כל הזכויות שמורות לזאב גוז אין להעתיק לשכפל All rights reserved to Zeev Goz 2023
רעם מתגלגל שמי לולקי או נכון יותר זה שם החיבה שאבוש נתן לי אני מסימת כיתה ז' ותכף בת שלוש עשרה. אני מאד עסוקה בפעילויות וחוגים רובם קשורים במוסיקה נגינה ושירה שאני לומדת בקונסרבטורין ואני במקהלה היצוגית ואפילו הופענו עם זמרים ויוצרים ידועים גם בבית הספר אני בתיפוף ושרה בארועים של בית הספר. אני גם בקבוצת שחיה ואפילו בצופי ים בדרך כלל בשבתות אנחנו יוצאים להפליג. ההרפתקאה החדשה קשורה במה שאני אוהבת מוסיקה וכמובן קשורה בקונסרבטורין שבו אני לומדת ומבלה לא מעט שעות. אנחנו שלושה חברים בהרכב מוסיקלי בקונסרבטורין דני מנגן על גיטרה בס וטרומבון, מוטי מתופף וכלי הקשה ואני מנגנת גיטרה שצבעה ורוד ושרה.
כוחה של המוזיקה אנחנו מאד אוהבים מוסיקה ולמרות שדני ואני חונכנו יותר על מוסיקה קלאסית אנחנו אוהבים מאד רוק, מוטי לעומתנו למד יותר רוק ולכן אנחנו מסתדרים מאד טוב וחברים טובים שעושים הרבה דברים יחד, מתאמנים יחד, מבלים יחד, מופיעים מידי פעם בעיקר בפני תלמידים אחרים בקונסרבטורין וכל הזמן חושבים על שיר חדש כמובן שאנחנו מנגנים שירים ידועים של אושיות מוסיקליות אחרות כמו עשן על המים, אל תעצור אותי עכשיו ועוד רבים וטובים. תמיד ידענו שמוסיקה היא קסומה ומעניקה הרבה לאלו שמנגנים וגם למאזינים, עבורנו מוזיקה הייתה יותר מסתם סוג של בידור. זה היה כוח רב עוצמה שיכול לרפא את החולים, להרגיע את הכועסים ואפילו לשלוט באלמנטים. במשך מאות שנים, השתמשו במוזיקה כדי לרתום את הקסם שזרם בעולם. בלב הקסם המוזיקלי הזה עמד הקונסרבטוריון, בית ספר למוזיקאים מחוננים שבו למדו התלמידים לשלוט בכלים שלהם ולתעל את הקסם שלהם, לתועלת האנשים. שלושתנו למדנו בקונסרבטורין וכך הכרנו והחלטנו להקים הרכב מוזיקלי. אבל הקונסרבטוריון היה בבעיה. בית הספר עמד בפני סגירה עקב מחסור במימון, מה שהותיר את תלמידיו ומוריו מיואשים. שלושתנו וגם תלמידים נוספים סירבנו לתת לקונסרבטריון שחשנו בו כבית השני שלנו להיסגר ללא מאבק. הינו נחושים להציל את הקונסרבטוריון ולהוכיח את כוחה האמיתי של המוזיקה. השם שהענקנו ללהקה הקטנה שלנו היה הרמוניקס. התאמנו במשך שבועות ושעות ארוכות השתדלנו בכל יום, והתכוננו לתחרות המוזיקה השנתית שתקבע בקונסרבטוריון. אם נצליח בתחרות וננצח, נוכל לעלות על במות כמו הלהקות המוכרות ולגרום לכך שישמעו עלינו. כשהתקרב יום התחרות, חשנו תערובת של התרגשות ועצבים. ידענו שאנחנו מתמודדים עם כמה מהמוזיקאים הטובים ביותר, אבל הינו בטוחים ביכולות שלנו. היה לנו נשק סודי: הידידות ועבודת הצוות שלנו. לא הינו רק חברים ללהקה, הינו גם החברים הכי טובים. עברנו זמנים קשים וקלים יחד ולא מעט משברים, ידענו שאנחנו יכולים לסמוך אחד על השני בכל מקרה. .
כשהינו עוברים במסדרונות הקונסרבטוריון, יכולנו לשמוע את צלילי הלהקות האחרות מתאמנות. וידענו שהתחרות לא תהיה קלה, אבל הינו מוכנים לתת את הלב והנשמה ולהלחם כאריות. כוחה של המוזיקה היה לצידנו, והינו נחושים להשתמש בו כדי להצליח
הכנות לתחרות ערב בהיר אחד יצאנו מחזרה נוספת של ההרכב שלנו שהיה מוצלח אבל בכל זאת הרגשנו עצובים בגלל האפשרות שהקונסרבטוריון יסגר. ראינו על שולחן המזכירה פלייר צבעוני המפרסם תחרות מוזיקה יוקרתית שתתרחש בעוד שלושה שבועות שלושתנו החלפנו מבטים והבנו שעלינו לפעול מהר בכדי להרשם ולזכות בתחרות בכדי להציל את בית הספר. הרגשנו שמחה שממלאת אותנו ושעדין יש סיכוי להציל את בית הספר. מיד ביקשנו מהמזכירה שתרשום אותנו לתחרות ויצאנו מהקונסרבטוריון אל אוויר הלילה הקריר מעודדים מעט, קבענו להיפגש למחרת. היה לי קשה להרדם בלילה ממחשבות שהתרוצצו בראשי וגם מההתרגשות, לבסוף נרדמתי וחלמתי על התחרות. למחרת שוב נפגשנו בחדר המוזיקה שבו התאמנו פעם בשבוע. והתחלנו לדון בתוכנית הפעולה, מטי אמר זה לא יהיה קל אנחנו צרכים לעבוד קשה ולהתאמן שעות ושניהם נעצו בי מבט בגלל שאני הייתי עסוקה בהרבה דברים והאמת התחמקתי מחזרות ארוכות מידי, הסמקתי קלות ונענתי בראשי לאות הסכמה. דני אמר אנחנו גם צרכים להכין לפחות שיר אחד יחודי ולהלחין אותו, ולהרים מופע עוצמתי שידהים את השופטים ושיתנו לנו את הזכיה אמרתי. החלטנו לחלק תפקידים ביננו כל אחד במה שהוא חזק יותר, מטי שהיה טוב יותר בכוריאוגרפיה יטפל בחלק האומנותי של ההופעה בתנועות החלק שיעשה וואוו, אני אכתוב את השיר ודני שהכי מנוסה בלנגן מביננו ולהלחין ילחין את הקטע והחלטנו להתאמן בכל יום עד התחרות בכדי שננצח. נשארנו דני ואני לנסות לכתוב ולהלחין שיר יחדיו אך לא עלה בנו שום רעיון, לאחר זמן ארוך דני מרוב שעמום החל לאלתר משהו שהיה נשמע ממש יפה ואוו אמרתי לקחתי את הגיטרה שלי והצטרפתי לנגינה שלו ולפתע נחתה עלי המוזה והתחלתי לכתוב שיר, סימתי אותו וכתבתי שיר נוסף. ישבנו דני ואני כמה שעות לאחר שסימתי לכתוב את שני השירים ודני הלחין ושינינו מילים והתאמנו את הלחנים עד שהכל היה נשמע לנו טוב לאחר שסימנו הסתכלנו בשעון קלטנו שישבנו ארבע שעות, נפרדנן לשלום וקבענו להיפגש מחר ולהתחיל בחזרות על שני השירים וכמובן לשמוע את תגובתו של מוטי.
למחרת שוב נפגשנו שלושתנו השמענו למוטי את שני השירים ולרגע ארוך הוא נותר ללא מילים שזה בדרך כלל לא רגיל אצל מוטי. לאחר זמן ארוך מוטי מחה כפיים וקפץ משמחה ואוו מדהים מושלם. הוא התישב על התופים והצטרף לנגינה זה היה פשוט מוש. ניגנו כאילו זה שיר שאנחנו מנגנים חודשים. תוך כדי מוטי החל להסביר את אך שהוא רואה את הביצוע הויזואלי. למרות שנגנו מושלם התאמנו מידי יום מספר שעות על המופע בכדי להביאו לשלמות ולשכלל את הביצוע של השיר וכאריאוגרפיה. דחפנו את עצמנו עד הקצה והינו חוזרים הביתה מותשים הייתי נרדמת בתוך שניות אך ידענו שההשקעה תניב פירות בסוף. ככל שיום התחרות התקרב ההתרגשות והעצבים שלנו הרקיעו שחקים. הרי ידענו שאנחנו נתמודד מול הכישרונות המוזיקליים הטובים בעולם אך המשימה שהיתה נר לרגלנו היתה לנצח וכך להציל את הקונסרבטוריון. עם סיום ההכנות, הרגשנו בטוחים ומוכנים להתמודד עם התחרות. ידענו שבפנינו עומדת דרך ארוכה, אבל הינו מוכנים לכל ולעשות ככל שידרש כדי להצליח.
האודישנים לאחר חזרות מתישות של שעות בכל יום במשך שבועות יום האודישנים הגיע, הינו נרגשים אך גם עצבניים. הינו להוטים להראות לשופטים את היכולות שלנו. ביום האודישנים הגענו למקום בו הם נערכו באולם במלון בעיר, קיבלו את פנינו ים של מוזיקאים ומבצעים מוכשרים שחלקם אף שמענו עליהם וראינו בטיקטוק וביו טיוב שהגיעו מכל העולם. הרגשנו בלחץ הגובר והאיום מכל הכשרונות הללו אך גם כבוד גדול שנפל בחלקנו להתחרות איתם ובהם. הבנו שאנחנו צרכים לשים את כל התחושות הללו בצד ולהישאר מרוכזים במטרה שלנו בכדי שניתן את מאה ועשר אחוז כדי שנצליח במשימתנו. צפינו במתחרים האחרים שנתנו שואו מהסרטים והמתנו בדריכות לתורנו, מוטי פסע הלוך ושוב בעצבנות ותיפף על הקיר. לבסוף הגיע תורנו עלינו על הבמה והרגשנו במתח הגואה שניתן היה לחתוך בסכין, עיניי כולם השופטים והקהל היו נעוצות בנו נשמנו עמוקות ומוטי פתח בתיפוף לאחר מכן הצטרפתי בפריטה על הגיטרה הורודה שלי ולבסוף דני הצטרף לאחר קטע הפתיחה התחלתי לשיר והרגשתי בזרם החשמל היוצא ממני ומהאחרים וסוחף את כולם. הביצוע שלנו היה ללא רבב, הקול שלי נסק מעל המוזיקה וריחף מעל ראשי כולם אף פעם לא הרגשתי כך. גם הנגינה שלנו היתה מדהימה הכריאוגרפיה של מוטי הזיזה גם את הקהל שנע לפי הקצב והתנועות שהתוונו. ואף ראיתי שחלק מהשופטים תיפפו על השולחן על פי הקצב. כשסימנו לנגן את האקורד האחרון הקהל קפץ על רגליו נעמד ומחאו כפיים במשך זמן רב, שרקו ועודדו ראינו שזה מרשים את השופטים אך ידענו שהדרך עדיין רחוקה. ככל שהאודישנים נמשכו המתח רק עלה והמתנו לתוצאות הסופיות השופטים בחרו במתחרים שיעברו לשלב הבא והמתח רק גאה לא הצלחנו לשבת בשלווה.
לבסוף הגיעה תורנו וכשהשופטים הודיעו שעברנו לשלב הבא מרוב המתח לא שמענו את הבשורה עד שהקהל צעק ישששששש ואז הבנו שעברנו לשלב הבא וקפצנו ממקומנו בשמחה, הינו מאושרים עד מעל הגג וחשנו שאבן גדולה נגולה מליבנו אך נותר לנו לעשות עוד רבות בכדי להגיע לתוצאה המיוחלת ולנצח. מאוחר באותו ערב כשסופסוף עזבנו את האולם והינו בדרכנו הביתה חשנו כאילו אנחנו מרחפים באוויר היתה כזו הקלה שצלחנו את האודישנים והתקרבנו צעד נוסף בכדי להציל את הקונסרבטוריון שלנו מסגירה.
להקה חדשה נולדת הרצון לנצח ולהציל את הקונסרבטוריון חדר לנו מתחת לעור והפכנו להיות ממוקדי מטרה, כל רגע פנוי שהיה לנו בילינו בחזרות ובשכלול הנגינה השירה והתנועה שלנו, לא ידענו איזה מהשירים לשיר והתאמנו על שניהם. באחד מהערבים הרבים שבילינו בחזרות לפתע שמענו צליל חדש העולה מהמסדרון, יצאנו לראות מי המגנים וראינו קבוצת ילדים קטנים מאיתנו שהקימו להקה וחיפשו מקום להתאמן. הזמנו אותם לחדר החזרות שלנו הם היו שנתים צעירים מאיתנו אבל נראה שגם הם כמונו אוהבים מוסיקה הם ניגנו בזמן שאנחנו ישבנו והאזנו למרות שהם היו בתחילת דרכם עדין ניתן היה לזהות את הצלילים היחודיים שהם השמיעו מוסיקה שלא שמענו מאף נגן אחר, הם היו ארבעה חברים שלמדו יחד באותו בית הספר והכירו עוד מהגן, הבנו שאנחנו יכולים ללמוד מהם הרבה וגם לעזור להם. היה ביננו קליק מידי למרות שהם צעירים מאיתנו התחלנו לנגן יחד או כמו שקוראים לזה אצל מוסיקאים ג'אמינג, התנסנו בצלילים ורעיונות חדשים, עבדנו בהרמוניה מושלמת ולמרות שהסגנונות של המוסיקה שלנו שונים הם משתלבים יחד ומשלימים זה את זה. הם היו ארבעה בהרכב המוסיקלי שתי בנות ושני בנים. במהלך הימים שחלפו ניגנו יחד לאחר החזרות שלנו לתחרות החלטנו שנאחד כוחות וננגן יחד לאחר התחרות ואף המצאנו שם חדש ללהקה החדשה שנולדה כמו תינוק שהחל לזחול ולאט לאט ללכת קראנו ללהקה פיוז'ן כי הסגנונות שלנו למרות שהיו שונים השתלבו כמרקחת נפלאה. להקת פיוז'ן הפכה ללהיט מטאורי מי ששמע אותם מנגנים התלהב והפך למעריץ, מספר קטעים שצילמנו העלנו לטיקטוק וקצרנו לייקים ומחמאות והחלו לעקוב אחרינו גם מארצות רחוקות. הפכנו לחבורה ולהקה מלוכדת ומאוחדת באהבתנו למוזיקה. באחד הערבים לאחר חזרה שלנו והג'אם המשותף אמרתי חבל שלא הכרנו לפני האודישן כי אז הינו מתחרים כפיוז'ן האחרים הסכימו איתי. החלטנו שננגן כלהקה אחת לאחר התחרות כי לא ניתן לשנות הרכב לאחר שהתקבל להמשך התחרות וזה לא אומר שלא ניסינו אך דחו אותנו. ככל שהתחרות התקרבה התרכזנו בשירים ובהופעה שלנו לקול עידודם של ארבעת החברים החדשים שלנו. לאחר חזרה ארוכה עשינו גם ג'אם משותף כדי לשבור את השיגרה ולנגן בכייף. כולנו הרגשנו ברגע ההיסטורי הזה שלהקת פיוז'ן תצליח ובגדול, ידענו שיש לנו משהו מיוחד.
האתגר הראשון לאחר חזרות חוזרות ונישנות הינו בטוחים שאנחנו מוכנים וסוף סוף הגיע יום האתגר הראשון, הינו מתוחים כמו קפיץ חברינו החדשים ליוו אותנו בכדי לעודד אותנו. התרגשנו לקראת האירוע וידענו שיש לנו משהו להראות ולהרשים את השופטים. כשנכנסו לאולם וראינו את שאר המתחרים חשנו במתח באוויר והמבטים של המתחרים אחד בשני. יתר המוזיקאים היו מוכשרים מאד ועמדו בשורה הראשונה של המוזיקאים דבר שהעמיס על כתפנו מסע כבד בכדי להגיע למטרה הנכספת. למרות שהתכוננו לבצע את השירים שלנו, האתגר הראשון הפתיע אותנו ואת כול יתר המתחרים. כל להקה קיבלה סט של כלי ניגינה אקראיים ומטרת האתגר היתה לבחון את יכולת האילתור שלנו, כל מתחרה נאלץ ליצור יצירה מוזיקלית יחודית בו במקום. לנו קראו ראשונים עלינו לבמה נרגשים לא קל להיות ראשונים אין לך זמן לחשוב על מה שצריך לבצע וגם אתה לא יכול להתאים את עצמך למתחרים האחרים. למזלנו הגאמינג שעשינו עם חבירנו וערבבנו בין הצליל שלהם לשלנו הועיל לנו ברגעים אלה. התחלנו לנגן קטע מהג'אמנינג המשותף ועליו הלבשנו אילתורים נוספים, זה התחיל כקטע רגוע ומינורי אך לאחר מספר תיבות הוא קיבל נפח והפך לקטע עוצמתי. לאחר שסימנו לנגן וירדנו מהבמה חברנו בירכו אותנו על ההצלחה ואמרו שהם צפו גם בשופטים וניתן היה לזהות שהם מאד מתרשמים מאיכות הנגינה והאילתור ושאנו להקה שאוהבת ומבינה את כוחה של המוסיקה. אחרינו עלו הלהקות האחרות כל אחת בתורה, צפינו בהן ובשופטים בעצבנות לכל להקה היה סגנון וסאונד יחודי משלהם והתחרות היתה קשה. לאחר שכל הלהקות נתנו מופע טוב ומעניין, לומר את האמת נהננו לשמוע אותם. יצאו השופטים להתיעץ ולהחליט, המתנו לחזרתם בקוצר רוח. השופטים וזרו ואמרו שכולם היו ממש טובים ושרק חמש להקות יעלו לשלב הבא, מחמשת הלהקות שזכו קיבלנו מקום שני. אלו שלא עברו לשלב הבא היו מאוכזבים ועזבו בשקט אנחנו צהלנו משמחה על ההזדמנות שניתנה לנו והערכה. כשלבסוף עזבנו את האולם הרגשנו תחושת גאווה והישג באל יתואר הינו גם הלהקה הצעירה ביותר, בתוככינו ידענו שיש לנו עדין דרך ארוכה לעבור בכדי להגיע ליעד הנכסף אבל הינו נחושים אף יותר להגיע אליו ולהציל את הקונסרבטוריון מסגירה.
שיעור בעבודת צוות לאחר שחזרנו מתחרות האתגר הראשון וזכינו במקום השני הרגשנו מצד אחד בטוחים מאד בהצלחה שלנו ובסיכוי גבוהה לנצח ולמנוע מהקונסרבטוריון להסגר, מצד שני הבנו שהתחרות רק תגבר ותהיה קשה יותר ועלינו לתת את כולנו בשביל להגיע לקו הגמר ולנצח. הבטחון העצמי שלנו הרקיע שחקים עמדנו ביעדים ועלינו שלב. אך אבוי ושבר באחת החזרות כשתרגלנו שיר חדש לתחרות חטפנו סטירת לחי מצלצלת וקריאת השקמה שלא נקפא על השמרים וההצלחה תעלה לנו לראש. הקטע שניגנו פשוט נשמע איום, הקצב היה כאילו כיבו אותו, השירה שלי נשמעה שטוחה וחסרת חיים ואפילו הכריאוגרפיה נראתה מבולגנת, בעקבות כל זאת, ביטחונו עמד במבחן. האווירה היתה קשה ועמדה בפני פיצוץ השעות הרבות של החזרות המתישות והמתח עשו את שלהן, התחלנו להתווכח והטונים עלו במהרה כל אחד האשים את השני בטעויות. הכל עמד לפני פיצוץ המורה למוסיקה שנכנסה במהלך החזרה הבינה את הקושי שלנו. היא הושיבה אותנו והזכירה לנו את המשמעות והחשיבות של עבודת צוות בלי זה לא תתקדמו לשום מקום ולא תהיה לכם להקה וכמובן לא תזכו בתחרות, בכדי להצליח אתם חייבים לעבוד יחד ואף לתמוך אחד בשני גם ובפרט ברגעים הקשים. אתם החלטתם על הדרך הזו יחד ואתם צריכים לפעול כמו מכונה משומנת יחד אם אתם רוצים להצליח. הבנו וקיבלנו את דבריה ולקחנו אותם לתשומת הלב, התחבקנו כולם יחד והתנצלנו זה בפניו של זה כשהמורה שלנו צפתה מהצד וחיוך קטן עלה על דל שפתיה. התחלנו שוב בחזרה והפעם עבדנו כצוות הקשבנו לרעיונות של האחר וניסינו לישמם בכדי למצוא פיתרון הולם. אט אט החלה היצירה להתאחד ולהישמע כמו שרצינו מההתחלה, הקצב נהיה מוצק יותר, הייתי יותר בטוחה בשירתי וזה נתן תוצאות קולי היה בטוח וחלק גם הכריאוגרפיה הגיעה לשלב הרבה יותר טוב ונראתה מלוטשת הרבה יותר. כשהקשבנו לקטע שניגנו לבסוף בהצלחה הבנו שלמדנו שיעור חשוב בעבודת צוות וכיצד לעבוד יחד ולהתגבר על מיכשולים, הדרך תהייה מלאה מהמורות ועלינו להתגבר עליהם כצוות, ורק ככה יצא משהו מיוחד באמת.
לאחר היום הקשה שעברנו ועמדנו בפני פיצוץ נוראי המשכנו בחזרות לתחרות וגם בג'אמינג עם החברים החדשים, עבדנו יחד ללא דופי המשכנו לתרגל ולשכלל את הביצועים שלנו ושל המוסיקה שלנו בתמיכה ועידוד הדדי כמכונה משומנת הפועלת להגעה למטרה משותפת. ככל שהאתגר השני בתחרות התקרב ידענו שאנחנו מוכנים לעמוד בו, חשנו בכוח האמיתי של עבודת צוות והינו נחושים מתמיד לנצח.
האתגר השני עברנו דרך ארוכה מאז ההחלטה להתמודד והחזרה הראשונה הבנו את החשיבות של עבודת צוות ועבדנו קשה מאד בכדי לשכלל את המוזיקה שלנו ואת הביצועים של הנגינה והשירה. יום האתדר השני הגיע במהירות אבל הרגשנו בטוחים בהצלחה שלנו וידענו שיש לנו מה שנדרש כדי לנצח, הינו מוכנים לתת הכל ואף יותר. הפעם שוב הצליחו השופטים להלחיץ אותנו האתגר הפעם היה מבחן על הידע המוסיקלי שלנו. כל להקה קיבלה שאלון על תורת המוסיקה וההיסטוריה של המוסיקה, נתנו לנו שעה לענות על כל השאלות. עבדנו יחד לענות על השאלות וכל אחד תרם את חלקו מהידע האישי שלו במוסיקה אפילו ענינו על כל השאלות בפחות משעה שניתנה לנו, הינו בטוחים שענינו נכון על כל השאלות ושבודאות נעלה שלב. ארבע הלהקות האחרות שעלו לשלב הזה היו מוכשרות ומצוינות גם בידע התוארטי והיו לפחות טובות כמונו אם לא יותר בתאוריה, התחרות היתה קשה כי רק שלוש להקות יעלו לשלב הסופי. בסוף פרק הזמן שנקבע מסרו כולם את המבחנים והשופטים החלו לבדוק את המבחנים ישבנו בדריכות כמו גם האחרים והמתנו בשקט אבל כשהכל בוער בתוכנו לתוצאות, ידענו שהאתגר הזה כמו גם קודמו חשובים וקיווינו שהעבודה הרבה שהשקענו תראה את אותותיה ונגיע לשלב הסיום. לאחר כשעתים השופטים החלו לדבר ולומר שהאתגר היה קשה אך כולם עמדו בו בכבוד היו רק מספר טעויות קטן בתשובות בין המתמודדים. שתי הלהקות שלא ימשיכו לשלב הסיום טעו בארבע שאלות. במקום הראשון היו ללא שום טעות במקום השני טעות אחת ובמקום השלישי שלוש טעויות. המתח ששרר באולם הגיע לשיאו כולם כבר רצו לדעת מי יעלה לשלב הסופי, לבסוף השופטים אמרו משלוש הלהקות שזכו לעלות לגמר אנחנו זכינו שוב במקום השני עם טעות אחת. שוב הינו נלהבים והרגשנו שאנחנו מרחפים באוויר הצלחנו באתגר והתקרבנו לניצחון אך בפנינו עוד כברת דרך ארוכה לעבור.
שיעור בידידות ככל שהתחרות נמשכה ועשינו חזרות וג'אמינג גם עם החברים האחרים הפכנו לחברים טובים ולא רק חברים ללהקה תמכנו אחד בשני בטוב וברע. באחד הימים שלקחנו הפסקה מהחזרות ישבנו לאכול יחד בהמבורגריה שאהבתי והתחלנו לדבר על חיינו האישיים, לפתע הבנו שאנחנו לא ממש יודעים על האחרים מעבר לאהבה המשותפת למוזיקה. כשכל אחד מאיתנו שיתף את סיפורו האישי גילינו שיש לנו הרבה מהמשותף מעבר לאהבה למוזיקה. כולנו התמודדנו עם אתגרים שונים בחיינו והתגברנו על האתגרים הללו בעזרת חברים ובני משפחה. הבנו שהחברות ביננו חשובה לנו לא פחות מהקשר ביננו בגלל המוזיקה או הרצון להציל את הקונסרבטוריון, הקשר ביננו נוצר על רקע האהבה למוזיקה אבל התחזק בגלל שיצרנו קשר חברי גם כן. לגמתי מהקולה וכרסמתי ציפס והמשכנו לדבר התחור לנו שיש לנו הזדמנות ייחודית, להשתמש במוסיקה שלנו בכדי להפיץ מסר של ידידות ואחווה לעולם זה היה קצת יומרני אבל האמנו שנצליח. החלטנו לכתוב יצירה מוזיקלית חדשה שתסמל ותחגוג את החברות ביננו ואת כוחה של המוזיקה לקרב בין אנשים ולגשר על פערים בינהם. עבדנו ללא לאות על היצירה החדשה שפכנו את ליבנו נשמתנו לכל תו ואקורד. החלטנו שנחשוף את הקטע החדש לאחר סיום התחרות כששתי הלהקות יתאחדו לפיוז'ן. למרות השאיפה ארוכת הטווח שלנו כרגע היה משהו חשוב יותר על הפרק והוא לנצח בתחרות ולהציל את הקונסרבטוריון. בסיום ההפסקה הארוכה שלקחנו ובסוף הביס האחרון חזרנו לחדר החזרות להמשיך בחזרות שלנו עד יום התחרות.
האתגר האחרון עברנו כיברת דרך ארוכה מאז שהחלטנו להציל את הקונסרבטוריון ומאז שהכרנו את החברים החדשים מההכנות והחזרות למדנו את כוחה האמיתי של המוזיקה והידידות. יום התחרות הגיע והרגשנו עצבניים מאד אך גם בטוחים בעצמנו, מעבר למה שהשקענו ועשינו היה בלתי אפשרי. ידענו שזה הרגע שאליו שאפנו והינו נחושים להצליח. האתגר האחרון היה הופעה מול קהל וכמובן פאנל השופטים. כל מתחרה היה צריך להציג את הכישרונות המוזיקליים שלהם והיצרתיות בהופעה של עשר דקות או שני קטעים מוזיקליים שונים. התכוננו לרגע הזה במשך שבועות, כתבנו שירים חדשים, הכנו והתאמנו על תנועות הריקוד לשירים ושכללנו את הסאונד שלנו. הינו בטוחים שאנחנו מוכנים לאתגר אבל גם בתוכנו ידענו שגם הלהקות האחרות שהגיעו לגמר עשו כמונו. לצפות בנו ולעודד אותנו הגיעו חברים בני משפחה וחברים מהקונסרבטוריון המנהלת ומורים, לא ידענו אך נודע להם אבל שמחנו שבאו, הקהל הריע ועמד על רגליו כשעלינו לבמה ליבנו החל לדהור כמו סוס בדרכו לאורווה כשהאקורד הראשון נוגן. ביצענו את השירים ללא רבב, המוסיקה היתה יפה ומקפיצה, השירה היתה עוצמתית והתנועות היו מדהימות. נתנו את כל הנשמה שלנו וכל הניסיון להופעה וכולם ראו את זה. לאחר שסימנו את השיר האחרון שלנו הקהל נעמד על הרגלים ופרצו במחיאות כפיים סוערות, השופטים הביטו בפליאה בנו בקהל ואחד בשני הם לא ציפו לפרץ כזה של פירגון גם השופטים הבינו שהם היו עדים למשהו מיוחד. לאחר ששאר הלהקות סימו את הופעתם וראינו את הביצועים שלהם היה ניתן להבין שהחלטת השופטים תהיה לא קלה. כולם ישבו במתח והמתינו למוצא פיהם. לבסוף לאחר זמן ארוך שהעיד על הקושי להחליט הודיעו השופטים שאנחנו זכינו בתחרות, בזמן שהשופטים החלו לדבר הפסקתי לנשום וברגע שהם הודיעו שאנחנו מנצחים פלטתי את האוויר שהחזקתי וחזרתי לנשום כולם קמו על הרגלים ומחאו לנו כפיים שרקו וצעקו. הינו מאושרים השגנו משהו מדהים מול מתחרים חזקים שמחנו שהניצחון יתן סיכוי לקונסרבטריון להמשיך.
אחד השופטים הזמין אותנו לעלות לבמה ולקבל את הפרס, שלושתינו קפצנו כנשוכי נחש לקול תרועת הקהל עלינו לבמה קיבלנו את התעודה והפרס הכספי לקול תיקתוק המצלמות. לנו זה היה יותר מסתם זכיה בתחרות אלא הזדמנות חד פעמית להשיג את מה שבשבילו נלחמנו. הקהל דרש הדרן שננגן עוד השופטים חייכו ושאלו אתם לא תאכזבו את הקהל נכון? גמגמנו ל..א ל...א. נגשנו לכלים שלנו וחשבנו מה לנגן, עלה רעיון בראשי הסתודדתי עם חברי ולאחר מכן ניגשתי למיקרופון הודתי לכולם ואמרתי אנחנו מזמינים לבמה את חברינו ללהקת פיוז'ן. בהתחלה הם היו המומים ולא ידעו מה לעשות אך בעידוד של הקהל הם עלו לבמה והתחברו לכלים. סיפרתי להקהל שזה שיר שחיברנו יחד וחשבנו לפרסמו לאחר התחרות, אך עכשיו זה רגע מתאים. התו הראשון מילא את האולם והשתרר שקט, המשכנו לנגן והקהל המכושף החל לנוע למחוא כפיים ולהסחף בצלילים החדשים של פיוז'ן אפילו השופטים נעו בזהירות ומחאו כפיים לפי הקצב. כל המצב הזה רק חיזק את ההבנה שלנו שיצרנו קשר חברי חזק ביננו ושפיוז'ן יצליחו בגדול ומה שרצינו להשיג השגנו יחד להציל את בית הספר וכמובן להפיץ מסר של אחדות וידידות דרך המוסיקה שלנו. חגגנו את הנצחון הכפול שלנו עם הקהל החברים והמשפחה. הוכחנו שהמוסיקה יכולה לקרב אנשים ולחולל שינוי בעולם, לפי השיר של אריק איינשטיין אני ואתה נשנה את העולם. ידענו שאנחנו נשאר חברים מאוחדים באהבה למוזיקה ובחוויות המשותפות שלנו.
הצלת הקונסרבטוריון לאחר שזכינו בתחרות חשנו תחושת הקלה כמו משא כבד הורם מעל כתפנו והשג בלתי רגיל של נצחון, הצלחנו להציל את הקונסרבטוריון וגם הוכחנו שלמוזיקה ולידידות יש כוח יותר מכל דבר. הידיעה על הזכיה התפשטה כמו אש בשדה קוצים ועד מהרה כולם ידעו על הזכיה. זו היתה שנת בחירות לעיריה ואפילו ראש העיר שמע והזמין אותנו להפגש ולהצטלם ולהעביר את השידור ברשתות החברתיות. הגענו בשמחה ובמהלך הברכות הוא שאל מה אתם מאחלים, שלושתנו השבנו בקול אחד שלא תתן לקונסרבטריון להסגר, הוא חייך חיוך ארוך ושקט ולבסוף הבטיח שיעשה הכל שביכולתו שבית הספר למוזיקה לא יסגר. נשמנו לרווחה מטרתנו הושגה. הקהילה כולה חגגה את ההישג הכפול של נצחוננו ואי סגירת הקונסרבטוריון. במבט לאחור הבנו שהמסע שיצאנו אליו לפני מספר שבועות למרות שלא היה קל, למדנו ממנו הרבה על עצמנו, חברינו ואת הכוח האמיתי של המוזיקה שמקרבת לבבות ואנשים, את החשיבות של עבודת צוות וידידות, את ערך העבודה הקשה וההתמדה ואת חשיבותה של המשפחה האוהבת והתומכת.
אפילוג לאחר שהצלנו את הקונסרבטוריון שלנו, התחלנו להופיע כלהקת פיוז'ן המשלבת את שתי הלהקות עם הסאונד המקורי שלנו. אנשים נהננו לשמוע את המוסיקה שלנו. אבק התהילה דעך לאט לאט וחזרנו לחיים רגילים. חלקנו רצו להמשיך לפתח את קרירת המוזיקה שלהם בעוד שאחרים רצו לבחון אפשרויות אחרות. שנים לאחר מכן לאחר שסימנו את התיכון ופנינו כל אחד לדרכו ידענו שהקשר ביננו לא ינותק ותמיד נהיה מחוברים לחוויות שחווינו, וגם תמיד נהיה שם אחד בשביל השני. שנים לאחר מכן למרות שכל אחד חיי את חייו ורובנו לא ממש התעסקו במוזיקה באופן מקצועי אלא יותר כתחביב, התאחדנו ביום השנה לזכיה להופעה מיוחדת בקונסרבטורין שהמשיך לפעול והקים דורות חדשים של מוסיקאים, כשניגנו הבטנו בקהל בדור החדש של מוסיקאים פונציאליים, ידענו שהבאנו השראה לדור החדש של המוסיקאים והשארנו מסורת מתמשכת. הצלנו את הקונסרבטוריון אבל אולי אפילו חשוב יותר הראנו את כוחה של המוזיקה והידידות לשנות את העולם.
Thank you!