אביה סדי גל ברק דניאל טאו רון פסח ניל שמיר יואב פרנקל תמר דיסקין איאן יואל פינקוביץ׳ ניבי עופר אור אבוטבול בהשתתפות מחזור נ“ח בתפקיד: רפאל קסטוריאנו קאסי בתפקיד: נינה בתפקיד: משי בתפקיד: מוריס אמסלם בתפקיד: רונית אמסלם בתפקיד: אורן טריגר בתפקיד: דב
משך ההצגה כשעתייים, כולל הפסקה קרדיטים מחזה מאת ארון פוזנר תרגום, עיבוד ובימוי: מיכאל אלוני במאי משנה: אביחי בלחסן עיצוב תפאורה: רוני חרד עיצוב תלבושות: חווה לוי רוזלסקי ניהול מחלקת הלבשה: גל בונה תנועה: מרינה בלטוב גראס עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין מוסיקה מקורית: שלי בינמן איפור ושיער: הילה אלקיים ע. במאי: גל ברק צוות טכני: תם בלאיש ויותם יניב (שנה א‘) 1 * תודה מיוחדת ליפתח פאול שושן, הילה אלקיים ומיכאל גורביץ‘.
קריית ים. בחצר האחורית של משפחת אמסלם, ערב לפני ליל הסדר, מתאספים משפחה וחברים כדי לצפות בהצצה להצגה החדשה של קסטוריאנו, מחזאי צעיר ובועט, ובכיכובה של נינה, שחקנית צעירה ומושא אהבתו. מהר מאוד הכל משתבש כאשר נוצר עימות ישיר בינו לבין אימו, רונית, שחקנית מפורסמת שהגיעה במיוחד מתל אביב יחד עם טריגר, סופר ידוע ובן זוגה. אהבות חדשות ואכזבות ישנות מתערבבות עם מחלוקות על פוליטיקה ואומנות עד כדי ניסיון התאבדות שמרעיד את השלווה בעיר החוף הרדומה. בעיבוד מודרני ובתרגום שנעשה במיוחד עבור הפקה זאת, המחזה צוצלת מקוללת בוחן מחדש את השחף מאת אנטון צ׳כוב, ונותן ביטוי לשאלות הבוערות בחיים בישראל 2023 .תלמידי שנה ג׳ בניסן נתיב יחד עם הבמאי מיכאל אלוני, מעלים בבכורה ארצית את המחזה המצליח של ארון פוזנר: קומדיה בועטת ומרגשת שתגרום לכם לצחוק ולבכות על כל מה שהיה, על מה שיש ועל מה שעוד עתיד להיות. 2 (ארון פוזנר) “ “ אם תמצא את עצמך אבוד בלב ים מוקף בבחירות... נטה מעט אל האהבה ולא תהיה רחוק מחוף מבטחים
החזרה לסטודיו בו למדתי כשחקן, הפעם כבמאי, היא סגירת מעגל מיוחדת מאוד בעבורי. הבחירה במחזה Bird Fuckig Stupid של פוזנר - שהוא בעצם עיבוד מודרני ל״השחף״ מאת צ׳כוב - אפשרה לי למצוא דרך בלתי אמצעית להגיע אל הרעיונות הגדולים של הקלאסיקה ולהנגיש אותם בצורה חיה ועכשווית גם לקהל וגם לסטודנטים שמשחקים בהצגה. בעת התרגום ניסיתי ככל האפשר לקחת על עצמי את אותה המלאכה שפוזנר בעצמו ביקש לעשות כשכתב את המחזה, והיא להביא את צ׳כוב למציאות שלנו, לעולמנו אנו, המשתנה ללא הרף. ״עכשיו אנחנו כאן״ אומרת נינה בהצגה שבתוך ההצגה, וככה ביקשתי בעיבוד להביא את המציאות של הכאן ועכשיו גם בשמות הדמויות, וגם במיקום שלהן בחברה, בתרבות, ובשיח של ישראל 2023 . התפאורה על הבמה מורכבת אל מול עיני הצופה ומפורקת ונשארת חשופה, והד־ מויות בה כלואות בתוך הקונספציה של התיאטרון הקלאסי ולא מוסגלות להשתחרר ממנו. אך כשם שהדמויות עצמן מודעות לעצם היותם דמויות במחזה, ככה גם הקהל תמיד נשאר מודע להיותו צופה בהצגה והקיר הרביעי נשאר כמעט תמיד פרוץ ומאפשר ביטוי לכוונות הנסתרות של הדמויות של צ׳כוב והזדמנות לתת הצדקה למעשים ולרצונות שלהם. ״מה היא האומנות היותר טובה?״ שואל הגיבור בתחילת המחזה. האהבות הנכזבות, הכאבים, הההצלחות והכשלונות לא השתנו בחלוף הזמן. אבל העולם שלנו השתנה. מדיומים חדשים מצאו את דרכם אל הבמה המרכזית ובמובן מסויים מאת־ גרות את תפקידו של התיאטרון היום. בהצגה לא ניתנת התשובה לשאלה אך אני מקווה שבמידה מסויימת ההצגה כן נותנת תזכורת ללמה אנחנו עדיין מתרגשים מתיאטרון מאז ועד היום. 3 מיכאל אלוני דבר הבמאי
צוצלת מקוללת היא הצגה שמודעת להיותה הצגה. החוקים שלה באים לערער על המוסכמות של התיאטרון המסורתי עד לכדי שבירה. התפאורה מורכבת מאלמנטים בודדים שיוצרים מהלך ויזואלי במשך ההצגה, שמתחיל עם המערכה הראשונה שנפתחת כאשר החלל מציג משהו גולמי והתחלתי בתיאטרון, סוף של שבוע טכני. לאורך המערכה התפאורה מתקדמת כך שתהליך בניית הבמה הסתיים. המערכה השניה מציגה במה שלמה, במה שלקוחה מהתיאטרון הקלאסי המסורתי, העולם הישן שקאסי בורח ממנו. הבחירה בצבע הצהוב כגוון מוחלט היה בכדי לחזק את תחושת המחנק עבורו ולא לאפשר לו דרך יציאה, והשיא הרגשי והויזואלי עולים בהתאם. המערכה השלישית מסתיימת בשבירה, והדמויות נאלצות להמשיך למרות ההרס. 4 רוני חרד על עיצוב הבמה
המחזה צוצלת מקוללת הונגש לי לראשונה מתוך נקודת מבט ייחודית ומפתיעה של מיכאל אלוני. את ״השחף״ כולנו מכירים, צללנו אליו מתוך אינספור הסתעפויות אבל הפעם נחשפתי לאדפטציה מודרנית, פרי ימינו, המזקקת ומעצימה כל דמות ודמות על כל רבדיה. תהליך הכסות היה מאתגר ומעורר מחשבה, ירידה לרזולוציות, מרקם הבד ומשמעות הצבע תוך התייחסות ויראת כבוד ליצירת המופת של אנטון צ׳כוב. 4 חווה לוי רוזלסקי על התלבושות
ההפקה הבאה שלנו מאת: מולייר, בבימוי: ניר ארז בכורה ב-5/24 המיזנטרופ
סטודיו למשחק ניסן נתיב הוקם בתל אביב על ידי איש התיאטרון ניסן נתיב ז"ל. הסטודיו נפתח לפני יותר משישים שנה במטרה להכשיר את הדור הבא של התרבות הישראלית. לאורך השנים בית הספר מהווה חממה להכשרת שחקנים-יוצרים למגוון רחב של תחומי הבמה, מתיאטרון, דרך קולנוע וטלוויזיה ועד בימוי וכתיבת מחזאות מקורית. ערכי הסטודיו, אותם התווה ניסן כבר בתחילת דרכו הינם: חדשנות, יצירתיות, משחק כאמנות קבוצתית, ולמידה באווירה מאתגרת ותומכת. בין בוגרי הסטודיו ניתן למצוא שחקנים.ות, במאים.ות, ומנהלי.ות תיאטראות: קרן מור, מגי אזרזר, ליאור רז, ליאת הרלב, דאנה איבגי, יובל שרף, יפתח קליין, מיה לנדסמן, חנן סביון וגיא עמיר, ציפורלה, אלי חביב, ג'ייסון דנינו הולט, נטע גרטי, אודי בן משה, שירה פרבר, דור צויגנבום, יעל לבנטל, לירית בלבן, קובי מרימי ועוד רבים.ות. במהלך שנות השמונים, בעקבות חזונו של ניסן להוציא את אומנות לימודי המשחק מעבר לגבולות תל אביב, הוקם סטודיו נוסף בירושלים שעד היום מהווה חלק משמעותי במרחב התרבות הירושלמי ולא רק. לאורך השנים, הסטודיו נתמך ע״י משרד התרבות, עיריית ת״א ועיריית ירושלים הרואות בו מוסד תרבותי חשוב לגידול וטיפוח אמנים.ות צעירים.ות. משכנו החדש של סטודיו ניסן נתיב ת״א נמצא בלב שוק הפשפשים ביפו, המשכן שנבנה מחדש ומשרת באופן מלא את צרכי התלמידים.ות. כולל: ספרייה עשירה, כיתות לימוד יעודיות לשיעורי משחק, אולם תנועה מאובזר ואולם תיאטרון העומד בסטדנרטים המובילים. סטודיו למשחק ניסן נתיב 03-5182410 [email protected]