חוברת משפחת זולדן

‫כתיבה‪ :‬יוסי‪ ,‬רבקה‪ ,‬יהודה‪ ,‬חנן – ילדי ראובן וחיה זולדן‬
‫הפקה‪ :‬עו ֺבֵר ב ּג ֶנים ‪ -‬עטרה אוזן‬

‫אלול תשע"ח‪ ,‬אוגוסט ‪2018‬‬

‫שבת משפחת זולדן‬
‫מעלה אדומים | פרשת כי תצא‪ ,‬אלול תשע"ח‬



‫דברי פתיחה‬

‫אבא ואמא‪ ,‬חיו ביחד במשך ששים וארבע‬
‫וחצי שנים‪ .‬שניהם ניצולי שואה‪ ,‬עם הרבה‬
‫אמונה וביטחון בבורא עולם‪ ,‬בכוחות‬
‫עצמם בהשקעה גדולה ובמאמץ מרובה‪,‬‬
‫הקימו בית לתפארת‪ ,‬וזכו בסייעתא דשמיא‬
‫לראות פירות יפים מכל פעלם ‪ -‬ילדים‪ ,‬נכדים‬

‫ונינים לאוי"ט‪.‬‬
‫אפשר ללמוד הרבה מקורות חייהם של אמא ואבא‪ .‬מהזוגיות‬
‫שלהם‪ ,‬מהעבודה המשותפת בבית המלאכה‪ ,‬מניהול המשפחה‬
‫המורחבת‪ ,‬מהמידות הטובות המשותפות‪ ,‬מהתיאום המלא ביניהם‬
‫להשגת מטרות ויעדים ‪ -‬חינוך הילדים לתורה עם דרך ארץ‪ ,‬התפתחות‬
‫מקצועית‪ ,‬חיסכון ותכנון נכון כדי להתקדם עוד‪ ,‬יחס טוב וחיובי לכל‬

‫אדם‪ ,‬והכל בנעימות וחישוב כל צעד בשום שכל‪.‬‬
‫בחוברת‪ ,‬סיפור חיים אישי של אבא ואמא בנפרד‪ ,‬אך הם נפגשים‬
‫ומתחברים בהרבה נקודות‪ .‬דמויות ייחודיות‪ ,‬בני דור שראו וחשו את‬

‫חורבן הגלות‪ ,‬ובנו מחדש כאן במדינת ישראל‪.‬‬
‫"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך‬

‫ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח‪ ,‬יט)‬

‫יוסי ומיקי‪ ,‬רבקה ודובלה‪ ,‬יהודה ושרית‪ ,‬חנן ושרונה‬



‫סבא ראובן אליהו זולדן ז"ל‬

‫כ״ד שבט‪ ,‬תרע״ט ‪ -‬ב׳ תשרי‪ ,‬תשע״א‬

‫‪25.01.1919 - 10.09.2010‬‬

‫המשפחה‬

‫סבא נולד בכ"ד בשבט תרע"ט‪ ,‬בעיירה קושניצה‪ ,‬בקרפטרוס שבצ'כיה‪.‬‬
‫אביו‪ ,‬הסבא ר' יקותיאל יהודה‪ ,‬היה נשוי בזיווג ראשון למרת‬

‫פרומט והיו להם שלושה ילדים‪ .‬לאחר פטירתה הוא נשא לאשה‬
‫את סבתא רבקה ‪ -‬אחותה של מרת פרומט ‪ -‬וסבא היה הילד השני‬

‫במשפחה החדשה‪ .‬אחריו נולדו עוד ששה ילדים‪.‬‬
‫אביו של סבא‪ ,‬היה כותב על דף את תאריכי הלידה העבריים‬
‫והלועזיים של כל ילד‪ .‬סבא מצא את הדף והוא שמר עליו היטב‪.‬‬
‫הסבא והסבתא שימשו דוגמא אישית ומחנכת לילדיהם‪ .‬סבא‬
‫יקותיאל יהודה‪ ,‬היה שמאי יערות ומנהל חשבונות במפעל עצים‪,‬‬
‫והיה פעיל בעניני הציבור והקהילה‪ .‬שימש כגבאי של התלמוד‬
‫תורה ‪ -‬ניהול הקופה‪ ,‬בחירת מלמדים‪ ,‬חלוקת התלמידים לפי גיל;‬
‫נשא בעול בנין בית הכנסת החדש בכפר; בעל קורא‪ ,‬ועוד‪ .‬הסבתא‪,‬‬
‫ניהלה את משק הבית בכישרון רב ובחריצות גדולה‪ ,‬אם מחנכת‪,‬‬

‫דואגת ומסורה לילדיה‪.‬‬
‫ההורים וחמישה מהאחים והאחיות של סבא‪ ,‬נספו בשואה‪ ,‬הי"ד‪.‬‬

‫יאבקיוותישלאלסביאהוראדובןה‬ ‫מימין לשמאל‪:‬אמומושאחהיו‪ ,‬שלפסרובמאט‪,‬ראורבןבקה וברנה‬

‫‪7‬‬

‫ילדות‪ ,‬נערות‪ ,‬מחנות עבודה‪,‬‬
‫חזרה לעיירה‬

‫סבא גדל במסלול הרגיל והמקובל בקהילות היהודיות ‪ -‬לימודים‬

‫ב"חיידר" ובבית הספר הלא יהודי‪ ,‬ובגיל נערות למד את מקצוע‬

‫החייטות מאחיו הגדול ‪ -‬ברוך יואל‪ .‬את הערך והחשיבות ללמוד‬

‫מקצוע על מנת להתפרנס באופן עצמאי הוא ינק מהסבא‪ ,‬שהיה‬

‫אומר שבעל מלאכה פירושו בית מלוכה (בהברה אשכנזית המילה‬

‫מלאכה נשמעת כמו‪ :‬מלוכה)‪ .‬המלאכה מפרנסת את המשפחה‬

‫בכבוד‪" .‬פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות" (ע"פ פסחים קיג ע"א)‬

‫בשנת תש"א הוא נלקח למחנה כפייה של ההונגרים‪ ,‬שם עבד‬

‫בכל מיני עבודות ובעיקר בכריתת עצים ביערות בידיים חשופות‬

‫בתקופת החורף‪ .‬מאז סבל כל חייו מרגישות וכאבים בידיים‪ .‬בקיץ‬

‫תש"ד‪ ,‬כשהמלחמה קרבה אליהם‪ ,‬נלקח סבא עם חברי פלוגתו גם‬

‫לחזית‪ .‬בדרכם לחזית ‪ -‬עברו בכפרים יהודים עזובים‪ ,‬משם הם‬

‫הצליחו לקחת מעט ספרים ובהם חומשים סידורים ומחזורים‪ .‬בראש‬

‫השנה וביום כיפור תש"ה‪ ,‬הם לקחו איתם לעבודה את המחזורים‪,‬‬

‫ובכל פעם התחמקו כמה מהעובדים למקום מסתור שהוכן מראש‪,‬‬

‫והתפללו שם את תפילות הימים הנוראים‪.‬‬

‫בסתיו תש"ה‪ ,‬הפלוגה בה הוא שירת שוחררה ע"י הצבא האדום‪.‬‬

‫קצין רוסי יהודי היה בין המשחררים והוא אמר להם ביידיש‪" :‬ילדים‪,‬‬

‫יש לכם מזל‪ ,‬תיסעו לארץ ישראל‪ ,‬אל תישארו כאן"‪ .‬סבא ראה‬

‫בקצין הזה‪" :‬המלאך הגואל אותי מכל רע"‪ ,‬שאלמלי הוא מי יודע‬

‫להיכן הם היו מתגלגלים‪ .‬את ההוראה של‬

‫הקצין הזה שנאמרו בנסיבות השחרור‪ ,‬סבא‬

‫ראה כצו משמים‪ .‬אולם קודם שיממש את‬

‫החלטתו לעלות לארץ ישראל‪ ,‬הוא החליט‬

‫לחזור לכפר בו גדל‪ .‬זאת מתוך אחריות‬

‫לאחיו ולמשפחתו שרידי התופת‪ ,‬אותם‬

‫הוא רצה לקחת איתו לארץ ישראל‪ .‬סבא‬

‫עבר דרך קושניצה‪ ,‬הכפר בו גדל וחי עם‬

‫הבית של סבא ראובן בקושניצה‬ ‫משפחתו וגילה שבית המשפחה נלקח ע"י‬
‫משפחה נוצרית‪ .‬באופן נדיר ולא מקובל‬

‫הסכימו הדיירים החדשים לתת לסבא חדר‬

‫‪8‬‬

‫נפרד בבית (בית עץ מחולק למספר חדרים)‪.‬‬
‫המקום הזה שימש את סבא כבסיס ויתד למתן מקום ראשוני לכל‬

‫מי שחזר מהתופת‪ .‬מדי יום הלכו הניצולים לתחנת הרכבת לראות‬
‫מי חזר‪ ,‬לחבקו‪ ,‬ולתת לו מקום לישון‪ ,‬לאכול ולשתות‪ .‬הניצולים‬
‫חיפשו דרך לשמר את הרכוש היהודי ובין השאר הם אספו את‬

‫ספרי התורה וספרי הקודש שהיו פזורים בחצרות הבתים‪ .‬הם גילו‬
‫כי הספרים מבית הכנסת שימשו את המקומיים כעטיפות למוצרים‪.‬‬

‫הם גם מצאו שראש הועד המקומי והכומר של העיירה שמרו על‬
‫ספרי התורה במרתף בית הועד‪ .‬הספרים היו רטובים‪ .‬הם פרשו‬
‫לייבוש על ספסלים את ספרי התורה שנרטבו בניסיון להציל אותם‪.‬‬

‫ארבעה מאחיו שחזרו מהמלחמה הצטרפו אליו‪ :‬ברוך ‪ -‬יואל‪,‬‬
‫יוסף ‪ -‬מנחם‪ ,‬אהרון‪ ,‬וישראל ‪ -‬דב‪.‬‬

‫הנישואין עם סבתא‪,‬‬
‫בדרך לארץ ישראל‬

‫במהלך חורף תש"ה חזרו לכפר מעט מהניצולים‪ .‬ביניהם היו שתי‬
‫אחיות‪ :‬חיה ‪ -‬איטה ויהודית‪ ,‬בנות משפחת פרידמן מהכפר זדניא‬
‫הסמוך‪ .‬סבא עזר להם להתארגן‪ ,‬ולאחר זמן מה שהם הכירו‪ ,‬סבא‬

‫הציע נישואין לסבתא‪ ,‬חיה ‪ -‬איטה‪ .‬בליבם גמלה החלטה שהם‬
‫עוזבים את המקום‪ ,‬ודרכם היא לארץ ישראל‪ .‬האירוסין התקיימו‬
‫בכ"ז באלול תש"ה‪ ,‬ולמחרת ראש השנה תש"ו‪ ,‬הם יצאו עם עוד‬

‫חברים וחברות ברכבת לפראג‪ .‬משם הם עברו לעיר ליברץ‪,‬‬
‫ושם בב' אדר א' תש"ו הם נישאו‪.‬‬

‫לאחר מספר שבועות הם עברו את הגבול בעזרת מבריחים‬
‫לגרמניה‪ ,‬ובחג הפסח תש"ו הם היו במחנה פליטים בעיר במברג‪.‬‬
‫משם הם עברו לאוסטריה‪ ,‬ולאחר חג השבועות הם הגיעו לצרפת‪.‬‬
‫בחודש תמוז תש"ו‪ ,‬הם עלו בעיר הנמל מרסיי על אניית המעפילים‬

‫"יגור" בדרכם לארץ ישראל‪ .‬לאחר שבועיים של טלטולים בים‬
‫התיכון‪ ,‬הגיעו לחופי הארץ אך הם גורשו ע"י הבריטים למחנה‬
‫בקפריסין‪ .‬סבתא הורשתה לעלות לארץ לפני סבא‪ .‬לאחר ארבעה‬
‫חודשים סבא הועבר ארצה למחנה המעצר בעתלית‪ .‬בחנוכה‬
‫תש"ז הבריטים שיחררו את עצורי המחנה וסבא נפגש עם סבתא‬
‫בבית עולים בבת ים‪ .‬מחוסרי כל‪ ,‬בלי פרוטה‪ ,‬אך עם אמונה בקב"ה‬

‫‪9‬‬

‫ותקווה‪ ,‬הם החלו את חייהם בארץ‪ .‬אברהם אחיה של סבתא אשר‬
‫היה כבר בארץ‪ ,‬הלווה לסבא שתי לירות ששימשו בסיס לחיפוש‬

‫עבודה‪ .‬סבא היה חרוץ באופיו ואחראי למשפחתו‪ ,‬והוא מיד חיפש‬
‫במה לעבוד‪ .‬הוא מצא בתל אביב עבודות במקצוע שלו כחייט‬
‫ושמח על כך‪ ,‬למרות השכר הנמוך וההשפלה ברמת העבודה‪.‬‬

‫העיקר מבחינתו היה לעבוד ולהתפרנס‪ ,‬ויחד עם זה לחפש כל הזמן‬
‫מקורות עבודה חילופיים משופרים‪ .‬עקרון שסבא לימד ‪ -‬את הכסף‬

‫הראשון שיש לך אינך אוכל‪ ,‬אלא בונה ממנו תשתית לפרנסה‪.‬‬

‫מלחמת השחרור‪ ,‬הפרנסה‬
‫ובנית המשפחה‬

‫סבא גויס להגנה ואח"כ במלחמת השחרור לצה"ל‪ .‬הוא השתתף‬

‫בשמירה על שיירות שעשו דרכם לירושלים הנצורה‪ ,‬במסגרת‬

‫הפלוגה הדתית בגדוד ‪ 43‬של חטיבת " ִק ְרי ַ ִתי"‪ .‬בעיתון "דבר השבוע"‪,‬‬

‫מתאריך י"ד באב תש"ח‪ ,‬פורסמה תמונה של חיילים מהגדוד הדתי‬

‫מתפללים מנחה בתשעה באב (הצום נדחה ליום ראשון י' באב)‬

‫מספר ימים קודם לכן‪ .‬נוכחותו של סבא‬

‫בתמונה בולטת מבין כולם‪.‬‬

‫סבא וסבתא עברו מבת ים לגבעתיים‪,‬‬

‫לדירת ‪ 3‬חדרים שנחשבה מפוארת באותם‬

‫ימים‪ .‬אלא שמהר מאוד עשו סבא וסבתא‬

‫חישוב שכדאי להחליף את הדירה לדירה‬

‫קטנה יותר ובהפרש לקנות מכבסה כדי‬

‫להגדיל את הכנסת המשפחה‪ .‬וכך עברה‬

‫המשפחה לדירת חדר ברח' הרוא"ה פינת‬

‫רח' נגבה ברמת גן‪ ,‬כאשר המחיצות בה היו‬

‫וילונות וארונות‪ ,‬ושירותים היו בחוץ‪ .‬בסמוך‬

‫לדירה היתה מכבסה שסבתא עבדה בה תוך‬

‫כדי טיפול בילדים ‪ -‬יוסי ורבקה‪( .‬המכבסה‬

‫קיימת שם עד היום!!)‪.‬‬ ‫סהבליאכומתתבועךתולספםיפלרמהשלניתמובתדששדכ״הז‬
‫לאחר זמן מה‪ ,‬סבא חזר לעבוד במקצועו‬

‫כחייט‪ ,‬ופתח בית מלאכה לחייטות ברח'‬
‫ביאליק ‪ 33‬ברמת גן במרתף בבנין הצמוד‬

‫‪10‬‬

‫לעיריה‪ ,‬שם הם גם גרו תקופה מסוימת‪.‬‬

‫לבית ‪ -‬למרתף‪ ,‬היו באים של האחים‬

‫הצעירים של סבא שטרם נישאו ‪ -‬אהרון‬

‫וישראל‪ ,‬בבואם לחופשת שבת‪ ,‬ממקווה‬

‫ישראל שם למדו‪ ,‬או אחר כך מהצבא‪.‬‬

‫סבא וסבתא חיפשו להעניק לילדיהם‬

‫חינוך דתי טוב‪ ,‬ולכן הם החליטו לעבור‬

‫לגור בבני ברק‪ ,‬בשיכון א'‪ ,‬ב'‪ ,‬ג' של‬

‫הפועל המזרחי‪ .‬שם נולד יהודה ואח"כ‬

‫חנן‪ .‬העבודה היתה ברמת גן‪ ,‬אך חיי‬

‫המשפחה וחינוך הילדים בבתי ספר‬

‫ובתנועות הנוער‪ ,‬היו בבני ברק‪ .‬סבא היה סבא בתקופת שירותו הצבאי‬
‫מתפלל במשך שנים רבות בבית הכנסת‬
‫"מוהליבר" בבני ברק‪.‬‬

‫סבא היה אדם צנוע וענו‪ ,‬מדבר מעט ועושה הרבה‪ .‬שומר את‬

‫פיו ולא דיבר אף פעם רע על אחר‪ .‬חרוץ‪ ,‬מסור‪ ,‬אכפתי‪ ,‬וחושב על‬

‫דרכים להתייעל ולהתקדם‪ .‬הוא עבד קשה מאד משעות הבוקר‬

‫המוקדמות עד שעות מאוחרות‪ .‬אנו זוכרים לא פעם ולא פעמיים‪,‬‬

‫שסבא היה הולך לבית המלאכה במוצאי שבת כדי לגזור בדים‬

‫שיהיה לפועלים מה לעשות‪ .‬הפועלים היו שלושה עולים חדשים‬

‫מצרפת‪ ,‬שסבא לימד אותם את העבודה‪ ,‬ונהג בהם בכבוד וביושר‪,‬‬

‫כולל מתנות לחגים‪ ,‬הלוואות כספיות בעת הצורך‪ ,‬וגם התערב‬

‫לבקשתם לפתור בעיות אישיות‪ .‬סבא היה סוחר טוב‪ ,‬ולעיתים אף‬

‫קשוח‪ ,‬אך דובר אמת וישר כמו "סרגל"‪ .‬מה שהיה צריך לשלם היה‬

‫משלם בלי התחכמויות‪ .‬סבתא גם היא עבדה עם סבא בחנות‪,‬‬

‫ועזרה לסבא לנהל את בית המלאכה במסירות רבה ובחכמה רבה‪,‬‬

‫לצד ניהול הבית וכל מה שקשור‬

‫לטיפול בילדים ולחינוכם‪ .‬סבתא‬

‫היתה זו שעושה את העסקים עם‬

‫סוחרי הבדים בתל אביב‪ ,‬שנהגו‬

‫בה בכבוד וביראה‪ ,‬והיא זו שניהלה‬

‫את הקשר עם הקונים שבאו לבית‬

‫המלאכה‪ ,‬על מנת שסבא יהא פנוי‬

‫לעבודת החייטות עצמה‪.‬‬

‫את כל הרווחים מהעבודה‪ ,‬וכן‬

‫את הפיצויים שסבא קיבל מגרמניה‬ ‫כרטיס ביקור לחנות‬

‫‪11‬‬

‫הם היו חוסכים (סבתא‪ ,‬בתחילה‪ ,‬לא הסכימה לקחת אלא רק‬
‫בתקופה מאוחרת יותר)‪ .‬רבקה שאלה בילדותה את סבא‪" :‬למה‬
‫אף פעם אתה וסבתא לא יוצאים לבלות קצת?" ‪ -‬והתשובה שהיא‬
‫קיבלה היתה הסבר מקיף‪ :‬מה הוא חיסכון‪ ,‬עד כמה חשוב לדאוג‬
‫לעתיד‪ ,‬ללימודים‪ ,‬לשעת צרה ולעת זקנה‪ .‬סבא הוסיף עוד ואמר‪:‬‬
‫"אם מרוויחים לירה‪ ,‬אסור בשום פנים לבזבז לירה ועשרים‪ .‬בשמונים‬

‫פרוטות קונים מה שצריך ואת העשרים הנותרים חוסכים"‪.‬‬
‫כלכלה פשוטה ונכונה‪.‬‬

‫סבא היה בעל מקצוע מעולה‪ .‬חייטים אחרים‪ ,‬וכן בעלי חנויות‬

‫עוגת בצורת מכונת תפירה‬
‫לכבוד יום נישואין של סבא וסבתא‬

‫לממכר חליפות ומכנסיים‪ ,‬העריכו מאד מאד את עבודתו‪ .‬הם היו‬
‫מביאים לו תיקונים‪ ,‬וידעו שהם נותנים את הבגדים לידיים נאמנות‪.‬‬
‫היו לו קונים קבועים‪ ,‬ובהם גם בעלי מעמד‪ ,‬שהיו מספרים לו שבכל‬
‫מיני פגישות וכנסים הם נשאלים היכן הם רכשו את החליפה‪ .‬סבא‬
‫היה תופר בגדים לילדים ולנכדים ‪ -‬חליפות ומכנסיים‪ ,‬ואם היה צורך‬
‫גם שמלות‪ ,‬אפודים ועוד‪( .‬לפני מספר שנים לאחר שסבא כבר יצא‬
‫לפנסיה‪ ,‬הוא בא עם יהודה לקנות חליפה בחנות בבני ברק‪ .‬לאחר‬
‫המדידה‪ ,‬סבא אמר לעובד שהיה שם שצריך לתקן כך וכך‪ ,‬והעובד‬

‫החל להתווכח‪ .‬בעל החנות פנה לעובד במבט חמור ואמר לו‪" :‬עם‬
‫אדון זולדן אתה לא מתווכח‪ .‬מה שהוא אומר לך אתה עושה‪ .‬הוא‬

‫היה החייט הכי טוב באזור בני ברק ורמת גן!")‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫הילדים והנכדים מדגמנים‬
‫׳קולקציית זולדן׳‬

‫רעות‬

‫רבקה אסנת‬

‫יהודה אסף רבקה‬ ‫אלעד‬

‫שלומי‬
‫מיקי‬

‫רבקה‬ ‫שלומי‬ ‫דוד‬
‫אביגל‬ ‫חנן רעות‬
‫חיסבהתא‬
‫נוה‬

‫סבא איש המשפחה‬

‫סבא אהב מאד את סבתא ומאד העריך אותה ואת חוכמתה‪ .‬הוא‬
‫הראה כלפי חוץ את יחסו האוהב‪ ,‬ולמדנו הרבה ממנו מהי זוגיות‬
‫טובה ומשקיעה‪ .‬מתנות לסבתא בימי הולדת ובמיוחד בתאריכים‬
‫עגולים‪ ,‬דיבור נוח ומפייס‪ .‬שבת אחת בארוחת הצהרים‪ ,‬יוסי שר‬
‫במנגינה שהוא שמע את הפיוט‪" :‬חי ה' וברוך צורי"‪ ,‬וסבתא התרגשה‬

‫מאד‪ ,‬כי זו היתה המנגינה שהסבא היה שר‪ .‬מאז בכל שבת‪,‬‬
‫ובהקפדה רבה‪ ,‬סבא היה שר לפני "שיר המעלות" את הפיוט הזה‬
‫כדי לעשות נחת לסבתא‪ .‬ובכלל‪ ,‬שולחן שבת היה מאד נינוח ורגוע‪,‬‬
‫ולסבא היו שירים ולהן מנגינות ייחודיות מבית הוריו‪ ,‬שאותם הוא‬
‫היה שר בקביעות ולא מחסיר אף אחת (שלום עליכם‪ ,‬אשת חיל‪ ,‬כל‬

‫מקדש‪ ,‬ברוך ה' יום יום‪ ,‬ועוד)‪.‬‬
‫סבא וסבתא דאגו לנו מאד כילדים‪ .‬היה חשוב להם מאד שנלמד‬
‫במקומות טובים‪ ,‬שנצליח בלימודים‪ ,‬ושיהיה לנו טוב‪ .‬בזמנו היתה‬

‫קופת חיסכון "גחלת" (גמול חיסכון לימודי תיכון בע"מ) בה חסכו‬
‫כסף ללימודי תיכון‪ .‬סבא חסך בקופה זו כדי שהבנים יוכלו ללכת‬
‫ללמוד בישיבות תיכוניות עם פנימיה‪ .‬גם כשהתחתנו‪ ,‬סבא וסבתא‬
‫נתנו ועזרו בכל מה שיכלו‪ .‬היתה לסבא שמחה גדולה על כל לידה‬
‫של נכד או נכדה‪ ,‬ואחר כך לידת נינים ונינות‪ .‬מבחינתו זה הניצחון‬

‫הכי חזק והכי מתוק נגד שונאי ישראל שרצו להשמיד את העם‬
‫היהודי בשואה‪ .‬בכל שמחה הביטוי השגור היה "הנקומה"! אלה רצו‬

‫להשמידנו והנה אנחנו מתרחבים בצאצאים‪.‬‬
‫סבא מאד אהב את השמחות המשפחתיות‪ .‬שלום זכר‪ ,‬ברית‪,‬‬
‫קידוש‪ ,‬בר או בת מצוה‪ ,‬אירוסין‪ ,‬חתונה‪ ,‬שבע ברכות‪ ,‬שבת חתן‪,‬‬
‫וסתם מפגש משפחתי או יום הולדת‪ ,‬כל אלו היו בשבילו מקור עצום‬
‫לשמחה‪ .‬הוא היה מכין מראש ברכה‪ ,‬כותב אותה על דף בכתב‬
‫ידו המיוחד‪ ,‬קורא לאט‪ ,‬בנחת ובהטעמה‪ ,‬ותמיד היו אלה דברים‬
‫היוצאים מעומק מהלב‪ ,‬קשורים לאירוע‪ ,‬לפרשת השבוע או לחג‪,‬‬
‫למשפחה‪ ,‬ותודה גדולה לה' על הזכות המיוחדת שיש לו ולסבתא‪,‬‬
‫להיות שותפים ונוכחים במעמד הזה‪ .‬בשנים האחרונות הוא היה‬

‫מכין העתקים לבעלי השמחה כדי שדבריו יהיו גם למזכרת‪.‬‬
‫סבא גם היה משתתף במימון השמחה‪ .‬היו לו "תעריפים" למתנות‬
‫לכל אירוע ‪ -‬ללידה‪ ,‬לברית‪ ,‬לבר מצווה‪ ,‬לחתונה וכד'‪ .‬הוא היה מכין‬

‫צ'ק ונותן לבעל השמחה כשהטיעון הוא שגם הוא רוצה להיות‬

‫‪14‬‬

‫שותף בשמחה‪ .‬כשהיה לו חשש שבעל השמחה לא יהיה מוכן‬
‫לקבל‪ ,‬הוא היה הולך לבעלי המקום ומשלם להם את מה‬
‫שהוא תכנן לתת‪.‬‬

‫את "חתונת הזהב" של סבא וסבתא חגגנו במלון "לביא" בעת‬
‫שהותם שם במסגרת "ירחי כלה" של הפועל המזרחי‪ .‬תיאמנו זאת‬
‫עם המלון‪ ,‬וכל בני המשפחה כולל כל הנכדים הגיעו בהפתעה למלון‬
‫עם תוכנית שהוכנה מראש‪ .‬באמצע המסיבה סבא חמק והלך למי‬
‫שהיה צריך במלון ואמר לו שלא יעז לקחת כסף מאתנו ‪" -‬הכל עלי"‪.‬‬

‫מעטפות מתנה‬ ‫החתן סבחואגגירםאובחןתוונתהכלהזההסבבתא חיה‬

‫סבא היה רגיל לתת "דמי חנוכה"‬
‫ו"דמי פורים"‪ ,‬וסתם דמי יום‬

‫הולדת או ללא סיבה מיוחדת‪.‬‬
‫הוא היה מכין מראש‬
‫מעטפות‪ ,‬מכניס כסף‬

‫בפנים ורושם בחוץ את‬
‫שמו של הנכד או הנין‪,‬‬

‫דברי ברכה קצרים‪,‬‬
‫כותב את שמו ושם‬
‫סבתא‪ ,‬וכך נותן את‬

‫המעטפה‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫לסבא היה מאד חשוב לשמור על קשר עם המשפחה הרחבה‬

‫גם כן‪ .‬אחים ואחיות‪ ,‬גיסים וגיסות ‪ -‬בארץ ובחו"ל‪ .‬בשבתות‬

‫בבוקר היינו הולכים לבקר אצל הדודים שגרו קרוב‪ ,‬ומדי פעם‬

‫נוסעים לבקר אצל בני משפחה שגרו בחולון‪ .‬היה שומר על קשר‬

‫מכתבים ואח"כ גם קשר טלפוני עם אחיו שגרו בחו"ל‪ .‬סבא נסע‬

‫בשנת תש"ל לבקר את אחיו שהתגוררו בארה"ב‪ ,‬ופעם נוספת ביחד‬

‫עם סבתא בשנת תשנ"א‪.‬‬

‫ברוך ‪ -‬יואל‪ ,‬אחיו הגדול של סבא‪ ,‬התחתן ונשאר לגור בקושניצה‬

‫לאחר השואה‪ .‬הוא קיבל אשרת יציאה לארה"ב רק בשנת תשכ"ט‪.‬‬

‫במשך השנים בהם האח ובני משפחתו היו חיים מאחורי "מסך‬

‫הברזל"‪ ,‬סבא היה שולח להם מידי פעם חבילות עם אוכל כשר‪ ,‬ובכל‬

‫שנה היה שולח בחבילה מיוחדת גם ארבעה מינים לקראת סוכות‪,‬‬

‫ומצות לקראת פסח‪( .‬לימים סיפר בנו לודוויג [זאב] שהיו שנים בהן‬

‫החבילות הגיעו‪ ,‬והיו שנים שהן לא הגיעו)‪.‬‬

‫לסבא היתה מידת הכרת הטוב‪.‬‬

‫לא אחת הוא חזר וסיפר איך הדוד‬

‫חיים מאמריקה (חיים פרידמן‪ ,‬דוד‬

‫של סבתא) עזר וסייע לשרידים‬

‫מהמשפחה שנשארו לאחר‬

‫השואה‪ .‬דוד חיים נסע לארה"ב‬

‫בצעירותו‪ ,‬וכך הוא ניצל‪ .‬בשנת‬

‫תשי"א הוא הגיע ארצה לביקור‪,‬‬

‫דוד חים‬ ‫מבקר את‬ ‫סבא ראובן‬ ‫כינס את אחייניו ובני משפחה‬
‫תשנ"א‬ ‫בקיץ ‪1991‬‬ ‫בארה״ב‬ ‫אחרים‪ ,‬ונתן לכל אחד סכום כסף‪,‬‬

‫"עזרה ראשונה"‪ ,‬על מנת שיוכל‬
‫להסתדר טוב יותר‪ .‬סבא השתמש‬

‫בכסף להשקעה במקור הפרנסה‪ ,‬ודוד‬

‫חיים העריך מאוד את הגישה הזאת של סבא‪ ,‬ותמיד שמח לסייע‬

‫לסבא כמיטב יכולתו באומרו "מה שאני מסכם עם ראובן מתקיים‬

‫בדייקנות"‪ .‬דוד חיים היה מגיע מדי פעם לארץ‪ ,‬הקים קופת גמ"ח‬

‫משפחתית‪ ,‬אותה ניהל סבא‪ .‬סבא העריך וכיבד מאד את הדוד‪ ,‬וזכר‬

‫כל ימיו את מעשי החסד שלו‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫תפילה‪ ,‬תורה‪,‬‬
‫עזרה לזולת‪ ,‬ארץ ישראל‬

‫סבא היה מעשרה ראשונים של בית הכנסת‪ .‬אין כזה דבר לאחר‬

‫לתפילה‪ .‬לתפילה באים כמה דקות קודם‪ ,‬מתכוננים‪ ,‬מניחים‬

‫תפילין בנחת‪ .‬סבא היה מתפלל עם סידור עם זאת שהיה יודע את‬

‫התפילות בעל פה‪ .‬לא מפספס מילה‪ ,‬לא מדלג על כלום‪ .‬היה תמיד‬

‫אומר‪ :‬אם כתוב אז צריך להגיד‪ .‬קרבנות לפני התפילה‪ ,‬שיר השירים‬

‫לפני קבלת שבת ועוד‪ .‬ובהקשר זה‪" :‬בחוץ לארץ לא היה מדלגים‬

‫על יוצרות ועל פיוטים שבמחזור רבה בימים נוראים‪ .‬למה בארץ‬

‫מדלגים?!"‪ .‬כך שאל כמה פעמים‪.‬‬

‫לאחר שסבא יצא לפנסיה‪ ,‬הוא מצא יותר‬

‫זמן ללמוד‪ .‬הוא השתתף בלימוד דף יומי‬

‫לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת "אוהל‬

‫אברהם" ברח' הרב קוק בבני ברק‪ ,‬בשיעור‬

‫בשבת בבוקר אחר התפילה‪ ,‬ובפרקי אבות‬

‫בשבתות הקיץ‪ ,‬ובסעודה שלישית‪ .‬בבית‬

‫כנסת זה היה סבא מתפלל מאז שעברנו‬

‫לגור ברח' בית הלל ברמת גן‪ .‬בתחילה עוד‬

‫היה הולך בשבת בבוקר ובימים הנוראים‬

‫להתפלל בבית הכנסת "מוהליבר"‪ ,‬אבל‬

‫אח"כ הוא קבע את מקומו ב"אהל‬ ‫ב״אוסבהלא ראבארובןהםב״סו‪,‬כותתשנ״ט‬
‫אברהם"‪.‬‬

‫סבא שמח מאד שילדי המשפחה‬

‫הולכים בדרך התורה והמסורת‪ ,‬ועל הבנים שלומדים בישיבות‬

‫תיכוניות ואח"כ יש הממשיכים הלאה בישיבות גבוהות‪ ,‬ישיבות‬

‫הסדר וכוללים‪ .‬באופן כללי הוא נהנה לראות חברה צעירים‪" ,‬צברים"‬

‫‪ -‬כפי שהיה קורא להם‪ ,‬יושבים בישיבה ולומדים‪ .‬הוא היה משווה‬

‫בין התנאים הקשים שהיו למי שרצה ללמוד תורה בזמן שהוא היה‬

‫נער‪ ,‬העניות והדלות שהיתה‪ ,‬ושרק מי שנורא רצה ונורא התאמץ‬

‫יכול היה לשרוד וללמוד‪ ,‬לבין המציאות המוכרת כיום ‪ -‬בתי מדרש‬

‫גדולים‪ ,‬פנימיות מרווחות‪ ,‬חדרי אוכל מסודרים ועוד‪.‬‬

‫תומך ועוזר כלכלית ‪ -‬מדי פעם היה מכין מעטפות ובהם צ'ק‬

‫או מזומנים‪ ,‬והיה אומר לבניו‪ :‬תנו למי מהילדים שלומד עכשיו‬

‫‪17‬‬

‫וצריך קצת עזרה‪ .‬הוא היה מרגיש אם מישהו‬

‫מהילדים או הנכדים זקוק לעזרה‪ ,‬והיה מעביר‬

‫לו סכומי כסף כשהתירוץ הוא‪ :‬לכבוד יום‬

‫ההולדת‪ ,‬לידה‪ ,‬מעבר דירה‪ ,‬לרכב שהחלפת‬

‫וכד'‪ .‬לפעמים לא היה נעים לקחת‪ ,‬ואז הוא‬

‫היה אומר שזו הלוואה ושיהיה לך תחזיר‪ ,‬אבל‬

‫כשהגיע עת הפירעון והיה כסף להחזיר‪ ,‬הוא‬

‫בדרך כלל לא רצה לקבל‪.‬‬

‫ברכה לנכדה ‪-‬משואה‬ ‫גם לאחרים היה עוזר‪ .‬אחד ממתפללי בית‬
‫הכנסת היה צריך עזרה על מנת להגיע לבית‬
‫הכנסת‪ .‬במשך תקופה ארוכה‪ ,‬סבא היה הולך‬

‫לביתו של אותו מתפלל‪ ,‬ומלווה אותו לתפילת מנחה‪ ,‬וחוזר אתו‬

‫לביתו לאחר תפילת ערבית‪.‬‬

‫הוא היה ממש מאושר‪ ,‬כשבן או נכד היה מעביר שיעור או דבר‬

‫תורה בבית הכנסת‪ ,‬או במקום אחר‪ .‬הוא היה שומר כל עלון או‬

‫עיתון שמי מבני המשפחה כתב דברי תורה‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬

‫כשמדובר בחוברת או אף בספר‪ .‬אנשים היו ניגשים אליו ואומרים‬

‫לו גם כן‪" :‬יישר כח"‪ ,‬ו"אשריך שזכית" והוא מאד שמח על כך‪ ,‬אך‬

‫הוא לא החצין את שמחתו‪ .‬רק לסבתא הוא היה מספר מה פלוני או‬

‫אלמוני אמרו לו בבית הכנסת‪ .‬הוא התגאה על כל יצירה ועשיה של‬

‫מי מבני המשפחה ‪ -‬תמונות‪ ,‬יצירות אומנות‪ ,‬מאכלים‪ ,‬תפירת בגדים‬

‫ועוד‪" .‬פירגן" לכולם ללא יוצא מהכלל‪.‬‬

‫סבא היה ממש גאה ושמח שחלק ניכר‬

‫מילדיו ונכדיו גרים בישובים חדשים בארץ‬

‫ישראל‪ .‬הוא היה אוהב לבא ולבקר‪ ,‬ולראות‬

‫בכל פעם מה התפתח‪ ,‬מה חדש‪ ,‬מה בונים‬

‫כעת וכד'‪ .‬בביקוריו בנוה דקלים הוא נהנה‬

‫לראות במיוחד את ההמון הרב היוצא מכל‬

‫בתי הכנסת שהיו באותו מתחם לאחר‬

‫התפילה‪ .‬היה עומד ומסתכל ואומר‪ :‬כל כך‬

‫הרבה אנשים‪ ,‬כולם לבושים בבגדי שבת‬

‫יפים‪ ,‬כולם דתיים‪ ,‬ועוד ועוד‪ ,‬מי האמין‬

‫שנזכה לכזה דבר‪ .‬מי שהיה קונה דירה או‬ ‫בבישקתעביריעמתש‪-‬פמ׳זתוזקזוולההדן‬
‫בית‪ ,‬סבא היה גם כן משתתף בכסף‪ .‬היה‬
‫תעריף קבוע‪ .‬ה"תירוץ" היה‪ ,‬שהוא רוצה‬

‫להיות שותף בבנין בית בארץ ישראל‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫זיכרון השואה‬

‫בילדותינו‪ ,‬ליל הסדר זכור כלילה בו מספרים על יציאת מצרים וגם‬

‫על יציאת אירופה‪ .‬היה חשוב לו לספר לכל הילדים ואח"כ לנכדים‬

‫ולנינים סיפורים אודות המשפחה‪ ,‬על החיים בקהילה ובכפר‪ ,‬וגם‬

‫להשוות לכאן והיום‪ ,‬לטוב ולמוטב‪ .‬איך היו ההכנות לחג‪ ,‬וכמה היה‬

‫קשה ומורכב‪ ,‬וכמה היום ב"ה השולחן מלא כל טוב ולא חסר דבר‪.‬‬

‫הסיפורים היו עד מלחמת העולם השניה‪ .‬הוא לא פרט ולא סיפר‬

‫מה עבר עליו במחנות‪ .‬רק‬

‫בתקופה מאוחרת יותר סיפר‪,‬‬

‫אך גם זה היה בקצרה‬

‫ובתמציתיות‪.‬‬

‫זכרון השואה היה עולה‬

‫בחגים ובמיוחד באירועים‬

‫משפחתיים‪,‬‬

‫כשהמסר היה‪ :‬מי היה‬

‫מאמין שאנחנו נזכה לראות‬

‫נכדים ונינים‪ ,‬כולם מסודרים‬

‫ועובדים‪.‬‬

‫יום לפני יום השואה‬

‫תשס"ט (שנה וחצי לפני‬

‫שסבא נפטר)‪ ,‬הוא זכה‬

‫להיות סנדק בברית של נין‬

‫במערת המכפלה (בברית של‬

‫יובל ‪ -‬יוסף‪ ,‬הבן הבכור של‬

‫נווה ושרה ‪ -‬אמונה זולדן)‪.‬‬

‫סבא מאד מאד התרגש‬

‫מהעובדה שהוא זכה לזה‪.‬‬ ‫מלנכסיתעבתלנהכלמדסעה פאובלייןגל‬
‫הציפה שמכסה את הכרית‬
‫עליה שכב התינוק בברית‪,‬‬

‫היא ציפה שסבתא רקמה עליה בנערותה‪ .‬היא רקמה בלועזית גם‬

‫את שמה כפי שקראו לה בחו"ל‪ .HELEN :‬סבתא לקחה מהבית את‬

‫הציפה הזו והיא שמורה עד היום‪ ,‬ומשתמשים בה בבריתות ובפדיון‬

‫הבן‪ .‬הנסיעה היתה כבר מאד קשה לו‪ ,‬והוא חשש ממנה‪ ,‬אבל הוא‬

‫מאד שמח והתרגש‪ .‬שבוע אחר כך‪ ,‬ביום העצמאות תשס"ט‪ ,‬הוא‬

‫‪19‬‬

‫היה שוב סנדק בברית של נין אחר (נדב ‪ -‬עמיחי‪,‬‬

‫הבן של ליאור ויוני טובול) בישוב ניצן‪ ,‬והוא שוב‬

‫התרגש מאד מהעובדה שהוא שימש סנדק‬

‫לנינים בתאריכים מיוחדים אלו ובמקומות הללו‪.‬‬

‫חברון עיר האבות‪ ,‬ובישוב ניצן המתחדש בו‬

‫מגורשי גוש קטיף בונים את יישובם מחדש‪.‬‬

‫בקיץ תש"ע‪ ,‬חודש וחצי לפני שסבא נפטר‪,‬‬

‫נסעה רבקה עם דובל'ה בעלה ועם חברים להרי‬

‫הקרפטים‪ ,‬והיא הגיעה גם לקושניצה‪ ,‬הכפר‬

‫שסבא גדל‪ .‬סבא הדריך אותה איך להגיע לבית‪,‬‬

‫ואכן הבית נמצא‪ .‬יושבי הבית אפשרו להיכנס‬

‫סבא סנדק‬ ‫ולצלם‪ .‬הבית עשוי מקורות עצים של עמודי‬
‫טלפון‪ .‬כשרבקה חזרה היא הראתה לסבא את‬

‫התמונות והוא כמובן שמח לראות‪ ,‬והסביר מה היה‬

‫בכל מקום בבית‪ .‬כשרבקה אמרה לסבא‪" :‬הנה תמונה של הצריף‬

‫שגרתם בו"‪ ,‬סבא נעץ מבט ואמר‪" :‬זה לא הצריף‪ ,‬זה הבית"‪.‬‬

‫ללמדנו שהגדרת בית לא תלויה בחומר ממנו הוא עשוי‪ ,‬אלא‬

‫במה שיש בו בתוכו‪.‬‬

‫פעילות בוועד שבע הקהילות‬

‫קושניצה הוא שם הכפר ממנו בא סבא‪ ,‬וזדניא הוא שם הכפר ממנו‬
‫באה סבתא‪ .‬ברדיוס גיאוגרפי של מספר קילומטרים קטן היו עוד‬
‫חמישה כפרים ‪ -‬דולהא‪ ,‬קרצקי‪ ,‬ברזניק‪ ,‬ליסיצ'ה ‪ -‬וסוכה ברונקה‪,‬‬
‫בהם גרו יהודים‪ .‬הנשארים מהכפרים שעלו ארצה‪ ,‬התאגדו ביחד‬

‫וקבעו את האזכרות השנתיות בכל שנה באותו התאריך‪ .‬כ"ו באייר‬
‫היה יום האזכרה‪ ,‬שנקבע על פי חשבון והערכה שבתאריכים אלו‬

‫בשנת תש"ד נרצחו באושוויץ בני המשפחה והקרובים‪ .‬בשנת‬
‫תשכ"ד קבעו בני הקהילות מצבה במרתף השואה הנמצא בהר ציון‬

‫בירושלים‪.‬‬
‫כשסבא יצא לפנסיה והיה לו יותר זמן‪ ,‬הוא החל להיות פעיל‬
‫בוועד הקהילות ושימש המזכיר‪ .‬הוא היה הרוח החיה‪ ,‬היוזמת‬
‫והמובילה‪ .‬הוא היה קורא כל מה שהיה ניתן לקרוא על האזור‪.‬‬
‫בכל שנה התקיימה אזכרה לנרצחים משבע הקהילות‪ .‬האזכרה‬
‫התקיימה במשך שנים רבות באולם שבבית מרמורש בדרום תל‬

‫‪20‬‬

‫אביב‪ .‬כחודש לפני האזכרה‪ ,‬היה ועד הקהילות מתכנס בדרך כלל‬
‫אצל סבא וסבתא בבית‪ ,‬מתכננים את האזכרה ‪ -‬למרות שהמבנה‬
‫שלה היה די קבוע‪ ,‬ומתכננים גם פעילויות אחרות‪ .‬אח"כ סבא הוא‬
‫זה שהיה שולח גלויות אישיות לכל החברים ובהן הזמנה לאזכרה‪.‬‬
‫כאמור המבנה של האזכרה היה קבוע‪ :‬הציבור היה מוזמן למפגש‬

‫חברים למשך שעתיים‪ ,‬תפילת מנחה‪ ,‬פרקי תהילים‪ ,‬תפילות אל‬
‫מלא רחמים לבני הקהילות ולרבנים‪ ,‬אזכרה לילדי בני הקהילות‬
‫שנפלו במערכות ישראל‪ ,‬לימוד משנה‪ ,‬הדלקת נרות זיכרון‪ ,‬קדיש‬
‫יתום ע"י כל הנוכחים ותפילת ערבית‪ .‬לפעמים היה מי שנושא גם‬
‫דברים קצרים‪ .‬סבא וסבתא היו אלה שמגיעים לפני כולם‪ ,‬סוחבים‬
‫באוטובוס את הקן בו ידליקו את הנרות‪ ,‬וכן בקבוקי מים קרים‬
‫לכל הבאים‪ .‬הם היו מציבים שולחן בכניסה בו סבתא וגם נשים‬
‫אחרות היו אוספות כסף כדי שיהיה ניתן לממן את עלות שכירות‬

‫המקום‪ ,‬עונדים על דש בגדו של כל משתתף תו ובו ציור גרפי‬
‫של שבע להבות בהם רשומים שמות שבע הקהילות‪ .‬את התו‬
‫צייר מר אלכס רוזנברג‪ .‬סבא יזם את הדפסת החוברת בה פרקי‬
‫התהילים‪ ,‬המשניות‪ ,‬הקדיש וכל הנצרך לאזכרה‪ .‬הכל היה מסודר‬
‫ומאורגן‪ .‬בסוף האזכרה היה סבא אוסף את החוברות ושומרם‬
‫לשנה הבאה‪ .‬כאשר היה משלם את הסכום הנדרש לבעלי המקום‪,‬‬
‫היה שומע פעמים רבות הערכה על כך שהאזכרה הזו היא בין‬
‫האזכרות המאורגנות ביותר‪ ,‬ובשנים האחרונות גם שזו בין הקהילות‬

‫האחרונות שמקיימות אזכרות‪ .‬אכן בשנת תשס"ט התקיימה‬
‫האזכרה בפעם האחרונה‪ .‬משנה לשנה פחתו האנשים‪ ,‬וסבא‬

‫הצטער על כך מאד‪.‬‬

‫סבא מדליק נר זכרון‬
‫בבית מרמורש בתל אביב‬

‫‪21‬‬

‫הפעילות המשמעותית ביותר באזכור‬

‫שבע הקהילות היתה היוזמה וההובלה‬

‫של סבא להוציא את ספר‪" :‬קדושי שבע‬

‫הקהילות"‪ .‬חברים נוספים מהקהילות‬

‫היו בוועד להוצאת הספר‪ :‬מר חיים‬

‫וויינגרטן‪ ,‬מר שלמה וויינגרטן‪ ,‬מר מרדכי‬

‫רוזמן‪ ,‬מר אלכס (אלטר ‪ -‬חיים) רוזנברג‬

‫ומר חיים קליין‪ .‬חברי הקהילות‬

‫התבקשו לכתוב את קורותיהם וקורות‬

‫בני משפחתם‪ ,‬על הורים‪ ,‬אחים ואחיות‬

‫שנספו‪ ,‬על חיי הקהילות‪ ,‬אירועים שהיו‪,‬‬

‫על אישים מיוחדים ‪ -‬רבנים‪ ,‬בעלי‬ ‫״קדושיהשסבפערקהילות״‬
‫תפקידים ועוד‪ .‬היתה היענות גבוהה‪.‬‬
‫רבים כתבו‪ ,‬הביאו תמונות‪ ,‬מסמכים‪,‬‬

‫ועוד‪ .‬סבא ריכז את החומר‪ ,‬סידר‪ ,‬ארגן‪ ,‬ומסר אותו לידיו של מר‬

‫מאיר חובב שערך את הספר בחכמה ובתבונה‪ .‬הכנת הספר ועריכתו‬

‫ארכה מספר שנים‪ ,‬ולאורך כל התקופה היה מר חובב בקשר קבוע‬

‫ומתמיד עם סבא ועם מר אלכס רוזנברג‪ .‬לכל קהילה ניתן מקום‬

‫בספר באופן עצמאי‪.‬‬

‫הספר‪ :‬קדושי שבע הקהילות (‪ 455‬עמ' בעברית ‪ 74 +‬עמ'‬

‫באנגלית)‪ ,‬יצא לאור בשנת תשנ"ג‪ ,‬ובני הקהילה רכשו אותו‪ ,‬ומאוחר‬

‫יותר אף היה צורך להדפיס מהדורה שניה‪ .‬סבא שלח ספרים‬

‫לספריות רבות בארץ ובעולם‪ .‬הוא לא ביקש תשלום עבור הספר‪,‬‬

‫רק מכתב המאשר את קבלתו‪ .‬סבא צילם וכרך את כל המכתבים‬

‫בחוברת למזכרת‪ .‬המטרה היתה חינוכית והיסטורית‪ .‬שהדורות‬

‫הבאים וכל מי שמתענין‪ ,‬יוכלו לקרוא וללמוד על קורות עמנו‪" .‬זכור‬

‫ואל תשכח" זו הכותרת שנתן סבא למאמר הפתיחה שלו בספר‪ ,‬וזה‬

‫היה "המוטו" ‪ -‬הרעיון ‪ -‬הציר שעליו מבוסס הספר‪.‬‬

‫סבא מילא טפסי תיעוד ל"יד ושם"‪ ,‬ובהם שמות של ילדים וילדות‪,‬‬

‫נערים ונערות‪ ,‬שניספו בשואה הי"ד‪ .‬סבא לקח את הטפסים מ"יד‬

‫ושם" והדפיס בראש כל טופס את שם המקום‪ .‬למשל‪ :‬שמות קדושי‬

‫ילדי קהילת קושניצה‪ .‬בכתב ידו הוא מילא ע"פ טורים מוכנים‪ :‬את‬

‫שם המשפחה‪ ,‬שם הפרטי‪ ,‬שם הסבא‪ ,‬שם הסבתא‪ ,‬גיל‪ ,‬מקום לידה‪,‬‬

‫ארץ‪ ,‬סיבת המוות‪ .‬סיבת המוות היא אחידה אצל כולם‪ .‬סבא רשם‪:‬‬

‫בשואה‪ .‬בכל דף יש מקום לרשום ‪ 23‬שמות‪ .‬היו בני קהילות אחרים‬

‫שמילאו את הטפסים הללו‪ ,‬ומה שהיה חסר סבא השלים‪ .‬ניתן‬

‫‪22‬‬

‫לראות בספר‪ ,‬בסיום הנכתב על כל קהילה‪ ,‬את כל הטפסים שסבא‬
‫מילא בכתב ידו המיוחד‪ ,‬ובהם שמות הילדים והנערים שניספו‬
‫בשואה‪ .‬סבא ומר אלכס רוזנברג נסעו במיוחד לירושלים ומסרו‬
‫שמות של ‪ 468‬ילדי הקהילות שניספו בשואה‪ .‬הנהלת "יד ושם"‬

‫שלחה מכתב ובו הוקרה עמוקה על איסוף הנתונים ומסירתם באופן‬
‫שלם ומדויק ל"יד ושם" (קדושי שבע הקהילות‪ ,‬עמ' ‪.)106‬‬
‫ועד הקהילות הנציחו את‬
‫יקיריהם במקומות נוספים‪.‬‬
‫בבית מרמורש קיים חדר‬
‫לזכרון השואה‪ ,‬ובני הקהילות‬
‫רכשו פינה בה יוכלו להנציח‬
‫את יקיריהם‪.‬‬
‫סבא היה בקשר קבוע‬
‫עם חבר קרוב מהכפר שלו‪,‬‬
‫הרב צבי אייזנר‪ ,‬שהתגורר‬
‫בארצות הברית‪ .‬יוסף‪,‬‬
‫אחיו של הרב צבי אייזנר‪,‬‬

‫התגורר אחרי השואה באנדרטה לשואה‬
‫בקושניצה‪ ,‬ובשנת תשל"ב מימין לשמאל‪ :‬דוד יצחק‪ ,‬דודה יהודית‪,‬‬

‫קיבל אשרת יציאה וחבר סבתא חיה וסבא ראובן‬
‫לאחיו בארה"ב‪ .‬הוא הביא איתו‬
‫ספר תורה מבית הכנסת בקושניצה‪ .‬ספר‬
‫התורה נתרם לזכר קדושי קהילת קושניצה‪ ,‬לבית הכנסת לחיילים‬
‫ולשוטרים בעיר העתיקה בירושלים ("קישלה")‪ .‬ועד הקהילות יזם‬
‫את השתתפות כל יוצאי הקהילות‪ ,‬בהכנסת ספר התורה‪.‬‬
‫הרב צבי אייזנר תרם את הכסף לרכישת פינה מיוחדת בבקעת‬
‫הקהילות החרבות ביד ושם"‪ ,‬בה חרוטים באבן שמות שבע‬

‫הקהילות‪.‬‬
‫ביום הזכרון בשנת תשמ"ז הוקמה מצבה מאבן בזלת בבית‬
‫העלמין בחולון‪ .‬בחלק העליון של המצבה משפט מפיוט שנאמר‬
‫בהושענא רבה‪" :‬למען קדושים מושלכים באש"‪ ,‬ואח"כ שמות‬
‫הקהילות וימי הזכרון‪ .‬בצד המצבה הונחה אבן נוספת תחתיה‬
‫הונח אפר קדושים שהובא ממשרפות אושוויץ וניתן לקהילות‬
‫מאת הרב איסר פרנקל‪ ,‬רב שכונת בבלי בתל אביב‪ ,‬וגוויל מספר‬
‫תורה מוכתם בדם הקרבנות‪ .‬סבא היה הרוח החיה והמובילה של‬

‫ארגון האירועים הללו‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫ראש השנה תשע"א‬

‫סבא היה צלול‪ ,‬והיה מודע למה שקורה‪ ,‬אך הוא נחלש פיזית‪ .‬כאב‬
‫לו מאד מאד לראות את סבתא במחלתה‪.‬‬

‫בראש השנה תשע"א יוסי היה איתו‪ .‬הוא התפלל בבית הכנסת‬
‫בליל החג הראשון‪ ,‬לאחר שסבא לא היה בבית הכנסת מט' באב‪ .‬רב‬

‫בית הכנסת‪ ,‬הרב צבי כהן שליט"א‪ ,‬ומתפללים נוספים‪ ,‬שמחו מאד‬
‫לראותו וברכו אותו לשנה טובה‪ .‬למחרת‪ ,‬ביום הראשון של ראש‬

‫השנה‪ ,‬הוא הרגיש לא טוב ונשאר בבית‪ .‬אחד ממתפללי בית הכנסת‬
‫בא ותקע בפניו בשופר‪ .‬לקראת תפילת ערבית של הלילה השני‪ ,‬יוסי‬

‫שאל אותו אם הוא רוצה לבא‪ ,‬והוא השיב‪" :‬תיקח אותי איתך"‪ .‬זו‬
‫היתה התפילה האחרונה שלו בבית הכנסת "אהל אברהם"‪ ,‬בו הוא‬

‫התפלל במשך עשרות שנים‪.‬‬
‫ביום השני של ראש השנה‪ ,‬ב' בתשרי תשע"א‪ ,‬הוא לא הרגיש טוב‪.‬‬

‫הוא נלקח לבית החולים "תל השומר"‪ ,‬עוד הספיק לשמוע את קול‬
‫השופר מפי אדם שבא לתקוע לחולה אחר‪ ,‬וזמן קצר אח"כ‪ ,‬בעיצומו‬

‫של יום הרת עולם‪ ,‬הוא נפטר‪.‬‬
‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫‪24‬‬



‫סבתא חיה איטה זולדן ז"ל‬

‫ל׳ תשרי‪ ,‬תרפ״ז ‪ -‬כ״א אלול‪ ,‬תשע״ה‬
‫‪08.10.1926 - 05.09.2015‬‬

‫משפחתה של סבתא‬

‫סבתא נולדה בל' בתשרי תרפ"ז‪ ,‬בעיירה זדניא‪ ,‬בקרפטרוס שבצ'כיה‪.‬‬
‫בכפר גרו שמונים משפחות יהודיות וכשלוש מאות משפחות‬
‫רוטיניות‪.‬‬
‫אביה‪ ,‬הסבא‪ ,‬ר' יוסף צבי פרידמן‪ ,‬נולד בעיירה סמוכה ‪-‬‬

‫בקושניצה‪ ,‬למד בישיבות‪ ,‬והיה תלמיד חכם ואיש משכיל מאוד‪.‬‬
‫במלחמת העולם הראשונה היה חייל בצבא האוסטרו הונגרי‪ ,‬נפל‬
‫בשבי הרוסים‪ ,‬ונשלח לסיביר‪ .‬שם הוא התוודע לתנועה הציונית‪.‬‬
‫לאחר שחזר מהשבי הוא הכיר את חנה‪ ,‬בת הזקונים של ר' יהודה‬
‫הערש פרידמן (לא היה קשר משפחתי עם משפחת הסבא שגם שם‬
‫משפחתו היה פרידמן) מזדניא‪ ,‬ונקבע שהשידוך יצא לפועל ובתנאי‬

‫שהחתן יתרחק מהציונות‪ ,‬ומאותו הטעם גם לא ישמש כמלמד‬
‫ב'חדר'‪ .‬הייתה לו חנות עם סחורות שונות וגם מחסן לדשנים כימיים‪,‬‬

‫פירות העונה ועוד‪ .‬הוא ידע כמה שפות והיה פעיל בעסקי ציבור‪.‬‬
‫היה גבאי בית הכנסת‪ ,‬ולמד גמרא בחברותא קבועה עם הרב יעקב‬
‫איצקוביץ‪ ,‬הדיין של העיירה‪ .‬היה נוהג לשלוח תרומות לארץ ישראל‪,‬‬

‫והתרגש כשהגיע מכתב המאשר את קבלת התרומה ועליו בול‬
‫מארץ ישראל‪ .‬ברכבת‪ ,‬בדרך לאושוויץ כשעברו את הגבול לפולין‪,‬‬

‫ציווה את ילדיו‪" :‬ילדים‪ ,‬מי שיישאר בחיים‪ ,‬שייסע לארץ ישראל‪,‬‬
‫שם ניפגש"‪.‬‬

‫יוסף ‪ -‬הירש וחנה פרידמן‬
‫ההורים של סבתא חיה‬

‫‪27‬‬

‫אמה‪ ,‬הסבתא‪ ,‬חנה לבית פרידמן‪ ,‬הייתה אשה חכמה‪ ,‬מהירת‬
‫מחשבה ובעלת זיכרון טוב‪ .‬עסקה בניהול הבית ובחינוך הבנים‬

‫והבנות בחכמה ובנעימות‪.‬‬
‫לסבא ולסבתא היו עשרה ילדים‪ .‬סבתא הייתה הילדה השלישית‪.‬‬

‫הסבא והסבתא שלנו עם עוד שישה אחים ואחיות של סבתא‬
‫נספו באושוויץ‪ :‬יהודה‪ ,‬יעקב‪ ,‬שמעון‪ ,‬דוד‪ ,‬הינדה ובת שבע‪ ,‬הי"ד‪.‬‬

‫ארבעה נשארו בחיים‪.‬‬
‫לאחר השואה‪ :‬משה יואל‪ ,‬אברהם‪ ,‬סבתא ‪ -‬זכרם לברכה‪,‬‬

‫ויהודית שתיבדל לחיים ארוכים‪.‬‬

‫ילדות‪ ,‬נערות‪,‬‬
‫מחנות עבודה‪ ,‬חזרה לכפר‬

‫ההורים של סבתא חיה השקיעו מאוד בחינוך הילדים במסגרת‬
‫הבית‪ .‬הסבא שידר לילדיו שהוא איננו רוצה שילדיו יהיו חס ושלום‬
‫"עמי ארצות" ("עמארצים")‪ .‬בבקרים למדה סבתא בבית ספר עממי‬

‫מקומי לא יהודי‪ .‬אחר הצהריים סבתא יחד עם אחותה יהודית‬
‫נשלחו ללמוד ב"חיידר" של בנות‪ ,‬שם למדו להתפלל‪ ,‬לקרוא ולכתוב‪.‬‬

‫ביום ראשון היו מתחילות להתפלל "מה טובו"‪ ,‬וביום ששי היו‬
‫מסיימות ב"עלינו לשבח"‪ .‬ככה הן למדו להתפלל את כל התפילה‪.‬‬
‫בשבתות היו מתכנסות לאמירת "ברכי נפשי" או פרקי אבות‪ .‬סבתא‬

‫ואחותה יהודית היו הבנות הגדולות בבית‪ ,‬ועזרו מאוד לסבתא‬
‫בעבודות הבית ובטיפול באחים ואחיות הצעירים יותר‪ .‬בגיל מבוגר‬

‫יותר סבתא למדה לכתוב ולקרוא הונגרית‪ ,‬חשבון ועוד‪ .‬סבא היה‬
‫מלמד כל אחד ואחת לפי הגיל והרמה‪.‬‬

‫במוצאי שביעי של פסח תש"ד‪ ,‬אספו הגרמנים את כל היהודים‬
‫לבית הספר המקומי‪ ,‬ואחר כך העבירו אותם לגטו אירשווה‪ ,‬משם‬

‫לגטו מונקאץ'‪ ,‬ומשם לאושוויץ‪ ,‬רוב בני הקהילה נספו באושוויץ‪.‬‬
‫באושוויץ סבתא הייתה כמעט כל הזמן עם אחותה יהודית‪ ,‬סבתא‬
‫הייתה בת שבע עשרה‪ ,‬ויהודית בת חמש עשרה‪ .‬תקופה מסוימת הן‬
‫שהו בבלוקים שונים‪ ,‬וכשהן נפגשו הן עשו מעשה מסוכן והחליפו‬
‫עם בנות אחרות‪ ,‬וכך הן נשארו ביחד‪ .‬מאושוויץ הן נשלחו למחנה‬

‫שטוטהוף למשך חודש‪ ,‬משם הועברו למחנה ביגורשץ ‪ -‬ברנהאו‪.‬‬
‫שם הן עבדו בבית חרושת לייצור נשק‪ ,‬וגם בחפירת תעלה להנחת‬

‫‪28‬‬

‫צינורות‪ .‬במחנה זה הם קיבלו יחס‬
‫טוב יותר‪ .‬הן חילקו ביניהן את האוכל‬
‫שהיה להן‪ ,‬ושמרו תמיד שתי פרוסות‬

‫בצד למקרה חירום‪ .‬פעם אחת הן‬
‫גילו שגנבו להן את שתי הפרוסות‬
‫וכאשר התחילו לחפש ראו שפניה‬

‫של אחת הנשים המבוגרות מלבינות סבתא חיה (מימין) ואחותה דודה יהודית‬
‫כסיד‪ .‬סבתא אמרה‪" :‬יהודית‪ ,‬אנחנו‬
‫נסתדר" והן לא אמרו דבר לאותה אישה‪,‬‬
‫גם אחר כך כשהן פגשו אותה בארץ‪.‬‬
‫בחורף תש"ה התקבלה פקודה לנטוש את המחנה ולצעוד לעבר‬
‫ברלין‪ .‬מרחק של מאות קילומטרים‪ ,‬ללא אוכל ושתייה‪ ,‬בשלג וברוח‬
‫הקרה‪ ,‬בלבוש מינימאלי‪ .‬סבתא הייתה חלשה מאוד‪ .‬לא היו לה‬
‫נעליים‪ .‬היא עטפה את רגליה בנייר מיוחד אטום למים‪ ,‬אך הקור‬
‫חדר והקפיא‪ .‬בערב השני לצעדה‪ ,‬מספר בנות זרקו את עצמן‬
‫לתעלה מלאה בשלג‪ .‬הן שמרו זו על זו ודאגו להיות בתנועה כל‬
‫הלילה על מנת שלא לקפוא‪ ,‬ולאחר שהן וידאו שהשיירה עברה‬
‫והמלווים לא שמו לב שהן נעלמו בחסות החושך‪ ,‬הן התחילו לחפש‬
‫מסתור‪ .‬הן מצאו מקום מסתור באסם תבואה שהיה שייך לגוי פולני‪.‬‬
‫הן לא גילו לו שהן יהודיות‪ .‬היה שם אוכל אך סבתא דאגה ואמרה‬
‫לבנות שלא לאכול יותר מדי כי הגוף לא רגיל‪ .‬משנודע דבר היותן‬
‫יהודיות הן שוב נדדו ממקום למקום‪ ,‬עד שחזרו שוב לכפר זדניא‪,‬‬
‫כמה ימים לאחר חג פורים תש"ה‪ .‬על ביתם כבר השתלטו גויים‪,‬‬
‫שלא הסכימו לתת להן חדר לגור‪ .‬המקומיים לא התביישו ואמרו להן‬
‫בגלוי‪" :‬יותר יהודים חזרו מאשר הלכו"‪ .‬אמירות כאלו ומקרים‬
‫נוספים שהציקו ליהודים חיזקו את החוזרים לכפר‪ ,‬שאין‬
‫מקומם יותר בזדניא‪ .‬הכיוון הוא לארץ ישראל‪,‬‬
‫כצוואת הסבא‪.‬‬
‫לפני הגירוש מהכפר‪ ,‬בחול המועד פסח תש"ד‪,‬‬
‫הסתירה יהודית עם אחיה יהודה ארגז בתוך‬
‫האסם‪ .‬בארגז היו בדים‪ ,‬כלי מיטה יקרים‪ ,‬מפות‪,‬‬
‫ואת המפית שלתוכה מכניסים שלוש מצות בליל‬
‫הסדר‪ .‬כשחזרו לכפר‪ ,‬הן מכרו חלק מהבדים על‬
‫מנת להתקיים‪ .‬כל אחת לקחה עמה מזכרת אחתפרט מתוך הציפית‬
‫לעצמה כדי להביאה לארץ‪ .‬שתי ציפיות לכריותעם המונוגרמה של הסבתא‬
‫רקומות ועליהן מונוגרמות של הסבתא‪,HANIKO :‬‬

‫‪29‬‬

‫כיסוי מצות‬ ‫מהנדוניה של הסבתא – סבתא חנה‪ ,‬הובאו לארץ‬
‫ומוחזקות בידי המשפחה עד היום!!‪ .‬מסורת היא‬
‫במשפחתנו‪ ,‬בברית המילה של כל נכד ונין שנולד‬
‫במשפחה‪ ,‬התינוק שוכב על כרית שמצופה באחת‬

‫מהציפיות הללו‪.‬‬
‫גם את המפית של מצות ליל הסדר‪ ,‬הן הביאו עמן‪.‬‬
‫במשך שנים רבות המשפחות של סבתא ושל דודה‬
‫יהודית קיימו ליל סדר משותף‪ ,‬והן השתמשו במפית זו‪.‬‬

‫עד היום משתמשים בה בליל הסדר‪.‬‬

‫הנישואין עם סבא בדרך לארץ‬
‫ישראל והעלייה לארץ‬

‫סבא‪ ,‬ר' ראובן אליהו‪ ,‬חזר אף הוא מהמלחמה לכפר‬
‫הסמוך לקישנצא (אז בצ'כיה)‪ .‬הוא עזר לניצולים‬

‫להשתקם ולהתארגן‪ .‬בדרך זו הוא הכיר את סבתא‪,‬‬
‫ולאחר זמן מה‪ ,‬סבא הציע נישואין לסבתא‪ .‬בלבם‬
‫גמלה החלטה לעזוב את המקום‪ ,‬ולהגיע לארץ‬
‫ישראל‪ .‬האירוסין התקיימו בכ"ז באלול תש"ה‪,‬‬

‫ולמחרת ראש השנה תש"ו‪ ,‬הם יצאו עם עוד חברים‬
‫וחברות ברכבת לפראג‪ .‬משם הם עברו לעיר ליברץ‪,‬‬

‫ושם בב' אדר א' תש"ו הם נישאו‪.‬‬

‫לאחר מספר שבועות הם עברו את הגבול בעזרתסבא וסבתא ביום חופתם‬

‫מבריחים לגרמניה‪ ,‬ובחג הפסח תש"ו הם שהו במחנה עקורים בעיר‬
‫במברג‪ .‬משם הם עברו לאוסטריה‪ ,‬ולאחר חג השבועות הם הגיעו‬
‫לצרפת‪ .‬בחודש תמוז תש"ו‪ ,‬הם עלו בעיר הנמל מרסיי על אניית‬

‫המעפילים "יגור" בדרכם לארץ ישראל‪ .‬לאחר שבועיים של דוחק נוראי‬
‫וטלטולים בים התיכון‪ ,‬הגיעו לחופי הארץ‪ ,‬אך הם גורשו ע"י הבריטים‬

‫למחנה בקפריסין‪ .‬סבתא הורשתה לעלות לארץ לפני סבא‪ .‬לאחר‬
‫ארבעה חודשים סבא הועבר ארצה למחנה המעצר בעתלית‪ .‬בחנוכה‬
‫תש"ז הבריטים שחררו את עצורי המחנה וסבא נפגש עם סבתא בבית‬
‫עולים בבת ים‪ .‬מחוסרי כל‪ ,‬בלי פרוטה‪ ,‬אך עם אמונה בקב"ה ותקווה‪,‬‬
‫הם החלו את חייהם בארץ‪ .‬אברהם‪ ,‬אחיה של סבתא‪ ,‬אשר כבר היה‬

‫בארץ‪ ,‬הלווה לסבא שתי לירות ששימשו אותו לחיפוש עבודה‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫סבא וסבתא ‪-‬‬
‫הבית‪ ,‬הילדים‪ ,‬והחנות‬

‫לאחר זמן מה‪ ,‬סבא וסבתא עברו מבת ים לגבעתיים‪ ,‬לדירת שלושה‬
‫חדרים שנחשבה מפוארת באותם ימים‪ .‬אלא שמהר מאוד עשו סבא‬

‫וסבתא חישוב שכדאי להחליף את הדירה לדירה קטנה יותר‬
‫ובהפרש לקנות מכבסה כדי להגדיל את הכנסת המשפחה‪ .‬וכך‬
‫עברה המשפחה לדירת חדר ברח' הרוא"ה פינת רח' נגבה ברמת גן‪.‬‬
‫הוילונות והארונות שימשו כמחיצות בדירה‪ ,‬והשירותים היו בחוץ‪.‬‬
‫סמוך לדירה הייתה מכבסה שסבתא עבדה בה תוך כדי טיפול‬

‫בילדים יוסי ורבקה (המכבסה ‪ -‬קיימת שם עד היום!)‪.‬‬

‫סבהאטנובסרדבחר׳תאנמגסבתיהההרתמגוכרפיברנאוסתתהבהקדוירומרתתא״הההחקרדרק‪.‬ע‪,‬‬

‫לאחר זמן מה‪ ,‬סבא חזר לעבוד במקצועו כחייט‪ ,‬ופתח בית מלאכה‬
‫לחייטות ברח' ביאליק ‪ 33‬ברמת גן במרתף בניין הצמוד לבית‬

‫העיריה‪ ,‬שם הם גם גרו תקופה מסוימת‪ .‬אחר כך הם העבירו את‬
‫החנות לרח' ביאליק ‪ , 30‬ואחר כך שוב לתחילת רח' ביאליק‪,‬‬
‫ליד כופר היישוב‪.‬‬

‫סבא וסבתא רצו להעניק לילדיהם חינוך דתי טוב‪ ,‬ולכן הם החליטו‬
‫לעבור לגור בבני ברק‪ ,‬בשיכון א'‪ ,‬ב'‪ ,‬ג' של הפועל המזרחי‪ .‬שם נולד‬

‫‪31‬‬

‫יהודה ואח"כ חנן‪ .‬העבודה הייתה ברמת גן‪ ,‬אך חיי המשפחה וחינוך‬
‫הילדים בבתי ספר ובתנועות הנוער‪ ,‬היו בבני ברק‪.‬‬

‫סבתא עבדה עם סבא בחנות‪ ,‬ועזרה לסבא לנהל את בית‬
‫המלאכה במסירות ובחכמה רבה‪ ,‬לצד ניהול הבית וכל מה שקשור‬

‫לטיפול בילדים ובחינוכם‪ .‬למעשה היא ניהלה את החנות‪ .‬היא‬
‫סימנה לסבא במחברת את סדר העבודה‪ ,‬את המכנסיים של מי יש‬
‫לגזור קודם‪ ,‬וסבא עשה כמצוותה‪ ,‬ומעולם לא ערער‪ ,‬הוא סמך עליה‬

‫לגמרי‪.‬‬
‫סבתא הייתה מגיעה בשעות הבוקר לחנות‪ ,‬מכינה ארוחת עשר‬
‫לסבא שהייתה בעצם ארוחת הבוקר של שניהם‪ .‬בלוח של מכונת‬
‫התפירה‪ ,‬שם הונחו הבגדים לתפירה‪ ,‬היא הייתה פורסת מפה‪ ,‬ושם‬

‫הם היו אוכלים את ארוחת הבוקר‪ .‬עיקר עבודתה הייתה בסיוע‬
‫למלאכת התפירה‪ .‬היא הייתה תופרת כפתורים‪ ,‬ואף מכינה‬

‫כפתורים (כפתורים שהיו נעשים מאותו בד של המכנסיים‪ .‬הבסיס‬
‫היה עשוי פלסטיק‪ ,‬מעליו דיסקית ועליה היו שמים את הבד‪,‬‬

‫מכניסים למכשיר לחץ וכך היה נוצר הכפתור)‪ ,‬מפעילה את המכונה‬
‫שעושה לולאות‪ ,‬ובעיקר מפעילה את מכונת "האוברלוק" (צירוף‬
‫שתי מילים באנגלית‪ :‬אובר‪+‬לוק‪ .‬סגירה מעל‪ .‬מכונה שסוגרת את‬

‫קצות הבדים כדי שלא ייפרמו)‪ .‬סבא היה גוזר את הבדים למכנסיים‬
‫ולחליפות‪ ,‬וסבתא הייתה עושה את "האוברלוק" במקצועיות ובדיוק‬
‫רב‪ .‬לפני שהייתה לסבא מכונה ללולאות‪ ,‬סבתא הייתה שמה בשקית‬

‫את כל זוגות המכנסיים‪ ,‬ונוסעת באוטובוס לחייט שהייתה לו‬
‫מכונה כזו‪.‬‬

‫לקראת הצהריים הייתה סבתא חוזרת‬
‫הביתה‪ ,‬ומכינה ארוחת צהריים לסבא‬
‫ולילדים‪ .‬סבא לא היה חוזר הביתה‬
‫בצהריים‪ ,‬ועל כן סבתא הייתה מניחה‬
‫בסל או בתיק‪ ,‬קופסאות עם אוכל‬

‫לארוחת צהריים‪ ,‬והייתה מביאה אותם‬
‫בעצמה כשהייתה חוזרת לחנות‪ ,‬או‬

‫שהייתה שולחת את אחד הילדים עם‬

‫ארוחת צהריים לסבא‪ .‬היה צריך לנסועסל האוכל‬
‫לחנות באמצעות אוטובוס‪ ,‬והילדיםשסבא תפר משאריות בדי טרקלין‬

‫נסעו באופניים על מנת להביא לסבא את האוכל שסבתא שלחה‪.‬‬
‫כשסבתא הייתה חוזרת אחר הצהריים לחנות‪ ,‬היא הייתה מטפלת‬

‫בעיקר בקהל הקונים שהיו פוקדים את החנות (בשעות הבוקר‬

‫‪32‬‬

‫הייתה תנועה מעטה של קונים)‪ .‬היה לסבתא את החן והחכמה‬

‫לדבר עם כל סוגי הקונים‪ .‬אנשים מבוגרים בעלי מעמד‪ ,‬איתם היא‬

‫דיברה ביידיש ובהונגרית‪ ,‬אם צריך‪ ,‬וצעירים תוססים שלא תמיד‬

‫דיברו בנימוס ובדרך ארץ‪ .‬היא ידעה לדבר עם לבו של כל אחד‬

‫ובסבלנות רבה‪ ,‬להציע לו צבעי בד שיתאימו לו‪ ,‬להביע עמדה האם‬

‫הבגד מונח עליו היטב או שצריך תיקון נוסף‪ ,‬להרגיע מישהו שקצת‬

‫כועס כי המכנסיים שלו לא תוקנו עדיין‪ ,‬ועוד כהנה‪ .‬סבתא הכירה‬

‫היטב את הקונים‪ ,‬וידעה לומר לקונה האם הז'קט שהוא עומד‬

‫לקנות‪ ,‬מתאים למכנסיים שהוא קנה בשנה שעברה‪ .‬סבתא זכרה‬

‫את שמות הקונים‪ ,‬כשסבא וסבתא הלכו ברחוב ומולם בא אחד‬

‫הקונים‪ ,‬סבתא הייתה אומרת לסבא שיקפיד לומר שלום כי זה קונה‬

‫שלנו‪ .‬סבא לא הכיר כל כך‪ ,‬כי הוא היה מודד את המידות הנדרשות‬

‫וחוזר לעבודתו‪.‬‬

‫לאחר שסבא סגר את‬

‫החנות‪ ,‬מכונות התפירה היו‬

‫במרפסת בבית‪ ,‬ושם עשה‬

‫סבא תיקונים לחייטים‬

‫בבני ברק‪ .‬פעם נכנס סבא‬

‫הביתה מהמרפסת על‬

‫מנת לאכול ארוחת צהריים‬

‫וסבתא ניקתה לו את‬

‫החולצה משאריות חוטים‪,‬‬

‫למיחממידןכונלשתשמהאלתס‪:‬בפיתשרלאוהמיח‪,‬ימהכס‪,‬ובסאהאבירבגלבאו ובדנן‪,‬ו‪,‬עבהמארסנפתס‪,‬תאביסתףם‪,‬‬ ‫תוך כדי שהיא צוחקת‬
‫ואומרת‪" :‬חבל שאתה לא‬

‫עובד ביהלומים"‪.‬‬
‫מדי כמה שבועות סבתא‬

‫הייתה נוסעת לסוחרי‬
‫הבדים שבתל אביב על מנת‬

‫את הסחורה בחנות‪ .‬הסוחרים הללו היו מרוכזים‬

‫ברח' נחלת בנימין ובסביבה‪ ,‬והכול נהגו בה בכבוד וביראה‪ .‬סבתא‬

‫הייתה בודקת את טיב הבדים‪ ,‬חושבת האם הם יפים ומתאימים‬

‫לקהל הקונים‪ ,‬מתמקחת על המחירים‪ ,‬ולקראת הצהריים היתה‬

‫מזמינה מונית‪ ,‬אוספת את הבדים השונים שקנתה מכל החנויות‪,‬‬

‫ונוסעת חזרה לחנות ברמת גן‪ .‬ההערכות על הבדים היו מסתכמות‬

‫בכמה מילים ביידיש‪" :‬אגיטע סחוירה" [סחורה טובה] או‪" :‬דו זיס‬

‫נישט קאן סחוירה" [זאת לא סחורה]‪ .‬לפעמים הייתה סוחבת‬

‫‪33‬‬

‫בעצמה באוטובוס מתל אביב את מה שהיא קנתה‪ .‬גם אנו כילדים‬
‫נהנינו מהנסיעות לתל אביב‪ .‬היא הייתה קונה בכל פעם עוגת גבינה‬

‫בקונדיטוריה שהייתה באזור‪ ,‬ומביאה לילד או לילדים שחיכו לה‬
‫בבית‪" .‬עוגה תל אביב" זה היה השם של אותה חוויה‪.‬‬

‫ארוחחתגיגבוותקריו בםסוהכולהדבתד‪0‬ר‪7‬ך ללסטיבולתאלצפון‬

‫סבתא עקרת הבית ‪-‬‬
‫עיקרה של בית‬

‫אף שסבתא הייתה עסוקה מאוד בענייני החנות ושהתה שם זמן רב‪,‬‬
‫היא החזיקה בית נקי ומסודר‪ .‬מדי פעם הייתה לה עוזרת‪ ,‬אך בדרך‬
‫כלל היא זו שניקתה‪ ,‬כיבסה‪ ,‬בישלה ועשתה כל מה שצריך כדי‬
‫שהבית יתפקד כנדרש‪ .‬היא עבדה קשה וסדר היום שלה היה צפוף‬
‫מאוד‪ .‬היה לה הספק גבוה מאוד‪.‬‬
‫היא הייתה מבשלת את אותם מאכלים קבועים‪ ,‬ואופה את אותן‬
‫עוגות‪ .‬עוגות השמרים היו לשם דבר‪ ,‬והשכנים היו נהנים מאוד‬
‫מריחות האפייה‪ .‬היא הכשירה בעצמה את העופות שהייתה קונה‪,‬‬
‫ולקח זמן רב עד שהיא הסכימה לקנות עופות מוכשרים‪.‬‬
‫פעם בשבוע הייתה מכינה ארוחת צהריים חלבית (מרק שעועית‬
‫או תפוחי אדמה עם שמנת וחלב; חביתיות גבינה או אטריות עם‬
‫גבינה)‪ ,‬ארוחה זו הייתה מאוד מאוד אהובה על הכול‪ .‬בתשעת‬
‫הימים שלפני תשעה באב לא אוכלים מאכלי בשר‪ ,‬ואז בכל יום‬
‫קיבלנו ארוחה כזו‪ ,‬על דרך ההלצה היינו אומרים שאצלנו לא כל כך‬

‫‪34‬‬

‫מורגש הצער והאבלות בימים אלו עם הארוחות הללו‪.‬‬
‫במשך השנים‪ ,‬לאחר שכולנו בגרנו והקמנו משפחות‪ ,‬היינו‬
‫משתדלים לבוא לאכול אצל סבתא ארוחת צהריים ביום ששי‪:‬‬
‫קציצות דגים עם כרוב ממולא (או פלפל ממולא)‪ .‬סבתא הייתה‬
‫מכינה סיר ענק כדי שלא יחסר לאף אחד‪ .‬בדרך כלל היה נשאר‪,‬‬
‫לכרוב הממולא היה טעם מיוחד במוצאי שבת בסעודת מלווה‬
‫מלכה‪ .‬לפני חג הפסח היה לחץ גדול בחנות‪ ,‬וסבתא הייתה נשארת‬
‫יותר זמן בחנות‪ .‬ועם כל זאת ניקתה בעצמה את הבית‪ ,‬וברוב‬
‫הפעמים ליל הסדר היה נעשה אצלנו בבית‪ ,‬והוזמנו אליו עוד בני‬
‫משפחה‪ .‬כשהעייפות תקפה אותה היא נהגה לספר על הסבתא‬
‫שלה בליל הסדר בחוץ לארץ שהרי בחוץ לארץ עושים פעמיים‬
‫ליל סדר בגלל יום טוב שני של גלויות‪ .‬בליל הסדר הראשון הייתה‬
‫הסבתא מאוד עייפה בזמן קריאת ההגדה והייתה ממלמלת ביידיש‪:‬‬
‫"אלע גויים איז דזלבה זך" [כל הגויים הם אותו דבר]‪ .‬בליל הסדר‬
‫השני היא הייתה ערנית כי היא כבר נחה במהלך יום טוב הראשון‬

‫ואז הייתה קוראת את ההגדה עם כולם‪.‬‬
‫הייתה לסבתא נחת גדולה לראות את בני המשפחה‪ ,‬הילדים‪,‬‬
‫החתנים והכלות‪ ,‬הנכדים והנכדות אוכלים מהאוכל שהיא בישלה‪.‬‬

‫היא אהבה מאוד לארח את כולם בשבתות ובכל הזדמנות‪.‬‬
‫כשהכינה קוגל לשבת‪ ,‬והוא היה יוצא אפוי וטוב‪ ,‬הייתה אומרת‪:‬‬
‫"הקיגל יוצא לפי האורחים"‪ .‬היא הייתה משבחת את אלו שהצטרפו‬
‫למשפחה ‪ -‬כלות וחתנים של ילדים ואחר כך של נכדים ונכדות‪ .‬זאת‬
‫היא למדה מהגב' אסתר לבקוביץ ע"ה‪ ,‬שכנתה האהובה (הסבתא‬
‫של הרב יהושע וייצמן‪ ,‬ראש ישיבת ההסדר במעלות)‪ ,‬כשגרנו ברח'‬
‫גרשטנקורן בבני ברק‪ .‬וכך אמרה‪ :‬שלושת בניי ובתי‪ ,‬הכול יודעים‬
‫שהם שלי‪ .‬אני משבחת את כלותיי וחתניי שהכול יידעו שגם הם‬
‫שלי ואני אוהבת אותם כמו את ילדיי‪ .‬כשלחנן ושרונה נולדו הבנות‬
‫התאומות שיר והלל‪ ,‬סבתא אמרה‪" :‬ריבונו של עולם נותן כוחות למי‬

‫שיכול"‪.‬‬
‫סבתא שמחה מאוד על לידתו של כל נכד ונכדה‪ ,‬ואחר כך כשנולדו‬

‫נינים ונינות‪ .‬כל אירוע משפחתי ‪ -‬שלום זכר‪ ,‬ברית‪ ,‬בר מצווה‪ ,‬בת‬
‫מצווה‪ ,‬אירוסין‪ ,‬חתונה וסתם יום הולדת‪ ,‬היו גורמים לה לשמחה‬

‫גדולה‪ .‬סבא היה זה שמברך את בעלי השמחה‪ ,‬והברכה היתה‬
‫תמיד‪" :‬מסבא ראובן ומסבתא חיה"‪ .‬סבתא לא דיברה‪ ,‬אבל הייתה‬

‫מסייעת לסבא בכתיבת הדברים‪ .‬סבא היה כותב טיוטה וסבתא‬
‫הייתה מייעצת היכן להוסיף‪ ,‬להוריד‪ ,‬לתקן וכד'‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫פלפל ממולא של סבתא חיה‬
‫חומרים‪:‬‬
‫אופן ההכנה‪:‬‬
‫‪ 1‬ראש כרוב (רצוי שטוח כי קל‬
‫‪1.1‬מפרקים את הכרוב לעלים‬ ‫יותר להפריד בין העלים)‬
‫ומורידים את החלק הקשה‬ ‫קופסת פטריות‬
‫‪ 2‬כוסות אורז‬
‫שבו‪.‬‬
‫‪2.2‬מרתיחים בסיר מים וכף‬ ‫‪ 2‬קופסאות רסק עגבניות ‪-‬‬
‫מלח ומכניסים את הכרוב‬ ‫קטנות‬
‫המפורק למספר דקות למים‬
‫הרותחים על מנת שיתרכך‬ ‫‪ 2‬בצל בינוני‬
‫ולא יתבשל‪ .‬כדאי גם להפוך‬ ‫‪ 3‬כפות שמן זית‬

‫את העלים במים‪.‬‬ ‫מלח‬
‫‪3.3‬מטגנים בשמן בצל חתוך‬ ‫פלפל‬
‫½ קופסא כרוב חמוץ‬
‫לקוביות‪.‬‬

‫‪90810.9.8‬ו‪1‬מהעמבבהרמגקכעכסרמפברטרונדמנדתקוייייברווהיבדםפחתהםיהבלח‪+‬ס(חםמימאלכוותרמשמתויץאמ‪.‬ךךבטםבחשמלהוששבור)ש‪.‬ירמאעלסלציהלירווהי‪.‬םפחחותע‪.‬יולתעםהקתלכרראסוקבש‬ ‫‪4.4‬רוחצים את האורז ומסננים‬
‫‪765..76.5‬ואמדרמווכמהמותקנסראספיוקסויקיהתטחתבפפ‪,‬יפרימלעיייהיםתגוםמוםםצםב‪.‬תךמעלנדקיללוצבווכהמדאצדפהתייילטשסאם‪+‬גנדנעיאאחיכרהעדתדםףבאלותווהכחהבחבממ‪.-‬לגאפתיהוישלנ‪0‬ריגמלם‪1‬שיזלםילל‪.‬וים‬

‫פנימה‪.‬‬

‫קשרים עם בני משפחה‬
‫קרובים ורחוקים‬

‫סבתא וסבא הרגילו אותנו שלכל אדם מבוגר יש להקדים ולקרוא‬
‫דוד‪ ,‬על אף שלא תמיד מדובר על דוד ממש אלא קרוב משפחה‬
‫בדרגה רחוקה יותר‪ .‬בדרך זו הכול היו נחשבים למשפחה‪ .‬הקשר‬

‫הקרוב וההדוק ביותר של סבתא‪ ,‬היה עם אחותה ‪ -‬יהודית לאוי"ט‪.‬‬
‫משפחת זמיר ‪ -‬דודה יהודית ודוד יצחק‪ ,‬יחד עם בני הדודים ‪ -‬חנה‪,‬‬
‫אבי וצביקה‪ ,‬גרו בשכנות‪ ,‬ופעמים רבות המשפחות נפגשו בשבתות‬
‫זו אצל זו‪ .‬סבתא ודודה יהודית היו משוחחות במשך השבוע כשהן‬
‫היו נפגשות או בטלפון‪ .‬סבתא כיבדה את אחותה הצעירה וזכרה לה‬

‫את תמיכתה ועזרתה במהלך שנות השואה‪.‬‬
‫סבתא שמרה על קשר טוב גם עם שני אחיה ‪ -‬אברהם ומשה ובני‬

‫משפחתם‪ ,‬וגם עם בני הדודים שלה שגרו בעיקר בחולון‪ .‬סבתא‬
‫שמרה על קשר טוב גם עם משפחתו של סבא ‪ -‬דוד ישראל ודודה‬
‫מלכה‪ .‬מדי פעם היינו נוסעים אליהם‪ ,‬בעיקר במוצאי שבתות‪ ,‬כדי‬

‫לשמר ולחזק את הקשר‪.‬‬

‫מימין לשמאל‪ :‬חנה (אמא של סבתא חיה)‪ ,‬בת שבע (סבתא של‬
‫סבתא חיה) ודוד ‪ -‬חים (אח של סבתא חנה)‪.‬‬

‫לסבתא היה דוד באמריקה‪ .‬חיים פרידמן‪ ,‬האח הצעיר של אמה‬
‫של סבתא‪ ,‬סבתא חנה‪ .‬הוא נסע לארצות הברית לפני מלחמת‬
‫העולם השנייה וכך ניצל‪ .‬דוד חיים ואשתו דודה אולגה‪ ,‬ביקרו‬

‫פעמים רבות בארץ‪ ,‬ועזרו לבני המשפחה באמצעים שונים‪ .‬סבתא‬

‫‪37‬‬

‫הייתה מתרגשת במיוחד בכל פעם שדוד חיים ביקר בארץ‪.‬‬
‫מבחינתה זה היה שריד שנותר ממשפחת אמה ע"ה שנספתה‬
‫בשואה‪ .‬בשנת תשנ"א נסעו סבא וסבתא לארצות הברית כדי לבקר‬
‫את המשפחה המורחבת‪ ,‬ובהם גם את דוד חיים שהיה כבר מבוגר‬

‫מאוד וכבר לא יכול היה לנסוע לארץ‪.‬‬
‫באופן כללי לסבתא היה כישרון להתקשר ולהתחבר לאנשים‪.‬‬
‫בגיל מבוגר יותר ובמשך שנים רבות סבא וסבתא היו נוסעים ל"ירחי‬
‫כלה" מטעם הפועל המזרחי‪ .‬לבית הארחה בניר עציון או בקיבוץ‬
‫לביא‪ .‬סבתא הייתה מתחברת עם הנשים הרבות שהיו שם‪ ,‬והייתה‬

‫מרגישה שהיא זו שנמצאת "במרכז העניינים"‪.‬‬

‫דומידמיןישלרשמאל‪,‬אל‪:‬סבדאודרהאובשןו‪,‬שנסהב‪,‬תאדוחידהה וידהוודדיתמ‪,‬שה סבאבוסקיבץתא‪91‬ב‪9‬ט‪1‬יסתהשנב"אארה״ב‬

‫מסייעת לאחרים‬

‫לסבתא הייתה רגישות רבה ואכפתיות‪ ,‬ונתנה מעצמה לזולת‪ .‬הייתה‬
‫לנו בבית קופת צדקה‪ ,‬שמדי פעם היה בא מישהו ואוסף את הכסף‪.‬‬

‫כשהוא היה בא‪ ,‬הוא גם היה יושב ומקבל שתייה חמה ועוגיות‬
‫מעשי ידיה של סבתא‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫כשקרוב משפחה התייתם לפני גיל בר מצווה‪ ,‬סבתא דאגה ששבת‬

‫בר המצווה תהיה אצלנו בבית‪ ,‬ושהוא יעלה לתורה בבית הכנסת‬

‫שבו התפללנו‪.‬‬

‫היא העריכה מאוד אנשים שקשה להם‪ ,‬ובכל זאת עושים מאמץ‬

‫ולא מקבצים צדקה‪ .‬פעם נכנס לחנות אדם שמכר סמרטוטי רצפה‪.‬‬

‫הוא נקב בסכום מסוים‪ ,‬וסבתא שילמה וקנתה סמרטוט‪ .‬כשאותו‬

‫אדם יצא‪ ,‬אמר אחד הקונים‬

‫לסבתא‪" :‬המחיר מאוד יקר‪.‬‬ ‫"האדם הזה בחר שלא לשבת בפינת‬
‫הרחוב ולקבץ נדבות אלא קנה סמרטוטים‬
‫אפשר לקנות בסופר בחצי‬
‫מחיר"‪ .‬סבתא השיבה לו‪:‬‬

‫"אני יודעת‪ .‬אבל האדם הזה‬

‫בחר שלא לשבת בפינת‬ ‫ועובר ממקום למקום ומוכר אותם‪ ,‬וככה‬
‫הרחוב ולקבץ נדבות אלא‬ ‫הוא מרויח‪ .‬ועל כן קניתי ממנו"‬
‫קנה סמרטוטים ועובר ממקום‬

‫למקום ומוכר אותם‪ ,‬וככה‬

‫הוא מרוויח‪ .‬ועל כן קניתי‬

‫ממנו" (ממש כמו שכתוב‬

‫ברמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק י הלכה ז‪" :‬שמונה מעלות יש‬

‫בצדקה זו למעלה מזו‪ .‬מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק‬

‫ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות‬

‫או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות‬

‫לשאול")‪.‬‬

‫לימודים וחינוך הילדים‬

‫סבתא עקבה אחרי הלימודים של כל ילד‪ ,‬הגיעה לאסיפת הורים‪,‬‬
‫והתעניינה במצבו של כל ילד‪ .‬רצתה שילמדו בבתי ספר ובישיבות‬
‫הכי טובות‪ .‬כשחנן הגיע לגיל בית ספר גרנו כבר ברמת גן בגבול בני‬

‫ברק (רח' התנאים ‪ -‬הבתים עם המספרים הזוגיים שייכים לרמת‬
‫גן‪ ,‬והבתים עם המספרים האי זוגיים שייכים לבני ברק)‪ .‬בשנים‬

‫הראשונות הוא למד בבית ספר 'יבנה' ברמת גן‪ ,‬וסבתא ניהלה מאבק‬
‫עם מחלקת החינוך בעיריית רמת גן שיאשרו להעביר את חנן לבית‬

‫ספר 'סגולה' בבני ברק‪ .‬אין לנו ספק שאם סבתא לא הייתה מצליחה‬
‫היינו חוזרים לגור לבני ברק ואפילו לדירה פחות מרווחת‪ ,‬העיקר‬
‫שחנן יתחנך במקום שסבתא חשבה שהוא הטוב ביותר עבורו ‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫אם מישהו היה צריך עזרה נוספת ‪ -‬שיעור פרטי‪ ,‬הוא קיבל את‬
‫העזרה הדרושה‪ .‬מי שזוהה שיש לו כישרון בציור או בנגינה‪ ,‬נשלח‬

‫ללמוד תחומים אלו‪.‬‬
‫היא דחפה את כולם שילכו לבני עקיבא‪ .‬לא היה לה פחדים‬
‫וחששות כשהלכו למסעות ארוכים‪ .‬אדרבה עודדה ללכת‪ ,‬ראתה‬
‫בזה בריאות נפשית‪ .‬כשילדים חזרו מהפעילות מלוכלכים או עם‬

‫מכנסיים קרועים‪ ,‬הייתה שמחה ואמרה‪" :‬סימן שנהניתם"‪.‬‬
‫סבתא לא ידעה אנגלית‪ ,‬אך היא הרגישה צורך לעזור לילדים‬
‫בשיעורי בית באנגלית‪ .‬היא נרשמה לקורס ערב באנגלית‪ ,‬כדי‬
‫שתוכל לסייע לנו לפחות באנגלית הבסיסית‪ .‬בגיל מבוגר יותר היא‬
‫הלכה ללמוד במסגרת קורסים לאנשים מבוגרים ‪ -‬תנ"ך‪ ,‬יהדות‪,‬‬

‫היסטוריה‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫סבתא התעניינה מאוד במה שקורה בארץ ובעולם‪ .‬הייתה מאזינה‬

‫לחדשות והתעניינה בפוליטיקה‪ .‬הייתה כותבת מכתבים לשרים‬
‫וחברי כנסת כשהיה לה מה לומר להם‪ ,‬בנושאים שונים‪ .‬היו לה‬
‫עמדות ודעות בנושאים שעמדו על סדר היום‪ .‬היה מאוד אכפת לה‪.‬‬

‫״חיבור״ של סבתא חיה‪ ,‬במסגרת לימודיה בתהיל״ה‬

‫‪40‬‬

‫לזיכרון השואה והתקומה‬

‫סבתא הייתה מספרת הרבה על מה שהיה בביתה ובכפר שבו‬
‫גדלה‪ ,‬עד מלחמת העולם השנייה‪ .‬על אורחות החיים‪ ,‬על הקשיים‬
‫וההתמודדויות‪ ,‬על האמונה הגדולה שהייתה ועוד‪ .‬ליל הסדר זכור‬
‫כלילה שבו מספרים על יציאת מצרים וגם על יציאת אירופה‪ .‬סבתא‬

‫וסבא היו מספרים לכל הילדים ואח"כ לנכדים ולנינים סיפורים‬
‫אודות המשפחה‪ ,‬על החיים בקהילה ובכפר‪ ,‬וגם השוו עם מה‬
‫שקורה כאן והיום‪ ,‬לטוב ולמוטב‪ .‬איך היו ההכנות לחג‪ ,‬וכמה היה‬
‫קשה ומורכב‪ ,‬וכמה היום ב"ה השולחן מלא כל טוב ולא חסר דבר‪.‬‬
‫אך כמעט ולא הייתה מספרת מה עבר עליה במחנות‪ .‬לא רצתה‬
‫שנגדל כילדים ש"סוחבים על גבם" את צרות הגלות‪ .‬באופן כללי‬
‫סבתא חינכה לחיים בריאים ונורמליים‪ ,‬ולא רצה שנרגיש כילדים של‬

‫ניצולי שואה‪.‬‬
‫מדי פעם היו נכדים מזמינים אותה לבית הספר ביום השואה או‬

‫ביום הקדיש הכללי לדבר ולספר מה עבר עליה‪ .‬ילדים מטבעם‬
‫שאלו גם שאלות על הקשיים במחנות העבודה‪ ,‬על הסבל והצרות‪,‬‬
‫אבל סבתא לא הייתה מוכנה לדבר על זה כלל‪ .‬הייתה אומרת להם‬

‫שישאלו שאלות על מה שהיה לפני או אחרי‪ ,‬אך לא על התקופה‬
‫הזו‪ .‬אמרה‪" :‬מספיק שאנחנו עברנו את זה‪ ,‬ויש לנו סיוטים מאז‪.‬‬
‫הילדים היום צריכים לגדול באופן בריא‪ .‬אין בזה צורך"‪ .‬רק בגיל‬
‫מבוגר יותר הייתה מספרת מעט ממה שעבר עליה‪.‬‬

‫במשך שנים רבות סבתא לא רצתה לקבל פיצויים מהנאצים‪" .‬הם‬
‫לא יכפרו על מעשיהם בכסף"‪ .‬רק בשנים האחרונות‪ ,‬היא הסכימה‬

‫לקבל‪ .‬היא גם עודדה נכדים ונכדות לנסוע במשלחות בני נוער‬
‫לפולין‪ ,‬ללמוד מה קרה‪ ,‬להכיר את הווי הקהילות‪ ,‬ועוד‪ .‬אך היא‬

‫בשום פנים ואופן לא רצתה לנסוע למקומות אלו‪.‬‬
‫כאמור סבא בא מהכפר קישנצא‪ ,‬וסבתא מכפר זדניא‪ .‬באותה‬
‫הסביבה היו עוד חמישה כפרים שבהם התגוררו יהודים‪ .‬בין שבע‬

‫הקהילות הללו היו קשרי משפחה‪ ,‬מסחר ועוד‪ .‬לאחר השואה‬
‫נקבצו כל הניצולים בני שבע הקהילות‪ ,‬והם קבעו את ימי הזיכרון‬
‫לבני המשפחה שנספו בשואה‪ ,‬בתאריכים כ"ה ‪ -‬כ"ו באייר‪ ,‬מכיוון‬
‫שהעריכו שבאותם ימים נספו יקיריהם באושוויץ‪ .‬בכל שנה‪ ,‬באחד‬

‫מהימים הללו היו מקיימים אזכרה‪ .‬בשנים האחרונות הייתה‬
‫האזכרה מתקיימת בבית מרמורש בדרום תל אביב‪ ,‬שם גם הנציחו‬

‫‪41‬‬

‫סבא וסבתא את בני משפחתם‪ .‬סבתא הייתה עוזרת לסבא לארגן‬
‫את האזכרה‪ ,‬והייתה גאה מאוד בכך שילדיה מגיעים לאזכרה גם כן‪.‬‬
‫סבא גם תרם מנורה לזכר קרובי המשפחה שנספו בשואה‪ ,‬לעזרת‬

‫נשים בבית כנסת "מוהליבר" בבני ברק‪ .‬מקומה של סבתא בעזרת‬
‫הנשים (כיסא ‪ )193‬היה מתחת למנורה זו‪.‬‬

‫זכרון השואה היה עולה בחגים ובמיוחד באירועים משפחתיים‪,‬‬
‫כשהמסר היה‪ :‬מי היה מאמין שאנחנו נזכה לראות נכדים ונינים‪,‬‬

‫כולם מסודרים ועובדים‪.‬‬
‫זכרון הבית שבו גדלה‪ ,‬והעולם היהודי שנכחד‪ ,‬היה מאוד חזק‬
‫אצלה‪ .‬היא כתבה על כך בספר "קדושי שבע הקהילות" ובספר "ענף‬
‫עץ אבות ‪ -‬משפחות פרידמן וזולדן"‪ .‬היא גם רשמה את רשימת‬
‫בני הקהילה שנספו בשואה‪ ,‬ורשימות אלו נמצאות במוזיאון "יד‬
‫ושם" בירושלים‪ .‬היא ידעה היטב את תולדותיהן של משפחות רבות‬

‫תרומת סבא לרזאוכברן ומסשבפתחאתםחיהשנסלביפות בכשנוסאתהבמעלה לבונה‬
‫מימין לשמאל‪ :‬חנן‪ ,‬רבקה‪ ,‬סבתא‪ ,‬סבא‪ ,‬יוסי ויהודה‬

‫מזדניא ומכפרים נוספים‪ .‬היא ידעה על קשרי החיתון‪ ,‬שמות הסבים‬

‫‪42‬‬

‫והסבתות‪ ,‬שמות ההורים והילדים‪ ,‬היה לה זיכרון מצוין בתחום זה‪.‬‬
‫ידעה את קשרי המשפחה במשפחתו של סבא יותר טוב מסבא‪.‬‬

‫שבת אחת בארוחת הצהריים‪ ,‬יוסי שר במנגינה שהוא שמע את‬
‫הפיוט‪" :‬חי ה' וברוך צורי"‪ ,‬וסבתא התרגשה מאוד‪ ,‬כי זו הייתה‬

‫המנגינה שאביה‪ ,‬סבא יוסף צבי היה שר‪ .‬מאז בכל שבת‪ ,‬ובהקפדה‬
‫רבה‪ ,‬סבא היה שר לפני "שיר המעלות" את הפיוט הזה כדי לעשות‬

‫נחת לסבתא‪.‬‬
‫הידיעות על המתרחש במלחמת ששת הימים הגיעו באמצעות‬

‫סבתא מדליקה נרות בפמוטים היפים שסבא קנה לה‬

‫הרדיו בלבד‪ .‬עוד לא הייתה טלוויזיה ושאר מכשירי התקשורת‬
‫שיש כיום‪ .‬כשנשמעה ההודעה הדרמטית ברדיו‪" :‬הר הבית בידינו"‪,‬‬

‫עמדה סבתא ליד מכשיר הרדיו הגדול שעמד בסלון‪ ,‬ובכתה‪ .‬היא‬
‫אמרה‪" :‬כמה כסף היה מוכן הסבא שלכם לשלם‪ ,‬רק כדי לשמוע‬
‫את הבשורה הזו‪ .‬מי היה מאמין"‪ .‬כך אמרה גם כשראתה פעם המון‬

‫מתפללים ברחבת הכותל‪.‬‬
‫פעם היא אמרה ביחס לשומרי תורה ומצוות שלא אומרים הלל‬
‫ותודה לה' ביום העצמאות‪" :‬אינני מבינה את הגישה הזו‪ .‬אחרי כל‬
‫מה שעברנו בשואה‪ ,‬ואחרי כל הקשיים שהיו עד הקמת המדינה‪,‬‬

‫איך אפשר שלא לומר תודה על כך?" פעם אמרה‪" :‬אלמלא מה‬
‫שקרה לנו בשואה‪ ,‬לא הייתה קמה המדינה"‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫השנים האחרונות‬

‫כעשר שנים לפני פטירתה חלתה סבתא במחלת פרקינסון‪ .‬מצבה‬
‫התפקודי והמנטלי הידרדר לאט לאט‪ .‬בתחילה עוד היו פרקי זמן‬
‫שבהם היה אפשר לתקשר איתה‪ ,‬אחר כך גם זה פסק‪ .‬בקיץ תשס"ו‬
‫נכנסה לבית עובדת זרה מהפיליפינים בשם נל שהייתה עם סבתא‬

‫עד מספר חודשים לפני שהיא נפטרה‪ .‬נל טיפלה בה במסירות‬
‫רבה‪ ,‬ודאגה לכל הנדרש‪ .‬סבא היה צלול והיה מודע לגמרי למצבה‬

‫המידרדר של סבתא‪ .‬היה לו קשה מאוד לראות אותה ככה‪ .‬הוא‬
‫ציווה אותנו שלא להוציא את סבתא מהבית למוסד גריאטרי למרות‬

‫מצבה‪ .‬סבא נפטר בראש השנה תשע"א‪ ,‬ובמשך השנים שאחר כך‬
‫עמדנו בהבטחתנו להשאיר את סבתא בבית עם נל‪ .‬אלא שמצבה‬

‫הרפואי הידרדר עד כדי כך שאי אפשר‬
‫היה להחזיק אותה בבית‪ ,‬והיינו‬

‫חייבים להעביר למסגרת גריאטרית‬
‫עם רופאים ואנשי מקצוע שיודעים‬

‫לטפל במצבים כאלו‪ .‬בחנוכה‬
‫תשע"ה סבתא עברה לבית אבות‬
‫'נאות המושבה' בנס ציונה שמנוהל‬
‫ע"י צביקה זמיר‪ ,‬בן דודנו (בנה של‬
‫דודה יהודית)‪ .‬היא זכתה גם שם‬

‫לטיפול מסור ומקצועי‪ .‬בשבת‬
‫פרשת כי תבוא‪ ,‬כ"א באלול‬

‫תשע"ה‪ ,‬בשעות אחר הצהריים‬
‫היא נפטרה‪.‬‬

‫למחרת התקיימה הלוויה‪,‬‬
‫והיא נקברה בבית העלמין‬
‫סגולה בפתח תקווה‪ ,‬סמוך‬

‫לקברו של סבא‪ .‬את‬
‫הקברים רכשו סבא וסבתא‬

‫בשנת תש"ס‪ ,‬בחלקת‬
‫שומרי שבת ספינקא‪.‬‬

‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫‪44‬‬