא מזוהה עם
הזמן הנשי ,עם הלבנה ,ועם פעימת השבע של המחזוריות החודשית ושל השמיטה .היא הכלה,
השולמית של שיר השירים ,חוה השניה ,בשר מבשרו של אדם ,יפיה נוכח ונשיותה דינאמית ,מושכת
וחיה .הפניה אליה היא בגוף שני נוכח – את.
לאה ,המזוהה עם ספירת בינה ,מייצגת את העולם העליון ,הנסתר .היא שייכת לשלוש הספירות
העליונות ,שהשגתן נשגבת ועליונה .הפניה לפן אלוהי גבוה זה היא בגוף שליש נסתר – הוא\ היא.
לאה היא אם הבנים ,אמא עילאה שמרחמה נאצלו שבע ספירות תחתונות .עולמה הוא עולם היובל,
זו נשיות שמעל למחזוריות השבע ,חמישים הוא סימנה .עם היובל מגיע השחרור 'וקראתם דרור
בארץ' ,ולכן היא נתפסת כ'עלמא דחירו' – עולם החירות .בהוויה הזאת נפתחים בה חמישים שערי
בינה ,היכולת לדלות מהבאר הפנימית חכמה נסתרת ,להבין דבר מתוך דבר' ,מים עמוקים עצה בלב
איש ואיש תבונה ידלנה' (משלי כ ה).
יעקב אבינו ביקש את פניה של רחל' ,עלמא דאתגליא' .לה היתה נתונה אהבתו ,ועבורה עבד
שבע שנים ,הנתפסות בזוהר כתהליך השתלמות באמצעות שבע הספירות התחתונות ומערך
האיזונים שהן מגלמות .השתלמות זו ,חיונית לשורש נשמתו הקשור לספירת תפארת ולייעודו
להיות לה מרכבה ולהגשים את צביונה בעולם .גם תיקונו של יעקב כרוך במהותה של ספירה זו,
המחזיקה כמוהו צמתי ניגודים ומהווה נקודת מרכז של המתקה והתכללות של חסד ודין ,ימין
ושמאל ,סולם המחבר עליונים ותחתונים ,העולים בו ויורדים .הפנמת תבנית השבע הכשירה
אותו למפגש עם רחל ,עם הפן הנשי הקשור למחזוריות השבע ,לפעימת המקצב הנשי של מחזור
הלבנה והשמיטה .כוליות שבו במפגש עם ההכלה הנשית של השכינה התחתונה ,היא ספירת
מלכות.
תהליך התפתחות זה ,שבאמצעותו מגיע יעקב לאינטגרציה פנימית ,בין פני החסד של סבו אברהם
לפני הדין והפחד של אביו יצחק ,בין קול יעקב שבו לידי עשיו שרכש בעמל ,בין התמימות לעקיבות
שבנפשו ,מכשיר אותו גם למפגש עם לאה .הוא בשל עתה לראות בה את אמא עילאה' ,אם הבנים
שמחה' -לא עוד אשה שנואה .קומת ישראל שבו ,פניו הגבוהות ,מוכנות לפגוש את 'עלמא דאתכסיא',
את הנסתר ואת העל מודע ,שאותו מייצגת לאה.
32ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
גם לאה ,על פי תורת הסוד עברה תהליך ארוך ומשמעותי .בקבלת האר"י מזוהות רחל ולאה עם
חוה הראשונה והשניה .לאה המזוהה עם חוה הראשונה ,נקשרת לכן בדמותה של לילית .שרשה
כזכור הוא בספירת בינה ,שהיא שורש הדינים לכן:
אע"פ ששם למעלה בעולם העליון של אצילות היא בחי' קדושה גמורה ,עכ"ז בעולם התחתון הזה
שהוא חומרי לא יכלה בחי' לאה לצאת ממותקת בסוד הקדושה בעת בריאת אדה"ר ויצאה בחי' דינין
קשים מאד בסוד קליפה ..בחי' לילית חוה ראשונה שהיתה מזדווגת עם אדם קודם שנברא חוה שניה.
ואח"כ יצאה חוה שניה ממותקת וזו נשארה לאשת אדם והאחרת נסתלקה כי היתה עדיין מעורבת
בקליפות ' (ספר עץ חיים שער לח ,דרוש רחל ולאה ,פרק ב מ"ת).
עצמאותה של חוה הראשונה ,חוסר נכונותה להיכנע למרותו של אדם נובעת משרשה הגבוה.
מתודעת עצמות בלתי מתפשרת.
בתהליך רב דורי של תיקון הנוקבא ,דרך מסע חייהן של נשים רבות ובראשן האימהות
נתמתקה לאה והיתה בסוד הקדושה ונסתלקה מן הקליפה .וזה סוד שאמרו חז"ל על ועיני לאה רכות
מדמעות ,שהיתה בוכה על שהיתה עתידה להיות בחלקו של עשיו ,וע"י תפילותיה ודמעותיה נתמתקה
ואז ניתנה בחלקו של יעקב ,והבן זה היטב' (שם).
בהמשך לנרטיב המדרשי מעדיפה לאה להיות האשה השניה והדחויה ,ולחסות בצילו של יעקב,
שנמצא עדין בקטנות ,נטול כלים ויכולת לראות אותה ולהכיר במהותה .היא בוחלת בעשיו המיועד
לה ,ומשילה מעליה את הלבוש הקליפתי שעטף אותה בהופעתה הקודמת כלילית.
ואמנם טעם אמרו ויאהב יעקב את רחל ולא לאה הוא ...כי הנה יעקב התחתון אשר בזה עולם לא היה
משיג עדיין בכל מציאות פרצוף זעיר אנפין ,רק מכנגד החזה ולמטה ,מקום רחל .לכן ויאהב אז יעקב
את רחל ולא כתיב ויאהב ישראל שהוא הזעיר אנפין שהיה לו שתיהן לאה ורחל .אבל יעקב אהב את
רחל תחתונה כמוהו שהוא עלמא דאתגליא אבל לאה היא עלמא דאתכסיא ...לכן לא היה רוצה יעקב
להזדווג עמה כי לא היה משיג עד שם' (שם).
ישראל בקומתו השלמה והגבוהה כזעיר נפין ,שיופיו הוא מעין יפיו של אדם הראשון שאת חטאו
הוא מבקש לתקן ,מבין:
והנה בפסוק הזה כתיב בענין אדה"ר ויאמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי ...כי הנה ב' נשים
היו לו ,אחת היא עצם מעצמו ושניה בשר מבשרו ,אבל לזאת השניה הנקרא בשר יקרא אשה ולא
לראשונה ,שהיא עצם ואינה עדיין נמתקת כנ"ל .ואח"כ נמתקה בזמן יעקב בסוד לאה כנ"ל' (שם).
רחל היא בשר מבשרו ,אבל העצמיות של לאה היא 'עצם מעצמי' ,ובתהליך התפתחותה התעצבה
העצם השלדית ,הגרומה ,הקליפתית והנוקשה והיתה לאשה עצמאית ,שקומתה גבוהה ותבונתה
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 33
עמוקה .תודעת החופש האנרכיסטית של לילית מתמתקת לתודעת עולם החירות והדרור הבשל של
הבינה בהופעתה כיובל .נפרדותה מאפשרת לה עתה ,אחרי הנסירה ,לעמוד פנים אל פנים מול פניו
הישרות של ישראל ,המסוגל כעת להישיר אליה מבט רואה המיטיב להכיר את מעמקי עצמותה.
בפרשנות קבלית זו לסיפור המקראי יש תיאור מטא היסטורי של תהליך רוחני -תרבותי שהשלכותיו
רחבות ומקיפות .הן מתייחסות לשדה המגדרי ומציעות ניתוח מרתק למעמדו של הארכטיפ הנשי
ולתולדות היחס כלפי היסוד הנקבי .אך בו זמנית מתייחס תיאור זה גם לשדה האפיסטמוליגי ולחקר
תהליכי מודעות אישיים וקולקטיביים; לזירה התיאוסופית ולתפיסת האלוהות ופרצופיה; ולעולם
הפסיכולוגי ולתהליכי התפתחות אנושיים .קצרה היריעה מלעמוד בהרחבה על משמעויות רחבות
ועמוקות אלה כאן .אבקש לגעתן בהן בזעיר אנפין דרך חזרה אל הסוכה ואל מקומו של הממד הנקבי
במצווה זו ,כפי שהוא נתפס בספרות הזוהר.
כזכור שבעת האושפיזין וכן מצוות נטילת ארבעת המינים מייצגות באופן סימבולי את שבע הספירות
התחתונות ,השייכות לממד הנגלה יותר של האלוהות ולעבודת המידות .רחל ,היא השכינה התחתונה,
ספירת מלכות ,מהווה חלק מהתרחשות זו המתחוללת בתוך הסוכה ,בחינת אור פנימי והשראת
שכינה ונוכחותה כאן בעולם ,בתוך המציאות .אך הסכך החופה על הסוכה ,צלא דמהימנותא ,מזוהה
עם ספירת בינה ,היא לאה .אם הבנים המאצילה ויולדת את שבע ספירות הבניין ,מרחפת מעליהן,
מגינה ומחדשת את מוחיהן ואת שפע חיותן בכל עת .כנפי האם הגדולה העליונה מסוככות עלינו
בסוכה בחינת אור מקיף ,שלא תמיד נתפס בהבנה הרגילה והפשוטה .היא מדומה לציפור גדולה,
שיחסיה עם העולם מתוארים דרך מצוות שילוח הקן ְ ' :ו ַעל ַקן ִצּפֹור ַה ֶּזה ֶנ ֱא ַמר ְו ֻסָּכה ִּת ְה ֶיה ְל ֵצל
יֹו ָמם ְוגֹו ֵמרְ ,והּוא ְלׁשֹון ְס ָכְךֶׁ ,ש ְּמסֹו ֶכ ֶכת ּבֹו ָה ֵאם ַעל ָּב ֶני ָה' (הקדמת תיקוני זוהר ב ע"ב).
כבר בספר הבהיר נקשרת מצוות שילוח הקן בחג הסוכות ,והציפור מזוהה עם הבינה' ,אם העולם':
אמר ר' רחמאי מאי דכתיב (דברים כב:ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך ,ולא אמר
שלח תשלח את האב ,אלא שלח את האם בכבוד אותה שנקראת אם העולם ,דכתיב (משלי ב:ג)
'כי אם לבינה תקרא' .מאי (דברים כב:ז) 'ואת הבנים תיקח לך' ,ר' רחמאי אמר אותם בנים שגדלה.
ומאי ניהו שבעת ימי הסוכות ,והיינו ימי השבוע שהם שבע( .ספר הבהיר ,מהד אברמס ,סעיף .)47
הפרוש הרווח לדברים אלו משתקף בדברי הריקנאטי:
'והנה האם היא אם הבנים שמחה רמז לבינה ,שלא יישא וייתן בה לכבודה שאינה נגדרת במניין,
דכתיב [ישעיה מ :כח] אין חקר לתבונתו ,ולתבונתו אין מספר [תהלים קמז :ה] .והבנים רמז לשבעת
ימי בראשית שיש לך רשות לדבר בהם( .ר' מנחם רקנאטי ,פירוש לתורה ,ח"ב עט-פג).
שילוח האם מסמן אם כן את היחס לממד הנסתר ,לשלושת הספירות העליונות שהבינה היא שער
34ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
להן .בדומה ליעקב ,יש כאן מגמה המבקשת להתרכז בספירות התחתונות ששבעת ימי השבוע\
הסוכות\האושפיזין מסמלים אותן .בתחומה של רחל ,השכינה התחתונה 'עלמא דאתגליא' יש לנו
'רשות לדבר' ,מה שאין כן ביחס ללאה ,לבינה ,שאודותיה אסור לשאת ולתת .ציפור זו יש לשלח
אל מעל ומחוץ לתודעה הניתנת לביטוי מילולי .גילוי צפונותיה של 'אם העולם' נקשר במקומות
שונים בתורת הסוד לגילוי ערוותה.
אולם יחס זה משתנה בספרות הזוהר ,ובעיקר בתיקונים ,שם נעשית הבחנה בין חלקו הראשון של
הפסוק 'כי יקרה קן ציפור לפניך' האומר' :לא תקח האם על הבנים' ,לחלקו השני הסותר אותו
לכאורה ומצווה ' -שלח תשלח את האם' .על דרך הפשט מוסברת סתירה זו כך – מכיוון שלקיחת
הבנים בנוכחות האם אכזרית ,יש לשלח קודם לכך את האם ורק אז לקחת את הבנים .אך בעל
התיקונים אינו גורס כך .הוא מבחין בין מצב שבו יש לשלח את האם ,זהו מצב שבו האם רובצת
על האפרוחים או על הביצים .הללו מייצגים את בעלי המקרא (ביצים) ובעלי המשנה (אפרוחים),
שלא נחשפו לסודות עליונים ולכן משולחת האם הגדולה מעליהם ,שהרי אין להם כלים להבין אותה
ואת עולמה .אבל ביחס לבנים ,שהם המקובלים ותלמידיהם ,נאמר 'לא תקח האם על הבנים' .אין
להפריד יודעי ח"ן אלה ממושא התבוננותם ותשוקתם ,שהרי הם בעלי הכנפיים ,היודעים להתרומם
עמה במעופה ובנדודיה .אך לא רק הם ,כל איש מישראל בעבודתו יכול לבנות לה קן שבו תוכל לתת
מנוח לכף רגלה ולהשרות שם את שכינתה .קינים אלה הם מרחבים של קדושה והשראת שכינה :
ְועֹודֵ ,אּלּו ֶׁשעֹו ְס ִקים ַּבּתֹוָרה ִל ְׁש ָמּה ְוׁשֹו ְמִרים ִמ ְצוֹו ֶתי ָהֶׁ ,ש ֵהן תרי''ג ִמ ְצוֹות ֶ ...נ ֱא ַמר ָּב ֶהם ֹלא ִת ַּקח
ָה ֵאם ַעל ַהָּב ִניםְ .ו ֵאּלּו ֶׁשֹּלא ִמ ְׁש ַּת ְּד ִלים ַּבּתֹוָרה ִל ְׁש ָמּהֶ ,נ ֱא ַמר ָּב ֶהם ַׁשֵּל ַח ְּת ַׁשַּלח ֶאת ָה ֵאםְ ...ועֹוד,
ֵאּלּו ֶׁשּמֹו ִקיִרים ַׁשָּבתֹות ְו ָי ִמים טֹו ִביםְ .. ,ועֹודֵ ,אּלּו ֶׁשּקֹו ְׁשִרים ֶאת ַהְּׁש ִכי ָנה ִעם ַה ָּקדֹוׁשָּ-ברּוְך-הּוא
ְּב ֶק ֶׁשר ֶׁשל ְּת ִפִּליןְ ..ועֹודֵ ,אּלּו ֶׁשּׁשֹו ְמִרים אֹות ַהְּבִריתְ ...וׁשֹו ְמִרים אֹות ַׁשָּבת ִּב ְתחּו ָמּהְ ...ו ַעל ַקן ִצּפֹור
ַה ֶּזה ֶנ ֱא ַמר ְו ֻסָּכה ִּת ְה ֶיה ְל ֵצל יֹו ָמם ְוגֹו ֵמרְ ,והּוא ְלׁשֹון ְס ָכְךֶׁ ,ש ְּמסֹו ֶכ ֶכת ּבֹו ָה ֵאם ַעל ָּב ֶני ָה( .הקדמת
תיקוני הזוהר).
הרחבה זו של תחום התודעה ,האמון ביכולת האנושית להיות בקשר עם 'עלמא דאתכסיא' ,עולמה
של לאה ,קשורה לתפיסה התפתחותית של הזוהר .ההתפתחות הכללית דומה לתהליך הפרטי של
יעקב ,שאהב תחילה את עולם הנגלה של רחל ונרתע ממרחבי הסוד של לאה ,ובהמשך התפתח
וצמח לקומת ישראל ,שמתוכה בחר בלאה ,ועמה הגיע למנוחת עולמים במערת המכפלה .ההתגלות
ההולכת וגדלה של תורת הסוד בעולם מייצגת תהליך גאולי זה ' -בחבורא דא' ,הוא ספר הזוהר,
'יפקון ישראל מן גלותא' (תיקוני זוהר .)--השלבים הצעירים יותר בהם היינו 'אפרוחים או ביצים'
התאפיין בדבקות בממד הנגלה ,ובפחד וחרדה מעולמה המכוסה והנסתר של לאה ,המתגלה בתורת
הסוד .גילויה הגובר והולך בעולם הוא עדות להתבגרותנו .וכך מתאר את הדברים האר"י הקדוש:
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 35
ונבאר עתה מצות שלוח הקן כי יקרא קן צפור וגו' ,הנה כאשר הזווג דאבא ואמא ,הוא בבחינת
רביצת על האפרוחים כנ"ל .וזה מורה על חולשת הבנים זכר ונקבה שהם חלשים בבחי' וו קצוות
הנקרא אפרוחים והם קטנים וצריכין עדיין לאמא וצריכה אמא לרבוץ עליהם לשומרם ..ואז גם אבא
יורד עמה ומרכין ראשו למטה...שאין זה הזווג העקרי של אבא ואמא אלא זווג המקרה כאשר הבנים
בסוד יניקה צריכין לאמא ,לכן ארז"ל כי יקרה קן צפור.
כי ענין הזווג דאבא ואמא זווג עליון בהיותן שווין בקומתן למעלה ,אז הוא לתת מוחין דגדלות אל
זכר ונקבה ...אבל כשהזווג הוא התחתון בבחי' רביצה שאין שוין בקומתן אז הוא לתת מוחין דיניקה
לבד אל זכר ונקבה ...בסוד אפרוחים או ביצים .ואמר לא תקח האם על הבנים ,רוצה לומר כי זווג זה
התחתון דאבא ואמא הוא בהיות זכר ונקבה קטנים צריכין לאמם בהארה מועטת דיניקה .וצריך שלא
תמשיך בחי' הזווג זה התחתון ...אמנם תעשה באופן שתשלח האם והם אבא ואמא ...באופן שיעלו
מעל הבנים ויוגדלו ולא יהיו צריכין לאמם להניק אותן .ויעלו למעלה ויזדווגו בבחי' זווג עליון בהיותן
שניהן שוין בקומתן ...שע"י זווג עליון ימשכו מוחין דגדלות בזכר ונקבה דאצילות כי כל לשון טוב
הוא מוחין ..וזהו למען ייטב לך (עץ חיים שער טו פרק ג).
כפי שניתן לראות מזהה האר"י את תמונת האם הרובצת על האפרוחים או הביצים ,ואת האמירה
'לא תקח האם על הבנים' כנחוצה לשלב הינקות ,שאז 'גם אבא מרכין ראשו ויורד אליה' .נוכחות
מגוננת וסימביוטית זו של האם והאב הכרחית בשלב זה ,אך היא מקטינה גם את ההורים ,שזיווגם
כאן מתואר כזיווג המקרה 'כי יקרה' ,המאופיין במוחין דקטנות .זו תקופה זמנית וחולפת שאין
להמשיך אותה יתר על המידה 'וצריך שלא תמשיך בחינת הזיווג התחתון' .כאשר גדלים הילדים
לבחינת 'בנים' ,או אז 'שלח תשלח' .כפל הפעלים מצביע לדבריו על האם והאב ,ועל תהליכי נסירה
ונפרדות החיוניים לתהליכי הגדילה וההתבגרות .תהליכים אלה מתחוללים במקביל בהורים ובילדים.
עם התבגרות הבנים מזדקפים האם והאב ,ממלאים את מלא קומתם השווה ,ופורסים שניהם את
כנפיהם להגביה עוף אל אופק שמיהם .ממקום מלא זה הם יכולים עתה להשפיע לבניהם המתבגרים
מוחין דגדלות ,החיוניים כל כך לשלב הגדילה וההתפתחות של ילדיהם.
המשמעות הפסיגולוגית של הדברים בממד האנושי ברורה ומעוררת השראה .אך דברי האר"י
מכוונים גם לתהליכים תאוסופיים פנימיים באלוהות הדינאמית ובינה לבין עולמנו האנושי .לא זו
בלבד שבתהליך ההתפתחות הקוסמי גדלים המוחין והתודעה מתרחבת לעבר מחוזות חדשים שהיו
בינקות העולם בחינת 'עלמא דאתכסיא' .מדברי האר"י משתמע כי הם גורמים באופן תיאורגי גם
לעולמות העליונים להפסיק לצמצם את אורם ולהרכין קומתם כביכול ,ולעבור להנהגה מאירה
וגבוהה של גדלות ביחס לעולם .תיקון זה אין לו שיעור ,הוא מתחולל והולך קמעא קמעא ,ולוואי
ונזכה לאורו בעולמנו.
36ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
שרון היא אונקולוגית בוגרת אוניברסיטת שרה
הרווארד ,ובוגרת תוכנית 'המורות להלכה' של
מתן השרון .היא תכתוב על הלכה ורפואה מונעת. ד״ר שרון גלפר גרוסמן
מסופר בגמרא מגילה יד ,א:
שבע נביאות נתנבאו להם לישראל [ ]...שבע נביאות מאן נינהו? שרה מרים דבורה חנה אביגיל
חולדה ואסתר .שרה דכתיב (בראשית יא ,כט) "אבי מלכה ואבי יסכה" ואמר ר' יצחק :יסכה זו
שרה .ולמה נקרא שמה יסכה? שסכתה ברוח הקדש ,שנאמר (בראשית כא ,יב)" :כל אשר תאמר
אליך שרה שמע בקולה"
מה ראתה שרה ברוח הקודש? ומדוע הקב"ה מצווה את אברהם לשמוע בקולה? איך זכתה שרה
בסמכות כזו?
כאשר ראתה שרה שישמעאל מצחק את בנה ,ביקשה שרה מאברהם לגרשו .מוצעים מגוון פירושים
למילה 'מצחק' ,שמתארת את מעשי ישמעאל .במדרש רבה מובאים ארבעה פירושים :לפי שלושה
מהם ,ישמעאל חטא בחטאים החמורים ביותר – עבודה זרה (בניית מזבחות לעבודת אלילים) ,גילוי
עריות (אינוס בתולות ופיתוי נשואות) ,ושפיכות דמים (הוא לקח את יצחק איתו לשדה כדי לירות
בו חיצים ,בטענה שאין זה אלא משחק) 1.בנוסף לסכנה הפיסית הכרוכה במעשיו ,מעשי ישמעאל
אתגרו את המצפן המוסרי והתיאולוגיה המונותיאיסטית של בן אברהם .שרה זיהתה את הסכנות
הפיסיות והרוחנית לבנה ,וראתה בגירוש ישמעאל דין בפיקוח נפש.
פיקוח נפש – החובה להציל חיי אדם – הוא עיקרון יסודי ביהדות .בסנהדרין עג ,א ,הדין נלמד מ"לא
תעמוד על דם רעך" 2.מי שרואה אדם טובע ,או מותקף על ידי חיה ,או נרדף על ידי שודדים ,או
נער שיורה חיצים בילד – מחויב על פי ההלכה להציל אותו מסכנה .מי שנמנע מלהציל אדם בסכנת
חיים ,נחשב לשופך דמים 3.בין המקורות המקראיים הנוספים שעוסקים בחובה להציל מי שמצוי
בסכנה נכללים הפסוק "והשבותו לו" – 4החובה להשיב אבדה ,שבמקרה הזה מורחבת בגמרא ל'אבדת
1רבי שמעון בר יוחאי מציע פירוש רביעי ,שמובא במדרש רבה ,שעל פיו ‘מצחק’ רומז לירושה ,ושישמעאל
התגאה בכך שהוא יירש חלק כפול בשל היותו בכור .בכך שגירשה את ישמעאל ,הבטיחה שרה שיצחק יירש את
אברהם ,ודחתה את טענת הבכורה של ישמעאל.
2ויקרא יט ,טז.
3איסור והיתר ארוך ,נט ,לח; טור יו”ד של”ו ,א.
4דברים כב ,ב.
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 37
הגוף';" 5לא תוכל להתעלם"; 6והמצוות החיוביות "וחי עמך" 7,ו"וחי אחיך עמך" 8.פיקוח נפש הוא
ערך כה מרכזי ,שהתורה מונה חמש מקורות למצווה להציל חיי אדם.
מצוות פיקוח נפש דוחה כל מצווה בתורה ,אפילו את השבת .ביומא פח ,א-ב ,מוצעים מספר מקורות
לעיקרון ההלכתי של דחיית מצוות בשל פיקוח נפש .בסופו של דבר העיקרון נלמד מהפסוק "וחי
בהם" 9,שעליו נדרש" :וחי בהן – ולא שימות בהן" .בספר המכתם על פסחים כה ,ב (ד"ה ורוצח)
מובא שפסוקים אלה הם עדות לערך הגבוה של חיי כל אדם ואדם ,ושהקב"ה מבכר שמירה על חיי
האדם על פני קיום מצווה .מדוע? לפי המכתם ,הקב"ה מעדיף שמירה על החיים ,משום שבטווח
הארוך אדם חי יוכל לקיים הרבה יותר מצוות .בניסוח אחר (יומא פה ,א)" ,חלל עליו שבת אחת ,כדי
שישמור שבתות הרבה" .מקורות אלה מדגישים את החשיבות העצומה של פיקוח נפש בהלכה.
לפי המדרש בבראשית רבה שמפרש 'מצחק' כשפיכות דמים ,ישמעאל איים על חייו של יצחק .זהו
כמובן מצב של פיקוח נפש ממשי .לפי הפירוש השני ,ש'מצחק' משמעותו גילוי עריות ,האיום של
ישמעאל אינו פיסי ,אלא רוחני .אם פיקוח נפש פיסי דוחה שבת ,האם גם פיקוח נפש רוחני מצדיק
דחייה של המצוות? בשולחן ערוך (או"ח ש"ו ,יג) נפסק שמותר לחלל שבת בשביל פיקוח נפש רוחני,
במצב שבו האדם בסכנת התרחקות מהעם היהודי .אחרים חולקים על קביעה זו ,וטוענים שמצב
כזה לא נחשב פיקוח נפש ,ואסור לחלל שבת כדי ְל ָמ ְנעֹו10.
למרות שהמעשה של שרה היה מוצדק מדין פיקוח נפש כדי להציל את בנה ,בגירוש היא סיכנה
את חייו של ישמעאל .כיצד הרשתה לעצמה שרה לשלוח את ישמעאל למדבר ,ולסכן אותו ברעב,
צמא ,חיות רעות ,או שודדים? האם המעשה של שרה נכון על פי ערכי התורה? באהלות ז ,ו נאמר:
" ֶ ׁש ֵאין ּדֹו ִחין ֶנ ֶפׁש ִמ ְ ּפ ֵני ָנ ֶפׁש" .מאידך ,אם ישמעאל התכוון להרוג את יצחק עם חיציו ,ההלכה הייתה
מחילה עליו את דין 'רודף' ,שעל פיה יש להציל את חייו של אדם שנרדף על ידי אחר שמתכוון להרגו,
אפילו במחיר חיי הרודף 11.חובה זו מבוססת ,לפי דעות שונות ,על העקרונות 'לא תעמוד על דם
רעך' ,או הבא להרגך השכם להרגו' ,שנלמד מדין של "בא במחתרת" -מקרה של גנב שנכנס לבית
5סנהדרין עג ,א.
6דברים כב ,ג.
7ויקרא כה ,לה.
8ויקרא כה ,לו.
9ויקרא יח ,ה.
10רשב”א ,מובא בבית יוסף ,או”ח ש”ו.
11סנהדרין עג ,א-ב; רמב”ם ,הלכות רוצח ושמירת הנפש ,א ,ו.
38ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
בסתר ונתפס בשעת מעשה (סנהדרין עב ,א) 12.הרמב"ם במורה נבוכים ג ,מ ,מפרש כי 'לא תעמוד
על דם רעך' זו מצווה ייחודית ,משום שהיא מתירה להעניש אדם עוד לפני שחטא .אין מקרה אחר
שבו אדם נענש על כוונתו; במצב נורמטיבי אין אדם נענש עד שהוציא לפועל את מעשה העבירה.
לעומת זאת ,על פי דין 'רודף' יש לעצור את הרודף עוד לפני המעשה ,משום שאין אפשרות לעשות
תשובה אחרי רצח .על כן ,גירוש ישמעאל לא היה מעשה אכזרי ,אלא רחמני ,משום ששרה הצילה
את ישמעאל מעוון חמור של רצח.
בסנהדרין לז ,א ,מבוארת החומרה של דין פיקוח נפש" :לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד
נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה
עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" אדם הראשון נברא יחידי ,משום שאם היה אובד ,הרי שכל
העולם היה פוסק מלהתקיים .אלפי שנות היסטוריה היו הולכות לאבדון .מיליארדי אנשים לא היו
עוברים בעולם .ביצירתו של אדם ,נוצר עולם שלם .למרות שהעיקרון הזה תקף בנוגע להצלת כל
אדם – הצלת יצחק נחשבת ל'פיקוח נפש דרבים' .לו ישמעאל היה הורג את יצחק ,או מביא אותו
לידי עבודה זרה ,יצחק לא היה מוליד את יעקב ,יעקב לא היה מוליד את שנים-עשר השבטים,
ומורשתו של אברהם הייתה אובדת מן העולם .המעשה של שרה לא הציל רק את יצחק ,אלא את
העם היהודי כולו.
בהלכה ,פיקוח נפש ברמה הלאומית מאפשר הקלות משמעותיות אפילו יותר .בשבת מב ,א ,מבואר
כמה רחוק אפשר ללכת לשם 'פיקוח נפש דרבים' ,ושם מובאים דברי שמואל שלפיהם מותר לכבות
דליקה ברשות הרבים בשבת כדי להגן על הציבור מפני פגיעה ,משום ש'פיקוח נפש דרבים' קודם
לאיסור כיבוי בשבת .לפי הרמב"ם ,שמואל מגדיר כל מצב של סכנה לרבים פיקוח נפש 13.בתשובתו
לשאלה אם מותר להיכנס למצב של מלחמה לשם מטרה כלכלית או פוליטית ,מביא הרב שאול
ישראלי ניתוח זה כדי להגדיר פיקוח נפש במונחים רחבים יותר 14.לדבריו" ,על כן נראה שיסוד
הדברים הוא שכל מה שנוגע לשלום הצבור או סילוק נזק ממנו ,הכל נחשב כפיקוח נפש ,כי כל מה
שכרוך בשלום הצבור יש בו בעקיפין ענין עם פקוח נפש ,פרנסת היחיד לדוגמא אין בה משו ם פקוח
נפש ,אבל אם הצבור יהא מחוסר פרנסה אפילו אם אין זה נוגע ללחם ,הרי לא ימלט שבאחד מבין
12שמ’ כב ,א.
13עי’ הרב חיים נבון“ ,ספק פיקוח נפש במדיניות ציבורית” ,בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
�https://www.etzion.org.il/he/halakha/studies-halakha/laws-state-and-soci
ety/%D7%A1%D7%A4%D7%A7-%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%97-
%D7%A0%D7%A4%D7%A9-%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%
AA-%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA
14הרב שאול ישראלי ,עמוד הימיני ,עמ’ .146
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 39
הרבים יהא כזה שהוא צריך לאוכל יותר משובח ,באופן שאצלו זה יכול להיות פקוח נפש" .לפי הרב
ישראלי ,בהתמודדות עם סוגיות שקשורות ליחיד ,הסבירות שהתנהגות מסוימת תגרום לנזק נמוכה.
לעומת זאת ,בהתמודדות עם מצבים שמאיימים על בטחון הרבים ,ידוע בוודאות שלפחות עבור
אדם אחד ייווצר מצב של פיקוח נפש .למשל ,עבור יחיד ,בדרך כלל העדר הכנסה אינו נחשב למצב
של פיקוח נפש .לעומת זאת ,כאשר מדובר בכלכלת הציבור כולו ,אין ספק שיהיו כאלה שייפגעו.
מלחמה לשם מטרה כלכלית נחשבת לפיקוח נפש משום שההכנסות עשויות לשמש לריפוי חולים;
בדומה ,מלחמה שנועדה לשמור על כבודו של המלך היא פיקוח נפש משום שניצחון בה יעודד את
האויב לשאוף לשלום ,ובכך יהיה גם שיפור במצב הכלכלי ,וכלכלה יציבה משמעותה שיש תקציב
להתמודדות עם בריאות הציבור.
המעשה של פיקוח נפש שחז"ל מייחסים לשרה מהווה ערך מרכזי ביהדות .הרמב"ם ,הרמב"ן ,ורבים
אחרים מגדולי וחכמי ישראל לאורך הדורות ,עסקו ברפואה .באופן היסטורי ,תמיד היה מספר לא
פרופורציונאלי של רופאים יהודים בחברה ,ורבים מהם שימשו כמנהיגים וחדשנים בתחומם .יהודים
בנו בתי חולים ויצרו מרכזים למצוינות בתחום הרפואה ,ועסקו בייצור טיפולים רפואיים חדשניים.
לא מפתיע שהעם היהודי שימש אור לגויים בימי מגפת הקורונה העולמית ,כאשר ישראל הייתה
המדינה הראשונה שהתחסנה באופן גורף .ישראל גם הייתה המדינה הראשונה בעולם שהובילה את
רעיון חיסוני הדחף .בחג הסוכות שעבר ,ד"ר שרון אלרעי-פרייס ,ששימשה כראש שירותי בריאות
הציבור ,טסה לוושינגטון כדי להציג ל FDA-מידע ישראלי על יתרונות החיסון השלישי ,ועזרה להכווין
את העולם כולו בשלב הבא במגפה .העולם היה קשוב לחכמתו של העם היהודי הקטן .שבוע אחרי
שבוע ,כתבי עת רפואיים יוקרתיים פרסמו מאמרים חדשניים מהארץ שהתבססו על מידע ממערכת
הבריאות הציבורית הישראלית .את השורשים של המסירות של העם היהודי לפיקוח נפש אפשר
למצוא בתיאורים של שרה במדרש.
ישמעאל מהווה סכנה ישירה לחייו של יצחק ,ואולי גם לעתיד הרוחני שלו .על פי המדרש ,שרה
פעלה מדין פיקוח נפש ,מצווה חשובה כל כך שהיא דוחה את כל מצוות התורה ,כדי להציל את יצחק.
ישמעאל איים לא רק על יצחק ,אלא על העתיד של העם היהודי .לו היה הורג את יצחק ,הוא היה
מונע מקיום הבטחת הקב"ה לאברהםִ " ,כּיְ ב ִי ְצ ָחקִ י ָקֵּראְ לָךָ זַרע" .ישמעאל סיכן את התכנית האלוקית;
לאור הסכנה הקיומית לעתידו של עם ישראל ,שרה פעלה להבטיח שיצחק יוליד את יעקב ,ושיעקב
יקים את העם היהודי משנים-עשר בניו .התגובה של הקב"ה למצוקה של אברהם כתוצאה ממעשה
שרה היא" ,כֹּל ֲא ֶ ׁשר ֹּתא ַמר ֵא ֶליָך ָ ׂש ָרה ְ ׁש ַמע ְ ּבקֹ ָלּה" .דברי הקב"ה מכירים בצדקת שרה ומאשרים
את פעולתה ,ואת המרכזיות של פיקוח נפש עבור הפרט והכלל ביהדות .אנו מזמינים את התובנה
של שרה והראייה שלה לטווח רחוק לתוך השיח שלנו בסוכה .הסוכה מזכירה לנו לא רק שהקב"ה
משגיח ומגונן עלינו ,אלא שהוא מצפה ומצווה שנגן על עצמנו בעולם שיצר לנו כדי שנחיה בו.
40ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
יעל מרצה בכירה לתנ"ך במתן ובבתי מדרש נוספים אביגיל
בארץ ובעולם .היא תכתוב על ספר עזרא.
יעל ליבוביץ
היא רואה אותו ואת אנשיו מבעד לחלון .היא מזהה אותם :דוד בן ישי וחבורת מרעיו .הוא כבר שנים
בורח מהמלך שאול ,מגייס תומכים ,ומאכיל אותם תמורת הגנה על שדות של אחרים מפני תוקפים.
בעלה נבל נסע לעבודתו :היא שמחה שיש לה הפסקה ממנו ,למרות שלא הייתה מודה בכך .הוא אדם
מרושע ,ורשעותו הלכה וגברה עם השנים .הוא נסע סמוך לעונת ה ֵּגז ,ואנשיו של דוד שומרים על
שדותיו מפני פשיטה ,ומפני פזיזותם של השיכורים הפוחזים שמתפרעים אחרי החגיגות .נוכחותם
על גבולות אדמותיה משרה בה תחושת ביטחון .אבל היא גם מלאה בעצבות שהמצב בעמה הידרדר
עד כדי כך .דוד גייס לעצמו צבא של 600לוחמים ,קבוצה של ּכל ִאיׁש ָמצֹוק ְוכל ִאיׁש ֲא ֶ ׁשר לֹו ֹנ ֶ ׁשא
ְוכל ִאיׁש ַמר ֶנ ֶפׁש .אין להם סיבה לפחד ,משום שאין להם מה לאבד .היא תוהה לעצמה ,בזמן שהיא
מסתכלת עליהם נעים כצללים ,מתי האלימות הפכה לתחביב.
נער צעיר דופק על הדלת בבהלה" :הגבירה אביגיל"! הוא צועק .היא פותחת לו את הדלתָ " :כ ְל ָתה
ָה ָר ָעה ֶאל ֲא ֹד ֵנינּו ְו ַעל ּכל ֵ ּביתֹו"!
"מי?" היא שואלת .הפחד בעיניה ניכר וגלוי.
"דוד ואנשיו .הוא שלח מלאכים מהמדבר לברך את אדוננו נבל בכרמל"...
"ומה קרה? ,היא שואלת ,למרות שהיא כבר יודעת.
"נבל סירב לשלם" .הנער מרכין ראשו ומביט ברצפה ,נבוך מעזות המצח של אדונו" .הוא ָעט בהם
ואמרִ :מי ָד ִוד ּו ִמי ֶבן ִי ָשׁי? ְו ָל ַק ְח ִתּי ֶאת ַל ְח ִמי ְו ֶאת ֵמי ַמי ְו ֵאת ִט ְב ָח ִתי ֲא ֶשׁר ָט ַב ְח ִ ּתי ְלגֹ ְז ָזי ְו ָנ ַת ִ ּתי ַל ֲא ָנ ִשׁים
ֲא ֶ ׁשר ֹלא ָי ַד ְע ִ ּתי ֵאי ִמ ֶ ּזה ֵה ָ ּמה?"
אביגיל מנענעת בראשה .היא מחייכת חיוך יבש ומאופק .היא תמיד ידעה שחייה עם נבל יובילו
למקום הזה" .סירוב לשלם הוא דבר אחד ,אבל על העלבון דוד לא יסלח לו".
"אנה תלכי?" שואל הנער ,והיא כבר מיהרה החוצה.
"לבית המבשלים" ,ענתה לו ,כשגבה אליו.
" ִמי ָד ִוד ּו ִמי ֶבן ִי ָ ׁשי??" המילים הלכו והתנגנו בראשו שוב ושוב" .ומי אני?" חשב לעצמו בכעס" .אני
אראה לך מי אני" .ראשו הכרות של גלית הפלישתי צץ ועלה בזיכרונו .וערלות הפלשתים :הרגע שבו
מסר אותם לשאול המלך בתמורה לבתו מיכל ,אשתו .האלימות קנתה לו כבוד ויקר ,ועכשיו גם תשיב
לו את כבודו האבוד .אבל אז לעיניו מתגלה השמש השוקעת על השדות שלפניו ,ומחשבותיו נעות,
ומתמקדות בצאן .בעדר שלו ,של אביו ,שעליו היה שומר ,פעם .הכבשים שהוביל ,ושעליהם שמר,
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 41
כי אין להם יכולת לשמור על עצמם מפני האריות .הוא צפה בדשא ,שנצבע בצבעים המתחלפים
של השמים ,וזמזם לעצמו מילות תהילה שכתב לאלוהיו כמה ימים קודם .הוא הביט באצבעותיו
המיובלות ,מהאחיזה בחרבו; מ ְּפִרי ָטה על מיתרי הנבל שלו .ידיו הרגו כדי לשרוד ,אך גם מנעו מחרבו
להרוג את שאול ,למרות שהיה קל יותר לחסל אותו.
" ִמי ָד ִוד ּו ִמי ֶבן ִי ָ ׁשי?" המילים של נבל לא עוזבות אותו.
" ִח ְגרּו ִאיׁש ֶאת ַח ְרּבֹו" ,הוא מודיע לאנשיו ,ומצווה על מאתים איש להישאר במחנה כדי לשמור על
הכלים .כארבע-מאות מתלווים אליו ,מוכנים לטבח.
שני חמורים יורדים לקראת דוד ואנשיו .אביגיל רוכבת על אחד החמורים .השני מלא בכל טוב:
ָמא ַת ִים ֶל ֶחם ּו ְשׁ ַנ ִים ִנ ְב ֵלי ַי ִין ְו ָח ֵמׁש ֹצאן ֲעׂשּויֹותְ ,ו ָח ֵמׁש ְס ִאים ָק ִלי ּו ֵמ ָאה ִצ ֻ ּמ ִקים ּו ָמא ַת ִים ְ ּד ֵב ִלים :כל
מה שעשוי להמתיק את הדין לפני התוקפים .דוד ואנשיו נעים לכיוונה ,רעבים למלחמה ,צמאים
לדם .הם ממשיכים לנוע לעברה ,בתנועה מאיימת.
היא שומעת את שאגתו של דוד לאנשיוִ " .אם ַא ְ ׁש ִאיר ִמּכל ֲא ֶ ׁשר לֹו ַעד ַה ֹּב ֶקר ַמ ְ ׁש ִ ּתין ְ ּב ִקיר!" קשה
לה לדעת אם הוא מצווה אותם ,או מזהיר אותה .היא כן יודעת בדיוק כמה אנשים תלויים בהצלחתה,
וכמה יאבדו את חייהם אם תיכשל.
אביגיל ממהרת ויורדת מעל החמור .היא נופלת על פניה ,משתחווה ארצה ,ושוכבת למרגלותיו של דוד.
" ִ ּבי ֲא ִני ֲאדֹ ִני" ,היא פונה אליו ,בלי להרים את פניהְ " .שׁ ַמע ֵאת ִדּ ְב ֵרי ֲא ָמ ֶתָךַ .אל ָנא ָי ִשׂים ֲאדֹ ִני ֶאת
ִלּבֹו ֶאל ִאיׁש ַה ְ ּב ִל ַ ּי ַעל ַה ֶ ּזה ַעל ָנ ָבל".
"עמדי" ,אומר דוד בזעף .היא מרגישה את עיניו מביטות בה ,שוקלות .היא מביטה בעיניו לרגע קט,
אבל ברגע זה היא רואה את ההיסוס הקל .העיניים הן צוהר לנפש ,אבל היא רואה לא נפש אחת,
אלא שתיים ,כאשר כל אחת מושכת לכיוון אחר.
"אישי ָנ ָבל – ִ ּכי ִכ ְשׁמֹו ֶכּן הּואָ :נ ָבל ְ ׁשמֹו ּו ְנ ָב ָלה ִעּמֹו .היא ממשיכה" ,איש כפוי טובה .הוא לא מבין את
הטובה אשר גמלת עמו .אבל אניֲ ,א ָמ ְתָךֹ ,לא ָר ִאי ִתי ֶאת ַנ ֲע ֵרי ֲא ֹד ִני ֲא ֶ ׁשר ָ ׁש ָל ְח ָ ּת ,ואני יודעת שאתה
ואנשיך ֹט ִבים ָלנּו ְמ ֹאד .ראה ,הבאתי מטעמים .אולי "...
דוד מתקרב אליה .הוא בורח כבר שנים .הוא בורח מן המוות .הוא בורח מאנשים שפעם בטח בהם.
הוא בורח מכס המלכות ,ובורח אליו .עכשיו אנשיו סוגרים על אביגיל; היא מריחה את הכעס שעולה
מגופם .היא יודעת שחמה כזו תשכך רק כשיראו דם .דמם של כל בני ביתה יישפך בגלל יהירות
יומרנית ,והם ישלמו את המחיר .היא נושמת עמוק.
"נבל חטא לך ,אך ביתי נאמן" ,היא אומרת ,ומשתדלת לייצב את קולה" .בקרוב ,תהיה ְל ָנ ִגיד ַעל
42ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל • 35שנה למתן
ִי ְ ׂש ָר ֵאל .אל יהיה הדם היבש תחת ציפורניך זכר לדם הנקי אשר שפכת" .דוד עומד דום ,אך המבט
בעיניו דרוך .ידיו של חייליו אוחזות בחרבות .ידיה שלה רועדות" .שב על כס המלכות בלי אשם.
ְוֹלא ִת ְה ֶיה זֹאת ְלָך ְלפּו ָקה ּו ְל ִמ ְכׁשֹול ֵלב ַלאדֹ ִני ְו ִל ְשּׁפְך ָדּם ִח ָ ּנם ּו ְלהֹו ִ ׁשי ַע ֲא ֹד ִני לֹו" .היא יודעת שזו
ההזדמנות האחרונה שלה" .יודעת אמתך כי ִמ ְל ֲחמֹות ה' ֲא ֹד ִני ִנ ְל ָחםְ ,ו ָר ָעה ֹלא ִת ָמּ ֵצא ְבָך ִמ ָ ּי ֶמיָך.
ה' ילחם לך .הוא יריב ֶאת ִריב ֶח ְר ָּפ ְתָך ִמ ַ ּיד ָנ ָבל .אבל את ביתי ואת כל אשר לי אנא ,פקוד לשלום".
שקט .מסביב איש אינו מעז לזוז .דוד מוריד סל מעל החמור ,מניח אותו לפני אנשיו ,ופונה לאביגיל.
" ָ ּברּוְך ה' ֱאֹל ֵהי ִי ְ ׂש ָר ֵאל ֲא ֶ ׁשר ְ ׁש ָל ֵחְך ַהּיֹום ַה ֶ ּזה ִל ְק ָרא ִתי! ּו ָברּוְך ַט ְע ֵמְךּ ,ו ְברּו ָכה ָא ְ ּת ֲא ֶ ׁשר ְ ּכ ִל ִת ִני ַהּיֹום
ַה ֶ ּזה ִמּבֹוא ְב ָד ִמים ְו ֹה ֵ ׁש ַע ָי ִדי ִלי" .אנשיו של דוד עומדים המומיםֲ " .ע ִלי ְל ָ ׁשלֹום ְל ֵבי ֵתְך" ,הוא אומר.
אביגיל משתחווה ארצה שנית ,לפני שהיא עולה על החמור .החמור מתחיל לזוז ,והיא מביטה בדוד,
מעבר לכתפה .הוא עדיין מסתכל עליה ,והפעם ,עיניהם נפגשות" .חרב המלך הכי חדה כאשר היא
אינה נמשכת על ידי הלב ",היא אומרת בשקט .הוא לא עונה .היא מקווה שהוא מבין.
אביגיל ,אחת משבע האושפיזות שאנחנו מזמינים לסוכתנו ,מוזכרת בתלמוד (מגילה יד ,א) כאחת
משבע הנביאות ,יחד עם שרה ,מרים ,דבורה ,חנה ,חולדה ,ואסתר .הייחוס החשוב מלווה במסורות
מדרשיות רבות ,שמשקפות את ההערצה של חז"ל לחכמתה ,חמלתה ,ואומץ לבה של אביגיל .אביגיל
יצאה מביתה כדי לפגוש שדה קרב מלא באנשים רעבים ,נואשים ,ואלימים .היא יצאה מן הבית ,מעוז
האישה ,למרחב הגברי של השדה .כאשר הגיעה ,במקום להיכנע בפני הכוח הצבאי הגברי והנועז,
ששלט בעולם שבו היא חיה ,היא עמדה לפני החזק שבהם ,שעתיד להיות מלך ישראל .היא נעמדה
לפניו ודיברה על איפוק ,ועל כבוד ,ועל האמת שדוד פעם ידע :שריסון הוא לפעמים הסימן לכוח
הגדול ביותר .אביגיל דיברה על הקב"ה .היא השתמשה במילים כדי לרסן את חרבו של דוד ,ובכך,
הזכירה למשורר מי ,בסופו של יום ,הוא שואף להיות.
אך התפקיד של אביגיל ,בהקשר הרחב יותר ,חשוב אפילו יותר ממה שנדמה .ספר שמואל בראש
ובראשונה עוסק בכוח ,ובניצולו לרעה או לטובה .כפי שהבהיר שמואל הנביא (שמ"א ,ח) ,מוסד
המלוכה פגום מיסודו .כוח ריכוזי ובלתי נשלט לעולם אינו מוביל לטוב .אבל העם התעקש ,והקב"ה
התרצה להם .עד סופו עוקב הספר אחרי המימוש של אזהרותיו של שמואל דרך הטעויות הטראגיות
של שני אנשים גדולים ,אך לא מושלמים :שאול ודוד.
אביגיל ,שמתחתנת עם דוד אחרי מות נבל ,היא אחת הנשים הרבות שמשפיעות על חייו של דוד.
למעשה ,לכל אורך סיפורי דוד ,הנשים בחייו משחקות תפקיד ספרותי ו ֶּת ָמ ִטי חשוב .הן מדגימות
מצד אחד כיצד ניתן לסכל את ההשלכות של השתוללות פורצת המּו ַנ ַעת על ידי האגו .ומצד שני,
איך ניצול כוחו של אדם יכול לקרוע חיים תמימים לגזרים.
35שנה למתן • ללמוד ללמד לכתוב ולהוביל 43
כשבמקרא מסופר שמיכל סייעה לדוד להימלט מהזעם הרצחני של שאול בכך שהורידה אותו דרך
החלון ,ניכר שהערמומיות שלה היא שהצילה את חייו של דוד (שמ"א ,יט) .מאוחר יותר ,רק אישה
חכמה מתקוע ידעה כיצד לשכנע את דוד להניח את כעסו בצד ולהתפייס עם אבשלום (שמ"ב ,יד).
אישה אלמונית הסתירה את שותפיו של דוד באופן מתוחכם במהלך מרד אבשלום (שמ"ב ,יז) .אישה
חכמה נוספת מאבל בית-מעכה הצילה את כל בני עירה במשא ומתן עם האלוף של דוד ,שביקש
נקמה ,ואיים להשמיד את העיר (שמ"ב ,כ) .רצפה בת איה ,פילגש שאול ,שכנעה את דוד להעניק
קבורה ראויה לבניו של שאול (שמ"ב ,כא).
אך למרות שהסוכנות הנשית באה לידי ביטוי משמעותי בסיפורים האלה ,סיפורים אחרים מגלים את
הרגישות וה ְּפ ִגיעּות הנשית בעולם שבו כוחם של גברים אינו מוגבל .קשה לקרוא על הניצול של מיכל
על ידי דוד לצרכי המשחק הפוליטי עם שאול (שמ"ב ,ג) ,על אף ההקרבה שלה עבורו מוקדם יותר.
גם לא קל לקבל את מעשה דוד ובת שבע ושליחת אוריה בעלה למותו (שמ"ב ,יא) .אך הקריאה על
אונס תמר על ידי אחיה החורג אמנון (שמ"ב ,יג) ,מבהירה שניצול הכוח כבר שיטתי .אין שום אדם
בכל שרשרת הפיקוד שמוכן לקחת אחריות על תמר .אביה לא פעל לטובתה גם אחרי שנפגעה ,כדי
לתקן במקצת את הנזק שנעשה .העריצות חלחלה מטה ,והנשים היו נזק משני.
סיפורי הנשים בספר שמואל שזורים במלאכת החשיפה של מושג המלכות בספר שמואל ,והם
מניעים את הטיעון הפולמוסי של הספר .כאשר הכוח מנוצל כראוי ,יש מקום לשגשוג של החברה
בכלל ,ובתוכה גם נשים ,גרים ,ופשוטי עם .כאשר הכוח מנוצל לרעה ,החלשים בחברה מושתקים
במקרה הטוב ,ובמקרה הרע ,הם הופכים לקורבנות של אכזריות בלתי נתפסת.
בעוד שהנוכחות של המוטיב הנשי גבוהה בספר שמואל ,התמה שזורה לא רק שם אלא לכל אורך
ההיסטוריה של עם ישראל .לכן ,בנוסף לנביאות שקמו לישראל ,מוזכרת אביגיל ,שמייצגת את
גיבורות המקרא שהיו מוכנות להיאבק נגד המוסכמות החברתיות של עולמן ,ובכך לשנות את מהלך
ההיסטוריה .גיבורות כמו המיילדות שהצילו את משה ואחרים ,והערימו על פרעה בכך ששיחקו
לידי הנחות היסוד הגזעניות שבסופו של דבר הביאו למפלתו .וכמו רחב ,שהערימה על מלך כנען,
והצילה את המרגלים על חשבון ביטחונה האישי .גיבורות כמו רות ,שהניחה בצד חיי שלווה כדי
להגן על חמותה בתקופה שבה "איש הישר בעיניו יעשה" .גיבורות כמו יעל ,דבורה ,ואביגיל ,יצאו מן
האוהל המגונן כדי להגן על הנמצאים בפנים .שרה ,רבקה ,רחל ,ולאה ,חנה ,חולדה ,ואסתר ,מייצגות
רבות אחרות שמגיע להן מקום בשיח שלנו ,ובסעודת החג שלנו.
הזמנת אושפיזות לתוך הסוכה היא דרך להכיר בסיפורים המקראיים של אימהות האומה .סיפורים
אלה מזכירים לנו ,בין היתר ,שלמרות שבחברה הפטריארכלית של המזרח הקדום נשים היו נחותות
בסמכותן מגברים ,הניטרליות המגדרית של העולם המקראי מאפשרת לכוחן להפוך עולמות.