אלול התשפ”ג ספטמבר 2023 גיליון מס. 320 למלחמת יום כפור שנה
ארגון יוצאי מרכז אירופה מערכת יקינתון MB בטאון צאצאי הייקים בישראל מו"ל ארגון יוצאי מרכז אירופה, נוסד ב-1932 רחוב יגאל אלון 157 תל אביב 6744365 www.irgun-jeckes.org עורך: מיכאל דק [email protected] חברי מערכת: יאיר בר-קול, אברהם הופמן, ראובן מרחב, ד"ר מיכאל נויברגר, דוד נוימן, ד"ר אסנת רוזן-קרמר, פרופ' משה צימרמן, עמרם קליין, אורי רוזנפלדר, רימונה שיף, תמי שגיא, ד"ר מרגלית שלאין, חוה ורדי. נוסח גרמני: הלן סיידלר הפקה: עידן וייצנר [email protected] מזכירות מערכת: עידן וייצנר 03-5164461 טלפון [email protected] דעות תגובות וכתבות ליקינתון MB יפורסמו לאחר עיון, עריכה והגהה. הפונים מתבקשים להעביר את רשימותיהם בקובץ word לכתובת מזכירות המערכת. תוכן המודעות הינו על אחריות המפרסמים בלבד. נעשה כל מאמץ לאתר בעלי זכויות. אם טעינו נשמח לתקן בגיליון הבא. ,TZION YEHUDA :צילום לשכת העיתונות הממשלתית 4 דבר העורך הכיפורים שלי 5 מלחמת יום מאת: גדעון ממרוט ממלא מקום יו"ר הנשיאות ויו"ר סניף ירושלים וחבר נשיאות הארגון ברכה לראש השנה מאת: דבורה הברפלד יו"ר נשיאות ארגון יוצאי מרכז אירופה ברכה לראש השנה מאת: יהושע שפיר יו"ר ועד סניף תל-אביב והמרכז וחבר נשיאות הארגון ברכה לראש השנה מאת: גדעון ממרוט ממלא מקום יו"ר הנשיאות ויו"ר סניף ירושלים וחבר נשיאות הארגון 8 10 הועידה השנתית מאת: עידן וייצנר 14 12 אלול התשפ”ג ספטמבר 2023 גיליון מס. 320 למלחמת יום כפור שנה אלול התשפ”ג ספטמבר 2023 גיליון מס. 320
22 24 27 32 אות המציל היהודי מאת: אריה ברנע יישוב מושב עטרות מאת: רות דנון יעקב טירקל ז”ל מאת: אברהם הופמן הארגון כמותג 21 מאמר דעה- מאת: דניאל צימט השופט גבריאל בך 28- כנס לזכרו מאת: ד”ר שרון ליבנה ערן אליהו בן יוסף ז”ל מאת: הגר ברטל ד”ר ליאו בק מאת: ד”ר מרגלית שלאין 16 16 24 28 5
יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה לא מזמן, בעת ניסיונותיי הנואשים להכניס קצת סדר בספרייתי המתפקעת, נתקלתי בספר מסדרת ספרי מופת בעריכתו של מרטין בובר, שיצא בהוצאת מוסד ביאליק לפני קרוב לשבעים שנה (תשי"ח) על משנתו של קארל מנהיים. מנהיים, סוציולוג יליד אוסטרו הונגריה, שפילס נתיבות בסוציולוגיה הגרמנית ועבר לאנגליה עם עלותו של היטלר לשלטון. דרכה של דמוקרטיה היא כותרתו של הספר ואטריח את הקוראים במובאה מאירת עיניים שנכתבה כבר לפני כמאה שנה כלקח מקריסתה של רפובליקת ויימאר. הדברים מיטיבים לאבחן את גרעין ההרס הטמון בדמוקרטיה עצמה: "ליכודה הפנימי והתמזגותה של החברה מותנים בראש ובראשונה באיזון הנכון של הגורמים הרציונאליים והאי-רציונאליים החולשים על חברת ההמונים התעשייתית. אבל תהליך 'הדמוקרטיזציה הגמורה' דחק את רגלי הדמוקרטיה שמן הטיפוס הישן שהצטמצמה בתוך חבורה של בעלי הון או של בעלי השכלה, ואת מקומה תפסה יותר ויותר דמוקרטיה של המונים רוגשים. בחברה שבה נושאים ההמונים את עיניהם אל השלטון, פעמים האי רציונליות שלא נתמזגה בתוך המבנה החברתי, מפלסת לעצמה דרך אל החיים הפוליטיים." מי שחשב שגרעין ההרס העצמי אורב לשלטון רק על פי תורת הדיאלקטיקה המארכסיסטית, נכונה לו הפתעה, והסכנה ברורה לטענת הספר: "המנגנון הבורר של דמוקרטיה המונית פותח פתח לאי רציונאליות דווקא במקום שבו הנהגה רציונלית נחוצה ביותר. הנה כי כן יוצרת הדמוקרטיה בידיה את האנטיתזה שלה ואף נותנת נשק ביד אויביה." כדאי לקרוא בספר הזה. יותר מאיר עיניים מקריאה בעיתון יומי. 4 נ.ב. במאמר מקיף וצבעוני מתארת הכותבת היבטים מגוונים של מנהגים ויצירות הקושרים אותנו עם התפוח, אל גן העדן והגירוש ממנו ו... אל התקווה לשנה טובה. https://irgun-jeckes.org/:האתר כתובת גן עדן, פרי עץ הדעת... הבינה והתפוח בדבש מאמר חג מיוחד באתר הארגון מאת ד"ר אסנת רוזן קרמר
טרם תחילת תפילת יום הדין, באותו יום לפני חמישים שנה, נאסף הקהל הרב, עוטים לבן ועטופים בטליתות. בדממה דקה מחכים לתפילת כל נדריי בבית הכנסת הוותיק שלנו "אמת ואמונה" שהוקם על ידי עולי העלייה החמישית מגרמניה וממרכז אירופה וכונה בית הכנסת " הייקי ". שליח הציבור מתחיל בתפילת "על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה וישיבה של מטה", התפילה מתקיימת באולם האירועים של הגימנסיה העברית ברחביה בירושלים, מקום המכיל מאות רבות של מושבים והציבור ממלא את רוב המושבים. רבים מבני עדתנו התכנסו ועמם ערב רב של עמך ישראל במקצועות שונים, אך שווים בבואם לדין. אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 5 מלחמת יום הכיפורים שלי למחרת בתפילת שחרית ששליח הציבור מוביל את הקהל לתפילה ותחנונים תוך כדי השמעת פיוטים, כאשר אחד מהם הוא הפיוט "ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום" ובהמשכו כתוב "מי יחיה מי ימות מי באש ומי במים מי בקיצו ומי לא בקיצו", חלפו כשעתיים והתחלנו את תפילת המנחה וקוראים במפטיר את ספר יונה שאותו זכיתי לקרוא בפני הקהל 52 שנים ברצף כאשר בקהל שוררת דומיה. לפתע נשמעו יללות צופרים ונשמע קול רכבי חירום נעים על הכבישים, נדהמנו והמשכנו בתפילות, תום תפילת המנחה נערכנו לתפילת נעילה שבסיומה היו תקיעות שופר שכל הקהל מאזין בחיל הנחת תפילין במלחמת יום הכיפורים. צילום: יגאל תומרקין, לשכת העיתונות הממשלתית מאת: גדעון ממרוט, ממלא מקום יו"ר הנשיאות ויו"ר סניף ירושלים וחבר נשיאות הארגון
בברכתו אמר לנו "ברוכים הבאים לארץ גושן ישמרכם אדוני בדרככם ויחזירכם בשלום לביתכם ומשפחותיכם", האיש היה שר הדתות מר זרח ורהפטיג שקיבל חיבוק ענק מחייל ששירת איתי שנים ששמו עמנואל ורהפטיג, בנו. בחצות הליל הפקודה התקבלה ונענו לתוך השטח, חצינו את ציר 'לקסיקון' והגענו לקראת האשמורת הראשונה לחווה הסינית. לאחר הזריחה נתקלנו בזוועות שלבטח שמעתם וקראתם אודותם. שהינו במקום תקופת מה שבהמשכה חצינו את התעלה מעל הגשר שהוקם, עברנו במספר יעדים ממערב לתעלה והאחרון היה באיסמעיליה, בה היינו במרחק קצר מאוד מהכוחות המצריים, היו חילופי אש וארטילריה יומם וליל שהמשיכו גם לאחר הכרזת שביתת הנשק שלעיתים קרובות הופרה. בגזרה זו היינו תקופה ממושכת. לפני המלחמה החלטנו, מי שתהיה רעייתי ואני, להינשא בתאריך 27 לדצמבר והדבר הובא לידיעת מפקדי האלוף אריאל שרון. החתונה שלנו הפכה להיות מבצע לוגיסטי מורכב. בפגישה עם שרון סוכם שהחתונה תערך על הגשר שמעל תעלת סואץ. קיבלתי אישור להביא קומץ אזרחים מהצפון לאירוע אך נפלה החלטה בליבי שעקב המורל הירוד בגלל האירועים השוטפים יש להביא, במקום אורחים מהצפון, את בנות הזוג של חבריי ורעדה ויצאנו איש למעונו באיחולי כתיבה וחתימה טובה ולשנה הבאה בירושלים. בשובי לביתי גיליתי שחיפשו אותי מזה שעות מאחר והייתי ראש אזור הגיוס שלי וחיילים וקצינים קיבלו צו 8 מיידי ומיד יצאנו לדרך, אני התייצבתי בחצות הליל ביריחו שקומץ חיילי הגיעו ומיד יצאנו לשטח החוצץ עם ממלכת ירדן כדי לבצע פעולות הסחה שבתום המלחמה אמר הרמטכ"ל רב אלוף דוד אלעזר שבגלל פעולות אלה הצבא הירדני לא הצטרף למערכה. לאחר מספר ימים שהמערכה בחזית המזרחית היתה רגועה יחסית קיבלנו הסבה לחזית הדרומית וכך בשיירה גדולה עם כל ציוד הגדוד, נענו בשיירה לכיוון ירושלים. עצרנו ברמת אשכול, שלא היו בה הרבה מבנים, טור ארוך של לוחמים רבים על ציודם הארטילרי, בעת ההמתנה קיבלנו קבלת פנים אוהדת מאוד מהתושבים בהמטרת סוכריות לרוב, אורז, ממתקים ומכל הבא ליד, וכך החל המסע דרומה יומם וליל עד שהגענו למקום כינוס ממזרח לתעלה. פנינו אל החווה הסינית, שבה היו קרבות עקובים מדם. עמדנו להחליף גדוד שספג אבדות כבדות ויצא להתאוששות. לפני צאתנו לשטח הגיע אלינו איש עוטה חליפה שחורה כהה עם מגבעת ומודיע לנו שהוא בא לברך אותנו, והעניק לכל אחד ספרון "תהילים" קטן וביקש להניחו בכיס השמאלי של החולצה, על לוח ליבנו. 6 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה לפתע נשמעו יללות צופרים ונשמע קול רכבי חירום נעים על הכבישים, נדהמנו והמשכנו בתפילות... חיילים וקצינים קיבלו צו 8 מיידי ומיד יצאנו לדרך. נקראתי למפקדי אריק שהודיע לי בצער רב כי עליו לבטל את האירוע בגלל ידיעות מודיעיניות על ניסיון אפשרי של הפצצת הגשר על ידי המצרים
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 7 ליחידה ואכן קיבלתי על כך אישור ממפקדי שהעריך מאוד את המחווה. אך שני לילות טרם האירוע נקראתי למפקדי אריק שהודיע לי בצער רב כי עליו לבטל את האירוע בגלל ידיעות מודיעיניות על ניסיון אפשרי של הפצצת הגשר על ידי המצרים, זו הייתה אכזבה קשה מאוד, לי אישית ולכל חיילי היחידה ומשפחותיהם. למחרת יצאתי מהגזרה בטיסה צפונה לחופשה של 48 שעות כדי להינשא ואכן החתונה התקיימה בצהרי היום בירושלים בנוכחות מצומצמת של בני משפחה וידידים. לאחר 48 שעות חזרתי לגזרה ובדרכי לאיסמעיליה עצרתי בצומת "צח" שם עצר אמבולנס והוצאה ממנו אלונקה מכוסה והועברה למסוק. בחופשתי הבאה התחוור לי ששכני וידידי רוני זדה שהתגורר קומה מעליי היה החייל באלונקה. בתום מחצית שנה בחזית הדרומית קיבלנו שוב צו 8 והועברנו לנקודה הצפונית ביותר שישראל שהתה בה "מזרעת בית ג'אן", כשלושים קילומטר מדמשק, שם שהינו כחודשיים נוספים, תחת תקריות אש רצופות ובלתי פוסקות. למחרת יצאתנו מהשטח הייתה הפגזה כבדה על המקום בו היינו, ונהרג חייל אחד ושבעה חיילים נפצעו מהיחידה המחליפה. בסך הכל שירתתי בשלושת החזיתות שמונה חודשים. בשובי הביתה התחוור לי ששני חבריי מכתתי בתיכון נעדרים. חודשים רבים נערכו חיפושים ואנו אימצנו את משפחותיהם הדואגות. לאחר מספר חודשים, לצערי, נמצאו גופותיהם והובאו לקבורה בהר הרצל, בחלקת חללי מלחמת יום הכיפורים. מידי שנה בשנה למחרת יום הכיפורים אני פוקד את החלקה בה הם קבורים, בהר הרצל, בדיוק יובל שנים. בשנים הראשונות נקרעו שערי שמיים מבכיים, צערם וכאבם של קרובי המשפחה והידידים ולא היה ניתן לשאת את הכאב העצום. עם השנים הדלדלו השורות, ההורים ואחים שנהגו לומר קדיש גם מספרם הצטמצם וחלקם הפסיקו להגיע, הדוחק הרב ירד בהדרגה וקולות הבכי הולכים ומתמעטים משנה לשנה. כמובן שגם הגיעו דורות חדשים של בני משפחה צעירים שלא ידעו את גבורת קרוביהם. הזיכרון חי בליבנו, זיכרון יצוק של שותפות גורל המבטא את ההוקרה, הכבוד והמחויבות שרוכשת המדינה ואזרחיה לנופלים. בכל שנה מודלק נר זיכרון בהיכל לזכר כל אחד מהנופלים. הרעות והאחווה ילוו אותי כל עוד אוכל להגיע, כך מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא זכרם לא מש מליבי. כך חקוק גם על לוח ליבי, ככתוב בספר ירמיה " כי מידיי דברי בו, זכור אזכרנו עוד". אני פוסע חרש בין מצבות האבן, עומד דומם בעצב ומתחייב לנצח לזכור את שמותיהם. מספר ימים שהמערכה בחזית המזרחית היתה רגועה יחסית קיבלנו הסבה לחזית הדרומית וכך בשיירה גדולה עם כל ציוד הגדוד, נענו בשיירה לכיוון ירושלים. הזיכרון חי בליבנו, זיכרון יצוק של שותפות גורל המבטא את ההוקרה, הכבוד והמחויבות שרוכשת המדינה ואזרחיה לנופלים.
עם בני האדם הסובבים אותו. זוהי אולי המשמעות של התשובה שהאדם נדרש לעשות בראש השנה, השיבה אל שורש עצמיותו ובחינתם לאור הערכים האוניברסליים של צדק ואמת. התשובה היא בעצם רשימה של שאלות שעליו להעז ולשאול. שאלות שקשורות לתכלית קיומו ולאופן התנהגותו אל משפחתו, חבריו ואל שאר בני האדם. התשובה שהאדם נדרש לשוב בראש השנה אינה רק תשובה בינו לבין המקום (במובן של לשוב למצוות, במובן המסורתי של ההלכה), או בינו לבין חברו. זוהי גם תשובה בינו לבין עצמו, כאמור, שיבה אל שורש עצמיותו. כלומר, ראש השנה העברי מזמין אותנו, בני האדם, לצאת למסע של חשבון נפש קיומי לצד של "תיקון עולם" - בו לכל אחד/ת מאתנו אחריות אישית. חשבון נפש שבו אנו בוחנים את עצמנו ואת מעשינו ואת תרומתנו לחברה הן כפרטים והן כחלק מקבוצה. לא בכדי ראש השנה העברי מתקשר למושג היהודי העתיק של 'תיקון עולם'. השאיפה והמחויבות להיטיב ולשפר את עצמנו ואת עולמנו; תחושת אחריות מוסרית כלפי כל אדם, יהודי ושאינו יהודי, והדאגה לצדק הסיפור של ראש השנה הוא שב-א' תשרי נברא האדם. ובאותו היום הוא גם גורש מגן עדן. החיים והמוות, הבריאה והגירוש, החוק והחטא, המוחלט והיחסי ועוד, כל המוטיבים שמעורבבים ביחד ביום זה. יתרה מכך, על פי המסורת היהודית ראש השנה של תשרי אינו רק חג יהודי, אלא חג אוניברסאלי הנוגע לכל בני האדם ומכאן המחויבויות הנובעות ממנו הן של כלל בני האדם לכלל בני האדם. זה יום שתקף לכל באי העולם. האדם נדרש לבחון את מעשיו, לבקש סליחה ולחזור בתשובה ובעיקר עם תשובה. זהו תהליך שבו על האדם להתנקות, מכל השאריות של השנה הקודמת, לצלול אל תוך נפשו ולהכיר את מעשיו לטוב ולרע. ראש השנה תשרי הוא אפוא ציון זמן שבו אנו שואלים - מהו האדם ובעיקר מה נדרש מן האדם בתור יצור אנוש? ראש השנה העברי הוא אפוא חג האדם, יום ההולדת של המין האנושי. כיאה לכך, יש בו יסודות של שמחה וחגיגה ויסודות של הסתכלות פנימה וחשבון נפש. במחזור תשרי - האדם הוא במוקד. ביום זה האדם נקרא לבחון את עצמו בעצמו וכן את מערכת יחסיו 8 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה דבורה הברפלד: ”...אני מבקשת לאחל שנה טובה ובריאה למתנדבים והפעילים ולבני משפחותיהם, הפועלים ללא לאות במהלך כל ימות השנה. אתם מהווים מופת לאנשים מעורבים ואכפתיים, שאינם עומדים מנגד...” ברכה לראש השנה לקראת השנה החדשה מאת: דבורה הברפלד-יו"ר נשיאות ארגון יוצאי מרכז אירופה
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 9 חברתי ולקיום כדור הארץ. הלוואי ויכולתי לומר שמה שקורה בימים אלה בחברה הישראלית מבטא עמדות כאלה של הומניות, שוויוניות ומוסריות. ההנהגה הקיימת שלנו בוודאי שאינה מבטאת עמדות שכאלה. יחד עם זאת, מעודד לראות שיש בישראל קבוצות אזרחים.יות לא מבוטלות שמוכנים להיאבק למען האמונות והערכים שבבסיסם עומד ערך חירות האדם והשוויון האישי והמגדרי. כולנו מכירים את האנקדוטה על אותו אזרח אמריקני, שבזמן מלחמת וייטנאם היה עומד בכל יום שישי במשך כמה שעות מול הבית הלבן עם שלט מחאה נגד המלחמה. יום אחד ניגש אליו עיתונאי ושאל אותו בחיוך מלגלג: "אתה באמת חושב שאם תעמוד כאן תשנה את העולם?" "לשנות את העולם?" התפלא האיש, "אין לי שום כוונה לשנות את העולם. אני רק מוודא שהעולם לא ישנה אותי". (ציטוט מתוך נאומו של דוד גרוסמן בטקס בו קיבל את פרס ארסמוס). השנה החדשה הבאה עלינו לטובה היא גם הקדנציה החדשה של מוסדות הארגון. אני מבקשת לאחל שנה טובה ובריאה למתנדבים והפעילים ולבני משפחותיהם, הפועלים ללא לאות במהלך כל ימות השנה. אתם מהווים מופת לאנשים מעורבים ואכפתיים, שאינם עומדים מנגד; מקדישים מזמנכם ומיכולותיכם למען טובת הכלל כששכרם הוא תרומתכם. תודה מיוחדת לחברים/ות שסיימו את תפקידם ותרמו רבות לארגון ולקהילה במהלך הקדנציה הקודמת. לחברים/ות שנבחרו לתפקידים במוסדות הארגון בקדנציה הנוכחית - ברכות והצלחה בתפקיד. שלל תודות על המחויבות ועל העבודה המסורה וברכות ואיחולים לשנה טובה ובריאה לצוותי העובדים והמנהלים המסורים של הארגון - ושל חברת מעונות הורים (חמ"ה) ובני משפחותיהם; לחברים מהארגון החיפאי ובני משפחותיהם; לשותפינו הנאמנים ממכון ליאו בק ובני משפחותיהם. ואחרונים חביבים, ברכות לשנה טובה לכם חברי הארגון והקהילה שלנו; אתם התומכים בנו, מגיבים ומבקרים אותנו, שולחים לנו משובים ועוקבים בערנות אחר עבודתנו לאורך כל השנה. גם בראש השנה הנוכחי נוסיף, נייחל ונבקש שתהא השנה החדשה ברוכה בצדק, מוסר ושוויון אישי ומגדרי לכל באי עולם! האדם הוא במוקד. ביום זה האדם נקרא לבחון את עצמו - בעצמו וכן את מערכת יחסיו עם בני האדם הסובבים אותו. זוהי אולי המשמעות של התשובה שהאדם נדרש לעשות בראש השנה, השיבה אל שורש עצמיותו ובחינתם לאור הערכים האוניברסליים של צדק ואמת. ...”ראש השנה העברי מזמין אותנו, בני האדם, לצאת למסע של חשבון נפש קיומי לצד של "תיקון עולם" - בו לכל אחד/ת מאתנו אחריות אישית. חשבון נפש שבו אנו בוחנים את עצמנו ואת מעשינו ואת תרומתנו לחברה הן כפרטים והן כחלק מקבוצה...”
להתנהגות מבוססת על ערכי מוסר, על יושר והגינות וכבוד בין אדם לחברו. שנדע ימים של ערבות הדדית, של איחוי השסע החברתי ולימים של קירוב לבבות. מיטיבים לבטא זאת המשוררים בתפילתם לאה גולדברג, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי ויעקב שביט: חחברות וחברים יקרים, לקראת חגי תשרי הבאים עלינו לטובה, כולנו בין ימין ובין שמאל, מעדה זו או מעדה אחרת, כולנו עורגים לימים אחרים, לימים של פיוס וסבלנות, כבוד הדדי, לימים ללא אגרסיביות ותוקפנות, לימים של מתינות, של חוסן חברתי ושל שיח ציבורי ראוי, מכובד ומכבד. 10 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה אני תקווה כי הימים הבאים עלינו יהיו ימים של סליחה ושל חסד, ימים של הליכה תמה שירחב בנו השקט שנראה ונדע ונרגיש כי פשוטים הדברים ומותר בם לנגוע ומותר ומותר לאהוב ושיהיה בנו האומץ לעשות זאת. שנראה את העצים במלמול עליהם, ואתה האוויר הסחרחר מגובה, ולא נסתפק בלכתוב עליהן נשאף בלבם לנגוע שנזכור שמן המקום בו אנו צודקים, לא יצמחו לעולם פרחים באביב, ונשתדל להיות פחות צודקים יותר קשובים, מביטים, אוהבים. שנזכה לחוש איך קיר הנאומים נבקע לשמוע גמגומים מתוקים לדעת כי האוהבים צודקים ורגע של חיינו שוב יקר שהתקווה שלנו תגזים ותעבור גבולות. הלוואי שנצליח לכתוב את העולם בכתב ידינו ואת עצמנו בכתב ידו של העולם בכתיבה תמה שאין לה סוף שיהיו לנו כוחות לעשות וגם לעצור ולנוח, שיהיה בנו האומץ להביט איש בעיני רעהו, בלי להשפיל מבט, בהתנצלות ובאשמה, ובל לחמוק ולהרים מבט לאידיאלים ולרוח. שיהיה לנו העוז להתחיל לצעוד בדרכים חדשות, וגם התמדה להמשיך במסעות שכבר יצאנו אליהם, שנוכל להמשיך את מה שאנו רוצים, ולא רק לרצות את מה שיש שנדע לחוות ולא רק לבקר ונצליח לפרגן, לאהוב, ולשמח בחיוכים קטנים של יום-יום ובשמחה גדולה של חג. ברכה לראש השנה מאת: יהושע שפיר יו"ר ועד סניף תל-אביב והמרכז וחבר נשיאות הארגון. כתבה רעות רון על פי לאה גולדברג, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, יעקב שביט. חברות וחברים יקרים, בשמי ובשם חברי ועד סניף תל-אביב והמרכז, אני מברך כל אחת ואחד מכם ובני משפחותיכם, בשנה טובה ורגועה, בבריאות איתנה. בברכת שנה טובה ומאושרת, שלכם, יהושע שפיר יו"ר ועד סניף תל-אביב והמרכז וחבר נשיאות הארגון. צילום: אלישע אבן טוב
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 11
בשנה החולפת היו חילופי תפקידים בארגון, צוות הארגון התחדש בכל המשרות הפנויות ששובצו באנשים נפלאים הן בירושלים והן בתל אביב ומעל לכולם מנצחת מנכ"לית הארגון בעוז, בחדשנות ויעילות רבה. חברות וחברים יקרים, אנו מצויים בעת שקיעתה של השנה החולפת וזריחתה של שנת תשפ"ד שנה חדשה ומוברכת. גם בארגון שלנו תמה תקופה של ארבע שנים של יצירה והתחדשות בעיקר אחרי מגפת הקורונה שפקדה את מחוזותינו. 12 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה לאחרונה נערכו בחירות לארגון ונבחרה נבחרת חדשה לארגון, נבחרת מבטיחה וצעירה שתרענן את השורות בתקווה להביא בשורה חדשה לשנים הקרובות ומכאן נאחל לכולם הצלחה רבה לשנה החדשה. אך זו גם עת שהעם נקרע, אין לו מנוח, אין שקט, אין שיח, והקרע הולך ומעמיק, עם שחציו נאבק ורוצה לבקוע שערי רקיע על העוול, הריחוק החברתי, המהפכה המשפטית, על הסיכול הממוקד בחלום הישראלי. איזה שנה חלפה עלינו, שנה של הקצנת עמדות תוך ריסוק הלכידות החברתית, צריך להביט למציאות בעיניים ובכל אשר אנו מביטים בו מוצאים ייאוש, תסכול ומורת רוח. לאיזה נקודת שפל הגענו, ממרומיי שנותיי זכיתי לראות וללוות את מדינתי האהובה מתקומתה והייתי שותף נאמן לבנייתה אך בחלומות הכי גרועים לא חלמתי שנגיע למחוזות נמוכים, רדודים ומבזים שבהם אנו נמצאים. אנו עדים למחיקת הדמוקרטיה כאשר הקואליציה אובססיבית והם ימשיכו במסעם לפירוק מערכת המשפט, האם כל שחלמנו כאן יהיה כחלום יעוף וכרוח נושבת. בבואנו לימים הנוראיים זה מועד לעשות חשבון נפש על התנהלות רוחנית ומוסרית, נאמר בספר תהילים "על חטא שחטאנו לפנייך בתימהון לבב" הפרשנים אומרים שזה בשיגעון, עיוורון ואוטם הלב. זה הזמן האחרון לפיוס לאומי , לתיקון חברתי, לאיחוי קרעים לטובת כלל ישראל. בראש השנה מתחילים עשרת ימי תשובה, זאת עת להשכמה והתעוררות מקיבעון ומהרס הדמוקרטיה ולהתגייסות למהלך משמעותי של שינוי שמנהיגינו יביטו למעלליהם ולנפשותיהם וישובו מדרכם הרעה. טוב שיש חגים, זהו פסק זמן אך יש גם את אחרי החגים. הלוואי שבשנה הבאה אוכל להביא רק דברי שבח והלל על איחוד העם. אאחל לכם ולבני ביתכם שנה טובה ומבורכת, שנה של התחדשות עם רוח חדשה, שנת שלווה ורגיעה ביטחונית. שלכם, גדעון ממרוט ממלא מקום יו"ר הנשיאות ויו"ר סניף ירושלים וחבר נשיאות הארגון ברכה לראש השנה מאת: גדעון ממרוט ממלא מקום יו"ר הנשיאות ויו"ר סניף ירושלים וחבר נשיאות הארגון
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 13
בין האורחים בוועידה היו ראש מחלקת התרבות של שגרירות גרמניה, יוליה ברויאר (Bräuer Henriette-Julia ,(שדיברה על היחסים החמים בין גרמניה לישראל, גם בקרב הדור הצעיר, והאתגרים שניצבים בפני הארגון ודור ההמשך שלו בתקופה הנוכחית. חברי הארגון שמעו סקירה מפיו של שדרן הרדיו הוותיק (מעל חמישים שנה- מגלי צהל דרך קול ישראל ועד 'כאן') אריה גולן בנושא "מקומו של הרדיו בעידן התקשורת החזותית והדיגיטלית" ובין הנאומים וההרצאות הנעימה באזניהם של חברי הארגון מוזיקה עברית מפי הזמרת ענהאל סירת בליווי הפסנתרנית אירה בל. לאחר שבאספות הכלליות של הסניפים נבחרו הצירים ונציגי הוועד לסניפים, בוועידה שהתקיימה בתחילת חודש יולי, נבחרו חברי הנשיאות אשר יובילו את הארגון בשלוש שנים הבאות. בהזדמנות זו אנו רוצים להודות לחברי הנשיאות המסיימים את כהונתם ולאחל הצלחה לחברי הנשיאות החדשים (4 נציגים חדשים!!) והמשך עשייה פורייה ומבורכת. 14 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה הועידה השנתית של ארגון יוצאי מרכז אירופה כמדי שנה, התכנסו חברי הארגון, פעילים וצירים, לוועידה המסורתית, על מנת לשמוע סקירה על פעילות הארגון ולאשר דוחות ושינויים בארגון, כל זאת בדרך דמוקרטית ומנומסת המתאימה ליקים וכמעט חריגה בנוף הארגוני והציבורי בימינו ובמקומותינו. התרשם ורשם: עידן וייצנר צילום: אלישע אבן טוב משתתפי הוועידה השנתית של ארגון יוצאי מרכז אירופה.
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 15 מימין לשמאל: שדרן הרדיו אריה גולן בוועידה השנתית מנכ"לית הארגון, ליאורה שוהם פיטרס, ראש מחלקת תרבות של שגרירות גרמניה, (Julia-Henriette Bräuer) ברויאר יוליה ושרה בוגן יו"ר נשיאות הארגון, דבורה הברפלד וגדעון ממרוט ממלא מקום יו"ר הנשיאות ויו"ר סניף ירושלים וחבר נשיאות הארגון מעניקים את אות יקיר הארגון לאלי מאיוס
16 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה ב-28 בינואר 1943 ,גורש הרב ד"ר ליאו בֶּ ק (Baeck - (הוגה הדעות ומנהיגה הרוחני של יהדות גרמניה - בהוראתו של אדולף אייכמן מברלין לטרזיינשטט [טרזין בצ'כית] - מחנה הריכוז והמעבר למחנות ההשמדה, שמטעמי הונאה גרמנית, כונה גטו. ההוראה קבעה את מעמדו של בק כמיוחס-פרומיננט, בעל זכויות יתר על יהודים אחרים במחנה. כל מטענו נותר לרשותו וניתנו לו מגורים נפרדים, לבדו, ואולם, החשובה מכל הייתה החסינות שהוענקה לו מגירוש ל'מזרח', שהאימה מפניו קיננה בלב כל האסירים היהודים במחנה. בק נולד ב-1873 בליסא, מחוז פוזנן, פרוסיה דאז, ונפטר ב-1956 בלונדון. למד בסמינריון התיאולוגי היהודי בברסלאו ובבית-המדרש למדעי היהדות בברלין, וב-1897 הוסמך שם לרב. במקביל למד באוניברסיטת ברלין וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. במלחמת העולם הראשונה שירת כרב צבאי וזכה בעיטור צלב הברזל. כיהן כרב באופלן, בדיסלדורף ובברלין עד 1942 והרצה בבית-המדרש למדעי היהדות. משנת 1922 שימש כיושב-ראש 'אגודת הרבנים' בגרמניה, ובמוסדות 'בני ברית', 'עזרה' קרן היסוד והסוכנות היהודית. לאחר עליית הנאצים לשלטון סירב לעזוב את גרמניה ונשאר עם בני קהילתו. ב-1933 נבחר כנשיא 'הנציגות הארצית של היהודים הגרמנים' וב-1939 כיושב-ראש 'ההתאחדות הארצית של יהודי גרמניה' - הארגון הכולל לכל היהודים ברייך ובאוסטריה. הוא היה אלמן, ובתו היחידה רות, עם חתנו ונכדתו הצליחו להגר ב-1939 מגרמניה לאנגליה. עם הגעתו לטרזיינשטט צורף ליאו בק, כחבר כבוד למועצת-הזקנים היהודית, במעמד של אורח המועצה, תפקיד ייצוגי ומחוסר סמכויות, ואולם, אישיותו והתפקידים שמילא בעבר, זיכו אותו במעמד מיוחד ובסמכות רוחנית לרבים. הוא הפגין סולידריות עם אסירי המחנה, ולמרות גילו ומעמדו, עמד על כך שישולב תחילה בשירות העבודה הכללי, שהוטל על כל אסיר יהודי עם הגעתו לטרזיינשטט, ובמשך כארבעה חודשים, עד ליום הולדתו השבעים, עבד בגרירת קרונות אשפה. לאחר מכן, התמסר לעבודות סעד, בעיקר למען הקשישים המוזנחים מגרמניה. כדבריו, בראיון עם אריק בהם: "הייתי חופשי לספק עזרה רוחנית לאנשים החיים, לחולים ולגוועים." רועה רוחני וחוקר כבר בשבועות הראשונים לקיום המחנה החלה לפעול בו מערכת הרצאות מדעיות, שאליהן הצטרף גם ליאו בק כמרצה. הרצאותיו היו מבוקשות מאד ומאות אנשים נדחקו לאולם קסרקטין קטן או לעליית גג כדי לשמוע את הרצאותיו בנושאי מהות היהדות ובפילוסופיה כללית, שעודדו אותם והרחיבו את גבולות עולמם וקרבו יהודים מתבוללים רבים למסורת ישראל. הוא היה פעיל מאד בהיבטים שונים של חיי הציבור בגטו ונטל חלק גם בעיתון בעל-פה, ששימש במה לדיון פומבי בבעיות האקטואליות בחיי הגטו, שהשתתפו בו כל המנהיגים הציוניים ואחרים. תרומתו החשובה ביותר של בק לחיי הגטו הייתה בדרשותיו, שבהן חיזק את רוח האסירים הכלואים והעניק נחמה ותקווה לרבים ככלל, הרב ד"ר ליאו בק מנהיג רוחני בגטו טרזיינשטט (1945-1943) מאת: ד”ר מרגלית שלאין
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 17 בנוסף, שאלו אנשים רבים, בפרטי, בעצתו. יעקב יעקובסון, לשעבר מנהל הארכיון הכללי של יהודי גרמניה, שהכיר את בק מקרוב, בגרמניה ובטרזיינשטט כתב בזיכרונותיו: ד"ר בק היה בעיני והנו עד היום המצפון הטוב של המחנה, התגשמות הרוח הטובה של יהדות בעלת אוריינטציה דתית. כאשר צועד היה בשבת זקף קומה ובבגדי חג דרך המחנה לבית הכנסת בקסרקטין מגדבורג, השתררה תחושת שבת... דאגתו הוקדשה לזקנים ולקטינים, למוזנחים ולנכים. ואילו השפעתו הניכרת ביותר כלפי חוץ נבעה מהרצאותיו... הן מילאו את התפקיד להשכיח את ההבדלים הלאומיים שבין האסירים, להכריח את השומעים לשיתוף פעולה רוחני ולהחדיר לתודעתם מזיגה של תרבות אירופית, במובנה הרחב ביותר, עם המסורת היהודית. כרב, שימש ליאו בק רועה רוחני לאסירים היהודים בטרזיינשטט, והיה שותף לתפילות בציבור, שנערכו בכל מקום ובכל שעה כפי שסיפר בראיון לאריק בֶּ הם: בערב ובשעות המוקדמות של הבוקר קיימנו את אמונתנו וחיזקנו את כל הציבור בתפילה. בתפילותינו הזכרנו את ימי התנ"ך - את הדיברות והנביאים, את הרעיון המשיחי, ורדיפות קדומות של היהודים. כך יכולנו לשכוח את המצוקה שמסביבנו. הוא השתדל לעמוד במטלות רבניות נוספות, לימוד ילדים ומבוגרים וקיום טקסי בר-מצווה. רות קלוגר הייתה בת אחת-עשרה כשהגיעה מווינה לטרזיינשטט, והקשיבה לבק שהגיע לדבר עם הנערים בעליית הגג של בית הילדים 414 L" .הוא הסביר לנו מדוע אין צורך לבטל את הסיפור התנ"כי על בריאת העולם בשבעה ימים... יחסיות הזמן, יומו של אלוהים אינו דומה לשלנו. זו הייתה ההרצאה הראשונה ששמעתי והייתי מלאת התלהבות. הרב הזה הגיש לנו את מורשתנו כמו שי: התנ"ך ברוח ההשכלה." ראלף בלוּם, סיפר על טקס בר-המצווה שלו שנערך בטרזיינשטט, באוגוסט 1944" ,שמונה איש עלו לתורה וליאו בק העלה אותי". בדרשה, שפנתה לראלף, ציין הרב בק עד כמה האירוע עצוב מאחר שהם רחוקים ממולדתם, ואמר שלמרות זאת, עליהם לחגוג מכיוון שהמאורע משמח בהוסיפו שהנער בר מזל לחגוג את האירוע יחד עם אימו. לסיום, הדגיש הרב בק, שעל אף כל מה שעבר עליו עד כה חונך כיהודי, ושאסור לו לשנות את אמונתו הדתית. בק התייחס בכבוד ובסובלנות כלפי כל עמיתיו בני האדם. הקתולים במחנה, שגורשו לטרזיינשטט בשל היותם "יהודים לפי תורת הגזע", כיבדו אותו והוא התארח בפגישותיהם לעיתים קרובות. בטרזיינשטט המשיך בעבודת המחקר שלו על היהודים באירופה, כפרדיגמה להתנגדות רוחנית, כפי שכתב על כך, החוקר, ד"ר א.ל. ארליך: בספרו "העם הזה", בולט כאן "לא" אחד... השתיקה על הנצרות. ביהדות הרבנית השתיקה היא המלחמה היעילה ביותר. לדעתו של בק ולא מעט יהודים אתו, המוני נוצרים לא עמדו במבחן בשנים 1933-1945 ,ויחד אתם גם מוסדותיהם. "מדרש זה מטרזיינשטט", לדברי הרב אלברט ה' פרידלנדר, "מנסה לחפש את המשמעות לחיי אנוש בתקופת הדיכוי המרוכז והגדול ביותר כלפי העם היהודי, בניסיון להעמיד את העם היהודי כמופת לאנושות, כהתגלמות החוויה האנושית". מול מעשי התרמית הגרמניים באביב 1944 עברה העיר טרזיינשטט "ייפוי" אינטנסיבי, לקראת ביקורה של משלחת הצלב-האדום הבינלאומי ב-23 ביוני 1944 בטרזיינשטט. בק טען, "שאולי המבקרים ידעו את התנאים האמיתיים, אבל נראה היה כאילו אינם רוצים לדעת את האמת, ולכן הלכו שולל אחרי התרמית שהוכנה למענם. הוא ציין את יום הביקור של המשלחת הבינלאומית כאחד הקשים ביותר של כל תקופת הגטו, עקב האכזבה המרה של ההנהגה היהודית ויהודי
18 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה הגטו מהנציגים מחוץ לארץ, שלא גילו אפילו מאמץ קטן כדי לגלות את האמת על טרזיינשטט, שלא טרחו לעלות קומה אחת ולגלות את תנאי המגורים האמיתיים, "נראה היה כאילו אינם רוצים לדעת את האמת. הדבר ערער את המורל שלנו. חשנו נטושים ונשכחים." בעל כורחו, נאלץ בק, להשתתף אישית בתרמית נוספת של מערכת התעמולה הגרמנית. לקחת חלק בסרט תעמולה "תיעודי", המציג כביכול באופן אובייקטיבי ואותנטי את טרזיינשטט כ'אזור ההתיישבות היהודית'. הסרט הוסרט בסתיו 1944 ,תחת פיקוח צמוד וחמור של אנשי האס.אס, ומפקד המחנה, קארל ראם, וידא באופן אישי את השתתפותם של אסירים בעלי מוניטין בינלאומי בסרט, שביניהם נראה בבירור ליאו בק. יחסיו של ליאו בק עם ההנהגה היהודית בטרזיינשטט גם כשלא נשא בתפקיד רשמי היה בר-שיח והשפעה על אישים בולטים בהנהגה היהודית בגטו ובמיוחד על זקני-היהודים, ד"ר פאול אפשטיין, מברלין, וד"ר בנימין מורמלשטיין מווינה, שהגיעו כמותו לטרזיינשטט, בינואר 1943 .בק הכיר את אפשטיין מקרוב, מכהונתם בהנהלת 'הנציגות הארצית' ובהנהלת 'ההתאחדות הארצית'. יעקובסון שהיה מיודע עם שניהם עוד בברלין, הניח, שבק סבל מכך ש'ההתאחדות הארצית' הייתה קשורה לגירושים. ניגודי הדעות בינו לבין אפשטיין העמיקו, "בגלל שבק היה חייב להתייצב מאחורי פעולות שדיכאו אותו נפשית, והוא נאלץ להטיל על המנהל-הכללי [אפשטיין] לבצען". עם זאת, הדגיש יעקובסון, שבביקוריו התכופים במשרדי 'ההתאחדות הארצית' לא חש במתח כלשהו ביניהם. ואולם, יחסיו של בק עם אפשטיין שמונה כזקן-היהודים השני בטרזיינשטט, היו מתוחים. בק חלק בכמה הזדמנויות על התנהגותו של אפשטיין. למשל, בסכסוך המתמשך בינו לבין ד"ר קרל לוונשטיין, שהיה ראש המשטרה ומנהל שירותי הביטחון בגטו, בעניין קיפוח תזונת הזקנים בגטו. לדברי לוונשטיין, נטה בק לצדו, וזלזל בהתייחסותו של אפשטיין לעניין. ניתן להניח, שהתפיסה להצלת הצעירים, הגרעין הביולוגי של העם היהודי, שאפשטיין, הציוני, תמך בה משום שעבודתם החיונית הייתה המסד להמשך קיומו של הגטו, לא תאמה את הלך מחשבתו של לוונשטיין, הפרוטסטנט, הגרמני, שהיה יהודי רק לפי "חוקי הגזע". כרב וכאדם זקן, מצוקת הזקנים האומללים מגרמניה הייתה קרובה לליבו של בק, והוא התקשה, להשלים עם העדפת הצעירים במזון על חשבון הזקנים, שננקטה על-ידי זקני-הגטו הצעירים ממנו בדור. נציגי החוגים הציוניים בגטו, ניסו לגשר בין בק לבין אפשטיין. ואולם בק התעקש ואפילו הודיע להם : "שבמקרה שאפשטיין והוא ייצאו חיים מן המחנה, לא יסכים לעולם לעבוד עמו ביחד". לדעת יעקובסון, בק, בשל "אופיו המוסרי, הדתי-סגפני, כנראה מדד את אומץ ליבו והתנהגותו של זקן-היהודים בטרזיינשטט, באמות-מידה, שבעיניו, אפשטיין לא עמד בהן". ועם כל זאת, נמנע בק למתוח ביקורת גלויה על
אפשטיין בתקופת שהותו בגטו וגם בשיחותיו אחרי המלחמה. בשלהי אוקטובר 1944 ,לאחר הדחת אפשטיין ורציחתו, הוטל על מורמשלטיין, זקן היהודים בפועל, לכונן מחדש את הגטו המעורער עד היסוד, שאיבד במשך חודש אחד כשני שלישים מאוכלוסייתו. ב-13 בדצמבר 1944 ,בחרה המפקדה הגרמנית מועצת-זקנים חדשה. מורמלשטיין, נתמנה לזקן-היהודים השלישי בגטו, וליאו בק, נבחר למועצת-הזקנים, כנציג יהדות גרמניה, וגם כיושב-ראש המועצה וממלא-מקום זקן-היהודים וכמנהל מחלקת הסעד במינהל-העצמי היהודי בגטו. בק ניהל אמנם את ישיבות המועצה, אך במשך כל שנות קיומו של המחנה, הייתה השליטה על הניהול הפנימי והקשר עם מפקד המחנה בידי זקן-היהודים. בק, שניהל בפועל את מחלקת הסעד כבר מסתיו 1944 ,השתדל להרחיב את מוסדות הסעד לשפר את מזונם ואת מגוריהם של הזקנים, שרובם היו יהודים מגרמניה ומאוסטריה. בתחום זה היו מורמלשטיין ובק בדעה אחת, ופעלו בשיתוף פעולה מלא לשפר את המצב. ב-16 באפריל 1945 ,הגיעה לטרזיינשטט משלחת מטעמו של קורט בכר: ד"ר רודולף קסטנר - נציג הג'וינט, ואנשיו של אייכמן: הרמן קרומיי, ואוטו הונשה, כדי לערוב לביטחון היהודים האסורים. קסטנר פגש במהלך הביקור את ליאו בק והודיע לו "שכולם ישוחררו בעתיד הקרוב ושאין לחשוש מפני השעות האחרונות" וביקש ממנו למסור זאת לאסירי המחנה. התמודדותו של בק עם המידע על השמדת היהודים ב'מזרח' והביקורת עליו ככל הידוע, ידיעות חותכות על ההשמדה, הגיעו לידיעתו של ליאו בק באוגוסט 1943 ,מגרינברג, שחברו ברח מאושוויץ והגיע בחשאי לטרזיינשטט, להזהירו. בק ביכר לשמור את אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 19 ידיעותיו בסוד, באין דרכי הצלה ומתוך הבנה שהתקוממות תביא לחיסול מידי של המחנה ולרצח כללי. ידיעה זו איששה ידיעות שהגיעו אל בק, בעודו בברלין, על המתת יהודים בגז, במשאיות. בק הסיק כבר אז "שגורלם של היהודים שהוסעו מזרחה היה עבודת פרך או מוות". הוא התלבט קשות בשאלה, האם מחובתו לשכנע את גרינברג לחזור על מה ששמע לפני מועצת-הזקנים והחליט לשמור את הדבר בלבּ ו ולא לגלותו לאיש, פן ייוודע הדבר בגטו ותימנע מהכלל שארית התקווה לחיים. במאי 1945 ,מיד לאחר השחרור, התוודה בק בפני מכרו, היינריך ליברכט - שהיה שופט בברלין עד 1933 - וגורש באוקטובר 1944 מטרזיינשטט לאושוויץ, וחזר עתה, שידע כי המגורשים מהמחנה נידונים למוות. בק גילה לליברכט, שהתלבט קשות האם צריך היה לארגן התנגדות יהודית, שתביא כליה מיידית, או לא לעשות זאת: שיש להניח שיהרגו את אלה שאינם מסוגלים לבצע עבודה קשה, ושאת אלה שמסוגלים לעבוד, יעבידו בתעשיית המלחמה עד להמתתם ברעב - את המטרה הזו של הגסטפו, אני ידעתי. היו לי אז ייסורי מצפון, האם לקצר את העינויים של אלה שמיועדים לשילוח על-ידי רצח שנגרום בעצמנו, או שצריך לתת סיכוי שאחדים יישרדו, גם אם יהיו מעטים. לבסוף אמרתי לעצמי: אפילו אם רק אחד יישאר בחיים, אסור להקריב אותו. כשנודע לבק שאחדים מהמגורשים שרדו, התחזק בדעתו, שצדק בהכרעתו הקשה שלא לספר בגטו את האמת על ההשמדה, כפי שסיפר ליברכט: ליאו בק נתן לי להבין, שכרגע, כשהוא יודע, שאחדים מאנשי טרזיינשטט שהיו במשלוח שרדו, וביניהם גם אני, אזי מייסורי המצפון הוא משוחרר. בקרב שרידי גטו טרזיינשטט היו כאלה שערערו על החלטתו הגורלית של בק להעלים את האמת מאסירי הגטו והיו שהצדיקו אותה. בין המערערים, ההיסטוריון מירוסלב קארני - חוקר גטו טרזיינשטט שהיה חבר המחתרת
20 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה הקומוניסטית במחנה, טען כי לבק לא הייתה הזכות למנוע את ידיעת האמת על אושוויץ ואילו נודע הדבר היו חברי המחתרת הקומוניסטית ואחרים משתדלים לברוח או להתנגד, וחלקם אולי גם היו מצליחים להישרד. יעקובסון, לעומתו, הצדיק בדיעבד את הכרעתו של בק ושל אישים נוספים בהנהגת הגטו, שלא להפיץ את הידיעות על ההשמדה, כשלא יכלו למנוע את שילוחם, או רציחתם של היהודים האסורים בטרזיינשטט. ביקורת חריפה על 'מועצות היהודיות' ובכללה גם 'ההתאחדות הארצית של יהודי גרמניה', בראשותו של ליאו בק הביעו ההיסטוריון ראול הילברג (ב-1961 (והפילוסופית חנה ארנדט, (ב-1963 .(בעיניהם היה משתף פעולה בפועל, אם כי לא ביודעין, בשלבים השונים של תהליך ההשמדה. בק, לטענתם, נכשל במבחן המוסרי והייתה לו אחריות היסטורית, כמו למנהיגים יהודים אחרים, לקלות הרבה שבה הצליחו הגרמנים לממש את מדיניות ה'פתרון הסופי'. במהלך השנים חלה תמורה מרחיקת לכת בתדמיתן הציבורית של 'המועצות היהודיות' ובהערכה כלפיהן. חוקרים אחרים שפטו לחיוב את פעולותיהן, וזאת מנקודת ראוּת יהודית-פנימית, בלי קשר לסוף הבלתי נמנע, בשל העזרה החיונית והנרחבת שהושיטו 'המועצות' ליהודים בדאגה לצורכיהם, כדי שיחזיקו מעמד בתקופה הקשה עד לנפילת שלטון הכיבוש הנאצי. ואולם, ההכרעה להעלים את הידיעות על גורל המגורשים ל'מזרח', מפני ההמונים המצויים בסכנה, עלתה לבק במחיר אישי כבד. מעורבותו ומסירותו של בק כלפי מפוני מחנות הריכוז אחת המשימות החשובות שנטלו על עצמם הרבנים הייתה ביקור חולים בגטו. הגדיל לעשות הרב בק, שהלך לבקר חולי טיפוס, מפוני מחנות הריכוז, שהגיעו לטרזיינשטט מן ה-20 באפריל 1945 והוחזקו בבידוד מוחלט, מחשש להתפשטות המגפה, גם לאחר שחרור המחנה ב-8 במאי 1945 .האסירים החולים דרשו לבטל את ההסגר עליהם ולהצטרף לשאר האסירים במחנה ואיימו במרד. בק נכנס לקסרקטין החולים ונעל אחריו את הדלת: "כלום אינכם מבינים" אמר להם, "שתביעתכם תסתיים בניצחון אחרון של אויבכם? שבאמצעותכם יבוא המוות על כל אלה שנשארו בחיים, ולניצחון הנאצים?" הוא הודיע להם שהגיע אליהם על מנת להישאר איתם, אמנם לא יכול היה לעזור לרובם לחזור לחיים, אבל הוא העניק להם אהבה. בסוף, הם עמדו על כך שיעזוב, כדי שלא יידבק אף הוא במחלה. ב-5 במאי 1945 ,עזבו הגרמנים את טרזיינשטט, מורמלשטיין התפטר מתפקיד זקן-היהודים ובק מילא את מקומו עד שב-14 במאי 1945 ,נתמנה אינג' גיאורג פוגל חבר מועצת-הזקנים, הצ'כי, למנהל המחנה, בהוראת הממשל הצ'כוסלובקי העצמאי. שליח מיוחד, הגיע לטרזיינשטט והודיע לבק, שיש לו רישיון לנסיעה מיידית לאנגליה. הוא סירב להצעה, וסבר שמתפקידו להישאר עם החולים במחנה ובכדי לקבור בכבוד את המתים. ב-3 יולי הגיע ללונדון, ופגש שם את בתו. הרב ליאו בק, שימש מנהיג רוחני ומופת לאסירים הכלואים בטרזיינשטט, במאבק לשמירת זהותם ויהדותם, וסימל את ניצחון בן התרבות כנגד מאמצי הגרמנים למחוק את אנושיותם. כדברי הסוציולוג, ה"ג אדלר: מעולם, לא רצה להיות יותר מבן אדם, אבל גם לא פחות מכך. בעבורו היה פירוש הדבר להשתדל תמיד, להיות תמיד במקום, לעולם לא להיכנע לצורך בנוחיות, לעשות את האפשרי, לעודד ולנחם, אבל גם להיות מודע לחולשותיו ולמגבלותיו, כך תבעה הענווה ויותר מכך המציאות.
סיון תשפ”ג / יוני 2023 / גליון מס. 319 21 חייבים לעניות דעתי לעשות כל מאמץ להרחיב את מעגל חברי הארגון. במטרה להגביר את האטרקטיביות והמודעות הציבורית למאפיינים הייחודיים ויתרונות הארגון, חשוב לדעתי לרענן את תדמיתנו הארגונית וזאת גם במטרה למשוך את תשומת ליבם ומוכנותם של צעירים להצטרף לשורות הארגון. יש מקום לחשיבה אסטרטגית כיצד למתג את הארגון בתודעה הציבורית, כשהדגש יהיה על הצגת תרומת הארגון לחברה, לכלכלה, ולפרט בישראל. הרציונל להשגת היעד יהיה המחשת תרומתם המשמעותית של העולים בעלייה חמישית להפיכת המדינה שבדרך לחברה אזרחית דינמית ויוצרת, המאופיינת בשדרוג מתמיד ברמת החיים של אזרחיה ובמשק מודרני מתקדם. ספק אם רבים מודעים היום לעובדה שבשנת 1937 היו בארץ 240 מפעלים בבעלות יוצאי גרמניה, שהעסיקו 4020 עובדים - %19 מכלל המועסקים בתעשייה באותם ימים. אותם המפעלים ייצרו %16 מהתוצרת התעשייתית בארץ, והשקיעו %70 מההון בארבעה ענפים: מזון, טקסטיל, מתכת ונייר. בשנת 1932 עבדו בארץ כ-470 רופאים יהודיים. בתי החולים הראשונים הוקמו בארץ כחברות פרטיות בעיקר ע"י האירגון כמותג מאמר דעה מאת: דניאל צימט "מיתוג אירופאי" של ארגון יוצאי מרכז אירופה כמנוף לגיוס צעירים לשורות הארגון עולי גרמניה, כפועל יוצא של עקרון היזמות הפרטית. רוקחים מגרמניה ואוסטריה היו חלוצי ייצור התרופות בארץ. אין ספק, אנשי העלייה החמישית היו הכוח המניע גם בהקמת שוק ההון, שווקי המסחר, המקצועות החופשיים ותרבות הפנאי במדינה המתחדשת. עלינו להמשיך ואף לחזק את הזיקה של הארגון ליבשת אירופה, ובכך "להתחבר" בתודעה הציבורית למאפייני יבשת אירופה בכל הקשור לערכים הומניים, תרבותיים, כמו גם בהקשר לאספקטים של משק, כלכלה, השכלה ותעסוקה. "המיתוג האירופאי" של הארגון עשוי לסייע בהגברת העניין של צעירים, בעיקר, ללמוד על אופי הארגון ויתרונותיו, ובעקבות כך אף לשקול להצטרף כחברים לשורות הארגון המבקש 'לצעוד עם הזמן' ולהתחדש. שיתופי פעולה שלנו עם ארגונים אירופאיים מגוונים, כגון מפגשים ייחודיים, אירוח הדדי של משלחות אירופאיות בישראל ומשלחות ישראליות באירופה, עשויים לייצר מוטיבציה בקרב חברים פוטנציאליים חדשים להצטרף לארגון , כתשובה לפרדיגמה הידועה של What's in it for me...? :השיווק עולם דוגמא לשיתוף פעולה: תוכנית "הקיבוץ החדש" נוסדה בשנת 2015 ע"י לשכת המסחר והתעשייה ישראל-גרמניה, בשיתוף "לחבר" את האורחים עם ההיסטוריה המשותפת, ומהווים בסיס להבעת סולידריות ואמפטיה... לייצר שיתופי פעולה התואמים את יעדי לשכת המסחר. המשך הכתבה בעמ’ 31 על דניאל צימט: הכותב עוסק בתקשורת שיווקית מזה כארבעת עשורים, עם התמחות באסטרטגיות מיתוג (Branding .(את ספרי "פרצופה של מדינה, תדמית ערים ומדינות בעולם תחרותי" חלקכם מכיר זה מכבר.
יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה לאורך שלושת הדורות שחלפו מאז השואה התקבעה בתודעה הציבורית חלוקתם של היהודים, שחיו תחת שלטון הנאצים ועוזריהם, לשתי קבוצות: רוב סביל וסובל ומיעוט שאחז בנשק. קבוצה חשובה ביותר של יהודים לא נזכרה כמעט כלל: כוונתנו לחסידים מאומתנו-שלנו, יהודים מצילי נפשות. מדוע לא נודע הסיפור ברבים? היו שכפרו בעצם יכולתם של יהודים בגטאות ובמחנות לתמוך בכלל ולסייע בהישרדות. היו שסברו ששיעורה של התופעה היה קטן ביותר, שהרי היא הקיפה רק אלפים אחדים של יהודים. לכן אין הצדקה להבלטתן של פעולות הצלה אלה. היו שטענו שסיוע של יהודי אחד ליהודי אחר באותה תקופה היה מעשה טבעי ומתבקש, ולכן אין צורך להבליטו. הרי תשובתנו: ההצלה בידי יהודים הקיפה אלפי מצילים, אולם אנו מתפעלים מהעובדה שהיו יהודים שפעלו בדרך זו, ולא מלינים על מיעוטם. גם המורדים בנשק הקיפו קבוצה דומה בגודלה, ובכל זאת אותה לא שכחנו מעולם לשבח. ההתנהגות הטבעית של יהודי תחת שלטון הנאצים ועוזריהם, יהודי שלא יצא מדעתו ושלא קץ בחייו, הייתה מאמץ אישי לשרוד וסיוע למשפחתו הגרעינית. לא היה שום דבר טבעי בכך שאדם כזה יושיט את ידו לאחרים. קשה להעלות על הדעת מעשה טבעי פחות. לפני שנות דור ביקש חיים רוט, ניצול שואה וכלכלן יוצא הולנד שתרם רבות לחברה הישראלית, למצוא דרך להוקיר את מצילו היהודי. מכיוון שלא נמצאה דרך רשמית לכך הקים חיים את הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. חיים היקר הלך לעולמו השנה. לפני שלוש שנים ביקש שאקבל על עצמי את ראשות הוועדה, ונעניתי לכך בדחילו ורחימו. הודות להצעתו המצוינת של עו"ד אלן שניידר, חבר הוועדה ומנהל המרכז העולמי של ארגון בני ברית בירושלים, מעניקים שני הגופים את אות המציל היהודי לגיבורים או לבני משפחתם. במסגרת הוועדה פועלת ועדת משנה החוקרת את הבקשות המגיעות אליה. עד כתיבתן של שורות אלה העניקו שני השותפים את אות המציל היהודי ל-617 נשים וגברים מכל ארצות השואה. נוסף לכך הוועדה משתפת פעולה עם משרד החינוך ועם הסוכנות היהודית. לא קלה היא מלאכתנו: מדי פעם אנו משיבים ריקם את פני הפונים אלינו משום שלדעתנו לא הונח בפנינו חומר היסטורי מספיק. עסקנו לא-מעט בשאלה אם די בעדותו של המציל עצמו או של קרובי משפחתו, והחלטנו שאנו זקוקים למידע ודעה אובייקטיביים מעט יותר - מעטו של עד-ראייה או של היסטוריון. 22 אות המציל היהודי מאת: אריה ברנע
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 23 במאי השנה צוין הולדתו ה-150 של הרב ד"ר ליאו בק (1956-1873 .( בק כיהן כמנהיג קהילה, רב, מחנך ואינטלקטואל אשר השפיע רבות על עיצוב מורשתה של קהילת יהודי גרמניה. לאחר עליית הנאצים לשלטון היה בק מנהיג הנציגות הארצית של יהודי גרמניה. בכך דאג לשמירת אחדותה של יהדות גרמניה כולה, כאשר מטרתו היתה לחזק את רוחן ועמידתן הקהילתית, חברתית והכלכלית של כלל הקהילות היהודיות. באוגוסט 1939 ערב פרוץ המלחמה הרב בק ליווה קינדר טרנספורט לאנגליה. חרף הפצרות בני משפחתו ומכרים אחרים להציל עצמו שב לגרמניה הנאצית - שם הוסיף להנהיג בשעה הקשה מכל - את הקהילות היהודיות בגרמניה, בשאיפה לזרז את היהודים שנותרו לעזוב את גרמניה כל עוד הדבר ניתן, ובטרם החלו השילוחים ל'מזרח'. הסיכון האישי במסגרת מילוי כלל משימות ההנהגה שנטל, אשר התאפיינו במתן תקווה ואף סייעו בהצלה של יהודים אחרים, עומדת לו לזכות. אשר על כן בק מועמד לזכות בתואר של מציל אחיו היהודים בתופת השואה. פניה לקוראים: כל מי שיש לו צד בעניין, או יודע על מעשי הצלה קונקרטיים שאותם הוביל ליאו בק לאורך 12 שנות השלטון הנאצי בגרמניה 1945-1933 ,בעת המלחמה ובשואה - מתבקש להעביר מידע זה למערכת "יקינתון" - עבור עידו גלעד. חלק מהבקשות שהגיעו אלינו התייחסו לפעולות הצלה מרשימות שנעשו מחוץ לתחום השליטה של הנאצים ועוזריהם: בברית-המועצות, בארצות-הברית, בשווייץ, בבריטניה ובארץ-ישראל. אנו סבורים שהיסוד החיוני, הנוסף על עצם ההצלה, הוא שהמציל (בדומה לחייל המקבל ציון לשבח) סיכן את עצמו ביודעין כדי לאפשר לזולת לשרוד. כל יהודי היה נתון בסכנת מוות, והמצילים קיבלו על עצמם ביודעין סכנה נוספת למען אחרים. לפעמים מתוארת בפנינו דמותו של אדם שסייע לזולת באופן חד-פעמי, כגון מעשה של אספקת מזון במקרה יחיד. איננו נוטים לאשר זאת, אלא מעדיפים לדון בפעולות שיטתיות. במקרים לא-מעטים מגיע לשולחננו חומר על אודות יהודים שפעלו להצלה תוך סיכון אישי, אבל נכשלו: הנאצים רצחו את היהודים שלהם סייעו. ברוח הפסוק התלמודי "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" אינו "דורשים" הצלחה רטרואקטיבית, אלא מוקירים מאמץ גדול שנעשה למטרה מוסרית. גם שמותיהם של המנסים בכל כוחם מופיעים ברשימותינו. לשם מה אנו עושים זאת? כדי לזכור ולהזכיר, כדי להוקיר, וחשוב מכך: כדי להעמיד בפני הציבור, בעיקר בפני הילדים, מקור-השראה. לפעמים סיפוריהם של מצילים חודרים אל הלב ומשתלבים בתהליך חינוכי שלם. אולי יבוא יום שבו אדם, שחונך בדרך זו, יושיט את ידו לאנשים סובלים ויפעל למען עמו ולמען בני אדם בכלל לאור המופת שאותו פגש בצעירותו ושאותו הוא זוכר לאורך כל חייו. הכותב הוא יושב ראש הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה
24 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה ספור משפחתי על הורי החלוצים, על בנם-אחי, שנפל בקרב, על הבית שחרב בעטרות שנכבשה ועל התחלה חדשה בבני עטרות. גגרטרוד וארנסט שטראוס, הורי, זוג צעיר עם שני ילדים - מיכאל הבכור ונעמי התינוקת, עלו בשנת 1935 עם "סרטיפיקט" (רישיון כניסה לארץ) של "בעלי הון", שאותו קבלו בעזרת דודי האמיד ד"ר פאול בונם. הורי נפגשו בתנועת נוער ציונית JUNG תנועת JUEDISCHER WANDERVOGEL נוער יהודי מקבילה לתנועת הנוער הגרמנית הWANDERVOGEL שהפכה לאומנית ואנטישמית בעלות הנאצים לשלטון. שניהם באו מכפרים קטנים וירוקים בדרום גרמניה, ולאחר נישואיהם קבעו מגוריהם בעיר קלן. נושא הציונות והעליה לפלשתינה דובר ביניהם ובחוגי חבריהם שהצטרפו לקבוץ גבעת ברנר. הורי בחרו בהתיישבות חקלאית במושב עטרות באזור ירושלים בה התגוררו הורי אמי, אחותה ובעלה. ההכנה לעליה ולהתיישבות חקלאית נעשתה ביסודיות "יקית", הם הביאו עמם את כל הדרוש לדעתם לחיים בפלשתינה. "ילדי" שנת 1935 במושב סיפרו שצפו בפליאה והשתאות בפתיחת ה"ליפט" ותכולתו שהיה לשיחה בפי חברי המושב, לא חסר בו דבר החל ממברשות לניקוי הפרות, שרפרף חליבה, מטאטאים, מקרר ספיגה לבית (פעל על נפט), מכשיר (ידני) לעשיית גלידה, רהיטים יפים, פורצלנים וכלי בית, ברומטר, מצלמה ואפילו מייבש שיער. ציוד שתושבי המושב הצנוע בן עשרים וארבע המשפחות, ילידי הארץ ואנשי העלייה השלישית והרביעית מרוסיה ופולניה, לא ראו מימיהם. הורי החלו את חייהם החקלאיים ב"הכשרה" במשק במושב. אבא העירוני נאלץ ללמוד ולהתמודד עם עבודות המשק המפרכות, סיקול אבנים וסלעים, הובלת מים בחביות (בבואם לא היה עדיין קו מים), לימוד חליבה, חריש, זריעה וקציר וגם החזקה ושימוש ברובה. המשמרות כללו יציאה לשמירה בלילות בישוב הבודד המוקף כפרים ערביים בנפת רמאללה. אמי ספרה לא פעם על ההתחלה הקשה, מטעי השקדים של המשק נהרסו ממגפת זחל הקפנודיס, אבא עבר שני ניתוחי שבר שנגרם כתוצאה מהעבודה הפיזית הקשה שלא היה מורגל בה. הם לא נכנעו, הקימו רפת, לול לעופות ונטעו כרם ענבי מאכל. "מאורעות" 1939-1936 ,פרצו זמן קצר לאחר עלייתם. התקפות על המושב, על קו המים החדש שהותקן (1938 (ועל האוטובוס של המושב שנסע בקו עטרות-ירושלים (הוביל תוצרת חקלאית ונוסעים אל העיר, ובשובו הביא לחם, דואר ואספקה לאדם ולחי). מעמק הריין למושב עטרות בהרי ירושלים מאת: רות דנון (לבית שטראוס) מיכאל שטראוס והוריו בכרם בעטרות קיץ 1947
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 25 בהתקפות ובדרך אל הישוב בן עשרים וארבע המשפחות, נהרגו חמישה מחברי המושב. איש לא נטש , הם היו נחושים לחיות בעטרות. החיים בחברה החדשה - הכלים ה"בורגנים" שהביאו עמם, מנהגי האכילה, המנוחה, הדיוק בזמנים, היחסים ביניהם ולזולת, השפה הגרמנית הזרה והקשיים בקליטת העברית, כל אלו היו נושא לשיחה ולגיחוך, הם היו שונים... אנחנו היינו ל"בורגנים" של המושב, היו לנו שירותים (בית שימוש ואמבטיה) בתוך הבית, קינאתי בחברי שהיו להם שירותים בחצר... נולדתי בעטרות, ה"צברית" של המשפחה, שפת הבית גרמנית, סיפורי הילדות שעליהם גדלתי, מוכרים לקוראי יקינתון, אך אני גדלתי בחברת ילדים שספגו תרבות שונה שירים וספורים אחרים ובשפה העברית. כילידת הארץ לא היו לי בעיות התמודדות בסביבה הצינית והמחוספסת כמו לאחי ואחותי. אחותי, ש"עלתה" לארץ בגיל שנה, נהגה לענות לשאלת ארץ הלידה "נולדתי כמעט באנייה"... הקפידה להימנע מדיבור עם אמא מחוץ לבית בשפה הגרמנית. מיכאל אחינו, סיים את בית הספר היסודי בעטרות ופנה להמשך לימודים בתיכון החקלאי בכפר הנוער בן שמן. שם חווה את ההווי והחברות ונעשה בן הארץ לאחר ילדות לא פשוטה במושב. בבן שמן החל בתחביב צילום, פיתח תמונות במעבדה שהקים וחילק תמונות שעל גבן חותמת "פוטו שטראוס" ו"פוטו בן שמן". התמונות שמיכאל צילם הנציחו את עטרות. חבריו, למחזור יסדו את קבוץ עמיעד, בגליל, מיכאל היה נחוש לחזור לעטרות ולפתח את משק ההורים. לקראת שובו הקימו ההורים, לפי הנחיותיו, מבנה רפת נוסף. לשיפור תנובת הפרות הכניס לרפת רדיו, בימים שבהם רק למעטים במושב היה רדיו... מיכאל חזר למושב בשנת 1947 בוגר ו"אחד מהחברה" הצטרף כמו כולם במושב ל"הגנה", וקבל תפקיד "סליקר" - הממונה על משפחת שטראוס, עטרות, 1946 מחסן הנשק החשאי. ארנסט עם נעמי ושוטרים ערבים ב1936 שגשוג בתחילת שנות הארבעים החלו לראות ברכה בעמלם, אבא החל לעבוד בנוסף למשק כמנהל חשבונות וגזבר במזכירות המושב, המשק גדל והניב, ענף הרפת של עטרות היה שם דבר ברחבי הארץ, כך גם כרם ענבי המאכל. הורי התערו בחברה המקומית, גם בשפה העברית - אבא עבר לקריאת עיתון "דבר" לאחר התחלה בעיתון "הגה" המנוקד , היום הראשון לקבלת ה"דבר" זכור לי כמאורע חגיגי בחיי המשפחה. אבא החל למלא תפקידים ציבוריים, שמו מופיע בקביעות במאזנים השנתיים של עטרות, כגזבר הישוב וכחבר ועד, נראה שלמרות הלעג למבטא ולמנהגים השונים הם זכו לכבוד הערכה ואף לחיקוי. גם אמנו התערתה בחברה, למרות שהעברית שבפיה חלשה. בשנים 1947-1946 הגיעו לעטרות ילדים פליטים מסוריה ועירק (בגילאים 14-10 (שהוברחו באישון לילה
26 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה המשך הכתבה יפורסם באתר הארגון בכתובת: org.jeckes-irgun בגבול הצפון ופוזרו מיד במושבים וקיבוצים, אמא התגייסה לקליטת הילדים ולמקשרת עם "עליית הנוער". שנים מהילדים, (ילד סורי ואחר כך ילדה עיראקית) נקלטו במשפחתנו, צעד ראשון במולדת, אני מניחה שגם להם היה לא קל להיקלט במשפחה עם שפה, מזון ומנהגים שונים מבית הוריהם מהם נקרעו והופרדו בעליה החטופה. המטבח של אמי הבשלנית והאופה היה מרכז לנשות המושב, בשמחות ואירועים בישוב, נאספו במטבח ביתנו, הקציפו (במקצפת יד), אפו ובישלו כיבוד לאירוע המשותף. בין המכשירים, המשוכללים שההורים הביאו בבואם לעטרות, היה ספרטור - צנטריפוגה המפרידה את החלב לחלב רזה ולשמנת. הספרטור שימש את הורי (ואת החברים שהצטרפו כ"טרמפ"), בימים שאי אפשר היה להביא את החלב לתנובה ירושלים, חלב שבתות וחגים ובעת המצור. מהחלב הרזה עשו גבינה, או השקו את העגלות והעגלים ואת השמנת אמא הביאה לירושלים, להוריה ולקפה "עטרה" שנוהל בידי קרובי משפחה, תמיד חזרה עם פינוקים מהעיר. 1947.11.29 יום ההחלטה בעצרת האו"ם, הבוגרים נסעו לירושלים לרקוד ולחגוג (נעמי ומיכאל ביניהם), אחותי סיפרה על לילה ללא שינה, ריקודים ושמחה אדירה ברחובות ירושלים. החלה תקופת מתח ואי שקט בישוב, כיתת חיילי חי"ש (חיל שדה) הגיעה לתגבר את הישוב הקטן (שכבר צמח ל45 משפחות), אמי בישלה את ארוחותיהם. לימים שמעתי מהם על הפינוק והיחס החם שקבלו מממנה, לא שכחו את טעם השמנת... בחורי החי"ש סייעו בשמירה על המושב וגם יצאו לפעולות בהתאם להוראות המפקדה בירושלים.
וחיה קלרה טירקל. זוג עולים דתיים מאוסטריה. אבי סבתו היה הרב יעקב ווינפלד ( מחבר שו"ת "כוכב מיעקב"). הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר מוסמך. בתקופת לימודיו היה אביו חולה ומצבה הכלכלי של המשפחה לא היה טוב. זכר קשיי המחיה הותיר את חותמו עליו גם כעורך דין וגם כשופט מבוסס. בשנים 2005-1995 כיהן כשופט בית המשפט העליון וזכה באות "יקיר המשפט העברי". הוא זוהה כ"שופט הדתי" של בית המשפט העליון שהרבה לצטט מהמשפט העברי בפסיקותיו. בכמה מקרים תמכו דעות המיעוט שלו בעמדות שזוהו עם הימין. הוא קבע כי עבירות ההמרדה של משה פייגלין שבוצעו בעת המאבק בהסכמי אוסלו, לא היו עבירות שיש עימן קלון. בסוף תקופת ממשלת ברק פסק, בדעת יחיד, כי אין לממשלה סמכות לניהול המו"מ בתקופה הקצרה שנותרה עד לבחירות. מו"מ כזה חורג מתחום הסבירות ויש להפסיקו, עד שייכנסו לתפקידיהם ראש הממשלה הנבחר ושרי ממשלתו. לבד משבתו כשופט בבג"ץ, היתה התמחותו כשופט בבית המשפט העליון בתיקים אזרחיים. בסוף כהונתו כיהן גם כחבר בוועדה לבחירת שופטים וכיו"ר וועדת הבחירות המרכזית. ב 2010 התמנה לעמוד בראש וועדת הבדיקה לאירועי המשט לעזה. לזוג טירקל נולדו שתי בנות ובן. הבן ניפטר בצעירותו ממחלת הסרטן ובעקבות זאת הוסיף טירקל לשמו שם נוסף "אבי ברוך". בשנת 2018 התאלמן ממרים, לאחר 60 שנות זוגיות. הצער על מרים אשתו ליווה את השופט טירקל, אך כלפי חוץ לא מש החיוך משפתיו. תנצב"ה. עעבורי, נשאר יעקב טירקל - מדריכי האהוב במיוחד בשבט הצופים הדתיים - שבט "משואות" בירושלים. חניכי השבט באו מבתים דתיים ומסורתיים. ייחודו של יעקב, מואר ומובן מהאווירה המיוחדת של שבט הצופים ובית הספר "מעלה", שבתחומו פעל השבט. בית הספר נחשב בזמנו בית ספר ייחודי בירושלים שלמדו בו תלמידים מכיתה א' ועד כיתה י"ב. הורים רבים בחרו בבית ספר זה בשל רמתו הגבוהה ומתוך תחושה שגם אם אינם מקפידים בשמירת מצוות, חשוב להם שילדיהם לא יהיו מנותקים מתורת ישראל ומן המסורת. מגוון זה של תלמידים, תרם לראייה מאוזנת של המציאות. ללמוד להקשיב איש לרעהו גם כאשר הם חלוקים בדעותיהם. יעקב נתן בחייו ביטוי חי למערכת חינוכית זו בדרך שאותה פיתח כמחנך וכמדריך בשבט "משואות" ובדרך חשיבה זו המשיך בשבתו על כס המשפט. כבר כמדריך התגלה כבעל אופי ייחודי, תקיף בדעתו, אך סובלני לדעת הזולת. אהבתי אותו כמדריך, אשר סיפוריו והדרכתו עיצבו את התנהגותנו. גם כששימש שופט בית המשפט העליון - נשאר עבורי מדריכי יעקב ובתור שכזה התקשרתי אליו והמשכתי בקשר עמו למעלה משישים שנה. יש אנשים שכבר בנעוריהם ניתן לראות את דמותם כמבוגרים. לא ידענו אם יהיה שופט, מחנך, או איש אקדמיה - אך כבר בנעוריו סגנונו היה מדוד ושקול, מחנך את חניכיו לגישות מאוזנות ולשיקול דעת הגובר על הנטייה להתלהמות בויכוח, כאשר קיימות (ותמיד היו קיימות!) מחלוקות וגישות שונות לבעיות הזמן והמקום. יעקב טירקל נולד בתל אביב כבן יחיד למרדכי בט"ו בסיון תשפ"ג (2023.5.29 (הלך לעולמו שופט בית המשפט העליון יעקב טירקל - בן 88 היה במותו. מאת: אברהם הופמן (חניכו) יעקב טירקלז"ל תמונה: דוברות הרשות השופטת אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 27
28 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה רחוב ז'בוטינסקי בשכונת טלביה בירושלים לא ידע ימים עמוסים כמו שידע בחודשים האחרונים. בתחילת שנות השבעים - כשמסדרונות מכון ון ליר החלו להתמלא בחיים, וכמה מטרים משם נחנך משכן הנשיא - איש לא היה יכול לשער שאת הרחוב המחבר בין שני המבנים יגדשו אלפי אנשים כדי למחות על צעדי ההפיכה המשפטית שמנסה הממשלה הנוכחית לקדם. וכך, במוצאי שבת של שלושה ביוני 2023 ,עמדו אותם אלפים מול בית הנשיא באחת משעות המשבר של המדינה, בַּ מקום שבו התקיימו במשך השבוע שיחות הידברות בניסיונות לרכך את ההפיכה המשטרית. האלפים שגדשו את הרחוב הפנו את הדגלים ואת הסיסמאות כלפי משכן הנשיא מתוך שאיפה לשמר את סמכויותיה של הרשות השופטת ולחזק את אופייה הדמוקרטי של המדינה בת ה־75 .בקרב המפגינים היו גם אלו שכמה שעות לאחר מכן שבו לאותו רחוב, הפעם למכון ון ליר, כדי לכבד את זכרו ואת פועלו של שופט בית המשפט העליון גבריאל בך. בך נולד בעיר הלברשטט בשנת 1927 .בילדותו חיה המשפחה בברלין. בשנת 1938 עזבה המשפחה את גרמניה, ובשנת 1940 עלתה לארץ ישראל. בך למד משפטים בלונדון, שירת בפרקליטות הצבאית ולאחר מכן בפרקליטות המדינה. במסגרת תפקידו זה היה בך תחילה היועץ המשפטי של לשכה 06 ,ולימים כנס לזכרו של השופט גבריאל בך צילום: עודד אנטמן מאת: ד"ר שרון ליבנה, מכון ליאו בק ירושלים
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 29 השופט גבריאל בך שותף בכיר בצוות התביעה במשפט אייכמן. ביולי 1969 התמנה בך לתפקיד פרקליט המדינה, ובשנת 1982 מוּנה לשופט בית המשפט העליון. אט־אט התקבצו ובאו ב־4 ביוני - הן מקרוב והן מרחוק - מכרים, מוקירים, בני משפחה, משפטנים, חוקרים וקהל רחב במטרה אחת: הכול ביקשו להביע את הערכתם העמוקה לעשייתו המשפטית של בך ולחלוק יום משותף עם האנשים שרואים איתם עין בעין את החשש מהפיכה משטרית ואת חשיבותה של מערכת משפט עצמאית וחזקה. האנשים שהתאספו במבואת המכון דיברו על ענייני השעה ושמחו לפגוש פנים מוכרות. השיחות הערות נקטעו כשנכנס אל המכון השופט פרופסור אהרון ברק מלֻווה ברעייתו. הם התיישבו בצד, ואנשים רבים באו ללחוץ את ידו, לחזק אותו וגם להצטלם עימו. הברכות שפתחו את הכנס היו של נשיא המדינה, שגריר גרמניה בישראל שטפן זייברט, השופט אהרון ברק ושתי מנהלות המכונים שארגנו את הכנס - ד"ר אירנה אווה בן־דוד ממכון ליאו בק ירושלים ודבורה הברפלד מארגון יוצאי מרכז אירופה. הברכות כולן הבליטו את חשיבות האירוע ואת משמעותם של הצדק, של זכויות הפרט ושל זכויות המיעוטים. המושב הראשון הוקדש כולו לאישיותו של בך, אישיות שאותה האירו ממספר זוויות בתו אורלי בך, בנו מיכאל בך, העוזרת המשפטית שלו אפרת בר־נתן והשופטת דורית ביניש. אישיותו האופטימית, אוהבת האדם, האנושית והסובלנית קרנה מתוך הדברים שנאמרו. אופטימיות זו המשיכה והתנגנה באולם עם הצטרפות הקהל בפזמון השיר "בשנה הבאה" - "עוד תראה, עוד תראה כמה טוב יהיה, בשנה בשנה הבאה" - שיר שהיה אהוב עליו במיוחד.
30 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה המושב השני הוקדש למשפט אייכמן ופתח אותו השופט אליקים רובינשטיין באזכורן של תעצומות הנפש שהזדקק להן השופט בך בתפקידו כיועץ המשפטי של לשכה 06 .גם פרופסור דינה פורת, ד"ר יהודית דורי, פרופסור רוני שטאובר ועו"ד אילי רוזנבאום הדגישו את חשיבותו של בך במשפט מכונן זה ואת תפקידו במשפטים אחרים שעסקו בנאצים ובעוזריהם. את הפסקת הצהריים ליווה סרט על חייו של בך, ושם היה הקהל יכול לראות ולשמוע אותו מדבר, מחייך ומספר על חייו ועל תפקידיו המרובים, שכן הוא כיהן בתפקידים יושב ראש הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, יושב ראש הוועדה לבחירת היועץ המשפטי של הכנסת, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית בשנת 1983 ויושב ראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. לאורך הקריירה שלו היה בך תומך נאמן בשלטון החוק ובזכויות אדם. הוא האמין בחשיבות המשפט, בייחוד במקרים של פשעי מלחמה ושל פשעים נגד האנושות. תרומתו למשפט בישראל ולמשפט הבינלאומי זכתה להכרה רחבה שבאה לידי ביטוי בדרכים רבות, לרבות תואר יקיר ירושלים ואות אביר איכות השלטון על מפעל חיים. המושב לאחר ההפסקה עסק ביחסי ישראל-גרמניה. פרופסור גיזלה דקס סיפרה על היכרותה עם גבריאל בך, ודוד ויצטום התעכב על משפט אייכמן ועל השלכותיו המושב האחרון של הכנס עסק בענייני השעה. השולחן העגול בהנחיית פרופסור שי לביא עסק בדמוקרטיה, בליברליזם ובהגנה על זכויות הפרט. השתתפו בו השופטת איילה פרוקצ'יה; פרופסור מרדכי קרמניצר; ד"ר רותי להבי, מקימת בית ספר קשת בירושלים; ובצלאל כהן, ראש בית המדרש "אנשי חיל" למנהיגות תורנית. דוברים רבים עמדו על כך שגבריאל בך נהג תמיד בהגינות וראה לנגד עיניו את שלטון החוק במטרה לאזן בין זכותו של הפרט, זכותם של פרטים אחרים והאינטרס הציבורי. דוגמה לאופן שבו אכן עמדו במוקדי הדיון האיזון בין האינטרס הציבורי וחופש הביטוי אפשר למצוא בשאלה שנדרש לה בך בדבר שידור דבריו של מאיר כהנא ברשות השידור בשנת 1987 .השופט בך טען אז כי על אף החשיבות של עקרון חופש הביטוי, השמעת דברי הסתה וגזענות בנוגע ליחסי ישראל-גרמניה תוך התמקדות בקולות הנשיים שהועלו או שנאלמו במשפט. עו"ד דן אסן הדגיש בדבריו את שיתופי הפעולה בין ישראל וגרמניה, ואילו ד"ר עופר ולדמן הציג תמונה ביקורתית על יחסי שתי המדינות וטען כי המבט העכשווי הוא מבט רפלקסיבי שנקודת המוצא שלו היא למעשה המוטו "לעולם לא עוד" של אחרי השואה, אלא שיש קולות בציבוריות הגרמנית המפרשים ציווי זה בדרכים שונות.
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 31 פוגעת ברגשות הציבור ובחוגים שאליהם היא מופנית, ולכן יש לבחון היטב אם יש בכך פגיעה ברגשות הציבור הדורשת את מניעת השמעתם. פרופסור קרמניצר ציין בדבריו כי השופט בך הבין היטב כי לגזענות יש שתי רעות חולות: פגיעה בכבוד האדם והתהליך שבו פגיעה זו בכבודו של אדם מובילה למעשי אלימות, למעשים נפשעים ואף לרצח. משום כך יש לשמר את האיזון העדין בין הזכות לחופש הביטוי ובין השמעת דברי הסתה וגזענות, קל וחומר של חברי כנסת ושל אנשי ציבור. גם בפסיקתו בשנת 1990 בפרשת נבו, פסיקה שעסקה בביטול האפליה בין גברים לנשים במועד גיל הפרישה, באה לידי ביטוי חתירתו לשוויון, הפעם בזכויות נשים ואי אפלייתן. יכולתו של בך לאזן בין עמידה איתנה על שלטון החוק, הקשבה לאחר והבעת אמון במין האנושי - באה לידי ביטוי בפסק הדין של כרמלה בוחבוט משנת 1995 ,אז קרא השופט בך לקצר בעונשה של האישה שהרגה את האיש שהתעלל בה במשך יותר משני עשורים. "המשפט, מתוך ערך השוויון", הדגישה השופטת איילה פרוקצ'יה בדבריה, "מכיר בשונות בין בני האדם ומיושם מתוך הכרה בשונות זו". על הכנס כולו שרתה רוחו של השופט בך, כדבריו של השופט אהרון ברק, "הייתה בו מוצקות שהעניקה לנו נקודת אחיזה, תבונה שהדריכה אותנו, הגינות ויושר אשר היוו עבורנו כוכב צפון שעל פיו ננחה את דרכנו, אופטימיות שופעת חום וחוש הומור דק שעזרו לכולנו בשעותינו הקשות וג'נטלמניות שקשה למצוא כמותה במקומותינו". היציאה מהכנס במכון ון ליר לרחוב הייתה מלֻווה בתחושה שברוחו זו של השופט בך עלינו לחזק את החברה הישראלית במדינה שהיא דמוקרטית, ליברלית, פלורליסטית, שומרת חוק, אוהבת אדם, משגשגת ואופטימית. יהי זכרו של השופט גבריאל בך ברוך. משרד החוץ הישראלי והקונסוליה של ישראל במינכן. התוכנית מבוססת על הבאת משלחות וסטודנטים מגרמניה, המגיעים לישראל מדי שנה לעבודה זמנית (Internship (בחברות הזנק והייטק בישראל. בפגישה שערכנו, יפתח גולוב חבר הארגון ואנוכי, עם אנשי לשכת המסחר והתעשייה ישראל-גרמניה, הצענו למארחינו לערוך מפגשים יזומים והכרות בין האישים והמשלחות המגיעות לישראל תדירות, לבין חברי הארגון שלנו. ביקור של האורחים מגרמניה במיזמים שונים של הארגון שלנו, כגון במוזיאון יהדות מרכז אירופה (כאשר יפתח מחדש) וביקור בבתי ההורים של הארגון, מהווים הזדמנות "לחבר" את האורחים עם ההיסטוריה המשותפת, ומהווים בסיס להבעת סולידריות ואמפטיה, שהם "מצרכים" חיוניים ככל שהשנים עושות את שלהם ודור המייסדים הולך לעולמו. במידה ונשכיל לצרף לארגון סטודנטים, יזמים ומועסקים בהייטק הישראלי, אזי המפגש בין האורחים והמשלחות מגרמניה לבין הצעירים שלנו עשוי בהחלט לייצר שיתופי פעולה התואמים את יעדי לשכת המסחר ישראל-גרמניה, יעדי הארגון שלנו כמו גם יעדי הצעירים הישראלים שהם בבחינת פוטנציאל להצטרפות לארגון בעקבות ההכרה שהארגון עשוי לסייע להם ביצירת קשרים עם החברה, האקדמיה ועולם העסקים הגרמני. המשך מאמר דיעה-הארגון כמותג / עמ’ 21 שגריר גרמניה בישראל שטפן זייברט והשופט אהרון ברק
קשה לכתוב על ערן בלשון עבר, הוא היה מאוד נוכח ביומיום שלי ושל הארגון. ערן נולד בגרמניה שאחרי המלחמה וחי בסביבה שעדיין מאוד כאבה את המפלה. בגיל צעיר החל להתעניין ביהדות, דבר שעורר כעס ואף גילויי אלימות כלפיו מצד הסביבה הקרובה. מאוחר יותר יצר קשר עם רב קהילה באחת הקהילות הסמוכות והחל תהליך לימוד והתקרבות ליהדות, תהליך שהסתיים בגיור. ערן הגיע למספר ביקורים בארץ ובסוף שנות ה-80 השתקע סופית בישראל. בתחילת דרכו ניסה להשתלב בקיבוץ בעמק יזרעאל, כי קסמה לו דרך החיים הזו. ניסיון זה לא צלח ואז עבר למרכז הארץ ועבד כטבח במסעדות שונות. לארגון יוצאי מרכז אירופה הגיע לגמרי במקרה לפני כ-15 שנים. אחד ממכריו, קשיש יליד גרמניה, ביקש ממנו להעביר חומר ארכיוני למשרדי הארגון. בעודו ממתין שמע שיחה בין יפעת - העובדת הסוציאלית דאז וקשיש שביקש עזרה. ערן ברגישותו הרבה מאוד התרשם מהחום, הסבלנות והנכונות לעזור למבקש ולקח כרטיס ביקור של הארגון. זמן קצר אחר כך פוטר ערן מעבודתו בשל החמרה במצב בריאותו והוא מצא את עצמו אחרי כמעט 20 שנים בארץ ללא כל בסיס לקיום, ללא אופק וללא תקווה לשיפור המצב. הוא החליט לחזור למשרדי הארגון ופנה ליפעת בבקשת עזרה. להפתעתו היא הקשיבה רוב קשב והחלה מייד בהליך מזורז לבקשת עזרה ואף דאגה לו לסכום כסף. היא גם שאלה את ערן אם יהיה מוכן להתנדב מאחר ולדבריה הדבר יעזור לו בשלב זה של חייו. בתחילת דרכו בארגון עסק ערן בהכנת מכתבים למשלוח. הוא היה מאוד סגור והתבייש לדבר כי העברית שבפיו לא היתה מספיק טובה לדעתו. בחלוף הזמן יצר קשרים עם צוות העובדים ושנה אחרי הצטרפותו כתב: "החומות שבניתי סביבי מתמוטטות... יש לי מטרה בחיים ולאן ללכת כל בוקר" בחלוף השנים העז לפתח ולהראות את כישוריו ויכולותיו. הוא הפך להיות המתנדב הכי עסוק בארגון. ערן התמקצע בהגשת בקשות לסיוע עבור ניצולי שואה ומשפחותיהם. הוא יצר לעצמו קשרי עבודה עם ארגונים בארץ המטפלים בניצולי שואה וכן גם עם משרדי הרשויות בגרמניה ואוסטריה האחראים על טיפול בבקשות השונות. שליטתו בגרמנית, הכרה של דרכי הרשויות והתמדה כמעט אינסופית והרצון העז לעזור לאנשים, תוך הבנתו את מצוקתם ואת התהליכים הבירוקרטיים במוסדות באירופה, תרמו להצלחותיו הרבות. הוא לא וויתר והתמיד בחיפוש אחר מסמכים, אישורים וראיות במוסדות וארכיונים בחו"ל. תחום זה היה בנפשו. לפני פחות מ-5 שנים עבר קטיעת רגל כשהסובבים חששו שלא ישתקם הוא חזר ואמר שישוב לעמוד על רגליו ולו בגלל האנשים שזקוקים לו. ערן בפעילותו המסורה, עזר לאלפי אנשים (זו לא הגזמה!!) לממש זכויותיהם. הוא אהב לחקור ולנבור בעבר, עזר רבות בתרגום מכתבים אישיים (בכתב יד בלתי קריא) שהביאו לו בני משפחה וגם בחיפוש ערן איננו. 32 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה מאת: הגר ברטל צילום: אלישע אבן טוב
סיון תשפ”ג / יוני 2023 / גליון מס. 319 33 בבית אניטה מילר ברמת חן, רמת גן, נערכה אזכרה לערן אליהו בן יוסף שקשר נפשו לארגון יוצאי אירופה ותרם מיכולותיו המיוחדות במשך שנים רבות לשורדי השואה והקהילה. דבורה הברפלד גילתה בדבריה שזה לא סוד שערן קרוב לליבה, ושהוא העניק בדרכו המיוחדת לכל נצרך, לדבריה הוא לא היה אדם שגרתי וכדי להחליף אותו בתפקידו צריך לפחות עשרה אנשים. היא סיפרה שפגשה בו לראשונה במשרדי הארגון שהיו ברחוב רמב"ם בתל אביב, לפני כחמש עשרה שנה. הוא סייע לאנשים רבים שרובם היו שורדי שואה, וגם לכאלו שהם בני דור שני ושלישי. ואת זאת הוא עשה מכל הלב והנשמה. היא גילתה בסיום דבריה שהארגון חושב לקחת חלק בהנצחתו, ומתכוון לתרום מלגה לסטודנטים שתנתן אחת לשנה על ידי המפעל לעזרה הדדית ותסייע לבני דור ההמשך לממש את ערכי הארגון ולתרום למדינה. אזכרה לערן אליהו בן יוסף מאת: רימונה שיף קרובים. הישגו המיוחד והמרגש במיוחד היה באיתור אחיה של ניצולת שואה שחיה בישראל והופרדה מאחיה בילדותם. האח שהתגורר באירופה כלל לא ידע שהוא יהודי המפגש בין האח האובד לאחות היה תגמול על מסירותו והתמדתו של ערן לשליחות האנושית שנטל על עצמו. מעבר להיותו עובד חרוץ היה ערן אדם מקסים, מאוד רגיש לסובבים אותו ובעיקר לחלשים, אהב לעזור לכולם, בעל חוש צדק מפותח שהובילו לכמה מאבקים מיותרים עם סבלנות אין קץ (עד הרגע שזו פקעה ואז... שומר נפשו ירחק). בנוסף לקשרי החברות עמנו יצר קשר חברי אמיץ עם חבר אותו הכיר בתקופה הקשה בחייו. הם "אימצו" זה את זה כשערן משמש לו אב מאמץ וסוג של מדריך לחיים ואף זכה להיות עם חברו כשהתחתן והקים משפחה וכך זכה ערן להיות סב לנכדים או כמו שביטא ת הרגשתו בעצמו "סוף סוף הבנתי מהי אהבה". הוא הפך להיות המתנדב הכי עסוק בארגון. ערן התמקצע בהגשת בקשות לסיוע עבור ניצולי שואה ומשפחותיהם... ... הוא אהב לחקור ולנבור בעבר, עזר רבות בתרגום מכתבים אישיים (בכתב יד בלתי קריא) שהביאו לו בני משפחה וגם בחיפוש קרובים.
34 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה 26.95.10.23? ~~~ ~75 ~ 18:3026.09.23102~ ~ ffl~ffl ~ ,~ffl ~~ 21:3026.09.23103~ ~~ ffl ffl 100~~ 16:0027.09.23104~ ~100~ ~ffl~ffl ~ 10~ffl ~ ~~ ~~ ~ ~~ 18:0027.09.23105~ ~ ~ ~~ ffl~ffl ~ffl~ ~ffl~ ~ ~~ 20:3027.09.23106~ ~ffl~ffl ~~ffl ~ ~ 16:0028.09.23107~ ffl~ffl ~ ffl ~ ~~ 50 18:0028.09.23108~ ~ffl~ffl ffl~ ~ffl ffl~~ ~ ~ , ~ ~ 21:3028.09.23109~ ~ ~ ~ ~ 19:0030.09.23110~ ~~ ~ ~ ffl~ffl ~~ffl~ ffl ffl ~~~ 21:0030.09.23111~ ~~ ~ ~ ~~ ~~ ~~ ~ ~~ 50 16:0001.10.23~112~ ~~ ~~ffl~ffl ~ffl - ~ ,~~ - ~ ~~ 18:0001.10.23~113~ ~~ ffl~ffl ~ ~~ffl ,~~ffl :~~ 20:3001.10.23~114~ ffl ~ffl ~~~ffl ffl ~ 18:0002.10.23116~ ~~ ~ ffl~ffl fflffl ~~ ,~ ~~ ~~~ : 20:3002.10.23117~ ,~ffl~ffl ~ffl ~~ : 16:0003.10.23118~ ffl~ffl ~~~ffl ffl~ ~~~ : 18:0003.10.23119~ ~~~ ~~~~ ~ffl ~~~ffl ~ ~~ ~~~~ ~ 20:3003.10.23120~ ~ffl~ffl ,ffl , ~ ~ 18:0026.09.23201~ ffl ~ ~~ 20:0026.09.23202~ ~ffl fflffl ~ 18:0027.09.23203~ ~~ ~ 20:3027.09.23204~ ~ 18:0028.09.23205~ "~~ " ~ 19:3028.09.23206~ ~ ~ ~ : 21:3028.09.23207~ ~ ~ ~ ~ 18:0030.09.23208~ ~ 19:3030.09.23209~ ~~ ~ 21:0030.09.23210~ ~ ~~ ~ ~ : 17:0001.10.23~211~ ~ ~~ ffl 50 19:0001.10.23~212~ ~ 21:0001.10.23~213~ 70~ ~ 18:0002.10.23214~ ~~ .(929 ~ffl~ffl ~~~~ ~~~ 19:3002.10.23215~ ~ 21:0002.10.23216~ ~ ~ 17:3003.10.23217~ ~ 19:3003.10.23218~ ~~ffl ,~~ ~ 21:0003.10.23219~ ~ ,~ffl~ ffl~ ~ 16:0004.10.23220~ ~~ :~ ~~ ~~~~ ~ 18:3004.10.23221~ ~~~ ~~ffl ~ ffl ~ 20:3004.10.23222~ ~91~ ~~ ~~ ~ ffl ffl ~ ~~ffl ~ffl ~ ~ :~~ 18:3005.10.23224~ ~~ 20:3005.10.23225~ ~ ~ ~~ffl ~~ 16:00115~ www.leaan.co.il |037325340*8778ffl~ * *03-5616124 ~ ~ ~~~ 16:0004.10.23121~ r rÆ j q q , ~~ ffl~ffl ~~ffl ~ ~ 18:0004.10.23122~ ~~ 70~ ~ffl ~ffl ~~~ 20:3004.10.23123~ ffl 16:0005.10.23124~ ~ ~ffl ~ffl ffl ~ ffl ~~ ~~ ~~ 18:0005.10.23125~ ~ffl ~~ ~ 20:3005.10.23126~ ~ffl ~~ffl ~ffl ~~ ~ffl ~ ~ "~ ~ffl ~~ffl ~~ffl ~ffl
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 35 ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישי שבת סיור - בירושלים 14 13 12 11 10 9 8 21 20 19 18 17 16 15 28 27 26 25 24 23 22 31 30 29 7 6 5 4 3 2 1 הרצאה- "יפוי כוח מתמשך" סוכות אירועי תרבות אוקטובר 2023 / תשרי - חשוון תשפ"ד טיול לתבור סיור- "מרכז פרס לחדשנות", יפו הרצאה- טליה טוקטלי על תערוכתה "נאום החפץ" אירועי התרבות של סניף תל אביב והמרכז בצבע אדום לפרטים והרשמה: מנחם (מנטה) קורן, טל: 5164461-03 שלוחה 2013 אירועי התרבות של סניף ירושלים בצבע ירוק לפרטים והרשמה: עפרה דאוס-קרייזל, טל: 6241198-02 שלוחה 2028 סדנא שנייה- תרפיה באומנות סיור- תערוכת "אוכל" במוזיאון העיצוב חולון הרצאה וסדנה על תוכנת ה- טיול מורשת- זום (ZOOM( מקווה ישראל,בן שמן ווילהלמה פרופ' גדעון גרייף- "רדיפת יהודי גרמניה" סדרת הרצאות- מיקרוביום, טבעונות, אפיגנטיקה פסטיבל מספרי סיפורים
36 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה סיור - בירושלים 11 10 9 8 7 6 5 18 17 16 15 14 13 12 25 24 23 22 21 20 19 30 29 28 27 26 4 3 2 1 ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישי שבת אירועי תרבות נובמבר 2023 אזכרה שנתית ויום עיון לציון 85 שנה לפוגרום "ליל הבדולח" / חשוון - כסלו תשפ"ד סרט "יומן קורונה" והרצאה בבית מוזס הרצאה- "מיצוי זכויות בגיל השלישי" סדנא והרצאה- סידור חומרי המורשת הרצאה- "חיילים בודדים מהמגזר החרדי" אירועי התרבות של סניף תל אביב והמרכז בצבע אדום לפרטים והרשמה: מנחם (מנטה) קורן, טל: 5164461-03 שלוחה 2013 אירועי התרבות של סניף ירושלים בצבע ירוק לפרטים והרשמה: עפרה דאוס-קרייזל, טל: 6241198-02 שלוחה 2028 סדנא שלישית- תרפיה באומנות פרופ' גדעון גרייף- משמעות "ליל הבדולח" בקונטקסט של ה"פתרון הסופי" סדרת הרצאות- מיקרוביום, טבעונות, אפיגנטיקה הרצאה וסרט- שביל השלום האלפיני הרצאה וסרט- בית אהבה עם איילת ברגור
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 37 סיור - בירושלים ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישי שבת אירועי תרבות דצמבר 2023 9 8 7 6 5 4 3 16 15 14 13 12 11 10 23 22 21 20 19 18 17 28 27 26 25 24 2 1 אירועי התרבות של סניף תל אביב והמרכז בצבע אדום לפרטים והרשמה: מנחם (מנטה) קורן, טל: 5164461-03 שלוחה 2013 אירועי התרבות של סניף ירושלים בצבע ירוק לפרטים והרשמה: עפרה דאוס-קרייזל, טל: 6241198-02 שלוחה 2028 / כסלו - טבת תשפ"ד 30 29 חנוכה סיור במוזיאון חנוכה הפלמ"ח, ת"א לימוד לחנוכה וסופגניות סדנת ChatGTP 31 סדרת הרצאות- מיקרוביום, טבעונות, אפיגנטיקה הרצאה- תרומת יהודי גרמניה לארכיונאות בישראל
38 יקינתון / מגזין ארגון יוצאי מרכז אירופה בית אניטה מילר כהן בבית הורים ע״ש אניטה מילר כהן ציינו ערב לזכרה של מורתנו היקרה לשירה, פסנתרנית הבית והמנצחת על מקהלת הבית. אסתר ינובסקי ז״ל הייתה אשה דגולה, עובדת מסורה, סמל ומופת להערצה, הלכה מאיתנו בשיבה טובה. אשר רבות בשנים ניהלה את מקהלות בתי ההורים שלנו ברמת חן, העניקה לדיירינו מכישרונותיה הנדירים, שעות של מוסיקה ונחת רוח, נגינה מקצועית ומרגשת, לימדה להבין גם מה עומד מאחורי המילים, התווים והמלחינים. מופע שירת ארצנו עם שרון הזמרת, אחייניתה של אסתר בליווי נגינת פסנתר וחליל צד. חדשות מבית ההורים פנחס רוזן בבית ההורים ע"ש פנחס רוזן התקיימה הרצאתה של עדי רפאל עו״ס בית פנחס רוזן לה מומחיות וניסיון רב בתחום הדימנציה, בפני בני משפחה של דיירי הבית. ההרצאה הייתה מרתקת והובילה לשיח על נושא שמעסיק רבים מאיתנו - מטפלים ומשפחות. הדיירים ביקשו שגם להם תהיה הזדמנות לשמוע הרצאה בתחום זה - ממש בקרוב. זיגפריד מוזס אירחנו בבית ההורים ע”ש זיגפריד מוזס את הקומיקסאי, הקריקטוריסט והמאייר הישראלי המוכשר מישל קישקה שהציג את הדור השני לשואה בקומיקס ובאנימציה. מישל, בן לניצולי שואה, יליד בלגיה שעלה לישראל בעקבות מלחמת יום כיפור ולמד בבית הספר לאמנות "בצלאל" אייר למעלה מ-60 ספרים, זכה בפרסים ממוזיאון ישראל ובצלאל על איוריו ובפרס דוש לקריקטורה. ההרצאה של מישל בבית מוזס הסתייעה הודות להזמנתה של ידידתו, דיירת בית מוזס, אילנה דרוקר (לבושה בבגדים שחורים). באופן ספונטני ומרגש התגלה בהרצאה שדיירת נוספת בבית מוזס, אליס ליברמן הייתה מי שקלטה את מישל כשהגיע בתור עולה חדש להרשם בבית הספר בצלאל. אליס ניגשה אל מישל ושאלה אותו אם הוא זוכר אותה. מישל הסתכל להשיב "בטח, את ליברמן, שדיברת איתי כשלא ידעתי מילה בעברית". נציין עוד שאילנה דרוקר ואליס ליברמן שתיהן ניצולות שואה מהולנד.
אלול תשפ”ג / ספטמבר 2023 / גליון מס. 320 39
MB Yakinton / Nr. 320 / September 2023 5 Vom 25. März bis zum 2. April 2023 verbrachten wir, eine Gruppe junger Menschen aus Deutschland und Griechenland, eine Woche in Israel, um uns ein letztes Mal mit den Zusammenhängen von Natur und Ideologie zu beschäftigen. Im Jahr zuvor waren wir bereits im Zuge des gleichnamigen Projekts auf Korfu und in Berlin gewesen. Dort hatten wir uns insbesondere mit den jeweiligen historischen Hintergründen der Länder und den Zusammenhängen zwischen Natur und ideologischem Gedankengut auseinandergesetzt. So sprachen wir über die Bedeutung und Umdeutung von Natur im Nationalsozialismus und was sich davon auch in heutigen rechten Strömungen finden lässt. Außerdem verknüpften wir das Erlernte mit dem Besuch v e r s c h i e d e n e r Gedenkstät ten. In Israel vertieften wir unser Wissen aus den letzten beiden Begegnungen und entdeckten auch hier Verknüpfungen zwischen Natur und Ideologie: im positiven Sinne beim Schlendern durch die Gartenstadt in Tel Aviv und dem Besuch eines Kibbuz*, aber auch verbunden mit der Geschichte von Flucht und Verfolgung. Hier war insbesondere der Besuch der HolocaustGedenkstätte Yad Vashem sehr eindrücklich, da dort der Begriff „Gedenken“ eine ganz neue Rolle einnahm. Um unsere Gedanken und Gefühle auszudrücken, dokumentierten wir unsere Erlebnisse in kreativer Form. Speziell die Suche nach Parallelen zu den vorangegangenen Begegnungen war sehr spannend, da wir so Orte, die wir besucht haben, miteinander über Fotos, Texte oder Gefühle verknüpfen konnten. Unsere Partnerorganisation vor Ort, die Irgun Jeckes (die Vereinigung der Israelis mitteleuropäischer Herkunft), besuchten wir bei einer Veranstaltung, bei der junge Stipendiat*innen geehrt wurden. Es war toll, nach dem Event noch mit einigen von ihnen in den Austausch treten zu können und sich über das Projekt, aber nicht zuletzt auch die Lage im Land zu unter halten. Unser Learning aus drei Begegnungen mit Nature & Ideology: Dinge, die vielleicht oberflächlich keinen Zusammenhang aufweisen, können bei tieferem Hinsehen auch verknüpft sein – im positiven wie im negativen Sinne. Werdet also niemals müde, zu hinterfragen. Und bleibt offen für neue Erfahrun gen und Erlebnisse! *Ein Kibbuz ist eine (ursprünglich ländliche) Kollektivsiedlung mit gemeinsamem Eigentum und basisdemokratischen Struk turen. Natur und Ideologie – (wie) gehört das eigentlich zusammen?! Wiebke Schricker
4 MB Yakinton / Nr. 320 / September 2023 unser Innerstes, unser Handeln und unseren Beitrag zur Gesellschaft sowohl als Individuum als auch als Teil einer Gruppe zu ergründen versuchen. Nicht umsonst ist das hebräische Neujahr mit dem alten jüdischen Konzept Tikun Olam verbunden, dem Ansporn und der Verpflichtung, Gutes zu tun, sich selbst und die Welt zu verbessern, sich verantwortlich zu fühlen für jeden Menschen, ob nun Jude oder nicht, Sorge zu tragen für soziale Gerechtigkeit und Chan cengleichheit. Ich wünschte, ich könnte feststellen, dass das, was in diesen Tagen in der israelischen Gesellschaft geschieht, solche Positionen der Menschlichkeit, Gleichheit und Moral erkennen ließe. Unsere jetzige Regierung darf das aber leider nicht für sich in Anspruch nehmen. Gleichzeitig ist es ermutigend zu sehen, dass bedeutende Gruppen von Bürger*innen in Israel bereit sind, für die Überzeugungen und Werte zu kämpfen, die auf der menschlichen Freiheit und der Gleichberechtigung der Person und der Geschlechter basieren. Wir alle kennen die Anekdote von jenem amerikanischen Bürger, der während des Vietnamkriegs jeden Freitag mehrere Stunden lang vor dem Weißen Haus mit einem Schild gegen den Krieg protestierte. Eines Tages fragte ihn ein Journalist spöttisch lächelnd: „Glauben Sie wirklich, dass es die Welt verändern wird, wenn Sie hier stehen?" „Die Welt verändern?", fragte der Mann, „ich habe nicht die Absicht, die Welt zu verändern. Ich passe nur auf, dass die Welt mich nicht verändert." (Zitat aus der Rede von David Grossman anlässlich der Verleihung des Erasmus-Preises). Mit dem neuen Jahr beginnt auch die neue Amtszeit der gewählten Vertreter in den Institutionen unserer Vereinigung. Wir gratulieren herzlich und wünschen viel Erfolg. Ich wünsche den Freiwilligen und Aktivisten und ihren Familien, die das ganze Jahr über unermüdlich arbeiten, ein frohes und gesundes neues Jahr. Ihr seid ein Beispiel engagierter, fürsorglicher Menschen, die nicht tatenlos zusehen; ihr widmet eure Zeit und euer Können dem Gemeinwohl; eure Belohnung liegt in der Tätigkeit selbst. Ein besonderer Dank gilt den Mitgliedern, die ihre Aufgaben erfüllt und in der vergangenen Amtszeit einen wichtigen Beitrag zur Vereinigung und zu unserer Gemeinschaft geleistet haben. Vielen Dank für das Engagement und den tatkräftigen Einsatz und beste Wünsche für ein glückliches und gesundes neues Jahr gehen an die engagierten Mitarbeiter und Führungskräfte der Vereinigung sowie der Gesellschaft der Elternwohnheime und deren Familien; an die Mitglieder der Vereinigung in Haifa und ihre Familien; an unsere verlässlichen Partner vom Leo-Baeck-Institut und deren Fami lien. Zu guter Letzt gehen Wünsche für ein glückliches neues Jahr an die Mitglieder unserer Vereinigung und unserer Gemeinschaft; ihr unterstützt uns, ihr kritisiert, gebt uns Feedback und überwacht unsere Arbeit während des ganzen Jahres. Auch an diesem Rosch HaSchana wollen wir hoffen und bitten: Möge das neue Jahr für alle Menschen auf der Welt mit Gerechtigkeit, persönlicher Gleichheit und Gleichheit der Geschlechter gesegnet sein!
MB Yakinton / Nr. 320 / September 2023 3 Die Geschichte von Rosch HaSchana erzählt uns, dass am ersten Tag von Tischrei der Mensch erschaffen und noch am selben Tag aus dem Paradies vertrieben wurde. Leben und Tod, Schöpfung und Vertreibung, Gesetz und Sünde, Absolutes und Relatives, all diese Motive und mehr verleihen dem Fest seinen besonderen Charakter. Darüber hinaus ist Rosch HaSchana Tischrei der jüdischen Tradition zufolge keineswegs nur ein Feiertag der Juden, sondern ein universelles Fest, und daher betreffen die Verpflichtungen, die sich daraus ergeben, die ganze Menschheit. Wir sind aufgefordert, unsere Handlungen zu überprüfen, um Vergebung zu bitten und zu bereuen. Bei diesem Prozess kann sich eine Person von allen Überbleibseln des vergangenen Jahres reinigen, tief in ihre Seele eintauchen und sich ihre Taten, die guten wie die bösen, bewusst machen. Rosch HaSchana Tischrei ist daher ein Zeiteinschnitt, an dem wir uns fragen: Was ist der Mensch, und vor allem, was wird von ihm verlangt? Da wir den Geburtstag der Menschheit begehen, enthält der Gedenktag Elemente der Freude und des Feierns, aber auch Elemente der Selbstbeobachtung und der Selbsterforschung. In den speziellen Gebeten für diese Tage steht der Mensch im Mittelpunkt. Er ist aufgerufen, sich selbst zu prüfen – sich selbst und seine Beziehung zu den anderen um ihn herum. An Rosch HaSchana sollten wir eine Umkehr vollziehen, zu den Wurzeln unsers Selbst zurückkehren und uns im Licht der universellen Werte Gerechtigkeit und Wahrheit prüfen. Dazu müssen wir uns möglicherweise eine Reihe von Fragen stellen, die sich auf den Sinn seines Daseins und auf unser zwischenmenschliches Verhalten beziehen. Bei der Umkehr geht es nicht nur um die Hinwendung zum Allmächtigen (im Sinne einer Rückkehr zu den Mizwot im traditionellen Sinne der Halacha) oder zu den Mitmenschen. Es geht auch um eine Hinwendung zum eigenen Ich, um eine Rückkehr zur Wurzel der Identität. Das heißt, das hebräische Rosch HaSchana lädt uns Menschen ein, den Weg der inneren Einkehr anzutreten, hin zu Tikun Olam, der Heilung der Welt, für die eine jede Person verantwortlich ist. Eine Selbsterforschung, bei der wir Segenswünsche und Grüße zum Neuen Jahr Von Devorah Haberfeld Präsidiumsvorsitzende der Vereinigung der Israelis mitteleuropäischer Herkunft.
2 MB Yakinton / Nr. 320 / September 2023 Vor nicht allzu langer Zeit stieß ich bei meinen verzweifelten Versuchen, etwas Ordnung in meine berstende Bibliothek zu bringen, auf einen Band mit Essays von Karl Mannheim, herausgegeben von Martin Buber und erschienen vor fast siebzig Jahren (1978) im Bialik-Institut als Teil einer Serie von Meisterwerken. Mannheim, geboren in Österreich-Ungarn, wurde in Deutschland zu einem bahnbrechenden Soziologen und ging nach Hitlers Machtergreifung ins englische Exil. Der Weg der Demokratie – so heißt das Buch, das nach Mannheims Tod veröffentlicht wurde und mit einem Essay beginnt, der 1943 unter dem Titel Diagnosis of Our Time in New York und London erschien und in den 1950er Jahren ins Deutsche zurückübersetzt wurde. Ich mute meinen Lesern jetzt einige Sätze aus dem erkenntnisreichen Vorwort zu, dessen Verfasser seine Lehren aus dem Zusammenbruch der Weimarer Republik gezogen hat. Diese Zitate dürften uns helfen, den Kern der Zerstörung zu erkennen, der in der Demokratie selbst verborgen liegt. „Der innere Zusammenhalt und die Verschmelzung einer Gesellschaft hängen in erster Linie von der richtigen Balance zwischen den rationalen und irrationalen Faktoren ab, die unsere heutige industrielle Massengesellschaft beherrschen. Der Prozess der umfassenden Demokratisierung hat die Demokratie alten Typs verdrängt, die nur für eine Gruppe wohlhabender oder gebildeter Leute galt. Sie wurde zunehmend durch die Demokratie der leicht zu erregenden Massen ersetzt. In einer Gesellschaft, in der die Massen zur Macht drängen, findet Irrationalität, die nicht in die soziale Struktur integriert wurde, ihren Weg in das politische Leben." Wer bisher gemeint hat, der Kern der Selbstzerstörung lauere der marxistischen Dialektik zufolge allein in der Macht, den erwartet eine Überraschung. Laut Mannheim ist die Gefahr eindeutig: „Der Entscheidungsmechanismus der Massendemokratie öffnet der Irrationalität gerade dort Tür und Tor, wo rationale Lenkung am nötigsten wäre. So erzeugt die Demokratie selbst ihre Antithese und gibt ihren Feinden auch noch Waffen in die Hand." Wir sollten in dieses Buch schauen – es ist aufschlussreicher als das Lesen einer Tageszeitung. NB MD
Nr. 320 September 2023 Schana Towa