אריה ברזילי 1942.10.10 - 2023.2.5 שלום לך אהובנו
זוכרים ואוהבים
זוכרים ואוהבים נדם ליבו של אהובנו אריה ברזילי איש משפחה, אוהב אדם, מענטש הלוויה תתקיים ביום שלישי 2023.2.7( ט"ז בשבט( בשעה 00:15 בשער תמר כפר סמיר יושבים שבעה בביתו בחיפה רחוב מיכאל קשטן 3 דירה 33 בוכים ואבלים - אשתו: נעמי ברזילי בנו: ירון והדס ברזילי בתו: קרן וארז שכטר בנו: אוהד ושרון ברזילי נכדיו של סבוש: דריה, גאיה, יהלי, אריאן, נרי, אור, מתיא, אילי אחיו: מאיר וכרמלה ברזילי גיסתו: יפה יעקב, וכל בני המשפחה.
זוכרים ואוהבים חוגגים 80 - 2022.10.10
זוכרים ואוהבים אריה יקירי שלי, אני לא יכולה להתחיל לחשוב על חיים בלעדיך, צמד המלים -אריה ונעמי, נעמי ואריה ליוו אותנו בדרכנו המשותפת במשך חמישים ושמונה שנות נישואינו. עברנו זמנים קלים וקשים, צברנו חוויות והתנסויות, בנינו חיים והקמנו משפחה לתפארת תמיד היית כאן בשביל כולנו, אהבה ללא תנאי, אופטימיסט מושבע, רואה את הטוב באנשים, ישר ושוחר צדק, בדחן ובעל חוש הומור, חייכן ומאיר פנים ובעל לב ענק. גבוה משכמך ומעלה בקומתך ובעיקר באישיותך. הלכת מאתנו בערב טו בשבט ועליך נאמר – "כי האדם עץ השדה" – בעל שורשים איתנים אותם העניקו לך הוריך שושנה ומרדכי ז"ל, עץ בעל גזע חסון וענפיך שיצאו ממך נושאים פרי משובח. היית עץ מפואר בשדרה האנושית. הכאב על לכתך קשה מאד. נלחמת עד כלות. אנסה להתנחם בכך שהיו לך חיים טובים ומעניינים – החל מילדותך בבת גלים, בהישגיך בכדורסל, בעבודתך, בשנים שחיינו ולמדנו בארה"ב, בטיולים הרבים שערכנו בעולם, בחברים הרבים שרכשנו, בהליכות שלנו וכמובן בקשרים עם הילדים ועם הנכדים שהיית סבוש להם. הלכת מאתנו בשלווה, בביתך ובמיטתך, מוקף במשפחה ובחברים טובים.. אני אסירת תודה לך על התמיכה, הפירגון, החברות והאהבה שנתת לי תמיד. תנוח בשלום על משכבך והגעגועים אליך ילוו אותנו לעד. באהבה רבה, נעמי
זוכרים ואוהבים הספד אריאן בשם כל הנכדים סבא יקר שלנו, זה ישמע מאוד קלישאתי להגיד שאי אפשר לסכם בן אדם מיוחד כמוך, אבל כל בן אדם שנמצא איתך כאן, בדרך האחרונה שלך מבין מה אני אומרת- שבאמת אי אפשר לסכם בן אדם מיוחד כמוך. אנחנו 8 ילדים בגילאים שונים, גרים בכל קצוות הארץ והעולם אבל דבר אחד משותף לכולנו- אנחנו לא נכדים של סבא, אנחנו נכדים של אריה. הדבר הראשון שכתבתי לכבוד יום ההולדת ה-80 והאחרון שלך, זה שאתה ההוכחה לזה ששם מתאר בן אדם. הובלת כאריה את המשפחה שלנו לדורות, אבל עשית את זה בדרך הכי חייכנית וכיפית שיכולה להיות. גרמת לכל אחד מאיתנו, לא משנה באיזה גיל להתאהב בך. תודה על כל רגע איתך, על כל יום רביעי אחרי בית ספר, על כל מסעדה שלקחת אותנו וכמובן לא שכחת להזמין מנה גם לסבתא אם היא תרצה, על כל בדיחה שחזרה על עצמה גג פעמיים, על כל בנצי וביקור בלה גופרה, על כל עזרה במתמטיקה- כי כולם יודעים שסבא אריה הכי טוב במתמטיקה, על כל הצגה, רכיבה על אופניים, שחייה בבריכה או סתם ללכת לקניון אור עקיבא לסידורים. את כל הדברים החומריים האלו כבר איבדנו לפני 6 שנים, שבועיים לפני בת המצווה שלי, כשברגע אחד ובאופן מאוד מפתיע היית צעד מלאבד את החיים. אבל, כמו אריה, וגם בקושי ובחולשה, חיית בכיף ובשמחה גם עוד 6 שנים נוספות. כל הדברים השטותיים שנוספו עם זה, כמו מקל הליכה והעובדה שאתה לא יכול לנהוג, זה כלום ושום דבר אצלך- כי כשכל אחד ממי שנוכח כאן מדבר איתך, שלומך מצויין. על כל אחד מאיתנו השפעת, בגלל הבן אדם הכל כך מיוחד שאתה, החיוך הענק, חוש ההומור והעובדה שאצל אריה תמיד הכל בסדר, טעים ושמח )אולי חוץ מהמצב במדינה(. תודה שתמיד היינו רצויים אצלך בבית ובלב, שמחת אלינו כל פעם מחדש ואהבת להיות איתנו בכל רגע.
זוכרים ואוהבים אתה איש שמונע מהלב, וזה היה ניכר בכל דבר שאמרת או עשית, איתנו או בלעדינו. אנחנו מקווים, ששאר הנשמות והמלאכים שבגן עדן לא יבהלו מהנשמה הענקית שלך, שהולכת לתפוס שם לפחות שני מטר. ודורשים ממך, שאם תפגוש דוגמניות חדשות לא תשכח את הדוגמניות שהיו לצדך קודם. תשמור עלינו ובמיוחד על סבתא כל הזמן למעלה, כי היא נתנה בשבילך את כל הלב. סבא אהוב שלנו, תודה עלייך. אריאן עם אריאן אוהבים את סבא
זוכרים ואוהבים אבא, אני יוצא מנקודת הנחה שאם הייתי שואל אותך איך לפתוח את ההספד היית מרים את הראש עוד יותר למעלה, מסובב אותו לכיווני, חצי סיבוב, שומט את הכתפיים, פותח את שמאל, כן אותה היד שצבטה לתני כהן מינץ בחזה ובמקומות אחרים, ויורה מזווית הפה: "באמא, איזו שאלה, תתחיל באמא ברור" אז זה מה שאעשה - ב- 17.6.13 ברחוב מוריה מעדת. היית מספר שבועות בין חיים למוות. כשהתעוררת כבר לא היית בדיוק אתה, אבל כשהשתחררת גם נעמי לא הייתה בדיוק אותה נעמי. כעוף החול כנמלה עמלה וחרוצה בדייקנות מירבית בבדיקה בביקורת ואז שוב בדיקה ושוב ביקורת ובסוף אבא בחמלה, חמלה טהורה. ונתת לנו אמא כמעט 6 שנים נוספות יחד תודה אמא, אף אחד לעולם לא ישכח את זה. היה לנו אם כך הרבה זמן להיפרד אבא- לילות טרופים ברמב"ם טיולים בכיסא גלגלים בנשר צעידות בשכונה ובבן יהודה ובהראל ובשוהם ובליבריה, אבל הכי הרבה נסענו לבת גלים תמיד רצית בת גלים. הים? האופק? הזיכרונות? הילדות? ואולי בכלל הסדנה בה פגשת לימים את אמא. את זה כבר לא נדע. בבת-גלים
זוכרים ואוהבים אז נותר לי לבקש סליחה אבא: על זה שבמשך שנים רבות התייחסתי כחולשה ליכולת שלך לוותר, לקחת צעד אחורה, להיות כיסא שני ולעיתים אף שלישי או רביעי ולתת לאחרים את הבמה. על זה שלא ידעתי להעריך וקיבלתי כמובן מאליו את היות הבית מרכז חברתי שאירח בו זמנית קבוצות של ילדים בגילאים שונים, אף קבוצה לא של נגני פסנתר .ואתה חוזר מבית המכונית ולא רק שלא מתבאס מזה אלא הולך ומכין תות עם שמנת. סליחה שבמשך שנים התייחסתי לבדיחות שלך ולהומור שלך, למגע שלך עם אנשים באמצעות אותו הומור, בחוסר הערכה ואף בביטול מסוים. לעיתים אבא, מילה שלך לזר ברחוב, למישהו במכולת, הייתה המילה הטובה היחידה לה זכו באותו יום- מישהו ראה אותו. אתה ראית אנשים אבא, פשוט ראית אותם, התייחסת אליהם, נגעת בהם. וסליחה אחרונה במעמד הזה, נשאיר כמה סליחות כשאשאר אתך לבד, זה על זה שתמיד אבל תמיד ראית את טובת יקירך לפני טובתך שלך וזו בעצם התכלית של הכל. היית אדם טוב אבא טוב ואהוב אני אוהב אותך אבא. נוח על משכבך בשלום אבא עשית את זה אבא - עשית את זה בגדול, בדברים החשובים באמת. הילד מבת גלים עשה את זה. ירון
זוכרים ואוהבים שירה של קרן לאריה ליום הולדתו ה-80 ,ב- 2022.10.10 על פי השיר כל הכבוד של יהורם גאון. בחיפה בחצי היום כשהחזה מתוח ונעמי ככה על ידו בזה תהיה בטוח מבת גלים פילס דרכו אל ראש ההר עלה והנה הוא יושב לו פה 80 שנה. כולם היו יודעים אז טוב מאוד למי למי תמיד למי יש יותר כבוד. אוהב אדם חובב הומור ועיניו טובות הן תמיד עוזר, תמיד נותן למשפחה הוא עוגן שני מטרים של אהבה, שמחה וחמימות אין מה לומר הן אריה זה - כליל השלמות. כולם היו יודעים אז טוב מאוד למי למי תמיד למי יש יותר כבוד חתול עם תשע נשמות פיו וליבו שווים הם חיוך משוח על שפתיו כי החיים יפים הם ולנו רק נותר פה כל כך לקוות שלפנינו עוד שנים, שנים רבות . כולם היו יודעים אז טוב מאוד למי למי תמיד למי יש יותר כבוד. קרן
זוכרים ואוהבים חיוך משוח על שפתיו כי החיים יפים הם
זוכרים ואוהבים דבר ראשון ולפני שאדבר על אבא אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לכבד את אבא ואת המשפחה. מעריכים כל אחד ואחת על המאמץ ואני חייב להגיד תודה מיוחדת למי שהגיע מהקצה השני של העולם בהתראה של יום אחד. אבא היקר שלי, כבר כמעט שש שנים מאז אותה נפילה ארורה שהחיים שלנו ובעיקר שלך כבר לא נראים אותו דבר. בכל זאת ובזכותה של אמא הצלחנו לזכות בזמן נוסף איתך ובהרבה רגעים יפים ומרגשים. יש לי המון דברים להגיד לך ולא בטוח שהספקתי לומר לך את הכל. אתה אדם מיוחד במינו – באמת. אוסף של כל כך הרבה דברים יפים שלא סתם אורקי אומרת עליך שאתה מושלם. אבא שלי – הלכת עם אמא במשך 60 שנה. תמכת, פירגנת וזרמת לשינויים והרפתקאות גם בזמנים שזה לא היה דבר מקובל. אבא שלי – היית שם, נוכח ונותן בשביל כל ילד ובשביל כל נכד. כולם שווים וכולם מיוחדים. אבא שלי – אצלך חבר זה כמו משפחה, לא סתם את רוב האנשים שאני רואה כאן היום אני זוכר מילדות. אבא שלי – תמיד חיובי ושמח. תמיד עם חוש הומור, תמיד רואה את חצי הכוס המלאה. תספר על הליכה בחניון ביום גשם כאילו היה טיול לחו״ל. אבא שלי – תמיד נותן למי שבא הרגשה שהוא הכי חשוב. אפילו ביום שבת, כשבקושי הצלחת לדבר. וזה לא משנה מי זה. אבא שלי – צנוע, שמח בחלקו ופשוט איש טוב.
זוכרים ואוהבים אבא שלי – לימדת אותי כל כך הרבה. להיות בן, להיות אח, להיות בן זוג, להיות אבא, להיות חבר. לימדת אותי ללכת עם דברים עד הסוף. להיות נאמן לסביבה הקרובה וזה הכי חשוב. לסיום אני רוצה להודות על שלושה זכרונות אחרונים שהשארת לי בטוב ליבך – אבא – בזכותך אני כל כך אוהב את מכבי והיתה לי הזכות שאת המשחק האחרון שלך ראינו יחד. אבא – עם כל המצב, ביום שבת ידעת לתת נשיקות לשרון ולכל אחת מהבנות שלי. ודבר אחרון אבא – אני מודה על הזכות שקיבלתי לתת לך יד ברגעים האחרונים שלך. זה משמים. אבא שלי – זכיתי! תודה רבה על הכל. אני אוהב אותך. אוהד חיבוק משפחתי עם אבא
זוכרים ואוהבים עם סבא בכיתה א׳ קדימה מכבי לסבא סבא לימד אותי הרבה דברים ואני אדבר על חלק מהם – מסירות – עד הנפילה של סבא, הוא וסבתא היו עושים את הדרך הארוכה לתל אביב פעם בשבוע אך ורק כדי לבלות זמן איתנו - הנכדים. במשך שנים, כל יום ראשון אני וסבא היינו הולכים לאכול בספגטים, או בקפה דיסנצ'יק, אבל האמת שהמקום לא היווה פקטור. למרות הפיצה שהייתה נהדרת, הזמן עם סבא היה המנה העיקרית. הבדיחות, החידות, השיחות הטובות הן מה שהיה חשוב. וכמובן כשמדברים על סבא ומסירות אי אפשר לא לזרוק מילה על מכבי חיפה )והשחקן הגדול בהיסטוריה אהרון עמר ( וכמובן, המסירות שלו לאשה המדהימה עליה לא הפסיק לדבר לעולם וכל מילה שאמר הייתה נכונה, נעמי. חיוביות - כשאני חושב על סבא ועל איך שכל שיחה אתו תמיד הייתה חיובית, כיפית ועושה טוב על הלב. סבא יקר שלי, האדמה רועדת והשמים בוכים על לכתך. אני מודה על הזכות להיות הנכד שלך, אוהב אותך עד השמים וחזרה ומאחל לעצמי ולכל אחד פה להיות אדם אהוב, אופטימי וחזק כמוך. יהלי
זוכרים ואוהבים סבוש שלי קשה לסכם מטר תשעים ושש של בן אדם, וכנראה שכל מה שאכתוב יגמד את מי שהיית. ובכלל, כתיבה עליך בלשון עבר היא בלתי נתפסת. אתה אריה – שרדת את הכל. אז סבא אהובי, מה נשאר במעמד מוזר שכזה אם לא להגיד תודה. על כל פעם שנסעת ובאת לבקר, על כל טלפון שהרמת, על כל הטיולים בארץ ובחו"ל, על ארוחות צהרים בספגטים ועל מאות חיבוקים חונקים. אני מקווה שנעים לך שם למעלה סבא ושתדע שלפעמים, אם אני ממש מתאמצת, אני מצליחה לשמוע את הצחוק שלך. אוהבת דריה
זוכרים ואוהבים עם סבא נשיקה לסבא SABA BEST THE .for asked have could I Saba best the was Arie Saba was and, funny was he, person great a was He the got I happy so Im. around be to great always be will he and, grandchild his being of honor .loved and missed Nerri
זוכרים ואוהבים ARIE SABA our underneath hiding Arie Saba is childhood from have I memories earliest the of One .Israel from way the all me surprising and table kitchen how about story a up make and cream ice for out me take would he, visited he time Every .Keren from” secret a it keep “to” us after are bears the“ his until up even, love and, jokes, laughter of full are Arie Saba with memories my of All .years final Saba yet, up grow they after lose people of majority the something is” play “to ability The .it through world the conquered Arie .through and through optimistic remain and seriously so life take not to how knew He to way a find and satisfied perfectly be always would he, circumstances the of Regardless .“חתול עם תשע נשמות” a him called we so much so– work it make are they when family to close Feeling Saba but, difficult be can distant physically :easy so it made Arie at right feel me made warmth and humor His not could I. world the across from even, home .Saba better a for wished have Gaya סבא בביקור עם גאיה
זוכרים ואוהבים חיבוק משפחתי סבא שלי לזכר סבא סבא היית לי הטוב בעולם צחקנו ביחד שיחקנו ביחד ושמחנו ביחד. עכשיו אתה איננו ודבר כזה כואב לי מאוד בלב מקווה שכיף לך בשמיים כי לנו לא ! תודה לה' שנתן לי את הזכות להכיר את הסבא הזה ולהיות חלק ממשפחתו מתיא
זוכרים ואוהבים איזה נחת לסבוש שלי אני אוהבת אותך הכי שיש לא משנה איפה אתה נמצא. אני ממש מקווה שעכשיו כיף לך וטוב לך בשמיים. אני זוכרת איך תמיד הייתי משחקת אתך משחקי קופסא ואתה תמיד היית אומר בדיחות כמו שאתה האריה היחידי פה עם כל הבנות מסביבך, ושאני ואבא באנו לטייל אתך. אתה הכי חסר לי ולכולם אבל אני בטוחה שהגעת לגן עדן, כי אם אתה לא בגן עדן אז אני לא יודעת מי כן. אתה תמיד תהיה בלב שלי ושל כולנו. אוהבת אותך הכי שיש. אילי חיבוק לסבוש סבוש שלי אני עדיין לא מעכלת שאתה לא פה. אני מרגישה ובטוחה שאתה כל הזמן מסתכל ובודק שכולם בסדר וכמובן שסבתא שמחה ומוקפת באנשים. אני רוצה להודות לך על רגעים בלתי נשכחים וחוויות שאזכור לתמיד. אין מלים לתאר איזה אדם היית בשבילי ותמיד תהיה. השמחה שלך תלווה אותי לתמיד. אני אוהבת אותך סבא מושלם שלי לתמיד. אור
זוכרים ואוהבים אריה אחי היקר, מאד קשה לי להספיד אותך. אינני קולט שאתה כבר לא איתנו. כשאמא נפטרה אמרת לי שאנחנו יתומים. לא יודע מה אני עכשיו. כשנולדתי היית בן 5.7 שנים. כאח בוגר היית בשבילי הכל – אני כותב ביד שמאל כי אתה היית שמאלי. שיחקתי ואימנתי כדורסל שנים רבות כי אתה היית שחקן בהפועל חיפה. חוש ההומור המפותח שלך עבר אלי ושנינו נחשבנו לבדרנים של החברה. השירים השטותניקים באידיש שכתבת והילחנת ליוו אותנו כל החיים. רק להם הגבת כשהתעוררת לאחר הנפילה. היה לנו קשר חם, אוהב ומכבד כל השנים. תמיד כשנפגשנו הזכרנו את ההורים. תכונה זו של משפחתיות מאד איפיינה אותך – האהבה לנעמי, לילדים ולנכדים הייתה נר לרגליך.. אתה כבר חסר לי מאד, השארת בור עמוק בליבי. נוח בשלום על משכבך. זיכרך לא ימוש מליבי אחיך האוהב. מאיר. עם מאיר ואריה
זוכרים ואוהבים אריה ומאיר אריה עם הוריו שושנה ומרדכי
זוכרים ואוהבים לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו )זלדה( נעמי ירון קרן ואוהד יקרים, עפרה ואני כואבים, חסרים ומשתתפים בצערכם הגדול! איך מסכמים כמעט 60 שנות היכרות? על טוב ליבך, חוש ההומור שלך והחברות המופלאה יעידו רבים. ככל שחלפו שנות היכרותנו, חברותנו העמיקה והתקרבנו מאד. היית לי חבר טוב, חבר אמת. היינו גלויים מאד אחד אל השני. תמונות שבלב : - רח' יותם 2 ,באתם לפגוש אותנו אצל הורי. במרפסת אנחנו מתמוגגים עם בכורינו הקטנטנים. - כדור רגל מקרב בנים. אהבתנו למכבי חיפה קרבה מאד בינינו. מכבי חיפה מול אלופת אנגליה. זכינו להיות יחד בקפריסין "הודות" לחשש בטחוני בארץ. שנינו בשמחה, בהתרגשות ובהתלהבות עם אלפי ישראלים נוספים, והחשוב מכל – ניצחנו!!! - בשנת האבל על מות אבי ציינו את יום הולדתי עם משפחתנו המצומצמת. פתאום נקישה בדלת. הופעת במלוא גובהך עם חיוך גדול ועיתון היתולי במהדורה לכבודי. אמרת "גם אני משפחה!", כולנו הסכמנו. - תמונה שחסרה לקראת יום הולדת 80 שלך, בריאותך נחלשה. רציתי מאד להגשים חלום משותף - שנינו יחד ב'סמי עופר'. לא התאפשר...
זוכרים ואוהבים - תמונה אחרונה כשחזרת מבית חולים, עפרה ואני באנו לביקור אצלכם. זכינו להיפרד ממך בחיוך, כהרגלנו. לא ידענו שזו פגישתנו האחרונה... תמונות שאחרי - ליווינו אותך בדרכך האחרונה ביום סגריר. בדרכנו הביתה, לקראת שקיעה, השמש הפציעה מתחת לעננים השחורים. גם השמיים האירו פניהם אליך... - בשבת אחרי מותך ישבתי בביתי וצפיתי לבד במשחק קבוצתנו. אחרי שבועות של אכזבה 'הירוקים' הבקיעו שער ניצחון. התפרצה ממני צעקה ספונטאנית "אריה ניצחנו!" האם שמעת? נעמי יקרה, היה לך חבר לחיים מסור, נאמן וטוב לב – שאהב מאד, העריך והיה גאה בך, בילדיכם ובנכדיכם. עצוב לי מאד. אהבתי אותך אריה, היה לך אופי נהדר, מרגיע ושמח. שמור לי מקום ביציע למעלה, לידך... עמיעד
זוכרים ואוהבים משכמו ומעלה - תרתי משמע בן אדם למופת, חבר בכל עת, שמח וטוב לב, מושיט יד ואוהב. מפרגן, לא מתחשבן, לעזור תמיד עומד הכן. עשוי ללא חת, גבוה וזקוף כברוש, דווקא בט״ו בשבט החליט לפרוש. ולמרות העצב והדכדוך אותו נזכור רק עם חיוך. אביטל
זוכרים ואוהבים אמנון
זוכרים ואוהבים לאריה ידידי אנחנו מכירים כבר עשרות שנים. אני אותך זוכר עוד מהתקופה בה שיחקת בהפועל חיפה כדורסל במגרש הבטון הישן ברחוב הפועל. יחד עם חיים קסטן, אברהם חמו, איציק מזרחי, ויגאל דר. בילינו יחד בפיקניקים ובטיולים בארץ ובחו"ל. נפגשנו בכל הזדמנות על כוס בירה, ניגובים, סיפורים ובדיחות. רק לפני שלשה חודשים חגגנו ביחד את יום ההולדת השמונים שלך. ורק לפני חודש הסבנו ביחד אצלינו בבית למיפגש הסילבסטר המסורתי. תמיד אזכור אותך בצעדות בחוף דדו משלם בשיקים דחויים, ללא כיסוי, ליעוץ המשפטי של האדבוקט אמנון. ותמיד אזכור את ההומור המיוחד שלך מספר "בדיחות קרש". ביום ההולדת שלך, אחרי הברכות, אמרתי לך שבגילנו צריך ללמוד להנות מכל רגע. חבל לי מאד שלא נשארו לך הרבה רגעים כאלה. הרבה דברים השתנו מאז. אתה כבר לא איתנו. מכבי חיפה 2023 זה לא מכבי חיפה 2022. מדינת ישראל כבר לא מדינת ישראל שהכרנו. מה שלא משתנה זה - המשפחה האוהבת והמתגעגעת. והחברים "המיוחדים" שלך שימשיכו לזכור ולהתגעגע. ואני ביניהם. ולסיום אני רוצה להזכיר לך כמה "בדיחות קרש". אני בטוח שתחייך כל הדרך מכאן ועד לגן עדן. 1.טסתי לפורטוגל ורציתי להתקלח. נתקעתי בליסבון. 2.ההפך מפתי בר זה דוב נבון ? 3.מישהו זוכר איך קראו לבעלה של אשת לוט ? 4 .רוצה לעשות ארגזים של כסף ? לך תהייה נגר. 5 .שם קלסי למורה לאנגלית בתיכון – יורי מוזרוב. "שלום חבר" משה פרג'ון
זוכרים ואוהבים אריה יקירנו – הספד מרותי וחלי מתאבלים חלי ואיתן, רותי וקורי עם חלי ורותי
זוכרים ואוהבים הספד אריק כבירי, חבר אוהד והמשפחה. קשה להאמין שהגענו לרגע הזה... בתור ילד יש כמה דברים שבלתי אפשרי להבין: הראשון הוא שהרגעים הפשוטים האלה, בהם אתה הולך לחבר אחרי הצהרים וביחד משחקים או עושים שיעורי בית הם בעצם הרגעים המאושרים בחיים. בתור ילד זה נראה הכי טבעי והכי מובן מאליו, אבל בתור מבוגר אתה מבין כמה זה לא מובן מאליו. הדבר השני שבלתי אפשרי להבין הוא שבסוף תמיד נפרדים. בתור ילד המחשבה הזו לא עוברת בראש. גם בראש שלי זה אף פעם לא עבר בתור ילד. אבל אתה תמיד היית שם, חלק מאותם רגעים שהיו הילדות שלנו, לכן תמיד נזכור אותך כחלק מהתקופה המאושרת בחיינו. היית שם כדי לשאול אותנו על בית הספר ועל החברים, לעזור לנו בשעורי המתמטיקה ולהסביר לנו על החיים בדרכך הייחודית, כולל ההמחשה הציורית על ההבדל בין מעשי לתיאורטי. בזכותך כל שנה אוהד הגיע ראשון לבית הספר בכל יום ראשון ללימודים כדי שנוכל לתפוס את המקום הכי רחוק מהמורה. אתה גם לימדת אותנו שברית מעובשת, אותם שיכולי אותיות מוזרים שהולכים איתנו ואפילו עם הילדים שלנו עד עצם היום הזה. היית אבא נהדר לירון, קרן, אוהד ורינגו. הרגשתי שהיית גם קצת אבא שלי כי באמת הייתי אצלכם די הרבה וכי היה לנו את הכדורסל בתור תחום משותף למרות שאף פעם לא הגעתי לגובה שלך )באמת שניסיתי(. גם כאשר גרתם בלאס וגאס לצורך עסקי הפלסטיקה, יצא לנו להיפגש די הרבה, וגם אלו היו רגעים מיוחדים: הסתובבנו בסטריפ ואתה ידעת לציין את הקאפ סייז של כל בחורה שעברה, עם חיוך מיתמם והסבר ש"זה חלק מהמקצוע". אתה אחד מאותם אנשים נדירים שהדבר הכי גרוע שאפשר לומר עליהם זה שאולי הם טובים מדי: תמיד עוזר, צנוע, סבלני, טוב לב. גם בתקופות הקשות תמיד היית במצב רוח טוב והצלחת לעזור לסובבים לעבור את התקופות האלה בצורה קצת יותר קלה. עכשיו אתה בעולם שכולו טוב – כי זה בדיוק מה שמגיע לך: רק טוב. אני אוהב אותך בכל ליבי, אתה כבר מאד חסר לנו. אריק
זוכרים ואוהבים לנעמי היקרה ולמשפחה פיסות זיכרון מאריה ״חברים יוצרים זכרונות שהלב שומר״ זהו פתגם שאנו במשפחה מאוד אוהבים ומאוד מתאים לפגישה שלי עם אריה בבנין בו שתי משפחותינו גרות. הסיפור הוא כזה: ההורים של אריה ושלי הגיעו לארץ מאותן עיירות בפולין, לחוביץ׳ וברנוביץ׳. אנשי שתי העיירות הללו נהגו להפגש פעם בשנה בבית החלוצות ברחוב יל״ג בחיפה, וכך שמרו על קשר אמיץ עם עברם. אנו, הילדים, התלווינו תמיד להורים לפגישות הללו שהיו מאוד מרגשות, וכך הכרתי את אריה. אני זוכר עד היום את הוריו היפים והמרשימים. בין אריה וביני נשאר קשר הנעורים שאינני שוכח. פנינה ואני משתתפים אתכם בצערכם הכבד יוסי עירון )וולוכבינסקי(
זוכרים ואוהבים הספד לאריה מיורם רז שכן וחבר ילדות נולדתי וגדלתי בבית שהיה מול ביתה של משפחת ברזילי – מרפסת מול מרפסת. אני, יליד השכונה ואריה הגיע אליה בגיל 10 מבת גלים, ילד גבוה מאד' עם קול רועם. למרות שקיים בינינו הפרש של 5 שנים לטובתו הפכנו לחברים. הקשר נוצר דרך הספורט. היינו משחקים כדור-רגל ברחוב כשפעם בשעה היתה עוברת מכונית והיינו קולעים לאיזו שהיא גומחה באיזו שהיא מרפסת אותה דמיינו לסל. אבל הקשר האמיתי בינינו נוצר מהעובדה שהוא היה לוקח אותי כילד בן 10-8 והוא בן 15-14 מידי שבת לאצטדיון בקרית אליעזר. אהבנו מאד לצפות במשחקים ומאחר ולהורים שלי לא היה זמן ולא היה ענין, אריה לקח אותי תחת חסותו ההורים סמכו עליו שישמור עלי. הזיכרון המשמעותי מההליכה הזו כל שבת – מרחק לא קטן מביתנו היה הדוחק והלחץ בשער הכניסה. זה הפחיד אותי מאד. אריה היה שם את ידי הקטנה בכף ידו הגדולה או סוכך עלי בגופו ולעיתים אף מרכיב אותי על כתפיו כדי שלא אמחץ. זה היה המודל שלי כשהתחלתי ללכת למשחקים עם ילדי. ונכדי כבר נהנים מהנוחות של "סמי – עופר". אבל לאריה ולי היה גם צ'ופר מיוחד. האבא שלי היה מנהל מלון "כרמליה" ברחוב הרצליה, מלון של ההסתדרות הגדול אז בחיפה. בראשית שנות ה-60 התחילו להגיע קבוצות ונבחרות מאירופה ואפילו קבוצת "סנטוס" מברזיל עם פלה האגדי. כמו כן הגיעו הקבוצות התל אביביות והפועל פתח תקוה לסופי שבוע שלפני המשחק. המשחקים נגד הקבוצות מאירופה התקיימו בלילה נגד נבחרת חיפה )הפועל ומכבי( בתאורה מאד דלוחה. חזקה עליכם להבין שרק עם אריה הסכימו הורי שאלך למשחקים ליליים. היינו יושבים עם השחקנים בלובי של המלון אך בעיקר נוסעים באוטובוס שלהם לשערי האצטדיון ולא פעם היינו יושבים על הספסל שלהם עם המאמן, ההנהלה והשחקנים המחליפים. האהבה לספורט לא ידעה גבולות. היינו הולכים בשבתות בבוקר לאולמות של הפועל ומכבי ורואים תחרויות איגרוף, סייף, התעמלות מכשירים, הרמת משקלות וכל מקצוע אפשרי וכמובן משחקי הכדור-סל שהתקיימו בימי שישי בערב. אריה הצטרף לקבוצת הנוער של הפועל חיפה ולאחר מכן לבוגרים. בתחילת דרכו היו מכניסים את אריה בדקות האחרונות והיינו מתפללים שיקלע לפחות סל אחד, "כדי שיכנס לעיתון" והיינו מאד גאים. באתי להודות לך אריה בפעם הראשונה ולצערי האחרונה – שהיית שם בשבילי באותן שנים מכוננות של ילדות ובגרות, שהיית לי כאח גדול שלא היה לי. אני גם רוצה להודות לך לעובדה שחשפת אותי לאהבת הספורט, כיום בעיקר בצפייה טלוויזיונית ונסיעות לאירופה כחלק כמעט אובססיבי של חיי – אהבה שעברה גם לחלק מילדי ונכדי. אז תודה לך. מותך בא לי פתע – אנצור אותך בליבי לעולמי עד. יורם רז )רייזר(, קיבוץ מרחביה
זוכרים ואוהבים בני מחזור מבית הספר ״תיכון חדש״ משתתפים בצער המשפחה
זוכרים, אוהבים ומחייכים על גב ענן, שם במרומים רוכב דייר חדש, חוצה ברון את השחקים דוהר כמו םרש, הוא מחפש שם דיירים שכל כוחם כבר תש, חפץ למסור להם צחוקים כי מצבם נחלש. חיוך, בדיחה, זורק אימרה שמצחיקה חה, חה, חה, חה... ואז כל הקהל בקול קרא, תודה איזו הקלה. הוא מתאקלם שם בקלות בין כל הותיקים, הוא מבדר, ללא עלות את כלל התושבים, עובר בכל המשעולים ותר שם נפקדים, מקפיד לתת להם תחושה של כיף של הרגשה. חיוך, בדיחה, זורק אימרה שמצחיקה חה, חה, חה, חה... ואז כל הקהל בקול קרא, תודה איזו הקלה. בא לשכונה בחור חדש בהשראת ״מקהלה עליזה״ אביטל
זוכרים, אוהבים ומחייכים בעיני רוחי אריה כותב לנו - חברות יקרות, לאחר ששמעתי את כל ההספדים, המחמאות עלי, זה הזמן להודות לכן - תמיד אהבתי את המיפגשים החברתיים והכי אהבתי את החברות שישבו על ידי, כה היה לי כיף, כל אחת ואחת מכן הסבה לי טוב, שמחה כיף והכי צחוקים. כמו פולני טוב תמיד התגאיתי בילדי, נכדי, אך בעיקר באישתי. נעמי. סיפרתי לכן כבר איך הכרנו.....אז עכשיו התרחקתי קצת, אבל אני תמיד איתה ועם ילדי, נכדי וחברי. שימרו על נעמי. רגע.....שכחתי לשתף אתכן, יש לנו כל יום חגיגה אחת, היום. ״יום הפיצה״ - אתן יודעות כמה טעימה הפיצה, ואין מי שיאמר לי מספיק! ויום אחד הביאו בירות מכל הסוגים....אל תספרו לנעמי מזה שתיתי והייתי שמח ועליז. והכדורים.......אני מכיר רק כדורסל, ואני הכי טוב בקליעות, אלוף. חברות יקרות חילקתי לכן מחמאות, כמה יפות, כמה חכמות, כמה המאכלים שלכן טעימים. עכשיו לי בקשה - שימרו על נעמי אהובתי, אין בי דאגה שתדענה לדאוג לה. ממרומים רוצה לספר לכן שמזה אתן נראות קטנות. אבל הלב שלכן גדול. ואם העליתי בכן חיוך קל, אני שמח בחלקי. ״ואתם שזוכרים את פני אל תשכחו את המילים והמעשים״ אריה והחברות גליה
זוכרים ואוהבים
זוכרים ואוהבים חברים זוכרים את אריה
תמיד בליבנו