סיפור משפחתי-אילה

‫יוסף‪ .‬אחיו והבור‬

‫סיפור משפחתי‬

‫‪1‬‬

‫לסיפור הזה יש הרבה קצוות וחוטים קשורים ופרומים שמקשים‬
‫עלי למצוא את קצה החוט שממנו הכל התחיל‪...‬‬
‫לכן אתחיל מבראשית‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫בראשית היתה משפחה‪.‬‬
‫אבא יוסף‬
‫אמא לילי‬

‫ושני בנים פעוטים בני שנתיים ובן ארבע‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫הם חיו בעיירה לא גדולה ולא קטנה‪ ,‬סאטמר‪.‬‬
‫בחיק קהילה ענפה והסתופפו ככולם בשבתות ובחגים‬

‫בבית הכנסת הגדול והמפואר מרכז החיים‪.‬‬

‫בשנת תש"ד (‪ )1944‬פרשת אחרי מות נדם בית הכנסת‪ ,‬נדמו‬
‫התפילות‪ .‬ותהו ובהו וחושך‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫אבא יוסף‪ ,‬אמא לילי ושני ילדיהם עומדים בקרון החשוך‬
‫ונוסעים‪.‬‬

‫שישה ימים‪ ,‬שש לילות‪.‬‬

‫לא היה להם קר‪ .‬היה חם‪ ,‬חם מאד החודש הוא אב (יוני)‪ .‬השמש‬
‫מחממת ומייבשת את הפה‪ ,‬צמא‪ .‬דחוסים עם קרוביהם ובלי‬
‫טיפת אויר‪ -‬עוצרים‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫הדלתות נפתחות‪.‬‬
‫צרחות‪.‬‬
‫צעקות‪.‬‬

‫שני תורים‪.‬‬
‫נשים וילדים‬

‫גברים‪.‬‬
‫יוסף לשמאל‬
‫לילי והילדים לימין‪.‬‬

‫חושך‪ .‬בור‬
‫‪6‬‬

‫‪ 1945‬יוסף נותר גלמוד ‪,‬בודד‪.‬‬
‫וקר‪.‬‬

‫מחפש נחמה שתפרוש עליו כנפיו‪.‬‬
‫והיא נוחתת והיא פורסת‪ ,‬בעיקר לחם שחור‬
‫ופפריקוש ויהיה גם כבד נימוח ופתאום‪ -‬קל‪.‬‬

‫היא תמלא בו אוויר ותיפח בו רוח חיים‬
‫והוא תמיד ירגיש ויכאב את צלעותיו החסרות‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫הימים יחלפו וידמו כעוד נצח‬
‫ותקווה יחידה תגיח ותעורר מחדש קולות רדומים‪.‬‬

‫צחוק ילד ובכי ואומר תמים‪.‬‬
‫מתערבבים כואבים ומתוקים‪.‬‬

‫והמזל יתעצם‪ ,‬יגדל ויברך‬

‫כי הוא אחד ואין עוד מלבדו‬

‫שמוקיר‪ ,‬אוהב ומעניק בעוצמות אחרות‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫ובתוך הדירה של שניים וחצי וחדר‬
‫בתוך משפחה אבא‪ ,‬אמא וילד‬

‫שוכן סוד שנשכח במרתפי הזיכרון‪.‬‬
‫הוא מרחף ומאיים כי הם היו שם פעם‪,‬‬
‫ישנים‪ ,‬אחרים‪ ,‬בודדים‪ ,‬עזובים‪ ,‬חנוקים‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫וכאן בדירה בארץ היהודים‪ ,‬שנות ה‪50-‬‬
‫כולם מקומיים‪ ,‬מחוספסים ו‪...‬חדשים‬
‫לא מביטים לאחור שלא לפול‪,‬‬
‫שלא למעוד לתוך‬
‫הבור השחור‪ ,‬הבור הריק‬
‫שאין בו מים אבל יש בו‪,‬‬
‫בכי‪ ,‬צעקות‪ ,‬תחינות ובקשות‪:‬‬

‫נשאר יחד‪,‬‬
‫אין בי כוח להחזיק שניים‪,‬‬
‫קח אחד בזרועותיך והשני בזרועותיי‪.‬‬

‫תשיג להם קצת מים‪,‬‬
‫הם מתים לי בידיים‪...‬‬

‫בקיצור עדיף לסתום אוזניים‪,‬‬
‫להישיר מבט קדימה לעבר העתיד‬

‫ואין אחור כי פניהם לא יראו‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫קול ששון וקול שמחה‬
‫יש חתן ויש כלה‬

‫החיים חולפים בסערה‪ ,‬גועשים ושוצפים‬
‫ומזמנים עוד‪....‬‬
‫עוד ילדים‪.‬‬
‫עוד משפחה‪.‬‬

‫עם פנים ושמות ותמונות וצחוקים‬
‫טוב נו לפעמים גם בוכים‪...‬‬

‫והם קסומים והם יפים והם דומים ומזכירים‪...‬‬
‫וסוד‪ .‬ובור וסוד‬

‫‪11‬‬

‫השנים חלפו הילדים בגרו‪ .‬בגרו מאד‪.‬‬
‫יוסף הזדקן לא הביט אל הבור‪ ,‬לא שאל‬

‫לא איכה?‬
‫ולא איה השה?‬
‫ציפורה עוטפת‪ ,‬מתאפרת‪ ,‬מאפרת‪,‬‬
‫מכסה בענן של עשן את הכל יפה יפה‬
‫משה מתקדם‪ ,‬מצליח והיה לגאווה ולנחת‬

‫ו‪...‬פחד‪.‬‬

‫ותום‬
‫אולי כי אינו יודע לשאול?‬

‫אבא? מה יש שם בבור?‬
‫ומדוע כואב לך שם תמיד בצלעות?‬
‫ולמה ה פנים שלך שבורות (גם כשאתה שמח) ?‬

‫‪12‬‬

‫עכשיו יוסף איננו‪.‬‬
‫וטרוף טורפו אחיו והבור השחור לא נאטם‪.‬‬
‫הוא נשאר עומד פעור‪ ,‬מסתכל על משה ומשה מביט אליו‪.‬‬
‫מסתכל מלמעלה‪...‬חשוך‪ .‬לא רואים כלום‪ .‬לא רואים אז אין‪.‬‬

‫הבור ריק‪ .‬אין בו מים‪ .‬אין‪.‬‬
‫יבוא יום משה יגלול את האבן מעל פי הבור‪ ,‬יגלה לכולנו שהוא‬

‫קיים‪.‬‬
‫נביט אל הבור‪ ,‬עכשיו הוא שלנו‪,‬‬

‫של כולנו וזה מקל‪...‬‬
‫זה הבור השחור שלנו!‬

‫‪13‬‬

‫ממשיכים לחיות בצוותא עם בור שחור‪.‬‬
‫ריק כי אין בו מים‪ .‬בור שחור ריק כי‪...‬תמיד הוא היה ריק‪.‬‬

‫וחשוך אז הוא ריק‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫אופס‪...‬‬
‫למישהו נפלה שם אבן‪...‬‬
‫כזו ששמים על מצבה‪ .‬אוייש בטעות‪.‬‬

‫היא נפלה פנימה‬
‫רגע‪ ,‬מה זה? יש שם משהו! שמעתם את זה?‬

‫לא‪...‬אין מצב‪ .‬הבור ריק‪.‬‬
‫אבל אני שמעתי משהו‪...‬לא שמעתם?‬

‫אמממ‪...‬אולי‪.‬‬
‫אז בו נרד לבדוק?‬

‫לא‪...‬חשוך שם‪,‬‬
‫וגם כל מי שמבין והתייעצנו איתו אמר שהוא ריק‪.‬‬

‫אבל אולי בכל זאת יש שם משהו?‬
‫אממ‪...‬‬

‫אאאההה‪...‬‬
‫אולי‪.‬‬

‫שנרד?‬
‫מממ‪....‬שנרד?‬

‫נרד‬

‫‪15‬‬

‫רשימת ציוד‪:‬‬
‫פנסים‬
‫סולם‬
‫טוריה‬

‫מטאטא‪...‬‬
‫בלי‪...‬בלי מטאטא‬
‫אז מברשת אחרת לנקות את האבק‪...‬‬

‫יורדים?‬
‫יורדים‪.‬‬
‫עוד ועוד ועוד‪...‬שוקעים‪.‬‬
‫זה מוזר‪ ,‬ככל שיורדים החושך מתבהר‬
‫ונקודות של אור נחשפות וחושפות‬
‫והנה מקום והנה רחוב‬
‫ויש גם פנים‬

‫וגינה‬
‫ופינה‬

‫וגיל‬
‫ושם‬

‫‪16‬‬

‫ואלה שמות‪.‬‬

‫והדרך חזרה כתמיד יותר קצרה‪.‬‬
‫והבור הוא גומחה‪.‬‬

‫יש עוד מה להאיר ולחפש‪...‬‬
‫פחות מפחיד‪.‬‬
‫ואפשרי‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫יש עוד קצוות של חוט לחבר ולקשור ולסגור מעגל‬
‫שיחולל ויניע ויפגיש עוד דורות‪ ,‬אנשים וחיים שלמים‪.‬‬

‫‪18‬‬