עלון קביעותא 496 למייל_Neat

‫שבוע ‪ 496‬המשנה היומית ההלכה היומית‬ ‫בס"ד • ביאורים עיונים ומבחנים מביתקביעותא‬
‫שו"ע • או"ח‬ ‫מנחות‬ ‫תש"פ‬
‫במשנה ובהלכה היומית‬
‫יום תאריך פרק משנה סימן סעיף‬

‫ד כז כסלו ו א‪-‬ב תרלא א‪-‬ג‬

‫ה כח כסלו ו ג‪-‬ד תרלא ד‪-‬ו‬

‫ו כט כסלו ו ה‪-‬ו תרלא ז‪-‬ט‬

‫שב"ק מקץ‪-‬חנוכה ו‪-‬ז ז‪-‬א תרלא‪-‬ב י‪-‬ב‬

‫א א טבת ז ב‪-‬ג תרלב‪-‬ג ג‪-‬א‬

‫ב ב טבת ז ד‪-‬ה תרלג ב‪-‬ד‬

‫ג ג טבת ז‪-‬ח ו‪-‬א תרלג ה‪-‬ז‬

‫בפתח השער‬ ‫עיון במשנה‬

‫דף היומי‪ ...‬לא של היום!‬ ‫אופן עשיית המנחות‬

‫מנחות פרק ו' משנה ג'‬

‫מאי חנוכה – דתנו רבנן‪ ...‬ימי חנוכה ממשמשים‬ ‫ָּכל ַהְּמ ָנחֹות ַהַּנ ֲעׂשֹות ִּב ְכ ִלי ְטעּונֹות ָׁשלׁש ַמ ְּתנֹות ֶׁש ֶמן‪ְ ,‬י ִצי ָקה‪ּ ,‬ו ְב ִלי ָלה‪ּ ,‬ו ַמ ַּתן ֶׁש ֶמן‬

‫ובאים‪ ,‬והנה אור הנרות תכף יפציע‪ .‬חסידים ואנשי‬ ‫ַּבְּכ ִלי ֹק ֶדם ַל ֲעִׂש ָּי ָתן‪ְ .‬ו ַה ַחּלֹות ּבֹו ְל ָלן‪ִּ ,‬ד ְב ֵרי ַרִּבי‪ַ .‬ו ֲח ָכ ִמים אֹו ְמ ִרים סֹ ֶלת‪ַ .‬ה ַחּלֹות‬

‫מעשה שבכל דור ודור היו מכינים ליבותיהם‬ ‫ְטעּונֹות ְּב ִלי ָלה‪ָ ,‬ה ְר ִקי ִקים ְמׁשּו ִחין‪.‬‬

‫ונפשם מבעוד 'מועד' לקראת חגים וימים טובים‪.‬‬ ‫יש כמה סוגי מנחת נדבה‪' :‬מנחת סולת'‪' ,‬מנחת מחבת' ו'מנחת מרחשת'‪ ,‬ומנחת מאפה‬
‫לקראת ימי האור הבעל"ט היו רגילים לשנן איש‬ ‫תנור‪ ,‬ו'המנחות הנעשות בכלי' הן מנחת מחבת ומרחשת‪ ,‬משום שמנחת מאפה תנור נדבק‬
‫לרעהו את דברי הגמרא 'בסוגיה‪-‬דחנוכה' הפותחת‬ ‫לדופן התנור ואינו נאפה בכלי‪[ ,‬תוס' כתבו שמה שמנחת מאפה תנור לא נחשבת 'נעשית‬
‫במילים מאי חנוכה‪ ,‬דתנו רבנן‪ ...‬שההכנה הרבתי‬ ‫בכלי'‪ ,‬הוא רק למאן דאמר תנור אינו מקדש‪ ,‬ומשמע שפירשו שתנור נחשב כלי‪ ,‬ו'נעשות‬
‫לחנוכה הוא בלימוד התנו רבנן לעסוק בדברי תורה‬ ‫בכלי' ר"ל שאפייתה או טיגונה הוא בכלי שרת]‪' .‬מנחת סולת' [שאינה נאפית או מטוגנת‬
‫כלל] דינה כמנחות הנעשות בכלי לענין הדין של ג' מתנות שמן ששנינו במשנתנו‪,‬‬
‫שמטהרים את הנפש לקראת שפע אורות‪.‬‬ ‫ובעזה"י נפרש את אופן עשיית מנחות בכלל‪ ,‬ובתוך הדברים יבוארו הדינים של המשנה‪.‬‬

‫ימי החנוכה מסמלים יותר מכל את השמירה על‬
‫פך הטהור על לימוד התורה ושמירתה גם כשחושך‬

‫יכסה ארץ‪ .‬וזדים ביד עוסקי תורתך‪ ...‬לימוד מתוך‬ ‫מנחת סולת‬
‫הדחק ליווה את היהודי לאורך כל ההיסטוריה וכך‬
‫'מנחה' סתם היא מנחת סולת‪ ,‬ואינה נאפית או מטוגנת לפני הקמיצה‪ ,‬אלא הכהן‬
‫גם בדור שקדם לנו‪.‬‬ ‫קומצה כשהיא עיסה‪[ ,‬והכהן אופה את השיריים אחרי שנשרף רוב הקומץ‪ ,‬לפני שאוכלם]‪.‬‬

‫תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי‪.‬‬ ‫וכך הוא סדר עשייתה‪:‬‬

‫מחנות העבודה היו מעין בתי חרושת קטנים‬ ‫א‪ .‬בעל המנחה מביא מביתו סולת שמן ולבונה טהורים לבית המקדש‪ ,‬כל אחד בתוך‬
‫וצפופים שהעבודה בהם לא הושבתה יומם ולילה‪.‬‬ ‫כלי זהב של חולין‪[ ,‬ואם אין ידו משגת מביא כלי אחר של מתכת שראוי להיות כלי שרת]‪.‬‬

‫‪ ‬קיץ וחורף‪ ,‬חם וקור‪ ,‬לא היו סיבה מספקת‬ ‫דין הבאה מביתו הוא רק במנחות‪ ,‬ולא בזבחים‪ .‬וצריך בעל המנחה לשמור בכל הדרך‬
‫בכדי לעצור את עבודת הפרך‪.‬‬ ‫לבית המקדש שלא יתערב בסולת שום דבר‪ ,‬שאם יתערב בו אפילו משהו‪ ,‬יחסר שיעור‬

‫הצריף בו עבדתי היה שברירי קירותיו טלאים‬ ‫עשרון ושיעור קומץ‪.‬‬

‫ע"ג טלאים שדלף בחורף ונמס בקיץ‪ ,‬במרכזו הוצב‬ ‫השיעור הקטן ביותר של סולת הוא 'עשרון'‪ ,‬ומביא לוג אחד של שמן לכל עשרון‪,‬‬
‫שולחן ארוך כאשר משני צדדיו היינו עומדים‬ ‫וקומץ לבונה‪ ,‬ולהלכה היינו קומץ של כהן [הכהן שעתיד לקמוץ]‪ .‬השיעור הגדול ביותר‬
‫ותופרים מברשות עבור הצבא הנאצי‪ .‬עד שיום‬
‫הוא ששים עשרון‪ ,‬משום שיותר מזה אין אדם יכול לבלול היטב את הסולת והשמן‪.‬‬
‫אחד הגה אחד החברים רעיון מקורי‪...‬‬
‫ב‪ .‬בעל המנחה מקדיש את הסולת והשמן והלבונה בקדושת פה ואומר "הרי אלו‬
‫אחד האברכים שהיה בר אוריין ידוע‪ ,‬ניצב‬ ‫למנחה"‪[ ,‬ואם קיבל על עצמו קודם ואמר "הרי עלי מנחה"‪ ,‬צריך לומר עכשיו "הרי אלו‬
‫בראש השולחן ולידו הניח ארגז גדול של מברשות‪,‬‬ ‫למנחתי"]‪ ,‬ובזה חל בהם קדושת דמים‪ ,‬ודלא כזבחים שאם אמר "הרי זו עולה" וכדומה‪,‬‬
‫חל בה קדושת הגוף‪ .‬בעל המנחה נכנס לתוך העזרה ומודד בכלי שרת את השיעור‬
‫שם בתוך סבך‪ ‬שער המברשות הוא הטמין‬ ‫המדויק של עשרונים של סולת ולוגין של שמן‪ ,‬ואח"כ נותנם בכלי שרת אחר לקדשם‪,‬‬
‫גמרא קטנה‪ ,‬וכך החל השיעור שלנו בדף היומי‬ ‫וזהו 'קידוש כלי'‪ ,‬וחל בהם קדושת הגוף‪ .‬ואם נתכוין לקדשם כשהיו בכלי שרת של‬
‫כאשר המגיד שיעור שלנו מחזיק בשתי ידיו‬ ‫מדידה‪ ,‬כבר נתקיים בזה דין 'קידוש כלי'‪ ,‬אך 'כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת'‪[ .‬לדעת‬
‫מברשת חצי גמורה כאדם הטרוד במלאכתו ובחצי‬
‫עין האחרת הוא קורא מתוך הגמרא להרוות את‬ ‫הרמב"ם מקדשה בכלי רק אחרי בלילה לפני יציקה‪ ,‬עי' לקמן]‪.‬‬

‫צימאונם של יתר החברים לצריף‪.‬‬

‫» המשך בעמוד ג’‬ ‫ג‪ .‬בתוך העזרה בעל המנחה נותן קצת מהשמן בתחתיתו של כלי שרת הנקרא 'ביסא'‬

‫רץ למשנה‬ ‫‪' -‬מתן שמן בכלי [קודם לעשייתן]' ‪ -‬ואח"כ נותן את כל הסולת 'על השמן'‪ ,‬ואח"כ נותן‬
‫שאר השמן מלבד קצתו ‪' -‬מתן שמן לבלילה' ‪ -‬ומערבב היטב את השמן והסולת בשתי‬

‫טוב ללמוד בכל יום מעט מקרא ומשניות‪ ,‬וגם‬ ‫ידיו עד שנעשו כעין עיסה ‪' -‬בלילה' ‪ -‬ובזה נגמרה עשיית המנחה‪[ ,‬ולדעת הרמב"ם הנ"ל‬

‫רק עכשיו מקדשה בכלי]‪ ,‬ונותן את מקצת השמן הנשאר על המנחה הגמורה‪ ,‬ואינו בוללו בעת שא"א ללמוד בעיון רק לומר משניות עם פי'‬

‫‪' -‬יציקה' ‪ -‬ונותן עליו את הלבונה‪[ ,‬ויש אומרים שכבר עכשיו נותנה בצד אחד של המנחה‪ ,‬המילות טוב‪ ,‬כי משנה אותיות נשמה‪ ,‬ומה טוב‬

‫אם תוכל להרגיל לחזור על איזה פרקים שתוכל‬ ‫כדי שיוכל לעשות קמיצה מהשמן והסולת לבד]‪ .‬אח"כ מוסר לכהן את המנחה בתוך הכלי‪.‬‬
‫לאומרם בע"פ‪ ...‬וכל המוסיף מוסיפים לו‪.‬‬
‫לדעת הרבה ראשונים צריך גם ללוש את הסולת במים פושרים ‪ -‬ואע"פ שמצה לפסח‬
‫(דרכי צדק)‬ ‫אין לשים בפושרים מחשש שמא יחמיץ‪ ,‬במקדש מותר אע"פ שבאות מצה‪ ,‬משום שכהנים‬

‫לקבלת העלון במייל‪ | [email protected] :‬להנצחות ותרומות להצלחה או לע"נ יקיריך התקשר ‪ 24‬שעות ביממה‪072-272-2200 :‬‬

‫קביעותא ללומדי המשנה היומית‬

‫זריזים הם‪ ,‬ושומרים שלא יחמיץ ‪ -‬ונחלקו הראשונים אם לישה במים היא לפני בלילה‬ ‫מבחן שבועי במשנה ‪196 /‬‬
‫בשמן או מיד אחריה‪ .‬אמנם לדעת הרמב"ם אין כלל לישה במים במנחת סולת‪[ ,‬אלא‬
‫רק בשיריים לפני שאופה אותם‪ ,‬שאל"כ לא ייאפו]‪ .‬הרע"ב נקט כדעת הרמב"ם שלישה‬ ‫מסכת מנחות ו'‪ ,‬א' ‪ -‬ח'‪ ,‬א'‬
‫במים היא מיד אחרי בלילה בשמן‪[ ,‬וכתב כן בדין מנחת מחבת ומנחת מרחשת‪ ,‬ואין הכרע‬
‫א‪ .‬להלכה! איזו מנחה אינה נקמצת?‬
‫בדעתו אם במנחת סולת יש לישה]‪.‬‬
‫‪ .1‬מנחת סולת‪.‬‬
‫ד‪ .‬עבודות הכהן ‪ -‬הכהן מקרב את הכלי למזבח עד שהכלי נוגע בקרן מערבית דרומית‬ ‫‪ .2‬מנחת חוטא‪.‬‬
‫‪' -‬הגשה' ‪ -‬ואח"כ עושה 'קמיצה'‪ ,‬דהיינו שמכניס את ידו הימנית לתוך התערובת של‬ ‫‪ .3‬מנחת כהנים‪.‬‬
‫שמן וסולת ‪ -‬במקום שאין שם לבונה ‪ -‬וגודלו כלפי מעלה וזרתו כלפי מטה‪ ,‬וסוגר‬ ‫‪ .4‬מנחת גויים‪.‬‬
‫את אצבעותיו [י"א כל ד' אצבעות‪ ,‬והרע"ב ע"פ הרמב"ם כתב ג' אצבעות האמצעיות]‪,‬‬
‫ובגודלו מוחק מה שיוצא למעלה מעל ה'אצבע'‪ ,‬שזהו השיעור המדויק של 'קומץ'‪ ,‬ונותן‬ ‫ב‪ .‬המתנדב יין למזבח בלא קרבן‪ ,‬מה דינו?‬
‫את הקומץ לתוך כלי שרת שביד כהן אחר ‪' -‬קידוש קומץ' ‪ -‬ומלקט את הלבונה ‪' -‬ליקוט‬
‫לבונה' ‪ -‬ומניחה בכלי שרת שיש בו את הקומץ‪ ,‬ואח"כ הכהן שבידו הכלי עם הקומץ‬ ‫‪ .1‬פסול‪.‬‬
‫והלבונה 'מוליך' את הקומץ למזבח‪ ,‬ונותן קצת מלח על הקומץ [מהמלח שמונח על גבי‬ ‫‪ .2‬מנסכו כשאר נסכים ויורד לשיתין‪.‬‬
‫המזבח]‪ ,‬ושופך את הקומץ והלבונה והמלח על אש המזבח ‪' -‬הקטרה' ‪ -‬ובזה נעשית‬
‫‪ .3‬מזלפו על האש והוא נשרף‪.‬‬
‫המנחה כשרה‪ ,‬והותרו השיריים באכילה לכהנים‪.‬‬ ‫‪ .4‬ניתן לכהנים‪.‬‬

‫מנחת מאפה תנור‬ ‫ג‪ .‬איזו מנחה טעונה שלש מתנות שמן?‬

‫במנחת מאפה תנור יש שינויים במתנות השמן לפני האפייה‪:‬‬ ‫‪ .1‬מנחת העומר‪.‬‬
‫‪ .2‬מנחת מרחשת ומחבת‪.‬‬
‫חלות ‪ -‬לדעת מקצת מן הראשונים אין 'מתן שמן בכלי' לפני נתינת הסולת‪ ,‬ולכולי‬
‫עלמא אין יציקה‪ ,‬ולכן ב'מתן שמן לבלילה' נותן את כל השמן‪ .‬אף לדעת הרמב"ם (עי' לעיל‬ ‫‪ .3‬מנחת חוטא‪.‬‬
‫אות ג' סוד"ה לדעת) יש לישה במים במנחת מאפה תנור‪ ,‬משום שבלא מים לא תיאפה יפה‪.‬‬ ‫‪ .4‬מאפה תנור‪.‬‬

‫רקיקין ‪ -‬אין בלילה בשמן כלל‪ ,‬אלא 'משיחה בשמן'‪ ,‬ולכן אחרי שנתן את הסולת‬ ‫ד‪ .‬איזו כמות שעורים קצרו בשביל מנחת‬
‫ואח"כ את המים‪ ,‬לש אותם במים פושרים‪ ,‬ומחלק את העיסה לעשר עיסות דקות‪ ,‬ואופה‬ ‫העומר?‬
‫אותן‪ ,‬ואחרי אפייה עושה 'משיחה'‪ ,‬ולפי התנא של משנתנו היינו שמושך קצת שמן על‬
‫‪ .1‬שלש סאין‪.‬‬
‫הרקיקין 'כמין כי' באצבעו‪ ,‬ושאר השמן נאכל לכהנים‪.‬‬ ‫‪ .2‬עשירית האיפה‪.‬‬

‫האפייה של מנחת מאפה תנור היא לפני עבודות הכהן (אות ד' הנ"ל)‪ ,‬ותחילה מחלקים‬ ‫‪ .3‬שלשה קבין‪.‬‬
‫את העיסה לעשר חלות [עבות] או עשר רקיקים [דקות]‪ ,‬מסדרים אותם ‪' -‬עריכה' ‪-‬‬ ‫‪ .4‬עשרים וארבעה סאין‪.‬‬
‫ואח"כ אופים את החלות או הרקיקין בתנור‪ ,‬ואחרי שנאפו נותנים אותם בכלי שרת‬
‫‪' -‬קידוש כלי' ‪[ -‬וברקיקין עושין כאן 'משיחה' (עי' לעיל ד"ה רקיקין)]‪ ,‬ועושים 'פתיתה'‪,‬‬ ‫ה‪ .‬מה היתה סה"כ כמות המצה וכמות החמץ‬
‫דהיינו שקופלים כל חלה או רקיק כמה פעמים‪ ,‬ולדעת הרע"ב (מ"ד) חוזרים וקופלים עד‬ ‫בלחמי תודה?‬
‫שכל חלק הוא כזית או קצת יותר‪ ,‬ונותנים אותם בכלי שרת חדש ונקי‪ ,‬ואח"כ עושים את‬
‫‪ .1‬עשרה עשרונים חמץ ושלושים עשרונים מצה‪.‬‬
‫עבודות הכהן (אות ד' הנ"ל)‪[ ,‬וקמיצה במנחה אפויה היא עבודה קשה]‪.‬‬ ‫‪ .2‬הפוך מ‪.1-‬‬

‫לדעת רבי במשנתנו‪ ,‬בלילה בשמן במנחת מאפה תנור היא אחרי האפייה והפתיתה‪,‬‬ ‫‪ .3‬עשרון חמץ ועשרון מצה‪.‬‬
‫אבל הלכה כחכמים שאף במנחת מאפה תנור [של 'חלות']‪ ,‬בלילה בשמן היא בעודה עיסה‪.‬‬ ‫‪ .4‬עשרה עשרונים חמץ ועשרה עשרונים מצה‪.‬‬

‫מנחת מחבת ומנחת מרחשת‬ ‫ו‪ .‬איזה מין היה בלחמי נזיר?‬

‫גם במנחת מחבת ומנחת מרחשת מחלקים את העיסה לעשר חלות‪ ,‬ועושים 'עריכה'‪,‬‬ ‫‪ .1‬מאפה תנור‪.‬‬
‫אלא שאח"כ מטגנים את החלות בשמן [של הבלילה]‪ .‬במנחת מחבת ומנחת מרחשת יש‬ ‫‪ .2‬רקיקים‪.‬‬
‫‪ .3‬רבוכה‪.‬‬
‫לישה במים גם לדעת הרמב"ם‪.‬‬
‫‪ .4‬מרחשת ומחבת‪.‬‬
‫מנחת מחבת מעשיה קשין‪ ,‬ומנחת מרחשת מעשיה רכין‪[ ,‬או רוחשין] (עי' גמרא ס"ג א')‪,‬‬
‫ולפי רש"י הפירוש הוא שמרחשת היא כלי עמוק והמנחה מטוגנת בהרבה שמן‪ ,‬ומחבת‬ ‫ז‪ .‬השוחט את התודה‪ ,‬באיזה מקרה קדש‬
‫היא כלי רחב עם שפה קטנה והשמן נשרף‪ ,‬ולפי הרמב"ם הפירוש הוא שמחבת היא בלא‬ ‫הלחם ונפסל?‬

‫שפה כלל‪ ,‬והיו מוכרחים להניח בה עיסה קשה מתחילה שנילושה עם רק מעט מים‪.‬‬ ‫‪ .1‬שחטה חוץ לזמנה‪.‬‬
‫‪ .2‬שחטה ונמצאת טרפה‪.‬‬
‫אחרי הטיגון‪ ,‬עושים 'פתיתה'‪ ,‬וכן חוזרים וקופלים‪ ,‬כמו במנחת מאפה תנור‪ ,‬ואח"כ‬ ‫‪ .3‬שחטה עד שלא קרמו בתנור‪.‬‬
‫נותנים את הפתיתים לכלי שרת נקי‪ ,‬ואח"כ עושים 'יציקה'‪ ,‬שבמנחת מחבת ומנחת‬ ‫‪ .4‬שתי התשובות הראשונות נכונות‪.‬‬

‫מרחשת יש ג' נתינות שמן‪ ,‬כמו ששנינו במשנתנו‪ .‬אח"כ עושים את עבודות הכהן‪.‬‬ ‫ח‪ .‬מי מהבאים אינו טעון לחם?‬

‫פרפראות הפרשה‬ ‫‪ .1‬ולד התודה‪.‬‬
‫‪ .2‬חליפת התודה‪.‬‬
‫ַוּיֹא ֶמר ַּפ ְרעֹה ֶאל ֲע ָב ָדיו ֲה ִנ ְמ ָצא ָכ ֶזה ִאיׁש ֲאֶׁשר רּו ַח ֱאֹלקים ּבֹו‪( :‬מא‪ ,‬לח)‬ ‫‪ .3‬תמורת התודה‪.‬‬
‫‪ .4‬כל התשובות נכונות‪.‬‬
‫שח הרבי ר' בונים מפשיסחא זצוק"ל לחבריא חריפא קדישא שהסתופפו בצילו‬
‫וכה אמר‪' :‬איש אשר רוח אלוקים בו' יהודי שגם מסלסל בשערו ומתקן בבגדיו‬ ‫ט‪ .‬האומר‪ :‬הרי עלי תודה מן החולין ולחמה‬
‫מן המעשר‪ ,‬כיצד ינהג?‬
‫ועדיין גם רוח אלוקים בו‪ ,‬הנמצא כזאת??? הרי זהו דבר נדיר ויקר המציאות‪.‬‬
‫‪ .1‬יביא שניהם מן המעשר‪.‬‬
‫‪ .2‬יביא שניהם מן החולין‪.‬‬
‫‪ .3‬יביא התודה מן החולין ולחמה מן המעשר‪.‬‬

‫‪ .4‬הפוך מ‪.3-‬‬

‫י‪ .‬ממה מביאים עומר ושתי הלחם?‬

‫‪ .1‬רק מן החדש ומן הארץ‪.‬‬
‫‪ .2‬אפילו מן הישן ומחו"ל‪.‬‬
‫‪ .3‬מן החדש אבל גם מחו"ל‪.‬‬
‫‪ .4‬אפילו מן הישן‪ ,‬אבל רק מהארץ‪.‬‬

‫תשובות למבחנים במערכת הטלפונית‪072-332-3020 :‬‬

‫קביעותא ללומדי ההלכה היומית‬

‫» המשך מעמוד א’‬ ‫עיון בהלכה‬

‫את מתיקות הלימוד דאז לא אשכח לעולם‪ .‬כך‬ ‫בענין לבוד להחמיר בסכך פסול‬
‫בזכות אותו אברך‪ ,‬כל יום תוך כדי עשיית מברשות‬
‫היינו לומדים דף היומי בחמימות יתירה‪ .‬נכון‪ ,‬הוא‬ ‫דהסרת הרעפים לשם עשיית סוכה לצל‬ ‫פסק השו"ע‬
‫לא היה הדף היומי של אותו יום כי באותם ימים‬ ‫מקרי מעשה המכשיר את גוף העצים הדקים‬
‫קשים בקושי ידענו איזה יום היום‪ .‬אך דבר אחד‬ ‫מבואר בשו"ע סי' תרלב ס"ד שאם יש‬
‫הרגשנו בלבנו‪ ,‬חדרי התורה יכולים להיבנות מחוץ‬ ‫הנ"ל‪ ,‬והשו"ע פוסק כהעיטור‪.‬‬ ‫סכך פסול ב' טפחים‪ ,‬ועוד סכך פסול‬
‫ב' טפחים‪ ,‬ואויר פחות משלשה מפסיק‬
‫למסגרת הזמן והמקום‪.‬‬ ‫שיטת הב"ח שאומרים לבוד להחמיר‬ ‫ביניהם‪ ,‬יש להסתפק אם שני הפסולים‬
‫גם כשמוסיף בשיעור הסכך פסול‬
‫ַא ּגּו ְטן ַׁשָּבת‪ָ ,‬העֹוֵרְך‬ ‫מצטרפין לפסול הסוכה‪.‬‬
‫וכת"ש המשנה ברורה בסקי"ז שטוב‬
‫מבחן חודשי בהלכה ‪47 /‬‬ ‫שיהיה ריוח בין העצים הדקים בין אחד‬ ‫מקור הדין‬
‫המבחן מתייחס לדברי המחבר והרמ"א‬ ‫לחבירו כשיעור ג' טפחים‪ .‬וכתב ע"ז‬
‫סימן תרכ"א‪ ,‬ב – תרל"ג ‪ ,‬ז‬ ‫השעה"צ בסקכ"ג שכן מסיק בזה בספר‬ ‫ומקור הדין בתוספות סוכה י"ז‪ .‬ד"ה‬
‫א‪ .‬מה דין נשיאת כפיים במנחה ביוה"כ?‬ ‫בכורי יעקב לחוש בזה לדעת הב"ח משום‬ ‫אילו שכתבו על מה דאמרו בגמ' שם‬
‫‪ .1‬אין נושאין כפיים‪ ,‬ואפילו עלה לדוכן ירד‬ ‫חשש לבוד‪ .‬ורואים מזה שדעת הב"ח‬ ‫שאויר פוסל בשלשה‪ ,‬סכך פסול פוסל‬
‫ולא ישא כפיו | ‪ .2‬אין נושאין‪ ,‬אבל אם עבר‬ ‫שאומרים לבוד להחמיר גם להחשיב כאילו‬ ‫בארבעה יש להסתפק היכא דאיכא שני‬
‫ועלה לדוכן נושא כפיו | ‪ .3‬נושאין כפים‪.‬‬ ‫נסתם האויר בסכך פסול והמשנה ברורה‬ ‫טפחים סכך פסול ועוד שני טפחים של‬
‫ב‪ .‬הישן תחת המיטה בסוכה‪ ,‬האם יצא?‬ ‫סכך פסול ואויר פחות משלשה מפסיק‬
‫‪ .1‬לא יצא | ‪ .2‬יצא‪.‬‬ ‫כתב לחשוש לדבריו‪.‬‬ ‫ביניהם מי מצטרפי שני הפסולים לפסול‬
‫‪ .3‬אם היא גבוהה י' טפחים – לא יצא‪.‬‬ ‫את הסוכה דשמא כיון דאויר מפסיק‬
‫ג‪ .‬הפורס סדין תחת הסכך בתוך ד' טפחים לגג‪,‬‬ ‫סוכה תחת חבלי כביסה ורשת‬ ‫בינתיים לא מצטרפי‪ ,‬או דלמא כיון דאין‬
‫שעשוי למנוע חדירת יונים‬ ‫באויר ג' מצטרפין וכתבו התוס' ומיהו‬
‫מה הדין?‬ ‫היכא דליכא בפסולים ארבעה ואויר פחות‬
‫‪ .1‬לנוי – כשר‪ .‬אינו לנוי ‪ -‬פסול‪.‬‬ ‫וכתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' נו‬ ‫משלשה מפסיק ביניהם אין האויר משלימו‬
‫‪ .2‬בין לנוי ובין שלא לנוי – כשר | ‪ .3‬פסול‪.‬‬ ‫שהמחמיר כדעת הב"ח אין לו לסכך מתחת‬ ‫לארבעה במה שחושבו כסתום מחמת לבוד‬
‫ד‪ .‬העושה סוכתו בראש הספינה ואינה יכולה‬ ‫חבלי כביסה‪ ,‬אמנם בהליכות שלמה פ"ח‬
‫הלכה י"ט הביא שהגרשז"א הקיל בזה עפ"י‬ ‫דלא אמרינן לבוד להחמיר‪.‬‬
‫לעמוד ברוח‪ ,‬מצויה‪ ,‬מה הדין?‬ ‫דברי הריטב"א בערובין [י‪ ]:‬שדבר שעומד‬
‫‪ .1‬אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של ים –‬ ‫להיות פתוח לעולם ונעשה לשם כך לא‬ ‫ביאור המג"א‬
‫אמרינן ביה לבוד‪ ,‬וכיון דכל דברי הבכורי‬
‫פסולה (אע"פ שעומדת ברוח מצויה דיבשה)‬ ‫יעקב הנ"ל אינם רק חומרא אין טעם‬ ‫והמגן אברהם בסק"ה פירש דבריהם‬
‫‪ .2‬אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה –‬ ‫להוסיף עוד חומרא על חומרא‪ .‬והוסיפו‬ ‫שבאופן שיש שני טפחים סכך פסול‬
‫שם בהערה שלענין סורגים הקבועים‬ ‫מכל צד ואויר באמצע אז מספקא להו‬
‫פסולה | ‪ .3‬כשרה‪.‬‬ ‫בחלונות ויש מהם הבולטים כלפי חוץ‬ ‫להתוספות דאפשר שאומרים לבוד‬
‫ה‪ .‬מהו לסכך בעורות של בהמה שלא נעבדו‪,‬‬ ‫ותחתיתם מסככת מעל גבי הסוכה השיב‬ ‫להחמיר אבל באופן שאין סכך פסול‬
‫הגרש"ז לשואל דבכה"ג יש לחוש שפוסלין‬ ‫בעצמו ד' טפחים ואתה רוצה לפסול רק‬
‫ומדוע?‬ ‫הסכך דלא דמי לחבלי כביסה דהחבלים‬ ‫מצד שהלבוד יחשיב את ההפסק כסתום‬
‫‪ .1‬מותר‪ ,‬כי אינו מקבל טומאה‪.‬‬ ‫תשמישם ע"י שיש ריוח ביניהם ואילו‬ ‫וביחד יחשבו כד' טפחים בזה פשיטא דלא‬
‫‪ .2‬אסור‪ ,‬כי אין גידולו מן הארץ‪.‬‬ ‫הסורגים עשויים לסגור את הפירצה‪ ,‬אולם‬
‫‪ .3‬אסור‪ ,‬כי אינו צומח מן הארץ‪.‬‬ ‫אם יתן בחללים שבין הסורגים סכך כשר‬ ‫אמרינן לבוד להחמיר‪.‬‬
‫ו‪ .‬מהו השיעור של הירקות הממהרים להתייבש‬ ‫יש להכשיר הסוכה‪ .‬ודבר זה נוגע מאד גם‬
‫שיש מקומות שעושים רשת גדולה כדי‬ ‫וביאור דבריו דאיכא שני גדרי לבוד‬
‫ושל אויר לפסול את הסכך?‬ ‫להבריח יונים‪ ,‬ובציור כזה יש להחמיר כמו‬ ‫חדא לחבר ולהסמיך זה לזה ובכה"ג‬
‫‪ .1‬ג' טפחים | ‪ .2‬ד' טפחים‪.‬‬ ‫מספקא ליה דאמרינן לבוד להחמיר‪ .‬ועוד‬
‫שכתב הגרשז"א‪.‬‬ ‫איכא דין לבוד להחשיב כאילו נסתם‬
‫‪ .3‬הירקות – ד'‪ ,‬אויר – ג'‪.‬‬ ‫האויר בסכך פסול ונתווסף על ידי זה‬
‫ז‪ .‬היו שתי דפנות זו אצל זו כדין ג"ם‪ ,‬כיצד‬ ‫ויש שהעירו על עצת הגרשז"א להניח‬ ‫שיעור סכך פסול לפסול את הסוכה ולבוד‬
‫סכך על הרשת שהרי זה סוכה תחת הסוכה‪,‬‬
‫יעשו את הדופן השלישית?‬ ‫אמנם עיין בשער הציון סימן תרכח סק"ה‬ ‫כי האי לא אמרינן להחמיר‪.‬‬
‫‪ .1‬ד' טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך‬ ‫שכתב וז"ל ודע‪ ,‬דאם סוכה העליונה אין‬
‫לה רק סכך בלי דפנות‪[ ,‬כגון שנעץ ד'‬ ‫סיכוך תחת הגג שהסירו הרעפים‬
‫לאחת משתי הדפנות | ‪ .2‬די בדופן יותר על‬ ‫קונדסין על גג סוכה התחתונה וסיכך על‬ ‫ונשאר עצים דקים שעליהם היה‬
‫טפח ומעמידו בפחות מג' ויעשה צורת הפתח‪.‬‬ ‫גבן]‪ ,‬או שאין בדפנותיה ז' על ז' רוחב‬
‫שיעור הכשר סוכה‪ ,‬מתכשרה התחתונה‪,‬‬ ‫מונח הרעפים‬
‫‪ .3‬צריך ז' טפחים‪.‬‬ ‫דכל זמן שאין ראוי עליון לסוכה לאו סוכה‬
‫ח‪ .‬נעץ ד' קונדסין בגג וסיכך על גבן‪ ,‬באיזה‬ ‫תחת סוכה הוה [פרי מגדים‪ ,‬ואף דמסתפק‬ ‫והנה בסי' תרכו ס"ג כתב השו"ע שהעושה‬
‫שם קצת‪ ,‬בבכורי יעקב מסיק להקל]‪.‬‬ ‫סוכה למטה בבית‪ ,‬תחת הגג שהסירו‬
‫אופן פסול לכו"ע?‬ ‫הרעפים‪ ,‬אף על פי שנשארו עדיין העצים‬
‫‪ .1‬כשנעץ הקונדסין באמצע הגג | ‪ .2‬כשנעץ‬ ‫ולפי"ז אתי שפיר‪.‬‬ ‫הדקים שהרעפים מונחים עליהם‪ ,‬כשרה‪.‬‬
‫הקונדסין על שפת הגג | ‪ .3‬בשני האופנים הנ"ל‪.‬‬ ‫ובטור שם הביא שיש מחמירין לאסור העצים‬
‫ט‪ .‬מה דינו של סכך פסול ג' טפחים באמצע?‬ ‫הדקים הנ"ל משום שאינם עשוים לצל וא"כ‬
‫‪ .1‬פסול | ‪ .2‬כשר‪ ,‬אבל אסור לישן תחתיו‪.‬‬ ‫הסוכה שתחתיו יש לו דין של סוכה תחת‬
‫האילן והבעל העיטור מכשיר משום דס"ל‬
‫‪ .3‬כשר ומותר לישן תחתיו‪.‬‬
‫י‪ .‬סוכה גבוהה יותר מכ' אמה והוצין יורדים‬

‫למטה מכ' אמה‪ ,‬מה הדין?‬
‫‪ .1‬כשרה | ‪ .2‬פסולה | ‪ .3‬אם צילתן מרובה‬

‫מחמתן–כשרה‪ ,‬ואם לאו‪-‬פסולה‪.‬‬
‫שאלת משנה ברורה‪:‬‬
‫מה הטעם לאמירת שבע פעמים ה' הוא‬
‫האלקים בסוף נעילה ומדוע תוקעים אז?‬

‫תשובות למבחנים במערכת הטלפונית‪072-332-3020 :‬‬

‫קביעותא לדי המשנה וההלכה היומית‬

‫מושגים במשנה ‪ /‬מאת הרב אשר שיק שליט"א‬

‫מח"ס ילקוט ביאורים על ששה סדרי משנה ותלמוד בבלי‬

‫ְר ִקי ִקין [ִּכָּכרֹות ַּדּקֹות] ִהיא‪ָ ,‬לׁש ֶאת ַהּסֹ ֶלת‬ ‫ִּב ְכ ִלי ָׁש ֵרת ְו ַצק ְלתֹו ָכּה ֶׁש ֶמן‪ְ .‬ונֹו ֵתן ָע ֶלי ָה‬ ‫ֵס ֶדר ֲעִׂשַּית ַהְּמ ָנחֹות‬
‫ְּבפֹוְׁש ִרין ּומֹוֵׁש ַח ֶאת ָה ְר ִקי ִקין ְּבֶׁש ֶמן ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‬ ‫ְלבֹו ָנ ָתּה"‪ַ ( .‬ר ְמָּב"ם ִה ְלכֹות ַמ ֲעֵׂשה ַה ָּק ְרָּבנֹות ֶּפ ֶרק י"ג)‬
‫"ּו ְר ִקי ֵקי ַמּצֹות ְמׁשּו ִחים ְּבֶׁש ֶמן"‪ְ .‬ו ִי ְר ֶאה ִלי‬ ‫ֶנ ֱא ַמר ַּבּתֹו ָרה‪ְ " :‬ו ֶנ ֶפׁש ִּכי ַת ְק ִריב ָק ְרַּבן ִמ ְנ ָחה‬
‫ּו ִמ ְנ ַחת ַמ ֲח ַבת ּו ַמ ְר ֶחֶׁשת‪:‬‬ ‫ַלה' סֹ ֶלת ִי ְה ֶיה ָק ְרָּבנֹו ְו ָי ַצק ָע ֶלי ָה ֶׁש ֶמן ְו ָנ ַתן‬
‫ֶׁש ַא ַחר ֲא ִפ ָּיה מֹוֵׁש ַח אֹו ָתם" (ַר ְמָּב"ם ָׁשם)‬ ‫ָע ֶלי ָה ְל ֹב ָנה‪ֶ .‬ו ֱה ִבי ָאּה ֶאל ְּב ֵני ַא ֲהרֹן ַהּכֹ ֲה ִנים‬
‫" ִמ ְנ ַחת ַהַּמ ֲח ַבת ְו ַהַּמ ְר ֶחֶׁשת ֵּכי ַצד? נֹו ֵתן‬ ‫ְו ָק ַמץ ִמׁ ָּשם ְמֹלא ֻק ְמצֹו ִמ ָּס ְל ָּתּה ּו ִמׁ ַּש ְמ ָנּה‬
‫ּו ְל ַא ַחר ֶׁש ַהִּמ ְנ ָחה מּו ָכ ָנה ְל ַהָּגָׁשה ַלִּמ ְזֵּב ַח‪,‬‬ ‫ַהׁ ֶּש ֶמן ִּב ְכ ִלי ְונֹו ֵתן ָע ָליו ַהּ ֹס ֶלת‪ְ ,‬ונֹו ֵתן ַעל‬ ‫ַעל ָּכל ְלבֹ ָנ ָתּה ְו ִה ְק ִטיר ַהּ ֹכ ֵהן ֶאת ַא ְזָּכ ָר ָתּה‬
‫ָה ָיה ַהִּמ ְת ַנ ֵּדב "מֹו ִלי ָכּה ֵא ֶצל ּ ֹכ ֵהן‪ְ ,‬ו ַהּכֹ ֵהן‬ ‫ַהּ ֹס ֶלת ֶׁש ֶמן ַא ֵחר ּובֹו ֵלל ַהּ ֹס ֶלת‪ ,‬ואח"כ ָלָׁשּה‬
‫מֹו ִלי ָכּה ֵא ֶצל ַהִּמ ְזֵּב ַח‪ּ ,‬ו ַמִּגיָׁשּה ְּב ֶק ֶרן ְּדרֹו ִמית‬ ‫ְּבפֹוְׁש ִרין ְואֹו ֶפה אֹו ָתּה ְּב ַמ ֲח ַבת אֹו ַּבַּמ ְר ֶחֶׁשת‬ ‫ַהִּמ ְזֵּב ָחה ִאׁ ֵּשה ֵרי ַח ִניחֹ ַח ַלה'" (ַו ִּי ְקָרא ב‪ ,‬א‪-‬ב)‬
‫ַמ ֲע ָר ִבית ְּכ ֶנ ֶגד ֻח ָּדּה ֶׁשל ֶק ֶרן ְו ַדּיֹו‪ּ .‬ו ְמ ַסֵּלק‬ ‫ְּכמֹו ֶׁשָּנ ַדר‪ּ .‬ופֹו ֵתת אֹו ָתּה ִּפ ִּתים‪ְ ,‬ונֹו ְת ָנּה ִּב ְכ ִלי‬
‫ֶאת ָּכל ְלבֹו ָנ ָתּה ְל ַצד ֶא ָחד‪ְ ,‬וקֹו ֵמץ ִמָּמקֹום‬ ‫ָׁש ֵרת ְויֹו ֵצק ָע ֶלי ָה ְׁש ַאר ַהׁ ֶּש ֶמן ְונֹו ֵתן ְלבֹו ָנ ָתּה"‬ ‫זֹו ִהי ִמ ְנ ַחת ֹס ֶלת‪ּ .‬ו ְב ֶה ְמֵׁשְך ַהְּפסּו ִקים מּו ָבא‬
‫ֶׁשִּנ ְת ַרָּבה ַׁש ְמ ָנּה ֶׁשֶּנ ֱא ַמר " ִמ ָּס ְל ָּתּה ּו ִמׁ ַּש ְמ ָנּה"‪,‬‬ ‫ֵס ֶדר ֲעִׂש ַּית ִמ ְנ ַחת ַמ ֲח ַבת‪ִ ,‬מ ְנ ַחת ַמ ְר ֶחֶׁשת‪,‬‬
‫ְונֹו ֵתן ַהּקֹ ֶמץ ִל ְכ ִלי ָׁש ֵרת ּו ְמ ַק ְּדׁשֹו ִּב ְכ ִלי ָׁש ֵרת‪.‬‬ ‫( ַר ְמָּב"ם ָׁשם)‬
‫ּו ְמ ַל ֵּקט ֶאת ָּכל ְלבֹו ָנ ָתּה ְונֹו ְת ָנּה ַעל ַהּקֹ ֶמץ‬ ‫ּו ִמ ְנ ַחת ַמ ֲא ֵפה ַתּנּור‪.‬‬
‫ֶׁשַּבְּכ ִלי ּו ַמ ֲע ֵלהּו ַעל ַהִּמ ְזֵּב ַח ּומוֹ‍ ְלחוֹ‍ ְונֹו ְתנֹו ַעל‬ ‫" ִמ ְנ ַחת ַמ ֲא ֵפה ַתּנּור ֵּכי ַצד? ִאם ַחּלֹות ִהיא‬
‫ַּגֵּבי ָה ִאׁ ִּשים ִמְּכ ֵלי ָׁש ֵרת‪ְ .‬ו ִאם ִמ ְנ ַחת ּכֹ ֲה ִנים‬ ‫ּבֹו ֵלל ַהּסֹ ֶלת ְּבֶׁש ֶמן‪ְ ,‬ו ָלׁש ְּבפֹוְׁש ִרין‪ְ ,‬ואֹו ֶפה‬ ‫ַה ַּמ ֲח ַבת ָה ָיה ְּכ ִלי ָׁשטּו ַח ֶׁש ָע ָליו אֹו ִפים ֶאת‬
‫ִהיא ֵאינֹו קֹו ֵמץ ֶאָּלא נֹו ֵתן ֶמ ַלח ַעל ֻּכָּלּה‬ ‫ּופֹו ֵתת ְונֹו ֵתן ִּב ְכ ִלי ָׁש ֵרת ְונֹו ֵתן ָע ֶלי ָה ְלבֹו ָנ ָתּה‪.‬‬ ‫ַהִּמ ְנ ָחה‪ְ .‬ו ֵכי ָון ֶׁש ֵאין לֹו ׁשּו ַל ִים‪ָ ,‬היּו ְצ ִרי ִכים‬
‫ּו ַמְׁש ִליְך ַהּכֹל ַעל ַּגֵּבי ָה ִאׁ ִּשים"‪ַ( .‬ר ְמָּב"ם ָׁשם)‬ ‫ְו ֵאין ָּבּה ְי ִצי ַקת ֶׁש ֶמן ֶׁשֶּנ ֱא ַמר " ַחּלֹות ַמּצֹות‬ ‫ַל ֲעׂשֹות ָּב ֵצק ָקֶׁשה ְוֹלא ַרְך‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ֵי ֵצא‬
‫ְּבלּולֹות ְּבֶׁש ֶמן"‪ְ .‬ו ִאם‬
‫ִמחּוץ ַלְּכ ִלי‪ְ .‬ל ֻעַּמת ֶזה ַהַּמ ְר ֶחֶׁשת‬
‫ָה ְי ָתה ְּכ ִלי ִעם ׁשּו ַל ִים‪ְ ,‬ו ָל ֵכן ָי ְכלּו‬

‫מבחן במשנה‬ ‫ַל ֲעׂשֹות ּבֹו ָּב ֵצק ַרְך‪ַ( .‬ר ְמָּב"ם ָׁשם)‬
‫לילדים ‪496 /‬‬ ‫ְו ַרִׁש"י ַּב ֻחָּמׁש ֵּפ ֵרׁש‪:‬‬

‫‪ֵ .1‬מ ֲח ִמׁ ָּשה‪.‬‬ ‫ַמֶּס ֶכת ְמ ָנחֹות ֶּפ ֶרק ו' ִמְׁש ָנה א'‪ֶּ -‬פ ֶרק ח' ִמְׁש ָנה א'‬ ‫" ַמ ְר ֶחֶׁשת ‪ְּ -‬כ ִלי הּוא ֶׁש ָה ָיה‬
‫‪ֵ .2‬מ ֲח ִמׁ ָּשה ָעָׂשר‪.‬‬ ‫ַּבִּמ ְק ָּדׁש ָעמֹק‪ּ ,‬ו ִמּתֹוְך ֶׁש ִהיא‬
‫א‪ְ .‬ל ַד ַעת ַרִּבי ִׁש ְמעֹון‪ַ ,‬ה ִאם ִמ ְנ ַחת חֹו ֵטא ֶׁשל‬ ‫ֲע ֻמ ָּקה ַׁש ְמ ָנּה ָצבּור ְו ֵאין ָהאּור‬
‫‪ִ .3‬מׁ ְּשֹלִׁשים‪.‬‬ ‫ּכֹ ֲה ִנים ִנ ְק ֶמ ֶצת‪ְ ,‬ו ִאם ֵּכן ַמה ִּדי ָנם ֶׁשל ַהׁ ִּשיַר ִים‬ ‫ׂשֹו ְרפוֹ‍ ְל ִפי ָכְך ַמ ֲעֵׂשה ִמ ְנ ָחה‬
‫ָה ֲעׂשּו ִיין ְלתֹו ָכּה רֹו ֲחִׁשין‪ָּ ,‬כל‬
‫ו‪ֵ .‬אּלּו ִמי ֵני ְמ ָנחֹות [ֶׁשְּב ַמָּצה ֶׁשְּבתֹו ָדה] ָּב ִאים ְל ַל ְח ֵמי‬ ‫ֶׁשָּלּה?‬ ‫ָּד ָבר ַרְך ע"י ַמְׁש ֶקה ִנ ְר ָאה ְּכרֹו ֵחׁש‬
‫ָנ ִזיר?‬
‫‪ִ .1‬נ ְק ֶמ ֶצת‪ְ ,‬ו ַהׁ ִּשיַר ִים ֶנ ֱא ָכ ִלים ַלּ ֹכ ֲה ִנים‪.‬‬
‫‪ַ .1‬חּלֹות ּוְר ִקי ִקים ּוְרבּו ָכה‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬נ ְק ֶמ ֶצת‪ְ ,‬ו ַהּ ֹק ֶמץ ָקֵרב ְל ַע ְצמֹו‪ְ ,‬ו ַהׁ ִּשיַר ִים ְקֵר ִבים‬
‫‪ַ .2‬חּלֹות‪ְ ,‬ו ֵאין ּבֹו ְר ִקי ִקים ּוְרבּו ָכה‪.‬‬
‫‪ַ .3‬חּלֹות ּוְר ִקי ִקים‪ְ ,‬ו ֵאין ּבֹו ְרבּו ָכה‪.‬‬ ‫ְל ַע ְצ ָמן‪.‬‬ ‫ּו ְמ ַנ ֲע ֵנ ַע"‪.‬‬

‫ז‪ַ .‬הּׁשֹו ֵחט ֶאת ַהּתֹו ָדה ְו ִנ ְמ ֵצאת ְטֵר ָפה‪ַ ,‬ה ִאם ָק ַדׁש‬ ‫‪ֵ .3‬אי ָנּה ִנ ְק ֶמ ֶצת‪ֶ ,‬אָּלא ִנ ְק ֶטֶרת ָּכ ִליל ְּבֹלא ְק ִמי ָצה‪.‬‬ ‫ְו ֶזה ֵס ֶדר ֲעִׂש ַּית ִמ ְנ ַחת ֹס ֶלת‪:‬‬
‫ַהֶּל ֶחם?‬
‫ב‪ַ .‬ה ַחּלֹות ְו ָהְר ִקי ִקים [ֶׁשל ִמ ְנ ַחת ַמ ֲא ֵפה ַתּנּור]‪,‬‬ ‫" ִמ ְנ ַחת ַהּסֹ ֶלת ֵּכי ַצד ָה ְי ָתה‬
‫‪ָ .1‬ק ַדׁש | ‪ֹ .2‬לא ָק ַדׁש‪.‬‬ ‫ַה ִאם ְטעּו ִנים ְּב ִלי ָלה ּו ְמ ִשׁי ָחה?‬ ‫ַנ ֲעֵׂשית? ֵמ ִביא ִעׂ ָּשרֹון ֹס ֶלת אֹו ַּכָּמה‬
‫‪ַ .3‬מ ְחֹל ֶקת‪.‬‬ ‫ֶעְׂשרֹונֹות אֹו ְּכ ִפי ִנ ְדרֹו‪ְ ,‬וֶׁש ֶמן ָה ָראּוי‬
‫‪ְ .1‬טעּונֹות ְּב ִלי ָלה‪ּ ,‬ו ְמ ִׁשי ָחה‪.‬‬ ‫ָלּה‪ְ ,‬ונֹו ֵתן ֶׁש ֶמן ִּב ְכ ִלי‪ ,‬ואח"כ נֹו ֵתן ָע ָליו‬
‫ח‪ָ [ .‬א ַמר;] ַהּתֹו ָדה ִהיא ְו ַל ְח ָמּה ִמן ַה ַּמ ֲעֵׂשר‪ָ ,‬י ִביא‪.‬‬ ‫‪ַ .2‬ה ַחּלֹות ‪ְ -‬טעּונֹות ְּב ִלי ָלה‪ּ ,‬ו ְמׁשּו ִחים‪,‬‬ ‫ֶאת ַהּ ֹס ֶלת‪ְ ,‬ואח"כ נֹו ֵתן ֶׁש ֶמן ַא ֵחר ַעל‬
‫ֵמ ֵהי ָכן ָי ִביא ֶאת ַהֶּל ֶחם?‬ ‫ָהְר ִקי ִקים‪ְ -‬טעּו ִנים ְּב ִלי ָלה‪ְ ,‬ו ֵאי ָנם ְמׁשּו ִחים‪.‬‬
‫‪ַ .3‬ה ַחּלֹות ‪ְ -‬טעּונֹות ְּב ִלי ָלה ְו ֵאי ָנם ְמׁשּו ִחים‪,‬‬
‫‪ַ .1‬רק ֵמ ִחֵּטי ַמ ֲעֵׂשר ֵׁש ִני ְוֹלא ִמ ְּמעֹות ַמ ֲעֵׂשר ֵׁש ִני‪.‬‬
‫ָהְר ִקי ִקים ‪ְ -‬מׁשּו ִחים‪ְ ,‬ו ֵאי ָנם ְטעּו ִנים ְּב ִלי ָלה‪.‬‬ ‫ַהּ ֹס ֶלת ּובֹו ֵלל ַהּ ֹס ֶלת ּבֹו‪ .‬ואח"כ נֹו ְת ָנּה‬

‫‪ִ .2‬מ ָּמעֹות ְוֹלא ֵמ ִחִּטים‪.‬‬ ‫ג‪ָּ .‬כל ַה ְּמ ָנחֹות ְטעּונֹות ִׁשי ָפה ּו ְב ִעי ָטה? ַּכ ָּמה‬
‫‪ָ .3‬י ִביא ַמה ֶׁש ִּיְר ֶצה‪.‬‬ ‫ִׁשי ָפה ְו ַכ ָּמה ְּב ִעי ָטה?‬

‫ט‪ַ .‬הְּנ ָס ִכים‪ַ ,‬ה ִאם ָיכֹול ְל ָה ִביא אֹו ָתם ִמן ַה ַּמ ֲעֵׂשר?‬ ‫‪ְׁ .1‬שֹלׁש ֵמאֹות ִׁשי ָפה ַו ֲח ֵמׁש ֵמאֹות ְּב ִעי ָטה‪.‬‬ ‫ֶה ֶבל ִּפי ֶהם‪:‬‬
‫‪ַ .2‬אְרַּבע ֵמאֹות ִׁשי ָפה ְו ַאְרַּבע ֵמאֹות ְּב ִעי ָטה‪.‬‬
‫‪ִ .1‬אם ָּבאּו ִעם ָקְרָּבן ַהָּבא ִמן ַה ַּמ ֲעֵׂשר ‪ַ -‬אף ֵהם ָּב ִאים‬ ‫‪ֲ .3‬ח ֵמׁש ֵמאֹות ִׁשי ָפה ְו ַאְרַּבע ֵמאֹות ְּב ִעי ָטה‪.‬‬ ‫ַרִּבי ֶהעִׁשיל ִמ ְּקָרא ָקא ֶי ֶלד ַה ְפ ֵלא‬
‫ִמן ַה ַּמ ֲעֵׂשר‪ְ ,‬ו ִאם ָלאו ‪ֹ -‬לא ָיבֹואּו ֶאָּלא ִמן ַהחּו ִלין‪.‬‬ ‫ָו ֶפ ֶלא ָה ָיה‪ַּ ,‬פ ַעם ַא ַחת ָר ָצה ַה ְּמ ַל ֵּמד ֶׁשּלֹו‬
‫‪ְּ .2‬ב ָכל אֹ ֶפן ָּב ִאים ִמן ַה ַּמ ֲעֵׂשר‪.‬‬ ‫ד‪ִ .‬עׂ ָּשרֹון ֶׁשל ָה ֹע ֶמר‪ִ ,‬מַּכ ָּמה ְס ִאין ָה ָיה‬ ‫ְל ַח ֵּדד ֶאת ַה ַּת ְל ִמי ִדים ּו ָפ ַתח ִּבְׁש ֵא ָלה‬
‫‪ְּ .3‬ב ָכל ָמקֹום ‪ֹ -‬לא ָיבֹואּו ֶאָּלא ִמן ַהחּו ִלין‪.‬‬ ‫ָּבא?‬ ‫ֶאל ַה ַּת ְל ִמי ִדים‪ְ :‬י ָלִדים ְי ָקִרים‪ִ ,‬מי ִמֶּכם‬
‫ֶׁש ִּי ְמ ָצא ֶר ֶמז ִמֵּס ֶפר ְּת ִהִּלים ַעל ֲח ֻנָּכה יּו ַכל‬
‫י‪ִ .‬מי ֵאינֹו ָּבא ֶאָּלא ִמן ֶה ָח ָדׁש ְוַרק ִמן ָה ָאֶרץ?‬ ‫‪ִ .1‬עׂ ָּשרֹון ִמׁ ָּשֹלׁש ְס ִאין | ‪ִ .2‬עׂ ָּשרֹון ִמְּס ָאה‬ ‫ְל ִהְׁש ַּת ְחֵרר ֻמ ְק ָּדם ֵמ ַה ֵחי ֶדר ְו ָל ֶל ֶכת ְל ֵביתֹו‪.‬‬
‫ּו ֶמ ֱח ָצה | ‪ִ .3‬עׂ ָּשרֹון ִמְּס ָאה ַא ַחת‪.‬‬ ‫ַה ְּמ ַל ֵּמד ֹלא ִה ְס ִּפיק ְל ַהְׁש ִלים ֶאת ַה ְּתׁשּו ָבה‬
‫‪ָ .1‬ה ֹע ֶמר | ‪ְׁ .2‬ש ֵּתי ַהֶּל ֶחם‪.‬‬ ‫ּו ְכ ָבר ַרִּבי ֶהעִׁשיל ַה ָּק ָטן ָק ַפץ ְו ָא ַמר‪ִ :‬הֵּנה‬
‫‪ְׁ .3‬ש ֵּתי ַה ְּתׁשּובֹות ְנכֹונֹות‪.‬‬ ‫ה‪ְ .‬ל ִפי ַה ִּמ ָּדה ַה ְּירּוַׁש ְל ִמית‪ִ ,‬מַּכ ָּמה ַקִּבים‬
‫ָעׂשּו ֶאת ָה ֶעֶׂשר ַחּלֹות ָח ֵמץ ֶׁשְּבתֹו ָדה?‬
‫בהצלחה!‬

‫עיצוב ועימוד‪ :‬משה פרידמן ‪054-847-3031‬‬ ‫את התשובות ניתן לענות במערכת הטלפונית‪ 072-332-3020 :‬עד יום שישי שאחרי סיום החומר‪,‬‬ ‫ָּכתּוב ִּב ְת ִהִּלים ַהַּפח ִנְׁשַּבר ַּפח ְּב ִגי ַמ ְטִר ָּיה‬
‫את כללי המבחנים ושמות הזוכים ניתן לשמוע במספר הנ"ל‪.‬‬ ‫ְׁשמֹו ִנים ּוְׁשמֹו ֶנה ּו ְכֶׁשהּוא ִנְׁשַּבר ֲא ַזי הּוא‬
‫נֹו ַתר ִעם ַאְרָּב ִעים ְו ַאְרַּבע ֶׁש ֵהם ַהֵּנרֹות ֶׁש ָאנּו‬
‫תשובות למבחני המשנה היומית פרשת וירא‬ ‫ַמ ְד ִלי ִקים ַּב ֲח ֻנָּכה‪ּ .‬ו ִמ ֵּמי ָלא 'ַו ֲא ַנ ְחנּו ִנ ְמ ַל ְטנּו' ָאנּו‬
‫‪ -‬מבחן לילדים מס' ‪- 490‬‬ ‫‪ -‬מבחן שבועי מס’ ‪- 190‬‬
‫ְיכֹו ִלים ְל ִה ָּמ ֵלט ֵמ ַה ֵחי ֶדר ְל ֵבי ֵתנּו‪...‬‬
‫א‪ 1 .‬ב‪ 2 .‬ג‪ 3 .‬ד‪ 3 .‬ה‪ 2 .‬ו‪ 3 .‬ז‪ 1 .‬ח‪ 2 .‬ט‪ 4 .‬י‪ 3 .‬א‪ 2 .‬ב‪ 3 .‬ג‪ 1 .‬ד‪ 3 .‬ה‪ 2 .‬ו‪ 3 .‬ז‪ 2 .‬ח‪ 2 .‬ט‪ 1 .‬י‪1 .‬‬

‫להפקדה בבנק פאג"י סניף ‪ 168‬ח‪-‬ן ‪ | 548-634‬להפקדה בבנק הדואר‬ ‫"קביעותא" ‪ -‬המפעל ללימוד המשנה וההלכה היומית‬
‫להנצחת ששת המיליונים | ‪ | www.kviuta.org‬טלפון‪072-272-0000 :‬‬
‫ח‪-‬ן ‪ | 826-7258‬נא לשמור על קדושת הגליון‪ ,‬לא לקרוא בתפילה וקה"ת‬ ‫פקס‪ | 072-277-2272 :‬ת‪.‬ד‪ 1131 .‬בני ברק | דוא"ל ‪offi[email protected]‬‬

‫שיעורים ומבחנים בטלפון ‪ 24‬שעות‪072-332-30-20 :‬‬