מידעון 24

‫תשרי‪.‬תש״פ‬

‫‪October.2019‬‬

‫‪ 24‬מהמתחדש ומהמתרחש‬

‫‪ 4‬חדשות שם עולם‬ ‫בשער‪:‬‬
‫דיווחים מהשטח‬ ‫ידות זיכרון‬
‫לסבא שלי שמעיה‪.‬‬
‫דור שני‬ ‫‪6‬‬ ‫פרידה ריין‪,‬‬
‫ביתר עילית‬
‫קולות מהשטח‬
‫‪ 18‬עולם הספר‬
‫ זהות וזיכרון‬ ‫‪8‬‬
‫בקרב בני‬ ‫הקשה של הלחם‬
‫דור שלישי‬
‫לשואה‬

‫‪15‬‬

‫ראיון בשניים‬

‫עידן אופטובסקי‬

‫מראיין את‬

‫שרה וחנה טסלר‬

‫עורכת‪ :‬אורית חרמון‬ ‫‪19‬‬ ‫הצצה‬
‫לארכיון‬
‫מערכת‪ :‬הרב אברהם קריגר‪ ,‬אורית חרמון‬ ‫ארנק עשוי‬
‫מספר תורה‬
‫עריכה לשונית‪ :‬לאה מוריה‬

‫עיצוב גרפי‪ :‬סטודיו בת‪-‬עמי‬

‫צוות בכיר של המרכז‪ :‬הרב אברהם קריגר ראש המכון‪,‬‬
‫הרב משה חבה אגף חינוך‪ ,‬אורית חרמון יועצת פדגוגית‬

‫מתודית‪ ,‬מרים אריאל אגף ארכיון‪.‬‬

‫צוות המרכז‪ :‬צוות חוקרים‪ ,‬צוות אגף חינוך‪ ,‬צוות ארכיון‪,‬‬
‫צוות כללי‪.‬‬

‫מר יהורם גאון ראש אגודת הידידים הישראלית‬ ‫ראשי‬ ‫‪[email protected]‬‬
‫אגודות‬ ‫‪www.shemolam.org.il‬‬
‫הרב צבי ויינרב נשיא אגודת הידידים ארה"ב‬ ‫ידידי‬
‫מר מאיר בליסקא ראש אגודת הידידים ‪N.Y.‬‬ ‫שם עולם‪:‬‬

‫מר בובי רכניץ ראש אגודת הידידים ‪L.A.‬‬

‫המרכז הבינלאומי שם עולם | כפר הרואה ע"י חדרה ‪ | 38955‬טל‪ ,04-6301637 :‬פקס‪04-6365929 :‬‬

‫המערכת‬

‫דבר ראש המכון‬

‫דבר העורכת‬

‫" ָא ָדם ַחי ָּבעֹו ָלם ֶשאֹותֹו הּוא עֹו ֶשֹה ְל ַע ְצמֹו‪,‬‬ ‫שלום וברכה ידידים יקרים‪,‬‬
‫ִמן ַהַּת ֲאוֹות ֶשְּב ָ ֹשרֹו ִמ ְת ַאֶּוה ְל ַע ְצמֹו‬
‫ימי הדין‪ ,‬התשובה‪ ,‬הרחמים והשמחה בחגי חודש תשרי‬ ‫הרב‬
‫ִמן ַהנֹו ִפים ֶשָּב ֶהם הּוא ַמ ְמִּתיק ְל ַע ְצמֹו‬ ‫ממזגים בליל של רגשות‪ .‬לעיתים הם אף נראים כסותרים‪,‬‬ ‫אברהם קריגר‬
‫ֶאת ַהְּפ ָח ִדים ֶשָּב ֶהם הּוא ַמ ְפ ִחיד ֶאת ַע ְצמֹו‬
‫כגון‪ :‬תחושות ורגשות של אימה ונוקשות מצד הדין‪ ,‬אל‬
‫ּו ִמן ָה ַא ֲה ָבה ֶשאֹו ָתּה הּוא אֹו ֵהב ְל ַע ְצמֹו‬
‫אורית‬ ‫ּו ִמן ַהִּ ֹש ְנ ָאה ֶשאֹו ָתּה הּוא ֹש ֹו ֵנא ְל ַע ְצמֹו‬ ‫מול רכות ונינוחות הנובעים מהרחמים‪ ,‬כמו גם ימי חשבון‬
‫חרמון‬
‫עורכת‬ ‫ּו ַבַּק ִיץ הּוא יֹו ֵצא ֶאל ִמחּוץ ְל ַע ְצמֹו‬ ‫נפש‪ ,‬התבוננות פנימית והינזרות ממאכל ומשתה‪ ,‬לעומת‬
‫ּו ַבְּס ָתיו הּוא חֹו ֵזר ֲח ָז ָרה ְל ַע ְצמֹו‬
‫ימים של שמחת החג הפורצת מתוך הסוכות השונות לרשות‬
‫ְורֹו ֶאה ֶמה ָע ָשֹה ְל ַע ְצמֹו ַּבַּק ִיץ ּו ַמה לא ָע ָשֹה ְל ַע ְצמֹו‬
‫ַמ ְב ִחין ֵּבין ֶזה ְל ֶזה ּו ֵמ ִבין ְל ַע ְצמֹו״‪.‬‬ ‫הרבים‪ .‬כוחו וחוסנו של העם התעצב דווקא מתמהיל זה שהפך‬

‫(אדם לעצמו‪ /‬נתן זך)‬ ‫להומוגניות המסוגלת להכיל בו זמנית רגשות סותרים‪.‬‬

‫ההיסטוריה היהודית שינקה מכך‪ ,‬מצאה לה ברגעי אימה ופחד‬
‫כוחות של חוסן ועוצמה‪ .‬ברגעים של עצבות וקדרות היא‬
‫הצליחה להביא עצמה לקדושה ולהתעלות‪.‬‬

‫בפתח השנה החדשה כל אחד מאיתנו עושה לעצמו חשבון‬ ‫בשנה החולפת התהלכנו כחברה בחללי רגש שנעו בהם אי‬
‫נפש פנימי ובו הוא סוקר את חייו בעולמו ורואה מה עשה‬ ‫וודאות פוליטית‪ ,‬ערכית‪ ,‬מוסרית‪ ,‬חברתית ובטחונית‪ .‬אולם על‬
‫אף הכל בתוך חלל זה איננו נחלשים ואיננו חשים חוסר וודאות‪,‬‬
‫לעצמו ומה לא עשה ומבחין בין זה לזה ומבין לעצמו‪.‬‬
‫אלא דווקא בזמן זה בוקעים מקרבנו עוצמה‪ ,‬דבקות‪ ,‬כוחות‬
‫מחודשים ואמונה‪.‬‬

‫למידעון זה צרפנו מדור חדש אשר נקרא 'דור שני‪ -‬קולות‬ ‫שנת תשע"ט הייתה גם שנה מאתגרת ומורכבת עבור שם‬
‫מהשטח'‪ .‬המדור נותן במה לבוגרי קורס 'שליחי זיכרון בחזית‬ ‫עולם‪ .‬מחד‪ ,‬נסיקה לגבהים של עשייה והנחלה כמו‪ :‬פרויקט‬
‫השירים "שם עולם ‪ ,"2019‬נוכחות מדהימה ברשתות החברתיות‬
‫הנחלת השואה' מטעם מרכז שם עולם‪ ,‬לאחר שהוכשרו‬ ‫והתפתחות ביוזמות חינוכיות‪ ,‬ומאידך שנה מטלטלת במישור‬
‫לספר את סיפור הוריהם ניצולי השואה המסונכרן עם‬ ‫הכלכלי‪ ,‬מגורמים שפעילותינו על עוצמותיה לא נעמה להם‬
‫ועד לנסיונות חסימה לפיתוח והרחבה‪ .‬מקובלנו מחכמי הדורות‬
‫סיפור חייהם כבני הדור שני‪ ,‬וחלקם אף עברו קורס כתיבה‬ ‫שככל "שסטרא דטוב עולה סטרא דרע גם כן" והכוונה שככל‬
‫יוצרת‪ .‬הם מעלים על הכתב אנקדוטות מתוך סיפורם הרחב‬ ‫שההתפתחות וההצלחה עולים‪ ,‬במקביל יהיו כוחות מנוגדים‬
‫שיעלו גם כן‪ .‬הדבר מלמד אותנו עד כמה אנו בדרך הנכונה‪.‬‬
‫ומשתפים את הקוראים בזיכרונות מ'שם'‪.‬‬

‫המאמר 'זהות וזיכרון בקרב בני דור שלישי לשואה'‬ ‫אנו משוכנעים כי השנה הזו‪ ,‬שנת תש"פ‪ ,‬בעזרתכם ותמיכתכם‪,‬‬
‫שמתפרסם במידעון ונכתב על ידי ד"ר קרול קדרון‪ ,‬עוסק‬ ‫ידידים יקרים‪ ,‬תעלה על קודמתה בפעילות הציבורית‪ ,‬החינוכית‬
‫והערכית שפעלנו במרכז ותצליח להעמיד בשוליים את "הסטרא‬
‫בדור השלישי אשר בניגוד לבני הדור השני לשואה‪,‬‬
‫הנושאים לתפיסתם את עול הזיכרון בעיקר במרחב הפרטי‬ ‫דרע"‪.‬‬
‫ומתנגדים לאופני הנצחה ציבוריים‪ ,‬רובם מדגישים כחלק‬
‫מהבניית זהותם את חשיבותה של עבודת זיכרון קולקטיבית‬ ‫ב"ה מוצפים אנו בעת האחרונה באנשים טובים המנסים לתרום‬
‫ולסייע בכל דרך אפשרית‪ .‬אנו מלאי הערכה ותודה לציבור‬
‫המתבצעת בבתי הספר ובאמצעי התקשורת הפומביים‪.‬‬ ‫המתנדבים והמסייעים לשם עולם ואף פותחים את הדלתות‬
‫לעוד ועוד מעורבות שלכם‪ ,‬ציבור יקר‪.‬‬
‫במדור "ראיון בשניים" עידן אופטובסקי מהמרכז הבינלאומי‬
‫מראיין את שרה טסלר ואחותה חנה שהינן שורדות שואה‬ ‫מאחלים לכם שנת שמחה וטוב‪ ,‬שנת מעורבות ופעילות‬
‫עם סיפור משותף מרגש ובלתי ניתן להפרדה‪ .‬יומיים לאחר‬ ‫ברוכה‪,‬‬
‫שהתראיינו למידעוננו‪ ,‬נפטרה שרה טסלר וראיון זה הפך‬
‫לזיכרון אחרון ממנה ואנו מפרסמים אותו לזכרה‪.‬‬ ‫הרב אברהם קריגר‬
‫ראש המרכז הבינלאומי שם עולם‬
‫בברכת שנה טובה ומבורכת‪,‬‬
‫וכן תהא שנת פריחה!‬
‫אורית חרמון‬

‫‪3‬‬

‫חדשות שםעולם‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬ ‫מטעם המרכז‪ ,‬לדוגמה‪ :‬המחזת סיפורי‬ ‫‪1‬‬
‫ניצולים‪ ,‬קורס כתיבה יוצרת ועוד‪ .‬בוגרי‬ ‫לפני כחודשיים התקיימה‬
‫בהמשך לחשיפת פרויקט‬ ‫הקורס‪ ,‬בעידוד צוות המרכז‪ ,‬חשים צורך‬ ‫פגישה עם מזכ"ל תנועת‬
‫השירים של שם עולם ‪,2019‬‬ ‫לפתח מעורבות ציבורית בנושאים שונים‬ ‫הצופים‪ ,‬קלי כהן‪ ,‬במטרה ליצור‬
‫הסרטון של הרב קריגר ונועה‬
‫קירל התפרסם בטלוויזיה‪ .‬צופה‬ ‫הקשורים בשואה‪.‬‬ ‫שיתוף פעולה כולל בין תנועות הנוער‬
‫השונות ועם תנועת הצופים בפרט‪ ,‬על‬
‫ניצול שואה שעלה ארצה ובהמשך היגר‬ ‫‪3‬‬
‫לארה"ב‪ ,‬צפה בתכנית בלוס אנג'לס והבין‬ ‫צוותי ההדרכה והחניכים‪.‬‬
‫שהדודה שנספתה באושוויץ‪ ,‬עליה נועה‬ ‫סגן ראש המועצה‪ ,‬חזקי סיבג‪,‬‬
‫מדברת‪ ,‬הייתה חברת נעוריו באוסטריה‪.‬‬ ‫ביקר במרכז הבינלאומי שם‬ ‫‪2‬‬
‫בהיותו חייל בארץ פגש את סבה של נועה‬ ‫עולם‪ .‬סיבג היה מחברי הנהלת מוזיאון‬ ‫מחזור שישי של קורס שליחי‬
‫והתברר שיש להם קשר משותף לאותה‬ ‫זיכרון הנחלת השואה ‪ -‬דור‬
‫דודה‪ .‬הוא הגיע ארצה לביקור ונפגש עם‬ ‫בית הגדודים באביחיל‪ .‬כמי שהתנסה בעברו‬ ‫שני הסתיים לאחרונה ובוגריו הצטרפו‬
‫נועה‪ .‬הפגישה עוררה בו זיכרונות מחברתו‬ ‫בעבודה עם בני נוער‪ ,‬הוא התעניין בפעילות‬
‫למאגר בוגרי הקורסים הקודמים של‬
‫שנספתה בשואה‪.‬‬ ‫הענפה המתקיימת במרכז עם בני נוער‬ ‫המרכז‪ .‬חלק מהבוגרים כבר מתנדבים‬
‫ומבוגרים‪.‬‬ ‫בפעילות שם עולם‪ .‬מתוך כך‪ ,‬יוזמות‬
‫המועלות על ידי בוגרי הקורס זוכות לסיוע‬

‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬

‫הרצאה של הרב קריגר בבנייני‬ ‫‪4‬‬
‫האומה במסגרת כנס מנהיגי‬

‫החינוך של החמ"ד‪ .‬ההרצאה נערכה‬

‫בפני המורים להיסטוריה בנושא דפוסי‬
‫הצלה שונים של מנהיגים רבנים ביוון‬

‫וברומניה‪.‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬
‫נשים הבאות ממעגלי השפעה‬
‫‪9‬‬ ‫‪6‬‬
‫הרב שמואל אליהו‪ ,‬רבה של‬ ‫חברתיים וכלכליים שונים‬ ‫הכנס הבינלאומי הרביעי –‬
‫העיר צפת‪ ,‬הגיע בתשעה באב‬ ‫חברו יחדיו במטרה להביא‬
‫לסיור והיכרות מעמיקה עם‬ ‫את התפיסה הנרטיבית ואת‬ ‫'עבר שלא עובר' ביוזמת‬
‫פעילות שם עולם לתודעה‬ ‫המרכז הבינלאומי שם עולם‬
‫תכני המרכז‪ .‬הרב התעניין מאוד‬
‫ציבורית רחבה באמצעות‬ ‫ובהפקת חברת 'בעקבות'‬
‫במקורות הייחודים שקיימים בשם עולם‬ ‫העברת פרויקטים של שם‬
‫בתחומי הפילוסופיה היהודית וההגות‬ ‫עולם לאחריותן‪ .‬היוזמה חיברה‬ ‫התקיים בתאריכים כב'‪-‬כג' בסיון תשע"ט‪,‬‬
‫בנושאי השואה‪.‬‬ ‫‪ 19/6/2526‬במלון רמדה בירושלים‪ .‬נושא‬
‫נשים שבאו מתוך תודעה נשית גבוהה‬
‫‪10‬‬ ‫ומתוך הכרה בחשיבות פועלן של נשים‬ ‫הכנס היה 'הנחלת השואה במציאות‬
‫פגישה עם סגנית ראש העיר‬ ‫יהודיות בתקופת השואה‪ .‬הזדהותן עם‬ ‫משתנה' והוא עסק בסוגיות שונות וביניהן‬
‫ירושלים‪ ,‬חגית משה‪ ,‬בנושא‬ ‫תפיסת הדרך של שם עולם הביאה אותן‬
‫שיתופי פעולה עם המרכז בנוגע‬ ‫בשאלה כיצד אפשר לזכור ולשמר את‬
‫לייסד מועדון נשי הפועל לצד המרכז‬ ‫תודעת השואה בימינו‪ .‬הכנס כלל ארבעה‬
‫לפרויקטים שונים המיועדים לבני נוער‬ ‫בשיתוף פעולה הדוק הכולל לקיחת‬ ‫מושבים שעסקו בזיכרון השואה במבחן‬
‫ולצעירים‪ .‬הפגישה נולדה בעקבות רצון‬ ‫הזמן‪ ,‬מסעות לפולין ואלטרנטיבות חדשות‬
‫של עיריית ירושלים להשתתף בפרויקט‬ ‫משימות שונות‪.‬‬ ‫למסעות בארץ ולקהילות ישראל בגולה‪,‬‬
‫שם עולם ‪ 2020‬העתידי‪ ,‬בעקבות תמיכתם‬
‫‪6‬‬ ‫סיפור השואה – השפעתו ונוכחותו על‬
‫הנלהבת בפרויקט שם עולם ‪.2019‬‬ ‫עיצוב סיפורן של תפוצות ישראל באותה‬
‫‪7‬‬ ‫העת בספרות ובמדיה וכן השואה כשפה‬
‫‪10‬‬
‫‪8‬‬ ‫חדשה –דרכים אלטרנטיביות להשמעת‬
‫‪5‬‬ ‫כמדי שנה ערכנו יום גיבוש‬ ‫זיכרון השואה‪ ,‬כגון‪ :‬אנימציה‪ ,‬אינסטגרם‪,‬‬
‫צוותי במהלכו נסענו לסיור‬
‫קצר בנחל השופט‪ ,‬שם עצרנו‬ ‫תאטרון‪ ,‬פרויקט שם עולם ‪ 2019‬ועוד‪.‬‬
‫במהלך מושב הערב הועלתה ההצגה‬
‫לארוחת בוקר בטבע ועברנו סדנה‬ ‫'ארובות בשמים' מאת תאטרון הכרכרה‪.‬‬
‫קבוצתית מגבשת וחוויתית‪ .‬המשכנו‬ ‫בכנס השתתפו כשלוש מאות אנשים‬
‫לצפון לשיט אתגרי בקיאקים בנהר הירדן‬ ‫מובילי דעת קהל בתחום שיח השואה והוא‬
‫וסיימנו את היום בארוחת ערב במסעדה‬ ‫השאיר רושם גדול על שומעיו ופתח אפיקי‬
‫ובדברי רוח המסכמים שנת פעילות‬ ‫חשיבה לתחומי עשייה נוספים בעתיד‪.‬‬

‫נוספת של המרכז‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫דור שני‬

‫מקהולשוטתח‬

‫תפילה למוצאי שבת‬

‫גיטה גלר‬
‫ישראל וברך אותם באהבה‪.‬‬
‫זו השבת חולפת עוברת‪,‬‬ ‫היה זה מוצאי שבת‬ ‫המדור נותן במה לבוגרי‬
‫ותן לנו שבוע של ברכה‪,‬‬ ‫קודש האחרון‬ ‫קורס 'שליחי זיכרון בחזית‬
‫שבוע של בריאות טובה‪,‬‬ ‫הנחלת השואה' מטעם מרכז‬
‫שבוע של פרנסה‪,‬‬ ‫קודם אמירת הסליחות‬ ‫שם עולם‪ .‬לאחר שהוכשרו‬
‫שבוע של אושר וכבוד‪,‬‬ ‫לספר את סיפור הוריהם‬
‫שבוע של בשורות טובות‪,‬‬ ‫פסענו בבית העלמין מוקפים‬ ‫ניצולי השואה המסונכרן‬
‫במצבות זהות של עמך‬ ‫עם סיפור חייהם כבני הדור‬
‫שבוע של ישועות ונחמות‪,‬‬ ‫השני‪ ,‬וחלקם אף עברו קורס‬
‫ישראל אשר ניכר כי עתיקות‬ ‫כתיבה יוצרת‪ ,‬הם מעלים‬
‫אמן ואמן"‪.‬‬ ‫הן‪ ,‬שכן הכיתוב היה קשה‬ ‫על הכתב אנקדוטות מתוך‬
‫לזיהוי‪.‬‬ ‫סיפורם הרחב ומשתפים את‬
‫סבתא נהגה לספר לנו‪ ,‬כי את התפילה‬ ‫הקוראים בזיכרונות מ'שם'‪.‬‬
‫הזו הקפידה לומר מדי שבת‪" .‬גם‬ ‫והנה‪ ,‬אנו עומדים בפתחו של הציון ובו‬ ‫נייחל לכך שמדור זה יאפשר‬
‫כשהיינו באוושויץ‪ ,‬שם‪ ,‬ב'צה לאגר'‪,‬‬ ‫מצבת האבן‪ ,‬ומעליה על הקיר כתובה‬ ‫לדור השני להעביר את לפיד‬
‫במחנה הנשים בבלוק ‪ ,25‬כששכבנו על‬ ‫תפילת "ג ָאט אברהם יצחק אונד יעקב‪,‬‬ ‫זיכרון השואה לקהלים רבים‬
‫הפריצ'ים ועשן הקרמטוריום ריצד מול‬ ‫בהיט דאיין פ ָאלק ישראל‪ ,‬מיט דאיינען‬ ‫על מנת שלעולם לא נשכח!‬
‫עיננו‪ ,‬שרנו את הבקשה הזו בכל מוצאי‬ ‫לויב‪ ,"...‬תפילה המיוחסת לסניגורם של‬
‫‪6‬‬
‫שבת"‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬רבי לוי יצחק מברדיצ'ב‪.‬‬

‫הוסיפה סבתא ואמרה‪" :‬אז‪ ,‬גם אמרתי‬ ‫עצמתי את עיני תוך כדי אמירת‬
‫לאמא בגיחוך‪' ,‬ראי‪ ,‬היידי‪ ,‬מה אנו‬ ‫התפילה‪ ,‬והנה עלתה לפניי דמותה של‬
‫מבקשות כאן במחנה המוות אושוויץ ‪-‬‬ ‫סבתי זיכרונה לברכה‪ ,‬אשר מדי שבת‬
‫בשבתו בשעת דמדומים היתה יושבת‬
‫פרנסה?! עושר?! כבוד?!‪"...‬‬ ‫על מרפסת ביתה‪ ,‬מביטה אל עבר הרי‬
‫יהודה ומלווה את השמש השוקעת‪ .‬אט‬
‫ואכן‪ ,‬סבתא ואימא שרדו ועלו לארץ‬ ‫אט היתה נושאת עיניה לשמים וסופרת‪:‬‬
‫ישראל‪ .‬סבתא זכתה לרוות נחת מנכדיה‬
‫וניניה אשר שרו עמה מדי שבת את‬ ‫אחד‪ ,‬שניים‪ ,‬שלושה כוכבים‪.‬‬

‫התפילה הזו‪.‬‬ ‫"סבתא‪ ,‬חכי לכוכב הרביעי!" הייתי‬
‫מפצירה בה בתום של ילדה וסבתא‬
‫ביום הולדתה ה‪ ,91-‬בצהרי שבת קודש‪,‬‬ ‫הביטה בי באהבה בעיניה הכחולות‬
‫יח' אדר א'‪ ,1992 ,‬הלכה סבתא לבית‬ ‫היפות‪ ,‬לקחה את ידי בשתי ידיה החמות‬
‫ואמרה‪" :‬מיין טייערע גולדענעס קינד‪,‬‬
‫עולמה בדעה צלולה‪.‬‬ ‫נכדתי היקרה‪ ,‬כשכוכב רביעי ינצנץ‪,‬‬
‫וכששלושה כוכבים יצאו ועמם השבת‪,‬‬
‫סגרנו עבורה את המעגל וליווינו את‬ ‫ינצנצו רבים אחריו‪ ,‬הזמן כבר דוחק"‪.‬‬
‫נשמתה בשירה שקטה ובתפילה נפלאה‬
‫של "ג ָאט אברהם"‪ ,‬תפילה אותה ילדיי‪,‬‬ ‫וכך‪ ,‬הוצאנו את השבת בשירה שהיא‬
‫הלא הם ניניה‪ ,‬מלמדים את ילדיהם‪ -‬בני‬ ‫בעצם תפילה עתיקה‪" :‬ג ָאט אברהם‪,‬‬
‫ניניה‪ ,‬תפילה המיוחסת לסניגורם של‬ ‫יצחק אונד יעקב‪ ,‬בהיט דאיין פ ָאלק‬
‫ישראל‪ ,‬מיט דאיינען לויב ‪ -‬אלוקי‬
‫ישראל‪ ,‬רבי לוי יצחק מברדיצ'ב‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב שמור על עמך‬
‫לזכרו‪ .‬לזכרה‪.‬‬

‫ילדה במחנה‬

‫צביה יוסקביץ‬

‫יולי ‪ ,1944‬מחנה ברגן בלזן‪.‬‬

‫אמי ז"ל‪ ,‬דבורה וגנר לבית גולדרייך ו"ילדיה" הגיעו למחנה‬

‫אבימשייוקושםניילםאחמרהיהלשדייחםרוברעיירה קו שבשוויץ‬ ‫שלושה חדשים קודם לכן בקבוצה של יהודים הונגרים‪,‬‬
‫רובם ככולם בעלי ממון ומעמד חברתי גבוה‪ .‬הקבוצה נועדה‬
‫להשתחרר מן המחנה ולנסוע לשוויץ במסגרת העסקה הנודעת‬

‫בשם "עסקת קסטנר"‪.‬‬

‫דבורה מתקרבת לקבוצת הנשים המתגודדות‬ ‫דבורה‪ ,‬הפליטה הפולניה‪ ,‬נקלעה לקבוצה בשל היותה מטופלת בעשרה ילדים יתומים‪ ,‬חלקם‬

‫ומביטות לכיוונה‪ .‬פניה בוערות ממבוכה וכעס‪.‬‬ ‫פליטים פולניים וחלקם יתומים‪ ,‬בנים להורים הונגרים שנספו‪ .‬הילדים הוצאו מאחד מבתי‬

‫מבלי לגלות את הסערה המתחוללת בתוכה‬ ‫היתומים בבודפשט בו דבורה עבדה כמורה לעברית‪ .‬אחת מן הילדים היתה שושנה בת אחיה‪,‬‬

‫פנימה‪ ,‬היא שואלת בקור רוח לפשר המהומה‪.‬‬ ‫ילדה בת ‪ 11‬אשר התלוותה אליה מאז אספה אותה מהוריה בדצמבר ‪.1941‬‬

‫אחת הנשים פונה אליה בצעקה‪" :‬את גנבת לי‬ ‫דמדומי בוקר‪ ,‬דבורה מתעוררת ראשונה ונעה באי נוחות על הדרגש‪ .‬שושנה מסרבת להיפרד‬
‫את השעון!"‬ ‫ממנה וחולקת עמה את דרגש השינה‪ ,‬נצמדת ואוחזת בבגדה‪ .‬כמידי בוקר דבורה חשה רטיבות‬

‫דבורה מזדקפת מלא קומתה‪ ,‬צועדת בצעדים‬ ‫ותוהה מתי זה ייפסק? מתי הילדה תיגמל? עוד מעט ימלאו לה שתים עשרה! מחשבות נוגות‬

‫איטיים‪ ,‬אך נחושים לעבר תא האחסון‪ .‬בתנועת‬ ‫עוטפות אותה אך היא מיד מתעשתת ונזכרת כי הילדה אינה חווה ילדות רגילה‪ .‬רק כאשר‬

‫יד בטוחה והחלטית פותחת לרווחה את התא‬ ‫החיים ייטיבו עמה‪ ,‬תוכל לדרוש ממנה את מה שמצופה מבת גילה‪.‬‬

‫ומוציאה ממנו את נתח הנקניק (באותה עת נהגו‬ ‫דלת העץ הכבדה נפתחת בחריקה צורמת וקולה של הקאפו רועם מבעד לאפלולית הבוקר‬
‫לייצר נקניקים עם חותמת של מטבע מתכת‬ ‫בצריף‪ .‬מתוך הפתח מגיחה הקאפו האימתנית ואחריה קרן שמש שופכת אלומה של אור‬
‫בקצה הגליל)‪ .‬היא מרימה את הנתח בידה‪ ,‬דופקת‬ ‫לתוך חשכת חייהם‪ .‬הילדים בדרגשים קופצים באימה ודבורה ממהרת לשמח את ליבותיהם‬
‫על דלת התא ודואגת להשמיע את צליל המטבע‬
‫החותם את הנתח‪ .‬היא מציגה את ה'אוצר' לראווה‬ ‫באומרה ‪":‬קינדרלך‪ ,‬השמש זורחת‪ ,‬היום נלמד בחוץ"‪.‬‬

‫בפני הנשים הזועמות ואומרת‪" :‬את זה הילדה‬ ‫הילדים ממהרים להתארגן ומסדרים את המעט שיש להם‪ ,‬לפי כללי הסדר במחנה‪ .‬הם חולקים‬

‫ראתה"‪.‬‬ ‫עם דבורה חמישה דרגשים ושני תאי אחסון קטנטנים לחפציהם המועטים והדלים‪ .‬לאחר‬

‫הנשים נסערות ומדברות בערבוביה‪.‬‬ ‫אחת הנשים‬ ‫תפילה וארוחת בוקר מחליטה דבורה לנצל את שעות‬
‫דבורה ניגשת אל הילדה וסוטרת לה‬ ‫פונה אליה בצעקה‪:‬‬ ‫השמש ולהוציא לאוורור בחצר הצריף את השמיכות והמזרן‬
‫אותו הרטיבה שושנה‪ .‬כמוה נוהגות גם מספר נשים נוספות‪.‬‬
‫על לחייה‪.‬‬ ‫"את גנבת לי‬ ‫המזרן העשוי מתבן ומכוסה בבד גס ומחוספס‪ ,‬כבד מאוד‬
‫המדיף ריח לא נעים‪ .‬את המזרן היא מניחה לכיוון השמש‬
‫לאחר מספר דקות נמצא השעון‬

‫בין קפלי הבד של המזרן ודבורה‬ ‫את השעון!"‬ ‫לייבוש‪.‬‬
‫הועמדה למשפט על שסטרה לילדה‪.‬‬ ‫דבורה ועשרת ילדיה יושבים במעגל ומנהלים את שגרת‬

‫בפסק הדין של צוות שופטים שהוקם‬ ‫הלימוד היומית שלהם אבל היום בחוץ‪ ,‬לאור השמש ובלב‬

‫מקבוצת הגברים‪ ,‬הוטל על הילדה והאישה‬ ‫שמח‪ .‬מידי פעם מצטרפים מרחוק ילדים נוספים השוהים עם אימותיהם בצריף והינם צמאי‬

‫בעלת השעון להתנצל בפני דבורה שיצאה‬ ‫דעת‪ .‬בשעת השיעורים הם מדברים ושרים בעברית המשמשת עבורם כשפת לימוד ושירה‪.‬‬

‫ללא שנענשה‪ .‬בדברי הסיכום ציין ראש הרכב‬ ‫הילדים הזרים נמנעים מלהצטרף למעגל‪ ,‬על אף שמידי פעם דבורה מאותתת בידה ומזמינה‬

‫השופטים שהסטירה היתה חינוכית ולא פוגענית‪.‬‬ ‫אותם לחבור אליהם‪.‬‬

‫קבוצת הניצולים שהתה במחנה עוד חצי שנה‬ ‫הנשים ההונגריות מתייחסות אל דבורה‪ ,‬הפליטה הפולניה‪ ,‬ואל ילדיה בהסתייגות ואף‬
‫לאחר האירוע‪ .‬במהלך תקופה זו חייה של דבורה‬ ‫בעויינות‪ .‬וזאת משום שרכבת ההצלה הייתה מיועדת מלכתחילה ליהודי הונגריה "המיוחסים"‬
‫לא הפכו קלים יותר‪ .‬מידי פעם היו פגיעות‬
‫בילדים בעקבות מריבות עם הילדים האחרים‬ ‫והם נקלעו לתוכה שלא כדין‪ ,‬למרות ששפת הדיבור שלהם היתה הונגרית‪.‬‬
‫ואימותיהם המשיכו לירות בה את חיציהן ולנצל‬
‫כל הזדמנות להקשות עליה ולהשפילה‪ .‬כל זאת‬ ‫במהלך אותו בוקר שטוף שמש חלף לידם איש צבא גרמני וזרק לעבר דבורה נתח נקניק ולחש‬
‫בנוסף למסכת הייסורים והגזרות שהוטלו על‬ ‫לה בגרמנית‪" :‬חלקי זאת היום לילדים"‪ .‬דבורה קמה בזריזות ובעליצות להחביא את ה'אוצר'‬

‫כלל האסירים על ידי הנוגשים הגרמנים‪.‬‬ ‫בתא האחסון ובכוונתה לתתו לילדיה לארוחת הערב‪.‬‬

‫בסוף דצמבר ‪ 1944‬שוחררו ‪ 1361‬אנשי הרכבת‬ ‫לאחר מספר שעות‪ ,‬השמש מתחילה להיעלם לאיטה‪ ,‬ובכוחות משותפים היא והבנים גוררים‬
‫מברגן בלזן והועברו לשוויץ‪.‬‬ ‫את המזרן הכבד למקומו על הדרגש העליון‪ ,‬מכניסים את השמיכות ונכנסים לצריף העגמומי‬

‫והחשוך‪.‬‬

‫עם כניסתה של דבורה לצריף מורה עליה אחת הילדות באצבעה וצועקת‪" :‬זו הגנבת! היא‬

‫גנבה את השעון‪ .‬אני ראיתי שהחביאה אותו שם למעלה"‪ ,‬ומורה על תא האחסון השייך להם‪7 .‬‬

‫זהות וזיכרון‬
‫בקרב בני דור שלישי‬

‫לשואה‬

‫ד"ר קרול א‪ .‬קדרון‬

‫מרצה בחוג לאנתרופולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪[email protected] ,‬‬

‫המאורגנים לפולין המתקיימים בכיתה י"א‬ ‫בניגוד לבני הדור השני לשואה‪,‬‬ ‫ממצאים אתנוגרפיים ארוכי טווח (‪1998-‬‬
‫חושפים את המוביליות העמוקה יותר של‬ ‫הנושאים לתפיסתם את עול‬ ‫‪ )2011‬אודות עבודת הזיכרון בקרב בני‬
‫בני הדור השלישי‪ .‬כ‪ 20,000-‬תלמידי תיכון‬ ‫הזיכרון בעיקר במרחב הפרטי‬ ‫הדור השני‪ 1‬והשלישי לשואה‪ ,2‬מראים‬
‫ישראלים נסעו עד כה לפולין כדי ללמוד על‬ ‫ומתנגדים לאופני הנצחה‬ ‫שבניגוד לבני הדור השני לשואה‪ ,‬הנושאים‬
‫השואה ממקור ראשון‪ .‬מומחים פדגוגיים‪3‬‬ ‫ציבוריים‪ ,‬רובם הגדול של בני‬ ‫לתפיסתם את עול הזיכרון בעיקר במרחב‬
‫העריכו כי מטרת המסעות היא להפוך‬ ‫הדור השלישי מדגישים כחלק‬ ‫הפרטי ומתנגדים לאופני הנצחה ציבוריים‪,‬‬
‫את ילדי בית הספר לעדים לפורענות של‬ ‫מהבניית זהותם את חשיבותה‬ ‫רובם הגדול של בני הדור השלישי מדגישים‬
‫עולם המוות הפולני‪ ,‬כך שיעריכו יותר את‬ ‫של עבודת זיכרון קולקטיבית‬ ‫כחלק מהבניית זהותם את חשיבותה של‬
‫החשיבות המכרעת שבהקמת מדינה יהודית‬ ‫עבודת זיכרון קולקטיבית המתבצעת בבתי‬
‫חזקה ויחפשו אחר שרידי המורשת האבודה‬
‫הספר ובאמצעי התקשורת הפומביים‪.‬‬
‫של התרבות היהודית בתפוצות‪.‬‬ ‫הבניית זכר השואה מתחילה כבר בכיתה ד'‪,‬‬
‫לפי פלדמן‪ ,4‬המסע לפולין הוא טקס‬ ‫אז התלמידים מתבקשים להכין עץ משפחה‬
‫פדגוגי בארסנל הדת האזרחית הלאומית‪,‬‬ ‫ובתוך כך מסומנים בני דור שלישי שיוכלו‬
‫שמטרתו לחברת דור חדש של אזרחים‬ ‫להשתמש בעץ שלהם כדי "להראות ולספר"‬
‫ישראלים יהודים ציונים לאומיים‪ ,‬חמושים‬ ‫על הקשר המיוחד שלהם לשואה‪ .‬המסעות‬

‫‪Kidron Carol A., “Surviving a distant past: A case study of the cultural construction of trauma descendant identity” Ethos, 31(4), 2003 pp. 513-544.; Kidron Carol, A. .1‬‬
‫“‪Toward an ethnography of silence: The lived presence of the past in the everyday life of Holocaust trauma survivors and their descendants in Israel”. Current‬‬
‫‪Anthropology, 50 (1), 2009, pp. 5-27.; Kidron Carol A., “Embracing the Lived Memory of Genocide: Holocaust Survivor and Descendant Renegade Memory-‬‬
‫‪Work at the House of Being.” American Ethnologist 37:(3), 2010, pp. 429-451.‬‬

‫‪Kidron Carol A., “Survivor Family Memory at Sites of Holocaust Remembrance: Institutional Enlistment or Family Agency?”, History & Memory, 27, 2015, pp. . 2‬‬
‫‪45-73.‬‬

‫‪ .3‬קרן נילי‪" ,‬את אחי אנוכי מבקש‪ :‬מסעות לפולין במדינת ישראל" בתוך‪ :‬משרד החינוך‪ ,‬תרבות וספורט‪ ,‬מחלקת נוער ותרבות‪ ,1999 ,‬ירושלים‪ ,‬ישראל‪.‬‬

‫‪Feldman Jackie, Above the Death Pits, Beneath the Flag: Youth Voyages to Holocaust Poland and Israeli National Identity. 2008, New York, Berghahn. . 4‬‬

‫‪8‬‬

‫הלה זעירא ויינשטיין‬ ‫הדור השני בין הגילאים ‪ 35-65‬ובני הדור‬ ‫בשנאת זרים המונעת מנסיבות היסטוריות‪,‬‬
‫תלויה על‪ ,‬בלי מה ‪ /‬טכניקה מעורבת‬ ‫השלישי בין הגילים ‪ .16-37‬המדגמים כללו‬ ‫שמעניקה משמעות לשירותם העתידי‬
‫בעיקר את בני הדור השני והשלישי‪ ,‬חילונים‬ ‫בצבא‪ ,‬לבחירותיהם החברתיות והפוליטיות‬
‫השלישי תופסים בתור הכישלון של הוריהם‬ ‫(‪ )60%‬ומסורתיים (‪ ,)30%‬עם מיעוט קטן‬ ‫ולהשקפת עולמם‪ .‬בלברג‪ 5‬מסבירה כי‬
‫בני הדור השני לעודד את הוריהם שלהם –‬ ‫(‪ )10%‬של שומרי מצוות‪-‬אורתודוקסיים‬ ‫תכניות הלימודים מעודדות את תפקיד‬
‫ניצולי השואה – לחשוף ולתעד את עברם‬ ‫(לפי הגדרתם העצמית)‪ .‬נערכו גם תצפיות‬ ‫ההנצחה הייחודי של נכדי הניצולים‪ ,‬כך‬
‫כחלק מהמורשת הראויה של משפחתם ושל‬ ‫באתרי הנצחה רבים ומגוונים כגון‪ :‬מוזאונים‬ ‫שישמשו בו‪-‬זמנית כשליחי סביהם במסע‬
‫החברה הישראלית כולה‪" 6.‬העברת הלפיד"‬ ‫לאומיים מונומנטליים‪ ,‬מוזאונים לוקאליים‬ ‫הניצחון שלהם חזרה לאתרי ההשמדה‪ ,‬וכן‬
‫של שימור מורשת הניצולים אל בני הדור‬ ‫–אזוריים‪ ,‬לנדסמנשאפטים (ארגונים‬ ‫כמתווכים הנושאים את מסר העבר הרחוק‬
‫השלישי מוצגת כדילוג מעל שתיקת בני‬ ‫התנדבותיים לניצולי שואה ובני הדור השני‬ ‫לחברי הקבוצה שלא זכו לקשר משפחתי‬
‫הדור השני‪ ,‬שנזקק להתערבויות מבחוץ‬ ‫של יוצאי אירופה מארצות שונות)‪ ,‬קבוצות‬ ‫קרוב לשואה‪ .‬תהליך הפיכתם של בני‬
‫כדי להפעיל מחדש את הקול המשפחתי‪.‬‬ ‫תמיכה לבני הדור השני‪ ,‬טקסי יום השואה‬ ‫הדור השלישי למתווכים כולל פרקטיקות‬
‫לתפיסת בני הדור השלישי‪ ,‬הביקורת‬ ‫בבתי ספר והכנה בית‪-‬ספרית לפני נסיעות‬ ‫ייחודיות הנחשפות במהלך ההכנה למסעות‪,‬‬
‫וההתערבויות הללו הן שמעניקות להם‬ ‫בעת המסעות עצמם ובחזרה מהם‪ .‬בני‬
‫לגיטימציה להתעלות מעל שתיקת הוריהם‬ ‫לפולין ודיונים אחרי החזרה מהם‪.‬‬ ‫הדור השלישי מתבקשים להציג את מורשת‬
‫הפגועים וחסרי האונים‪ ,‬שלא הצליחו לתווך‬ ‫השואה המשפחתית שלהם בכיתה במהלך‬
‫השמעת קולם‬ ‫המסע ובדיונים שלאחריו‪ ,‬וחלק מהמסעות‬
‫את העבר הלאה ביעילות‪.‬‬ ‫של נושאי‬ ‫כוללים גם ביקורים שלהם בשרידי הבתים‬
‫גיא‪ ,‬תלמיד תיכון ישראלי‪ ,‬השתתף במסע‬ ‫בהם התגוררו בני משפחותיהם או במקומות‬
‫מאורגן למחנות ההשמדה בפולין מטעם בית‬ ‫מורשת השואה‪:‬‬ ‫המחבוא בהם הסתתרו‪ .‬כך הם הופכים‬
‫ספרו‪ .‬המסע לפולין היה האחרון בסדרה של‬ ‫השתלטות על‬
‫פרקטיקות הנצחה פדגוגיות שמשתמשות‬ ‫שתיקתם של בני‬ ‫לסוכני זיכרון עבור הקבוצה כולה‪.‬‬
‫בנכדי הניצולים כמתווכי זיכרון השואה‬ ‫למרות שראיונות עם בני הדור השלישי‬
‫המשפחתי שלהם‪ 7.‬הגיוס הפדגוגי של בני‬ ‫הדור השני‬ ‫יוצגו בהמשך כדי להמחיש את מקומה‬
‫הדור השלישי התחיל בשנות ה‪ ,90-‬עם‬ ‫המרכזי של ההבניה הפדגוגית להשמעת‬
‫מתן משימות לתלמידי כיתה ד' לבנות עץ‬ ‫הנתיב מהשתיקה הביתית לדיבור הציבורי‬ ‫קול זכר השואה‪ ,‬הם מעלים מחדש גם את‬
‫משפחה באמצעותו יוכלו להראות ולספר‬ ‫חושף ביקורת כואבת של מה שבני הדור‬ ‫זיכרונות השתיקה הביתית באופן שמעצים‬
‫על השואה בסיוע סביהם הניצולים‪ .‬בתיכון‬ ‫רגשית את קולם כנשאי זיכרון‪ .‬כדי‬
‫התבקשו בני הדור השלישי לשאול את‬ ‫תכניות הלימודים מעודדות את‬ ‫לבחון את הקשר הבינארי והלא‪-‬רציף בין‬
‫סביהם על סיפורי השואה המושתקים‬ ‫תפקיד ההנצחה הייחודי של נכדי‬ ‫השתיקה לדיבור‪ ,‬אציג להלן את תיאוריהם‬
‫שלהם‪ ,‬כך שהם עצמם יוכלו לשמש עדים‬ ‫הניצולים‪ ,‬כך שישמשו בו‪-‬זמנית‬ ‫הרפלקסיביים של בני הדור השלישי על‬
‫ממקור שני ויעבירו את הסיפורים הללו‬ ‫כשליחי סביהם במסע הניצחון‬ ‫התנועה שבין קול העדות שלהם במרחב‬
‫הלאה לבני כיתתם במהלך שיעורי ההכנה‬ ‫שלהם חזרה לאתרי ההשמדה‪,‬‬ ‫הציבורי הישראלי לבין שתיקת השואה‬
‫וכן כמתווכים הנושאים את מסר‬
‫למסעות לפולין‪.‬‬ ‫במרחב הפרטי המשפחתי‪.‬‬
‫גיא הגיע לשיא ההתערבות הפומבית‬ ‫העבר הרחוק לחברי הקבוצה‬
‫של עברו המשפחתי כאשר עמד על במה‬ ‫שלא זכו לקשר משפחתי‬ ‫מתודולוגיה‬

‫קרוב לשואה‬ ‫בשנים ‪ 1998-2011‬נערך מחקר אתנוגרפי‬
‫רב‪-‬אתרי (‪ )MUTLT-SITED‬אודות עבודת‬
‫הזיכרון של בני הדור השני והשלישי‬
‫בישראל‪ .‬נערכו ‪ 75‬ראיונות עומק חצי‪-‬‬
‫מובנים עם בני הדור השני ו‪ 50 -‬ראיונות‬
‫עם בני הדור השלישי (עם ייצוג מגדרי שווה‬
‫בשני המדגמים)‪ .‬הנחקרים גוייסו בעזרת‬
‫מתודת כדור השלג (מרואיינים קיימים‬
‫הפנו אותי למרואיינים חדשים)‪ .‬רואיינו בני‬

‫‪Balberg-Rothenstreich Adina, “A Pedagogic and Humanist Journey or Fashionable Coming of Age Trip? Fifteen Years of Youth Trips to Poland”, New Directions . 5‬‬
‫‪10, 2004, pp. 158-167. (Hebrew).‬‬

‫‪ .6‬בעשור האחרון חל שינוי בעבודת הזיכרון בקרב חלק מבני הדור השני‪ .‬יוזמות מוסדרות חדשות של מוסדות הנחלה ראו את הצורך בהצבת הדור השני בחזית הבמה אל מול היעלמותו של הדור‬
‫הראשון‪ .‬יוזמה אחת היא המיזם “שליחי זיכרון בחזית הנחלת השואה” של המרכז הבינלאומי שם עולם אשר מכשיר את בני הדור השני ליצור סינתזה בין סיפור ההורים המתבסס בעיקר על‬

‫זיכרון תיעוד פנימי וחיצוני שנערך עימם בזמנו וחשיפה למקורות עלומים ששופכים ומרחיבים נתונים ומידע שההורים לא חלקו‪ .‬כל זאת בסנכרון החוויה‪ ,‬המשמעות ואופי החיים של בני הדור‬
‫השני בבתים של הניצולים כולל משמעויות מאוחרות יותר כשהקימו כבר בתים ומשפחות המשך (‪ .) MISSING CITATION AND BIBLIOGRPAHY‬ייתכן שגל הפתיחות שהחל בדור‬

‫השני הוא תגובה לרצף שיצר הדור השלישי אשר פתח להורים את מחסום השתיקה‪.‬‬
‫‪Kidron Carol A., “Survivor Family Memory at Sites of Holocaust Remembrance: Institutional Enlistment or Family Agency?”, History & Memory, 27, 2015, pp. .7‬‬

‫‪45-73.‬‬

‫‪9‬‬

‫מרגיעה את עצמה] איך הם יכלו לא‬ ‫בלבד‪ ,‬אך "מעולם לא הייתה מדוברת"‪ .‬כל‬ ‫באושוויץ והקריא מכתב שהוריו התבקשו‬
‫לספר לי‪ ...‬הייתי צריכה לדעת [היא‬ ‫שלושת הדורות שמחו שגיא הפך להיות גשר‬ ‫לכתוב מטעם בית הספר ולשלוח עמו‬
‫צועקת] הייתי שם והייתי צריכה לדעת!!!‬ ‫של זיכרון עבור הוריו השותקים‪-‬לשעבר‪,‬‬ ‫להקראה באתר האסון‪ .‬המכתב חשף את‬
‫בסדר‪ ,‬הם לא רצו לפגוע בי‪ ...‬אבל הלכתי‬ ‫ושזכה לגישה למידע מסביו הניצולים "לפני‬ ‫סיפורה הטראגי של סבתו של גיא‪ ,‬שבחרה‬
‫הביתה להורים שלי – וגם הם ידעו!!!‬ ‫שיהיה מאוחר מדי"‪ .‬במקרה של גיא אפשר‬ ‫למסור את בתה הפעוטה לאימה כדי שיהיה‬
‫[צועקת] מה‪ ,‬הם כולם רצו שנשכח‬ ‫לראות כיצד התפתח קולו לחשיפת עבר‬ ‫לה סיכוי לשרוד‪ .‬גיא בן ה‪ 17-‬שמע סיפור‬
‫את זה? [דמעות עולות בעיניה] איך‬ ‫שהיה בלתי ידוע ומושתק לחלוטין קודם‬ ‫זה בפעם הראשונה על אותה הבמה באתר‬
‫ההורים שלי יכלו לשתוק? איך הם יכלו‬ ‫לכן‪ .‬המרחב הציבורי במקרה זה היה נחוץ‬ ‫בו התרחש‪ .‬באותו ערב קבוצת התלמידים‬
‫למנוע ממני לדעת? זאת ההיסטוריה‬ ‫כדי לשחרר את השתיקה ולחשוף היסטוריה‬
‫שלי כמו שלהם‪ .‬אז‪ ...‬רציתי רק לומר‬ ‫נפגשה לדיון על רשמי היום‪ .‬גיא נזכר‪:‬‬
‫לכל ההורים‪ ,‬אל תעשו את הטעות של‬ ‫משפחתית שלולא כן אולי הייתה נשכחת‪.‬‬ ‫"כשסיפרתי להם [לתלמידים] את‬
‫המשפחה שלי‪ ,‬אל תשמרו על שתיקה!"‬ ‫גם עדי‪ ,‬בעומדה על הבמה במהלך טקס‬ ‫הסיפור של סבתא שלי‪ ,‬התחלתי לבכות‬
‫עדותה של עדי מבטאת באופן אירוני‬ ‫במסע לפולין לאחר סיום התיכון‪ ,‬תיארה‬ ‫[עוצר]‪ ...‬אבל זה היה בסדר‪ .‬כולם באו‬
‫ניסיון לרוקן את העדות מתוכן – ההזדמנות‬ ‫בקול רועד כיצד גדלה כמעט ללא כל‬ ‫אליי אחר כך ואמרו לי כמה זה עזר‬
‫המוחמצת שלה לחוות את הממשק בין‬ ‫היכרות עם היסטוריית השואה המשפחתית‬ ‫להם‪ ...‬כמה הם העריכו את הסיפור‬
‫שלה‪ .‬לפני המסע היא החליטה לשאול את‬
‫שלי‪ .‬אני חושב שעזרתי‬
‫למי שלא היה להם סיפור‬
‫משלהם‪ ,‬את יודעת‪ ,‬סיפור‬
‫שואה משפחתי כמו שלי‬
‫שהם יוכלו להתייחס אליו‪...‬‬

‫כל שלושת הדורות שמחו‬
‫שגיא הפך להיות גשר של‬
‫זיכרון עבור הוריו השותקים‪-‬‬
‫לשעבר‪ ,‬ושזכה לגישה‬
‫למידע מסביו הניצולים‬

‫הלה זעירא ויינשטיין ‪ /‬צבעי שמן‪ ,‬קולאז׳ בטכניקה מעורבת על עץ (‪)2019‬‬ ‫אפשר לומר שנתתי להם את הסיפור של‬
‫סבתא שלי‪ ,‬והם יזכרו אותו"‪.‬‬
‫צורות ידע מפוצלות אך גם בעלות פוטנציאל‬ ‫סביה אם איבדו קרובים כלשהם במהלך‬
‫מחבר‪ .‬היא משחזרת את ההזדמנות האבודה‬ ‫השואה‪ .‬סבה וסבתה הקשישים סיפרו לה‬ ‫למרות שגיא סיפר לי בתחילת הריאיון‬
‫להציב את הידע הגופני והרגשי שלה לצד‬ ‫במעורפל שהם הצליחו בקושי רב לברוח‬ ‫שבמהלך המסע הוא לא תפס את עצמו‬
‫הידע ההיסטורי והעובדתי על העקבות‬ ‫מהזוועות ונעו כפליטים ממקום למקום‬ ‫כ"נשא" של זיכרון השואה המשפחתי‪ ,‬הוא‬
‫המעטים של נוכחותם הנעדרת של סביה‪8.‬‬ ‫באירופה‪ .‬במהלך המסע לפולין‪ ,‬עדי‬ ‫נזכר כי מילא באופן ספונטני את תפקיד‬
‫עם זאת‪ ,‬תפיסתה שלה את כישלון ההעברה‬ ‫מתארת כי התרגשה במיוחד מלוחית זיכרון‬ ‫העד בכך ש"נתן את סיפורו" למשתתפים‬
‫הבין‪-‬דורית של זכר השואה המשפחתי היא‬ ‫לזכר הקהילה היהודית בסביבה שממנה‬ ‫שלא היו מצאצאי הניצולים‪ .‬אלה חיפשו‬
‫שחושפת בעוצמה רבה כל כך את דחיפות‬ ‫משפחתה ברחה‪" .‬הרגשתי שאני מכירה את‬ ‫סיפור רגשי ואותנטי יותר להזדהות בעזרתו‬
‫הקול המשפחתי האותנטי‪ .‬למרות שסביה‬ ‫המקום הזה"‪ ,‬היא מספרת‪ .‬לאחר המסע היא‬ ‫עם עבר השואה‪ .‬עד סוף הריאיון גיא החל‬
‫סיפקו לה ידע חלקי בלבד‪ ,‬עדי מפנה באופן‬
‫פומבי אצבע מאשימה כלפי הוריה על כך‬ ‫שיחזרה‪:‬‬ ‫להתייחס לעצמו כעד בן הדור השלישי‪.‬‬
‫ש"ידעו" ושמרו על שתיקה‪ ,‬בזמן שסביה‬ ‫"חזרתי לסבא שלי וסיפרתי לו איפה‬ ‫הוריו של גיא הסבירו כי לולא המסע‬
‫זוכים למחילה על כך שביקשו לא "לפגוע"‬ ‫הייתי‪ ,‬וסיפרתי לו על‪ ...‬השלט‪ ...‬והוא‬ ‫המאורגן מבית הספר ובקשת כתיבת המכתב‬
‫בה‪ .‬כמו רבים מהמרואיינים האחרים‪ ,‬גם‬ ‫אמר [שתיקה ארוכה] "זה היינו אנחנו‪...‬‬ ‫שהגיע ממנו‪ ,‬הם לא היו מספרים לבנם‬
‫עדי מבצעת אידיאליזציה לסביה הניצולים‬ ‫אני הייתי שם" [קולה נשבר]‪ ...‬לא‬ ‫סיפור זה‪ ,‬ולולא מכתבם הוא לא היה זוכה‬
‫יכולתי להאמין [שתיקה ארוכה‪ ,‬היא‬ ‫להזדמנות לספק עדות פומבית לקבוצה‪ .‬אמו‬
‫סיפרה כי מאז המסע‪ ,‬המשפחה החלה לדון‬
‫בפתיחות רבה יותר בהיסטוריה המשפחתית‬
‫שקודם לכן ניכרה בבית באופנים סמויים‬

‫‪Marschall Sabine, “Touring Memories of the Erased City: Memory, Tourism and notions of ‘Home’.” Tourism Geographies: An International Journal of Tourism Space, Place and . 8‬‬

‫‪Environment 17 (3), 2015, pp. 332-349.; Dragojlovic Ana, “The Search for Sensuous Geographies of Absence: Indisch Mediation of Loss.” Subjectivity 8, 2015, pp. 315–34.‬‬

‫‪10‬‬

‫שלי או אבא שלי שלא רצה להקשיב‪,‬‬ ‫מורשת השואה‪ ,‬גם אל מול ניסיונם של‬ ‫ומבקשת להגן עליהם‪ ,‬ואילו הוריה נושאים‬
‫בכל מקרה אחרי שנים שהם התרגלו‬ ‫הסבים הניצולים לשבור את השתיקה‬ ‫בנטל הביקורת שלה על הכישלון להעביר‬
‫לשתיקה‪ ,‬כשהכול התפוצץ וסבא שלי‬ ‫בנוכחותם‪ .‬איריס מתארת את האפתיה של‬ ‫את הלפיד הלאה לידיה‪ ,‬ה"אצנית" הבאה‬
‫התחיל לדבר‪ ,‬עכשיו‪ ...‬זה נראה [לאבא‬ ‫בשרשרת‪ .‬יש לציין כי גם עדי רומזת לידע‬
‫שלה] מפחיד מדי ומביך מדי‪ ,‬אז הוא‬ ‫אביה כך‪:‬‬ ‫הפנימי הבלתי מוסבר שנושאים עימם‬
‫לא רוצה להקשיב‪ .‬זה פשוט מאוחר מדי‬ ‫"סבא שלי מדבר איתי‪ ,‬ברור‪ ,‬בגלל שאני‬ ‫בני הדור השלישי‪ ,‬שלא זקוקים לסיפור‬
‫שואלת‪ ,‬ואבא שלי יושב שם ולא מקשיב‪ ,‬זה‬ ‫היסטורי ממשי כדי להרגיש את עבר השואה‬
‫בשבילם‪ ,‬עכשיו זה תלוי בנו"‪.‬‬
‫כחלק מהניסיון הרפלקסיבי שלהם להסביר‬ ‫איך ההורים שלי יכלו‬ ‫המשפחתי שלהם בהיותם "שם"‪.‬‬
‫את כישלון הוריהם‪ ,‬גם דוד וגם איריס‬ ‫לשתוק? איך הם יכלו למנוע‬ ‫בהמשך לסיפורה של עדי‪ ,‬רבים מבני‬
‫מבטלים בקלות רבה למדי כל אפשרות‬ ‫ממני לדעת? זאת ההיסטוריה‬ ‫הדור השלישי אף הופכים את הכעס שלהם‬
‫של תפקיד עתידי לבני הדור השני כנשאים‬ ‫להדרה ומסרבים לחלוק את עדויות השואה‬
‫אפילו של זיכרון ביתי כלשהו מהשואה‪.‬‬ ‫שלי כמו שלהם‪ .‬אז‪...‬‬ ‫של סביהם עם הוריהם בני הדור השני‪ .‬ג'ולי‪,‬‬
‫בהמשך לדימוי של "דור המדבר"‪ ,‬הם כבני‬ ‫רציתי רק לומר לכל ההורים‪,‬‬ ‫בת הדור השני‪ ,‬נזכרת כיצד מצאה במגירה‬
‫הדור השלישי מוכנים גם לקחת על עצמם‬ ‫אל תעשו את הטעות של‬ ‫תיאור בכתב‪-‬יד שכתבה בתה גלי על עדות‬
‫את התפקיד האחראי של נשאי הזיכרון‬ ‫המשפחה שלי‪ ,‬אל תשמרו‬ ‫שהיא שמעה מסבתה לפני שנסעה לפולין‪.‬‬

‫במקום הוריהם‪.‬‬ ‫על שתיקה!"‬ ‫כאשר שאלה ג'ולי את בתה‬
‫לאה לוקחת את הביקורת על שתיקת‬ ‫על המסמך‪ ,‬ענתה גלי‪" :‬הייתה‬
‫בני הדור השני צעד אחד קדימה‪ ,‬ומציגה‬ ‫לא מעניין אותו‪ ,‬או לפחות הוא לא מראה‬ ‫לך ההזדמנות שלך לשמוע את‬
‫אולי את הטיעון החזק ביותר נגד מורשת‬ ‫סימנים של עניין‪ .‬גם כשאני חושבת שאולי‬ ‫הסיפור שלהם ופספסת אותה‪,‬‬
‫השתיקה שעוברת מדור לדור ופוגעת‬ ‫הוא מקשיב‪ ,‬הוא עושה את זה בסתר‪ ,‬כאילו‬ ‫זאת ההזדמנות שלי‪ ,‬וזה בינינו"‪ .‬כמו עדי‪,‬‬
‫בפוטנציאל המשחרר של זכר השואה בקרב‬ ‫הוא אומר לנו 'אל תשימו לב אליי‪ ,‬אני לא‬ ‫גם גלי תובעת לעצמה בעלות על סיפורי‬
‫בני הדור השלישי‪ .‬בתהליך זה היא שוקלת‬ ‫הניצולים ואומרת "זה שלי"‪ .‬ג'ולי סיפרה‬
‫גם לתפוס בעצמה את תפקיד נשאית זיכרון‬ ‫מקשיב'‪ .‬הוא אף פעם לא שואל שאלה"‪.‬‬ ‫לי בעצב‪" ,‬הם [ההורים והילדים] שותפים‬
‫דוד מתאר באופן אמפתי יותר את‬ ‫לפשע‪ ,‬קודם ההורים שלי השתיקו אותי‪...‬‬
‫החיים השותק‪:‬‬ ‫ועכשיו הילדים שלי עושים לי אותו דבר"‪.‬‬
‫"כשיש משהו בבית ואת יודעת על‬ ‫התעלמות בני הדור השני‪:‬‬ ‫לאור כישלונם של בני הדור השני להעביר‬
‫זה אבל אין לך שום מידע עליו‪ ,‬שום‬ ‫"ההורים שלנו הם כמו "דור ה ִמדבר"‬ ‫את הלפיד הלאה‪ ,‬בני הדור השלישי תופסים‬
‫סיפורים‪ ,‬זה תופס הרבה יותר מקום‪,‬‬ ‫מהתנ"ך‪ .‬הם מתו לפני שיכלו להיכנס‬ ‫כעת לעצמם את הזכות לשאת את הזיכרון‬
‫החלל של מה שאת לא יודעת‪ ,‬ואז‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬הם פגועים מדי רגשית‪,‬‬ ‫ולא מוכנים לחלוק עם הוריהם את המורשת‬
‫כשיש לך את הסיפורים‪ ...‬השואה היא‬ ‫ואין להם את הכוח‪ ,‬את הכלים‪ ,‬כדי‬ ‫המשפחתית המתועדת שנוצרת באמצעות‬
‫כל כך גדולה‪ ,‬וכשאת לא מדברת עליה‬ ‫להשמיע את קול ההורים שלהם‪ .‬אנחנו‬ ‫התערבויות פדגוגיות ופומביות‪.‬‬
‫זה חלל ענק‪ .‬בילדות של אמא שלי‬ ‫צריכים לעשות את זה במקומם‪ .‬הם לא‬ ‫נכדי הניצולים מתארים בביקורתיות את‬
‫חלל השתיקה היה כל כך גדול שהוא‬ ‫מראית העין של אדישות הוריהם כלפי‬
‫מילא את כל הבית‪ ,‬אבל לנו [בני הדור‬ ‫יכלו להתמודד עם זה"‪.‬‬
‫השלישי] היו סיפורים והסיפורים‬ ‫למרות שדוד מנסח את דבריו ברגישות‬
‫אפשרו לנו לראות את העבר ואת‬ ‫רבה יותר‪ ,‬כמו האחרים שצוטטו לעיל‪ ,‬גם‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬לא את החלל‪ .‬בבית של‬ ‫הוא נותן לגיטימציה להרחקת דור הוריו‬
‫סבא שלי השואה הייתה שם‪ ,‬בגלל‬ ‫מפעולת ההנצחה באמצעות עדות‪ ,‬בכך‬
‫שהוא היה שם‪ .‬לגדול עם ניצול זה‬ ‫שהוא מדמה באופן מטאפורי‬
‫כמו להיות ליד מדורה‪ ,‬ניצוצות עפים‬ ‫את השתיקה למנטליות לא‪-‬‬
‫וגחלים נופלות ומשאירות סימן שהייתה‬ ‫מודעת של עבדים (שנידונו‬
‫שם מדורה‪ ,‬וגם כשהמדורה נכבית את‬ ‫"למות" במרחב הלימינלי של‬
‫יודעת שהיא הייתה‪ .‬אז הדור השני חי‬ ‫גלות המדבר) ואת הדיבור לריבונות לאומית‬
‫בבית שהניצוצות עפו עליהם‪ ,‬הם היו‬
‫מסומנים על ידי האש‪ .‬אבל כשהם עזבו‬ ‫חופשית‪.‬‬
‫את הבית הם היו צריכים להבין שזה לא‬ ‫איריס מהרהרת על ההשלכות ארוכות‪-‬‬
‫חייב להיות ככה‪ .‬אנחנו צריכים לדבר‬ ‫הטווח של הפגיעות והשתיקה של בני הדור‬
‫על ההיסטוריה‪ ,‬לספר את הסיפורים כדי‬
‫שכולם ידעו מה קרה‪ ,‬ואז זה לא יתפוס‬ ‫השני‪:‬‬
‫כל כך הרבה מקום בחיי המשפחות‬ ‫"כנראה אני פשוט צריכה לפצות על‬
‫השתיקה שלהם‪ ,‬ואני לא בטוחה מי אשם‬
‫שלנו"‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬סבא שלי שלא רצה לדבר עם אבא‬
‫לאה מבחינה בין בני הדור השני שלקחו‬
‫כמובן מאליו את החוויה המוכללת אך‬
‫המושתקת של זכר השואה בחיי היומיום‬
‫שלהם‪ ,‬לבין האפקט המשחרר של הידע‬

‫‪11‬‬

‫"אנחנו רוצים לדעת יותר כי לא גדלנו‬ ‫תסבוכת הקול‬
‫עם הידע על מה שקרה לסבים שלנו‪.‬‬ ‫והשתיקה‪:‬‬
‫חזרתי מהמסע מחוברת יותר לעבר‪ ,‬אבל‬ ‫אותנטיות‬
‫זה לא חיבור בראש אלא חיבור רגשי‪.‬‬
‫עד שלא ניגע בכותל המערבי‪ ,‬לא נוכל‬ ‫ועליונות השתיקה‬
‫להרגיש את בית המקדש שהיה לידנו‬ ‫המכוננת‬
‫כל הזמן‪ .‬לנסוע לפולין זה בשבילנו‬
‫כמו לגעת בכותל שנשאר מהריסות‬ ‫שאלת ריאיון אחת אחרונה העלתה בכל‬
‫בית המקדש‪ .‬הסבים שלנו [המקדש]‬ ‫זאת קושי עם ביקורת השתיקה‪ ,‬האותנטיות‬
‫היו שם בשקט כל הזמן – אנחנו פשוט‬ ‫ההיסטורית וההיעדר שבהווה השתיקה‬
‫היינו צריכים להגיע למקום הזה‪ ,‬להבין‬ ‫הנחווית‪ ,‬וחשוב יותר – הנתיבים הלא‪-‬‬
‫עד כמה אנחנו מכירים את השפעות‬ ‫לינאריים מהשתיקה אל הדיבור‪ .‬כששאלתי‬
‫את בני הדור השלישי אם מי שאינם‬
‫הטרגדיה הזו"‪.‬‬ ‫צאצאים לניצולים יכולים לשמש נשאי‬
‫שני אופנים לידע על‬ ‫זיכרון של ידע השואה‪ ,‬התשובה המיידית‬
‫השואה נובעים מהתיאור‬ ‫הייתה 'לא' מהדהד – רק בני הדור השלישי‬
‫לעיל‪ :‬האחד הוא ידע‬ ‫הלה זעירא ויינשטיין הם נשאי זיכרון אותנטיים‪ .‬אך כששאלתי‬
‫קוגניטיבי והיסטורי‬ ‫אדם מעפר ‪ /‬טכניקה מעורבת על נייר (‪ )2017‬למה‪ ,‬נחשפה שיחה מחודשת ובלתי צפויה‬
‫מפורש והשני הוא‬
‫הידע הרגשי והיחסי שתואר קודם לכן‪.‬‬ ‫נכדי הניצולים מתארים‬ ‫והקול שמשמיעים בני הדור השלישי‪ .‬לאה‬
‫בהמשך למחקרים של קדרון‪ 11‬ומרשל‪12‬‬ ‫בביקורתיות את מראית העין‬ ‫טוענת כי ילדותם של הדור השני התאפיינה‬
‫על טיולי שורשים של צאצאי הניצולים‪,‬‬ ‫של אדישות הוריהם כלפי‬ ‫בנוכחות מרומזת של השואה‪ ,‬שכמו "הפיל‬
‫המסע לחיפוש ידע היסטורי באתרי זיכרון‬ ‫מורשת השואה‪ ,‬גם אל מול‬ ‫שבחדר" שמתארת זרובבל‪" ,9‬ממלאת את‬
‫פומביים ממחיש ומפעיל את זיכרונות‬ ‫ניסיונם של הסבים הניצולים‬ ‫כל הבית"‪ .‬בהמשך לאפשרות הרואה את‬
‫הילדות הסמויים של חוויות החיים לצד‬ ‫לשבור את השתיקה בנוכחותם‬ ‫השתיקה כהיעדר ידע‪ ,‬ניתן לייחס את‬
‫העבר המשפחתי‪ .‬שאלתי את רינה אם מי‬ ‫חוויית השתיקה המיוחסת לבני הדור השני‬
‫שאינו צאצא לניצולים ולא "נגע בקיר" יכול‬ ‫לגבי התפקיד המכונן‬ ‫כהיעדר הידע ההיסטורי‪ .‬בדומה לתיאוריהם‬
‫לרכוש ידע היסטורי וחיבור רגשי לזוועות‬ ‫ואפילו העיקרי לזיכרון‬ ‫של המרואיינים הקודמים‪ ,‬לאה לא רק‬
‫העבר‪ ,‬והיא השיבה‪" :‬הכי קרוב‬ ‫החי שבשתיקה במורשת‬ ‫מאמינה שהידע של הדור שלה שחרר אותם‬
‫הוא מי שהיה שם‪ .‬ככל שאתה‬ ‫המשפחתית‪ .‬לא רק שחוויה‬ ‫מהחלל האינסופי‪ ,‬אלא גם שהידע המועבר‬
‫עד לכך יותר‪ ,‬כך העדות שלך‬ ‫זו קיבלה בכורה בחשיבותה‬ ‫מדור לדור יכול כעת להמשיך ולעבור‬
‫אותנטית יותר‪ .‬לא משנה איך‬ ‫להעברת הזיכרון מדור לדור‪ ,‬אלא שהיא‬ ‫הלאה‪ ,‬ואז – כמו ספר שהוחזר למדף‬
‫נסובב את השאלה הזו‪ ,‬אנחנו‬ ‫נתפסה גם כמקור לאותנטיות בתפקידם‬ ‫– יהפוך להיסטוריה שנעדרת מעולמות‬
‫[הדור השלישי] האנשים האלה"‪ .‬נראה‬ ‫כנשאי זיכרון ועדים במרחב הציבורי‪.‬‬ ‫החיים ומבתיהם של בני הדור השלישי‪.‬‬
‫כי חיבורם הרגשי של בני הדור השלישי‬ ‫ברגעים האחרונים של הראיונות‪ ,‬ההבניה‬ ‫בהמשך לאזהרה של נורה‪ 10‬לגבי היעלמות‬
‫לניצולים מספק את האותנטיות הנחוצה‬ ‫הציבורית מוסגרה מחדש כגורם שמפעיל‬ ‫האתרים לזיכרון חיים והמעבר לזיכרון‬
‫חשיפה מוקדמת לשתיקה‪ ,‬שהיא בתורה‬ ‫מתוך תחושת חובה‪ ,‬הידע ההיסטורי של‬
‫לעדותם הפוטנציאלית‪.‬‬ ‫חיונית אפילו לעדות ממקור שלישי‪.‬‬ ‫בני הדור השלישי לא רק משחרר את זכר‬
‫גם מרים מציגה רשת משפחתית וציבורית‬ ‫רינה מסבירה את המניעים שלה לנסוע‬ ‫השואה אלא עלול גם להוביל ל"העלמת"‬
‫לעבודתם של בני הדור השלישי‪" :‬בפולין‬ ‫זכר השואה המושתק אך החי‪ ,‬שנכח בחיי‬
‫הגענו לסוג של שיא‪ ,‬מהעוצמות‪ ,‬מהשוק‪,‬‬ ‫לפולין‪:‬‬ ‫היומיום של בני משפחות הניצולים‪ .‬אפשר‬
‫וכשזה מתחבר להיסטוריה האישית שלך‪...‬‬ ‫לשאול האם תיאורה של לאה חושף את‬
‫זה מתחבר בעוצמות גבוהות מאוד‪ ,‬את‬ ‫המשמעות המלאה של שתיקת בני הדור‬
‫מתרגשת כל כך‪ ,‬את חייבת לחלוק את‬ ‫הראשון והשני לעומת קולם הנשמע של‬
‫החוויה שלך‪ ,‬ואת מתנהגת בדרכים שאת‬ ‫בני הדור השלישי‪ ,‬שיצליח אמנם להנכיח‬
‫לא מזהה בעצמך"‪ .‬גם כאן נראה כי המסע‬ ‫את הסיפור ההיסטורי אך בהיעדר החיות‬
‫לפולין מפעיל חוויות ילדות רגשיות שקדמו‬
‫לידע הפדגוגי המובנה‪ .‬שלא כמו רינה‬ ‫שבו‪ ,‬שנכחה במשפחות הניצולים?‬
‫לעיל‪ ,‬מרים לא מזכירה את ידע השואה‬

‫‪Zerubavel Eviatar, The Elephant in the Room: Silence and Denial in Everyday Life. 2006, Oxford University Press. . 9‬‬
‫‪Nora Pierre, “Between memory and history”, Representations 26, 1989, pp. 7-25. .10‬‬

‫‪Kidron Carol A., “Being There Together: Dark Family Tourism and the Emotive Experience of Co-Presence in the Holocaust Past”, Annals of Tourism Research 41, 2013, pp. 175–194. .11‬‬
‫‪Marschall Sabine, “Touring Memories of the Erased City: Memory, Tourism and notions of ‘Home’.” Tourism Geographies: An International Journal of Tourism Space, Place and .12‬‬

‫‪Environment 17 (3), 2015, pp. 332-349.‬‬

‫‪12‬‬

‫העיירה היהודית ווריה‬ ‫אינטראקציות במהלך הילדות‪ 14.‬עם זאת‪,‬‬ ‫הקוגניטיבי או אפילו את ההבנה‪ .‬הלם רגשי‬
‫אפשר לשאול כיצד ההעברה הזו מתרחשת‬ ‫עוצמתי חוצב שכבות עומק בחוויית החיים‬
‫מסע סטודנטיות ליוון‬ ‫אם ההורים בני הדור השני לא הצליחו‬ ‫המוכרת‪ .‬בהמשך למקרה של רינה‪ ,‬החיבור‬
‫לשמש כחוליה מקשרת בשרשרת הדורות‬ ‫בין הקרבה הרגשית לניצולים לבין המסע‬
‫עוצמה‪ ,‬כפי שאומרת תמר‪" :‬לעדים חייב‬ ‫של ההעברה השקטה? תמר מתארת את‬ ‫לפולין מעלה את בני הדור השלישי כעדים‬
‫להיות קשר רגשי לעבר‪ ,‬אי אפשר להעיד‬ ‫הרגעים המהותיים שבהם היא "הפכה"‬ ‫אותנטיים מועצמים‪ .‬בהמשך לניסיונה של‬
‫בלי רגש‪ ,‬וברור שלדור השלישי יש יותר‬ ‫עדי לתפוס לעצמה זכות על עבודת הזיכרון‪,‬‬
‫רגש!"‪ .‬למרות שתמר הבינה ככל הנראה את‬ ‫לצאצאית בת הדור השלישי‪:‬‬ ‫מרים ורינה ממזגות בין שתי צורות הידע –‬
‫הקשר הסיבתי בין השתיקה לדיבור כתהליך‬ ‫"כשהייתי קטנה‪ ,‬אני זוכרת תמיד‬
‫מרכזי בהבניה העצמית שלה‪ ,‬חשוב לשים לב‬ ‫שהתרגשתי מאוד בטקסי השואה בבית‬ ‫הרגשי והקוגניטיבי‪.‬‬
‫כי ללא הגיוס הציבורי וההפעלה הפומבית‬ ‫הספר‪ .‬אף אחד מהילדים האחרים לא‬ ‫גם שרונה גורסת כי מיזוג זה מעניק לבני‬
‫של קולם הרגשי של בני הדור השלישי‪ ,‬רוב‬ ‫בכה‪ ,‬אבל אני כן‪ .‬אני יודעת שההנצחה‬
‫צאצאי הניצולים לא היו ככל הנראה‬ ‫בבית הספר הייתה משמעותית‪ ,‬אבל‬ ‫הדור השלישי תפקיד לאומי מיוחד‪:‬‬
‫הופכים לרפלקסיביים מספיק כדי‬ ‫אני לא חושבת שזה היה הטקס בבית‬ ‫"כן‪ ,‬אנחנו צריכים לתרום להנצחה‪ ,‬כי‬
‫להכיר במקומה המרכזי של העברת‬ ‫הספר – כי בסדר‪ ,‬הם מלמדים אותך את‬ ‫אנחנו יותר מחוברים כשאנחנו מגיעים‬
‫העובדות בבית הספר ואת מקדישה יום‬ ‫משם‪ .‬כשהסיפור שלך‪ ,‬קל יותר לאנשים‬
‫השתיקה בתהליך ההנצחה‪.‬‬ ‫כדי לזכור את זה עם כולם‪ ,‬אבל העובדה‬ ‫להזדהות אתו‪ .‬ברור שאם מישהו‬
‫עם זאת‪ ,‬אדם מתעקש כי זהותם של בני‬ ‫שראיתי את אמא שלי מדליקה נר זיכרון‬ ‫בא ומספר סיפור תאורטי‪ ,‬שלא קרא‬
‫הדור השלישי עוצבה קודם כול בשתיקה‪,‬‬ ‫ביום השואה‪ ...‬היא לא אמרה כלום‪,‬‬ ‫בספרייה או במוזיאון‪ ...‬זה לא אותו דבר‬
‫ורק אז הם עברו למרחב הציבורי כדי לרכוש‬ ‫אבל עומק הרגש שלה‪ ...‬אני מניחה‬ ‫כמו שאני אגיד שאני ניצולה‪ ,‬זה הרבה‬
‫לעצמם קול – לא כמודעות ביקורתית‪ ,‬אלא‬ ‫שאלה הדברים שמשפיעים עלייך – הם‬
‫בתור הרחבה "היסטורית" ו"גאוגרפית"‬ ‫יותר קרוב לבית‪ ,‬יותר נגיש"‪.‬‬
‫מועברים איכשהו"‪.‬‬ ‫בהתייחסות לעצמה בתור ניצולה‬
‫בלבד‪:‬‬ ‫גם שרונה וגם תמר חוזרות בסיפוריהן מן‬
‫"ביום השואה אני אשב ליד אמא שלי‬ ‫המרחב הציבורי של ההיסטוריה המדוברת‬ ‫חזרתי מהמסע מחוברת‬
‫ונצפה בשידורי השואה בטלוויזיה‪ ,‬ואמא‬ ‫אל המרחב הביתי האילם ומתארות את‬ ‫יותר לעבר‪ ,‬אבל זה לא‬
‫שלי תקרא את העיתון כאילו היא לא‬ ‫התרומה הייחודית של ההנצחה הפרטית‬ ‫חיבור בראש אלא חיבור‬
‫מעורבת‪ ,‬כאילו זה לא מעניין אותה‪ .‬אבל‬ ‫הלא‪-‬מדוברת‪ .‬תמר מוקירה את הרגעים‬ ‫רגשי‪ .‬עד שלא ניגע‬
‫אני אראה את השינויים הקטנים בהבעה‬ ‫המוצפנים הרגשיים ה"קרובים לבית"‬ ‫בכותל המערבי‪ ,‬לא נוכל‬
‫שלה – עצובה‪ ,‬מהורהרת‪ ,‬מתוחה‪ .‬הדרך‬ ‫שמנכיחים את עבר השואה‪ .‬בריאיון‬ ‫להרגיש את בית המקדש‬
‫שבה היא מרימה את מבטה למסך מדי‬ ‫המשותף שלהן‪ ,‬תמר ואמה סבורות כי צאצאי‬ ‫שהיה לידנו כל הזמן‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬קמה בעצבנות למטבח וחוזרת‬ ‫הניצולים עשויים להיות עדים ציבוריים רבי‬ ‫לנסוע לפולין זה בשבילנו‬
‫חזרה‪ .‬אני אנסה להסתכל עליה ולראות‬ ‫כמו לגעת בכותל שנשאר‬
‫אם היא צופה‪ ,‬אם היא מוטרדת‪ .‬קשה‬ ‫מהריסות בית המקדש‪.‬‬
‫להסביר‪ .‬אתה מתכוונן אליהם‪ .‬הרגעים‬
‫האלה משפיעים עליך‪ .‬אתה מתחבר‬ ‫שמעבירה סיפור "קרוב לבית"‪ ,‬שרונה‬
‫משמיעה לא רק את תחושת האותנטיות‬
‫שלה עצמה‪ ,‬אלא "טריטוריאליות" ובעלות‬
‫על זכר השואה ועל הסיפורים שהוא מעלה‪.‬‬
‫התיאורים שלעיל מעלים שתי צורות‬
‫ידע מובחנות – הידע ההיסטורי (שנרכש‬
‫באופן מילולי מסיפורי הניצולים) והידע‬
‫המוצפן הרגשי‪ 13‬שמועבר ללא מילים דרך‬

‫‪Polanyi, Michael. Personal Knowledge: Towards a Post-Critical Philosophy. 1958, London, Routledge & Kegan Paul. .13‬‬

‫‪Kidron Carol A., “Toward an ethnography of silence: The lived presence of the past in the everyday life of Holocaust trauma survivors and their descendants in Israel”. Current .14‬‬

‫‪Anthropology, 50 (1), 2009, pp. 5-27.‬‬

‫‪13‬‬

‫רשימה ביבליוגרפית‪:‬‬ ‫גם איריס הדגישה את החשיפה המוקדמת‬ ‫למקום הזה גם‪ .‬זה משנה אותך‪ .‬זה בדם‬
‫לחוויות החיות מהעבר‪ ,‬אך היא לוקחת צעד‬ ‫שלך‪ .‬אלה הרגעים שעושים‬
‫)‪Balberg-Rothenstreich, Adina. (2004‬‬ ‫נוסף קדימה ומזהירה מפני סכנת הדיבור‬ ‫אותנו דור שלישי‪ .‬המסע‪,‬‬
‫‪‘A Pedagogic and Humanist Journey or‬‬ ‫שנראה כי מאתגר את ההעברה במרחב‬ ‫זה פשוט שיעור היסטוריה‬
‫‪Fashionable Coming of Age Trip? Fifteen‬‬ ‫וגאוגרפיה ובשביל כמה מבני‬
‫‪Years of Youth Trips to Poland’, New‬‬ ‫הציבורי‪:‬‬ ‫הדור השלישי‪ ,‬זה נותן לך הזדמנות‬
‫‪Directions 10. (Hebrew).‬‬ ‫"זכר השואה הביתי מתבטא במורכבות‬ ‫לדבר עם אחרים על דברים שאף פעם‬
‫רגשית עוצמתית‪ .‬ייצוגי השואה‪...‬‬
‫‪Csordas, Thomas J. (1993) ‘Somatic Modes‬‬ ‫בסרטים‪ ,‬בתיאטרון ואפילו במוזיאונים‪,‬‬ ‫לא דיברת עליהם קודם"‪.‬‬
‫‪of Attention’, Cultural Anthropology 8.‬‬ ‫משטחים ומרדדים את זה‪ ...‬אפילו אם‬ ‫אדם מתאר כיצד הוא נענה באופן אמפתי‬
‫זה נעשה ברגישות‪ ,‬יש בזה משהו מזויף‪.‬‬ ‫להבעות הפנים ולתגובות הגופניות של‬
‫‪Dragojlovic, Ana. (2015) ‘The Search for‬‬ ‫זה משהו שכבר לא שייך לך‪ ,‬זה משהו‬ ‫אמו במהלך הצפייה בשידורי יום השואה‪,‬‬
‫‪Sensuous Geographies of Absence: Indisch‬‬ ‫ו"מתכוונן" לכל תנועה ותגובה רגשית‬
‫‪Mediation of Loss.’ Subjectivity 8.‬‬ ‫קולקטיבי"‪.‬‬ ‫שלה‪ .‬הסנכרון הרגשי המתואר לעיל מזכיר‬
‫כששאלתי אותה "מי זה 'לך' שזה שייך‬ ‫את ההמשגה של ‪ Csordas‬לגבי "דרכים‬
‫‪Feldman, Jackie (2008) Above the Death‬‬ ‫אליו"‪ ,‬היא ענתה – "לנו‪ ,‬למשפחות"‪ .‬שאלתי‬ ‫סומטיות לתשומת לב"‪ ,‬שהוא מסביר כך‪:‬‬
‫‪Pits, Beneath the Flag: Youth Voyages to‬‬ ‫אם הקול של צאצאי הניצולים הופך שטחי‬ ‫"כיוון שהגוף והמודעות חד הם‪ ,‬האינטר‪-‬‬
‫‪Holocaust Poland and Israeli National‬‬ ‫יותר כשהוא נהיה פומבי‪ ,‬והיא השיבה‪" :‬יש‬ ‫סובייקטיביות נוכחת בו‪-‬זמנית אף היא;‬
‫‪Identity. New York: Berghahn.‬‬ ‫לנו את העוצמה הרגשית ואת הפנימיות‪,‬‬ ‫הרגש של האחר הוא מיידי כיוון שהוא‬
‫כי זאת חוויה פנימית אחרי הכול‪ .‬אז זה‬ ‫נתפס באופן קדם‪-‬אובייקטיבי כשהם‬
‫‪Keren, N. (1993) ‘It is My Brothers I Am‬‬ ‫פחות שטחי"‪ .‬שוב‪ ,‬צאצאי הניצולים הם‬ ‫חולקים הביטוס משותף"‪ 15.‬אדם מציג‬
‫‪Seeking . . .: A Youth Voyage to Poland‬‬ ‫"אחרים" בכך שהם מפנימים את השואה‪ ,‬או‬ ‫אינטר‪-‬סובייקטיביות רגשית משותפת‬
‫‪in State of Israel.’ In: Ministry of‬‬ ‫אולי מבטאים אותה בגופם‪ ,‬בכל העוצמה‬ ‫כדרך להיכרות "מבפנים" וכדרך לרכוש‬
‫‪Education, Culture and Sport.‬‬ ‫ה"פנימית"‪ .‬בשביל איריס‪ ,‬בני הדור השלישי‬ ‫ידע על הכאב הקשור בשואה שאותו "קשה‬
‫הם חומת המגן האחרונה לזיכרון רגשי לא‬ ‫להסביר"‪ .‬הנוכחות המשותפת של אדם ואמו‬
‫‪Youth and Culture Division, Jerusalem:‬‬ ‫קולקטיבי ולא מצומצם‪ .‬באופן אירוני‪ ,‬אחרי‬ ‫באותם רגעים של העברה אמפתית של הידע‬
‫‪Israel [Hebrew].‬‬ ‫שזכו לזיכרון משפחתי פרטי‪ ,‬רגשי ועמוק‪,‬‬ ‫הגופני האלטרנטיבי מרחיקה עד כדי הבניית‬
‫בני הדור השלישי מצויידים במה שצריך כדי‬ ‫ה"חיבור למקום"‪ ,‬חיבור שאותו אדם מתאר‬
‫‪Kidron, Carol A. (2003) ‘Surviving the‬‬ ‫כנמצא בדמו‪ .‬לפי אדם‪ ,‬הרגעים השקטים‬
‫‪Distant Past: A Case Study of the Cultural‬‬ ‫להפוך ל"משרתי" הקול הקולקטיבי‪.‬‬ ‫אך הטעונים רגשית הללו של אינטר‪-‬‬
‫‪Construction of Trauma Descendant‬‬ ‫למרות ששרון‪ ,‬תמר‪ ,‬אדם ואיריס‬ ‫סובייקטיביות אמפתית מבנים את זהותם‬
‫‪Identity’, Ethos 31(4).‬‬ ‫מאפשרים לנו לחשוב כיצד אפשר להבין את‬ ‫של בני הדור השלישי כנשאי זכר השואה‪,‬‬
‫השתיקה מתוך הדיבור‪ ,‬וכיצד היא עשויה‬ ‫ואילו ההבניה הציבורית בקול מוסיפה בסך‬
‫)‪In: Annals of Tourism Research 41. (2013‬‬ ‫להוות עבור חלק מבני הדור השלישי חוויה‬ ‫הכול שכבה של "היסטוריה" ו"גאוגרפיה"‪.‬‬
‫‪‘Being There Together: Dark Family‬‬ ‫מהותית ויסודית בזיכרון השואה (ולהבנות‬ ‫מרואיינים אחרים בני הדור השלישי הזכירו‬
‫‪Tourism and the Emotive Experience of Co-‬‬ ‫גם את תפיסתם על תפקידיהם החברתיים)‪,‬‬ ‫גם העברה ללא מילים הקשורה לאוכל מצד‬
‫‪Presence in the Holocaust Past’.‬‬ ‫מהדברים מתבהר כי השתיקה והדיבור‬ ‫סביהם והוריהם בני הדור השני והעברה של‬
‫מכוונים זה את זה ותלויים זה בזה‪ .‬לפי‬ ‫תסריטי הישרדות גופניים שעוצבו ברגעים‬
‫)‪In: American Ethnologist 37. (2010‬‬ ‫צאצאי הניצולים‪ ,‬השמעת קולם של ניצולי‬ ‫מכוננים בילדות‪ .‬עבור אדם ובני הדור‬
‫‪‘Embracing the Lived Memory of Genocide:‬‬ ‫השואה דורשת רגש אותנטי שבא מתוך‬ ‫השלישי האחרים‪ ,‬לימודי השואה בבית‬
‫‪Holocaust Survivor and Descendant‬‬ ‫השתיקה‪ ,‬ואילו השתיקה דורשת מעורבות‬ ‫הספר רק מסייעים להם 'לנשוף על הגחלים‬
‫‪Renegade Memory-Work at the House of‬‬ ‫ציבורית כדי להשמיע את קולם ולאסוף את‬ ‫הלוחשות' של ההשפעה הקיימת ולהשמיע‬
‫‪Being’.‬‬ ‫הזיכרונות מתוך ההעברה הביתית השקטה‪.‬‬
‫את קולם‪.‬‬
‫)‪In: Current Anthropology 50. (2009‬‬
‫‪‘Toward an Ethnography of Silence: The‬‬ ‫‪Csordas Thomas J. “Somatic Modes of Attention”, Cultural Anthropology 8, 1993, pp. 135–56. .15‬‬
‫‪Lived Presence of the Past in the Everyday‬‬
‫‪Lives of Holocaust Trauma Descendants in‬‬ ‫‪14‬‬
‫‪Israel’.‬‬

‫‪In: History & Memory 27. (2015) ‘Survivor‬‬
‫‪Family Memory at Sites of Holocaust‬‬
‫‪Remembrance: Institutional Enlistment or‬‬
‫‪Family Agency?’.‬‬

‫‪Marschall, Sabine. (2015) ‘Touring‬‬
‫‪Memories of the Erased City: Memory,‬‬
‫‪Tourism and notions of ‘Home’. Tourism‬‬
‫‪Geographies: An International Journal of‬‬
‫‪Tourism Space, Place and Environment 17‬‬
‫‪(3), 49.‬‬

‫‪Nora, Pierre. (1989) ‘Between memory and‬‬
‫‪history’, Representations 26.‬‬

‫‪Polanyi, Michael. (1958) Personal‬‬
‫‪Knowledge: Towards a Post-Critical‬‬
‫‪Philosophy. London: Routledge & Kegan‬‬
‫‪Paul.‬‬

‫‪Zerubavel, Eviatar. (2006) The Elephant in‬‬
‫‪the Room: Silence and Denial in Everyday‬‬
‫‪Life. 2006, Oxford University Press.‬‬

‫הציורים המלווים את המאמר‬
‫נעשו על ידי הלה זעירא וינשטיין‪,‬‬
‫בת הדור השלישי לשואה‪.‬‬

‫ברשאנייויןם‬

‫עידן אופטובסקי‬
‫משוחח‬
‫עם‬

‫שרה וחנה טסלר‬

‫כמה פעמים היית בפולין?‬ ‫לא הייתה קלה‪ .‬חנה‪ ,‬כדרכה‪ ,‬לא סיפרה‬ ‫את הדרך לקבוצת יבנה עשיתי עשרות‬
‫הרבה ולשרה כבר היה קשה לדבר ולשמוע‪.‬‬ ‫פעמים כאשר לקחתי קבוצות לשיחה עם‬
‫‪ 34‬פעמים‪ ,‬הפעם האחרונה הייתה לפני‬ ‫אחרי כשעה נפרדנו וחנה ושרה הלכו‬ ‫שרה טסלר‪ .‬נהגתי להגיע מוקדם‪ ,‬לקחת את‬
‫שנתיים‪ .‬עשו עלינו כתבה‪ .‬נסענו ליומיים‬ ‫שרה מביתה למקום השיחה ועד שהקבוצה‬
‫להכין עוגת דבש לראש השנה‪.‬‬ ‫הגיעה‪ ,‬הספקתי לשאול אותה כמה שאלות‬
‫וחזרנו‪.‬‬ ‫יומיים לאחר מכן‪ ,‬בשבת בבוקר‪ ,‬כ"ט אלול‪,‬‬
‫השבת האחרונה של שנת תשע"ט‪ ,‬שרה‬ ‫ולשמוע סיפורים שעוד לא הכרתי‪.‬‬
‫את עוד זוכרת?‬ ‫עצמה את עיניה בפעם האחרונה‪ .‬יהיו דברים‬ ‫לפני כמה שנים שרה אמרה שהיא כבר לא‬
‫יכולה לתת עדות‪ .‬זה היה לה קשה מידי‪,‬‬
‫לא כל כך‪ .‬כשמתחילים לדבר איתי על‬ ‫אלו לזכרה‪.‬‬
‫משהו‪ ,‬אני נזכרת‪ ,‬אבל ביום יום‪ ,‬כבר לא‪.‬‬ ‫ולצערי הפסקנו‪.‬‬
‫כשאומרים לי את המילה 'בירקנאו'‪ ,‬הכול‬ ‫בת כמה את‪ ,‬שרה?‬ ‫ביום חמישי‪ ,‬כ"ו אלול תשע"ט‪ ,‬נסעתי שוב‬
‫לקיבוץ כדי לראיין את שרה וחנה למידעון‬
‫חוזר מול העיניים שלי‪.‬‬ ‫אני בת ‪ ,91‬אני חושבת שזה מספיק‪ ,‬תראה‬ ‫של שם עולם‪ .‬התלבטתי אם לקיים את‬
‫"לראש השנה אימא שלי הייתה אופה‬ ‫מה יש לי (שרה מצביעה על תמונה עם כל‬ ‫השיחה והופתעתי ששרה הסכימה‪ .‬השיחה‬
‫חלות מיוחדות‪ ,‬עגולות‪ ,‬משוחות בדבש‪...‬‬ ‫צאצאיה)‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬יש לי מכל טוב‪ 20 .‬נכדים‬
‫זה היה האות‪ .‬זיכרונות המאכלים הציפו‬
‫ו‪ 40-‬נינים‪.‬‬
‫‪15‬‬

‫מי דאגה למי?‬ ‫ברשאנייויןם‬ ‫אותנו‪ ...‬יומיים חגגנו כך את ראש השנה‪,‬‬
‫יום אחרי יום ישבנו במחסן הדחוס‪ ,‬מונות‬
‫שרה‪ :‬אני חושבת שלא הייתי חיה אפילו‬ ‫חנה‪ :‬זה היה חלומו של אבא‪ ,‬שהמשיח יבוא‬ ‫ופורטות זיכרונות ומאכלים" (שני חיי שרה‪,‬‬
‫יומיים בלעדיה‪.‬‬ ‫ויהיה מותר לעלות לארץ‪.‬‬
‫עמוד ‪.)85‬‬
‫חנה‪ :‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬החיים יותר חזקים ממה‬ ‫גרנו בכפר מלאקופניה שבצ'כוסלובקיה‪.‬‬
‫שאנחנו יודעים‪.‬‬ ‫ביידיש 'קלייקופניה'‪ ,‬כפר קטן‪ .‬חיו בו שמונה‬ ‫בראש השנה בבירקנאו‪ ,‬נזכרתן‬
‫משפחות יהודיות‪ .‬היינו חמש בנות ואבא‬ ‫בבית‪ .‬קרה לך שהיית בבית‬
‫המציאות בה צריך לדאוג למישהו‬
‫אחר נתנה כוח?‬ ‫מאוד רצה גם בן אבל הוריי לא הספיקו‪.‬‬ ‫בראש השנה ונזכרת בבירקנאו?‬
‫נסענו לכפר בשנת ‪ .1994‬חשבנו שהכפר‬
‫שרה‪ :‬בטח‪ ,‬רק בשביל זה חייתי! אין שום‬ ‫כבר לא קיים ולא נמצא שם כלום‪ .‬הכפר‬ ‫עכשיו כן‪ .‬בתקופה האחרונה כמעט כל‬
‫סיבה אחרת שנשארתי בחיים‪ ,‬רק חנה‪.‬‬ ‫קיים ונראה בדיוק כמו לפני שבעים שנה‪.‬‬ ‫יום באים לדבר איתי על תקופת השואה‪ ,‬אז‬
‫חנה‪ :‬אם לא שרה‪ ,‬לא הייתי כאן‪.‬‬ ‫אני נמצאת 'שם' הרבה‪ .‬זה הופך להיות יותר‬
‫שום דבר לא השתנה שם‪.‬‬ ‫ויותר קשה‪ .‬יותר קשה לי פיזית‪ ,‬אני סובלת‬
‫שרה‪ :‬היא הייתה חולה ושכבה על הרצפה‪.‬‬
‫הייתי צריכה להזיז אותה ליד הקיר כדי‬ ‫הייתה בבירקנאו חברות?‬ ‫מאוד‪ ,‬קשה לי לנשום‪.‬‬
‫שלא ידרכו עליה‪ .‬שבועיים היא שכבה ככה‪,‬‬
‫בלי לאכול ובלי לשתות‪ .‬אחרי שבועיים‬ ‫חנה‪ :‬כן‪ ,‬היינו ביחד ‪ 16‬בנות‪ ,‬על הדרגש‬ ‫חנה‪ ,‬את פחות סיפרת על השואה‪,‬‬
‫ובעבודה‪ .‬אני לא זוכרת אותן‪ .‬פעם אחת‬ ‫למה?‬
‫ביקשה ממני שאביא לה מים‪.‬‬ ‫מצאתי תפוח אדמה על הרצפה והצלחתי‬
‫חנה‪ :‬שרה הייתה שמונה פעמים בפולין עם‬ ‫להביא אותו לצריף‪ .‬ישבנו שם כולנו‪,‬‬ ‫בשנים האחרונות דווקא סיפרתי הרבה‬
‫חיילי צבא ההגנה לישראל‪ .‬אני הייתי פעם‬ ‫חתכתי את תפוח האדמה לפרוסות דקיקות‪,‬‬ ‫ונסעתי לפולין חמש פעמים‪ .‬בהתחלה לא‬
‫אחת‪ .‬זה דבר משמעותי שאי אפשר לתאר‪.‬‬ ‫לא זוכרת אם היה לי סכין‪ ,‬וכל אחת קיבלה‬ ‫סיפרתי‪ ,‬לא היה מה לספר‪ .‬לספר שהייתי‬
‫לצאת משם מוכה‪ ,‬מושפלת‪ ,‬לא בן אדם‬ ‫פרוסה‪ .‬שמנו את תפוח האדמה על הלחם‪,‬‬ ‫מוכה‪ ,‬מושפלת ורעבה? זה לא משהו‬
‫ולחזור עם שני בנים תתי‪-‬אלופים ועם חיילי‬ ‫שאפשר להתגאות בו‪ .‬התביישתי‪ .‬חברות‬
‫צה"ל‪ ,‬גאווה כזאת אי אפשר לתאר במילים‪.‬‬ ‫ממש סעודת מלכים‪.‬‬ ‫בגילי היו חיילות ואילו אני הייתי מוכה‬
‫שרה‪ :‬אתה יודע מה זה חיילי צבא ההגנה‬ ‫שרה‪ :‬חנה ואני לא נפרדנו אפילו לרגע‪,‬‬ ‫ומושפלת‪ .‬בשנים האחרונות כולם מדברים‬
‫לישראל‪ ,‬עם הבן שלי‪ ,‬תת‪-‬אלוף‪ ,‬מצדיעים‬ ‫למרות שפעם אחת ניסו להפריד בינינו‪.‬‬ ‫ומספרים‪ .‬הילדים גדלו וגם אני התחלתי‬
‫לי על הרמפה באושוויץ? אני נאלמתי‪ ,‬לא‬ ‫מנגלה תמיד חיפש קורבנות‪ .‬הוא בא ושלח‬
‫הייתי בעולם הזה‪ ,‬אי אפשר לתאר‪ ,‬אין‬ ‫אותי לצד אחד ואת חנה לצד השני‪ .‬חנה‬ ‫לספר‪.‬‬
‫אמרה‪' :‬אותי אתה לא תפריד מאחותי'‪ .‬היא‬
‫מילים!‬ ‫משכה אותי חזרה לשורה‪ .‬לא עזבנו אחת‬ ‫ועכשיו‪ ,‬את עוד מספרת?‬

‫את השניה עד היום‪.‬‬ ‫חנה‪ :‬עכשיו די!‬
‫שרה‪ :‬היא זוכרת יותר ממני‪.‬‬

‫אתן זוכרות את הפרידה מההורים‬
‫ומהאחיות שלכן?‬

‫שרה‪ :‬לא הייתה פרידה! הגענו עם קבוצה‪,‬‬
‫סחבו אותנו החוצה ולא הספקנו להיפרד‪.‬‬
‫חנה‪ :‬אבא ואימא היו צעירים‪.‬‬

‫גם חנה מצביעה על התמונה המשותפת‬
‫של שרה ושלה עם כל הצאצאים ואומרת‬

‫שחייהן בארץ ישראל היו טובים‪.‬‬

‫האם יכולתן לדמיין תמונה כזאת‪,‬‬
‫אז‪ ,‬בברגן בלזן?‬

‫(שתיהן צוחקות) שרה‪ :‬לא יכולתי לדמיין‬
‫שאחיה עוד יום אחד‪ .‬לגמרי לא יכולתי‬
‫לדמיין את התמונה הזאת‪ ,‬אבל היה מאוד‬
‫כואב להגיע לישראל‪ ,‬כי זה היה החלום של‬
‫אבא‪ .‬הוא סיפר לנו סיפורים על ארץ ישראל‪.‬‬
‫"אבא‪ ,‬ספר לנו סיפור‪ .‬ואבא מספר מיד‪...‬‬
‫הצבי רץ‪ ,‬רגליו הדקיקות מטפסות על טרשי‬
‫ההרים‪ ...‬מרחיק עד לפתח המערה‪ .‬ומשנכנס‬
‫למערה והרב בעקבותיו‪ ,‬ריח מתוק מילא את‬
‫נשימתו של הרב‪ ...‬ריח גן עדן‪ ...‬אז ידע הרב‬
‫כי זו המערה המוליכה אל ארץ ישראל" (שני‬

‫חיי שרה‪ ,‬עמוד ‪.)15‬‬

‫‪16‬‬

‫ובנימה אישית‪ ,‬משהו שכתבתי במוצאי‬ ‫בלעתי את הרוק שמילא את פי למראה‬ ‫מה צריך לזכור?‬
‫שבת כששמעתי ששרה נפטרה‪:‬‬ ‫הבנות הלוגמות בזו אחר זו‪.‬‬
‫חנה‪ :‬צריך לזכור‪ ,‬כן‪ .‬אם לא נזכור זה‬
‫כשאני בא לקחת אותה מהבית למקום‬ ‫היום עבר לאטו עד שהגיעה השעה לצאת‬ ‫עלול לקראת שוב‪ .‬צריך לזכור מה עשו לנו‬
‫שבו תתקיים השיחה‪ ,‬שרה אומרת‬ ‫ולרוקן את העגלה‪ .‬צעדתי מאחורי העגלה‪,‬‬ ‫כשהיינו בלי בית‪ ,‬בלי מדינה ובלי כלום‪ .‬היום‬
‫דוחפת אותה בשתי ידיי ומרגישה עם כל‬ ‫מובן מאליו שהכותל וירושלים הם שלנו‪ .‬לי‬
‫שאחרי השיחה היא עושה קידוש‪.‬‬ ‫פסיעה את פרוסת הלחם הדופקת בי תחת‬ ‫זה חדש‪ .‬תגידו קדיש‪ ,‬תדליקו נרות‪ ,‬תזכרו‪.‬‬
‫"למה?" אני שואל (למרות שאני יודע‬ ‫שרה‪ :‬שואלים אותי איך נשארתי דתיה?‬
‫את התשובה‪ ,‬שרה אמרה אותה גם בפעם‬ ‫השמלה‪.‬‬ ‫איך אפשר שלא? אני מדברת אתו ומבקשת‬
‫את הבחורים פגשנו הפעם בערמות‬ ‫ממנו דברים‪ .‬לא הבנתי איך מישהו יכול לא‬
‫הקודמת)‪.‬‬ ‫האשפה‪ .‬הם רוקנו את העגלה ודיברו אלינו‬
‫"כי זאת הפעם האחרונה שאני עושה‬ ‫תוך כדי העבודה‪" :‬צמתן היום? אנחנו‬ ‫להאמין‪.‬‬
‫מצטערים‪ ,‬כנראה טעינו בחשבון‪ ,‬יום‬ ‫פעם ישבתי 'שם' על הדרגש בקומה‬
‫את זה‪ ,‬אין לי יותר כוח"‪.‬‬ ‫הכיפורים לא היה היום‪ ,‬הוא יחול מחר‪”.‬‬ ‫השלישית ובכיתי נורא‪ .‬לא יכולתי לישון‪.‬‬
‫"אני מבין"‪ ,‬אני אומר לה‪ ,‬ויודע שבעוד‬ ‫כבר ערב‪ .‬לא אספיק לאכול את הפרוסה‬ ‫נזכרתי איך כשהייתי ילדה קטנה בבית ולא‬
‫שבועיים יש קבוצה שביקשה שיחה‬ ‫הצמודה ללבי‪ .‬יום כיפור נוסף עומד להתחיל‪.‬‬ ‫הצלחתי להירדם‪ ,‬אבא אמר לי‪' :‬אני חושב‬
‫של אשת עדות‪ ,‬ורוצה רק את שרה‪.‬‬ ‫שוב עמדתי בתור לחלוקת הלחם‪ ,‬מצרפת‬ ‫ששכחת להגיד קריאת שמע על המיטה‪,‬‬
‫אני אתקשר‪ ,‬שרה תסכים ושוב נבוא‪.‬‬ ‫פרוסה נוספת לפרוסה שכבר מונחת סמוך‬ ‫אם תגידי קריאת שמע תשני מצוין'‪ .‬ניסיתי‬
‫שרה תעמוד שעתיים ותספר את סיפור‬ ‫להיזכר במילים של קריאת שמע ונזכרתי‪.‬‬
‫חייה‪ ,‬תתרוקן מכוחותיה‪ ,‬ותתחזק שוב‬ ‫לחזי‪.‬‬ ‫אני מקווה שאין הרבה לילות שלא אמרתי‬
‫מהחיבוק של התלמידות ששמעו אותה‬ ‫יום הכיפורים הזה היה קשה מיום‬
‫או מהתלמידים שלא יכולים‪ ‬לעזוב אותה‬ ‫האתמול‪ .‬חלושות‪ ,‬בקושי הצלחנו לדחוף‬ ‫קריאת שמע שעל המיטה‪.‬‬
‫את העגלה‪ ,‬מצפות לחשכה‪ ,‬לרגע שנקבל‬
‫ומבקשים לשמוע עוד‪.‬‬ ‫עוד פרוסה ונוכל לאכול את שלושתן‪.‬‬ ‫להלן עוד סיפור על יום כיפור בבירקנאו‪:‬‬
‫פעם אחת היא אמרה‪" :‬לא‪ ,‬אני לא‬ ‫“אנחנו לא יודעים מה קרה‪ ,‬כנראה טעינו‬ ‫"ערב יום הכיפורים‪ .‬עד שנגיע ל ִמפקד‬
‫יכולה לקבל קבוצה‪ ,‬אין לי כוח להכין‬ ‫שוב‪ .‬היום לא היה יום הכיפורים ואנחנו‬ ‫ונקבל את פרוסת הלחם של היום ירד‬
‫כבר לא יודעים אם הוא מחר או מחרתיים‪.‬‬ ‫הערב וכבר לא נוכל לאכול‪ .‬בבית בשעה‬
‫להם כיבוד"‪.‬‬ ‫איבדנו לגמרי את החשבון‪ ”.‬רגליי נרעדו‪.‬‬ ‫זו היינו יושבים סביב השולחן‪ ,‬אבא לבוש‬
‫"שרה‪ ,‬אנחנו נביא כיבוד"‪.‬‬ ‫התכופפתי מעל ערמת האשפה מתקשה‬ ‫בקיטל לבן ואימא בשמלת הכלולות‬
‫הקבוצה באה והיא בודקת‪ ,‬אם הביאו‬ ‫להמשיך ולהזדקף‪ .‬הכנסתי יד אל השמלה‬ ‫שלה‪ ,‬שמלה לבנה וארוכה‪ .‬חלה מיוחדת‬
‫כיבוד? "קודם תאכלו ואחר כך תשמעו"‪,‬‬ ‫להוציא את שתי פרוסות הלחם המחכות‬ ‫נאפתה‪ ,‬אותה טבלנו ברוטב עגבניות‬
‫היא אומרת ומספרת על הבית‪ ,‬על אבא‬ ‫שם‪ .‬לא‪ ,‬אחכה עוד קצת‪ ,‬עד החשכה‪.‬‬ ‫סמיך ומתקתק‪ ,‬בתוספת עוף ומרק‪...‬‬
‫ואימא‪ ,‬הרעב והגירוש לבירקנאו‪ ,‬הפרידה‬ ‫הרמתי את עיניי למעלה‪ ,‬אל השמים‬
‫("לא הייתה פרידה"‪ ,‬היא אמרה לי בפעם‬ ‫האפרוריים‪" .‬אנא"‪ ,‬מלמלתי בשקט‪" ,‬עזור‬ ‫עמדתי עם כולם בתור לחלוקת הלחם‪.‬‬
‫האחרונה‪" ,‬הכל היה כל כך מהר")‪ ,‬גזיזת‬ ‫לי בדבר אחד קטן‪ :‬צמתי שלושה ימים‪.‬‬ ‫את הפרוסה שלי הכנסתי קרוב אל חזי‬
‫בבקשה ממך‪ ,‬עשה שאחד מהם יהיה באמת‬ ‫מתחת השמלה הדקה‪ .‬בבוקר לא עמדתי‬
‫הצמה וחנה שמחבקת‪.‬‬ ‫בתור לחלוקת התה‪ .‬לא היה טעם‪ ,‬רק‬
‫"הורדת המתים מהגדרות הפכה‬ ‫יום הכיפורים" ("שני חיי שרה"‪ ,‬עמוד ‪.)86‬‬
‫לתפקיד שלנו‪ ...‬היינו אוחזת בהם‪,‬‬
‫אצבעות ידנו שקעו בבשר הרך"‪...‬‬
‫(באחת השיחות שרה לא סיפרה על‬
‫הורדת המתים‪ .‬בחוסר רגישות ביקשתי‬
‫ממנה שתספר והיא אמרה‪" :‬לא‪ ,‬את‬
‫זה אני כבר לא יכולה לספר! אם אתה‬
‫רוצה‪ ,‬תספר להם כשתגיעו לשם עולם")‪.‬‬
‫לפני כמה שנים היא ביקשה להפסיק‪.‬‬
‫“אני כבר לא יכולה”‪ ,‬אמרה והפסקנו‪.‬‬
‫ביום חמישי האחרון‪ ,‬נסעתי לראיין את‬
‫שרה וחנה בקיבוץ‪ .‬הן דיברו מעט‪ ,‬שתקו‬
‫הרבה והלכו להכין עוגת דבש לראש‬

‫השנה‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫אהחקישההואשסלפרהלחם‬ ‫העוסלפםר‬

‫סבהייהלוצהפאוטתירמכונרחריתא‪,‬ישזוהמרורה‪,‬ש דלבירא‪,‬ו‪80‬ר‪3‬העמ'‪,‬חיתהשע"גטו ‪9‬ל‪01‬ד‪2‬שטיין‬

‫אפרת חבה | בהוצאת שם עולם ‪ 197 ,‬עמ'‬

‫ממצבים קשים ומורכבים ואפילו לקבל‬ ‫דקות ארוכות בתוך מדורה שהודלקה במיוחד‪,‬‬ ‫אורית חרמון‬
‫קידום בעבודה ולהצליח לדאוג לתנאים‬ ‫לתוך הבונקר שלנו וחיכה לשמוע צעקות‪.‬‬
‫לקחתי אבן גדולה שהיתה בתחתית הבור‬ ‫‘הקשה של הלחם’ הינו רומן היסטורי‬
‫קצת יותר אנושיים לבעלה ולה‪.‬‬ ‫והרמתי אותה מול הברזל המלובן‪ .‬הנאצי‬ ‫החובק בתוכו שני סיפורים בסיסיים‬
‫“העולם החדש נברא על ידי בני אדם ולא‬ ‫ימחשמו הוציא את הברזל וניסה להכניס‬ ‫המתרחשים במקומות שונים ומייצגים דורות‬
‫על ידי יישות אלוהית ולכן יש צורך יותר‬ ‫מחדש את הברזל מזווית אחרת ואני הצמדתי‬ ‫אחרים‪ .‬הסיפור האחד מתרחש בזמן מלחמת‬
‫משבעה ימים‪ .‬הוא נברא לאט ועם תקלות‪.‬‬ ‫שוב את האבן‪ .‬הוא ניסה להכניס את הברזל‬ ‫העולם השניה בפולין וברוסיה לאורך‬
‫אבל נברא ומתחיל להשתפר‪ .‬ולפעמים תקלה‬ ‫חמש או שש פעמים עד שהתייאש ואמר‬ ‫השואה‪ .‬הסיפור השני מתרחש בישראל של‬
‫מביאה איתה מתנה טובה‪ .‬התקדמות‪ .‬המשרה‬ ‫לחיילים האחרים‪‘ ,‬בואו נלך’‪ .‬זה לא בונקר‪.‬‬
‫החדשה שלי‪ ,‬והמשרה שסדרתי לצמח כמנהל‬ ‫שנות השבעים והשמונים‪.‬‬
‫חשבונות‪ ,‬שאפשר לסמוך עליו‪ ,‬בתחנת‬ ‫סתם שקע קטן’” (עמ’ ‪.)239‬‬ ‫גיבורת הסיפור הראשון הינה הניה שניצלה‬
‫הקמח‪ ,‬איפשרו לנו לנשום‪ ...‬בתור המנהלת‬ ‫לבדה מתוך משפחה מפוארת שמנתה אבא‪,‬‬
‫של המחסנים אני אוכלת את ארוחותי עם‬ ‫בתוך הממלכה האיומה של הניה‪ ,‬בזמן‬ ‫אימא ושמונה ילדים וכן צאצאים רבים‬
‫צמח‪ ,‬שמגיע עם פועלי טחנת הקמח‪ ,‬ואף אחד‬ ‫המלחמה ‘בעולם החדש הטמפרטורות‬ ‫נוספים‪ .‬גיבורת הסיפור השני הינה הילה‪,‬‬
‫לא יכול להעיר לנו על זה‪ .‬מותר לי ללבוש‬ ‫צונחות עמוק מתחת לאפס‪ .‬העננים שהסתירו‬ ‫בת הדור השלישי‪ ,‬נכדתה של סבתא הניה‬
‫שמלות‪ ,‬במקום סרבל העבודה הכחול ויש לי‬ ‫את הירח אינם חושפים את השמש האמורה‬ ‫ובתו של יצחק‪ ,‬בנה של הניה‪ ,‬שנולד‬
‫קצת כסף לקנות שמלה משומשת‪ ...‬מצאתי‬ ‫במהלך השואה ב’קור של מינוס עשרים‬
‫לנו חדר מרווח יותר עם מטבח שנמצא מחוץ‬ ‫לבשר על לידתו של יום חדש’ (עמ’ ‪.)250‬‬ ‫וחמש מעלות’ (עמ’ ‪ .)12‬הילה מייצגת את‬
‫לחדר‪ ,‬והבלבוסטה הנוצרייה מכינה לנו בו‬ ‫הניה עובדת אצל סרג’ הזקן במשרה‬ ‫הדור השלישי שהעז לשאול ולחפש תשובות‬
‫ארוחה כל ערב ואני לא צריכה לבשל ויכולה‬ ‫הנחשקת בספונג’ה בקפיטריה מספר שש‬
‫לנצל את הזמן המועט שיש לנו ביחד למנוחה‬ ‫עשרה בגומל‪ ,‬הנמצאת על רציף הרכבת‬ ‫שיבנו את זהותו וישמרו את הזיכרון‪.‬‬
‫וממוקמת בין שני מפעלים‪ .‬היא יודעת‬ ‫סיפורה של הניה מגיע אל הקורא ממספר‬
‫ולמפגש עם חברים” (עמ’ ‪.)252‬‬ ‫לראות את חצי הכוס המלאה‪ ,‬לצאת‬ ‫מקורות‪ :‬פעמים שבעלה השני מרחיב את‬
‫לא לגמרי ברור מדוע היינו צריכים לחוות‬ ‫העלילה‪ ,‬פעמים שאנו חוזרים לצמח‪ ,‬בעלה‪,‬‬
‫רומן היסטורי זה המבוסס על תקופת השואה‬ ‫אהובה הראשון‪ ,‬בזמן המלחמה עצמה‬
‫ומשולב עם סיפור ההיסטוריה של הקמת‬ ‫ופעמים שהילה מובילה את הסיפור דרך‬
‫המדינה תוך דחיסת שתי תקופות עמוסות‬ ‫שאלות מנחות מול סבא וסבתא שלה‪ .‬היא‬
‫בפרטי היסטוריה משמעותיים ברומן אחד‬ ‫לא מרפה ולא משחררת בזמן שאביה‪ ,‬יצחק‪,‬‬
‫דור שני לשואה‪ ,‬דמות שטוחה ומשנית‪,‬‬
‫בדרך המכבידה על אופן קריאת הספור‪.‬‬ ‫עוסק ברישום מספרים לצורכי עבודתו‬
‫אחד המוטיבים שחוזרים מספר פעמים‬ ‫ובריחתו מהחיים עצמם‪ .‬סיפור חייהן של‬
‫לאורך הסיפור מפי הניה‪ ,‬גיבורת הסיפור‬ ‫הדמויות מובא בצורה פשוטה וזורמת אך‬
‫הינו “כל המלחמה התפללתי לאלקים שיהיה‬
‫לי מספיק זמן לספר את כל מה שהיה‬ ‫עולה מהן גבורות הגוף והרוח‪.‬‬
‫וכשנגמרה המלחמה היה כל הזמן בעולם אבל‬ ‫“יום אחד שמענו את הצעדים של הגרמנים‬
‫ומיד קפצנו לבונקר שחפרנו‪ .‬הצעדים שלהם‬
‫לא נשאר למי לספר” (עמ’ ‪.)305‬‬ ‫היו ממש מעל הראש שלנו ובקושי נשמנו‪,‬‬
‫אני מנצלת במה זו ופונה לקהל הקוראים‬ ‫ואז הם גילו את החריץ שהוביל לבור שלנו‪.‬‬
‫להרחיב את מעגלי השיח של סיפורי‬ ‫נאצימחשמו הדליק מדורה‪ ,‬העשן נכנס‬
‫הניצולים ולהוות שופר זיכרון עבור אלו‬ ‫אלינו לבור‪ .‬עצרנו את הנשימה לגמרי‪ ,‬שלא‬
‫ישמעו מישהו מתעטש‪ .‬או נושם בכבדות‪ .‬ואז‬
‫שכבר לא יכולים לספר‪.‬‬ ‫הנאצימחשמו אמר‪‘ ,‬בואו נראה אם אין שם‬
‫מישהו’‪ .‬הוא הכניס ברזל מלובן ולוהט‪ ,‬שהיה‬

‫‪18‬‬

‫הצצה לארכיון‬

‫מאעתוסרשנרפויהקר‬

‫אסנת לוי‬

‫הגברת חמדת שרגא הביאה למרכז הבינלאומי שם עולם‪ ,‬ארנק‬ ‫הארנק נראה תמים למראה עד שפתחתי אותו‪.‬‬
‫שנתפר מגוויל של ספר תורה‪ .‬בביקור שערכו בני המשפחה בעיירה‬
‫ולדיסלבוב‪ ,‬ממנה הגיעה הסבתא שניצלה על‪-‬ידי משפחה פולנית‬ ‫עיניי אינן מתרחבות למראה שטרות כסף צבעוניים החבויים בו‪ ,‬גם‬
‫כפרית‪ ,‬הם פגשו בגבר פולני בשם מרטין‪ ,‬שטען שאלוקי היהודים‬ ‫לא למראה התיפורים בעור והחוטים הנפרמים מחמת הזמן שחלף‪.‬‬
‫עיניי מתרחבות למראה הפסוקים הניבטים ממנו ותחושה שאין‬
‫נגלה אליו וציווה אותו לשפץ את בית‪-‬הקברות היהודי‪.‬‬
‫כשהדבר החל להתפרסם‪ ,‬ניגש אליו פולני בשם ארתור מן‬ ‫מקרה בעולם כלל מציפה אותי‪.‬‬
‫העיירה קונין ובפיו סיפור‪" :‬בזמן המלחמה נהג סבא שלי לבזוז‬ ‫" ַו ְי ִהי ַא ַחר ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאֶּלה ְו ָה ֱאֹל ִהים ִנָּסה ֶאת ַא ְב ָר ָהם ַו ֹּיא ֶמר ֵא ָליו‬
‫ספרי תורה ולתפור מהם ארנקים למכירה‪ .‬ארנק כזה נמצא אצלי‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ַו ֹּיא ֶמר ִהֵּנ ִני‪ַ  .‬ויֹּא ֶמר ַקח ָנא ֶאת ִּב ְנָך ֶאת ְי ִחי ְדָך ֲא ֶ ׁשר ָא ַה ְב ָּת‬
‫ואני מוכן למסור לך אותו כדי שתעבירו לידי היהודים"‪ .‬לאחר זמן‪-‬‬ ‫ֶאת ִי ְצ ָחק ְו ֶלְך ְלָך ֶאל ֶא ֶרץ ַהּ ֹמ ִר ָ ּיה ְו ַה ֲע ֵלהּו ָ ׁשם ְלעֹ ָלה ַעל ַא ַחד‬

‫מה התחרט וחזר בו‪.‬‬ ‫ֶה ָה ִרים ֲא ֶ ׁשר אֹ ַמר ֵא ֶליָך” (בראשית כ"ב‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬
‫לימים החליט מרטין לבקר בישראל ולפני הנסיעה פנה שוב‬ ‫ביום טוב שני של תחילת השנה החדשה‪ ,‬קראנו בתורה על עקידת‬
‫לארתור‪" :‬אתה יודע מי האלוקים האמיתי‪ ...‬ותדע מה עליך‬
‫לעשות‪ "...‬ואכן‪ ,‬ארתור מסר לידיו את הארנק‪ .‬מרטין בנה קופסה‬ ‫יצחק‪ ,‬הניסיון העשירי והבלתי נתפס שניסה הקב"ה את אברהם‪.‬‬
‫מיוחדת ל'אוצר' היקר והביאו ארצה לחמדת‪ ,‬אצלה התארח והיא‬ ‫אברהם איש החסד מצווה להשתמש בחוזקה במידת הגבורה‬
‫(ההפוכה למידת החסד) כדי לעקוד את בנו ובכך לקדש שם‬
‫הפקידה אותו‪ ,‬כאמור‪ ,‬למשמרת בשם עולם‪.‬‬ ‫שמים‪ .‬זו משימה בלתי אפשרית‪ ,‬אבל אברהם יוצא למשימה השכם‬
‫יהי רצון שתתקיים בנו במהרה שבועת הקב"ה במלואה כמו‬ ‫בבוקר‪ .‬כדרכו‪ ,‬הוא נשמע לדבר ה' ואינו מושפע מ"מה יגידו"‪ .‬אם‬
‫הקב"ה מצווה – הנני! הוא מקדש את שם ה' בעולם ומצליח לעמוד‬
‫שנאמר‪:‬‬ ‫בניסיון‪ .‬המלאך מעיד שבעקדה רכש אברהם את מידת הגבורה‬
‫“‪ַ ...‬י ַען ֲאֶׁשר ָעִׂשי ָת ֶאת ַה ָּד ָבר ַהֶּזה‪ְ ,‬וֹלא ָחַׂש ְכ ָּת‪ֶ ,‬את ִּב ְנָך ֶאת ְי ִחי ֶדָך‪ִּ .‬כי‬
‫ָב ֵרְך ֲא ָב ֶר ְכָך‪ְ ,‬ו ַה ְרָּבה ַא ְרֶּבה ֶאת ַז ְר ֲעָך ְּככֹו ְכ ֵבי ַהׁ ָּש ַמ ִים‪ְ ,‬ו ַכחֹול‪ֲ ,‬אֶׁשר‬ ‫שעזרה לו להגיע לשלמות‪.‬‬
‫ַעל ְׂש ַפת ַה ָּים; ְו ִי ַרׁש ַז ְר ֲעָך‪ֵ ,‬את ַׁש ַער אֹ ְי ָביו‪ְ  .‬ו ִה ְתָּב ְרכּו ְב ַז ְר ֲעָך‪ּ ,‬כֹל ּגֹו ֵיי‬ ‫עניינו של ראש השנה הוא המלכת ה' בעולם על‪-‬ידי תקיעות‬

‫ָה ָא ֶרץ‪ֵ ,‬ע ֶקב‪ֲ ,‬אֶׁשר ָׁש ַמ ְע ָּת ְּב ֹק ִלי" (בראשית כ"ב‪ ,‬טז‪-‬יח)‪.‬‬ ‫השופר המעוררות אותנו לחזור בתשובה‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫מרכז שם עולם מרחיב‬ ‫קמהיסלעה‬
‫את פעילותו החינוכית‬
‫כחלק מתוכניות התוכן‬
‫המיוחדות של המרכז‪.‬‬

‫קהילות וקבוצות מאורגנות‬ ‫מסעות מותאמים‬
‫המעונינות במסעות לפולין‬ ‫לציבור הרחב‬
‫או לאוקראינה מוזמנות ליצור עמנו קשר ולקבל מענה‬
‫אישי המותאם לצרכיהן‪ ,‬החל משלב המחשבה והארגון‬ ‫בעקבות קהילות ישראל‬
‫שנספו בשואה‬
‫הראשוני‪ ,‬דרך בניית המסלול‪,‬‬
‫התאמת מדריכים מקצועיים‪,‬‬

‫הסכם מפורט עם חברת‬
‫הנסיעות ושרותי הקרקע ועוד‪.‬‬

‫הדרכה‪ ,‬תוכן וארגון ברמה הגבוהה ביותר מבית מרכז שם עולם‪.‬‬
‫ניתן לתאם מסעות בני ‪ 5-8‬ימים בפולין או באוקראינה‪.‬‬
‫המסעות מותאמים לקבוצות בנות ‪ 25‬משתתפים ויותר‪.‬‬

‫עולמות העותומכדיןםוהלנרישסויותןכםהרב שלנו‬

‫לפרטים ותאום פגישה‪:‬‬

‫ריקי אדרי טלפון‪052-8512214 :‬‬

‫דוא״ל‪[email protected] :‬‬