1
3 תוכן העניינים
4
12 היחידות העיוניות
17 תקשורת ודמוקרטיה
21 מפת התקשורת בישראל
26
תפקיד העיתונאי
33 נשים כחפצים :דימויים של נשים וגברים בפרסומות הישראליות
35
36 הטרור כסרט אימה
44 היפה ,המאפיונר והתרבותניק
50
54 היחידות המעשיות
55 מבנה התכנית
57-60 הריאיון המשודר
הגשה
סאונד
שיקולי עריכה
הפקת תכניות
תפעול אולפן
נספחים
מסמכי הפקה מתוך היחידה הראשונה בתקשורת מעשית
2
יחידה ראשונה תקשורת ודמוקרטיה
מדינת ישראל מוגדרת כמדינה דמוקרטית .דמוקרטיה היא שיטת ממשל בה העם הוא הריבון והוא מעל כולם ,ולו
אפשרות להשפיע על הנעשה ולהצביע לייצוגו בפרלמנט )הכנסת היא הפרלמנט הישראלי(.
לכן ,על מנת לקשר בין תקשורת ההמונים לבין גמישות הדמוקרטיה ,קיימים חמישה עקרונות שמסייעים לנו
להבהיר את הקשר בין השניים:
א .חופש הביטוי
עיקרון חופש הביטוי מוגדר בתוך הזכות הטבעית לחירות )״כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי״( .לכן ,זכותו של
כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר ,מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך ,בכל הדרכים
המשמשות לכך :דיבור ,כתיבה ,צילום ,הסרטה ,וכל דרך תקשורת אחרת.
ב .מימוש עצמי
עיקרון המימוש העצמי מעניק לגיטימציה לכל אדם להתבטא .לכן ,אם קיים רצון שכזה – הוא יוכל להתממש .
ג .בירור האמת
עיקרון בירור האמת מגדיר מצב בו אדם חש כי נעשה עוול וקריאתו עשויה לקדם הליך בירור או חקירה ,הוא יוכל
לקרוא לכך באמצעות עיקרון חופש הביטוי.
ד .ההליך הדמוקרטי
עיקרון ההליך הדמוקרטי מגדיר את ההשפעה של צורת השלטון על חופש הביטוי .לכן ,מדינה דמוקרטית
מאפשרת לתושביה ואזרחיה להתנסח ולתמוך בכל דעה.
ה .פלורליזם
פלורליזם הוא ריבוי דעות .החופש להתבטא יכול לתמוך גם בדעה מסוימת ,לכן אין דרישה ללכת אחרי דעה או
אידיאולוגיה אחת מסוימת .ללא פלורליזם לא תתקיים דמוקרטיה.
מלבד חמש העקרונות שנראים לנו כברורים מאליו ,קיימות חמש דילמות נוספות הסוטרות בין עקרונות .כאשר
מתרחשת סטירה בין עקרונות ,מתבצע שקלול ואיזון המעניק משקל לכל צד ומגיע למסקנה סופית .להלן חמש
הדילמות עם הסברים מורחבים:
זכות הציבור לדעת מול הביטחון הלאומי;
זכות זו באה מכוח חובות האזרח ובהם :לציית לחוקים ,לשלם מיסים ,לשרת בצבא .לכן ,קיימות שלוש סיבות:
אני כאזרח המהווה חלק מאוכלוסיית המדינה ,אני כאזרח המשרת או לחילופין ,שישרת למען ביטחון המדינה
ואני כאזרח המממן ומעניק את תקציב הממשלה ובו נכנס תקציב הביטחון.
תפקיד התקשורת הוא לבקר את הממשל ושלוחותיו מול הצורך להגן ולחזק על יציבות הממשלה;
התקשורת משמש כמנגנון הגבלה ובקרה בלתי רשמי על הממשלה .הסיבה שבגללה התקשורת נחשבת כמנגנון
בלתי רשמי היא משום שהממשלה או המדינה לא מתקצבת אותה ולא מגבה אותה )למעט השידור הממלכתי –
תאגיד השידור כאן שרק מקבלת תקצוב ונחשבת ישות משפטית בפני עצמה( .לתקשורת קיים כוח הובלת דעה
והשפעה – כך שאם לדעת כתב ,פרשן או גוף תקשורת קורה עוול מצד הממשל – הם יוכלו להביא זאת לידי ביטוי
ולהעלות את המודעות בקרב החברה האזרחית .
העיתונאי כאזרח מול העיתונאי כבעל פרופסיה )מקצוע(;
העיתונאי לא נמצא מעל החוק .לכן גם כשהוא משמש כמנגנון בלתי רשמי להגבלת הממשל ,הוא לא יוכל לקחת
את החוק לידיים .תפקידו להביא לידי ידיעה בציבור האזרחי ולא לפעול ישירות כנגד הממשלה.
3
יחידה ראשונה תקשורת ודמוקרטיה
התקשורת כגוף ציבורי או כגוף מסחרי שמטרתו רווח;
דילמה זו מגדירה את גופי התקשורת כבעלות דילמה על ההשפעה בציבור .למעט תאגיד השידור כאן ,גופי שידור
מסחריים כגון שידורי קשת ,רשת מדיה ,ערוץ 10וכו׳ אין אפשרות להוות גוף ציבורי לתועלת הציבור בלבד ,אלא
עליהם לשמש גם כגוף מסחרי שמטרתו רווח מהסיבה הפשוטה שבגללה הם אינם מתוקצבים על ידי המדינה.
ההכנסות העיקריות של הגופים המסחריים מגיעות מתוך הפרסומות המשודרות במהלך היום ולצד הפרסומות
קיימים בעלי המניות ,המזרימים כספים מעת לעת.
התקשורת כמשקפת דעות או ככלי לעיצוב השיח;
לתקשורת תפוצה והשפעה רבה על הציבור האזרחי .לכן ,קיימת דילמה בין צורות ההשפעה של התקשורת –האם
התקשורת אכן משקפת דעות ומביאה אותן לידי ידיעת הציבור או שמא התקשורת משפיעה על השיח? אין
אפשרות להגדיר את התקשורת נקודתית ,אך אפשרי להגדיר כל מקרה לגופו באמצעות הבחנה .את ההבחנה ניתן
לבצע על פי כתבות שונות המשודרות ,קולות מהשטח ואף בתכניות כלליות.
לסיכום ,הדמוקרטיה מצדיקה ואף מעודדת את החופש להתבטא ולנקוט בדעה ובאידיאולוגיה שלאו דווקא
מוכתבת מראש.
4
יחידה שנייה מפת התקשורת בישראל
מבוא :תחילת הדרך בתקשורת הישראלית
שלוש נקודות חשובות שעלינו לזכור:
1961בשנת 1961החלו שידורי רשת ב' שהייתה יחידה במשרד ראש הממשלה ,בהמשך צורפה לשידור השידור
וכיום שייכת לתאגיד השידור הישראלי.
1966בשנת 1966החלו שידורי הטלוויזיה הישראליים הראשונים ב'נאמנות הטלוויזיה החינוכית׳ ,כיום ידועה
כ'חינוכית' ולאחר המעבר לתאגיד השידור הישראלי – 'כאן חינוכית'.
1968בשנת 1968החלו שידורי ערוץ ) 1מאוחר יותר הערוץ הראשון( במסגרת רשות השידור .כיום הערוץ שייך
לתאגיד השידור הישראלי )כאן( ושמו שונה ל'כאן .'11
התרחבות השידורים
הרדיו האזורי
בשנת 1990חוקק חוק הרשות השנייה שביקשה את הקמתן של תחנות רדיו אזורי 4 ,במספר .בין התחנות
הפועלות מתוקף החוק קול רג״ע )רדיו גליל ועמקים( ,רדיו תל אביב ,רדיו ללא הפסקה ,רדיו דרום.
ערוצים 2ו10-
ערוץ 2קם בשנת 1986כדי להרחיב את האפשרויות על מסך הצופה הישראלי ולתת מגוון גדול יותר
משערוץ 1נתן .ערוץ 2פעל בשיטת הזכיינות :תחילה שידרו ארבע זכייניות – קשת ,רשת וטלעד ,כל אחת
יומיים בשבוע וכל שבת שלישית .בשנת 2006יצאה הרשות השנייה למכרז חדש לבחירת שתי זכייניות
בלבד .באותו מכרז נבחרו קשת ורשת וטלעד נפלה .למעשה ,ערוץ 2הוא ה'אמא ואבא' של ערוצים 12ו־13
מהעובדה שהזכייניות ביקשו להאריך את ימי השידורים של כל אחת מהן לכדי שבעה ימים בשבוע .כיום,
לא קיימים ערוצים הפועלים בשיטת זכיינות – קשת ,רשת ועשר מחזיקות ברישיון לאותם ערוצים ללא
תקופת הגבלה או מכרזים כפי שהיה בערוץ .2
ההבדל בין השידור הממלכתי-ציבורי לשידור המסחרי
ערוץ ממלכתי-ציבור מופעל לרוב מתוך אינטרס של הממשלה ליצור שידור ששייך בצורה רשמית למדינה
ושיופעל תקציבית מתוך קופת המדינה באמצעות סכום מוסדר .כיום ,נאמד תקציב תאגיד השידור
הישראלי בכ 700-מיליון שקלים חדשים לשנה .בערוץ מסוג זה לא משודרות פרסומות ,משום שמקור
המימון שלו מגיע מתקציב המדינה .לעומת זאת ,ערוץ מסחרי נחשב כחברה פרטית לכל דבר ועניין ,ומה
שמאפשר לה לשדר הוא רישיון ,או לחילופין זיכיון הפעלה לערוץ במסגרת מסוימת שהעמיד משרד
התקשורת .ערוץ מסחרי ישדר פרסומות במספר מקבצים במהלך שעה בודדת ,וזאת כדי להרוויח את הונו
עבור מימון הפקות מקור ,הפקות רכש ,תחזוקה ,משכורות ,ציוד הנדסי וכו׳.
כיצד נוכל להגדיר את תאגיד השידור הישראלי?
תאגיד סטטוטורי ישראלי שהוקם בשנת 2015מכוח חוק השידור הציבורי הישראלי ,לשם החלפתה של
רשות השידור ,שהחוק הורה על סגירתה .התאגיד החל לשדר ,בטלוויזיה וברדיו ,ב 15-במאי .2017מנכ"ל
התאגיד הוא אלדד קובלנץ ,והיו"ר הוא גיל עומר.
תאגיד השידור מפעיל 3ערוצי טלוויזיה 8 ,תחנות רדיו של קול ישראל ,ותכנים בדיגיטל כגון פודקאסטים
)"חיות כיס"" ,המדריך לדמוקרטיה"( ,סדרות רשת ותכני וידאו .התאגיד מנגיש את התוכן במיוצר
בפלטפורמות השונות בטלוויזיה ,ברדיו ,באתר האינטרנט "כאן" ,ברשתות החברתיות פייסבוק ,יוטיוב,
ספוטיפיי ,אינסטגרם ובאפליקציות המותאמות לטלוויזיות חכמות ,לרכב ולנייד .כמו כן ,בדומה לרשות
השידור ,מפעיל גם התאגיד את מוקד התנועה של קול ישראל תחת השם "כאן מוקד התנועה״.
5
יחידה שלישית תפקיד העיתונאי
כל אחד מאתנו נתקל בבעיות אתיות )מוסריות( .למשל :הכיתה קיבלה על עצמה לעבור "בחינת כבוד" .למרות
זאת מנצל שכנכם לשולחן את העובדה שהמורה עזב את המקום ,ומנסה להעתיק מכם .האם תאפשרו לו להפר
את ההבטחה שנתתם למורה?
מקרה אחר :חבר לכיתה מבקש להתחמק מבית הספר ליום שלם ,והוא מציע לכם במתנה את העט היפה שלו ,אם
תסכימו לחפות עליו .האם תשקרו למענו?
בעיות אתיות מטרידות אותנו יום-יום .בתחומים רבים בא לעזרתנו ספר החוקים וקובע כללים של אסור מותר.
במקרים אחרים אנו פועלים על-פי הבנתנו .כך פועל גם עיתונאי ,בהבדל אחד :הנזק שעלול לגרום שיקול דעת
מוטעה של עיתון או של עיתונאי גדול הרבה יותר מן הנזק שאנחנו עלולים לגרום לזולתנו .הסיבה לכך היא הכוח
הרב הנתון בידי העיתון.
דמיינו לעצמכם ,שעיתונאי מדווח ,כי שר בממשלה השתכר במסיבה והתנהג בצורה מבישה .הידיעה מתפרסמת
בעיתון בשעת בוקר מוקדמת ,וכל הקוראים נדהמים .זוהי שיחת היום בחנויות ,באוטובוסים ובמקומות עבודה.
מי שלא קראו את הידיעה בעיתון ,שומעים עליה מפי חבריהם .גם הרדיו והטלוויזיה מתעניינים בסקופ העצום
ומיד מתחילים לשדר תגובות ודברי פרשנות .עד מהרה נודע הסיפור לכולם .יש אזרחים שצוחקים על חשבון השר,
ויש אזרחים הזועמים עליו .כמעט כולם מביעים ספק לגבי עתידו הפוליטי של השר ומצפים להתפטרותו .
כעבור יום מתברר לפתע שהידיעה לא הייתה מדויקת .העיתון מתנצל ,העיתונאי נענש ,אבל את הנזק שנגרם לשמו
הטוב של אותו שר יהיה קשה מאוד לתקן.
מאחר שלכל מילה הנכתבת בעיתון יש הד בקהל ,עיתונאי עלול לגרום על נקלה נזק לשמם הטוב של אנשי ציבור
ושל חברות מסחריות ואפילו לשמו הטוב של האזרח הפשוט .כוח זה מעמיד במבחן מתמיד את הגינותו ,את
מצפונו ואת שיקול דעתו של העיתונאי .דבר זה חשוב כל-כך ,עד כי בספר החוקים יש הוראה מיוחדת ,המחייבת
את העיתונאי לומר אמת כאשר הידיעה שהוא מפרסם עלולה לפגוע בשמו הטוב של אדם .ככל שהדבר מפתיע ,זה
המקרה היחיד שבו החוק מחייב את העיתונאי לפרסם אמת.
עיתונאים ,ואמצעי התקשורת המעסיקים אותם ,מתאמצים מאוד שלא לחטוא לאמת גם בעניינים שהחוק אינו
מתערב בהם .מדוע הם כה משתדלים לחקור ולברר שהם אכן כותבים דברים נכונים?
יש לכך שתי תשובות:
ראשית -כדי שלא לפגוע באמינותם בעיני הציבור .אם יתברר שכתבו דברי שקר או אפילו דברים לא מדויקים,
הציבור לא יאמין להם עוד .העיתונאי ייפגע וגם העיתון ייפגע.
שנית -יש כללי אתיקה המגבילים את העיתונאים ,את העיתונים ואת אמצעי התקשורת האלקטרונית.
כללי האתיקה
כללי האתיקה אינם מדברים על מה שאסור ועל מה שמותר לפי החוק האזרחי .הם קובעים מה הוגן ומה בלתי
הוגן ,מה ראוי לעשות ומה אין ראוי לעשות .במרכז כללי האתיקה עומד כבוד האדם .גם בדת היהודית ,המעלה על
נס את כבוד האדם ,יש צווים וכללי אתיקה רבים ,כגון "ואהבת לרעך כמוך"" ,את השנוא עליך אל תעשה
לחברך" .פגיעה בשמו הטוב של אדם נאסרת מפורשות בעשרת הדיברות" :ולא תענה ברעך עד שקר״.
לאנשי מקצוע כמו רופאים ,עורכי דין ,שופטים ושוטרים ,הנתקלים בבעיות מוסריות במסגרת עבודתם ,יש
מערכת חוקים ברורה ,ועליהם לפעול על-פיה .רופא או עורך דין העוברים על כללים אלו ,נענשים .במקרים
חמורים במיוחד אף נשללת מהם הזכות להמשיך ולעסוק במקצועם .גם לעיתונאים יש תקנון אתיקה .זהו קובץ
של כללי התנהגות אשר נועד לשמור על המוסר העיתונאי.
תקנון האתיקה קובע עקרונות התנהגות לעיתונאים .לפי כללי האתיקה ,העיתונאים הם משרתי הציבור ,ובתור
שכאלה עליהם לגלות ״אחריות״ רבה בכל צעד ושעל ,כדי שלא למעול באמון שהציבור נותן בהם.
6
תפקיד העיתונאי
חובתם לשמור על דיוק ומהימנות במסירת המידע .עיתונאי המוסר מידע מתוך ידיעה ברורה שהמידע איננו נכון -
מועל באמון .עיתונאי המעביר מידע מסולף במטרה לשרת צרכים פרטיים של אדם או של מוסד -מנצל לרעה את
מקצועו ואת כוחו.
כללי האתיקה מדגישים את הגינות העיתונאי .פיתויים ,סחיטות ואיומים הם דרכים בלתי כשרות ,ואסור
לעיתונאי להשתמש בהן להשגת מידע .באותה מידה אסור לעיתונאי לקבל מתנות מאנשים או ממוסדות שאתם
הוא קשור בעבודתו ,וזאת מחשש שהדבר עלול להטות את דעתו.
תפקיד העיתונאי הוא להגן על חופש העיתונות ועל חירות הביטוי .כלומר :לשמור על הזכות היסודית של כל אדם
בחברה דמוקרטית להביע את דעתו ,להגיב ,לתמוך או להתנגד ,ולדון בכל נושא.
חובתו של העיתונאי לספר לאזרח מה קורה סביבו :מה מתרחש בממשלה ,בכנסת ובכל אחד מתחומי חיינו.
חובתו לבקר עיוותים ולהוקיע גילויי שחיתות .עם זאת ,העיתונאי חייב לשמור על צנעת הפרט .עליו להגן על כבודו
של האדם ,ולהישמר מפגיעה ברגשותיו .אסור לעיתונאי לפלוש לחייו הפרטיים של אדם ,ולגלות לציבור את
ענייניו וסודותיו רק כדי לספק את יצר הסקרנות של קוראיו.
כללי האתיקה מגנים על אדם ששמו הטוב נפגע .למשל :אין לפרסם בעיתון האשמה מבלי לתת לאדם המואשם
אפשרות להגיב על כך .סעיף מיוחד בספר החוקים מצווה על העיתונאי לנהוג זהירות מיוחדת כאשר מדובר באדם
העומד למשפט .חוק "סוב יודיצה" )"תחת שפיטה" ,כלומר בעת מהלך המשפט( קובע ,שברגע שנפתח משפט נגד
מישהו ,מותר לעיתונאי לפרסם רק את הדברים הנאמרים בבית המשפט .אסור לעיתונות לפרסם וידויים ועדויות,
העלולים להשפיע על העדים ,על דעת הקהל או על החלטות השופטים.
אחד מחוקי האתיקה החשובים ביותר הוא החובה להימנע מלשון הרע ,כלומר מהוצאת דיבה על אדם .הוצאת
דיבה היא פרסום של דבר שקר הפוגע בשמו הטוב של אדם כלשהו .חוק לשון הרע מעניש עיתונאים ועיתונים
העוברים עברה כזו ואף מבטיח פיצוי לנפגע.
נזכיר מקרה מפורסם ,שאירע בשנת 1937בצרפת .הפרשה ,שהסתיימה במותו של אדם ששמו הטוב נפגע,
ממחישה היטב את החשיבות הרבה שיש לשמירה על כבודו ועל שמו הטוב של אדם .באותה שנה כיהן כשר הפנים
של צרפת אדם ששמו סאלאנגרו .במפלגות הימין חשבו ,כי המצב המדיני בצרפת קרוב לאסון ,והעיתונות
הפוליטית של מחנה הימין ראתה בסאלאנגרו את האחראי למצב זה.
העיתונאים החלו למרר את חייו ולטפול עליו השמצות ועלילות .הם פרסמו פרשיות ,אשר לא היה בהן כל דופי
מבחינה מוסרית ,אך עצם גילוין שם ללעג את חייו הפרטיים של השר .הם נטפלו גם לשמו ומצאו שהוא מורכב
משלוש מילים ,סאל-אנ-גרו ,שפירושן בצרפתית" :מלוכלך גדול" .העיתונאים לא פסקו ללגלג לשר ולרדת לחייו,
והוא היה לצחוק בפי כל .מצבו נעשה בלתי נסבל עד כדי כך ,שבסופו של דבר שם קץ לחייו .זו הייתה הדרך
היחידה שבה הצליח סאלאנגרו לבלום את פיהם של מוציאי דיבתו .למחרת התאבדותו הופיעו בעיתוני הימין
מאמרים שהביעו חרטה וצער.
בדרך כלל עיתונים אינם ששים להסתבך במשפטים של לשון הרע .משפטים כאלה עלולים לפגוע באמינות של
העיתון עצמו ,ומשום כך הם זהירים מאוד בנושא זה ובודקים היטב כל ידיעה העלולה לפגוע בשמו הטוב של
מישהו.
צנזורה מול שיקוליים אנושיים
חוקי האתיקה אינם חדים וברורים תמיד .הדבר טבעי ,כיוון שעיתון חייב לשקול ולהחליט בכל מקרה ומקרה מה
חשוב יותר :זכותו של אדם לפרטיות והגנה על שמו הטוב או זכות הציבור לדעת על מעשיהם ועל התנהגותם של
אנשים ידועי שם -בין שהם פוליטיקאים ,בין שהם אנשי עסקים או שחקני כדור-רגל .מקרים רבים מצויים
ב"תחום האפור" שבין מותר לאסור ,גם מבחינת החוק וגם מבחינת הנוהג .גם החוק וגם הנוהג משתנים מפעם
7
יחידה שלישית
לפעם :הכנסת מתקנת חוקים שהתיישנו ואינם מתאימים עוד לצרכים .העיתונות ואמצעי התקשורת
האלקטרונית משנים את הכללים שלהם לפי השינויים בחוק ובטעם הקהל.
את השינויים בטעם הקהל משקפים היטב התצלומים המופיעים בעיתונים .פעם היה מקובל לפרסם רק תמונות
"יפות" של ראשי ממשלה ושל אישים אחרים .הם צולמו יושבים בזקיפות קומה ,מדברים במתינות ומחייכים.
אם הצליח צלם עיתון "לתפוס" שר מפהק או נרדם בעת ישיבה חשובה במליאת הכנסת ,היה העורך מניח את
התמונה הזאת בצד ומפרסם את דיוקנו של השר נואם על הדוכן .במשך הזמן גילו העיתונים ,שהתצלומים היפים
והרשמיים האלה משעממים את הקהל .אז התחילה אפנה הפוכה :כל הצלמים התבקשו להביא תמונות שבהן
פוליטיקאים או אנשים מפורסמים אחרים נראים במצבים "מעניינים" יותר -כועסים ,צועקים ,רוקדים ,ואפילו -
מועדים ונופלים .העיתונים בישראל אינם שונים בכך מעיתונים בכל העולם ,והשינוי בהצגת אנשים ידועים נובע
לא במעט מ"התפשטות" הטלוויזיה :רשתות טלוויזיה מסקרות בשידור חי אירועים חשובים בכל פינות העולם,
והן מנציחות במהלכם גם רגעים מרגשים וגם מצבים מצחיקים או מביכים .ההתלבטות בשאלה "אסור או
מותר?" היא נחלתם היומיומית של כתבים ושל עורכים .החוק אוסר ,למשל ,לפרסם את שמם של קטינים )ילדים
ובני נוער עד גיל (18הנאשמים במעשה פלילי ,אבל מתיר לפרסם שמות נאשמים מבוגרים יותר .נניח ,שצעיר בן 18
וחודש הורשע בעברה כלשהי .האם לפרסם את שמו ולהדביק לו לכל חייו תווית של עבריין?
הנה דוגמאות אחרות:
• עובד בנק נתפס במעילה גדולה .הידיעה מסעירה את הרוחות ,והציבור רוצה לדעת מיהו .משפחתו של
העובד מתקשרת אל מערכת העיתון ומתחננת שלא יפרסמו את תמונתו ,מפני שהדבר יפגע קשה במשפחה
כולה .האם לפרסם את התמונה או לא?
ביום גשם קרתה תאונה קטלנית .הקהל רוצה לראות מה קרה וכיצד .תמונת התאונה מוסיפה ממד חשוב •
לפרטים הכתובים ,ויש לה ערך חינוכי מפני שהיא יכולה לזעזע את הקהל ולהשפיע על הנהגים לנסוע
בזהירות רבה יותר .ואולם התמונה חושפת בפני הקהל הרחב את כאבה של המשפחה ,שאחד מבניה נהרג,
וזוהי פגיעה בפרטיות של אותה משפחה .ובכן :האם לפרסם את תמונת הנפגעים או לפרסם תמונה של כלי
הרכב הפגועים לאחר פינוי הנפגעים?
נתגלה שבתו של פוליטיקאי מסוים הייתה מעורבת בעברה על חוקי מס הכנסה ,ושילמה קנס .המעשה של •
הבת אינו קשור לאופיו של הפוליטיקאי או לדרך שבה הוא ממלא את תפקידו הציבורי .אם יפורסם
המקרה ,עלול להיגרם נזק לשמו של הפוליטיקאי ולמעמדו .האם לפרסם את הידיעה הפיקנטית הזאת או
להעלימה מעין הציבור? עיתונאי המתנגד לפרסום כזה יאמר ,שהפרסום פוגע בצנעת הפרט של
הפוליטיקאי ,לעומתו ,עיתונאי התומך בפרסום יטען ,כי אנשים הבוחרים בקריירה ציבורית חייבים
להביא בחשבון מראש ,שהציבור ירצה לדעת כל דבר הקשור בהם .שניהם ,גם המתנגד וגם המחייב,
יצטרכו לשאול את השאלה הזאת גם לגבי הבת .עברות מס מתגלות לעתים קרובות .לא בכל פעם שאיש
עסקים נתפס בעברה כזו ,הדבר מתפרסם בעיתונים.
הידיעה הזאת מעניינת בעיקר משום שמדובר בבתו של פוליטיקאי ידוע.
.
הבעיה היא ,שאותה בת אינה "אישיות ציבורית" כמו אביה ,אלא אדם פרטי .האם מותר לפגוע בצנעת
הפרט שלה ,רק משום שכולם מכירים את שם אביה הפוליטיקאי?
üבדוגמאות שהובאו כאן יש התנגשות בין זכויות :מצד אחד -זכותו של האזרח לדעת מה מתרחש סביבו,
וחובתה של העיתונות לספר לו זאת ,מן הצד שכנגד -זכותו של אדם לשמור על שמו הטוב ועל פרטיותו.
במילים אחרות :יש כאן מאבק בין זכויות בסיסיות של האזרח במדינה חופשית :בין הזכות לדעת ,חופש
העיתונות וחירות הביטוי ,מחד גיסא ,לבין הזכות לשמור על צנעת הפרט מאידך גיסא.
8
תפקיד העיתונאי
שקלול ואיזון
כאשר יש התנגשות בין זכות הציבור לדעת )וזכות העיתון לפרסם( לבין זכות האזרח לפרטיות ,נוהגים העיתונים
להחליט לפי כמה שיקולים .השיקול החשוב ביותר הוא העניין הציבורי :כאשר מדובר בנבחרים או באנשים בעלי
מעמד בכיר שעברו עברה ,המקרה יפורסם בדרך כלל בהרחבה ובהבלטה .השיקול השני בחשיבותו הוא השיקול
המסחרי :העיתונים ואמצעי התקשורת האלקטרונית מתחרים זה בזה על הקוראים ,על המאזינים ועל הצופים.
אם העורך חושב שהמתחרים שלו יפרסמו ידיעה מסוימת ,ירצה גם הוא לפרסם אותה .התחרות בין אמצעי
התקשורת גורמת לריבוי המקרים של פגיעה בצנעת הפרט ,אך היא גם מבטיחה ,שמידע ,בעל חשיבות ציבורית,
לא יועלם מעיני הציבור בלחץ של גורמים פוליטיים או כלכליים.
?Show or No
הגינותו של העיתונאי מתבטאת גם בצורה שבה הוא מספר את הדברים.
מעשה בכומר שהגיע יום אחד לניו-יורק .מכיוון שהיה כומר רם-מעלה ,ציפו לו בנמל התעופה עיתונאים רבים .אך
ירד מכבש המטוס ,החלו העיתונאים "לירות" לעברו שאלות מכל מין ומכל סוג ,כשהם מתחרים ביניהם מי ישאל
את השאלה המקורית ביותר .לפתע חמד לצון אחד העיתונאים ושאל את הכומר ,מה דעתו על מועדוני הלילה של
ניו-יורק .הכומר שהיה מופתע משאלה זו ,שאל בתמימות או אולי בחיוך" :מה ,יש מועדוני לילה בניו-יורק?"
למחרת הופיעה באחד העיתונים כותרת ענק בזו הלשון :הכומר ירד מהמטוס ושאל" :יש מועדוני לילה בניו-
יורק?".
יושרה
סיפור זה מראה עד כמה קל לשנות את רוח הדברים מן הקצה אל הקצה ,ועד כמה דבר כזה עלול להיות פסול.
עיתונאי אחד החליט להתגנב למשחק כדור-רגל בין נבחרת ישראל לנבחרת זרה .הוא השיג לו תלבושת של שחקן
כדור-רגל ,שעל חולצתה היה רקום שם הקבוצה הזרה .כשהגיע למגרש העמיד פנים כאילו היה אחד מחברי
הקבוצה הזרה .הוא פנה אל הסדרנים באנגלית והם הניחו לו להיכנס בלי כרטיס .למחרת פרסם העיתונאי את
סיפור "גבורתו" בעיתון ,וגילה כיצד הצליח להערים על הסדרנים ועל הסדר הטוב .
מצחיק? אולי ,אך בהחלט לא אתי .קוראים אחדים ,במיוחד צעירים ,עלולים ללמוד מקטע כזה ,שבמקרים
מסוימים מותר לעבור על החוק .יושרו של עיתונאי עומד למבחן כל העת -הן בתוקף תפקידו כעיתונאי ,הן בתוקף
היותו אדם .התנהגות לא אתית ,גם "מחוץ לשעות העבודה" ,עלולה לחסל את עתידו המקצועי .
האתיקה העיתונאית דורשת מן העיתונאי להיות אובייקטיבי .זוהי משימה קשה ,משום שגם לעיתונאי יש דעות
פוליטיות והעדפות אישיות .בכל מקרה חייב העיתונאי להימנע מניגוד אינטרסים בין עבודתו המקצועית לחייו
הפרטיים .למשל :למבקרת אמנות אסור לפתוח גלריה לתמונות .לכתב כלכלי המסקר את הבורסה אסור לרכוש
מניות הנסחרות בה ,ולא בריא שעל החידושים בשוק המחשבים האישיים ידווח עיתונאי ,שאשתו או בנו מנהלים
עסק למחשבים .כל האיסורים האלה נועדו למנוע מצב שבו עיתונאי יתפתה וינצל את הכוח שבידיו לקידום ענייניו
האישיים ,בכוונה ושלא בכוונה .אפשר לומר ,כי בעניין הזה העיתונאי הוא סנדלר שחייב ללכת יחף.
פעם התגלה כי כתב באחד העיתונים היה מעורב במעשה לא כשר .אמנם ,לאותו מעשה לא היה כל קשר לעבודתו
של העיתונאי ,אך למרות זאת פוטר מעבודתו בעיתון .הנימוק לפיטוריו היה העובדה ,שעקב אותו מעשה נפגעה
אמינותו של הכתב ,והעיתון שוב לא היה יכול לסמוך עליו בעבודתו העיתונאית .
מקרים כאלה קורים מדי פעם ,אבל לשמחתנו -רק לעתים רחוקות ביותר .הנהלות העיתונים נזהרות מאוד
בבחירת הכתבים שלהן .העיתון גם מקיים בירור פנימי עם הכתב כאשר מתקבלת עליו תלונה כלשהי מאנשים או
מגופים שונים .ברור שברוב המקרים מתלוננים אלה שהכתב חשף מעשים שליליים שלהם ,אולם יש גם תלונות
צודקות .עיתונאי ,ככל אדם אחר ,שוגה לפעמים בעובדות או בשיקול הדעת ,ולפעמים עלול גם לנצל את כוחו
לרעה.
9
יחידה רביעית נשים כחפצים :דימויים של נשים וגברים בפרסומות הישראליות
אופן הייצוג של גברים ונשים הוא דבר מרכזי בהבנת תרבויות בחברות שונות .אתר מרכזי שבעזרתו ניתן לנתח
את מערכת היחסים המגדריים הוא מודעת הפרסומת ,מאחר שזו מהווה מקור להבנת יחסים כלכליים וחברתיים
בכלל וזירה ליצירת המציאות הסימבולית בפרט .הפרסומת חיונית הן לתפקודה של הכלכלה בעולם הקפיטליסטי
והן ליצירת "תקשורת חברתית" ,המאפשרת דרכים חדשות להבין את עצמנו .היא מקטלגת אותנו כצרכנים של
המוצר ולא כמשתמשים בו ,ומציעה פתרון לצרכים אנושיים אמתיים כגון מוות ,בדידות ,תסכול ,חיפוש זהות
וכבוד -כלומר ,שביעות רצון מדומה המסופקת על-ידי רכישת מוצרים בני קיימא .כך ,ב"מערכת הקסם" של
הפרסומת ,המוצרים מזוהים עם ערכים ותשוקות אנושיות.
אנו מבלים את מרב שנותינו בחברה צרכנית ,מצב המקשה עלינו ביותר למקם ולסדר את הערכים וההנחות
המארגנים את חיינו ,שכן הערכים וההנחות האלה נראים בעינינו כדבר טבעי .כדוגמה אפשר להביא את הביטוי
"יהלומים לנצח" שהפך ל"טבעי" ,למעין נכס צאן ברזל בכל התבטאות .הביטוי הומצא במשרד פרסום בסוף שנות
השלושים ,במטרה לשנות את הדימוי שהיה ליהלומים באותה תקופה .מכאן אנו למדים כי הפרסומת היא שיח על
אודות אובייקטים ובעזרתם; לא זו בלבד שהיא מספרת לנו על אודות מוצרים ,אלא היא גם מסבירה כיצד
מוצרים אלו קשורים לתחומים חשובים ודומיננטיים בחיינו .מאחר שהמוצר עצמו אינו גורם לאושרו של הצרכן,
עושה הפרסומאי חיבור בין המוצר לבין חיינו באמצעות קידום דימויים שאותם אנו ,הצרכנים ,מזהים עם "חיים
טובים" .בירה למשל ,יכולה להתקשר עם כל דבר ארוטי ועליונות הגבר; מוצרי מזון ,יכולים להתקשר עם יחסים
משפחתיים או בריאות .כלומר ,השוק אינו יכול להציע ישירות את "הדבר האמתי" )למשל ,בריאות( ,אבל יכול
להציע מראות של "אמתות" אלה יחד עם תהליך של קניית המוצרים .כך ,הפרסומת אינה מייצרת ערכים ועמדות
בחלל ריק ,אלא נגזרת מחלומות שכבר משותפים לצרכנים בתרבות נתונה.
לרעיון של הפרסומת כביטוי לחלום על מציאות יפה יותר שותף החוקר גופמן ) ,(Goffman 1979שטוען כי
הפרסומאים מנסים לפרסם מצב "אמתי" כחיזוק לטיעוניהם על אודות טיב המוצר ונחיצותו .הם לוקחים בדרך-
כלל תמונות אמתיות של מצבים קיימים והופכים אותן לתמונות מדומות על-ידי הוספת נופך דרמתי .לדבריו,
האדם -בין בתמונות פרטיות ,בין בתמונות ציבוריות -מנציח את הרגעים הזוהרים בחייו )חתונה ,ימי הולדת
וכו'( .אחר-כך משמשת התמונה הוכחה למצב מרגש זה או אחר אשר אליו הפרט מתגעגע ועמו הוא מזדהה.
סיטואציה זו גורמת למפרסמים להציג אנשים כך שחלומם לא ייפגע.
דימוי המגדר בפרסומות
החל בשנות השבעים החלו תנועות פמיניסטיות ,בעיקר בארצות הברית ,לפרסם מחקרים שחשפו תפיסות
סטראוטיפיות של התנהגות המינים ותפקידיהם באמצעי התקשורת השונים ובז'אנרים השונים.
הפרסומת היא אחד המוקדים של הביקורת הפמיניסטית ,מאחר שזו נתפסת כאמור כמייצגת יחסים וערכים
חברתיים המתמצים בעיקר באידאולוגיה הקפיטליסטית המושתתת על ערכים מערביים פטריאכליים .חלוצי
המחקר בתחום זה בדקו את הסטראוטיפים הנשיים ,כפי שאלו הופיעו בכתבי-עת אמריקנים .מממצאי המחקר
עולה כי :נשים הוצגו כעובדות מחוץ לבית רק לעתים נדירות; נשים הוצגו כתלויות בהגנת הגברים; נשים לא
הופיעו כבעלות מקצוע או כנשות עסקים בכירות; הגברים התייחסו לנשים כאל אובייקט מיני או כאל חלק בלתי
נפרד מן הבית; נשים נראו בעיקר בפרסומת למוצרים כמו :חומרי ניקוי ,מזון ,תכשירי יופי ,תרופות ,ביגוד וכלי
בית .גברים נראו בעיקר בפרסומת למכוניות ,טיולים ,משקאות אלכוהוליים ,מוצרי טבק ,בנקים ,מוצרי תעשייה,
עסקי שעשועים וחברות עסקיות .עשור לאחר מכן נמצאו שינויים חלקיים בלבד שהתייחסו בעיקר לצורה שבה
מתוארים גברים ונשים במישור המקצועי .מספר הנשים המופיעות בפרסומת גדל ,ועלה הסטטוס המקצועי שבו
הן הוצגו .ה"אישה כאובייקט מיני" הוא אחד הנרטיבים בפרסומות .כלומר ,הפרסומת משתדלת להתעלם
מאנושיותן של הנשים ומריבוי תכונותיהן ולהתרכז אך ורק בפונקציות המיניות של קיומן .לדעתי ,דרך מרכזית
להתבונן בדימויי גברים ונשים בפרסומת היא בעזרת שש הקטגוריות שאותן מספק לנו גופמן .למרות שהמחקר
שהציג נכתב לפני יותר מעשרים שנה ניתן לאתר בעזרת הקטגוריות הללו ביטויים התנהגותיים ,המשקפים יחסים
חברתיים .שש הקטגוריות )שעברו עיבוי תאורטי( הן:
10
יחידה רביעית
גובה יחסי :מדד שבעזרתו ניתן לבחון יחסי כוח ועוצמה חברתיים .יחסי הגובה של המשתתפים מעידים במיוחד
על בעל העוצמה הגבוהה כבעל הכוח .גברים אמנם גבוהים בדרך-כלל מהנשים ,אך בפרסומת הגבר גבוה מן
האישה בצורה מלאכותית ובוטה.
המגע הנשי :מדד המאפשר התייחסות לאישה כאל אובייקט מיני .איברי גוף של נשים )אצבעות ,ידיים ,רגליים,
שפתיים( יותר מאלו של גברים משמשים ככותרות של המוצרים .לא בעזרת אחיזה אלא במגע של ליטוף ,כמעט
נגיעה ,חיבוק .הכמעט מגע מעורר אסוציאציה מינית .יש צורך רק בזמן מועט כדי להעביר לנו מסר על אודות
מין ) ,(sexולשם כך מספיק להציג רק חלק אינטימי .נשים גם מופיעות בדרך-כלל כ"חלק" ,כמשהו "גזום" .הן
מסומנות באמצעות שפתותיהן ,רגליהן ,שיערן ,עיניהן או ידיהן אשר מסמנים פיסה מן השלם ,שהוא "האישה
הסקסית".
הדירוג התפקודי :מדד זה מאפשר להבין את הסדר החברתי-מקצועי ,ובמילים אחרות הוא מסביר כיצד
משעתקים את הקשר שבין מרחב ציבורי ומרחב פרטי לבין מגדר .בחברה המערבית ,כאשר הגבר והאישה
מופיעים בתמונת פרסומת כשהם משתפים פעולה ,נראה כי הגבר הוא בעל התפקיד הבכיר .כך ,כאשר מצולמים
אנשים בעבודה ,הסטטוס המקצועי של הגבר יהיה גבוה מזה של האישה )רופא ואחות; מורה ותלמידה(.
המצב שבו הגבר שולט ו/או מדריך מעלה את השאלה -כיצד הוא מתנהג במרחב הפרטי ,שנתפס בעינינו כנשלט
בידי נשים? התשובה לכך היא שהגבר בדרך-כלל אינו מבצע פעולות כאשר הוא מצולם במרחב הפרטי )מטבח ,חדר
ילדים ,חדר אוכל( ,או לחלופין ,מעשיו מוצגים בצורה מגוחכת או תחת פיקוחה של האישה -לאמור :האישה
יודעת את תפקידה בצורה הטובה ביותר ורק תחת פיקוחה העבודה יכולה להתבצע.
אלמנט התנהגותי נוסף ,שמסמן במיוחד את ההבחנה בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי ,הן הידיים .הידיים
יותר מכל דבר אחר משמשות סימן לחלוקה החברתית האידאולוגית של המינים .בדרך-כלל אין מקום לטעות
באשר למין שלו שייכות הידיים .אמנם הידיים הנשיות אינן מנהיגות העולם והידיים הגבריות אינן מסמנות את
העבודות בבית ,אך הצגה של ידיים גבריות מנהיגות עולם וידיים נשיות עובדות בבית סוללת לפנינו את הדרך אל
המוכר ,אל האידאולוגיה המוכרת ,הנראית כל כך טבעית.
המשפחה :התא הגרעיני המשפחתי ,כתא בסיס של הארגון החברתי" ,אומץ" על-ידי המפרסמים ומשמש מקור
לצילומים .כמעט כל משפחה על כל חבריה יכולה להיראות דומה לתמונות פרסומת .הצגה חזותית של החברים
במשפחה משמשת סמל למבנה המשפחה בחברה .במשפחה המוצגת יש בדרך-כלל לפחות ילד אחד וילדה אחת.
הילד מצולם לרוב קרוב לאביו והילדה קרוב לאם .יתר על כן ,לעתים האב עומד מעט מחוץ לתמונה ,וסידור זה
מקנה פירוש לתפקיד האב -הוא מגן המשפחה .כאן ראוי לציין כי מדד זה מאפשר לגלות את השינויים שחלו
במקומה של המשפחה בחברה ולכן גם בפרסומת.
פולחן הציות :זהו ממד נוסף המסביר את הסדר החברתי ,כאשר מוקד הדיון הוא מי מציית/כפוף/משועבד למי.
מצבים היכולים להיקרא על-ידי הקורא כמצבי ציות מובעים באמצעים הבאים :עמידה -כריעה ,קידה ,עמידה על
רגל אחת ,כל אלה משדרים כניעות; החיוך -חיוך של הסכמה מביע מצב פסיכולוגי שיכול לרמוז על מצב של
ציות; גובה -בעיקר צילום של נשים וילדים על מיטה ,המעורר אסוציאציה מינית ,או רצפה ,המתקשרת לדברים
פחות נקיים ופחות טהורים ,החלק הפחות חשוב בבית )ושניתן לדרוך עליו(.
נסיגה ברישיון :זהו ממד משלים ,המסייע לנו להבין את הסדר החברתי .נראה שנשים ,יותר מגברים ,מצולמות
כאשר הן מעורבות במצבים הדורשים הסתלקות פסיכולוגית מהתרחשויות חברתיות .מצבים אלה משאירים את
הנשים חסרות כיוון במצב שאליו הן נקלעות ,והן הופכות מן הסתם לתלויות בהגנה וברצון הטוב של הנוכחים
בסביבתם .כמו-כן ,נשים נראות בפרסומת כאילו נסוגו מהסביבה המציאותית ,בעוד שהגבר ער לנעשה מסביב.
ערנות זו מאפשרת לו לטפל הן באישה הן במצב שנוצר .הבעות פנים ,אצבע בפה ,הפניית הגב לחזית התמונה ,הם
חלק מהאסטרטגיות שהמפרסמים משתמשים בהן ליצירת תמונות של תלות וחוסר אונים.
11
נשים כחפצים :דימויים של נשים וגברים בפרסומות הישראליות
על-מנת לקבל תמונה מלאה יותר של החיים החברתיים ,ראוי להתייחס לממד הקפיטליסטי .כך ,מחיר המוצר
מעיד על יוקרתו ,לכן ההכנסה והמוצרים שאותם רוכש הצרכן הם תעודת הזיהוי שלו ,ולא יכולתו האישית או
תכונותיו .הזיהוי בין מחיר המוצר לבין מגדר עוזר לזיהוי המיקום החברתי.
המצב בישראל
עד שנות התשעים נדיר היה למצוא פרק המוקדש לנשים באסופות מאמרים העוסקות בחברה הישראלית מנקודת
המבט של מדעי החברה .שנות השמונים והתשעים הניבו מספר מחקרים מרכזיים על נשים ,אך כחלק מהשיח על
הקבוצות בחברה .ראוי לציין כי התעוררות הפעילות הנשית בשנות השבעים לוותה בדיון אקדמי ,אך לא היה לה
כל הד במחקר שעסק בתקשורת .חקר התקשורת בארץ היה עדיין בחיתוליו והדיון על נשים ותקשורת בעולם,
שהחל להתפתח בארצות הים ,לא זכה לתשומת לב בישראל .בעוד שחוקרי התקשורת ,הגברים ,מבססים בארץ
ובעולם את מעמדם כחוקרים -החוקרות ,שהיוו מיעוט בתחום ,בחרו שלא לדון בתפקידי מין ,בשל התפיסה
השלטת שלפיה מי שעוסקת בחקר מגדר "אינה רצינית" .תהליך דומה עבר על חקר התקשורת בארצות המערב,
בעיקר בשנות השבעים ,אך בחלקו כבר הסתיים ,ואילו בארץ הדימוי עדיין חזק מהמציאות .למיש ) ,(1997חוקרת
מרכזית בתחום ,טוענת כי המחקר הפמיניסטי-תקשורתי הישראלי עוד נמצא בתחילת דרכו ,ואכן ניתן למצוא
תיעוד של דימויי נשים בפרסומת הכתובה והמשודרת )למשל ,פירסט ;2000 ,1981 ,למיש ,1998 ,1994 ,וימן,
.(1997
מניתוח פרסומות בתקשורת הכתובה ,היהודית החילונית ,כמו גם בטלוויזיה עולה כי גובה יחסי שמבטא יחסי
כוח בחברה ,פועל בצורה עקיבה לטובת הגברים .מקרים שבהם הנשים נמצאו גבוהות בצורה משמעותית
מהגברים היו בהקשר היתולי ,כך שהקורא אינו מתייחס להבדל זה ברצינות רבה.
הנשים בישראל היו ונשארו אובייקט מיני ,חפץ )שלוקחים ממנו פיסה( .למרות שבשנים האחרונות נוספו אל
הנשים גם הגברים ,ההבדל בין נשים לגברים נשאר עדיין מובהק .מספר הגברים הנוגעים בעצמם הכפיל את עצמו,
אך גם מספרן של הנשים הנוגעות בעצמן גדל באופן משמעותי ועדיין היחס בין גברים הנוגעים בעצמם לנשים הוא
יותר מאשר 1ל.3 -
השימוש בידיים ואצבעות המלטפות את המוצרים ומשרות הן רוך הן אסוציאציה של כמעט נגיעה עדיין מתקשר
יותר לנשים .הרוך המיני הוא עדיין ממלכה נשית והגברים נשארים פחות או יותר מחוצה לה .המתירנות המינית
שחלה בחברה הישראלית בעשרים השנה האחרונות מוצאת את ביטויה בגידול משמעותי בהתנהגות פרובוקטיבית
אצל גברים ונשים כאחד .נשים מלטפות ,משדלות ברוך ,אך הן גם יותר פרובוקטיביות מבעבר .אולם הן לא לבד,
גם גברים הופכים להיות אובייקטים מיניים .מבחינת הדירוג התפקודי של גברים ונשים בפרסומת עולה ,כי בסוף
שנות השבעים מספרן של הנשים העובדות שהוצגו בפרסומת היה כמחצית ממספר הגברים העובדים )ייצוג יתר
של גברים במקצועות מסטטוס נמוך -פועלי הצווארון הכחול ,נהגי משאית פועלי ניקיון וכו' ,ובמקצועות עם
סטטוס גבוה -שופטים ,רופאים וכו'( .כיום התמונה שונה לחלוטין :מספר הנשים העובדות זהה למספר הגברים
העובדים ,וההתפלגות המקצועית השתנתה לחלוטין .ראשית ,יש ירידה כללית בייצוג נשים וגברים כאחד
במקצועות עם סטטוס נמוך; שנית ,ייצוג הגברים במקצועות עם סטטוס בינוני עלה; ושלישית ,עלה ייצוגן של
הנשים במקצועות עם סטטוס גבוה והושווה לזה של הגברים.
אחד ההסברים האפשריים לשינוי בפרסומת מושתת על שני תהליכים חברתיים :הראשון והעיקרי שבהם מתייחס
ל"מציאות כלכלית חברתית" ,והשני -לקמפיין ציבורי שאותו מנהלים ארגוני הנשים זה שנים רבות.
רעיון השוק החופשי כובש את המדיניות הכלכלית בישראל ,הלכה למעשה ,בעיקר בעשורים האחרונים.
האסתטיקה הקפיטליסטית הפכה למאפיין מרכזי של הפרסומת ,בד בבד עם עוד ערכים שהשתנו בחברה
הישראלית .לכן מובנת השאיפה להישגים כלכליים וחברתיים גבוהים .משום כך המודל לחיקוי יהיה אדם עם
סטטוס חברתי-כלכלי גבוה יחסית ,והביטוי לכך בפרסומת הוא הצגת בעלי צווארון לבן וצמצום הצגת אנשים
עמלים -הצווארון הכחול ,שבמציאות של שנות האלפיים הם לעתים קרובות ערבים או פועלים זרים .משתנה
12
יחידה רביעית
נוסף המתייחס לדיון ב"מציאות הכלכלית -חברתית" הוא גידול בשיעור הנשים בכוח העבודה ובעיקר הפיכתן
לצרכניות בעלות כוח קנייה.
נוסף לשינוי הכלכלי ,ראוי לציין את הקמפיין המתמיד של תנועות הנשים ,שתחילתו בסוף שנות השבעים ,נגד
מודעות פרסומת הפוגעות במעמדן .כאמור ,מחיר המוצר מעיד על יוקרתו ,לכן הכנסתו של הצרכן והמוצרים
שהוא רוכש הם תעודת הזיהוי שלו -הם ,ולא יכולתו האישית או תכונותיו .כך ,הזיהוי בין מחיר המוצר לבין
מגדר מסייע בזיהוי מיקומו החברתי של האדם .המחקר מגלה כי נשים מזוהות יותר עם מוצרים זולים בעוד
שגברים מזוהים עם מוצרים בעלי יוקרה .כלומר נשים ,למרות הצגתן כבעלות מקצועות מסטטוס גבוה ,שהכנסה
בצדם ,נתפסות עדיין כחסרות יכולת לרכוש מוצרים יוקרתיים ולכן תעודת הזהות שלהן חסרה וחלקית.
נדמה שהפעם הקדימה הפרסומת את המציאות החברתית ,והיא משקפת את השינוי הרצוי ולא תמיד את השינוי
המצוי .אך הצגה זו נכשלת כאשר חושפים את התפיסות לגבי יכולת הקנייה של נשים .הן עדיין אינן מסוגלות
לרכוש מוצרים יוקרתיים.
אם על פניו נראה כי מצבן של הנשים השתנה ,הרי חשיפה של יחסי ציות ותלות באמצעות מדד פולחן הציות
ונסיגה ברישיון מגלה מציאות עגומה.
הנשים מצולמות בדרך-כלל כשהן כפופות ,במיטה ,ובתנוחות מוקיוניות – לעומת הגברים המצולמים זקופים,
מחוץ למיטה ויותר רציניים .נשים ,יותר מגברים ,מופיעות כשעל פניהן חיוכים המאפיינים התנהגות צייתנית,
כגון חיוכים המביעים ביישנות .אך אפשר גם להצביע על שינוי בחיוכים הגבריים :בסוף שנות השבעים לא נמצאו
כלל גברים המחייכים חיוך ביישני אך כיום ניתן למצוא כאלה ,אם כי מעטים.
הבעות פנים מעידות בדרך-כלל על תגובה רגשית .כאש הפרט מאבד שליטה והופך להיות תלותי ,יופיעו על פניו,
למשל ,הבעות של חרטה ,פחד ,ביישנות או מבוכה .הממצא המעניין ביותר היא העקיבות שבה מוצג הגבר במשך
שנים .הוא אינו מצטער ,כמעט לא מפחד ,מתבייש מעט ,ובדרך-כלל שולט במצב .לעומתו ,אחת מכל חמש נשים
עדיין מתביישת אך שולטת במצב.
עיון במודעות המתפרסמות בעיתונים מדי יום ובעיקר במוספי האופנה ,כמו גם זיפזופ בתשדירי הפרסומת
בטלוויזיה ,מאשר שוב ושוב את היותן של הנשים אובייקט מיני )"מאמא עוף" ,נסיעה ברכבת ישראל ,או
בפרסומת למכנסי הג'ינס של "פוקס"( .נראה כי דווקא פרסומות שהעניין המיני אינו המוקד שלהן מאשרות את
המוטיבים ההתנהגותיים המורים על צייתנות )הן נסיגה ברישיון הן פולחן הציות( לצד היותה של האישה חפץ
שניתן להציג חלקים ממנו .כך ,למשל ,הפרסומת של "סופר פארם" המנסה לשווק מוצרי טיפוח לפנים ולגוף –
האישה כרותה ,עיניה עצומות )היא נמצאת מעבר להתרחשות של כאן ועכשיו( ,ואת המראה הכללי שלה ניתן
לפרש כמחווה של צייתנות או כתפילה ,שגם היא במובנים מסוימים מבטלת את ה"אני" .מעניין להתבונן גם בידה
של האישה המשמשת כותרת ל"יין כרמל סלקטד" .האחיזה העדינה מחזקת את הטיעונים לגבי מקומן של הידיים
והאסוציאציה שהן מעוררות בצופה .הרכות הנשית מקבלת משנה תוקף כאשר קוראים כי הרמת הכוסית היא
לבריאותה של היולדת יפית )למרות שהתאומים דומים לאב( .המלל מזכיר לנו את תפקידיה המרכזיים של
האישה :ללדת ילדים ולהיות אחראית לבריאות המשפחה.
נדמה כי בפרסומת ל"מרכז מגדלי תל-אביב" מגולמת התפיסה המובנת מאליה כי נשים ,שהן תמיד ילדות קטנות,
חייבות להיות נאמנות )או בוגדניות( לבן הזוג )לחבר( ,למראה החיצוני )לג'ורג'יו ארמני( ולצרכנות – בזבזנות
)למרכז הקניות השכונתי( ,תפיסה שעומדת בסתירה ליצרנות המזוהה עם גברים.
13
דימוי המגדרים בישראל – ארבעת המפתחות
פירוש תבחין
פועלת או לחילופין פועל על מנת להגיע לכדי שינוי כביר .לדוג׳ – פמיניסטיות, המובילה /המוביל
מיעוטים וכו׳.
צופים אך לא לוקחים חלק בשינוי או במאבק .נחשבים כעוברי אורח. המתבוננת /המתבונן
לוקחים חלק בשינוי או במאבק ומסכימים לרוב עם דעותיה /דעותיו או הפעילה /הפעיל
השקפתה /השקפתו של המובילה /המוביל.
בד״כ לא יסכימו עם המובילה /המוביל וינסו לנטרל אותה /אותו מלהשפיע המתנגדת /המתנגד
על הציבור באמצעות התאגדות או הובלת דעה בציבור באמצעות התקשורת או
הפרסום.
יחידה חמישית הטרור כסרט אימה
ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים בשלהי שנות השבעים ,ומתקפת הטרור של 11בספטמבר ,רבע
מאה מאוחר יותר ,ממחישים באופן דרמטי את כוחה של הטלוויזיה לקבץ סביבה קהלים גלובליים בשידור חי של
אירועים היסטוריים .יתרה מזה ,סאדאת ובן לאדן תכננו אירועים שישנו לחלוטין את המציאות חברתית ,תוך
שימוש בטלוויזיה כאמצעי אסטרטגי )דיין וכ"ץ .(2003 ,כמו סאדאת בשעתו ,כך בן לאדן זה לא כבר ,הבינו את
הפוטנציאל האדיר של הטלוויזיה וניצלו אותו לזעזע את המערכת הפוליטית ,הנתפסת כבלתי ניתנת לשינוי.
אך כאן מסתיים הדמיון בין השניים .נשיא מצרים תכנן את הביקור ,על שידורו החי ,בקפידה רבה ,בתיאום עם
מארחיו .הטלוויזיה שימשה אותו כדי לדבר ישירות אלינו ,הציבור בישראל )לכאורה ,מעל לראשיהם של
המנהיגים בארץ ,ואף ומעל לראשי ממשלתו שלו( כדי לשכנע אותנו בכנות רצונו בשלום ) (Liebes, 1984והוא
הצליח .ואילו בן לאדן תכנן את השידור הטלוויזיוני החי כדי לאיים ישירות על תושבי ארה"ב והציוויליזציה
המערבית כולה ,ולהמחיש את הכוח שיש בידו להרוס אותה.
אף שלא תיאם את השידור מראש עם מנהלי השידור ו/או עם הממשל ,בן לאדן היה יכול לסמוך על שיתוף
הפעולה של הטלוויזיה לא פחות מסאדאת .אם המרווח של 17דקות שחלפו בין הפגיעה במגדל התאומים הראשון
לשני אכן תוכנן לאפשר המצלמות לכסות את הפגיעה השנייה בעת התרחשותה ,ואם לאו ,ברור שהטלוויזיה
העבירה את המסר של בן לאדן באופן אפקטיבי ביותר ,באמצעות הדימוי של המגדלים התאומים ,סמל רוחה של
ארה"ב ,הקורסים על המרקע .לאחר ש"הרים את ההפקה" בשלט-רחוק ,יכול היה בן לאדן להירגע הרחק משם,
במקום בטוח ,לצפות באפקטים המיידיים והנמשכים של החזיון ,על הממשל ,על הציבור האמריקאי ,על המערב
כולו ,ולהשהות את התשובה לשאלות "מי?" ו"מדוע?" .כך יכול היה להעצים ולהאריך את המתח והחרדה לבאות,
שהם חלק בלתי נפרד מהתרחשות הנתפסת כסיפור בלתי גמור.
שני המגה-אירועים הללו ,שהתרחשו לעיני העולם ,מדגימים היטב את הפוטנציאל הטמון בטלוויזיה לשנות את
תפיסת המציאות של צופיה ,אך גם את מעמדה הבלתי אפשרי כשחקן מרכזי בהתרחשות אירועים הנתפסים
כגדולים מן החיים ,רובם אירועים אלימים .כאשר נופלת החלטה לאמץ פורמט של שידור חי ,הטלוויזיה ממוצבת
בתפקידים הצולבים של מי שאמורה למסגר ולספר את הסיפור ,ולתווך בין השחקנים והציבור ,ועם זאת ,היא
מתפקדת כבמה מסתובבת שמשוחקת עליה הדרמה .מכיוון שמדובר בשידור חי ,דווקא בשעה שעיני הכל נשואות
אל הטלוויזיה ,כל הפרקטיקות העיתונאיות של בדיקת עובדות ,הצלבת מקורות ועריכה ,הופכות ללא רלבנטיות.
באירוע מתוכנן וטקסי ,דוגמת ביקור סאדאת בירושלים ,או הלוויית יצחק רבין ,התפקיד העיתונאי מצטמצם
והשדרים מקבלים עליהם את הצורך להנמיך פרופיל ולהסתפק בהדרכת הצופים בשלבי הטקס ,זהות האורחים
ומעקב אחר מידת הנאמנות של האירוע לתסריט )דיין וכ"ץ.(2003 ,
לעומת זאת ,באירוע אלים המשעבד את הטלוויזיה בהפתעה ,השידור נעשה חלק בלתי נפרד ומשמעותי ביותר
מהכאוס וההתפוררות שתכנן יוזם האירוע ,במקום לתפקד כמכשיר בשליטה ,העוקב אחר המתרחש ומספק מידע
אמין לאחר מעשה.
14
הטרור כסרט אימה
שידור חי ,שהוא אקט של מחטף הטלוויזיה ,המפתיע לא רק את הצופים אלא גם את השדרים ,הוא למעשה
ממשיכו וגם היפוכו של הז'אנר הטלוויזיוני הנקרא "אירוע מדיה" ,במינוח שטבעו דיין וכ"ץ .ביטול לוח
השידורים הקבוע לפני עידן התמסחרות הגוברת והסי-אן-אןניזציה של השידור ,נעשה לצורך שידור אירועים
מתוכננים מראש בידי הטלוויזיה והיזמים .המטרה היתה לאפשר לציבור "להיות שם" ,באירועים דוגמת הנחיתה
על הירח )"כיבוש"( ,הליכי ההדחה של הנשיא ניקסון ,משחק הסופרבול )תחרות( או הלווייתה של הנסיכה דיאנה
)"הכתרה"( ,שנתפסו כרגעי שיא סימבוליים בתהליכים חברתיים.
בשנות התשעים התמכרנו לז'אנר החדש של מרתון-אסונות -שידור חי בלתי מתוכנן של קטסטרופות כגון אסונות
טבע ,תאונות או אירועים המתוכננים בידי יוזמיהם לגרום חורבן והרס .בשני המקרים ,אלה הם הרגעים ,השעות
או הימים שבהם הטלוויזיה הופכת מחנות לקלטות וידיאו ,עם צופים יחידים המשייטים בחיפוש אחר בידור,
למוקד המלכד את הציבור כחלק מקהילה )לאומית או תרבותית ,לפעמים גלובלית( ,שחבריה לוקחים חלק
ברגעים היסטוריים ו/או טקסיים ,או באירועים שיוצרים איום על שלום החברה כולה
ועל שלומו של כל אחד באופן אישי ,כמו רעידת האדמה בלוס אנג'לס ,נפילת המגדלים התאומים ,פיגועי טרור
המוניים אצלנו.
מטרתנו כאן היא להצביע על המאפיינים וההשתמעויות של מרתון-אסונות ,ועל בעיות שהז'אנר מציב למקצוע
העיתונאות ,ולסיים בהצעת גישות אפשריות למזער את הבעיות הללו.
כאשר העורכים והמפיקים משתפים פעולה עם יוזמי אירוע מתוכנן מראש ומפנים את המרקע כדי להקדיש
לאירוע את כל זמן השידור בשעות ,ביממה ,בשלושת הימים או בשבוע הבאים ,הם מתרחקים מהתפקיד
העיתונאי לשמו ומתקרבים באופן מסוכן לעיתונאים בחברות פשיסטיות ,כי הם מתגייסים לשרת את היזמים כדי
להעצים את רוחו החגיגית או את משמעותו הפרפורמטיבית של האירוע .מה שמציל את העורכים בחברה
דמוקרטית היא היכולת לסרב .למשל :בנאום השנתי של נשיא ארה"ב על מצב האומה ,הטלוויזיה חופשית לשדר
בשידור חי את כולו או את חלקו ,ולהחליט אם לפצל את המרקע בין הנאום לאירוע ספורט .לשדרים יש גם
היכולת להוסיף טון סקפטי לתיאור המכבד ,הבלתי מתערב ו/או המתפעם ,שמאפיין את הז'אנר.
ובכל זאת ,בסך הכל ,לאחר שקיבלו את הגדרת המארגנים ,השדרים נעשים חלק מהחוזה המשולש עם יוזמי
האירוע מצד אחד והציבור מצד אחר .הם חלק בלתי נפרד מההצגה.
כדי לעמוד בקריטריונים ,על אירוע המשודר חי לכלול מספר גדול די הצורך של קורבנות .גם זו הגדרה יחסית,
כידוע; ראוי לזכור את הדרך הארוכה שעברנו מ 72 -שעות השידור שלאחר פיצוצי האוטובוסים בפברואר '96ועד
לשידור החי הקצר שלאחר פיגוע ליל הסדר בנתניה ב .2002 -לחלופין ,ההחלטה על מעבר לשידור חי מחייבת
קורבנות איכותיים -סלבריטאים ,ו/או אנשי ציבור) ,כך הקדיש סי-אן-אן יום שידורים שלם לחיפושים אחרי
גופת ג'ון קנדי ג'וניור( ,או צריכה להיות תוצאה של קריסה דרמטית ונראית לעין של טכנולוגיות הנתפסות
כבטוחות לחלוטין.
אך אסונות טבע או תאונות ,החושפים התמוטטות מוסדית ו/או טכנולוגית ,כמו התפוצצות הצ'לנג'ר ,אינם
יכולים להתחרות בחרדה שמעלות פעולות אלימות מכוונות ,עם מספר נפגעים רב ,כמו ההתקפה על המגדלים
התאומים .האפקטיביות של הז'אנר מגיעה לשיאה כאשר הצופים מצטרפים לאירוע "מתגלגל" ,ופחותה בשלב
שבו כבר מתחילים ב"הכלתו" ,או כאשר המעורבים באירוע ניתנים לזיהוי בקלות כנבלים או כגיבורים; ובמיוחד
כאשר האירוע אינו ניתן להכלה ,לסגירה סימבולית או אפילו נרטיבית .ברפרטואר של אסונות ,למתקפות טרור
מהסוג ה"מתפתח " (Tuchman, 1978),כמו חטיפת והחזקת בני ערובה ,בין שמדובר בסיפור אמיתי ובין שמדובר
במידע מוטעה בנוסח אלי סיני ,אצלנו ,יש המרכיבים המתאימים.
גם אירועי מדיה וגם מרתוני-אסונות מושכים אליהם קהלים אקטיביים ומעורבים חברתית ומצמידים אותם
למסך .במקרה של אסון כבד ,הצופים הם לא רק פעילים אלא גם חרדים ופגיעים .ב 2000-קהל זה כבר שילטט בין
15
יחידה חמישית
ערוצים גלובליים ,רק כדי למצוא קריינים זרים עם אותן הבעות רציניות ,ממחזרים את הצילומים ו"נגיסות
הדיבור" המוכרות ,ומפריחים לאוויר ספקולציות אינסופיות המבוססות על אותן פיסות מידע דלות .אך אלמנט
ההפתעה האינהרנטי למרתונים יוצר את היחסים המנוגדים לחלוטין שיש להם עם הממסד .אם תוך כדי אירועי
מדיה הממסד הפוליטי "משתלט" על המדיה והציבור ,בעת אסון -כוח שהוא חיצוני למדיה ולממשלה כאחד -
האירוע עצמו משתלט על המדיה ועל הציבור.
בנקודה זו יש להבחין בין סוגי האסונות שהזכרנו .אם במקרה של אסון טבע ,או התמוטטות טכנולוגית ,האירוע
הוא אוטונומי )שרירותי ,לא מכוון( ואין מי שאפשר להטיל עליו את האחריות למה שקרה ,הרי במקרה של הפרת
סדר או שינוי מוסדי רדיקלי ,יש מוטיבציה ומוח מתכנן מאחורי הדרמה ,האחראים למה שקרה .יתרה מזה ,סביר
להניח שיזמי האלימות היו מודעים ל"מודוס אופרנדי" של העיתונאים ,ושאופן התפקוד העיתונאי היה חלק
מתכנית הפעולה שלהם.
לפיכך ,מה שמופיע לפנינו במקרים אלה לא שונה מאוד מאירוע מדיה .למעשה ,זה אירוע מדיה מהופך .מרתון-
האסונות של החברה הנורמטיבית הוא אירוע המדיה של הטרוריסט המתכנן אותו .כמו באירוע מדיה ,יוזם
האסון מתכנן את בימוי הרגע הדרמטי .השתתפות הציבור מובטחת ואפשר לסמוך על שיתוף הפעולה של
התקשורת ,אף שזו איננה מוסדרת מראש באופן ידידותי .גם אם הפעם החוזה המשולש הוא חתרני ,אין כל ספק
שהטלוויזיה תמלא את חלקה בו.
נכון שהתקשורת יכולה להתנגד לחוזה שלה עם הטרור .אך שלושה סוגי אילוצים חוברים כדי שלא תישאר לה
ברירה ממשית .ראשית ,היכולות הטכנולוגיות קיימות ומאפשרות שידור חי מנקודות שונות בעת ובעונה אחת,
תוך דילוג על פרקטיקות עיתונאיות מסורתיות .שנית ,יש לחץ כלכלי גובר של תחרות ,שכלליה מכתיבים לכל ערוץ
את הצורך לנצח או לפחות להדביק את מתחריו .התחרות דוחפת להנמכת הסטנדרטים כדי להגביר את הגירוי,
הצהבה וטשטוש הגבולות בין חדשות ובידור .שלישית ,ישנו גם האתוס הפרופסיונלי -תפיסות העיתונאים
ברשתות האלקטרוניות את נורמות הדיווח ואת תפקידם בדמוקרטיה .אלה כוללים דרישה לסריקה רחבה של
הסביבה ,הצבעה על סכנות וניסיונות למסגר אירועים כך שהגיון הדפוסים הקודמים נעשה תסריט לאפשרויות
בעתיד.
מאחר שהטלוויזיה משדרת אירועי טרור נמשכים בשידור חי ,היזמים יכולים לשלוט לא רק בבימוי אירוע המדיה
המנוכס ,אלא גם לעשות מניפולציה במבנה והאילוצים הנורמטיביים .במצב הקלאסי דוגמת השידורים שלאחר
רצח הנשיא קנדי ,או רצח ראש הממשלה רבין ,או חטיפות בני ערובה ,הטלוויזיה נשענת על נהלים וטקסים
קיימים )מינוי סגן הנשיא לתפקיד נשיא ,ההלוויה בהשתתפות מנהיגי העולם( .כך ,הטלוויזיה מספקת
סגירה/סיומת למהלכים ,המזעזעים לזמן-מה את היציבות חברתית ,באמצעות מסגרת התייחסות קונסנסואלית
מעובדת היטב.
בניגוד לכך ,לאחר שמפיקי השידור נדחפים למערבולת הכיסוי הפתוח )ללא מועד סיום( של מתקפת הטרור בסדר
הגודל של 11בספטמבר ,הם מגלים שאין להם "תסריט" .אין בשטח נבלים שניתן לחסל או לעצור ,יש חשש שזו
רק הראשונה בשרשרת התקפות ,אין אפשרות לסגירה סימבולית ואין פתרונות ,לא בטווח המיידי ולא בטווח
הארוך .המאפיינים הכאוטיים ,המאולתרים ,של השידור המרתוני מעצימים את המסר של חוסר ביטחון ,חוסר
יציבות וחרדה.
מתקפה בסדר גודל של 11בספטמבר מורה שהדברים יצאו מכלל שליטה .האירוע התרחש בפומבי ,בניגוד
לאינטרסים של הממשלה ,חשף את פגיעותה של המנהיגות ויצר לעיתונאים סדק בפאסאדה ,שדרכו אפשר להציץ
ולראות כיצד המערכת מתפקדת באמת .ברגע כזה ,דומה שעיתונאי הטלוויזיה מצויים בשיא כוחם .אבל הכוח
ניתן להם בתנאים שאינם מאפשרים כמעט עבודה עיתונאית אחראית .התנאים הללו מאלצים את הטלוויזיה
למידה רבה של שיתוף פעולה עם מארגני האירוע.
16
הטרור כסרט אימה
בניתוח האינטראקציה בין מקורות לעיתונאים ,הסוציולוגים מולוץ' ולסטר )(Molotch and Lester, 1974
מצביעים על הפוטנציאל שיהיו לשני הצדדים מטרות מנוגדות .בעיני המקור ,לרוב פוליטיקאי ,המשתנה החיוני
ביחסיו עם העיתונאי הוא הפרסום שפעולה שהוא אחראי לה מעניקה לו ,לטוב או לרע .המקור ,נשיא ארה"ב
למשל ,מחפש שיתוף פעולה עם העיתונאי כשהוא רוצה להצביע על מעשה שעשה ושניתן לראותו כחיובי .הוא
מעדיף להרחיק עצמו מכיסוי האירוע שבאחריותו כאשר פרסום הפעולה יזיק לו ,נורמטיבית או מעשית .כך,
כאשר קרה משהו שהנושא באחריות לא התכוון שיקרה ,כמו הפצצת אזרחים באפגניסטן ,הוא יעדיף שהאירוע
הזה גם לא יתפרסם .על אחת כמה וכמה אירוע שהיה מעשה מודע שלא נועד לפרסום ,כמו יחסי קלינטון ומוניקה
לוינסקי.
פרסום אירועים שנושא האחריות אינו רוצה בפרסומם מגדיל את כוחו של העיתונאי כמתווך .במקרה מסוג זה,
העוצמה שיש לעיתונאי לחשוף חותרת תחת האינטרס של היזם )ה"סוכן" ,בלשון הסוציולוגים( להסתירו.
הסקנדל ,לפיכך ,הוא המקרה שבו עצמאות העיתונאי ביחס למקורותיו ,ותפקודו למען האינטרס של הקהילה ,הם
הגדולים ביותר.
כללי המשחק של מקור מול עיתונאי מתנפצים כאשר במקום להסתתר ,הסוכנים משוחררים מהנורמות
החברתיות או מתכוונים לאתגר אותן .במקרים הללו ,המשתנים המרכזיים ביחסי סוכן-עיתונאי הם השאיפה
לפרסום וגילוי זהות הסוכן .במקרה של פשע יומיומי ,המבצעים יתנגדו לפומביות אבל יהיו ביניהם הבדלים בעניין
חשיפת זהותם .במקרים של פשע "נורמלי" פרטי )רצח למשל( חיוני למבצע שזהותו לא תתגלה ,בעוד אשר במקרה
חטיפה וגביית כופר ,ההצלחה תלויה בידע של הקורבן את זהות משליך ראש החזיר אל מפתן ביתו.
אבל באחרונה אנחנו עדים למספר גדל והולך של פעולות אנטי-נורמטיביות ,שבמקום להתרחק מפרסום ,נעשות
לצורך הפרסום .בטרור "קלאסי" ,המבצעים עושים שימוש בפרסום פעולותיהם ובחשיפת זהותם להשגת
מטרותיהם .בן לאדן )ומקויי לפניו( ממלאים את הקטגוריה החסרה בטבלה שמצליבה פרסום/זהות .הפרסום
הכרחי לפעולותיהם ,אבל הם אינם חושפים את זהותם .אנחנו טוענים שדווקא הסירוב לחשוף את הזהות מוסיף
כוח וממדים ייחודיים לפרסום הבלתי נמנע .האנונימיות של המבצע היתה היבט מכריע בעיצוב הכיסוי
הטלוויזיוני של הפיגוע במגדלים התאומים.
אנחנו מציעים לראות שלושה אמצעים שיזם בן לאדן כדי להתאים את הפיגוע למדיום הטלוויזיוני ולז'אנר של
מרתון-האסונות ,ולהרמנויטיקה של הסיפור שארג.
אפקטים מיוחדים :בחירת המטרות הבטיחה מקסימום של אימפקט ויזואלי ובולטות לזמן ארוך על מרקעי
העולם .הטלוויזיה לא יכלה שלא להפנט את הצופים באמצעות מיחזור .היא חזרה אל הדימוי האפוקליפטי של
המגדלים הנופלים ,התגשמות הקלישאה הוולגרית של ז'אנר סרטי אימה.
משמעות הנזק על המרקע הייתה:
.1הצפייה בהתמוטטות גרמה לפחד ישיר בלב הצופים " -זה יכול היה ולקרות לי״.
.2צפייה בסבל אנושי שנמסר בראיונות עם קרובים ,עדים ומכבי אש ,בעיקר בימים שאחרי הפיגוע ,העצימה
את החרדה באמצעות אמפטיה לאסון של אחרים.
.3ההיבטים הסמיוטיים-סימבוליים של התמוטטות המגדלים -סמל רוחה של ארה"ב והישגיה ,שנהפך
להיבריס בר-ענישה.
ראוי לציין שמחזה פוטנציאלי רביעי לא התממש .מראה הפגיעה הפיזית בבני אדם -פצועים בכאבם ,גופות
מושחתות ,שהן דימוי מרכזי באסונות אחרים -לא היו אלמנט מרכזי בשידור .הנזק הפיזי העצום הותיר מספר
מועט של שיירים אנושיים ומנע גישת צוותי הטלוויזיה .אך החסר הזה מיקד את תשומת הלב לממדים
האפוקליפטיים של ההרס הפיזי ,להפיכתו האירוע למופשט ולהדגשת ממדיו הסימבוליים.
17
יחידה חמישית
אם היתה זו תוצאה של אסטרטגיה מתוכננת ואם תוצאה מקרית של אילוצים מבצעיים ,בן לאדן הצליח לשמור
על בלעדיות לעבר זמן על המרקע ,באמצעות סדרת פעולות החוזרות על עצמן ,במרווחים של זמן .כך הועצם
האפקט הפסיכולוגי באמצעות:
חיזוק האפקט הוויזואלי של המתקפה השנייה על המגדלים מול המצלמות; .1
יצירת אי ודאות ביחס למספר המתקפות וחרדה בציפייה לבואן .האופי ה"נמשך" של האירוע אף .2
גרם לכך שהנשיא ואנשיו היו עסוקים לא רק בנזק שנגרם אלא גם בשמירה על עצמם ,מתוך דאגה לבאות .מופע
האימים של בן לאדן שלט ללא מצרים על הבמה הגלובלית ,עם חסר זועק ,מנקודת המבט של הציבור ,של קול
הפרוטגוניסט .הריק רק הודגש בכישלון התגובה הראשונה של הנשיא בוש; עצבני ,לא ספונטני ,הוא צולם מצהיר
הצהרה ממקום מחבואו .הופעתו של ראש העיר ניו יורק רודולף ג'וליאני ,שבא כגיבור מטעם עצמו לאזן את
תמונות הזוועה ,הדגימה עד כמה התייצבות מנהיגות תקיפה במקום יכולה לעזור בשיכוך הפחדים והרגשת
הפגיעות והכאוס.
בניגוד להתמוטטות והסימבוליות שלה הגלויים לעין ,היו אלה דווקא השחקנים הסמויים מן העין והיעדר רציונל
קוהרנטי ו/או מפורש שהעצימו את האפקטיביות התקשורתית של הפיגוע .מאחר שהמתקפות לא נועדו לעסקת
חליפין ,בן לאדן לא היה צריך לזהות עצמו כמבצע המתקפה או לדרוש דרישות ספציפיות .זמן רב הוא שמר על
שתיקה ביחס למניע שמאחורי המתקפה .בלעדי ה"מי" )עומד מאחורי המתקפה( וה"מדוע" )מה מטרתו?(,
כשנותרנו עם "מה" ",מתי ",ו"היכן" ,נותר גם הנרטיב חידה לא פתורה והמשיך להיות מרתק ומסעיר .היעדר
הפירוש העצים את התלות במדיה .הטלוויזיה היתה אמורה לספק תשובה כלשהי .האפקט המרגש של תעלומה
ללא פתרון היה גם הסיבה לחגיגות התקשורת סביב הופעת קלטות הווידיאו של בן לאדן .כאן הוא השיג אחד
מניצחונותיו הגדולים :הוא מינף את המסתורין הנמשך של "מי" כדי ללכוד את קהלו להקשיב ברוב קשב למסר
האידיאולוגי שלו ,ל"מה".
מתקפת 11בספטמבר לא הייתה מסוג ההתקפות המכוונות להשיג מטרה ממשית או ניתנת להשגה .המסר היחיד
שניתן להעלות מגודל הזוועה והאכזריות של ההרס המתוכנן ,ומנכונות התוקפים למות למען המטרה ,הוא
השאיפה להעמיד אותנו )אמריקאים ,קפיטליסטים ,העולם המערבי( במקומנו ,להראות לנו עד כמה אנחנו
פגיעים .זו אמירה גדולה הנותרת פתוחה ,ומוּנעת בידי תסכול עמוק .גודל הדרישה ,חוסר האפשרות לתרגמה
לפיצוי מיידי והרעיון של רשת אנשים הפרושה בעולם ופועלת בשם מיליונים ,יכולים להסביר את חוסר הנראות
והעדר ההזדהות של התוקפים.
בהשוואה לסיפור של טרור קלאסי המתנהל במסגרת דרמה ,עם נבלים מחוללי נזק וגיבורים מתקני נזק ,הסיפור
בנוסח בן לאדן הוא מחזה מסתורין ,שהנבל בו לא אותר עדיין .אין כמו סיפור לא גמור להחזיק את קהל הצופים
צמוד למרקע ,ואין כמו מסתורין והעדר נראות להעניק להם תחושה שהם צופים -יותר נכון ,משתתפים -במותחן
שבו הנבל הוא רוח או שד.
אי אפשר שלא לדווח באופן מלא ומיידי על מתקפות טרור בפורמט של מרתונים ,אבל אפשר להפחית את שליטת
הטרור בתקשורת .הנה כמה הצעות:
למנות בממשל דובר לתקשורת ,כדי שלא להשאיר את הזירה בידי הטרור ,או לסמן אנשים בעלי ידע עמוק
בממשל ,שיספקו מידע סמכותי כשיידרשו .רק כבחירה שנייה יש לפנות למומחים מטעם עצמם ,העלולים למסור
לציבור מידע ספקולטיבי ,לא מבוסס.
איפוק בפרסום תמונות זוועה ,קולות היסטריים ,תצלומי תקריב של גופות .אלה מגדילים את בהלה ועלולים
לגרום להסתה גזענית ,דווקא ברגעים שבהם הצופים פגיעים במיוחד.
18
לא להעניק זמן אוויר חופשי לאנשי הטרור ,כפי שניתן לקלטת של בן לאדן ששודרה בתחנת אל ג'זירה .יש להעריך
ולהגדיר מחדש ערכים חדשותיים וסטנדרטים עיתונאיים ,כך שאמירות נבואיות ,המסוגרות בתוך עצמן ויוצאות
מפי דובר הדוחה כל אמצעי תווך של מסריו -כמו ראיון ,עריכה ,עימות עם דובר בעל תפיסה שונה -לא ייכללו
בכללי שידור אחראי.
ולבסוף ,אין מנוס מניהול דיון ציבורי על סטנדרטים לשידור מרתונים ,כדי להגדיר אסטרטגיות שיפחיתו את
המוטיבציה של אנשים וגופים ליזום אלימות המכוונת לשאת פרי בתקשורת ,שאמורה להיות חופשית כדי לתמוך
בחיים ,בחירות ובאושר.
יחידה שישית היפה ,המאפיונר והתרבותניק
דמות העולה מרוסיה מתנדנדת בתקשורת הישראלית מסטריאוטיפ לטאבו ,מהנחות שגויות המקובלות על הכל
לאמיתות שאיש אינו רוצה לגעת בהן .העובדה הזו מקשה על העולים להתקרב לחברה הישראלית ,ובמיוחד לצרוך
ולקבל את התקשורת המרכזית.
אף כי נסדק הגרעין הקשה של האידיאולוגיה הציונית ,שעיצב את מודל "הישראליות" והזין את הכוח המטמיע
של "כור ההיתוך" ,התביעות המופנות לעולים החדשים והתפיסות הסטריאוטיפיות כלפיהם ניחנות ביכולת
הישרדות מרשימה .הנטייה לשמר את עצמם אינה זרה לסטריאוטיפים באשר הם ,אך העובדה המפתיעה היא
שלעתים קרובות החברה הישראלית מתאימה עצמה לשינויים החלים בתוכה יותר מאשר התקשורת.
בחיי היומיום" ,ברחוב" ,סטריאוטיפים רבים המתייגים עולים נוסחו עם הזמן בנוסח "רוב נציגי הקבוצה הם
כאלה" ,בניגוד ל"כל נציגי הקבוצה הם כאלה" .לעתים הסטריאוטיפים נעלמו כליל מסלנג הרחוב .לעומת זאת,
חלק מהסטריאוטיפים ממשיכים להתקיים בתקשורת ללא שינוי ,ובאים לידי ביטוי בבחירה עקבית של נושאים,
ובהתעלמות מנושאים שהפכו למעין "טאבו" בלתי רשמי ,שמונע העלאת בעיות אמתיות וכואבות.
השימוש במונח "טאבו" במאמר זה אינו מניח את קיומם של כללים רשמיים כלשהם או ,חלילה ,צנזורה .הכוונה
היא להתעלמות מהנושאים שהתייחסות אליהם נתפסת מסיבות כאלה ואחרות כלא ראויה או לא מעניינת.
ההצגה הסלקטיבית של נושאים הקשורים לעלייה משפיעה לא רק על עיצוב היחס כלפי העולים ,אלא גם על הבנת
העולים את יחס החברה הקולטת אליהם .עולים רבים ,במיוחד המבוגרים ,משוכנעים ש"הצברים נהנים לראות
פרופסורים רוסים מטאטאים רחובות" ,או ש"הצברים בטוחים שכל הרוסים מאפיונרים ,זונות ואלכוהוליסטים"
וכד' .אני סבורה שהשכנוע הזה מקורו בתקשורת הישראלית ,המחלקת את העולים ה"ראויים לפרסום"
ל"מסכנים" ו"פושעים".
oזונות וגויים
לצורך הדגמה של סטריאוטיפ עקבי בתקשורת ,אשתמש באחד הנושאים החביבים עליה :נערות הליווי
הרוסיות .הנושא עבר במהלך השנים שינויים תפיסתיים ,אך הפופולריות שלו אינה דועכת .למרבה הצער,
אלה כמעט הנשים היחידות דוברות הרוסית שזכו לעניין ציבורי ותקשורתי רב כל כך ,למעט יוצאות דופן
מעטות ,כגון אמהות שכולות וכמה שחקניות ודוגמניות .בתחילת שנות התשעים ,הוצמדו כתבות על
ה"מוצר" החדש של מכוני הליווי לנושא נפוץ אחר" ,המאפיה הרוסית" ,ויחדיו יצרו רושם שמדובר
בעלייה שופעת פריצות ,מלווה בניחוח עז של פשע וסכנה ממשית לשלומם ומוסרם של הצברים התמימים.
התוצאות מורגשות עד היום :סקר שנעשה במארס 2001על ידי הסוכנות היהודית בקרב נשים עולות,
גילה כי 51%מהן לפחות חוו יחס מזלזל כלפיהן מצד הצברים ,כאל "נשים זולות".
באחרונה חלה תפנית בהצגת הנושא .כאשר התקשורת חושפת את תופעת הסחר בנשים ,הבאתן לעסוק
בזנות במרמה ואיומים ,היא מציגה את "הרוסיות הזונות" לקורבנות .ראוי לציין ,כי למרות הזעם הצודק
של התקשורת בהוקעת התופעה המבישה ,גם כאן חלו אי דיוקים .לא כל התיירות שנמצאו בבתי הבושת,
ואפילו לא מרביתן ,נפלו קורבן ל"סוחרי אדם" .לפי מחקר שעשו בשנת 2000הרשויות ברוסיה ,בקרב
הבנות שגורשו מארצות שונות ,יותר ממחציתן ידעו בדיוק במה הן הולכות לעסוק .כ 35% -טענו שלא
19
יחידה שישית
ידעו .כדי להוציא את העולות מהקשר ההפקרות ,נדרש להוכיח כי הרוב המוחץ של נערות הליווי אינן
עולות ,אלא תיירות רוסיות.
בנושא פופולרי אחר ,עליית הגויים" ,שזוכה בעקביות לסיקור חלקי בלבד ,נדרש להוכיח את ההפך -את
יהדותם של ה"חשודים" .מדי זמן מה מופיע בתקשורת מידע על שיעור העולים הלא-יהודים בקרב
העולים מרוסיה .לפעמים הידיעה מלווה בהתבטאות שלילית של רבנים או מצדדים בשינוי נוסח חוק
השבות .העומק המקסימלי שהתקשורת מוכנה לרדת אליו בחקר הנושא מביאות לשאלות כגון האם
עולים אלה יהיו פטריוטים דיים לשרת בצבא ו"להרגיש ישראלים" במהירות האפשרית ,לנוכח זיקתם
הרופפת ליהדות .הדיון בבעיותיהן של משפחות מעורבות רבות ,שכבר השתקעו בארץ ,לא עולה .דוגמאות
רבות בשטח מראות שדווקא הלא-יהודים משתלבים לעתים קרובות בשוק מהר יותר מבני זוגם היהודים,
ומתקרבים יותר למסורת ולדת בנסיונם "להיות יותר קתוליים מאפיפיור".
הבעיה האמיתית היא עשרות אלפי ילדים במשפחות המעורבות .לצורך העניין אזכיר רק ,שגם ילדם של
אב יהודי "כשר" ואם שרק אביה הוא יהודי ,יהפוך בתעודת הזהות ל"לא רשום" או "רוסי" בסעיף
הלאום .אותם הילדים ,שגדלו או אף נולדו כאן ,אם החוקים יישארו כמות שהם בעוד כמה שנים ,לא
יוכלו לממש בארץ כמה זכויות בסיסיות כגון נישואין ,וייאלצו לקבור קרובי משפחה לא-יהודים בחלקה
הלא-יהודית בבית העלמין ,או בלשון העולים" ,מאחורי הגדר" .אם הוריהם מעדיפים לשתוק מפני
שהפנימו את רגשי האשמה על הפקפוק בכשרותם ,ולפתור בעיות כאלה בלי להרים קול ,ילדיהם עשויים
לנקוט צעדים יותר בוטים .התקשורת טרם דנה במצבם הנפשי של חלק מהילדים ,שחווים משבר כשהם
נאלצים להתבייש במוצאם "המעורב" ולהסתירו.
הקונפליקט של הציבור הישראלי ,המכיר בהכרח להמשך העלייה אבל אינו מרוצה מה"סחורה" המגיעה,
משתקף גם בתקשורת .יום אחד מופיעות כתבות המביעות דאגה מירידה במספר העולים ,יום אחר -
סטטיסטיקת הפשע של העלייה ,ללא ניתוח סיבות כלכליות ופסיכולוגיות .הדבר נכון במיוחד בפרסום
הסטטיסטיקות על עליית הפשע בקרב עולים קטינים .התקשורת אינה מתעמקת בשאלה איך למנוע את
ההשלכות השליליות האפשריות של הגעת העולים הלא-יהודים .זה נשאר טאבו .השתיקה הזו מסוכנת,
שכן החששות עלולות להפוך ,בהעדר מודעות וטיפול ,לנבואה המגשימה את עצמה.
oהרוסים הביאו לנו תרבות
ספק אם כל המהללים את "התרבות שהעולים הביאו עמם" יצליחו להסביר למה בדיוק כוונתם .חלק
מהפרשנים העולים טוענים שאמירה זו והדומה לה" ,העלייה הרוסית היא ברכה לישראל" ,מנציחות
למעשה תפיסה גזענית ,המברכת על בואה של "עלייה מערבית לבנה" .אחרים מתייחסים בהקשר זה
לתמיהת התקשורת על כך שרוב העולים ,שלכאורה היו אמורים להיות "משכילים" ,מתגלים לפתע כבעלי
עמדות פוליטיות "ימניות" .לטענתם ,התמיהה הזו מבטאת את הציפייה של העלית השמאלנית מהעולים,
ציפייה שהכזיבה.
ולענייננו :האם "קולטורה" היא הרחבת התזמורות הקלאסיות בזכות נגנים עולים ,או שמא הרכבים
המנגנים ברחובות עם כובע המונח לפניהם? האם צרכן תרבות ישראלי ממוצע ראה משהו מעבר להצגת
התיאטרון "גשר" ,וקרא משהו בנוסף ל"חטא ועונשו" של דוסטויבסקי ,הכלול בתכנית הלימודים?
לאמיתו של דבר ,גם זה לא מעט ,אבל רוב הדברים נשארים מחוץ לזרקורי התקשורת ,ולכן מחוץ לעניין
הציבורי .האמנים העולים הופכים ,יחד עם המדענים העולים ,למעין "גאווה סטטיסטית" )"יש לנו למעלה
מ 12 -אלף מדענים עולים וכ 90 -אלף מהנדסים ואדריכלים!"( ,בלי שהתקשורת תיתן דעתה לשאלה מה
בדיוק אמורה המדינה לעשות עם כל אותו "פוטנציאל אנושי" .גם בנושא זה התקשורת תעדיף לשלם מס
שפתיים ,בלי לשאול מה עומד מאחורי אותה התרבות ,ואיך בדיוק אמורים לאכול אותה.
20
היפה ,המאפיונר והתרבותניק
חלק גדול מהשחקנים הצעירים ,שסיימו את לימודי המשחק בישראל ,נתקעים במשך שנים בתפקידי
"הרוסים" -בשם האמינות ,או שמא בגלל חוסר נכונות של הקהל לשמוע המלט מדבר במבטא רוסי.
לרוב ,התקשורת הישראלית תכתוב על אמן ממוצא רוסי שהוא היה "מספר אחת ברוסיה" )בדומה לדרכה
של התקשורת להפוך כל פושע עולה ל"ראש המאפיה הרוסית"( ,או תתמקד ב"רוסים הייצוגיים" :שורה
של אנשים ,שנכללו במרוצת הזמן בקונסנזוס הישראלי ומוכנים לחזור פעם אחר פעם על סיפור קשיי
הקליטה ,אהבת הפלאפל והזהות הישראלית האיתנה שלהם.
כהסתייגות קטנה אציין ,שנתח גדול מחלקם של "הרוסים הייצוגים" תופסות דוגמניות ומלכות היופי
מחבר המדינות .אלה היו הראשונות שקיבלו היתר כניסה לחברה הישראלית ,ותרמו את הסטריאוטיפ
החיובי הראשון לעלייה ,במיוחד לאחר שהתברר שלא כל העולים הם אסירי ציון גיבורים" :כל הרוסיות
יפות" .גם לספורטאים העולים ,כל עוד הם מנצחים ,יש סיכוי לא רע להגיע לרשימה הזאת ,אבל יוצאי
הדופן במקרה זה רק מאשרים את הכלל.
לחשיפה חלקית ,ומזווית שלילית יותר ,זכו להקות המוסיקאים הצעירים ,במסגרת המתיימרת לחשוף
את "השוליים" .הניכור ,חוסר הרצון להתנתק משפת אמם ,והקוסמופוליטיות העדכנית ,מעוררים את
דאגתה של התקשורת מפרספקטיבות ההשתלבות של הדור הצעיר.
מצבם של יוצרים צעירים שעלו מחבר המדינות אינו שונה בהרבה ממצבם של יוצרים ישראלים צעירים,
שבהעדר קשרים ועניין מצד המפיקים ,אינם מסוגלים לפלס את דרכם להשמעת יצירותיהם ,ולו בתחנות
הרדיו האזוריות .הסיכוי הטוב ביותר לפרסום יבוא בזכות אמירות פרובוקטיביות .לשיא החשיפה מסוג
זה זכתה להקת עולים "אאוסוייס" ,זמן קצר לפני שהתפרקה ,שצעקה בהופעה" :מוות ליהודים ,מוות
לערבים ,מוות לשלמה ארצי!" .כעמיתיהם הצברים ,הם פנו לבסוף לעיסוקים מכניסים יותר.
מצבם של אמנים מקצועיים שעלו בגיל מבוגר יותר גרוע הרבה יותר ,שלא לומר נואש .התחרות של אמנים
עולים ,המתקיימים ממענקים שונים ,מול האמנים המיובאים מרוסיה ,החולשים על תקציבי ענק ,אפילו
על הקהל "שלהם" ,העולים ,נראית אבודה מראש .ככל שרמת ההכנסה של ה"רוסים" עולה ,הם דורשים
מופעים איכותיים וראוותניים יותר ,דבר שקשה לצפות ממתנ"ס שכונתי ,הבמה הקבועה של מרבית
האמנים העולים.
oכור ההיתוך בוטל
למרות ההכרזה על רב-תרבותיות ,שאומצה בהתלהבות מתונה על ידי התקשורת ,היא מתקשה להיחלץ
מהנתיב שעיצב "כור ההיתוך" .הכיוון היחיד שמעסיק אותה הוא ההשתלבות ומידת האימוץ של התרבות
המרכזית על ידי העולים .התנועה בכיוון ההפוך ,ניצוצות ראשונים של התעניינות בתרבות הרוסית ,לא
זכו עדיין לחשיפה.
כאלפיים אנשים סיימו בשנים האחרונות קורסים ללימודי רוסית באוניברסיטאות בארץ .בירידי הספרים
בשפה הרוסית ,המוכרות מעידות שאת ספרי האלף-בית קונים לרוב צברים .התלמידים באים לקורסים
אלה מהרבה סיבות" .יש אנשים שרוצים לקרוא ספרות רוסית במקור ,ויש כאלה שצריכים את זה
לעסקים בארץ ,שבה חמישית מהאוכלוסייה דוברת רוסית" ,הסביר ד"ר יורי זלטופולסקי מאוניברסיטת
תל אביב" .יש הרבה צברים שהוריהם ממוצא רוסי אך לא לימדו אותם רוסית ,וכעת הם רוצים לחזור
לשורשים .יש גם אנשים שלכאורה רחוקים מזה ,וצריך להתחיל אתם אפילו לא מאפס ,מהרבה פחות
מזה ,ומספרם גדל עם הזמן".
בתור דוגמה אביא את משה רז ,בן ,69שאינו מכיר הנאה גדולה יותר מלהוכיח לעולה מרוסיה שהוא לא
יודע רוסית .במהלך השיחה הוא שולף מלה קשה במיוחד ברוסית ,כמו "סמורזמוראז'יבאיושייסה" )בעל
הפשרה אוטומטית( ,שאפילו העולה מתקשה לבטא ,או הטיה דקדוקית מסובכת ותוקע אותו על המקום.
21
יחידה שישית
"אתה רואה" ,נוזף בו משה" ,מאיפה אתה חושב שאני?" "מבוכרה ,או אולי מגרוזיה?" מנסה לנחש העולה
המבולבל ,שהטעה אותו המראה התימני של משה" .אני מדנייפרופטרובסק" ,עונה משה בגאווה ,ורק
בתום ויכוח ממושך ניאות לגלות" :נולדתי פה ,והורי באו מתימן".
השפה היא אחד הכלים הבסיסיים לשימור והתפתחות התרבות ,אך למרות ההכרזה על "רב-תרבותיות",
רוסית זוכה בארץ ללגיטימציה חלקית בלבד .הדוגמה לכך היא הוראת הרוסית במוסדות התיכוניים .נכון
להיום ,רק עולים רשאים להשתתף בשיעורי הרוסית כשפה זרה ,בניגוד לצרפתית .גם הנושא הזה ,בניגוד
לדיון קולח בעניין הוראת הערבית ,נעלם מעינה של התקשורת.
oבלי הכללות ,אבל במשפט אחד
משב התקינות הפוליטית מתוצרת ארה"ב התקבל בתקשורת הישראלית בהסתייגות-מה .מס השפתיים
שמשלמים לה הכתבים מסתכם בהמרת סטריאוטיפים שליליים בחיוביים בימי אסונות ,והצבת מלה
נרדפת ל"רוסים" )ולהלן האופציות" :עולה" ,בלי קשר לאורך תקופת הימצאו בארץ; "עולה ממוצא
רוסי"" ,יוצא חבר העמים"" ,דובר רוסית"( בימי חול .במקרה הראשון ,חלק מהצברים הסובלניים יותר
מפנימים את הסטריאוטיפים החיוביים ,כגון" :כל העולים משכילים" ,בלי להתעמק בהם באמת .על כן
הם מופתעים כל כך לנוכח נהג מונית בעל מבטא רוסי ,שמספר כי גם ברוסיה היה נהג ולא פרופסור
לפיזיקה גרעינית.
באשר למקרה השני ,כרגע ניתן רק לתהות מתי יומצא מונח חדש וכמה שנים ייאלצו נציגי "העלייה
הגדולה" לשאת בתווית זו .בהזדמנויות המזמינות עיון עיתונאי מעמיק בתופעת ה"גטו הרוסי" ושבירת
הסטריאוטיפים )סביר שיהיו אלה בחירות או פיגועים( ,הרצון הטוב מסתכם בדרך כלל במשפט אופייני
של מגיש התכנית" :ברור שאסור לעשות הכללות על ציבור כל כך גדול ומגוון ,אבל נסו בכל זאת להסביר
במשפט אחד ,מה חושבים העולים מרוסיה"....
התקשורת עשויה לקבע את הסטטוס-קוו שלפיו העולים חיים במעין "גטו" או "מושבה" נפרדת המספקת
את צרכיהם -פרנסה ,בידור ,מידע ,ואפילו אוכל לפי דרישות הנוסטלגיה -והצברים מניחים להם לנפשם.
הבעייתיות של הסטטוס-קוו הזה טמונה בכך ,שאחת הסיבות המרכזיות ליצירת ה"גטו" היתה
פונקציונלית גרידא .קיימת מסה גדולה של עולים ממוצא זהה ,והדרישות לקונפורמיות מצד החברה
הקולטת נחלשו .כל זה דירבן את העולים להקים מסגרות קליטה עצמאיות לפחות באופן חלקי.
כשהמסגרות הללו סיימו את תפקידן ,במידה זו או אחרת של הצלחה ,הן המשיכו להתקיים מכוח
האינרציה ,ולחזק את רושם ההתבדלות של העולים.
אפילו המצליחנים בין העולים ,שהשתלטו על השפה והיו נחושים לעבור לעבוד ב"מגזר הכללי" ,מתקשים
להיחלץ מתפקידים בנוסח "יועץ לענייני המגזר הרוסי" .מרביתם שומרים על זיקה אינסטרומנטלית בלבד
ל"גטו" הזה :צפייה בערוצים הרוסים ,ביקור בחנויות ספרים ומעדניות "רוסיות" ,שמירה על קשר עם
חברים דוברי רוסית .אך אין הם רואים עצמם חלק מ"קהילה רוסית" בעלת מניעים ,מאפיינים ומטרות
זהים.
רבים מהעולים ,יוצאי גרוזיה ,בוכרה ,אוזבקיסטאן ,טג'יקיסטאן וכדומה ,הנבדלים מ"עולי מרכז רוסיה"
בתרבות ,במנהגים ,ולעתים קרובות בעמדות הפוליטיות ,אינם קיימים במדיה הישראלית כלל .התרבות
הייחודית שלהם לא זוכה לחשיפה ,הנטיות הפוליטיות לא עולות לדיון במרתון הבחירות ,ובשיחות על
"עימות בין עולים לחרדים" מתעלמים מהעובדה ,שחלק מהעולים לומדים בישיבות ,ועשרות אלפים מהם
הצביעו בעד ש"ס.
22
היפה ,המאפיונר והתרבותניק
oישראל -פרובינציה או גן עדן ל"עליית הנקניק"?
אחד ההסברים שניתן לפני הבחירות לעמדות הפוליטיות של רוב העולים היה "החשיבה
האימפריאליסטית" שלהם ,שהתגבשה בשטחה הענק של רוסיה .הסבר זה טוב כמו האחרים ,אבל
התחושה שארץ מוצאם אינה זוכה לתשומת הלב הראויה לה בתקשורת הישראלית ,אינה מרפה מהעולים.
ההערות נוסח" :ישראלים חושבים שברוסיה הולכים ברחוב דובים ,ואמהות מוכרות את בנותיהן בשביל
בקבוק וודקה" די נפוצות בקרב העולים.
אולי אין זה מהרגלה של התקשורת המקומית ,החיה את "הגלובוס הישראלי" ,לעסוק בחדשות העולם
מעבר לפרשות קיצוניות .העובדה שבתקשורת הישראלית מחשיבים פחות את רוסיה ,למרות מספר
יוצאיה החיים בארץ ,נותנת לעולים תחושה שהסביבה הישראלית היא פרובינציאלית .התחושה הזו
מובנת על ידי הצברים כהתנשאות של העולים.
"ההתעלמות מרוסיה" גוררת שורה של "טאבואים" קטנים יותר .מפקפקים בהישגיהם של בעלי מקצועות
מסוימים ,או ממעיטים בחשיבות של עיטורי גבורה מתוצרת רוסיה .לדוגמה ,הווטרנים של מלחמת
העולם השנייה ,מנסים כבר יותר מעשר שנים לשכנע את הציבור הישראלי שגבורת היהודים במלחמה
הזאת באה לידי ביטוי לא רק בגטאות ומחנות ההשמדה ,אלא גם בשדה הקרב ,בצבא הסובייטי.
הצורך לשמור על הזהות ולהפחית את נזקי התערערות הזהות המקצועית ,גרם לחלק מהעולים לפחות
להגן על רוסיה ולפארה ,לפעמים הרבה מעבר למה שהם עצמם חשבו שמגיע לה" .אם אנחנו לא נסביר
לישראלים ששם הכל היה יותר טוב מכאן ,מי יעשה את זה במקומנו? ואם לא נסביר להם את זה ,הם
יחשבו שבאנו ממזבלת ענק ויתייחסו אלינו בהתאם" .זו היתה מחשבתם .לפעמים ,נסיונות אלה כלאו את
העולים בעבר ,במיוחד את אלה שחוו ירידה משמעותית בתחום המקצועי .אחד העיתונאים ה"רוסים"
תיאר זאת במלים אלה" :רבים מהעולים שהגיעו לישראל הלכו להפגין :יצחק שמיר ,תן לנו דירה ,יצחק
שמיר ,תן לנו טלוויזיה ברוסית .כשזה לא קרה ,הם נטפלו ליצחק רבין .במקום ללכת ללמוד עברית ,הם
חזרו על 'מה שהיה להם ברוסיה' .עלי צעקו שאני רופא במקצוע ,ולא עיתונאי ,ועוד מלמד אותם איך
לחיות".
בפרסום הסקרים שנעשו בקרב העולים ,שדיברו על העליונות התרבותית והמדעית של רוסיה ,לא טרחו
הסוקרים לחשוף את מנגנוני ההגנה של המהגרים ביחס לארץ מוצאם ,המהווה מרכיב חשוב בזהותם.
כהערה קצרה אוסיף ,שהעולים של ראשית גל העלייה הגדול באו מארץ סוציאליסטית מתפוררת ,והעולים
שבאו החל מ 1992 -חוו את ניצוצות הקפיטליזם וחלקם הביאו אתם כסף ,בזכות הפרטת הדירות
והאפשרות למכור אותן .לשינויים הפוקדים את רוסיה ,שגם הם כמעט ולא זוכים לכיסוי תקשורתי
בישראל ,יש השלכות ישירות על הרכב העלייה ונכונות העולים לאמץ את כללי החברה הקולטת.
oהנושרים ,המתנצרים והיורדים
בסוף שנות השמונים ,אחד הנושאים "החמים" במדיה הישראלית היה "הנושרים" ,אותם עולים שבדרך
לישראל שינו כיוון ובחרו להשתקע במקום אחר .היום ,כ 500 -אלף יהודים רוסים מתגוררים בארה"ב,
כמאה אלף בגרמניה ,כ 24 -אלף באוסטרליה ,וכ 150 -אלף בקנדה .כשהנושא התגלה ,התגובה לא היתה
דו משמעית :הם היו בוגדים ,לא ציונים ,רודפי בצע וחלשי אופי" .אנחנו לא צריכים עולים כאלה!" היתה
השורה התחתונה ,מלאת העלבון.
אבל למרות המחווה הפגועה ,הסוכנות היהודית יצרה באחרונה ,בארה"ב ובגרמניה ,תכניות מיוחדות
ל"נושרים" ,שמטרתן להעלות לישראל את אלה שלא מצאו את מקומם שם .הדבר ,כמובן ,לא זכה
לסיקור תקשורתי ראוי .העולים שבאו לישראל דווקא שומרים על קשר עם חבריהם שנסעו לארצות
אחרות ,ו"הקהילה היהודית הרוסית הגלובלית" המתגבשת ,גם היא ראויה להתייחסות.
23
יחידה שישית
אבל הירידה ,שאינה נחלתם הבלעדית של עולי רוסיה ,אינה מתועדת .התירוץ הטכני להתעלמות מהנושא
הומצא על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואומץ על ידי משרד הפנים" :לא ניתן לספור את היורדים
עד שיעברו ארבע שנים מיום עזיבתם ,לכן נוכל להעריך את הנתונים רק בעוד כמה שנים".
בשנת ,'98לפי נתוני רשות ההגירה של רוסיה ,חזרו מישראל לרוסיה 1,528עולים .המספר לא כולל את
אלה שהעדיפו לשמור על הדרכון הישראלי ,כדי לחזור במעמד "מומחה זר" ,עם משכורת מתאימה ,ולא
כ"בן אובד" .זרם היורדים העולים ,שהפך לאחד הטאבואים הכבדים בתקשורת ,מדאיג בעיקר בגלל
הרכבו .עולים המשייכים עצמם ל"אליטה הרוסית" בארץ מתלוננים ש"ספרי הטלפונים שלהם
מתרוקנים" .יש בין היורדים ה"רוסים" שיעור גדול של "לא מרוצים" ,אך יש גם לא מעט אנשים שיורדים
בגלל שמיצו את עצמם כאן.
"הגעתי לאינטרנט יחד עם שמוליק ,צבר מצוי" ,סיפר אנטון נוסיק ,מומחה צעיר לרשת ,שהפך ,מאז ירד
מישראל ,לאחד האנשים המבוקשים בתחום ברוסיה" .האינטרנט התפתח ברוסיה ובישראל בעת ובעונה
אחת ,אבל עובדת היותי דובר רוסית היתה בעיה בישראל .התחרות בישראל עבדה על פי העיקרון הבא:
אתה בן-דוד של הלקוח? שירתת אתו בצבא? שמוליק כן שירת אתו בצבא .והלקוחות העדיפו להזמין
עבודות אצל שמוליק ,בלי קשר לאיכות הביצוע .הגעתי לתפקיד לא רע ,אבל לא הייתי הופך למנכ"ל של
חברה רצינית באותה מהירות כמו שמוליק ,כי אני לא שמוליק .אז חשבתי לעצמי ,למה אני צריך את זה,
אם רק במוסקבה כמות משתמשי האינטרנט גדולה מכל גולשי הרשת הישראלים"?
סוג ירידה זה מסמן שלב מתקדם בקליטת מהגרים :אנשים מהגרים "בעקבות עבודה" .הם הצליחו
להשתלט על כלים שאפשרו להם להתחרות בשוק העבודה המקומי ,אבל במקום אחר ההצלחה מאתגרת
יותר.
הצברים משתאים לנוכח היומרה של העולים לקבל "ישר הכל" .ההשתאות הזו מדגימה את השוני
בתפיסות .הצברים רואים בעולים "מהגרים" שחייבים לעבור את שלב "דור המדבר" ,ואילו העולים ראו
עצמם בתור "עולים" ,שהיו חייבים להצליח בזכות ניסיון העבר שלהם ,ולא "למרות".
עוד עניין בעייתי ,שמקורו בשלב המתקדם של הקליטה ,הוא "המתנצרים" .הטיפול בנושא היה
סטריאוטיפי למדי ,מתעלם מה"זרמים התת-קרקעיים" המולידים את התופעה .כותרת אופיינית להצגת
הנושא בעיתונות" :העולים רוקנו את כל חנויות הצעצועים הנוצריות לקראת חג המולד" .התקשורת
הגזימה בתיאור הקירבה של העולים לנצרות ,שכן במסורת הסובייטית החילונית אין קשר בין רכישת עץ
האשוח למסורת הדתית הנוצרית .עם זאת ,קבוצות קטנות של "מתנצרים" אכן קיימות .חלקן המזערי
הביאו את זה מרוסיה ,אך הבעיה המסובכת יותר היא של אלה שהתנצרו כאן.
לאחר שיושבו הבעיות החומריות ,העולים מתפנים לעסוק בזהותם הרוחנית .רובם אינו מכיר את
המסורת היהודית בבריה"מ ,ולעומת זאת הם הפנימו את דמות "החרדי" המפלצתית ,שהיהדות בארץ
הופכת למזוהה עמה .על כן רבים מהם מוותרים על התקרבות ליהדות .מעטים בוחרים בנצרות .את
בריחתו של מיעוט זה אולי היה אפשר למנוע לו הוצגה לו אלטרנטיבה ,כגון חשיפה לזרם הקונסרבטיבי או
הרפורמי ביהדות .אך בגלל המעמד הרעוע של זרמים אלה בישראל ,הם נתפסים בקרב העולים כזרמי
שוליים .מהגרים מעדיפים להתחבר למרכז.
oהסיבה לחשיפה
כפי שציינתי קודם ,האסונות מספקים את אחת העילות הנוחות לשבור טאבואים ,ולעסוק בנושאים
הבעייתיים הקשורים בעלייה .המקרה הבולט היה פיגוע התופת ליד הדיסקוטק ה"הרוסי" "דולפי" ביוני
.2001הציבור הישראלי נתקף בהלקאה העצמית בנוסח "מה לא עשינו נכון כחברה קולטת" .הדבר סיפק
באופן זמני לגיטימציה והבנה לבדלנות התרבותית של העולים ,ואיפשר להעלות נושאים שנויים
במחלוקת ,אך לא גרם למהפך בהצגת העולים בתקשורת.
24
היפה ,המאפיונר והתרבותניק
ראוי לציין ,כי לא היה זה הפיגוע הראשון בשנים האחרונות ,שבו נהרגו עולים .ההכרזה כי "עכשיו העולים
הפכו לישראלים לכל דבר" היתה נכונה רק מהבחינה הזו ,שהיה זה הפיגוע הראשון שמשך את תשומת לב
הצברים.
העלייה מחבר המדינות אינה הקבוצה היחידה בישראל שזוכה לסיקור תקשורתי קטן מזה שמגיע לה ,לפי
גודלה ,חשיבותה או ייחודה .הטענות כי בני המיעוטים ,נשים ,תושבי ערי הפיתוח ,הומואים ולסביות,
נכים ,מתנחלים עדיין זוכים לחשיפה מעטה ,סלקטיבית או שלילית ,ממשיכות להישמע גם היום .יש
הרבה קבוצות המודרות מהתקשורת ,בעוד השליטה הבלעדית של "אשכנזים שמאלנים" במדיה הארצית
מאבדת מן הלגיטימציה שלו ,ומודל "הישראלי הראוי" הולך ומתכרסם .מכאן עולה השאלה מהו אותו
ה"מיינסטרים" שאליו מכוונות ההצגות הסטריאוטיפיות של הנושאים ,ומה מספר האנשים שאת
תפיסותיהם הן תואמות.
העולים מחבר המדינות הם רק קבוצה אחת המצפה לשינוי הגישה כלפיה בתקשורת .את תאמץ
התקשורת עקרונות בסיסיים של הפלורליזם ,הדבר עשוי להקל על התהליך הזה ,יותר מאימוץ שטחי של
תקינות פוליטית והמרת סטריאוטיפ אחד בסטריאוטיפ אחר .עד אז ,דמות העולה מרוסיה תתנדנד
בתקשורת הישראלית מסטריאוטיפ לטאבו ,ותמנע מהעולים שיודעים את השפה את המעבר לכלי
התקשורת בעברית.
25
יחידה ראשונה מבנה התכנית
כמו כל סרט או תכנית בטלוויזיה ,גם תכניות רדיו בעלות מבנה דומה בצורה הבסיסית – פתיחה ,גוף וסיום.
זה הרגע בו קיימת ההזדמנות עבורנו ״לשאוב״ את המאזין אלינו .בדרך כלל מדובר בהצגה פתיחה
עצמית של המגישים ,הצגת הכותרות או הנושאים לאותה תכנית ,טיזרים לפינות או
כותרות שיכולות לעורר עניין פוטנציאלי אצל המאזין )״בהמשך אנחנו נשמע מכתב
הדיגיטל שלנו Xעל הפריצה לשרתי פייסבוק ונגלה אם זה קשור גם אליכם...״( .הפתיחה
לא מעוצבת להיות עמוסה – דהיינו ,כמה שפחות פרטים וכמה שיותר עניין.
הגוף מוכרח להיות כמה שיותר ענייני וקליל .נהוג להתייחס לגוף כמו אל ׳גרסת במאי׳ של גוף
סרט .בד״כ גרסת במאי מכילה את כל החלקים המיותרים שהבמאי החליט שצריך להכניס
לסרט ,ובגרסה הסופית משאירים את ה׳בשר׳ בלבד.
בסוף מתקיים לרוב סיכום הדברים והצגת הנושאים שיוצגו בתכנית הבאה בוודאות .אין סיום
הרבה תחכום מאחורי הסיום ,שלרוב הוא ברור וחד כתער .כמו בפתיחה ,מתקיימת הצגה
עצמית של המגישים ובנוסף גם הפנייה לרשתות החברתיות או לאתר של תחנת הרדיו.
אודות הליין אפ
הליין אפ הוא מסמך הפקה בסיסי ביותר ,אך גם הקריטי ביותר .ללא ליין-אפ לא ניתן לקיים תכנית – הן ברדיו
והן בטלוויזיה .כל ליין-אפ מתאים לסוג התכנית המשודרת – קיימת תבנית ליין אפ לחדשות ,לבידור ,למוסיקה,
לאקטואליה ולעוד אינספור סוגי תכניות.
תבנית הליין-אפ
לליין-אפ סדר וצורה מאוד ברורה ובו נדרש לציין כל פרט ופרט במטרה להימנע מתקלות ובעיות בעת שידור
או הקלטה .להלן מבנה סטנדרטי של ליין-אפ:
מלל משתתפים מס״ד סוג האייטם שם האייטם
ג׳ינגל /פתיח /
אות /כתבה /
דיון Live /
Insert / Feed
מסר קצר וקליט המשמש בלוויית לחן למטרות פרסומת קולית ,בדרך כלל ברדיו. ג׳ינגל o
קטע קול המולחן לרוב המשמש לפתיחת התכנית. פתיח o
o
קטע קול מולחן המשמש את תחנת הרדיו בכלליותה לזיהוי בפני המאזינים. אות o
שיחה הדדית בין שתי ישויות או יותר. דיון o
Insert
הזנה של קטע קול מוקלט מראש – לדוג׳ :שיחה עם ראש העיר ,חגיגות של ניצחון o
בבחירות וכו׳. L. Feed
o
הזנה של מקור חיצוני בשידור חי – לדוג׳ :משחק כדורגל מהשטח ,דיווח של כתב כתבה
מזירת פיגוע וכו׳.
ידיעה ,פרסום ,עדכון או סקירה; מתייחסת לנושא ממוקד הכולל זמן,
התרחשות ,או מקום התרחשות.
26
מבנה התכנית
חשיבות מסמכי ההפקה
עורכת או עורך ליין אפ
ליצור רשימה אחודה של תוכן השידור המופיעה ברצף הגיוני ובעלת אופי תפקיד ממונה
מטרת המסמך
ברור עבור המגישים והטכנאי.
רשימת קשר/רשימת אורחים
תפקיד ממונה מפיקה או מפיק
מטרת המסמך לרכז את כל הפרטים אודות האורחים שמיועדים להשתתף בתכנית – בין אם
למטרות תחקיר ובין אם למטרות יצירת קשר.
רשימת השמעה/פלייליסט
תפקיד ממונה עורכת או עורך תוכן ,בתכניות מוגדרות כ״מוזיקליות״ – עורכת או עורך
מוזיקלי
מטרת המסמך לרכז את כל הפרטים אודות השירים המושמעים לצורך הכנסתם לתוכנת
השידור ולצורך דיווח עבור ענייני זכויות ותמלוגים.
שחרור זכויות יוצרים
תפקיד ממונה עורכת או עורך תוכן ,מפיקה או מפיק
מטרת המסמך במידה ומגיע אמן או להקה להופעה חיה בתחנת רדיו ,על צוות התחנה לדאוג
לשחרר מהם את זכויות היוצרים .ההופעה ,שלא כמו ההפצה המקורית של
השיר ,שונה במעט אם לא בכלל ועל כן חשוב לבקש את אישור האמן או
הלהקה לצורך שידור או הפצה מאוחרת בדיגיטל.
27
יחידה שנייה הריאיון המשודר
א .מבוא
הריאיון הוא ניסיון להשיג מידע .למעשה -כולנו מראיינים ומתראיינים ,והרבה.
להוציא מעמדים של ציווי ,שבהם צד אחד מורה לצד השני מה לעשות ,כמעט כל סוג של
תקשורת ורבאלית ולא ורבאלית -שיחה ,חיווי ,שאיבת מידע -הוא חלק מראיון.
בראיון הזה אנחנו משתתפים ,לעיתים כמראיינים ולעיתים כמרואיינים.
הריאיון העיתונאי ,להבדיל מחילופי מידע בשיחת רעים -הוא כלי לאיסוף מידע בעל אופי חדשותי ,לשם
הפצתו לציבור הרחב.
oהרדיו מרבה להשתמש בטכניקה של ראיון חי ,ככלי להעברת מידע ולהבהרתו .בכך הוא מנצל את יתרונו
כמדיום זריז ומידי שיכול להסתפק בטכנולוגיה של הטלפון כדי לשרת במהירות את הצרכן -המאזין.
oשלא כמו בעיתון ,ברדיו )וכמובן גם בטלוויזיה( -הריאיון ניתן פחות לעריכה ולשיפוץ .המילים שנאמרו -
מופיעות כעדות חיה על סרט ההקלטה .אפשר אמנם למחוק אותן ,אבל אי אפשר לשנותן.
oהריאיון המשודר מתאפיין גם ביכולת העברה של מידע שאיננו רק ורבאלי .המאזינים יכולים להתרשם מן
המרואיין לא רק באמצעות המילים שהם שומעים ,כי אם גם באמצעות גון הקול ,חיתוך וקצב הדיבור,
ונעימת הדברים .לא רק מידע עובדתי עובר בראיון מסוג זה ,כי אם גם מידע התנהגותי שיש בו כדי לתרום
להתרשמות הכללית של המאזין מן המרואיין ומן המסר שלו.
ב .סוגי ריאיון
ניתן לסווג את הראיונות המשודרים לכמה קטגוריות:
• שידור חי מול ריאיון מוקלט:
ריאיון בשידור חי
הראיון בשידור חי הוא ראיון החדשות הקלאסי .הוא מבוצע בדרך כלל באמצעות הטלפון .לעיתים מגיע
המרואיין לאולפן השידור .באירועים מתוכננים מראש )ועידות מפלגה ,תערוכות( או באירועים לא מתוכננים
בעלי ערך חדשותי )הפגנות ספונטאניות ,אירועי טרור( משתמשים לצורך הראיונות החיים באמצעים טכניים
ניידים )ניידות שידור ,נקודות שידור,
מיקרופונים ניידים וכו׳(.
הריאיון המוקלט מראש
בשידורי החדשות השוטפים ברדיו ,ממעטים מאוד בהקלטה מראש של ראיון המיועד להיות משודר במלואו.
ההקלטה מיועדת בדרך כלל לשמש את הכתב לצורך הוצאת קטעים מן הראיון ) (Insertושיבוצם בתוך כתבה.
בראיון כזה לא נעשה שימוש בשידור בשאלות הכתב ,אלא רק במקרים מיוחדים כאשר הדבר נחוץ להבנת
הקונטקסט של התשובה .יוצאים מן הכלל -משדרי אקטואליה הנושאים אופי של סיכום -יומן השבוע ,יומן
שנה ,משדר סביב נושא -שאכן עושים שימוש בראיונות מוקלטים מראש ,העוברים עריכה לפני השידור.
כמו כן נעשה שימוש בראיונות מוקלטים ,העוברים עריכה ,בתוכניות ובמשדרים שאינם מתחום האקטואליה.
• סיווג לפי נסיבות הריאיון:
ריאיון יזום
ראיון מתוכנן ,בנושא מוגדר מראש ,עם מרואיין מתואם מראש .היוזמה לביצוע ראיון כזה יכולה לבוא מן
המערכת או מהכתב ,ולעיתים תדירות גם מן המרואיין ,המציע עצמו ,באופן אישי או באמצעות דובריו ,לצורך
העברת מסר.
28
יחידה מעשית שנייה
ריאיון אקראי
ראיון סביב נושא או אירוע מתוכנן מראש ,שמרואייניו "נתפסים" באקראי על ידי הכתב במקום האירוע
)ועידת מפלגה ,מזנון הכנסת ,תערוכה ,וסתם רחוב(.
ריאיון כפוי
בדרך כלל ראיון מתוכנן מראש בנושא ידוע מראש ,שלא תואם קודם לכן עם המרואיין .במקרה כזה המרואיין
"נתפס" בשטח על ידי הכתב ,שעה שהוא בדרכו לפגישה או בצאתו ממנה.
• סיווג לפי מטרת הריאיון:
ריאיון אקטואליה
עוסק בנושא שנמצא במוקד החדשות .מיועד להאיר את החדשות השוטפות מזווית מסוימת )פוליטית,
חברתית ,תרבותית ,או אפילו אישית( ,ולהוסיף מידע למאזינים .יכול להיות יזום ומתואם מראש ,אקראי ואף
כפוי -בהתאם לנסיבות.
ריאיון "צבע"
ראיון המיועד בעיקר להעברת תיאור תחושות ורשמים )להבדיל מדעות ורעיונות המאפיינים ראיון חדשותי
קלאסי( .יכול להיות יזום ומתואם מראש ,או אקראי )משאלי רחוב(.
ריאיון רקע
ראיון המיועד לעסוק בנושא באופן מעמיק ולא שטחי ,להבדיל מאופן טיפולם של משדרי החדשות הרגילים.
ראיון הרקע משמש בדרך כלל למשדרים דוקומנטריים ,אך לעיתים הוא משמש גם למשדרי אקטואליה
מסכמים.
ג .הכנת הריאיון
הראיון ברדיו הוא בעל אופי מיוחד לעומת זה המופיע בעיתון .בראיון כזה נחשף לא רק המרואיין כי אם גם
המראיין :שאלותיו ,מידת התמצאותו בנושא ,רגישותו ,יכולתו לפתח שאלה חדשה על סמך תשובה שקיבל,
גמישותו המחשבתית -כל אלו ניתנים לבחינה אצל המאזין .המראיין חייב לפיכך להיזהר שבעתיים בדבריו
ובהתנהגותו וגם להתכונן היטב.
תנאי ראשון לראיון מוצלח הוא הכנה טובה ,שפירושה:
• איסוף חומר רחב ככל הניתן אודות נושא הריאיון ולמידת החומר הזה.
• חיפוש אחר כל חומר שניתן להשיג על אודות עמדות קודמות של המרואיין ביחס לנושא הריאיון.
• איתור כל מידע שעשוי להיות רלבנטי על אודות המרואיין.
• הכנה מראש של השאלות שיש לשאלן על סמך החומר שנאסף.
• צפי מראש של חלק מן התשובות המתחמקות האפשריות ,והכנת שאלות המשך והבהרה בהתאם.
חשוב לזכור :אסור להיצמד רק לשאלות שהוכנו מראש .ראיון מוצלח מחייב את המראיין לגלות:
• סקרנות אמתית
• יכולת להקשיב
• רגישות לניואנסים בתוכן ובסגנון הדברים של המרואיין
• גמישות מחשבתית
תכונות אלו מאפשרות למראיין להיפרד משאלות שהכין מראש -ולהצליח בראיון.
29
יחידה שלישית הגשה
קריאה
כדי להיות קריינים או מגישים טובים -צריך לדעת לדבר ולקרוא בו זמנית .זה באמת חשוב אם אתם מספרים
סיפור או שיר על ידי קריאתו מן הדף .אתם יכולים גם לזכור ,דבר אשר יכול לעזור ,אבל עליכם לוודא שאתם
יודעים איך לקרוא משהו בקול רם.
קריאה מרובה קראו את הטקסט יותר מפעם אחת .במיוחד אם עליכם להופיע או לקריין מול אנשים ,מוטב
לקרוא את הטקסט פעמים רבות ,כך שתוכלו גם לקריין וגם לעסוק בדברים אחרים -תפעול ציוד ,קשר עין עם
אורחים וכו׳ .הקראת המילים כראוי ודאו שאתם יודעים מה כל המילים בטקסט שלכם אומרות וכיצד לומר
אותן כראוי .אם אתם מתקשים לזכור את ההגייה ,תוכלו לכתוב מדריך ליד המילה ,כך שתוכלו להגיד המילה
נכון במהלך ההגשה.
תרגול
לפניכם קטע שהוצג לכיתות י׳ במהלך יום מיונים לתחנת רדיו חינוכית לפני מספר שנים .הקטע קבע את רמת
העברית של הנבחנים .קראו את הטקסט על פי ההנחיות הנ״ל.
אליעזר בן-יהודה היה מחוללה של החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל בסוף המאה ה 19-ובתחילת המאה ה,20-
והדמות המזוהה ביותר עם תהליך זה; מייסד ועד הלשון העברית ,מייסד ועורך עיתון "הצבי" וכתב העת השקפה,
ומחבר מילון בן-יהודה .עם מותו של בן-יהודה הוזמן ידידו הוותיק ושכנו הפסל בוריס שץ ,מייסד בצלאל ,על מנת
ליצור מסכת מוות .את מסכת המוות שילב שץ במצבה שעיצב ושהייתה אמור להיות מוצבת על קברו .אך כיוון
שהצגת מסכת מוות אינה מקובלת ביהדות ,לא הוצבה המצבה בסופו של דבר על הקבר.
מתוך ויקיפדיה ,עובד על-ידי בר שרמטיוק.2017 ,
אינטואיציה :הנגנה
שנו את הטון ,המהירות והנפח .כדי לקרוא את הטקסט באופן מרתק עליכם לשנות את הקול במונחים של
מהירות ,נפח ,צליל ומקצב .אם אתם מקריינים רק בטון אחד )מונוטוני( אתם תשעממו את המאזינים ,לא משנה
עד כמה הסיפור עצמו הוא מעניין.
.1טון
עליכם להתאים את הטון לטקסט .לדוגמה ,לא תרצו לקריין קטע קריאה רציני בטון גבוה -מאחר ולא תהינה
תאימות בין התוכן להקראה ולהפך.
.2קצב
כאשר אתם קוראים בקול רם ,עליכם לדבר לאט יותר מאשר הייתם עושים אם הייתה מתרחשת שיחה .דיבור
איטי מאפשר לכם ללכוד את הקהל שלכם ומאפשר לקהל עצמו להעריך במלואו את הסיפור ,השיר או
הטקסט.
בשידורים ארוכים או בקטעי הקראה ארוכים ,תמיד מומלץ להביא מים -כך שתוכלו ללגום מהם ולהמשיך
באותו הקצב .קריינות לאורך זמן היא דבר מעייף.
.3עצמה
עליכם להקרין את הקול שלכם ,אך לא לצעוק .עליכם לנשום ולדבר מתוך הסרעפת שלכם.
30
הגשה
תרגול
לפניכם פרק הפתיחה מתוך הספר הקומי "סוס אחד נכנס לבר" שכתב דוד גרוסמן בשנת 2014בהוצאת הספרייה
החדשה .קראו אותו על פי ההנחיות הנ"ל.
ערב טוב ,ערב טוב ,ער—ב טוב קיסרי—ה!!!
הבמה עדיין ריקה .הצעקה מהדהדת מאחורי הקלעים .היושבים באולם משתתקים אט־אט ומחייכים
בציפייה .איש דל גוף ,נמוך וממושקף ,מעופף לבמה מדלת צדדית כאילו הושלך משם או נבעט .הוא כושל
עוד כמה צעדים על הבמה ,כמעט נופל ,בולם את עצמו ברצפת העץ בשתי ידיו ,ואז ,בתנועה חדה ,הוא
זוקר את עכוזו למעלה .צחוק פזור בקהל ומחיאות כפיים .אנשים עדיין נכנסים מחדר־המבואה ,מפטפטים
בקול רם .גבירותי ורבותי ,מכריז בפה קפוץ גבר שיושב ליד שולחן בקרה ומפקח על התאורה – קבלו
במחיאות כפיים את דוֹבלה ג'י .האיש על הבמה עדיין כפוף בתנוחה קופית ,משקפיו הגדולים נחים עקום
על אפו .הוא מפנה את פניו לאט אל האולם ,מביט ארוכות ,לא ממצמץ.
אה ,הוא רוטן ,לא קיסריה ,מה? קולות צחוק .הוא מזדקף לאט ומנקה את כפות ידיו מהאבק .עוד פעם
זיין אותי הסוכן שלי? נשמעות קריאות מהקהל .האיש נועץ מבט מזועזע :מה זה? מה אמרתם? אַת,
שולחן שבע ,כן את ,מברוק על השפתיים ,יֶָפהָ לך! האשה מצחקקת ומסתירה את פיה בכף ידה .הוא
עומד בקצה הבמה ,מנדנד קלות את גופו קדימה אחורה .תהיי רצינית ,חומד ,באמת אמרת נתניה? עיניו
מתרחבות ,כמעט ממלאות את עדשות משקפיו :תני להבין ,את אומרת לי פה בדעה צלולה ובמצח נחושה
שאני אשָכּרה עכשיו בנתניהו עוד בלי שכפ"ץ? הוא משכל את ידיו באימה לפני ערוותו .הקהל שואג
בהנאה .פה־ושם עפות שריקות .עוד כמה זוגות נכנסים ,ואחריהם חבורה קולנית של גברים צעירים,
כנראה חיילים בחופשה .האולם הקטן מתמלא .מכרים מנופפים זה אל זה .שלוש מלצריות בשורטס
ובגופיות סגולות־זוהרות יוצאות מהמטבח ונפוצות בין השולחנות.
– בּוֹאנה ,שפתיים ,הוא מחייך אל האשה בשולחן שבע ,עוד לא גמרתי איתך ,בואי נדבר על זה ...לא ,כי
את נראית לי דווקא בחורה רצינית וגם עם טעם מקורי ,אם אני מבין נכון את עיצוב השיער המעניין
שעשה לך – תני לי לנחש ,המעצב שהביא לנו את המסגדים בהר־הבית וגם את הכור בדימונה? צחוק
בקהל .ואם אני לא טועה,אני מריח פה גם יַמָבּה כסף ...צדוק־צדקתי? אה? הקרִציוֹן העליון? לא? ממש
לא? אני אגיד לך למה ,כי אני רואה פה גם בּוֹטוֹקס רב־תפארת ,וגם הקטנת חזה שלגמרי יצאה משליטה.
תאמיני לי ,את הידיים הייתי חותך למנתח הזה.
קריינות ברורה
הרבה אנשים לא מדברים כראוי או בבירור מספיק כשהם מנסים לקריין .אתם רוצים לוודא
שהקהל שלכם יכול לשמוע ולהבין את מה שאתם אומרים .הימנע מלמלמל ,או מלדבר בשקט .בטאו את
הצלילים שלכם כהלכה .פירושו של הדבר הוא ביטוי הצלילים כראוי ולא ביטוי המילים.
31
יחידה מעשית שלישית
.1קצב המילים
תוכלו להבחין בשירים ובסיפורים ואפילו בסיפורים שהם מילוליים בלבד ,שאורך המשפטים והמילים
יוצר מעין קצב .תרגלו ,כך שתוכל להפוך את הסיפור או השיר לקריינות מוצלחת.
.2צלילי ה״ ָפּ ָר ִזיט״
הימנעו מצלילים כמו "אממ" או הערות מיותרות כמו "אהבתי" וכו' .מילים אלו יגרמו לכם
להישמע פחות בטוחים בטקסטש לכם וכך יהיה קל יותר להסיח את הקהל שלכם מהתוכן .בתכניות
בעלות אופי 'דיבור פתוח' תוכלו להוסיף הערות כאלה או אחרות בגבולות הטעם הטוב.
תרגול
לפניכם מופיע הטקסט ״חברות שנפסקה״ .קראו אותו על פי ההנחיות הנ״ל.
רינה ויעל חברות טובות עוד מהגן .הן גם גרות בשכנות זו לזו .יום יום לאחר הלימודים הן נפגשות
ומבלות ביחד את שעות אחר הצהריים .יום אחד גילו סולם ניצב ליד הקיר של בית עזוב בשכונה.
סקרנותה של יעל התעוררה והיא אמרה" :בואי נראה לאן מוביל הסולם" .אמרה והתחילה לטפס על
הסולם ,ורינה אחריה .טיפסו וטיפסו ,עד שהגיעו עד לפתח של עליית -גג .בעליית הגג שררה אפלולית -לא
היה בה חלון מלבד הפתח שדרכו נכנסו .גששו שתי החברות באפילה כשהן אוחזות ידיים .הן התיישבו
בחלק האחורי של החדר ,ודיברו בקול חרישי ,מתוך פחד ,שמישהו נמצא שם.
לפתע נשמע רעש מוזר מירכתי החדר .רינה נבהלה מאוד ובצעקה רמה ברחה וירדה במהירות מהסולם.
יעל ,שהיתה אמיצה יותר בדקה מאין בא הרעש המוזר ,וגילתה גור -חתולים קטן .לקחה יעל את הגור
לפתח וקראה כשהיא צוחקת" :איזו פחדנית את ,רינה ,זה בסך-הכל גור קטן .חזרי" .אבל רינה לא חזרה.
היא נעלבה ,כי יעל קראה לה "פחדנית" .התקרבה אל הסולם והזיזה אותו מפתח עליית הגג .ביקשה יעל
לרדת ,אך לא יכלה .התחננה לרינה ,שתחזיר את הסולם למקומו ,אך זו סרבה ועזבה את המקום .יעל
נבהלה ולא ידעה מה לעשות .רק לאחר שעה ארוכה חזרה רינה והחזירה את הסולם למקום -כדי שיעל
תוכל לרדת .לאחר שיעל ירדה וגור-החתולים בידיה ,אמרה לרינה בכעס" :יותר אל ת דברי אליי ,אינני
חברה שלך עוד" .השתוקקה רינה לבקש את סליחתה ,אך יעל סרבה ורצה לביתה ומאז לא דיברה איתה
יותר.
מט״ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית2011 ,
32
יחידה רביעית סאונד
מערכת השמיעה
מערכת השמיעה אחראית על חוש השמיעה שלנו .מערכת זו קולטת את האנרגיה אקוסטית של גלי הקול והופכת
אותם לאנרגיה חשמלית ומעבירה אותה לעיבוד במוח דרך עצב השמיעה .גל הקול מרוכז ומכוון על ידי האפרכסת
אל תוך תעלת השמע וגורם לרטט של עור התוף -קרום גמיש אשר משתנה ביחס ללחץ האקוסטי המופעל עליו.
לאחר שהלחץ האקוסטי פוגע בעור התוף הוא רוטט וכתוצאה מרטיטה זו נוצרת תנודה בעצמות השמע המועברות
אל האוזן הפנימית ומניעה את הנוזל שבתוכה 3 .עצמיות אלו קטנות ורגישות .עצמות אלו מזיזות זו את זו
ולבסוף את הפטיש .שבלול האוזן .זהו חלל בתוך עצם ,שצורתו דומה לשבלול ,ובתוכו מערכת קרומים ,הנקראת
מבוך קרומי ,אשר בתוכו נוזל .בין הקרומים נמצא איבר השמיעה ,הנקרא איבר קורטי ,ומערכת הקרומים של
שיווי המשקל .באיבר קורטי קיימים תאי שיער המתחברים ויוצרים את ע צב השמיעה ,וגירוי של תאים אלה
מביא להפעלה של העצב ,כל שערה היא בגובה אחר ומגיבה לתדר שונה.
כשאנו נולדים תחום השמע שלנו נע בין 20הרץ ל 20000 -הרץ .בכל 10שנים אנו מאבדים כ- 1000 -הרץ מתחום
זה ,זוהי הסיבה לשמיעה לקויה בגיל מבוגר .הסיבה לכך נעוצה בהתמעטות שערות השמע עם הזמן .עוצמת גל קול
נמדדת בדציבל – DB 85היא העוצמה של סרט בקולנוע ,זוהי העוצמה הגבוהה ביותר שניתן להאזין לה ללא
גרימת נזק .לשם השוואה מטוס ממריא או דיסקוטק מפיקים . DB 130-120גובה הצליל נמדד בהרץ – )תדר –
מספר התנודות שנוצרות באוויר מלחץ אקוסטי בשנייה( .האוזן האנושית רגישה במיוחד לתדרים סביב 1000
הרץ ,תדרים אלו גם משמשים לדיבור .ככל שהתדר גבוהה יותר הצליל יהיה גבוהה יותר כמו מצלתיים )8000
הרץ( ,לעומת בס ) 80הרץ(.
סוגי אותות
אות מסוג עוצמת Lineואות מסוג עוצמת .Mic
אות ה Mic-הינו אות שנוצר במיקרופון ,אות בעל עוצמה נמוכה .אות ה Line-הינו אות שנוצר
בטלוויזיה ,DVD ,וכו' -אות בעל עוצמה גבוהה .כאשר נחבר את כבל Lineלכניסת ה Mic-הסאונד "יישרף",
יתעוות ,הקול יהיה יותר מדי גבוה וישמעו רעשים ,תופעה זו מתרחשת כיוון שלכניסת מיק ישנו חלק נוסף
הנקרא Pre-Ampחלק זה מגביר את עוצמת הקול של המיקרופון על מנת שאפשר יהיה לעבד אותו ,בסאונד מסוג
ליין הווליום כבר גבוה ולכן הגברה נוספת שלו מביאה עיוות .כאשר נחבר את כבל ה Mic-לכניסת ה Line-ישמעו
נמוך מאוד ,כיוון שאין לו את הקדם מגבר.
מיקרופון )מתמר( -הופך לחץ אקוסטי לאנרגיה חשמלית .ניתן למדוד את איכותו של המיקרופון לפי שיטת
העבודה שלהם ,החומרים שלהם ,איכויות וכו׳ .הגורמים העיקריים שאיתם ניתן למדוד את האיכות של
המיקרופון הם:
היענות תדר – לאילו תדרים של צליל המיקרופון מוכן להיענות ולאילו תדרים אינו מוכן להיענות ,לא קולט
אותם ,לאילו תדרים הוא מגיב ולאילו הוא אינו מגיב.
יחס אות לרעש -ההבדל בין האות לבין הרעש .בכמה נמצא אות המיקרופון מעל הרעש העצמי שלו ,נמדד
בדציבל.
היענות פולארית )פולאר = קוטב ,קצה( -קובעת איך המיקרופון יגיב לצליל או לא ,מאיזה כיוון המיקרופון קולט
את הצלילים.
רגישות -היחס בין האנרגיה החשמלית שיוצאת מהמיקרופון לבין האנרגיה האקוסטית שהוא קולט.
33
יחידה מעשית רביעית
סוגי מיקרופונים ביחס לצרכי עבודה
..
מיקרופון דינמי :עובד על עיקרון המגנטיות )סליל נע( - ,זהו מוליך שזז בתוך סליל מגנטי ,הוא עובד כך :בראש
המיקרופון נמצאת ממבראנה ,זו מושפעת מלחץ אקוסטי .כאשר מדברים למיקרופון הלחץ האקוסטי פוגע
ממבראנה וגורם לה להגיב .הממבראנה מזיזה את המוליך ,חתיכת מתכת שמסביבה יושב סליל מגנטי .העברת
המוליך על פני משטח מגנטי יוצר חשמל )אלקטרומגנט( .זרם חשמלי זה הוא למעשה אות הסאונד .המיקרופון
הדינאמי משמש בעיקר ל שי רה ,נאומים ,כיוון שמיקרופון זה הוא בעל היענות תדר-גבוהה מאוד ויחסו לאות
רעש נמוך יחסית .רגישותו מאוד נמוכה ביחס למיקרופונים אחרים-אינו מסוגל לקלוט מרחוק את הצלילים.
מיקרופון זה מבודד את הרעשים שמסביב ,הוא מגיב רק ללחץ אקוסטי קרוב .המכלול במיקרופון דינמי הוא זהה
מכאנית לרמקול :סליל מחובר לדיאפרגמה – )ממבראנה דקה ,גמישה למחצה המשמשת מעין מפר ש לגלי קול(.
הסליל נמצא בתוך שדה מגנטי של מגנט קבוע .כשגל קול פוגע בממבראנה הוא מרעיד אותה ,ואתה את הסליל.
כתוצאה מתנועת הסליל בתוך השדה המגנטי מושרה בסליל זרם חשמלי שהוא ייחודי לאותו גל קול .מכיוון
שהממבראנה והסליל המחובר אליה הנתון בשדה מגנטי הם כבדים יחסית במיקרופון דינמי ,האינרציה שלהם
משמעותית ,ונדרש שינוי ניכר בלחץ האוויר כדי להזיז את הממבראנה .מסיבה זו נהוג להשתמש במיקרופון דינמי
לשימושים בהם יש צורך לקלוט צלילים של מגברי גיטרות חשמליות .זהו למעשה יתרון שלו בעוצמה גבוהה
וממרחק קרוב כמו כלי הקשה או קליטה ישירה מול רמקולים המיקרופון הדינמי המותאם לעבודה עם עוצמה
גבוהה של לחץ ל עומת זאת מיקרופון קיבולי לא מתאים לעוצמות חזקות .יתרונות נוספים על פני מיקרופון
קונדנסר הם מבנה חזק ופשוט ,לא רגיש ללחות באוויר ,אמינות גבוהה ,מחירו זול יחסית לאיכותו ואינו דורש
זרם חיצוני אלה יוצר בעצמו את אות הסאונד .מיקרופון דינמי רגיש פחות למשבי רוח או לאפקט של רוח מן הפה
של הקריין או הזמר ,כמו כן הוא קולט סאונד מקרוב בלבד ורעשי סביבה כמעט אינם משפיעים עליו ,לכן זהו
מיקרופון המשמש בדרך כלל זמרים בהופעות.
מיקרופון קונדנסר) :עקרון של קבל( רכיב חשמלי שניתן לטעון ולפרוק במעגל חשמלי סגור .עיקרון הפעולה הוא
לוח מוליך עליון המשמש כממבראנה אינו מקובע ומגיב ללחץ אקוסטי ,נמצא במרווח זעיר מעל לוח מוליך קבוע.
כאשר המרווח בניהם משתנה עקב לחץ אקוסטי על הלוח העליון ,משתנה המוליכות ושינויים אלו מתורגמים
לזרם משתנה ,כך נוצר אות סאונד חלש .אות זה דורש הגברה נוספת והוא מקבל אותה ע"י מגבר אות קטן
שמקבל מתח חשמלי .מתח זה מסופק ע"י ה-פאנטום -זרם חשמלי של 48וולט למיקרופון המגיע מהמצלמה או
המיקסר ואינו דורש כבל נוסף אלא עובר באותו כבל של הסאונד למצלמה או למיקסר (כבל ,)XLRומכאן שמו –
פאנטום = רוח רפאים .ברוב המיקרופונים הקיבוליים ישנה אופציה להכניס בטרייה כדי לספק מתח זה במידת
הצורך.
קומפרסיה והגבלת שידור
קומפרסור הוא מכשיר אלקטרוני ,אשר מטרתו היא לצמצם את הטווח הדינמי של אות מסוים .מטרת
הקומפרסור לגרום לכך שההבדלים בין "חלש" ל"חזק" יהיו קטנים יותר מאשר באות המקורי .הדבר מתבצע על
ידי הגברה של אותות חלשים והנמכה של אותות חזקים.
פעולת קומפרסיה יכולה להתבצע בשני אופנים שונים:
פעולת Offline -מבוצע על ידי מחשב ותוכנת עריכה כחלק מתהליך עיבוד האות .היתרון של ביצוע קומפרסיה ב-
Offlineהיא שעובדים על אות שמוקלט מראש ,ולכן יש אפשרות ,וזמן ולבצע ניתוח מלא של כל האות ללא צורך
בעבודה בזמן אמת ,ולבצע את החישוב בכל נקודת זמן בהתייחסות לעבר ולעתיד של האות .פעולות אלו מתבצעות
למשל בזמן עיבוד של אות קול באולפן הקלטות ,לאחר ההקלטה.
פעולת Onlineמבוצע בזמן אמת על אות שאינו מוקלט מראש ,ושצריך להמשיך ולהשתמש בו בזמן אמת ב-
Delayמינימלי .יכולת החישוב במקרה זה מוגבלת יותר ,ומתבססת רק על ההיסטוריה של האות מבלי אפשרות
לדעת את העתיד .פעולות אלו מתבצעות למשל בתחנות שידור ,כאשר פעולת הקומפרסיה צריכה להתבצע מבלי
לפגוע בשידור החי .הפעולה מתבצעת על ידי מכשיר ייעודי לנושא זה הנקרא קומפרסור.
34
סאונד
ישנם מספר פרמטרים טיפוסיים ,שניתן לכוון ברוב הקומפרסורים :סף (Threshold) -הגדרה של עוצמה,
שמעליה מתחיל מקדם ההגברה של הקומפרסור להשתנות .כל עוד האות נמצא מתחת לסף זה ,הקומפרסור הוא
ליניארי .מקובל להתייחס למצב זה כאל הגבר של ) 1כלומר ,ללא שינוי(.
לימיטר מקרה פרטי של קומפרסור ,שבו מכוון היחס ) (Thresholdבאופן כזה ,שאינו מאפשר כל שינוי בעוצמה
מעבר לסף .הלימיטר גורם לעיוותים חזקים באות העובר דרכו ,ומטרתו לשמש כשכבת הגנה בפני ציוד שאסור
בשום פנים שיקבל עוצמת אות מעבר לסף ,גם במחיר עיוותים.
מערבל אותות )מיקסר(
מערבל אותות )באנגלית (Mixer -הוא מכשיר שתפקידו הוא סיכום ,ניתוב ,ושינוי עוצמה של אותות קול .מערבל
אותות יכול ל קבל אותות אנלוגיים וספרתיים ,תלוי בסוג המכשיר .בסופו של תהליך כל האותות מסוכמים
ליציאה ,או למספר יציאות.
במערבל אותות משתמשים בין היתר באולפני הקלטות ,סטים של תקליטנים ,הופעות ,שידורי רדיו ,הקלטת
פסקולים לסרטים ועוד .דוגמה פשוטה לשימוש במערבל אותות היא השמעת צלילים שמקורם במספר
מיקרופונים דרך ערוץ שמע אחד .מספר הערוצים הסטנדרטי למיקסר הוא בדרך כלל לפי חזקות של 4) 2ערוצים,
8ערוצים 16 ,ערוצים 32 ,ערוצים וכו׳(.
מערבל אותות הוא מארז המכיל מספר משתנה של כניסות ויציאות .הכניסות מאפשרות חיבור של מיקרופונים
מכשירי עיבוד צליל ורמקולים .כל אות שנכנס למערבל האותות ,מגיע לערוץ נפרד .קיימים גם מערבלים עם
כניסות ויציאות סטריאופוניות .מערבלי אותות לשוק המקצועי מצוידים בדרך כלל במחברים מסוג XLRו/או
.PLלעיתים ,במערבלי אותות חצי-מקצועיים ,ישנם גם חיבורי בננה ).(RCA
35
יחידה חמישית שיקולי עריכה
.1מטרות העריכה
• לנפות מידע לא חשוב ולא מעניין ,כדי לפנות מקום למידע המעניין ,החשוב והמרגש ביותר )יחסית ליום
נתון(.
• לוודא שהחומרים העיתונאיים הנותרים לאחר שלב הניפוי ,יהיו אמינים ומדויקים ,ובעיקר שיכללו את
התשובות למכלול השאלות המעסיקות את הקורא.
• לפני שאנו עורכים אנו קוראים ,צופים וגולשים אנו נדרשים לחשוב כל הזמן כקוראים ואם לנו כעורכים
יש היכולת לענות אליהם כמו שהקוראים ישאלו.
• להבטיח שהאריזה כולה ,על כלל מרכיביה – טקסט ,תמונות ,כותרות ,גרפיקה – יהיה קריאים ומעניינים.
הכישורים הנדרשים מהעורך:
• שליטה טובה בשפה
• כושר ניסוח עיתונאי
• השכלה כללית רחבה
• בקיאות בנושאי אקטואליה /תחום מסוים של העיתון
• היכרות בסיסית עם דרך העבודה של הכתב
• יכולת אנליטית
• שיקול דעת
• יכולת עבודה בלחץ
• יצירתיות
• ביטחון עצמי
.2חמשת המ״מים בפסקת הפתיח
(1מה בדיוק קרה?
(2מי הדמויות או הגורמים המעורבים? )לעתים קיימת גם היררכיה שלא בהכרח נדע עליה(
(3מתי התרחש האירוע?
(4המקום בו התרחש האירוע?
(5מדוע או מה הסיבות או הגורמים להתרחשות?
לא כל כותרת חייבת לכלול את כל 5המ"מים שיכולים להופיע מספר פעמים.
פתיח תמציתי מוכרח להכיל את כל חמשת המ״מים:
פקיד מס הכנסה בחיפה נעצר אתמול כחשוד בקבלת שוחד
---------מי ------------מקום ---מה -----מתי -------------מדוע ------------
אם נרצה את הפתיח ככותרת ,נוריד מקום ומתי .כעורכים ננסה לוותר על המקום ולא על הזמן.
בפעם השנייה בתוך חודשיים מצאה עצמה אתמול רות לוי ,פקידת בנק
---------------------------------------------------------------------מי --------מקום ------
מתל אביב ,מול אקדחו השלוף של שודד בנקים
-מקום ---------------------------------------מי ---מה ---
36
שיקולי עריכה
פתיח תיאורי
בשמונה בבוקר פתח אתמול כהרגלו יעקב לוי ,המנהל הוותיק של סניף בנק דיסקונט
ברמת אביב ,את דלתות הסניף הקטן .דקות ספורות אחר כך הופרה שגרת הבוקר ,כאשר
אל הבנק נכנס צעיר רעול פנים ונופף באקדח מול העובדים הנדהמים.
.
מתאר בקצרה את השלשלות האירועים כרונולוגית /לינארית.
פתיח תיאורי הוא כזה שניתן למצוא בו מילות תיאור.
פתיח ציטוט
"זה היה ממש כמו לראות סרט .השודד שלף אקדח וכיוון אותו מול פניה של הפקידה" – כך
תיאר עד ראיה את השוד שבוצע אתמול בסניף בנק דיסקונט ברמת אביב.
.
אין להמציא ציטוט ואם קיימם כמה יש להשים את הציטטה הכי חזקה.
נדרש להשים לב למירכאות וליציאה מן הציטוטים לא בנקודה אלא בפסיק או מקף.
היתרון הוא למדיום קר כמו עיתון ואינטרנט כדי לתת לכתבה את הממד האנושי.
פתיח של אפיון
שוד בנק נוסף בתל אביב:
צעיר חמוש באקדח שדד אתמול את סניף בנק דיסקונט ברמת אביב.
.
המילה נוסף היא מילת האפיון במקרה זה .יש להיזהר שלא להגדיר תופעה שהיא סדרת אירועים .כמובן
שיש גם לתזכר גם את האירוע הקודם.
ההבדל בין חדשות קשות לחדשות רכות .3
חדשות קשות
חדשות רכות
עוסקת על פי רוב במה שמעניין ומרגש יותר עוסקות על פי רוב במה שיותר חשוב מאשר •
מעניין או מרגש :בעלת שני מימדים :ערך •
מאשר חשוב: חדשותי גבוה ,מימד זמן מחייב מקביל
• ערך חדשותי נמוך לתדירות.
• מימד זמן שאינו מחייב
• חדשות ללא תזמון ידווחו בעיקר על נושאים פוליטיים,
כלכלים ,חברתיים ,רציניים ,דיווחים באופן
דיווח שאין בהם ,בדרך כלל ,ממד של עיתוי
אקטואליה אלא הם כתבות צבע ,סיפורים מידי עקב ממדם האקטואלי .מדובר
אישיים וכדומה .כתבות או סיפורים שיש להם באירועים שניתן לפרש אותם ולנתח
צד אנושי ,הם עוסקים בחייהם של בני אדם – אותם .ישנה הצגה עובדתית של האירועים
הצבע ואינם מותנים בתאריך פרסום כלשהו. שנתפשים כבעלי ערך חדשותי וחשובים.
סיפורי מגירה שנמצאים במגירת הכתבים ושיש
זמן פנוי במהדורה משבצים אותם .אלה סיפורים מתחלקות למספר סוגים )התלויים אחד •
בשני בדרך כלל ומתפתחים אחד בעקבות
מעניינים הנתפשים
כחדשות חיוביות. השני(:
איך מחליטים בסופו של דבר העיתונאים מה oחדשות נקודתיות – אירוע בלתי
הופך אירוע לחדשה? צפוי בנקודת זמן מסוימת במקום
• ממד הזמן – לפעמים יש לחץ של זמן מסוים .דיווח ראשוני על אירוע
והאירוע דורש בדיקה נוספת. מסוים .כל סוגי החדשות מתחילות
מתישהו על חדשות נקודתיות כגון
תאונת רכבת ,רצח ,התפרצות הר
געש וכדומה.
37
• מחסור בכוח אדם – זה פוגע בכך oחדשות מתפתחות /מתמשכות –
שלפעמים חסר כתב בתחום מסוים ,או אירוע שהפרטים והעובדות עליו
נחשפים בהדרגה לאורך זמן .אירוע
במקום ספציפי. מתמשך שמניב מידע שמתקשר
למה שכבר התפרסם .תזמון
האירוע והתמשכותו לרוב ידועים
מראש .כמו פיגוע ,תאונת מטוס,
פרשת דודו טופז ,סיקור משפטו של
מייקל ג'קסון ,הצעת חוק שנידונה,
הסכם שלום .בדרך כלל מהתחומים
שיש כתב לכל תחום.
החדשות יכולות להיות:
מתוזמנות :חדשות על אירועים שצפויים מראש ,שמועד הפרסום קבוע וידוע מראש.
חדשות לא מתוזמנות :חדשות על אירוע שהוא בלתי צפוי ,מועד הפרסום שלו לא ידוע ,חדשות מפתיעות .הן
יכולות להיות גם חדשות פורצות ,שבאים לידי ביטוי במבזק פתע כמו פיגוע ,והתמוטטות אריאל שרון.
חדשות ללא תזמון :מתייחס בדרך כלל לחדשות רכות ,שמועד הפרסום שלהם הוא גמיש ,ואין חשיבות לזמן
הפרסום .לדוגמא :דובה בספארי שילדה תאומים.
עניין ציבורי ועניין לציבור
נושא מהותי שבידיעתו יש תועלת לציבור. • עניין ציבורי
מזון שיש בו לספק יצרם של צרכנים. • עניין לציבור
ייפוי באמצעות צילום
עיצוב :יציקת התבניות הגרפיות שבהן יופיע העיתון בקביעות .גודל העמודים ,מספר הטורים בעל עמוד ,סוג
האותיות של הטקסט והכותרות ,גודל האותיות ועוד.
פעולת השיבוץ הגרפי של הידיעות ,הכותרות ,הכתבות והתצלומים בתוך התבנית עימוד:
קבועה .התהליך כולו מושפע משינויים טכנולוגיים )צבע ,תמונות ,מחשוב
וגרפיקה( ,תרבותיים )אופנה וכלכליים() ,מודעות(.
התוכן והעיצוב חייבים לחיות יחד – לא אחד על חשבון האחר ,אלא להשלים אחד הכלל החשוב ביותר:
את האחר.
38
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
ציר התקשורת
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
ציר התקשורת
- 1 - 38
Pages: