כל הזכויות שמורות
לזאב גוז
אין להעתיק לשכפל
All rights reserved
to Zeev Goz
2018
לילה קורא
הלילה קורא להוריד הילוך
ללכת שבי בחיוך
להביט כה וכה ולבהות
בכוכבים הנוצצים בלילות
הלילה קורא להשלים כל עיסוק
ללכת בשקט בין הכאב למתיקות
לשכב לי בנחת על מיטתי החמה
להביט ביתושים המרקדים על התקרה
לילה קורא ושורק מילות אהבה
מרגיע כאביה של בתולה תמימה
הלילה קורא בלשון עדינה
זמן לישון ולחלום על אהבה גדולה
אדמה משוגעת
אדמה משוגעת מבעבעת תחתינו
לא נותנת מנוח גורמת לברוח
מבעירה את ערינו כובשת תקוותינו
אדמה משוגעת מרתקת דורות
חיתה שנים בן חלומות ותקוות
אדמה משוגעת מלאה בזיכרונות
מלאה באבנים בעלי משמעויות
אדמה משוגעת בין ההר לים
אדמה משוגעת של אתמול ומחר
רודף
רודף אחרי עפיפונים בשלל צבעים
אחרי קשת בענן בשמים כחולים
רודף אחרי חלומות אחרי אהבות
אחרי כאבים אחרי זיכרונות
רודף אחריך בחדרים אפלים
להביט בעינייך כזוג אוהבים
רודף אחר שבילים נסתרים
המובילים לליבך למחוזות הגלוים
מגלה את כולך תחת שמים בוכים
רודף אחרי צלילים מתנגנים
ששרה בשקט בימים החמים
רודף אחרי רגעים נפלאים
שעולים בי במשברים הקשים
רודף אחרי גלים מתנפצים
בחושך על חולות נודדים
רודף אחרי צבעים נפלאים
המופיעים ושוב נעלמים כבקסמים מדהימים
רודף אחרי עצמי במסדרונות החיים
מילים שנחרטו בלב
יש מילים שיוצאות מהפה
מילים קשות או רכות
מילים טובות או אהובות
מילים פוגעות או מתגרות
שנחרטות בלב בברזל מלובן
שלא ינטשו אותך לעולם
מילים שנאמרו ברגעים לא שלווים
ברגעי אוהבים בלילות הקרים
מילים שנחרטו בלב כמו כאבי החיים
כמו אימאהות שכולות בימים לוהטים
מילים חרוטות על אבן ליבי
כמסעות מתישים בנבכי החיים
עוגב בחשכה
שומע עוגב מתנגן בחשכה
מעלה צלילים של תפילה של תקווה
למרות הכאב וקשיי השיכחה
מפריח זיכרונות כבועות סבון
משמיעה צלילים של חלום
עוגב בחשכת היום באוירה של ברוק
של כאבי השכול בעולם של אתמול
פרפר ללא כנפים
פרפר ללא כנפים כמו גוף ללא לב
כמו איש לא אמונה ללא כאב
פרפר בלי כנפים כמו יום ללא ליל
כמו אש ללא מי שיבשל
פרפר ללא כנפים כמו גשם ללא קשת
כמו אישה ללא חשק כמו זיכרון ללא משמעות
פרפר ללא כנפים כמו חלום בלי שמים
מרחף לבד בעצלתים בין המוסתר לגלוי
פרפר בלי כנפים כמו תקווה בלי אוזנים
בלי שאיש ישמע את המים
חולף בחדרים
חולף בחדרים פותח דלתות למרחבים
ריחך עד משכר בינות לקירות לסדינים
אך את כבר מזמן לא כאן את במרחקים
חולף בחדרים בין החיים בינות למתים
מחפש צדדים אחרים בהירים
חולף בדרכים בינות לאוהבים
צופה בזריחות בחיים אחרים
חולף בינות לחדרים פוקח עיניים וצופה למרחקים
פסנתר בודד
פסנתר בודד בגינה עומד
בגשם בקרה בלילה בחשכה
ממתין ליד נעלמה לצליל נוגה
שעל קלידיו יכה
פסנתר בודד
בדרכי החיים חולף ברגעי האמת
מנגן צלילים נשכחים
מעלה זיכרונות מרגעים אחרים
פסנתר בודד נוגע בלבבות בודדים
מנגן מיזמורים על מסעות נשכחים
רוח מזרחית
רוח מזרחית מכה בעוז
משמיעה שריקותיה
מכה מכותיה על עולם שנרדם
רוח מזרחית מתגנבת בשתיקה
נועצת שיניה בכל שלווה
בועטת בכל מוסכמה
רוח מזרחית משתלטת על העומדים בפינה
ללא יכולת למחות ללא יכולת לומר מילה
רוח מזרחית כותשת בעוצמה
שוברת ענפים צעירים שרק נבטו לחיים
פוגעת בכל מה שלה לא מתאים
בדרך הביתה
נוהג בדרכי הביתה אל השקט והמנוחה
לנחלה לשלווה הרחק מכל רעש מהומה
נוהג הביתה בין טיפות הדימעה
בין שברי החלומות למילות אהבה
יוצא בשקט לדרך חדשה
נוסע הביתה בחשכה בדרכי השיכחה
בדרכי החשכה במילות אהבה
בדרך הביתה בדרך לשלווה
מול מראה
יושבת שעות בוהה במראה בציור חייה
שעות בחושך בין כאביה צופה בחלומותיה
סופרת קמטיה במראת חייה
מציירת זיכרונותיה על קנבס פניה
צובעת מוחקת בפחם משחקת
רישומיה מנגד בחשכת חייה
מול המראה בחדרי חדריה בודדת בחשכת חייה
אורות במים
אורות מבליחים בינות לאדוות הגלים
מרצדים קורצים לעוברים ושבים
אורות במים לא מוסברים מסמאים את העיניים
מגלים סודות נסתרים
בחשכת הלילה בימים נפלאים
אורות במים יוצרים צלילים נבחרים
שבוע ויום
תך שבוע ויום אגע בחלום
אצא לדרכי לחפש יהלום
אחצה מדבריות אטפס על גבעות
אשחה בימים ואספור כוכבים
תוך שבוע ויום אנפץ לרסיסים
את הכאבים את שברי החיים
אחשוף הפחדים לחיים חדשים
תך שבוע ויום אתור חלומות אספר סיפורי מעשיות
לכל שיקשיב בדרכי הסוררות
תך שבוע ויום אסתובב בין הבריות
אחפש את עצמי בין המשמעויות
אהבה באה ברכות
בשעות הקטנות של הליל
בין קריאות הינשוף והרוח המרשרת בעלים
אהבה באה ברכות
ברגעים הכי קשים הכי בודדים
בחשכת החיים בכאבים מופלאים
אהבה באה ברכות מלטפת פנים
מוחקת באצבעותיה את דימעות החיים
אהבה בא ברכות
בין רסיסי הגלים בין עמימות המילים
לחדד את חייך ליפות לילותיך
אהבה באה ברכות לחדור לחייך
אנשים אפורים
בתורים ארוכים נעים במעגלים
אנשים אפורים בסך צועדים
בלי יחוד ללא חיוך ללא פנים
חיים משמעמים חווים רק במסך בוהים
אנשים אפורים חמוצי פנים לא מבינים לא אוהבים
בעולם בוהים וחולמים אך דבר לא עושים
אנשים אפורים שבורים לא זוכרים לא שומעים
נעים במעגל החיים
שמש שקרנית
בשמים כחולים בלי ענן
שמש בוהקת בצהוב ולבן
שמש שקרנית שלא מחממת דבר
כמו אישה מעורטלת שנעה בהר
אישה מזיפת מרמה את כולם
כמו שמש שקרנית ביום ערפילי וקר
משקרת להווה מרמה בעבר
שמש שקרנית בשמים כחולים וכה קר
שער הרחמים
בגופך חוסמת את שער הרחמים
לא נותנת לעבור לא מאירה פנים
עומדים משתהים המומים מול שער הרחמים
ללא יכולת לבכות להפנים
לא ניתן מחילה לבקש לא לחייך מבפנים
שער הרחמים חסום בכאבי החיים