מידעון 25

‫שבט תש״פ‬
‫‪Februar y 2020‬‬

‫‪ 25‬מהמתחדש ומהמתרחש‬

‫המערכת‬

‫דבר העורכת‬ ‫דבר ראש המכון‬

‫לו רק יכולתי‬ ‫שלום וברכה ידידים יקרים‪,‬‬

‫הייתי טווה למענך‬ ‫הרב גיליון זה מופיע ומקדים את ימי פורים ופסח הקרבים‪.‬‬
‫אברהם קריגר חגים אלו מבטאים את הנס וההצלה של העם היהודי מידי‬
‫רשת קורים שקופים‬
‫פרעה ועריציו ומידי המן‪ ,‬אחשוורוש ושליחיהם‪ .‬עבורנו‬
‫שתגן על חלומותיך ממפלצות‪,‬‬ ‫משמעות זו רלוונטית ביותר כדרך לראות את השואה על‬
‫ציר היסטורי ארוך ופתלתל‪ ,‬אולם ברצוני למקד את דברי‬
‫אורית‬ ‫שתצוד את כל האכזבות‪,‬‬
‫חרמון‬ ‫דווקא במקומה של האישה היהודית בימי מצרים ובימי פרס‬
‫עורכת‬ ‫שתלכוד באזיקים אהבות חמקמקות‬ ‫ומדי‪.‬‬

‫"שחררי‪ ,‬אמא‪ ",‬אמרת לי‪" ,‬שחררי"‪.‬‬ ‫כוחן של נשות ישראל במצרים היה טמון בשימור והעצמת‬
‫הכח הפנימי דווקא שהתבטא בבית היהודי‪ ,‬בזוגיות‪ ,‬בחינוך‬
‫ובינך לביני?‬
‫ובהתמדה‪ .‬כח זה נתן באופן סמוי את היכולת של אבות‬
‫(ביני לבינך ‪ /‬אסתי הייטנר)‬ ‫אני בכל זאת דור שני‪.‬‬ ‫המשפחה לעמוד בסבל ובעבדות‪.‬‬

‫מדור 'דור שני – קולות מהשטח' נותן במה לבוגרי קורס‬ ‫בימי אחשוורוש‪ ,‬כח האישה היהודית בא לידי ביטוי דווקא‬
‫'שליחי זיכרון בחזית הנחלת השואה' ותופס מקום של כבוד‬ ‫ביציאה אל החוץ‪ .‬זאת בדמותה של אסתר היוצאת מהבית‬
‫במידעון עם סיפוריהם המרגשים של בני הדור השני‪ .‬זהו דור‬
‫שספג את זיכרונות הוריו וסיוטיהם מהשואה וטווה עבורם‬ ‫הפרטי ומגיעה עד לארמון המלוכה ולמלכות‪.‬‬
‫רשת קורים שקופים שתגונן עליהם והנה הוא מוצא עצמו‬
‫ממשיך במגננה זו גם מול הדור השלישי‪ ,‬דור ההמשך‪ ,‬אשר‬ ‫עוצמה נשית זו שהיא בבית פנימה מחד‪ ,‬ומאידך יוצאת אל‬
‫כדברי השיר שלפניכם‪" ,‬שחררי אמא‪ ,‬שחררי"‪ ,‬מבקש להסיר‬ ‫החוץ ופועלת בבינה ודעת‪ ,‬היתה משמעותית גם בימי השואה‪,‬‬

‫מעצמו את הצורך ההורי בהגנה זו‪.‬‬ ‫ועל כך עוד רבות יש לנו ללמוד‪.‬‬

‫המאמר "משמעות המוזיקה והשירה בחיינו בכלל ובשואה‬ ‫בתקופה האחרונה הוקם במרכז שם עולם פורום "נשים בצהוב"‬
‫בפרט" נכתב על ידי עידן אופטובסקי‪ ,‬חבר בצוות מחלקת‬ ‫הלוקח את הכח הנשי העכשווי כדי לקדם‪ ,‬לפעול‪ ,‬ליזום‬

‫החינוך במרכז הבינלאומי שם עולם‪ .‬מאמרו משקף את‬ ‫ולהטמיע רעיונות ומיזמים חדשים הנובעים מתוך התפיסה‬
‫העובדה שיהודים המשיכו ליצור מוזיקה בתנאים הקשים‬ ‫הנרטיבית של שם עולם‪.‬‬

‫ביותר ובמקומות הנמוכים ביותר אליהם הביאו אותם‬ ‫יוזמה ברוכה זו כוחה רב ואי"ה השפעתה תהיה משמעותית‬
‫הגרמנים‪ .‬הדבר מעיד על תעצומות הנפש האדירות שהיו‬ ‫ורחבה‪ .‬אני מזמין אתכן‪ ,‬קוראות יקרות‪ ,‬להצטרף לפורום‬

‫קיימות בהם בתקופה זו‪ .‬ניסיונם לשמור על צלם האדם‬ ‫פעלתני זה ולהיות שותפות פעילות בו (פרטים באתר שם עולם‬
‫שבהם‪ ,‬על לכידות ואנושיות מתבטא גם באמצעות השירים‬ ‫ובפייסבוק)‪.‬‬

‫ששרו והמוזיקה אותה ניגנו‪.‬‬ ‫תמונת השער מבית הכנסת החרב בסטרי צולמה בסיורים‬
‫הייחודיים שאנו עורכים לציבור הרחב באוקראינה‪ .‬התמונה‬
‫במדור "ראיון בשניים" מראיינת מיכל ג'אן מהמרכז‬ ‫היא גם ביטוי לפעילותנו המוציאה מתוך השבר ואפר השריפה‬
‫הבינלאומי את איש העדות דב לנדאו‪ .‬עדותו האותנטית‬ ‫את הקיום‪ ,‬כפי שהוא בא לידי ביטוי בהנכחת הסיפור האנושי‪,‬‬
‫האישי והציבורי של עמנו‪ .‬במידה דומה אנו טורחים לשמר‬
‫משקפת את עוצמתו של האיש וכוח אמונתו‪.‬‬ ‫ולהנכיח את "שברי הלוחות" כבתי כנסת ובתי עלמין זנוחים‬

‫במידעון מובאת סקירה קצרה על הכנס הבינלאומי החמישי‬ ‫בתוך הזיכרון והתודעה השוטפת‪.‬‬
‫– 'עבר שלא עובר' שהתקיים בתחילת חודש פברואר במלון‬
‫יהי רצון שהחגים הבאים עלינו לטובה יהיו‬
‫רמדה בירושלים ואשר עסק בנושא "השואה‪ :‬משיקום‬ ‫מלווים בשמחה ובטוב‪.‬‬
‫למיצוב"‪ .‬הכנס עסק בסוגיות שונות הנוגעות לשיקומם של‬
‫שורדי השואה ומיצוב השואה בתודעה הלאומית והפרטית‬ ‫הרב אברהם קריגר‬
‫ראש המרכז הבינלאומי שם עולם‬
‫כאחד‪ .‬השתתפו בו למעלה משלוש מאות איש והוא פתח‬
‫למשתתפיו אפיקי חשיבה לתחומי עשיה נוספים בעתיד‪.‬‬

‫בברכת "משנכנס אדר מרבין בשמחה"‪,‬‬
‫אורית חרמון‬

‫‪3‬‬

‫חדשות‬ ‫בשער‪:‬‬
‫שם עולם‬ ‫בית הכנסת העתיק‬
‫הכנס‬ ‫של סטרי‬
‫דיווחים מהשטח‬

‫‪4‬‬

‫באוקראינה הבינלאומי‬
‫ה‪5-‬‬ ‫צילום‪:‬‬
‫רחל בירן‬
‫‪6‬‬

‫‪ 7‬עולם הספר‬
‫פורץ גבולות‬

‫דור שני ‪8‬‬
‫קולות מהשטח‬
‫משמעות‬
‫המוזיקה והשירה‬
‫בחיינו בכלל‬
‫ובשואה בפרט ‪10‬‬

‫עורכת‪ :‬אורית חרמון‬ ‫‪18‬‬

‫מערכת‪ :‬הרב אברהם קריגר‪ ,‬אורית חרמון‬ ‫ראיון בשניים‬

‫עריכה לשונית‪ :‬לאה מוריה‬ ‫מיכל ג'אן‬

‫עיצוב גרפי‪:‬‬ ‫מראיינת את‬

‫צוות בכיר של המרכז‪ :‬הרב אברהם קריגר ראש המכון‪,‬‬ ‫דב לנדאו‬
‫הרב משה חבה אגף חינוך‪ ,‬אורית חרמון יועצת פדגוגית‬

‫מתודית‪ ,‬מרים אריאל אגף ארכיון‪.‬‬

‫צוות המרכז‪ :‬צוות חוקרים‪ ,‬צוות אגף חינוך‪ ,‬צוות ארכיון‪,‬‬
‫צוות כללי‪.‬‬

‫מר יהורם גאון ראש אגודת הידידים הישראלית‬ ‫ראשי‬ ‫‪[email protected]‬‬
‫אגודות‬ ‫‪www.shemolam.org.il‬‬
‫הרב צבי ויינרב נשיא אגודת הידידים ארה"ב‬ ‫ידידי‬
‫מר מאיר בליסקא ראש אגודת הידידים ‪N.Y.‬‬ ‫שם עולם‪:‬‬

‫מר בובי רכניץ ראש אגודת הידידים ‪L.A.‬‬

‫המרכז הבינלאומי שם עולם | כפר הרואה על יד חדרה ‪ | 38955‬טל‪ ,04-6301637 :‬פקס‪04-6365929 :‬‬

‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬
‫נחתם שיתוף פעולה עם מוסד‬
‫יום עיון בנושא‪ :‬האדמו”ר‬ ‫מסע מעגלים – נעשה ניסיון‬
‫מפיאסצנה‪ -‬משנתו החינוכית‬ ‫להרחיב את מעגל המשתתפים‬ ‫יד בן צבי בנושא שם עולם‬
‫באקדמיה‪ .‬מטרת שיתוף הפעולה היא‬
‫והרלוונטיות שלה בנושא סוגיות חינוך‬ ‫במסע גם לישיבות גבוהות‪,‬‬
‫בימינו התקיים במרכז לצוות הר”מים‬ ‫לישיבות ההסדר‪ ,‬למכינות‬ ‫להנכיח את סיפור יהדות המזרח בשואה‬
‫של ישיבת קרני שומרון‪ .‬במסגרת יום‬ ‫ועוד‪ .‬תלמידי ישיבת הכותל השתתפו‬ ‫במסגרת האקדמית‪ .‬פרופ’ חיים סעדון‬
‫העיון העביר הרב קריגר הרצאה בנושא‪:‬‬
‫“היבטים חדשים של האדמו”ר מפיאסצנה”‪.‬‬ ‫גם השנה במסע מעגלים ואף הגיעו לביקור‬ ‫אחראי על תחום התוכן מטעם יד בן צבי‪.‬‬
‫עידן אופטובסקי הוביל סדנה חינוכית‬ ‫במרכז‪ .‬תלמידי ישיבת ההסדר בצפת הגיעו‬
‫שעסקה בהתייחסות לשאלות שנשאל‬ ‫‪6‬‬
‫האדמו”ר וברלוונטיות שלהן לימינו‪ .‬הרב‬ ‫אף הם ליום עיון במרכז‪.‬‬
‫איל יעקובוביץ‪ ,‬ראש ישיבת ההסדר בצפת‪,‬‬
‫העביר הרצאה על היבטים עכשוויים‬
‫במשנת האדמו”ר בשילוב טיש חסידי‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫‪6‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪6‬‬
‫רכזי תנועות הנוער של ארגון‬
‫מרכז שם עולם מפעיל מיזם‬
‫“‪( “ou‬ראשי תיבות באנגלית‪:‬‬ ‫פנים אל פנים דרך חברת‬
‫‪ )Orthodox Union‬הגיעו ליום עיון‬ ‫הדיגיטל “פאסי‪ .‬קראוס”‪ ,‬הפועל‬
‫‪7‬‬
‫במרכז בהשתתפות המנכ”ל‪ ,‬הרב אבי‬ ‫בפייסבוק‪ ,‬באינסטגרם ובמעגלים נוספים‪.‬‬

‫ברמן‪ ,‬ויו”ר הארגון בישראל‪ ,‬מר צבי סנד‪.‬‬ ‫במסגרת המיזם מועלה לענן מאגר התצלומים‬
‫הם התרשמו מפעילות המרכז והביקור יצר‬
‫שיח לגבי הצורך בהטמעת פעילויות שונות‬ ‫שבארכיון המרכז הכולל עשרות אלפי‬
‫של שם עולם במסגרת פעילות הנוער של‬
‫תצלומים מתקופת השואה ולפניה‪ .‬אנשים‬
‫ארגון ‪.ou‬‬
‫מפנים לארכיון תצלומים של קרובי משפחה‬
‫‪9‬‬
‫או ידידים ומצרפים את הפרטים הידועים‬
‫‪5‬‬
‫להם כגון‪ :‬שנת הלידה‪ ,‬אזור המגורים ועוד‪.‬‬

‫המערכת בוחנת התאמה באמצעות תוכנה‬

‫ובמקרה של התאמה הנתונים מועברים‬

‫לבדיקת היתכנות גילאית‪ ,‬מיקום ופרטים‬

‫נוספים המאפשרים זיהוי של המצולמים‪.‬‬

‫בעקבות המיזם‪ ,‬הזוכה לתהודה בינלאומית‬

‫רחבה‪ ,‬הגענו לתגליות אנושיות ומרגשות‪.‬‬

‫חדשות שםעולם‬

‫‪3‬‬

‫בתחילת השנה נפתח המחזור‬ ‫‪1‬‬
‫השביעי של קורס להכשרת‬
‫מדריכי פולין תש”פ המתקיים‬

‫בהובלת הרב אברהם קריגר‪ ,‬הרב משה חבה‬
‫והגב’ אורית חרמון‪ .‬הקורס נערך במרכז‬

‫אחת לשבוע במשך כשנה ומתמקד בלימודי‬
‫המורשת היהודית של עם ישראל בכלל‬

‫ובשואת יהודי פולין והסביבה בפרט‪ .‬השנה‬
‫יילמד בקורס לראשונה פרק בנושא שואת‬

‫יהדות אוקראינה‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫קורס שליחי זיכרון בהנחלת‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬
‫השואה לבני הדור השני‪,‬‬ ‫בימי חול המועד סוכות‬
‫‪2‬‬ ‫התקיימה פעילות חווייתית‪,‬‬
‫מחזור שביעי‪ ,‬נפתח לאחרונה‬ ‫ערב זיכרון לצבי גרטנברג‬ ‫ערכית ומאתגרת למשפחות‬
‫במרכז‪ .‬מטרת הקורס היא להכשיר את‬ ‫התקיים במרכז‪ .‬בנותיו ‪-‬‬ ‫בקמפוס שם עולם‪ .‬מאות‬
‫משפחות ליברמן‪ ,‬ברונר ומטס‬
‫בני הדור השני ליום בו יהיו הם הקרובים‬ ‫תרמו תרומה לתערוכת שורשים‬ ‫המבקרים קיבלו כתבי חידה ומשימות‬
‫ביותר למושג “הדור הראשון” על מנת‬ ‫מרחב התבוננות ובערב זה הוסר הלוט‬ ‫שטח תחרותיות בעקבות דמויות‪ ,‬אירועים‬
‫שיספרו את סיפור הניצולים בהעדרם‪,‬‬ ‫וסיפורים על ימי השואה הנוגעים לימינו‪.‬‬
‫לשלט לזכרו בכניסה לתערוכה‪ .‬במהלך‬ ‫הפעילות האינטראקטיבית התאימה למנעד‬
‫כנושאי זיכרון השואה עבור הדורות הבאים‪.‬‬ ‫הערב הועלו קווים לדמותו והרב קריגר‬
‫בעתיד ישולבו בוגרי הקורס במסגרות‬ ‫העביר הרצאה בנושא‪“ :‬ההתמודדויות הלא‬ ‫גילאים רחב ועוררה עניין רב וסקרנות‪.‬‬
‫שונות בהן יביאו את סיפורם לתודעה‬
‫מוכרות של שורדי השואה”‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫הציבורית‪ .‬ההרשמה לקורס הבא‪ ,‬שיחל מיד‬
‫לאחר חגי תשרי‪ ,‬נמצאת כבר בעיצומה‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫פורץ גבולות‬ ‫העוסלפםר‬

‫מסע החיים של פרנק לאוי‬
‫ג’יל מרגו‬
‫הוצאת ידיעות אחרונות‬
‫‪2019‬‬

‫מקום שאני לא שייך אליו לטובת עתיד טוב‬ ‫אייל שנקר‬ ‫כביטוי וככלי שיקומי לאחר השואה‪.‬‬
‫בהרבה‪...‬״ (עמ’ ‪.)54‬‬ ‫את המושב הנחתה הגב' אורית‬
‫“עברו עלי שש שנים בישראל‪ ,‬מגיל חמש‬ ‫חרמון‪ .‬פרופ’ הלל וייס הרצה על‬
‫בארץ התגייס לאוי לצה”ל‪ ,‬שירת בחטיבת‬ ‫עשרה עד גיל עשרים ואחת‪ ,‬והן הותירו בי‬
‫גולני ולקח חלק פעיל בהקמת המדינה‪.‬‬ ‫חותם עז‪ .‬הן אפשרו לי להיפתח והראו לי דרכי‬ ‫הסופר ש״י עגנון והשואה ולאחריו‬
‫לאחר שש שנים החליט להתאחד עם‬ ‫חיים חדשות‪ .‬הצברים היו חופשיים ונועזים‬ ‫עלתה לבמה ד״ר חיותה דויטש‬
‫משפחתו באוסטרליה ומשם דרך כוכבו‬ ‫ובזכות החשיפה אליהם‪ ,‬יחד עם הביטחון‬
‫בעולם העסקים והוא הפך לאחד מעשירי‬ ‫שצמח בתוכי‪ ,‬ספגתי מהם את עוז הרוח ואת‬ ‫ושוחחה על כתיבת ביוגרפיה כדרך‬
‫האופטימיות‪ .‬השנים ההן הציגו בפני את אופן‬ ‫לספר את העבר מחדש‪ .‬ד״ר רחל‬
‫אוסטרליה‪.‬‬ ‫החשיבה המערבי‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשאני חושב על‬ ‫ברגר תארה את אופן ההתמודדות‬
‫הספר מתאר את תחנות חייו השונות‪ ,‬את‬ ‫“בית״ לפני שבאתי לאוסטרליה‪ ,‬אני חושב על‬ ‫של אומנים ניצולי שואה עם‬
‫הקשיים וההצלחות‪ ,‬שאחת מהן היא בניית‬ ‫השואה וד״ר עיינה פרידמן הציגה‬
‫חברת הקניונים “וסטפילד״ שבבעלותו‪.‬‬ ‫ישראל״ (עמ’ ‪.)78‬‬ ‫באופן ויזואלי את נושא השואה‬
‫החברה‪ ,‬אותה הוא מנהל יחד עם בניו‪ ,‬הפכה‬ ‫דברים אלו כותב פרנק לאוי בספרו “פורץ‬ ‫כרובד זיכרון באומנות‪ .‬‬
‫גבולות״ שיצא לאור לאחרונה בהוצאת‬
‫לאחת מחברות הנדל״ן הגדולות בעולם‪.‬‬ ‫ידיעות אחרונות‪ .‬הספר מספר את סיפורו‬ ‫את המושב האחרון בכנס‪ ,‬שעסק‬
‫במשך שנים רבות פרנק לא ידע מה עלה‬ ‫של האיש שהפך למולטי מליארדר המשפיע‬ ‫בנושא תיאטרון ושואה‪ ,‬הנחתה‬
‫בגורל אביו‪ ,‬הוגו לוי‪ .‬בשנת ‪ ,1991‬באופן‬ ‫על מיליוני אנשים ברחבי העולם‪ ,‬הן‬ ‫הגב’ אסנת לוי‪ .‬במושב זה פרופ’‬
‫פלאי פגש בנו‪ ,‬פיטר‪ ,‬אדם שהכיר את סבו‬ ‫בעולם העסקים והן במרכז הרפואי שהקים‬
‫והוא סיפר להם שהסב נרצח על ידי הגרמנים‬ ‫לחקר בעיות הראיה‪ .‬זהו סיפור מדהים של‬ ‫יהודה מוראלי סקר באופן שיטתי‬
‫באושוויץ לאחר שלא היה מוכן לוותר על‬ ‫את עולם התאטרון והשואה‬
‫הישרדות וצמיחה‪.‬‬
‫תיק התפילין והטלית שלו‪.‬‬ ‫לאוי נולד בשם פנחס לוי‪ ,‬לאילונה והוגו‬ ‫במדינות שונות‪ .‬הכנס הסתיים‬
‫בעקבות מידע זה‪ ,‬יצא פרנק למסע הנצחה‬ ‫לאוי ב‪ 22-‬באוקטובר ‪ 1930‬בעיירה פילקובו‬ ‫בצפייה במחזה המרגש “שבילים‬
‫של אביו שהסתיים בהצבת קרון זיכרון‬ ‫שבצ’כוסלובקיה‪ .‬בשנת ‪ ,1942‬ברחה‬ ‫אבודים” בהפקת תיאטרון הכרכרה‪ .‬‬
‫במחנה ההשמדה אושוויץ‪-‬בירקנאו לזכרם‬ ‫משפחתו מצ’כוסלובקיה לבודפשט אך ידם‬
‫של היהודים שהוסעו בקרונות מעין אלו‬ ‫של הנאצים השיגה אותם גם שם‪ .‬במרץ‬ ‫אישים רבים פקדו את הכנס ובאו‬
‫ונרצחו בשואה‪ .‬איתור קרון זה והמחקר‬ ‫‪ ,1944‬הוגו לאוי‪ ,‬אביו של פרנק‪ ,‬נעצר‬ ‫לברך ולהשתתף וחלקם אף נשאו‬
‫סביבו נעשו על ידי פרופ' גדעון גרייף ‪ -‬שם‬ ‫במחנה מעצר בבודפשט ונשלח לאושוויץ‬ ‫דברים‪ ,‬ביניהם‪ :‬שר החינוך‪ ,‬הרב רפי‬
‫בירקנאו‪ ,‬שם נרצח‪ .‬במהלך התקופה פרנק‪,‬‬ ‫פרץ‪ ,‬השר לשעבר‪ ,‬מר אורי אוריאל‪,‬‬
‫עולם‪.‬‬ ‫אמו ויתר אחיו התגוררו בגטו בודפשט‪.‬‬ ‫חברת הכנסת עומר ינקלביץ וסגנית‬
‫מחברת הספר‪ ,‬ג׳יל מרגו‪ ,‬פותחת בפנינו‬ ‫פרנק נאלץ להתמודד עם אובדן אביו‪ ,‬עם‬ ‫ראש עיריית ירושלים‪ ,‬חגית משה‪,‬‬
‫צוהר להיכרות עם דמותו המיוחדת של לאוי‬ ‫תנאי הרעב הקשים ולהסתתר מפני הצבא‬ ‫הגב’ עידית סילמן‪ ,‬הגב’ שרה בק‬
‫בתחנות חייו השונות החל מילדותו במשפחה‬ ‫הגרמני שפלש לבודפשט בשנת ‪ .1944‬לאחר‬
‫דתית לפני פרוץ השואה ועד לעלייתו ארצה‬ ‫המלחמה‪ ,‬לאוי‪ ,‬אמו ואחיו חזרו לפילקובו‬ ‫וח”כ מוטי יוגב‪  .‬‬
‫ובהמשך היגרה המשפחה לאוסטרליה‪.‬‬
‫בגיל ‪.88‬‬ ‫בהשפעת אחיו הבכור הוא הצטרף לתנועה‬ ‫הכנס בו השתתפו למעלה משלוש‬
‫הקריאה בספר מעבירה את הקורא מסע‬ ‫הציונית ובשנת ‪ 1946‬הפליג לארץ ישראל‪,‬‬ ‫מאות איש‪ ,‬ביניהם מובילי דעת‬
‫המזמן מפגש עם אנשים‪ ,‬תקופות ומקומות‪.‬‬ ‫באניית המעפילים יגור שנתפסה על ידי‬ ‫קהל בתחום שיח השואה‪ ,‬הותיר‬
‫הספר אכן נותן תמונה רחבה על חייו של‬
‫לאוי אך לעיתים ריבוי הפרטים מלאה את‬ ‫הבריטים ואנשיה הוגלו לקפריסין‪.‬‬ ‫רושם גדול על שומעיו ופתח אפיקי‬
‫חשיבה לתחומי עשיה נוספים‬
‫הקורא ומשכיח ממנו את עיקר הסיפור‪.‬‬ ‫“לא היה שום דבר בשבילי בצ’כוסלובקיה‬ ‫בעתיד‪.‬‬
‫זהו מפגש עם דמות מרתקת השוזרת בתוכה‬ ‫הייתי בודד הזיכרונות היו איומים והרגשתי‬
‫את סיפור השואה‪ ,‬קום המדינה ויכולתו‬ ‫לחץ פנימי אדיר לעזוב‪ ...‬הרגשתי שאני עוזב‬
‫האינסופית של האדם לקום מן האפר ולבנות‬

‫את חייו מחדש‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫הכנס הבינלאומי ה‪5-‬‬

‫עבר שלא עובר‬

‫‪5‬‬

‫תש״פ‪2020-‬‬

‫וקרעטשניף‪-‬פרימשלאן‪ .‬הגב’‬ ‫השחרור‪ .‬פרופ’ חנה יבלונקה‬ ‫אורית חרמון‬
‫פנינה רותם חתמה את המושב‬ ‫סקרה ביסודיות תמונת מצב של‬
‫בהרצאה ממוקדת על חזרתם של‬ ‫יהודי אירופה בשנת ‪  ,1945‬ד”ר‬ ‫הכנס הבינלאומי החמישי ‘עבר‬
‫רקפת זלשיק הרצתה על יחסו של‬ ‫שלא עובר’ התקיים במשך יומיים‬
‫ילדים לזהותם היהודית‪  .‬‬ ‫הממסד הרפואי למצבם הנפשי‬
‫בתחילת חודש פברואר במלון‬
‫מושב הערב נפתח בהענקת‪  ‬פרס‬ ‫של הניצולים‪ ,‬פרופ’ אלי צור‬ ‫רמדה בירושלים ביוזמת המרכז‬
‫שם עולם להנחלת זיכרון השואה‬ ‫הרצה על תנועת השומר הצעיר‬ ‫הבינלאומי שם עולם ובהפקת‬
‫והמלחמה באנטישמיות לעיתונאי‬ ‫לאחר השואה והרצאתה של הגב'‬
‫מלכה קינסט התמקדה בקיבוץ בני‬ ‫חברת ‘בעקבות’‪ .‬‬
‫סבר פלוצקר מעיתון ידיעות‬ ‫עקיבא בלודז’ לאחר המלחמה‪.‬‬
‫אחרונות על פעילותו למען הנצחת‬ ‫נושא הכנס השנה היה‬
‫השואה‪ .‬בכך נפתחת בע"ה מסורת‬ ‫את המושב השני‪ ,‬שעסק בשיקום‬ ‫“השואה‪ :‬משיקום למיצוב” והוא‬
‫הרוחני לאחר השואה‪ ,‬הנחה‬
‫של חלוקת פרס יוקרתי מבית‬ ‫עסק בסוגיות שונות הנוגעות‬
‫שם עולם‪ .‬לאחר מכן הוקרן סרטו‬ ‫עידן אופטובסקי‪ .‬במושב זה הרב‬ ‫לשיקומם של שורדי השואה‬
‫אברהם קריגר הרצה על החזרה‬ ‫ומיצוב השואה בתודעה הלאומית‬
‫העלילתי של מר ישראל בקר‪,‬‬ ‫לקיום מצוות ולחיים אמוניים‪.‬‬ ‫והפרטית‪ .‬את הכנס הנחה פרופ’‬
‫“ארוכה הדרך הביתה”‪ ,‬שצולם‬ ‫בהמשך התקיים פאנל מרתק‬
‫בשנת ‪ .1947‬הסרט המשקף באופן‬ ‫על שיקום חצרות חסידים לאחר‬ ‫גדעון גרייף‪  .‬‬
‫אותנטי את מציאות חיי השורדים‬ ‫השואה בו השתתפו נציגים‬ ‫הרב משה חבה הנחה את המושב‬
‫מחסידויות גור‪ ,‬צאנז‪ ,‬סלונים‬
‫סמוך לימי השחרור‪.‬‬ ‫הראשון אשר עסק בהיבטים‬
‫נפשיים בתקופה הראשונה לאחר‬
‫יומו השני של הכנס נפתח במושב‬
‫הראשון שעסק בספרות ובאומנות‬

‫‪6‬‬

‫בחירתה של טולצה‬

‫ניצה ויינשטיין‬

‫שהסיכוי שתיבחרו הוא גבוה‪ .‬לאחר שהמכסה‬ ‫דוד ובחורים נוספים אולצו לחזור לגטו ולהוציא‬ ‫היא שכבה על המזרן הדק‪ ,‬מכוסה‬
‫תושלם‪ ,‬תיפסק הסלקציה וכל מי שיישאר‪ ,‬גורלו‬ ‫מן מהבתים שסומנו באיקס אדום זקנים‪ ,‬חולים‪,‬‬ ‫בשמיכת צמר ובהתה בתקרה‪.‬‬
‫ייחרץ‪ .‬את חייבת לתת את הילדים לסבתם‪.‬‬ ‫נכים‪ ,‬ילדים ותינוקות שלא היו מסוגלים לצאת‬ ‫היא לא עצמה עין כל הלילה‪.‬‬
‫אם תעמדי יחד אתם לא תהיי בין חמשת‬ ‫בכוחות עצמם והביאו אותם לנקודת איסוף‬ ‫האוויר בחדר היה דחוס ומצחין‪.‬‬
‫האחוזים"‪ .‬טולצה הייתה אחוזת אימה‪ .‬היא חזרה‬
‫למשפחתה ולחשה באוזנו של דויד על דבריו של‬ ‫בקצה הרחוב הראשי‪.‬‬ ‫שמונה נפשות אומללות נדחקו בחדר אחד‪:‬‬
‫שלוש אימהות וחמישה ילדים‪ .‬ישעיהו בן‬
‫מקס והוא שתק‪.‬‬ ‫השעות חלפו‪ ,‬בלומה הוציאה מכיסה פרוסת‬ ‫הארבע ואברהם בן השנה וחצי שכבו לידה‪,‬‬
‫לחם וכל אחד לקח ממנה פיסה קטנה‪ .‬מידי‬ ‫שקועים בשינה עמוקה‪ .‬טולצה הביטה בהם‬
‫היא התיישבה מכונסת בתוך עצמה‪" .‬אני‬ ‫פעם עבר מאן דהוא וחילק מים‪ .‬ישעיהו מצא‬
‫צעירה ובריאה ואני יכולה להינצל‪ .‬כשהמלחמה‬ ‫חבר והם שיחקו‪ .‬אברהם בכה וישן חליפות‪.‬‬ ‫וליטפה ברכות את ראשם‪.‬‬
‫תסתיים‪ ,‬אוכל להתחתן שוב וללדת ילדים‪ .‬גורלם‬ ‫הגרמנים הניחו להם לעת עתה‪ ,‬אבל ההמתנה‬
‫של אמא והילדים נחרץ‪ .‬ריבונו של עולם נותן לי‬ ‫שמונה חודשים חיו בגטו והמצב החמיר מיום‬
‫אפשרות לחיות‪ .‬ואולי זה ניסיון‪ ,‬לבדוק איזו מין‬ ‫לבאות הייתה מורטת עצבים‪.‬‬ ‫ליום‪ .‬בעלה‪ ,‬ישראל‪ ,‬גורש באקציה‪ ,‬לפני חודש‬
‫אמא ובת אני? איך אעזוב את ילדיי האהובים‬ ‫והיא לא ידעה מה עלה בגורלו‪ .‬מידי יום נערכו‬
‫ואתן להם לעבור את הגיהינום הזה בלעדי? איך‬ ‫"שלום טוני"‪ ,‬קרא לעברה חבר ביודנראט‪ .‬הוא‬ ‫אקציות‪ .‬השפלות והצקות היו מנת חלקם והרעב‬
‫אשאיר את אמא לבד ואסיר מעלי כל אחריות‬ ‫קרא בשם החיבה שלה‪ .‬היה זה מקס מסוסנוביץ‪.‬‬ ‫היה הגרוע מכל‪ .‬אנשים פשוט גוועו ברעב והיא‬
‫לדאוג לשלומה? אני אוהבת את ילדי כל כך ואיך‬ ‫הוא כמעט ולא השתנה‪ ,‬נותר גבוה ויפה תואר‬ ‫חששה שהם לא יחזיקו מעמד‪ .‬היא הביטה‬
‫אוכל לחיות בלעדיהם? ריבונו של עולם‪ ,‬למה?"‬ ‫כפי שזכרה אותו‪ .‬לרגע קיוותה טולצה שגם היא‬ ‫בילדיה‪ ,‬הם רזו כל כך‪ .‬בטנה כאבה וראשה הלם‪,‬‬
‫לא השתנתה בעיניו‪ .‬היא רזתה מאד אך נשארה‬
‫בתשעה במאי ‪ 1945‬דויד שוחרר מהמחנה‪.‬‬ ‫היא הייתה מיואשת‪.‬‬
‫הוא שקל שלושים ותשעה קילוגרמים בלבד‬ ‫יפיפייה‪" .‬את נראית טוב"‪ ,‬אמר והיא הסמיקה‪.‬‬
‫והיה שבר כלי‪ .‬הוא יצא מבית הכנסת לאחר‬ ‫השחר עלה וטולצה שמעה נביחות כלבים‪ .‬היא‬
‫תפילת שחרית בדרכו לבית הספר המאולתר‬ ‫הם הכירו לפני שבע שנים בסוסנוביץ‪ ,‬התאהבו‬ ‫הציצה החוצה ועיניה חשכו‪ .‬הגטו היה מלא‬
‫שהקימו האמריקאים במחנה העקורים פורנוולד‬ ‫ורצו להתחתן‪ ,‬אבל אביה התנגד בכל תוקף‪,‬‬ ‫חיילים גרמנים‪ ,‬כלבים ואנשי אס‪-‬אס‪ .‬היא רצתה‬
‫בגרמניה‪ ,‬שם שימש כמתורגמן‪ .‬הוא הגיע‬ ‫שכן מקס לא היה חסיד גור וטולצה היתה בת‬ ‫להקיא‪ ,‬ראשה הסתחרר וחולשה תקפה אותה‪.‬‬
‫למחנה לפני מספר חודשים‪ ,‬עלה מעט במשקל‬ ‫למשפחה של חסידי גור‪ .‬הקשר ביניהם היה‬ ‫היא נאלצה לשבת‪ .‬אברהם הקטן התעורר והיא‬
‫וראשו התכסה בשער כהה וסמיך‪ .‬הוא התאושש‬ ‫בלתי אפשרי והם נאלצו להיפרד‪ ,‬אך טולצה‬ ‫חיבקה אותו בזרועותיה‪ .‬ואז התחילו הצעקות‬
‫פיזית אבל נפשית היה קרוע‪ ,‬מרוקן ומיוסר‪ .‬רק‬ ‫לא שכחה אותו‪ .‬מקס הוציא מכיס מכנסיו חופן‬
‫לאחרונה נודע לו שהוא היחידי שנותר בחיים‬ ‫של קוביות סוכר וטולצה הייתה אסירת תודה‪.‬‬ ‫"אלה יודן ראוס"‪ ,‬כל היהודים החוצה‪.‬‬
‫היא נתנה קוביה לישעיהו וקוביה לאברהם‪ .‬את‬
‫מבני משפחתו‪.‬‬ ‫הנותר נתנה לבלומה וזו שמה את האוצר המתוק‬ ‫הילדים בכו והנשים המבוהלות הכניסו במהירות‬
‫פריטים אחרונים למזוודות ולתיקים שהכינו‬
‫אשה מבוגרת התקרבה אליו והוא זיהה אותה‪,‬‬ ‫בכיס שמלתה‪.‬‬ ‫מראש‪ .‬האווירה בחדר היתה קשה ובלתי נסבלת‪.‬‬
‫למרות שנראתה כמו הצל של עצמה‪ .‬הייתה זו‬ ‫טולצה רעדה בכל גופה‪ .‬אנשי היודנראט עברו‬
‫חיה פרומה‪ ,‬שכנתם מאולקוש שהתאלמנה בגיל‬ ‫"אני צריך לדבר אתך לבד"‪ ,‬אמר לה‪ .‬טולצה‬ ‫מבית לבית וזרזו את האנשים‪ .‬אביה‪ ,‬אברהם‪,‬‬
‫צעיר‪ ,‬נישאה שוב ליצחק מאיר‪ ,‬אלמן מבוגר עם‬ ‫בקשה מדויד שישמור על הילדים והם זזו‬ ‫נרצח על ידי הגרמנים לפני שלוש שנים‪ .‬דויד‪,‬‬
‫שלושה בנים ונולד להם בן‪ ,‬מוישי‪ ,‬תינוק חייכן‬ ‫הצידה‪ .‬הוא סיפר לה שעוד מעט תהיה סלקציה‪.‬‬ ‫אחיה‪ ,‬היה אז נער בן שש עשרה‪ ,‬והיא סמכה‬
‫ומתוק‪ .‬יצחק מאיר נישלח בתחילת המלחמה‬ ‫תחילה יפרידו בין הנשם לגברים‪ .‬חמישה אחוזים‬ ‫עליו‪ .‬ביד אחת לקח דויד את המזוודה ובידו‬
‫למחנה עבודה‪ ,‬חלה בטיפוס ונפטר‪ .‬חיה פרומה‬ ‫מבין הגברים הצעירים והנשים הצעירות יישלחו‬ ‫השנייה אחז בכף ידו הקטנה של ישעיהו‪ .‬טולצה‬
‫למחנות עבודה וכל השאר יישלחו ל"מזרח"‪.‬‬ ‫חיבקה את אברהם בזרועותיה והם יצאו החוצה‪.‬‬
‫נותרה לבדה עם ארבעה יתומים‪.‬‬ ‫אימם‪ ,‬בלומה‪ ,‬חיכתה להם בחוץ‪ ,‬החבילות שלה‬
‫טולצה ידעה מה משמעות הדבר‪.‬‬ ‫ושל דויד מונחות לידה‪ .‬אמה הביטה בה בעיניים‬
‫דויד שאל לשלומה‪" .‬טולצה הצילה את חיי"‪,‬‬ ‫מלאות יגון ופניה היפות חרושות קמטים‪ .‬בלומה‬
‫אמרה‪" ,‬בזכותה נשארתי בחיים‪ .‬אתה ודאי‬ ‫״לאימך ולילדיך אין סיכוי"‪ ,‬מקס המשיך‬ ‫הושיטה לה יד ולקחה את אברהם אל בין‬
‫זוכר את היום הנורא בו חוסל הגטו וכולנו היינו‬ ‫בדבריו‪" ,‬את ודויד צעירים ובריאים ואתם‬
‫במגרש הספורט‪ .‬עמדתי ליד טולצה והשוטר‬ ‫תשרדו‪ .‬כשתתחיל הסלקציה עמדו ראשונים‪ ,‬כך‬ ‫זרועותיה‪.‬‬
‫היהודי בזמן שדיברו‪ .‬שמעתי כל מילה שאמר‬
‫השוטר לטולצה‪ .‬אני בחרתי בחיים שלי ועשיתי‬ ‫אלפיים וחמש מאות גברים‪ ,‬נשים‪ ,‬זקנים וטף‪,‬‬
‫בדיוק מה שאמר ‪ -‬מסרתי את מוישי לאחיו‬ ‫נאספו ברחוב המרכזי של הגטו‪ .‬הם חטפו מכות‬
‫הגדול אהרון וכשהתחילה הסלקציה נעמדתי‬ ‫וצעקות וכלבים נבחו עליהם‪ .‬כשהגיעו למגרש‬
‫בשורה הראשונה‪ .‬נשלחתי למחנה עבודה והנה‬ ‫הספורט של הגימנסיה המקומית התיישבו על‬
‫הרצפה מותשים ומפוחדים‪ .‬היה חם‪ ,‬צפוף והם‬
‫אני כאן”‪.‬‬
‫היו צמאים ורעבים‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫דור שני‬

‫מקהולשוטתח האזיםכראונןי יילדתוותמה?‬

‫אסתר אורנבוך‬
‫אנחנו גרים בדרום תל אביב בשכונת שלנו ואנחנו ההורים שלך" ומיד החל לדבר‬

‫על השואה‪ .‬אני זוכרת קטעי דברים שסיפר‬ ‫שפירא‪ .‬אני לומדת בכתה ה' בבית הספר‬
‫על הנאצים‪ ,‬על הגטו בלודז' ועל אושוויץ‪ .‬על‬ ‫"שרשים"‪ .‬באחד הימים אני מגיעה בבוקר‬
‫לבית הספר ופוגשת את חברתי לספסל‬
‫הרציחות‪ ,‬העינויים והרעב‪.‬‬ ‫הלימודים‪ ,‬שהיא גם קרובת משפחתי‪ ,‬מחכה‬
‫לפתע הפשיל את שרוולו וחשף בפני מספר‬
‫כחול הטבוע על זרועו‪ ,‬שכנראה הסתיר‪ ,‬ואשר‬ ‫לי בחצר‪.‬‬
‫אותו לא ראיתי אותו עד ערב זה‪ .‬הוא הסביר‬ ‫אני שמחה מאוד להיפגש איתה‪ .‬היא מתקרבת‬
‫שאת המספר הנאצים צרבו על זרועו של כל‬
‫יהודי שהגיע לאושוויץ‪ .‬לקחו להם את השמות‬ ‫אלי ולוחשת על אזני‪" :‬יש לי סוד‬
‫וקראו להם במספרים כדי להשפיל ולדכא אותם‪,‬‬ ‫לספר לך"‪ .‬אני שואלת אותה מה הסוד? אך אנו‬
‫שומעות את הצלצול וממהרות לכיתה‪ ,‬כשהיא‬
‫מבטיחה לספר לי את הסוד עם סיום הלימודים‪.‬‬

‫כי השם הוא כבוד האדם‪ .‬אני זוכרת שמשפט זה‬ ‫כמדי יום בשעות הצהרים אנו צועדות יחד‬ ‫המדור נותן במה‬
‫שנאמר בגרון חנוק מדמעות‪.‬‬ ‫בדרכנו הרגילה חזרה הביתה‪.‬‬ ‫לבוגרי קורס 'שליחי‬
‫זיכרון בחזית הנחלת‬
‫אבי הרים את התמונה‪ ,‬הסיר את העטיפה‬ ‫בהגיענו לשדרה היא אומרת בהחלטיות‪ " :‬את‬ ‫השואה' מטעם מרכז‬
‫וממנה ניבטו שני ילדים מחייכים‪ .‬הוא סיפר לי‪,‬‬ ‫יתומה ואלו לא הוריך‪ .‬הם אימצו אותך ואת‬ ‫שם עולם‪ .‬לאחר‬
‫כשהוא ממרר בבכי‪ ,‬שהיה נשוי לפני השואה‬ ‫לא באמת הילדה שלהם"‪ .‬אני זוכרת את עצמי‬ ‫שהוכשרו לספר את‬
‫והיו לו שלושה ילדים‪ ,‬שהיו אתו בגטו ונלקחו‬ ‫סיפור הוריהם ניצולי‬
‫לתאי הגזים יחד עם אשתו‪ .‬בסיום המלחמה‬ ‫רועדת‪ ,‬לא מסוגלת לדבר‪.‬‬ ‫השואה המסונכרן עם‬
‫הוא חזר לעיירה שלו קונסק שעל יד לודז'‬ ‫"מי אמר לך?" שאלתי‪ .‬היא עונה‪" :‬שמעתי את‬ ‫סיפור חייהם כבני‬
‫לחפש שורדים אך לא מצא איש מבני משפחתו‪.‬‬ ‫אבא ואימא שלי מדברים"‪ .‬אני עוזבת אותה‬ ‫הדור השני‪ ,‬וחלקם‬
‫הבית‪ ,‬כמו בתים אחרים‪ ,‬היה הרוס והוא חיפש‬ ‫ורצה לכיוון החנות השכונתית הקטנה שפתחו‬ ‫אף עברו קורס כתיבה‬
‫הורי כחלק מתהליך השיקום והבחירה שלהם‬ ‫יוצרת‪ ,‬הם מעלים‬
‫על הכתב אנקדוטות‬
‫בחיים‪.‬‬ ‫מתוך סיפורם הרחב‬
‫ומשתפים את הקוראים‬
‫בעפר חפץ שאולי נשאר מתכולתו‪.‬‬ ‫אני מתפרצת לחנות נסערת‪ ,‬החנות ריקה‬ ‫בזיכרונות מ'שם'‪ .‬נייחל‬
‫הוא מצא תמונה קטנה מטושטשת של שלושת‬ ‫מקונים‪ ,‬ואני צועקת‪" :‬שקרנים‪ ,‬רמאים"‪,‬‬ ‫לכך שמדור זה יאפשר‬
‫ילדיו‪ ,‬שתי בנות ובן‪ .‬צלם אומן הצליח להגדיל‬ ‫לדור השני להעביר את‬
‫אותה אך רק שניים מבין שלושת הילדים‬ ‫ופורצת בבכי מר‪.‬‬ ‫לפיד זיכרון השואה‬
‫הורי‪ ,‬שמעולם לא שמעו אותי מרימה את קולי‪,‬‬ ‫לקהלים רבים על מנת‬
‫הופיעו בה‪.‬‬ ‫מתקרבים אלי מבוהלים ושואלים יחד "מה‬ ‫שלעולם לא נשכח!‬
‫אבי סיפר שאמי הייתה נשואה לפני השואה‬ ‫קרה? אני בוכה ואומרת בכאב ובכעס‪" :‬למה‬
‫ולא היו לה ילדים‪ .‬בעלה נרצח בגטו‪ .‬הוא חזר‬ ‫לא סיפרתם לי שאתם לא ההורים שלי ושאני‬ ‫‪8‬‬
‫בפעם השלישית על מילותיו‪" :‬אנחנו ההורים‬ ‫יתומה?" אבי שאל כשהוא רועד‪" :‬מי אמר לך?"‬
‫שלך‪ .‬נפגשנו אחרי השואה במחנה עקורים‬ ‫נקבתי בשם חברתי ואז השתררה שתיקה‬
‫בחנות הקטנה‪ .‬אבי הסתכל על אמי ואמי על‬

‫בגרמניה‪ ,‬אודים מוצלים מאש‪ .‬את הבת היחידה‬ ‫אבי‪ .‬קלטתי מבטים מצמררים שרק לאחר זמן‬
‫שלנו ואלו האחים החורגים שלך‪ .‬חברתך וודאי‬ ‫הבנתי את משמעותם ‪ -‬הגיע הזמן לספר‪.‬‬
‫שמעה שמדברים על כך בבית‪ ,‬אך לא הבינה את‬
‫אבי חיבק אותי‪ ,‬ניסה להרגיע ואמר‪" :‬את הילדה‬
‫הדברים‪.‬״‬ ‫היחידה שלנו ואנחנו ההורים שלך‪ .‬החברה לא‬
‫המונולוג של אבי היה קשה‪ ,‬כואב ומצמרר‪.‬‬
‫הוא חיבק אותי חזק והוסיף‪" :‬אנחנו אוהבים‬ ‫הבינה את מה שהוריה דיברו ביניהם"‪.‬‬
‫אותך‪ ,‬את כל עולמנו"‪ .‬הוא יצא מן החדר‬ ‫ברגע זה נכנסו שני קונים לחנות ואבי לחש לי‬
‫ויותר לא דיבר על הנושא עד יום מותו‪ .‬גילוי‬
‫הסוד והשיחה עם אבי היו אירועים מכוננים‬ ‫באוזן‪" :‬בערב אספר לך הכול ואת תביני"‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬עוד באותו ערב אבי נכנס לחדרי כשבידו‬
‫ומשמעותיים שהשפיעו בחיי‪.‬‬ ‫תמונה גדולה עטופה בנייר‪ ,‬התיישב על מיטתי‬

‫וקרא לי לשבת על ידו‪.‬‬
‫הוא חזר על המשפט‪" :‬את הילדה היחידה‬

‫של עולם‪ ,‬מעיין הבנה או השלמה שהצרות‬ ‫(הבא נתפייס אבינו שבשמים)‪ .‬השאר‬ ‫נוצרו בתקופת השואה בגטאות‪ ,‬במחנות‬
‫קוראות לנו לחזור בתשובה‪ .‬המילים‬ ‫מתחילים להצטרף אליו ואז אחד אחר‬ ‫וביערות‪ ,‬מספרים את סיפורם של יחידים‪,‬‬
‫לא "תופסות"‪ -‬יש המתקשים להתחבר‬ ‫קבוצות וקהילות ומשקפים את קורותיהם‬
‫למילים אלו ויש אחרים אשר אין בכוחן‬ ‫הצלחתה של יצירה מוזיקלית‬ ‫בתקופה זו‪ .‬השירים היו מקור לליכוד‬
‫של המילים עדיין להרים את רוחם‪ ,‬אולם‬ ‫בקרב המוני העם בימי השואה‬ ‫הקבוצה‪ ,‬לנחמה‪ ,‬לתיעוד ולזיכרון‪ .‬בין‬
‫דרך הרלוונטיות נוצרה הסתכלות אחרת‪.‬‬ ‫התאפשרה כי היא נכתבה לפי‬ ‫השנים ‪ ,1945-1939‬שנים בהן יהודים‬
‫בשינוי המילים‪ ,‬אבל עם אותה מנגינה‪,‬‬ ‫נרדפו‪ ,‬נכלאו בגטאות ונשלחו למחנות‬
‫זה "תופס" והשירה מתעצמת‪ .‬במילים‬ ‫דרישת הזמן והמקום‪ ,‬בין‬ ‫עבודה והשמדה‪ ,‬המוזיקה המשיכה להיות‬
‫"אנחנו נישאר אחריהם" טמון כל הסיפור‬ ‫שמדובר בתפילה ביצירה קולית‬ ‫חלק מחייהם בתקופות הקשות ביותר‬
‫היהודי‪ -‬צוררים‪ ,‬תמיד היו ויהיו‪ ,‬אבל הם‬ ‫ובמקומות הנוראיים אליהם נשלחו‪ .‬ננסה‬
‫ייעלמו (כמו פרעה‪ ,‬נבוכדנצר והמן) ואילו‬ ‫או בשיר עם‬ ‫לבחון את הנושא ולראות מדוע בני אדם‪,‬‬
‫אנחנו נישאר אחריהם‪ .‬כאן גלובוצ'ניק‬ ‫ובפרט היהודים בתקופת השואה‪ ,‬המשיכו‬
‫מבין את כוחו של העם היהודי‪ ,‬יכולתו‬ ‫מתחיל לשיר‪ ,‬עם אותה מנגינה רק‬ ‫לשיר‪ ,‬לנגן‪ ,‬לכתוב מוזיקה ולהופיע בכל‬
‫לשיר אפילו עם קריצה או הומור (גם אם‬ ‫מילים אחרות‪ :‬אנחנו נבלה אותם אבינו‬
‫הוא עצמו לא מבין את המילים)‪ ,‬גם במצבים‬ ‫שבשמים (כלומר‪ ,‬אנחנו נשאר אחריהם)‪.‬‬ ‫מקום ובכל זמן‪.‬‬
‫קשים ביותר‪ ,‬היא זאת שתחזיק אותו ואת‬ ‫כל היהודים מצטרפים בשירה אדירה‪.‬‬
‫בהתחלה‪ ,‬גלובוצ'ניק מרוצה‪ ,‬היהודים‬ ‫למוזיקה בשואה היו כמה תפקידים‪.‬‬
‫הכוח הזה חייבים לדכא ולעצור‪.‬‬ ‫שרים‪ ,‬יופי של הצגה‪ .‬לאחר זמן‪ ,‬זה מתחיל‬ ‫כשיהודי אינו יכול להתנגד לצורר‬
‫להלחיץ אותו והוא מצווה עליהם להפסיק‬ ‫הגרמני בצורה פיזית‪ ,‬הוא מתנגד רוחנית‪.‬‬
‫דוגמא נוספת לעמידה נגד הגרמנים‬ ‫לשיר‪ ,‬אבל הם ממשיכים‪ ,‬הם ממשיכים‬ ‫הגרמנים סוגרים בתי כנסת‪ -‬היהודים‬
‫באמצעות שירה מול פני המוות התרחשה‬ ‫עד שהגרמנים עוצרים אותם באלימות"‪4.‬‬ ‫מוצאים מקום בו הם יכולים להתפלל‪/‬‬
‫בעיירה קטנה בשם ז'דונסקה וולה‪.‬‬ ‫זהו סיפור שתחילתו בניסיון להשפיל‬ ‫הגרמנים סוגרים את בתי הספר‪ -‬הילדים‬
‫הגרמנים החליטו להוציא להורג עשרה‬ ‫את יהודי לובלין וסופו בגבורה יהודית‪.‬‬ ‫לומדים בבתים‪ /‬הגרמנים מחרימים כלי‬
‫יהודים בתליה שעתידה היתה להתבצע‬ ‫גלובוצ'ניק ביקש להשפיל את יהודי לובלין‬ ‫נגינה‪ -‬יהודים כותבים ושרים ואם צריך‬
‫בפורים‪ .‬אחד מהמוצאים להורג היה‬ ‫בכך שציווה עליהם לשיר תוך כדי מעמד‬
‫שלמה ז'ליכובסקי‪ .‬על שלמה ז'ליכובסקי‬ ‫מבזה ואולם יהודי לובלין מצאו את הדרך‬ ‫גם יוצרים כלי נגינה‪.‬‬
‫מספר העשיק גלזר (צבי גיל)‪ ,‬יליד‬ ‫להפוך את האירוע להתמודדות ומאבק‪.‬‬
‫ז'דונסקה וולה‪ ,‬שהכיר את ז'ליכובסקי‬ ‫תחילה באמצעות המילים‪ -‬פניה לריבונו‬ ‫שירה וכתיבת‬
‫כילד כאשר בא לבקר את משפחתו‪.‬‬ ‫שירה כהתנגדות‬
‫העשיק מספר שז'ליכובסקי היה איש‬
‫מצחיק עם קול מרשים ויפה‪ 5‬וכי הילדים‪,‬‬ ‫והתרסה‬
‫מחד‪ ,‬תמיד שמחו לראותו‪ ,‬במיוחד‬
‫בפורים‪ .‬המבוגרים‪ ,‬מאידך‪ ,‬תפסו את‬ ‫אחד הסיפורים המרגשים על התנגדות‬
‫באמצעות מוזיקה מגיע מלובלין בימים‬
‫ז'ליכובסקי כתלמיד חכם‪6.‬‬
‫הראשונים לכיבוש‪:‬‬

‫"בתחילת המלחמה‪ ,‬אחרי שהנאצים‬
‫כובשים את לובלין‪ ,‬מכנסים הנאצים אלפי‬
‫גברים יהודים בעיר‪ .‬מפקד המשטרה‪,‬‬
‫אודילו גלובוצ'ניק‪ ,‬נותן להם פקודה‪:‬‬
‫"שירו!" איש מהנוכחים לא פותח את‬
‫פיו‪ .‬גלובוצ'ניק מתעצבן ופונה לחיילים‬
‫הרבים שנמצאים שם להפנות את נשקם‬
‫לכיוון היהודים ושוב‪ ,‬מצווה על היהודים‬
‫לשיר‪ .‬אחד האנשים מתחיל לשיר נעימה‬
‫חסידית מוכרת עם המילים‪" :‬לאמיר זיך‬
‫איבערבעטן‪ ,‬איבערבעטן אבינו שבשמים"‬

‫‪ 4‬פרגר משה‪ ,‬מן המצר קראתי‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,1956 ,‬עמ' יא‪.‬‬

‫ ‪ 5‬על שיר אחד שנחרט בזיכרונו הוא כותב‪ :‬שז'ליכובסקי היה שר שיר הלל לאלוקים‪ ,‬שם השיר היה "דו" (אתה‪ ,‬ביידיש)‪ ,‬השיר בתרגום לעיברית‪:‬‬
‫"ריבונו של עולם אשיר לך שיר‪ -‬אתה‪ / .‬אתה מעל‪ ,‬אתה למטה‪ / ,‬אתה מימיני ואתה משמאלי‪ / .‬במזרח‪ ,‬אתה‪ ,‬במערב‪ ,‬אתה‪ ,‬בצפון אתה ובדרום אתה‪/ .‬אתה‪ ,‬אתה‪ ,‬אתה"‪.‬‬

‫ז'ליכובסקי‪ ,‬שהיה חסיד גור‪ ,‬מבטא בשיר את הרעיון החסידי של 'לית אתר פנוי מניה'‪.‬‬
‫‪ 6‬גיל‪ ,‬צבי‪ ,‬גשר של נייר‪ ,‬הוצאת משרד הביטחון‪ ,1996 ,‬עמ' ‪.98‬‬

‫‪11‬‬

‫משמעות‬
‫המוזיקה והשירה‬

‫בחיינו בכלל‬
‫ובשואה בפרט‬

‫עידן אופטובסקי‬

‫תזמורות שניגנו מוזיקה קאמרית אותה‬ ‫החיים של השואה‪.‬‬ ‫נראה שהמילים "מוזיקה" ו"שואה" אינן‬
‫באו גם הפולנים לשמוע‪ ,‬מעבר לחומת‬ ‫יכולות להיאמר באותו משפט‪ .‬המוזיקה‬
‫הגטו‪ .‬היהודים תיעדו את המוזיקה‪ ,‬אספו‬ ‫משה הוך כותב‪" :‬הצלחתה של יצירה‬ ‫היא אומנות נעלה‪ ,‬ואילו השואה הינה‬
‫מוזיקלית בקרב המוני העם בימי השואה‬ ‫האירוע הנורא ביותר שקרה לעם היהודי‪.‬‬
‫שירים ותווים‪2.‬‬ ‫התאפשרה כי היא נכתבה לפי דרישת‬
‫הזמן והמקום‪ ,‬בין שמדובר בתפילה‬ ‫השאלה יכולה להישאל משני כיוונים‪:‬‬
‫מוזיקה מלווה את חיינו במעגלים השונים‪:‬‬ ‫מצד הרוצחים‪ -‬איך יכול אדם לשמוע‬
‫שירים ממעגלי החיים הדתיים (ברית‪,‬‬ ‫ביצירה קולית או בשיר עם"‪1.‬‬ ‫מוזיקה תוך כדי התעללות ורציחת חפים‬
‫בר מצווה וחתונה)‪ ,‬שירים הנלמדים בגן‬ ‫מפשע? ומצד היהודים‪ -‬איך אפשר‬
‫ובית הספר‪ ,‬בהופעות שונות‪ ,‬ומוזיקה לה‬ ‫המוזיקה מילאה כמה צרכים בחיי‬ ‫במציאות כל כך קשה‪ ,‬בגטאות‪ ,‬ביערות‬
‫מאזינים בשעות הפנאי‪ .‬המוזיקה נותנת‬ ‫היהודים‪ -‬צרכים אמוניים‪ ,‬רגשיים‪,‬‬ ‫ובמחנות להמשיך ליצור מוזיקה‪ ,‬לכתוב‪,‬‬
‫ביטוי למצבים נפשיים בהם האדם נמצא‪:‬‬ ‫נפשיים ואף מחאתיים‪ .‬היהודים שרו‬
‫יש מוזיקה לזמנים שמחים ומוזיקה‬ ‫שירי נחמה ועצב‪ ,‬לעיתים בסתר ולעיתים‬ ‫לשיר ולנגן?‬
‫לזמנים עצובים‪ ,‬כך בחיינו האישים וכך‬ ‫בגלוי‪ .‬הם כתבו ושרו שירים על עצמם‪,‬‬
‫גם בחיים הלאומיים‪ 3.‬השירים אשר‬ ‫על הגרמנים ועל ההנהגה היהודית‪.‬‬ ‫מאמר זה עוסק בעיקר בשאלת היכולת‬
‫שירים רבים נכתבו בגטאות ובמחנות והיו‬ ‫של יהודים להמשיך ליצור בתוך מציאות‬

‫‪ 1‬הוך משה‪ ,‬קולות מתוך החושך‪ ,‬יד ושם‪ ,2002 ,‬עמ' ‪.16‬‬

‫ ‪" 2‬היום בא אלי‪ ,‬כל עוד רוחו בו‪ ,‬מלא דאגה‪ ,‬מרצלי רייך הצעיר הממונה על חליפת המכתבים בקהילה‪ .‬מה קרה‪ -‬שואל אני מבוהל כי ידעתי שהוא יודע ראשון על כל‬
‫פורענות‪ .‬מתברר שיש לו דאגה אחרת לגמרי‪ :‬יש בדירות המנצחים העבריים שמעון פולמן ופורמנסקי תווי זמרה חשובים מאוד‪ ,‬מנגינות‪ ,‬שחוברו על ידי קומפוזיטורים‬
‫יהודים בגטו‪ .‬ובכן מוכרחים להציל את הקומפוזיציות (הקומפוזיטורים עצמם כבר אינם)‪ .‬הוא דורש‪ ,‬כי העוסקים בהצלת ספרי קודש וספרי חול יאספו גם את תווי‬
‫הזמרה‪ ,‬הוא יודע היכן הם נמצאים‪ ,‬הוא יוליך אותנו‪ ,‬יעסוק בסידורם ובגניזתם‪ ,‬הוא יארגן מחלקה חדשה בגניזה שלנו‪ ,‬מחלקה מוזיקלית‪ ...‬בעיני‪ ,‬הדבר קצת משונה‪,‬‬
‫כלום כבר אין דאגה אחרת מאשר להציל תווי זימרה? רק המוזיקה חסרה‪ ,‬לשיר בשירים על לב רע‪ .‬אבל אני נזכר במרץ בהתלהבות ובעבודה‪ ,‬שהשקיעו כמה אנשים‬
‫במפעל שמילא תפקיד כל כך גדול בגטו‪ ,‬בקונצרטים הסימפוניים‪ .‬חברי התזמורת הסימפונית בגטו רעבו‪ ,‬אבל הקונצרטים של התזמורת הסימפונית בגטו עמדו על‬

‫רמה‪ .‬הם אומרים שהתזמורת שלנו יכולה להתחרות עם התזמורות המפורסמות של וינה וברלין‪...‬״ (הלל זיידמן‪ ,‬יומן גטו ורשה)‪.‬‬

‫ ‪ 3‬נוכל למצוא ביטוי לכך במוזיקה הדתית‪ -‬במנגינות לימים נוראים ושירי ההלל‪ ,‬בקינות לתשעה באב ולפיוטי הסליחות בחודש אלול‪ .‬בשבת ישנן מנגינות שונות‬
‫לזמירות שבת בארוחות השונות ובסעודה שלישית‪ ,‬בה נפרדים מהשבת‪ ,‬שרים מנגינות נוגות‪ .‬גם בלוח השנה "הישראלי"‪ -‬ישנם שירים מיוחדים לימי זיכרון‪ ,‬שירים‬

‫מיוחדים לימי העצמאות ותמיד נדע שקרה אסון (פיגוע וכדו') לפי השירים ברדיו‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫שבקשו להיתלות על הגדר נשמטו‬
‫לצידי גופי‪ ...‬השירה צבטה את קרביי‬
‫פנימה ולא הצליחה לפרוץ ולצאת‪ .‬רגע‬
‫עמדתי לבדי בעלטה‪ ,‬ואז סבתי על מקומי‬
‫ושוב רצתי‪ ...‬רצתי‪ ,‬והשירה מהדהדת‬
‫אחרי‪ .‬מתנשף עליתי על הדרגש‪ ...‬עיניי‬
‫פקוחות‪ ,‬ממתינות לבוקר שיבוא‪ ,‬ומילות‬
‫השיר עוד מתנגנות בבירור באוויר‬

‫החנוק‪14".‬‬

‫שמיעת שירת מעוז צור‪ ,‬בלחן של יהודי‬
‫יוון‪ ,‬הצילה את חייו של כהן‪ .‬מעניין‬
‫שדווקא בזכות שמיעת פיוט זה‪ ,‬המדבר‬
‫על צוררי העם היהודי לדורותיו‪-‬‬
‫הרומאים‪ ,‬היוונים והמן‪ ,‬הוא החליט לא‬
‫ללכת לגדר אלא לנסות ולהישאר בחיים‪.‬‬
‫אולי קיווה כי גם את הצורר הנוכחי אפשר‬

‫יהיה לעבור‪.‬‬

‫"אל צעדיי התלווה קול‬ ‫בדמיונו‪ ,‬כהן כבר התאחד עם בני משפחתו‬ ‫"לילה‪ .‬החשכה בצריף כבדה הייתה‬
‫שירה‪ .‬קולות רמים‪ ,‬קולות‬ ‫שנשרפו בקרמטוריום וימות כמעט‬ ‫לעיניי הפקוחות לרווחה‪ .‬חרש ירדתי‬
‫שלא היה בהם חשש ולא‬ ‫באותה צורה שבה נרצחו בני משפחתו‪.‬‬ ‫מהדרגש‪ ,‬מרחיק גופי מחום גופם של‬
‫דכדוך‪ .‬גופי האט מריצתו‪.‬‬ ‫הוא שמע את קול השירה שהגיעה מאזור‬ ‫הישנים‪ .‬גופי נע בקלילות בין טורי‬
‫קשוב‪ .‬השירה הזו‪ ,‬השירה‬ ‫המגורים של אנשי הזונדרקומנדו‪ ,‬אותם‬ ‫הדרגשים‪ ,‬הקור לא איבן את עצמותיי‪.‬‬
‫המוכרת‪ ,‬קולות בני ארצי‪,‬‬ ‫חום בער בתוככי בטני‪ .‬דלת הצריף‬
‫קולות יהודי יוון השרים‬ ‫יהודים שעבדו במשרפות‪:‬‬ ‫גנחה מעט כשידיי הדפו אותה‪ ,‬אך אני‬
‫כבר רצתי בכל כוחי בין הצריפים‪ ,‬חומק‬
‫"מעוז צור ישועתי"‪.‬‬ ‫"אל צעדיי התלווה קול שירה‪ .‬קולות‬ ‫מאלומות האור האפלוליות שהטילו‬
‫רמים‪ ,‬קולות שלא היה בהם חשש‬ ‫הפנסים בערפל‪ ,‬ורץ הלאה‪ .‬ידעתי היטב‬
‫דברים דומים מתאר תומס גבע (סטפן‬ ‫ולא דכדוך‪ .‬גופי האט מריצתו‪ .‬קשוב‪.‬‬ ‫את מקום הגדר‪ ,‬את עמודיה המזדקרים‬
‫כהן) בספרו "נעורים בכבלים"‪:‬‬ ‫השירה הזו‪ ,‬השירה המוכרת‪ ,‬קולות בני‬ ‫בחשכה‪ ,‬את השומרים הפוסעים‬
‫ארצי‪ ,‬קולות יהודי יוון השרים‪" ‬מעוז‬ ‫לאורכה‪ ,‬שאף הם לא יצליחו לעצור‬
‫"ידידיו הטובים ביותר של האסיר היו‬ ‫צור‪ ‬ישועתי"‪  .‬עמדתי סמוך לגדר‪ ,‬מעבר‬ ‫בעדי‪ .‬כבר גמלה בלבי החלטה‪ -‬אני‬
‫המנגינות‪ .‬בבקרים של יום ראשון‬ ‫לה היו המשרפות‪ .‬מהצריך הסמוך‬ ‫אוחז בגדר‪ .‬בגדר הפונה אל המשרפות‪.‬‬
‫כשתזמורת המחנה ערכה קונצרטים‬ ‫למשרפות בקעו הקולות‪ .‬צריף שלוש‬ ‫אוחז בה כשאני מביט בלהבות הגועשות‪,‬‬
‫במתחם של הס"ס שמעבר לגדר‪,‬‬ ‫עשרה‪ ,‬הצריף של הזונדרקומנדו‪ ,‬של‬ ‫ואפר גופי שיתפחם יצטרף אל אפר‬
‫הצטופפו רבים מאתנו בחצר שבין‬ ‫עובדי המשרפות‪" ...‬מעוז צור‪ ‬ישועתי‪,‬‬
‫בלוקים ‪ 1‬ו‪ 21 -‬על מנת להעיף מבט‬ ‫לך נאה לשבח‪ "...‬בעברית שרו‪,‬‬ ‫אהוביי‪13"...‬‬
‫חטוף‪ ...‬בגן הנאה טיילו אורחי הכבוד‬ ‫והמנגינה‪ -‬מנגינה של יהודי יוון‪ .‬ידיי‬
‫הנינוחים‪ ,‬קצינים עם נערות‪ ,‬נשים עם‬
‫תינוקות‪ .‬הקהל האחר‪ ,‬לא מוזמן ולא‬

‫‪ 13‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.151‬‬

‫‪ 14‬שם‪ ,‬עמ' ‪.152‬‬

‫‪13‬‬

‫לגלח זקן‪ "...‬גזירה זו השפיעה בצורה‬ ‫בגטו לודז' כתב משורר אלמוני‪:‬‬ ‫כאשר הגרמנים העלו את הנידונים למוות‬
‫קשה ביותר על מצב רוחם של יהודים‬ ‫אל הגרדום‪ ,‬שהיה מוגבה כדי שכולם יוכלו‬
‫מאמינים‪ .‬ידוע שבגטו לודז' הגזרה על‬ ‫"היהודים נכתבו לחיים‪,‬‬ ‫לראות את התליה‪ ,‬נראה היה שז'ליכובסקי‬
‫נכתבו לחיים ולא למות‪.‬‬ ‫כמעט קופץ אל הגרדום‪" .‬כאילו הוא עולה‬
‫גילוח הזקנים יצאה מהיודנרט‪.‬‬ ‫חיים רומקובסקי בעל המופת הגדול‬ ‫על דוכן החזן לפני תפילת מוסף"‪ 7‬הוא‬
‫עושה ניסים‪ ,‬הוי‪ ,‬מדי יום ביומו‪,‬‬ ‫לא חיכה שהתליין ישים את הלולאה על‬
‫שירת האמונה‪:‬‬ ‫לצעוק חמס אוי‪ -‬אוי –אוי‪.‬‬ ‫צווארו אלא הכניס את ראשו אל הלולאה‬
‫שאיבת עידוד‬ ‫חיים שלנו‪ ,‬רומקובסקי חיים‪,‬‬ ‫וביקש מהתליין להדק אותה היטב‪ .‬בקרב‬
‫חיזוק ואמונה‬ ‫מחלק לנו מדי יום שירים‪,‬‬ ‫הקהל הרב שנאסף שררה דממה ומתוך‬
‫לאחד פת לחם יקציב‪ ,‬ונתח בשר‬ ‫הדממה עלה קולו של שלמה ז'ליכובסקי‬
‫גם במחנות העבודה וההשמדה נמצא‬ ‫השר לריבונו של עולם‪" :‬שמע ישראל‪,‬‬
‫שיהודים שרים‪ 11.‬השירה במחנות‪ ,‬שכללה‬ ‫סוס לאחיו‪,‬‬ ‫ה' א‪-‬לוקנו‪ ,‬ה' אחד‪ ",8‬פעם ועוד פעם‬
‫לעיתים קרובות שירה ליטורגית‪ ,‬עודדה את‬ ‫וקבורים אצלו בתחתיות!‬ ‫עד שגם שאר הנידונים למוות שרו יחד‬
‫האסירים ולעיתים גם שמרה עליהם בחיים‪.‬‬ ‫שעה שנערכה ספירת העם‬ ‫עמו וכל הקהל הרב שהיה במקום מלמל‬
‫בקול חנוק‪ .‬תדהמה ובלבול אחזו בגרמנים‬
‫יצחק כהן‪ ,‬יהודי מסלוניקי‪ ,‬ניצול אושוויץ‪,‬‬ ‫היום להט ובער‪,‬‬
‫כתב על חוויות הקשורות למוזיקה בזמן‬ ‫נסע רומקובסקי ברחובות‪,‬‬ ‫למראה המחזה הזה‪9.‬‬

‫שהותו במחנה בירקנאו‪:‬‬ ‫מראהו כשל קיסר!‬ ‫אפילו על הגרדום הצליח זליכובסקי‬
‫חליפה לו בהירה‪,‬‬ ‫לשמור על אמונתו שבאה לידי ביטוי‬
‫"העבודה התישה את כוחי‪ .‬לא ראיתי את‬ ‫בשירת "שמע ישראל"‪ ,‬אלמלא‬
‫הדרך כשצעדנו חזרה אל המחנה‪ ...‬וקצבה‬ ‫כפפות‪ ,‬משקפים כהים‪,‬‬ ‫דמיסתפינא הייתי אומר שיש כאן מדרגה‬
‫של השירה הבוקעת מפי‪ ,‬כמו מפיות כולם‬ ‫שוטרים שומרים עליו מסביב‪,‬‬ ‫גבוהה יותר ממדרגתו של רבי עקיבא‬
‫ערערה את עצבי‪ ...‬כמעט כל האסירים‬ ‫והוא‪ ,‬רומקובסקי ממלא שחוק פיו‪.‬‬
‫ב"קומנדו ברוננבאום" היו יוונים‪ ,‬ושרנו‬ ‫והיהודים מתנבאים כבר רוב נבואות‪,‬‬ ‫שאומר "שמע ישראל"‪10.‬‬
‫ביוונית‪ .‬שירים שפעם הכרנו כולם‪ .‬אך‬ ‫שהגטו יפתח לחג השבועות‪...‬‬
‫בצעידה אל העבודה וממנה הם בקעו‬ ‫ליהודים בגטאות לא היה מגע עם הכובש‬
‫בקולות חלולים וצורמים‪ .‬הוכרחנו לשיר‪.‬‬ ‫אך הגטו נשאר מסוגר היטב‪,‬‬ ‫הגרמני‪ .‬את גזרות הגרמנים הם קיבלו‬
‫ואוי להם‪ ,‬ליהודים הזקנים כאן‪,‬‬ ‫מההנהגה היהודית בגטו ולכן נמצא התרסה‬
‫לפסוע בצעד מהיר ולשיר‪12"...‬‬ ‫והתנגדות באמצעות שירה גם מול ההנהגה‬
‫אנוסים הם לגלח זקן‪,‬‬ ‫היהודית‪ .‬מה שלא יכלו יהודים לעשות‬
‫ניתן לראות שכהן לא מפיק תועלת‬ ‫יהודים זקנים מהלכים וסנטרם מוסתר‪,‬‬ ‫בצורה של החלפת המנהיגות‪ ,‬הם יכלו‬
‫מהמוזיקה ומהשירה‪ .‬הוא מעיד‬ ‫לבטא באמצעות השירים שנכתבו בגטאות‪.‬‬
‫שהגרמנים כופים עליהם לשיר ולמרות‬ ‫משהו להם יחסר״‪...‬‬ ‫השירה בתוך הגטו הפכה ביטוי להתקוממות‬
‫שהם שרים שירים מוכרים מפעם‪ ,‬הרי אין‬ ‫נפשית בזמן שכל התקוממות פיזית‪ ,‬ובוודאי‬
‫זה אותו הדבר והמוזיקה‪ ,‬שאמורה לנחם‬ ‫השיר נפתח במשחק מילים בין חיים‬ ‫בנסיבות של גטו לודז'‪ ,‬לא התאפשרה כלל‪.‬‬
‫ולעודד‪ ,‬עושה את הפעולה ההפוכה‪ -‬היא‬ ‫(‪ )life‬לבין חיים (רומקובסקי)‪ .‬לחיים‬
‫על יושב ראש היודנרט בגטו לודז'‪ ,‬מרדכי‬
‫חלולה וצורמת‪.‬‬ ‫רומקובסקי היתה אחריות על חיי היהודים‬ ‫חיים רומקובסקי‪ ,‬נמתחה ביקורת חריפה‬
‫בנוגע להתנהלותו ולצורה בה ניהל את‬
‫כמה שבועות לאחר מכן‪ ,‬שמע יצחק‬ ‫בגטו והוא היה זה שהעביר לגרמנים את‬ ‫הגטו‪ .‬ביקורת עליו אפשר למצוא בכמה‬
‫כהן שירה שהצילה את חייו‪ .‬כהן נמצא‬ ‫מהשירים שנכתבו בגטו‪ ,‬בדרך כלל על ידי‬
‫בברקנאו כתשעה חודשים‪ ,‬אחרון ששרד‬ ‫רשימות הגירוש‪.‬‬
‫מכל משפחתו‪ ,‬ומתוך ייאוש החליט ללכת‬ ‫משוררים אלמוניים‪.‬‬
‫בהמשך ישנה גם ביקורת על חלוקת‬
‫לגדר החשמלית ולסיים את חייו‪:‬‬
‫המזון‪ .‬בגטו לודז' חלוקת המזון לא היתה‬

‫שיוונית וחלק ניכר מהמזון לא הגיע‬

‫ליהודים אלא נשאר אצל הנהגת הגטו‪.‬‬

‫ביקורת נוספת היא על צורת השליטה של‬

‫רומקובסקי על הגטו‪ -‬הוא נסע במרכבה‬

‫ברחבי הגטו‪ ,‬נזקק לשמירה ו"מראהו כשל‬

‫קיסר"‪.‬‬

‫דבר מעניין נוסף שאפשר למצוא בשיר‬

‫זה הוא תיעוד גזירת גילוח הזקנים‪:‬‬

‫"ואוי להם ליהודים הזקנים כאן‪ ,‬אנוסים‬

‫‪ 7‬שם‪ ,‬עמוד ‪.203‬‬

‫ישנן כמה גרסאות בנוגע לשיר ששר ז'ליכובסקי‪ :‬ראובן פלדשהו כותב ביומנו שהוא שר "שושנת יעקב צהלה ושמחה" (יתכן והוא מחבר בין שתי ההוצאות להורג שהיו‬ ‫ ‪8‬‬
‫בזדונסקה וולה‪ ,‬ראה הערה ‪ .)38‬אסתר פרבשטיין כותבת שהוא שר‪ /‬קרא את הפיוט‪" :‬אלוקים ואהמיה"‪ ,‬כצנלסון בפואמה שהוא כותב על ז'ליכובסקי כותב באחד הבתים‪:‬‬
‫"אזכרה אלוקים‪ ,‬והיה שר וחוזר ומטעים‪ ,‬מידי זכרי זאת‪ ,‬אלוקי‪ ,‬וי‪ ,‬וי‪ ,‬ואהמיה‪ -‬אנהם ממכאובי‪ ...‬בראותי כל עיר על תילה בנויה‪ "...‬וכן יש סיפור נוסף שמספרים (לא מצאתי‬
‫מקור מוסמך) שכבר בכלא ז'ליכובסקי שעודד את חבריו שהיו אסורים ביחד איתו‪ ,‬הציע להם לצום ולהתפלל את תפילת יום כיפור ואת הקינה על עשרת הרוגי מלכות הוא‬

‫שמר להליכה מבית הכלא או לרגע התליה‪.‬‬

‫ ‪ 9‬גיל‪ ,‬עמודים ‪.203-202‬‬

‫‪ 10‬סיפור גבורתו של שלמה ז'ליכובסקי הגיע גם לגטו ורשה ופורסם בעיתונות המחתרת‪ .‬הסיפור עשה רושם רב על יצחק כצנלסון והוא חיבר פואמה ארוכה על שלמה‬
‫ז'ליכובסקי‪" :‬השיר על שלמה זליכובסקי"‪ .‬בשיר מתאר כצנלסון את ז'ליכובסקי ומעשה הגבורה שלו‪ .‬איך הוא מחזק באמונה את יהודי ז'דונסקה וולה שנאלצו (כבר‬

‫פעם שניה) לחזות בהוצאה להורג של עשרה יהודים‪.‬‬

‫‪ 11‬צריך לציין שגם מנגנים אבל הנגינה במחנות היא בהוראת הגרמנים ולא אתייחס לכך במאמר‪.‬‬

‫‪ 12‬כהן יצחק‪ ,‬חלום אחד באושוויץ‪ ,‬שם עולם‪ ,‬תשע"ה‪ ,‬עמ' ‪.112‬‬

‫‪12‬‬

‫היהודית וכלפי הגרמנים וכן שירי עידוד‬ ‫עליהם לשמור על שפיות דעתם באמצעות‬ ‫מוזיקה ככלי‬
‫בהם הכותב הביע את רגשותיו‪.‬‬ ‫התעקשות על קיומה של שיגרה‪ .‬לכאורה‬ ‫'לשמירה על‬
‫בתוך מציאות של גטו‪ ,‬אי אפשר לקיים חיי‬
‫התזמורות המשיכו לנגן אך לא ניגנו יותר‬ ‫שיגרה‪ ,‬לימודים ותרבות‪ ,‬אך אנו רואים‬ ‫השפיות'‬
‫יצירות של מלחינים גרמנים כי הנאצים‬ ‫שאפשר היה והחיים המשיכו‪ .‬יושבי הגטו‬ ‫ולעידוד מוראלי‬
‫אסרו זאת‪ ,‬ובהמשך גם לא היו כלי נגינה‪.‬‬ ‫הוסיפו להרגיש כמו משפחה ואף עודדו‬ ‫במציאות בלתי‬
‫עם זאת‪ ,‬היהודים לא חדלו מליצור‬
‫מוזיקה במשך כל שנות המלחמה‪ ,‬על אף‬ ‫במידת מה ילד שאביו נרצח‪.‬‬ ‫אפשרית‬
‫דבורצקי הפך את הגטו מ"אבן דוממת"‪,‬‬
‫האילוצים שבתוכם פעלו‪.‬‬ ‫בלי תקווה ובלי כבוד‪ ,‬למקום שיש בו‬ ‫המעבר לגטו הפך למאבק הישרדות יום‬
‫חיים‪ :‬אירועי תרבות‪ ,‬סופרים‪ ,‬משוררים‬ ‫יומי כאשר היהודי נקרע מעולמו הנוח‪,‬‬
‫כותב הרש ואסר ביומנו בשלישי בדצמבר‬ ‫ממשפחתו‪ ,‬עבודתו‪ ,‬פרנסתו‪ ,‬חבריו‬
‫‪:1940‬‬ ‫ואנשי רוח שיצרו בתוך הגטו‪ .‬וכך כתב‪:‬‬ ‫וקהילתו לתוך עולם שאינו מכיר בו שררו‬
‫"בימי האימה והסבל‪ ,‬שחור‪ -‬היאוש‬ ‫צפיפות‪ ,‬רעב‪ ,‬מחלות‪ ,‬עבודות כפייה‬
‫"ורשה מלאה צלילים ומוזיקה‪ .‬רשמית‬ ‫ובימי הנץ התקווה חיפשו אנשי הגטו‬ ‫ועוד‪ .‬הוא נאלץ להילחם על חייו ועל חיי‬
‫מותר ללהקות רחוב להשמיע מנגינות‬ ‫ביטוי ועידוד בשיר‪ .‬כך היה בכל הגטאות‬ ‫משפחתו‪ .‬כך כותב דבורצקי על ראשית‬
‫יהודיות בלבד‪ .‬לפיכך אומנם נשמעים‬ ‫החיים בגטו ליטא‪ .‬לדידו‪ ,‬במציאות הזאת‬
‫בכל מקום "מכתב לאמא"‪" ,‬העיירה בעלז"‬ ‫ובמחנות הריכוז"‪23.‬‬ ‫אפילו האדם הטוב ביותר עלול להפוך‬
‫ושאר מנגינות עממיות רבות חן‪ ,‬הקיבה‬
‫ריקה וכנגד זה מלאות האוזניים‪ .‬בדרך כלל‬ ‫היו זמנים באושוויץ‪ ,‬בהם הפך‬ ‫ל"חיה טורפת"‪:‬‬
‫מורכבות התזמורות מכינור‪ ,‬הרמוניקה‪,‬‬ ‫מוחי למעין דף חלק‪ ,‬מבלי‬
‫חצוצרה וכלי ג'אז‪ .‬לפעמים מצטרפת לכך‬ ‫שאהיה מסוגלת לחשוב על‬ ‫"בראשית‪ ,‬נראה היה הגטו כעין עדר‪,‬‬
‫גם זמרה‪ .‬תמצא אותם בכל מקום‪ :‬בנלבקי‬ ‫דבר‪ ...‬רק תמונה זו נשארה‬ ‫שהכניסוהו וכבשהו בצפיפות לתוך כמה‬
‫‪ ,71,51‬בנובוליפקי‪ ,‬קארמליצקה‪ ,‬לשנו‪ ,‬ואין‬ ‫חקוקה במלוא בהירותה‬ ‫סימטאות צרות‪ .‬צללי אנשים נטולי עזרה‬
‫צריך לומר הופעות אורח בחצרות השונות‪.‬‬ ‫במוחי‪ .‬אותה מנגינה‪ ,‬אותן‬ ‫שרויים בפחד ובאימה‪ ,‬הרואים את המוות‬
‫פרשה לעצמה הן הופעות יחיד של זמרים‬ ‫מילים‪ ,‬הפכו לתפילה שליוותה‬ ‫לפניהם‪ .‬עדר שקוע בייאוש עמוק‪ ,‬ותקוף‬
‫וכנרים‪ .‬הראשונים הם קבוצת ילדים וגם‬ ‫אותי בכל פסיעה שפסעתי‪,‬‬ ‫צימאון‪ -‬חיים פרוע‪ ,‬עד שכל כבש עלול‬
‫מבוגרים‪ .‬הללו מזמרים כדי לקבל נדבה של‬ ‫כשרגלי שוקעות עד ברכי בביב‬
‫‪ 5‬גרושים‪ ...‬ילדים בני שבע‪ .‬לפעמים כמה‬ ‫השופכין של המיאוס האנושי‬ ‫להפך חיה טורפת למשנהו‪21"...‬‬
‫אחים ואחיות‪ ,‬זקנים בני שבעים‪,‬‬
‫הכל קורעים ראותיהם לשם‬ ‫המוזיקה בגטאות היוותה המשך של‬ ‫כל זה עד שמתחילה בגטו פעילות‬
‫הפרנסה‪ .‬אנקורים קטנים ישירו על‬ ‫החיים התרבותיים‪ .‬כלומר‪ ,‬יהודים המשיכו‬ ‫תרבותית‪ ,‬אשר הופכת את התפיסה‬
‫אהבה נכזבת‪ ...‬אשר לכנרים‪ ,‬אפשר לשמוע‬ ‫ליצור‪ ,‬לשיר‪ ,‬לנגן ולהופיע כפי שנהגו‬ ‫ההישרדותית לתפיסה של ניהול חיים (על‬
‫גם אומנים בעלי כשרון‪ ,‬הם עומדים באמצע‬ ‫לפני המלחמה‪ ,‬תוך התאמה לקשיים‬
‫הרחוב מסביבם כמה עשרות שומעים‪ .‬רובם‬ ‫ולצרכים שבאו בעקבות המלחמה‪.‬‬ ‫אף שאין ספק שהינם קשים)‪:‬‬
‫בני נוער‪ .‬למרות הרוח החודרת עומדים‬ ‫השירים שנכתבו התייחסו לחיים בגטו‪:‬‬
‫הם ללא מעיל לגופם רק צעיף עוטף את‬ ‫לקשיים‪ ,‬לרעב ולביקורת כלפי ההנהגה‬ ‫"ועת שנפתחו בגטו בתי הספר הראשונים‬
‫ומאולמי החורבות הגיעה רינת הילדים‪,‬‬
‫צווארם"‪24.‬‬ ‫הרגישו האנשים שאף על פי כן הינם‬
‫מהווים משפחה‪ ...‬ועת שהילדים מרקדים‬
‫בעדות קצרה זו ניתן להבין עד כמה‬ ‫במעגלות‪ ...‬הרי אנו אבא ואימא‪ ...‬הבא‬
‫המוזיקה היתה חשובה ליהודים בגטו‬ ‫נזמר‪" ,‬צעירים אנחנו"‪ ,‬באוזניו של זה‪,‬‬
‫ורשה‪" :‬הקיבה ריקה וכנגד זה מלאות‬ ‫שאת אביו הצעיר כל כך הוציאו רק אתמול‬
‫האוזניים"‪ .‬למרות הרעב והקור הם אינם‬
‫מוותרים על המוזיקה‪ .‬אנו לומדים על‬ ‫לעקדה‪22"...‬‬
‫מצוקתם של הנגנים‪ :‬אסור להם לנגן‬
‫מוזיקה "ארית" והם צריכים לנגן רק‬ ‫כאשר החלה הפעילות התרבותית בגטו‪,‬‬
‫מוזיקה יהודית‪ .‬הנגנים מאבדים את‬ ‫קרי הקמת בית ספר‪ ,‬היתה תחושה של‬
‫חזרה לחיים‪ .‬התפיסה היתה שאיננו עוד‬
‫כבש העלול להפוך לחיה טורפת‪ ,‬כי אם‬
‫משפחה‪ .‬היהודים הסגורים בגטו הבינו כי‬

‫‪ 2 1‬דבורצקי מרק‪ ,‬ירושלים דליטא במרי ובשואה‪ ,‬הוצאת מפלגת פועלי ארץ ישראל‪ ,1951 ,‬עמ' ‪.253‬‬

‫‪ 22‬שם‪.‬‬

‫‪ 23‬שם‪ ,‬עמ' ‪.257‬‬
‫‪ 2 4‬רשימות היומן של הרש ואסר‪ ,‬בתוך‪ :‬קובץ מחקרי יד ושם ט"ו‪ ,1984 ,‬עמ׳ ‪.171‬‬

‫‪15‬‬

‫בתוך בור ירי בערב שבת‪,‬‬ ‫תוך כדי ניגון זמירות שבת‪ .‬שרנו את‬ ‫ראוי לשום התחשבות‪ ,‬צפה במחזה‬
‫בעיירה דוברובה טרנובסקה‪,‬‬ ‫הזמירות שהיו זכורות לנו בזו אחר זו‪ ,‬תוך‬ ‫בגדרות עם מתח גבוה‪ ,‬חבריו משנים‬
‫עמדו יהודים וחיכו למותם‪.‬‬ ‫שהאחת מרעננת את זיכרונה של חברתה‪.‬‬ ‫מדי פעם את עמידתם מרגל עייפה‬
‫עד שהוצאו להורג‪ ,‬הם שרו‪:‬‬ ‫הניגון האהוב עלינו ביותר היה "וטהר לבנו‬ ‫אחת לאחרת‪ ...‬נראה שהמנגינות נבחרו‬
‫לעובדך באמת"‪ .‬שרנו אותו ברגש עמוק"‪17.‬‬ ‫מתוך כוונה לעורר השראה‪ ,‬ואנחנו‬
‫"עשרים יהודים שומרי מצוות מן העיירה‬ ‫הרגשנו שלא יכול להיות מקום שבו‬
‫דומברובה הוכנסו לבור גדול והמתינו שם‬ ‫בייניש מספרת שכששרו את השיר‬ ‫משמעותן עמוקה יותר‪ ...‬למוזיקה אין‬
‫למותם‪ .‬מאחר שהדבר היה בערב שבת‬ ‫בשבת במחנה‪ ,‬היא נזכרה בסעודת ראש‬
‫התפללו הרב ותלמידיו בדבקות‪ ,‬ובתום‬ ‫חודש עם שרה שנירר‪ 18,‬במהלכה שרו‬ ‫גיל‪ .‬למחשבות אין גבול"‪15.‬‬
‫התפילה אמר הרב לקברנים היהודים‬ ‫את השיר ביחד עמה‪ .‬כלומר השירה‪,‬‬
‫"שבת שלום"‪ ,‬ובקולו הערב החל לשיר‬ ‫ואולי דווקא השיר המיוחד הזה‪ ,‬הצליחו‬ ‫המוזיקה הצליחה לקחת את גבע אפילו‬
‫"להוציא" את פרל בייניש לרגע מאיימת‬ ‫אל מעבר לגדרות התיל של המחנה‪ .‬באותן‬
‫"שלום עליכם"‪.‬‬ ‫המחנה ולתת לה זמן מסוים של זיכרון‬ ‫שעות בהן האזין למוזיקה‪ ,‬בכל צורה‬
‫מהעולם הנורמלי‪ .‬כך הצליחה להמשיך‬ ‫שהיא‪ ,‬הוא חש שהצליח להיות מחוץ‬
‫החסידים הצטרפו לשירה ויצאו עמו‬ ‫לטירוף של החיים באושוויץ‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫במחול חסידי בתוך הקבר‪ .‬באותה שעה‬ ‫לחיות בתוך הטירוף של בירקנאו‪.‬‬ ‫אם היה משהו שעזר לאסירים לשרוד‬
‫נתן המפקד הנאצי פקודת אש‪ .‬והריקוד‬ ‫במחנות‪ ,‬היתה זו היכולת להתעלות‬
‫"היו זמנים באושוויץ‪ ,‬בהם הפך מוחי למעין‬ ‫מעל לחיי היום יום ולמצוא דבר שיעזור‬
‫נקטע"‪20.‬‬ ‫דף חלק‪ ,‬מבלי שאהיה מסוגלת לחשוב על‬ ‫להם לשמור על שפיותם וזהותם ולבחור‬
‫דבר‪ ...‬רק תמונה זו נשארה חקוקה במלוא‬
‫שירה זו הפכה תחליף לכל פעולה מעשית‬ ‫בהירותה במוחי‪ .‬אותה מנגינה‪ ,‬אותן מילים‪,‬‬ ‫להמשיך לחיות‪16.‬‬
‫שלא ניתן היה לממשה‪ .‬היא היתה‬ ‫הפכו לתפילה שליוותה אותי בכל פסיעה‬
‫החלופה לשביתת השבת‪ ,‬לאפשרות של‬ ‫שפסעתי‪ ,‬כשרגלי שוקעות עד ברכי בביב‬ ‫כותבת פרל בייניש‪:‬‬
‫יצחק כהן לחוג את חנוכה ואפילו לעמוד‬
‫השופכין של המיאוס האנושי"‪19.‬‬ ‫"באותן שבתות‪ ,‬לאחר סעודת השבת‬
‫לרגעים לתפילה‪.‬‬ ‫שלנו‪ -‬שתי פרוסות לחם דקות כנייר‬
‫כ"לחם משנה"‪ -‬נהגנו לדחוף את עגלתנו‬

‫‪ 15‬גבע תומס‪ ,‬נעורים בכבלים‪ ,‬יד ושם‪ ,2003 ,‬עמ' ‪.89-88‬‬

‫‪ 16‬כך גם אמר לי תומס גבע (סטפן כהן) בשיחה אישית שקיימתי איתו לפני שנה‪.‬‬
‫‪ 1 7‬פרל בייניש‪ ,‬הרוח שגברה על הדרקון‪ ,‬הוצאת פלדהיים‪ ,1993 ,‬עמ' ‪.331.‬‬

‫‪ 1 8‬שרה שנירר‪ ,‬מייסדת בית יעקב ומורתה של בייניש‪.‬‬

‫‪ 19‬שם‪.331 ,‬‬
‫‪ 20‬הוך משה‪ ,‬קולות מתוך החושך‪ ,‬עמוד ‪ .148‬במאמר "קול מתוך האפר" שכתב אלכסנדר דונט (פורסם בילקוט מורשת כ"א‪ ,‬העוסק בהתמודדות עם שאלת האמונה‬
‫בשואה ובעקבותיה)‪ ,‬הוא מביא את הסיפור על הרבי מדומרובה (הרב חיים יחיאל רובין)‪ ,‬בתוך רצף של סיפורים על יהודים מאמינים שהולכים אל מותם מתוך קבלת‬
‫גזר הדין ואמונה בבורא עולם‪ .‬הסיפורים מובאים כמו שהם‪ ,‬ודווקא על הסיפור הזה מוסיף דונט את המילים‪" :‬מעמד מבעית ומבחיל!"‪ .‬אני תוהה‪ ,‬מה הביא את דונט‬

‫לכעס כה גדול עד ששפט בחומרה רבה את הרבי והחסידים‪ .‬האם היתה זו השירה בה הלכו אל מותם?‬

‫‪14‬‬

‫רשימה ביבליוגרפית‪:‬‬ ‫ביחד הוא עמוק‪ .‬והנה‪ ,‬אנחנו רואים‬ ‫כלומר‪ ,‬אין ברירה‪ ,‬חייבים להמשיך‬
‫שיהודים המשיכו ליצור מוזיקה במקומות‬ ‫בפעילות תרבותית‪ ,‬האפשרות היחידה‬
‫ ‪1 .‬בניש פרל‪ ,‬הרוח שגברה על הדרקון‪,‬‬ ‫הנמוכים ביותר אליהם הביאו אותם‬ ‫להתרחק‪ ,‬לפחות במחשבה‪ ,‬מייסורי הגטו‪.‬‬
‫ירושלים‪ ,‬הוצאת פלדהיים‪ ,‬תשנ"ד‪.‬‬ ‫הגרמנים ובתנאים קשים ביותר‪ .‬הדבר‬
‫מעיד על תעצומות הנפש האדירות שהיו‬ ‫סיכום‬
‫ ‪2 .‬בן מנחם‪ ,‬אריה ורב יוסף (תשמ"ט)‪,‬‬ ‫קיימות אצל היהודים בתקופה זו‪ .‬ניסיונם‬
‫כרוניקה של גטו לודז'‪ ,‬ירושלים‪ ,‬הוצאת‬ ‫לשמור על צלם האדם שבהם‪ ,‬על לכידות‬ ‫בסרטו של נתן גרוס‪,‬‬
‫ואנושיות מתבטא גם דרך השירים ששרו‬ ‫אונדזערע קינדער‪ ,‬עם דז'יגן‬
‫יד ושם‪ ,‬תשמ"ט‪.‬‬ ‫ושומכר‪ ,‬מבקרים הצופים‬
‫והמוזיקה אותה ניגנו‪.‬‬ ‫בהצגה בכיכובם של השניים‪ .‬לקראת סוף‬
‫ ‪3 .‬גבע תומס‪ ,‬נעורים בכבלים‪ ,‬ירושלים‪:‬‬ ‫ההצגה מעלים צמד הקומיקאים‪ ,‬ששהו‬
‫הוצאת יד ושם‪ ,‬תשנ"ג‪.‬‬ ‫אחת התופעות המוזרות והמופלאות‬ ‫בזמן המלחמה בברית המועצות‪ ,‬קטע‬
‫שנתקלתי בהן תוך כדי הכתיבה הייתה‬ ‫מוזיקאלי על הרעב בגטו‪ .‬קבוצת ילדים‬
‫ ‪4 .‬גיל צבי‪ ,‬גשר של נייר‪ ,‬הוצאת משרד‬ ‫קיומן של תזמורות סימפוניות בגטאות‪.‬‬ ‫יתומים‪ ,‬שעברו את המלחמה בגטאות‪,‬‬
‫הביטחון‪ ,‬ישראל‪ ,‬תשנ"ו‪.‬‬ ‫תזמורת סימפונית דורשת מוזיקאים רבים‬ ‫במחנות ובמסתור‪ ,‬מתקשה לקבל את‬
‫(לפחות שישים)‪ ,‬מקצועיות וידע רב‪ .‬בדרך‬ ‫הקטע שנתפס בעיניהם כזיוף‪ .‬לאחר‬
‫ ‪5 .‬דבורז'צקי מרק‪ ,‬ירושלים דליטא במרי‬ ‫כלל תזמורות מקבלות מימון ממשלתי‪ ,‬כך‬ ‫שההצגה נגמרת‪ ,‬הילדים נלקחים על ידי‬
‫ובשואה‪ ,‬ירושלים‪ :‬הוצאת מפלגת פועלי‬ ‫שקיומה של תזמורת כזו בגטו היא יותר‬ ‫המדריכה שלהם אל מאחורי הקלעים כדי‬
‫ממפתיעה ועדיין‪ ,‬אנחנו מוצאים תזמורות‬ ‫לבקש סליחה מהאומנים‪ .‬שתיים מהילדות‬
‫א"י‪.1951 ,‬‬ ‫מראות לדז'יגן ושומכר איך באמת שרו‬
‫סימפוניות בכמה גטאות‪.‬‬ ‫בגטו כשהיו רעבות‪ ,‬כדי לקבל מעט אוכל‪.‬‬
‫ ‪6 .‬הוך משה‪ ,‬קולות מתוך החושך‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫הוצאת יד ושם‪.2000 ,‬‬ ‫השירים שיהודים שרו מבטאים את‬ ‫מוזיקה מלווה את חיינו בטוב וברע‪ ,‬ובכל‬
‫צורת החיים שלהם והם הופכים להיות‬ ‫זאת‪ ,‬כאשר אנחנו נתקלים במוזיקה‬
‫ ‪7 .‬זיידמן הלל‪ ,‬יומן גטו ורשה‪ ,‬ניו יורק‪,‬‬ ‫שנוצרה ובוצעה בתקופת השואה‪,‬‬
‫תשי"ז‪.‬‬ ‫פופולריים בצורה מהירה‪.‬‬ ‫בגטאות‪ ,‬ביערות ובמחנות‪ ,‬אין לנו אלא‬
‫להשתומם‪ .‬העיסוק בשואה מביא אותנו‬
‫ ‪8 .‬כהן יצחק‪ ,‬חלום אחד באושוויץ‪ ,‬אפרת‬ ‫"בזמנים רגילים כל שיר היה בוודאי‬ ‫לקצה הקיום האנושי‪ -‬לאכזריות ורוע‬
‫חבה‪ ,‬ישראל‪ ,‬הוצאת שם עולם‪.2014 ,‬‬ ‫צריך לעבור דרך ארוכה כדי להפוך לשיר‬ ‫בלתי נתפסים‪ ,‬ולעומתה המוזיקה מבקשת‬
‫פופולרי‪ .‬אולם בגטו היינו עדים לתהליך‬ ‫לבטא את השלם‪ ,‬ההרמוני והנעלה‪ ,‬לחבר‬
‫ ‪9 .‬מייזליש פנינה‪ ,‬רבנים בשואה‪ ,‬בתוך אתר‬ ‫נפלא‪ .‬יצירות אישיות הפכו לנגד‬ ‫צלילים לכדי מנגינה שלמה‪ .‬הדיסוננס‬
‫דעת ‪http://www.daat.ac.il/daat/‬‬ ‫עינינו לפולקלור‪ .‬כל שיר חדש אשר‬ ‫שנוצר במחשבה על המוזיקה ועל השואה‬
‫עורר את חווית ההמון התפשט בקרב‬
‫‪htm.4-kitveyet/sinay/rabanim‬‬ ‫הציבור ואומץ על ידי אנשים כאילו היה‬

‫ ‪10.‬פישמן יהודה לייב הכהן (עורך)‪ ,‬ערים‬ ‫שלהם"‪31.‬‬
‫ואימהות בישראל‪ ,‬ירושלים‪ :‬הוצאת‬
‫‪ 31‬קצרגינסקי שמריהו‪ ,‬שירים בגטאות‪ :‬שיעור ב'‪ ,‬חינוך והוראה מתוקשבת‪ ,‬חומרים חינוכיים‪ ,‬יד‪-‬ושם‪.‬‬
‫מוסד הרב קוק‪ ,‬תשי"ב‪.‬‬

‫ ‪11.‬פראגר משה‪ ,‬מן המיצר קראתי‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫מוסד הרב קוק‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬

‫ ‪12.‬רשימות של הרש ואסר‪ ,‬בתוך‪ :‬קרמיש‪,‬‬
‫יוסף ‪ -‬מבוא והערות‪ ,‬יד ושם‪ -‬קובץ‬

‫מחקרים ט"ו‪.1984 ,‬‬

‫‪17‬‬

‫המדרש (מגילה י‪ ,‬ב) אמר‪" :‬ישראל‬ ‫האורחים הביאו איתם פת לחם מביתם‪,‬‬ ‫עבודתם ברגע שהם עוברים לגטו ולכן‬
‫טובעים בים‪ ,‬ואתם אומרים שירה"‪.‬‬ ‫לעומת זאת שרו שירים עממיים‬ ‫נאלצים לנגן בחצרות הבתים ולבקש סיוע‬
‫המדרש מתכוון למלאכי השרת‪ ,‬שאחרי‬ ‫בהתלהבות וכלי זמר זקן ניגן בכינורו‪.‬‬
‫טביעת המצרים בים סוף ביקשו להצטרף‬ ‫ולשמע הניגונים העגומים היו רוקדים‬ ‫כספי מהמאזינים‪.‬‬
‫לישראל ולומר יחד אתם את שירת הים‪,‬‬ ‫ושוכחים לרגע קט את המציאות‬ ‫מרי ברג כותבת ביומנה על אירועי תרבות‬
‫אך הקב"ה מיחה בידם ‪" -‬מעשה ידי‬ ‫האיומה ומפי קול פרצה שירה אדירה‪:‬‬
‫"מיר וועלען אייך איבערלעבען‪(...‬נבלה‬ ‫ומוזיקה בגטו ורשה‪:‬‬
‫טובעין בים‪ ,‬ואתם אומרים שירה"‪29.‬‬ ‫"לעיתים אנו מבקרים בתיאטרון‪.‬‬
‫אתכם‪ ,‬נבלה)‪26"...‬‬ ‫ביום ראשון שעבר ביקרנו ב"פמינה"‪,‬‬
‫הזמירות בסעודות שבת הן חלק מהסעודה‬ ‫בקונצרט יום של מיסיה אייזנשטט‪-‬‬
‫ולהפסיק לשיר בסעודות השבת זו אמירה‬ ‫החתונה היתה פשוטה ודלה‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫זמרת בעלת קול מופלא ביופיו‪ ,‬הקרויה‬
‫מאוד לא פשוטה‪ .‬אפשר להניח שהרב‬ ‫שהאורחים הביאו בעצמם את 'סעודת'‬ ‫עתה בשם "זמיר הגטו"‪ .‬בת תשע‬
‫קלינגברג ידע והבין את חשיבות המוזיקה‬ ‫החתונה‪ -‬פרוסת לחם‪ .‬למרות זאת‪ ,‬השירה‬ ‫עשרה היא‪ ...‬בתו של מנצח המקהלה‬
‫והשירה ובכל זאת לא שר בסעודת השבת‪.‬‬ ‫היתה בהתלהבות! היתה זו שירה מתריסה‬ ‫בבית הכנסת ברחוב טלומאצקי לשעבר‬
‫כש"מעשי ידי טובעים בים" לא שרים‪.‬‬ ‫ומנצח התזמורת הסימפונית של‬
‫זאת אמירה כלפי הקב"ה‪ ,‬אנחנו טובעים‬ ‫כלפי הגרמנים‪" :‬אנחנו נבלה אתכם"‪.‬‬ ‫הגטו כיום‪ .‬למרות שהחלה מופיעה‬
‫על הבמה אך לפני שבועות ספורים‪,‬‬
‫ולכן לא נשיר בסעודת השבת‪.‬‬ ‫ובכלל‪ ,‬השירה‬ ‫כבר זכתה לפרסום אהדה עצום‪,‬‬
‫בתקופת השואה‬ ‫בקונצרט הראשון שערכה היה האולם‬
‫תשובה לשאלה נוכל למצוא בכרוניקה‬ ‫הגדול של "פמינה" מלא וגדוש"‪25.‬‬
‫של גטו לודז'‪:‬‬ ‫ראויה?‬
‫מוזיקה מלווה את חיינו בטוב‬
‫"הקורא לעתיד של שורות הללו יגיב אולי‬ ‫אחרי כל מה שנכתב‪ ,‬האם נכון לשיר‪,‬‬ ‫וברע‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬כאשר‬
‫במנוד ראש נוכח ידיעות כה תכופות על‬ ‫ליצור ולנגן במציאות כה קשה? שאלה זו‬ ‫אנחנו נתקלים במוזיקה‬
‫מופעים למיניהם ואירועים חברתיים‪ .‬אף‬ ‫נשאלה בחריפות רבה על ידי הרמן קרוק‬ ‫שנוצרה ובוצעה בתקופת‬
‫ייתכן שהוא יאמר לעצמו‪ ,‬כי מצבם של‬ ‫בגטו וילנה‪" :‬בבית קברות אין עושים‬ ‫השואה‪ ,‬בגטאות‪ ,‬ביערות‬
‫תושבי הגטו לא היה כלל כה טרגי‪ ,‬אם‬ ‫תיאטרון"‪ ,‬כך נכתב בכרוז שהופץ בגטו‪,‬‬ ‫ובמחנות‪ ,‬אין לנו אלא‬
‫חיי החברה היו כה עשירים ותוססים‪...‬‬ ‫"הרגשתי עלבון אישי‪ ...‬הביקור באירוע‬ ‫להשתומם‪.‬‬
‫קיימת הייתה בגטו‪ ,‬עד לגירוש של ‪,1491‬‬
‫פעילות קבועה של בית התרבות‪ ...‬לאחר‬ ‫אומנותי ומוסיקלי הוא בגדר חרפה"‪27.‬‬ ‫הרב פישמן מעיד על חתונות בגטו ורשה‪:‬‬
‫גירושי ספטמבר ‪ 2491‬פסקו מה שכונה חיי‬ ‫"תופעה מוזרה שבאה להעיד על חיוניותו‬
‫התרבות הסדירים בגטו ומוסד בית התרבות‪,‬‬ ‫יחיאל בורגין‪ ,‬שהיה זמר בוילנה והצטרף‬ ‫של העם היהודי‪ ,‬ריבוי הנישואין בגטו‬
‫חוסל‪ ...‬לאחר המאורעות‪ ,‬חלה רגיעה‬ ‫לפרטיזנים אמר‪:‬‬ ‫ורשה‪ ...‬בחצרות הגטו היו החתונות‬
‫הדרגתית ועימה דרישה המחודשת למנוחה‬ ‫תופעה יום יומית‪ .‬הורים‪ ,‬בני משפחה‬
‫ובידור‪ ...‬אולם‪ ,‬פירוש הדבר הוא לדכא את‬ ‫"התנגדתי לעריכת קונצרטים‪ ,‬היות‬ ‫וחברים באו ושמחו ובכו בבת אחת‪.‬‬
‫רצון החיים היסודי של האנשים המיוסרים‬ ‫שחשבתי שעקב הרג המוני יהודים חפים‬ ‫לא היה זכר לחתונות היהודיות בורשה‬
‫ולסגור את השסתום היחיד של החיוניות‬ ‫מפשע אין לתת ביטוי בעריכת פעילות‬ ‫לפנים‪ ,‬שהיו מפורסמות בפארן והדרן‪.‬‬
‫ושל חיוב החיים‪ .‬לשבת שוב באולם‬
‫התיאטרון‪ ,‬הרחק מן האווירה הקודרת של‬ ‫מוזיקלית‪ ,‬מקומנו בפרטיזנקה"‪28.‬‬
‫בית האסורים‪ ,‬לפטפט שוב בהפסקה באולם‬
‫הכניסה לבית התרבות‪ ,...‬הרי זה צורך אנושי‬ ‫כיוון אחר להתנגדות לשירה נמצא אצל‬
‫שלא ניתן לדכאו‪ .‬וכך רוצה כותב הכרוניקה‬ ‫האדמו"ר רבי שם קלינברג בגטו קרקוב‪:‬‬
‫לציין תוך הבנה את התופעות הללו ולהגיד‬
‫לקורא בעתיד‪ ,‬שסבלו של הגטו כלל לא‬ ‫"כאשר הוכנס לגטו‪ ,‬שהוקם שם בראשית‬
‫הוקל על ידי כך‪ ,‬אפילו היו בו שעות מעטות‬ ‫מארס ‪ ,1491‬המשיך לתת שיעורים‬
‫בתורה‪ ,‬שזמינותם השתנתה בהתאם‬
‫של קורת רוח"‪30.‬‬ ‫לנסיבות‪ .‬אך בסעודות השבת הפסיק‬
‫לזמר זמירות‪ .‬בימינו לא כל אדם‪ ,‬גם אם‬
‫הוא שומר מצוות‪ ,‬יבין את המשמעות‬
‫של הדבר‪ .‬אך לגבי הרב קלינגברג היה‬
‫בכך באותם ימים משום מעשה‪ .‬בעקבות‬

‫‪ 25‬ברג מרי‪ ,‬יומנה של מרי ברג‪ ,‬נ‪ .‬טברסקי‪.1945 ,‬‬
‫‪ 2 6‬הרב הכהן פישמן י‪.‬ל‪ ,.‬ערים ואמהות בישראל‪ ,‬חלק שלישי‪ .‬הוצאת מוסד הרב קוק‪.1948 ,‬‬
‫‪ 2 7‬הערמאן קרוק‪ ,‬טאגבוך פון ווילנער געטא‪ ,‬מתוך כרוז שפורסם בגטו‪[ .‬מיידיש‪ :‬יונה קובו]‪.‬‬

‫‪ 2 8‬הוך‪ ,‬עמ' ‪.89‬‬
‫‪ 2 9‬פנינה מייזליש‪ ,‬רבנים בשואה‪ ,‬בתוך אתר דעת ‪http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/rabanim-4.htm.‬‬

‫‪ 30‬בן מנחם אריה‪ ,‬יוסף רב (עורכים)‪ ,‬כרוניקה של גטו לודז'‪ ,‬כרך ג'‪ ,‬עמודים ‪.34-33‬‬

‫‪16‬‬

‫ב‪ 17.1.45 -‬הובילו אותנו מעל אלפיים‬ ‫היינו על הברכיים עם מגני עור וזה היה‬ ‫לי ידי פועל ואני יודע לתקן ולעשות הרבה‬
‫איש בצעדות המוות יחד עם אסירים נוספים‬ ‫סיוט‪ .‬עבדתי במשמרת יום ואילו אבא‬ ‫דברים‪ .‬המיומנויות הללו עזרו לי גם פה‬
‫ממחנה בלכהאמר וממחנה נשים נוסף‪.‬‬ ‫עבד במשמרת לילה‪ .‬היו לי מגפיים טובות‬ ‫בארץ כשהפכתי לצורף‪ .‬כך עבדנו שלושה‬
‫צעדנו מאה שישים ושלושה קילומטרים‬ ‫שהצלחתי להשיג ואבא נעל קבקבים שגרמו‬ ‫חודשים וב‪ 5.11.43 -‬פינו את המחנה‪ .‬שוב‬
‫ולאחר מכן נסענו ברכבת פתוחה עד שהגענו‬ ‫לו סבל בל יתואר‪ .‬התגנבתי למחסן לגנוב‬ ‫היה מיון ואלפיים איש הובלו במשאיות‬
‫לבוכנוואלד‪ .‬לפחות מחצית מן ההולכים‬ ‫תפוחי אדמה לאבא כדי שיתחזק ונתפסתי‪.‬‬
‫מתו בדרך‪ .‬בזכות המגפיים טובות הצלחתי‬ ‫נשלחתי לפלוגת עונשין שהיתה הגיהנום‬ ‫ליער ונורו שם למוות‪.‬‬

‫לשרוד את הכפור ואת המרחקים‪.‬‬ ‫שבתוך הגיהנום‪.‬‬ ‫מתי הגעתם לאושוויץ?‬

‫את בגדי האסיר שלך מבוכנוואלד‬ ‫מתי נפרדת מאבא?‬ ‫הגענו ב‪ 5.11.43 -‬בערב‪ ,‬לאחר נסיעה‬
‫השארת לזיכרון‪ .‬למה רצית‬ ‫ברכבת בה נדחסו מאה איש בכל קרון‪ .‬ירדנו‬
‫יום אחד אבא אמר לי‪" :‬אני לא מסוגל‬ ‫מן הרכבות והורו לנו להשאיר את חפצינו‬
‫לזכור את שנות הגיהינום שעברת?‬ ‫יותר‪ ,‬אני הולך לבית החולים"‪ .‬נבהלתי‪.‬‬ ‫על הרציף‪ .‬עוד היו שם חבילות מהמשלוח‬
‫הקודם‪ .‬את פנינו קיבל מנגלה יימח שמו‪.‬‬
‫ידעתי שאצטרך מזכרת כדי לספר וכדי‬ ‫אמרתי לו שהוא יודע שאין דבר‬ ‫הוא ערך מיון‪ .‬אני נשלחתי ימינה ואילו‬
‫שיכירו וידעו מה עברנו במהלך שנות‬ ‫כזה בית חולים‪ .‬את החולים לוקחים‬ ‫אבא נשלח שמאלה‪ .‬אבא היה רק בן ‪.39‬‬
‫המלחמה‪ .‬בבוכנוואלד עשיתי הרבה דברים‬ ‫לקרמטוריום‪ .‬הבטחתי להשיג לו עוד‬ ‫כשראה שהוא בחברת זקנים‪ ,‬ילדים ונשים‬
‫טובים‪ .‬הייתי אריה‪ .‬לא ישבתי בשקט‪.‬‬ ‫לחם אבל אבא סרב ואמר‪" :‬בעריש‪,‬‬ ‫הבין שהוא במקום לא טוב‪ .‬הוא הסתכן‬
‫עזרתי לחברים שנחלשו ודאגתי לנו לאוכל‬ ‫אני מפיך לא אקח לחם‪ .‬אתה זקוק‬ ‫והצליח לעשות עיקוף ולחבור אלי‪ .‬אבא‬
‫לו יותר"‪ .‬לבסוף הסכים להתפשר‬ ‫היה גבוה‪ .‬גובהו ‪ 185‬סנטימטרים ופחדתי‬
‫ולדברים נוספים‪ .‬העיקר להישאר בחיים‪.‬‬ ‫על חצי פרוסה‪ ,‬אבל זה לא עזר‪ .‬הוא‬ ‫שמנגלה יזכור אותו וימשוך אותו חזרה‬
‫הלך לבית החולים‪ ,‬שכב שם שלושה‬ ‫לטור השמאלי‪ .‬אמרתי לאבא שינמיך עצמו‬
‫האם המספר שעל ידך לא מספיק‬ ‫ויסתתר מפני מנגלה‪ .‬מישהו אחר שנהג כך‬
‫כדי לזכור?‬ ‫שבועות‪ ,‬עד שנאספו כמאתיים‬ ‫נתפס ונשלח שמאלה‪ .‬נלקחנו לזאונה (בניין‬
‫חולים כמותו והם הובלו למשאיות‪.‬‬ ‫ששימש לניקוי וחיטוי) בה גולחנו‪ ,‬קיבלנו‬
‫אז לא חשבתי על זה‪ .‬היום אני הולך‬ ‫רצתי לאבא ואמרתי לו שאני‬ ‫מספר על הזרוע ונשלחנו לצריפים‪ .‬היינו‬
‫לטקסים עם בגדי האסיר שלי כנקמה‪.‬‬ ‫הולך אתו ומה שיקרה לו‪ ,‬יקרה‬ ‫בבירקנאו חודש ימים‪ .‬זה היה חודש נוראי‬
‫המספר על היד הוא הניצחון שלי‪ .‬לאחרונה‬ ‫לשנינו‪ .‬אני לא נשאר פה לבד‪ .‬אבא‬ ‫בו חיינו בתנאים נוראיים וידענו שלא נוכל‬
‫זכיתי לסיים את הש"ס עם בני בנימין‬ ‫ראה שאני לא מוכן להיפרד‪ ,‬ירד‬
‫בישיבה באלון מורה ולרקוד עם שני הנינים‬ ‫מהמשאית‪ ,‬לקח אותי לצד ואמר לי שהוא‬ ‫לשרוד שם לאורך זמן‪.‬‬
‫שלי שלומדים בה‪ .‬מילאתי את משאלתו‬ ‫רוצה לברך אותי כי אינו יודע אם ניפגש‬ ‫אחרי חודש ביקשו מאתיים מתנדבים‬
‫האחרונה של אבא ונשארתי יהודי‪ ,‬מאמין‬ ‫שוב‪ .‬הוא שם את ידיו על ראשי‪ ,‬ברך אותי‬ ‫למחנה עבודה‪ .‬שכנעתי את אבא להתנדב‬
‫בברכת הבנים ובברכת כהנים ואמר שיש לו‬ ‫ואמרתי לו שכאן‪ ,‬בבירקנאו‪ ,‬אין לנו סיכוי‬
‫ומוסרי‪.‬‬ ‫רק משאלה אחת בליבו‪" :‬אתה תשרוד את‬ ‫לשרוד‪ .‬העבירו אותנו למחנה יבישוביץ‪,‬‬
‫הגיהינום הזה‪ ,‬אתה תינצל‪ .‬המשאלה שלי‬ ‫שהיה בעצם מכרה פחם והתנאים בו היו‬
‫דב עלה לארץ באניית המעפילים מטרואה‪,‬‬ ‫היא שתישאר יהודי"‪ .‬על אף שהייתי רק בן‬ ‫גרועים עוד יותר מאלו שבבירקנאו‪ .‬היה‬
‫נכלא בעתלית‪ ,‬השתחרר ולחם בגוש עציון‬ ‫‪ ,16‬הבנתי את משמעות דבריו‪ .‬רצונו היה‬ ‫קור כלבים‪ ,‬המכרה היה בעומק שלוש‬
‫הנצור‪ ,‬נפל בשבי הירדני ולאחר שנה וחצי‬ ‫שאשאר יהודי מאמין ומוסרי כפי שחונכתי‬ ‫מאות וחמישים מטרים במעבה האדמה‬
‫השתחרר‪ ,‬הכיר את אשתו לעתיד והקים‬ ‫בבית‪ .‬אבא נתן לי נשיקה על המצח ויותר‬ ‫ואי אפשר היה לעמוד בו זקוף‪ .‬כל היום‬

‫משפחה ענפה לתפארת מדינת ישראל‪.‬‬ ‫לא ראיתי אותו‪.‬‬
‫דב לקח על עצמו משימת חיים לספר‬
‫ולהנחיל את זיכרון השואה‪ .‬בגיל ‪ 92‬הוא‬
‫ממשיך להסתובב בארץ ובעולם‪ ,‬מספר את‬

‫קורותיו בשואה ומפיץ אור וטוב‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫מיכל ג'אן‬
‫משוחחת עם‬ ‫ברשאנייויןם‬
‫איש העדות‬
‫דב לנדאו‬

‫האם ידעתם לאן נלקחו?‬ ‫מתי חשתם בסכנה המתקרבת‬ ‫דב בעריש לנדאו נולד‬
‫ומה טיבו של מחנה בלז'ץ?‬ ‫שהפכה את חייכם על פיהם?‬ ‫בעיירה בז'סקו שבגליציה‬
‫בשנת ‪ ,1928‬הבכור מבין ארבעה‬
‫אבא שילם חמש מאות זלוטי לפולניה‬ ‫בחודש תמוז ‪ ,1942‬לאחר כשנה של‬
‫שתעקוב אחרי הרכבת‪ .‬היא נפגשה עם נהג‬ ‫עבודת פרך‪ ,‬אבי הגיע הביתה ואמר כי‬ ‫ילדים‪ .‬משפחתו האמידה השתייכה‬
‫הקטר והוא סיפר לה לאן נסע‪ .‬ידענו כבר‬ ‫שמע שמועות על אקציה ולא היה רגוע‪.‬‬ ‫לחסידות באבוב והוריו עסקו במסחר‪.‬‬
‫מה זה בלז'ץ‪ .‬כנראה רצו לעשות את כל‬ ‫הוא הציע לאמא שתיסע להוריה בבוכניה‬ ‫אבי המשפחה‪ ,‬בנימין‪ ,‬היה תלמידו‬
‫האזור שלנו יודנריין כי באותה תקופה שלחו‬ ‫יחד עם הילדים הקטנים והוא ואני נישאר‪,‬‬ ‫של האדמו"ר מבאבוב‪ ,‬הרב בן ציון‬
‫כיוון שיש לנו תעודת עבודה‪ .‬אמא חששה‬ ‫הלברשטאם‪ ,‬שנרצח עם בנו הצעיר וחתניו‬
‫לבלז'ץ יהודים מכל האזור‪.‬‬ ‫להשאיר את אבא ואותי לבד ללא אוכל‬ ‫בלבוב בשנת ‪ .1941‬בנו‪ ,‬הרב שלמה‬
‫כעבור שבועיים הקימו גטו בבז'סקו‪.‬‬ ‫והציעה כי יוסל'ה וניסן ייסעו להוריה והיא‬ ‫הלברשטאם‪ ,‬שרד את השואה וחידש את‬
‫נאלצנו לעזוב את בתי הפאר שלנו ועברנו‬ ‫תצטרף אליהם יחד עם נפתולי הקטן‪ ,‬לאחר‬ ‫החסידות בארה"ב ובבת‪-‬ים‪ .‬קשרי אהבה‬
‫לאזור הפולני העני‪ .‬ראינו שהמצב קשה‬ ‫שתמלא את המזווה באוכל עבורנו‪ ,‬וכך היה‪.‬‬ ‫שררו בין הרב שלמה לבין בנימין לנדאו‪.‬‬
‫מאוד והחלטנו לברוח לבוכניה לסבא‬ ‫השתחררתי מהעבודה ולפתע ראיתי‬
‫וסבתא והאחים‪ .‬שנינו עבדנו במתפרה לבגדי‬ ‫שהכיכר והשכונה שלנו מוקפים בעשר‬ ‫הם למדו יחד ואהבו איש את רעהו‪.‬‬
‫עבודה עבור החיילים הגרמנים‪ .‬המתפרה‬ ‫משאיות ובהן גרמנים‪ ,‬שאחזו בידיהם‬ ‫במהלך השואה דב עבר שני גטאות‬
‫פעלה בתוך בית הכנסת הגדול של בוכניה‬ ‫כידונים ורובים‪ .‬פחדתי מאוד שיהרגו אותי‬ ‫וחמישה מחנות ושרד יחידי מתוך כחמישים‬
‫וכך עבדנו כשנה עד אוגוסט ‪ .1943‬באותו‬ ‫כי חששתי שמחפשים אותי כיוון שלא‬ ‫בני משפחה‪ .‬לדבריו‪ ,‬לאחר המלחמה‬
‫זמן יצאה הוראה לערוך מפקד של כל יהודי‬ ‫הלכתי לעבודה באותו היום‪ .‬הגעתי עד‬ ‫שרדו נציגים רק מעשר משפחות יהודיות‬
‫העיר ואנשים החלו לארגן לעצמם מקומות‬ ‫לפארק ופתאום ירו עלי‪ .‬הכדור עבר לי‬ ‫מבני העיר בז'סקו‪ .‬כאשר הניצולים חזרו‬
‫מחבוא‪ .‬שלושים וחמישה אנשים מבני‬ ‫בין הרגליים ואני ברחתי למחנה העבודה‪.‬‬ ‫לעיירה‪ ,‬הפולניה שגרה בבית הוריו נתנה‬
‫משפחתי‪ ,‬כולל סבא וסבתא‪ ,‬יוסל'ה וניסן‪,‬‬ ‫נכנסתי דרך הגדר‪ ,‬ולא דרך השער‪ ,‬כדי שלא‬ ‫להם את ספרי הקודש הנדירים של אביו‪,‬‬
‫ירדו לבונקר‪ .‬הם חשבו שיסתתרו שם עד‬ ‫ירגישו שלא הייתי בבוקר‪ .‬חברי שאלו אותי‬ ‫בנימין לנדאו‪ .‬ברבות השנים הוא יצר‬
‫יעבור זעם‪ .‬אבא ואני לא התחבאנו משום‬ ‫לפשר היריות בעיר ולא ידעתי מה לענות‪.‬‬ ‫עימם קשר והם השיבו לו את הספרים עם‬
‫שעבדנו‪ .‬הגרמנים והמשטרה הפולנית עברו‬ ‫בסיום יום העבודה חזרנו לעיירה וראינו‬
‫עם רמקולים וקראו לכולם לצאת החוצה‬ ‫עיר רפאים מלאה גוויות ושלוליות דם‪.‬‬ ‫חותמתו הייחודית עליהם‪.‬‬
‫מהבונקרים‪ .‬כשלוש מאות וחמישים איש‬ ‫רצתי הביתה‪ .‬אין אמא‪ ,‬אין אבא‪ ,‬אין נפתולי‪.‬‬ ‫בהיותו בן ‪ ,11‬פלשו הגרמנים לפולין‬
‫יצאו וירו בהם על המקום‪ .‬את גופותיהם‬ ‫פתאום ניגש אלי פולני ושאל אותי אם אני‬ ‫ותוך ימים ספורים הגיעו גם אליהם‬
‫שרפו ואפרם נטמן בקבר אחים בבית‬ ‫בנו של בנימין לנדאו‪ .‬הוא סיפר לי כי אבי‬ ‫לבז'סקו‪ .‬הוא מתאר בהלה רבה לצד‬
‫העלמין‪ .‬כל שנה בחודש ספטמבר אנחנו‬ ‫מסתתר אצלו בגורן שמחוץ לעיירה‪ .‬אחרי‬ ‫ניסיון לקיים שגרה קבועה‪ .‬הוא זוכר‬
‫מקיימים בארץ אזכרה לבני קהילות בז'סקו‬ ‫שעה אבא הגיע‪ ,‬התחבקנו והתחלנו לחפש‬ ‫בבהירות איך ביום השני של ראש‪-‬השנה‬
‫את אמא ונפתולי‪ .‬הבית היה הרוס‪ .‬שקית‬ ‫שנת ת"ש‪ ,1939 ,‬הציתו הגרמנים את‬
‫ובוכניה‪.‬‬ ‫התפילין החדשה שלי הושלכה לדלי שופכין‬ ‫בית הכנסת הגדול‪ ,‬החדש והמפואר של‬
‫וכל הספרים היקרים של אבא הושלכו‬ ‫בז'סקו‪ .‬אבל גדול ירד על העיירה‪ .‬היו מי‬
‫לאן נשלחו היהודים העובדים?‬ ‫לרצפה‪ .‬התחלנו לעשות סדר בבית‪ .‬באותו‬ ‫שניסו לברוח מזרחה‪ ,‬אך הדברים לא היו‬
‫היום לקחו אלף איש וביניהם אמא‪ ,‬נפתולי‬
‫יחד עם עוד שבעת אלפים אסירים נלקחנו‬ ‫ועוד בני משפחה שלי‪ .‬כולם נשלחו למחנה‬ ‫ברורים דיים ורבים חזרו הביתה‪.‬‬
‫למחנה שבנייה שהוקם עבור שבויי מלחמה‬
‫רוסים שהומתו שם בשיטתיות‪ .‬אבא עבד‬ ‫ההשמדה בלז'ץ‪.‬‬ ‫‪18‬‬
‫בקליעת סלי קש ואני עבדתי בסנדלריה‪.‬‬
‫רכשתי אצל הגרמנים הרבה מיומנויות‪ .‬יש‬

‫קורס‬ ‫מחברים‬

‫בשחלזייהחתשיוהזאניכהחרלוןת‬ ‫עולמות‬
‫פעילות משפחתית מאתגרת‬
‫מחזור ח׳‬ ‫המחברת בין ימי גלות וגאולת מצרים‬

‫הקורס ייפתח במהלך חודש אוקטובר ‪2020‬‬ ‫לימי השואה והתקומה‬

‫מטרת הקורס היא להכשיר את בני “הדור השני”‬ ‫משחק מחשבה חוויה יצירתיות‬
‫ליום שבו יהיו הם הקרובים ביותר למושג “הדור הראשון”‬
‫ימים ראשון ושני‬ ‫חול‬
‫והם שיספרו את סיפור הניצולים‪ ,‬בהעדרם‪,‬‬ ‫יח'‪-‬יט' ניסן ‪12-13/4/20‬‬ ‫המועד‬
‫כנושאי זיכרון השואה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫פסח‬
‫שעות הפעילות‪:‬‬
‫במהלך הקורס‪ ,‬המשתלמים יעסקו בחקר ובלימוד בכמה מעגלים‪,‬‬ ‫‪13:30 ,12:00 ,10:30‬‬
‫יערכו מחקר אישי על סביבת הוריהם ויקבלו כלים להעברת הסיפור‬
‫אתגר לנוער הבוגר‬
‫ודרכים לביטוי אישי ולהתמודדות אישית‪.‬‬
‫חיפוש מטמון רכוב בעמק חפר‬
‫היקף‪ 60 :‬שעות ‪ 12‬מפגשים ובנוסף שעות מחקר אישי‪.‬‬
‫מחיר הקורס‪ 2,500 :‬שח‬ ‫‪052-4700906 | 04-6301637‬‬ ‫להזמנות‪:‬‬
‫להגעה ב‪:waze-‬‬
‫מקום הקורס ותקופת ההכשרה‪:‬‬ ‫‪www.shemolam.org.il‬‬ ‫שם עולם‬
‫המרכז הבינלאומי שם עולם בכפר הרואה‬
‫הקורס יתקיים בימי רביעי משעות הצהריים‪.‬‬ ‫המרכז הבינלאומי שם עולם‪ ,‬כפר הרואה‬ ‫מחקר‬
‫‪04-63‬‬
‫תנאי קבלה‪ :‬ראיון ומבדק התאמה‪.‬‬

‫משתתפי הקורס ישולבו בעתיד במסגרות שבהן יוכלו להביא‬
‫את סיפורם לתודעה הציבורית‪.‬‬

‫לפרטים‪ :‬אורית חרמון‬

‫‪ | 04-6301637‬נייד‪050-5994800 :‬‬

‫המרכז הבינלאומי שם עולם מחברים את דור העתיד לשואה‬
‫כפר הרואה על יד חדרה ‪ 38955‬טל‪ 04-6301637 :‬פקס‪04-6365929 :‬‬

‫‪•[email protected] www.shemolam.org.il‬‬