שירים ומילים נטיעות של תקווה – מפגש נטיעות קהילתי בשילוב טקס קטן בו ניתן לשלב טקסט, ברכה, שירה משותפת - מעוררי תקווה. שתילה לזכר - אפשר לשתול עצים לכבוד קהילה או אנשים שנפגעו במלחמה, או שחשוב לנו לכבד. זרעים של תקווה – שליחת זרעים בין חברי הקהילה עם ברכה לתקווה. למשל: זריעת זרעים בקופסת קוטג' וכתיבת ברכה, והבאת המתנה לחברי קהילה וותיקים / חדשים / גמד ענק... סדר ט"ו בשבט עם דגש על שורשים, כוחות, צמיחה ותקווה... נטיעות של תקווה ט"ו בשבט השנה, כמו מועדים אחרים בתקופה מטלטלת זאת, מזמן איתו מפגש קהילתי, נטיעות של עצים חדשים באדמת הגולן, אמירה קהילתית, משפחתית ואישית – אנחנו כאן. משרישים שורשים. לומדים מהעצים ומסוד הכוח שלהם. נוטעים תקווה לעתיד. לפניכם כמה רעיונות לפעילות קהילתית, חינוכית, וכמה מילים שיוכלו ללוות את הפעילות: חג לאילנות. על מה החג? העצים יבשים! נכון! אך זה חג לאנשים שלא מתייאשים, זה חג שמסתכל על העץ היבש ויודע שהוא עוד יפרח, חג של תקווה. והעץ הוא כמו האדם! כי כמו שעל העץ עוברים משברים, קשיים, רוחות והעץ נשאר ערום בלי עלים. אבל לבסוף, רק עם אמונה, התמדה וסבלנות – העץ עוד יפרח ויעלה. מה הסוד של האילן? הכל מתחיל בזרע אחד קטן. שכדי שיצליח להצמיח את כל העץ היפה הזה היה צריך לעבור משבר, תהליך קשה – להירקב בתוך האדמה. כך גם אנחנו עוברים משברים, קשיים ונפילות. אבל לזרע יש רק שאיפה אחת – לא להישאר שם למטה בריקבון אלא לעלות מעלה, לפרוח, לצמוח. הסיפור של העץ הוא סיפור על אדם שהאמין, שלא איבד תקווה. סיפור על זרע שלא נשבר, שרוצה לחיות. זה הסיפור שלנו, הוא צופן בחובו מקור מים חיים. יש בך מקור מים, תאמין, אל תתייאש, זה בדיוק היופי "משהו טמיר קורן ומאיר בדממה" מרים פרץ הצעות לפעילות ט“ו בשבט בקהילה
ברוש / אהוד מנור ואני ראיתי ברוש שניצב בתוך שדה מול פני השמש בחמסין, בקרה אל מול פני הסערה. על צידו נטה הברוש לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב. והנה, מול הים קם הברוש ירוק ורם. הנה ברוש, לבדו מול אש ומים. הנה ברוש, לבדו עד השמיים. ברוש, לבדו איתן. לו רק ניתן ואלמד את דרכו של עץ אחד. ואני כמו תינוק שנשבר ולא יכול מול פני השמש. בחמסין, בקרה אל מול פני הסערה. הנה ברוש, לבדו... אם תקשיב היטב, אתה תשמע תזמורת חרישית והבטחה לבוקר בראשית של אור ונחמה קולות העשב והאדמה אהוד מנור מתוך: העץ יחיה / יהלי סובול העץ יחיה אחרי הכורת הנהר יזרום אחרי המפעל הפליט ישוב אחרי הרודף ולא נודע כי בא אל קרבו הזר יכה שורשים הנשר ישוב אל הקן היער יכסה את השביל ולא נודע כי בא אל קרבו העץ יחיה... מתוך: שירת העשבים / נעמי שמר ע"פ הרבי נחמן מברסלב ַּד ע ְלָך ֶעה ֹו ֶעה ְור ֹו ֶׁש ָּכ ל ר ֹו ן ְמי ּוָחד ִמ ֶׁש ּל ִנ ּג ּו ֹו ל ׁש ֵי ַּד ע ְלָך ֶׁש ָּכ ל ֵע ֶׂש ב ְוֵע ֶׂש ב ֹו ִׁש יָרה ְמי ּוֶחֶדת ִמ ֶׁש ּל ֹו ל ׁש ֵי ּוִמ ִׁש יַרת ָהֲע ָׂש ִבים ֶעה... ֹו ן ֶׁש ל ר ַנֲע ֶׂש ה ִנ ּג ּו הנסיך הקטן חצה את המדבר, ולא פגש נפש חיה פרט לפרח אחד. "היכן בני האדם?", שאל הנסיך הקטן בנימוס. "בני אדם? ראיתי אותם לפני כמה שנים. אי אפשר לדעת היכן הם נמצאים. הרוח מעיפה אותם לכל עבר. אין להם שורשים, וזה מקשה עליהם מאד." אנטואן דה סנט-אכזופרי מתוך הספר "הנסיך הקטן" תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, - אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו כופפות אותו, - הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, ואדרבא - החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים - שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות! רבי שמשון רפאל הירש, במעגלי השנה מוזמנים ליצור קשר < עיינות - יהדות ישראלית במרכז קהילתי גולן il.co.mkgolan