מידעון 26

‫אלולתש״פ‬ ‫תרח ש‬ ‫מהמת‬
‫‪September2020‬‬

‫‪26‬‬

‫חדש ומהמ‬

‫המערכת‬

‫דבר ראש המכון‬

‫דבר העורכת‬ ‫שלום וברכה!‬
‫שותפים‪ ,‬ידידים וקוראים יקרים!‬

‫אם אתה יוצא לדרך העולה אל ההרים‪,‬‬ ‫מידעון זה יוצא בתקופה של טלטלה אישית‪ ,‬ציבורית‬ ‫הרב‬
‫היזהר שלא תיקח איתך דברים מיותרים‪.‬‬ ‫ועולמית בעקבות נגיף הקורונה‪ .‬טלטלה הנותנת לנו‬ ‫אברהם קריגר‬
‫נגיעה קלה בלבד במושג "כאוס" הכולל‪ :‬פחד‪ ,‬אי וודאות‪,‬‬
‫קח חלום ‪ -‬לא כבד מדי‪,‬‬ ‫אובדן יציבות‪ ,‬היסגרות‪ ,‬סגירת בתי ספר‪ ,‬מסגרות תרבות‬
‫ושמחה ‪ -‬לא גדולה מדי‪,‬‬
‫ובעיקר אי ידיעה מה צופן בחובו העתיד‪.‬‬
‫וגם שיר לא ארוך מדי‪.‬‬
‫אורית‬ ‫זה די‪.‬‬ ‫הנגיעה בכאוס מאפשרת לנו להבין את דור ההורים‪,‬‬
‫חרמון‬ ‫הסבים והסבתות שעמד מול מציאות מאיימת‪ ,‬לא‬
‫עורכת‬ ‫יש נופים יפים בדרך העולה אל ההרים‪.‬‬
‫התרמיל מושך למטה‪ ,‬פה עוזרים רק השירים‪.‬‬ ‫מוכרת‪ ,‬שחשפה את הנסתר הטמון באדם‪ .‬רבים מאתנו נחלצו‬
‫לעזרה הדדית‪ ,‬פעלו לקיום תורה ותפילה‪ ,‬טרחו רבות שלא‬
‫לא אכפת לי מה ארזת ואת מה אתה אוהב‪.‬‬ ‫להשאיר אנשים בבדידות ויש לצערנו מי שראו בעיקר את‬
‫מה שבאמת חשוב זה מה שיש לך בלב‪.‬‬ ‫עצמם‪ ,‬הגבירו שנאה ובידול‪ ,‬ורבים עמדו בתווך מבולבלים‪.‬‬

‫שב לנוח‪ .‬זרוק לרוח את כל מה שמיותר‪,‬‬ ‫הלימוד המרכזי של כולנו הוא שגורלנו אינו נתון בידינו גם אם‬
‫ועכשיו בלב בטוח קח איתך מה שנשאר‪.‬‬ ‫אנו מתיימרים לחשוב אחרת‪ .‬אל מול ימי הרחמים והסליחות‬
‫והשנה הנפתחת‪ ,‬יודעים אנו במי תלוי גורלנו ומכירים אנו את‬
‫(צידה לדרך‪ /‬לאה נאור)‬
‫קטנות האדם מול גדלות הבורא יתברך‪.‬‬

‫שנה חדשה עומדת בפתח עם התחלות חדשות‪ ,‬סיכומים‪ ,‬תובנות‬ ‫לנו‪ ,‬העוסקים בנושא השואה‪ ,‬היו יותר ממספר רגעים בהם‬
‫והרבה הרהורים‪.‬‬ ‫חשנו צורך‪ ,‬רצון והכרח להתבונן בדור הניצולים והנספים‪.‬‬
‫ביקשנו ללמוד‪ ,‬להבין ולהפנים ובעיקר לגלות איך מקיימים‬
‫מסתיימת לה שנה מורכבת ומאתגרת בה מגפת הקורונה פשטה‬ ‫משפחתיות בליל סדר של סגר‪ ,‬איך מקיימים תפילה מתוך‬
‫על העולם ואף אנו במרכז שם עולם עברנו טלטלה לא פשוטה‪,‬‬ ‫אחריות ונחישות ובעיקר איך חושבים טוב כדי שכך אכן יהיה‪.‬‬
‫עת יצאנו כולנו לחל"ת ופעילות המכון הצטמצמה משמעותית‪.‬‬
‫חוסר הוודאות‪ ,‬הסגרים‪ ,‬החששות והפחדים הזכירו לנו מעט ממה‬ ‫בית שם עולם השתדל לתת את חלקו מתחילת המשבר על‬
‫שעברו אחינו בתקופות קשות אחרות ובתנאים בלתי אנושיים‪.‬‬ ‫ידי היוזמות שהפעלנו‪ .‬ביום השואה פתחנו פעילות ענפה‬
‫שכללה‪" :‬זיכרון משפחתי"‪" ,‬שיח משפחתי"‪ ,‬הרצאות זום‬
‫במידעון זה‪ ,‬במדור "ראיון בשניים" מראיין אייל שנקר מהמרכז‬ ‫לציבור הרחב‪ ,‬השתתפות בשיח פתוח בערוצים שונים‪ ,‬סידרה‬
‫את ניצולת השואה ברכה שרף המעידה על עצמה "כשנולדו ילדיי‬
‫לימודית ל"שליחי זיכרון" ועוד‪.‬‬
‫הם היו כמו הבובות שלי שלא היו לי בילדותי והם קיבלו ממני‬
‫את הטיפול הטוב ביותר‪ .‬מאז ועד היום הם כל עולמי‪ .‬כל חיי לא‬ ‫במהלך תשעת הימים קיימנו במשותף עם עיתון מקור ראשון‬
‫האמנתי לאיש‪ ,‬נזהרתי מכולם‪ .‬לא היה לי אף פעם עם מי לחלוק‬ ‫ועידת זום ויצאנו לציבור עם יוזמה למסע התעוררות וסליחות‬
‫את המעמסה שעל ליבי‪ .‬רק כשהקמתי משפחה חזר האמון לליבי"‪.‬‬
‫חדשני ומרתק‪.‬‬
‫במאמר "יחס הממסד הפסיכיאטרי לניצולי השואה" שנכתב על‬
‫ידי ד"ר רקפת זלשיק עולה כי ישנה חשיבות רבה לבחינת יחסו‬ ‫מאידך‪ ,‬כל אנשי הצוות ועובדי שם עולם יצאו לחל"ת ופעילות‬
‫של הממסד הרפואי בכלל והפסיכיאטרי בפרט לניצולי השואה‬ ‫המרכז ממשיכה על בסיס התנדבותי מתוך אחריות והכרה‬
‫בנחיצותו עכשיו ובעתיד‪ .‬על כך מגיעה הערכה עצומה‬
‫בישראל‪ .‬בעוד השואה ממשיכה להיות נוכחת בשיח הציבורי‬ ‫והוקרה לצוות היקר שנרתם לעשיה הברוכה‪.‬‬
‫הישראלי‪ ,‬ניצולי השואה שסבלו מבעיות נפשיות‪ ,‬הוזנחו במשך‬
‫עשורים רבים‪ .‬בהמשך הוקמו שלושה הוסטלים וחולי נפש שנותרו‬ ‫עבור שם עולם זוהי תקופה קשה ושברירית מבחינה כלכלית‪.‬‬
‫בחיים זכו לשהות במשך כמה שנים במוסדות שאינם בתי חולים‬ ‫מה גם שכגוף חינוכי הנמנה על המגזר השלישי‪ ,‬המדינה לא‬
‫פסיכיאטריים‪ .‬במאמר זה נעקוב אחר אותם ניצולים המזדקנים‬ ‫נתנה מענה וסיוע להווה ולעתיד‪.‬‬

‫לאיטם‪ ,‬חווים לעתים אובדן של בן או בת הזוג או הצאצאים‬ ‫שליחים רבים לקב"ה ומשוכנעים אנו כי העזרה תגיע ותאפשר‬
‫ובמקרים מסוימים חווים את הטראומה של השואה לראשונה או‬ ‫את המשך הפעילות החשובה‪.‬‬

‫מחדש בשילוב עם בעיות גרנטולוגיות רגילות‪.‬‬ ‫אני מאחל לכולכם שנה טובה‪ ,‬שנת בריאות‪,‬‬
‫שקט נפשי‪ ,‬בטחון ואמונה‪.‬‬
‫במידעון זה מספר פרסומים על פעילויות חדשות וישנות של‬
‫המרכז‪ .‬אתם מוזמנים להיות שותפים ולקחת בהם חלק‪.‬‬ ‫שנה של גאולה ואור חדש הבוקע מתוך מיצר וסגריר‪.‬‬

‫בברכת "תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה"‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‪,‬‬
‫תהא שנת אהבה ואחדות‪ ,‬ללא שנאת חינם‪,‬‬ ‫אוהבכם‪,‬‬
‫אורית חרמון‬
‫הרב אברהם קריגר‬

‫‪3‬‬

‫חדשות‬ ‫בשער‪ :‬לוח אחיאסף‬
‫שם עולם‬
‫שימש כלוח שנה שאגד בתוכו ספרות‬
‫דיווחים מהשטח‬ ‫עברית‪ ,‬שירים‪ ,‬תמונות וכו'‪.‬‬
‫מתוך ארכיון שם עולם‬
‫‪4‬‬ ‫לשנת תרנ"ה‪.1894/5 ,‬‬

‫‪ 6‬ראיון בשניים‬ ‫יחס הממסד‬
‫הפסיכיאטרי‬
‫אייל שנקר‬ ‫לניצולי‬
‫השואה‬
‫מראיין את‬

‫ברכה שרף‬

‫‪10‬‬

‫דור שני‬ ‫עולם הספר‬

‫קולות מהשטח ‪8‬‬ ‫אנטומיה של רצח עם‬

‫עורכת‪ :‬אורית חרמון‬ ‫‪18‬‬
‫מערכת‪ :‬הרב אברהם קריגר‪ ,‬אורית חרמון‬
‫‪19‬‬
‫עריכה לשונית‪ :‬לאה מוריה‬
‫עיצוב גרפי‪:‬‬ ‫הצצה לארכיון‬
‫להביט בתחריט‬
‫צוות בכיר של המרכז‪ :‬הרב אברהם קריגר ראש המכון‪,‬‬
‫הרב משה חבה אגף חינוך‪ ,‬אורית חרמון יועצת פדגוגית‬

‫מתודית‪ ,‬מרים אריאל אגף ארכיון‪.‬‬
‫צוות המרכז‪ :‬צוות חוקרים‪ ,‬צוות אגף חינוך‪ ,‬צוות ארכיון‪,‬‬

‫צוות כללי‪.‬‬

‫מר יהורם גאון ראש אגודת הידידים הישראלית‬ ‫ראשי‬ ‫‪[email protected]‬‬
‫אגודות‬ ‫‪www.shemolam.org.il‬‬
‫הרב צבי ויינרב נשיא אגודת הידידים ארה"ב‬ ‫ידידי‬
‫מר מאיר בליסקא ראש אגודת הידידים ‪N.Y.‬‬ ‫שם עולם‪:‬‬

‫מר בובי רכניץ ראש אגודת הידידים ‪L.A.‬‬

‫המרכז הבינלאומי שם עולם | כפר הרואה על יד חדרה ‪ | 38955‬טל‪ ,04-6301637 :‬פקס‪04-6365929 :‬‬

‫‪10‬‬ ‫‪7‬‬
‫התקיימה פגישה בין הרב‬ ‫ארכיונה הפרטי של הגברת‬
‫קריגר לבין שרת התפוצות‪,‬‬ ‫אסתר רייס‪ ,‬ניצולת שואה‪,‬‬
‫עומר ינקלביץ‪ ,‬ומנכ"ל משרדה‪,‬‬ ‫נמסר למשמרת למרכז שם‬
‫דביר כהנא‪ .‬השרה הביעה רצון‬ ‫עולם‪ .‬רייס היתה מעורבת בתרגומם ‪9‬‬
‫לרתום את פעילות שם עולם‬
‫לטובת עשייה תודעתית בקרב‬ ‫של מחקרים שונים סביב מחנה המוות‬
‫קהילות ישראל בעולם‪ ,‬אשר חלקן‬ ‫חלמנו ומחנה ברגן בלזן ותרגמה לעברית‬

‫רחוקות מאוד מן הזהות היהודית‪ .‬בעקבות‬ ‫את הספר "שמע ישראל" מאת החוקר‬
‫הפגישה התקיימו מספר ישיבות עבודה‬ ‫הגרמני תומס ראהה‪ .‬הספר דן במקורות‬

‫שמטרתן לשלב את התכניות הקיימות של‬ ‫הקיום הרוחני בברגן בלזן‪ .‬בנותיה של‬
‫המרכז בפעילותו של משרד התפוצות‪.‬‬ ‫רייס מסרו את הארכיון לשם עולם‬

‫‪10‬‬ ‫בידיעה שזהו המקום המתאים ביותר‬
‫לתפיסת עולמה של אמם‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫‪11‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬
‫מר שר שלום ג'רבי‪ ,‬מנהל‬ ‫מר חן ליכטנשטיין‪ ,‬לשעבר‬ ‫כמדי שנה ערכנו יום גיבוש‬
‫מנכ"ל אדמה וכיום סמנכ"ל‬ ‫צוותי במהלכו נסענו למעיין עין אורן‬
‫חטיבת החינוך של הקרן‬ ‫חברת כמציאנה‪ ,‬חברה סינית‬
‫הקיימת לישראל נפגש עם‬ ‫ופתחנו בארוחת בוקר מתובלת בדברי רוח‪.‬‬
‫ראש המרכז‪ ,‬הרב קריגר‪,‬‬ ‫שרכשה את חברת אדמה‪,‬‬
‫ובין השניים נידונו מספר‬ ‫הגיע לסיור בשם עולם‪ .‬הוא‬ ‫המשכנו לצפון לשיט אתגרי בקיאקים בכפר‬
‫אפשרויות לשיתופי פעולה‪.‬‬
‫הביע את מחויבותו לסיפור השואה‬ ‫בלום וסיימנו את היום בסיור קצר בנחל עין‬
‫חלק מן ההצעות של שם עולם כבר‬
‫אושרו ועל החלק הנוסף שוקד צוות‬ ‫והנחלתו כחלק מתעודת הזהות של‬ ‫הזהב הזורם מלב העיר קרית שמונה עד‬
‫משותף‪ .‬אנו מקווים ששיתוף פעולה זה‬
‫יוביל להרחבת מסעות מעגלים בארץ‬ ‫העם היהודי‪ .‬לליכטנשטיין רקע‬ ‫לפארק הזהב‪ .‬קינחנו בדברי סיכום לשנת‬
‫מטעם שם עולם ויעשיר את הידע של‬
‫בני הנוער סביב אתרים שונים שלהקרן‬ ‫משפחתי המחבר אותו לשואה והיותו‬ ‫פעילות נוספת של המרכז‪.‬‬

‫הקיימת לישראל בארץ‪.‬‬ ‫בכיר בחברת הענק הסינית היושבת‬ ‫‪6‬‬

‫‪5‬‬ ‫בשנחאי‪ ,‬חיזקה את זיקתו לנושא‪.‬‬

‫ליכטנשטיין פתח בפני שם עולם ערוץ‬

‫תקשורת למוזיאון בשנחאי‪ ,‬העוסק‬

‫בסוגיית הצלת היהודים בתקופת‬

‫השואה בסין אל מול השלטון היפני‬

‫העוין‪ .‬נבחנות אפשרויות לשיתופי‬

‫פעולה בעתיד בין המוזיאון בשנחאי‬

‫לבין המרכז‪.‬‬

‫חדשות שםעולם‬

‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬
‫פעילות בזמן קורונה‪ :‬בערב‬
‫יום השואה התקיים שיח באתר‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬
‫המרכז קיים סדנאות הנהגה‬ ‫השנה חלה עלייה במספר‬
‫כיפה עם הרב קריגר ועם‬ ‫מסעות מעגלים שהתבררו‬
‫פרומה לאור והלל ליבוביץ‪,‬‬ ‫עבור פורום רבני ברקאי‪,‬‬ ‫כאפקטיביים ומשמעותיים‬
‫פורום להכשרת רבני קהילות‪.‬‬ ‫בקרב בני הנוער‪ .‬בין המסעות‬
‫בוגרי קורס דור שני של‬
‫המרכז‪ .‬לקראת יום השואה ובמהלכו‬ ‫הסדנאות נערכו במודיעין ועסקו במנהיגות‬ ‫שהתקיימו מטעם המרכז היו‪ :‬מסע מעגלים‬
‫הרבנית ומאפייניה השונים במהלך הדורות‪.‬‬ ‫לבנות אולפנת נחלת ישראל ממגדל העמק‪,‬‬
‫התקיימו הרצאות זום בגבעת שמואל‪,‬‬
‫גבעת אולגה‪ ,‬נתניה ועוד‪ ,‬וכן מיזם זיכרון‬ ‫‪2‬‬ ‫לבני ישיבת הזורעים ועוד‪ .‬לאור העובדה‬
‫שמגיפת הקורונה עצרה את המסעות‬
‫משפחתי ביוטיוב‪ ,‬מיזם "ראיון ברעיון"‪,‬‬
‫מיזם הרצאות קצרות מאת צוות המרכז‪,‬‬ ‫לפולין‪ ,‬המכון הרחיב את מסעות מעגלים‬
‫מפגש זום עם פורום רבני קהילות ומפגש‬ ‫בארץ ופתח קורס מדריכים מיוחד להדרכת‬

‫זום עם ישיבת צפת וארגון נפש יהודי‪.‬‬ ‫מסעות אלו‪ .‬קבוצת המדריכים הראשונה‬
‫נבחרה מתוך מאגר בוגרי מדריכי פולין של‬
‫‪5‬‬
‫שם עולם במידה ויהיה ביקוש למסעות‬
‫אלו‪ ,‬ייפתח קורס נוסף‪.‬‬

‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬
‫בנות אולפנת בית שאן‬ ‫האלוף במילואים אליעזר‬ ‫קורס לרבנים צבאיים המלווים‬
‫ותלמידי הישיבה התיכונית‬ ‫שקדי והשר לשעבר‪ ,‬אורי‬ ‫משלחות עדים במדים‪ ,‬מחזור‬
‫נווה שבמועצה האזורית אשכול‬
‫הגיעו לסמינר בן יומיים והיו‬ ‫אריאל נפגשו עם צוות‬ ‫שני‪ ,‬התקיים במרכז‪ .‬במחזור‬
‫הסנוניות הראשונות של החזרה‬ ‫המרכז‪ .‬אריאל מסייע לאחרונה‬
‫לפעילות במרכז שם עולם לאחר הגל‬ ‫זה יושמו תובנות מהמחזור הקודם לגבי‬
‫בפיתוח שם עולם ואף יזם את המפגש‬
‫הראשון של הקורונה‪ .‬כמו כן התקיים‬ ‫תפקידם הייחודי של הרבנים במסעות אלו‪.‬‬
‫הזה‪ .‬שקדי התרשם מאוד מן הפעילות‬
‫במרכז קורס מפקדים של פיקוד העורף‪.‬‬ ‫הרב הצבאי איננו רק "משגיח כשרות" של‬
‫המתבצעת במקום ואף הבטיח להירתם‬
‫הקבוצה אלא מוביל אמירה חינוכית‪ ,‬ערכית‬
‫ולסייע למרכז גם בעתיד‪.‬‬
‫ומוסרית המהדהדת את קולם של הנספים‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫נתניה ספטמבר ‪2019‬‬

‫שלא יכול היה להוריד את הידיים זה מזו והנסיעה‬ ‫רונית לרנר‬ ‫מתכוננים לטיול בקרפטים‪ .‬בודקת את‬
‫עברה בשלום‪.‬‬ ‫הטמפרטורה‪ .‬אילו בגדים לקחת‪ .‬שרוול ארוך‪,‬‬
‫עצי הסקה וככה כל השבוע‪ .‬ניסינו להתיידד עם‬ ‫פליז‪ ,‬האם צריך מעיל? המון מחשבות‪ .‬אמא‬
‫חזרתי הביתה‪ .‬בפסח ‪ 1944‬אחרי ליל הסדר‪ ,‬קיבלנו‬ ‫השומרים‪.‬‬ ‫מצד אחד של הרי הקרפטים ואבא מהצד השני‪.‬‬
‫פקודה לעזוב את הבית‪ .‬נלקחנו לגטו‪ ,‬שהיה בבית‬
‫ביום חמישי אמר לנו איש וורמאכט מבוגר‪" :‬הערב‬ ‫הרי הקרפטים‪ ,‬ספטמבר ‪2019‬‬
‫חרושת ללבנים‪ ,‬ומשם בטרנספורט לאושוויץ‪.‬‬ ‫אחרי האוכל יבואו לקחת אתכם‪ ",‬והניח כיכר לחם‬ ‫נוסעת באוטובוס‪ ,‬ההרים מקיפים אותי מכל עבר‪.‬‬
‫הם גבוהים מאוד ומכוסים יערות עד‪ .‬העצים ירוקים‬
‫ספטמבר ‪ ,2019‬רונית‬ ‫על השולחן‪.‬‬ ‫וצפופים בגוונים שונים‪ .‬בתוך היער רואים את‬
‫מחר נוסעים למכרות המלח הנמצאות בעומק‬ ‫הטבחית הגויה אמרה לנו‪" :‬אתם חייבים לברוח‪ .‬אני‬ ‫הצל‪ .‬חשוך‪ .‬בערב מזהירים אותי שהיערות מלאים‬
‫האדמה‪ .‬כדאי לקחת בגדים חמים כי מאוד קר שם‪.‬‬ ‫אהיה על הגשר‪ ,‬אשתעל פעמיים ואז תדעו שאתם‬ ‫דובים המשחרים למזון וכלבי פרא משוטטים‪ .‬אסור‬
‫יכולים לצאת לדרך ואחר‪-‬כך אלוהים שלכם יעזור‬ ‫להסתובב ביער‪ ,‬מסוכן‪ .‬מסתכלת מהמרפסת על‬
‫נוסעים במעבה האדמה כ‪ 4-‬ק"מ עד המכרות‪.‬‬ ‫לכם"‪ .‬תפשתי את אבא שחטב עצים וברחנו‪ .‬עברנו‬
‫אולם ענק‪ ,‬קירות מלח מפוסלים בגובה עצום‪,‬‬ ‫את הגשר בחושך מוחלט‪ .‬ידענו את הכיוון הכללי‪.‬‬ ‫היער החשוך‪ .‬אין טיפת אור‪ .‬מפחיד נורא‪.‬‬
‫כמו שיש‪ .‬קור אימים‪ .‬לובשים את הפליז‪ ,‬המעיל‬ ‫התחלנו ללכת לכיוון ההרים והתכופפנו לשמוע אם‬
‫מישהו מחפש אותנו‪ .‬חושך‪ .‬לא רואים כלום‪ .‬פתאום‬ ‫הרי הקרפטים ‪ 1942‬פולין‪ ,‬אבא‬
‫והצעיפים‪ .‬מקום מדהים בעוצמתו‪ .‬שוב מחשבות‪.‬‬ ‫שמענו מישהו הולך אחרינו‪ .‬התחבאנו ואחרי שעבר‬ ‫כל הקיץ עבדתי בעבודת כפיה‪ .‬גררנו אבנים לבניית‬
‫אותנו הלכנו אחריו‪ .‬אחר‪-‬כך הוא עקף אותנו וחוזר‬ ‫כבישים‪ .‬אסור היה לנו לדבר ולהרים את הראש‪.‬‬
‫בנדורף סוף ‪ ,1944‬אמא‬ ‫חלילה‪ .‬אנחנו מתחבאים והוא משיג אותנו‪ .‬הבנו‬ ‫גוי שעבר במקום סימן לי עם הראש שמשהו לא‬
‫הגענו למחנה רוונסברוק‪ .‬קיבלנו מיטה עם שמיכה‪.‬‬ ‫שהוא מכיר את היער‪ .‬כשעלינו שוב למעלה פתאום‬ ‫בסדר‪ .‬סימנתי לאבא ובהזדמנות הראשונה ברחנו‬
‫ממש לא יאומן אחרי ששכבנו ‪ 12‬נשים על מיטה‬ ‫הגוי קפץ עלינו בשמחה‪" .‬פנייה (‪-‬מר) ויס דוד‪ ,‬מה‬ ‫ליער‪ .‬מהיער הסבוך הצצנו וראינו שיירות של‬
‫שלומך? אלוהים שלח אותי להציל אתכם"‪ .‬זה היה‬ ‫יהודים מהכפרים מובלים לרכבת בסקולה‪ .‬ידענו‬
‫אחת‪ .‬ממש חלום‪.‬‬ ‫פועל לשעבר של אבא מהיערות‪ .‬הוא הזהיר אותנו‬ ‫כבר שמשם לא חוזרים‪ .‬נשארתי עם אבא ביער‪.‬‬
‫המקום שימש להסוואה למקרה שאם מישהו יבוא‬ ‫לא להמשיך בדרך בה תכננו ללכת והעביר אותנו‬ ‫ידעתי שמינדל'ה אחותי מתחבאת בחדר בעיר‪.‬‬
‫לכפר אחר ממנו המשכנו עד שהגענו לכפרו של‬ ‫לפנות ערב השארתי את אבא ביער והלכתי לפגוש‬
‫לבדוק‪ ,‬יראו שיש תנאים טובים במחנה העבודה‪.‬‬ ‫הדוד בהונגריה‪ .‬זה היה כפר נידח בקצה העולם‬ ‫אותה‪ .‬פתאום התחילו לדפוק בחלונות בחיפוש אחר‬
‫יום אחד הגיעו קצינים וחיפשו נשים עם ידיים יפות‪,‬‬ ‫בשם הוקליבה ושם החביאו אותנו ברפת של הפרות‪,‬‬ ‫יהודים‪ .‬חלון חדרה של מינדל'ה גבל בנהר‪ .‬קפצתי‬
‫עדינות וארוכות‪ .‬נבחרתי‪ .‬לקחו אותנו לבנדורף‪,‬‬ ‫מתחת לקרש שבו הפרות עשו את צרכיהן‪ .‬לפחות‬ ‫למים למרות שלא ידעתי לשחות‪ .‬המים הקפואים‬
‫לבלוק עם המון נשים‪ .‬נכנסנו בכניסה כאילו לבית‬ ‫סחפו אותי לגדה השניה ועברתי ליער‪ .‬קוששתי‬
‫משותף‪ ,‬מבחוץ לא ראו כלום‪ .‬מעלית חיצונית‬ ‫יכולנו בלילה לצאת לאכול משהו‪.‬‬ ‫עצים כדי להתחמם קצת‪ .‬נרדמתי ופתאום הרגשתי‬
‫הורידה אותנו ‪ 600‬מטרים מתחת לפני האדמה‪.‬‬
‫אפריל ‪ 1943‬מונקאץ צכיה‪ ,‬אמא‬ ‫שהשיער נשרף לי ואז התעוררתי‪.‬‬
‫הגענו למכרה מלח‪.‬‬ ‫ההונגרים הגיעו לעיר והתחילו לגרש יהודים‬ ‫בצהרים חזרתי לעיר לחפש את אחותי‪ .‬ידעתי‬
‫מהמעלית הלכנו עוד ארבעה קילומטרים בחושך‪.‬‬ ‫ממקומות אחרים והם ברחו לאזורנו‪ .‬רישיונות‬ ‫שברגע שהגרמנים לקחו את מכסת היהודים החיים‬
‫לשומרים היה פנס גדול שהאיר את הדרך‪ .‬רק אז‬ ‫העבודה בוטלו וגם הלימודים בבית הספר הצ'כי‬ ‫נמשכו כסדרם‪ .‬מינדל'ה כבר לא היתה שם‪ .‬זו היתה‬
‫הגענו למפעל לחלקי אווירונים‪ .‬הבחנו באולם גדול‬ ‫בוטלו‪ .‬נודע לנו במונקאץ' שהדוד דוד ובנו ישראל‬ ‫הפעם האחרונה שראיתי אותה‪ .‬חיינו כמה שבועות‬
‫ובו קירות מלח‪ ,‬שולחנות‪ ,‬מכונות ותקרה גבוהה‬ ‫ברחו מפולין ומתחבאים אצל הדוד בכפר הנידח‪,‬‬ ‫ביער‪ .‬התיידדנו עם עוד אנשים והחלטנו לבנות‬
‫הוקליבה‪ .‬נסעתי אליהם ברכבת מרחק של כ‪60-‬‬ ‫בונקר במעלה היער מתוך מחשבה שהשלג שיכסה‬
‫מאוד‪.‬‬ ‫ק"מ כדי לבקר אותם ולהביא להם אוכל וכל פעם‬
‫במקום היו אסירים פוליטיים מפולין‪ ,‬צרפת ועוד‪.‬‬ ‫מתתי מפחד שמא יקרה משהו‪ .‬שם הכרתי את‬ ‫את ההרים‪ ,‬לא יאפשר לגרמנים למצוא אותנו‪.‬‬
‫היה להם אוכל וחייהם היו יחסית חיים נורמאליים‪.‬‬ ‫אספנו קצת תפוחי אדמה ומעט אוכל‪ .‬לאט לאט‬
‫הם לימדו אותנו את העבודה‪ .‬אני הייתי צריכה‬ ‫ישראל‪ ,‬גבר גבה קומה ויפה תואר‪.‬‬ ‫התקבצו עוד אנשים‪ .‬אמרתי לאבא שמתחיל לרדת‬
‫להבריג ברגים לחלקים‪ .‬כל בוקר היינו יוצאים‬ ‫הצלחנו להשיג תעודה של קרוב משפחה לדוד דוד‬ ‫שלג ומכיוון שהקבוצה גדולה‪ ,‬השלג יכסה את‬
‫ונשלחתי להביא אותו אלינו למונקאץ'‪ .‬הלכתי עם‬ ‫המקום אבל האוכל לא יספיק ונמות ברעב‪ .‬אנחנו‬
‫בשלוש בלילה ועובדים עד עשר בלילה‪.‬‬ ‫הדוד ביער החשוך בשעה שלוש בלילה לכיוון הכפר‬ ‫נמצאים כ‪ 20-‬ק"מ מגבול הונגריה ויש לנו דודים‬
‫יום אחד פולניה שעבדה שם הסתובבה לשומר‬ ‫ממנו יצאה הרכבת‪ .‬לפניי צעדו שני קרובי משפחה‬ ‫בכפר נידח בהונגריה‪ .‬הצעתי לאבא שננסה לברוח‬
‫האס‪-‬אס ושאלה למה הילדה הזו צריכה להיות פה?‬ ‫ואולי נוכל להתחבא שם‪ .‬לקחנו קצת אוכל והתחלנו‬
‫מה היא עשתה לכם? קצת אנושיות עזרה לנו‪ .‬בחור‬ ‫להראות לנו את הדרך‪.‬‬
‫צרפתי היה שם בקבוק מים מתחת לשולחני ואחר‪-‬‬ ‫ביער היה חושך נורא‪ .‬רק ציפורים נשמעו‪ .‬פחדתי‬ ‫ללכת ביערות‪.‬‬
‫כך לוקח את הבקבוק הריק שלא יראו‪ .‬נשארו בני‬ ‫מהיער‪ ,‬מהחיות‪ ,‬מהחושך הנורא‪ .‬פחד אלוהים‪.‬‬ ‫הגענו לכפר וקישרו אותנו עם מבריח‪ .‬היה גשר‬
‫הגענו לכפר ממנו נוסעת הרכבת ולמזלנו השוטרים‬ ‫על נהר‪ .‬מצד אחד הרי הונגריה ובצד השני פולניה‪.‬‬
‫אדם‪.‬‬ ‫לא הסתכלו עלינו‪ .‬נסענו ברכבת עד מונקאץ'‪ .‬הגענו‬
‫יום אחד הלכנו להתרחץ במים הקפואים והקור‬ ‫הביתה ושם קיבלו את פנינו בשמחה וצהלה‪ .‬החבאנו‬ ‫המבריח טען שלרוב אין שמירה על הגשר‪.‬‬
‫הקפיא את השמלה שנהיתה כמו פסל‪ .‬לא היו לנו‬ ‫את דוד במחסן מאחורי החנות‪ .‬נתנו לו אוכל ובגדים‪.‬‬ ‫לרוע מזלנו המבריח לקח אותנו ישירות לידי‬
‫בגדים להחלפה וגם לא משהו להתחמם בו‪ ,‬אבל גם‬ ‫מנוחה‪ .‬לאחר זמן ישראל ניסה לשכנע אותי לבוא‬ ‫הגרמנים‪ .‬נלקחנו למשרד שומרי הגבול‪ ,‬אנשי‬
‫לא הייתה לנו נזלת ולא חלינו בדלקת ריאות‪ .‬לא‬ ‫אתו לבודפשט‪ .‬שם עוד החיים היו טובים‪ ,‬אך לא‬
‫וורמאכט מבוגרים‪.‬‬
‫ניתן להבין‪.‬‬ ‫יכולתי להשאיר את ההורים לבד‪.‬‬ ‫בחדר היו שאריות אוכל ושמחנו על כך‪ .‬בבוקר‬
‫על‪-‬פי האמונה שהשרישו בי פשוט אלוהים רצה‬ ‫התחזינו לזוג מאוהב‪ .‬נסענו ברכבת יחדיו מחובקים‬ ‫התחילו לחקור אותנו‪ .‬יום ראשון‪ .‬ביום ניסרנו‬
‫שאשאר בחיים‪ .‬למה הורי שהיו צדיקים לא ניצלו?‬ ‫לבודפשט‪ .‬השוטרים ברכבת חייכו כשראו את הזוג‬

‫אין לי תשובה‪.‬‬

‫ספטמבר ‪ 2019‬רונית‬
‫מדברים עם הילדים והנכדים בוואטסאפ‪.‬‬

‫כן‪ ,‬אימא ואבא ניצחו‪ .‬הגרמנים לא הצליחו‪7 .‬‬

‫שתי ידיים‬ ‫דור שני‬

‫איטה זימן‬ ‫מקהולשוטתח‬

‫חלמתי חלום ובחלומי את פני וקוראת‪" :‬פפי‪ ,‬פפי"‪ .‬אני זוכר את רגע‬

‫ראיתי שתי ידיים‪ ,‬הפרידה מאשתי ובתי‪ ,‬כשנקראתי להתייצב‬

‫אחת גדולה‪ ,‬מיובלת לפלוגות העבודה‪ .‬זיכרון ידיה החשוקות של‬

‫ומחוספסת ואחת בתי כצעיף על צווארי ממאנות להרפות הצילו‬

‫קטנה‪ ,‬עדינה ורכה‪ .‬את חיי בשעות הקשות והקפואות בשבי‪.‬‬

‫היד הקטנה חפצה הזיכרונות קשים לי‪ .‬כשאני נזכר בבתי יורדת‬

‫לאחוז ביד הגדולה עלי עצבות ואיני מוצא מנוח לנפשי‪ .‬המחשבות‬

‫אך הגדולה נסוגה‪ .‬על מה שעבר עליה בתקופת היעדרותי ובימים‬

‫הקטנה מנסה שוב אך האחרונים לחייה‪ ,‬פוצעים את נפשי וחוסמים‬

‫נתקלת בידה הקפוצה של הגדולה‪ .‬אותי מכל קירבה וגילויי אהבה‪ .‬ליבי התבצר‬

‫שואלת הקטנה את הגדולה‪" :‬האינך חפצה בחומת זיכרונות ועל אף שהקמתי משפחה‬

‫בחברתי?" "חפצה אני"‪ ,‬עונה הגדולה‪" .‬אז חדשה ולי אישה ושני ילדים‪ ,‬קשה עלי מראה‬

‫מדוע תקפצי ידך ממני?" שואלת הקטנה‪ .‬ילדיי הרוצים בקרבתי‪ .‬די לי בשקט בו מהלכים‬

‫"כי ידי מחוספסת ואיני רוצה לפצוע אותך"‪ ,‬ילדיי סביבי‪ ,‬במבטם הדואג ובעיניה העצובות‬

‫עונה הגדולה‪" .‬מדוע ידך מחוספסת?" שואלת של רעייתי‪ .‬אני חושש שמא אתקרב אפגע‬

‫הקטנה והגדולה עונה‪" :‬מהדרך בה עברתי"‪ .‬ואפגע‪ .‬לא אחת ניסיתי להתחבר אליהם אך‬

‫"איני חוששת מפציעה"‪ ,‬עונה הקטנה‪" ,‬החספוס יצאה לי גניחה‪ .‬ניסיתי שוב ומפי יצאו שברי‬

‫מילים שנתקעו על שפתיי וכשניסיתי לאחותן‬ ‫מייצב את האחיזה"‪" .‬גם קשות ומיובלות הן‬ ‫המדור נותן במה‬
‫נפלטה מפי צעקה‪ .‬הרגשתי כושל באפלה‪.‬‬ ‫ואיני רוצה לפגוע בך ובוודאי לא ברכותך"‪ ,‬עונה‬ ‫לבוגרי קורס 'שליחי‬
‫קמתי באחת‪ ,‬טרקתי את הדלת ויצאתי בסערה‪.‬‬ ‫לה הגדולה‪" .‬שמא את חוששת?" נשמע שוב‬

‫איני זוכר ואיני יודע כמה זמן הלכתי‪ ,‬אך‬ ‫קולה הצלול של הקטנה‪" .‬ממה עלי לחשוש?‬ ‫זיכרון בחזית הנחלת‬
‫מצאתי עצמי צועד הלוך ושוב על שפת הים‪.‬‬ ‫את מדברת שטויות"‪ ,‬ענתה הגדולה‪" .‬אולי‬ ‫השואה' מטעם מרכז‬
‫רק אל מול משברי גליו וקצפו התחלתי לנשום‬ ‫את חוששת להיפצע?" "הניחי לי ודי!" רעמה‬

‫מחדש‪ .‬הים מבין לליבי וכל גל נסוג לוקח ממני‬ ‫בקולה הגדולה‪" .‬אולי את חוששת לפצוע את‬ ‫שם עולם‪ .‬לאחר‬
‫קומץ טיפות ממשאי‪ .‬אני מדבר עם אלוקיי‬ ‫היבלות‪ ,‬כי מתחתן תגלי עור רך שאינך מורגלת‬ ‫שהוכשרו לספר את‬
‫ואיני כועס ושואלו למעשיו‪ ,‬רק מבקש שיאיר‬ ‫בו?" אמרה הקטנה בהיסוס‪" .‬הפעם הגזמת ואם‬

‫את דרכי‪ .‬כשאני חוזר לביתי מקבלים את פניי‬ ‫תמשיכי ללהג‪ ,‬אלך!! ובכלל‪ ,‬מה לך היום כי‬ ‫סיפור הוריהם ניצולי‬
‫השקט‪ ,‬הסדר והניקיון‪ .‬פגעי הסערה נמחו ולא‬ ‫תליני? כבר אמרתי‪ ,‬איני חפץ!"‪ .‬דממה נפלה‬ ‫השואה המסונכרן עם‬
‫נודעו כי באו אל קירבי‪ .‬אני מתעטף בשקט ובלב‬ ‫ביניהן‪ .‬כעבור זמן מה נשמע קולה המתוק של‬

‫הומה נזכר בשבת בה הצטרפה אלי בתי לראות‬ ‫היד הקטנה‪" :‬אל נא ייחר אפך בי ואיני מלינה‪.‬‬ ‫סיפור חייהם כבני‬
‫את ביתנו החדש הנבנה בעיר‪ .‬כל הדרך אחזה‬ ‫כל רצוני הוא לאחוז בידך"‪ ,‬אמרה והושיטה‬ ‫הדור השני‪ ,‬וחלקם‬
‫בידי ולא הסכימה להרפות גם כשניסיתי לנערה‪.‬‬ ‫שוב את ידה‪" .‬התרחקי ואל תתקרבי"‪ ,‬הרימה‬ ‫אף עברו קורס כתיבה‬
‫כששבנו‪ ,‬שמעתיה מספרת לאחיה הגדול כי כל‬ ‫הגדולה קול צעקה‪" ,‬אם תתקרבי ארים את‬

‫הדרך הלוך ואף בחזור אחזתי בידה‪.‬‬ ‫ידיי"‪ .‬השתררה שתיקה וגל חום עבר והתפשט‬ ‫יוצרת‪ ,‬הם מעלים‬
‫בין הידיים‪.‬‬ ‫על הכתב אנקדוטות‬
‫לפתע הבנתי‪:‬‬
‫ידי המחוספסת וידה הרכה‪,‬‬ ‫התעוררתי מן החלום וגיליתי שידי רטובות‪.‬‬

‫ידי המיובלת וקולה הצלול‪,‬‬ ‫היאך? התפלאתי‪ .‬הרי ישנתי ולא בעמל ויזע‬ ‫מתוך סיפורם הרחב‬
‫ידי הקשה ונפשה הרכה‪,‬‬ ‫נעטפתי‪ .‬שמא הן נרטבו מדמעות? אך לא שלי‬ ‫ומשתפים את הקוראים‬

‫ידי הקפוצה וידה המושטת‪.‬‬ ‫הן‪ ,‬כי אני מאז‪ ...‬משם‪ ....‬הפסקתי לבכות‪.‬‬

‫'נסה'‪ ,‬אומר לי ליבי‪.‬‬ ‫מאז אותו יום רודפני החלום ואינו מניחני‪.‬‬ ‫בזיכרונות מ'שם'‪ .‬נייחל‬
‫אנסה‪,‬‬ ‫אני קרוע בליבי‪ .‬ידה הקטנה של בתי מזכירה‬ ‫לכך שמדור זה יאפשר‬
‫לי את מלכה'לה שלי‪ ,‬בתי הקטנה שנרצחה‬ ‫לדור השני להעביר את‬
‫אנסה ואזכור‪.‬‬ ‫בשואה‪ .‬אני נזכר איך אחזתי בידה כשלמדה‬ ‫לפיד זיכרון השואה‬
‫אנסה ואזכור ואשיל יבלות‪,‬‬ ‫להלך‪ ,‬איך החזקתי והקפצתי אותה על ברכיי‪,‬‬ ‫לקהלים רבים על מנת‬
‫שרתי לה ולא הרפיתי עד שתצחק‪ .‬איך הייתה‬ ‫שלעולם לא נשכח!‬
‫אנסה ואזכור וארפה‪,‬‬ ‫מתרפקת עלי ומחבקת את צווארי בכל פעם‬
‫אנסה ואזכור וארכך‪,‬‬ ‫שחזרתי הביתה‪ ,‬נצמדת לרגליי‪ ,‬מרימה את‬ ‫‪6‬‬
‫אנסה ואזכור ואושיט ואקח‪,‬‬ ‫ידיה הקטנות בבקשה שארימה אל על ומלטפת‬
‫אנסה ואזכור ואולי גם אצחק‪.‬‬

‫אנסה‪.‬‬

‫יצרניים‪ .‬אולם‪ ,‬לאחר מפגש ראשוני עם‬ ‫יחסו של הממסד‬ ‫ובעשורים הראשונים לקום המדינה‪.‬‬
‫ניצולי השואה בעיקר במחנות העקורים‪,‬‬ ‫הפסיכיאטרי‬ ‫אבקש לטעון כי יחסו של הממסד‬
‫שנוהלו על ידי ארגון הג'וינט כהכנה‬ ‫לניצולי השואה‬ ‫הפסיכיאטרי לניצולי השואה היה יחס‬
‫לקראת עלייתם לישראל‪ ,‬השתנתה דעה‬ ‫דינמי ומשתנה וכלל מספר שלבים‪ .‬כמו‬
‫פסימית זו‪ .‬שיעור הניצולים אשר אושפזו‬ ‫היה יחס דינמי ומשתנה‬ ‫כן‪ ,‬אטען כי בניגוד לדעה השכיחה שלאחר‬
‫בפועל במוסדות פסיכיאטריים היה נמוך‬ ‫וכלל מספר שלבים‬ ‫משפט אייכמן‪ ,‬השתנה יחסה של החברה‬
‫והדעה הרווחת היתה שניצולי השואה‬ ‫הישראלית לניצולי השואה לטובה‪ 2,‬אזי‬
‫מצליחים להשתקם ולבנות חיים חדשים‪.‬‬ ‫הדעות הרווחות‬ ‫לפחות במקרה של ניצולי שואה אשר‬
‫בין אם נתון זה שיקף את המצב במציאות‬ ‫על התחלואה‬ ‫סבלו מבעיות נפשיות‪ ,‬היחס אליהם לא‬
‫ובין אם לאו‪ ,‬אחת התזות השכיחות היתה‬ ‫הנפשית עם סיום‬ ‫השתנה לאחר המשפט והם נותרו בשוליים‬
‫כי בהשוואה ללאומים אחרים‪ ,‬שסבלו‬ ‫וזאת לפחות עד אמצע שנות התשעים –‬
‫מרדיפות של הנאצים ונכלאו במחנות‬ ‫המלחמה‬ ‫ויש שיטענו‪ ,‬אף עד עצם היום הזה‪ .‬רק‬
‫ריכוז‪ ,‬העם היהודי היה מחוסן יותר‬ ‫בסוף שנות התשעים‪ ,‬ניצולים קליניים‬
‫נפשית מפני רדיפות‪ ,‬מכיוון שנרדף לאורך‬ ‫מיד לאחר תום מלחמת העולם השנייה‪,‬‬ ‫רבים שאושפזו במשך שנים במוסדות‬
‫ההיסטוריה והורגל במצבי דחק ומצוקה‪.‬‬ ‫אנשי הבריאות חשבו כי מספר הפגועים‬ ‫פסיכיאטריים‪ ,‬אותרו והועברו להוסטלים‬
‫כפי שאנשים מתחסנים אם הם נחשפים‬ ‫בנפש בקרב ניצולי השואה גדול וכי מדובר‬ ‫ייעודיים במקום להישאר מאושפזים‬
‫למחלה פיזית כלשהי‪ ,‬כך גם היהודים‬ ‫באנשים שבורים נפשית וגופנית‪ ,‬אשר לא‬ ‫במחלקות פסיכיאטריות‪ .‬גם כיום‪ ,‬ניצולי‬
‫בשואה היו מלכתחילה מחוסנים יותר‬ ‫יצליחו להשתקם ולחזור להיות אזרחים‬ ‫שואה שתיפקדו במשך שנים ובעקבות‬
‫הזדקנות ומשברי חיים המאפיינים את‬
‫מבחינה נפשית מלאומים אחרים‪5.‬‬ ‫טיפול בניצולים בבית חולים במחנה שיקום‬ ‫הגיל השלישי סובלים מטראומה עקב‬
‫השואה‪ ,‬מקבלים עזרה מזערית הנשענת‬
‫תזת החיסון של העם היהודי‪ ,‬שקודמה‬ ‫בעיקר על ארגון ״עמך״‪ 3.‬עד היום אין‬
‫מספרים רשמיים על כמה ניצולי שואה‬
‫‪UNITED STATES HOLOCAUST MEMORIAL MUSEUM‬‬ ‫נזקקו לטיפול רפואי‪-‬פסיכיאטרי‪ ,‬כמה‬
‫אושפזו לאורך השנים‪ ,‬כמה מאושפזים‬
‫היום ועוד‪ .‬רק משנת ‪ 1964‬בתי חולים‬
‫פסיכיאטריים החלו לציין האם המטופל‬
‫הוא ניצול שואה וציון זה לא היה עקבי‪.‬‬
‫אין תמה אם כן‪ ,‬כי במחקר שנערך בשנת‬
‫‪ 1995‬על ידי איתן בכר‪ ,‬חיים דסברג וגרשון‬
‫בן‪-‬שחר התברר כי רוב הצוות במוסדות‬
‫הפסיכיאטרים אינו יודע מי מהמטופלים‬
‫במוסד הוא ניצול שואה‪ 4.‬הנתון הרשמי‬
‫הוא כי נכון לשנת ‪ 1999‬היו ‪ 725‬ניצולים‬
‫אשר אושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים‬
‫בישראל‪ 377 :‬במוסדות ממשלתיים‪337 ,‬‬
‫במוסדות פרטיים ו‪ 11-‬במוסד של קופת‬

‫חולים כללית‪.‬‬

‫‪ 2‬על החוקרים שטוענים כי משפט אייכמן היווה מפנה ביחסה של החברה הישראלית לניצולי השואה ראו לדוגמא‪ :‬תום שגב‪ ,‬המיליון השביעי – הישראלים והשואה‪ ,‬כתר‪,‬‬
‫‪ ;1991‬חנה יבלונקה‪ ,‬מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן‪ ,‬ספרי חמ”ד‪ ,‬יד יצחק בן צבי‪.2001 ,‬‬
‫ ‪ 3‬מרכז ישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה ובבני הדור השני‪.‬‬

‫‪Bachar, E., Dasberg, H., & Ben-Shakhar, G. (1995). Demandingness and belligerence in hospitalized depressed Holocaust concentration 4‬‬
‫‏‪camp survivors as perceived by the staff. The Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences, 32(4), 262-267.‬‬
‫ ‪ 5‬המפתח המרכזי של תזה זו היה פישל שניאורסון‪ ,‬פסיכולוג אשר בדק ילדים יהודים אחרי פוגרום קישינב וראה שהם בריאים נפשית‪.‬‬

‫* נרטיב זה היה חרב פיפיות ועמד לעיתים לרועץ‪ ,‬כמו בדרישה שלא להעלות יהודים בלתי כשירים כדי לשמר חברה בריאה וכן תפיסתו של ניצול השואה כ”סבון”‪,‬‬
‫קרי אנטי תיזה לגיבור הצבר היוצא לקרב אף במחיר חייו‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫יחס הממסד‬
‫הפסיכיאטרי‬
‫לניצולי השואה‬

‫ד"ר רקפת זלשיק*‬

‫בשנות החמישים‬ ‫במוסדות פסיכיאטריים‪ .‬בעוד שבשנות‬ ‫מבוא‬
‫הסתובבה בארץ אגדה‬ ‫החמישים סיפור זה וסיפורים אחרים על‬
‫אורבנית‪ ,‬לפיה בשנים‬ ‫הבאת ניצולי שואה נכים וחולים לישראל‬ ‫בשנות החמישים הסתובבה בארץ‬
‫הראשונות לקום המדינה‪,‬‬ ‫ביטאו חששות גדולים מצד המוסדות‬ ‫אגדה אורבנית‪ ,‬לפיה בשנים הראשונות‬
‫הגיעה לנמל חיפה‬ ‫הקולטים ומצד התושבים הוותיקים בארץ‬ ‫לקום המדינה‪ ,‬הגיעה לנמל חיפה ספינה‬
‫ספינה מאירופה שהיו עליה‬ ‫מפני ״החומר האנושי״ שהגיע מאירופה‬ ‫מאירופה שהיו עליה בין כמה מאות‬
‫בין כמה מאות לכמה אלפים‬ ‫לאחר השואה‪ ,‬ושימשו סיבה להצדקת‬ ‫לכמה אלפים של ניצולי שואה חולי‬
‫דרישת המוסדות הקולטים לאפשר עלייה‬ ‫נפש‪ .‬הניצולים‪ ,‬כך סופר‪ ,‬הגיעו באישון‬
‫של ניצולי שואה‬ ‫לארץ של יהודים בריאים בלבד ‪ -‬דרישה‬ ‫לילה ונשלחו היישר למוסד הפסיכיאטרי‬
‫חולי נפש‬ ‫שליוותה את המוסדות בארץ ישראל‬ ‫הממשלתי בעכו‪ ,‬ששכן במבצר שהוסב‬
‫בשנים שקדמו לשואה ואף במהלכה ‪-‬‬ ‫לבית כלא בתקופה העות׳מנית ושימש‬
‫היום הם מדגישים דווקא את יחסן הנורא‬ ‫ככזה גם בתקופת המנדט ושררו בו‬
‫וחוסר רגישותן של הרשויות הקולטות‬ ‫תנאים קשים עבור המטופלים‪ 1.‬בעוד‬
‫וביניהן מערכת הבריאות הישראלית כלפי‬ ‫שקרוב לוודאי שמדובר באגדה אורבנית‬
‫ניצולי השואה‪ ,‬אשר הוכנסו למוסדות‬ ‫ואירוע זה מעולם לא התרחש‪ ,‬השינויים‬
‫במשמעותו לאורך השנים ובמה שהוא‬
‫פסיכיאטריים מיד עם הגיעם ארצה‪.‬‬ ‫מסמל‪ ,‬מעידים גם על השינויים שחלו‬
‫ביחסה של החברה הישראלית לניצולי‬
‫במאמר זה אבקש לסקור את יחסו של‬ ‫השואה‪ ,‬שסבלו מבעיות נפשיות‬
‫הממסד הפסיכיאטרי בישראל לניצולי‬ ‫וממחלות נפש‪ ,‬ולניצולים שהתאשפזו‬
‫השואה מסוף מלחמת העולם השנייה‬

‫ ‪ 1‬להרחבה על המקרה ראו‪:‬‬
‫‪Davidovitch, N., & Zalashik, R. (2007). Recalling the survivors: between memory and forgetfulness of hospitalized Holocaust survivors‬‬

‫‏‪in Israel. Israel Studies, 145-163.‬‬

‫* מאמר זה מבוסס על ספרה של רקפת זלשיק ״עד נפש‪ :‬מהגרים‪ ,‬עולים פליטים והממסד הפסכיאטרי הישראלי״‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.2008 ,‬‬

‫‪8‬‬

‫בריאות הנפש את הטראומה בקרב‬ ‫ראשית‪ ,‬התופעה של התעלמות כמעט‬ ‫יחסית טובים יותר במחנות הריכוז‬
‫ניצולי שואה‪ .‬היתה זו מלחמת וייטנאם‬ ‫מוחלטת מהעבר של המטופל בשואה‬ ‫בהשוואה לשאר האסירים‪ .‬הוא הסביר את‬
‫שהכניסה את הפרעת הדחק הפוסט‪-‬‬ ‫לא היתה ייחודית לפסיכיאטרים שפעלו‬ ‫מחלת הנפש שלה ברגישותה ובקשייה‬
‫טראומטית ה‪Post Traumatic Stress( PTSD-‬‬ ‫בישראל בלבד‪ .‬גם אנשי בריאות נפש‬ ‫להרות‪ ,‬לצד המשבר שחוותה לאחר‬
‫‪ )Disorder‬לספרות הפסיכיאטרית‪ ,‬ל‪DSM-‬‬ ‫אחרים בארצות‪-‬הברית ובאירופה טיפלו‬ ‫שהגיעה לארץ ‪ -‬בעיקר לאור הפער‬
‫(‪Diagnostic and Statistical Manual of Mental‬‬ ‫בניצולי שואה ונטו להתעלם מאימי‬ ‫בין הציפיות שלה לאור היותה חברה‬
‫‪ – )Discorders‬התנ״ך של הפסיכיאטרים‬ ‫המלחמה בקורות החיים של המטופלים‬ ‫בתנועת נוער ציונית‪ ,‬לעומת המציאות‬
‫– בשנת ‪ 1980‬והיא החלה לקבל הכרה‬ ‫שלהם‪ .‬תיאור מאורעות המלחמה‬ ‫בישראל בשנות החמישים‪ .‬ואכן‪ ,‬הגירה‬
‫כהפרעה נפשית בעלת סימפטומים‬ ‫נוסח לרוב בצורה לקונית ולעתים‪ ,‬כמו‬ ‫ידועה כגורם ְדחק בהתפרצות ובתחלואה‬
‫במקרה הישראלי‪ ,‬הסתפקו במשפט‬ ‫של מחלות נפש ויתכן שגם כאן היה זה‬
‫ואפשרות של אבחון‪.‬‬ ‫אחד‪ :‬״המטופל היה במחנה ריכוז״‪ .‬האם‬ ‫המקרה ואין זה מענייננו לקבוע כך או‬
‫הסיבה לכך היתה אי הבנה מוחלטת של‬ ‫אחרת‪ .‬הנקודה היא כי תולדות החיים‬
‫גם בישראל מרבית אנשי בריאות הנפש‪,‬‬ ‫מה שהתרחש באירופה הנאצית? האם‬ ‫של המטופלת‪ ,‬עברה בתקופת השואה‬
‫אשר רובם ככולם למדו בבתי ספר אירופיים‬ ‫היתה זו כהות חושים מצד המטפלים‪,‬‬ ‫וגם עברו של בעלה אשר שכל את‬
‫שלא הגיעו מאירופה או לא היו פליטים?‬ ‫אשתו וילדיו וסבל גם כן ממה שעבר‬
‫וגרמניים‪ ,‬נשענו במשך שנים רבות על‬ ‫אחד ההסברים האפשריים לתופעה זו‬ ‫עליו בשואה‪ ,‬לא נלקחו בחשבון על ידי‬
‫מסורות פסיכיאטריות מיושנות שלא‬ ‫הוא הניסיון של הצוות המטפל להגן על‬
‫אפשרו להם לראות ולהבין את ניצולי‬ ‫עצמו מהטראומות שחוו המטופלים‬ ‫פינקלשטיין בניתוח המקרה‪.‬‬
‫השואה שסבלו מבעיות נפשיות‪ .‬היו אלה‬ ‫שלהם במהלך השואה‪ .‬הכרה בסבל‬ ‫הפסיכיאטריה הישראלית המקומית‪ ,‬אם‬
‫מעטים ביותר – רובם ניצולי שואה‪ ,‬אשר‬ ‫של הניצולים ושיחות מפורטות על כך‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬לא התייחסה לניצולי השואה כקבוצה‬
‫נותרו באירופה הנאצית ונכלאו בגטאות‬ ‫עלולים היו לחלחל לנפשם של המטפלים‬ ‫מובחנת‪ ,‬הזקוקה ליחס ולטיפול מיוחד‪.‬‬
‫במחנות ריכוז ובמחנות כפייה‪ ,‬ושרדו –‬ ‫ולהשפיע עליהם‪ .‬על מנת להגן על עצמם‬
‫אשר ביקשו להביע אמפתיה מקצועית‬ ‫מפני השפעה זו‪ ,‬הם העדיפו‪ ,‬שלא במודע‪,‬‬ ‫העם היהודי היה מחוסן‬
‫כלפי ניצולי השואה וקישרו בין מצבם‬ ‫למזער חלק זה בביוגרפיות של המטופלים‬ ‫יותר נפשית מפני‬
‫הנפשי בהווה לבין השואה‪ .‬האחרונים פעלו‬
‫לשמר את זיכרון השואה ולעזור לניצולי‬ ‫שלהם או פשוט להתעלם ממנו‪.‬‬ ‫רדיפות‪ ,‬מכיוון שנרדף‬
‫לאורך ההיסטוריה והורגל‬
‫השואה בסבלם‪.‬‬ ‫הסבר נוסף הוא חוסר המודעות לטראומה‬
‫ולהפרעת דחק פוסט‪-‬טראומטית שכיום‬ ‫במצבי דחק ומצוקה‬
‫הסבר נוסף להתייחסות הלא מובחנת של‬ ‫הינה ידועה ומוכרת‪ .‬על פי התפיסות‬
‫הממסד הפסיכיאטרי בישראל לניצולי‬ ‫הפסיכיאטריות של אותם הימים‪ ,‬אשר‬ ‫את הבעיות הנפשיות ייחסה לבעיות‬
‫השואה בעשורים הראשונים לקיומה של‬ ‫מקורן בחיילים שסבלו מהלם קרב‬ ‫קודמות בתחום הנפש וההתפתחות של‬
‫מדינת ישראל תאם את האידיאולוגיה‬ ‫בעקבות מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬מי‬
‫של ״הקליטה השווה״ של העולים לארץ‪.‬‬ ‫שלקה בטראומה בשדה הקרב היה או‬ ‫הניצולים ולא למוראות השואה עצמה‪.‬‬
‫אידיאולוגיה זו קבעה כי אין להעניק‬ ‫חולה קודם לכן או שהיה עליו להשתחרר‬ ‫כיצד ניתן להסביר זאת‪ ,‬בעיקר לאור‬
‫לניצולי השואה פריבילגיות למרות מה‬ ‫מהטראומה תוך שישה חודשים בלבד‪.‬‬ ‫העובדה שמרבית הפסיכיאטרים היו‬
‫שעברו וכי יש לנהוג כלפיהם כמו לשאר‬ ‫חיילים אשר המשיכו לסבול מהלם‬ ‫בעצמם ניצולי שואה‪ ,‬שהגיעו ברובם‬
‫העולים‪ .‬דווקא יחס מיוחד‪ ,‬רחמים‬ ‫קרב לאחר תקופה של שישה חודשים‬ ‫מגרמניה לפלשתינה בשנות השלושים‬
‫ופריבילגיות עלולים – כך נטען – לקבע‬ ‫הואשמו בסימולציה‪ ,‬בפחדנות או בבעיות‬ ‫לפני פרוץ המלחמה וחוו את רדיפות‬
‫את הקורבנות של הניצולים ולגרום‬ ‫תורשתיות של מחלות נפש ולא קיבלו‬ ‫הנאצים על בשרם במידה כזו או אחרת?‬
‫לכך שיבואו בדרישות למדינה הצעירה‪,‬‬ ‫על כך פיצויים‪ .‬רק בסוף שנות החמישים‪,‬‬ ‫ניתן להסביר תופעה זו בכמה דרכים‪.‬‬
‫שממילא היתה דלת משאבים‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫בעקבות פעילות אינטנסיבית ומחאות של‬
‫דרישות לעזרה‪ ,‬קצבאות ופיצויים מצד‬ ‫פסיכיאטרים גרמנים מהדור החדש‪ ,‬אשר‬
‫ניצולי השואה טופלו על ידי הממסד‬ ‫טיפלו בניצולי שואה וראו כי התופעות‬
‫הקולט בחשדנות רבה ואף נעשה שימוש‬ ‫אינן תואמות את הספרות המקצועית‪,‬‬
‫במונח ״נוירוזת תגמולים״ הרומזת על כך‬ ‫החל שינוי פרדיגמטי בהבנה של אנשי‬
‫שמבקש התגמולים אינו זכאי להם‪ ,‬אלא‬
‫פיתח סוג של ״נוירוזה״ שבגללה הוא‬

‫ממשיך לבקש תגמולים‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫מסוגרת ורגישה‪ .‬היא לא הספיקה להגיע‬ ‫פסיכיאטרים אחרים תלו את הקושי‬ ‫בית חולים לחולי נפש‬
‫לארץ בגלל פרוץ מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫הנפשי של ניצולי השואה בארץ בפערים‬ ‫בו אושפזו ניצולי שואה חולי נפש רבים‬
‫במקום העלייה‪ ,‬היא למדה סיעוד ונשלחה‬ ‫בין ציפיותיהם מסוף המלחמה ומן‬
‫עם שניים מאחיה למחנות ריכוז שונים‬ ‫ההתיישבות בארץ לבין מה שהתרחש‬ ‫על ידי הרופא פישל שניאורסון‪ ,‬התחלפה‬
‫בהם עבדה כאחות‪ .‬לאחר המלחמה פגשה‬ ‫במציאות בפועל בגלל המצב הכלכלי‬ ‫או הלכה יד ביד עם תזה נוספת‪ ,‬אשר‬
‫את בעלה של אחת מחברותיה שנספתה‬ ‫והחברתי הקשה ששרר בשנות החמישים‬ ‫פותחה על ידי אנשי בריאות הנפש‬
‫בשואה‪ ,‬נישאה לו והיגרה עמו לאוסטרליה‪.‬‬ ‫במדינת ישראל עם גלי העלייה הגדולים‬ ‫בישראל לאחר הגיעם של ניצולי השואה‬
‫שם חשה כזרה והשניים הגיעו בסופו של‬ ‫ותקופת הצנע‪ .‬בבואנו לבחון תיקים‬ ‫לארץ ואשר השתלבה עם הנרטיב היהודי‬
‫דבר לישראל‪ .‬האכזבה מהארץ עבור‬ ‫של חולים ניצולי שואה‪ ,‬נראה כי תיאור‬ ‫והציוני שארץ ישראל היא מולדת העם‬
‫המטופלת היתה גדולה לאור הציפיות‬ ‫המלחמה וקורות החולים במהלך השואה‬ ‫היהודי ועל כן המהגרים עולים ושבים‬
‫שטיפחה כשהיתה חברה בתנועת הנוער‬ ‫למולדתם‪ *.‬לאור העובדה שמרבית‬
‫הציונית ובתקופת ההכשרה‪ .‬בשלושת‬ ‫לא קיבלו מקום מרכזי‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬ ‫ניצולי השואה לא נזקקו לאשפוז‬
‫החודשים הראשונים היא גרה עם בעלה‬ ‫פסיכיאטרי או לטיפול פסיכיאטרי‪ ,‬מכיוון‬
‫אצל מכריו‪ ,‬שהכירו את רעייתו הראשונה‬ ‫כך לדוגמא בשנת ‪ 1952‬הציג הפסיכיאטר‬ ‫שלא היו חולים קליניים והם התמודדו‬
‫ולא הפסיקו לדבר עליה ועל ילדיהם‬ ‫בן עמי פינקלשטיין‪ ,‬שעבד במוסד הפרטי‬ ‫עם הטראומות שעברו בדלת אמותיהם‪,‬‬
‫שנספו בשואה‪ .‬הדבר גרם לה סבל נפשי‬ ‫״תרפא״‪ ,‬מקרה של מטופלת ניצולת שואה‬ ‫עבור החברה הקולטת העיד מצב זה על‬
‫רב‪ ,‬אולם היא הסתירה את רגשותיה‪ .‬היא‬ ‫שהגיעה למוסד שנה קודם לכן ואובחנה‬ ‫כך שניצולי שואה יהודים אשר הגיעו‬
‫קיבלה עבודה אדמיניסטרטיבית במשרד‬ ‫כסובלת מסכיזופרניה פראנואידית‪ .‬הוא‬ ‫לישראל‪ ,‬סבלו פחות מבעיות נפשיות‬
‫אך התקשתה להשתלב חברתית ופיתחה‬ ‫בחר במקרה הזה על מנת להראות את‬ ‫בהשוואה לקורבנות אחרים של הנאצים‪,‬‬
‫מחשבות פראנואידיות‪ .‬היא אושפזה‬ ‫״השפעת העלייה על אופיו של אדם‬ ‫מכיוון שהם חזרו למולדתם וכאן יכלו‬
‫הנוטה לשיגעון״‪ .‬כבר מהכותרת אנו‬ ‫לבנות ולהיבנות ולחיות כיהודים בקרב‬
‫במוסד פסיכיאטרי ואיימה להתאבד‪.‬‬ ‫מבינים כי פינקלשטיין הניח שההגירה‬ ‫בני עמם‪ .‬דהיינו‪ ,‬ישראל היתה מקום‬
‫השפיעה לרעה על המטופלת וכי היו לה‬ ‫תראפויטי בפני עצמו עבור ניצולי השואה‬
‫התייחסותו של פינקלשטיין במאמר‬ ‫נטיות מוקדמות לסבול מבעיות נפשיות‬ ‫כיוון שהיתה המולדת של היהודים‪.‬‬
‫לחוויות של המטופלת במהלך המלחמה‬ ‫עוד לפני שהגיעה לישראל‪ .‬המטופלת‬ ‫הטוענים לכך נהגו להשוות בין נתוני‬
‫הסתכמו בשניים שלושה משפטים‬ ‫הגיעה מליטא ממשפחה יהודית אמידה‪,‬‬ ‫התחלואה של ניצולי שואה יהודים אשר‬
‫לקוניים‪ ,‬בהם ציין כי היא פעלה בהרואיות‬ ‫הצטרפה לתנועת הנוער הציונית ועמדה‬ ‫עלו לארץ‪ ,‬לבין אלה אשר היגרו למדינות‬
‫וכי מקצועה כאחות איפשר לה תנאים‬ ‫לעלות לפלשתינה‪ .‬בילדותה היתה‬ ‫אחרות‪ .‬הנתונים הראו כי התחלואה בארץ‬
‫נמוכה יותר וכמובן שאם ישראל היא אתר‬
‫תראפויטי‪ ,‬אזי אין במה או במי לטפל‪ .‬דרך‬
‫טענה זו יש לבחון שמא אכן מהניצולים‬
‫החולים והחלשים היגר אחוז יותר גבוה‬
‫לחו"ל עכב דחיית המוסדות אותם כבלתי‬

‫רצויים בכל מקרה‪.‬‬

‫כיצד הוסברו‪ ,‬אם כן‪ ,‬מקרים קליניים‬
‫של ניצולי שואה‪ ,‬אשר למרות היותם‬
‫מחוסנים כיהודים בארץ מולדתם נזקקו‬

‫לטיפול פסיכיאטרי?‬

‫נראה כי במרבית המקרים חוויותיהם‬
‫של המטופלים ניצולי השואה בשנות‬
‫המלחמה לא קיבלו מקום מרכזי‬
‫בניתוחים הפסיכיאטריים של מקרים אלו‪.‬‬
‫מרבית ההסברים של המטפלים התייחסו‬
‫לבעיות נפשיות או לבעיות התפתחותיות‬
‫של המטופלים בילדותם ובבגרותם‬
‫והם שהיוו את הגורמים להתפרצות‬
‫התחלואה הנפשית בקרב ניצולי השואה‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫הפסיכיאטריה הישראלית‬ ‫ורווחתם של ניצולי השואה היו השלכות‬ ‫מכיוון שרוב הפסיכיאטרים לא התעדכנו‬
‫המקומית‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫מרחיקות לכת‪ .‬במחקר פיילוט שערכו‬ ‫במחקרים ובתפיסות החדשות בנושא‪.‬‬
‫לא התייחסה לניצולי‬ ‫שני פסיכיאטרים במלב"ן‪ 6‬בתחילת‬
‫השואה כקבוצה‬ ‫שנות השישים‪ ,‬נמצא כי ‪ 1,000‬מטופלים‬ ‫ובכל מקרה‪ ,‬מדינת ישראל ראתה‬
‫(לא רק ניצולי שואה) אושפזו במוסדות‬ ‫בפיצויים לניצולי שואה חולי נפש‬
‫מובחנת‪ ,‬הזקוקה ליחס‬ ‫פסיכיאטריים פרטיים מאז שנת ‪.1948‬‬ ‫שקיבלה ממערב גרמניה הזדמנות לשפר‬
‫ולטיפול מיוחד‪ .‬את‬ ‫‪ 70%‬מהם היו עולים חדשים מאירופה‪,‬‬ ‫את מצבם של אלה שהיו מאושפזים‬
‫הבעיות הנפשיות ייחסה‬ ‫דהיינו‪ ,‬ניצולי שואה‪ 80% ,‬היו בגילאי‬ ‫במוסדות פסיכיאטריים לא ממשלתיים‪,‬‬
‫לבעיות קודמות בתחום‬ ‫‪ 21-50‬ורובם הגיעו לארץ בשנת ‪.1949‬‬ ‫שהיו זולים יותר וברמה ירודה מבחינת‬
‫הנפש וההתפתחות של‬ ‫‪ 74%‬מהם אושפזו מלכתחילה במוסדות‬ ‫התנאים והטיפול במוסדות הממשלתיים‪.‬‬
‫הניצולים ולא למוראות‬ ‫פרטיים ו‪ 37%-‬מהם מעולם לא קיבלו‬ ‫בשנת ‪ 1959‬אושפזו במוסדות פרטיים‬
‫שום טיפול תראפויטי בשום שלב של‬ ‫כ‪ 1,600-‬ניצולי שואה שהיו תחת אחריותו‬
‫השואה עצמה‬ ‫הטיפול שלהם‪ .‬האשפוז במוסד הפרטי‬ ‫של האפוטרופוס והוא הסכים להשתמש‬
‫חרץ גורלות של ניצולי שואה אשר ייתכן‬ ‫בכספי הפיצויים על מנת להעבירם‬
‫בשנות השבעים‪ .‬למרות שבתחילה‬ ‫ואילו היו מאושפזים במוסדות ממשלתיים‪,‬‬ ‫למוסדות ממשלתיים ובכך לשפר את‬
‫ממשלת גרמניה התנגדה לאפשרות‪,‬‬ ‫היו מצליחים אולי להשתקם ולצאת לחיים‬ ‫מצבם של הניצולים‪ .‬היה זה מספר‬
‫מעורבותה במכירת גז לנשק המוני‬ ‫מחוץ למוסד‪ .‬למרות שהמדינה קיבלה‬ ‫עצום של ניצולים שאושפזו במוסדות‬
‫לעיראק תחת שלטונו של סדאם חוסיין‬ ‫כספים מגרמניה המערבית עבור הטיפול‬ ‫פסיכיאטריים פרטיים‪ ,‬אם ניקח בחשבון‬
‫והפחד הקיומי של אזרחי מדינת ישראל‬ ‫בהם‪ ,‬בפועל הם היו האחרונים בשרשרת‬ ‫שסך המיטות באותה עת עמד על ‪4,343‬‬
‫במהלך מלחמת המפרץ הראשונה‪,‬‬ ‫מיטות‪ 2,228 ,‬מהם במוסדות ממשלתיים‪.‬‬
‫הפעילה עליה לחץ להסכים לדרישות של‬ ‫שנהנו מכספים אלו‪.‬‬ ‫המוסדות הפרטיים היוו בפועל מחסנים‬
‫מדינת ישראל לפצות ניצולי שואה מהגוש‬ ‫אנושיים עם הזדמנויות תראפויטיות‬
‫הקומוניסטי לשעבר‪ .‬גם רכוש יהודי רב‬ ‫רוחות חדשות‬
‫שנותר במזרח אירופה ולאחר נפילת‬ ‫האידיאולוגיה קבעה‬
‫הגוש הקומוניסטי הועבר לידי וועידת‬ ‫סוגיית ניצולי השואה שסובלים‬ ‫כי אין להעניק לניצולי‬
‫התביעות‪ ,‬שרת את הקמת הקרן הגרמנית‬ ‫מבעיות נפשיות ומאושפזים במוסדות‬ ‫השואה פריבילגיות‬
‫״זיכרון‪ ,‬אחריות והעתיד״ והעניק לוועידת‬ ‫פסיכיאטריים הוזנח עד שנות התשעים‪,‬‬
‫התביעות הזדמנויות חדשות למצוא‬ ‫כאשר שורה של אירועים ונסיבות‬ ‫למרות מה שעברו‬
‫כספים עבור ניצולי שואה ממדינות‬ ‫הובילו לשינוי במצב‪ .‬ראשית‪ ,‬מדובר‬ ‫וכי יש לנהוג כלפיהם‬
‫קומוניסטיות‪ ,‬שלא פוצו מעולם‪ .‬לא פחות‬ ‫בהחלטות הקשורות לרפורמות מבניות‬ ‫כמו לשאר העולים‬
‫חשובה היתה מעורבותה של וועידת‬ ‫של מערכת הבריאות אשר פנתה להפרטה‬
‫התביעות בפרויקטים בארץ עבור ניצולי‬ ‫ולהעברת האחריות והמימון של האשפוז‬ ‫מוגבלות ביותר ואשפוז ניצולי השואה‬
‫הפסיכיאטרי ממשרד הבריאות לקופות‬ ‫בהם נועד לחסוך כסף לאוצר המדינה‪.‬‬
‫החולים‪ .‬כמו כן‪ ,‬נוצרו הזדמנויות חדשות‬
‫לפיצויים מצד ממשלת גרמניה עבור‬ ‫להתנהלות חסכונית זו של משרד‬
‫ניצולי שואה יהודים שהגיעו לארץ לאחר‬ ‫האוצר הישראלי על חשבון בריאותם‬
‫התמוטטות הגוש הקומוניסטי ולא יכלו‬
‫להגיש תביעות קודם לכן במסגרת חלון‬
‫ההזדמנויות החוקי על סמך ה‪.BEG-‬‬
‫התמוטטותה של ברית המועצות ואיחודה‬
‫של גרמניה הובילו להבנה בצורך לפתוח‬
‫מחדש את האפשרות להגיש תביעות‬
‫פיצויים של ניצולי שואה‪ ,‬שחיו במדינות‬
‫מזרח אירופה‪ ,‬ולא יכלו לעשות זאת‬
‫במסגרת הזמן שיועד לכך בחוק שפג‬

‫‪ 6‬מוסד לטיפול בעולים חדשים שהוקם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫מדינת ישראל ראתה בפיצויים לניצולי שואה חולי נפש שקיבלה ממערב גרמניה הזדמנות לשפר את‬
‫מצבם של אלה שהיו מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים לא ממשלתיים‬

‫מ״האובייקט האדיפלי״ ולא הצליחו‬ ‫מפורשת כי הבעיות נובעות באופן ישיר‬ ‫בקיעים בתזת ההתחסנות של ניצולי‬
‫להגיע להזדהות עם ההורה מאותו המין‪.‬‬ ‫מהשהות במחנות ריכוז‪ ,‬וכי מדובר‬ ‫השואה ובקליטה הטובה שלהם החלו‬
‫בר״ג פירשה את ההתעלפויות ואת איבוד‬ ‫בתגובה מאוחרת לכליאה זו‪ .‬היה זה‬ ‫להופיע החל מאמצע שנות החמישים‪,‬‬
‫ההכרה כרצון של המטופלים להעניש את‬ ‫המאמר הראשון שהפסיק להצניע את‬ ‫כאשר הממסד הפסיכיאטרי בארץ נדרש‬
‫הסביבה או לפחות לעורר את תשומת‬ ‫הקשר הסיבתי בין השואה למצב הנפשי‬ ‫להתמודד עם מקרים רבים של ניצולי‬
‫של הניצולים וערער את התזה בדבר‬ ‫שואה אשר לאחר תקופת ההסתגלות‬
‫לבם של הסובבים‪.‬‬ ‫החוסן הנפשי של הניצולים היהודים‬ ‫הראשונית החלו לסבול מבעיות נפשיות‬
‫ואת היותה של מדינת ישראל אתר‬
‫עם זאת‪ ,‬מרבית הפסיכיאטרים המשיכו‬ ‫ואושפזו במוסדות פסיכיאטריים שונים‪.‬‬
‫בתיאורים מצמצמים ולקוניים של‬ ‫תראפויטי עבורם‪.‬‬
‫המלחמה בקרב מטופלים ניצולי שואה‬ ‫בשנת ‪ 1956‬הפסיכיאטרית והפסיכו‪-‬‬
‫גם כשנדרשו לכתוב חוות דעת עבור‬ ‫בר״ג תיארה במאמרה שלושה מקרים של‬ ‫אנליטית ד"ר גרדה בר״ג פרסמה מאמר‬
‫הניצולים בתביעות נגד ממשלת מערב‬ ‫מטופלים אשר החלו לסבול אחרי שהות‬ ‫על ״תגובות מאוחרות של ניצולי שואה״‬
‫גרמניה במסגרת החוק הפדרלי הגרמני‬ ‫מה בישראל מהתעלפויות ואובדן הכרה‪.‬‬ ‫והיה זה החיבור הפסיכיאטרי הראשון‬
‫לפיצוי קורבנות הנציונל‪-‬סוציאליזם‬ ‫היא מתארת בפרוטרוט את החוויות‬ ‫שהתייחס לניצולי השואה כקבוצה‬
‫הטראומטיות של המטופלים שלה‪.‬‬ ‫מובחנת בעלת מאפיינים ייחודיים‪ ,‬שיש‬
‫(‪)Bundesentschädigungsgesetz – BEG‬‬ ‫כפסיכואנליטיקאית היא מפרשת את‬ ‫לתת עליה את הדעת‪ .‬כמו כן‪ ,‬בעוד‬
‫המקרים במונחים פרוידיאניים ומתמקדת‬ ‫שמאמרים אחרים ייחסו בעיות נפשיות‬
‫שנחקק בשנת ‪ .1953‬מרבית "רופאי‬ ‫בילדות שלהם‪ .‬כך לדוגמא היא מסבירה‬ ‫בקרב ניצולי שואה בארץ‪ ,‬שהגורם להם‬
‫האמון" שמונו בארץ על ידי ממשלת‬ ‫שהיחסים של המטופלים עם ההורים‬ ‫הוא קשיי הגירה ובעיות פתולוגיות‬
‫גרמניה היו פליטים יהודים מגרמניה‪,‬‬ ‫שלהם היו מופרעים‪ ,‬הם התאכזבו‬ ‫אחרות‪ ,‬בר״ג טענה במאמרה בצורה‬
‫שהצליחו להימלט מאימי השואה לפני‬
‫פרוץ המלחמה‪ .‬חלק נכבד מהם גם‬
‫כתב חוות דעת רפואיות עבור הביטוח‬
‫הלאומי הישראלי לאותם ניצולים שלא‬
‫היו זכאים לפיצויים ישירים מממשלת‬
‫גרמניה ובמסגרת ״השילומים״ ו״חוק‬
‫נכי רדיפות הנאצים (‪)1957‬״‪ ,‬יכלו‬
‫לקבל קצבת נכות מממשלת ישראל‪.‬‬
‫בשני המקרים של כתיבת חוות דעת‬
‫רפואיות‪ ,‬הפסיכיאטרים החילו אמות‬
‫מידה נוקשות של הערכת הנזק הנפשי‬
‫של הניצולים והתבססו על תיאוריות‬
‫שפג תוקפן ממלחמת העולם הראשונה‬
‫ובכך פגעו קשות בזכותם של ניצולי‬
‫השואה לזכות בפיצויים הוגנים על‬
‫הנזק שנגרם להם על ידי הנאציונל‪-‬‬
‫סוציאליזם‪ .‬רופאים אחדים אף טענו‬
‫כי חלק מהניצולים סובלים מ״נוירוזת‬
‫תגמולים״ וכי יש לעצור את הנוירוזה‬
‫באיבה ולא לתת לה כר להתפתח‪ .‬גישה‬
‫זו המשיכה להתקיים בישראל גם לאחר‬
‫שחלו שינויים בתפיסה המקצועית‬
‫הפסיכיאטרית של טראומה ונזקים‬
‫נפשיים בקרב ניצולי שואה במדינות‬
‫כמו מערב‪-‬גרמניה וארצות‪-‬הברית‪,‬‬

‫‪12‬‬

‫מסע תעצומות נפש‬

‫בארץ מולדתי בעקבות השואה‬

‫המסע בן ‪ 3-5‬ימים וכולל הסעות‪,‬‬ ‫מסע מעמיק החושף את מעיינות הרוח‬
‫לינה‪ ,‬ארוחות‪ ,‬כניסה לאתרים ועוד‪,‬‬ ‫ותעצומות הנפש בעת המבחן הגורלי לחיים‬
‫בשואה תוך סינכרון ארועים היסטוריים החל‬
‫בעלות מסובב סדת‪.‬‬
‫מימי בית שני ועד היום‪.‬‬
‫אפשרות לשלב במסע שבת‬ ‫בירור פנימי מעמיק המחבר בין הכרעות בעולם‬
‫חווייתית ובעלת משמעות‪.‬‬
‫של קצה לבין ימי התקומה וההווה‪.‬‬
‫תפריט וכשרויות בהתאם לדרישות‬
‫הקבוצה‪.‬‬ ‫המסע משלב סיורים חווייתיים באתרים‪,‬‬
‫סדנאות לימוד ושיח‪ ,‬הקניית ידע רחב‪,‬‬
‫במציאות היעדר מסעות חדש!‬ ‫סרטים‪ ,‬אתגרי שטח וטקסים‪.‬‬
‫מתאים לתלמידים ולסטודנטים‪.‬‬
‫לפולין הוספנו למסע אתרים‬
‫ועיון בסוגיות שהן אבני יסוד‬ ‫להזמנות‪:‬‬

‫במסעות לפולין‪.‬‬ ‫‪www.shemolam.org.il 04-6301637 ,052-4700906‬‬

‫סוכה‪ ,‬שואה וחוויה‬ ‫ומתאאהיינרהמטפשלהרעממיאלהעלשכקולפמולטתחריתההאבימשתשחופבחהה‪70!₪‬‬

‫אומששפיזםין‬
‫פעילות חווייתית‪ ,‬ערכית ומאתגרת למשפחות‬

‫בקמפוס מרכז שם עולם בכפר הרואה‪.‬‬

‫ימים שני ושלישי‬ ‫חול‬ ‫אתגר לנוער הבוגר‬
‫יז'‪-‬יח' בתשרי תשפ״א ‪5-6/10/20‬‬ ‫המועד‬
‫סוכות‬ ‫מחפשים את המטמון במרחבי עמק חפר‬
‫שעות הפעילות‪:‬‬
‫‪14:00 ,12:30 ,11:00‬‬ ‫לרשותכם סוכה בסמוך‬

‫לקבוצות מאורגנות ניתן לתאם מראש בשעות ובימים אחרים‬ ‫‪0w5w2-w47. s0h09e0m6o| l0a4m-6.3o0r1g6.3i7l‬‬ ‫להזמנות‪:‬‬
‫הפעילות עפ״י הנחיות משרד הבריאות‬ ‫להגעה ב‪:waze-‬‬

‫המרכז הבינלאומי שם עולם‪ ,‬כפר הרואה‬ ‫שם עולם‬

‫‪15‬‬

‫ישנה חשיבות רבה לבחינת יחסו של הממסד הרפואי בכלל והפסיכיאטרי בפרט לניצולי השואה בישראל‪,‬‬
‫וזאת לא רק מכיוון שמדינת ישראל הכריזה על עצמה כמקלט לכל יהודי באשר הוא מעצם הגדרתה‪,‬‬
‫אלא בעיקר מכיוון שהיא קלטה את מספר ניצולי השואה הגדול ביותר מכל מדינה אחרת‪.‬‬

‫רשימה ביבליוגרפית‪:‬‬ ‫בעקבות פרסומים בתקשורת על ניצולי‬ ‫שואה‪ .‬כל אלה יצרו נסיבות חדשות‪ ,‬אשר‬
‫שואה מאושפזים ועל חלוקת המשאבים‬ ‫העלו מחדש את סוגיית ניצולי השואה‬
‫ ‪1.‬זלשיק רקפת (‪ .)2008‬עד נפש‪:‬‬ ‫עבורם ועל תפקוד הגורמים שהיו אמורים‬
‫מהגרים‪ ,‬עולים פליטים והממסד‬ ‫לדאוג להם אך הזניחו אותם‪ .‬בעקבות דיון‬ ‫המאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים‪.‬‬
‫הפסכיאטרי הישראלי״‪ ,‬הוצאת הקיבוץ‬
‫זה הוקמה וועדת בזק‪8.‬‬ ‫בשנת ‪ 1993‬משרד הבריאות ערך סקר‬
‫המאוחד‪.‬‬ ‫על מנת ליישם רפורמה בבריאות אשר‬
‫ההקשר הנוסף שבו יש להבין את הדיון‬ ‫הדגישה את האל‪-‬מיסוד וההחזרה‬
‫ ‪2.‬יבלונקה חנה (‪ .)2001‬״מדינת ישראל‬ ‫הציבורי המחודש על ניצולי שואה חולי‬ ‫לקהילה של פגועי נפש (ללא קשר לניצולי‬
‫נגד אדולף אייכמן״‪ .‬הוצאת יצחק‬ ‫נפש מאושפזים בתקופה זו הוא הניסיונות‬ ‫שואה)‪ .‬על פי הסקר‪ 300 ,‬ניצולי שואה‬
‫בן‪-‬צבי‪.‬‬ ‫לרפורמה במערכת בריאות הנפש בישראל‪.‬‬ ‫שהיו מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים‬
‫בשנת ‪ 1991‬נעשה שינוי בחוק בריאות‬ ‫לא נזקקו לטיפול פסיכיאטרי והיו יכולים‬
‫ ‪3.‬שגב תום (‪ .)1991‬״המיליון השביעי –‬ ‫הנפש וחוק הבריאות החדש משנת ‪1995‬‬ ‫לחיות מחוץ למוסד במסגרות מתאימות‬
‫הישראלים והשואה״‪ .‬הוצאת כתר‪.‬‬ ‫יחד עם קיצוצים תקציביים‪ ,‬הפכו את‬ ‫יותר‪ .‬ממצאים אלה הובילו להחלטת‬
‫ ‪Bachar, E., Dasberg, H., &4.‬‬ ‫פתרון האל‪-‬מיסוד של חולי נפש כרוניים‬ ‫ממשלה לבנות שלושה הוסטלים‬
‫‪.)1995( .Ben-Shakhar, G‬‬ ‫ואת השירותים בתוך הקהילה לאפשרויות‬ ‫עבור ניצולי שואה ששהו במוסדות‬
‫‪Demandingness and‬‬ ‫אטרקטיביות עבור המערכת‪ .‬ניצולי שואה‬ ‫פסיכיאטריים‪ :‬שער מנשה‪ ,‬לב השרון‬
‫‪belligerence in hospitalized‬‬ ‫מאושפזים – רובם במצב כרוני – היוו קהל‬ ‫ובאר יעקב אשר הקמתם ותחזוקתם‬
‫‪depressed Holocaust‬‬ ‫יעד לרפורמות אלה‪ .‬על פי וועדת בזק‪,‬‬ ‫מומנה על ידי וועידת התביעות‪ .‬בעקבות‬
‫שמסקנותיה פורסמו בשנת ‪ ,1998‬היו‬ ‫קבלת רכוש יהודי לידיה נוצר מאגר‬
‫‪concentration camp survivors‬‬ ‫כ‪ 1000-‬ניצולי שואה מאושפזים במוסדות‬ ‫תקציבי לניצולים שחיו בישראל‪ ,‬כאשר‬
‫‪as perceived by the staff. The‬‬ ‫פסיכיאטריים – מחצית מהם מעל גיל ‪,70‬‬ ‫בניית הוסטלים לניצולי שואה מאושפזים‬
‫‪Israel Journal of Psychiatry‬‬ ‫רובם גלמודים ונמצאים בעשור השישי‬ ‫היו אחת המטרות שמומנו והיוו פתרון‬
‫‪,)4(32 ,and Related Sciences‬‬ ‫לחייהם‪ .‬שני שליש מהם מאושפזים בין‬ ‫מסוים לשנים של הזנחה מצד מערכת‬
‫‪.267-262‬‬ ‫שנתיים ל‪ 15-‬שנים‪ 25% ,‬למעלה מ‪15-‬‬
‫שנה‪ 75% .‬סבלו מסכיזופרניה‪ .‬כמחצית‬ ‫הבריאות הישראלית‪.‬‬
‫ ‪.Davidovitch, N., & Zalashik, R5.‬‬ ‫אושפזו במוסדות ממשלתיים ומחצית‬
‫(‪Recalling the survivors: .)2007‬‬ ‫במוסדות פרטיים בעלי תנאים ירודים‬ ‫סיכום‬
‫ואיכות נמוכה של הצוות המטפל‪ .‬רובם‬
‫‪between memory and‬‬ ‫לא השתתפו בפעילויות חברתיות‪ .‬מסקנת‬ ‫ישנה חשיבות רבה לבחינת יחסו של‬
‫‪forgetfulness of hospitalized‬‬ ‫וועדת בזק היתה כי ״מלכתחילה‪ ,‬המוסדות‬ ‫הממסד הרפואי בכלל והפסיכיאטרי בפרט‬
‫הפסיכיאטריים הממשלתיים היו בתחתית‬ ‫לניצולי השואה בישראל‪ ,‬וזאת לא רק‬
‫‪Holocaust survivors in‬‬ ‫סדר העדיפויות של המדינה״‪ .‬הוועדה‬ ‫מכיוון שמדינת ישראל הכריזה על עצמה‬
‫‪.163-145 ,Israel. Israel Studies‬‏‬ ‫תיארה את כישלון המדינה בהעברת ניצולי‬ ‫כמקלט לכל יהודי באשר הוא מעצם‬
‫השואה החולים לקהילה ומצאה שכ‪500-‬‬ ‫הגדרתה‪ ,‬אלא בעיקר מכיוון שהיא קלטה‬
‫הקליניים‪ ,‬ישנה קבוצה הולכת וגדלה של‬ ‫מטופלים יכלו להיות מוצאים מהמוסדות‬ ‫את מספר ניצולי השואה הגדול ביותר‬
‫ניצולי שואה‪ ,‬שהיו ילדים ובני נוער בזמן‬ ‫מכל מדינה אחרת‪ .‬עד להגירה הגדולה‬
‫השואה‪ ,‬הזקוקה להתייחסות מצד מערכת‬ ‫הפסיכיאטריים‪.‬‬ ‫של יהודים מארצות האסלאם‪ ,‬אחד מכל‬
‫בריאות הנפש‪ .‬לניצולים אלה צרכים‬ ‫ארבעה ישראלים יהודים היה ניצול שואה‪7.‬‬
‫מיוחדים שכן הם חוו את השואה בגיל‬ ‫מאז ועדת בזק והקמת שלושת ההוסטלים‪,‬‬ ‫בעוד שהשואה ממשיכה להיות נוכחת‬
‫צעיר לפני שסיימו את התפתחותם ולהם‬ ‫חולי נפש שנותרו בחיים זכו לשהות‬ ‫בשיח הציבורי הישראלי‪ ,‬ניצולי השואה‬
‫שברי זיכרון גדולים‪ .‬כיום הם מזדקנים‬ ‫במשך כמה שנים במוסדות שאינם בתי‬ ‫שסבלו מבעיות נפשיות‪ ,‬הוזנחו במשך‬
‫לאיטם‪ ,‬חווים לעתים אובדן של בן או‬ ‫חולים פסיכיאטריים‪ .‬לצד ניצולי השואה‬ ‫עשורים רבים‪ .‬רק משנות התשעים החל‬
‫בת הזוג או הצאצאים ובמקרים מסוימים‬ ‫להתנהל דיון ציבורי רציני על הנושא‬
‫חווים את הטראומה של השואה לראשונה‬
‫או מחדש בשילוב עם בעיות גרנטולוגיות‬
‫רגילות‪ .‬קבוצה זו צריכה לעמוד במוקד‬
‫הטיפול הרפואי‪ ,‬הנפשי והסביבתי בניצולי‬

‫השואה החיים בישראל כיום‪.‬‬

‫ ‪ 7‬תום שגב‪ ,‬המיליון השביעי – הישראלים והשואה‪ ,‬כתר‪.1991 ,‬‬
‫‪ 8‬וועדה ציבורית בראשות השופט בדימוס יעקב בזק‪ ,‬שהוקמה בידי השרים צחי הנגבי ויהושע מצא‪ ,‬בעקבות תחקיר “מעריב” בנושא באוגוסט ‪.1998‬‬

‫‪14‬‬

‫שנותרו בחיים מבין חמישים וחמישה‬ ‫עיניו ונפטר‪ .‬שלושתם שכבו כחודשיים עד‬ ‫וקצת בשר‪ .‬תקשרתי איתם בשפת הסימנים‬
‫הילדים שנכנסו לאותו מוסד‪ .‬לעיתים‬ ‫שנקברו לבסוף בקבר אחים‪.‬‬ ‫והראיתי להם בכף ידי לכמה אנשים אני‬
‫קרובות הייתי בורחת ליער הסמוך וישנה‬
‫שם באוויר הפתוח‪ .‬יום אחד התעוררתי‬ ‫מי דאג לכם לאחר מות ההורים?‬ ‫דואגת לאוכל‪.‬‬
‫ביער וראיתי מעליי דמות שעומדת ומביטה‬ ‫בחורבה שרר קור עז והטמפרטורות הגיעו‬
‫בי‪ .‬היה זה מנהיג קבוצה של פרטיזנים‬ ‫נותרנו יתומים והמציאות הכתה בי כרעם‪.‬‬ ‫ל‪ 40-‬מעלות מתחת לאפס‪ .‬לילה אחד הגיעו‬
‫הלוחמים בנאצים‪ .‬הוא כנראה הבין שאם‬ ‫הרגשתי אחריות כלפי אחיותיי הקטנות‪,‬‬ ‫כמה משפחות למבנה שלנו‪ .‬הם הלכו לישון‬
‫אני ישנה לבד ביער סימן שאינני פחדנית‬ ‫האחת בת שלוש וחצי והשניה בת שבע‬ ‫ובבוקר אף אחד לא התעורר‪ .‬כולם קפאו‬
‫וביקש שאעזור להם בכל מיני משימות‪.‬‬
‫במשך כמה חודשים הפכתי להיות פרטיזנית‬ ‫וחצי‪ .‬הפכתי להיות ה"אמא" שלהן‪.‬‬ ‫למוות‪ ,‬למעט בחורה אחת בשם אדלה‪.‬‬
‫אחי הגדול חלה לפתע ושכב ללא הכרה‬ ‫יום אחד גורשנו מן החורבה לחורבה אחרת‬
‫קטנה ואמיצה מאוד‪.‬‬ ‫עם חום גבוה‪ .‬הבנתי שיש לו טיפוס והוא‬ ‫שהיתה מלאה באנשים שחלו בטיפוס‪ .‬קשה‬
‫עלול למות‪ .‬רצתי לאחד הכפרים בניסיון‬ ‫היה לראות את האנשים שמתו ונותרו‬
‫ברכה‪ ,‬מה נתן לך כוח להתמודד‬ ‫להשיג עבורו מעט מים‪ .‬כמעט זרקו אותי‬ ‫במקומם‪ .‬יום אחד אבי התמוטט מרוב‬
‫עם כל כך הרבה קשיים?‬ ‫לתוך הבאר אך לבסוף מישהו ריחם עלי‬ ‫חולשה ורעב‪ .‬אחי אברהם הצליח להשיג‬
‫ונתן לי מעט מים‪ .‬כשהגעתי הביתה הרתחתי‬ ‫כמה חתיכות לחם‪ ,‬אך אבא נתקף בולמוס‬
‫תמיד היה לי שיח עם אלוקים ולמרות כל‬ ‫את המים ולאט לאט שפכתי אותם לפיו של‬ ‫אכילה ולמחרת בבוקר מצאנו אותו קר‬
‫הצרות והסכנות בהן הייתי שרויה‪ ,‬חשתי שהוא‬ ‫וקפוא‪ .‬אבא מת‪ .‬הוצאנו אותו לכניסה לבית‬
‫מגן עלי‪ .‬לא נתתי לייאוש לאחוז בי‪ .‬אמרתי‬ ‫חיים‪ ,‬אחי‪ .‬יום אחד הוא התעורר וניצל‪.‬‬ ‫וכיסינו אותו בטלית שלו‪ .‬מכיוון שלא היה‬
‫לעצמי שגם לצרות האלה יבוא סוף ואמשיך‬ ‫החורף הראשון תם ועברנו לגור בחורבה‬ ‫לנו כסף לשלם על קבורתו‪ ,‬גופתו היתה‬
‫להחזיק מעמד ורוחי לא תיפול‪ ,‬כי דינו של‬ ‫אחרת‪ .‬חיהל'ה‪ ,‬אחותי הקטנה‪ ,‬נלקחה לבית‬
‫הנופל מוות‪ .‬האשמתי את בורא עולם‪ ,‬טענתי‬ ‫יתומים והיא בת ארבע בלבד‪ .‬לעיתים הייתי‬ ‫מונחת שם שבועות רבים‪.‬‬
‫כנגדו וכעסתי עליו‪ ,‬אבל האמנתי בו ותקוותי‬ ‫נאלצת לפרוץ לחצרות של הכפריים וגונבת‬ ‫למרות האסון שפקד אותנו המשכתי לרוץ‬
‫כמה תפוחי אדמה‪ .‬אם התמזל מזלי לא‬ ‫לכפרים בחיפושיי אחר מזון לקיים בו את‬
‫הייתה שהטוב יגיע מתי שהוא‪.‬‬ ‫הייתי מקבלת מכות מבעל הבית או נשיכה‬ ‫משפחתי‪ .‬נעליים לא היו לי והייתי עוטפת‬
‫מחזיר‪ .‬אני זוכרת שמעשי הגניבה היו קשים‬ ‫את רגליי בסמרטוטים‪ .‬קיבלתי פצעי קור‬
‫מה היה בסוף התקופה‬ ‫לי מאוד‪ ,‬כי לא רציתי לגנוב‪ .‬התביישתי‬ ‫אך אלה לא מנעו ממני להמשיך במסעותיי‬
‫הקשה שעברת?‬ ‫במעשיי גם בגלל החינוך שקיבלתי מהורי‪,‬‬ ‫להשגת אוכל‪ .‬חשתי חובה לדאוג לאמי‬
‫שתמיד חינכו אותי ואת אחיי לערכים טובים‪.‬‬
‫לאחר שלוש שנים של סבל נוראי‪ ,‬שהותיר‬ ‫ולשתי אחיותיי הקטנות‪.‬‬
‫בי צלקות וכאב גדול‪ ,‬עלינו אחותי ואני‬ ‫בשלב מסוים נשארת לבד בגטו‬ ‫גם יוסף‪ ,‬אחי‪ ,‬היה יוצא לחפש אוכל‪ .‬לרוע‬
‫על עגלות רתומות לסוסים בדרכנו ליאסי‬ ‫עם אחיותייך ‪ -‬איך התמודדת?‬ ‫מזלו השלג חדר מבעד לנעליו וגרם לו‬
‫שברומניה‪ .‬כל יתומי המלחמה רוכזו בבניין‬ ‫לפצע שהלך והזדהם‪ .‬תרופות לא היו בנמצא‬
‫גדול ויפה ושם זכיתי להיפגש מחדש עם‬ ‫שני אחיי הגדולים נלקחו לעבודות בכפר‬
‫ששת אחיי לאחר פרידה ארוכה‪ .‬בשלב‬ ‫המרוחק כ‪ 17-‬ק"מ מהגטו‪ .‬אחותי הקטנה‬ ‫ומצבו החמיר מיום ליום‪.‬‬
‫מסוים עזבנו יחד לבוקרשט ולקראת‬ ‫הייתה בבית יתומים בגטו בתנאים נוראיים‪.‬‬ ‫אמא לא החזיקה מעמד אחרי מותו של‬
‫אפריל ‪ ,41‬בסיומו של חג הפסח‪ ,‬יצאנו עם‬ ‫בימי החורף היתה לי בגטו פינה על קרש‬ ‫אבא ונפטרה‪ .‬עתה שכבו אבא ואמא דוממים‬
‫שאר היתומים לעבר ארץ ישראל‪ .‬הגענו‬ ‫בגודל מטר על מטר‪ ,‬שכן בבית התגוררו‬ ‫זה לצד זו בשלג הקר‪ .‬הייתי מתיישבת‬
‫לאיסטנבול ומשם ברכבת לסוריה‪ ,‬דרך‬ ‫משפחות נוספות‪ .‬מידי יום הייתי הולכת‬ ‫לידה ומשוחחת איתה‪ .‬גם מצבו של יוסף‬
‫לבנון‪ ,‬עד שהגענו סוף סוף למקום אליו‬ ‫לבקר את אחותי ומביאה לה מעט לחם‬ ‫הלך והחמיר‪ ,‬לפני מותו לחש לי בשארית‬
‫התפללנו‪ ,‬הגענו לארץ ישראל‪ .‬ירדנו בחוף‬ ‫שהצלחתי להשיג‪ .‬אחותי הקטנה הייתה‬ ‫כוחותיו‪" :‬אתם תשרדו את הגיהנום הזה‬
‫עתלית והרגשתי שנבואתו של אחי האהוב‬ ‫חולקת אותו עם חמשת הילדים האומללים‬ ‫ותגיעו רחוק אל מעבר לים" ואז עצם את‬
‫יוסי‪ ,‬שנפטר בגטו‪ ,‬מתגשמת‪ .‬הוא אמר‪:‬‬
‫"אתם תגיעו כולכם אל מעבר לים לארץ‬

‫אחרת"‪.‬‬
‫נשלחתי למוסד חרדי בבני ברק ולאחר זמן‬
‫עברתי למוסד "אורה" בירושלים‪ .‬גויסתי‬
‫להגנה‪ ,‬למדתי להשתמש בנשק והשתלבתי‬
‫בתפקידי שמירה ותצפית ואף הייתי‬
‫קשרית‪ .‬בשלב מסוים עברתי לגור בביתו‬
‫של אחי הנשוי בנתניה ושם הכרתי את בעלי‬
‫יהושע‪ .‬התחתנו בחתונה צנועה‪ ,‬היה לי טוב‬

‫והרגשתי נפלא לאחר שנות סבל רבות‪.‬‬
‫נולדו לי שלושה ילדים‪ .‬המשפחה שלי היא‬
‫הכתר של חיי‪ .‬ההבטחה שלי לאלה שנשארו‬
‫"שם" היא שתמיד נלחם על זכותנו לחיות‬
‫ולעולם לא תחווה האנושות שואה שכזו‪,‬‬
‫אלא תצעד באמונה‪ ,‬בחמלה ומתוך רצון‬

‫לשלום‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫אייל שנקר‬
‫משוחח עם‬
‫ניצולת השואה‬ ‫ברשאנייויןם‬

‫ברכה שרף‬

‫לאן הגעתם לאחר הנסיעה‬ ‫ספרי בקצרה על הבית בו גדלת‪.‬‬ ‫"כשנולדו ילדיי הם היו כמו‬
‫הקשה בקרונות הבקר?‬ ‫הבובות שלא היו לי בילדותי‪.‬‬
‫נולדתי בנובמבר ‪ 1932‬בבוקובינה‪ ,‬עיר‬
‫אינני זוכרת כמה זמן היינו ברכבת עד‬ ‫גדולה ברומניה‪ ,‬למשפחה בת תשע נפשות‪:‬‬ ‫ילדיי קיבלו ממני את הטיפול הטוב ביותר‬
‫שהגענו לאטאקי שליד סרביה‪ .‬אני זוכרת‬ ‫זוג הורים‪ ,‬ארבעה בנים ושלוש בנות‪ .‬אני‬ ‫ומאז ועד היום הם כל עולמי‪ .‬כל חיי לא‬
‫שהגענו לנהר עמוק ומפחיד ביותר‪ .‬אילצו‬ ‫האמנתי לאיש ונזהרתי מכולם‪ .‬לא היה‬
‫אותנו לעלות על רפסודה ולחצות איתה‬ ‫הייתי הגדולה מבין הבנות‪.‬‬ ‫לי אף פעם עם מי לחלוק את המעמסה‬
‫את הנהר‪ .‬ראיתי חייל מציל אדם זקן אולם‬ ‫המשפחה היתה דתית ואני זוכרת את‬ ‫שעל לבי‪ .‬רק כשהקמתי משפחה חזר‬
‫היו גם אנשים שנפלו מהרפסודה וטבעו‪.‬‬ ‫השבתות והחגים בבית הכנסת ובמיוחד את‬
‫הגענו לצדו השני של הנהר לעיר מוגילוב‪.‬‬ ‫אבי מניח תפילין בכל יום‪ .‬הייתי ילדה מאוד‬ ‫האמון ללבי"‪.‬‬
‫רוכזנו בבתים קטנים בלי חלונות ובלי‬ ‫שובבה‪ .‬טיפסתי על כל עץ‪ ,‬על הגגות ועל‬ ‫בעיצומה של תקופת הקורונה יצאתי‬
‫דלתות‪ .‬חיילים נכנסו פנימה ושדדו כסף‬ ‫ההרים שבסביבה‪ .‬למרות שידענו גם אז‬ ‫לפגוש את הגברת ברכה שרף‪ ,‬אישה‬
‫וזהב מהאנשים‪ .‬למחרת המשכנו בנדודינו‪.‬‬ ‫ימים קשים‪ ,‬היה לנו את החשוב ביותר –‬ ‫מיוחדת במינה‪ ,‬מאירת פנים ומלאת‬
‫בגלל הגשם החזק שירד במשך הלילה‪,‬‬ ‫אבא ואמא‪ ,‬משפחה ושמחת חיים‪ .‬אמא שלי‬ ‫שמחת חיים‪ .‬ברכה היא אישה נמוכת‬
‫האיזור היה בוצי וחלק מהאנשים שקעו‬ ‫קטנה הנראית מאוד שברירית‪ ,‬אך ברגע‬
‫בבוץ הטובעני‪ .‬לפתע הבחנתי בראשו של‬ ‫הייתה כל עולמי‪.‬‬ ‫שהחלה לספר את סיפור חייה‪ ,‬גיליתי‬
‫דודי היינריך‪ ,‬שכל גופו היה שקוע בבוץ‪.‬‬ ‫אלו תעצומות נפש אדירות וגבורת רוח‬
‫ניסיתי לחפור באדמה בעזרת ידיי על מנת‬ ‫מתי חוויתם לראשונה‬ ‫מצויים בה‪ .‬נפגשנו מחוץ לביתה בגן‬
‫להוציא אותו‪ .‬אמא שלי ראתה שחייל‬ ‫את מאורעות התקופה?‬ ‫השעשועים בקרית ביאליק‪ ,‬כשברקע‬
‫מוריד את הרובה מהכתף שלו ופונה אליי‪.‬‬ ‫קולות גיל של ילדים קטנים מבאי הגן‪.‬‬
‫היא רצה ותפסה אותי בבגד‪ ,‬אחרת הוא‬ ‫ביום חמישי ה‪ 9-‬לאוקטובר ‪ ,1941‬יום‬ ‫ברכה פרשה בפניי את סיפור חייה כילדה‬
‫שמש יפה‪ ,‬יצאתי לחצר הגדולה בה עמד‬ ‫קטנה בתקופת השואה מול רוע ואכזריות‬
‫היה יורה בי‪ .‬דודי טבע בבור ומת‪.‬‬ ‫בית המלאכה של אבא‪ .‬דבר לא בישר על‬ ‫בלתי נתפסים‪ .‬למרות זאת הצליחה‬
‫המשכנו לנדוד בדרכים בלי מים ובלי אוכל‬ ‫מה שיקרה ברגעים הקרובים‪ .‬לא יכולתי‬ ‫לשמור על הערכים החשובים שקיבלה‬
‫ובלילה ישנו תחת כיפת השמיים‪ .‬אנשים‬ ‫לדעת ואף לו ברמז דק שבתוך דקות ספורות‬
‫וילדים מתו בדרך‪ .‬לפעמים אימא מכרה‬ ‫מהוריה הי"ד‪.‬‬
‫בגד וקיבלה תמורתו כיכר לחם‪ .‬שתינו מים‬ ‫יתהפך עלי עולמי‪.‬‬
‫מהשלוליות שבדרכים ולאחר כמה חודשים‬ ‫פתאום ראיתי את אמא חוזרת בריצה‬ ‫‪16‬‬
‫מהעיר ומשהו קפא בתוכי‪ .‬עד אז לא ראיתי‬
‫הגענו לגטו פופוביץ‪.‬‬ ‫את אמי במצב של ריצה מבוהלת שכזו‪ .‬אמי‬
‫אמרה שעומדים לגרש את היהודים מהעיר‬
‫תארי את החיים בגטו‬ ‫ועד השעה ‪ 12:00‬על כל היהודים להתייצב‬
‫בתחנת הרכבת‪ .‬אספנו את כל מה שיכולנו‬
‫בגטו מצאנו חורבה ללא חלונות ולמזלנו‬
‫היה בה מטבח קטן‪ .‬הצטופפנו כולנו בחורבה‬ ‫והלכנו לכיוון תחנת הרכבת‪.‬‬
‫הזו‪ .‬כבר בימים הראשונים התחלתי לקחת‬ ‫בפעם הראשונה בחיי ראיתי את אבי‬
‫אחריות על המשפחה‪ .‬הסתובבתי בכפרים‬ ‫בוכה‪ .‬הוא הבין שאנו עומדים לאבד את כל‬
‫שבסביבה וחיפשתי מעט אוכל‪ .‬חלק‬ ‫מה שהיה לנו‪ .‬הגענו לתחנת הרכבת ומיד‬
‫מהכפריים האוקראינים התלהבו מהילדה‬ ‫דחסו אותנו יחד עם עוד עשרות אנשים‪,‬‬
‫הג'ינגי'ת בעלת הפנים הלבנות והעיניים‬ ‫זקנים וילדים קטנים לתוך קרונות של בקר‪.‬‬
‫הכחולות‪ .‬הם נתנו לי תפוחי אדמה‪ ,‬לחם‬ ‫הנסיעה ברכבת הייתה נוראה‪ .‬המחזות‬
‫הקשים שראיתי חרוטים עד היום בנפשי‪.‬‬

‫הייתי אז רק בת תשע!‬

‫בלתהחביריטט‬ ‫הצצה לארכיון‬

‫אסנת לוי‬

‫פרי מידי פעם‪ .‬באחת הפעמים אחד מהם זרק לי את החפץ הזה"‪.‬‬ ‫תחריט המתכת בו אני מתבוננת מספר‬
‫האם ניסה ה"זורק" לבטא את עולמו הפרטי תוך ביטוי העולם‬
‫הציבורי? הנני עבד אך אחיי היהודים כמותי‪ .‬אינני מושך בעול‬ ‫את סיפור גטו מינסק מזובייצקי‪.‬‬
‫סחיבת העגלה לבדי‪ ,‬אלא כולם ביחד נושאים בעול השעבוד?‬
‫ואולי כפועל יוצא מזה הוא מנסה לומר‪' :‬מודה אני על התפוח‬ ‫ניתן לראות בו ארבעה יהודים כפופים‪ :‬שניים מושכים מלפנים‬
‫לא רק בשמי אלא בשם כולם'‪ .‬אינני יודעת האם התחלקו‬ ‫כמו היו סוסים אנושיים‪ ,‬ושניים דוחפים מאחור‪ ,‬כמו מבקשים‬
‫להקל את משאם של חבריהם מלפנים‪ .‬ארבעתם נושאים בעול‬
‫ארבעת היהודים בתפוח שנזרק אליהם אך מקווה אני שכן‪.‬‬ ‫דחיפת העגלה עמוסת הפירות‪ ,‬או הירקות‪ ,‬או הפחמים‪ ,‬או מה‬
‫האם ניסה ה”זורק” למנות את האישה הפולניה כשליחת זיכרון‬ ‫זה משנה מה הם סוחבים? מלבד הפנים והמבט המושפלים‬
‫שלו? כאילו ידע‪ :‬״לא אשרוד אך עלייך לספר את שראו עינייך!‬ ‫כלפי מטה אצל כולם מפאת הקושי הפיזי‪ ,‬צד את עיניי הטלאי‬
‫היי את שליחת זיכרון שלנו״! הלא ברור שלא הגיע לידיה חפץ‬ ‫הצהוב‪ ,‬הפרט הקטן והמשפיל‪ ,‬אות הקלון היהודי שחשוב היה‬
‫בעל ערך בו תוכל לסחור או למכור תמורת כסף ותקבל ממנו‬ ‫לחרט לחרוט בעבודתו‪ .‬יצחק רדושבסקי היטיב לתאר את‬
‫טובת הנאה כלשהי‪ .‬לכן‪ ,‬מרגע שהתחריט נזרק אליה‪ ,‬ייתכן‬ ‫הפער בין אלו שחייבו לענוד את הטלאי לבין היהודים שענדו‬
‫ובעליו ניסה לומר לה‪‘ :‬תודה על התפוח‪ ,‬אך מעתה‪ ,‬יש לך גם‬
‫אותו בפועל‪:‬‬
‫תפקיד‪ :‬לספר!‬ ‫"‪ 8‬ביולי‪ ,‬יצא הצו שהאוכלוסיה היהודית בווילנה חייבת‬
‫בין שתי מלחמות העולם חיו במינסק מזובייצקי ‪ 4,000‬יהודים‬ ‫ללבוש טלאים מלפנים ומאחור ‪ -‬עיגול צהוב ובתוכו האות‬
‫שהיוו כ‪ 40-‬אחוזים מאוכלוסייתה‪ .‬הם התפרנסו ממסחר‪,‬‬ ‫‪ .J‬עכשיו לפנות בוקר‪ ,‬אני מביט דרך החלון‪ ,‬אני מגלה את‬
‫מתעשייה זעירה וממלאכה‪ .‬על מוסדות החינוך המסורתיים‬ ‫היהודים הווילנאים הראשונים עם הטלאים‪ .‬ראיתי בכאב איך‬
‫נמנו בית מדרש ובתי ספר לבנות ומוסדות סעד קהילתיים עזרו‬ ‫הביטו אחריהם‪ .‬צרבה אותי פיסת הבד הצהובה הגדולה שעל‬
‫לנזקקים‪ .‬במינסק מזובייצקי פעלו תנועות ציוניות מכל הזרמים‬ ‫שכמם‪ .‬זמן רב לא יכולתי ללבוש את הטלאי‪ .‬הרגשתי כאילו יש‬
‫ורבים מיהודי העיר עלו ארצה בימי העלייה הרביעית‪ .‬בעיר פעלו‬ ‫לי גיבנת‪ ,‬כאילו יש לי שני צפרדעים עלי‪ .‬התביישתי להיראות‬
‫גם מפלגות יהודיות לא ציוניות‪ ,‬בעיקר אורתודוקסיות‪ .‬לאגודת‬ ‫אתם ברחוב‪ ,‬לא מפני שיגלו כי אני יהודי‪ ,‬אלא מפני שהדבר‬
‫ישראל היו שלושה נציגים במועצת העירייה וכן הבונד‪ ,‬ויהודים‬ ‫כאב לי‪ .‬התביישתי בחוסר האונים שלנו‪ ,‬יכסו אותנו מכף רגל‬
‫היו פעילים גם במפלגה הקומוניסטית (שפעלה באורח לא חוקי)‪.‬‬ ‫ועד ראש בטלאים ואנחנו לא נוכל לעשות כלום‪ .‬כאב לי מפני‬
‫הגרמנים כבשו את מינסק מזובייצקי ב‪ 13-‬בספטמבר ‪,1939‬‬ ‫שלא ראיתי שום מוצא‪ ,‬כעת אנחנו כבר לא שמים לב לטלאים‪.‬‬
‫ומיד החלו בעיר הביזה וההתעללות‪ .‬לאחר ימים מספר החלו‬ ‫הטלאי מונח לנו על המעיל‪ ,‬אבל הוא לא נוגע כלל בתודעה‬
‫הגרמנים להוציא יהודים לעבודת כפייה ולהחרים את רכושם‪.‬‬ ‫שלנו‪ .‬יש לנו עכשיו כל כך הרבה תודעה‪ ,‬שנוכל להגיד כי איננו‬
‫באותם ימים ברחו רבים מהיהודים לאזור שבשליטת הסובייטים‪,‬‬ ‫מתביישים בטלאים‪ .‬יתביישו בהם אלה שהדביקו אותם עלינו‪”.‬‬
‫(יצחק רדושבסקי‪" ,‬יומנו של נער מווילנה"‪ ,‬יוני ‪ - 1941‬אפריל‬
‫ובו בזמן באו למינסק מזובייצקי פליטים רבים מהסביבה‪.‬‬
‫‪ 4,000‬יהודים חיו בגטו מינסק מזובייצקי‪ 3,500 .‬מצאו את‬ ‫‪ ,1943‬תל אביב‪ ,‬תשכ"ט‪ ,‬עמ' ‪)17-16‬‬
‫מותם בטרבלינקה‪ .‬השאר נותרו לעבוד במפעלים בפיקוח הצבא‬ ‫הפולניה שמסרה את המוצג סיפרה‪" :‬יהודים מהגטו היו‬
‫הגרמני‪ .‬עד יוני ‪ 1943‬חיסלו הגרמנים את כולם‪ .‬יהי זכרם ברוך!‬ ‫חולפים על יד ביתי כשהלכו לעבודתם במפעל ואני הייתי זורקת‬

‫‪19‬‬

‫חייה ומותה של עיירה ושמה בוצ'אץ'אנטומיה של רצח עם‬ ‫העוסלפםר‬
‫עמר ברטוב | הוצאת עם עובד ‪2020‬‬

‫אורית חרמון‬

‫לשמצה במיוחד‪" .‬בזמנים אפלים‪ ,‬אנשים‬ ‫יחסי גומלין מתמשכים בין קהילות דתיות‬ ‫"המלחמה עמדה לפרוץ ממש כאשר‬
‫הגונים יכולים להפוך לכלים בשירות רצח‬ ‫ואתניות שונות‪ .‬היהודים לא חיו בנפרד מן‬ ‫הסכסוך בין הפולנים לאוקראינים הגיע‬
‫האוכלוסיה הנוצרית‪ :‬עצם הרעיון של עיירה‬ ‫לנקודת רתיחה‪ .‬מבחינת גליציה פירוש‬
‫עם" (עמ' ‪.)166‬‬ ‫יהודית המתקיימת במעין בדידות מזהרת‬ ‫הדבר היה שעימות חמוש ייתן את האות‬
‫בפרק אחרית דבר‪ ,‬מביא ברטוב‪ ,‬עדות‬ ‫(או עלובה) אינו אלא פרי הדמיון הספרותי‬ ‫לאלימות בין אחים שכמותה אפילו אזור זה‬
‫לפיה "לא נותרו כמעט יהודים בעיר‪ ,‬אבל‬ ‫הפולקלורי היהודי‪ .‬ההתערות הזאת הפכה‬ ‫מעולם לא ידע‪ .‬הדבר לא בדיוק הטריד את‬
‫הקברים וזיכרון מעשי הזוועה העקובים‬ ‫לאפשרי את הקיום בערים כאלה‪ .‬והיא גם‬ ‫היטלר ואת סטלין ואולי אפילו תאם בהמשך‬
‫מדם מאותה תקופה נותרו אף נותרו"‪.‬‬ ‫זו שבבוא הזמן הפכה את רצח העם לאירוע‬ ‫למדיניות רצח העם והגירושים שלהם‪ .‬אבל‬
‫למעשה בבוצ'אץ' של ימינו נותרו אך עקבות‬ ‫קהילתי אכזרי ואינטימי כאחד‪ ,‬רצוף בגידה‬ ‫לדידם של האנשים בשטח‪ ,‬המאבק האתני‬
‫מעטים של חיי יהודיה ורציחת המונים מהם"‬ ‫ואלימות חסרת טעם ובצידן הבזקים של‬ ‫קיבל חיים משלו‪ ,‬שהיו קשורים למלחמה‬
‫הגדולה יותר‪ ,‬אך גם בלתי תלויים בה‪ ,‬מאבק‬
‫(עמ' ‪.)272‬‬ ‫אלטרואיזם וטוב לב" (עמ' ‪.)18‬‬ ‫שעיצב את התנהגותם כלפי שכניהם וקיבע‬
‫לפני כשנתיים הדרכתי מסע לאוקראינה‬ ‫השאלה המרכזית העולה מתוך הספר‬ ‫את זיכרונותיהם מאותן השנים הרבה מעבר‬
‫המשלב היסטוריה‪ ,‬חסידות וספרות‬ ‫הינה האם מנהיג פוליטי זדוני השתלט‬ ‫לתום המלחמה ושינויה הבלתי הפיך של‬
‫ובמהלכו הגענו באחד הערבים לעיירה‬ ‫על המקום ופצח בטיהור אתני שמחק את‬
‫בוצ'אץ׳‪ ,‬עיירתו של הסופר ש"י עגנון‪.‬‬ ‫היהודים מן המפה‪ ,‬או שמא המרצחים‬ ‫המפה" (עמ' ‪.)125‬‬
‫צעדנו לעבר ביתו של עגנון ומשם המשכנו‬ ‫היו השכנים והחברים מאתמול‪ ,‬ששיתפו‬ ‫בספרו 'אנטומיה של רצח עם'‪ ,‬מתאר‬
‫לכיוון בית הקברות‪ ,‬בו קבורים הוריו‪.‬‬ ‫פעולה עם נציגי ההשמדה הבאים מבחוץ?‬ ‫ההיסטוריון עמר ברטוב את ההיסטוריה‬
‫בספרו עב הכרס‪" ,‬אורח נטה ללון" כתב‬ ‫לאחר כיבוש העיר בוצ'אץ' על ידי‬ ‫של העיירה בוצ'אץ' הנמצאת כיום‬
‫עגנון בחיבה ובאהבה על עירו המתפוררת‬ ‫הגרמנים התקיימו שיתופי פעולה בינם‬ ‫באוקראינה‪ ,‬עיר ספר שהיוותה בית‬
‫שכיום הינה בגדר מצבה למה שהיה‪ ,‬שכן‬ ‫לבין האוקראינים והפולנים ‪" -‬מבחינת‬ ‫לפולנים‪ ,‬אוקראינים ויהודים‪ֶ .‬ר ַצח ַעם‬
‫מה שהיה – איננו עוד‪ .‬עתידה של העיר‬ ‫היהודים‪ ,‬הימים הראשונים אחרי הפלישה‬ ‫או במינוח המדויק יותר‪ַ :‬ה ְשׁ ָמ ַדת ַעם‪,‬‬
‫נרמז מכותרת הספר‪ .‬בתפילתו של ירמיהו‬ ‫הגרמנית היו מלאי אימה‪ .‬עד אחד דיווח‬ ‫ובלועזית ֵג'נֹו ַס ְייד (‪ ,)Genocide‬הוא ניסיון‬
‫הנביא לה' שלא יזנח את עמו בעת צרה‪:‬‬ ‫כי אפילו "לפני שהגרמנים כבשו את‬ ‫מכוון של שלטון להשמיד קבוצה חברתית‬
‫"מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה‬ ‫עירנו"‪ ,‬קזנובסקיי נעשה "ראש כנופיה‬ ‫מסוימת – עם‪ ,‬קבוצה לאומית‪ ,‬אתנית או‬
‫כגר בארץ וכארח נטה ללון‪( ",‬ירמיהו יא‪,‬‬ ‫שלקחה את החוק לידיה" ו"ירתה ביהודים‪,‬‬
‫ח')‪ .‬תשובת האל לנביא לא מאחרת‪ ,‬לבוא‬ ‫בפולנים ובאנשים רבים אחרים"‪ .‬אחד העיד‬ ‫קבוצה דתית – באמצעות רצח המוני‪.‬‬
‫ויחד עמה בשורת הכיליון שימיט על עמו‪.‬‬ ‫כי האוקראינים "פרצו לבתינו‪ ,‬הרסו את‬ ‫"ספר זה מבקש להניח לאלה אשר חוו את‬
‫גיבור הסיפור‪ ,‬המספר‪ ,‬מסייר בין החורבות‬ ‫עסקינו ובזזו מכל הבא ליד"‪ .‬טכנאי הרדיו‬ ‫אותה היסטוריה לספרה במילותיהם שלהם‪,‬‬
‫שנותרו בה מימי מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫משה ויזנגר תיאר בצבעים עזים את האימה‬ ‫לשחזר בליווי תצלומים את החיים בבוצ'אץ'‬
‫והוא בבחינת עד המתעד את הניסיונות‬ ‫שאחזה בהם למראה הדגל האוקראיני‬ ‫על כל מורכבותם ולתאר כיצד תושבי‬
‫הנואשים של שארית הפליטה לשקם את‬ ‫הכחול‪-‬צהוב שהתנופף מעל בית העירייה‬ ‫העיירה הפולנים‪ ,‬האוקראינים והיהודים‬
‫החיים שנהרסו ולהחזירם למסלול‪ .‬ואולם‬ ‫לצד דגל צלב הקרס הנאצי ב‪ 5‬ביולי (עמ'‬ ‫חיו זה בצד זה במשך מאות שנים‪ ,‬בעודם‬
‫נרמז שהכוס טרם מלאה וכי המר מכל‬ ‫‪ .)160‬שיתופי פעולה נוספים התקיימו עם‬ ‫טווים את סיפוריהם הנפרדים על העבר‪,‬‬
‫עוד צפוי לעיר זו שהייתה פעם עיר ואם‬ ‫מנהיגי הקהילה היהודית ורשות האכיפה‬ ‫מנסחים את הבנת ההווה הייחודית שלהם‬
‫בישראל וכיום היא זיכרון כואב של רצח‬ ‫של היודנראט‪ ,‬המשטרה היהודית שנודעה‬ ‫ורוקמים תוכניות מתוכניות שונות לעתיד‪,‬‬
‫החיים בעיירות כמו בוצ'אץ' והתבססו על‬
‫עם‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫הקורס ייפתח במהלך חודש נובמבר ‪2020‬‬ ‫מילדות‬
‫לבגרות‬
‫מטרת הקורס היא להכשיר את בני “הדור השני”‬
‫ליום שבו יהיו הם הקרובים ביותר למושג “הדור הראשון”‬ ‫מסע חווייתי–תודעתי‬

‫והם שיספרו את סיפור הניצולים בהעדרם‪,‬‬ ‫גיל מצוות (‪ 12-13‬בר ‪ /‬בת מצווה) הוא גיל בו בני הנוער נדרשים‬
‫כנושאי זיכרון השואה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫לקחת אחריות מתוך תודעה שיש להם תפקיד בחיבור העבר אל‬

‫במהלך הקורס‪ ,‬המשתלמים יעסקו בחקר ובלימוד בכמה מעגלים‪,‬‬ ‫העתיד כחוליה בשרשרת הדורות‪.‬‬
‫יערכו מחקר אישי על סביבת הוריהם ויקבלו כלים להעברת הסיפור‬ ‫מרכז שם עולם מציע תוכנית למידה חינוכית חווייתית מעשירה‬

‫ודרכים לביטוי אישי ולהתמודדות אישית‪.‬‬ ‫המשלבת סיורים מודרכים‪ ,‬סדנאות ומשחקים מאתגרים תוך‬
‫שימוש במתודות חדישות‪ .‬את התוכנית מעביר צוות מקצועי‬
‫היקף‪ 60 :‬שעות‪ 12 ,‬מפגשים ובנוסף שעות מחקר אישי‪.‬‬
‫ומיומן והיא מיועדת למשפחות‪ ,‬בתי ספר‪ ,‬מתנסי"ם ועוד‪.‬‬
‫מחיר הקורס‪ 2,500 :‬שח‬ ‫ניתן להזמין את התוכנית במתכונות שונות‪:‬‬

‫מקום הקורס ותקופת ההכשרה‪:‬‬ ‫יום מלא‬
‫הקורס יתקיים במרכז הבינלאומי שם עולם בכפר הרואה‬
‫סיורים ב‪ 2-‬אתרים‪ ,‬סדנאות יצירה‪ ,‬תפוצות ישראל‪ ,‬לימוד ושיח‪.‬‬
‫בימי רביעי משעות הצהריים‪.‬‬
‫חצי יום‬
‫תנאי קבלה‪ :‬ראיון ומבדק התאמה‪.‬‬
‫סיור לאתר אחד בליווי סדנאות מעשירות‪ ,‬לימוד ושיח‪.‬‬
‫משתתפי הקורס ישולבו בעתיד במסגרות בהן יוכלו להביא את‬
‫סיפורם לתודעה הציבורית‪.‬‬ ‫פעילות אחר‪-‬הצהריים ערב‬

‫לפרטים‪ :‬אורית חרמון‬ ‫תצוגה מוזאלית בשם עולם‪ ,‬סדנת "אני בין ציפי והבובה"‬
‫בשילוב הורים‪.‬‬
‫‪ | 04-6301637‬נייד‪050-5994800 :‬‬
‫מסע ביתי‬
‫הקורס יתקיים עפ״י כללי התו הסגול בהקפדה יתירה‬
‫חמישה מפגשי זום אינטראקטיביים ופעילות בת ‪ 3‬שעות‬
‫המרכז הבינלאומי שם עולם מחברים את דור העתיד לשואה‬ ‫בשטח פתוח באזור מגוריכם‪ ,‬בהתאם למגבלות הקורונה‪.‬‬
‫כפר הרואה על יד חדרה ‪ 38955‬טל‪ 04-6301637 :‬פקס‪04-6365929 :‬‬
‫להזמנות ופרטים נוספים‬
‫‪•[email protected] www.shemolam.org.il‬‬ ‫המרכז הבנלאומי שם עולם ‪04-6301637‬‬
‫הרב משה חבה ‪ ,052-4700906‬אסנת לוי ‪052-8470246‬‬
‫‪[email protected] • www.shemolam.org.il‬‬