הרצל יומן מסע

‫הרצל‬

‫יומן‪-‬מסע‬

‫יציאה לדרך‬

‫את פעולתו המדינית בכיוון רכישת לב‬ ‫את מסעו לארץ־ישראל תיאר אח"כ‬
‫גרמניה לציונות התחיל הרצל בשיחה עם‬ ‫הרצל עצמו בדברים אלה‪" :‬לא הלכנו‬
‫הארכידוכס מבדן‪ ,‬שנעשה מאז ידידו‬ ‫לארץ ישראל כתיירים לשם תענוג‪,‬‬
‫של הרצל וידיד הציונות‪ .‬הרצל הצביע‬ ‫ולא כנוסעים לשם מחקר‪ ,‬אלא לשם‬
‫בשיחתו על מקומה של הציונות בתחום‬ ‫מטרה מסויימת"‪ .‬היה זה המעשה הגדול‬
‫עניניה של גרמניה במזרח‪ .‬והארכידוכס‬ ‫הראשון של הרצל במדיוניות־חוץ‪ :‬נסיון‬
‫מסר לו ידיעות על השפעתה של גרמניה‬ ‫לרכוש לב מעצמה אירופית גדולה לטובת‬
‫בקושטא (איסטנבול)‪ ,‬ויעץ לו לפנות‬ ‫הציונות‪ ,‬מעצמה שהשפעתה על הסולטן‬
‫לציר הגרמני בוינה‪ ,‬הרוזן פיליפ‬ ‫התורכי היתה מרובה מאוד‪ ,‬והגיעה‬
‫אוילנבורג‪.‬לאוילנבורג אמר הרצל‪:‬‬ ‫אז לשיאה‪ .‬הרצל תלה תקוות גדולות‬
‫"תנועתנו קיימת‪ ,‬אני מצפה כי ממשלה זו‬ ‫במעשה זה והכינו בקפדנות יתירה‪.‬‬
‫או אחרת תסייע לה‪ ,‬בתחילה חשבתי כי זו‬ ‫כשנודע בקיץ של שנת ‪ ,1897‬שהקיסר‬
‫תהיה אנגליה"‪ ,‬אבל מטעמים שונים הוא‬ ‫וילהלם מתכונן לנסוע לארץ ישראל‪ ,‬כדי‬
‫לחנוך את הכניסה האבנגלית ליד קבר‬
‫מבקש עתה את חסות גרמניה‪.‬‬ ‫ישו‪ ,‬הבין הרצל מיד‪ ,‬שנסיעה זו כרוכה‬
‫בשאיפות גרמניה להתפשטות במזרח‪.‬‬

‫ספטמבר ‪1898‬‬

‫הרוזן פיליפ אוילנבורג‬

‫המעונינות במזרח‪ ,‬ביחוד‬ ‫הוא הצליח לרכוש את‬
‫אנגליה וצרפת‪ .‬גם בילוב‬ ‫אהדתו של אוילנבורג‪,‬‬
‫הודיע להרצל‪ ,‬שהקיסר‬ ‫שהמליץ על הרעיון‬
‫רוצה לקבלו בירושלים‬ ‫בברלין‪ ,‬ובסוף ספטמבר‬
‫בראש משלחת ציונית‪,‬‬ ‫‪ 1898‬הודיע להרצל‪:‬‬
‫ושההוראות המפורטות‬ ‫"הקיסר נוטה לקחת את‬
‫תימסרנה בקושטא‪ .‬הרצל‬ ‫יציאת היהודים תחת‬
‫נסע איפוא לקושטא עם‬ ‫חסותו‪ ,‬ורצונו לקבל‬
‫משלחת ציונית‪ ,‬שחבריה‬ ‫את הרצל בראש משלחת‬
‫היו וולפזון‪ ,‬בודנהיימר‪,‬‬ ‫בירושלים"‪ .‬את המשא־‬
‫זיידנר ושנירר‪ .‬שם‬ ‫ומתן המשיך הרצל אח"כ‬
‫נתקבל בפעם הראשונה‬ ‫בברלין בשיחה עם בילוב‪,‬‬
‫לראיון אצל הקיסר‪,‬‬ ‫מיניסטר־החוץ‪ .‬בילוב‬
‫וקיבל רושם שהקיסר‬ ‫עצמו התייחס בשלילה לכל‬
‫מתייחס בחיבה לציונות‪,‬‬ ‫התכנית‪ ,‬בעיקר מתוך חשש‪,‬‬
‫ויבטא את הדבר בצורה‬ ‫שקשר רשמי בין גרמניה‬
‫והציונות יעורר חשדים‬
‫רשמית בירושלים‪.‬‬ ‫בקושטא ויחדד את היחסים‬
‫עם המעצמות האירופיות‪,‬‬

‫ימי מסעו אלה של הרצל היו הימים‬
‫הדרמתיים ביותר בחייו‪ .‬הוא ראה שיש‬
‫לפניו כאן שעת כושר גדולה להגשמת‬
‫הציונות‪ .‬ומאידך חשש מפני השפעת‬
‫יועציו של הקיסר‪ ,‬ובראשם בילוב‪ ,‬שלא‬
‫נטו אחרי הרעיון כלל‪ .‬אולם התנחם בזה‪,‬‬
‫"שגם במקרה הרע ביותר תתקבל עוד‬
‫האידיאה שלנו בתור אהובתו העזובה של‬
‫הקיסר הגרמני ע"י אחרים"‪ .‬וכן חשש‬
‫שהתורכים יתנקשו בחייו בימי שהותו‬
‫בארת־ישראל‪ ,‬אבל בטוח היה בעתיד‬
‫התנועה‪ ,‬אם יצליח בארץ־ישראל‪ .‬בצאתו‬
‫מקושטא רשם הרצל ביומנו‪" :‬נראה שאני‬
‫מתקרב והולך אל פסגת מפעלי הטרגי‪.‬‬
‫אם המשלחת לארץ־ישראל תצליח‪ ,‬תהא‬
‫העבודה הקשה ביותר עשויה‪ ,‬כל השאר‬
‫הוא רק הגשמה היכולה להיעשות בידי‬
‫אחרים‪ "..‬בארץ־ישראל ניצלו הרצל‬
‫ובני־לויתו את הימים שנשארו להם‬
‫עד התקבלותם אצל הקיסר לשם ביקור‬
‫במושבות יהודה ‪ -‬מקוה־ישראל‪ ,‬ראשון־‬

‫לציון‪ ,‬נס־ציונה ורחובות‪.‬‬

‫הקיסר הגרמני‬

‫ירושלים‬

‫בתחילה בקול עמום ורועד במקצת‪ .‬מזמן‬ ‫יהודים אחדים ברחובות נשאו עיניהם‬
‫לזמן נשאתי את עיני מן הנייר והבטתי‬ ‫אלינו בעברנו‪ .‬אוזים למטה בבצה‪,‬‬
‫בעיניו שנחו עלי בתוקף‪ .‬אחרי שכליתי‬ ‫בשעה שואזי־הבר נשאים למעלה באויר‪.‬‬
‫לקרוא ‪ -‬דבר הקיסר‪ .‬הוא אמר בערך‬ ‫ליד שבכת האהלים התמהמהו השומרים‬
‫התורכים ולא מהרו להכניסנו‪ ,‬אותי ואת‬
‫כדברים הבאים‪:‬‬ ‫שנירר‪ .‬והנה בא סגן־אופיצר ונתננו‬
‫"חן־חן לו בעד ידיעותיו‪ ,‬שעוררו בי‬ ‫לעבור‪ .‬והנה קראו לנו לבוא אל אהל‬
‫ענין רב‪ .‬הענין טעון עוד על כל־פנים‬ ‫הקיסר‪ .‬הקיסר עמד בלבוש הקולוניות‬
‫חקירה מפורטת ובירורי דברים נוספים"‪.‬‬ ‫האפור‪ ,‬קובע־הצעיף בראשו‪ ,‬כסיות‬
‫אחר־כך נכנס בסקירה על ההתישבות‬ ‫חומות ו‪-‬הפלא ופלא המגלב בימינו‪,‬‬
‫שעד עתה‪" .‬הארץ זקוקה ראשית־כל‬ ‫וחכה לנו‪ .‬פסיעות אחדות לפני הכניסה‬
‫למים ולצל"‪ .‬הוא השתמש במטאים‬ ‫פניתי כנגדו והשתחויתי‪ .‬הקיסר הושיט‬
‫אחדים ממקצוע החקלאות והיערות‪ .‬ממה‬ ‫לי בכניסתי את ידו בידידות מרובה‪.‬‬
‫שראה בעיניו הסיק מסקנה‪ ,‬שהאדמה‬ ‫מצדו והאלאה עמד בילוב בתלבושות־‬
‫נוחה לעבוד‪" .‬המושבות שראיתי‪ ,‬גם של‬ ‫סקו אפור ומאובק והחזיק את נוסח נאומי‬
‫הגרמנים וגם של בני־מולדתו‪ ,‬יכולות‬ ‫המוגה בידו‪ .‬ארבעת האדונים נכנסו‬
‫לשמש מופת‪ ,‬למה שאפשר לעשות מן‬ ‫אחרי אל האהל הרחב‪ .‬שאלתי אם רשאי‬
‫הארץ הזאת‪ .‬די המקום בארץ לכל‪ .‬יתן‬ ‫אני להציג את האדונים‪ ,‬הוא נענע בראשו‬
‫לה רק מים וצל‪ .‬גם לתושבים ילדי־הארץ‬ ‫הן‪ ,‬ואעשה כן‪ .‬לשמע כל שם שקראתי נתו‬
‫ישמשו עבודות־המושבות מופת מעורר‪.‬‬ ‫את ידו אל מצחת־הקובע‪ .‬אחרי שהחלפתי‬
‫התנועה שלו‪ ,‬אשר היטיב ידעתיה‪ ,‬מכילה‬ ‫מבט עם בילוב‪ ,‬לקחתי את גלינוי וקראתי‪,‬‬

‫רעיון בריא"‪.‬‬

‫‪ 2‬בנובמבר‪1898 ,‬‬

‫אהל הקיסר‬

‫הטמפרטורה; ‪ 31 °‬בצל‪,‬‬ ‫הוא עוד הבטיח לנו‪ ,‬כי‬
‫‪ 41 °‬בחמה"‪ .‬בילוב אמר‬ ‫יוסיף להתענין בדבר‪,‬‬
‫במתיקות‪" :‬כמו שהוד‬ ‫ואולם איך מלא את‬
‫מלכותו הקיסר הואיל‬ ‫חמשת או ששת הרגעים‬
‫בחסדו לומר‪ ,‬העיקר הוא‬ ‫של תשובתו‪ ,‬לא אזכור‬
‫‪ -‬מים‪ .‬זאת נוכל להביא‬ ‫עוד‪ .‬אחרי ככלות תשובתו‬
‫לארץ‪ .‬הדבר יעלה‬ ‫הרשמית‪ ,‬הושיט לי את ידו‪,‬‬
‫במיליארדים‪ ,‬אך גם‬ ‫אך עוד לא שלח אותנו‪,‬‬
‫יכניס מיליארדים"‪" .‬נו‪,‬‬ ‫כי אם משכני לשיחה עם‬
‫כסף הרי יש לכם די"‪,‬‬ ‫בילוב‪" :‬את האדון פון‬
‫אמר הקיסר בעליזות‬
‫וטפח במגלב על מגפיו‪.‬‬ ‫בילוב הרי הוא מכיר?"‬
‫"כסף רב מאשר לכולנו"‪.‬‬ ‫אם ידעתיו! בילוב‪ ,‬שלוה‬
‫בילוב הסכים לדעה זו‪.‬‬ ‫את כל נאומי בטיוטה‬
‫"כן‪ ,‬הכסף‪ ,‬הגורם לנו‬ ‫באצבעו‪ ,‬הצטחק מתוקות‪.‬‬
‫כל־כך קשיים‪ ,‬נמצא‬ ‫דברנו על הנסיעה‪ .‬הקיסר‬
‫אמר‪" :‬נפל בחלקנו דוקא‬
‫אצלם בשפע"‪.‬‬ ‫הזמן הלוהט ביותר‪ .‬היום‬
‫שבו התראינו היה הרע מכל‬
‫הימים‪.‬ליד רמלה מדדנו את‬

‫ברוש נטעתי במוצא‬

‫הוא לא אמר לא הן ולא לאו‪ .‬ברור הדבר‪,‬‬
‫שהרבה דברים קרו בינתים‪ .‬אחרי הראיון‬
‫נסענו שלשום אל בית מרכס‪ .‬אנשים‬
‫אחדים‪ ,‬שראו בנסענו ובבואנו‪ ,‬נדחקו‬
‫ונכנסו לבקרנו‪ .‬ברוב עמל עלה הדבר‬
‫לפנות את חדר־האורחים‪ .‬בשלוש וחצי‬
‫נסעתי עם וולפזון‪ ,‬בודנהיימר ועם האכר‬
‫ברויזה אל המושבה השוכנת ביפה־נוף‪,‬‬
‫אך העניה עדיין במאוד מאוד־מוצא‪ .‬שם‬
‫החל האיש הצעיר והחרוץ הזה לפני ארבע‬
‫או חמש שנים לעבד את אדמת־הטרשים‬
‫הקשה מאין כמוה‪ .‬וכבר הוא רואה פרי‬
‫בעמלו הרב‪ ,‬כבר מתחיל הוא לקצור את‬
‫אשר זרע‪ .‬הנסיעה על־פני דרך־ההרים‬
‫יפה המראות מירושלים למוצא‪ ,‬המזכירה‬
‫במקצת את הפירינאים‪ ,‬עברה עלינו‬
‫מתוך קלות‪ ,‬בספר לנו האיכר ברויזה על‬
‫התחלותיו הקשות‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כאשר פתח‬
‫הסמדר של הגפנים‪ ,‬באו בלילה צבאים‬
‫ואכלו את הסמדר‪ .‬אז שכב שלשה לילות‬
‫רצופים עם הרובה‪ ,‬אף־על־פי שיש כאן‬
‫לעתים קרובות צבועים‪ .‬ולא עצם עין‬
‫שלא להיות לטרף לשני הצבועים‪ .‬מתי‬

‫נכבשה אדמה ביתר גבורה?‬

‫אנית תפוחי־הזהב‬

‫היום האחרון ביפו היה לא נעים במידה‬ ‫בא"י בערה האדמה תחת רגלי‪ .‬אילו‬
‫שאין למעלה ממנה‪ .‬באו כל מיני קבצנים‬ ‫היתה הממשלה התורכית מחוננה במשהו‬
‫ומרגלים‪ .‬על־כן הלכתי אתמול בבוקר ‪-‬‬ ‫ראית־הנולד במובן המדיני‪ ,‬היתה‬
‫בלי הכרזות ‪ -‬עם וולפזון אל הנמל‪ ,‬שטתי‬ ‫מוכרחה לסכל את מחשבתי בפעם הזאת‪.‬‬
‫בסירה אל אנית המשא האנגלית הקטנה‪,‬‬ ‫מאז בואי לקושטא היתה לה שעת־כושר‪,‬‬
‫"דנדי"‪ ,‬ובראותי כי חמישה יוכלו למצוא‬ ‫שאולי לא תשוב עוד לעולם‪ .‬היא היתה‬
‫בה מקום‪ ,‬ולו גם מקום רע‪ ,‬הזמנתי את‬ ‫צריכה רק לגשרני מן הארץ‪ .‬או שהיתה‬
‫המקומות ושלחתי את וולפזון אל היבשה‬ ‫יכולה לעשות ביתר קצור‪ ,‬בשלחה בי‬
‫על מנת שיביא במשך שעה את כל החבורה‬ ‫ז'נדרמים מתחפשים כשודדים להתנפל‬
‫עם כל החפצים‪ .‬רק בקליפת־אגוז זו‪,‬‬ ‫עלי ולהעבירני מן העולם‪ .‬אבל חוסר‬
‫אניתי‪ ,‬שכפי המשוער תצא במחולות‬ ‫תבונתם של האנשים בשביל רעיוני לא רק‬
‫בגאות הים‪ ,‬הרגשתי את עצמי בטוח מרע‪,‬‬ ‫מזיק לי תכופות‪ ,‬אלא גם מביא לי תועלת‪.‬‬
‫וראיתי את הרכיבה השניה על פני הבודנזי‬ ‫אין מבינים את תכניתי‪ ,‬ועל־כן מעטים‬
‫שעברה בשלום‪ .‬אולם ידידיי‪ ,‬שוולפזון‬ ‫המסייעים לה והמפריעים בעדה‪ .‬הממשלה‬
‫הביאם במשך שעה בדיוק אל האניה‪,‬‬ ‫התורכית נתנתני להמשיך את נסיעתי‬
‫ראו את הדברים בעינים אחרות‪ .‬בשבילם‬ ‫עד גמירא; ואם הנחותי אינן מטעות‬
‫היתה האניה קטנה מדי בשביל נסיעה‬ ‫אותיף הנני נחשב כבר היום גורם מדיני‪.‬‬

‫‪ 5‬בנובמבר‪1898 ,‬‬

‫חמשתנו שיציעו לנו‬ ‫לאלכסנדריה‪ .‬רק וולפזון‬
‫את המזרנים על הספון‬ ‫שמר לי אמונתו גם בשעה‬
‫ושם ישנו אף הקיצונו‬ ‫זו והלך עמי באש ובמים‪.‬‬
‫תחת כיפת השמיים‪ .‬את‬ ‫בינתים החיש רב־החובל‬
‫זיידנר ובודנהיימר תקפה‬ ‫את טעינת תפוחי־הזהב‪,‬‬
‫מחלת הים עוד בלילה‪.‬‬ ‫מפני שלא רצה להפסיד‬
‫עתה לפני הצהרים חולה‬ ‫את הנוסעים הללו‪ .‬הים‬
‫קצת גם וולפזון הטוב‬ ‫חלק היה עם שקיעת החמה‬
‫שלי‪ .‬שנירר ואני עודנו‬ ‫‪ -‬וכשהוצעה לפני שלשת‬
‫מחזיקים מעמד‪ .‬ועם כל‬ ‫המורדים האלה בפעם‬
‫התלאה שבנסיעה זו אני‬ ‫האחרונה השאלה‪ ,‬אם‬
‫מרגיש את עצמי בטוב‪,‬‬ ‫רוצים הם לנסוע עמנו או‬
‫בשימי על לב‪ ,‬כי נסיו‬ ‫להשאר ‪ -‬נסעו עמנו‪ .‬אבל‬
‫נועז זה של הנוסעים‬ ‫עד מהרה היתה לנו נסיעה‬
‫לתבוע את ארץ־ישראל‬ ‫קשה‪ .‬ה"דנדי" התגלגלה‬
‫הצליח לפי שעה‪.‬‬ ‫והתחבטה כמשתוללת‪ .‬בתוך‬
‫התאים אי־אפשר לשבת‬
‫מחמת החום המחניק‪ .‬בקשנו‬

‫אנו שטים צפונה‪ ,‬הביתה‪ .‬מצרים הנהדרה‬
‫היתה בשבילי מלאה הפתעות משמחות‪ .‬כאן‬
‫רואים‪ ,‬מה עלולים חריצות ומרץ לעשות‬
‫אפילו מארץ לוהטת כאש‪ .‬אם גם אין לנו‬
‫בוץ־הנילוס בארץ ישראל‪ ,‬הנה צפונות‬
‫אלף אפשרויות גם בקרקע זו‪ ,‬ומשק נבון‬

‫יכול להעלותן מתוכה‪..‬‬

‫‪ 8‬בנובמבר‪1898 ,‬‬

‫"אין איש מלבד העם היהודי‪ ,‬שיהא‬
‫מוכן‪ ,‬או שיהא יכול‪ ,‬להקריב קרבנות‬
‫כאלה לשם תחית הארץ הזאת‪ .‬איש‬
‫לא יקדימנו‪ ,‬איש לא יקחנה מאתנו‪,‬‬
‫כי אין איש שיהא בכוחו להביא לשם‬
‫זה כוחות‪-‬אדם מסורים כעם היהודי"‬