חוברת אתנחת

‫חוברת לימוד‬

‫מיזם אתנחת תשפ"ג‬

‫שם‬
‫כיתה‬
‫טלפון‬
‫שם המנחה‬

‫‪2‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫שהחיינו דבר המנהלת היקר ה ‪4‬‬
‫חדשים לבקרים דבר המערכ ת ‪5‬‬
‫תתחדשי בקטנות היכולת להתחדש ולצבור קניינים‪ ,‬מתחילה דווקא בפרטים הקטנים ‪7 .‬‬
‫זוית חדשה להתחיל בזוית הנכונה‪ ,‬הכנה לכל מעשה‪ -‬כונה‪12 .‬‬
‫יצרו של אדם מתחדש עליו הכרת האויב ומהלכיו‪ ,‬תביא לניצחון משמעותי ונרחב‪17 .‬‬
‫ישן מפני חדש תוציאודור של "עקבתא" הסתר והעלמה‪ ,‬כל מעשה חשוב ויקר פי כמה ‪22 .‬‬
‫חידוש קטן ‪ -‬גדול הגדלות נמדדת בקטנות‪ ,‬ועוד כמה תובנות ‪28 .‬‬
‫חדש ימינו כקדם הצ מדות למסורת‪ -‬כל מנהג יחודי‪ ,‬ותפקיד האשה בבית היהודי ‪32 .‬‬
‫יהיו בעיניך כחדשים עקירת ההרגל‪ -‬זה לא פשוט‪ ,‬וכמה חשובה ההתחדשות‪37 .‬‬
‫חדשות טובות השכר הן עצום וממתין‪ ,‬כי זכית אמתחתך להטעין ‪42 .‬‬
‫מנחה חדשה קבלה קבוצתית כמנחה‪ ,‬הן חפצתי לעשות רצונך ‪46 .‬‬
‫שיר חדש אשירה המנון שנתי וצלילם סוחפים‪ ,‬להתחדשות של אמת שואפים ‪51 .‬‬

‫‪3‬‬

‫שהחיינו‬

‫דבר המנהלת‬

‫תלמידה יקרה וחשובה!‬
‫אמר הצמח צדיק בשם הריז’ענער‪ :‬חודש מרחשון‬
‫על שום “רחושי מרחשון שפתותינו”‪ .‬עדיין השפתיים‬
‫מרחשות את תפילות הימים הנוראים‪ .‬עדיין‬
‫ההתרגשות‪ ,‬ההתעלות הקדושה‪ ,‬אוירת ה”הייליגע‬
‫טעג” רוחשת בלבנו‪ .‬ועולה השאלה מאליה‪ :‬כיצד‬
‫נשמר בתוכנו את החודש השביעי – ירח האיתנים‪,‬‬
‫חודש תשרי? כיצד נשגיח על האוצרות שנרכשו‪,‬‬
‫הפסגות שנכבשו‪ ,‬הקבלות היפות‪ .‬כיצד נשמר את‬
‫תחושת ההתחדשות המרגשת‪ ,‬את הדף החדש‪ ,‬הנקי‬

‫והבוהק שזכינו לפתוח?‬
‫מובא בשיר השירים‪“ :‬אם תעירו ואם תעוררו את‬
‫אהבה עד שתחפץ”‪ .‬ידוע פרושו של הקדושת‪-‬לוי‬
‫מברדיטשוב שכדי לשמר רגשות נעלים‪ ,‬רצונות‬
‫חיוביים‪ ,‬יש צורך להכניסם בחפץ כל‪-‬שהוא‪ .‬זו מטרת‬
‫הלימוד בזמן ה”אתנחת”‪ ,‬זו הרוח הנושבת בין דפי‬
‫החוברת שלפנייך‪ .‬לכאן קובצו סיכום הסדנאות‬
‫העשירות שיוגשו במסגרת המיזם‪ .‬חומר מעובד‬
‫ומאורגן עבורך תלמידתי‪ ,‬בלווי המנחות‪ ,‬כדי שתפיקי‬

‫את המירב ותתקדמי בדרכך המובילה ל”את‪-‬נחת”‪.‬‬
‫תני לרוח ההתחדשות לנשב בתוכך‪ ,‬אפשרי לעצמך‬

‫צמיחה חדשה ובניה‪.‬‬
‫למען יהיו הדברים האלה על לבבך תמיד‪.‬‬

‫בהערכה רבה‬
‫ובתפילת “ורוח נכון חדש בקרבי”‬
‫המנהלת‬

‫‪4‬‬

‫חדשים לבקרים‬

‫מבוא‬

‫תלמידה יקרה ושואפת!‬
‫“חדשים לבקרים רבה אמונתך”‬
‫גם לך זה קרה‪ .‬היום בבוקר ממש‪.‬‬

‫השעון טרטר‪ ,‬כמעט כיבית אותו באוטומט‪ ,‬אבל לא רצית‬
‫לאחר שוב‪ ...‬אז קמת‪ .‬מתחת איבר או שניים ופקחת עיניים‪.‬‬

‫חשבת כמה מופלא זה?‬
‫באחד הסמינרים הגדולים תלה קישוט כיתה מרהיב עין שצד‬

‫את עיני‪.‬‬
‫לא רק העיצוב האומנותי שבה את ליבי‪ .‬היו אלו המילים‪.‬‬

‫מילים חזקות‪ ,‬מילים מאמינות‪ .‬מילים מחדשות‪:‬‬
‫"אחםדשבוירםאלבעוקלרםי נם‪ ‬תןרבבהךאאמומנוןתךהי"ו‪-‬ם בבוקר‪ ,‬תאמיני גם את בעצ מך!‬

‫כבר יותר מארבע עשרה שנים בלע”ה‪ ,‬מתרחשת קריאת‬
‫האמון האלוקית בך‪ ,‬בתו האהובה והיחידה‪.‬‬

‫הוא יתברך בטוח בנחת שאת רוצה לעשות לו‪ ,‬ברצון הכן‬
‫והאמיתי שלך לעלות‪ ,‬לטפס בהר ה’‪ .‬לקחת עוד קבלה‪ ,‬עוד‬
‫חיזוק‪ ,‬עוד לימוד מעשיר מתוך ספר מוסר‪ ,‬עוד ישיבה ערכית‬

‫בצוותא עם חברותייך לדרך‪ ,‬שרוצות כמוך לעשות טוב‪.‬‬
‫מיזם אתנחת תשפ”ג התעטר בשם‪“ :‬נחת חדשים לבקרים”‪,‬‬

‫ולא בכדי‪.‬‬
‫במסגרת המיזם המשובח‪ ,‬מעניק לך הסמינר את הכלים‪,‬‬
‫את האפשרות הטכנית והמרוממות לממש את כל הרצונות‬
‫הלוהטים שלך לעשות לו נחת‪ ,‬ולהביאם לידי ביטוי מעשי‬

‫ומחזק‪.‬‬
‫אז כן‪ .‬בכל בוקר מחדש זה קורה‪ .‬בכל יום ויום נפתח שוב דף‬

‫חלק‪ ,‬צח מרבב בדפי חייך‪.‬‬
‫והרבונו של עולם מאמין בך שאת רוצה לכתוב בדף הזה‬
‫מילים מיטיבות‪ ,‬שורות של התעלות ופסקות גדושות בנחת‪.‬‬

‫המשיכי בדרך העולה!‬
‫בהערכה‪-‬‬
‫המ’ שוק‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫שאלה לדיון‬ ‫מעבדה‬

‫הנושא בו דנו בסדנא‬ ‫מכלל בברתיואבהנה– למדנו‬

‫מתוך הספר‬ ‫תשובה מאירה‬

‫“עאיוהוןתסיוופמתרסיקםמנוחהכתיקממודותתשו”יךם‪-‬‬ ‫שאהסאיפרקולראיותת השנוינודותן‬

‫צידה לדרך‬

‫הארות לקחת כצידה‬

‫‪6‬‬

‫תתחדשי בקטנות‬

‫מהיתכחויללתה לדוהותקחאדבשפולרצטביוםר הק‪+‬נקיי‪+‬ט‪+‬ננייםם‬

‫תעצמי רגע עיניים‪ .‬מוכנה? יופי‪.‬‬ ‫מעבדה‬
‫תרפי‪ ...‬תנשמי עמוק‪ .‬מוזמנת‬
‫להפליג על כנפי הדמיון ולחשוב על‬
‫כל דבר בעולם‪ .‬רק לא על דובים‬

‫לבנים‪ ...‬הולך?‬

‫“לפתח חטאת רובץ”‬
‫“מאימתי יצר הרע באדם? משעת‬
‫לידתו” (סנהדרין צ”א)‬
‫“עלינו לדעת שיש גם בתוכנו‬ ‫שאלה לדיון‬
‫כח הרסני זה‪ ,‬שממנו באה כל‬
‫הכפירה וכל פריקת העול בעולם‪ .‬וגם בנו שאנו‬
‫מקבלים עול מלכות שמים עלינו‪ ,‬נמצא כח מרידה‬
‫זה‪ .‬בכל פעם שאנו מנסים להיות ‘מוסיף והולך’‬
‫לקבל קבלה חדשה‪ ,‬הקפדה נוספת או חומרה שלא‬
‫נהגנו בה עד כה –מתעורר לחיים כח המרד ומפריע‬
‫בעבודתינו”(להתעלות‪ /‬תורות הסבא מקלם זצ”ל)‬

‫אויש‪ .‬תודי זה מלחיץ‪ .‬ממש מאיים על כל ההתקדמות‬
‫הרוחנית שלנו! אז בואי נשאל את זה בקול‪:‬‬

‫איך אפשר לעבוד ולהתקדם‪ ,‬בלי להתקל בכוח המרידה?‬

‫‪7‬‬

‫“תפסת מרובה לא תפסת”‬ ‫תשובה מאירה‬
‫הקפיץ ‪ -‬לא למתוח את החבל יתר‬

‫על המידה‪.‬‬
‫הראדר ‪ -‬לא להגביה בבת אחת‪-‬‬

‫כך שהאויב לא יבחין‪.‬‬

‫“יש יקרים שהתחילו לעבוד על עצמם ללא הדרכה‬
‫ולא הצליחו‪ ,‬או שהעבודה הכבידה עליהם יותר‬
‫מידי‪ ,‬או שהיא גרמה להם לרפיון בתחומים אחרים‪.‬‬
‫והסיבה לכך היא כי התעורר עוד יותר כח המרידה‬
‫שהוכנע בכח‪ .‬ואמנם בשעת מעשה קשה להרגיש‬
‫בזה‪ ,‬ונדמה כי אנו מקבלים קבלה ברצון ובשמחה‪.‬‬
‫אך לאחר מעשה מתברר כי הקבלה היתה גדולה‬
‫וכבדה מידי‪ ,‬אז מתעורר כח המרידה והאדם מנסה‬

‫‘לפצות’ את עצמו על ההנאה שהפסיד”‬
‫“הרב דסלר ממשיל זאת לדוחק ע”ג קפיץ‪ ,‬שאפשר‬
‫לדחוק אותו עד הסוף‪ ,‬אך כשמרפים קצת‪ ,‬הוא עשוי‬
‫לקפוץ לגובה רב יותר ממה שהיה בהתחלה” (עלי שור‬

‫ב’ קפ”ו)‬

‫אז מה באמת נעשה? איך נתגבר על המהמורות‬
‫ונמשיך לעלות בהר ה’?‬

‫אל תדאגי יקרה‪ .‬יש פתרון‪ .‬הוא פשוט ויעיל‪:‬‬
‫לצעוד בצעדים קטנים ועקביים‪ ,‬שאינם מותחים את‬

‫הקפיץ יתר על המידה‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫“פעם נכנסו בני ‘החבורה’ אל‬
‫כ”ק רבינו זי”ע והגישו הפתק עם‬
‫התקנות שקיבלו על עצמם‪ .‬רבינו‬
‫קרא התקנות‪ ,‬ואמר שנהנה מאד‬ ‫מתומךעבהדסהפר‬
‫שמקבלים כמה תקנות‪ ,‬וצריכים‬
‫לעקוב משך שנה אם מקיימים אותם‪ .‬ודיבר הרבה‬
‫שלא לחטוף יותר מדי‪ ,‬והזכיר דברי הספה”ק “חובות‬
‫הלבבות” ש’ריבוי השמן גורם לכיבוי האור’‪( .‬סוף שער‬

‫אהבת ה’)‬

‫הבנת צדיקה? אם תשפכי יותר מידי שמן‪ ,‬הלהבה‬
‫תכבה‪ .‬יותר מידי זה גם לא טוב‪...‬‬

‫“פעם אחת פתח רבינו ‘הישועות משה’ בשיחת קדשו‬
‫אודות רצונם להוסיף תקנה‪ ,‬ואמר רבינו שרק כאשר‬
‫יעבור שנה ויווכחו שעמדו בהצלחה והקפידו על‬
‫קיום התקנות עד כה בשלימות‪ ,‬רק אז אפשר לדבר‬
‫על הוספת תקנה‪ .‬כי זה מעשה יצר שיעמיס האדם‬
‫על עצמו תקנות רבות ומשלא יעמוד בהם‪ ,‬היצר‬
‫מצליח לייאש אותו‪( .‬הובא במוסף ‘היכלות’ לבטאון “קשר איתן”‬
‫גליון ‪ 82‬עמ’ ‪.)7‬‬

‫“אץ ברגליו חוטא” (משלי י”ט ב’)‬

‫“רגליים‪ -‬אלו הרגלים‪ ,‬מידות‪ .‬כשאדם מרגיל‬
‫במידות הטובים נעשים לו כטבע‪ ,‬אך צריך לידע‬
‫ללכת במידות מדרגה לדרגה כמו הולך בסולם‪,‬‬
‫ולא לקפוץ לדרגה שאינה ראוי לה‪ ,‬וזהו ‘אץ ברגלי‬

‫‪9‬‬

‫חוטא’‪ -‬שקופץ למידה גבוהה אשר לא לו‪ ,‬הוא חוטא‬
‫וחסר כי יפול ממנה”‪( .‬באור הגר”א)‬

‫“‪...‬גם רשעים מחפשים מצוות‪ ,‬אבל הם מתעניינים‬
‫רק בגדולות ובחמורות כמו הצלת נפשות וכו’‪,‬‬
‫לעומתם אצל צדיקים להפך‪ .‬אברהם אבינו באו‬
‫לפניו מלאכים ודמו לו כערביים‪ ,‬וכרה לפניהם כירה‬
‫גדולה‪ ,‬ורץ לפניהם הוא ואשתו ובנו יחידו –ישמעאל‪,‬‬
‫כך דרכם של צדיקים‪ ,‬המצווה הקלה שבקלות‬
‫מרבים עסק עימה‪ .‬למשכיל מובן כי אין קלות לפניו‬

‫יתברך”‪.‬‬
‫“אצל אהרון מצינו‪’ :‬ויעש כאשר ציוה ה’ את משה’‬
‫פירוש‪ ,‬דבר קל כזה כמו הטית הפתילה לפנים היה‬
‫אצלו עסק גדול‪ ,‬כמו להכניס לפני ולפנים להקטיר‬
‫קטורת‪ .‬וכדאי לכתוב פסוק שלם בתורה‪ ,‬כדי‬
‫ללמדנו עיקר גדול זה‪ .‬להודיע שאין ‘קטנות’ לפניו‬
‫יתברך‪ .‬ומה שנראה לנו קטן‪ ,‬הוא באמת גדול מאד”‪.‬‬

‫(חומ”א עמ’ תל”א מכתב הסבא מקלם לחברי הוועד)‪.‬‬

‫בואי קחי לך כח‪ ,‬צידה לדרך גם‬
‫כשהיא מלאת מהמורות‪ ,‬צורבת‬
‫שורטת ומדמיעה‪ ,‬ואת מרגישה‬
‫נמוך כל כך‪ ...‬רחוק רחוק‪...‬‬ ‫צידה לדרך‬

‫“הנני עומד לפניך שם על הצור‬
‫בחורב‪“ ”...‬אמר ליה הקב”ה למשה‪ ,‬כל מקום שאתה‬

‫‪10‬‬

‫מוצא רושם רגלי אדם‪ ,‬שם אני לפניך” (ילקוט פרשת‬
‫בשלח)‪ .‬מבאר הרב דסלר ‪ ,‬שהבחינה של “רושם רגלי‬
‫אדם”‪ -‬פירושה‪ :‬הדרגה הנמוכה ביותר של מהותו‬
‫הרוחנית‪ .‬ואכן‪ ,‬דוקא שם הוא גם מקום המצאות‬
‫השכינה‪“ .‬כי המקום אשר אתה עומד עליו‪ ,‬אדמת‬
‫קודש הוא”‪ .‬המקום בו עומדות רגלי האדם‪ ,‬זהו‬
‫מקום מקודש‪ ,‬מקום מסוגל להשראת השכינה‪.‬‬
‫מקום המקדש הפרטי שלו‪ ,‬מקום התחלת עלייתו‬

‫וצמיחתו‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫זוית חדשה ל‬

‫הלכהנתהחלילכלבזמויעשתההנ‪-‬כוכנווה‪,‬נה‬

‫אפקט הפרפר ‪ -‬הוא רק הניע כנף‬ ‫מעבדה‬
‫ענוגה ו‪---‬‬
‫לא יאמן!‬

‫מי שיער שאילו תהיינה התוצאות‪.‬‬

‫“בני הנעורים אם לוקחים ראשית‬
‫שלהם בכל כוחם‪ ,‬יש להם דמיון‬
‫לאבינו יעקב עליו השלום‪ ,‬שדמותו‬
‫חקוקה בכסא” (ליקוטי יהודה‪ ,‬כי תבוא)‬ ‫שאלה לדיון‬

‫והשאלה עולה בך מבפנים‪,‬‬
‫מתרגשת‪ ,‬מבקשת‪:‬‬

‫אתיכךל’סה‪,‬ופאיכיךםמתראחישלייתם‪-‬לבצקוורדהש?טובה ונכונה?‬

‫‪12‬‬

‫במילה אחת‪ :‬כוונה‪.‬‬

‫ובעוד שתיים‪ -‬לכבודו יתברך‪.‬‬

‫“הכוונה הנבחרת בכל המצוות‪-‬‬ ‫תשובה מאירה‬
‫שאנחנו עושים מצוות ה’ שציוונו‬
‫בזה”‪.‬‬

‫(ישמח ישראל בשם החוזה מלובלין זי”ע)‬

‫“מעיקרי אמונה שבתורה‪ ,‬שיקיים אדם מצווה אחת‬
‫מתרי”ג מצוות ויעשה אותה לשמה מאהבת ה’‪ ,‬הנה‬

‫זכה בה לחיי העולם הבא” (עלי שור‪ ,‬הרב וולבה)‬
‫בטח יצא לך לחשוב פעם‪ :‬למה בכלל הגעתי לעולם?‬
‫והתשובה פשוטה וברורה‪ :‬לעלות בהר ה’‪ ,‬להציב‬

‫יעדים גבוהים ולכבוש פסגות רוחניות‪.‬‬
‫ויש מבחן‪ ,‬יש דרך לבדוק אם את אכן בדרך העולה‪.‬‬
‫המבחן הזה לא נערך במסגרת הסמינר ואיש בעולם‬
‫הזה לא יתן לך עליו ציון‪ .‬למבחן הזה קוראים‪:‬‬

‫פונטציאל הצמיחה‪.‬‬
‫המשל של ר’ יצחק בלאזר יסביר זאת היטב‪:‬‬
‫לו יצוייר ואדם נמצא בדרך לפתיחת עסק עצמאי‬
‫משלו‪ .‬איזה שותף יעדיף‪ -‬עשיר גדול שהחל לרדת‬
‫מנכסיו‪ ,‬או עני מרוד שמזלו התהפך וההצלחה החלה‬

‫להאיר לו פניה?‬
‫ודאי בחרת גם את באופציה השניה‪.‬‬
‫“שתיל קטן הנמצא במצב של צמיחה ערכו רב מאילן‬
‫רב פרות שנמצא בתחילת תהליך נבילה‪ .‬יש אדם‬
‫מלא תורה ומעשים טובים אך לאחר שנים נעצרה‬

‫‪13‬‬

‫עלייתו‪ ,‬עבודתו בחינת “מצוות אנשים מלומדה‪”.‬‬
‫השגרה מכרסמת בעבודתו הפנימית‪ .‬לעומתו‪ ,‬יש‬
‫אחד כזה שמקרוב הכיר את בוראו וידיעותיו בתורה‬
‫מועטות אך הוא לומד בהשתוקקות ברור שהוא‬
‫עדיף כי יש בו כח צמיחה”‪( .‬להתעלות ע”פ תורת הסבא‬

‫מקלם)‬

‫כלומר‪ ,‬גם מעשה פעוט‪ -‬אם הוא בכיוון החיובי‪ ,‬הרי‬
‫שעדיו לגדולות!‬

‫הבנו את כוחו הגדול של מעשה‪,‬‬
‫ואפילו מעשה קטן‪ -‬להעלות את‬
‫האדם למעלות רוחניות‪ .‬לכאורה‬
‫יש כאן פטנט מצוין לתיקון המידות‪:‬‬ ‫מתוך הספר‬

‫עושים פעמים רבות מעשה טכני‬
‫ויבש ורוכשים את התכונה הזאת!‬

‫הרגל את עצמך לעשות פעולות רבות של הטבה‬
‫וחסד‪ -‬ותיהפך להיות “בעל חסד” שאוהב לעזור‪.‬‬
‫הרגל את עצמך ללמוד שעות רבות‪ ,‬ובסוף תהיה‬
‫באמת “מתמיד” שאוהב ללמוד‪ .‬הרגל את עצמך‬
‫לעשות דברים בזריזות‪ ,‬בסוף זה כבר יהיה אוטומטי‪,‬‬
‫הטבע שלך יהפוך להיות “זריז”‪.‬‬

‫לכאורה‪ ,‬כמה פשוט ונפלא ‪.‬‬

‫אך יש להסתייג מעט ולהעמיד דברים על דיוקם‪ .‬זה‬
‫לא כ”כ פשוט‪.‬‬

‫לצאר הרוסי היתה פלוגה נאמנה במיוחד‪ .‬פלוגה‬

‫‪14‬‬

‫של חיילים מסורים בכל לב ונפש‪ .‬מעשיות רבות‬
‫התהלכו אודות נאמנותם של חיילים אלו‪ .‬אחת‬
‫המעשיות מספרת שביום חורפי ציווה הצאר על‬
‫החיילים לקפוץ לנהר קפוא‪ .‬הם שברו את הקרח‬
‫ונעלמו מתחת למים‪ .‬חלפו הדקות והם לא יצאו‪.‬‬
‫התברר שלא ניתנה להם פקודה לצאת‪ ,‬והם עדיין‬

‫מצפים לצו מתחת למים‪...‬‬
‫פלוגה זו הצטיינה בזריזות ומהירות תגובה‪.‬‬
‫נקל לשער‪ ,‬כי אחרי ‪ 25‬שנים של שרות כה נאמן‬
‫ומסור‪ ,‬יצאו הקוזקים לעולם הרחב בגיל ‪ 40‬וימשיכו‬
‫להצטיין כפי שנהגו בשנות השירות‪ .‬הרי אחרי‬
‫הפעולות נמשכים הלבבות‪ ,‬ותרגולים כה רבים‬
‫אמורים להשפיע על החייל לכל חייו‪ .‬הוא אמור‬

‫להיות בעל משמעת עצמית מופלאה‪.‬‬
‫אך בשטח המציאות הוכיחה אחרת‪.‬‬
‫הקוזקים המשוחררים הסתובבו בבטלה איומה‬
‫והשתכרו מתוך ריקנות ואפס מעש‪.‬‬
‫שאלו את החפץ חיים‪ ,‬איכה נהיה כדבר הזה? איך‬
‫אדם שהיה סמל החריצות והזריזות‪ -‬הפך עצלן ללא‬

‫תקנה?‬
‫והדברים מאירי עיניים‪ .‬תשובתו של החפץ חיים כ”כ‬
‫פשוטה וברורה‪ :‬אכן‪ ,‬הקוזקים הללו‪ ,‬הורגלו לרוץ‬
‫במשך עשרים וחמש שנה‪ ,‬אבל להיכן הם רצו? אל‬

‫התנור! (מעובד מהספר “להתעלות”)‬
‫רק כאשר הכוונה הראשונית היא מכוונת מטרה‪,‬‬

‫‪15‬‬

‫והכל נעשה מתוך רצון להגיע ליעד‪ ,‬רק אז נזכה‬
‫לעשות הכל לשמו ולכבודו‪ .‬הכל תלוי בכוונה‬

‫הראשונית‪.‬‬

‫התבוננות מעמיקה לאחור‪ ,‬למעשי‬
‫אבות האומות‪ ,‬תעצים ותחזק את‬
‫חשיבות הכוונה לפני המעשה‪:‬‬
‫“יחד לב וגל אבן מפי באר מים”‪-‬‬ ‫צידה לדרך‬
‫מעשה פעוט של יעקב אבינו‪-‬‬
‫הסרת האבן מפי הבאר ראוי שבזכותו ירדו גשמים?‬
‫זה כוחו של חסד‪ .‬גם מעשה קטן עשוי להיות בעל‬
‫השפעה עצומה וזכות לדורי דורות‪ .‬כל זה בתנאי‬
‫שנעשה ב”יחוד הלב”‪( .‬ר’ מאיר חדש)‬

‫‪16‬‬

‫יצרו של אדם מתחדש עליו‬

‫תביאה לכנירצתחוןהאומישבמ ועומתהילוכינורחב‬

‫יצא לך לשחק בקוביה הונגרית?‬ ‫מעבדה‬
‫תמיד יש את המומחית הזו‪,‬‬
‫מכירה אותה? שמודעת היטב‬
‫לכל האסטרטגיות‪ ,‬ולפני שגמרת‬
‫למצמץ‪ ,‬הקוביה מסודרת צבעים‪-‬‬

‫צבעים‪.‬‬

‫במלחמה – “דע את האויב”‬ ‫שאלה לדיון‬
‫אם כך‪,‬‬

‫מהי דרךשלההיפעצילהו”רת?השכיחה‬

‫היצר מגיע לאדם בערמה‪ ,‬בשקט‪,‬‬
‫בלאט‪ .‬מעט מעט‪ .‬מבקש לו פיסות‬
‫קטנטנות מליבך‪.‬‬

‫את בודאי מכירה היטב את המשל‬ ‫תשובה מאירה‬
‫עם אותו חכם מחוכם שרכש לו‬
‫רק מסמר בבית רב קומות‪ ,‬ואט‬
‫אט‪ ,‬כשרבו ההטרדות‪ ,‬ושקיות האשפה שתלה על‬
‫המסמר הן רק דוגמא קטנה‪ -‬כבש לו את כל הבית‬
‫בערמה‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫“הוי מושכי העוון בחבלי השווא‬
‫וכעבות העגלה חטאה” (ישעיה ה’ יח’)‬

‫“יצה”ר בתחילה דומה לחוט של‬ ‫מתוך הספר‬
‫בוכיא (קורי עכביש) ולבסוף דומה‬
‫כעבותות העגלה” (חבל עבה שקושרים‬

‫בו את הפרה למחרשה)‬

‫רש”י‪ :‬משאדם נמשך אחריו מעט‪ ,‬מתגבר והולך בו‪.‬‬

‫“על הנחש הקדמוני נאמר‪‘ :‬ואתה תשופנו עקב’ –‬
‫הנחש מתקיף את האדם דווקא בנקודות הנמוכות‬
‫שלו‪ ,‬בנקודות התורפה‪ .‬במקומות שהן בחינת‬
‫“עקב”‪ -‬העבירות שאדם דש בעקביו‪ ,‬עבירות שאדם‬
‫חושב לקטנות‪ ,‬אולי אפילו אינו חושב שהן עבירות‪,‬‬
‫דוקא בנקודות אלו הנחש תוקף אותו ומפיל אותו”‪.‬‬

‫(מכתב מאליהו)‬

‫ולכן עצת הזהב כנגד ערמומיות היצר היא‪:‬‬

‫“אין לנו שום עסק איתך”‬

‫“היצר אומר לאדם‪ :‬איזו חשיבות יש במעט הזה?‬
‫אולם אדרבה‪ ,‬מעצם זה שהיצר מפריע ומניע את‬
‫האדם גם מן המעט – מהא גופא מוכח שיש חשיבות‬
‫במעט‪ ,‬דאם לא כן מדוע רוצה היצר למונעו מכך?‬

‫‪18‬‬

‫שני הכוחות שיש באדם‪ ,‬כח הטוב וכח הרע הינם‬
‫שקולים – שהרי הקב”ה נתן לאדם בחירה‪ ,‬ובהכרח‬
‫ששניהם במשקל שווה‪ ,‬שאם לא אין זו בחירה‪.‬‬
‫ולכאורה – אם כן מדוע לפעמים רואה אדם שכח‬

‫הרע מתגבר עליו יותר – ונראה יותר חזק?‬
‫אין זאת אלא משום שבשעה שדחה את היצר הרע‬
‫ולא אבה לשמוע לו‪ ,‬קרץ לו ברמיזה – ש’יש על מה‬

‫לדבר’ ובזה כבר הפנה עצמו אל צד הרע”‪.‬‬

‫(ר’ גודל אייזר‪ ,‬מסילות גד)‬

‫“אמר רבא‪ ,‬בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו אורח‬
‫ולבסוף קראו איש” (סוכה נב’ ב’)‬

‫“והעיקר לשמור תחילה שלא ליצה”ר מקום לשלוט‬
‫עליו‪ ,‬שבאם נותן קצת מקום מתישב אצלו ונעשה‬

‫בעל הבית” (בית ישראל)‬
‫שלא יטעה אדם לומר שכאשר יצה”ר הוא עדיין הלך‪,‬‬
‫אורח‪ ,‬יהיה לו חבר‪ ,‬ורק אח”כ כאשר יראה שהולך‬
‫לשלוט ולהיות בעל הבית אז ילחם בו ויתגבר עליו‪.‬‬
‫אלא מיד בעודו הלך‪ ,‬כשרק עובר בדרכו ושואל‪:‬‬
‫“מה נשמע” – צריך להתרחק ולא לתת לו להתקרב‬
‫כלל‪ .‬כי שנותנים לו מעט מקום – הופך להיות בן‬
‫בית (א היימישער)‪ .‬נוטל כסא ומתיישב‪ ,‬ואדהכי נעשה‬

‫‪19‬‬

‫בעל הבית יחיד‪ ,‬ואז אובדים עצות‪ .‬אמנם תמיד יש‬
‫עצות אבל אז העבודה קשה יותר‪ ,‬וזאת נצרך לדעת‬
‫שהעיקר מה שפועלים ומתקנים בהתחלה‪ .‬כמו שיש‬
‫‘חוק הגנת הדייר’‪ ,‬שאם מאן דהוא גר בדירת חברו‬
‫לא יכול בעל הבית להוציאו ולא תעזור שום טענה‪,‬‬
‫הוא כאן וזהו זה‪ .‬אם רוצים למנוע זאת צריך לא‬

‫לתת לו דריסת רגל כלל”‪.‬‬

‫(ר’ גודל אייזנר)‬

‫“דרכו של היצר הרע‪ ,‬שכשבא להכשיל את האדם‪,‬‬
‫הרי מקודם טורח להוכיח לו שכבר נכשל בזה או‬
‫בדומה לו‪ ,‬ואין זה אצלו דבר חדש‪ .‬שאלולא כך‪,‬‬
‫אין דבריו מתקבלים אצל האדם‪ .‬שכמו שאי אפשר‬
‫להטביע בים לאדם הנמצא בלב היבשה‪ ,‬כך אי אפשר‬
‫ליצר להכשיל פתאום באיזו עבירה גסה חלילה‪,‬‬
‫לאדם המרגיש בעצמו שהוא רחוק בתכלית מעבירה‬
‫כזו‪ .‬ולכן סכנה היא לחשוב בקורות שבעבר‪ ,‬אדרבה‪,‬‬
‫אמרו שיש להשתדל לשכוח אותם כדי שכלל וכלל‬
‫לא יראה עצמו שקרוב לאותה עבירה חלילה‪ ,‬וכדי‬
‫שלא יקפוץ היצר הרע על ההזדמנות הזו‪ ,‬ובמקום‬
‫לבוא לידי תשובה‪ ,‬יגיע אל חס ושלום ההיפך חלילה‪.‬‬
‫ולא עוד אלא לעולם כשבא היצר הרע להטריד את‬
‫האדם במחשבות על העבר‪ ,‬צריך לומר לו מיד‪ :‬שקר‬
‫אתה דובר‪ ,‬אף פעם לא נכשלתי בכאלה‪ ,‬לא בשוגג‬
‫ולא במזיד‪ ,‬איני מכירך כלל ואין ביננו שום חשבונות‪,‬‬
‫על דרך שאמרו חז”ל (ברכות י”ב)‪‘ :‬כל העושה דבר‬
‫עבירה ומתבייש מוחלין לו על כל עוונותיו’‪ ,‬וכאדם‬

‫‪20‬‬

‫נבון שנכשל פעם אחת באיזה דבר שטות‪ ,‬שאפילו‬
‫בינו לבין עצמו מתבייש לזכור במה שנכשל‪”.‬‬

‫(שנות ביכורים)‬

‫קחי לך המחשה חזקה מרבינו בעל‬
‫ה”ישועות משה” זצוק”ל‪ .‬המחשה‬
‫שתתן לך כח מול אותו זקן וכסיל‪:‬‬
‫“הנה לדוגמא מי שיש לו חנות‬ ‫צידה לדרך‬
‫ומוכר בה חפצים שונים‪ ,‬ומניח‬
‫בחלון ראווה שכולם יראו מה הם החפצים העומדים‬
‫למכירה‪ ,‬ואחד העוברים נכנס לתוכו ומבקש חפץ כזה‬
‫שראה‪ ,‬והלה נותן לו‪ .‬אולם לאחמ”כ נתוודע להלה‬
‫שאין זה בכלל החפץ הלזה‪ ,‬ורק היה נדמה לו מבחוץ‬
‫שזהו החפץ הזו ולכן קנאו‪ ,‬אלא הלה רימהו‪ .‬הרי אם‬
‫יעשה כן כמה פעמים יתוודע לכולם כי המוכר הלז‬
‫רמאי גמור‪ ,‬ולא יכנסו עוד לחנותו‪ .‬וכמו”כ היצה”ר‪,‬‬
‫מציע דבריו לאנשים‪ ,‬ומטעים לחיך כאילו הם דברים‬
‫טובים ומתוקים‪ .‬אך עד מהרה יווכח להאדם כי אינו‬
‫כן כמו שהוא אומר ומציע‪ ,‬ואך ורק רמאי ושקרן‬
‫הוא‪ ,‬א”כ היאך יוכל עוד האדם לשמוע לקולו?!”‬

‫(הליכות ה”ישועות משה”)‬

‫‪21‬‬

‫ישן מפני חדש תוציאו‬

‫דוכרלשמלע“שעהקבחשתוא”ב ויהקסרתרפיוהכעלממהה‪,‬‬

‫בזמן המשבר הכלכלי בארה”ב‪,‬‬ ‫מעבדה‬
‫הגיעו לנוסחא כיצד להחלץ‬
‫ממצבים של ממשבר כלכלי עמוק‪.‬‬
‫מפעלים ועסקים שנצמדו לנוסחא‬

‫הגיעו רחוק‪.‬‬

‫‪ .1‬חשבו בבהירות ובאופן חיובי‬

‫‪ .2‬הזכירו לעצמכם‪ -‬המשבר זמני‪.‬‬

‫‪ .3‬דחפו את עצמכם להתקדם צעד ועוד צעד‪.‬‬

‫וכיוון שלא בענייני כלכלה עוסקת הסדנא‪ ,‬נקח לנו‬
‫מקודש את חול‪ ,‬ונאמץ תובנות במקביל‪ ,‬לעבודה‬

‫בדורנו‪ ,‬דור אחרון‪:‬‬

‫‪ .1‬חשיבה בהירה וחיובית לגבי חשיבות ערך‬
‫העבודה בדורנו‪.‬‬

‫‪ .2‬תזכורת קבועה‪ :‬המשבר הוא זמני‪ ,‬הגאולה‬
‫קרובה לבוא‪.‬‬

‫‪ .3‬התמקדות בעשיית טוב צעד ועוד צעד‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫רבי חיים ויטאל שאל את האר”י‬
‫הקדוש זי”ע‪:‬‬

‫“הרי אנו רואים את העבודה של‬ ‫שאלה לדיון‬
‫התנאים והאמוראים כעניין שמצינו‬
‫בירושלמי (שבת ד’) שפרתו של רבי‬
‫אלעזר היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון‬
‫חכמים‪ .‬אמר רבי חנינה פעם אחת יצאה‪ ,‬והושחרו‬
‫שיניו מן הצומות‪ .‬תניא‪ ,‬לא שלו היתה‪ ,‬אלא של‬
‫שכנתו‪ .‬ולפי שלא מחה בה נקראת על שמו‪ .‬מעתה‪,‬‬
‫אם כך היתה עבודת הקדמונים ומה לנו לעבוד את‬
‫בוראנו?”‬

‫נעצור רגע ונבין את נקודת העומק‪ .‬נקודה שכל‬
‫כך רלוונטית לנו‪ .‬כשקוראים את הגמרא‪ ,‬השאלה‬
‫שעולה צועקת את עצמה באלפי קולות‪:‬‬

‫אם עבודתם של הדורות הקודמים היתה ברמה כה‬
‫גבוהה‪ ,‬עד שרבי אליעזר צם והשחירו שיניו על דקות‬
‫של עברה‪,‬‬

‫מהו הערך לעבודתנו הדלה בדור זה?‬

‫‪ .1‬חשיבה בהירה וחיובית לגבי‬

‫חשיבות ערך העבודה בדורנו‪.‬‬

‫לשמע שאלתו של ר’ חיים ויטאל‬ ‫תשובה מאירה‬
‫לגבי דלות עבודתנו לעומת‬
‫רוממות עבודת דורות קדמונים‪,‬‬
‫השיב האר”י תשובה שנותנת כל כך הרבה כח‬
‫ותעצומות‪:‬‬

‫“כי בימים אלו שהדורות חלשים‪ ,‬הנה אנחה אחת‬

‫‪23‬‬

‫מעומק הלב בזמן הזה‪ ,‬חשובה בעינו השי”ת יותר‬
‫מכל התעניות והסיגופים שעשו קדמונים” (ע”פ שער‬

‫הגלגולים‪ ,‬הובא ב”בני יששכר”)‬

‫“והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה” (דברים‪,‬‬

‫עקב)‬

‫“והיה – לש’ שמחה‪ .‬עקב ‪ -‬רומז לעקבתא דמשיחא‬
‫שהוא הדור הזה‪ ,‬דור חלש שגבר בו כח השקר ואין‬
‫בידינו למחות ולבער הרע מקרבינו‪ ,‬והוא מצב קשה‬
‫בכלליות‪ .‬הנה – אם אז תשמעון את המשפטים‬
‫האלה – כלומר‪ ,‬אם בזמן זה עוד ימצאו אנשים‬
‫מישראל שישמעו למצוות השי”ת ויעסקו בתורה‬
‫ובמצוות‪ ,‬יגרמו בזה שמחה גדולה לפניו יתברך‬

‫ויתפאר עמהם”‪( .‬דרוש לחיים‪ ,‬דבור ד’)‬
‫“אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף” (יבמות סב’)‬
‫“היינו‪ ,‬כי כל הנשמות של כל ישראל במשך כל‬
‫הדורות המה קומה אחת‪ ,‬כולם כלולים בשיעור‬
‫קומת גוף אדם הראשון‪ .‬בדורות ראשונים היו‬
‫הנשמות בחינת ראש‪ -‬שהיו נשמות גדולות מאד‪.‬‬
‫אח”כ בדורות הבאים אחריהם היו הנשמות נמוכות‬
‫מן הראשונים בבחינת כתפיים‪ ,‬אח”כ בחינת ידיים‬
‫ובדורותינו הנשמות בחינת העקבים‪( ”.‬אגראדכלא‪,‬אותז’)‬

‫כותב ע”כ ר’ יהודל’ה מדיז'יקוב‪:‬‬
‫“כשם שבאדם כל הקומה עומדת על העקב‪ ,‬ואם‬
‫חס וחלילה חסר בעקב‪ ,‬כל הקומה (הגוף) אינו יכול‬
‫לעמוד‪ ,‬כך כל הדורות עומדים על הדור שלנו‪ ,‬אף‬
‫שהכוחות דלים ואנחנו אביונים בדעת ובמעש‪ ,‬מכל‬
‫מקום כשיש התגברות כה גדולה של החשיכה‪,‬‬
‫ממילא כל מעוט דמעוט שאנחנו משתדלים לעשות‬

‫‪24‬‬

‫פועל דברים גדולים ונשגבים‪ ,‬וכל הדורות הקודמים‬
‫נסמכים עלינו”‪.‬‬

‫מקורות אלו ועוד רבים‪ ,‬יעזרו לנו לאמץ חשיבה‬
‫חיובית אמיתית‪ ,‬של הכרה בערך העצום של עבודה‪,‬‬

‫דווקא בדור זה‪.‬‬
‫‪ .2‬תזכורת קבועה‪ :‬המשבר הוא זמני‪ ,‬הגאולה‬

‫קרובה לבוא‪.‬‬
‫מכירה את זה שברגעים האחרונים של המסלול‬
‫המתיש בטיול לצפון את מרגישה שנגמר לך הכח?‬
‫ובדקות האחרונות של הצום‪ -‬זהו‪ ,‬את כבר ממש לא‬

‫מסוגלת?‬
‫כשאת מרגישה שהקושי מציף‪ ,‬החושך מסמיך ואין‬

‫קרן אור באופק‪ -‬תדעי שהישועה קרובה‪.‬‬
‫הגאולה תגיע בדרך של “לילה כיום יאיר”‪ .‬כשם‬
‫שהחושך מתגבר מאד לפני עלות השחר‪ ,‬כך עם‬
‫ההתקרבות של קץ הימים‪ ,‬החושך וההסתר‬

‫מתרבים‪.‬‬
‫“שיהיה ברור לכל אחד ואחד שהייאוש אין לו‬
‫הצדקה בשום מצב‪ ,‬ובכל מצב אפשר עדיין לתקן”‬

‫(דברי הישועות משה)‬

‫‪25‬‬

‫ומתנגנות מילותיו הידועות‪ ,‬עליהן היה חוזר פעם‬
‫אחר פעם‪“ :‬א נייע וועלט א לעבעדיגע וועלט”‪.‬‬

‫‪ .3‬התמקדות בעשיית טוב צעד ועוד צעד‪.‬‬
‫“כדוגמת המסחר לפרנסה‪ .‬שבזמנים קשים‪ ,‬יש ערך‬
‫לכל הסחורות‪ ,‬אף אלו ששוות פחות בזמנים טובים”‪.‬‬

‫(אמרות טהורות‪ ,‬עקב)‬

‫“אמנם כן נכון לכל אדם להבין‬
‫ולדעת כי בחשכת הגלות האחרון‬
‫כיום הזה‪ ,‬הנה יקר מאד לפני השי”ת‬
‫ומקובל לפניו כל בחינת התעוררות‬ ‫מתוך הספר‬
‫לעבודה לתורה ולתפילה‪ ,‬אפילו‬
‫שאינו כראוי ובכוונה הגדולה כמו בדורות הראשונים‪.‬‬
‫בכל זאת המעט מהעבדות הוא חשוב לפני הקב”ה‬
‫הרבה בימים לפנינו‪ .‬יען כי בעוונותינו הרבים גברה‬
‫החשכות ועול הגלות‪ ,‬וכשל כח הסבל מרוב הצרות‬
‫וטרדת הזמן‪ ,‬והסיטרא אחרא רודף כל היום באין‬
‫מנוס‪ ,‬הנה לכך‪ -‬מעט ההארה לקדושה פועל יותר‬
‫ויותר‪ ,‬כי הזמן גורם‪ .‬כי מעט מן האור דוחה הרבה‬
‫מן החושך‪ .‬אשר על כן ראוי לכל איש לקום בכל‬
‫עוז‪ ,‬להתעורר בעת הזאת‪ ,‬אשר כביכול המלך עומד‬
‫ומצפה פתח השער לדופקי בתשובה לקבלו באהבה‪.‬‬

‫והנה על זה אמר הכתוב ‘והפיץ ה’ אתכם בעמים’‬
‫באורך הגלות‪ ,‬ואחר כך ‘ובקשתם‪ ...‬את ה’ אלוקיך’‪.‬‬
‫אם משם‪ ,‬מתוך הגלות תבקש את ה’ אלוקיך‪ ,‬ולשון‬

‫‪26‬‬

‫בקשה‪ -‬היא התעוררות ורצון על דבר‪ -‬אפילו שאינו‬
‫בפועל גמור‪ ,‬וזהו שאמר אף אם תבקש רק בקשה‬
‫קטנה בלב “את ה’ אלוקיך“‪ ,‬בכל זה אחר כך‪“ :‬ומצאת‬
‫כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך” ‪ -‬מציאה הוא‬
‫דבר חדש אשר לא חשב עליו‪ ,‬וזה פירושו‪ -‬מבקשה‬
‫מועטת שלך אחר כך תמצא יותר ויותר‪ .‬כי תדרשנו‬
‫בכל לבבך ובכל נפשך‪ .‬כמו שאמרו חז”ל ‘פתחו לי‬
‫פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של‬
‫אולם’‪ .‬וזה שאמר ‪‘ :‬בשפל המדרגה כהיום הזה’‪ ,‬ואף‬
‫על פי כן ‘ושבת עד ה’ אלוקיך’‪ .‬שם‪ ,‬באחרית הימים‪,‬‬
‫בשפל המדרגה תשוב עד ה’‪ ,‬אז תזכה “ושמעת בקול‬

‫ה’” לשמוע בקול דברו‪ -‬כמו במתן תורה‪.‬‬
‫וכמו שנאמר “אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה”‬
‫כי אחר כך תשוב למעלה ראש ותיסק עד רישא”‬

‫(תפארת שלמה‪ ,‬עקב ‪ ,‬דבור ג’ )‬

‫האר”י‪“ :‬גדלות האדם אינה לפי המעשה אלא לפי‬
‫הזמן והדור”‬

‫“עת לעשות לה’ הפרו תורתך”‬ ‫צידה לדרך‬
‫כשהעת היא של “הפרו תורתך”‪ ,‬אז‬

‫הזמן – לעשות לה’‪.‬‬
‫כשרוב הקהל מתבטל ממצוה‪,‬‬
‫דוקא אז מקבלים שכר יותר גדול‪.‬‬

‫(ר’ אהרון מטשרנוביל)‬

‫‪27‬‬

‫חידוש קטן ‪ -‬גדול‬

‫הג ודלעוותד נכממדהדתתובבנוקתטנות‬

‫אז לשעה קלה את הופכת‬
‫לגרפולוגית מדופלמת‪ .‬נסי לאבחן‬
‫את הציור שלפנייך‪ :‬כמה פרטים‬
‫בדמות שצייר הילדון?‬ ‫מעבדה‬

‫התשובה תוכל לתת לך אינדיקציה‬
‫על גיל הילד ורמת המשכל‪.‬‬

‫“אין הקב”ה נותן גדולה לאדם עד‬
‫שבודקהו בדבר קטן”‪.‬‬

‫“הרי לך שני גדולי עולם שבדקם‬ ‫שאלה לדיון‬
‫הקב”ה בדבר קטן ונמצאו נאמנים‬
‫והעלם לגדולה‪ .‬בדק לדוד בצאן‬
‫ולא נהגם אלא במדבר‪ ,‬כדי להרחיקם מן הגזל‪ .‬וכן‬
‫במשה – ‘וינהג את הצאן אחר המדבר’ להוציאן מן‬
‫הגזל ולקחו הקב”ה לרעות ישראל”‪(.‬שמות רבה)‬

‫והתמיהה הגדולה עולה מאליה‪:‬‬

‫מדוע נבחנו גדולי עולם דווקא בפרטי ההנהגה הקטנים?‬

‫‪28‬‬

‫מובא בגמרא (עבודה זרה י”ח) שרבי‬
‫חנינא בן תרדיון היה מקהיל‬
‫קהילות ברבים בשעת גזירת‬
‫שמד ללמוד תורה במסירות נפש‪,‬‬ ‫תשובה מאירה‬
‫ונתפס ונגמר דינו לשריפה וספר‬
‫תורה עמו‪ .‬וכששאל את רבי יוסי בן קיסמא‪“ :‬מה אני‬
‫לחיי עולם הבא?” אמר לו‪“ :‬כלום מעשה בא לידך?”‬
‫והרי הדבר תמוה‪ .‬האם לא די במסירות נפש כזו‬
‫לזכות לעולם הבא? מה השיבו‪“ :‬מעות של (סעודת)‬
‫פורים נתחלפו לי במעות של צדקה‪ ,‬וחלקתים (כולם)‬
‫לעניים”‪ -‬וכי מעשה זה גדול יותר הוא ממסירות‬
‫לנפש ללמד תורה ברבים? מה ראה איפה רבי יוסי בן‬
‫קיסמא להשיבו “אם כן מחלקך יהא חלקי ומגורלך‬
‫יהא גורלי!”‬

‫משום מה התפעל כל כך ממעשה קטן זה?‬

‫והתמיהה גדלה יותר‪ ,‬שכן שנינו באבות (פרק ו’ )‪:‬‬
‫“אמר רבי יוסי בן קיסמא‪ ,‬פעם אחת הייתי מהלך‬
‫בדרך ופגע בי אדם אחד‪ ...‬אמר לי‪ :‬רבי‪ ,‬רצונך שתדור‬
‫עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב‬
‫ואבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו‪ :‬אם אתה נותן‬
‫לי כל כסף ואבנים טובות ומרגליות שבעולם‪ ,‬איני דר‬
‫אלא במקום תורה” וכי זה שכל עושרו של עולם איננו‬
‫נחשב לו בעיניו למאומה לעומת תועלת רוחנית‪ ,‬יש‬
‫לו להתפעל ממעשה קטן של מעות פורים הנ”ל?‬

‫והתשובה מבהילה‪ .‬המדרגה האמתית של פנימיות‬
‫האדם לא ניכרת במעשים גדולים‪ ,‬שכן הרבה‬
‫התלהבות חיצונית עושה‪ .‬אבל בדברים קטנים‬

‫‪29‬‬

‫שלכאורה אין להם ערך וחשיבות‪ ,‬דווקא בהם‬
‫מתגלה פנימיותו של האדם‪ .‬הם מעידים על מדרגתו‬
‫האמיתית‪ .‬הלא אנו רואים שאין אדם מקפיד על‬
‫פחות משוה פרוטה ואינה נזכרת בחשבונות‪ .‬ובכל‬
‫זאת‪ ,‬דרך הסוחרים לעגל בסוף חשבונם פחות‬
‫משוה פרוטה לפרוטה‪ ,‬ולא לנכותה מהחשבון‪ .‬מכאן‬
‫שחמדת הממון שולטת אפילו במשהו‪ ,‬וכשמגיע‬
‫הדבר לכלל מעשה‪ ,‬אם לחשב מחצית הפרוטה‬
‫לחברו או לעצמו‪ ,‬הוא מוסיפה לעצמו‪ .‬זה הסבר‬
‫דברי רז”ל שגדולתו של איוב היתה זה שהיה מוותר‬
‫על חצי פרוטה משלו‪( .‬ב”ב ט”ו ועי”ש ברש”י)‪ .‬כן הוא דרך‬
‫המידות ששולטות אפילו בדברים הקטנטנים‪ ,‬ודוקא‬

‫שם מהותו של האדם ניכרת‪.‬‬
‫כי ברור המדרגה האמיתית של האדם הוא דווקא‬

‫בדברים קטנים‪.‬‬

‫(ע”פ מכתב מאליהו)‬

‫הזהיר בקטנות – מעיד שטהור לב‬
‫הוא‪.‬‬

‫משל למה הדבר דומה? לאדם‬ ‫מתוך הספר‬
‫שבגדו נקרע קרעים גדולים והוא‬
‫יושב לתקנו‪ ,‬הרי אין זו ראיה על‬
‫זריזותו ונקיותו‪ .‬כי באופן כזה הוא לא יכול לצאת בין‬
‫אנשים והכל רואים את החסרון והפחיתות‪ .‬מה שאין‬
‫כן‪ ,‬אדם שמגלה בבגדו חור קטן מאד והוא ממהר‬
‫לתפרו קודם שיצא בו לרשות הרבים‪ ,‬הרי זו ראיה‬
‫ברורה על זריזותו והקפדתו על סדר וניקיון‪.‬‬

‫וכן גם לעניין שאר מידות‪ ,‬אם אנו רואים אדם‬
‫שהנזהר שלא לגזול ולחמוס גזל גס ופשוט‪ ,‬עדיין אין‬
‫זו ראיה על זהירותו מגזל‪ .‬אכן‪ ,‬אם הוא נזהר ומדקדק‬

‫‪30‬‬

‫בדברים קטנים‪ ,‬באבק וחשש גזל כלשהו‪ ,‬זוהי באמת‬
‫ראיה שהוא נקי כפיים וזהיר מגזל‪.‬‬

‫וכך גם לצד הטוב‪ ,‬אם אנו רואים אדם שהוא מרחם‬
‫על אנשים שנמצאים בסכנה גדולה ומתחננים‬
‫לעזרה‪ ,‬עדיין אין זו ראיה על טוב ליבו ועל אהבתו את‬
‫החסד‪ .‬ודווקא להיפך‪ ,‬כשרואים אדם שהוא מרחם‬
‫על הזולת בדברים קטנים מאד ‪,‬כמו הדוגמא שמביא‬
‫המדרש‪ ,‬שמשה רבינו ריחם על הגדי ולקחו על כתפו‬
‫שלא ילך ברגליו‪ ,‬מעשה זה הוא ראיה מוכחת על טוב‬

‫לבו‪ ,‬זה באמת מוכיח שראוי הוא לגדולה‪.‬‬

‫(מתוך הספר “להתעלות”)‬

‫לפנייך סיפור מופלא על פגישה‬
‫שהתקיימה בין שני צדיקי עולם‪.‬‬

‫ר’ יהוד’לע דז’יקובער נסע מרחק‬ ‫צידה לדרך‬
‫עצום‪ -‬רק כדי לפגוש את הר”ש‬
‫מז’עליכוב‪.‬‬

‫הוא שמע על ר’ שמעון פעמים רבות‪ ,‬ורצה לראות‬
‫מיהו היהודי המופלא הזה שהכל שחים אודותיו‪.‬‬
‫הוא הגיע ללובלין לשם בשעת ליל‪ .‬בהיכנסו להיכל‬
‫הישיבה ראה בחורים קוראים קריאת שמע שעל‬
‫המטה‪ .‬התבונן‪ ,‬ולאחר מכן הסב פניו חזרה כדי‬
‫לתפוס את הרכבת שהיתה אמורה לצאת להונגריה‬
‫לפנות בוקר‪ .‬שאלוהו בתמיהה‪ :‬בשביל זה באתם‬
‫מקלויזנבורג עד לכאן‪ ,‬והרי לא פגשתם כלל את ר’‬
‫שימעל’ע? ענה להם‪ :‬וכי באתי לראות את מבנה‬
‫פניו? ראיתי כיצד הבחורים בישיבה שלו קוראים‬
‫קריאת שמע שעל המיטה‪ ,‬וכעת אני כבר יודע מיהו‪...‬‬
‫יכול אני לשוב לביתי‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫חדש ימינו כקדם‬

‫הצומתדופתקילדמסהואירשתה‪-‬בכבילתמנההיגהוידיחודי‬

‫אוהבת את המטבח? נהנית לפתוח‬ ‫מעבדה‬
‫ספר מתכונים וליצור ארוחות‬
‫גורמה? בוודאי יודעת את מהו סוד‬

‫המתכון המושלם‪.‬‬

‫גכדיוצשדינרבאנתהקושבמדיימיתיםםי?הכומודי בחדוסירודית‬ ‫שאלה לדיון‬

‫“כה תאמר לבית יעקב” (שמות‪ ,‬יתרו)‬ ‫תשובה מאירה‬
‫תפקיד הנשים‪ -‬העברת המסורת‪.‬‬
‫אל בית יעקב – קהל הנשים‪ ,‬יש‬
‫לדבר בלשון של “כה” – בהצבעה‪.‬‬
‫כשם שראית בבית הוריך – כך‬

‫תנהגי! (אדמו”ר מדושינסקיא שליט”א)‬

‫‪32‬‬

‫שומרות משמרת קודש ‪ -‬הבית‬
‫וקדושתו‪.‬‬

‫“הנשים שומרות על המתכונת של‬ ‫מתוך הספר‬
‫עם ישראל‪ .‬האשה מסמלת את‬
‫הבית‪‘ .‬מימי לא קראתי לאשתי‪,‬‬
‫אשתי –אלא ביתי‪( ’.‬שבת קיח ע”ב)‬

‫בית ‪ -‬פרושו מקום מוגן ושמור‪ .‬זהו תפקידן‪ ,‬לשמור‬
‫משמרת ה’‪ -‬בגדלותה וכצלמה מאז מתן תורה ומאז‬
‫האמא העבריה הראשונה‪ -‬שרה אמנו‪.‬‬

‫אברהם אבינו עמד ב ‪ 10‬נסיונות‪ ,‬מסר את נפשו‪,‬‬
‫ואף הלך להקריב את בנו יחידו על גבי המזבח‪ .‬זוהי‬
‫מסירות נפש נפלאה‪ ,‬ממנה שואבים אנו את כל‬
‫חיותינו וקיומינו עד היום הזה‪ .‬ואילו שרה –’הנה‬
‫באוהל’ היא בתוך הבית הקדוש‪ .‬רק פעם אחת אנו‬
‫מוצאים אותה גם פעילה‪ ,‬כשראתה את ‘ישמאעל‬
‫משחק’‪ .‬כשהבית עמד בפני סכנה רוחנית‪ ,‬מיד פנתה‬
‫לאברהם בבקשה – ‘גרש את האמה הזאת ואת בנה’‪.‬‬

‫גם האמא השניה ‪ -‬רבקה‪ ,‬כששמעה שיצחק מתעד‬
‫לתת את הברכות לעשו‪ -‬הבית הגדול של עמ”י עומד‬
‫פני סכנה – היא מיד נזעקת לשמר את הברכות‬
‫שניתנו לאברהם אבינו בקדושתן ובצביונן‪ .‬היא‬

‫קוראת ליעקב ומצווה עליו ליטול את הברכות‪.‬‬

‫כשמ”ר הוסתר בין קני הסוף אשר ביאור‪ ,‬מה עשתה‬
‫מרים הנביאה? ‘ותצב מרחוק לדעת מה יעשה לו’‪.‬‬
‫היא לא מבצעת פעולות שונות כדי להציל אותו‪ ,‬כי‬
‫אין בידה להושיע אותו‪ ,‬אבל בכל זאת היא עומדת‬

‫‪33‬‬

‫ושומרת עליו‪ -‬על המנהיג לימים של כלל ישראל‪.‬‬
‫כשהיא רואה את בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור‪,‬‬
‫שולחת את אמתה ונוטלת את משה‪ ,‬מיד היא נזעקת‪:‬‬

‫‘האלך וקראתי לך מינקת מן העבריות?'‬
‫כך היו אימותינו‪ -‬נשות דור ודור‪ .‬וגם בדורנו תפקיד‬
‫האמהות לשמר את משמרת הקודש‪ .‬האיש ממלא‬
‫את הבית בתוכן‪ ,‬בתורה ובמצוות‪ .‬האישה יוצרת‬
‫את המסגרת‪ ,‬את הכלי‪ .‬התוכן‪ -‬המסגרת‪ ,‬נשארת‬
‫במתכונתה וללא שינוי‪ ,‬השמירה על הטהרה‬
‫והקדושה נשמרת באותה גדלות ששמרו אמהותינו‪-‬‬

‫מאז שרה ורבקה מרים הנביאה ועד היום הזה”‪.‬‬

‫(נפש חיה ר’ שמשון דוד פנקוס זצ”ל)‬

‫חשיבות כל מנהג –‬
‫“אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב‪“ :‬אם יבוא אליהו‬
‫ויאמר אין חולצים בסנדל‪ ,‬אין שומעין לו שכבר נהגו‬

‫העם בסנדל”‪.‬‬
‫מעמד חליצה – עורכים בסנדל‪.‬‬
‫שואלת הגמרא‪ :‬מדוע לא בנעל?‬
‫ומשיבה‪ :‬כך הוא מנהג ישראל‪ ,‬ואפילו יבוא אליהו‬
‫הנביא ויאמר לחלוץ בנעל‪ ,‬אין משנים מן המנהג‪( .‬מ’‬

‫יבמות ק’ ב’)‬

‫בגלות מצרים “גלות הדעת” לא נשאו ישראל נשים‬
‫נוכריות‪ .‬ואילו בגלות בבל – שהיו בה תלמידי חכמים‬
‫רבים‪ :‬החרש והמסגר‪ ,‬ברוך בן נריה ועזרא הסופר‪-‬‬

‫היו נשואי תערובת‪ .‬הייתכן?‬
‫אלא שבמצרים שמרו היהודים על מנהגי הלבוש‪,‬‬

‫‪34‬‬

‫השם והשפה‪ .‬בעוד שבבבל שינו הגולים את שפתם‬
‫ומלבושם‪ ,‬השמירה וההאחזות בגינוני הזהות‬

‫החיצונית במצרים – שמרו את העם מהתבוללות‪.‬‬
‫השל”ה הק’‪“ :‬שינוי לבוש – גורם לשינוי בנפש”‪.‬‬
‫בחור חסידי הלך עם שני חבריו בתקופת קום‬
‫המדינה להאזין לנאומו של בגין‪ .‬כשהגיעו למקום‪,‬‬
‫נזכר הבחור שלא התפלל מנחה‪ ,‬ורצה לנצל את‬
‫הזמן עד להתחלת הנאום לתפילה‪ ,‬אך לא היה לו‬
‫גארטל‪ ...‬חבריו דחקו בו להתפלל פעם אחת בלי‬
‫גארטל‪ .‬הוא סרב והמשיך לחפש‪ .‬כיון שלא מצא‪,‬‬
‫חזר לישיבה להתפלל‪ ,‬והפסיד את ההרצאה‪ .‬שני‬

‫החברים שנותרו כבר לא שבו‪...‬‬
‫"מנהג מבטל דין" (שולחן ערוך)‬

‫הבית אהרון מקארלין שח לחסידיו‪:‬‬
‫מדוע אין תוקעים בר”ה שחל בשבת בשופר?‬
‫משום ש”מנהג מבטל דין” המנהג הקדוש של אכילת‬
‫ה”קוגל” בשבת מבטל את הדין הקשה של ר”ה‪ ,‬יותר‬
‫מו השופר שתפקידו לעורר רחמים‪( .‬בית אהרון)‬
‫לחיים – בגימטריה – מנהג (‪ .)89‬ולכן נהגו לשתות‬
‫אצל החסידים “לחיים” כשנזדקקו לישועה כדי‬
‫שמנהג השתיה יבטל את הדינים שהרי נפסק “מנהג‬

‫– מבטל דין”‬
‫הקפדה על קיום מנהגים מושכת ישועות ומבטלת‬

‫דינים קשים‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫קחי איתך בתיק אגוז‪.‬‬

‫למה דווקא אגוז?‬

‫“אל גינת אגוז ירדתי” – המצוות‬ ‫צידה לדרך‬
‫הרי הן כאגוז‪ ,‬כל הפירות יכול‬
‫אדם ליטול מהן מתוך השק ואין‬
‫חבריהם מרגישים‪ ,‬אך האגוז כיוון שאתה נוטל ידך‬
‫ונוטל מהם מעט‪ ,‬כולם מתרעמים ומרגישים‪ .‬שואל‬
‫ר’ יצחק אלחנן ספקטור זצ”ל – מדוע דווקא אגוזים?‬

‫כשם שאגוזים מכל הגדלים והסוגים‪ ,‬כשהם יחד‬
‫בערימה‪ ,‬והינך נוטל אחד מהם משנה גודלו וכל‬
‫הערימה מתמוטטת‪ ,‬כך יש מצוות שהן דאורייתא‬
‫ויש מצוות שהן דרבנן‪ ,‬ויש מדין חומרה ויש מנהג‬
‫טוב‪ .‬אבל ברגע שמוציאים מנהג אחד – כל הערימה‬
‫מתפרקת‪ ,‬כל שמירת התורה והמצוות נפגמת‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫יהיו בעיניך כחדשים‬

‫עקוירכתמההחהשרוגבלה‪-‬הזההת לחאדשופתשוט‬

‫שמת לב לעגיל שחסר? לנעל‬ ‫מעבדה‬
‫שהוחלפה?‬

‫אה‪ ,‬נכון‪ ,‬את צודקת‪ ...‬לא אמרו‬
‫לך לפני כן להיות ערנית ולשים לב‬

‫לשינוי‪ .‬לא בקשו ממך להתבונן‪.‬‬

‫ההקפדה על פרטי הלכה היא לנו‬ ‫שאלה לדיון‬
‫טבע שני שנחקק בנו מקטנותינו‪.‬‬

‫אוםהתכןרגכשיוצתד לנופכנלי לקיחוושם ההמתצחוודשתו?ת‬

‫“דרך קנית הוראה זאת‪ ,‬היא‬
‫ההתבוננות על היות שכינתו יתברך‬
‫בכל מקום בעולם‪ ,‬ושהוא יתברך‬
‫משגיח על כל דבר‪ ,‬קטן וגדול‪ ,‬ואין‬ ‫תשובה מאירה‬
‫נסתר מנגד עיניו‪ ,‬לא מפני גודל‬
‫הנושא ולא מפני פחיתותו‪ ,‬אלא הדבר הגדול והדבר‬
‫הקטן הנקלה והנכבד‪ ,‬הוא רואה הוא מבין‪ ,‬מה‬
‫שאמר הכתוב ‘מלוא כל הארץ כבודו’‪ .‬וכיוון שיתברר‬

‫‪37‬‬

‫לו בכל מקום שהוא עומד לפני שכינתו יתברך‪ ,‬אז‬
‫מאליה תבוא בו יראה ופחד פן יכשל במעשיו‪...‬‬

‫ואמנם הדבר הזה אינו מצטייר היטב בשכל האדם‪,‬‬
‫אלא ע”י התמדת ההתבוננות וההסתכלות הגדולה‪,‬‬
‫כי כיון שהדבר רחוק מחושינו (מציאות ה’ בכל מקום)‬
‫לא יציירוהו השכל‪ ,‬אלא לאחר רוב עיון והשקפה‪.‬‬
‫וגם אחר שיציירוהו יסור הציור ממנו בנקל‪ ,‬אם לא‬
‫יתמיד עליו הרבה‪ ,‬ונמצא‪ -‬שכמו רוב ההתבונן‪ ,‬הוא‬
‫הדרך לקנות היראה התמידית‪,‬‬
‫היסח הדעת הוא המפסיד הגדול‬

‫שלה”‬

‫(מסילת ישרים פרק כ”ה)‬

‫מאמץ מיוחד ‪-‬‬
‫הגמרא שואלת מה בין שונה פרקו ‪ 100‬פעמים‬

‫לשונה פרקו ‪ 101‬פעם?‬
‫ומשיבה‪ :‬השונה פרקו ‪ 100‬פעם מכונה “אשר‬
‫לא עבדו” והשונה פרקו ‪ 101‬פעם מכונה “עובד‬

‫אלוקים”‪.‬‬
‫שואל בן הא הא “ומשום חד זימנא קרי ליה‬
‫“לא עבדו”‪ .‬כלומר‪ ,‬האם בגלל פעם אחת יותר‬
‫ממאה‪ ,‬תוספת אחוז בלבד של שינון‪ ,‬נקבע‬

‫ההבדל בין “עובד אלוקים” ל”לא עבדו”?‬
‫השיב לו הלל‪ :‬חזרה של מאה פעמים היתה‬
‫ההרגל המקובל בזמן הגמרא‪ .‬זהו מספר‬
‫משמעותי שמאפשר לחומר להקלט‪ .‬לאחר‬
‫שהלומד סיים חזרה בת מאה פעמים‪ ,‬הוא יכול‬

‫‪38‬‬

‫לפרוש לדרכו‪ .‬אך לומד שסיים למלא את חובתו‪,‬‬
‫ונשאר ללמוד עוד פעם אחת בלבד – מכניסה אותו‬

‫הפעם הנוספת לגדר הנעלה של “עובד אלוקים”‪.‬‬
‫דברים רבים אנו עושים בלי התחדשות‪ .‬את‬
‫מרבית ההלכות אנו שומרות בהידור בלי שימת לב‬
‫והתלהבות מיוחדת כי כך הורגלנו‪ .‬אך זה לא מוכיח‬
‫עדיין שאת עובדת אלוקים באמת‪ .‬יראת השמים‬
‫מתבטאת בתשומת הלב לפרטים הקטנים‪ ,‬העדינים‪.‬‬
‫הפינות שלא מעגלים אותן‪ ,‬הדקויות שאדם מוסיף‬
‫מעצמו‪ ,‬המצוות שאדם דש בעקביו‪ -‬הם העדות‬
‫לעבודת ה’ שלך‪ ,‬הם המעידים כי אכן נמצא הקב”ה‬
‫לנגדנו תמיד‪ ,‬עמנו בחדרי חדרים ובכל דרכנו נדעהו!‬

‫(ע”פ אותך אבקש ‪ /‬הרב י’ גלדווסר)‬

‫“כי מטבעו של האדם להיות מזגו‬
‫קר ואדיש לכל דבר אשר בא‬
‫בקביעות‪ ,‬ובפרט בדברים שהם‬
‫יום יומיים‪ ,‬ונהפכים להיות ‘רגילות’‬ ‫מתוך הספר‬
‫אצל האדם‪ ,‬נעשים לטבע שני‪,‬‬
‫ועושה אותם ללא רגש כמצות אנשים מלומדה‪.‬‬
‫ולזה השקיעו רבוה”ק כוחות עצומים‪ ,‬שלא לאבד‬
‫את הרגש דקדושה והחמימות לכל רצון ה’‪ ,‬כי זהו‬
‫שורש כל עבודת התורה ותפילה ועבודת הבורא‪.‬‬
‫ולכן החדירו שוב ושוב את בחינת ה”התחדשות”‪,‬‬
‫והלהיבו תמיד בדברי קדשם ובהליכותיהם הנשגבות‪,‬‬
‫את החדרת הרגש והציפיה לכל דבר שבקדושה‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫וביותר איתא בספה”ק אמרי חיים‪ ,‬אשר תכלית היות‬
‫האדם על פני האדמה‪ ,‬הוא קיום המצוות סור מרע‬
‫ועשה טוב‪ ,‬ועל זה צריכים ללמוד תורה לשמה‪ ,‬להיות‬
‫דבוק בו יתברך‪ ,‬ואז מרגישים חיות ונחת דקדושה‬
‫בעת קיום המצוות‪ ,‬ותשוקה וגעגועים וצמאון נפש‬
‫שנזכה כבר לזמן קיום המצוה‪ .‬כמו שעשה הקדוש‬
‫בברדיטשוב זצ”ל‪ ,‬שמרוב הדביקות לא הספיק‬
‫לפתוח התיבה אשר היה שם האתרוג‪ ,‬רק שבר‬
‫הזכוכית וחטפו‪ .‬ואמר‪‘ :‬אלו שאינם מסוגלים להוריד‬
‫דמעות לפני השבת ולפני הכזית מצה‪ ,‬אין להם שום‬

‫חיות’‪( .‬אהבת שלום)‬
‫ולזה צריכים אנו לסגל לעצמינו אורחות חיים‪ ,‬שיהיו‬
‫מושתתים ממימי הבאר של רבוה”ק‪ ,‬וכדברי אדמו”ר‬
‫זצ”ל‪‘ :‬הבחורים צריכים לשפוך שיחם לפני השי”ת‬
‫בספר תהלים‪ ,‬כדי שיזכו לישב בדעת ובכוונה נכונה‬
‫ב’סדר’ הקדוש ההולך ומתקרב‪ .‬וכל איש המשכיל‬
‫צריך להיות משתוקק בכלות הנפש‪ ,‬ולייגע עצמו‬
‫בכל מיני יגיעת הנפש והזדככות הנפש‪ ,‬כדי לזכות‬
‫לבחינת משכן ומקדש והיכל ומרכבה להשכינה‬

‫הקדושה‪ ,‬ע”ד ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם”‪.‬‬

‫(נתיבות מלוכה‪ ,‬ליקוט מאדמו”רי ויזניץ)‬

‫‪40‬‬

‫אבוקה בידך‪ -‬להאיר לך המסע‪:‬‬

‫שווה לך‪ ,‬משתלם וכדאי‪ ,‬להשקיע‬ ‫צידה לדרך‬
‫בהתבוננות ולהכניס התחדשות‬
‫ולב בתוך המצוות שאת עושה‬

‫ממילא‪.‬‬

‫מובא בשם המגיד ממעזריטש זצ”ל‪ ,‬שמתנה שאדם‬
‫זוכה לה מן השמים‪ ,‬אינו מוריש לבניו אחריו‪ .‬אבל‬

‫מה שקנה מדרגות ביגיעתו זה מוריש לבניו‪.‬‬

‫ולפי זה יש לפרש את המשנה‪“ :‬חסידים ואנשי מעשה‬
‫היו מרקדין לפניהם באבוקות של אור שבידיהם”‪-‬‬
‫“מיט די אייגענע מעשים‪ ,‬במדרגות שזכו להם ע”י‬

‫יגיעה עצמית”‪.‬‬

‫(אדמו”ר ר’ שמעון שלום מאמשינוב)‬

‫‪41‬‬

‫חדשות טובות‬

‫כיהזשככירת האןמעתצחותםךומלמהתטיןעין‬

‫מי תשקיע יותר לדעתך‪ ,‬שדכנית‬
‫שמקבלת את המעטפה רק כאשר‬
‫נשברת צלחת למזל טוב‪ ,‬או‬
‫שדכנית שעובדת תחת אירגון גדול‬ ‫מעבדה‬

‫שמשלם לפי שעה?‬

‫בעל עסק חכם‪ ,‬שרוצה עובדים שאכן יעבדו כמו‬
‫שצריך‪ ,‬מבטיח בונסים שווים על כל עיסקה שיוצאת‬
‫אל הפועל‪.‬‬

‫כי כשמרויחים מכל עסקה‪ ,‬מגויסים בכל לב אל‬
‫המטרה‪.‬‬

‫ע“דמההי יכןקרעומחקסדהךש”כר–?‬ ‫שאלה לדיון‬

‫‪42‬‬

‫בעבודת ה’ אני כעובד עצמאי‪ ,‬כל‬
‫מאמץ שווה רווח נוסף‪.‬‬

‫“תלמידי הבעש”ט הק’ אמרו שמי‬ ‫תשובה מאירה‬
‫שטועם טעם בעבודת ה’ נמאסים‬
‫בעיניו כליל כל השטויות והבלי‬
‫העולם הזה‪ .‬מי שיש בו אהבת ה’‪ ,‬אהבת המצוות‪-‬‬
‫נמאסים ונמוגים אצלו כל התענוגות‪ .‬העסקים‬
‫שמציע היצה”ר הם טובים ‪ -‬הרי הוא מציע רק‬
‫עסקים טובים‪ .‬אבל לי יש עסקים טובים יותר‪ ,‬עיקר‬
‫בעבודת ה’‪ -‬שהעסק שלי טוב יותר לעומת כל‬
‫העסקים האחרים” ( ה”ישועות משה” זי”ע צו ‪,‬תשמ”ח)‬

‫רצה הקב”ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם‬
‫תורה ומצוות‪.‬‬

‫פעם שאל ילד את ר’ שלמה זלמן אוירבך מדוע יש‬
‫לנעול קודם נעל ימין ואח”כ שמאלו? שאלו רש”ז‪:‬‬
‫האם יכול אתה לקשור ולשרוך את ‪ 2‬הנעליים יחדיו?‬
‫אלא שרצה הקב”ה לזכותנו בשכר‪.‬‬

‫“הבקשה קטנה והשכר עצום על כל פסיעה‬
‫ופסיעה” (מהר”ל)‬

‫שכר על כל דבור‪ ,‬מחשבה ומעשה‪.‬‬

‫שכר דבור‬

‫כל מי שנודר ומשלם‪ ,‬יש לו שכר על הנדר ועל‬
‫השילום‪ ,‬שנאמר “נדרו ושילמו לה’ אלוקיכם” ‪( -‬רבי‬
‫שמואל בר יצחק‪ /‬מדרש רבא)‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫מלבד השכר על קיום המצווה יש שכר על המילים‬
‫שהבטיחו לקימה‪.‬‬
‫שכר מחשבה‬

‫“מחשבה טובה מצרף ה’ למעשה”‪.‬‬
‫“אז נדברו יראי ה’ וחושבי שמו” – אמר רבי אסי‬
‫אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה‬

‫עליו הכתוב כאילו עשאה‪.‬‬

‫שכר מעשה‬

‫שכר – גם על מצוה בלא ידיעה‪.‬‬

‫“קבע הכתוב שכר למי שבאה לידו‬ ‫מתוך הספר‬
‫מצווה בלא ידיעה”‪( .‬ילקוט שמעוני)‬

‫“רבי יוסי אומר‪ ,‬אם נפשך לדעת‬
‫מתן שכרן של מצוות צדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬צא ולמד‬
‫מאדם הקדמוני‪ ,‬שלא נצטווה אלא מצווה אחת‬
‫בלא תעשה ועבר עליה – ראה כמה מיתות נקנסו לו‬
‫ולדורותיו‪ ,‬ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות‪ .‬וכי‬
‫איזו מידה מרובה‪ ,‬מידה טובה או מידת פורענות?‬
‫הווי אומר מידה טובה‪ ,‬ואם מידת פורענות מועטת‪,‬‬
‫השב מן הנותר (שנמנע מאכילת בשר קודשים לאחר הזמן)‪,‬‬
‫והמתענה ביום כיפור – על אחת כמה וכמה וכמה‬
‫שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו‪ ,‬עד סוף כל‬
‫הדורות‪.‬‬

‫רבי עקיבא אומר‪ ,‬אמור מעתה – המגבה את הצדקות‪,‬‬

‫‪44‬‬

‫והמפרנס את העניים והגומל חסדים‪ -‬על אחת כמה‬
‫וכמה שתינתן לו נפשו‪ .‬רבי אלעזר בן עזריה אומר‪:‬‬
‫“כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה‪ ,‬לא‬
‫תשוב לקחתו‪ ,‬לגר‪ ,‬ליתום ולאלמנה‪ ...‬למען יברכך ה’‬
‫אלוקיך בכל מעשה ידיך” – קבע הכתוב ברכה למי‬
‫שבאה לידו מצוה בלא ידיעה‪ .‬אמור מעתה‪ :‬אם סלע‬
‫צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו ומצאה עני ומתפרנס‬

‫בה – הרי הכתוב קובע לו שכר‪.‬‬

‫(ילקוט שמעוני‪ ,‬ויקרא‪ ,‬פרק ה’)‬

‫“אני עמל ומקבל שכר והם עמלים‬
‫ואינם מקבלים שכר”‪.‬‬

‫גם אם עוד רחוקה הפסגה‪ ,‬גם אם‬ ‫צידה לדרך‬
‫נפלנו שוב ושוב‪ ,‬גם אם לא רואים‬
‫תוצאת מיידיות‪ -‬כל קימה וכל‬
‫פסיעה קטנטנה קדימה‪ -‬שכרם רב ועצום עד אין‬
‫שיעור‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫מנחה חדשה‬

‫הןקבלחהפצקתביוצלעתישותת כרמנצ וחנהך‪,.‬‬

‫א“תאםהאתעהיברוה ועאדם שתתעוחרפרוץ”‬

‫“כאילםוראמבתרא ללהמ’ךעשהמהפחוושךאבזתזיההאילהלחבךפתץקהנ’י–ן”או‬
‫(רמב”ן\ שיה”ש)‬

‫‪46‬‬

‫תאריך‬
‫ההתחזקות הקבוצתית לזכות‬

‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬
‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬

‫תאריך‬
‫ההתחזקות הקבוצתית לזכות‬

‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬
‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬

‫‪47‬‬

‫תאריך‬
‫ההתחזקות הקבוצתית לזכות‬

‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬
‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬

‫תאריך‬
‫ההתחזקות הקבוצתית לזכות‬

‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬
‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬

‫‪48‬‬

‫תאריך‬
‫ההתחזקות הקבוצתית לזכות‬

‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬
‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬

‫תאריך‬
‫ההתחזקות הקבוצתית לזכות‬

‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬
‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬

‫‪49‬‬

‫תאריך‬
‫ההתחזקות הקבוצתית לזכות‬

‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬
‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬

‫תאריך‬
‫ההתחזקות הקבוצתית לזכות‬

‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬
‫תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך תאריך‬

‫‪50‬‬