מידעון 28

‫‪28‬‬

‫כסליו תשפ״ב‬

‫‪NOVEMBER 2021‬‬

‫המערכת‬

‫דבר ראש המכון‬

‫דבר העורכת‬ ‫שלום לכם קוראים ושותפים‪,‬‬

‫"ושוב נוצצים נרות חנוכה צנועים‪,‬‬ ‫"והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"‬

‫אין דמע להם‪,‬‬ ‫עומדים אנו לנוכח אור החנוכיה וכולנו תקווה שיהיה‬

‫רק חרש זעים שביביהם‪ ,‬רוטטים לרגעים‪.‬‬ ‫בכוח האור לגרש את החושך‪.‬‬ ‫הרב‬
‫אברהם קריגר‬
‫בחוץ יסער סער ורב ועמוק המחשך –‬ ‫ימי החנוכה מייצגים מלחמה בשלטון יוון בארץ‬ ‫ראש המכון‬
‫ישראל‪ ,‬שהתארך לכדי מאה ושמונים שנה‪ ,‬עד למרד‬
‫דקים וישרים‪,‬‬

‫אורית‬ ‫הם דולקים בדממה ואורם נאמן וזך‬ ‫החשמונאים ומלחמתם ההירואית באימפריה היוונית‬
‫חרמון‬ ‫וזוהר עתיק לאורם – הלא הם הנרות‪,‬‬
‫עורכת‬ ‫כולה‪ .‬אולם בתודעה ובמעשה חוגגים אנו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אירוע‬
‫האירו לעם‬
‫אזוטרי של פך השמן הטהור שנותר והיה בו להדליק שמונה‬
‫בכל מחשכי עיתים ופרצי סערות‪,‬‬
‫ימים‪.‬‬
‫בכל נדודי נכר ותפוצות מרחקים‪,‬‬
‫אין זה דבר שולי‪ ,‬אלא לכך כיוונו אותנו חז"ל כעיקרון מנחה‬
‫נרות זכרון‪,‬‬ ‫המחלק כל אירוע לקונטקסט וטקסט‪ .‬הקונטקסט הוא‬
‫אכן מלכות יוון ומלחמת המכבים המביאה לעזיבתם את‬
‫נרות נחמה לעתיד‪ ...‬והנה הם דולקים‬
‫הארץ‪ ,‬אולם הטקסט הינו האור שממגר את החושך‪ .‬חז"ל‬
‫גם פה‪.‬‬ ‫פרשו את הפסוק "וחושך על פני תהום" שחושך זו יוון‪.‬‬

‫גם עתה‪ ,‬ואורם כמקדם נכון‪,‬‬ ‫התרבות היוונית ייצגה נאורות‪ ,‬קידמה‪ ,‬ופילוסופיה אך היו‬
‫בה טומאה‪ ,‬יצריות וחייתיות‪ .‬לעומתה‪ ,‬תרבותה של ישראל‬
‫הנה הם זורחים‪,‬‬ ‫הייתה אור וטוהר‪ ,‬זוך וקדושה‪ .‬המלחמה האמיתית הייתה‬

‫נרות זכרון ותקוה‪ ,‬נרות בטחון –‬ ‫מלחמת הטקסט‪ ,‬מלחמה של האור אל מול החושך‪.‬‬

‫ואנחנו שותקים עמהם‪ ,‬כמקדם שותקים‪( "...‬יעקב כהן ‪ /‬הארץ‪)7.12.45 ,‬‬

‫חג החנוכה אותו חוגגים אנו השבוע כמדי שנה בשנה ברוב עם‪,‬‬ ‫מרכז שם עולם רואה כך את השואה‪ .‬כאן מוצבת השאלה‬
‫בגאווה‪ ,‬בגלוי ובעצמאות מוחלטת מהווה עוד נדבך בניצחונם של‬ ‫האם הסיפור הוא גודל המפלצתיות הגרמנית אל מול‬
‫שורדי השואה‪ ,‬שחלקם הדליקו בחירוף נפש נרות חנוכה צנועים‪,‬‬
‫הטרגדיה היהודית שזהו הקונטקסט‪ ,‬או שזוהי מלחמת‬
‫למרות הסכנה בה היו שרויים בתקופת השואה‪.‬‬ ‫תרבות של טומאה‪ ,‬יצריות וכהות גרמנית מול תרבות‬

‫במידעון זה‪ ,‬במדור 'ראיון בשניים'‪ ,‬גב' מלי וייס‪ ,‬בוגרת קורס‬ ‫ערכית‪ ,‬מוסרית בעלת טוהר פנימי‪ ,‬שזהו הטקסט עצמו‪.‬‬
‫שליחי זיכרון של המרכז‪ ,‬מראיינת את שורד השואה‪ ,‬פרופסור‬ ‫ממילא הטקסט גם בחנוכה וגם בשואה איננו חלק נלווה‬
‫מאיר וילצ'ק ממכון ויצמן ברחובות‪ ,‬אשר בשנת ‪ 1990‬קיבל את‬
‫פרס ישראל‪ .‬פרופ' וילצ'ק‪ ,‬שהיה ילד קטן בתקופת השואה‪ ,‬זוכר‬ ‫אלא לב ליבו של הסיפור‪.‬‬

‫היטב את אותה תקופה קשה מנשוא‪ .‬הוא נשלח יחד עם אמו‬ ‫כפי שהיחס לנרות החנוכיה הינו בחרדת קודש של "אין לנו‬
‫ואחותו לסיביר ברכבת משא ונאלץ להתמודד עם רעב‪ ,‬טיפוס‬ ‫רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד"‪ ,‬כך צריך להיות‬
‫ומחלות נוספות‪ .‬מפאת נדודיו הוא לא למד לקרוא עד גיל ‪11‬‬
‫ולמרות זאת הגיע לבסוף לגדולות בתחום ההשכלה‪ .‬המסר שלו‬ ‫יחסנו גם במחקר העוסק בנפש היהודית במלוא הדרה‬
‫בשעות המשבר הקשות בשואה ומדובר בתופעות רבות‬
‫לדור הבא הינו ללמוד ולהעמיק ידע‪.‬‬
‫מאוד ובהתמודדויות אין ספור‪.‬‬
‫המאמר‪" ,‬רבנים ועדויות ראשונות של ניצולים בדרך להתרת‬
‫עגונות השואה במחנות העקורים"‪ ,‬שמתפרסם במידעון זה ונכתב‬ ‫אולם על מנת להראות שאכן הבנו את מה שעולה מן‬
‫על ידי אלישע פלס כחלק מעבודת מחקר באוניברסיטת תל אביב‬ ‫המחקר‪ ,‬אין לנו רשות להישאר ב"לראותם בלבד" אלא עלינו‬

‫בחקר השואה‪ ,‬עוסק במציאות המורכבת של עקורי מלחמת‬ ‫להפנים את התובנות והערכים וליישם אותם בעולמינו‬
‫העולם השניה‪ ,‬שביקשו להשתקם ולבנות לעצמם חיים חדשים‬ ‫הפרטי והציבורי‪.‬‬

‫אחרי המלחמה‪ .‬המאמר סוקר את מציאות החיים שדרשה‬ ‫האור והחושך לא סיימו את מלחמתם‪ .‬חייבים אנו כל‬
‫התעלות נפש מחד‪ ,‬מצד הרבנים‪ ,‬ומאידך שמירה על ההלכה‪,‬‬ ‫הזמן לדחות את החושך‪ ,‬שלעיתים נראה כנאור ומתורבת‪,‬‬
‫קלה כחמורה‪ .‬הרבנים ששהו במחנות העקורים עצמם וחוו את‬
‫המלחמה כאסירים‪ ,‬הכירו מקרוב מציאות זו וקיבלו מידע משלים‬ ‫ולהשתדל לחשוף את האור האמיתי‪.‬‬
‫מעדויותיהם של הניצולים‪ .‬פסיקתם היוותה בסיס להתרת עגונות‬
‫מאחל לכולכם ימי אור ונהרה‪ ,‬ימי תשועה ופלא‪.‬‬
‫השואה גם בבתי דין אחרים ברחבי העולם‪.‬‬
‫בידידות ובהערכה רבה‪,‬‬
‫בברכת חג אורים שמח‬ ‫הרב אברהם קריגר‬
‫עם נרות ביטחון של זיכרון ותקווה‪,‬‬

‫אורית חרמון‬

‫‪3‬‬

‫חדשות‬
‫שם עולם‬

‫דיווחים מהשטח‬

‫‪4‬‬

‫מאמר‬ ‫בשער‪:‬‬
‫אנדרטת עץ הזיכרון‬
‫התרת עגונות השואה‬
‫במחנות העקורים‬ ‫בכניסה לכלא‬
‫"פביאק" בוורשה‬
‫אלישע פלס‬ ‫(כיום מוזיאון לאומי)‬

‫ראיון בשניים ‪6‬‬ ‫צילום‪:‬‬
‫מלי וייס‬ ‫אורית חרמון‬
‫משוחחת עם שורד השואה‬
‫פרופ’ מאיר וילצ’ק‬ ‫‪16‬‬

‫עולם הספר‬

‫אני שיע’ק‪ .‬פרטיזן?‬

‫הרב משה חבה ‪18‬‬

‫עורכת‪ :‬אורית חרמון‬ ‫‪ 19‬הדים‬

‫מערכת‪ :‬הרב אברהם קריגר‪ ,‬אורית חרמון‬ ‫ממסע לפולין‬

‫עריכה לשונית‪ :‬לאה מוריה‬ ‫אלחנן שטיגליץ‬

‫עיצוב גרפי‪ :‬סטודיו בת‪-‬עמי‬

‫צוות בכיר של המרכז‪ :‬הרב אברהם קריגר ראש המכון‪,‬‬
‫הרב משה חבה אגף חינוך‪ ,‬אורית חרמון יועצת פדגוגית מתודית‪.‬‬

‫צוות המרכז‪ :‬צוות חוקרים‪ ,‬צוות אגף חינוך‪ ,‬צוות ארכיון‪,‬‬
‫צוות כללי‪.‬‬

‫מר יהורם גאון ראש אגודת הידידים הישראלית‬ ‫ראשי‬ ‫‪[email protected]‬‬
‫אגודות‬ ‫‪www.shemolam.org.il‬‬
‫הרב צבי ויינרב נשיא אגודת הידידים ארה"ב‬ ‫ידידי‬
‫מר מאיר בליסקא ראש אגודת הידידים ‪N.Y.‬‬ ‫שם עולם‪:‬‬

‫מר בובי רכניץ ראש אגודת הידידים ‪L.A.‬‬

‫המרכז הבינלאומי שם עולם | כפר הרואה על יד חדרה ‪ | 38955‬טל‪ ,04-6301637 :‬פקס‪04-6365929 :‬‬

‫‪8‬‬ ‫‪6‬‬
‫חברי צוות המרכז נסעו לבקר‬
‫‪10‬‬ ‫‪8‬‬
‫במהלך אסרו חג סוכות‪,‬‬ ‫את ניצולת השואה הגב'‬
‫‪10‬‬ ‫ארגון 'דרך עמי' הפועל עם‬ ‫חביבה בורסט בביתה‪ .‬ביום‬
‫ספר תורה שנפדה מכנסיה‬ ‫סטודנטים ברחבי הארץ קיים‬
‫בצרפת נתרם למרכז על ידי פרנסיס‬ ‫את הכנס השנתי שלו במרכז‬ ‫הביקור בויסלוביץ בו נחשף קבר האחים‪,‬‬
‫שם עולם שכלל השתתפות בסיור‬ ‫התקשרה בתה בשמה בהתרגשות רבה‬
‫משה חיים‪ ,‬בן רבי יעקב‪ ,‬ונדין רבקה וויל‪.‬‬ ‫וסיפרה שאימה היא הניצולה האחרונה‬
‫ספר תורה זה הינו אחד מבין שמונה‬ ‫והרצאה על משמעות השואה בעיצוב‬
‫הזהות היהודית‪.‬‬ ‫מעיירה זו‪ .‬האם ביקשה לשמוע את הסיפור‬
‫ספרי תורה שהיו בכנסיה‪ .‬לטענתה הם‬ ‫בגוף ראשון וחברי צוות המרכז נסעו אליה‬
‫הופקדו בסוף שנת ‪ 1941‬על ידי יהודים‬ ‫‪9‬‬ ‫לפגישה מרגשת במהלכה תארה את קורות‬
‫שניסו להציל את הספרים‪ .‬נאדין שרדה‬ ‫משפחתה בימי השואה וסיפרה על הימים‬
‫את המלחמה‪ ,‬הקימה משפחה והשתקעה‬ ‫‪9‬‬
‫בשטרסבורג‪ .‬לפני מספר שנים נודע לה‬ ‫סיור לסוכני תיירות מכל הארץ‬ ‫שלאחר רצח יהודי העיירה באותו בקבר‬
‫מסוחר עתיקות מקומי שישנם שמונה ספרי‬ ‫אחים‪.‬‬
‫תורה עתיקים מימי המלחמה המוחבאים‬ ‫התקיים במרכז במסגרת החברה לתיירות‬
‫בכנסייה בכפר האטסטאט‪ .‬היא פנתה‬ ‫עמק חפר ובעקבותיו הגיעו קבוצות נוספות‬ ‫‪6‬‬
‫לכנסיה בניסיון לפדות את הספרים אך‬ ‫לביקור במקום‪ .‬כמו כן‪ ,‬הגיעו למרכז סוכנים‬
‫נוכח מחירם הגבוה‪ ,‬פדתה ספר תורה אחד‬ ‫חרדים העוסקים בתיירות פנים המתבססת‬ ‫‪7‬‬
‫אותו שמרה בביתה עד לעליית המשפחה‬ ‫בימי חול המועד סוכות‬
‫לישראל לפני מספר חודשים‪ .‬נאדין ביקשה‬ ‫על חינוך וערכים‪ .‬הם חשו שהמרכז נותן‬ ‫התקיימה פעילות חווייתית‪,‬‬
‫להפקיד את ספר התורה במרכז שם עולם‪.‬‬ ‫עבורם מענה לסיפור השואה‪ ,‬מכיוון שהוא‬ ‫ערכית ומאתגרת למשפחות‬
‫במרכז‪ .‬המשתתפים קיבלו משימות‬
‫‪11‬‬ ‫מציף את היבטי הרוח‪ ,‬האמונה‪ ,‬הערכיות‬
‫קורס שליחי זיכרון הנחלת‬ ‫וההתמודדות‪ ,‬שהם נושאי שיח קבועים‬ ‫שטח תחרותיות בעקבות דמויות‪ ,‬אירועים‬
‫השואה עבור בני הדור השני‪ ,‬מחזור‬ ‫בציבור החרדי‪.‬‬ ‫וסיפורים מימי השואה הנוגעים לימינו אנו‪.‬‬
‫הפעילות האינטראקטיבית התאימה למנעד‬
‫שמיני‪ ,‬נפתח לאחרונה במרכז‪ .‬מטרת‬ ‫‪11‬‬
‫הקורס היא להכשיר את בני הדור השני‬ ‫רחב של גילאים ועוררה עניין רב‪.‬‬
‫לספר את סיפור הניצולים בהעדרם‪ ,‬כנושאי‬
‫‪7‬‬
‫זיכרון השואה לדורות הבאים‪ .‬בעתיד‬
‫ישולבו בוגרי הקורס במסגרות שונות בהן‬
‫יוכלו להביא את סיפורם לתודעה הציבורית‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫חדשות שםעולם‬

‫‪5‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬
‫יום עיון לארגון יוצאי‬ ‫ספר תורה שניצל מבית הכנסת‬
‫קרפטורוס התקיים במרכז‪.‬‬ ‫‪3‬‬
‫הגב' פנינה לביא‪ ,‬בת לניצולי‬ ‫הגדול 'שיף שול' בוינה‪ ,‬נתרם‬
‫במהלך יום העיון נחשפו חברי הארגון‬ ‫שואה‪ ,‬הגיעה עם אחיותיה לפגישה במרכז‬
‫לתערוכה 'שורשים מרחב התבוננות' ושמעו‬ ‫למרכז על ידי הגב' דינה רוזנברג מארצות‬
‫שתי הרצאות בנושאים הקשורים לקהילות‬ ‫על מנת למסור ציור אמנות שהיה בבעלות‬ ‫הברית‪ .‬בבית כנסת אורתודוכסי ראשי זה היו‬
‫משפחתה‪ .‬הציור היה תלוי בבית הוריה ובדרך‬
‫היהודיות שחיו בקרפטורוס בתקופת‬ ‫שבע מאות וחמישים מקומות ישיבה והוא‬
‫השואה‪.‬‬ ‫לא דרך הצליחה המשפחה להצילו מפני‬ ‫נשרף כליל בליל הבדולח יחד עם למעלה ממאה‬
‫הבוזזים הגרמנים‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫ספרי תורה‪ .‬מכיוון שספר התורה חולל ואחת‬
‫מחזור שביעי של קורס‬ ‫מיריעותיו נקרעה‪ ,‬הוא נלקח לביתו של צ'ארלס‬
‫הכשרת מדריכי מסעות לפולין‬
‫קלונימוס ריכטר‪ ,‬אביה של דינה‪ ,‬וכך ניצל‪.‬‬
‫יצא למסע יישומי בן שבוע וחצי ברחבי‬ ‫לאחר שסופר סת"ם כתב יריעה חדשה‪ ,‬הוא‬
‫פולין‪ .‬את המסע ליווה צוות הקורס‬ ‫הוברח בתקופת השואה מחוץ למדינה‪ .‬הגב'‬
‫רוזנברג תרמה בהזדמנות זו גם אלבום ייחודי‬
‫בראשותם של הרב אברהם קריגר‪ ,‬הרב‬ ‫המתעד את מבנה בית הכנסת 'עדת ישראל'‬
‫משה חבה והגב‘ אורית חרמון‪ .‬במהלך‬
‫המסע הדריכו משתתפי הקורס באתרים‬ ‫בוינה ואת חפצי היודאיקה שהיו בתוכו‪.‬‬

‫שונים ברחבי פולין בהתאם לתפיסה‬ ‫‪2‬‬
‫הקונספטואלית של המרכז ונחשפו לקבר‬ ‫חברי הנהלת עיתון בשבע‬
‫אחים בו נקברו כשישים יהודים מהעיירה‬ ‫הגיעו לסיור וליום עיון במרכז‪.‬‬

‫וויסלוביץ‪.‬‬ ‫כמו כן התקיים במרכז ביקור של מפקחים‬
‫וראשי האגף לזהות יהודית במשרד החינוך‪,‬‬

‫במסגרתו העביר הרב קריגר הרצאה בנושא‪2 :‬‬

‫'מודע ותת מודע בתרבות היהודית'‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫האבודים במלחמה‪ ,‬ולהשתמש במידע‬ ‫לאחר השואה בגרמניה נראה‬ ‫שהידע על קורותיהם של יהודים רבים‬
‫זה כדי לקבל היתר מהממסד הרבני‬ ‫הג"ר שמואל אבא סניעג‬ ‫במלחמה היה חסר ביותר‪ .‬אפילו יהודים‬
‫מוסר שיעור‪ .‬חלק מהלומדים‬ ‫שניצלו ממחנה זה או אחר‪ ,‬לא הבינו‬
‫להתחתן מחדש‪.‬‬ ‫עדיין בכתונת המחנות‬ ‫לאשורם את דרכי הפעולה השונות של‬
‫(באדיבות ר' שמואל אלברט)‬ ‫הפתרון הסופי‪ :‬מערכת הגטאות‪ ,‬בורות‬
‫פוסקי הדור שלאחר השואה ניצבו‬ ‫הירי ומחנות ההשמדה‪ .‬ממילא‪ ,‬קשה‬
‫אל מול אתגר גדול כדי להתיר עגונים‬ ‫הניצולים היו ברובם‬ ‫היה לבחון ולבדוק מה עלה בגורלו של‬
‫ועגונות אלו‪ .‬מצד אחד היה זה כמעט‬ ‫המכריע בודדים‪ ,‬איברים‬
‫בלתי אפשרי לברר על גורל בני הזוג‬ ‫איברים של משפחות‬ ‫מי שנעלם במלחמה‪.‬‬
‫של העגונים מהשואה‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬הם‬
‫היו חייבים לפסוק על פי כללי הפסיקה‬ ‫מרוסקות‬ ‫בנוסף‪ ,‬הכאוס ששרר במחנות העקורים‬
‫מדורי דורות‪ ,‬שהתירו עגונה רק באישור‬ ‫בתקופה שלאחר המלחמה היה גדול‪.‬‬
‫חייהם‪ .‬עובדה זו גרמה לכך שלעתים‬ ‫לפחות בחודשים הראשונים שאחרי‬
‫ודאי על מות הבעל‪.‬‬ ‫קרובות בני זוג שהו במחנות שונים‪ ,‬מבלי‬ ‫סיום המלחמה‪ ,‬לא היו בנמצא רשימות‬
‫מסודרות של העקורים השוהים באותו‬
‫העלאת הדיון‬ ‫לדעת שהם נמצאים סמוך אחד לשני‪.‬‬ ‫המחנה או במחנות העקורים האחרים‪.‬‬
‫לרבנים ברחבי‬ ‫מתוך מציאות זו‪ ,‬התעורר הרצון של‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬ההרכב האנושי של המחנות‬
‫העקורים לוודא את גורלם של בני זוגם‪,‬‬ ‫השתנה מדי יום‪ .‬פליטים רבים המשיכו‬
‫העולם‬ ‫כדי שיוכלו למוצאם או להקים את התא‬ ‫להגיע למחנות העקורים בעקבות תנועת‬
‫הזוגי מחדש עם בן זוג אחר‪ .‬במקביל‬ ‫"הבריחה"‪ ,‬ופליטים אחרים עזבו את‬
‫מי היו הרבנים הראשונים שעסקו בנושא‬ ‫להקמת רשימות ניצולים במחנות‪ ,‬פנו‬ ‫המחנות‪ ,‬הן אלו המעטים שניסו לחזור‬
‫עגונות השואה? בניגוד לנוהג הרווח‬ ‫העקורים לחפש מידע על גורל יקיריהם‬ ‫למקומות מגוריהם לפני המלחמה‪ ,‬והן‬
‫משכבר הימים‪ ,‬לפיו גדולי הדור התעסקו‬ ‫אלו שעזבו את המחנות והתחילו חיים‬
‫בעיקר בבעיית העגונות‪ ,‬אנו מוצאים‬ ‫חדשים במקומות אחרים‪ ,‬כחלק משיקום‬
‫שרבנים ששהו במחנות העקורים יחד‬
‫עם העגונים והעגונות התוודעו ראשונים‬
‫לבעיותיהם של העגונים‪ ,‬וניסו לעזור‬
‫להם בבעיות אלו‪ .‬רבנים אלו עברו‪,‬‬
‫ברובם‪ ,‬את אימת המחנות כאסירים‪,‬‬
‫ממש כמו הניצולים עצמם‪ ,‬ולכן הבינו‬
‫את קורותיהם של יושבי המחנות מתוך‬

‫החוויות האישיות שלהם‪.‬‬

‫כמקרה בוחן לרבני המחנות נבחן‬
‫את דמותו וכתביו של הרב צבי הירש‬
‫מייזליש (‪ .)1974 - 1901‬הרב מייזליש‬
‫נולד בעיר אויהל (או בשמה המלא‪:‬‬
‫שאטוראליא‪-‬אויהאי‪)Sátoraljaújhely( ,‬‬
‫בהונגריה‪ .‬אחרי שהוסמך לרבנות‪ ,‬הוא‬
‫שימש ברבנות בעיר ניימארק בגאליציה‬
‫החל משנת תרפ"ה (‪ ,)1925‬ומשם חזר‬
‫להונגריה בשנת תר"צ (‪ ,)1930‬והתמנה‬
‫כרב הקהילה החסידית בעיר וויצן (‪,)Vac‬‬
‫וכדיין בעיר זו‪ .‬הרב מייזליש שימש גם‬
‫כראש ישיבה בעיר‪ ,‬ושם הוא הוציא‬
‫לאור את חלק א' של ספרו שו"ת בנין‬
‫צבי‪ 4.‬יחד עם יהודי עירו הוא גורש‬
‫בתאריך י"ד תמוז תש"ד (‪ 5‬ליולי ‪)1944‬‬
‫לבית חרושת ללבנים ששכן בעיר‬
‫מאנור‪ ,‬שם שהה שמונה ימים‪ ,‬ומשם‬

‫‪ 4‬ראה‪ :‬הרב צבי הירש מייזליש‪ ,‬שאלות ותשובות בנין צבי‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬וויטצען תרצ"ט‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫רבנים ועדויות ראשונות של ניצולים‬

‫בדרך להתרת‬
‫עגונות השואה‬
‫במחנות העקורים‬

‫אלישע פלס*‬

‫משפחה חדשה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬נראה שהצורך‬ ‫הקשבה למצוקותיהם‪ .‬אחת המסגרות‬ ‫מבוא‬
‫הנפשי הדוחק ביותר היה שיהא מישהו‬ ‫התומכות שאבדה במלחמה היא מסגרת‬
‫דואג לו‪ ,‬ולחלוק עימו את החיים"‪ 3.‬בנוסף‪,‬‬ ‫התא המשפחתי‪ .‬תיאר זאת חיים יחיל‪,‬‬ ‫עם סיום מלחמת העולם השניה‪,‬‬
‫הובטחו הטבות כלכליות למי שהתחתן‪,‬‬ ‫נציג האונר"א מארץ ישראל‪" :‬הניצולים‬ ‫הוקמו בגרמניה‪ ,‬באוסטריה ובאיטליה‬
‫כדוגמת חדר פרטי לזוג במחנות העקורים‪,‬‬ ‫היו ברובם המכריע בודדים‪ ,‬איברים‬ ‫מחנות עקורים כמקלט זמני לאלפי‬
‫במקום שהבודדים הצטופפו במגורים‬ ‫איברים של משפחות מרוסקות‪ .‬הרי‬ ‫ניצולי השואה היהודים‪ ,‬שכונו‬
‫משותפים‪ .‬לכן‪ ,‬אין זה פלא‪ ,‬שכתוצאה‬ ‫גברים ונשים היו במחנות נפרדים‪ ,‬ולכן‬ ‫‪ ,(Displaced Persons) DP‬מהם מחנות‬
‫מכך‪ ,‬כמות החתונות במחנות העקורים‬ ‫רק בדרך נס קרה שניצלו בעל ואישה‬ ‫ריכוז לשעבר‪ ,‬כמחנה ברגן בלזן‪ ,‬ומהם‬
‫גם יחד‪ .‬ילדים כמעט ולא נותרו‪ ...‬כן לא‬ ‫מחנות שהקימו בעצמם‪ .‬לקראת סוף ‪,1945‬‬
‫באותן השנים היתה גדולה ביותר‪.‬‬ ‫עם התגבשות "הבריחה"‪ ,‬תנועת יהודים‬
‫נותרו כמעט אנשים זקנים"‪2.‬‬ ‫מעריהם לעבר היציאה מאירופה‪ ,‬יהודים‬
‫יחד עם זאת לא כל העקורים יכלו לממש‬
‫את הרצון להקים משפחה‪ .‬חלקם היו‬ ‫רבים מהניצולים ביקשו למצוא לעצמם‬ ‫רבים נוספים הצטרפו למחנות אלו‪1.‬‬
‫נשואים לפני המלחמה‪ ,‬ובן הזוג שלהם‬ ‫משען בחזרה לחיים דרך הקמת התא‬
‫נעלם במלחמה ולא נודעו עקבותיו‪ .‬מצב‬ ‫המשפחתי מחדש‪ .‬כדברי יהודה באואר‪:‬‬ ‫לעקורים אלו היו קשיים רבים‪ ,‬הן קשיים‬
‫זה בו הניצולים הוגדרו כ"עגונים" מנע‬ ‫"נראה‪ ,‬שהשחרור נתפס כחסר משמעות‬ ‫פיזיים בארגון החיים מחדש לאחר‬
‫מהם להתחתן במחנות כשאר העקורים‪.‬‬ ‫אם לא לווה בשיבה לחיים נורמליים‪,‬‬ ‫המלחמה‪ ,‬והן קשיים רגשיים כדוגמת‬
‫היקף הבעיה היה גדול ביותר‪ .‬זאת‪ ,‬מכיוון‬ ‫פחות או יותר‪ ,‬שסימנם המובהק ‪ -‬הקמת‬ ‫ניצולים שחשו בדידות רגשית וחוסר‬

‫ על מחנות העקורים והתהוותם‪ ,‬ניתן לעיין במספר מקורות מחקריים‪ .‬ראה למשל באוסף המאמרים‪ :‬ישראל גוטמן‪ ,‬ועדינה דרכסלר (עורכים)‪ ,‬שארית הפליטה ‪ :1944-1948‬השיקום‬ ‫‪ 1‬‬
‫והמאבק הפוליטי‪ :‬הרצאות ודיונים בכינוס הבין‪-‬לאומי השישי של חוקרי השואה‪ ,‬ירושלים תשמ"ו; וכן ראה למשל אצל‏‪Avinoam Patt, Finding Home and Homeland: Jewish Youth :‬‬
‫‪ ;and Zionism in the Aftermath of the Holocaust, Wayne State University Press, Detroit 2009‬זאב מנקוביץ'‪' ,‬היווצרותה של שארית הפליטה‪ :‬נובמבר ‪ 1945-‬יולי ‪ ,'1945‬יד ושם קובץ‬
‫מחקרים‪ ,‬כ (תש"ן)‪ ,‬עמ' ‪Hagit Lavsky, 'The Experience of the Displaced Persons in Bergen Belsen: Unique or Typical Case?', in: Avinoam J.Patt and Michael Berkowitz (ed), ;260 235-‬‬
‫‪"We are here" :new approaches to Jewish displaced persons in postwar Germany, Deteoit 2010, pp. 227- 256 ;,Judith Tidor Baumel, 'The Politics of Spiritual Rehebilitation in the DP‬‬

‫‪Camps', Simon Wiesenthal Center Annual, 6 (1989), pp. 57- 79.‬‬

‫‪ 2‬ראה‪ :‬חיים יחיל‪' ,‬פעולות המשלחת הארצישראלית לשארית הפליטה‪ ,'1945-1949 ,‬ילקוט מורשת‪ ,‬ל' (‪ ,)1980‬עמ' ‪.12‬‬

‫‪ 3‬ראה‪ :‬יהודה באואר‪' ,‬העקורים היהודים ממחנות הריכוז ובעיות שארית הפליטה'‪ ,‬בתוך‪ :‬ישראל גוטמן ורחל מנבר (עורכים)‪ ,‬מחנות הריכוז הנאציים‪ :‬מבנה ומגמות‪ ,‬דמות האסיר‪,‬‬
‫היהודים במחנות‪ ,‬ירושלים ‪ ,1980‬עמ' ‪.395 - 385‬‬

‫* מאמר זה מבוסס על עבודת מ"א שהוגשה לאוניברסיטת תל אביב בשם‪" :‬אורות מאופל"‪ -‬פסיקות ההלכה הראשונות על עגונות השואה והקשרן ההיסטורי‪6.‬‬

‫תלמידי ישיבת שארית ישראל בראשות הג"ר צבי מייזליש רב מחנה עקורים ברגן בלזן‬
‫ומראשוני העוסקים בהתרת עגונות – בתצלום מכונה האדמו"ר (באדיבות ר' שמואל אלברט)‬

‫לא כל העקורים יכלו‬ ‫מניאמץ"‪ ,‬שנודע בעולם היהודי לפני‬ ‫השיבו לי"‪11.‬‬
‫לממש את הרצון‬ ‫השואה בעיסוקו בהתרת עגונות‪ ,‬נמנע‬
‫מלעסוק בשאלת עגונות השואה כמקרה‬ ‫היו רבנים שענו לרב מייזליש‪ ,‬אך ביכרו‬
‫להקים משפחה‪ .‬חלקם‬ ‫יוצא דופן‪ ,‬וטען שאין להקל במציאות‬ ‫לא לענות ישירות לשאלותיו‪ ,‬כדוגמת‬
‫היו נשואים לפני‬ ‫שאיננו יודעים מה עלה בגורל הבעל‬ ‫הרב יחזקאל אברמסקי‪ ,‬שהעדיף לא‬
‫המלחמה‪ ,‬ובן הזוג‬ ‫הנעלם‪" :‬עתה אין להתיר אך בעדות‬ ‫לפסוק בעניין‪ ,‬עד שהוא ובית דינו יקבלו‬
‫ברורה (=על מותו של הבעל) שיכולים‬ ‫את כל המידע הנוגע למציאות החדשה‪,‬‬
‫שלהם נעלם במלחמה‬ ‫להתיר אשה מכבלי עיגון‪ .‬אמנם בלעדי‬ ‫שלא שמע עליה עד אז‪" :‬אין להתיר עתה‬
‫ולא נודעו עקבותיו‬ ‫זה היום שידובר בו לאחותנו בנות ישראל‬ ‫לכתחילה לישא אשה אחרת‪ ,‬עד שיבדקו‬
‫הוא אך ביום אשר כל סערת המלחמה‬ ‫כל הרשימות מכל מחנות ההסגר‪ .‬כדאי‬
‫תקום לדממה‪ ,‬ויהיה בית דין‪ ...‬קביעי‬ ‫להם להאנשים להמתין עוד חודש או‬
‫חודשיים ולא להכניס את עצמם הספק‪,‬‬
‫בצירוף אומדנות המוכחות הכל"‪13.‬‬ ‫שמא ימצא שאשתו הראשונה חיה‬
‫וקיימה‪ ...‬כל החומר הנצבר באלה בני‬
‫מצד שני‪ ,‬הרב מייזליש נתקל בדעות‬ ‫ישראל‪ ,‬בבקשה למסרו לבית דיננו אשר‬
‫מקלות לחלוטין‪ ,‬שהתירו את עגונות‬ ‫ידון הזה ביחד עם שאר בית דינים‪ ,‬כדי‬
‫השואה בצורה גורפת‪ ,‬ללא הכרת‬ ‫להתיישב ולהוציא הלכה ברורה ומיוסדת‬
‫המציאות המורכבת שהיתה בגטאות‬ ‫על יסודות נאמנים‪ ,‬שאין לפקפק בהם"‪12.‬‬
‫ובמחנות השונים‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬הרב‬
‫מייזליש קיבל לידיו "קונטרס לענייני‬ ‫גם הרב חיים מרדכי ראללער‪" ,‬הגאון‬

‫‪ 11‬ראה‪ :‬שו"ת‪ ,‬סימן ס"ח‪.‬‬
‫‪ 12‬ראה‪ :‬שו"ת בנין צבי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬סימן ל"ד‪.‬‬
‫‪ 1 3‬ראה‪ :‬שו"ת‪ ,‬סימן מ"ג‪ ,‬וכן ראה‪ :‬הרב חיים מרדכי ראללער‪ ,‬קונטרס באר חיים מרדכי‪ :‬תשובה אחת להיתר עגונות‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫לשום עדות להעיד שראה מה שנעשה‬ ‫הסמכות הרוחנית במחנה נקבעה על ידי‬ ‫הגיע למחנה אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ .‬הוא‬
‫בפנים בבית המוקד‪ ,‬רק עדות היותר‬ ‫גורמי הרבנות באנגליה עצמה‪ .‬אי לכך‪,‬‬ ‫שהה בבירקנאו חמישה חודשים כאסיר‪,‬‬
‫אפשרית הוא שראו שהוליכו האיש או‬ ‫"הרב הראשי למדינות בריטאניא" מינה‬ ‫ותוך כדי שהותו שם‪ ,‬המשיך לענות על‬
‫האישה לצד שמאל‪ ,‬ולא באו לידי חזרה‪...‬‬ ‫את הרב מייזליש ל"רב מחנות העקורים‬ ‫שאלות הלכתיות שונות במחנה‪ 5,‬והיווה‬
‫ומעתה אנן סהדי שכל האנשים ונשים‬ ‫תחת הכיבוש האנגלי"‪ 8,‬וגם ב"קונגרס‬
‫שהובלו לצד שמאל נשרפו שם במוקד‬ ‫של הרבנים ניצולי המחנות" שנערך‬ ‫מקור תמיכה רוחנית לאסירים רבים‪.‬‬
‫האש‪ ,‬וזה ידיעה ברורה לכל מי שעמד‬ ‫אחרי המלחמה‪ ,‬מונה הרב מייזליש‬ ‫לאחר חמישה חודשים בבירקנאו‪,‬‬
‫שם בשעת מעשה‪ ...‬ולא ראינו יוצא משם‬ ‫ל"ראש הארגון הקהילתי 'עדת שארית‬ ‫הועבר למחנה העבודה בראונשוייג‬
‫אף איש אחד‪ ..‬והרי זה חשוב כעדים‬ ‫שבגרמניה בא' כסלו תש"ה (‪ 17‬לנובמבר‬
‫גמורים שראו הריגתם‪ .‬כן עלה ברעיוני‬ ‫ישראל' באזור הבריטי"‪.‬‬ ‫‪ ,)1944‬ושם שהה כשישה חודשים עד‬
‫באוישוויץ והוא עמוד גדול לטובת‬ ‫סוף המלחמה‪ 6.‬גם בתקופה זו‪ ,‬הוא‬
‫הרב מייזליש ראה את צרתם של‬ ‫שימש כמשען לאסירים רבים‪ ,‬והפיח‬
‫העגונים והעגונות‪10 ."...‬‬ ‫העקורים העגונים והעגונות‪ ,‬שגורל בני‬
‫זוגם אבד במלחמה‪ ,‬והחליט להיחלץ‬ ‫נראה‪ ,‬שהשחרור נתפס‬
‫לטענתו של הרב מייזליש‪ ,‬למרות שלא‬ ‫לעזרתם‪ ,‬וכך כתב‪" :‬ובעת שאצל תנור‬ ‫כחסר משמעות אם‬
‫נראה פלוני או אלמוני בבירור אחרי‬ ‫הכבשן עמדתי‪ ,‬וכמעט שלא נשרפתי‪,‬‬ ‫לא לווה בשיבה לחיים‬
‫מותו‪ ,‬הרי ברור לנו [זו משמעות הביטוי‬ ‫חשבון נפשי עשיתי‪ ,‬ובמחשבה לה'‬
‫התלמודי "אנן סהדי" בדבריו‪ -‬מתן‬ ‫קבלתי‪ ,‬שאם יהיה אלקים עמדי‪ ,‬וישמרני‬ ‫נורמליים‪ ,‬פחות או יותר‪,‬‬
‫לגיטימציה הלכתית לפשוט ספק גם ללא‬ ‫בדרך סכנה‪ ...‬ושבתי בשלום‪ ,‬ובריא‬ ‫שסימנם המובהק‪ -‬הקמת‬
‫עדים] שכל מי שהופנה לתא הגזים אכן‬ ‫אולם‪ ,‬אתאמץ בכל כוחי להוציא לאור‬
‫מצא שם את מותו‪ ,‬וניתן להתיר כעת את‬ ‫החדושים‪ ...‬ואשתדל לטובת עגונות‬ ‫משפחה חדשה‬
‫אשתו‪ .‬אין זו פסיקה שניתנה "מהצד"‪,‬‬ ‫ועגונים‪ ,‬ועוד איזה עניינים‪ ,‬דברים טובים‬
‫אלא עדות מכלי ראשון של דיין שמשמש‬ ‫בהם תקווה וכוחות‪ .‬כשהגיעו הכוחות‬
‫גם כעד‪ ,‬כדבריו‪" :‬ולא ראינו יוצא משם‬ ‫וישרים‪ ,‬הנוגע לתיקון צרכי רבים"‪9.‬‬ ‫האמריקאיים לאחר המלחמה‪ ,‬אסירים‬
‫אף איש אחד"‪ .‬הרב מייזליש רצה לקבל‬ ‫רבים הודו לו על מנהיגותו‪ ,‬וכך הוא‬
‫גושפנקה לדבריו מרבנים שונים ברחבי‬ ‫כבר אחרי חודשיים מתום המלחמה (י"ד‬ ‫מספר על רגע השחרור‪" :‬אותי הרימו על‬
‫העולם‪ ,‬בעיקר אלו שנודעו כרבנים‬ ‫אב תש"ה‪ 24 ,‬ליולי ‪ ,)1945‬הרב מייזליש‬ ‫שכמם באומרם שאני גרמתי להם הרבה‬
‫שאליהם הופנו שאלות בתחומים שונים‪,‬‬ ‫פנה מתוך מחנה ברגן בלזן אל רבנים‬ ‫להצלתם על ידי שנפחתי בהם רוח של‬
‫ו‪/‬או אלו שהתמחו בנושא העגונות עוד‬ ‫ברחבי העולם היהודי‪ ,‬שאל לעצתם‬ ‫עידוד והתחזקות נפשית בכל העיתים‬
‫בנושא עגוני ועגונות השואה‪ ,‬והעלה‬ ‫של שעת הרס וסכנות נפשות"‪ 7.‬משם‬
‫לפני המלחמה‪.‬‬ ‫לפניהם מתוך חוויותיו האישיות את‬ ‫הגיע הרב מייזליש למחנה העקורים ברגן‬
‫העובדות הייחודיות למחנות ההשמדה‬ ‫בלזן שבגרמניה‪ ,‬וכיון שמחנה זה היה‬
‫להפתעתו‪ ,‬היו רבנים שכלל לא ענו לו‬ ‫תחת הכיבוש האנגלי אחרי המלחמה‪ ,‬גם‬
‫על שאלותיו‪ ,‬וכך תיאר‪" :‬פניתי לגדולי‬ ‫בכלל ולמחנה אושוויץ בפרט‪:‬‬
‫הדור לבוא לעזרתם‪ ,‬ראיתי לנחוץ‬
‫להוציא לאור קונטרס קטן בתואר מכתב‬ ‫"במחנה אוישוויץ שהיה בית מוקד אש‪,‬‬
‫להרבנים הגאונים די בכל אתר ואתר‪,‬‬ ‫היה דרך הרשעים האכזרים שהאנשים‪,‬‬
‫ולעורר על צדדי ההיתר אשר הרבה מהם‬ ‫נשים ובתולות שהיו עוד ראויים לעבודה‬
‫עלה ברעיוני בהיותי באושוויץ‪ ...‬ופתחתי‬ ‫הוליכו לצד ימין‪ ,‬שהיה מחנה עבודה‪,‬‬
‫פתחא זוטא כפתחו של מחט‪ ...‬ושלחתי‬ ‫והזקנים והילדים ונשים מעוברות או‬
‫הקונטרס לכמה מאות רבנים בכל אפסי‬ ‫כשהיו ילדיהם בידיהם‪ ,‬הוליכו לצד‬
‫הארץ‪ ,‬בחשבי שיעיינו בדברינו ויבואו עמי‬ ‫שמאל שהיה סמוך ונראה בית המוקד‪,‬‬
‫בחליפות מכתבים בענינים הללו כדרכה‬ ‫ומאותה שעה שנתפרדו איש ואשה‪ ,‬לא‬
‫של תורה‪ ...‬אכן לדאבוני מעט מזעיר אשר‬ ‫ראו זה את זה מעולם‪ ,‬ולא שמעו מאותו‬
‫צד שמאל שום ידיעה וכמובן שאי אפשר‬

‫‪ 5‬ראה‪ :‬הרב צבי הירש מייזליש‪ ,‬מקדשי השם‪ ,‬ניו יורק תשנ"ג‪ ,‬הקדמה‪ ,‬בקונטרס‪" :‬שער מחמדים"‪.‬‬
‫‪ 6‬ראה‪ :‬אסתר פרבשטיין‪ ,‬בסתר רעם‪ ,‬הוצאת מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪.482‬‬
‫ ‪ 7‬וראה‪ :‬מקדשי השם‪ ,‬עמ' כ"ג‪.‬‬
‫‪ 8‬שם‪ ,‬עמ' מ"ד‪.‬‬
‫‪ 9‬שם‪ ,‬הקדמה‪.‬‬

‫‪ 1 0‬ראה‪ :‬הרב צבי הירש מייזליש‪ ,‬שאלות ותשובות בנין צבי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ניו יורק תשט"ז (להלן‪" :‬שו"ת")‪ ,‬סימן ל"ג‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫זיך שוואך דער נאך האט מען מיך איבער‬ ‫בעלי‪ ...‬ואמר לו‪ ...‬אספר לך מה שאירע ‪...‬‬ ‫במלחמה‪ ,‬ויכלו לנתח אותן לכדי פסיקה‬
‫גיזעצט אין איין אנדערען בלאקן מעהר‬ ‫בשנת ‪ 1944‬היינו‪ ...‬בבית חרושת ללבנים‪,‬‬ ‫על גורל היהודים שהגיעו לשם‪.‬‬
‫האב איך נישט באגעגנעט זיך מיט הנ"ל"‪.‬‬ ‫והקיצו אותנו והעמידו אותנו בשורה לפני‬
‫[תרגום עצמי‪ :‬הייתי במחנה העבודה‬ ‫הבורות‪ ...‬והרוצחים התחילו לירות בנו‪.‬‬ ‫איסוף עדויות‬
‫בווארשה עם ר' יצחק ישראל פרומוביץ'‪...‬‬ ‫אני עם עוד אחרים נמלטנו‪ ,‬אבל ראיתי‬ ‫ראשוני במחנות‬
‫לאחר העבודה נהגנו להיפגש איתו‪ .‬בסוף‬ ‫כי זיידא‪ ...‬נהרג‪ ,‬מתבוסס בדמו‪ ...‬וראיתי‬
‫חודש תמוז הוא התלונן בפניי שהוא‬ ‫העקורים‬
‫מרגיש חלש‪ ,‬ושמעבירים אותו לבלוק‬ ‫כאשר יצאה נשמתו"‪.‬‬
‫את הידע המשלים על שאר הקורות‬
‫אחר‪ .‬לא פגשתי אותו מאז]‪.‬‬ ‫ובעת שאצל תנור הכבשן‬ ‫במחנות ובגטאות בכל קורות המלחמה‬
‫עמדתי‪ ,‬וכמעט שלא‬ ‫באירופה קיבלו הוא ושאר הרבנים‬
‫עדות שלישית הגיעה לאותו בית הדין‪,‬‬ ‫נשרפתי‪ ,‬חשבון נפשי‬ ‫במחנות העקורים בעיקר מעדויותיהם‬
‫ועסקה‪ ,‬למשל‪ ,‬ביהודי ששירת בצבא‬ ‫עשיתי‪ ,‬ובמחשבה לה'‬ ‫של העקורים העגונים והעגונות בבתי‬
‫הרוסי‪ ,‬ונהרג בזמן הפצצה על הרכבת‬ ‫הדין‪ .‬ניתן לומר כי סיפוריהם של העקורים‬
‫בה שהה‪" :‬איך האב געקקענט גען חיים‬ ‫קיבלתי‪ ,‬שאם יהיה אלקים‬ ‫בבתי הדין השונים במחנות העקורים‬
‫כ"ץ פין טשארנאוויטץ‪ ...‬ביי קאמיניץ‬ ‫עמדי‪ ,‬וישמרני בדרך‬ ‫היו‪ ,‬למעשה‪ ,‬אוספי עדויות ראשוניים‬
‫פאדאלסק איצט געווען איין עראפלאן‬ ‫סכנה‪ ...‬ושבתי בשלום‪,‬‬ ‫שנכתבו אחרי השואה‪ ,‬ויכולים לשמש עד‬
‫באמבען‪ ...‬אין דער גאנצע צוג איזט כמעט‬ ‫ובריא אולם‪ ,‬אתאמץ‬ ‫היום כתיעוד היסטורי‪ ,‬שנכתב קרוב ככל‬
‫גענצליך צערשמעטערט גווארן‪ .‬פון‬ ‫בכל כוחי להוציא לאור‬
‫אערך צווייטויזענט מענשען‪ ,‬איזט נישט‬ ‫החדושים‪ ...‬ואשתדל‬ ‫האפשר לסיום המלחמה‪.‬‬
‫צוריקגעבליבען מעהר ווי אערך הונדערט‬ ‫לטובת עגונות ועגונים‬
‫מענשען‪ .‬פון טשערנאוויצער איזט נאר‬ ‫לבתי הדינים במחנות העקורים הגיעו‬
‫פיר יודען געבליבען‪ ,‬און דער חיים קאטץ‬ ‫עדות אחרת‪ ,‬למשל‪ ,‬עסקה בגורלו של‬ ‫עדויות שונות של ניצולים‪ ,‬המספרות על‬
‫הנ"ל איזט נישט געוויען צווישען דיעזע‪"...‬‬ ‫יהודי שעבד במחנה עבודה בווארשה‪,‬‬ ‫גורלם של מכריהם במלחמה‪ ,‬ואשר יכלו‬
‫[תרגום עצמי‪ :‬אני מכיר את חיים כ"ץ‬ ‫והעיד על חברו שנחלש בעבודה עד‬ ‫להוביל בסופו של דבר להתרת בן הזוג‬
‫מצ'רנוביץ‪ ...‬ליד קמיניץ פודולסק היתה‬ ‫שנעלם מעיניהם‪" :‬איך בין געווען אין‬ ‫שלהם כעת‪ ,‬אחרי המלחמה‪ .‬עדויות אלו‬
‫הפצצת מטוסים‪ .‬כמעט כל הרכבת היתה‬ ‫ארבייטסלאגער אין ווארשע ווי דער ר'‬ ‫נכתבו כלשונן‪ ,‬בין בעברית ובין ביידיש‪,‬‬
‫מרוסקת‪ .‬מתוך אלפיים איש‪ ,‬לא שרדו‬ ‫יצחק ישראל פראימאוויטש‪ ...‬נאך די‬ ‫בספרי השו"תים השונים וביומני בית הדין‪,‬‬
‫יותר מבערך מאה איש‪ .‬מעיירה צ'רנוביץ‬ ‫ארבייט פלעגען מיר זיך צוזאמען טרעפען‬ ‫והן אלו שנתנו לדיינים את המידע הכולל‬
‫נשארו ארבעה יהודים בלבד‪ ,‬וחיים כ"ץ‬ ‫מיט ר' ישראל יצחק‪.... ..‬ענדע תמוז האט‬ ‫על קורותיהם של יהודים רבים במלחמה‪.‬‬
‫ער זיך פיר מיר בעקלאגט דאס ער שפירט‬ ‫להלן יובאו מספר עדויות המעידות על‬
‫לא היה ביניהם]‪.‬‬
‫גורלם המגוון של הנספים במלחמה‪:‬‬
‫אם כן‪ ,‬בנוסף לחוויית המלחמה האישית‬
‫של הרבנים הפליטים שחיו במחנות‪,‬‬ ‫עדות אחת‪ ,‬למשל‪ ,‬נסבה סביב חייהם של‬
‫עדויות אלו היוו גורם מכריע ביכולתם‬ ‫הזונדרקומנדו בבירקנאו‪ ,‬ובה הבן העיד‬
‫של הרבנים להכיר את המציאות ואת‬ ‫על גורלו של אביו‪ ,‬מתוך רצון לשחרר‬
‫ההבדלים שבין המחנות וחיי האסירים‬ ‫את אמו מכבלי עגינותה‪" :‬אני שמעתי‬
‫בהם‪ .‬הם‪ ,‬שעדיין לא היה בידם כל חומר‬ ‫מהאישה‪ ...‬כי אבי הרב ר' משה ז"ל‬
‫היסטורי על מציאות השואה‪ ,‬למדו להכיר‬ ‫שעבד בתוך "זאנדערקאממאנדא" אצל‬
‫ולהבדיל בין הסיטואציות השונות‪ .‬ההבדל‬ ‫הקרעמאטאריאום‪ ...‬שמעתי מהאישה‬
‫בנסיבות היה קריטי לעצם בהירות שאלת‬ ‫הנ"ל וגם מאחרים כי כל החבורה שהיתה‬
‫המוות‪ ,‬שכן בחלק עצום מהמקרים לא‬ ‫ביחד עם אבי בתוך "זאנדערקאממאנדא"‬
‫אפילו אחד מהם לא ניצול‪ ...‬גם שמעה‬
‫היתה כל עדות למוות עצמו‪ .‬בזכות‬ ‫האישה‪ ...‬מאת בעלה‪ ...‬שהוא היה רחץ‬
‫זה יכלו רבנים אלו להתוות את‬
‫דרך הפסיקה המורכבת והמתאימה לכל‬ ‫("אבגעוואשען") את אבי ז"ל מדם"‪18.‬‬

‫מקרה ומקרה‪.‬‬ ‫עדות שניה עסקה ברצח בבורות ירי‬
‫בסרביה בשנת ‪" :1944‬אני שמעתי‬
‫מהבחור יחיאל‪ ...‬שהוא היה ביחד עם‬

‫‪ 1 8‬העדויות המובאות בסעיף זה לקוחות מתוך ספרו של הרב יצחק סופר‪ ,‬שחזר לעיירתו טימשוואר‪ ,‬ושם קיבל עדויות אלו מהעקורים שחזרו לעיר‪ .‬ראה על כך‪ :‬הרב יצחק צבי סופר‪ ,‬ספר מספר‬
‫הסופר‪ ,‬ירושלים תשל"א‪ ,‬חלק שני‪ ,‬סימנים ד'‪-‬יא'‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫חתונה במחנה עקורים אשוויגה גרמניה במרכז התמונה מימין הג"ר מנשה פרענקל‪ ,‬רב המחנה (באדיבות ר' שמואל אלברט)‬

‫שהובלו לכיוון בלתי ידוע וכאשר הוציאו‬ ‫עליהם גזירת כליון והשמדה‪ ,‬המה‬ ‫עגונות השואה"‪ 14,‬שכתב הרב שלמה דוד‬
‫מהרכבות‪ ,‬הועמדו לצד שמאל ליהרג‪...‬‬ ‫בחזקת שאינם חיים‪ ...‬ואפשר שיכולים‬ ‫כהנא‪ ,‬רבה של העיר העתיקה בירושלים‪,‬‬
‫ואין לחוש למיעוט ניצולים‪ ,‬רק בדרך נס‬ ‫אף לכתחילה להתיר נשותיהם‪ ...‬ונמצא‬ ‫ולשעבר רב בווארשה ומקים "הלשכה‬
‫לפי זה דתיכף בשעה ראשונה שהביאו‬ ‫המרכזית לתקנת עגונות"‪ ,‬שפעלה בין‬
‫אמיתי‪ ,‬ו"אין מזכירין מעשה ניסים""‪17.‬‬ ‫עיירות פולין במצור‪ ,‬אפילו קודם‬
‫הכיבוש‪ ,‬אבדו ה"חזקת חיים"‪ ...‬ולאחר‬ ‫שתי מלחמות העולם באירופה‪15.‬‬
‫אם כן‪ ,‬מתוך דברי הקונטרס של הרב כהנא‬ ‫הכיבוש נשלל מהם עוד פעם ה"חזקת‬
‫ניתן לראות שלדעתו יש להתיר את רובן‬ ‫חיים" מטעם הכיבוש"‪ .‬קל וחומר‬ ‫הרב כהנא הצליח לצאת מווארשה‬
‫ככולן של עגונות השואה‪ ,‬הן אלו שבעליהן‬ ‫כשעסק באלו שנשלחו למחנות‪ ,‬הוא לא‬ ‫כחצי שנה אחרי שהתחילה המלחמה‬
‫נראו לאחרונה בעיירות ובגטאות‪ ,‬והן אלו‬ ‫העלה על דעתו באותה התקופה שמישהו‬ ‫ולהגיע לארץ ישראל‪ 16,‬ו"חווית השואה"‬
‫בכלל יצא חי מאותם המחנות‪" :‬באותם‬ ‫הפרטית שלו כללה רק את הרדיפות‬
‫שנראו לאחרונה במחנות‪.‬‬ ‫היהודים שידוע שהובלו למקומות‬ ‫הראשוניות של השואה‪ ,‬עוד לפני שלב‬
‫הגאזים וההשמדה‪ ,‬כאושווינצים‪,‬‬ ‫הגיטאות‪ ,‬בורות הירי והמחנות‪ .‬ניתן‬
‫הרב מייזליש ביושבו במחנות העקורים‬ ‫מאידניאק‪ ,‬טרבלינקה ודומיהם‪ ,‬ברור‬ ‫להניח שמציאות זו גרמה לכך שכשהרב‬
‫לא קיבל את דעותיהם של רבנים אלו‪,‬‬ ‫וידוע‪ ...‬שהמפקדים הגבוהים של האויב‬ ‫כהנא פרסם את הקונטרס שלו בשנת‬
‫אלא הבין שיש ליצור פסיקה מורכבת‬ ‫הוציאו חוק להרוג ולשרוף כל האנשים‬ ‫תש"ד‪ ,‬הוא התייחס לאלו שנראו לאחרונה‬
‫ומפורטת יותר לגבי קורותיהם השונות‬
‫של היהודים במלחמה‪ .‬הוא ורבנים‬ ‫בעיירות כמי שאינם חיים‪ ,‬וכך כתב‪:‬‬
‫עקורים אחרים הכירו בתור אסירים את‬
‫המציאויות השונות שעברו על היהודים‬ ‫"הארצות שנכבשו על ידי הנאצים וגזרו‬

‫‪ 14‬את הקונטרס הנ"ל ניתן למצוא בתוך ארכיונו של הרב יצחק הרצוג‪ ,‬הנמצא כעת ב‪ :‬ארכיון המדינה‪ ,‬תיק ‪ ,ISA-Privatecollections-RabbiHerzog-000c57i‬עמודים ‪176-197‬‬
‫(להלן‪" :‬הרב כהנא")‪.‬‬

‫‪ 15‬על הלשכה ופעולותיה‪ ,‬ראה‪ :‬פסיה פרסי‪ ,‬אבי העגונות – הגאון ר' שלמה דוד כהנא זצ"ל (‪ )1953 1869-‬והלשכה המרכזית לתקנת עגונות המלחמה על שני גלגוליה (‪ ,)1917-1953‬חיבור‬
‫כעבודת גמר לאחר קבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"‪ ,‬תל אביב תשע"ח‪.‬‬

‫‪ 1 6‬ראה על כך‪ :‬עיתון הצופה‪ 22 ,‬למאי ‪ ,1940‬עמ' ‪.3‬‬

‫‪ 1 7‬הרב כהנא‪ ,‬שם‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫מחנה העקורים ציילסהים בגרמניה במרכזה נראה הג"ר גרשון ליבמן מיסד ישיבות ברגן בלזן וציילסהים‪( .‬באדיבות ר' שמואל אלברט)‬

‫יוכלו לבנות בית נאמן לה' ולתורתו‪.‬‬ ‫פסיקה חדשנית‬ ‫הסיכוי להינצל משם היה כמעט אפסי)‪,‬‬
‫וכאשר אני יושב במחנה בערגען בעלזען‬ ‫מתוך מציאות‬ ‫לבין מחנה כמו בירקנאו‪ ,‬שעצם הסלקציה‬
‫שיש בו לערך עשרים אלפים מאחינו בני‬ ‫יוצאת דופן‬ ‫בו גרמה לכך שבצד אלו שנשלחו למותם‪,‬‬
‫ישראל מארבע כנפות הארץ ובכל יום ויום‬ ‫היו לא מעט שנשלחו לעבודה במחנה‬
‫הנני מקבל גביית עדות מאנשים הללו‪,‬‬ ‫כנזכר לעיל‪ ,‬הרב מייזליש הבין את גודל‬ ‫זה‪ ,‬וישנו סיכוי לא מועט שנותרו בחיים‪.‬‬
‫אחריותו הן כרב פוסק והן כניצול המחנות‬ ‫כמו כן‪ ,‬עולה נקודת מבט חשובה ביותר‬
‫ואינני יודע לשות עצה בנפשי"‪24.‬‬ ‫לכתוב חיבור המסכם את הפסיקות‬ ‫הנוגעת להתרתם של העגונים הזכרים‬
‫השונות לגבי העגונים והעגונות‪ ,‬לפי‬ ‫שניצלו מהשואה‪ .‬לפי דברי הרב מייזליש‪,‬‬
‫מתוך רצון לקיים הבטחתו‪ ,‬הוא אסף את‬ ‫העדויות שנשמעו בבתי הדין השונים‬ ‫במקרה שאישה מסוימת הגיעה למחנה‬
‫דבריו‪ ,‬וכתב חיבור מסודר ובהיר בשם‪:‬‬ ‫במחנות‪ ,‬וכך כתב‪" :‬הנה הגיעה השעה‬ ‫בירקנאו כשהיא בהריון מתקדם‪ -‬אין סיכוי‬
‫"קונטרס תקנות עגונות"‪ ,‬שיצא לאור‬ ‫שמוטל על גדולי הרבנים‪ ...‬אשר זכו להיות‬ ‫שאישה זו שרדה את השואה‪ .‬ואילו במקרה‬
‫בשנת תש"ו במחנה העקורים ברגן בלזן‪,‬‬ ‫אוד מוצל מאש הנורא‪ ,‬לבוא לאחיעזר‬ ‫שהגיעה לסלקציה עם ילדים קטנים‪ -‬רוב‬
‫כשנה אחרי סיום המלחמה‪ 25.‬בקונטרס‬ ‫ואחיסמך לאלפים ורבבות מאחינו בני‬ ‫הסיכוי שאישה זו נשלחה למוות עם ילדיה‪,‬‬
‫זה הוא עסק בבירור המצבים השונים‬ ‫ישראל המדוכאים שנשארו גלמוד‬ ‫אם כי היו מקרים בהם נשים אלו לא נשלחו‬
‫שעלו מתוך עדויותיהם של עקורי השואה‬ ‫מנשותיהם ומכל אשר להם‪ ,‬ומבקשים‬ ‫למותן‪ -‬במקרה שבו בת משפחה לקחה את‬
‫ומתוך חוויותיו שלו‪ ,‬ופסיקת ההלכה בכל‬ ‫להתיר להם לישא אישה מחדש‪ ,‬למען‬ ‫ילדיה איתה אל המוות‪ ,‬ואילו אימם נשלחה‬
‫מצב ומצב‪ .‬להלן שתי דוגמאות לדרך‬
‫לעבודה וניצלה‪.‬‬
‫פסיקתו היחודית‪:‬‬

‫‪ 2 4‬ראה‪ :‬שו"ת‪ ,‬סימן ל"ח‪.‬‬

‫‪ 25‬ראה‪ :‬הרב צבי הירש מייזליש‪ ,‬קונטרס תקנות עגונות‪ ,‬הוצאת עדת שארית ישראל‪ ,‬בערגן בעלזן תש"ו (להלן‪" :‬קונטרס")‪ .‬יחד עם קונטרס זה‪ ,‬ניתן ללמוד על פסיקתו גם מתשובות שכתב‬
‫בשו"ת שלו‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫היהודים במחנות השונים‪ ,‬וכך יוכל לפסוק‬ ‫העתידיים יהיו בחזקת ממזרים‪ .‬מצד שני‪,‬‬ ‫המציאות בשטח‬
‫בעניינים אלו‪:‬‬ ‫הם הבינו שלא ניתן להתיר היתר גורף‬ ‫כגורם מדרבן‬
‫את כל עגוני ועגונות השואה‪ ,‬ויש לחקור‬ ‫לזירוז בהתרת‬
‫"ואציע העניין שמסתעף לכמה אופנים‪...‬‬ ‫ולשאול על כל בן זוג שנעלם היכן היה‬ ‫העגונות‬
‫הנה הרשעים הכינו כמה מקומות השמדה‬
‫בהובילם את אחינו בני ישראל לשם‪,‬‬ ‫לבתי הדינים במחנות‬ ‫אנו מוצאים תיעוד בספרות התורנית‬
‫והיו מקומות כמו טרעבלינקע ומיידאנק‬ ‫העקורים הגיעו עדויות‬ ‫שכתב הרב מייזליש על המציאות הרוחנית‬
‫אשר בשם לא היה מקום עבודה‪ ,‬רק בית‬ ‫שונות של ניצולים‪,‬‬ ‫הקשה ששררה במחנות העקורים באותה‬
‫המוקד כידוע‪ ,‬וכפי השמועה לא יצא‬ ‫המספרות על גורלם של‬ ‫תקופה‪ ,‬והיא שעוררה אותו לפעול לטובת‬
‫משם בחיים אף אחוז אחד‪ ,‬זולת אם קפצו‬ ‫מכריהם במלחמה‪ ,‬ואשר‬ ‫אותם עגונים ועגונות‪ .‬להתרשמותו של‬
‫באמצע הדרך ממסילת הברזל‪ ...‬ממדינת‬ ‫יכלו להוביל בסופו של‬ ‫הרב מייזליש‪" ,‬לדאבוני‪ ...‬רואים את גודל‬
‫הונגאריה הובילו רוב אחינו בני ישראל‬ ‫דבר להתרת בן הזוג‬ ‫ההפקרות והפריצות השורר כעת בהמחנה‬
‫למחנה ההשמה בירקענוי – אוישוויץ‪,‬‬ ‫שלהם כעת‪ ,‬אחרי המלחמה‬ ‫שנתקבצו בו מארבע כנפות הארץ לערך‬
‫ושם עשו ביקורות (סעלעקציע) לצד ימין‬ ‫עשרים אלפים מאחינו בני ישראל‪ ,‬ואין‬
‫ולצד שמאל‪ ,‬בצד ימין היה מחנה העבודה‪,‬‬ ‫במהלך המלחמה‪ ,‬והאם ישנו סיכוי שניצל‪.‬‬ ‫איש מכיר את חברו מקדמת דנא‪ ,‬ומי הוא‬
‫ולשם בחרו אותם הראויים לעבודה קשה‪,‬‬ ‫ממילא‪ ,‬תפקידם של רבני המחנות‬ ‫זה שיכול לשער אם יהיה באמת שומר‬
‫ולצד שמאל בחרו הזקנים והחלשים‬ ‫התרחב כעת‪ .‬לא היה עליהם רק‬
‫ונשים על ילדיהם‪ ,‬ושם באותו צד היה‬ ‫לפסוק בעניינים אלו‪ ,‬אלא גם לשמש‬ ‫הדת והמצוות‪19."...‬‬
‫בית המוקד (קרעמאטאריע)‪ ,‬והובילו‬ ‫כ"היסטוריונים" לעת מצוא‪ ,‬וכמקור‬
‫אותם ישר לבית המוקד לשריפה‪ .‬במחנה‬ ‫סמכותי בעל ידע נרחב המסוגל להסביר‬ ‫ואכן‪ ,‬חלק ניכר מהעקורים לא המתינו‬
‫העבודה עשו כפעם בפעם ביקורות‪ ,‬ובחרו‬ ‫ולבדל עבור שאר רבני העולם את‬ ‫לפסיקתם של הרבנים האורתודוקסים‪.‬‬
‫אותם שנעשו חלשים מרוב העבודה‪,‬‬ ‫המציאות המורכבת של המלחמה‪ ,‬ואת‬ ‫ישנם זוגות מבין העקורים שחיו יחדיו‬
‫והובילו אותם לבית המוקד‪ ...‬נשים שהיו‬ ‫ללא נישואין כלל‪ ,‬על ידי נישואין‬
‫מעוברות או ילדים קטנים בידיהם‪ ,‬הובילו‬ ‫החובה לבדוק כל מקרה לגופו‪.‬‬ ‫אזרחיים‪ ,‬או על ידי נישואין שלא‬
‫גם כן תיכף לבית המוקד‪ .‬אכן היה הרבה‬ ‫הרב מייזליש בעצמו כתב מכתב מפורט‬ ‫כהלכה‪ 20.‬ישנם עקורים שהתחתנו דרך‬
‫פעמים סיבה‪ ,‬שנתגלה לנשים ברגע‬ ‫שכזה לרב יואל טייטלבוים‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫הרבנים הקונסרבטיבים והרפורמים‬
‫אחרונה שיותר טוב להן לעזוב את ילדיהן‪,‬‬ ‫מסאטמר‪ ,‬כדי שיבין את גורלם של‬ ‫ששימשו כ"צ'פלינים" (כהני דת שהיו‬
‫ולא לאחזן בידיהן‪ ,‬ועל ידי זה נכנסו המה‬ ‫חלק מכוחות בעלות הברית ששחררו את‬
‫למחנה העבודה‪ ,‬ופעמים היה שבתולות‬ ‫אירופה) בצבאות השחרור האמריקאי‬
‫קרובי הנשים החזיקו הילדים קטנים‪,‬‬ ‫והבריטי‪ ,‬ורבנים אלו לא הקפידו‪ ,‬בחלקם‪,‬‬
‫ועל ידי זה הובילו אותן לבית המוקד‬
‫ואמותיהם של הילדים הובילו למחנה‬ ‫על בירורי העגינות‪21.‬‬
‫העבודה‪ .‬אבל אשה שהיתה מעוברת‪ -‬לא‬
‫הועיל כלום‪ 22,‬כי בעת שהמליטה וילדה‪-‬‬ ‫הרבנים שחיו בתוך חברת העקורים‬
‫במחנות אלו‪ ,‬הבינו כי אם יחכו זמן רב‬
‫נלקחה עם הילד לבית המוקד"‪23.‬‬ ‫ולא יתירו אף עגון ועגונה‪ ,‬יותר ויותר‬
‫עקורים ימשיכו למסד את חיי הזוגיות‬
‫לפנינו סקירה מובהקת‪ ,‬שהינה מקור‬ ‫החדשים שלהם שלא כדת משה וישראל‪.‬‬
‫"היסטורי" ראשוני‪ ,‬אשר נכתבה על ידי‬ ‫עשרות אלפי עקורים ניצולי אותם מחנות‬
‫רבנים וממילא הינה ייחודית במינה‪ .‬הסקירה‬ ‫הסתובבו ביניהם‪ ,‬וישנו סיכוי שבני הזוג‬
‫מחלקת בין מחנות ששימשו כמחנות‬ ‫ה"אבודים" מסתובבים אף הם במחנות אי‬
‫השמדה בלבד כמיידאנק וטרבלינקה (ולכן‬ ‫אלו‪ ,‬ואם יתירו את עגונותיהם‪ ,‬ילדיהם‬

‫‪ 19‬ראה‪ :‬שו"ת‪ ,‬סימן ל"ז‪.‬‬

‫‪ 2 0‬למשל ראה על כך אצל‪ .Bertha Ferderber-Salz, And The Sun Kept Shining, New York 1980, pp. 213 :‬שם מובאת עדות על זוג שלא יכול היה להתחתן אחרי השואה‪ ,‬בגלל עגינותה‬
‫של האישה‪ .‬זוג זה השיג יהודי זקן‪ ,‬שקרא לעצמו "רב"‪ ,‬והוא חיתן אותם ללא סמכות רבנית כלשהיא‪.‬‬

‫‪ 2 1‬על הצ'פלינים‪ ,‬ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬אצל‪Ouzan, Francoise s., American Jewish Chaplains and the Survivors' Return to Jewish Communal Life (1945-1952), in: Francoise S. :‬‬
‫‪Ouzan and Manfred Gerstenfeld (ed.), Postwar Jewish displacement and rebirth, 1945-1967, Brill, Leiden, 2014, pp. 112-136.‬‬

‫‪ 22‬יש להעיר שהרב מייזליש התכוון‪ ,‬כנראה‪ ,‬לנשים בהריון מתקדם‪ ,‬שהריונן ניכר כבר בעת הסלקציה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ישנן נשים שגילו על הריונן בימים הראשונים לשהותן במחנה‪ ,‬וכדי להינצל‪,‬‬
‫עשו לעצמן הפלה יזומה‪ .‬ראו על כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אצל‪ :‬שמואל רפאל (עורך)‪ ,‬בנתיבי שאול‪ :‬יהודי יוון בשואה‪ :‬פרקי עדות‪ ,‬תל אביב תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪ ,65‬בעדותה של רנה ביבס‪.‬‬

‫‪ 2 3‬ראה‪ :‬שו"ת‪ ,‬סימן מ"ה‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫המלחמה כאסירים‪ ,‬הכירו את המציאות‬ ‫סיכום‬ ‫כדי להקל בענייני העגונות של אלו‬
‫המורכבת של המלחמה‪ ,‬וקיבלו מידע‬ ‫שנראו בדרכם למחנות בפעם האחרונה‪,‬‬
‫משלים משלל העדויות של הניצולים‬ ‫במאמר זה הוצגה המציאות המורכבת של‬ ‫הרב מייזליש משתמש בעיקרון ההלכתי‬
‫שנפרשו בפניהם‪ ,‬הם אלו ששימשו גם‬ ‫עקורי מלחמת העולם השניה‪ ,‬שביקשו‬ ‫הידוע של "תרי רובי"‪ ,‬שמשמעותו היא‬
‫כ"היסטוריונים" לעת מצוא‪ .‬הם דנו במקרי‬ ‫להשתקם ולבנות לעצמם חיים חדשים‬ ‫שיש שתי סיבות להניח שרוב הסיכויים‬
‫העגינות השונים שהונחו לפתחיהם‪,‬‬ ‫אחרי המלחמה‪ .‬בניגוד למקובל מדורי‬ ‫שהאדם לא ניצל ממציאות מסוימת‪,‬‬
‫ופסיקתם היוותה בסיס להתרת עגונות‬ ‫דורות‪ ,‬כשגדולי הדור ורבנים מומחים‬ ‫ומתוך השילוב של שתי סיבות אלו‪,‬‬
‫השואה גם בבתי דין אחרים ברחבי העולם‪.‬‬ ‫עסקו בבעיית העגונות‪ ,‬דווקא הרבנים‬ ‫ניתן לקבוע כי הסיכוי שמישהו ינצל‬
‫ששהו במחנות העקורים עצמם וחוו את‬ ‫ממציאות מסוימת הוא כל כך קטן‪ ,‬עד‬
‫שניתן להניח שלא ניצל‪ ,‬ובכך להתיר את‬
‫רשימה ביבליוגרפית‪:‬‬
‫עגונתו לאחר המלחמה‪.‬‬
‫ ‪14.‬יחיל‪ ,‬חיים‪' ,‬פעולות המשלחת‬ ‫ספרות מקור תורנית‪:‬‬
‫הארצישראלית לשארית הפליטה‪,‬‬ ‫הרב מייזליש אף יצר מנגנון חזק יותר של‬
‫‪ ,'1949 -1945‬ילקוט מורשת‪ ,‬ל' (‪,)1980‬‬ ‫ ‪1.‬הרצוג‪ ,‬הרב יצחק‪ ,‬שאלות ותשובות היכל‬ ‫הקלה בדין עגונות השואה של שלושה‬
‫יצחק‪ ,‬אבן העזר חלק א'‪ ,‬ירושלים תש"כ‬ ‫"רוב"‪ ,‬ובכך נוצר בסיס מעוגן יותר‬
‫עמ' ‪40-7‬‬ ‫לפסיקות להקל בעניין העגונות‪ :‬א‪ .‬רוב‬
‫ ‪2.‬מייזליש‪ ,‬הרב צבי הירש‪ ,‬מקדשי השם‪,‬‬ ‫מי שהגיע למחנות ההשמדה נשלח לתאי‬
‫ ‪15.‬מנקוביץ'‪ ,‬זאב‪' ,‬היווצרותה של שארית‬ ‫ניו יורק תשנ"ג‬ ‫הגזים‪" :‬דנודע תיכף בבואם לאוישוויטץ‬
‫הפליטה‪ :‬נובמבר ‪ - 1945‬יולי ‪,'1945‬‬ ‫ושאר מקומות השמדה נשרפו הרוב‬
‫יד ושם קובץ מחקרים‪ ,‬כ (תש"ן)‪ ,‬עמ'‬ ‫ ‪3.‬מייזליש‪ ,‬הרב צבי הירש‪ ,‬קונטרס תקנות‬ ‫על ידי בתי הגאז"‪ 30.‬ב‪ .‬רוב מי שנשלח‬
‫‪260-235‬‬ ‫עגונות‪ ,‬הוצאת עדת שארית ישראל‪,‬‬ ‫בסלקציה לעבודה‪ -‬לא הצליח לשרוד‬
‫בערגן בעלזן תש"ו‬ ‫ונפטר מעבודה קשה‪ ,‬מתשישות‬
‫ ‪16.‬פרבשטיין‪ ,‬אסתר‪ ,‬בסתר רעם‪ ,‬הוצאת‬ ‫ ‪4.‬מייזליש‪ ,‬הרב צבי הירש‪ ,‬שאלות‬ ‫וממחלות‪" :‬מאותן המיעוט שנשתלחו‬
‫מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשס"ח‬ ‫למחנה העבודה מתו אחר‪-‬כך הרוב‬
‫ותשובות בנין צבי‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬וויטצען‬ ‫על ידי הכאות אכזריות‪ ,‬ועל ידי הרעב‬
‫ ‪17.‬פרסי‪ ,‬פסיה‪ ,‬אבי העגונות – הגאון ר'‬ ‫תרצ"ט‬ ‫ומיני חלאים רבים רחמנא ליצלן ועוד‬
‫שלמה דוד כהנא זצ"ל (‪)1953 -1869‬‬ ‫סיבות שונות"‪ .‬ג‪ .‬הרב מייזליש מוסיף‬
‫ ‪5.‬מייזליש‪ ,‬הרב צבי הירש‪ ,‬שאלות‬ ‫רוב שלישי‪ ,‬המתייחס לא רק לקורות‬
‫והלשכה המרכזית לתקנת עגונות‬ ‫ותשובות בנין צבי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ניו יורק‬ ‫השואה עצמה‪ ,‬אלא למציאות ששררה‬
‫המלחמה על שני גלגוליה (‪,)1953 -1917‬‬ ‫במחנות העקורים אחרי המלחמה‪ .‬רוב‬
‫חיבור כעבודת גמר לאחר קבלת התואר‬ ‫תשט"ז‬ ‫זה מסתמך על הכלל התלמודי של "קלא‬
‫ ‪6.‬סופר‪ ,‬הרב יצחק צבי‪ ,‬ספר מספר הסופר‪,‬‬ ‫אית ליה"‪ ,‬ומשמעותו היא‪ ,‬שאם הבעל‬
‫"מוסמך האוניברסיטה"‪ ,‬תל אביב‬ ‫"הנעלם" היה מצליח לשרוד את השואה‪,‬‬
‫תשע"ח‬ ‫חלק שני‪ ,‬ירושלים תשל"א‬ ‫כבר היינו שומעים על כך‪ ,‬וככל שעבר‬
‫ ‪7.‬ראללער‪ ,‬הרב חיים מרדכי‪ ,‬קונטרס באר‬ ‫יותר זמן מתום המלחמה ולא שמענו‬
‫ ‪Lavsky, Hagit, 'The Experience of1 8.‬‬ ‫חיים מרדכי‪ :‬תשובה אחת להיתר עגונות‪,‬‬ ‫ממנו כלום‪ ,‬הסיכוי שהוא ניצל קטן יותר‬
‫‪the Displaced Persons in Bergen‬‬ ‫ויותר‪" :‬ואפילו הרוב הג' דהוא מחמת‬
‫‪Belsen: Unique or Typical Case?',‬‬ ‫ירושלים תשל"ה‬ ‫דאם איתא ְד ַחי‪ ,‬קלא אית ליה‪ -‬יש לומר‬
‫‪in: Avinoam J. Patt and Michael‬‬ ‫ ‪8.‬ספר ראבי"ה‪ :‬הוא אבי העזרי‪ ,‬בני ברק‬ ‫דעדיף‪ ..‬ובפרט עתה אחרי הדרישה‬
‫‪Berkowitz (ed), "We are here" : new‬‬ ‫וחקירה מכל העולם‪ ,‬יש לומר דהוי רוב‬
‫‪approaches to Jewish displaced‬‬ ‫תשס"ה‬ ‫מעליא ואיכא ג' רובא ומהני (ומועיל)‬

‫‪persons in postwar Germany,‬‬ ‫ספרי עדויות‪:‬‬ ‫לכולי עלמא"‪.‬‬
‫‪Deteoit 2010, pp. 227-256‬‬
‫ ‪9.‬קור לייטנר‪ ,‬זהבה‪ ,‬הסיפור של דוגו‪ ,‬תל‬ ‫דרך מנגנון זה הרב מייזליש התיר‪,‬‬
‫ ‪Ouzan, Francoise s., American1 9.‬‬ ‫אביב ‪2005‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬גם עגונים ועגונות אלו‪ ,‬וכך יכלו‬
‫'‪Jewish Chaplains and the Survivors‬‬ ‫להקים את ביתם מחדש לאחר המלחמה‪.‬‬
‫ ‪10.‬רפאל‪ ,‬שמואל (עורך)‪ ,‬בנתיבי שאול‪:‬‬
‫‪Return to Jewish Communal Life‬‬ ‫יהודי יוון בשואה‪ :‬פרקי עדות‪ ,‬תל אביב‬ ‫‪ 30‬שם‪.‬‬
‫‪(1945-1952), in: Francoise S. Ouzan‬‬
‫תשמ"ח‬
‫‪and Manfred Gerstenfeld (ed.),‬‬ ‫ ‪Bertha Ferderber-Salz, And The11.‬‬
‫‪Postwar Jewish displacement and‬‬
‫‪rebirth, 1945-1967, Brill, Leiden,‬‬ ‫‪Sun Kept Shining, New York‬‬
‫‪1980‬‬
‫‪2014, pp. 112-136‬‬
‫ספרות מחקרית‪:‬‬
‫ ‪Patt, Avinoam, Finding Home20.‬‬
‫‪and Homeland: Jewish Youth‬‬ ‫ ‪12.‬באואר‪ ,‬יהודה‪' ,‬העקורים היהודים‬
‫‪and Zionism in the Aftermath‬‬ ‫ממחנות הריכוז ובעיות שארית‬
‫‪of the Holocaust, Wayne State‬‬
‫‪2009 University Press, Detroit‬‬ ‫הפליטה'‪ ,‬בתוך‪ :‬ישראל גוטמן ורחל‬
‫מנבר (עורכים)‪ ,‬מחנות הריכוז הנאציים‪:‬‬
‫ ‪Tidor Baumel, Judith, 'The21.‬‬
‫‪Politics of Spiritual Rehebilitation‬‬ ‫מבנה ומגמות‪ ,‬דמות האסיר‪ ,‬היהודים‬
‫במחנות‪ ,‬ירושלים ‪ ,1980‬עמ' ‪395-385‬‬
‫‪in the DP Camps', Simon,‬‬
‫(‪Wiesenthal Center Annual, 6 )1989‬‬ ‫ ‪13.‬גוטמן‪ ,‬ישראל ועדינה‪ ,‬דרכסלר‬
‫(עורכים)‪ ,‬שארית הפליטה ‪:1948-1944‬‬
‫‪15 pp. 57-79‬‬
‫השיקום והמאבק הפוליטי‪ :‬הרצאות‬
‫ודיונים בכינוס הבין‪-‬לאומי השישי של‬

‫חוקרי השואה‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‬

‫ואם כן‪ ,‬ניתן לשיטתו להתיר את בני הזוג‬ ‫במחנה‪" :‬ובהיותי באושוויטץ בחג הסוכות‬ ‫‪ .1‬דין מי "שנשלח לצד שמאל" בסלקציה‬
‫של אלו שנראו נשלחים לצד שמאל‬ ‫והובילו שני מאות וחמישים בחורים‬
‫בסלקציה‪ ,‬אך עם זאת חובה לקבל על כל‬ ‫ממחנה העבודה לתוך תאי הגז ואחרי שני‬ ‫הרב מייזליש דן במקרה שבו יש עדות‬
‫מקרה ומקרה עדות ברורה‪ ,‬ולא לסמוך‪,‬‬ ‫שעות באו חזרה חמישים בחורים‪ ,‬וסיפרו‬ ‫על מישהו שיש עדות עליו שנשלח "לצד‬
‫כאמור‪ ,‬על ידיעות מכלילות‪ ,‬וזאת‪ ,‬מחשש‬ ‫לנו הסיבה טובה שניצלו מתוך תאי הגז‬ ‫שמאל" בסלקציה במחנה‪ ,‬בדרך למותו‬
‫בעזרת ה' יתברך‪ 27,‬אכן אם היה אופן כזה‪,‬‬ ‫בתא הגזים‪" 26:‬ולדעתי הצעירה דצד‬
‫למקרים יוצאי דופן שתוארו לעיל‪.‬‬ ‫אז ידעו מזה כל אנשי המחנה שאירע‬ ‫שמאל גרע הרבה ממים שאין להם סוף‪,‬‬
‫נס כזה‪ ,‬וזה ברור כשמש בצהריים‪ ,‬דמי‬ ‫ואולי יש לדמותו למים שיש להם סוף‪...‬‬
‫‪ .2‬דין מי שלא נודעו עקבותיו במחנות‬ ‫שהגיע לאושוויטץ והיה ניתן לצד שמאל‪,‬‬ ‫וזה גלוי וידוע לכל מי שהיה באושוויץ‪,‬‬
‫לא היה שום מציאות בעולם לברוח משם‬ ‫שלא היה שום מציאות בעולם שיברח‬
‫במקרים רבים‪ ,‬העדויות האחרונות‬ ‫משם ולהינצל לצאת לחירות עולם‪ ...‬וזה‬
‫שנמסרו על בני הזוג האבודים היו רק על‬ ‫הרבנים שחיו בתוך חברת‬ ‫דומה יותר למים שיש להם סוף‪ ,‬שמותרת‬
‫עצם הגעתם למחנות ההשמדה‪ ,‬ללא ידע‬ ‫העקורים במחנות אלו‪,‬‬ ‫מטעם כי אם היה ניצל‪ ,‬היו רואים אותו‪,‬‬
‫על מה שקרה להם במחנות אלו‪ .‬מקרים‬ ‫הבינו כי אם יחכו זמן רב‬ ‫כיון דהוא מים שיש להם סוף‪ ,‬וכמו כן‬
‫אלו היו מורכבים יותר מבחינה הלכתית‪,‬‬ ‫ולא יתירו אף עגון ועגונה‪,‬‬
‫בעיקר בגלל שמקרה זה מקביל‪ ,‬לכאורה‪,‬‬ ‫יותר ויותר עקורים ימשיכו‬ ‫בנידון דידן"‪.‬‬
‫לדין שהובא לעיל על אדם שטבע ב"מים‬ ‫למסד את חיי הזוגיות‬
‫שאין להם סוף"‪ ,‬ויכול להיות שאדם‬ ‫החדשים שלהם שלא כדת‬ ‫כדי להבין את דבריו של הרב מייזליש‬
‫שהגיע למחנות ההשמדה ניצל בסופו של‬ ‫בעניין‪ ,‬יש להכיר שני מושגים בסיסיים‬
‫דבר‪ .‬אך גם במקרים אלו‪ ,‬הרב מייזליש‬ ‫משה וישראל‬ ‫בדיני התרת עגונים ועגונות‪ .‬חז"ל‬
‫נתן פתרון לעגונים ולעגונות‪ ,‬בהסתמכות‬ ‫בתלמוד דנים במי שנעלם במים‪ ,‬ואין‬
‫על פסיקתו של רבי אליעזר מווארדון‪,‬‬ ‫ולהינצל לצאת לחירות אחרי שהיה‬ ‫יודעים היכן הוא‪ .‬לדידם‪ ,‬מי שנפל ונעלם‬
‫חכם במאה ה‪ ,13-‬שהתיר עגונה של‬ ‫מוקף בחוטי העלעקטרי כמה פעמים‪,‬‬ ‫ב"מים שאין להם סוף"‪ ,‬כלומר למים‬
‫אדם שנעלם בים ליד איטליה‪ ,‬בסופה‬ ‫ושומרים עמדו בכל צד‪ ,‬ואם היה נס כזה‪,‬‬ ‫שאין להם גבול‪ ,‬כדוגמת ים גדול‪ ,‬אין‬
‫שהטביעה כ‪ 60-‬ספינות‪ .‬רבי אליעזר‬ ‫שמי שנבחר לצד שמאל‪ -‬ברח לצד ימין‪,‬‬ ‫להתיר את אשתו‪ ,‬מחשש שהבעל שלה‬
‫מווארדון טען שכיון שהמקרה של הספינה‬ ‫היה מוכרח לבוא למחנה עבודה ביחד‬ ‫עלה מהים במקום אחר‪ .‬אך מי שנפל‬
‫היה כל כך חריג‪ ,‬ישנם מקרים שבהם ניתן‬ ‫עם האנשים שנבחרו לצד ימין‪ ,‬והיו הכל‬ ‫ל"מים שיש להם סוף"‪ ,‬מקור מים עם‬
‫להתיר אפילו מציאות של "מים שאין להם‬ ‫רואים אותו ויודעים ממנו כי לא היה לו‬ ‫גבולות ברורים‪ ,‬כדוגמת בור או באר‪ ,‬ולא‬
‫סוף"‪ ,‬מציאות בה איננו יודעים כלל מה‬ ‫עלה משם במשך זמן מסוים‪ ,‬ניתן להתיר‬
‫עלה בגורל בן הזוג הנעלם‪ 28,‬וכך קבע שם‬ ‫שום מקלט אחר"‪.‬‬ ‫את אשתו‪ ,‬כיון שאין סיכוי שהבעל ניצל‬
‫רבי אליעזר‪" :‬וכן נראה שתלו רבותינו‪ ...‬על‬
‫גדולי הדור ויראי שמיים שיתכוונו וישכילו‬ ‫מטביעה באותו מקור מים‪.‬‬
‫על עניין המאורע בדור‪ ...‬דסמכינן בעגונה‬
‫לטענתו של הרב מייזליש‪ ,‬מי שנשלח‬
‫על אומדנא"‪.‬‬ ‫בסלקציה "לצד שמאל"‪ ,‬נחשב כנפל‬
‫ל"מים שיש להם סוף"‪ ,‬וניתן להתיר את בן‬
‫הרב מייזליש משתמש בעיקרון זה‪ ,‬וטוען‬ ‫הזוג שלו לאחר השואה‪ .‬זאת‪ ,‬כיון שגם הוא‬
‫שכיוון שהשואה היתה מקרה יוצא דופן‬ ‫הוא בעצמו ראה כאסיר ש"לא היה שום‬
‫מעין זה‪ ,‬ניתן גם בה להקל במציאות זו‪,‬‬ ‫מציאות בעולם שיברח משם"‪ ,‬ולכן ניתן‬
‫וכך כותב‪" :‬ולכן אם יראו ויבינו חכמי‬ ‫להתיר את אשתו‪ .‬הרב מייזליש כאסיר‬
‫הדור שהמאורע בדורם הוא עניין פרטי‪...‬‬ ‫היה מודע למקרים חריגים ביותר שבהם‬
‫יש כח ביד חכמי הדור להתיר‪ ,‬כי מתחילת‬ ‫הוציאו אסירים מתא הגאזים מסיבות‬
‫אלו ואחרות‪ ,‬ועל כך הוא עונה‪ ,‬שמקרה‬
‫הגזירה לא היה על מאורעות פרטיות"‪29.‬‬ ‫כזה הוא כל כך חריג‪ ,‬עד שאם היה קורה‪,‬‬
‫ודאי שהיו רואים אותו או שומעים עליו‬

‫‪ 26‬יש לציין כי לא תמיד אלו שהופנו לתאי הגאזים נשלחו "לצד שמאל"‪ ,‬ולעתים הופנו אלו לצד ימין‪ ,‬אך כוונתו ברורה‪.‬‬
‫‪ 27‬כנראה שניתן לשייך את המאורע המתרחש פה לסיפורו של דוד ('דוגו') לייטנר‪ ,‬ניצול שואה מאושוויץ‪ ,‬המתאר סיפור זה בחג שמחת תורה‪ .‬ראה על כך‪ :‬זהבה קור לייטנר‪ ,‬הסיפור של‬

‫דוגו‪ ,‬תל אביב ‪ ,2005‬עמ' ‪ ,117 - 115‬וכן ראה גירסה אחרת לסיפור זה בדבריו של הרב מייזליש עצמו בספרו‪ :‬מקדשי השם‪ ,‬עמ' טז'‪-‬יז'‪.‬‬
‫‪ 28‬דבריו של רבי אליעזר מווארדון מופיעים אצל‪ :‬ספר ראבי"ה‪ :‬הוא אבי העזרי‪ ,‬בני ברק תשס"ה‪ ,‬כרך ג' סימן תתק"א‪ ,‬עמ' לח‪-‬מב‪ .‬וראה עוד על דבריו של הרב מווארדון בדבריו של הרב‬

‫יצחק הרצוג‪ ,‬שאלות ותשובות היכל יצחק‪ ,‬אבן העזר ירושלים תש"כ‪ ,‬חלק א'‪ ,‬סימן כ"ג‪.‬‬
‫‪ 2 9‬ראה‪ :‬קונטרס‪ ,‬סעיף ס"ד‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫והגענו ארצה‪ .‬כשהגענו לחיפה הציעו לנו‬ ‫עברנו ליד קילץ‪ ,‬שם התרחש פוגרום ו‪46 -‬‬ ‫אלוהים"? האמת‪ ,‬זה נושא שאי אפשר לדון בו‪...‬‬
‫לגור בבאר יעקב או ברחובות‪ .‬התיישבנו‬ ‫יהודים נרצחו‪ .‬העבירו אותנו לברלין דרך‬
‫ברחובות‪ ,‬קיבלנו אוהל וגרנו בו שנה וחצי‪.‬‬ ‫הגבול הרוסי‪ .‬מישהו שיחד את הגנרל הרוסי‬ ‫אבא שהיה בגטו ורשה‪ ,‬בפלשוב ובפלסנבורג‬
‫כעבור זמן קיבלנו דירת חדר‪ .‬אמא עבדה‬ ‫ונתן לו שעון כדי שיתנו לנו לעבור‪ .‬הייתי‬
‫בתפירה ובעלה עבד ב״סולל בונה״‪ .‬אחותי‬ ‫אז עם הזוסמנים מאחר ואמא יצאה לורשה‬ ‫לא ניצל‪ .‬ידענו זאת מההתכתבות בינו לבין‬
‫היתה חולנית עוד מתקופת הילדות והיו לה‬ ‫לחפש את אבא‪ .‬הרב שפירא מורשה סיפר‬
‫בעיות לב‪ .‬ב‪ 1965-‬היא נכנסה לבית חולים‬ ‫סבא וסבתא‪.‬‬
‫כדי לעבור ניתוח‪ .‬בעלה של אמא איבד‬ ‫לה שאבא נרצח והתיר אותה מעגינותה‪.‬‬
‫עשתונות ופחד שיאבד עוד ילד‪ .‬מאז הוא‬ ‫בברלין היינו במחנה עקורים ומשם עברנו‬ ‫כשהפולנים שיחררו את סיביר הם נתנו‬
‫למינכן‪ .‬אמא הגיעה אלינו אחרי שלושה‬
‫לא חזר לעצמו‪.‬‬ ‫חודשים‪ .‬היא הגיעה לשצ'צין והיהודים‬ ‫לכולם ללכת לאן שהם רוצים‪ .‬אמא רצתה‬
‫שהיו במקום סיפרו לה שעזבנו‪ .‬עברנו יחד‬
‫החיים בארץ‬ ‫לעיר ואסראלפיגן ושם התחלתי ללמוד‬ ‫לנסוע דרומה לכיוון פרס ומשם לארץ‬
‫בכתה א'‪ .‬בגיל אחת עשרה עדיין לא ידעתי‬
‫מאיר למד בבית הספר היסודי 'תחכמוני'‬ ‫לקרוא‪ ,‬רק להגיד "אשרי יושבי ביתך"‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬הדודה‪ ,‬אחות של אמא‪ ,‬גרה בארץ‬
‫ובבית הספר התיכון הדתי ברחובות‪ .‬את‬ ‫אמא שלחה אותי לחיידר ואת אחותי‬
‫שירותו הצבאי עשה במסגרת העתודה בחיל‬ ‫לבית הספר‪" .‬המלמד" קרא לאמא ואמר‬ ‫בראשון לציון‪ .‬היא אמרה בזמנו שתתחתן עם‬
‫אוויר‪ .‬אחר כך המשיך ללימודי פיזיקה וכימיה‬ ‫לה שתשלח אותי לבית ספר רגיל כי מה‬
‫באוניברסיטת בר אילן‪ .‬הוא נישא לאסתר‬ ‫שלומדים בחיידר כבר לא בשבילי‪ .‬מורה‬ ‫מי שיש לו דוקומנט לארץ ישראל וב‪1936-‬‬
‫לבית אדליס ויש להם שלושה ילדים ונכדים‪.‬‬ ‫אחד התנכר לי והתחיל לשנוא אותי‪ .‬הוא‬
‫בתחילת דרכו התלבט בין פוליטיקה למדע‬ ‫טען שאני צוחק ממנו ולא הבין שכל פעם‬ ‫הגיעה לארץ‪ .‬הדודה הגיעה לבקר ב‪1939-‬‬
‫ובחר במדע‪ .‬הוא למד במסלול לדוקטורט‬
‫במכון ויצמן והקים את מדרשת פיינברג‪ .‬במכון‬ ‫שהבנתי את מה שלמדתי‪ ,‬חייכתי‪.‬‬ ‫והספיקה לחזור לארץ לפני שהשערים נסגרו‪.‬‬
‫ויצמן התמנה לראש המחלקה בביופיזיקה‬ ‫לפני שעלינו ארצה אמא פחדה שלא תוכל‬
‫ולדיקאן הפקולטה לביוכימיה וביופיזיקה‪.‬‬ ‫לפרנס אותנו ולכן התחתנה עם יהודי שאיבד‬ ‫בדרך מסיביר לאוזבקיסטן וקירגיסטן עצרנו‬
‫ב‪ 1970-‬נהיה לפרופסור‪ ,‬ב‪ 1987-‬קיבל את‬
‫פרס וולף וב‪ 1990-‬קיבל את פרס ישראל‪ .‬הוא‬ ‫את אשתו ושלושת ילדיו בשואה‪.‬‬ ‫גם בצ'ורנה‪ ,‬וכשירדנו מהרכבת‪ ,‬נשים כפריות‬
‫מילא תפקידים בכירים והופיע בארץ ובעולם‬
‫בכנסים מדעיים וזכה לתהילה‪ .‬הארון שלו‬ ‫מה עלה בגורלו של אבא?‬ ‫ראו את אמא ושני ילדיה וריחמו עלינו ולקחו‬
‫מלא בפרסים ותעודות שקיבל לאורך השנים‪.‬‬
‫אמא הלכה לצוענייה בנאוטקאט לברר מה‬ ‫אותנו לביתן‪ .‬זו היתה הפעם הראשונה מזה‬
‫מה המסר שלך לצעירים?‬ ‫עלה בגורלו של אבא‪ .‬בהתחלה היא אמרה‬
‫לה שבעלה חי‪ ,‬אך לפני שעזבנו הצוענייה‬ ‫זמן רב שישנתי עם סדין ושמיכה‪...‬‬
‫ללמוד‪.‬‬ ‫אמרה‪" :‬אין בעל‪ -‬מת"‪ .‬גילינו שאבא‬ ‫בהמשך הדרך ברכבת‪ ,‬סחרנו במלח‪ ,‬היות‬
‫מאיר הוא איש משפחה מסור וסדר יומו‬ ‫השתתף במרד ורשה יחד עם הרב שמשון‬ ‫ויכולנו לקנות מלח‪ 40 .‬קילומטרים משם לא‬
‫עמוס‪ .‬הוא עוסק בספורט וממשיך להגיע‬ ‫שטוקהמר (שהיה נשוי לאחותו)‪ .‬בפסח‬ ‫היה מלח‪ ,‬אבל היה סוכר‪ ,‬וכך ביצענו חליפין‪.‬‬
‫לחדרו במכון ויצמן וללמוד בכולל‪ .‬כאשר‬ ‫‪ 1942‬היתה התקוממות ושטוקהמר‪ ,‬אשתו‬ ‫מים שתינו מהקטר של הרכבת שהוציא‬
‫אני חושבת על מסע הנדודים שעבר בחייו‬ ‫וארבעת ילדיהם נתפסו באחת האקציות‬ ‫אדים שהפכו למים‪ .‬אמא הלכה לחפש עבודה‬
‫המוקדמים ועל העובדה שלא ידע לקרוא עד‬ ‫ונשלחו לטברלינקה‪ .‬הרב שטוקהמר נהרג‬ ‫והשאירה אותנו‪ .‬בזמן שנעדרה התכסינו‬
‫גיל אחת עשרה‪ ,‬אני נפעמת מהמקום המכובד‬ ‫בהפצצה שלושה ימים לפני סוף המלחמה‪.‬‬ ‫בשלג וכשחזרה היא לא מצאה אותנו‪ .‬היא‬
‫אליו הגיע מבחינה מקצועית‪ .‬אני מלאת כבוד‬ ‫ראתה לפניה גבעת שלג‪ .‬פעם עליתי על‬
‫וגאוה על הזכות לשמוע ממנו את עדותו‪.‬‬ ‫העלייה לארץ‬ ‫הרכבת ואמא ואחותי לא הספיקו לעלות‬
‫כשיצאתי מהריאיון הרגשתי שאנחנו מכירים‬ ‫בעקבותי‪ .‬זקנה אחת גויה זרקה אותי אליהן‬
‫שנים רבות‪ .‬מאור הפנים‪ ,‬חוכמתו הרבה‪ ,‬אהבת‬ ‫באמריקה היו לנו בני דודים של אבא‬ ‫וכך נשארנו יחד‪ .‬כשהגענו לטשקנט אמא‬
‫האדם וחוש ההומור המיוחד שלו השאירו בי‬ ‫והם רצו שנגיע אליהם‪ .‬התכנית שלהם‬ ‫לקחה עגלה וסוס והמשכנו את דרכנו לעיר‬
‫היתה שאלמד בישיבה ואמשיך את שושלת‬ ‫אוש ומשם המשכנו לנאוקאט‪ ,‬שם עוד היו‬
‫חותם עמוק‪.‬‬ ‫הרבנים של המשפחה‪ ,‬אבל אמא רצתה‬ ‫יהודים‪ .‬אמא למדה להיות תופרת ותפרה‬
‫לעלות לארץ‪ .‬באוגוסט ‪ 1948‬הגענו‬ ‫מעילים גדולים עבור הצבא‪ .‬ב‪ 1943-‬היה‬
‫‪17‬‬ ‫למרסיי ומשם עלינו על האוניה "גלילה"‬ ‫רעב גדול‪ .‬אמא נאלצה לבשל עשבים ובקיץ‬
‫אכלנו פירות מהעצים‪ .‬את הצרכים עשינו‬

‫בשדה כדי שגם לכלבים יהיה מה לאכול‪...‬‬
‫התחלתי ללמוד בבית ספר שהיה מיועד‬
‫לילדים מגיל צעיר עד גיל שבע עשרה‪.‬‬
‫התיידדנו עם משפחה יהודית שהיתה‬
‫במקום בשם זוסמן והקשר עימם נשאר‬
‫עד היום‪ .‬זוסמן אמר בפסח את כל ההגדה‬
‫שזכר מהראש‪ .‬ובכלל כל בוקר עוד כשגרנו‬
‫באוסטרוב מזובייצקה אמא דרשה שאגיד‬
‫בקול "אשרי יושבי ביתך"‪ .‬בנאוקאט אמא‬
‫חלתה מאוד ואשפזו אותה בצריף מיוחד‪.‬‬
‫הרופאים אמרו לי למצוא לה אוכל‪ ,‬חלב ועוד‪.‬‬
‫הלכתי דרך הכפרים של האוזבקים והייתי‬
‫צריך להשגיח שהם לא יקחו לי את האוכל‪.‬‬
‫אמא שאלה מדוע אני שרוט כל כך? זו היתה‬

‫הפעם השניה שהצלתי את אמא שלי‪.‬‬

‫המשפחה אחרי המלחמה‬

‫ביולי ‪ ,1945‬אחרי המלחמה‪ ,‬הרוסים עזבו‬
‫והתחלנו לחזור לפולניה‪ .‬בברסלאו הפולנים‬
‫לא נתנו לרדת מהרכבת כי הם לא רצו‬
‫יהודים‪ .‬משם המשכנו לשצ'צין‪ .‬ברסלאו‬
‫ושצצין היו שייכות לגרמניה‪ ,‬אך הפולנים‬
‫שהתיישבו במקומות האלה לא רצו יהודים‪.‬‬

‫מלי וייס‬ ‫ברשאנייויןם‬
‫משוחחת עם‬
‫שורד השואה‬
‫פרופ׳ מאיר וילצ'ק‬

‫אמא לא רצתה לעזוב עד שאבא יחזור‪ .‬חבר‬ ‫מאיר‪ ,‬ספר לי היכן נולדת?‬ ‫הגעתי לראיין את פרופ'‬
‫של אבא בורשה אמר לו לנסוע באוטובוס‬ ‫מאיר וילצ'ק בן ה‪86-‬‬
‫האחרון לאוסטרוב מזובייצה‪ ,‬אולם עד שאבא‬ ‫נולדתי באוקטובר ‪ .1935‬אני חושב שנולדתי‬ ‫בחדרו שבמכון ויצמן‬
‫נפרד מאמו‪ ,‬הוא הפסיד את האוטובוס‪ .‬רוב‬ ‫בורשה אך גרנו באוסטרוב מזובייצקה בה‬
‫יהודי העיר ברחו ונשארו רק ‪ 650‬יהודים‬ ‫חיו כשבעת אלפים יהודים‪ .‬היינו שני ילדים‪:‬‬ ‫ברחובות‪ .‬על אף שבשנים‬
‫ואנחנו ביניהם‪ .‬לא הצלחנו ליצור קשר עם‬ ‫אחותי שהיתה מבוגרת ממני ואני‪ .‬כשהורי‬ ‫האחרונות אני תושבת‬
‫אבא‪ .‬אמא היתה צריכה ללבוש טלאי צהוב‬ ‫התחתנו הם גרו בבית של הוילצ'קים בורשה‪.‬‬
‫ואסור היה לנסוע בתחבורה הציבורית‪ .‬גם‬ ‫יאנוש קורצ'אק גר תקופה מסוימת בבית של‬ ‫רחובות‪ ,‬לא הכרתי אותו‪,‬‬
‫ורשה היתה מוקפת בחיילים גרמניים ולקח‬ ‫סבתא שלי ואף העביר שם שיעורים לילדים‪.‬‬ ‫אולם השיחות המקדימות‬
‫עוד כשלושה שבועות עד שהם נכנסו אליה‬ ‫בבית של סבתא היו שמונה חדרים וארבעה‬ ‫לצורך תיאום הריאיון יצרו‬
‫וכבשו אותה‪ .‬בסוף ספטמבר ‪ 1941‬אמרו לנו‬ ‫ילדים‪ ,‬שכן הילדים שהתחתנו המשיכו לגור‬
‫הולכים להרוג את כל היהודים‪ .‬בלילה ברחנו‬ ‫בבית‪ .‬כאשר אחותי נולדה נמאס לאמא‬ ‫אצלי סקרנות רבה‪.‬‬
‫ועברנו לצד הרוסי‪ ,‬לסבא וסבתא שכבר‬ ‫מ"הקיבוץ הזה" ומאחר והיה יקר לשכור חדר‬
‫היו שם‪ .‬אמא רצתה להגיע לורשה ברכבת‪.‬‬ ‫בורשה‪ ,‬אמא חזרה לגור בעיר הולדתה אוסטרוב‬ ‫‪16‬‬
‫קומיסרית רוסיה עצרה אותנו וביקשה לראות‬ ‫מזובייצקה‪ .‬אבא‪ ,‬שהיה רב ועסק ברבנות‪ ,‬נשאר‬
‫את הפספורט הרוסי‪ .‬מכיוון שלא היה לנו‬ ‫בורשה כל ימות השבוע וביום שישי נהג לחזור‬
‫פספורט כזה היא לא נתנה לנו לנסוע‪ .‬כעבור‬ ‫הביתה לשבת‪ .‬אמא סיפרה שכשאבא הגיע ביום‬
‫כמה שבועות באו לעצור אותנו מה‪N.K.V.D-‬‬ ‫שישי‪ ,‬כל השנוררים של העיירה הגיעו לבקש‬
‫משלוש סיבות‪ :‬נחשבנו כאויבים מאחר ורצינו‬ ‫ממנו כסף והוא היה מחלק להם בשמחה‪ .‬בגיל‬
‫לעבור לצד שהיו בו גרמנים‪ .‬באנו ממשפחת‬
‫רבנים מיוחסת ונחשבנו כבוגדים מאחר ולא‬ ‫שלוש הלכתי ללמוד בחיידר‪.‬‬
‫רצינו לקחת פספורט רוסי‪ .‬שלחו אותנו‬
‫לסיביר ברכבת משא‪ .‬היינו בדרך שלושה‬ ‫מה היה יחסם של הגויים‬
‫חודשים‪ .‬מסיביר נדדנו והגענו דרך הים הלבן‬ ‫ליהודים לפני המלחמה?‬
‫לטונדרה‪ ,‬ונאלצנו לעבוד בכריתת עצים‬
‫אני זוכר שיום אחד כאשר הלכתי לחיידר‪,‬‬
‫ביערות‪ .‬את אבא כבר לא ראינו‪.‬‬ ‫בת דודה שלנו‪ ,‬סוניה‪ ,‬באה לקחת אותי‬
‫אחותי‪ ,‬הלכה לבית ספר בסיביר ואמא עבדה‬ ‫והורידה לי את הפאות (מאז אין לי פאות‪,)...‬‬
‫בחטיבת עצים‪ .‬היה רעב עצום וקור של מינוס‬ ‫סבא התרגז‪ ,‬והיא אמרה לו‪' :‬אתה בעצמך‬
‫של ‪ 40‬מעלות‪ .‬רק כשהטמפרטורה הגיעה‬ ‫לובש צעיף על הזקן כדי שלא יראו אותו‪'...‬‬
‫למינוס ‪ 44‬מעלות‪ ,‬האנשים לא יצאו לעבודה‪.‬‬ ‫רוב השכנים בבניין היו פולנים והיחסים ביננו‬
‫המונים מתו מקור‪ ,‬מטיפוס ומכל מיני מחלות‪.‬‬ ‫היו טובים‪ .‬דווקא האיש שנחשב כ"צדיק" אם‬
‫באותו זמן אמא נחבלה בקרסול והרופא‬ ‫אפשר לומר כך‪ ,‬הוא זה שכמעט שרף את‬
‫היהודי נתן לה שלושה ימי חופשה שהתארכו‬
‫לחודש‪ ,‬מאחר והפצע לא החלים‪ .‬הוא רשם‬ ‫הבית והשתלט על הרכוש‪.‬‬
‫לה עבודה קלה בניקיון בתי שימוש ואני‬
‫מילאתי את מקומה‪ ,‬כי היא לא היתה מסוגלת‬ ‫ואז פרצה המלחמה‬
‫לעמוד על הרגליים‪ .‬היתה זו היתה הפעם‬
‫הייתי בן שלוש וחצי‪ ,‬כמעט ארבע‪ ,‬כשפרצה‬
‫הראשונה שהצלתי אותה‪.‬‬ ‫המלחמה‪ .‬אוסטרוב מזובייצקה היתה‬
‫היו לנו בסיביר דיונים סביב השאלה "איפה‬ ‫במרחק שלושה קילומטרים מן הגבול‪ .‬זו‬
‫העיר הראשונה שהגרמנים נכנסו אליה ב‪-‬‬
‫‪ .8.9.1939‬וכבר ביום הראשון לכניסתם נהרגו‬
‫הרבה יהודים‪ .‬אבא היה באותו זמן בורשה‪.‬‬
‫היהודים התחילו לברוח ולעזוב את העיר אבל‬

‫מסע שמחבר‬ ‫להמפדהיומלםיסןע‬
‫מהעבר דרך‬
‫אלחנן שטיגליץ ההווה אל העתיד‬

‫אל המוות‪ ,‬בידיעה לאן הרכבת נוסעת ולאן‬ ‫שידע לבקש תורה ואמת ולהיאבק על זכותו‬ ‫לפני כחודשיים חזרה משלחת מדריכי‬
‫השביל מוליך ‪ -‬גם ברגעים הללו התגלתה‬ ‫לשוב לארץ אבותיו ולהתגעגע למקום שלא‬ ‫מסעות לפולין מטעם מרכז שם עולם ממסע‬
‫הנפש היהודית‪ ,‬על מסירותה וערבותה‬ ‫יישומי משמעותי בפולין‪ .‬עבורי ועבור רבים‬
‫היה בו מעולם‪.‬‬ ‫מחברי המשלחת היתה זו סגירת מעגל‬
‫ההדדית‪.‬‬
‫ששת המיליונים אינם קורבנות עבר‪,‬‬ ‫חשנו זאת בהליכה במקום כמו קראשניק‬ ‫ברמה האישית‪ ,‬המשפחתית והלאומית‪.‬‬
‫אלא הם ממשיכים וזועקים מאז ועד היום‪,‬‬ ‫ובמפגש הבלתי אמצעי עם הגעגוע לארץ‬
‫זעקה לוחשת‪ ,‬שקוראת לכל יהודי באשר‬ ‫ישראל ולתקומת מדינת ישראל‪ ,‬במפגש‬ ‫יצאנו למסע מתוך מודעות שיש לנו‬
‫הוא להמשיך את שרשרת הקשר הזו מתוך‬ ‫עם לימוד התורה של הקהילות השונות‬ ‫תפקיד וייעוד לחבר את זיכרון העבר להווה‬
‫תודעת שליחות ודחיפות להנחיל את זיכרון‬ ‫בקרקוב‪ ,‬ורשה ולודז' לפני השואה ובמהלכה‬ ‫החיים של הנוער בעם ישראל ומתוך תחושת‬
‫החיים היהודיים‪ ,‬השואה והגבורה היהודית‪,‬‬ ‫ועד לימוד בתוך מחנה העבודה במחבוא‪,‬‬ ‫שליחות להעביר את מקל הזיכרון הלאה‬

‫שהתבטאה בגוונים אין ספור‪.‬‬ ‫כדוגמת מחנה פואינטובה‪.‬‬ ‫לדורות הבאים‪.‬‬
‫ובחזרה למדינת ישראל ולאתגרים היום‬
‫יומיים שלנו‪ .‬כשהם משתקפים במשקפי‬ ‫היה זה מסע כפול בו כל אחד עבר‬ ‫אמנם מקל הזיכרון מועבר כבר עשרות‬
‫העבר‪ ,‬הם מזמנים התבוננות מחודשת על‬ ‫תהליך אישי ובו זמנית קיבל כלים להיות‬ ‫בשנים‪ ,‬אך המידע‪ ,‬החוויה והדרך בה‬
‫תפקידנו כעם יהודי השוכן בארצו ועל‬ ‫מדריך מסעות לפולין‪ ,‬תפקיד שדורש מיצוי‬ ‫הועברו הדברים במסע חידדו את ההבנה‬
‫של כוחות הנפש‪ ,‬כאשר ההצלחה נתונה‬ ‫שניתן לעבור מסע בפולין ולפספס סיפורים‬
‫כוחותינו הפנימיים‪.‬‬ ‫באותנטיות של המדריך וביכולתו לחשוף‬ ‫קטנים ‪ -‬גדולים אודות החיים היהודיים‬
‫"מעשה אבות סימן לבנים" וכפי שפירש‬ ‫עצמו בפני קבוצתו‪ .‬זכינו לחוות את הרב‬ ‫שהתקיימו בעבר ובעיקר על הקהילה‬
‫הרמב"ן שבתוך מעשי האבות גנוזים מעשי‬ ‫קריגר במפגש בלתי אמצעי המתאר לעיתים‬
‫הבנים‪ ,‬כך במסע הזה לפולין ניסינו לגעת‬ ‫בגוף ראשון ולעיתים בגוף שני או שלישי את‬ ‫היהודית שהושמדה‪.‬‬
‫במעשה האבות‪ ,‬בחיים‪ ,‬בהתמודדות ובדרך‬ ‫סיפורם של המקומות החשוכים והנוראיים‬
‫אל המוות בדגש על הגבורה היהודית‪,‬‬ ‫ביותר‪ ,‬תוך הדגשת נקודות האור‪ ,‬הזעקה‬ ‫במהלך המסע נחשפנו לעולם היהודי‬
‫המוכנות לחיות ולמות בעת הצורך על‬ ‫והמלחמה לחיות חיי משמעות‪ ,‬חיים של‬ ‫העשיר שהתקיים במשך מאות בשנים‪ .‬עולם‬
‫קידוש השם‪ .‬לנו השליחות ברורה‪ :‬לחבר‬ ‫חסד‪ ,‬נתינה ומסירות נפש על התורה‬
‫ומצוותיה ועל קדושת החיים שהתבטאה‬
‫את הדורות הבאים לסיפור של עמנו‪.‬‬ ‫לא רק במאבק היום יומי על החיים‪ ,‬אלא‬
‫על המשך קיומה של היהדות‪ .‬אפילו בדרך‬
‫‪19‬‬

‫אני שיע'ק‪.‬‬ ‫העוסלפםר‬
‫פרטיזן?‬

‫סיפורו של ישעיהו פוייר‬

‫כתבה‪ :‬נעמי מורגנשטרן‬

‫הוצאת המרכז הבינלאומי שם עולם‪ 93 ,‬עמודים‬

‫הרב משה חבה‬

‫מנסה להתמודד עם רגע הצער הגדול‬ ‫אוקראיני לנהל אותה‪ .‬אמו של שיע'ק‬ ‫"אני לובש את בגדי הלבן‪ ,‬מניח‬
‫בחיי הכאב אוחז בי ומכווץ את גופי"‬ ‫ניסתה בכל כוחותיה לשמור על ילדיה‬ ‫את הכיפה על ראשי‪ ,‬ואוחז בתיק‬
‫והחליטה למסור כל אחד מהם לקרוב‬ ‫הטלית‪ .‬הנה כולם עוברים לפניי כמו‬
‫(עמ' ‪.)29‬‬ ‫משפחה אחר של בעלה‪ .‬שיע'ק‪ ,‬שהיה‬ ‫עדר הבקר ששב מהמרעה‪ ,‬ואני מונה‬
‫אז ילד קטן‪ ,‬לא הבין את המצב‬ ‫אותם‪ :‬אימי בריינדל‪ ,‬אחיותיי לאה‬
‫שיע'ק התגלגל עם משפחתו‬ ‫לאשורו ולא הבין מדוע אמו שולחת‬ ‫וגיטל ואחי הקטן‪ ,‬אלי‪ .‬אחי הגדול‬
‫של רומק ממקום למקום על אף‬ ‫אותו מהבית שלו אל קרובי משפחה‬ ‫יהודה‪ .‬בניו‪ :‬מנחם מנדל ורעייתו‬
‫ניסיונותיהם להיפטר ממנו וכך עברו‬ ‫שלא רצו בו‪ .‬רק כיום‪ ,‬כשהוא יושב‬ ‫בלה‪ ,‬אברהם רומיק‪ ,‬בנו שייע‪ ,‬רעיתו‬
‫עליו שנות ילדותו ונערותו‪ .‬הוא‬ ‫במרפסת ביתו ביום הכיפורים‪ ,‬בהיותו‬ ‫רוחצ'ה והוריה‪ .‬ישעיהו ורעייתו רוז'ה‪.‬‬
‫התבגר והפך לנער חסון בעל תושייה‬ ‫מבוגר בעצמו ומבוגר יותר משהייתה‬ ‫דובצ'ה‪ ,‬ניסן‪ ,‬ובנותיו מינדל ומינקה‪.‬‬
‫והצטרף עם רומק ועם יהודים נוספים‬ ‫אמו אי פעם‪ ,‬עולים בו הזיכרונות‬ ‫עוד קרובי משפחה וחברים שאת‬
‫אל הפרטיזנים ביער‪ ,‬אך התחושה‬ ‫ועימם כאב נורא על הכעס שחש‬ ‫שמותיהם איני זוכר‪ .‬וגם פינייע‪ ...‬חלק‬
‫שאינו רצוי ושאין בו כל ערך הוסיפה‬ ‫כלפיה כל השנים‪ ,‬ואשר בגללו לא‬
‫ללוות אותו עד היום בו הציל את בני‬ ‫מעדר גדול" (עמ' ‪.)60‬‬
‫משפחתו של רומק וחיבר בינו לבין בני‬ ‫נפרד ממנה לשלום‪.‬‬
‫משפחתו האבודים‪ .‬במעשהו זה זכה‬ ‫הספר "אני שיע'ק‪ .‬פרטיזן?" מגולל‬
‫למעט הערכה ולכינוי "פרטיזן" וברגע‬ ‫האם שלחה את שיע'ק אל רומק‪,‬‬ ‫את סיפורו של ישעיהו פוייר בימי‬
‫נכדו של בעלה המנוח‪ ,‬ואל אשתו‬ ‫השואה‪ .‬הספר מתחיל בהווה‪ ,‬בערב‬
‫ההוא תפיסתו העצמית השתנתה‪.‬‬ ‫הצעירה‪ ,‬אך השניים לא רצו בו‪ .‬הם‬ ‫יום הכיפורים באשקלון‪ .‬יום כיפור‬
‫עצמם נאבקו על קיומם‪ ,‬נעו ונדו‪,‬‬ ‫הוא היום הקשה ביותר לישעיהו‬
‫הספר נע בין ההווה לבין זיכרונות‬ ‫נסו על נפשם בניסיון להישאר בחיים‪.‬‬ ‫מבין ימי השנה‪ ,‬יום בו הזיכרונות‬
‫העבר וכדרכם של רסיסי זיכרונות‪,‬‬ ‫הילד הקטן הכביד עליהם ופעם אחר‬ ‫הקשים והכואבים מציפים אותו דווקא‬
‫הם אינם רצופים‪ ,‬אך מיטיבים לתאר‬ ‫משום שיש לו זיכרונות נעימים מן‬
‫את קורות חייו של שיע'ק ובעיקר‬ ‫פעם הם ביקשו להיפטר ממנו‪.‬‬ ‫היום הקדוש‪ :‬זיכרון אמו הנושאת‬
‫את תחושות הפחד‪ ,‬העלבון והבדידות‬ ‫אותו עטוף ומחובק בזרועותיה אל‬
‫שחש לאורך שנות המלחמה הקשות‪.‬‬ ‫"אני חש צריבה בכתפיי וברגליי"‪,‬‬ ‫בית הכנסת להתפלל לצד אביו‪ .‬רק‬
‫המעבר בין הזמנים וקטעי הסיפורים‬ ‫מתאר שיע'ק המבוגר את התחושות‬
‫אמנם מבלבלים מעט בתחילה ויוצרים‬ ‫שעדיין צורבות בתוכו‪" ,‬תחושת‬ ‫בשנותיו הראשונות חש אהוב ורצוי‪.‬‬
‫תחושת אי נוחות אצל הקורא‪ ,‬אך ככל‬ ‫העלבון הזאת של 'לא צריך אותך'‬
‫שמוסיפים לקרוא התמונה מתבהרת‬ ‫צורבת בעורי חזק יותר מצריבת‬ ‫אביו של שיע'ק היה אלמן מבוגר‬
‫וממנה עולה כאב הנטישה וההחמצה‬ ‫המדוזה שחוויתי לאחרונה כששחיתי‬ ‫מאוד‪ ,‬אב לילדים וסב לנכדים‪,‬‬
‫שמעלה יום כיפור שנה אחר שנה‬ ‫כהרגלי בשעת בוקר מוקדמת בים‪.‬‬ ‫כשנשא לאישה את אמו של שיע'ק‪,‬‬
‫אני כל כך רוצה להתקלח‪ ,‬לשטוף‬ ‫נערה צעירה ויתומה‪ .‬האב נפטר ערב‬
‫מחדש‪.‬‬ ‫את הכאב‪ ,‬אך יום הכיפורים אסור‬ ‫המלחמה והאם הצעירה נותרה לבדה‬
‫ברחצה‪ .‬אני יוצא למרפסת וכאב חד‬ ‫עם ארבעת ילדיה בחווה הגדולה‬
‫הספר מיועד לבני הנעורים והוא חלק‬ ‫חולף בכל גופי‪ .‬הפעם‪ ,‬בגלל צער‬ ‫שהוריש לה‪ .‬בן שבע היה שיע'ק‬
‫מסדרת ספרי ילדים ונוער שמרכז שם‬ ‫הטעות וההחמצה‪ .‬בכל פעם שאני‬ ‫כשהגרמנים החרימו את החווה ומינו‬
‫עולם מוציא במטרה לחבר את דור‬

‫העתיד אל זיכרון השואה‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫האבן היא הדמות‬

‫סיור חדש מבית שם עולם‪:‬‬

‫נרטיב השואה המתגלם‬
‫בדמותם של שלושה שורדים‬

‫ובאופיין של אנדרטאות‬

‫משך הסיור‬ ‫‪052-4700906 | 04-6301637‬‬ ‫להזמנות‪:‬‬
‫‪ 4.5‬שעות‬ ‫‪www.shemolam.org.il‬‬

‫המרכז הבינלאומי שם עולם‪ ,‬כפר הרואה‬

‫חוג ידידי‬ ‫הכנס הבינלאומי ה‪6-4‬עבר‬
‫מרכז שם עולם‬ ‫עשולבאר‬

‫מזמין אתכם להצטרף לשורותיו‬ ‫תתשפש"ע״בט‪2021092-2‬‬

‫בתרומת ‪ ₪ 180‬לשנה (סעיף ‪ )46‬תהנו מ‪:‬‬

‫קבלת‬ ‫קבלת המידעון‬ ‫כנס בנושא‪:‬‬

‫עדכונים‬ ‫במהדורה מודפסת‬ ‫השואה‬
‫בתעימדוןרושלת‬
‫שוטפים על‬ ‫ללא עלות‬
‫המתרחש במרכז‬

‫‪ 10%‬הנחה‬ ‫‪ 15%‬הנחה‬ ‫‪Save‬‬
‫למשתתפים‬ ‫למשתתפים‬
‫בסיורים בארץ‬ ‫בקורסים‬ ‫‪the‬‬
‫מטעם המרכז‬ ‫והשתלמויות‬ ‫יתקיים אי"ה‪Date‬‬
‫שי‬ ‫מטעם המרכז‬
‫למשתתפים‬ ‫בימים שלישי‪-‬רביעי‬
‫בכנס השנתי‬ ‫‪ 15%‬הנחה‬
‫“עבר שלא עובר”‬ ‫ברכישת ספרים‬ ‫י"ט‪-‬כ' באדר ב'‬
‫וחוברות בהוצאת‬
‫‪ 22-23‬במרץ‬
‫שם עולם‬

‫ניתן לשלם למרכז שם עולם‪:‬‬ ‫לפרטים והרשמה‪:‬‬ ‫שמרו את‬
‫ריקי ‪04-6301637‬‬
‫בביט ‪052-447-1608‬‬ ‫ ‬

‫ בהעברה בנקאית לחשבו ן מס’ ‪ ,480555‬בנק מזרחי חדרה‪429 ,‬‬ ‫זכרמה לש טנרטניאה ‪l‬ף‪i‬ד‪.‬ב‪rg‬ם‪o‬ש‪.‬רי‪m‬הל‪la‬ןת‪o‬ינ‪www.shem‬התאריך‬

‫בכרטיס אשראי ישירות מול שם עולם ‪04-6301637‬‬ ‫ ‬ ‫‪: [email protected]‬ליימל הרישי הינפב וא‬