טו בשבט יוצא מן הכלל

1 קישורים מוזיקליים להפעלה בסלולרי שבט תשפ"ג | לשימוש פנימי מהדורה מיוחדת - פברואר יוצא מן הכלל ט"ו בשבט סדר יוצא מן הכלל כמנהג קהילות המתנ"סים יעקב מעוז אגף קהילה, המחלקה לזהויות נגיש לכבדי ראייה

ט״ו בשבט במתנ״סים בט"ו בשבט תשנ"ז 1997 פרסמה החברה למתנ"סים את החוברת הראשונה בסדרת חגים וימי זיכרון בקהילה ובמשפחה. סדרת החוברות הוטמעה במהירות מרובה והפכה למסורת של קהילות רבות, המציינות את מועדי ישראל במרכזים הקהילתיים באופן תדיר וסדיר. לכל אחד מטקסי המועדים היהודיים האלה הוענקה משמעות ישראלית בת ימינו ובכך תרמנו את חלקנו לבניין הזהות היהודית בגרסתה הישראלית. עם השנים נוספו נדבכים חדשים לתכנים שבחוברות. הושם דגש על ההיבטים החברתיים של היהדות כמו ערבות הדדית, גמילות חסדים וכלל ישראל. מאוחר יותר נוסף הרובד של ערכי בינוי קהילה, כמו זהות ושייכות, משמעותיות, התנדבות, דיאלוג וכדומה. השנה בחרנו להוסיף נדבך הכרחי והוא שילוב פעיל של אוכלוסיות עם מוגבלויות בטקסים הקהילתיים. בכל קהילה נתונה קיימים פרטים הנזקקים לנגישות מותאמת לצרכיהם כדי להשתתף בחיים החברתיים. הכשרת אמצעי הנגישות לפרטים כאלה בקהילה, עושה את הקהילה למקום טוב יותר ומאפשרת לה ליהנות מאוצר הכישרונות החבויים בנשים ובאנשים עם מוגבלויות. החברה למתנ"סים בחרה להקדיש חודש שלם של פעילויות להגברת המודעות של הקהילות בישראל לערך הזה. במסגרת אירועי "פברואר יוצא מן הכלל" מבית החברה למתנ"סים בחרנו להציע לקהילות סדר ט"ו בשבט יוצא מן הכלל. בסדר כזה יהיו משולבים, בסביבה נגישה, פרטים עם מוגבלויות מן הקהילה המקומית בתכנון האירוע, בהובלתו, במתן משוב ובתכנון האירועים הבאים. חוברת זאת מציעה טקס כמיטב מסורת המתנ"סים יחד עם מקורות חדשים שיעשו השנה את סדר ט"ו בשבט יוצא מן הכלל. חג אילנות של שמחה ושלום. ד"ר יעקב מעוז, עורך ומצלם 2

3 התחדש חג והתחזק מנהג המקרא מלמד כי ראשית האנושות כרוכה בנטיעת עצים ובשמירתם. בסיפור הבריאה נאמר: "וַּיִּטַ ע ה' אֱ ֹלהִ ים ּגַ ן ּבְ עֵ דֶ ן מִ ּקֶ דֶ ם" )בראשית ב ח(. נֹחַ נוטע כרם, ולפי חז"ל לקח אִ תו לתיבה "זְ מֹורֹות לִ נְ טִ יעֹות יִחּורִ ים לִ תְ אֵ נִ ים ּגְ רֹופִ ית לְ זֵ יתִ ים" )ב"ר לא יד(. אברהם נוטע אשל בבאר שבע )בראשית כא לג(. בני ישראל מצווים "וְכִ י תָ בֹאּו אֶ ל הָ אָ רֶ ץ ּונְ טַ עְ ּתֶ ם ּכָ ל עֵ ץ מַ אֲ כָ ל" )ויקרא יט כג(, ומוזהרים "ּכִ י תָ צּור אֶ ל עִ יר יָמִ ים רַ ּבִ ים לְ הִ ּלָ חֵ ם עָ לֶ יהָ לְ תָ פְ ׂשָ ּה ֹלא תַ ׁשְ חִ ית אֶ ת עֵ צָ ּה לִ נְ ּדֹחַ עָ לָ יו ּגַ רְ זֶ ן" )דברים כ יט(. התורה מורה לנו לשמור על הסביבה וט"ו בשבט הוא תזכורת לחובה הזאת. בימי חז"ל נזכר ט"ו בשבט לראשונה במשנה "רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה לָ אִ ילָ ן" )ר"ה א א(. הוא מבדיל בין שנה אחת לחברתה לעניין תרומות ומעשרות: "עד כאן הן ]האילנות[ חיין ממי השנה שעברה ומכאן והילך הן חיין ממי השנה הבאה" )ירושלמי, ר"ה א ב(. תבחין נוסף הוא בצבוץ הפרי, "אילן שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט מתעשר לשנה שעברה, אחר חמשה עשר בשבט מתעשר לשנה הבאה" )בבלי, ר"ה טו ע"ב(. רבן יוחנן בן זכאי הורה להקדים את מצוות הנטיעה להקבלת פני המשיח )אדר"נ נו"ב לא(. החל מימי הביניים המאוחרים נתפס יום ט"ו בשבט כהזדמנות לבטא את הגעגועים של העם הגולֵ ה אל ארצו מולדתו. חכמי הקבלה מזכירים אותו בספר "חמדת ימים" ובקונטרס "פרי עץ הדר". הם נהגו לאכול שלושים מיני פירות, תוך ברכות, תפילות ולימוד. לפרקים שתו ארבע כוסות יין, שצבעו היה משתנה מכוס לכוס, בהתאם לארבע עונות השנה. בעליות הציוניות הגדולות נתפסו הנטיעות כסמל לאחיזה מחודשת של העם בארצו. הסתדרות המורים הכריזה בתרס"ח 1908 על יום הנטיעות וייסדה מסורת חדשה בישראל. מאז נעשה החג לאחד הסמלים של הציונות וכנסת ישראל נוסדה בט"ו בשבט תש"ט 49.2.14 .בעשורים האחרונים נוסף לתכני היום ערך שימור הסביבה, מה שמלמד שהחג מתחדש והולך.

4 נגישות סעיף 1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ,קובע עקרון יסוד: "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות". סעיף 2 קובע את מטרת החוק: "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מֵ רבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". יחסה של החברה לאנשים עם מוגבלות משקף במידה רבה את פניה של החברה כולה. האם היחס אליהם כאל 'אחר'? האם הם מנודים מן החברה? האם הם משולבים בה? האם החברה מוכנה לא רק לדבר בזכותם אלא גם להשקיע משאבים להבטיח את שילובם בה? )פרופ' אביעד הכהן( ּגַ ם אֲ נִ י רֹוצֵ ה לִ צְ מֹוחַ וְלִ הְ יֹות ּכְ אֶ חָ ד הָ עֵ צִ ים ּבַ ּגַ ן אַ ְך ׁשֹורָ ׁשַ י קְ צָ רִ ים מִ ּמַ יִם וְעַ לְ עַ ּלַ י זְ עִ ירִ ים מִ ן הָ אֹור רַ ק הַ ּגֶ ׁשֶ ם ׁשֶ ּמֵ צִ יף מֵ י ּתְ הֹום וְהָ רּוחַ ׁשֶ ּקֹורֵ עַ חַ ּלֹון לַ ּׁשֶ מֶ ׁש ְ נֹוטְ עִ ים ּבִ י ּתִ קְ וָה לִ גּדֹול העורך ַ וְזֶ ה הָ רֶ גע הִ ּנֵ ה ּבָ אָ ה הַ ּׁשָ עָ ה מָ ה ּתָ בִ יא אִ ּתָ ּה הָ רּוחַ מָ ה יָמֵ ס אֶ ת הַ ּדְ מָ מָ ה וְיֵׁש סִ ּבֹות לְ כָ ל ּדָ בָ ר ְ יֵׁש חֲ לֹום ׁשֶ ֹּלא נִ גמַ ר ּבְ סֹוף הַ ּדֶ רֶ ְך עֹוד ּתִ הְ יֶה מְ אֻ ּׁשָ ר מכתב לאחי עדן בן זקן ו"גדולים במדים"

ראש השנה לאילן ויום שמירת הסביבה ָ אַ רְ ּבָ עָ ה רָ אׁשֵ י ׁשָ נִ ים הֵ ם: ּבְ אֶ חָ ד ּבְ נִ יסָ ן, רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה לַ ּמְ לָ כִ ים וְלָ רְ גלִ ים. ּבְ אֶ חָ ד ּבֶ אֱ לּול, רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה לְ מַ עְ ׂשַ ר ּבְ הֵ מָ ה... ּבְ אֶ חָ ד ּבְ תִ ׁשְ רֵ י, רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה לַ ּׁשָ נִ ים וְלַ ּׁשְ מִ ּטִ ין וְלַ ּיֹובְ לֹות, לַ ּנְ טִ ּיעָ ה וְלַ יְרָ קֹות. ּבְ אֶ חָ ד ּבִ ׁשְ בָ ט, רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה לָ אִ ילָ ן, ּכְ דִ בְ רֵ י בֵ ית ׁשַ ּמַ אי. ּבֵ ית הִ ּלֵ ל אֹומְ רִ ים, ּבַ חֲ מִ ּׁשָ ה עָ ׂשָ ר ּבֹו. משנה, ראש השנה א א רצים למשנה כָּ ל רֹועֶ ה וְרֹועֶ ה יֵׁש לֹו נִ ּגּון מְ יֻחָ ד לְ פִ י הָ עֲ שָ ֹבִ ים ּולְ פִ י הַ ּמָ קֹום ׁשֶ הּוא רֹועֶ ה ׁשָ ם... ּולְ פִ י הָ עֲ שָ ֹבִ ים וְהַ ּמָ קֹום ׁשֶ רֹועֶ ה ׁשָ ם ּכֵ ן יֵׁש לֹו נִ ּגּון ּכִ י כָ ל עֵ שֶ ֹב וָעֵ שֶ ֹב יֵׁש לֹו ׁשִ ירָ ה... ּומִ ּׁשִ ירַ ת הָ עֲ שָ ֹבִ ים נַ עֲ שֶ ֹה נִ ּגּון ׁשֶ ל הָ רֹועֶ ה ר' נחמן מברסלב שולי רנד חג לנטיעות ומועד לציונות וְכִ י תָ בֹאּו אֶ ל הָ אָ רֶ ץ ּונְ טַ עְ ּתֶ ם ּכָ ל עֵ ץ מַ אֲ כָ ל )ויקרא יט כג(. אָ מַ ר לָ הֶ ם הקב"ה לְ יִׂשְ רָ אֵ ל: אַ ף עַ ל ּפִ י, ׁשֶ ּתִ מְ צְ אּו אֹותָ ּה מְ לֵ אָ ה ּכָ ל טּוב, ֹלא ּתֹאמְ רּו נֵ ׁשֵ ב וְֹלא נִ ּטָ ע. אֶ ּלָ א הֱ וּו זְ הִ ירִ ין ּבַ ּנְ טִ יעֹות, ׁשֶ ּנֶ אֱ מַ ר ּונְ טַ עְ ּתֶ ם ּכָ ל עֵ ץ מַ אֲ כָ ל, ּכְ ׁשֵ ם ׁשֶ ּנִ כְ נַ סְ ּתֶ ם ּומְ צָ אתֶ ם נְ טִ יעֹות, ׁשֶ ּנָ טְ עּו אֲ חֵ רִ ים, אַ ף אַ ּתֶ ם הֱ יּו נֹוטְ עִ ים לִ בְ נֵ יכֶ ם. )תנחומא, קדושים ח( אנסמבל ימאן רַ ּבָ ן יֹוחָ נָ ן ּבֶ ן זַ ּכַ אי אֹומֵ ר: אִ ם הָ יְתָ ה נְ טִ יעָ ה ּבְ תֹוְך יָדְ ָך וְיֹאמְ רּו לְ ָך: ״הֲ רֵ י מָ ׁשִ יחַ ּבָ א״, נְ טַ ע אֶ ת הַ ּנְ טִ יעָ ה וְאַ חַ ר ּכָ ְך צֵ א וְהַ קְ ּבִ ילֵ הּו. )אבות דרבי נתן נו"ב לא( ּכָ ְך הֹולְ כִ ים הַ ּׁשֹותְ לִ ים רֹן ּבַ ּלֵ ב וְאֵ ת ּבַ ּיָד מִ ן הָ עִ יר ּומִ ן הַ ּכְ פָ ר מִ ן הָ עֵ מֶ ק, מִ ן הָ הָ ר ּבְ ט"ּו ּבִ ׁשְ בָ ט יצחק שנהר רינת וחברים ׁשָ לֹום לָ ְך אֶ רֶ ץ נֶ הְ ּדֶ רֶ ת עַ בְ ּדֵ ָך הַ ּדַ ל נֹוׂשֵ א לָ ְך ׁשִ יר מִ זְ מֹור ּגַ ם אִ ם לְ עִ ּתִ ים נֹודֵ ד אֲ נִ י עַ ל ּדֶ רֶ ְך מָ ה טֹוב לִ נְ ּדֹד אַ ְך טֹוב יֹותֵ ר לַ חֲ זֹר אילן גולדהירש שייגעצ ּבְ רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה, ּבְ רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה לִ ּבֵ נּו עָ נָ ה ּבִ תְ פִ ּלָ ה נֹוׁשָ נָ ה ׁשֶ ּיָפָ ה וְׁשֹונָ ה ּתְ הֵ א הַ ּׁש ָ נָ ה אֲ ׁשֶ ר מַ תְ חִ ילָ ה לָ ּה ּבְ ׁשִ יר נעמי שמר 5

6 ּבַ ּמֶ ה נִ תְ ּבָ רֵ ְך? יְהִ י רָ צֹון, ׁשֶ ּבַ עֲ בּור עֲ רִ יכַ ת סֵ דֶ ר זֶ ה ּבִ זְ כּותָ ן ׁשֶ ל אַ רְ ּבַ ע ּכֹוסֹות ֻ ּובִ סְ גּלָ תָ ם ׁשֶ ל ּפֵ רֹות אֶ רֶ ץ-יִׂשְ רָ אֵ ל ְ נִ זְ ּכֶ ה לְ הַ גׁשָ מַ ת ּכָ ל עֲ רָ כֵ ינּו ׁשֶ ּכָ ל אִ ּׁשָ ה וָאִ יׁש, ׁשֶ ּכָ ל עֵ ץ וְאִ ילָ ן יִּתְ נּו אֶ ת ּפִ רְ יָם הַ ּמְ יֻחָ ד לָ הֶ ם ּבַ ּקְ הִ ּלָ ה ּובַ ּטֶ בַ ע לְ אַ הֲ בָ ה וְלַ הֲ נָ אָ ה מֵ אִ ילָ נֹות אֶ רֶ ץ-יִׂשְ רָ אֵ ל ׁשֶ ּתִ תְ חַ ּדֵ ׁש עָ לֵ ינּו ׁשְ נַ ת-אִ ילָ ן טֹובָ ה וְׁשֹופַ עַ ת ּבְ רָ כָ ה עַ ד ּבְ לִ י ּדַ י. אָ מֵ ן העורך אָ ז יְרַ ּנֵ ן עֵ ץ הַ יְעָ רִ ים לִ פְ נֵ י אֵ ל אַ ּדִ יר אַ ּדִ ירִ ים יָעִ יר זְ מִ ירֹות וְׁשִ ירִ ים אָ ׁשִ יר ׁשִ יר חָ דָ ׁש יִתְ ּפָ אַ ר אֵ ל חַ י צּורֵ נּו ּוׁשְ מֹו יִתְ קַ ּדָ ׁש ּבָ רּוְך אֵ ל ׁשֹוכֵ ן עֲ רָ בֹות הַ ּבֹורֵ א נְ פָ ׁשֹות רַ ּבֹות ּובָ רָ א אִ ילָ נֹות טֹובֹות אָ ׁשִ יר ׁשִ יר חָ דָ ׁש יִתְ ּפָ אַ ר אֵ ל חַ י צּורֵ נּו ּוׁשְ מֹו יִתְ קַ ּדָ ׁש ר' יוסף חיים הבוימלטיש עַ ל רָ אׁשֵ ינּו ׁשּוב נֹוׁשְ רֹות טִ ּפֹות ׁשֶ ל ּגֶ ׁשֶ ם רּוחַ סְ תָ ו עֲ לֵ י זָ הָ ב ּבַ ּכָ ל ּפִ ּזְ רָ ה ׁשּוב נַ מְ ּתִ ין לַ ּׁשֶ מֶ ׁש, נְ צַ ּפֶ ה ּונְ חַ ּכֶ ה שֶ ... ּבָ אָ בִ יב הִ יא ּתָ ׁשּוב ּבַ חֲ זָ רָ ה אבי קורן הנח"ל

מְ קַ ּדְ ׁשִ ים אֶ ת הֶ חָ ג עַ ל ּגְ בִ יעַ יַיִן לָ בָ ן. הַ ּיַיִן הַ ּלָ בָ ן מְ סַ ּמֵ ל אֶ ת עֹונַ ת הַ ּסְ תָ ו, רּוחֹות מְ לַ ּטְ פֹות מַ קְ ּדִ ימֹות אֶ ת הַ חֹרֶ ף הַ ּסֹועֵ ר, הַ חַ ּמָ ה מְ אַ חֶ רֶ ת לִ זְ רֹחַ וְנֶ חְ ּפֶ זֶ ת לִ ׁשְ קֹעַ , הַ ּׁשָ מַ יִם מִ תְ ּכַ ּסִ ים ִ ּבֶ עָ בִ ים ּכֵ הִ ים, עֲ לֵ י הַ ּׁשַ ּלֶ כֶ ת נֹוׁשְ רִ ים לָ אָ רֶ ץ, מִ מְ טָ רִ ים מְ גיחִ ים לִ פְ רָ קִ ים וְהַ ּטֶ בַ ע מְ בַ ּקֵ ׁש לְ הִ תְ נַ מְ נֵ ם. נַ קְ ּדִ יׁש אֶ ת הַ ּכֹוס הָ רִ אׁשֹונָ ה לְ הִ תְ חַ ּדְ ׁשּות עַ ם יִׂשְ רָ אֵ ל ּבְ אֶ רֶ ץ יִׂשְ רָ אֵ ל, ְ לְ הַ גׁשָ מַ ת הַ חֲ לֹום הַ ּצִ ּיֹונִ י ּולְ עַ צְ מָ אּות מְ דִ ינַ ת יִׂשְ רָ אֵ ל, ּכֹה לֶ חָ י! הִ נְ נִ י מּוכָ ן/נָ ה ּומְ זֻ ּמָ ן/נָ ה, לְ קַ ּדֵ ׁש הֶ חָ ג עַ ל ּכֹוס יַיִן רִ אׁשֹונָ ה מֵ אַ רְ ּבַ ע ּכֹוסֹות סֵ דֶ ר לֵ יל ט"ּו ּבִ ׁשְ בָ ט ּבָ רּוְך אַ ּתָ ה ה' אֱ להֵ ינּו מֶ לֶ ְך הָ עולָ ם ּבֹורֵ א ּפְ רִ י הַ ּגֶ פֶ ן הַ ּׁשִ יר יִהְ יֶה לָ כֶ ם ּכְ לֵ יל הִ תְ קַ ּדֶ ׁש חָ ג וְׂשִ מְ חַ ת לֵ בָ ב ּכַ הֹולֵ ְך ּבֶ חָ לִ יל לָ בֹוא בְ הַ ר ה' אֶ ל צּור יִׂשְ רָ אֵ ל. )ישעיה ל כט( ּבִ רְ ׁשּות אֵ ל-חַ י, ׁשֹוכֵ ן מְ רֹומִ ים הַ ּמֹוצִ יא מִ ן הָ אָ רֶ ץ ּפֵ רֹות נְ עִ ימִ ים ּובִ רְ ׁשּות מֹורֹותַ י וְרַ ּבֹותַ י הַ ּמְ סֻ ּבִ ים הָ עֹוׂשִ ים יֹום חַ ג לָ אִ ילָ נֹות הַ ּטֹובִ ים נִ ּׂשָ א ּכֹוס ּבְ רָ כָ ה ּבְ רֹן ּובְ ׁשִ ירִ ים ּונְ קַ ּדֵ ׁש ּבְ ׂשִ מְ חָ ה אֶ ת מֹועֵ ד הַ ּנִ ירִ ים ּבָ רּוְך יִׂשְ רָ אֵ ל הֶ עָ מֵ ל ּבַ ּׂשָ דֹות ּובַ ּגַ ּנִ ים ּובְ רּוכָ ה לֹו אֶ רֶ ץ ׁשִ בְ עַ ת הַ ּמִ ינִ ים לְ חַ ּיִים נִ ׁשְ ּתֶ ה, זְ קֵ נִ ים טַ ף וְנָ ׁשִ ים לְ אַ הֲ בָ ה, לְ ׁשָ לֹום ּולְ טּוב הַ ּמַ עֲ ׂשִ ים הַ ּמְ מַ ּלֵ א אֲ סָ מֵ ינּו ּבַ ר וִיקָ בֵ ינּו זַ ּנִ ים יִתְ ּבָ רַ ְך אֵ ל-חַ י, ּבֹורֵ א ּפְ רִ י הַ ּגְ פָ נִ ים העורך רוני איש-רן שער הסתיו 7

עִ ם הַ ּסְ תָ ו חָ זְ רּו הַ ּצִ ּפֹורִ ים מֵ עֵ בֶ ר לַ ּמִ דְ ּבָ ר, מֵ עֵ בֶ ר לֶ הָ רִ ים וְהּוא רָ אָ ה אֹותָ ּה עַ ל הֶ עָ נָ ף וְהִ יא ּכְ חֻ ּלַ ת נֹוצָ ה, וְהִ יא ּדַ ּקַ ת ּכָ נָ ף זֶ ה הָ יָה עִ ם ּבֹוא הַ ּסְ תָ ו הּוא אֹותָ ּה ּכָ ל ּכָ ְך אָ הַ ב הָ יְתָ ה יָפָ ה ּכְ מֹו ּבַ ּׁשִ ירִ ים ּכְ מֹו ּבַ ּסְ תָ ו הַ ּצִ ּפֹורִ ים יורם טהר לב אילנית ּכָ ל סְ תָ ו אֲ נִ י נֹוׁשֵ ר אֶ ל ּתֹוְך עַ צְ מִ י מַ ּמָ ׁש ּכְ מֹו אָ ז, ּבֶ הָ לָ ה ׁשְ קֵ טָ ה הַ ּיֶלֶ ד הֶ חָ דָ ׁש ּבַ ּכִ ּתָ ה... וְיֵׁש מַ ּׁשֶ הּו נָ עִ ים ּבָ זֶ ה וְיֵׁש מַ ּׁשֶ הּו מַ כְ אִ יב מְ נַ ּסֶ ה ֹלא לִ ׁשְ ּכֹחַ ׁשֶ ּבַ ּסֹוף מַ ּגִ יעַ הָ אָ בִ יב אשכול נבו דוד דאור "לֵ ְך אֶ ל נְ מָ לָ ה עָ צֵ ל, רְ אֵ ה דְ רָ כֶ יהָ וַחֲ כָ ם, אֲ שֶ ׁר אֵ ין לָ ּה קָ צִ ין שֹׁטֵ ר ּומֹשֵ ׁל. ּתָ כִ ין ּבַ ּקַ יִץ ְ לַ חְ מָ ּה, אָ גרָ ה בַ ּקָ צִ יר מַ אֲ כָ לָ ּה." )משלי ו ו(. מעשה בחרגול ובנמלה שבילו את ימי הקיץ שלהם כל אחד בדרכו. החרגול קיפץ מרגב לרגב, זלל להנאתו ונהנה מן השמש החמימה ואילו הנמלה הייתה עמלה יומם וליל באגירת מזון ושיפור הקן לקראת ימי החורף הזועפים. כאשר הגיעה עונת הסתיו החלו להתדלדל מקורות המזון של החרקים שנחרדו מאימת החורף הממשמש ובא. פנה החרגול אל הנמלה בתחינה לקבל מעט מן המזון שאגרה כל הקיץ. גערה בו הנמלה ואמרה: מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. שיר החרגול והנמלה ריצ'רץ' 8

9 עולם העשייה חכמי הקבלה חילקו את המציאות לארבעה עולמות, הנקראים בקיצור אבי"ע: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. עולם האצילות הוא מעבר לכל השגה אנושית ולכן נעסוק רק בשלושת האחרונים. לפי סדר העולמות הזה, עולם העשייה הוא הדרגה הרוחנית הנמוכה ואילו האצילות היא הגבוהה ביותר. את עולם העשייה מייצגים פירות בעלי קליפה, שאת תוכם אוכלים ואת קליפתם משליכים. התוך מסמל את הטוב ואילו הקליפה את הרע. כך הופך סדר אכילת פירות ט"ו בשבט לסדרה של פעולות סמליות הבאות להעלות את החברה הישראלית במדרגות הרוחניות מעולם שיש בו טוב ורע לעולם שכולו טוב. כסמל לעולם העשייה נאכל פירות בעלי קליפה כגון אגוזים, שקדים ופרי הדר. ּבָ רּוְך אַ ּתָ ה ה' אֱ ֹלהֵ ינּו מֶ לֶ ְך הָ עֹולָ ם ּבֹורֵ א ּפְ רִ י הָ עֵ ץ על ר' מאיר נאמר "רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק". הרימון הוא המורה הרוחני של ר' מאיר, החכם הגדול אלישע בן אבויה. למרות שחכם זה שינה את אמונתו, המשיך רבי מאיר ללמוד ממנו תורה תוך שהוא בורר לעצמו את התוכן הטוב מהקליפה הגרועה. מכאן אנו למדים שמי שמבקש ללמוד חוכמה מחברו לא צריך לבדוק מהי אמונתו, שכן נאמר "מִ ּכָ ל מְ לַ ּמְ דַ י הִ ׂשְ ּכַ לְ ּתִ י" )תהילים קיט צט(, וכן "אֵ יזֶ הּו חָ כָ ם, הַ ּלֹומֵ ד מִ ּכָ ל אָ דָ ם" )אבות ד א(. ניתן ואף רצוי לקדם שיתוף פעולה בין אנשים בעלי אמונות ודעות שונות. )לפי רבנו בחיי, אבות ד א( יֹום ט"ו ׁשְ בָ ט הַ ּנֶ הְ ּדָ ר רֵ אׁשִ ית ּפִ רְ חֵ י סְ מָ דַ ר ֹלא תַ צְ מַ ח הָ אָ רֶ ץ ּדַ רְ ּדָ ר ּכִ י אִ ם ּפְ רִ י עֵ ץ הָ דָ ר מַ מְ תַ ּקִ ים מְ רֻ ּקָ חִ ים ּופֵ רֹות הַ מְ ׁשֻ ּבָ חִ ים אֹוכְ לִ ים אֹותָ ם ּוׂשְ מֵ חִ ים ּומְ הַ לְ לִ ים לָ אֵ ל נֶ אְ ּדָ ר ר' מרדכי מסלטון דוד מנחם רּוחַ סְ תָ ו מֵ עָ לַ י מְ יַּלֵ ל, חָ לְ פּו לִ י הַ ּׁשָ נִ ים עַ ל מַ קְ לִ י אֶ צְ לַ ע וְאֶ צְ חַ ק עֹוד יֹום נָ תַ ן לִ י אֵ ל יוסי מדמוני נתי לוי

מסורת נוספת של אכילת פירות בט"ו בשבט הולכת לפי סדר שבעת המינים ֶ שבהם נשתבחה ארץ ישראל: "אֶ רֶ ץ חִ ּטָ ה ּוׂשְ עֹרָ ה וְגפֶ ן ּותְ אֵ נָ ה וְרִ ּמֹון, אֶ רֶ ץ זֵ ית ׁשֶ מֶ ן ּודְ בָ ׁש" )דברים ח ח(. חיטה ושעורה הם מיני מאפה, גפן היא יין, תאנה היא דבלה, רימונים, שנשארו מראש השנה, זיתים כסמל לשמן ודבש תמרים. עם ישראל נמשל לגל של אגוזים המסוגל להיות יציב כאשר כל אגוז מוצא את מקומו בתוך הגל. במידה ששולפים אגוז אחד, הגל מתמוטט ומתרגש, ועל כך נאמר: "כל הפירות יכול אדם ליטול מהם מתוך השק ואין חבריהם מרגישים, בין תמרים בין תותים בין תאנים, אבל האגוז כיון שאתה נותן ידיך ונוטל מהם מעט, כולם מתרעמים ומרגישים" )פסיקתא רבתי יא(. אם אחד מאתנו נתון במצוקה כולנו ערבים לשלומו ולרווחתו ולכן אנו נחפזים לצאת לעזרתו. לְ מַ עְ לָ ה ּבְ הַ ר ּכְ בָ ר הַ ּׁשֶ מֶ ׁש ׁשֹוקַ עַ ת וְרּוחַ ׁשֶ ל עֶ רֶ ב ּפֹורֵ ץ מִ ן הַ חֹם סַ ּיֶרֶ ת אֱ גֹוז אֶ ת הַ ּדֶ רֶ ְך יֹודַ עַ ת ּכִ י ּבָ ּה הִ יא הָ לְ כָ ה ּגַ ם אֶ תְ מֹול, ּגַ ם ׁשִ לְ ׁשֹום לְ סַ ּיֶרֶ ת אֱ גֹוז יֵׁש קְ לִ ּפָ ה קְ צָ ת עָ בָ ה אַ ְך לֵ ב ׁשֶ ל זָ הָ ב וַהֲ מֹון אַ הֲ בָ ה דודו ברק יגאל בשן אֶ ל ּגִ ּנַ ת אֱ גֹוז יָרַ דְ ּתִ י לִ רְ אֹות ּבְ אִ ּבֵ י הַ ּנָ חַ ל לִ רְ אֹות הֲ פָ רְ חָ ה הַ ּגֶ פֶ ן הֵ נֵ צּו הָ רִ ּמֹנִ ים לְ כָ ה דֹודִ י נֵ צֵ א הַ ּׂשָ דֶ ה נָ לִ ינָ ה ּבַ ּכְ פָ רִ ים נַ ׁשְ ּכִ ימָ ה לַ ּכְ רָ מִ ים נִ רְ אֶ ה אִ ם ּפָ רְ חָ ה הַ ּגֶ פֶ ן ּפִ ּתַ ח הַ ּסְ מָ דַ ר הֵ נֵ צּו הָ רִ ּמֹונִ ים ׁשָ ם אֶ ּתֵ ן אֶ ת ּדֹדַ י לָ ְך שיר השירים קרולינה יָמִ ים חֹולְ פִ ים ּוכְ בָ ר הַ ּסְ תָ ו עָ לִ ים מֵ תִ ים יַׁשְ אִ יר אַ חֲ רָ יו ּדְ מָ עֹות עֹולֹות וְׁשּוב הַ ּזִ כְ רֹונֹות אָ בִ יב רָ חֹוק וְקַ יִץ ׁשֶ חָ לַ ף הֹו מִ י יָׁשִ יב אֶ ת עֹנֶ ג הַ ּלֵ ילֹות חֶ מְ ּדַ ת יָמִ ים אָ בְ דּו לַ ּׁשָ וְא יעקב שבתאי יהורם גאון 10

נגישות הפעם הראשונה במקרא, שבה נזכר עניין המוגבלות הפיזית, והוא קשור בבית המלוכה של שאול: וְלִ יהֹונָ תָ ן ּבֶ ן ׁשָ אּול, ּבֵ ן ְ נְ כֵ ה רַ גלָ יִם, ּבֶ ן חָ מֵ ׁש ׁשָ נִ ים הָ יָה ּבְ בֹא ׁשְ מֻ עַ ת ׁשָ אּול וִיהֹונָ תָ ן מִ ּיִזְ רְ עֶ אל, וַּתִ ּׂשָ אֵ הּו אֹמַ נְ ּתֹו וַּתָ נֹס, וַיְהִ י ּבְ חָ פְ זָ ּה לָ נּוס וַּיִּפֹל וַּיִּפָ סֵ חַ , ּוׁשְ מֹו מְ פִ יבֹׁשֶ ת. )שמואל-ב ד ד( בקרב הציבור הדתי קיימת מחלוקת בין רבנים בדבר השימוש בכיסא גלגלים חשמלי בשבת לצורך הגעה לתפילה במניין בבית הכנסת. יש האוסרים מכל וכל, יש המתירים אם המסיע הוא גוי ויש המתירים למשתמש עצמו כדי לזכותו במצוות תפילה בקהילה. האם אפשר שאדם יושב על כיסא גלגלים יוביל תפילת עמידה? "אין כל חשש בזה, כאשר הציבור מסכימים שחזן כזה שמוכרח לשבת יהיה שליח ציבור, שמותר לכתחילה לעשות כן, אלא כשיש עוררין רצוי לברוח ממחלוקת. אבל המעוררין עושין שלא כדין, ומחמירים כביכול בדבר שלא צריך להחמיר, ומלבינים פני אדם מישראל שזה גרוע משופך דמים. )הרב עזרא בצרי( השיר "חברים מכל מיני צבעים", נכתב על- די חנה גולדברג ב-1998 ,עבור הפסטיגל. הוא הולחן על-ידי יוני רועה ובוצע במקור על-ידי שרית חדד. לימים הפך השיר לקלאסיקה שממשיכה להתנגן במסיבות גן הילדים גם בימינו. לבקשתה של שני חתי אשכנזי, אימא של עילי בן ה-8 הסובל משיתוק מוחין, נענתה המשוררת חנה גולדברג וכתבה בית נוסף לשיר. 11 יֵׁש לִ י חָ בֵ ר עַ ל ּכִ ּסֵ א ּגַ לְ ּגַ ּלִ ים הּוא וַאֲ נִ י ּכְ מֹו ׁשְ נֵ י אַ חִ ים. ַ לַ מְ רֹות ׁשֶ הּוא מִ ּמֶ ּנִ י לְ גמְ רֵ י אַ חֵ ר אַ ְך עַ ל ּכָ זֶ ה חֲ בֵ ר אֵ יְך אֶ פְ ׁשָ ר לְ וַּתֵ ר הבית החסר קשר הבית של משפחות מיוחדות ּכָ ל מָ ה ׁשֶ אֶ פְ ׁשָ ר אֲ נִ י ּבֹוחֵ ר לִ רְ צֹות ּכָ ל עֹוד אֶ פְ ׁשָ ר אֲ נִ י מּוכָ ן לִ טְ עֹות וְתֵ דַ ע ׁשֶ ּכְ ׁשֶ אַ ּתָ ה אִ ּתִ י אֲ נִ י ּבֹוטֵ חַ ּבְ עַ צְ מִ י ּכִ י יֵׁש יָדַ יִם ׁשֶ ּמְ לַ ּוֹות אֹותִ י כל מה שאפשר אילנה יוספזון ואודי אהרוני

12 ִ מֹוזְ גים לַ ּגָ בִ יעַ יַיִן ׁשֶ רֻ ּבֹו לָ בָ ן ּומִ עּוטֹו אָ דֹם. מְ עַ ט הָ אֹדֶ ם ׁשֶ הֹוסַ פְ נּו לַ ּיַיִן הַ ּלָ בָ ן מְ סַ ּמֵ ל אֶ ת רֵ אׁשִ ית הִ תְ עֹורְ רּות הַ ּטֶ בַ ע ּבְ עִ ּצּומָ ם ׁשֶ ל יְמֹות הַ חֹרֶ ף הַ ּקָ רִ ים וְהַ ּסֹועֲ רִ ים. הַ ּלִ בְ לּוב הַ ּמְ הֻ ּסָ ס וְהַ ּפְ רִ יחָ ה הַ ּמְ עֻ ּדֶ נֶ ת מְ עִ ידִ ים ּכִ י הַ ּטֶ בַ ע מְ בַ ּקֵ ׁש לְ הָ קִ יץ מִ ּתַ רְ ּדֵ מַ ת הַ חֹרֶ ף הָ עֲ מֻ ּקָ ה ׁשֶ ּנָ פְ לָ ה עָ לָ יו, ּובְ רֹאׁש ּכֻ ּלָ ם עֹומֵ ד סִ מְ לֹו ׁשֶ ל הַ חַ ג, הַ ּׁשָ קֵ ד. ְ נַ קְ ּדִ יׁש אֶ ת הַ ּכֹוס הַ ּׁשְ נִ ּיָה לְ הַ גּבָ רַ ת הָ אַ הֲ בָ ה וְהָ אַ חְ וָה ּבַ חֶ בְ רָ ה הַ ּיִׂשְ רְ אֵ לִ ית, לְ הִ תְ עַ ּצְ מּות הַ ּסֹובְ לָ נּות וְהַ ּכָ בֹוד לַ זּולַ ת ּולְ חִ ּזּוק הַ ּלְ כִ ידּות הַ חֶ בְ רָ תִ ית, ּכֹה לֶ חָ י! הִ נְ נִ י מּוכָ ן/נָ ה ּומְ זֻ ּמַ ן/נָ ה, לִ ׁשְ ּתֹות ּכֹוס יַיִן ׁשְ נִ ּיָה מֵ אַ רְ ּבַ ע ּכֹוסֹות סֵ דֶ ר לֵ יל ט"ּו ּבִ ׁשְ בָ ט לְ חַ ּיִים! הַ ּׁשְ קֵ דִ ּיָה ּפֹורַ חַ ת וְׁשֶ מֶ ׁש ּפָ ז זֹורַ חַ ת צִ ּפֳ רִ ים מֵ רֹאׁש ּכָ ל ּגַ ג מְ בַ ּׂשְ רֹות אֶ ת ּבֹוא הֶ חָ ג ט"ּו ּבִ ׁשְ בָ ט הִ ּגִ יעַ – חַ ג הָ אִ ילָ נֹות ישראל דושמן דפנה ארמוני ׁשֶ לֶ ג עַ ל עִ ירִ י, ּכָ ל הַ ּלַ יְלָ ה נָ ח אֶ ל אַ רְ צֹות הַ חֹם אֲ הּובִ י הָ לַ ְך ׁשֶ לֶ ג עַ ל עִ ירִ י, וְהַ ּלַ יְלָ ה קַ ר מֵ אַ רְ צֹות הַ חֹם לִ י יָבִ יא ּתָ מָ ר ׁשֶ לֶ ג עַ ל עִ ירִ י, וְהַ ּלַ יְלָ ה הַ ּקַ ר מֵ אַ רְ צֹות הַ חֹם לִ י יָבִ יא ּתָ מָ ר נעמי שמר רוחמה רז שער החורף

כאשר הלל הזקן, נשיא הסנהדרין, היה נער צעיר, ביקש ללמוד תורה בבית המדרש, שבו לימדו שני ענקי הדור, שמעיה ואבטליון. אך שכר הלימוד הגבוה מידי אילץ אותו לעבוד קשה ואת משכורתו חילק מחצית למחייתו ומחצית למימון שכר הלימוד. ביום שישי אחד לא היה בידו לשלם לבית המדרש ולכן אסרו עליו את הכניסה ללימודים. הלל לא ויתר על רכישת השכלה ולכן טיפס על גג בית המדרש כדי להאזין לדברי החכמים דרך חלון שבו. חורף סוער שבאותו היום הנחית כמות גדולה של שלג על הגג וכיסה את הלל התלמיד העני. למחרת, ביום השבת, כאשר האיר היום, נכנסו שמעיה ואבטליון לבית המדרש ומצאו אותו חשוך. בדקו את החלון שבתקרה וגילו לתדהמתם דמות אדם בתוכו. מיד עלו לגג ופרקו מעל הלל שלג בגובה שלוש אמות. הכניסו אותו לבית המדרש, רחצו אותו והושיבו אותו על יד המדורה שהבעירו. לאחר שהתאושש אמרו האחד לשני: למען תלמיד כזה ראוי לחלל את השבת. )לפי התלמוד יומא לה ע"ב( עִ ם ׁשֶ לֶ ג צַ ח רֹאׁשֹו ּבַ עֲ רָ פֶ ל רֹאׁשֹו ּבָ עַ ר ּבְ עַ ל ּכָ רְ חֹו וַאֲ נָ ׁשִ ים עָ צְ רּו לְ הִ סְ ּתַ ּכֵ ל לְ הִ סְ ּתַ ּכֵ ל אֶ ל ּתֹוְך ּתֹוכֹו מָ צָ א ּבִ נְ יָן ּגָ דֹול עָ לָ ה לַ ּגַ ג רָ צָ ה לִ צְ ֹלל ּכְ מֹו הַ ּנֵ ץ אַ ְך מִ ּכֵ יוָן ׁשֶ ּזֶ ה הָ יָה יֹום חַ ג נָ חַ ת עַ ל צַ ּמַ רְ ּתֹו ׁשֶ ל עֵ ץ שלומי ברכה משינה ּבְ אֶ רֶ ץ אַ הֲ בָ תִ י הַ ּׁשָ קֵ ד ּפֹורֵ חַ ּבָ אָ רֶ ץ אַ הֲ בָ תִ י מְ חַ ּכִ ים לְ אֹורֵ חַ ׁשֶ בַ ע עֲ לָ מֹות ׁשֶ בַ ע אִ ּמָ הֹות ׁשֶ בַ ע ּכָ לֹות ּבַ ּׁשַ עַ ר אַ ְך מִ י עֵ ינֵ י נֶ ׁשֶ ר לֹו וִירֵ אֵ נּו ּומִ י לֵ ב חָ כָ ם לֹו וְיַּכִ ירֶ ּנּו מִ י ֹלא יִטְ עֶ ה מִ י ֹלא יִׁשְ ּגֶ ה מִ י יִפְ ּתַ ח לֹו הַ ּדֶ לֶ ת לאה גולדברג האופרה 13

עולם היצירה אנו עולים דרגה רוחנית נוספת אל עולם היצירה, שהוא אחד מארבע עולמות קבליים הנקראים בקיצור אבי"ע. פירות המסמלים את עולם היצירה הינם אלה שאנו אוכלים את המעטה החיצוני שלהם ואילו את הגלעין שלהם זורעים או משליכים, כגון תמרים וזיתים. בפירות אלה הגלעין הוא מעין קליפה פנימית רעה, אך כמות המזון גדולה מין הקליפה ולכן הם מסמלים דרגה גבוהה יותר מעולם העשייה ועדיין נמוכה מעולם הבריאה. "מָ ה ּתְ מָ רָ ה זֹו אֵ ין ּבָ ּה ּפְ סֹלֶ ת, אֶ ּלָ א ּתְ מָ רֶ יהָ לַ אֲ כִ ילָ ה וְלּולָ בֶ יהָ לְ הַ ּלֵ ל, חֲ רִ ּיֹות לִ סְ ּכְֹך, סִ יבִ ים לַ חֲ בָ לִ ים, סַ נְ סְ נִ ים לִ כְ בָ רָ ה, ׁשִ פְ עַ ת קֹורֹות לְ הַ קְ רֹות ּבָ הֶ ם אֶ ת הַ ּבַ יִת, ּכָ ְך הֵ ם יִׂשְ רָ אֵ ל אֵ ין ּבָ הֶ ם ּפְ סֹלֶ ת אֶ ּלָ א מֵ הֶ ם ּבַ עֲ לֵ י מִ קְ רָ א מֵ הֶ ם ּבַ עֲ לֵ י מִ ׁשְ נָ ה מֵ הֶ ם ּבַ עֲ לֵ י ּתַ לְ מּוד מֵ הֶ ם ּבַ עֲ לֵ י הַ ּגָ דָ ה". אָ נּו מֻ זְ מָ נִ ים לְ הֹוסִ יף, לְ מָ ׁשָ ל: מֵ הֶ ם מִ תְ נַ ּדְ בִ ים ּבַ ּקְ הִ ּלָ ה, מֵ הֶ ם עֹוזְ רִ ים לַ זּולַ ת, מֵ הֶ ם מַ ׁשְ ּכִ ינִ ים ׁשָ לֹום ּומְ קַ ּבְ לִ ים אֶ ת ּכָ ל הָ אָ דָ ם ּבְ סֵ בֶ ר ּפָ נִ ים יָפֹות. )לפי בראשית רבה מא א( צַ ּדִ יק ּכַ ּתָ מָ ר יִפְ רָ ח ּכְ אֶ רֶ ז ּבַ ּלְ בָ נֹון יִׂשְ ּגֶ ה. )תהילים צב יג( צֵ ל עֵ ץ ּתָ מָ ר וְאֹור יָרֵ חַ ּומַ נְ ּגִ ינַ ת ּכִ ּנֹור ּתַ קְ סִ ים אֶ ת הַ ּלֵ ב עֹולֶ ה הַ ּצְ לִ יל רֹועֵ ד ּבֹוקֵ עַ מִ ּמֵ יתָ רִ ים נִ ׁשְ ּפָ ְך ּכְ אֵ ב אפרים ויינשטיין עוזיה צדוק ְ עֲ צֵ י הַ ּדֶ קֶ ל ּבְ לֵ ב ּבַ גּדָ ד עַ ל הַ ּפְ רָ ת וְהַ חִ ּדֶ קֶ ל, אֶ רֶ ץ הַ ּתָ מָ ר יָׁשְ בּו הֹורֵ ינּו עַ ל נַ הֲ רֹות ּבָ בֶ ל ּגָ לּות אַ לְ ּפַ יִם מֵ אֶ רֶ ץ יִׂשְ רָ אֵ ל וְאִ ּתָ ם ּתָ מִ יד ּתְ פִ ּלָ ה ּבֹועֶ רֶ ת עֹוד מְ עַ ט יָבֹוא הַ ּגֹואֵ ל עַ ל ּכַ נְ פֵ י הַ ּנֶ ׁשֶ ר נָ בֹוא לְ יִׂשְ רָ אֵ ל, צִ ּיֹון וְיִׂשְ רָ אֵ ל קובי רואה 14

ֶ אֶ ׁשְ ּתְ ָך ּכְ גפֶ ן ּפֹרִ ּיָה ּבְ יַרְ ּכְ תֵ י בֵ יתֶ ָך ּבָ נֶ יָך ּכִ ׁשְ תִ לֵ י זֵ יתִ ים סָ בִ יב לְ ׁשֻ לְ חָ נֶ ָך. )תהילים קכח ג( הָ רֹואֶ ה זַ יִת ּבַ חֲ לֹום, ׁשֵ ם טֹוב יֹוצֵ א לֹו, ׁשֶ ּנֶ אֱ מַ ר "זַ יִת רַ עֲ נָ ן יְפֵ ה פְ רִ י תֹאַ ר קָ רָ א ה' ׁשְ מֵ ְך" )ירמיה יא טז(. הָ רֹואֶ ה ׁשֶ מֶ ן זַ יִת ּבַ חֲ לֹום, יְצַ ּפֶ ה לִ מְ אֹור ּתֹורָ ה, ׁשֶ ּנֶ אֱ מַ ר "וְיִקְ חּו אֵ לֶ יָך ׁשֶ מֶ ן זַ יִת זָ ְך" )שמות כז כ(. )בבלי, ברכות נז ע"א( הַ קְ ׁשֵ ב, הַ קְ ׁשֵ ב לְ מַ ּׁשָ ב הָ רּוחַ ּבְ נֹוף הַ ּזֵ יתִ ים אֵ יזֹו צְ מִ יחָ ה עֲ נָ וָה הַ קְ ׁשֵ ב הַ קְ ׁשֵ ב לְ מַ ּׁשָ ב הֲ תִ ׁשְ מַ ע מָ ה הֵ ם אֹומְ רִ ים ּדְ בָ רִ ים נְ בֹונִ ים ּופְ ׁשּוטִ ים לאה גולדברג בת אלה וְהַ ּׁשַ חַ ף ּתָ ר, לִ ּבֹו מּואָ ר ּבְ פִ יו עָ לֶ ה ׁשֶ ל זַ יִת ּבׂשֹורַ ת ׁשָ לֹום לַ ּבַ יִת נָ ח הַ רְ חֵ ק מִ ן הַ ּׁשַ יִת וְהַ ּׁשַ חַ ף ּתָ ר אַ חַ ר עָ לֶ ה ׁשֶ ל זַ יִת פנינה אליני צחי הלוי ּכַ אֲ ׁשֶ ר נִ פְ רַ ד רַ ב נַ חְ מָ ן מֵ רַ ב יִצְ חָ ק ּבִ ּקֵ ׁש מִ ּמֶ ּנּו לְ בָ רְ כֹו. אָ מַ ר לֹו: אֶ מְ ׁשֹל לְ ָך מָ ׁשָ ל לְ מָ ה הַ ּדָ בָ ר ּדֹומֶ ה, לְ אָ דָ ם ׁשֶ הָ יָה הֹולֵ ְך ּבַ ּמִ דְ ּבָ ר וְהָ יָה רָ עֵ ב וְעָ יֵף וְצָ מֵ א, ּומָ צָ א אִ ילָ ן ׁשֶ ּפֵ רֹותָ יו מְ תּוקִ ין וְצִ ּלֹו נָ אֶ ה וְאַ ּמַ ת הַ ּמַ יִם עֹובֶ רֶ ת ּתַ חְ ּתָ יו, אָ כַ ל מִ ּפֵ רֹותָ יו וְׁשָ תָ ה מִ ּמֵ ימָ יו וְיָׁשַ ב ּבְ צִ ּלֹו, ּוכְ ׁשֶ ּבִ ּקֵ ׁש לֵ ילֵ ְך, אָ מַ ר: "אִ ילָ ן אִ ילָ ן, ּבַ ּמֶ ה אַ בְ רֵ כְ ָך? אִ ם אֹומָ ר לְ ָך ׁשֶ ּיְהּו ּפֵ רֹותֶ יָך מְ תּוקִ ין, הֲ רֵ י ּפֵ רֹותֶ יָך מְ תּוקִ ין, ׁשֶ ּיְהֵ א צִ ּלְ ָך נָ אֶ ה, הֲ רֵ י צִ ּלְ ָך נָ אֶ ה, ׁשֶ ּתְ הֵ א אַ ּמַ ת הַ ּמַ יִם עֹובֶ רֶ ת ּתַ חְ ּתֶ יָך, הֲ רֵ י אַ ּמַ ת הַ ּמַ יִם עֹובֶ רֶ ת ּתַ חְ ּתֶ יָך, אֶ ּלָ א, יְהִ י רָ צֹון ׁשֶ ּכָ ל נְ טִ יעֹות ׁשֶ ּנֹוטְ עִ ין מִ ּמְ ָך יִהְ יּו ּכְ מֹותְ ָך" )לפי בבלי, תענית ו ע"א( האחים פליגמן 15

16 נגישות כבד ראייה או כבד שמיעה שווים לכל דבר ועניין בתפקידים הדתיים הקהילתיים ולכן ניתן למנותם לשליחי ציבור ומוציאים את הרבים ידי חובת תפילה. )לפי ילקוט יוסף, סימנים לב, קמ"א( שאלה שהעסיקה חכמים בעידן המודרני היא האם ראוי להכניס כלב נחייה עם בעליו כבד-הראייה לבית הכנסת כדי להתפלל במניין. אחד מגדולי הפוסקים, רבי משה פיינשטיין, איננו רואה כל ביזיון בכך שהכלב נכנס לבית התפילה ולכן הוא אוסר למנוע מכבד הראייה להתפלל בציבור. )לפי אגרות משה, או"ח א סימן מה( לְ הַ רְ ּגִ יׁש ּכְ מֹו ּכֻ ּלָ ם סְ תָ ם לָ לֶ כֶ ת לַ ּיָם לְ הִ סְ ּתַ ּכֵ ל ּבַ ּגַ ּלִ ים ּולְ חַ ּיְֵך לָ עֹולָ ם ּתְ נּו לִ י לַ חֲ ֹלם לְ דַ מְ יֵן וְזֶ ה ֹלא מְ ׁשַ ּנֶ ה ּבִ כְ לָ ל אֲ נִ י ּפָ ׁשּוט מְ יֻחָ ד להרגיש כמו כולם דודו תמיר וחן רוטשילד ּבַ חּוץ מָ טָ ר סֹוחֵ ף ּומְ תֹופֵ ף עַ ל הַ ּפַ חִ ים אּולַ י זֶ ה סְ תָ ם מָ טָ ר אּולַ י זֶ ה ּבֶ כִ י מַ לְ אָ כִ ים ּפֶ רַ ח קָ טָ ן ׁשֶ ּלִ י יַלְ ּדִ י, הִ ּׁשָ אֵ ר ּכָ אן לְ צִ ּדִ י רַ ק ּתַ אֲ מִ ין ׁשֶ ּגַ ם אַ ּתָ ה יָכֹול לִ הְ יֹות ּבָ רִ יא יש אמונה עזר מציון מצטיירת תמונה בעייתית בכל הנוגע ליחס ההלכה היהודית לאנשים עם מוגבלויות. שוב, לא מדובר על סיעוד וטיפול רפואי אלא על שילוב בחברה, בתפילה, בלימודים ובמנהיגות. נגישות ישראל

ִ מֹוזְ גים לַ ּגָ בִ יעַ יַיִן ׁשֶ ּמַ חֲ צִ יתֹו לָ בָ ן ּומַ חֲ צִ יתֹו אָ דֹם. ּבַ ּכֹוס הַ ּׁשְ לִ יׁשִ ית קַ ּיָם אִ ּזּון מֻ ׁשְ לָ ם ּבֵ ין צִ בְ עֵ י הַ ּיַיִן הַ ּלָ בָ ן וְהָ אָ דֹם וְהּוא מְ סַ ּמֵ ל אֶ ת אַ חַ ת מְ עֹונֹות הַ ּׁשָ נָ ה הַ ּמַ רְ ׁשִ ימֹות ּבְ יֹותֵ ר. ּכָ ל הַ ּטֶ בַ ע אֹומֵ ר ׁשִ ירָ ה, הַ ּׂשָ דֹות נִ פְ רָ סִ ים ּכְ מַ רְ בַ ּדִ ים יְרֻ ּקִ ים, הַ ּפְ רָ חִ ים מְ בַ צְ ּבְ צִ ים מִ ּכָ ל עֵ בֶ ר ּבִ ׁשְ לַ ל צְ בָ עִ ים וְהָ עֵ צִ ים לֹובְ ׁשִ ים ּבַ חֲ זָ רָ ה אֶ ת אַ ּדֶ רֶ ת הֶ עָ לִ ים ׁשֶ ּפָ ׁשְ טּו ּבַ סְ תָ ו. נַ קְ ּדִ יׁש אֶ ת הַ ּכֹוס הַ ּׁשְ לִ יׁשִ ית לְ עִ ידּוד הַ ּקְ הִ ּלָ תִ ּיּות ּבְ יִׂשְ רָ אֵ ל, לְ חִ ּזּוק הַ חִ ּבּורִ ּיֹות ּבֵ ין ּפְ רָ טִ ים ּוקְ בּוצֹות מֵ רֶ קַ ע ׁשֹונֶ ה ּולְ בִ ּסּוס הָ אֵ מּון וְהָ עֲ רֵ בּות הַ הֲ דָ דִ ּיִים, ּכֹה לֶ חָ י! הִ נְ נִ י מּוכָ ן/נָ ה ּומִ ּזְ מַ ן/נָ ה, לִ ׁשְ ּתֹות ּכֹוס יַיִן ׁשְ לִ יׁשִ ית מֵ אַ רְ ּבַ ע ּכֹוסֹות סֵ דֶ ר לֵ יל ט"ו ּבִ ׁשְ בָ ט לַ חַ ּיִים! ּתִ פְ קְ חּו אֶ ת הָ עֵ ינַ יִם, ּתִ סְ ּתַ ּכְ לּו סָ בִ יב ְ ּפֹה וָׁשָ ם נִ גמַ ר הַ חֹרֶ ף וְנִ כְ נַ ס אָ בִ יב ָ ּבַ ּׂשָ דֶ ה לְ יַד הַ ּדֶ רֶ ְך יֵׁש ּכְ בָ ר ּדְ גנִ ּיֹות אַ ל ּתַ ּגִ ידּו לִ י ׁשֶ ּכָ ל זֶ ה ֹלא יָכֹול לִ הְ יֹות אֲ נָ ׁשִ ים טֹובִ ים ּבְ אֶ מְ צַ ע הַ ּדֶ רֶ ְך אֲ נָ ׁשִ ים טֹובִ ים מְ אֹוד אֲ נָ ׁשִ ים טֹובִ ים יֹודְ עִ ים אֶ ת הַ ּדֶ רֶ ְך וְאִ ּתָ ם אֶ פְ ׁשָ ר לִ צְ עֹד נעמי שמר דני כץ הָ אָ בִ יב צָ חַ ק וַיֵט אֶ ת ּפִ יו אֵ לֵ ינּו וַיִּלְ אַ ט זֶ ה הַ ּיֹום לִ י יֹום הֻ לֶ ּדֶ ת חֲ מִ ּשָ ׁה עָ שָ ׂר ּבִ ׁשְ בָ ט נתן אלתרמן מרים יעקב שער האביב 17

קהילות יהודי ארץ-אשור, המשמרות עד היום את הלשון הארמית המדוברת, היו נוהגות לחגוג מיד עם צאת החג, באיסרו חג פסח, יום המימונה, את חג אביב סֶ הְ רַ נֵ ה. משפחות רבות היו יוצאות אל השדות על יד יובלי הנהרות, הפרת והחידקל, אופות לחם חדש שלאחר הפסח, שרות בלשון הארמית שירי עם ופיוטים ורוקדות לצלילי התוף והחליל, דַ הֹולָ א וְזּורְ נָ א ) שיכאני(. הן ראו בחודש ניסן ראש לחודשי השנה ולכן ברכו זה את זו בברכת רֵ יׁש שַ ּׁתֹוְך ּבְ רִ יכְ ּתָ א, יהי ראש השנה שלך מבורך. פעילים חברתיים מבקשים כעת לחדש את מסורת החג יחד עם קהילת יהודי מרוקו ביום המימונה. סהרנה - מימונה וְהָ יָה ּבַ ּיֹום הַ הּוא יִּתָ קַ ע ּבְ ׁשֹופָ ר ּגָ דֹול ּובָ אּו הָ אֹבְ דִ ים ּבְ אֶ רֶ ץ אַ ּׁשּור וְהַ ּנִ ּדָ חִ ים ּבְ אֶ רֶ ץ מִ צְ רָ יִם וְהִ ׁשְ ּתַ חֲ וּו לַ ה' ּבְ הַ ר הַ ּקֹדֶ ׁש ּבִ ירּוׁשָ לִָ ם ישעיה כז יג דוד צבאח ּבֵ ין נְ הַ ר ּפְ רָ ת ּונְ הַ ר חִ ּדֶ קֶ ל עַ ל-הָ הָ ר מִ ּתַ ּמֵ ר ּדֶ קֶ ל ּובַ ּדֶ קֶ ל, ּבֵ ין עֳ פָ אָ יו ּתִ ׁשְ ּכָ ן-לָ ּה ּדּוכִ יפַ ת זָ הָ ב ח.נ ביאליק גידי גוב ושלומי שבת מֶ לֶ ְך ּגֹואֵ ל ּומֹוׁשִ יעַ אֵ ל נַ עֲ רָ ץ ּבְ סֹוד קְ דֹוׁשִ ים ּולְ אֵ ין אֹונִ ים עָ צְ מָ ה יַרְ ּבֶ ה מַ חֲ זִ יק רִ פְ יֹון יְדֵ י רָ ׁשִ ים ּכִ י הֹוצִ יא ּבְ חֹדֶ ׁש אָ בִ יב ּבְ נֵ י יִׂשְ רָ אֵ ל חֲ מּוׁשִ ים הֹודּו לָ אֵ ל ּכִ י הַ חֹדֶ ׁש הַ ּזֶ ה לָ כֶ ם רֹאׁש חֳ דָ ׁשִ ים ר' משה חוצין משה חבושה וחברים 18

עולם הבריאה הדרגה הרוחנית השלישית והגבוהה ביותר בסדר העולמות היא עולם הבריאה, שהוא אחד מארבע עולמות קבליים הנקראים בקיצור אבי"ע. כאמור, עולם האצילות, העליון על הכול, הוא בלתי מושג, ולכן אין לו פירות המסמלים אותו. הפירות המסמלים את עולם הבריאה הינם פירות הנאכלים בשלמותם. דבר אחד מהם לא נזרק ואינו מתבזבז. תאנים )דבלות(, ענבים )צימוקים( וחרובים, מסמלים את השלמות שאליה אנו מצווים לחתור. התאנה, משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל, נזכרת כבר בסיפור גן העדן. ּפְ רִ י ּגַ ּנִ י הִ ּנֵ ה הֵ בֵ אתִ י מְ לֹוא הַ ּטֶ נֶ א רַ ב ּפְ אֵ ר ּבִ ּכּורִ ים ּפֹה הֶ עֱ לֵ יתִ י וְרֹאׁשִ י עָ טַ רְ ּתִ י זֵ ר ּבֶ ן אִ ּכָ ר מִ ּפְ רִ י ּגַ ּנֵ הּו ּתְ אֵ נִ ים וְרִ ּמֹונִ ים ּובַ ּסַ ל לֹו עַ ל ׁשִ כְ מֵ הּו ּתֶ הֱ מֶ ינָ ה זּוג יֹונִ ים שמואל בס שיר עד אֵ יְך יֹודְ עִ ים ׁשֶ ּבָ א אָ בִ יב מִ סְ ּתַ ּכְ לִ ים סָ בִ יב סָ בִ יב וְאִ ם רֹואִ ים ׁשֶ אֵ ין עֹוד ּבֹץ ּבַ ּׁשְ בִ ילִ ים וְאִ ם רֹואִ ים ׁשֶ ּנֶ עֶ לְ מּו הַ ּמְ עִ ילִ ים ַ וְאִ ם ּפֶ רֶ ג וְגם חַ רְ צִ ית לִ כְ בֹוד הַ חַ ג קִ ּׁשְ טּו אַ רְ צִ י אָ ז יֹודְ עִ ים, אָ ז יֹודְ עִ ים אָ ז יֹודְ עִ ים, ׁשְ בָ א אָ בִ יב דתיה בן דור הופ 19

ּכִ י הִ ּנֵ ה הַ ּסְ תָ יו עָ בָ ר, הַ ּגֶ ׁשֶ ם חָ לַ ף הָ לַ ְך לֹו. הַ ּנִ ּצָ נִ ים נִ רְ אּו בָ אָ רֶ ץ, עֵ ת הַ ּזָ מִ יר הִ ּגִ יעַ וְ קֹול הַ ּתֹור נִ ׁשְ מַ ע ּבְ אַ רְ צֵ נּו. הַ ּתְ אֵ נָ ה חָ נְ טָ ה פַ ּגֶ יהָ וְ הַ ּגְ פָ נִ ים סְ מָ דַ ר נָ תְ נּו רֵ יחַ . )שיר השירים ב יא-יג( לָ ּמָ ה נִ מְ ׁשְ לָ ה ּתֹורָ ה לַ ּתְ אֵ נָ ה? ׁשֶ רֹב הָ אִ ילָ נֹות, הַ ּזַ יִת וְהַ ּגֶ פֶ ן וְהַ תְ מָ רָ ה, נִ לְ קָ טִ ין ּכְ אֶ חָ ד וְהַ ּתְ אֵ נָ ה נִ לְ קֶ טֶ ת מְ עַ ט מְ עַ ט, וְכָ ְך הַ ּתֹורָ ה, הַ ּיֹום לֹומֵ ד מְ עַ ט ּולְ מָ חָ ר הַ רְ ּבֵ ה, לְ פִ י ׁשֶ אֵ ינָ ּה מִ תְ לַ ּמֶ דֶ ת ֹלא ּבְ ׁשָ נָ ה וְֹלא ּבִ ׁשְ ּתַ יִם )תנחומא, פנחס יא(. לָ ּמָ ה נִ מְ ׁשְ לָ ה ּתֹורָ ה לִ תְ אֵ נָ ה? אֶ ּלָ א ּכָ ל הַ ּפֵ רֹות יֵׁש ּבָ הֶ ם ּפְ סֹלֶ ת. ּתְ מָ רִ ים יֵׁש ּבָ הֶ ם ּגַ רְ עִ ינִ ים, עֲ נָ בִ ים יֵׁש ּבָ הֶ ם חַ רְ צַ ּנִ ים, רִ ּמֹונִ ים יֵׁש ּבָ הֶ ם קְ לִ יפִ ין, אֲ בָ ל ּתְ אֵ נָ ה ּכֻ ּלָ ה יָפָ ה לֶ אֱ כֹל. ּכָ ְך ּדִ בְ רֵ י ּתֹורָ ה אֵ ין ּבָ הֶ ם ּפְ סֹלֶ ת )ילקוט שמעוני, יהושע א ב(. ַ יֵׁש רֶ גע קָ צָ ר ּבֵ ין אַ ּדָ ר לְ נִ יסָ ן ׁשֶ הַ ּטֶ בַ ע צֹוהֵ ל ּבְ כָ ל ּפֶ ה הּוא ׁשֹופֵ עַ חַ ּיִים ׁשִ ּכֹור ּומְ בֻ ּׂשָ ם אֵ יְך ׁשֶ ּיֹפִ י יָכֹול לְ רַ ּפֵ א יהודה פוליקר ּבְ ׁשָ עָ ה ׁשֶ ּבָ רָ א הקב"ה אֶ ת אָ דָ ם הָ רִ אׁשֹון, נְ טָ לֹו וְהֶ חֱ זִ ירֹו עַ ל ּכָ ל אִ ילָ נֵ י ּגַ ן עֵ דֶ ן וְאָ מַ ר לֹו: רְ אֵ ה מַ עְ ׂשַ י ּכַ ּמָ ה נָ אִ ים ּומְ ׁשֻ ּבָ חִ ין הֵ ן, וְכָ ל מָ ה ׁשֶ ּבָ רָ אתִ י ּבִ ׁשְ בִ ילְ ָך ּבָ רָ אתִ י, ּתֵ ן ּדַ עַ תְ ָך ׁשֶ ֹּלא ּתְ קַ לְ קֵ ל וְתַ חֲ רִ יב אֶ ת עֹולָ מִ י, ׁשֶ אִ ם קִ לְ קַ לְ ּתָ אֵ ין מִ י ׁשֶ ּיְתַ ּקֵ ן אַ חֲ רֶ יָך. )קהלת רבה ז יט( 20

21 נגישות וְאָ מַ ר: סֹּלּו סֹּלּו ּפַ ּנּו דָ רֶ ְך הָ רִ ימּו מִ כְ ׁשֹול מִ ּדֶ רֶ ְך עַ ּמִ י. ּכִ י כֹה אָ מַ ר, רָ ם וְנִ ּׂשָ א, ׁשֹכֵ ן עַ ד וְקָ דֹוׁש ׁשְ מֹו: מָ רֹום וְקָ דֹוׁש אֶ ׁשְ ּכֹון, וְאֶ ת ּדַ ּכָ א ּוׁשְ פַ ל רּוחַ , לְ הַ חֲ יֹות רּוחַ ׁשְ פָ לִ ים, ּולְ הַ חֲ יֹות לֵ ב נִ דְ ּכָ אִ ים. )ישעיה נז יד-טו( ּגַ ם אִ ם הַ ּדֶ רֶ ְך מְ פֻ ּתֶ לֶ ת ּבִ זְ כּותְ כֶ ם הִ יא יָפָ ה ּכִ כְ לֹות הַ ּכֹל ּכֻ ּלָ נּו מְ חַ ּיְכִ ים ּבְ אֹותָ ּה הַ ּׂשָ פָ ה ּבְ לִ י מִ ּלִ ים נִ רְ צֶ ה לֹומַ ר וְנַ חֲ זֹר עַ ל ּכָ ְך מָ חָ ר ּפָ ׁשּוט ּתֹודָ ה אגם בוחבוט ו"מחייכים אל החיים" ְהַ ּמַ מְ צִ יא רְ פּואָ ה יְרַ ּפְ אֵ ְך ּכִ י עֹוד ּתָ ׁשּובִ י לְ אֵ יתָ נֵ ְך ּתָ קּומִ י מִ ּמִ יטַ ת חֹולְ יְֵך וְתִ לְ ּבְ ׁשִ י ּבִ גְ דֵ י ּתִ פְ אַ רְ ּתֵ ְך הָ אִ ירִ י אֲ הּובָ ה מִ ּכְ בֹודֵ ְך וְהַ ׁשְ ּפִ יעִ י אֹור מִ ּטּובֵ ְך ליאת יצחקי ונשות אילת חברה מתוקנת משתדלת לברור את מילותיה בנוגע למוגבלויות השונות, ולכן אנו משתמשים במונחים "כבד שמיעה" או "כבד ראיה". חכמי ישראל ּפִ תחו מסורת זו ואחד מהם הוא פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא, המלמד שאנו מכנים כבדי ראיה מתוך כבוד אליהם "סַ ּגִ י נָ הֹור". משמעות המונח בלשון הקודש הארמית היא רב-אור. )במדבר יב א(

ִ מֹוזְ גים לַ ּגָ בִ יעַ יַיִן ׁשֶ ּכֻ ּלֹו אָ דֹם עַ ז. הַ ּיַיִן הַ ּסָ מּוק ׁשֶ ּבַ ּכֹוס הָ רְ בִ יעִ ית וְהָ אַ חֲ רֹונָ ה מְ סַ ּמֵ ל אֶ ת הַ חַ ּמָ ה הָ אֲ דֻ ּמָ ה, אֶ ת הַ ּׁשֶ מֶ ׁש הַ ּיֹוקֶ דֶ ת ּבַ ּקַ יִץ ּבִ מְ ֹלא עֻ ּזָ ּה. הַ ּמַ רְ בַ ּדִ ים הַ ּיְרֻ ּקִ ים נִ צְ ּבָ עִ ים זָ הָ ב וְׁשִ ּבֹולֵ י הַ ּׂשָ דֶ ה ּכֹורְ עֹות מֵ עֹמֶ ס ּגַ רְ עִ ינִ ים. ּפֵ רֹות הַ ּקַ יִץ מַ בְ ׁשִ ילִ ים, מְ לֵ אֵ י עָ סִ יס מְ תַ קְ ּתַ ק וְטַ עְ מָ ם הַ ּמְ עֻ ּדָ ן ׁשֹובֶ ה ּכָ ל חֵ ְך. נַ קְ ּדִ יׁש אֶ ת הַ ּכֹוס הָ רְ בִ יעִ ית לְ אַ הֲ בַ ת הַ ּׁשָ לֹום וְלִ ׁשְ לֹום הָ אַ הֲ בָ ה, לְ דַ רְ כֵ י נֹעַ ם וְלִ נְ תִ יבֹות ׁשָ לֹום, ֹלא יִּׂשָ א גֹוי אֶ ל ּגֹוי חֶ רֶ ב וְֹלא יִלְ מְ דּו עֹוד מִ לְ חָ מָ ה, ּכֹה לֶ חָ י! הִ נְ נִ י מּוכָ ן/נָ ה ּומִ ּזְ מַ ן/נָ ה, לִ ׁשְ ּתֹות ּכֹוס יַיִן רְ בִ יעִ ית מֵ אַ רְ ּבַ ע ּכֹוסֹות סֵ דֶ ר לֵ יל ט"ו ּבִ ׁשְ בָ ט לַ חַ ּיִים! עֵ ץ הָ רִ ּמֹון נָ תַ ן רֵ יחֹו ּבֵ ין יָם-הַ ּמֶ לַ ח לִ ירִ יחֹו ׁשָ ב, חֹומָ תִ י, ּגְ דּודֵ ְך מִ ּנְ דֹוד ׁשָ ב, ּתַ ּמָ תִ י, ּדֹודֵ ְך מִ ּדֹוד אֹוצְ רֹות אֹופִ יר ּוצְ רִ י ּגִ לְ עָ ד רֶ כֶ ב מִ צְ רַ יִם ׁשָ לַ לְ ּתִ י לָ ְך, ּבַ ת ֵ אֶ לֶ ף הַ ּזֶ מֶ ר אֶ תְ לֶ ה לָ ְך מָ גן מִ ן הַ ּיְאֹור עַ ד הַ ּיַרְ ּדֵ ן יעקב אורלנד רבקה זוהר ולירון לב אֶ ת ּכָ ל ּפִ לְ אֵ י הַ ּקַ ּיִץ, אֶ ת הַ ּקַ ׁש וְאֶ ת קְ פִ יצֹות הַ חַ רְ ּגֹולִ ים וְאֶ ת קְ רִ ירּות הַ ּבֹקֶ ר, אֶ ת הַ דְ בַ ׁש הִ זְ מַ נְ ּתִ י ּבִ מְ יּוחָ ד ּבִ ׁשְ בִ ילִ י לאה נאור חוה אלברשטיין שער הקיץ 22

הָ לֹוְך הָ לְ כּו הָ עֵ צִ ים לִ מְ ׁשֹחַ עֲ לֵ יהֶ ם מֶ לֶ ְך, וַּיֹאמְ רּו לַ ּזַ יִת: מָ לְ כָ ה עָ לֵ ינּו. וַּיֹאמֶ ר לָ הֶ ם הַ ּזַ יִת: הֶ חֳ דַ לְ ּתִ י אֶ ת ּדִ ׁשְ נִ י, אֲ ׁשֶ ר ּבִ י יְכַ ּבְ דּו אֱ ֹלהִ ים וַאֲ נָ ׁשִ ים, וְהָ לַ כְ ּתִ י לָ נּועַ עַ ל הָ עֵ צִ ים?! וַּיֹאמְ רּו הָ עֵ צִ ים לַ ּתְ אֵ נָ ה: לְ כִ י אַ ּתְ מָ לְ כִ י עָ לֵ ינּו. וַּתֹאמֶ ר לָ הֶ ם הַ ּתְ אֵ נָ ה: הֶ חֳ דַ לְ ּתִ י אֶ ת מָ תְ קִ י וְאֶ ת ּתְ נּובָ תִ י הַ ּטֹובָ ה, וְהָ לַ כְ ּתִ י לָ נּועַ עַ ל הָ עֵ צִ ים?! וַּיֹאמְ רּו הָ עֵ צִ ים לַ ּגָ פֶ ן: לְ כִ י אַ ּתְ מָ לְ כִ י עָ לֵ ינּו. וַּתֹאמֶ ר לָ הֶ ם הַ ּגֶ פֶ ן: הֶ חֳ דַ לְ ּתִ י אֶ ת ּתִ ירֹוׁשִ י, הַ מְ ׂשַ ּמֵ חַ אֱ ֹלהִ ים וַאֲ נָ ׁשִ ים, וְהָ לַ כְ ּתִ י לָ נּועַ עַ ל הָ עֵ צִ ים?! וַּיֹאמְ רּו כָ ל הָ עֵ צִ ים אֶ ל הָ אָ טָ ד: לֵ ְך אַ ּתָ ה מְ לָ ְך עָ לֵ ינּו. וַּיֹאמֶ ר הָ אָ טָ ד אֶ ל הָ עֵ צִ ים: אִ ם ּבֶ אֱ מֶ ת אַ ּתֶ ם מֹׁשְ חִ ים אֹתִ י לְ מֶ לֶ ְך עֲ לֵ יכֶ ם, ּבֹאּו חֲ סּו בְ צִ ּלִ י, וְאִ ם אַ יִן, ּתֵ צֵ א אֵ ׁש מִ ן הָ אָ טָ ד וְתֹאכַ ל אֶ ת אַ רְ זֵ י הַ ּלְ בָ נֹון. )משל יותם, שופטים ט ח-טז( ּבַ ּקַ יִץ הַ ּזֶ ה ּתִ לְ ּבְ ׁשִ י לָ בָ ן ּתַ חְ ׁשְ בִ י מַ חְ ׁשָ בֹות ּבְ הִ ירֹות אּולַ י ּתְ קַ ּבְ לִ י מִ כְ ּתַ ב אַ הֲ בָ ה אּולַ י נַ עֲ ׂשֵ ה ּבְ חִ ירֹות אֲ נִ י אֶ בְ חַ ר ּבַ ָך וְאֶ ת ּבִ י ּתִ בְ חֲ רִ י ּובְ יַחַ ד נִ הְ יֶה לָ רֹב אִ ם ּבַ ּקַ יִץ הַ ּזֶ ה ּתִ לְ ּבְ ׁשִ י לָ בָ ן וְתִ תְ ּפַ ּלְ לִ י לְ טֹוב נעמי שמר יגאל בשן ומרינה מקסימיליאן מִ ּמֶ תֶ ק ּפִ רְ יֹו ׁשֶ ל חָ רּוב וְטַ עַ ם יָׁשָ ן וְאָ הּוב זֶ ה ׁשִ יר ׁשֶ ּכָ תְ בּו וְנָ טְ עּו רִ אׁשֹונִ ים ּכְ דֵ י ׁשֶ ּיָׁשִ ירּו ּבָ נִ ים חֵ ׁשֶ ק נְ טִ יעַ ת אִ ילָ נֹות נֹובֵ עַ מֵ חֵ פֶ ץ הֲ טָ בַ ת הַ ּדֹורֹות הַ ּבָ אִ ים יוחאי בן אב"י חָ רּוב זֶ ה, מִ ּׁשְ עַ ת נְ טִ יעָ תֹו עַ ד ׁשְ עַ ת ּגְ מַ ר ּפֵ רֹותָ יו ׁשִ בְ עִ ים ׁשָ נָ ה )בבלי, בכורות ח ע"א(. חֹונִ י הַ ּמְ עַ ּגֵ ל, הָ יָה מְ הַ ּלֵ ְך ּבַ ּדֶ רֶ ְך וְרָ אָ ה אִ יׁש מְ בֻ ּגָ ר אֶ חָ ד, ׁשֶ הָ יָה נֹוטֵ עַ עֵ ץ חָ רּוב. ׁשָ אַ ל אֶ ת הָ אִ יׁש: מָ תַ י לְ דַ עְ ּתְ ָך יִּתֵ ן הָ עֵ ץ הַ ּזֶ ה ּפֵ רֹות? הֵ ׁשִ יב לֹו הָ אִ יׁש: לְ אַ חַ ר ׁשִ בְ עִ ים ׁשָ נָ ה. ׁשָ אַ ל חֹונִ י אֶ ת הָ אִ יׁש: וְכִ י ּבָ רּור לְ ָך ׁשֶ ּתִ חְ יֶה עֹוד ׁשִ בְ עִ ים ׁשָ נָ ה? הֵ ׁשִ יב לֹו הָ אִ יׁש: ּכַ אֲ ׁשֶ ר ּבָ אתִ י לַ עֹולָ ם, מְ צָ אתִ יו מָ לֵ א ּבַ עֲ צֵ י חָ רּוב, מִ ּפְ נֵ י ׁשֶ אֲ בֹותַ י נָ טְ עּו לְ מַ עֲ נִ י, עַ ּתָ ה אֲ נִ י נֹוטֵ עַ עֵ צִ ים לְ טֹובַ ת יְלָ דַ י ּולְ טֹובַ ת הַ ּדֹורֹות הַ ּבָ אִ ים. )לפי בבלי, תענית כג ע"א( 23

זמרת הארץ וַּיֹאמֶ ר אֲ לֵ הֶ ם יִׂשְ רָ אֵ ל אֲ בִ יהֶ ם: אִ ם ּכֵ ן אֵ פֹוא, זֹאת עֲ ׂשּו, קְ חּו מִ ּזִ מְ רַ ת הָ אָ רֶ ץ ּבִ כְ לֵ יכֶ ם וְהֹורִ ידּו לָ אִ יׁש מִ נְ חָ ה, מְ עַ ט צֳ רִ י ּומְ עַ ט ּדְ בַ ׁש, נְ כֹאת וָֹלט, ּבָ טְ נִ ים ּוׁשְ קֵ דִ ים )בראשית מג יא(. המונח זִ מְ רָ ה שבפסוק מתכוון לְ מַ זְ מֵ רָ ה, למספריים שבהם נעזרים לקטוף פירות. בימינו משתמשים בו גם לעניין השירה. ּכִ י הָ אָ דָ ם עֵ ץ הַ ּׂשָ דֶ ה )דברים כ יט( ֵ . וְהָ יָה ּכְ עֵ ץ ׁשָ תּול עַ ל ּפַ לְ גי מָ יִם אֲ ׁשֶ ר ּפִ רְ יֹו יִּתֵ ן ּבְ עִ ּתֹו וְעָ לֵ הּו ֹלא יִּבֹול וְכֹל אֲ ׁשֶ ר יַעֲ ׂשֶ ה יַצְ לִ יחַ . )תהילים א ג( איציק קלה ּבֹואִ י, נָ רּוץ לַ ׂשָ דֹות, ׁשָ מַ יִם יִּפָ תְ חּו נִ נְ ׁשֹם אֲ וִיר ּכָ נּועַ , לָ נּועַ נּועַ ּבֹואִ י, עַ כְ ׁשָ ו זֶ ה קֹורֶ ה זֶ ה ֹלא ּבְ מִ קְ רֶ ה ׁשֶ ּׂשָ דֶ ה מִ תְ ּגַ ּלֶ ה וְהָ אֹור מִ תְ ּבַ הֵ ר וְהַ ׁשְ קֵ ט ּגֹובֵ ר נרקיס ּבֶ ן אָ דָ ם ּכְ עֵ ץ ׁשָ תּול עַ ל מַ יִם ׁשֹרֶ ׁש מְ בַ ּקֵ ׁש ּבֶ ן אָ דָ ם ּכִ סְ נֶ ה מּול הַ ּׁשָ מַ יִם ּבֹו ּבֹועֶ רֶ ת אֵ ׁש יענק'לה רוטבליט עמיר בניון, שולי רנד ועקיבא ׁשָ רָ ׁשִ ים ּדַ רְ כֵ י אָ בֹות ׁשָ רָ ׁשִ ים ּכָ ל הַ ּׁשְ בָ טִ ים ּכָ ל ׁשִ ירֵ י ּדָ וִד עַ כְ ׁשָ ו הֵ ם ׁשָ רָ ׁשִ ים ׁשָ רָ ׁשַ י מִ ׁשְ לֵ י ׁשְ ֹלמֹה ׁשָ רָ ׁשַ י ּבַ ּנְ בִ יאִ ים ׁשָ רָ ׁשַ י ּבִ ירּוׁשָ לַ יִם נֵ ס הָ רִ ים אברהם לוי ראובן ארז 24

ֹלא ׁשַ רְ ּתִ י לָ ְך אַ רְ צִ י וְֹלא ּפֵ אַ רְ ּתִ י ׁשְ מֵ ְך ּבַ עֲ לִ ילֹות ּגְ בּורָ ה ּבִ ׁשְ לַ ל קְ רָ בֹות רַ ק עֵ ץ יָדַ י נָ טְ עּו חֹופֵ י יַרְ ּדֵ ן ׁשֹוקְ טִ ים רַ ק ׁשְ בִ יל ּכָ בְ ׁשּו רַ גְ לַ י עַ ל ּפְ נֵ י ׂשָ דֹות רחל אברהם פררה ׁשְ קֵ דִ ּיָה ׁשְ קֵ דִ ּיָתִ י לִ י אַ ּתְ לִ י אַ ּתְ יָפָ תִ י יְׁשָ רָ ה אַ ּתְ לִ י צֹומַ חַ ת לְ בָ נָ ה אַ ּתְ לִ י ּפֹורַ חַ ת אֲ רֻ כִּ ים הֵ ם הֶ עָ לִ ים ּונְ עִ ימִ ים הֵ ם הַ ּצְ לִ ילִ ים עֲ נָ פַ יְִך אֲ רֻ כִּ ים ּוׁשְ קֵ דַ יְִך מְ תּוקִ ים ּבְ רּוכָ ה אַ ּתְ ׁשְ קֵ דִ ּיָה ּבְ רּוכָ ה יְפֵ הפִ ּיָה יחיאל היילפרין ציונה קיפניס עֵ ץ נָ טַ עְ תִּ י בְּ חַ ג הָ אִ ילָ ן עֵ ץ נָ טַ עְ תִּ י בְּ גַ נִּ י הַ קָּ טָ ן ּולְ אַ דְ מַ ת גַ נִּ י אָ מַ רְ תִּ י כָּ ְך אֲ נִ י וְאַ תְּ קְ ׁשּורִ ים לָ עַ ד בַּ נֶּ טַ ע הָ רַ ְך, וְהַ נֶּ טַ ע הָ רַ ְך יִגְ דַּ ל וְיִצְ מַ ח אהרון זאב נגה אשד ׁשְ קֵ דִ ּיָה יְפַ ת צַ ּמֶ רֶ ת ׁשְ קֵ דִ ּיָה חֲ מּודָ ה עֲ דִ ינָ ה וְנֶ הְ ּדֶ רֶ ת ּפְ רִ יחָ תֵ ְך הַ ּוְרֻ ּדָ ה מִ ּסְ בִ יבֵ ְך הֹורִ יק הַ ּדֶ ׁשֶ א וְכָ ל נֶ בֶ ט ּפֹה נָ בַ ט ּכָ ל אַ רְ צֵ נּו מְ חֻ ּדֶ ׁשֶ ת ט"ּו ּבִ ׁשְ בָ ט, ט"ּו ּבִ ׁשְ בָ ט לאה גולדברג יונה בלנק ּבְ רַ חֲ בֵ י ּכַ רְ מֵ י מֹולֶ דֶ ת הַ ּׁשָ קֵ ד ּכְ בָ ר ּפֹורֵ חַ הַ ּנַ רְ קִ יס נֹותֵ ן רֵ יחַ מִ תְ נֹוסֵ ס ּתְ כֹול-רֹום נֵ צֵ א-נָ א ּכֻ ּלָ נּו אֶ ל ּגַ יְא וְאֶ ל ּגֶ בַ ע ּכִ י חַ ג הּוא לַ ּטֶ בַ ע ּכִ י חַ ג הּוא הַ ּיֹום שמואל בס ליאל אלמוג ׁשִ ירּו ׁשִ יר לַ ּׁשָ תִ יל מִ יהּודָ ה וְעַ ד הַ ּגָ לִ יל טַ ע ּוׁשְ תֹל, ׁשְ תֹל וָטַ ע ּגַ ם אֲ נִ י וְגַ ם אַ ּתָ ה יצחק שנהר נעמי צור 25

26 stronger be can I braver be can I anything be can I, be can I be wanna I Anything be wanna I anything Ooohh power the have I courage the have I hero a am I need I Everything me of inside is .me of inside Is יעקב שוויקי Be Can I נגישות קָ ׁשֶ ה לִ סְ חֹוב, לְ עֹולָ ם ֹלא נַ עֲ זֹוב אִ ם מֵ עִ יק לִ דְ אֹוב, נְ נַ ּצֵ חַ מַ כְ אֹוב סֹועֵ ר אֹו רָ טֹוב, ֹלא נַ פְ סִ יק לִ לְ הֹוב ּכֹוחֹות לִ ׁשְ אֹוב, לְ הַ תְ מִ יד זֶ ה חֹוב נֵ יטִ יב לַ חֲ ׁשֹוב, נִ ׂשְ מַ ח עַ ל קֻ רְ טֹוב זֶ ה לָ זֶ ה נַ עֲ רֹוב, ֹלא נֶ חְ ּדַ ל לֶ אֱ הֹוב לְ הַ אֲ מִ ין ּבַ ּטֹוב, ׁשֶ הּוא ּכָ אן קָ רֹוב ּכִ י ּבִ קְ צֵ ה רְ חֹוב, נִ מְ צָ א אֹור זָ הֹוב העורך לקט סרטונים # כנפיים של קרמבו # להישבע אמונים לצה"ל # סתיו שפיר, מרכז שיר"ה # שבוע המודעות, מועצה אזורית שומרון # היום הבין לאומי לאנשים עם מוגבלויות # בלב אחד, כל הלב לילדים עם צרכים מיוחדים # סליחה על השאלה, אחים לילדים עם מוגבלויות

ּתְ פִ ּלָ ה לִ ׁשְ לֹום הָ עֹולָ ם אֱ ֹלהֵ י ּכָ ל הָ אָ רֶ ץ, אֲ דֹון ּכָ ל הַ ּיְצּורִ ים עֲ ׂשֵ ה לְ מַ עַ ן ּגֹויֵי הָ אָ רֶ ץ ּבְ כָ ל קַ צְ וֹות ּתֵ בֵ ל הָ סֵ ר מֵ עֲ לֵ יהֶ ם אֶ ת אֵ ימַ ת הַ חֶ רֶ ב הַ ּמִ תְ הַ ּפֶ כֶ ת הַ ׁשְ קֵ ט אֶ ת הַ ּמַ אֲ בָ ק הַ ּמַ חְ רִ יף ׁשֶ ּבֵ ין הַ ּלְ אֻ ּמִ ים טַ ע ּבְ לֵ ב ּכָ ל ּבְ נֵ י אֱ נֹוׁש אֶ ת אַ הֲ בַ ת הָ אָ דָ ם הַ ׁשְ רֵ ׁש ּבָ הֶ ם ּכָ בֹוד לְ בֶ ן הַ ּדָ ת וְהָ אָ רֶ ץ הָ אַ חֶ רֶ ת אֱ ֹלהֵ י ּכָ ל הָ אָ רֶ ץ, אֲ דֹון ּכָ ל הַ ּבְ רִ ּיֹות עֲ ׂשֵ ה לְ מַ עַ ן ּכָ ל ּבְ נֵ י הָ אָ דָ ם הַ ּנְ תּונִ ים לִ נְ גָ עִ ים רַ ּבִ ים מְ נַ ע ּבְ טּובְ ָך אֶ ת ּכָ ל ּפִ גְ עֵ י הַ ּטֶ בַ ע הַ ּמִ תְ רַ ּגְ ׁשִ ים עָ לֵ ינּו סַ ּלֵ ק ּכָ ל נֶ גַ ע ּומַ חֲ לָ ה, ּכָ ל חִ ּסָ רֹון וְׁשִ בְ רֹון לֵ ב אַ חֵ ד אֶ ת ּכָ ל יֹוׁשְ בֵ י ּתֵ בֵ ל לְ מִ לְ חָ מָ ה ּבְ אֹויְבֵ י הָ אָ דָ ם ּתֵ ן ּבָ נּו ּתְ בּונָ ה יְתֵ רָ ה לְ הִ תְ מֹודֵ ד עִ ם מֹורְ אֹות הַ חַ ּיִים אֱ ֹלהֵ י ּכָ ל הָ אָ רֶ ץ, אֲ דֹון ּכָ ל הַ ּנְ ׁשָ מֹות עֲ ׂשֵ ה לְ מַ עַ ן עֹולָ מְ ָך הַ ּׁשָ רּוי ּבְ סַ ּכָ נֹות רַ ּבֹות הַ רְ חֵ ב אֶ ת ּדַ עְ ּתֵ נּו לְ הַ ּכִ יר אֶ ת עֹולָ מֵ נּו הַ ּׁשַ בְ רִ ירִ י קַ ח מֵ עִ ּמָ נּו מַ חְ ׁשָ בֹות רָ עֹות ׁשֶ ל הֶ רֶ ס ּוכְ לָ יָה מַ ּלֵ א אֶ ת יָדֵ ינּו ּבַ ּיְכֹלֶ ת לְ ׁשָ מְ רֹו ּכְ תִ ּקּונֹו חַ ּבֵ ב עָ לֵ ינּו אֶ ת הַ חַ י וְאֶ ת הַ ּצֹומֵ חַ וְאֶ ת הַ ּדֹומֵ ם אֱ ֹלהֵ י ּכָ ל הָ אָ רֶ ץ, אֲ דֹון ּכָ ל הַ ּנְ פָ ׁשֹות עֲ ׂשֵ ה לְ מַ עַ ן ּבָ נֶ יָך הַ ּׁשֹוחֲ רִ ים אֶ ת הַ ּנָ אֶ ה וְהַ ּטֹוב הָ אֵ ר אֶ ת עֵ ינֵ ינּו לְ הַ ּכִ יר ּבִ יפִ י הַ חַ ּיִים הַ ּמְ גֻ ּוָנִ ים חַ זֵ ק אֶ ת יָדֵ ינּו לִ יצֹר ּולְ חַ ּדֵ ׁש ּבִ מְ לֶ אכֶ ת מַ חֲ ׁשֶ בֶ ת לַ ּמְ דֵ נּו לְ הַ עֲ רִ יְך אֶ ת עׁשֶ ר הַ ּתַ רְ ּבּות הָ אֱ נֹוׁשִ ית הֲ בִ ינֵ נּו אֶ ת ּדְ רָ כָ יו הַ ּנִ סְ ּתָ רֹות ׁשֶ ל הָ אׁשֶ ר אֱ ֹלהֵ י ּכָ ל הָ אָ רֶ ץ, אֲ דֹון ּכָ ל הַ ּיְצּורִ ים עֲ ׂשֵ ה לְ מַ עַ ן הַ ּכֹל, לְ ֹלא יֹוצֵ א מִ ן הַ ּכְ לָ ל העורך דני כץ 27

28 עיצוב גרפי: סטודיו אינקה - 3673363-052 אֲ בֹוי, אִ ם ּתֹאמְ רּו, אָ בְ דּו נֶ חָ מֹות הַ ּבִ יטּו ּבִ ׁשְ בָ ט אֶ ל יַם הַ ּׂשָ דֹות מִ ן הַ ּקֹר הָ אָ פֹר, מִ ּבֵ ין עֲ נָ נֹות ׁשְ קֵ דִ ּיֹות מַ לְ ּבִ ינֹות ּפֹורְ חֹות ּכְ כַ ּלֹות, ּכִ י ׁשֹוקֵ ד, ּכָ ְך אֹומְ רִ ים, רֹוכֵ ב עֲ רָ בֹות לְ חַ ּדֵ ׁש יָמֵ ינּו, ּבְ רֹאׁש-ׁשְ נַ ת-הָ אִ ילָ נֹות העורך