עלון קביעותא 485 למייל

‫שבוע ‪ 495‬המשנה היומית ההלכה היומית‬ ‫בס"ד • ביאורים עיונים ומבחנים מביתקביעותא‬
‫שו"ע • או"ח‬ ‫מנחות‬ ‫תש"פ‬
‫במשנה ובהלכה היומית‬
‫יום תאריך פרק משנה סימן סעיף‬

‫ד כ כסלו ד א‪-‬ב תרכט יב‪-‬יד‬

‫ה כא כסלו ד ג‪-‬ד תרכט טו‪-‬יז‬

‫ו כב כסלו ד‪-‬ה ה‪-‬א תרכט‪-‬ל יח‪-‬א‬

‫שב"ק וישב ה ב‪-‬ג תרל ב‪-‬ד‬

‫א כד כסלו ה ד‪-‬ה תרל ה‪-‬ז‬

‫ב כה כסלו ה ו‪-‬ז תרל ח‪-‬י‬

‫ג כו כסלו ה ח‪-‬ט תרל יא‪-‬יג‬

‫בפתח השער‬ ‫עיון במשנה‬

‫תפוחי אדמה הללו קודש הם‬ ‫חינוך המנורה וחנוכה‬

‫את מאמר הכתוב‪ְ" ‬ו ָהיּו ַח ֶּייָך ְּת ֻל ִאים ְלָך ִמֶּנ ֶגד‬ ‫שנינו בפרקין (מנחות פ"ד מ"ד) 'אין מחנכין את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים'‪,‬‬
‫ּו ָפ ַח ְד ָּת ַלְי ָלה ְויֹו ָמם ְוֹלא ַת ֲא ִמין ְּב ַח ֶּייָך" יכולנו‬ ‫והיינו ש'חינוך' המנורה הוא על ידי שמדליקין את שבעה נרותיה בין הערבים ‪' -‬עבודתה‬
‫למשש בחוש‪ .‬הסכנה הייתה אורבת בכל פינה‬ ‫מחנכתה'‪ .‬והנה נחלקו הראשונים בהדלקת המנורה בכל יום‪ ,‬הרמב"ם (הל' תמידים ומוספים‬
‫ועיקול‪ ‬והמוות היה מחפש רק הזדמנות‪ .‬כן‪ ,‬כך‬ ‫פ"ג ה"י וי"ב) סובר שמצוה להדליקה גם בבוקר וגם בין הערבים‪ ,‬ורק לענין 'חינוך' שנינו‬
‫שרדנו יום ועוד יום‪ ‬שנהפכו ל‪ 5-‬שנים של מלחמה‬ ‫שהוא דוקא בערב‪ ,‬אבל רוב הראשונים סוברים שמצות הדלקה היא בין הערבים בלבד‪,‬‬
‫וז"ל הרע"ב במסכת תמיד (פ"ג מ"ט)‪ ,‬ודברי הרמב"ם במשנה זו תמוהים מאד‪ ,‬וגם מה‬
‫קיומית על כל רגע ורגע‪.‬‬ ‫שסובר שהטבת הנרות היא הדלקתן‪ ,‬ושהיו מדליקין הנרות של מנורה כולן בבקר כדרך‬
‫שמדליקין בערב‪ ,‬פליאה נשגבה בעיני‪ ,‬ולא שמעתי ולא ראיתי לאחד מרבותי שסובר כן‪,‬‬
‫נשים צעירות היינו במחנה אושוויץ אחיות‬
‫לצרה הצרורה שפקדה אותנו‪ .‬אני זוכרת שבאחד‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וכן בשו"ת הרשב"א (סי' ש"ט) כתב לחלוק על הרמב"ם‪.‬‬
‫הימים‪ ‬באה צעירה אחת בת של רב מפורסם‪ ,‬היא‬
‫הייתה נערה מיוחדת מאד שאצילותה לא פגה גם‬ ‫והקשה הגרי"ז על דעת רוב הראשונים הנ"ל שמצות הדלקה היא רק בין הערבים‪ ,‬מאי‬
‫בשעות קשות אלו‪" .‬חברות!" היא קראה לעברינו‬ ‫קא משמע לן משנתנו שאין מחנכין את המנורה אלא בין הערבים‪ ,‬הרי אין הדלקה אחרת‪,‬‬
‫ולדעת הרמב"ם ניחא‪ ,‬דקא משמע לן שאין מחנכין אותה בבוקר‪ ,‬אבל לדעת הראשונים‬
‫"היום בלילה חנוכה‪"...‬‬ ‫קשה‪ .‬ותירץ בנו הגרי"ד (עי' מנחת אברהם מנחות עמ' שפ"ב‪/‬שפ"ו) שלדעת הראשונים יש לפרש‬
‫את החידוש של משנתנו שמחנכין את המנורה רק על ידי הדלקה ולא על ידי הטבת הנרות‪.‬‬
‫האמירה החגיגית שלה הכניסה לי חיים חדשים‬
‫והחלטתי שאני אשיג משהו לכבוד חנוכה ויהי מה‪.‬‬ ‫אימתי היה הנצחון של החשמונאים‬

‫בדרך לא דרך השגתי כמה חוטי פשתן דקיקים‬ ‫הפרי חדש בהל' חנוכה (ריש סי' תר"ע) כתב בתחילת דבריו שהנצחון של החשמונאים‬
‫שנשרו מבגד‪ .‬אך חנוכייה מניין? על מה אני אניח‬ ‫היה ביום כ"ד‪ ,‬והדליקו את הנרות בין הערבים‪ ,‬שהיא ההדלקה של ליל כ"ה‪ ,‬ובזה חינכו‬
‫את המנורה החדשה ‪[ -‬שהמנורה הישנה נלקחה (רש"י שם)‪ ,‬או נאסרה (עי' ע"ז נ"ב ב')‪ ,‬ועשו‬
‫את הנרות המרשימים שברשותי?‬ ‫מנורה חדשה משפודים של ברזל מחופים בבדיל (ע"ז מ"ג א')] ‪ -‬ולכן תקנו חנוכה ביום‬
‫כ"ה‪ .‬וכדברי הפרי חדש כתב המאירי (שבת כ"א ב')‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ותגבורת זה היה בכסלו בכ"ד בו‬
‫לפתע נכנסת לבלוק שלנו סוהרת מרושעת‪.‬‬
‫"כולם אחרי מיד!"‪ ,‬היא פקדה בקשיחות‪ .‬נאספנו‬ ‫וכו'‪ ,‬והדליקו ליל כ"ה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מאחוריה בשורה אנושית כמובלות אל הלא נודע‪.‬‬
‫אמנם הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"ב) כתב שהנצחון היה בכ"ה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכשגברו ישראל על‬
‫יצאנו אחריה לעבודה מחוץ למחנה‪ ,‬ולפתע‬ ‫אויביהם ואיבדום‪ ,‬בכ''ה בחודש כסלו היה‪ ,‬ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש‬
‫באמצע הדרך‪ ,‬אנחנו חולפות על יד שדה תפוחי‬ ‫וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והקשה הפרי חדש שלפי זה חינכו את המנורה בכ"ה בין הערבים‪ ,‬שהיא‬
‫אדמה‪ .‬מיד אני ואמי ציפינו לרגע של הסח הדעת‬
‫ותכף החבאנו מספר תפוחי אדמה בשולי הבגד‪,‬‬ ‫ההדלקה של ליל כ"ו‪ ,‬ולמה קבעו ימי חנוכה בכ"ה‪ ,‬ועיי"ש מה שתירץ‪.‬‬
‫ובלב מתוח לחשנו תפילה לבל נתפס בקלקלתנו‪.‬‬
‫העבודה מחוץ למחנה הייתה קלה מתמיד‪ ,‬מלווה‬ ‫והאור גדול (משניות יומא פ"ז מ"ד) יישב שהרמב"ם כתב כן לפי שיטתו הנ"ל שיש מצוה‬
‫להדליק את הנרות גם בבוקר‪ ,‬שלפי זה יש לומר שביום כ"ה שניצחו גם הדליקו את הנרות‬
‫בציפיה דרוכה לקראת נר א' דחנוכה‪.‬‬ ‫לקיים מצות הדלקה של בוקר‪ .‬אמנם האור גדול סתר תירוץ זה ממה ששנינו במשנתנו‬
‫שאין מחנכים את המנורה אלא בין הערבים‪ ,‬וא"כ בבוקר עדיין לא נתחנכה המנורה ולא‬
‫הלילה ירד על המחנה שקט סביב‪ ,‬אני וחברותי‬
‫הנחנו חצאי תפוחי אדמה עליהם הנחנו את חוטי‬ ‫היו יכולים להדליק בה‪ ,‬ועיי"ש שחזר והאריך לקיים את התירוץ‪.1‬‬
‫הפשתן הדקיקים‪ .‬וכך ברגש עצום הדלקנו את‬
‫נרות החנוכה ו'בדמעות‪-‬חנוקה' זמזמנו לעצמינו‬ ‫‪ .1‬ולפי מה שחידש הצפנת פענח (הל' בית הבחירה פ"ג ה"ד) שאפשר לקיים מצות הדלקה שלא במנורה של‬
‫את פזמון 'מעוז‪-‬צור' כאשר מכל הדרגשים נשים‬ ‫מקדש‪ ,‬ניחא‪ ,‬ועי' בספר משא יד (ח"א פ' תרומה)‪.‬‬
‫ונערות נוספות מצטרפות ברגש נקום נקמת דם‬
‫הלימוד השבוע‬ ‫הלימוד השבוע‬ ‫מערכת‬
‫עבדיך מאומה הרשעה וקרב קץ הישועה'‪.‬‬ ‫מוקדש לע"נ‬ ‫מוקדש לע"נ‬ ‫השיעורים‬
‫מרת שרה אסתר בת הגה"צ‬ ‫והמבחנים‬
‫ַא ּגּו ְטן ַׁשָּבת‪ָ ,‬העֹוֵרְך‬ ‫שמואל מאיר הכהן ע"ה‬ ‫אבנר חי‬ ‫הממוחשבת‪:‬‬
‫בן ר' יעקב יצחק הלוי ז"ל‬
‫רץ למשנה‬ ‫נלב"ע כ"ה בכסלו‬ ‫‪072-332-3020‬‬
‫נלב"ע כ"ג בכסלו‬
‫האדם צריך לעסוק תחילה בגירסא ועד שיהיה‬
‫בקי ושלם בגריסת המשניות וברייתות‪ ,‬אז ילך ללמוד‬
‫סברא ולהבין דבר מתוך דבר ‪( .‬בן יהוידע פסחים)‬

‫לקבלת העלון במייל‪ | [email protected] :‬להנצחות ותרומות להצלחה או לע"נ יקיריך התקשר ‪ 24‬שעות ביממה‪072-272-2200 :‬‬

‫קביעותא ללומדי המשנה היומית‬

‫ולכאורה יש ליישב דעת הרמב"ם שאע"פ שההדלקה של החשמונאים בבין הערבים‬ ‫מבחן שבועי במשנה ‪195 /‬‬
‫היתה לצורך ליל כ"ו ונקראת הדלקת ערב‪ ,‬ואם לא הדליקוה מבעוד יום מצוה להדליקה‬
‫כל הלילה לדעת רוב הראשונים‪ ,‬מכל מקום מצוה לכתחילה להדליקה מבעוד יום לפני‬ ‫מסכת מנחות ד'‪ ,‬א' ‪ -‬ה'‪ ,‬ט'‬
‫השקיעה ‪' -‬בין הערבים' ‪ -‬ואם לא הדליקוה מבעוד יום ביטלו מצות עשה‪ ,‬והדלקה מבעוד‬
‫יום אף דוחה את השבת‪ ,‬וא"כ יש לומר שקבעו חנוכה לדורות ביום כ"ה לפי שעת מצות‬ ‫א‪ .‬להלכה! האם תפלה של יד מעכבת של ראש?‬

‫ההדלקה שעשו החשמונאים‪.‬‬ ‫‪ .1‬מעכבת‪.‬‬
‫‪ .2‬לעולם אינה מעכבת‪.‬‬
‫טומאה הותרה בציבור‬ ‫‪ .3‬אינה מעכבת דווקא כששתיהן מצויות אצלו‬
‫‪ .4‬אינה מעכבת דוקא כשאין שתיהן מצויות אצלו‪.‬‬
‫האחרונים (שו"ת חכם צבי סי' פ"ז‪ ,‬פני יהושע שבת כ"א ב') הקשו למה היו צריכים כלל נס‬
‫חנוכה‪ ,‬הרי 'טומאה הותרה בציבור' (פסחים ע"ז א'‪ ,‬יומא ו' ב‪ ,‬ועוד)‪ ,‬והיינו שקרבן ציבור יכול‬ ‫ב‪ .‬מה לומדים מן הפסוק "ודם זבחיך ישפך"?‬
‫ליקרב כשהוא טמא אם אי אפשר בענין אחר‪ ,‬והוא הדין לגבי הדלקת נרות (רמב"ם הל'‬
‫תמידים ומוספים פ"ג ה"י‪ ,‬ומקורו בתו"כ פ' אמור)‪ ,‬ואם כן היו יכולים להדליק בשמן טמא‪ .‬ותירצו‬ ‫‪ .1‬שמתנות מזבח החיצון מעכבות זו את זו‪.‬‬
‫שבאמת לא היו צריכים את הנס‪ ,‬אבל הקב"ה רצה להודיע להם חיבה יתירה ועשה להם נס‪.‬‬ ‫‪ .2‬שאם נטרפה בהמת הקרבן‪ ,‬אין לזרוק את הדם‬

‫ואחרים תירצו ש'טומאה הותרה בציבור' רק לגבי עבודה ולא לגבי חינוך‪ ,‬וכתבו בזה‬ ‫על המזבח אלא לשופכו לאיבוד‪.‬‬
‫כמה טעמים‪ ,‬יש שביארו (חכמת שלמה סי' תר"ע‪ ,‬ועוד) שדין טומאה הותרה בציבור נאמר רק‬ ‫‪ .3‬שמתנות מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו‪,‬‬
‫לענין סתם עבודה ולא לענין עבודה המחנכת‪ ,‬ויש מי שביאר (אבני נזר הובא בכלי חמדה פ'‬
‫בהעלותך אות א' ד"ה אמנם כ"ז) שכל עוד שלא נתחנכה המנורה‪ ,‬המצוה להדליק היא רק משום‬ ‫ואפילו נתן מתנה אחת בלבד כיפר‪.‬‬
‫שיש חיוב לעשות מנורה‪ ,‬וכיון שמצות עשיית המנורה אין זמנה קבוע‪ ,‬גם מצות הדלקה‬ ‫‪ .4‬שמתנות מזבח הפנימי מעכבות זו את זו‪.‬‬
‫אין זמנה קבוע‪ ,‬ועבודה שאין זמנה קבוע לא הותרה לה טומאה (עי' תמורה פ"ב מ"א)‪ .‬אמנם‬
‫הקשו על עיקר תירוץ זה שטומאה לא הותרה לענין חינוך ‪ -‬לפי כל הטעמים ‪ -‬שלפי זה לא‬ ‫ג‪ .‬כמה פרים‪ ,‬אילים וכבשים מקריבים במוספי‬
‫היו צריכים נס שיידלק השמן שמונה ימים‪ ,‬שמהיום השני היו יכולים להדליק בשמן טמא‪.‬‬ ‫עצרת (חג השבועות)?‬

‫והנה רוב הראשונים סוברים שבימי החשמונאים כבר גזרו שעכו"ם הם כזבים‪ ,‬וכל‬ ‫‪ .1‬פר אחד‪ ,‬איל אחד‪ ,‬שבעה כבשים‪.‬‬
‫השמן שהיה במקדש‪ ,‬מלבד הפך שמצאוהו‪ ,‬נטמא בטומאת זב (עי' תוס' שבת כ"א ב' ד"ה שהיה‪,‬‬ ‫‪ .2‬פר אחד‪ ,‬שני אילים‪ ,‬שבעה כבשים‪.‬‬
‫רש"י שם ד"ה בחותמו‪ ,‬ר"ן שם וריבב"ן שם) ‪ -‬ויש שפירשו בזה מה שאמרו בגמרא 'שכשנכנסו‬ ‫‪ .3‬שבעה פרים‪ ,‬שבעה אילים ושבעה כבשים‪.‬‬
‫יוונים להיכל‪ ,‬טימאו כל השמנים שבהיכל'‪ ,‬שטימאום בטומאת זב ‪ -‬ולפ"ז עיקר הקושיא‬ ‫‪ .4‬שני פרים‪ ,‬איל אחד‪ ,‬שבעה כבשים‪.‬‬
‫לא קשה מהשמן שהיה בבית המקדש‪ ,‬שלא הותרה בציבור אלא טומאת מת ולא טומאת‬
‫זב (עי' פסחים פ"ט מ"ד)‪[ ,‬אך אחרים פירשו שהכניסו תקרובת עבודה זרה להיכל שמטמאה‬ ‫ד‪" .‬וערך עליה העולה"‪ ,‬מאי קא משמע לן‪ ,‬והאם‬
‫באהל‪ ,‬ויש שפירשו שניסכום לעבודה זרה ממש (נתן פריו חנוכה עמ' כ"ה‪ ,‬יצחק יקרא ח"א סי'‬ ‫זה לעיכובא?‬
‫י"ג)‪ ,‬ולפי זה הדבר תלוי במחלוקת ראשונים אם טומאת עבודה זרה הותרה בציבור (עי'‬
‫‪ .1‬שכל קרבן עולה קודם לשאר הקרבנות‪,‬‬
‫מנח"ח מצ' ד' אות כ"ה‪ ,‬שו"ת בית יצחק או"ח סי' ל"ו אות ו')]‪.‬‬ ‫ולעיכובא‪.‬‬

‫אלא שעדיין הקושיא עומדת לכולי עלמא ממה שהיו יכולים לעשות שמן חדש שהוא‬ ‫‪ .2‬שאין להקריב קרבן אחר לפני תמיד של שחר‪,‬‬
‫טמא‪ ,‬אמנם לפי מה שכתב האור זרוע (ח"ב סי' שכ"א) גם זה לא קשה‪ ,‬שכתב שמצד הדין‬ ‫ואם הקריב ‪ -‬פסול‪.‬‬
‫היו יכולים לעשות שמן חדש‪ ,‬אלא שהיו טרודים בבנין המזבח וכן בעשיית ובטהרת כלי‬
‫‪ .3‬שעולת תמיד ראשונה לכל הקרבנות למצוה‪,‬‬
‫שרת‪ ,‬ולא היה להם זמן לעשות שמן חדש‪ ,‬ולכן ה' עשה להם נס‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫אבל לא לעכב‪.‬‬

‫פרפראות הפרשה‬ ‫‪ .4‬שתמיד של בין הערבים יהיה אחרון לכל‬
‫הקרבנות‪.‬‬
‫ִּכי ָ ׁש ַמ ְע ִּתי ֹא ְמ ִרים ֵנ ְל ָכה ּדֹ ָת ְי ָנה (לז יז) לבקש לך נכלי דתות שימיתוך (רש"י)‬
‫ה‪ .‬להלכה! כהן גדול שהקריב מחצה מנחת‬
‫מבקשים הם להצדיק את מעשיהם ולהתלות באילנות גדולים 'בנכלי דתות'‪,‬‬ ‫חביתין בשחרית ומת‪ ,‬ולא מינו אחר תחתיו‪,‬‬
‫בהסתמכות כביכול על הדת היא התורה‪ ,‬שאפשר לדרוש אותה לכל צד ואף לטהר‬
‫את השרץ בק"ן טעמים‪ .‬וזהו מאמר חז"ל במסכת בבא מציעא (ל) לא חרבה ירושלים‬ ‫כיצד ינהגו?‬
‫אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה ‪ -‬ואם כן מדוע חרבה? הרי עשו הם על פי‬
‫דין תורה?! אלא שכל מעשה נלוז ומרושע מצאו והמציאו לו מקום מן התורה ומן‬ ‫‪ .1‬יביאו היורשים חצי עשרון‪.‬‬
‫‪ .2‬יביאו חצי עשרון משל ציבור‪.‬‬
‫הכתובים‪( .‬הדרש והעיון)‬ ‫‪ .3‬יביאו עשרון שלם משל יורשים‪.‬‬
‫‪ .4‬יביאו עשרון שלם משל ציבור‪.‬‬
‫ַו ַּיִּכי ָרּה ַוּ ֹיא ֶמר ְּכתֹ ֶנת ְּב ִני ַח ָּיה ָר ָעה ֲא ָכ ָל ְתהּו (לז לג)‬
‫ו‪ .‬אילו מנחות באות מצה?‬
‫מדוע הסיק יעקב אבינו ע"ה כי ציפורניה של חיה רעה במעל? שמא יוסף הצדיק‬
‫נהרג בידי רוצח או שודד מזויין ? אלא מסתבר שבשנים קדמוניות הדעה הרווחת‬ ‫‪ .1‬כל המנחות חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם‪.‬‬
‫והמקובלת שאדם לא הורג אדם סתם כך‪ ,‬יותר סביר להניח שחיה רעה טרפה אדם‪,‬‬ ‫‪ .2‬תודה ושתי הלחם‪.‬‬

‫כי מדוע שאנשים יהרגו נער על לא עוול בכפו‪( .‬הרב צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל)‬ ‫‪ .3‬כל המנחות חוץ משתי הלחם‪.‬‬
‫‪ .4‬מנחת חוטא ושתי הלחם‪.‬‬
‫להפיץ את האור‬
‫ז‪ .‬איזו מנחה טעונה שמן ואין טעונה לבונה?‬
‫בתרומה של ‪ ₪ 36‬בחודש תזכה להחזיק מוקד של עלוני המבחנים‬
‫‪ .1‬מנחת העומר | ‪ .2‬מנחת נסכים‪.‬‬
‫השבועיים באיזור שתבחר‪ .‬ניתן לתרום במערכת הטלפונית‪072-332-3020 :‬‬ ‫‪ .3‬לחם הפנים | ‪ .4‬מנחת חוטא‪.‬‬
‫שלוחה ‪ ,6‬וכן בכל עמדות נדרים פלוס וקהילות ברחבי הארץ‪.‬‬
‫ח‪ .‬איזה דין משותף למנחת סולת ולמנחת‬
‫מחבת?‬

‫‪ .1‬אינן טעונות לא תנופה ולא הגשה‪.‬‬
‫‪ .2‬טעונות תנופה והגשה‪.‬‬

‫‪ .3‬טעונות תנופה ואינן טעונות הגשה‪.‬‬
‫‪ .4‬טעונות הגשה ואינן טעונות תנופה‪.‬‬

‫ט‪ .‬היכן נעשו תנופה והגשה?‬

‫‪ .1‬תנופה במערב והגשה במזרח‪.‬‬
‫‪ .2‬תנופה במזרח המזבח וכל שכן במערב‪ ,‬והגשה‬

‫במערב‪.‬‬
‫‪ .3‬תנופה בצפון והגשה בדרום | ‪ .4‬שתיהן במערב‪.‬‬

‫י‪ .‬מהו דין תנופה וסמיכה בזבחי שלמי ציבור?‬

‫‪ .1‬טעונים תנופה מחיים ולאחר שחיטה ואין בהם‬
‫סמיכה‪.‬‬

‫‪ .2‬טעונים תנופה חיים בלבד‪ ,‬ואין בהם סמיכה‪.‬‬
‫‪ .3‬טעונים תנופה חיים ושחוטים‪ ,‬ויש בהם סמיכה‪.‬‬

‫‪ .4‬אין טעונים תנופה וסמיכה כלל‪.‬‬

‫תשובות למבחנים במערכת הטלפונית‪072-332-3020 :‬‬

‫קביעותא ללומדי ההלכה היומית‬

‫זאת חנוכה!‬ ‫עיון בהלכה‬
‫המהרש"ל בתשובותיו (סוף סי' פ"ה)‪,‬‬
‫הכותב לעניין שמחת ימי חנוכה‪:‬‬ ‫דין מעמיד דמעמיד בדבר הפסול לסיכוך‬
‫"וראוי‬
‫שהשמחה‬ ‫במאמר הקודם ביארנו הדין של מעמיד על מעמיד דמעמיד שפסול לסיכוך [והגם‬
‫תהא מעורבת‬
‫ובלולה‬ ‫על גבי דבר הפסול לסיכוך ועכשיו נבוא שהרמב"ן כתב את דבריו לשיטתו שסובר‬

‫בשמחת תורה‪,‬‬ ‫לבאר דין מעמיד דמעמיד וזה החלי שפסול מעמיד הוא מדינא‪ ,‬ולהלכה לא‬
‫ואל תתבטל‬
‫מקביעותם"‪.‬‬ ‫קיי"ל כן‪ ,‬וכמשנ"ת בגליון קודם‪ ,‬עכ"ז‬ ‫בעזהשי"ת‪:‬‬

‫החומר החודשי למבחן בהלכה מס' ‪47‬‬ ‫סברת הרמב"ן שייך גם לדידן שהמעמיד‬ ‫מקור הדין‬
‫מסימן תרכ"א סעיף ב'‬ ‫דמעמיד מעשה קרקע בעלמא קעביד‪,‬‬
‫עד סימן תרל"ג סעיף ז'‬ ‫ואדרבה אם נאמר שהאיסור מעמיד הוא‬ ‫שנינו בסוכה [כב‪ ]:‬העושה סוכתו‬
‫יופיע בעז"ה בגליון ‪496‬‬ ‫מצד גזירה שמא יבוא לסכך בו יש להבין‬ ‫בראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין‬
‫סברתו יותר דזה שייך רק במעמיד הסכך‬ ‫עולין לה ביום טוב‪ .‬ומבואר בגמרא [כג‪].‬‬
‫הזמן גרמא‬ ‫שרבי יהודה חולק ופוסל סוכה העשויה‬
‫עצמו ולא במעמיד דמעמיד‪].‬‬ ‫על גבי בהמה משום שאינה ראויה לשבעה‬
‫כ"ב כסלו ‪ -‬יום בו עלה על המוקד רבי אברהם‬
‫ַה ֵּגר‪ ‬הי"ד בעיר אוגסבורג שבגרמניה‪.‬‬ ‫שהרי ביום טוב יש איסור מדרבנן לעלות להלכה‬

‫רבי אברהם הגר היה גר צדק‪ ,‬שלאחר שהתקרב‬ ‫וכן פסק להלכה המג"א בסי' תקכ"ט‬ ‫על גבי בהמה וכתבו התוספות שם ד"ה‬
‫לחיק היהדות היה הולך מעיר לעיר ומכפר לכפר‬
‫והיה מקיים התנצחות וויכוחים עם ראשי וחכמי‬ ‫סוכה שמאותו טעם רבי יהודה פוסל גם סק"ט ובזה יישב פסק השו"ע שפסק‬
‫הנצרות ומוכיח להם את טעותם הנפוצה‪ .‬באחד‬
‫הוויכחים שהתקיימו בזינציג שבר רבי אברהם כמה‬ ‫שם בסעיף ח' שמותר לחבר‬ ‫סוכה העשויה על גבי האילן‬
‫פסלים ששימשו את הנוצרים לעבודה זרה‪ .‬ההמון‬
‫הזועם כלא את רבי אברהם עד שנידון לשריפה‪.‬‬ ‫הסוכה‬ ‫כלונסאות‬ ‫שהרי אסור לעלות‬
‫יום זה כ"ב כסליו נהגו בו יהודי גרמניה ליום תענית‬
‫ורבינו 'המרדכי' (רבי מרדכי בן הלל) אף תיקן עליו‬ ‫במסמרות של‬ ‫אבל בכלונסאות‬ ‫באילן ביו"ט‬
‫קינה מיוחדת‪ .‬אותו קדוש רבי אברהם כהן הי"ד‬
‫גם מוזכר בפירוש התוספות (מסכת קידושין ע'‬ ‫ברזל או לקשרם‬ ‫והקשה‬
‫ב')‪ :‬וה"ר אברהם גר פירש שהגרין בקיאין במצות‬
‫ומדקדקין בהם קשים הם לישראל כספחת עיי"ש‪.‬‬ ‫בבלאות שהם‬ ‫המחוברים במסמרים‬ ‫הראב"ד‬
‫מקבלים‬ ‫שהמעמיד הכשר הוא חלק‬ ‫[בהשגות‬
‫ארץ אל תכסי דמו‪.‬‬ ‫טומאה‪.‬‬ ‫לבעל המאור]‬

‫ודרך חיים תוכחות מוסר‬ ‫ולכאורה הרי‬ ‫מהסכך והמעמיד הפסול אינו‬ ‫מדוע‬
‫השו"ע סובר‬ ‫קרקע הסוכה הרי זה נחשב‬ ‫הוצרכה‬
‫ליקוט מחשיבות המוסר מתוך הקונטרס "דרך חיים"‬ ‫שלכתחילה‬ ‫הגמרא לבאר‬
‫ולזה מוכרח מאוד לימוד המוסר דמלבד‬
‫שצריך ללמוד מוסר בהתפעלות כחידושו העיקרי‬ ‫אין לסכך‬ ‫מעמיד בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫שטעמו של‬
‫של הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל ללמוד מוסר‬ ‫על גבי דבר‬ ‫וזה מה שידוע בשם‬ ‫רבי יהודה הוא‬
‫בהתפעלות לעשות רושם בנפשו‪ ,‬הנה זקוק האדם‬ ‫שמקבל טומאה‬ ‫משום שהסוכה‬
‫מאוד לידיעות בנוגע ליראת שמים ודרכי עבודת‬
‫השי"ת שהרי אם אין חכמה אין יראה‪ ,‬ולזה צריך‬ ‫ולמה כאן התיר‬ ‫חומרת החזו"א‪.‬‬ ‫ראויה‬ ‫אינה‬
‫לכתחילה והתירוץ‬
‫להתחזק בלימוד המוסר‪.‬‬ ‫לשבעה הלא הוא‬
‫(משנת ר' אהרון (קוטלר) עמ' קט)‬ ‫דשאני התם שהוא רק‬
‫עצמו אמר לעיל (כא‪):‬‬
‫מעמיד דמעמיד‪.‬‬
‫שהסומך סוכתו על כרעי המטה‬

‫שיטת החזון איש‬ ‫פסולה ולחד מ"ד הטעם משום שמעמיד‬
‫בדבר המקבל טומאה‪ ,‬וא"כ הכא נמי הכא‬
‫אולם החזון איש סי' קמג סק"ב הביא‬ ‫יש לפוסלה מצד שהיא עומדת על בעלי‬
‫את דברי המגן אברהם‪ ,‬וכתב שדבריו‬ ‫חיים או על מחובר שהם דברים הפסולים‪,‬‬
‫תמוהים כיון שכל מה שהכשיר הרמב"ן‬ ‫ותירץ שאיסור מעמיד אינו אלא משום‬
‫במעמיד כשר שעומד על מעמיד פסול‬ ‫גזירה שלא יאמרו כשם שראוי להעמיד כך‬
‫זהו רק בהתקיים שני תנאים א] שהמעמיד‬ ‫מסככין בו‪ ,‬ובמסכך על אילן או על בהמה‬
‫הפסול משמש כקרקע הסוכה ב] שהמעמיד‬
‫הכשר הנמצא מעליו עומד זקוף כדופן או‬ ‫אין חשש זה מצוי ולא גזרו רבנן‪.‬‬
‫קונדס אבל אם הוא שוכב כמו שאר הסכך‬
‫אינו נחשב מעמיד אלא חלק מן הסכך‪,‬‬ ‫אמנם הרמב"ן במלחמות חולק עליו‬
‫ולכן רק באופן של הרמב"ן במעמיד‬ ‫ואומר דפסול מעמיד הוא מדינא שנחשב‬
‫קונדסין על המטה או בתחב קונדסין‬ ‫כאילו מסכך בו ולא משום גזירה לחוד‪,‬‬
‫באילן שבאופנים אלו המעמיד הכשר אינו‬ ‫והא דהוצרכו לטעמים אחרים לענין‬
‫חלק מהסכך והמעמיד הפסול הוא קרקע‬ ‫העושה סוכתו בראש האילן היינו בעושה‬
‫הסוכה יש להכשיר‪ ,‬אבל בכלונסאות‬ ‫דפנות על האילן וסומך סכך עליהם אי‬
‫המחוברים במסמרים שהמעמיד הכשר‬ ‫נמי בצדדין כדאיתא בשילהי שבת דאין‬
‫הוא חלק מהסכך והמעמיד הפסול אינו‬ ‫האילן מעמיד ממש את הסכך אלא הדפנות‬
‫קרקע הסוכה הרי זה נחשב מעמיד בדבר‬ ‫מעמידין אותו והאילן המחובר אינו אלא‬
‫המקבל טומאה‪ .‬וזה מה שידוע בשם‬ ‫סומך את המעמיד וכיוצא בזה הכשירו‬

‫דמעשה קרקע בעלמא קא עביד‪.‬‬

‫ומבואר מדברי הרמב"ן שאפשר לסכך חומרת החזו"א‪.‬‬

‫קביעותא לדי המשנה וההלכה היומית‬

‫מושגים במשנה ‪ /‬מאת הרב אשר שיק שליט"א‬

‫מח"ס ילקוט ביאורים על ששה סדרי משנה ותלמוד בבלי‬

‫ְל ַה ִּטיל חּוט ֶׁשל ְּת ֵכ ֶלת ְּב ֶב ֶגד‪ְ ,‬ל ַד ַעת ַרִׁש"י ְמ ִפי ִקים ִמ ַּדם ִחָּלזֹון‪ְ .‬ו ָכְך ֶנ ֱא ַמר ַּבְּג ָמ ָרא‪:‬‬ ‫ְּת ֵכ ֶלת ְו ָל ָבן‬

‫ְו ַהּתֹו ְספֹות ְׁש ֵני חּו ִטים ֶׁשל ְּת ֵכ ֶלת ּוְׁש ֵני חּו ִטים " ָּתנּו ַרָּב ָנן‪ִ ,‬חָּלזֹון ֶזה ּגּופֹו ּדֹו ֶמה ְל ַים ּו ְב ִר ָיתֹו‬
‫ֶּפ ֶרק ד'‪ִ ,‬נ ְק ָרא "ֶּפ ֶרק ַה ְּת ֵכ ֶלת" ִּב ְג ַלל ִמְׁשָּפט ָל ָבן‪ּ ,‬ו ְל ַד ַעת ָה ַר ְמָּב"ם חּוט ֶא ָחד ֶׁשל ְּת ֵכ ֶלת ּדֹו ָמה ְל ָדג‪ְ ,‬ועֹו ֶלה ֶא ָחד ְלִׁש ְב ִעים ָׁש ָנה‪ּ ,‬ו ְב ָדמֹו‬
‫ֶא ָחד ִּב ְת ִחָּלתֹו‪ַ " :‬ה ְּת ֵכ ֶלת ֵאי ָנּה ְמ ַעֶּכ ֶבת ֶאת ּוְׁשֹלָׁשה חּו ִטים ָל ָבן‪.‬‬
‫צֹו ְב ִעין ְּת ֵכ ֶלת‪ְ .‬ל ִפי ָכְך [ ְל ִפי ֶׁש ֵאינֹו עֹו ֶלה ִמן‬ ‫ַהָּל ָבן ְו ַהָּל ָבן ֵאינֹו ְמ ַעֵּכב ֶאת ַה ְּת ֵכ ֶלת"‪ ,‬אע"פ‬
‫ֶׁשָּכל ַהִּמְׁש ָניֹות ֶׁשַּבֶּפ ֶרק עֹו ְסקֹות ְּב ִדי ִנים‬
‫ַה ָּים ֶאָּלא ַא ַחת ְלִׁש ְב ִעים ָׁש ָנה] ָּד ָמיו ְי ָק ִרים"‪.‬‬ ‫ַאְך ַּכ ָּידּו ַע‪ַּ ,‬כּיֹום ֵאין ָלנּו ְּת ֵכ ֶלת‪ְ .‬ו ִאם ִּכי‬ ‫ֲא ֵח ִרים ְוֹלא ְּב ִדי ֵני ִצי ִצית‪ָ .‬א ְמ ָנם ְמקֹור ִּדי ֵני‬
‫ֶיְׁש ָנם ַהּטֹו ֲע ִנים ֶׁשָּמ ְצאּו ֵאיְך ְל ָה ִפיק ְּת ֵכ ֶלת‪,‬‬ ‫ִצי ִצית ַּבַׁש"ס הּוא ַּבְּג ָמ ָרא ְּב ֶפ ֶרק ֶזה‪ַ ,‬אְך‬
‫ְו ֶזהּו ַה ָּד ָבר ֶׁשֶּנ ֱע ַלם ֵמ ִא ָּתנּו‪ִ ,‬מיהּו ַה ִחָּלזֹון‬ ‫רֹב ַהִּצּבּור ֹלא ַמ ִּטיל ְּת ֵכ ֶלת ְּב ִצי ִציתֹו‪ְ .‬ו ִאם ֵּכן‬ ‫ַּבִּמְׁש ָניֹות ֹלא ִנ ְזָּכר ֶאָּלא ַהִּמְׁשָּפט ַהַּנ"ל ְותּו ֹלא‪.‬‬
‫ַהָּלז‪ָ .‬א ְמ ָנם ִל ְפ ֵני ַּכָּמה ּדֹורֹות ָט ַען ָה ַא ְדמֹו"ר‬ ‫ֵאיְך ָאנּו ְמ ַק ְּי ִמים ִמ ְצ ַות ִצי ִצית? ֶאָּלא ֶׁש ַעל‬
‫ַרִּבי ֵּג ְרׁשֹון ֶהע ִניך זצוק"ל ֵמ ַרא ְד ִז'ין ִּכי ָמ ָצא‬ ‫ֶזה ֶנ ֱא ַמר ַּבִּמְׁש ָנה‪ַ " :‬ה ְּת ֵכ ֶלת ֵאי ָנּה ְמ ַעֶּכ ֶבת ֶאת‬ ‫ַּגם ִמ ִּדי ֵני ְּת ִפִּלין ּו ְמזּו ָזה ֹלא ִּדְּב ָרה ַהִּמְׁש ָנה‬
‫ִמיהּו ַה ִחָּלזֹון‪ַ ,‬אְך ֹלא ִה ְסִּכימּו ִעּמֹו רֹב ָה ַרָּב ִנים‪.‬‬ ‫ֶאָּלא ְּב ִמִּלים ְספּורֹות [ ְל ֵעיל ְּבסֹוף ֶּפ ֶרק ג' ַעל‬

‫ַּגם ְּבדֹו ֵרנּו ֶיְׁש ָנם ַהּטֹו ֲע ִנים ִּכי ָמ ְצאּו ֶאת‬ ‫ַהָּל ָבן"‪ְּ ,‬כלֹו ַמר ַּגם ִאם ַא ְרַּב ַעת ַהחּו ִטים ֵהם‬ ‫ִצי ִצית‪ְ ,‬ו ָכאן ִּב ְת ִחַּלת ֶּפ ֶרק ד'‬
‫ַה ִחָּלזֹון [ ָּדג ַא ֵחר ִמַּמה ׁ ֶּש ָּט ַען ָה ַרִּבי ֵמ ַרא ְד ִז'ין]‪,‬‬ ‫ָל ָבן ‪ָ -‬י ָצא ְי ֵדי חֹו ָבתֹו‪.‬‬ ‫ַעל ְּת ִפִּלין]‪ְ ,‬ו ַרק ַהְּג ָמ ָרא ְּב ֶפ ֶרק‬
‫ַאְך ָּכ ָאמּור רֹב ֻרּבֹו ֶׁשל ַהִּצּבּור לֹו ֵבׁש ִצי ִצית‬
‫ִעם חּו ֵטי ָל ָבן ִּב ְל ָבד‪.‬‬ ‫ֶאת ֶצ ַבע ַה ְּת ֵכ ֶלת ָהיּו‬ ‫ֶזה ֵּפ ְר ָטה ֶאת ַה ִּדי ִנים‪ְ .‬ו ָצ ִריְך מבחן‬

‫‪ֵ .3‬מ ִביא ִעׂ ָּשרֹון ָׁש ֵלם‬ ‫במשנה לילדים ‪495 /‬‬ ‫ַט ַעם ַמּדּו ַע‪.‬‬
‫ְו ֵאינֹו חֹו ֵצהּו ֶאָּלא ַמ ְקִריבֹו ָׁש ֵלם‪.‬‬
‫ַמֶּס ֶכת ְמ ָנחֹות ֶּפ ֶרק ד' ִמְׁש ָנה א' ‪ֶּ -‬פ ֶרק ה' ִמְׁש ָנה ט'‬ ‫ָּכ ַתב ַעל ֶזה ָה ַר ְמָּב"ם (ְּב ֵפרּוׁש‬
‫ה‪ְׁ .‬ש ֵּתי ַהֶּל ֶחם‪ַ ,‬ה ִאם ָּבאֹות ָח ֵמץ?‬ ‫ַהִּמְׁש ָניֹות)‪ְ " :‬וֹלא ִּדְּב ָרה ַהִּמְׁש ָנה‬
‫‪ָּ .1‬באֹות ָח ֵמץ | ‪ָּ .2‬באֹות ַמָּצה‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬ה ְּת ֵכ ֶלת ְו ַהָּל ָבן‪ַ ,‬ה ִאם ְמ ַעְּכ ִבים ֶזה ֶאת ֶזה?‬ ‫ְּב ִדי ֵני ַהִּצי ִצית ְו ַה ְּת ִפִּלין ְו ַהְּמזּו ָזה‬
‫‪ַ .3‬א ַחת ָח ֵמץ ְו ַא ַחת ַמָּצה‪.‬‬ ‫ְו ִע ְנ ָין ְמ ַלא ְכ ָּתן ְו ַהְּב ָרכֹות ֶׁש ַח ָּיב‬
‫‪ַ .1‬ה ְּת ֵכ ֶלת ֵאי ָנּה ְמ ַעֶּכ ֶבת ֶאת ַהָּל ָבן‪ְ ,‬ו ַהָּל ָבן ְמ ַעֵּכב ֶאת‬ ‫ְל ָב ֵרְך ֲע ֵלי ֶהן וכו'‪ְ .‬ו ִסַּבת ֶזה‬
‫ו‪ִ .‬מ ְנ ַחת ְנ ָס ִכים‪ַ ,‬ה ִאם ְטעּו ָנה ֶׁש ֶמן ּו ְלבֹו ָנה?‬ ‫ַה ְּת ֵכ ֶלת‪.‬‬ ‫ְּב ֵעי ַני‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ָהיּו ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאֶּלה‬

‫‪ְ .1‬טעּו ָנה ֶׁש ֶמן ּו ְלבֹו ָנה‪.‬‬ ‫‪ַ .2‬ה ְּת ֵכ ֶלת ְמ ַעֶּכ ֶבת‪ְ ,‬ו ַהָּל ָבן ֵאינֹו ְמ ַעֵּכב‪.‬‬
‫‪ֵ .2‬אי ָנּה ְטעּו ָנה ֹלא ֶׁש ֶמן ְוֹלא ְלבֹו ָנה‪.‬‬ ‫‪ֵ .3‬אי ָנם ְמ ַעְּכ ִבים ֶזה ֶאת ֶזה‪.‬‬

‫‪ְ .3‬טעּו ָנה ֶׁש ֶמן ְו ֵאין ְטעּו ָנה ְלבֹו ָנה‪.‬‬ ‫ְמ ֻפ ְר ָס ִמים ִּב ְז ַמן ִחּבּור ַהִּמְׁש ָנה‪ ,‬ב‪ְ .‬ל ַד ַעת ִׁש ְמעֹון ֶּבן ַנָּנס‪ַ ,‬ה ִאם ְׁש ֵני ַהֶּל ֶחם‬
‫ְו ָהיּו ִע ְנ ָי ִנים ְידּו ִעים ּו ְנהּו ִגים ְּב ַיד ְמ ַעְּכ ִבים ֶאת ְׁש ֵני ַהְּכ ָבִׂשים ֶׁשָּב ִאים ִע ָּמם‪ְ ,‬ו ֵכן‬
‫ז‪ִ .‬מ ְנ ַחת ּגֹו ִיים ּו ִמ ְנ ַחת ָנִׁשים‪ַ ,‬ה ִאם ְטעּונֹות ְּתנּו ָפה‬
‫ְו ַה ָּגָׁשה?‬ ‫ָּכל ָה ָעם ְּפ ָרט ּו ְכ ָלל‪ֵ ,‬אין ִע ְנ ָין ֵמ ֶהן ַה ִאם ְׁש ֵני ַהְּכ ָבִׂשים ְמ ַעְּכ ִבים ֶאת ְׁש ֵני ַהֶּל ֶחם?‬

‫‪ֵ .1‬אי ָנן ְטעּונֹות ֹלא ְּתנּופֹות ְוֹלא ַה ָּגָׁשה‪.‬‬ ‫‪ֵ .1‬אי ָנם ְמ ַעְּכ ִבים ֶזה ֶאת ֶזה‪.‬‬ ‫ִנ ְפ ָלא ִמּׁשּום ָא ָדם‪ְ ,‬ו ַעל ֵּכן ֹלא ָר ָאה‬
‫‪ְ .2‬טעּונֹות ַה ָּגָׁשה ְו ֵאי ָנן ְטעּונֹות ְּתנּו ָפה | ‪ִ .3‬מ ְנ ַחת ּגֹו ִיים‬
‫‪ַ .2‬הֶּל ֶחם ְמ ַעֵּכב ֶאת ַהְּכ ָבִׂשים‪ְ ,‬ו ֵאין ַהְּכ ָבִׂשים‬ ‫ְל ַדֵּבר ָּב ֶהם‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֹּלא ִה ְס ִּדיר ֻנ ַּסח‬
‫‪ְּ -‬תנּו ָפה ְוֹלא ַה ָּגָׁשה‪ִ ,‬מ ְנ ַחת ָנִׁשים ‪ְּ -‬תנּו ָפה ְו ַה ָּגָׁשה‪.‬‬ ‫ְמ ַעְּכ ִבים ֶאת ַהֶּל ֶחם‪.‬‬ ‫ַה ְּת ִפָּלה ְו ֵאיְך ִי ְת ַנ ֵהג ְׁש ִלי ַח ִצּבּור‬
‫ְל ִפי ָה ָיה ְמ ֻפ ְר ָסם‪ֲ .‬א ָבל ִחְּברּו ֵס ֶפר‬
‫ח‪ְּ .‬תנּו ָפה ְו ַה ָּגָׁשה ְּב ֵאיזֹו רּו ַח ָהיּו ַנ ֲעׂשֹות? (ַּבְר ְטנּוָרא)‬ ‫‪ַ .3‬הְּכ ָבִׂשים ְמ ַעְּכ ִבים ֶאת ַהֶּל ֶחם‪ְ ,‬ו ֵאין ַהֶּל ֶחם‬
‫ְמ ַעֵּכב ֶאת ַהְּכ ָבִׂשים‪.‬‬ ‫ְּג ָמ ָרא ּו ֵב ֲארּו"‪.‬‬
‫‪ְּ .1‬תנּו ָפה ‪ַּ -‬ב ִּמ ְזָרח ְוֹלא ַּב ַּמ ֲעָרב‪ַ ,‬ה ָּגָׁשה ‪ַּ -‬ב ַּמ ֲעָרב ְו ָכל‬
‫ֶׁשֵּכן ַּב ִּמ ְזָרח | ‪ְּ .2‬תנּו ָפה ‪ַּ -‬ב ִּמ ְזָרח ְו ָכל ֶׁשֵּכן ַּב ַּמ ֲעָרב‪,‬‬ ‫ג‪ְּ .‬ב ַמה ְמ ַחְּנ ִכין ֶאת ִמ ְזַּבח ַה ָּז ָהב ְו ֶאת ִמ ְזַּבח‬ ‫ְו ִהֵּנה ֶנ ֱא ַמר ַּבּתֹו ָרה‪ַּ " :‬דֵּבר ֶאל ְּב ֵני‬
‫ָהעֹו ָלה?‬ ‫ִיְׂש ָר ֵאל ְו ָא ַמ ְר ָּת ֲא ֵל ֶהם ְו ָעׂשּו ָל ֶהם‬
‫ַה ָּגָׁשה ‪ַּ -‬ב ַּמ ֲעָרב ְוֹלא ַּב ִּמ ְזָרח | ‪ְּ .3‬תנּו ָפה ‪ַּ -‬ב ִּמ ְזָרח ְוֹלא‬ ‫ִצי ִצת ַעל ַּכ ְנ ֵפי ִב ְג ֵדי ֶהם ְל ֹדרֹ ָתם ְו ָנ ְתנּו‬
‫ַּב ַּמ ֲעָרב‪ַ ,‬ה ָּגָׁשה ‪ַּ -‬ב ַּמ ֲעָרב ְוֹלא ַּב ִּמ ְזָרח‪.‬‬ ‫‪ֶ .1‬את ִמ ְזַּבח ַה ָּז ָהב ‪ִּ -‬ב ְקטֶֹרת ַהַּס ִּמים‪ֶ ,‬את‬ ‫ַעל ִצי ִצת ַהָּכ ָנף ְּפ ִתיל ְּת ֵכ ֶלת" (ַּבִּמ ְדָּבר‬
‫ִמ ְזַּבח ָהעֹו ָלה ְּב ָת ִמיד ֶׁשל ַׁש ַחר‪.‬‬

‫‪ִ .2‬מ ְזַּבח ַה ָּז ָהב ‪ַּ -‬ב ַחָּטאֹות ַה ְּפ ִני ִמּיֹות‪ִ ,‬מ ְזַּבח‬

‫ט‪ִ .‬ז ְב ֵחי ַׁש ְל ֵמי ָי ִחיד‪ַ ,‬ה ִאם ְטעּו ִנים ְס ִמי ָכה ַח ִּיים‪,‬‬ ‫ָהעֹו ָלה ‪ְּ -‬ב ָת ִמיד ֶׁשל ֵּבין ָה ַעְרָּבִים‪.‬‬ ‫טו‪ ,‬לח)‪ְ .‬ו ִאם ֵּכן ִמ ְצ ַות ִצי ִצית ִהיא‬

‫ְּתנּו ָפה ַח ִּיים ּו ְתנּו ָפה ְׁשחּו ִטים?‬ ‫‪ִ .3‬מ ְזַּבח ַה ָּז ָהב ‪ְּ -‬ב ַפר ּוְׂש ִעיר ֶׁשל יֹום‬

‫‪ְ .1‬טעּו ִנים ְס ִמי ָכה ַח ִּיים ּו ְתנּו ָפה ְׁשחּו ִטים‪ְ ,‬ו ֵאין ָּב ֶהם‬ ‫ַהִּכּפּוִרים‪ִ ,‬מ ְזַּבח ָהעֹו ָלה ‪ְּ -‬בעֹולֹות ּוְׁש ָל ִמים‪.‬‬

‫ְּתנּו ָפה ַח ִּיים | ‪ְ .2‬טעּו ִנים ְּתנּו ָפה ַח ִּיים ּוְׁשחּו ִטים‪ְ ,‬ו ֵאין‬ ‫ד‪ֹ ּ .‬כ ֵהן ָּגדֹול ֶׁש ִה ְקִריב ֶמ ֱח ָצה [ ֲח ִצי ִעׂ ָּשרֹון‬ ‫הבל פיהם‬
‫ָּב ֶהם ְס ִמי ָכה | ‪ְ .3‬טעּו ִנים ְס ִמי ָכה ּו ְתנּו ָפה ַח ִּיים‪ְ ,‬ו ֵאין‬ ‫ֶׁשל ֲח ִבי ֵתי ּ ֹכ ֵהן ָּגדֹול] ְּבַׁש ֲחִרית ּו ֵמת‪,‬‬
‫הרה"ק ַרִּבי ַנ ְפ ָּת ִלי ֵמרּו ְּפִׁשיץ זצוק"ל‪,‬‬
‫ָּב ֶהם ְּתנּו ָפה ְׁשחּו ִטים‪.‬‬ ‫ּו ִמּנּו ּכֹ ֵהן ַא ֵחר ַּת ְח ָּתיו‪ֵּ ,‬כי ַצד נֹו ֵהג ְּב ֵבין‬ ‫ַּכ ֲאֶׁשר ָה ָיה ֶי ֶלד ָצ ִעיר ְלָי ִמים‪ְּ .‬ב ֵליל‬
‫ָה ַעְרָּב ִים?‬ ‫ִה ְת ַק ֵּדׁש ֶה ָחג ֵליל ַהֵּס ֶדר‪ָ ,‬יַׁשב ַעל ִּבְרֵּכי‬
‫י‪ָ .‬האֹו ֵמר ֲהֵרי ָע ַלי ְּב ַתּנּור‪ַ ,‬ה ִאם ָי ִביא ַמ ֲא ֵפה ְר ָע ִפים‬ ‫ָא ִביו ְו ַי ַחד ְּב ַצְו ָּתא ֲח ָדא ָא ְמרּו ֶאת ַה ַה ָּג ָדה‬
‫ּו ַמ ֲא ֵפה יֹורֹות ָה ַעְר ִב ִּיים?‬ ‫‪ֵ .1‬אינֹו ַמ ְקִריב ֲח ִצי ֶעְׂשרֹונֹו ֶׁשל ִראׁשֹון‪,‬‬ ‫ְּב ִנּגּון ּו ִב ְנ ִעי ָמה‪ְ .‬ו ִהֵּנה ַּכ ֲאֶׁשר ִה ִּגיעּו ַל ִּפּיּוט‬
‫ֶאָּלא ֵמ ִביא ֲח ִצי ִעׂ ָּשרֹון ִמֵּביתֹו‪.‬‬ ‫' ַא ִּדיר הּוא ִי ְב ֶנה ֵּביתֹו ְּב ָקרֹוב'‪ָׁ .‬ש ַאל ַרִּבי‬
‫‪ָ .1‬י ִביא | ‪ֹ .2‬לא ָי ִביא‪.‬‬ ‫ַנ ְפ ָּת ִלי ַהָּצ ִעיר ֶאת ָא ִביו‪ַ :‬אָּבא ִאם ַה ָּקָּב"ה‬
‫‪ַ .3‬מ ְחֹל ֶקת‪.‬‬ ‫‪ֵ .2‬מ ִביא ִמֵּביתֹו ִעׂ ָּשרֹון ָׁש ֵלם ְוחֹו ֵצהּו‪,‬‬
‫ּו ַמ ְקִריב ֶמ ֱח ָצה‪ּ ,‬ו ֶמ ֱח ָצה ָא ֵבד‪.‬‬
‫בהצלחה!‬

‫עיצוב ועימוד‪ :‬משה פרידמן ‪054-847-3031‬‬ ‫את התשובות ניתן לענות במערכת הטלפונית‪ 072-332-3020 :‬עד יום שישי שאחרי סיום החומר‪,‬‬ ‫ָח ִסיד הּוא‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁש ָאנּו אֹו ְמִרים ָּכ ֵעת ַזַּכאי‬
‫את כללי המבחנים ושמות הזוכים ניתן לשמוע במספר הנ"ל‪.‬‬ ‫הּוא ָח ִסיד הּוא וגו' ִאם ֵּכן ַמּדּו ַע ֵאין ַה ָּקָּב"ה‬
‫אֹו ֵמר ְו ַי ְצ ַמח ּפּוְר ָק ֵניּה ִוי ָקֵרב ְמִׁשי ֵחיּה ְּכ ִמ ְנ ַהג‬
‫תשובות למבחני המשנה היומית פרשת לך לך‬
‫‪ -‬מבחן לילדים מס' ‪- 489‬‬ ‫‪ -‬מבחן שבועי מס’ ‪- 189‬‬ ‫ַה ֲח ִסי ִדים???‬

‫א‪ 1 .‬ב‪ 2 .‬ג‪ 4 .‬ד‪ 3 .‬ה‪ 1 .‬ו‪ 2 .‬ז‪ 2 .‬ח‪ 3 .‬ט‪ 4 .‬י‪ 4 .‬א‪ 2 .‬ב‪ 2 .‬ג‪ 3 .‬ד‪ 1 .‬ה‪ 1 .‬ו‪ 1 .‬ז‪ 1 .‬ח‪ 1 .‬ט‪ 2 .‬י‪3 .‬‬ ‫(ויקהל משה)‬

‫להפקדה בבנק פאג"י סניף ‪ 168‬ח‪-‬ן ‪ | 548-634‬להפקדה בבנק הדואר‬ ‫"קביעותא" ‪ -‬המפעל ללימוד המשנה וההלכה היומית‬
‫להנצחת ששת המיליונים | ‪ | www.kviuta.org‬טלפון‪072-272-0000 :‬‬
‫ח‪-‬ן ‪ | 826-7258‬נא לשמור על קדושת הגליון‪ ,‬לא לקרוא בתפילה וקה"ת‬ ‫פקס‪ | 072-277-2272 :‬ת‪.‬ד‪ 1131 .‬בני ברק | דוא"ל ‪offi[email protected]‬‬

‫שיעורים ומבחנים בטלפון ‪ 24‬שעות‪072-332-30-20 :‬‬