The Kfar & Giladi

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪10.09.1968‬‬
‫מקום לידה‬
‫כפר גלעדי‬
‫הורים‬
‫יפה וגדעון‬
‫אחים‬
‫רענן וליטל‬
‫בן ‪ /‬בת זוג‬
‫עוזי‬
‫מגורים‬
‫מושב חרות‬

‫‪51‬‬

‫בית הספר‬

‫״כפר גלעדי״ ו״עלי גבעה״ מ‪1928-‬‬

‫עוד מאז הקמת כפר גלעדי‪ ,‬היה החינוך‬ ‫‪52‬‬
‫ערך יסודי ומוביל‪ .‬שיטות חינוך פותחו‪,‬‬
‫מאמצים רבים הושקעו והדרך הייחודית‬
‫הופצה והשתרשה בכל הארץ‪ ,‬בין השאר עי‬
‫המחנך והמורה מרדכי סגל‪ ,‬מקים ״סמינר‬
‫הקיבוצים״‪ .‬בכפר גלעדי התפתח ביה״ס מא׳;‬
‫– עד י״ב‪ ,‬אך עם הזמן הוקם ביה״ס אזורי‬
‫לחטיבת ביניים ועליונה בכפר בלום‪ ,‬וביה״ס‬
‫היסודי עמד בפני דילמת גודל ויעילות‪ .‬שישה‬
‫קיבוצים‪ ,‬כפר גלעדי כמוביל‪ ,‬עם משגב עם‪,‬‬
‫מנרה‪ ,‬דפנה‪ ,‬הגושרים וכפר סאלד‪ ,‬החליטו‬
‫להקים ביה״ס משותף לכיתות יסוד‪ .‬לאחר‬
‫התפתחות רבת שנים מאז ראשית שנות ה‪,90-‬‬
‫המוסד החינוכי הזה ממשיך להתפתח ולגדול‬
‫ומרכז מאות תלמידים המגיעים מדי יום‬
‫באוטובוסים הצהובים של המועצה וממלאים‬
‫את האזור בהמולת ילדים שוקקת חיים וכל‬

‫כך חשובה‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫״עד כתה ו' למדתי בכפר גלעדי‪ ,‬בכיתה קטנה‬
‫של ‪ 12‬ילדים‪ ,‬ובכיתה ז' עברתי ל"בית החינוך‬

‫המשותף עמק החולה" בכפר בלום‪ ,‬בו למדו‬
‫בני קיבוצים ומושבים מהגליל העליון‪.‬״‬
‫דקלה כהן גלעדי‬

‫״בשנת ‪ 2013‬הייתי חניכה במכינה הקדם‬
‫צבאית ׳גליל עליון׳ ובמסגרתה התנדבתי‬

‫עם ילדי כיתות א׳ בבית הספר היסודי‬
‫׳עלי גבעה׳ בכפר גלעדי‪.‬״‬
‫שירה כהן גלעדי‬
‫תחילה נקרא בית הספר ״כפר גלעדי״ ובהמשך הוא‬
‫השתנה לבית הספר ״עלי גבעה״‪ .‬כיום לומדים שם‬

‫תלמידים מכל האזור‪53 .‬‬

‫בית הספר‬

‫״כפר גלעדי״ ו״עלי גבעה״ מ‪1928-‬‬

‫שירה כהן גלעדי‬

‫שעברו מדור לדור‪ .‬ההגעה לקיבוץ עם‬ ‫נולדתי בצורן ומאז הספקתי לעבור ‪7‬‬
‫המשפחה היא סוג של מסע‪ .‬דרך ארוכה‪,‬‬ ‫בתים‪ .‬כפר גלעדי זה המקום היחיד שאני‬
‫אבל ההתרגשות תמיד גדולה כשמתחילים‬ ‫באמת יכולה לקרוא לו בית‪ .‬אמנם מעולם‬
‫להתקרב לאזור‪ .‬בכניסה לקרית שמונה אני‬
‫לא גרתי בקיבוץ עצמו‪ ,‬רק במטולה‬
‫כבר מסתדרת במקום ומתעוררת לגמרי‬ ‫(לתקופה קצרה) אבל בשבילי כפר גלעדי‬
‫מהשנ״צ‪ ,‬וכשמגיעים לעליה לקיבוץ תמיד‬ ‫זה הכי בית‪ .‬זה השורשים של העץ שלי‪,‬‬
‫זה הגאווה המשפחתית שלי‪ ,‬זה המקום‬
‫מסתכלת מבעד לחלון לראות מה השתנה‬
‫כשלא הייתי‪.‬‬ ‫שגדלתי בו‪ .‬בשבילי הקיבוץ הוא כמו‬
‫ציר זמן‪ ,‬הייתי שם מאז שנולדתי‪ ,‬ובכל‬
‫כשסיימתי כיתה י״ב בחרתי ללכת למכינה‬
‫הקדם צבאית ״גליל עליון״ בסניף של מעיין‬ ‫ביקור אני באה קצת יותר גדולה‪ .‬זה‬
‫כאילו שהחיים ממשיכים קדימה אבל‬
‫ברוך‪ ,‬שנמצא ‪ 10‬דקות נסיעה מהקיבוץ‪.‬‬ ‫כשאני באה לקיבוץ הזמן עוצר ויש לי את‬
‫פעם בשבוע‪ ,‬כשכל החניכים הלכו להתנדב‪,‬‬ ‫האפשרות להסתכל על החיים שלי מהצד‬
‫אני התנדבתי בבית הספר ״עלי גבעה״ בכפר‬ ‫ולהגיע לתובנות לגבי מה טוב ומה לא טוב‬
‫לי‪ .‬אני זוכרת איך הייתי רצה ומשחקת עם‬
‫גלעדי וכשנגמרה הפעילות הייתי נשארת‬ ‫בני הדודים והאחים שלי ב״דשא הגדול״‪,‬‬
‫להמשך הערב בבית של סבא וסבתא‪ .‬היינו‬ ‫מה שאגב‪ ,‬בתור ילדה היה נראה ממש‬
‫מכינים ארוחות ערב מפנקות (וכמו שסבתא‬ ‫גדול‪ .‬עד היום אני אוהבת לקחת את בני‬
‫אומרת‪ -‬הכי חשוב שהצלחת תהיה יפה!)‪.‬‬ ‫הדודים הצעירים יותר לטיולים בקיבוץ‬
‫כל שבוע מחדש הייתי עצובה שנגמר הזמן‬ ‫ולסיים בדשא או בגן המשחקים שממול‪.‬‬
‫היינו עושים טיולים בכל הקיבוץ ומנסים‬
‫וצריך לחזור למכינה‪ ..‬העזיבה מהקיבוץ‬ ‫לגלות מקומות שאנחנו עוד לא מכירים‪.‬‬
‫תמיד גורמת לי להרגיש עצובה‪ .‬מרגישה‬ ‫היינו חוקרים כל מטר מהקיבוץ‪ ,‬וכשהיינו‬
‫כמו סטירת לחי של ״חזרה למציאות״ כי‬ ‫מתעייפים היינו חוזרים לבית של סבא‬
‫בכפר גלעדי הזמן עוצר אבל בסוף השעון‬
‫וסבתא ומשחקים במשחקים שלהם‪,‬‬
‫חוזר לתקתק‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪06.11.1995‬‬
‫מקום לידה‬
‫צורן‬
‫הורים‬
‫עוזי ודקלה‬
‫אחים‬
‫ניב‪ ,‬רועי ואיתי‬
‫מגורים‬
‫מושב חרות‬

‫‪55‬‬

‫הדשא הגדול‬

‫משנת ‪1951‬‬

‫בכל יישוב כפרי נוצר מקום מרכזי‬ ‫‪56‬‬
‫להתכנסויות ובילוי‪ ,‬ובכפר גלעדי זהו ״הדשא‬

‫הגדול״ שם מתרחשים אירועים חגיגיים‬
‫רבים‪ ,‬שם משחקים הילדים והנערים משחקי‬

‫ספורט חברתיים וזהו המקום השקט‪ ,‬הירוק‬
‫והיפה שמוסיף נוף כפרי ורוגע לתמונת הכפר‬

‫המתמדת‪.‬‬
‫ימי השקיית הדשאים היו ימים שנואים‬
‫על הילדים כי באותו יום לא יכלו לרוץ על‬
‫הדשא‪ .‬ולעומת זאת‪ -‬יום הכיסוח של הדשא‬
‫היה יום כיף של הצטרפות לקוצר ועיסוק‬

‫בעבודת ״הגדולים״‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫״כפר גלעדי קיבלה מתנה מהפסל דוד פיין ממעיין‬
‫ברוך‪ ,‬שנפטר בגיל ‪( 91‬לפני שנה)‪ .‬לפני העליה על‬
‫הקרקע מקימי מעיין ברוך הוכשרו בכפר גלעדי ויש‬

‫להם קשר אמיץ אלינו‪ .‬אני אישית הייתי מחובר‬
‫אליו שנים רבות‪ .‬הבן שלו חבר של עוזי כהן גלעדי‪,‬‬

‫שמו יובל‪ ,‬ונכדו היה עם שירה במכינה‪ ,‬שמו רם‪.‬״‬
‫גדעון גלעדי‬

‫הדשא מלא בעצים‪-‬‬
‫עצי אזוז מלך‪ ,‬חרובים‬

‫וברושים הייחודים‬
‫ממשתלות הברון באלג׳יר ‪57‬‬

‫הדשא הגדול‬

‫משנת ‪1951‬‬

‫אור גלעדי‬

‫אני לא חושבת שיש דרך אמיתית לתאר‬
‫את הקשר שלי לקיבוץ‪ ..‬הקיבוץ שבשבילי‬
‫הוא בית שני לכל דבר שמיחד אותי‪ ,‬מגדיר‬

‫אותי ויותר מכל הופך אותי למי שאני‪.‬‬

‫את רוב זכרונות הילדות שלי יצרתי שם‪..‬‬
‫אני זוכרת איך רק חיכיתי לשבוע המיוחל‬

‫שאוכל להישאר בקיבוץ ולהיבלע לבועה‬
‫המשפחתית שלנו שבה כולנו מרגישים‬
‫מקשה אחת‪.‬‬

‫במיוחד השתוקקתי לרגעים הקטנים ‪-‬‬
‫לבוא לחבוט בזיתים עם סבא או לשמוע‬

‫סיפורים עתיקי יומין ולהרגיש גאווה‬
‫ענקית על שורשי הציוניים שמילאו את‬

‫המקום בחיים‬
‫ועל אלו שעתידים לבוא‪.‬‬
‫ואני יודעת שקשר כזה לא יתנתק לעולם‪..‬‬
‫קשר בין דורי שאפילו אם נחלום על‬
‫להתנתק מהקיבוץ‪,‬זה כבר עמוק בדם שלנו‬

‫מחבר בין כולנו‬

‫‪58‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪01.03.1999‬‬
‫מקום לידה‬
‫שוהם‬
‫הורים‬
‫רענן ועינת‬
‫אחים‬
‫גל ושחר‬
‫מגורים‬
‫שהם‬

‫‪59‬‬

‫הבריכה‬

‫החיצונית‪ ,‬משנת ‪1955‬‬

‫״נפש בריאה בגוף בריא״ היה אחד מעקרונות‬ ‫‪60‬‬
‫היסוד בחינוך הקיבוצי ובחיים בכלל‪.‬‬

‫בהתנדבות החברים הוקמה בריכת שחייה‬
‫במיקום עם נוף מרהיב לחרמון‪ ,‬ובה התקיימו‬

‫אימוני שחייה ונוצר מקום בילוי למשפחות‬
‫ולחברים כל הקיץ‪.‬‬

‫הבריכה היתה גדולה ועם מים בעומק ‪3‬‬
‫מטר‪ ,‬ועברה שינויים בשנים האחרונות‬
‫עקב דרישות כלליות של מניעת בזבוז מים‬
‫ותברואה‪ ,‬לכן כיום העומק הוא לא יותר מ‪2-‬‬

‫מטר לצערנו‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫הבריכה לא נבנתה על ידי קבלנים‬
‫שזכו במרכז אלא בהתנדבות‬

‫על ידי חברים שעבדו בערבים‬
‫ובסופי שבוע לפי הנחיית קבוצת‬

‫הבניין המנוסה והמיומנת‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫הבריכה‬

‫החיצונית‪ ,‬משנת ‪1955‬‬

‫שחר גלעדי‬

‫אם הייתי צריך להגדיר את הקשר והחיבור‬
‫שלי לקיבוץ הייתי מגדיר אותו כקשר קרוב‬

‫רחוק‪ .‬מצד אחד‪ ,‬מדובר ב"חור" שממוקם‬
‫כל כך רחוק מהבית ומעטים האנשים‬

‫במרכז ששמעו עליו ומהצד השני זה מקום‬
‫שפשוט מרגישים בו הכי בבית בעולם (ולא‬

‫רק בבית של סבא וסבתא)‪.‬‬

‫לא יודע איך להסביר את זה אבל תמיד‬
‫הייתה התרגשות להגיע לקיבוץ (בכל‬

‫גיל)‪ ,‬אני חושב שכמות החוויות שחווינו‬
‫שם (אני כפרט וכמשפחה בכלל) וכמות‬
‫הסיפורים והסיבובים עם סבא וסבתא‬
‫פשוט יצרו את הקשר וההרגשה הכל כך‬
‫נוחה להסתובב בכל פינה בקיבוץ‪ ,‬דבר‬
‫שמבחינתי מאוד לא מובן מאליו‪.‬‬
‫אני זוכר שסבא גדעון לימד אותי איך‬
‫קופצים ראש מהמקפצות של הבריכה‬
‫החיצונית של הקיבוץ‪.‬‬

‫מאחל (ומאמין!) שאמשיך להתלהב מכל‬
‫ביקור בקיבוץ גם בעתיד‪ ,‬ואצליח לפנות‬

‫זמן בשביל לבקר בו מדי פעם‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪01.03.1999‬‬
‫מקום לידה‬
‫שוהם‬
‫הורים‬
‫רענן ועינת‬
‫אחים‬
‫גל ואור‬
‫מגורים‬
‫שהם‬

‫‪63‬‬

‫פינת החי‬

‫מאז ‪1928‬‬

‫כחלק מהחינוך הקיבוצי‪ ,‬פותח משק החי‬ ‫‪64‬‬
‫ופינת החי שבו התחנכו הילדים גם בהכרת‬
‫ואהבת הטבע‪ ,‬הציפורים‪ ,‬בעלי החיים וחיות‬

‫הבית‪ ,‬וגם בהחדרת האחריות היומיומית‬
‫והחובה האישית להאכלה וטיפול בלי פשרות‬

‫ובלי פינוק‪ .‬גידול בעלי חיים היה אחד‬
‫מאושיות החינוך‪ .‬הדבר כולל לא רק הכנת‬
‫מזון‪ ,‬רכיבה ועבודה בשדה‪ ,‬אלא גם אחריות‬
‫יום יומית לבעל חיים שיש לדאוג לו ולהאכיל‬

‫אותו בדיוק כמו לאנשים ולילדים‪ .‬לכן‬
‫הטיפול בבע״ח מלווה את החינוך הקיבוצי‬
‫מאז ומתמיד‪ .‬לזה נוסף גם הערך החשוב של‬
‫לימוד הטבע על כל מרכיביו באוויר‪ ,‬ביבשה‬

‫ובים (גם ציפורים ודגים)‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫פינת החי תמיד היתה אטרקציה‬
‫מרגשת לילדים בכל הגילאים‪ .‬באים‬

‫ללמוד על החיות‪ ,‬ללטף ולהתבונן‬
‫באורח החיים שלהן‪.‬‬

‫״אין הבדל בין ילד בפעוטון‬
‫לבין גוזל של עיט שבקע וצריך‬

‫להאכיל אותו ולדאוג לו״‬
‫גדעון גלעדי ‪65‬‬

‫פינת החי‬

‫מאז ‪1928‬‬

‫איתי כהן גלעדי‬

‫את החגים בחדר אוכל אני פחות אוהב‬ ‫נולדתי בחרות בשנת ‪ 2008‬וגרתי שם כל‬
‫כי האוכל בחגים לא טעים לי ואני מעדיף‬ ‫החיים שלי‪ ,‬אפילו באותו החדר‪ .‬אני נוסע‬
‫לאכול בבית אבל לפחות אני מגיע לקיבוץ‬
‫לכפר גלעדי בחופשים לרוב‪ ,‬עם אחד‬
‫ונהנה ממה שאני כן אוהב בו‪.‬‬ ‫ההורים או מדי פעם עם כל המשפחה‪ .‬אני‬
‫הייתי רוצה שידעו שזה מקום ששווה‬ ‫אוהב לנסוע לקיבוץ כי יש שם את הסליק‪,‬‬
‫ללכת אליו‪ ,‬יש בו הרבה דברים מעניינים‬ ‫את הממתקים של סבתא בבית‪ ,‬את האוכל‬
‫וסיפורים מפעם כי בכל זאת המקום בן‬
‫יותר ממאה (אני זוכר את חגיגות המאה‬ ‫שסבתא מכינה וגם את האוכל מהחדר‬
‫אוכל‪ .‬מה שאני אוהב לעשות בקיבוץ‬
‫ב‪.)2016-‬‬ ‫זה ללכת לסליק עם סבא‪ ,‬לשחק כדורגל‬
‫אני מקווה שהמקום יישמר לדורות הבאים‬ ‫וכדורסל במגרש‪ ,‬לטייל עם אחותי ובני‬
‫ולדעתי אני אמשיך לבוא לבקר פה במשך‬ ‫הדודים שלי ולבקר בפינת החי שהחיות‬
‫שם מסתובבות חופשי בין האנשים‪ .‬הכי‬
‫כל החיים‪.‬‬ ‫אני אוהב ללטף את הארנבים ולהסתכל על‬
‫חיות שאני לא רואה ביום יום כמו חמוס‪,‬‬
‫‪66‬‬
‫גרבילים‪ ,‬תרנגולות הודו ועוד‪.‬‬
‫את הנסיעה לקיבוץ אני פחות אוהב כי‬
‫היא ארוכה ממש אבל אני רואה נופים‬

‫יפים לפחות והעיקר שבסוף מגיעים‪.‬‬
‫תמיד בנסיעה אני מסתכל ב״וואיז״ ובודק‬
‫עוד כמה דקות מגיעים ואז מתאכזב שאני‬

‫רואה שנשאר עוד מלא זמן‪.‬‬
‫אני יודע שהגעתי לקיבוץ ברגע שאני רואה‬

‫את הפסל של הפרצוף בדשא הגדול שליד‬
‫החניה הקבועה שלנו ובגלל זה הפרצוף‬
‫הזה הוא בשבילי כמו סמל לקיבוץ‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪20.08.2008‬‬
‫מקום לידה‬
‫מושב חרות‬
‫הורים‬
‫עוזי ודקלה‬
‫אחים‬
‫שירה‪ ,‬ניב ורועי‬
‫מגורים‬
‫מושב חרות‬

‫‪67‬‬

‫הגן הצרפתי‬

‫מתחילת שנות ה‪20-‬‬

‫בשנות ה‪ 20-‬עם תחילת הפיתוח הגדול‬ ‫‪68‬‬
‫בחקלאות‪ ,‬נהג הברון רוטשילד לשלוח‬
‫למתיישבים על אדמותיו‪ ,‬שתילי מטעים‬
‫לגידול פירות בעיקר ולנוי‪ .‬המשלוחים‬
‫הגיעו לנמל חיפה‪ ,‬ממשתלות הברון באלג׳יר‬
‫עם תעודות משלוח בצרפתית ומדריכים‬
‫צרפתיים‪ .‬כך הוקם ״הגן הצרפתי״ שהיה‬
‫בעצם משתלת ענק שממנה ניטעו המטעים‬

‫מסביב למשק‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫״היה אדריכל לפרויקט רחוב‬
‫הלולים‪ ,‬והגן הצרפתי היה חלק‬

‫מהפרויקט‪ .‬אני ליוויתי מול‬

‫האדריכל והקבלן את התכנון ואת‬
‫הביצוע בשטח מתחילתו ועד סופו‪.‬״‬

‫יפה גלעדי‬

‫״כל פעם שאני לוקחת את ענברי‬
‫לטיול בקיבוץ ואנחנו עוברות ב״גן‬
‫הצרפתי״ היא רצה לאורך המזרקה‬
‫ועוקבת אחרי דגי הזהב בהתלהבות״‬

‫שירה גלעדי‬

‫‪69‬‬

‫הגן הצרפתי‬

‫מתחילת שנות ה‪20-‬‬

‫אלכסנדר זיד‬

‫נולד בסיביר‪ ,‬גיסו של ישראל גלעדי‪ ,‬היה‬
‫נשוי לציפורה בקר‪ ,‬אחותה של קיילה‪.‬‬
‫ממקימי ארגון השומר‪ ,‬רומנטיקן חסר‬

‫תקנה‪ .‬היו לו עמדות ודעות בנושאי חינוך‬
‫ופוליטיקה ויושר אישי של אנשים‪.‬‬

‫הקים את המשתלה הראשונה בכפר גלעדי‬
‫ששימשה בסיס לכל המטעים‪ ,‬טיפח‬

‫בריכה ליד מעיין קטן שממנה השקו את כל‬
‫המשתלה‪.‬‬

‫הוא נחשב למנהיג פועלים בארץ ודמותו‬
‫נישאה בעיקר בפי הצעירים‪ .‬היה מופיע‬

‫באסיפות ה‪ 1-‬במאי ונואם להם על‬
‫עתיד האומה ועל חינוך וספורט‪ .‬היו לו‬
‫ארבעה ילדים ובשנת ‪ 1923‬הוא עבר לתל‬

‫חי ובהמשך בשנת ‪ 1926‬הוא עבר אל‬
‫שיך‪-‬אלברק‪ ,‬שם נמצא עד היום הפסל‬
‫המפורסם שלו שמביט לעבר עמק יזרעאל‪.‬‬

‫הוא נרצח בשנת ‪ 1938‬על ידי פורעים‬
‫ערבים שערבו לו וארגון ההגנה נקם את‬
‫מותו בחיסול הרוצח ששמו היה קסאם‬

‫טבאש‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪1886‬‬
‫מקום לידה‬
‫סיביר‬
‫הורים‬
‫יצחק ורבקה‬
‫בן ‪ /‬בת זוג‬
‫ציפורה בקר‬
‫תאריך פטירה‬
‫‪11.07.1938‬‬

‫‪71‬‬

‫בית המשפחה‬

‫משפחת גלעדי‪ ,‬נבנה ב‪1976-‬‬

‫גרנו בכפר גלעדי במספר מקומות‪.‬‬ ‫‪72‬‬
‫הבית הנוכחי משמש אותנו בערך משנת‬
‫‪ .1990‬סבא נחמן נאלץ לעבור ל"בית סביון"‬
‫ונעשה סיעודי ותלוי במידה רבה‪ .‬עוד יכול‬
‫היה להגיע בעזרת עגלת הנכים הממונעת‬
‫שלו למקומות שונים בקיבוץ‪ ,‬אבל לא יכול‬
‫היה להגיע לביתנו בשיכון ו' בקומה השניה‪.‬‬
‫הקיבוץ החליט שאנו עוברים לדירת ההורים‬
‫בשיכון ח' בקומת הקרקע‪ .‬ליטל גרה בחדר‬
‫הבטחון‪ ,‬התרגלה מהר‪ ,‬בעוד דקלה ורענן‬
‫כבר היו גדולים‪ .‬בשנת ‪ 2001‬הוספנו חדר‬
‫במערב‪ ,‬תוך ניצול עמודי המרפסת שנבנתה‬
‫ע"י השכנים בקומה שניה מעלינו‪ .‬הקושי‬
‫בארוח הלך והחמיר עם גידול המשפחה‬
‫ובשנת ‪ 2015‬החלטנו להרחיב מעט את הבית‪.‬‬
‫הבניה נמשכה לתוך ‪ 2016‬ופתוח השטח נמשך‬
‫עוד שנה לאחר מכן‪ .‬גם היום בשנת ‪2019‬‬
‫טרם הסתיים במלואו המעבר לבית המשופץ‬
‫ועוד נותר לנו לשפץ חלק מהדירה שמעלינו‬

‫שמתוכנן להשתייך לנו‪.‬‬
‫אין ספק שהשדרוג הוא רציני‪ ,‬אבל לא תם‬

‫והעיקר שנמשיך להנות מכולם‪ ,‬שיבואו‪,‬‬
‫יבקרו‪ ,‬והבית יהיה ביתם‪ .‬התכנון והטיפוח‬

‫הוא של יפה גלעדי כמובן‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫יפה החלה כדרכה בקודש בטיפוח הגינון מסביב וכ"ילדת פרחים" מאז ומתמיד‬
‫החלה למלא את השטח בצמחים ועיצובים אהובים עליה‪ .‬שולחת תמונות‬
‫למשפחה‪ ,‬מתיעצת מתקדמת‪ ,‬גאה בעיצוביה ומעשה ידיה‪.‬‬

‫״כבר בביקורים ובצילומים במהלך הבניה התארגן‬
‫מרד כללי‪ .‬הנכדים גילו פתאום שינויים מהותיים‬
‫בבית שהיו רגילים לבוא אליו והתערער בטחונם‬

‫העצמי‪ .‬כל אחד והפינה שלו שהתרגל אליה‪,‬‬
‫כיווני ישיבה התהפכו‪ ,‬תמונות נעלמו "עד שיתלו‬

‫מחדש" ובכלל איך מעיזים סבתא וסבא לשנות‬
‫להם את הבית ועוד בלי לקבל רשות‪.‬״‬

‫גדעון גלעדי ‪73‬‬

‫בית המשפחה‬

‫משפחת גלעדי‪ ,‬נבנה ב‪1976-‬‬

‫ליטל גלעדי‬

‫כפר גלעדי שלי‪...‬‬
‫מכפר גלעדי רואים את הנוף הכי יפה‬
‫בעולם‪ :‬עמק החולה‪ ,‬רמת הגולן וחרמון‬

‫לבן‪ .‬נוף של בית‪ ,‬נוף ילדות‪.‬‬
‫וגם השבילים הם בית‪ ,‬וכל פינה מעלה‬
‫זיכרונות‪ .‬חדר האוכל‪ ,‬בתי הילדים‪ ,‬עלי‬

‫גבעה‪ ,‬הדשא הגדול‪.‬‬
‫זיכרונות מכל גיל‪ ,‬של יום חול ושל חג‪ ,‬של‬

‫שגרה ושל קטיושות‪ ,‬של אמא ואבא‪ ,‬של‬
‫חברים‪ ,‬של הרבה הרבה ביחד וגם של לבד‪.‬‬

‫כפר גלעדי בשבילי הוא בית רחוק באצבע‬
‫הגליל‪ ,‬בית שורשי ציוני עם גאווה‬
‫משפחתית גלעדית אבל לא רק‪.‬‬

‫גדלתי על ברכי ההיסטוריה של הבית הזה‪,‬‬
‫ובמיוחד על הסיפורים ששמעתי תמיד‬

‫מאבא גדעון שלי‪ ,‬שהוא אחד יחיד ומיוחד‪.‬‬

‫המקום הזה‪ ,‬שההיסטוריה שלו משתלבת‬
‫בתוך סיפור הקמת המדינה‪ ,‬זורם בעורקיי‪,‬‬

‫עיצב אותי והוא חלק ממני לתמיד‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪17.10.1984‬‬
‫מקום לידה‬
‫כפר גלעדי‬
‫הורים‬
‫יפה וגדעון‬
‫אחים‬
‫דקלה ורענן‬
‫מגורים‬
‫מנוף‬

‫‪75‬‬

‫בתי הילדים‬

‫מאז ‪1924‬‬

‫בתחילה שיכנו את הילדים בבתי ילדים בנפרד‬ ‫‪76‬‬
‫מההורים‪ .‬שיטת הלינה המשותפת התבססה‬
‫על בילוי הילדים עם ההורים בערב‪ ,‬לאחר‬

‫יום העבודה הקשה של ההורים‪ ,‬והליכה לבית‬
‫הילדים לקראת הלילה‪ ,‬עם כל הטקס של‬
‫ההליכה לישון‪ ,‬חלב או קקאו‪ ,‬לחמניה עם‬

‫שוקולד‪ ,‬סיפור לילד ופרידה‪ .‬היתה "שומרת‬
‫לילה" בתפקיד עד הבוקר שעברה בין חדרי‬

‫השינה ובדקה אם הכל שקט ותקין‪ .‬חלק‬
‫מהילדים הסתדרו טוב‪ ,‬וחלקם לא התרגל אף‬

‫פעם ונהג להתחמק בלילות לחדרי ההורים‬
‫הצרים והקטנים וזה הפך ל"בעיה חינוכית"‪.‬‬
‫רק בשנות ה‪ 70-‬בוטלה הלינה המשותפת ובתי‬
‫ההורים הוגדלו והותאמו ללינה משפחתית‪.‬‬
‫החינוך בגיל הרך היה תמיד אבן יסוד בחינוך‬

‫הקיבוצי‪ .‬גם כיום רבים מתושבי האזור‬
‫בוטחים במערכת של כפר גלעדי ורושמים את‬

‫ילדיהם כאן מדי שנה‪ .‬דורות רבים עברו את‬
‫ראשית חייהם בגנים עם השמות גן הדס‪ ,‬הדר‪,‬‬

‫גפן‪ ,‬אגוז‪ ,‬שקד‪ ,‬רקפת ועוד‪.‬‬
‫מרכזיות הגנים נותרה כשהיתה כמוקד חינוך‬

‫מתקדם‪ ,‬עם קשר לסביבה‪ ,‬לטבע‪ ,‬לקיבוץ‪,‬‬
‫לחגים ולאנשים‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫״אני זוכרת את הלינה המשותפת כילדה קטנה כחוויה‪,‬‬
‫החבר'ה בגן היו מאד פעילים בשעות הלילה‪ ,‬ואף פעם‬
‫לא היה משעמם‪ .‬היה לנו אינטרקום דרכו יכולנו לקרוא‬
‫ל"שומרת לילה" בכל פעם שלמישהו היתה בעיה‪ ,‬ואני‬

‫זוכרת שהיינו מציקים לה הרבה פעמים סתם‪...‬״‬
‫דקלה כהן גלעדי‬

‫״עד גיל חמש ישנתי בבית‬
‫הילדים‪ ,‬ב"לינה משותפת"‪,‬‬
‫וכשהסתיימה מלחמת יום‬

‫כיפור עברנו לישון בבית‬
‫ההורים‪ ,‬עד לכתה ט'‪,‬‬

‫אז שוב עזבנו את הבית‪,‬‬
‫הפעם לנעורים‪.‬״‬

‫‪77‬‬

‫בתי הילדים‬

‫מאז ‪1924‬‬

‫רענן גלעדי‬

‫תופעות בעייתיות בקיבוץ‪ ,‬ולא מעט אנשים‬ ‫החיבור שלי לכפר גלעדי מורכב‪ .‬כפר גלעדי‬ ‫‪78‬‬
‫שהתנהלותם אינה מעוררת הערכה‪ ,‬בלשון‬ ‫הוא חלק ממני‪ ,‬ובמידה מסוימת אני מרגיש‬
‫המעטה‪ .‬לא הבנתי למה אני צריך לקבל‬
‫כגזירה משמיים שעליי לחלוק איתם את‬ ‫עד היום ‪ -‬וכנראה ארגיש תמיד ‪ -‬גם חלק‬
‫חיי ואת פירות עמלי‪ ,‬ולהעניק להם מרצוני‬ ‫ממנו‪ .‬למרות שגרתי ממש בכפר גלעדי רק‬
‫יכולת השפעה משמעותית על הרווחה שלי‬ ‫‪ 18‬שנה‪ ,‬עד שנת השירות והצבא‪ ,‬ועזבתי‬
‫ועל גורלי‪ .‬התחושות הללו הלכו וגברו עם‬ ‫את הקיבוץ פורמלית עם הכניסה לשירות‬
‫השנים‪ ,‬גם הרבה אחרי שעזבתי‪ .‬הן חזקות‬
‫קבע בגיל ‪ ,22‬בעצם בתחושה הפנימית‬
‫במיוחד בשנים האחרונות‪ ,‬כשאני מלווה את‬ ‫שלי‪ ,‬באופן לא באמת רציונלי‪ ,‬המשכתי‬
‫ההורים האהובים שלי בקשיים הגוברים‬ ‫תמיד לתפוס את עצמי כ"קיבוצניק מאצבע‬
‫שהם חווים במישורים שונים של החיים‬ ‫הגליל"‪ ,‬וכך גם היום ‪ -‬בגיל ‪ .48‬מצד אחד‪,‬‬
‫בקיבוץ‪ .‬ומהצד השלישי‪ ,‬בשני העשורים‬ ‫הילדות שלי בכפר גלעדי הייתה בדרך כלל‬
‫האחרונים נוסף למורכבות הזו עוד רובד‬ ‫מאושרת‪ .‬הייתי גאה להיות חלק מההוויה‬
‫הקיבוצית והגלילית בכלל‪ ,‬ומההשתייכות‬
‫מקסים ‪ -‬הילדים שלי‪ .‬אני רואה את החיבור‬ ‫המיוחדת למשפחת גלעדי בכפר גלעדי‬
‫של גל‪ ,‬שחר ואור לכפר גלעדי‪ ,‬חיבור‬ ‫בפרט‪ ,‬עם כל המטען הדומיננטי וההסטורי‬
‫שנלווה לכך‪ .‬באופן כללי קיבוץ הוא מקום‬
‫שהתפתח עם השנים באופן כל כך טבעי‬ ‫טוב לילדים לגדול בו‪ .‬הרבה חופש ומרחב‬
‫לנגד עיניי ‪ -‬בעיקר כמובן בזכות הסבתא‬
‫והסבא שלהם ‪ -‬ולבי מתרחב‪ .‬הם לגמרי‬ ‫גדול לעצמאות‪ ,‬ביחד עם חינוך ברמה‬
‫מרגישים שם בבית‪ ,‬ואני מוצא שזה עושה‬ ‫גבוהה‪ ,‬פעילויות רבות‪ ,‬ספורט‪ ,‬חברה‪,‬‬
‫אותי מאושר‪ ,‬הפעם בלי צדדים בעייתיים‬ ‫טבע‪ ,‬טיולים ומחנות‪ ,‬עבודה בענפי המשק‪,‬‬
‫נלווים‪ .‬גם המפגשים (המעטים מדי) בקיבוץ‬ ‫פרויקטים התנדבותיים ועוד‪ .‬בגדול ‪ -‬ממש‬
‫עם המשפחה המורחבת‪ ,‬ובעיקר בין בני‬ ‫כיף‪ .‬מצד שני‪ ,‬מיום שעמדתי על דעתי‬
‫הדודים‪ ,‬מחממים לי את הלב במיוחד ‪ -‬אף‬ ‫תמיד ליוותה אותי גם ההכרה בצדדים‬
‫יותר מכשאותם מפגשים נערכים במקומות‬ ‫הפחות יפים של הקיבוץ‪ .‬בגללם היה לי‬
‫ברור עוד בהיותי בתיכון שלא אשאר לגור‬
‫אחרים‪ .‬אבל לסיום‪ ,‬רק שאלה אחת ‪-‬‬ ‫בכפר גלעדי‪ .‬צורת החיים הכאילו‪-‬שוויונית‬
‫לישראל וקיילה‪ ,‬לנחמן וגיטה‪ ,‬ולגדעון ויפה‬ ‫אף פעם לא דיברה אליי‪ .‬ראיתי לא מעט‬

‫היקרים ‪ -‬למה כל כך רחוק??‪...‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪11.03.1971‬‬
‫מקום לידה‬
‫כפר גלעדי‬
‫הורים‬
‫יפה וגדעון‬
‫אחים‬
‫דקלה וליטל‬
‫מגורים‬
‫שהם‬

‫‪79‬‬

‫חדר האוכל‬

‫נחנך בשנת ‪1985‬‬

‫בעקבות נזקי הקטיושות והסיכון הבטחוני‬ ‫‪80‬‬
‫בריכוז אוכלוסיה גדולה במבנה ציבורי גדול‬
‫בלתי מוגן‪ ,‬הוחלט להקים חדר אוכל ממוגן‪,‬‬

‫בבניה בטחונית‪ ,‬שיתאים להתכנסויות של‬
‫כאלף איש‪ .‬הבית תוכנן ע״י האדריכלית‬

‫ארנונה אקסלרוד‪ ,‬ונחנך ברוב עם ב‪.1985 -‬‬
‫מאז הוא משמש מרכז‪ ,‬לא רק כחדר אוכל‪,‬‬

‫אלא גם למפגש יומיומי של החברים‪,‬‬
‫לאירועים ציבוריים בקיבוץ ובאזור‪ ,‬וסביבתו‬
‫המעוצבת בקפידה מתאימה לחגים כמו פסח‪,‬‬

‫שבועות‪ ,‬יום העצמאות‪ ,‬סוכות ועוד‪.‬‬
‫בגלל שחדר האוכל החדש נבנה רק מסיבות‬
‫של צרכים ביטחוניים‪ ,‬וכדי לשמר את הקשר‬

‫לחדר אוכל ״הישן״‪ ,‬הוא נבנה ממש ממול‬
‫וככה נשאר באופן סימבולי‪ -‬הישן מול החדש‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫אחת הבעיות במבנה ציבור היא שמדי‬
‫שנה צריכים לטפל בחזותם‪ -‬לצבוע‪,‬‬

‫לחדש ולרענן‪ .‬במטרה להימנע מהטרדה‬
‫הזאת‪ ,‬מצופים כל הקירות החיצוניים‬
‫והפנימיים של חדר האוכל בחיפוי‬

‫גרנולית מאבן ורודה המופקת בהר שלנו‪.‬‬
‫האבן הזו עמידה מאוד ונמנה הצורך‬
‫לחדש את חזותה מדי שנה‪.‬‬

‫״היתה דילמה האם להשאיר קרוב לחדר האוכל החדש והמודרני ממערב‬
‫בית ישן משנת ‪ ,1924‬חלק מבתי פיק״א הדו משפחתיים שאפיינו את‬
‫התכנון הישן‪ .‬בהתייעצות עם אדריכל האב‪ ,‬התקבלה הדעה שיש‬
‫להשאיר את הבית ולהדגיש את מה שכונה ׳דיאלוג בין הסגנונות׳‪.‬״‬

‫גדעון גלעדי ‪81‬‬

‫חדר האוכל‬

‫נחנך בשנת ‪1985‬‬

‫עוזי כהן גלעדי‬ ‫‪82‬‬

‫מעולם לא גרתי בכפר גלעדי‪ ,‬יחד עם זאת‬
‫הזכרונות שלי ממנו רבים מאוד‪ ,‬חוויתי‬
‫שם חוויות משמעותיות אותם חלקתי עם‬

‫היקרים לי מכל אלו יצרו אצלי קשר מיוחד‬
‫למקום שלא קיים אצלי עם שום מקום‬
‫אחר‪.‬‬
‫בשנים הראשונות של חיינו המשותפים‬
‫בילינו דקלה ואני (ובהמשך גם הכלבים‬
‫והילדים) סופי שבוע רבים בקיבוץ‪.‬‬

‫התחתנו בחדר האוכל‪ ,‬פרוייקט הסיום‬
‫של הלימודים שלי נקשר במחצבות‪ ,‬חגגנו‬

‫חגים ובמיוחד פסח ושבועות‪ ,‬ואין ספור‬
‫אירועים משפחתיים‪.‬‬

‫יחד עם אלו יש כמובן גם את יום הזיכרון‬
‫אשר מביא אותנו בכל שנה לטקס מיוחד‬

‫ומרגש אשר קושר אצלי את הסיפור‬
‫האישי המשפחתי עם סיפור הקמת‬
‫המדינה בעצם קיום הטקס במקום כל כך‬

‫מיוחד וסימלי‪.‬‬

‫מכל המקומות הרבים בהם גרתי במהלך‬
‫חיי‪ ,‬כפר גלעדי הפך להיות העוגן‬

‫המשמעותי ביותר‪ .‬מקום יוצא דופן‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪30.08.1964‬‬
‫מקום לידה‬
‫ירושלים‬
‫הורים‬
‫יוספה ודוד‬
‫אחים‬
‫מלי והראל‬
‫מגורים‬
‫מושב חרות‬

‫‪83‬‬

‫שביל הלולים‬

‫מאז ‪1928‬‬

‫סדרת לולים משנות העשרים‪ ,‬שבהם גודלו‬ ‫‪84‬‬
‫להקות תרנגולות בעיקר להטלה‪ ,‬עם חצר‬
‫ותאים למטילות‪ .‬במשך השנים נבנו לולים‬
‫גדולים ומשוכללים ואלו הישנים‪ ,‬היפים‬
‫והמיוחדים‪ ,‬הפכו לאתר מעוצב לתיירות‪,‬‬
‫מלאכה‪ ,‬מסחר זעיר ובילוי‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫״החברה הממשלתית לתיירות וועדת התכנון של‬
‫כפר גלעדי לקחו את שביל הלולים כפרויקט‬

‫שמאפיין את כפר גלעדי‪ .‬האדריכל מטעמם עבד‬
‫מולי באופן שוטף על התכנון והמטרה של המקום‪.‬״‬

‫יפה גלעדי‬

‫הכביש המקורי היה מאבני בזלת‬
‫ולא היה אפשר לעשות את השיפוץ‬

‫על הכביש הזה‪ ,‬לכן תוכנן הכביש‬
‫החדש ככה שבמרכזו שתי שורות‬
‫של אבני בזלת ולאורך כל השביל ‪85‬‬

‫שביל הלולים‬

‫מאז ‪1928‬‬

‫יפה גלעדי‬

‫עם נישואי ילדינו ברוב שמחה‪ ,‬גדלה‬ ‫נולדתי בארגנטינה ב ‪ ,8/1/1946‬להורי חיה‬
‫המשפחה‪ .‬הצטרפו בני ובנות הזוג‬ ‫ושמעון ולאחי דוד‪.‬‬

‫המקסימים עינת‪ ,‬עוזי וקובי‪ ,‬והתברכנו‬ ‫עלינו לארץ בהיותי בת ‪ ,3‬ובגיל ‪ 5‬הגענו‬
‫בדור חדש של ‪ 10‬נכדים מקסימים ואהובים‬ ‫כמשפחה לגור בקבוץ כפר בלום‪ ,‬שם‬

‫אשר באים אלינו בשמחה ל"כפר גלעדי"‪,‬‬ ‫גדלתי ובגרתי ושם בבית הספר התיכון‬
‫בית המשפחה‪ ,‬שנמצא ליד הדשא הגדול‬ ‫"עמק החולה" הכרנו והפכנו לזוג‪ ,‬יפה‬
‫וחדר האוכל‪ ...‬וגדלים על סיפורי ראשונים‬ ‫וגדעון‪ .‬נישאנו בשמחה בשנת ‪ 1966‬וכאן‬
‫למעשה תם עידן יפה פלג והפכתי לרעיית‬
‫וביקורים בסליק עם סבא גדעון‪...‬‬
‫הקשר הרגשי שלי לכפר גלעדי שונה מזה‬ ‫מר גלעדי‪...‬‬
‫של ילדי ונכדי‪ .‬אינו חלק מנוף ילדותי ואינו‬ ‫לכפר גלעדי עברנו בשנת ‪ ,1968‬סמוך‬
‫ללידת בכורתנו דקלה‪ .‬בשנת ‪ 1971‬נולד‬
‫בדמי‪ ,‬אבל‪ ,‬כאן ביתי ובית אהובי מזה‬ ‫בננו רענן‪ ,‬ואת צעירתנו ליטל קיבלנו‬
‫‪ 50‬שנה‪ ,‬ואיתו סיפורי מורשתו ומורשתם‬
‫של צאצאינו‪ .‬כאן גדלנו וגידלנו במשותף‬ ‫בהתרגשות כולנו בשנת ‪!1984‬‬
‫את ילדינו ונכדינו ויצרנו את ההיסטוריה‬ ‫בשנת ‪ 1969‬עזבו הורי את כפר בלום ועברו‬

‫הפרטית שלנו‪.‬‬ ‫לגור בקרית שמונה‪ ,‬בסמוך אלינו‪ .‬מידי‬
‫הקשר הפיזי שלי נובע מעברי האישי‪ .‬קרוב‬ ‫שבת היינו יורדים אליהם כולנו לארוחת‬
‫ל ‪ 30‬שנה ניהלתי את נושאי התכנון והבניה‬ ‫ערב טעימה ומלאת צחוקים‪ .‬לעתים התלוו‬
‫אלינו גם הוריו של גדעון גיטה ונחמן וגם‬
‫בקבוץ‪ ,‬וזהו למעשה החיבור החזק שלי‬
‫לכל מטר בנוי ופורח על גבעת כפר גלעדי‬ ‫הדודה הדסה‪.‬‬
‫סיפורי "השומר" וכפר גלעדי‪ ,‬ישראל‬
‫וסביבתה‪.‬‬ ‫וקיילה גלעדי‪ ,‬זייד‪ ,‬ארבע האחיות בקר‬
‫ואחיהם על כל שלוחותיהם‪ ,‬היו חלק בלתי‬
‫נפרד מהווי חיינו‪ .‬נפילתו של אביהוא אחיו‬ ‫‪86‬‬
‫של גדעון במלחמת יוה"כ השפיעה רבות‬

‫על חיי משפחתנו‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫תאריך לידה‬
‫‪08.01.1946‬‬
‫מקום לידה‬
‫ארגנטינה‬
‫הורים‬
‫חיה ושמעון‬
‫אחים‬
‫דוד‬
‫מגורים‬
‫כפר גלעדי‬

‫‪87‬‬

‫הכלבו‬

‫משנות ה‪50-‬‬

‫כשעברנו לחדר האוכל החדש בשנת ‪,1985‬‬ ‫‪88‬‬
‫נותר הישן ללא שימוש והחלו דיונים על‬

‫השימוש בו‪ .‬סבתא יפה תכננה במשך שנים‬
‫הפיכתו למרכז קהילתי ומרכז לשירותים‬
‫שונים‪ ,‬וזה התגשם במלואו בשנת ‪.2015‬‬

‫אבל עוד לפני כן בעקבות השינויים בקיבוץ‪,‬‬
‫היה צורך בכל בו גדול‪ ,‬שהוא בעצם‬

‫מינימרקט מקומי‪ ,‬או מכולת של ישוב‪.‬‬
‫יפה תכננה במטבח הישן‪ ,‬שהמיקום שלו‬
‫ממש התאים‪ ,‬כולל מקומות אספקה ממשאית‬
‫שמגיעה עם סחורה מאחור‪ ,‬עם כניסות יפות‬
‫בחזית כחלק מחדר האוכל הישן‪ ,‬ועם עיצוב‬
‫סביבתי מתאים‪ .‬השטח המתוכנן הוא כ‪500-‬‬
‫מ"ר ובהמשך הוקטן קצת‪ .‬כך נמצא המקום‬
‫המתאים וההולם ביותר לפונקציה החשובה‬
‫הזו‪ ,‬עם גישה ונגישות טובה לכל הגילים‪ ,‬עם‬

‫חניה קרובה ולוגיסטיקה מתאימה‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫״אני זוכרת שהיינו באים בני הדודים‬
‫לכלבו עם סבתא לקנות ארטיקים‬

‫בקלאבקר שלה ואז היינו עושים‬

‫טיולים בקיבוץ כי הדרך חזרה לבית‬
‫היתה ממש קצרה‪.‬״‬
‫שירה כהן גלעדי‬

‫״היינו מכינות רשימות‬

‫לבנים של כל מה שאנחנו‬

‫צריכות ‪ -‬מוצרי היגיינה‪,‬‬
‫דאודוראנטים וכו׳ והם‬
‫היו גונבים לנו מהכלבו״‬
‫דקלה כהן גלעדי‬

‫‪89‬‬

‫המכבסה‬

‫מאז שנת ‪1922‬‬

‫בחיים המשותפים של הקיבוץ‪ ,‬שימשה‬ ‫‪90‬‬
‫המכבסה אלמנט חשוב מאד‪ ,‬גם לפרט וגם‬
‫לציבור בכל הקשור בשירות החשוב כולל‬
‫בתי הילדים‪ ,‬חדר האוכל‪ ,‬המלון‪ ,‬המפעלים‬
‫ומערכת החינוך שכללה חברות נוער עולה‬
‫וחברת הילדים‪ ,‬ואפילו מחנה נח״ל שמוקם‬

‫בתוך חצר המשק‪ .‬השירות המושלם כלל‬
‫״זריקת״ הכביסה המסומנת בתאים מיוחדים‬

‫וממויינים בתחילת השבוע‪ ,‬ואיסוף בתאים‬
‫מיוחדים במחסן הבגדים‪ ,‬לאחר גיהוץ‪ ,‬קיפול‬

‫וסידור של כל סוגי הבגד‪ ,‬מצעים‪ ,‬מגבות‪,‬‬
‫גרביים‪ ,‬מעילים ושמיכות‪.‬‬

‫המבנה הוקם עוד בשנות העשרים ומשמש‬
‫בתפקידו עד היום‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫המכבסה מרכזת את הבגדים‬
‫של כולם‪ ,‬וזה דבר מאוד אישי‪.‬‬
‫הסיפורים אומרים שמי שעובד‬
‫במכבסה יודע את כל הפרטים‬
‫האינטימיים של חברי הקיבוץ‬

‫ובעיקר של החברות‪.‬‬

‫את הכביסה הנקייה‬ ‫פתחים אליהם זורקים את‬
‫מקבלים מסביב‬
‫הכביסה לפי קטגוריות (לבנה‪/‬‬
‫צבעונית ‪ /‬מצעים וכו׳‪)..‬‬

‫מטעמים אירגוניים‬

‫כל בגד מסומן במספר‬

‫כביסה לזיהוי‪.‬‬
‫הכובסים ה״מצטיינים״‬

‫זכרו בעל פה את כל‬

‫רשימת השמות עם כל‬

‫המשתמע מכך‪..‬‬

‫‪91‬‬

‫האורווה‬

‫מאז ‪1924‬‬

‫הסוס היה חלק בלתי נפרד מהמשק החקלאי‪,‬‬ ‫‪92‬‬
‫אבל לא רק לעבודה בשדה‪ ,‬לחריש‪ ,‬להובלה‬

‫וניידות‪ ,‬אלא גם ובעיקר לבטחון‪ .‬זה היה‬
‫הג׳יפ של פעם ושימש גם כאלמנט של יוקרה‬

‫והופעה מכובדת בסביבה הערבית השכנה‪.‬‬
‫האורווה היתה תמיד מקום מרכזי וערכי עם‬
‫מאפיינים ייחודיים‪ .‬הניגוד בין הכינוי ״בהמה״‬
‫לבין היופי‪ ,‬הייחודיות והאצילות של הסוס‪,‬‬
‫מטשטש עם האהבה והחיבה שנוצרים תמיד‬

‫בין האדם‪ ,‬לסייח ולסוסה‪.‬‬
‫הערכים התרבותיים והרגשיים שנוצרים בין‬
‫האדם לסוסו‪ ,‬נשמרים בכפר גלעדי באורווה‬

‫מאז היווסדה ועד היום‪ .‬כיום משמשת‬
‫האורווה לרכיבה טיפולית‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫מגיל צעיר הילדים נקשרו לאורווה ולכל ילד היה‬
‫סייח‪ ,‬סוס או סוסה שאליהם נקשר עם אחריות‬
‫של טיפוח ודאגה בבחינת דייר בבית שכן‬
‫שמבקרים אותו באופן קבוע‪.‬‬

‫כל ילד שהגיע למצוות קיבל שלושה‬ ‫״כשהייתי בערך בת ‪ ,5‬באתי‬
‫דברים‪ :‬תנ"ך‪ ,‬אקדח וסייח‪ .‬כשנחמן‬

‫הגיע לגיל‪ ,‬בדיוק לא נולד סייח‪ .‬נתנו‬ ‫לבקר עם אמא באורווה‬

‫לו עייר (חמור גור) ואמרו לו ‪" :‬זה‬ ‫ולבשתי חולצה עם ציור‬

‫בינתיים"‪ .‬איום ונורא‪...‬‬ ‫של זר פרחים‪ .‬הסוס כנראה‬

‫התבלבל וחשב שהבאתי לו‬

‫ארוחת צהריים‪ .‬לא חשבתי‬

‫שהביקור יסתיים בנשיכה‬
‫של סוס בחזה״‬

‫שירה גלעדי ‪93‬‬

‫המקלטים‬

‫הראשונים משנת ‪1948‬‬

‫מראשית הדרך היו בעיות הביטחון בצפון‪,‬‬ ‫‪94‬‬
‫גורם מוביל בדאגות היומיומיות ובשמירה על‬
‫החיים והרכוש‪ .‬כבר במלחמת העצמאות נבנו‬
‫מקלטים בהוראת ובתכנון מוסדות ההגנה‪ ,‬ועם‬
‫השנים התפתחו השיטות וההיקפים‪ .‬מקלטים‬
‫רבים‪ ,‬תת קרקעיים ועיליים מפוזרים ברחבי‬

‫הקיבוץ ומשמשים את האוכלוסיה בעיתות‬
‫חירום‪ .‬מורשת שלמה נוצרה עם השנים‬

‫בשהייה הארוכה יום וליל במקלטים כשבחוץ‬
‫מתרחשות הפגזות ותקיפות קטיושות‪.‬‬

‫הילדים של אז מלאים בזיכרונות שנצרבו‬
‫בשהות הממושכת מתחת לאדמה‪ .‬מעת‬

‫לעת גם הגיעו אמנים להנעים את זמנם של‬
‫הילדים‪ ,‬דיוויד ברוזה‪ ,‬מירי אלוני (שיש לה‬

‫משפחה בכפר גלעדי) ועוד‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫״הילדות בכפר גלעדי היתה תמיד בצל מצב בטחוני כזה או אחר‪.‬‬
‫מלחמת יום כיפור‪ ,‬חדירות מחבלים‪ ,‬קטיושות‪ ,‬מבצעים בלבנון‪,‬‬
‫מלחמת לבנון ושוב קטיושות‪ .‬הגברים תמיד היו מסתובבים עם‬

‫קלצ'ניקוב ומוכנים לקריאה‪ ,‬והיינו רגילים להקפצות שלהם‬
‫לעמדות שמירה שהיו סביב לקיבוץ כשהיה חשש לחדירה ("נמר‬

‫ב'‪ ,‬נמר ג'‪ ,‬וכו') ולהקפצות שלנו למקלטים (קראו ברמקולים‬
‫"הקשב‪ ,‬הקשב‪ ,‬כל החברים להכנס למקלטים)‪.‬‬

‫אבא שלי‪ ,‬גדעון גלעדי‪ ,‬היה‬
‫המא"ז (מפקד אזורי) של הקיבוץ‬
‫ותמיד היה המבוגר הכי אחראי‪,‬‬

‫ידע מה קורה ושלט בעניינים‪.‬‬

‫ההווי סביב השהיה במקלטים היה חגיגה גדולה‪ ,‬לכל קבוצת גיל‬
‫היה את המקלט שלה והיינו מבלים שם ימים ולילות‪ .‬במקלט‬

‫של חדר אוכל היו הופעות (דיוויד ברוזה תמיד הגיע‪ )..‬ופעילויות‬
‫משותפות‪ ,‬והרבה פעמים פינו אותנו מהקיבוץ לקיבוצים אחרים‪.‬״‬
‫דקלה כהן גלעדי ‪95‬‬

‫בית המלון‬

‫״מלון כפר גלעדי״‬

‫אחד מתחומי העיסוק הכלכלי ‪ -‬עסקי היה‬ ‫‪96‬‬
‫המלונאות מאז תחילת שנות ה‪.40-‬‬

‫מ״בית מרגוע״ דרך ״בית הארחה״ התפתח‬
‫המלון של היום‪ ,‬עם כ‪ 180-‬חדרים‪ ,‬ומבט‬

‫קדימה להמוני המטיילים והתיירים בגליל‬
‫המיוחד‪.‬‬

‫החיים בקיבוץ ‪ //‬הכפר וגלעדי‬

‫״בלילה שאחרי החתונה של ליטלי‪ ,‬דודה שלי‪ ,‬נשארנו לישון במלון בכפר‬
‫גלעדי‪ .‬חבר שלי‪ ,‬ישי‪ ,‬לא יכל להגיע לחתונה כי בדיוק סיים טירונות והיה‬
‫לו טקס השבעה‪ ,‬אבל אני זוכרת שהגיע ברגע שיכל וישנו ביחד במלון כל‬

‫המשפחה וגם הוא״‬
‫שירה כהן גלעדי‬

‫לימים התפתח‬
‫המפעל והפך ל"בית‬

‫הארחה" ובהמשך‬
‫למלון כפר גלעדי‪.‬‬

‫בכפר גלעדי הוקם ב‪" 1940-‬בית הבראה" לעובדים‪ .‬אלו‬
‫היו מקבלים שבועיים למנוחה והתחזקות עם פינוקי‬
‫אוכל‪ ,‬מנוחה ונוף בכפר גלעדי הרחוקה‪ .‬היו מגיעים‬

‫באוטובוסים‪ .‬קראנו להם "מבריאים" והיו די מצחיקים‬
‫כי העולים היו מהמון ארצות בגולה וכל אחד בא‬

‫משפה אחרת‪ ,‬תרבות שונה‪ ,‬מנהגים ולבוש שונים‪.‬‬
‫גדעון גלעדי ‪97‬‬

‫שירה כהן גלעדי‬
‫שנקר‪ ,‬תקשורת חזותית‪ ,‬שנה ב׳‬

‫קורס טיפוגרפיה‬
‫בהנחיית מיכל פאוזנר‬
‫הודפס בבית הדפוס ״יו‪-‬פרינט״‪ ,‬רמת גן‬
‫נייר מסוג חרמון אוף‪-‬וויט‬

‫תודה לאמא שלי‪ ,‬דקלה‪ ,‬שדאגה ליצור לי את‬
‫הקשר והחיבור המיוחד הזה לקיבוץ ולמשפחה‬

‫מהיום שנולדתי‪ ,‬וכמובן תודה על העזרה‬
‫הגדולה עם איסוף המידע בחודשים האחרונים‪.‬‬

‫תודה לסבתא שלי‪ ,‬יפה‪ ,‬על העזרה הרבה‬
‫בחשיבה ובתהליך יצירת הספר בפן היצירתי‬

‫וכמובן מבחינה תוכנית‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לסבא שלי‪ ,‬גדעון‪ ,‬שמעבר לעזרה‬

‫העצומה עם הטקסטים והדימויים לספר‪ ,‬מאז‬
‫ומתמיד הנחיל לי את הצורך לשמוע ולתעד‪.‬‬
‫הספר הזה מוקדש לך סבא‪.‬‬



‫״עם שאינו יודע את עברו‪ ,‬ההווה שלו‬
‫דל ועתידו לוט בערפל‪.‬״‬

‫יגאל אלון‬