אילן החיים

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שנא הליצנות והווערטלעך, והבין מוהרנ"ת ז"ל שהיה אצלו, על כן אמר לו: לומר לך שלא תלך אצלו – איני יכול, אבל דבר אחד אבקש ממך אם אתה הולך אליו אל תבוא אלי. ]כי באמת אין לך עוד שוטה גדול מזה, שמדבר תמיד ווערטלעך ועושה תמיד ליצנות כי )ירושלמי ברכות(: 'קשה היא הליצנות שתחלתה יסורין וסופה כליה'; עין שם. ואמרו )עבודה זרה יח.(: 'כל המתלוצץ יסורין באים עליו'; עין שם. ואמרו )דרך ארץ זוטא פ"י(: 'תחלת עברה - הרהור הלב, שניה לה ליצנות'; עין שם, כי זה תלוי בזה, רחמנא ליצלן; ודו"ק[. נו. ואמר ר' נחמן טולטשינער ז"ל, שהבין אז מדברי מוהרנ"ת, שקלפת הליצנות עוקרת את האדם לגמרי, ואי אפשר לקבל דעת רבנו ז"ל, כי אם על ידי תמימות ופשיטות. וכן היה הסוף של זה שהיה רגיל לעשות ליצנות ולומר ווערטלעך, שנפל ונתקרר לגמרי. ]והוא אשר גרם את כל המחלקת על מוהרנ"ת ז"ל, והוא אשר גרם פרוד לבבות בין מוהרנ"ת ז"ל ובין ר' שמואל אייזיק ז"ל[, כי הליצנות והווערטלעך עוקרים את האדם

שנב ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים לגמרי. ]ודבר זה נצרך לדורות, אם רואים אחד שהוא מחרחר ריב תמיד ועושה ליצנות מזה ... או מזה ... אפלו הוא מאנשי שלומנו, צריכים להתרחק ממנו כמטחוי קשת, כי הסוף יהיה, שיקרר אותך מעבודת השם יתברך, כי חרחורי הריב והליצנות היא קלפה עצומה, רחמנא ליצלן, העקר לאחז את עצמו ולהתחבר אל אותם מאנשי שלומנו היקרים התמימים, העוסקים בהתבודדות וקימת חצות, ומסתכלים על אחריתם ותכליתם הנצחית, ושוקדים בתורה הקדושה שעורים קבועים כסדרן, ומסימים מסכת אחר מסכת וכו', ובורחים מכל מיני סכסוכים, מחלקת ופוליטיקה של שקר וכו' - אליהם תתחבר ותצליח הצלחה נצחית[. נז. ובאמת ליצנות ודברי ווערטלעך, הם תכלית ההפך של שמחה, כי הליצנות היא שחוק הכסיל - שמאבד אותו משני העולמות, כי סופם של בעלי ליצנות מר מאד, עוד בזה העולם, כי אין יכולים לסבל אותם וכו'. אבל איש שמח - שמשמח אחרים בדברי ניחומים והתחזקות, ומכניס אמונה ובטחון בעולם, הוא מצליח בזה העולם, כי הכל אוהבים אותו, וכן יזכה לעלמא דאתי, כמו שאמרו חז"ל )תענית כב.(

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שנג על הני שני בדחי שזכו לעולם הבא, כי שמחו את אחרים; עין שם. נח. ופעם אחת אמר רבנו ז"ל: איר קענט זאגן ווערטלעך, אבער נאר מיט דריי תנאים: א. סע זאל נישט זיין קיין נבול פה, ב. ער זאל נישט קיין הנאה האבן פון דערפון, ג. און ער זאל נישט מיינען יענעם, היינט זאגט ווערטלעך ... ]אתם יכולים לומר בדיחות, אבל רק עם שלשה תנאים: א. שלא יהיה נבול פה. ב. שלא תהיה לו הנאה מזה. ג. שלא יתכון על השני. עכשו תגידו בדיחות...[ נט. ופעם אחת בא אל רבנו ז"ל החסיד ר' הרשל אוסטרפולער ששמש כבדחן אצל דוד רבנו ז"ל - הרב הקדוש רבי ברוך ממעזיבוז ז"ל, והיה דרכו לשמח אותו ז"ל, ונשאר אצל רבנו ז"ל על שבת, ורבנו ז"ל אמר אז לאנשיו: מסתמא וועט ער דאך זאגן ווערטלעך ]מסתמא הוא יגיד בדיחות[ כדרכו, על כן הוא מזהיר אותם, שאף אחד לא יצחק, וכן היה שהתחיל לומר ווערטלעך, ואף אחד לא צחק, והיתה לו חלישות

שנד ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים הדעת גדולה, ואז עשה רבנו ז"ל שמייכל )חיך קצת( ולא יותר, אבל אנשי שלומנו לא צחקו, כמו שהזהירם רבנו ז"ל. ס. וזו היתה דרכו של ר' נחמן טולטשינער ז"ל שהיה תמיד משמח ומבדח את כל העניים ושבורי הלב, והכניס בהם תקוה עצומה, וכל דבור שיצא מפיו - יצא בחן של אמת, עד שכל דבוריו היה אצלם כמים קרים על נפש עיפה, והכל אהבו אותו בשביל זה, וכשהיתה עליו איזו מחלקת - רבם של אנשי שלומנו אחזו עמו, כי הבינו שמה שאומרים ומדברים עליו - נובע מקנאה, והכל שקר, סא. והרב הקדוש מטשהרין ז"ל העריך והחשיב מאד את ר' נחמן טולטשינער ז"ל, ואף שהוא היה גאון ומקבל גדול ]כנראה מספריו הרבים[, אף על פי כן היתה דרכו להסתתר מאחורי הדלת לשמוע את דבוריו, כי תכף ומיד כשנכנס הרב - הפסיק ר' נחמן מפני כבודו של הרב, והיה הרב רגיל לומר: "אני רוצה לשמוע מפיכם איך שאמר מוהרנ"ת ז"ל תורה זו" וכו', כי ר' נחמן היה דיקן גדול. סב.

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שנה ספר ר' נחמן טולטשינער ז"ל, כי אצל מוהרנ"ת ז"ל ראה נפלאות, איך שהיה מחיה את עצמו תמיד עם נקדת התקרבותו אל רבנו ז"ל, והיה רגיל לומר: ברוך ה' שאיני מתנגד על רבי קדוש ונורא כזה". ופעם אחת נסע ביחד עם מוהרנ"ת ז"ל בדרך, ועברו אז על מוהרנ"ת ז"ל מרירות ובזיונות רבים, והיה בחלישות הדעת גדולה וכו', והתחיל להתפלל בכבדות עצומה ובשברון לב וכו'. כיון שהגיע לזמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו, הכה כף אל כף, ונתעורר בשמחה עצומה, ונתן תודה והודאה להשם יתברך, שאינו מתנגד על אור נפלא כזה, והתחיל להתפלל בחיות ובהתלהבות גדולה עד מאד. סג. והיה ר' נחמן טולטשינער ז"ל רגיל לספר, שאצל מוהרנ"ת ז"ל ראו תמיד, הנה כפשע בינו לבין המות, והנה נצול, וכן היה כל ימי חייו הקדושים, בשעה הקודמת חשבו - אבד מנוס, ובשעה השניה זכה לעשות עוד איזה ענין בעניני רבנו ז"ל - לחדש איזה חדוש או לדבר עם מישהו, או לעסק בהדפסה והפצת דעתו הקדושה של רבנו ז"ל וכו' וכו', ועצם התחזקותו שלא לפול בדעתו - אי אפשר לשער ולספר כלל.

שנו ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים סד. וספר, שנסע יחד עם מוהרנ"ת ז"ל לכפר ליפוויץ כאשר חתן את בנו נחמן עם ר' ישראל מליפוויץ, שהיה גם כן מאנשי מוהרנ"ת ז"ל, והיה אז המנהג שקדם החתנה שלחו רוכב על סוס לקבל את פני החתן, שהמתין כמה קילומטרים רחוק ממקום החתנה, והוא הביא את החתן אל החתנה, וזה היה בימים ההם בכלל קבלת פנים לחתן, והיו מלוים אותו בתפים ומחולות אל העיר למקום החתנה. וכשהגיע מוהרנ"ת ז"ל עם החתן וכל המשפחה סמוך לעיר ליפוויץ, נעמדו להמתין לרכב, וראו מרחוק מהומה גדולה, אנשים דוחפים זה את זה, ועל כן שלח את ר' נחמן טולטשינער ז"ל שירוץ לשם לראות מה ארע שם. ומעשה שהיה כך היה, שקדם בואם התאספו כמה ממתנגדיו עם מקלות, אבנים וברזלים וכו', ותכננו להכותם ולסקל אותם באבנים כשיעברו שם, וכאשר נודע זאת למחתן ר' ישראל מליפוויץ הזמין משטרה ובאו וגרשו אותם, ונעשה רעש גדול כי התקוטטו עם השוטרים ולא רצו לעזב את המקום, עד שבסוף גברו השוטרים וגרשום לגמרי. ואז חזר ר' נחמן טולטשינער ז"ל עם הרוכב אל מוהרנ"ת, החתן

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים ___________________________________ שנז וכל המשפחה, וספר להם מה קרה שם, ואז התחיל מוהרנ"ת ז"ל לדבר מהתורה ס"ו, שכתוב שם בזה הלשון: "כי עקר גדלתנו ותפארתנו יתגלה לעתיד לבא, שאז ידעו ויראו הכל את גדלתנו, כי אז יראו הכל את גדלת ותפארת הצדיקים והכשרים, אשריהם ואשרי חלקם, מה רב טובך הצפון להם ולהפך מפלת הרשעים"; עין שם. והתחיל לבכות מאד, ואמר: אפלו א פשוטער טרעגער און בעל עגלה ווען ער גייט חתנה מאכן זיינע'ם א קינד, קומט איהם דאס אויך נישט אזא קבלת פנים פארוואס קומט דאס מיר? איז דאס נאר ווייל איך רעד פון הייליגען רבי'ן; ]אפלו סבל פשוט ובעל עגלה כשהולך לחתן את אחד מילדיו, גם כן לא מגיעה לו קבלת פנים כזו, למה מגיע לי דבר זה? זה רק מפני שאני מדבר מרבנו הקדוש[, והתחיל לשיר בנגון אשת חיל: "אונזער גרויסקייט און אונזער שיינקייט וועט מען זעהן ווען משיח וועט קומען" ]את גדלתנו ותפארתנו יראו כשיבא משיח[, ורקדו שם הרבה מאד בבכיות עצומות ובהתעוררות רבה ]והנגון ידוע בין אנשי שלומנו, ואז, קדם החתנה חברו מוהרנ"ת ז"ל[. סה.

שנח ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים וזו היתה גדלתו, שאף שרדפו אותו כל כך והיו לו בזיונות רבים, אף על פי כן חזק את עצמו מאד מאד, והיה בכלל הנרדפים תמיד ולא מן הרודפים, ועוד חזק אחרים וקרבם אל השם יתברך, והיה נעלם כל כך מרב העולם. סו. ור' נחמן טולטשינער ז"ל היה רגיל לומר, שהעולם חושבים שלהיות איש צדיק, צריך שיהיו עליו עשרה קבין מרה שחורה, ולהיות אחד מהל"ו צדיקים צריכים להיות שואב מים וכו'. ואין זה נכון, אלא שיכולים להיות איש שמח וצוהל מאד, ואף על פי כן יהיה צדיק קדוש נורא דבוק בו יתברך, ויכולים להיות איש בעל הבית ועשיר גדול כמו ר' אברהם בערניו שלנו )נכד רבנו ז"ל(, ולהיות אחד מהל"ו צדיקים. סז. וכבר אמר רבנו ז"ל )לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קטז(: כי יש טועים סוברים שצריכים להכיר את הצדיק וכו' בפניו בצלמו ודמותו שיהיה משנה בדמותו ובתנועותיו וכו', ובאמת לא כן הוא, כי הצדיק הוא בדמות וצלם ככל האנשים, ואין בו שום שנוי, ואף על פי כן הוא ענין אחר לגמרי וכו'; עין שם. ועין בזהר הקדוש )בהעלותך קנב.(: 'טפשין כד חמאן לבר נש

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שנט בלבושא דאתחזי לון שפירא, לא מסתכלין יתיר חשיבו דההוא לבושא גופא - "חשיבותא דגופא נשמתא"; עין שם. הינו כי עקר חשיבות הצדיק והאיש כשר הוא רק נשמתו, ודבר זה נעלם מעיני כל. ופעם אחת בא על ראש השנה אל הקבוץ באומן איש אחד, שהיה מלבש במלבושי משי וכו', ויען שר' נחמן טולטשינער ז"ל סדר לכל אחד את האכסניות, ועל כן נגש אליו, ובקש ממנו שיתן לו אכסניה בין העשירים. ור' נחמן ז"ל מאן מאד, והקפידו עליו אנשי שלומנו, ושאלו אותו: "למה? הלא הוא איש כשר מאד!", ולא השיב להם. ולבסוף נתגלה, שהיה גנב שהלביש את עצמו במלבושי משי וכו' והבינו את צדקת ר' נחמן ז"ל. ושמעתי מר' לוי יצחק נ"י, שעקר שבח האיש הישראלי, כשהוא דבוק במחשבתו בו יתברך, ומקים מצות עשה של "ולדבקה בו", ושום בריה לא יודעת מזה. ואמר, כי פה בעולם, יכולים לישב אחד על יד חברו, ואחד לא ידע מה שבלב חברו, ויחשב עליו מה שיחשב, ושם בעולם העליון יתביש מאד מחברו, כי יראה "דאס ער האט א שענערן מח פון איהם, א שענערן קוק פון איהם" וכו' וכו'; ]שיש לו מח

שס _________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים יותר יפה משלו )הינו שיש לו מחשבה נקיה(, הסתכלות יותר יפה משלו )הינו ששומר על עיניו( וכו' וכו'[. ואמר, שהחלוק בין הצדיקים הוא רק על ידי המוחין, כי עקר האדם הוא המח מחשבה, ומי שיש לו מח מחשבה יותר נאה, מעלתו יותר גדולה, כי בעבודת קיום פשטות המצוות כמעט כלם שוים ]כי הכל מניחים תפלין, ומלבשים בציצית ושומרים שבת וכו' וכו'[, אבל החלוק וההפרש בין אחד לחברו הוא רק על ידי המח מחשבה, כל מי שיש לו מח מחשבה נקיה יותר ומכון בכל דבר יותר וכו', כמו כן גדלה מעלתו יותר וכו'. סח. ופעם אחת אמר מוהרנ"ת ז"ל לר' נחמן טולטשינער ז"ל: איין ערליכער איד איז זייער שווער צו זיין, לאמיר כאטש ליב האבן איין ערליכען איד, לאמיר כאטש מקנא זיין איין ערליכען איד און נישט קריגן אויף איהם. ]להיות איש כשר – קשה להיות, הבה ונאהב לפחות יהודי כשר, הבה ולפחות נקנא ביהודי כשר ולא נחלק עליו[. ואמר ווער עס איז איין ערליכער איד - ווייס איך נישט, אויב דו ביסט איין ערליכער איד בין איך דיר מקנא. ]מי

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שסא הוא איש כשר – איני יודע, אבל אם אתה הוא האיש כשר – הרי שאני מקנא בך[. סט. והעיד ר' אברהם על אביו ר' נחמן טולטשינער ז"ל, שמיום ששמע ממוהרנ"ת ז"ל הפלגת מעלת השמחה והרקודים, היה רגיל לרקד בכל יום בינו לבין עצמו ולא החסיר יום אחד, ופעם אחת שכב כבר על משכבו, ונזכר שהיום עוד לא רקד, על כן ירד ממטתו ורקד קצת והיה איש שמח כל ימיו. ע. ואמר ר' אברהם בר נחמן ז"ל על אביו: דער טאטע איז גיווען ביי זיך א שטיק בלאטע, און האט אריין גיברענגט אין יענעם אז ער זאל אויך האלטן פון איהם אז ער איז א שטיק בלאטע; ]האבא, היה בעיני עצמו כמו חתיכת בוץ, והוא הכניס בזולתו, שגם הוא יחשיב אותו לחתיכת בוץ[ - ש ִ יחוֹ ת ֵמ ִע ְׁנְׁיֵני ש ִ מְׁ חָ ה, מֵ ר' אַ בְׁ רָ הָ ם ב ְׁ ר"נ זַ "ל בר

שסב ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים כל כך הסתיר את עצמו בדרך הפשיטות והשמחה והתמימות שלו. עא. ר' אברהם בר נחמן ז"ל אמר, שכל המחלקת והסכסוכים מתחילים רק ממדת העצבות, כי העצבות מצמצם ומקטין את הדעת עד שנדמה לו שחברו מתכון לצער ולהרע לו וכו' ומזה מתחילה מחלקת וכו', אבל מי שזוכה להיות תמיד בשמחה עצומה, אז נתרחב מחו ודעתו, וכבר אין לו זמן להסתכל על חברו כלל. עב. ואמר שכפי גדלת אורו של רבנו ז"ל אי אפשר להשיגו ולתופסו וכו', כי אם על ידי תקף הששון והשמחה. כל מי ששמח ביותר, כמו כן מאיר בו ביותר אורו הגנוז של רבנו ז"ל. עג. ]וכעין שמבאר בדברי רבנו ז"ל )לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קנג( אם התלמיד יש לו פנים, הינו בחינת אנפין נהורין, בחינת מראה מלטשת, אזי יכול לקבל פנים - לקבל אור פני

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שסג הרב, ואזי ראוי שהרב יתראה בתוך פני התלמיד המקבל פניו, כמו בכל מראה מלטשת שכל העומד כנגדה רואה את עצמו בתוך המראה וכו'[. עד. ואמר, אם רבנו ז"ל אומר )לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כד( שמצוה גדולה להיות בשמחה תמיד - מסתמא איז דא מיט וואס פרייליך צו זיין; ]כנראה שיש עם מה להיות שמח[. עה. ואמר, מיט שמחה האט מען גארנישט וואס אן צו ווערן, אדרבה! מיט יעדען שמחה איז דער מענטש זייער מצליח בגשמיות וברוחניות, ווי דער הייליגער רבי ברענגט אין ספר המדות ]עם כל שמחה אין בכלל מה להפסיד, אדרבה עם כל שמחה האדם מאד מצליח בגשמיות וברוחניות, כמו שרבנו מביא בספר המדות[ )אות שמחה חלק ב' סימן א'(: 'מי שהוא שמח תמיד על ידי זה הוא מצליח'. עו. ואמר, שאין לך עוד מצוה שאדם דש בעקבו כמצות השמחה, עד שלרב העולם נדמה שאין זו מצוה כלל.

שסד ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים עז. ובפרוש אמר, שעקר מחית עמלק ]שהוא הקשיות והספקות שמבלבל את כל אחד[, הוא רק על ידי שמחה, כי שמחה אותיות ש'מחה תמחה את זכר עמלק". עח. ואמר, שלמעלה איש שמח חשוב מאד מאד, ומכל שכן אם זוכה גם לשמח את אחרים - מעלתו גבוהה מאד מאד. עט. והיה רגיל לדבר הרבה מאד עם אנשי שלומנו מחצות, שמחה, והתבודדות. שעורים קבועים כסדרן כדעת רבנו ז"ל )עין שיחות הר"ן סימן עו(. פ. ופעם אחת דבר שיחה ארכה מהתכלית, והסביר בהסבר עמוק עמוק, אשר כל מרירת הגלות וקללת התוכחה שעוברות על רב העולם הוא רק מסבת רחוקם מהשמחה, כמבאר בפרוש בקרא שכל הצרות והיסורים והמרירות באים )דברים כח, מז(: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל"; עין שם. ואמר, שבדורות הנביאים, ידעו, שמי שרוצה לזכות לנבואה זהו אי אפשר

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שסה בשום אפן בלי שמחה, והנביאים היו אלו אשר התבודדו מכל וכל, והתדבקו עצמם עמו יתברך בתכלית הדבקות, בשירות ותשבחות, והיו בשמחה עצומה עד מאד בנבל ותוף וחליל וכנור, ודיקא על ידי זה נבאו נבואת אמת. כי כשאדם מרגיל את עצמו להתבודד עמו יתברך, ופורש את עצמו מכל הבלי העולם הזה, ומדבק את מחו ומחשבתו בו יתברך בשמחה עצומה ובתשוקה וכסופים עצומים אחריו יתברך עד כלות הנפש וכו', על ידי זה נפתחים לו שערי השמים וכו', ונכנס מהיכל אל היכל וכו', עד ששומע הקול מדבר אליו וכו'. והאריך בשיחה זו מאד. וספרו גדולי תלמידיו ששמעו שיחה זו מפיו, כי בשעת מעשה נלקח מהם כה הבחירה וחיזו דהאי עלמא עד שנדמה להם שהם מטילים יחד בגן עדן, ומרב תשוקה ונעם וערבות שהרגישו אז, זלגו עיניהם דמעות, והבינו מרחוק מדרגתו הנוראה והנפלאה שזכה בכח רבנו ז"ל. ]אשרי ואשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם, רק מצית באמת ובתמימות את רבנו ז"ל, ומרגיל את עצמו לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש עם רעהו, ויתבודד עצמו בקביעות עצומה אליו יתברך ויפריש את עצמו מכל מיני

שסו ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים בלבולי וטרדת העולם וכו' וישתוקק ויכסוף אחריו יתברך בהשתוקקות וכסופים עצומים וכו', ויחזק את עצמו להיות תמיד בשמחה עצומה - יהיה איך שיהיה וכו', שום דבר ושום בריה לא יוכל להפילו ולהרחיקו ממנו יתברך, אז סוף כל סוף אם יהיה עקשן - וועט ער זוכה זיין צו זעהן שיינ'ס ]יזכה לראות דברים נאים[ וכו' - אשרי לו ואשרי חלקו[. פא. פעם אחת שמעו כמה מאנשי שלומנו את ר' אברהם בר נחמן ז"ל, איך שהוא מתבודד ומתפלל בציון רבנו ז"ל, ושמעו איך שבוכה ומבקש ממנו יתברך בזה הלשון: רבונו של עולם! זעה איך זאל זיך ליבען נאר אין דיר, נאר אין דיר, רבונו של עולם! זעה איך זאל זיך פארכטען נאר פון דיר, נאר פון דיר, רבונו של עולם! זעה איך זאל זיך פרייען נאר מיט דיר, נאר מיט דיר. ]רבונו של עולם! ראה שאתאהב רק בך, רק בך, רבונו של עולם! ראה שאירא רק ממך, רק ממך, רבונו של עולם! ראה שאשמח רק בך, רק בך...[, וחזר על דבורים אלו פעמים אין מספר. פב.

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שסז פעם אחת ראה ר' אברהם בר נחמן ז"ל את אנשי שלומנו מרקדים בקלויז באומן, וכשגמרו הרקוד, ענה ואמר להם: "רקודים עם התעוררות ראיתי, אבל רקודים עם שמחה לא ראיתי", ורמז להם שהרקוד צריך להיות בתמימות ובפשיטות, בשמחה עצומה, וכן רצה רבנו ז"ל, שנהיה רגילים ברקודים של שמחה דיקא, ולעשות כל מיני פעלות שנרבה את השמחה מאד. פג. פעם אחת נכנס ר' אברהם בר' נחמן ז"ל באומן בסכה, וראה איך שהבחורים מאנשי שלומנו אוכלים לחם יבש ומטגנים את זה במים חמים, וכדי לחזקם ולאמצם, הפליט מפיו הקדוש דבורים אלו "א ארימאן איז אבער פארט העכער אויבן, ווארום ער האט דאך אזויפיל געליטען אויף דעי וועלט" ]בכל זאת עני מרומם ונחשב יותר למעלה בעולם העליון כי סבל כל כך בזה העולם[, ואמר זאת כדי לפיסם, כי העניות היתה אז - איום ונורא! רחמנא ליצלן. פד.

שסח ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים והיה רגיל לומר, אם מקימים דברי רבנו ז"ל כפשוטם, אז אין דרגא בעולם שלא יבוא ויגיע אליה. ודבר זאת לענין שמחה והתחזקות, מאחר שרבנו ז"ל הזהירנו כל כך על מצות השמחה צריכים למסר את נפשו לזכות להגיע אל מצות השמחה. ואמר: במצות השמחה, וויפל מען איז פריילעך איז מען נאך נישט יוצא די מצוה, ]במצות השמחה – כמה ששמחים אין יוצאים ידי חובת המצוה הזאת[, כי הוא עד אין סוף. פה. ר' לוי יצחק נ"י אמר, כשאדם חושב מהתכלית הנצחית, אז דיקא נעשה בשמחה עצומה, כי העולם הזה מלא עצבות ומרירות, ולכן כשאדם חושב רק מהעולם הזה, אז דיקא הוא בעצבות ובמרירות גדולה, מה שאין כן כשחושב מהעולם הבא ואיך שכל נקדה טובה שזוכה לחטוף מנקדת ש ִ יחוֹ ת ְׁו ִס פ וִרים ֵמ ִע ְׁנְׁיֵני ש ִ מְׁ חָ ה, מֵ רלי"צ

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שסט יהדותו - זו תשאר עמו לנצח, אז דיקא יהיה תמיד בשמחה, כי כל נקדה טובה היא כלו רוח עצום. פו. ואמר שצריכים להסתכל היטב על תכליתו הנצחית, ועקר ההסתכלות על התכלית הוא - שלא יטעה את עצמו, רק ידע כי יהיה מכרח למות, כמו שכתוב בתורה )בראשית ג, יט(: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" וגו'. ורואים שכל הצדיקים נסתלקו, וכתיב אצל אבות העולם: "וימת" וכו', על כן צריך לידע ולחקוק היטב היטב בדעתו, כי סוף כל סוף יגיע גם זמנו למות, ואין יכולים להמלט ולהנצל מזה בשום אפן, ועל כן כשתכנס ידיעה זו היטב בדעתו, אז יסתכל כבר על כל העולם עם עינים אחרות, ויהיה תמיד בשמחה עצומה על כל נקדה טובה שזוכה לחטוף מקדשת יהדותו, כי רק זה ישאר ממנו. ואמר אז, שאי אפשר לזכות לשמחה אמתית, כי אם כשיודע היטב שההכרח למות, כי כשנדמה להאדם שיחיה לנצח, אז הוא תמיד בכעס ובמרירות, כי רוצה לחטוף את כל העולם הזה וכו', וכאשר לא הולך לו כמו שרצה - הוא שבור ועצוב מאד מאד, אבל כשנסכם בדעתו, שבין היום

שע _________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים ומחר ימות, אז כבר אינו דואג כלל, כי מה לו לדאג ולהצטער על עולם שאינו שלו? פז. ואמר, שמה שאמרו חז"ל )תענית לא.(: 'עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים; למה דיקא מחול? כי הצדיקים שמחו עמו יתברך כל ימיהם, והשתוקקו תמיד אחריו יתברך, ועל כן עכשו כביכול השם יתברך שמח עמם - "דו האסט זיך געפרייט מיט מיר, וועל איך זיך פרייען מיט דיר" – ]אתה שמחת אתי אני אשמח אתך![; וזוהי מעלת הצדיקים - ששמחים תמיד רק עמו יתברך, ומשתוקקים וכוספים אחריו יתברך בכלות הנפש. פח. ואמר, העולם הזה נקרא עלמא דשיקרא - מקור העצבות והמרירות, והעולם הבא נקרא 'עלמא דקשוט' - מקור השמחה והחדוה, ועל כן כשאדם שמח תמיד, הרי הוא מקשר את שני העולמות יחד. ואמר, אז שזהו עקר השלמות - ער דרייט זיך ארום אין דער וועלט, און פון דעסטוועגן

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שעא איז זיין מחשבה דבוק אין עלמא דאתי; ]הוא מסתובב בתוך גשמיות העולם הזה, ואף על פי כן על ידי תקף השמחה מחו ומחשבתו קשורים ודבוקים אל עלמא דאתי[. פט. ואמר, כשאדם מרגיל את עצמו להיות שמח תמיד, על ידי זה מכניס שמחה בכל העולמות וגורם שעשועים גדולים למעלה, ומשתבחים ומתפארים הרבה עמו: "ראו אדם שמסבב בגשמיות העולם ובהסתרה כזו, ובכל זאת מחזק ומשמח עצמו בו יתברך". צ. ואמר, שמחה היא ההתחלה והסוף, שכל היהדות תלויה בזה, ואף שעוברים על כל אחד מארעות בחייו, שנדמה לו כמה פעמים, כאלו אבד מנוס, חס ושלום, אף על פי כן, גם אז יעשה כל מיני עצות להיות רק בשמחה תמיד. צא. ואמר, שהעולם חושבים ששמחה ותשובה הן שני הפכים, אם שמח - אי אפשר לשוב, וכן להפך, ובאמת טעות גדולה היא זו, כי דיקא על ידי שמחה יכולים לשוב אליו יתברך, כי השמחה מישבת את דעת האדם.

שעב ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים צב. ואמר, דיקא אלו האנשים היודעים שנקדה טובה אחת גם כן טובה, הם הצליחו מאד, וכל אנשי שלומנו התחילו עם נקדות טובות קטנות וכו'. צג. ואמר, כשיש אהבה בין אנשי הצדיק, נגרמת נחת רוח גדולה לצדיק, וגם אצלם אהבה זו פועלת פעלה לטובה. ואמר אז, כל זמן שאני רואה אצל חברי איזה רע, זה אינו טוב, והתנא הקדוש אמר )אבות ד, יח(: 'אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו', ועל כן צריכים להזהר מאד מאד לא לדון את חברו לכף חוב, יהיה איך שיהיה, אפלו עשה מה שעשה. צד. ואמר, הענין של לדון את האדם לכף זכות אפלו רשע גמור כאשר הזהיר רבנו ז"ל )לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפב(, אין הכונה שאני צריך להסכים, חס ושלום, אל העולה והרע והרשעות שעשה, רק אני צריך לדון אותו לכף זכות, אשר אף שעשה כבר מה שעשה, עדין יכול לשוב, ואסור עלי לדחקו.

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שעג צה. ואמר, שענין של לדון את האדם לכף זכות, הוא למוד עמוק עמוק, וצריכים ללמד ולעין הרבה הרבה לזכות להגיע אל זה, וכל מה שעושים לו עולות יותר גדולות, הוא צריך לקרבם יותר ויותר, ועל ידי זה יתחיל להתביש יותר וישוב בתשובה, אבל כשתדון אותו לכף חוב, על ידי זה תעקר אותו לגמרי, רחמנא ליצלן. צו. ואמר, דרך רבנו ז"ל הוא רק אהבה וחסד ורחמים - לאהב את כל אחד, ולעשות חסד עם הכל, ולשמח את כל בריה, ולרחם עליהם מאד. ועל כן כשנכנסים בחדר רבנו ז"ל צריכים להתנהג בדרכיו, חסד ורחמים ואהבה, ולדון את כל אחד לכף זכות. צז. ואמר, הלא אנחנו לומדים בחדר רבנו ז"ל, ועל כן צריכים לצית את המלמד והוא רבנו ז"ל, וכמו שבדרך כלל יש חדר שיש שם גם נערים שובבים, ויש שיש להם תפיסה כבדה )ראש כבד(, ואמרו חז"ל, שאסור לרחקם רק שיהיו צותא לחברים, כמו כן בחדרו של רבנו ז"ל אסור לרחק שום בריה,

שעד ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים און מען דארף האלטן זייער חשוב דעם חדר. ]וצריך להחזיק בחשיבות את החידר[. צח. ואמר, כי העקר הוא רחמים, כי בלי רחמנות העולם לא יכול להתקים, הן בביתו שינהיג ביתו רק עם רחמים ואהבה, והן בחוץ עם חבריו שעוסק עמהם, שיהיה העסק רק עם רחמים ואהבה. ורבנו ז"ל אמר )לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן עב( כי מי שנכלל במקום שצריך להכלל, הינו באין סוף, שם כלו טוב, ואין שם דין, חס ושלום, על כן צריך להיות כלו טוב; עין שם. צט. ואמר, כשאדם מנהיג את ביתו ברחמנות בלי שום הקפדות וכעס, חס ושלום, ודן אותה תמיד לכף זכות, אז השכינה שרויה ביניהם. ואמר אז, ענין של לדון לכף זכות שהזהיר רבנו ז"ל, זה כולל גם את אשתו, כשאדם דן את אשתו תמיד לכף זכות, אז יהיה לו שלום בית, ובבית שיש בו רק אהבה ושלום, אז כל הבית מלא חסד, וחס ושלום, להפך, בבית שיש בו שנאות ומחלקת, אז כל הבית מלא דינים, רחמנא ליצלן.

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שעה וספר, שפעם אחת היה עם ר' אברהם בר' נחמן ז"ל בבית אחד ושמעו שהבעל צעק על אשתו, והוכיחו ר' אברהם מאד, ואמר לו: "למה אתה צועק על אשתך? הלא רבנו ז"ל אמר )שיחות הר"ן סימן רסג(: שצריכים לרחם עליה ולכבדה וליקרה"; והוא למוד עמוק עמוק איך להנהיג בית, ושיהיה רק בשלום ואהבה ובלי קפדה, ומוהרנ"ת ז"ל אמר, שעל דברים הנוגעים בינו לבינה היה יכול לעשות פי שש פעמים יותר מכל חלקי הלקוטי הלכות שלו, כי צריכים להשכיל בדבר זה מאד מאד, ולא לשבר ביתו, חס ושלום. ק. בעיר טורנא היה בחור, שהוריו התגרשו מפאת סבה משפחתית, שהיתה ביניהם מחלקת עצומה, ובפרטיות בין שתי המשפחות, בין הורי האב ובין הורי האם. ]ובמצב כזה מי סובל? רק הבנים[, והיו לו עוד שתי אחיות, ואותן סדרו המשפחות, כל אחת במקום אחר. ואף שכל עסק הגרושין כאב להן מאד מאד, ובפרטיות שעכשו צריכים להפרד מהאח והאחות, ולהיות סמוך על שלחן אחרים, אך באין ברירה קבלו את זה באהבה, אך את הבחור שלחו לאיזו

שעו ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים ישיבה רחוקה ממקום מגורו, והבחור הזה היה עצוב בטבעו, ומכל שכן עכשו שנארע במשפחה אסון כזה שהוריו התגרשו, והשנאה כבושה ביניהם כל כך, רחמנא ליצלן, נכנס לעצבות יתרה, ומכל שכן שלא די שלא היה לו מי שינחמו ומי שיקרבו ומי שידבר על לבו, עוד שלחו אותו לישיבה רחוקה נגד רצונו, ושם לא היו לו חברים, על כן נהיה עצוב מאד מאד, עד שחייו לא היו שוים אצלו כלל, מרב מרירות לבבו ועגמת נפשו, והיה מבלבל מאד מאד, רחמנא ליצלן, וכך הסתובב כל היום מחדר לחדר ומן עליה אל עליה והלך בטל, כי מרב צער ועגמת נפש לא היה יכול לצמצם מחו ללמד, ועל כן רוב היום הלך אצלו בבטלה, וכבר אמרו חז"ל )כתבות נט.(: 'הבטלה מביאה לידי שעמום'; עין שם, ועל כן כמעט השתגע, רחמנא ליצלן, לגמרי. ודרך הבחורים בישיבה כשרואים שאחד הולך לעצמו, מתחילים לרדף אותו, וכן היה שהתחילו להתלוצץ ממנו וכו', וזה כאב לו מאד מאד, ובפרט שלא היה לו אף אחד בעולם למי לספר צערו ומרירותו, וכל מה שעבר עליו בביתו וכו', ועל כן התבלבל יותר, והיה תמיד בעצבות גדולה, עד שעלה במחשבתו לאבד את עצמו לדעת, רחמנא ליצלן, אך בטבעו

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שעז היה פחדן גדול, ועל כן פחד מזה מאד מאד, וזה בלבלו יותר ויותר. ובין כך עברו לו שם כמה זמנים, והיה ללעג ולקלס בעיני כל. וכשהגיע איזה חג כמו פסח או סכות, התארח אצל כמה אנשים שרחמו עליו, ומרב צערו הקשה ועצבון לבו, היה נדמה לו שאין שום תקנה לחייו, והוא כבר ישאר כך כל ימיו, עד שהשלים עם גורלו המר. בישיבה זו היה אוצר הספרים גדול מאד, והיה חדר מיחד עבור כל הספרים, ודרכו היה לישב שם בין המון הספרים עם גמרא פתוחה, וחושב ומדמה דמיונות וכו' וכו', והיה שבור כחרס הנשבר לגמרי, עד שמרב בטולו לא הבין אפלו פשוטן של דברים בלמוד. פעם אחת בהיותו בחדר אוצר הספרים, פתאום רואה לפניו ספר חדש מנח על השלחן בין המון ספרים שהיו מנחים זה על גב זה, ומרב סקרנותו קם ממקומו ונגש אל הספרים המנחים על השלחן ממולו, ומוציא את הספר החדש מבין הספרים וחוזר אל מקומו ומתחיל לעין בו ]ספר זה היה "עלים לתרופה" מכתבי מוהרנ"ת שיצא אז מחדש מבית הדפוס על ידי ר' אהרן ליב ציגלמאן בשנת תר"צ[, מדפדף את הספר דף אחר דף, ולפני מראה עיניו מתחיל לראות

שעח ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים אור חדש, יש "אבא" רחמן כזה בעולם, אשר מחזק את "בנו" השבור כחרס, יש עוד "בן" בעולם שיש לו צרות ומרירות וכו' וכו', וכך עולה ברעיונו: "הלואי והיה לי אבא כזה אז הייתי כותב לו את כל צרותי מה שעובר עלי זה כמה שנים"... כך נכנס במחשבתו, ומתחיל לעין בספר המכתבים, וקורא מכתב אחר מכתב, וכבר אינו יכול להניחו מידו, כך מתקשר עם הספר, עד שכל אותו היום ולרבות הלילה עין בו, וכמעט שגמר חצי הספר, והלך לישון, ובבקר קם. והדבר הראשון: 'מסתכל תחת הכר שלו אם הספר מנח שם, כי מרב ההרגש והנעם שהרגיש וקבל מספר זה, פחד שמא יאבד ממנו, על כן קדם שהלך לישן - החביאו תחת הכר שלו, ברב שמחה מתלבש והולך להתפלל ואוחז את הספר בידו לבל יאבד ממנו, כך ממשיך כל היום לעין בספר, ובכל מכתב מוצא את עצמו: "הלא גם אני שבור"... הלא גם מחשבותי מבלבלות אותי... כך חושב, ועדין אינו יודע ממי הספר, ומי מחברו, רק בכל מכתב רואה שנחתם 'נתן מברסלב', לזאת, מתישב, "אתחיל לחפש אחר עוד ספרים שכתוב שם ברסלב", ועדין לא ידע שיש חסידות כזו, רק סתם מרב התעוררותו והרגשתו בספר הזה, התחיל לחפש

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שעט אחר ספר אחר שכתוב שם 'ברסלב', והתחיל להפך בין הספרים ויגע כמה שעות, מוציא ספרים ומכניס ספרים, אולי ימצא משהו, לוקח ספרים גדולים ופותח אותם, לוקח ספרים קטנים ופותח אותם, פתאום למראה עיניו מוצא הרבה ספרים קטנים למעלה בארון הספרים בשליבה העליונה, ומתחיל לפתח ספר אחר ספר, עד שמוצא ספר 'שבחי הר"ן ושיחות הר"ן', וכתוב בשער הספר: 'הוצאת ברסלב', ותכף מתחיל לרקד מרב שמחה, ולוקח את הספר ומתחיל לעין בו מתחלתו, ורואה הנהגת רבנו ז"ל שהתחיל לדבר עמו יתברך בלשון שרגיל בו... ונדמה לו בתחלה שאין מי ששומע לו... ואף על פי כן מתחזק ומדבר עוד לפניו יתברך בטענות נכונות, ומספר לפניו יתברך את כל לבו בפרטי פרטיות... ותכף ומיד כראותו דבורים אלו - נתעורר בלבו תשוקה עצומה והתעוררות גדולה... הלא זוהי עצה נפלאה לדבר עמו יתברך בלשון שרגיל בה... זה ימים ושנים שאני משתוקק לספר לפני מישהו את מצבי הרע, ואת כל אשר עם לבבי ואין לי למי, ולא עוד אלא שרודפים ומבזים אותי ומחשיבים אותי לחסר דעה, רחמנא ליצלן... עכשו אני כבר יודע מה לעשות!

שפ _________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים ומתחיל לדבר לפניו יתברך, שם בחדר אוצר הספרים, והלב נמשך לו מאד אחר הדבורים, בא לו שפע של דבורים, מרגיש שיכול לדבר עמו יתברך כל היום מרב מרירות וצרות והרפתקאות שכבר עברו עליו עד עכשו... אך בתוך דבורו עמו יתברך היה מכרח לו להפסיק בכל פעם, כי פה נכנס בחור לקחת ספר, ופה נכנסים שני בחורים לדבר, ואז התנוצץ לו רעיון, שבמרתף הבנין - מקום שבו מנחים העצים והגחלים להסקה - הוא מקום טוב להתחבאות שם, ותכף ומיד מזדרז ויורד לשם. המקום חשוך ואין שום בריה נכנסת לשם, כי אם מפעם לפעם הערל המסיק את התנור, ומתישב: פה הוא מקום טוב, ויושב על העצים האלו ומתחיל לדבר עמו יתברך, והדמעות נשפכות מעיניו כמים... ומספר את כל אשר עם לבבו, כמה שעות רצופות, עד שאין לו כח כבר, אך מרגיש עצמו אדם אחר, כאלו נטלה אבן כבדה מעל לבבו, והוא מלא שמחה וחדוה עצומה על גדל הנס שעשה עמו השם יתברך, וכשחוזר - מעין שוב בספר, וממש בכל שיחה ובכל עמוד מרגיש חיים חדשים. כך נסכם בדעתו לחזר למחרת עוד פעם אל המרתף, ולהתבודד שם ולדבר עמו יתברך, כי שם אין מי שיפריע לו,

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שפא ומחמת שהיה בחור עזוב ושום בריה לא הסתכל עליו מרב בטול, על כן יכל לקים זאת בקלות, כי שום בריה לא הרגיש שנעלם, וכך הוא שוקד מדי יום ביומו לילך במקום הקבוע לו להתבודדות במרתף העצים והגחלים, ושם מבלה בכל יום כמה שעות, ואחרי כל התבודדות הוא יוצא משם, כאלו זרק עכשו המון דאגות וצרות לים הגדול, ולאט לאט משתנה מצבו, קדם כל נעקרה מלבבו כל העצבות והמרירות: "הלא יש לי כבר אבא, יש לי כבר חבר טוב, למי לספר כל עניני"... עד שנכנס בלבבו עזות ועקשנות דקדשה, ויוצא מהרגלו וטבעו הרע להיות בישן ובטלן ופחדן וכו' וכו'. ובתוך כך מגיע חג הפסח, והבחורים מתחילים לנסע כל אחד אל הוריו, ואותו שולח ראש-הישיבה אל משפחה אחת איש טוב בטבעו ורחמן גדול, ומחמת שמרב הרגלו כל זמן החרף לדבר עמו יתברך נתחזק לבבו מאד מאד, ונעשה זריז ובריה גדול, שואל הוא את הבעל הבית: "האם יש אצלכם אלו ספרים שנכתב עליהם תבת ברסלב"? כי לבו נכסף מאד מאד למצוא עוד ספרים. שואל אותו הבעל הבית האתה ברסלבר חסיד? גם חתני הוא ברסלבר! ועוד כמה

שפב ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים ימים יבוא עם בתי ועם שני ילדיהם להתאכסן אצלנו על חג הפסח - יהיה לך עם מי לדבר! עתה נפתחו עיניו... יש חסידות כזאת! אך עדין היה איזה פחד טמון בלבו, על כן לא העיז יותר לשאול, ורק חכה בכליון עינים שיבוא חתנו ואז יתודע הכל, באחד הימים מגיע חתנו ובתו והילדים, ובעל הבית ואשתו מקדמים פניהם בשמחה עצומה ומנשקים את הילדים: "בערל"! פונה אל חתנו – "חבר שלך מתארח אצלנו, ברסלבר חסיד"... "מי הוא זה"? חושב בערל, ומרב אהבה ותשוקה שהיו בין אנשי שלומנו בימים ההם, הוא מתחיל למהר ולעלות במדרגות, לקדם את פני הברסלבר, מוצא בעליה בחור היושב ומעין בספר "עלים לתרופה", "שלום עליכם" - מקדים לו - "האם גם אתה מאנשי שלומנו"? "האם גם אתה יודע מרבי נפלא כזה"? והבחור עומד משתומם ותמה, ואינו יודע מה להשיב לו, כי לא היה לו שום משג שיש חסידות כזו, אך מחמת שהיתה לו כבר עזות דקדשה, מתחיל לספר לו את כל לבבו וכל מה שעבר עליו ואיך שנתגלגל אל ידו ספר "עלים לתרופה", וספר "שבחי הר"ן ושיחות הר"ן, ואיך שמשתוקק מאד מאד לעוד ספרים, הכלל, בערל מתחיל

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שפג לספר לו בפרטי פרטיות מרבנו ז"ל ומתלמידו מוהרנ"ת ז"ל ומאנשי שלומנו, ומהספרים ונמשכה השיחה כמה שעות, ובתוך כך צועקת חמותו ואשתו: "בערל! בא לאכל משהו, הלא אתה רעב... בא לנוח קצת, הלא אתה עיף"... "לא! לא! משיב בערל איני רעב ואיני עיף, אני עסוק עכשו". – "אוי בערל מצא ברסלבר"! עונה אשתו לאמה. "דבר זה יקח כמה שעות, חבל לבלבל אותו, כי כשהם החסידים מתועדים יחד, אז אי אפשר להפרידם איש מעל אחיו, כל כך הם באחדות אחת ומדברים מהרבי". והבחור הזה נתהפך לאדם אחר לגמרי! ומתקשרים יחד באהבה עזה עד מאד, ובכל יום ויום לומדים יחד 'לקוטי מוהר"ן', ובערל מספר לו מציון רבנו ז"ל בעיר אומן, ואיך שאנשי שלומנו נוסעים לשם, ואף שעכשו הדבר קשה וכבד להגיע לשם, ואף על פי כן, מפעם לפעם נוסעים אחדים, וכמו כן הוא זכה להיות שם פעם אחת לפני כמה שנים, ואת גדל החיות ומשיבת נפש שמרגישים שם באומן בציון רבנו ז"ל - זה אין לשער, הכלל לא נתפרדו איש מעל אחיו כל ימי החג, ובתוך כך ספר הבחור, איך שפה בישיבה רודפים אותו ואין לו עם מי לדבר, על כן עוררו בערל: "מה לך

שפד ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים לשבת כאן? שאין פה אף אחד מאנשי שלומנו, בא עמדי לעיר לודז מקום מגורי, שם יש ישיבה ובה לומדים הרבה בחורים מאנשי שלומנו, ותחיה את עצמך. כמו כן, יש לנו שם בית המדרש )שטיבל( ולומדים בצותא ספרי רבנו ז"ל, ורוקדים יחד בכל יום ויום, והכל בשמחה עצומה", ובכן נסכם בדעת הבחור לנסע עמו אחר החג, וכן היה שחזרו יחד, ובערל כבר סדר לו מקום בישיבה, והבחור נשתנה לגמרי, ונעשה בן אדם שמח וטוב לב, והשם יתברך עזרו שעוד בקיץ ההוא נשא חן בעיני אחד מאנשי שלומנו, ולקחו לחתן עבור בתו, והתחתן ונשאר שם לגור בלודז. ובינתים נזכר מאחיותיו, והתעוררו רחמיו מאד מאד, והחליט שעליו לברר לפחות, מה מצבן, כי לא ראה אותן זה כמה שנים, ונודע לו בדרך סבה איפה גרה אחות אחת, ונסע אליה, וגדל השמחות והבכיות שהיו ביניהם - אי אפשר לספר, והאחות ספרה לו אלו צרות שעוברות עליה בבית זה, שהיא הפכה למשרתת, וצועקים עליה ורודפים אותה. הכלל, לא זז משם עד שפעל שאחותו תבוא עמו לגור יחד בדירתו בלודז', ומשם נסע לאחותו השניה שהודיעו לו גם כן איפה מקום מגוריה, ובאו שם שניהם, וגדל השמחות

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שפה והבכיות שהיו ביניהם - אי אפשר לשער, ומחמת שהמשפחה שהיתה האחות הזו אצלה, היו עניים, לזאת הסכימו שתסע עם האח ללודז', וחזרו יחד שלשתן ללודז', והיתה שמחה רבה ביניהם, ואחד מספר לשני את כל הקורות אותם, ומחמת שבעיר לודז' היה קבוץ גדול של אנשי שלומנו, והיו שם הרבה בחורים מאנשי שלומנו, לזאת ראה תכף ומיד לשדך את אחיותיו לשני בחורים מאנשי שלומנו, וגרו שם שלשתם יחד, וחיו חיים מאשרים, עד שעלה הצורר, ימח שמו, ונשרפו על קדוש השם, ה' יקם דמיהם. א. רבנו ז"ל אמר, כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זהו מעין עולם הבא ממש, כי זהו עקר שלמות הדעת של האדם, שלא יבעט ולא יתבלבל מההרפתקאות שעוברות שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמֵעִׂנְיְנֵָיָסַבְלָּנּות,ָ מֵרַבֵנּו זַָ"ל

שפו ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים עליו, רק יאמין שהכל לטובתו הנצחית )לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד'(. ב. ואמר, שעקר הצער שיש לאדם מהיסורין והצרות וההרפתקאות שעוברים עליו, חס ושלום, הוא רק מחמת שלוקחים ממנו הדעת, שאין מסתכל על התכלית שהוא כלו טוב, כי אם יסתכל על התכלית בודאי אינן רעות כלל, רק טובות גדולות. כי כונת השם יתברך בודאי לטובה, אם להזכירו שישוב בתשובה, אם למרק עונותיו על ידי היסורין האלו ולהצילו ממה שצריך להנצל )לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן סה(. ג. ואמר, תסבל ותקבל את כל הרעות והיסורין הבאים עליך, חס ושלום, כי ראוי שתדע, שלפי מעשיך, עדין הוא מתנהג עמך ברחמים רבים, כי היה מגיע לך יותר ויותר, חס ושלום, לפי מעשיך )לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קסה(. ד. ואמר, שצריך לידע שבכל הצרות והיסורין שבעולם, יש בהם איזו הרחבה. מלבד מה שמצפים שבחסדו יושיע ויבטל

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שפז הצרה לגמרי, אך גם בצרה בעצמה - בודאי יש בה איזו הרחבה. ואם תסתכל על זה היטב, על ידי זה תוכל לקבל כל מה שעובר עליך כל ימיך באהבה, ולא תתבלבל משום דבר, ותוכל להתקרב אליו יתברך תמיד בכל מה שעובר עליך, ועל ידי זה יושיע לך השם יתברך תמיד )לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצה(. ה. ואמר, כשחולקין על האדם ורודפין אותו, הכל הוא כדי שיתקרב על ידי זה דיקא להשם יתברך ביותר, כי כל מה שרודפים אותו, ועושים לו יסורין, הוא צריך לברח בכל פעם להשם יתברך, כי אין עצה ותקנה חוץ מזה. נמצא, שעל ידי הרדיפות והיסורין נתקרב יותר להשם יתברך )לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן יג(. ו. וספר רבנו ז"ל, שבתחלה היה כעסן גדול מאד מאד, ואחר כך כשרצה להיות איש כשר כרצונו יתברך, התחיל לשבר מדה זו של כעס, עד שזכה לשבר מדה זו של כעס. אבל תכלית שבירת מדה זו מהפך אל ההפך, דהינו להתהפך לטוב גמור שלא יהיה אכפת לו כלל וכלל, שום דבר ויהיה

שפח ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים רק טוב בלי שום צד קפדא בעולם כלל, זה זכה רק בארץ ישראל, כי שם זכה לזה שנתבטל הכעס בתכלית הבטול, וזכה שנעשה טוב ממש, ולא נשאר בו שום צד קפידות בעלמא כלל. עד שאחר כך, אפלו מי שהיה עושה לו כל הרעות שבעולם - לא היה בלבו שום צד שנאה וקפידא עליו, אדרבא! היה אוהבו ולא היה בלבו עליו כלל, כי היה רק כלו טוב ממש. ]וגדל עצם הפלגת מדת טובו - היה מפרסם לכל מכיריו כי היה רק כלו טוב בלי שום צד קפדא וכעס כלל, רק כלו טוב וזה זכה בארץ ישראל, וגלה תורה נפלאה על זה בלקוטי מוהר"ן )חלק א' סימן קנה( שארץ ישראל מסגל לאריכת אפים ולבטל הכעס, ובשביל זה נתאוה משה רבנו כל כך לארץ ישראל, עין שם ענין נפלא ונורא מאד מאד המכרח לסבלנות עין שם[. שִׂיחֹותָסִּׂפּורִׂיםָמֵעִׂנְיְנֵָיָסַבְלָּנּות,ָ מִּׂמֹוהַרְנַָ"תְָ זַָ"ל

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שפט ז. מוהרנ"ת ז"ל זכה בכח רבנו ז"ל להיות סבלן נפלא, עד שבמדרגת הסבלנות היה חדוש גדול כל ימי חייו, ועל כן הצליח בכל עניניו, ואף שהיה מסבב במניעות עצומות כחומות ברזל מבית ומבחוץ, שעמדו עליו תמיד עד פקוח נפש ממש וכו', אף על פי כן מרב סבלנותו "האט ער שטענדיג אויס גיפירט" ]הוציא תמיד מכח אל הפעל[. ח. והיה רגיל לומר, שאור רבנו ז"ל הוא אור גדול ונפלא כזה, אשר אי אפשר להשיגו כי אם על ידי סבלנות - לחכות ולהמתין הרבה, וכעין שאמרו חז"ל )יומא לט.(: 'הבא לקנות אפרסמון, אומרים לו המתן'. ומזה בא שכל כך הרבה נפשות התרחקו מאורו הגנוז, כי לא היה להם כח הסבלנות לחכות, ועל כן תכף ומיד כשעבר עליהם מה שעבר, מיד ברחו, ואותם שזכו לחכות בסבלנות גדולה, אף שעבר עליהם מה שעבר, הם זכו למה שזכו, כל אחד כפי עבודתו וכפי הכנתו שהכין את עצמו. וזו תהיה עבודת משיח - להכניס בעולם מדת ההמתנה והסבלנות ולא לדחק את

שצ _________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים השעה, כמו שכתוב בגאלה האחרונה )ישעיה נב, יב(: "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון" וגו'. ט. וכן היה רגיל לומר, כי בדבר רבנו ז"ל צריכים סבלנות גדולה, כי אין מראים לאדם רק את הפסיעה הראשונה ולא יותר, כי אי אפשר לראות עד הסוף, ובכל פסיעה חדשה צריכים כבר מסירות נפש חדשה. ואמר בזה הלשון: דעם רבינ'ס זאך איז אזוי, איין זאך דאס מען זעהט נישט נאר דעם ערשטן טריט, אבער נישט מער, און אויף יעדען טריט דארף מען נייע מסירות נפש. ]ענין רבנו הוא כך, דבר אחד, תמיד רואים רק את הפסיעה האחרונה, אבל לא יותר, ועל כל פסיעה צריך מסירות נפש חדשה[. י. והדבור הזה שהיה רגיל לומר, שבדבר רבנו ז"ל, אין מראים עד הסוף, נתגלגל על ידי הצדקת אדל בת רבנו ז"ל, שבאה פעם אליו וספרה לו חלום מה שחלמה, שראתה שבית הכנסת בברסלב היה מלא אנשים, ועמדו הרבה אצל הפתח מרבוי ההמון, שכבר לא היה מקום בפנים, ודברו שם שרבנו ז"ל צריך להגיע, והחליטו ביניהם כל האנשים - שלא יתנו לו

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים __________________________________ שצא להכנס. בתוך זה הגיע רבנו ז"ל, והלך לבית הכנסת כדרכו, ועמדו צפופים כל האנשים זה אל זה בכונה - שלא להניח את רבנו ז"ל להכנס אל תוך בית הכנסת, והראשון שעמד שם בפתח, שהוא היה צריך לעכב בראשונה, שלא להניח לרבנו ז"ל להכנס, תכף ומיד כשרבנו ז"ל הגיע אליו, פנה אל הצד בלי שום מלה, ואמר השני שהיה סמוך לו: "אבל אני לא אניח לו להכנס", וכשהגיע רבנו ז"ל אליו, גם הוא פנה אל הצד בלי שום מלה, וכן היה אצל השלישי והרביעי, וכל האנשים שכל אחד אמר: "אבל כשיגיע אלי אני לא אניח לו להגיע אל מקומו", ורבנו ז"ל הלך בדרכו, וכל אחד כשרק בא רבנו ז"ל סמוך לו, פנה אל הצד בלי שום מלה, עד שהגיע רבנו ז"ל אל מקומו, ותכף ומיד נתעוררה מהשנה בפחד גדול, ובאה אל מוהרנ"ת ז"ל לספר לו את החלום הזה, ואז אמר מוהרנ"ת ז"ל: אזוי גייט דעם רבי'נס זאך עס שטעלן זיך אויף מניעות פון דרויסן און פון אינווייניג, דעם טריט וואס מען טרעט זעהט מען, און מען גיט דאס, אבער זעהן דאס וועג ביז צום סוף - דאס נישט. ]כך הולך דבר רבנו ז"ל, קמים מונעים מבחוץ ומבפנים, את הפסיעה

שצב ________שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים שצריכים לפסע - רואים ועושים, אבל לראות את הדרך עד הסוף - זה לא[. יא. ודבר זה היה אצלו יסוד גדול כל ימי חייו, בכל ענין וענין מדבר רבנו ז"ל, שהיה סובל הרבה, ואף שקמו עליו מי שקמו, ובכל יום היה כפשע בינו לבין המות ממש, והתפשטו עליו המניעות מבית ומבחוץ, אף על פי כן הרבה בתפלה והתבודדות, ובפסיעה אחר פסיעה - טריט ביי טריט, בנה ופרסם את דעת רבנו ז"ל בעולם. יב. גם בעניניו הפרטיים היתה לו סבלנות גדולה. בהתחלה לא היתה לו דירה, והיה מכרח לטלטל את עצמו בכל פעם בדירה אחרת, עד שזכהו השם יתברך לקנות דירה בעיר ברסלב, אך היתה קטנה עבורו, כי היה לו הכרח גדול לחדר מיחד, הן להתבודדות והן לכתיבת חדושי תורה, והן שהתחילו אנשים להכנס אצלו, אך מרב עניותו - לא היה יכול להוציא מכח אל הפעל מחשבתו. ועל כן עשה לעצמו בתוך המטבח כמו חדר מיחד על ידי מחיצה של עצים, ושם באלו הארבע אמות זכה לחבר את ה'לקוטי תפלות'. אך אף

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים .format specified in represented be cannot Number! Error על פי כן בלבלו אותו הילדים, ובפרטיות מיום כשכבר היו רגילים להכנס אצלו בני הנעורים, אז התחיל לחשב איזו עצה איך לזכות לחדר מיחד, ובא על דעתו לבנות חדר על גג דירתו, אך לא היה יכול להוציאו מכח אל הפעל, מרב עניותו, ולסבב על פני המדינה עבור זה לא רצה, ואמר "וויפל תורה און תפלה דארף איך אן ווערן וועגן דעם"; ]כמה תורה ותפלה צריך להפסיד בשביל זה[, והתישב, הדרך היחידי להשיג דבר זה, יהיה רק על ידי תפלה, והתפלל על זה כמה שנים, עד שפתאם הזמין לו השם יתברך איזה קבלן, שבנה לו עליה על גג דירתו חצי בחנם, ושם היתה קביעות מקומו תמיד כשהיה בביתו, ולשם באו כל בני הנעורים, וכל איש קשה רוח ונשברי לב וכו' והוא דבר על לבם וחזקם ואמצם מאד, וקרבם אליו יתברך, ועוררם על שעורים כסדרן כרצונו של רבנו ז"ל, עד שנעשו צדיקים גמורים, ובמשך חייו זכה להעמיד תלמידים הרבה, יראים ושלמים ועובדי ה' אמתיים, וזכו לסים את כל התורה כלה, ש"ס ופוסקים ומדרשים וכו' כמה וכמה פעמים, אף שהיתה עליו מחלקת גדולה מבחוץ, וגם מבפנים מהרבה תלמידי רבנו ז"ל וכו' - שחלקו עליו, ובפרטיות על ספריו

.format specified in represented be cannot Number! Error שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים הפרטיים שהדפיס בדעת רבנו ז"ל, הלקוטי תפלות, והלקוטי עצות וכו', וכן המכתבים ששלח לתלמידיו, והקונטרסים של הלקוטי הלכות שהעתיקו לעצמם תלמידיו ביניהם, שהיה אז עדין בכתב יד, אשר הרבה תלמידי רבנו ז"ל וכו' טענו: "למה הוא מחדש חדשות" וכו'. ופעם אחת אחרי שבנו ר' שכנא הדפיס את ה'תקון הכללי' העשרה מזמורים והתפלה שאחריה שתקן מוהרנ"ת ז"ל )ר' שכנא בנו היה הראשון שהדפיס את התקון הכללי(, והיו תלמידי מוהרנ"ת ז"ל אומרים אותה בהתלהבות עצומה, ונזדמן פעם, שמוהרנ"ת ז"ל היה עם תלמידיו בציון רבנו ז"ל ואמרו שם העשרה מזמורים עם התפלה שאחריה בהתלהבות עצומה בקולות וצעקות ובכיות, והיה שם גם אחד מתלמידי רבנו ז"ל וכו', ונגש אל מוהרנ"ת ז"ל ואמר לו: ר' נתן, וואס האט איר גימאכט חדשות ]ר' נתן, למה עשיתם חדשות[ הינו התפלה שאחריה, ולקח מוהרנ"ת ז"ל את התקון הכללי און ער האט דאס צו גילייגט צו זיין הארץ ]הצמיד אותו ללבו[, ואמר: - איך האב דאס גימאכט פאר זיך, זיי ווילען דאס זאגן, פארוואס זאל איך דאס מונע זיין פון זיי; ]אני עשיתי את זה לעצמי, אם הם רוצים

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים .format specified in represented be cannot Number! Error לומר זאת, למה שאמנע זאת מהם?[, וכן עבר עליו מה שעבר מבפנים וכו', אף שהוא היה הראש והראשון שזרז את כל תלמידי רבנו ז"ל להיות בראש השנה באומן, והוא העמיד את הקלויז במסירות נפש עצומה, אף על פי כן, כשלמדו ברבים שם תורת רבנו ז"ל - היה אצל כל אחד מתלמידי רבנו ז"ל הרבה שומעים וכו', ואצלו היו בתחלה רק כמה בני הנעורים וכו', אף על פי כן היה סבלן גדול כל ימיו, ולא הסתכל על שום מונע ומעכב. יג. ועקר סבלנותו היתה בדבר הדפסת ספרי רבנו ז"ל, כי הוא בעצמו היה עני מדכא, אשר היה חסר לו פשוט על צרכי שבת, ובכל שבוע ושבוע נארע עמו נס חדש שהיה לו לפרנסת אנשי ביתו, ולאורחים שבאו אליו, וכן העולם לא רצו לתן על הדפסה, ובפרטיות מעצם המחלקת וכו', ואפילו אנשי שלומנו בעצמם לא הבינו והשיגו אז את עצם ההכרח הגדול של "הדפסה", אשר על ידי זה ימשך ויתפרסם אורו של רבנו ז"ל בעולם, ועל כן זעירין אינון מאד שעזרו לו. אף על פי כן הוא חזק את עצמו בכל מיני חזוק, וקבץ על יד פרוטות פרוטות וכך הדפיס ספריו הקדושים של רבנו ז"ל,

.format specified in represented be cannot Number! Error שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים אשר רק על ידי זה נשאר האור בינינו עד היום הזה. ]ולא בחנם היה רגיל הרב החסיד מאנשי שלומנו ר' אפרים מפשעדבורז' ז"ל, לומר: "ולא נתן למוט רגלינו", הינו שאם לא היה לנו את ר' נתן ז"ל, היה, חס ושלום - למוט רגלינו. וכעין שאמר רבנו ז"ל לאנשי שלומנו, שאנו צריכים להחזיק לו טובה שלולא הוא לא היה נשאר ממנו אפלו עלה אחד[. ודבר זה נוהג בכל דור ודור. יד. ר' נחמן טולטשינער היה חדוש נפלא במזגו הטוב, והיה סבלן נפלא. והאיר תמיד את הנקדה הזאת בכל אנשי שלומנו - להיות סבלן גדול, ולסבל כל העובר עליהם בין ברוחני ובין בגשמי, ולבלי לצאת לריב עם שום בריה, אפלו אם יודע ברור שהצדק עמו, טוב יותר לברח ממחלקת ולסבל מהחרופים והגדופים. שִׂיחֹותָמִׂסַבְלָּנּות,ָמֵָר'ָנַחְמָָּןָ טּולְטְשִׂינֶער

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים .format specified in represented be cannot Number! Error טו. ופעם אחת היה אחד מאנשי שלומנו ירא וחרד מאד, ופרנסתו היתה שהיה שוחט, והיה מפרסם אחד רגיל לומר על החלף שלו, שרואה עליה את השכינה. אך תכף ומיד כשנודע שהוא מאנשי שלומנו, התחילו לרודפו וקפחו פרנסתו, עד שהרבה שברו את הכלים שלהם וכו', וכשבא לשאול את ר' נחמן טולטשינער ז"ל מה לעשות, השיב לו בתמימות: 'בערל )כך היה שמו( ביסט גיקומען צו אונז מאכן א מחלקת, ווארף אוועק דעם חליף; ]'בערל )כך היה שמו(, באת אלינו לעשות מחלקת... זרק את הסכין![ הינו שיפטר מהשחיטה. וכן עשה, ונסע לארץ ישראל ונעשה שם למלמד. טז. והיה רגיל לומר, שדבר זה קבל ממוהרנ"ת ז"ל: "כדאי לותר על הכל, אך העקר לא להיות רודף, ואף שיודע שהצדק עמו"; כי האלקים יבקש את נרדף )קהלת ג, טו(, ואמרו חכמינו הקדושים ז"ל )ויקרא רבה כז, ה(: 'אפלו צדיק רודף את הרשע'. ועקר עבודתנו הוא רק לברח אליו יתברך בשיחה זו - תפלה, ויהיה רגיל לפרש כל שיחתו אליו

.format specified in represented be cannot Number! Error שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים יתברך, ויספר לפניו יתברך את כל לבו, ויבטל את עצמו לגמרי אליו יתברך, ולא יהיה אכפת לו מה שאחרים מדברים עליו או חולקים עליו, הוא צריך רק לברח ולבטל את כל ישותו אליו יתברך. יז. ואמר, מי שבורח תמיד אליו יתברך בשיחה זו תפלה, ואינו עונה למחרפו ולמבזו - הוא המנצח תמיד בנצחון נצחי. יח. ופעם אחת, תכף ומיד אחר הסתלקות מוהרנ"ת ז"ל, נכנסה טעות בלב אחד מאנשי שלומנו, שהוא ראוי להיות המנהיג על אנשי שלומנו, והתחיל להתגדל כדרך המפרסמים, ובנה לו בברסלב בית המדרש מיחד בשבילו ובשביל מעט אנשים שנמשכו בטעות אחריו, ואף שבאמת היה איש כשר וירא שמים גדול, אך נכנסה בו טעות זו, והנהגותיו בדרך המפרסמים לא היו ברוח כל אנשי שלומנו, ובפרט לאנשי אמונה בדעת, וגדולי אנשי שלומנו ראו שהכל רק דמיון וכו', על כן לא סבלו את זה, ונסכם בלב כמה מאנשי שלומנו, שאם ר' נחמן טולטשינער )תלמידו המבהק של מוהרנ"ת ז"ל( יתחיל לרדפו - יהיו דבריו נשמעים ויתבטל הנ"ל, ועל

סֵפֶָרָאִׂילַָןָהַחַָיִׂים .format specified in represented be cannot Number! Error כן פנו אליו ושאלו אותו: "מדוע הוא שותק לזה"? והשיב ר' נחמן טולטשינער ז"ל: "אתם יודעים כי 'האלקים יבקש את הנרדף, ואפילו צדיק רודף את הרשע', האם אתם רוצים לעשות אותי לרודף"? בארעכינט זיך, וועל איך זיין דער רודף און ער דער נרדף, איך פארגין איהם דאס נישט אז איך זאל זיין דער רודף און ער דער נרדף; ]תחשבו, אני אהיה הרודף והוא יהיה הנרדף, איני מפרגן לו דבר כזה, שאני אהיה הרודף והוא הנרדף[; ובזה התחמק את עצמו מאנשי שלומנו לא להכניס את עצמו באיזו מחלקת. והסוף היה, שעם הזמן מאליו נעשה בטל ומבטל. ובאמת בדמיון כזה רבים מטעים את עצמם בכל דור וכו', ומזה יוצאים כמה וכמה קלקולים ומחלקת וכו', וכבר אמר רבנו ז"ל )לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן א'( שצריך להזהר מאד מהתמנות כי ההתמנות מפסידה השפעת הנבואה ]נבואה היא בחינת דבקות הבורא במדרגה עליונה מאד, שמתדבק עצמו אליו יתברך על ידי תפלה, התבודדות, שיחה בינו לבין קונו, יחודים קדושים וצרופי שמות וכו', עד שמי שזוכה באמת - שומע הקול מדבר אליו וכו'[. אך לזה צריך להיות פנוי מכל וכל, שלא יהיה נצרך לבריות כלל, הינו שיאחזו

.format specified in represented be cannot Number! Error שִׂיחֹותָוְסִּׂפּורִׂיםָמִּׂמֹוהֲרַָ"ןָמִׂבְרֶסְלֶָבָוְתַלְמִׂידָּיוָהַקְדֹושִׂים ממנו או יתנו לו כבוד וכדומה, שאז דיקא זוכה לשלמות האמת כמובא בלקוטי מוהר"ן )חלק א' סימן סו(, ועל כן טוב מאד לברח מכל מיני פרסומים והתמנות שבעולם, רק להחביא את עצמו, ולהיות נחבא אל הכלים. ואנשי שלומנו אמרו: אשר כל אלו שברחו תמיד מהתמנות הם גדלו והצליחו מאד מאד, כי לא היו עליהם שום מקטרגים ומתנגדים, כי מאחר שהצניעו את עצמם, מה שאין כן אלו שנתפרסמו - להם היתה ירידה, כי עברו עליהם קטרוגים והתנגדות גדולה, ולא כל אחד יכול לקבל זאת, על כן נפלו מדבקותם ונפסדה מהם השפעת הנבואה. יט. ר' אברהם בר' נחמן טולטשינער ז"ל, מרב שקידתו בנעוריו בתפלה והתבודדות בשדות ויערים, זכה להגיע אל בטול כזה, עד ששום דבר שבעולם לא בלבל אותו כבר, והיה שִׂיחֹותָמִׂסַבְלָּנּות,ָמֵָר'ָאַבְרָּהָָּםָבְָ"רָ נַחְמָָּןָזַָ"ל